בכינוס האחרון שלנו שיתפנו על ויתור על העול שמגיע מהמשפחה. השיתוף קשור לנושא של ויתור על ציפיות ההורים. ציפיות אלה מפעילות על כל אדם סוג של לחץ בלתי נראה, הלא כן? (כן.) הן אחד מסוגי העול שמגיעים ממשפחותיהם של אנשים. ויתור על ציפיות הוריך פירושו לוותר על הלחץ ועל העול שהוריך מטילים על חייך, על קיומך ועל הנתיב שבו אתה הולך. כלומר, כאשר הציפיות של הוריך משפיעות על הנתיב שבו אתה בוחר בחיים, על ביצוע חובתך, על המסע שלך בנתיב הנכון, ועל החופש, הזכויות והאינסטינקטים שלך, הציפיות שלהם מפעילות עליך סוג של לחץ ועול. העול הזה הוא דבר שעליו אנשים צריכים לוותר במהלך חייהם, במהלך קיומם ובמהלך אמונתם באל. האין זה תוכן ששיתפנו עליו בעבר? (אכן, כן.) באופן טבעי, ציפיות של הורים נוגעות בהרבה מאוד דברים, לדוגמה, בלימודיו של אדם, בעבודתו, בנישואיו, במשפחתו, ואפילו בקריירה שלו, בסיכוייו, בעתידו וכן הלאה. מנקודת מבטו של הורה, כל ציפייה שיש לו מילדו היא הגיונית, הוגנת וסבירה. אין אף הורה אחד שאין לו ציפיות מהילד שלו. ייתכן שיש להורים יותר ציפיות או פחות ציפיות, ייתכן שיש להם ציפיות גדולות יותר או קטנות יותר, או שיש להם ציפיות שונות מהילד שלהם בתקופות מסוימות. הם מקווים שהילד שלהם יקבל ציונים טובים, שהוא יצליח בעבודתו, שתהיה לו הכנסה טובה, ושבכל הנוגע לנישואיו הוא יצליח ויהיה מאושר. להורים יש אפילו ציפיות שונות ביחס למשפחתו של ילדם, לקריירה שלו, לסיכוייו בעתיד וכן הלאה. מנקודת מבטו של הורה, כל הציפיות הללו לגיטימיות מאוד, אך מנקודת מבטו של הילד שלו, ציפיות שונות אלה מפריעות לו במידה רבה לעשות את הבחירות הנכונות, ואף מפריעות לחירותו, ולזכויות או לאינטרסים שיש לו כאדם רגיל. בה בעת, ציפיות אלה גם מפריעות לו להשתמש באיכותו בצורה רגילה. לסיכום, לא משנה מאיזו נקודת מבט נסתכל על כך, בין אם מנקודת המבט של הורה או מנקודת המבט של הילד שלו, אם ציפיות ההורים חורגות מהטווח של מה שאדם עם אנושיות רגילה יכול לשאת, אם הן עוברות את הטווח של מה שהאינסטינקטים של אדם עם אנושיות רגילה יכולים להשיג, או אם הן חורגות מזכויות האדם שצריכות להיות לאדם בעל אנושיות רגילה, או מהחובות ומהמחויבויות שהאל נותן לאנשים וכן הלאה, אזי הציפיות האלה לא ראויות ולא הגיוניות. כמובן, ניתן גם לומר שלהורים לא צריכות להיות ציפיות כאלה וכי ציפיות אלה לא צריכות להתקיים. בהתבסס על כך, ילדים צריכים לוותר על הציפיות האלה של הוריהם. כלומר, כאשר הורים מאמצים את נקודת מבטו של הורה או את עמדתו, נראה להם שיש להם את הזכות לצפות שהילד שלהם יעשה כך או כך, שהוא ילך בנתיב מסוים, ושיבחר סוג מסוים של חיים, סביבת למידה, או עבודה, נישואים, משפחה, וכן הלאה. עם זאת, כבני אדם רגילים, אל להורים לאמץ את נקודת המבט או העמדה של הורה, אל להם להשתמש בזהותם כהורים כדי לדרוש מילדם לעשות דבר כלשהו שהוא מחוץ לתחום חובותיו בכיבוד אב ואם או מעבר לטווח היכולות האנושיות. אל להם אפילו להתערב בבחירות השונות שהילד שלהם עושה, ואל להם לכפות על ילדם את הציפיות שלהם, את ההעדפות שלהם, את המגרעות שלהם ואת חוסר שביעות הרצון שלהם, או כל אחד מתחומי העניין שלהם. אלה דברים שהורים לא צריכים לעשות. כאשר להורים יש ציפיות לא ראויות, הילד שלהם צריך להתייחס לציפיות האלה בצורה נכונה. חשוב מכך, עליו להיות מסוגל להבחין בטבען של ציפיות אלה. אם אתה יכול לראות בבירור שהציפיות של הוריך שוללות ממך את זכויות האדם שלך, ושציפיות אלה הן סוג של התערבות או הפרעה כשמדובר בבחירתך בדברים חיוביים ובנתיב הנכון, אזי עליך לוותר על הציפיות האלה ולהתעלם מהן. עליך לעשות את זאת משום שזו זכותך, זו הזכות שהאל העניק לכל בן אנוש נברא, ואל להוריך לחשוב שהם רשאים להתערב בנתיב חייך ובזכויות האדם שלך רק משום שהם ילדו אותך ומשום שהם ההורים שלך. לכן, לכל יציר בריאה יש את הזכות לומר "לא" לכל ציפייה מהוריו שהיא בלתי סבירה, לא הולמת או אפילו לא ראויה. אתה יכול בהחלט לסרב לשאת על עצמך ציפייה כלשהי מציפיות הוריך. סירוב לקבל או לשאת על עצמך ציפיות כלשהן של הוריך הוא הדרך ליישם בפועל ויתור על הציפיות הלא ראויות שלהם.

אילו אמיתות אנשים צריכים להבין כשמדובר בוויתור על ציפיות ההורים? כלומר, האם אתה יודע על אילו אמיתות מבוסס הוויתור על הציפיות של הורים, או באילו עקרונות-אמת הוא דבק? אם אתה מאמין שהוריך הם האנשים הקרובים אליך ביותר בעולם, שהם הבוסים שלך והמנהיגים שלך, שהם האנשים שילדו אותך וגידלו אותך, שסיפקו לך מזון, ביגוד, בית ותחבורה, שחינכו אותך, ושהם המיטיבים שלך, האם יהיה לך קל לוותר על הציפיות שלהם? (לא.) אם אתה מאמין בדברים האלה, סביר מאוד להניח שגישתך לציפיות של הוריך היא מנקודת מבט של הבשר, ויהיה לך קשה לוותר על כל ציפיה שלהם שהיא בלתי הולמת ובלתי הגיונית. הציפיות שלהם יכבלו אותך וידכאו אותך. גם אם תרגיש בלבך מורת רוח ואי-נכונות למלא את ציפיותיהם, לא יהיה לך הכוח להשתחרר מהציפיות הללו ולא תהיה לך ברירה אלא לאפשר להן לעשות את המהלך הטבעי שלהן. מדוע יהיה עליך לאפשר להן לעשות את המהלך הטבעי שלהן? משום שאם היית מוותר על ציפיות הוריך ומתעלם מציפיה כלשהי שלהם או דוחה אותה, היית מרגיש שאתה ילד שלא מכבד את הוריו, שאתה כפוי טובה, שאתה מאכזב את הוריך ושאתה לא אדם טוב. אם תבחר בנקודת המבט של הבשר, תעשה כל שביכולתך כדי להשתמש במצפונך על מנת לגמול להוריך על טוב לבם, כדי לוודא שהסבל שהוריך נשאו למענך לא היה לשווא, וגם תרצה לממש את ציפיותיהם. אתה תשתדל מאוד להשיג את כל מה שהם מבקשים ממך לעשות כדי לא לאכזב אותם, כדי לפעול נכון למענם, ותקבל החלטה לטפל בהם כשהם יהיו זקנים כדי להבטיח ששנותיהם האחרונות יהיו מאושרות, ואפילו תחשוב על ההמשך ותחליט לטפל בלוויות שלהם, ובכך לרצות אותם ובה בעת תרצה את רצונך שלך להיות ילד המכבד את הוריו. אנשים החיים בעולם הזה מושפעים מסוגים שונים של דעת קהל ואקלים חברתי, כמו גם ממחשבות ומהשקפות שונות הפופולריות בחברה. אם אנשים לא מבינים את האמת, הם יכולים להתייחס לדברים האלה רק מנקודת המבט של תחושות הבשר, ובה בעת, הם יכולים לטפל בדברים האלה מנקודת מבט זו בלבד. במהלך תקופה זו, אתה תחשוב שהוריך עושים דברים רבים שהורה לא אמור לעשות, עד כדי כך שאפילו תחוש בעומק לבך בוז וסלידה כלפי כמה ממעשיהם והתנהגותם של הוריך, כמו גם כלפי אנושיותם, אופיים, שיטותיהם ודרכיהם לעשות דברים, אך עדיין תרצה להיות ילד המכבד את הוריו ומספק אותם, ולא תעז להזניח אותם בשום אופן. במובן אחד תעשה זאת כדי להימנע מדחייה בתיעוב מצד החברה, ובמובן אחר, כדי לספק את צרכי מצפונך. כל ההשקפות האלה הובאו למודעותך מהאנושות ומהחברה, כך שיהיה לך קשה מאוד להתמודד בצורה רציונלית עם הציפיות של הוריך ועם מערכת היחסים שלך איתם. אתה תיאלץ להתייחס אליהם כילד המכבד את הוריו ולא למחות נגד מעשיהם; לא תהיה לך ברירה אחרת, תוכל לעשות רק זאת, וכך, יהיה לך קשה עוד יותר לוותר על הציפיות של הוריך. אם באמת תוותר עליהן בתוך לבך, עדיין תצטרך לשאת עול או לחץ נוספים, שהם גינוי החברה, גינוי משפחתך המורחבת וגינוי משפחתך הקרובה. תצטרך אפילו לשאת את הגינוי, את ההוקעה, את הקללות והבוז שיבואו ממעמקי לבך, שיאמרו לך שאתה כלום, שאתה ילד שלא מכבד את הוריו, שאתה כפוי טובה, או אפילו דברים שאנשים בחברה החילונית אומרים כמו "אתה כפוי טובה חסר אכפתיות, אתה סורר, אמא שלך לא גידלה אותך כראוי" – במילים אחרות, כל מיני דברים לא נעימים. אם אינך מבין את האמת, תחווה סוג כזה של מצוקה. כלומר, כאשר תוותר מעומק לבך בדרך רציונלית על הציפיות של הוריך, או כאשר תוותר עליהן בעל כורחך, סוג אחר של עול או לחץ יתעוררו עמוק בתוך לבך; לחץ זה מגיע מהחברה ומהשפעת מצפונך. אם כך, איך תוכל לוותר על הציפיות של הוריך? יש דרך לפתרון בעיה זו. היא לא קשה – אנשים צריכים להשקיע מאמץ בָּאמת ולהתייצב בפני האל כדי לחפש ולהבין את האמת, ואז הבעיה תיפתר. אם כן, איזה היבט של האמת עליך להבין כדי לא לחשוש מעול הגינוי של דעת הקהל או מגינוי מצפונך בעמקי לבך, או מההוקעה ומההתעללות המילולית של הוריך כאשר תוותר על ציפיותיהם? (שאנחנו רק יצירי בריאה בפני האל. בעולם הזה, מוטל עלינו לא רק למלא את האחריות שלנו כלפי הורינו, חשוב מכך, עלינו לבצע היטב את חובותינו ולמלא את המחויבויות שלנו. אם נוכל לראות את הדבר לאשורו, אולי הורינו או גינוי דעת הקהל לא ישפיעו עלינו כל כך כאשר נוותר בעתיד על ציפיות הורינו.) מי עוד רוצה לדבר על כך? (בפעם הקודמת, האל שיתף על כך שכאשר אנו עוזבים את בתינו כדי לבצע את חובותינו, מבחינה אחת הדבר נובע מנסיבות אובייקטיביות – עלינו לעזוב את הורינו כדי לבצע את חובותינו, ולכן איננו יכולים לטפל בהם – זה לא שאנו בוחרים לעזוב אותם משום שאנו מתחמקים מאחריותנו. במובן אחר, אנו עוזבים את בתינו משום שהאל קרא לנו לבצע את חובותינו, ולכן איננו יכולים ללוות את הורינו, אך אנו עדיין דואגים להם – הדבר שונה וזה לא אומר שאנו לא רוצים למלא את אחריותנו כלפיהם ולא רוצים לכבד אותם.) שתי הסיבות האלה הן אמיתות ועובדות שאנשים צריכים להבין. אם אנשים יבינו את הדברים האלה, כשהם יוותרו על הציפיות של הוריהם, הם ירגישו קצת יותר רגועים ושלווים בעמקי לבם, אך האם הדבר יכול לפתור מהשורש את הבעיה הזו? אלמלא השפעתן של נסיבות חיצוניות גדולות יותר, האם גורלך היה קשור לזה של הוריך? אם לא היית מאמין באל, והיית עובד ומעביר את ימיך באופן רגיל, האם היית יכול בוודאות ללוות את הוריך? האם היית יכול בוודאות לכבד את הוריך? האם היית יכול בוודאות להישאר לצדם ולגמול להם על טוב לבם? (לא בהכרח.) האם יש אדם כלשהו שפועל רק כדי לגמול על טוב ליבם של הוריו במשך כל חייו? (לא.) אין אנשים כאלה. לכן, עליך להבין את העניין הזה ולראות את מהותו לאשורה מנקודת מבט אחרת. זוהי האמת העמוקה יותר שעליך להבין לגבי העניין הזה. זו גם עובדה, ויותר מכך, זו המהות של הדברים האלה. מהן האמיתות שעליך להבין לגבי ויתור על הציפיות של הוריך? מבחינה אחת, עליך להבין שהוריך אינם הנושים שלך; מבחינה אחרת, עליך להבין שהוריך אינם אדונים לחייך או לגורלך. האין זו האמת? (אכן.) אם תבין את שתי האמיתות הללו, האם לא יהיה לך קל יותר לוותר על הציפיות של הוריך? (זה יהיה קל יותר.)

ראשית, נדבר על היבט זה של האמת: "הוריך אינם הנושים שלך". הוריך אינם הנושים שלך – למה הכוונה? האם אין הכוונה לטוב הלב שהוריך הפגינו כלפיך בכך שגידלו אותך? (כן.) הוריך הפגינו כלפיך טוב לב בכך שגידלו אותך, כך שקשה לך מאוד לוותר על הקשר שלך איתם. אתה חושב שאתה חייב לגמול להם על טוב לבם, אחרת תהיה ילד שלא מכבד את הוריו; אתה מאמין שאתה חייב להפגין כלפיהם כיבוד אב ואם, שאתה חייב לציית לכל מילה שלהם, שאתה חייב לספק כל משאלה ודרישה שלהם, ויתרה מזאת, לא לאכזב אותם – אתה מאמין שכך תגמול להם על טוב לבם. כמובן, יש אנשים שיש להם עבודות טובות, הם מרוויחים שכר טוב והם מעניקים להוריהם הנאות חומריות כלשהן וחיים חומריים נהדרים, ומאפשרים להם להרגיש תחושת נינוחות והנאה ולחיות חיים טובים יותר. לדוגמה, נניח שאתה קונה להוריך בית ומכונית, אתה לוקח אותם למסעדות יוקרה כדי שיאכלו מטעמים מכל סוג, אתה לוקח אותם לטיולים ביעדים תיירותיים ומזמין עבורם מלונות פאר כדי לשמח אותם ולאפשר להם ליהנות מהדברים האלה. אתה עושה את כל הדברים האלה כדי לגמול להוריך על טוב לבם, כדי לגרום להם להרגיש שהם קיבלו משהו בתמורה לכך שהם גידלו אותך ואהבו אותך, ושלא אכזבת אותם. במובן אחד, אתה עושה זאת כדי שהוריך יראו מה שאתה עושה למענם, מבחינה אחרת, אתה עושה זאת כדי שהאנשים סביבך יראו, כדי שהחברה תראה, ובו בזמן אתה עושה כמיטב יכולתך לספק את צרכי מצפונך. לא משנה איך תסתכל על זה, לא משנה מהו הדבר שאתה מנסה לספק, בכל מקרה, כל הפעולות האלה נעשות במידה רבה כדי לגמול להוריך על טוב לבם, והמהות של הפעולות האלה היא לגמול על טוב הלב שההורים שלך הפגינו כלפיך בכך שגידלו אותך. מדוע אם כן יש לך את הרעיון הזה לגמול על טוב לבם של הוריך? הסיבה לכך היא שאתה מאמין שהוריך ילדו אותך ושלא היה להם קל לגדל אותך; בדרך זו הוריך הופכים באופן בלתי מורגש לנושים שלך. אתה חושב שאתה חייב להוריך ושאתה חייב לגמול להם. אתה מאמין שרק על ידי כך שתגמול להם תהיה לך אנושיות ותכבד אותם באמת, ושלגמול להורים זו אמת מידה מוסרית שעל אדם להיות ניחן בה. אם כן, רעיונות, השקפות ופעולות אלה מתעוררים במהותם משום שאתה מאמין שאתה חייב להוריך ושעליך לגמול להם; במידה רבה, הוריך הם הנושים שלך, כלומר, אתה מאמין שמוטל עליך חוב בגין טוב הלב שהם הפגינו כלפיך. עכשיו, כשיש לך יכולת להחזיר להם ולפצות אותם, אתה עושה זאת – אתה משתמש בכסף ובחיבה כדי לפצות אותם בהתאם ליכולות שלך. אם כן, כשעושים זאת, האם זו הפגנת אנושיות אמיתית? האם זהו עיקרון אמיתי של יישום בפועל? (לא.) מדוע אני אומר שהוריך אינם הנושים שלך? מכיוון ש"הוריך אינם הנושים שלך" זו האמת, אם אתה מתייחס להוריך כאל המיטיבים והנושים שלך, ואם כל מה שאתה עושה נועד לפצות אותם על טוב לבם, האם הרעיון וההשקפה האלה נכונים? (לא.) האם ה"לא" הזה לא נאמר בהסתייגות רבה? איזו מהאמירות הבאות היא האמת: "הוריך אינם הנושים שלך" או "ההורים שלך הם המיטיבים שלך ואתה חייב לפצות אותם"? (האמירה "הוריך אינם הנושים שלך" היא האמת.) מכיוון שהאמירה "הוריך אינם הנושים שלך" היא האמת, האם האמירה "ההורים שלך הם המיטיבים שלך ואתה חייב לפצות אותם" היא האמת? (לא.) האם היא לא מתנגשת עם האמירה "הוריך אינם הנושים שלך"? (כן.) אין זה חשוב איזו מהאמירות האלה גורמת למצפון שלך להרגיש מוקע – מה כן חשוב? מה שחשוב הוא איזו מהאמירות האלה היא האמת. אתה חייב לקבל את האמירה שהיא האמת, גם אם היא גורמת למצפון שלך להרגיש לא בנוח ואשם, משום שזו האמת. למרות שהאמירה "הוריך הם מיטיביך ואתה חייב לפצות אותם" תואמת את אמות המידה המוסריות של האדם לגבי אנושיות, ואת המודעות למצפונו של אדם, היא לא האמת. אף על פי שאמירה זו גורמת למצפונך להרגיש מסופק ונוח, עליך לוותר עליה. זוהי הגישה שבה עליך להחזיק בכל הנוגע לקבלת האמת. אם כך, בין "הוריך אינם הנושים שלך" לבין "הוריך הם מיטיביך ואתה חייב לפצות אותם", איזו אמירה נשמעת נוחה יותר, תואמת יותר את האנושיות ואת תחושת המצפון שלך, ותואמת יותר את אמות המידה המוסריות של האנושות? (האמירה השנייה.) מדוע? משום שהיא משרתת את צרכיו הרגשיים של האדם ומספקת אותם. עם זאת, היא לא האמת והאל מתעב אותה. אם כך, האם האמירה "הוריךך אינם הנושים שלך" גורמת לאנשים להרגיש לא בנוח? (כן.) מה אנשים מרגישים וחשים לאחר שהם שומעים את האמירה הזאת? (שהיא קצת חסרת מצפון.) הם מרגישים שחסר בה מעט רגש אנושי, הלא כן? (כן.) יש אנשים שאומרים: "אם לאדם אין רגשות אנושיים, האם הוא עדיין אנושי?" – אם לאנשים אין רגשות אנושיים, האם הם אנושיים? האמירה "הוריך אינם הנושים שלך" נשמעת כאילו היא חסרת רגש אנושי, אך זו עובדה. אם תיגש ליחסים שלך עם הוריך באופן רציונלי, תגלה שהאמירה "הוריך אינם הנושים שלך" מסבירה בבירור את שורש היחסים שיש לכל אדם עם הוריו, ואת מהותם ושורשם של יחסים בין-אישיים. למרות שהדבר גורם לאי-נוחות במצפונך והוא לא מספק את הצרכים הרגשיים שלך, זו עדיין עובדה וזו עדיין אמת. אמת זו יכולה לאפשר לך להתייחס בדרך רציונלית ונכונה לטוב הלב שהוריך הפגינו כלפיך בכך שגידלו אותך. היא גם יכולה לאפשר לך להתייחס לכל הציפיות של הוריך בצורה רציונלית ונכונה. באופן טבעי, היא יכולה לאפשר לך להתייחס למערכת היחסים שלך עם הוריך בצורה רציונלית ונכונה אף יותר. אם תוכל להתייחס כך למערכת היחסים שלך עם הוריך, תוכל להתמודד איתה בדרך רציונלית. יש אנשים שאומרים: "האמיתות האלה מנוסחות היטב והן נשמעות מלהיבות מאוד, אך מדוע כשאנשים שומעים אותן הם מרגישים במידה מסוימת שהן לא ניתנות להשגה? במיוחד האמירה 'הוריך אינם הנושים שלך' – מדוע זה שלאחר שאנשים שומעים אמת זו, הם מרגישים שהיחסים שלהם עם הוריהם נעשים מרוחקים ומנוכרים יותר ויותר? מדוע הם מרגישים שאין חיבה בינם לבין הוריהם?" האם האמת מנסה להרחיק אנשים זה מזה במכוון? האם האמת מנסה במתכוון לנתק קשרים בין אנשים להוריהם? (לא.) אם כן, אילו תוצאות ניתן להשיג על ידי הבנת האמת הזו? (הבנת האמת הזו יכולה לאפשר לנו להתייחס ליחסים שלנו עם הורינו כפי שהם באמת – אמת זו אומרת לנו מהו טבעו האמיתי של עניין זה.) זה נכון, היא מאפשרת לך לראות את טבעו האמיתי של עניין זה, להתייחס לדברים האלה ולטפל בהם באופן רציונלי, ולא לחיות בתוך החיבה שלך או בתוך יחסים בין-אישיים של הבשר, נכון?

הבה נדבר על הדרך שבה יש לפרש את האמירה "הוריך אינם הנושים שלך". הוריך אינם הנושים שלך – האין זו עובדה? (אכן, כן.) מכיוון שזו עובדה, ראוי שנסביר את העניינים הכלולים בה. הבה נבחן את העניין המדבר על כך שהוריך יָלדו אותך. מי הוא זה שבחר שהם יֵלְדוּ אותך: אתה או הוריך? מי בחר את מי? אם תסתכל על כך מנקודת מבטו של האל, התשובה היא: אף אחד מכם. לא אתה ולא הוריך בחרתם שהם ילדו אותך. אם תבחן את שורש העניין הזה, האל קבע זאת. נניח את הנושא הזה בצד לעת עתה, משום שקל לאנשים להבין את העניין הזה. מנקודת מבטך, נולדת להוריך באופן פסיבי מבלי שהייתה לך ברירה בעניין. מנקודת מבטם של הוריך, הם ילדו אותך באמצעות רצונם העצמאי, נכון? במילים אחרות, אם נניח בצד את קביעתו של האל, כשמדובר בעניין הלידה שלך, היו אלה הוריך שאחזו בכל הכוח. הם בחרו ללדת אותך והם קיבלו את ההחלטה. אתה לא בחרת שהם ילדו אותך, נולדת להם באופן פסיבי ולא הייתה לך אפשרות בחירה בעניין. לכן, מכיוון שהוריך היו בעלי כל הכוח והם בחרו ללדת אותך, יש להם מחויבות ואחריות לחנך אותך, לגדל אותך לבגרות, לספק לך חינוך, מזון, ביגוד וכסף – זו אחריותם והמחויבות שלהם וזה מה שעליהם לעשות. לעומת זאת, אתה היית תמיד פסיבי בתקופה שהם גידלו אותך, לא הייתה לך הזכות לבחור – היה עליך להתחנך על ידם. מכיוון שהיית צעיר ולא הייתה לך היכולת לגדל את עצמך, לא הייתה לך ברירה למעט האפשרות שהוריך יגדלו אותך באופן פסיבי. גדלת בדרך שהוריך בחרו, אם הם נתנו לך אוכל ושתייה טעימים, אכלת ושתית אוכל ושתייה טעימים. אם הוריך סיפקו לך סביבת מחיה שבה שרדת ממוץ ומצמחי בר, שרדת ממוץ ומצמחי בר. בכל מקרה, בתקופה שבה גדלת היית פסיבי והוריך מילאו את אחריותם. הדבר דומה לכך שהוריך מטפלים בפרח. מכיוון שהם רוצים לגדל פרח, עליהם לדשן אותו, להשקות אותו ולוודא שהוא מקבל אור שמש. לכן, לגבי אנשים, לא משנה אם הוריך טיפלו בך בהקפדה יתרה ודאגו לך מאוד, בכל מקרה, הם פשוט מילאו את אחריותם ומחויבותם. לא משנה מה הייתה הסיבה לכך שהם גידלו אותך, זו הייתה אחריותם – מכיוון שהם ילדו אותך, היה עליהם לקחת אחריות עליך. בהתבסס על כך, האם כל מה שהוריך עשו למענך יכול להיחשב כטוב לב? הדבר לא יכול להיחשב כך, נכון? (נכון.) מילוי האחריות של הוריך כלפיך לא נחשב כטוב לב ולכן, אם הם ממלאים את אחריותם כלפי פרח או צמח, משקים אותם ומדשנים אותם, האם הדבר נחשב לטוב לב? (לא.) זה אפילו רחוק עוד יותר מטוב לב. פרחים וצמחים גדלים טוב יותר בחוץ – הם משגשגים אם הם נטועים באדמה, עם רוח, שמש ומי גשם. הם לא גדלים טוב כשהם נטועים בעציץ בתוך הבית כמו כשהם גדלים בחוץ, אבל בכל מקום שבו הם גדלים, הם חיים, נכון? האל קבע זאת ולא משנה היכן הם נמצאים. אתה אדם חי, והאל אחראי על כל חי, הוא מאפשר לכל חי לשרוד ולפעול על פי החוק שכל יצירי הבריאה מצייתים לו. אך כאדם, אתה חי בסביבה שבה הוריך מגדלים אותך ולכן עליך לגדול ולהתקיים בסביבה זו. בקנה מידה גדול, חייך בסביבה זו מתקיימים בשל קביעת האל; בקנה מידה קטן יותר, חייך מתקיימים בסביבה זו מכיוון שהוריך מגדלים אותך, נכון? בכל מקרה, בעצם גידולך הוריך ממלאים אחריות ומחויבות. מחויבותם ואחריותם לגדל אותך עד לבגרות ואי אפשר לקרוא לזה טוב לב. אם אי אפשר לקרוא לזה טוב לב, האם זה לא משהו שאתם צריכים ליהנות ממנו? (אכן, כן.) זהו סוג של זכות שאתה צריך ליהנות ממנה. הוריך צריכים לגדל אותך מכיוון שלפני שאתה מגיע לבגרות, התפקיד שאתה ממלא הוא של ילד שמגדלים אותו. לכן, הוריך רק ממלאים סוג של אחריות כלפיך, ואתה רק מקבל זאת, אך אתה בהחלט לא מקבל מהם חסד או טוב לב. עבור כל יצור חי זהו סוג של אחריות להביא ילדים ולטפל בהם, ללדת ולגדל את הדור הבא. לדוגמה, ציפורים, פרות, כבשים ואפילו נמרים צריכים לטפל בצאצאיהם לאחר שהם נולדים. אין יצורים חיים שלא מגדלים את צאצאיהם. ייתכן שיש כמה יוצאים מן הכלל, אך אין רבים כאלה. זו תופעה טבעית בקיומם של יצורים חיים, זהו אינסטינקט של יצורים חיים, ולא ניתן לייחס זאת לטוב לב. הם פשוט מצייתים לחוק שהבורא קבע עבור בעלי החיים ועבור האנושות. לכן, כשהוריך מגדלים אותך הדבר לא נחשב לסוג של טוב לב. בהתבסס על כך ניתן לומר כי הוריך אינם הנושים שלך. הם ממלאים את אחריותם כלפיך. לא משנה כמה מאמץ וכסף הם מוציאים עליך, אל להם לבקש ממך לפצות אותם, משום שזו אחריותם כהורים. מכיוון שזו אחריות ומחויבות, זה צריך להיות בחינם ואל להם לבקש פיצוי. בכך שהוריך גידלו אותך, הם פשוט מילאו את אחריותם ומחויבותם וזה צריך להיות ללא תשלום וזו אינה צריכה להיות עסקה. לכן, אל לך להתייחס להוריך או להתמודד עם היחסים שלך איתם בהתאם לרעיון שצריך לפצות אותם. אם אתה אכן מטפל בהוריך, מפצה אותם ומתמודד עם היחסים שלך איתם לפי הרעיון הזה, הדבר לא אנושי. בה בעת, סביר להניח שהדבר יגרום לך להיות מרוסן וכבול על ידי תחושת הבשר שלך, ויהיה לך קשה לצאת מההסתבכויות האלה, עד כדי כך שאתה עלול אפילו לאבד את דרכך. הוריך אינם הנושים שלך, ולכן אין לך מחויבות לממש את כל הציפיות שלהם. אין לך מחויבות לשלם את החשבון עבור הציפיות שלהם. כלומר, יכולות להיות להם ציפיות משלהם. לך יש בחירות משלך, יש לך את נתיב החיים ואת הגורל שהאל קבע עבורך, ואין לכך שום קשר להוריך. לכן, כאשר אחד מהוריך אומר: "אתה לא מכבד את הוריך. כל כך הרבה שנים לא חזרת כדי לראות אותי, ועברו ימים כה רבים מאז שהתקשרת אליי בפעם האחרונה. אני חולה ואין מי שיטפל בי. באמת גידלתי אותך לחינם. אתה באמת חסר אכפתיות וכפוי טובה!" אם אינך מבין את האמת ש"הוריך אינם הנושים שלך", כשתשמע את המילים האלה הן יכאיבו לך כמו סכין החודרת ללבך ותרגיש שמצפונך מגנה אותך. כל אחת מהמילים הללו תינעץ בלבך ותגרום לך להתבייש לעמוד מול ההורה שלך, להיות חייב להורה שלך ולהרגיש מלא אשמה כלפיו. כאשר ההורה שלך אומר שאתה כפוי טובה וחסר אכפתיות, אתה באמת תרגיש: "הם צודקים לחלוטין. הם גידלו אותי עד לגיל זה, והם לא הצליחו ליהנות ממני בשום צורה שהיא. עכשיו הם חולים והם קיוו שאוכל להישאר ליד מיטתם, לשרת אותם וללוות אותם. הם היו זקוקים לכך שאגמול להם על טוב לבם, ואני לא הייתי שם בשבילם. אני באמת כפוי טובה ולא אכפתי!" אתה תסווג את עצמך ככפוי טובה וחסר אכפתיות – האם זה הגיוני? האם אתה כפוי טובה וחסר אכפתיות? אם לא היית עוזב את ביתך כדי לבצע את חובתך במקום אחר והיית נשאר לצד הוריך, האם היית יכול למנוע את מחלתם? (לא.) האם אתה יכול לקבוע אם הוריך יחיו או ימותו? האם אתה יכול לקבוע אם הם יהיו עשירים או עניים? (לא.) לא משנה באיזו מחלה ההורים שלך חלו, הם לא חלו משום שהם היו כה מותשים מהגידול שלך או משום שהם התגעגעו אליך; במיוחד, הם לא יִדַּבְּקוּ בגללך באף אחת מהמחלות החמורות, הרציניות ואולי הקטלניות האלה. זהו גורלם וזה לא קשור אליך. לא משנה עד כמה אתה מכבד את הוריך, המירב שתוכל להשיג הוא להפחית מעט את סבל בשרם ואת העול המוטל עליהם, אך באשר לזמן שבו הם חלו, באיזו מחלה הם נדבקו, ומתי והיכן הם ימותו – האם לדברים האלה יש קשר כלשהו אליך? לא, אין להם קשר אליך. אם אתה מכבד את הוריך, אם אינך כפוי טובה ואתה מבלה איתם כל היום ומשגיח עליהם, האם הם לא יֶחֱלוּ? האם הם לא ימותו? אם הם עומדים לחלות, האם הם לא יהיו חולים בכל מקרה? אם הם עומדים למות, האם הם לא ימותו בכל מקרה? האין זה נכון? אם הוריך היו אומרים לך שאתה חסר אכפתיות, שאין לך מצפון ושאתה ילד כפוי טובה, האם היית מרגיש מפח נפש? (כן.) ומה לגבי עכשיו? (עכשיו לא הייתי מרגיש מפח נפש.) אם כך, איך הבעיה נפתרה? (מכיוון שהאל שיתף שבין אם הורינו יחלו או לא ובין אם הם יחיו או ימותו, אין לכך שום קשר אלינו, הכול נקבע על ידי האל. אם היינו נשארים לצידם, לא היינו יכולים לעשות דבר, כך שאם הם אומרים שאנחנו לא אכפתיים וכפויי טובה, זה לא קשור אלינו.) אין זה משנה אם הוריך מכנים אותך כפוי טובה וחסר אכפתיות, לפחות אתה מבצע בפני הבורא את חובתו של יציר בריאה. כל עוד בעיני האל אינך כפוי טובה, זה מספיק. לא משנה מה אנשים אומרים. מה שהוריך אומרים עליך הוא לא בהכרח נכון, ומה שהם אומרים לא מועיל. עליך להתייחס לדברי האל כאל הבסיס שלך. אם האל אומר שאתה יציר בריאה ראוי, אין זה משנה אם אנשים מכנים אותך כפוי טובה וחסר אכפתיות, הם לא יכולים להשיג דבר. העניין הוא רק שאנשים יושפעו מהעלבונות האלה בשל השפעת מצפונם, או אם הם לא מבינים את האמת ושיעור קומתם נמוך, והם יהיו במצב רוח רע וירגישו מעט מדוכאים, אך כשהם ישובו בפני האל, כל זה ייפתר ולא יהווה יותר בעיה עבורם. האם עניין מתן הגמול להורים על טוב לבם לא נפתר? האם אתה מבין את העניין הזה? (כן.) מהי העובדה שעל אנשים להבין כאן? לגדל אותך זו האחריות של הוריך. הם בחרו ללדת אותך, כך שיש להם אחריות ומחויבות לגדל אותך. הם ממלאים את אחריותם וחובתם בכך שהם מגדלים אותך עד לבגרות. אינך חייב להם דבר ולכן אינך צריך לפצות אותם. אינך צריך לפצות אותם – זה מראה בבירור שהוריך אינם הנושים שלך, ושאינך צריך לעשות למענם שום דבר בתמורה לטוב לבם. אם הנסיבות שלך מאפשרות לך למלא מעט מאחריותך כלפיהם, עשה זאת. אם הסביבה שלך והנסיבות האובייקטיביות שלך לא מאפשרות לך למלא את חובתך כלפיהם, אינך צריך להקדיש לזה יותר מדי מחשבה ואל לך לחשוב שאתה חייב להם, משום שהוריך אינם הנושים שלך. לא משנה אם אתה מפגין כלפי הוריך כיבוד אב ואם או אם אתה ממלא את אחריותך כלפיהם, אתה פשוט לוקח על עצמך נקודת מבט של ילד וממלא מעט מהאחריות שלך כלפי האנשים שפעם ילדו אותך וגידלו אותך. אך אתה בהחלט לא יכול לעשות זאת מנקודת המבט של הצורך לפצות אותם, או מנקודת מבט של "הוריך הם מיטיביך ואתה חייב לפצות אותם, אתה חייב לגמול להם על טוב לבם".

יש אמרה בעולמם של הכופרים: "עורבים גומלים לאמהותיהם על האכלתם וטלאים כורעים כדי לקבל חלב מאמותיהם". יש גם את האמרה הבאה: "אדם שלא מכבד את הוריו, שפל מבהמה". כמה מרשימות נשמעות האמירות האלה! למעשה, התופעות שהאמרה הראשונה מזכירה, עורבים גומלים לאמהותיהם על האכלתם וטלאים כורעים כדי לקבל חלב מאמותיהם, אכן קיימות, אלה עובדות. עם זאת, הן פשוט תופעות בעולם החי. הן בסך הכול סוג של חוק שהאל קבע עבור יצורים חיים שונים, והם, כולל בני האדם, מצייתים לחוק זה. העובדה שכל מיני יצורים חיים מצייתים לחוק הזה מוכיחה עוד יותר שהאל ברא את כל היצורים החיים. אף יצור חי לא יכול להפר את החוק הזה ואף יצור חי לא יכול להתעלות עליו. אפילו חיות פרא טורפות כמו אריות ונמרים מטפחות את צאצאיהם ולא נושכות אותם לפני שהם מגיעים לבגרות. זהו אינסטינקט חייתי. לא משנה מאיזה זן בעלי חיים אלה, אם הם אכזריים או ידידותיים ועדינים, לכל בעלי החיים יש את האינסטינקט הזה. כל מיני יצורים, כולל בני האדם, יכולים להמשיך להתרבות ולשרוד רק על ידי ציות לאינסטינקט הזה ולחוק הזה. אם הם לא היו מצייתים לחוק הזה, או שהחוק והאינסטינקט האלה לא היו קיימים, הם לא היו יכולים להתרבות ולשרוד. השרשרת הביולוגית לא הייתה מתקיימת וגם העולם הזה לא היה מתקיים. האין זה נכון? (כן.) האימרה עורבים גומלים לאמהותיהם על האכלתם וטלאים כורעים כדי לקבל חלב מאמותיהם, מוכיחה בדיוק שעולם החי מציית לחוק מסוג זה. לכל מיני יצורים חיים יש את האינסטינקט הזה. כאשר צאצאים נולדים, הנקבות או הזכרים של זן זה מטפלים בהם ומאכילים אותם עד שהם הופכים לבוגרים. כל מיני יצורים חיים מסוגלים למלא את אחריותם וחובותיהם כלפי צאצאיהם, והם מגדלים את הדור הבא בהקפדה ובצייתנות. אצל בני האדם זה אמור לקרות אף ביתר שאת. האנושות מכנה בני אדם 'חיות ברמה גבוהה יותר' – אם בני אדם לא יכולים לציית לחוק הזה ואין להם את האינסטינקט הזה, הרי שרמתם נמוכה יותר מזו של בעלי החיים, הלא כן? לכן, לא משנה כמה הוריך טיפחו אותך כשהם גידלו אותך, ועד כמה הם מילאו את אחריותם כלפיך, הם עשו רק את מה שהם היו צריכים לעשות במסגרת יכולותיו של יציר בריאה – זה היה האינסטינקט שלהם. הסתכל פשוט על הציפורים, במשך יותר מחודש לפני עונת ההזדווגות הן מחפשות ללא הרף מקום בטוח לבנות את הקִינים שלהן. ציפורים, זכרים ונקבות, יוצאות במשמרות, כשהן נושאות סוגים שונים של צמחים, נוצות וזרדים כדי להתחיל לבנות את קיניהן בעצים עבותים יחסית. כל הקינים הקטנים שנבנים על ידי סוגים שונים של ציפורים, כולם חזקים ומורכבים להפליא. הציפורים משקיעות את כל המאמץ הזה ביצירת קינים ובבניית מחסה למען צאצאיהן. לאחר שהן בונות את הקינים שלהן ומגיע זמן הדגירה, בכל קן יש תמיד ציפור; הזכרים והנקבות מקיימים משמרות לסירוגין במשך עשרים וארבע שעות ביממה, והם קשובים להפליא – כשציפור אחת חוזרת, השניה עפה משם זמן קצר לאחר מכן. זמן לא רב לאחר מכן, בוקעים מהביצים כמה גוזלים והם מוציאים את ראשם, ואתה יכול לשמוע כיצד הם מתחילים לצייץ על העצים. הציפורים הבוגרות עפות הלוך ושוב, וחוזרות להאכיל את גוזליהן בכמה תולעים, ואז חוזרות שוב להאכיל אותם במשהו אחר תוך שהן מפגינות תשומת לב מדהימה. לאחר מספר חודשים, חלק מהגוזלים גדלו מעט, והם יכולים לעמוד על שולי הקינים שלהן ולהניף את כנפיהם; הוריהם עפים הלוך ושוב ומאכילים אותם ומשגיחים עליהם במשמרות. הייתה שנה אחת שראיתי עורב בשמיים כשהוא מחזיק גוזל בפיו. הגוזל זעק באומללות וקרא לעזרה, פחות או יותר. העורב היה מלפנים, עף עם הגוזל בפיו, וזוג ציפורים בוגרות רדפו אחריו. גם שתי הציפורים האלה זעקו באומללות, ובסופו של דבר העורב התרחק במעופו. הגוזל היה כנראה מת בכל מקרה, גם אם הוריו היו מצליחים להדביק את העורב. שתי הציפורים הבוגרות האלה שעקבו אחר העורב צרחו וצווחו כל כך, שצרחותיהן הבהילו את האנשים על הקרקע – עד כמה אומללות נשמעו הצרחות שלהן, לדעתך? למעשה, היה להם בוודאי לא רק גוזל אחד אלא שלושה או ארבעה גוזלים, אך כשאחד מהם נלקח מהקן, הן רדפו אחריו כשהן צורחות וצווחות. כך הוא עולם החי והביולוגיה – יצורים חיים מסוגלים לטפח את צאצאיהם ללא לאות. ציפורים עפות חזרה ובונות קינים חדשים מדי שנה, הן עושות את אותם הדברים בכל שנה; הן דוגרות על גוזליהן, מאכילות אותם ומלמדות אותם לעוף. כאשר הגוזלים לומדים לעוף, הם לא עפים גבוה מאוד ולפעמים הם נופלים על הקרקע. אפילו הצלנו אותם כמה פעמים ומיהרנו להחזיר אותם לקינים שלהם. כל יום הוריהם מלמדים אותם, ויגיע יום זה או אחר שבו כל הגוזלים האלה יעזבו את הקינים שלהם, יעופו משם וישאירו אחריהם קינים ריקים. בשנה שלאחר מכן, זוגות חדשים של ציפורים מגיעים כדי לבנות קינים, לדגור על ביציהם ולגדל את גוזליהם. לכל מיני יצורים ובעלי חיים יש את האינסטינקטים והחוקים האלה, והם מצייתים להם כראוי ומבצעים אותם באופן מושלם. זהו דבר שאף אדם לא יכול להרוס. יש גם כמה בעלי חיים מיוחדים, כמו נמרים ואריות. כאשר בעלי חיים אלה מגיעים לבגרות, הם עוזבים את הוריהם וחלק מהזכרים אף הופכים ליריבים, נושכים, מתמודדים ונלחמים לפי הצורך. זה נורמלי, זהו חוק. אין בהם חיבה רבה והם לא חיים על פי רגשותיהם כמו אנשים שאומרים: "עלי לגמול להוריי על טוב לבם, עלי לפצות אותם – עלי לציית להורים שלי. אם לא אכבד אותם, אנשים אחרים יגנו אותי, יגערו בי ויעבירו עלי ביקורת מאחורי גבי. לא הייתי יכול לשאת זאת!" דברים כאלה לא נאמרים בעולם החי. מדוע אנשים אומרים דברים כאלה? משום שבחברה ובתוך קבוצות של אנשים קיימים מגוון רעיונות והסכמות שגויים. כשאנשים מושפעים, נשחקים ונרקבים על ידי הדברים האלה, מתעוררות אצלם דרכים שונות לפרש יחסי הורה-ילד ולהתמודד איתם, ובסופו של דבר הם מתייחסים להוריהם כנושים שלהם – נושים שאותם הם לא יוכלו לפצות לעולם במשך כל חייהם. יש אפילו אנשים שמרגישים אשמים במשך כל חייהם לאחר שהוריהם נפטרו, והם חושבים שהם לא היו ראויים לטוב הלב של הוריהם מכיוון שהם עשו דבר אחד שלא שימח את הוריהם או שלא התקיים כפי שהוריהם רצו. אִמְרוּ לי, האין זה מוגזם? אנשים חיים בתוך רגשותיהם, ולכן רעיונות שונים הנובעים מרגשות אלה יכולים רק לחדור לתוכם ולהטריד אותם. אנשים חיים בסביבה שנצבעה על ידי האידיאולוגיה של האנושות המושחתת, ולכן רעיונות מופרכים שונים חודרים לתוכם ומפריעים להם, והופכים את חייהם למתישים ולפשוטים פחות מחייהם של יצורים חיים אחרים. עם זאת, ברגע זה, מכיוון שהאל עובד, ומכיוון שהוא מבטא את האמת כדי לומר לאנשים את טבען האמיתי של כל העובדות האלה ולאפשר להם להבין את האמת, לאחר שתבין את האמת, הרעיונות וההשקפות המופרכים האלה לא יכבידו עוד עליך, והם לא ישמשו עוד כמדריך לאופן שבו אתה מתמודד עם מערכת היחסים שלך עם הוריך. בשלב זה, חייך יהפכו לרגועים יותר. לחיות חיים רגועים אין פירושו שלא תדע מהם תחומי האחריות והמחויבויות שלך – אתה עדיין תדע את הדברים האלה. הדבר תלוי רק בנקודת המבט ובשיטות שתבחר בהתייחסות שלך לאחריות ולמחויבויות שלך. נתיב אחד הוא הליכה במסלול הרגשות, והתמודדות עם הדברים האלה על סמך אמצעים רגשיים ועל סמך השיטות, הרעיונות וההשקפות שהשטן מנחה את האדם אליהם. הנתיב השני הוא להתמודד עם הדברים האלה על סמך הדברים שהאל לימד את האדם. כאשר אנשים מתמודדים עם העניינים האלה בהתאם לרעיונותיו ולהשקפותיו המופרכים של השטן, הם יכולים לחיות רק בתוך תסבוכת רגשותיהם, ואף פעם הם לא מסוגלים להבחין בין טוב לרע. בנסיבות אלה, אין להם ברירה אלא לחיות במלכודת ותמיד להסתבך בעניינים כמו "אתה צודק, אני טועה. אתה נתת לי יותר; אני נתתי לך פחות. אתה כפוי טובה. אתה נוהג שלא כשורה". כתוצאה מכך, אף פעם הם לא מדברים בבהירות. אולם, לאחר שאנשים מבינים את האמת, וכשהם נמלטים מהרעיונות וההשקפות המופרכים שלהם ומרשת הרגשות שלהם, העניינים האלה נעשים פשוטים עבורם. אם תציית לעיקרון-אמת, לרעיון או להשקפה נכונים ובאים מהאל, חייך יהפכו לרגועים מאוד. לא דעת הקהל, לא מודעות המצפון שלך ולא העול על רגשותיך יפריעו עוד לאופן שבו תתמודד עם יחסיך עם הוריך; לעומת זאת, הדברים האלה יאפשרו לך להתמודד עם היחסים האלה בצורה נכונה ורציונלית. אם תפעל על פי עקרונות-האמת שהאל נתן לאדם, אפילו אם אנשים יעבירו עליך ביקורת מאחורי גבך, עדיין תרגיש שלווה ורוגע בעמקי לבך ולא תהיה לכך כל השפעה עליך. לכל הפחות, לא תנזוף בעצמך על היותך כפוי טובה וחסר אכפתיות ולא תרגיש יותר בעמקי לבך שמצפונך מאשים אותך. הסיבה לכך היא שתדע שכל פעולותיך מתבצעות בהתאם לשיטות שהאל מלמד אותך, ושאתה מקשיב לדברי האל, מתמסר להם והולך בדרכו. הקשבה לדברי האל והליכה בדרכו היא תחושת המצפון שעל אנשים להיות ניחנים בה יותר מכול. אתה תהיה אדם אמיתי רק כאשר תוכל לעשות את הדברים האלה. אם לא תשיג את הדברים האלה, תהיה כפוי טובה וחסר אכפתיות. האין זה המצב? (אכן, כן.) האם כעת אתה מבין את העניין הזה בבירור? להבין זאת באופן ברור, זה היבט אחד; אם אנשים יוכלו לראות את העניין הזה לאשורו וליישם את האמת בפועל בהדרגה, זהו היבט נוסף. על מנת שאנשים יבינו את העניין הזה בבירור, עליהם לחוות דברים במשך פרק זמן מסוים. אם אנשים רוצים להבין את העובדה והמהות האלה בבהירות ולהגיע לנקודה שבה הם מתמודדים עם עניינים באמצעות עקרונות, לא ניתן להשיג זאת תוך זמן קצר משום שקודם כול אנשים חייבים להשליך מעליהם את השפעתם של כל מיני רעיונות והשקפות מופרכים ומרושעים. היבט נוסף וחשוב יותר הוא, שעליהם להיות מסוגלים לפתור את האילוצים ואת ההשפעה של מצפונם ורגשותיהם; בפרט, הם חייבים לעבור את המשוכה של רגשותיהם. נניח שבתיאוריה אתה מכיר בכך שדבר האל הוא האמת ושהוא נכון, ובתיאוריה אתה יודע שהשטן מחדיר לאנשים רעיונות והשקפות מופרכים ושגויים, אך אתה פשוט לא יכול להתגבר על משוכת רגשותיך, ואתה תמיד מרגיש רע בקשר להוריך במחשבה שהם הפגינו כלפיך יותר מדי טוב לב, שהם השקיעו ועשו וסבלו למענך יותר מדי, ובנפשך חיים עדיין הצללים של כל מה שהוריך עשו למענך, כל מה שהם אמרו, ואפילו כל מחיר שהם שילמו למענך. כל אחד מהמכשולים הללו יהיה צומת חשוב מאוד עבורך, ולא יהיה לך קל לעבור אותם. למעשה, אתה עצמך תהיה המשוכה הקשה ביותר שתצטרך לעבור. אם תצליח לעבור משוכה אחר משוכה, תוכל לוותר לגמרי מכל לבך על הרגשות שיש לך כלפי הוריך. אינני משתף על כך כדי לגרום לך לבגוד בהוריך, ובוודאי שאינני עושה זאת כדי לגרום לך להציב גבולות בינך לבין הוריך – אנחנו לא מקימים תנועה, אין צורך להציב גבולות. אני משתף על כך רק כדי להקנות לך הבנה נכונה לגבי העניינים האלה ולעזור לך לקבל רעיון והשקפה נכונים. בנוסף, אני משתף על כך כדי שכאשר הדברים האלה יפקדו אותך, לא תהיה מוטרד מהם או כבול על ידם בכל דרך אפשרית, וחשוב מכך, כאשר תיתקל בדברים האלה, הם לא ישפיעו על ביצוע חובתך כיציר בריאה. בדרך זו, השיתוף שלי ישיג את מטרתו. כמובן, האם אנשים החיים בבשר יכולים להגיע לנקודה שבה הם לא יחזיקו בנפשם דבר מהדברים האלה ולא יהיו שום הסתבכויות רגשיות בינם לבין הוריהם? זה יהיה בלתי אפשרי. בעולם הזה, מלבד הורים, לאנשים יש גם ילדים – אלה הן שתי מערכות היחסים הגשמיות הקרובות ביותר בין אנשים. אי אפשר לנתק לחלוטין את הקשר בין הורה לילדו. אינני מנסה לגרום לך לעבור תהליך פורמלי ובו תצהיר שתנתק את הקשר עם הוריך ושלעולם לא תתרועע איתם שוב. אני מנסה לעזור לך להתמודד בדרך הנכונה עם מערכת היחסים שלך איתם. הדברים האלה קשים, הלא כן? ככל שהבנתך את האמת תעמיק וככל שתתבגר, הקושי של הדברים האלה יצטמצם ויפחת בהדרגה. אנשים בשנות ה-20 לחייהם מרגישים רמה שונה של היקשרות להוריהם בהשוואה לאנשים בני 30 או 40. ההיקשרות הזאת נעשית אף יותר מתונה כשהם מגיעים לגיל 50, ואין צורך לדבר על אנשים שמגיעים לגיל 60 או 70. בגיל הזה ההיקשרות אפילו מתונה עוד יותר – היא משתנה ככל שאנשים מתבגרים.

האמת "הוריך אינם הנושים שלך" היא העיקרון הנכון ליישום בפועל שעל אנשים להבין בנוגע לאופן שבו הם מתייחסים להוריהם. מהו העיקרון הנוסף ליישום בפועל? (הוריך אינם אדונים לחייך או לגורלך.) האם לא קל יותר להבין ולוותר על המשפט "הוריך אינם אדונים לחייך או לגורלך" בהשוואה ל"הוריך אינם הנושים שלך"? כלפי חוץ, נראה כי הוריך הולידו את חיי הבשר שלך, וכי הוריך הם שהעניקו לך חיים. אך מנקודת מבטו של האל, ומשורשו של עניין זה, חיי הבשר שלך לא ניתנו לך על ידי הוריך מכיוון שאנשים לא יכולים ליצור חיים. במילים פשוטות, אף אדם לא יכול ליצור את נשימתו של אדם. הסיבה לכך שבשרו של כל אדם יכול להפוך לאדם היא, שיש לו את הנשימה הזו. חיי אדם טמונים בנשימה זו והיא סימן של אדם חי. לאנשים יש נשימה וחיים, והמקור והמוצא של הדברים האלה אינם הוריהם. אנשים פשוט נוצרו באמצעות הוריהם שהולידו אותם – בשורש הדבר, האל הוא זה שנותן לאנשים את הדברים האלה. לכן, הוריך אינם אדונים לחייך, האדון של חייך הוא האל. האל ברא את האנושות, הוא ברא את חיי האנושות, והוא נתן לאנושות את נשימת החיים שהיא מקור חיי אדם. לכן, האם האמירה "הוריך אינם אדונים לחייך" אינה קלה להבנה? נשימתך לא ניתנה לך על ידי הוריך, ובוודאי שהמשכה לא ניתן לך על ידי הוריך. האל משגיח ושולט בכל יום מחייך. הוריך לא יכולים להחליט איך ייראה כל יום בחייך, אם כל יום יהיה מאושר ויעבור באופן חלק, את מי תפגוש כל יום, או באיזו סביבה תחיה בכל יום. האל משגיח עליך באמצעות הוריך – הוריך הם האנשים שהאל פשוט שלח כדי שישגיחו עליך. כשנולדת, לא היו אלה הוריך שנתנו לך חיים, אם כך, האם הוריך הם שנתנו לך את החיים שמאפשרים לך לחיות עד עתה? לא. מקור חייך הוא עדיין האל ולא הוריך. נניח שהוריך ילדו אותך, אך כשהיית בן שנה או בן חמש האל החליט לקחת את חייך. האם הוריך היו יכולים לעשות משהו בקשר לזה? מה הם היו עושים? איך הם היו מצילים את חייך? הם היו שולחים אותך לבית החולים ומפקידים אותך בידי הרופאים שהיו מנסים לטפל במחלתך ולהציל את חייך. זו האחריות של הוריך. עם זאת, אם האל היה אומר שהחיים האלה והאדם הזה לא צריכים לחיות, ושעליך להתגלם מחדש במשפחה אחרת, אזי להוריך לא היו כוח או אמצעים להציל את חייך. הם היו יכולים רק לראות איך החיים הקטנים שלך עוזבים את העולם הזה. כאשר חיים אובדים, ההורים חסרי אונים – כל מה שהם יכולים לעשות הוא למלא את אחריותם כהורים, ולהפקיד אותך בידי הרופאים שינסו לטפל במחלתך ולהציל את חייך, אך לא ההורים שלך הם אלה שיחליטו אם חייך יימשכו או לא. אם האל היה אומר שאתה יכול להמשיך לחיות, חייך היו מתקיימים. אם האל היה אומר שחייך לא צריכים להתקיים, היית מאבד את חייך. האם יש משהו שהוריך היו יכולים לעשות בקשר לזה? הם היו יכולים רק להשלים עם גורלך. אם לומר זאת בצורה ברורה, הם פשוט יצירי בריאה רגילים. מנקודת המבט שלך, יש להם זהות מיוחדת – הם ילדו אותך וגידלו אותך, הם הבוסים שלך וההורים שלך. אך מנקודת מבטו של האל, הם רק אנשים רגילים, הם רק חברים באנושות המושחתת ואין בהם שום דבר מיוחד. הם אפילו לא אדונים לחייהם שלהם, אז איך הם יכולים להיות אדונים לחייך שלך? למרות שהם ילדו אותך, הם לא יודעים מאין הגיעו החיים שלך, והם לא היו יכולים להחליט מתי, באיזו שעה ובאיזה מקום החיים שלך יגיעו, או איך ייראו חייך. הם לא יודעים אף אחד מהדברים האלה. מבחינתם, הם פשוט מחכים באופן פסיבי, ממתינים לריבונותו של האל ולהסדריו. אין זה משנה אם הם שמחים על כך או לא, אם הם מאמינים בכך או לא, מכל מקום, כל זה מתוזמר ומתרחש בידיו של האל. הוריך אינם האדונים של חייך – האם עניין זה לא קל להבנה? (כן.) הוריך ילדו את בשרך, אך הם לא ילדו את חיי בשרך. זו עובדה. האם הוריך יכולים לשלוט אפילו בעניינים כמו הגובה שאליו תגדל, מה יהיה המבנה הפיזי שלך, מה יהיה צבעו של שיערך או כמה סבוך הוא יהיה, מה יהיו התחביבים שלך, וכן הלאה? (לא.) הוריך לא יכולים להחליט אם עור גופך ייראה טוב או רע, או מה יהיו תווי הפנים שלך. יש הורים שמנים, והם יולדים ילדים רזים ונמוכים עם אף קטן ועיניים קטנות. כשאנשים רואים אותם, הם חושבים: "למי דומים הילדים האלה? הם בוודאי לא נראים כמו ההורים שלהם". הורים לא יכולים אפילו להחליט למי יהיו דומים הילדים שלהם, נכון? יש הורים שיש להם גוף חזק מאוד, והם מולידים ילדים רזים וחלשים מאוד; יש הורים שיש להם גוף רזה וחלש, והם מולידים ילדים חסונים להפליא וחזקים כמו שוורים. יש הורים פחדנים כמו עכברים, והם יולדים ילדים נועזים במיוחד. יש הורים זהירים ומתונים, והם מולידים ילדים שאפתניים מאוד, ובסופו של דבר חלקם הופכים לקיסרים, חלקם הופכים לנשיאים, ואחרים הופכים למנהיגי כנופיות של קבוצות שודדים ונוכלים. יש הורים שהם חקלאים, אך הילדים שהם יולדים נעשים פקידים בכירים. יש גם הורים ערמומיים, אך הם יולדים ילדים ישרים שמתנהגים כראוי. יש הורים כופרים, או שהם אפילו עובדי אלילים ושדים, והם מולידים ילדים שרוצים להאמין באל, שלא יכולים להמשיך לחיות ללא אמונתם באל. יש הורים שאומרים לילדיהם: "אני מתכוון לשלוח אותך לאוניברסיטה", וילדיהם אומרים, "לא, אני יציר בריאה, עלי לבצע את חובתי!" ההורים אומרים אז לילדיהם: "אתה צעיר, אינך צריך לבצע חובה. אנחנו מבצעים מעט מהחובות שלנו כי אנחנו זקנים ואין לנו שום סיכויים; בעתיד נזכה בכמה ברכות עבור המשפחה שלנו, כך שאתה לא צריך לבצע חובה. אתה צריך ללמוד בשקדנות, ואחרי שתסיים את האוניברסיטה, תצטרך להיות פקיד בכיר כדי שתעניק לי תחושת נינוחות והנאה". ילדיהם עונים: "לא. אני יציר בריאה, ביצוע חובתי הוא הדבר החיוני ביותר". כמובן, יש הורים שמאמינים באל, מוותרים על משפחותיהם ועל הקריירה שלהם, אך ילדיהם מסרבים להאמין באל. הילדים שלהם כופרים, ולא משנה איך מסתכלים על הילדים האלה ועל הוריהם, הם לא נראים משפחה. הם שונים לחלוטין אלה מאלה למרות שהם נראים משפחה במראה שלהם, בהרגלי החיים ואפילו בהיבטים מסוימים של אופיים, בתחביביהם, בתחומי העניין שלהם, בעיסוקיהם ובנתיבים שבהם הם הולכים. הם פשוט שני סוגים שונים של אנשים שהולכים בשני נתיבים שונים. אם כן, יש הבדלים בין חייהם של אנשים והם לא נקבעים על ידי הוריהם. הורים לא יכולים להחליט איזה סוג של חיים יהיה לילדיהם, או לאיזה סוג של סביבה ילדיהם ייוולדו. הוריך אינם אדונים לחייך וגם לא אדונים לגורלך. החיים לא ניתנים לאנשים על ידי הוריהם – האם גורלו של אדם הוא עניין גדול יותר או קטן יותר מחייו? עבור אנשים, אלה שני עניינים גדולים. מדוע? מפני שאלה דברים שאנשים לא יכולים לתפוס, להשיג או לשלוט בהם באמצעות האינסטינקטים, היכולות או האיכות שלהם. האל קובע את גורלם ואת מסלול חייהם של אנשים והוא שולט בהם. אף אדם לא יכול לקבל החלטות כלשהן בנוגע לשני עניינים אלה. לא אתה ולא הוריך בוחרים לאיזו משפחה תיוולד או אילו הורים יהיו לך בחיים האלה. גם הוריך היו פסיביים כשילדו אותך. לכן, הוריך לא יכולים להחליט מה יהיה המסלול של גורלך, הם לא יכולים להחליט אם תהיה עשיר מאוד בחייך, אם תהיה עני ונחות, או סתם אדם ממוצע; הם לא יכולים להחליט לאן תלך בחיים האלה, באיזה מקום תחיה או כיצד ייראו נישואיך, איך יהיו ילדיך, או באיזו סביבה חומרית תחיה, וכן הלאה. יש אנשים שמשפחותיהם שגשגו, היו להם בגדים ומזון ויותר כסף ממה שהם יכלו להוציא לפני שילדו ילד, אך כשהילד גדל, הוא בזבז את ההון של משפחתו, ולא משנה כמה כסף ההורים האלה הרוויחו, הם לא יכלו לכסות על כל הכסף שהילד הפזרן שלהם בזבז. יש גם אנשים שהיו עניים, אך מספר שנים לאחר שהם ילדו ילד, העסקים המשפחתיים שלהם החלו לשגשג, חייהם השתפרו, הדברים הסתדרו יותר ויותר, וגם הסביבה שלהם השתפרה יותר ויותר. אתה מבין, כל אלה דברים שההורים האלה לא ציפו להם, האין זה כך? הורים לא יכולים להחליט על גורל ילדיהם, ומטבע הדברים, גם אין להם כל קשר לגורל ילדיהם. סוג הנתיב שבו אתה הולך, לאן אתה הולך ואילו אנשים אתה פוגש בחיים האלה, עם כמה אסונות אתה מתמודד, כמה דברים גדולים וכמה עושר נקרים על דרכך – לכל הדברים האלה אין שום קשר להורים שלך או לציפיות שלהם. כל הורה מייחל שילדו יצמח בעולם, אך האם משאלה זו תמיד מתגשמת? לא בהכרח. יש ילדים שאכן צומחים בעולם כפי שהוריהם רצו, והם נעשים פקידים בכירים, מתעשרים וחיים טוב, אך הוריהם נופלים למשכב ומתים תוך כמה שנים מבלי שזכו ליהנות מהמזל הטוב הזה ולהתענג עליו. האם גורלו של אדם קשור להוריו? לא. לא מדובר בכך שאינך יכול להשיג כל מה שהוריך מצפים ממך. גורלו של אדם לא קשור כלל להוריו, והוריו לא יכולים להחליט על גורלו. למרות שהוריך ילדו אותך, ואפילו אם הם עשו דברים רבים כדי להניח את היסודות לסיכויים שלך בעתיד, לאידיאלים שלך ולגורל העתידי שלך, הם לא יכולים להחליט מה יהיו גורלך או נתיב חייך העתידי – לדברים האלה אין שום קשר אליהם. לכן, הוריך אינם אדונים לגורלך, והם לא יכולים לשנות דבר לגביך. אם גורלך להיות עשיר, לא משנה עד כמה הוריך עניים או חסרי יכולת, אתה תשיג את העושר שאתה אמור להשיג. אם נועדת להיות אדם עני, אדם רגיל או אדם נחות, לא משנה כמה ההורים שלך מוכשרים, הם לא יוכלו לעזור לך. אם אתה נבחר על ידי האל ואתה נמנה עם אנשיו הנבחרים של האל, כלומר, אם האל הועיד אותך לכך מראש, הרי שלא משנה כמה עוצמתיים או בעלי יכולת הוריך, הם לא יוכלו להפריע לאמונתך באל, אפילו אם ירצו בכך. מכיוון שאתה מיועד להיות חבר בבית האל ואחד מאנשיו הנבחרים של האל, אינך יכול להימלט מכך. גורלו של אדם קשור רק לריבונותו של האל ולקביעתו. אין לכך שום קשר לרצונות ולציפיות של הוריו. באופן טבעי, הדבר לא קשור גם לתחומי העניין, לתחביבים, לאופי, לשאיפות, לאיכות או ליכולות של אותו אדם. לכן, בהתבסס על האמת "הוריך אינם אדונים לחייך או לגורלך", כיצד עליך להתייחס לציפיות הוריך? האם עליך לקבל אותן במלואן, להתעלם מהן או להתייחס אליהן באופן רציונלי? כשמדובר בעניין חייך או גורלך, ההורים שלך הם פשוט אנשים רגילים, הם יכולים לצפות לכל מה שהם רוצים, והם יכולים להגיד מה שהם רוצים. הנח להם לומר מה שהם רוצים, ואתה פשוט עשה את הדברים שלך. אין צורך להתווכח איתם, משום שאיך שלא יהיו הדברים באמת, כך יהיו פני הדברים. הדבר אינו עולה מתוך ויכוח והוא לא משתנה בהתאם לרצונו של אדם. אינך יכול להחליט על גורלך, ובוודאי שהוריך לא יכולים להחליט עליו! האין זה המצב? (אכן, כן.) למרות שההורים שלך מבוגרים ממך, עדיין אין להם קשר לגורלך. הוריך לא אמורים לנסות להכתיב את גורלך רק משום שהם הרבה יותר מבוגרים ממך, ומשום שהם מבוגרים ממך בדור אחד. הדבר לא רציונלי, והוא מתועב. לכן, בכל פעם שלהוריך יש מה לומר על הנתיב שבו אתה הולך בחיים או על הציפיות שלהם ממך, עליך להתייחס לכך ברוגע וברציונליות מכיוון שהם לא אדונים לגורלך. אמור להם: "גורלי נתון בידי האל – אף אדם לא יכול לשנות אותו". אף אדם לא יכול לשלוט בגורלו שלו או בגורלו של אדם אחר, וגם הוריך לא כשירים לעשות זאת. אבותיך לא כשירים לכך, וקל וחומר שהוריך לא כשירים לכך. מי היחיד שכשיר? (רק האל.) רק האל כשיר לשלוט בגורלם של אנשים.

יש אנשים שמקבלים את התיאוריה הזאת: "ההורים שלי לא יכולים להתערב בגורלי. למרות שהם ילדו אותי, חיי לא ניתנו לי על ידי הוריי, הם ניתנו לי על ידי האל. כל מה שיש לי ניתן לי על ידי האל. האל פשוט גידל אותי לבגרות באמצעותם, וְאִפְשֵׁר לי לחיות עד עתה. למעשה, האל הוא זה שגידל אותי". הם אומרים את הדברים האלה באופן טוב וברור למדי, אך בנסיבות מיוחדות מסוימות, אנשים לא יכולים להתגבר על רגשות החיבה שלהם או להכיר באמירה: "הוריך אינם אדונים לחייך או לגורלך". בנסיבות מיוחדות מסוימות, רגשותיהם של אנשים ישלטו בהם והם יפלו לפיתויים מסוימים או שייעשו חלשים. יש אנשים המאמינים באל, שסבלו מרדיפות ומגינויים מצד הממשלה ומצד העולם הדתי. הם נעצרו ונשלחו לכלא, והם נחושים לעולם לא להפוך לבוגדים, לעולם לא לבגוד באף אחד מאחיהם ואחיותיהם ולא להסגיר מידע כלשהו על הכנסייה, לא משנה איזה סוג של עינויים הם סובלים – הם מעדיפים למות מאשר לבגוד. לפיכך מענים אותם ומתעללים בהם עד כדי כך שהם כבר לא דומים לאנשים, עיניהם נפוחות עד כדי כך שהן הופכות לחריצים והם לא יכולים לראות בבירור, אוזניהם נעשות חרשות, שיניהם נעקרות, זוויות פיהם נקרעות ומדממות, רגליהם לא מתפקדות היטב, כל גופם נפוח ומכוסה בחבורות. אך לא משנה כמה מתעללים בהם, הם לא בוגדים – הם נחושים לא לבגוד והם נחושים לשאת עדות למען האל. עד כה הם נראים די חזקים והם ניחנים בעדות, הלא כן? הם עברו עינויים והפחדות מבלי לבגוד, ועינו אותם כך במשך ימים ולילות רבים. כששד רואה אדם כזה, הוא חושב: "הבחור הזה ממש קשוח, הוא הורעל באופן עמוק למדי. הוא באמת נעשה אלוהי. הוא כל כך צעיר ועינו אותו כל כך ובכל זאת הוא לא הסגיר אפילו מילה. מה אעשה בקשר לזה? נראה שהבחור הזה הוא דמות חשובה, הוא בוודאי יודע רבות על הכנסייה. אם אוכל לחלץ מפיו קצת מידע, נוכל לעצור אנשים רבים ולהרוויח הרבה כסף!" ואז השד מתחיל להשקיע בכך מחשבה: "איך אוכל לפתוח את פיו ולגרום לו למסור מידע ולהסגיר כמה אנשים? לכל האנשים החזקים יש את נקודות התורפה שלהם – בדיוק כמו לאנשים שמתרגלים קונג פו. לא משנה כמה מישהו טוב בקונג פו, בסופו של דבר עדיין יש לו עקב אכילס. לכל אדם יש נקודת תורפה ולכן אתקוף את נקודת התורפה הספציפית שלו. מהי נקודת התורפה שלו? שמעתי שהוא בן יחיד ושהוריו פינקו אותו מאז שהיה ילד. שמעתי שהם באמת דואגים לו ואוהבים אותו מאוד, ושהוא מכבד אותם מאוד. אם אביא את ההורים שלו ואגרום להם לעשות עליו עבודה פסיכולוגית, אולי המילים שלהם יועילו". ואז השד מביא את הוריו. נחשו מה קורה ברגע שהוא רואה את הוריו? לפני שהוא ראה אותם, הוא חשב: "הוי אלוהים, אני נחוש לשאת את עדותי. בשום פנים ואופן לא אבגוד!" אך ברגע שהוא רואה את הוריו ליבו כמעט נשבר. הדבר הראשון שהוא מרגיש, "איכזבתי את הוריי, בטח כואב להם מאוד לראות אותי כך", ואז הוא נשבר. בלבו הוא עדיין עומד על כך: "אני לא אבגוד, אני חייב לשאת את עדותי לאל. לא הלכתי בנתיב הלא נכון, אני הולך בנתיב הנכון בחיים. עליי להשפיל את השטן ולשאת עדות לאל!" בלבו הוא תקיף ומתעקש על כך שוב ושוב, אך הוא לא יכול לשאת זאת מבחינה רגשית וכהרף עין לבו קרוב להישבר. מה לדעתך מרגישים הוריו כשהם רואים שעינו את הילד שלהם עד כדי כך? לא אדבר על אביו, אך לב אמו נשבר. כשהיא רואה שעינו את הילד שלה עד כדי כך שהוא כבר לא דומה לאדם, היא מרגישה מצוקה גדולה, אי נוחות וכאב, והיא רועדת כשהיא צועדת לעברו. איך היית מגיב בזמן כזה? לא היית מעז להתבונן, הלא כן? לא אמרת דבר, הוריך לא אמרו כלום, אך אתה כבר היית נשבר, לא היית מסוגל להתגבר על הרגשות שלך. היית חושב לעצמך: "ההורים שלי זקנים, מצבם הפיזי לא כל כך טוב והם תלויים זה בזה. הם ילדו ילד כמוני ועד עתה לא מילאתי אף אחת מהציפיות שלהם, ועכשיו גרמתי להם כל כך הרבה צרות, כל כך הבכתי אותם, והם אפילו היו צריכים לבוא ולראות אותי במצב הסבל הזה". באופן בלתי מורגש, בעמקי לבך, היית מרגיש שאתה ילד שלא מכבד את הוריו, שפגעת בהם ואכזבת אותם, ושגרמת להם לדאוג. מסיבות שונות, גם אתה וגם הוריך הייתם חשים ייסורים רבים. הוריך היו מתייסרים מכיוון שהם היו מרגישים רע לגבי מה שקרה לך ומכיוון שהם לא היו יכולים לראות אותך סובל כך. מבחינתך, היית מתייסר משום שהיית רואה עד כמה ההורים שלך עצובים וכואבים, ולא היית יכול לראות אותם עצובים ודואגים לך. האם שני המצבים אינם השפעות של רגשות? עד לרגע זה, כל זאת עדיין היה יכול להיחשב נורמלי ועדיין לא היה משפיע עליך בעדותך. נניח שהוריך היו אומרים אז: "בעבר היית כל כך בריא וחזק, ועכשיו היכו אותך עד כדי כך. מאז שהיית צעיר התייחסנו אליך כאל בבת עינינו. מעולם לא הרמנו עליך יד. איך יכולת לתת לזה לקרות לך? מעולם לא רצינו להכות אותך; תמיד הוקרנו ואהבנו אותך – 'היינו מרעיפים עליך נשיקות, אבל מחשש שתימס, היינו מחזיקים אותך בכפות ידינו, אבל אז חששנו שתישבר'. אנחנו כל כך מוקירים אותך, אבל זה לא מספיק. זה בסדר שאתה לא דואג לנו, אבל עכשיו אתה מסרב למסור כל מידע, אתה כל כך סובל ולא מוותר למרות שמענים אותך כי אתה מאמין באל ורוצה לשאת לו עדות. איך אתה יכול להיות כל כך עקשן? מדוע אתה מתעקש להאמין באל? 'גופך ניתן לך על ידי הוריך'. האם אתה נוהג כלפינו בהגינות בכך שאתה מאפשר לזה לקרות לך? אם באמת יקרה לך משהו, איך אתה מצפה ששנינו נמשיך לחיות? אנחנו לא מצפים ממך שתדאג לנו כשנהיה זקנים או שתארגן את הלוויות שלנו, אנחנו רק רוצים שתהיה בסדר. אתה הכול בשבילנו, אם לא תהיה בסדר, אם תמות, איך נוכל להמשיך לחיות את שארית חיינו? מי עוד יש לנו חוץ ממך? אילו עוד תקוות יש לנו?" כל מילה בנאום הזה הייתה פוגעת בך בנקודה הכואבת ביותר, מספקת את הצרכים הרגשיים שלך, וגם מעוררת את רגשותיך ואת מצפונך. לפני שהוריך היו אומרים את הדברים האלה, עדיין היית נאחז באמונתך ובעמדתך בעמקי לבך, אך לאחר שהם היו אומרים את דברי התוכחה האלה, האם קו ההגנה לא היה מתמוטט בעמקי לבך? "'גופך ניתן לך על ידי הוריך'. התפטרת מעבודה טובה, נטשת את הסיכויים הגדולים שלך, וויתרת על חיים טובים. אתה מתעקש להאמין באל והרשית לעצמך להיהרס כך – האם אתה נוהג כלפינו בהגינות?" האם יש מישהו שיכול להימנע מלבכות לאחר שישמע את הנאום הזה? האם יש מישהו שיכול להפסיק לנזוף בעצמו לאחר שישמע את המילים האלה? האם הוא יכול להימנע מלהרגיש שהוא איכזב את הוריו? האם מישהו יכול לחוש שזהו השטן שמפתה אותו? האם אדם כלשהו יכול להיות מושפע מכך רגשית בלבד, אך עדיין להתמודד עם זה באופן רציונלי? האם מישהו היה יכול לשמור על אמונתו באמירה "הוריך אינם אדונים לחייך או לגורלך, והם אינם הנושים שלך" לאחר שישמע את הנאום הזה? האם מישהו יכול להימנע מלנטוש את חובתו ומחויבותו, ואת העדות שיציר בריאה צריך לשאת, למרות שהוא חש חולשה רגשית? אילו מהדברים האלה אתם יכולים להשיג? במונחים של רגשותיך, אם היית נסער רק במעט, ואפילו היית מזיל כמה דמעות והיית מרגיש רע כלפי הוריך, אך עדיין הייתה לך אמונה בדבר האל ועדיין היית דבק בעדות שעליך לשאת, ועדיין היית דבק בחובה שעליך לבצע מבלי לאבד את העדות, את האחריות ואת החובה שיש ליציר בריאה בפני אדון הבריאה, הרי שהיית ניצב איתן. אך אם היית שוקע עמוק ברגשותיך כשהיית רואה את אמך מוכיחה אותך בדמעות, היית חושב שאינך מכבד את הוריך, שעשית בחירה שגויה, היית מרגיש חרטה ולא היית רוצה להמשיך, היית רוצה לנטוש את העדות שצריכה להיות ליציר בריאה והיית רוצה לנטוש את החובה, את האחריות ואת המחויבות שיציר בריאה צריך למלא, והיית חוזר אל הוריך, גומל להם על טוב לבם, ומפסיק את סבלם ואת דאגתם כלפיך, הרי שלא הייתה לך עדות ולא היית ראוי להיות חסיד של האל. מה האל אמר לנוהים אחריו? (האם הוא לא אמר: "מִי שֶׁבָּא אֵלַי וְאֵינֶנּוּ שׂוֹנֵא אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ, אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו, אֶת אֶחָיו וְאֶת אַחְיוֹתָיו וְאַף אֶת נַפְשׁוֹ שֶׁלּוֹ, אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת תַּלְמִידִי" (לוקאס י"ד 26)? שורה זו כתובה בכתבי הקודש.) אם אהבתך להוריך עולה על אהבתך לאל, אינך ראוי להיות חסיד של האל ואינך נמנה עם חסידיו. אם אינך נמנה עם חסידיו, ניתן לומר שאתה לא מתגבר, והאל לא רוצה אותך. באמצעות הניסיון הזה, נחשפת, לא נשאת עדות. לא נכנעת לעינוי של השטן, אך די היה בכמה מילות תוכחה מהוריך כדי לגרום לך להיכנע. אתה חסר עמוד שדרה ובגדת באל. אינך ראוי לנהות אחר האל ואתה לא חסיד שלו. הורים אומרים לעתים קרובות: "לא אבקש ממך שום דבר אחר, לא אבקש שתהיה עשיר מאוד, אני רק מקווה שתהיה בריא ומוגן בחיים האלה. די לי רק לראות אותך מאושר". לכן, כאשר אתה תעבור עינויים, תרגיש שאיכזבת את הוריך: "ההורים שלי לא מבקשים ממני הרבה, אבל עדיין אכזבתי אותם". האם מחשבה זו נכונה? האם אכזבת אותם? (לא.) האם זו אשמתך שהשטן רדף אותך? האם זו אשמתך שהוכית, עברת עינויים ונרדפת באכזריות? (לא.) השטן הוא זה שרדף אותך, אתה לא הרסת את עצמך. אתה הולך בנתיב הנכון ואתה אדם אמיתי. הבחירות שלך וכל פעולותיך היו נשיאת עדות לאל וביצוע חובתו של יציר בריאה. אלה הבחירות שכל יציר בריאה צריך לעשות וזהו הנתיב שבו על כל יציר בריאה ללכת. זהו הנתיב הנכון; אין זה הרס עצמי. למרות שבשרך עבר עינויים וסבל מיחס אכזרי ובלתי אנושי, כל זה היה למען מטרה צודקת. אין זו הליכה בנתיב השגוי, אין זה הרס עצמי. אינך מאכזב את הוריך בגלל הסבל בבשרך והעינויים והייסורים שעברת עד כדי כך שאתה כבר לא דומה לאדם. אינך צריך לתת להם הסבר. זו הבחירה שלך. אתה בנתיב הנכון בחיים, הם פשוט לא מבינים, זה הכול. עמדתם היא פשוט מנקודת מבטו של הורה, הם תמיד רוצים להגן עליך למען רגשותיהם ולא רוצים שתסבול כאב פיזי. מה יכול להשיג הרצון שלהם להגן עליך? האם הם יכולים לשאת עדות בשמך? האם הם יכולים לבצע במקומך את חובתו של יציר בריאה? האם הם יכולים לנהות אחר האל בשמך? (לא.) עשית את הבחירה הנכונה ועליך לדבוק בה. אל לך לאפשר למילים של הוריך לכשף אותך או להטעות אותך. אתה לא הורס את עצמך; אתה הולך בנתיב הנכון. באמצעות ההתמדה שלך ובכל פעולותיך אתה אוחז באמת, מתמסר לתזמוריו ולהסדריו של האל, נושא עדות על האל בפני השטן ומביא תהילה לשמו של האל. סבלת רדיפה אכזרית של בשרך בלבד, זה הכול. זהו סבל שעל אנשים לשאת; זה מה שאנשים צריכים להקריב לאדון הבריאה, וזה המחיר שעליהם לשלם. חייך לא באו מההורים שלך, ואין להם זכות להחליט באיזה נתיב תלך. אין להם זכות להחליט כיצד תתייחס לגופך או איזה מחיר תשלם כדי לשאת את עדותך. הם פשוט לא רוצים שתסבול כאב פיזי בשל הצרכים של תחושות הבשר שלהם, ובשל העובדה שעמדתם היא מנקודת המבט של תחושות הבשר, זה הכול. אך כיציר בריאה, לא משנה כמה בשרך סובל, עליך לשאת סבל זה. אנשים חייבים לשלם מחירים רבים מאוד כדי לזכות בישועה וכדי לבצע היטב את חובתו של יציר בריאה. זוהי מחויבותו ואחריותו של אדם, וזה מה שעל יציר בריאה להקדיש לאדון הבריאה. זהו סבל שעל אנשים לשאת מכיוון שחייהם באים מהאל וגם גופם בא מהאל. לכן, כשמדובר בסבל שעל אנשים לשאת, לא משנה איזה סוג של כאב פיזי גופך סובל, אינך צריך להסביר שום דבר להוריך. הוריך אומרים: "גופך ניתן לך על ידי הוריך", אז מה? למרות שהורים מולידים ומגדלים את ילדיהם, לא כל מה שיש לאנשים ניתן להם על ידי הוריהם. אין זה אומר שאנשים צריכים לחיות תחת כפייה ומגבלות של הוריהם כשמדובר בנתיב שבו הם הולכים ובמחירים שהם משלמים. אין פירוש הדבר שאנשים חייבים לקבל את רשות הוריהם כדי ללכת בנתיב החתירה אל האמת או כדי לבצע את חובתו של יציר בריאה בפני אדון הבריאה. לכן, אינך צריך לתת הסבר להוריך. האחד שעליך לתת לו הסבר הוא האל. בין אם אתה סובל או לא, עליך למסור הכול לאל. יתר על כן, אם אתה הולך בנתיב הנכון, האל יקבל ויזכור את כל המחירים ששילמת. מכיוון שהאל יזכור אותם ויכיר בהם, יהיה שווה לשלם את המחירים האלה. בשרך יסבול כאב פיזי מסוים, אך האל יזכור את המחירים האלה והם יאפשרו לך בסופו של דבר לשאת את עדותך, לזכות באישורו של האל ולזכות בישועה. אי אפשר לסחור בשום דבר אחר כדי להשיג את הדברים האלה. הציפיות, כביכול, של הוריך, או דברי הביקורת שהם אומרים לך, חסרי חשיבות ולא ראויים לציון בהשוואה לחובה שעליך לבצע ולעדות שעליך לשאת בפני האל, מפני שהסבל שאתה נושא הוא כה יקר וכה משמעותי! מנקודת מבטו של יציר בריאה זהו הדבר המשמעותי והיקר ביותר בחיים. לכן, אל לאנשים להיות חלשים ומדוכאים, או להתפתות בגלל דברי הוריהם, והם בהחלט לא צריכים להרגיש חרטה, אשמה, או להרגיש שהם אכזבו את הוריהם בגלל דבריהם. אנשים צריכים לחוש כבוד לנוכח הסבל שהם נשאו ולומר: "האל בחר בי וְאִפְשֵׁר לבשרי לשלם מחיר מסוג זה, ולעבור התעללות אלימה של השטן כדי שתהיה לי הזדמנות לשאת עדות בפני האל." זהו כבוד עבורך להיבחר על ידי האל מבין נבחריו הרבים. אל לך להרגיש עצוב לגבי הדבר. אם אתה נושא את עדותך ומשפיל את השטן, זהו הכבוד הגדול ביותר בחיים עבור יציר בריאה. לא משנה איזה סוג של תחלואים או תופעות לוואי גופך יסבול לאחר שירדפו אותו באכזריות, או כמה הדבר יכאיב למשפחתך ולהוריך לראות אותך כך, אל לך להרגיש בושה או כעס, או שאכזבת את הוריך, משום שכל מה שעשית היה לשלם מחיר למען מטרה צודקת, וזהו מעשה טוב. אף אדם לא כשיר להעביר ביקורת על מעשיך הטובים, אף אדם לא כשיר ולאף אדם אין זכות להעיר הערות ביקורתיות וחסרות אחריות או לשפוט אותך על אמונתך באל, על כך שאתה נוהה אחר האל ועל כך שאתה מבצע את חובתך. רק אדון הבריאה כשיר לשפוט את התנהגותך, את המחירים ששילמת ואת הבחירות שעשית. אף אחד אחר לא כשיר לשפוט – אף אחד, כולל הוריך, לא כשיר להעביר עליך ביקורת. אם הם האנשים הקרובים אליך ביותר, עליהם להבין אותך, ולעודד ולנחם אותך. עליהם לתמוך בך על התמדתך, על כך שאתה נושא עדות ועל כך שאתה נמנע מלהיכנע לשטן. עליהם להיות גאים ומאושרים עבורך. מכיוון שהצלחת להתמיד עד כה ולא נכנעת לשטן כדי שתוכל לשאת את עדותך, עליהם לעודד אותך. אל להם לעכב אותך, ובהחלט לא לנזוף בך. אם היית עושה טעות, הם היו כשירים להעביר עליך ביקורת. אם היית בוחר בנתיב הלא נכון, אם היית משפיל את האל, בוגד בדברים חיוביים ובאמת, הם היו כשירים להעביר עליך ביקורת. אך מכיוון שכל מעשיך היו חיוביים, והאל מקבל אותם וזוכר אותם, אם הם מעבירים עליך ביקורת, זה משום שהם לא יכולים להבחין בין טוב לרע. הם אלה שטועים. הם כועסים על כך שאתה מאמין באל, שאתה הולך בנתיב הנכון ושאתה אדם טוב – מדוע במקום זאת הם לא מעבירים ביקורת על השטן כאשר הוא רודף אותך? הם מעבירים עליך ביקורת בגלל הרגשות שלהם – מה עשית לא בסדר? האם לא נמנעת מלבגוד? אתה לא בגדת, סירבת לשתף פעולה או להתפשר עם השטן, וסבלת את העינויים והיחס הבלתי אנושי הזה כדי לשאת עדות – מה רע בכך? לא עשית שום דבר רע. מנקודת מבטו של האל, הוא שמח בשבילך, הוא גאה בך. ובכל זאת, הוריך מתביישים בך ומעבירים ביקורת על המעשים הטובים שלך – האם זה לא בלבול בין לבן לשחור? האם אלה הורים טובים? מדוע הם לא מעבירים ביקורת על השטן ועל האנשים הרעים והשדים שרודפים אותך? לא רק שאתה לא מקבל שום נחמה, עידוד או תמיכה מהוריך, להיפך, הם מעבירים עליך ביקורת ונוזפים בך, בעוד שלא משנה איזה רוע השטן עושה, הם לא מגנים אותו או מקללים אותו. הם לא מעזים לומר לו מילה אחת של התעללות מילולית או תוכחה. הם לא אומרים: "איך יכולת לייסר אדם טוב ולהביא אותו למצב הזה? כל מה שהוא עשה זה להאמין באל וללכת בנתיב הנכון, הלא כן? הוא לא גנב דבר ולא שדד אף אחד, הוא לא הפר שום חוק, אז מדוע אתם מענים אותו כך? אתם צריכים לעודד אנשים כמוהו. אם כולם בחברה היו מאמינים באל והולכים בנתיב הנכון, החברה הזו לא הייתה זקוקה לחוקים ולא היה מתבצע שום פשע". מדוע הם לא מעבירים עליו ביקורת כזו? מדוע הם לא מעזים להעביר ביקורת על השטנים והשדים שרדפו אותך? הם נוזפים בך על כך שאתה הולך בנתיב הנכון, אבל כשאנשים רעים עושים מעשים רעים, הם פשוט מאשרים אותם בשתיקה. מה דעתך על ההורים האלה? האם עליך להרגיש רע לגביהם? האם עליך לכבד אותם? האם עליך לאהוב אותם בלבך? האם הם ראויים לכיבוד אב ואם? (לא.) הם לא ראויים לכך. הם לא יכולים להבחין בין נכון ללא-נכון, או בין טוב לרע. הם זוג אנשים מבולבלים. חוץ מרגשות, הם לא מבינים כלום. הם לא מבינים מהו צדק, או מה המשמעות של הליכה בנתיב הנכון, הם לא יודעים מהם דברים שליליים או מהם כוחות רעים, הם יודעים רק להגן על רגשותיהם ועל בשרם. מלבד רמה שטחית זו של קשרי הבשר, לבם מכיל רק את הרעיון כי: "כל עוד ילדיי בריאים ובטוחים, אהיה מאושר מאוד ואסיר תודה". זה הכול. כשמדובר בנתיב הנכון בחיים, במטרות צודקות, או בדבר היקר והמשמעותי ביותר שאדם יכול לעשות בחיים האלה, הם לא מבינים אף אחד מהדברים האלה. הם לא מבינים את הדברים האלה, והם נוזפים בך על כך שאתה הולך בנתיב הנכון – הם באמת מבולבלים במידה שלא תיאמן. מה דעתך על ההורים האלה? האין הם זוג שדים זקנים? עליך להרהר בלבך: "שני השדים הזקנים האלה – עד עכשיו סבלתי מכל כך הרבה מכות, ומכל כך הרבה עינויים, במשך הימים האלה התפללתי לאל כל היום וכל הלילה, והוא השגיח עליי ושמר עליי, זו הסיבה שהצלחתי לשרוד עד עכשיו. נשאתי עדות בקושי רב, ואתם הכחשתם אותה מכל וכל בכמה מילים. האם אני טועה כשאני הולך בנתיב הנכון? האם לא בסדר מצדי לבצע את חובתו של יציר בריאה? האם לא ברור שאין זה פסול שלא בגדתי? שני השדים הזקנים האלה! 'גופך ניתן לך על ידי הוריך' – כל מה שיש לי בא בבירור מהאל, האם אתם הם אלה שנתנו לי הכול? האל בלבד הוא שקבע שאתם תלדו אותי ותגדלו אותי, שתגדלו אותי במו ידיכם. אתם מרגישים מצוקה לגביי, ואתם כואבים ונסערים רק כדי לספק את הצרכים הרגשיים שלכם. אתם מפחדים שאם אמות לא יהיה מי שיטפל בכם כשתהיו זקנים או מי שיארגן את הלוויות שלכם כשתמותו. אתם חוששים שאנשים יצחקו עליכם ויחשבו שהבכתי אתכם". אם היית נכנס לכלא משום שביצעת פשע, או משום שגנבת משהו, או שדדת, או רימית או ביצעת מעשה הונאה כלפי מישהו, יתכן שהם היו נלחמים למענך והיו אומרים: "הילד שלי הוא ילד טוב, הוא לא עשה שום דבר רע. אין לו טבע רע, הוא טוב לב ואדיב. אלה פשוט המגמות הרעות של העולם הזה שהשפיעו עליו באופן שלילי. אני מקווה שהממשלה תנהג כלפיו בסלחנות". הם היו נלחמים למענך, אך מכיוון שאתה הולך בנתיב האמונה באל, מכיוון שאתה הולך בנתיב הנכון, הם בזים לך מעמקי לבם. באיזה אופן הם בזים לך? "ראה לאיזה מצב הכנסת את עצמך. האם אתה נוהג כלפינו בהגינות?" עליך לחשוב בלבך: "למה הם מתכוונים כשהם אומרים 'ראה לאיזה מצב הכנסת את עצמך'? אני פשוט הולך בנתיב הנכון בחיים – זה נקרא להיות אדם אמיתי! זה נקרא להיות ניחן במעשים טובים ובעדות; זהו כוח. רק אנשים כאלה ניחנים באמת במצפון ובהיגיון, והם לא פחדנים, הם לא חדלי-אישים והם לא בוגדים. לאיזה מצב הכנסתי את עצמי? זהו צלם אנוש אמיתי! לא רק שאתם לא שמחים בשבילי, אתם נוזפים בי – איזה מין הורים אתם? אינכם ראויים להיות הורים, צריך לקלל אתכם!" אם היית חושב כך, האם עדיין היית בוכה כשהיית שומע את הוריך אומרים: "גופך ניתן לך על ידי הוריך, איך יכולת לתת לעצמך להיהרס כך"? (לא.) מה היית חושב לאחר שהיית שומע את הנאום הזה? "איזה שטויות. הם באמת זוג טיפשים זקנים! 'גופך ניתן לך על ידי הוריך' – אינך יודע אפילו מי נתן לך את גופך ואתה משתמש במילים האלה כדי לנזוף בי, כמה באמת אתה מבולבל! ברור שהשדים והשטן הם שרודפים אותי. איך אתה יכול לבלבל בין לבן לשחור ולהעביר עלי ביקורת? האם עברתי על החוק? האם גנבתי משהו או שדדתי מישהו, האם רימיתי או הוניתי מישהו? אילו חוקים הפרתי? לא הפרתי שום חוק, השטן רדף אותי והביא אותי למצב כזה משום שאני הולך בנתיב הנכון. עד עכשיו לא בגדתי אפילו במילה אחת, לא הפכתי לבוגד – למי עוד יש כוח כזה? לא רק שאתה לא משבח אותי או מעודד אותי, אתה נוזף בי. אתה שד!" אם תחשוב כך, לא תבכה ולא תיחלש, הלא כן? הוריך לא יודעים להבחין בין טוב לרע, הם מבלבלים בין לבן לשחור משום שהם לא מאמינים באל והם לא מבינים את האמת. אתה מבין את האמת, ולכן אל לך להיות מושפע מהמילים השטניות ומהכזבים שהם אומרים. במקום זאת, עליך להמשיך לדבוק באמת. בדרך זו, באמת תישא את עדותך. האין זה כך? (אכן, כן.)

אִמְרוּ לי, האם קל לשאת עדות? קודם כל עליך להשתחרר מהרגשות שלך, שנית, עליך להבין את האמת. רק אז לא תחווה חולשה כלשהי, תהיה מסוגל לשאת את עדותך, והאל יכיר בך ויקבל אותך בנסיבות מיוחדות כאלה; רק אז האל יכיר בך כמתגבר וכחסיד שלו. כשתתגבר, כשלא תאכזב את האל במקום לא לאכזב את הוריך, תוכל לוותר על כל הציפיות של הוריך ממך, נכון? הציפיות של הוריך לא חשובות, הן לא משנות דבר; הדברים החשובים ביותר הם לעמוד בציפיותיו של האל ולשאת עדות לאל, הם הגישה והעיסוקים שצריכים להיות ליציר בריאה. האין זה כך? (אכן, כן.) כשאתה מרגיש חלש, כשאתה מאבד את דרכך, ובמיוחד כשאתה תחת מצור ונרדף על ידי שטנים בעודך הולך בנתיב הנכון, אנשים מהעולם החילוני, אלה הסובבים אותך – קרוביך, חבריך ומכריך – ידחו אותך בתיעוב, ילעגו לך ויחשבו שעשית משהו מביך, ואף אחד לא יבין ויעודד אותך, לא יתמוך בך או ינחם אותך. קל וחומר שאף אחד לא יסייע לך, לא יראה לך את הדרך ולא יצביע על נתיב היישום בפועל. הדבר כולל את הוריך. הם לא יבינו אותך מכיוון שאתה לא נוכח לצידם, לא מפגין כיבוד אב ואם, או מכיוון שאינך יכול לעזור להם לחיות היטב או לגמול להם על טוב ליבם, משום שאתה מאמין באל ומבצע את חובתך. נקודת המבט שלהם תהיה זהה לזו של אנשים בעולם החילוני – הם יחשבו שאתה מביך אותם, שהם לא קיבלו דבר בתמורה לכך שגידלו אותך, שהם לא קיבלו ממך שום הטבות, שלא מילאת את הציפיות שלהם, שאכזבת אותם, ושאתה כפוי טובה וחסר אכפתיות. הוריך, שלא לדבר על קרוביך וחבריך, לא יבינו אותך ולא יוכלו לתת לך שום הדרכה חיובית. כאשר אתה הולך בנתיב הנכון, רק האל מעודד אותך, עוזר לך, מנחם אותך ומקיים אותך ללא לאות. כאשר מענים ומייסרים אותך בכלא, רק דבר האל והאמונה שהוא נתן לך יתמכו בך בכל שנייה, דקה ויום. לכן, בזכות דבר האל והאמונה שהאל העניק לך, כאשר תספוג מכות קשות תוכל להמשיך לרצות לשאת עדות למען האל, להמשיך להימנע מלהפוך לבוגד, ולהמשיך לרצות להביא תהילה לשמו של האל ולהשפיל את השטן. במובן אחד, תהיה מסוגל לעשות את הדברים האלה בזכות נחישותך, ובמובן אחר, חשוב יותר, בזכות הדרכתו, שמירתו ומנהיגותו של האל. ואילו הוריך, כאשר תהיה כה זקוק לנחמה ולעזרה, הם עדיין יחשבו רק על עצמם ויאמרו שאתה כפוי טובה וחסר אכפתיות, שהם לעולם לא יוכלו לסמוך עליך בחיים האלה, ושהם גידלו אותך לחינם. הם עדיין לא שוכחים שהם גידלו אותך, שהם קיוו לסמוך עליך שתעזור להם לחיות חיים טובים, שתביא תהילה לאבותיך, ושתאפשר להם ללכת בראש מורם ולהרגיש גאים בך מול קרוביהם וחבריהם. הורים שלא מאמינים באל לעולם לא ירגישו שאמונתך מביאה להם כבוד ושהם בני מזל בזכותה. להיפך, לעתים קרובות הם יאשימו אותך על כך שלא מצאת זמן לבקר אותם או לדאוג להם משום שאתה מאמין באל ועסוק בביצוע חובתך. לא רק שהם יאשימו אותך, לעתים קרובות הם ינזפו בך ויכנו אותך "חסר אכפתיות" ו"ילד כפוי טובה". האם אינך מרגיש שקשה לך ללכת בנתיב הנכון כשהם מכנים אותך בשמות הרעים האלה? האם אינך מרגיש שנעשה לך עוול? האם אינך זקוק לתמיכה, לעידוד ולהבנה של הוריך כאשר אתה חווה את הדברים האלה? האם אינך מרגיש לעתים קרובות שאכזבת את הוריך? כתוצאה מכך, יש אנשים שיש להם אפילו מחשבות טיפשיות: "בחיים האלה לא נועדתי להפגין כלפי הוריי כיבוד אב ואם או לחיות איתם. אם כך, אפגין כלפיהם להם כיבוד אב ואם בחיים הבאים שלי!" האין מחשבה זו מטופשת? (כן.) אל לך לחשוב את המחשבות האלה; עליך לפתור אותן מהשורש. אתה הולך בנתיב הנכון, בחרת לבצע את חובתו של יציר בריאה ולבוא בפני אדון הבריאה כדי לקבל את ישועתו של האל. זהו הנתיב הנכון היחיד בעולם הזה. עשית את הבחירה הנכונה. לא משנה עד כמה אנשים שלא מאמינים, כולל הוריך, לא מבינים אותך או מאוכזבים ממך, הדבר לא אמור להשפיע על בחירתך ללכת בנתיב האמונה באל או על נחישותך לבצע את חובתך, והוא גם לא אמור להשפיע על אמונתך באל. עליך להתמיד, כי אתה הולך בנתיב הנכון. יתרה מכך, עליך לוותר על הציפיות של הוריך. אל להן להפוך לעול עליך כאשר אתה הולך בנתיב הנכון. אתה הולך בנתיב הנכון, עשית את הבחירה הנכונה ביותר בחיים; אם הוריך לא תומכים בך, אם הם תמיד נוזפים בך ואומרים שאתה כפוי טובה וחסר אכפתיות, הרי שעליך להבחין בהם אף יותר ולוותר עליהם ברמה הרגשית, ולא להיות מוגבל על ידם. אם הם לא תומכים בך ולא מעודדים או מנחמים אותך, אתה תהיה בסדר – לא תרוויח ולא תפסיד שום דבר עם או בלי הדברים האלה. הדבר החשוב ביותר הוא ציפיותיו של האל ממך. האל מעודד אותך, מקיים אותך ומנחה אותך. אתה לא לבד. גם ללא ציפיות הוריך אתה עדיין יכול למלא את חובתו של יציר בריאה, ועל בסיס זה עדיין תהיה אדם טוב. ויתור על הציפיות של הוריך לא אומר שאיבדת את האתיקה ואת המוסר שלך, וזה בהחלט לא אומר שזנחת את האנושיות שלך או את המוסר ואת הצדק שלך. הסיבה לכך שלא עמדת בציפיות של הוריך היא שבחרת בדברים חיוביים, ושבחרת לבצע את חובתו של יציר בריאה. אין בזה שום דבר רע, זהו הנתיב הנכון ביותר. עליך להתמיד ולהישאר איתן באמונתך. ייתכן שלא תשיג את תמיכת הוריך ובוודאי לא את ברכותיהם, משום שאתה מאמין באל ומבצע את חובתו של יציר בריאה, אבל זה לא משנה, זה לא חשוב, לא הפסדת כלום. הדבר החשוב ביותר הוא, שכאשר בחרת ללכת בנתיב האמונה באל ולבצע את חובתו של יציר בריאה, האל החל לפתח ציפיות ותקוות גדולות לגביך. אם אנשים החיים בעולם הזה מתרחקים מחבריהם וקרוביהם, הם עדיין יכולים לחיות טוב. כמובן, הם יכולים לחיות כרגיל גם לאחר שהתרחקו מהוריהם. רק כשהם סוטים מהכוונתו ומברכותיו של האל, הם נופלים לאופל. ציפיות ההורים פשוט חסרות משמעות ואינן ראויות לאזכור בהשוואה לציפיותיו של האל מאנשים ולהכוונתו. לא משנה איזה סוג של אדם הוריך מצפים שתהיה, או איזה סוג של חיים הם מצפים שתחיה ברמה הרגשית, הם לא מנחים אותך בנתיב הנכון או בדרך הישועה. לכן, עליך לשנות את נקודת המבט שלך מעמקי לבך וברמה הרגשית, ולוותר על הציפיות של הוריך. אל לך להמשיך לשאת בעול מסוג זה או לחוש אשמה כלשהי כלפי הוריך משום שבחרת לבצע את חובתו של יציר בריאה. לא עשית שום דבר שיש בו כדי לאכזב מישהו. בחרת לנהות אחר האל ולקבל את ישועתו. בכך אינך מאכזב את הוריך, להיפך, עליהם להרגיש גאווה וכבוד על כך שבחרת לבצע את חובתו של יציר בריאה ולקבל את ישועת הבורא. אם הם לא יכולים להרגיש כך, הם לא אנשים טובים. הם לא ראויים להערכתך, ועוד פחות מכך הם ראויים לכך שתכבד אותם, וכמובן, הם אפילו עוד פחות ראויים לדאגה שלך. האין זה כך? (אכן, כן.)

איזה מין אנשים בעולם הזה, הם הראויים ביותר לכבוד? האין הם אלה שהולכים בנתיב הנכון? למה הכוונה במילים "הנתיב הנכון"? האין פירוש הדבר לחתור אל האמת ולקבל את ישועתו של האל? האם אנשים שהולכים בנתיב הנכון הם לא אלה הנוהים אחר האל ומתמסרים לו? (אכן, כן.) אם אתה אדם מסוג זה, או שאתה משתדל להיות אדם כזה, אך הוריך לא מבינים אותך ואפילו מקללים אותך תמיד – אם, כאשר אתה חלש, מדוכא ואבוד, הם לא מצליחים לתמוך בך, לנחם או לעודד אותך, ואפילו דורשים ממך לעתים קרובות לחזור הביתה כדי להפגין כלפיהם כיבוד אב ואם, והם דורשים ממך להרוויח כסף רב ולטפל בהם, לא לאכזב אותם, לאפשר להם ליהנות ממך ולחיות איתך חיים טובים – האם לא צריך להתרחק מהורים כאלה? (כן.) האם הורים כאלה ראויים להערכה שלך? האם הם ראויים לכך שתכבד אותם? האם הם ראויים לכך שתמלא את אחריותך כלפיהם? (לא.) מדוע לא? משום שהם סולדים מדברים חיוביים, האין זו עובדה? (אכן, כן.) משום שהם שונאים את האל, האין זו עובדה? (אכן, כן.) משום שהם בזים לך על שאתה הולך בנתיב הנכון, האין זו עובדה? (אכן, כן.) הם בזים לאנשים שעוסקים במטרות צודקות; הם מזלזלים בך ומתנשאים עליך מפני שאתה נוהה אחר האל ומבצע את חובתך. איזה מין הורים אלה? האין אלה הורים מתועבים ונאלחים? האין הם הורים אנוכיים? האין הם הורים מרושעים? (הם מרושעים.) הוצבת ברשימת המבוקשים ונרדפת על ידי הדרקון הגדול האדום כאש בשל אמונתך באל, היית במנוסה ולא יכולת לחזור הביתה, ויש אנשים שאפילו נאלצו לצאת אל מעבר לים. קרוביך, ידידיך וחבריך לכיתה כולם אומרים שהפכת לנמלט, ובגלל השמועות והרכילויות החיצוניות האלה, הוריך חושבים שגרמת להם לסבול שלא בצדק ושהבכת אותם. לא רק שהם לא מבינים אותך, תומכים בך או מזדהים איתך, לא רק שהם לא נוזפים באנשים שמפיצים את השמועות האלה ובאלה שבזים לך ומפלים אותך לרעה, גם הוריך שונאים אותך, הם אומרים עליך את אותם הדברים כמו אותם אנשים שלא מאמינים באל וכמו אלה שנמצאים בשלטון. מה דעתך על ההורים האלה? האם הם טובים? (לא.) אם כך, האם אתה עדיין מרגיש שיש לך חוב כלפיהם? (לא.) אם תתקשר מדי פעם למשפחתך, הם יחשבו שזה כמו לקבל שיחה מעבריין נמלט. הם ירגישו שזו השפלה גדולה, ושאתה אפילו לא מעז לחזור הביתה, כמו עכברוש ניצוד. הם ירגישו שהיותך ילד שלהם גורם להם למבוכה. האם הורים כאלה ראויים להערכה? (לא.) הם לא ראויים להערכה. אם כך, מה טבען של הציפיות שלהם ממך? האם שווה לכם לתת עליהן את הדעת? (לא.) מה המטרה העיקרית של הציפיות שלהם ממך? האם הם באמת רוצים שתלך בנתיב הנכון ושתשיג ישועה בסופו של דבר? הם מקווים שתלך בעקבות מגמות החברה ושתצליח בעולם, שהם יוכלו להתגאות בך, שתאפשר להם להתמודד עם העולם בכבוד, ושתהפוך לגאוותם ולשמחתם. מה עוד? הם רוצים ליהנות ממך, לאכול ולשתות טוב, ללבוש בגדי מותגים יפים ולחיות בעושר. הם רוצים לעלות על ספינות תענוגות יוקרתיות ולטייל בכל מדינה בעולם. אם היית מצליח בעולם, אם היית זוכה לתהילה והיית מרוויח כסף בעולם הזה, ומאפשר להם ליהנות ממך, הם היו מזכירים את שמך בכל מקום אליו הם היו הולכים, והם היו אומרים: "שמו של בני, שמה של בתי הוא כך וכך". האם עכשיו הם מזכירים את שמך? (לא.) אתה הולך בנתיב הנכון אבל הם לא מזכירים את שמך. הם חושבים שאתה חסר כול ועני מרוד, שאתה מביך, ושלהזכיר את שמך יהיה שווה ערך להבאת בושה על עצמם, לכן הם לא מזכירים אותך. אם כן, מהי מטרת הציפיות של הוריך? מטרתם ליהנות ממך, והיא לא טובתך האישית גרידא. הם יהיו מאושרים רק כאשר הם יוכלו ליהנות ממך. כעת חזרת ואתה עומד בפני אדון הבריאה, קיבלת את האל, את ישועתו ואת דבריו, כעת לקחת על עצמך את חובתו של יציר בריאה ויצאת לנתיב הנכון בחיים. הוריך לא מרוויחים ממך או נהנים ממך, והם מרגישים שהם הפסידו בכך שגידלו אותך. כאילו שהם עושים עסקים ונגרם להם הפסד. כתוצאה מכך הם מלאי חרטה. יש הורים שאומרים לעתים קרובות: "לגדל אותך זה גרוע יותר מאשר לגדל כלב. כשמגדלים כלב, הוא ידידותי מאוד ויודע לכשכש בזנבו כשהוא רואה את אדונו. למה אני יכול לצפות מכך שגידלתי אותך? אתה מבלה כל היום באמונה באל ובביצוע חובתך, אתה לא עושה עסקים, אתה לא הולך לעבוד, אתה אפילו לא מעוניין בפרנסה בטוחה, ובסופו של דבר כל השכנים שלנו צוחקים עלינו. מה הרווחתי ממך? לא קיבלתי ממך שום דבר טוב, ואני כלל לא נהנה ממך". אם היית הולך בעקבות המגמות הרעות של העולם החילוני ושואף להצליח שם, כנראה שהוריך היו תומכים בך, מעודדים ומנחמים אותך אם היית סובל, חולה או עצוב. אך הם לא מרגישים אושר או שמחה לגבי העובדה שאתה מאמין באל ושיש לך סיכוי להיוושע. להיפך, הם שונאים אותך ומקללים אותך. בהתבסס על מהותם, הורים אלה הם יריביך ואויביך המושבעים, הם לא אותו סוג של אנשים כמוך, והם לא הולכים באותו נתיב שבו אתה הולך. אף על פי שעל פני השטח אתם נראים כמשפחה, על סמך מהותכם, עיסוקיכם, העדפותיכם, הנתיבים שבהם אתם הולכים והגישות השונות שבהן אתם ניגשים לדברים חיוביים, לאל ולאמת, הם לא נמנים על אותו סוג של אנשים כמוך. לכן, לא משנה כמה תגיד: "יש לי תקווה לישועה, יצאתי לנתיב הנכון בחיים", הם לא יתרגשו ולא ירגישו שמחה או אושר לגביך. במקום זאת, הם ירגישו בושה. ברמה הרגשית, ההורים האלה הם המשפחה שלך, אבל לפי מהות הטבע שלך הם לא המשפחה שלך, הם האויבים שלך. חישבו על כך, אם ילדים יביאו להוריהם מתנות וכסף כשהם יחזרו הביתה ויאפשרו להם לאכול טוב ולגור במקומות יפים, הם יהיו מאושרים, הם כל כך ישמחו שהם לא ידעו מה להגיד. בליבם הם ימשיכו לומר: "הבן שלי כל כך נהדר, הבת שלי כל כך נהדרת. לא גידלתי ואהבתי אותם לשווא. הם הגיוניים, הם יודעים כיצד לכבד אותנו, ויש לנו מקום בליבם. הם ילדים טובים". נניח שאתה מגיע הביתה בידיים ריקות מבלי לקנות להם דבר, משום שאתה מאמין באל ומבצע את חובתך. נניח שאתה משתף עם הוריך על האמת, מדבר איתם על דבר האל ואומר שיצאת לנתיב החתירה אל האמת. הוריך יחשבו מיד: "על מה אתה מדבר? אני לא מבין אותך. גידלתי אותך במשך כל השנים האלה ולא הגשמת אף אחת מהציפיות שלי. סוף סוף חזרת לבקר אותנו, יכולת לקנות לנו לפחות זוג גרביים או קצת פירות. לא הבאת כלום, פשוט חזרת בידיים ריקות". ההורים שלך לא יאמרו: "כשאני שומעת אותך אומר את הדברים האלה, אני יכולה לראות שהשתנית מאוד. לפני כן היית צעיר וגאוותן, אבל עכשיו באמת השתנית. אני יכולה לומר שכל הדברים שעליהם אתה מדבר הם עניינים ראויים. התקדמת. אתה מבטיח ויש תקווה עבורך – אתה מסוגל ללכת בנתיב הנכון, לנהות אחר האל ולזכות בישועה. אתה ילד טוב. סבלת שם בחוץ, עלי להכין לך משהו טעים לאכול. יש לנו כמה תרנגולות ובדרך כלל אנחנו לא רוצים להרוג אותן, אנחנו מעדיפים לאכול את הביצים שלהן. אבל עכשיו אתה בבית, אני אשחט תרנגולת ואכין לך מרק עוף. צדקת כשבחרת בנתיב הזה, תוכל לזכות בישועה. אני כל כך שמחה בשבילך! התגעגעתי אליך מאוד בשנים האחרונות. למרות שלא היינו בקשר, עכשיו חזרת לבקר אותנו ואני מרגישה נינוחות. התבגרת. אתה בוגר ונבון יותר ממה שהיית קודם. הדברים שאתה אומר ועושה, כולם דברים ראויים". כשהורים רואים את ילדם הולך בנתיב הנכון ושיש לו מחשבות והשקפות נכונות, גם הם יכולים להפיק מכך תועלת ולהרחיב את הידע שלהם. מכיוון שילדם מסוגל לבצע חובה ולחתור אל האמת, הורים אלה צריכים לתמוך בו. אם ילדם יזכה בישועה בעתיד וייכנס למלכות, ולא ייפגע עוד על ידי צביונם השטני והמושחת, יהיה זה דבר נפלא. אף על פי שההורים האלה זקנים, איטיים בהבנת האמת, ולא ממש מבינים את העניינים האלה, הם מרגישים: "הילד שלי יכול ללכת בנתיב הנכון, זה נהדר. הוא ילד טוב. שום משרה ממשלתית בכירה ושום כמות של עושר לא טובים או בעלי ערך כמו זה!" אמור לי, האם אלה הורים טובים? (כן.) האם הם ראויים להערכה? (כן.) הם ראויים להערכתך. אם כך, כיצד עליך להראות את הערכתך כלפיהם? עליך להתפלל עליהם בליבך. אם הם מאמינים באל, עליך להתפלל שהאל ידריך אותם וישמור עליהם כדי שהם יוכלו לשאת עדות במהלך ניסיונות ופיתויים. אם הם לא מאמינים באל, עליך בכל זאת לכבד את החלטתם ולקוות שחייהם יהיו יציבים, שהם לא יעשו שום דבר רע ושהם יבצעו פחות מעשים רעים, ואז, במקרה הטוב, הם ייענשו פחות לאחר מותם. יתר על כן, עליך לעשות כמיטב יכולתך לשתף איתם על כמה דברים, מחשבות והשקפות חיוביים. זוהי הערכה, וניתן לקרוא לזה גם הסוג הטוב ביותר של כיבוד אב ואם והמילוי הטוב ביותר של אחריותך. האם אתה יכול להשיג זאת? (כן.) הענק להם עידוד ותמיכה ברמה הרוחנית והפסיכולוגית. ברמה הפיזית, כאשר אתה מלווה אותם בבית, עשה כמיטב יכולתך לעזור להם לבצע מעט עבודה ושתף איתם על כמה דברים שאתה מבין ושהוריך יכולים להבין. עזור להם לקחת את זה בקלות, שלא יתעייפו יותר מדי, שלא יוטרדו יותר מדי מכספים ומכל מיני עניינים אחרים, והנח לדברים לעשות את שלהם. זה נקרא כבוד. התייחס להוריך כאל אנשים טובים והגונים, מלא מעט מאחריותך כלפיהם, הפגן כלפיהם מעט כיבוד אב ואם ובצע כמה מההתחייבויות שלך כלפיהם. זה נקרא כבוד. רק הורים שמבינים את אמונתך באל ותומכים בה בצורה כזו, ראויים לכבוד. מלבדם, אין הורים אחרים הראויים לכבוד. הורים אחרים רוצים רק שתרוויח כסף, שתצליח בעולם, שתתפרסם ושתעשה כך או אחרת. אלה הורים שלא מטפלים כראוי בענייניהם, והם לא ראויים לכבוד.

כעת כולכם מבינים את הנושא ויתור על ציפיות ההורים ואתם מסוגלים לוותר עליהן. על אילו עוד דברים אינכם מסוגלים לוותר? כשמדובר בחיי ההורים שלך או בהורים שלך עצמם, מהם הדברים החשובים לך ביותר? כלומר, מהם הדברים שקשה לך ביותר להיפרד מהם או לוותר עליהם ברמה הרגשית? "הוריך אינם הנושים שלך; הוריך אינם אדונים לחייך או לגורלך" – האם לא סיימנו בעצם לשתף על נושא זה? האם אתה מבין אותו? (כן.) הוריך אינם הנושים שלך – כלומר, אל לך להרהר תמיד כיצד עליך לגמול להם רק משום שהם השקיעו כל כך הרבה זמן כשגידלו אותך. אם אינך מסוגל לגמול להם, אם אין לך את ההזדמנות או את הנסיבות המתאימות לגמול להם, תרגיש תמיד עצוב ואשם, עד כדי כך שאפילו תרגיש עצוב בכל פעם שתראה מישהו בחברת הוריו, דואג להוריו או עושה כמה דברים כדי להפגין כלפיהם כיבוד אב ואם. האל קבע שהוריך יגדלו אותך ויאפשרו לך לגדול עד שתגיע לבגרות, לא כדי שתעביר את חייך בכך שתגמול להם. יש לך אחריות ומחויבויות שעליך למלא בחיים האלה, נתיב שעליך ללכת בו, ויש לך חיים משלך. בחיים האלה, אל לך להשקיע את כל האנרגיה שלך כדי לגמול להוריך על טוב לבם. זהו פשוט משהו שמלווה אותך בחייך ובנתיב חייך. במונחים של אנושיות ויחסים רגשיים, דבר זה בלתי נמנע. אך באשר לסוג היחסים שנגזר עליך ועל הוריך לקיים, בין אם תוכלו לחיות יחד למשך שארית חייך, ובין אם תיפרדו ולא תהיו קשורים זה לזה על ידי הגורל, הדבר תלוי בתזמוריו ובהסדריו של האל. אם האל תיזמר וסידר שתחיה במקום שונה מזה של הוריך במהלך החיים האלה, שתהיה רחוק מאוד מהם ולא תוכל לחיות יחד איתם לעתים קרובות, הרי שמילוי אחריותך כלפיהם הוא רק סוג של שאיפה. אם האל הסדיר שתחיה קרוב מאוד להוריך בחיים האלה ושתוכל להישאר לצדם, הרי שבחיים האלה עליך למלא מעט מאחריותך כלפי הוריך ולהפגין מידה מסוימת של כיבוד אב ואם – אין שום דבר שאפשר למתוח עליו ביקורת בעניין זה. אך אם אתה נמצא במקום שונה מזה של הוריך, ואין לך את ההזדמנות או את הנסיבות המתאימות להפגין כלפיהם כיבוד אב ואם, אל לך להתייחס לכך כאל דבר מביש. אל לך להתבייש לנוכח הוריך משום שאינך יכול להפגין כלפיהם כיבוד אב ואם, אלה פשוט הנסיבות שלך שלא מאפשרות זאת. כילד שלהם, עליך להבין שהוריך אינם הנושים שלך. יש דברים רבים שעליך לעשות בחיים האלה. כל אלה הם דברים שיציר בריאה צריך לעשות, דברים שהוטלו עליך על ידי אדון הבריאה, ואין להם שום קשר לכך שתגמול להוריך על טוב ליבם. להפגין כבוד כלפי הוריך, לגמול להם, להחזיר להם על טוב לבם – לדברים האלה אין שום קשר למשימה שלך בחיים. ניתן גם לומר כי אין צורך שתפגין כבוד כלפי הוריך, שתגמול להם, או שתמלא אחריות כלשהי שיש לך כלפיהם. במילים פשוטות, אתה יכול לעשות מעט מזה ולמלא מעט מהאחריות שלך כאשר הנסיבות שלך מאפשרות; כאשר נסיבותיך לא מאפשרות זאת, אינך צריך להתעקש לעשות זאת. אם אינך יכול למלא את אחריותך להפגין כיבוד אב ואם כלפי הוריך, אין זה דבר נורא, הוא רק נוגד מעט את מצפונך, את המוסר האנושי שלך ואת תפיסותיך האנושיות. אך לכל הפחות, הדבר לא נוגד את האמת, והאל לא יגנה אותך על כך. כאשר תבין את האמת, מצפונך לא ירגיש נזוף בשל כך. האם לבכם לא מרגיש כעת יציב, לאחר שהבנתם היבט זה של האמת? (כן.) יש אנשים שאומרים: "למרות שהאל לא יגנה אותי, במצפוני עדיין לא אוכל להתגבר על כך וארגיש לא יציב." אם זה המקרה שלך, שיעור קומתך נמוך מדי, ולא הבנת או לא ראית את מהות העניין הזה לאשורה. אינך מבין את גורלו של האדם, אינך מבין את ריבונותו של האל, ואינך מוכן לקבל את ריבונותו והסדריו של האל. יש לך תמיד רצון אנושי ורגשות משלך, והדברים האלה מניעים אותך ושולטים בך; הם הפכו לחייך. אם בחרת ברצון האנושי וברגשותיך, לא בחרת באמת ואינך מיישם בפועל את האמת או מתמסר לה. אם בחרת ברצון האנושי וברגשותיך, אתה בוגד באמת. ברור שהנסיבות והסביבה שלך לא מאפשרות לך להפגין כלפי הוריך כיבוד אב ואם, אך אתה חושב תמיד: "אני חייב להורים שלי. לא הפגנתי כלפיהם כיבוד אב ואם. הם לא ראו אותי כל כך הרבה שנים. הם גידלו אותי לחינם". בעמקי לבך, אינך מסוגל אף פעם לוותר על הדברים האלה. זה מוכיח דבר אחד: אינך מקבל את האמת. במונחים של דוקטרינה, אתה מכיר בכך שדברי האל נכונים, אך אינך מקבל אותם כאמת ואינך מתייחס אליהם כאל עקרונות למעשיך. לכן, לכל הפחות, כשמדובר באופן ההתייחסות שלך להוריך, אתה לא אדם שחותר אל האמת. הסיבה לכך היא שבעניין הזה, אתה לא פועל על סמך האמת ואינך מיישם בפועל בהתאם לדברי האל, במקום זאת, אתה רק מספק את הצרכים הרגשיים שלך ואת צרכי מצפונך, ורוצה להפגין כיבוד אב ואם כלפי הוריך ולגמול להם על טוב לבם. למרות שהאל לא יגנה אותך על הבחירה הזו, וזו אכן הבחירה שלך, בסופו של דבר מי שיפסיד, במיוחד במונחים של החיים, זה אתה. אתה תמיד כבול לעניין הזה, חושב תמיד שאתה מתבייש לעמוד מול הוריך, שלא גמלת להם על טוב לבם. יבוא יום, כשהאל יראה שהרצון שלך לגמול להוריך על טוב ליבם גדול מדי, הוא יתקדם מיד ויתזמר עבורך סביבה, ואתה תוכל פשוט ללכת הביתה. האם אינך חושב שהוריך נעלים מעל הכל, נעלים מהאמת? על מנת להפגין כלפיהם כיבוד אב ואם וכדי לספק את צרכי מצפונך ורגשותיך אתה מעדיף לאבד את האל, לנטוש את האמת ולנטוש את ההזדמנות שלך לזכות בישועה. ובכן, זה בסדר, זוהי בחירתך. האל לא יגנה אותך על כך. האל יתזמר עבורך סביבה, הוא ימחק אותך מהרשימה שלו והוא יוותר עליך. אם אתה בוחר לחזור הביתה כדי להפגין כיבוד אב ואם כלפי הוריך ולא לבצע את חובתך, אתה בורח ומתרחק מהחובה שהאל הפקיד בידיך, אתה מתנער מהתפקיד שהאל הטיל עליך ומציפיותיו של האל ממך, אתה מתנער מהחובה שהאל הטיל עליך, ואתה זונח את ההזדמנות שלך לבצע חובה. אם תחזור הביתה כדי להתאחד עם הוריך, כדי לספק את הצרכים של מצפונך וכדי לספק את הציפיות של הוריך, זה בסדר, אתה יכול לבחור ללכת הביתה. אם באמת אינך יכול לוותר על הוריך, אתה יכול לקחת יוזמה, להרים את ידך ולומר: "אני מתגעגע יותר מדי להוריי. המצפון שלי מרגיש נזוף כל יום, אני לא מסוגל לספק את רגשותיי, ולבי כואב. אני מתגעגע להורים שלי וחושב עליהם כל הזמן. אם לא אחזור להפגין כיבוד אב ואם כלפי הוריי בחיים האלה, אני חושש שלא תהיה לי הזדמנות נוספת, אני חושש שאתחרט על כך". אם כך, אתה יכול לחזור הביתה. אם הוריך הם השמים והארץ עבורך, אם הם חשובים לך יותר מאשר חייך שלך, אם הם הכול עבורך, אתה יכול לבחור לא לוותר עליהם. אף אחד לא יכריח אותך לעשות זאת. אתה יכול לבחור לחזור הביתה כדי להפגין כלפיהם כיבוד אב ואם וכדי ללוות אותם, לאפשר להם לחיות חיים טובים ולגמול להם על טוב לבם. אבל עליך להקדיש לכך מחשבה רבה. אם תעשה היום את הבחירה הזו, ובסופו של דבר תאבד את הסיכוי שלך לזכות בישועה, אתה בלבד תצטרך לשאת בתוצאה הזו. אף אדם אחר לא יוכל לשאת עבורך בתוצאה כזו, יהיה עליך לשאת זאת בעצמך. האם אתה מבין? (כן.) אם תעדיף לנטוש את ההזדמנות שלך לבצע חובה ולזכות בישועה רק כדי שהוריך יוכלו להיות הנושים שלך וכדי שתוכל לשלם את חובותיך כלפיהם, זו הבחירה שלך. אף אחד לא מכריח אותך. נניח שמישהו בכנסייה מבקש בקשה ואומר: "קשה מדי לחיות רחוק מהבית. אני מתגעגע יותר מדי להורים שלי. אני לא מצליח לוותר עליהם בלבי. אני חולם עליהם לעתים קרובות. כל מה שאני יכול לחשוב עליו בנפשי ובלבי הם הצללים שלהם, ואני מרגיש יותר ויותר אשם לגבי כל מה שהם עשו למעני. עכשיו, כשהם מזדקנים, אני מרגיש עוד יותר שכל כך קשה להורים לגדל ילד, ושאני צריך לגמול להם, להעניק להם מעט שמחה, ולנחם אותם בנוכחותי למשך שארית חייהם. אני מעדיף לוותר על הסיכוי שלי להיוושע ומעדיף לחזור הביתה ולהפגין כלפיהם כיבוד אב ואם". במקרה כזה, הוא יכול להגיש בקשה ולומר: "אני מדווח! אני רוצה לחזור הביתה כדי להפגין כלפי הוריי כיבוד אב ואם, אני לא רוצה לבצע את חובתי". הכנסייה צריכה אז לאשר זאת, ואף אחד לא אמור לשכנע אותו או לשתף איתו. יהיה זה טיפשי לומר לו עוד משהו. כשאנשים לא מבינים שום דבר, אתה יכול לדבר איתם עוד קצת ולשתף על האמת עד שהיא תהיה ברורה. אם לא תשתף על כך בבירור, וכתוצאה מכך הם יעשו את הבחירה הלא נכונה, אתה תהיה אחראי לכך. עם זאת, אם הם מבינים הכול במונחים של דוקטרינה, אף אחד לא צריך לשכנע אותם. זה כמו שיש אנשים שאומרים: "אני מבין הכול, אינך צריך להגיד לי כלום". זה מושלם, אינך צריך לבזבז את נשימתך עבורם, אתה יכול לחסוך לעצמך קצת צרות. עליך לאפשר לאנשים כאלה לחזור הביתה מיד. ראשית, אל תעצור אותם; שנית, תמוך בהם; שלישית, הענק להם מעט נחמה ועידוד, ואמור: "לך הביתה והפגן כלפי הוריך מעט כיבוד אב ואם כראוי. אל תגרום להם לכעוס או להתרגז. אם אתה רוצה להפגין כלפיהם כיבוד אב ואם ולגמול להם, עליך להיות ילד שמכבד את הוריו. אך אל תתמלא חרטה כאשר בסופו של דבר לא תוכל להשיג ישועה. שתהיה לך נסיעה טובה, אני מקווה שהכול יסתדר כשורה!" בסדר? (כן.) אם מישהו רוצה לחזור הביתה כדי להפגין כלפי הוריו כיבוד אב ואם, זה בסדר, הוא לא צריך להדחיק את הדבר. ביצוע חובה נעשה בהתנדבות ואף אחד לא יעמוד על כך שעליך לעשות זאת. לא יגנו אותך על אי-ביצוע חובה. אם אתה מבצע חובה, האם בהכרח תשיג ישועה? לא בהכרח. זו רק שאלה של הגישה שיש לך כלפי ביצוע חובה. אם כך, האם תושמד אם לא תבצע חובה? אף אחד לא אמר זאת. בכל מקרה, התקווה שלך לישועה תתפוגג ככל הנראה. יש אנשים שאומרים: "האם זה דבר טוב או רע להפגין כיבוד אב ואם כלפי הורים?" אינני יודע. אם אתה רוצה להפגין כיבוד אב ואם כלפי הוריך, עשה זאת. לא נעריך זאת, הדבר יהיה חסר משמעות. זהו עניין של אנושיות ורגשות. זו שאלה של בחירת שיטת הקיום שלך. אין לזה שום קשר לאמת. מי שרוצה לחזור הביתה ולהפגין כיבוד אב ואם כלפי הוריו, יכול לבחור לעשות זאת בחופשיות. בית האל לא יעמוד על כך שהוא יישאר, ובית האל לא יתערב בהחלטתו. מנהיגי הכנסייה והאנשים סביבם לא צריכים למנוע ממנו לחזור הביתה. אל להם לנסות לשכנע אדם כזה או לשתף איתו על האמת. אם אתה רוצה ללכת הביתה, לך. כולם יברכו אותך את ברכת הדרך, יאכלו איתך כמה כופתאות ויאחלו לך נסיעה בטוחה.

הציפיות הגדולות ביותר שיש להורים מילדיהם הן, במובן אחד, תקווה שילדיהם יוכלו לחיות חיים טובים, ובמובן אחר, תקווה שילדיהם יהיו לצידם וישגיחו עליהם כשהם יזדקנו. לדוגמה, אם הורה נופל למשכב או נתקל בקשיים בחייו, הוא מקווה שילדיו יוכלו לעזור להפיג את דאגותיו וקשייו, ושהם יַחְלְקוּ את העול הזה. הוא מקווה שילדיו יהיו לצידו כשהוא יעזוב את העולם הזה, כדי שהוא יוכל לראות אותם שוב, בפעם האחרונה. בדרך כלל, אלו הן שתי הציפיות הגדולות ביותר שיש להורים מילדיהם, וקשה לוותר עליהן. אם הוריו של אדם נופלים למשכב או נתקלים בקשיים, ואדם זה לא יודע על כך, ייתכן שדברים אלה ייפתרו ללא התערבותו. אך אם הוא יודע על העניינים האלה, בדרך כלל הוא יתקשה מאוד להתגבר עליהם, במיוחד כאשר הוריו חולים במחלה קשה. במקרים כאלה לאנשים קשה עוד יותר לוותר. כאשר אתה מרגיש בעמקי לבך שמצבם הפיזי של הוריך וכן מצב חייהם או עבודתם עדיין דומה למצב שהם היו בו לפני עשר או עשרים שנה, שהם יכולים לדאוג לעצמם ולחיות כרגיל, שהם עדיין בריאים, צעירים וחסונים, וכאשר אתה מתרשם שהם לא זקוקים לך, לא תדאג להם כל כך בלבך. אך כאשר אתה מבין שהוריך הגיעו לגיל זקנה, שגופם נחלש ושהם זקוקים לאנשים שיטפלו בהם וילוו אותם, ואם אתה נמצא במקום אחר, סביר להניח שתהיה מוטרד ותושפע מכך. יש אנשים שאפילו נוטשים את חובתם ורוצים לחזור הביתה לבקר את הוריהם. יש אנשים רגשניים שעושים בחירות אפילו יותר לא רציונליות, ואומרים: "אם הייתי יכול, הייתי נותן עשר שנים מחיי להורים שלי". יש גם אנשים שנחושים לחפש ברכות להוריהם. הם קונים כל מיני מוצרי בריאות ותוספי תזונה להוריהם, וכשהם מגלים שהוריהם חולים מאוד, הם לא יכולים שלא להילכד ברגשותיהם, והם רוצים למהר ולהיות לצד הוריהם באופן מיידי. יש כאלה שאומרים: "הייתי מוכן אפילו לקחת על עצמי את המחלה הזו מהוריי", מבלי לשקול איזו חובה עליהם לבצע ותוך התעלמות מהתפקיד שהאל הטיל עליהם. לכן, בנסיבות אלה, סביר מאוד שאנשים ייחלשו וייפלו לפיתויים. האם הייתם בוכים אם הייתם שומעים שהוריכם חלו במחלה קשה? בפרט, יש אנשים שמקבלים מכתבים מהבית ונכתב בהם כי הרופא כבר מסר את הודעתו הסופית. מה פירוש "נמסרה הודעה סופית"? קל לפרש ביטוי זה. משמעותו היא שההורים של האנשים האלה ימותו בעוד כמה ימים. במצב כזה היית חושב: "ההורים שלי רק בשנות החמישים לחייהם. זה לא אמור לקרות. באיזו מחלה הם חלו?" וכשהתשובה היא "סרטן", אתה חושב מיד: "איך הם חלו בסרטן? נעדרתי במשך כל השנים האלה, הם התגעגעו אליי וחייהם היו כל כך קשים – האם זו הסיבה שהם חלו במחלה הזאת?" היית ממהר אז להטיל את כל האשמה על עצמך: "החיים של ההורים שלי כל כך קשים ואני לא עזרתי להם ולא חלקתי איתם את הנטל שלהם. הם התגעגעו אליי ודאגו לי, ואני לא נשארתי לצידם. אכזבתי אותם וגרמתי להם לסבול את כאב הגעגועים אלי כל הזמן. ההורים שלי השקיעו כל כך הרבה זמן בגידולי, ובשביל מה? כל מה שעשיתי זה לגרום להם לסבול!" ככל שתחשוב על כך יותר, כך תאמין יותר שאכזבת אותם ושאתה חייב להם. ואז היית חושב: "לא, זה לא נכון. אני מאמין באל, אני מבצע את חובתו של יציר בריאה ואני משלים את התפקיד שהאל הטיל עלי. לא אכזבתי אף אחד". אבל אז היית חושב: "ההורים שלי כל כך מבוגרים ואין לצדם ילדים שיטפלו בהם. אם כך, מה היה הטעם עבורם בכך שהם גידלו אותי?" היית הולך הֵנָה וָהֵנָה, לא היית מסוגל להתגבר ולא משנה איך היית חושב על כך. לא רק שהיית בוכה, היית נופל עמוק לתוך התסבוכת של רגשותיך כלפי הוריך. בנסיבות אלה, האם קל לוותר? היית אומר: "ההורים שלי ילדו אותי וגידלו אותי. הם לא ציפו שאהיה עשיר מאוד, ומעולם הם לא ביקשו ממני משהו מוגזם. הם רק קיוו שאהיה לצידם כשהם יֶחֱלוּ ויזדקקו לי, שאלווה אותם ואפחית את סבלם. לא עשיתי אפילו את זה!" היית בוכה מהיום ששמעת שהוריך חולים אנושות ועד יום מותם. האם תהיו עצובים אם תיתקלו במצב כזה? האם תבכו? האם תזילו דמעות? (כן.) באותו רגע, האם הנחישות והשאיפה שלך יתערערו? האם תרגיש דחף למהר בפזיזות ובקלות דעת ולחזור להוריך? האם עמוק בלבך היית חושב שאתה כפוי טובה וחסר אכפתיות, ושהוריך גידלו אותך לחינם? האם תמשיך להתבייש לעמוד לנוכח הוריך? האם תמשיך להיזכר בטוב הלב שהוריך הפגינו כלפיך כשגידלו אותך, וכמה טובים הם היו כלפיך? (כן.) האם היית מוותר על חובתך? האם היית מנסה לעשות הכול כדי לקבל מחברים או מהאחים והאחיות את הדיווחים האחרונים על הוריך? כל האנשים יהיו ניחנים בגילויים האלה, הלא כן? אם כן, האם עניין זה קל לפתרון? איך עליך להבין עניינים כאלה? איך עליך להתייחס לעניין המחלה או לאסון גדול כלשהו שעלול לפקוד את הוריך? אם תוכל לראות את העניין לאשורו, תוכל לוותר. אם לא תוכל לראותו לאשורו, לא תוכל לוותר. אתה תמיד חושב שכל הסבל שהוריך סבלו וכל ההתמודדויות שלהם קשורים אליך ושעליך לחלוק איתם את העול הזה; אתה תמיד מאשים את עצמך. אתה חושב שהדברים האלה קשורים אליך, ואתה תמיד רוצה להיות מעורב. האם הרעיון הזה נכון? (לא.) מדוע? כיצד עליך להתייחס לדברים האלה? אילו ביטויים הם רגילים? אילו ביטויים הם חריגים, לא רציונליים ולא תואמים את האמת? נדבר תחילה על הביטויים הרגילים. כל האנשים נולדים דרך הוריהם; הם מהבשר ויש להם רגשות. רגשות הם חלק מהאנושיות ואף אחד לא יכול להימנע מהם. לכל אדם יש רגשות – אפילו לבעלי חיים קטנים יש רגשות, לא כל שכן לאנשים. אך יש אנשים שהרגשות שלהם קצת יותר חזקים, ויש אנשים שהרגשות שלהם חלשים יותר. אך לא משנה מהן הנסיבות, לכל האנשים יש רגשות. כל אדם היה מוטרד אם היה שומע שהוריו חלו, חוו אסון גדול או סבל רב, בין אם הדבר נובע מרגשותיו, מאנושיותו או מהרציונליות שלו. כל אדם היה מוטרד. זה רגיל מאוד להרגיש מוטרד, זהו אינסטינקט אנושי, זהו משהו שיש לאנשים באנושיות וברגשות שלהם. רגיל מאוד שהדבר יבוא לידי ביטוי באנשים. כאשר הורים חולים במחלה קשה או חווים אסון גדול, זה נורמלי מאוד שאנשים מרגישים עצובים, שהם בוכים, מרגישים דיכאון, חושבים על דרכים לפתור את הבעיות ולחלוק את הנטל עם הוריהם. עבור אנשים מסוימים, הדבר ישפיע אפילו על גופם – הם לא יוכלו לאכול, הם ירגישו מועקה בחזה, והם יהיו במצב רוח ירוד כל היום. כל אלה הם ביטויים של רגשות, והם כולם נורמליים מאוד. אל לאנשים להעביר עליך ביקורת בגלל הביטויים הרגילים האלה; אל לך לנסות להימנע מהביטויים האלה, ובוודאי שאינך צריך לקבל ביקורת מאף אחד אחר לגביהם. אם כך אתה מבטא את עצמך, הדבר מוכיח שהרגשות שלך כלפי הוריך אמיתיים, שאתה אדם בעל מודעות למצפון, ושאתה אדם נורמלי ורגיל. אף אחד לא צריך להעביר ביקורת על כך שיש לך השתפכות רגשית כזו, או על כך שיש לך צרכים רגשיים כאלה. כל הביטויים האלה נופלים בתחום הרציונליות והמצפון. אם כך, אילו ביטויים אינם רגילים? ביטויים חריגים הם אלה החורגים מעבר לרציונליות. כאשר אנשים נעשים אימפולסיביים ברגע שהדברים האלה פוקדים אותם, והם רוצים לנטוש מיד הכול כדי לחזור ולהיות לצד הוריהם, כשהם ממהרים להטיל את כל האשמה על עצמם ולנטוש את האידיאלים, השאיפות והנחישות שהיו להם פעם, ואפילו את השבועה שהם נשבעו בפני האל, אלה הם ביטויים חריגים והם חורגים מעבר לרציונליות, הם אימפולסיביים מדי! כשאנשים בוחרים נתיב, הם לא יכולים לבחור בנתיב הנכון בפרץ של רגזנות. הבחירה שלך ללכת בנתיב של ביצוע חובה והבחירה לבצע את חובתו של יציר בריאה אינן עניין פשוט, וזהו משהו ששום דבר אחר לא יכול לבוא במקומו. זו בהחלט לא בחירה שניתן לעשות בפרץ של רגזנות. יתר על כן, זהו הנתיב הנכון – אל לך לשנות את החלטתך ללכת בנתיב הנכון בחיים בגלל הסביבה, האנשים, המאורעות והדברים הסובבים אותך. עליך לפעול מתוך רציונליות. בין אם מדובר בהוריך או בשינוי גדול כלשהו, הדבר לא אמור להשפיע על הדבר החשוב ביותר, שהוא ביצוע חובתו של יציר בריאה. זהו היבט אחד של הדבר. היבט נוסף הוא, שכאשר מדובר באופן שבו ההורים שלך חלו, מתי הם התחילו לסבול מהמחלה, ולאיזה סוג של השלכות המחלה יכולה לגרום, האם אלה דברים שאתה יכול להחליט לגביהם? אתה עשוי לומר: "אולי זה קרה כי לא כיבדתי את הוריי. אם הייתי עובד ומרוויח כסף בשנים האלה, והייתי אמיד מבחינה כלכלית, ניתן היה לטפל במחלתם מוקדם יותר והיא לא הייתה מחמירה כל כך. הסיבה לכך היא שלא כיבדתי את הוריי". האם מחשבה זו נכונה? (לא.) אם לאדם יש כסף, האם זה בהכרח אומר שהוא יוכל לקנות בריאות טובה ולהימנע מלחלות? (לא.) האם האנשים העשירים בעולם הזה לא חולים אף פעם? מהרגע שאדם מרגיש שהוא מרגיש רע, עד שהוא נעשה חולה ועד שהוא מת בסופו של דבר, האל קבע את כל זאת מראש. איך אדם כלשהו יכול להחליט על כך? האם יכול להיות שעושרו או עוניו של אדם יקבעו זאת? האם סביבתו של אדם יכולה לקבוע זאת? כל זאת נקבע על ידי ריבונותו והסדריו של האל. לכן, אל לך לנתח או לחקור יתר על המידה מדוע הוריך חלו במחלה קשה או חוו אסון גדול כלשהו, ובהחלט אינך צריך להשקיע בכך אנרגיה – לא יועיל לעשות זאת. אנשים נולדים, מזדקנים, חולים, מתים ונתקלים בכל מיני עניינים גדולים וקטנים בחיים, ואלה הן התרחשויות רגילות מאוד. אם אתה אדם בוגר, עליך להיות בעל דרך חשיבה בוגרת, ועליך לגשת לעניין זה בצורה רגועה ונכונה: "ההורים שלי חולים. יש אנשים שאומרים שהם חלו מכיוון שהם כל כך התגעגעו אליי, האם זה אפשרי? הם בהחלט התגעגעו אליי – איך אדם יכול שלא להתגעגע לילד שלו? גם אני התגעגעתי אליהם, אם כך, מדוע לא חליתי?" האם אדם כלשהו נעשה חולה משום שהוא מתגעגע לילדיו? זה לא המצב. אם כך, מה קורה כשהוריך נתקלים בעניינים המשמעותיים האלה? ניתן רק לומר שהאל תזמר עניין כזה בחייהם. ידו של האל תזמרה זאת – אינך יכול להתמקד בסיבות ובגורמים אובייקטיביים – הוריך היו אמורים להיקלע לעניין הזה כשהם הגיעו לגיל זה, הם היו אמורים לחלות במחלה הזו. האם הם היו יכולים להימנע מכך אם היית איתם? אם האל לא היה מסדיר שהם יחלו כחלק מגורלם, שום דבר לא היה קורה להם, גם אם אתה לא היית איתם. אם הם נועדו להיקלע לסוג כזה של אסון גדול בחייהם, איזו השפעה הייתה יכולה להיות לך אם היית לצידם? הם עדיין לא היו יכולים להימנע מכך, נכון? (נכון.) חשוב על אותם אנשים שלא מאמינים באל – האין משפחותיהם כולן יחד, שנה אחר שנה? כשאותם הורים נקלעים לאסון גדול, בני המשפחה המורחבת וילדיהם כולם איתם, נכון? כאשר הורים נעשים חולים, או כאשר מחלתם מחמירה, האם זה משום שילדיהם עזבו אותם? זה לא המצב, הדבר נועד לקרות. פשוט כילד שלהם, מכיוון שיש לך קשר דם עם הוריך, אתה תרגיש נסער כשתשמע שהם חולים, בעוד שאנשים אחרים לא ירגישו כלום. זה רגיל מאוד. עם זאת, אם הוריך ייקלעו לסוג כזה של אסון גדול, אין זה אומר שעליך לנתח ולחקור, או להרהר כיצד להיפטר ממצב זה או כיצד לפתור אותו. ההורים שלך מבוגרים; הם נתקלו בזה לא מעט פעמים בחברה. אם האל יארגן סביבה שתפטור אותם מהעניין הזה, במוקדם או במאוחר הוא ייעלם לחלוטין. אם העניין הזה הוא משוכת חיים עבורם ועליהם לחוות אותו, האל הוא שיחליט כמה זמן עליהם לחוות אותו. זה משהו שהם חייבים לחוות, והם לא יכולים להימנע מכך. אם תרצה לפתור את העניין הזה בכוחות עצמך, לנתח ולחקור את המקור, את הגורמים ואת ההשלכות של העניין הזה, זו מחשבה טיפשית. זה לא יועיל, וזה מיותר. אל לך לפעול בדרך זו, לנתח, לחקור וליצור קשר עם חבריך לכיתה ועם חברים אחרים כדי שיעזרו לך, ואינך צריך ליצור קשר עם בית החולים עבור הוריך, וליצור קשר עם הרופאים הטובים ביותר, לארגן את מיטת בית החולים הטובה ביותר עבורם – אינך צריך לאמץ את מוחך ולעשות את כל הדברים האלה. אם באמת יש לך אנרגיה עודפת, עליך לעשות עבודה טובה בחובה שאתה אמור לבצע עכשיו. להורים שלך יש גורל משלהם. אף אחד לא יכול להימלט מהגיל שבו הוא אמור למות. הוריך אינם אדונים לגורלך, ובאותו אופן, אתה אינך אדון לגורלם של הוריך. אם נגזר עליהם שיקרה להם משהו, מה תוכל לעשות בקשר לכך? איזו השפעה תוכל להשיג מתוך דאגתך ובחיפוש פתרונות? לא תוכל להשיג כלום; הדבר תלוי בכוונותיו של האל. אם האל ירצה לקחת אותם ולאפשר לך לבצע את חובתך ללא הפרעה, האם תוכל להתערב בכך? האם תוכל לדון עם האל בתנאים? מה עליך לעשות בשלב זה? לאמץ את מוחך כדי למצוא פתרונות, לחקור, לנתח, להטיל את האשמה על עצמך, ולהרגיש בושה להתמודד עם הוריך – האם אלה המחשבות והמעשים שצריכים להיות לאדם? כל אלה הם ביטויים של חוסר התמסרות לאל ולאמת; הם לא רציונליים, לא חכמים והם מרדנות כלפי האל. אל לאנשים להיות בעלי ביטויים כאלה. האם אתה מבין? (כן.)

יש אנשים שאומרים: "אני יודע שאני לא אמור לנתח או לחקור מדוע הוריי חלו או חוו אסון גדול כלשהו, אני יודע שאין טעם לעשות זאת, ושעליי להתייחס לכך על בסיס עקרונות-האמת, אבל אני לא יכול לעצור את עצמי מלנתח ולחקור זאת". לכן, הבה נפתור את בעיית האיפוק, כך שלא תצטרך יותר לעצור את עצמך. כיצד ניתן להשיג זאת? בחיים האלה, אנשים בעלי גוף בריא מתחילים לחוות תסמינים של זקנה אחרי שהם מגיעים לגיל חמישים או שישים – השרירים והעצמות שלהם נחלשים, הם מאבדים את כוחם, הם לא יכולים לישון היטב או לאכול הרבה, ואין להם מספיק אנרגיה לעבוד, לקרוא או לעשות כל סוג של עבודה. סוגים שונים של מחלות מתפרצים בגופם, כמו לחץ דם גבוה, סוכרת, מחלות לב וכלי דם, שבץ מוחי וכן הלאה. למרות שמופיעים אצלם הסימפטומים האלה של זקנה, אלה שהם מעט יותר בריאים יכולים לעשות כל מה שהם צריכים לעשות, ותסמינים אלה לא משפיעים על חייהם הרגילים ועל עבודתם. זה די טוב. התסמינים האלה משפיעים על חייהם הרגילים ועל עבודתם של אלה שהם פחות בריאים, ולפעמים הם צריכים להיבדק על ידי רופא בבית החולים. חלק מהאנשים האלה מצטננים או סובלים מכאבי ראש; אחרים סובלים מדלקת מעיים או משלשולים, והם צריכים לנוח במיטה במשך יומיים בכל פעם שהם סובלים מהתקף שלשולים. יש אנשים שיש להם לחץ דם גבוה שגורם להם לסחרחורת כה קשה, שהם לא יכולים ללכת, לנסוע במכונית או להתרחק מביתם. יש גם כאלה שסובלים מבריחת שתן. לא נוח להם לצאת החוצה, ולכן הם כמעט לא יוצאים לטייל עם קרוביהם וחבריהם. יש אחרים שתמיד יש להם תגובות אלרגיות כאשר הם אוכלים. יש אנשים שלא ישנים טוב, והם לא יכולים לישון במקומות רועשים; כאשר הם עוברים לגור במקום אחר, קשה להם עוד יותר לישון. לכל הדברים האלה יש השפעה חמורה על חייהם ועבודתם של האנשים האלה. יש אנשים שלא יכולים אפילו לעבוד יותר משלוש עד ארבע שעות רצופות. ויש גם מקרים חמורים עוד יותר, שבהם אנשים בני 50 או 60 חולים במחלות סופניות, לדוגמה, מחלות כמו סרטן, סוכרת, מחלת לב ראומטית, דמנציה, או מחלת פרקינסון, וכן הלאה. בין אם מחלות אלה נגרמות על ידי הדברים שהם אכלו, או על ידי סביבות מזוהמות, אוויר או מים מזוהמים, החוק של בשר האדם הוא שלאחר שנשים מגיעות לגיל 45 ולאחר שגברים מגיעים לגיל 50, בריאות גופם מתדרדרת בהדרגה. כל יום הם אומרים שלא נוח להם בחלק זה של הגוף, שכואב להם באיבר הזה. הם הולכים לבדיקה אצל רופא ומתברר שהם חלו בסרטן סופני. בסופו של דבר, הרופא אומר: "לך הביתה, אי אפשר לטפל בזה". כל האנשים יֶחֱלוּ במחלות הבשר האלה. היום זה הם, מחר זה אתם ואנחנו. כל האנשים ייוולדו, יזדקנו, יחלו וימותו לפי גיל ולפי סדר עוקב – מגילם הצעיר הם עוברים לגיל הזקנה, בגיל הזקנה הם נעשים חולים, והם מתים ממחלות – זהו החוק. מכיוון שהוריך הם האנשים הקרובים ביותר אליך, האנשים שלהם אתה דואג יותר מכול, והם אלה שגידלו אותך, כאשר אתה שומע שהם חלו, פשוט לא תצליח לעבור את המשוכה הזו של רגשותיך, ותחשוב: "אני לא מרגיש כלום כשהורים של אנשים אחרים מתים, אבל אני לא יכול לשאת את המחשבה שההורים שלי חולים, זה מעציב אותי. כואב לי הלב, אני לא יכול להתגבר על הרגשות שלי!" רק משום שהם ההורים שלך, אתה חושב שהם לא צריכים להזדקן, לחלות, ושהם בהחלט לא צריכים למות – האם זה הגיוני? זה לא הגיוני, וזו לא אמת. האם אתה מבין? (כן.) כל אדם יתמודד עם הורים מזדקנים, חולים, ובמקרים חמורים, עם הורים משותקים ומרותקים למיטתם, וחלקם במצב תרדמת. יש הורים הסובלים מלחץ דם גבוה, שיתוק חלקי, שבץ, או שהם אפילו חולים במחלה קשה ומתים. כל אדם יהיה עד לתהליך שבו הוריו מזדקנים, נעשים חולים ואז מתים, ויראה זאת באופן אישי או ישמע על כך. יש אנשים ששומעים זאת מוקדם יותר, כשהוריהם בשנות ה-50 לחייהם; יש אנשים ששומעים על כך כשהוריהם בשנות ה-60 לחייהם; ואחרים שומעים על כך רק כשהוריהם בני 80, 90 או 100. אך לא משנה מתי תשמע על כך, יום אחד, במוקדם או במאוחר, כבן או כבת, תקבלו את העובדה הזו. אם אתה בוגר, עליך להיות בעל דרך חשיבה בוגרת וגישה נכונה לכך שאנשים נולדים, מזדקנים, חולים ומתים, ואל לך להיות פזיז; אתה אמור להיות מסוגל לשאת את הידיעה שהוריך חולים, או שהם קיבלו הודעה מבית החולים שהם חולים במחלה אנושה. להיוולד, להזדקן, לחלות ולמות הם דברים שכל אדם חייב לקבל, על סמך מה אינך מסוגל לשאת זאת? זהו החוק שהאל קבע ללידתו ולמותו של אדם, מדוע אתה רוצה להפר אותו? מדוע אינך מקבל אותו? מהי כוונתך? אינך רוצה שהוריך ימותו, אינך רוצה שהם יחיו על פי החוק שהאל קבע, להיוולד, להזדקן, לחלות ולמות, אתה רוצה למנוע מהם לחלות ולמות – מה הדבר יגרום להם? האם הם לא יהפכו לאנשים מפלסטיק? האם הם עדיין יהיו אנשים? לכן, עליך לקבל עובדה זו. לפני שתשמע שהוריך הזדקנו, שהם חלו ומתו, עליך להכין את עצמך לכך בלבך. יגיע יום, במוקדם או במאוחר, שבו כל אדם יזדקן, ייחלש וימות. מכיוון שהוריך הם אנשים רגילים, מדוע שלא יֶחֱווּ את המשוכה הזו? עליהם לחוות את המשוכה הזו, ואתה צריך להתייחס לכך בצורה נכונה. האם העניין הזה נפתר? האם כעת אתה יכול להתמודד עם דברים כאלה באופן רציונלי? (כן.) אם כך, כשהוריך יחלו במחלה קשה או כשיקרה להם אסון גדול בעתיד, כיצד תתייחס לזה? גם לא נכון להתעלם מכך, ואנשים יאמרו: "אתה קרפדה או נחש? איך אתה יכול להיות בעל דם קר כל כך?" אתה אדם רגיל, ולכן צריכה להיות לך תגובה לכך. עליך להרהר: "להורים שלי היו חיים קשים והם חלו במחלה הזו בגיל צעיר. הם לא זכו בברכות כלשהן, והם לא התמידו באמונתם באל. כך היו חייהם. הם לא הבינו דבר, הם לא הלכו בנתיב הנכון ולא חתרו אל האמת. הם פשוט העבירו את ימיהם. אין הבדל בינם לבין בעלי חיים – אין הבדל בינם לבין פרות זקנות או סוסים זקנים. עכשיו, כשהם חלו במחלה קשה, הם פשוט יצטרכו לדאוג לעצמם, אבל אני מקווה שהאל יוכל להפחית מעט מסבלם". התפלל למענם בליבך, וזה מספיק. מה אדם יכול לעשות? אם אינך נמצא עם הוריך אינך יכול לעשות דבר; גם אם אתה נמצא לצידם, מה אתה יכול לעשות? כמה אנשים ראו במו עיניהם את הוריהם עוברים מגיל צעיר לזקנה, מזקנה לחולי במחלות שונות, מהחולי במחלות השונות הללו לכישלון הטיפול הרפואי בהם, ועד להכרזתם כמתים ולהכנסתם לחדר המתים? לא חסרים אנשים כאלה. כל הילדים האלה נשארו עם הוריהם, אך מה הם יכלו לעשות? הם לא היו יכולים לעשות שום דבר; הם יכלו רק לצפות. אם לא תצפה בתהליך הזה עכשיו, זה יחסוך לך קצת צרות; עדיף לא לצפות בכך, לא יהיה זה דבר טוב עבורך לראות את זה קורה. האין זה המצב? (אכן, כן.) בעניין זה, מבחינה אחת, עליך להבין לאשורה את העובדה שהאל קבע את החוק שאנשים נולדים, מזדקנים, חולים ומתים; מבחינה אחרת, עליך להבין בבירור את האחריות שעל אנשים למלא ואת גורלם, ואל לך להיות לא רציונלי ולעשות דברים פזיזים או טיפשיים. מדוע שלא תעשה דברים פזיזים או טיפשיים? משום שגם אם תעשה אותם, זה לא יועיל, במקום זאת, הדבר יחשוף את טיפשותך. חמור מכך, כאשר אתה עושה דברים טיפשיים, אתה מורד באל, והאל לא אוהב זאת, הוא מתעב את זה. כל האמיתות האלה ברורות לך ואתה מבין אותן במונחים של דוקטרינה, אך אתה עדיין דבק בנתיב שלך, ואתה עושה דברים מסוימים בדרך עיקשת ומכוונת, כך שהאל לא אוהב אותך, הוא מואס בך. מהם הדברים שבגללם הוא מואס בך? הוא מואס בטיפשות העקשנית שלך ובמרדנות שלך. אתה חושב שיש לך רגש אנושי כלשהו, אך האל אומר שאתה עקשן וטיפש – אתה עקשן, טיפש, אוויל ובלתי מתפשר, אינך מקבל את האמת ואינך מתמסר לתזמוריו ולהסדריו של האל. האל אמר לך בבירור מהם המהות, המקור והעקרונות הספציפיים ליישום בפועל הכלולים בעניין זה, אך אתה עדיין רוצה להשתמש ברגשותיך כדי לטפל בכל זה, ולכן האל לא אוהב אותך. בסופו של דבר, אם האל לא ייקח מהוריך את מחלתם, הם יחלו במחלה קשה וימותו, אם זה מה שאמור לקרות להם. אף אדם לא יכול לשנות את העובדה הזאת. אם אתה רוצה לשנות אותה, הדבר רק מוכיח שאתה רוצה להשתמש במו ידיך ובשיטותיך שלך כדי לשנות את ריבונותו של האל. זוהי המרדנות הגדולה ביותר, ואתה מתנגד לאל. אם אינך רוצה להתנגד לאל, עליך להיות רגוע כשתשמע שהדברים האלה קרו להוריך, ועליך למצוא מקום שבו תוכל להיות לבדך ולבכות, לחשוב ולהתפלל, או להביע את רגשות הגעגוע שלך בפני האחים והאחיות שסביבך. זה כל מה שעליך לעשות. אל לך לחשוב שאתה יכול לשנות משהו, ובוודאי שאל לך לעשות דברים טיפשיים. אל תתפלל לאל ואל תבקש ממנו לקחת את מחלת הוריך ולאפשר להם לחיות כמה שנים נוספות, או לקחת שנתיים מחייך שלך ולתת להם אותן, רק משום שאתה מאמין באל, או על סמך זה שנטשת את משפחתך ואת הקריירה שלך כדי לבצע את חובתך במשך שנים כה רבות. אל תעשה דברים כאלה. האל לא יקשיב לתפילות מסוג זה, והוא מואס במחשבות ובתפילות כאלה. אל תכעיס את האל ואל תרגיז אותו. האל סולד יותר מכול מאנשים שרוצים לתמרן את גורלו של מישהו, לשנות את עובדת ריבונותו של האל על גורלו של אדם, או לשנות עובדות מסוימות או את מסלולי גורלם של אנשים שאותם האל קבע זה מכבר. האל מתעב זאת יותר מכול.

סיימתי לשתף על הגישה, המחשבות וההבנה שצריכות להיות לאנשים בנוגע למחלתם של הוריהם. באותו אופן, כשמדובר בפטירת הוריהם, גם אז אנשים צריכים להיות בעלי גישה נכונה ורציונלית. יש אנשים שחיו בנפרד מהוריהם במשך שנים רבות, הם לא היו לצד הוריהם ולא גרו איתם, וכשהם שומעים שהוריהם נפטרו פתאום, זו מכה גדולה עבורם, והם מרגישים שהכל קרה בפתאומיות. מכיוון שאנשים אלה לא היו עם הוריהם ולא חיו איתם במשך שנים כה רבות, יש להם תמיד סוג של הבנה שגויה במחשבותיהם ובתפיסותיהם. איזה מין הבנה שגויה? כשעזבת את הוריך, הם היו חיים ובריאים. אחרי שהיית רחוק מהם שנים כה רבות, הוריך נשארו במחשבתך באותו גיל, ובאותו מצב פיזי ובמצב החיים שאתה זוכר. זה מסבך את הדברים. אתה מאמין שהוריך לא יזדקנו לעולם ושהם יחיו ויחגגו הרבה מאוד ימי הולדת. כלומר, כאשר פניהם שמורות בלבך, כאשר חייהם, דבריהם והתנהלותם מותירים רושם וחותם במחשבתך ובזיכרונך, אתה חושב שהוריך יהיו כאלה לנצח, שהם לא ישתנו, לא יזדקנו ובוודאי שלא ימותו. למה הכוונה כאן "לא ימותו"? במובן אחד, זה אומר שגופם הפיזי לא ייעלם. במובן אחר, זה אומר שהפנים שלהם, שרגשותיהם כלפיך, וכן הלאה, לא ייעלמו. זוהי תפיסה מוטעית והיא תגרום לך צרות רבות. לכן, לא משנה בני כמה ההורים שלך, בין אם הם ימותו מזקנה או ממחלה, או בגלל שיקרו מקרים מסוימים, הדבר יכה בך ויהיה מאוד פתאומי עבורך. מכיוון שבמחשבתך הוריך עדיין חיים ובריאים, ואז לפתע הם מתים, אתה תחשוב: "איך יכול להיות שהם נפטרו? איך אנשים חיים יכולים פשוט להפוך לעפר? אני תמיד מרגיש בלבי שהוריי עדיין חיים, שאמי עדיין עסוקה מאוד ומבשלת במטבח, ושאבא שלי עובד בחוץ כל יום וחוזר הביתה רק בערב". תמונות אלה מחייהם השאירו כמה רשמים בנפשך. לכן, בגלל רגשותיך, התודעה שלך מכילה משהו שהיא לא אמורה להכיל, והוא האמונה שהוריך יחיו בליבך לנצח. מכיוון שכך, אתה מאמין שהם לא אמורים למות, ולא משנה באילו נסיבות הוריך ילכו לעולמם, אתה תרגיש שזו מכה עצומה עבורך, ולא תוכל לקבל זאת. ייקח לך זמן להתגבר על העובדה הזו, נכון? כשהוריך יֶחֱלוּ, יהיה זה הלם גדול עבורך, וכשהם ילכו לעולמם יהיה זה הלם גדול עוד יותר. לכן, לפני שזה יקרה, כיצד עליך לפתור את המכה הבלתי צפויה שתנחת עליך, כך שהיא לא תפגע בך, לא תפריע לך ולא תשפיע על ביצוע חובתך או על הנתיב שבו אתה הולך? ראשית, הבה נבחן מהי בדיוק מהות המוות, ומהי בדיוק המשמעות של 'הלכו לעולמם' – האם זה לא אומר שאדם עוזב את העולם הזה? (כן.) המשמעות היא, שחייו של אדם, שיש להם נוכחות פיזית, עוברים מהעולם החומרי שאותו אנשים יכולים לראות, והם נעלמים. האדם הזה ממשיך לחיות בעולם אחר, בצורה אחרת. המשמעות של עזיבת החיים של הוריך היא, שהיחסים שהיו לך איתם בעולם הזה התמוססו, נעלמו והסתיימו. הם חיים בעולם אחר, בצורות אחרות. באשר לשאלה כיצד יתנהלו חייהם בעולם האחר הזה, אם הם ישובו לעולם הזה, יפגשו אותך שוב, או שיהיה ביניכם סוג כלשהו של יחסים של הבשר, או אם יהיו ביניכם הסתבכויות רגשיות, האל קובע זאת, ואין לכך שום קשר אליך. לסיכום, פטירתם של הוריך פירושה שמשימותיהם בעולם הזה הסתיימו, וחייהם הופסקו באופן מוחלט. משימותיהם בחיים האלה ובעולם הזה הסתיימו, כך שגם הקשר שלך איתם הסתיים. באשר לשאלה אם בעתיד הם יתגלמו מחדש, או אם יוטלו עליהם עונש והגבלה כלשהם, או כל סוג של התמודדות והסדרים בעולם האחר, האם זה קשור אליך? האם אתה יכול להחליט על כך? זה לא קשור אליך, אינך יכול להחליט על כך ולא תוכל לקבל שום ידיעה על כך. בעת הזאת, הקשר ביניכם בחיים האלה הגיע לסיומו. כלומר, הגורל שקשר ביניכם כשחייתם זה לצד זה במשך עשר, עשרים, שלושים או ארבעים שנה, מגיע אז לסיומו. לאחר מכן, הם זה הם, אתה הוא אתה, ולא קיים ביניכם כל קשר. גם אם כולכם האמנתם באל, הם ביצעו את חובותיהם-שלהם, ואתה מבצע את חובותיך-שלך; כאשר הם כבר לא חיים באותה סביבה מרחבית, אין יותר קשר ביניכם. הם פשוט השלימו כבר את המשימות שהאל הפקיד בידיהם. לכן, כשמדובר באחריות שהם מילאו כלפיך, אחריות זו מסתיימת ביום שבו אתה מתחיל להתקיים בלעדיהם, באופן עצמאי – אין לך יותר שום קשר להוריך. אם הם ילכו לעולמם היום, יחסר לך משהו רק ברמה הרגשית, ובחייך יהיו פחות שני אהובים להתגעגע אליהם. לעולם לא תראה אותם שוב, ולעולם לא תוכל לשמוע עליהם שוב. עתידם ומה שקורה להם לאחר מכן לא קשורים אליך, לא יהיה ביניכם קשר דם, ואפילו לא תהיו יותר מאותו סוג הוויה. ככה זה. מותם של הוריך יהיה רק הידיעה האחרונה שתשמע לגביהם בעולם הזה, והאחרונה מבין המשוכות שאותה תראה או שתשמע עליה בקשר לחוויות לידתם, הזדקנותם, מחלתם ומותם, זה הכול. מותם לא ייקח ממך דבר ולא ייתן לך דבר, הם פשוט ימותו, מסעותיהם כאנשים יגיעו לסיומם. לכן, כשמדובר במותם, אין זה משנה אם זהו מקרה של מוות בתאונה, מוות רגיל, מוות ממחלה וכן הלאה, בכל מקרה, אלמלא ריבונותו והסדריו של האל, אף אדם או כוח לא היו יכולים לקחת את חייהם. משמעות מותם היא סוף חייהם הפיזיים בלבד. אם אתה מתגעגע אליהם ומשתוקק אליהם, או מתבייש בעצמך בגלל רגשותיך, אל לך להרגיש אף אחד מהדברים האלה, אין צורך להרגיש כך. הם עזבו את העולם הזה, ולכן מיותר להתגעגע אליהם, הלא כן? אם אתה חושב: "האם ההורים שלי התגעגעו אליי במשך כל השנים האלה? כמה עוד הם סבלו כי לא הייתי לצידם ולא הפגנתי כלפיהם כיבוד אב ואם במשך שנים כה רבות? במשך כל השנים האלה תמיד רציתי לבלות איתם כמה ימים, לא ציפיתי שהם ימותו בשלב כל כך מוקדם. אני מרגיש עצוב ואשם". אינך צריך לחשוב כך, מותם לא קשור אליך. מדוע מותם לא קשור אליך? מכיוון שגם אם היית מפגין כלפיהם כיבוד אב ואם או אם היית מתלווה אליהם, זו לא המחויבות או המשימה שהאל הטיל עליך. האל קבע כמה מזל טוב וכמה סבל הוריך יחוו מהקשר שלהם איתך – הדבר כלל לא קשור אליך. הם לא יחיו חיים ארוכים יותר משום שאתה איתם, והם לא יחיו חיים קצרים יותר משום שאתה רחוק מהם ולא יכול להיות איתם לעתים קרובות. האל קבע כמה זמן הם יחיו, ולך אין כל קשר לכך. לכן, אם תשמע במהלך חייך שהוריך נפטרו, אל לך להרגיש אשמה. עליך להתייחס לעניין זה בצורה הנכונה ולקבל זאת. אם כבר הזלת דמעות רבות כאשר הם היו חולים מאוד, אתה צריך להרגיש מאושר וחופשי כשהם ילכו לעולמם; אחרי שהם ימותו, אין צורך לבכות. כבר מילאת את חובותיך כילד שלהם, התפללת עבורם, היית עצוב והזלת אינספור דמעות למענם, וכמובן, חשבת על פתרונות אפשריים רבים לטיפול במחלתם, ועשית כמיטב יכולתך להפחית את סבלם. כילד שלהם, עשית כבר כל מה שיכולת. כשהם ילכו לעולמם, תוכל רק לומר: "היו לכם חיים די קשים. כילד שלכם, אני מקווה שתנוחו על משכבכם בשלום. אם עשיתם בחיים האלה דברים רבים שפגעו באל, תצטרכו לקבל עונש בעולם הבא. לאחר שתקבלו את עונשכם, אם האל יתן לכם את ההזדמנות להתגלם מחדש באנשים בעולם הזה, אני מקווה שתעשו כמיטב יכולתכם להתנהל היטב וללכת בנתיב הנכון. אל תעשו עוד דברים שיפגעו באל, ושאפו לא לקבל שום עונש בחייכם הבאים". זה הכול. האין זה מנוסח היטב? זה כל מה שאתה יכול לעשות; בין אם זה עבור הוריך או עבור מישהו אחר מיקיריך, זה כל מה שאתה יכול לעשות. כמובן, כאשר בסופו של דבר הוריך ילכו לעולמם, אם לא תוכל להיות איתם או להעניק להם מעט נחמה אחרונה, אין הכרח שתהיה עצוב. הסיבה לכך היא שלמעשה, כל אדם עוזב את העולם הזה לבד. גם אם ילדיו נמצאים איתו, כששליח יבוא לאסוף אותו, רק הוא יוכל לראות זאת. כשהוא יעזוב, אף אחד לא ילווה אותו, ילדיו לא יוכלו ללוות אותו, וגם בן או בת הזוג שלו לא יוכלו ללוות אותו. כשאנשים עוזבים את העולם הזה, הם תמיד לבד. ברגעיו האחרונים, כל אדם צריך להתמודד עם המצב הזה, עם התהליך הזה ועם הסביבה הזאת. לכן, אם אתה לצידם, והם מֵישִׁירִים אליך מבט, זה עדיין לא יועיל. אם הם ירצו לקרוא בשמך כשהם יצטרכו לעזוב, הם לא יוכלו לעשות זאת ואתה לא תוכל לשמוע אותם; אם הם ירצו להושיט יד ולאחוז בך, לא יהיה להם כוח לעשות זאת ואתה לא תוכל להרגיש את זה. הם יהיו לבד. הסיבה לכך היא שכל אדם נכנס לעולם הזה לבדו, ובסופו של דבר, עליו גם לעזוב אותו לבדו. כך קבע האל. קיומם של דברים כאלה מאפשר לאנשים להבין ביתר בהירות שחייהם וגורלם, לידתם, הזדקנותם, מחלותיהם ומותם, כולם בידי האל, ושחייו של כל אדם עצמאיים. למרות שלכל האנשים יש הורים, אחים ואהובים אחרים, מנקודת מבטו של האל ומנקודת המבט של החיים, חייו של כל אדם הם עצמאיים, חייהם של אנשים אינם מקובצים יחד, ולאף אחד מהחיים אין שותפים. מנקודת מבטם של יצירי בריאה, חייו של כל אדם הם עצמאיים, אך מנקודת מבטו של האל, אף חיי אדם שהוא ברא אינם לבדם, משום שהאל מלווה כל אחד מהם ומושך אותם קדימה. כאשר אתה בעולם הזה, אתה פשוט נולד להוריך, ואתה חושב שהם האנשים הקרובים ביותר אליך, אך למעשה, כאשר הוריך יעזבו את העולם הזה, אתה תבין שהם לא האנשים הקרובים ביותר אליך. כשחייהם יסתיימו, אתה עדיין תחיה, סיום חייהם לא ייקח ממך את חייך, ובוודאי שהוא לא ישפיע על חייך. היית רחוק מהם במשך כל השנים האלה, ואתה עדיין חי חיים טובים. מדוע? משום שהאל משגיח עליך ומנחה אותך; אתה חי תחת ריבונותו. כאשר הוריך יעזבו את העולם הזה, הדבר יגרום לך להיות מודע אף יותר לכך שמבלי שהוריך ליוו אותך, דאגו לך, השגיחו עליך וגידלו אותך, במהלך השנים האלה עברת מהתבגרות לבגרות, לגיל העמידה ולזקנה, ותחת הדרכתו של האל הבנת יותר ויותר בחייך, והכיוון והנתיב שלך קדימה נעשו ברורים יותר ויותר. לכן אנשים מסוגלים לעזוב את הוריהם. קיום הוריהם הכרחי רק במהלך ילדותם, אך לאחר שהם גדלים, קיומם של ההורים הוא פורמלי בלבד. הוריהם מהווים עבורם תמיכה רגשית בלבד, וקיומם לא הכרחי. כמובן, כשהוריך יעזבו את העולם הזה, הדברים האלה יהיו ברורים לך יותר ויותר, ותרגיש אפילו יותר שחייהם של אנשים באים מהאל, ושאנשים לא יכולים לחיות מבלי להישען על האל, מבלי שהאל ישמש כמקור המחייה הנפשי והרוחני שלהם, וכתומך בחייהם. כשהוריך יעזבו אותך, תתגעגע אליהם רק ברמה הרגשית, אך בה בעת, תשתחרר מבחינה רגשית או מבחינות אחרות. מדוע תשתחרר? כאשר הוריך בסביבה, הם גם גורמים לך לדאוג להם וגם מהווים עול עליך. הם אנשים שאתה יכול להיות זדוני כלפיהם, והם גורמים לך להרגיש כאילו אינך יכול להשתחרר מרגשותיך. כשהוריך ילכו לעולמם, כל זה ייפתר. האנשים שהרגשת שהם הקרובים אליך ביותר ייעלמו, ולא תצטרך לדאוג להם או לערוג אליהם. כאשר תפרוץ את מערכת היחסים התלותית הזו שהייתה לך עם הוריך, כאשר הם יעזבו את העולם הזה, כאשר תרגיש בעמקי לבך שהוריך כבר אינם, ותרגיש שכבר התעלית על קשרי הדם שלך עם הוריך, באמת תהפוך לאדם בוגר ועצמאי. חשוב על כך: לא משנה מהו גילם של אנשים, אם הוריהם עדיין בסביבה, בכל פעם שיש להם בעיה, הם יחשבו: "אני אשאל את אמא שלי, אני אשאל את אבא שלי". יש להם תמיד תמיכה רגשית. כשלאנשים יש את התמיכה הרגשית, הם מרגישים שקיומם בעולם הזה שופע חום ואושר. כאשר אתה מאבד את תחושת האושר והחום הזאת, אם אינך מרגיש שאתה לבד או שאיבדת אושר וחום, הרי שאתה בוגר, ואתה באמת עצמאי מבחינת המחשבות והרגשות שלך. כנראה שרובכם לא חווה עדיין את הדברים האלה. כאשר תחוו זאת, תבינו. חישבו על כך: לא משנה מהו גילם של אנשים, בין אם הם בני 40, 50 או 60, כשהוריהם נפטרים, הם נעשים מיד הרבה יותר בוגרים. כאילו שהם משתנים ברגע אחד מילד תמים לאדם מבוגר והגיוני. בן לילה הם מתחילים להבין דברים ולהיות עצמאיים. לכן, עבור כל אדם פטירת הוריו היא משוכה גדולה. אם תצליח להתמודד נכון עם היחסים שלך עם הוריך ולהתייחס אליהם בצורה נכונה, ובו בזמן תתייחס בצורה נכונה לציפיות השונות של הוריך ממך, ולאחריות שעליך לבצע עבור הוריך ברמה הרגשית והמוסרית, ותתמודד איתן ותוותר עליהן, אזי באמת תתבגר, ולכל הפחות, תהיה בוגר בפני האל. לא קל להפוך לאדם בוגר כזה. עליך לסבול כאב מסוים במונחים של תחושות הבשר, בפרט, עליך לשאת מידה מסוימת של שבר וייסורים רגשיים, כמו גם את הכאב של דברים שאינם מתנהלים כשורה, לא כפי שקיווית, או דברים מצערים, וכן הלאה. כאשר תחווה את כל הכאב הזה, תשיג מעט יותר תובנה לגבי עניינים אלה. אם תְּקַשֵּׁר אותם לאמיתות ששיתפנו עליהן בנוגע לעניינים האלה, תשיג מעט יותר תובנה לגבי חייהם וגורלם של אנשים, שאותם קבע האל, וכן תבין באופן מעמיק מאוד את החיבה הקיימת בין אנשים. כשתשיג תובנה לגבי הדברים האלה, יהיה לך קל לוותר עליהם. כאשר תוכל לוותר על הדברים האלה ולהתמודד איתם בצורה נכונה, תוכל להתייחס אליהם בצורה נכונה. לא תתייחס אליהם על סמך דוקטרינות אנושיות או על סמך אמות המידה של המצפון האנושי; תתייחס אליהם בהתאם לעקרונות-האמת. מה פירוש הדבר להיות תואם לעקרונות-האמת? משמעות הדבר היא שתוכל להתמסר לאל. אם תוכל להתמסר לאל ולתזמוריו, זהו סימן טוב ובשורה טובה. מהי הבשורה? שיש לך תקווה לישועה. לכן, כשמדובר בעניין הציפיות של הוריך, לא משנה אם כעת אתה צעיר, מבוגר, קשיש, או בשנים המאוחרות של חייך, ולא משנה אם לא חווית זאת, אם אתה חווה זאת כעת, או אם כבר חווית זאת, עליכם לא רק לוותר על רגשותיכם, או לנתק קשרים עם הוריכם ולנתק את עצמכם מהם, אלא עליכם להשקיע מאמץ באמת, ולשאוף להבין היבטים אלה של האמת. זהו הדבר החשוב ביותר. כאשר תבין את היחסים השונים והמורכבים האלה, תוכל להשתחרר מהם, והם לא יגבילו אותך יותר. כשהם כבר לא יגבילו אותך, יהיה לך הרבה יותר קל להתמסר לתזמורי האל, ובעשותך זאת, תתמודד עם פחות מכשולים ועם הפרעות קטנות יותר. אז יהיה זה פחות סביר שתמרוד באל, נכון?

האם אתם מסוגלים כעת לראות לאשורם את כל העניינים החשובים הללו הקשורים להורים ולפתור אותם? כאשר יש לכם זמן פנוי, הרהרו על האמת. אם בעתיד, או בדברים שאתה חווה עכשיו, תוכל לקשר את העניינים האלה לאמת, ולפתור את הבעיות האלה בהתבסס על האמת, תתמודד עם הרבה פחות צרות וקשיים, ותחיה חיים מאוד רגועים ושמחים. אם לא תתייחס לדברים האלה על סמך האמת, תיתקל בצרות רבות, ותרגיש כאב רב בחייך. זו התוצאה. אסיים כאן לשתף על נושא הציפיות של ההורים. להתראות!

29 באפריל 2023