נספח: הנתיב שבו אנשים הולכים קובע מה הם יקצרו בסופו של דבר

מהי מטרת האמונה באל? האם זכייה בחסד ובברכות? האם הימנעות מחיים ריקניים ושחרור מתחומי עניין רדודים? (לא). אם כך, מה המטרה? (זכייה באמת). המטרה היא זכייה באמת, זכייה בחיים. אם כך, האם כל מה שאנשים עושים מדי יום ביומו מכוון למטרה זו? האם הזמן והאנרגיה שאתה משקיע בביצוע חובתך מדי יום ביומו מוקדשים כולם למען מטרה זו? אנשים מאמינים באל ללא המטרה הברורה של זכייה באמת. בליבם, היבט זה של חזונות מעורפל עבורם והם לא יודעים מהי מטרת האמונה באל. נדמה שבליבם הם רק יודעים שהמטרה היא זכייה בברכות – אך מה אדם צריך לעשות כדי לזכות בברכות? הם לא יודעים שכדי לזכות בברכות יש להבין את האמת, ליישמה בפועל ולחתור אליה. אם כך, האם הם אנשים שחותרים אל האמת? גם לגבי זה הם לא בטוחים. הם חושבים: "אין זו בעיה גדולה. אני מאמין באל בכנות; האל לא ינטוש אותי. גם אם אנשים אומרים שאינני אדם שחותר אל האמת, זה לא משנה". לעתים, כשהם רואים אחרים חולקים את עדותם החווייתית בעוד שהם עצמם לא יכולים לחלוק דבר, הם גם מרגישים מועקה, מעט חרדה ואי-שקט בליבם. אך לרוב הם מרגישים שאין זו בעיה גדולה. וכך חמש שנים חולפות כהרף עין, עשר שנים חולפות כהרף עין – יש אנשים שכעת הם בשנות השלושים או הארבעים לחייהם, יש שעברו את גיל חמישים; הם לא נישאו והם תמיד מבצעים את חובתם. עד עכשיו, בכמה אמת הם זכו? האם יש להם חיים? הם עצמם לא בטוחים. הם מרגישים: "נראה שהבנתי די הרבה מהאמת ואני יכול לשאת דרשות רבות; זה אומר שיש לי חיים, נכון?" בין אם במהלך כינוסים או כשהם נתקלים בבעיות בביצוע חובותיהם, הם יכולים לדבר באריכות כאילו הם מבינים כל אמת ואמת, אך הם לא יכולים לפתור שום בעיה ממשית. לא משנה עד כמה נשגבות נשמעות הדוקטרינות שהם מדברים עליהן, בביצוע חובותיהם הם עדיין לא יכולים לפעול על פי עקרונות-האמת ובעניינים רבים הם אפילו ממשיכים ללכת אחר רצונם-שלהם בלי להבין את עקרונות-האמת ולו במעט. ולכן הם חשים בלבול בליבם: "האם אני באמת אדם שמבין את האמת, או לא?" הם לא יודעים אם הם אנשים שמבינים את האמת. אם כך, האם הם אנשים שחותרים אל האמת ומיישמים אותה בפועל? גם לגבי זה הם לא בטוחים בעצמם. אז האם הם אכן זכו באמת או לא? עדיין יש להם ספק לגבי עניין זה. אם כך, האם אכן יש להם חיים או לא? מהם בכלל חיים בעצם? מה אדם מרגיש כשיש לו חיים? אילו שינויים יתרחשו בחיי היומיום של אדם כשיש לו אותם? כיצד ישתנו מחשבותיו? אילו שינויים יתרחשו באנושיות שלו? שום דבר מזה לא ברור להם. לא משנה כמה שנים הם מאמינים באל, כשהם מדברים על היבט כלשהו של האמת, הם יכולים להטיף כמה מילים ודוקטרינות; אך כשמדובר בעקרונות של יישום האמת בפועל, הם לא יכולים להסביר אותם בבירור. בפרט, יש אנשים שלאחר שנגזמו על כך שפעלו בניגוד לעקרונות, לא זו בלבד שהם נעשים שליליים אלא גם הופכים למבולבלים ומטילים ספק בעצמם ואומרים: "האם אכן זכיתי בחיים או לא? האם לאמת יש מקום בליבי, האם היא הפכה לחיי? האם אני באמת עדיין יכול לזכות בישועה?" הם מבולבלים לגבי כל העניינים האלה הכרוכים באמת, אך כשמדובר בעניינים חיצוניים שאינם קשורים לאמת, הם זוכרים אותם בבהירות רבה. לדוגמה, כמה שנים, חודשים וימים הם כבר מאמינים באל, באיזו רמה של מנהיג או עובד הם שירתו, אילו חובות הם ביצעו, כמה עבודת כנסייה הם עשו, לכמה מקומות הם נסעו, כמה אנשים הם השיגו על ידי הטפת הבשורה, כמה כנסיות הם השקו, כמה הם סבלו כשהשקיעו מעצמם למען האל, כמה כסף הם העלו כמנחה, אילו דברים הם תרמו לאחים ולאחיות, כמה זמן הם היו עצורים וכלואים, כמה מכות הם ספגו, כמה עינויים הם עברו, כמה פעמים הם עמדו איתן בעדותם למען האל, וכן הלאה – הם נוצרים בזיכרונם את כל העניינים החיצוניים האלה ומייחסים להם חשיבות רבה, ולעתים קרובות שבים ומהרהרים בהם. הם מנהלים במוחם פנקסנות לגבי כל הדברים הללו, זוכרים כל פרט ופרט בבירור ואף פעם לא שוכחים אותם. אך כשמדובר בשאלה כמה אמיתות הם מבינים ובכמה מהמציאות הם מחזיקים, החשבון שלהם תמיד מבולבל. אף פעם לא ברור להם במוחם אילו אמיתות הם מבינים, אילו אמיתות הם יישמו בפועל, ואם הם מסוגלים לדבוק באמת ולפעול על פי עקרונות כשקורים להם דברים; החשבון שלהם מבולבל לגבי כל אלה. בנוסף, לא ברור להם לגבי אילו מהצביונות המושחתים שלהם יש להם הבנה אמיתית, אם הם השליכו אותם מעליהם, ואילו צביונות מושחתים הם חושפים לעתים קרובות אך לא השליכו מעליהם; לגבי כל אלה החשבון שלהם מבולבל. לאחר שהאמינו באל כל כך הרבה שנים, החשבון שלהם מבולבל לגבי אילו אמיתות הם יכולים ליישם בפועל ואילו הם לא יישמו בפועל, באילו היבטים של האמת הם התקדמו, ועד כמה התקדמו. החשבון שלהם מבולבל לגבי מה שהם מביאים בדיוק לידי ביטוי מבחינת האנושיות שלהם – אם יש להם מצפון והיגיון, ואם הם הביאו לידי ביטוי אנושיות רגילה. כמה מחובותיהם הם ביצעו בכנות ובנאמנות, כמה חובות בוצעו באופן מכוון כלאחר יד, כמה בוצעו כך שעמדו בדרישות וכמה עדיין לא עמדו בדרישות, באילו חובות הם הצליחו לפעול על פי העקרונות כך שביצוע חובות אלה מרצה את האל ותואם לכוונותיו, ובאילו חובות הם עדיין לא תפסו את עקרונות-האמת ולא הצליחו לרצות את האל – החשבון שלהם מבולבל לגבי כל אלה. באילו היבטים בדיוק הם מסוגלים לעמוד בדרישותיו של האל ולהתמסר לו, באיזו מידה הם התמסרו לאל, באילו היבטים הם עדיין לא מסוגלים להתמסר לאל, מה גרם לחוסר יכולתם להתמסר לאל, וכיצד עליהם להיכנס בהמשך דרכם – לגבי כל הדברים האלה אין להם שום תוכנית ושום מחשבות, וכמובן, לא כל שכן שאין להם נתיב ברור. לאחר שהאמינו באל שנים כה רבות, הם לא יודעים כמה דברים הם עשו כדי להגן על האינטרסים של בית האל או כמה מעשים טובים הם הכינו; הם לא יודעים כמה רע הם עשו או כמה דברים הם עשו שגרמו לשיבושים ולהפרעות – בזיכרונם, נדמה שהם עשו כמה מהדברים האלה, אך הם לא יודעים אם הם הכו על חטא לאחר שעשו רע. אף על פי שלעתים הם מסוגלים להבין שעשו רע ומרגישים מועקה, והם התפללו לאל והתוודו על חטאיהם, האם הם זכו למחילת האל? האם יש תחושת אשמה בליבם? הם לא יודעים גם את הדברים האלה. הם חושבים לעצמם: "למי אכפת אם אני מרגיש אשם או לא? בכל מקרה אני חי די בנוחות עכשיו; אני עדיין מבצע את חובתי". אם כך, כמה מעשים טובים הם עשו בביצוע חובתם? גם על כך אין להם תשובה ברורה, ובכל זאת הם מרגישים שעשו כמה מעשים טובים – הרי לאחרונה הם הטיפו את הבשורה והשיגו שני אנשים. יש להם את המספר הקטן הזה של מעשים טובים, אך הם עושים דברים ללא עקרונות, ואפילו פועלים על פי רצונם האישי ובאופן שרירותי ופזיז – האם זה נחשב למעשים רעים? גם את זה הם לא מבינים בבירור. הם חושבים שמכיוון שהכנסייה לא טיפלה בהם והמנהיגים לא גזמו אותם ולא דרשו מהם דין וחשבון על הדברים האלה, הרי שלא מדובר במעשים רעים; אם היו דורשים מהם דין וחשבון, אולי הדברים האלה היו נחשבים למעשים רעים. הם לא יודעים כמה מעשים טובים הם הכינו. אם הדברים שהם עושים כעת הם מעשים טובים או רעים, כמה מהם הם מעשים טובים, כמה מהם הם מעשים רעים, כמה תואמים לעקרונות-האמת, כמה מנוגדים לסידורי העבודה ולעקרונות-האמת – הם לא יודעים שום דבר מכל אלה. אף פעם הם לא ניהלו רישום של העניינים האלה. בכל מקרה, מדי יום ביומו הם אוכלים וישנים בזמן, קמים בשעה הקבועה להקדשות רוחניות או לעבודה, וממשיכים לעבוד באותו מצב ובאותם שלבי עבודה מהיום הקודם, ועושים את הדברים שתמיד עשו. אף פעם הם לא הגיעו להבנה של העניינים הנוגעים לחתירה אל האמת ולכניסה אל מציאות-האמת או להשלכת צביונות מושחתים וזכייה בחיים, או סיכמו אותם באופן ספציפי או שיטתי. לכן, כל דבר שכרוך בחתירה אל האמת או בהיווכחות בחיים הוא חשבון מבולבל עבורם. אימרו לי, כאשר אדם שחי בדרך זו מדי יום ביומו, חי במצב כזה, האם הוא לא מבולבל? (כן, הוא מבולבל). "מבולבל" הוא ביטוי ספרותי; בשפה פשוטה פירושו להיסחף ללא מטרה. האם צורת חיים כזו, מצב קיום כזה, הם טובים או לא? (הם לא טובים). כלפי חוץ אנשים כאלה לא מציגים התנהגויות או ביטויים ברורים של התנגדות לאל, אך כשמדובר בעניינים של חתירה אל האמת והיווכחות בחיים, הם מבולבלים ואינם מתייחסים לכך ברצינות. מצב זה הוא בדיוק המשמעות של להיות מבולבל. הוא מראה בבירור מה הבעיה של האדם וחושף בבירור את הנתיב שבו הוא הולך באמונתו באל.

כשמדובר בעניינים של חתירה אל האמת והיווכחות בחיים בתהליך האמונה באל, לא משנה מהי גישתו של אדם, מהם רצונותיו הסובייקטיביים או ביטוייו, בעיני האל, המצב שבו אדם נמצא מראה באיזה נתיב הוא הולך. יש אנשים שמהרגע שבו הם מתחילים להאמין באל, אינם אוהבים את האמת, ולא משנה כיצד משתפים על האמת, הם לא מקבלים אותה. הנתיב שבו הם הולכים מוביל היישר אל המוות ואל הגהינום. יש אנשים, כשהם רק מתחילים להאמין באל, אינם מבינים את דרישותיו של האל וחותרים רק לזכות בברכות ולהיכנס למלכות השמיים. עם זאת, על ידי אכילה ושתייה ללא הרף של דברי האל, הם מגיעים להבנת האמת ומסוגלים לחתור אליה, לשאת קשיים ולשלם מחיר למען השגתה. בסופו של דבר, ניתן לראות שהנתיב שבו הם הולכים מוביל אל האור ואל מלכות השמיים. בנוגע לענייני ההיווכחות בחיים, רוב האנשים לוקים בחוסר בהירות דומה לגבי מטרותיהם ונותרים במצב של בלבול. עם זאת, אם נשפוט על פי הביטויים של האנשים האלה, יש כאלה שאינם מקבלים את האמת כלל, פועלים בעקביות כלאחר יד בביצוע חובותיהם, ולאחר שהאמינו באל שנים רבות, לא השתנו ולו במעט – הנתיב שבו הם הולכים מוביל להשמדה ולגהינום. מצד שני, יש אנשים שמסוגלים לקבל את האמת, יכולים לקבל גיזום בביצוע חובותיהם, יש להם התמסרות אמיתית מסוימת, ובהדרגה הם מגיעים למצב שבו הם מבצעים את חובותיהם באופן שעומד בדרישות – הנתיב שבו הם הולכים מוביל אל האור ואל מלכות השמיים. אלה שאינם מקבלים את האמת בביצוע חובתם ולו במעט, במילים אחרות, אלה שצועדים היישר בנתיב ההשמדה, – עושים רע ללא הרף בביצוע חובתם, ולעתים קרובות מבצעים מעשים שמנוגדים לאמת ושהאל מתעב, ומפריעים לחיי הכנסייה ולעבודת הכנסייה. האנשים האלה מציגים כמה ביטויים "מיוחדים". כלומר, מהרגע שבו התחילו להאמין באל ועד עכשיו, אף פעם הם לא הכו על חטא, ובביצוע חובתם הם פועלים כלאחר יד לעתים קרובות, הם חלקלקים ומתרשלים, בוחרים משימות קלות ומתחמקים ממשימות קשות, ואינם מגינים על האינטרסים של בית האל; הם אנוכיים ומתועבים במיוחד ודואגים רק להנאתם האישית. זהו גם מאפיין של האנשים האלה. יש אנשים רעים אף יותר – בתהליך ביצוע חובתם הם משתוללים ומבצעים מעשים רעים ופועלים באופן שרירותי ופזיז, ואף פעם לא מיישמים בפועל ולא מבצעים עבודה על פי סידורי העבודה. יש גם אנשים שבביצוע חובתם מתחרים לעתים קרובות על מעמד, מרוממים את עצמם ונושאים עדות על עצמם, ומושכים אנשים להקים מלכות עצמאית משלהם. יש גם כאלה שבעת ביצוע חובתם גונבים מנחות, מבזבזים מנחות ובוגדים באינטרסים של בית האל. האם הביטויים האלה הם חיוביים או שליליים? (הם שליליים). האנשים הללו הציגו ביטויים כאלה מהרגע שבו התחילו להאמין באל. בית האל ממשיך לתת להם הזדמנויות – אלה שיש להם מעט איכות מסודרים לבצע חובה של מפקח, אך לאחר תקופה של תפקוד לקוי הם מסודרים לבצע חובה חד-ממדית; אולם אפילו בביצוע חובה חד-ממדית הם נותרים שטחיים, הם משתוללים ומבצעים מעשים רעים, פועלים באופן שרירותי ופזיז, גורמים לשיבושים ולהפרעות, ויש שאף מתחרים על מעמד וכוח ואינם מגינים על האינטרסים של בית האל. כשיש להם הזדמנות הם אפילו גונבים מנחות ומבזבזים מנחות. לא משנה כמה שנים הם מאמינים באל, הביטויים האלה שלהם לא פחתו ולו במעט, וגם לא השתנו ולו במעט. בסופו של דבר, מה רואים אצלם? רואים שבביצוע חובתם, האנשים האלה פועלים בעקביות כלאחר יד, הם חלקלקים ומתרשלים, בוחרים משימות קלות ומתחמקים ממשימות קשות, ואפילו מתענגים על נוחות הבשר ופועלים בחוסר אחריות. הביטויים שלהם אינם מקריים או זמניים, אלא עקביים – ופה טמונה הבעיה שלהם. בביצוע חובתם הם פועלים בעקביות כלאחר יד, משתוללים ומבצעים מעשים רעים, וגורמים לשיבושים ולהפרעות, ולא משנה מי מדבר איתם, הם לא משתנים. לא משנה כמה דרשות הם שומעים, אף פעם הם לא מכים על חטא או חשים חרטה בליבם. יש גם כאלה שמתחרים בעקביות על מעמד, בוגדים בעקביות באינטרסים של בית האל, ואף פעם לא מגינים על האינטרסים של בית האל. האם קל להבין את המילה "בעקביות"? לא משנה מי פועל כלאחר יד בביצוע חובתו, נוהג באופן שרירותי ופזיז או שיש לו כמה ביטויים רעים, בית האל תמיד נותן לו הזדמנויות רבות להכות על חטא. אנשים כאלה לא מורחקים אף פעם ולא מונעים מהם לבצע את חובתם רק בגלל ביטויים זמניים. במקום זאת, מוכיחים אותם שוב ושוב, משתפים איתם על האמת, ועוזרים להם ותומכים בהם באהבה. יתר על כן, רוח הקודש פועלת בהם, מעניקה להם נאורות ומוכיחה אותם במידה יתרה. אנשים מבצעים את העבודה, ורוח הקודש גם היא מבצעת את העבודה, ובכל זאת אנשים כאלה הם פשוט עיקשים בליבם וסולדים מן האמת. אף פעם הם לא מקבלים את האמת, אף פעם הם לא מקבלים את העזרה, הביקורת, ההכוונה או הפיקוח של האחים והאחיות, ולא כל שכן את הנאורות והתוכחה של רוח הקודש. בין שהם מאמינים באל שלוש או חמש שנים, או עשר או עשרים שנים, הם נשארים כך. אף על פי שהם מבוגרים יותר כעת ונראים מעט בוגרים ומנוסים יותר, הם עדיין מבצעים את חובותיהם באותה דרך – הם פועלים בעקביות כלאחר יד ומשתוללים בעשיית דברים רעים. הם היו כך במשך עשרים השנים האלה מבלי להשתנות כלל. כשהם מדברים, פיהם מלא בשקרים, ואף פעם הם לא אומרים את האמת. הם עדיין כך אפילו עכשיו; לא משנה כמה מילים הם אומרים, אי אפשר לדעת אילו מהן אמיתיות ואילו שקריות – אין ביניהן ולו מילה כנה אחת. אף על פי שהם סבלו במידת מה בביצוע חובותיהם במהלך עשרים השנים האלה, והשיגו כמה אנשים על ידי הטפת הבשורה, צביון החיים שלהם לא השתנה ולו במעט. הם עדיין חלקלקים וערמומיים במיוחד; הם פשוט נחשים זקנים שאינם מסוגלים לומר ולו מילה כנה אחת. די בכך כדי להוכיח שהם לא אנשים שאוהבים את האמת; גם אם הם מבינים מעט ממנה, הם לא יכולים ליישם אותה בפועל. איזה מין אנשים הם? הם אנשים שפועלים בעקביות כלאחר יד, משתוללים בעקביות בעשיית דברים רעים ופועלים באופן שרירותי ופזיז, גורמים בעקביות לשיבושים ולהפרעות, מתחרים על כוח, ובעקביות נוקטים תחבולות, משקרים ומטעים. אפשר לומר שהם שועלים זקנים וערמומיים – שהם פשוט נחשים זקנים, צלופחים חלקלקים זקנים, שדים זקנים, שטנים זקנים. לפני כל פעולותיהם, יש להוסיף את מילת התואר "בעקביות". ברגע שמוסיפים את המילה "בעקביות", זה לא יהיה עניין של דעה קדומה אישית נגדם אלא משהו שנגרם על ידי פעולותיהם והתנהגותם שלהם. בעיני כולם, האדם הזה לא עשה את הדברים האלה רק פעם או פעמיים – הוא עבריין מועד. כיצד המשטרה במדינות שונות מתייחסת לעבריינים מועדים? הרישומים הפליליים של עבריינים מועדים חייבים להישמר בארכיון. בכל פעם שמתרחש פשע, העבריינים המועדים האלה הם החשודים העיקריים, והמשטרה בוודאי תתחיל איתם את חקירת המקרה. אם כן, מה לגבי אלה שמבצעים בעקביות את חובתם כלאחר יד בבית האל? הביטויים שלהם בהתנהלות כלאחר יד והשתוללות בביצוע מעשים רעים אינם דברים שקורים רק פעם או פעמיים, והם גם לא קורים רק בנסיבות מיוחדות. המצבים והביטויים האלה הם הדרך העקבית שבה הם מתייחסים לחובתם. אם נשפוט על פי הדרך העקבית הזו שבה הם מתייחסים לחובתם, ניתן לראות מהי גישתם כלפי האמת. אם כן, מהי גישתם כלפי האמת? (הם סולדים ממנה ומרגישים התנגדות כלפיה). אנשים מסוג זה סולדים מן האמת ומרגישים התנגדות כלפיה. הם לא מקבלים אותה אף פעם. עמוק בתוכם הם מזלזלים בה ובזים לדברים חיוביים. לא משנה מי משתף איתם על האמת, הם לא מקשיבים. לא משנה כמה הזדמנויות ניתנות להם להכות על חטא, הם לא מוקירים אותן ולא מתייחסים אליהן ברצינות. הם פועלים כרצונם, בכל דרך שמוצאת חן בעיניהם. כשרוח הקודש פועלת בהם, אין להם שום תחושה ולא אכפת להם מכך. הם סולדים ומתעלמים מתוכחות של אנשים ומעזרתם, ואם אותם אנשים גוזמים אותם לאחר מכן, הם כועסים, זועמים, מתרגזים עליהם, ומרגישים דחייה בליבם. הכנסייה מבצעת הערכה של הביטויים של כל אדם בכל שלב, והערכה זו חשובה מאוד עבור סופו של אדם. אם מוסיפים את המילה "בעקביות" כאשר מאפיינים את ביטויי מעשיו הרעים של אדם הרי שזהסימן רע לגביו. נעשה ברור מאוד באיזה סוג של נתיב אנשים כאלה הולכים. אם כן, באיזה נתיב בדיוק הם הולכים? האם זה נתיב שמוביל להשמדה או נתיב שמוביל לישועה? (זה נתיב שמוביל להשמדה). מדוע מגיעים למסקנה הזו? האם זו חריצת דין לגבי האנשים האלה? האם זה מנותק מהמצב בפועל? (לא). האם עדיין צריך לתת להם הזדמנויות להכות על חטא? (לא). יש אנשים שאומרים: "אנחנו לא צריכים פשוט לוותר עליהם לחלוטין – אולי יום אחד הם יכו על חטא!" אנשי נינווה ביצעו מעשים רעים רבים, ומעשיהם הרעים הגיעו לאוזני האל. כשהאל עמד להשמיד אותם, הוא שלח את יונה לפניו כדי שימסור הודעה ויאמר להם שנינווה תושמד בעוד ארבעים ימים. כיצד התנהגו אנשי נינווה לאחר ששמעו זאת? במשך ארבעים ימים הם לבשו שק ואפר והכו על חטא בפני האל. אך כיום, כמה תקופות של ארבעים ימים כבר ניתנו לאלה שמתפקדים בעקביות בצורה גרועה בזמן ביצוע חובתם, כדי שיכו על חטא? האם הם הכו על חטא? האם יש להם נכונות להכות על חטא? האם הם מראים נטייה כלשהי להכות על חטא? (לא). במהלך עשר או עשרים השנים האחרונות, הביטויים שלהם היו בעקביות ביטויים של עשיית רע, אם כן, האם הם יוכלו להשתנות בעשר או עשרים השנים הבאות? האם הם יוכלו להפסיק לעשות רע? ייתכן שזה בלתי ידוע, אך הביטויים השונים של האנשים האלה במהלך עשר או עשרים השנים האחרונות די בהם כדי להראות שכל ההתנהגויות והביטויים שלהם מנוגדים לאמת, מתנגדים לאל ועוינים אותו. הדבר מוכיח שליבם סולד מן האמת, שמהות טבעם מרושעת ואין בה שום יסוד של אהבת האמת, ושהם לא ניחנים באנושיות של אהבת האמת ויישומה בפועל. אם נשפוט על פי הביטויים שלהם במהלך עשר או עשרים השנים האחרונות, זו המסקנה. מכיוון שזו המסקנה עד לנקודה זו, אם נשפוט על פי האנושיות שלהם ועל פי מהותם, בעשר, עשרים או שלושים השנים הבאות, האם מישהו מהם יוכל באמת להכות על חטא ולהשתנות? מתוך שלושים אנשים, האם יכול להיות אחד כזה? מתוך חמישים אנשים, האם יכול להיות אחד? מתוך מאה אנשים, האם יכול להיות אחד? כלומר, האם בעשר או עשרים השנים הבאות, הם יוכלו לזכות לפתע במודעות של מצפון, להתעניין בָּאֱמֶת ובדברים חיוביים, להיות מסוגלים לקבל את האמת ואת הדברים החיוביים, להכיר את עצמם ובאמת להכות על חטא, ולהרגיש חרטה וחוב על הרע שעשו בעבר? בהתבסס על האבחנות שלכם, מהו היחס? מתוך אלף אנשים, האם יכול להיות אחד כזה? (אני חושב שאפילו בקרב אלף אנשים, אין אפילו אחד כזה). על מה אתה מבסס זאת? (על העובדה שבעודם מאמינים באל במשך עשר או עשרים שנים, גישתם של אנשים כאלה כלפי האמת הייתה בעקביות גישה של דחייה ושל תחושת התנגדות, והם לא מקבלים את האמת ולו במעט, ולא הראו את הביטוי הקל ביותר של הכאה על חטא. זה מוכיח שהם לא יכו על חטא באמת גם בעתיד). האם אמירה זו מדויקת? (כן). יש אנשים שאומרים: "עלינו לגלות סובלנות ואורך רוח כלפי אחרים. אם הם לא הכו על חטא בעשר או עשרים השנים האחרונות, זה היה בגלל שהם היו צעירים ולא בוגרים, או בגלל שהיו להם תנאים משפחתיים טובים והם היו מפונקים יתר על המידה, או בגלל שהיה להם מעמד חברתי גבוה וחוזקות מסוימות. האם לא הנסיבות והסביבות המיוחדות האלה הן שגרמו להם להיות כאלה? אולי בעשר או עשרים השנים הבאות הם ישתחררו מההשפעות של אותן סביבות משפחתיות וגורמים שליליים, והם עשויים להשתנות." קשה לומר זאת. עם זאת, בהתבסס על ביטויי העבר של האנשים האלה, כל אלה שמילת התואר "בעקביות" מתווספת לפני הביטויים שלהם, נמצאים בסכנה גדולה. אפילו בקרב מאה או אלף מהאנשים האלה, לא ייתכן שיהיה ולו אדם אחד שיוכל באמת להכות על חטא. אם לאף אחד ממעשיהם הרעים עדיין לא קדמה מילת התואר "בעקביות", אזי ייתכן שעדיין יש מעט תקווה לאנשים כאלה. הדבר יהיה תלוי בביטויים שלהם בשלוש עד חמש השנים הבאות. אם הדבר נובע מכך שהם צעירים ולא בוגרים, או מכיוון שלאמונתם באל אין בסיס, או בגלל שיש להם איכות ירודה, או בגלל שכמה גורמים סביבתיים אובייקטיביים השפיעו על היכולת שלהם לקבל את האמת ולהבין אותה – אם הדבר נגרם מהסיבות האובייקטיביות האלה, וביטויי המעשים הרעים שלהם הם זמניים בלבד, אזי נדרשת אבחנה נוספת. אך עד כה, אלה שמבצעים מעשים רעים ללא הרף – אלה שלביטויים שלהם קודמת המילה "בעקביות" – לא הכינו מספיק מעשים טובים עבור היעד שלהם. במקום זאת, בתהליך אמונתם באל הם צברו מעשים רעים רבים. העניין הוא שהם פשוט מסרבים להודות שהם אנשים רעים, וגם מנסים להצדיק את עצמם באמצעות הקשיים שסבלו, המחיר ששילמו, והוותק שלהם כמי שמאמינים באל שנים רבות. לא זו בלבד שהנתיב שבו האנשים האלה הולכים פרוש בפניהם, אלא גם נחשף בפני כולם. הביטויים והגילויים שלהם, פעולותיהם והתנהגותם, גישתם כלפי ביצוע חובתם, גישתם כלפי האמת, וגישתם כלפי כל הדברים החיוביים כבר די באלה כדי להראות את מהותם. כמובן, גישתם כלפי ביצוע חובתם וגישתם כלפי האמת גם כבר חשפו גם הם את הנתיב שבו הם הולכים.

הנתיב שבו אנשים הולכים קובע מה הם יקצרו בסופו של דבר. אם אנשים הולכים בנתיב ההשמדה, אזי מה שהם יקצרו בסופו של דבר הוא פריצת שערי הגהינום וירידה אליו. אין לזה שום קשר לאחרים – הדבר לא נגרם על ידי אנשים אחרים, אלא זו התוצאה שנוצרהבסופו של דבר מן הנתיב שבו אתה הולך. ייתכן שהאמנת באל שנים רבות וביצעת עבירות רבות, פנית לכיוונים שגויים, ועשית כמה דברים שסוטים מהנתיב הנכון; יש אפילו אנשים שביצעו כמה מעשים של מרד באל והתנגדות לאל. אף על פי שהביטויים האלה אינם טובים ובעיני האל הם מגונים, אם תהיה מסוגל להרהר בעצמך ובאמת תשנה כיוון, ותשתמש בכנות שלך, במחיר שאתה משלם, ביישום האמת בפועל, ובגישתך החיובית והיוזמת כלפי האמת, בעודך חושף צביון מושחת ומורד באל ומתנגד לו – כדי להכין באופן פעיל מעשים טובים רבים, אזי גישתו של האל כלפיך תשתנה. לדוגמה, נניח שכאשר צוררי משיח ואנשים רעים מפריעים לעבודת הכנסייה, משבשים אותה ומטעים את האחים והאחיות, אתה מסוגל לחשוף מיד את מעשיהם הרעים של צוררי המשיח ושל האנשים הרעים, לשים קץ לשיבושים ולהפרעות שלהם, להגן על האחים והאחיות ועל האינטרסים של בית האל. בנוסף, בתהליך ביצוע חובתך, היו קשיים ומכשולים רבים בלתי צפויים, ואתה השקעת את זמנך, מרצך וכוחך הפיזי, תוך הקרבת רגעי האושר של הנאת הבשר שלך והשקעת את מלוא מאמציך כדי לפתור את הקשיים והבעיות האלה. באמצעות הזירוז, הפיקוח והמעקב שלך, באמצעות סבלך ותשלום המחיר שלך, עבודת הבשורה של הכנסייה הצליחה להתפתח ולהתקדם באופן תקין וחלק. יתר על כן, בתהליך הטפת הבשורה הבאת כמה אנשים בעלי איכות טובה ויכולת להבין את האמת, ושיתפת איתם באופן ברור על אמיתות שונות, מה שאיפשר להם להניח יסוד בדרך האמיתית, לבצע את חובתם בכנסייה ולהפוך לעוזרים מוכשרים בפריטי עבודה מסוימים. או שמילאת תפקיד מכריע בעבודה מקצועית מסוימת בבית האל תוך שימוש בשיטות עבודה או בשלבי עבודה יעילים כדי לקדם את העבודה ולשפר את תוצאותיה. או, בחיי הכנסייה, עזרת לכמה אחים ואחיות שהיו שליליים וחלשים, או הרגישו אבודים וחסרי נתיב, ועזרת להם למצוא נתיב קדימה, להבין את כוונות האל ולא להבין אותו שלא כהלכה, ולהיות בעלי נחישות לחתור אל האמת. טוב מכך, הצלחת לעודד את האנשים האלה כך שיהיו מוכנים לבצע חובה ולהשקיע מעצמם למען האל. או, לקחת על עצמך תפקיד חיוני בעבודה מקצועית כלשהי – ייתכן שהמשימה שאתה עושה מפרכת ומתישה, ואין לה נראות, ובכל זאת אתה מוכן להיות עובד אלמוני מאחורי הקלעים, שמתאמץ מבלי לבקש כל תמורה, ורק מבקש להציע את כנותך ונאמנותך. כל הביטויים החיוביים כגון אלה, בעיני האל הם מעשים טובים שראויים להיזכר. מצד שני, ייתכן שכאשר אתה נתקל בדברים האלה, לא זו בלבד שאינך מבצע את חובתך ואינך ממלא את תחומי אחריותך, אלא שאתה גם נוקט גישה של אי-התערבות וצופה במתרחש וצוחק על המצב מהצד, מתעלם מהם לחלוטין, מעלים עין ואוטם אוזניים. אינך עושה את מה שאתה יכול לעשות, ואתה אפילו לא טורח להציע הצעה מחשש שתעייף את עצמך. אתה נמנע מדברים בכל הזדמנות, וחושב שככל שתהיה בטל יותר, כך ייטב. אתה תמיד מרגיש שלא כדאי להיות קפדני ואחראי, ושלטרוח בענייני עבודה זה מטרד גדול מדי. אף על פי שהביטויים האלה שונים מהמעשים הרעים של שיבוש והפרעה לעבודת הכנסייה, והאל לא ייתן לך דירוג רע, הוא גם לא יעניק לך דירוג טוב. למה אני מתכוון בכך שלא יינתן לך דירוג טוב? פירוש הדבר הוא שבדברים האלה לא הכנת מעשים טובים וגם לא עשית דברים שהאל יזכור. כשנתקלת בדברים האלה, החמצת את ההזדמנות להכין מעשים טובים. אתה טיפש מאוד; אינך ראוי לאמון, אינך ראוי לקידום, אינך ראוי להיות מרומם, ואינך ראוי לכך שהאל יפקיד בידיך עניינים. אתה רחוק שנות אור מנוח ומאברהם. אמור לי, אדם שהאל לא מעז להפקיד בידיו דבר, אולי לא בהכרח הוא ילך לגהינום בסופו של דבר, אך האם הוא יוכל להיכנס למלכות השמיים? אפשר רק לומר שזה לא ודאי, ושורה שלמה של סימני שאלה מלווה זאת; יש בדבר חוסר ודאות רב. חוסר ודאות זה מבוסס על הביטויים העקביים של אנשים מסוג זה. אם תשאל את כולם מדוע הם מאמינים באל, אם הם רוצים להיכנס למלכות השמיים או ללכת לגהינום, יש אנשים שילעגו לך ויאמרו שהשאלה הזו טיפשית ביותר: "מי ירצה ללכת לגהינום ולהישמד? מי לא ירצה להיכנס למלכות השמיים ולזכות בישועה?" אך השאלה הזו באמת צריכה להישאל. היא לא טיפשית. יש אנשים שמעולם לא הרהרו על עצמם בדרך זו. כשהם נתקלים במצבים, הם תמיד מפחדים מצרות וחוששים לעורר מחלוקות. בפרט, כשהם רואים אנשים רעים שמשבשים את עבודת הכנסייה ומפריעים לה, ומוליכים שולל ומנצלים את אנשיו הנבחרים של האל, וכתוצאה מכך עבודת הכנסייה לא יכולה להתקדם, הם לא מודעים לכך שהאל בוחן אנשים, ואף אינם מודעים לכך שזו בדיוק הזדמנות להכין מעשים טובים. במקום זאת, הם בוחרים להיות כאלה שמחפשים לרצות אחרים ונוטשים את עקרונות-האמת, ואינם מהרהרים על עצמם ולו במעט. מהי המחויבות שלך? מהי חובתך? מהי שליחותו של האל עבורך? האל אמר כל כך הרבה דברים ועשה כל כך הרבה עבודה – מה האל מצפה ממך? האם אתה יכול לתת לאל תשובה מספקת? האם הכנת מעשים טובים? עליך להרהר על עצמך לעתים קרובות בכל העניינים האלה, ולהגיע לבהירות בליבך.

כולם רוצים לזכות בברכות. אף אחד לא רוצה להיות מושמד ולהישלח לגהינום, ואף על פי כן אנשים רבים מבצעים מעשים רעים שוב ושוב, ומתקדמים במהירות רבה בנתיב המוביל לגהינום. אנשים מסוימים מתעלמים פעם אחר פעם מההזדמנויות שניתנו על ידי בית האל לבצע את חובתם, מתעלמים כאשר רוח הקודש פועלת בהם ומוכיחה אותם, ומתעלמים מהעזרה ומהציפיות של בית האל. הם מתעקשים לפעול כלאחר יד, להשתולל ולבצע מעשים רעים, לפעול באופן שרירותי ופזיז, ולהפריע לעבודת הכנסייה ולשבש אותה, מבלי להרהר על עצמם כלל וכלל. האם הם לא פשוט אנשים חסרי תקנה וחסרי בושה? אתה מבצע מעשים רעים כאלה ללא הרף. אין זה המצב שאחרים מכריחים אותך לעשות זאת – זוהי בבירור בחירתך האישית, משהו שאתה אישית אוהב ושמח לעשות. אם מישהו אומר שהנתיב שבו אתה הולך הוא נתיב של התנגדות לאל ונתיב שמוביל לגהינום, אתה חש מורת רוח ונעשה שלילי. לגבי מה אתה נעשה שלילי? האם לא הבאת זאת על עצמך ואתה קוצר את מה שזרעת? האם זה לא מגיע לך? אנשים מסוימים אומרים: "אני מבצע מעשים רעים שלא מרצוני. בכל פעם אני רוצה לעשות דברים היטב, אך לאחר שאני מסיים אני מגלה שההשלכות של מעשיי אינן טובות במיוחד." ביצעת מעשים רעים, גרמת לשיבושים ולהפרעות, והסבת הפסדים לעבודת הכנסייה. גם אם לא דורשים ממך דין וחשבון על עבירותיך, הן הותירו אחריהן סכנות סמויות, ואתה עלול לבצע אותן שוב בעתיד. זה מסוכן מאוד. זה בדיוק כמו נתיב שאדם הלך בו – בכל מקום שבו הלך, הוא בהכרח יותיר עקבות. האם אתה מכיר בעבירות שביצעת? האם אתה חש חרטה עליהן? האם אתה חש אשמה ועצב? האם אתה בוכה מרה בגללן? האם שינית את דרכך? האם אתה באמת שונא את מעשיך הרעים? האם ויתרת על הרוע שבידיך והיכית על חטא בכנות בפני האל? אנשים מסוימים אומרים: "אני גם שונא את עצמי. סטרתי לעצמי על הפנים אינספור פעמים בפרטיות, וגם כרעתי ברך בפני האל ובכיתי מרה בתפילה." ייתכן שעברת את התהליכים הללו, אך האל לא מסתכל עליהם. האל מסתכל על הביטויים שלך. כאשר אותו מצב מתעורר שוב או כאשר אותה חובה מוטלת עליך שוב, כיצד אתה מתייחס לכך? האם יש בך כנות ונאמנות? האם אתה יכול לשלם מחיר? האם אתה יכול לפעול על פי דברי האל? מהם הביטויים של שינוי דרכך? האם ויתרת על הרוע שבידיך? האם אתה עדיין ממשיך לעשות את הדברים הרעים שעשית בעבר? האם אתה עדיין משקר, עדיין פועל באופן שרירותי ופזיז, עדיין פועל בניגוד לסידורי העבודה ולעקרונות-האמת, עדיין פועל על פי שאיפותיך ורצונותיך האישיים, ועדיין משתף פעולה עם אנשים רעים כדי לשבש את עבודת הכנסייה ולהפריע לה? אם אתה עדיין פועל כך, אזי ההכאה על חטא והבכי המר שלך הם שקריים ונעשים כלאחר יד. כיצד מאופיינת הכאה על חטא שקרית שנעשית כלאחר יד? (זו צביעות). האם היא מאופיינת כצביעות? היא מאופיינת כִּרְמִיָּה. האם קביעה זו מדויקת? (כן). בעיני האל, בכי מר כזה והכאה על חטא כזו הם רמייה. לדוגמה, האל אומר: "העלה לי כמנחה ארבעה וחצי קילוגרם של אורז מהיבול של השנה." אנשים מסוימים לא מוכנים להעלות זאת כמנחה ורוצים לשמור זאת לעצמם למאכל, ולכן הם לוקחים ארבעה וחצי קילוגרם של גרגרי אורז בקליפתם ומניחים אותם על המזבח. כאשר שואלים אותם מה זה, הם אומרים שזה אורז גולמי. האל אומר: "האם לא ביקשתי ממך אורז?" הם אומרים: "אורז גולמי זה אורז." האם זו רמייה? (כן). זוהי רמייה חסרת בושה. לאחר שביצעת מעשים רעים אתה מתוודה על חטאך, אומר שוב ושוב שאתה חש אשמה כלפי האל, ואפילו בוכה מרה, אך לאחר מכן אתה מתנהג כאילו לא קרה דבר וממשיך לעשות דברים באותה הדרך כמו קודם. האל מאפיין התנהגות מסוג זה כרמייה. בעיני האל, התנהגות כזו של רמייה שקולה למעשים רעים. אם באמת יש לך נחישות להשתנות ולפעול על פי עקרונות-האמת, אינך צריך להחליט החלטות או לבכות מרה. קודם כול עשה זאת – נדור נדר לאל כאשר אתה יכול לקיים אותו. אם אינך יכול לקיים אותו, אזי אסור לך בהחלט לנדור נדר. אם תנדור נדר, האל יתייחס לכך ברצינות וידרוש את התוצאה של מה שנדרת. אם לא תוכל לקיים אותו, בעיני האל זוהי רמייה – הונאת האל הופכת למעשה רע נוסף שנרשם לחובתך. לכן, אם אינך יכול להכות על חטא בכנות ובמקום זאת אתה מרמה את האל בנדריך, אזי הנתיב שבו אתה הולך הוא נתיב שמוביל להשמדה. כל אחד ממעשיך הרעים הוא מכה על שערי הגהינום; אולי אחת מהמכות הללו תפתח אותם לבסוף ואז תגיע שעת מותך. אפשר לומר שעבור אנשים מסוימים, מאז שהתחילו להאמין באל ועד עכשיו, כל פעולותיהם והתנהגויותיהם היו בגדר צבירה מתמדת של מעשים רעים וחבטות על שערי הגהינום, ובה בעת, צבירת כעסו של האל; הם ממתינים שעונשו של האל ירד עליהם. לעומת זאת, אנשים אחרים מתקדמים בכיוון חיובי ונכון בתהליך האמונה באל. הנתיב שבו הם הולכים הוא הדרך למלכות השמיים. במהלך תקופה זו, אף על פי שהם מרדנים וחושפים צביונות מושחתים, וכמובן שיש להם גם תפיסות ודמיונות לגבי האל, ויש להם רצון משלהם בביצוע חובתם, הרי שבעודם חושפים את הביטויים הללו או עוסקים בהתנהגויות הללו, הם גם מקבלים את האמת ללא הרף, ומשליכים מעליהם ללא הרף את צביונותיהם המושחתים ומביאים לשינוי בהם; הם משנים את דרכם באמת, ויש להם את הביטויים ואת המציאות של קבלת האמת והתמסרות אליה. אף על פי שאנשים כאלה ביצעו בעבר עבירות רבות ועשו כמה דברים שהאל מתעב ומגנה, הם משליכים מעליהם בהדרגה את צביונותיהם המושחתים ואינם עושים עוד רע לאחר שהבינו את האמת ושינו את דרכם. עם שינוי דרכם ונחישותם והחלטתם לשאת קשיים ולשלם מחיר למען האמת, הם נוגעים לליבו של האל. בה בעת, מאמציהם ופעולותיהם, והמעשים הטובים שהם מכינים זוכים בהדרגה לקבלה ולאישור מהאל, והאל גם יזכור את הדברים הללו. אם נשפוט על פי הביטויים הכוללים של אנשים כאלה, הם – כפי שאתם אומרים לעתים קרובות – ביסודו של דבר אנשים ישרים. הנתיב שבו הולכים האנשים הישרים הללו הוא הנתיב שמוביל למלכות השמיים, הנתיב שמוביל לישועה. אנשים כאלה הולכים בנתיב הישועה. כמובן, הביטויים של האנשים הללו אינם ביסודם תוצאה של דחיפה, פיקוח, ניהול או גיזום מצד אחרים, וגם לא של הסדרה באמצעות הצווים המנהליים של הכנסייה. במקום זאת, הם משנים את דרכם באופן יזום, ובהיווכחותם בחיים יש להם תוכניות ומטרות אישיות משלהם, כמו גם נחישות יוזמת משלהם. הנתיב שבו אנשים אלה הולכים הוא הנתיב הנכון. הם מכינים מעשים טובים עבור היעד שלהם באמצעות הביטויים החיוביים והיזומים הללו. חתירתם האישית והסובייקטיבית היא שקובעת את הנתיב שבו הם הולכים, והיא שקובעת את גישתו של האל כלפיהם. בסופו של דבר, בגלל חתירתם האישית והסובייקטיבית, הם מסוגלים לקבל מהאל דין מתאים ויעד מתאים.

אימרו לי, כיצד אנשים צריכים לעשות מעשים ישרים, ובאיזה מצב ונסיבות עליהם לעשות זאת כדי שהדבר ייחשב להכנת מעשים טובים? לכל הפחות, עליהם לאמץ גישה חיובית ויוזמת, ובעת ביצוע חובתם עליהם להיות נאמנים, להיות מסוגלים לפעול על פי עקרונות-האמת, ולהגן על האינטרסים של בית האל. המפתח הוא להיות חיוביים ויוזמים. אם תהיה תמיד פסיבי, זה בעייתי. זה כאילו שאינך חבר בבית האל; אינך מבצע את חובתך, אלא אין לך ברירה אלא לעשות זאת בהוראת מעסיק כדי לקבל שכר – אינך עושה זאת מרצונך. גם אם אתה מבצע מעט מחובתך, אתה עושה זאת כי אתה חייב ואתה עושה זאת באופן פסיבי. אילולא האינטרסים שלך היו מעורבים, פשוט לא היית עושה זאת, או אם איש לא היה מפקח עליך, בהחלט לא היית עושה זאת. פעולות שליליות ופסיביות כאלה אינן מעשים טובים. לכן, אדם מסוג זה הוא טיפש מאוד. הוא פסיבי מאוד בעשיית דברים חיוביים ובעשיית דברים שעליו לעשות – הוא לא עושה את הדברים שהוא יודע שעליו לעשות, וגם אינו עושה דברים שהוא מסוגל לעשות ושדורשים זמן ואנרגיה, הוא רק מחכה וצופה מהצד, וחושב שעדיף שאחרים יעשו אותם. זה בעייתי, וקשה לו מאוד לבצע את חובתו היטב. ראשית, אין זה משום שאיכותך לא מספקת; שנית, אין זה משום שניסיונך לא מספיק; שלישית, אין זה משום שאין לך את התנאים המתאימים לעשות זאת. יש לך את האיכות לבצע את העבודה הזו, ואילו היית משקיע את הזמן והאנרגיה, היית מסוגל לעשות זאת, אך אינך עושה זאת, אתה נכשל בהכנת מעשים טובים. זה מצער מאוד. מדוע אני אומר שזה מצער? מפני שאם תביט לאחור על כך לאחר שנים רבות, תחוש חרטה, ואם תרצה לחזור לאותה שנה, לאותו חודש ולאותו יום, כדי לבצע את העבודה ההיא, הדברים ישתנו והזמן ההוא כבר יחלוף. לא תקבל הזדמנות שנייה כזו; כשהזדמנות כזו חולפת, היא חולפת, כשהיא אובדת, היא אובדת. אם החמצת תענוגות של הבשר כמו אכילת אוכל טעים או לבישת בגדים יפים, אין לכך חשיבות רבה כי הדברים הללו חלולים ואין להם שום השפעה על היווכחותך בחיים או על הכנת המעשים הטובים שלך, או על היעד שלך. עם זאת, אם דבר-מה נוגע לגישתו של האל כלפיך ולהערכתו אותך, או אפילו לנתיב שבו אתה הולך וליעד שלך, אזי אובדן ההזדמנות לעשות זאת הוא דבר מצער מאוד. זאת מכיוון שהדבר יותיר אחריו כתם ויעורר חרטות בנתיב הקיום העתידי שלך, ובמהלך כל חייך לא תהיה לך אף פעם הזדמנות נוספת לתקן את מה שהחמצת. האם זה לא מצער? אם איכותך ירודה מדי ואינך מסוגל לבצע את העבודה הזו, אזי זה לא מצער – בית האל יכול לסדר שמישהו אחר יעשה אותה. אך אם אתה מסוגל לבצע אותה היטב ובכל זאת אינך עושה זאת, זה מצער ביותר. זוהי הזדמנות שניתנה לך על ידי האל, אך אינך מתייחס אליה ברצינות, אינך אוחז בהזדמנות הזו ומנצל אותה, אלא מאפשר לה לחמוק מבין אצבעותיך – זה מצער מאוד! עבורך זה מצער; מבחינת האל זוהי אכזבה. האל העניק לך איכות מספקת ותנאים מעולים המאפשרים לך לראות דברים מסוימים בבירור ולהיות כשיר לעבודה הזו. אולם אין לך את הגישה הנכונה כלפי חובתך, אין בך כנות, וקל וחומר שלא מסירות, ואינך רוצה לעשות כמיטב יכולתך כדי לבצע אותה היטב. זה מאכזב מאוד את האל. לכן, אם אתה עצלן ותמיד מרגיש שהעבודה שהוטלה עליך היא טרחה ואינך רוצה לעשות אותה, ואתה רוטן בליבך: "למה מבקשים ממני לעשות זאת ולא ממישהו אחר?" אזי זו מחשבה טיפשית. כאשר מוטלת עליך חובה, אין זה אירוע מצער, זהו כבוד, וזוהי רוממות מאת האל. עליך לקבל זאת בשמחה ולבצע את החובה שעליך לבצע; היא לא תתיש אותך. נהפוך הוא, אם תבצע את חובתך היטב, תבין את האמת ותפתור בעיות, תחוש שלווה ויציבות בליבך, ולא תאכזב את האל. בפני האל, תהיה לך אמונה ותוכל להתנהל בראש מורם. אך אם אינך ממלא את חובתך ותמיד פועל כלאחר יד, זוהי עבירה, ואפילו אם לא גרמת להפסדים כלשהם, העבירה הזו תותיר חרטה בליבך למשך כל חייך. העבירה הזו תהיה כמו חור שחור ללא תחתית; בכל פעם שתחשוב עליה, תחוש כאב ואי-שקט, ייסורים שחודרים ללב. לא זו בלבד שלא תדע שלווה או שמחה, אלא להיפך, כאב החרטה והייסורים ילוו אותך כל חייך ולעולם לא יימחו. האם אין זו חרטה נצחית? ומה לגבי נקודת מבטו של האל? האל משתמש בעקרונות-האמת כדי לאפיין את העניין הזה, ולכן טבעו של המעשה חמור בהרבה ממה שאתה חש. האם אתה מבין? (כן). לכן, האל ישקול באופן מקיף את התנהלותך הרגילה ואת גישתך כלפי האמת וכלפי חובתך, כדי לבחון את הנתיב שבו אתה הולך. נניח שגישתך כלפי האמת וכלפי חובתך היא תמיד כלאחר יד, ואתה מבטיח הבטחות כלפי חוץ אך אינך מיישם אותן בפועל, ואתה מתמהמה וגורר רגליים, ואין לך גישה חיובית של התחשבות בכוונות האל. אף על פי שלמראית עין אינך גורם לשיבושים ולהפרעות, אינך עושה רע, אינך פועל באופן שרירותי ופזיז או משתולל ומבצע מעשים רעים, ואתה נראה כאדם שומר חוק ומתנהג יפה למדי, הרי שאינך עושה באופן חיובי ויזום את מה שהאל מבקש ממך, אלא במקום זאת אתה ערמומי ומתבטל, ונמנע מביצוע עבודה אמיתית. במקרה כזה, באיזה נתיב אתה באמת הולך? גם אם זה לא נתיב של צורר משיח, לכל הפחות זהו נתיב של מנהיג שקר.

יש אנשים שמפגינים לכאורה התמסרות בביצוע חובתם, ועושים כל מה שהעליון מסדרים. אך כאשר שואלים אותם: "האם אתה מבצע את חובתך כלאחר יד? האם אתה מבצע אותה על פי העקרונות?" הם לא יכולים לספק תשובות ברורות, ורק אומרים: "אני עושה כפי שהעליון מורים לעשות ואיני מעז להשתולל ולבצע מעשים רעים." כאשר שואלים אותם אם הם מילאו את אחריותם, הם אומרים: "ובכן, אני עושה את מה שאני אמור לעשות." תמיד יש להם גישה כזו בביצוע חובתם, ללא כל חיפזון ובאדישות. אף על פי שלא התעוררו בעיות ברורות, אם מודדים זאת על פי עקרונות-האמת, ביצוע חובתם לא יעיל ואינו עומד בדרישות. אך לא אכפת להם. הם ממשיכים לפעול באותה דרך – כלאחר יד, כפי שעשו בעבר, והם עדיין פסיביים באותה מידה כשמדובר בדברים שעליהם ליזום – הם לא השתנו כלל. האם הם לא עקשנים חסרי בושה? הם תמיד מחזיקים בגישה הזו: "לכם יש אולי אלף תוכניות, אבל לי יש כלל אחד. כזה אני. בוא נראה מה אתה יכול לעשות לי. זו הגישה שלי!" הם לא עשו שום דבר בוגדני או מרושע במיוחד, אך הם גם עשו מעט מאוד מעשים טובים. באיזה נתיב היית אומר שהם הולכים? האם גישה כזו כלפי האמונה באל וביצוע חובה היא טובה? (לא). בספר ההתגלות שבכתבי הקודש, האל אומר: "מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה פּוֹשֵׁר וְלֹא חַם וְלֹא קַר, אֲנִי עָתִיד לְהָקִיא אוֹתְךָ מִפִּי" (ההתגלות ג' 16). להיות פושר, לא קר ולא חם – האם הגישה הזו טובה? (לא). לאדם מסוג זה יש גם מערכת שיקולים משלו במוחו: "כל עוד איני מבצע מעשים רעים ולא משבש את עבודת הכנסייה בביצוע חובתי, לא יגנו אותי. אם מתיש מדי ונדרש סבל רב מדי לבצע את חובתי היטב, לא אעשה זאת. לא אתיש את עצמי, אך גם לא אעשה טעויות גדולות. כך, לא ירחיקו ולא יסלקו אותי, ואני עדיין טוב בהרבה מאלה שאינם מבצעים חובה. לכן אני נשאר פושר, לא קר ולא חם. כל מה שתבקש ממני לעשות, אעשה. אך אם לא תגיד לי לעשות דבר-מה, לא אתערב. כך לא אתעייף ובנוסף לכך, אנשים לא יוכלו למצוא בי פגם. הגישה הזו נהדרת!" האם דרך התנהלות זו היא טובה? (לא). אתה יודע שהיא לא טובה, אז כיצד עליך לשנות את היישום שלך בפועל? אם אף פעם אינך מחפש ללכת בנתיב של חתירה אל האמת ואתה עדיין מתעקש לחיות על פי הפילוסופיות של השטן, אזי נגזר עליך שלא תהיה לך תקווה לזכות בישועה. אם תתנהל בעולם בדרך זו, אכן יהיה לך יתרון. הפילוסופיה והגישה שלך להתנהלות בעולם יָגֵנּוּ עליך, וגם לא תפגע באנשים. יתר על כן, אותם אנשים מהמעמד הגבוה, בעלי יוקרה ומוניטין, לא ירגישו שאתה מהווה איום עליהם וכולם יעריכו אותך מאוד. אותם אנשים מהמעמד הנמוך, חסרי המעמד, גם הם לא יעזו לפגוע בך. לכן תהיה פופולרי למדי – הן עבור אנשים מהמעמד הנמוך והן עבור אנשים מהמעמד הגבוה, תהיה אדם שהם מחפשים לזכות בו, תהיה מבוקש מאוד ותוכל לנווט בקלות בכל החוגים, הגבוהים והנמוכים, הטובים והרעים. אך אם תמשיך להשתמש בגישה כזו של התנהלות בעולם בתוך בית האל ובפני האל, זה לא יעבוד. כל העקרונות השונים הכרוכים באמת דורשים ממך גישה, והגישה הזו היא נכונה או שגויה, שחורה או לבנה, אמיתית או כוזבת – היא ברורה במיוחד ומבוססת לגמרי על עקרונות. עקרונות אלה דורשים את עמדתך ואת נקודת המבט המדויקת שלך, ולא את גישת הפשרה שלך. אלה שנוקטים בגישת פשרה לא יכולים לעמוד איתן בפני האמת. אל תחשוב: "תראו כמה חכמה דרך החיים שלי. למדתי להגן על עצמי באמצעות השיטה הזו מאז שהייתי ילד, וכשאני מסתכל לאחור על חיי עד עכשיו, אני מרגיש שהשיטה הזו כל כך מעשית. גם אחרי שהתחלתי להאמין באל המשכתי לחיות על פי השיטה הזו. במשך השנים שבהן אני מאמין באל, לא נגזמתי, לא נכשלתי באופן משמעותי בביצוע חובתי, לא הייתי נתון לשום זיכוך או ניסיונות גדולים, והאל מעולם לא גינה אותי ולא דחה אותי בתיעוב. תראו כמה אני מצליח בהתנהלותי, כמה אני מיומן בכך!" אתה טועה! אינך יודע כיצד להתנהל – אתה משתמש בשיטה חלקלקה כדי לגשת לכל עניין וכדי לגשת לאמת. השיטה הזו שגויה לחלוטין ואינך יכול לעמוד איתן כשאתה עושה זאת. אל תאמץ הלך רוח של הסתמכות על מזל מתוך מחשבה: "נהגתי לעשות זאת ותמיד הצלחתי. מעולם לא נכשלתי ומעולם לא איבדתי את כבודי ולא הפגנתי את בורותי. עכשיו כשאני מאמין באל, אמשיך ואתמיד באסטרטגיה המתוחכמת ביותר הזו להתנהלות בעולם." אני אומר שזה טיפשי מצידך! מדוע האל אומר מילים כה רבות כדי להושיע אנשים? בדיוק כדי לאפשר לאנשים, תחת ההכוונה של המילים הללו, להבין מהו הנתיב הנכון בחיים ובאיזה סוג של נתיב עליהם ללכת; כדי לאפשר לך לבחור – לא כדי לאפשר לך להמשיך להסתדר מתוך אופורטוניזם. אילו המטרה היתה לאפשר לך להסתדר באופן אופורטוניסטי, אזי האל לא היה אומר את הדברים הללו ולא היה עושה את העבודה הזו. מדוע זה שבשיתוף שלנו על עניינים שונים, כל הדברים שמנוגדים לאמת מובהרים בצורה חדה וברורה? בדיוק כדי לומר לך מהם דברים חיוביים ומהם דברים שליליים, כדי שתוכל להבחין ביניהם בבירור ולראות אותם נכוחה. דברים חיוביים ודברים שליליים הם גלויים, חשופים ושקופים לחלוטין בפני האל – הם לא מעורפלים. לכן, האל דורש ממך להיות ברור בכל דבר שאתה עושה ובבחירת נתיבך – גישתך חייבת להיות ברורה, ומחשבותיך ונקודות המבט שלך חייבות להיות ברורות; אסור שיהיה בהן שום דבר מעורפל. מה שכרוך באמת ובעקרונות-האמת לא מכיל שום עמימות – שחור הוא שחור, לבן הוא לבן, כן זה כן, לא זה לא. שקר, גם אם ייאמר אלף פעמים, עדיין נשאר שקר ולעולם לא יוכל להפוך לאמת. האמת, גם אם מעטים בעולם מקבלים אותה, או אם אומות רבות דוחות ומגנות אותה, נשארת האמת. האמת היא תמיד האמת ובשום אופן לא תהפוך לכזב או לכפירה. לא משנה כמה אנשים הולכים אחר דברים שליליים שהם משל השטן, או כמה שנים הם הפכו למגמה עולמית, הם עדיין דברים שליליים והם עדיין משל השטן – הם לעולם לא יהפכו לדברים חיוביים. לעומת זאת, דברים חיוביים, גם אם מתקיפים, מדכאים ומגנים אותם בעולם הזה, הם נשארים דברים חיוביים ולעולם לא יהפכו לדברים שליליים. האל הוא לנצח האל, לנצח התגלמות הצדק, ולנצח המייצג של כל הדברים החיוביים. מעמדו של האל לא משתנה, ומהותו לא משתנה. השטן, לעומת זאת, הוא לנצח השטן, לנצח התגלמות הרוע, לנצח המייצג של ציר הרוע, לנצח שלילי, והוא לעולם לא יהפוך לדבר חיובי.

יש אנשים שאומרים: "צריך להיות גמיש כשחיים בכנסייה. אל תיטה יותר מדי לשום כיוון. אל תקבל את האמת, אך גם אל תסלוד ממנה; אל תפגע בדמויות חיוביות או שליליות. הכי טוב פשוט לשבת על הגדר. אינני מתנגד לדברים חיוביים, ואינני מעביר ביקורת על דברים שליליים. אינני מתחנף או מנסה למצוא חן בעיני אנשים שחותרים אל האמת, וגם אינני מתקרב אליהם. אני גם לא מתרחק מצוררי משיח. מה תוכל לעשות לי? תראה כמה טוב אני מבין את החיים!" האם זו הבנה טובה? זו לא הבנה טובה; זו טיפשות. זהו בלבול וחוסר יכולת להבחין בין טוב לרע. אדם כזה הוא אדם מבולבל. אני אומר לכם, אדם דו-פרצופי כזה הוא פשוט אדם לא טוב. מה תהיה התוצאה הסופית של חיים בדרך זו? (לא יהיה לו סוף ולא יהיה לו ייעוד.) אנשים כאלה יהרסו את הייעוד שלהם עצמם. אף על פי שהם לא מתנגדים לדברים חיוביים, במהותם, הם גם לא קיבלו דברים חיוביים. אי-התנגדות אינה זהה לקבלה, ואי-העברת ביקורת על דברים שליליים אינה זהה לוויתור עליהם. האם אתה חושב שעל ידי אי-קבלה של דברים חיוביים ואי-העברת ביקורת על דברים שליליים, ויתרת על דברים שליליים ועל נקודות מבט שליליות? אינך יכול לוותר עליהם. רק על ידי קבלת דברים חיוביים וקבלת האמת, אנשים יכולים לוותר בהדרגה על המחשבות ונקודות המבט השליליות שלהם ולפרק אותן, וכן גם את המחשבות ונקודות המבט המרושעות שהן משל השטן; רק אז אנשים יכולים לקבל מחשבות ונקודות מבט חיוביות, יחד עם היישומים בפועל, התובנות, ההבנה והקריטריונים שעולים בקנה אחד עם עקרונות-האמת. במילים אחרות, אם אתה רוצה לקבל מחשבות ונקודות מבט חיוביות, אם אתה רוצה לקבל את האמת, אם אתה רוצה שהאמת תיכנס לתוכך ותהפוך לחייך, תחילה עליך לרוקן את עצמך ממה שיש בתוכך, ואז לקבל את האמת ולאפשר לה להיכנס אליך ולשלוט בליבך. זהו מצב שבו האמת היא החיים. חתירה אל האמת מיושמת בפועל בדרך זו. המטרה העיקרית של האמונה באל היא להשיג את האמת. עליך להיות מסוגל להבחין במחשבות ובנקודות מבט שונות המנוגדות לאמת. במיוחד אם אתה מסוג האנשים שהולכים אחר הפילוסופיה של השטן, עליך לוותר על המחשבות ונקודות המבט החלקלקות של גישת הפשרה, ולמרוד בהן באופן מודע. כאשר מחשבות ונקודות מבט כאלה צצות במצבים שבהם אתה נתקל, עליך להבין שהן שגויות ועליך לחשוב: "מה אומרים דברי האל? מה האל דורש? אבחר בכל דרך פעולה שעולה בקנה אחד עם עקרונות-האמת, ואשאף לפעול לפיה, ולא אתן למחשבות ולנקודות המבט של גישת הפשרה לשלוט בי או למנוע ממני ליישם את האמת בפועל. במקום זאת, עליי לאפשר לדברי האל, לאמת, להפוך לקריטריונים להתנהלותי ולפעולותיי, ולביצוע חובתי." יישום בפועל בדרך זו יביא לתוצאה שונה. גם אם מדובר בעניין קטן מאוד שאינו ראוי שהאל יזכור אותו, לכל הפחות, האל לא יגנה אותו. ככל שפעולותיך יצטברו טיפין טיפין בדרך זו, מעשיך הטובים יוכנו בהדרגה לאט לאט. אם פעולותיך יוכלו להיחשב למעשים טובים בעיני האל, אזי תהיה לך תקווה. תתחיל לקבל כיוון ומטרה נכונים וחיוביים, ותתחיל להפוך לאדם חיובי, לאדם ישר. בדרך זו, תרחיק את עצמך מנתיב ההרס המוביל לגהינום ותפנה בהדרגה לעבר הנתיב המוביל למלכות השמיים. זוהי תוצאה טובה של אדם שמסוגל לשנות את דרכו. האם קל להשיג זאת? הדבר תלוי במידה שבה אדם אוהב את האמת. אם אתה עושה טעות ורק אומר: "אני ממש שונא את עצמי! איך יכולתי לעשות דבר כל כך בזוי ונאלח? ממש מדגדג לי לסטור לעצמי כמה פעמים על הפנים!" – רק לשנוא את עצמך כלל לא יועיל. הדבר החשוב הוא שכאשר אתה עושה טעות, עליך להיות מסוגל להבחין מה היה שגוי במעשה, מה הניע אותך לעשות אותו, מדוע אינך מסוגל ליישם את האמת בפועל, מהו שורש הבעיה ומהם הבסיס והעקרונות של פעולותיך. בנוסף, הדבר החשוב הוא אם אתה פועל במודע על פי דברי האל כשאתה ניצב בפני עניין כלשהו ומורד במודע במחשבות ובהשקפות השטניות שלך, בשאיפות וברצונות שלך, ובכוונות ובתוכניות שלך. אם עשית במודע את כל הדברים הללו, אזי הכנת מעשים טובים וזה דבר נהדר, הרווחת משהו. האם תוצאה מסוג זה היא טובה? האם זו התוצאה שאתם מייחלים לראות? האם זה מה שאתם רוצים לחתור אליו? (כן). באיזו נקודת מבט מחזיקים רוב האנשים כיום? בזו: "אינני מבצע מעשים רעים ואינני גורם לשיבושים ולהפרעות. כל עוד אינני מורחק מהכנסייה שבה מבצעים חובות במשרה מלאה, הכול בסדר. אף על פי שלא הכנתי מעשים טובים רבים, ובביצוע חובתי אינני נאמן במיוחד, אין בי כנות רבה, ואינני מיישם בפועל ברצינות על פי עקרונות-האמת, כל עוד אינני מבצע מעשים רעים ולא גורם לשיבושים ולהפרעות, האין די בכך?" איך נשמעת נקודת המבט הזו? זוהי מחשבה ונקודת מבט מנוונת – כזו שאינה מחפשת התקדמות. אסור לך בשום אופן לחשוב שכל עוד אינך מבצע מעשים רעים ולא גורם לשיבושים ולהפרעות, אתה אדם טוב, אדם נאצל, שאתה יכול לעמוד איתן, ושמעשיך עולים בקנה אחד עם האמת. אני אומר לך, זה שגוי – זו דרך חשיבה טיפשית! אי-עשיית רע אינה שקולה להכנת מעשים טובים. אי-עשיית רע והכנת מעשים טובים הם שני מושגים שונים. ביצוע חובה מבלי לעשות רע הוא מה שיציר בריאה אמור לעשות; אדם בעל מצפון והיגיון של אנושיות רגילה אמור להיות ניחן בביטוי זה. לדוגמה, אנשים מסוימים אומרים: "יש אנשים שמבצעים מעשי רצח, אבל אני לא עשיתי זאת; האדם ההוא גנב דברים מאנשים אחרים, אבל אני לא עשיתי זאת. זה אומר שאני אדם טוב." האם יש בזה משהו להתגאות בו? האם הקביעה שלהם נכונה? (לא). זהו בלבול בין מושגים. העובדה שאינך גנב, אינך מבצע רצח או הצתה ואינך מקיים יחסי מין אסורים, אינה זהה להיותך אדם טוב. אי-עשיית רע או אי-הפרת החוק הם מושג שונה מהיות אדם טוב. להיות אדם טוב כרוך בסטנדרטים משלו. כמו כן, אי-עשיית רע והכנת מעשים טובים הם שני מושגים נפרדים. ביצוע חובתך מבלי לעשות רע הוא דבר שעליך להשיג כאדם רגיל. אך הכנת מעשים טובים פירושה שעליך ליישם את האמת בפועל באופן יזום וחיובי, ולמלא את חובתך על פי דרישותיו של האל ועקרונות-האמת. עליך להיות נאמן, להיות מוכן לשאת קשיים ולשלם מחיר, להיות מוכן לקחת אחריות, ולהיות מסוגל לפעול באופן חיובי ויוזם. פעולות שנעשות על פי העקרונות הללו הן ביסודן כולן מעשים טובים. בין אם מדובר בעניינים גדולים או קטנים, בין אם הם ראויים שאנשים יזכרו אותם ובין אם לאו, בין אם אנשים מייחסים להם חשיבות רבה או מתייחסים אליהם כחסרי חשיבות, או אם לדעתם הם ראויים לתשומת לב; בעיני האל, כולם מעשים טובים. אם הכנת מעשים טובים, הדבר יביא לך בסופו של דבר ברכות, ולא אסונות. יש אנשים שלא מכינים שום מעשים טובים ומסתפקים רק בזה: "אני עושה כל מה שאומרים לי לעשות והולך לאן שאומרים לי ללכת. אינני מדבר או פועל אף פעם באופן שרירותי, ואני אף פעם לא מעורר צרות בכוונה ולא גורם לשיבושים ולהפרעות. אני באמת צייתן ומתנהג יפה." הם תמיד מחזיקים בגישה כזו. הם לא מחפשים את האמת באופן פעיל ולא דבקים בעקרונות בביצוע חובתם. כאשר הם מגלים את הסטיות והטעויות שלהם, הם לא מתקנים או משנים אותן מיד. כאשר הם מגלים שהם היו מרדנים וחשפו צביונות מושחתים, הם אף פעם לא מהרהרים על עצמם, וגם אינם מחפשים את האמת באופן פעיל כדי לפתור את הבעיה; במקום זאת, הם פשוט עושים ככל העולה על רוחם. אף על פי שהם לא ביצעו שום רוע גדול שיגרום לאינטרסים של בית האל לספוג הפסדים, הם עדיין פגעו בהתקדמות עבודת הכנסייה. במקרה הטוב, ביצוע חובתם הוא רק עמל, ועמל, מטבעו, אינו מגיע לכדי מעשה טוב. אז כיצד מוגדרים בסופו של דבר מעשים טובים? זה קורה כאשר מעשיך מועילים לכל הפחות להיווכחות בחיים שלך ושל האחים והאחיות, ומועילים לעבודת בית האל. אם הדבר מועיל לך-עצמך, לאחרים ולבית האל, אזי ביצועיך יעילים בפני האל וזוכים לאישור ממנו. האל יעניק לך ציון. לכן, הערך את הדברים הללו: כמה מעשים טובים הכנת במהלך השנים? האם המעשים הטובים הללו יכולים לקזז את עבירותיך? לאחר הקיזוז, כמה מעשים טובים נותרו? עליך לתת לעצמך ציון ולהבין זאת היטב; אסור לך להיות מבולבל בעניין זה.

אימרו לי, האם השיתוף שלי על העניינים הללו נחוץ? (כן). אני חייב לומר לכם את הדברים הללו ולתת לכם כמה הכוונות. המטרה במתן ההכוונות אינה לצנן את התלהבותכם, וגם לא ללעוג לכם, וקל וחומר שלא לגנות אתכם, אלא לתת לכם תזכורת, להשמיע פעמון אזהרה, כדי שתדעו – ממש עכשיו, כעת, בהווה – באיזה מצב אתם נמצאים, מהו מצבכם, ומהן הסכנות הפוטנציאליות. עליכם להבין דברים אלו בבירור בליבכם. באמונתם באל, אנשים חייבים לבדוק באופן קבוע ותדיר מהו מצבם בפני האל. עליהם לדעת באופן קבוע וברור איך נראים יחסיהם עם האל, אם קיימים סכסוכים ומחסומים בינם לבין האל, אם יש להם תפיסות והבנות שגויות לגבי האל, אם יש להם דרישות לא סבירות מהאל, וכיצד האל רואה את מכלול ביטוייהם. אנשים חייבים להבין ולדעת את הדברים הללו; הדבר יועיל מאוד להיווכחותם בחיים. מטרת היישום בפועל בדרך זו היא להבטיח שאנשים יוכלו לפעול במדויק על פי כוונות האל. אל תלכו בדרכים שגויות, אל תהיו שבעי רצון מעצמכם, ואל תרמו את עצמכם ואת האחרים. לא ללכת בדרכים שגויות פירושו לא ללכת בנתיב הסוטה שלך. אתה חושב שההתנהלות הזו שלך באמונה באל היא די טובה, ולכן אתה ממשיך ללכת בדרך זו. אולם מסתבר שסטית מהנתיב הנכון; האל נטש אותך מזמן ורוח הקודש הפסיקה לפעול בך. האל מתעב אותך, ובכל זאת אתה עדיין חושב שאתה מצליח באמונתך: "הרווחתי דברים מהאמונה באל. אני יכול לשאת קשיים עכשיו, אינני עושה רע עכשיו, אני יודע כיצד להימנע מגרימת שיבושים, וכעת אני מבין מדוע מרחיקים או מבודדים את אלה שגורמים לשיבושים ולהפרעות, ומדוע לא מאפשרים להם לבצע חובה." לא מספיק לדעת את הדברים הללו. עליך לדעת כיצד לפעול כדי ללכת בדרך האל, כיצד ליישם בפועל כדי ללכת בנתיב הנכון, וכיצד לפעול כדי להשיג ישועה. כל הדברים האלה חשובים מאוד; עליך לערוך בדיקות ולהסיק מסקנות במרווחי זמן קבועים. עד כאן בנושא זה. הבה נמשיך לשתף על הנושא שעליו שיתפנו במהלך תקופה זו.

היישום בפועל הראשון של חתירה אל האמת: לוותר

ויתור על המחסומים בין אדם לאל ועל עוינותו כלפי האל

I. ויתור על תפיסותיו ודמיונותיו של אדם לגבי האל: ויתור על תפיסותיו ודמיונותיו של אדם לגבי עבודת האל

F. עבודת האל לא משנה את תנאיו המולדים של אדם; מטרתה לשנות את צביונותיו המושחתים

ביטויים שונים של תנאים מולדים, אנושיות וצביונות מושחתים

השיתוף שלנו במהלך התקופה הזו עסק בנושא ספציפי הכרוך בעקרון היישום בפועל של "לוותר" במסגרת "כיצד לחתור אל האמת" – תנאים מולדים, אנושיות וצביונות מושחתים. לאחר ששיתפנו על כך פעמים רבות, האם יש לכם כעת מעט הבחנה בנוגע לביטויים וגילויים ספציפיים מסוימים הקשורים לשלושת ההיבטים האלה – תנאים מולדים, אנושיות וצביונות מושחתים? (ההבחנה שלי לגבי הדברים האלה טובה מעט יותר מבעבר. קודם לכן, לעתים קרובות בלבלתי בין אופי לבין צביונות מושחתים, אך באמצעות השיתופים האחרונים של האל אני יכול כעת להבחין ביניהם במידה מסוימת). מדוע הכרחי להבחין בין הדברים האלה? (כדי שנדע אילו בעיות בתוכנו חייבות להיפתר, ולאילו מהן אנחנו רק צריכים להתייחס בצורה נכונה). יפה אמרתם. שיתוף בפירוט כזה מבהיר את ההבדלים בין תנאים מולדים, אנושיות וצביונות מושחתים, ואנשים זוכים להבנה ברורה יותר לגבי צביונות מושחתים ולגבי ביטויים של אופי גרוע במיוחד, שהם שני דברים נפרדים. בפרט, אנשים מסוגלים להבחין בין אופי רע, צביונות מושחתים ותנאים מולדים. הם לא יתייחסו לפגמים מסוימים באנושיות כצביונות מושחתים, וכמובן, הם גם לא יתייחסו לחסרונות ולפגמים מסוימים בתנאים המולדים כצביונות מושחתים. כאשר יש לאנשים את ההבחנה הזו, הם מבינים יותר ויותר בבירור את הביטויים השונים של צביונות מושחתים, והם כבר לא עושים פיל מעכבר בנוגע לבעיות שאינן כרוכות בצביונות מושחתים. בה בעת, יש להם גם הבנה ברורה יותר לגבי המהות האמיתית של צביונות מושחתים. אם כן, האם אתם יכולים להסביר בבירור מהם בדיוק צביונות מושחתים? האם יש קשר כלשהו בין צביונות מושחתים לתנאים מולדים? האם הם מושפעים מתנאים מולדים? (לא). נניח שאדם הוא יפה תואר, בעל עור בהיר ותווי פנים פרופורציונליים – האם ניתן לומר שמכיוון שיש לו מראה טוב, אין לו צביונות מושחתים? שהאנושיות שלו מושלמת וטהורה כמו המראה שלו? שהוא כלל לא גאוותן או מרושע אלא קדוש באופן יוצא דופן? האם ניתן לומר זאת? (לא). לאחר ששיתפנו כך, ההבדלים בין שלושת ההיבטים האלה – צביונות מושחתים, תנאים מולדים ואנושיות – ברורים כעת באופן בסיסי, נכון? (כן). קל להבחין בהם.

מיומנות בעשיית עסקים

בפעם הקודמת שיתפנו על אהבה לעשיית עסקים. תחת איזה היבט יש לסווג את הביטוי הזה של אהבה וחיבה לעשיית עסקים? (תחת תנאים מולדים). מדוע זה נחשב לתנאי מולד? (זהו תחום עניין ותחביב, ולכן הוא נחשב לתנאי מולד). ראשית, זהו תחום עניין ותחביב; שנית, אם אדם אוהב לעשות עסקים ויש לו חוש לעסקים – הוא בקיא בכך באופן טבעי מבלי שלמד לימודים מקצועיים, והוא מסוגל להבין זאת ולדעת כיצד להרוויח כסף, להפיק רווח, לזהות הזדמנויות עסקיות וכן הלאה, ללא הדרכה מאחרים – אזי לאדם זה יש חוזקה בעשיית עסקים במסגרת תנאיו המולדים. אם לאדם יש את החוזקה הזו באופן מולד, הרי שזה בהחלט תנאי מולד, ולתנאים מולדים אין כמעט קשר להשפעות שהתקבלו לאחר הלידה. אתה מבין, יש אנשים שמתחילים ללמוד לעשות עסקים בגיל 15 או 16 בעודם בבית הספר. בכל פעם שיש להם משהו טוב, הם חושבים על דרכים למכור אותו. הם אפילו מוכרים את מתנות יום ההולדת שהוריהם נותנים להם. הם לא מבזבזים את דמי הכיס שלהם, ובמקום זאת חוסכים את הכסף כולו כדי לעשות עסקים. בהגיעם לגיל 18 או 19, הם כבר מסוגלים לנהל מיזמים עסקיים קטנים. הציונים שלהם בבית הספר הם רק ממוצעים, אבל יש להם חוש לעשיית עסקים, הם מהירים בחישובים ויש להם כישרון מיוחד לעסקים – זוהי חוזקה. אהבה לעשיית עסקים נופלת תחת הקטגוריות של חוזקות או של תחומי עניין ותחביבים במסגרת התנאים המולדים. בכל מקרה, זהו היבט של תנאים מולדים, ולכאן מסווג הביטוי של אהבה לעשיית עסקים. לאנשים מסוימים אין בהכרח תחביב או חוזקה הקשורים לעסקים. כשהם עושים עסקים הם מסתמכים בעיקר על מרמה והונאת אנשים. הם לא מרוויחים כסף באמצעות עבודה קשה ומאמצים או באמצעות שימוש בשיטות ובאמצעים עסקיים לגיטימיים, אלא משתמשים בהונאה ובמרמה על כל צורותיהן ובניצול פרצות בחוק כדי להשיג את מטרתם להפיק רווח ולהרוויח כסף. איזה מין בעיה זו? אנשים כאלה מנהלים עסקים באופן עקבי בדרך זו – האם זה כרוך במהות האנושיות שלהם? (כן). האם אנושיות כזו היא טובה או רעה? (היא רעה). במה היא רעה? כשמדובר באנושיות של אנשים כאלה באופן כללי, יש להם אופי רע. מטרתם של אנשים בעשיית עסקים היא תמיד להרוויח כסף. אם אתה מרוויח כסף תוך שימוש באמצעים לגיטימיים לניהול עסקים, זוהי יכולת שיש לך, וזה יתרון שמביאה החוזקה שהאל העניק לך. אך אם מישהו לא משיג כסף ורווח תוך שימוש באמצעים לגיטימיים לניהול עסקים, אלא באמצעות הונאה ומרמה על כל צורותיהן, הרי שאנשים כאלה הם נטולי יושרה ויש להם אופי ירוד. האם לאנשים כאלה יש מצפון? (לא). בלשון העם, המצפון שלהם רקוב לחלוטין – אין להם מצפון. מדוע אנו אומרים שאין להם מצפון? (בדרך כלל, אנשים שיש להם מצפון חשים ייסורי מצפון לאחר שהם מרמים ומוליכים שולל אנשים אחרים, והם לא עושים את הדברים האלה יותר. אולם לאנשים ללא מצפון אכפת רק מהשגת רווח. למצפון שלהם אין שום מודעות, ולכן הם פשוט ממשיכים לעשות את הדברים האלה). המצפון שלהם לא מתפקד; אפשר גם לומר שאין להם מצפון. לו היה להם מצפון, הוא היה מתפקד ואז, לאחר שהיו מרמים ומוליכים שולל מישהו פעם אחת, הם היו חשים האשמה עצמית ממצפונם. אף על פי שהפיקו רווח, הם היו מרגישים נורא בתוכם. כשהיו מוציאים את הכסף, פניהם היו מאדימים והם היו חשים אי-נוחות בתוכם, ומרגישים שמה שעשו היה מלוכלך ובזוי. לפיכך, מאותו רגע ואילך הם לעולם לא היו מרמים איש שוב; לא משנה כמה גדול היה הרווח הפוטנציאלי, הם לעולם לא היו עושים זאת – זהו תפקוד המצפון. אך אלה המיומנים ברמאות, בהולכת שולל ובהונאת אחרים, יעשו זאת בכל פעם שתהיה להם הזדמנות. לאחר שהם מצליחים, הם לא מרגישים רע בליבם כשהם משתמשים בכסף. ברגע שהכסף מגיע לידיהם הם חושבים שהם פיקחים ומבריקים, וחשים שמחה רבה וגאווה מיוחדת על הצלחת אסטרטגיות המרמה שלהם. הם מוכרים סחורות במשקל חסר, מוכרים תרופות מזויפות, ג'ינסנג מזויף, בשר שמזריקים לתוכו מים – כל מה שהם מוכרים הוא מזויף ושקרי. כל מיזם עסקי שהם עוסקים בו כרוך בטקטיקות של מרמה ומלכודות, וכל הכסף שהם מרוויחים מושג באמצעי מרמה. לא משנה באיזה עסק הם עוסקים, הם לעולם לא מנהלים אותו ביושר ובמחיר הוגן. אתה מבין, יש אנשים שמרמים במיוחד לקוחות קבועים כשהם עושים עסקים. לדוגמה, אם אתה קונה מהם לעתים קרובות והם יודעים שיש לך כסף, הם יגבו ממך 100 יואן על פריט שהם מוכרים לאחרים ב-10 יואן. הם אפילו יאמרו: "אני לא מוכר את זה לאף אחד אחר – שמרתי את זה רק בשבילך. אתה רואה איזה קשר חזק יש בינינו? זו עסקה טובה, נכון?" הם מרמים אנשים ואפילו גורמים להם להרגיש אסירי תודה – אילו רמאים מיומנים הם! אנשים שאין להם שום תחושה של האשמה עצמית במצפונם לא חשים שום תוכחה או מודעות של המצפון, ולא משנה מה הם עושים, ולכן ניתן לומר שלאנשים כאלה אין מצפון. לא משנה מהו ההיגיון שלהם, אם נשפוט על פי המצפון שלהם בלבד, האנשים האלה חסרי אנושיות ובעלי אופי ירוד. עד כמה הוא ירוד? עד כדי כך שאין להם מצפון ואין להם אנושיות. כלומר, חסרים להם המודעות, התפקוד וריסון המצפון שיש לאנשים רגילים. ללא הריסונים הללו הם מסוגלים לעשות הכול. בעשיית עסקים הם יכולים לעסוק במרמה ובהונאה; בכל פעילות עסקית הם יכולים לזייף דברים ולהפר את הכללים. הם מסוגלים לבצע כל מעשה לא מוסרי. אפילו כשהם בונים בתים הם משתמשים בחומרים ירודים. אתה מבין מה הגורם לאותם בניינים בסין לנטות או לקרוס? זה קורה מכיוון שעל מנת להפיק רווחים מופקעים, הקבלנים אימצו יחסי תערובת בטון וטכניקות שימוש במוטות פלדה שאינם עומדים בתקן, מה שכבר השפיע על מצב הבניינים. כתוצאה מכך, זמן קצר לאחר שאנשים עוברים לגור בהם, בניינים מסוימים קורסים. אילו התרחשה רעידת אדמה בעוצמה של חמש או שש דרגות, רוב הבניינים היו קורסים וההשלכות היו בלתי נתפסות. לאותם קבלנים רשעים אין מצפון כלל – כשהם רואים אנשים מתים, הם מיד מחפשים את בעלי החסות שלהם כדי לנקוט אמצעי נגד להתמודדות עם המצב. אם בעלי החסות שלהם חזקים מספיק ויש להם אמצעי נגד, הם יכולים לטייח את העניין בהצלחה. אותם מקרי מוות ספורים נפתרים בביטול עם מעט הוצאות קבורה, ואיש לא יוכל למצות איתם את הדין. למצפון שלהם אין שום מודעות; שלא לדבר על כמה מקרי מוות – גם אם עשרות, מאות או עשרות אלפי אנשים היו מתים, לא היתה לכך שום משמעות מבחינתם. בעיניהם, חיי אדם אינם שונים מחיי נמלים – הם חסרי משמעות. אימרו לי, האם לאנשים כאלה יש מצפון? ניתן לומר שלאנשים נטולי מצפון אין אנושיות. אם כן, האם מעשי המרמה וההונאה שלהם כלפי אחרים כשהם עושים עסקים הם גילויים של צביונות מושחתים? (כן). יש צביונות מושחתים ספציפיים בתוך כך. אילו צביונות מושחתים? (רשעות וערמומיות). הצביונות המושחתים האופייניים והמייצגים שלהם הם ערמומיות ורשעות. אלה שמסוגלים לעסוק בהונאה ובמרמה על כל צורותיהן הם ערמומיים במיוחד. לעתים, האמצעים שבהם הם משתמשים כדי לרמות ולהונות אנשים הם כאלה שלעולם לא היית מצפה להם, ואתה עשוי אפילו להרגיש די מרוצה בזמן שהם מרמים אותך, ולחשוב שהם מתייחסים אליך יפה מאוד. רק לאחר זמן רב אתה מתעורר ופתאום מבין שהוליכו אותך שולל. וכשאתה הולך לחפש אותם, הם כבר נעלמו כלא היו. כמה מתוחכמים אמצעי ההונאה שלהם! בשנות ה-80 וה-90, התעשייה והמסחר היו מפותחים יחסית בגואנגדונג שבסין. מכשירי חשמל ביתיים מתקדמים יחסית טרם הגיעו לאזורים הפנימיים של המדינה, ולכן היו אנשים מהאזורים הפנימיים שנסעו לגואנגדונג כדי לקנות אותם על מנת לעמוד בקצב המגמות. כשהסוחרים הבינו שהלקוחות הללו הגיעו מאזורים הפנימיים של המדינה, הם מיד חשבו שזו ההזדמנות שלהם לבצע תרמית. אנשים מהאזורים הפנימיים קנו רשמקולים, טלוויזיות ומכשירים אחרים. לאחר ביצוע התשלום, המוכרים אף אמרו להם מהו אורך תקופת האחריות וציינו שאם יהיו בעיות כלשהן עם המכשירים, הם יוכלו לחזור ולהחליפם, וזה גרם ללקוחות להרגיש ששירות הלקוחות טוב למדי. כשהם עמדו לעזוב, המוכרים אמרו שהם צריכים לארוז את המכשירים, ואז לקחו אותם לחלק האחורי של החנות כדי לעטוף אותם. אך כשהלקוחות הגיעו הביתה ופתחו את האריזה הם גילו שבמקום המכשירים שרכשו יש באריזה רק לבנים ואבנים – רק אז הם הבינו שהסוחרים החליפו את הסחורה באבנים ורימו אותם. המסע חזרה כדי למצוא אותם יהיה ארוך מדי, וגם היה עולה להם הרבה בהוצאות נסיעה, ולכן הם יכלו רק לספוג את ההפסד וללמוד לקח מהניסיון – כשקונים משהו, צריך למסור את התשלום ביד אחת ולקבל את הסחורה ביד השנייה, וחייבים לבדוק הכול באופן אישי כדי לוודא שמקבלים את מה ששולם עבורו. דברים מסוג זה קורים לעתים קרובות לאנשים שנוסעים תדיר לנסיעות עסקים. כיום, תקריות כאלה אינן עוד רק התרחשויות נקודתיות בעיר אחת בלבד, אלא הפכו לנפוצות. תקריות של הונאה ורמאות על כל צורותיהן הולכות ומתרבות, ויותר ויותר אנשים שעושים עסקים עוסקים בהונאה. מדוע לא היה כל כך הרבה מזה בעבר? פשוט מכיוון שבאותם ימים, אנשים טרם גילו את טקטיקות המרמה הללו. ברגע שטקטיקות המרמה הללו תפסו תאוצה בחברה, הסוחרים החלו לחקות אותן בזה אחר זה, וכולם התחילו לעשות זאת. כולם התחילו לעשות זאת – האם יכול להיות שהמצפון שלהם הושחת רק מאוחר יותר? לא, לאנשים האלה אין הרבה מצפון באופן מולד. רק שקודם לכן, בשל רמת הניסיון או הידע שלהם, הם עדיין לא הבינו איך לרמות ולהונות אחרים בצורה כזו. מאוחר יותר, עם השחתת האקלים החברתי, הם הפכו לחסרי רחמים ואכזריים יותר ויותר בעשיית דברים כאלה, וטבע פעולותיהם הפך לנאלח יותר ויותר.

אנשים כאלה משתמשים באמצעי מרמה והונאה כשהם עושים עסקים, אז האם הם ירמו ויוליכו שולל אנשים גם כשהם עושים דברים אחרים? (כן). האמצעים והשיטות שלהם לעשיית עסקים והגישה שלהם כלפי דברים כמו מרמה והונאה מייצגים את האנושיות שלהם. יש להם אנושיות מסוג זה, ולכן לא משנה מה הם עושים – גם אם זה לא כרוך במרמה ובהונאה של אחרים – זה לא יהיה טוב יותר ממרמה והונאה. מכיוון שאנושיות מסוג זה היא הבסיס שעליו הם עושים את הדברים האלה, לא משנה מה הם עושים, טבע המעשה הוא בעצם אותו הדבר – הם פשוט נטולי מודעות של מצפון. כשאנשים אלה נעשים פקידי ממשל, אמצעי הדיבור והפעולה שלהם זהים לאלה שבהם הם משתמשים כשהם עושים עסקים – אין להם את תפקוד המצפון, הם מרמים ומוליכים שולל, פוגעים באנשים והורגים אותם, ומפרים את החוק; הם מסוגלים לעשות כל דבר שנוגד את האנושיות, המוסר והצדק המוסרי. הם מתנהגים כך בעסקים כמו גם בפוליטיקה. אילו היו עוסקים במחקר מדעי, האם האנושיות שלהם הייתה יכולה להשתנות מכיוון שהתחום שבו הם עוסקים שונה? לא. אימרו לי, האם לאנשים כאלה יש יתרון כשמדובר בביצוע עבודות בתחומים כלליים בכנסייה? יש האומרים: "פלוני היה פעם בוס גדול או מנכ"ל בעולם החילוני. האמצעים שבהם הוא משתמש לעשיית עסקים מתוחכמים במיוחד, אבל רק קצת לא הגונים – לעתים הוא מרמה ומוליך אנשים שולל. אני לא יודע אם ראוי או לא לקדם אדם מסוג זה לביצוע עבודות בתחומים כלליים בכנסייה." אימרו לי, האם אדם מסוג זה הוא אדם טוב? האם הוא אדם בעל כישרון אמיתי? (לא). יש אנשים שתמיד רואים באנשים אלה אנשים מוכשרים, וממליצים על כל אותם אנשים שיש להם מעט יוקרה בחברה, באומרם שפלוני היה מנכ"ל או מנהל בכיר, שאדם אחר היה אחד מעשרת הצעירים המצטיינים בחברה או עובד למופת, ושאחרים מחזיקים בתואר שני או דוקטורט, או שעבדו כעורכי דין, כעיתונאים, או כעובדי מדינה או כפקידי ממשל. למעשה, האנשים שממליצים על אנשים אלה חסרים הבנה רוחנית ואינם מבינים את האמת. הם פשוט חושבים שהאנשים המוכשרים האלה והאליטות מכל תחומי החיים בחברה צריכים לקבל את פריטי העבודה השונים בבית האל, ולכן הם ממליצים עליהם לתפקיד המפקחים על פריטי עבודה אלה. לאחר שאנשים אלה הפכו למפקחים, לא זו בלבד שהם לא הצליחו לטפל היטב בעבודה, אלא שהם גם עשו ממנה בלאגן מוחלט, מה שגרם להתפרצות של כאוס בכל מקום בעבודת הכנסייה – זו הייתה שערוריה של ממש! כל מה שהאנשים האלה יכלו לעשות היה להעז לפעול בפזיזות בלתי הגיונית, להשתולל ולבצע מעשים רעים, להיות פזיזים וחסרי רסן, ולבצע עבודה מסוימת בחוצפה – מלבד זאת, לא היה אפילו פריט עבודה אחד שהם באמת יכלו לבצע על פי עקרונות-האמת. המאפיין הגדול ביותר של האנשים האלה הוא שבכל מה שהם עושים, אף פעם הם לא מחפשים את האמת ואין להם לב ירא-אל. מדוע הם מסוגלים להפוך למפקחים? סיבה אחת היא שהם מאמינים שהם אליטות, אנשים מוכשרים ועמודי תווך מכל תחומי החיים בחברה, ולכן הם חושבים שלאחר שהם באים לבית האל, הם חייבים לתפוס עמדות מפתח, לקחת על עצמם תחומי אחריות מרכזיים, ולמלא תפקידים חשובים. שחייבת להיות להם יוקרה ושיש לכבד אותם, ושבית האל לא יכול להסתדר בלעדיהם. לכן הם דוחפים את עצמם לאור הזרקורים ומנסים להפוך למפקחים ולקחת על עצמם עבודה. סיבה נוספת היא שבית האל מעניק להם הזדמנויות. מכיוון שהם מוכנים לעשות את העבודה, מאפשרים להם לנסות – ללא קשר לשאלה אם הם כשירים או לא, הם צריכים לעמוד למבחן. אך לאנשים אלה אין שום כישרון אמיתי או ידע ממשי. עזבו את השאלה אם הם מבינים את האמת ואם הם יכולים לפעול על פי עקרונות-האמת – רק מבחינת האיכות שלהם, כישרונותיהם, התובנה שלהם, יכולתם להבין עניינים שונים, יכולתם לראות דברים, ויכולתם לטפל בעניינים, לרובם אין כישרון אמיתי או ידע ממשי. אין להם כישרון אמיתי או ידע ממשי, אז מדוע הם עדיין כל כך להוטים ויוזמים לקחת על עצמם תחומי אחריות מרכזיים ולשאת בעבודה? מכיוון שהשאפתנות והיהירות שלהם פועלות בהם, ובנוסף לכך, הם חצופים – הם לא יודעים את מידתם האמיתית אך תמיד רוצים להתרברב. כתוצאה מכך הם נכשלים בביצוע העבודה כהלכה ורק עושים מעצמם צחוק. מדוע אני אומר זאת? מכיוון שלאחר שאנשים אלה לקחו על עצמם את התפקידים הללו, כל פיסת עבודה שהם עשו בפיזור ובאי-סדר מוחלט. כדי לתאר זאת במילה אחת, זה היה "כאוס". לא היו להם עקרונות בשימוש באנשים, לא היו להם עקרונות בטיפול בעניינים, הם השתמשו במנחות בצורה בלתי הגיונית, ולא עקבו אחר פריטי עבודה שונים ולא טיפלו בהם בזמן. אפילו העבודות הבסיסיות ביותר בתחומים כלליים היו מעבר למה שרובם יכלו לקחת על עצמם; הם השאירו הכול באי-סדר מוחלט. חקלאות, גידול תרנגולות, גידול כבשים – אף אחד מהם לא היה כשיר למשימות כאלה. לא היה להם ברור מה לשתול באיזו עונה, מתי לחרוש, לדשן ולנכש את האדמה, או מתי לקצור. הם הפכו את כל עבודתם לכאוס. אם, בהתחלה, בית האל לא היה משתמש באנשים אלה, הם היו מרגישים שבית האל לא נותן להם הזדמנויות ומזלזל בהם. לכן ניתנו להם הזדמנויות – ומה הייתה התוצאה של השימוש בהם? הם השאירו את עבודתם באי-סדר מוחלט, ובסופו של דבר בית האל נאלץ לנקות את הבלאגן שלהם. כל פריט עבודה שהם ביצעו דרש מהעליון לספק הוראות ובדיקה – אפילו בעניינים קטנים כמו שמירה על ניקיון פנים וחוץ, העליון נאלץ לספק הוראות. בסופו של דבר, ניתן היה לומר שהעבודה התחילה להיכנס למסלול הנכון פחות או יותר רק הודות לכך שהעליון ביצע פיקוח, תכנון ותיאום קפדניים, תוך מתן הוראות והכוונה לכל דבר מאפס, צעד אחר צעד. אם נדבר רק על בעיות בחוות, מבלי להזכיר שום דבר אחר – לפחות היה צורך באנשים מתאימים לניהול הניקיון. רוב האנשים היו כמו חיות בר, השליכו אשפה בכל מקום, דיברו מבלי להתחשב בהשפעה על הסביבה, צעקו וצרחו – הם היו פשוט זהים לכופרים. אף לא אחד מהאנשים המוכשרים הללו כביכול, לא יכול היה לנהל את הדברים היטב באופן שיטתי כשהתמודד עם העניינים הספציפיים האלה בתחומים הכלליים. הם לא יכלו לטפל היטב אפילו בעניינים קטנים כמו ניהול הניקיון והסביבה. העניינים החיצוניים האלה לא כרוכים באמת, וכל אדם שיש לו מעט איכות ומעט מצפון אמור להיות מסוגל לטפל בהם היטב – אם מישהו לא מסוגל לטפל היטב אפילו בעניינים החיצוניים האלה, הרי שהוא פשוט חסר תועלת. אותם אנשים רצו להיות בעלי תפקידים ולקבוע את הטון למרות העובדה שאין להם מצפון והיגיון, או איכות וכישרון. כשלא אפשרו להם להיות בעלי תפקידים, הם הפכו למתריסים והתווכחו, ולא נכנעו לאיש. האם הם לא שדים? לאחר שבית האל חשף וסילק את השדים האלה, נבחרו אנשים מתאימים לניהול החווה. הודות להכוונה ולתכנון של העליון, החווה בנויה כעת טוב במיוחד וכולם אוהבים אותה. גם המקומיים מתפעלים ממנה מאוד ומביעים את הערכתם הרבה כלפיה. כמה מהם אמרו: "מעולם לא ראיתי חווה שמתוחזקת בצורה כל כך נקייה ויפה. לא היינו מצליחים לשנות אותה במידה כזו אפילו בעשר שנים. איך הצלחתם לעשות זאת כל כך טוב וכל כך מהר? כמה שנים לקח לכם לשנות אותה למצב הזה?" למעשה, השינוי הגדול כל כך ארך שנה אחת בלבד, והפך שממה למה שהאחים והאחיות רואים כפארק, כגן. היו אף כאלה שאמרו שהמקום הזה נראה כמו ארץ אגדות, כמו ציור. תכנון ובנייה נאותים באמת עושים את ההבדל. המקום הזה היה מכוסה במקור בעפר ובבוץ, והיו בו אשפה ואי-סדר בכל מקום. מאוחר יותר, באמצעות ניקיון והסדרה, המצב השתפר בהדרגה. עם הזמן כולם התרגלו לסוג כזה של סביבת מחיה, עד כדי כך שאם המקום נעשה מעט מלוכלך או שיש בו אי-סדר, אנשים מסוימים לא יכולים להשלים עם זה. אתה מבין, באמצעות ניהול מסוג זה, רוב האנשים מפיקים תועלת ומפתחים הרגלי חיים טובים. רק תחת ההנחיה האישית של העליון ניתן היה להשיג סוג כזה של בנייה. לעומת זאת, אף אחד מאותם אנשים מוכשרים כביכול לא מסוגל למעשה לעשות שום דבר ממשי. הם לא מסוגלים אפילו לנהל היטב עבודות ניקיון בסיסיות. הם לא יודעים כיצד לסדר חדר בצורה שתיראה הולמת, והם לא מסוגלים להבחין איזה סוג של אדם מתאים לבצע איזו חובה. איזה סוג של עבודה האנשים האלה יכולים לקחת על עצמם? הם לא מסוגלים כלל לבצע שום עבודה. הם לא מסוגלים אפילו לנהל את סביבת המחיה של עצמם – איך אפשר להחשיב אותם לאנשים מוכשרים? לאנשים האלה אין אפילו את מעט האינטליגנציה הזו, הם לא מסוגלים לדבר בבהירות, הם רואים דברים בצורה שגויה ואין להם שום כושר שיפוט עצמאי. הדבר מראה שהם "אנשים מוכשרים" במירכאות, ולא אנשים בעלי כישרון אמיתי וידע ממשי. אנשים מוכשרים חייבים קודם כל להיות ניחנים בתכונות מסוימות באנושיות שלהם, כגון היכולת להוקיר דברים, היכולת לאמוד ולהעריך דברים, ותובנה. אם הם לא ניחנים בתכונות הללו, אם הם רק מביכים את עצמם כשהם מטפלים בעניינים ספציפיים, והם לא מסוגלים לנהל ולתכנן אפילו גן אחד או דונם או שניים של אדמה – וגם לא מסוגלים לעשות בהם שימוש יעיל – אזי אין שום דבר מוכשר באנשים כאלה. אינך נדרש לנהל את כדור הארץ כולו, נותנים לך רק דונם או שניים של אדמה לנהל היטב, כלומר, לסדר ולטפח אותם כך שיהיו יפים ונקיים, ויהפכו לסביבה נעימה – כמה נפלא יהיה לאנשים לחיות שם, אפילו ציפורים לא ירצו לעזוב ברגע שיגיעו לסביבה הזאת. אותם אנשים מוכשרים כביכול לא שווים כלום. הם לא מסוגלים לבצע שום עבודה קונקרטית. אין בהם כלל שום דבר מוכשר – חסרים להם דברים באנושיות שלהם. הם לא מסוגלים לעשות שום דבר היטב, ובכל זאת הם עדיין רוצים להתרברב ולהיות מנהיגים ועובדים, ועדיין רוצים לתפוס עמדות מפתח ולהיות מפקחים. איזה מין צביון זה? זהו צביון גאוותני.

נחזור כעת לנושא של האהבה לרמות ולהונות אנשים בעשיית עסקים. איזה מין בעיה היא לרמות ולהונות אנשים? היבט אחד של הבעיה הוא שהאנושיות של אנשים כאלה היא רעה; אין להם מצפון או היגיון. אם כך, אם נשפוט על פי התנהגותם, אילו צביונות מושחתים הם חושפים? קודם כל, הצביון של אנשים כאלה הוא ערמומי ומרושע; שנית, הם סולדים מן האמת והם עיקשים. כשהם מרמים אחרים, האכזריות שהם מפגינים היא רשעות – אין זה משנה אם הקורבן שלהם עשיר או עני, אם יש לו כסף או לא, הם מרמים אותו באותה מידה, מבלי להראות שום רחמים. הצביונות המושחתים של אנשים כאלה חמורים למדי בכל היבט. אימרו לי, האם קל לאנשים כאלה לזכות בישועה? (לא). אם נשפוט על פי הצביונות המושחתים שלהם, לא קל להם לזכות בישועה. אם כך, מבחינת האנושיות שלהם, איזה היבט מקשה עליהם לזכות בישועה? האם יש לכך סיבת שורש? (אין להם מצפון). נכון מאוד, לאנשים נטולי מצפון לא קל לזכות בישועה. הם איבדו את כושר המצפון, הוא אינו קיים עוד. ללא תפקוד המצפון, לאדם אין את התנאי הבסיסי לקבל את האמת וליישם אותה בפועל. לכן קשה להם מאוד לזכות בישועה; אפשר גם לומר שהם לא יכולים לזכות בישועה. ייתכן גם שאנשים מסוג זה מוכנים לעמול ויכולים לעשות זאת במידה מסוימת, ובסופו של דבר, מכיוון שעמלם עומד בסטנדרטים ועונה על דרישות האל, הם יהפכו לעובדים נאמנים וישרדו. זהו גם חסד האל. אף על פי שעובדים נאמנים יכולים לשרוד, אין פירוש הדבר שהם זכו בישועה. לשרוד ולזכות בישועה הם שני מושגים שונים. יש פער והבדל ביניהם. העקרונות, הגבולות, הכיוון והמטרות של פעולותיו של אדם קשורים במידה רבה לשאלה אם האנושיות שלו טובה או רעה. אם אדם אוהב דברים חיוביים או שיש לו חוש צדק מסוים, הרי שזה מראה שלמצפון שלו יש מודעות – זה מראה שלאדם הזה יש מעט מצפון. יש אנשים שבאופן התנהלותם אין שום חוש צדק, והם גם לא עושים שום בחירות חיוביות. הם פשוט אוהבים לעשות דברים מרושעים וסולדים מאוד מדברים חיוביים. במיוחד כשמישהו מדבר מעט על דרכי פעולה חיוביות, על כך שאדם חייב בהתנהלותו להיות בעל אנושיות, מצפון וגבולות מוסריים ולציית לכללים, הם רואים בכך הטפת מוסר. לקרוא לזה "הטפת מוסר" זו דרך עדינה לנסח זאת; למעשה, הם בזים ולועגים לך. הם מאמינים שהתנהלות בדרך זו היא כישלון: "תראה כמה פתטיים החיים שלך. אתה לא יודע לרמות ולהונות בכל מיני דרכים, ואתה גם לא יודע איך להשיג יתרונות באמצעות ערמומיות. בהתנהלותך, אתה תמיד כל כך מציית לכללים, כל כך פחדן. בעידן של ימינו, הנועזים משגשגים והפחדנים גוועים ברעב. אם אתה פחדן, לא תצליח!" הם מאמינים שהתנהלות עם מצפון ועקרונות היא פשוט פחדנות, ושעל ידי כך שהם מעזים להונות ולרמות בדרכים שונות הם נועזים. אבל האם זה באמת בגלל שהם נועזים? אנשים מסוימים במדינת הדרקון הגדול האדום כאש שמאמינים באל, לא חוששים לסבול רדיפות ולהיעצר, ועדיין מתמידים באמונתם באל. האם יש לזה קשר כלשהו להיותו של אדם נועז או פחדן? (לא). הדבר קשור לחתירה שלהם – יש באנושיות שלהם את הצורך והכמיהה לאמונה באל. זה לא עניין של נועזות או פחדנות. יש אנשים שעוסקים בהונאה ובמרמה על כל צורותיהן כשהם עושים עסקים. פעמים רבות הם עומדים בפני רדיפה ומעצר, החרמת רכושם, או סיכון של פשיטת רגל וסגירת העסק שהם, אך הם ממשיכים לרמות אנשים באותה מידה. גם אם מעשי המרמה שלהם יובילו לאובדן חיי אדם, לא אכפת להם. יש אנשים שכאשר הם עושים עסקים, הם מרמים אחרים על ידי הקמת חברת קש – למעשה, החברה הזו כלל לא קיימת, אין לה פעילות אמיתית, והיא גם לא מייצרת שום מוצר. הם מסתמכים אך ורק על לשונם החלקלקה כדי לרמות אנשים ולגרום להם לבצע הזמנות מכל מקום. ברגע שאנשים משלמים להם מקדמה, הם מיד נמלטים מבלי להשאיר עקבות. כך הם מרמים אנשים, עסקה אחר עסקה, ולאחר שהם משיגים את הכסף במרמה, כל משפחתם חיה חיי מותרות ומתענגת על מיטב המאכלים והמשקאות. עד לאיזו רמה אנשים מסוימים מגיעים במעשי המרמה שלהם? הם אפילו מרמים מוסדות וסוכנויות רמי דרג. לעתים, הם מהלכים על חבל דק, וייתכן שמישהו יראה לאשורם את תחבולותיהם ויחשוף אותם. למעשה הם יודעים בליבם שפעולותיהם יעמידו אותם בסיכון, אך לא אכפת להם. אם במקרה הם יצליחו לחמוק מהסכנה, הם ימשיכו לרמות אנשים בהזדמנות הבאה. כל עוד הם מרוויחים כסף באמצעות מעשי המרמה שלהם, הם חושבים שהם ניצחו, שהם "זכו בתהילה ובהצלחה". אך אם תבקש מהם להאמין באל, הם לא מעזים. הם אומרים: "אמונה באל תגרום להרשעתי ולמעצרי על ידי הממשלה. אני לא מעז להאמין!" אך כשמדובר בעיסוק בהונאה ומרמה על כל צורותיהן, אין להם שום פחד להיעצר. אם אתה הולך לכינוסים, הם אפילו אומרים: "אתה באמת נועז. המדינה עוצרת ורודפת מאמינים בטירוף כרגע; איך אתה עדיין מעז ללכת לכינוסים?" אתה אומר: "אנחנו, שמאמינים באל והולכים בנתיב הנכון, איננו חוששים להיעצר. עבורכם מסוכן ביותר לנהל חברות קש ולבצע מעשי מרמה – מדוע אינך מפחד?" הם אומרים: "אנחנו אנשי העסקים איננו חוששים לקחת סיכונים. אבל אתם נועזים מאוד שאתם עדיין מעזים להשתתף בכינוסים כשהממשלה מנסה כל כך לעצור מאמינים!" כשהם רואים שמאמינים באל נעצרים, הם לא מעזים להאמין, אך הם לא חוששים להיעצר על ביצוע מעשי מרמה בזמן שהם עושים עסקים. איזה מין עלובי נפש הם? האם זה לא מראה את ההבדל באנושיות בין אנשים? יש בדיוק את ההבדל הזה בין אנשים. הצביונות המושחתים של אנשים הם זהים – לכולם יש את אותם צביונות מושחתים – אך אם נשפוט על פי ההבדלים באנושיות שלהם, יש אנשים שלעולם לא יוכלו להאמין באל; הם לעולם לא יוכלו להיות חברים בבית האל. וגם אם אנשים כאלה אכן מאמינים באל, הם לעולם לא יוכלו לזכות בישועה. מאיזה היבט ניתן לראות זאת? ניתן לראות זאת מהאנושיות שלהם. יש אנשים שתומכים בנשותיהם המאמינות באל, אך כשנשותיהם מפצירות בהם להאמין, הם אומרים שזה מסוכן מדי והם לא מעזים. אך בעשיית עסקים הם עוסקים בהונאה ובמרמה על כל צורותיהן, ולא אכפת להם כמה סכנה כרוכה בכך. הם מסוגלים להפר כל חוק ומעזים להשתמש בכל טקטיקה. לא משנה עד כמה הממשלה מפקחת מקרוב או אילו הרשעות ועונשים ניתנים במסגרת החוק, לא אכפת להם. אין להם שום גבולות באופן שבו הם מתנהלים, לא אכפת להם מההשלכות כשהם פועלים, והם חושבים שהכול בסדר כל עוד אפשר להפיק רווח. אם אדם כזה מאמין באל, הוא לא יכול להשיג את האמת, והוא לא יכול לזכות בישועה – זאת מכיוון שהוא לא אוהב את האמת, אלא רק כסף. כל עוד אנשים כאלה עושים עסקים, הם ירמו ויוליכו שולל, והם יטו דברים לטובתם – לבם הרע נחשף. אדם בעל אופי כזה אבוד לחלוטין; האל לא מושיע אדם מסוג זה. יש האומרים: "מה אם אדם כזה מרוויח הרבה כסף ומעלה אותו כמנחה לבית האל?" בית האל לא מקבל כסף כזה; בית האל לא מקבל כסף שלא הושג בדרכים כשרות. אדם מסוג זה יעסוק בהונאה ובמרמה על כל צורותיהן ברגע שינהל עסקים – יש לו אנושיות עלובה מאוד. עד כמה היא עלובה? אם תבקש מאנשים כאלה לבחון את מצפונם, הם יאמרו: "אני לא מרגיש כלום. אני לא יודע איפה המצפון שלי. אני גם לא יודע מה זה מצפון, או כמה הוא עולה לקילו." באותו רגע אתה מבין: "לא פלא שהם מרוויחים כסף מהר יותר מאנשים אחרים באותו עסק. לא פלא שכל הלקוחות קונים מהם. האנשים האלה משתמשים בטקטיקות נכלוליות – הם עוסקים בפרקטיקות מפוקפקות כשהם עושים עסקים, והתנהגות המרמה שלהם באמת חמורה!" אך לא זו בלבד שהם לא רואים בכך דבר מביש, הם אפילו מתרברבים ומתגאים, ואומרים: "תסתכלו עליכם, עושים עסקים בצורה כל כך רצינית והוגנת. אתם מרמים מישהו פעם אחת ואתם כל כך נבהלים שהלב שלכם דופק. תסתכלו עליי – אני לא מפחד! כל עוד הלשכה לתעשייה ולמסחר והמשטרה לא משיגות שום ראיות, הכול בסדר. רוצים לתבוע אותי? אין לכם ראיות! תראו באיזו פיקחות אני מרמה אנשים! האם אתה יכול לעשות את זה? אתה לא יכול! ברגע שתרמה מישהו, תסגיר את עצמך. אין לך את הטקטיקות שיש לי. האיכות שלך עלובה!" איזה מין אדם הוא זה? זהו אדם רע. האם יש תקווה כלשהי לגאול אותו? אין לו עוד תקנה. אנשים כאלה לא יכולים להיוושע לא משום שיש להם צביונות מושחתים, אלא משום שהאנושיות שלהם עלובה מדי. באיזה אופן היא עלובה? בכך שאין להם אנושיות ואין להם מצפון; הם איבדו את מצפונם. מה פירוש הדבר לאבד את המצפון? פירוש הדבר לעשות דברים ללא גבולות של מצפון. גבולות אלה בנויים על המצפון – המצפון מהווה את הגבולות. לא משנה את מי אתה מרמה על ידי עיסוק בהונאה ומרמה על כל צורותיהן בזמן עשיית עסקים, בין אם זה אדם רע או אדם טוב, מכל מקום, המעשה עצמו נוגד את המוסר, המצפון והאנושיות. ברגע שמעשה כזה נעשה, אדם יחוש האשמה עצמית במצפונו לנצח. זה יהפוך לכתם לכל החיים. אם אתה אנושי באמת, אל לך לעשות דבר כזה אף פעם. לא משנה מי המטרה של מעשי המרמה שלך, ולא משנה מהו סכום הכסף שאתה לוקח במרמה – אפילו אם אתה מרמה אנשים רעים ורשעים – זו עדיין מרמה. לכן לא משנה מהן הנסיבות או מיהם האנשים העומדים מולך, לעולם אל לך לרמות אנשים. זוהי המשמעות של קיום גבולות המצפון בהתנהלותך, וזהו הכוח המרסן הנובע מתפקוד המצפון. אם יש לך את תפקוד המצפון, אזי יהיו לך גבולות במעשיך. אם אין לך את תפקוד המצפון, אתה תחצה את הגבולות הללו ותהיה מסוגל לכל דבר. ניתן לומר שאנשים כאלה לא ניחנים ולו במעט מצפון והיגיון ושהם גרועים מבהמות. אם יש אנשים שחושבים שהאמירה הזו קיצונית מדי, ננסח זאת אחרת: אדם ללא שמץ של היגיון הוא כמו בהמה. האם אנשים ללא אנושיות אינם בהמות? אם מישהו הוא אנושי אך אין לו אנושיות, אזי מהי מהותו? האם אין זו מהות של בהמה? ההבדל בין אנשים כאלה לבין בהמות הוא שהם יכולים ללכת זקוף ויש להם שפה, ואילו לבהמות אין יכולת שפה אנושית. כדי להרוויח אתה מסוגל להשתמש בכל מיני אמצעים ושיטות כדי לעסוק בהונאה ובמרמה על כל צורותיהן, ואילו לבהמות אין אמצעים כאלה. לכן, לומר שאנשים מסוג זה שקולים לבהמות זו בעצם הקלה לגביהם – למעשה, אנשים כאלה באמת גרועים מבהמות. האם אלה שגרועים מבהמות יכולים לזכות בישועה? הם לא מקבלים את האמת ולו במעט – הם אוהבים רק כסף. זוהי בעיה בטבע שלהם ואיש לא יכול לשנות זאת. לצפות מאנשים כאלה לקבל את האמת זה כמו לצפות מתרנגול להטיל ביצים – זה לעולם לא יקרה. לכן, בקרב האנושות המושחתת, מלבד אלה שמבצעים רצח למען רווח או עוסקים במעשים פליליים ומפרים את החוק, האנשים האלה שעוסקים בהונאה ובמרמה על כל צורותיהן יכולים להיחשב כבעלי האנושיות הגרועה ביותר – הם פסולת האנושות, המנוונים שבאנושות. בעידן הנוכחי שבו יש שגשוג כלכלי רב, יש מספר גדול במיוחד של אנשים כאלה שעוסקים בהונאה ובמרמה על כל צורותיהן בזמן עשיית עסקים. אך לא משנה כמה אנשים כאלה יש, מכל מקום, ביטויים כאלה מספיקים כדי להמחיש בעיה של אנושיות. מצב המצפון של האדם, וכן השאלה אם יש לו את גבולות המצפון – זהו סמן למדידת האנושיות שלו. כיצד יכול להיוושע אדם שאין לו אפילו אנושיות? לכל הפחות, אנושיות של אדם חייבת להכיל את התנאים לקבלת האמת. אלה שעוסקים בהונאה ובמרמה על כל צורותיהן לא מחזיקים למעשה בתוך האנושיות שלהם את התנאים לקבלת האמת. לכן, אם תבקש מהם לקבל את האמת כדי להשליך מעליהם את צביונותיהם המושחתים, יהיה זה בלתי אפשרי עבורם להשיג זאת. רק בעלי מצפון והיגיון יכולים לקבל את האמת ולהשליך מעליהם את צביונותיהם המושחתים ובכך להיוושע, מכיוון שלמצפון שלהם יש רמה מסוימת של מודעות, וכאשר הם מתנהלים ופועלים, המצפון שלהם יכול למלא תפקיד מסוים. כשמשתפים על האמת עם אנשים כאלה, ומדברים על האופן שבו יש להיכנס אל האמת, כיצד להשליך צביונות מושחתים, אילו דברים עולים בקנה אחד עם כוונות האל ואילו לא, וכיצד אנשים צריכים לפעול, הם יכולים לקבל ולהתמסר. ראוי לשתף על האמת עם אנשים כאלה – הם הנמענים הנכונים. אם משתפים על האמת עם אלה שהאמצעי העיקרי שלהם לעשיית עסקים הוא מרמה והונאה, אפשר באותה מידה לדבר אל הקיר. לכן, כשמדובר באנשים כאלה שעושים עסקים, יש פשוט להבחין אם הם משתמשים באמצעים לגיטימיים בעשיית עסקים, בעסקאות שלהם ובמגעים שהם מקיימים עם אנשים, אם יש להם את הריסונים וגבולות המצפון, ואם המצפון שלהם יכול לתפקד בעסקאות ובמגעים שלהם עם אנשים. אם מצפונו של אדם יכול לתפקד ולהפעיל עליו כוח מרסן, אזי הוא קביל וכדאי להתרועע איתו. ניתן להטיף את הבשורה לאנשים כאלה ולשתף עימם על האמת. אם הם מסוגלים לקבל את האמת, אזי יש להם תקווה לזכות בישועה. כאן מסתיים הדיון שלנו על אהבה לעשיית עסקים.

אהבה לאמנויות

כעת הבה נבחן את נושא האהבה לאמנויות. אלה שאוהבים אמנויות נמשכים באופן מולד לשירה, ריקוד ונגינה בכלי נגינה, והם גם נהנים להופיע. ככל שיש יותר אנשים, כך הם נעשים נרגשים יותר והם רוצים להעלות מופע קטן, דיאלוגים קומיים, מערכונים, וכן לשיר, לרקוד או לנגן בכלי נגינה כדי לשמח את כולם ולעזור להם להירגע. איזה מין ביטוי הוא אהבה לאמנויות? ראשית, עלינו לבחון אם האמנויות מורכבות מדברים חיוביים או מדברים שליליים. אם הדבר לא ברור לכם, הרשו לי לשאול אתכם: האם לדעתכם שירה וריקוד הם צרכים לגיטימיים של האנושיות? (כן). אלה צרכים לגיטימיים של האנושיות. כלומר, אנשים משתמשים בקולותיהם, בשפת הגוף שלהם, או בשיטה אמנותית כלשהי כדי להכניס הנאה לחיים, להוסיף לשמחת החיים, או כדי לבטא את אחד ממצבי הרוח שלהם. האם זה יכול להיחשב לגיטימי? (כן). כעת הבה נחזור לנושא המקורי – אהבה לאמנויות, אהבה לשירה ולריקוד, לנגינה בכלים ולהופעה – לאיזו קטגוריה שייכים ביטויים מסוג זה? (לתחומי עניין ותחביבים). מכיוון שהם תחומי עניין ותחביבים, באיזו קטגוריה הם נכללים? (בתנאים מולדים). יש ילדים שאוהבים להקשיב למוזיקה ולצפות בריקודים כבר מגיל חמש או שש, וכשהם שומעים את מקצבי המוזיקה, ידיהם ורגליהם מתחילות לנוע, והם מרגישים דחף לרקוד. זהו דבר מולד. יש אנשים ששומעים שירים ומוזיקה לריקודים ורוצים ללמוד לשיר או לרקוד, אך אינם מסוגלים לכך, אפילו בשנות העשרה או העשרים לחייהם. נדרש מהם מאמץ רב כדי לנסות ללמוד לרקוד, והם מגושמים במיוחד. גם זה מולד. לעומת זאת, אלה שאוהבים שירה וריקוד באופן מולד יכולים להתחיל לרקוד בשמחה כשהם שומעים מוזיקה מתנגנת. כשהם שומעים מישהו שר שיר, הם יכולים להצטרף אליו וללמוד ממנו, ולאחר תרגול של פעמים ספורות בלבד הם יכולים לשיר אותו בעצמם. זה מוכיח שעבור אדם מסוג זה, הדברים האלה הם מולדים וטבועים בעצמותיו; הוא אוהב את הדברים האלה בליבו, והוא גם טוב בהם. הוא יודע איך לבצע אותם מבלי שאיש ילמד אותו. ישנם אפילו כמה יחידי סגולה בולטים במיוחד שיכולים לשיר כמה שורות מאופרה אזורית בגיל שבע או שמונה בלבד, ובשירה שלהם יש את התחושה האותנטית הזו, והיא בסולם הנכון ועוקבת אחר הקצב הנכון – זה באמת נדיר! ילדים מסוימים יכולים אפילו לשיר כמה שירי פופ, ויש שיכולים לרקוד בסגנונות כמו ריקוד הודי, ריקוד שינג'יאנג או מחול מודרני. כשהם שומעים שירי ריקוד או מוזיקה, הם נמשכים אליהם באופן אינסטינקטיבי, ומהר מאוד מתחילים להניע את גופם לצלילי המוזיקה. אם לא תרשה להם לשיר, הם ישירו בסתר בליבם או ימצאו מקום מתאים לשיר בו בקול רם. הם פשוט רוצים לשיר ואוהבים לשיר, ואיש לא יכול לעצור בעדם. הם לא הושפעו מהוריהם ואיש לא לימד אותם. מאז שהיו קטנים היו להם החוזקות או התחביבים האלה. ברור שזהו תנאי מולד – יש להם עניין מולד באמנויות. אם אותם ילדים מתעניינים באמנויות, האם הם חייבים לעסוק בעבודה זו – האם הם חייבים לעבוד בתעשייה זו במשך כל חייהם? לא בהכרח. הדבר תלוי בקביעתו של האל, באופן שבו האל מפעיל את ריבונותו ומסדר דברים. אם האל מסדר עבורם לעבוד באמנויות, הם יהיו קשורים לתעשייה זו למשך כל חייהם. אך אם האל לא סידר או קבע עבורם לעבוד בתעשייה זו, זה יהיה עבורם רק תחום עניין ותחביב, וגם אם הם ייהנו מכך, לא יתאפשר להם לעסוק בעבודה זו. יש אנשים שאוהבים את האמנויות מילדות. כאשר הוריהם רואים שלילד שלהם יש את תחום העניין והתחביב הזה, הם חושבים: "אם כך, הבה נטפח אותו. אולי משפחתנו תוכל להצמיח כישרון אמנותי. אולי הילד שלנו אפילו יתפרסם ויהיה כוכב!" לכן הם מתחילים לטפח את הילד שלהם ולהשקיע בלימודי ריקוד ושירה, ובסופו של דבר הילד מתקבל לאקדמיה לאמנות. אף על פי שתחום העניין והתחביב של הילד באמנויות נותרים חזקים לאחר סיום הלימודים, לא בטוח שהוא יוכל לעבוד בתעשייה זו. ייתכן שכאשר הוא יתכוון לעסוק בעבודה זו, מצב רוחו ישתנה, ואז גישתו והשקפותיו כלפי עבודה זו ישתנו, וייתכן גם שבשל סיבות שונות בנסיבות האובייקטיביות, הוא יחמיץ את ההזדמנות להיות חלק מתעשייה זו. כל הדברים האלה אפשריים; הדבר תלוי בקביעתו מראש של האל. אך אם בוחנים זאת מסיבת השורש, תחום העניין והתחביב של הילד הם התנאי המולד שלו – עוד בטרם נולד, האל כבר סידר עבורו את החוזקה הזו והוסיף תכונות מיוחדות מסוימות לאנושיותו, ובכך הפך אותו לרגיש ומוכשר במיוחד במוזיקה, בריקוד ובהיבטים אחרים של האמנויות באופן מולד. לפיכך הוא חושף בחיי היומיום שלו חיבה מיוחדת לשירה ולריקוד. לא משנה אם אישיותו תוססת או ביישנית, אם הוא אוהב לדבר או לא אוהב לדבר, בכל מקרה, יש משהו עמוק בעצמותיו שאי אפשר לעקור אותו – הוא אוהב לשיר, אוהב לרקוד ואוהב להופיע. יש אנשים שאף על פי שהם נעשים נמרצים ביותר וחשים תחושת שחרור בנשמתם כשהם שרים, הם עדיין ביישנים מאוד כשאתה מדבר איתם, הם לא מביעים את עצמם היטב ולא יודעים לקיים אינטראקציה טובה עם אנשים. כשהם מתרועעים עם אחרים, הם נוקשים ומתוחים במיוחד, ואפילו עצבניים ומפוחדים, ואינם יודעים כיצד להתמודד עם המצבים האלה. אך כשהם עולים על הבמה כדי להופיע, הם עושים זאת בקלות; כאילו הפכו לאדם אחר. כופרים אומרים שזהו "האל הפטרון" של התחום שלהם שמעניק להם את היכולת הזו להתפרנס – האם זה נכון? למעשה, זוהי קביעתו של האל. גזירתו מראש של האל היא אילו חוזקות, תחומי עניין ותחביבים יהיו לאדם באופן מולד. כאשר האל נותן לך תחום עניין ותחביב, אתה אוהב ומעריך אותו מעומק ליבך וחש כלפיו תשוקה מיוחדת. כשאתה עוסק בעבודה זו או עושה דבר-מה הקשור לעבודה זו, אתה חש שלווה ונינוחות מיוחדת בתוכך, ואתה גם מתעניין בכך במיוחד. לכן, אם יש לך חוזקה כלשהי, כאשר עבודת בית האל זקוקה לה, עליך לבצע את החובה המתאימה לכך. זוהי ההזדמנות הטובה ביותר עבורך להביא את החוזקה שלך לידי ביטוי. כמו כן, מכיוון שהחוזקה הזו ניתנה לך על ידי האל, היא לא רכושך הפרטי; אינך רשאי להשתמש בה לרעה כאוות נפשך. כאשר עבודת בית האל זקוקה לה, עליך להביא אותה לידי ביטוי ולהציע אותה לאל, תוך שימוש בה בביצוע חובתך. זהו תנאי מועיל עבורך להשגת ישועה, וזהו גם תנאי עליון שהאל העניק לך – עליך להביא אותו לידי ביטוי היטב וליישם אותו היטב, ללא כל היסוס. בדרך זו, במובן אחד תוכל להביא את החוזקה שלך לידי ביטוי, ובמובן נוסף, תוכל גם למלא את חובתך כדי לגמול על אהבת האל. האין זה נהדר? (כן).

האל העניק לאנשים סוגים מסוימים של חוזקות, ובין אם היה זה בעת העתיקה או בעת החדשה, אחת מהן – האמנויות – מעולם לא נלקחה ברצינות ותמיד נחשבה לדבר השייך למעמדות הנמוכים. בפרט, בסביבות חברתיות מסורתיות ופיאודליות יחסית, כולם מסתכלים על האמנויות מתוך דעה קדומה, והאמנויות תמיד מופלות לרעה על ידי אנשים מסוימים. הסיבה שהאמנויות מאופיינות כך בקרב אנשים, ושנקבעו להן דרגה, מעמד או הגדרה מסוג זה, נעוצה בתפיסותיהם של אנשים, ברעיונותיהם הפיאודליים, או באותן מחשבות ונקודות מבט מעוותות ומופרכות שהשטן מחדיר בהם. יש גורם נוסף, והוא שבתעשייה זו נוצר אקלים רע בשל ההשפעה של חברה רעה ומגמות רעות, ולכן, אנשים מעריכים את תעשיית האמנויות באופן שלילי. אנשים מסוימים העוסקים בתעשייה זו השתמשו בתחומי העניין ובחוזקות שלהם באמנויות כדי לעשות דברים שליליים ומרושעים רבים, מה שהכתים את האמנויות ועיוות את טבען. כתוצאה מכך אנשים פיתחו דעות שליליות רבות על עולם האמנויות, ומתייחסים לאלה שעובדים באמנויות או שיש להם תחומי עניין ותחביבים בתחום זה כאל דמויות שליליות. עם זאת, בלי קשר לאופן שבו החברה הזו והאנושות מתייחסות לסוג זה של חוזקה, בקצרה, אם לאדם כלשהו – בין שהוא חבר בבית האל ובין שהוא אדם מחוץ לבית האל – יש חוזקה או תחום עניין ותחביב בתחום זה, לא ניתן להכחיש שהחוזקה והתחביב הללו הם תנאים מולדים. ומאחר שהם תנאים מולדים, הם לא שליליים ולא מרושעים. רק בשל ההכוונה של מחשבות ותיאוריות שגויות מסוימות בתקופות מסוימות, האמנויות ואלה העוסקים בהן אופיינו כדברים מרושעים ושליליים. דבר זה התרחש לעתים קרובות לאורך ההיסטוריה. הדבר דומה לכך שפולי סויה יכולים להפוך לטופו ריחני שאנשים נהנים לאכול, אך הם יכולים גם לעבור תסיסה עם מיקרואורגניזמים כמו עובש ולהפוך לטופו מסריח. אינך יכול לומר שפולי סויה הם דבר רע רק משום שאינך אוהב לאכול טופו מסריח. האם היגיון זה נכון? (לא). ברור שהוא שגוי; הוא מעוות. לכן, אף על פי שישנם דברים מזוהמים ומכוערים בתוך קבוצות אמנויות בחברה, אינך יכול לומר שהאמנויות עצמן הן מזוהמות, מכוערות ושליליות, וקל וחומר שלא ניתן לומר שהאנשים האלה שאוהבים את האמנויות ומיומנים בהן, הם כולם דמויות שליליות מרושעות ומכוערות. זהו טיעון פגום; זו הבנה לא נכונה. אי אפשר לקבוע שהאמנויות עצמן מרושעות רק משום שחלק מהאנשים המוכשרים בהן הם רשעים; זו טעות חמורה. החוזקות השונות שהאל מעניק לאנשים נועדו לשרת את העולם האנושי. אילו לא היו לאנושות חיי תרבות, החיים היו משעממים הרבה יותר מדי. אין שום דבר שגוי בכך שהאל מסדר שלאנשים יהיו חיי תרבות. כל הדברים המרושעים האלה נגרמים על ידי שדים ועל ידי השטן המנצלים הזדמנויות כדי ליצור הפרעות. אף על פי שבהשוואה לאנושות המושלמת – זו שבסופו של דבר תושלם – האנושות הזו שהאל ברא אינה מושלמת ויש בה פגמים כעת, אין פירוש הדבר שהאנושות שהאל ברא היא מרושעה או שלילית – אלה שני מושגים שונים. האם אתם מבינים? (כן). בלי קשר לאופן שבו העידן המרושע זה והעולם המרושע הזה ממצבים את האמנויות ואת תחומי העניין, התחביבים או החוזקות בשירה ובריקוד, בכל מקרה, לא ניתן להכחיש שהם צרכים של האנושיות, ושהם גם תחומי עניין ותחביבים שיש לאנשים מיוחדים מסוימים. מכיוון שהם תחומי עניין ותחביבים, הם מולדים באנשים והם דבר שאנשים נולדים איתו, כלומר, מקורם מהאל והם ניתנים על ידי האל. עוד בטרם אנשים נולדים, האל כבר קבע מראש את המקצוע שכל אחד מהם יעסוק בו: אנשים מסוימים מוצבים במסחר כדי לעשות עסקים, אחדים מוצבים במפעלים כדי להיות פועלים, אחדים מוצבים בחקלאות כדי לעשות עבודה חקלאית, אחדים מוצבים בחינוך כדי להיות מורים, ואחדים מוצבים באמנויות כדי להופיע. האל קבע סוגים שונים של חוזקות בתוך אנשים שונים כבר מרגע לידתם. כלומר, בתוך חיי הבשר שלהם, תחומי העניין, התחביבים והחוזקות של כל אדם הם שונים. בטרם נולדת, האל כבר הוסיף לך דברים מיוחדים ושונים. אם אין לך תחומי עניין ותחביבים או חוזקות, אל לך להתלונן שהאל לא הוסיף לך אותם. אתה עדיין יכול לחיות בלעדיהם, ואתה עדיין יכול לבצע את חובתך. לא חסר לך דבר בהשוואה לאחרים, מכיוון שיש לך את אותה ההזדמנות כמו לאחרים לבצע חובה. הצביונות המושחתים שלך זהים לאלה של אחרים; רק התנאים המולדים של אנשים הם שונים – לכל אדם יש את החוזקות והחולשות שלו. אם כן, מהי הנקודה המרכזית? הנקודה המרכזית היא ההבדלים באנושיות. אדם שיש לו תחומי עניין, תחביבים וחוזקות מיוחדים מסוימים במסגרת התנאים המולדים שלו אינו סוג של כישרון מיוחד, ואדם שאין לו תחומי עניין, תחביבים או חוזקות כלשהם במסגרת התנאים המולדים שלו אינו סוג של אדם בינוני. כולם פחות או יותר אותו הדבר. אלא שכל מה שהאל מעניק לך, הוא גם דורש ממך ועליך להשתמש בזה בביצוע חובתך, וכל מה שהוא לא נותן לך, הוא לא דורש ממך בנוסף. אף על פי שייתכן שהאל לא העניק לך תחומי עניין ותחביבים או חוזקות, הדברים או התנאים השונים שיש לך במסגרת האנושיות שלך עדיין מספיקים כדי שתיקח על עצמך פריט עבודה או חובה. אם אינך מסוגל לקחת זאת על עצמך, הרי שייתכן שאתה לא נמנה על שורותיהם של אלה המבצעים חובה, וזה כבר יהיה עניין אחר לגמרי.

נסיים כאן את הדיון שלנו בנושא אהבה לאמנויות. האפיון של סוג זה של חוזקה אמור להיות ברור לכם כעת. אל תחשבו שאלה שאוהבים את האמנויות הם מוזרים או מרושעים. אם אתם חושבים כך, הרי שההבנה שלכם מעוותת מאוד. עליכם להתייחס לאנשים כאלה כראוי, לתקשר איתם כראוי, ולעודד אותם ליישם בביצוע חובותיהם את הטכניקות המקצועיות שבהן הם מיומנים ושאותן הם מבינים. אם אתה מנהיג או עובד, עליך ללמוד להשתמש בגישה הנכונה כדי לעזור, להנחות ולכוון את האנשים האלה להביא את חוזקותיהם לידי ביטוי, כדי שיוכלו לעלות על המסלול הנכון ולקחת על עצמם חובה הקשורה לתחומי העניין והתחביבים שלהם. בכך הם יהפכו ליצירי בריאה שעומדים בדרישות, ויהיו ראויים לתחומי העניין, לתחביבים ולחוזקות השונים שהאל העניק להם. אם הם לא מסוגלים לקחת על עצמם חובה הקשורה לתחומי העניין והתחביבים שלהם, זה בסדר גמור שהם יבצעו חובה אחרת. עם זאת, אין להגביל אותם מלהחזיק בתחומי העניין והתחביבים שלהם, מכיוון שזהו חלק מהאנושיות.

בהקשר זה אני נזכר במשהו – ממש עכשיו, בבית האל, כמה זמרים חדשים הקליטו שירים. לאחר שהזמרים החדשים האלה רכשו בשקידה ידע מקצועי והתאמנו בשירה, הם הצליחו סוף סוף להקליט שירים מוגמרים, ועברו מעבודה מאחורי הקלעים להופעה על הבמה המרכזית. אף על פי ששירתם לא מגיעה לרמה מקצועית, ועדיין לא משתווה לרמה של זמרים מקצועיים, ויש מקום לשיפור – כמה מהם שרים ללא עידון וליטוש מספקים, קולותיהם של זמרים מסוימים לא ערבים במיוחד והופעותיהם לא נעימות כל כך לעין – אך גישתם בביצוע חובתם ראויה לעידוד. המעבר מחובבנות להופעה על המסך כזמר מתחיל וחסר ניסיון הוא דבר שראוי לעידוד. אם כן, מה אני רוצה לומר לכם בנוגע לעניין זה? שכאשר סרטוני המזמורים שהוקלטו על ידי הזמרים החדשים האלה יעלו לאינטרנט, עליכם להעניק להם קצת עידוד. אתם יכולים גם להציע כמה הצעות טובות שהם יוכלו להפיק מהן תועלת, אך אל תיטפלו לקטנות, אל תזלזלו בהם בבוז, ואל תהיו ביקורתיים מדי. זו לא גישה טובה; לכל הפחות, אין בה אהבה וסובלנות, וזו לא הגישה שאדם צריך לאמץ כלפי אחיו ואחיותיו. אם כך, מהי הדרך הראויה להתייחס אליהם? עליכם לעודד אותם ולפרגן להם מעט, ולאחר מכן להציע להם כמה הצעות מתאימות; רק כך הדבר יועיל להם. לכל הפחות, יש להם האומץ לעמוד על הבמה ולשיר מזמורים כדי להלל את האל, דבר שמועיל לאנשיו הנבחרים של האל. לכן, על כולם לעזור להם לבצע את חובתם היטב, ובשום אופן אין להעיר להם הערות חסרות אחריות ואין לקנא בהם. עלינו להיות שמחים ומאושרים שבבית האל יש יותר אנשים המוכשרים בשירה – זה דבר טוב. יש לאפשר לבעלי החוזקות בתחום זה להשתמש בהן; יש לתת לכולם הזדמנויות. להם עצמם אין ביטחון רב, ואין להם אפיק לביטוי תחומי העניין והתחביבים המעטים שיש להם. אם יש להם את הנכונות לבצע את החובה הזו היטב והם הקליטו סרטוני מזמורים, כשתראה אותם, עליך לפחות להאזין להם פעמיים או שלוש – להאזין בקשב ובקפידה – ולהעניק להם קצת עידוד. אל תחתור תחתיהם מאחורי גבם. עליך לומר לאחים ולאחיות אחרים להאזין יותר לשירים שהם שרים ולתת להם יותר "לייקים". כמה מהם שרים טוב למדי, עם רגש אמיתי, ומבטאים כל שורה בבהירות רבה; לבושם והתנהגותם מכובדים והולמים, ומציגים אותם באור ראוי בפני אחרים. לעומת זאת, יתכן שאחרים לוקים מעט בחסר מבחינת קולותיהם ובשלותם הטכנית. אם אתה מבין קצת במוזיקה ויכול להצביע על פגמים, אל תלעג להם; התייחס אליהם כראוי, עודד אותם ותמוך בהם בכל זאת. זו הגישה שעליך לאמץ כבן משפחה, כאח או כאחות. אל תחקה אנשים רעים על ידי עשיית דברים שממעיטים בערכם של אחרים או משפילים אותם. אם אתה עצמך לא יכול לעלות על הבמה, אך כשמישהו אחר עושה זאת אתה מקנא בו, חותר תחתיו ומעיר הערות קטנוניות מאחורי גבו, הרי שזהו חוסר אנושיות. התנהלות כזו אינה טובה – היא מתועבת. גם אם אתה יכול להצביע על הפגמים שלהם, עליך עדיין לעודד אותם. עליך לעשות זאת מכיוון שהם אחים ואחיות – הם לא אנשי מקצוע, והם גם לא עברו הכשרה מקצועית – והעובדה שהם מסוגלים לשיר כפי שהם שרים כעת היא אך ורק תוצאה של חקר, תרגול ועבודה קשה שלהם. אז למה לא לעודד אותם? אם תלמד לעודד ולהיות סובלני, ותוכל עדיין להתייחס אליהם כראוי, באהבה ובסובלנות גם כשתבחין בפגמים מסוימים בשירתם, הרי שזה מראה שיש לך אנושיות. יש אנשים שתמיד משווים את הזמרים בבית האל לזמרים מקצועיים של העולם הכופר, ולכן מזלזלים בזמרים בבית האל ונטפלים לקטנות כאלה ואחרות. זהו חוסר באנושיות. אם אתה תמיד מחפש חסרונות של אחרים ותמיד חושב שאתה טוב מאחרים ונעלה מהם, אז למה אינך יכול לשיר שיר שמרגש אנשים? אל תיטפל לקטנות אצל אחרים. הזמרים בכנסייה לא באים מרקע מקצועי, אך יש בהם דבר אחד מיוחד: בביצוע עבודה זו, הם לא עוסקים בקריירה – הם מבצעים את חובתם. חובתם היא להשתמש בקולותיהם כדי לשיר את דברי האל ולהעיד על דברי האל ולהפיץ אותם. לכן עליך לעודד אותם. האם אין זה דבר טוב? (כן). זוהי אנושיות. אין להיטפל לקטנות כשמאזינים לשירתו של זמר חדש ולומר: "הקול של האדם הזה לא טוב. הוא לא מעודן. הוא לא בקצב, והוא מזייף – אני לא מקשיב! אף אחד לא צריך להקשיב לו, ואף אחד לא צריך לתת לו לייק!" על מה אתה מדקדק כל כך בעניין זה? לזייף מעט בשירה, לשיר ללא עידון או בצורה לא מקצועית – האם זה מנוגד לעקרונות-האמת? לא. הם מבצעים את חובתם, ולכן עליך למדוד את שירתם על פי העקרונות של ביצוע חובה, ולא על בסיס טעמך האישי ונקודות המבט שלך. אם לומר זאת בבוטות – מה אתה כבר יודע? אם אתה מבין כל כך הרבה בשירה, מדוע לא שרת ולו שיר אחד ברמה מופתית? מכיוון שלא שרת ברמה מופתית, אין לך זכות להעביר ביקורת על אחרים. כמובן, גם אם אתה יכול לשיר ברמה מופתית, עדיין אסור לך להעביר ביקורת על אחרים. הביצוע שלהם בעבודה זו אינו כשלעצמו עיסוק בתעשיית האמנויות או עבודה באמנויות – זהו ביצוע של חובה והפצת דברי האל, דבר שהוא בעל טבע שונה. לא משנה אם הם שרים היטב או לא, הם משקיעים את ליבם במה שהם עושים – הם מבצעים את חובתם. באשר לרמתם המקצועית, זה כבר עניין אחר. רמה מקצועית ניתן להשיג רק בהדרגה באמצעות למידה ותרגול ארוך טווח. הזמרים החדשים בבית האל נמצאים כעת ברמה שבה הם נמצאים. אנשים צריכים להתייחס אליהם כראוי – על כולם להעניק עידוד ותמיכה. אל תחפשו פגמים ואל תתרברבו. אם תתרברב אנשים ירגישו כלפיך דחיה. אם לא תתרברב ובמקום זאת תקשיב לשירה עוד כמה פעמים, אנשים יחשבו שאתה אדם טוב למדי, אדם בעל לב ירא-אל, שליבו עם בית האל ושיש לו סובלנות, וזוהי נקודת חוזקה, מעלה של האנושיות שלך. אם כך תנהג, אנשים יחבבו אותך, וגם האל יחבב אותך. אך אם תתרברב ותמיד תחפש פגמים כדי להראות שאתה מבריק ושאתה מומחה, הרי שאתה חותר תחת עבודת בית האל ומפריע לה. אם תחתור תחת העבודה, האם האל יוכל לחבב אותך? (לא). האל לא יחבב אותך, וגם האחים והאחיות לא יחבבו אותך. במה הזמרים פגעו בך? מדוע עליך להתרברב ולחתור תחתיהם כך? האם אתה חותר תחת אדם אחד בלבד? לא, אתה חותר תחת עבודת בית האל, אתה חותר תחת האל. אם תעשה זאת, האם האל יוכל לחבב אותך? גם אם אתה שומע פגמים בשירים שהם שרים, אל לך לשפוט אותם, מכיוון שלא מגיעים בן לילה לרמה מקצועית בעבודה ייעודית כלשהי. זה לא קל – נדרשים ליטוש ותרגול, והדרכה מאנשי מקצוע; ובנוסף, לכל אחד יש כישורים שונים. אפילו האל לא מציב להם דרישות על בסיס רמה מקצועית, אז איזו זכות יש לך לדרוש זאת מהם? זה לא רציונלי לדרוש תמיד מאחרים להגיע לרמה מסוימת; זוהי גאוותנות וזו התרברבות. כשאחרים בולטים, אתה חש מוטרד בליבך ומתמלא בקנאה אינסופית, ותמיד רוצה לומר כמה מילים עוקצניות ופוגעניות כדי לספק את היהירות שלך. כמה בזוי לעשות זאת! זה נתעב ונאלח, ולאדם כזה אין מצפון והיגיון. עליכם לעשות דברים שמועילים לאחרים, דברים שראויים להערצתם של אחרים וגם שייזכרו על ידי האל. אל תעשו דברים שחותרים תחת אחרים. האם תזכרו זאת? (כן). אם אינך מסוגל לנהוג בסובלנות, לתמוך ולעודד, ואינך יכול להגן ולשמור על עבודת הכנסייה, אם חסרה לך האנושיות הזו, אז לפחות אל תעשה ואל תאמר דברים שחותרים תחת אחרים. זהו המינימום ההכרחי שלפיו יש לפעול – זהו הגבול.

האהבה להערצת כוכבים

סיימנו לדון באהבה לאומנויות. כעת, הבה נדבר על האהבה להתעסק בענייניהם הפרטיים של ידוענים. יש אנשים שאוהבים במיוחד להתעסק בענייניהם הפרטיים של ידוענים וכוכבים – למשל, מה ידוענים אוכלים, מה הם לובשים, היכן הם מבלים, האם הם עברו ניתוחים פלסטיים, עם מי הם מנהלים קשר רומנטי, אילו חברים בני המין השני יש להם, עם אילו בני זוג קיימו יחסי מין, ואפילו כמה ילדים יש להם מחוץ לנישואין ועם אילו פקידים בכירים ואנשים עשירים הם קיימו קשרים אינטימיים. אנשים כאלה מתעניינים במיוחד בעניינים הפרטיים הללו של ידוענים. לא זו בלבד שהם מתעסקים בעניינים הפרטיים שלהם, אלא גם אוהבים במיוחד לחקות את הבחירות של סגנון החיים היומיומי של הידוענים, את סגנון הדיבור שלהם והתנהגותם, ואת גישתם לחיים. בה בעת, הם גם אוהבים במיוחד לעקוב אחר מקום הימצאם ואחר הרעיונות ונקודות המבט השונות שלהם. לדוגמה, אם ידוען אוהב לגדל סוג מסוים של כלב מחמד, גם הם יגדלו כלב כזה. אם ידוען לובש מותג בגדים מסוים שהוא פופולרי במיוחד בשוק, גם הם יקנו את אותו הפריט. ואם ידם אינה משגת לקנות אותו, הם יקנו חיקוי של הפריט. אם ידוען משתמש במוצר קוסמטי מסוים, הם ישיגו אותו כדי לטפח את עצמם, גם אם הם מרוששים וצריכים למכור כליה או דם כדי לממן זאת. הם אפילו נוסעים בעקבות ידוענים לכל מקום שבו הם מופיעים, עורכים מסיבות עיתונאים או משתתפים באירועי השקה של סרטים ותוכניות טלוויזיה. הם ישימו לב ויעקבו אחר כל מילה ומעשה, כל תנועה, וכל מקום שאליו מגיע הידוען שהם מעריצים, עד כדי אובססיה שבה אין להם חיים משלהם או מחשבות, נקודות מבט וסגנון חיים נכונים משלהם. הם מוטעים ונשלטים לחלוטין על ידי המחשבות, נקודות המבט וסגנון חייו של הידוען. איזה מין בעיה זו? האם זהו תנאי מולד? (לא). האם יש לזה קשר כלשהו לסביבה החברתית שבה אנשים חיים כיום? (כן). יש לזה קשר מסוים. אם כך, מדוע תמיד קבוצה מסוימת של אנשים היא זו שמעריצה כוכבים ולא כולם, למרות העובדה שכל האנשים חיים באותה סביבה נוכחית? למה הדבר קשור? האם היית אומר שהאנשים האלה שמעריצים כוכבים אוהבים אומנויות? לא בהכרח. האם הם מוכשרים באומנויות? גם זה לא בהכרח נכון. אבל הדברים שהם עושים קשורים לאנשים מעולם האומנויות ולמגמות בתחום האומנות. איזה מין בעיה זו? האם זו בעיה של צביונות מושחתים? גילוי של צביונות מושחתים – זה בדיוק מה שזה. אנשים כאלה מעריצים רוע והולכים אחר מגמות רעות. אם כך, האם יש בעיה באנושיות של אנשים כאלה? (כן). יש כל כך הרבה נתיבים שאפשר לבחור בחיים, אז מדוע הם בוחרים בנתיב כזה? האם זה קשור לבעיה באופי? (כן). יש האומרים: "זהו פגם באנושיות. הם פְּתָאִים וטיפשים מלידה, וקל להוליך אותם שולל." האם זו הסיבה? (לא). אחרים אומרים: "האם זה בגלל שרוב האנשים שמעריצים כוכבים הם צעירים, לא בוגרים ושטחיים, ואינם מסוגלים לעמוד בפיתוי של המגמות החברתיות הללו?" האם זה בגלל שהם צעירים? (לא). חלק מהאנשים שמעריצים כוכבים הם מבוגרים או קשישים – קבוצה זו כוללת אנשים מכל הגילים. לאור זאת, האנשים האלה שמעריצים כוכבים לא מוטעים ונסחפים אחר המגמות החברתיות הללו בגלל שהם צעירים, לא בוגרים, ועדיין לא מבינים את ענייני החיים. לכן, הטענה ש"כל מי שמעריץ כוכבים הוא צעיר ולא בוגר" אינה עומדת במבחן המציאות. מכיוון שזה לא נובע מהיותם צעירים ולא בוגרים, הרי שמדובר בבעיה של אנושיות. אם כן, איזו בעיה של אנושיות זו? האם זה אי-עיסוק בעניינים ראויים? (כן). במובן אחד, זהו אי-עיסוק בעניינים ראויים; במובן אחר, יש כאן מידה מסוימת של קלות דעת ואי-שמירה על גבולות ראויים. מה עוד יש בכך? (אי-הליכה בנתיב הנכון). זה נכון – אי-הליכה בנתיב הנכון. זה נוגע בשאלה באיזה נתיב אדם בוחר ללכת. לאחר שאדם מגיע לבגרות, באיזה מקצוע הוא עוסק ובאיזה סוג של נתיב הוא בוחר ללכת בחברה הזו ובקרב אנשים – זהו שיעור חובה שניצב בפני כל אדם. האם הוא שומר על מקומו ומתנהל בימיו כראוי, האם הוא עוסק במקצוע ראוי, והאם הוא עוסק בעניינים ראויים והולך בנתיב הנכון – כל זה תלוי במה שהוא אוהב ובדברים שאחריהם הוא הולך במסגרת אנושיותו. הביטו באנשים מכל תחומי החיים – יש העוסקים באומנויות לחימה, יש הלומדים על אורח חיים בריא, יש העוסקים בתעשיית הטכנולוגיה, בתעשיית האופנה, בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה, בעסקים, ויש הנכנסים לפוליטיקה, ואילו יש המאמינים בבודהיזם, יש המצטרפים לאמונה הדאואיסטית, ויש הבוחרים להאמין באל. לאנשים מסוימים אין מקצוע ראוי, והם גם לא מחפשים מטרות משלהם בחיים – מדי יום הם רק מתמקדים בהערצת כוכבים. עד לאיזו רמה הם עושים זאת? עד לרמה שהם מאבדים את התיאבון לאוכל ולשתייה. אם הכוכב שהם מעריצים הוא אהוב חלומותיהם, הרי שהם יכולים אפילו לנטוש את בן או בת הזוג שלהם בכל עת. אם האנשים האלה מעריצים כוכבים עד כדי אובססיה, עד לרמה שזה יכול להכתיב את חייהם ואת בחירת הנתיב שלהם, ולהפוך לחלק בלתי נפרד מחייהם, באיזה מצב חייהם נמצאים כעת? הם לא שומרים על מקומם בעודם מתנהלים בימיהם. אם האדם המעריץ כוכבים הוא אישה, האם היא יכולה להיות עקרת בית מסורה שתומכת בבעלה ומגדלת את ילדיה, רעיה בעלת מידות טובות ואם אוהבת? (לא). אדם שמעריץ כוכבים עד כדי אובססיה הוא פשוט מטורף. הוא מרגיש דחף ללכת לכל מקום שבו אהוב חלומותיו מופיע או מקיים מסיבת עיתונאים כדי להשיג חתימה. הוא טס למרחקים ארוכים ואפילו חוצה גבולות רק כדי לעקוב אחריו, ומשפחתו לא יכולה לעצור בעדו. הוא עוקב כל הזמן באינטרנט אחר לוחות הזמנים של הידוען וממתין במקומות שבהם הידוען יופיע. אם הוא מפספס אותו, הוא מעביר כמה ימים ולילות בלי לאכול ולישון, ובוכה ללא הפסקה. בדרך כלל, כל מה שמעסיק אותו באינטרנט ובטלוויזיה קשור לידוענים. כמובן, יש אנשים שלא מתמקדים רק בידוען אחד אלא בכמה – ידוענים וידועניות, ידוענים צעירים, מבוגרים וקשישים. הם מתעסקים במראה של הידוענים הללו, במצב נישואיהם, במצב מערכות היחסים שלהם, ובחייהם הפרטיים, ומשקיעים אנרגיה נפשית רבה כדי לאסוף מידע עליהם. הם מתייחסים להערצת כוכבים כאל מקור של הנאה ועניין בחיים, ועוסקים בכך כאילו היה זה עניין רציני. באיזה מצב נמצאים חייו של אדם מסוג זה? הוא כמו גוויה מהלכת – מחשבותיו, מצב חייו, כמו גם התנהגותו היומיומית והשאלה אם מצב רוחו טוב או רע, מושפעים לחלוטין מהידוען שאחריו הוא רודף ואותו הוא מחקה. אם הידוען שאחריו הוא רודף נכנס למערכת יחסים, הוא מרגיש כל כך אומלל עד שהוא מאבד את התיאבון שלו לאוכל ולשתייה למשך כמה ימים ולילות. אם הידוען נפרד מבן או בת זוגו, הוא מרגיש בעננים, הוא חוגג, פותח שמפניה, ומפרסם פוסטים כדי לחגוג. מדי לילה הוא חולם שהוא עם הידוען שאחריו הוא רודף, ואין לו אלא חלומות מתוקים! הידוען שאחריו הוא רודף הוא אהוב חלומותיו, ואף אחד אחר לא נראה לו מושך כמו האדם הזה. האם מצב חייו אינו חריג? (כן). הוא הגיע לרמה כזו של אובססיה – האם הוא נשלט על ידי רוח רעה? (כן). אם כן, האם באנושיות של אנשים מסוג זה יש פגם, ליקוי או בעיה? (יש בעיה). מצבם הנפשי מעט חריג. אנשים רגילים שומעים לעתים חדשות על אנשים בעולם האומנות, וכשהם מפטפטים בשיחת חולין, הם עשויים גם להזכיר זאת כבדרך אגב בכמה מילים, אך כשהם חוזרים לחיים האמיתיים, הם ממשיכים לחיות כרגיל. אם מדובר באם, היא ממלאת את תחומי האחריות שלה כאם; אם מדובר באב, הוא ממלא את תחומי האחריות שלו כאב. העבודה שבה הם עוסקים לא מושפעת או נפגעת כהוא זה. אם הכוכב שהם אוהבים מקיים הופעה במקום כלשהו, הם מרגישים שאין לזה שום קשר אליהם וממשיכים לחיות את חייהם כרגיל, בלי להיות מושפעים מכך. אף על פי שיש להם מידה של הערצה וקנאה כלפי אותו כוכב, וגם מעט חיבה, כשהם חוזרים לחיים האמיתיים יש להם מחשבות עצמאיות, ואין לכך שום השפעה על חייהם ועל הקריירה שלהם, על אמונתם שלהם, ועל הדברים שעליהם לחתור אליהם ועל הנתיב שבו עליהם ללכת. זהו מצב של חשיבה אנושית ומצב נפשי רגילים. לעומת זאת, אנשים שאוהבים להעריץ כוכבים כבר איבדו את עצמם ואת היכולת לשלוט בעצמם בתהליך זה; הם מובלים באף לחלוטין על ידי אותם כוכבים כביכול. מחשבותיהם ומצב חייהם נשלטים ומוכתבים לחלוטין על ידי המילים, המעשים והרגשות של הכוכבים. זו כבר לא רק בעיה של אנושיות – מצבם הנפשי בעייתי במידת מה. רגשותיהם הפכו לחריגים, מצב חיי היומיום שלהם הפך לכאוטי, והם איבדו לחלוטין את הכיוון שלהם. כל חייהם סובבים סביב הערצת כוכבים בלבד; הערצת כוכבים היא הדבר ההכרחי היחיד בנתיב קיומם. כל עוד הם חיים ונושמים, הם נהנים מהערצת כוכבים ונשענים על כך כדי להעביר את הזמן מדי יום. אם הם לא מעריצים כוכבים, הם חושבים שהחיים ריקים וחסרי משמעות, שהם חיים ללא כל מטרה או כיוון, וחשים אבודים בליבם. לכן, מעת לעת הם מרגישים שעליהם לגלוש באינטרנט כדי לחפש עדכונים על הידוען שהם אוהבים – מה הוא אוכל ושותה, מה מצב חייו כעת, מתי הוא יקיים הופעה, איך הייתה הופעתו בסרט האחרון, מה מצב נישואיו, מה מצבו המשפחתי – הם מחפשים מידע כזה מדי פעם כדי להעביר את הזמן ולמלא את חייהם הריקים, חסרי הכיוון והמבולבלים. האם הם לא נשלטים לחלוטין על ידי הידוענים הללו? האם הם לא נשלטים על ידי הלך הרוח הזה או המגמה הזו של הערצת כוכבים? (כן). אם כך, האם לאנשים מסוג זה יש עדיין מצפון והיגיון? הם יצאו מדעתם, מצבם הנפשי הפך לחריג. לאחר שסוג זה של מגמה או תופעה חיצונית הוליכה אותם שולל והפריעה להם, הם איבדו את הכיוון שלהם וכבר אינם יודעים אם מה שהם עושים נכון או שגוי – הם לא יודעים מה טוב או רע עבורם. אם אנשים מנסים להניא אותם מדרך זו, הם פשוט לא מסוגלים לקלוט או להבין זאת. הם מוכנים להוציא שכר של שלושה עד חמישה חודשים כדי להשתתף בהופעה של הכוכב שלו הם סוגדים, והם אפילו ממשכנים חפצי ערך מסוימים או לווים כסף, ולאחר שהם חוזרים עליהם להחזיר את חובותיהם. הם משלמים מחיר מעין זה רק כדי להשיג את מטרתם להעריץ כוכבים. האם אנשים מסוג זה הם רגילים? (לא). אם נשפוט על פי רמת האובססיה וחוסר השליטה העצמית שאליהם הגיעו, אנשים כאלה כבר איבדו כל מצפון והיגיון, ואינם יכולים עוד לשלוט בעצמם; לא אכפת להם כלל כמה כסף הם מוציאים ולאיזה מרחק הם נוסעים למען הערצת כוכבים. לפיכך, אם נשפוט על פי הביטויים האלה, קשה מאוד לסווג אותם כאנשים רגילים. יש לומר שיש בעיה באנושיות שלהם – הם איבדו את הרציונליות שלהם. אם כך, האם המצפון שלהם עדיין מתפקד? האם יש להם עדיין מצפון? (לא, אין להם). אם כך, איזה מין אנשים הם? אין להם לא מצפון ולא היגיון; האנושיות שלהם הצטמצמה לכדי קליפה ריקה ותו לא. החיים האמיתיים של אנושיות רגילה התרחקו מהם יותר ויותר. קשה להם מאוד להשתלב בחיים האמיתיים וקשה להם מאוד ליישב את דעתם ולעסוק בעניינים רגילים של החיים האמיתיים. יש בחייהם עניין אחד ויחיד והוא הערצת כוכבים. אם כך, האם עולמם הרוחני לא נשלט על ידי עניין זה של הערצת הכוכבים? (כן). כלפי חוץ אדם כזה נראה כאדם, אך במהותו, האם הוא לא הפך כבר לקליפה ריקה ותו לא? (כן). אילו מין אנשים הם אלה שנותרו כקליפות ריקות? (גוויות מהלכות). זה נכון – גוויות מהלכות. האם יש להם אמונה? (לא). האם יש להם חתירות חיוביות כלשהן? (לא). האם הם מבינים מהם דברים חיוביים ומהם דברים שליליים, מה צודק ומה מרושע? (לא). כיצד ניתן לראות שהם לא מבינים? כיום, כשזמרים מפורסמים מופיעים על הבמה הם לובשים תלבושות חשופות ומפתות יותר ויותר, ומבצעים תנועות מרושעות יותר ויותר. הקהל שמעריץ את הכוכבים הללו נעשה נלהב, מרוצה ומשולהב יותר ויותר כשהוא צופה בכך. במיוחד, כשכוכב פופ מתלהב מעט, פושט את בגדיו ומשליך אותם אל הקהל, האנשים בקהל יוצאים מגדרם לחלוטין. יש שמתרגשים כל כך עד שהם לוקים בדום לב ומתעלפים. מראות של הערצת כוכבים אכן מגיעים לעוצמות כאלה! לעתים אף מתרחשות מנוסות בהלה, ויש אנשים שנפצעים ואף מאבדים את חייהם כשמאמצי ההצלה נכשלים. כל אלה הן טרגדיות הנגרמות כתוצאה מהערצת כוכבים. פציעה ואובדן החיים כתוצאה מהערצת כוכב – אימרו לי, האם חיים כאלה אינם חסרי ערך? האם יש להם ערך כלשהו? אם נשפוט על פי רגשותיהם, הדברים שהם אוהבים, והסצנות שגורמות להם להתרגש מספיק כדי לצרוח, האם האנשים האלה יודעים בושה מהי? האם הם יודעים מהם דברים חיוביים וצודקים, ומהם דברים מרושעים? (לא). הם לא יודעים. אנשים רגילים רואים את הסצנות הללו וחשים סלידה: "איך העולם הפך למרושע כל כך? זה מרושע מדי!" אך האנשים האלה שמעריצים כוכבים רואים את הסצנות הללו ומרגישים שמחה, גאווה, סיפוק ושביעות רצון, ומאמינים שכעת אין להם שום חרטות בחיים האלה, והם צורחים ומריעים לסצנות הללו. זה מראה שעמוק בנשמתם הם לא יודעים מהם דברים מרושעים, מהם דברים צודקים, מהם דברים חיוביים, או מהם דברים שליליים. יש מעריצות של זמרים או שחקנים שאפילו רודפות אחר הכוכב האהוב עליהן עד למקום מגוריו, והן מוכנות להציע לו את עצמן. כשהכוכב מסרב, הן אפילו כועסות ומכנות אותו פחדן. האם לאנשים כאלה יש בכלל בושה כלשהי? האם הם מבינים את משמעות המילים "חוש בושה"? האם הם מבינים מהם דברים חיוביים ומהם דברים שליליים? (הם לא מבינים). הם אפילו לא מבינים את המילים "חוש בושה". כשהכוכב מסרב, הן אפילו מעליבות אותו. האם הם בכלל בני אדם? זה לא שחסר משהו באנושיות שלהם – אלא שהם מעורערים בנפשם; הם רוחות טמאות ורוחות רעות!

בקרב קבוצות שונות של אנשים תמיד יש מספר מסוים של אנשים שהם אובססיביים להערצת כוכבים. למען הדיוק, אנשים כאלה הם גוויות מהלכות, ובאופן ספציפי, הם לא בני אדם. הם מתייחסים לכוכבים שמופיעים לעתים קרובות על הבמה ועל המסכים כאל דבר-מה שיש לרדוף אחריו, ואפילו רואים בכך קריירה לגיטימית. הם מבזבזים את חייהם באופן הזה. יש לומר שבחברה כולה, אנשים מסוג זה הם קבוצה מיוחדת, דומים פחות או יותר לאלה שבתחתית החברה, שאינם עוסקים בעניינים ראויים – כולם חלאות וחסרי ערך! אין להם אמונה, אין להם חתירות חיוביות, ובאנושיות שלהם אין להם שום צרכים חיוביים, שאיפות חיוביות או דברים חיוביים. לא משנה עד כמה עולם האומנות מרושע או אפל, לא אכפת להם וזה לא מעורר בהם שאט נפש; הם מקבלים אותו ומאשרים אותו, ויתרה מכך, הולכים אחריו בקנאות. איזה מין אנשים הם אלה? אפשר לומר שהם חלאות. מנקודת המבט של ממלכת הרוח, אנשים מסוג זה הם רוחות טמאות ורוחות רעות. כאשר רוחות טמאות ורוחות רעות מתגלגלות כבני אדם, גם הן צריכות לאכול ולפעול כמו אנשים רגילים, אך הן לא עוסקות בעניינים ראויים ולא מקבלות את האמת כהוא זה, אלא רק אוהבות לחפש אנשים מסוגן כדי למצוא הנאה, ומעבירות את ימיהן בבטלה בעודן ממתינות למוות. אם הן לא יכולות לעסוק בתעשיית האומנויות, הן הולכות אחר האנשים שבאותה תעשיה ואחר כל מיני מגמות רעות שבה כדי לספק את צרכיהן. לכן, לא משנה במה האנשים האלה מוכשרים, עצם העובדה שיש להם חתירות כאלה ושהם בוחרים בנתיב כזה ובדרך חיים כזו בחברה, מראה שהם לא אנשים טובים או אנשים שיכולים לזכות בישועה. הסיבה שאני אומר שאנשים כאלה לא יכולים לזכות בישועה היא בדיוק מכיוון שבתוך האנושיות שלהם יש "ריק". את ה"ריק" הזה יש לשים במירכאות. מדוע? מכיוון שהאנושיות שלהם לא מחזיקה בדברים חיוביים אלא בכל מה שרוחות טמאות ורוחות רעות מחזיקות: הליכה אחר הרוע, סגידה לרוע, הליכה אחר החושך וסגידה לחושך. הם הנוהים שניצבים בחזית המגמות הרעות בחברה הזו שכולה רעה, והם גם המפיצים של המגמות הללו. לאחר שרעיונות מופרכים מרושעים שונים ומחשבות ונקודות מבט מעוותות שונות מעולם האומנויות מועברים לציבור באמצעות מחשבים, טלוויזיות, מגזינים, עיתונים, יצירות קולנוע וטלוויזיה וצורות אחרות, הם מתפשטים בהדרגה בקרב אנשים, ואז מופצים באופן נרחב. בקרב האנשים הללו, דווקא מעריצי הכוכבים האלה הם חיל החלוץ בהפצת המחשבות המרושעות או המגמות המרושעות ודרכי הפעולה המצויות ביצירות קולנוע וטלוויזיה וביצירות אומנות שונות. הם קו הממסר הראשון שמעביר מחשבות מרושעות שונות ומחשבות ונקודות מבט מעוותות שונות. באמצעות מה שהם מפיצים מפה לאוזן, ובאמצעות פעולותיהם וביטוייהם הממשיים, הציבור מאשר ומקבל בהדרגה מחשבות מרושעות ומגמות מרושעות שונות. לאחר מכן, הם עוברים התניה והדברים הללו מחלחלים לתוכם לאט לאט. בסופו של דבר, המגמות והמחשבות המרושעות, והמחשבות ונקודות המבט המעוותות משיגות בהדרגה דריסת רגל ואחיזה תחת מערכות חברתיות שונות ובקרב קבוצות שונות של אנשים. במבט לאחור אל העבר, כאשר אנשים הגיעו לגיל נישואין, שדכן היה מפגיש ביניהם ומשדך אותם זה לזו. לנישואין נדרשה גם הסכמת שני זוגות ההורים, ולאחר מכן נקבע מועד, ובני הזוג נכנסו בברית הנישואין. בהקשר החברתי של העבר, רוב האנשים גילו כבוד וזהירות בכל הנוגע לנישואין בין גברים לנשים. הם התייחסו לנישואין כאל מאורע חשוב והיו מסוגלים להתייחס אליו ברצינות ובכובד ראש. הם דרשו במיוחד מילדיהם לא להיות הוללים, לא לקיים גילוי עריות, ולא לקיים יחסי מין אסורים – היה צורך לעמוד בדרישות הללו. לכל הפחות, לרוב האנשים היה המושג הזה בליבם. בדרך זו, תחת ריסון המצפון של האנושיות שלהם, אנשים רבים נמנעו מהמעשים הרעים של קיום יחסי מין אסורים ומהפקרות, ובמידה מסוימת, הדבר הגן הן על גברים והן על נשים. כמובן, הייתה לכך גם השפעה חיובית מסוימת על האקלים החברתי. אולם, עם התפתחות הזמנים והופעתן של יצירות אומנות שונות, החלו להופיע שוב ושוב כל מיני מחשבות ונקודות מבט הדוגלות בשחרור מיני, בחופש בנישואין וכן הלאה. מצד אחד, אנשים מסוימים מקדמים את הרעיונות הללו; ובנוסף, החברה מקדמת ומפיצה אותם ברבים צעד אחד קדימה באמצעות עיבודים והופעות בצורות אומנותיות שונות. מחשבות אלה זוכות תחילה להכרה ומתקבלות על ידי חלק ממעריצי הכוכבים – כלומר, הקהל הראשון שלהן הוא מעריצי הכוכבים הללו. מכיוון שהאנשים האלה מעריצים כוכבים, הם ממהרים לקבל ולאשר את המחשבות הללו שאותן מקדמים הכוכבים על הבמה, על המסך או בצורות אומנותיות מסוימות. לאחר שהם מאשרים אותן בתוקף, הם משפיעים על ילדיהם כמו גם על האנשים שסביבם בחיי היומיום. בדרך זו, אדם אחד מעביר את המחשבות הללו לעשרה אנשים, עשרה אנשים מעבירים אותן למאה, מאה אנשים מעבירים אותן לאלף, ואלף אנשים מעבירים אותן לרבבות – וכך מחשבות אלה מופצות מהיקף קטן להיקף רחב הרבה יותר. במהלך השנה או השנתיים הבאות, אנשים משמיעים את הרעיונות הללו, וחמש או עשר שנים מאוחר יותר, הם עדיין משמיעים אותם. עשרים או שלושים שנה מאוחר יותר, מחשבות מרושעות כאלה מתגבשות יותר ויותר בקרב אנשים, הן מופצות באופן נרחב יותר ויותר לכל פינה בחברה, ומושרשות עמוק יותר ויותר בליבו של כל אדם. ואז אנשים מאשרים בהדרגה את המחשבות המרושעות והמגמות הרעות הללו, הן מתקבלות בהדרגה על ידי הציבור, ואנשים הופכים יותר ויותר לנהנתנים, הוללים וחסרי רסן בכל הנוגע לנישואין ולעניינים שבין גברים לנשים. אנשים מאמינים שאלה פתיחות מחשבתית ואופקים רחבים, ושזהו סימן לאנושיות בוגרת, והם מדברים על דברים שליליים כאילו הם חיוביים ולגיטימיים. בשלב זה, המגמות הרעות של החברה כולה מתגברות, צוברות עליונות והופכות לזרם המרכזי. לרוב האנשים כבר אין מחשבות ונקודות מבט נכונות לגבי נישואין ומערכות יחסים בין גברים לנשים; הם מרגישים שהדברים הללו אינם עניין גדול. בפרט, הומוסקסואליות הפכה לנפוצה יותר ויותר; יתרה מכך, רומנים מחוץ לנישואין הפכו לנפוצים יותר ויותר, וכך שיעור הגירושין עלה יותר ויותר. ילדים רבים יותר איבדו אהבת אב ואם, והם חיים בבית חד-הורי או עם אב חורג או אם חורגת. לאנשים רבים יש בן או בת זוג לפני הנישואין והם לא רואים בכך דבר מביש, ואפילו חושבים שזה נורמלי, שכך היא החברה ושזה לא עניין גדול. בכל עת, רשעות היא לעד רשעות, ודברים חיוביים הם לעד חיוביים. גם אם אתה חושב שזה לא עניין גדול, הדבר נובע מהמגמה הרעה הזו ומהניוון של החברה הזו – הדבר נגרם מכך שבני אדם הושחתו על ידי השטן, והוחדרו בהם ומילאו אותם מחשבות מרושעות ומגמות רעות. אין פירוש הדבר שדברים חיוביים יכולים להיקרא שליליים, וגם לא שדברים שליליים יכולים להפוך כיום לדברים חיוביים. אם אתה חושב כך זה בגלל שאינך מבין את האמת או מהם דברים חיוביים. הסיבה לכך היא שבנסיבות אלה, אתה נאלץ לקבל מגמות רעות ומחשבות מרושעות כעקרונות וכבסיס לאופן שבו אתה מתנהל. החברה הזו והאנושות הזו הושחתו עמוקות בדיוק בדרך זו, לאט לאט. לכן, בעניין המגמות הרעות המופצות ברבים והמושרשות עמוק בליבם של אנשים, מעריצי הכוכבים הללו ממלאים את תפקיד חיל החלוץ בהפצת מגמות רעות ומחשבות ונקודות מבט מרושעות. הם המפיצים ממקור ראשון של הדברים הללו. אם נאמר שזהו השטן שמשחית אנשים, יהיה זה מעט מעורפל או מופשט. אבל אם נאמר שמעריצי הכוכבים הללו הם המקדמים למעשה את הפצת מחשבותיו של השטן ואת המגמות הרעות של השטן, זה מדויק ביותר. זאת מכיוון שהם קבוצת האנשים הקרובה ביותר לעולם האומנויות או למחשבות מרושעות ומגמות רעות שונות, והם חלק מהאנשים שבאים במגע קרוב עם כוכבי הקולנוע והזמרים המפורסמים הללו. ללא האנשים האלה שרודפים אחריהם, ללא תמיכתם האובססיבית, לאותם זמרים וכוכבי קולנוע מפורסמים כביכול, לא היו כוח משיכה, מוניטין, השפעה, וכוח כה גדולים כדי להוליך שולל. דווקא בגלל ההערצה והחיקוי הנלהב של מעריצי הכוכבים הללו, מגמות רעות ומחשבות מרושעות שונות הופצו בקרב אנשים במהירות יוצאת דופן. באמצעות פעולותיהם הממשיות, הם אומרים לציבור שהדברים המרושעים השונים והמחשבות ונקודות המבט המעוותות והמרושעות השונות שמופיעים בעולם האומנויות, הם דברים שאנשים צריכים לקבל, ושהדברים הללו נורמליים ולגיטימיים מאוד. בסופו של דבר, רוב האנשים מקבלים בהדרגה את דרכי הפעולה ואת המחשבות ונקודות המבט המרושעות הללו. כתוצאה מכך, הרומנים מחוץ לנישואין, המתירנות, או כל מחשבה, נקודת מבט ודרך פעולה מרושעת של הדמויות הידועות כביכול, של הזמרים המפורסמים וכוכבי הקולנוע הללו, נעשים לדברים שממעיטים בחומרתם ואיש לא מביע דעה או שיפוט נכונים לגבי הדברים הללו. לפיכך, לא משנה עד כמה הדמויות הידועות, הזמרים המפורסמים וכוכבי הקולנוע הללו מופקרים, לא מסלקים אותם ולא מגנים אותם אלא הם ממשיכים להתהדר על הבמה. דבר זה תואם היטב לאמרה פופולרית בחברה: "ללעוג לעניים, לא לזונות". זהו תיאור אמיתי של ניוון האנושות, וגם עדות לכך. אתה מבין, כשאתה מאמין באל ונעצר ונכלא, אנשים לועגים לך ומזלזלים בך. למעשה, הם גם יודעים שלא עשית שום דבר רע – אמונה באל פירושה שלאדם יש אמונה, רצון להיות אדם טוב, ורצון להגיע לשמיים; מאמינות לא מוכרות את גופן ולא עובדות כזונות, ומאמינים לא מבצעים מעשי שוד אלא מתנהלים בצורה שומרת חוק. ובכל זאת הם מעוררים מורת רוח אצל אנשים. אם לאישה יפה ואטרקטיבית יש קשרים מגונים עם פקידים רמי-דרג ועם אנשים עשירים, ומדי יום היא יוצאת לסיבוב במכוניות יוקרה, אחרים מקנאים בה ומעריצים אותה, ואומרים: "באמת יש בך משהו, שיחקת אותה. את מסוגלת להרוויח כסף עבור הורייך כדי שיוכלו לאכול טוב ולהתלבש יפה. המראה שלך בהחלט שווה!" אבל אם אתה נראה טוב ואתה מתחתן עם מישהו שמאמין באל, הם יצחקו עליך. לא זו בלבד שהם יצחקו עליך, אלא שאם הם יראו שרודפים אותך, הם גם יתעמרו בך. האם זה לא המצב? (כן).

לאף אחד מהדברים שעושה הקבוצה הזו – מעריצי הכוכבים הללו – אין שום משמעות. נהפוך הוא, פעולות אלה מְלַבּוֹת את הפצת המחשבות המרושעות והמגמות הרעות של השטן. הביטו במעריצי הכוכבים של ימינו – יש נשים שעולות לבמה ושרות ורוקדות ללא היסוס, וכשהן רואות זמר מפורסם, הן סוגדות לו עד אין קץ. התנהגות זו שונה בתכלית מהתנהגותן של נשים בשנות ה-40 וה-50. כפי שכופרים אומרים, הן הפכו לפתוחות – פתוחות במחשבה ופתוחות במיניות, הן משוחררות בשני התחומים הללו. יש האומרים: "באיזה עידן אנחנו חיים? מי מעבירה את כל ימיה עם בעל אחד בלבד? מי ממקדת את חייה תמיד סביב ילדיה? חייבים למצוא מישהו חדש כשאפשר, וליהנות כשיש הזדמנות!" ראו איזה מין מחשבות יש לאנשים האלה – עד כמה הן מחרידות! אם אדם המאמין באל חושב גם הוא כך, האם זה סימן טוב? אם למאמין יש את המחשבות ונקודות המבט הללו, והוא מקנא באנשים כאלה, סוגד להם ורוצה להיות אדם כזה, האם זה לא מחריד ומסוכן מאוד עבורו? (כן). לא נדבר לעת עתה על עד כמה זה מחריד או מסוכן. רק מבחינת המהות של האנשים הללו, עמוק בנשמתם, הם מקנאים במיוחד בכוכבים הללו, מעריצים אותם ואוהבים אותם. הם מסוגלים לקבל כל מיני התנהגויות וכל מיני מחשבות ונקודות מבט מכוכבים. לא משנה עד כמה המחשבות מרושעות, הם מסוגלים לקבל אותן. הם מאמינים: "כך אנשים צריכים להתנהל – רק כך אפשר להיות חופשי. צריך לאפשר לכל המחשבות ונקודות המבט להתקיים. אחרי הכול, העולם מורכב מסוגים שונים של אנשים." אין במחשבותיהם הבחנה בין חיובי לשלילי, אין הבחנה בין נכון לשגוי. האם אדם כזה אינו חריג מבחינה נפשית? אם בגלל איכות ירודה אין לאדם יכולת להבחין בין נכון לשגוי, אך עדיין יש לו חוש בושה, והוא יכול לדבוק במשהו אם הוא יודע שזה נכון, ובשום אופן לא יעשה משהו אם הוא יודע שזה שגוי, והוא יכול לתעב משהו בליבו אם הוא יודע שזה מרושע, אזי הוא עדיין אדם רגיל. אך אם הוא יודע בבירור שדבר-מה לא נכון, שהוא מרושע, ובכל זאת לא זו בלבד שהוא לא מתנגד לו, אלא גם מסוגל לקבל אותו ללא היסוס, ואפילו לקנא בו וללכת אחריו, ולשקוע עמוק יותר ויותר, אזי הוא לא אדם אלא גוויה מהלכת. הוא הרוס ואינו יכול לזכות בישועה. לכן, אי אפשר לומר שלאנשים מסוג זה יש אנושיות ירודה, מעט יושרה, אופי נאלח, או היעדר מצפון והיגיון – זו לא הבעיה. הבעיה הגדולה ביותר היא שפשוט אין להם אנושיות. אם כך, מהם האנשים האלה? רוחות טמאות, רוחות רעות וגוויות מהלכות. הם המקדמים, המעבירים והמפיצים של מגמות רעות שונות ומחשבות ונקודות מבט מעוותות ומרושעות שונות. זה בדיוק כמו מגפה – אדם אחד שנושא נגיף מפיץ אותו לכל מקום שאליו הוא הולך, וככל שהוא הולך ליותר מקומות, כך הנגיף מופץ באופן נרחב יותר. מעריצי הכוכבים הללו דומים לנשאי נגיפים ולמפיציהם, ולכן הם בשום אופן לא בני אנוש – הם לא בני אדם. מהי ההגדרה של מי שכביכול אינם בני אדם? ההגדרה היא שהאנשים הללו הם המקדמים והמפיצים של מגמות רעות ומחשבות ונקודות מבט מרושעות. האם אתם מבינים כעת? אם אתה עדיין מקנא בכוכבים הללו בליבך או שרצית פעם להפוך לאדם מסוג זה, אני אומר לך, זוהי דרך אל-חזור. לעולם אל תנסה להיות אדם מסוג זה! אם אי פעם גילמת תפקיד ביצירת קולנוע או טלוויזיה, אם אי פעם רצית להפוך לכוכב קולנוע או לדמות ידועה ותכננת ללכת בנתיב זה, אני אומר לך – לחץ מיד על הבלמים ועצור. זה לא עניין של עונש או גמול. זוהי דרך המובילה לאבדון נצחי – לעולם אל תלך בה! אם אתה רוצה ללכת אחר אדם מסוג זה מכיוון שהוא הוליך אותך שולל או היית חלש באופן זמני, או בגלל קנאה וכמיהה זמניות, אזי הקשב לאזהרתי, הקשב לתוכחתי – לחץ מיד על הבלמים. לעולם אל תיכנס לתעשייה הזו, לעולם אל תצטרף לשורותיה; לעולם אל תהפוך לאחד מהם. אם אינך יכול להתמיד בהליכה בנתיב הנכון או בעשיית דברים בעלי משמעות, עדיין אסור לך להפוך למפיץ של מגמות רעות ומחשבות ונקודות מבט מרושעות – זהו נתיב שהאל קילל. לכן, לא משנה איזה תפקיד גילמת בעבר ביצירת קולנוע או טלוויזיה, בין שהחשבת את עצמך לדמות חשובה, לדמות ידועה, או לדמות רמת-דרג כלשהי – לא משנה כיצד מיצבת את עצמך – כל זה הפך לעבר, הכול היה שגוי. אם כבר לחצת כעת על הבלמים, אזי אפשר רק לומר שבאותו זמן, שיעור קומתך לא היה בוגר ולא הבנת את האמת. לעולם אל תחשוב כך בעתיד ולעולם גם אל תלך בנתיב זה. אם אתה רוצה להיות דמות חשובה או דמות ידועה, אם אתה רוצה שאחרים יסגדו לך וילכו אחריך, אזי חשוב מיד על הדברים שאמרתי היום. עבור כל אדם, קשה ביותר לקבל בשורה על אבדון נצחי – אלו החדשות הגרועות ביותר. זהו נתיב שהאל מקלל. לעולם אל תלך בנתיב זה, לעולם אל תוכתם בזוהמה הזו. עלייה על הנתיב הזה פירושה אבדון נצחי! עליך להתנהל תוך שמירה על החוק מכיוון שאתה יציר בריאה, חבר באנושות הנבראת. לא משנה באיזה תפקיד החזקת, איזו עבודה עשית, או אילו תרומות תרמת בבית האל, בסופו של דבר, עליך לקבוע את מקומך הראוי. מהו המקום? אתה יציר בריאה, חבר באנושות הנבראת. עליך למלא את חובתו של יציר בריאה. ביצוע חובתך חייב לעמוד בדרישות ולהיעשות לשביעות רצונו של האל. עליך לשאת עדות למען האל, להפיץ את דבריו, לשמש כעד למען האל, ולהיוושע. זוהי האחריות והמחויבות לכל ימי חייך וחובתך למלא אותן, וזה גם הנתיב שעליך לבחור. אל לך ללכת אחר המגמות הרעות של השטן ולהיות זה שמפיץ ומעביר מחשבות ונקודות מבט מרושעות. האנשים הללו הם המנוונים שבאנושות, הם רוחות רעות ורוחות טמאות. הם מקוללים ונידונים לאבדון נצחי! אם אדם הולך בדרך זו ואפילו עשרה סוסי פרא לא יכולים למשוך אותו ממנה, אזי הוא יקבל את גמולו – סופו לא יהיה טוב. לכן, בכל עת עליך לדעת שאתה אדם נברא, עליך לדעת מהו מקומך, מה עליך לעשות, ובאיזה סוג של נתיב עליך ללכת. זהו הדבר החשוב ביותר. האם יש צורך לשתף על הדברים הללו? (כן). הנושאים הכרוכים בנתיבי חייהם של אנשים חשובים מאוד. מעת לעת, עליכם להקשיב להם ולהרהר בהם. הדבר מועיל ועוזר להיווכחותכם בחיים ולהליכתכם בנתיב הנכון בחיים – יש לכך השפעה טובה, חיובית ובונה על הדברים הללו. אל תשכחו את הדברים הללו.

זה הכול לשיתוף של היום. להתראות!

30 בדצמבר 2023