היום נמשיך לשתף באותו נושא. שיתפנו קודם על מקורותיהם של כל מיני אנשים, ודנו בשלושה סוגים. האם אתם זוכרים מהם שלושת הסוגים? (סוג אחד הוא מי שהתגלגלו מבעלי חיים, סוג שני הוא מי שהתגלגלו משדים, וסוג שלישי הוא מי שהתגלגלו מבני אדם). לאן הגענו בדיון שלנו? (הגענו לנקודה שבה דנו בכך שסוג האנשים שהתגלגלו מבני אדם ניחן באנושיות רגילה, ושיש להם מצפון והיגיון בתוך האנושיות שלהם. הדבר כרוך בשני המאפיינים של הבחנה בין טוב לרע, והידיעה מה נכון ומה לא נכון). האחד הוא הבחנה בין טוב לרע, והשני הוא הידיעה מה נכון ומה לא נכון; אלה הם המאפיינים של בני אדם. בני אדם ניחנים בשני המאפיינים האלה בעיקר משום שיש להם מצפון והיגיון; לכן מי שניחנים במצפון ובהיגיון מסוגלים להבחין בין טוב לרע ולדעת מה נכון ומה לא נכון. נוסף על כך שיתפנו בפירוט על ההיבט הזה. שיתפנו בעיקר על הביטויים של מי שאינם מסוגלים להבחין בין טוב לרע ושאינם יודעים מה נכון ומה לא נכון, וחשפנו כמה מביטוייהם השליליים, ולאחר מכן דיברנו על הנושא מהם דברים חיוביים, הלא כן? (כן). הבה נמשיך היום לשתף על הנושא של התגלגלות מבני אדם. מי שהתגלגלו מבני אדם לא רק שמסוגלים להבחין בין טוב לרע, הם גם יודעים מה נכון ומה לא נכון. ההבחנה בין טוב לרע פירושה בעיקר הידיעה מהם דברים חיוביים ומהם דברים שליליים – כלומר, מי שיכול להבחין בין טוב לרע יכול להבחין בכל מיני אנשים, מאורעות ודברים; אפילו בדברים שהוא לא נתקל בהם קודם, הוא ישתמש במצפון ובהיגיון שלו לצורך הערכה פשוטה שלהם. אם הוא נתקל בדברים כאלה ומצפונו אינו שקט או שהוא לא מצליח ליישב דברים אלה בעזרת ההיגיון שלו, הוא יבחר בחירה בסיסית, ובתת-המודע שלו יחוש אם דברים אלה נכונים או לא, או אם טבעם חיובי או שלילי. כלומר בני אדם אמיתיים ישתמשו בתחושות הבסיסיות של מצפונם או של ההיגיון שלהם כדי להעריך את הדברים הלא מוכרים שהם נתקלים בהם, כדי להבחין אם אלה דברים חיוביים או דברים שליליים, ואם הם נכונים או לא נכונים. אולם לאנשים שאינם ניחנים במצפון ובהיגיון קשה מאוד להבחין בין טוב לרע ולדעת מה נכון ומה לא נכון, בין שמדובר בדברים לא מוכרים ובין שמדובר בדברים מוכרים. הם מתקשים במיוחד לדעת אם דברים חדשים מסוימים שמופיעים בחברה הם נכונים או לא. הם אינם מסוגלים להבחין אם דברים אלה חיוביים או שליליים. כשדבר חיובי יופיע בחברה, הם אפילו ילכו בתלם של המגמות הארציות באופן שבו יתייחסו אליו, ובאופן שבו יגנו וידחו אותו. זה ההבדל בין בני אדם לבין מי שאינם בני אדם. כידוע לך, אף על פי שכולם נראים כבני אדם באותה מידה, יש ביניהם מי שמעולם לא שמעו את האמת ולא קיבלו את אספקת דברי האל, ובכל זאת, לא משנה באיזו סביבה הם נמצאים, קיים רף תחתון לפעולותיהם – לכל הפחות, רף מצפוני תחתון. הם בהחלט לא יעשו דברים שמנוגדים למצפון או למוסר. זאת משום שבעומק בליבם הם סולדים מדברים שליליים ומשום שהם ניחנים במצפון ובהיגיון אנושיים, ולכן באופן שבו הם מתנהלים ופועלים, יש להם רף מוסרי תחתון בסיסי. אולם אם נבחן את תכונות הסיווג של מי שאינם בני אדם, ניווכח שהם אינם ניחנים במצפון ובהיגיון. ראשית, הם אינם מסוגלים להבחין בין דברים חיוביים לשליליים. שנית, הם אינם חשים דחייה או תיעוב כלפי אותם דברים שליליים או אפילו כלפי דברים שגויים בעליל, ואין להם גם יכולת להתנגד להם; הם אף מסוגלים לאהוב דברים שליליים ולנהות אחר מגמות רעות. מה שמצער עוד יותר הוא שאנשים מסוימים שמאמינים באל וטוענים שהם הולכים אחר האל, עדיין מסוגלים לנהות אחר מגמות רעות ולעשות את המעשים המרושעים האלה ממש כמו כופרים, ללא שום תחושת בושה, ואף ללא שום נקיפות מצפון.

בימינו אנשים רבים מצלמים תמונות 'סלפי' בטלפונים שלהם. אילו מין תמונות מצלמים אנשים בעלי אנושיות רגילה? הם מצלמים תמונות בעלות משמעות שראוי לזכור, במטרה להותיר אחריהם זיכרונות נפלאים. גם אם הם מצלמים את עצמם, הם מצלמים תמונות שנראות מעודנות, ראויות, מכובדות והגונות. כל פעולותיהם בהקשר זה הן בתחום המצפון וההיגיון של אנושיות רגילה. אך אנשים שאין להם מצפון והיגיון הם שונים; גם הם מצלמים סלפי, אך תמונות הסלפי שלהם בעייתיות. אילו סוגי תמונות מצלמות נשים מסוימות? הן לא מצלמות תמונות מכובדות, הגונות וראויות. הן רואות ברשת את אותן נשים כופרות שמצלמות תמונות פרובוקטיביות, תמונות בעלות אופי מיני או תמונות מוזרות במיוחד, והן מחקות אותן ומצלמות גם הן תמונות שמעוררות בגברים תאווה ומחשבות זימה – כלומר, הן מצלמות במתכוון תמונות של עצמן שבהן הן נראות כמו זונות או כנשים מופקרות, או שהן מצלמות תמונות בעלות אופי מיני. נשים מסוימות אוהבות להתאפר בכבדות, לצבוע את פניהן בלבן עז ואת שפתיהן באדום בוהק, ולאפר את עיניהן באופן שגורם להן להיראות בסופו של דבר מוזרות ביותר; הן מאמצות בכוונה סגנון מפתה ומכשף מול המצלמה, ולוטשות מבט מפתה וגס שמעורר בגברים מחשבות תאווה כשהם רואים את כל זה. יש גם נשים שמפזרות את שׂערן הארוך על פניהן, מטות אותן מעט כלפי מעלה ומציגות מבט מפתה וגס מבעד לשערותיהן. בקיצור, נשים כאלה מצלמות תמונות תוך שימוש בכל הבעה וסגנון שלדעתן הם מפתים וסקסיים. לאחר הצילום נשים אלה גם נרקיסיסטיות במיוחד ומתפעלות מדי פעם מעצמן בתמונותיהן הפרובוקטיביות. יתרה מזאת, הן קובעות את תמונות הסלפי היקרות להן והאהובות עליהן ביותר כרקע במחשב או בטלפון שלהן, ויש שאף מפרסמות אותן ברשת. בכל פעם שהן מביטות בתמונות האלה הן מרגישות שהן כל כך מקסימות, שהן נולדו להיות כוכבות, ושאלמלא האמינו באל הן בוודאי היו מפורסמות מאוד. אז באיזה סוג של נתיב הן הולכות? לא זו בלבד שהן מתפעלות מהתמונות עצמן כל הזמן, הן גם מראות את התמונות האלה לאנשים סביבן. אם אנשים לא מהללים אותן לאחר שראו את התמונות, הן חשות בתוכן חוסר שביעות רצון. אם הן פוגשות מישהו כמותן שמעריך במיוחד את התמונות שלהן ואומר: "התמונה הזו כל כך טובה, זו תמונה של כוכבת! את נראית ממש כמו הידוענית ההיא" – הן מרוצות מעצמן אף יותר ומתמוגגות מדי יום מהתחושה הזו. יש גם מי שאוהבים לקשט את התמונות שלהם, להוסיף זוג אוזני ארנב על ראשם ושפם של חתול, וסבורים שהם חמודים יותר מארנבים ומחתלתולים. הם שואלים כל מי שהם פוגשים: "האם לדעתך אני נראה יותר כמו ארנב או כמו חתלתול?" כשאנשים משיבים: "מי יודע איך אתה נראה?" הם מתרגזים מאוד. אימרו לי, האין זו סטייה שאדם לא רוצה להיות בן אדם ראוי אלא חיה? הם אפילו מפרסמים את "יצירות המופת" האלה שלהם ברשת, בניסיון ללקט שבחים מאנשים נוספים. יש גם מי שמתלבשים כמו סייפים או אבירים נודדים כשהם מצלמים סלפי – או כמו ספיידרמן או באטמן מסרטים מערביים – או שהם מתלבשים כמו דמויות "מגניבות", מרוחקות ומסתוריות. הם עושים את כל זה בתקווה שאחרים יאהבו אותם ויאשרו אותם, והם מוקסמים מכך מדי יום. אימרו לי, איזה מין אנשים הם? האם הם אנשים רגילים? בהחלט לא; הם לא בני אדם. אף על פי שצילום סלפי הוא בסך הכול עניין פשוט ושולי בתוך כל המגמות הרעות, הוא חושף את העדפותיו ואת שאיפותיו של האדם, וחושף את אופיו, את צורכי אנושיותו ואת הדברים החבויים עמוק בנשמתו. אנשים מכובדים והגונים משתמשים בטלפון הנייד, בכלי הזה, כדי לצלם דברים חיוביים, משמעותיים ובעלי ערך, בעוד אנשים שאינם ניחנים בתכונות האנושיוּת מצלמים דברים שליליים ומרושעים – דברים שמהות טבעם האישית זקוקה להם. אפשר לומר שסוג האדם קובע אילו צרכים יש לו, אילו תמונות הוא מצלם, ואת הדרך שבה הוא בוחר להתלבש ולהציג את דמותו. אנשים בעלי אנושיות רגילה יבחרו לצלם למזכרת כמה תמונות מכובדות, הגונות, מעודנות, משמעותיות ובעלות ערך, בעוד אנשים חסרי אנושיות רגילה ינהו אחר המגמות הרעות של העולם ויעשו את הדברים שהם אוהבים. אף על פי שצילום סלפי הוא עניין פעוט, די בו כדי להעיד על ההעדפות ועל השאיפות הפנימיות ביותר של אנשים. לא משנה במה מדובר, גם אם זה דבר-מה שבו אנשים בעלי אנושיות רגילה לא יכולים להבחין בבירור רב מה חיובי או שלילי – הם יבחרו באופן טבעי בדברים החיוביים, מכיוון שהמצפון וההיגיון מרסנים אנשים כאלה. אם עקב חוסר הבחנה רגעי הם יבחרו בדבר שלילי או יעשו בשוגג דבר-מה שלילי, הם יחושו בכך במהירות בליבם – מצפונם ייסר אותם או שהם לא יוכלו ליישב זאת עם ההיגיון שלהם. כאשר אנשים שאינם ניחנים באנושיות ניצבים מול דברים חיוביים, הם מרגישים שהדברים החיוביים הם כה תפלים ומשעממים, כה בלתי ראויים לציון, ושאנשים מזלזלים בהם; ואילו בליבם הם אוהבים ומעריצים במיוחד דברים שליליים, ובעיקר את אותם דברים פופולריים מאוד במגמות הרעות. אם תצלם תמונה מכובדת והגונה של אישה מסוג זה, היא תסלוד ממנה ותעקם את אפה, ותאמר: "מי עדיין מצלם תמונות כאלה? זה כל כך מיושן!" היא עצמה בוחרת לצלם תמונות בעלות אופי מיני. בעיני אנשים רגילים תמונות כאלה דוחות ומכוערות, אבל אישה מסוג זה אומרת: "זה סקסי. אתה מבין מה זה סקסי? זה אופנתי; זו אמנות גבוהה. אתה לא מבין באמנות!" לא זו בלבד שהיא לא חשה דחייה כשהיא מצלמת תמונות של עצמה שנושאות אופי מיני, היא אף אוהבת במיוחד לנהות אחר הדברים האופנתיים והמיניים האלה.

מי שאינם בני אדם מתלהבים מאוד מדברים שליליים. כאשר דברים שליליים מסוימים מופיעים כחלק ממגמות רעות, הדבר יגיע לאוזניהם במהירות והם יאמצו אותם בשקיקה. כשתהיה להם הזדמנות והתנאים יאפשרו זאת, הם בהחלט יעשו את אותם דברים המשתייכים למגמות הרעות שהם אוהבים ומאשרים. הם בהחלט לא יסרבו, ובוודאי לא יעמדו מן הצד, לא כל שכן יתעבו אותם או יתרחקו מהם, אלא להפך, הם יסתערו עליהם. בפרט, אנשים מסוימים שמאמינים באל עוקבים גם הם מקרוב אחר אמירות ומנהגים אופנתיים שהם שומעים שמגיעים מהמערב. לדוגמה, יש חג במערב שנקרא ליל כל הקדושים, שהוא למעשה חג של רוחות רפאים. ביום זה מבוגרים וילדים כאחד לובשים תחפושות שונות כמו אלה המיועדות להופעות במה או לתאטרון. חלקם מתחפשים למכשפות, חלקם לנסיכים או לנסיכות, ואחרים לצפרדעים, נחשים, דינוזאורים, וכן הלאה. לאחר מכן הם לוקחים סלסילות או שקיות והולכים למרכזי קניות שונים, לחנויות ולבתים כדי לבקש ממתקים. אנשים מסוימים שמאמינים באל חוגגים גם הם את החג הזה, לובשים בשמחה רבה תחפושות של רוחות רפאים וחושבים שזו הזדמנות טובה לגלם תפקידים שונים. אילו תחפושות הם בוחרים ללבוש? הם לא לובשים תחפושות של דמויות חיוביות יחסית, כמו קציני צבא, גנרלים או גיבורים; הם מתעקשים ללבוש בגדים של מכשפות ושל רופאי אליל. כשהם מתחפשים לשדים שונים כדי לחגוג את חג הרוחות, הם מאושרים ונהנים מכך, בלי להבין שהאל מתעב זאת וכי זהו דבר שלילי בעולם האנושי. עמוק בתוכו, לאדם מסוג זה אין כל הבנה ברורה של דברים שליליים מעין אלה, והוא לא יודע כיצד עליו להתייחס לדברים האלה של תרבות מסורתית ולמגמות החילוניות האלה. לאנשים כאלה אין גם שום הבנה אמיתית באשר למהות שלהם-עצמם, והם לא יודעים אם הם בני אדם או רוחות רפאים. הם לא יודעים אם הם בני אדם או רוחות רפאים, אבל קשה לגרום להם להיות בני אדם. לעומת זאת, אם תבקש מהם להיות רוחות רפאים או חיות, הדבר יסב להם הנאה אינסופית והם לעולם לא יסרבו. אם כך, אימרו לי, מהו בדיוק אדם מסוג זה? אם תבקש ממנו להיות אדם בעל מצפון והיגיון, לעתים קרובות הוא ישיב: "כמה שווה מצפון? למי עדיין אכפת ממצפון בימינו? למי עדיין אכפת מחיבה ומצדק מוסרי? למי עדיין אכפת ממוסר?" אבל אם תבקש ממנו להתחפש לרופא אליל ולגלם תפקיד כזה, או ללבוש תחפושת של דינוזאור כדי לגלם דינוזאור, הוא לא יתנגד ולא יסרב. אימרו לי, איזה מין אדם הוא זה? במהות טבעו, האם יש לו ולו מעט אהבה לדברים חיוביים? האם הוא בכלל סולד מדברים שליליים? אם נבחן זאת על פי האנשים, המאורעות והדברים שאנשים כאלה בוחרים, ברור שאין להם שום אהבה לדברים חיוביים, ושהם לא חשים שום דחייה כלפי דברים שליליים. אדרבה, הם סולדים במיוחד מדברים חיוביים ומתייחסים אליהם בלעג ובבוז. אשר לדברים שליליים – במיוחד אלה הפופולריים ביותר ושנחשבים כיום לאופנתיים מאוד כחלק מהמגמות הרעות – הם מעריצים אותם מאוד ומאשרים אותם. אנשים מסוימים חשים גאווה מיוחדת על יכולתם להתעדכן במגמות הרעות ולגלם את התפקידים של שדים, רוחות רעות וחיות פרא, ומרגישים שהם שונים מכל האחרים. מובן מאליו שלאנשים מסוג זה אין מצפון והיגיון; ככל שדבר-מה נובע במידה רבה יותר ממגמות רעות, כך הם אוהבים אותו יותר. בפרט, יש אנשים מהמזרח שכאשר הם שומעים אנשים מדברים על מה שפופולרי במערב, על מה שאנשים במערב אוהבים, מה שהם לובשים ועל דברים שהם משתמשים בהם – הם מקבלים את הכול בלי להפעיל שום הבחנה ומנסים לחקות זאת. אף אם מדובר בדבר-מה מרושע המנוגד למצפון ולהיגיון וסותר את האמת, הם בכל זאת מקבלים אותו. יש אנשים שאומרים: "האם זו סגידה לדברים זרים והתרפסות בפני זרים?" האם בכך מדובר? (לא, במהות טבעם הם פשוט אוהבים את הדברים המרושעים האלה). נכון. הם מרגישים שהדברים הפופולריים בקרב אנשי המזרח אינם מתוחכמים מספיק, ולכן הם נוהים אחר דברים פופולריים במערב ורוצים להיות ייחודיים ושונים מכל השאר, ולזכות בהערכה רבה מאחרים. בכל מקרה, אנשים מסוג זה אינם ניחנים בתכונות האנושיוּת. אם לשפוט על פי העדפותיהם ושאיפותיהם, וגם על פי מחשבותיהם, השקפותיהם וגילוייהם בכל עניין, אין להם מצפון והיגיון. מחשבותיהם והשקפותיהם זהות לאלו של מי שאינם בני אדם, ואפילו זהות לאלו של שדים ושטן. עמדתם ונקודת המבט שלהם ביחס לדברים מנוגדות בדיוק לעמדה ולנקודת המבט של אדם רגיל כפי שהאל דורש, והן עוינות כלפיהן. עם זאת, מכיוון שבני אדם אמיתיים ניחנים מטבעם במצפון ובהיגיון אנושיים, הם ישפטו כל אדם, מאורע או דבר על בסיס תחושות המצפון וההיגיון שלהם, יבחרו את הדברים החיוביים מתוכם, ויבחינו מה נכון ומה לא נכון.

יש אנשים שבסביבה החברתית האסייתית מוגבלים על ידי התרבות המסורתית של המזרח ומסוגלים לדבוק במסורות מסוימות של המזרח. אף על פי שהם אינם עושים דברים מסוימים שמנוגדים למצפון ולמוסר, עמוק בפנים הם אוהבים את הדברים האלה. לכן ברגע שהסביבה משתנה, ברגע שיש להם הזדמנות, הם יפגינו את הצד האמיתי של אנושיותם, ישנו לחלוטין את חזותם, ויחשפו תכונה שאינה אנושית. כיצד יש להסביר את התכונה הזו שאינה אנושית? היא מתאפיינת באי-יכולת להבחין בין טוב לרע, באי-ידיעה מה נכון ומה לא נכון, ובחוסר המצפון וההיגיון של אנושיות רגילה. אנשים מסוימים, בעודם במזרח, הם לכאורה הגונים, מכובדים, טהורי מידות ומעודנים, דואגים במיוחד למשפחותיהם ושום רבב לא דבק בהם. אבל שונה הדבר כשהם מגיעים למערב. הם שומעים אנשים מסוימים אומרים: "המערביים פתוחים במיוחד, וחופשיים ביותר בכל הנוגע ליחסים בין גברים לנשים." למעשה, דבר זה אינו תואם את העובדות, אך על פי מחשבותיהם ותפיסותיהם, הם מאמינים שברגע שהם יגיעו למערב הם יהיו חופשיים ולא יצטרכו לדאוג למוניטין כלשהו או ליושרה מוסרית, או מפני אימרותיה של התרבות המסורתית של המזרח. הם חושבים שנשים אינן צריכות לשמור על מידותיהן הטובות ושגברים אינם צריכים לדבוק במונוגמיה, ושלאחר הגעתם למערב הם יוכלו לנהל יחסים מופקרים עם בני המין השני ואיש לא יצחק עליהם ולא ימתח עליהם ביקורת. הם סבורים שזה בדיוק טיבה של התרבות המערבית, שזו המגמה החברתית, ושאיש אינו מתנגד לה. מרגע שהם מתחילים לחשוב כך, האין זה אומר שהם לא צועדים עוד בנתיב הטוב? הדברים שהם באמת אוהבים באנושיותם עומדים להיחשף, וכך גם פרצופה האמיתי של אנושיותם. לאחר שאנשי המזרח, בדגש על סינים, מגיעים למערב, חייהם קשים והם חשים בודדים מאוד מכיוון שבני זוגם נשארו במולדתם, ואילו הם נמצאים לבדם בארץ זרה, בסביבת אנשים ומקומות לא מוכרים, ועליהם גם לעבוד וגם לחיות ולטפל בכמה עניינים מורכבים אחרים. לכן, סוג של "זוג לעִתות מלחמה" נעשה פופולרי בקרב הקהילה הסינית בארצות הברית. דבר זה כרוך במציאת בן זוג זמני לצורך הקמת בית זמני ומגורים משותפים, תוך עזרה ותמיכה הדדית כדי להתמודד יחד עם קשיי החיים, ובה בעת סיפוק הצרכים הפיזיולוגיים של הבשר. מכיוון שקשה להסתדר לבד בארץ זרה, אנשים רבים מוצאים בן זוג כדי ליצור "זוג לעתות מלחמה" על מנת לספק את צרכיהם השונים. אומרים שלאחר שכמה "זוגות לעתות מלחמה" חיו יחד שנים רבות, בני הזוג של שני הצדדים מגיעים, ושתי המשפחות אפילו מתיידדות ונמצאות בקשר זו עם זו. זהו נוהג שהפך לאופנתי בקרב כופרים כדי להתמודד עם קשיי החיים. אימרו לי, האם בקרב המאמינים באל יש מי שעושים דברים כאלה? (גם חסרי אמונה מסוימים יכולים לעשות זאת). בקרב המאמינים באל יש רבים שאינם חותרים אל האמת, ויש גם מי שחסרי אמונה במובהק ואינם מתעניינים כלל באמת. כמה מהם אף אינם ניחנים במצפון ובהיגיון. כאשר אנשים אלה שומעים על הדברים השליליים הללו, עמוק בתוכם הם למעשה אינם סולדים מהם; לתחושתם הדברים הללו מקובלים, ואפילו יש ביניהם מי שמתענגים עליהם. הם אינם נגעלים מהדברים האלה, ואף חושבים: "זה נורמלי מאוד. כל הכופרים עושים את זה; זו מגמה, לא פשע. ראשית, זה לא בלתי חוקי. שנית, זה לא משחית את המוסר הציבורי. שלישית, זהו צורך פיזיולוגי אנושי. זה הוגן, הגיוני וחוקי לעשות זאת – אז מה רע בזה?" הם חושבים שזה נורמלי. הבה לא ניכנס לענייני הכופרים – אם אנשים שמאמינים באל מסוגלים לדברים שכאלה, איזה מין אנשים הם? האין דבר-מה פגום באנושיות שלהם? (כן, לאדם מסוג זה אין אנושיות). אנשים ללא אנושיות עשויים לעשות דברים מגעילים שכאלה. אנשים בעלי אנושיות לא זו בלבד שלא יעשו דברים כאלה, הם אינם יכולים אפילו לקבל את המחשבות וההשקפות של המגמה הרעה הזו, והם סולדים מהן ומתעבים אותן מעומק ליבם. בין אם הדבר נועד ששני הצדדים יוכלו לדאוג זה לזה או למטרה כלשהי אחרת, מנקודת המבט של המצפון וההיגיון של האנושיות, יצירת "זוג לעתות מלחמה" אינה דבר חיובי. אם אדם שמאמין באל אפילו אינו יודע אם דבר כזה הוא חיובי או הגיוני – האם יש לו מצפון ואנושיות? יש האומרים: "אף על פי שאיני יודע אם זה דבר חיובי, אני מאמין באל ולכן איני יכול לעשות זאת. כופרים אינם מאמינים באל ואינם יראים את האל, ולכן אין להם מודעות כשהם עושים זאת, אבל אני מאמין באל ולכן איני יכול לעשות זאת". אם הם חושבים בדרך זו, הדבר מוכיח שיש להם מצפון והיגיון אנושיים. אף על פי שהם אינם יודעים אם העניין הזה נכון או לא, והם גם אינם יודעים אם זהו דבר חיובי או מה האל אומר על כך, הם מסוגלים להשתמש במצפון ובהיגיון הבסיסיים של האנושיות כדי לאמוד אותו. גם אם הם אינם יודעים בבירור אם זה חיובי או שלילי, הם מסוגלים להבין שהעניין הזה מנוגד למוסר ולאנושיות ושאין לעשותו. יש להם רמה מסוימת של הבחנה ביחס לדברים כאלה, ולכן כאשר הם קורים להם, הם דוחים אותם מעליהם. אפשר לומר שמי שאינם דוחים מעליהם לחלוטין דברים כאלה ומסוגלים לקבלם אינם בני אדם; אין להם אנושיות רגילה, והם אינם ניחנים במצפון ובהיגיון. העובדה שהם מסוגלים לקבל את הדברים השליליים הללו מעידה שמצפונם והגיונם אינם מתפקדים כלל, ושהם לא השתמשו בסטנדרט המינימלי של מצפון והיגיון כדי להבחין בדברים כאלה, להתנגד להם או לדחות אותם מעליהם; לכן ברור שיש בעיה באנושיות של אדם מסוג זה. יש השואלים: "יש בעיה באנושיות של אדם מסוג זה, אז האם הוא התגלגל מבעל חיים או משד?" בין שאנשים כאלה התגלגלו מבעלי חיים ובין שהם התגלגלו משדים, הם כולם כאחד מכונים "לא-אנושיים". כשהם מגיעים למערב ורואים שמדינות המערב מפותחות, עשירות וחופשיות, ושהמערכות הסוציאליות שלהן מתקדמות יותר מאלו של מדינות המזרח, הם חושבים שכל דבר במערב נכון וטוב יותר מאשר במזרח. הם חושבים שאנשי המזרח סגורים, שמרנים וחסרי ניסיון חיים, בעוד המערביים הם פתוחים, חופשיים ובעלי ניסיון חיים, ופתוחים במיוחד בכל הנוגע לנישואין או ליחסים בין המינים. הם חושבים שזה נורמלי ביותר שגברים ונשים מתחבקים ומתנשקים כשהם נפגשים ברחוב. אבל למעשה למערביים יש עקרונות בנוגע להתחבקות בעת מפגש אקראי; הם לא פשוט מתחבקים עם כל אחד. מבוגרים בפרט אינם מרבים בכך; בעיקר הצעירים אוהבים לעשות זאת. לעומת זאת, במקומות שבהם מתקבצים אנשים ממוצא אסייתי, לעתים קרובות ניתן לראות גבר ואישה עוסקים בפעולות אינטימיות שונות בציבור, במיוחד באזורים הומי אדם ברחוב. ניתן אפילו לראות אנשים מבוגרים עושים זאת, דבר שהוא מגעיל במיוחד. אולי כמה אנשים ממוצא אסייתי נסעו למערב וראו את חיי התרבות וכללי ההתנהגות של המערביים, ואז טענו כי המערביים חופשיים, פתוחים ומשוחררים מבחינה מינית. על סמך טענות אלה, בעיני רוחם אנשים רבים ממוצא אסייתי מדמיינים באופן שרירותי כל מיני דברים מרושעים. למעשה, אם אתה באמת מתעמק בחברה המערבית או מקיים מגע ושיג ושיח מעמיקים עם מערביים, תגלה שדברים רבים שונים לחלוטין ממה שאנשים ממוצא אסייתי מדמיינים ואומרים. במיוחד בכמה קהילות בעלות רקע דתי או מרוחקות יותר, הם שמרנים ומסורתיים ביותר, וכלל אינם דומים למיתוסים שמפיצים אנשים מהמזרח. הטענות כי המערביים פתוחים מאוד לגבי יחסים בין המינים הן רק פרי דמיונם של אנשים, לא עובדות. אם מישהו באמת חושב כך ומחיל על עצמו את הפתיחות הזו, כביכול, שנכונה לדעתו, ומתמכר באופן שרירותי לתאוות הבשר שלו, הרי שזו הבעיה שלו; אין לזה שום קשר למגמות, לתרבות או למסורות של חברה כלשהי. לא התרבות ולא המסורות המערביות הן שמטעות אותו, אלא זה שלו עצמו יש בעיות. האין זה כך? (כן). כשאנשי המזרח מזכירים מערביים, הדבר הראשון שהם אומרים הוא: "המערביים חופשיים, פתוחים ומשוחררים מבחינה מינית", ורומזים בכך שאנשים במערב יכולים להתמסר לתאווה ואף לבצע גילוי עריות. עם הגעתם למערב, בעוד מחשבות והשקפות מעין אלה שולטות בהם, אנשים מן המזרח מתחילים להתמסר לתאוותיהם. התמסרותם לתאוותיהם אינה משום שהם באמת ראו תופעות אלה וחיקו אותן, אלא פשוט משום שטבעם הוא לאהוב רשעות; הם רק משתמשים בתרבות המערבית כביכול או במסורות מערביות כתירוץ להתמסר לתאוות בשרם. למעשה, מכיוון שאדם מסוג זה אינו דמות חיובית ואינו ניחן בתכונות האנושיוּת, ומכיוון שטבעו המולד הוא לאהוב דברים שליליים וכל דבר שגוי, הוא מוצא אמתלות ותירוצים שונים כדי לעשות דברים שמנוגדים לדברים חיוביים או אפילו עוינים כלפיהם. יתרה מזאת, לתחושתו יש לו הצדקה מלאה, והוא סבור שכך הם כל המערביים בימינו. האם סברה זו מבוססת על עובדות? אנשים אלה לא פולטים אלא שטויות ומעלים האשמות חסרות בסיס! מובן שכאשר אדם מסוג זה אומר: "המערביים חופשיים, פתוחים ומשוחררים מבחינה מינית", למעשה עומדות מאחורי זה כוונות נסתרות – להשיג את מטרתו להתמסר לתאוותיו. מדוע אדם מסוג זה נוהה אחר הדברים השליליים הללו בביטחון עצמי כה רב? ראשית, הוא אינו מבין נכונה דברים חיוביים ושליליים; כאשר הוא נתקל בדברים לא מוכרים, הוא אינו מסוגל לאמוד אותם תוך שימוש בסטנדרט המינימלי שהוא מצפון והיגיון. מובן שאנשים מסוג זה אינם ניחנים בתכונות האנושיוּת. אם הם אינם יכולים להבין שדבר חיובי בעליל הוא חיובי, וגם לא לקבל אותו כדבר חיובי, אזי אנשים מסוג זה בהחלט אינם ניחנים במצפון ובהיגיון של אנשים רגילים. שנית, אם מישהו אינו יודע מהם דברים חיוביים וגם לא מהם דברים שליליים, ברור שהוא אינו יכול להבחין בין טוב לרע ובין נכון ללא נכון. מכיוון שהוא מחזיק במחשבות ובהשקפות שגויות, גם אם הוא עושה דברים לא נכונים או דברים שמנוגדים למצפון ולהיגיון, אין לו שום מודעות לכך. ברור ביותר שאדם מסוג זה אינו מסוגל להבחין בין טוב לרע ובין נכון ללא נכון. הוא אינו ניחן במצפון ובהיגיון של אנושיות רגילה, והוא אינו יודע אם דברים מסוימים שקורים בחיים או בתהליך ההישרדות הם נכונים או לא נכונים, וגם בלתי אפשרי עבורו להשתמש במצפון שלו כדי להעריך ולאמוד את נכונותם או את אי נכונותם. לכן אנשים כאלה עושים לעתים קרובות דברים לא נכונים שמנוגדים למצפון ולהיגיון, ולאחר עשייתם כלל אינם מודעים לכך, ואף מרגישים שיש להם הצדקה מלאה וחושבים שפעלו נכונה ושהם אנשים הגונים. האם אין זה בגדר הפיכה של היוצרות? (כן).

אנשים מסוימים רואים ילדים של אחרים מתנהגים לא יפה ואומרים: "איזה ילד לא ממושמע; במבט אחד אפשר לראות שהוא חסר תקנה. כשהוא יגדל הוא בטוח לא יבצע כראוי את העבודה. איך הוא יוכל להגיע למשהו?" אבל כשאחרים אומרים לאדם כזה שהילד שלו לא ממושמע, הוא עונה: "אז מה אם הוא לא ממושמע? זה ביטוי לעתיד המבטיח שלו. כשהוא יגדל, הוא יתעלה מעל כולם; אולי הוא אפילו יהפוך לבעל תפקיד רשמי בכיר!" כשילדים של אחרים אינם ממושמעים, הוא אומר שהם לא יגיעו לשום דבר כשיגדלו, אך כשהילד שלו מתנהג כך, הוא אומר שהוא יתעלה מעל כולם. איזו מהאמירות שלו נכונה? (אף אחת לא נכונה.) אז מדוע הוא אומר זאת? האם הוגנות גורמת לו לומר זאת? (לא.) העובדה שהוא אומר דברים כאלה מעידה שאין לו שום מודעות מצפונית. ילדיהם של האנשים האחרים אפילו לא גדלו עדיין, אז איך הוא יכול לדעת שהם לא יגיעו לשום דבר? השאלה אם אנשים יגיעו למשהו כשיגדלו תלויה בגזירת האל ובנתיב שבו הם הולכים; איך זה יכול להיות תלוי במשפט אחד שלו! העובדה שהוא יכול לומר דברים כאלה מראה שאין לו שום מודעות מצפונית. מדובר באותה בעיה של חוסר משמעת, ובכל זאת כשהוא מדבר על הילד שלו הוא מציג זאת באור חיובי, ואילו כשהוא מדבר על ילדים של אחרים הוא מציג זאת באור שלילי. האם דבריו הוגנים? (לא.) אם כן איזה מין אדם הוא הוגן? (אדם בעל מצפון.) מהן התכונות של אדם בעל מצפון? אדם בעל מצפון ניחן בשתי תכונות: הוגנות וטוב לב. משמעותה של הגינות היא שלכל הפחות ליבו של אדם חייב להיות ישר כשהוא מדבר ופועל. המילים שהוא אומר חייבות להיות הוגנות, אובייקטיביות ועובדתיות; אסור להן להיות מוטות, לשמש כיסוי לחסרונות או להיות מבוססות על תחושות. כשילדים של אחרים אינם ממושמעים, הוא אומר שלא ייצא מהם דבר כשיגדלו, אך כשהילד שלו בלתי ממושמע, הוא אומר שיהיה לו עתיד מבטיח. אותו ביטוי של חוסר משמעת זוכה ממנו לשני תיאורים שונים. האם היית אומר שאדם זה הגון? (לא.) האם לאדם שמדבר אך ורק על סמך תחושות יש מצפון? (לא.) נקודה זו לבדה די בה כדי להוכיח שאין לו מצפון. על הילד שלו הוא אומר רק דברים יפים, ומוסיף ברכות ואיחולים, ואולם ילדים של אחרים הוא משמיץ. יש בכך משום חוסר נדיבות לב וחוסר הגינות. הוא מסוגל לומר מילים זדוניות שכאלה מכיוון שאין לו מצפון. אדם כזה אינו מדבר בצורה הוגנת ולא מבטא דבר מלבד היגיון מעוות. ראשית הדבר מעיד שהוא בלתי הגון; ושנית זה מעיד שהוא אינו טוב לב. אנשים שאינם טובי לב יתארו את מצבם של אחרים כרע, גם כשאינו כזה. מאחורי דבריהם ניצבות כוונות נסתרות, והם מייחלים נואשות לרעתם של אחרים. יש בדבריהם זדון ונימה של קללת הזולת. הם תמיד מדברים כך ומצפונם אף פעם לא מוכיח אותם על כך. הם מדברים כך על ענייניהם של אנשים אחרים, וגם מתייחסים לאחרים בדרך זו. לדוגמה, בעלה של אישה מנהל רומן. מחשש ממה שאחרים ירננו על כך, היא אומרת לאנשים: "בעלי מנהל רומן פשוט כי הוא מוצלח מדי. הוא נראה טוב ומוכשר. בחברה המרושעת של ימינו הנשים כל כך חצופות – הן פשוט משליכות עליו את עצמן. זה רק בגלל שהוא כל כך מוצלח. זה גם מוכיח שלא טעיתי לגביו; יש לי טעם כל כך טוב!" אבל כשבעלה של מישהי אחרת מנהל רומן, היא אומרת: "אפשר לראות שהוא לא אדם הגון. אין לו כסף והוא לא נראה טוב, ובכל זאת הוא רודף שם בחוץ אחרי פילגשים. כל מי שנשארת איתו היא עיוורת!" היא אפילו מייעצת לאותה אישה למהר ולנטוש את בעלה, ולמצוא לעצמה בעל חדש. אותה אישה שואלת: "גם בעלך מנהל רומן, אז למה שאת לא תמצאי אחד חדש?" היא משיבה: "בעלי שונה מבעלך. בעלך הוא נוכל. שלי פשוט מוצלח מדי ואחרות כופות את עצמן עליו. בעלי לא היה מסוגל לשלוט בעצמו, ואילו בעלך חיפש פילגש באופן פעיל." כפי שאתה רואה, מה שהיא אומרת על כל דבר משתנה כשמדובר בה. כל מה שנוגע אליה הוא נסלח ומהווה מקרה מיוחד, והיא מתארת אותו באור חיובי. אבל כשמדובר באחרים, פני הדברים שונים; היא מתארת הכול כרע. אם כן אם הוריו של אדם כזה אינם מאמינים באל, מה הוא יאמר? "אף על פי שהוריי אינם מאמינים באל, הם אנשים טובים בעולם. הם אינם מסתבכים בקטטות ולא מקללים אחרים, והם עוזרים לכל מי שמתמודד עם קושי. הם ידועים למרחוק כאנשים טובים ונדיבים במיוחד. לו הם היו מאמינים באל, הם בוודאות היו טובים מאיתנו!" אך כאשר הוריהם של אחים ואחיות מסוימים אינם מאמינים באל, הם אומרים: "הוריך הם שדים." כאשר הוריהם של אחים ואחיות מסוימים כן מאמינים באל, הם אומרים: "גם אם הם מאמינים באל, הם מאמינים רק לכאורה, והם לא טובים. אם הם מאמינים באל, למה הם לא תומכים בכך שאתה מבצע את חובתך?" דבריהם משתנים תמיד כשמדובר בהם עצמם. הם אף פעם אינם מדברים על סמך עובדות אובייקטיביות, ודבריהם אף פעם אינם הוגנים. יש להם אמת מידה אחת לעניינים שלהם ואחרת לענייניהם של אנשים אחרים. בעומק ליבם אין שום אמת מידה הוגנת להערכה של אנשים, מאורעות ודברים מסוגים שונים. כל מה שקשור אליהם באופן אישי הוא טוב וחיובי, ומוצדק על ידי מגוון סיבות; ואילו כל מה שקשור לאחרים יש להוקיע, להשמיץ ולדחות ונובע מן השדים ומן השטן. אשר למשפחתם, לקרוביהם ולחבריהם, הם כולם אנשים טובים, מאמינים אמיתיים, אחים ואחיות. אבל כשמדובר באחים ובאחיות בכנסייה, הם שופטים אותם בשרירותיות ואומרים שפלוני חסר אמונה ואלמוני אינו מסור לביצוע חובתו, וכי יש להרחיק את כולם. כשאח או אחות עושים טעות קטנה או יש להם בעיה קלה, הם מיד נאחזים בכך, מפרסמים זאת ברבים, ואז מטיפים להם מוסר ומקטינים אותם במבט חמור בעיניהם. ואולם כאשר קרובי משפחתם עושים דבר-מה שאינו בסדר, הם מנסים רק להצניע זאת ועושים כל שביכולתם כדי להגן עליהם בפלפוליהם. האם אנשים כאלה ניחנים בהוגנות כלשהי? (לא.) הם אינם ניחנים בשום הוגנות. כשאנשים כאלה מתמודדים עם אחים ואחיות ועם אנשים אחרים, הם "דבקים בעקרונות" כשמבט חמור בעיניהם, ומרגישים שמציאות-האמת היא נחלתם. לעתים קרובות הם מתרברבים בפני אחרים ואומרים: "תראו עד כמה אני דבק בעקרונות. איזו עמידה איתנה יש לי. אני מיישם בפועל את האמת כל כך טוב." אך כשמדובר בענייני משפחתם – הבעל או האישה, הילדים, קרובי המשפחה ואפילו כלבם – גישתם משתנה. לדוגמה, אם הכלב שלהם נובח בכל פעם שהוא רואה אדם זר ונושך ללא אבחנה כשמכרים באים לבקר, הם אומרים: "תראו, הכלב הזה הוא באמת שומר טוב ונאמן. הוא נאמן לחלוטין לי, אדוניו; הוא אף פעם לא משתנה!" אבל אם כלב של אדם אחר נושך ללא אבחנה כשהוא רואה מכר, הם אומרים: "הכלב הזה עיוור. הוא אפילו לא מסתכל כדי לראות מי כאן. אין לו עקרונות בשמירה על הבית. למה הוא נושך ללא אבחנה?" אפילו כלפי כלבים הם לא הוגנים. איזה מין אנשים הם? (הם לא בני אדם.) הם חושבים שכל מה שהם עושים הוא נכון והגיוני, ותואם לדברים חיוביים; הם אפילו סבורים שהם דבקים בעקרונות-האמת. אך כשמדובר בדבר כלשהו לא הוגן שהם עושים או בהיגיון מעוות כלשהו שהם מבטאים, הם אף פעם לא חושבים שהדבר שגוי, וגם אף פעם לא מתקנים זאת. אם אתה נוזף בהם או חושף אותם, הם לא מקבלים זאת. מהי התוצאה הסופית? התוצאה היא שהם דבקים בעקשנות בטענותיהם ובעקרונותיהם כביכול, ואפילו מתנהגים כאילו הם התגלמות הצדק ושופטים את כל העניינים. למעשה, נקודת המבט והעמדה שמהן הם מעריכים את נכונות הדברים עוינות לחלוטין ביחס לעקרונות-האמת ומנוגדות להם, אך הם עצמם אף פעם לא מבינים זאת. הם פולטים המון דברי כפירה וטענות מופרכות, דבקים בעקשנות במילים אלה ואפילו מתנגדים לאמת ומנסים להתווכח עם מי שמסוגלים להבחין בין טוב לרע ולהבין את האמת. איזה מין אנשים הם? הם אנשים בלתי הגיוניים. גם אם מה שהם עושים ומתעקשים עליו לא נחשב שגוי בעיני אנשים, אם נשפוט על פי ביטוייהם וגילוייהם הרבים, הם בשום אופן לא ניחנים בתכונות האנושיוּת יושרה, טוב לב והיגיון. די בהסתכלות על האופן שבו הם מתייחסים לאנשים, למאורעות ולדברים השונים בחיי היומיום, בשביל להיווכח שאפילו ההערכה שלהם לגבי ילד או כלב היא מעוותת – כל כמה שהכלב שלהם עצמם רע, הוא למרות זאת הטוב ביותר בעולם; וכל כמה שכלבו של מישהו אחר טוב, הם לא מסוגלים להגיד עליו ולו דבר אחד טוב. הם בשום אופן לא יעריכו אדם או עניין באופן הוגן, לא כל שכן יתייחסו באופן הוגן לאדם או לעניין כלשהו. באנושיות שלהם יש רק תחושות ודעה קדומה. הם מגנים רק על האינטרסים האישיים שלהם ועל כל האנשים, המאורעות והדברים הקשורים אליהם. פרט לכך אין לתחושתם דבר בחיים ששווה לעשותו. בכל קבוצת אנשים ובכל עניין, איכות הטבע שהם מבטאים היא עיוות כל האנשים, המאורעות והדברים האובייקטיביים, והצגתם באופן מסולף. הם מעריכים אותם ומתייחסים אליהם לחלוטין על פי מחשבותיהם והשקפותיהם האישיות, או על סמך השאלה אם הם מועילים להם.

אנשים מסוג זה, שאין להם תכונות אנושיות, אינם ניחנים בהגינות, בטוב לב ובהיגיון של האנושיוּת. אם נשפוט על פי ביטויים אלה, האם לא קשה להתמודד עם אנשים כאלה? (כן.) קשה להתמודד איתם וקשה להסתדר איתם. אף פעם אינך יכול לגרום להם לקבל מחשבות והשקפות נכונות, מכיוון שאין להם היכולת לקבל דברים חיוביים. משמעות הדבר היא שהם אינם ניחנים בתנאים הדרושים כדי לקבל מחשבות והשקפות נכונות כלשהן. לכן מחשבות והשקפות נכונות ודברים חיוביים רבים מתפרשים על ידם באופן שגוי ומסולפים על ידם, ולאחר סילופם הם הופכים למחשבות, להשקפות ולטענות השונות המיוחדות לאנשים מסוג זה. גם אם הם מאמינים באל, לא משנה כמה מדברי האל הם קראו או לכמה דרשות ולכמה שיתופים הם האזינו, הם תמיד דבקים בליבם במחשבות ובהשקפות המופרכות שלהם, ולעולם לא מרפים מהן. גם כשהאל מספק להם את האמת, הם לא מסוגלים לקבל מחשבות והשקפות נכונות מהאל, וגם מן הנמנע שהם יתייחסו לאדם או לעניין כלשהו בתיאורים נכונים ובדרך נכונה או שיאמדו אותם באופן זה. על סמך תכונות אנושיותם, הם רק יתמידו בהתייחסותם לכל מיני אנשים, מאורעות ודברים על פי המחשבות וההשקפות המופרכות והמיוחדות שלהם. ניתן אפוא לראות כי אצל אנשים כאלה יש צביון נוסף בולט בבירור מעבר לצביונותיהם הגאוותניים והערמומיים, והוא היותם עיקשים במיוחד. הביטוי הספציפי לכך הוא שהם עקשנים, טיפשים, נוקשים ואפילו צרי אופקים במיוחד. כשאתה מתקשר עם אנשים כאלה ודן עימם בנושאים מסוימים, או כשאתה מתמודד עימם בעניינים מסוימים בזמן שאתה מתרועע איתם, אתה נוכח שגישותיהם וצביונותיהם בהתמודדות עם עניינים הם עיקשים, טיפשיים ונוקשים במיוחד. עניין נכון או מחשבה והשקפה נכונות, שברי כי לאדם רגיל קל מאוד לקבל, כשמדובר בהם קשה להם מאוד לקבלם, וקבלתם כרוכה במכשולים רבים. בסופו של דבר אינך יודע אם לצחוק או לבכות, ואתה מרגיש שהאדם הזה בעייתי במיוחד: "למה עניין כל כך פשוט הופך לבעיה קשה אצלו? האם הוא בכלל אנושי?" לגרום להם לקבל עניין נכון או השקפה נכונה זה מפרך כמו לגרום לזאב לוותר על בשר ולאכול במקום זה ירקות שונים. זה כמו לבקש מהם שישנו את סיווגם – עד כדי כך זה קשה. ייתכן שבעניין פעוט כלשהו אתה מקדיש זמן רב להסברים ויוצא מגדרך כדי לשכנע אותם לקבל זאת, וגם זה בקושי, אך כשמתעורר עניין אחר צביונם העיקש יוצא שוב לאור ומתבטא בצורה מובהקת במיוחד – כשהם מפגינים את הבנתם המעוותת ואת עקשנותם, וכן את היותם טיפשים, נוקשים וצרי אופקים. ככל שתהיה יותר במגע עם אנשים כאלה ותזכה בתובנות רבות יותר לגביהם, תגלה שמהויותיהם של אנשים שונות. כשמדובר במהותם של אנשים כאלה, ייתכן שתצטרך להשקיע מאמץ אדיר כדי להגיע אליהם ולהסביר דברים באופן ברור בנוגע לעניינים מסוימים חסרי חשיבות, ובסופו של דבר תשיג, בקושי רב, כמה תוצאות. עם זאת, כשמדובר בסוגיות של השקפה ועמדה, או בעניינים חשובים, אינך יכול אף פעם לתקשר איתם. בנקודה זו תדע שיש סיווגים של אנשים, ושהסיווג של כל אחד ואחד הוא שונה. אם שני אנשים אינם יכולים לתקשר בצורה חלקה או לשתף פעולה בהרמוניה, ואינם יכולים להגיע במהירות להרמוניה ולהסכמה על השקפותיהם בעת דיון בכל עניין שהוא, אות הוא שסיווגיהם שונים. מכיוון שבאנושיותם של אנשים מסוג זה שאינם יודעים מה נכון ומה לא נכון חסרה היכולת להבחין מה נכון ומה לא נכון, הם לעולם לא יבינו מדוע מחשבות והשקפות נכונות בעליל, מילים נכונות ועניינים נכונים, הם נכונים, או במה טמונה נכונותם. הם יאמרו: "למה מה שאתה אומר הוא נכון? למה מה שאני אומר לא נכון? איך בדיוק מה שאתה אומר נכון?" לפעמים, כדי להוכיח שמה שאתה אומר הוא נכון, עליך להציג עובדות ולנמק דברים, לתת דוגמאות רבות ולערוך השוואות רבות, תוך השקעת טרחה רבה ומחשבה רבה עד שיעלה בידך להסביר להם בבירור עניין אחד. אחרי שתצליח בכך סוף סוף, עדיין תצטרך להשקיע מחשבה רבה ולטרוח רבות כדי להסביר להם בבירור את העניין הבא שמתעורר. אם תמיד תעשה כן, עם הזמן תגלה שבסופו של דבר לא ניתן לשנות את סיווגו של אדם, ושטרחתך הייתה לשווא. גם אם תשקיע מאמץ רב ותתלה בהם תקוות גדולות, התוצאות שתקבל תהיינה זעומות, מכיוון שאין בכוחו של איש לשנות סיווג של אדם. אם אדם אפילו לא יודע מה נכון ומה לא נכון, יש רק מהלך אחד שיכול לשנות את הסיווג שלו, והוא לחזור לצורתו המקורית כדי להתגלגל מחדש. אם יהיה לו מזל, הוא יתגלגל מחדש כבן אדם; אם לא יהיה לו מזל והוא יתגלגל שוב כדבר-מה שאינו אדם, אפסה התקווה לגרום לאנשים כאלה לדעת מה נכון ומה לא נכון. כאלה הם פני הדברים.

באדם מסוג זה, שאין לו תכונות של אנושיות, ניכר מאפיין נוסף בעת התרועעות עם אחרים: הוא מאתר כל מיני פגמים אצל הזולת, אך כשהוא עצמו סובל מהם, הוא לעולם לא יודה כי אלו פגמים. אנשים כאלה פשוט אינם מסוגלים למצוא בזולתם שום יתרונות או מעלות; הם רק מאתרים את פגמי הזולת וחושפים את חולשותיהם של אחרים, ומשתמשים בכך כתירוץ כדי לומר שאחרים אינם יכולים לשתף איתם פעולה בהרמוניה. הם גם טוענים כי חוסר היכולת לשתף פעולה בהרמוניה הוא באשמת כל האחרים, שזקוקים למודעות עצמית, בעוד הם עצמם חפים מכל אשם. מהי הבעיה כאן? בהתנהלותם ובהתמודדותם עם דברים, אנשים כאלה אף פעם אינם מתייחסים לאחרים באופן רציונלי, וגם אינם מסוגלים להתייחס לבעיותיהם האישיות בדרך רציונלית, נכונה והוגנת. האם לדעתכם גישתם לטיפול בעניינים ולהתייחסות לאנשים היא נכונה או לא נכונה? (לא נכונה.) אך האם הם יודעים זאת? (לא.) הם תמיד מעריכים אחרים ומביטים עליהם מעמדה של עליונות מוסרית. הדרך שבה הם רואים אחרים, ונקודת המבט שלהם, כרוכות בשימוש משל עצמם ב"נכון ולא נכון", כביכול, לצורך הבחנה באחרים. הם רואים כל דבר שאחרים עושים כשגוי וכנחות מהם. כשמתעוררת מחלוקת והם אינם מסוגלים לשתף פעולה בהרמוניה, הם מאמינים שזו לחלוטין הבעיה של אנשים אחרים ושאחרים גרמו אותה, שלאחרים יש צביונות מושחתים, ושהאחרים הם מי שצריכים לשנות דברים ולהשתנות. בעיניהם האחרים מלאים בפגמים ובבעיות ולא ניחנים ולו במעלה אחת, בעוד הם עצמם שופעי יתרונות וכלילי המעלה. האם תאמר שלאנשים כאלה יש היגיון? (לא.) האם עיניהם של אנשים ללא היגיון משמשות למטרה כלשהי? (לא.) הם פשוט אינם מסוגלים לראות את היתרונות והמעלות שיש לכל מיני אנשים. אדרבה, הם נתפסים לחסרונות של אחרים – שלמעשה, אולי אינם בהכרח חסרונות – ומנפחים אותם מעבר לכל פרופורציה. הכול בסדר כל עוד לא מתעוררות בעיות, אך ברגע שצצה בעיה, הם נתפסים לחסרונות של הצד השני ואינם מרפים, ואומרים: "במה אתה טוב ממני? אם אתה טוב ממני, למה הבעיה הזו בכל זאת קרתה?" התרסתם המושרשת עמוק מתפרצת, וכל השקפותיהם האמיתיות הפנימיות נחשפות. הם אף פעם לא רואים אנשים, מאורעות ודברים בדרך רציונלית. בעיניהם, כל ביטוי מצד אנשים אחרים הוא בעיה ופגם. על פי מחשבותיהם והשקפותיהם, דבר מזה אינו עומד ברף; הכול שגוי, הכול דברים שליליים, והכול תירוץ עבורם לחרוץ משפט. קשה להתמודד עם אנשים כאלה. אין להם המצפון וההיגיון של אנושיות רגילה, כך שבעומק ליבם ה"נכון ולא נכון" כביכול שלהם פירושו פשוט שכל מה שהם חושבים לנכון הוא נכון, וכל מה שהם חושבים ללא נכון הוא לא נכון. הם אומדים את נכונותם של אנשים, מאורעות ודברים על סמך הערכתם והעדפותיהם שלהם, וגם על סמך האינטרסים האישיים שלהם. הם לא יראו אנשים ודברים באופן הוגן. כל אדם וכל דבר שהם לא אוהבים, כל מה שאינו תואם להם, שלא מועיל להם, או כל מי שמזלזל בהם, חוסים תחת מה שהם מכלילים כשגוי ורע, ללא כל מקום לדיון. לא רק שקשה להתמודד עם אנשים כאלה, הם גם מפחידים. אם יש אדם כזה סביבך, ברגע שכל מחשבותיו והשקפותיו מובעות, אופיו נחשף במלואו. אתה יכול לראות בדיוק מה נמצא עמוק בנשמתו, מה הוא אוהב, מהם צרכיו, ואל מה הוא חותר. הדברים הללו שאתה רואה אצלם עשויים לגרום לך לסלוד מהם לכל חייך. מובן כי כאשר כל הבעיות הללו שלהם ייחשפו, תהיה לך התשובה בנוגע לביטויים שלהם כגון הבנתם המעוותת; העקשנות, הטיפשות והנוקשות; והנטייה לסילופים שהם חושפים בשל צביונם העיקש. מהי התשובה הזו? התשובה היא שאנשים כאלה אינם ניחנים באנושיות רגילה – כלומר, אין להם מצפון והיגיון של אדם; הם אינם בני אדם. לו היה להם מעט מצפון והיגיון, הם לא היו נאחזים בהיגיון מעוות ומדברים עליו כאילו היה נכון. לאחר שהאזינו לדרשות כה רבות תוך כדי אמונתם באל, לכל הפחות היה עליהם להבין מעט מן האמת, והשקפותיהם על דברים היו צריכות להשתנות במידת מה. אז מדוע הם עדיין רואים דברים תוך שימוש בהשקפות של כופרים, ומתייחסים להשקפות שגויות ולהיגיון מעוות כאל נכונים וכאל האמת, ואפילו מגנים את האמת ודברים חיוביים, ומוקיעים דברים נכונים כדברים שליליים? כאשר מחשבותיהם והשקפותיהם השגויות נחשפות, אתה מקבל את התשובה. אין פלא שהם יכולים לומר כל כך הרבה דברים בחיים שהופכים את היוצרות ומסלפים עובדות – דבר זה נובע מסירובם המוחלט לקבל את האמת. מכיוון שיש להם התכונה של סלידה מהאמת, אך הגיוני שהם יחשפו את הדברים האלה. זה לא נובע מהאופן שבו הוריהם חינכו אותם, וגם לא מהשפעת הסביבה, קל וחומר לא ממה שהחברה לימדה אותם; זוהי איכות האנושיות שלהם. הם סולדים מהאמת; זו תכונתם. מה שאדם אוהב, סוג האנושיות שהוא חושף, מה שהוא חושף באופן טבעי בחיי היומיום, ומצבו הרגיל בחיים – כל אלה תלויים בתכונותיו. אין בכוחו של איש לשנות תכונות של אדם. בדיוק כמו נחש: מכיוון שתכונתו היא נכלוליות, הוא לעולם לא יזחל בקו ישר. בדיוק כמו סרטן: הוא הולך הצידה, וגם אם תשים אותו במקום צר, הוא עדיין ילך הצידה. אלה הן התכונות שלהם, ותכונות אינן ניתנות לשינוי. אם אדם אינו מסוגל להבחין בין טוב לרע או לדעת מה נכון ומה לא נכון, אפשר לומר שמאפיין זה הוא תכונה שלו. מכיוון שהוא ניחן בתכונה זו, הוא חושף באופן טבעי דברים רבים הקשורים אליה בחיי היומיום שלו – דבר זה נורמלי ביותר.

כשמדובר בתחושות או בהתמודדות עם דברים, יש אנשים שאינם יודעים מה נכון ומה לא נכון. הם גם אינם יודעים מה נכון ומה לא נכון בכל הנוגע להתנהלות בין גברים לנשים. לדוגמה, הם אינם יודעים איזה מרחק יש לשמור בעת אינטראקציה והתרועעות עם בני המין השני, מאילו נושאים, הערות ודרכי פעולה עליהם להימנע, או לאילו פרטים עליהם לשים לב בדיבורם ובהתנהגותם בחיי היומיום. קשה להבין זאת – האם לא כל האנשים הרגילים יודעים שחייבים להיות גבולות בין גברים לנשים בהתרועעותם עם בני המין השני? (כן.) האם זה משהו שצריך ללמד? ייתכן שהורים יצטרכו ללמד זאת את ילדם, אך כשהוא גדל ונעשה נבון יותר, הוא מבין את הדברים האלה באופן טבעי בלי שמשפחתו או החברה יצטרכו ללמד אותו אותם. זה משהו מולד, הלא כן? הידיעה שיש גבולות בין גברים לנשים היא תכונה של אנושיות. התכונות של אנושיות כוללות מצפון והיגיון, כך שאנשים בהחלט יודעים מהי תחושת בושה. אם יש לך תחושת בושה, אתה יודע כיצד להתייחס לבני המין השני. אם אינך יודע, ואתה פועל ללא תחושת בושה – בלי לדעת איזו דרך פעולה היא טובה ואיזו רעה, איזו דרך היא הולמת ורציונלית, ואיזו דרך מוגזמת וחוצה את הגבול – יש בעיה באנושיות שלך, מכיוון שזהו דבר-מה מינימלי שאדם רגיל אמור לדעת לכל הפחות. אם אדם יודע את הדברים הללו ומסוגל לדבוק בהם, הוא ניחן במצפון ובהיגיון של אנושיות; אם הוא אינו יודע אף אחד מהדברים הללו, ואף צריך שאחרים יתזכרו אותו וירסנו אותו – יש לו בעיה גדולה. ישנו סוג אחד ספציפי של אנשים שבחברת אחרים אינם מוכנים לשבת עם בני מינם, אלא יושבים ספציפית ליד בני המין השני ומתקרבים אליהם מאוד – הם אינם מנסים להימנע מכך. כשאחרים מעירים בשקט לאדם כזה, הוא אפילו חושב שזה מוזר, ואומר: "מה רע לשבת קרוב זה לזה? מה כבר אנחנו יכולים לעשות בפומבי? אני אדם בוגר – האם אני צריך שתשגיח עליי? למה אתה תמיד נטפל אליי?" יש להם אפילו החוצפה לומר: "מה כבר אנחנו יכולים לעשות בפומבי?" – האם יש להם בכלל תחושת בושה? (לא.) האם העניין הוא שהם באמת צריכים לעשות משהו? או שמא, כל עוד הם אינם עושים דבר, הם לא צריכים לשמור על גבולות בין גברים לנשים? האם אין הבחנה בין גברים לנשים? (כן.) אם כך הם פני הדברים, אמורים להיות גבולות ביניהם, והשמירה על הגבולות הללו מוּנעת מתוך תחושת הבושה שבאנושיוּת. אם יש לך תחושת בושה, בעת אינטראקציה עם בני המין השני אתה תשמור באופן טבעי לגמרי על גבולות; לא תצטרך שאחרים יפקחו עליך, וגם לא תצטרך שהסביבה תרסן אותך – אתה מסוגל לעשות זאת בעצמך. אם חסרה לך אפילו מעט תחושת הבושה הזאת ואתה צריך שאחרים ישגיחו עליך ויעירו לך – אדם כמוך נתון בסכנה גדולה. אנשים מסוימים מתייחסים בקלילות רבה במיוחד לעניינים שבין גברים לנשים, ולעתים קרובות יקרצו לבני המין השני וישלחו אליהם ידיים ומבטים מפלרטטים. יש אנשים שאוהבים במיוחד להתרברב בפני בני המין השני. ככל שנוכחות המין השני רבה יותר, כך הם נעשים פרועים ונרגשים יותר, ומתרברבים במשנה מרץ. בעיני אחרים דבר זה בלתי הולם ובלתי מכובד, ובכל זאת הם עצמם אינם מרגישים שזו בעיה, וגם מצפונם אינו מוכיח אותם. הם דווקא חושבים: "זה נורמלי לחלוטין. האם לא כך אמור להיות בין גברים לנשים? האם נשים לא הובאו לעולם הזה למען גברים? וגברים למען נשים? מה רע שקצת נהנים ביחד? האם זה לא דבר משמח? לחיות ברצינות כזו כמוכם זה כל כך מעייף! האם לא שמעתם אנשים אומרים ש'שילוב של גברים ונשים בעבודה מקל את הנטל'?" כפי שאתה רואה, כל מחשבה או השקפה מקובלות עליהם. במיוחד הם מקבלים במלואן את המחשבות וההשקפות המופרכות הללו, אך אינם מקבלים כלל אמירות חיוביות, ואף מתנגדים להן, מפריכים אותן ודוחים אותן. אם תנסה להזכיר להם זאת, הם יחושו רתיעה, ובליבם ישנאו אותך ויתייחסו אליך בעוינות. הם אינם מוכנים לקבל עצה מאף אדם, ומתעקשים לפעול בדרך זו. אנשים מסוימים עשויים לאבד שליטה או להתמסר לרגע לחוסר זהירות, ולפעול מדי פעם בהפקרות מסוימת. הם חשים אי-נוחות מבפנים ומרגישים שעליהם להיזהר בעתיד בלי שאחרים יתזכרו אותם. זה הביטוי שאמור להיות לאדם הניחן במצפון ובהיגיון. אבל אנשים מסוג שונה זה כבר הרחיקו לכת וחצו את הגבול יתר על המידה; הם כבר מתענגים על תאוות הבשר. רבים אינם יכולים לשאת את המראה הזה. אם הם ימשיכו כך, הם ימיטו סכנה על עצמם, והאל ידחה אותם בתיעוב ויסלקם. ולמרות זאת לא אכפת להם, והם אומרים: "איזו סכנה יכולה להיות בהתענגות על תאוות בשרים?" למעשה אין להם שום מודעות. נשים מסוימות בשנות העשרים לחייהן מתרועעות בקלילות עם בני המין השני ונשארות ללון בבתי גברים. אם הדבר היה נודע ברבים, זה היה הורס את המוניטין שלהן, ובכל זאת, משום מה, לא אכפת להן. האם לאנשים כאלה יש תחושת בושה? (לא.) אין להם שום תחושת בושה. בין שזה גבר או אישה, אם אין לאדם רף מינימלי בליבו בכל הנוגע לעניינים שבין גברים לנשים, והוא אינו יודע את משמעות המילה "בושה" – הדבר מאשר לחלוטין שהוא אינו ניחן בתכונות של אנושיות. אם אדם אכן ניחן בתכונות של אנושיות, והוא טועה מדי פעם בקשר לבני המין השני או עושה דבר-מה מרחיק לכת, הוא יתחרט על כך כל חייו. בכל פעם שהוא יחשוב על כך, פניו יסמיקו והוא יחוש עקצוץ קל בליבו; הוא ירגיש חוסר נוחות ומועקה, לא ירצה להעלות שוב את העניין, ויקווה שדבר כזה לעולם לא יישנה עוד בעתיד. עבורו מה שהוא עשה הוא כתם לכל החיים. לאנשים רגילים יש תחושת בושה ורף מינימלי בכל הנוגע לעניינים שבין גברים לנשים; הם ישלטו בעצמם וירסנו את עצמם ולא יעשו דברים כאלה. גם אם הם לרגע יאבדו שליטה ויעשו טעות עם בני המין השני, הם יתחרטו על כך. הם לא יוסיפו חטא על פשע, וגם לא ירשו לעצמם להתהולל ולהידרדר כשהסביבה מאפשרת זאת, אלא הם ישלטו בעצמם. כיצד משיגים זאת? זו התוצאה הברוכה שאתה משיג כשהמצפון וההיגיון שלך מרסנים אותך. המצפון וההיגיון שלך ירסנו ויווסתו אותך, ויסמנו לך את הרף המינימלי, שהוא גם אמת המידה המינימלית שלך לטיפול בעניינים כאלה; כלומר, הם יעזרו לך להימנע מחציית הרף המינימלי הזה ולהימנע מעשיית דברים כאלה. ברגע שחולשה או סיבה מיוחדת כלשהי ימנעו ממך זמנית להתגבר על הדחפים שלך, וכך יגרמו לך לעשות טעות עם בני המין השני, בעומק ליבך אתה תחוש גועל וסלידה, ואפילו תחוש חרטה לכל חייך – ודבר זה לא יישנה בחיים האלה. אולם לאנשים חסרי אנושיות לא אכפת כשהם עושים דברים כאלה. הם אפילו מפיצים זאת בכל מקום ובודקים איך הם מדורגים בהשוואה לאחרים, וחושבים שזוהי מיומנות ויכולת, שזה נקרא קסם אישי, ושזו רכישת יתרון – ושיהיה בזבוז לא לעשות זאת. אם לאנשים כאלה תהיה הזדמנות, האם הם יעשו דברים כאלה שוב? התשובה היא בהחלט כן – הם ללא ספק יעשו זאת. הם אף פעם לא מצטערים על כך שעשו דברים כאלה, אדרבה, הם מתפארים בהם. האין זה מגעיל? (זה מגעיל.) מאכזב מספיק שהם לא מצטערים, אבל הם אפילו מתפארים, שזה מגעיל עוד יותר. מה שהם עושים גורם לאחרים לחוש בוז, ובכל זאת הם עצמם אינם חשים כל בושה; אנשים כאלה אינם ראויים להיקרא בני אדם. הם לעתים קרובות עושים דברים מבישים כאלה, ובכל זאת אינם חשים בושה, חרטה או צער, ואם תיקרה בידם הזדמנות או שהתנאים יאפשרו זאת בעתיד, הם יחזרו על כך – זהו ביטוי לכך שאין להם שום תחושת בושה. אימרו לי, אם כן, אם אדם כזה אינו מיישם בפועל את האמת, האם הוא יצטער או יחוש תוכחה? (לא.) נכון, הוא גם לא יצטער או יחוש תוכחה. למה? (מפני שאין לו מצפון או היגיון.) כשמדובר בדברים מבישים, אדם חסר מצפון או היגיון אינו חש בושה בעשיית דבר-מה שהיה מביש אפילו בעיני כופרים, והוא גם לא מצטער כשהוא עושה זאת. על אחת כמה וכמה הוא לא יצטער כשהוא יעשה דברים שמנוגדים לאמת, נכון? (נכון.) בעיני כופרים, אי יישום בפועל של האמת ואי חתירה אל האמת הם נורמליים לחלוטין; זה לא נחשב למביש, וגם לא נחשב כמנוגד למוסר האנושי, מכיוון שכך הם רוב האנשים. אי לכך דבר זה לא גורם לאדם כזה להרגיש מאום. כשאדם רגיל נגזם מכיוון שהוא נכשל ביישום בפועל של האמת ופועל בניגוד לעקרונות, הוא חש תוכחה בליבו ומצפונו אינו שקט מכיוון שיש לו מצפון והיגיון. אך כאשר אדם חסר מצפון והיגיון עושה דברים חסרי בושה או דברים שמעוררים באחרים בוז וגועל, הוא אינו מרגיש חוסר נוחות או מועקה. מנקודת מבטו, האין זה נורמלי לחלוטין מבחינתו לא ליישם בפועל את האמת? אין לו שום מודעות, ולכן אנשים כאלה הם חסרי תקנה.

אימרו לי, האם רבים הם מי שמסוגלים להבחין בבירור בין טוב לרע, בין מה שנכון למה שלא נכון? הביטו באנשים מסביבכם, כולל בני משפחה, חברים ועמיתים לעבודה, ואז הביטו באחים ובאחיות. בקרב האנשים האלה, האם מי שמסוגלים להבחין בבירור בין טוב לרע, ובין מה שנכון למה שלא נכון, הם רבים או מעטים? (הם מעטים מאוד.) אין רבים שיודעים מה נכון ומה לא נכון. כלומר אין בעולם הזה אנשים רבים הניחנים באנושיות הגונה וטובת לב, אין רבים שהם הוגנים ואובייקטיביים בדיבורם ובמעשיהם, ושאינם משתוללים ועושים דברים רעים, ואין רבים שמדברים בהיגיון ושאינם משתמשים בטיעונים מעוותים. במיוחד בקרב כופרים, אנשים כאלה הם מעטים ביותר. כאשר אתה בא במגע עם כופר כלשהו, די שתשמע אותו מדבר כדי שתדע איזה מין אדם הוא. יש יותר מדי חוסר דיוק וזיוף בדבריהם של כופרים. רובם אינם מדברים בצורה הוגנת ואובייקטיבית; הם מדברים על סמך תחושותיהם ולשם הגנה על האינטרסים האישיים שלהם. לא משנה אילו מילים שגויות הם אומרים או אילו דברים שגויים הם עושים, בעומק ליבם אין להם שום מודעות לכך. אם מאמין באל דומה לכופר בכך שהוא לא יודע מה נכון ומה לא נכון בדיבורו ובמעשיו, והוא דבק בעיוורון במילים שהוא אומר ובנקודות המבט השגויות שלו ומתייחס לנקודות מבט שגויות כאל דברים חיוביים וכאל האמת, ואף משתמש בהן כדי להחליף את האמת ואת דברי האל – האם יש תקווה כלשהי שאדם כזה ייוושע? (לא.) יש המאמינים באל עשרים או שלושים שנה, או אפילו חיים שלמים, אבל לעולם אינם יודעים מהם דברים חיוביים ומהם דברים שליליים, וגם אף פעם לא מבינים בבירור מה נכון ומה לא נכון. כל עוד דבר-מה מועיל להם, הם אוהבים אותו ומגנים עליו; אם הוא אינו מועיל להם, הם אומרים שהוא רע ושגוי, ודוחים אותו. עד כה הם חיו על פי הפילוסופיה הזו להתנהלות בעולם ועל פי גישה זו שלהם, ולמרות זאת הם עדיין טוענים שהם מאמינים באל ורוצים להיוושע – האין זו בדיחה? (כן.) הם גם טוענים שהם חסידי האל ועדים של האל. במה הם יכולים להשתמש כדי לשאת עדות לאל? הם אפילו אינם יודעים מה נכון ומה לא נכון, ולמרות זאת טוענים שהם רוצים לשאת עדות לאל – האין זו שטות מוחלטת? האם האל ישתמש באנשים מבולבלים כאלה כדי שיישאו לו עדות? (לא.) זו תהיה חרפה לאל שאנשים כאלה יישאו לו עדות. הם אף פעם אינם מרגישים שהאל עושה דבר-מה נכון. אם בוחנים זאת על פי מחשבותיהם והשקפותיהם, דברים רבים שהאל עושה אינם תואמים את מחשבותיהם והשקפותיהם, וגם אינם תואמים את תפיסותיהם, וכמובן גם אינם תואמים את האינטרסים הגשמיים שלהם. לעתים קרובות דברי האל או עבודת האל מנוגדים למשאלותיהם, לשאיפותיהם ולרצונותיהם האישיים, ולאינטרסים האישיים השונים שלהם. לכן קשה מאוד לגרום לאנשים מסוימים שמאמינים באל זה עשר או עשרים שנה לומר מילה אחת שיוצאת מהלב, ולומר שכל מה שהאל עושה הוא נכון וחף מטעות. אפשר לומר שדבר-מה חבוי בליבם. לאחר שהאמינו באל כל השנים הללו, יש להם ניסיון ממקור ראשון: הם מרגישים שרצונותיהם לא באו על סיפוקם; הם רצו להיות נושאי משרה אך הדבר לא הסתייע, והם רצו לזכות בברכות אך לא קיבלו אותן. לכאורה בית האל מתייחס אליהם בחוסר הגינות. יש בליבם תלונות ותחושת קיפוח, שאותן הם רוצים להשמיע אך נבצר מהם לעשות כן; הם חוששים שאם ידברו גלויות, הם יפגעו באל, יספקו בידי אחרים קרדום לחפור בו נגדם, או לא יצליחו לשמור על תדמיתם הטובה בליבם של אנשים. לפיכך הם אוצרים בתוכם דברים רבים. רק בגלל שהם לא אומרים זאת בקול, אין פירוש הדבר שאין להם מחשבות או דברים מסוימים על ליבם. ומהם אותם "דברים" כביכול? אין אלה ההבנה והידע החיוביים על האל ועל עבודתו שיש לאותם אנשים, אלא חוסר ההבנה שלהם, ההתרסה והטינה שלהם כלפי האל, כמו גם העוולות שהם מאמינים שנגרמו להם, שהצטברו במשך כל כך הרבה שנים של אמונה באל. אך מכיוון שהם מאמינים באל, הם אינם יכולים לומר זאת. מדוע יש בליבם כל כך הרבה דברים שהם אינם יכולים להשמיע? גם לכך יש סיבה. נקודה זו לבדה די בה כדי להראות שהם לא ממש הבינו את האמת, אף על פי שהאמינו באל שנים רבות. באמונתם באל הם אינם מתייחסים ברצינות לחתירה אל האמת. לא משנה מה קורה להם, הם אינם בוחנים דברים על פי דברי האל, וגם אינם מחפשים את האמת כדי למצוא נתיב ליישום בפועל. הם מעולם לא קיבלו את דברי האל כַאמת וכחיים. הם אינם מוקירים את האמת או מייחסים לה ערך, והם גם אינם רציניים לגבי אופן היישום בפועל של האמת. בשנות אמונתם הרבות באל, הם תמיד התייצבו כנגד האל כשהם בוחנים את דבריו, נוברים בהם ומטילים בהם ספק, ואף מתנגדים להם או מעריכים ושופטים את דבריו ואת עבודתו באמצעות נקודות מבטם ה"נכונות" כביכול. לכן, לאחר שהאמינו באל שנים רבות, הם סוף סוף אומרים משהו מהלב: "מה הרווחתי מהאמונה באל?" משתמע מכך שהם לא הרוויחו ממנה דבר. בליבם הם מאמינים שהם סבלו רבות ולאורך השנים שילמו מחיר גבוה בעת ביצוע חובתם בבית האל, ואולם רצונם לזכות בברכות ומשאלתם לחתור לתהילה ורווח לא באו על סיפוקם. יש שאף מאמינים שהאל לא תיקן את העוולות שנעשו להם, ולכן הם חשים בתוכם התרסה וטינה ומלאי תלונות. כדי שיזכו בברכות וביעד שלהם אין להם ברירה אלא לבצע, בתחושת קיפוח, מעט עבודה בבית האל לביצוע חובתם, אך בסופו של דבר תקוותיהם נכזבות והם אינם מרוויחים דבר. האם קיימים אנשים כאלה? יש לפחות קבוצה מסוימת של אנשים כאלה. העובדה שהם לא הרוויחו דבר לאחר שנים רבות שהאמינו באל נובעת מבעיותיהם האישיות. אין להם יכולת הבנה של האמת, והם הולכים אחר האל ומבצעים את חובתם מתוך כוונה לזכות בברכות. אף על פי שבמידת מה הם השקיעו מעצמם בכנות, שילמו מחיר כבד וסבלו רבות, הם מעולם לא התעניינו בדברים שהאל אומר או באמיתות שהאל מבטא. הם מעולם לא קיבלו אותם אל ליבם, וגם לא התייחסו ברצינות ליישום בפועל של האמת. לכן הם אף פעם אינם יודעים אם הם ניחנים במציאות-האמת או לא. הם חושבים: "אנחנו יכולים לשתף על האמת ואנחנו מבינים כמה אמיתות, אז איך אפשר לומר שאין לנו מציאות-אמת?" אבל הם אינם מסוגלים לכתוב ולו עדות חווייתית אמיתית אחת, אז היכן מציאות-האמת הזו שלהם? במעשיהם ובפעולותיהם הם נוהגים עדיין ככופרים, להוציא שינוי מסוים בהתנהגותם בהשוואה לכופרים. בדרכיהם ובשיטות ההתנהלות שלהם, ובמחשבותיהם והשקפותיהם על כל המאורעות והדברים – במיוחד בנוגע לדברים חיוביים ולדברים שליליים, ובנוגע למה שנכון ולא נכון – הם מעולם לא בחנו דברים על סמך דברי האל או האמת, אלא הם בוחנים הכול על פי מחשבותיהם והשקפותיהם האישיות. הם מאמינים שכל מה שהם אוהבים הוא דבר חיובי, ושכל מה שהם שונאים הוא דבר שלילי. הם אף פעם לא בוחנים אנשים ודברים לאורם של דברי האל, והם אף פעם לא מחפשים את האמת ולא מקבלים את האמת באנשים, במאורעות ובדברים שהם נתקלים בהם – הם פשוט פועלים על פי משאלות ליבם, וחיים ומבצעים את חובתם על פי רצונותיהם, כוונותיהם והעדפותיהם. הם מאמינים שיכולתם לנטוש דברים, להשקיע מעצמם, לסבול ולשלם מחיר, משמעה שהם כבר תרמו תרומה גדולה לאל; הם חושבים שזו המשמעות של אמונה באל, ושזו היא החתירה אל האמת. הם מאמינים בדרכם האישית באל שהם מדמיינים בליבם, ובדרכם האישית חותרים אל האמת. הם חשים ייאוש ואכזבה כאשר גוזמים אותם על כך שבעת ביצוע חובתם הם פועלים תמיד כאוות נפשם, בשרירותיות ובאורח מופקר, או כאשר לא משתמשים בהם למשימות חשובות בבית האל. בסופו של דבר הם מזקקים הכול לאמירה אחת: "מה הרווחתי מהאמונה באל במשך כל כך הרבה שנים?" הם באמת לא הרוויחו דבר. הסיבה לכך שהם לא הרוויחו את האמת היא שהם אינם חותרים אל האמת; אי אפשר להאשים בכך את האל. זאת מכיוון שהאל אינו מפלה איש, וכך גם האמת. נכשלת בהשגת האמת לא מפני שהאל לא נתן לך את ההזדמנות או מפני שהוא לא איפשר לך לשמוע את דבריו, אלא מפני ששמעת את דברי האל ולמרות זאת אינך מהרהר בהם, חושב עליהם, מיישם אותם בפועל או חווה אותם. אינך אוהב את האמת ולכן אינך מקבל אותה. האל לא אטם את עיניך או סגר את ליבך, אלא ההעדפות שלך והמופרכות שלך הן שחסמו את ליבך באופן שאינך מסוגל לקבל את האמת. נכשלת בהשגת האמת לא מפני שהאל לא סיפק לך אותה, אלא מפני שמעולם לא אהבת לקרוא את דברי האל, ואינך מקבל בליבך לא את דברי האל ולא את האמת. אתה מתייחס לאמונותיך ולהשקפותיך כאל האמת שיש לחתור אליה ולהתמסר לה – האם אתה רוצה שאנשים יסגדו לך כאל? עבורך דברי האל ועבודת האל הם רק עניין פורמלי, נוסחה; כלל לא חתרת אל האמת ואל החיים. לכן אמונתך באל יכולה להסתיים רק בדרך אחת – בכך שאכן לא הרווחת דבר. מדוע לא הרווחת את האמת? לא מפני שהאל לא העניק לך חסד, אלא בגלל הנתיב האישי שאתה הולך בו. האל נתן לך הזדמנויות רבות והוא מוכיח אותך ועוזר לך בכנות ובסבלנות, אך אינך מתייחס, וגם אינך מקבל שגוזמים אותך. אתה כל הזמן חותר לזכות בברכות או חותר למוניטין ולמעמד, ולעולם אינך מוותר. הכישלון הסופי שלך בהשגת האמת נובע כל כולו מהנתיב שאתה אישית הלכת בו. לא הלכת בנתיב של חתירה אל האמת. אין לזה שום קשר לאל. האל אינו מפלה איש, וכך גם האמת. בלי קשר לסיווגך, אם אתה בן אדם, תוכל להשיג משהו אפילו בהנחה שיכולת ההבנה שלך את האמת גרועה משהו מזו של אדם רגיל; למרות העובדה שאתה עשוי להבין רק כמה דוקטרינות ולציית לכמה תקנות, עדיין תשיג משהו אם תקשיב לדברי האל בליבך, תקבל אותם ותיישם אותם בפועל. רוב האנשים מסוגלים לכך, אז למה אתה לא? אחרים למרות הכול מקשיבים לדרשות ומבצעים את חובתם, אז מדוע הם יכולים להרוויח את האמת, לבצע את חובתם באופן שעומד בדרישות, להשליך מעליהם את צביונותיהם המושחתים ולהתמסר לאל, ואילו אתה לא יכול? האל סידר לך את הסביבה לבצע את חובתך, בתקווה שתבין את האמת ותהיה מסוגל ליישם אותה בפועל. האל לא עיכב בעדך, אך אתה עצמך תמיד חומד דברים ארציים ואת תענוגות הבשר, אינך אוכל ושותה את דברי האל, ואתה סולד מהאמת ודוחה אותה בליבך. אתה מגן על פילוסופיות השטן, על משנתו ועל ידיעתו כדברים חיוביים וכאמת, תוך התעלמות מדברי האל ומהאמת, ומתייחס אליהם כאל אויב שלך, כאל דבר-מה שמתריס בך. מכיוון שאינך אוהב את האמת בליבך, מדוע אתה מאמין באל? אתה מאמין באל אך אינך מקשיב לדברי האל ואינך מקבל את דברי האל – האם אתה עדיין יכול לקוות להיוושע? אינך מקבל את האמת ואינך משליך מעליך את צביונותיך המושחתים, אז איך תוכל להיוושע? אינך מקבל את דברי האל ואינך חותר אל האמת, ובכל זאת אתה רוצה שהאל יקבל אותך ויכיר בך, אך זו אשליה; זה לא יעבוד. אינך מקבל את דברי האל ואינך מקבל את האמת, ולכן משמעות הדבר היא שבליבך אין מקום לאל. אתה רק תתרחק עוד ועוד מהאל. אתה בסך הכול תהיה כמו כופר; הישועה תהיה ממך והלאה.

ישנם אנשים שבעומק ליבם מעולם לא קיבלו באמת את דברי האל; הם אינם מקבלים ולו מילה אחת של האל. כשבית האל אינו מקדם אותם או משתמש בהם, הם מתלוננים: "איך זה שהאל לא אוהב אותי? מדוע בית האל אף פעם לא מקדם אותי או מציב אותי בתפקיד חשוב? אני מבין אמיתות מסוימות, יש לי שאיפות ונחישות, ואני מוכן להשקיע מעצמי למען האל! אני משכיל ויש לי כוח, ואני מסוגל לסבול ולשלם מחיר – אז מדוע בית האל לא נותן לי הזדמנות? זה לא הוגן להתייחס אליי כך! אחרים מקבלים הזדמנויות, אז למה אני לא? האל אינו צודק!" אם כך, מדוע אינך בוחן אם אתהעומד בעקרונות של בית האל לקידום אנשים ולשימוש בהם? ליבך אטום לאל ואתה מתנגד לדברים שהוא אומר – האם הפנמת את מה שהאל אומר? האם אתה מחפש לפעמים את דברי האל בזמן שאתה עושה דברים? אינך מקשיב למה שאומרים דברי האל, ואף פעם אינך מחפש את כוונות האל או את עקרונות-האמת, אז כיצד בית האל יכול להשתמש בך? גם אם האל מכין עבורך סביבה, ובית האל נותן לך הזדמנות שיקדמו אותך וישתמשו בך, לאיזו עבודה תהיה כשיר? איזו עבודה תוכל לקחת על עצמך? לו היו משתמשים באדם כזה לעבודת הכנסייה, הוא בהחלט היה פועל כאוות נפשו ומבצע מעשים רעים בפזיזות ומחולל שיבושים והפרעות, מה שיכול להוביל לדבר אחד בלבד: סילוק. שתי סיבות ישנן לכך שאנשים מסולקים: האחת היא היותם מנהיגי שקר שאינם מסוגלים לבצע עבודה אמיתית, והשנייה היא היותם צוררי משיח המבצעים מעשים רעים בפזיזות, פועלים על פי דרכם, ואינם מגנים על עבודת הכנסייה או על האינטרסים של בית האל. בסופו של דבר, יש לסלק את שני הסוגים. אינך מקבל אף פעם את האמת, אתה סולד מקריאת דברי האל, ליבך אטום לאל, ואינך מחפש את עקרונות-האמת כשאתה עושה דברים. גם לו האל היה נוהג בך בחסד ומעניק לך הזדמנות, וגם לו בית האל היה מקדם אותך ומשתמש בך, לא היית כשיר לעבודה ולא היית יכול לקחת על עצמך שום עבודה באופן עצמאי. בסופו של דבר עדיין היה צריך לסלק אותך. אתה מקווה שבית האל יקדם אותך וישתמש בך, אך האם צורת החשיבה שלך חיובית? אם מטרתך אינה לבצע את חובתך, להשיג את האמת ולהשיב לאל על אהבתו, הרי שצורת החשיבה שלך אינה מורכבת אלא משאיפות ורצונות; דבר זה נגרם כתוצאה מפעולת הצביון הגאוותן שלך, והאל אינו מקבל זאת. אמור לי, כשאלה ביטוייך, האם בית האל יעז להשתמש בך? לו היו משתמשים בך, הדבר היה מסב לעבודת הכנסייה רק צרות והפסדים. אינך מסוגל לעשות שום דבר כראוי, ולאחר שאתה עושה משהו, כמה אנשים צריכים לתקן את המצב ולנקות אחריך. משום כך בית האל אינו מעז להשתמש בך. יש חשיבות לכל משימה בעבודת הכנסייה – האם אתה יכול לקחת על עצמך את המשימות האלה? אם משהו ישתבש, האם תישא באחריות? אינך כשיר לעבודה ואינך מסוגל ליטול אותה על עצמך, ובכל זאת אתה רוצה שבית האל יציב אותך בתפקיד חשוב – זה מאוד שאפתני מצדך! אם אתה באמת רוצה שיקדמו אותך להיות אחראי לעבודת הכנסייה, מדוע אינך שוקל להצטייד עוד באמת ולהבין אותה עוד? אל תהיה אויב של דברי האל. ותר על מחשבותיך והשקפותיך הנכונות כביכול, וקרא את דברי האל ברצינות. די אפילו בגישה של התמסרות לדברי האל. אין לך אפילו גישה של התמסרות לדברי האל, קל וחומר אינך מקבל אותם. אם אינך מקבל את דברי האל ולמרות זאת רוצה שיקדמו אותך בבית האל ושתבצע עבודה של הכנסייה, לא תחזיק מעמד ולו ימים ספורים לפני שתסולק. נראה כי בעומק ליבם לכל האנשים מסוג זה יש שאיפות משלהם, אך השאיפות הללו לעולם אינן יכולות להתממש וליבם אינו יכול לבוא על סיפוקו. אף על פי שהם מאמינים באל ומבצעים את חובותיהם בבית האל במשך שנים רבות, ומסוגלים לנטוש דברים ולהשקיע מעצמם, היות שליבם תמיד סגור בפני האל ויש להם גישה שמתנגדת לאמת, הם מרגישים שלא השיגו דבר לאחר שהאמינו באל כל כך הרבה שנים. אני טוען: "מה שאתה אומר אכן נכון; באמת לא הרווחת דבר". לו באמת היית מרוויח קצת אמת לאחר שהאמנת באל כל כך הרבה שנים, בהחלט היה לכך ערך רב. לו באמת היו בתוכך אוצרות, בית האל אכן היה אוהב ומוקיר אדם כמוך. למרבה הצער, אינך אדם כזה. מה שהרווחת אינו האמת, וגם לא אוצרות, אלא הוא ראש מלא בתרעומות, התרסה, חוסר שביעות רצון ותלונות. אתה אומר שלא הרווחת דבר, וזה נכון; כך הם אכן פני הדברים. לו באמת היית מבין קצת מהאמת ומשיג קצת מהאמת, לא היו לך בליבך תרעומות, התרסה, תלונות ודברים שליליים אחרים מעין אלה. במקומם היו לך אמונה באל, הבנה של האל, התחשבות באל, התמסרות לאל ויראת האל – כל הדברים החיוביים האלה. מצער שמה שיש בתוכך אינו דברים חיוביים אלא דברים שליליים בלבד. ובכל זאת אתה נאחז בהם בחוזקה וסבור שהדברים הללו הם היקרים ביותר; בעודך נאחז בהם, אתה חושב שאתה צודק ושיש לך תירוץ. זהו רעיון טיפשי. הכעס, השנאה, השיפוט, ההתרסה והטינה האלה שלך אינם האמת. הם כל כולם דברים שבאים מהשטן; הם גידולים ממאירים שנוצרו מהצביונות המושחתים של השטן. עליך לחשוב על דרך לפתור אותם. הדברים הללו אינם יכולים לאפשר לך להשיג ישועה, וגם אינם יכולים לאפשר לך לקבל את האמת ולבוא בפני האל גלוי וחשוף כדי להפוך ליציר בריאה אמיתי ולקבל את ריבונות הבורא וסידוריו. אם, לעומת זאת, תמיד תוקיר את הדברים הללו ולא תוותר עליהם, הדבר רק יגרום לך להתרחק עוד ועוד מהאל, ולהיעשות בהדרגה אפל יותר ולשקוע נמוך יותר בתוכך. בסופו של דבר, זה יוביל אותך לכך שתהיה לך פחות ופחות אמונה באל, ותחוש סלידה גוברת והולכת כלפי דברי האל, עבודת האל, דרישות האל ומהות הצביון של האל. אתה מאמין באל אך מתרחק ממנו בהדרגה עוד ועוד; זה אינו סימן טוב. עבורך, זהו אסון שיביא לחורבן מוחלט. עליך לשנות זאת ולא להיאחז בדברים הללו. אם תיאחז בדברים השליליים הללו, הדבר רק יוביל אותך להרס. מוטב שתעלה את הדברים הללו בגלוי כדי לנתח אותם, ומוטב שתוותר עליהם ותקבל את האמת. יש האומרים: "האם לא אמרת שלאנשים מסוגנו אין יכולת לקבל את האמת?" אין לך יכולת לקבל את האמת, אך אני אומר לך כעת: התרעומות, חוסר שביעות הרצון, ההתרסה, הטינה, השנאה והשיפוט שבתוכך הם כולם דברים שמתנגדים לאל. אם אתה מבין זאת ומסוגל להבחין בבעיות שבתוכך, עליך לוותר על הדברים הללו. יש האומרים: "איני מבין את האמת, ולכן איני יודע כיצד לוותר". אם כך, האם אתה יודע כיצד לציית לתקנות? פשוט עשה כל מה שדברי האל אומרים לך לעשות. לדוגמה, האם אתה מסוגל להימנע מעשיית רע? האם אתה מסוגל להימנע משיפוט של האל? האם אתה מסוגל לעשות יותר דברים טובים? האם אתה מסוגל לא ללכת אחר עושי רע? האם אתה מסוגל לפתוח את ליבך לאל? האם אתה מסוגל לדווח לבית האל על בעיות כשאתה מגלה אותן? האם אתה מסוגל לדבר מהלב כשאתה מתפלל לאל? האם אתה מסוגל שלא לבצע את חובתך כלאחר יד? אם אתה מסוגל לעשות את הדברים הללו, עדיין יש לך תקווה. אם אינך מסוגל לעשות אפילו את הדברים הללו – אומר לך את האמת: אתה חסר תקנה. מה שצפוי לך אינו אור אלא חושך. אתה עדיין אדם ששייך לשטן, ואינך יכול להיוושע.

גם כשאדם אינו מבין את האמת, אם הוא ניחן במצפון ובהיגיון, הוא מסוגל במידה מסוימת להבחין מה נכון ומה לא נכון, ולא משנה מה נקרה בדרכו. אולם אנשים חסרי מצפון והיגיון, בעניינים רבים אינם יודעים מה נכון ומה לא נכון, ודבר זה גורם לאחרים לחשוב שהם מוזרים ביותר. כשאנשים באים איתם במגע או מטפלים יחד איתם בעניינים, דברים רבים אינם מסתדרים איתם, ומילים רבות אינן חודרות אליהם. יתר על כן, מחשבותיהם והשקפותיהם בלתי שגרתיות וקיצוניות ביותר, ובעיני אנשים הן בלתי נתפסות, כאילו מעולם לא חיו בעולם האנושי. הם אינם מבינים דברים רבים שבאופן אוניברסלי מוכרים כנכונים; לא רק שהם אינם מסכימים או מקבלים אותם, הם אף מבטאים שורה של טיעונים מעוותים ודברי כפירה. בפרט, ישנם אנשים שלעתים קרובות נוקטים תחבולות מפוקפקות בתוך קבוצה, מסכסכים ומסלפים עובדות ושקרים, כאילו אין להם שום עניינים ראויים לעסוק בהם מדי יום; הם רק שופטים אנשים או עניינים שונים, ושואבים מכך הנאה. גם אם איש אינו שם לב לדברים שהם אומרים ואינו מתעניין בדברים הללו, הם לא מתעייפים מהם לעולם. בסתר הם תמיד מסכסכים מערכות יחסים של אנשים, שופטים את הזולת ומסלפים עובדות ושקרים. כשהדברים אינם מתנהלים כרצונם הם רוטנים, מתלוננים, ואפילו מותחים ביקורת על אנשים מאחורי גבם. דברים אלה ממלאים כל כולם את חייהם. לעולם אינך רואה אותם משתפים על ההבנה שלהם – בין אם זה שיתוף על הנאורות והאור שהם הפיקו מדברי האל, או שיתוף עם כולם על החוויה שלהם בעניין מסוים. ככל שמרבים בדיונים בעניינים ראויים שכאלה, כך הם הולכים ומשתתקים, מפגינים גישה סבילה, ונראים אדישים וכמי שאינם מסוגלים לגייס שום מרץ. מה שמלהיב אותם הוא סכסוך, סילוף עובדות ואמירת שקרים. אפילו כשהם דנים בעניין כלשהו, הם מתנהגים ככופרים בכך שהם בוחנים אותו מנקודת המבט של טוב ורע, נכון ולא נכון, ואף פעם לא דנים בשום עניין במונחים של המצפון וההיגיון של אנושיות רגילה. הם תמיד מגלמים את התפקידים של יתושים, זבובים, חולדות וכן הלאה בקרב קבוצות של אנשים, מפריעים לחייהם הרגילים ומציקים להם. ברגע שהם מדברים ומבטאים את השקפותיהם, או מעריכים משהו ושופטים אותו, אנשים חשים סלידה והפרעה בליבם; הם אפילו מוליכים שולל ומגבילים אנשים מסוימים בעלי שיעור קומה נמוך שאינם מבינים את האמת. האנשים הללו אף פעם לא משרתים תפקיד חיובי בקבוצה; הם תמיד מרכלים, מסלפים עובדות ואומרים שקרים, מדברים על חסרונותיו של פלוני ועל מה שעשה אלמוני. ולמרות זאת הם לעולם לא מרגישים שיש בכך כל פסול, אדרבה, הם מאמינים שכך אנשים צריכים לחיות, ושרק על ידי חיים בדרך זו אדם יכול להיות מאושר וחופשי. בעיניהם סגנון החיים השגוי הזה ודרך טיפול זו בדברים הם נכונים, הם סגנון החיים שאמור להיות לאנשים בעלי אנושיות רגילה, והם אינם מקבלים זאת כאשר אחרים גוזמים וחושפים אותם. אם גישתם אינה עובדת בקבוצה מסוימת, הם הולכים לקבוצה אחרת כדי למצוא אנשים מסוגם – אחרים ששותפים להלך הרוח הנאלח שלהם – כדי לשפוט בצוותא מה טוב ומה רע. ברגע שהם מוצאים נפש תאומה, ימיהם מלאים אושר ושמחה. בכל סביבה שהיא, התפקיד שאנשים אלה ממלאים הוא של מי שמסלף עובדות ואומר שקרים, מסכסך, מנסה להדיח אנשים, ומפריע להם ותוקף אותם. אם תשאל אותם מה מניעיהם הנסתרים בעשותם כן ואיזו מטרה הם מבקשים להשיג, הם עצמם אינם מסוגלים להסביר בבירור מדוע הם עושים זאת. ייתכן שאין להם מטרה ברורה, ובכל זאת המצב שבו הם חיים בדרך כלל גדוש בביטויים ובמעשים הללו. אימרו לי, מהו סיווגם של אנשים כאלה? אם אומרים להם שיש להם מניעים נסתרים בעשותם כן, הם מלאי תירוצים: "לא התכוונתי לפגוע בביצוע החובה של אף אחד, לא התכוונתי להפריע לאף אחד, ולא התכוונתי להפריע לעבודת בית האל. האם איני יכול פשוט לומר את מה שאני חושב?" כשאתה חושף אותם, הם מתחילים להתריס; הם מתעקשים לעשות זאת כך, הם מתעקשים לפעול בדרכם, והם מתעקשים לחיות כך בין אחרים. בלי קשר לשאלה את מי הם שופטים או אילו עובדות הם מסלפים ואילו שקרים הם אומרים, האם דרך חייהם ואופן התנהלותם נכונים? (לא.) ובכל זאת הם שואבים מכך הנאה. האם היית אומר שהבעיה עם אנשים כאלה חמורה ביותר? (כן.) הם מבוגרים, ולמרות זאת אינם יודעים אילו מילים ואילו פעולות הן נכונות, בעלות ערך ומשמעותיות ומהוות עיסוק בעניינים ראויים, ואינם יודעים אילו פעולות מהוות הזנחה של עבודה ראויה – אנשים מסוג זה הם לכל דבר ועניין בריונים, לא אנשים רגילים. בלי קשר לשאלה אם הם מפריעים לאחרים, בהתחשב בכך שהם חיים כל יום במצב שבו הם מבצעים בפזיזות מעשים רעים בלי לדעת אם מה שהם עושים נכון או לא נכון, ובהיעדר כל מודעות במצפונם תופסים סילוף עובדות ואמירת שקרים וסכסוכים כעניינים ראויים – האם היית אומר שיש להם אנושיות? לו באמת הייתה להם אנושיות רגילה, היה עליהם לדעת מהם העקרונות ששולטים בדיבור ובפעולה, ויתרה מכך, היה עליהם לדעת שבהתנהלותו של אדם, עליו להבין את האמת, וכי זהו הצורך הגדול מכול של אנשים. אולם הם אינם יודעים למה אנשים זקוקים או מה עליהם לעשות. אין להם אנושיות רגילה; הם חיות. חלקם אף גרועים מחיות. הביטו בחתולים: הם ישנים ולפעמים משחקים במהלך היום, והולכים לתפוס עכברים כשמחשיך. עכברים מזיקים לבני אדם, ולכן כשחתולים תופסים אותם, הם עושים דבר-מה שמועיל לבני אדם. או הביטו כיצד חיים כלבים. חוץ מלשחק עם בעליהם, כלבים שומרים על הבית. ברגע שאדם זר עובר בסביבה, הם מתחילים לנבוח כדי להזהיר את הבעלים ולשמור על הבית. כשבעליהם מוציאים אותם החוצה הם נשארים לצידם, ואם אדם זר מתקרב הם מגנים עליהם. הם ממלאים את התפקיד של שמירה והשגחה על הבית. בין אם מדובר בחתולים או בכלבים, כולם יכולים לעסוק בעבודה ראויה. מובן שבעלי חיים אינם עושים זאת מתוך הכוח המנחה של המצפון אלא מתוך אינסטינקט. כשהאל ברא אותם, הוא ברא את האינסטינקט הזה והעניק להם שליחות כזו, והם דבקים בשליחותם, ואין בכוחו של איש לשנות זאת. בעלי חיים יכולים אפילו למלא את תחומי האחריות שלהם ולעסוק בעבודה ראויה. אם מישהו הוא בן אדם, לכל הפחות המצפון וההיגיון שלו צריכים להנחותו. בליבו של אדם צריכים להיות רף מינימלי ואמות מידה ביחס למה שעליו לעשות ולמה שאסור לו לעשות בחיי היומיום, ביחס לפעולות הקשורות לאמת, וביחס לפעולות המהוות הזנחה של עבודה ראויה. ניתן לאמוד במהירות את אמות המידה הללו ואת הרף המינימלי הזה באמצעות המצפון וההיגיון של האנושיות. לדוגמה, הוללות וחוסר ריסון, חיבה לסילוף עובדות ולאמירת שקרים, וכן הלאה – אילו מין אנשים עושים את הדברים האלה? אנשים רגילים מסוגלים להבין: "אלה דברים שעושים בטלנים ובריונים שמזניחים עבודה ראויה. אנשים רגילים עסוקים מדי בעבודה ראויה; מי יעשה את הדברים האלה? אין בהם שום טעם! חוץ מזה, כל הדברים האלה של סילוף עובדות ואמירת שקרים ושל סכסוך הםשליליים ושגויים. אם לאנשים יש מצפון והיגיון, אסור להם בשום אופן לעשותם. מדי פעם, ייתכן שיקרה מצב מיוחד כלשהו – מישהו שפוגע בך – ובשעת כעסך אתה עשוי לפלוט כמה מילות תלונה, אך אינך יכול להפוך זאת לנורמה בחיי היומיום שלך; אינך יכול להתייחס לזה כאל עבודה ראויה!" זה דבר שניתן לאמוד באמצעות המצפון וההיגיון של אדם רגיל, ולכן הם מסוגלים להימנע מעשיית הדברים האלה. אך אנשים שאין להם מצפון והיגיון מתייחסים לדברים הללו כאל עניינים ראויים. הם אינם נתקפים חרדה או דאגה לגבי עיכוב בביצוע חובתם. כשהם לא מסיימים את עבודתם ואחרים מאיצים בהם, הם אינם מתייחסים לכך ברצינות. כל האחרים עסוקים בביצוע חובותיהם, אך הם מעמידים פנים שהם אינם מבחינים בכך. בכל פעם שמתחשק להם, הם מתבטלים ומפטפטים ומסלפים עובדות, אומרים שקרים או מסכסכים. ביטויים אלה אינם ביטויים של אנושיות רגילה, אלא ביטויים של מי שאינם אנושיים. לאחר ההגעה לבגרות, על כל אדם החבר במין האנושי להרהר בעניינים ראויים מסוימים כגון השקפת החיים שעליו לבסס, שאיפותיו וחתירותיו בהמשך, ובמה עליו להאמין, באיזה נתיב עליו ללכת, כיצד עליו לחיות כך שיהיו ערך ומשמעות בחיים הללו, וכן הלאה – יש יותר מדי דברים שאדם צריך להרהר בהם ולהבינם. זה המצב במיוחד לאחר שאנשים מאמינים באל ומבצעים חובה בבית האל, שבו היקף העבודה של כל משימה הוא נרחב, ומצריך התקדמות ויעילות כדי להשלימו. כולם עסוקים מאוד – למי יש פנאי לסלף עובדות, לומר שקרים ולסכסך? רוב האנשים לא היו מקדישים את זמנם לדברים הללו. נוסף על כך, איןזה מתחביבם של רוב האנשים; מי שזה כן תחביבו, נתפס כמשונה וכחריג ביותר. מי שמתייחסים לסילוף עובדות, לאמירת שקרים ולסכסוך כאל תחביב הם בלתי אנושיים, מכיוון שהתנהגותם שונה לחלוטין מזו של אנשים רגילים ומנוגדת לעקרונות לעשיית דברים שאמורים להיות לאנשים רגילים. לכן אנשים כאלה הם חלאות שמזניחים את עבודתם הראויה. הדברים שהם עושים אינם מה שאנשים רגילים אמורים לעשות; התפקיד שהם מגלמים הוא של יצורים בלתי אנושיים. ואף על פי כן הם עצמם חושבים שזה טוב ונכון. האין זה חוסר ידיעה מה נכון ומה לא נכון? (כן.)

יש מי שמתגנבים ועוסקים כל הזמן בהתנהגות פולשנית מאחורי גבם של אנשים. לדוגמה, יש שאוהבים לבדוק את הפרטים האישיים של אנשים אחרים, כמו למשל יומניהם האישיים ורשימות ההקדשה הרוחנית שלהם. יש שאוהבים לצותת לתפילות של אחרים, או לצותת לשיחות של הזולת כדי לבדוק אם מזכירים אותם ומה אחרים חושבים עליהם. יש שמציצים במחשבים של אחרים כדי לראות אילו הודעות יש להם, עם מי הם יוצרים קשר, לאילו שירים הם מאזינים ובאילו סרטונים הם צופים, וכל הזמן מחטטים בחייהם הפרטיים של אחרים. ישנם גם אנשים עם חיבה לדברים שאינם שלהם, שמחטטים ללא רשות בחפציהם האישיים של אחרים, בחבילותיהם ואפילו במצעיהם. הם בודקים כל מה שאחרים אוכלים, לובשים או משתמשים בו. כשהם מוצאים משהו טוב, הם לוקחים אותו ומשתמשים בו, ואם השימוש בו נעים להם, הם מתייחסים אליו כאל שלהם. כשאחרים קונים חטיפים או מאפים, הם מציצים בסתר, ואם הם מוצאים משהו טעים, הם לוקחים נגיסה או חתיכה. מכיוון שהם חמדנים מטרתם אינה רק להסתכל, אלא לאכול. לו רצו לאכול, הם היו יכולים לבקש קצת ואיש לא היה לועג להם. אז מדוע הם גונבים את האוכל של אחרים מאחורי גבם? האם נכון לעשות זאת? (לא.) הם יודעים שזה לא בסדר ואף על פי כן עושים זאת, והם עושים זאת לעתים קרובות ומחטטים בדברים של אחרים כאילו היו שלהם. אם תופסים אותם, הם מצדיקים את עצמם ואומרים שרק הסתכלו, ואינם מתביישים בכך. כשאיש אינו בסביבה, הם ממשיכים לחטט ולגנוב. אין להם שום תחושת בושה; הם אפילו לא יודעים אם זה נכון או לא. איזה מין אדם עושה דברים כאלה? בדרך כלל, אפילו ילדים נבונים בני שש או שבע אינם עושים את הדברים הללו. אם אדם מבוגר עדיין עושה אותם, זה מכיוון שהוא רגיל לעשות אותם מילדות. זה כמו גנב שהתרגל לגנוב וסוחב מכל הבא ליד בכל מקום שהוא נמצא. גם כשלא חסר לו דבר, הוא רוצה לגנוב; זה הפך לטבע השני שלו והוא לא מסוגל להפסיק. גם אם הוא רוצה להפסיק, הוא לא מסוגל. הוא גנב מלידה. האין הוא בלתי אנושי? (כן.) אתה סקרן ומתעקש להציץ בחפציהם האישיים של אחרים, אך איזו תועלת יכולה לצמוח מהצצה? גם אם תציץ, הם אינם שייכים לך ואינך יכול להשיגם. אם אתה באמת רוצה לשאול משהו פעם אחת, פשוט בקש מאותו אדם והשתמש בזה רק לאחר שיסכים. עשה דברים בגלוי וביושר; אל תתגנב. אם אתה רוצה ללבוש בגדים של מישהו אחר, בקש ממנו בגלוי להשאיל לך אותם. אתה רשאי ללבוש אותם רק אם הוא יסכים להשאיל לך אותם. אם הוא מוכן באי רצון להשאיל לך משהו שיקר לו, זה נחשב לחיבה בין אחים ואחיות. אם הוא לא משאיל לך, אל תלבש זאת בסתר. המאמינים באל הם כולם מבוגרים, ובכל זאת חלקם עדיין אינם מהוגנים באופן שבו הם פועלים, ולאחדים מהם אף יש חיבה לדברים לא להם. הם מחטטים בסתר בחפציהם של אחרים בלי לדעת שדבר זה פסול. ברגע שתופסים אותם ואחרים מדברים עליהם, הם אינם מתביישים, ואף חושבים: "אז מה אם חיטטתי בדברים שלך? לא איבדת שום דבר, והדברים שלך לא הוקדשו, אז למה שלא אעיף בהם מבט?" אתם מבינים, הם אפילו משתמשים בטיעונים מעוותים. בעיה זו חמורה; זו אינה רק בעיה בהתנהגותם, אלא בעיה במהות האנושיות שלהם. ומהי הבעיה במהותם? לאנשים כאלה אין כל מודעות כשהם עושים רע. ברגע שמישהו מגלה מה הם עשו ומתקן אותם, לא רק שהם אינם מקבלים זאת, הם אף מצדיקים את עצמם, מעלים טיעונים מעוותים, וממשיכים במעשיהם. דבר זה מעיד שהם בלתי אנושיים. אחד המאפיינים של מי שהם בלתי אנושיים הוא שהם לעולם אינם מודים בטעותם, אין בהם כל חרטה, והם ממשיכים להאמין בצדקתם ומלאי צידוקים. כלומר הם מדברים על דברים שגויים, על דברים מסולפים ועל דברים מעוותים ומרושעים כאילו הם דברים נכונים. דבר זה הוא בגדר התייחסות לטיעונים מופרכים כאילו הם נכונים. מי שניחן במאפיין זה הוא חסר מצפון והיגיון. אנשים שאין להם מצפון והיגיון הם בלתי אנושיים. אלה הם בדיוק סוגי הביטויים שיש למי שהם בלתי אנושיים. כשהם מחטטים בסתר בחפצי הזולת, לא משנה איך תחשוף אותם או תשתף איתם על האמת, הם לא יקבלו זאת. לא רק שהם לא חשים חרטה, הם גם משתמשים בטיעונים מעוותים ואומרים: "בסך הכול חיטטתי בדברים של מישהו – מה רע בזה? בהשוואה לאנשים מופקרים, לרוצחים או למציתים שביצעו כל מעשה רע שאפשר להעלות על הדעת, אני האדם הטוב ביותר שיש! איפה עוד תוכל למצוא אדם טוב כמוני?" האין זה חוסר היגיון מוחלט? (כן.) אם אדם עושה דבר-מה שגוי ומסרב בעקשנות להודות בכך, הוא חסר תקנה. יש אנשים שמבצעים עוולות כה חמורות עד שהן בלתי קבילות אפילו בקנה המידה של המוסר האנושי, לא כל שכן על פי האמת; אולם מפאת איכותם אין הם מסוגלים להבין זאת. מבחינת אנושיות, ברגע שלאדם אין מצפון והיגיון, הוא בלתי אנושי. לא משנה כמה אתה טוב, נדיב, דגול או נאצל בעיני עצמך, אם אין לך הביטויים של מצפון והיגיון, אלא אתה מממש ביטויים בלתי אנושיים רבים, ואפילו יש לך הרבה הרגלים ספציפיים ומחשבות והשקפות שגויות – אתה בלתי אנושי. המאפיינים העיקריים של מי שאינם אנושיים הם אי קבלת האמת ודברים חיוביים, אלא קבלת דברים שגויים כהשקפות נכונות, ואפילו היכולתלבלבל בין טוב לרע ולהפוך את היוצרות במטרה להטעות אנשים.

קיים סוג אדם הנוכח ביפי מראיה של בתו ומבקש להשתמש בה כדי להרוויח ממון רב. לפיכך הוא מארס אותה לאדם עשיר ודורש מתנות אירוסין רבות. ברגע שהמתנות מגיעות לידיו הוא מתחיל לשתות, לסבוא ולבלות. כעבור זמן מה, לאחר שכילה כמעט את כל הכסף, הוא חוזר למשפחתו של הארוס כדי לבקש עוד. כשהמשפחה משיבה שכבר נתנה את כל כספי האירוסין ואינה יכולה לתת עוד, ההורים מארסים את הנערה למשפחה אחרת ושוב דורשים מתנות אירוסין, ולא מעט מהן. המשפחה הראשונה מבינה שהם אינם מתכוונים להניח לבתם להינשא לבנם, ולכן היא דורשת את מתנות האירוסין בחזרה. ומה אותם אנשים אומרים? "בתי אינה יכולה להינשא לבנך משום שלא נתת מספיק כספי אירוסין. איננו צריכים להחזיר לך את הכסף. מי אמר לך לא לתת מספיק? לא נתת מספיק כסף ובכל זאת אתה רוצה את בתי? לא יקום ולא יהיה!" לאחר שהוציאו את הכסף במרמה, הם מתחילים להשתמש בטיעונים מעוותים. המשפחה הראשונה מבינה שנתקלה ברמאי ונבל, ולכן היא פשוט מתעלמת מהם. גם המשפחה השנייה הולכת שולל באותה דרך. הנערה מובטחת לכמה משפחות תוך דיונים מרובים, ולאחר כל הטלטלות הללו בסופו של דבר אינה נישאת לאיש, אך משפחתה מרוויחה כסף רב. האם המשפחה הזו טובה? (לא.) מדוע לא? (הם השתמשו בנישואי בתם כדי להונות גברים ולהוציא מהם כספים. כשהתבקשו להחזיר את הכסף, הם סירבו והשתמשו בטיעונים מעוותים. אין להם שום היגיון. אנשים כאלה אינם יודעים מה נכון ומה לא נכון ואין להם שום תחושת בושה, ולכן הם רעים.) הם מפגינים את כל ההתנהגויות הללו. הם אינם יודעים מה נכון ומה לא נכון ואין להם שום תחושת בושה. הם מבזבזים את הכסף שהוציאו במרמה בלי לחוש כל נקיפות מצפון, ואף אוכלים ושותים היטב, וחיים כל יום במצפון נקי. אימרו לי, האם ישנם אנשים כאלה בקרב המאמינים באל? (קרוב לוודאי.) יש כאלה. לאנשים אלה יש כל מיני תחבולות רמייה, כך שאי אפשר להישמר מפניהם. עולם השחיתות הכאוטי של הכופרים הוא כזה, אך אם אדם המאמין באל מסוגל להונות אנשים בדרך זו, הוא בהחלט אינו אדם טוב. טבעו רע מדי; אפילו בעודו מאמין באל, הוא חסר אמונה. האין טבעו קובע זאת? (כן.) הוא אינו מאמין אפילו בגמול, ובכל זאת הוא מאמין באל – איזה מין חלאת אדם הוא? אנשים כאלה מוציאים מתנות אירוסין במרמה ואינם מניחים לבתם להינשא. זוהי הונאה. יתר על כן, הם אינם מרמים רק משפחה אחת, אלא כמה משפחות, ועדיין חיים במצפון נקי. והם אף טוענים שהם מאמינים באל. האם האל מכיר באנשים כאלה? (לא.) האל אינו מכיר באמונתם. כשישנם אנשים כאלה בבית האל, חובה לטהר אותם. בית האל אינו רוצה אנשים כאלה. רמאים אינם יכולים להשתנות; האל אינו מושיע אנשים רעים. רמאי בכל מקום ירמה אנשים. כשהוא יגיע לבית האל, האם הוא יונה את האחים והאחיות? האם הוא יונה את בית האל? הוא בוודאות יעשה זאת. האם האל יושיע אדם כזה? האל לא יושיע אותו. איזה מין אנשים הם רמאים? לשם הדיוק, הם לא אנושיים. אנשים לא אנושיים הם נטולי מצפון והיגיון. אם כן, האם אדם כזה יסתובב וירמה אנשים בעודו מאמין באל? הוא בהחלט יעשה זאת. אם הוא טוען שהוא מאמין באל, אחים ואחיות מסוימים יתייחסו אליו באהבה, יעזרו לו כשהוא מתקשה ויסייעו לו כשיזקק לכך. אך בסופו של דבר, עם חלוף הזמן, הם מגלים שהאדם הזה כלל אינו חותר אל האמת ושהוא רמאי. האם לא הוליכו אותם שולל? לכן חובה לדעת כיצד להבחין ברמאים, כדי לא ליפול קורבן לרמאות. הדבר נועד להגן על האחים והאחיות מפני רמאות. כשמגלים אדם כזה יש להרחיקו, מכיוון שיש לו מוניטין רע והוא מסוגל לעשות כל דבר רע – הוא נבל המהלך בחברה. כיצד נבל יכול להשיג ישועה? אין מקום לנבלים בכנסייה. הם אינם ראויים לחיות בקרב אנשיו הנבחרים של האל. יש להרחיקם; הם אינם ראויים להישאר בבית האל.

ישנם גם אנשים שאוהבים במיוחד לשאול דברים מאחרים. בין אם זה אוכל, בגדים, כלים, מחשבים או רהיטים, הם לווים ושואלים הכול – אפילו כסף, תכשיטים ומכוניות. לחלקם יש כסף משלהם אך הם אינם קונים דברים בעצמם; הם פשוט אוהבים ללוות מאחרים, ומנצלים אנשים במתכוון. לדוגמה, אנשים מסוימים שואלים מכונית כדי לצאת, ואינם מתדלקים אותה לאחר שגמרו את כל הדלק. יש אפילו השואלים מכונית ואינם מחזירים אותה עד שהבעלים בא ומבקש אותה בחזרה. אנשים מסוימים שואלים כלים ואינם מתקנים אותם עבור בעליהם כשהם מקלקלים אותם, ואפילו אינם טורחים להתנצל. אנשים מסוימים לווים כסף ומבזבזים את כולו ללא כל כוונה להחזירו, כאילו היה שלהם. הם רק מקווים שבהתאם למשאלתם המלווה ישכח מכך, תוך שהם מנצלים אותו בכוונה. הם משתמשים בכספם של אחרים לעסקים, לאוכל, למשקאות ולבידור, וחוסכים את כספם כדי לצבור ריבית או להשקיע במניות. כשהם נשאלים מתי יחזירו את הכסף, הם משיבים: "אחזיר אותו כשיהיה לי כסף. איך אוכל להחזיר אותו כשאין לי עכשיו כלום!" הבנתם? האין פרצופם האמיתי נחשף? מלכתחילה לא הייתה להם כל כוונה להחזיר את הכסף. איזה מין אנשים הם? אלה נבלים. אחרים הנוכחים שלמישהו יש שעון יפה, מבקשים לשאול אותו לכמה ימים, ובסופו של דבר מלכלכים את השעון לגמרי. כשהבעלים בא לקחת אותו בחזרה, הם מתרעמים ואומרים: "אתה כל כך קמצן! הוא אצלי רק כמה ימים וכבר אתה מבקש אותו בחזרה!" איזו מין צורת חשיבה זו? הם תמיד רוצים לנכס לעצמם את הדברים הטובים של אחרים. האין זו חמדנות? בעיניהם שאילת דברים היא לגיטימית לחלוטין, ולכן הם כל הזמן מחפשים הזדמנויות לשאול מאחרים. לא משנה מה הם שואלים, הם לעולם אינם רוצים להחזיר זאת, בתקווה לנכס את הדברים לעצמם. איזה מין אנשים הם? (אלה בריונים ונבלים; הם לא אנושיים.) בקרב הכופרים יש כל כך הרבה נבלים ויצורים לא אנושיים כמותם – לא נרחיב עליהם את הדיבור. אך האם ישנם אנשים כאלה בקרב המאמינים באל? אם אדם כזה מסתנן לכנסייה, האין הוא בריון ונבל? (כן.) נבלים כאלה מאמינים באל רק כדי לזכות בברכות. כשהם באים במגע עם האחים והאחיות, צורת החשיבה שלהם היא תמיד נצלנית. הם כל הזמן מחפשים למי מהאחים והאחיות יש כסף, למי יש השפעה, או למשפחתו של מי יש דברים יפים, והם מתמקדים במיוחד באנשים אלה. הם משתמשים בכל מי שהם יכולים ויוצרים קשר עם כל מי שקל לנצל. הם תמיד שואלים דברים מהאחים והאחיות ומורים להם מה לעשות תוך שהם מנופפים בסיסמה "אחים ואחיות הם משפחה אחת", ואף דורשים שהאחים והאחיות יארחו אותם. אחים ואחיות מסוימים רק התחילו להאמין באל ואינם מבינים את האמת, אין להם כל הבחנה, ולכן הם מתייחסים לאדם כזה כאל אח או אחות, וחשים שיהיה מביך לסרב לו. אך עם חלוף הזמן הם מגלים שהאדם הזה חי על חשבונם בביתם ואינו עוזב, אוכל בלי סוף בכל פעם שיש לפניו אוכל טוב, ולוקח לעצמו דברים נאים כרצונו. מעבר לכך אותו אדם אינו חותר אל האמת וכלל אינו מבצע את חובתו, וכל היום רק חושב איך לנצל אחרים. לכן הם מתחילים לסלוד ממנו. בראותם שישנם אנשים כאלה בבית האל, יש מי שאף מפתחים תפיסות לגבי האל וחושבים לעצמם: "איך האל יכול היה לבחור אדם כזה?" למעשה, אדם כזה לא נבחר על ידי האל, אלא הסתנן לכנסייה. האנשים שהטיפו לו את הבשורה לא הכירו את הרקע האמיתי שלו, והכנסייה קיבלה אותו. מצבים כאלה אכן קורים. האל בהחלט אינו בוחר נבלים ויצורים בלתי אנושיים שכאלה. כשמתגלים אנשים רעים ונבלים כאלה, יש להתרחק מהם ולדחות אותם. אל תתייחסו אליהם כאל אחים ואחיות; הם בסך הכול אוכלי חינם. אם אתה מתייחס לנבל כזה כאל אח או אחות וחושב שהוא מישהו שנבחר על ידי האל, התפיסה שלך מעוותת. האנשים שהאל בוחר הם לכל הפחות בעלי אנושיות טובה, ומסוגלים לקבל את האמת. האל לעולם ובשום אופן לא יבחר נבלים ואנשים רעים, מכיוון שהאל אינו מושיע נבלים ואנשים רעים; האל אינו רוצה אנשים כאלה. גם אם אנשים כאלה יבואו להאמין באל, הם ייחשפו ויסולקו על ידו. האם אתם מבינים עכשיו? (כן.) אנשים חשים סלידה עמוקה לאחר שהם מתעסקים עם אנשים כאלה, מתעבים אותם ונגעלים מהם. לכן, אם הם היו באים במגע עם האל, האם ייתכן שהאל היה מחבב אנשים כאלה? התשובה ברורה: האל בהחלט אינו מחבב אנשים כאלה, והוא גם לעולם לא יבחר בהם. בית האל אינו זקוק לאנשים כאלה שיבצעו חובות, והם אינם כשירים לשום עבודה. הם בסך הכול בריונים, אנשים שפשוט מסתובבים בחוסר מעש. הם באים לבית האל רק כדי לחיות על חשבון אחרים. הם חושבים שכל האנשים המאמינים באל הם תמימים, ושהם כנים ואוהבים במיוחד ונכונים לעזור לאחרים. הם חושבים שגם אם המאמינים ילוו להם כסף, הם יהיו נבוכים מדי לבקש אותו בחזרה, ושגם אם הם לא יחזירו את הכסף, המאמינים לא ידווחו עליהם. הם חושבים שיותר מכול קל לנצל את האנשים האלה. ומכיוון שהם אינם רוצים לעבוד, הם פשוט לווים כסף מהאחים והאחיות. הם יכולים להסתדר בלי לעבוד, והכנסייה יכולה לעזור כשהם נתקלים בקשיים. לא רק ששכר הדירה שלהם משולם, הם גם מקבלים דמי כיס ומעבירים את ימיהם ללא דאגות. לאחים ואחיות מסוימים אין כל הבחנה ובפועל הם בסופו של דבר מכלכלים אנשים כאלה, וממש מאפשרים להם לנצל אותם ולנצל פרצות. האין זה מכיוון שאין להם כל יכולת הבחנה? (כן.) אנשים הם טיפשים מדי ואין להם שום הבחנה באחרים, ולכן הם עושים לפעמים דברים מטופשים. האם אתם יודעים עכשיו כיצד להבחין באנשים כאלה? (כן.) מכיוון שאתם מסוגלים להבחין בהם, עליכם לטהר אנשים כאלה. הם אינם אנשיו הנבחרים של האל, ולכן אין כל צורך להפגין כלפיהם אהבה. הם תמיד רוצים לקבל משהו ללא תמורה ולקצור במקום שלא זרעו – הם בריונים! על סמך מה הם מבזבזים את הכסף שהרווחת בזיעת אפך ומשתמשים ברכושך כרצונם? לסבול אדם כזה ולפנק אותו, ואף לכלכל אותו – זו אינה החובה שהטיל עליך האל, וזו גם אינה השליחות והמשימה שהאל הפקיד בידיך. אין לך שום אחריות או מחויבות כלשהי לגלות כלפיו אהבה. הפגנת אהבה לאחים ואחיות אמיתיים עולה בקנה אחד עם העקרונות ועם דרישות האל; זוהי אחריותך ומחויבותך. לכלכל אחים ואחיות אמיתיים, לעזור להם ולתמוך בהם, אפילו בסיוע כספי וחומרי – כל זה עולה בקנה אחד עם כוונות האל. אלה הם מעשים טובים, והאל זוכר אותם. אך אשר ליצורים הבלתי אנושיים האלה, אין צורך להיות מנומסים אליהם, וגם אין כל צורך לנהוג בהם באהבה. אהבה, סובלנות וסבלנות נועדו לאחים ואחיות אמיתיים. כלפי יצורים בלתי אנושיים, כלפי בריונים, נבלים וחוליגנים, אין כל צורך להפגין אהבה, סובלנות או סבלנות. זהו העיקרון. הפגנה עיוורת של סבלנות ואהבה כלפי בריון, כלפי אוכל חינם שאין לו תחושת בושה ושאינו יודע מה נכון ומה לא נכון, היא דבר טיפשי ומנוגד לעקרונות, והאל אינו זוכר זאת כלל. למעשיך אלה אין כל קשר לאמת; הדבר אינו מקובל על האל, והוא נעשה לשווא.

אנשים מסוימים מרבים לתקוף את האחים והאחיות, את המנהיגים והעובדים, ואת בית האל וסידורי העבודה שלו; הם אפילו תוקפים את האל ומותחים עליו ביקורת. ומהי האמתלה שלהם בעשותם כן? "אני הוגן במעשיי. אין לי שום כוונות נסתרות. אני אומר את הדברים האלה ועושה זאת מתוך גישה רצינית של חיפוש האמת!" הם נשמעים הגיוניים למדי ומדברים בנימה של צדקנות. למעשה, שום מילה שהם אומרים ושום דבר שהם עושים אינם עולים בקנה אחד עם האמת, והם פרי מחשבותיהם והשקפותיהם השגויות; יתר על כן, כל זה מחולל שיבושים והפרעות בעבודת הכנסייה, ובכל זאת הם חושבים: "מה שאני עושה הוא נכון. הצדק איתי. אינך יכול לגנות אותי!" הם מאמינים באל, ולמרות זאת תוקפים אותו. ליבם מלא התרסה וטינה כלפיו, והם אפילו מזלזלים באל ומתנשאים עליו, ובכל זאת הם אינם מבינים שהדבר פסול, אלא עושים זאת כאילו זה הדבר הנכון, כאילו זו חובתם ומחויבותם. בקרב האנושות המושחתת, ניתן לומר שאנשים כאלה סובלים מהבעיות החמורות ביותר. ביטוייהם וגילוייהם אינם המחשבות וההשקפות השגויות הטיפוסיות או דרכי הטיפול בעניינים הנפוצות בקרב אנשים רגילים, וגם אינם פגמים באנושיות. אז במה הם כרוכים? (הם כרוכים באל ובעבודת בית האל.) הם כרוכים בגישתו של אדם כלפי דברים חיוביים וכלפי האל. ביטוייהם אלה אינם נוגעים רק ליחסים בין אנשים או לדרכים ולאמצעים של אנשים לטפל בעניינים; הם נוגעים ליחסים בין אנשים לאל, לאופן שבו אנשים מתייחסים לאל ולגישתם כלפיו. לא רק שלאנשים אלה אין ולו שמץ של התמסרות בגישתם כלפי האל, אלא שבליבם הם גם מרבים לתקוף, למתוח ביקורת ולגנות את כל עבודתו ואת כל דבריו של האל שאינם תואמים לתפיסות אנושיות. הם אפילו מכחישים שכל דברי האל הם האמת, ומסוגלים להדוף את כל סידורי העבודה של בית האל. כלפי חוץ הם אינם מעלים כל טיעונים ואינם מצהירים שום הצהרות ואינם מסיתים אנשים באופן גלוי ובוטה, אך בעומק ליבם הם מרבים במחשבות ביקורתיות על האל ובהרהורים על תקיפתו. מעת לעת הם מפיצים כמה מחשבות והשקפות שגויות המותחות ביקורת על האל, ומפיצים שליליות ומוות כדי להפריע לליבם של אנשים ולהרחיקם מהאל. מהותם של האנשים האלה היא של צוררי משיח. לצוררי משיח יש כל כך הרבה מחשבות והשקפות מופרכות בליבם. אף על פי שהם אינם מהינים לבטא אותן בגלוי ובעזות מצח, הדברים האלה נחשפים באופן טבעי כשהם באים במגע עם אנשים מאחורי הקלעים. אימרו לי, האם אנשים כאלה סובלים מבעיות? (כן.) איזה מין בעיות? (לאנשים כאלה יש מהות של שדים, מכיוון שאין איבה בינם לבין האל, והאל מבטא כל כך הרבה אמיתות כדי להושיע אנשים, ולמרות זאת הם תוקפים אותו ומותחים עליו ביקורת ללא הרף. הם שונאים את האמת ושונאים את האל בליבם – יש להם מהות של שדים.) כשאני נושא כאן דרשה וכולם מקשיבים, אנשים מסוימים מהרהרים בתוך תוכם כיצד הם יכולים להבין ולקבל זאת כראוי: "מהו נושא הדרשה היום? כיצד עליי לבדוק את עצמי כנגד ביטויי השחיתות האלה שנחשפו וללמוד להכיר את עצמי?" גישתם היא גישה של קבלה. האנשים האלה שיש להם גישה של קבלה, אלה שחיים במסגרת המצפון וההיגיון של אנושיות תקינה, זוכים לעתים קרובות לנאורות ולהארה. עמוק בליבם הם אינם דוחים לא את עבודת האל ולא דברים חיוביים. אלא שמפאת איכותם הירודה הם קצת איטיים בהבנת האמת, ולפעמים מצבם שגוי מכיוון שצביונותיהם המושחתים שולטים בהם. אולם ליבם חותר אל האמת, ויחסיהם עם האל רגילים רוב הזמן. לפעמים רק צביונותיהם המושחתים מפריעים להם והם מפתחים מצב שלילי שבו הם אינם כה קרובים לאל. אך בליבם הם אינם בוחנים את האל או מטילים בו ספק, ואינם מתנגדים לו או מדירים אותו – קל וחומר אין להם גישה של זלזול באל, של לעג לאל או של שמחה לאידו. אך ישנה קבוצה אחרת של אנשים ששונה מהם. לא משנה באיזה נושא מדובר, הם אינם מקשיבים לדרשה מתוך הלך רוח של צמא לאמת ושל התמסרות אליה וקבלתה, אלא הם מקשיבים בהלך רוח של בחינה ושל ספק: "למה אתה אומר את זה? מהי מטרתך באמירת הדברים האלה? את מי אתה מנסה לחשוף? או לחלופין את מי אתה מנסה לתקוף ולגנות? מה זה קשור אליי?" כשאחרים מסוגלים לקבל זאת וליישם זאת על עצמם, הם מתרגזים. כשהם מגלים שהאמיתות הללו נשגבות מבינתו של מישהו ושהוא אינו מסוגל ליישם אותן על עצמו, הם מרוצים מאוד וחשים תחושה גדולה של הישג: "סוף סוף אני יכול לשמוח לאידו של האל! סוף סוף יש לי משהו לזקוף לחובתו!" הם לעתים קרובות מקשיבים לדרשות בהלך רוח שכזה. במיוחד כשתוכן מסוים שמדברים עליו מכוון למצבים ולביטויים שלהם, גישתם אינה גישה של קבלה, וגם לא של ענווה וצניעות, אלא הם חשים בליבם התנגדות, סלידה ותיעוב. לתחושתם מה שאני אומר הוא בסך הכול הטפת מוסר ודקלום של מילים גבוהות כביכול. הם אינם רוצים להקשיב ואינם מסוגלים להפנים זאת. במיוחד כשנוגעים בנקודות הרגישות ובחולשות שלהם, סלידתם ותיעובם אף גוברים, והם חשים מבפנים אי נוחות קיצונית. אי הנוחות שלהם אינה נובעת מחרטה או מעצב נוכח העובדה שיש להם צביונות מושחתים, אלא מהתנגדותם לשיטה ולשפה המשמשות לחשיפתם ומדחייה שלהן, כמו גם מתוכן החשיפה וממהותם שנחשפה. בנסיבות רגילות, כשאדם רגיל לוקח על עצמו משימה בעבודת הכנסייה, כל עוד הוא מקבל את סידורי העבודה או את ההזנה וההדרכה מהעליון בגישה של ענווה והתמסרות, לאחר תקופת מה הוא יתקדם במידה מסוימת. הוא יקלוט את העניין, יגבש כמה שיטות, וימצא כמה עקרונות ונתיבים של יישום בפועל. במילים אחרות, הוא כל הזמן יתקדם, ישתנה וישיג משהו. אך מי שחשים התנגדות בליבם הם שונים. מכיוון שליבם מלא בבחינה, בהתנגדות, בלעג ובחשדנות כלפי האל, עבור אנשים אלה האל והאמת הם מושאי בחינתם. הם אינם צמאים לאמת. כשהם מבצעים את חובותיהם, הם מסתמכים על כישרונותיהם או על פיקחות קטנונית כדי לעשות דברים. ברגע שהם ייתקלו בבעיות או בקשיים, הם לא יחפשו את האמת כדי לפתור אותם. כשמדובר בעניינים הנוגעים לעקרונות-האמת, פשוט אין להם כל מושג. לא משנה עם אילו סוגיות הם מתמודדים, כל עוד הן כרוכות בעקרונות-האמת, לתחושתם זהו מאמץ מפרך ותובעני הנבצר מיכולתם – כמו לאלץ דג לחיות על היבשה או חזירים לעוף. לא משנה כמה אנשים כאלה משתדלים, הם אינם מסוגלים להגיע לאמת. כל מה שהם אומרים נשמע כמו דברי הדיוטות, וגורם לך להטיל ספק אם בכל שנות אמונתם הם אי פעם קראו את דברי האל או שיתפו על האמת, ואם הם אי פעם חיו באמת חיי כנסייה. זה פשוט תמוה. האם אנשים כאלה אינם בעייתיים ביותר? יש לי מונח בשביל לתאר אותם: אין להם שום הילה רוחנית. פירוש הדבר הוא שגם כשהם עושים דבר פשוט ביותר, הם אינם מצליחים להבין איך לעשותו, ואינם מצליחים לקלוט את העניין גם לאחר השקעת מאמץ. היעדר הילה רוחנית לא בהכרח אומר שאדם נראה אפרורי ואיטי, אלא שהוא פועל ללא מחשבה כשמדובר בביצוע דברים. לא משנה מה אנשים אלה עושים, הם אינם מסוגלים למצוא את העקרונות או את הכיוון, ולא משנה כמה זמן הם עושים זאת, הם אינם מצליחים לתפוס את הכללים הכרוכים בכך. הדבר נכון במיוחד לגבי משימות העבודה השונות בבית האל. אף על פי שאנשים כאלה עשויים להיות משכילים, צעירים יחסית, ולכאורה אינטליגנטיים, הם נראים מגושמים במיוחד כשהם מבצעים חובות ועובדים בבית האל. אנשים מתרגזים רק מעצם מראם; זה נראה תמוה. הנה אדם חי ונושם, משכיל ומוכשר – כיצד הוא יכול להיות כה חסר יכולת בכל משימת עבודה? כיצד הוא יכול להיות כל כך מגושם? הרי העבודה שהוא עשה בעולם לא הייתה רעה, אז מדוע הוא כל כך מגושם וחסר יכולת כשהוא מבצע את עבודת בית האל? יש כאן בעיה. כשאנשים כאלה מאמינים באל במשך שלוש עד חמש שנים, כל מה שהם מבינים הוא אותן מילים ודוקטרינות מעטות. כשהם מדברים הם רק קוראים סיסמאות ואין להם כל עקרונות במעשיהם. לאחר שהאמינו במשך שבע או שמונה שנים, מה שהם אומרים הוא עדיין אותם דברים ישנים, ללא שמץ התקדמות. כמו פרחי פלסטיק, הם כלל לא עוברים שינוי. אין להם שום ידיעה עצמית, שום כניסה לדברי האל, והם לא השיגו דבר. כשהם משתפים על האמת, נשמע כאילו הם מספרים סיפורים או מדברים על זוטות היומיום – למה זה נשמע כל כך מסורבל? אחרים אומרים: "עלינו לבצע את חובתנו היטב ובמסירות, להיות כנים, ולהשקיע מעצמנו למען האל". אבל מה הם אומרים? "בואו פשוט נעבוד קשה, ניתן מעצמנו הכול ונעשה עבודה טובה!" לאחר שהאמינו באל במשך למעלה מעשור, הם אפילו אינם מסוגלים לומר את המילים "לבצע חובה במסירות". כל מה שהם יודעים לומר הוא: "נשקיע יותר מאמץ, נעבוד יותר, נעשה דברים למען בית האל, נקדיש את חיינו לעבודה למען בית האל. אין לנו הרבה, אבל הכוח שלנו עודנו במותנינו!" כל אלה הם דברי הדיוטות; הם אפילו אינם מסוגלים להשתמש באופן מלא במונחים רוחניים. אנשים כאלה מאמינים באל לא מעט שנים, לפחות שבע או שמונה, או מעל עשר שנים. כל אותו זמן הם ביצעו חובות בבית האל והאזינו למנה גדושה של דרשות. אז מדוע כשהם מדברים הם אינם מסוגלים להשתמש כראוי במונחים רוחניים? על מה אנשים כאלה חושבים, במה הם טרודים, במה הם מהרהרים ומה הם שוקלים בליבם מדי יום? זו תעלומה מוחלטת! אם תצפה בהם תקופת מה, תגלה שמה שהם חושבים, מהרהרים וטרודים בו מדי יום הוא למעשה כל אותם ענייני הבשר. הם צרי אופקים, קטנוניים וטרחניים מדי, שקועים כל היום במי טוב ומי רע, בטינות אישיות ובעניינים שוליים וחסרי משמעות אחרים מעין אלה, שאין להם שום קשר לאמת. מחשבותיהם, רעיונותיהם והשקפותיהם כולם שגויים, מגוחכים ואבסורדיים. כלפי חוץ אנשים כאלה הם לכאורה משכילים ובעלי איכות; חלקם אפילו ניהלו עסקים בחברה. מדוע לאחר שהם מתחילים להאמין באל, נראה כי אין להם ולו שמץ של הילה רוחנית? לא משנה איך מסתכלים עליהם, הם פשוט נראים כמו בובת עץ או רובוט. מדוע הם כל כך מגושמים, ולא משנה איזו חובה הם מבצעים? מדוע מונחים רוחניים נשמעים כל כך מסורבלים כשהם יוצאים מפיהם? אפילו תוכי שחוזר על מילים טוב מהם. אם תחזור ותאמר מול תוכי "אמן, תודה לאל!", הוא ילמד לומר זאת בשטף. אבל האנשים האלה אפילו לא מסוגלים לומר "תודה לאל"; הם אומרים "תודה, אלוהים". ואם תבחן את עקרונותיהם לטיפול בעניינים, את מה שהם חושבים, מחשבים ומתכננים בליבם מדי יום, ואת מה שהם אוהבים ומלהיב אותם בתוך תוכם, אין לזה שום קשר לדברים חיוביים; הכול מגמות רעות ודברים שליליים. לכן כל מה שהאנשים האלה חושבים עליו בליבם הוא רע – אין כל טעות באמירה זו. אפילו כשהם משתפים בכינוסים, כל תוכן השיתוף שלהם והמחשבות וההשקפות שהם חושפים הם מעוותים. הם כלל אינם מחפשים את האמת ואינם מסוגלים לזכות בשום נאורות או הארה. כשאחרים משתפים וחולקים את הנאורות, ההארה וההבנה האישית שלהם את דברי האל, הם נראים מאוד מגושמים, לא שייכים ואובדי עצות לחלוטין. כשמדובר בעמל ובעבודה, יש להם קצת כוח והם מוכנים לעבוד קשה, אבל אם תבקש מהם לשתף על האמת, הם לא מסוגלים לומר דבר. לא משנה כמה שנים אנשים כאלה מאמינים באל, הם לעולם אינם מבינים באיזה נתיב אנשים צריכים ללכת בחיים או מה הדבר רב הערך ביותר לשאוף לו. אדם שניחן בקצת מצפון והיגיון, גם אם אינו מאמין באל, בהגיעו לגיל חמישים או שישים מסוגל לזהות שכל ישר ויכולת תובנה שאנשים זקוקים להם בחיים; ברמה עמוקה יותר הוא גם מסוגל לזהות פילוסופיות חיים מסוימות. ודבר זה מובן מאליו ביחס למאמינים באל – לאחר אמונה של עשר או עשרים שנה, הם מסוגלים להבין כמה אמיתות ולפתח אמונה אמיתית ולב ירא-אל. אבל למי שאינם אוהבים את האמת, ולא משנה כמה שנים הם מאמינים באל, אין שום הבנה או תחושה לגבי עניינים הנוגעים לחייהם, לגבי הנתיב שיש ללכת בו, או לגבי עניינים רוחניים בחיים. גם אם יחיו עד גיל מאה, הם יוכלו להשמיע רק את אותן דוקטרינות מעטות ולדבוק בעקשנות באותן השקפות מעטות. האין אנשים כאלה בעייתיים ביותר? איזה מין אנשים הם? אם לאנשים כאלה יש אנושיות רעה, הם שדים ושטנים. אם הם אינם אנשים רעים אלא בסך הכול אנשים מבולבלים, קהי-חושים ורפי שכל, מה הם? (חיות.) פירוש הדבר שהם התגלגלו מחיות; זו האמת לאמיתה. למי שהתגלגלו משדים ולמי שהתגלגלו מחיות יש תכונה משותפת: הם סולדים מהאמת ואינם מקבלים אותה. כל עוד אתה משתף על האמת, מי שהתגלגלו משדים מפגינים במובהק סלידה והתנגדות; יש להם מחשבות, השקפות ורעיונות ברורים המכוונים כנגד כל אמת. לעומת זאת למי שהתגלגלו מחיות אין מחשבות והשקפות ברורות; הם פזורי נפש. הם פשוט חשים סלידה בליבם ואינם מקבלים את האמת. יש להם גם כמה מחשבות והשקפות מעוותות שאין להן כל בסיס. אלה הן השקפות שאי אפשר לשטוח בגלוי, וששום אדם רגיל לא היה משמיע לעולם, ובכל זאת הם מוקירים אותן עד מאוד. לסיכום, הביטויים של מי שהתגלגלו משדים ושל מי שהתגלגלו מחיות הם גישה קיצונית של סלידה ותיעוב ביחס לאמת: הראשונים מפגינים סלידה, תיעוב וגינוי סובייקטיביים ביותר, ואילו האחרונים מפגינים סלידה מתוך פיזור דעת, תיעוב וריחוק; ואולם מהות גישתם לאמת זהה, אף שאינה קיצונית באותה מידה. לכן לא משנה כמה דרשות שני סוגי האנשים האלה שומעים, הם אינם מסוגלים להבין אותן כי הם פשוט אינם מסוגלים לקלוט אותן. אם אדם האמין באל במשך שלוש או חמש שנים ואינו מסוגל להשתמש היטב במונחים רוחניים או להשתמש בהם במלואם, דבר זה נסלח, מכיוון שמונחים רוחניים מאוד לא מוכרים לכולם; הם סוג חדש של שפה. כשאנשים מתחילים להאמין באל, הם אינם מבינים היטב את המונחים הרוחניים שהם שומעים, ורבים מהם זרים להם. אך לאחר שהם האמינו באל במשך יותר מחמש שנים, מכיוון שהם מרבים להאזין לדרשות, לשתף על האמת ובאים במגע עם השפה הזו, אט-אט הם מתחילים להכיר אותה ויוכלו לדבר אותה בקלות, בשטף, בטבעיות ובחופשיות. הם יוכלו להשתמש בה, והיא תהפוך לשפתם ולחלק מחייהם. אלה הם הביטויים של אנשים רגילים. מי שאינם ניחנים בביטויים של אנשים רגילים אינם מסוגלים להשיג את הדברים האלה. אפילו כשהם משמיעים כמה מונחים רוחניים בסיסיים, זה נשמע מגושם ביותר וקשה לאחרים להבינם. כשאתה בא במגע עם אנשים כאלה, לא סביר שתשמע אותם אומרים ולו דבר אחד שמחכים אנשים, או שהוא רציונלי או שלם. כל מה שהם אומרים אינו שלם – יש לו התחלה אך אין לו סוף, או סוף ללא התחלה – או שאין שום היגיון בחשיבתם, רק שטף של הבלים. לאחר חיים כה ארוכים, הם עדיין אינם יודעים כיצד לדבר. הם אינם מסוגלים לבטא, לתאר או להסביר בבירור מה הם חושבים או מה הם חוו. הם תמיד מדברים במשפטים מקוטעים, תמיד משדרים טיפשות, או מבטאים מחשבות והשקפות מעוותות. מאיזו זווית שלא מסתכלים על זה – גישתם ביחס לאל, הגילויים והביטויים של אנושיותם בחיי היומיום, או העובדה שלא השיגו דבר לאחר שחיו כל כך הרבה שנים – אנשים כאלה הם בלתי אנושיים. האם קל ליצור בלתי אנושי להגיע להבנת האמת? (לא.) כעת הולך ומתחוור שלאנשים כאלה לא קל להבין את האמת.

אשר לידיעה מה נכון ומה לא נכון, לאחר שדנו בדוגמאות אלה עליכם לדעת כעת כיצד להבחין מה נכון ומה לא נכון, הלא כן? רוב הדוגמאות שדנו בהן הן שליליות. באמצעות השוואה לדוגמאות שליליות אלה, אנשים צריכים לדעת עקרונית מהם הדברים החיוביים. לכל מי שניחן בתכונות של אנושיות יש מודעות לדברים שליליים כאלה. לכן אדם רגיל יעשה דברים כאלה רק בנסיבות מיוחדות, ולאחר שיעשה אותם יחוש מדוכדך וכאוב, ויכה על חטא. אך מי שהם בלתי אנושיים אינם כאלה. גם אם הם יעשו את הדברים האלה במשך מאה שנה, הם לא ידעו שהם טועים; הם עדיין יחשבו שהם צודקים ויתמידו בכך עד הסוף. אם תחשוף שמה שהם עושים שגוי, הם יתקפו בחזרה: "על סמך מה אתה טוען שמה שאני עושה שגוי? אני עושה זאת כבר כל כך הרבה שנים, ואף אחד מעולם לא טען שאני טועה." איך אתה מרגיש כשאתה שומע אותם אומרים זאת? (אני מרגיש שהאדם הזה הוא בלתי הגיוני.) הם בלתי הגיוניים. אתה אומר להם שמה שהם עושים שגוי, אך הם אינם מקבלים זאת, וממשיכים להתעלם ממה שנכון ולא נכון. לאחר מכן כל שנותר לך הוא להיאלם: " אי אפשר לדבר איתך בהיגיון; השיחה הזו הסתיימה מבחינתי!" האם הביטויים של מי שבלתי אנושיים ברורים לכם כעת? (כן.) מי שבלתי אנושיים אינם מבינים עניינים של חיים, של רגשות, כיצד להתנהל ולטפל בעניינים, או עניינים הכרוכים ביושרה ובכבוד; אפשר גם לומר שהדברים האלה נבצרים מבינתם. במצפון נקי הם בוחרים באותן מחשבות, השקפות ושיטות שגויות כדי להתייחס לאנשים ולדברים, וכדי להתנהל ולפעול. יתר על כן הם ממשיכים להתנהג בעיוורון ומאמינים שעשיית הדבר הזה נכונה. הדבר חושף שאין שום מצפון או היגיון באנושיותם. לכן ברור שלאנשים אלה חסרות התכונות של אנושיות; אפשר רק לומר שהם בלתי אנושיים. אין להם שמץ מצפון או היגיון, הם חיים לחלוטין על פי הפילוסופיות של השטן וחושבים שהם משהו מיוחד ואינם נכנעים לאיש. כשאנשים אלה משקיעים מעצמם מעט למען האל לאחר שהם באים להאמין בו, הם חושבים שהם אוהבים את האל ושהם מתמסרים לו. אנשים כאלה עשויים לטעון שהם אוהבים את האל, אך בליבם הם עדיין מחזיקים בתפיסות לגביו, וכשהם רואים את האל עושה דברים שאינם עולים בקנה אחד עם תפיסותיהם, הם עדיין מסוגלים למתוח עליו ביקורת ולהתנגד לו. בנסיבות כאלה יש להם אפילו החוצפה להצהיר בעזות מצח שהם מי שאוהבים את האל יותר מכול. האין הם חסרי כל היגיון? יש כל כך הרבה אנשים כאלה בדת. הם מדברים על כתבי הקודש וכלפי חוץ נראה שהם מבינים את כל הדוקטרינות, ובכל זאת הם אינם מסוגלים לזהות את האמת שהאל מבטא. בעודם מאמינים באדון ישוע, הם מגנים את האל בהתגלמותו. אנשים מאמינים באל ובכל זאת מתנגדים לו, ומסוגלים אפילו לנסות לתפוס אותו בקלקלתו ולתקוף אותו. הם מנסים כל הזמן לרקום מזימות נגד האל, רוצים כל הזמן למתוח עליו ביקורת, רוצים תמיד להעריך אם דברי האל נכונים או שגויים, לשקול אם מעשיו נכונים או שגויים, ולבחון אם האל צודק או טועה. האם אנשים כאלה ניחנים במצפון או בהיגיון כלשהו? אתה מאמין באל, אוכל ושותה את דבריו, ונהנה כל כך מחסדו ומכל כך הרבה מברכותיו, ובכל זאת ברגע שאתה מגלה שהאל עושה דבר-מה שאינו עולה בקנה אחד עם תפיסותיך, אתה מעז למתוח עליו ביקורת, להתנגד לו ולגנותו. אדם כזה הוא בלתי הגיוני. אנשים שהם בלתי הגיוניים הם בלתי אנושיים; הם אינם ראויים להאמין באל ואינם ראויים לבוא לפני האל.

יפה, בזאת מסתיים השיתוף שלנו להיום. להתראות!

27 באפריל 2024