בכינוס האחרון המשכנו לשתף על הנושא "כיצד לחתור אל האמת". מה היה התוכן העיקרי של השיתוף? שיתפנו על ההבדלים בין תנאים מולדים של אנשים לבין צביונותיהם המושחתים, וכן שיתפנו באופן ספציפי על שני ההיבטים הללו. האם באמצעות השיתוף הגעתם להבנה מסוימת לגבי העבודה שהאל מתכוון לעשות ולגבי ההיבטים שהוא רוצה לשנות באנשים כדי להושיעם? (כן. באמצעות השיתוף האחרון של האל הבנתי שהאל מתכוון לשנות בעבודתו את צביונותיהם המושחתים של אנשים). כדי להושיע אנשים, האל מתכוון לשחרר אותם מצביונותיהם המושחתים; הוא לא מתכוון לשנות את תנאיהם המולדים, נכון? (נכון). האל מבטא את האמת ומספק לאנשים את האמת, ומשתמש בשיטות עבודה שונות – כל זה מכוון כלפי צביונותיהם המושחתים של אנשים. באמצעות עבודתו, האל מאפשר לאנשים להשליך מעליהם את הצביונות אשר הושחתו על ידי השטן, ושעליהם הם מסתמכים כדי לשרוד. בדרך זו, דברי האל והאמת מוטמעים באנשים והופכים לחייהם. זוהי התוצאה הסופית שעבודת האל שואפת להשיג. מה הפקתם מהשיתוף על ההיבט הזה? איזה תוכן הותיר עליכם את הרושם העמוק ביותר? חשבו על כך לרגע. (השיתוף האחרון של האל עזר לי לתקן תפיסה מופרכת שהייתה לי. בעבר חשבתי שהאל ישנה את איכותם, יכולותיהם ואישיותם המולדות של אנשים, אך באמצעות השיתוף של האל הבנתי שהאל לא מבצע עבודה על-טבעית. עבודת האל נועדה לשנות צביונות מושחתים של אנשים ואת מחשבותיהם וגישותיהם המופרכות השונות, שהם דברים של השטן. באמצעות יישום דברי האל בפועל, אנושיותם הרגילה של אנשים משתקמת, והמצפון וההיגיון שלהם הופכים רגילים יותר ויותר. בה בעת, הבנתי גם את חשיבות החתירה אל האמת. רק על ידי חתירה אל האמת ויישום האמת בפועל ניתן לפתור את צביונותינו המושחתים; כשדברי האל הופכים לחיינו, אנו משיגים ישועה מהאל. שני ההיבטים הללו בשיתוף של האל הותירו עליי רושם עמוק יחסית). תוכן השיתוף האחרון כלל אמת הקשורה לחזונות; הוא כלל כמה היבטים ספציפיים של עבודת האל, את מושאי עבודתו ואת התוצאות שהיא שואפת להשיג. על בסיס התוכן ששיתפנו עלו כמה שאלות ספציפיות. שאלות אלה כוללות: אילו ביטויים בחיי היומיום נחשבים לתנאיו המולדים של אדם, אילו ביטויים משקפים את אופיו או את מהות האנושיות שלו – כלומר, מה שאנו מכנים בדרך כלל ביטויים מסוימים המבטאים אם אנושיותו של אדם טובה או רעה – ואילו ביטויים הם גילויים של צביונות מושחתים. אלו הן שאלות ספציפיות, נכון? אף על פי שבעבר, כששיתפנו על נושא זה, נתנו כמה דוגמאות, הן לא היו ממוקדות או ספציפיות במיוחד. היום נשתף באופן ספציפי על סוגיה זו כדי להבחין בין הביטויים שאנשים מגלים שהם תנאים מולדים, אלה הנוגעים לאופיים, ואלה הנופלים לקטגוריה של צביונות מושחתים, ונבחין בין הביטויים הספציפיים של שלושת ההיבטים הללו. כך יתבהר כיצד על אנשים לקשר את שלל הסוגיות שהם נתקלים בהן בחיי היומיום לשלושת ההיבטים הללו, על בסיס דברי האל והאמת. זה כולל אילו מהגילויים של אנשים הם היבטים מולדים של אנושיות רגילה שאין צורך לטפל בהם או לרסנם; אילו היבטים הם גילויים של בעיות באנושיות של אנשים, וכיצד עליהם לשנות ולתקן אותם, או לפתור אותם באמצעות חיפוש האמת; ואילו ביטויים נופלים לקטגוריה של צביונות מושחתים, וכיצד על אנשים להגיע להבנת המהות של צביונות אלה, לפתור אותם ולהשליך אותם מעליהם באמצעות קבלת האמת ויישומה בפועל. לכל אלה יש ביטויים ספציפיים, וכמובן, יש נתיבים ספציפיים ליישום בפועל הכרוכים בכך. בהתאם לביטויים השונים של אנשים, נשתף על העקרונות ועל הנתיבים ליישום בפועל כדי שאנשים יוכלו להבין כיצד להתמודד עם סוגיות אלה ולפתור אותן, וכדי שלאנשים יהיו גישות ונתיבים קונקרטיים יותר ליישום בפועל לגבי בעיות שונות. האם שיתוף בדרך זו נשמע טוב? (כן).

שיתפנו כבר פעמיים בעבר על שלוש הסוגיות של תנאים מולדים, אנושיות וצביונות מושחתים. אף על פי שלא הסברנו באופן ספציפי וממוקד לאיזו משלוש הסוגיות הללו שייכים הביטויים והגילויים של האנשים, כן סיפקנו כמה דוגמאות כששיתפנו על כל סוגיה. בשיתופים קודמים, כשנגענו בשלוש הסוגיות הללו, שיתפנו גם על מהותן של סוגיות אלה או על הנתיבים והעקרונות ליישום בפועל הכרוכים בהן. כעת, בנוגע לשלוש הסוגיות שציינתי זה עתה, אני מבקש שכולכם תדונו תחילה בשאלה למה מתייחסים תנאים מולדים. אתם יכולים לשתף על כך באופן כללי כדי לקבל תחילה מושג בסיסי. (האם תנאים מולדים מתייחסים לאיכותו, ליכולותיו, לאישיותו המולדת ולאינסטינקטים של אדם?). שיתפנו על התוכן הזה בעבר, כך שכולכם אמורים להכיר אותו. האם יש עוד? האם חוזקות ומראה חיצוני נחשבים לתנאים מולדים? (כן). ומה לגבי רקע משפחתי? (כן, גם זה). וגם שגרת חיים והרגלֵי חיים, נכון? עוד משהו? (גם תחומי עניין ותחביבים). יש הבדל קטן בין תחומי עניין ותחביבים לבין חוזקות. הוספת תחומי עניין ותחביבים מוסיפה יותר פירוט. בואו נמנה אותם לפי הסדר: ראשית, רקע משפחתי. שנית, מראה חיצוני. שלישית, אישיות. רביעית, אינסטינקטים. חמישית, איכות. שישית, חוזקות. שביעית, תחומי עניין ותחביבים. שמינית, יכולות. ואז הרגלי חיים ושגרת חיים. שני האחרונים דומים אך יש ביניהם כמה הבדלים ספציפיים. יחד הם מסתכמים בעשרה. קדימה, הקריאו אותם. (אחד: רקע משפחתי. שניים: מראה חיצוני. שלושה: אישיות. ארבעה: אינסטינקטים. חמישה: איכות. שישה: חוזקות. שבעה: תחומי עניין ותחביבים. שמונה: יכולות. תשעה: הרגלי חיים. עשרה: שגרת חיים). כל אלה הם תנאים מולדים של אנשים. האם לא כדאי שנשתף באופן ספציפי גם על תנאים מולדים? בלי שיתוף, האם תוכלו להבחין ביניהם כראוי בעצמכם? (לא). באילו מצבים אינכם יכולים להבחין ביניהם? (לפעמים כשאנחנו רואים ביטויים מסוימים אצל מישהו, אנחנו לא יכולים לדעת אם הם משקפים את האישיות או את האינסטינקטים של אותו אדם, או אם הם גילויים של צביונות מושחתים). (כמו כן, הרגלי חיים ושגרת חיים – פעם חשבתי שהם נוצרים על בסיס תנאי חיים ורקע נרכשים; לא הבנתי שהם יכולים להיות תנאים מולדים). אתה רואה, כשמפרקים תוכן מפורט וספציפי כלשהו במסגרת נושא מרכזי אחד, על פני השטח נדמה שאתה מכיר את הפרטים האלה, אבל בחיים האמיתיים אתה קצת מתבלבל ביניהם; עדיין לא ברור לך לגמרי איך להבחין ביניהם, נכון? (נכון). אנחנו עדיין צריכים לשתף באופן ספציפי על הסוגיה הזאת.

בנוגע לשלושת ההיבטים שהזכרנו זה עתה – תנאים מולדים, אנושיות וצביונות מושחתים – הבה נמנה כמה תכנים ספציפיים עבור תנאים מולדים ונשתף עליהם בפירוט, אחד לאחד. באשר לאנושיות ולצביונות מושחתים, לא נפרט אותם. במהלך השיתוף על התכנים והביטויים הספציפיים של תנאים מולדים, ניגע גם בכמה ביטויים של אנושיות ובגילויים של צביונות מושחתים. כשנשתף על אלה, תוכלו להבחין ולהבדיל אם הם שייכים לתנאים מולדים, שאותם אין צורך לשנות, או אם הם שייכים לבעיות באופיים של אנשים או בצביונותיהם המושחתים, שיש צורך לפתור באמצעות חיפוש האמת. באמצעות שיתוף ספציפי תוך שימוש בדוגמאות ובסוגיות קונקרטיות, ההבחנות יהפכו ברורות יותר, נכון? (כן). למשל, יש אנשים שבאים ממשפחות עניות ומצבם הכלכלי ירוד. הם חיים בצמצום; הם תמיד במצוקה ונאלצים לחשב ולתכנן כל הוצאה. הגישה שלהם להוצאת כסף היא לסחוט כל גרוש עד תום. הם נולדו למשפחות כאלה ובתנאים כאלה. לאיזה משלושת ההיבטים ששיתפנו עליהם המצב הזה משתייך? האם זהו תנאי מולד, אנושיות או צביון מושחת? זהו היבט של הרקע המשפחתי שלהם, שהוא תנאי מולד, נכון? (כן). האם הרקע המשפחתי הזה טוב או רע? (מנקודת מבט אנושית, הוא רע). הם מתקשים להתקיים, משפחותיהם עניות, תנאיהם הכלכליים לא מבוססים או אמידים – אלו סוגיות הקשורות לרקע המשפחתי שלהם. אף על פי שאדם מסוג זה נולד למשפחה ענייה, מעולם לא אכל קוויאר, מעולם לא לבש בגדי מותגים, מעולם לא חווה מותרות שונים, ומעולם לא בא במגע עם דברים יוקרתיים או עם אנשים עשירים או מפורסמים, יש לו מצפון והיגיון. באינטראקציה עם אחרים הוא אף פעם לא מנצל אותם. כשהוא רואה מישהו נהנה מדברים טובים או כשהוא רואה מישהו עשיר, למרות שהוא מקנא, אף פעם הוא לא חושב לגנוב או ליטול לעצמו את רכושם של אחרים. לאיזה היבט משתייך הגילוי של אדם מסוג זה? (לאופיו, לאנושיותו). הוא משתייך לאנושיותו. האם הביטוי של אנושיותו בהיבט זה הוא טוב או רע? (אנושיותו טובה וישרה). זה עדיין לא נחשב אנושיות ישרה; פירוש הדבר הוא רק שהוא לא מנצל הטבות קטנות ואינו מחניף לעשירים. הוא מסוגל להתייחס לעניינים כאלה כראוי. כיצד היא אנושיותו של אדם מסוג זה? (אנושיותו טובה יחסית). זוהי אמירה אובייקטיבית; אנושיותו טובה יחסית, כלומר מבחינת אופיו, יש לו יושרה וכבוד עצמי באופן יחסי. אף על פי שהרקע המשפחתי שלו דל ואינו רם מעלה, הוא לא בז לעניים ומעדיף את העשירים, וגם לא מנצל אחרים. יש סוג אחר של אדם: הוא נולד למשפחה עשירה, או כפי שכופרים היו אומרים: "נולד עם כפית זהב בפה". הוא מעולם לא היה צריך לדאוג למזון או לבוש, והכול זמין עבורו; כל מאכל שירצה נמצא בהישג ידו. תנאי משפחתו טובים במיוחד, והוריו מתייחסים אליו יפה מאוד. לאיזה היבט זה משתייך? (גם זה משתייך לרקע המשפחתי שלו). רקע משפחתי הוא תנאי מולד. אף על פי שלאדם מסוג זה יש רקע משפחתי טוב במיוחד, עם תנאים כלכליים טובים וללא דאגות לגבי מזון או לבוש, והוא ראה דברים טובים וחווה את מה שיש לעולם להציע, באינטראקציה עם אחרים, אם הוא רואה מישהו טוב ומוכשר ממנו, או שמצטיין באופן בולט בתחום כלשהו, או שיש לו יוקרה בקרב אנשים, הוא חש קנאה ושובר את הראש איך להשפיל אותו. לאיזה היבט משתייכים הביטויים הללו? (אני חושב שהם משתייכים הן לצביונות מושחתים והן לאנושיות). נכון. ביטויים אלה משתייכים הן לאנושיותו והן לצביונותיו המושחתים. כשאדם מסוג זה רואה מישהו טוב ממנו, הוא חש קנאה, שנאה ורצון לדכא, לענות ולהדיר אותו; הוא רוצה להתעלות עליו. אם הוא רק חושב מחשבות כאלה אך לא פועל על פיהן, הוא אדם בעל אנושיות רעה – האם אנושיותו רעה? (כן). על בסיס אנושיות רעה זו, אם הוא חש התרסה כשהוא רואה מישהו טוב ממנו, חורץ את דינו מאחורי גבו, ואף נוקט תחבולות נסתרות כדי לדכא אותו, אלה הם ביטויים ספציפיים של צביון מושחת. מהי מהותו של צביון מושחת זה? זוהי רשעות. ביטויים אלה משתייכים הן לאנושיות והן לצביון מושחת. אף על פי שתנאי משפחתו של אדם זה טובים והוא אוכל ומתלבש היטב, ואתה עשוי לצפות ממנו להיות בעל תובנה וסובלני כלפי אחרים, כשהוא מקיים אינטראקציה עם אנשים, הוא תמיד רוצה לנצל אותם ותמיד מתחשבן יתר על המידה. כשהוא יוצא למקום כלשהו עם אחרים, הוא מתנהג בקטנוניות ובודק מי הוציא יותר כסף ומי שילם את הוצאות הנסיעה, ואינו מוכן להוציא אפילו אגורה אחת נוספת. כשהוא עובד עם אחרים, הוא תמיד מחשב מי עשה יותר ומי עשה פחות, והוא תמיד חושב על דרכים להתבטל. לאיזה היבט זה משתייך? (זה משתייך לאנושיותו). לאיזה היבט של האנושיות? (אנוכיות ושפלות). אנוכיות ושפלות, אהבה לניצול אחרים, חוסר יושרה וכבוד עצמי – אלה משתייכים לאופיו. באינטראקציה עם אנשים, הוא מתחשבן ואוהב לנצל אחרים אפילו אם הרווח הוא רק אגורה, והוא מחפש כל הזדמנות להרוויח. הוא מנצל את כולם בין אם זה ממקור ציבורי או פרטי, ובין אם מצעירים או ממבוגרים. לא משנה מיהו האדם, הוא לא נרתע והוא מנצל כל הזדמנות שנקרֵית בדרכו. הוא דקדקן ומתחשבן במיוחד באינטראקציות שלו עם אחרים. למשל, בפעם הקודמת ביקשת ממנו טובה, ועכשיו הוא מרגיש שאתה חייב לו. הוא יעשה כל מאמץ כדי לגרום לך להחזיר לו טובה, וזו צריכה להיות טובה גדולה עוד יותר מזו שהוא עשה לך; רק אז הוא מרגיש שזו עסקה הוגנת. האין זו התחשבנות יתר? (כן). זוהי התחשבנות יתר, דקדקנות יתרה עם אחרים ותככנות רבה. אף על פי שלא חסר לאנשים כאלה דבר מבחינת מזון ולבוש, והם נהנים מחיים טובים יותר מכל הבחינות בהשוואה לאחרים, בכל פעם שהם רואים מישהו עם דבר מה שלא ראו מעולם, הם רוצים להשתמש בו קצת ולנסות אותו. הם מרגישים צורך שיהיה להם כל מה שיש לאחרים. אם אין להם את זה, הם חשים אי נוחות וחוסר איזון בליבם, עד כדי אובדן תיאבון וחוסר יכולת לישון; רק כשהם משיגים את זה בעצמם הם חשים סיפוק. איזה מין סוגיה זו? (זו עדיין סוגיה של אנושיות). ביטויים ספציפיים אלה הם סוגיות של אנושיותם, ולא תנאיהם המולדים. תנאים מולדים מתייחסים רק לרקע המשפחתי שלהם ולנסיבות המשפחתיות שהם יכולים ליהנות מהן, בעוד שדרכי התנהלותם והתמודדותם עם דברים שייכות לאנושיותם. הגילויים והביטויים שלהם, כגון גישותיהם, שיטותיהם ומניעיהם לאופן שבו הם מתנהלים ומתמודדים עם דברים, שייכים לסוגיית אופיים; זה עדיין לא מגיע לרמה של צביונות מושחתים. הם אנוכיים, דקדקנים, מתחשבנים יתר על המידה, תככנים ואוהבים לנצל אחרים – האם אלה ביטויים של אנושיות טובה או רעה? (אלה ביטויים של אנושיות רעה). כל אלה הם ביטויים של אופי ירוד ואנושיות רעה. האם ביטויים אלה של אנושיות רעה נראים ונתפסים על ידי אחרים? (כן).

יש אנשים בעלי תווי פנים ברורים שנולדו עם עיניים גדולות, בהירות ואינטליגנטיות שנראות מלאות חיים והבעה. מאז ילדותם הם היו חביבים למדי. לאיזה היבט זה משתייך? (זה משתייך למראה החיצוני שלהם). מראה חיצוני שייך לתנאים מולדים, נכון? (כן). עיניים גדולות, תווי פנים ברורים, ויתרון מולד של מראה טוב – האם זהו היבט של צביונות מושחתים? (לא). האם זה קשור לסוגיות של אנושיות? (לא, זה לא קשור). זה לא קשור לאנושיות או לצביונות מושחתים, ולכן אין צורך לשנות דבר. תנאים מולדים הם מולדים; הם נולדו עם המראה החיצוני הזה, ולא עברו שום שיפור או שינוי מלאכותי. הם פשוט כאלה. אף על פי שהם נאים באופן טבעי, הם תמיד מבולבלים כשהם מתמודדים עם סוגיות מורכבות בחיי היומיום ואינם יודעים כיצד לטפל בהן. חסרה להם גם הבחנה לגבי אנשים, מאורעות ודברים. לא ברור להם עם מי הם יכולים להתרועע וממי עליהם להימנע. הם לא יודעים מי רע ואילו קשרים עלולים להביא עליהם צרות. בגיל עשרים וקצת הם לא יודעים את הדברים האלה, ואפילו בגיל שלושים או ארבעים, למרות שיש להם ניסיון חיים מסוים, הם עדיין לא יודעים. אף על פי שיש להם עיניים גדולות ומלאות הבעה, מוחם מבולבל למדי. איזה מין בעיה זו? (האם זו בעיה באיכותם המולדת?) איכותם המולדת אינה טובה במיוחד. כשהם מקיימים אינטראקציה עם אחרים ומתמודדים עם דברים, הם אף פעם לא יכולים למצוא את העקרונות והם לא יכולים לראות לאשורם סוגים שונים של אנשים. לעתים קרובות אחרים מרמים אותם, מוליכים אותם שולל ומשחקים בהם. מהי איכותם של אנשים מסוג זה? (איכותם ירודה יחסית). איכותם לא טובה. עיניים מלאות הבעה לא מעידות בהכרח על מוח חכם. אף על פי שמבחינת התנאי המולד שלהם יש להם מראה נאה, איכותם לא מזהירה. עם זאת, יש דבר אחד: במהלך שנות לימודיהם הם הצטיינו ברכישת ידע מספרים; הם יכלו לשנן טקסטים ספרותיים במהירות, וכשלמדו מתמטיקה, פיזיקה וכימיה, או שפה חדשה, הם תפסו את הנושא במהירות. הם התקבלו לאוניברסיטה בקלות, המשיכו לתואר שני וקיבלו דוקטורט. תחת מה זה אמור להיכלל? האם זה יכול להיכלל תחת איכותם הטובה? (לא). אם כן, תחת מה זה נכלל? (זה נכלל תחת חוזקותיהם, שהן תנאי מולד שלהם). זה מדויק. אדם מסוג זה מצטיין בלימודים, ברכישת ידע ובמקצועות אקדמיים. הוא תופס במהירות ידע מספרים ודברים תיאורטיים ומבוססי תקנות, כגון היבטים הקשורים למיומנויות מקצועיות וטכנולוגיה או נוסחאות ותקנות למתמטיקה, פיזיקה וכימיה, וזוכר אותם היטב. אדם מסוג זה מצטיין בלימוד הדברים האלה ויש לו כישרון מיוחד לכך. הוא יכול להבין אותם במבט חטוף, והוא מצטיין במיוחד בבחינות ובמענה על שאלות; כשמדובר במענה על שאלות, הוא עושה זאת בקלות – זה המקום שבו הוא יכול להביא לידי ביטוי את נקודות החוזק שלו בצורה הטובה ביותר. אפשר לומר שאדם מסוג זה מרגיש בנוח בים הידע. האם ביטויים אלה מייצגים את איכותו? (לא). הם מייצגים רק שיש לו חוזקה מסוימת. אדם מסוג זה מראה ביצועים מצוינים במיוחד בתחום הידע, מה שמאפשר לאנשים לראות שחוזקתו בתחום זה בולטת. מכיוון שיש לו את החוזקה הזו, ומכיוון שהוא השיג הישגים מסוימים – תואר שני ודוקטורט, והשכלה גבוהה – הוא רואה את עצמו כאדם משכיל, כמלומד וכאינטלקטואל רם מעלה בקרב אנשים אחרים. ככל שהוא קורא יותר ספרים, כך הוא מרגיש יותר שהוא אדם מפורסם, אדם נעלה, ושכל האחרים הם פשוטי עם, חסרי ידע, שאינם מסוגלים להבין את מוחו או לראות אותו לאשורו, ושהם לא באותה רמה כמוהו. כתוצאה מכך, הוא מרגיש לעתים קרובות נעלה על אחרים ורואה את עצמו כיוצא דופן ובלתי רגיל. איזה ביטוי זה? (צביון מושחת). איזה היבט של צביונות מושחתים? (גאוותנות). צביונם המושחת הגאוותני של אנשים כאלה גורם להם לזלזל עוד יותר בהמונים ובאנשים מכל שכבות החברה לאחר שרכשו השכלה גבוהה. בגלל התואר והדיפלומה הגבוהים שלהם, לאחר שהחלו להאמין באל, הם תמיד רוצים שתהיה להם המילה האחרונה בכנסייה ושואפים להיות מנהיגים. בכל פעם שיש בחירות, הם מקווים להיבחר. אם הם לא נבחרים, הם נעשים שליליים ומתייאשים מעצמם. הם לא רוצים להקשיב לדברי המנהיגים והעובדים ורוצים להתנגד להם. לא משנה לאיזו חובה הם שובצו, הם חשים דחייה כלפי המשימה ומעבירים ביקורת מאחורי הקלעים. בליבם הם חושבים: "אין לך הרבה ידע. דבריך חסרי היגיון. בעמקי ליבי אני מזלזל בך כמנהיג כנסייה. אני מסרב לקבל את מרותך! אל תחשוב שאתה טוב ממני. בוא נשווה – בוא נראה מי באמת שווה משהו. בוא נראה מי יכול לצטט יותר מדברי האל ומי יכול לחלוק הבנה גדולה יותר. אם השיתוף שלך פחות טוב משלי, אני מסרב לקבל את מרותך! אף על פי שנבחרת למנהיג, אני לא צריך להקשיב, ליישם או לציית לכל מה שאתה מבקש ממני!". איזה ביטוי זה? (צביון מושחת). זהו גילוי ספציפי של צביון מושחת. האם זה קשור לאנושיות? מכיוון שלאדם מסוג זה יש חוזקה טבעית, ועל בסיס זה הוא לומד רבות, רוכש ידע רב ומשיג מעמד חברתי, הוא מרגיש נעלה על אחרים, ייחודי, ורוצה לדבר מעמדה שמעל כולם ולנהוג בעריצות; בקרב אנשים הוא תמיד רוצה להיות זה שמוביל, שאחרים יקשיבו לו – האם לאדם מסוג זה יש בעיה עם המצפון וההיגיון שלו? (כן, יש לו בעיה). איזה מין בעיה זו? חוזקתו אפשרה לו להשיג בקלות רבה השכלה גבוהה באמצעות לימודים. האם החוזקה עצמה היא בעיה? האם החוזקה עצמה היא היבט של צביונות מושחתים? האם זהו ביטוי של אנושיות רעה? (לא). אולם, מכיוון שיש לו את החוזקה הזו, הוא רכש ידע רב והשיג השכלה גבוהה, בהתאם להערכת החברה ולהגדרתה למעמד. זה הוביל אותו להאמין שצריכה להיות לו המילה האחרונה בכנסייה, שהוא צריך להיות אליטה בכל קבוצת אנשים, ולהיות מעל כולם. האם לאנושיות כזו יש היגיון כלשהו? האם אנושיות כזו טובה? (אנושיותו אינה טובה). באילו מובנים אנושיותו אינה טובה? (חסר לו היגיון ומצפון; הוא תמיד רוצה להיות מעל אחרים). הרצון התמידי להיות מעל אחרים נובע בחלקו מצביון מושחת. במובן אחר, מנקודת מבט של אנושיות, האין זה חוסר בושה במידת מה? (כן). בית האל אינו החברה. האם בית האל משווה כישורים אקדמיים בבחירת מנהיגים? (לא). על מה מבסס בית האל את בחירת המנהיגים? הוא מבסס אותה על עקרונות-האמת, הלא כן? (כן). בבית האל, בחירת המנהיגים מבוססת על עקרונות-האמת, ולא על מי שיש לו כישורים אקדמיים גבוהים יותר. האם הם מכירים את העקרונות לבחירת מנהיגים? כן, אבל הם מתייחסים לעקרונות אלה כאל הצהרות בירוקרטיות ותיאוריות בלבד, ואינם יודעים כיצד ליישם אותם בפועל או להחיל אותם בחיי היומיום. הם מפיצים כל הזמן את הרעיון שרק בעלי כישורים אקדמיים גבוהים ניחנים באיכות טובה, יכולים להבין את האמת ויכולים להנהיג אחרים. מכיוון שיש להם כישורים אקדמיים גבוהים, ידע מסוים ומעמד חברתי, ומתוך מחשבה שבית האל פועל כמו החברה, הם משתמשים בידע ובכישורים האקדמיים הגבוהים שלהם כהון כדי לנסות להיות בעלי המילה האחרונה בבית האל. הם רוצים להחליף את העקרונות לבחירת מנהיגים בבית האל בדרכים שלהם להתייחסות לאנשים ולהתמודדות עם דברים, ובגישות, בהשקפות ובנקודות המבט שלהם לגבי מעמד חברתי. האין זה חסר היגיון? (כן). איזו דרך אחרת יש לתאר חוסר היגיון? (חוסר בושה). במילים פשוטות, זהו חוסר בושה; דרך אחרת לומר זאת היא שלאדם מסוג זה יש רציונליות ירודה מאוד. אתה מבין, אף על פי שהוא קיבל מה שמכונה השכלה גבוהה, וקרא ספרים רבים, אף אחד מהספרים הללו ואף מורה או מחנך מעולם לא לימדו אותו כיצד לנהוג בהיגיון. במקום זאת, לאחר שלמד דברים רבים מספרים, הוא חש שצבר הון ושהוא נעלה על אנשים רגילים. אף על פי שחוזקתו אינה דבר שלילי והיא תנאי מולד, חוזקה זו עלולה להוביל בקלות לתוצאה מסוימת – היא גורמת לו להיות גאוותן ויהיר, לאבד את הגיונו ולהפוך לחצוף וחסר בושה. למרות שקרא ספרים רבים ורכש ידע רב, הוא לא מבין את משמעות המילה "בושה". לכן, לאחר שרכש כמה כישורים אקדמיים, הוא משתמש בזה כהון כדי להתרברב בכל מקום, והוא רוצה להשתמש בזה כדי לזכות במעמד בבית האל ולהיות בעל המילה האחרונה. הוא חושב: "יש לי כישורים אקדמיים גבוהים ואני לומד דברים במהירות, מה שאומר שיש לי איכות טובה. יתרה מכך, אני בעל ידע רב, ראיתי הרבה מהעולם ואני מהיר תפיסה, ולכן אני ראוי להנהיג אחרים". המשמעות המרומזת מכך היא שהידע והחוזקות שלו הם האמת. כל אלה הם ביטויים של חוסר היגיון. האם לאדם מסוג זה, שחסר לו היגיון, יש יושרה? האם יש לו כבוד עצמי? (לא). חוסר יושרה וכבוד עצמי – האם זהו ביטוי של אנושיות טובה או של אנושיות נתעבת ושפלה? (זהו ביטוי של אנושיות נתעבת). לאנשים כאלה אין אנושיות טובה. הם מוקירים יותר מכול את כישוריהם האקדמיים, מעמדם החברתי, ערכם האישי ומעמדם. עם אלה כהון שלהם, הם גאוותנים ויהירים ביותר, ורוצים להיות בעלי המילה האחרונה. זהו ביטוי של אנושיות נתעבת. סוגיה זו כוללת שני היבטים: האחד נוגע לאנושיותם והשני לצביונם המושחת. השקפתם לגבי סוגיות וגישתם ונקודות המבט שלהם לגבי טיפול בסוגיות קשורות לאנושיותם. אנושיות מסוג זה מובילה אותם לפתח פעולות, ביטויים וגילויים ספציפיים, שהם ביטויים של צביון מושחת.

יש אנשים שמטבעם אינם דברנים; מגיל צעיר, הם לא אוהבים לדבר הרבה. כשהם מקיימים אינטראקציה עם אחרים שפתם פשוטה ולא עשירה, וכשקורים להם דברים רבים, אין להם מחשבות רבות וגם אין להם מילים רבות כדי לבטא אותן. גם אם הם אכן מבטאים את עצמם, דבריהם נאמרים בפשטות רבה. איזה מין בעיה זו? (זוהי בעיה הקשורה לאישיותם). זוהי בעיה באישיותם, והיא חלק מהתנאים המולדים שלהם. אישיותם שתקנית מטבעה. הם משתמשים בשפה פשוטה, אין להם מחשבות מורכבות במיוחד, ובאינטראקציה עם אחרים הם לא ששים לדבר. כאשר משתפים על האמת במהלך כינוסים, הם רק מקשיבים כשאחרים מדברים, ואם הם מצליחים לספק תגובה פשוטה אחרי שאחרים סיימו לדבר, זה כבר די טוב. אם תשאל אותם: "מה אתה מבין מזה?" הם יאמרו: "ההבנה שלי דומה לשלך". אם תבקש מהם לפרט, הם יאמרו: "אני חושב כמוך", ואז לא יהיה להם מה להוסיף. זוהי פשוט אישיותם; אם תבקש מהם לומר עוד, לא יהיה להם מה לומר. זהו חלק מהתנאים המולדים שלהם. יש סוג נוסף של אנשים, שאף על פי שכלפי חוץ נראה שאין להם הרבה מה לומר והם לעתים קרובות שתקנים, הם אוהבים לשאול בפרטיות על ענייני רכילות, ולומר דברים כמו: "מאיזה אזור כמורה האח פלוני או האחות אלמונית? שמעתי שהם מאמינים באל שמונה שנים – האם הם היו אי-פעם מנהיגים? בני כמה הם? האם זה נכון שהם התגרשו ויש להם ילד?" איזה מין ביטוי זה? על פני השטח, הם ממעטים לדבר ולא אוהבים לדבר במקומות ציבוריים. שפתם לא עשירה במיוחד, וחסרות להם המילים כדי לתקשר באופן רגיל עם אחרים. אולם בהיבטים אחרים יש להם הרבה מה לומר והם תמיד אוהבים לברר על אחרים ולומר דברים כמו: "האם האדם ההוא עבר ניתוח עפעפיים כפול? העור שלה כל כך בהיר – האם היא הולכת לעתים קרובות למכוני יופי?" או "אני רואה שפלוני אלמוני תמיד משתמש במחשב הכי חדש, וכל בגדיו הם בגדי מותגים ויקרים למדי. האם משפחתו אמידה? איזה סוג עסק יש למשפחתו? האם אבא שלו פקיד ממשלתי?" אילו בעיות כרוכות בביטויים אלה? (הם כוללים בעיות הקשורות לאנושיותם). לאהוב לרכל, לאסוף מידע על עניינים אישיים של מה בכך, וליהנות מפטפוט על עניינים של אחרים – אלה הם ביטויים הקשורים לאנושיותו של אדם. האם הביטויים האלה טובים? (לא). באילו מובנים הם לא טובים? אילו בעיות של אנושיות הם כוללים? הם לא הזיקו לאיש, לא ייסרו איש, וגם לא פגעו באינטרסים של אחרים, אז מדוע הביטויים האלה נחשבים רעים? (הם תמיד רוצים לדעת על עניינים של אנשים אחרים, כל הזמן מרחרחים בעניינים של אחרים מאחורי גבם. יש בעיה בהיגיון של האנושיות שלהם). זה קשור להיגיון של האנושיות שלהם. אילו היו שואלים בכנות ובישירות, למשל: "אח פלוני, בן כמה אתה?" האם זה היה ביטוי רגיל של אנושיות? (כן). האם שאלה באופן כזה היא גלויה וישרה? האם היא ראויה? (כן). אם כך, מדוע אנשים מסוימים לא שואלים או מדברים ישירות עם האנשים המעורבים? מדוע הם נוקטים בתחבולות מפוקפקות מאחורי גבם של אחרים? אם אפשר לשאול על נושא או לדבר עליו באופן אישי, יש להעלות אותו בגלוי. מדוע ללחוש סודות מאחורי גבם של אחרים? האם זה לא קשור לגישה ולשיטה מסוימות של התנהלות עצמית והתמודדות עם דברים? האם הגישה והשיטה האלה טובות? (לא). מדוע הגישה והשיטה האלה לא נחשבות טובות? האם האנשים האלה, שאוהבים לברר דברים בסתר, נהנים לחטט בפרטיות של אחרים ולבחון אנשים מאחורי גבם? (כן). מדוע הם אוהבים לבחון אנשים מאחורי גבם? אם יש להם שאלות, מדוע הם לא שואלים אותן ישירות? האם קשה לשאול פנים אל פנים? הם מרגישים שלא קל או לא אפשרי לשאול ישירות, ולכן הם מבררים מאחורי גבם של אחרים. האין זו הסיבה שהם פועלים כך? (כן). למעשה, יש דברים שאפשר לשאול ישירות, כמו: "כמה שנים אתה מאמין באל? האם למדת בקולג'? מהי רמת ההשכלה שלך? בן כמה אתה?" את כל אלה אפשר לשאול פנים אל פנים. אם אנשים מסוימים לא מוכנים לענות על שאלותיך, אל תשאל, וגם אל תברר מאחורי גבם. אם אתה חושב שהם יהיו מוכנים לחלוק איתך דברים מסוימים, או אם אתם מכירים זה את זה והם בוטחים בך מספיק כדי לדבר, אזי אתה יכול לשאול אותם ישירות. מדוע להתעקש ללכת סחור סחור כדי לברר מאחורי גבם? האם זה באמת נחוץ? האם זה לא נראה די שפל? האנשים האלה לא מעזים לשאול ישירות כי הם חוששים שהאדם השני לא יאמר להם. אבל הם רוצים מאוד לדעת ולברר לגבי הדברים האלה. אם הם לא יגלו, הם ירגישו חוסר שקט, אבל ברגע שיקבלו את המידע הם ירגישו שלווה פנימית, כאילו השיגו אוצר יקר. איזה מין אנשים הם? אנשים שנהנים לברר על עניינים פרטיים ולהשיג מידע אישי על אחרים – אנשים כאלה נוטים לרכל ולשפוט אחרים, הלא כן? (כן). אם אתה מאמין שהאדם השני יהיה מוכן לענות על שאלותיך, אתה יכול לשאול אותו ולברר על הדברים האלה ישירות. אם האדם השני מרגיש שחלק משאלותיך מוגזמות וחורגות ממה שראוי לשאול, והוא מסרב לענות לך, זה בסדר. אם הוא לא רוצה לענות לך או לא רוצה שתדע דברים מסוימים, גם אל תברר מאחורי גבו. אם תתעקש להשיג מידע או לדעת על עניינים פרטיים של אדם אחר, מצד אחד, הוא יתחיל להתייחס אליך בחשדנות: "מדוע אתה רוצה לדעת את הדברים האלה? מדוע אתה מנסה לברר עליי מאחורי גבי? האם אתה מבקש לשלוט בי, לייסר אותי, או למכור אותי?" זהו היבט אחד. מצד שני, איזה צורך יש לך לדעת על אחרים? איזו זכות יש לך לדעת עליהם דברים? האם אתה רוצה לאסוף מידע על כולם? אתה מוכרח לדעת על הכול – האם אתה מתמחה באיסוף מידע? האם זוהי עבודתך? בית האל לא הטיל על איש שליחות כזאת. אם אתה מנסה כל הזמן לברר על ענייניהם הפרטיים של אחרים, ולברר על דברים שהם לא רוצים שתדע, הדבר גורם להם לחשוב שאתה מעצבן מאוד. כיצד היא אנושיותו של אדם שבעיני אחרים הוא מעצבן? לכל הפחות, זהו אדם חסר בושה. כיצד כופרים מכנים אדם כזה? נבל חצוף. האנושיות של אנשים כאלה שפלה, הם חסרי כבוד עצמי, והם רוצים לברר על הכול ומתנהלים באופן לא ראוי. האם הם לא כאלה? (כן). האם אנושיותו של אדם מסוג זה טובה או רעה? (אנושיותו רעה). לכל הפחות, אנושיותו לא טובה. זהו ביטוי אחד במסגרת הקטגוריה של אנושיות לא טובה – התנהלות לא ראויה וכל הזמן שימוש בתחבולות מפוקפקות. על פני השטח, הם נראים מנומסים, מכבדים ואדיבים כלפיך, בעלי נימוסים טובים וראויים באופן התנהלותם. אולם, מאחורי גבך הם נוקטים בתחבולות מפוקפקות, מבררים לגבי גילך, לגבי הרקע המשפחתי שלך ולגבי היבטים אחרים שלך, מבלי לדון בכך בגלוי או לשאול אותך ישירות. באינטראקציה ובשיחה עם אחרים, הם לא כנים או ישירים; במקום זאת, הם תמיד נוקטים בתחבולות מפוקפקות מאחורי גבם של אנשים ועושים דברים שלא ניתן לחשוף לאור היום. הם מהרהרים כל הזמן בענייניהם הפרטיים של אחרים ובמה שאחרים חושבים, ותמיד טרודים בעניינים כאלה. אנושיותו של אדם מסוג זה אינה טובה, ובכל קבוצה, אנשים כאלה אינם אהודים על איש. זה לא שאנשים לא רוצים שתדע דברים אישיים או שהם מסתירים ממך משהו; אלא שהאנושיות שלך ושיטת התנהלותך והתמודדותך עם דברים גורמות לאחרים לא לאהוב אותך. הסיבה שאנשים לא אוהבים אותך היא ששיטת התנהלותך והתמודדותך עם דברים היא נבזית במקצת; הטקטיקות שבהן אתה משתמש הן שפלות ומטונפות, במקום להיות ראויות וישרות. נראה שלאנשים מסוימים אין בעיות באינטראקציה עם אחרים פנים אל פנים, אך מאחורי גבם, הם תמיד עושים דברים בחשאי. כשאחרים מתרחקים, הם פותחים במהירות את המחשבים שלהם כדי לראות עם מי הם שוחחו, על מה הם דיברו, מה הם כתבו ביומניהם, ואילו תובנות יש להם. לפעמים, כשלמישהו יש סיסמה במחשב, הם מנסים לחלץ אותה ממנו באמירה: "האם שינית את סיסמת המחשב שלך? אני בדיוק שיניתי את שלי ל-1234567, אולי גם אתה צריך לשנות את שלך". מהי המטרה באמירה זו? "אני אומר לך את הסיסמה שלי – גם אתה צריך לומר לי את שלך, כדי שתהיה לי הזדמנות לבדוק את המחשב שלך". יש אנשים שאף מעזים לחטט בתיקים ובחפצים של אחרים כשהם לא בסביבה. לדוגמה, אם הם רואים מישהו מרכיב זוג אוזניות חדש ורוצים לדעת מהי איכות השמע, הם עשויים להעז לקחת את האוזניות ולהאזין כשהאדם לא בסביבה. אם תבקש בגלוי מאותו אדם לשאול את האוזניות שלו והוא יסכים, תוכל לנסות אותן כדין. אם הוא לא יסכים, אל תנסה אותן. האין זו הדרך הראויה לטפל בזה? בין שאחרים מסכימים ובין שלא, עליך לטפל בדברים בגלוי בפניהם, ולא מאחורי גבם. אדם מסוג זה פשוט אינו יכול לעשות זאת – הוא תמיד נוקט בתחבולות מפוקפקות. עד לאיזו רמה? ברגע שאתה מתרחק, הוא מיד עובר על חפציך, בודק מה כתבת ברשימות ההקדשות הרוחניות שלך ומעתיק אותן במהירות מחשש שיחמיץ משהו. על פני השטח נראה שאנשים כאלה כמהים לאמת, אך מעשיהם מאחורי הקלעים מטונפים. כשהם רואים שקנית מחשב חדש הם חשים קנאה. כלפי חוץ, הם אומרים שהמחשב החדש נהדר ומהיר, אך בתוכם הם חושבים: "מהיר? אני מקווה שהוא יתקלקל יום אחד!" יום אחד אתה מזכיר שהמחשב החדש לא עובד היטב והוא איטי, והם חשים שמחה בסתר: "מגיע לך על השימוש בחדש! אני אפילו לא זכיתי להשתמש במחשב אחד, אז עדיף שגם אתה לא תוכל!" מוחם מלא במחשבות שפלות ומטונפות שלא ניתן לחשוף אותן לאור היום. יש אנשים שכאשר הם רואים שלמישהו יש בגד יפה, הם רוצים למדוד אותו גם כן. אך במקום לבקש ישירות, הם פשוט מחכים להזדמנות ללבוש אותו בסתר כשהאדם לא בסביבה. הם מסתכלים על עצמם במראה וחושבים שהם נראים נהדר, אך ברגע שהם שומעים את צעדיו של האדם החוזר, הם ממהרים לפשוט את הבגד ולהחזירו למקומו. אף על פי שהתחבולות המפוקפקות של אדם מסוג זה ודרכי התמודדותו עם דברים לא כרוכות בצביון מושחת ולא חמורות כמו צביון מושחת, גישתם להתנהלות ולהתמודדות עם דברים והאופן שבו הם מתייחסים לאנשים הם דוחים ומתועבים למדי, וזה משפיע על חייהם הרגילים של אחרים במידה מסוימת. לכן, אפשר לומר שלאדם מסוג זה יש בעיות חמורות באנושיותו. עד כמה חמורות? הם לא מתנהלים באופן ראוי, נוקטים בתחבולות מפוקפקות רבות מאחורי הקלעים, ודרך התמודדותם עם בעיות היא נבזית ומטונפת. הם תמיד חשאיים; אף פעם הם לא עושים דברים בגלוי, ותמיד עושים דברים מאחורי גבם של אנשים. כשאחרים לא בסביבה, לא שמים לב, או כשאף אחד לא יכול לראות או לגלות מה הם עושים, הם עושים דברים בחשאי. אנושיותם של אנשים מסוג זה אינה טובה. הם תמיד חיים בפינות חשוכות, עטופים באווירה של חושך, ואינם מסוגלים להתמודד עם האור או עם אנשים אחרים. אנושיותם שפלה ומטונפת. האם הביטויים האלה של אנושיותם השפלה הם אינסטנקטיביים? (לא). הם חשים נבוכים לעשות דברים בפני אחרים; הם מעדיפים לעשותם מאחורי גבם, וכשהם פועלים מאחורי גבם של אחרים, הם לא מגלים שום ריסון. האם יש לזה קשר לאישיותם? (לא). אם תאמר שהתחבולות המפוקפקות האלה או מה שהם חושפים ומביאים לידי ביטוי באנושיותם קשורים להיבט מסוים של צביונות מושחתים, זה לא יהיה מדויק. אולם, הם תמיד משתמשים בתחבולות המפוקפקות שלהם. על פני השטח נראה שהם לא עשו שום טעויות גדולות, וכשהכנסייה מטילה עליהם חובה, רוב הזמן הם משקיעים בה את ליבם והם צייתנים; הם אפילו נראים די ראויים כלפי חוץ. אך מאחורי הקלעים, זה סיפור אחר – כמו עכבר, ברגע שאיש לא צופה, הם מתחילים לנקוט בתחבולות מפוקפקות ולהתעסק בדברים. האין האנשים האלה בדיוק כמו עכברים? חשבו על זה – אם זוהי אנושיותם וזו הדרך שבה הם מקיימים אינטראקציה עם אחרים ומתמודדים עם דברים, אם האופי המוסרי של אנושיותם הוא מסוג זה ויש להם מהות אנושית מסוג זה, כיצד הם מתייחסים לאל ולאמת? האם הם מתייחסים לאל ולאמת באותו אופן שבו הם מתייחסים לאנשים? (כן). האם גם אז הם נוקטים בתחבולות מפוקפקות מאחורי הקלעים? הם מנסים בכל דרך אפשרית להימנע מפיקוחם של מנהיגים ועובדים, ופועלים באופן אחד בפניהם ובאופן אחר מאחורי גבם. הם לא מקבלים את בחינתו של האל, וגם לא מקבלים את האמת בעמקי ליבם. לא משנה מה אומרים דברי האל, הם ניגשים אליהם בדרכם שלהם, נוקטים בתחבולות מפוקפקות ועושים דברים מסוימים למראית עין, כך שכלפי חוץ איש לא יכול לראות שום בעיות או עוולות. כלפי חוץ נראה שהם לא עושים שום דבר רע ושהם מיישמים בפועל את האמת, אך מאחורי הקלעים הם כבר נקטו בתחבולותיהם המפוקפקות והעוולות כבר נעשו בסתר, מבלי שאיש ידע. הם לא מאמינים בבחינתו של האל ואינם מקבלים אותה, ולכן, הם לא מקבלים את האמת. במה זה כרוך? זה כרוך בצביונות מושחתים. כשהם מתייחסים לאל, לאמת ולחובתם עם אנושיות מסוג זה ובדרך זו של אינטראקציה עם אחרים והתמודדות עם דברים, הביטויים הספציפיים של אנושיותם חושפים צביונות מושחתים. מה כוללים הצביונות המושחתים האלה? לכל הפחות, הם כוללים ערמומיות. אם מעשיהם חשאיים ומטעים עוד יותר, מה זה כולל? (זה מסלים לכדי רשעות). הערמומיות והרשעות נכללות בתוך צביונותיהם המושחתים. בנוסף, עמוק בליבם, הם תמיד מטפחים ספקות לגבי האמת ולגבי בחינתו של האל. זה מושרש בהם עמוק. הם חושבים: "איש אינו יודע מה אני עושה מאחורי הקלעים. לא ראיתי את האל בשום מקום, אז בוודאי גם האל לא יודע – רק אני יודע". גם זה כולל צביון מושחת, הלא כן? לאיזה היבט של צביונות מושחתים זה קשור? (האם זו עיקשות?) אכן יש בתוכם צביון עיקש. אם כן, האם מהות המחשבות האלה היא סלידה מהאמת? (כן). גישתם כלפי האמת היא של התנגדות והתקוממות. מלבד היותם עיקשים, הם סולדים במיוחד מהאמת, מה שהופך את זה לבעיה חמורה. ברגע שהבעיה כוללת צביון מושחת, היא חמורה יותר מסתם אנושיות ירודה. היא כוללת מרדנות באל, התנגדות לאל, ואת מהות ההליכה נגד האמת. היא כוללת את גישת האדם כלפי האל והאמת. כאשר הבעיה כוללת צביון מושחת, היא כוללת את עקרונות-האמת ואת הצורך לפתור צביונות מושחתים באמצעות האמת.

יש אנשים שמטבעם גבוהים ובעלי גזרה נאה, ויותר מכך, יש להם תווי פנים פרופורציונליים, נקיים ומעודנים, והם נעימים למראה בעיני אחרים. לא משנה מה הם לובשים, אנשים מעריצים אותם ואומרים: "הם באמת כמו פרסומת מהלכת – כל כך נאים, כל כך יפים, כל כך מהממים!" האם זה משתייך לתנאים המולדים שלהם, לאנושיותם, או לצביונותיהם המושחתים? (זהו המראה הטבעי שלהם). הם נולדו עם מראה נאה. מכיוון שהם מושכים מטבעם ובעלי גזרה נאה, המבוגרים במשפחתם שיבחו אותם עוד מגיל צעיר, חבריהם לכיתה קינאו בהם, והוריהם פינקו אותם במיוחד. הוריהם היו מקשטים אותם מדי יום, ולפני שהיו בני שלוש או חמש, יום אחד הם היו לבושים כמו ילדה קטנה ולמחרת כמו ילד קטן. בקיצור, הם היו אהובים כמו צעצוע קטן ויקר. כשהם גדלים הם אוהבים במיוחד להיראות טוב. הם גדלים בסביבת חיים מודרנית ומיוחסת, ומפתחים הרגל להתלבש יפה. במיוחד לאחר שנחשפו למגוון תובנות בעולם האופנה, הם מתחילים ליהנות מהתאמת צבעים, גזרות וסגנונות; הם מתלבשים בטוב טעם במיוחד ומקרינים הופעה מעודנת. אפילו חולצת טי ומכנסי ג'ינס פשוטים נראים עליהם אחרת, וכשהם משולבים עם זוג נעליים בצבעים הרמוניים, סגנונם נעשה מרשים עוד יותר – הם פשוט מהממים ונאים להפליא. רק לראות אותם זה תענוג לעיניים. בכל פעם שהם מופיעים, במקומות ציבוריים או ברחובות, הם מושכים תשומת לב רבה. מכיוון שהם נולדו עם מראה נאה ויש להם את התנאי המולד הזה, והם יודעים להתלבש היטב, ומקרינים הופעה מעודנת במיוחד ולא משנה איך הם מתלבשים, הן בני מינם והן בני המין השני נהנים במיוחד מקיום אינטראקציה והתרועעות איתם. אנשים להוטים לשבת קרוב אליהם, לדבר ולשוחח איתם, ולקיים איתם קשר קרוב כדי שיופיים יוכל להסב להם הנאה. האם זו אשמתם? (לא). בזכות התנאי המולד הטוב שלהם, אנשים תמיד סובלניים כלפי כל בעיה, פגם או חסרון שיש להם. לכן, לכל מקום שהם הולכים הם מתקבלים באהדה רבה והם פופולריים במיוחד. גם אם הם אומרים דבר מה לא נעים, אחרים עדיין נהנים לשמוע אותם. כשכעסם מתפרץ או שהם מפגינים גישה חצופה, לאנשים לא אכפת והם לא נעלבים – הם אפילו רואים בזה מעין גמול שהם מקבלים מהם. ככל שהחוויות האלה מצטברות, התנאי המולד שלהם מעניק להם תחושת עליונות. הם מתחילים לחשוב: "להיות נאה, בעל הופעה מעודנת ולבוש היטב, כל זה מאפשר לי להיות פופולרי בכל מקום שאליו אני הולך – זה פנטסטי! החברה הזאת, האנושות הזאת, הן באמת מעריכות את זה. נראה שהתנאי המולד הזה שהוריי העניקו לי הוא ההון שלי. קל יותר למצוא עבודה, ובמהלך בחינות, אם אני רוצה להעתיק מדף של מישהו, כל מה שאני צריך לעשות זה להעיף בו מבט, והוא יציע לי אותו". אנשים רבים מהמין השני מחזרים אחריהם, וגם בקרב בני מינם יש רבים שמתייחסים אליהם יפה ומשבחים ללא הרף את יופיים ואת המראה הנאה שלהם. עם הזמן, הדבר גורם להם להנאה גוברת מהיתרון הזה. יתרון זה מביא להם נוחות רבה, יתרונות רבים והרבה יחס מועדף, ומאפשר להם ליהנות מדברים רבים. לכן, בסביבה כזו, הם מפתחים דרישות מסוימות מעצמם. הם לא יעזבו את הבית מבלי להתאפר, ואם יופיע על פניהם אפילו פצעון אחד, הם לא יעזו להיראות. הם זהירים בתזונתם, נמנעים ממזונות חריפים ומרוטב סויה, ודואגים לעצמם: "מתי הפצעון הזה ייעלם? אני לא יכול לפוצץ אותו – אני חושש שזה ישאיר צלקת. אבל אם לא אפוצץ אותו, האם בני המין השני שהעריצו אותי פעם יראו אותו ויחשבו שאני כבר לא מושך, שאני כבר לא האדם שעליו הם חולמים? האם הם יתחילו להיות אדישים כלפיי? מה עליי לעשות? אני מניח שאצטרך לחכות עד שהפצעון ייעלם לפני שאצא. אני בהחלט לא יכול לאפשר לאנשים לראות אותי כך; זה יהרוס את התדמית המושלמת שיש להם לגביי". יש אנשים שחייבים להתאים באופן מושלם את הצבעים, הגזרות והסגנונות של בגדיהם. לפני שהם יוצאים הם חייבים לבדוק את עצמם במראה מכל זווית, ויש אף כאלה שמצלמים סלפי כדי לוודא שהם נראים מושלמים באור השמש או תחת תאורה מלאכותית, ומוודאים שהיבטים כמו העור שלהם, גוון פניהם, תסרוקתם, לבושם והופעתם נעימים לעין וזוכים לחיבתם של אחרים, ורק אז הם מרגישים מוכנים לצאת. גם לאחר שהתחילו לבצע את חובתם, הם עדיין שומרים על אורח חיים זה. אם הם לא התקלחו יום אחד עקב נסיבות מיוחדות, ומישהו מהמין השני מתקרב, הם מתחמקים ממנו במהירות. הם מרגישים שאם לא התקלחו, הם לא ראויים להיראות. מכיוון שיש להם כל כך הרבה דרישות לגבי הופעתם והתנהגותם, זה משפיע על חייהם היומיומיים. אם הם הולכים למקום שבו אינם יכולים להתקלח, הם חשים מצוקה, סובלים במידה רבה, ואינם מסוגלים לאכול או לישון היטב. הם חושבים: "מה אעשה אם לא אוכל להתקלח? מעולם לא עברו עליי יותר משלושה ימים בלי מקלחת. אם אתחיל להפיץ ריח לא נעים, האם אנשים יזלזלו בי? האם התדמית שלי כבר לא תהיה מושלמת? האם כבר לא אהיה מושא חלומותיהם של אחרים? מה עליי לעשות?" אם הם מוצאים את עצמם במקום עם תנאי מחיה ירודים וארוחות שאינן מזינות מספיק או מאוזנות היטב, הם מתחילים לדאוג: "האם זה ישפיע על העור שלי? האם העור שלי יהפוך מחוספס או יזדקן? האם יהיו לי קמטים? אני לא יכול להישאר במקום הזה – אני צריך לצאת מפה!" תחושת העליונות שמביא להם התנאי המולד שלהם הופכת את חייהם למסובכים במיוחד, וגורמת להם לחיות באופן מתיש ומרוסן במיוחד. הם מודאגים מאוד מדעותיהם של אחרים עליהם, במיוחד מהאופן שבו אחרים מעריכים את לבושם, הופעתם והתנהגותם, ואכפת להם כל כך מהאופן שבו אחרים תופסים אותם – עד כדי כך שלאיזו רמה זה מגיע? לרמה שזה משפיע על חייהם הרגילים, על עבודתם ועל ביצוע חובתם. תחושת העליונות שבאה מהופעתם הפכה אותם לשטחיים מאוד, עסוקים מאוד במראה שלהם, ומודאגים מאוד מהאופן שבו אחרים תופסים אותם. איזה מין בעיה זו? האם כל הביטויים האלה הם גישה נכונה להתמודדות עם בעיות בחיי היומיום? (לא). האם אלה הן השקפות מעוותות שהם פיתחו במהלך חיי היומיום שלהם? (כן). אם כן, למה קשורים הביטויים האלה? (הם קשורים לאנושיותם). לאיזה היבט של אנושיותם זה נוגע? מהי הבעיה באופן התנהלותם? האם זו שטחיוּת? (כן). שטחיוּת היא בעיה אחת בתוך אנושיותם. מה עוד? יהירות, דאגה לאופן שבו אחרים תופסים אותם, הרצון להיות האדם המושלם ביותר בעיני אחרים, ושבריריות וחוסר יכולת מיוחדים לסבול קשיים. בנוסף, יש גם אנוכיות. כדי לשמור על התדמית שלהם, הם גורמים לכולם לטפל בהם ולשרת אותם, בעוד הם מסרבים לסבול ולו את הקושי הקל ביותר. תחושת העליונות שמביא להם המראה הטבעי שלהם גורמת להם לרצות שכולם יסתובבו סביבם. המוקד המרכזי של חייהם היומיומיים והמטרה שהם שואפים להשיג הם לשמור על הופעתם החיצונית. למשל, קרה פעם שבזמן צילום הם חייכו, ומישהו הבחין בחתיכת חסה שנתקעה בשיניהם. מאותו רגע ואילך, הם הפסיקו לאכול עלי חסה. גם אם זו האפשרות היחידה הזמינה ואין להם ברירה אלא לאכול חסה, הם שוטפים מיד את פיהם לאחר האכילה וחייבים בהחלט לבדוק במראה וראות ששום דבר לא נתקע בשיניהם לפני שהם מעזים לצאת ולראות אחרים. האם זו בעיה בתוך אנושיותם? (כן). הבעיות הנפוצות האלה בחיי היומיום משתייכות לתחום האנושיות ועדיין לא הסלימו לרמה של צביון מושחת. הבעיות שהם מתמודדים איתן קשורות כולן רק להיבטים של חיי אנוש – הם מנסים לשמור על יופיים ועל רמה גבוהה של תשומת לב מאחרים על ידי התמקדות בהופעתם הפיזית ובדרישות שלהם מעצמם. כל מה שהם עושים – בין שזה לאכול, להתלבש או לסבול קשיים ולשלם מחיר – בהתמודדות עם הבעיות האלה, השקפותיהם וגישתם מכוונות כולן לשמירה על הופעתם החיצונית כדי שתמיד ייראו נעימים לעין, והם מוודאים שאחרים מתרשמים מהם לטובה ושהם מושכים רמה גבוהה של תשומת לב. האם זה נוגע לאנושיותם? (כן). כל הביטויים האלה נוגעים לאנושיותם – הם מראים שאנושיותם שטחית מדי.

יש עוד סוג של אנשים, שיוצאים מגדרם ומתרברבים בכל פעם שבני המין השני נמצאים בסביבה. הם מנסים להתלבש באופן מיוחד יותר ומתאפרים כדי להיראות מפתים יותר. לדוגמה, התנהגותם והופעתם עדיין רגילים כשהם נמצאים עם אחים ואחיות שהם מכירים היטב, אך ברגע שמופיע אדם מהמין השני ובטווח הגילאים שלהם, הם מתרגשים בליבם ומרגישים צורך לאמץ לבוש והופעה מיוחדים. יש נשים שממהרות למרוח שפתון כדי להבליט את שפתיהן בצבע עז יותר, מדגישות את גבותיהן, ואם יש להן מספיק זמן, הן מוסיפות גם סומק. בדרך כלל שערן אסוף בקוקו, אך ברגע שהן פוגשות גבר שמוצא חן בעיניהן או שהן נמשכות אליו, הן מייפות את הופעתן ומפזרות את השיער על כתפיהן. יש גברים שמטפלים בשערם כך שייראה מבריק, מעצבים אותו בתסרוקת אופנתית קוריאנית, הונג-קונגית או מערבית, מסדרים את שיערהזקן, מרכיבים משקפיים, מחליפים לבגדים יפים יותר, ואם התנאים מאפשרים, הם אף מתיזים מעט בושם – כל זאת כדי למשוך את בנות המין השני. כשהם משוחחים עם בנות המין השני, הם נוהגים להשתמש מדי פעם במילים גבוהות כדי להתרברב ולהפגין את העידון התרבותי, האלגנטיות, השנינות, וחוש ההומור שלהם. הכוונה מאחורי כל המעשים האלה מכוונת מאוד – הם עושים זאת אך ורק כדי למשוך את בנות המין השני. יש אנשים, שבנוכחות בן המין השני שמוצא חן בעיניהם או שהוא בן גילם, נעשים אפילו יותר מלאי חיים, מדברים יותר, מבטאים את עצמם טוב יותר, עיניהם נעשות ערניות יותר והן כבר לא קהות או מזוגגות, והבעות פניהם נעשות מגוונות במיוחד. מה פשר הדבר? מדוע הם נראים מאולצים ולא טבעיים במיוחד כשהם רואים את בן המין השני? בדרך כלל, במפגש ראשון בין בני המין השני ישנה מבוכה מסוימת, אך לאחר כמה מפגשים הם כבר מכירים זה את זה טוב יותר, והתנהגותם נעשית טבעית יותר. אך יש אנשים שבכל פעם שהם רואים את בן המין השני, הם נעשים מלאי חיים ונרגשים במיוחד. איזה מין בעיה זו? (מדובר בפיתוי, וזה מגיע לרמה של צביון מושחת). איזה מין צביון מושחת זה? (רשעות). האם אין להם בעיה עם האנושיות שלהם? (יש להם). אם נדייק, זוהי בעיה באנושיות של אנשים כאלה. איזה היבט באנושיות שלהם בעייתי כאן? זוהי בעיה של יחסים עם המין השני. כיצד כופרים מתארים זאת? הם קוראים לזה בעיה בהתנהלות הבין-אישית של האדם, הלא כן? (כן). אם הדבר נוגע לצביון מושחת, אפשר לסכם זאת באופן סביר כרשעות; אך אם נדייק, זוהי בעיה של התנהלות בין-אישית בין גברים לנשים הקשורה לאנושיות. יש אנשים שכשהםעומדים מול בני המין השני, נעשים מלאי חיים במיוחד, וחיוביים ויוזמים במיוחד. ה"מיוחדות" הזו היא ביטוי לבעיה בהתנהלות בין-אישית הקשורה לאנושיות. האם התנהלות בין-אישית זו תקינה או חריגה? (חריגה). אם כן, האם ניתן לתאר זאת כרשעות? האם הולם לומר שזו רשעות? האם בסדר לומר שזה קצת נאלח? (כן). אנשים כאלה הם קצת נאלחים. בכל מקום שבו נמצא בן המין השני שמוצא חן בעיניהם, הם נמשכים לקבוצה של אותו אדם, מתעקשים לשבת לידו, יוצרים מגע פיזי ורומזים לו בעיניהם. הדבר משקף בעיה באופי שלהם – הם פרועים, חסרי רסן ונאלחים. לאדם שטחי יש ביטויים זהים, הן בחברת בני מינו והן בחברת בני המין השני – הוא רק רוצה להיראות טוב, ושאחרים יחבבו, יעריצו ויעריכו אותו. זוהי בעיה של שטחיות באנושיות שלו. אולם, אם כוונתו היא למשוך את בני המין השני ולהטריד אותם, אזי הדבר הופך לבעיה בהתנהלותו הבין-אישית עם המין השני. אם אדם הוא שטחי יתר על המידה עד כדי כך שהדבר משפיע על חייו הרגילים, זהו רק פגם או בעיה בהיבט אחד של האנושיות שלו. אך אם מישהו מתלבש במיוחד כדי למשוך את בני המין השני, במטרה להיראות סקסי, לפתות ולמשוך מבטים, אזי זה מרושע, נאלח, ומעיד על התנהלות בין-אישית לקויה. יש אנשים שנעשים נאלחים עוד יותר ככל שיותר אנשים נוכחים, והם תמיד מחפשים מגע עם בני המין השני ומתרברבים בפניהם. הם יתלבשו לפי כל מה שאופנתי בקרב הכופרים. במיוחד כשהם משתתפים בכינוסים או מופיעים מול מצלמה, ככל שיש יותר מבני המין השני, כך הם רוצים להתגנדר יותר. יש נשים שלובשות גופיות, מפזרות את שיערן, מורחות שפתון עז ומוסיפות סומק. יש כאלה שאף מעצבות את אפן, מורחות צלליות ומתקשטות בכל מיני תכשיטים. הן מתלבשות בכל דרך שתמשוך את בני המין השני. זה חמור יותר משטחיות. אם שטחיות היא פגם או ליקוי בהיבט אחד של האנושיות, והיא בעיה מינורית, אזי ההיבטים המרושעים והנאלחים של יחסים עם המין השני הם בעיה מרכזית. אדם שטחי לא בהכרח יעסוק בפעילויות מופקרות, אך בקרב אלה שהם גם מרושעים וגם נאלחים, למעלה מתשעים אחוז מהם צפויים להיות מעורבים בפעילויות מופקרות. מדוע אני אומר זאת? אם אדם מייחס חשיבות רבה ליחסיו עם בני המין השני, ונהנה במיוחד להתרברב ולהציג את עצמו בפני בני המין השני, אזי סביר מאוד שאדם כזה יצליח לשבות את ליבם של בני המין השני. מהי המטרה בלשבות את ליבם של בני המין השני? המטרה היא לקיים יחסים לא נאותים. אם הוא יכול לפתות בקלות את בן המין השני, האם אין זה מעיד על כך שהוא מתייחס בקלות דעת בכל הנוגע ליחסים עם בני המין השני? (כן). לאנשים כאלה אין כבוד עצמי; הם מפלרטטים עם אחרים בקלות דעת ואף יוזמים ועושים את הצעד הראשון. ככל שהם מפלרטטים עם יותר אנשים, כך הם שמחים יותר, ואף פעם הם לא דוחים איש כל עוד הוא מוצא חן בעיניהם. איזה מין אדם זה? אם נניח בצד לרגע את הצביונות המושחתים שלהם, האם אנושיות כזו היא טובה? (לא). לא משנה אילו יתרונות או חסרונות יש להם בהיבטים אחרים של אנושיותם, אם הם מתנהגים באופן מיוחד בקלות דעת, בחוסר אחריות ובנהנתנות בהתנהלותם הבין-אישית עם בני המין השני, די בכך כדי להראות שאנושיותם לא טובה. אם הם יכולים לטעות או לחרוג מהגבולות בכל עת ובכל מקום, האין זו בעיה חמורה? (כן). האם אדם כזה הוא אמין? (לא). מהו השורש של חוסר אמינותו? הוא טמון בטבעו המרושע. אנשים כאלה יכולים להשתעשע במחשבות תאווה בכל עת ובכל מקום, ויכולים לפתות את בני המין השני בכל עת ובכל מקום – מוחם עסוק אך ורק במחשבות האלה. אם הסביבה או התנאים לא מאפשרים, או שאין להם מספיק זמן להתגנדר, הם עדיין מוצאים דרך; הם משתמשים במבטים מפתים ומתרברבים בגופם או בהבעותיהם, ורומזים לאחרים בעיניהם כדי לפתות אותם. אנשים כאלה הם חסרי ערך; הם כל כך לא אמינים! הם קלי דעת, מופקרים ושטחיים, ובכל עת ובכל מקום הם יכולים לפתות אחרים לחטוא ולבצע עבירות; לאנשים כאלה אין חוש בושה באנושיותם, הם חסרי תקנה. האם אנשים כאלה מפחידים? (כן). והם לא חושבים שאלה דברים מבישים; לא משנה כמה אנשים נמצאים בסביבה, הם מתלבשים ומתרברבים כך בגלוי, מתנהגים בנהנתנות ומפתים אחרים בדרך זו. אחרים אפילו לא יודעים מה קורה – בעודם מרוכזים בעבודתם הרגילה, משוחחים או מדברים יחד, אנשים אלה כבר פלירטטו עם מישהו על ידי שליחת מבטים מפתים. ראו כמה מגעילים ומפחידים אנשים כאלה! אין להם שום בושה, הלא כן? אנשים חסרי בושה מבצעים עבירות ללא הרף, ומהו הקץ שלהם? (הם ייענשו בגיהינום). מה אומרים דברי האל? "עבירות יובילו את האדם לגיהינום". לכן, אם הבעיות באנושיות שלך חמורות מאוד, אתה נתון בסכנה גדולה. אם אנושיותו הלקויה של אדם בהיבט כלשהו נובעת מפגם, ייתכנו הזדמנויות לתקן זאת. אולם אם היבט כלשהו באנושיות של אנשים לקוי מכיוון שבאופן טבעי אין להם חוש בושה, והם מסוגלים לפתות אחרים בכל עת ובכל מקום, וגם אם הם לא חשפו צביון מושחת ברור, הם עדיין יכולים לבצע עבירות חמורות המובילות להשלכות קשות, אזי לאנשים כאלה אין גבולות באופן התנהלותם, האופי שלהם לקוי במיוחד, ואם הם יבצעו כמה עבירות, הדבר עלול להרוס אותם. בנוגע לסוגיות של אנושיות, הם חסמו את דרכם קדימה. זאת מכיוון שאנושיותם כה לקויה והעבירות שלהם כה רבות, עד כדי כך שדי בכך כדי לשלוח אותם לגיהינום, והכול ייגמר עבורם עוד לפני שתהיה להם הזדמנות כלשהי ללכת בנתיב של חתירה אל האמת והשגת ישועה. היעדר חוש בושה הוא בעיה חמורה מאוד הנוגעת לאנושיות. למען הדיוק, בעיה זו לא מגיעה לרמה של צביון מושחת; זוהי פשוט דרך, גישה, שאדם מאמץ בהתנהלותו ובהתמודדותו עם עניינים מסוימים. גישה זו קשורה לאנושיותם ויכולה להוביל לעבירות, מה שהופך את הבעיה לחמורה.

יש אנשים שאוהבים לרקוד ולומדים קומבינציות ריקוד מהר מאוד. לאחר שהמורה מדגים שלוש פעמים, הם למעשה שולטים בקצב ובתנועות הריקוד ויכולים לבצע אותו במדויק. הם גם רוקדים די טוב, זכו בפרסים, ומקווים לפתח קריירה הקשורה למחול, אולי כמורים למחול או כרקדנים. לאיזה היבט זה קשור? (זה קשור לתחומי העניין ולתחביבים שלהם). זוהי החוזקה שלהם; זהו תחום עניין ותחביב שלהם. הם לומדים לרקוד מהר מאוד, מה שמוכיח שהם טובים מאוד בריקוד; הם תופסים דברים מסוג זה באופן טבעי, במדויק ובקלות. זוהי חוזקה, הלא כן? (כן). יש להם חוזקה בתחום זה. לאחר שלמדו לרקוד, הם גם נהנים לרקוד, להוטים לרקוד; ויותר מכך, הם מתכננים לפתח בעתיד קריירה הקשורה למחול, ומתכוונים לתת למחול ללוות את חייהם ואת מסעם העתידיים – זה קשור לתחומי העניין והתחביבים שלהם. מחול הוא גם החוזקה שלהם וגם תחום העניין והתחביב שלהם – זהו תנאי מולד שלהם. יש אנשים שיש להם את התנאי המולד הזה, ולאחר שהם מתחילים להאמין באל, הם גם נהנים לצפות בסרטוני מחול. לכן, הם מקבלים על עצמם את חובת הריקוד בבית האל בתקווה שיוכלו לנצל את מה שלמדו בביצוע חובתם ושזה יוכל להועיל בבית האל, ושהם יוכלו להכין מעשים טובים משל עצמם כדי שהאל יזכור אותם. יש להם יסודות טובים במחול, והם גם לומדים סוגי מחול שונים במהירות. בעודם יוצרים מופעי מחול בהתאם לדרישות בית האל, הם מוכנים ללמד אחרים את כל מה שלמדו מבלי להסתיר דבר. אף על פי שלמדו יותר סוגי מחול מאחרים והם בקיאים יותר במקצועם, הם לא מתנשאים. הם מסתדרים היטב עם אחרים ומלמדים בסבלנות רבה את האחים והאחיות את מה שלמדו. מה זה מבטא? (זהו ביטוי של האנושיות שלהם). האם האנושיות שלהם טובה או לא? (האנושיות שלהם טובה). במה היא טובה? (הם מסוגלים ללמד אחרים את כל מה שהם יודעים מבלי להסתיר דבר, ובכך מאפשרים גם לאחרים להשיג את מה שיש להם – זוהי אנושיות טובה). הם מסוגלים ללמד אחרים את כל מה שלמדו מבלי להסתיר דבר. אילו מעלות נוספות יש להם? הם לא באמת מתרברבים. האנושיות של אדם מסוג זה טובה. מכיוון שיש להם חוזקה במחול, הם מקבלים על עצמם חובה הקשורה למחול בבית האל. אך לאחר זמן מה, בשל צורכי העבודה, בית האל מסדר עבורם לבצע עבודה מתאימה אחרת. הם חושבים לעצמם: "האם בזבזתי את עשרים השנים שלמדתי מחול? עכשיו כשמבקשים ממני לבצע עבודה שאינה קשורה למחול, אני כל כך לא מרוצה! למה לא לאפשר לי להשתמש בחוזקה שלי, בכישרון המיוחד שלי, במקום למנות אותי לראש צוות או למפקח? זו לא החוזקה שלי ואני לא יודע איך לעשות זאת. זה משהו שמעולם לא ציפיתי לו". אף על פי שכלפי חוץ הם אומרים: "כל זה הוא חלק מסידורי האל ואני מוכן להתמסר", למעשה, לא משנה מה אומרים המנהיגים, הם לא מוכנים לקבל זאת ואינם מפנימים זאת. הם חושבים: "אתם חסרי ידע מקצועי ובכל זאת אתם מנהיגים אותנו. כל מה שאתם עושים זה לדבר על דוקטרינות. אתם לא טובים ממני!". מה זה מבטא? (התרסה פנימית). איזה מין בעיה זו? האם זהו גילוי של צביון מושחת? (כן). אף על פי שאנושיותם סבירה באופן כללי – הם מוכנים לשתף פעולה עם אחרים, להיות אדיבים ואנשים טובים, אינם משבשים ומפריעים או גורמים נזק וצרות – ומבחינת רצונם הסובייקטיבי, הם מוכנים להתמסר לסידורי בית האל ולבצע את חובתם היטב, אך כשמדובר במעמדם או בעניינים שלא עולים בקנה אחד עם תפיסותיהם ורצונותיהם, האם יש להם התמסרות? האם הם מגלים ביטויים כלשהם של חיפוש האמת? (לא). אם כן, מה הם מבטאים? (הם מבטאים התנגדות, תלונה וחוסר התמסרות לסידורי בית האל). נכון. אם כן, לאיזה סוג של בעיה ניתן לסכם את הביטויים הללו? (צביון מושחת). אף על פי שכלפי חוץ אנושיותם נראית אדיבה והם לא מתנגדים בגלוי, לא מקימים קול צעקה ולא שופטים מנהיגים, גישתם לעניינים אלה היא גילוי של צביונם המושחת. איזה מין צביון מושחת הם מגלים? (צביון גאוותן). נכון, גאוותנות. הם חושבים שהם מיומנים בתחום מסוים ושאנושיותם טובה למדי, ולכן הם משתמשים בכך כהון כדי להתנגד להתמסרות לסידורים של מנהיגי הכנסייה. הם לא מחפשים את האמת, ורוצים לבצע כל חובה שהם מעדיפים. גם כשהכנסייה מקצה להם חובה מתאימה, הם לא יכולים לקבל זאת, ואם דבר מה לא עולה בקנה אחד עם תפיסותיהם ודמיונותיהם, גם אם זהו סידור של בית האל, הם מסרבים להתמסר. אלה הם גילויים של מרדנות ושל צביון גאוותן. התבוננו בסדרת הביטויים שהם מפגינים: החל מהחוזקות של התנאים המולדים שלהם, דרך אנושיותם, וכלה בצביונם המושחת – הביטויים שלהם מכסים את שלושת ההיבטים השונים הללו. הם נולדו עם החוזקות של התנאים המולדים שלהם ואין בכך שום דבר הראוי לביקורת. המיומנויות שלהםלא מוכיחות שאין להם צביון מושחת, וגם לא ניתן להסיק מכך אם האופי שלהם טוב או רע. אולם, תחושת העליונות של אדם הנובעת מתנאים מולדים מסוימים, או המיצוב והאפיון שכופה עליהם דעת הקהל העולמית, עלולים לעוות את אנושיותם. מה פירוש העיוות הזה? פירושו שמכיוון שלאדם יש תנאים מולדים מסוימים הנחשבים לטובים יחסית בעיני אחרים, והוא זוכה להערצה ולהערכה מאנשים מסוימים בחברה, הוא מפתח אפיון שגוי לגבי ערכו ומיקומו. הוא חושב שהוא די טוב, שהוא נעלה על אחרים, ומתחיל לזלזל באנשים, תמיד מאמין שהוא צודק ושהכול בו טוב, והוא רוצה שאחרים יקשיבו לו וילכו אחריו. במקרה כזה, כל השקפותיו ועמדותיו לגבי דברים שגויות. עם השקפות ועמדות מוטעות אלה, אדם ילך אחר העולם ואחר האנושות הרעה. מהי המשמעות של הליכה אחר האנושות הרעה והעולם הרע? המשמעות היא שתחיה על פי המחשבות וההשקפות המופרכות המגיעות מהעולם הרע הזה ומהאנושות הרעה הזו, ושתשתמש במחשבות, בהשקפות ובאמירות המופרכות הללו כדי להבחין ולאפיין כל דבר. לדוגמה, נניח שאתה נראה די טוב, עם תווי פנים ברורים וגזרה נאה – אלה הם תנאים מולדים הניתנים על ידי האל. אין בכך שום דבר רע; זוהי פשוט עובדה. אולם, תחת המיצוב השגוי של החברה הזו ושל האנושות הרעה הזו, עובדה זו עלולה להוביל אותך להיות יהיר ונהנתן, שטחי וגאה. כלומר, בשל החזקה בתנאים מולדים ונעלים, בשילוב עם ההתניה, הפיתוי והעיצוב של המחשבות וההשקפות המופרכות השונות מהחברה הזו ומהאנושות, האנושיות שלך מתעוותת. למה מתייחס "עיוות"? העובדה שאתה מחזיק בתנאים המולדים הללו היא כשלעצמה נורמלית לחלוטין – להיות נאה זה לא דבר יוצא דופן; אין זה אומר שאתה מבין את האמת, וגם לא שאתה אציל. זה פשוט אומר שאתה נראה טוב, נראה ייצוגי, ושאנשים עשויים לרצות להעיף בך מבט נוסף; אתה לא מעצבן או לא נעים לאחרים, וזה הכול. אולם, בסביבה חברתית שבה מעריצים מחשבות על יופי, אטרקטיביות וזוהר קלאסי ויוקרתי, המגמה הזו דוחפת אותך לקיצוניות, והופכת את האנושיות שלך לגאה, נהנתנית ושטחית. מראה נאה הוא תנאי מולד. האל נתן לך את התנאי המולד הזה לא כדי להפוך אותך לגאה, נהנתן או שטחי, אלא הוא חפץ שתראה זאת באופן רגיל: "תודה לאל שנתן לי את התנאי המולד הזה, את המראה הזה. אלה חסד האל ומתנתו. עליי להודות לאל. אין לי במה להתפאר". עם תנאי מולד כזה, אדם צריך להתייחס לאנשים ודברים ולהתנהל ולפעול על פי תורתו של האל. אולם, לאחר שאנשים מקבלים מחשבות והשקפות שונות מהחברה ומהשטן, הם רואים ביופי ובאטרקטיביות סוג של הון. ואזהם משתמשים בהון הזה כדי לשאת חן בעיני כל אדם בכל קבוצה, ומנצלים את התנאי המולד והבסיסי הזה כדי להשיג את מבוקשם. יש אף המשתמשים בתנאי המולד הזה כדי לעשות דברים המפרים את החוק, חוצים גבולות מוסריים או נוגדים את האנושיות. הסיבה לכך שאנושיותו של אדם מכילה דברים מעוותים וקיצוניים נובעת מהשפעתם המחמירה של דברי כפירה ורעיונות כוזבים ודעות קהל שגויות מהחברה ומהאנושות הרעה. מכיוון שלאנשים חסרות האמת והיכולת להבחין באופן מולד, הם מקבלים באופן טבעי את דעות הקהל, האמירות והתיאוריות הללו המגיעות מהחברה ומהאנושות הרעה. הם מתייחסים לדברים השליליים הללו כאילו היו נכונים, ותחת הדרכתן של מחשבות והשקפות מופרכות ורעות אלה, המצפון וההיגיון שלהם לא מתעלים או נעשים מטוהרים, אלא להפך, מתעוותים וניזוקים. אילו החברה הזו לא הייתה משבחת ומהללת גברים נאים ונשים יפות, ואילו מחשבות חיצוניות לא היו מפתות או מעצבות אותך – אילו איש לא היה מהלל אותך על המראה הנאה שלך בכל מקום שהלכת אליו, לא נותן לך יחס מיוחד, או מפתה אותך או לוחץ עליך לעשות דברים שונים – היית רואה שמראה נאה טבעי הוא דבר רגיל לחלוטין ולא ראוי להתפאר בו. פירוש הדבר שהיית עושה את הדברים שהיה עליך לעשות על בסיס התנאי המהותי והבסיסי שלך, ולא היית עושה דברים שלא היית אמור לעשות רק משום שיש לך תנאי מולד נעלה כזה. אולם, בשל הפיתוי והשחיתות של הסביבה החיצונית, אתה מאמין שמראה נאה טבעי הוא דבר יוצא דופן ושהוא הופך אותך לטוב יותר מכולם. בהיעדר כל ריסון עצמי, אתה משתמש במראה האטרקטיבי שלך כדי לפתות אחרים, פורץ את מגבלות המצפון וההיגיון וחורג מגבולות ההתנהלות העצמית. בסביבות שונות, אתה יכול לחשוף צביונות מושחתים שונים, לנצל את התנאי המולד הנעלה שלך ולהשתמש בטקטיקות שונות כדי להשיג את התועלת שאתה חפץ בה. זהו הקשר בין תנאים מולדים, אנושיות וצביונות מושחתים. לפעמים, יש קשר מסוים בין שלושת ההיבטים הללו, וכמובן, לפעמים יש קשר הכרחי בין השניים הראשונים או בין השניים האחרונים. האם אתם מבינים? (אנחנו מבינים קצת יותר עכשיו). מה עליכם לדעת לכל הפחות? כל תנאי מולד אינו שגוי כשלעצמו; הוא פשוט תנאי בסיסי של אנושיות של אדם. כשמדובר באנושיות של אנשים, יש טוב ורע, חיובי ושלילי. אם כן, כיצד נוצר צביון מושחת? הוא נוצר כאשר אדם מותנה על ידי מחשבות ופילוסופיות שונות של השטן על בסיס התנאים המולדים והמהותיים שלו, והתניה זו מובילה להיווצרותן של השקפות מוטעות שונות, אשר הופכות לאחר מכן לסוג של מהות חיים שהאדם מסתמך עליה כדי לשרוד. זהו צביון מושחת.

זה עתה שיתפנו על הביטויים השונים של תנאים מולדים, אנושיות וצביונות מושחתים. מנינו עשרה תנאים מולדים, ושיתפנו גם על ביטויים שונים הקשורים לאנושיות. כעת, הבה נסכם: על אילו ביטויים שונים של אנושיות שיתפנו? (מבחינת האנושיות, יש ביטויים של אנושיות טובה ושל אנושיות רעה. האל נתן זה עתה כמה דוגמאות. יש אנשים שיש להם באופן טבעי חוזקה מסוימת בתחום מסוים, הם מיומנים במקצוע טכני מסוים, ומסוגלים ללמד אחרים מבלי להסתיר דבר. יש גם אנשים שאינם מנצלים אחרים. אלה הם ביטויים של אנושיות טובה יחסית. האל סיפק גם דוגמאות לביטויים של אנושיות רעה. לדוגמה, אנושיות בזויה ומטונפת, וחיבה מתמדת לרחרח סביב רכילות מאחורי גבם של אחרים; ובמונחים של התנהלות בין-אישית עם המין השני, קלות דעת וחוסר כבוד ויושרה; אנוכיות, שפלות, ואהבה לנצל אחרים, כמו גם התחשבנות יתר על המידה באינטראקציות עם אחרים, ללא שמץ של מצפון או היגיון – כל אלה הם ביטויים של אנושיות רעה). מבין הביטויים של אנושיות רעה, מהו הגרוע ביותר? איזה סוג של אדם הוא הלא נעים ביותר בעיניכם? (אלה שאין להם חוש בושה והם קלי דעת במיוחד באינטראקציות שלהם עם המין השני). קלות דעת, הפקרות וחוסר חוש בושה. דרך תרבותית יותר לומר זאת היא שאנשים אלה "אינם יודעים בושה". בשפה פשוטה, הם "חסרי בושה", וליתר דיוק, "בעלי עור של פיל". אף אחד לא אוהב אנשים כאלה.

יש אנשים שנולדו במקום שבו אכילת פלפלים מסוג צ'ילי היא דבר נפוץ; אולי בגלל האקלים, או בגלל שלמשפחתם יש הרגל כזה והם אוהבים לאכול פלפלים חריפים, הם אוכלים אותם בכל יום, ובתזונתם היומית שולטים לרוב טעמים חריפים. זהו בבירור תנאי מולד. באיזה מהתנאים המולדים מדובר? (הרגל חיים). הרגל החיים שלהם הוא שהם לא יכולים להסתדר בלי טעמים חריפים בתזונה היומית שלהם; כל מה שהם אוכלים חייב להיות בעל טעם חריף. עדלאיזו מידה מגיעה העדפה זו? הם אפילו מוסיפים תבלין חריף למאכלים מתוקים, אוכלים המבורגרים ופיצה בטעמים חריפים, ואף שמים פלפלי צ'ילי בתה ובקפה – עד כדי כך. זהו הרגל חיים. האם יש בזה דבר מה נכון או לא נכון? (לא). ההעדפה למזון חריף נובעת מסביבת החיים ומהרגלי החיים של האדם; אין בזה נכון או לא נכון. יש אנשים שאוכלים מזון חריף במידה מוגזמת; אם אין מזון חריף, הם לא יאכלו. לא משנה אם אתה יכול לקבל זאת או לא, הם מתעקשים לאכול מזון חריף, ואיש לא יכול לשנות זאת. בקיצור, האהבה לאכול פלפלים חריפים היא הרגל חיים, אין בכך שום בעיה, וזה לא נוגע לאמת. יש אנשים שאומרים: "הרגל החיים הזה כל כך קיצוני; האם יש לראות בו דבר שלילי? האם צריך להעביר עליו ביקורת או להסדיר אותו? האם עלינו לקדם ידע בריאותי כלשהו ולהפיץ את הרעיון שבעקרונות האכילה ובהרגלי החיים יש לתת עדיפות לבריאות?" האם אתה יכול להיות בטוח שאכילת פלפלי צ'ילי ומאכלים חריפים מזיקה לבריאות? הם אוכלים כך שנים רבות, במשך כמה דורות, והם די בריאים. בפרט, אנשים במקומות מסוימים אוכלים פלפלים חריפים במידה כזו שקשה לאחרים לקבל זאת. כשאנשים רואים עד כמה חריף המזון שלהם, הם חשים אי נוחות, ובכל זאת האנשים האלה חזקים, בריאים וחסונים למדי, עם כוח וסיבולת לעבודה פיזית. זה מוכיח שאכילת פלפלים חריפים לא מזיקה ולא פוגעת בבריאות; ונראה שתזונתם החריפה אף עולה בקנה אחד עם עקרונות הבריאות. האהבה לאכול פלפלים חריפים היא הרגל חיים מולד. בלי קשר לשאלה אם אחרים אוהבים זאת או יכולים לקבל זאת, כל עוד אדם נהנה מכך וזה לא משפיע על חייהם או על תזונתם של אחרים, הוא יכול להמשיך בכך. אין בזה נכון או לא נכון; זו אינה סוגיה מרכזית, ובית האל לא שופט זאת כלל. יש אנשים שאומרים: "אכילת פלפלים חריפים מזיקה לקיבה". אם אתה חושש שזה יזיק לקיבה שלך, אתה יכול פשוט לבחור לא לאכול אותם. אם אחרים אוכלים מזון חריף במשך זמן רב והם חשים אי-נוחות בקיבתם, הם ירגישו זאת בעצמם ויקבלו החלטה בעצמם. אם כן, לכל אחד יש טעם משלו – בין שאדם אוהב טעמים מתוקים, חמוצים, מרים או חריפים, זהו עניין אישי. לא משנה איך אתה אוכל או באיזו מידה, אין צורך להרגיש אשמה. כל עוד התנאים והסביבה מאפשרים זאת, אתה יכול להניח בצד כל דאגה ולאכול ללא חשש. מבחינתי, אין כללים בעניין הזה. אם למישהו יש משהו לומר על כך, תוכל להשיב: "זוהי החירות שלי, זוהי זכותי, ואתה לא צריך להתערב. גם אם אני אוכל ארוחה המורכבת כולה מפלפלים חריפים, זה לא עניינך. אם זה מזיק לקיבה שלי או לא, זוהי אחריותי שלי, לא שלך". האם בסדר לדבר כך? (כן). זהו עניינך שלך; זה לא נוגע לאחרים, וזה גם לא נוגע לי. מדוע אני אומר זאת? מכיוון שעניין זה לא נוגע לאמת, הוא לא נוגע לצביון מושחת, והוא לא מסוג הסוגיות שהאל שואף לפתור בהושעת אנשים. לכן, כשמדובר בסוגיות של הרגלי חיים, אנו יכולים להתעלם מהן. זה לא דבר חיובי, אך גם אינו דבר שלילי – זוהי פשוט העדפה שיש לאנשים מסוימים.

יש מארחים שאוהבים לאכול פלפל חריף. הם רוצים לאכול אוכל חריף בכל שלוש הארוחות ביום, ולכן כשהם מבשלים, הם מכינים תבשילים חריפים לכל ארוחה. יש אנשים שמעולם לא אכלו פלפלים חריפים וקשה להם להתמודד עם זה, והם מציעים שיכינו במקום זאת תבשילים לא חריפים. אולם האדם שמבשל לא מוכן לקבל זאת ואומר: "זה לא בא בחשבון. אני רגיל לאכול אוכל חריף; אם לא אכין אוכל חריף, זה לא יהיה לי טעים. אתה צריך לתרגל אכילת אוכל חריף; אחרי שתאכל אותו במשך זמן מה תתרגל ולא תחשוש מהחריפות". מה הבעיה כאן? (יש בעיה באנושיות שלהם). איזה מין בעיה יש באנושיות שלהם? (הם כופים דברים על אחרים). לכפות דברים על אחרים זה לא דבר טוב. האם זה לא אומר שהם מכריחים אחרים לעשות מה שהם לא רוצים לעשות? אנשים כאלה מנסים לשים את עצמם במרכז בכל מה שהם עושים, וחושבים שמה שהם אוהבים הוא הטוב ביותר ושאחרים חייבים לקבל זאת. אם הם אוהבים דבר מה, הם מנסים לגרום לכך שגם אחרים יאהבו אותו; כולם חייבים לרַצות אותם. האין זה אנוכי ובזוי? לא רק שהם כופים דברים על אחרים, אלא שיש בכך גם שמץ של זדוניות. האם האנושיות של אדם מסוג זה טובה? (לא). אנשים עם אנושיות ירודה לא יכולים להביא תועלת לאחרים; הם יכולים רק לגרום לפגיעה, ובמקרים חמורים, הם יכולים אפילו להזיק. אנשים כאלה הם אנוכיים ובזויים מאוד, והם גם גסי רוח באופן בלתי סביר. אם לאדם יש היגיון, הוא עשוי לומר: "אני אוהב לאכול אוכל חריף, אבל יש אנשים שלא. לכן כשאני מבשל, אני לא יכול לחשוב רק על עצמי. אני צריך להכין גם תבשילים חריפים וגם לא חריפים, כך שגם אני וגם כל השאר נהיה מרוצים. העיקרון שמנחה אותי בעת ביצוע חובתי הוא לרַצות את כולם, להבטיח שכולם יאכלו היטב, ולא להתמקד רק בעצמי. עליי לבצע את החובה הזאת היטב בהתאם לעקרונות". מה דעתכם על אדם כזה? (יש לו אנושיות טובה יחסית). באילו מובנים היא טובה? (הוא יודע לדאוג לאחרים ולטפל בהם. הוא לא מרַצה רק את עצמו). הוא אדם טוב לב יחסית, נכון? אנושיות טובה כוללת טוב לב – התחשבות באחרים ודאגה להם. האם זה נוגע לאנושיות של אדם? (כן). ללא קשר לגילו, מינו או מזגו של אדם, אם יש לו אנושיות טובה, האנשים סביבו ואלה שמתקשרים איתו יפיקו מכך תועלת. באופן ספציפי יותר, אנשים מסוימים יקבלו ממנו תמיכה ועזרה, בעוד שאחרים יזכו לטיפולו בחיי היומיום. זהו ביטוי אחד של אנושיות טובה.

יש גם אנשים שאוהבים אוכל חריף עד כדי כך, שאפילו כשהם יוצאים לבצע את חובתם, כשמגיע הזמן לאכול הם מחפשים במיוחד מקומות המגישים תבשילים חריפים. אם הם אוכלים ארוחה ללא אוכל חריף, הם חשים אי-נוחות פנימית: "אי אפשר לאכול כאן אוכל חריף, ולכן אין לי שום חשק לבצע את חובתי. אני רוצה לחזור הביתה, שם אוכל ליהנות מאוכל חריף בכל ארוחה – זה יהיה תענוג אמיתי! בלי פלפל חריף, לשום דבר אין טעם; אפילו בשר חזיר מבושל מאבד את טעמו. מה עליי לעשות?" לכן, הם ממשיכים לחפש מקומות שבהם יוכלו לאכול פלפל חריף. מאוחר יותר הם מגלים מסעדה המתמחה באוכל חריף, אך היא נמצאת במרחק של יותר משעת נסיעה. הם אומרים: "לא משנה כמה זה רחוק, אני חייב לנסוע לשם! אם לא אוכל משהו חריף היום, לא אבצע את חובתי. אם לא אקבל את האוכל החריף שלי, לא ארגיש רגוע, ופשוט לא אצליח לעבור את היום!" מישהו אומר להם: "הסביבה בחוץ מסוכנת עכשיו והאזור הזה די כאוטי! עדיף שלא נלך לאכול שם". אבל הם לא מקשיבים, ואומרים: "ממה יש לפחד? האוכל הוא מה שחשוב! האם אתה לא יוצא לאכול בדרך כלל גם כן? אל תפחד, שום דבר לא יקרה – האל יגן עלינו!" אחרי שהם אוכלים הם מרוצים. כל עוד הם זוכים לאכול פלפל חריף ואת האוכל הטעים שהם חושקים בו, הכול מרגיש בדיוק כמו שצריך, והם כל כך שמחים שהם לא יכולים להפסיק לחייך, אפילו בשנתם. איזה מין אנושיות זו? (אנושיות אנוכית ובזויה). בנוסף להיותם אנוכיים ובזויים, יש להם מאפיין נוסף: כשהם רוצים לעשות משהו, הם לא מתחשבים בסביבה האובייקטיבית או בתנאים. כל עוד הם יכולים לספק את רצונותיהם והעדפותיהם, זה כל מה שחשוב. הם מוכנים לשלם כל מחיר רק בשביל ביס אחד של משהו שהם רוצים לאכול – גם אם זה אומר שיצטרכו לעשות מאמצים כבירים, הם יעשו כל מה שצריך כדי להשיג את מטרתם. האם זה אומר שהם רק אנוכיים ובזויים? האין זו גם עקשנות? (כן). זוהי עקשנות קיצונית! כל מי שנמצא איתם צריך לשלם את המחיר על עקשנותם ולסבול עגמת נפש בגללה. כל מה שהם אומרים - זה מה שקורה, וכל מה שהם רוצים לעשות זה מה שֶׁנַּעֲשָׂה. היום הם במצב רוח רע, ולכן הם לא רוצים לאכול. כששואלים אותם למה הם לא אוכלים, הם אומרים: "אני כועס היום, אני במצב רוח רע, אז אין לי חשק לאכול". מאוחר יותר בערב, כשמגיע הזמן לנוח, הם גם לא הולכים לישון ואומרים שהם לא יכולים להירדם ורוצים לשיר כדי לבטא את רגשותיהם. מישהו מנסה לשכנע אותם ואומר: "אתה תפריע לאחרים לישון אם תשיר". הם עונים: "אני במצב רוח רע עכשיו. אני רוצה לשיר. זה לא ענייני אם אתם יכולים לישון או לא. אני במצב רוח רע ואף אחד לא מנחם אותי או דואג לי – כולכם כל כך אנוכיים!" האין זו עקשנות? הם עקשנים ביותר; הם לא מתנהגים כיאות ועושים כל העולה על רוחם. כשהם שמחים, שום דבר שאחרים אומרים לא מפריע להם, והם אפילו אומרים: "אני אדם רחב אופקים. אני לא אוהב להתעסק בקטנות". אבל כשהם לא שמחים, כולם צריכים להיזהר מאוד בדבריהם ולנסות לא להרגיז אותם, כי אם יעשו זאת, זה עלול להוביל לצרות גדולות. הם עלולים להתפרץ בזעם, לנפץ חפצים ואפילו לסרב לאכול. במקרים חמורים יותר, הם עלולים לרצות לוותר על ביצוע חובתם, לזרוק הכול וללכת הביתה, וכל זאת תוך כדי שהם אומרים: "אף אחד מכם לא מתייחס אליי יפה; כולכם מתנכלים לי. אין אנשים טובים בעולם!" האין זו עקשנות? (כן). האם עקשנות היא בעיה בתוך האנושיות של אדם? (כן). הם עקשנים ביותר – כולם צריכים לרַצות אותם, ואם דברים לא מתנהלים כרצונם, הם מיד נעשים עוינים, ומזגם הנפיץ מתפרץ. אסור לאיש לעמוד בדרכם, וכולם צריכים לפייס אותם. אף על פי שהם כבר לא צעירים, האנושיות שלהם נותרת בלתי בוגרת, כמו זו של ילד. לא משנה היכן הם מבצעים את חובתם, הם אף פעם לא מצייתים לכללים הציבוריים. כשהם שמחים ורוצים לדבר, כולם צריכים להקשיב, ואם מישהו לא מקשיב, הם נוטרים לו טינה. כשאתה מדבר איתם, אתה צריך לחייך; אם אתה חסר הבעה ונראה שאינך להוט במיוחד להקשיב, הם כועסים ומתפרצים. בכנסייה הם עושים כל העולה על רוחם, מתי שמתחשק להם, מבלי להתחשב בהשפעה על שגרת החיים הרגילה של אחרים. כל עוד הם חשים בנוח והם במצב רוח טוב, זה כל מה שחשוב להם, ואסור לאחרים להביע התנגדות כלשהי. אם מישהו מביע התנגדות כדי להראות סלידה או אי-שביעות רצון, הדבר מרגיז אותם, והם לא יניחו לזה. יש אנשים כאלה שהם צעירים, עם אנושיות בלתי בוגרת, אך אחרים הם בשנות הארבעים, החמישים, או אפילו השבעים או השמונים לחייהם, ועדיין יש להם אנושיות כזו בזקנתם, והם עקשנים במיוחד. ללא קשר לשאלה אם הסביבה או התנאים מאפשרים זאת, הם עושים כל העולה על רוחם. לדוגמה, הם מגיעים למקום שבו התנאים אינם מאפשרים מקלחת, אך הם מתעקשים להתקלח, ואומרים: "בבית אני מתקלח כל יום; אני לא יכול להסתדר בלי זה". אולם במקום הזה חסרים התנאים המתאימים; אפילו מקלחת פעם בשבוע היא דבר קשה. אז מה היית עושה? אדם עם אנושיות רגילה יודע כיצד לגשת למצב הזה ולטפל בו. אם מזג האוויר לח ומחניק, מספיק לקחת קערת מים ולהתרחץ קלות בלילה כדי שאפשר יהיה לישון – זהו קושי שאפשר לסבול. זה לא משהו שאי אפשר להתגבר עליו. אולם אדם מסוג זה לא יכול להתמודד עם זה; אם הוא לא מתקלח, הוא לא יכול לישון, לא יכול לאכול, ואפילו מרגיש שהוא לא יכול לשרוד, כאילו הוא סובל השפלה עצומה. עד כמה הם עקשנים? הם כל כך עקשנים שהם לא יכולים לבצע את חובתם כראוי, אינם יכולים לתקשר או להסתדר עם אחרים באופן רגיל, ואפילו לא יכולים לחיות כאנשים רגילים. בעיני אחרים, אדם מסוג זה נראה כאילו יש לו הפרעה נפשית. אם יש לו יחסים טובים עם מישהו, אי אפשר להפריד ביניהם, כאילו היו אדם אחד. אבל אם יש לו יחסים רעים עם מישהו, או אם מישהו פגע בו אי פעם, הוא יכול לעבור את כל חייו מבלי לדבר עם אותו אדם. כשהוא אכן רואה אותו, הוא מגלגל עיניים, ופניו מיד מתקדרות, כאילו הוא עומד מול אויב – קיצוני במיוחד. האם האנושיות של אדם מסוג זה רגילה? (לא). אדם מסוג זה עקשן ביותר, והאנושיות שלו אינה רגילה. מה פירוש "לא רגילה"? פירושו שאין לו אנושיות רגילה. האם אנשים כאלה יכולים לקיים אינטראקציות ושיתוף פעולה רגילים עם אחרים? האם הם יכולים לחיות כרגיל בקרב אנשים? האם הם יכולים לבצע את חובתם היטב? (לא). כל עוד הם רוצים להשיג את מטרתם – בין אם מדובר בארוחה, ביחס טוב, או בדבר מה שהם רוצים לעשות – היא חייבת להתממש. אם לא, הם מרגישים כאילו השמים נופלים, כאילו עולמם מגיע לקיצו. הם נעשים מוטרדים ומתחילים לרטון, מתלוננים על אחרים, על הסביבה, ואפילו על האל, ואומרים: "איזו מין סביבה האל סידר עבורי, שגורמת לי לסבול כל כך? מדוע אחרים לא נתקלו בסביבות כאלה ולא סבלו כך? מדוע אני הוא זה שסובל? האל מפלה!" אתה רואה, טבעם השטני הגיח, נכון? האם אנושיות כזו עומדת בדרישות? (לא). יש לטפל באנשים כאלה. כיצד יש לטפל באדם מסוג זה? (לשלוח אותו לכנסייה רגילה). אם הוא מגיע למצב שבו הוא לא יכול עוד לבצע את חובתו, ורק גורם לשיבושים והפרעות כשהוא מבצע אותה, וגורם לכל מי שרואה אותו להרגיש סלידה ועצבנות, ואחרים לא יכולים להסתדר איתו, אזי יש לשלוח אותו משם מיד – אדם מסוג זה הוא כמו צואת כלבים מסריחה. עקשנות כוללת אנוכיות, שפלות, וגם גסות רוח בלתי סבירה. לפעמים היא כוללת גם קטנוניות, קשיחות, ואפילו רשעות וזדוניות. כשאדם מסוג זה מבצע את חובתו במשך תקופה, כולם נפגעים עמוקות, וכל מי שרואה אותו נבהל. אם תנסה להימנע ממנו ולא להרגיז אותו, עדיין יהיה לו מה לומר: "ממה אתה מתחבא, מגנב? איך פגעתי בך שאתה נמנע ממני?" אבל אם תיגש אליו ותנסה לומר משהו, הוא עדיין לא ינהל איתך שיחה רגילה. אין לו אנושיות רגילה, ואלה שמתקשרים איתו סובלים לא רק מפגיעה מילולית אלא גם מפגיעה בכבודם, מפגיעה רגשית, ואפילו מפגיעה פיזית מסוימת. אנשים כאלה הם באמת נתעבים! האם יהיה זה הולם לסווג אותם כבעלי אנושיות גרועה? (כן). לאדם מסוג זה יש אנושיות גרועה והוא עקשן. אדם עקשן לא רק שאינו מחזק אחרים, אלא גם גורם להם להרגיש עצבנות וסלידה, והוא לא יכול להסתדר עם אף אחד. אימרו לי, האם אדם עקשן יכול לקבל את האמת? (לא). אם כן, איזה מין צביון יש לו בתוכו? (עיקשות). העיקשות שלו ברורה, אבל יש גם משהו נוסף – מהו? (סלידה מהאמת). נכון. בעלי צביונות מושחתים של עיקשות וסלידה מהאמת – אלה שני מאפיינים של אנשים עקשנים. אדם מסוג זה אינו רק עקשן אלא גם אנוכי וגס רוח באופן בלתי סביר. גסות הרוח הבלתי סבירה שלו כוללת יסוד של הטרדת אחרים באופן בלתי סביר ושרירותי. כשאתה מתקשר איתו, לא יועיל אם תדבר איתו בצורה אדיבה – הוא יחשוב שיש לך מניעים נסתרים. אם תדבר בתקיפות, הוא יחשוב שאתה מתנכל לו, אבל אחרי שעקשנותו גרמה נזק לאחרים, הוא עדיין יאמר: "לא התכוונתי לפגוע בך. אם אתה מרגיש פגוע, אני מתנצל". אף על פי שמילים אלה נשמעות יפות, כשהאדם שנפגע לא סולח לו ואף מעביר עליו ביקורת, האדם העקשן כועס ואומר: "אתה פשוט לא יכול להניח לזה – האם אתה לא מנצל פשוט את התנצלותי? האם אתה חושב שקל לדחוק אותי לפינה כי התנצלתי? ועכשיו אתה מצביע על הפגמים שלי! האם יש לי פגמים? האם אתה כשיר להצביע עליהם?" האין זה מקרה של אי-קבלת האמת? (כן). זה נוגע לצביון המושחת שלו. תכונות אלה באנושיותו מתבטאות באופן טבעי גם בתכונות מסוימות של צביונות מושחתים – הן קשורות זו בזו. המאפיינים של צביונות מושחתים אצל אנשים מסוג זה כוללים עיקשות, סלידה מהאמת, וקצת רשעות. היבטים אלה הם התכונות של צביונותיהם המושחתים.

תנאים מולדים כוללים היבט נוסף, והוא האינסטינקט האנושי. לדוגמה, לאחר שאנשים מסוימים מתחילים להאמין באל, הם רואים את הדיכוי המטורף, המעצרים והיחס האכזרי של ממשלת המפלגה הקומוניסטית הסינית כלפי אנשיו הנבחרים של האל, והם הופכים מבוהלים, נסערים, חוששים ומפוחדים. לפעמים אפילו רגליהם נחלשות, וכל הזמן הם מרגישים צורך ללכת לשירותים. מה זה מבטא? (אינסטינקט). זוהי תגובה אינסטינקטיבית. במסגרת האנושיות הרגילה, כשמדובר במאורעות מפחידים מסוימים, במצבים הנוגעים לחייהם של אנשים, או בעניינים שעלולים להביא עליהם סכנה, בין אם הם שומעים מידע ובין אם הם מתמודדים עם המציאות, יהיו להם תגובות אינסטינקטיביות מסוימות, והם ירגישו חשש ופחד. בה בעת, גופם יפגין באופן טבעי תגובות נורמליות מסוימות, כגון בלבול, עוויתות שרירים, חירשות או עיוורון זמניים, וכן יובש בפה, רגליים חלשות, הזעה מרובה, ואובדן שליטה על הסוגרים. האם תגובות אלה צפויות להתרחש? (כן). תגובות אלה, בין אם הן נשלטות על ידי מערכת העצבים ובין אם הן נגרמות מסיבה אחרת כלשהי, הן בכל מקרה תגובות הנגרמות בבשר על ידי גורם חיצוני, ותגובות אלה מכונות באופן קולקטיבי אינסטינקט. ליכולת הגוף לסבול יש גבולות; ברגע שהסבל חורג מגבולות האומץ של האדם, הגוף יפגין תגובות אינסטינקטיביות מסוימות. תגובות אלה עשויות להיראות בעיני אחרים כחולשות, או שהן עשויות להיראות מגוחכות, מעוררות רחמים או ראויות לאהדה, אך אלה ללא ספק ביטויים של האינסטינקטים המולדים של אדם. יש גם אנשים שכאשר הם עומדים בפני סכנה, ילפתו את ראשם ויבכו, יזילו דמעות, או אפילו יצעקו בקול רם; אחרים עשויים להתכרבל בפינה חשוכה כדי להסתתר – כל התגובות הללו הן תגובות אינסטינקטיביות. בין אם זה בכי, צחוק, או פחד כה עז שגורם לאנשים לעשות משהו משפיל – האם בתגובות האינסטינקטיביות האלה יש נכון או לא נכון? (לא). אם כן, לגבי אלה שמפחדים בשומעם שהממשלה עוצרת מאמינים, האם נוכל לומר שאנשים אלה הם פחדנים וחסרי אנושיות? (לא). האם האמירה: "אמונה באל צריכה לבוא עם אמונה פנימית; אין לפחד!" נכונה? (לא). "זוהי חולשה, ביטוי של פחדנות וחוסר יכולת. זה מראה על חוסר אמונה באל, וזה מראה שהם לא יודעים להישען על האל. אדם כזה אינו מתגבר!" האם נוכל לומר זאת? (לא). מדוע לא? (זוהי פשוט תגובה פיזיולוגית המתרחשת כאשר מישהו מתמודד עם נסיבות חיצוניות). זוהי תגובה פיזיולוגית נורמלית, לא ביטוי הַמּוּנָע על ידי צביון מושחת. פירוש הדבר הוא שכאשר לאנשים יש את הביטויים והגילויים הללו בנסיבות כאלה, אין זה נובע מהשפעת צביון מושחת, וגם לא מכך שהם נשלטים על ידי מחשבה או השקפה כלשהי בתוך אנושיותם. תגובות אלה אינן משהו שאתה צופה מראש; זה לא שכאשר אתה מתמודד עם נסיבות כאלה, פתאום יש לך מחשבות פרועות, ואז, ככל שאתה חושב על כך יותר, אתה נכנס לפניקה, גופך מתעוות, או שאתה אפילו מאבד שליטה על הסוגרים שלך. זו לא הסיבה מאחורי התגובות האלה. אלא, זה משום שאחרי ששמעת על המאורעות האלה או את החדשות האלה, גופך מייצר באופן טבעי למדי תגובות פיזיולוגיות אינסטינקטיביות מסוימות ללא כל מחשבה מכוונת, ללא כל סינון או עיבוד מנטלי. לכן, תגובה טבעית מסוג זה נגרמת על ידי האינסטינקטים המולדים של הבשר. אין בה נכון או לא נכון, אין הבחנה בין חוזק לחולשה, ובוודאי שאין בה הבחנה בין חיובי לשלילי. יש כאלה שאומרים: "לא משנה איך הממשלה מבצעת את מעצריה, אני לא מפחד!" אני הייתי אומר, אם כך אתה אוויל. כשהדרקון הגדול האדום כאש יענה אותך, נראה אם תפחד או לא – באותו זמן, יהיה זה בלתי אפשרי עבורך לא לזעוק. מה תחשוב כשהכאב יגיע לשיאו? "אני מעדיף למות. אם אמות, אהיה חופשי, לא אסבול עוד מכאב". כל אלה הן תגובות אינסטינקטיביות של הבשר, ואף אחת מהן לא מהווה בעיה. יש אנשים שעשויים לומר: "אני לא מפחד; אם מישהו יכה אותי, אחזיר לו, ואם לא אוכל לנצח, פשוט אברח". אבל כשתברח ומישהו יכוון אליך אקדח, רגליך ייחלשו, ליבך יפחד וכבר לא תצעק "אני לא מפחד". כשחייך יהיו מונחים על כף המאזניים, גם אתה תפחד למות – זוהי תגובתך האינסטינקטיבית. מכיוון שאלה הן תגובות אינסטינקטיביות, לא משנה אילו ביטויים יש לאדם או אילו גילויים של חולשה אנושית יש לו, זה לא נחשב לדבר שגוי וגם לא מביש, והאל לא מגנה זאת. מטבע הדברים, אל לך לנסות לדכא את התגובות האלה, וגם צופים מהצד לא צריכים ללעוג להן, כי כולם אותו הדבר – כולם עשויים בשר ודם. התגובות האינסטינקטיביות של בשר ודם הן כאלה; אתה כזה, הם כאלה, כולם כאלה. זה כמו כשאדם נתקל בזאב; מהי תגובתו האינסטינקטיבית הראשונה? "לרוץ! לרוץ הכי מהר שאפשר!" ותוך כדי ריצה הוא מסתכל כדי לראות אם הזאב הדביק אותו, והוא דואג: "מה אם הוא יתפוס אותי? מה אם הוא ינשך את צווארי – האם אמות? הלוואי שהיה לי אקדח או מוט ברזל". הוא חושב רק על הדברים האלה תוך כדי ריצה. אבל ללא קשר למה שאתה חושב, תגובתך האינסטינקטיבית הראשונה היא בהחלט לברוח מהזאב במהירות, לרוץ הכי מהר והכי רחוק שאפשר, כדי להימנע מלהיתפס ולהיות לו לטרף. כל אלה הן תגובות אינסטינקטיביות. מהי תגובתך האינסטינקטיבית? התגובה היא להציל את עצמך, להגן על חייך, ולוודא שחייך לא יהיו בסכנה. לא משנה אם בעיני המתבונן תגובות אינסטינקטיביות אלה נראות פחדניות, בלתי נסבלות או מבישות, למעשה הן לא מבישות כי הן הביטויים הרגילים של אנשים שהם בשר ודם; הן גילויים טבעיים. תגובה אינסטינקטיבית היא פשוט גילוי טבעי, ואין בה שום דבר מביש. לדוגמה, אתה תצחק כשתשמע בדיחה. אפילו אם יש לך אוכל או מים בפה, בכל זאת תצחק כי זוהי תגובה אינסטינקטיבית. תגובה אינסטינקטיבית היא תפקוד מולד שניתן על ידי האל, אשר יתרחש ויתבטא באופן טבעי כאשר התנאים מתאימים. לכן, כשמדובר בתגובות אינסטינקטיביות, אלה הם גילויים טבעיים. הן עשויות להיות גילויים של חולשה או פגם באנושיות, או שהן עשויות להיות גילויים של ביטוי טבעי של בשרך. בכל מקרה, מכיוון שזוהי תגובה אינסטינקטיבית, אין בה נכון או לא נכון. אם אתה מרגיש בושה זה מראה שחסרה לך תובנה ושהאנושיות שלך שטחית למדי – אתה רוצה להשאיר רושם טוב על אחרים. אם אתה מנסה לדכא את תגובותיך האינסטינקטיביות, זה מוכיח שאתה טיפש ושיש בעיה בהיגיון שלך. בסביבות ובמצבים מסוכנים במיוחד, גם אם אתה כל כך מפוחד עד שאתה מרטיב במכנסיך, אל לך לראות זאת כדבר מביש. למעשה, זהו ביטוי של אנושיות רגילה. כל אחד יפגין את הביטויים האלה בנסיבות דומות – אפילו אנשים מפורסמים או דגולים אינם יוצאים מן הכלל. בנסיבות קשות אין אנשי-על – אתה פשוט אדם רגיל, שום דבר יוצא דופן ושום דבר להתפאר בו. גם אם היית כל כך מפוחד עד שהרטבת במכנסיך, ואחרים גילו זאת, זה לא דבר מביש, כיוון שכך אנשים לא יביטו בך בהערצה או יסגדו לך, ולכל הפחות, תהיה בטוח. זה אמור להיות ברור עכשיו, נכון? תגובות אנושיות אינסטינקטיביות הן נורמליות וטבעיות מאוד. לדוגמה, כשהשיער שלך מלוכלך והקרקפת מגרדת, אתה מגרד אותה באופן אינסטינקטיבי. גם אם ציפורניך מתמלאות בלכלוך לאחר מכן ואנשים חושבים שאתה לא נאה או לא היגייני, מה אתה יכול לעשות? כשהשיער שלך מלוכלך, יהיה לכלוך, כי אתה בשר ודם, עשוי מעפר, ועליך להכיר בעובדה זו. מצב זה פשוט אומר לך שהשיער שלך מלוכלך וצריך לחפוף אותו. כשהקרקפת מגרדת, גירוד הוא תגובה אינסטינקטיבית. תגובה אינסטינקטיבית היא תגובה טבעית, נורמלית, ביטוי רגיל תחת התנאים המולדים ומערכת העצבים שהאל ברא. אף על פי שלפעמים הביטויים עלולים לגרום לך להרגיש נבוך, לא נאה או לא מכובד, אל לך לנסות לשנותם או לדכאם. ראשית, התנהלות כזו עוזרת לך להתייחס לאינסטינקטים האנושיים כראוי; שנית, זה גם מחזק את האופן שבו אתה מתנהל ומועיל לו. ברגע שתשיג הבנה ומודעות מסוימות להיבט זה, כאשר תתקשר ותתמודד עם אחרים, אם היבטים מסוימים של האינסטינקט של הבשר האנושי יתבטאו ויתגלו באופן טבעי, לא תצטרך להסתיר אותם בכוונה. ואם לפעמים אכן יתעורר מצב מביך, לא יהיה צורך להסביר, או להסוות אותו או להעמיד פנים, כי זהו גילוי של אנושיות רגילה וזוהי גם תגובה אנושית אינסטינקטיבית – כל זה נמצא בגבולות של מה שאדם רגיל יכול לקבל. לדוגמה, כשאנשים אוכלים שעועית, גופם מייצר באופן טבעי גז כלשהו, ובאופן אינסטינקטיבי הם יגהקו או ישחררו גזים. זהו דבר טבעי מאוד. גברים ונשים צעירים חשים לעתים קרובות שביטויים כאלה מבישים, אך למעשה אין בכך שום דבר מביש. זוהי פשוט תגובה אינסטינקטיבית נורמלית של הגוף, ואין לה שום קשר לעקרונות שלפיהם על אדם להתנהל או לפעול. אף על פי שאנשים מסוימים עשויים לא להבין זאת או להיות לא מרוצים מכך, זה בהחלט לא מגיע לרמה של חוסר גבולות בהתנהלות העצמית, חינוך לקוי, פראות, עקשנות, אנוכיות, או אנושיות גרועה או רעה – אין צורך להסלים זאת לרמה זו. סוגיה זו אינה נוגעת להתנהלות עצמית, ובוודאי שאין לה שום קשר לצביון מושחת. אין צורך להגזים בחשיבות עניין. יש לגשת לדברים אלה כראוי.

יש אנשים שלא מקפידים במיוחד על דברים בחייהם מכיוון שנולדו במדינות או בסביבות לא מפותחות, או למשפחות בעלות תנאים ירודים. ייתכן שהם לא מקפידים לגבי היגיינה בתחום המזון, לובשים את אותם בגדים במשך זמן רב מבלי לכבסם, וייתכן שאפילו לא שמים לב אם לבגדיהם יש ריח זיעה. איזה מין ביטוי זה? (זהו ביטוי של הרגלי החיים של אדם). זהו עניין של הרגלי חיים; הם לא מקדישים תשומת לב רבה להיגיינה. יש אנשים המשתמשים באותה מגבת לניגוב פניהם ורגליהם, ואז משתמשים בה לניגוב זיעה כשהם יוצאים לעבוד במהלך היום. לפעמים, אם הם רואים מישהו פצוע, הם אפילו משתמשים באותה מגבת כדי לכסות את הפצע. לא אכפת להם בכלל מהיגיינה. איזו בעיה זו? יש לכך קשר מסוים לתנאי המשפחה שבה נולדו. יש אנשים המגיעים ממשפחות עם תנאי מחיה טובים, שבהן לכל אדם יש מספר מגבות, עם הבחנות ברורות בין אלה המשמשות לפנים לאלה המשמשות לרגליים. הם מתרחצים ושוטפים את פניהם כל יום, וגם המגבות מכובסות מדי יום, כך שנראה שהם קפדנים במיוחד. כיצד נוצרים הרגלים כאלה? הם תוצאה של בסיס כלכלי ותנאים פיננסיים מסוימים של המשפחה, המובילים להרגלי חיים מעודנים אלה. זה גורם לאדם להיראות קשוב מאוד להיגיינה ומכובד. על פני השטח, נראה שהם מקפידים מאוד, אך למעשה, מאחורי כל זה עומדים התנאים המולדים שהובילו לכך. אם כן, מדוע יש אנשים שאינם קשובים לדברים האלה? יש אנשים שבאופן טבעי לא נוטים להקדיש תשומת לב רבה לעניינים כאלה, וגם אם יש להם את האמצעים, הם לא מתייחסים לדברים האלה ברצינות רבה מדי – זו לא בעיה משמעותית. עבור אחרים, זה נובע מתנאי משפחתם וסביבתם. במשפחה של שבעה או שמונה אנשים, ייתכן שכולם ישתמשו באותה מגבת לרחצת פניהם ורגליהם, אחד אחרי השני. יש אנשים שאפילו הולכים לישון מבלי לרחוץ את רגליהם ועדיין ישנים היטב. זה לא משפיע על חייהם היומיומיים או על התנהלותם העצמית. אלה שמקפידים עשויים לומר: "אבל יש חיידקים על הרגליים – הן כל כך מלוכלכות!" לכך עשויים אחרים להשיב: "הרגליים לא מלוכלכות; הן מכוסות כל היום ולא באות במגע עם העולם החיצון, כך שאין חיידקים, רק קצת זיעת רגליים. אנשים חושבים שזיעת רגליים היא דבר מלוכלך, אבל למעשה זה לא נכון. במקומות מסוימים אפילו משתמשים ברגליים לייצור מזון. מי יודע, יתכן שאת האוכל שאתה קונה בשוק הכינו על ידי לישת בצק ברגליים. אתה לא יכול לראות את זה, ובכל זאת אכלת אותו – ואתה עוד חושב את עצמך לקפדן!" בין אם מישהו מקפיד ובין אם לא, כל אלה הם הרגלי חיים או אורחות חיים המעוצבים על ידי תנאים מולדים. זה לא קשור כלל להתנהלותם. אם כן, אילו סוגי ביטויים קשורים להתנהלותו של אדם? לדוגמה, כאשר מתמודדים עם מצב מסוכן, כאשר נרדפים על ידי הדרקון הגדול האדום כאש, כולם חשים מתח ופחד, ויש להם תגובות אינסטינקטיביות מסוימות. אולם יש אנשים שעשויים לומר: "לא משנה כמה כולנו מתוחים ומפוחדים עכשיו, עלינו להירגע ולהתמודד עם בעיות המצב. עלינו קודם כל לחפות על המנהיגים והעובדים, ועל האחים והאחיות מאזורים אחרים כדי שיוכלו לעזוב במהירות". אך אחרים עשויים לחשוב אחרת: "לחפות עליהם? ומה איתי? מה אם לא אוכל לברוח בסוף? אני צריך לברוח ראשון! מי שיברח ראשון לא ייתפס, ולא יישפט או יעונה". אתה מבין, כאשר מתמודדים עם סכנה, אף על פי שלכולם יש אותה תגובה אינסטינקטיבית של פחד, יש אנשים שמעדיפים להגן על אחרים ושמים את ביטחון חייהם במקום משני – אנשים כאלה מפגינים אהבה וטוב לב. אחרים, לעומת זאת, חושבים קודם כל על עצמם, בורחים מבלי להתחשב באחרים – זוהי אנוכיות. למעשה, במובן של מצפון האנושיות שלהם, האם אנשים מהקבוצה השנייה הזו יודעים שעליהם להגן קודם כל על המנהיגים והעובדים ועל האחים והאחיות מאזורים אחרים? האם הם מבינים זאת מבחינה רציונלית? (כן). כאשר כולם מבינים באותה מידה את הרציונליות הזאת ויש להם תגובות אינסטינקטיביות, אנשים נבדלים זה מזה בביטוייהם. הדבר משקף את ההבדלים באנושיות בין אנשים. יש אנשים שהם אנוכיים ובזויים, דואגים רק לעצמם ומתעלמים מאחרים, בעוד שאחרים הם טובי לב, מסוגלים לפעול ללא אנוכיות ולהתחשב באחרים ונותנים עדיפות להגנתם ולא פועלים באנוכיות. האם זה משקף סוגים שונים של אנושיות? (כן). כך ההבחנה ביניהם ברורה. אם כן, מבין סוגי האנשים האלה, עם שני סוגי האנושיות השונים שלהם, איזה סוג של אדם מסוגל לקבל את האמת ולהשליך מעליו את צביונו המושחת? (סוג האדם עם אנושיות טובה מסוגל לקבל את האמת ולהשליך מעליו בקלות את צביונו המושחת). ומה לגבי אנשים אנוכיים? (לא קל להם ליישם את האמת בפועל; גם אם הם מבינים אותה, הם לא יכולים ליישם אותה בפועל, ולכן קשה להם להשליך מעליהם את צביונם המושחת). בדיוק. לכן, בעוד שכולם עשויים לגלות צביון מושחת, אם האנושיות של אנשים שונה, הם ייבדלו זה מזה גם ביכולתם להשליך מעליהם את צביונם המושחת. כשיש לאנשים סוגים שונים של אנושיות, הם מגיבים לאותו מצב בגישות ובדרכים שונות. הדבר קובע אם אדם יכול בסופו של דבר לקבל את האמת ודברים חיוביים, אם הוא יכול ללכת בנתיב של חתירה אל האמת, ואם הוא יכול להשליך מעליו את צביונו המושחת. האנושיות של אדם היא גורם מכריע, הלא כן? כאשר נתקלים בסכנה, לכולם יש תגובות אינסטינקטיביות מסוימות – כולם חשים פחד, בהלה ואימה, הם לא בטוחים, מפחדים מהמוות ורוצים לברוח. במצב קריטי כזה, אדם עם אנושיות טובה ואדיבה יחשוב קודם כל להגן על המנהיגים והעובדים, ועל האחים והאחיות מאזורים אחרים – קודם כל הוא יחשוב על ביטחונם של אחרים. אף על פי שיש לו גם תגובות אינסטינקטיביות – פחד, בהלה, אימה – ובאופן טבעי יש לו גם את האינסטינקט להגנה עצמית, הדרך שבה הוא מטפל במצב אינה להגן על עצמו תחילה אלא להגן על אחרים. זוהי הדרך שבה אדם עם אנושיות טובה מתנהל. ומה לגבי הדרך שבה אדם אנוכי מתנהל? הוא עשוי לחשוב על אחרים, אך הוא לא יגן עליהם – הוא יגן על עצמו תחילה. לכן, אנשים עם אנושיות טובה שיכולים להזדהות עם אחרים ולהגן עליהם, הם אלה שסביר שיקבלו את האמת. המצפון וההיגיון של האנושיות שלהם תואמים לתנאים הדרושים לקבלת האמת ולהשלכת צביונם המושחת. באשר לסוג האדם האנוכי, גם אם הוא מבין את האמת, הוא לא מקבל אותה ואינו מיישם אותה בפועל. כאשר הוא מתמודד עם סכנה, האנושיות שלו מתבטאת בהגנה עצמית ובאנוכיות. לכן, אם לשפוט על פי אנושיות זו שהוא מפגין, ברור שחסרים לו התנאים הבסיסיים הדרושים לקבלת האמת ולהשלכת צביונו המושחת. פירוש הדבר שבמצבים שבהם נדרש יישום האמת בפועל, המצפון וההיגיון שלו מאבדים את תפקודם. הוא פועל בניגוד למצפונו ולהגיונו. הוא לא בוחר לחפש את האמת ולעשות את הדברים הצודקים שעליו לעשות, אלא הוא בוחר לפעול בניגוד למצפונו ולהגיונו, ואף בניגוד לצדק המוסרי ובניגוד לאמת, והוא מספק באופן מלא את רצונותיו האנוכיים ואת צורכי האינטרסים שלו כדי להגן על עצמו ולשמר את כל האינטרסים שלו. לכן, לא יהיה קל לאדם מסוג זה ללכת בנתיב של חתירה אל האמת או בנתיב הישועה. משמעות הדבר היא שקשה לו מאוד להשליך מעליו את צביונו המושחת. אם נתנסח בזהירות מסוימת, במקום לומר שהוא לא מסוגל להשליך מעליו את צביונו המושחת, נאמר שקשה לו מאוד לעשות זאת. אם כן, אם נבחן את הסוגיה כעת, האם היכולת של אדם להשליך מעליו את צביונו המושחת ולהשיג ישועה תלויה לחלוטין בתנאיו המולדים? (לא). במה היא תלויה? (באנושיות שלו). היא תלויה באופיו, ובשאלה אם המצפון וההיגיון של האנושיות שלו יכולים לתפקד כאשר הוא מתמודד עם אנשים, מאורעות ודברים שונים. במילים אחרות, זה תלוי בשאלה אם הוא פועל על פי מצפונו והגיונו כאשר דברים קורים. אם אדם פועל בהנחיית מצפונו והגיונו, הוא יבחר בדברים חיוביים ובאמת. אולם אם הוא פועל בניגוד למצפונו ולהגיונו, אזי לא משנה כמה אמת הוא מבין או אם איכותו גבוהה או נמוכה, הוא יפעל בניגוד לצדק המוסרי, בניגוד לעקרונות-האמת, ואף יוותר על אנושיותו. מה זה מבהיר לכם? האם האנושיות היא גורם מכריע? (כן). אם אדם, ללא קשר למצב, פועל בניגוד למצפונו ולהגיונו ובניגוד לצדק המוסרי בכל פעם שהעניין נוגע לאינטרסים שלו, הוא יוותר על אנושיותו. הוא יעשה הכול כדי להבטיח את האינטרסים שלו ולהגן עליהם. לכן, כאשר הוא מתמודד עם מצב, הוא לא יבחר לפעול על פי מצפונו והגיונו. במקום זאת, הוא יפעל בניגוד להם למען האינטרסים שלו, ויקריב את יושרתו וכבודו כדי להשיג את מטרותיו. אם נסתכל על כך מנקודת מבט זו, לא משנה כמה טוב אדם מסוג זה מתנהג בדרך כלל, הוא לא חותר אלא לאינטרסים שלו – קשה לו מאוד להשליך מעליו את צביונו המושחת. הוא לא מקבל את האמת – ככל שהרגע קריטי יותר, וככל שהוא מתמודד יותר עם המציאות, כך הוא בוחר יותר לפעול בניגוד למצפונו, להגיונו ולאמת; וככל שהרגע קריטי יותר, כך הוא חושף יותר את צביונו המושחת הסולד מהאמת ואת אנושיותו האנוכית והבזויה. לכן, לאדם מסוג זה קשה מאוד להשליך מעליו את צביונו המושחת. האם כעת כבר ברור שאנושיותו של אדם היא תנאי בסיסי להשלכת צביון מושחת? סוג האנושיות שיש לאדם קובע אם הוא יוכל בסופו של דבר להשליך מעליו את צביונו המושחת, אם הוא יוכל בסופו של דבר ללכת בנתיב של חתירה אל האמת, ואם הוא יוכל בסופו של דבר להגיע לישועה.

יש אנשים שמטבעם הם שתקנים, בעלי אישיות עדינה וסובלנית. לעתים רחוקות הם מתנהגים בקטנוניות או מתווכחים עם אחרים, והם גם לא קולניים מדי. דיבורם אינו ראוותני, וקולם רך. כלפי חוץ הם נראים עדינים במיוחד, ועושים דברים בצורה מסודרת ובנחת. יש אפילו אנשים ביישנים שאינם אוהבים תקשורת מילולית רבה עם אחרים ונמנעים מאינטראקציה מרובה עם אנשים. בכל מקום שאליו הם הולכים, נוכחותם כמעט ואינה מורגשת. לאיזו סוגיה קשורים הביטויים הללו? (זוהי סוגיה הקשורה לאישיותם). זוהי בעיה באישיותם המולדת. לאנשים האלה יש אישיות כזו כלפי חוץ, ובתוכם, מחשבותיהם גם כן פשוטות מאוד. הם נחמדים יחסית לאחרים, מתנהלים מולם בהגינות, אינם מנצלים איש, וכאשר הם מקבלים טובות או עזרה מאחרים, הם גומלים על כך וזוכרים בליבם את החסד שנעשה להם. כלפי חוץ האנשים האלה נראים כבעלי אנושיות טובה: הם לא מזיקים לאדם או לחיה; הם סובלניים, מתחשבים בזולת, ואינם מתנהגים בקטנוניות עם אחרים; הם לא מסתבכים בסכסוכים, וגם לא מרכלים; הם לא שופטים איש מאחורי גבו, ולעולם אינם תוקפים אחרים או פוגעים בהם ביוזמתם; כאשר מישהו נתון בצרה, כל עוד הם יכולים לעזור, הם לעולם לא יסרבו, והם לא מבקשים דבר בתמורה. רוב האנשים יאמרו שהאנשים האלה די נוחים לבריות. אם כן, האם האנשים האלה נראים כלפי חוץ כבעלי אנושיות טובה? (כן). אך בהזדמנות מסוימת, בית האל שואל אותם על המצב: "איך מתפקדים מנהיגי הכנסייה שלכם? מה חושבים עליהם האחים והאחיות? האם היו תוצאות כלשהן לעבודת הבשורה בתקופה האחרונה? האם מישהו הפריע לעבודת הכנסייה או שיבש אותה?" הם מהרהרים בכך: "למה הם שואלים אותי על זה? למה הם חותרים? האם הם רומזים שאני צריך לומר שהמנהיגים לא מתפקדים טוב? האם הם מחפשים להדיח את המנהיגים שלנו? הם מנסים לדובב אותי ולקבל ממני אישור. ובכן, אני לא מתכוון לומר כלום. אם המנהיגים יודחו יום אחד ויגלו שאני דיווחתי על הבעיות שלהם, האם הם לא ינטרו לי טינה?" ולכן הם עונים: "המנהיגים עשו עבודה די טובה לאחרונה; לא הבחנתי בשום בעיה". וזה כל מה שיש להם לומר. כששואלים אותם שוב: "באמת לא שמת לב לשום בעיה?" הם עונים: "אולי תשאל את האחות פלונית, היא בקשר תדיר עם המנהיגים. הם נפגשים לעתים קרובות והיא מכירה אותם היטב. אני לא מכיר אותם כל כך טוב". אבל למעשה, הם חושבים לעצמם: "גם אם אני כן יודע, אני לא יכול לומר כלום. אם אדבר ולאחר מכן המנהיגים יודחו, האם הם לא ינטרו לי טינה? גם אם הם לא יודחו, אם הם יגלו שאמרתי עליהם משהו רע, האם הם לא יקשו עליי? האם הם עלולים לייסר אותי? האם ידיחו אותי מחובתי? אני לא יכול לומר כלום!" איזה מין ביטוי זה? (זהו ביטוי של ערמומיות). ולאיזה סוג של בעיה זה קשור? צביון מושחת. אנשים מסוג זה נראים כלפי חוץ כבעלי אישיות טובה ואנושיות טובה מטבעם, אך בכל פעם שמדובר בהערכת אחרים או בדיווח על בעיות, הם טוענים שהם לא יודעים, ואומרים שהם מאמינים זמן קצר ואינם מבינים את האמת, שהם טיפשים מכדי לראות דברים לאשורם. לא משנה אםהם מבחינים בבעיה של מישהו, הם אף פעם לא מדווחים על כך ולא פוצים על כך פה. כאשר מישהו שופט את המנהיגים מאחורי גבם או מבצע את חובתו כלאחר יד, הם מעמידים פנים שאינם מבחינים בכך או יודעים על כך, ואף פעם אינם מדווחים על שום דבר. כשהמנהיגים שואלים: "בילית זמן רב עם פלוני; איך ביצוע החובה שלו בדרך כלל? האם הוא מסוגל לסבול קשיים ולשלם מחיר?" הם משיבים: "ובכן, אני רואה שהוא קם די מוקדם בבוקר והולך לישון די מאוחר בלילה". למעשה, הם הבחינו כבר לפני זמן רב שהאדם הזה צופה לעתים קרובות בסרטונים של עולם הכפירה ואינו משלם מחיר בביצוע חובתו, אך הם לא אומרים את האמת; הם תמיד שומרים על הרמוניה שטחית עם כולם. כלפי חוץ, האישיות המולדת שלהם נראית בסדר, וגם האנושיות שלהם נראית טובה, אך מה מסתתר מתחת לחזות הזו של אנושיות טובה? הם מחפשים לרצות אחרים; הם מחפשים לרצות אחרים ולא פוגעים באיש, אף פעם לא מזיקים לאיש, לעולם אינם מנצלים אחרים ולעולם אינם רוכשים לעצמם אויבים. מהו העיקרון שלהם להתנהלות? (לא לפגוע באיש). הם לא פוגעים באיש, אינם מזיקים לאיש, ומחפשים רק להגן על עצמם. האם זו התנהגות חלקלקה? (כן). גם כאשר מישהו משתף עמם בכנות ואומר: "בילינו את רוב הזמן יחד בביצוע חובותינו. אנא הצבע על כל בעיה שאתה רואה אצלי. אני מבטיח לקבל זאת ולהשתנות. אנא שתף אותי גם על עקרונות היישום בפועל בהקשר זה" – גם כשהאדם האחר כל כך כן, הם עדיין לא אומרים את האמת. במקום זאת, הם אומרים בחוסר כנות: "אתה הרבה יותר טוב ממני. למעשה, איש מכם לא מבין זאת, אבל אני ממש חלש. אני נעשה שלילי, ואני גם מרדן". גם כאשר אחרים יבקשו מהם בכנות רבה, הם עדיין לא יאמרו דבר. הם מסרבים בתכלית לפגוע במישהו ולעולם לא יאמרו אמירה אחת אמיתית. הם לא יאמרו את האמת לאיש, וישאירו הכול קבור בליבם. מכאן ניתן לראות שזה לא שאין להם מחשבות - הם לא רובוטים, והם לא חיים בחלל ריק. יש להם דעות על אנשים ועניינים שונים, אך הם אף פעם לא מבטאים או חולקים אותן עם איש. הם פשוט שומרים הכול לעצמם, בחלקו משום שהם לא רוצים שאחרים יראו אותם לאשורם, ובחלקו משום שהם לא רוצים לפגוע באיש. אם כן, מהו העיקרון שלהם להתנהלות? האם יש להם עקרונות? (לא). אין להם עקרונות. הם אף פעם לא מחפשים את האמת או דבקים בעקרונות. הם מתמקדים רק בהגנה ובשמירה על עצמם. כל עוד הם לא נפגעים, לא אכפת להם ממה שהאל דורש. אין להם עקרונות או גבולות לגבי האופן שבו הם מתנהלים, והם לא פוגעים באיש – הם פשוט מחפשים לרצות אחרים. לכן, בעיני אחרים הם נתפסים גם כאנשים טובים כי מי שבאים איתם במגע מקבלים מהם עזרה לעתים קרובות, ובכל פעם שאחרים מבקשים מהם דבר מה, הם אף פעם לא מסרבים, מה שגורם לאנשים להאמין שהם אנשים טובים. אולם, אם תבחנו מקרוב את העקרונות שלפיהם הם מתנהלים, תגלו שאין להם עקרונות להתנהלות. כשמדובר בבעיות הקשורות לצביונות מושחתים, האם הם יחפשו את האמת כדי לפתור אותן? האם הם יישמו בפועל לפי עקרונות-האמת? (לא). התשובה היא בהחלט לא. האנשים האלה דבקים בהבנתם הסובייקטיבית, ומאמינים שיש להם אנושיות טובה ולב טוב. הם חושבים שאף פעם אין להם כוונות רעות כלפי אחרים, או שלכל הפחות, הם לא יזיקו לאחרים ביוזמתם או יפגעו באינטרסים שלהם. בכל פעם שיש לאחרים בקשה או צורך כלשהו, הם תמיד נענים. בתפיסתם, הם מאמינים שאם הם לא פוגעים באיש זה אומר שהם אנשים טובים. הם חושבים שאם לא יהיו להם אויבים, הם לא ייקלעו למצב מסוכן ואיש לא יראה בהם אויב. בדרך זו, הם לא ייפגעו ויישארו בטוחים. מהי מטרתם של אנשים מסוג זה באופן שבו הם מתנהלים? מטרתם היחידה היא הגנה עצמית; די להם לחיות במה שהם מאמינים שהוא מקלט בטוח ואזור נוחות. אין להם כל כוונה לשנות את העקרונות והגבולות באופן שבו הם מתנהלים, או את כיוון התנהלותם, ובוודאי שאין להם כל כוונה להשליך מעליהם את צביונותיהם המושחתים. האנשים האלה מחפשים לרצות אחרים ולהימנע מצרות. לא משנה כיצד אחרים משתפים על עקרונות-האמת או על הגבולות והעקרונות להתנהלות, הם לא ישנו את דרך התנהלותם. אם כן, האם לאנשים האלה יש אנושיות טובה? (לא). האם האנשים האלה יכולים לקבל את האמת או לדבוק בעקרונות? (לא). מדוע הם לא יכולים לדבוק בעקרונות-האמת? כי במוחם, הסטנדרט שלהם להתנהלות הוא להיות אנשים שמחפשים לרצות אחרים. כשמדובר בכל עניין הדורש הבעת דעה או נקיטת עמדה, הם שותקים, שומרים על גישה אדישה, נוקטים בגישה של אי-התערבות, ונשארים לא מעורבים ומרוחקים כאילו הדבר לא נוגע להם. כתוצאה מכך, אין להם עמוד שדרה באופן שבו הם מתנהלים ופועלים; הם כמו צלופח חלקלק. לא אכפת להם מהאנשים ומהמאורעות סביבם. לא משנה עד כמה משמעותיות הבעיות בסביבה כלשהי או אצל כל אדם, אין להם כל עניין לדאוג, לברר או לדעת עליהן. הם מאמינים שכל עוד הדבר לא נוגע להם, אין צורך לדאוג. יש אמרה על כך, איך אומרים? "אל תחפש שבח, אלא הימנע מאשמה". זהו גם עיקרון שלפיו מתנהלים אנשים המחפשים לרצות אחרים. מהם המאפיינים של צביונותיהם המושחתים של אנשים כאלה? ערמומיות, רשעות, עיקשות, סירוב לקבל את האמת – יש להם כמעט את כל המאפיינים של צביונות מושחתים. כלפי חוץ, הם אולי לא עושים רע ולעתים רחוקות מבצעים עבירות, אך אם תתבונן בעקרונות ובדרכים שלפיהם הם מתנהלים, המאפיין הבולט ביותר הוא שהם אף פעם לא דבקים בעקרונות-האמת ואין להם גבולות באופן שבו הם מתנהלים. גם כאשר מישהו מעליב אותם או פוגע בכבודם, הם יכולים לסבול זאת ולצחוק על כך, ולעולם אינם חושפים או מבטאים את מחשבותיהם הפנימיות. כלפי חוץ הם נראים סובלניים מאוד, בעלי אנושיות טובה, ואינם מראים כל כוונה לתקוף או לחפש נקמה. אולם, אין זה אומר שאין להם מחשבות – הם זוכרים מה עשית, וברגע הנכון הם יופיעו ויגנו על עצמם, וישיבו לך במכת נגד מסוימת שאולי אפילו לא תבחין בה. הם לא דבקים בעקרונות-האמת; העקרונות והגבולות שלפיהם הם מתנהלים נועדו אך ורק להגן על האינטרסים, הביטחון והמוניטין שלהם. נכון לתאר אנשים כאלה כמרושעים, עקשים, ערמומיים וסולדים מהאמת. יש שיאמרו: "הם לא פגעו באינטרסים של אחרים ולא עשו שום דבר רע, אז איך אתה יכול לומר שיש להם את הצביונות המושחתים האלה? על מה אתה מבסס את זה?" זה מבוסס על מחשבותיהם, נקודות מבטם וגישותיהם בכל הנוגע לאופן שבו הם רואים אנשים ודברים, ולאופן שבו הם מתנהלים ופועלים. האם הבחנתם בכך? (עכשיו אנחנו רואים). מדוע לא יכולת לראות זאת קודם? מה בהתנהלותם הוליך אותך שולל? (חשבנו שהם די נוחים לבריות בדיבורם ובמעשיהם, ובאופן שבו הם קיימו אינטראקציה ושיתפו פעולה עם אחרים, והם לא פגעו באיש, אז הנחנו שיש להם אנושיות טובה. החזות החיצונית שלהם הוליכה אותנו שולל). אם לאדם יש אישיות עדינה כלפי חוץ, והוא אף פעם לא תוקף אנשים ולא פוגע בבעלי חיים, זה לא מעיד שיש לו אנושיות טובה. איזה סוג של גילויי אנושיות מייצגים אנושיות טובה באמת? (ראשית, לא להזיק לאחרים או לנצל אותם. בנוסף, כאשר מתעוררת סכנה, המחשבה הראשונה שצריכה להיות לאדם היא להגן על המנהיגים והעובדים, וכן על האחים והאחיות החותרים אל האמת, מבלי להתחשב בביטחונו האישי, ולהיות מסוגל לשים את האינטרסים של בית האל במקום הראשון בכל מצב. כל אלה הם ביטויים של אנושיות טובה). להיות טוב לב, אוהב, סבלני וסובלני, מכבד אחרים, מוכן להתחשב באחרים, לא לנצל אנשים, להיות ישר יחסית, וכן צנוע, שקט ולא שתלטן: ניחנות בתכונות אלה של אנושיות, בשילוב עם היכולת לדבוק בעקרונות-האמת ולשמור על האינטרסים של בית האל – זוהי אנושיות טובה. אם למישהו יש כלפי חוץ תכונות של אנושיות כמו סובלנות, סבלנות, טוב לב, אי-ניצול של אחרים, רגישות כלפי אחרים, דאגה לאחרים, אך כשמדובר באינטרסים של בית האל הוא מוסר אותם בקלות ואף מוכר אותם ביוזמתו, האם יש לו אנושיות טובה? (לא). פירוש הדבר שהאנושיות שלו אינה טובה. כיצד נמדדת אנושיות טובה? מהי הדרישה המינימלית? (לכל הפחות, היכולת לשמור על האינטרסים של בית האל). היכולת לשמור על האינטרסים של בית האל; ועל בסיס זה, היכולת לשתף פעולה בהרמוניה עם אחרים, להיות טוב לב וסובלני, לא לנצל אחרים, והיכולת להיות סבלני ולהבין את חולשותיהם של אחרים, להיות רגיש כלפי אחרים, להיות מסוגל לאהוב, להיות מסוגל לעזור לאחרים ולתמוך בהם, לדאוג לחלשים, וכן הלאה – כל אלה הם מאפיינים של אנושיות טובה. לעומת זאת, אנוכיות, שפלות, חמדנות, להיות קשוח ומחושב יותר מדי עם אחרים, לאהוב לרכל ולדכא אנשים, להיות עקשן, ראוותן, שטחי במיוחד, מרושע, הולל, חצוף וחסר בושה – איזה מין ביטויים אלה? (אלה ביטויים של אנושיות רעה). האם מישהו עם הביטויים האלה עדיין יכול לשמור על האינטרסים של בית האל? (לא). להחזיק בביטויים של אנושיות טובה, יחד עם היכולת לשמור על האינטרסים של בית האל – זוהי אנושיות טובה באמת.

יש אנשים שנראים כלפי חוץ אדיבים מאוד; הם מסוגלים להיות סבלניים וסובלניים כלפי אחרים, ויש להם את כל המאפיינים של אנושיות טובה. אך כשמדובר בעבודת הכנסייה, במנחות האל או באינטרסים של בית האל, הם מסוגלים למכור את כל אלה. האם הייתם אומרים שאדם מסוג זה הוא בעל אנושיות טובה? (לא). לדוגמה, יש אנשים שכאשר הם קונים דברים עבור האחים והאחיות, הם בוחרים פריטים איכותיים, זולים ושימושיים. אך כשמדובר בהוצאה מכספי מנחות לקניית דברים, הם בוחרים בסחורה יקרה. גם אם זה רק טרקטור, הם ירצו שתהיה לו מערכת ניווט. לא משנה מה הם קונים, הם תמיד בוחרים את הטוב ביותר, היקר ביותר ועם אפשרויות טכנולוגיות מתקדמות, ומסרבים לשקול משהו זול יותר. בדרך כלל נראה שהם מסתדרים באופן רגיל עם אחרים; הם לא מנצלים אנשים, הם די סובלניים ומתייחסים לאחרים היטב בכל המובנים. אך כשמדובר בהוצאה של כספי מנחות, הצד האכזרי שלהם מגיח ופניהם הזדוניות נחשפות. האם ניתן להחשיבם כבעלי אנושיות טובה? (לא). האם האנושיות הטובה שלהם אמיתית? זוהי רק העמדת פנים כלפי חוץ וצביעות, הכול חזות. כשמדובר באמת בעניינים הנוגעים לאינטרסים של בית האל, במיוחד כשמדובר בהוצאה של כספי מנחות, חמדנותם צפה ועולה, ופניהם הזדוניות, חזותם השטנית והתנהגותם הפראית נחשפות. האם זו אנושיות טובה? (לא). לדוגמה, מישהו מגיש בקשה לזכויות יוצרים על "הדבר מופיע בבשר", והוא אומר: "אם נגיש בקשה בשם הכנסייה כארגון, זה יחסוך הרבה כסף. אבל אם נגיש בקשה בשם המשיח בהתגלמותו, זה יעלה הרבה יותר. עלינו לחסוך כסף בעניין זה; אסור לבזבז מנחות בקלות ראש!" האם אמירה זו נכונה? האם יש לו עקרונות בטיפול בעניין כה חשוב? מי בדיוק ביטא את הדברים הללו, האל או הכנסייה? (הם בוטאו על ידי האל). אז למי צריכות להיות שייכות זכויות היוצרים? האם מתאים יותר שהן יהיו שייכות לאל או לכנסייה? (מתאים יותר שהן יהיו שייכות לאל). זוהי סוגיה מכרעת. מהן ההשלכות של התמקדות בחיסכון בכסף בעניין כה קריטי? אילו בעיות עלולות להתעורר? ההשלכות עלולות להיות בלתי נתפסות! אם אתה מתעלם מהאינטרסים של בית האל וחושב רק על חיסכון בכסף, לאיזה מין אדם זה הופך אותך? האם לאנשים כאלה יש מצפון או אנושיות? (אין להם אנושיות). לא משנה כמה אדיבים או סובלניים אנשים כאלה עשויים להיראות כלפי חוץ, האם יש להם באמת אנושיות? (לא). בכנסייה, כל ההוצאות על מזון, שתייה וצרכים יומיומיים מכוסות במלואן על ידי מנחות האל. האם אי פעם נהגתי אתכם בקטנוניות לגבי ההוצאות האלה? הדרישה היחידה היא שתמנעו מבזבוז, אך האם אי פעם בחנתי את הוצאותיכם הרגילות? (לא). התחשבתי בכם בכל ההיבטים ואף פעם לא בחנתי את הוצאותיכם, ובכל זאת אתם מעגלים איתי פינות. האין זה חוסר אנושיות? (אכן, כן). לא משנה כמה אדיב או סובלני כלפי אנשים נראה אדם חסר אנושיות, זוהי רק חזות. כשמדובר באמת ברגעים שבהם מצפון והיגיון צריכים לבוא לידי ביטוי, הם נחשפים כחסרי כל אנושיות. האם הם בכלל בני אדם? (לא). אי אפשר לקרוא להם בני אדם. כשאני רוכש דברים, גם אני קונה בזהירות ובחסכנות, בודק מתי יש הנחות על פריטים ודרכים מתאימות לקנות אותם, ואם מוצר מסוים הוא שימושי, מתאים ובמחיר סביר, אני ארכוש אותו. אבל אני לא קונה בפזיזות, אני לא מוציא כסף על רכישות לא ראויות. אולם, יש כמה הוצאות שאי אפשר להימנע מהן וחייבים לבצע אותן, ובמקרים אלה, אני מוציא לפי עקרונות. אני גם מנסה להיות חסכוני במזון, בביגוד ובצרכים היומיומיים שלי. זה לא שאני קונה כל מה שאני רוצה; עלי לשקול בקפידה את הרכישות שלי. אתה רואה, אני מתלבש בפשטות, בצורה הולמת וייצוגית. ההוצאות שלי מתנהלות לפי עקרונות: אני קונה מה שנחוץ ושימושי, ואני לא קונה מה שלא נחוץ ושימושי. אל תבזבזו כסף; אל תוציאו כסף שלא צריך להוציא; חסכו היכן שצריך, והימנעו מהוצאות מיותרות – אלה הם העקרונות. אולם, כאשר אנשים מסוימים חסרי אנושיות רואים הזדמנות להוציא את הכספים של מנחות האל, עיניהם נפקחות לרווחה. כל עוד מדובר בהוצאה על מזון, ביגוד, דיור או תחבורה של אנשים, הם ממהרים לפעול. במיוחד כשמדובר בקניית בגדים לאחרים או בחלוקת דמי מחיה, הם נעשים נלהבים מדי ונדיבים מאוד. הם חושבים בליבם: "טוב, ההוצאה הזו לא מהכסף שלי. משתמשים בכסף של האל, וזה עוזר למוניטין שלי, אז למה לא?" וכך הם מנצלים את ההזדמנות לבזבז. יש בליבם כוונות רעות, והם רוצים יותר מכול להזיק לבית האל! אבל אם זה היה הכסף שלהם, הם היו מחשבים הכול ומסרבים להוציא אפילו אגורה אחת יותר מהנדרש. לא משנה כמה אדיבים הם נראים בדרך כלל, לאנשים כאלה אין אנושיות טובה. לדעתי, גישתם למנחות האל אומרת הכול. העובדה שהם יכולים לבזבז מנחות ושאין להם כלל לב ירא-אל מראה, לכל הפחות, שהם לא טובים, שהם בזויים, ושיש להם אנושיות ירודה. האין זה המצב? (אכן, כן).

יש ביטויים רבים הקשורים לתנאים המולדים, לאנושיות ולצביונות המושחתים של אדם. סקרנו היום חלק מהם בקצרה; סביר להניח שיש ביטויים נוספים שאותם נוכל לכסות בשיתופים עתידיים. כאן נסיים את השיתוף שלנו להיום. להתראות!

23 בספטמבר 2023