מזה זמן מה אנו דנים בפריט המרכזי הראשון ביישום בפועל לגבי האופן שבו יש לחתור אל האמת, והוא "לוותר". בפעם הקודמת שיתפנו על הפריט השלישי בנוגע למונח "לוותר" – ויתור על המחסומים בין אדם לאל ועל עוינותו כלפי האל – וזה היה תוכן חדש לגמרי. לתוכן זה אין היבט יחיד; הוא כולל פריטים ותכנים רבים. תכנים אלה הם מה שאנשים חווים בתהליך של עבודת האל, והם קשורים ישירות לחייהם ולחתירתם. לכן, ההיבט הראשון שעליו אנחנו באמת צריכים לשתף הוא תפיסותיהם ודמיונותיהם של אנשים לגבי האל. זהו נושא שאנשים לא יכולים להימנע ממנו בתהליך ההליכה בנתיב של האמונה באל. בפעם הקודמת שיתפתי על חלק מהתוכן הזה. יש מישהו שיכול לומר לנו על מה שיתפתי באופן ספציפי? (בפעם הקודמת האל שיתף על ויתור על המחסומים בין אדם לאל ועל עוינותו כלפי האל. האל חשף תחילה את התפיסות והדמיונות שלנו לגבי עבודת האל. לדוגמה, יש לנו תפיסות ודמיונות לגבי יומו של האל, ואנחנו גם מאמינים שעבודת האל היא על-טבעית מאוד, ושכל עוד רוח הקודש פועלת ומניעה אנשים, הם יוכלו לפתור כל בעיה וצביונותיהם המושחתים ישתנו. תוך כדי חשיפת התפיסות והדמיונות הללו, האל אמר לנו שהתוצאה שהוא מתכוון להשיג בעבודתו היא להטמיע את דבריו בתוכנו, כך שכאשר דברים יקרו לנו בחיי היומיום שלנו, נוכל ליישם בפועל לפי דברי האל ולפי עקרונות-האמת – זוהי דרישתו של האל מכל אחד מאיתנו). מי עוד יכול להוסיף על כך? (בפעם הקודמת האל גם שיתף על העובדה שאנשים מאמינים שהאל חורץ את דינם על סמך הביטויים הזמניים שלהם, והם גם חושבים שבכך שהם דבקים בתקנות חיצוניות ובהתנהגויות טובות כלפי חוץ, הם מְרַצִּים את האל ויכולים להשיג ישועה – כל אלה הם תפיסות ודמיונות של אנשים. כמו כן, כשאנשים חלשים או חושפים מרדנות ושחיתות, הם מאמינים שהאל יטיל עליהם משמעת ויעניש אותם – גם אלה תפיסה ודמיון. מתוך חשיפתו של האל את התפיסות והדמיונות הללו של אנשים, הבנו שהאל לא רוצה את ההתנהגויות החיצוניות הטובות שלנו, והוא גם לא רוצה שנדבוק בתקנות וביישומים בפועל חיצוניים מסוימים. במקום זאת, הוא מקווה שכאשר דברים יקרו לנו, נוכל לחפש את עקרונות-האמת ולהיכנס למציאות-האמת). לכל אחד יש את התפיסות והדמיונות הללו במידות שונות, הלא כן? (כן). לפני שאנשים מתחילים לחתור אל האמת, או כשהם לא מבינים את האמת ועדיין לא השיגו אותה, הם נוטים להשתמש בתפיסות ובדמיונות הללו כדי לשער כיצד האל פועל או כדי לקפוץ למסקנות לגבי האופן שבו האל יפעל. בה בעת, הם גם נוטים להשתמש בהשערות הללו כדי לחרוץ את דינם, את קצם, ואם יבורכו או יסבלו מאסון בעתיד. לפיכך, בתהליך חתירתם של אנשים אל האמת, התפיסות והדמיונות הללו הפכו במידה רבה למכשולים בפני יכולתם לקבל את עבודת האל, בפני חתירתם אל האמת ובפני השגתה. כלומר, אם אנשים לא יכולים לוותר על התפיסות והדמיונות הללו, ותמיד רואים בהם את המניע ואת סיבת השורש שלהם להאמין באל ולנהות אחריו, אזי התפיסות והדמיונות הללו יפריעו להם במידה רבה לחתור אל האמת ולהשיגה. ובסופו של דבר הם יוכלו להשתמש רק בתפיסות ובדמיונות שלהם כדי לקבוע את ערכם, זהותם ומעמדם בפני האל, ולקבוע איזה סוג של יחס יוכלו לקבל בבית האל, מה יהיה יעדם ואיזה ברכות יקבלו בעתיד, כמה סמכות תהיה להם וכמה ערים ינהלו, ואם הם יהיו עמוד תווך או משען עיקרי בשמיים, או כמה יוכלו להשיג בחיים האלה וכמה יוכלו להשיג בעולם הבא. מכיוון שהתפיסות והדמיונות הללו כרוכים בחייהם ובחתירתם של אנשים, הם משפיעים על הנתיבים שבהם הם הולכים, וכמובן, הם משפיעים גם על קצם ועל יעדם הסופיים. אנשים חיים וחותרים בתוך תפיסותיהם ודמיונותיהם; לפיכך, הם בהכרח רואים, שופטים וקובעים הכול על בסיס התפיסות והדמיונות הללו. לכן, לא משנה כיצד האל מספק את האמת ואומר לאנשים באילו השקפות עליהם להחזיק ובאיזה נתיב עליהם ללכת, כל עוד אנשים לא ייוותרו על תפיסותיהם ודמיונותיהם הם ימשיכו לחיות על פיהם, והתפיסות והדמיונות הללו יהפכו באופן טבעי לחייהם ולחוקים שעל פיהם הם ישרדו, ויהפכו בהכרח לדרכים ולשיטות שבאמצעותן אנשים מתמודדים עם כל מיני מאורעות ודברים. ברגע שתפיסותיהם ודמיונותיהם של אנשים הופכים לעקרונות ולקריטריונים שעל פיהם הם מתייחסים לאנשים ולדברים ומתנהלים ופועלים, אזי לא משנה כיצד יאמינו באל או כיצד יחתרו, וכמה קשיים יסבלו או איזה מחיר ישלמו, הכול יהיה לשווא. כל עוד אדם חי על פי תפיסותיו ודמיונותיו, אזי הוא מתנגד לאל ונוהג בעוינות כלפיו; אין לו התמסרות אמיתית לסביבות שהאל קובע או לדרישותיו. אם כן, בסופו של דבר קצו יהיה טרגי מאוד. אם האמנת באל במשך שנים רבות, והשקעת מעצמך למענו, התרוצצת ושילמת מחיר גדול, אך נקודת המוצא והמקור של כל מה שאתה עושה הם תפיסותיך ודמיונותיך, הרי שאינך מקבל באמת את האל ואינך מתמסר לו. לא משנה אם התפיסות והדמיונות הללו באים מספרים, מהחברה, או מהרצונות והאינטרסים האישיים שלך, בקיצור, כל עוד הם תפיסות ודמיונות, הם לא האמת; וכל עוד הם לא האמת, הם עוינים את האמת, הם אבן נגף לקבלת האמת על ידי אנשים, ואויב של האל ושל האמת. לפיכך, כל עוד אתה חי על פי תפיסותיך ודמיונותיך, אתה תמדוד ותבחן הכול על פיהם, ובשל כך לבטח תמרוד בסופו של דבר בסביבות שהאל יקבע עבורך, ותמרוד בהדרכתו של האל או בריבונותו עליך. בקיצור, אין כאן קבלה והתמסרות אמיתיות. מדוע? כי לא משנה כמה קשיים אתה סובל או איזה מחיר אתה משלם, כל עוד אתה חי לפי תפיסותיך ודמיונותיך, הקשיים שאתה סובל והמחיר שאתה משלם אינם עולים בקנה אחד עם עקרונות-האמת, ואין להם שום קשר לאמת; אפשר לומר שהקשיים שאתה סובל והמחיר שאתה משלם מבוססים על תפיסות ודמיונות אנושיים ועל העדפותיך, ונועדו לספק את תאוות הבשר שלך ולממש מטרות מסוימות שלך. זה בדיוק כפי שהתבטא על ידי פאולוס: הוא עשה עבודה רבה והתרוצץ רבות, הטיף את הבשורה ברוב חלקי אירופה, אך לא משנה כמה קשיים סבל, איזה מחיר שילם או כמה התרוצץ, מעולם לא היו לו מחשבות והשקפות שעלו בקנה אחד עם האמת, הוא מעולם לא קיבל את האמת, ומעולם לא היו לו גישה וחוויה אמיתיות של התמסרות לאל – הוא תמיד חי בתוך תפיסותיו ודמיונותיו. מה היו תפיסתו ודמיונו הספציפיים? שכאשר יסיים את המירוץ וילחם את המלחמה הטובה, יחכה לו כתר הצדקה – אלה היו תפיסתו ודמיונו של פאולוס. מה היה הבסיס התיאורטי הספציפי של תפיסתו ודמיונו? שהאל יקבע את קצו של אדם על סמך כמות ההתרוצצויות שלו, המחיר ששילם, וכמה קשיים סבל. בדיוק על בסיס תיאורטי כזה של תפיסתו ודמיונו, פאולוס יצא בלי משים לנתיב של צוררי משיח. כתוצאה מכך, כשהגיע לסוף הדרך, לא הייתה לו שום הבנה לגבי התנהגותו וביטויי התנגדותו לאל או לגבי מהות התנגדותו לאל, לא כל שכן חרטה כלשהי. הוא עדיין החזיק בתפיסתו ובדמיונו המקוריים בעודו מאמין באל, ולא זו בלבד שלא היה לו ולו שמץ של התמסרות אמיתית לאל, אלא להפך, הוא האמין שהוא זכאי אף יותר לקבל בתמורה מהאל קץ ויעד טובים. "בתמורה" היא דרך נעימה ומתורבתת לנסח זאת, אך למעשה לא הייתה זו תמורה ואף לא עסקה – הוא ביקש ישירות מהאל את הדברים הללו, דרש אותם מהאל באופן נחרץ. כיצד הוא דרש אותם מהאל? בדיוק כפי שאמר: "את המירוץ שלי סיימתי, את המלחמה הטובה נלחמתי – כתר הכבוד הוא שלי עכשיו. זה מה שמגיע לי ומה שהאל צריך לתת לי בדין". פאולוס הלך בנתיב של התנגדות לאל, שהוביל אותו להשמדה, והקץ הסופי שפקד אותו היה עונש. דבר זה היה בלתי נפרד מתפיסתו ודמיונו לגבי האל. הוא תמיד החזיק בעקשנות בתפיסתו ובדמיונו; הוא הניח בצד את דברי האל, את האמיתות – את דרך החיים – שהאל סיפק לאנשים והתעלם מהם, ואף אימץ גישה של זלזול ובוז, ואפילו לא הכיר בעובדה שישוע המשיח היה התגלמותו של האל, ולא קיבל אותה. כשהגיע לסוף הדרך, הוא עדיין דבק בעקשנות בתפיסתו ובדמיונו כבעבר, והמשיך להתעמת עם האל, ובסופו של דבר צעד לעבר הקץ הבלתי נמנע של השמדה. לפיכך, אם אנשים מסוגלים לוותר על כל רגשותיהם השליליים השונים בתהליך האמונה באל, ומסוגלים לוותר על דברים מסוימים בחיים האמיתיים המפריעים להם לחתור אל האמת, אך אינם יכולים לוותר על המחסומים שבינם לבין האל או על עוינותם כלפי האל, זה יהיה דבר מצער וטרגי מאוד, ובסופו של דבר, אנשים יקבלו את אותו סוף של עונש כמו זה של פאולוס. הדבר ודאי מעל לכל ספק. לפיכך, ביישום בפועל של "ויתור", הפריט "לוותר על המחסומים בין אדם לאל ועל עוינותו כלפי האל" הוא המכריע והחשוב ביותר ואין להתעלם ממנו. זה מה שאתה חייב לבחון לעתים קרובות: במערכת היחסים שלך עם האל ובתהליך של חוויית עבודת האל, אילו תפיסות ודמיונות עדיין יש לך שאינם עולים בקנה אחד עם האמת, עם רצונות האל או עם דרישות האל, ושעומדים בינך לבין האל. עליך לבחון אותם, להשוות אותם לדברי האל, ואז לוותר עליהם. מטרת הוויתור היא לא לעבור תהליך, אלא לקבל את האמת, לקבל את עקרונות-האמת בהקשר לעניין זה שהאל הציג בפני אנשים, ולהשתמש בעקרונות-האמת האלה כדי להחליף את תפיסותיך ודמיונותיך, ולשנות את נקודת המבט מאחורי חתירתך ואת כיוון חתירתך, כך שתוכל להיות תואם לאל בחייך ובתהליך הנהייה אחריו, במקום להיות תואם לתפיסותיך ודמיונותיך. עבודת האל נועדה לפתור את תפיסותיהם ודמיונותיהם של אנשים, והוא מספק להם את האמת גם כדי לפתור את תפיסותיהם ודמיונותיהם. על ידי פתרון תפיסותיהם ודמיונותיהם, האל מאפשר לאנשים לגבש מחשבות, השקפות, עמדות ונקודות מבט נכונות כדי שיוכלו לגשת לכל סביבה שהוא קובע ולכל עניין שאיתו הם מתמודדים בחיים. האל עושה את עבודתו ומספק לאנשים את האמת באמצעות דבריו לא כדי להגשים את תפיסותיהם ודמיונותיהם, אלא כדי להתנגד להם, ובסופו של דבר לאפשר להם לוותר על תפיסותיהם ודמיונותיהם ולהשיג ידע על האל.

שיתפנו בעבר על כמה מתפיסותיהם ודמיונותיהם של אנשים לגבי עבודת האל. בנוסף לתפיסות ולדמיונות הללו, לאנשים יש גם תפיסות ודמיונות אחרים לגבי עבודת האל שהם צריכים לוותר עליהם בתהליך החתירה אל האמת. לדוגמה, אנשים מאמינים שלאחר שקיבלו את עבודת האל, אם יוכלו לחתור אל האמת הם יתחדשו לחלוטין, ושכאשר דברי האל יהיו חייהם, יהיו להם חיים חדשים לגמרי והם ייוולדו מחדש כאנשים חדשים. הם מאמינים שאיכותם תשתפר ושגם האינסטינקטים שלהם ישתנו במידה מסוימת, ולכן לעתים קרובות יקרו להם דברים שמעולם לא היו מצפים שיקרו. כלומר, לא זו בלבד שהם יוכלו לעשות דברים שמעבר לאיכותם ולאינסטינקטים שלהם, אלא שהם גם יוכלו לעשות אותם ללא מאמץ ובצורה חלקה ביותר. יתרה מזאת, בתהליך האמונה באל, יש אנשים שאף מרגישים לעתים קרובות שמאז שהחלו לחתור אל האמת, אישיותם ומזגם השתפרו, עיניהם בהירות יותר מבעבר ושמיעתם טובה יותר מבעבר. מדי פעם הם מביטים במראה ומרגישים שהם נעשים דומים יותר ויותר למלאכים; הם מרגישים שהם נראים יפים יותר ויותר, ושהם נמרצים הרבה יותר מאי פעם. יש אנשים שאף מרגישים שכמה מהרגלי חייהם השתנו ודפוסי חייהם נעשו שונים – בעבר, אם היו הולכים לישון מאוחר מדי, הם היו מפהקים ללא הרף, אך מאז שהחלו לחתור אל האמת התגובות הללו נעלמו, והם רואים בכך דבר מופלא במיוחד. אנשים מאמינים בתפיסותיהם ודמיונותיהם שברגע שיתחילו לחתור אל האמת, האל יפעל עליהם באופן כלשהו כך שהם יעברו תמורות בלתי צפויות. זה כולל שיפור באיכותם בן לילה – הם יהפכו מבעלי איכות בינונית או ירודה מאוד לבעלי תפיסה חדה, יכולת וניסיון יוצאי דופן, יהפכו לאנשים בעלי איכות וחוכמה, ורמת חשיבתם גם היא תתעלה. כשאנשים מתחילים להאמין באל ומחליטים לחתור אל האמת, יש להם דמיונות מוגזמים ולא מציאותיים באופן קיצוני לגבי החתירה אל האמת, בקיצור, אף אחד מהם אינו תואם באמת למציאות. אנשים מאמינים שכל עוד יחתרו אל האמת, היבטים רבים בהם יתעלו ויזנקו קדימה, ושבתחומים מסוימים הם אף יעלו על אנשים רגילים. לפיכך, יש אנשים שקוראים לעצמם לוּ צ'או, אחרים מא צ'או, וישנם גם כאלה שקוראים לעצמם ניוּ צ'או. פירושם של שמות אלה בהתאמה: התעלות על חמורים, סוסים ושוורים – כלומר, היכולת לרוץ מהר יותר מסוס ולהיות בעל כוח רב יותר מחמור או משור. חמורים בדרך כלל חזקים מאוד במשיכת דברים, לסוסים יש רגליים חזקות מאוד, ולשוורים יש סיבולת גדולה, לכן האנשים האלה קוראים לעצמם לוּ צ'או, מא צ'או וניוּ צ'או. אתה מבין, הם מקדישים שיקול דעת מיוחד לשמות שהם בוחרים. מהשמות שאנשים בוחרים לעצמם ניתן לראות שיש להם הבנה משלהם לגבי עבודת האל; למרבה הצער, הבנה זו לא עולה בקנה אחד עם האמת ואינה חיובית – אלה תפיסה ודמיון של אנשים. לא משנה אם התפיסה והדמיון הללו מעוותים או קיצוניים, בקיצור, הם לא עולים בקנה אחד עם העובדות ועם האמת; הם חלולים מאוד ועוסקים בדברים על-טבעיים. העיקרון שלפיו האל פועל על אנשים הוא זה: לא משנה איזו איכות יש לאנשים, או איזו יכולת עבודה או יכולת להתמודד עם דברים יש להם, לא משנה מהם האינסטינקטים המולדים שלהם, ולא משנה מהי אישיותם, מהם הרגליהם, דפוסי חייהם, תחומי העניין והתחביבים שלהם, או אפילו מהו מינם, בקיצור, עבודת האל נועדה להשיג את התוצאה שתאפשר לאנשים להבין את האמת, לקבל את האמת, להתמסר לאמת, ואז להיכנס למציאות-האמת, וזאת על בסיס האיכות, האינסטינקטים, האישיות, ההרגלים המובנים שלהם, דפוסי חייהם הנכונים, וגם תחומי העניין והתחביבים הלגיטימיים שלהם, וכן הלאה. אם כן, על איזה בסיס מושגת התוצאה הזו? היא מושגת על בסיס יכולתם של אנשים להבין ולקלוט את האמת, ועל בסיס היותם בעלי אנושיות רגילה. היא לא מושגת על בסיס אנושיות נעלה כביכול, וגם לא על בסיס אנושיות על-טבעית. לפיכך, לא משנה על אילו היבטים של האמת אנו משתפים, הכול נועד לאפשר לך להיכנס אליהם על בסיס זה שתהיה ניחן באנושיות רגילה וביכולת להבין את האמת. אולם, תפיסותיהם ודמיונותיהם של אנשים הם ההפך הגמור מכך. אנשים מאמינים שהתוצאה שהם משיגים על ידי עבודת האל וביטויו את האמת נוגדת את האיכות והאינסטינקטים המובנים שלהם, וגם נוגדת את אישיותם, הרגליהם, תחומי העניין והתחביבים שלהם. אנשים מקווים לעתים קרובות שיקרה להם נס כלשהו, שיקרה להם משהו על-טבעי או דבר-מה בלתי צפוי ומעבר לאיכותם ולאינסטינקטים שלהם, במקום להשקיע מאמץ בחיפוש האמת באופן מציאותי. מה מוכיחה עובדה זו? האם אין זה שאנשים רואים את החתירה אל האמת כדבר על-טבעי וחלול במיוחד? האם אין זה שהם רואים את הדרכים שבהן האל פועל על אנשים כעל-טבעיות וחלולות במיוחד? (כן). אנשים מקווים לעתים קרובות שככל שיחתרו יותר אל האמת, כך איכותם תהיה גבוהה יותר, או שלאחר שיאזינו לדרשות רבות ויקבלו ויבינו הרבה מהאמת, איכותם תהיה גבוהה יותר מבעבר. אלה תפיסה ודמיון, הלא כן? (כן). קחו לדוגמה לימוד מקצוע: כשלמדת בבית הספר, אם רצית להתמחות במקצוע כלשהו, היית צריך לשנן בעל פה את הידע של המקצוע הזה, ללמוד משחר ועד ליל, ולהקדיש את זמנך הפנוי להשקעת מאמץ בלימוד. מאז שהתחלת להאמין באל, אתה חושב שכל עוד רוח הקודש פועלת, איכותם של אנשים תשתפר, הם ישתנו, והם יהיו שונים מבעבר. לכן, אתה קובע שלא משנה כיצד האל פועל, צריך רק לשתף פעולה ואין צורך להשקיע מאמץ בחתירה אל האמת ובלימוד ידע מקצועי; מספיק שאדם יבצע את חובתו – הוא עדיין יתקדם באמונתו באל בדרך זו. האם לא כך אנשים מדמיינים זאת? (כן). אימרו לי, האם זו הדרך הנכונה לחתור? האם חתירה בדרך זו יכולה להוביל לשינוי אמיתי? (לא, היא לא יכולה). לא ייתכן שיהיה שינוי. לדוגמה, יש אנשים שחושבים שכדי לשיר היטב עליהם להתאמן מצאת השחר ועד החשיכה, ללמוד טכניקות של אחרים, ולהאזין לכל מיני שירים כדי ללמוד מיתרונותיהם של אחרים, ושרק כך יוכלו להגיע להישגים. לעומת זאת, יש אנשים שמאמינים שהיכולת לשיר תלויה בכישרון; הם חושבים שאם לאדם יש כישרון לשירה והוא אוהב לשיר, הוא יוכל לשיר היטב, ושאם למישהו אין כישרון או חיבה לשירה, הוא יצטרך להסתמך על כך שרוח הקודש תרגש אותו כדי שישיר היטב, כדי שישיר ברגש, כך שהאזנה לשירתו תביא הנאה לאחרים. כתוצאה מכך, רוב האנשים תמיד מטפחים אשליה מסוג זה; הם מסתמכים על רוח הקודש שתרגש אותם, אחרת הם לא יפתחו את פיהם ולא ישירו. האין אלה תפיסה ודמיון? יש אנשים שחושבים שאין צורך להשקיע מאמץ כה רב בלימוד ידע מקצועי, ושכל עוד אנשים חותרים אל האמת, האל יפעל; לדעתם ההקרבות האלה של האנשים חסרות טעם ותועלת. הם חושבים שברגע שהאל פועל, זה מועיל יותר מכל כמות מאמץ שאנשים משקיעים, כך שכל עוד אנשים מבצעים את חובותיהם בכנות ומוכנים להקדיש את ליבם לאל, רוח הקודש תפעל בהם, ואיכותם ויכולותיהם יתעלו מיד, מעבר לתחום האנושיות הרגילה – הם יוכלו להבין דברים שלא הצליחו להבין קודם, ואף על פי שבעבר לא יכלו לקרוא אפילו שתי שורות טקסט בבת אחת, לאחר שיתחילו להאמין באל הם יוכלו לקרוא עשר שורות בבת אחת ולזכור את כולן. אך לא משנה כמה הם מתאמנים, הם עדיין לא יכולים להשיג זאת, ולכן הם מהרהרים: "האם האל לא מעניק לי חסד? האם איני חרוץ מספיק וכן מספיק בביצוע חובתי?" האם זה המצב? (לא). אתה חושב שככל שאתה מסוגל יותר להשיג את העל-טבעי העולה על טווח האיכות והיכולות שלך, כך זה מוכיח יותר שזוהי עבודת האל; שאם כנותך ורצונך לשתף פעולה יגדלו יותר ויותר, האל יפעל בך יותר ויותר, ואיכותך ויכולותיך יגדלו עוד ועוד. האין אלה תפיסה ודמיון שיש לאנשים? (כן). האם אתם נוטים במיוחד לחשוב כך? (כן). מהי התוצאה של חשיבה כזו? האם אין היא תמיד כישלון והיעדר התממשות? יש אנשים שאף נעשים שליליים ואומרים: "נתתי לאל את כנותי המרבית – מדוע האל לא מעניק לי איכות טובה? מדוע האל לא נותן לי יכולות על-טבעיות? מדוע אני עדיין תמיד חלש? איכותי לא השתפרה, איני יכול לראות דבר בבירור, ואני מתבלבל כשאני מתמודד עם עניינים מורכבים. כך היה בעבר, מדוע זה עדיין כך עכשיו? בנוסף, מדוע אף פעם איני יכול להתעלות על בשרי כשאני מבצע את חובתי ומטפל בבעיות? אני מבין כמה דוקטרינות, אך עדיין, איני יכול לראות דברים בבירור, וכשמדובר בטיפול בעניינים, אני הססן, ועדיין נופל מאלה שאיכותם טובה. יכולת העבודה שלי גם היא ירודה, וביצוע חובתי אינו יעיל. איכותי לא השתפרה כלל! מה קורה? האם ייתכן שכנותי כלפי האל לא מספקת? או שהאל לא אוהב אותי? היכן אני לוקה בחסר?" יש אנשים שמחפשים סיבות שונות וניסו גישות רבות כדי לשנות עובדה זו, כגון האזנה לדרשות רבות יותר, שינון נוסף של דברי האל, כתיבת עוד רשימות של הקדשה רוחנית, וכן האזנה רבה יותר לאנשים המשתפים על האמת, וחיפוש רב יותר, אך התוצאה הסופית עדיין מאכזבת. איכותם ויכולת העבודה שלהם נותרות כשהיו, ללא כל שיפור גם לאחר שהאמינו באל במשך שלוש עד חמש שנים. ואז הם בוחנים את אישיותם ומגלים שהם עדיין פחדנים כבעבר, איטיים כמו פרה זקנה, או שעדיין יש להם אישיות חסרת סבלנות, והם מטפלים בכל דבר בצורה קדחתנית – לא חל שום שינוי! אחרים מבחינים שלאחרונה, תחומי העניין והתחביבים שלהם לא השתנו, ושחלק מפגמיהם, הרגליהם וחסרונותיהם גם הם לא השתנו. ויש גם כאלה שאוהבים ללכת לישון מאוחר ולקום מאוחר ומבחינים שגם הרגלי החיים הללו נותרו ללא שינוי. אז הם תוהים: "מה קורה? האם ייתכן שרוח הקודש לא פועלת בי? האם האל נטש אותי? האם האל לא מרוצה ממני? האם אני הולך בנתיב השגוי? האם אני חותר בדרך הלא נכונה? האם לא השקעתי מספיק את ליבי בביצוע חובתי? האם לא שילמתי מחיר מספיק?" הם מחפשים כל מיני סיבות אך עדיין אינם מגיעים לשום תוצאה. מה הסיבה לכך שהם לא משיגים תוצאות? (הסיבה היא שהם תמיד חיו בתוך תפיסותיהם ודמיונותיהם. הם חושבים שלאחר שהתחילו להאמין באל, כל עוד הם כנים כלפיו, הרי שכאשר האל יפעל, איכותם ויכולת העבודה שלהם ישתפרו – רעיונות כאלה שיש להם נובעים מתפיסותיהם ודמיונותיהם). תפיסותיהם ודמיונותיהם של אנשים קובעים את המטרות והשיטות של חתירתם, את הנתיבים שהם הולכים בהם, ובסופו של דבר קובעים את השגיהם ואת קצם. במה ישיגו אנשים אם יהיו להם תפיסות ודמיונות כאלה? האם ישיגו את האמת? האם ישיגו אמונה אמיתית באל ואהבה אמיתית לאל? האם ישיגו התמסרות אמיתית לאל? (לא). הם לא ישיגו אף אחד מהדברים הללו.

כשאדם מאמין באל, עליו להבין מה בדיוק עבודת האל נועדה לשנות באנשים, כיצד האל פותר את בעיית שחיתותם, ומה הוא מתכוון להשיג מהם – אלה סוגיות שיש לשתף עליהן בבירור, הלא כן? בסיכומו של דבר, יש להבין בדיוק אילו תוצאות האל מתכוון להשיג מאנשים באמצעות עבודתו. ראשית, בשלב זה של עבודת האל, הוא מבטא את האמת ומספק חיים. העבודה של אספקת האמת לאנשים כוללת שיתוף ברור על עקרונות-האמת שאנשים חייבים לציית להם כשהם נתקלים בכל מיני אנשים, מאורעות ודברים בחייהם האמיתיים. כך, לאחר שהבינו אותם, הם יכולים להתייחס לאנשים ולדברים, ולהתנהל ולפעול על בסיס עקרונות-האמת האלה. על בסיס זה באים על פתרונם צביונותיהם המושחתים, ובכך מתאפשר להם להשליך מעליהם את אותם צביונות מושחתים ולהתמסר לאל באמת ובאופן מוחלט. כמובן, זהו גם סימן לישועה, וזהו ביטוי אמיתי לישועה שבסופו של דבר ניתן לראות באנשים. מהן הבעיות העיקריות שיש לפתור בכל התהליך שבו האל מספק לאנשים את האמת? קיימים בעיקר שני סוגים של בעיות שיש לפתור. הסוג הראשון של הבעיות שיש לפתור הוא תפיסותיהם של אנשים. מחשבותיהם ודעותיהם המופרכות, המעוותות והמושרשות של אנשים שמקורן בשטן, מכונות כולן יחד "תפיסות של אנשים". מחשבות ודעות שגויות אלה שולטות במחשבותיהם ובהתנהגותם של אנשים, וכבר הפכו לתאוריה מחשבתית בסיסית שעל פיה הם מתייחסים לאנשים ולדברים, ומתנהלים ופועלים, ולכן יש לפתור אותן ביסודיות. זוהי בעיה הקשורה למחשבות של אנשים ויש לפתור אותה. הסוג השני של הבעיות שיש לפתור הוא צביונותיהם המושחתים של אנשים. צביונות מושחתים הם נושא שלעתים קרובות משתפים עליו, דנים בו ומנתחים אותו בחיי הכנסייה. חלק מהצביונות המושחתים נגרמים על ידי מחשבותיהם ודעותיהם המופרכות של אנשים, בעוד שצביונות מושחתים אחרים הם אך ורק צביונות שטניים. שני הדברים שהאל מתכוון לפתור באנשים באמצעות עבודתו ודבריו הם תפיסותיהם וצביונותיהם המושחתים. הדבר הראשון נוגע לאופן שבו אדם מתייחס לאנשים ולדברים, ואילו הדבר השני נוגע לאופן שבו אדם מתנהל ופועל. כאשר שני הדברים הללו יפתרו ואנשים ישיגו את האמת ויהיו מסוגלים להתמסר לאל ולהיות תואמים לו, אז עבודת האל תשיג את תוצאתה, ועבודת האל תגיע לסופה. אולם, לאורך כל תהליך עבודתו של האל – בין שזו דרך עבודתו, צעדיה הספציפיים, או כל אחת מהאמיתות שהוא מבטא – כל אלה אינם מכוונים להיבטים כמו אישיותם של אנשים, איכותם, יכולותיהם, האינסטינקטים שלהם, הרגלי חייהם ודפוסי חייהם, או תחומי העניין והתחביבים שלהם. במילים אחרות, המטרה, התכלית והמשמעות של עבודת האל הן לא לשנות את האיכויות והיכולות המולדות של אנשים, ולא את האינסטינקטים שלהם, את האישיות שלהם וכן הלאה. אין זה משנה איזו איכות ויכולת עבודה יש לך, או מהי אישיותך המולדת, מהם הרגלי חייך, האינסטינקטים שלך, ומהם היבטים שונים אחרים כיוצא באלה – האל לא בוחן אף אחד מהדברים האלה. הוא בוחן רק אם אתה אדם בעל אנושיות רגילה, ואז, על בסיס זה, הוא מספק לך את האמת ופועל בך. אין זה משנה אילו היבטים של האמת האל מספק לך, או איזו עבודה הוא עושה בך, בסופו של דבר, המטרה היא לא לשנות את איכותך ואת האינסטינקטים המולדים שלך, וגם לא לשפר את איכותך או את האינסטינקטים שלך ולהפוך אותם לטובים יותר, או להפוך אותם לעל-טבעיים במיוחד – מטרת עבודתו של האל אינה לשנות אף אחד מההיבטים הללו. לכן, אין זה משנה כמה שנים האמנת באל, לכמה דרשות הקשבת, או כמה מאמץ השקעת בדברי האל, איכותך המולדת תישאר כפי שהיא ולא תשתנה. היא לא תשתנה מפני שהאמנת באל שנים רבות, הקשבת לדרשות שנים רבות, התרוצצת והשקעת מעצמך שנים רבות. כמובן, הדבר נכון גם לגבי אישיותך, האינסטינקטים שלך, הרגלי חייך, תחומי העניין, התחביבים וכן הלאה; הם לא ישתנו מפני שהאמנת באל שנים רבות וביצעת את חובתך שנים רבות. בתפיסותיהם של אנשים, שינוי זה בוודאי אינו אומר הנמכה, אלא התעלות – הפיכת הדברים הללו לנעלים וטובים יותר מבעבר. כלומר, אין זה משנה באיזה שלב נמצאת עבודת האל או באיזו שיטה הוא משתמש בביצועה, עבודתו לא משנה את איכותם המולדת של אנשים, את יכולות העבודה שלהם, האינסטינקטים, האישיות שלהם וכן הלאה. לכן, אם איכותך ירודה ואין לך כרגע את האיכות להיות מנהיג או עובד, או להיות מפקח על פריט עבודה מסוים, אזי לא תהיה לך איכות כזאת גם בעוד 20 או 30 שנה; וגם אם בסופו של דבר תיוושע בזכות חתירתך אל האמת, עדיין לא תהיה לך האיכות הזו. איכותך לא תשתנה. אם כך, האם האינסטינקטים שלך ישתנו? כל אחד חווה לידה, הזדקנות, מחלה ומוות, וכאשר מתמודדים עם מאורעות גדולים, נעשים לחוצים, מפוחדים, מבועתים וכן הלאה – גם האינסטינקטים הללו לא ישתנו. לדוגמה, כשאנשים שומעים רעש חזק במיוחד, הם יכסו את ראשם ויתחבאו במקום בטוח – זהו אינסטינקט. כאשר ידך נוגעת בלהבה או בדבר חם אחר, תמשוך אותה לאחור באופן אינסטינקטיבי, או כשתשמע חדשות מצערות, תרעד אינסטינקטיבית בתוכך ותחוש חרדה. כשתעמוד בפני סכנה, מחשבתך הראשונה תהיה באופן אינסטינקטיבי: "האם אני בטוח? האם הסכנה הזו מתקרבת אליי?" זהו אינסטינקט. כמו כן, אם מישהו יושיט יד להכות אותך, תתחמק באופן אינסטינקטיבי כדי להגן על עצמך; אם אבק או מים ייכנסו לעיניך, תעצום אותן באופן אינסטינקטיבי; ואם יהיה לך כאב שיניים, תיגע בשן שלך בידך לעתים קרובות. באופן אינסטינקטיבי תגיב ברפלקס טבעי, תפגין ביטוי מסוים, או תבצע פעולה אינסטינקטיבית. אנשים נולדו עם התגובות האינסטינקטיביות הללו. איש אינו יכול להיפתר מהן, וגם האל לא ישנה אותן. כשהאל ברא אנשים הוא קבע את התגובות האינסטינקטיביות הללו עבורם והן נועדו להגן עליהם. הן דבר שיציר בריאה חייב להחזיק בו. האל לא ייטול ממך את האינסטינקטים הללו, וגם לא תאבד אותם בזכות חתירתך אל האמת. למה אני מתכוון בזה? אני מתכוון שלא יקרה שלא תפחד כשתהיה שרפה, או שלא תרגיש את ידך נכווית אם תכניס אותה לסיר שמן רותח, רק מפני שאתה חותר אל האמת, שהבנת אמיתות רבות ושיש לך התמסרות אמיתית לאל – זה בלתי אפשרי. מה היית חושב אילו מישהו היה נושא עדות כזו? האם היית מקנא בו ומעריץ אותו? איזו הערכה ואפיון היית נותן לכך? לכל הפחות, זוהי תופעה על-טבעית והאל לא היה מחולל אותה. באשר לאינסטינקטים שהאל ברא עבור האנושות, הוא לא ייטול ממך את האינסטינקטים הללו בגלל שאתה חותר אל האמת, וגם לא יהפוך את האינסטינקטים הללו לכוחות על-טבעיים. לדוגמה, נניח שאתה נמצא בחלל חשוך ואינך רואה דבר; באופן אינסטינקטיבי תושיט יד כדי למשש סביבך, תקשיב היטב באוזניך כדי להבחין בצלילים סביבך, ותפלס אינסטינקטיבית את דרכך קדימה. לא תתעלה על הבשר מפני שאתה חותר אל האמת – לא סביר שככל שיהיה חשוך יותר, כך תרגיש בעיניך בהירות רבה יותר, ותוכל לראות דברים בבירור ולהתמצא בקלות רבה יותר – זה על-טבעי, וזה דבר שהאל לא עושה. גם אם הבנת אמיתות רבות, ואתה מסוגל להתמסר לאמת וליישם אותה בפועל, אם האינסטינקטים שלך בהיבט זה יכולים להישאר כפי שהם ולא להיחלש, זה כבר דבר גדול, ובכל זאת אתה עוד רוצה שהם יהפכו לעל-טבעיים – זה בלתי אפשרי! נוסף על כך, יכולתו של אדם להתבונן בדברים ולטפל בהם, ויכולתו לפתור בעיות, גם אלה לא דברים שהאל מתכוון לשנות באמצעות עבודתו. יכולתו של אדם לטפל בדברים תלויה מצד אחד באיכותו, ומצד שני במנת המשכל המולדת שלו, ומנת המשכל שלו כוללת את כישרונותיו. יש אנשים שנולדים כשהם ניחנים במיוחדביכולות וכישרונות מסוימים לטיפול בעניינים חיצוניים, כלומר, הם טובים בחשיבה וביצירת קשרים חברתיים, הם נולדים עם יכולת חברתית מיוחדת, והם יודעים כיצד לתקשר עם אנשים, להתבונן בדברים ולטפל בעניינים מסוימים. במוחם, יש להם קווי מחשבה ברורים במיוחד בנוגע לכל מיני דברים, והם גם הגיוניים מאוד. כשהם מתבוננים בדבר-מה, הם יכולים לתפוס את לב העניין, ללא כל סטייה או מופרכות, ולטפל בבעיות באופן מדויק יחסית. אדם מסוג זה ניחן ביכולת לטפל בעניינים. יש אנשים שלא נולדו עם היכולת הזו, והם פשוט אוהבים לקרוא ספרים, לגדל פרחים, לשתול דשא, לגדל ציפורים ודברים כאלה. איך זה נקרא? זה נקרא אורח חיים מעודן ונינוח. אלה אנשים שחותרים אל אלגנטיות ועידון. הם לא טובים ביצירת קשרים חברתיים או בטיפול בעניינים חיצוניים, אין להם את היכולת הזו. כשהם צריכים לצאת ולטפל בעניינים, להתייעץ עם עורך דין או לתקשר עם אישיות כלשהי, הם נעשים ביישנים ומפוחדים ואינם מעזים להביט בעיניו של אותו אדם, וכששואלים אותם שאלות, הם מגמגמים ואינם יודעים מה לומר. הם חסרי תועלת, הלא כן? כשאדם מסוג זה לא מתמודד עם בעיה כלשהי, הוא ממש טוב בהתרברבות, והוא אומר: "עשיתי כך וכך, היה לי עבר מפואר כזה וכזה, פעם היתה לי אינטראקציה עם אנשים כאלה וכאלה, והכרתי ידוענים כאלה ואחרים...". אולם, כששולחים אותו לטפל במשהו בפועל, הוא נעלם ללא עקבות. מסתבר שהדבר היחיד שהוא מסוגל לו הוא התרברבות, ואין לו שום כישרון או ידע אמיתי, ושום יכולת לטפל בעניינים. האם העובדה שלאדם אין יכולת לטפל בעניינים יכולה להשתנות על ידי חתירתו אל האמת? למרבה הצער, לא, היא לא יכולה להשתנות. ישנם אותם אנשים בעלי אישיות מופנמת שפחדו להתמודד עם אנשים אחרים מאז ילדותם. כשהם בשנות העשרים או השלושים לחייהם, הם עדיין לחוצים מאוד כשהם מדברים עם אנשים או מטפלים בעניינים הכרוכים באינטראקציה עם אנשים. כשהם מגיעים לגיל העמידה, הם עדיין מרגישים ביישנות ומסמיקים כשהם מדברים בפני קהל. כל עוד אנשים כאלה חיים, הם אף פעם לא יוכלו להתמודד עם העולם הרחב. אנשים אחרים שונים בכך שאהבו לשוחח ולתקשר עם אנשים מאז שהיו בני נוער. לא משנה עם איזו אישיות הם מתקשרים, הם לא ירגישו פחד, ולא משנה מה הם עושים, הם לא נעשים חרדים או נכנסים לפאניקה. יש להם שכל, ולכן הם לא סובלים מפחד קהל. ככל שיש יותר אנשים, כך הם נעשים שמחים ונמרצים יותר, וכך הם רוצים יותר להופיע בפניהם. האם אישיותו של אדם ויכולתו לטפל בעניינים יכולות להשתנות באמצעות החווייה של עבודת האל? (לא). האל לא משנה את הדברים הללו באנשים. יש אנשים שיודעים שיכולתם הירודה לטפל בעניינים היא פגם באנושיותם, ולכן הם עובדים קשה כדי להתגבר עליו. ייתכן שכשהם יגיעו לגיל העמידה או לזקנה, לאחר שחוו עשרות שנים של חישול וצברו ניסיון רב, הם יצליחו בקושי להתמודד עם כמה עניינים מיידיים; אך עדיין לא תהיה להם היכולת לטפל בעניינים קריטיים של חיים ומוות. בפרט, יש אנשים שלא יכולים לטפל בשום דבר בעצמם כשהם מגיעים לזקנה; הם עושים אי-סדר מוחלט בכל מה שהם מנסים לטפל בו – הם פשוט לא יכולים לעמוד בנטל – ואפילו לא יכולים לשאת בנטל הטיפול בענייני משפחתם. ומה הם עושים? במקרים מסוימים, לילדיהם יש את היכולת לטפל בעניינים, ולכן אנשים אלה מאפשרים לילדיהם לעזור להם, בעוד הם נהנים מהמוכן. הם חושבים: "תרמתי תרומה, יש לי את היכולת לטפל בעניינים", אך למעשה, אין להם את היכולת הזו. אלה היו ילדיהם שגדלו וכעת מסוגלים לקחת אחריות, והם אלה שלקחו על עצמם את העניינים הללו. אנשים אלה אולי לא לחוצים ומפוחדים מהתמודדות עם דברים כעת כפי שהיו בצעירותם, אך אין זה אומר שיכולתם לטפל בעניינים השתנתה או השתפרה. מה זה אומר? זה אומר שהם מבוגרים יותר, צברו ניסיון, ואינם פוחדים עוד מדברים. למה מתייחס הביטוי "אינם פוחדים עוד מדברים"? לכך שהם מסוגלים להסתכל על עניינים בראש פתוח יותר, כי הם חוו דברים רבים והבינו את דפוסי הדברים, ולכן אם הם באמת ייתקלו בסכנה מסוימת, הם לא יפחדו, והם יחשבו: "ובכן, הנה אני. אם אתם רוצים כסף, אין לי; אם אתם רוצים את חיי, הנה הם – עשו כרצונכם!" האם אנשים כאלה התקדמו? הם לא התקדמו כלל – הם עדיין די רשלנים ומבולבלים בכל הנוגע לטיפול בדברים. הם פזיזים וחסרי סבלנות בדיוק כפי שהיו קודם. הם לא הצליחו להשלים דברים בעבר, ולא השתנו כלל אפילו עכשיו. זה פשוט האופי שלהם. אימרו לי, האין זה כך באמת? (כן).

יש ביניכם אנשים בכל הגילאים. האם עד כה חוויתם אי פעם משהו מיוחד – האם בתהליך החתירה אל האמת, איכותך השתנתה לחלוטין והפכה טובה בהרבה מבעבר, או שהאינסטינקטים שלך השתנו? האם חווית אי פעם חוויה כזו? (לא). ובכן, האם מישהו אמר אי פעם: "פעם הייתי חסר תועלת למדי. לא הייתי רהוט, לא היו לי שום יכולות או כישורים, ולא היו לי שום יכולות חברתיות. כעת, לאחר שקיבלתי את עבודת האל, אני מסוגל לדבר ברהיטות, יש לי יכולות חברתיות, וכשמדובר בטיפול בדברים אני אינטליגנטי, יש לי את החוש לזה, ואני יודע איך להתמודד עם דברים"? האם מישהו חווה חוויה כזו? (לא). יש האומרים: "אף על פי שהדברים הללו לא קרו לי, בתהליך החווייה של עבודת האל לאחר שהתחלתי להאמין באל, אני מרגיש שאישיותי השתנתה. פעם דיברתי לאט וכולם קראו לי 'צב'. היה לי גם כינוי נוסף, 'איטי'. מאז שהתחלתי להאמין באל, תגובותיי הפכו מהירות יותר מבעבר ואני מדבר ופועל מהר יותר. אני גם מטפל בדברים במהירות וביעילות רבה יותר". האם דברים כאלה קורים? (לא). יש מקרה אחד שבו זה עשוי להיות אפשרי. לדוגמה, כשאנשים מסוימים לומדים שפה זרה ומתרגלים לראשונה לדבר בה, הם מדברים לאט מאוד, מילה אחר מילה. אחרים חושבים שאולי האנשים האלה מדברים כל כך לאט כי הם נולדו עם מזג איטי. לאחר שלוש או חמש שנים, מכיוון שאנשים אלה היו בקשר תדיר עם דוברי אותה שפה זרה, בסופו של דבר הם מדברים אותה בשטף רב, בדיוק באותה מהירות שבה הם מדברים את שפת אמם. אחרים שלא מודעים לכך חושבים: "אישיותו של אותו אדם השתנתה. הוא נהג לדבר לאט ואנשים חשו חוסר סבלנות כשהקשיבו לו, אבל עכשיו הוא מדבר בשטף רב – הוא הפך לאדם נמרץ. מהדרך הישירה והברורה שבה הוא מדבר, אפשר לומר שהוא מטפל בעניינים בזריזות ושיש לו אישיות טובה". במקרה זה, האם חל שינוי באישיותו? (לא). למעשה, זהו דפוס רגיל. זהו תהליך של התקדמות רגילה בלימוד מקצוע כלשהו – זה לא תהליך של שינוי אישיות. בין אם מדובר באיכות, ביכולת ואינסטינקטים, או באישיות, הרגלים, תחומי עניין ותחביבים, אף אחד מההיבטים הללו אינו דבר שהאל רוצה לשנות באמצעות עבודתו. אם אתה תמיד מאמין שמטרת עבודתו ודבריו של האל באספקת האמת לאנשים היא לשנות את כל התכונות המולדות הללו, ואתה חושב שרק אז אפשר להיחשב לאדם חדש באמת, שנולד מחדש לחלוטין, כפי שהאל מדבר על כך, אזי אתה טועה טעות חמורה. אלה תפיסה ודמיון אנושיים. לאחר שהבנת זאת, עליך לוותר על תפיסות, דמיונות, השערות או תחושות כאלה. כלומר, בתהליך החתירה אל האמת, אל לך להסתמך תמיד על תחושות או ניחושים כדי לסכם את הדברים הללו: "האם איכותי השתפרה? האם האינסטינקטים שלי השתנו? האם אישיותי עדיין גרועה כפי שהייתה? האם דפוסי חיי השתנו?" אל תהרהר בדברים האלה; הרהור כזה הוא חסר תועלת, כי אלה אינם ההיבטים שהאל מתכוון לשנות, ודבריו ועבודתו של האל מעולם לא כוונו לדברים האלה. עבודת האל מעולם לא כוונה לשנות את האיכות, האינסטינקטים, האישיות וכן הלאה של אנשים, והאל גם מעולם לא דיבר במטרה לשנות את ההיבטים הללו של האנשים. המשתמע מכך הוא שעבודת האל מספקת לאנשים את האמת על בסיס התנאים המולדים שלהם, במטרה לגרום להם להבין את האמת ואז לקבל אותה ולהתמסר לה. במילים אחרות, ללא קשר לסוג האיכות שלך, וללא קשר לאישיותך ולאינסטינקטינים שלך, מה שהאל רוצה לעשות הוא להטמיע בך את האמת, לשנות את תפיסותיך הישנות ואת צביונותיך המושחתים, ולא לשנות את האיכות, האינסטינקטים והאישיות המולדים שלך. אתה מבין עכשיו, נכון? מהו הדבר שעבודת האל שואפת לשנות? (עבודת האל שואפת לשנות את התפיסות הישנות ואת הצביונות המושחתים שבתוך האנשים). כעת, לאחר שהבנת את האמת הזו, עליך לוותר על אותם דמיונות ותפיסות שאינם מציאותיים ועוסקים בדברים על-טבעיים, ואל לך להשתמש בתפיסות ובדמיונות האלה כדי למדוד את עצמך או להציב לעצמך דרישות. במקום זאת, עליך לחפש ולקבל את האמת על בסיס התנאים המולדים השונים שניתנו לך על ידי האל. מהי המטרה הסופית בכך? המטרה היא שעל בסיס תנאיך המולדים תבין את עקרונות-האמת, תבין כל אחד ואחד מעקרונות-האמת שאותם יש ליישם בפועל לנוכח המצבים השונים שבהם אתה נתקל, ותוכל להתייחס לאנשים ולדברים, ולהתנהל ולפעול על פי עקרונות-האמת האלה. עשייה בדרך זו עונה על דרישותיו של האל. זאת מכיוון שמטרת דבריו ועבודתו של האל היא להטמיע אמיתות באנשים כדי שהן יהפכו לעקרונות ולקריטריונים שלהם ליישום בפועל, ולבסיסים שעל פיהם הם יתייחסו לאנשים ולדברים, יתנהלו ויפעלו, וכדי שיהפכו לחייהם, במקום שהמטרה תהיה להפוך אנשים לעל-אנושיים או לאנשים בעלי כוחות על-טבעיים. למה אני מתכוון ב"על-אנושיים" ו"אנשים בעלי כוחות על-טבעיים"? אני מתכוון ליכולתו של אדם להתעלות מעל האינסטינקטים שלו, להתעלות מעל היקף יכולתו, מעל איכותו, ואפילו להתעלות מעל מינו ולהיות מסוגל לחיות מעבר למגדר של עצמו – האין אלה כוחות על-טבעיים? (כן). לדוגמה, יש אנשים שיכולים לדבר כמה שפות או אפילו יותר מעשר שפות מבלי לעסוק בלימודי שפה מיוחדים. האם זה על-טבעי? (כן). העל-טבעיות הזו חורגת מעבר לאיכות, יכולת ואינסטינקט אנושיים, הלא כן? (כן). זאת ועוד, כשהם מדברים בשפות השונות, הם יכולים אפילו להחליף בגמישות בין קולות שונים של גברים ונשים. האין זה על-טבעי עוד יותר? (כן). לא משנה בכמה שפות הם מדברים, הם לא מתבלבלים ביניהן, לא חשים עייפות ולא משנה כמה זמן הם מדברים, וגם אם אינם שותים מים, הם לא חשים צמא. יתרה מכך, ככל שהם מדברים יותר, כך עיניהם בוהקות יותר, פניהם זוהרות יותר, והם מפיצים אור. האין זה על-טבעי? (כן). גם אם יירו בהם תוך כדי שהם מדברים, הם לא ייפגעו וימשיכו לדבר. זה אפילו יותר על-טבעי, הלא כן? (כן). כשהם רואים את הקליע, הם אפילו לא מנסים להתחמק ממנו, אלא ניצבים מולו ישירות. הקליע חודר דרך החזה שלהם, אך הם עומדים איתן ואינם מתנודדים. הם לא מושפעים כלל, ואפילו שערה אחת מראשם לא נפגעת. זוהי התעלות מעל האינסטינקט, הלא כן? (כן). כל התופעות הללו מתעלות מעל האינסטינקט האנושי. החמור מכול הוא שהם הפכו לאנשים יוצאי דופן, כלומר, לאנשים ששונים מבני אדם רגילים, שמתעלים מעל האיכות, היכולות והאינסטינקטים של אנשים רגילים. ביטוייהם בכל ההיבטים שונים מאלה של אנשים רגילים והם על-טבעיים במיוחד. זה אומר צרות. האם הם עדיין אנשים רגילים? (לא). אז מה הם? (רוח רעה). הם רוח רעה. האם אתם רוצים לחתור אל זה? (לא). איש מכם אינו רוצה, אז האם אתה חושב שעבודת האל תשנה אנשים במידה כזו? האם המטרה של עבודת האל היא להפוך בני אדם לאנשים יוצאי דופן? (לא). המטרה היא שתקבל את האמת ושתחווה את הסביבות שהאל הכין עבורך במסגרת האנושיות הרגילה, כדי שמתוך כך תוכל להבין את הכוונות הקפדניות שבאמצעותן האל עושה את עבודתו, או את חוסר השלמות והחסרונות שלך, או את צביונותיך המושחתים, ואז, על בסיס הבנה זו, תחפש את האמת ותיישם אותה בפועל, ותגיע בהדרגה לכניסה אל האמת – תהליך זה הוא איטי וכלל לא על-טבעי. כשאנשים מסוימים שליליים, הם אוהבים לומר זאת: "מה השגתי מאמונה באל במשך כל כך הרבה שנים?" אתה אומר שלא השגת דבר, אך עליך לחשוב היטב על הדברים הבאים. לאחר שהאמנת באל במשך שנים כה רבות, האם יש לך כעת השקפה ברורה על דברים רבים? האם זה נכון שככל שאתה מאמין זמן רב יותר, כך אתה מרגיש שליו ויציב יותר, ושזהו הנתיב הנכון בחיים? אם אתה אכן מרגיש כך, זה אומר שאכן השגת משהו. אף על פי שלא השגת שום דבר חומרי, למרות שלא השגת כסף, מעמד, תהילה, רווח – דברים שאתה יכול לאחוז בידך או לראות בעיניך – בכל זאת הבנת כמה אמיתות בליבך. השגת הבנה מסוימת של קיומו הממשי של האל ושל ריבונותו על הכול. נוסף על כך, הבנת גם את כוונותיו של האל ואת דרישותיו מאנשים, ואתה יודע מהו יציר בריאה ואיזו חובה עליך לבצע. ואם לא היו מאפשרים לך לבצע חובה כרגע, היית חש ייסורים ומרגיש שחייך ריקים. כל זה מראה שכבר הפקת רווחים מאמונתך באל, הלא כן? מה שהשגת שווה יותר מכל דבר חומרי. אלו הן התוצאות שעבודת האל משיגה באנשים. הוא לא מתכוון לאפשר לאנשים לעבור שינויים על-טבעיים ולא מציאותיים שמתעלים מעל האנושיות, האינסטינקטים האנושיים, או הצרכים הרגילים והביטויים הרגילים של הבשר. במקום זאת, הוא מתכוון לאפשר לאנשים לחוות כל מיני סביבות במסגרת האנושיות הרגילה, ובתהליך זה, לצבור בהדרגה ובאיטיות כל מיני הבנות וחוויות. בקיצור, לאורך כל התהליך ההדרגתי והאיטי הזה, מחשבותיהם ותפיסותיהם של אנשים משתנות אט-אט, נקודות המבט שמהן הם מתייחסים לאנשים ולדברים משתנות, השקפותיהם על כל מיני אנשים, מאורעות ודברים ודרכי ההתמודדות איתם משתנות, חלק מצביונותיהם המושחתים אינם בולטים עוד כפי שהיו, ומצפונם והגיונם משוקמים במידה מסוימת. הם משיגים את הרווחים האמיתיים הללו, במקום אותם דברים לא מציאותיים, אשלייתיים, ריקים, חלולים, או אפילו על-טבעיים.

האל מבצע את עבודת הישועה של האנושות באופן הדרגתי, וכמובן, יש עיקרון עיקרי נוסף שלפיו, בעת ביצוע עבודתו, האל מאפשר לדברים להתנהל באופן טבעי. העיקרון הזה של "לאפשר לדברים להתנהל באופן טבעי" עלול להיות קשה במקצת להבנה עבור אנשים. מה פירוש הדבר, לאפשר לדברים להתנהל באופן טבעי? פירוש הדבר הוא, שבין שהאל פועל באנשים ובין שהוא מדבר אליהם, הוא לעולם לא כופה על איש לעשות דבר כלשהו. האל מכין עבורך סביבות ומספק לך את האמת, כשם שהוא עושה זאת עבור אנשים אחרים. באשר לאופן שבו עליך להתייחס לסביבות שהאל מכין ולהבינן, וכן לנקודת המבט והגישה שעליך לאמץ כלפיהן, לאל יש דברים מפורשים, והוא מסר לך עקרונות-אמת ברורים. אופן התייחסותך אליהן הוא בחירתך החופשית. אתה יכול לבחור לקבל את האמת ולהכיר את עצמך, או לבחור לדחות את האמת; אתה יכול לבחור לקבל את חשיפתך באמצעות הסביבות שהאל מתזמר, או להתעלם מעבודת האל – יש לך חופש בחירה, אתה חופשי לבחור. לדוגמה, בכל הנוגע לחובה שעליך לבצע, אתה יכול לבחור לבצע אותה בכל לבבך ובכל מאודך, או לבצע אותה כלאחר יד. הדבר מבוסס לחלוטין על בחירתך האישית, וכמובן, גם על האיכות, היכולות והאינסטינקטים שלך, וכן הלאה. האל לא עושה עבודה נוספת – כלומר, בנסיבות רגילות, האל לא דוחק או כופה באופן מיוחד. מה פירוש הדבר? פירושו שהאל מכין עבורך סביבות – ממש כאילו הוא ערך עבורך משתה ובו מנות חמות וקרות, אורז ומרק, פירות, משקאות וכן הלאה. ובאשר לבחירתך, האל מעניק לך חופש – לא משנה במה תבחר, יש לך את החופש לעשות זאת והאל לא מתערב. הוא מתמקד רק בביטוי האמת כדי לספק אותה לאנשים. יש אנשים שרק מביטים בחטף במשתה, מבלי לטעום בעצמם את טעמן האמיתי של המנות הערבות לחיך. הם רק מעירים את הערותיהם על המשתה, משמיעים כמה דוקטרינות, ואז הולכים לדרכם. אחרים בוחרים רק להביט במשתה, להתעלם ממאכליו הערבים לחיך, והולכים לדרכם ללא כל ביטוי של גישה או דעה. וישנם אחרים שטעמו באופן אישי וחוו את מנותיו הערבות לחיך, ואף למדו כיצד להכין את אחד המאכלים הטעימים. בסביבה שהאל מכין, לא משנה מהי גישתך – בין שאתה מקבל אותה בברכה, או דוחה ומכחיש אותה, ובין שאתה בז לה ומתייחס אליה בעוינות, וכן הלאה – כל אלה הן גישות בעיני האל. כיצד האל מתייחס לגישותיהם השונות של אנשים ומטפל בהן? לאחר שסיפק לאנשים אמיתות רבות, גישת האל כלפיהם היא רק להבחין ולתעד. אשר למה שאנשים בוחרים או לגישתם, האל לא מתערב – לעניין זה אין כל קשר לאל. אם כן, למה הדבר קשור? הוא קשור לנתיב שבו אתה בוחר, למה שאתה משיג בסופו של דבר, ולקץ הסופי שלך. בעניין זה, האל לא עושה שום עבודה תומכת נוספת, הוא רק ממלא את תחומי האחריות והמחויבויות שעליו למלא. לאחר שהוא סיפק לך את האמת ואמר לך את העקרונות להתמודדות עם כל מיני אנשים, מאורעות ודברים, הוא עשוי גם להכין עבורך סביבות. עם זאת, האל לא מתערב בבחירותיך הסופיות או בנתיב שבו תבחר – הוא מניח לך לבחור בעצמך. לדוגמה, אם נבחרת להיות מנהיג או עובד, אתה יכול לבחור לפעול על פי עקרונות-האמת וסידורי העבודה של בית האל, או לפעול בשרירותיות ובפזיזות על פי העדפותיך. אם תבחר לטפל בכל דבר על פי עקרונות-האמת ולבצע את חובתך על פי סידורי העבודה, האל יבחין בכך ויתעד זאת, ובסופו של דבר תשיג את האמת ותתמסר לאל – זהו קץ אחד. אם תעשה דברים על פי רצונך, ותפעל בשרירותיות ובפזיזות תוך הפרת סידורי העבודה של בית האל ועקרונות-האמת, גם זו בחירה, והיא מייצגת את הנתיב שבו אתה הולך. האל יבחין ויתעד גם זאת, וכמובן, מובן מאליו מה יהיה הקץ שלך. אם השגת את האמת והחיים, הדבר יאפשר לך לזכות גם באישורו של האל ויבטיח לך ייעוד טוב.

אנשים מאמינים שעבודת האל כוללת את תזמוריו וסידוריו. אם כן, מהם תזמורי האל וסידוריו בתפיסותיהם ובדמיונותיהם של אנשים? הם סוג של מניפולציה, כלומר, האל מכסה בחשאי אנשים ברשת גדולה, מתמרן את כל התנהגויותיהם ואת הסביבות שבהן הם נמצאים, ומפקח על כל מעשיהם. האין אלה תפיסות ודמיונות של אנשים? (כן). כתוצאה מכך, אנשים מתחילים להישמר מפני האל ולפחוד ממנו בליבם, והדבר נגרם על ידי תפיסותיהם ודמיונותיהם בנוגע לתזמורי האל וסידוריו. הפחד וההישמרות שלהם באופן זה אינם התמסרות אמיתית לאל ויראת האל, אלא צורה של מרדנות והתנגדות. אנשים חושבים שהאל הוא כל-יכול ונוכח-בכל, ושלא משנה מה הם עושים, אכן "מעשי האדם נצפים ממעל". הם חושבים שהאל צופה בהם ומשגיח עליהם ללא הרף במטרה לרסן את ליבם, את ידיהם ורגליהם, לא לתת להם את חופש הבחירה, לכפות עליהם ליישם בפועל את האמת, לכפות עליהם לשנות את מחשבותיהם והשקפותיהם, ולכפות עליהם לעשות דברים על פי רצונו. כל אלה הן תפיסות אנושיות. במובן המחמיר, זהו סוג של ניאוץ כלפי האל. למעשה, האל מעולם לא התכוון לכפות, לכבול או לתמרן אנשים. האל אף פעם לא מגביל או מאלץ אנשים, וקל וחומר שאינו כופה עליהם. האל מעניק לאנשים חופש מלא – הוא מאפשר להם לבחור את הנתיב שבו עליהם ללכת. אפילו אם אתה בבית האל, ואפילו אם נועדת מראש ונבחרת על ידי האל, אתה חופשי בכל זאת. אתה יכול לבחור לדחות את דרישותיו וסידוריו השונים של האל, או שאתה יכול לבחור לקבל אותם; האל נותן לך את ההזדמנות לבחור בחופשיות. אך לא משנה במה תבחר, כיצד תפעל, מהי נקודת המבט שלך בטיפול בעניין העומד בפניך, או באילו אמצעים ושיטות תשתמש בסופו של דבר כדי לפתור אותו, עליך לקחת אחריות על מעשיך. הקץ הסופי שלך לא מבוסס על שיפוטיך והגדרותיך האישיים, אלא, במקום זאת האל מתעד את מעשיך. לאחר שהאל ביטא אמיתות רבות, ולאחר שאנשים שמעו את האמיתות הרבות הללו, האל ימדוד בקפדנות את מעשיו הנכונים והשגויים של כל אדם ויקבע את הקץ הסופי של כל אדם על סמך מה שאמר, מה שדרש, ועל סמך העקרונות שניסח עבור אנשים. בעניין זה, בחינתו של האל, תזמוריו וסידוריו אינם מניפולציה של האל על אנשים או כבילה שלהם – אתה חופשי. אינך צריך להישמר מפני האל ואינך צריך לחוש פחד או אי-נוחות. אתה אדם חופשי מתחילת הדרך ועד סופה. האל מעניק לך סביבה חופשית, רצון לבחור בחופשיות ומרחב לבחירה חופשית, ומאפשר לך לבחור בעצמך, וכל קץ שתגיע אליו בסופו של דבר נקבע כולו על ידי הנתיב שבו אתה הולך. זה הוגן, הלא כן? (כן). אם בסופו של דבר נושעת, ואתה אדם שמתמסר לאל ותואם לו, ואתה אדם שהאל מקבל, זה מה שתקבל בזכות בחירותיך הנכונות; אם בסופו של דבר לא נושעת, ואינך מסוגל להיות תואם לאל, והאל לא זכה בך, ואינך אדם שהאל מקבל, אזי גם זה נובע מבחירותיך-שלך. לפיכך, בעבודתו, האל מעניק לאנשים מרחב רב לבחירה, והוא גם מעניק להם חופש מוחלט. זאת מכיוון שהאל משתמש באמת כדי למדוד את כל האנשים, המאורעות והדברים, לרבות הקץ והייעוד של האנשים. הקץ והייעוד של אנשים נקבעים באופן דומה באמצעות האמת – זהו עקרון עבודתו של האל שלעולם אינו משתנה. האל לא יקבל אותך, לא יגלה כלפיך חסד, ולא יאפשר לך להיוושע מכיוון שאתה פוחד ממנו, נשמר מפניו, והולך בפחדנות ובכניעות עד סוף הדרך; האל גם לא יאפשר לך להיוושע בסופו של דבר בזכות תרומות כלשהן שתרמת. במילים אחרות, לא יהיו חריגים שבהם מישהו יקבל קץ או ייעוד טוב שאינו ראוי לו – כל קץ שכל אדם יקבל בסופו של דבר נקבע על ידי הנתיב שבו הוא הולך. אתן דוגמה. נניח שהאל מכין עבורך סביבה, ובסביבה זו, עליך להרהר בעבירותיך ולהכיר בהן, ולהכיר את צביונותיך המושחתים, את מחשבותיך והשקפותיך המופרכות, את ליקוייך ומגבלותיך, או כמה מאי-ההבנות והתלונות שלך כלפי האל. עליך גם להפסיק לתרץ תירוצים ולהציג טיעוני סרק כדי להגן על עצמך, ובמקום זאת עליך להיות מסוגל להתמסר, לחפש את האמיתות המתאימות כדי לשנות את מצבך הנוכחי, ולקבל את האמת בתוכך ואז לפעול בהתאם לעקרונות-האמת. בעשותך זאת תשיג את התוצאה הרצויה. כאשר דברים דומים יקרו לך שוב, תיישם בפועל באופן טבעי על פי עקרונות-האמת, ולא יהיה צורך שהאל יכין סביבות מיוחדות כדי לסייע לך. זהו דבר שאנשים יכולים להשיג, ואם הם יכולים להשיג אותו, האל לא יעשה שום עבודה מיותרת. אך כשמדובר באלה שלא חותרים אל האמת, גישת האל שונה. יש אנשים שלא מחפשים את האמת או מהרהרים בעצמם כאשר דברים קורים להם, אלא במקום זאת ממשיכים להיות שליליים וממורמרים, ומתלוננים על האל ועל אנשים אחרים. לא רק שהם מפתחים תפיסות לגבי האל, אלא הם גם שופטים אותו. אם מישהו גוזם אותם וחושף אותם, הם ימצאו תירוצים כדי להצדיק את עצמם, והם עשויים גם להפוך לפסיביים ולהתרשל בעבודתם, או אפילו לחבל בדברים. לאנשים כאלה אין סיכוי לגאולה, והם אלה שהאל דוחה בתיעוב. אם יש לך עניין מסוים באמת בעודך מאמין באל, ואתה מוכן להקשיב לדרשות ולשאוף אל האמת, ויש לך גישה חיובית במקצת, אזי האל יבחן את לבך, ויניע אותך מעט כאשר תחפש את האמת, ואז הוא יבחן אם אתה מסוגל ליישם בפועל את האמת. אך אם תבחר להיות שלילי ולהתרשל בעבודתך, לתרץ תירוצים ולהצדיק את עצמך, ולעורר מהומה בכל מקום, ולא תבחר להכיר את עצמך או להתחרט, מה יעשה האל וכיצד יטפל בך? האל פשוט יבחין בשקט בשינויים המתרחשים. האל לא יניע אותך, וגם לא ידחוק בך לקרוא את דבריו ולחפש את האמת. האל לא יתערב – הוא יניח לך להציג מופע כאוות נפשך. כאשר מצפונך יתעורר ותחשוב: "לא הייתי צריך לעשות את זה", או שתשמע מדי פעם עדות חווייתית הדומה למצבך הנוכחי ותגלה כיצד אותו אדם פעל, ואז פתאום תרגיש שמה שעשית היה לא הולם, לא רציונלי ולא הגון, ויהיה כאב עדין בלבך, מאותו רגע ואילך, לא תהיה עוד שלילי או חלש, ותתבייש לפתוח את פיך כדי להצדיק את עצמך, והרעיונות או הפעולות שלך שמפריעים ופוגעים בדברים ילכו ויפחתו במספרם, ויהיו פחות ופחות חמורים. לא משנה עד כמה זה יתפתח בסופו של דבר, בכל מקרה, זוהי אך ורק ההתנהגות שלך. האל רק צופה בחשאי ובשקט, במטרה למצוא ראיות שבאמצעותן יוכל להעריך אותך בסופו של דבר. בדיוק כמו שכאשר העיר נינווה עמדה להיחרב, האל רק שלח את יונה למסור הודעה לאנשי נינווה. האל לא הניע אותם להתוודות על חטאיהם, להתחרט או להבין את בעיותיהם – הוא לא עשה את הדברים האלה. האל רק שלח את יונה למסור את ההודעה, ובו-זמנית הבחין בחשאי כדי לראות איזו סדרת תגובות ופעולות הם נקטו כששמעו את ההודעה הזו, וכדי לראות מה היו תוכניותיהם של כל האנשים השונים מהצמרת ועד לתחתית, ומה היו עמדותיהם כלפי ההודעה הזו מהאל. כל מה שהוא עשה היה להבחין בחשאי. מה פירוש המילה "להבחין"? פירוש הדבר הוא שהאל צופה, כצופה מן הצד, בתהליך התפתחותם של דברים ובכיוון שבו הם משתנים, והוא לא מתערב בשום צורה. מלבד העובדה שהאל גרם ליונה למסור את המשפטים המעטים הללו, הוא לא עשה שום עבודה נוספת, וגם לא עשה שום עבודת תוכחה, וקל וחומר שלא היו מילים נוספות למסירה, אלא רק אותם משפטים מעטים שיצאו מפיו של יונה. כמובן, עקרונות עבודתו של האל על אנשים כיום נותרו ללא שינוי – הוא עדיין עובד בדרך זו, וזוהי גישת האל כלפי האנושות מתחילתה ועד סופה. בין שהוא רוצה לשנות מישהו ובין שהוא רוצה להשיג משהו באדם, גישת האל, עקרונותיו ושיטותיו בעבודתו לא משתנים. מדוע? האל ברא אנשים חיים, יצירי בריאה אנושיים בעלי רצון חופשי, ולא מכונות או בובות. כאשר האל מבטא את האמת או רוצה להשיג דבר-מה, לעתים קרובות הוא מכין תחילה סביבה כדי לאפשר להם לחפש להבין את כוונותיו, ולעתים הוא יאמר לאנשים ישירות מהן כוונותיו ודרישותיו; השאר תלוי בכך שאנשים יקבלו החלטות על סמך רצונם החופשי והתנאים השונים שלהם. זו הייתה גישת האל כלפי אנשי נינווה, וגישתו כלפי האנשים שהוא רוצה להושיע כעת נותרה ללא שינוי. עקרונות עבודתו של האל לא השתנו; האל תמיד עובד בדרך זו, ועקרונות עבודתו על בני האדם שברא הם תמיד כאלה. לאחר שיונה מסר הודעה לאנשי נינווה, הוא הלך למצוא מקום להירגע בו והתבונן באנשי העיר מן הצד כדי לראות איזה סוג של זעזועים ופעילות יתעוררו בקרב אנשי נינווה לאחר שהודעת האל תועבר בעיר מלמעלה עד למטה, וכולם ישמעו את החדשות שהאל עומד להשמיד את נינווה – כל מה שעשה היה להבחין. כמובן, הבחנה זו דרשה זמן, ותוך כדי התהליך הזה, האל הבחין בשינויים בכל הדברים הללו. אם הדברים היו מתפתחים בכיוון טוב, כמובן שהאל היה שמח; אם הדברים היו מתפתחים בכיוון רע, הוא עלול היה להתעצב, אך הדבר היה תלוי במצב. האל היה מתעצב מכיוון שבני האדם נבראו על ידי האל, והאל מתעצב כאשר בני האדם עומדים בפני השמדה, או כאשר חיים עומדים להסתיים. עם זאת, כאשר הוא ניצב מול אנשים מושחתים שהם כה קהי חושים, קשי תפיסה, וכה מרדניים, האל לא מתעצב. האל יעשה את מה שעליו לעשות על פי תוכניתו המקורית, על פי דרכי עבודתו, ועל פי הדרכים והעקרונות שבאמצעותם הוא מטפל ביצירי בריאה. אין כאן תחושות או רגשות אנושיים, אלא רק עקרונות וקריטריונים של הבורא בעשיית דברים. לכן בהקשר זה, על אנשים לוותר על תפיסותיהם-שלהם ולהבין במדויק את גישת האל ואת שיטותיו בטיפול באנשים, במקום להשתמש בצרות האופקים של בני אדם נבראים כדי להעלות השערות וסברות לגבי מחשבותיו ורעיונותיו של האל. האל פועל בך, מכין עבורך סביבות, ומארגן אנשים, מאורעות ודברים כדי להכשיר אותך ולאפשר לך ליישם בפועל, והוא רוצה להטמיע בך את האמת – על מה מבוססת כוונתו המקורית של האל בעשיית דברים בדרך זו? היא מבוססת על עקרון כיבוד החיים והוקרתם. זו אינה תחושה שיש לבורא כלפי בני אדם נבראים – לאל אין תחושות. עקרון הכוונה המקורית הזו חורג מתחושות של קִרבה גשמית אנושית, וכמובן, הוא גם לא סוג של חיבה – הוא נובע מעקרון של מתן כבוד לחיים והוקרתם. יש אנשים שאומרים: "האם זוהי רחבות דעתו של האל? האם זוהי הרמה הגבוהה של הווייתו?" האם אתם חושבים שזה המקרה? (לא). אפשר להשתמש במונחים "רמת הוויה" ו"רחבות דעת" כדי לתאר אנשים, אך אל תחילו אותם על האל. אין זו רחבות דעת וגם לא רמת הוויה. במובן אחד, אפשר לומר שזוהי חביבות הבורא, ובמובן אחר, אפשר גם לומר שזוהי התגלות של זהותו ומהותו של האל. האל מוקיר ומכבד את חייו של כל יציר בריאה, אך על בסיס ההוקרה והכבוד האלה, האל לא מתפשר על עקרונותיו, ועקרונות אלה אינם של תחושות או של הבשר. של מה הם? הם עקרונות של האמת, השייכים לאל בלבד. חִשְׁבוּ על כך, כשלאנשים יש ילדים, הם מפנקים אותם יתר על המידה ויש להם תחושות עמוקות מאוד כלפיהם. הם אפילו היו רוצים להחזיק את ילדיהם בזרועותיהם ולהיות איתם כל היום. לאל אין חיבה או תחושות כאלה כלפי בני אדם. אנשים מפתחים תחושות כאלה כלפי ילדיהם בגלל קשרי הדם שלהם, ותחושות כאלה יגרמו לאנשים לאבד את ההיגיון ואת העקרונות שלהם. אלה לא התגלויות טבעיות או רגילות של אנושיות רגילה, וגם לא ביטוי של אהבה. הן אך ורק תחושות ורגזנות – הן תחושות הנובעות מקשרי דם. תחושות אינן אמיתות, והן לא מה שאנושיות רגילה צריכה להחזיק; הן דברים שליליים. האל לא מפנק או מקלקל את האנושות. מהי גישת האל כלפי האנושות? האל בחר בך, והוא אחראי לך, ופועל ומשלם מחיר עליך, ומדבר דברים כדי לספק לך את האמת והחיים, על בסיס העקרון של הוקרת החיים של בני האדם הנבראים ומתן כבוד לחיים. אך דרך עבודתו של האל אינה כפי שאנשים מדמיינים, כלומר, האל לא אוחז בך בחוזקה, או במונח עממי יותר, הוא לא מכריח אותך. זה לא כך. האל לא מכריח אנשים; הוא לעולם לא כופה על אנשים לעשות שום דבר. כדי לזכות בברכות, אנשים באמונתם באל תמיד רוצים להכריח את האל, ותמיד רוצים לכפות עליו להעניק להם ברכות, וגם רוצים להיאחז באל ולהכריח אותו לאפשר להם להיכנס למלכות השמיים. האין זה המקרה? (כן). האל לא מכריח אותך. לא טוב להשתמש במונח העממי הזה "להכריח אותך", אך הוא מוחשי במידת מה וקל לאנשים להבין אותו. האל לא אוחז בך בחוזקה – אתה חופשי. אם אתה מוקיר את כל העבודה הזו שהאל עושה בך מכיוון שהוא מכבד, מוקיר ומעריך את חייך, אל לך לבחור להישמר מפני האל, לטפח אי-הבנות לגביו, לחוש התנגדות כלפיו, או לדחות אותו כאשר הוא מתזמר ומסדר עבורך סביבה כלשהי. במקום זאת, עליך לעשות את מה שיציר בריאה צריך לעשות ולהפגין את הגישה שיציר בריאה צריך להפגין כלפי הבורא – התמסרות וקבלה. האין זה כך? (כן). כעת שיתפנו על היבט זה בבירור.

האופן שבו אנשים מתייחסים לעבודת האל כבר חשף את אחת מתפיסותיהם ודמיונותיהם. מהי התפיסה והדמיון הללו? אנשים מפרשים את תזמוריו וסידוריו של האל כמניפולציה שלו ושליטה בהם. האם כך פועל האל? (לא). עמוק בליבם, אנשים חוששים מהאל באופן לא ברור. עצם אזכורו של האל גורם להם להרגיש שהוא מעורר יראה ולא חביב. הם מאמינים שאם לא תקשיב לדברי האל ולא תתמסר לתזמוריו וסידוריו, הוא יכעס עליך עד שתקשיב לדבריו ותתמסר לתזמוריו וסידוריו, ושהוא לא יוותר עד שיביא אותך לידי שלמות. האין זו תפיסה שיש לאנשים? איך אנשים מדמיינים את האל? האם הם לא מדמיינים אותו כדיקטטור? הם חושבים שעליך לקבל את שלטונו, לקבל את מדיניותו, ולהיות כנוע לו ולעשות כל מה שהוא אומר לך, ושאינך יכול לדבר עליו מאחורי גבו, ושעליך לקבל את הסביבות שהוא מכין עבורך, ושאם לא תקבל, תיענש ותסבול כגמולך. האם האל באמת פועל בדרך זו? (לא). האל מכבד אותך ולוקח עליך אחריות. האל מוקיר את החיים של בני האדם הנבראים. אל לאנשים להיכשל בזיהוי מה שטוב עבורם, או להיות כפויי טובה כלפי חסדו. אם אתה אכן מעריך את חסד האל, עליך לקבל את הסביבות שהוא מכין ולקבל אותן ממנו. גם אם אינך מקבל את האמיתות שבהן, אינך מבין את עקרונות-האמת שבהן, ואינך מבין מה עליך ליישם בפועל או לשנות, לכל הפחות אל לך להישמר מפני האל או לפרש אותו לא נכון – זה מה שעליך להשיג. גם אם אינך משיג דבר מהסביבות הללו, אל תפרש לא נכון את רצונותיו של האל. האל לא מחפש להשיג ממך דבר. אתה רק יציר בריאה זעיר, מה כבר יכול האל לחפש להשיג ממך? חייך וכל מה שאתה נהנה ממנו היום ניתנו לך על ידי האל, וכך גם מעט הדוקטרינה שאתה מבין. רצונך החופשי, האיכות שלך, כישרונותיך, ויכולותיך וכישוריך, גדולים כקטנים, כולם ניתנו לך על ידי האל. מה יש לאל לחפש להשיג ממך? אם האל זוכה לתהילה לאחר שהוא מטמיע בך את האמת, וגורם לך להתמסר לו ולירוא אותו, ואתה חושב שזה מה שהאל מחפש להשיג ממך, האם אינך שופט אותו על פי אמות המידה הנאלחות שלך? זהו ניאוץ כלפי האל, הלא כן? (כן). איזו תהילה יכול האל להשיג מאנשים? בסופו של דבר, אנשים עצמם הם אלה שמקבלים תועלת מוחשית. האל זכה לתהילה עוד לפני שעבודתו הושלמה, מכיוון שהאל עצמו הוא תהילה – האמת והסמכות שלו הן הוכחה לתבוסת השטן, והן המציאות של כל הדברים החיוביים. האל עצמו הוא תהילה, אז האם הוא עדיין צריך להשיג מעט תהילה מיציר בריאה זעיר כמוך? האל לא מחפש להשיג דבר מאנשים. אם הוא מחפש להשיג משהו, זה כדי לאפשר לאנשים לעמוד בסופו של דבר בדרישותיו על פי תוכנית הניהול שלו, וכאשר אנשים ישיגו ישועה ויוכלו להיות תואמים לאל, הוא ינוח – בזכות ישועת המין האנושי, האל יזכה למנוחה בתמורה – זה מה שהאל מחפש להשיג. אם כן, האנשים הם אלה שמקבלים תועלת מוחשית בסופו של דבר, הלא כן? אנשים ישיגו את האמת, הם לא ירגישו עוד אבודים בחיים – יהיו להם כיוון ונתיב – והם יהיו תואמים לאל ולא ימרדו בו עוד, הם לא יילקחו עוד בשבי על ידי כוח רע כלשהו, הם יהיו יצירי בריאה אמיתיים, והם לא יעמדו עוד בפני המוות – איזה כבוד גדול זה! אלה שמקבלים את התועלת המוחשית הגדולה ביותר הם בני האדם, אלה שמקבלים את עבודת האל ואת ישועת האל. האם השיתוף על היבט זה ברור? מהי תפיסתם ודמיונם של אנשים בתוך זה? (הם מפרשים את תזמוריו וסידוריו של האל כמניפולציה ושליטה שלו באנשים). אילולא שיתפנו על כך, תמיד היו לאנשים בראשם מחשבות והשקפות שלא יכלו לבטא או שלא התגבשו לתאוריה שיטתית. אף על פי שהדברים האלה לא מגבילים אותם בביצוע חובותיהם, או משפיעים על חיי היומיום שלהם באופן ברור, הם משפיעים קשות על חתירתם אל האמת, על גישתם כלפי האל, ועל יחסיהם עם האל. לפיכך, אלה הם דברים שאנשים חייבים לוותר עליהם. ברגע שבעיה זו תיפתר, תוותר על מחסום בינך לבין האל, וסוג אחד של מכשול בנתיב חתירתך אל האמת יוסר, מה שיקל עליך לחתור אל האמת. כאשר קשיים אמיתיים ייפתרו, המחסומים והמכשולים בינך לבין האל יצטמצמו, כך שתוכל לבצע את חובתך וליישם בפועל את האמת בקלות רבה יותר. זה בדיוק כמו ללכת לשדה קרב – האם לדעתכם עדיף לשאת משא קל או משא כבד כשיוצאים לקרב? מה נוח יותר? (לצאת לקרב עם משא קל). לצאת לקרב עם משא קל, מספיק רק לשאת נשק על הגב – זה פשוט וקל כך. אם נוסף על כך, אתה נושא סירים ומזוודות, או מוצרי קוסמטיקה וציוד כושר, המשא יהיה כבד מדי; יכאב לשאת כל כך הרבה דברים לקרב, ולא יהיה נוח להילחם. תפיסות ודמיונות אלה הם כמו סוגים שונים של עול שאנשים נושאים עמם, והם צרות ומעמסה עבורם בכל מקום שאליו הם הולכים. בקיצור, מעת לעת דברים אלה ישפיעו עליך ויפריעו לך לחתור אל האמת וליישם אותה בפועל. כאשר אין בעיות קריטיות, ייראה כאילו אין לך בעיות גדולות. אך ברגע שיתעוררו בעיות עקרוניות קריטיות, יהיה לך מחסום של הדברים האלה שיפריד בינך לבין האל. כאשר דברים אלה יצוצו, תרגיש שיש בעיה ביחסיך עם האל, שיש סכסוך בינך לבין האל; לב אמונתך באל לא יהיה עוד טהור כל כך, ויהיו לך קשיים רבים. אך כאשר תוותר על הדברים הללו, תרגיש נהדר, לבך יהיה רגוע ומשוחרר, ולא תהיה עוד מוגבל או כבול. אף על פי שהדברים האלה יבליחו מעת לעת בתת-המודע שלך או במחשבותיך, כבר תפתור אותם באופן בסיסי, וכשתעשה דברים שוב, תרגיש הרבה יותר בנוח לעשות אותם ותעשה זאת בפשטות רבה יותר. למרות שתפיסות ודמיונות אלה עשויים עדיין להשפיע בעדינות במעמקי מוחך, לכל הפחות תבחין בבירור ברצונך הסובייקטיבי שהם לא דברים חיוביים, כך שבאופן סובייקטיבי תוותר עליהם ולא תושפע מהם. בדרך זו, תוותר באופן בסיסי על המחסום הזה בינך לבין האל ותפתור אותו.

אנחנו מרבים לשתף בדרך זו על נושא החתירה אל האמת. האם אתם מרגישים את חשיבותה של החתירה אל האמת? כשראיתם את האנשים המוכרים לכם מטופלים על ידי הכנסייה, וחלקם אף מורחקים או מגורשים, האם הדבר עורר בכם הרהורים כלשהם? האם הפקתם מכך ניסיון או לקחים? מהן הבעיות העיקריות של האנשים שהועברו לקבוצות ב' ושל אלה שהורחקו? (כשראיתי אנשים מוכרים מסוימים מועברים לקבוצות ב' או מורחקים, הדבר אכן עורר את ליבי ומחשבותיי. אף על פי שהם מאמינים באל שנים רבות, הם באמת לא חותרים אל האמת, ואם גם אני לא אחתור אל האמת ולא אחפש אותה כשדברים יקרו לי, בסופו של דבר אסולק בדיוק כמוהם). האם אתם יודעים מה היו העקרונות של בית האל לטיפול באנשים האלה? האם בית האל הרחיק אותם רק מפני שהאנושיות שלהם ירודה והם לא חותרים אל האמת, ומפני שהם לא מוצאים חן בעיני בית האל? (לא). אם כן, האם זה אומר שלכל אלה שלא טופלו אין בעיות באנושיות שלהם, שכולם אוהבים את האמת, חותרים אליה, יכולים להתמסר לה, ואוהבים את האל ויראים אותו? האם זה כך? (לא). האם האנשים האלה הורחקו או הועברו לקבוצות ב' על ידי בית האל רק מפני שהם לא אוהבים את האמת וסולדים ממנה? האם הם טופלו מפני שהאנושיות שלהם ירודה והם מסרבים לחלוטין לקבל את האמת, או בגלל הופעתם הירודה או בגלל עבירה רגעית כלשהי? האם זה העיקרון שלפיו בית האל מטפל באנשים? (לא). האם בית האל מטפל במישהו, פוסל אותו ממילוי חובתו ומרחיק אותו מפני שהוא לא חותר אל האמת? (לא). אם כך, מדוע בית האל טיפל באנשים האלה והרחיק אותם? (מפני שהם לא פעלו בהתאם לעקרונות-האמת והם שיבשו את עבודת הכנסייה והפריעו לה, וגרמו לנזקים חמורים לעבודת בית האל). האם זו הייתה הסיבה העיקרית? (כן). אילו סיבות נוספות היו? האם מישהו אי פעם הורחק בגלל ששיקר ללא הרף? (לא). האם מישהו אי פעם הורחק מפני שהוא לא אוהב את האמת וסולד ממנה? האם מישהו אי פעם הורחק מפני שהוא לא נאמן בביצוע חובתו? (לא). האם אתה חושב שחבל שהאנשים האלה הורחקו? האם נעשה למישהו מהם עוול? (לא). בהחלט לא נעשה עוול לאף אחד מהם. לפי מעשי הרוע שהאנשים האלה ביצעו, מגיע להם למות שמונה עשרה פעמים כשהם ילכו לממלכת הרוח, וכולם חייבים להיענש – למות ואז לחזור לחיים, ולהיענש שוב, ולמות שוב, ולחזור לחיים שוב, ולהיענש שוב, ולמות שוב – מגיע להם למות שמונה עשרה פעמים בסך הכול. הם ביצעו מעשי רוע רבים וחטאיהם נתעבים! אם כן, מדוע האנשים האלה טופלו וגורשו? מפני שלא הייתה ברירה אלא לטפל בהם. הם לא ביצעו את חובותיהם, הם גרמו לשיבושים ולהפרעות, והם חיבלו בדברים! יש אפילו כאלה שחושבים שאנשים אלה טופלו מפני שהם אוהבים לשקר והאנושיות שלהם ירודה, או מפני שהם מתחרים על מעמד וכוח ואינם נאמנים בביצוע חובותיהם; אנשים מבולבלים אחרים אומרים שזה מפני שהם לא אוהבים את האמת ולא חותרים אליה. ובכן, האם אתם אוהבים את האמת? האם כל אלה שלא הורחקו אוהבים את האמת וחותרים אליה? (לא). כל אלה אינן עובדות. למעשה, האנשים האלה טופלו וגורשו מפני שבמהלך ביצוע חובותיהם, הם מילאו תפקיד של גרימת הפרעות ושיבושים וחבלה בדברים. הם עשו דברים שהשטן, השדים והדרקון הגדול האדום כאש רוצים לעשות אך אינם מסוגלים, תוך הפרה חמורה של הצווים המנהליים של בית האל, והם הכעיסו קשות את האל. הם הורחקו רק מפני שלא הייתה כל ברירה אחרת אלא לעשות זאת. זה לא שבית האל חסר אהבה ונוקשה כלפי אנשים, וזה לא שהאל לא נותן לאנשים הזדמנויות. אלא, האנשים האלה הרחיקו לכת במעשיהם, גרמו לשיבושים ולהפרעות, וההפסדים שגרמו לעבודת הכנסייה היו גדולים מדי. הם לא ביצעו את חובותיהם, ואפילו לא עמלו; הם גרמו לשיבושים ולהפרעות, ועשו מעשי רוע. אף אחד מאנשיו הנבחרים של האל לא אוהב שיש אנשים כאלה בכנסייה. אם אתה אומר משהו לעגני או משקר בכנסייה, זו רק התנהגותך האישית, זה רק שאתה לא אוהב את האמת ולא חותר אליה, וכל עוד זה לא גורם לשיבוש או להפרעה, איש לא יטפל בך. אם לפעמים אתה מבצע את חובתך כלאחר יד, אבל רוב הזמן יש לכך תוצאות, אזי כל עוד אינך גורם לשיבוש או להפרעה, בית האל ייתן לך את ההזדמנות להישאר ולבצע חובה, ויתייחס אליך בהתאם לעקרונות. אולם, האנשים האלה גרמו לשיבושים ולהפרעות. הם ביצעו מעשים רעים בפזיזות, הפרו עקרונות מכל בחינה וגרמו למהומה גדולה; כל ההיבטים של עבודת הכנסייה חובלו, והפירות של ביצוע החובות על ידי רבים מהאחים והאחיות ירדו לחלוטין לטמיון. ההשלכות של השיבושים וההפרעות שלהם חמורות מאוד, ויידרשו אינספור שעות של אינספור אנשים אחרים כדי לתקן זאת, ולכן היה צריך להרחיק את האנשים האלה! רק בדרך זו היה אפשר להגן על האחים והאחיות כדי שיוכלו לבצע את חובותיהם באופן רגיל ולהשיג תוצאות טובות. רק על ידי הרחקת האנשים הרעים וצוררי המשיח האלה היה אפשר ליצור סביבת עבודה וחיים מתאימה לאחים ולאחיות. אם האנשים הרעים וצוררי המשיח האלה היו נשארים בכנסייה, הם היו רק מפגע, הייתה שוררת אווירה עכורה ומזוהמת, והיה כאוס בכל מקום שאליו היו הולכים. שום דבר שהם עשו לא עמד אפילו בסטנדרט של עמל. כל מה שהם עשו היה להפריע, לחבל ולהרוס. כל מה שהם עשו נועד להפריע לעבודת הכנסייה ולחיי הכנסייה ולשבש אותם. האם הם לא משרתי השטן? האם אנשים כאלה יכולים להישאר בכנסייה? הם לא בני אנוש מושחתים רגילים, אלא משרתי השטן! מה עשו האנשים האלה? הם בזבזו את מנחות האל ונתנו אותן לכופרים ללא תנאי. הם היו נדיבים מאוד במתן כסף לכופרים, וכפו אותו עליהם אפילו כשלא ביקשו זאת. כשהם ביקשו מכופרים לעשות עבודה כלשהי, ואלה אמרו שמספיק להם לקבל מאה דולר, הם התעקשו לשלם להם שלוש מאות, וכאשר הכופרים ביקשו שלוש מאות דולר, הם התעקשו לשלם להם חמש מאות, ואף הוסיפו ונתנו לכופרים בונוסים לאחר תשלום השכר. לא משנה כמה מנחות היו אמורים להוציא, הם לא שאלו את העליון, אלא פשוט החליטו בעצמם. לא משנה איזו עבודה הם עשו, הם לא ביצעו אותה בהתאם לסידורי העבודה של בית האל, וגם לא בהתאם לעקרונות שבית האל מסר, וכמובן שלא בהתאם לעקרונות-האמת. הם פשוט הלכו אחר רצונותיהם ועשו ככל העולה על רוחם, בלי להגן כלל על האינטרסים של בית האל. הם העדיפו להגן על כופרים מאשר על האינטרסים של בית האל, ובזבזו את מנחות האל בכל מקום. האם הם הרוויחו את הכסף הזה? הם לא היססו כלל לתת בונוסים ומתנות לכופרים, ואיש לא יכול היה להתנגד להם, ומי שהתנגד, הם נזפו בו. האם אתה חושב שאנשים כאלה הם מאמינים שהולכים בעקבות האל? האין הם חלאות אדם? האם צריך להרחיק אנשים כאלה? (כן). אילו מעשים רעים נוספים עשו האנשים האלה? בהטפת הבשורה הם דיווחו על מספרים כוזבים כדי להונות את בית האל, וייסרו ודיכאו באכזריות כל מי שלא דיווח על מספרים כוזבים. הם הכריחו אחרים לדווח על מספרים כוזבים, ולא הותירו להם ברירה אלא לעשות זאת. איזה מין אנשים אלה? האם הם בכלל אנשים? אם תאמר שהם פשוט בעלי אנושיות ירודה, לא אוהבים את האמת ולא חותרים אליה, האם האמירה הזאת תהיה תקפה? האין זו שטות גמורה? (כן). לא זו בלבד שהם לא אוהבים את האמת ולא חותרים אליה, אין להם אפילו אנושיות רגילה, לא כל שכן אהבת האמת וחתירה אליה – הם פשוט שדים! עכשיו אתה רואה זאת בבירור, נכון? (כן). מהו טבעם של האנשים האלה? (טבע של שדים). יש להם טבע של שדים. לאחר שהורחקו, האנשים האלה עדיין התריסו, ואף חשו שנעשה להם עוול, ואמרו: "אני חף מפשע, לא עשיתי את זה!" העובדות היו לנגד עיניהם, אך הם סירבו להודות בכך ואף דבקו בעקשנות בתירוציהם והמשיכו להתריס עד הסוף. האין זה מוכיח שהיה נכון להרחיקם? מה יהיו ההשלכות אם אנשים מסוג זה לא יורחקו? האם הם יכו על חטא? גם אם תיתן להם הזדמנות להמשיך לבצע חובה ותסתפק בגיזומם, האם הם יוכלו להכות על חטא ולהשתנות לטובה? (לא, הם לא יכולים). אין שום סיכוי שהם יוכלו להכות על חטא. מהי מהות הטבע הזה? איזה סוג של אנשים לא יכול להכות על חטא גם כשהוא עומד בפני העובדות? (שדים). שדים, אנשים בעלי מהות של השטן, רוחות רעות ושדים טמאים לא יכו על חטא. לא משנה איך תשתף על האמת, הם לא יכו על חטא. הם אפילו לא מכירים בעובדות של מעשי הרוע שלהם, אז האם הם יכולים לקבל את האמת ולהכיר את עצמם? הם בהחלט לא יעשו זאת! אם הם היו יכולים להכיר בעובדות של המעשים הרעים שלהם, הייתה להם הזדמנות לקבל את האמת, אבל הם אפילו לא מודים בעובדות, ואינם מקבלים את טבע מעשיהם ולא מכירים בכך – אנשים כאלה לא יכולים בשום אופן להכות על חטא. הם בדיוק כמו אנשי סדום – לו היית אומר לאנשי סדום: "אם לא תכו על חטא, האל ישמיד את העיר הזאת", האם הם היו מקבלים זאת? מה הייתה גישתם לאחר שהיו שומעים את הדברים האלה? הם היו מתנהגים כאילו לא שמעו אותם וממשיכים לפעול לפי העדפותיהם, היו עושים ככל העולה על רוחם, וכלל לא מכים על חטא. לכן, סופם היה השמדה. באשר לאנשים האלה שגרמו לשיבושים ולהפרעות בכנסייה, האל נתן להם הזדמנויות אך הם לא הוקירו אותן, לא הכו על חטא, והתעקשו להתנגד לאל עד הסוף. לאנשים האלה אין מצפון או היגיון – האם הם ראויים לרחמים? (לא, הם לא ראויים). האם יש מישהו שהגן על האנשים האלה שאינם ראויים לרחמים? האם יש מישהו שמעריץ אותם, שחש שהם סבלו ושילמו מחיר במשך שנים רבות, שהם עבדו קשה מאוד ובחריצות רבה במיוחד, שחלקם בעלי איכות טובה למדי, והם ניחנים ביכולת עבודה ומיומנויות מנהיגות נהדרות, ושחבל שהורחקו? האם חבל? (לא, לא חבל). אם לא חבל, זה אומר שהיה נכון להרחיק אותם. פשוט הבחינו וראו אם האנשים האלה יכולים לקבל את האמת ובאיזה נתיב הם הולכים. אם אנשים גורמים לשיבושים או להפרעות אפילו תוך כדי ביצוע חובותיהם, הם חלאת האנושות! זה אך נכון שיצירי בריאה יבצעו את חובותיהם, ולא משנה מהי אותה חובה, עליהם למלא את אחריותם. גם אם ביצוע חובתם לא עומד בדרישות, לכל הפחות אסור להם לגרום לשיבושים ולהפרעות! גרימת שיבושים והפרעות היא מעשה של השטן; זה לא משהו שבני אנוש מושחתים אמורים לעשות. בני אנוש מושחתים הושחתו על ידי השטן ואינם יכולים שלא להתנגד לאל; אולם, אנשים בעלי אנושיות רגילה, מצפון והיגיון לא יגרמו בכוונה לשיבושים ולהפרעות תוך כדי ביצוע חובותיהם. זאת מפני שהמצפון וההיגיון שלהם מרסנים אותם, ולכן הם לא ישבשו את עבודת בית האל, ולא יפריעו לה או יחבלו בה תוך כדי ביצוע חובתם. גם אם אדם לא יכול לבצע את חובתו באופן שעומד בדרישות, ביצוע בינוני הוא סביר, ולכל הפחות עומד בסטנדרט של מצפון והיגיון. אולם, האנשים האלה לא עומדים אפילו בסטנדרט הזה, ולכן בסופו של דבר הם יכולים להגיע רק למצב הזה – להיות מורחקים או מגורשים מבית האל בגלל המעשים הרעים הרבים שלהם. אלה הם חלאת האנושות!

הבה נמשיך לדבר על הבעיות של התפיסות והדמיונות בפריט "ויתור על המחסומים בין אדם לאל ועל עוינותו כלפי האל", שהוא הפריט השלישי ב"ויתור" במסגרת היישום בפועל של האופן שבו יש לחתור אל האמת. זה עתה דיברנו על כמה מתפיסותיהם ודמיונותיהם של אנשים לגבי עבודת האל. כעת, הבה נבחן, האם לאנשים עדיין יש תפיסות ודמיונות נוספים לגבי עבודת האל? האם התפיסות והדמיונות האלה משפיעים על האופן שבו אנשים מתייחסים לעבודת האל, חווים את עבודת האל, ומבינים ומכירים את עבודת האל? מבין סוגי האנשים השונים המופיעים בכנסייה, סוג אחד הוא אנשים רעים וצוררי משיח. לא משנה אילו מעשי רוע הם עשו שבגללם טופלו, ולא משנה אילו עניינים הובילו את הכנסייה להרחיק ולגרש אותם, תמיד יש אנשים מסוימים שמחזיקים בתפיסות מסוימות לגבי טיהור בית האל מחסרי אמונה, מאנשים רעים ומצוררי משיח. התפיסות והדמיונות האלה נובעים מכך שאין להם שמץ של הבנה לגבי עבודת האל וריבונותו. בתפיסותיהם ובדמיונותיהם של אנשים, הכנסייה היא המקום שבו האל עובד על פני האדמה, ולכן הכנסייה היא המקום הישיר ביותר שבו אנשים יכולים לראות את ריבונותו של האל. אפשר גם לומר שזהו המקום הישיר והברור ביותר שבו ריבונותו של האל באה לידי ביטוי. אבל במקום הזה, אנשים רואים לעתים קרובות אנשים, מאורעות ודברים שאינם תואמים את תפיסותיהם. בתפיסותיהם, אנשים חושבים שמכיוון שהכנסייה היא מקום הקשור לעבודת האל, היא צריכה להיות מקום שליו ושקט, מלא בידידות ובשלום, באהבה ובסובלנות, בשמחה ובנחמה. הם מאמינים שאנשים רעים וצוררי משיח לא אמורים להופיע אף פעם בכנסייה, ושאסור שבכנסיה יתרחשו מקרים שבהם אנשים רעים עושים מעשים רעים. הם חושבים שתחת ריבונותו של האל, כמובן שלא אמורים להתרחש בכנסייה מקרים של הפרת עקרונות-האמת, ועל אחת כמה וכמה שלא אמורים להיות בה סוגים שונים של פורעי חוק או מעשים של פריקת עול מכל סוג, או דברים שאינם עולים בקנה אחד עם רצון אנושי, עם תחושות אנושיות או עם האנושיות. הם מאמינים שבכנסיה הכול אמור להיות כה שליו, רגוע, נעים, חיובי, אופטימי ומרומם, ושאפילו לא אמורים להיות בה מאבקים כלשהםאו דברים מכוערים או דוחים שאינם תואמים את צורכי האנושיות. כל אלה הן תפיסותיהם של אנשים. אולם, העובדות לא תואמות את תפיסותיהם ודמיונותיהם של האנשים. בכנסייה, לא משנה באיזו תקופה או באיזה שלב של העבודה, תמיד מתרחשים מקרים שבהם אנשים רעים וצוררי משיח מפריעים לעבודת הכנסייה ומשבשים אותה, גורמים לחבלה בהיבטים מסוימים של עבודת בית האל, ומפרים ומשבשים את סדר העבודה בכנסייה, ודברים דומים. כאשר הדברים האלה מתרחשים, אנשים מרגישים שזה לא נתפס וליבם מתמלא בחוסר אונים, בחוסר הבנה ובבלבול, והם תוהים: "האם האל באמת קיים? איך בדיוק האל ריבון על האנושות ומנהל את הכנסייה שלו, את ביתו? האם האל באמת מתעניין בזה או לא? איפה האל? למה כשמתרחשים הדברים האלה של פריקת העול, וכשאנשים רעים מופיעים וגורמים להפרעות איש אינו עוצר בעדם, וגם האל לא עוצר בעדם? מה בדיוק קורה כאן? האם הכנסייה אינה ביתו של האל? האם אלה הנוהים אחר האל אינם אנשיו הנבחרים? למה האל לא משגיח על ביתו ולא מגן עליו? למה הוא לא מגן על אנשיו הנבחרים כך שיוכלו לחיות בשלווה בתוך בועה מוגנת, במקלט בטוח?" הספקות הללו וחוסר ההבנה הזה שיש לאנשים נגרמים על ידי תפיסותיהם השונות, הלא כן? (כן). אם כך, על מה בעיקר נסובות התפיסות האלה? האם הן לא נסובות על עבודת האל וריבונותו? מכיוון שבכנסייה מתרחשים מעשים רעים של אנשים רעים שגורמים לשיבוש והפרעה, ומכיוון שאנשים לא מבינים את הדברים האלה, קשה להם לראות לאשורם את מקורותיהם של הדברים האלה ואת תוצאתם הסופית. מכיוון שאנשים לא יכולים לראות את הדברים האלה לאשורם, הם מפתחים סוגים שונים של רעיונות ותפיסות לגבי האל. יש אנשים שמאמינים: "בית האל צריך לנהוג באהבה כלפי אנשים רעים וצוררי משיח. אם בית האל לא נוהג בהם באהבה, האם זה לא אותו הדבר כמו בחברה? בחברה, קבוצה אחת של אנשים תמיד מייסרת קבוצה אחרת, הכול למען תחרות על כוח והשפעה. כאשר בית האל מרחיק ומגרש אנשים רעים, האם הוא לא מייסר אותם באופן דומה? לא כל כך בטוח להישאר בבית האל! אם באמת תיתקל במצבים סוערים כלשהם, ייתכן שיאשימו אותך על לא עוול בכפך וירחיקו אותך, ואיש לא יצדיק אותך! איפה האל בדיוק? למה האל לא יוצא ואומר או עושה משהו? תן לנו לראות את קיומך, תן לנו לראות את כל-יכולתך, תן לנו לראות במו עינינו את ריבונותך, כך שנרגיש רגועים, הלא כן?" בכנסייה, בכל פעם שאנשים חווים מאורעות בלתי מובנים, מתעוררות אצל חלקם תחושות כמו אי-שקט וספק. יש אפילו אנשים שרוצים להימנע מהמאורעות האלה, ואחרים שוקעים בשליליות. במיוחד יש אנשים שלאחר שצוררי משיח הוליכו אותם שולל ורימו אותם, הם מוותרים על עצמם, וחלקם, לאחר שצוררי משיח הוליכו אותם שולל וניצלו אותם, והפכו לשותפיהם לפשע, אפילו מבודדים על ידי הכנסייה לצורך הרהור או מורחקים. במקביל לכך שאנשים מוצאים את כל הדברים האלה בלתי מובנים, מתעורר בהם גם ספק לגבי קיומו של האל. זאת מפני שהמקור העיקרי לאמונתם של אנשים רבים באל הוא אמונתם שהאל ריבון על כל הדברים, על הכול. כלומר, אנשים רבים מאמינים שהאל יכול להיות ריבון על הכול, על כל הדברים, ועל גורל האנושות, ולכן מאמינים בקיומו של האל, בזהותו ובמהותו. אולם, הדברים האלה שקורים סביבם גורמים להם לפקפק בריבונותו של האל ואמונתם מתערערת, ואז הם מתחילים לפקפק בעובדה שהאל ריבון על הכול, ובעקבות זאת גם אמונתם באל מתחילה להתערער, וכך נוצרת כל שרשרת הבעיות הזאת. לאנשים יש סוגים שונים של תפיסות ודמיונות לגבי ריבונותו של האל, והתפיסות והדמיונות האלה בהחלט לא תואמים לאמת או לעובדות, אלא הם פרשנויות שגויות או הבנות מוטעות של אנשים. לכן, בהמשך נשתף על האופן שבו האל ריבון על כל האנשים, המאורעות והדברים סביבך שאתה יכול לראות ולהרגיש, מהם עקרונותיו של האל בריבונותו על כל אלה, ומהי המטרה שהוא מתכוון להשיג.

המונח "ריבונות האל" מכסה תוכן בעל טווח רחב מאוד. אם נניח בצד את הסביבה הרחבה, כשמדובר בכנסייה, העובדה שהאל ריבון על הכול היא ממשית. ריבונותו של האל אינה ביטוי ריק, וגם לא רק תופעה, אלא יש לה דוגמאות ממשיות ותוצאות ממשיות. אם כך, מהם העקרונות של ריבונות האל בכנסייה? הבה נחשוב תחילה על כך: האם לאל יש ריבונות על אנשים שמתקבלים לכנסייה והוא זה שמסדר אותם? (כן). זה לא דבר ריק מתוכן. האל קובע מראש למי מגיע לקבל את בשורת האל ודבריו, מי יכול לקבל את עבודת האל ומי יכול להיכנס לכנסייה. לא נדבר כרגע על האנושיות של האנשים האלה, ואם הם אנשים רעים; עצם העובדה שהם יכולים להיכנס לכנסייה מעידה על כך שהאל קבע זאת מראש. האם קביעתו מראש של האל היא היבט של ריבונותו? (כן). ראשית, יש דבר אחד שאנו יכולים להיות בטוחים בו והוא, שכניסתו של כל אדם לכנסייה נקבעת מראש על ידי האל. המונח "קביעתו מראש של האל" נשמע קצת מופשט, לכן נאמר זאת כך: "לאל יש את המילה האחרונה, האל שומר על השער". האל הוא השער למלכות והוא גם שער הכנסייה. האל שומר על השער כשמדובר בשאלה איזה סוג של אנשים יכולים להפוך רשמית לחברי הכנסייה, לחברי בית האל. בין אם מדובר בחסרי אמונה או באנשים רעים שנכנסו לכנסייה, ובין אם מדובר באנשים טובים שמתעניינים באמונה באל או מסוגלים לקבל את האמת וללכת בעקבות האל, עצם הצטרפותם לכנסייה והפיכתם לחבריה אינה דבר שאדם כלשהו יכול להחליט עליו; הדבר נובע מריבונותו, מסידוריו ומקביעתו מראש של האל. לא משנה אם הם נושאים מניעים נסתרים או מטרות מסוימות לגבי אמונתם באל, מהי האנושיות שלהם, או מהי רמת השכלתם ומהו הרקע החברתי שלהם, האל הוא זה שמחליט שהם יכולים להצטרף לכנסייה ולבוא בפניו – האל הוא זה ששומר על השער. האם אנשים יכולים לשמור על השער כראוי? (לא, הם לא יכולים). אנשים לא יכולים להחליט על כך, זה לא תלוי ברצונם של אנשים. לדוגמה, כשאתה רואה אדם כלשהו שהוא פיקח ובעל מעמד בחברה, אתה חושב: "זה יהיה נהדר אם האדם הזה יוכל לבוא לבית האל ולהיות מנהיג כנסייה. הכנסייה שלנו זקוקה לאנשים כאלה". אבל האל לא רוצה אותם; הוא לא מניע אותם. כשאנשים אחרים מטיפים להם את הבשורה ומשתפים איתם על דברי האל, הם לא מבינים את מה שהם שומעים. כשהם מקשיבים לכל דבר אחר, הם מסוגלים להבין; רק כשהם שומעים את דברי האל הם לא מבינים, והם כמו שוטים – האם אנשים כאלה עדיין יכולים להיכנס לכנסייה? אף על פי שהם מתעניינים בקבלת ברכות, הם לא יכולים להשקיט את ליבם ואינם יכולים לשבת במקום כשהם מקשיבים לדברי האל ולשיתוף על האמת, ולאחר ששמעו שתיים או שלוש דרשות, הם מפסיקים לבוא. לאנשים כאלה אין אמונה אמיתית ואם כך, האם לכוונותיך הטובות כלפיהם תהיה השפעה כלשהי? האם תוכל להביא אותם לכנסייה? לא. לאל יש את המילה האחרונה על כך. האל אומר שהוא לא רוצה אנשים כאלה, ולא משנה אם לצורך מתן שירות או למילוי תפקיד כלשהו, הוא לא רוצה אותם. לכן, גם אם תגרור אותם מתוך כוונות טובות, זה לא יועיל, ובסופו של דבר הם עדיין יצטרכו לעזוב. הם לא יוכלו להפוך לחברי הכנסייה; לא משנה מי יגרור אותם, זה לא יועיל. זה עניין שאנשים לא יכולים להחליט לגביו; הוא נקבע מראש על ידי האל, והאל שומר על השער. יש אנשים שאין להם מעמד חברתי, הם לא דמויות חשובות, הם בעלי איכות ממוצעת ולא נראים מרשימים, אבל הם פשוטים וישירים למדי, ומתעניינים בענייני אמונה באל. לא משנה אילו קשיים יש להם, הם לא יכולים להיפרד מהאל והתלהבותם גדולה מאוד – האנרגיה הנלהבת הזאת היא משהו שהאחים והאחיות שמחים לראות, וגם האל שמח לראות אותה – ולמעשה הם כל כך נלהבים מפני שהם מוּנָעִים על ידי רוח האל. לאחר שהם נכנסים לכנסייה ורואים שכל האנשים בכנסייה הם אנשים טובים, אוכלים ושותים את דברי האל ומשתפים על האמת כל יום, הם מקבלים מכך עידוד רב ומרגישים שזהו הנתיב הנכון בחיים, ולכן הם מתחילים להטיף את הבשורה ולבצע את חובותיהם והופכים לאנשים שנוהים אחר האל. מי מחליט שהם יכולים להאמין באל? (האל מחליט). האל הוא זה שמחליט. הם יכולים להאמין באל רק מפני שהאל מרשה להם להיכנס לכנסייה. אם האל לא היה פועל ומניע אותם, הם לא היו יכולים להאמין באל, ואם הם היו נגררים בכוח לכנסייה, הם היו צריכים לעזוב במוקדם או במאוחר. לאנשים אין יכולת לקבל את האמת בתכונות המולדות שלהם; העובדה שהם יכולים לאהוב את האמת ולקבל אותה מוכיחה שהאל פועל בהם. אם האל פועל בהם, הם יכולים להפוך לחברי הכנסייה – זהו תנאי מוקדם לכניסתם של כל מיני אנשים לכנסייה, והתנאי המוקדם הוא שהאל רוצה אותם. לא משנה איזה תפקיד הם ממלאים בכנסייה, בכל מקרה, האל שומר על שער ביתו. אם הוא לא מרשה להם להיכנס, הם נשארים בחוץ; אם הוא מרשה להם להיכנס, הם בפנים. לכן, להפוך לחבר בכנסייה זה לא עניין כל כך פשוט. באשר לעקרונות הספציפיים המשמשים כבסיס לקבלת אנשים על ידי האל, לאל, כמובן, יש את העקרונות שלו. לא נשתף על איזה סוג של אנשים האל רוצה ואיזה סוג הוא לא רוצה – זה מורכב מאוד. למה אני אומר שזה מורכב? לאל יש תוכנית לגבי מי שנכנס לכנסייה, איזה תפקיד הוא ימלא ובאיזו תקופה, ואיזו חובה הוא יבצע או באיזו עבודה חשובה הוא יישא ובאיזו תקופה, ובאיזו תקופה הוא יענה על צורכי העבודה של בית האל ועל צורכי כוח האדם שלו. האל מווסת ושולט ברמה המאקרוסקופית והכוללת, ולא פועל רק ברגע הנוכחי – זה עניין מורכב מאוד, ואי אפשר להסביר אותו בבירור בכמה מילים, ולכן לא ניכנס לפרטים. בקיצור, אף אדם לא מחליט אם אדם כלשהו יכול להיכנס בשער בית האל; האל ריבון על כך ומסדר זאת. לאחר הכניסה לבית האל, כל מיני אנשים מבצעים כל מיני חובות, ממלאים כל מיני תפקידים, והולכים בכל מיני נתיבים. לכל הסוגים השונים של האנשים האלה יש כל מיני ביטויים שונים, בין אם טובים או רעים, חיוביים או שליליים, יוזמים או סבילים – כל זה נמצא תחת ריבונותו ושלטונו של האל.

ריבונותו של האל פירושה שהכול קורה ומתרחש על פי מהלכו הטבעי ותחת שלטון האל; שום מאורע לא מתרחש במקרה, וההתפתחויות והשינויים שכל מאורע עובר לא מתחוללים או נקבעים על ידי אדם כלשהו – האל ריבון על כל זה. כמובן, התוצאה הסופית והאפיון של כל מאורע מבוססים גם על מהותו של סוג המאורע ועל מהותם של סוגי האנשים המעורבים בו, והבסיס לאפיון המאורע הוא אך ורק דברי האל והעקרונות שהוא דורש. שום סוג של מאורע לא מתרחש במקרה, והתוצאה הסופית של כל סוג של מאורע לא נקבעת על ידי אנשים. למעשה, תחילת התרחשותו של כל סוג של מאורע מסודרת ונוצרת על ידי האל. כשהאל יוצר סוג של מאורע, הוא מסדר סוג של אדם שיפעל בו, ואותו סוג של אדם עשוי למלא תפקיד של נותן שירות או כאמצעי ניגוד, הוא עשוי למלא תפקיד שלילי, או שהוא עשוי למלא תפקיד חיובי. אך לא משנה איזה תפקיד הוא ממלא, תחילתם של כל הדברים האלה מסודרת על ידי האל. יש שני הסברים לכך שהאל עורך סידורים בהקשר זה. הסבר אחד הוא שהאל עורך באופן אישי כמה סידורים חיוביים ומספק הכוונה ופיקוח חיוביים, וגורם לכמה דמויות חיוביות ליזום מאורע – זהו הסבר אחד ל"סידורי האל". הסבר אחר הוא שהאל משגר ושולח סוג של רוח לעשות דברים מסוימים. דברים אלה הם שליליים ומרושעים בעיני אנשים, ולכן הדמויות השליליות והמרושעות הללו הן בהחלט דמויות שליליות, כלומר, סוגי האנשים שהאל גוזר עליהם מלכתחילה להיכנס לביתו כניגודים וכחומרי הוראה שליליים. האל גורם להם למלא את התפקידים האלה כי עם מהות טבעם, אלה התפקידים היחידים שהם יכולים למלא, והוא מניח להם לבטא את עצמם כאוות נפשם ולעשות את מה שעליהם לעשות כניגודים ככל העולה על רוחם. לאורך כל התהליך, בין שמדובר בביטויים של דמויות חיוביות ובין שמדובר באלה של דמויות שליליות, העיקרון של האל בגישתו לכל העניינים האלה ובטיפול בהם הוא להניח להם להתנהל באופן טבעי. בהתבוננות בעניינים אלה ובטיפול בהם, לדמויות החיוביות יש כמה נקודות מבט חיוביות, וכמה נקודות מבט שתואמות לאנושיות ולסטנדרט המצפון. אף על פי שחלק מאנשים אלה חושפים כמה צביונות מושחתים – שיש בהם כמה ביטויים של 'מחפשים לרצות אחרים', או ביטויים שחושפים כמה צביונות מושחתים אחרים – לכל הפחות הם דבקים במצפון ובהיגיון של האנושיות, כלומר, הם דבקים בקו היסוד הבסיסי להתנהלות. ובאשר לדמויות השליליות, האל לא מתערב בשום דבר ממה שאנשים אלה עושים ולא מנחה אותם, אלא מניח להם ללכת במסלולם הטבעי; גם הם פועלים כאוות נפשם, חושפים את כיעורם ועושים דברים מסוימים ככל העולה על רוחם. הם ממלאים בהצלחה את תפקידי הדמויות השליליות שהאל חושף, כלומר, אנשים רעים וצוררי משיח, ומאפשרים לאחרים לראות בבירור, בחיים האמיתיים, איזה מין אנשים הם שדים, איזה מין אנשים הם אנשים רעים, ואיזה מין אנשים הם צוררי משיח, וכיצד בדיוק נראים פניהם המכוערים של צוררי המשיח, של האנשים הרעים, ושל השטנים והשדים שהאל חושף. אילולא הדמויות השליליות הללו שימשו כחומרי הוראה חיים בחיים האמיתיים, אזי שדים ושטנים היו נשארים לעד בדעתך בלתי מוחשיים, והיו נשארים לעד רק ניחוש או תמונה. אך כעת הדוגמאות החיות הללו מונחות ממש לנגד עיניך, והשדים הללו העוטים עור אנושי חיים בבירור ממש לנגד עיניך, ודיבורם והתנהלותם, כל מילה ופעולה שלהם, הבעות פניהם, ואפילו נימת קולם, כולם מופיעים בבירור בחייך, ממש לפניך, ונחרתים בדעתך. זה לא דבר רע עבורך. דבר מסוג זה מתרחש שוב ושוב בכנסייה. בפעם הראשונה שזה קורה אתה חש אי-נוחות וחושב שעליך להתפלל לאל. בפעם השנייה שזה קורה אתה חושב: "אני חייב ללמוד להשתמש באמת כדי להגן על עצמי, ובפעם הבאה שאפגוש אדם מסוג זה, אני חייב להימנע ממנו", ואתה מתחיל לחשוב כיצד להגן על עצמך ולהתרחק מאנשים רעים. בפעם השלישית שאדם מסוג זה מופיע, אתה מהרהר: "מדוע האנשים האלה מדברים בדיוק כמו הדרקון הגדול האדום כאש, כמו השטן? הדברים שהם אומרים מטעים, הלא כן? האם הם לא אנשים רעים? נראה שבדברי האל נאמר שאנשים שמפגינים את הביטויים האלה הם צוררי משיח. אני חייב להבחין בהם ולחשוף אותם, אסור לי ללכת שולל אחריהם, ועליי להתרחק מהם". על ידי חוויה חוזרת ונשנית של דבר מסוג זה אתה משיג הבנה ברורה ויסודית יותר של הבחנה בצוררי משיח, באנשים רעים, בשטנים ובשדים, ומבין מהם שיבושים והפרעות. הבנתך לא נעצרת עוד במילים ובדוקטרינות, וקל וחומר שלא בתמונות. במקום זאת אתה מסוגל יותר ויותר לזהות את הדברים האלה בחיים האמיתיים, ובה בעת, אתה מסוגל לראות את האנשים האלה באמצעות האמת, ולפתור את הדברים שהתרחשו באמצעות האמת. כמובן, כאשר הדברים האלה מתרחשים, אתה גם מתקן ללא הרף את דעותיך ואת עמדותיך, וחושב איזו עמדה בדיוק עליך לאמץ כלפי האנשים האלה, מאיזו פרספקטיבה עליך להתייחס אליהם, ואיזה סוג של יחסים עליך לקיים איתם. כאשר תתמודד עם הדברים האלה, תהרהר באופן לא מודע בסוגיות האלה, תחפש ללא הרף את האמת כדי למצוא את התשובות ולהסיק מסקנות, ובסופו של דבר תשיג דבר-מה. בתהליך זה, כל מה שהאל עושה הוא לספק לאנשים את האמת ולאפשר להם להבין אותה, בין שמדובר בשיתוף על האמת ובין שמדובר בכך שהוא מאפשר לאנשים להבין את האמת בדברים שקורים להם – לסיכום, האל אינו קוטע את המצב הזה באיבו. אם הדבר הזה חייב להתרחש, והוא מועיל להיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל ולעבודת הכנסייה, אזי האל יאפשר שהוא יקרה לאנשים ולא יעצור אותו, אלא יניח לו להתפתח באופן טבעי. מטרתו של האל בעבודה בדרך זו היא, מצד אחד, לסלק אנשים, ומצד שני, להביא אנשים לידי שלמות. כמובן, כשהוא מסלק אנשים, הוא בהחלט מתמקד באלה המשמשים כניגודים ואף אינם ראויים לתת שירות, ואילו כשהוא מביא אנשים לידי שלמות, הוא מתמקד בנבחריו – באלה מהם שמוכנים לחתור אל האמת. יש לכך משמעות כפולה. משמעות אחת היא שבאמצעות האופן שבו אנשים רעים מציגים את עצמם הם נחשפים, מסולקים ומורחקים מהכנסייה. המשמעות השנייה היא שבתהליך שבו האנשים הרעים האלה מופיעים בהדרגה ומשמשים כניגודים, מתאפשר לאנשיו הנבחרים של האל ללמוד להבחין ולהבין את האמת שבדברי האל; באופן זה, האל מטמיע את האמת באנשים באופן מעשי – כלומר, האל מאפשר לכל הביטויים השונים של המהות המרושעת של כל סוגי האנשים הרעים, צוררי המשיח, השטנים והשדים שהוא חושף, לבוא לידי ביטוי בחייהם האמיתיים של אנשים, ודבר זה מאפשר להם להשיג הבנה וידע ברורים של סוגים שונים של דמויות, מאורעות ודברים מרושעים, מכוערים ושליליים. לדוגמה, נניח שהאל אומר לך: "אינך יכול לגעת בגחלים בוערות בידיך; אצבעותיך ייכוו ויכאבו". אינך יודע כיצד נראות גחלים בוערות, אינך יודע מהי התחושה לגעת בהן, ולאחר שהוא אומר לך זאת, מה שאתה מבין הוא דוקטרינה. יש אנשים שמדמיינים אז שגחלת בוערת היא כדור או רצועה ארוכה. ומה צבען של גחלים בוערות? מה מרגישים כשנוגעים בהן? איזה סוג של כאב מרגישים כשנוגעים בהן? אינך יודע. הרושם שלך מגחלים בוערות הוא רק תמונה שדעתך מסוגלת לדמיין, ולעולם לא יהיה לה קשר לדבר האמיתי. לכן, יום אחד, כשהאל יוציא מגש של גחלים בוערות ויניח אותו לפניך, לא תזהה אותן, ורק תרגיש שהן נראות חמות למדי. אתה תושיט את ידך לעברן בזהירות כדי לראות אם תרגיש באצבעותיך חום רב יותר כשתגע בהן. האל אומר: "אתה יכול לנסות, אך אל תיגע בהן למשך זמן רב מדי, אחרת הן יכוו את עורך". יש אנשים טיפשים – הם מושיטים את כל חמש אצבעותיהם, תופסים גחלת, וכל כף ידם נכווית ומתכסה שלפוחיות. אחרים הם חכמים וזהירים – הם מושיטים רק אצבע אחת ונוגעים קלות בגחלת ונסוגים תוך פחות משנייה, ואומרים: "איי, זה חם מדי! זה ממש שורף!" בין שאתה משתמש בחמש אצבעות ובין שבאצבע אחת כדי לגעת בגחלת, בכל מקרה, אתה נוגע בדבר האמיתי ולא בתמונה או במילים, ולמשך כל חייך לעולם לא תשכח את התחושה והחוויה של נגיעה בגחלים בוערות, ואת המשמעות של גחלים בוערות עבורך. כשתראה שוב גחלים בוערות, תאמר לאחרים: "אפשר להשתמש בהן כדי להתחמם וכדי לייבש בגדים ולקלות לחמניות, אך אף פעם אסור לגעת בהן בידיים. אם תיגע בהן תיכווה ותקבל שלפוחיות". אנשים עשויים לומר: "אז מה יקרה אם אקבל כווייה ושלפוחיות?" ואתה תשיב: "לכל הפחות, לא תוכל להחזיק דברים בידיך, וגם לא יהיה לך נוח לאכול ועוד יותר לא נוח לעשות עבודה פיזית". אלה דברים שנאמרים מתוך ניסיון, הלא כן? לאחר אותה חוויה עמוקה, תחושת הצריבה של גחלים חמות תיחרת עמוק בזיכרונך, וכך לא תיגע שוב בקלות בגחלים בוערות. האל ריבון על כל הדברים ומסדר שכל מיני דברים יקרו לאנשים כדי שיוכלו ללמוד מהם לקחים ולהפיק מהם תועלת, וכדי שהאמיתות והדברים שהוא מספק לאנשים יוכלו באמת להיטמע בהם, וכך דברי האל והאמיתות לא יהיו עוד דוקטרינות, סיסמאות או תקנות בליבם של אנשים, אלא יהפכו לחייהם, לעקרונות ולקריטריונים שבהם הם תלויים להישרדותם, ויהיו חלק מחייהם – באופן זה, עבודת האל תשיג את מטרתה.

בכל הנוגע לעניין ריבונותו של האל, אנשים צריכים לראות שהאל מסדר את תחילתו של מאורע, ואז מכוון ומוביל את מהלך התפתחותו; באשר לתוצאת המאורע בסופו של דבר, מה מרוויחים ממנו אלה החותרים אל האמת וכמה הם מרוויחים, לאן מגיעים בסופו של דבר המאורע הזה והאנשים והדברים המעורבים בו, וכיצד הם מסודרים לבסוף, גם אלה נקבעים על ידי האל. כמובן – זהו עיקרון של ריבונות האל על כל הדברים. האל קובע מראש רק את ההתחלה, התהליך והתוצאה של כל מאורע, והוא מאפשר למאורע כולו להתפתח בחופשיות בכיוון שהוא קבע, במטרה לגרום לכל דבר להתאים לדפוסים הטבעיים, או כדי לאפשר לכל דבר למלא את תפקידו מבלי לעבור שום עיוות או עיבוד, כדי להשיג את התוצאה שהאל מתכוון להשיג. האין זה כך? (כן). לדוגמה, כשהאל מסדר שמאורע יתחיל ויתרחש, הוא מתחיל אז להתבונן בגישותיהם של האנשים שבאים במגע עם המאורע הזה, ובוחן מהן דעותיהם כלפיו – אם הם מתבוננים בו בתשומת לב או שאינם מתעניינים בו, ואם הם עוסקים בו בלב שלם או דוחים אותו, מתנגדים לו ונמנעים ממנו – האל מתבונן בביטויים של סוגי האנשים השונים. אם כן, האם האל מתערב בביטויים של סוגי האנשים השונים? האל לא מתערב. האל נותן לך את הזכות לבחור בחופשיות. אתה יכול לייחס חשיבות רבה למאורע הזה ולהיות רציני מאוד לגביו, או שאתה יכול לאמץ גישה של התעלמות ממנו ואדישות כלפיו, וכמובן, אתה יכול גם לאמץ גישה של הימנעות, התחמקות ואי-השתתפות בו – האל רק מתבונן בשקט. אך הופעתו והתרחשותו של המאורע כולו יוצאות לפועל ביוזמת האל. זהו הצעד הראשוני של ריבונות האל על מאורע. כאשר המאורע הזה מתחיל להתפתח, כמובן שהאל הוא זה שמנווט ומסדר את כל האנשים שמשתתפים בו ומעורבים בו, ואת הכיוון שאליו המאורע יתפתח לאחר שהם נעשו מעורבים בו, כך שהמאורע יתפתח בכיוון ועם התוצאה שהאל רוצה. באותו האופן, כשהמאורע הזה מתגלה והפרשה כולה מגיעה לשיאה, האל עדיין מתבונן בגישות, בביטויים, בדעות ובהשקפות של סוגי האנשים השונים. הוא מתבונן אם אתה באמת לוקח את המאורע הזה ללב, אם אתה רציני, קפדן ונלהב ביותר לגבי המאורע הזה, או אם אתה אדיש כלפיו, מתעלם ממנו, וקהה חושים כלפיו לחלוטין, או מאמץ גישה של הימנעות ודחייה כלפיו. הוא מתבונן כדי לראות אם אתה אדם שאוהב את האמת, ואם אתה אדם רציני בכל הנוגע לדברי האל, לדרישותיו של האל ולאמת. במהלך התפתחותו של המאורע כולו, גישתך נעשית ברורה יותר ויותר, והאל יראה בבהירות גוברת את גישתך כלפי האמת, את גישתך כלפי הסביבות שהוא עורך, והוא גם יראה בבירור את גישתך כלפי החתירה אל האמת. כשהמאורע כולו מגיע לסיומו ויש לו תוצאה בלתי נמנעת, האל עדיין מתבונן במה שהשגת מהמאורע כולו, במה שאתה חושב בדעתך, ובמה שאתה מחשב. הוא בוחן אם אתה מתמקד רק בהשגת ניסיון ובהפקת לקחים מהמאורע הזה כדי להגן על עצמך – בהיותך 'מחפש לרצות אחרים' – או אם אתה עושה דברים בהתאם לעקרונות-האמת ואינך עוד מבולבל כפי שהיית בעבר. האל גם יבחן מהי גישתך כלפי המאורע הזה, אם אתה שותק ואינך מביע שום דעה, ונשאר מרוחק מכל מה שלא משפיע עליך אישית, או אם בהיתקלותך במאורע הזה לא רק שאין לך הבנה טהורה, אלא שאי-ההבנות והתלונות שלך על האל החמירו, ופיתחת עוד יותר תפיסות ודמיונות לגביו, עד כדי רצון להימנע ממנו. לסוגים שונים של אנשים יש מחשבות ודעות שונות כאשר כל מיני מאורעות מתרחשים, והאל מתבונן ומתעד את כולם. בכל שנה נתונה, בכל יום נתון, ובכל שעה, דקה או שנייה נתונות, האל בוחן את כל הדברים האלה: מה אתה חושב, מה אתה אומר, מה אתה מחשב, מה אתה מתכנן, איזה היבט של האמיתות אתה מבין, מהי גישתך כאשר מישהו משתף על היבט כלשהו של האמת, אם אתה מתנגד וסולד ממנו ואינך רוצה להקשיב לו, או מתכנן לברוח. יש גם אנשים שאף פעם אין להם שום גישה כלפי האנשים, המאורעות והדברים המופיעים בכנסייה, בבית האל, או סביבם, שהם קהי חושים ואטומים כמו בובות עץ. הם פשוט דבקים בחוזקה בדעותיהם, וחושבים: "כל עוד איני עושה רע ואיני גורם לשיבושים או להפרעות, או שופט אחרים, ואיני מביע שום הערה או גישה או דעה כשאני נתקל באנשים, מאורעות או דברים כלשהם, ואני פשוט פועל כמו רובוט ומבצע את חובתי היטב ועמל היטב בהתאם לכללים ובאופן ממושמע, זה מספיק". גם זהו סוג של מחשבה ודעה. כמובן, האל יתבונן ויתעד גם סוג זה של מחשבה ודעה. מטרת ריבונותו של האל על כל הדברים והמאורעות ועל כל דבר ספציפי שקורה סביב אנשים היא לערוך עבורם סביבות ולספק להם חומרי הוראה חיים, כדי שבהתמודדות עם כל מיני דברים, סוגי האנשים השונים יראו את צדם האמיתי ביותר, את מחשבותיהם ודעותיהם האמיתיות ביותר, ואת גישתם האמיתית ביותר כלפי האל והאמת. הגישות הללו שאנשים מפגינים מתבטאות לחלוטין במצב של חופש וחירות. האל לעולם לא מתערב, מפריע או מתמרן, הוא פשוט מאפשר לסוגי האנשים השונים להביע את מחשבותיהם, דעותיהם וגישותיהם כאוות נפשם ובהתאם לטבעם, ובסופו של דבר חושף את סוגי האנשים השונים ומתייחס אליהם בהתאם לביטוייהם. מי נכלל ב"סוגי האנשים השונים"? אילו סידורים האל עורך עבור סוגי האנשים השונים? האל מאפשר לאוהבי האמת להשיג את האמת; הוא מאפשר לאלה שאינם מתעניינים באמת אך מוכנים לעמול, להתמסר לכך; באשר לאלה שנרתעים וסולדים מהאמת, הוא חושף את גישתם הסולדת מהאמת, אך אם הם יכולים להתמסר למתן שירות או שהם מתאימים למתן שירות, האל יבחר בטובים שבהם ויעניק להם את הזכות לתת שירות, ואילו אם הם לא מתאימים למתן שירות, או שהם סולדים מהאמת עד כדי כך שהם עלולים לגרום לשיבושים ולהפרעות, האל ירחיק אותם בזמן ובהזדמנות הנכונים. כל העבודה הזאת שהאל עושה אינה עולה בקנה אחד עם תפיסותיהם של אנשים, הלא כן? (כן). האם אנשים יכולים לראות את סובלנותו ואת חביבותו של האל בכל זה? (מהדברים האלה, אנו יכולים לראות שבאמצעות העבודה המעשית הזאת, האל מוביל אנשים להתנסות, ומאחורי כל העבודה הזאת עומדת אהבתו של האל לאדם). בעבודה זו טמונות כוונותיו הקפדניות של האל, חוכמת עבודתו, וגישתו האחראית כלפי בני האדם שהוא מתכוון להושיע. ישנו היבט נוסף והוא, שתכונותיו והווייתו של האל אינן דברים שיש לבני האדם. האל קפדן ורציני ביותר בכל מה שהוא עושה, ולעולם אינו פועל ברשלנות. במיוחד כשמדובר בעניין השגת האמת על ידי אנשים, הוא קפדן ורציני ביותר; כדי לקחת אחריות על חיי האנשים ועל סופם, האל חייב לפעול כך. כמובן, עבור האל, אלה בדיוק מהותו ותכונותיו והווייתו. לא משנה מהי גישתך כלפי חייך וכלפי סופך ויעדך, בין שמדובר בגישה רצינית וקפדנית ובין שמדובר בגישה שטחית, בכל מקרה, עבור האל, מכיוון שהוא בחר בך ומכיוון שהוא מספק לך את האמת ורוצה להושיע אותך, הוא יתפוס במלואן כל מילה ופעולה שלך, ואת גישותיך בכל דבר, ובסופו של דבר יקבע את סופך על סמך כל גישותיך. ועל בסיס כל גישותיך, הוא יבחן אם בסופו של דבר תהיה אדם שמשיג את האמת ואדם שיוכל להתמסר לאל ולהיות תואם לו. ייתכן שמעולם לא היית רציני לגבי העניין של ישועת האנשים על ידי האל, מעולם לא הרהרת בו בכובד ראש, ואינך יודע כיצד האל מושיע אנשים. עם זאת, כבורא שריבון על בני האדם שנבראו, הוא לא מבולבל כמו בני האדם; הוא מבצע את העבודה של ישועת האנושות ברצינות. הוא ברא אותך ובחר בך. הוא הבטיח לאנשים שהוא יושיע אותם ביסודיות, ולכן הוא ישלים את העבודה הזאת ויהיה אחראי עד הסוף. לפיכך, יש ביטויים אמיתיים ותוכן עבודה ממשי בהשלמת עבודתו של האל ובנטילת האחריות שלו עד הסוף. כך האל פועל, וזוהי גישתו הכנה והרצינית. האל לא יתייחס אליך בשטחיות ולא יפטור אותך בסיסמה כלשהי. עבודתו של האל משקפת טוב יותר בפרט את המחיר האמיתי שהאל משלם כדי להושיע אנשים, ואת גישתו האחראית כלפי אנשים.

ברגע שאנשים יבינו את העקרונות והמטרה של ישועת אנשים על ידי האל ושל ריבונותו של האל על הכול, האם תפיסותיהם ודמיונותיהם לגבי האל בהקשר זה לא ייפתרו במידה מסוימת? (כן). מה אנשים צריכים להבין בהקשר זה? הם צריכים להבין שבין שמדובר בכל מיני עניינים שהאל ריבון עליהם או בעניין ספציפי אחד, שיתוף הפעולה של אנשים מהווה 80 או אפילו 90 אחוז, ומחשבותיהם ודעותיהם, וגישותיהם כלפי העניין הנדון חשובות מאוד בעיני האל. אל תחשוב שאם לא תאמר דבר ולא תפגין את עמדתך כאשר דברים קורים לך, האל לא ישים לב אליך ויתעלם ממך. אם תרצה שהאל יתעלם ממך, מוטב שלא תאמין באל. מכיוון שאתה בבית האל ומכיוון שהאל בחר בך, הוא בשום אופן לא יתעלם ממך. כל הדברים נבחנים בעיני האל, קל וחומר אתה, אדם קטן. גם אם היית נמלה, אילו נבחרת על ידי האל, הוא עדיין היה בוחן אותך ומוביל אותך ללא הרף. מכיוון שהאל בוחן אותך, אתה פשוט צריך לקבל את הדברים שקורים לך. אל תימנע מהם – הימנעות אינה בחירה נבונה. עליך להתמודד איתם. רק כאשר תתמודד איתם ותהיה לך גישה ברורה, תהיה לך ההזדמנות להשיג את האמיתות שהאל מאפשר לך להבין בסביבות שהוא ערך עבורך, ואילו הימנעות מהם לא תאפשר לך להבין אמיתות בעודך שותק. מלבד אמיתות הנוגעות לחזיונות, אמיתות אחרות – כלומר כל מיני אמיתות הנוגעות לחיי אדם ולקיומו – מתבטאות באמצעות סביבה או באמצעות ההקשר של התנהגות של סוג מסוים של אדם. אנשים יכולים להבין באמת את מציאויות-האמת הללו רק לאחר שצברו ניסיון והבנה אמיתיים. רוב האנשים לא יכולים לראות נקודה זו בבירור, וגישתם כלפי סוגי האמיתות השונים היא פושרת, והם גם רוצים כל הזמן להימנע מהסביבות הללו, ואינם רוצים לחפש את האמת בנוגע לבעיות אמיתיות. הם לא לומדים להבחין בסוגים שונים של אנשים ומאורעות על סמך האמת, וגם אינם מתאמנים ביישום האמת כדי לפתור בעיות שונות. לא משנה מה קורה להם, אין להם גישה או דעות, והם לא משתתפים בשיתוף ובדיונים. הם מסתפקים רק בתפילה לאל, בקריאת דברי האל, בלימוד מזמורים ובמילוי חובותיהם מדי יום, ותו לא. אומר לך דבר אחד והוא, שתכונותיו של עובד הן שהוא מוכן רק להשקיע מאמץ, והוא לא מתעניין בשום היבט של האמת ולא מוכן להיות רציני לגבי שום היבט של האמת, ולדעתו עשייה כזו היא טרחה – זהו עובד. אם אינך משרת השטן או אדם רע כלשהו או צורר משיח, אזי במקרה הטוב ביותר אתה יכול להיות רק עובד. אך זה שונה עבור אנשיו של האל שיכולים להשיג ישועה. הם לא מסתפקים רק בעמל ובהשקעת מעט מאמץ, אלא לומדים ומבינים אמיתות שונות בכל סוגי האנשים, המאורעות והדברים, ואז רואים את סוגי האנשים והמאורעות השונים ומטפלים בהם על סמך האמיתות הללו. באופן זה, האמיתות השונות מוטמעות בהם בהדרגה והופכות בהדרגה לחייהם ולעקרונות לפעולותיהם ולהתנהלותם העצמית. רק כאשר האמת תהפוך לחייך, תוכל להתמסר לאל, לירוא את האל ולסור מרע; אחרת, לא ניתן להשיג תוצאה זו. אל תפחד לחוות דברים ואל תפחד להבחין באנשים. זה לא דבר רע שכל מיני מאורעות מתרחשים, והאל ריבון על כך. כשהאל ריבון ועורך את הסידורים, ממה יש לך לפחד? כשהאל ריבון ועורך את הסידורים, אזי עבורך, התרחשותו של מאורע היא לכל הפחות לא זדונית ולא מהווה פיתוי. במקום זאת, היא נועדה לכך שתלמד לקחים, תתחזק ותפיק תועלת, וכדי להביא אותך לידי שלמות. אם תוכל להתמסר לתיזמורים ולסידורים של האל, לגשת למה שקורה לך כאל חומרי לימוד חיוביים, ולחפש את האמת וללמוד את הלקחים שעליך ללמוד, אזי האמת תוטמע בך באופן טבעי ובלתי מורגש ותהפוך לחייך. לפיכך, רוב האנשים טועים כשהם מאמצים גישה של אדישות, הימנעות, אי-השתתפות ואי-מעורבות ואינם מביעים דעות ולא משתפים, כאשר הם מתמודדים עם מאורעות שונים – זו גישה לא ראויה. מדוע אני אומר שזו גישה שגויה ולא ראויה? גישה זו מראה לאל שאינך מתעניין בישועתו או בכוונותיו הטובות, ושאינך מתעניין בכך שהאל יביא אותך לידי שלמות, ואינך שם לב לכך ודוחה זאת. כשהאל יראה שזוהי גישתך, האם הוא עדיין ירצה להושיע אותך? וגם אם האל אכן ירצה להושיע אותך, כיצד יוכל להושיע אותך אם לא תשתף פעולה? כפי שאומר הפתגם, "זהו מקרה אבוד", והפתגם הזה מתייחס בדיוק לסוג זה של אדם.

במסגרת תוכנית הניהול השלמה של האל, ובמיוחד בשלב אחרון זה של עבודתו, הוא ביטא אמיתות רבות, ואתה שמעת את כולן. לא משנה כמה מהן חווית או הבנת, לכל הפחות אתה מכיר אותן, ולכן האל לא יבצע שום עבודה נוספת של התערבות וסיוע. האל פשוט ממתין לגישתך, וכן לשיתוף הפעולה שלך בכל מה שקורה לך – הוא רוצה לראות את גישתך, את השקפותיך, את החתירות שלך ואת הנתיב שבו אתה הולך. אם בכל פעם שאתה מתמודד עם אנשים, מאורעות או דברים, האל מתעד שאין לך גישה ואין לך השקפות, ושאין לך דבר לומר, אמור לי, האינך טיפש? אילו אנשים הם כאלה שאין להם דבר לומר? האין אלה חירשים, אילמים, שוטים או כסילים? האל מתעד שאין לך גישה, וכשהוא ייתן לך ציון בסופו של דבר, תקבל אפס נקודות. כשקורה לך משהו, האל שואל: "האם אתה מוכן לשלם מחיר?" ואתה אומר: "כן, אני מוכן!" והוא שואל: "האם יש לך נחישות? האם נשבעת?" ואתה משיב: "כן!" אם יש לך רק את הנחישות הזאת, אבל כששואלים אותך מה השגת מחוויית הסביבה הזאת, אין לך מה לומר ולא השגת דבר מכל סביבה שחווית, אזי בסופו של דבר, כשהאל ייתן לך ציון, הוא יהיה שתי נקודות בלבד. מדוע שתי נקודות? בזכות אותה נחישות מועטה שלך תזכה בשתי נקודות. אמור לי, האם לא תהיה אבוד אז? האם עדיין תהיה לך תקווה לישועה? תקווה לישועה מושגת באמצעות שאיפתך אליה. זהו הפרי שאתה מקבל בתמורה לבחירתך ללכת בנתיב של חתירה אל האמת. לכן לא משנה מה קורה לך, אל תפחד מזה ואל תימנע מזה, ואל תכסה את ראשך בידיך ותתחבא בשיריון שלך כמו צב – במקום זאת, התמודד עם העניין בחיוב וביוזמה. אם אתה ביישן ופוחד מדברים, ואינך מעז להעריך שום דבר – ולא משנה למי זה קשור – מחשש שתיחשף ושאחרים יראו אותך לאשורך אם תאמר משהו לא נכון, ואתה תמיד פוחד ואף פעם לא משתתף, פירוש הדבר שאתה מחמיץ את ההזדמנות שלך! ייתכן שהשקעת מאמצים רבים בביצוע חובתך, אך למעשה כבר קבעת את קצך מזמן. בסופו של דבר תקבל רק שתי נקודות, אז האם אינך שוטה עלוב? האין קבלת שתי נקודות כמוה כלהיות שוטה עלוב? ומכיוון שתקבל רק שתי נקודות, האם אמונתך באל בחיים האלה לא תהיה לשווא? זהו השלב האחרון בעבודתו של האל, אם אמונתך הייתה לשווא הפעם, אזי סופך ייקבע. האל לעולם לא יבצע שוב את העבודה של ישועת בני האדם. זוהי ההזדמנות האחרונה – אם עדיין לא תשאף אליה ותיתן לה לחמוק, ולא תוכל להשיג ישועה, יהיה זה חבל מאוד! לא משנה כמה שנים חווית את עבודת האל, עליך לקבל לפחות ציון עובר, ואז עדיין תהיה לך תקווה לשרוד. אם עבודתך אפילו לא עומדת בדרישות, וגם גרמת לשיבושים ולהפרעות רבים, אזי לא תקצור שום פרי, ותקוותך להשיג ישועה תהפוך לאפס. בכל סביבה שהאל קובע, אל תהיה צופה מן הצד; היה משתתף, היה חלק ממנה. אבל יש עיקרון אחד שעליך לדבוק בו לכל הפחות: אל תגרום להפרעות. אתה יכול להשתתף ולהביע את דעותיך והערכותיך, וגם אם אתה מדבר כמו הדיוט ואומר רק מילים ודוקטרינות, זה לא משנה. עם זאת, עליך להשתתף בכל עניין עם העיקרון והכוונה של חיפוש האמת, יישום בפועל של האמת והתמסרות לאמת – רק אז יש תקווה לישועתך. על איזה בסיס מושתתת התקווה לישועה? היא מושתתת על בסיס יכולתך לשאוף אל האמת, להרהר באמת ולהשקיע מאמץ באמת בכל פעם שמתרחש עניין כלשהו. רק על בסיס זה תוכל להבין את האמת, ליישם אותה בפועל ולהשיג ישועה. עם זאת, אם תמיד תצפה מן הצד כשעניינים יתרחשו – לא תתן שום הערכות או אִפיונים, ולא תביע שום דעות אישיות – ולא יהיו לך דעות על שום דבר, וגם אם יהיו לך דעות לא תביע אותן, ולא תדע אם הן נכונות או לא, אלא רק תשמור אותן תחת מנעול ובריח במוחך ותחשוב עליהן, אזי בסופו של דבר לא תשיג את האמת. חשוב על כך, זה כמו לגווע ברעב בזמן שאתה יושב בסעודה גדולה. האינך ראוי לרחמים? בעבודת האל, אם האמנת במשך עשר שנים והיית צופה מן הצד כל אותו הזמן, או שהאמנת במשך 20 או 30 שנה והיית צופה מן הצד כל אותו הזמן, אזי בסופו של דבר, כשיגיע הזמן לקבוע את סופך, הציון שהאל ייתן לתיעוד שלך יהיה שתי נקודות, ולכן תהיה שוטה עלוב, והזדמנותך להשיג את האמת ותקוותך להיוושע ייהרסו לחלוטין על ידך. בסופו של דבר, יתייגו אותך כשוטה עלוב, וזה יגיע לך, נכון? (כן). מהו הסוד לכך שלא תהיה שוטה עלוב? (הסוד הוא לא להיות צופה מן הצד). אל תהיה צופה מן הצד. אתה מאמין באל, ולכן עליך לחוות את עבודת האל כדי להשיג את האמת. יש שישאלו: "אז אתה מבקש ממני להשתתף בכל דבר? אבל אנשים אומרים: 'אין להעיר על דברים שאינם מעניינכם'". הבקשה ממך להשתתף פירושה לבקש ממך לחפש את האמת וללמוד לקחים מהדברים שאתה נתקל בהם. לדוגמה, כשאתה פוגש סוג מסוים של אדם, עליך להשיג הבחנה באמצעות ביטוייו והדברים שהוא עושה. אם הוא מפר את האמת, עליך להבחין מה הוא עשה שהפר את האמת. אם אחרים אומרים שהאדם הזה הוא אדם רע, עליך להבחין מה הוא אמר ועשה, ואילו ביטויים של עשיית רע יש לו כדי שאפשר יהיה לאפיין אותו כאדם רע. אם אחרים אומרים שהאדם הזה לא מגן על האינטרסים של בית האל ועוזר לזרים על חשבון בית האל, עליך לברר מה האדם הזה עושה. ולאחר שערכת בירורים, לא די בכך שתדע את הדברים האלה. עליך גם להרהר: "האם אני יכול לעשות דברים כאלה? אם איש לא היה מזכיר לי, ייתכן שגם אני הייתי עושה את אותם הדברים, ואז, האם לא היה לי אותו סוף כמו לאותו אדם? האין זה מסוכן? למרבה המזל, האל קבע את הסביבה הזאת כדי להזהיר אותי, וזוהי ההגנה הגדולה ביותר עבורי!" לאחר שתהרהר על כך, תבין דבר אחד: אינך יכול ללכת בנתיב שבו הולך אדם מסוג זה, אינך יכול להיות אדם מסוג זה, ועליך לנזוף בעצמך. לא משנה באילו דברים אתה נתקל, עליך ללמוד מהם לקחים. אם יש דברים שאינך מבין לאשורם ואתה מרגיש בליבך שהם מוזרים, עליך לשאול עליהם שאלות ולברר עליהם, ולוודא את מצב העניינים האמיתי על ידי חיפוש האמת. זו אינה סקרנות; זו רצינות. להיות רציני אין פירושו לעשות דברים כלאחר יד או ללכת עם העדר – זוהי גישה של לקיחת אחריות. על ידי השגת בהירות לגבי בעיות ולאחר מכן חיפוש האמת כדי לפתור אותן, רק אז, כשתתמודד עם אותו סוג של מצב בעתיד, יהיה לך נתיב ליישום בפועל, תוכל ליישם בפועל בדייקנות, ותהיה לך תחושה של שלווה ורוגע. אתה רציני על בסיס העיקרון של ניסיון להבין את מצב העובדות האמיתי ומהן להשיג את האמת וללמוד כיצד לראות אנשים ודברים, במקום לנהות אחר אנשים אחרים וללכת עם הזרם בכל העניינים. רק אם תהיה רציני במעשיך תוכל להגיע ליישום בפועל של האמת ולפעול על בסיס העקרונות. מי שאינם רציניים עלולים לנהות אחר אנשים אחרים וללכת עם הזרם, ובדרך זו הם עלולים להפר את עקרונות-האמת. נניח, למשל, שמישהו מבצע את חובתו כלאחר יד בעקביות ולכן נפסל מביצוע חובתו. אתה אומר: "הוא נראה בסדר על פני השטח. איך לא שמתי לב שהוא מתנהל כלאחר יד? האם הוא הטעה אותי? באילו דרכים הוא ביצע את חובתו באופן שטחי? אילו דברים הוא עשה כלאחר יד?" כשמישהו אחר מספר לך על כמה מהדרכים שבהן אותו אדם התנהג כלאחר יד, אתה אומר: "האדם הזה באמת טוב בהעמדת פנים! הוא נראה בסדר על פני השטח, והוא אמר דברים ממש נחמדים. הוא אמר: 'האל העניק לנו כל כך הרבה חסד – אסור לנו להיות חסרי מצפון, עלינו לבצע את חובותינו כראוי!' כששמעתי אותו אומר את זה, חשבתי שהוא מבצע את חובתו בנאמנות; מעולם לא דמיינתי שהוא כל כך שטחי! האם לא הוטעיתי? לא הייתה לי הבחנה לגבי אנשים, לא ראיתי אנשים ודברים ולא התייחסתי לאנשים על בסיס עקרונות-האמת. פשוט התבססתי על הדרך היפה שאותו אדם דיבר, בלי להסתכל על התוצאות שהשיג בחובתו, או על התנהגותו וביטוייו הספציפיים, או על מהותו – בעניין זה טעיתי. מסתבר שאנשים שנראים טוב כלפי חוץ לא בהכרח טובים באמת, ואף על פי שהם אומרים דברים שנשמעים נחמדים, הם לא עושים באמת מה שהם אומרים, והם לא בהכרח אנשים בעלי מצפון ואנושיות. מעתה ואילך, עליי לראות אנשים על בסיס דברי האל, וללמוד להבחין באנשים. אסור לי לאפשר שירמו אותי שוב!" אתה מבין, לא משנה מה קורה, כל עוד אתה רציני במידת מה ואתה מחפש את האמת, ואז מסיק מסקנות, תרוויח משהו. אם אכן תפיק את הרווחים האלה, האין זה דבר טוב? (כן). תלמד משהו ותרוויח במידת מה בעניין ההבחנה באנשים – זה מה שתרוויח כשתהיה רציני ותשקיע מאמץ באשר לאמת. נניח שאינך רציני באופן זה. כשאתה שומע שמישהו הורחק כי תמיד התנהל כלאחר יד בביצוע חובתו, אינך שואל: "למה הוא התנהל כלאחר יד? למה הוא הורחק?" במקום זאת אתה רק חושב לעצמך: "מה הסיפור הגדול בהתנהלות כלאחר יד? בכל מקרה, אני לא הורחקתי, אז הכול בסדר". במקרה כזה, האם תקבל אזהרה קלה, תלמד לקח קל, או תפתח הבחנה קלה מהעניין הזה? לא. למה לא? כי אינך מתעניין בדברים כאלה, אינך רציני לגביהם, ואינך נושא שום עול למען היווכחותך בחיים או חתירתך אל האמת. אינך מתעניין ואינך משתתף בשיתוף של אנשים אחרים על עניינים של חתירה אל האמת והיווכחות בחיים, ולכל היותר, אתה רק אומר כלאחר יד כמה מילים של הסכמה וזה הכול. האם יש הרבה אנשים מהסוג הזה? כשקורים להם דברים, הם אוהבים במיוחד להיות שטחיים ולעשות דברים כלאחר יד, ואינם נושאים שום עול למען היווכחותם בחיים או חתירתם אל האמת. מלבד אהבתם לרכל קצת כשהם מתקשרים עם אחרים, אין להם שום עניין בדברים כמו אלה הכרוכים בהיווכחות בחיים או בלקחים שאנשים צריכים ללמוד בסביבות שהאל מסדר. לאחר שהם מסיימים את העבודה המעטה שיש להם, הם יושבים שם ובוהים בחלל, רוצים רק לנמנם או לנוח קצת, והם לא נושאים שום עול למען היווכחותם בחיים. מלבד הנחישות המועטה והמשאלות המעטות שיש להם, אנשים אלה בסופו של דבר לא ישיגו שום אמיתות, ובסופו של דבר, הציון הכולל שלהם יכול להיות רק שתי נקודות. הם לא יוכלו להיפטר מהיותם שוטים עלובים, ולכן, בחיים האלה הם יהיו גמורים. אם אתה גמור הפעם, אתה באמת תהיה גמור ולא תהיה לך תקווה להיוושע כי סופך כבר ייקבע. הציון שיציר בריאה מקבל בסופו של דבר קשור ישירות לסופו. אם תקבל ציון עובר, אזי סופך יהיה שתיוושע. אם לא תקבל ציון עובר, לא יהיה לך סוף טוב. זהו הזמן שבו סופם של אנשים נקבע סופית, וברגע שסוף נקבע, הוא קבוע ולא ישתנה. לא תהיה הזדמנות נוספת לשאוף לסוף טוב ושום הזדמנות לשנות אותו – גורלך ייקבע אחת ולתמיד. הבנת? האם זה נועד להפחיד אותך? (לא). חשוב על כך – האל עושה את עבודת הניהול וההושעה של האנושות, והוא מספק לאנשים את האמיתות השונות שהם צריכים להחזיק בהן – כמה פעמים האל יכול לעשות עבודה מסוג זה? (רק פעם אחת). העבודה הזאת מעולם לא נעשתה בעבר ולעולם לא תיעשה שוב. זוהי הפעם היחידה, וברגע שהיא תושלם, עבודתו הגדולה של האל תושלם במלואה. מה פירוש "תושלם במלואה"? פירוש הדבר שהוא לא יעשה אותה שוב, ואין לו תוכניות לעשותה שוב. לפיכך, יהיו אשר יהיו הַקִּצִּים הסופיים של אנשים הפעם, הם ייקבעו סופית ולא ישתנו. האל לא ייתן לאנשים את ההזדמנות לפעול שוב או לחיות שוב את חייהם. הזמן שחלף לעולם לא יחזור, ולא יהיו שום שינויים. לכן, אם לא תנצל את ההזדמנות הזאת, תאבד את ההזדמנות להיוושע. אם תתעלם מהסביבות השונות ומהאנשים, המאורעות והדברים השונים שהאל סידר, תהיה קהה חושים וחסר בינה לגביהם, ותתייחס אליהם באדישות, אזי אתה שוטה עלוב. אפילו אתה לא לוקח ברצינות את סופך ואת ייעודך, אז מי ישים לב אליך? זה נאמר לך כל כך הרבה פעמים אבל אינך לוקח זאת ברצינות, אז מה אתה אם לא שוטה עלוב? שום דבר לא חשוב כמו עניין הישועה. האין זה כך? (כן). כמובן, כפי שאמרתי זה עתה, קצו הסופי של אדם נקבע על פי ביטוייו הכוללים בסביבות השונות שהאל ריבון עליהן, ולכן אנשים צריכים לשים לב לביטוייהם הכוללים בחיי היומיום. הכוונה כאן אינה לבקש ממך לרכל ולהיגרר למחלוקות, אלא לגרום לך, על בסיס סביבתך ותנאיך הקיימים, ובמידה המרבית האפשרית, להבין את האמת ולהיכנס אל האמת, לעלות על הנתיב של חתירה אל האמת, ולשאוף להיכנס פחות או יותר לשלושת הפריטים של "לוותר" ששיתפנו עליהם, לפני שעבודת האל תסתיים – אז תעבור עם ציון של 60 או יותר, ותהיה אדם שנושע. עם זאת, אם אפילו לא תתקרב לאף אחד משלושת הפריטים האלה, או אם לא תעבור באף אחד מהם, ואם לא תהיה לך כניסה ממשית לאף אחד מהם, לא תקבל ציון עובר ולא תהיה מושא לישועה. הבנת? (כן).

במה על כולכם להתמקד ביישום בפועל עכשיו? בחיפוש האמת ובלימוד לקחים בסביבות שהאל קובע. אם בכל יום אתה מסתפק רק בהשקעת מאמץ ובביצוע עבודה מבלי לחתור כלל אל האמת, אזי אתה רק עובד. אם השקעת מאמץ, חווית את הסביבות השונות שהאל קבע, והבנת כמה אמיתות; ולא משנה כמה אמיתות השגת, בסופו של דבר השגת רווחים, בין שהם גדולים או קטנים, רבים או מעטים; וגם אם לקח לך זמן רב מאוד להשיג את הדברים האלה והתקדמותך הייתה איטית, אתה לכל הפחות נמצא בשטף עבודתו של האל, ואתה מישהו שהשיג רווחים; אז תהיה לך הזדמנות להיוושע. מהו הדבר הבסיסי ביותר שעליכם לעשות עכשיו? עליכם לצאת מכל מיני העניינים המסובכים וחסרי המשמעות ולהקדיש את לבכם לחתירה אל האמת; עליכם לשאוף להבין את מצביכם השונים תוך פרק זמן קצר, להכיר את עקב אכילס שלכם, את חולשותיכם ואת בעיותיכם, ואז לחפש את האמת כדי לפתור אותם, כך שיהיה לכם נתיב ללכת בו ומטרה לחתור אליה, ועקרונות-אמת ברורים לדבוק בהם בחובה שאתם מבצעים. צריכים להיות לך מטרה וכיוון ברורים לחתור אליהם באשר לחסרונותיך, לחובתך ולסביבתך שלך, במקום להתרוצץ כמו תרנגולת ערופת ראש, ולהגיע לכל מקום שרגליך לוקחות אותך בעיוורון, דבר שהוא מסוכן. עליך להיפטר מהמצב הזה ומהמציאות הנוכחית של חייך שבהם אתה רק משקיע מאמץ אך אינך משיג את האמת. אל תהיה צופה מן הצד, ואל תיגרר לכל מיני מחלוקות. אם אינך רוצה להיגרר אליהן, עליך ללמוד להשקיע מאמץ בעקרונות-האמת. אם תבין כל אחד מעקרונות-האמת, תוכל להימלט ממחלוקות מסוג זה. למה אני אומר את זה? רק כשתבין את האמיתות השונות תוכל להיכנס אליהן ותהיה לך תקווה להיכנס למציאות-האמת. ואז, כשתשתתף בדברים שונים, יהיו לך עקרונות ותדע כיצד להתמודד עם הדברים האלה. אם רק תפסיק להיות צופה מן הצד, אך תהיה מבולבל לחלוטין לגבי כל אמת, ולא תבין שום אמיתות, וכל מה שתבין יהיו דוקטרינות וכמה מילים, ולא תדע כיצד להבחין בסוגים שונים של אנשים, וכשתיתקל בבעיות רק תדבר על מהלך האירועים, ותשפוט מי צדק ומי טעה ולא יותר מזה, ובסופו של דבר לא תשיג את האמת, אזי השתתפותך בכל עניין תהיה חסרת ערך. למה הופכת השתתפות מסוג זה? היא הופכת לליבוי מחלוקות. לפיכך, עליך ללמוד להשקיע מאמץ בעקרונות-האמת, וברגע שיהיה לך ברור יותר ויותר כיצד ליישם אותם – ותעשה זאת בדייקנות גוברת והולכת – תהיה לך תקווה להיכנס אל האמת, ואז תהיה לך גם תקווה להיוושע.

באשר לאופן שבו אנשים יכולים להשיג את האמת בסביבות שהאל קבע עבורם, על כמה עקרונות ליישום בפועל שיתפנו זה עתה בסך הכול? אל תהיה צופה מן הצד, ומה עוד? (אל תסתפק רק בהשקעת מאמץ). היפטר מהמצב שבו אתה מסתפק רק בהשקעת מאמץ אך אינך מוכן לחתור אל האמת. מה עוד יש? (אל תיגרר לכל מיני מחלוקות). אל תיגרר לכל מיני מחלוקות, אל תסתבך בכל מיני עניינים מסובכים – אל תחליף את הציות לעקרונות-האמת בדברים האלה. עליכם לציית לכל העקרונות האלה. אם תחזיק בהם, לא תהיה רחוק מחתירה אל האמת ולאחר זמן קצר תוכל להיכנס למציאות של חתירה אל האמת. האם זה קל ליישום בפועל? אני בא במגע עם אנשים בכנסייה במשך שנים רבות, אך מעט מאוד אנשים שואלים אותי שאלות על היווכחות בחיים או שאלות הכרוכות בעקרונות-האמת, ומעט מאוד אנשים מדברים על מצבם האישי ואז מחפשים נתיבים ליישום בפועל. במקום זאת, יש אנשים ששואלים שאלות שאין להן שום קשר לאמת, והם אפילו משתמשים במילים כמו "לחפש". כשאני שומע את המילה "לחפש", אני מקשיב בתשומת לב רבה וברצינות, ומקדיש להם את מלוא תשומת ליבי, אבל כשמתברר שהם שואלים על עניין חיצוני פעוט, אני מרגיש שאט נפש. אני אומר: "העניין שאתה שואל לגביו לא קשור לעבודת הכנסייה או להיווכחות בחיים. אל תשתמש במילה 'לחפש'. אתה מעליב את המילה 'לחפש'". האם אפשר להשתמש במילה "לחפש" באופן לא ראוי? (לא, אי אפשר). מישהו אפילו שאל אותי: "לבן שלי יש שומה על הגב. יש אנשים שאומרים שהשומה הזאת משמעותה שגורלו רע, ואחרים אומרים שייתכן שיש סיכון פוטנציאלי למחלה באזור שבו השומה גדלה. בכל אופן, לא אכפת לי אם גורלו רע או לא, אבל אם זה באמת מזיק לבריאותו, האם אתה חושב שצריך להסיר את השומה הזאת?" אם היו שואלים אתכם את השאלה הזו, איך הייתם עונים? האם לדעתכם היא קשורה לאמת? האם היא קשורה לעבודת הכנסייה? (לא). היא לא קשורה לאף אחד מהדברים האלה, אז האם אני מחויב לעסוק בעניין הזה? (לא). אין לי שום מחויבות כזאת. לכן אמרתי: "העובדה שלבנך יש שומה על גופו אינה קשורה לאמת. אל תשאל אותי על כך, לך לשאול רופא. אני לא רופא המשפחה שלך". האם לדעתכם אני צריך לעסוק בעניין הזה? (לא, אינך צריך). לא משנה את מי תשאל, איש לא ירצה לעסוק בעניין הזה. זה לא שהם חוששים לקחת אחריות. אלא שאין להם שום מחויבות לעסוק בדברים כאלה. האם הסרת השומה של בנך או אי-הסרתה תשפיע על עבודת הכנסייה? האם זה ישפיע על ביצוע חובתך-שלך? לעניין הזה אין שום קשר אליי. אל תשאל אותי על כך, זהו עניין חסר טעם. אין לזה שום קשר לאמת, ובכל זאת אתה משתמש במילה "לחפש". אתה מחלל את המילה "לחפש" – זה מעורר שאט נפש! מישהו גם שאל: "צב נכנס לחצר שלי, האם עליי לתפוס אותו או לא? אני רוצה לחפש אצלך עצה". הוא הציג את השאלה הזאת כדי לחפש אצלי תשובה – האם לדעתך הייתי צריך לענות לו? (לא). הוא אמר: "מה אם אעבור על החוק בכך שאתפוס אותו? אם אעבור על החוק ואתה לא תעצור אותי, אתה תהיה אחראי!" מה הייתם אומרים? (החלטת לתפוס אותו מרצונך החופשי – העובדה שאתה עובר על החוק לא קשורה אליי). אם תעבור על החוק או לא, זה עניינך ואין לזה שום קשר אליי. אתה יכול לשאול אותי שאלות על דברים כמו העקרונות של עבודת הכנסייה ועקרונות-האמת, אבל כשמדובר בעניינים משפטיים, לך תמצא עורך דין – התייעץ עם עורך דין במדינה שבה אתה חי. אני לא עורך דין, אז אל תשאל אותי על עניינים כאלה. אני כאן כדי לבטא את האמת ולעשות את העבודה של הושעת האנושות. אני רק מספק את האמת ומשתף על העקרונות. באשר לשאלה אם תוכל להיוושע או לא, זה לא קשור אליי; זה עניינך-שלך. וזה עוד בלי להזכיר את העניינים הפרטיים בחייך-שלך – על אחת כמה וכמה העניינים שעליהם אתה לא אמור לשאול אותי, ואין עליי שום מחויבות לענות לך. כך הם פני הדברים, נכון? (כן).

הנושא הזה הנוגע לעבודת האל קשור קשר בל יינתק לקיצם הסופי של אנשים, ולכן אי-אפשר שאנשים ישאו עימם תפיסות ודמיונות כשהם מקבלים את עבודת האל וחווים אותה; עליהם לוותר על התפיסות והדמיונות האלה מהשורש ואל להם לאפשר שהם יתקיימו בינם לבין האל. רק על ידי גישה לעבודת האל עם מחשבות, השקפות וגישות נכונות יכולה להיות לאנשים ההזדמנות להבין ולהשיג את האמת; רק על ידי התייחסות לעבודת האל עם גישות נכונות ומחשבות והשקפות נכונות, יכולים אנשים להבין ולחוות באמת את עבודת האל, ובסופו של דבר, להשיג מתוך עבודת האל את האמיתות שעליהם להשיג. לכן, לא משנה על מה אתה מוותר, בסופו של דבר, הכול נועד לאפשר לך לעלות על דרך הישר ולצאת לנתיב של חתירה אל האמת, כשהתוצאה והמטרה הסופיות אינן אלא לאפשר לך להבין את עקרונות-האמת ולהשיג את האמת. זוהי המטרה הסופית של השיתוף שלנו על התוכן הזה. המטרה הסופית בכל מה ששיתפנו היא לאפשר לאנשים להיכנס למציאות-האמת. אם אתה מבין את האמת ויש לך את עקרונות-האמת כבסיס שלך בעניינים רבים, וכבר אינך חסר כיוון, חסר מטרה או אבוד בעשיית דברים, אין זה אומר שאיכותך השתפרה, אלא שיש לך את האמת של האל, את דברי האל, כקריטריונים לפעולותיך ולהתנהלותך העצמית. כלומר, על בסיס איכותך, יכולותיך וכישרונותיך המולדים, הבנת את האמת ויש לך קריטריונים להתנהלותך העצמית, ולכן אתה בן אנוש שנברא, שיכול לחיות באופן עצמאי בעולם הזה ובקרב כל הדברים. רק בן אנוש כזה עומד באמת בסטנדרט כבן אנוש נברא – זהו הסטנדרט של בן אנוש ינברא. הבנת? (כן). אם כך, כאן מסתיים השיתוף שלנו להיום. להתראות!

15 ביולי 2023