מזה זמן מה אנחנו משתפים על נושא החתירה אל האמת. התוכן הכרוך בנושא זה רחב למדי, אך רחב ככל שיהיה, הוא לא נפרד מסוגיות מסוימות שאנשים נתקלים בהן בחיי היומיום שלהם, סוגיות הנוגעות לאופן שבו הם רואים אנשים ודברים, ולאופן שבו הם מתנהלים ופועלים, הלא כן? (כן). אלה הן סוגיות אמיתיות בחייהם של אנשים. הן לא מנותקות מחיי היומיום של אנשים, וגם לא מהאנושיות הרגילה שלהם. סוגיות אלה כוללות את גישותיהם ודעותיהם של אנשים כלפי דברים שונים, וכן כל מיני עניינים מרכזיים שאנשים נתקלים בהם בקיומם ובמסע חייהם. תוכן השיתוף האחרון שלנו עסק בהיבט אחד של יישום בפועל במסגרת "הוויתור" שבנושא "כיצד לחתור אל האמת" – הוויתור על המחסומים בין האדם לאל ועל עוינותו כלפי האל. במה כרוך היישום הזה בפועל? הוא כרוך במערכת היחסים בין אנשים לאל, הלא כן? (כן). תוכן השיתופים האחרונים עסק באופן שבו אדם צריך להתייחס לכל מיני אנשים ולכל מיני דברים על פי העקרונות והסטנדרטים שהאל דורש, וכיצד לטפל בכל מיני אנשים ובכל מיני דברים. תוכן השיתוף האחרון שלנו עסק במערכת היחסים בין אנשים לאל, והוסבר לאנשים כיצד עליהם לוותר על התפיסות והדמיונות השונים שאינם עולים בקנה אחד עם כוונות האל, שאינם עולים בקנה אחד עם דרישות האל, ושאינם עולים בקנה אחד עם עקרונות-האמת. אלה הן בעיות אמיתיות שקיימות בין אנשים לאל במסע האמונה באל ובתהליך הקיום. חילקנו את הנושא הגדול הזה של "וויתור על המחסומים בין האדם לאל ועל עוינותו כלפי האל" לארבעה היבטים: הראשון הוא תפיסות ודמיונות, השני הוא דרישות בלתי סבירות, השלישי הוא התגוננות וחשדנות, והרביעי הוא בחינה וחטטנות. התחלנו את השיתוף שלנו על תפיסות ודמיונות. הנקודה הראשונה במסגרת תפיסות ודמיונות נוגעת לעבודת האל – כלומר, אילו תפיסות ודמיונות יש לאנשים לגבי עבודת האל. שיתפנו מעט על כך. השיתוף שלנו על נקודה זו עסק באופן שבו אנשים רואים את עבודת האל, ובסטיות, בתפיסות ובדמיונות שיש לאנשים בידיעותיהם וברעיונותיהם לגבי עבודת האל; אנשים צריכים לוותר על התפיסות והדמיונות הללו. אם אנשים יוותרו על התפיסות והדמיונות הללו ויחפשו את האמת, הם יוכלו להכיר את עבודת האל ולהגיע להבנה טהורה של דברי האל. כאשר עבודת האל לא תואמת את התפיסות והדמיונות של אנשים, עליהם להרהר בעצמם ולנסות להכיר את עצמם, ועליהם גם לוותר על התפיסות והדמיונות שלהם, במקום להסתמך עליהם כדי לאמוד כיצד עבודת האל צריכה להיראות, או מהי התוצאה שהאל מתכוון להשיג באנשים באמצעות עבודתו. לתפיסות ולדמיונות של אנשים לגבי עבודת האל יש השפעה ישירה על ההיווכחות בחיים של אנשים ועל גישתם כלפי האל, ולכן אנשים חייבים לוותר גם על התפיסות והדמיונות הללו. לדוגמה, שיתפנו שהאל לא משנה את האיכות, האישיות והאינסטינקטים וכן הלאה, הטבועים באנשים, שהתכונות המולדות של אנשים והאינסטינקטים של בשרם אינם מהווים מטרות בעבודת האל, ושעבודתו מכוונת כלפי צביונות מושחתים של אנשים, וכלפי הדברים בתוך אנשים שמורדים באל ואינם תואמים לו. אם אנשים מדמיינים שעבודת האל נועדה לשנות את איכותם, את האינסטינקטים שלהם, ואפילו את אישיותם, הרגליהם, דפוסי חייהם וכן הלאה, אזי כל היבט והיבט ביישומם בפועל בחיי היומיום יושפע ויוסט על ידי התפיסות והדמיונות שלהם, ובהכרח יהיו בהם חלקים מעוותים או דברים קיצוניים. החלקים המעוותים והדברים הקיצוניים הללו לא עולים בקנה אחד עם עקרונות-האמת ויגרמו לאנשים לסטות מהמצפון ומההיגיון של אנושיות רגילה, ולהתנתק מהמסלול של אנושיות רגילה. נניח, לדוגמה, שבתפיסות ובדמיונות שלך אתה מאמין שהאל רוצה לשנות את איכותם, יכולותיהם ואפילו את האינסטינקטים של אנשים; אם אתה חושב שאלה הם הדברים שהאל רוצה לשנות, איזה מין חתירות יהיו לך? יהיו לך חתירות מעוותות ועקשניות – אתה תרצה לחתור לאיכות נעלה, ותתמקד בלימוד מיומנויות שונות וברכישת ידע מסוגים שונים כדי שתהיה לך איכות נעלה ויכולות נעלות, ותובנה וטיפוח עצמי נעלים, ואפילו כמה יכולות שנעלות על אלה של אנשים רגילים – באופן זה, תשים לב ליכולות ולכישרונות חיצוניים. מהן, אם כן, ההשלכות של חתירות כאלה על אנשים? לא רק שהם לא יצליחו לעלות על נתיב החתירה אל האמת, אלא שהם יבחרו בנתיבם של הפרושים. הם יתחרו זה בזה כדי לראות למי יש איכות נעלה יותר, למי יש כישרונות נעלים יותר, למי יש ידע נעלה יותר, למי יש יכולות גדולות יותר, למי יש יותר חוזקות, למי יש יוקרה רבה יותר בקרב אנשים ומי נערץ ומוערך על ידי אחרים. באופן זה, לא זו בלבד שהם לא יוכלו ליישם בפועל את האמת ולפעול על פי עקרונות-האמת, אלא שהם יפנו לנתיב שמוביל הרחק מהאמת.

עבודת האל נועדה לשנות את צביונותיהם המושחתים של אנשים, ואת מחשבותיהם ודעותיהם המופרכות השונות אשר מפרות את האמת, זאת במסגרת האנושיות הרגילה שלהם, כדי שהמצפון וההיגיון שלהם יוכלו להשתקם ולהשתפר. במילים אחרות, ככל שתבין יותר את האמת, כך המצפון וההיגיון שלך יהפכו רגילים יותר, והם גם ימשיכו להתפתח בכיוון מועיל; זה כלל לא על-טבעי. למה אני מתכוון במילה "רגיל"? אם לאנשים תהיה מודעות למצפון ולחוש צדק, הם יהפכו לטובי לב – כפי שאומרים בני אדם, הם יהיו מלאי הבנה, ישרים, הגיוניים, ולא עקשנים ונוטים לעיוותים. זוהי התוצאה שהאל מתכוון להשיג ביחס לאנושיותם של אנשים. ככל שאנשים מבינים את האמת יותר ויותר, תוצאת לוואי אחת היא שהאנושיות שלהם הופכת רגילה יותר ויותר. אולם, אם אנשים יחתרו על פי התפיסות והדמיונות שלהם, התפיסות והדמיונות הללו יפעילו השפעה והכוונה שליליות במידה רבה על חתירותיהם, ויובילו אותם לכל מיני נתיבים מעוותים, קיצוניים ומופרכים שבהם הם יתעקשו ללכת. לדוגמה, אנשים מאמינים בתפיסות ובדמיונות שלהם שעבודת האל נועדה לרומם את האנושיות של אנשים, ולאפשר להם להתעלות מעל אינסטינקטים אנושיים, איכות אנושית, ואפילו מעל גיל ומגדר אנושיים. כשיש לאנשים תפיסות כאלה, הם יחתרו, ישתדלו ויגששו בכיוון הזה. באילו דברים הם יתמקדו אז? מצד אחד, הם יתמקדו בידע, יכולות, מיומנויות, כישורים וכישרונות; מצד שני, הם יתמקדו בעל-טבעיות. האם אתם יודעים מהם הביטויים של על-טבעיות? (האם פירוש הדבר הוא שבמקרים מסוימים אנשים יעברו ישירות שינויים איכותיים מבלי לשלם מחיר?) זה כמו כשמישהו לא קורא את דברי האל בדרך כלל, אבל קורה לו משהו, ודברי האל מופיעים פתאום במוחו, או כשמישהו מעולם לא ידע לשיר או לרקוד, אבל לאחר שקיבל השראה הוא יכול פתאום לשיר ולרקוד, ואפילו לרקוד טוב למדי, או כשמישהו מעולם לא למד שפה זרה, אבל פתאום הוא יכול לדבר שפה זרה. האם הדברים האלה על-טבעיים? (כן). לדוגמה, נניח שעליך לצאת לעניין דחוף, אך אינך יודע לנהוג, ומתוך ייאוש אתה מתפלל, ומיד אתה מרגיש נלהב, ופתאום אתה יודע לנהוג, ואתה אפילו נוהג ביציבות כמו נהג מנוסה. מישהו שואל אותך: "איך זה שאתה נוהג כל כך טוב?" אתה אומר: "גם אני לא יודע. כל זה נעשה על ידי האל; רוח הקודש הניעה אותי. תראה, הידיים האלה שלי הן כבר לא הידיים שלי; רוח הקודש אוחזת בהן!" למעשה, רוח הקודש לא עושה זאת; אלא רוח אחרת נכנסה בך ומתמרנת אותך, כך שהפכת לאדם אחר ואינך יכול לשלוט בעצמך. האין זו התעלות מעל היכולות הפנימיות של האדם? זה על-טבעי, הלא כן? (כן). מה פירוש על-טבעי? האם זו תופעה טובה? (לא, זה הופך אדם ללא-נורמלי). אם אתה יכול פתאום לדעת שפה, לרכוש מיומנות, או להבין ידע כלשהו מבלי ללמוד במשך תקופה ומבלי לקבל הדרכה ממומחה כלשהו, זה על-טבעי. אם צביון חיים של אדם השתנה מבלי שהיה עליו לחתור אל האמת, לחפש, להמתין או לחוות דברים, האין זה עניין מפחיד? (כן). אם עדיין יש דברים רבים שהם תפיסות ודמיונות במוחך ובתת-המודע שלך, עליך לוותר עליהם ולא לחתור אליהם, כי הם לא ידע אמיתי על עבודת האל, והם לא תואמים לשיטות ולעקרונות של עבודת האל. עבודת האל בשום אופן לא תתעלה מעל האנושיות הרגילה שלך, והתוצאה שתושג על ידי כך שהאל יפעל בך היא בשום אופן לא הפיכת האנושיות הרגילה שלך לאנושיות נעלה ועל-טבעית. יתרה מזאת, האל לא יהפוך אותך מאדם רגיל לאדם יוצא דופן. נניח שבתהליך של חוויית עבודת האל מצפונך הופך רגיש יותר ויותר, ואתה מפתח חוש כְּלִימָה גדול יותר. אתה הופך לטוב לב, מסוגל להתחשב בכוונות האל ולהגן על עבודת הכנסייה ועל האינטרסים של בית האל. יתר על כן, מילותיך ומעשיך לא נוגדים את המצפון וההיגיון שלך, אתה הופך בהדרגה למסוגל לפעול בהתאם לעקרונות-האמת, ואתה יכול לזהות כל מיני אנשים, מאורעות ודברים על בסיס דברי האל. זה מוכיח שהנתיב שבו אתה הולך באמונתך באל הוא נכון. אך נניח שכאשר אתה מחפש מהאל ומתחנן אליו, אתה עדיין מתמקד בהקשבה לקול כלשהו כשאתה מתפלל וממתין להשראה כלשהי, להבזק אור, או להתגלות על-טבעית. יתר על כן, המצפון וההיגיון שלך לא שוקמו או תוקנו בשום צורה, ולא הגעת למצב שבו יש לך חוש צדק או שאתה מתמסר לאל. זה מוכיח שיש בעיות בחתירתך ובנתיב שבו אתה הולך, ואפשר גם לומר שלא עלית כלל על נתיב החתירה אל האמת. לעתים קרובות אתה גם מחפש באופן לא מודע להפוך לאדם על-טבעי, ולעתים קרובות אתה מרגיש שעליך להתעלות מעל הבשר – לא להרגיש רעב אם אינך אוכל, ולא להרגיש עייף או ישנוני אם אינך ישן או נח במשך כמה ימים – ואתה אפילו מחפש להבין ולשלוט פתאום בדברים שאינך מבין או שלא למדת בתהליך ביצוע חובתך, וזאת כאשר אתה זקוק להם בדחיפות. הדמיונות הללו על דברים על-טבעיים באים כולם מתפיסות ודמיונות אנושיים. מכיוון שאנשים לא חוו את עבודת האל, באופן טבעי הם מלאים בדמיונות לגבי עבודתו. למעשה, עבודת האל היא הדבר האמיתי והמעשי ביותר. האל לעולם לא פועל על פי תפיסות ודמיונות של אנשים; הוא לעולם לא מבצע עבודה מסוג זה על אנשים. הוא מבצע מעט עבודה על-טבעית רק בנסיבות מיוחדות מאוד ועל מעט מאוד אנשים, אך עבודה זו היא זמנית בלבד ודבר שנחוץ במצבים מיוחדים – אין זו שיטת עבודה שמתבטאת לעתים קרובות באנשים במסגרת ישועת האל. בעבודת הניהול שלו, האל מתכוון להושיע אנשים, לאפשר להם להשליך מעליהם את צביונותיהם המושחתים ולהשיג ישועה, והשיטה הבסיסית שבה האל פועל היא לספק לאנשים את האמת כדי שיוכלו ליישם בפועל על פי עקרונות-האמת לאחר שהם מבינים את האמת. לכן, לא משנה אילו תפיסות ודמיונות יש לך במוחך ובתת-המודע שלך, לא משנה כמה הגיוניים התפיסות והדמיונות שלך או כמה הם עונים על צרכיך הרוחניים – לא משנה מה הסיבות, הם תמיד יהיו תפיסות ודמיונות, ועליך לוותר עליהם ולא להיאחז בהם. לא משנה באיזו מידה עבודת האל מבוצעת, ולא משנה כמה זמן היא נמשכת, אנשים תמיד יהיו אנשים והם לעולם לא יהפכו למלאכים. גם אם תהפוך לבן מכף רגל ועד ראש, עם שיער לבן, פנים צבועות בלבן, וחולצה ומכנסיים לבנים, וגם אם תוסיף לעצמך שתי כנפיים, לא תוכל להפוך למלאך – אנשים תמיד יהיו אנשים. יתר על כן, "אנשים" כאן מתייחס לאנשים עם מצפון והיגיון של אנושיות רגילה, לא לאנשים יוצאי דופן, ובוודאי שלא לאנשים חריגים. אנשים אלה אינם על-טבעיים כלל, אך הם שונים בבירור מהכופרים שאינם מאמינים באל בכך שהם לא עושים רע, הם יכולים ליישם בפועל את האמת ברגע שהם מבינים אותה, והם מבינים כיצד לראות אנשים ודברים, ולהתנהל ולפעול על בסיס דברי האל ובהתאם לדרישות האל ולעקרונות-האמת, במקום לחיות על פי צביונותיהם המושחתים ועל פי המחשבות והדעות השונות שהשטן מחדיר באנשים. לא משנה כמה זמן אנשים חתרו על פי התפיסות והדמיונות שלהם בתהליך האמונה באל, ולא משנה כמה הם מרגישים שהשיגו, זה לא נחשב בעיני האל, והאל לא זוכר דבר מזה. למה אני מתכוון כשאני אומר זאת? כלומר, אם אתה, על בסיס התפיסות והדמיונות שלך, מרסן את כל הצרכים הרגילים השונים של בשרך, או מנסה מאוד לשנות את האינסטינקטים, האיכות, היכולות, האישיות, דפוסי החיים והרגלי החיים שלך, אזי לא משנה עד כמה תנסה לרסן ולשנות את הדברים האלה, גם אם תצליח להשיג כמה תוצאות, אין זה אומר שכבר השגת משהו בנתיב היישום בפועל של האמת, ויתרה מזאת, אין זה אומר שאתה כבר אדם שחותר אל האמת – האל לא זוכר את הדברים האלה. הבנת? (כן).

אף על פי שתפיסותיהם ודמיונותיהם של אנשים הם בלתי נראים, וכלפי חוץ לא נראה שיש בהם דבר שמאלץ אנשים לומר או לעשות דבר מה או ללכת בנתיב כלשהו, הם שולטים היטב במחשבותיהם ובפנימיותם של אנשים, עמוק בליבם ובתת-המודע שלהם. מדוע זה כך? מכיוון שהדברים שאנשים אוהבים וחותרים אליהם תואמים היטב לתפיסות ולדמיונות שלהם, והדברים הללו גם מספקים את צורכי הבשר האנושי ומשביעים כל מיני רצונות וסקרנויות אנושיים. לדוגמה, אנשים מאמינים בתפיסות ובדמיונות שלהם שעבודת האל נועדה להפוך אותם ליצורים יוצאי דופן השונים מאנשים רגילים, ושכאשר רוח הקודש תניע אותם, הם יוכלו לדבר כמה שפות. זה כמובן מתעלה מעל היכולות הפנימיות של אנשים ומעל תחום האנושיות הרגילה, אך במידה רבה מאוד זה מספק את יהירותם, סקרנותם ואת התחרותיות שלהם. במילים אחרות, לפני שאנשים משיגים את האמת, הם אוהבים דברים על-טבעיים והדברים הללו גורמים להם להרגיש חשובים יותר מאנשים רגילים, נעלים עליהם ושונים מהם – זה בדיוק מה שהאנושות המושחתת אוהבת ומשתוקקת אליו. כל אחד מקווה להיות בולט בקרב המין האנושי, להיות שונה מכל אחד אחר, להיות ייחודי ומיוחד במינו, ושאחרים יביטו בו בהערצה ובהערכה. לדוגמה, יש תופעה בקרב האנושות המושחתת: אם מיוצר פריט יחיד מסוגו, אותם אנשים עשירים ובולטים יתחרו בקדחתנות כדי לקנות אותו. עד לאיזו מידה הם יעשו זאת? עד כדי כך שהמוצר הזה יימכר בסופו של דבר במחיר הגבוה פי כמה ואף פי עשרה ממחירו המקורי. האדם שמצליח לקנות אותו חושב: "תראו, השגתי את הדבר הזה שהוא היחיד בעולם. אני ממש עוצמתי, נכון? אני טוב יותר מאחרים, נכון? אף אחד אחר לא מוכשר כמוני!" במוחו הוא מרגיש מרוצה מעצמו, ושהוא מיוחד, יוצא דופן ובעל יכולות גבוהות. איזה מין צביון זה? (גאוותנות). זה נגרם על ידי צביון גאוותן. יש אנשים שמרגישים לא בנוח כשהם לובשים את אותו פריט לבוש כמו אדם אחר. אם הם לובשים פריט לבוש שאנשים אחרים לא יכולים להרשות לעצמם ומעולם לא ראו קודם, וכל מי שרואה אותו מקנא, איך הם מרגישים? (מרוצים מעצמם). הם מרגישים מרוצים מעצמם במיוחד, והם חושבים שהם שונים מכל אחד אחר וטובים יותר מהשאר. איזה מין צביון גורם לזה? (גאוותנות). גם זה נגרם על ידי צביון גאוותן. אתה מבין, כמעט למאה אחוז מהאנשים יש את המנטליות הזו: אם הם רכשו מיומנות טכנית או מקצועית, הם חושבים שהם טובים יותר מאחרים ושאיש אינו טוב כמוהם. אם מישהו אחר רוכש גם הוא את אותה מיומנות טכנית או מקצועית, הם יקנאו באותו אדם וישתוקקו נואשות שאיש לא יוכל להשתוות להם. מדוע יש להם מנטליות כזו? (הם רוצים להיות שונים מכל אחד אחר). אם הם היחידים ששולטים במיומנות המקצועית הזו, הם נעלים על האדם הממוצע בקבוצתם. כשיש להם ידע במיומנות טכנית או מקצועית זו, הם חוששים שאחרים ילמדו אותה מהם. אם אחרים יחפשו אצלם עזרה, האם הם ילמדו אותם? (לא). הם ילמדו אותך רק דברים פשוטים; באשר לדברים החשובים והמכריעים ביותר, הם לא ילמדו אף אחד את הדברים האלה, והם יניחו לך להבין אותם בעצמך. מה הם חושבים למעשה? "אם אלמד אותך, איך אוכל לבלוט? אם כולם יוכלו לעשות את זה, האם לא אהפוך לאדם רגיל? אם אף אחד מכם לא ידע איך לעשות את זה, אני אהיה האדם הנעלה ביותר כאן וכולכם תצטרכו להתחנף אליי – כך ארגיש חשוב, נכון? האם זה לא אני בעל המעמד הגבוה ביותר והמוכשר ביותר ביניכם? אני הבוס כאן, הלא כן?" כשיש להם ידע כלשהו במיומנות מקצועית או טכנית, הם חוששים מאוד שאחרים ילמדו מהם את הידע הזה, ואינם רוצים שאחרים יהיו כמוהם. הם ירגישו מוטרדים אם למישהו תהיה אותה מיומנות מקצועית או טכנית או התמחות כמו שלהם, ולכן הם תמיד חושבים על דרכים ללמוד משהו כדי להתעלות על אחרים. הם רוצים להיות נעלים על אחרים ותמיד רוצים להאפיל על אחרים כדי להרגיש חשובים. האם זו החתירה הנכונה? (לא). בדיוק מכיוון שלאנושות המושחתת יש שאיפות וחתירות כאלה, הם מפתחים באופן טבעי כל מיני תפיסות ודמיונות לגבי עבודת האל, ומחפשים להיות טובים יותר מאנשים אחרים, להיות בעלי מעמד ויוקרה, להרגיש חשובים, להפוך לשונים מכל אחד אחר, ואפילו להפוך לאנשים על-אנושיים או יוצאי דופן בעיני אחרים. לכן, אנשים צריכים לוותר על התפיסות והדמיונות הללו לגבי עבודת האל. כיצד יש ליישם זאת בפועל באופן ספציפי? אל תחתור לכישורים או לכישרונות נעלים, ואל תחתור לשנות את האיכות או האינסטינקטים שלך, אלא, בצע את חובתך על פי דרישות האל תחת התנאים המולדים שלך – כגון איכות, יכולות ואינסטינקטים – ועשה כל דבר על פי מה שהאל מבקש. האל לא דורש מה שמעבר ליכולותיך או לאיכותך – וגם אתה אל תקשה על עצמך. זה בסדר אם רק תעשה כמיטב יכולתך על סמך מה שאתה מבין ומה שאתה יכול להשיג, ותיישם בפועל על פי מה שתנאיך מאפשרים. לדוגמה, אם האיכות והכישרונות שלך מאפשרים לך להתאים רק לתפקיד של ראש צוות, עשה עבודה טובה כראש צוות, סדר את כל העבודות והמיומנויות המקצועיות שנמצאות בתחום תפקיד זה, התמודד איתן אחת אחת, ויישם אותן על פי השיטות והעקרונות שהאל לימד אותך – באופן זה, תגיע למצב שבו תְּרַצֶּהאת האל. נניח שאתה פועל על פי התפיסות והדמיונות שלך, וחושב: "מכיוון שאני מסוגל להיות ראש צוות, אם אשתדל יותר להשתפר, אסבול מעט קושי ואשלם מחיר קטן, ורוח הקודש תפעל בי בעוצמה, האם לא אוכל להפוך למנהיג כנסייה או למנהיג של קבוצת קבלת החלטות? אנשים אולי חושבים שאין לי את זה, אבל אני אתחנן לאל – שום דבר אינו קשה להשגה עבור האל! אני לא רוצה להיות ראש צוות. אתפלל לאל ואבקש ממנו לאפשר לי לשאת בעבודה גדולה יותר, לאפשר לי להפוך למנהיג או לעובד". האם חתירה מסוג זה נכונה? (לא, היא שגויה). מדוע אתה אומר שהיא שגויה? (אנשים כאלה תמיד רוצים לעשות דברים שמעבר לאיכות וליכולות שלהם, ואינם מסוגלים לדבוק בעבודתם על בסיס האיכות והכישרונות שלהם, ולשמור על מקומם הראוי). לא ראוי לרצות תמיד להיות על-אנושי; זה לא מה שאדם רגיל צריך לחתור אליו.

יש אנשים שאומרים לעתים קרובות: "אֵין דָּבָר קָשֶׁה לָאֵל"; אמירה זו היא עובדה, וכל אחד יכול להבין זאת. אולם יש אנשים שתפיסתם מעוותת, והם מאמינים שכל דבר שאנשים לא מסוגלים לעשות, האל יכול להגשים עבורם אם רק יתפללו אליו, וכי אם יסתמכו על האל בדרך זו, יוכלו להתעלות מעל האינסטינקטים שלהם ולהפוך לעל-אנושיים. האם אכן כך הדבר? (לא). האמירה "אֵין דָּבָר קָשֶׁה לָאֵל" מתייחסת בבירור לעוצמתו ולמהותו של האל, לכל-יכולתו של האל, וגם לריבונותו של האל על כל הדברים – אין דבר שהאל לא יכול להגשים. אולם, אין זה אומר שאנשים חייבים להתעלות על אנושיות רגילה ולהפוך לעל-טבעיים; לא משנה עד כמה האל כל-יכול, עבודתו באנשים מבוססת על אנושיותם הרגילה ונעשית במסגרת האנושיות הרגילה. האל מתזמר ומכוון את כל הדברים, הוא מכוון אנשים, מאורעות ודברים, כדי שישרתו אותו בהגשמת כל מיני דברים, ויוציאו אל הפועל את מה שהוא עומד להגשים. במהלך התקופה שבה האל מגשים כל מיני דברים, אנשים עדיין מצויים באנושיות רגילה – שום דבר לא השתנה בהם, והם עדיין אנשים. לא משנה עד כמה האל כל-יכול, ולא משנה באילו שיטות האל משתמש כדי לשלוט בריבונות על דבר מה או כדי להגשים דבר מה, יצירי בריאה הם תמיד יצירי בריאה; הם עדיין חיים באנושיות רגילה ואינם על-טבעיים בשום אופן. האם כולכם תאמרו שאלה הן עובדות? (כן). מה פירוש "אינם על-טבעיים"? פירוש הדבר הוא שכאשר האל מתזמר אנשים, מאורעות ודברים, אין לאנשים ברירה אלא לחיות, לשרוד, לעשות כל דבר ולחיות ברגע הנוכחי תחת תזמורו של האל. אבל כאשר אתה חי ברגע הנוכחי, האם תודעתך מטושטשת? (לא). אתה עדיין צלול בדעתך. אם כך, האם איכותך השתפרה או השתנתה באופן מיידי? (לא). היא נותרה כפי שהייתה במקור. אם כן, האם האינסטינקטים שלך השתנו באופן מיידי? לא, גם הם לא השתנו. תחת ריבונותו, תזמוריו וסידוריו של האל, לא משנה כמה דברים אתה חווה, אין שום שינוי באישיותך, בהרגליך, בדפוסי חייך, ובאיכות, ביכולות ובפונקציות השונות של אנושיותך הרגילה. אלא שכאשר אנשים חווים את עבודת האל, הם חווים דברים ואנשים מכל הסוגים, כל אחד בסביבתו שלו, והתוצאה הסופית היא שבמהלך חוויית עבודת האל, הם זוכים לתובנה ולומדים כמה לקחים. אם הם אנשים שחותרים אל האמת, אזי הם קוצרים פירות מבחינת האמת וידיעת האל. בתהליך חוויית עבודת האל, חשיבתם של אנשים היא רגילה, תודעתם אינה מטושטשת, ואיכותם, יכולותיהם והאינסטינקטים שלהם נותרים כפי שהיו במקור, ללא כל שינוי. לפיכך, "אֵין דָּבָר קָשֶׁה לָאֵל" מתייחס לכל-יכולתו של האל ולתזמורו את כל הדברים. אין זה מתייחס להפיכת אנשים לעל-טבעיים או לשינוי מהותם של יצירי בריאה. האל לא משנה את מהותם של אנשים; בני אדם הם עדיין בני אדם, ולא משנה אם אתה גבר או אישה, אין שום שינוי בהיבט זה. האל מתזמר הכול, והאל הוא כל-יכול; אלה הן תכונות האל ומהותו, ובהן האל ניחן. "אֵין דָּבָר קָשֶׁה לָאֵל" אין פירושו שאנשים הפכו לעל-טבעיים, וגם לא שאנשים הם כל-יכולים. גם אם אנשים מסוימים יכולים לעתים להשיג דברים מסוימים שהם מעבר לאיכותם או מעבר לאינסטינקטים הגופניים שלהם, זוהי עבודתה של רוח הקודש. האל הוא שהעניק להם את המתנה הזאת; אין זה אומר שהם נולדו עם היכולת הזאת. זאת משום שלבני אדם שנבראו אין את היכולת לשנות דבר ממה שהאל קבע. אתן דוגמה פשוטה בנוגע לעניין האינסטינקט האנושי. כשאנשים שומעים צליל מפחיד, למשל, הם יחושו פחד ויתכווצו באופן אינסטינקטיבי. לא משנה בן כמה אתה, אתה כך מאז ילדותך, וכך תהיה עד יום מותך – זהו אינסטינקט. מה פירוש "אינסטינקט"? זוהי פונקציה מולדת של הגוף הפיזי, והיא לעולם לא תשתנה. רק באמצעות אינסטינקטים מולדים שישלאדם רגיל הוא יכול לקיים חיים והישרדות של אנושיות רגילה, ולכן אינסטינקטים אנושיים אינם דבר שהאל מתכוון לשנות. הבנת זאת? (כן). למה מתייחס הביטוי "האל הוא כל-יכול"? (הוא מתייחס לסמכותו של האל ולכל-יכולתו של האל). האם יש לזה קשר כלשהו לאנשים? (אין לזה שום קשר לאנשים, ואין זה אומר שאנשים יכולים לעשות דברים על-טבעיים). אין זה אומר שתחת שליטתו של האל, אנשים הם כל-יכולים; גם כשאנשים נמצאים תחת שליטתו של האל, הם לא מסוגלים להיות כל-יכולים. מדוע? (מכיוון שאנשים הם לא האל; אנשים הם רק יצירי בריאה, בעוד שהאל הוא ייחודי). נכון, כך הם פני הדברים. אנשים תמיד יהיו אנשים. הם לא יהפכו למין אחר, וכמובן, על אחת כמה וכמה שהם לא יהפכו לאל; מאפייניהם של אנשים לא ישתנו. מאפייניהם של אנשים לא ישתנו, אז האם האינסטינקטים שלהם ישתנו? (לא). האינסטינקטים של אנשים לא ישתנו, וגם לא הרגלי חייהם ודפוסי חייהם, או האישיות המולדת שהאל העניק להם. ניקח לדוגמה את דפוסי החיים. בני אדם, כמו רוב היצורים, עובדים לאחר זריחת השמש ונחים לאחר שקיעתה. כשהם קמים בבוקר, ומוחם נח היטב וגופם מרגיש בנוח, הם מתחילים לעבוד; בלילה, כשגופם מתחיל להתעייף והם מפהקים ומוחם מותש, הם מתחילים להיכנס למצב מנוחה – זהו דפוס חיים רגיל ביותר. זוהי תכונה משותפת לבני אדם, וזהו גם אינסטינקט אנושי, וכמובן שזהו גם דפוס חיים שהאל קבע לאנושות. דפוס זה נקבע על פי סיבוב השמש, הירח והכוכבים, ועל פי זריחת השמש ושקיעתה. אם תשבור את דפוס החיים הזה, בטווח הקצר ייתכן שלא יהיו בעיות גדולות – כשתרגיש עייף מדי פעם ותרצה לישון, תוכל לגלות איפוק ולשתות קצת תה או קפה, והעייפות הגופנית שלך תוקל במקצת – אך בטווח הארוך גופך יפתח בעיות. מדוע הוא יפתח בעיות? מכיוון שהפרת את דפוס החיים שהאל קבע לאנשים. כשגופך מפתח בעיות ואתה הולך לרופא, הוא יאמר: "אתה חייב ללכת לישון מוקדם בלילה, לכל המאוחר עד השעה 10, ולקום ב-4 או 5 בבוקר; בעוד כמה חודשים, תהיה שוב בריא". לאחר שלושה חודשים שבהם תקיים את עצת הרופא, כל תסמיני אי הנוחות הגופנית שלך ייעלמו כמעט לחלוטין, ואז תחשוב לעצמך: "מסתבר שהבעיות בגופי לא היו מחלה קשה, אלא נגרמו מכך שלא קיימתי את הדפוס הרגיל הזה בחיי". האם לא תאמר שאי אפשר לשבור את דפוסי החיים של אנשים? (כן). דפוס החיים הזה של בני האדם זהה לזה של יצורים אחרים; כולם עובדים לאחר זריחת השמש ונחים לאחר שקיעתה. כמובן, יש יצורים מסוימים, כמו ינשופים, שנחים במהלך היום ויוצאים ונעשים פעילים בלילה; דפוס החיים שלהם שונה מזה של בני אדם ויצורים אחרים, אבל אם תרצה לשבור את הדפוס שלהם, זה יהיה בלתי אפשרי. בנוסף, יש יצורים שנכנסים לתרדמת חורף. האם לבני אדם יש דפוס כזה? (לא). לא, בני אדם לא צריכים להיכנס לתרדמת חורף. לחיי בני האדם יש דפוס – הם נחים יום או יומיים בשבוע, הם עובדים לאחר זריחת השמש ונחים לאחר שקיעתה, ושומרים כל הזמן על דפוס עבודה ומנוחה רגיל זה, ובדרך זו חייהם יכולים להיות מוגנים והישרדותם נשמרת. לבני אדם יש דפוסי חיים משלהם, ודפוסי החיים האלה נקבעו על ידי האל. כולם בעלי משמעות וכולם נועדו לשמור על החיים הרגילים ועל הישרדות האנושות. לפיכך, עבודת האל בשום אופן לא תשבור את דפוסי החיים וההישרדות האנושיים כפי שאנשים מדמיינים, וגם עליך לוותר על התפיסה והדמיון הללו. אם בני אדם ישברו בכוח את הדפוסים הללו שהאל קבע עבורם, או אם ירצו כל הזמן לשנות אותם בשל רעיונות מסוימים על דברים על-טבעיים ששולטים בהם, אזי זו תהיה טיפשות. אם אתה חושב ששינויים כאלה ירוממו את חייך וישפרו את אנושיותך, נסה לשנות אותם וראה כמה זמן תוכל לחיות, ראה כיצד הדברים ישתנו בימים הבאים, אם אנושיותך הרגילה תתעלה, ואם תהפוך לעל-אדם, או למלאך. אם אתה מאמין שעבודת האל צריכה לכלול יסוד על-טבעי, ושהיא צריכה לשנות את דפוסי חייך, ואתה גם רוצה לשנות אותם בכוח כדי להפוך את עצמך לנעלה, אתה יכול לנסות. ייתכן שלאחר שתנסה במשך כמה שנים, באמת תשנה את דפוסי חייך והישרדותך. יש רק מצב אחד שבו זה יכול לקרות, והוא שגופך הפיזי כבר לא יתקיים, ובנקודה זו באמת תהיה על-טבעי ותהפוך לענן עשן, תהפוך ל"ישות שמימית" ותהיה בן אלמוות. אם אתה רוצה לשמור על גופך הפיזי רגיל ובריא, ולהיות מסוגל לקבל את עבודת האל ואת דבריו במצב רגיל, אזי אל לך לחפש להפוך לעל-אדם כביכול או לחתור לאנושיות מרוממת כביכול על סמך התפיסות והדמיונות שלך; במקום זאת, עליך לחיות באנושיות רגילה, לשמור על דפוס החיים וההישרדות של אנושיותך הרגילה, וגם לשמור על האינסטינקטים של אנושיותך הרגילה. אל תציב לאל דרישות בלתי סבירות; כל הדרישות הבלתי סבירות הללו באות מהדמיונות והתפיסות שלך. האינסטינקטים, דפוסי החיים שלך וכן הלאה אינם מה שהאל מתכוון לשנות, וגם אינם דברים שהוא מתכוון לשנות בעבודתו. אדם נושע הוא בהחלט לא אדם מלא בתפיסות ובדמיונות, וקל וחומר שהוא לא על-אדם או אדם יוצא דופן. במקום זאת, הוא אדם בעל אנושיות רגילה, מצפון והיגיון, אדם שמסוגל להקשיב לדברי האל, להתבונן באנשים ובדברים, ולהתנהל ולפעול על פי עקרונות-האמת; הוא אדם שיכול להתמסר לאל בכל הדברים, שאינו על-טבעי כלל, ואנושיותו רגילה ומעשית במיוחד.

אנשים שחיים באנושיות רגילה גם מוגבלים על ידי אינסטינקטים גופניים וצרכים גופניים רבים. לדוגמה, לפעמים אנשים עלולים לדחות את ביצוע חובותיהם בכמה ימים מכיוון שהם עייפים מדי או חולים וזקוקים למנוחה; לפעמים, בשל סביבה מתוחה, הם עלולים להרגיש פחד ולא להיות מסוגלים להירגע כדי לבצע את חובותיהם; או שהם עלולים לחוש לעתים קרובות תחושת חוב ועצב בליבם מכיוון שבשל איכותם ויכולותיהם המוגבלות הם לא יכולים להיות כשירים לעבודה או לחובה מסוימת – כל אלה הם ביטויים רגילים שנמצאים במסגרת האנושיות הרגילה. לפעמים אנשים עלולים להיות מוגבלים על ידי תחושות וצרכים גופניים, ולפעמים הם עלולים להיות כפופים למגבלות של אינסטינקטים גופניים, או למגבלות של זמן ואישיות – זה נורמלי וטבעי. לדוגמה, יש אנשים שהיו מופנמים למדי מאז ילדותם; הם לא אוהבים לדבר ומתקשים להתרועע עם אחרים. גם כמבוגרים בשנות השלושים או הארבעים לחייהם, הם עדיין לא יכולים להתגבר על אישיות זו: הם עדיין לא מיומנים בדיבור ואינם טובים במילים, וגם אינם טובים בהתרועעות עם אחרים. לאחר שהם הופכים למנהיגים, התכונה הזו באישיותם מגבילה ומעכבת את עבודתם במידה מסוימת, וזה גורם להם לעתים קרובות למצוקה ולתסכול, וגורם להם להרגיש מוגבלים מאוד. מופנמות וחוסר חיבה לדיבור הם ביטויים של אנושיות רגילה. מכיוון שהם ביטויים של אנושיות רגילה, האם הם נחשבים לעבירות בעיני האל? לא, הם לא עבירות, והאל יתייחס אליהם כראוי. ללא קשר לבעיותיך, לפגמיך או לחסרונותיך, אף אחד מאלה אינו מהווה בעיה בעיני האל. האל רק מסתכל כיצד אתה מחפש את האמת, מיישם בפועל את האמת, פועל על פי עקרונות-האמת, והולך בדרך האל בתנאים המולדים של אנושיות רגילה – אלה הם הדברים שהאל מסתכל עליהם. לפיכך, בעניינים שקשורים לעקרונות-האמת, אל תניח לתנאים הבסיסיים, כגון האיכות, האינסטינקטים, האישיות, ההרגלים ודפוסי החיים של אנושיות רגילה, להגביל אותך. כמובן, אל תשקיע את האנרגיה והזמן שלך בניסיון להתגבר על התנאים הבסיסיים הללו, וגם אל תנסה לשנות אותם. לדוגמה, אם יש לך אישיות מופנמת, ואתה לא אוהב לדבר, ואתה לא טוב במילים, ואתה לא מיומן בהתרועעות ובאינטראקציה עם אנשים, אף אחד מהדברים הללו לא מהווה בעיה. למרות שאנשים מוחצנים אוהבים לדבר, לא כל מה שהם אומרים מועיל או תואם לאמת, ולכן להיות מופנם זו לא בעיה ואינך צריך לנסות לשנות זאת. אתה עשוי לומר: "אם הייתי חסיד מן השורה, לא הייתה לי בעיה להיות בעל אישיות מופנמת; אבל עכשיו אני מנהיג, אז האם איני חייב לשנות את אישיותי המופנמת?" אם אתה באמת רוצה לשנות אותה, אתה יכול לנסות ללמוד כיצד להתרועע עם אחרים, או לקבוע כלל לגבי כמה אתה מדבר, בכמה עניינים אתה מטפל, ועם כמה סוגי אנשים אתה מתנהל ביום אחד. אם באמת יש לך את היכולת לשנות את אישיותך המולדת, אזי כמובן, זה לא בהכרח דבר רע מבחינת ביצוע עבודת הכנסייה. עם זאת, אם נולדת עם אישיות מופנמת ואתה לא טוב במילים, ולא מיומן בהתרועעות, ואינך יודע כיצד לשוחח או לתקשר עם אחרים, אזי אף אחד לא יכול לשנות זאת. יש אנשים בעלי אישיות מופנמתשלא מוכנים לתקשר או לשוחח עם אחרים, ויתרה מכך, אין להם הרבה מה לומר. הם תמיד מרגישים שנכון לומר רק משהו מועיל ושאין צורך לומר דברים מיותרים, ולכן הם לא מוכנים לומר הרבה. אצל אנשים מסוימים ייתכן שזה נובע מכך שהם צעירים מדי, אין להם ניסיון חיים וחסרות להם מילים; אצל אנשים אחרים, ייתכן שהם כבר לא צעירים ויש להם ניסיון חיים, אך עדיין יש להם אישיות מופנמת. אם תנסה לשנות סוג כזה של אישיות ותאמץ כל מיני גישות כדי לשנות אותה, אז הרשה לי לומר לך, לעולם לא תוכל לשנות אותה במשך כל חייך מכיוון שהאל לא עושה עבודה מסוג זה. לא משנה אם פניך או הופעתך דומים לאלה של אביך, אמך או כל קרוב משפחה אחר, המראה הזה לא ישתנה, וקל וחומר, אישיותך בפרט לא תשתנה. יש אנשים שאומרים: "קשה לשנות אישיות מופנמת, אז האם קל לשנות אישיות מוחצנת?" שינוי של אישיות מוחצנת קשה באותה מידה. אנשים מוחצנים אוהבים לדבר ויש להם הרבה מה לומר; אם תבקש מהם לא לדבר או לדבר פחות, הם לא יוכלו לשלוט בעצמם, ואם מישהו יגביל אותם מלדבר, זה יהיה כמו לשלול מהם את חייהם. אם גורמים לאדם מופנם להתרועע עם אדם מוחצן, האם הם ישפיעו זה על זה? הם עשויים להשפיע זה על זה במידת מה בהתחלה; למען כבודם, שניהם יהיו אדיבים וסובלניים זה כלפי זה, או שינהגו בסובלנות ובהבנה זה כלפי זה. אך עם הזמן, הם יכירו זה את זה ויקבלו מושג ברור לגבי אישיותו של האחר, ולא יהיה צורך לנהוג בסבלנות ובהתחשבות כה רבה זה כלפי זה, ולכן הם יחזרו במהירות למצבם המקורי. אם במקור הייתה לך אישיות מופנמת, אתה עדיין תהיה מופנם באותה עת; כשתדבר ותשוחח, תאמר רק כמה מילים או משפטים, ולא יהיה לך יותר מה לומר. אם מישהו ישאל: "יצאת החוצה?" אתה תשיב: "כן". ואז אם הוא ישאל: "מתי חזרת?" תשיב, "כרגע". אתה לא אומר מה קרה, ואתה לא אומר את מה שאותו אדם רוצה לשמוע. לעומת זאת, אנשים מוחצנים יורים מילים ללא הרף, כמו מכונת ירייה, וגם אם תפריע להם, לאחר זמן מה הם ימשיכו לדבר. האם קל לשנות אישיות של אדם? (לא). זה דבר שכל יציר בריאה נולד איתו. אין לזה שום קשר לצביונות מושחתים או למהות האנושיות של אדם; זוהי פשוט הוויה שאנשים יכולים לראות מבחוץ, ודרך שבה אדם ניגש לאנשים, למאורעות ולדברים. יש אנשים שטובים בביטוי עצמי, בעוד שאחרים לא טובים בזה; יש שאוהבים לתאר דברים, בעוד שאחרים לא; יש שאוהבים לשמור את מחשבותיהם לעצמם, בעוד שאחרים לא אוהבים לשמור את מחשבותיהם בתוכם, אלא רוצים לבטא אותן בקול רם כדי שכולם יוכלו לשמוע אותם, ורק אז הם מרגישים מאושרים. אלו הן הדרכים השונות שבהן אנשים מתמודדים עם החיים ועם אנשים, מאורעות ודברים; אלה הם סוגי האישיות של אנשים. אישיותך היא משהו שנולדת איתו. אם לא הצלחת לשנות אותה גם לאחר ניסיונות רבים, אז הרשה לי לומר לך, אתה יכול לקחת הפסקה עכשיו; אין צורך שתתעייף כל כך. אי אפשר לשנות אותה, אז אל תנסה לשנות אותה. תהא אשר תהאאישיותך המקורית, היא נותרה האישיות שלך. אל תנסה לשנות את אישיותך למען השגת ישועה; זהו רעיון מופרך – האישיות שיש לך היא עובדה אובייקטיבית ואינך יכול לשנות אותה. מבחינת הסיבות האובייקטיביות לכך, לתוצאה שהאל רוצה להשיג בעבודתו אין שום קשר לאישיותך. השאלה אם תוכל להשיג ישועה אינה קשורה גם היא לאישיותך. יתרה מכך, השאלה אם אתה אדם שמיישם בפועל את האמת וניחן במציאות-האמת אינה קשורה כלל לאישיותך. לפיכך, אל תנסה לשנות את אישיותך מכיוון שאתה מבצע חובות מסוימות או משמש כמפקח על פריט עבודה מסוים – זוהי תפיסה שגויה. מה עליך לעשות אם כן? ללא קשר לאישיותך או לתנאיך המולדים, עליך לדבוק בעקרונות-האמת וליישמם בפועל. בסופו של דבר, האל לא מודד אם אתה הולך בדרכו או יכול להשיג ישועה על סמך אישיותך, או על סמך האיכות, המיומנויות, היכולות, הכישורים או הכישרונות המולדים שבהם אתה ניחן, וכמובן שהוא גם לא מסתכל כמה ריסנת את האינסטינקטים והצרכים הגופניים שלך. במקום זאת, האל מסתכל אם אתה מיישם בפועל את דבריו וחווה אותם בעודך הולך אחריו ומבצע את חובותיך, אם יש לך את הרצון והנחישות לחתור אל האמת, ובסופו של דבר, אם השגת יישום בפועל של האמת ואם אתה הולך בדרך האל. זה מה שהאל מסתכל עליו. אתם מבינים זאת? (כן, אנחנו מבינים).

יש נשים שכשהן פועלות, הן מסתערות על דברים, הן מהירות ונמרצות כברק, ומקבלות החלטות במהירות ובתקיפות; אישיותן היא בדיוק כמו זו של גבר. מהו המונח הפופולרי שמשמש לתיאורן כיום? אישה גברית. "אישה גברית" היא כבר לא הטיפשה, הגדולה והמגושמת שאנשים נהגו להתייחס אליה במונח זה. זהו לא מונח גנאי; אלא מונח שמשבח. אבל כיצד האל רואה את מונח השבח הזה? את מהירה ונמרצת כברק, ונועזת והחלטית בפעולותיך, אבל מהם עקרונות היישום בפועל שלך והבסיס לפעולותיך? האם זו האמת? האם אלה דברי האל? זה המפתח. כופרים אומרים שאם גבר איטי וקפדן בפעולותיו, הוא כמו אישה שכפות רגליה כבולות – יש שאף משתמשים במונח גנאי ואומרים שהוא "קצת נשי" – אבל כיצד האל רואה אותו? ללא קשר לשאלה אם אדם מהיר ונמרץ כברק ונועז והחלטי בעשיית דברים, או פועל כמו אישה שכפות רגליה כבולות והוא קצת נשי בפעולותיו, האם אחד מהדברים הללו מהווה בעיה? (לא). האם להיות מהיר ונמרץ כברק, ונועז והחלטי זו נקודת חוזק? (לא בהכרח). אז האם זו חולשה לפעול כמו אישה שכפות רגליה כבולות? (גם לא בהכרח). אף על פי שבין שני המונחים "אישה גברית" ו"קצת נשי" אחד מונח שבח והשני מונח גנאי, אין לשפוט את מהותם של שני סוגי ההתנהגויות או הדרכים לעשות דברים על סמך משמעותם המילולית. במה יש להשתמש כדי לשפוט זאת? (בשאלה אם מה שאדם מיישם בפועל הוא דבר האל או לא). כדי לשפוט זאת יש להשתמש בבסיס לפעולותיהם, וגם בתוצאה שהם מתכוונים להשיג. אם הבסיס לפעולותיהם הוא דבר האל ועקרונות-האמת, אזי כמעט בטוח ב-90 אחוז שהם לא עושים כל רע. אם לא זו בלבד שהם עושים דברים על פי עקרונות-האמת, אלא יתרה מכך, התוצאה שהם מתכוונים להשיג היא הגנה על עדות האל ועל האינטרסים של בית האל, וחיזוק של אחים ואחיות נוספים, אזי אנו יכולים להיות בטוחים ב-100 אחוז שהם לא עושים כל רע. לא משנה אם הם נועזים והחלטיים, או שהם כמו אישה שכפות רגליה כבולות – לא משנה איך הם פועלים כלפי חוץ – זה לא חשוב. מה שחשוב הוא אם עקרונות-האמת הם הבסיס לפעולותיהם או לא, ואם מטרת פעולותיהם והתוצאה שהם מתכוונים להשיג באמצעות פעולותיהם היא שמירה על האינטרסים של בית האל ועל עבודת הכנסייה, וחיזוק של אנשים נוספים. אז האם הצורה שבה פעולותיהם מתבצעות חשובה? (לא). אין זה משנה אם את אישה גברית או כמו אישה שכפות רגליה כבולות, זה לא מה שהאל מסתכל עליו; זה לא הסטנדרט שהאל משתמש בו כדי להעריך אנשים. לכן, אם אישה נראית כמו אישה גברית, ובפעולותיה היא מהירה ונמרצת כברק, ונועזת והחלטית, האם זה ראוי לשבח ולהערכה? (לא). האם להיות מהיר ונמרץ כברק, ונועז והחלטי הוא עיקרון לעשיית דברים? (לא). לא משנה אם אתה גבר או אישה, להיות נועז והחלטי ומהיר ונמרץ כברק אינו עיקרון לעשיית דברים. אם כן, מהו עיקרון לעשיית דברים? (יש לעשות דברים על פי עקרונות-האמת, והתוצאה שיש להתכוון להשיג חייבת להיות שמירה על האינטרסים של בית האל וחיזוק של אנשים נוספים – זהו עיקרון). זהו עיקרון קונקרטי. אם אתה פועל על פי עיקרון זה, אתה מיישם בפועל את האמת; אם אינך פועל על פי עיקרון זה, אזי בעיניי, הביטוי שמגדיר בצורה הטובה ביותר את היותך נועז והחלטי, מהיר ונמרץ כברק הוא "השתוללות ועשיית מעשים רעים". ברור שהשתוללות ועשיית מעשים רעים אינה פעולה המבוססת על עקרונות-האמת; למרות שלכאורה אתה נראה החלטי ואינך מהסס בפעולותיך, ובעל הילה של מנהיג או מלך, במציאות אתה משתולל ועושה מעשים רעים. מהן ההשלכות של השתוללות ועשיית מעשים רעים? הדבר גורם לשיבושים ולהפרעות, ומחבל בעבודת הכנסייה. אם כן, האם האל יזכור זאת? (לא). לא רק שהאל לא יזכור זאת, אלא שהוא גם יגנה זאת. אז את אומרת שאת אישה גברית, ושבפעולותיך את מהירה ונמרצת כברק, ונועזת והחלטית, אבל האם זה מועיל? (לא). רק חיפוש האמת ופעולה על פי עקרונות-האמת יכולים להיקרא יכולת אמיתית; רק זהו יישום בפועל של האמת וחתירה אל האמת, ורק זה מה שאנשים בעלי אנושיות רגילה צריכים לעשות. נניח שאתה אומר: "זו פשוט האישיות שלי ואי אפשר לשנות אותה, אז מה אני אמור לעשות?" יש פתרון קל. השאלה אם אתה אדם נמרץ או בעל מזג איטי אינה בעיה; אל תתן לזה להגביל אותך. אין גם צורך שתתאמץ לשנות את השיטה שלך בעשיית דברים מכיוון שאתה רוצה לפעול על פי העקרונות. לא משנה מהי שיטתך, אם הבסיס לפעולותיך הוא עקרונות-האמת, והתוצאה שאתה משיג היא הגנה על עדות האל, על האינטרסים של האל ועל עבודת בית האל, הרי שאלה הם מעשים טובים, והם ייזכרו על ידי האל. לעומת זאת, ללא קשר לשאלה אם אתה ביישן ומהסס כלפי חוץ כמו אישה שכפות רגליה כבולות, או אם אתה מהיר ונמרץ כברק כמו מנהיג או מלך – ללא קשר לצורה החיצונית של פעולותיך – אם אינך פועל על פי עקרונות-האמת, אתה גורם לשיבושים ולהפרעות, ואלה הם מעשים רעים, והאל יגנה אותם ולא יזכור אותם. זהו העיקרון לשפוט אם אדם הוא טוב או רע. הבנתם? (כן). אם כן, עכשיו כשסיימנו לשתף על הדברים הללו, האם יש לכם הבנה כלשהי לגבי התפיסות והדמיונות שיש לאנשים בנוגע לעבודת האל? (כן). עכשיו כשאתם מבינים אותם, האם אתם מכירים כמה מהסטיות שיש לאנשים בתהליך אמונתם באל וחתירתם אל האמת? האם ברור לכם גם כיצד עליכם ליישם בפועל? (כן).

המטרה בהבנת התפיסות והדמיונות של אנשים היא, במובן אחד, לעצור בעדם לחיות על פי התפיסות והדמיונות האלה וללכת בנתיב חיים שגוי. במובן אחר, המטרה היא לאפשר לאנשים לחיות באנושיות רגילה ולמלא את אחריותם ואת חובותיהם בקלות ובשמחה, בעודם מרפים מהתפיסות והדמיונות האלה, ולא לכפות על עצמם לעשות דברים שאינם מסוגלים להם. אם יש משהו שאתה יכול להשיג ושעליך לעשות, השקע את מיטב מאמציך בעשייתו; אם משהו הוא מעבר לאיכות וליכולת שלך, מצא מישהו שישתף איתך פעולה או בקש עזרה מאחים ואחיות אחרים, ועשה זאת כמיטב יכולתך – אלה הם העקרונות. לסיכום, אנשים צריכים להבין בעניין זה שבמהלך התקופה שבה האל פועל, האנושיות של כל אחד מתפתחת בהדרגה בכיוון טוב בתהליך של קבלת דברי האל, ובמסגרת התנאים הבסיסיים המולדים של אנושיותו, במקום להפוך למעוותת, על-טבעית או חריגה. לכן, אם החובה שאתה מבצע כרוכה במיומנות טכנית או מקצועית, הרי שכדי לבצע את החובה הזאת היטב עליך להשקיע מאמץ, ללמוד בחריצות ולהתעמק באותה מיומנות טכנית או מקצועית. אל לך לחכות בעיוורון שהאל יפעל על סמך מחשבות והשקפות כגון "האל הוא כול יכול, וכל מה שאנשים לא מסוגלים לעשות, האל יכול להשיג אם רק נתפלל אליו" ודמיונות על דברים על-טבעיים, מבלי להשקיע בעצמך את המאמץ ללמוד את המיומנות. עליך להשקיע את כל לבך, כל כוחך וכל דעתך בעשיית מה שאיכותך יכולה להשיג, וכשמדובר במה שמעבר לאיכות וליכולות שלך, אל תקשה על עצמך, אל תכביד, תעיק או תלחיץ את עצמך בשום צורה, אלא הקל על עצמך. ניקח לדוגמה את לימוד מיומנויות המחשב. נניח שגילך מתקדם, ובהתבסס על גילך, איכותך והתנאים הנוכחיים שלך, רק ללמוד להקליד זה כבר הישג לא קטן עבורך. אם תוכל גם ללמוד ליצור קשר עם האחים והאחיות ולבצע עבודה באופן מקוון, זה כבר די טוב. אולם אתה אף פעם לא מסופק ועדיין יש לך שאיפה לעוד – אתה רוצה ללמוד איך לכתוב תוכנות ולאבטח את הרשת, ולעשות עבודה שרק מהנדסי רשת ואנשי הייטק יכולים לעשות. האין זה טיפשי? (כן). אתה לא מצליח לקלוט את הדברים האלה, אז אתה נעשה שלילי ומתלונן על האל: "הו, אלי, למה אני לא מצליח לקלוט את הדברים האלה? למה נתת לי איכות כזאת? אני כל כך מבוגר – למה אינך יכול להפוך אותי שוב לצעיר? האין האל כול יכול?" טעות מצדך לחשוב מחשבות כאלה ולהציב דרישות כאלה. מהי המשמעות של "לעשות כל מה שבכוחו של אדם, ולא לחרוג מהאיכות, היכולות והאינסטינקטים שלו"? כל מה שהאיכות והיכולות שלך מאפשרות לך להשיג, זה מה שהאל דורש ממך. כל מה שמעבר ליכולתך, האל לא דורש ממך, וגם אתה לא צריך לדרוש זאת מעצמך. אם אינך יכול לעשות דבר מה, יש אחרים שיכולים; האל לא דורש שאתה תהיה זה שיעשה זאת. אתה אומר: "אני זקן – אני לא יודע איך להעלות סרטונים, אני גם לא יודע איך לאבטח את הרשת, וקל וחומר שאני לא יודע איך לכתוב תוכנות", ובכל זאת אתה מתעקש ללמוד את הדברים האלה – האם שאלת אם בית האל צריך שתעשה את העבודה הזאת? האם ביצעת את עבודתך-שלך כראוי? האם ביצעת כראוי את העבודה שהאיכות שלך מאפשרת לך להשיג? אם לא ביצעת זאת כראוי, ואתה עדיין מתעקש לנסות לעשות דברים שאינם בהישג ידך ומעבר לתפיסתך, ושלא תצליח ללמוד לעולם במשך כל חייך, האם אתה חושב שאתה נאבק בעצמך, או באל? האין זה בעייתי מאוד? (כן). אתה תמיד רוצה להתעלות על עצמך ולהפוך לעל-אנושי, אבל האל לא דרש ממך לעשות זאת. יכולה להיות רק סיבה אחת לכך שאתה רוצה להיות על-אנושי, והיא שאתה רוצה להתרברב ואינך מוכן להודות בתבוסה או להיכנע לַזִקנה. אינך סובל קשיים ומשלם מחיר למען ביצוע חובתך היטב; אתה לא מבצע את חובתך על פי העיקרון של התנהלות נאותה והיצמדות איתנה למקומך הראוי. אתה רוצה להוכיח שאינך זקן על ידי קריאת תיגר על האיכות והיכולות שלך. "אני עדיין יכול", אתה חושב. "אני טוב בדיוק כמו האחרים, אני יכול לעשות כל מה שאנשים אחרים יכולים!" האם יש בכך משמעות? (לא). זה אין בכך משמעות. כל המאמץ הזה שאתה משקיע הוא חסר תועלת וחסר ערך. אם תשקיע את כל לבך, כל דעתך וכל כוחך בביצוע נאות לפי מה שהתנאים שלך מאפשרים לך להשיג, האל יהיה מרוצה. אל תאתגר את עצמך ואל תחפש לפרוץ את גבולותיך. האל יודע מהי איכותך ומהן יכולותיך. האיכות והיכולות שהאל נתן לך נקבעו על ידו מראש זה מכבר. הרצון התמידי להתעלות עליהן הוא גאוותנות והערכת יתר עצמית; זהו חיפוש צרות והדבר יסתיים בהכרח בכישלון. האם אנשים כאלה אינם מזניחים את משימותיהם הראויות? (כן). הם לא מתנהלים באופן ממושמע, ואינם דבקים במעמדם הראוי כדי למלא את חובותיו של יציר בריאה – הם לא פועלים על פי עקרונות אלה במעשיהם, אלא תמיד מנסים להתרברב. יש אימרה בת שני חלקים: "גברת זקנה מורחת שפתון – כדי לתת לך משהו להסתכל עליו". לאיזו מטרה ה"גברת הזקנה" תעשה זאת? (כדי להתרברב). הגברת הזקנה רוצה להראות לך: "אני, כגברת זקנה, אינני רגילה – אני אראה לך משהו מיוחד". היא לא רוצה שיזלזלו בה, אלא שיעריכו ויכבדו אותה מאוד; היא רוצה לקרוא תיגר על גבולותיה ולהתעלות על עצמה. האין זה טבע גאוותן? (כן). אם יש לך טבע גאוותן, אינך נשאר בגבולותיך, אינך רוצה להתנהל באופן ההולם את מעמדך. אתה תמיד רוצה לאתגר את עצמך. כל מה שאחרים יכולים לעשות, גם אתה רוצה להיות מסוגל לעשות. כשאחרים עושים דברים שמבליטים אותם, משיגים תוצאות או תורמים תרומה, וזוכים לשבחים מכולם, אתה מרגיש אי נוחות, קנאה וחוסר שביעות רצון. ואז אתה רוצה לנטוש את משימותיך הנוכחיות כדי לקחת על עצמך עבודה שתאפשר לך לזרוח, מתוך רצון שגם אותך יעריכו מאוד. אבל אינך מסוגל לעשות עבודה שתאפשר לך לבלוט, אז האין זה בזבוז זמן? האם זו לא הזנחה של משימותיך הראויות? (כן). אל תזניח משימות ראויות, כי הזנחתן לא תסתיים בטוב. לא זו בלבד שהזנחה מעכבת דברים, גורמת לבזבוז זמן, וגורמת לאחרים לזלזל בך, אלא שהיא גם גורמת לאל לתעב אותך, ובסופו של דבר, אתה מייסר את עצמך עד שאתה שוקע בשליליות. ללא קשר לגילו של אדם – בין אם הוא צעיר, בגיל העמידה או קשיש – יש לו מגבלות מבחינת איכותו וכישרונותיו; איש אינו מושלם. שכח מלהיות אדם מושלם, שכח מלדעת איך לעשות הכול, להיות מסוגל לעשות הכול ולהבין הכול – אם יש לך צביון מסוג זה, זו בעיה.

במסגרת עבודתו של האל, מדוע כשהוא מדבר אל כל מיני אנשים על כל נושא או בעיה, הוא מדבר שוב ושוב על אותו הדבר ומתייחס לסיטואציות ולמצבים שונים? אלה שחסרה להם הבנה רוחנית חושבים: "דיבור באופן הזה מפורט מדי ומייגע; כבר הבנו". ייתכן שאתה הבנת, אבל אחרים אולי לא הבינו; וגם אם הבנת, האם אתה יכול לפתור את הבעיות של מצבים שונים? אם אינך יכול, פירוש הדבר שאתה עדיין לא מבין לגמרי, אז אל תעמיד פנים שאתה מבין. מצביהם של אנשים שונים זה מזה. רק לאחר שכל המצבים של כל סוגי האנשים נדונו, וכל המצבים השונים כוסו – כלומר, לאחר שנדונו כל המצבים של כל סוגי האנשים במסגרת בעיה מרכזית מסוימת, וכולם הבינו את ההיבט הזה של האמת – רק אז הבעיה הזו הוסברה בבירור. למה אני מתכוון בזה? כוונתי היא שכל אחד מפתח בעיות שונות במהלך חייו בהתאם לתנאים שלו; הבעיות של כל אחד שונות, וגם האישיות, נקודות החוזק והדברים שכל אחד טוב בהם – שונים. לכן, לכל אחד יש את התנאים האישיים שלו, את הקשיים שלו ואת המחשבות וההשקפות השונות שלו. אולם, הצביונות המושחתים ומהות הטבע של בני האדם זהים, ולא משנה עד כמה תנאיהם האישיים שונים, ולא משנה עד כמה שונות יכולותיהם, איכותם, מידת התובנה שלהם, אישיותם והרגליהם. כלומר, לא משנה עד כמה שונים התנאים השונים של אנושיותם של אנשים, יש להם את אותן תכונות משותפות. מדוע לבני האדם יש את אותן תכונות משותפות? מכיוון שמהות הצביון שבני האדם מסתמכים עליה להישרדותם היא זהה. לכן, לאחר שנחשפו המצבים והבעיות של כל מיני אנשים, הם צריכים ליישם בפועל על פי האמיתות והעקרונות שהאל דורש, ואז הבעיות המשותפות של האנושות ייפתרו. לא משנה מהן אישיותך או איכותך, לא משנה מה מידת יכולתך, ולא משנה אם אתה גבר או אישה, או אם נולדת במערב או במזרח, או אם אתה מהדרום או מהצפון, כל עוד הצביונות המושחתים שלך ייפתרו באמצעות קבלת האמת, קבלת המשפט והייסור של דברי האל, ובאמצעות יישום בפועל של האמת, קשייך ייפתרו. פירוש הדבר הוא שכל המצבים השונים שמתעוררים אצל אנשים בהקשר של הבעיות המשותפות של בני האדם, יכולים גם הם להיפתר. מדוע מתעוררים מצבים שונים אצל אנשים? מכיוון שהתנאים המולדים של האנושיות שיש לכל אדם הם שונים. לדוגמה, אם אתה גר בדרום ויש לך הרגלי חיים ודפוסים של דרומיים, ואתה גם מפתח תכונות אישיות וסגנון חיים שהם ייחודיים לדרומיים, אזי עם רקע כזה, תפתח תפיסות ודמיונות מסוימים, מחשבות והשקפות מסוימות, ומצבים מסוימים. אם היית נולד בצפון, היו לך אישיות והרגלי החיים של צפוניים, או מצבים מסוימים שנובעים מהמנהגים, הרקע התרבותי, שיטות החינוך ודברים אחרים מסוג זה שהם אינהרנטיים לצפוניים. באופן זה, המצבים שמתעוררים אצל אנשים שחיים בדרום ובצפון הם שונים. אולם, הסיבה השורשית והמהות של מצבים שנובעים מבעיה אחת הן זהות, ולכן ניתן לפתור את כולם עם אותן אמיתות. במצב כזה, לא משנה אם אתה מהצפון או מהדרום, או מהמזרח או מהמערב; כל עוד אתה בן אדם שנברא, כל בעיותיך יכולות להיפתר באמצעות אמיתות. הבנת? האם הבעיה הזו מורכבת? (עכשיו כששמעתי את ההסבר, אני מרגיש שהיא כבר לא מורכבת). למה אתה אומר שהבעיה הזו לא מורכבת? (אף על פי שלאנשים יש תנאים, רקע ואישיות שונים, ובאופן טבעי זה גורם למצבים שונים, הסיבה השורשית למצבים השונים הללו היא זהה, והמהות המושחתת של אנשים היא זהה. לא משנה כמה צביון מושחת אנשים חושפים, ניתן לפתור אותו עם אותן אמיתות; לכן, אמיתות יכולות לפתור את הבעיות של כל אדם). ללא קשר לשאלה אם אנשים הם מהדרום, מהצפון, מהמזרח או מהמערב, ללא קשר לשאלה אם הם גברים או נשים, צעירים או זקנים, וללא קשר לתנאים האישיים שלהם, הצביונות המושחתים שלהם זהים, ולמצבים השונים, למחשבות, להשקפות ולגישות השונות כלפי האמת שמעוררים הצביונות המושחתים הללו, יש תכונה משותפת. מהי התכונה המשותפת הזו? כל מה שנובע מהצביונות המושחתים הללו הוא של השטן ואינו תואם לאמת; כמובן, אם נדייק, ניתן לומר שהוא מנוגד לאמת. לכן, לא משנה אילו הבדלים קיימים בין הגזעים, הדתות או התרבויות של האנושות המושחתת, ולא משנה אם לאנשים יש צבע עור צהוב, לבן, חום או שחור, כולם בני אדם מושחתים, ולכל בני האדם יש את אותה מהות של התנגדות לאל. זהו דבר שמשותף להם. לכן, ללא קשר מאיזו מדינה אנשים או מה הגזע שלהם, הם מכונים באופן קולקטיבי בני אדם מושחתים. כלומר, ללא קשר לשאלה אם הגזעים של האנשים הללו נעלים או נחותים, עניים או עשירים, מהו צבע עורם, מראם, הרגלי חייהם או תרבות הגזע שלהם, וללא קשר להשכלה שקיבלו, בכל מקרה, הכללים שעליהם הם מסתמכים לצורך הישרדותם באים מהשטן, אינם עולים בקנה אחד עם האמת, ומתנגדים לאל. גם אם אנשים שייכים לגזע אמיד ואצילי ויש להם רקע דתי נעלה, מהותם היא עדיין מהות של בני אנוש מושחתים, הם עדיין בני מינו של השטן שמתנגדים לאל, הם עדיין בני אנוש מושחתים, וכולם מתנגדים לאל, כולם נשפטים ומיוסרים במסגרת עבודתו של האל, ואלה מביניהם שיכולים לקבל את האמת, הם אלה שהאל מתכוון להושיע. מה משתמע מכך? המשמעות היא שלפני שאתה נושע, ולא משנה כמה נעלה הרקע התרבותי, ההשכלתי והדתי שלך, מהותך עדיין מתנגדת לאל ועוינת אותו. לפיכך, מהותם של בני האדם לא תשתנה בגלל צבע עורם, דתם, ארץ הולדתם, או הרקע ההשכלתי או התרבותי שלהם. באופן דומה, לא משנה לאיזה גזע אדם שייך, הוא לא יהפוך לאציל או לנחות בעיני האל בגלל תנאיו האישיים. אם כך, מהי בעיני האל אמת המידה להערכה אם אנשים הם אצילים או נחותים? יש רק אמת מידה אחת והיא – אם אתה מקבל את האמת או לא. אם אתה מקבל את האמת, אין זה משנה מהו גזעך או צבע עורך, אתה אציל. אם אינך מקבל את האמת, הרי שגם אם תאמר: "יש לי עור לבן, שיער בלונדיני ועיניים כחולות, ומשפחתי היא משפחת מלוכה מדורי דורות", אין בכך כל תועלת! גם אם אתה אציל בקרב האנושות, אם אינך מקבל את האמת, בעיני האל אתה עדיין בן אנוש מושחת, אתה זהה לכל בן אנוש מושחת אחר – אין כל הבדל. לא משנה כמה מבני המין האנושי נושאים אליך עיניים, יראים אותך ומעלים לך מנחות, אין בכך כל תועלת וזה לא ישנה את מעמדך, זהותך ומהותך בעיני האל. אמת המידה של האל להערכת האנושות – שהיא כמובן גם אמת המידה הגבוהה והקבועה של האל להערכת האנושות – היא להעריך אותם על פי האמת. אם אתה אוהב את האמת ומיישם אותה בפועל, הרי שאתה אציל; אם אינך מיישם את האמת בפועל, הבשר הישן הזה שלך הוא בן אנוש מושחת; הוא לא שווה פרוטה, ואפילו אינו בעל ערך כנמלה על האדמה. למעט מיקרואורגניזמים שאנשים לא יכולים לראות, נמלים הן קטנות יחסית מבין כל היצורים החיים. דפוסי חייהן, כללי הישרדותן והאינסטינקטים שלהן מצייתים לחלוטין לחוקים שקבע האל. לוח הזמנים שלהן לעבודה ומנוחה משתנה בהתאם לאקלים ולטמפרטורות המשתנות של ארבע העונות, והן לעולם לא ישנו באופן יזום את הדפוסים והכללים הללו. אבל בני האדם שונים. בני האדם תמיד רוצים לשנות את המצב הקיים ואת העולם, תמיד יש להם שאיפות, והם עוסקים ללא הרף בבגידה ובמרד. אף על פי שלנמלים אין את היכולת לקבל את האמת, וגם לא את היכולת להבין את האמת, לכל הפחות הן לא מתנגדות לאל. בני האדם שונים; הם יתייצבו באופן פעיל כדי לתקוף את האל ולהתנגד לו. לכן, בעיני האל, בני אדם שלא השיגו את האמת ולא נושעו אינם שווים כלום. האין זו עובדה? (אכן). הערכה ואפיון של אנשים על סמך עובדה זו תואמים לחלוטין לעקרונות-האמת. באמצעות שיתוף על הנושאים האלה, לאנשים צריכות להיות השקפה והבנה נכונות של מהות האנושות ושל ההשפעה שעבודת האל מתכוונת להשיג. לאחר שתבין את ההיבט הזה של האמת, תהיה פחות מוגבל כשתטיף את הבשורה לאנשים או כשתתרועע ותשתף איתם, ולא משנה איזה סוג של אנשים הם – בין אם יש להם רקע דתי או לא, בין אם יש להם מעמד ועמדה בחברה או מעמד חברתי נמוך, ובין אם הם לבנים או שאינם לבנים, הלא כן? (כן). אם אינך מבין את האמיתות הללו, תמיד תהיה לך נטייה להעריך מאוד אנשים מגזעים אחרים, או להרגיש שאינך יכול להבין אותם לאשורם, ולא תדע איך לשתף איתם או לתקשר איתם. האם הבנת האמיתות הללו לא מסייעת לכם להתרועע עם האנשים האלה? היא תעזור לכם להתייחס למין האנושי כולו מהעמדה הנכונה ומנקודת המבט הנכונה. זהו היתרון שבהבנת האמת. כשתבין את האמת, נקודת המבט שלך על דברים תהיה נכונה וגם רחבה יותר יחסית, ולא צרה כל כך. אחרת, תמיד יחסר לך ביטחון כמנהיג או כעובד. ראשית, תרגיש שחסר לך ניסיון חיים. שנית, תרגיש שלא היו לך מספיק חוויות. שלישית, תרגיש שאינך טוב בדיבור ושאינך יכול לראות לאשורם את מצביהם של רוב האנשים; בפרט, כשתראה אנשים מבוגרים, תפחד ותהיה מתוח, ולא תעז לדבר. יש אנשים שאומרים: "במיוחד כשאני רואה שלמאמינים דתיים ותיקים יש ידע מסוים בכתבי הקודש, אני לא יודע איך להטיף להם את הבשורה, ואני נבהל ומרגיש נחות מהם". אתה מבין כל כך הרבה אמיתות, אז ממה אתה מפחד? האין זה חוסר יכולת לראות דברים לאשורם? כאשר אנשים מבינים את האמת, הם אמורים להיות מסוגלים לפתור את העניינים והבעיות הללו, והם כבר לא יהיו מוגבלים על ידי הדברים האלה.

אילו היבטים של האמת הבנתם דרך הנושאים שעליהם שיתפנו היום? האם עבודת האל ברורה לכם? האם ברור לכם איך האל מושיע אנשים, מהן שיטותיו של האל להושעת אנשים ומהם ההיבטים שהאל משנה באנשים? (כן). עכשיו כשהדברים האלה ברורים לכם, האינכם חשים עוד יותר את החשיבות של יישום בפועל של האמת ושל הערכת הכול על פי האמת? (כן). האינכם חושבים עוד יותר שחשוב ביותר לחתור אל האמת ולהבין אותה? אם מישהו אינו מבין את האמת, הוא לא יכול לראות שום עניין לאשורו, הוא לא יכול לראות את כל סוגי האנשים לאשורם, והוא לא יכול לראות לאשורם אנשים מכל המדינות והעמים, ולכן הוא טיפש, אוויל. כשאנשים מסוימים רואים אנשים שמרכיבים משקפיים, הם מניחים שהם פרופסורים או אינטלקטואלים, ולכן הם מרגישים מוגבלים ולא מעזים לדבר, ובכל פעם שהם רואים אנשים גבוהים ויפים, הם מרגישים נחותים מהם. לאחר הבנת האמת, האם אנשים לא יושפעו פחות מהדברים האלה? מצד אחד, הם לא יגבילו את עצמם; מצד שני, הם ישפרו במידה מסוימת את גישתם ואת נקודת מבטם בכל הנוגע להתמודדות עם אנשים ודברים, וגם תהיה להם תובנה מסוימת לגביהם. הדבר יועיל לביצוע חובתם, במיוחד כשמדובר בביצוע עבודה על ידי מנהיגים ועובדים בכל הרמות. לאחר שאנשים הבינו את המטרות ואת המשמעות האמיתית של עבודת האל, כיצד עליהם לפעול כדי לגשת נכון לתנאיהם המולדים? כמה עקרונות יש? (אלה שאני יכול לחשוב עליהם הם שאנשים צריכים לראות נכון את אישיותם, איכותם ותנאיהם האחרים, להפסיק לחתור לדברים על-טבעיים ולהפסיק לחפש להיות על-אנושיים, לעשות כמיטב יכולתם כל מה שהם מסוגלים לעשות, ולא לכפות על עצמם להשיג את מה שמעבר להישג ידם. כך חייהם יהיו משוחררים יותר, והאנושיות שלהם תהפוך ליותר ויותר רגילה). ראשית, אם אתה רוצה להימנע מלעשות דברים טיפשיים או מטופשים, עליך להבין תחילה את תנאיך האישיים: מהי איכותך, מהן נקודות החוזק שלך, במה אתה טוב ובמה לא, וכן אילו דברים אתה יכול לעשות ומה אתה לא יכול לעשות בהתבסס על גילך, מינך, הידע שברשותך, ותובנותיך וניסיון חייך. כלומר, עליך להבין בבירור מהן נקודות החוזק והחולשה שלך בחובה שאתה מבצע ובעבודה שאתה עושה, ומהם החסרונות והיתרונות של אישיותך-שלך. ברגע שתבין בבירור את תנאיך, יתרונותיך וחסרונותיך, עליך לבחון אילו יתרונות ונקודות חוזק יש לשמר, על אילו חסרונות ופגמים ניתן להתגבר, ועל אילו לא ניתן להתגבר כלל – עליך להבין בבירור את הדברים האלה. כדי להשיג בהירות כזו, מצד אחד, עליך לחפש את האמת, להרהר בדברים האלה ולהשיג ידע עליהם באמצעות השוואת דברי האל למצבך בפועל, ובו בזמן להתפלל שהאל יחשוף את הדברים האלה. מצד שני, אתה יכול גם לשאול את האחים והאחיות סביבך ולבקש מהם לתת לך עצות והכוונה. כך תהיה לך הבנה עמוקה יותר של עצמך, ויהיו לך יותר רעיונות ורמזים בכל הנוגע לעניין של הכרת עצמך. יש בעיות מסוימות שאנשים לא יכולים לפתור. לדוגמה, ייתכן שאתה נוטה להיות עצבני כשאתה מדבר עם אחרים; כשאתה מתמודד עם מצבים, ייתכן שיש לך רעיונות ונקודות מבט משלך אך אינך יכול לבטא אותם בבירור. אתה מרגיש עצבני במיוחד כשיש אנשים רבים בסביבה; אתה מדבר בחוסר קוהרנטיות ופיך רועד. יש אנשים שאפילו מגמגמים; אצל אחרים, אם בני המין השני נוכחים בסביבה, הם אפילו פחות מובנים ופשוט לא יודעים מה לומר או מה לעשות. האם קל להתגבר על זה? (לא). לכל הפחות בטווח הקצר לא קל לך להתגבר על הפגם הזה כי הוא חלק מהתנאים המולדים שלך. אם לאחר כמה חודשי תרגול אתה עדיין עצבני, העצבנות תהפוך ללחץ שישפיע עליך לרעה בכך שיגרום לך לפחד לדבר, לפגוש אנשים, להשתתף בכינוסים או לשאת דרשות, והפחדים האלה ירסקו אותך. אז מה עליך לעשות? אתה יכול להרהר בבעיה הזו ולדבר עליה עם אחרים; ראה איזה הלך רוח יש לאחרים כשהם נתקלים בבעיה הזו ואיך הם פותרים אותה, ואז גם אתה צריך ליישם בפועל בדרך זו. נניח שבמהלך הכינוס היום אתה במצב די טוב; אתה במצב רוח עליז, ויתרה מכך, אתה גם נרגש מקריאת דברי האל ומרגיש רצון מיוחד לבטא את עצמך. במקרה זהו כינוס של קבוצה קטנה עם אנשים מעטים בלבד, אז אתה מנסה לשתף כמה מילים ומרגיש די טוב עם זה ולא עצבני. במצב הזה, כשאינך תחת שום לחץ ולא התכוננת כלל, אתה מבטא את עצמך בחופשיות בצורה טובה מאוד, וכולם באמת נרגשים ומתחזקים מכך. האין זו התקדמות? פשוט התחל לתרגל דיבור ושיתוף בכינוסים של קבוצות קטנות שבהם יש מעט אנשים, ובהדרגה תוכל לדבר כרגיל, והעצבנות שלך תתפוגג לאט לאט. תרגול בדרך זו ישיג את התוצאות הטובות ביותר. ראשית, בחר כינוס של קבוצה קטנה שבה יש מעט אנשים או מסגרת לא רשמית כדי לתרגל זאת, דבר ושתף באופן ספונטני, כאילו אתה משוחח, כדי להתגבר על הפגם הזה שלך. לפעמים, לאחר שתדבר במשך דקה אתה עלול להרגיש קצת עצבני, אתה עלול להרגיש פחות בטוח ככל שתדבר יותר, ויהיה לך פחות מה לומר ככל שתמשיך; במקרים כאלה, אל תדבר יותר – סיים במהירות ועצור. לפעמים, לאחר שתדבר זמן מה, כולם עשויים להיות מוכנים להקשיב ולהרגיש משוחררים מאוד; באווירה כזו העצבנות והלחץ שלך יתפוגגו מבלי שתשים לב. רק בנסיבות כאלה תוכל להתגבר בהדרגה על הפגם שלך – אך לא תכריע אותו. אם לאחר חודש של אימונים תרגיש שמצבך לא השתפר הרבה, ואף מתעורר בלבך סוג של לחץ שגורם לך להיות יותר ויותר עצבני, והדבר משפיע על עבודתך, חייך וביצוע חובתך הרגילים, אזי אינך צריך להמשיך להתאמן. מספיק שתוכל לבצע את חובתך כרגיל. פשוט התמקד בביצוע חובתך היטב – זה נכון. שמור בליבך את הליקוי, את הפגם הזה, התפלל בשקט לאל, ואז מצא הזדמנויות מתאימות לעבוד על דיבור ועל התרועעות עם אנשים, לבטא את מה שאתה רוצה לומר על ידי הגיית כל מילה בבירור, ודבר בצורה מסודרת ובבהירות. כך תתגבר בהדרגה על הליקוי, הפגם הזה שלך. ייתכן שלאחר שנה או שנתיים תתבגר עם הגיל ותכיר יותר את האנשים סביבך, ומבטיהם, דעותיהם והאווירה שנוצרת כשכולם יחד אולי כבר לא יפעילו עליך לחץ, כבלים או מגבלות – ואז הפגם שלך עשוי להיפתר בקרב האנשים האלה. זהו סוג האדם שיש לו את הצורה החמורה ביותר של הפגם הזה; הוא יכול להתגבר עליו רק באמצעות חישול ואימון ארוכי טווח בסביבות כאלה. כמובן, יש גם אנשים שפותרים בהדרגה את הפגם הזה בפרק זמן קצר של שלושה עד חמישה חודשים. הם לא עצבניים כשהם מתקשרים ומדברים עם אחרים במצבים רגילים, למעט כשהם עומדים בפני אירועים גדולים. לכן, אם אתה יכול להתגבר על הליקוי, על הפגם הזה, בטווח הקצר, עשה זאת. אם קשה להתגבר עליו, אל תטריד את עצמך בעניין, אל תיאבק בו ואל תאתגר את עצמך. כמובן, אם אינך יכול להתגבר עליו, אל לך להרגיש שלילי. גם אם אף פעם לא תוכל להתגבר עליו בחייך, האל לא יגנה אותך, כי זה לא הצביון המושחת שלך. פחד הבמה, העצבנות והפחד שלך – הביטויים האלה לא משקפים את הצביון המושחת שלך; בין אם הם מולדים או נגרמו על ידי הסביבה מאוחר יותר בחיים, לכל היותר, הם ליקוי, פגם באנושיות שלך. אם אינך יכול לשנות זאת בטווח הארוך, או אפילו במהלך כל חייך, אל תתעכב על כך, אל תיתן לזה להגביל אותך, וגם אל תהפוך לשלילי בגלל זה, כי זה לא הצביון המושחת שלך; אין טעם לנסות לשנות את זה או להיאבק בזה. אם אינך יכול לשנות את הפגם זה, קבל אותו, הנח לו להתקיים, והתייחס אליו נכון, כי אתה יכול להתקיים יחד עם הליקוי, עם הפגם הזה – קיומו לא משפיע על הליכתך אחר האל ועל ביצוע חובותיך. כל עוד אתה יכול לקבל את האמת ולבצע את חובותיך כמיטב יכולתך, אתה עדיין יכול להיוושע; הפגם הזה לא משפיע על קבלתך את האמת ולא משפיע על יכולתך להשיג ישועה. לכן, אל לך להיות מוגבל לעתים קרובות על ידי ליקוי או פגם מסוים באנושיותך, וגם אל לך להפוך לעתים קרובות לשלילי ורפה ידיים, או אפילו לוותר על חובתך ולוותר על חתירה אל האמת, ולהחמיץ את ההזדמנות להיוושע מאותה הסיבה. זה לגמרי לא שווה את זה; כך היה נוהג אדם טיפש ונבער.

יש אנשים שמסוגלים לשיר רק בטווח הצלילים האמצעיים, ואינם מצליחים להגיע לצלילים הגבוהים, ואין זה משנה כמה הם מתאמנים על כך. אם כן, מה אפשר לעשות בנידון? פשוט שירו בטווחים האמצעיים והנמוכים; מספיק שתשירו היטב את הצלילים האלה. אם אתה כל הזמן רוצה לאתגר את עצמך ואומר: "אני טוב בשירת צלילי אמצע. אני רוצה לאתגר את עצמי להגיע לצלילים גבוהים", אז גם אם תצליח באתגר הזה, הדבר יהיה חסר משמעות ואין פירוש הדבר שהשגת את האמת. לכל היותר, פירוש הדבר יהיה שרכשת מיומנות נוספת, שתוכל לבצע חובה נוספת, לשיר עוד כמה שירים, ולהיות באור הזרקורים קצת יותר. אבל מה בכך? האם העובדה שאתה נמצא יותר באור הזרקורים פירושה שאתה מיישם את האמת בפועל יותר? האם יש קשר בין שני הדברים האלה? (לא). אם אתה יכול לשיר צלילים אמצעיים, שיר אותם היטב. אם אינך יכול לשיר היטב צלילים גבוהים, אך אתה מתעקש להתאמץ לשיר אותם, ובסופו של דבר אינך מצליח לשיר אותם נכון ואף גורם לעצמך לחלות מרוב תשישות, האל לא יזכור זאת. אין זה משנה אם אתה יכול לשיר צלילים גבוהים או צלילים אמצעיים, כל עוד אתה יכול לשיר היטב, ומבצע את חובתך במסירות ונותן את כל כולך, בלי לנהוג כלאחר יד, להתחמק או להתרשל, ומבלי לבצע מעשים רעים בפזיזות או להשמיע רעיונות נשגבים; וכל עוד אתה שואף – הן מבחינת הטכניקה, הרגש, איכות הצליל והתווים – לשיר באופן תקני, יפה ונוגע ללב, ולשיר באופן שירגש אנשים, שישקיט את לבם בפני האל וירומם אותם כשהם מקשיבים לך, אזי זהו ביצוע חובה העומד בדרישות. אם אתה תמיד רוצה לאתגר את גבולותיך, ותמיד רוצה להגיע לִפְרִיצוֹת דרך אישיות ולהתעלות על עצמך, זוהי חשיפה של צביונך השטני המושחת, ואין זה ביצוע חובתך. לאחר שתבצע כראוי את עבודתך שלך, ותעשה כראוי את מה שאתה מסוגל להשיג, זה בסדר שתלמד בזמנך הפנוי משהו שיועיל לחובתך, אך אין זו דרישתו של האל. נניח שאתה שר היטב צלילים אמצעיים, ובזמנך הפנוי אתה מתאמן על שירת צלילים גבוהים. לאחר תקופה מסוימת, אתה מגיע לפריצת דרך, ולאחר שנתיים-שלוש של עבודה קשה אתה מסוגל לשיר היטב גם צלילים גבוהים. אתה מסוגל לשיר הן צלילים אמצעיים והן צלילים גבוהים, ולמלא את שתי החובות הללו; אתה מסוגל לבצע את שתי החובות הללו בהתאם לעקרונות-האמת, ולשיר בכל לבך, בלי לנהוג כלאחר יד, בלי להתחמק או להתרשל, או לפלוט רעיונות נשגבים. זה אפילו טוב יותר, זהו מעשה טוב, והאל יזכור אותו. אך נניח שאינך יכול להשיג זאת, ואתה עדיין חושב תמיד: "לאל יש ציפיות גבוהות ממני, האם אין זו התחמקות והתרשלות מצידי אם אני שר רק צלילים אמצעיים? האל אינו שבע רצון!" זהו הדמיון שלך בלבד. אתה משער השערות לגבי האל, ועוסק ב"להעריך את האצילי על פי אמות המידה של השפל". האל לא הציב בפניך דרישות כאלה. האל דורש ממך שתעשה היטב את מה שעליך לעשות במסגרת איכותך ויכולותיך המולדות, ואם תעשה זאת היטב בהתאם לעקרונות שדורש האל, אזי האל כבר ייתן לך ציון מושלם. אך אם לא תנסה לעשות היטב את מה שאתה מסוגל להשיג, ולא תעשה זאת בהתאם לעקרונות, ותמיד תתחמק ותתרשל, ותמיד תרצה להשמיע רעיונות נשגבים, ולא תתאמן על טכניקות השירה השונות, אך עדיין תרצה לאתגר את גבולותיך, אזי התנהגותך זו תהיה נטולת היגיון, היא תהיה ביטוי של גאוותנות ובורות, והאל לא יהיה שבע רצון. הוא בשום אופן לא יאמר: "האדם הזה יכול לשיר צלילים אמצעיים והוא מנסה לשיר גם צלילים גבוהים. אף על פי שהוא לא יכול לשיר היטב את הצלילים הגבוהים, זוהי מצפוניות רבה מצידו, ודי בכך". האל לא יראה אותך כך, אז אל תרגיש טוב עם עצמך. האל רק בוחן אם אתה מתנהל באופן ההולם את מעמדך, ואם אתה אדם שמבצע היטב את חובותיו של יציר בריאה. הוא בוחן אם בביצוע חובתך אתה משקיע את כל לבך וכוחך במסגרת התנאים המולדים שהאל העניק לך, ואם אתה פועל בהתאם לעקרונות ומשיג את התוצאות שהאל חפץ בהן. אם אתה יכול להשיג את כל הדברים האלה, האל יתן לך ציון מושלם. נניח שאינך עושה דברים בהתאם לדרישותיו של האל, וגם אם אתה משתדל ומשקיע מאמץ, כל מה שאתה עושה הוא רק להתרברב ולהציג את עצמך לראווה, ואינך פועל בהתאם לעקרונות-האמת ולא נותן את כל לבך וכוחך כדי לרצות את האל בביצוע חובתך. במקרה כזה, הביטויים וההתנהגות שלך מתועבים בעיני האל. מדוע האל מתעב אותם? האל אומר שאינך מתמקד במשימות הראויות, שלא השקעת את כל לבך, כוחך או דעתך בביצוע חובתך, ושאינך הולך בנתיב הנכון. האיכות, הכישורים והכישרונות שהאל העניק לך כבר מספיקים – אלא שאתה אינך שבע רצון, אינך מסור לחובתך, אף פעם אינך יודע את מקומך, תמיד רוצה להשמיע רעיונות נשגבים ולהתרברב, ובסופו של דבר הופך את חובותיך לאי-סדר גמור. לא הבאת לידי ביטוי את האיכות, הכישורים והכישרונות שהאל העניק לך, לא השקעת את מלוא המאמץ, ולא השגת שום תוצאה. אף על פי שאתה עשוי להיות עסוק למדי, האל אומר שאתה כמו ליצן, שאינך אדם שיודע את מקומו ומתמקד במשימותיו הראויות. האל לא אוהב אנשים כאלה. לכן, לא משנה מהן תוכניותיך ומטרותיך, אם בסופו של דבר אינך מגיע לביצוע חובתך בהתאם לעקרונות שדורש האל, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ, על בסיס האיכות המולדת, הכישורים, הכישרונות, היכולות ושאר התנאים המולדים שהאל העניק לך, אזי האל לא יזכור את מה שעשית, ואתה לא תבצע את חובתך, אלא תעשה מעשה רע.

האם הבנת את עיקרון היישום בפועל של הגישה הנכונה לתנאיך המולדים – כלומר, לתנאיך, ליתרונותיך ולחסרונותיך? (כן). מהו הצעד הראשון? ראשית, הפק את המרב המוחלט מהכישרונות, היכולות והחוזקות המולדות והקיימות שהאל העניק לך, וכן מהמיומנויות הטכניות או המקצועיות שאתה מסוגל לרכוש ולהשיג, ואל תחסוך במאמץ. אם הגעת למצב שבו אתה מרצה את האל בכל הנוגע לדברים האלה ואתה מרגיש שאתה עדיין יכול להגיע לגבהים גדולים יותר, אז בחן אילו מיומנויות טכניות או מקצועיות תוכל לשפר או להגיע איתן לפריצת דרך, במסגרת מה שאיכותך מאפשרת לך להשיג. אתה יכול להמשיך ללמוד ולהשתפר על בסיס מה שאתה יכול להשיג עם איכותך האישית. אם כן, כיצד יש ליישם בפועל את הוויתור על תפיסות ודמיונות לגבי עבודת האל? קודם כל, עליך להבין מהם תנאיך המולדים, מה האל העניק לך, כיצד עליך להשתמש בדברים האלה, וכיצד לממש את מלוא הפוטנציאל שלהם ולהפיק מהם את המרב המוחלט, ולהפוך אותם לתנאים בסיסיים – ולא למכשולים – שיאפשרו לך להגיע לביצוע חובתך במסירות. הבן את נקודות החוזק שלך ואפשר להן לבוא לידי ביטוי. הבן את פגמיך וליקוייך, ואם תוכל לשנותם בפרק זמן קצר, עשה זאת; אם לא קל לשנותם, אל תניח להם להפוך לאבני נגף או למכשולים בתהליך ביצוע חובתך, אל תהיה מוגבל על ידם או מושפע מהם, ואל תאפשר להם לכבול או לאסור את ידיך ורגליך. נניח, לדוגמה, שנולדת עם בריאות לקויה ומבנה גוף חלש, ואתה תמיד רוצה להתגבר על כך ולהיות מסוגל לאכול, לשתות ולהישאר ער עד שעה מאוחרת כמו אדם רגיל, אך האל לא העניק לך את ההון הזה. אם כך, עליך להתמודד עם כל יום על בסיס תנאיך האישיים ולעשות דברים בהתאם לעקרונות שהאל דורש. אל תאתגר את עצמך ואל תאפשר לפגמיך וליקוייך להפוך לאבני נגף ולמכשולים בנתיב ההליכה שלך אחר האל, בביצוע חובתך ובחתירה אל האמת; אל תאפשר להם להפוך לזרז שמביא אותך למצב שלילי, וקל וחומר, אל תוותר על חתירה אל האמת או על ביצוע חובתך, ואל תחוש קנאה ושנאה כלפי אחרים רק משום שיש לך ליקויים, פגמים וחסרונות מסוימים – אין מקום לדברים האלה. עליך לגשת לליקויים ולפגמים שלך בצורה נכונה; אם אינך יכול לשנותם, עליך לאפשר להם להתקיים, ואז לחפש את האמת כדי להבין את כוונותיו של האל, ולהיות מסוגל לגשת אליהם בצורה נכונה, ולא לאפשר להם להגביל אותך. מדוע עליך לעשות זאת? זהו ההיגיון שצריך להיות לאנושיות תקינה. אם ההיגיון של האנושיות שלך רגיל, עליך להתמודד עם ליקוייך ופגמיך באופן הנכון; עליך להכיר בהם ולקבל אותם. זה מועיל לך. קבלתם אין פירושה שהם יגבילו אותך וגם לא שתהיה שלילי לעתים קרובות בגללם, אלא פירושה שאינך מוגבל על ידם, שאתה מכיר בכך שאתה רק אדם רגיל באנושות המושחתת, עם פגמים וליקויים משלך, ושאין לך שום דבר להתפאר בו, שזהו האל שמרומם אנשים כדי שיבצעו את חובתם, ושהאל מתכוון לחולל בהם את דברו ואת חייו, ולאפשר להם להשיג ישועה ולהימלט מהשפעתו של השטן – ושהכול נובע בשלמותו מהרוממות שהאל מעניק לאנשים. לכל אחד יש פגמים וליקויים. עליך לאפשר לפגמיך וליקוייך להתקיים יחד איתך; אל תִּמָּנַע מהם, אל תסתיר אותם, ואל תרגיש לעתים קרובות דיכאון פנימי או אפילותחושת נחיתות מתמדת בגללם. אינך נחות; אם אתה יכול לבצע את חובתך בכל לבך, בכל כוחך ובכל דעתך כמיטב יכולתך, ויש לך לב כן, אזי אתה יקר ערך כזהב בפני האל. אם אינך יכול לשלם מחיר ואין לך נאמנות בביצוע חובתך, הרי שגם אם תנאיך המולדים טובים יותר מאלה של האדם הממוצע, אינך יקר בפני האל, אינך שווה אפילו גרגר חול. האם הבנת? (כן). בין אם מדובר במראה הטבעי שלך, באיכותך ובכישרונותיך הטבעיים, או בליקויים ובחסרונות של היבט כלשהו באנושיותך, אל תניח לזה להגביל אותך ולהשפיע על נאמנותך והתמסרותך לאל, אל תניח לזה להשפיע על חתירתך אל האמת, וכמובן, על אחת כמה וכמה אל תניח לזה להשפיע על העניין הגדול של ישועתך. עליך לגשת לליקוייך ולחסרונותיך בצורה נכונה ולאפשר להם להתקיים יחד איתך, כלומר, אל לך לנסות עוד לשנותם, מכיוון שהם לא ישפיעו כהוא זה על ביצוע חובתך בכל לבך, דעתך וכוחך, וכמובן, הם גם לא ישפיעו על ביצוע חובתך בהתאם לעקרונות, וקל וחומר שלא ישפיעו על חתירתך אל האמת במשך כל חייך, באמונתך באל, לא ישפיעו על האופן שבו אתה רואה אנשים או דברים ועל האופן שבו אתה מתנהל ופועל בתהליך החתירה אל האמת. כמובן, אל לך תמיד להציב לעצמך דרישות ולחשוב: "לא אראה את הפגם הזה, לא אניח לאחרים לראות את הליקויים שלי, ולא אאפשר לאחרים לזלזל בי!" אם תעשה כן, תחיה חיים מתישים מאוד. אם תאפשר לליקוייך ולפגמיך להתקיים יחד איתך, אפשר להם להתקיים, וגם אם אחרים יראו את ליקוייך, הדבר עשוי אף להועיל לך, וגם להוות הגנה שתמנע ממך להפוך לגאוותן ויהיר. כמובן, יש אנשים רבים שנדרש מהם אומץ כדי שיחשפו את הליקויים והפגמים שלהם. יש אנשים שאומרים: "כולם חושפים את נקודות החוזק והיתרונות שלהם. מי יחשוף בכוונה את נקודות התורפה והליקויים שלו?" זה לא שאתה חושף אותם בכוונה, אלא שאתה מאפשר להם להיחשף. לדוגמה, אם אתה ביישן ולעתים קרובות חש עצבנות כשאתה מדבר בנוכחות אנשים רבים, אתה יכול ליזום ולומר לאחרים: "אני נעשה עצבני בקלות כשאני מדבר; אני רק מבקש שכולם יגלו הבנה ולא יחפשו בי פגמים". אתה יוזם וחושף את ליקוייך ופגמיך בפני כולם, כדי שהם יוכלו לגלות הבנה וסובלנות כלפיך, וכדי שכולם יכירו אותך. ככל שכולם יכירו אותך יותר, כך לבך יהיה רגוע יותר, ותהיה פחות מוגבל על ידי ליקוייך ופגמיך. הדבר יועיל ויעזור לך למעשה. אם תסתיר תמיד את ליקוייך ופגמיך, הדבר יוכיח שאינך רוצה להתקיים יחד איתם. אם תאפשר להם להתקיים יחד איתך, עליך לחשוף אותם; אל תחוש בושה או ייאוש, אל תרגיש נחות מאחרים, ואל תחשוב שאינך טוב ואין לך תקווה להיוושע. כל עוד אתה יכול לחתור אל האמת, ואתה יכול לבצע את חובתך בכל לבך, בכל כוחך ובכל דעתך בהתאם לעקרונות, ולבך כן, ואינך נוהג כלאחר יד כלפי האל, אזי יש לך תקווה להיוושע. אם מישהו אומר: "ראה כמה חסר תועלת ופחדן אתה. אתה נעשה כל כך עצבני רק מלומר כמה מילים וכל פניך מאדימות", אזי עליך לומר: "יש לי איכות ירודה ואני לא טוב בדיבור. אם תעודדו אותי, יהיה לי האומץ להתאמן בדיבור". אל תחשוב שאינך טוב, או שאתה מביך. מכיוון שאתה יודע שאלה הליקויים והבעיות באנושיותך, עליך להתמודד איתם ולקבל אותם. אל תהיה מושפע מהם בשום אופן. באשר לשאלה מתי ליקויים ופגמים אלה ישתנו, אל תטריד את עצמך בכך. פשוט התמקד בחיים ובביצוע חובתך כרגיל בדרך זו. עליך רק לזכור: הליקויים והפגמים האלה של האנושות הם לא דברים שליליים או צביונות מושחתים, וכל עוד הם לא צביונות מושחתים, הם לא ישפיעו על ביצוע חובתך או על חתירתך אל האמת, וקל וחומר שלא ישפיעו על השגת ישועתך; כמובן, חשוב עוד יותר שהם לא ישפיעו על האופן שבו האל רואה אותך. האם זה לא מרגיע את דעתך? (כן). אם אתה עדיין חושש שאנשים אחרים יזלזלו בך, זוהי בעיה של צביונך הגאוותן ועליך לפתור את הצביון הגאוותן הזה. זהו הנתיב ליישום בפועל של גישה נכונה לליקויים ולפגמים שלך. האם יישום בפועל בדרך זו לא מקל עליך לוותר על הדברים האלה ולא להיות עוד מוגבל על ידם? (אכן).

האם ביצוע רגיל של חובת אדם והליקויים והפגמים של אנושיותו ישפיעו זה על זה? (באמצעות השיתוף של האל אני מבין כעת שליקויים ופגמים של האנושות אינם צביונות מושחתים, ושהם לא ישפיעו על ביצוע רגיל של חובותיהם של אנשים. כל עוד אנשים מבצעים את חובותיהם בהתאם לעקרונות-האמת, הם יקבלו תוצאות טובות. באשר לליקויים ולחסרונות של האנושות, אם נהיה מסוגלים להתגבר עליהם, נוכל לעשות זאת. אם לא נוכל להתגבר עליהם בפרק זמן קצר, עלינו לאפשר להם להתקיים, ולהיות מסוגלים לגשת אליהם בצורה נכונה). אם יש לך רמת השכלה נמוכה אך עליך להשתמש בידע אקדמי בחובתך, האין זה סוג של חסרון? (אכן). אם כן, כיצד ניתן לפתור את הקושי הזה? (אני יכול לבצע חובה שמתאימה לי במקום חובה המבוססת על רמת ההשכלה שלי. או, אם החובה הזו מתאימה לי, אך היא דורשת מידה מסוימת של ידע אקדמי, אני יכול לחפש כמה אחים ואחיות משכילים כדי לחבור אליהם – נוכל להשתמש בחוזקות זה של זה כדי לפצות על חולשותינו ולמלא את החובה הזו יחד). האם האמת יכולה לפצות על רמת השכלה נמוכה? (כן, כי כשיש לאדם את האמת, הוא יכול לראות דברים לאשורם). השכלה היא משהו ברמת הידע. לא משנה כמה ידע יש לך, אם אינך מבין את האמת, אזי כשאתה מדבר או כותב מאמרים תוכל להשתמש רק בדקדוק נכון, ולא תוכל להסביר בבירור או לפתור סוגיות שנוגעות לאמת. לכן, השכלה אינה חשובה; האמת חשובה יותר מהשכלה. כמובן, אם אין לך בסיס השכלתי, ואם החובה שאתה מבצע כרוכה בידע אקדמי, לא תהיה כשיר לכך. עם זאת, אם אתה מבין את האמת, אתה יכול להדריך אנשים אחרים – אתה יכול לבצע בדיקה במונחים של עקרונות-האמת. אם יש לך רמת השכלה נמוכה ואין לך היכולת לבטא את עצמך, ואתה רוצה להטיף דרשות או לשתף על האמת, אתה יכול לחפש אדם משכיל שיעזור לך לסדר את הטיוטות שלך. אז יהיה לך קל להשיג תוצאות כאשר תשתף או תטיף. עם זאת, לכל הפחות, עליך להבין את האמת. אם אינך מבין את האמת וגם אינך משכיל, לא תוכל לבצע חובות שכרוכות בידע אקדמי, ולכן יהיה עליך לבצע חובה שמתאימה לרמת ההשכלה שלך. האם זה לא פותר את הבעיה? (כן). לכן, חתירה אל האמת היא הדבר החשוב ביותר, ולא משנה מאיזו נקודת מבט אתה רואה זאת. אתה יכול להימנע מהליקויים והחסרונות של האנושות, אך לעולם אינך יכול להתחמק מנתיב החתירה אל האמת. לא משנה עד כמה אנושיותך מושלמת או אצילית, או אם יש לך פחות פגמים וליקויים, ויותר חוזקות מאשר לאנשים אחרים, אין זה אומר שאתה מבין את האמת, וזה גם לא יכול להחליף את חתירתך אל האמת. להפך, אם אתה חותר אל האמת, מבין הרבה מהאמת, ויש לך הבנה עמוקה ומעשית מספיק של האמת, הדבר יפצה על בעיות וליקויים רבים באנושיותך. לדוגמה, נניח שאתה ביישן ומופנם, אתה מגמגם, ואינך משכיל במיוחד – כלומר, יש לך ליקויים וחסרונות רבים – אך יש לך ניסיון מעשי, ואף על פי שאתה מגמגם כשאתה מדבר, אתה יכול לשתף על האמת בבירור, וכאשר כולם שומעים את השיתוף הזה, הוא מרומם אותם, פותר בעיות, מאפשר לאנשים לצאת מהשליליות, ומפיג את תלונותיהם ואי-הבנותיהם לגבי האל. ראה, אף על פי שאתה מגמגם את מילותיך, הן יכולות לפתור בעיות – כמה חשובות המילים האלה! כשאנשים פשוטים שומעים אותן, הם אומרים שאתה אדם לא משכיל ושאינך מקפיד על כללי הדקדוק כשאתה מדבר, ולפעמים גם המילים שבהן אתה משתמש לא מתאימות במיוחד. ייתכן שאתה משתמש בסלנג אזורי, או בשפת יומיום, ושלמילותיך חסרים הרמה והסגנון של אנשים משכילים מאוד שמדברים ברהיטות רבה. עם זאת, השיתוף שלך מכיל את מציאות-האמת, הוא יכול לפתור קשיים של אנשים, ולאחר שאנשים שומעים אותו, כל העננים האפלים סביבם נעלמים, וכל בעיותיהם נפתרות. אתה רואה, הבנת האמת חשובה, הלא כן? (כן). נניח שאינך מבין את האמת, ואף על פי שיש לך ידע אקדמי כלשהו ואתה מדבר ברהיטות, כשכולם שומעים אותך מדבר הם חושבים: "מילותיך הן רק דוקטרינות, אין בהן ולו שמץ של מציאות-אמת, והן כלל לא יכולות לפתור בעיות אמיתיות, אז האין כל מילותיך אלה ריקות מתוכן? אינך מבין את האמת. האינך פשוט פרוש?" אף על פי שדיברת על דוקטרינות רבות, הבעיות נותרו בלתי פתורות, ואתה חושב לעצמך: "דיברתי בכנות וברצינות רבה. מדוע לא הבנתם את מה שאמרתי?" דיברת על המון דוקטרינות, אך אלה שהיו שליליים נותרו שליליים, ואלה שהיו להם אי-הבנות לגבי האל עדיין מחזיקים באי-הבנות אלה, ואף אחד מהקשיים הקיימים בביצוע חובותיהם לא נפתר – פירוש הדבר שהמילים שאמרת היו רק דברי סרק. לא משנה כמה ליקויים ופגמים יש באנושיותך, אם המילים שאתה אומר מכילות את מציאות-האמת, הרי שהשיתוף שלך יכול לפתור בעיות; אם המילים שאתה אומר הן דוקטרינות והן נטולות ולו שמץ של ידע מעשי, אזי לא משנה כמה תדבר, לא תוכל לפתור את בעיותיהם האמיתיות של אנשים. לא משנה איך אנשים רואים אותך, כל עוד הדברים שאתה אומר לא עולים בקנה אחד עם האמת, ולא יכולים להתייחס למצבים של אנשים או לפתור קשיים של אנשים, אזי הם לא ירצו להקשיב להם. אם כן, מה חשוב יותר: האמת או תנאיהם של אנשים? (האמת חשובה יותר). חתירה אל האמת והבנת האמת הם הדברים החשובים ביותר. לכן, לא משנה אילו ליקויים יש לך מבחינת אנושיותך או תנאיך המולדים, אל לך להיות מוגבל על ידם. במקום זאת, עליך לחתור אל האמת, ולפצות על ליקוייך השונים על ידי הבנת האמת, ואם תגלה בעצמך חסרונות כלשהם, עליך למהר ולתקנם. יש אנשים שלא מתמקדים בחתירה אל האמת, ובמקום זאת תמיד מתמקדים בפתרון הקשיים, הפגמים והליקויים באנושיותם, ובתיקון הבעיות באנושיותם, ומסתבר שהם משקיעים מאמץ של כמה שנים מבלי להשיג תוצאות ברורות, וכתוצאה מכך הם חשים אכזבה מעצמם, וחושבים שאנושיותם ירודה מדי ושהם חסרי תקנה. האין זה טיפשי מאוד?

יש אנשים שנראים עדינים, סובלניים ומאופקים; הם מדברים בעידון ומבצעים את עבודתם בנמרצות ובזריזות כברק, ועם נוכחות סמכותית. אנושיותם נראית מושלמת למדי, ויש להם הופעה טיפוסית של דמות מנהיגותית. אולם הם לא מבינים שום אמיתות, הם מנסים להשתמש בדוקטרינות כדי לפתור כל בעיה באשר היא, והם לא מסוגלים לבצע שום עבודה מהותית או ליישם סידורי עבודה. האין הם חסרי תועלת? אלה הם פרושים טיפוסיים. כלפי חוץ, הפרושים לבושים ללא דופי, ונראים מכובדים ומיושבים; הם מתורבתים, בקיאים בהליכות, מנומסים, אוהבים, סובלניים וסבלניים. הליכותיהם נאותות במיוחד, והם מדברים אל אחרים בעדינות, בצניעות ובענווה יתרה. אינך יכול לראות בהם שום פגמים, סדקים או ליקויים. אם שופטים לפי אנושיותם, הם נראים אמינים, בעלי תובנה, מעודנים ואלגנטיים במיוחד, כדוגמת ה"ג'נטלמנים" התרבותיים והמעודנים מן המסורת הסינית. אנושיותם נראית מושלמת, וכלפי חוץ אי אפשר למצוא בהם דופי, אך האם הם מבינים את כוונות האל? האם הם מבינים את העקרונות לביצוע כל מיני דברים? אנשים אלה יכולים לדבר במשך שעות בכל כינוס, ומי שלא מבינים את האמת משתחווים בהערצה וחושבים שהם מדברים בצורה רהוטה מאוד ומתבטאים באופן בהיר והגיוני. אך מי שמבינים את האמת יודעים, לאחר שהקשיבו לאנשים האלה, שכל מה שהם אומרים הוא דוקטרינה, ושדבריהם לא פותרים את הקשיים הממשיים של אנשים על ידי התמקדות בבעיותיהם. האנשים האלה מתעלמים מהקשיים האמיתיים של אנשים אחרים, ויודעים רק להטיף דוקטרינות ריקות ולדבר בלי סוף על תיאוריות נשגבות וחלולות. לאחר שהם מדברים, הם אפילו חשים מרוצים למדי מעצמם וחושבים שהם מבינים את האמת ושיש להם את מציאות-האמת. למעשה, הם חותרים רק להסוות את המראה החיצוני של אנושיותם כדי שהיא תיראה מושלמת ואלגנטית, נשגבת ומרשימה. אולם מהותם וצביונותיהם המושחתים המתנגדים לאל לא השתנו כלל. התפיסות שלהם לגבי האל, מרדנותם כלפיו, אי-הבנותיהם, חשדנותם וחשדותיהם כלפי האל, ובמיוחד דרישותיהם הבלתי הגיוניות ורצונותיהם המופרזים כלפי האל ממלאים את כל מחשבותיהם. הם כלל לא חותרים אל האמת, ואינם מקבלים כלל את האמת. לכן, לתאר את אנושיותם כ"מושלמת" פירושו להשתמש במילה "מושלם" במובן שלילי, כי אין אנושיות מושלמת; ה"שלמות" שלהם היא אך ורק העמדת פנים והסוואה. אנושיות ללא פגמים אינה קיימת; זוהי העמדת פנים, אל תאמינו להם. ככל שאדם נראה מושלם יותר כלפי חוץ, כך עליך להיזהר ממנו יותר, להתבונן בו ולהבחין בו. כיצד תבחין בו? קיים איתו יותר אינטראקציה, דבר איתו יותר, וראה אם הוא מבין את עצמו. נניח שהוא אומר: "אני שד, אני השטן, אני מתנגד לאל, אני מושחת! אני חוטא, גדול החוטאים, אינני רצוי בעיני האל, האל מתעב אותי!" או, "אני עיוור וטיפש, עני ואומלל! אני מזוהם, אני טמא!" האם יש עובדות ממשיות כלשהן במילים אלה? האם ישנה הבנה מהותית כלשהי? (לא). אין לאנשים האלה שום הבנה בצביונותיהם המושחתים; הם אפילו לא מכירים בעובדה שיש להם צביונות מושחתים. הם רק לומדים לומר כמה מילים ריקות וכמה תיאוריות. המילים הריקות והתיאוריות הללו אינן הבנה שמגיעה ממה שהם הרגישו או חוו בעמקי ליבם; אלה רק מילים שנשמעות טוב, הכול העמדת פנים שהם מציגים. ואם תבקש מהם לדבר על חוויותיהם, כיצד הגיעו להבנת צביונותיהם המושחתים, איזה גיזום עברו ואילו מדברי האל קראו כדי לפתור את צביונותיהם המושחתים, הם יתנהגו כאילו לא שמעו אותך, ויאמרו שוב אוסף של מילים חסרות תועלת: "האיכות שלי ירודה, נולדתי חוטא, אני אדם שפל מערמת זבל, אינני ראוי לישועת האל! יש לי צביונות מושחתים ואינני מסוגל לשאת עדות לאל בשום מקום; אני פשוט אוהב שיש לי מעמד". אם תשאל אותם כיצד ניסו לפתור זאת, הם עדיין יענו תשובה שאינה קשורה לעניין: "לאנשים לא צריך להיות מעמד; ברגע שיש לאנשים מעמד, הם גמורים. חתירה למעמד היא רצון מופרז. פשוט נסה להיות האדם הכי פחות משמעותי, ולא משנה לאן תלך, שב על השרפרף הנמוך ביותר, שב במקום הכי פחות בולט. אנשים חייבים להיות ענווים; זה נקרא ענווה". האם הם עברו שינוי מהותי כלשהו? האם היו להם חוויות אמיתיות כלשהן? (לא). אף אחד מהדברים האלה לא קרה. האם יש להם הבנה כלשהי לגבי צביונותיהם המושחתים? (לא). אין להם שום הבנה לגביהם. אם כן, האם הם מקבלים את האמת או את דברי האל? (לא). אנשים שלא מכירים בכך שיש להם צביונות מושחתים לעולם לא מקבלים את האמת. אילו קיבלו את האמת, הם היו משווים כל מילה ומעשה שלהם ואת גילויי השחיתות שלהם לדברי האל. כשהיו חושפים שחיתות, הם היו מהרהרים בעצמם ושואלים את עצמם מדוע הם חשפו שחיתות בהקשר כזה או אחר, מה חשבו ומה שלט בהם באותו זמן. באמצעות חשיפת דברי האל ועריכת השוואות, הם היו מגלים שזהו צביון מושחת, ושהם לא מקודשים או טהורים כפי שדמיינו, שמסתבר שגם להם יש ערמומיות, כוונות אנוכיות, שאיפות ורצונות, ושהם פשוט לא אנשים שיש להם את מציאות-האמת. האם היו להם חוויות כאלה? לא. הם אמרו מילים רבות, אך אין ולו עובדה אחת שמוכיחה שהם מכירים בכך שיש להם צביונות מושחתים. הם מאמינים באל כל כך הרבה שנים, ובכל זאת אין להם שום חוויה של האמת. הם רק מדברים דוקטרינות, רק מהרהרים כיצד להעמיד פנים ולקשט את עצמם כדי לכסות על הפגמים והליקויים של אנושיותם. הם מתהדרים בהתנהגויות חיצוניות, במעשים, בהבעות פנים, בהליכות ובגינונים חיצוניים של רוחניות מזויפת, בעודם שומרים על צביונותיהם המושחתים כשהם ארוזים בתוכם באופן הדוק, יציב ובטוח. הם לא מקבלים כלל את הסוגיות השונות של צביונותיו המושחתים של האדם שהאל חושף, או את האמירות השונות שבהן האל משתמש כדי לחשוף את הצביונות הללו, והם גם לא שמים לב אליהן ולא לוקחים אותן לליבם; הם משקיעים מאמץ רק במראה החיצוני של אנושיותם. ואם תבקש מהם לדבר על הבנתם בדברי האל, אם יש להם הבנה או הערכה אמיתית כלשהי לדברי הייסור והשיפוט שלו, לדבריו החושפים את צביונותיהם המושחתים של בני האדם, או לדבריו על צביון האל, הם נמנעים מהנושאים המעשיים הללו ושוב פולטים שטף של תיאוריות רוחניות: "האל הוא הבורא, האל ריבון על כל הדברים, מעשי האל נפלאים! האל ראוי לשבח ולהלל, האל הוא יחיד ומיוחד, סמכותו וכוחו עליונים!" אנשים אומרים: "אם כך, דבר על החווייה האישית שלך. באיזה עניין ראית את צביון האל ואת קדושתו?" הם עונים: "האל גדול עד מאוד, האדם כל כך חסר חשיבות, האדם אינו ראוי! בעיני האל האדם נחות אפילו מהנמלים שעל האדמה. האל מרומם את האדם!" האם יש להם הבנה כלשהי מהסוג הזה? (לא). אין להם שום הבנה כזו כלל. איזה מין אדם זה? (פרוש צבוע). זהו פרוש צבוע. אנשים כאלה לא מקבלים את האמת כלל; דברי האל והאמת הם רק סיסמאות ודוקטרינות בעיניהם. הם אכן קוראים בדרך כלל את דברי האל, כותבים הערות במסגרת ההקדשה הרוחנית שלהם, משתתפים בכינוסים וקוראים קריאת-תפילה מדברי האל – הם מבצעים את כל ההליכים האלה בלי להחמיץ ובלי להשמיט אף אחד מהם. אם כן, מה הם ספגו מקריאת דברי האל? מה הם הפיקו? הם לא קוראים את דברי האל כדי להבין את האמת, ובוודאי שלא כדי להתאים את דבריו לצביונותיהם המושחתים, לתפיסותיהם ולדמיונותיהם או למחשבותיהם ולהשקפותיהם המעוותות, כדי שיוכלו לפתור את בעיותיהם ולהגיע למצב שבו יש להם נתיב ללכת בו ביישומם בפועל. הם קוראים את דברי האל כדי לצייד את עצמם בדוקטרינות, כדי שיוכלו להרצות וללמד אחרים לקח בכינוסים. דבריהם שונים בכל פעם, הם יכולים לדבר ברציפות במשך זמן רב, ובוחרים דברים שונים של האל כדי לשתף עליהם עם אנשים שונים, במטרה לגרום לאחרים להעריך אותם ולסגוד להם. יש אנשים שמיומנים במיוחד בהסוואת עצמם – עד כמה מתועבים הם יכולים להיות? כשהם מאזינים לדברים שאמרתי ומוצאים אותם מועילים, הם משננים אותם, ואז מחפשים הזדמנויות להתרברב בהם במהלך כינוסים. בפרט, כשהם נמצאים בקרב קבוצות של מאמינים חדשים – אנשים שלא שמעו דרשות רבות, ואינם יכולים לזכור את דברי האל גם אם קראו כמה מהם – הם מנצלים את ההזדמנות הזו ומתחילים להתרברב ולהתפאר בעצמם בקרב אותם מצטרפים חדשים. לאחר שהקשיבו להם, כולם חושבים: "אדם זה זכה לנאורות מרוח הקודש, הוא רוחני". שימוש באמצעים כאלה כדי להתפאר בעצמך במטרה לזכות בהערכה ובסגידה של אחרים – האין זה מתועב? האין זו הטעיה של אנשים? (כן). זו הטעיה של אנשים.

אם במשך כל חייך תחפש את עקרונות-האמת ואת דברי האל כבסיס לפתרון צביונותיך המושחתים והדברים שבך שאינם תואמים את האמת, אזי בסופו של דבר בוודאי תהיה אדם שיזכה בישועה. אך נניח שבמשך כל חייך תמקד את מאמציך ותחפש נתיבים לפתרון הפגמים והליקויים של אנושיותך, ותמציא כל מיני אמצעים כדי להיפטר מכל פגם וליקוי כדי שתוכל להפוך לאדם שונה מהשאר, מושלם וללא דופי. יש אנשים שאפילו אומרים: "אני רוצה להפוך לאדם טהור, לאדם נעלה ונשגב, לאדם שמתעלה על כל אנושיות רגילה". ואני אומר לך: בכך נכשלת! לא משנה איזה פגם או ליקוי באנושיותך תנסה לפתור, אין לזה שום קשר לישועתך, כי אינך חותר אל האמת כדי לפתור את צביונותיך המושחתים. אם אכן תפתור את הליקויים והפגמים של אנושיותך, לכל היותר פירוש הדבר הוא שכלפי חוץ לא ייראה שום פגם באנושיות שלך, ושתיראה מושלם ומעודן על פני השטח. עזוב את העובדה שאת הפגמים והליקויים של אנושיותך אי אפשר לשנות מיסודם; גם אילו היו משתנים, הפגמים והליקויים הגדולים יותר שלך – צביונותיך המושחתים – עדיין חבויים בתוכך! ככל שתעמיד פנים יותר ותחתור לאנושיות מושלמת נטולת כל פגם, כך צביונותיך המושחתים יסבכו אותך באופן עמוק יותר ויכבלו אותך בצורה הדוקה יותר, ויהפכו אותך לגאוותן, ערמומי, מרושע ועיקש עוד יותר. ומה תהיה התוצאה? זה יגרום לך להתרחק עוד יותר מהאמת ומהנתיב של החתירה אל האמת. בסופו של דבר, סילוק יהיה סופך ואתה תהיה גמור. אין סיכוי שהאל יחרוג מן הכלל ויושיע אותך רק מפני שאתה מושלם כלפי חוץ או נראה כאדם טהור. להפך, ככל שתחתור יותר לאנושיות מושלמת ללא כל פגם, כך האל יתעב אותך יותר ולא יפעל בך. אולם יש אנשים שלעתים קרובות חשים חרטה ועצב כי הם חושפים צביונות מושחתים. בעודם חשים חרטה, הם מפתחים את הנחישות לחתור אל האמת, הם מסוגלים לסבול קשיים ולשלם מחיר כדי לזכות באמת, הם מתמידים בקריאת דברי האל מדי יום, מתפללים לאל ומחפשים את האמת בכל עניין. בדרך זו, האמת נעשית עבורם ברורה יותר ויותר, ובהדרגה הם משיגים כניסה מסוימת, רווחים ומימוש ממשי בחיים ביחס לכל היבטי האמת. בסופו של דבר, כשהם מתמודדים עם כל מיני אנשים, מאורעות ודברים, יש להם עקרונות-אמת מתאימים ליישם בפועל ולבצע באמצעותם בדיקה. לאחר שנים רבות של ניסיון, באמצעות הייסור, השיפוט והגיזום של האל, וגם באמצעות המחיר ששילמו בחתירה אל האמת, בהדרגה האמת נעשית לחיים שבתוכם. תקוותם לישועה גדלה יותר ויותר, והסבירות שהם ימרדו באל ויבגדו בו קטנה יותר ויותר. אף על פי שהפגמים והליקויים של אנושיותם ותנאיהם המולדים נותרים ללא שינוי באופן בסיסי, צביונותיהם המושחתים שוככים בהתמדה, הם מתנגדים לאל ומורדים בו בתדירות נמוכה יותר, הם אהובים יותר ויותר על האל, מחזקים אחרים יותר ויותר, וראויים יותר ויותר לשימוש. אם אנשים כאלה ימשיכו בנתיב זה, הם בוודאי יהיו אלה שיזכו בישועה; אלה הם האנשים שעבודת האל נועדה להושיע. התבוננו באנשים סביבכם. ראו מי תמיד משקיע מאמץ במראה החיצוני, בפגמים, בליקויים ובחולשות של אנושיותו, ועושה כמיטב יכולתו להסתיר ולהסוות את עצמו כדי לזכות בהערכה, בהערצה ובסגידה של אחרים, וכדי שיהיה לו מעמד בליבם של אנשים – אנשים מסוג זה הם פרושים. לפרושים יש רק סוף אחד: לגווע יחד עם העכבר. לכן אני אומר שאנשים מסוג זה גמורים ומסולקים.

מתחילתה ועד סופה, העבודה שהאל מבצע לא נועדה לשנות את הפגמים והליקויים באנושיות של אנשים, אלא רק לשקם את המצפון וההיגיון של אנושיות רגילה. האל רוצה לשנות את צביונותיהם המושחתים של אנשים. כמובן, האל גם מדבר לעתים קרובות על כך שאנשים יִפָּטְרוּ מצביונותיהם המושחתים ובכך יתאפשר להם לזכות בישועה. אם כן, על איזה יסוד נבנה שיקום האנושיות הרגילה? הוא נבנה על היסוד של השלכת צביונותיהם המושחתים של אנשים. משמעות השיקום ההדרגתי של האנושיות הרגילה של אנשים היא שמצפונם נעשה רגיש, ההיגיון שלהם נעשה רגיל יותר ויותר, והם מסוגלים לעשות דברים נכונים ולומר דברים נכונים מנקודת המבט של אנושיות רגילה; הם לא גורמים לשיבושים או להפרעות, דיבורם ומעשיהם אינם אימפולסיביים, עיוורים או פזיזים, אלא מבוססים לחלוטין על העקרונות של דברי האל. ההיגיון שלהם רגיל במיוחד, ואנושיותם ישרה וטובת לב במיוחד. אם כן, על איזה בסיס ניתן להשיג את הדברים האלה ולהגיע לדרגת שיקום זו? אנשים משיגים זאת על בסיס שינוי צביונותיהם המושחתים, על בסיס השלכת צביונותיהם המושחתים באמצעות יישום האמת בפועל וקבלת השיפוט והייסור של האל. אולם אם צביונותיך המושחתים לא משתנים ואינך משליך אותם, אזי גם אם אנושיותך טובה יחסית ויש לך מידה מסוימת של מצפון והיגיון, ללא האמת כחייך, המצפון וההיגיון שלך לא יכולים לקחת פיקוד, וצביונותיך המושחתים עדיין ישפיעו עליך, יסיתו וידיחו אותך לעתים קרובות לעשות דברים המנוגדים למצפונך ולהגיונך. לכן, גם אם יש לך שמץ של חוש צדק, זהו רק סוג של משאלה ונחישות. יש לך רק שמץ של אנושיות טובה, אך מכיוון שצביונותיך המושחתים הם חייך ושולטים בך מבפנים, אתה יכול להשיג רק הימנעות מעשיית רע והימנעות מיוזמה לרמות ולפגוע באחרים, וזה כבר טוב למדי. במילים אחרות, אתה יכול להבטיח שלא תעשה רע רק כאשר האינטרסים האישיים שלך לא נפגעים, וברגע שהאינטרסים האישיים שלך ייפגעו, צביונותיך המושחתים יצוצו כדי לדכא את מצפונך והגיונך, ויגרמו לך להגן על האינטרסים והזכויות שלך, וכך יהיה לך קשה מאוד לתת למצפון ולהיגיון לקחת פיקוד. מדוע זה כך? מפני שהאמת אינה חייך; אלא הצביונות המושחתים של השטן הם חייך. לכן, אתה יכול לחשוף רק שמץ מהמצפון או מההיגיון של אנושיותך כאשר האינטרסים שלך לא נפגעים. ברגע שהאינטרסים שלך ייפגעו או יהיו מאוימים, צביונותיך המושחתים יצוצו מיד כדי לדכא את מצפונך והגיונך, ויגרמו לך לעשות דברים המנוגדים למצפון ולהיגיון – כלומר, דברים המנוגדים למוסר ולצדק מוסרי – ואתה עלול אף להיות מסוגל לעשות כל דבר. כמובן, אפשר לומר שכל המעשים הללו מנוגדים לאמת; זה בלתי נמנע. לכן, מה שאדם מממש בחייו לא תלוי בתנאים של אנושיותו, אלא במהות הפנימית של חייו. אם באמת יש לו את האמת כחייו, אזי חייו מכילים את האמת, את דברי האל, ואת הדרך לירוא את האל ולסור מרע. כך המצפון וההיגיון של אנושיותו הרגילה יישארו במצב מיטבי, יוכלו לתפקד, ויאפשרו לו ליישם את האמת בפועל ולפעול על פי העקרונות. אולם אם מהות חייו של אדם היא צביונותיו המושחתים, אזי המצפון וההיגיון שלו יורדים לסטנדרט הנמוך ביותר, כלומר, הם רק לא נופלים מתחת לרף הנמוך ביותר של האנושיות. מהו הרף הנמוך ביותר הזה? "לא נתקיף אלא אם נותקף; אם נותקף, אין ספק שנצא להתקפת נגד"; "עין תחת עין ושן תחת שן"; "בוא תטעם בעצמך מהמרק שבישלת". מה עוד? "מוטב להיות נבל אמיתי מאשר ג'נטלמן מזויף". זהו הרף הנמוך ביותר להתנהלותם של כופרים רבים. עבור כופר, כשיש יכולת ליישם זאת בפועל, זה כבר טוב למדי. מה הבנתם מזה? אם אינך חותר אל האמת, צביונותיך המושחתים לא יושלכו, מהות חייך לא תשתנה, ואם מהות חייך לא תשתנה, אזי המצפון וההיגיון של אנושיותך הרגילה לא ישוקמו במהותם, ולא ירדו מתחת לרף הנמוך ביותר של האנושיות רק באופן חיצוני. אולם אם צביונותיך המושחתים הושלכו ומהות חייך השתנתה, אזי המצפון וההיגיון של אנושיותך הרגילה יעברו, במידה מסוימת, אופטימיזציה והתעלות. למה הכוונה כאן ב"אופטימיזציה" ו"התעלות"? הכוונה היא שמצפונך והגיונך יתחילו לתפקד באופן רגיל – לא רק שהם לא יחצו את הרף הנמוך ביותר, אלא שהם יגיעו לרף של יישום האמת בפועל. אנשים טובים, כביכול, בקרב כופרים, מפגינים רק מידה מסוימת של מצפון והיגיון, אינם מבצעים מעשים רעים בולטים, ואינם חוצים את הרף הנמוך ביותר של הצדק המוסרי. זה כבר טוב למדי; הם יכולים להיחשב כאנשים טובים מאוד. אולם אנשים שיש להם את האמת כחייהם חורגים מכך; יש להם את היכולת להבחין בין טוב לרע, והם יכולים לזהות סוגים שונים של טוב ורע וסוגים שונים של אנשים. אם כן, מהו הבסיס שלהם? הבסיס שלהם הוא עקרונות-האמת. יש להם את עקרונות-האמת – האין זה גבוה בהרבה מהרף של מצפון והיגיון? (כן). מכיוון שהם מבינים את האמת ויש להם את האמת כחייהם, והבסיס שבאמצעותו הם מזהים עניינים שונים גבוה בהרבה מהרף של אנשים מושחתים רגילים, הם יתמידו לפעול על פי עקרונות-האמת כשהם מתמודדים עם עניינים מורכבים. לאחר שיבינו את עקרונות-האמת, מחשבותיהם לא יהיו מבולבלות וחשיבתם תהיה ברורה. למה הכוונה "ברורה"? הכוונה היא חשיבה רציונלית. לא משנה כמה מורכבים העניינים שהם נתקלים בהם, עקרונות-האמת ליישום בפועל חקוקים בליבם; הם הבינו את האמת באופן מדויק ויסודי, והיא כבר הפכה לחייהם. אל מול כל מיני אנשים, מאורעות ודברים מורכבים, יש להם קריטריון בסיסי, והוא לדבוק בעקרונות-האמת. עקרונות-האמת האלה מאפשרים להם לראות אתהמהות של דברים מורכבים שונים לאשורה, ולראות מהי מציאות הסוגיה; הם יכולים לזהות את הדברים הללו. זוהי הרציונליות שלהם. האין רציונליות זו גבוהה מזו של אנשים רגילים? (כן). אם כן, לאחר שהגיעו לרמה זו, הרציונליות שלהם התעלתה ועברה אופטימיזציה, הלא כן? (כן). אנושיות רגילה כזו היא מה שהאל רוצה; האל לא רוצה אנשים מבולבלים. יש אנשים שאומרים: "אני תמים ופחדן, ותמיד מתעמרים בי", בעוד אחרים אומרים: "האיכות שלי ירודה מאוד, ואין לי שום יכולת או כישרון". האל אומר שהדברים האלה לא חשובים, ומה שחשוב הוא אם אתה מבין את עקרונות-האמת. אם אתה מבין את עקרונות-האמת, ואתה מדבר ופועל על פי הסטנדרטים והעקרונות של אדם ישר, אזי גם אם כופרים לועגים לך על היותך טיפש, אין זו טיפשות אמיתית. מדוע? מפני שכאשר אתה מבין את עקרונות-האמת, הגיונך נעשה שקול ומיטבי, גבוה מזה של אנשים רגילים. כשאתה נתקל בעניין כלשהו, אינך מתבלבל; יש לך את העקרונות, העמדה והמטרות הנכונים כבסיס לטיפול בו. דעתך צלולה ומחשבותיך ברורות. אתה פועל, שואף לעמוד בעקרונות ובסטנדרטים הללו, ובוודאי שאינך פועל בניגוד לכוונות האל; אתה בוודאי פועל בהתאם לכוונותיו. לאחר שטפלת בעניין, בלי קשר לשאלה אם אנשים ראו זאת באותה עת, לאחר שיחלוף מספיק זמן ואנשים יבינו, כולם יהיו משוכנעים לחלוטין, וידעו שהאופן שבו טיפלת בו היה מועיל ביותר. אם כן, מהו הגורם העיקרי להשגת תוצאה כזו? זוהי העובדה שיש לך את האמת כחייך. רק אז הרציונליות שלך יכולה לאפשר לך להגיע לשיפוטים מדויקים, לאפיונים מדויקים ולמסקנות מדויקות לגבי כל אדם וכל דבר, כמו גם לעקרונות מדויקים ליישום בפועל, וכמובן, לעקרונות מדויקים לעזרה ולהנחיית אנשים. ואז הרציונליות שלך התעלתה ועברה אופטימיזציה, הלא כן? ממה שואבת אנושיות רגילה רציונליות כזו? (מהאמת). אנשים שיש להם את האמת כחייהם הם האנושות שהאל רוצה. אולי אתה טיפש, תמים, פחדן וחסר יכולת, אולי אינך פופולרי ואנשים בעולם מתעמרים בך, אך כל זה לא משנה; זה לא מה שהאל מסתכל עליו. אולי אתה מוכשר מאוד בעולם, מיומן במיוחד בקריאת אנשים, בהבחנה במגמות ובהתאמת עצמך לנסיבות, אך גם זה חסר תועלת; זה לא שווה ערך לכך שהרציונליות שלך שקולה. רק כאשר קיבלת את האמת, הבנת ותפסת את האמת, יישמת אותה בפועל וצברת ניסיון בכל האמיתות, והאמת הפכה לחייך, רק אז הזיהוי, השיפוט וקבלת ההחלטות שלך לגבי עניינים שונים יכולים להיות מדויקים.

למה התכוונו כשדיברנו בעבר על מצפון? הכוונה היא לחוש צדק ולטוב-לב של אנושיות רגילה. אדם חייב להיות ישר וטוב-לב כדי שנוכל לומר שיש לו מצפון. אם כן, כיצד ניתן למטב ולרומם את היושר וטוב-הלב של אנושיות רגילה לאחר שאדם מתחיל להאמין באל? הדבר חייב להתבסס על הבנת האמת. כלומר, לאחר שאדם מבין את האמת, הקריטריונים שלפיהם הוא מתנהל ופועל יהוו מטרה חיובית, שתהיה לה השפעה, ערך ומשמעות חיוביים עבורו ועבור כל אחד אחר. מרגע שיבין את האמת, הוא יראה כל דבר ויטפל בו על בסיס עקרונות-האמת שהאל מלמד. בעיני אחרים, אדם כזה הוא ישר למדי. מה פירוש המילה "יושר"? יושר פירושו לא לסטות ימינה או שמאלה, לא לנטות לפזיזות, לרגשות, לאינטרסים או לקשרים אישיים או לכוונות אישיות, אלא ליישם בפועל לקראת המטרה הנכונה והראויה ביותר, זו הראויה ביותר לכבוד, להערצה ולהערכה רבה של אנשים – או, אפשר לומר, ליישם בפועל לקראת מטרה שהאל רואה כטובה ומאשר אותה. האין זה נעלה יותר מ"יושר" כפי שהוא נתפס על ידי האנושות המושחתת הרגילה? (כן). מה פירושו של יושר זה? הוא תואם לחלוטין את עקרונות-האמת, מבוסס כולו על דברי האל, ובנוי על יסוד המצפון. כאשר אדם מבין את האמת, יש ברשותו הדרכים והעקרונות לפתור בעיות ולטפל בעניינים, ואם כך, האם מצפונו של אדם זה לא מושלם למדי? האם הוא לא נעשה מיטבי? (כן). אם כן, אדם אמיתי, יציר בריאה אמיתי, צריך להחזיק במצפון כזה, הלא כן? עליו להיות ניחן ביושר במובן הזה, הלא כן? (כן). אדם אמיתי צריך להחזיק ביושר במובן התואם לאמת, במקום מה שאנשים אומרים – להיות ישר וחסר פניות בנחישות, גלוי וברור, או "גבר אמיתי לא מסתיר כלום ותמיד עומד מאחורי מעשיו". זוהי פזיזות, אין לזה תוכן ממשי, והכול העמדת פנים של אנשים. ליושר יש את האמת כבסיס; יש לכך יישומים בפועל המובאים לידי ביטוי ממשי. פירוש הדבר שלאדם בעל אנושיות רגילה יש את האמת כמקור וכנקודת מוצא, והוא מסוגל להתייחס לעניינים שונים ולטפל בהם על פי דברי האל – זה נקרא יושר. לגבי טוב-לב, על אחת כמה וכמה, אין צורך להכביר מילים; לכל הפחות, הוא עולה על אמת המידה של המצפון וההיגיון. בטוב-לב אין צביעות, וקל וחומר שאין בו רשעות. זוהי פעולה המבוססת כולה על דרכים שמועילות לאנשים ומחזקות אותם, ובה בעת תואמות לדרישות האל; זוהי פעולה המבוססת כולה על המטרה ועל הקריטריונים של לירוא את האל ולסור מרע, לרצות את האל וללכת בדרכו. זהו הדבר הטוב והנפלא ביותר תחת השמיים, ביקום כולו. אדם שדברי האל או האמת הם חייו, ליבו הוא ללא ספק הלב הטוב ביותר, משום שהוא מסוגל לקבל את האמת, ודבר זה עומד לחלוטין באמת המידה שהאל דורש מאנשים. מכיוון שיש לו אנושיות מסוג זה, ראוי לומר שהוא ישר, וראוי גם לומר שהוא טוב-לב. זאת משום שהוא מסוגל לקבל וליישם בפועל את האמת, הוא לא פועל לפי רגשותיו ואין לו שאיפות או רצונות בביצוע חובתו, הוא לא נושא בתוכו את הרעלים של התרבות המסורתית, ואמת המידה שלו למדידת מוסר ואנושיות אינה מהולה בשום פילוסופיות, מחשבות או השקפות של השטן – היא תואמת לחלוטין לאמת. אם כן, אמור לי, האם האנושיות המכילה מצפון והיגיון שכאלה אינה כבר מיטבית מאוד? (כן). מכיוון שאדם מסוג זה ניחן באמת, ומכיוון שמהות החיים שהוא מביא לידי ביטוי היא האמת, אנושיותו שניחנה במהות חיים שכזו היא מושלמת. אם אינכם אוהבים לשמוע את המילה "מושלם", אני יכול לקרוא לזה גם "מיטבי". לכל הפחות, בעיני האל, אנשים כאלה ממוטבים ואהובים על האל. האל משתמש במעט המודעות למצפון, להיגיון ולחוש הבושה שיש לאנשים כדי להטמיע בתוכם את דבריו ואת האמת. כאשר האמת של דברי האל מוטמעת בקרבך, לא רק שהמצפון וההיגיון שלך לא נחלשים או מוסתרים, אלא שהם הופכים לרגילים וממוטבים יותר. כזה הוא המין האנושי שהאל חפץ בו. בואו לא נאמר מושלם, הבה נאמר מיטבי. מדוע לא לומר מושלם? אם אומר מושלם, אנשים מסוימים שחסרה להם הבנה רוחנית יאמרו: "האם לא אמרת לנו לא להיות אנשים מושלמים?" לכן עליי להימנע מהמילה הזאת, שמא אנשים מסוימים יבינו אותה לא נכון. למעשה, אם דבר מה מיטבי בעיני האל, אזי בקרב המין האנושי הנברא אפשר לומר שהוא מושלם. שלמות זו אינה השלמות שבדמיונות של אנשים, אלא דבר יפה וטוב, כוח של צדק, וגם דבר חיובי הראוי לשבחם של אנשים, לכמיהתם, להוקרתם, לכבודם ולהערכתם. לכן, אם אתה רוצה שמצפונך לא יישאר רק ברמה של אי-חציית הגבול הנמוך ביותר של האנושיות בהתנהלותך, אלא אתה רוצה להפוך את מצפונך לרגיש יותר, למודע יותר, ולהביא לידי כך שההיגיון שלך יעמוד בדרישותיו של האל, אזי יש לך רק נתיב אחד. הנתיב הזה אינו התגברות על הפגמים והליקויים השונים של האנושיות, אלא חתירה אל האמת, השקעת מאמץ באמיתות השונות שהאל מלמד אנשים, והבנה של אמות המידה הנדרשות ממך על ידי האל בכל הנוגע לאנשים, מאורעות ודברים שונים, וכיצד עליך לראות אנשים, מאורעות ודברים אלה וכיצד להתייחס אליהם ולטפל בהם. לאל יש עקרונות ואמות מידה נדרשים לכל ההיבטים הללו. מהי משימתך? משימתך היא ליישם בפועל בכיוון זה, עם מטרה זו, על פי אמות מידה אלה. ראשית, חפש והבן מהן אמות המידה ליישום האמת בפועל. לאחר מכן, דרוש מעצמך דרישות על פי אמות המידה שהאל דורש, ובמקביל וותר על המחשבות, ההשקפות, הכללים והתקנות השונים שבתפיסותיך ובדמיונותיך, שאינם תואמים לדברי האל או לאמת. ואז, אַפְשֵׁר לדברי האל להפוך אט-אט לעקרונות שלך ליישום בפועל. בעודך לומד לוותר, אל תשכח: מטרת הוויתור אינה להפוך אותך לאדם ריק מתוכן; האל רוצה שחייך יהיו בעלי תוכן. למה מתייחס התוכן הזה? הכוונה היא לעקרונות הנדרשים על ידי האל בעניינים שונים. כמובן, האל לא רוצה שאנשים יהפכו את העקרונות השונים ליישום בפועל לתיאוריות ריקות מתוכן, ושרק ידברו עליהם מבלי ליישמם בפועל. במקום זאת, הוא מקווה שאנשים יוכלו להפוך בנחישות את עקרונות-האמת הללו לחלק מחייהם, ולהביא את דברי האל לתוך חייהם האמיתיים. ניקח לדוגמה ביצוע חובה – באיזו אמת מידה האל דורש מאנשים לעמוד בהקשר זה? עליהם להתנהל בצורה מציאותית ובהתאם למעמדם הראוי. כלומר, בביצוע חובתך עליך להיות מציאותי, אל לך לנהוג בה כלאחר יד או בשטחיות, אל לך לצאת ידי חובה בביצועה או לבצע אותה רק כדי שאחרים יראו, וגם אל לך להתרברב; כמובן, מה שחשוב עוד יותר הוא שעליך לפעול על פי עקרונות-האמת. עליך לפעול כפי שהאל אומר לך, ועליך להימנע מלעשות את הדברים שהאל אומר לך לא לעשות. אם אינך יכול להימנע לחלוטין מלעשות את הדברים הללו, התחל בלהמעיט בעשייתם, מרוד בתשוקותיך ובהעדפותיך, ובהדרגה הימנע מהם לחלוטין – האין זה קל להשגה? (כן). בתהליך החתירה לישועה, עליך לפתור את הצביונות המושחתים השונים שנחשפו בדברי האל ולוותר עליהם. כמובן, ויתור על הצביונות המושחתים הללו אינו המטרה הסופית. המטרה הסופית היא, עם התנאי המוקדם של ויתור על הצביונות המושחתים הללו, לקבל את דברי האל ואת דרישותיו. קבלתם אינה לשם שינוי מצב הרוח שלך, וגם לא כדי לאפשר לך לחיות בכבוד; קבלת דברי האל היא לשם השלכת הצביונות המושחתים מעליך. זוהי המטרה הסופית, שכן תוכל להשיג ישועה רק לאחר שתשליך מעליך את צביונותיך המושחתים.

המכשול הגדול ביותר עבור אנשים להשגת ישועה הוא צביונותיהם המושחתים. השכלתך הנמוכה, גילך המבוגר, או סגנון דיבורך המגושם וחוסר יכולתך להתבטא – אף אחד מאלה אינו המכשול הגדול ביותר לישועה. כישוריך המקצועיים הירודים בחובתך וחוסר יכולתך להבין אותה – גם זה לא המכשול הגדול ביותר לישועתך. אם כן, מהו המכשול הגדול ביותר לישועה? אלה הם צביונותיך המושחתים. כמובן, לא קל לאנשים לפתור את הצביונות המושחתים השונים שלהם שנחשפים בדברי האל. אין זה משום שאנשים לא מוכנים לוותר על צביונותיהם המושחתים, וגם לא משום שמחשבותיהם והשקפותיהם מיושנות, וכמובן, קל וחומר שאין זה בגלל פגמים או ליקויים באנושיותם, וגם לא משום שאנשים קהי חושים, מגיבים לאט, וכן הלאה – אף אחד מאלה אינו שורש הבעיה. אם כן, מדוע זה כך? פשוט משום שצביונותיהם המושחתים של אנשים השתרשו בליבם, אנשים לא יכולים להשליך אותם מעליהם רק משום שהם רוצים בכך, ולכן צביונותיהם המושחתים מתגלים לעתים קרובות כדי לגרום להפרעות ולצרות בזמן שהם מבצעים את חובותיהם. לדוגמה, נניח שאתה מנהיג כנסייה ועשית משהו לא נכון וגזמו אותך. במקרה כזה, עליך לקבל זאת, להודות שעשית משהו לא נכון, להיות מוכן להכות על חטא, לשנות את הגישה השגויה ולפעול על פי עקרונות-האמת. זהו עניין פשוט מאוד, אך אינך יכול לעשות זאת. אתה מהרהר: "האם גזמו אותי כך משום שהם לא מרוצים ממני ורוצים להדיח אותי?" תלונות ואי-הבנות עולות בליבך, ואתה אף מנסה להתווכח עם האל: "מכיוון שאינך מרוצה ממני ורוצה להדיח ולסלק אותי, בסדר, בוא נבהיר את העניין. התחלתי להאמין באל בגיל שמונה-עשרה, הייתי מנהיג כל השנים האלה, נטשתי משפחה וקריירה, ויתרתי על נישואין ומשפחה – כיצד כל אלה יילקחו בחשבון?" ככל שאתה מחשב יותר, כך אתה נסער יותר. האם זה רק חוסר יכולת לוותר? לא. מדוע אינך יכול לוותר על הדברים האלה? יש כאן בעיית שורש. כשגוזמים אותך, אתה מרגיש שנעשה לך עוול, אתה מתלונן ומתריס בליבך, וגם מנסה להתווכח ולהצדיק את עצמך, ואף מבקש מאחרים לעמוד לצידך. מדוע אתה נוהג כך? (כי יש לנו צביונות מושחתים). ישנה רק סיבה אחת, סיבת שורש אחת: יש לך צביונות מושחתים שלא נפתרו. חלקכם יאמרו: "האם זה משום שהאיכות והיכולת המולדות שלי לא מספיקות ואיני יכול לבצע את העבודה?" ייתכן שעבור חלקכם, זוהי אחת הסיבות; אינכם כשירים לעבודה בגלל איכות ירודה וגם אינכם מבינים את האמת, ולכן אתם עושים דברים שגורמים לשיבושים ולהפרעות. האם זה באמת רק משום שאיכותך ירודה? זהו רק היבט אחד. בעיית השורש היא שיש בעיה במצפונך. בעיה זו במצפונך קשורה ישירות לצביונותיך המושחתים. עשית דברים שגרמו לשיבושים ולהפרעות ולכן גזמו אותך – כיצד עליך לגשת לזה? כיצד אתה ניגש לעניין חוסר כשירותך לעבודה? אם אתה יכול ליישם בפועל את האמת, אלה לא בעיות ואתה יכול לגשת לכך בצורה נכונה. אך כיצד רוב האנשים מתנהגים כשהם נתקלים בדברים האלה? הם מנסים להתווכח, הם מתלוננים, נעשים שליליים, ואף מדברים בפזיזות: "האם זה לא רק משום שאתה חושב שהאיכות שלי ירודה ושאיני מסוגל? האם לא האל נתן לי את האיכות הזאת? ובכל זאת אתה מתלונן שאיני יכול לבצע את העבודה! אם אינך מרוצה ממני, היית צריך לומר זאת קודם!" אם משתמשים במילים קשות יותר בזמן שגוזמים אותם, הם חושבים: "האם תקוותי לזכות בברכות אבדה? מעמדי בחיים האלה בסכנה, ואולי אין לי תקווה גם בעולם הבא". האם יש להם כוונה כלשהי לחפש את האמת? האם הם יכולים להתמסר בליבם? לא קל להם להתמסר. בסופו של דבר כל הביטויים הללו נובעים מכך שלאנשים יש צביונות מושחתים. איכותך ירודה ואינך כשיר לעבודה – זהו רק אחד מהפגמים או הליקויים הטבעיים של האנושיות; זו אינה בעיה. גם אם פגמיך וליקוייך הטבעיים גדולים ואינך כשיר לעבודה, האל לא חש כלפיך שום סלידה או תיעוב. אך מלבד חוסר כשירותך לעבודה, אינך מכיר בבעיותיך, ואתה גם מתלונן, מרגיש התנגדות, ובסופו של דבר נעשה שלילי ונוטש את חובותיך – מה זה? אלה הם צביונות מושחתים. זה מה שעליך לפתור. נכון? (כן). לאחר שייפתרו צביונותיך המושחתים, תהפוך ראוי לשימוש בעבודה שאיכותך ותנאי אנושיותך מתאימים לה. אך אם לא תפתור את צביונותיך המושחתים, ולא תוכל ליישם בפועל על פי האמת, לא תוכל להתמסר לגיזום, או להתמסר לחשיפתך, אזי לא משנה כמה טובה איכותך, כמה נעלים תנאי אנושיותך, לא תהיה ראוי לשימוש. מובן? (מובן). אמור לי, מה הייתה הנקודה שעליה שיתפנו זה עתה? (באמונה באל, הדבר החשוב ביותר הוא להכיר בצביונות המושחתים של האדם. יש לשים דגש על פתרון צביונותיו המושחתים של האדם, לא על פגמים או ליקויים חיצוניים באנושיותו. כשאנו נתקלים במצבים, אנו תמיד נתפסים לעניינים חיצוניים, איננו מסוגלים ביסודו של דבר לפתור בעיות מהותיות, ואיננו מסוגלים גם להשיג התמסרות לגיזום או התמסרות לסביבות שהאל קובע). אם צביונותיך המושחתים ייפתרו, ותוכל לתפוס את עקרונות-האמת בעניינים שאתה נתקל בהם ותדע כיצד לטפל בהם על פי העקרונות, אזי תהיה ראוי לשימוש בביצוע חובתך. בלי קשר לשאלה אם איכותך גבוהה או נמוכה ובלי קשר לכמות הכישרון שיש לך, אם צביונותיך המושחתים לא ייפתרו, אזי לא משנה באיזה תפקיד תוצב, לא תהיה ראוי לשימוש. לעומת זאת, אם איכותך ויכולותיך מוגבלות, אך אתה מבין עקרונות-אמת שונים, כולל את עקרונות-האמת שעליך להבין ולתפוס במסגרת עבודתך, וצביונותיך המושחתים נפתרו, אזי תהיה אדם הראוי לשימוש. מובן? ייתכן שתצטרכו לעכל את הדברים האלה במשך זמן מה כדי להבינם במלואם.

נכון לעכשיו, רוב האנשים עדיין מסתמכים על כישורים ושומרים על תקנות בביצוע חובתם. הם מאמינים שמילאו את חובתם כל עוד הם לא חוטאים ולא עושים רע. הם לא מתמקדים בחתירה אל האמת ובהרהור על עצמם כדי לפתור את צביונותיהם המושחתים. רוב האנשים פשוט נתפסים לגישות ולהתנהגויות ושוקעים בהן, אך אינם מתמקדים בחיפוש האמת ובפעולה על פי העקרונות. הם מסתפקים בכך שהם עושים מה שהם יכולים, מנסים לא לגרום לשיבושים או להפרעות, או לחבל בדברים, ותו לא. רוב האנשים טרם נתקלו בגיזום או בחשיפה, וגם לא חוו ייסור ושיפוט, וקל וחומר שלא חוו את שלב הניסיונות החמורים, ולכן צביונותיהם המושחתים של רוב האנשים טרם החלו להשתנות. אלה לא חדשות טובות אך זוהי עובדה. אתן דוגמה ואז תבינו מה העניין. רוב האנשים המבצעים חובות כעת הם חסידים רגילים; אין להם מעמד והם לא הגיעו למצב שבו הם מבצעים פריט עבודה בעודם בעלי מעמד וכוח. העיקרון הבסיסי שרוב האנשים מיישמים בפועל הוא להיות צייתנים ומסורים. הם חושבים שבכל מקרה, המנהיגים משתפים על פי סידורי העבודה של העליון, ולכן הם פשוט עושים מה שהמנהיגים מבקשים מהם לעשות, באופן שהמנהיגים מבקשים מהם לעשות זאת, וחושבים שאין צורך להבחין בין נכון ללא נכון או לחקור אם הדבר תואם לאמת, ושכל עוד הם לא עושים טעויות, זה בסדר. האם פירוש הדבר שעקרונות-האמת הם חייהם? (לא). אם כן, באילו נסיבות ניתן לוודא אם האמת היא חייך? כשאתה נבחר כמנהיג לבצע עבודת כנסייה; זה חושף אנשים יותר מכול. השאלה אם יש לך עקרונות בטיפול בעניינים וכמה מצביונותיך המושחתים אתה חושף, יכולה להוכיח אם יש לך מציאות-אמת ואם אתה מתאים להיות מנהיג או עובד. אם אתה חושף צביונות מושחתים, כיצד עליך להתייחס לזה? האם עליך לפתוח את עצמך ולשתף על האמת, או להסתיר ולהסוות את עצמך? גם זהו הזמן שבו אנשים נחשפים יותר מכול. רוב האנשים בכנסייה לא מסוגלים לראות דברים על פי עקרונות-האמת; במקום זאת, הם רואים דברים ומעירים עליהם על פי תפיסותיהם ודמיונותיהם, ועל בסיס העדפותיהם. רוב האנשים חושבים: "כל עוד אני לא עושה טעויות גדולות בחובתי, ואני ממשיך לקדם את העבודה כך, זה מספיק. אם אעשה טעות גדולה ויבודדו אותי להתבוננות עצמית או שיעבירו אותי לקבוצה ב', אז זה פשוט מזלי הרע". מה ממחיש מצב זה? אף על פי שאתה מסוגל להיות צייתן ומסור בתהליך ביצוע חובתך, ולעשות כל מה שמבקשים ממך, אין זה אומר שהאמת היא חייך, ואין זה אומר שאתה אדם המתמסר לאל. כאשר תיבחר כמנהיג ותשיג את המעמד הזה, אתה תיחשף. מדוע? ברגע שיהיה לך מעמד, תעשה ככל העולה על רוחך, תיקח אחריות על הכול, תפגין שליטה מוחלטת ותקים מלכות עצמאית; תפעל על בסיס פזיזות, על בסיס צביונותיך המושחתים, ועל בסיס רצונותיך ושאיפותיך. לכן, אינך ראוי עדיין לשימוש. עד כה, אפשר לומר שתשעים ותשעה אחוזים מהאנשים נמצאים במצב ובנסיבות מסוג זה. אף על פי שרוב האנשים ביצעו את חובתם במשך שנים רבות וכלפי חוץ הפכו לצייתנים והם מתנהגים היטב יחסית, האם זה אומר שאין להם כבר צביונות מושחתים? (לא). התנהגותם כבר לא מופקרת, כלפי חוץ הם מתנהגים היטב, ונראה שיש להם מעט מהגינונים של קדוש, אך צביונותיהם המושחתים לא השתנו כהוא זה, משום שהם לא מחפשים באופן פעיל את האמת כדי לפתור את צביונותיהם המושחתים. כשמתעוררות בעיות בעבודתם, בין שהמנהיגים גוזמים אותם או העליון, לכל היותר הם חושבים: "בסדר, אם יאמרו לי לתקן זאת, אתקן. פשוט אסבול עוד קצת קושי, אקדיש עוד קצת זמן, ואזדרז לעשות זאת מחדש". יש להם רק גישה ומנטליות מסוג זה. אין זה מייצג התמסרות לאמת, ואין זה מייצג התמסרות אמיתית. מאין נובעת המנטליות הזאת? היא נובעת מהעובדה שבאמונתם באל, לאנשים יש כמיהה חיובית, כמיהה להיות אנשים טובים, כמיהה להיות יצירי בריאה ראויים. משאלה זו מביאה לידי ביטוי מנטליות מסוג זה בחיי היומיום של אנשים ובביצוע חובתם; במונחים אנושיים, זהו: "אל תעשו צרות, בואו כולנו נתנהג יפה". למה מתייחס הביטוי "נתנהג יפה"? האם זהו עיקרון-אמת? זה רק גורם לך לציית, לשמור על כללים ולא לגרום לצרות. זוהי הדרישה המינימלית מאנשים, והיא לא עומדת ברמה של עיקרון-אמת. אם כן, מהו עיקרון-האמת? שעליך לחפש באופן פעיל את כוונותיו של האל. כשאתה חושף צביונות מושחתים, כשיש לך רצונות אנוכיים או שאתה חושף פזיזות, כשצביונות מושחתים גורמים למצב להתעורר בקרבך, עליך להשוות באופן פעיל את הביטויים הללו לדברי האל. בעזרת נאורותו, הדרכתו, עזרתו ותמיכתו של האל, ואף עם השיפוט והייסור החמורים של דברי האל, אט-אט, תשנה את גישתך כלפי דברי האל, מידת קבלתך את דברי האל תגדל יותר ויותר, ותכיר יותר ויותר בדברי האל ותאמר להם אמן. אז תקבל את דברי האל לתוכך, תוותר על מחשבות והשקפות מופרכות, ולא תדבק עוד במורשת האדם; תהיה מסוגל לקבל את האמת, ותהיה מסוגל לטפל באנשים, במאורעות ובדברים סביבך, ולשנות את נקודת המבט, העמדה וההשקפה שלך כלפי אנשים, מאורעות ודברים, על פי דברי האל ועקרונות-האמת. זהו הנתיב לפתרון צביונותיך המושחתים. אם כן, האם יש לכם כעת יישום בפועל פעיל מסוג זה? אני חושב שלתשעים ותשעה אחוזים מהאנשים אין. רוב מאמרי העדות החווייתית של אנשים עוסקים בחוויית סביבה שאילצה אותם לפעול בדרך מסוימת ולהשיג "התמסרות לאל" במעשיהם. הם חשים מרוצים למדי מעצמם, וחושבים שיש להם מציאות-אמת. אף על פי שכתבת מאמר עדות, הוא למעשה עוסק בהתרברבות, בעדות למען עצמך, ובביסוס עצמך: "ראו, יש לי עדות. לא אכזבתי את האל. עמדתי איתן בחובתי בסביבה זו!" מאמרי עדות חווייתית של אנשים אחרים עוסקים בכך שלאחר שגזמו אותם, הם מהרהרים ומגיעים להכרה, ומבינים שנהגו כלאחר יד ולא ריצו את האל, וכעת הם מוכנים להכות על חטא. אף על פי שיש תקופה של הפגנת חרטה, שבה נראה שהם אינם נוהגים עוד כלאחר יד, האם צביונותיהם המושחתים השתנו? לא. מאחורי הקלעים, הם עדיין כל כך גאוותנים ושתלטנים. נקודת המבט, הפרספקטיבה וההשקפות שמהן הם רואים אנשים ודברים ומתמודדים איתם, לא מבוססות כלל על דברי האל. לכן צביונותיהם המושחתים טרם החלו להשתנות כלל! אם כן, על איזה שינוי אתה מדבר? זהו רק שינוי בהתנהגות, באורח החיים, ואולי בטון, באופן הביטוי ובסגנון שבו אתה מתקשר עם אחרים ומטפל בעניינים. גם אמונתך התחזקה; אתה מסוגל לחפש את האמת לאחר שעברת מקרים רבים שבהם גזמו אותך בסביבות שונות, וכעת אתה מבין אמיתות רבות, ונחישותך לנהות אחר האל איתנה יותר מבעבר – היבטים אלה כולם השתנו. שינויים אלה גורמים לאנשים להיות בטוחים יותר בהשגת ישועה, מוכנים יותר לחתור אל האמת, ומלאי תקווה ואופטימיות לגבי נהייה אחר האל. לא משנה אילו ניסיונות או תלאות יבואו בדרכם, הם לא יהפכו לשליליים עד כדי נטישת אמונתם. עם זאת, אלה הם רק שינויים במה שבא לידי ביטוי כלפי חוץ באנושיות רגילה. המחשבות וההשקפות החיוביות והפעילות יחסית האלה תופסות בהדרגה את ליבם של אנשים. שינויים אלה הם סימנים לכך שליבם מתעורר ומתחדש. כלומר, אנשים הופכים לפעילים ושאפתניים יותר, ומשתוקקים יותר לדברים חיוביים, והופכים בטוחים יותר בחתירה לדברי האל, לעבודתו ולדרישותיו. באופן טבעי, יש להם גם מושג ברור יותר לגבי העבודה החשובה ביותר שהאל עושה – העבודה של ישועת האנשים. על בסיס תנאים אלה, אנשים רבים מבצעים את חובותיהם בצורה מציאותית יותר, מקפידים יותר על הכללים, ומצייתים יותר מבעבר. יעילות חובותיהם משתפרת, במיוחד בעבודה טכנית שמתקדמת כעת מהר יותר. הם לא איטיים כפי שהיו בעבר, כאשר משימות שאמורות לקחת כמה ימים היו נמשכות שבוע או יותר – כעת יש תוצאות תוך ימים ספורים בלבד. כמובן, אלה חדשות טובות. אך מהן החדשות הרעות? החדשות הרעות הן שמה שאתם חושפים ומפגינים הם רק שינויים בהתנהגות, במחשבה ובמנטליות, וכמה סימנים לכך שיסודות חיוביים, פעילים ואופטימיים יחסית בתת-המודע שלכם מתעוררים. עם זאת, סימנים אלה לא אומרים שצביונותיכם המושחתים החלו להשתנות. חדשות אלה לא טובות במיוחד, הלא כן? (לא, הן לא טובות). אף על פי שהן לא טובות במיוחד, זהו תהליך בלתי נמנע עבור המין האנושי המושחת כדי להשיג ישועה. אנשים הם כל כך מעוררי רחמים ועלובים, כל כך לא בוגרים, וקצב היווכחותם בחיים והשלכת צביונותיהם המושחתים הוא כל כך איטי. הסיבה הבסיסית לקצב האיטי הזה היא שלאנושות כזאת אין את היכולת לקבל את האמת, ושהם כל כך קהי חושים כלפי האמת, כלפי דברים חיוביים, וכלפי כל דבר שבא מהאל.

יש אנשים שהאמינו באל במשך למעלה מעשר, עשרים או שלושים שנה, ורק עכשיו הם מבינים שאחרי כל השנים האלה, הם בסך הכול השתנו במקצת בהתנהגותם החיצונית וחוו התעוררות קלה בליבם, אך לא חל שינוי יסודי בצביונותיהם המושחתים. יש אנשים, שכאשר הם רואים בעצמם שינויים התנהגותיים מסוימים, חושבים שזהו שינוי בצביון חיים ואף מתפארים בפני אחרים: "הביטו, האם צביון החיים שלי לא השתנה?" למעשה, חל בך שינוי התנהגותי בלבד; אין לך את הביטויים הממשיים של שינוי בצביון, ולא מימשת אנושיות רגילה. אם כן, כיצד ניתן לדעת אם חל שינוי בצביונך? אין זו קריאת פנים; אי אפשר לדעת זאת מהתבוננות בהופעתך החיצונית וגם לא מהקשבה לדבריך, וקל וחומר שלא על ידי כך ששומעים אותך מביע את החלטותיך ומשאלותיך – החלטות ומשאלות הן הדברים הריקים ביותר מתוכן. אם כן, כיצד ניתן לדעת? ניתן לדעת זאת כאשר בוחנים אם יש לך את הנתיב והיכולת להתבונן בכל עניין ולטפל בו על פי דברי האל, מבלי שאיש דוחק בך, משגיח עליך או אפילו תומך בך ועוזר לך, ואם דברי האל הם חייך בתוך ליבך כדי לרסן אותך בכל מעשיך. אם לא הגעת לרמה זו, הבה נדבר על רמה נמוכה יותר: אם יש לך המודעות להשתמש בדברי האל כעיקרון לכל מה שאתה עושה ואומר. אם אינך יכול להשיג זאת, אזי למרבה הצער האמת אינה חייך. צביונותיך המושחתים הם עדיין חייך; הם עדיין יכולים לשלוט בך בכל עת ובכל מקום, ולחלוש על תודעתך ועל מחשבותיך והשקפותיך. בכל עת ובכל מקום, אתה תתייחס לכל אדם, מאורע או דבר ותטפל בו על בסיס רגשותיך, מצב רוחך, רצונותיך, שיפוטך, נקודת מבטך והעדפותיך. אתה עדיין נתון בסכנה גדולה; אתה עדיין לא יכול למלא את חובתך באופן עצמאי, ואינך מסוגל לחיות באופן עצמאי – אתה תמיד צריך להסתמך על אחרים, ובלי תמיכתם של אחרים, תיפול. פירוש הדבר הוא ששיעור קומתך נמוך מדי; זה מוכיח שלא השגת את האמת כחייך. מה פירוש הדבר, לא להשיג את האמת כחיים? פירוש הדבר שיש לך בסך הכול עיקרון אחד או שניים שמרסנים אותך מלעשות מעשים רעים או לטעות טעויות חמורות. כלומר, כאשר הרציונליות שלך רגילה, ואיש אינו מסית אותך או משדל אותך, אתה בשום אופן לא תגדף את האל בכוונה, לא תקלל את האל, ולא תשבש את עבודת הכנסייה או תפריע לה. אולם העובדה שלא תעשה זאת בכוונה לא אומרת שאינך מסוגל לעשות זאת; ייתכן שלא תעשה זאת באופן יזום, אך אתה עדיין יכול לעשות זאת באופן סביל. למה הכוונה "באופן סביל"? הכוונה היא שצביונותיך המושחתים יכולים להופיע בכל עת כדי לשלוט בך ולגרום לך לומר ולעשות כל דבר, ולגרום לך להתבונן באדם או בעניין מתוך השקפות מופרכות בכל עת, ואז להשתמש בצביונותיך המושחתים כדי לטפל בעניין או בסוג של אדם. לדוגמה, נניח שעשית משהו לא נכון ואתה חושב שאינך יכול לאפשר לעליון, למנהיגים או לכל אדם אחר לדעת זאת. בלי קשר לסיבה לכך, בכל מקרה, יש לך רעיונות שטניים משלך, ולכן אתה מסתיר זאת ואינך אומר דבר. האם צביונותיך המושחתים הם השולטים כאן, או האמת? ברור שצביונותיך המושחתים הם השולטים. צביונותיך המושחתים חולשים עליך, גורמים לך להסתיר זאת ולא לומר דבר, ואינך יכול להשתחרר. מה פירוש הדבר, "אינך יכול להשתחרר"? פירוש הדבר הוא שאף על פי שאתה מוכן ליישם בפועל את האמיתות שאתה מבין, חסר לך הכוח לעשות זאת; אתה פשוט לא יכול להתגבר על צביונותיך המושחתים. פירוש הדבר שאתה בצרות; אינך יכול ליישם בפועל את האמת. אם אתה רוצה להסתיר דברים ולהטעות אחרים, אתה בהחלט מסוגל לבצע מעשי הסתרה והטעיה, במיוחד כלפי העליון, לדווח רק על הטוב ולהסתיר את הרע, ואף לרמות את הממונים עליך ולהסתיר דברים ממי שכפוף לך. אתה אומר: "אני באמת אוהב את האמת, ואני אדם שמיישם בפועל את האמת. אני רושם בקפידה כל אמת שהאל אומר, מהרהר בה ומסכם אותה, ואז מיישם אותה בפועל בחיים האמיתיים". אתה חושב כך, יש לך את המשאלה הזו, אך אין זה אומר שיישמת בפועל את האמת. מדוע? מכיוון שבתוכך יש מחשבות והשקפות מופרכות רבות שכבר כבשו את ליבך. כתוצאה מכך, צביונות מושחתים הפכו לחייך. צביונותיך המושחתים הם השולטים, חולשים על מחשבותיך ועל מעשיך. גם אם אתה רוצה ליישם בפועל את האמת, אין בכך תועלת; אינך מסוגל להביא את עצמך לעשות זאת. לכן, גם אם אתה מבצע את חובתך, אם צביונותיך המושחתים לא נפתרים ובלתי אפשרי עבורך לפעול על פי העקרונות – יהיה זה כבר די טוב אם תוכל להימנע מלשפוט, להתנגד או לגדף את האל באופן יזום וגלוי. אולם כאשר צביונות מושחתים שולטים בליבך, אינך יכול שלא למרוד באל ולהתנגד לו. אולי אתה חושב שאתה רק מנסה להטעות את העליון ולהסתיר ממנו דברים, ושאתה מטעה את האל רק במצבים שבהם אתה סביל או ברגעי ייאוש, ושאתה מדכא אנשים או חושף פזיזות רק ברגעי ייאוש. האם זה באמת בגלל רגעי ייאוש זמניים? לא, זוהי התוצאה של שליטתם של צביונותיך המושחתים והמושרשים. זה בלתי נמנע. מדוע זה בלתי נמנע? מכיוון שהאמיתות שאתה מבין הן בסך הכול סוג של נכונות, סוג של אמונה עבורך; הן טרם הפכו לחייך. בלי קשר לשאלה אם יש לך ידע או אם איכותך גבוהה או נמוכה, לכל הפחות, האמת לא הפכה לחייך. כלומר, האמת לא שולטת בתוכך; מה ששולט בתוכך הם צביונות שטניים והפילוסופיות של השטן. כאשר צביונות שטניים חולשים עליך, אתה חי על פי צביונות שטניים, ואתה עדיין חי תחת השפעתו של השטן. כאשר האינטרסים והגאווה שלך לא נפגעים, וכאשר מעמדך, תהילתך ורווחיך לא מעורבים, אתה מוכן ליישם בפועל מעט מן האמת. אך ברגע שתהילתך, רווחיך, מעמדך או ייעודך מעורבים, צביונותיך המושחתים אוחזים בך ושולטים בך בחוזקה ובהידוק. עדיין אין לך התמסרות אמיתית לאל; אין ספק שתבגוד באל ובאמת. אם נשפוט על פי תופעות אלה, האם צביונותיך המושחתים נפתרו? האם השלכת אותם מעליך? האם האמת הפכה לחייך? כאשר קורה משהו, אם האמיתות שאתה מבין לא יכולות להתגבר על צביונותיך המושחתים, לא יכולות להתגבר על בחירותיך ורצונותיך, לא יכולות להתגבר על תשוקותיך, שאיפותיך, מעמדך והמוניטין שלך, אזי האמיתות שאתה מבין אינן חייך. כאשר האמת הופכת לחייך, אתה יכול באופן טבעי להתגבר על הצביונות המושחתים הללו. אם אינך יכול להתגבר על צביונותיך המושחתים, זה מראה שהאמת עדיין אינה שולטת בתוכך, ושהיא טרם הפכה לחייך. אתה אומר שאתה אוהב את האמת, אך זוהי רק כמיהתך ומשאלתך; היא לא מייצגת את חייך. לכל האנשים בעלי אנושיות רגילה יש כמיהות חיוביות. האם כמיהה להיות אדם טוב פירושה שאתה אדם טוב? (לא). האם אהבת האמת, ההגינות והצדק פירושה שיש בך אמת, הגינות וצדק? לא – אין בך את הדברים הללו, אתה רק כמה אליהם. למה הכוונה ב"כמיהה"? (משאלה נפלאה של אדם). נכון, זוהי רק משאלה. אין לה שום קשר לאופן שבו אתה מתנהל בפועל, הלא כן? (אכן).

האם יש לכם כעת את האמת כחייכם? (לא). כיצד ניתן לדעת אם יש לך את האמת כחייך? ניתן לדעת זאת אם בוחנים האם האמיתות שאתה מבין יכולות להתגבר על צביונותיך המושחתים כאשר האינטרסים שלך מתנגשים עם האמת, כאשר האינטרסים שלך עומדים לספוג הפסדים או להיות מאוימים. אם הן יכולות, אזי אתה אדם שהאמת היא חייו. אם הן לא יכולות, זה מוכיח ששיעור קומתך נמוך מאוד. כמה נמוך? אין לך את האמת כחייך. זוהי המציאות. יש אנשים שאומרים: "אם אין לנו את האמת כחיינו, אז מדוע אנו עדיין יכולים לנטוש הכול כדי לבצע את חובותינו בבית האל? מדוע אנו עדיין יכולים לסבול ולשלם מחיר למען האל?" יש אפילו כאלה שאומרים: "כבר יש לי מידה מסוימת של מסירות; כבר הפכתי למתגבר". למעשה, אמירות כאלה מהולות בתפיסות ובדמיונות של אנשים. אין זה פסול שלאנשים יש החלטות ושאיפות. כמיהתם של אנשים לאור, לצדק, וגם כמיהתם לחתור אל האמת, להשיג ישועה, וכן הלאה – משאלות נפלאות אלה יכולות לשנות חלק ממודעותם, את כיוון הנתיב שבו הם הולכים, וכמובן, חלק מהתנהגויותיהם, וכלפי חוץ, היבטים מסוימים בהתנהלותם ובאורח חייהם. למה הכוונה ב"שינוי" כאן? לדוגמה, נניח שכעת יש לך אמונה, מצבך טוב מאוד, אינך שלילי, וחובתך מתנהלת בצורה חלקה במיוחד. כתוצאה מכך, אתה מרגיש שאתה נאמן במיוחד, ושיש לך תקווה לממש את משאלתך להשיג ישועה, ואין לך בעיה לסבול כל קושי. אך זמנים טובים לא נמשכים לנצח. בתהליך ביצוע חובתך, אתה נתקל בכישלונות ובמפלות, נגזם, הולך בדרכים עקלקלות רבות, ואף מוטעה ומדוכא על ידי צוררי משיח, וסובל עוולות רבות. אז אתה חש אי-נוחות בליבך. אינך מבין את האמת, אינך יודע מדוע הדברים האלה קרו, ואינך מקבל שום תשובות מתפילה לאל, ולכן אתה חש מצוקה. במידה רבה, התרחשותם של דברים אלה מנחיתה מכה והרס מסוימים על החלטתך לכמוה לאמת ולאור. לאחר שסבלת מההרס הזה, אינך רוצה עוד לבצע את חובתך, ואתה מרגיש שאין בכך טעם. מה קורה כאן? איך השתנית כל כך מהר? מדוע אתה כאילו אדם שונה לחלוטין מבעבר? אילו היה לך שיעור קומה, והייתה לך האמת כחייך, מסירותך לא הייתה משתנה. אך מכיוון שאין לך את האמת כחייך, מצבך הפנימי, הלך הרוח שלך, והדחף שלך להאמין באל ולהשקיע מעצמך בלתי יציבים תמיד ומתנדנדים בין חום לקור. בתקופות שבהן הכול מתנהל כשורה ואתה במצב רוח טוב, יש לך דחף, יש לך הרבה מה לומר בתפילה, אתה מוכן לקרוא את דברי האל, אתה עובד קשה מאוד בחובתך, ואין לך בעיה להיות עסוק או עייף, ולסבול כל קושי. אך ברגע שהדברים נעשים מעט לא נוחים, אתה נעשה שלילי וחלש, ומאבד את הדחף לבצע את חובתך. כשאתה מחסיר ארוחה אחת או ישן מעט פחות, אתה מרגיש שזהו קושי עצום, ותלונות עולות בליבך: "למה עליי לסבול? אני אפילו לא מרוויח כסף מביצוע חובתי, זה לא שווה את זה!" אתה מבין, הלך הרוח שלך שונה לחלוטין. מדוע חל שינוי כה גדול? מפני שאין לך את האמת כחייך וצביונותיך המושחתים עדיין קיימים בתוכך. כשאנשים נלהבים, הם מרגישים שאין להם שאיפות או תשוקות, או דרישות מהאל. למעשה, צביונותיהם המושחתים עדיין שולטים בתוכם; הדברים הללו נותרו ללא שינוי. כשאנשים חיוביים, הם נלהבים מאוד ובעלי דחף מיוחד, ואיש לא יכול לעצור בעדם. כשהם שליליים, הם כמו סמרטוטי רצפה שלא ניתן להשתמש בהם. הם תמיד הולכים לקיצוניות, והם בלתי יציבים לחלוטין. זה מראה שחסר להם משהו באנושיותם הרגילה. מה חסר להם? חסרה להם האמת כחייהם – זה מה שזה. מצבך מתנדנד בין חום לקור, שלילי ברגע אחד וחיובי ברגע הבא. מה גורם לכך? צביונותיך המושחתים הם שמסבים צרות. היום הם גורמים לך לחשוב דבר אחד, מחר דבר אחר; בכל מקרה, המחשבות הללו תמיד תואמות את רצונותיך, את פזיזותך, ואת מצבך, מצב רוחך ורגשותיך הנוכחיים. אך זה שונה כשיש לאנשים את האמת בתוכם. אם האמת הופכת לחייך, היא תמיד תאפשר שתהיה לך הגדרה מדויקת ואמיתית לגבי מה שאתה עושה, וזה לעולם לא ישתנה. לא תתנדנד בין חום לקור, ולא תיעשה שלילי ותשקע בשפל עקב כישלון ונפילה אחת, או עקב גיזום קטן או מכשול קל. וגם לא תהיה כל כך חיובי כך שתתנהג כמו צעיר נלהב שנִשְׁאָר עֵר במשך שלושה ימים ולילות. במקום זאת, תהיה לך רציונליות רגילה. נכון? (כן). כאשר אנשים מבינים את האמת והאמת הופכת לחייהם, חזונות מתבהרים להם. הם יודעים מדוע עליהם ללכת אחר האל, מדוע עליהם לבצע את חובתם, אילו תוצאות עליהם להשיג בביצוע חובתם, ומהם המטרה, המשמעות והערך של סבל הקשיים הללו. הם מבינים את כל עקרונות-האמת הללו לעומק בליבם, ללא בלבול או ערפול. ולכן, הם סובלים ברצון וללא תלונה, יש להם כללים ועקרונות בכל מעשיהם, והם לעולם לא מאבדים את אמונתם באל; כשהם חשים שליליים, הם לא מתרעמים על האל ואינם נוטשים אותו, וכשהם חשים חיוביים, אין להם דרישות נוספות מהאל, ומצבם רגיל מאוד. האם אתם מרגישים כך עכשיו? (לא). מה צריך לעשות אם כן? (מעתה ואילך, עלינו להתמקד בחתירה אל האמת כדי לפתור את צביונותינו המושחתים; אין נתיב אחר). אין נתיב אחר מלבד חתירה אל האמת. הרשה לי לומר לך: אם אינך חותר אל האמת, וצביונות מושחתים תמיד נשארים השולטים כחייך, אזי לא יהיה לך ייעוד טוב; במקרה הטוב, תהפוך לנותן שירות. אך אם אתה חותר אל האמת, תקוותך להשגת ישועה תהיה גדולה, וגם הברכות שתקבל בסופו של דבר יהיו גדולות. אם תחתור אל האמת, תהיה חופשי מכבלי הצביונות המושחתים, צביונות מושחתים לא יהיו עוד חייך, וכתוצאה מכך תראה באמת תקווה להשגת ישועה. אם לא תחתור אל האמת, וצביונותיך המושחתים ישארו בלתי פתורים, ותרצה להסתמך אך ורק על ריסון עצמי ועל כוח רצון כדי לעשות מעשים טובים ולא לבצע רע, אזי קשה לומר אם בכלל תצליח להגיע לסוף הנתיב. מובן? (מובן). מהי הבעיה הגדולה ביותר שאנשים צריכים לפתור באמונתם באל? (צביונות מושחתים). פתרון צביונות מושחתים הוא הדבר המכריע ביותר. אל תחשוב: "אני מבצע כעת חובה במשרה מלאה בבית האל, משקיע מעצמי במשרה מלאה, ולכן אני מתגבר!" האל מדבר על יצירת קבוצה של מתגברים – למה הכוונה ב"מתגברים"? "אֵלֶּה הֵם הַהוֹלְכִים אַחֲרֵי הַשֶּׂה לְכָל אֲשֶׁר יֵלֵךְ" (ההתגלות י"ד 4). אלה הם מתגברים במובן הפשוט של המילה. אי אפשר להסתפק רק בלהיות מתגבר. להיות מתגבר במובן הפשוט הזה לא אומר שהשלכת מעליך את צביונותיך המושחתים, וזה לא אומר שהאמת היא חייך. אלה שנושעים בסופו של דבר אינם רק מתגברים – זה לא פשוט כל כך. מתגברים הם בסך הכול אלה שמתגברים על העולם החילוני, על השטן, על מגמות רעות ועל משטרים רעים – אלה הם המתגברים. אם אתה מבין בסך הכול כמה עקרונות-אמת, ואתה יכול להתגבר באופן זמני על הבשר ועל הרגשות, או שאינך מוגבל על ידי שמועות חסרות בסיס שונות, או שאנשים רעים או חסרי אמונה לא מפריעים לך, זה עדיין לא עומד במלואו בקריטריון של מתגבר. החוויות הפעוטות האלה בלבד אינן בעלות ערך רב. מה בעל ערך? קיום האמת כחיים הוא הדבר בעל הערך הרב ביותר. כיצד ניתן להפוך את האמת לחייו של אדם? יש רק נתיב אחד: עליך לקרוא יותר את דברי האל, וליישם בפועל ולחוות יותר את דברי האל. רק בדרך זו תוכל להשיג את האמת מדברי האל ולהגיע למצב שבו האמת היא חייך. אם אתה משתמש באמת כדי להנחות את כל חייך, את חיי היומיום שלך, ואת העקרונות שעל פיהם אתה פועל ומתנהל – אם אתה מיישם בפועל בדרך זו – תהיה לך מציאות-אמת. כאשר תהיה לך מציאות-אמת, צביונותיך השטניים הישנים יידחקו הצידה. לפני שתחליט כיצד לפעול, הרהר תחילה: "מה שאני חושב לא מייצג את עקרונות-האמת. עליי לראות מה אומרים דברי האל". אם תהרהר כך בכל פעם, ואם תדבר ותיישם בפועל על פי דברי האל בכל פעם, האם האמת לא תיכנס לחייך אט-אט? טיפות רבות יוצרות אוקיינוס. הנח לאמת להיכנס לליבך טיפין-טיפין כדי לשנות את חיי היומיום שלך, את השקפותיך, את מצב קיומך הנוכחי ואת מצבך. ככל שמצבך ישתנה בהדרגה ויתפתח בכיוון טוב, הסבירות שתעשה רע ותגרום לשיבושים ולהפרעות תלך ותפחת, הסבירות שתתרברב תלך ותפחת, בעוד שהעדויות שלך על יישום בפועל על פי עקרונות-האמת ילכו ויתרבו. כאשר מתעוררים עניינים מכריעים של נכון ולא נכון, עקרונות-האמת מתגברים על צביונותיך השטניים המושחתים, ועל רצונותיך, העדפותיך ותוכניותיך האישיים. רק אז תהיה מתגבר אמיתי, אדם שהאמת היא חייו, ואדם שיכול להשיג ישועה. אחרת, אם תפעל רק על בסיס העדפותיך, ותחשוב: "לפעול כך זה טוב, אני עושה את הדברים האלה בשמחה וברצון ואין לי תלונות", איזו תועלת יש בכך? אין לך תלונות, אך מהם העקרונות שלך ליישום בפועל? היישום בפועל שלך נובע כולו מהעדפותיהם של צביונותיך המושחתים, ממחשבות והשקפות שגויות, מכוונות אנוכיות, משאיפות ותשוקות, מרגשות ומפזיזות – הוא מונחה לחלוטין על ידי צביונותיך המושחתים. אלה הם חיים שחושפים צביונות מושחתים, ולא חיים שחושפים את האמת. לא זו בלבד שהאל לא זוכר זאת, אלא שהוא גם יגנה זאת. עליך לנסות כל שביכולתך כדי לגרום לכך שמה שאתה מביא לידי ביטוי, המילים שאתה אומר והדברים שאתה עושה, והמחשבות וההשקפות שאתה חושף, כולם יעלו בקנה אחד עם האמת; עליך לגרום לכך שאותן מחשבות והשקפות מופרכות הנובעות מצביונות מושחתים יתמעטו יותר ויותר בליבך; ולגרום לכך שמה שאתה חושב בליבך והשקפותיך על עניינים יהיו כולם קשורים לאמת, וכולם יעלו בקנה אחד עם האמת. עליך לחתור אל היבט זה ולהתמקד בו, ואז יהיו יותר ויותר שינויים בתוכך, ומצבך ישתפר יותר ויותר. כיום, אנשים רבים יכולים לומר מילים ודוקטרינות, ולנסח אותן בבהירות ובהיגיון, אך כשמדובר בדיבור על מציאות-האמת, אין להם מה לומר, והם לא מסוגלים לבטא ולו מעט הבנה מעשית. מה קורה כאן? (אין לנו את האמת). חייך הם עדיין חיים של צביונות מושחתים, חיי השטן, והם לא חיי האמת.

האם הבנתם את מה ששיתפנו זה עתה? אם אתם באמת מכירים בכך שטרם השלכתם מעליכם את צביונותיכם המושחתים ושאתם עדיין חיים על פיהם, האם תיעשו שליליים? (זה עתה, כששמעתי את האל אומר שצביונותינו המושחתים לא השתנו, הרגשתי תחושה צורמת מאוד בליבי, וחשבתי לעצמי: 'הרי אני אוכל ושותה את דברי האל כל השנים האלה, ומתמקד ביישום האמת בפועל במצבים מסוימים – אז איך זה שצביונותיי המושחתים עדיין לא השתנו?' הרגשתי קצת מאוכזב ושלילי. אך בזכות ההדרכה והשיתוף ההדרגתי של האל, הבנתי שאני מפגין רק כמה התנהגויות טובות חיצוניות, אך צביונותיי המושחתים עדיין שולטים בתוכי; באמת לא חל שום שינוי. האל אמר שכאשר אנשים עושים דברים, הם חייבים קודם להרהר, ושלא משנה כמה טובים הרעיונות שלהם, הם לא מייצגים את עקרונות-האמת, ושהם חייבים להבין מה אומרת האמת שבדברי האל, ולהתאמן בחיפוש האמת וביישום בפועל על פי דברי האל בכל פעם שהם עושים דבר מה, ואז, לאט-לאט מצבם ישתנה. אחרי ששמעתי את שיתוף האל, הרגשתי שוב שיש תקווה, הרגשתי שיש נתיב, וכבר לא הייתי שלילי). להיות שלילי זה פסול; אל לך להיות שלילי בשום פנים ואופן. השלכת צביונות מושחתים היא העניין המכריע בהשגת הישועה. ככל שמדובר יותר בצביון מושחת, כך עליך להתמקד יותר בפתרונו. עליך לתת את כל כולך ולהקדיש לכך את מלוא תשומת ליבך. אינך יכול להיות שלילי ואינך יכול לוותר. אף על פי שאתם מתחילים כעת להתמקד בחתירה אל האמת, לפעמים אתם עדיין לא יודעים כיצד ליישם בפועל. לדבר איתכם כעת על נתיב היישום בפועל מועיל יותר להיווכחות שלכם בחיים, ובה בעת, זה יכול לעורר בכם תחושת משבר, ולאפשר לכם להתמקד באמת, להבין את האמת ולהיכנס למציאות-האמת בהקדם האפשרי. אל תהיו שאננים, ואל תסתפקו במצבכם הנוכחי. בסך הכול נעשיתם צייתנים וממושמעים, ואתם הגיוניים מעט יותר מבעבר, אך אתם עדיין רחוקים מלהשליך מעליכם את צביונותיכם המושחתים! העובדות גלויות לעין, אז איזו תועלת יש בלהיות שלילי? שליליות לא יכולה לפתור בעיות ממשיות. עליך למצוא מהיכן נובעת הבעיה ולהתחיל לנסות לפתור אותה משם. לא מאוחר מדי להתחיל עכשיו. מתי יהיה מאוחר מדי? יהיה מאוחר מדי כאשר עבודת האל תסתיים. האם יש לכם את הנחישות להיכנס למציאות-האמת ולהשיג את האמת כחייכם? (כעת יש לנו את הנחישות הזו). למעשה, הכניסה למציאות-האמת לא קשה. חשבו על כך, נאמרו דברי שיתוף רבים על האמת, והם מפורטים וספציפיים מאוד. נראה שיש הרבה תוכן, אך העקרונות לא משתנים, והנתיב ליישום בפועל לא משתנה. כאשר אתה חושף צביון מושחת, התמקד במודע באותו רעיון או באותה מחשבה, והרהר בליבך: "זהו צביון מושחת, אז איך עליי לפתור אותו? לא פתרתי אותו בעבר. האמנתי באל כל כך הרבה שנים, אך התמקדתי רק בפעולות חיצוניות ובהתרברבות, ומעולם לא הרהרתי בעובדה שעדיין יש לי צביונות מושחתים. היום גיליתי פתאום שיש לי מחשבה כזו בתוכי. מאין הגיעה המחשבה הזו? מצביון מושחת. אם כן, כיצד יש לפתור את הצביון המושחת הזה?" התפלל לאל וחפש את האמת, ושאל גם אנשים סביבך שצברו חוויות; הם יובילו אותך לחפש את האמת ולפתור את הבעיה. כאשר כולם יחד, עליכם לתמוך ולעזור זה לזה, ולגלות הבנה זה כלפי זה. שיעור הקומה של כולם זהה, ואף אחד לא צריך להעריץ אדם אחר או לזלזל בו. אם כולם יעזרו זה לזה ויתמכו זה בזה כך, ושיעור הקומה של כולם יגדל בהדרגה, ובסופו של דבר תזכו כולכם לישועה ותיכנסו יחד למלכות, זה יהיה טוב, הלא כן? (כן). טוב, נסיים את השיתוף שלנו להיום. להתראות!

9 בספטמבר 2023