לאחרונה שיתפנו על הנושא-האל בהתגלמותו. נושא זה כרוך ביישום בפועל של "ויתור" במסגרת "כיצד לחתור אל האמת", וכן שיתפנו על "ויתור על תפיסות ודמיונות לגבי האל" במסגרת הנושא "ויתור על המחסומים בין אדם לאל ועל עוינותו כלפי האל". שיתפנו על ההיבט הזה כמה פעמים, ודנו בעיקר באופן שבו יש להתייחס לאל בהתגלמותו. חילקנו את התוכן הזה לשני נושאים. האם אתם יכולים לומר לי מהם שני הנושאים הללו? (בנוגע לאל בהתגלמותו, האל נתן לנו שני עקרונות נכונים ליישום בפועל: הראשון הוא לא להשוות אותו לאל שבשמיים, והשני הוא לא להזכיר אותו בנשימה אחת עם האנושות המושחתת.) שיתפנו על כמה פרטים של שני הנושאים הללו, הכרוכים בביטויים מסוימים של הרגילוּת והמעשיות של האל בהתגלמותו. השיתוף כלל את העקרונות הספציפיים של האל בהתגלמותו שעליהם הוא שומר ודבק בהם בחייו, בקיומו, בהתנהלותו ובעבודתו בקרב בני האדם. מטרת השיתוף בנושאים אלה היא לאפשר לאנשים להבין ולדעת אילו ביטויים האל בהתגלמותו, אדם זה בעל הזהות המיוחדת, מפגין בעודו חי בקרב בני אדם. שיתפנו בעיקר על הנושא של הרגילוּת והמעשיות של האל בהתגלמותו, ועל פרטים רבים בנושא. מה הייתה ההשפעה עליכם לאחר שהקשבתם לכך? האם יש לכם פחות תפיסות ודמיונות לגבי האל בהתגלמותו, או שמא עלו בכם תפיסות חדשות? (יש לנו פחות תפיסות ודמיונות לגבי האל בהתגלמותו.) אם כן, האם השיתוף על נושא זה עוזר לאנשים להכיר את האל בהתגלמותו? (כן, הוא עוזר.) טוב מאוד.

השיתוף שלנו על נושא האל בהתגלמותו נסוב בעיקר סביב הגילויים והמעשים הספציפיים הנוגעים לרגילוּת ולמעשיות שלו, במטרה לספק לאנשים הבנה מוחשית יותר של האל בהתגלמותו, של אדם זה בעל הזהות המיוחדת. אם כן, האם אתם מגלים שככל שאתם מבינים יותר את הרגילוּת והמעשיות של האל בהתגלמותו, כך אתם מרגישים יותר שהוא רק אדם רגיל, לא משהו מיוחד? וככל שאתם מבינים יותר את הרגילוּת והמעשיות של האל בהתגלמותו, האם אתם חשים פחות את ההילה האלוהית? האם יש לכם מחשבות כאלה? (לא. כשאני מקשיב לדוגמאות שהאל נתן על מימוש בחיים ועל גילויים של האל בהתגלמותו, אני מרגיש שרק המראה החיצוני של האל הוא רגיל ופשוט, אבל הגילויים של אנושיותו הרגילה עולים לאין שיעור על אלה שלנו, בני האדם; אלה דברים שאיננו יכולים להשיג. באנושיות הרגילה של האל אין צביונות מושחתים, שום גאוותנות או ערמומיות, שום גאווה אנושית או התמכרות לנהנתנות. אף על פי שהאל בהתגלמותו נראה רגיל ופשוט כלפי חוץ, אפשר לראות את גדולתו מתוך עַנְוָתוֹ. כך אני מרגיש.) בדרך כלל, כאשר אנשים מפורסמים, אנשים דגולים או דמויות בעלות הישגים בקרב האנושות מציגים את עצמם בהיבטים שונים, האם הם מדברים על הרגילוּת, המעשיות והפשטות שלהם? (לא). אם אדם מהאנושות המושחתת יציג את עצמו כדי שאחרים יכירו אותו, הוא בשום אופן לא יתאר עד כמה הוא רגיל ופשוט. להפך, באמצעות הצגת עצמו ותיאוריו הוא ינסה לגרום לאנשים להרגיש שהוא שונה מאחרים, יוצא דופן, דגול ובעל יכולות על-אנושיות. אם מישהו אף יתפוס אותו כאדם יוצא דופן, הוא יהיה מאושר עוד יותר. הביטו כיצד בני אדם מושחתים מציגים את עצמם. ראשית, הם יתארו עד כמה הם מושלמים, ללא כל פגמים או ליקויים. הם גם יציגו לראווה עד כמה הרקע המשפחתי שלהם מכובד, עד כמה מעמדם נאצל, אילו תארים אקדמיים יש להם ומה יוצא דופן במראה שלהם. גם אם יש להם שומה על הפנים, הם יהיו חייבים למצוא דרך ייחודית לתאר אותה ויאמרו: "תראו, אפילו המיקום של השומה הזו הוא לא רגיל; אומרים שאנשים עם שומות במקום הזה נועדו לעושר או לאצילות." כשמדובר במראה שלהם, הם יכריזו באופן ראוותני כיצד כל תו בפניהם ייחודי ואילו פרשנויות חיוביות קיימות לכל תו בפניהם לפי תורת קריאת תווי הפנים, כגון, שהם מיועדים לעושר, לגדולה או לאצולה, ושבקרב האנשים הם כמו "דג גדול בבריכה קטנה". יתרה מכך, הם נהנים במיוחד להתרברב בכישרונותיהם ובחוזקותיהם בתחומים מסוימים, עד כמה החשיבה והרעיונות שלהם יוצאי דופן ושונים, הם מתרברבים בהישגיהם בקבוצות שונות, כיצד דמויות בולטות משבחות ומעריכות אותם, מקנאות בהם ומעריצות אותם, או אילו תרומות גדולות הם תרמו בתחומם, ועד כמה המעסיקים שלהם מעריכים אותם. בין אם דבריהם אמת ובין אם לא, בכל היבט לגבי האופן שבו הם מציגים את עצמם, הם מנסים לגרום לאנשים להרגיש שהם שונים מאחרים, שבקרב האנשים הם מיוחדים במינם, ייחודיים, ונעלים על כל האנשים הרגילים. הם מסתכלים על כולם בהתנשאות; הם מתייחסים לכולם כאנשים נחותים וכפשוטי עם חסרי חשיבות, בעוד שרק הם עצמם דגולים ונאצלים ביותר ובלתי רגילים. אם תשאל אותם על התארים האקדמיים שלהם, הם יאמרו שהם סיימו את לימודיהם באוניברסיטה יוקרתית ושיש להם תואר שני או דוקטורט, בעוד שהאמת היא שהם למדו באוניברסיטה רגילה. הם לא מדברים אף פעם על הפגמים, הליקויים והצביונות המושחתים שלהם, על היבטים של אופיים הירוד, או על הדברים השגויים שעשו. כל עוד מדובר באופן שבו הם מציגים את עצמם כדי שאחרים יכירו אותם, הם ינסו ככל יכולתם להתרברב, לשבח ולשווק את עצמם, כשהם מתארים את עצמם כדגולים מאוד, יוצאי דופן ובלתי רגילים. גם אם הם חולים, הם יאמרו שזו "מחלה של עשירים" כדי לגרום לאנשים להרגיש שהם עדינים, מיוחדים ושונים מאחרים. בשום אופן הם לא יאפשרו שאנשים יחשבו שהם סתם אנשים רגילים ופשוטים, אלא יעשו כל שביכולתם לגרום לאנשים לשאת אליהם עיניים, להעריך ולהעריץ אותם. אם אנשים הולכים אחריהם ונותנים להם מקום בליבם, הם מרגישים מרוצים מעצמם אף יותר. אם תאמרו שהם רגילים ופשוטים, חלק מהציבור הרחב, הם ירגישו שאיבדו לחלוטין את כבודם ושפגעתם מאוד בגאוותם; הם ירגישו כאילו הדבר יהרוג אותם. לאורך כל חייהם הם מחפשים להיות ייחודיים ויוצאי דופן. בשל הצביונות המושחתים שלהם ורצונות מעין אלו, אנשים רבים מטפחים לעתים קרובות תדמית חיצונית כדי להיראות נשגבים מאוד, מעודנים ונאצלים, וההתנהגות החיצונית שהם מאמצים, וכן דבריהם ומעשיהם מפגינים היטב ארשת של דמות דגולה. בכל קבוצה, אם מישהו יאמר לאדם כזה: "הבחנתי בך במבט חטוף בתוך הקהל הזה; לפי המבט שלך, תווי הפנים שלך והנוכחות שלך אני יכול לומר שאתה לא אדם רגיל", הוא יהיה מאושר מאוד. הוא יגזים בעניין הזה ללא גבול, ובמשך שארית חייו המילים האלה יהיו שגורות בפיו והוא יתרברב בכל מקום: "אנשים יכולים לזהות אותי בתוך קהל במבט חטוף ולראות שאני מנהיג, שאני דג גדול בבריכה קטנה, ולא אדם רגיל!" הוא אוהב במיוחד להיות אדם מסוג זה, הוא אוהב במיוחד למצב את עצמו כפרט יוצא דופן, בלתי רגיל, נבדל מאחרים, ואפילו יחיד במינו. רבים אחרים מקדישים תשומת לב מיוחדת לאנשים מפורסמים, לאנשים דגולים ולבעלי מעמד ועמדה בחברה, ומקדישים תשומת לב לכל החדשות שמתפרסמות לגביהם, לדבריהם ולמעשיהם, ולחיי היומיום שלהם. מטרת תשומת הלב הזו אינה בידור, אלא חיקוי והליכה אחריהם. הם מחקים כל מה שהאנשים האלה אוכלים ולובשים, כל מה שפופולרי אצלם. בכל נושא שבו האנשים האלה דנים, גם הם דנים. הם עוקבים אחריהם מקרוב מחשש שיישארו מחוץ לטרנד ומחשש שיישתרכו מאחור ושיתייחסו אליהם בזלזול. הם רק רוצים לבלוט ולהיות יוצאי דופן בקרב ההמון, ואינם מוכנים בשום אופן להיות אנשים פשוטים ורגילים. יש אנשים שאף על פי שאיכותם ממוצעת, אין להם חוזקות או כישרונות, והתנאים המולדים שלהם רגילים ופשוטים מאוד מכל הבחינות, בכל זאת לא מוכנים להיות אנשים רגילים, אינם מוכנים להיות סתם אנשים. במקום זאת הם מציגים את עצמם כנשגבים ואלגנטיים מאוד, או מתארים את עצמם כאנשים מיוחדים מאוד, ולא כסתם אנשים. יש כאלה שאף עובדים קשה כדי לחקות דמויות דגולות, אנשים מוכשרים ובעלי יכולת, ובעלי מיומנויות מעולות. הם צופים במעשיהם של האנשים האלה, בדבריהם ובנושאים שבהם הם דנים, ומחקים אותם בשאיפה להפוך לדמויות דגולות ויוצאות דופן כמותם, ולא להיות עוד אנשים רגילים ופשוטים. לכן, כשאנו משתפים על הרגילוּת והמעשיות של האל בהתגלמותו, אנשים מסוימים חושבים באופן בלתי נמנע: "בני אדם מהללים את עצמם, מעצבים לעצמם תדמית מרשימה ומתרברבים במרץ שהם כה שונים מאחרים, כה יוצאי דופן ודגולים, ואילו אתה תמיד מתאר את עצמך כרגיל וכמעשי מאוד. האם זה לא בלתי סביר וטיפשי במידה מסוימת? אתה המשיח בהתגלמותו, בעל זהות כה נאצלת, עם הילה כה גדולה וכתר כה אדיר על ראשך. איך ייתכן שתתאר את עצמך כאדם פשוט, רגיל ומעשי? ומכיוון שאתה חושש שאנשים לא יאמינו בזה, אתה אפילו נותן דוגמאות כה רבות כדי להוכיח עד כמה אתה פשוט, מעשי ורגיל. הדבר בהחלט מעורר תמיהה." אף על פי שזה לא תואם לתפיסות אנושיות, כך הם אכן פני הדברים. הגילויים הספציפיים של הרגילוּת, המעשיות והפשטות של האל בהתגלמותו הם בדיוק כאלה; זו עובדה ואינני יכול לבדות אותה מליבי. יש אנשים שאומרים: "האם לא כדאי שלפחות תזכיר כמה דוגמאות שיגרמו לאנשים להרגיש שאתה שונה מאחרים, שאתה יוצא דופן ושזהותך ודמותך נשגבות ומרשימות במיוחד?" ובכן, צר לי לאכזב אתכם, אבל באמת אין דוגמאות כאלה. למעשה, התיאורים שלי לגבי האופן שבו אני מתנהל ופועל בחיים ובעבודה הם הגילויים האמיתיים של האל בהתגלמותו; עד כדי כך הדבר אובייקטיבי. כך הם פני הדברים במציאות; אין דוגמאות שיגרמו לאנשים לראות אותי כשונה מאחרים, כיוצא דופן, כדגול, או כמי שניחן בדמות נשגבת ומרשימה. יש אנשים שאומרים: "האם אינך יכול להמציא משהו? זה עשוי להותיר רושם טוב יותר בלב האנשים והם לא יתאכזבו. אתה מתאר את עצמך כְּכֹה רגיל ומעשי, כאדם פשוט; דמותך כלל לא נשגבת! מי עוד יעריץ אותך ויישא אליך עיניים? אם אנשים לא יישאו אליך עיניים ולא יעריצו אותך, האם עדיין יהיה בליבם מקום עבורך?" ובכן, אני באמת לא מחפש את זה. זה בסדר גמור אם לא תישאו אליי את עיניכם ולא תעריצו אותי; אני מרגיש בנוח עם זה. יש אנשים שאומרים: "אם אנשים לא נושאים אליך עיניים ולא מעריצים אותך, האם זה עדיין נחשב לנְהִיָּה אחר האל?" בין שאתם נושאים אליי עיניים או מעריצים אותי – הדברים האלה לא חשובים; באמת לא אכפת לי מהם. אם אינכם נושאים אליי עיניים או מעריצים אותי, אבל אתם מסוגלים להרהר בליבכם על כל מילה שאני אומר, על כל היבט של האמת שעליו אני משתף, ואתם מקבלים אותם כדברי האל, ומתנהלים, פועלים ומתייחסים לאנשים ולדברים על בסיס הדברים הללו, די בכך – דבריי לא נאמרו לשווא. נניח שאינך נושא אליי עיניים או מעריץ אותי, אבל המילים שאני אומר והדרשות שאני נושא מביאות אותך בפני האל, מאפשרות לך לדעת כיצד לחתור אל האמת וכיצד לפעול על פי עקרונות-האמת כשאתה עומד בפני כל עניין ועניין, מאפשרות לך ללמוד כיצד להתנהל ולפעול, כיצד לבצע את חובתו של יציר בריאה, לדעת כיצד להיות נאמן לאל וכיצד לבצע את חובתך באופן שעומד בדרישות, לדעת כיצד להתמסר לאל, לירוא את האל ולסור מרע, ובסופו של דבר מאפשרות לך להשליך מעליך את הצביונות המושחתים שלך וליפול בנחלתו של האל. אם כך יהיה, דבריי לא נאמרו לשווא, ומטרתם תושג. באשר אליי, די בכך שתוכל להתייחס אליי נכונה, להתייחס אליי בהגינות ובאופן סביר על פי העקרונות. הדרישות שלי מכם אינן גבוהות. הזכרתי בעבר את שלושת העקרונות לאינטראקציה בינינו: היו כנים עם המשיח, כבדו אותו וצייתו לדבריו. די בכך שתוכלו ליישם בפועל על פי שלושת העקרונות הללו. איני זקוק להערצה של אנשים וגם לא להערכתם או להוקרתם. איני זקוק לכך שאנשים ינצרו בליבם את דמותי. הדברים האלה לא מעניינים אותי. אנשים רבים מעריצים במיוחד דמויות בעלות תדמית נשגבת, דמויות השונות מאחרים, בעלות יכולות יוצאות דופן ומצטיינות במיוחד, מתוך אמונה שהאל בהתגלמותו לא יכול להיות בר-אנוש פשוט, מעשי ורגיל. אלה שמעולם לא פגשו אותי מניחים באופן טבעי שדמותי נשגבת יותר מזו של אנשים רגילים, ושהיא מרשימה במיוחד. בשום אופן אל לך לחשוב כך. איני מרשים כלל וכלל; אני די קטן מימדים במבנה גופי ונמוך קומה. בחיי היומיום דבריי ומעשיי רגילים ומעשיים במיוחד. כל ההיבטים בחיי היומיום שלי – הלבוש, המזון, המגורים והתחבורה – כולם רגילים במיוחד. אני לא מחפש אף פעם להיות יחיד במינו או ייחודי. אני מחפש רק לעשות דברים באופן השומר על הכללים, להתנהל על פי מעמדי הראוי, לבצע את עבודתי היטב, למלא את כהונתי ולומר בבירור וביסודיות את מה שצריך להיאמר. אלה הם העקרונות המנחים את התנהלותי ומעשיי. אין בי השאיפה האנושית להיות שונה מאחרים, להיות אדם יוצא דופן או דגול, ואף פעם אינני מחפש שיזהו אותי במבט חטוף בתוך קהל. גם אם לא תזהה אותי בקהל, לא אהיה כלל עצוב או מוטרד, ואף פעם לא ארגיש שאיבדתי את כבודי, וכמובן, בוודאי שלא אומר שפגעת בי.

כשאני מדבר ועובד ובא במגע עמכם, בין שאני משתף על היבט כלשהו של האמת, או משתף כדי לפתור בעיות בהיבט כלשהו, או פשוט משוחח על ענייני היומיום או מדבר על דבר-מה, אני תמיד שואף שתבינו אותי. לא משנה על אילו דברים אני מדבר, אני עושה זאת כדי להועיל לאנשים. כמובן, אם השיתוף עוסק בסוגיות הנוגעות לאמת, אזי חיוני עוד יותר שהוא יאפשר לאנשים להשיג עקרונות ליישום האמת בפועל ולמצוא נתיבים לפתרון סוגיות אלה. אם מדובר רק בשיחה על ענייני היומיום, הדבר טבעי עוד יותר, כי זהו צורך של אנושיות רגילה. למה מתייחס הצורך הזה של אנושיות רגילה? פירוש הדבר שלפעמים אנשים צריכים לתקשר ולשתף על מה שהם רואים ושומעים בחיי היומיום שלהם. שיחה על ענייני היומיום ושיתוף עם אחרים אלה צרכים של המצפון והרציונליות של אנושיות רגילה. עבורי, שיתוף על דברים נועד לעתים קרובות יותר לעזור לך להבין יותר את העולם הזה, את החברה הזו ואת האנושות הזו, וגם לומר לך כיצד עליך לראות דברים מסוימים שמתרחשים בחברה ובקרב האנושות, כיצד להבין מגמות רעות, כיצד להבין דברים שונים, וכיצד להבין סוגים שונים של אנשים. גם כשאני משוחח או מדבר על ענייני היומיום, אדון מעת לעת או בקצרה בסוגיות מהותיות הנוגעות לאנשים, מאורעות ודברים. לכן, לא משנה באילו נסיבות אנשים באים איתי במגע, מה שהם רואים, שומעים ומבינים לגביי הוא שאיני יוצא דופן כלל, אלא פשוט, מעשי ורגיל לחלוטין. כשאני חי עם מראה אנושי שכזה, אני מרגיש חופשי ונינוח במיוחד במחיצת אנשים. אם אתה חושב שאני פועל באופן יוצא דופן ושונה מאחרים, או שחלק כלשהו מתווי הפנים שלי או היבט אחר בי שונה משל אחרים או יוצא דופן במיוחד, אם אתה חושב כך, ארגיש חוסר נוחות ואי-נעימות במידה רבה. אני ממש סולד מכך שאנשים אומרים דברים כאלה, וגם מאוד לא אוהב שאנשים מסתכלים עליי בצורה כזו. במיוחד כשאנשים מסוימים פוגשים אותי בפעם הראשונה, הם מתבוננים בי, בוחנים את המבט בעיניי, את תווי פניי, מקשיבים קשב רב לכל מילה שבה אני משתמש ולטון דבריי, ורוצים לראות אם אני יוצא דופן ושונה מאחרים כפי שדמיינו. אני אומר, אין צורך בזה; אין צורך להתבונן בי או לבחון אותי. אני אדם רגיל ופשוט מאוד. כשאתה מקיים איתי אינטראקציה עליך להיות רגוע, חופשי ונינוח. אם תמיד תתבונן ותבחן, ככל שתבחן יותר כך תתעייף יותר, וכך תתבלבל יותר. אם תבחן ותבדוק אותי, ארגיש יותר ויותר סלידה ודחייה כלפיך. לא משנה איך תבחן אותי, אם אינך מבין מה אני אומר, אינך יודע למה דבריי מתייחסים באמת, ואינך יודע מהם עקרונות-האמת שיש להבין כאן, אזי מה התועלת בכך שאתה בוחן אותי? הבחינה שלך מעוררת עוד יותר שאט נפש. פעם מישהו אמר שבעיניי יש נקודת אור, ושמבט אחד הספיק כדי להראות שאני האל. אינני יודע אם הוא התבונן בי זמן רב או שראה זאת במקרה. שאלתי אותו: "מה עוד ראית? האם ראית את רוח האל יורדת עליי כיונה? האם ראית חרב פיפיות יוצאת מפי? האם ראית את כל גופי כעמוד אור? האם ראית מוט ברזל בידי? אתה אומר שראית נקודת אור בעיניי, אבל מה שאתה אומר שגוי. בכתבי הקודש נאמר: "וְעֵינָיו כְּשַׁלְהֶבֶת אֵשׁ". לפי הבנתך, היית אמור לראות את שתי עיניי כלהבות כדי לתפוס דבר-מה מההילה האלוהית של האל, אבל ראית רק נקודת אור, ולכן משמעות הדבר שאתה מבזה את האל." אימרו לי, האם האדם הזה לא עשה צחוק מעצמו? האם זה לא ביטוי של שיעור קומה נמוך? (כן). אני אומר לך, אינך צריך להתבונן בדברים האלה או לבחון אותם. די בכך שתקשיב לדברים שאני מבטא כדי שתוכל להיכנס למציאות-האמת ולעלות על נתיב הישועה. אם תתעקש להתבונן, אילו בעיות יתעוררו? לא זו בלבד שלא יהיו לכך תוצאות, אלא גם לא תוכל להכיר את האל כלל וכלל, והתפיסות שלך לגבי האל ילכו ויתחזקו. האל בהתגלמותו לא קשור כלל לדמותו של האל עצמו או לגופו האמיתי שעליו הוא מדבר, ולא לדמות האל לפי הנבואה בספר ההתגלות, ואף לא לדמות האל שהאנושות ראתה באמצעות תיעודים מהעבר. לכן, לא משנה איך תתבונן באל בהתגלמותו, הוא תמיד רגיל ומעשי, הוא אדם פשוט; הוא לא יראה לך צד יוצא דופן או שונה מאחרים. אם כן, למה אני מתכוון בדבריי אלה? אני פשוט אומר לך שאל לך להתבונן באל בהתגלמותו או לבחון אותו. ככל שתבחן אותו יותר, כך האל יתרחק ממך. אם לא תבחן אותו אלא תתמסר בצורה טהורה ותהיה מסוגל לקבל את האמת, רוח הקודש תעניק לך נאורות והארה, ותנחה אותך להבין את האמת. אם תמיד תתבונן באל ותבחן אותו, רוח הקודש תנטוש אותך. ברגע שרוח הקודש תנטוש אותך תמצא את עצמך באפלה מוחלטת ולא תוכל להבחין בדבר. כשתקרא את דברי האל לא תבין אותם; כשדבר-מה יקרה לך לא תוכל להבין אותו לאשורו ולא תדע מה לעשות, וכשתשתף עם אחרים לא תדע מאיפה להתחיל. תרגיש כה נבוך ואובד עצות אפילו בביצוע המשימה הפשוטה ביותר שבעבר הצלחת בה בקלות. זה הרגע שבו הדברים ישתבשו לחלוטין. האם אלה סימנים טובים? (לא). לכן, אם סימנים כאלה יופיעו, עליך לחזור בך במהירות ולהפסיק להתבונן באל ולבחון אותו. ואל תעשה זאת גם אם הסימנים האלה לא יופיעו. מדוע לא כדאי לך לעשות זאת? הנתיב הזה לא מוביל לשום מקום; זה לא הנתיב שעליך ללכת בו. עליך ללכת בנתיב הַנְּהִיָּה אחר האל ולקבל את האמת ולהתמסר לאל, לא להתבונן באל, לבחון אותו או להעמידו בניסיון. במיוחד כשמדובר באל בהתגלמותו, אם מעולם לא ראית אותו ואינך יודע איך הוא נראה, טבעי לאמוד אותו בקפידה כאשר נפגשים לראשונה. אחרי שאמדת אותו, קיבלת רושם כלשהו לגביו ואתה יכול להתאים את קולו לקול המדבר בהקלטות הדרשה: "אז כך נראה האל בהתגלמותו, זה הגובה שלו, כך הוא מתלבש. הוא באמת רגיל, מעשי ופשוט – הכול אמת, בדיוק כפי שמתואר בדברי האל." די בכך; עצור שם. אל תמשיך להשקיע מאמץ בבחינת העניין הזה בליבך. לאחר מכן, עליך להקשיב בקפידה לשיתוף של האל, להרהר באיזה היבט של האמת עוסק העניין שעליו האל משתף, לרשום זאת במהירות, ואז להשתמש בליבך כדי להרהר בכך, ולאחר שתבין, יישם זאת בפועל. זו הדרך הנכונה להתייחס למשיח – האל בהתגלמותו. לא משנה איך אני משתף, לא משנה על איזה תוכן אני משתף, כשזה נוגע לאל בהתגלמותו, אני תמיד מנסה להביא לידי כך שתכירו את הרגילוּת, המעשיות והפשטות של האל, ולא להתייחס אליו כאל יוצא דופן, דגול, ייחודי או נבדל מאחרים, או להכיר אותו ככזה. כל עניין שעליו אני מדבר, כל דוגמה שאני נותן, קשורים לנושא זה של הרגילוּת, המעשיות והפשטות של האל בהתגלמותו. בשום אופן לא אמציא משהו כדי לגרום לך לחשוב בטעות שאני נבדל מאחרים, יוצא דופן או דגול, שיש לי הדרת פנים של מנהיג, רוחב לב של אדם דגול, או שאני רחב אופקים ובעל רוממות של אדם דגול. הרשה לי לומר לך, מעולם לא הבנתי מה פירוש "רוממות" או "רוחב אופקים", ואינני מהרהר בהיבטים אלה או משקיע בהם את ליבי. במה אני מהרהר? אני מהרהר באילו נושאים לשתף עמכם שיוכלו להביא אתכם אל מציאות-האמת, אילו נושאים יכולים לדרבן, להוביל, לעזור ולהנחות אתכם, כך שיהיו לכם הנכונות והנחישות לסבול ולשלם מחיר, וכדי שתהיו מסוגלים לחתור אל האמת, לבצע את חובתכם היטב ולהשיג ישועה. אני תמיד מהרהר על אילו נושאים לדבר ואילו דרשות לשאת כדי שאנשים יוכלו לעלות על נתיב הישועה, למלא את חובתם באופן שעומד בדרישות ולהפוך ליצירי בריאה אמיתיים. לא משנה על איזה נושא אני מדבר, אני תמיד שואף לעזור לכם להפוך ליצירי בריאה שעומדים בדרישות, ללמוד להתמסר לאל ולפתח לב ירא-אל. אף פעם אינני מהרהר על אילו מילים לומר שיגרמו לכם לשאת אליי עיניים, או אילו דברים לעשות כדי לגרום לכם להעריץ אותי, כך שבליבכם תרגישו שאני בלתי נתפס כמו אדם מפורסם או דגול; אין לי שום דבר מהדברים האלה בליבי. מעולם לא חשבתי כיצד עליי לדבר, על סגנון הדיבור שלי, או כיצד עליי להציג את עצמי כדי לגרום לכם להרגיש שאני נשגב מאוד, לגרום לכך שלא תהיו מסוגלים להבין אותי או להגיע אליי, ולגרום לכם להיראות חסרי חשיבות ונבערים מאוד. אף פעם אינני חושב על הדברים האלה בליבי, ואף פעם אינני מדבר או פועל כדי להגן על המעמד, הדמות או הזהות שלי; אני רק ממלא בלב שלם את כהונתי.

לעתים, כשאני עייף, אני הולך למקום שבו גרים האחים והאחיות כדי לטייל ולהביט סביב. לעתים אני גם מסתובב בחווה, מתבונן בערוגות הירק, בחזירים ובכבשים. כשאני רואה חתלתול, אני מלטף אותו, מחבק אותו ומדבר אליו. כשאני רואה כלבלב חמוד, גם אותו אני מחבק. הייתה כלבה שהמליטה יותר מעשרה גורים. היא הייתה כה שמחה בנוכחות אנשים, כאילו זכתה בכבוד. שיבחתי אותה ואמרתי: "עכשיו את מרוצה מעצמך, נכון? תראי, המלטת כל כך הרבה גורים, באמת עשית עבודה נהדרת, טוב מאוד, כל הכבוד!" ליטפתי אותה וחיבקתי את צווארה. אני מבקר גם במכלאות הכלבים, בשדות החקלאיים ובערוגות הירק, ומסתכל לכל עבר; זה ממש נחמד. אימרו לי, האם אישים דגולים אלה הולכים למקומות מלוכלכים ומצחינים השרויים באי-סדר? לא. רוב האנשים לא מוכנים ללכת למקומות כמו מכלאות כלבים ודירי חזירים שיש בהם ריחות לא נעימים. גם אני לא אוהב ריחות רעים או לא נעימים, אבל ריח קל של גור כלבים אפשר לסבול. לעתים גורי כלבים מתחככים בי ומלקקים את פניי, ואני מחבק אותם. בעלי חיים הם פשוטים מאוד; הם בוטחים בבעליהם ולא צריכים לעמוד על המשמר, כך שהם יכולים לשחק ולתקשר עם בעליהם כאוות נפשם. חייהם פשוטים עד כדי כך. יש אנשים שתמיד אומרים שהם אוהבים כלבים, אוהבים בעלי חיים קטנים ודואגים להם, אבל כשמבקשים מהם לחבק כלבלב הם לא מוכנים לעשות זאת. הם אומרים: "כלבים הם מלוכלכים ומסריחים, ואולי אפילו הם נגועים בוירוסים!" ואני אומר: "אתה כל כך קטנוני. האם אינך אוהב חיות קטנות? אין זו אהבה אמיתית כלפיהן." האם אנשים כאלה אינם צבועים למדי? (כן). הם לא מחשיבים את עצמם לאנשים רגילים; הם חושבים שהם נאצלים, בעלי מעמד, ושהם אישים דגולים, אז איך הם יכולים לבוא במגע עם בעלי חיים קטנים וחסרי חשיבות בעיני אנשים? אפילו אם הם נוגעים בהם בידיהם, הם ממהרים לשטוף את הידיים ולחטא אותן, ואף מחליפים בגדים, וכשהם מגיעים הביתה, הם מיד מתקלחים. הם מקפידים על ניקיון עד כדי כך. אמור לי, האם אנשים כאלה אינם מוזרים? אם אינך אוהב באמת חיות קטנות, אל תעמיד פנים שאתה אוהב אותן. כאשר אנשים רואים שאתה מעמיד פנים, הם יודעים שאתה צבוע ושאינך אדם כן, הם חשים בחילה כשהם רואים אותך ומקבלים רושם רע לגביך. אם אתה לא אוהב בעלי חיים, אל תעמיד פנים בשום אופן ואל תנסה להציג את עצמך באור חיובי. ככל שתנסה להיראות טוב יותר, כך אנשים יחשבו שאתה מכוער ושפל יותר. הרבה יותר טוב להיות כן ואמיתי. אם אתה לא יכול להיות כן ואמיתי, הדבר מוכיח שיש בעיה באנושיות שלך. בכל מקרה, הרגילות והמעשיות של האל בהתגלמותו הן עובדה, וגם הפשטות שלו היא עובדה. אנשים רבים ראו את הדברים האלה כשהיו איתו במגע והם יודעים שאלה עובדות. אלה העובדות שאתם צריכים להבין ולדעת יותר מכול. האל בהתגלמותו הוא אדם רגיל ופשוט שכזה, והדבר מנוגד לתפיסות של אנשים. אילו הוא היה מתנהג כמו האנושות המושחתת, מתרברב בכך שהוא נבדל מאחרים, ולא משנה אם עשה דבר-מה גדול או קטן, והיה מנסה לבדל את עצמו, ייתכן שהדבר היה תואם לתפיסות של אנשים. מצד אחד קיימים הביטויים השונים של האנושות המושחתת, ומצד שני יש את האל בהתגלמותו, שלמרות שהוא מביע אמת רבה כל כך, הוא עדיין מציג ביטויים רגילים כשל אדם פשוט – איזה מסוגי הביטויים האלה הוא דבר חיובי המועיל לאנשים? איזה מהם הוא דבר שלילי שאנשים מתעבים ודוחים? האם אתם מסוגלים להבחין בכך במידה מסוימת כעת? (כן.) אם כך, איננו צריכים להיכנס לפרטים נוספים; הבה נמשיך בנושא מהפעם הקודמת.

בפעם הקודמת שיתפנו על נושא נוסף שעניינו ויתור על תפיסות ודמיונות לגבי האל בהתגלמותו: לא להזכיר את האל בהתגלמותו בנשימה אחת עם האנושות המושחתת, נכון? (כן). בנושא זה מניתי כמה ביטויים ספציפיים של האל בהתגלמותו באופן שבו הוא מתנהל ופועל מנקודת המבט של האנושיות שלו, וכן כמה ביטויים של מהות הצביון שלו – לא לרמות, לא להתחרות, לא להיאבק, לא לנקוט תחבולות, לא להשפיל אחרים, לא לנקום, לא לפתות, וכן הלאה. מבין אלה, בפעם הקודמת שיתפנו מעט על לא לרמות, לא להתחרות ולא להיאבק. על איזה ביטוי עלינו לשתף הפעם? (אי-נקיטת תחבולות). אי-נקיטת תחבולות, כמו לא לרמות, לא להתחרות ולא להיאבק, הוא גם עיקרון שלפיו האל בהתגלמותו, האדם הרגיל הזה, מתנהל ופועל. כמובן, העיקרון הזה קשור גם למהות האנושיות שלו ולצביון שלו. אי-נקיטת תחבולות הוא גם ביטוי ספציפי של מהות הצביון של האל בהתגלמותו או היבט אחד של ההתנהלות שלו, של האדם הרגיל הזה. האם הביטוי "אי-נקיטת תחבולות" קל להבנה? האם כולכם מבינים אותו? (כן.) ההבנה הבסיסית ביותר של אי-נקיטת תחבולות היא לא לרקום מזימות, ולא לנקוט טקטיקות או תחבולות ערמומיות. כלומר, כשאני בא במגע איתכם ומתקשר עמכם, בין אם בעבודה ובין אם בחיי היומיום, אני תמיד כן ואמיתי. איני נוקט בטקטיקות ולא רוקם מזימות ערמומיות. במקום זאת, אני מדבר אמת, אומר את כל מה שבליבי, ואומר לכם את הדברים כהווייתם. איני רוקם מזימות נגדכם ואינני מרמה אתכם. לא אשתמש במילים יפות כדי לזכות באמונכם ואז לגרום לכם להסכים להשקיע מעצמכם, לסבול ולשלם מחיר. האם ראיתם אותי עושה דברים כאלה? (לא.) כשאני שואל אתכם, בוודאי שתשיבו בשלילה, אבל האם אתם יכולים לתת דוגמה כדי להמחיש זאת? אם כל אחד מכם יוכל לתת דוגמה, אזי העובדה הזו תוכח מעבר לכל ספק ולכם תהיה באמת הבנה מסוימת של הנקודה הזו – אי-נקיטת תחבולות. לדוגמה, מישהו אומר שבעולם הוא למד מיומנויות מסוימות ושהוא מבין במקצוע מסוים. במקרה יש בבית האל עבודה או משימה הקשורה למקצוע שהוא למד. אני מדבר איתו ואומר: "אתה מבין מעט במקצוע הזה, ובמקרה לבית האל יש עבודה בתחום הזה. האם תוכל לבצע את העבודה הזו היטב על בסיס הידע המקצועי שלך ועל פי הכללים או העקרונות של התחום שלכם? אם אתה מוכן, אזי העבודה הזו נתונה לך." האם יש בדברים האלה מילות תחבולה או ניצול? האם יש כאן מילים שמסתירות מזימה? (לא.) האם אתה בטוח שאין? (בטוח שאין). מכיוון שהמלצת על עצמך והצגת את עצמך כמי שמבין במקצוע הזה, ולאחר שלמדתי על המצב שלך, הטלתי עליך את העבודה הזו. אם אתה מוכן לבצע אותה ואתה אומר: "אני מקבל זאת מהאל; אני לוקח על עצמי את העבודה הזו, את ביצוע החובה הזו", כלומר, אתה מתנדב לבצע אותה, אזי עליך לבצע אותה היטב. אם אינך מוכן, אתה יכול לומר בפניי שאינך רוצה לבצע את החובה הזו. האם אכריח אותך? (לא). על פי העקרונות שלי להתייחסות לאנשים, לא אכריח אותך. בשום אופן לא אכריח סוס לשתות מים, ולא אכפה עליך לעשות דברים על פי רצוני האישי. לא אגרום לך לעשות דברים גם אם אינך רוצה, ולא אתנהג כאילו עצם זהותי מחייבת שלדבריי יהיה משקל, או שהם יהיו כדברי קיסר בנחרצותם ובכך שאינם ניתנים לשינוי. אני מתייחס לאנשים בסובלנות; אני נותן לך את החופש לבחור בעצמך. אני תמיד מסדר עבודה על בסיס צורכי עבודת בית האל. אם יש אנשים עם ניסיון בתחום או שיש להם ידע בתחום, והם מוכנים לבצע את העבודה ויכולים לבצע אותה טוב יותר, זה בהחלט נהדר. אם איש אינו מבין בזה, הרי שעם היכולות שיש לנו, אנו עושים ככל יכולתנו, עד כמה שנוכל. זה העיקרון שלי. אם הוטל עליך לבצע עבודה מסוימת אבל אתה אומר: "אני לא רוצה לבצע אותה. אני לא אוהב שאנשים מנצלים אותי או שבית האל מכוון אותי; אני עושה את הבחירות שלי בעצמי", זה בסדר, בית האל לא ישתמש בך. ביצוע חובה נעשה כולו מתוך נכונות ומרצון. רק כאשר אנשים מוכנים לבצע את חובתם לאחר שהאמינו באל, הכנסייה יכולה לסדר עבורם עבודה. אם אינך מוכן לבצע את חובתך, בית האל לא יכפה עליך, וקל וחומר שאני לא אשתמש בזהותי או במעמדי כדי לכפות עליך לבצע עבודה של הכנסייה. אנשיו הנבחרים של האל מבצעים את חובתם ומבצעים עבודה אך ורק באמצעות הבנת האמת. כאשר אנשים לא מבינים את האמת, בית האל לא יכפה עליהם ולא ידרוש מהם לבצע את חובתם, וקל וחומר שאני לא אגרום לאנשים לפעול לחלוטין על פי רצוני. לכן, אם ארצה שתעשה דבר-מה, אומר זאת ישירות. בשום אופן לא אנקוט בטקטיקות, או ארמוז רמזים עקיפים ולא אשתמש בשפה מעורפלת כדי שתבין את כוונתי. לא אעשה זאת. אם יש לך את שיעור הקומה ואת תחושת העול לבצע עבודה כלשהי עבור בית האל, אשאל אותך ישירות: "האם אתה מוכן לקחת על עצמך את העבודה הזו?" או שאומר בצורה ישירה עוד יותר: "פשוט קח על עצמך את העבודה הזו". אני מדבר בצורה ישירה ובשפה פשוטה. כל עוד אתה אנושי, תוכל להבין. אינך צריך להשקיע מאמץ מחשבתי בהרהור ובניסיון לפענח למה באמת התכוונתי או מדוע אמרתי את הדברים הללו. לא אגרום לך לאמץ את המוח שלך כדי לפענח את משמעות דבריי; אומר לך אותם ישירות. המשמעות המילולית של דבריי היא בדיוק משמעותם. יתר על כן, מדוע אני מבקש ממך לבצע את העבודה הזו? מכיוון שאתה אדם שמבצע את חובתך בבית האל, ואתה מוכן לבצע את חובתך בבית האל. אם כן, יש לך מחויבות לקחת על עצמך כל עבודה בבית האל שדורשת ממך לעשות את חלקך. כל עבודה או כל משימה שאני מפקיד בידיך, אני מפקיד אותן בידיך אך ורק מפני שאני מתייחס אליך כאל מאמין באל. עליך לקבל אותן כאחריותך, כמחויבותך וכחובתך; כך נכון לעשות זאת. בין אם מדובר בהפקדת עבודה בידיך ובין אם בהטלת משימות עליך, הכול נעשה למען מילוי חובתך כיציר בריאה, וגם כדי שתחפש את האמת ותזכה באמת תוך כדי ביצוע חובתך. אין כאן יחסי מסחר, ואיני משדל אותך או מרמה אותך. כל הדברים האלה שנאמרים והמשימות המוטלות הם חיוביים וגלויים; אין סודות. אין כאן יחסים של כסף, דברים חומריים או אינטרסים, ואין גם יחסים של מנצל ומנוצל. אין זה בשום אופן מקרה של שימוש בחוזקות, במיומנויות או בידע המקצועי שלך כדי שבית האל יפיק ממך רווח; בית האל בשום אופן לא יעשה זאת. ביצוע חובתו של אדם נובע לחלוטין מתוך נכונות ומרצון; בית האל לעולם לא כופה על איש. כיציר בריאה עליך לקבל את החובה הזו. ביצוע החובה הזו הוא גם הנתיב עבורך לחוות את עבודת האל ולהשיג ישועה. אם תלמד באמצעות ביצוע חובתך להתמסר לאל ותזכה באמת, אזי תזכה לכך שהוא יקבל אותך, יזכור אותך ויכיר בך. זה הפרי שעליך לקצור ממה שהקדשת. לכן, עליך לקבל את העבודה הזו כחובתך, ללא כל חששות או חשדות. אומר לך בכנות מה שאני רוצה שתעשה. אני אוהב לדבר בשפה פשוטה. איני צריך לשדל אותך כמו ילד בן שלוש, ללכת סחור סחור, לדבר בעקיפין ולומר לך דברים נחמדים. לא אעשה זאת. אם אתה יודע לשיר או לרקוד, ויש לך את התנאים המולדים האלה, אזי כשמסדרים עבורך לבצע את החובה הזו, עליך לקבל אותה. אם תאמר: "על בסיס התנאים המולדים שלי, אני לא ממש עומד בדרישות לביצוע החובה הזו. האם זה בסדר אם לא אבצע אותה?" זה בסדר. זה החופש שלך; לא אכפה עליך.

לא משנה מה אני אומר או מה אני מבקש מכם לעשות, אין בכך שום נקיטת תחבולות. כשאני משוחח עם מנהיגים ועובדים אני שואל אותם: "איך חיי הכנסייה התנהלו לאחרונה? אלו בעיות יש עדיין למצטרפים החדשים שהתחילו לחיות חיי כנסייה? האם הן נפתרו? מהן המחשבות שלהם אחרי שצפו בסרטים או בעדויות חווייתיות מבית האל?" מנהיגים ועובדים מסוימים לא יכולים לענות. הם מהרהרים בליבם: "האם אתה מנסה להערים עלי כדי שאחשוף את מצבי האמיתי? האם אתה בודק אם ביצעתי עבודה מעשית כלשהי? אני חייב לענות בזהירות ולא להיות רשלן! אני יכול לדבר על העבודה שבוצעה היטב, אבל אם עבודה כלשהי לא בוצעה היטב או לא בוצעה כלל, אסור לי בשום אופן להזכיר אותה. ברגע שאזכיר אותה, זה יחשוף את הבעיה!" לכן, כשהם מדווחים על עבודתם, הם תמיד מהססים ולא אומרים מילה מיותרת, ומפחדים מאוד לחשוף בעיות. לאנשים כאלה יש מוח מסובך. כשאני שואל אותם דבר-מה, המילים עומדות למעשה על קצה לשונם, אבל הם לא אומרים אותן ישירות. הם צריכים להרהר ולעבד זאת במוחם: "למה אתה שואל את זה? איך אוכל לענות בצורה מתאימה כך שמצד אחד, אתה לא תדע את המצב האמיתי, ומצד שני תהיה מרוצה?" למעשה, איני מעביר אף מילה שאני אומר דרך מסנן שכלי. מהו המצב שלי כשאני שואל שאלות? כשאני רואה מישהו ויודע על איזו עבודה הוא אחראי, אני מיד חושב אילו משימות ספציפיות הוא יכול לבצע, באילו בעיות הוא נוטה להיתקל בעבודתו, ובאילו קשיים הוא עלול להיתקל. מתוך מחשבה על הדברים האלה, אני שואל אותו ישירות: "איך היו חיי הכנסייה לאחרונה בכנסיות שאתה אחראי עליהן? האם כל מנהיגי הכנסייה והדיקנים מתאימים? האם האחים והאחיות יודעים איך לאכול ולשתות את דברי האל? האם רובם עוסקים בהקדשה רוחנית? האם הם לומדים מזמורים וריקודים בזמנם הפנוי? איך מתקדמת עבודת הבשורה?" כל שאלה שאני שואל היא ישירה וגלויה, ללא שום מבחן או מניעים נסתרים. אני פשוט נותן את דעתי לעבודה ולהיווכחות בחיים של האנשים. לא משנה איך תענה לי, לא תמצא את עצמך במבחן, וגם לא אשתמש בדבר נגדך; אין שום עניין של הפללת עצמך או של שימוש בדבר נגדך. אני פשוט מנסה לברר על העבודה, איני חוקר במכוון על מצבו של איש, ואיני מסמן איש לטיפול או להדחה. הכנסייה לא עוסקת במאבקי מעמדות או במחלוקות סיעתיות – היא מבצעת עבודה מעשית. לעתים כשאני רואה אחים ואחיות או מנהיגים ועובדים, אני פשוט רוצה לשוחח בנינוחות, לומר כמה מילים מהלב ולדבר על דברים יומיומיים. לעתים אני גם שואל אילו בעיות עדיין קיימות בעבודת הכנסייה. כל מה שאני אומר נאמר בשפה יומיומית, דברים של אמת. לדוגמה, אני שואל אתכם: "איך היו חיי הכנסייה לאחרונה? האם האחים והאחיות יכולים להפיק תועלת מכל כינוס? האם חיי כנסייה יכולים לסייע בפתרון בעיות מעשיות?" אנשים מסוימים עונים: "חיי הכנסייה לא היו טובים לאחרונה. אף על פי שאנחנו מתכנסים, אין הישגים גדולים ואי אפשר לפתור בעיות יסודיות." ואז אני שואל: "היכן טמונה הבעיה?" רוב האנשים לא יכולים לענות. אימרו לי, האם יש מלכודת בשאלה שלי? האם יש מזימה מאחוריה? כלל וכלל לא. אני שואל רק כדי לברר על העבודה ולהבין את המצב, כדי שאוכל לשתף איתכם על האמת ולפתור בעיות. לא משנה איך תענו, לא תמצאו את עצמכם במבחן. אנשים פשוטים יחסית יכולים לדבר אמת. הם אומרים: "האחים והאחיות קיבלו את עבודת האל רק לאחרונה ועדיין אין להם ניסיון רב. אין להם מה לומר במהלך כינוסים. כשהם קוראים הרבה מדברי האל, הם לא יכולים להבין אותם, והם גם נעשים מנומנמים ולא יכולים לקלוט אותם. אנחנו לא יודעים איך לפתור את זה." אני אומר: "זה קל לפתרון. כולם יכולים קודם לשיר מזמור, אחר כך לרקוד קצת, ואז לקרוא מעט מדברי האל. אלה שיש להם הבנה יכולים לדבר על ההבנה שלהם, ואלה שיש להם ניסיון יכולים לדבר על הניסיון שלהם. אלה שאין להם הבנה או ניסיון יכולים גם להעלות את הקשיים הממשיים שלהם ולאפשר לאחים ולאחיות בעלי ניסיון לעזור לפתור אותם. האם הכינוסים לא יהיו פוריים בדרך זו? אלה ששיעור קומתם נמוך יכולים גם הם להתחזק." אתה רואה, זה פותר את הבעיה, הלא כן? כשאני משוחח עם אנשים ולעתים שואל כמה שאלות, אנשים מסוימים עם מוח מסובך מהרהרים: "השאלה שלך די ישירה. אני לא יודע למה אתה מתכוון כשאתה שואל את זה. אני חייב להיות זהיר בתשובה שלי!" אני אומר, טעית. לא משנה עם מי אני משוחח או אילו שאלות אני שואל, המטרה הסופית היא תמיד לגלות ולפתור בעיות, לסייע ולהדריך אותך, ולעזור לך לפתור בעיות. קודם כול, המטרה היא לא לחשוף אותך ולגרום לך להיראות טיפש. שנית, אין זה כדי לבחון אם אתה דובר אמת או אם אתה אדם תמים. שלישית, אין זה כדי להערים עליך כדי שתחשוף את מצבך. ורביעית, ודאי שאין זה כדי לבחון אם אתה כשיר לבצע את העבודה או אם אתה יכול לבצע עבודה מעשית. למעשה, לא משנה איך אני משוחח איתך, הכול נועד לעזור לך ולהדריך אותך למלא את חובתך, לבצע את העבודה היטב ולפתור בעיות. יש אנשים שמפרשים יתר על המידה את השאלות הפשוטות שלי, וחוששים מאוד שיש בהן איזו משמעות נסתרת. יש כאלה שאפילו חושדים שאני רוקם מזימות נגדם. אני בבירור רוצה לעזור לך לפתור בעיות, ובכל זאת אתה חושב בטעות שאני זומם מזימות נגדך. האם אין בכך מעשה עוול כלפיי? (כן). אז מה הבעיה כאן? לב האדם ערמומי! אף על פי שאנשים עשויים לומר בקול: "אתה האל, אני חייב לומר לך את האמת ולהיות גלוי לב איתך. אני נוהה אחריך, אני מאמין בך!" עמוק בתוכם הם לא חושבים כך. לא משנה עד כמה רגילות ופשוטות השאלות שלי, לעתים קרובות אנשים מפרשים אותן ברגישות יתר. מתוך השערותיהם ולאחר מכן דרך בחינה מדוקדקת הם עוברים תפניות ופיתולים רבים ונדמה שהם מוצאים את התשובה הסופית, אך במציאות, הם רחוקים מאוד מהכוונה המקורית של דבריי. זו בבירור שאלה פשוטה מאוד, ובכל זאת הם חושבים עליה יותר מדי. האם אנשים כאלה אינם רגישים יתר על המידה? לא משנה מה אני שואל, ליבם סוער לאחר ששמעו זאת: "למה אתה שואל את זה? איך אוכל לענות בצורה שתשביע את רצונך ולא תחשוף שום פגם? מה עליי לומר קודם, ומה אחר כך?" בתוך שלוש עד חמש שניות המילים יוצאות ללא כל עיכוב. המוחות שלהם מהירים יותר ממחשבים. למה הם כל כך מהירים? למעשה, התהליך הזה כבר הפך לטבע שני עבורם; אלה התחבולה והסגנון הרגילים שלהם בהתנהלות מול אנשים ובטיפול בעניינים. הם זוממים מזימות נגד כולם. לכן, לא משנה כמה פשוטות השאלות שלי, הם חושבים עליהן יתר על המידה, ומאמינים שיש לי מניע או מטרה כלשהי. הם מהרהרים בליבם: "אם אענה בכנות, האם לא אחשוף את המצב האמיתי שלי? זה שקול להסגרת עצמי. אני לא יכול לאפשר לך להשיג אחיזה במצבי האמיתי. אז איך עליי לענות בצורה מתאימה? איך אוכל לגרום לך להיות שמח ומרוצה, להותיר עליך רושם טוב, ושתמשיך להשתמש בי?" ראו עד כמה ערמומיים האנשים האלה! המוחות של האנשים האלה מסובכים מדי. לא משנה איך אדבר איתם, הם יטילו ספק ויבחנו זאת. האם אנשים כאלה יכולים ליישם בפועל את האמת? האם הם יכולים להיות ראויים לשימוש האל? בשום אופן לא. זאת מכיוון שהמוחות של אנשים כאלה מסובכים מדי ובכלל לא פשוטים; כל מי שבא במגע איתם במשך זמן רב יכול לראות זאת. אנשים מצטיינים במיוחד בתכנון מזימות, אבל האם אי פעם זממתי מזימות נגדכם כשדיברתי ותקשרתי איתכם? (לא). בין אם אני מנסה לברר על המצב האישי שלך או על מצב העבודה שלך, זה תמיד כדי לעזור לך, כדי לפתור בעיות בעבודה. גם אם אתה עושה טעויות ואתה עובר גיזום או הדחה, לא אנקוט מזימות נגדך ולא אייסר אותך. ברגע שהבעיה נפתרת, זה נגמר. בית האל לא ינקוט מזימות נגדך ולא יייסר אותך, וקל וחומר שלא אשתמש בטעויות שלך נגדך ואסרב להרפות, או שאחשוב על דרכים להכפיש אותך ולגרום לכולם לבודד ולדחות אותך, ולגרום לך להרגיש חסר תקווה כך שתתפטר מרצונך. בשום אופן לא אעשה זאת. אם אינך מתאים להיות מנהיג או עובד, לכל היותר אומר: "האיכות שלך ירודה מדי ואתה נטול הבנה רוחנית. אינך מתאים להיות מנהיג או עובד. גם אם היית נבחר כמנהיג או כעובד, לא היית יכול לבצע עבודה מעשית." בית האל בשום אופן לא יייסר אותך או ינקוט מזימות נגדך בגלל דבר כזה.

יש עקרונות לגבי סוג האנשים שבית האל מקדם ומשתמש בהם, ולגבי סוג האנשים שבהם הוא לא משתמש, וכן לגבי אנשים שאותם הוא מטפח ואנשים שהוא לא מטפח; הכול מבוסס על צורכי העבודה של בית האל. לא משנה את מי מקדמים ובמי משתמשים, המטרה היא לטפח אותם כדי שיוכלו לבצע את חובתם היטב ולדעת כיצד לחוות את עבודת האל, וכדי שיהיו מסוגלים לשאת בעבודה ולפעול על פי עקרונות-האמת. לא משנה איזו בעיה נפתרת, המטרה היא לאפשר להם להבין יותר את האמת וללמוד כיצד להפיק לקחים ולהשיג יכולת הבחנה מתוך האנשים, המאורעות והדברים השונים שבהם הם נתקלים. כך קל להם יותר להיכנס אל מציאות-האמת בכל ההיבטים. לא מדובר בכך שינצלו אותך כדי שתתן שירות, וקל וחומר שלא לנצל אותך כדי למלא תפקיד פנוי רק משום שלא נמצא אדם מתאים, רק כדי לסלק אותך כשיופיע אדם מתאים. זה לא המצב. למעשה, זוהי הזדמנות שניתנת לך להכשיר את עצמך. אם תחתור אל האמת, תעמוד איתן; אם לא תחתור אל האמת, עדיין לא תהיה מסוגל לעמוד איתן. בשום אופן לא יקרה שמכיוון שאינך מוצא חן בעיני בית האל, הוא ימצא עילה נגדך ויחפש הזדמנות לסלק אותך. כשבית האל אומר שהוא יטפח ויקדם אותך, הוא באמת יטפח אותך. מה שחשוב הוא האופן שבו אתה שואף אל האמת. אם אינך מקבל את האמת ולו במעט, אזי בית האל יוותר עליך ולא יטפח אותך עוד. יש אנשים שלאחר תקופה של טיפוח מודחים מכיוון שאיכותם ירודה והם לא יכולים לבצע עבודה מעשית. יש כאלה שבמהלך תקופת הטיפוח שלהם לא מקבלים את האמת ולו במעט, פועלים בזדון, מפריעים לעבודת בית האל ומשבשים אותה, ואז הם מודחים. אחרים כלל לא חותרים אל האמת, הולכים בנתיב של צוררי משיח, עובדים תמיד למען תהילה, רווח ומעמד, ולכן הם מודחים ומסולקים. כל המצבים האלה מטופלים על פי העקרונות של בית האל לשימוש באנשים. בית האל ימשיך לטפח את אלה שיכולים לקבל את האמת ולשאוף אל האמת, גם אם יבצעו עבירות ויעשו טעויות מסוימות. אם מדובר באדם שלא יכול לקבל את האמת, והוא לא מקבל את האמת כשגוזמים אותו, אזי יש להדיח ולסלק אותם באופן ישיר. יש אנשים שאומרים: "האם אין זה בגדר 'השתמש וזרוק'? האם זה לא ניצול של אנשים?" אמור לי, האם קרה אי-פעם שמישהו הודח, סולק או הפסיק לקבל טיפוח מבית האל מפני שלא נותר בו עוד ערך לניצול? האם קרה דבר כזה אי פעם? (לא). אם כן, באילו נסיבות בית האל מדיח או מסלק אנשים? (בית האל מדיח או מסלק אדם רק כשהוא לא יכול לשאת בעבודה, או כשהוא גורם לשיבושים והפרעות ועושה רע.) איש אינו מודח ללא סיבה. יש כאלה שאיכותם ירודה והם לא יכולים לבצע עבודה מעשית. יש כאלה שניחנים באיכות מסוימת אך אינם מבצעים עבודה מעשית ולא שומרים על האינטרסים של בית האל; הם לא מבצעים את העבודה שהם מסוגלים לבצע, אינם מוכנים להיות מעורבים בעבודת הכנסייה ולהשקיע בה מאמץ, אינם מוכנים לסבול ולשלם מחיר, ואינם מוכנים להסתכן בפגיעה באנשים. אנשים כאלה לא יכולים לבצע עבודה מעשית, ולכן יש לסלק אותם; אין זה ראוי שימשיכו להחזיק בתפקיד הזה. לא זו בלבד שהם מעכבים את עבודת הכנסייה, אלא שהם גם משפיעים על ההיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל. במצב כזה, עליהם להיות בעלי מודעות עצמית ולהתפטר במהירות, ולהניח למי שיכול לבצע עבודה מעשית לקחת על עצמו את העבודה הזו. יש אנשים שאינם מבצעים עבודה מעשית ובכל זאת נהנים מהטבות המעמד, ואף גורמים להפרעות ולשיבושים. הם תמיד מודאגים שהעליון יגלו את הבעיות שלהם וידיחו אותם, ולכן כשמגיע הזמן לדווח על עבודתם, הם מעמידים פנים שהם מעלים שאלות כדי לחפש את האמת, והם נראים נלהבים במיוחד, במטרה ליצור רושם טוב על העליון ולהוכיח שהם אנשים שמחפשים את האמת ויכולים לבצע עבודה מעשית. העליון לא מקדמים אנשים ומשתמשים בהם על בסיס יכולתם לדבר היטב, היותם מיומנים בהעלאת שאלות, או היותם מהירי תפיסה, אלא בוחרים ומטפחים אנשים על סמך אהבתם את האמת, חתירתם אל האמת, ויכולתם לבצע את חובתם במסירות. יש גם אנשים שלא זו בלבד שאינם מבצעים עבודה מעשית ולא שומרים על האינטרסים של בית האל, אלא גם גורמים לשיבושים והפרעות ובוגדים באינטרסים של בית האל. סידורי העבודה של בית האל קובעים בבירור מה אסור לעשות ומה צריך לעשות, ובכל זאת הם לא מיישמים אף פריט ואף מבצעים מעשים רעים בפזיזות. היו אנשים רבים כאלה, וכולם הודחו. לא משנה מה המצב, כשבית האל מקדם את האנשים האלה, המטרה היא תמיד לטפח אותם ולהוביל אותם אל מציאות-האמת, בתקווה שהם יוכלו לבצע את עבודת הכנסייה היטב ולמלא את החובות שעליהם למלא. גם אם אינך יודע כיצד לבצע עבודה כלשהי מפני שאתה טיפש וחסר תובנה או מפני שאיכותך ירודה, כל עוד אתה שואף אל עקרונות-האמת, יש לך תחושת האחריות הזו, אתה מוכן לבצע את העבודה הזו היטב, ויכול לשמור על עבודת הכנסייה, בית האל עדיין יטפח אותך גם אם עשית דברים טיפשיים בעבר. יש אנשים שלמרות שאיכותם מעט ירודה, בכל זאת יכולים לבצע עבודה פשוטה כלשהי. אף על פי שהשיתוף שלהם על האמת כדי לפתור בעיות לא יכול להניב תוצאות טובות, הם יכולים לשמור על עבודת הכנסייה. הם מסוגלים לקבל כל היבט של האמת שעליו משתפים בכל כינוס, ולהיות צייתנים ומסורים. אם עבודה כלשהי לא נעשית היטב, הם יכולים להפיק ממנה לקחים. אף על פי שאיכותם מעט ירודה, ליבם יכול לשאוף אל האמת. לאחר שעבדו תקופה מסוימת, הם מתקדמים, והתוצאות שלהם משתפרות יותר ויותר. בעיניי, לאנשים כאלה יש תקווה לזכות בישועה. רוב האנשים מאמינים שבעלי איכות טובה צפויים לזכות בישועה. לדעתי, לא בהכרח כך הדבר. המפתח הוא שאנשים צריכים לחתור אל האמת כדי שיוכלו לזכות בעבודת רוח הקודש, להשליך מעליהם את צביונותיהם המושחתים ואז לזכות בישועה. יש אנשים שניחנים באיכות ממוצעת וגם תוצאות ביצוע חובתם ממוצעות, אך לאחר שנים של השקיה ואספקה מבית האל, הם מתחילים להשקיע את ליבם בָּאֱמֶת, והם אכן מגיעים להבנה של אמיתות מסוימות. הם גם צוברים חוויות מעשיות, יכולים לראות דברים מסוימים לאשורם, ויכולים לפתור בעיות מסוימות, כשהם מתקדמים יותר ויותר בעבודת הכנסייה. זה די טוב; אנשים כאלה ראויים לטיפוח. אף על פי שייתכן שאתה אינך כשיר לחלוטין לעבודה זו, לכל הפחות לעליון יש הכרה מסוימת בך בביצוע עבודה זו. אמור לי, כשמסדרים לאנשים לבצע חובה, האם הדבר נחשב שמנצלים אותם? (לא). לא משנה כמה עבודה אתה מסוגל לבצע או מהי האיכות שלך, הקידום שלך והשימוש בך אינם בגדר ניצול. נהפוך הוא, הכוונה היא להשתמש בהזדמנות זו כדי לאפשר לך לקבל הכשרה בביצוע עבודה, ולהביא אותך לידי שלמות באמצעות חתירתך אל האמת ובאמצעות עבודה קשה ונשיאה בעול כבד. מצד אחד, הדבר מביא אותך לידי שלמות באופן אישי; מצד שני, זו גם הגשמת העבודה של בית האל. כך אתה גם מכין מעשים טובים וגם צובר הישגים בהיווכחות האישית בחייך. כמה טוב הדבר! אלה שתי תוצאות טובות במהלך אחד. יש כאלה שנחשפו וסולקו בעבר ואמרו: "האם אתם מנסים לנצל אותי כדי שאתן שירות לבית האל? אין סיכוי! אני לא עד כדי כך טיפש!" הם מסוגלים לומר אפילו דברים כאלה – האם הם באמת מאמינים באל? האם אנשים כאלה מבינים את האמת? איך אפשר לומר שסידור אנשים לביצוע חובה כלשהי הוא ניצול שלהם? אם אתה באמת אדם שמבין את האמת, עליך להבין את כוונות הבורא ועליך למלא את חובתו של יציר בריאה. זהו מימוש האחריות והמחויבות שלך כאדם. אם אין לך אפילו מידה כזו של מצפון והיגיון, האם אתה ראוי להיקרא יציר בריאה? אם באמת יש לך מצפון והיגיון, עליך להתייחס לביצוע חובתך בצורה נכונה. אם יש לך את האיכות לכך, עליך לשאוף אל האמת. אם אתה מוכן לעשות את חלקך באופן יזום, בית האל יסדר עבורך לבצע עבודה מסוימת, לשאת בעול. אין זו נקיטת תחבולה נגדך או ניצול שלך, אלא קידום וטיפוח שלך אשר יאפשר לך להכשיר את עצמך ויוביל אותך אל מציאות-האמת. זה פשוט עד כדי כך. יש אנשים שאומרים: "אני כבר מבוגר, אין לי מספיק מרץ וכוחי הפיזי דועך. אני לא רוצה לשאת בעול הזה יותר. האם אני יכול לפרוש?" אני אומר שזה בסדר, אבל לפני שתפרוש עליך לחשוב על כך היטב. אם הסיבה לא באמת גופנית אלא נובעת משינוי במחשבות האישיות שלך, אם יש לך ספקות, אם אתה מפחד לסבול, מפחד להתעייף, מפחד לטפס גבוה יותר ושאז הנפילה תכאב יותר, ותמיד מנקרות בך המחשבה וההשקפה שבודד בפסגה – אזי עליך להיות זהיר. אל תסרב לשליחות הזו, לחובה המיוחדת הזו; עליך לשקול זאת בכובד ראש. הזדמנויות כאלה הן נדירות מאוד, הלא כן? אולי תתעקש ותאמר: "אתה לא צריך לשכנע אותי. חשבתי על כך זמן רב וכבר גמרתי אומר בדעתי. אתה לא יכול לשכנע אותי; אני פשוט לא רוצה לשאת את העייפות הזו יותר. כולם חיים בנוחות, למה שרק אני אהיה כל כך עייף? האם נגזר עליי לסבול? אני לא מוכן לשאת קושי כזה! אני לא מוכן להשלים עם הגורל! אסור שהכנסייה תנקוט תחבולות נגדי; אני לא עבד של הכנסייה וגם לא מכרתי את עצמי לכנסייה!" אל לך להמשיך ולומר את המילים הלא נעימות האלה; אמירת דברים נוספים מסוג זה תוביל אותך לביצוע חטאים רבים מדי. עליך לקחת אחריות על הדברים שאמרת ועל הבחירות שעשית. ראשית, אתה מאמין באל כדי לזכות בברכות; לא מכרת את עצמך לבית האל. שנית, אם היית רוצה למכור את עצמך לבית האל, בית האל עדיין היה צריך לשקול היטב אם יש לך את הערך המתאים, אם קנייתך תהיה מועילה. לכן, אם אתה חושב שבית האל נוקט תחבולות נגדך ורוצה לנצל אותך כדי שתתן שירות, אתה חושב בצורה שגויה, מכיוון שהקריטריונים שעל פיהם בית האל בוחן אנשים הם אם הם מאמינים באל בכנות, אם הם אוהבים את האמת, ואם הם יכולים לציית לדברי האל ולהתמסר לאל. בית האל בוחר ומטפח אנשים על בסיס הקריטריונים הללו. אם אתה חושב דברים רעים כל כך על בית האל, אזי אין לך מצפון או היגיון ואתה חסר ערך לחלוטין. לא זו בלבד שבית האל לא ישתמש בך כדי שתבצע את חובתך, אלא שהוא גם יצטרך לסלק אותך במהירות, חסר אמונה שכמותך. אם אינך מאמין בכנות באל, עליך לעזוב מיד את בית האל; אל תדשדש בבית האל. אינך שייך לבית האל; בית האל לא זקוק לאנשים כאלה. עזוב במהירות.

בין אם אני משוחח שיחה רגילה ובין אם אני משתף ומטיף באופן רשמי, מטרתי בכל מילה שאני אומר, בכל עניין שעליו אני מדבר, ובכל היבט של האמת שעליו אני משתף היא לאפשר לכם להכיר את המצבים המושחתים שלכם, לזהות את הפגמים, החסרונות, הליקויים והקשיים שלכם, וחשוב מכול, להכיר את צביונותיכם המושחתים ואת גילויי השחיתות שלכם ברקעים שונים ובסביבות שונות. כאשר תכירו את צביונותיכם המושחתים, תהיה לכם הבנה עמוקה יותר של עצמכם, תדעו את מידתכם, ותהפכו למעט יותר הגיוניים. אז תוכלו להשוות את עצמכם לדברי האל, ותמצאו את העקרונות ואת הנתיבים הרלוונטיים בדברי האל ליישום בפועל כדי לפתור את הקשיים שלכם, בין אם בפתרון הצביונות המושחתים שאתם חושפים בחיי היומיום ובין אם בחסרונות שבאנושיות שלכם. בהדרגה תשליכו מעליכם את הצביונות המושחתים הללו ואת המחשבות וההשקפות השטניות השונות שהאל מתעב, ועל ידי קבלת האמת תשיגו שינויים אמיתיים בהשקפותיכם על דברים ובצביונות החיים שלכם. זוהי הדרך היחידה שעולה בקנה אחד עם כוונות האל. בכל המילים הללו שאני אומר, בין שאני משוחח איתכם בחיי היומיום ובין שאני משתף ומטיף באופן רשמי, כל מילה נאמרת על בסיס המצבים הממשיים שלכם. אני אומר את המילים הללו כי ראיתי את הצרכים שלכם. אף על פי שהעובדות שאני מונה עשויות לעבור עיבוד פשוט כלשהו, הדוגמאות האלו הן מקרים מייצגים שנבחרו על בסיס העובדות של גילויי השחיתות שלכם ומעשיכם. באמצעות שימוש בעובדות ובדוגמאות הללו אני חושף את צביונותיה המושחתים ואת מהות טבעה של האנושות כדי שאנשים יוכלו להרהר בעצמם, ודבר זה יניב תוצאות טובות. לכן לא משנה על איזה נושא אני משתף, ראשית, אין מלכודות; שנית, אין תחבולות; ושלישית, אין מבחנים. הכול נועד לאפשר לכם להבין טוב יותר את כוונות האל ואת דרישותיו, להצליח לראות אנשים ודברים, ולהתנהל ולפעול על פי עקרונות-האמת, ובסופו של דבר לבוא בפני האל ולהיות בעלי התמסרות ויראה כלפיו. כל אלה הן עובדות. אם כן, כשאני מתקשר או משוחח איתכם על עניינים מסוימים שמתרחשים בחיי היומיום, או עוסק בחילופי דברים ובירורים רשמיים הקשורים לעבודה, לא משנה כמה שנים יחלפו, כשאתה מביט לאחור, האם אתה רואה תחבולות או מלכודות כלשהן בדבריי? (לא). האם יש כוונה כלשהי לנצל אתכם? האם יש כוונה כלשהי לסחוט אתכם? (לא). האם אתם בטוחים? (אנחנו בטוחים). לדוגמה, אדם מסוים אחראי על גידול בעלי חיים בחווה. אני שואל אותו כמה ימים לוקח לתרנגולת להטיל ביצה, והוא מהרהר: "למה אתה מתכוון כשאתה שואל את זה? האם אתה מנסה לבדוק אם אני מאכיל את התרנגולות כראוי? איך עליי לענות בצורה שתהיה הולמת? אם אומר שהן מטילות ביצה אחת ביום, זה לא באמת מציאותי; זה יהיה שקר. אם אומר שהן מטילות ביצה אחת כל יומיים או שלושה, האם תחשוב שלא האכלתי את התרנגולות כראוי ושלא נתתי להן מזון מזין? איך עליי לענות בצורה שתהיה הולמת?" הוא ממשיך להרהר בליבו ולא משיב כלל. למעשה, אין לי שום כוונה אחרת כשאני שואל את השאלה הזו; אני רק רוצה לקבל מידע כלשהו לגבי האופן שבו גידלו את התרנגולות. אבל ברגע שאני שואל, הוא מייחס לזה משמעות רבה מדי וממשיך לנסות לנחש למה אני מתכוון בשאלה הזו. אימרו לי, האם קשה להתמודד עם אנשים כאלה? האם אפשר בכלל לתקשר בצורה רגילה כשנמצאים במגע עם אנשים כאלה? הדבר הופך לבלתי אפשרי. יש לי הרגל: אני תמיד אוהב להסתובב ולבדוק דברים. לפעמים אני מגלה בעיות מסוימות. אם מדובר בבעיה של ניקיון הסביבה, צריך לטפל בסדר ובניקיון של המקום. אם זו בעיית כוח אדם, צריך לעשות התאמות. אם זה עניין הקשור למיומנויות מקצועיות, עלינו להתייעץ וללמוד. כשמתגלות בעיות יש לתקן אותן. בעיות רבות התגלו בלי משים ונפתרו במהלך שיחות יומיומיות; מספר בעיות מעשיות נפתרו בקלות. לכן, אין צורך שאנשים יהיו כל כך לחוצים כשהם באים איתי במגע ומתקשרים איתי. בעיות רבות מתגלות דרך מגע עם אנשים ונפתרות בקלות. מגע עם אנשים ושיחה עמם הם דבר נחוץ מאוד – לא רק כדי להבין את המצב ולגלות בעיות, אלא גם כדי לפתור בעיות בה בעת. האם זה לא הישג? (כן). כשאני משוחח עם אנשים חלקם מדברים בכנות, בעוד שאחרים חושבים בדרכים מסובכות מאוד, לא מעזים לדבר בכנות, ותמיד תוהים אם בדבריי יש משמעויות נסתרות או אם אני מנסה לנקוט תחבולות נגד מישהו. לכן, ברגע שאני שואל אותם דבר-מה הם נעשים מתוחים ומתחילים להזיע. אני אומר: "לא חם כאן, למה אתה מזיע?" הם אומרים: "אולי לך לא חם, אבל לי כן! מה שאמרת הפחיד אותי כל כך שהלב שלי כמעט קפץ מהחזה. עכשיו כפות הידיים וכפות הרגליים שלי מזיעות, הלב שלי דופק ואני לא יודע מה לעשות." אני אומר: "אתה לא צריך להיות מתוח. אני מדבר רק כבדרך אגב, פשוט משוחח. אם באמת יש בעיה, פשוט נפתור אותה. אל תחשוב עליי כעל מישהו כל כך מפחיד, כאילו שגילוי של בעיה כלשהי אומר שאוציא להורג את כל המשפחה המורחבת שלך. אני לא 'פותר' אנשים; אני פותר בעיות. פתרון בעיות הוא המפתח." איזו מין אמונה צריכה להיות לך? מצד אחד, אני בהחלט פועל על פי עקרונות, בצורה צודקת לחלוטין. לא אפעל מתוך רגש, עקשנות או באופן שרירותי: לא אראה בך אדם שלא מוצא חן בעיניי, לא אחפש בך פגמים, אטפל לקטנות או אחפש ליקויים, ואז אסלק אותך ואמצא מישהו שמוצא חן בעיניי כדי שיבצע את העבודה. מצד שני, אני מתמודד עם כולם על בסיס המצב המעשי והבעיה המעשית; יש עקרונות. מותר לאנשים לעשות טעויות, מותר להם להיות טיפשים, חלשים ושליליים. אבל דבר אחד אסור: אם אתה מעורר בעיות ומשבש את עבודת הכנסייה ומפריע לה בכוונה, אזי עליך להרהר בעצמך. אם אינך שומר על האינטרסים של בית האל, אם אתה תמיד בוגד באינטרסים של בית האל, אזי הכנסייה לא זקוקה לך כדי שתבצע את חובתך; בית האל יצטרך למצוא אדם מתאים שיחליף אותך. זו פעולה על פי עקרונות. האופן שבו אני פותר בעיות, האופן שבו אני מטפל בסוגיות, והאופן שבו אני מתמודד עם אנשים – הכול נעשה על פי עקרונות. אינך צריך לדאוג שאטפל בך אם אגלה בעיה כלשהי אצלך; תלוי איזו בעיה זו, והמצב יטופל בהתאם למהות הבעיה. אם טבעה של הבעיה אינו חמור מאוד, אם לא גרמת אותה בכוונה אלא מתוך חוסר תשומת לב רגעי או מתוך טיפשות, אזי היא תיפתר באמצעות שיתוף על האמת. למד את הלקח ואל תחזור על הטעות. לפעמים הבעיה נובעת מחוסר ידע וניסיון של אנשים, או מכך שהם לא מבינים מיומנויות מקצועיות מסוימות; במקרה כזה, למד במהירות את המיומנויות המקצועיות ואל תתעצל. אבל אם הדבר נעשה במזיד ובכוונה, אם אינך מוכן לבצע את החובה הזו ואפילו פוגע בכוונה בנכסים של בית האל, אזי יש לטפל בכך ברצינות. מי שצריך להיות מודח יודח, ומי שצריך להישלח יישלח; אין טעם לפחד. אם יש לכם את האמונה הזו, אזי כשאדבר ואטפל בעניינים איתכם, תרגישו הרבה יותר בנוח. כשאני מדבר איתך או דן בעבודה או בעניינים מקצועיים, עליך לדעת להירגע, לדעת שהאל לא ינקוט תחבולות נגד אף אחד, וגם לא ינקוט תחבולות נגדך; אתה יכול להיות רגוע. אם אין לך אפילו את האמונה הזו, אם אינך מאמין שהאל הוא טוב וצודק, אזי כשאתה אומר שאתה מאמין באל, נוהה אחר האל בהתגלמותו, נוהה אחר המשיח – היכן האמונה שלך? כיצד תוכל להיות גלוי לב איתו? אם אתה נזהר מפניו על כל צעד ושעל, משער השערות לגביו, חושד בו ובוחן אותו, אזי אין לך אמונה אמיתית בו. אם אין לך אמון אמיתי, ואין לך אמונה אמיתית באדם הזה, אזי עד כמה תוכל להאמין לדבריי? האם יש אמירה כלשהי שאתה יכול להאמין בה באמת ולקבל אותה באמת? כמעט שאין כאלה, נכון? (כן.)

פעם הלכתי לבקר בכנסייה כדי לראות מה המצב שם. כשנכנסתי לחדר, תחילה בירכתי את כולם לשלום. כמה אנשים ניגשו, הציעו לי מיד כיסא לשבת עליו, ואמרו שהם באמצע דיון. בעודם מדברים שמתי לב פתאום שלפני רגע היו בחדר ארבעה או חמישה אנשים, אך כעת נותרו רק שניים. חשבתי שאולי הם חזרו לחדריהם כדי להסתרק ולהתרענן ושהם יחזרו בקרוב, אך נשארתי שם זמן רב למדי והם לא חזרו. ואז הבנתי: הם לא קיבלו את פניי בברכה; הגעתי בזמן לא נוח. הייתי אורח לא קרוא. נוכחותי גרמה להם להרגיש מוגבלים ולא בנוח. הם חשבו: "האם יש מטרה כלשהי לביקור שלך?" הם פחדו ליפול למלכודת, פחדו שירמו אותם, פחדו מתחבולה כלשהי, ולכן סירבו לפגוש אותי פנים אל פנים, לתקשר איתי או לבוא איתי במגע. זו לא הגזמה ולא הוספתי שום קישוטים. אני לא מספר סיפור – זה קרה באמת. ייתכן שרק כאשר פתחתי את הדלת ויצאתי הם נשמו סוף סוף לרווחה ואמרו: "סוף סוף הוא הלך! אוי, זה הפחיד אותי עד מוות!" חשבתי לעצמי, האם יש לי "קסם" כה עצום שאני יכול להפחיד אנשים עד כדי כך? אימרו לי, על איזו בעיה מעידים הביטויים האלה שאנשים מציגים? באמת שמעולם לא ראיתי אנשים שמאמינים באל בצורה כזו. אנשים מסוג זה אוהבים לחיות בפינות אפלות; הם לא אוהבים לחיות באור, והם לא אוהבים לחיות בצורה גלויה וישרה. אימרו לי, כשאני בא במגע איתכם, האם אתם מרגישים נבוכים ולחוצים ואינכם רוצים לתקשר איתי? או שאתם מוכנים לבוא איתי במגע, רוצים להשיג אמת כלשהי, ולא אכפת לכם גם אם זה גורם לכם להיות מעט לחוצים? מה הלך הרוח שלכם? (אף על פי שאנחנו מרגישים מעט לחוצים, זה בסדר כל עוד אנחנו יכולים להבין את האמת ולהשיג תועלת כלשהי.) כאשר אנשים באים איתי במגע ומתקשרים איתי במשך שעתיים או שלוש, רובם מגלים שדברים רבים בשיתוף שלי חשובים מאוד, ושאלה דברים שמעולם לא שמעו קודם לכן. זו הסיבה שהם מרגישים שההקשבה לדברים האלה באותו יום הייתה כדאית ביותר, והם מוכנים במיוחד להקשיב לשיתוף שלי. כאשר אני מקיים מדי פעם שיחת חולין, הם מרגישים מעט אכזבה והם מרוצים רק אם הם יכולים להשיג משהו מדבריי. עבור אנשים כאלה, אני מוכן לשתף על אמיתות מסוימות, תוך שילוב עניינים מחיי היום-יום כדי שכולם יוכלו להפיק תועלת. יש אנשים שכאשר הם רואים אותי, הם תמיד חוששים שאשאל אותם על מצבים מסוימים, ושהם לא יידעו איך לענות וייראו מאוד נבוכים. המחשבה של אנשים כאלה מסובכת מדי; הם לא פשוטים. אחרים מוכנים לחפש את האמת וחולקים בפתיחות על כל קושי שיש להם מבלי לחשוש שילעגו להם – זוהי הגישה הנכונה. העיקרון של התקשורת ודו-השיח בינינו הוא לפתוח את ליבנו ולומר כל מה שעולה על דעתנו, לדבר אמת. אני מתקשר ובא במגע איתכם במסגרת אנושיות רגילה. בשל הזהות והמעמד שלי, אני יודע יותר מכם, ולכן כמובן שעליי לדבר יותר. אם אתם מוכנים להקשיב, תוכלו להשיג משהו; אם אינכם מוכנים להקשיב, לא אכריח אתכם. אם יש לכם תובנות, רעיונות, חוויות, הבנה או ידע לגבי הנושאים שבהם אנו דנים, אתם יכולים גם לחלוק אותם. זו נקראת אינטראקציה; זוהי אנושיות רגילה. אם אתה מרגיש שדבריי חשובים מאוד, אזי עליך להקשיב בתשומת לב. אם אינך יכול לקלוט את מה שאני אומר, אפסיק לדבר ואאפשר לך לדבר. אם לא יהיה לך מה לומר, אשאל אותך שאלות ואנחה אותך. לדוגמה, ייתכן שאשאל: "איך מתנהלים חיי הכנסייה שלך לאחרונה? האם יש קשיים בביצוע החובה שלך?" אם יש לך קשיים, עליך לדבר עליהם בכנות ואני אעזור לך לפתור אותם. זו נקראת אינטראקציה, וזה דבר שצריך להתקיים במסגרת אנושיות רגילה. האם זה לא דבר שכולם אוהבים? (כן). אם יש לך מצפון והיגיון, האנושיות שלך תהיה רגילה והשיחות שלנו יוכלו להיבנות על יסוד של כנות, אמון וכבוד, ויאפשרו לנו להיפתח ולומר את שעל ליבנו. אך אם אין לך מצפון והיגיון, ואינך רוצה לחפש את האמת, אזי יש רק נתיב אחד עבורך ליישום בפועל: מעתה והלאה, למד לא לבחון, לא לנסות לקרוא את מחשבותיי מתוך הדברים שאני אומר ומביע, לא להיות מוגבל, ולא לומר דברים שמטרתם לבחון. יש שיאמרו: "אני לא יכול להשיג את הדברים האלה." במקרה כזה, פשוט שמור על פה סגור. אם אומרים לך לשתוק אבל אתה חושב שאני נוקט תחבולות נגדך ומגביל אותך, גם בזה קל לטפל: אתה יכול פשוט לקום וללכת. אין לי דרישות ממי שאני פוגש ואף פעם אני לא מגביל אנשים. אם מישהו תמיד מוצא בי פגמים, ובין אם אני מדבר איתו ובין אם לאו – זה אף פעם לא בסדר מבחינתו, אזי אני יכול רק להתרחק מאדם כזה ולהימנע ממגע איתו. אם יש אנשים שתמיד חוששים לקיים איתי קשר ותמיד חושבים שאנקוט תחבולות נגדם, ובכל זאת רוצים לקיים איתי קשר כדי להשיג אמת כלשהי, אני אומר שעם גישה כזו לא תוכל להשיג את האמת; אינך אדם שאוהב את האמת. אתה תמיד חושב את הרע ביותר על אנשים, ומאמין שאף אחד לא טוב כמוך. לא משנה מה אני אומר לך, אתה תמיד בטוח שאני נוקט תחבולות נגדך. אינך מאמין לי ואין לך שום אמון בי. במקרה כזה, בלתי אפשרי שנחיה בהרמוניה; לכל הפחות, איננו תואמים מבחינת האנושיות. אין לנו תחומי עניין ותחביבים משותפים, ואין לנו מטרות משותפות שאליהן אנחנו חותרים או שואפים. מבחינת האנושיות, הנתיב שבו אתה הולך, האושר, הכעס, העצב והשמחה שלך, והדברים שאתה אוהב ותחומי העניין שלך שונים משלי. כל מה שאתה אוהב הוא שלילי, בעוד שכל הנושאים שעליהם אני רוצה לדבר קשורים לדברים חיוביים. אתה תמיד מנסה לבחון אותי. לא משנה על איזו אמת אני משתף, אתה תמיד מהרהר אם יש בזה תחבולה, אם אני נוקט תחבולות, אם אתה עלול לספוג הפסד או שיוליכו אותך שולל. אם אתה תמיד מהרהר בדברים האלה, איזה מין מצב ייווצר כשנדבר ונקיים קשר זה עם זה? (מבוכה). במצב כזה ארגיש לא בנוח בחברתך ואתה תרגיש לא בנוח בחברתי; שנינו נרגיש לא בנוח. האם השהייה זה בחברת זה באופן כזה לא תהיה פשוט עינוי הדדי? האם יהיה בזה אושר כלשהו? לא יהיה בזה שום אושר. אם אתה אוהב לשמוע את מה שאני אומר, אם אתה מוכן להקשיב, אם אתה שואף אל הנושאים שעליהם אני מדבר, אם אתה מוקיר אותם בליבך, חותר אליהם, והם יכולים לספק את צורכי האנושיות שלך, הרי שלא תהיה סלידה או התנגדות בליבנו גם אם פשוט נשב שם בשתיקה. נוכל לקיים אינטראקציה ולהשיג הרמוניה בחיים משותפים. אבל נניח שאינך אוהב לשמוע את המילים שאני אומר ואפילו חש סלידה והתנגדות בליבך, אף על פי שכולן מעשיות מאוד ומועילות לאנשים. אתה באמת לא יכול לקלוט את הדברים החיוביים שעליהם אני מדבר, ואת דברי השיתוף שאני אומר על האמת כדי לפתור בעיות, במיוחד על הנושאים העוסקים בפתרון צביונות מושחתים, ואתה אפילו מרגיש שאני שוטף לך את המוח, מרמה אותך, מנסה להשתמש בך כדי להטיף את הבשורה ולהשיג עוד אנשים כדי להרחיב את השפעתו של בית האל. במקרה כזה, אתה הוא שטועה. אתה תמיד חושב בצורה מעוותת, תמיד רוצה לעוות עובדות, לטעון ששחור הוא לבן, ואפילו לתאר דברים חיוביים שעולים בקנה אחד עם האמת כדברים שליליים ומרושעים שאינם תואמים למגמות החברתיות. לא משנה מה אני אומר, אינך מאמין שזו אמת, שזה דבר חיובי. אם כך איננו יכולים לתקשר; מכיוון שאין בינינו שפה משותפת, איננו יכולים לחיות בהרמוניה. איננו יכולים לאכול סביב אותו שולחן; איננו יכולים להגיע למצב שבו נהיה מאוחדים בלב ובנפש. אם כן, איזה מין אדם אתה? אם נדייק, אינך חלק מבית האל; אתה כופר. לא משנה עד כמה ראויים הנושאים שעליהם אני מדבר, או עד כמה ראויים הנתיבים והעקרונות ליישום בפועל, אתה תמיד מייחס להם כוונה נסתרת. אתה תמיד רואה, מבין ומפרש אותם דרך עדשה מרושעת ומתוך עמדה ונקודת מבט מרושעות; אינך מקבל את הנתיבים והעקרונות הנכונים ליישום בפועל שעליהם אני מדבר. לכן, כשאתה מקשיב לדבריי אתה מרגיש לא בנוח. למה אתה מרגיש לא בנוח? כי אלה לא הצרכים של האנושיות שלך. מה אתה צריך? לחתור לחופש, לעשות הון, לאכול, לשתות ולשמוח. המוטו שלך לחיים הוא "החיים הם אוכל טוב ובגדים יפים" ו"תיהנה כל עוד אתה יכול". מה אתה אוהב? אתה אוהב מגמות רעות, לבוש מוזר, ידוענים ואנשים מפורסמים, ואת הייחודיות וְהַגְּדוּלָּה שבאדם. מכיוון שכך, אינך מאמין כן באל, אינך חלק מבית האל; לאנושיות שלך אין צורך בדברים חיוביים. כשאני מקיים איתך קשר, לא משנה מה אני אומר, מה אני עושה, או איך אני עושה זאת, עבור מי שאין לו המצפון, ההיגיון או הצרכים של אנושיות רגילה, הכול הוא רק תיאוריה, אמירה, שיטה. יש שאפילו חושבים: "כשאתה מדבר, אתה נכנס לפרטים רבים כל כך ואפילו נותן דוגמאות. האם זה לא רק ניסיון להחדיר את המחשבות וההשקפות שלך עמוק בליבם של אנשים? האם אין זה ניסיון לגרום לאנשים לקבל את המחשבות וההשקפות שלך, לשטוף להם את המוח, ועם הזמן, להקהות את חושיהם באמצעות המחשבות וההשקפות השונות שלך?" אם אתה באמת מרגיש כך, אם אתה מאמין שהמילים האלה אינן אמת, שהן לא הדרך האמיתית שאותה אנשים צריכים לקבל וליישם בפועל, ושאלה לא עקרונות שאנשים צריכים לדבוק בהם, אזי אתה יכול לסרב לקבל אותן; זה החופש שלך. אתה יכול גם לעזוב את הכנסייה. יש לך את הזכות לבחור בעצמך, וגם זכות לסרב לקבל את האמת. אבל אל תעוות עובדות ואל תטען ששחור הוא לבן. אמת היא אמת בכל עת; היא לא יכולה לחדול להיות אמת רק מפני שכמה שדים ושטנים מכחישים ומגנים אותה, וקל וחומר שהיא לא יכולה לחדול להיות אמת מפני שאנשים רבים לא אוהבים אותה או לא יכולים לקבל אותה. האמת קיימת לנצח; היא נצחית ובלתי משתנה. לא משנה כמה אנשים יכולים לקבל אותה, האמת היא לעולם אמת. השיחות, התקשורת והאינטראקציה שלי איתכם בנויות לחלוטין על יסוד האמון שלכם בי; זהו אחד העקרונות הבסיסיים ביותר. כדי להשיג אמון, הדבר החשוב ביותר הוא שכולכם חייבים לאשר בליבכם שבכל מילה שאני אומר, בכל שאלה שאני שואל, או בכל עניין שעליו אני מדבר, אין שום תחבולה, שום קנוניה, שום מלכודת, ובוודאי שאינני בוחן אתכם. אז אתם יכולים להיות רגועים – כשאני מקיים איתכם קשר, אתם צריכים להרגיש חופשיים ונינוחים לחלוטין. אם אתם מרגישים שהקשר איתי לא משחרר או נינוח, שאתם מוגבלים או מרגישים מאוד לא בנוח, או שאתם תמיד חשדנים בליבכם, אזי אני אומר שזו באמת לא הבעיה שלי, אלא שלכם. באיזה היבט טמונה הבעיה שלכם? עליכם להיות מודעים בעצמכם לבעיות שיש לכם ולמחשבות שבליבכם ולהבין אותן; ואז, עליכם לפתור בעיות ספציפיות באופן ספציפי. פתרו כל בעיה שאתם יכולים לגלות. אם תגלו בעיות רבות, רשמו אותן ואז פתרו אותן אחת אחת. אם לא ניתן יהיה לפתור את כל הבעיות בבת אחת, פתרו בעיה אחת בכל פעם, לאט. כשדברים אלה מתרחשים, עליך לבדוק ולהרהר, לראות מה באמת חשבת באותו זמן, באילו סוגיות חשבת כך, ואילו השקפות אתה מפתח בסוגיות שונות; ואז פתור אותן בהדרגה. יום אחד, כשתוותר על המחשבות וההשקפות האלה בליבך, כל הבעיות האלה ייפתרו, אתה תבין באמת את האמת ותראה את ערך האמת, ואז תבטח בי. אתה תאמין שאני יכול להתייחס לכל אדם ולכל בעיה בהתאם לעקרונות-האמת ושבשום אופן לא אנקוט תחבולות נגדך. כתוצאה מכך, האינטראקציות בינינו יוכלו להפוך לנינוחות ומשמחות, נוכל לחיות בהרמוניה, ומתוך ההרמוניה שלנו יוכל להתפתח אושר. האם יהיה טוב אם יהיו לנו אושר, עונג, שלווה ושמחה? (אכן.)

לפעמים, כשאני בא במגע עם אנשים, אני שואל אותם כמה שנים הם מאמינים באל. מישהו אומר שהוא מאמין רק שלוש שנים ומרגיש מבוכה. בליבו הוא חושב שהוא מאמין באל זמן קצר ושיעור קומתו נמוך, ולכן כשהוא משווה את עצמו לאלה שמאמינים עשר, עשרים או שלושים שנה, הוא תמיד מרגיש נחות מהם, דרגה אחת מתחתם. הוא מהרהר: "האם אתה שואל זאת כדי להזכיר לי שאני מאמין באל זמן קצר, ששיעור קומתי נמוך, ושבית האל חרג מהרגיל כשקידם אותי, וכדי לגרום לי לחוש הכרת תודה עמוקה כלפי בית האל?" מדוע שאלה כזו גורמת לו למבוכה רבה כל כך? מפני שהוא מסבך יתר על המידה את השאלה שלי, וחושב שיש תחבולה בדבריי ושמטרתי לנקוט תחבולות נגדו. הוא מייחס כמה רבדים של משמעות לשאלה פשוטה כל כך. לאחר שהוא אומר שהוא מאמין שלוש שנים, הוא מרגיש שהוא נמצא במצב קשה. האם הוא לא חש בליבו חוסר שביעות רצון משאלתי? למעשה, הצגתי את השאלה הזו ללא שום כוונה מיוחדת, ולא ציפיתי שהיא תעמיד אותך במצב קשה. אז למה אתה מרגיש שאתה במצב קשה? מפני שהמחשבה שלך מסובכת מדי. האם יש דבר-מה לא בסדר בשאלה שלי? (לא). אני שואל אותה רק כבדרך אגב. אם הייתי שואל אותך כמה מערכות יחסים רומנטיות היו לך, זה כבר היה לא ראוי, שכן זה חיטוט בענייניך הפרטיים. אבל אני שואל על דבר שקשור לאמונתך באל – אני שואל אותך כמה שנים אתה מאמין באל. האם זה ראוי? (כן). אז למה אינך מעז לענות? זו באמת לא הבעיה שלי; זו הבעיה שלך. המחשבה שלך מסובכת מדי. מה העניין עם המחשבה המסובכת הזו שלך? האם זה לא שהצביון שלך מרושע וערמומי? (כן). למה אני שואל אותך כמה שנים אתה מאמין באל? אני שואל זאת כדי לברר על שיעור קומתך, אילו אמיתות אתה מבין, אם ביססת יסוד באמונתך, אילו קשיים יש לך, אם אתה יכול לבצע חובה, ואם חווית ניסיונות כלשהם. על סמך הדברים האלה אני קובע על מה לשתף איתך, במה להנחות אותך, וזה הכול. אתה מפרש בצורה לא נכונה את המחשבה הפשוטה שלי, כאילו יש לי מניעים נסתרים, והדבר גורם לך לחוש סלידה כלפיי. אמור לי, האם בכך אינני מקבל צרות בתמורה לכוונותיי הטובות? (כן). כשאני שואל אותך כמה שנים אתה מאמין באל, האם יש בכך שמץ של כוונה לזלזל בך? (לא). האם יש בכך זדון כלשהו? האם יש כוונה כלשהי לגרום לך להרגיש מבוכה ולהיראות רע? (לא). בין אם אתה מאמין באל כמה חודשים ובין אם שנה או שנתיים, הכוונה שלי היא רק לעזור לך. כשאני רואה שאתה רציני למדי בחתירתך, נלהב למדי, כשאני רואה אותך סובל כל כך, משלם מחיר ונוטש כל כך הרבה, אני רוצה לשוחח איתך כדי שתוכל להשיג דבר-מה שלא היית משיג בדרך כלל. השאלה כמה שנים אתה מאמין באה, מצד אחד, מתוך דאגה לך, ומצד שני, מתוך הוקרה כלפיך. האם יש בזה זדון כלשהו? (לא). זו שאלה כל כך ראויה ובכל זאת איך אותו אדם עיוות אותה? "אתה רוצה שכולם יידעו שאני מאמין באל זמן קצר בלבד, ששיעור קומתי נמוך ושאיני מבין שום אמת, שאני גרוע מאחרים, שאני נחות, ואתה רוצה להביך אותי." אם אתה חושב כך, האם אנחנו עדיין יכולים לקיים אינטראקציה? (לא). לכן, כדי שנוכל לקיים אינטראקציה ולחיות בהרמוניה, הדבר הראשון הוא שאתם חייבים לבטוח בי ולא להטיל בי ספק או להעלות השערות לגביי. אם אין אינטראקציה בינינו, היכן טמונה הבעיה? היא טמונה באנשים; כלומר, לאנשים יש כל מיני קשיים. וממה נובעים הקשיים השונים האלה? הם נובעים מהמחשבות ומההשקפות השגויות השונות שלהם. אם כן, אילו מחשבות והשקפות שגויות יש לאדם שהוזכר זה עתה? הוא חושב שהעובדה שאדם מאמין באל במשך שלוש שנים הופכת אותו למאמין חדש בכנסייה, שהעובדה שאדם מאמין רק זמן קצר היא דבר מביש ההופך אותו לנחות, ושמכיוון שהוא מבין מעט מדי מהאמת הוא עדיין לא יכול לחלוק עדויות חווייתיות. לפיכך, הוא רואה את עצמו כ"אזרח סוג ב'", כמי שאחרים מזלזלים בו, והוא חש שמביך ומשפיל לדבר על כך. בנוסף לכך, אחרים מאמינים באל עשר או עשרים שנה בעוד שהוא מאמין רק שלוש שנים, ולכן הוא חושש שאחרים יאמרו לו: "מה עשית בכל השנים האלה? למה לא קיבלת את האמונה מוקדם יותר? האם יש בעברך דבר מביש כלשהו?" אנשים בעולם מייחסים חשיבות רבה לוותק, לניסיון ולרקע, והם משתמשים בהם כדי לסווג אנשים לדרגות שונות. אז מהי נקודת המבט של האדם הזה? גם הוא מייחס חשיבות רבה לרקע ולניסיון של אנשים, ולכן בליבו יש לאנשים דרגות שונות בהתאם לתקופת אמונתם באל, אם הם מאמינים שלוש, חמש, עשר, עשרים או שלושים שנה. הדירוג הזה גורם לו להרגיש ששלוש שנות האמונה שלו הן דבר מביש במקצת בכנסייה, כמו להיות "אזרח סוג ב'". עבורו זהו אות קלון, השפלה. הוא מייחס חשיבות רבה למספר השנים שאדם מאמין באל, ובמקרה שלו, הוא מאמין רק שלוש שנים. אילו היה מתווסף אפס אחרי הסיפרה שלוש, ואז היו אלה שלושים שנות אמונה, הוא היה מרגיש שזה מפואר. הוא היה אומר: "הייתי בקבוצת האנשים הראשונה שקיבלה את עבודת האל. נָהִיתִי אחר האל כשהוא רק החל להופיע ולעבוד. במשך כל השנים האלה הטפתי את הבשורה ונשאתי עדות לאל בכל מקום, ונלחמתי לצד האל כדי לבנות את מלכותו! אני ותיק בבית האל, דמות מייסדת!" הוא היה מרגיש שדבר זה מפואר במיוחד. יש אנשים שרק עתה קיבלו את עבודת האל. כאשר הם רואים שהאל ביטא אמיתות כה רבות ושבבית האל יש עדויות חווייתיות רבות כל כך, הם מרגישים שהתחילו להאמין באל מאוחר מדי. כאשר הם אומרים שהם מאמינים בין שנה לשלוש שנים, קשה להם לדבר על כך והם מהרהרים בליבם: "למה לא האמנתי במשך כל השנים האלה? האל ביטא אמיתות רבות כל כך, למה לא חקרתי? מי מנע ממני להאמין באל? מי גרם לי סבל מר כל כך? אלה הכמרים הדתיים; האנשים האלה הם באמת שדים ושטנים שטורפים את נשמותיהם של אנשים. אם לא אוכל להיכנס למלכות השמיים, אצטרך להתחשבן איתם!" ואז הם חושבים שוב: "אוי, זה רק הגורל המר שלי; אין לי את הברכה הזו." אבל אז הם חושבים: "לא, זה לא נכון. האל הוא כול יכול; למה האל לא החזיר אותי, הכבשה הקטנה והאבודה הזו, לביתו מוקדם יותר?" וכך הם מטילים את האשמה על האל. למעשה, לא משנה מה הם חושבים, ראשית, נקודת המבט שלהם לגבי אמונה במשך שלוש שנים לעומת שלושים שנות אמונה אינה נכונה. הם משתמשים במספר שנות האמונה כדי לדרג אנשים, ומאמינים שתקופת אמונה קצרה הופכת אדם לנחות. לאחר שפיתחו את נקודת המבט הזו, כשאני שואל אותם כמה שנים הם מאמינים, הם מתביישים לדבר. האמירה "שלוש שנים" גורמת להם להרגיש מאוד לא בנוח, מאוד נבוכים, מלאי בושה, כאילו ערכם ודרגתם נחשפו בן רגע. הם מייחסים לכך חשיבות רבה; נקודת המבט הזו היא שמשפיעה על גישתם כלפי השאלה שלי. האם לא כך הדבר? (כן). נניח שנקודת המבט שלהם הייתה: "זו עובדה שאני מאמין באל במשך שלוש שנים, ועם שלוש שנות אמונה בלבד שיעור קומתי אכן נמוך. כשמדובר באמיתות רבות, איני יכול להסביר אפילו את הדוקטרינות בבירור. מכיוון שהאל שואל אותי כמה שנים אני מאמין, פשוט אומר את האמת. אין במה להתבייש. בפני האל הכול גלוי, הכול חשוף. אענה על כל מה שהאל ישאל." אילו חשבו כך, זה היה פשוט. זה לא היה כרוך בשום זהות, מעמד, ערך או דרגה. הם לא היו מוגבלים, מושפעים, נשלטים או מתומרנים על ידי מחשבות או השקפות שגויות כלשהן, ובסופו של דבר, הם היו יכולים לומר בקלות ובכנות: "אני מאמין באל שלוש שנים." אז הייתי ממשיך ושואל: "אתה מאמין באל שלוש שנים; האם ברורות לך האמיתות הנוגעות לחזונות?" אילו היה זה אדם בעל מחשבה מסובכת, הוא היה חושב: "אם אומר שאינני מבין בבירור, האם אין פירוש הדבר שבאמונתי לא עסקתי בעבודתי הראויה? להאמין שלוש שנים ועדיין לא להבין בבירור את האמיתות הנוגעות לחזונות, האם זה לא אומר שלא אכלתי ושתיתי את דברי האל בשקדנות? אבל אם אומר שהאמיתות האלה ברורות לי, האל לא ישתף על הנושא הזה ואני אחמיץ את ההזדמנות הזו. אם אומר שהנושא לא ברור לי, אולי הוא ישתף איתי קצת יותר, ירחיב קצת יותר. ואם אומר שהנושא ברור לי, הוא לא יוסיף דבר, אבל אולי הוא יעריך אותי מאוד?" אתה רואה, שוב הוא חושב בצורה מעוותת, נכון? האם המחשבה של אדם כזה אינה מסובכת מדי? (אכן). אנשים כאלה הם אכן בעייתיים. לא משנה עם מי הם מדברים, הם תמיד מחשבים איך לענות מבלי להתבזות או לספוג נזק כלשהו לאינטרסים שלהם. בנוסף, הם תמיד מתבוננים בגישות של אחרים כלפיהם, תמיד מחשבים איך לגרום לאחרים להעריך אותם מאוד, ואיך לרומם את מעמדם שלהם. הם תמיד מחשבים את הדברים האלה ולכן לא קל להם להיפתח בשיתוף ולומר את שבליבם. כשאני שואל אותם: "באמונתך באל, האם ברורות לך האמיתות הנוגעות לחזונות?" האם יש רובד שני של משמעות בשאלה הזו? (לא). למה אני שואל את השאלה הזו ישירות? בדרך כלל, אלה שמאמינים בין שנה לשלוש שנים עדיין זקוקים לשיתוף על האמיתות הנוגעות לחזונות; זה דבר שבשגרה. אם ברורות להם האמיתות הנוגעות לחזונות, אין צורך לשתף עליהן ואנחנו יכולים לדבר על נושאים אחרים. אך אם הם אומרים: "עדיין לא ברורות לי לגמרי האמיתות הנוגעות לחזונות, ובמיוחד האמת לגבי עבודת השיפוט של האל להושעת האדם – זו אמת עמוקה מאוד; אני עדיין לא מבין אותה. האם תוכל לשתף עליה?" אז נמצא נושא משותף, ואני אשתף עליו. כאשר כולם ישמעו זאת פעם נוספת הם ישיגו מעט יותר, נכון? (כן). יש אנשים שלא מבינים ובכל זאת מעמידים פנים שהם מבינים. לשם מה אתה מעמיד פנים? כאשר אתה ממשיך להעמיד פנים הדבר מרמז שאתה מבין הכול, ושאם אומר עוד זה יהיה מיותר. במקרה כזה לא אומר דבר, ואתה לא תשיג כלום. לכן, לא משנה מה המצב, אם תוכל לדבר בכנות, ללא חשדנות ללא פרשנות יתר של דבריי, השיחות והתקשורת בינינו יוכלו להגיע לרמה של אינטראקציה ערה. נוכל לתקשר, לבוא במגע ולקיים אינטראקציה במסגרת אנושיות תקינה, ולדון בנושאים שכולנו אוהבים. האם זה לא טוב? (זה טוב). כך תרוויחו. יש אנשים שהם מחושבים מאוד. כשאני שואל אותם אם ברורות להם האמיתות הנוגעות לחזונות, הם מהרהרים בליבם: "למה אתה מתכוון כשאתה שואל זאת? האם אתה מנסה לראות אם אני בטוח לגבי הדרך האמיתית, אם ביססתי יסוד? האם אתה מנסה לראות מה האיכות שלי, לבחון את האיכות שלי? אם כך, אני חייב לומר שהנושא ברור לי." ואז הם אומרים: "בשלוש השנים האלה אכלתי ושתיתי ללא הרף את דברי האל, צפיתי בסרטים רבים מבית האל, אני מרבה להקשיב לדרשות ולשיתופים, ולעתים קרובות אני חולק בכינוסים את ההבנה החווייתית שלי. ברורות לי כל האמיתות האלה הנוגעות לחזונות." מהי מטרתם באמירת הדברים האלה? הם רוצים להשאיר עליי רושם טוב, לגרום לי להרגיש שהאיכות שלהם טובה מאוד ולהעריך אותם מאוד. האם אתה חושב שאעריך אותם מאוד רק בגלל שהם אומרים את המילים המעטות האלה? (לא). האם אעריך מישהו בקלות רבה כל כך? בהחלט לא; הם שגו בשיקול דעתם בעניין הזה. אם אתה אומר שכל האמיתות הנוגעות לחזונות ברורות לך, הרשה לי לבחון אותך. אבחן אותך לגבי האמיתות הנוגעות לחזונות שאתה קורא לעתים קרובות. מדוע האל עושה את עבודת הייסור והמשפט? מהי ההשפעה העיקרית שייסור ומשפט נועדו להשיג? במהלך שלוש שנות אמונתך, האם הייתה לך חוויה כלשהי של עבודת הייסור והמשפט? האם חווית ייסור ומשפט ולו פעם אחת? כשחווית ייסור ומשפט, האם תפסת את עקרונות-האמת? האם ידעת מה היו כוונותיו של האל? האם תוכל לחלוק חוויה ספציפית? רוב האנשים פשוט יפלטו כמה דוקטרינות ולא יוכלו לחלוק שום הבנה חווייתית מעשית. לאנשים חסרים דברים רבים מדי, ולכן כשאנחנו משוחחים, יש נושאים רבים שצריך לדון בהם. אבל לא משנה איזה סוג של נושא נידון, שתף ככל שאתה יודע. אם אינך יודע דבר-מה, פשוט אמור שאינך יודע. אל תחשוב בצורה מעוותת. פשוט השב על כל שאלה שמוצגת בפניך. אמור את מה שאתה חושב בליבך באותו רגע. פשוט דבר בכנות על המצב האמיתי. אל תלך סחור-סחור, אל תייפה את הדברים, אל תאמר דברים שיוצרים רושם כוזב רק כדי שתיראה טוב יותר וכדי לשווק את עצמך, אל תשקר ואל תרמה. כל אלה הם דברים שאין לעשותם. לכן, לא משנה איזו שאלה אני שואל אותך או על איזה סוג של נושא אני משתף איתך, אמור ככל שאתה יודע. אם אגלה שאינך מבין היבט מסוים של האמת, או שההבנה שלך דוקטרינרית, או שהתפיסה שלך מעוותת ויש לך מחשבות והשקפות שגויות, אתקן זאת, אנחה ואעזור לך ללא דיחוי, כדי שתוכל להבין את ההיבט הזה של האמת, כדי שתהיה לך תפיסה טהורה, ושיהיה לך נתיב מדויק ליישום בפועל. כך השיתוף שלנו יהיה יעיל. אם כן, העיקרון של שיתוף על נושא בנוי על יסוד של אמירת אמת, על יסוד של שיתוף יחד ודיונים או החלפת דברים על האמת ועל דברים חיוביים, כדי שאנשים יוכלו להבין בצורה ברורה יותר את הנושא החיובי שעליו משתפים, להבין אותו בצורה מדויקת יותר, ושיהיה להם נתיב ברור יותר ליישום בפועל. אין לבסס עיקרון זה על חשדנות, תחבולות ורמייה.

האם טוב לדעתכם לשתף על נושאים כמו הרגילות והמעשיות של האל בהתגלמותו? (זה טוב). ובמה זה טוב? (אנחנו מאמינים שזה יכול לפתור את התפיסות והדמיונות שלנו לגבי האל בהתגלמותו.) יש אנשים שאומרים: "חשפת את עצמך האמיתי בפנינו, ועכשיו אנחנו יודעים איזה מין אדם אתה. אתה תמים מדי בכך שאתה אומר את האמת הפשוטה! אומנם יש לך את הביטויים האלה של רגילות ומעשיות, אבל איך ייתכן שתאמר את האמת הפשוטה? אתה צריך לגרום לאנשים להרגיש שאתה מסתורי, בלתי נתפס, נשגב ובלתי חדיר. גם אם אינך נוקט תחבולות נגד אנשים, אתה צריך לומר שאתה יכול לעשות זאת. עליך לטעון שאתה ניחן באומנות התמרון ובאומנות השימוש באנשים, שאתה מכיר את שלושים ושש האסטרטגיות, ושאתה מסוגל לנצל את כל סוגי האנשים כדי שיתנו לך שירות. רק אם תדבר כך אנשים יעריצו אותך; אינך יכול לומר את האמת הפשוטה. כאשר אתה אומר אמת כה פשוטה, איך זה שאני מרגיש שאינך מסתורי ושאינך בלתי נתפס כלל? שאינך כמו האל? הסתכל על הדמויות הדגולות בעולם – אלה שעוסקים בעניינים צבאיים או בפוליטיקה, והמלכים של עידני העבר. מי מאותן דמויות דגולות, אותם אנשים יוצאי דופן, אמר אי-פעם את האמת הפשוטה? האם מישהו מהם אמר אי-פעם שהוא רגיל, מעשי ופשוט, שהוא רק אדם רגיל? הם משתוקקים שאנשים יחשבו שהם שונים מהשאר, שהם נשלחו מהשמיים, ושגם אם הפכו כעת לאנשים רגילים, הם עדיין מסתוריים, בלתי נתפסים ובלתי חדירים לאנשים רגילים – רק אז קל לשלוט באנשים!" כל המלכים האלה החזיקו באומנויות השלטון המלכותי, ושריהם ופשוטי העם לא יכלו לעמוד על טיבם ולדעת איזה מין אנשים הם. איך אומר אותו פתגם? "רצון הקיסר קשה להבנה, ואין להמרות את פיו." לכל הפקידים מעולם הכפירה יש סוג זה של מנטליות; אפילו לראש מחלקה זוטר, ראש מדור או מנהל יש מנטליות כזו. הם לא רוצים שאנשים יראו את מידתם האמיתית לאשורה, אילו פגמים יש באנושיותם, אילו טעויות עשו, או אילו ליקויים יש במעשיהם. ברגע שכישלונותיהם מתגלים, הם עושים כמיטב יכולתם להסוות ולהסתיר אותם, ואם מעשיהם הרעים נחשפים ויוצאים לאור, הם מוצאים שעיר לעזאזל. מטרתם בכך היא לטייח את האמת כדי שאנשים ימשיכו לשאת אליהם עיניים ולהעריץ אותם. כל מה שאדם כזה עושה נעשה בכוונה תחילה ובתכנון כדי להשיג את מטרותיו האישיות, כדי שכולם ירגישו שהוא לא אדם רגיל, שהוא יכול לשלוט במצב, שהוא זה שמושך בחוטים. אנשים כאלה לעולם לא יאפשרו לאחרים לדעת שהם אנשים רגילים, מעשיים ופשוטים. למעשה, הם בסך הכול אנשים מושחתים ורגילים, ויש להם הרבה יותר תחבולות ערמומיות מאשר לאדם הממוצע, והם מצטיינים בעיסוק בקנוניות ובמזימות. איך הם יאפשרו אי-פעם לאנשים לדעת עד כמה אנושיותם זדונית ומרושעת? האם זה לא יכתים את תדמיתם? לכל בני האדם המושחתים יש מנטליות כזו, וכולם צבועים כמו הפרושים, עם לבבות זדוניים ומרושעים. אף על פי שבליבם הם מכירים בכך שהאל יכול להתגלם כבשר ודם, איך הם יכולים להאמין שהאל בהתגלמותו יהיה אדם פשוט ורגיל? הם מאמינים בליבם שאם האל באמת התגלם כבשר ודם, לכל הפחות אנשים צריכים להיות מסוגלים לראות בבשרו את ההילה האלוהית שלו וסימנים שונים לזהות האל ולמהותו. הם גם מאמינים באמונה שלמה כי: "כאשר האל בהתגלמותו מתבונן בכל האנשים, חייבת להיות לו נקודת המבט והנוכחות של מי שמשקיף מלמעלה על ההמונים, אבל אני לא יכול לראות את הדברים האלה בך. אתה גם תמיד אומר שאתה מתנהל על פי הכללים ועושה דברים בהתאם למעמדך הראוי. האם זה לא חושף לחלוטין שאתה באמת אדם רגיל? האם התדמית הנשגבת, המסתורית והבלתי נתפסת של האל בהתגלמותו בליבם של אנשים לא תיהרס לחלוטין?" האם לדעתכם ההרס הזה הוא דבר טוב? (כן, הוא טוב. הוא הורס את התפיסות והדמיונות שלנו.) אני אומר את הדברים האלה בדיוק כדי להרוס את החלומות שלכם ואת התפיסות והדמיונות שלכם, כדי שלא תחיו עוד בחלום אלא במציאות. הדבר תואם באופן מלא לעקרונות-האמת שאני דורש מכם לקיים: שתתנהלו על פי כללים, שתעשו דברים בהתאם למעמדכם הראוי, ושתהיו אנשים רגילים הניצבים בעמדה של יצירי בריאה, מכיוון שאני עצמי עושה דברים בדרך זו. כשאני מקיים איתכם קשר, וגם בחיי האישיים, אף פעם אני לא מדבר בצורה מתרברבת או ריקה מתוכן, ואני גם לא מתפאר או מתהדר בעצמי. כולכם יכולים לראות ולהרגיש זאת. כמו כן, אף פעם אני לא נוקט תחבולות נגד איש. כשאני עושה דברים אינני חלקלק ולעולם איני מתרשל, ואני מתנהל על פי הכללים. יש לשמור על רף המצפון המינימלי הזה. יש אנשים המשתמשים בתחבולות בדבריהם ובמעשיהם. הם אומרים לאחרים דברים נעימים לאוזן, ואז מנסים בכל האמצעים לגרום להם ליפול למלכודות שלהם, כדי שישרתו אותם ויעשו עבורם דברים. אני לא עושה דברים כאלה. אם אני רוצה שמישהו יעזור לי בדבר-מה, אבקש ממנו ישירות. יש אנשים שאומרים: "יש לך את הזהות והמעמד האלה, אז האם לא די בכך שתאמר מילה אחת כדי שמישהו יעשה עבורך דבר-מה?" גם אם היה די במילה אחת, עדיין עליי לטפל בזה על פי הכללים, ואיני יכול לכפות על אנשים, וקל וחומר שאיני יכול להכריח אותם לעשות דברים שאינם רוצים לעשות. אם אתה מוכן, עשה זאת; אם אינך מוכן, אתה יכול לסרב. אולם אם אבקש ממך לעשות דבר-מה, תמיד אומר את האמת הפשוטה. בשום אופן לא אלך סחור סחור ולא אדבר בעקיפין כדי להערים עליך או כדי לפתות אותך לבלוע את הפיתיון, ואז לגרום לכך שתשרת אותי מרצונך; ואז, לאחר שנקטתי תחבולות נגדך, אפילו לגרום לכך שתאמר שעשית זאת מרצונך ואני ארגיש שאיני חייב לך דבר. לעולם לא אעשה זאת. הפרקטיקות האלה – בין שהן מה שאנשים מכנים אומנות השימוש באחרים, כללי המשחק, טקטיקות למשחק באנשים, או אסטרטגיות של מלכים לתמרון אחרים – אף אחת מאלה לא קיימת אצלי. איני משחק באנשים – אחרים אולי יעשו זאת, אבל לא אני, וגם לא אחקה אותם או אלמד מהם. מעולם לא קראתי דברים כמו 'אומנות המלחמה' או 'שלושים ושש האסטרטגיות', ובשום אופן לא אעסוק בהטעיות ולא אהפוך שחור ללבן כשאני מדבר. כשאני מדבר ופועל, אחד הוא אחד, ושניים הם שניים. החריג היחיד הוא שבשל נסיבות מיוחדות אני עשוי לנסח דברים בדרך חכמה, אך זאת אך ורק מתוך התחשבות בחולשותיהם ובקשייהם של אנשים, ובשיעור קומתם הנמוך. הדבר נועד להגן עליהם ולהוקיר אותם, ואין בכך זדון, ולכן אין זו גם נקיטת תחבולות. ייתכן שאנשים מסוימים יתאכזבו מאוד ויחשבו: "אז מסתבר שליבך ומחשבתך לא מכילים את התחבולות השונות של האנשים המפורסמים והגדולים בעולם. מתברר שאתה פשוט כל כך!" האם אין זה דבר טוב להיות פשוט כל כך? העובדה שאינני נוקט תחבולות אין פירושה שאיני יכול לעמוד על טיבם של אנשים; אין פירושה שאיני יכול לראות את מהותם ותמציתם של דברים לאשורם; אין פירושה שאיני יודע כיצד לטפל בכל מיני אנשים, מאורעות ודברים. גם ללא נקיטת תחבולות אני עדיין יכול ליישם עקרונות כדי לטפל בכל מיני אנשים, מאורעות ודברים בצורה הולמת ומדויקת ובהתאם לסביבה ולרקע, ובכך לגרום להם למלא את תפקידם באופן טבעי ולחיות במסגרת הכללים והחוקים שנקבעו תחת ריבונותו וסידוריו של האל, במקום להשתמש בטקטיקות, לעסוק בהונאה, או לשחק באנשים ולהוליך אותם שולל. העקרונות שעל פיהם אני עושה דברים, העקרונות שעל פיהם אני מטפל בבעיות שונות, והעקרונות שעל פיהם אני מתייחס לכל מיני אנשים, מאורעות ודברים נדונו כולם בשיתופים ובדרשות שלי לאורך השנים. כשאני מדבר על הדברים האלה, איני משמיע סיסמאות; הדברים האלה נובעים ממחשבותיי וממהות האנושיות שלי, ואני גם מיישם את מחשבותיי ונקודות מבטי כדי לטפל בכל מיני אנשים, מאורעות ודברים. אם כן, כשאני מיישם את מחשבותיי ונקודות מבטי כדי לטפל בכל מיני אנשים, מאורעות ודברים, או כשאני מטפל בהם על פי העקרונות האלה, האם הייתם אומרים שהתוצאה הסופית היא הליכה בדרך האל או מרידה בה? (הליכה בדרך האל). לכן, לא משנה עד כמה אני, האל בהתגלמותו, עשוי להיראות לאנשים רגיל, מעשי ופשוט וכלל לא מסתורי – הדבר בשום אופן לא ישפיע על הבנתכם את האמת, ואני אף לא אוליך אתכם שולל. להפך, דווקא משום שאני עצמי מתנהל ופועל על פי עקרונות, אם תוכלו לחתור אל האמת, להתנהל ולפעול באופן צייתני ועל פי הכללים ובהתאם לעקרונות שעליהם אני מדבר, וליישם בפועל על פי הכיוון והמטרות שאני מצביע עליהם, אזי במוקדם או במאוחר תשיגו ישועה, תשיגו התמסרות לאל, ותהפכו לאנשים שיראים את האל וסרים מרע. זה ודאי. היכולת להשיג ישועה – האם זו לא המטרה שאליה חותרים אלה המאמינים באל בכנות? אם כן, מה עוד אתם מחפשים? באשר לשאלה אם אני מסתורי ובלתי נתפס, נשגב, או שונה מהשאר, או אם יש לי יכולות מיוחדות כלשהן שאינכם יכולים לדמיין או שאינכם ניחנים בהן, הדברים האלה לא חשובים. יתרה מזאת, גם לא חשוב אם בעיניכם אני רגיל ומעשי ואיני ראוי להערצתכם או להערכתכם. מה הדבר החשוב? חשוב שהאדם הזה שהוא חסר-חשיבות, האדם הפשוט והרגיל הזה, אומר דברים שמובטח שיביאו אתכם בפני האל, ומובטח שיאפשרו לכם להשיג ישועה. יש דבר נוסף שהוא ודאי: אם תיישמו בפועל ותחוו על פי הדברים האלה שדיברתי, מובטח שיום אחד המחשבות, נקודות המבט וצביונות החיים שלכם ישתנו כולם, ואתם תהפכו לבני אדם חדשים. תוכל להפוך לחלק מהאנושות החדשה – בכך אני יכול להיות בטוח. האם גם אתם בטוחים בכך? (כן).

האם יש לכם כעת הבנה חדשה כלשהי לגבי הביטויים של הרגילות והמעשיות של האל בהתגלמותו? (כן). אם אתם רואים שהאופן שבו אני מתנהל ופועל, וכן מחשבותיי ונקודות מבטי, נמצאים כולם בטווח של רגילות ומעשיות, ואם העקרונות שלפיהם אני פועל ומחשבותיי ונקודות מבטי יכולים להשפיע עליכם בכל עת, ואתם מקבלים אותם ברצון, אזי אומר דבר-מה בוודאות: מכיוון שאתם אוהבים את האמת בדרך זו, מסוגלים לחפש את האמת מתוך הביטויים הרגילים והמעשיים של האל בהתגלמותו, ויכולים גם לקבל את העקרונות שעל פיהם האל בהתגלמותו מתנהל, ולקבל גם את מחשבותיו ונקודות מבטו בהיבטים שונים, אזי החתירות שלכם והכיוון של ההתנהלות שלכם יתפתחו באופן טבעי לכיוון חיובי. כלומר, ככל שתמשיכו להאמין, כך תהיה לכם יותר ויותר אנושיות רגילה ותממשו יותר ויותר צלם אנוש, וגם תתקרבו יותר ויותר לדרישות האל, ולבסוף תשיגו ישועה. הישגים כאלה קשורים ישירות להשקיה ולאספקה של האל בהתגלמותו, של האדם הפשוט והרגיל הזה. אם אתם יכולים לקבל וגם לאהוב את המהויות והביטויים האלה של הרגילות והמעשיות של האל בהתגלמותו, כמו גם את הדרך שבה הוא מתנהל ואת עקרונותיו לעשות זאת, אזי הביטויים שלכם והאנושיות שלכם יהפכו לטובים יותר ויותר. מה פירוש הדבר שהם יהפכו לטובים יותר ויותר? האמירה 'שתהפוך יותר ויותר לאדם טוב' עשויה להישמע מעט חלולה. המשמעות של "להפוך לטוב יותר ויותר" היא שהמצפון והרציונליות שלך יתפתחו בכיוון חיובי. אולם אם אתה בז לרגילות, למעשיות ולפשטות של האל בהתגלמותו, או חש דחייה כלפיהן ואף מפלה אותן לרעה, לא מקבל אותן, מרגיש כלפיהן התנגדות ולועג להן, אזי תתקשה מאוד לקבל את כל האמיתות שהוא מבטא, ותתקשה להבין את המשמעות המעשית ואת ההשפעה של האנושיות הרגילה שלו. להפך, אתה אפילו תסלוד ותשנא את כל האמיתות שהאל מבטא באנושיות הרגילה שלו. כך תתקשה מאוד להביא לידי ביטוי צלם אנוש של אדם רגיל ולהפוך לאדם שֶׁמְּרַצֶּה את האל, מכיוון שהדברים שאתה סוגד להם אינם דברים חיוביים אלא דברים שליליים. הידוענים והכוכבים של החברה, והמגמות החברתיות, הם הדברים שאתה משתוקק אליהם וסוגד להם. במקרה כזה, הנתיב שבו אתה הולך הוא נתיב שגוי, ובאשר לכיוון החתירה וההתפתחות שלך, יש דבר אחד ודאי: לא תתפתח בכיוון חיובי, אלא בכיוון הרסני. לדוגמה, אני אומר שאיני נוקט תחבולות נגד אנשים, ויש אנשים שאומרים: "אם אינך נוקט תחבולות נגד אנשים, איך אתה יכול לעשות עבודה גדולה כל כך? כשאתה מקיים קשר עם אנשים ומתמודד עמם, אתה חייב לנקוט תחבולות. אם אינך יודע איך לנקוט תחבולות, אינך יכול לשחק באנשים, ולא תעמוד בסטנדרט הנדרש לתפקיד." אני אומר שאם אתה מסוגל לומר דברים כאלה, אתה גמור. המחשבות ונקודות המבט שלך לא רק מעוותות, אלא יתרה מזאת, הן מרושעות. בלתי אפשרי שתעלה על הנתיב הנכון מכיוון שבאנושיות שלך חסר היסוד של אהבת האמת ואהבת דברים חיוביים. בלתי אפשרי שתעלה על נתיב הישועה.

כשאני משוחח עם אנשים במסגרת אנושיות רגילה, לעיתים קרובות צצה בעיה והשיחה לא זורמת בצורה חלקה. למה אני מתכוון כשאני אומר 'לא זורמת בצורה חלקה'? לפעמים, כשאני מקיים קשר ומשוחח עם מישהו בצורה רגילה לחלוטין, הוא מסבך דברים או חושב עליהם יתר על המידה, והשיחה פשוט לא יכולה להימשך. מה אני עושה אם היא לא יכולה להימשך? אני פשוט מפסיק לקיים קשר עם אותו אדם – אני מוצא מישהו שיכול לקיים קשר עם אחרים, שיודע איך לתקשר ולשוחח, שיש לו חשיבה של אנושיות רגילה, ואז אני משוחח איתו ומקיים איתו קשר. בקשר שאני מקיים איתכם, המצב הנפוץ ביותר שאני רואה הוא שאנשים מרגישים כך: "לזהות ולמעמד שלך יש השפעה גדולה מאוד כשאתה מדבר ומתקשר עם אנשים. אתה האל בהתגלמותו, ואנחנו יצירי בריאה. אם נאמר דבר-מה שגוי, אנחנו עלולים להעמיד את עצמנו במעמד שווה עם האל ולפגוע בצביונו. בנוסף, כאל בהתגלמותו, עבודתך היא להושיע את האנושות ואתה מייצג את האל עצמו, כך שהאחריות שלך או העבודה שאתה לוקח על עצמך יכולה להיות רק ביטוי האמת כדי לטפל בסוגיית הישועה של האנושות המושחתת. עליך לדבר רק על עבודה, או על נושאים הנובעים מאלוהיות. אינך יכול לדבר על חיי אנוש רגילים – ענייני מזון, ביגוד, מגורים ותחבורה, או לדבר על התנהגותו של פלוני. אם אתה אכן מדבר על אדם מסוים, אתה שופט אותו או שיש לך מניעים נסתרים." מכיוון שאנשים מחזיקים בתפיסות האלה, הם מסווגים את האל בהתגלמותו כישות לא-אנושית. לכן, כשאני מקיים קשר עם אנשים שאין להם חשיבה רגילה ואנושיות רגילה, ואני מדבר מעט על ענייני היומיום או על צרכים יומיומיים, יש המציבים מחסום מנטלי וחושבים: "מה הטעם לדבר על זה? זה לא רוחני! כמו כן, האם יש לך מניעים נסתרים בכך שאתה מעלה את הנושא הזה?" אם אני דן במצבו של אדם מסוים, יש התוהים: "האם זה שיפוט או נקיטת תחבולות נגד אדם מאחורי גבו? מה אתה מתכנן עבורו? האם אתה עומד לקדם אותו או לסלק אותו? האם אתה מתכוון להמשיך להשתמש בו או להדיח אותו?" אם אני מדבר על הבעיות של אדם מסוים, יש החושבים: "האם אתה לא אוהב את האדם הזה או חש דחייה כלפיו? האם הוא עשה משהו כדי לפגוע בך? האם הוא אמר או עשה משהו כדי להעליב אותך?" במיוחד כשדנים בנושאים רגישים הקשורים למנהיגים ולעובדים, יש החוששים עוד יותר להיות מעורבים ואומרים: "אתה מדבר על הדברים האלה לצורך העבודה, אבל אנחנו לא נדון בהם איתך. אלה נושאים רגישים. ברגע שנאמר משהו לא מדויק, אתה תחשוף ותגזום אותנו, תראה את גילויי השחיתות שלנו ותיוותר עם רושם רע לגבינו, וזה יהיה לא הולם." לפעמים אני מעלה נושאים מסוימים, למשל כשאני שואל: "מי במשפחתך מאמין באל?" זהו נושא רגיש בסין. עם זאת, בסין, שאלות כאלה לא נחשבות רגישות כאשר שואלים אנשים מסוימים שקיימת עימם קשר במשך זמן רב יחסית ושאתה מכיר אותם היטב – ומחוץ לסין, עוד פחות מכך. אבל כאשר אני שואל זאת, יש אנשים שאפילו לא מעזים לענות. הם מהרהרים: "האם אתה מנסה לחטט ברקע שלי כאשר אתה שואל מי במשפחתי מאמין?" אם אשאל: "כמה אנשים יש בכנסייה המקומית שלכם? מי מנהיג הכנסייה?" הם יחשבו: "אוי לא, האם אתה מנסה לברר על הכנסייה? אני לא יכול לדבר על זה איתך. אם אומר משהו ומנהיג הכנסייה יגלה, יהיו צרות." אתם מבינים, הם חשדניים אפילו כשמדברים על ענייני כנסייה, והם מפחדים לדבר. אנשים רבים לא מעזים לדון בנושאים הקשורים למנהיגי כנסייה ולעבודת כנסייה או לומר בחופשיות את אשר על ליבם. אחת הסיבות העיקריות לכך היא הפחד לחשוף את מצב הכנסייה ולפגוע במנהיגים ובעובדים, ובה בעת, הפחד לחשוף שלא במתכוון את מחשבותיהם ונקודות מבטם האישיות ולהיגזם או להיחשף. הם לא רוצים שדבר כזה יקרה. לכן, כשאני מקיים קשר עם אנשים רבים, אפילו תקשורת רגילה לא יכולה לזרום בצורה חלקה. כשאני מעורב ומטפל בעניינים עם כופרים שהמחשבות והרקע שלהם מסובכים, ברגע שאני מסיים לטפל בעניינים, אני עוזב במהירות – איני יכול ליצור מערכות יחסים עמוקות או להתקרב לאנשים יותר מדי. אבל כשאני מתקשר עם אחים ואחיות, אני מגלה שרוב האנשים דומים בכך: איני יכול להתקרב יותר מדי או לבנות מערכות יחסים עמוקות. אין זה משום שאני מחשיב את עצמי לנעלה ואיני מוכן לתקשר עם רוב האנשים; אלא שכאשר אני מנסה לגשת אליהם או לתקשר איתם, הם נרתעים או נמנעים ממני באופן לא-מודע. למה אתה נמנע ממני? אם תאמר משהו לא נכון, לא אגנה אותך ולא אעשה מזה עניין גדול. אם אתה מנהיג או עובד, נוכל לשתף על האמת ולשוחח על כל היבט שאינך מבין. אם אתה אח או אחות רגילים ואתה באמת אומר דבר-מה שגוי או שיש לך מחשבות ונקודות מבט שגויות כלשהן, אזי הדבר תלוי בשאלה אם אהיה מוכן לדבר איתך על כך. אם אראה שאיכותך ירודה ושאתה לוקה ביכולת הבנה, ושאינך יכול לעמוד על טיבו של שום דבר, אזי לא ארצה לשוחח איתך, וגם אם היינו משוחחים, השיחה לא הייתה מניבה שום תוצאות. אולם אם איכותך טובה, אם יש לך יכולת הבנה, ואתה יכול לעמוד על טיבם של דברים מסוימים, אזי שיחה איתך יכולה להניב תוצאות, והיא לא תהיה בזבוז של מילים. לא משנה עם מי אני משוחח כבדרך אגב או אילו בעיות אני מגלה, בליבי, ראשית לא אגנה אותם, שנית, לא אקלל אותם, ושלישית, לא אקבע את סופם. פעולה כזו תהיה חסרת בסיס, ואני לא עושה דברים טיפשיים. במונחים של אנושיות רגילה, לפעמים כשאני פוגש אדם מוכר, אני פשוט רוצה לשוחח מעט. אם אתה מוכן, אדבר איתך. אם לא, לא אכריח אותך. יש אנשים המפחדים לשוחח איתי. לא משנה מה אני אומר, הם חשדניים כלפיי ואינם מביעים את דעותיהם מחשש שיאמרו משהו לא נכון ושיהיה לי דבר-מה להחזיק נגדם. אם אראה שאינך מוכן לומר את אשר על ליבך, אעצור בזמן המתאים. אם תהיה תמיד חשדן כלפיי, תמיד תפחד שאנקוט תחבולות נגדך, אזי לא תהיה לי נטייה לשוחח איתך. אימרו לי, האם הרציונליות הזו שלי היא רגילה? (כן). כשאני מדבר ומתקשר עם אדם, תמיד יהיה סוג כלשהו של הקשר. לדוגמה, אם אתה אחראי על גידול בעלי חיים בחווה, נדבר על גידול בעלי חיים. אם אתה מנהיג כנסייה, נדון בענייני כנסייה, בעניינים הקשורים לאחים ולאחיות, במצב הנוכחי שלהם, או בחיי הכנסייה. אם אתה מטיף את הבשורה, נדבר על עבודת הבשורה. זהו קשר עם אנשים במסגרת האנושיות הרגילה, וגם זה חלק מעבודתי. יש עניינים שלא קשורים לעבודת הכנסייה אך הם עדיין העניינים הכלליים של בית האל. טבעי שנשוחח על הדברים האלה כשאנחנו נפגשים. אתה מטפל בעניינים ומבצע את חובתך בבית האל, ולכן כאשר אנחנו נפגשים, עליי לברך אותך לשלום ולשוחח איתך, ולראות אם יש לך קשיים כלשהם. לפעמים, במהלך שיחות חולין, אני שואל משהו כמו: "הטמפרטורה צנחה בשני הלילות האחרונים – האם היה אצלכם קר?" יש כאלה שלא רוצים לשמוע זאת, וחושבים: "אנחנו מבוגרים; האם אנחנו צריכים שתדאג לנו?" כוונות טובות לא זוכות להערכה, נכון? בפעמים אחרות, כשאני הולך למטבח אני שואל: "איך הירקות של השנה? האם יש מספיק? אילו ירקות או מאכלים אתם אוהבים?" אלה דברים רגילים מאוד, הלא כן? (כן). אבל ליבם של אנשים מסובך מדי, ובמקרים מסוימים אין זרימה חלקה אפילו כשאני מקיים קשר ומתקשר איתם בצורה רגילה. מדוע זה כך? זה קורה מכיוון שאנשים תמיד מפחדים לחשוף את הבעיות שלהם ואת המצבים האמיתיים שלהם. וממה אחרים מפחדים? הם חוששים ש"אם אחשוף את המצב האמיתי שלי, תחשוף אותי בדרשותיך בכינוסים ותשתמש בי כדוגמה." ומדוע שלא תשמש כדוגמה? כשאני משתף על האמת בנוגע לבעיות שלך, הן נפתרות. האם אין זה רווח נוסף עבורך? האם זה לא המזל הטוב שלך? זה דבר טוב. זה מוכיח שאני מתייחס אליך ברצינות ושאני מייחס לך חשיבות מסוימת. האם זה נכון? אם לא הייתי שם לב אליך ולא היית בליבי, ואם הייתי מגלה בעיות כלשהן אצלך אך לא הייתי מתייחס אליהן ולא הייתי נותן לך הכוונה ושיתוף, האם היית יכול להבין את האמת ולפתור את הבעיות שלך? האם זה היה משמח אותך? אם היית מרוצה מזה וחושב: "אף אחת מהבעיות שהאל חושף לא קשורה אליי, אז זה מוכיח שאין לי בעיות" – אם תחווה כך את עבודת האל, לא תהיה אדם שחותר אל האמת. יש אנשים שלאחר שנים של אמונה מעולם לא נגזמו, מעולם לא שימשו כניגוד אפילו פעם אחת, ובכל זאת הם מרגישים גאווה ושהם בני מזל, וחושבים שהם טובים מאוד, שאין להם בעיות, ושבוודאי ייוושעו. האם זה לא בעייתי מאוד? אדם כזה בהחלט לא יוכל להשיג ישועה.

כאשר אנשים עם חשיבה של אנושיות רגילה מקיימים קשר ותקשורת עם אחרים במסגרת אנושיות רגילה, הם ינהגו על פי תחושת המצפון וההיגיון של אנושיות רגילה. עם התחושה הזו, יש להם סטנדרט מינימלי ועקרונות באופן שבו הם מתייחסים לאחרים. כשאתה מדבר ומקיים קשר עם אנשים במסגרת החשיבה של אנושיות רגילה, מצד אחד אנשים יכולים לחוש שיש לך מודעות למצפון האנושיות. מצד שני, אתה פועל מתוך תחושת הגינות כך שאינך גורם אי-נעימות לאחרים. ונקודה חשובה נוספת היא שכאשר אתה מתקשר ומקיים אינטראקציה עם אחרים, הם יפיקו תועלת מהדברים שאתה מתקשר עמם ויקבלו כמה דברים שהאנושיות זקוקה להם. לזה אנו קוראים תקשורת וקשר עם אנשים. למה הכוונה ב'תקשורת'? במילים פשוטות, ניהול שיחת חולין. רוב האנשים לא יודעים כיצד לנהל שיחת חולין; ברגע שהם מתחילים לדבר הם נוטים להיכנס לוויכוחים ולריבים מילוליים, או שהם מתרברבים ומטיפים לאחרים כדי לגרום להם לציית. אלה שיש להם מעט כושר ביטוי, ברגע שהם פותחים את הפה הם רוצים להטיף לאחרים ולשמש כמורים שלהם. כל הביטויים הללו הם גילויים של צביונות מושחתים. אנשים בעלי צביונות מושחתים לא יכולים לנהל שיחות חולין עם אחרים בצורה רגילה. גם אם הם מדברים בצורה רגילה לזמן מה, זה לא יכול להחזיק מעמד. בשלב מסוים הם יתחילו להתווכח, פניהם יאדימו והם ייסחפו לחלוטין. זו אינה שיחת חולין רגילה. שיחת חולין רגילה היא בהחלט לא דיון על מה נכון ומה לא נכון, ולא מריבה והתנצחות, וקל וחומר שלא שיפוט או גינוי של אנשים. הבה נגדיר מהי שיחת חולין. מדובר בחילופי מידע ובשיתוף מידע – לזה אנו קוראים שיחת חולין. האם ההגדרה הזו מדויקת? (היא מדויקת). באיזה אופן היא מדויקת? חילופי המידע ושיתוף המידע בנויים על יסוד המצפון והרציונליות של אנושיות רגילה. הביטו – כיצד אנשים בעלי מצפון והיגיון משוחחים ומתקשרים? הם לא מתווכחים והם מסוגלים לכבד זה את זה ולהביא תועלת זה לזה. לאחר שהאחד שומע את מה שהאחר שיתף, הוא מקבל מידע חדש כלשהו. לאחר מכן, הוא בתורו מוסר לאדם האחר מידע כלשהו שיש לו, כך שגם האדם האחר מפיק תועלת, ובמסגרת האנושיות שלו, מקבל ניסיון, תובנה וידע. כאשר אדם משתף עם אדם אחר מידע שיש לו על בסיס העקרונות של כבוד הדדי וקיום יחסים בהרמוניה ועל בסיס שוויוני, ולאחר מכן הוא מקבל מידע שהאדם האחר משתף איתו – האין זו עזרה הדדית? הדבר בנוי על יסוד של שוויון, עזרה הדדית, הרמוניה והוגנות. זה מה שנקרא תקשורת ושיחת חולין. אימרו לי, האם ההגדרה שלי מדויקת? (היא מדויקת). יישום בפועל של שיחה ותקשורת על בסיס העיקרון הזה הוא נכון. אם התקשורת והשיחות מלאות בנקיטת תחבולות, בוויכוחים, במאבקים, במזימות, בתכסיסים, במלכודות ובמבחנים, ואם מה שנחשף הוא כולו צביונות מושחתים, אם הכול הוא דיכוי הדדי, כשכולם מתרברבים, נאבקים זה בזה, ומתחרים כדי לראות מי מדבר בצורה נעלה יותר או מי אומר יותר, אזי זו אינה תקשורת רגילה. זו אינה תקשורת במסגרת המצפון והרציונליות של אנושיות רגילה. תקשורת זו אינה חילופי מידע ושיתוף מידע, אלא מאבקים גלויים וסמויים וריבים מילוליים. האין זה כך? (כן).

כדי לקיים תקשורת עם אחרים מבלי לנקוט תחבולות, עליך ללמוד לתקשר במסגרת המצפון והרציונליות של אנושיות רגילה. מטרת התקשורת היא לעזור לאחרים וגם לקבל מהם עזרה ותועלת. זוהי תקשורת רגילה, וכך תוכל לקיים תקשורת מבלי לנקוט תחבולות. הביטו בתקשורת ובשיחות של כופרים; האם הן יכולות להשיג את האפקט של תקשורת רגילה? (לא). כאשר אנשים מושחתים מתקשרים ומשוחחים, האם התוכן, המניעים והטון של התקשורת שלהם רגילים? (לא). התקשורת שלהם היא פשוט כמו מלחמת תרנגולים או כלבים. האם התקשורת שלהם יכולה להתנהל בצורה חלקה? (לא). הם אפילו לא מצליחים להימנע מתחבולות נגד אחרים או מוויכוחים איתם. כדי שתקשורת תזרום בצורה חלקה נדרש לב אוהב, רצון לעזור זה לזה, ונכונות ללמוד זה מחוזקותיו של זה כדי לפצות על חולשות. כשאני מתקשר ומשוחח איתכם, לא מספיק שאני לבדי לא אנקוט תחבולות; גם עליכם ליישם בפועל לפי העיקרון הזה – לא לנקוט תחבולות ולא להיות חשדנים. אם אני לא אנקוט תחבולות אבל אתם כל הזמן תנקטו תחבולות, ולא רק תעשו זאת בעצמכם אלא גם תחשדו בי שאני נוקט תחבולות, אזי התקשורת בינינו לא תוכל לזרום בצורה חלקה, וגם לא נוכל להשיג אינטראקציה אמיתית ומועילה ולא להסתדר בהרמוניה. יש אנשים שכאשר הם רואים שאני מתקרב הם ממהרים למצוא מקום להסתתר בו. אם הם באמת לא יכולים להימנע ממני, הם מברכים אותי לשלום בחוסר רצון, אבל בליבם הם לא רוצים לפגוש אותי, וחושבים: "איזה מטרד. שוב באת כדי לברר מה מצבנו בפועל. אחרי שתברר, שוב תשתף על עקרונות-האמת ותביך אותנו. מה עלינו לעשות?" אם אינך מוכן לפגוש אותי או לקיים איתי קשר, ואם אתה מרגיש בתוכך מותש כאשר אתה מקיים איתי קשר, ואתה תמיד מרגיש שאני מנסה לנקוט תחבולות נגדך, אזי אתה יכול להימנע ממני כשאתה רואה שאני מתקרב. אך אם אתה מרגיש שאני לא נוקט תחבולות כאשר אנחנו מתקשרים, ושהקשר הזה מביא לך קלות, שמחה, חופש ורגיעה, אז בוא ניפגש, נשוחח ונתעדכן בדברים שקרו לאחרונה. אם תשאל אותי: "מה שלומך בזמן האחרון?" אענה בכנות. אם אני אשאל אותך: "איך הדברים היו לאחרונה? האם הייתה התקדמות כלשהי בחייך? האם הפקת תועלת כלשהי מביצוע חובתך?" גם אתה יכול לענות בכנות, זה טוב מאוד. כל פגישה יכולה להתנהל באווירה נעימה. אם לא ראוי שאנשים יסתתרו ממני בכל פעם שהם רואים אותי, האם ראוי שיתחנפו תמיד בצורה לא כנה ובכוונה תחילה כדי למצוא חן בעיניי? (לא). מדוע זה לא ראוי? (מפני שהרצון להתחנף שקול לזיוף ולרמייה. עדיף שנדבר בצורה אותנטית יותר, ועלינו פשוט להתייחס לאל בגישה טבעית. מצד אחד, עלינו להיות גלויי לב איתו. מצד שני, אל לנו להתחנף, לנסות במכוון להתחבב על האל או להתקרב אליו.) מבחינתי יש רק דרישה אחת: כשאני רואה אותך, אל תסתתר ממני, וכשאני לא מחפש אותך, אל תטריד אותי. עשה את מה שאתה צריך לעשות, ועשה הכול בצורה רגילה. אני לא אשפיע על ביצוע החובה שלכם, ואתם לא אמורים להשפיע עליי. הן ההסתתרות ממני והן הטרדתי אינן עקרונות שאנשים צריכים לפעול לפיהם כשהם נמצאים בקשר איתי. אם כן, מהו העיקרון? העיקרון הוא לתקשר במסגרת המצפון וההיגיון של אנושיות רגילה, ולהיות מסוגל לשוחח בגילוי לב ולומר את האמת הפשוטה; עליך לענות בכנות על מה שאני שואל אותך. מדוע אנשים לא מצליחים לומר את האמת הפשוטה? לדוגמה, נניח שאני שואל אותך: "כמה אנשים השגת בהטפת הבשורה החודש?" ואתה לא רוצה לענות. אם אני רואה שאתה לא מרגיש בנוח, לא אלחץ עוד. אני לא רוצה להעמיד אנשים במצב קשה, ואני אף פעם לא מכריח אף אחד לדבר. יש אנשים שלא משנה מה שואלים אותם, תמיד מהרהרים: "למה הם מתכוונים בשאלה הזו?" הם לא רוצים לענות ישירות ומפחדים מאוד לענות לא נכון ולגרום לעצמם בעיות. אם תמיד תשער השערות ותנקוט תחבולות בצורה כזו, לא נוכל לתקשר. אינך צריך לבחון תמיד את משמעות השאלות שלי, וגם לא לנקוט תחבולות נגדי. אם תוכל להיות פשוט ולפתוח את עצמך כדי לדבר על מה שבליבך, נוכל לתקשר זה עם זה. האם זה קל או לא? (זה קל). קל לומר זאת, אבל ייתכן שקשה מעט לעשות זאת בפועל. זה לא קל כמו שזה נשמע. לדוגמה, ייתכן שפעם שאלתי אותך שאלה, ולא אמרת את האמת באותו זמן – שיקרת. הקשר והתקשורת הללו נכשלו. לאחר שנכשלו, מה עליך לעשות? שאף להיות אמיץ מספיק כדי להודות בכך בפעם הבאה שניפגש: "שיקרתי בפעם הקודמת. מעתה ואילך אומר את האמת הפשוטה." אני אעודד אותך – אמחא לך כפיים ואוריד בפניך את הכובע: הצלחת ליישם בפועל את האמת ולהיות אדם כן. האין זה נהדר? (כן).

כשמדובר בשיתוף על הנושא של אי-נקיטת תחבולות, לא משנה כמה דוגמאות ניתנות, נאמר לכם עיקרון אחד. האם אתם יודעים מהו העיקרון הזה? (אל תשתמשו בנקודת המבט של האנושות המושחתת כדי למדוד את האל או לחשוד בו.) זה נכון. אל תתייחסו לאל מנקודת המבט של האנושות המושחתת. אם כן, על פי איזה עיקרון יש לנהוג? (להתייחס לאל כאל.) האם זה לא בסדר להתייחס אליו כאל אדם? האם זה לא בסדר להתייחס אליו כאל אדם רגיל מן השורה? לא משנה אם אתה מתייחס אליו כאל או כאדם, העיקרון החשוב ביותר באינטראקציה בין-אישית הוא להיות כנים זה עם זה. כשאני מדבר איתך ומטפל בעניינים איתך, אני לא נוקט תחבולות נגדך וגם אתה צריך לנהוג בכנות איתי. אם כן, אם אדם נוקט תחבולות נגדך, האם גם אתה צריך לנקוט תחבולות נגדו? (לא). אם אדם נוקט תחבולות נגדך, גם אז עליך להתייחס אליו בהתאם לעקרונות. זו הדרך הנכונה. לא מדובר רק בכך שאני לא נוקט תחבולות נגדך ולכן אתה נוהג בכנות כלפיי, ללא תחבולות או חשדנות. אלא, גם אם אחרים נוקטים תחבולות נגדך, אתה עדיין מסוגל לפעול ולטפל בעניינים בהתאם לעקרונות-האמת. זוהי דבקות בעקרונות. יש אנשים שאומרים: "הם נקטו תחבולות נגדי – איך אני יכול שלא לנקום? אם לא אראה להם מה זה ופשוט אתן להם להתעמר בי ככה, האם לא אפסיד? האם אני כזה פתי שאפשר לנצל?" אימרו לי, האם ההיגיון שלהם נכון? עין תחת עין ושן תחת שן – זה הגיוני בקרב אנשים בעולם. אבל אם מודדים זאת על פי האמת, האמירה הזו שגויה. נקיטת התחבולות שלהם נגדך היא מעשה רע. אם תנקום ותשתמש באותה שיטה כדי לנקוט תחבולות נגדם, בעיני האל המהות זהה; שני הצדדים עושים מעשים רעים. האל לא יאמר שבגלל שהם נקטו תחבולות נגדך, התגובה שלך מוצדקת לחלוטין ותואמת לעקרונות, ואינה מעשה רע. האל לא בוחן את הסיבה שבגללה נקטת תחבולות נגדם; הוא בוחן אם המעשה שלך כשלעצמו הוא תחבולה, אם הוא מעשה רע, ואם אתה מתייחס לעניין הזה על ידי מדידתו על פי האמת או על פי השקפות מוסריות אנושיות. אם העניין נמדד על פי השקפות מוסריות אנושיות, אזי "עין תחת עין ושן תחת שן" ייחשב ראוי. הם נקטו תחבולות נגדך קודם, ולכן סביר שתנקום ותנקוט תחבולות נגדם באותם אמצעים, ועליהם לשאת בתוצאות. אם מודדים זאת מנקודת מבט אנושית ומתוך השקפות מוסריות אנושיות, זה לא שגוי. ואם מודדים זאת על פי החוק, ייתכן שהדבר לא נחשב למעשה בלתי חוקי. אבל בעיני האל הוא מנוגד לאמת. כל דבר שמנוגד לאמת הוא מעשה רע בעיני האל והוא מגנה אותו. גם אם התגובה שלך לגיטימית, האל לא יימנע מלגנות אותך רק מפני שהיא סבירה ומוצדקת מבחינה מוסרית. האל יבחן את הדרך שבה תתייחס אליהם אחרי שהם נקטו תחבולות נגדך. אם תתייחס אליהם באותה דרך, האל יגנה אותך. אבל אם תתייחס אליהם בהתאם לעקרונות-האמת, בהוגנות ובצדק כפי שהאל לימד אותך, אזי אף על פי שמבחינה מוסרית ייתכן שלאנשים יהיו תפיסות והם יגנו אותך, ומבחינה חוקית ייתכן שתורשע, בעיני האל פעלת בעניין זה בהתאם לעיקרון. הוא לא יראה בכך מעשה רע ולא יגנה אותך. אם אתה יכול להתייחס לאנשים בהתאם לעקרונות-האמת, זהו יישום בפועל של האמת. אל לך להתייחס למשיח על פי התפיסות והדמיונות שלך או על בסיס הצביונות המושחתים שלך, ואל תשתמש במזימות ובתכסיסים נגדו. כך צריך לנהוג גם באופן שבו אתה מתייחס לאנשים. אם אתה יכול להתייחס למשיח, לאדם הרגיל הזה, בצורה נכונה, אזי באותה דרך אתה יכול גם להתייחס לאחרים בצורה נכונה. לא משנה מי האדם, עליך לאמץ את הגישה הנכונה לגבי האופן שבו אתה מתייחס אליו. כך העקרונות והשיטות שלך להתייחסות לאנשים יהיו נכונים. אם תטעה בגישה שלך כלפי אנשים או במחשבות ובנקודות המבט שלך לגבי האופן שבו יש להתייחס אליהם, עליך להרהר בעצמך ללא דיחוי בהתאם לדברי האל ולתקן את המחשבות ואת נקודות המבט שלך, ובה בעת לווסת כל הזמן את התנהגותך, ובהדרגה, המחשבות ונקודות המבט שלך לגבי האופן שבו יש להתייחס לאנשים, והעקרונות שלך להתנהלות ולפעולה יהיו תואמים יותר ויותר לאמת. כאשר עקרונות-האמת יהפכו לחייך והצביון המושחת שלך יושלך ויעבור שינוי, תוכל להתייחס לאנשים בהוגנות ובצדק, ובאופן שתואם לכוונות האל. אם אחרים לא ינקטו תחבולות נגדך, תחשוב שנכון יהיה שלא תנקוט תחבולות נגדם. אבל אם הם ינקטו תחבולות נגדך, ואתה תוכל להימנע מלהשיב להם באותה דרך, ובמקום זאת תחפש את האמת ותתייחס אליהם בהתאם לעקרונות-האמת, האם זו לא תהיה התקדמות? האם זה לא שינוי? (כן). אך אם הם ינקטו תחבולות נגדך וגם אתה תנקוט תחבולות נגדם, האם אין זו הליכה באותו נתיב כמו של מי שנוקט תחבולות נגדך? במקרה כזה, מה ההבדל בינך לבין אנשים מהעולם? לא חל שום שינוי בהשקפותיך על אנשים ועל דברים, או בנקודות המבט שמאחורי האופן שבו אתה מתנהל ופועל. הן לא מבוססות על דברי האל או על עקרונות-האמת, אלא על העקרונות של אנשים מהעולם: מי שנוקט תחבולות נגדך, אתה נוקט תחבולות נגדו – עין תחת עין ושן תחת שן. אינך שונה מאנשים מהעולם, מכופרים. לא משנה אם מישהו נוקט תחבולות נגדך או לא, אם אתה לעולם לא תנקוט תחבולות נגדו אלא תתייחס אליו בהתאם לדברי האל ולעקרונות-האמת, אזי העמדה ונקודת המבט הללו נכונות; זהו יישום בפועל של האמת. מה אמר האדון ישוע לאנשים בעידן החסד? אם מישהו סוטר על הלחי הימנית שלך, מה עליך לעשות? (האדון ישוע אמר: "וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם שֶׁלֹּא לְהִתְקוֹמֵם עַל עוֹשֵׂה הָרַע. אַדְּרַבָּא, הַסּוֹטֵר לְךָ עַל הַלְּחִי הַיְמָנִית, הַפְנֵה אֵלָיו גַּם אֶת הָאַחֶרֶת." (מתי ה' 39).) יש אנשים שאומרים: "אם הם יכו אותי, אכה אותם בחזרה! אם הם יכו את הלחי השמאלית שלי, אכה את הלחי השמאלית שלהם. אם הם יכו את הלחי הימנית שלי, אכה את הלחי הימנית שלהם. אין בכך פסול מבחינה מוסרית או חוקית." אך האל אומר: "טעות. אם הם יכו את הלחי השמאלית שלך, הפנה אליהם גם את הלחי הימנית. אל תכה בחזרה." האם אתה יכול לעשות זאת? לא משנה אם דרישת האל מקובלת בעיני אדם – ייתכן שעבור אנשים מסוימים זו אמירה טיפשית, יישום בפועל מטופש – אך זוהי דרישת האל ממך. האם אתה יכול לעשות זאת? אתה אומר: "אני לא יכול לעשות זאת. אם יכו את הלחי השמאלית שלי, אהיה חייב להכות בחזרה, אחרת גאוותי וכבודי ייפגעו ואתבזה לחלוטין." גם אם האמירה שלך מוצדקת בקרב האנושות המושחתת, אם בעיני האל היא שגויה, ואם נקודת המבט שלך וההתנהגות שלך שגויות, הרי שהאל יגנה את ההתנהגות שלך. מה הסיבה לכך שהיא תגונה? הסיבה לכך היא שלא הקשבת לדברי האל ולא הלכת בדרך האל. האל אמר לך שאם מישהו יכה את הלחי השמאלית שלך, עליך להפנות אליו גם את הלחי הימנית. האם עשית זאת? האל רק שואל אותך: האם הקשבת לדברי האל? האם יישמת בפועל לפי מה שהאל הורה לך? אם לא יישמת בפועל כך, אזי לא הלכת בדרך האל ואתה אדם שמוֹרֵד באל; אינך אדם שמיישם בפועל את האמת, ולא אדם שרואה דברים ומתנהל על פי דברי האל. במקרה כזה, האל לא חפץ בך ולא מקבל אותך, ובעיני האל, סטירת הלחי הזו שהחזרת היא מעשה רע. אולי תחשוב תמיד שהמעשה שלך מוצדק לחלוטין ושהוא היה אמצעי הכרחי להגנה על הכבוד והזכויות שלך. אבל בעיני האל, הסטירה הזו פירושה שלא הלכת בדרך האל, שאינך רוצה ללכת בה, שאינך מקשיב לדברי האל, ושבעיניך דברי האל הם רק דוקטרינה, מילים ריקות. אתה רק מטיף את דברי האל אבל אף פעם לא מיישם אותם בפועל. האל יאפיין אותך כאדם שאינו הולך בדרך האל. אם כן, האם עדיין תוכל לזכות בקבלת האל? אם לא תלך בדרך האל, דברי האל לעולם לא יוכלו להפוך לחייך. לא משנה כמה תנסה להצדיק את עצמך עם טיעונים הגיוניים, האל לא יקשיב. האל לא יאמר: "מישהו הכה את הלחי השמאלית שלך ללא סיבה ואתה די מסכן. אתה יכול להכות בחזרה כדי להגן על כבודך. אחרי שתכה בחזרה, אתה יכול להתפלל ולהתוודות על חטאך, והאל יסלח לך ולא יגנה אותך." האל לא יאמר זאת. האל אמר שאם מישהו יכה את הלחי השמאלית שלך, הפנה אליו גם את הלחי הימנית. אם אתה יכול לעשות זאת, אתה אדם שהולך בדרך האל. אם אינך יכול, בעיני האל אתה אדם שמוֹרֵד בו, אדם שלא מיישם בפועל את דברי האל ולא הולך בדרך האל, אדם רע. מהי גישת האל כלפי אנשים רעים? האל אומר: "סורו ממני! אינני מכיר אתכם." האל לא חפץ באנשים כאלה. אתם מבינים? (אנחנו מבינים). הדבר נכון גם לגבי נקיטת תחבולות. אתה אומר: "הם נקטו תחבולות נגדי, אז מה רע בכך שאני נוקט תחבולות נגדם?" נקיטת התחבולות שלך נגד אנשים היא פשוט שגויה. באיזה אופן היא שגויה? היא שגויה מפני שנקיטת תחבולות כשלעצמה היא מעשה רע, לא מעשה טוב. לכן, כשהם נוקטים תחבולות נגד אנשים, האל מגנה אותם, ואם תעשה את אותו הדבר, האל יגנה אותך באותו אופן. עליך לפעול בדרך נקייה מנקיטת תחבולות, בדרך שהאל מקבל. חובתך היא ליישם בפועל בהתאם לנתיב ולעקרונות ליישום בפועל שהאל אמר לך, לא להתווכח ולטעון שאתה צודק ולא להגן על כבודך ועל מעמדך. המעמד, המוניטין והכבוד האישיים שלך אינם חשובים. מה כן חשוב? מה שחשוב הוא אם דברי האל מוטמעים בך, אם דברי האל הפכו לחייך, אם הבאת לידי ביטוי את דברי האל, ואם דברי האל התגשמו בך. מובן? (מובן). יש אנשים שאומרים: "הם קיללו אותי, אז אקלל אותם בחזרה." האם נכון לומר זאת? (לא). אחרים אומרים: "הם תמיד קטנוניים כלפיי, אז למה שאני לא אהיה קטנוני כלפיהם? אם לא אנהג כך האם לא איראה טיפש?" האם חשוב איך אחרים רואים אותך? (לא). אנשים תמיד מייחסים חשיבות רבה למעמדם ולכבודם, תמיד מפחדים שאחרים יראו אותם כטיפשים וכאווילים. למעשה, אין זה משנה איך אחרים רואים אותך. מה כן משנה? כשהם רואים אותך כטיפש, כאוויל, כשהם לועגים לך, איך אתה מגיב? האם אתה מגיב בפזיזות, בשיטות ובאמצעים אנושיים, או בהתאם לעקרונות שהאל אמר לך? האם יישמת בפועל בהתאם לדברי האל? האם דבקת בחובתך? רק בגלל שהם צוחקים עליך ומכנים אותך טיפש, אתה חוטף התקף זעם ומוותר על חובתך: "אתה מתייחס אלי כטיפש, אז לא אעשה זאת יותר!" אך אינך עושה זאת למענם. אם היית מוותר על חובתך, מה האל היה אומר? "בגלל שמישהו כינה אותך טיפש ויתרת על החובה שהפקדתי בידך. אין לך נאמנות!" האל יראה זאת כך. אם האל באמת בליבך, אם באמת יש לך נאמנות לאל, אזי אם מישהו צוחק עליך ומכנה אותך טיפש, עליך להרהר תחילה: "אתה אומר שאני טיפש, אתה אומר שאני אוויל, ואתה צוחק עליי מאחורי גבי. לא אתווכח איתך ולא אנטור לך טינה. אני טיפש והאיכות שלי ירודה, אבל האל רומם אותי ולא בז לי. לא אתה נתת לי את החובה הזו, היא ניתנה לי על ידי האל: זוהי שליחות שהאל הפקיד בידי. לא משנה אם אתה מעריך אותי או לא. אני לא מבצע את חובתי כדי שאתה תראה. ביצוע חובתי הוא הייעוד שלי. אני חייב לבצע את חובתי היטב ולהיות נאמן לאל. אני חייב להוקיר את החובה הזו ולהיות ראוי לרוממות האל ולאמונו בי. אני חייב להיות מסור לחובתי. לא אנטוש את חובתי ולא אכזיב את האל בגלל שכינית אותי טיפש כי אז באמת אהיה טיפש." האם חשיבה כזו אינה תואמת לעקרונות? האם זה לא ויתור על פזיזות? זו אינה תגובה בפזיזות. כשתוכלו לפעול בדרך זו, באמת תשתנו ויהיה לכם שיעור קומה. לא תהיו מוגבלים על ידי אנשים, מאורעות או דברים. לא משנה מה יהיו הנסיבות, תנצרו בלבכם את דברי האל ואת עקרונות-האמת, ולא תתייחסו לשום עניין בפזיזות, עם רגשות, לפי מצבי רוח, או לפי העדפות אישיות, רצונות או שאיפות. דברי האל יהיו הדברים הגבוהים והנעלים ביותר בליבך, וכאשר יקרה דבר-מה, תחפש תחילה את דברי האל: "דברי האל אומרים כך, אז אדבוק בהם. לא משנה אם אחרים חושבים שאני טיפש. מה שמשנה הוא איך האל רואה אותי. אף על פי שאני טיפש והאיכות שלי ירודה, האל בכל זאת הפקיד בידי ביצוע חובה. איזו רוממות גדולה זכיתי לקבל מהאל! זוהי ברכה!" אם תוכל להתייחס לדברים שבהם אתה נתקל בהתאם לדברי האל, תדע כיצד ליישם בפועל בהתאם לעקרונות-האמת.

הבה נמשיך לדבר על העניין של אי-נקיטת תחבולות. בחיי היומיום אנשים נוקטים לעתים קרובות תחבולות נגד אחרים במצבים שונים הפוקדים אותם. יש המתחרים איתך על תהילה ורווח, יש המתווכחים איתך על מי צודק ומי טועה, יש שאפילו רבים איתך על מילה אחת, יש השופטים אותך וחותרים תחתך מאחורי גבך, ויש המכשילים אותך ומתנהגים אליך בחוסר היגיון. כשאתה מתמודד עם תחבולות של אנשים שונים, איך עליך לנהוג? עליך לדבוק בנחישות בעיקרון אחד: "לא משנה עד כמה אחרים נוקטים תחבולות נגדי, אני לא אנקוט תחבולות נגדם; אני אתרחק מהם! אני חייב להבין מהן כוונות האל ואיזה לקח הוא רוצה שאלמד. אני חייב לעמוד איתן בעמדתי, ליישם בפועל את דברי האל ולהחזיק בחובתי. אם אפעל על פי העקרונות של דברי האל, אף פעם זו לא תהיה טעות ולעולם זה לא יוביל להפסד. לא משנה עד כמה אחרים מעריכים אותי, זה לא כתר ולא גמול; זה אסון!" אם תדבוק בעיקרון כזה, הוא ישמור עליך מפני עשיית רע ומפני גינוי על ידי האל. אם במהלך חייך תוכל לעמוד איתן בעמדה של יציר בריאה, למלא את החובה של יציר בריאה, להשלים בכל ליבך ומאודך את העבודה שהופקדה בידיך על ידי האל ולהקדיש את כל מחשבותיך לביצוע חובתך – בין אם תהיה שקוע בכך עד שתשכח לאכול ולישון ותאמץ מאוד את מחשבתך – אם תבצע היטב את העבודה שהאל הפקיד בידיך ותבצע את חובתך על פי הסטנדרט הנדרש, הרי שתחיה חיים בעלי ערך. בחיים האלה, אל לנו לחפש לעשות דברים גדולים, להקים מפעלים כלשהם, או לחולל נס כלשהו. אנחנו רק אנשים חסרי חשיבות ועלינו לקרוא יותר את דברי האל, לחפש להבין את האמת בדברים שקורים לנו, למלא את תחומי האחריות שלנו, ולעשות היטב את מה שעלינו לעשות. עלינו להבטיח שנוכל לעלות בקנה אחד עם עקרונות-האמת בכל עניין, שהחובה שאנו מבצעים תעלה בקנה אחד עם העקרונות הנדרשים על ידי סידורי העבודה, ושכאשר נבדוק בקפידה את המניע, המטרה והעקרונות של כל דבר שנעשה, כולם יעלו בקנה אחד עם הדרישות של דברי האל, ויוכלו לעמוד בבחינה ובבדיקה של האל. בכל יום תבצע את חובתך כרגיל, בשלווה ובשמחה, ותמיד תחיה בפני האל. כשיהיה בליבך דבר-מה שתרצה לומר לאל, תתפלל אליו; כשלא יהיו לך מילים לתפילה, עדיין תוכל להתקרב אליו בליבך, וכאשר תתפלל, תקבל את הנאורות וההנחיה של האל והוא ירגש אותך. תהיה גם מסוגל להיות נאמן לאל בעת ביצוע חובתך ולהתנהל באופן גלוי וישר. כמה נפלא הדבר! ביחסיך עם אנשים ובקשר ובתקשורת איתם, באופן כללי יהיו לך פחות ופחות פגמים ועבירות. לא משנה עד כמה אחרים ינקטו תחבולות נגדך, לא תגיב בפזיזות. בכל פעם שתרגיש שאינך מסוגל להתגבר על הפזיזות שלך, תתפלל לאל; כשתהיה חלש, גם אז תתפלל לאל. כשרוח הקודש תרגש אותך במידת מה, תשיג את הכוח להתגבר על כך ותדלג מעל המשוכה. בכל פעם שאתה מתמודד עם נקיטת תחבולות של אנשים, עם מתקפות, נקמה וכן הלאה, הדבר דומה למעבר מעל משוכה והתגברות על קושי. בסופו של דבר תוכל להתגבר על כל התחבולות האלה, על מתקפות של אנשים, על נקמה ועל המאבקים נגדך. לא תגיב מתוך פזיזות או צביונות מושחתים, אלא תהיה מסוגל לדבוק בעקרונות. אז באמת תהיה מתגבר. כמה נפלא הדבר! אולם נניח שאתה חי כל היום בפזיזות ובצביונות מושחתים. כשמישהו נוקט תחבולות נגדך או אומר דבר-מה לא נעים, אתה לוקח זאת ללב, מוטרד מזה מאוד, נעשה נסער, עיניך רושפות זעם, ואתה מתפרץ בחמת זעם. ייתכן גם שלאחר שאתה שומע מילים לא נעימות אתה מרגיש אי-נוחות בליבך, פיך מתמלא פצעים, אתה מאבד את התיאבון ואינך יכול לישון בלילה. ואז אתה מתרחק מהאל. אתה חי בפזיזות או בתוך רגשות, כל יום עובר עליך באומללות, אינך מסוגל לאכול ולשתות את דברי האל באופן רגיל, אינך מסוגל לבצע את חובתך באופן רגיל, וליבך טרוד ומסתבך בעניינים של נכון ולא נכון. ברגע שאתה מסתבך, קשה לך מאוד להשתחרר, ולפעמים אינך יכול לצאת מהסבך במשך כמה חודשים. אם מדובר בעניין חשוב כמו נישואין או תביעה משפטית, נקיטת התחבולות חמורה עוד יותר, וכאשר אתה מסתבך בדברים האלה, חודשים חולפים, או אפילו השנים חומקות, ואתה מבזבז את השנים הטובות ביותר של חייך. בסופו של דבר, כל חייך יתבזבזו לריק – לא תבצע את חובתך היטב ולא תשיג את האמת. האם זה לא אומר שאתה אבוד לגמרי? אם תחיה תמיד במחלוקות, בנקיטת תחבולות, במאבקים ובקטנוניות, האם עדיין תוכל לבצע את חובתך היטב? לא זו בלבד שלא תבצע את חובתך היטב, אלא שבנקיטת תחבולות ובמאבקים, גם תצבור מעשים רעים רבים. כשאתה חי בתוך התחבולות והמאבקים שבין אנשים, כמה דברים רעים תעשה? כמה דברי יהירות ומרדנות תאמר? וכמה דברים שמפרים את האמת ומתנגדים לאל? כל אלה מסווגים כדברי שדים. גם אם מילים מסוימות לא נאמרות בקול, הן מעובדות במוחך; אתה שונא, מגדף ומקלל אנשים בליבך. כל הדברים האלה ברורים כשמש בעיני האל. האל רואה מהן התוכניות שלך, איך אתה מתכנן אותן, ואיך אתה מיישם בפועל כשדברים קורים לך. כשאתה חי בתוך התחבולות והמאבקים האלה, אינך מהרהר בעצמך אף פעם ואינך מכה על חטא ומתוודה על חטאיך בפני האל, וגם אינך יודע לחפש את האמת בעניינים האלה, ובמקום זאת אתה "נהנה" מהם באופן עיוור. אף על פי שאתה מותש בגופך ובנפשך, אינך מהרהר בעצמך, אינך מתפלל לאל ואינך מקבל את הטלת המשמעת וההנחיה שלו, אינך מקבל את דברי האל אל ליבך ואינך מניח לאל למלוך. אף פעם אינך נחוש ליישם בפועל את דברי האל. זה מוכיח שאינך אדם שמאמין באל בכנות וחותר אל האמת. אלה שמאמינים באל בכנות וחותרים אל האמת מתמקדים באופן שבו יש ליישם בפועל את האמת ולהביא לידי ביטוי צלם אנוש בליבם, כשהם מעריכים את אישורו של האל מעל לכול. הדבר מאפשר להם לסור ממאבקים ומתחבולות; ליבם יכול להתקרב לאל לעתים קרובות והם יכולים לחיות בפני האל. כתוצאה מכך, חובותיהם נושאות פרי רב יותר ויותר, הם מרגישים שלחיים בדרך זו יש ערך ושהם תורמים תרומה כלשהי לאנושות, ולכן יש להם שלווה ושמחה אמיתיות בליבם. מכיוון שהם יכולים למלא את החובה של יציר בריאה, לכל יום בחייהם יש ערך ומשמעות אמיתיים. אבל אם אתה חי בתוך סוגים שונים של מאבקים ותחבולות, אתה צובר חטאים בכל יום מחייך. לא זו בלבד שאתה לא מצליח להביא לידי ביטוי את הערך והמשמעות שצריכים להיות לאדם שנברא, אלא שאתה גם צובר חטאים לעתידך. בליבו, האל דוחה אותך בתיעוב יותר ויותר, ונעשה מאוכזב ממך יותר ויותר. אם האל יראה שדאגתו וציפיותיו ממך עומדות לרדת לטמיון, איך הוא ירגיש כלפיך? אם מעשיך יגרמו לאל להתאכזב יותר ויותר, להיות מיואש יותר ויותר, עד שבאמת לא תשנה את דרכיך ויגיע היום שבו האל ירצה לוותר עליך, אזי אמור לי, איזה ערך ומשמעות יש לחייך ולאמונתך באל? איזו תקווה נותרה בחייך? רק בגלל שאחרים נוקטים תחבולות נגדך ושופטים אותך, אתה מסתבך במריבות עם אנשים ומעכב את ענייניך הראויים כדי להילחם על הגאווה שלך וכדי להשיב לעצמך את כבודך ומעמדך. לפעמים, רק בגלל שמישהו אומר דבר-מה לא נעים או נועץ בך מבט מסוים שפוגע בך וגורם לך לאבד את כבודך ופוגע בהערכה העצמית שלך, אתה אף מתמלא טינה בליבך ומסתבך איתו במריבות אינסופיות. ומה קורה בסופו של דבר? אתה מבזבז את כל זמנך היקר על הדברים האלה, הורס את הסיכוי שלך להשיג ישועה ולא משיג את האמת כלל וכלל. כתוצאה מכך, האל דוחה אותך בתיעוב ולא מקדיש לך עוד תשומת לב, ואתה הרוס לגמרי. אם כן, מה אני מנסה לומר לכם בשיתוף על הדברים האלה? הבחירה איך להתנהל, הבחירה באיזו דרך להתנהל, חשובה מאוד. בחיים בקרב אנשים, כל אדם יתמודד לעתים קרובות עם תחבולות, מאבקים, רווחים והפסדים באינטרסים אישיים, ועם קולות שונים של שבח, ביקורת, שיפוט וגינוי; כולם יתמודדו עם הדברים האלה. גם אני חייתי בעולם הזה ואני חי בו עד היום, וגם אני לא חי בחלל ריק. גם אני מתמודד עם הדברים האלה, אבל ליבי לא ינקוט תחבולות. הביטו בי – איך אני חייתי? הדברים האלה לא משפיעים על חיי או על עבודתי כהוא זה. בכל יום אני מתמקד רק בביצוע עבודתי. עד כה חיי לא הושפעו מהסביבה החיצונית. זהותי ומעמדי, הערך שלי בעיני אנשים – אף אחד מאלה לא הושפע. לא רק זאת, אלא שאני אפילו חושש שתחשבו בטעות שאני נשגב מאוד, יוצא דופן מאוד, ושונה מאוד מאחרים, ולכן עליי לתת כמה דוגמאות ממשיות לרגילות, למעשיות ולפשטות שלי באופן ספציפי יותר, כדי שלא תעשו ממני אליל וכדי שלא יהיו לכם דמיונות ותפיסות לא מציאותיים לגביי. רק אחרי שאני אומר את הדברים האלה, יש אנשים שרואים שאני רק אדם פשוט ורגיל, ואז הם נעשים אדישים כלפיי. לא אכפת לי מהדברים האלה. כל עוד אתה יכול לקבל את המילים האלה שאני אומר, די בכך; אין לי דרישות אחרות. אם הייתם מעבירים את כל היום כשאתם בוהים בי, בוחנים אותי, קוראים את הבעת פניי, זה היה גורם לי אי-נוחות. אני לא אוהב שאנשים עושים ממני אליל או מתחנפים אליי, ועל אחת כמה וכמה שאינני אוהב שאנשים תמיד מצטופפים סביבי. אני אוהב שקט. האם לא חייתי די טוב בשנים האלה? אז למה שלא תנסו לחיות באותה דרך? ראה אם אתה יכול לשרוד בלי להתחרות על תהילה ורווח, בלי להתחרות על מעמד, בלי להגן על כבודך, בלי להיאבק על סמכות כלשהי במילים. ראה איך יהיו חייך אם תפעל, תחיה, תתנהל, תעשה דברים ותבצע את חובתך על פי דברי האל ודרישות האל – ראה אם תשיג שמחה ואם תהיה לך שלווה בליבך. נסה דרך חיים אחרת, יישם בפועל על פי עקרונות האמת, והצב לעצמך מטרות ברורות, ואז תראה עתיד מזהיר לפניך. אך אם תמיד תנהל פנקסנות לגבי מי שנוקט תחבולות נגדך, מי משפיע על מעמדך, למי יש מוניטין גבוה משלך, מי מדבר עליך מאחורי גבך, וכן הלאה, אם תחיה בתוך הדברים האלה, לא יהיה נתיב לפניך, רק אפלה. תמיד תהיה אבוד ותרגיש כך: "חיי מעייפים, אין אושר, אין לי ברכות!" אינך נהנה מהברכות שהאל מעניק לך, אלא ממשיך להתחפר לתוך הגיהינום. אמור לי, האם כך תוכל לקבל ברכות? האם תוכל למצוא שמחה ושלווה?

מה דעתכם על השיתוף על הנושאים האלה? (הוא טוב). באיזה מובן הוא טוב? (אנחנו מרגישים שהשיתוף יכול לפתור את הקשיים שבהם אנו נתקלים בחיים האמיתיים, ואת הצביונות המושחתים שאנו חושפים. האל גם הצביע עבורנו על כמה נתיבים ספציפיים: איך להימנע ממאבקים ומנקיטת תחבולות נגד אחרים, ואיך להשתחרר מהמגבלות שאנשים, מאורעות ודברים יוצרים ולחיות באור.) מהי המטרה העיקרית של השיתוף על העקרונות האלה? המטרה היא לא רק לעזור לך להיחלץ מחיים של מאבקים עם אחרים; העיקר הוא לאפשר לך לחיות בתוך אנושיות רגילה ולחיות חיים של אנושיות רגילה. אם תפעל על פי דברי האל, תוכל להשיג התמסרות לאל, תהפוך את דבריו ואת האמת לחייך, תשיג ישועה, ותירא את האל ותסור מרע: אתה יכול להפוך לאדם כזה. מובן? (כן). המטרה אינה רק כדי להיחלץ מחיים של נקיטת תחבולות ומאבקים עם אחרים; אילו זה היה רק לשם כך, לא היית משיג את האמת. אמור לי, אם אדם לא ישיג את האמת, מהי מטרתו ביישום בפועל? האם היא לא תישאר ריקה מתוכן? תמיד יהיו לך מחשבות והשקפות משלך כשדברים יקרו לך בחיים בחברה הזו, בקרב אנשים; אי אפשר שלא יהיו לך מחשבות או השקפות כלל, כאילו אתה חי בחלל ריק. מצב כזה לא קיים. אם איש לא נוקט תחבולות נגדך או נאבק איתך, אתה יכול להצליח שלא לנקוט תחבולות נגד אחרים או להיאבק איתם. אבל כשמישהו נוקט תחבולות נגדך או נאבק איתך, מה אתה עושה? האם רק קריאת סיסמאות כמו "לא אאבק איתם, לא אנקוט תחבולות נגדם" פותרת את הבעיה? (לא). אם כך, איך צריך לפתור את הבעיה? יש אנשים שקוראים סיסמאות ואומרים: "האם אני לא מבוגר מכדי להמשיך לנקוט תחבולות? עבודת האל התקדמה כל כך, ובכל זאת אני עדיין נוקט תחבולות? מה הטעם לנקוט תחבולות לגבי הדברים האלה?" האם המילים האלה יכולות לפתור את הבעיה? (לא). כשדברים קורים לאנשים, רובם לא יכולים לוותר בליבם ועדיין נוקטים תחבולות ונאבקים עם אחרים. אז איך צריך לפתור את הבעיה הזו? יש לפתור אותה על ידי תיקון המחשבות, ההשקפות והצביונות המושחתים של אנשים על פי דברי האל ועקרונות-האמת. לאחר שתקבל מחשבה או השקפה נכונה, נקודת המבט, הגישה והעמדה שלך בעניינים אלה ישתנו. הרגשות שלך לגבי עניינים כאלה יהיו שונים; אתה תרגיש שמאבק עם אחרים הוא חסר משמעות – הוא מבזבז את האנרגיה שלך, מעכב את העבודה, גורם לאי-נוחות פנימית, ואין בזה שום שמחה או שלווה. ואז, כשתקרא בדברי האל את הגינוי כלפי העניינים האלה, השקפתך לגביהם תשתנה בליבך לחלוטין, מצבך הרגשי יהיה שונה, הדחף שלך להיאבק עם אחרים יפחת, כעסך יפחת והפזיזות שלך תיעלם. אם אחרים ייאבקו בך ויתגרו בך ללא הרף, אתה לא תושפע, ותרגיש שזה לא עניין גדול ושאין צורך להיאבק בהם. ייתכן שאפילו צופים מהצד לא יוכלו לשאת את המראה ויאמרו: " איך אתה יכול לא להרגיש כלום כשהם מתייחסים אליך בצורה כזאת? האם אתה טיפש?" אתה תאמר: "בעבר התייחסתי לעניינים כאלה ברצינות רבה; הייתי מרגיש כאילו השמיים נופלים עליי. אם לא הייתי מבהיר להם את הדברים, או אם הם לא היו נותנים לי הסבר, בוודאי שלא הייתי מניח לזה בקלות. אבל עכשיו זה שונה. אני כבר לא נוקט תחבולות ולא נאבק עם אחרים, לא בגלל שאני מבוגר יותר, אלא בגלל שבדברי האל ראיתי לאשורה את המהות המושחתת של האנושות. ההתנהגות שלהם היא הגילויים והביטויים הטיפוסיים של אדם רע, של צורר משיח, של שטן, כפי שנחשף בדברי האל. בעבר גם לי היו הביטויים האלה, אבל עכשיו אני רואה בדברי האל שהפרצוף האמיתי הזה, הצביון הזה, מכוער ודוחה מאוד; האל מתעב אותו! עכשיו אני עצמי מתעב אותו, ובליבי איני מוכן לחיות בצביון המושחת הזה. לכן כשהם שוב נאבקים איתי, אני פשוט מרגיש שאני סולד מהם ושהם מעוררים בי שאט נפש, ואין לי שום עניין או רצון להיאבק. בדברי האל מצאתי גם את העקרונות ליישום בפועל, ואני יודע איך להתייחס לאנשים כאלה." מה אומרים דברי האל? מצד אחד, דברי האל חושפים ומאפיינים אנשים כאלה; ומצד שני, האל אומר לאנשים שהעיקרון להתייחסות לאחרים הוא לנהוג כלפיהם בהגינות. אם הם אחים ואחיות אמיתיים והם חושפים צביונות מושחתים, עלינו להתייחס אליהם באהבה, לשתף על האמת כדי לפתור את עבירותיהם ואת צביונותיהם המושחתים, כך שהם לא יתנגדו עוד לאל ולא יעברו עבירות. אולי הבעיות שלהם ייפתרו באמצעות עזרה. אם הם לא יקבלו עזרה ולא יוכלו לקבל את האמת, אבל יוכלו לבצע את חובתם ולא יפריעו לעבודת הכנסייה, אזי יש לאפשר להם להישאר בכנסייה ולבצע את חובתם. אם הם לא יבצעו את חובתם כראוי ועדיין ייאבקו וינקטו תחבולות נגד אחרים ויגרמו להפרעה, אזי יש לטהר אותם משם על פי הצווים המנהליים של בית האל והעקרונות של בית האל להתייחסות לאנשים. האם ליבנו לא יהיה אז שליו? לבית האל יש עקרונות ונתיבים להתמודדות עם עשבים שוטים. בדברי האל יש עקרונות ונתיבים לאופן שבו יש להבחין באנשים האלה, להתמודד איתם ולהתייחס אליהם. אם אנשים יישמו בפועל על פי דברי האל, העניין יטופל בקלות ובשמחה, הם לא ירגישו שזה עניין קשה, ליבם לא יוטרד כלל, והעניין ייפתר באופן טבעי מאוד. אילו היו נתקלים בעניינים כאלה לפני כמה שנים, הם לא היו מסוגלים להתגבר עליהם ולא היו יודעים איך לפתור אותם. אבל עכשיו, עם כמה שנות ניסיון חיים, העניין הזה כבר לא מהווה קושי עבורם; הם יכולים לפתור אותו. לפתע הם מגלים ששיעור קומתם גדל ושהם באמת השתנו. איך מרגישים אז רוב האנשים האלה? "בעבר תמיד הרגשתי שהאיכות שלי ירודה, ולעתים קרובות מרדתי באל והתנגדתי לו, כאילו לא ניתן להושיע אותי. עכשיו, משטיפלתי בעניין הזה, אני מרגיש שאין לי קשיים, שאני יכול לפתור בעיות ושיש לי תקווה." איזו תקווה? (התקווה להשיג ישועה). כשאתה רואה שיש לך תקווה להשיג ישועה, האם אתה רואה אור או אפלה לפניך? (אור). זה מגשים את האמרה – האור קורא לי. נכון? (כן). כששיעור קומתך יוכל להגיע לרמה הזו, אתה באמת תרגיש שיישום האמת בפועל לא דורש למעשה קריאת סיסמאות; עד כדי כך זה קל ומשמח. כל עוד אתה מקבל את דברי האל, כל עוד אתה מקבל את עקרונות-האמת שבאים מהאל, יישום האמת בפועל הוא עד כדי כך קל, ושיעור קומתך צומח מבלי שתבחין בכך. כאשר תרגיש ששיעור קומתך צמח, שהשתנית, ששנות אמונתך באל נשאו פרי ולא היו לשווא, אם מישהו ידבר אז דברי יהירות ויאמר: "מה השגתי מאמונתי באל? בעשרים השנים שהאמנתי באל רק סבלתי והשקעתי מאמץ; נטשתי והשקעתי מעצמי כל כך הרבה, ובכל זאת לא נהניתי אפילו מברכה אחת – הרגשתי רק תשישות אינסופית!" אתה תבוז לו בליבך: "לאדם הזה אין מצפון והוא מדבר רק דברים שטניים! אם לשפוט לפי מראהו העלוב, הרי שהוא באמת לא השיג דבר – כל מה שהוא יכול לעשות זה להיות חסר היגיון ולהפריע, והדברים היחידים שהוא יכול לומר הם דברי יהירות!" אנשים כאלה תמיד אומרים: "מה השגתי מאמונתי באל?" אם כן, מה בדיוק אתה מקווה להשיג על ידי אמונה באל? האם אתה מקווה להשיג חסד וברכות חומריים, או שאתה מקווה להשיג את האמת ולהשיג ישועה? המאמינים באל חייבים לבחור באחד מהנתיבים האלה. באיזה נתיב בדיוק אתה עומד ללכת באמונתך באל, בנתיב החתירה לחסד ולברכות, או בנתיב החתירה אל האמת? אם אתה אדם שחותר אל האמת, ואתה מיישם בפועל את כל האמיתות שאתה מבין והופך אותן למציאות שלך, אזי תשיג חיי נצח, וכאשר תחווה את עבודת האל באחרית הימים, תדע שאמונתך לא הייתה לשווא. אם תתמקד רק בהנאה מחסד אך לא תשיג את האמת והחיים, ותתלונן נגד האל ותאמר: "מה בעצם השגתי?" הדבר יוכיח שאינך אדם שחותר אל האמת. לא משנה מכמה חסד אתה נהנה, אם לא תשיג ולו שמץ של אמת, אזי אמונתך עלובה מאוד; הדבר מראה שאתה אדם עיוור. כעת, האל מבטא את האמת כדי לספק חיים לאנשים, ואומר דברים חדשים בכל יום, מילים כה רבות שאנשים יכולים לאכול, לשתות וליהנות מהן לנצח. יש אמיתות רבות מאוד שצריך ליישם בפועל ולהיכנס אליהן; יש אמיתות רבות כל כך שגם חיים שלמים לא יספיקו כדי לחוות את כולן באופן מלא. אלה שהאמינו באל במשך שנים רבות וחותרים אל האמת השיגו כל כך הרבה, ובשפע כה רב. אבל אם אנשים לא יחתרו אל האמת, לא יאהבו אותה ולא יישמו את האמת בפועל, הם תמיד ירגישו שלא השיגו דבר. אך אלה שנהנים מהאמת מרגישים שהם באמת גדושים במילים האלה. כעת, בין אם במונחים של אמת ובין אם במונחים של ברכות חומריות, האל מעניק לאנשים שפע; אפשר לומר שבית האל הוא ארץ זבת חלב ודבש. אנשים אוכלים ושותים בכינוסים כה רבים מדברי האל; עדויות חווייתיות, סרטים, מזמורים, ריקודים – הכול שם בשפע. דברים חומריים – מזון, ביגוד ופריטים לשימוש יומיומי – גם הם בשפע. בנוסף, השירות שניתן על ידי הדרקון הגדול האדום כאש שהאל הציב, הופעותיהם של צוררי משיח ומנהיגי שקר, והצגת סוגים שונים של דברים שליליים בפני אנשים מדי יום, מאפשרים לאנשים ללמוד לקחים ולפתח הבחנה. אם אינך יכול ללמוד לקח שלם בבת אחת, האל ימשיך להציב עבורך סביבות, אנשים, מאורעות ודברים, ויסיר אותם רק כשתלמד מספיק. לכן, אם אתה יכול לקבל את עבודת האל, אם אתה אדם שאוהב את האמת, הרי שאתה משתתף במשתה שופע. מספר שנות אמונה יביאו לך התקדמות גדולה ושינוי אמיתי. האל רעה, השקה והנהיג באופן אישי את אנשיו הנבחרים במשך השנים האלה. כל מי שיכול לקבל את האמת יכול להרגיש שהשיג כל כך הרבה ושעבר כמה שינויים אמיתיים. בפרט, אלה שמבצעים את חובתם במשרה מלאה השתנו עוד יותר. אתה יכול להרגיש שכאשר אתה נוהה אחר האל, הנתיב נעשה מואר יותר ויותר, ויש לך אמונה אמיתית בהשגת ישועה ובכניסה למלכות השמיים. אבל אם תמיד תסרב לקבל את האמת, ולא תהיה מוכן בליבך ליישם את האמת בפועל, לא תוכל להרגיש שיש לך תקווה כלשהי לישועה. אתה תמשיך לשאול את הסובבים אותך: "האם לדעתך יש לי הבנה רוחנית?" אם מישהו יאמר: "נראה שאינך בעל הבנה רוחנית", אתה תחשוב: "זה נגמר, אין לי תקווה!" למעשה, זה לא שאין לך תקווה; הבעיה היא שאינך חותר אל האמת. אם תבין את האמת ותוכל גם ליישם אותה בפועל, תשיג בהדרגה הבנה רוחנית. כאשר תהיה לך הבנה רוחנית, תבין יותר ויותר אמיתות, ותוכל לחלוק כמה עדויות חווייתיות בכל היבט. אתה תרגיש מועשר ומסופק מאוד בתוכך, ותחוש שהשגת כל כך הרבה מהנהייה אחר האל. נכון? (כן). אך אם אדם לא מיישם את האמת בפועל ולא מקבל אותה כחייו, בליבו הוא תמיד ירגיש אבוד וחסר מטרה, ללא אמונה אמיתית. הוא תמיד ישאל את הסובבים אותו אם יש לו תקווה כלשהי להשיג ישועה. יש כאלה שגם שואלים אחרים ללא הרף אם הם בעלי הבנה רוחנית, ומתייחסים לתשובה אם הם בעלי הבנה רוחנית או לא כהוכחה לכך שיש להם או שאין להם תקווה. אמור לי, האם אלה אנשים טיפשים? (כן, הם טיפשים). בין אם אתה בעל הבנה רוחנית ובין אם לא, עליך לשאוף לאמת – ולא רק לשאוף להבין אותה, אלא גם לשאוף ליישם אותה בפועל. כאשר תוכל להבין את האמת וליישם אותה בפועל, האם לא תהיה תקווה להשיג ישועה? האם זה לא כך? (זה כך). עליכם להרהר בסוגיה הזו.

עד כאן השיתוף שלנו להיום. להתראות!

7 בספטמבר 2024