שלושת סוגי האנשים על בסיס מוצאם

מאפייניהם של אנשים שהתגלגלו מבני אדם

II. להבחין בין טוב לרע, ולדעת מה נכון ומה לא נכון

ג. כיצד להבחין בין דברים חיוביים לדברים שליליים

אשר לנושא של דברים חיוביים, בפעם שעברה שיתפנו על דברים חיוביים והגדרנו אותם. מהם דברים חיוביים? (כל הדברים שברא האל, שנגזרו על ידו, או שנתונים לריבונותו הם דברים חיוביים). זכרתם את ההגדרה של דברים חיוביים, אבל האם אתם מסוגלים לתפוס את הדוגמאות שניתנו? (אנחנו מסוגלים לתפוס אותן במידה מסוימת). ההגדרה הזאת, המושג הזה של דברים חיוביים – האם זו אמת? (זו אמת). האם אתם בטוחים? כשאתה קורא את דברי האל, אתה מרגיש שההגדרה הזאת היא אמת ושהיא מדויקת, אבל כשאתה נתקל בדבר-מה שלא עולה בקנה אחד עם התפיסות שלך, אינך מצליח להבין זאת ואינך מוכן לקבל את האמת. בלי קשר לשאלה אם דבר נתפס בתפיסותיהם של אנשים כחיובי או כשלילי, בסיכומו של דבר, כל עוד אין זה מה שהאל מגדיר כדבר חיובי, זה לא דבר חיובי אלא שלילי. האם אתה מסוגל להבחין בדברים באופן הזה? (כן. אם האל הגדיר דבר-מה כדבר חיובי, והוא לא עולה בקנה אחד עם התפיסות שלי ואני לא מצליח להבין זאת – אבל אני יודע שמה שהאל אומר הוא בהחלט האמת – אני אלמד לכפור בתפיסותיי). איך תראה זאת אם אותו דבר יסב לך נזק, או אפילו יסב נזק לכל האנשים – אם על פי תפיסותיהם הוא לא מועיל להם ולא מביא שום אושר או הנאה, אלא מסב כאב וביש מזל? האם עדיין תחזיק בהשקפתך כי "הגדרת האל לדברים חיוביים היא אכן מדויקת; אנשים אינם יכולים לבצע הערכות באמצעות התפיסות שלהם, וגם אינם יכולים להעריך משהו על סמך השאלה אם הם מפיקים ממנו תועלת"? אינכם יכולים להיות בטוחים בזה, הלא כן? (לא). כל היבט של האמת נשמע הגיוני או משכנע לא רק ברמת הדוקטרינה; אלא, בחיים האמיתיים, לנוכח כל העובדות, זוהי אמירה בלתי משתנה לנצח. אם אינך בטוח בזה, אז בליבך המושג שלך לגבי האמת בעצם מעורפל. היבטי האמת השונים שאנו משתפים עליהם נוגעים כולם לנקודות מבט על אנשים, מאורעות ודברים שונים; הם נוגעים למהות ולנסיבות האמיתיות של אנשים, מאורעות ודברים שונים, והם גם מאפשרים לאנשים לראות כיצד האל מתייחס לאנשים, למאורעות ולדברים אלה – מהן נקודות המבט והגישות שלו לגביהם. מכיוון שההגדרה של דברים חיוביים היא אמת, היא כמובן נוגעת גם לנסיבות האמיתיות ולמהות האמיתית של האנשים, המאורעות והדברים השונים הכלולים בתחום של הגדרה זו, תוך שהיא נוגעת גם לגישות, לנקודות המבט ולאמירות של האל בנוגע לדברים השונים הללו. לכן בלי קשר לשאלה אם על פי תפיסותיהם אנשים חושבים שההגדרה של דברים חיוביים היא נכונה או שגויה, ובלי קשר לשאלה מהי נקודת המבט הראשונית שלהם ביחס להגדרה של דברים חיוביים בהקשר של התרבות המסורתית שלהם או של חיי היומיום שלהם, בסיכומו של דבר מכיוון שהגדרה זו של דברים חיוביים היא אמת, האנשים, המאורעות והדברים שהיא מכסה הם כולם דברים חיוביים, ואלה המנוגדים לה הם כולם דברים שליליים. דבר זה ודאי מעל לכל ספק. עליכם להבין עניין זה לאשורו. בלי קשר לזמן או לסביבה החברתית, ובלי קשר להשפעה שיש עליך לדבר חיובי או מהן הגישה ונקודת המבט שלך ביחס אליו, ההגדרה של דברים חיוביים והמהות של האנשים, המאורעות והדברים הכלולים בהגדרה זו הן בלתי משתנות. האם זה מובן? (כן).

בפעם הקודמת שיתפנו בעיקר על כמה דוגמאות ספציפיות הנוגעות לאמירה "כל הדברים שנגזרו על ידי האל או נתונים לריבונותו הם דברים חיוביים". לא שיתפנו בפירוט רב על החלק הקובע כי "כל הדברים שברא האל הם דברים חיוביים". האם אתם מסוגלים אפוא לאשר באמצעות שיתוף או באמצעות האמיתות שהבנתם לאורך השנים כי אמירה זו נכונה? לחלופין, האם אתם מסוגלים לאמת, על סמך האנשים, המאורעות והדברים שראיתם וחוויתם בחיים, כי כל הדברים שברא האל הם דברים חיוביים? האם אתם מסוגלים לתפוס דברים באופן הזה? האם אתם מסוגלים לחפש כך את האמת? (אנחנו מסוגלים להבין באופן הזה כמה דברים פשוטים יותר). יש כאן עיקרון. כשבוחנים זאת ברמה השטחית, הנושאים של מה שברא האל, מה שנגזר על ידו או מה שנתון לריבונותו מכסים טווח רחב מאוד והם מופשטים ביותר, אך למעשה הם קשורים קשר הדוק לאנשים, למאורעות ולדברים השונים שאנשים באים איתם במגע בחיים האמיתיים – אפשר גם לומר שהם קשורים קשר הדוק; הם לא מנותקים מהמציאות. דבר זה נוגע לְסוגיה. כשאתה מתמודד עם הרבה אנשים, מאורעות ודברים בלתי צפויים בחייך, אינך יכול לקבוע אם הם דברים חיוביים או שליליים. גם אם אתה מבין את הדוקטרינה להבחנה בין דברים חיוביים לשליליים, עדיין אינך יכול לקבוע זאת. גם אם הם סוגים של דברים אשר נכללים בדברים חיוביים, בתפיסותיך אינך מכיר בהם ככאלה ואתה סולד מהם ומתעב אותם בליבך, ואפילו חושב שהם לא ראויים כלל להיכלל בתחום הדברים החיוביים, ואף על פי כן הם אכן נבראו על ידי האל, נגזרו על ידו או נתונים לריבונותו, והם משתייכים לקטגוריה של דברים חיוביים. זה הרגע שבו נכנסים לתמונה עקרונות היישום בפועל לגבי האופן שבו אנשים צריכים להתמודד עם סוגי הדברים האלה. עקרון היישום בפועל הפשוט ביותר הוא זה: ראשית, עליך להיות בטוח שהדבר המדובר הוא מסוג הנכלל בהגדרה של דברים חיוביים. למרות העובדה שעל פי תפיסותיהם של אנשים דבר זה לכאורה אינו חיובי, אם זה דבר-מה הכלול בקטגוריית הדברים החיוביים שהגדיר האל, קודם כול עליך להיות בטוח שזהו דבר חיובי ושאין שום טעות בעניין זה. יש משמעות לבריאתו בידי האל; הוא נועד כדי שאנשים יפיקו מכך לקחים מסוימים. הכרחי להיות בטוחים בזה. זהו עיקרון אחד ליישום בפועל. שנית, בנוגע לדבר הזה או לסוג העניין הזה, איננו צריכים לנהוג כמדענים ולחקור את טבעו או את תפקודו, או איזה תפקיד הוא ממלא בחיי האדם או בשרשרת המזון כולה. די בכך שנהיה בטוחים כי דבר זה הוא חיובי. יש האומרים: "אם הדבר החיובי הזה מופיע לעתים קרובות בחיי האנשים ומפריע לחייהם, ומשפיע על השקפתם כי הוא חיובי, איך צריך להתייחס אליו?" קל לטפל בזה. אם עליך להשתמש בו בחייך, השתמש בו כפי הצורך; הנח לו לשרת אותך. אם אינך צריך להשתמש בו והוא מפריע לך לעתים קרובות או מטריד את אחד מחושיך הפיזיים, אתה יכול לגרש אותו ולהתרחק ממנו. רק אל תניח לו להפריע לך או לגרום לך כאב פיזי. זה העיקרון השני. כמו כן עליך לדעת שאם הדבר נובע מבריאת האל, מגזירת האל או מריבונות האל, אל לך לחוש דחייה כלפיו, לתעב אותו או להתכחש לו, אלא עליך לקבל אותו ולהכיר בו. מוטב אף לנהל אותו ולהשתמש בו בדרך הגיונית. אלה הם עקרונות היישום בפועל, שלושה בסך הכול. מהם שלושת העקרונות האלה? (הראשון הוא שכל עוד דבר-מה נכלל בתחום הדברים החיוביים שהוגדרו על ידי האל, אנו יכולים להיות בטוחים שזהו דבר חיובי. יש משמעות לבריאתו בידי האל; הדבר נועד כדי שאנשים יפיקו מכך לקחים מסוימים. השני הוא, על סמך הוודאות כי זהו דבר חיובי, שנשתמש בו במידת הצורך. אם איננו צריכים להשתמש בו והוא מפריע לחיינו, אנו יכולים לגרש אותו ולהתרחק ממנו, ולא להניח לו להפריע לחיינו. השלישי הוא, שאם הוא נברא על ידי האל, נגזר על ידו או נתון לריבונותו, אל לנו לחוש דחייה כלפיו או לתעב אותו; עלינו לקבל אותו ולהכיר בו, ומוטב גם שנהיה מסוגלים לנהל אותו ולהשתמש בו בדרך הגיונית). האם קל ליישם את שלושת העקרונות האלה? הם לא כל כך קלים, הלא כן? (לא). אם יתוש מזמזם באוזנך, אתה תגרש אותו ותחשוב לעצמך: "כל מה שהאל ברא הוא טוב; אני פשוט אגרש אותו וזהו" – תוכל לפעול על פי שלושת העקרונות האלה. אבל אם תגרש אותו והוא יחזור מיד ויעקוץ אותך, ככל שתחשוב על זה יותר, כך תכעס יותר: "הנחתי לך ללכת, אבל אתה לא מניח לי. הפעם, בהחלט אמחץ אותך!" האם מחיצתו היא המעשה הנכון? למעשה, אין זה שגוי למחוץ אותו; ניתן להחשיב זאת כניהול הולם. נשאלת השאלה רק אם לא תתחיל בה בעת גם להטיל ספק בעובדה שיתושים הם דברים חיוביים, במיוחד כשהנפיחות מהעקיצה תתחיל לגרד יותר ויותר, עד שהדבר יהיה בלתי נסבל ואתה תחשוב לעצמך: "מה התועלת בכך שהאל ברא יתושים? האם אנשים היו סובלים מהנזק הזה אלמלא היו יתושים? זה ממש לא נראה כמו דבר חיובי!" הרציונליות שלך תאמר לך ששגוי לחשוב כך, שיתוש הוא דבר חיובי כי הוא יצור זעיר, בתחום הדברים החיוביים שברא האל. אבל אתה עדיין לא מצליח להבין זאת: "זה לא דבר שמועיל לאנשים, אז למה האל ברא אותו?" הנפיחות מעקיצת יתוש אמנם אינה גדולה, אולם הגירוד נורא. למי שסובל מאלרגיות, גירוד המקום עלול להוביל לאדמומיות ולנפיחות, ואפילו לזיהום ולחום גבוה. בשלב זה תפתח תפיסות ותתקשה לקבל זאת: "לא נראה לי שיתושים הם דברים חיוביים. אם הם כאלה, איך ייתכן שהם מפריעים ומכאיבים לאנשים? האם לדברים חיוביים לא אמורות להיות השפעות חיוביות? ההשפעה הזאת אינה חיובית; הם ממלאים תפקיד שלילי ויש להם השפעה שלילית על אנשים. איך אפשר לסווג יתושים בקטגוריה של דברים חיוביים? זה בלתי נתפס. מה שהאל עשה לא עולה בקנה אחד עם התפיסות שלי!" בליבך תפתח תפיסות לגבי סיווגם של יתושים כדברים חיוביים. בקול רם אתה אומר: "ראשית, אינך יכול להכחיש שיתושים הם דברים חיוביים. שנית, אם אינך רוצה שהם יפריעו לך, אתה יכול לגרש אותם ולשמור מפניהם מרחק. לבסוף, אל לך לחוש דחייה כלפיהם או לתעב אותם, אלא עליך לקבל אותם, להכיר בהם ולהתנהל מולם בדרך הגיונית". אף על פי שתאמר זאת, אתה מתקשה מאוד ליישם את העיקרון האחרון הזה. קל לך יחסית לקבל חרקים מועילים. אולם כשמדובר ביתושים, אם היית מנסה לקבל אותם, לנהל אותם בהיגיון ולא לקלל אותם, האם היית מסוגל לעשות זאת? (לפני השיתוף של האל, לפעמים כשהייתי במצב רוח רע ויתוש עקץ אותי הייתי חש דחייה מיוחדת ואומר כמה דברים רעים. בעתיד, אנסה כמיטב יכולתי להימנע מכך ולא לומר עוד את הדברים האלה). אל לך לקלל אותם; עליך לקבל אותם, להתייחס אליהם נכונה ולנהל אותם בדרך הגיונית. החלק הזה על ניהול הגיוני קשה מאוד ליישום, הלא כן? (כן). לו היית מכיר בהם ומקבל אותם באופן מילולי ודוקטרינרי, זה היה די קל לביצוע. כשהם היו פוגעים בך, יכולת גם להתרחק ולהתחמק מהם. אבל לגרום לך לקבל אותם ולהכיר בהם מהלב, להתייחס אליהם נכונה, ויתרה מכך, להתנהל מולם בדרך הגיונית – את זה תתקשה לעשות. מדוע תתקשה בכך? כי כשהם פוגעים בך אינך מרגיש שאתה מפיק מהם תועלת, אלא שהם מזיקים לך. כלומר על פי התפיסות שלך, לדברים חיוביים צריכה להיות השפעה חיובית, אך במקום לקבל תועלת חיובית כלשהי מיתושים, אתה מרגיש שיש להם השפעה שלילית עליך. בשלב זה, לא יהיה לך קל שלא לחוש דחייה או תיעוב כלפיהם, ולקבל אותם ואפילו להתנהל מולם בדרך הגיונית. אף על פי שברמת הדוקטרינה אנשים יכולים לקבל את זה שיתושים הם דברים חיוביים, והם מסוגלים גם, בקושי מה, להצליח להתייחס נכונה ליתושים, כשיתושים מטרידים אותם בחיים האמיתיים, קשה להם מאוד להתייחס אליהם על פי העקרונות. זה מצריך מאנשים להבין את האמת, ולהבין את טבעם של האנשים, המאורעות והדברים הספציפיים הרבים הכרוכים בשלושת ההיבטים שדברים חיוביים כוללים – אלה ש"נבראו על ידי האל, נגזרו על ידו או נתונים לריבונותו". נוסף על כך עליהם להבין מה התפקיד שהם ממלאים בחיי האדם ובהישרדותו, ומה הייתה מטרתו המקורית של האל כשברא אותם והעניק להם את דרך החיים שלהם. אלה הם הדברים שאנשים צריכים להבין. אם אנשים מבינים את מטרתו המקורית של האל, את הכיוון הכללי של כוונותיו ואת העקרונות הבסיסיים, אז לגבי דברים חיוביים מסוימים שאינם עולים בקנה אחד עם תפיסותיהם, הם יוכלו אולי, נוסף על התרחקות מהם, גם להגיע – בדרגות שונות – למצב שבו יקבלו אותם, יכירו בהם, ינהלו אותם בדרך הגיונית וישתמשו בהם נכונה. נדון בנושא זה בשלבים.

ניתוח הציוויליזציה האנושית והתרבות האנושית

התחום שמכסה הנושא "מה שברא האל" הוא רחב מאוד, ולכן עלינו לתת תחילה כמה דוגמאות ואז לדון בהן אחת אחת. דיברנו זה עתה על יתושים. אפשר לומר בבטחה שאיש אינו אוהב יתושים או רוצה לחיות איתם; נהפוך הוא, כולם מתעבים יתושים ואפילו מייחלים לא לראות שום יתוש כל חייהם. אף על פי שעניין היתושים אינו עניין מהותי, הוא נוגע לדבר מסוג מסוים, והוא נוגע גם להבנתם של אנשים את טבעו של דבר מסוג מסוים בתוך האנשים, המאורעות והדברים שברא האל. מובן שהנקודה העיקרית כאן היא שדבר זה כרוך בכך שאנשים יגיעו לידיעה ולהבנה של אמת, וכרוך גם בעקרונות היישום בפועל לגבי האופן שבו אנשים מתייחסים לדבר מסוג מסוים מבין האנשים, המאורעות והדברים בחייהם. לכן, אף על פי שהיתוש אינו יצור גדול, העניינים האמורים בו אינם פעוטי ערך; כדאי לאנשים לנסות להבין ולחקור אותם. התוכן של "מה שברא האל" נוגע לנושאי המקרו והמיקרו. זה עתה שיתפנו בקצרה על מין קטן מהיבט המיקרו: היתוש. זהו סוג יצור קטן יחסית שאנשים יכולים לראות בעין בלתי מזוינת; כל דבר קטן מיתוש אינו שווה דיון. יתושים הם סוג של יצור שאנשים יכולים לבוא איתו במגע לעתים קרובות, יצור מיקרוסקופי יחסית הנראה לעין בלתי מזוינת. מכיוון שסוגיה זו היא ברמת המיקרו, נשתף עליה מאוחר יותר. אם כן, על מה עלינו לשתף תחילה? (על המקרו). הבה נשתף תחילה על דברים ברמת המקרו. ישנם דברים רבים ברמת המקרו. הדבר הקרוב ביותר לחיי האנשים, או שאנשים יכולים לבוא איתו במגע, לחוש ולראות, ושמוכר לכולם – מלבד האובייקטים בסביבת המחיה שברא האל עבור האדם – הוא האנושות עצמה. אם כן, כשמדובר באנושות, מבין האנשים, המאורעות והדברים השונים שאנשים יכולים לראות, על מי מהם כדאי לדבר? מי מהם כדאי להבין? הנושא שהכי כדאי להבין כשמדובר בחברה האנושית הוא מה שמכונה הציוויליזציה של האנושות. הנושא העיקרי שכוללת ציוויליזציה זו הוא תרבויות שונות. עלייתן של תרבויות שונות נובעת מהחינוך בתוך חברות שונות; החינוך בתוך חברות שונות מוליד תרבויות שונות, ועל רקע התרבויות השונות הללו, הופיעו בעידנים שונים מה שמכונות הציוויליזציות של האנושות. זהו המקור והמוצא של הציוויליזציה האנושית. לחברה במזרח יש ציוויליזציה משלה, וכמובן יש לה גם מה שמכונה התרבות שלה. הופעתה של תרבות זו נובעת מהדרך שבה החברה במזרח מחנכת את אנשיה. באופן דומה, גם לחברה המערבית יש מה שמכונה הציוויליזציה שלה. הציוויליזציה המערבית נובעת גם היא מתרבותה, והופעת תרבותה נובעת באותו אופן מהחינוך של החברה המערבית. כלומר, החינוך של החברה המערבית לאורך עידנים שונים יצר את התרבות המערבית, ועל רקע תרבותי שכזה, עלתה בהדרגה הציוויליזציה המערבית, התגבשה והתפתחה עד ימינו אנו. בין שמדובר בתרבות המזרח ובין שמדובר בתרבות המערבית, שתיהן מחנכות את עמיהן בדרך זו, דור אחר דור. לאורך עידנים שונים הן יצרו ללא הרף התניות בדור אחר דור והשפיעו עליו, והתפשטו מדור לדור לאורך עידנים שונים, תוך שהן מתפתחות ללא הרף ומועברות הלאה. בדרך זו התרבויות והציוויליזציות במזרח ובמערב התגבשו והתפתחו בהדרגה, והוכרו והתקבלו בהדרגה על ידי אנשים, תוך שהן מתגבשות ומתבססות בהדרגה בחברות במזרח ובמערב. דבר זה יצר את התרבויות והציוויליזציות המרכזיות של המזרח והמערב. למזרח יש התרבות והציוויליזציה המרכזיות שלו, וכך גם למערב. החברות במזרח ובמערב יצרו תרבויות וציוויליזציות שונות מבחינת מהות, צורה והשפעה על האנושות. בין שמדובר בתרבות המזרח ובין שמדובר בתרבות המערב, לשתיהן הייתה השפעה בל תימחה על חייהם, על הישרדותם, על מחשבותיהם ועל נקודות המבט של אנשים, כזו שאין לעמוד בפניה או להחליפה. מכיוון שאנו מדברים על תרבויות המזרח והמערב, בהחלט קיימים הבדלים ביניהן. לתרבות המזרח יש המחשבות ונקודות המבט העיקריות שהיא מקדשת, בעוד לתרבות המערב יש מאפיינים משלה ומחשבות ונקודות מבט עיקריות שהיא מקדשת. אם כן, מה תרבות המזרח מדגישה? מה בעיקר תרבות המזרח מלמדת? רוב האנשים לא ממש מבינים את ההיבט הזה. חלקכם עשויים להתבלבל לגמרי: "למה אתה מדבר על דברים חיוביים החל מהנקודה הזאת?" לדברים רבים ברמת המקרו יש מטבעם מרכיבים מופשטים רבים. אף על פי שאתם עדיין לא מבינים את ההיבט הזה, אם תקשיבו בקפידה, תבינו.

הבה נדבר תחילה על תרבות המזרח. מה תרבות המזרח מוקירה? מהי מהותה? מהי השפעתה על אנשים? מהם המאפיינים העיקריים של תרבות המזרח שאתה הרגשת באופן אישי, או מהם המאפיינים שראית, הבנת או נוכחת בהם ולמדת עליהם באמצעות ההשפעה הנסתרת שיש לחשיפה ארוכת טווח לתרבות זו? כשמדברים על תרבות, הדבר קשור לחינוך. בין שמדובר בחינוך המגיע מהמשפחה, מבית הספר או מהחברה, הכול מתקשר לתרבות; זה מתקשר לחינוך של עם או של קבוצת אנשים מסוימת. חינוך יוצר רקע תרבותי – זה ודאי. האם אתם יודעים איזה סוג של חינוך תרבות המזרח מקדשת? (תרבות המזרח מקדשת מאוד את המסורת.) אם כן, מהי מהותה של מסורת? "מסורת" היא מושג. מהו התוכן הספציפי שמקיף מושג זה? הדרישות לגבי האופן שבו עליך לחשוב, מה עליך לעשות, ובאיזה כיוון עליך להתנהל ולעבר איזו מטרה. זוהי המהות הספציפית של החינוך שלה. החינוך שחברת המזרח מקדשת הוא חינוך למוסר חברתי, ולחינוך למוסר חברתי זה יש גם תוכן ספציפי. לדוגמה, מגמה אידאולוגית אחת המופצת לעתים קרובות בחברות המזרח היא לשכנע אחרים באמצעות היגיון. האם זו אחת מהן? (כן.) קיימות גם נימוס קודם לכוח, לוותר לאחרים מתוך נימוס, ו"ליבו של ראש ממשלה גדול דיו כדי להשיט בתוכו סירה". יש גם "הרמוניה היא אוצר; הבלגה היא גאונות", ו"פשרה תגרום לכך שיהיה הרבה יותר קל לפתור סכסוך". מה עוד? "לעולם לא מאוחר מדי בשביל ג'נטלמן לנקום את נקמתו", "במקום שבו יש חיים יש תקווה", "אדם גדול יודע מתי לוותר ומתי לעמוד על שלו", ו"שאיפותיו של גבר אמיתי הן מרחיקות לכת". מה עוד? (האם "כיבוד אב ואם הוא מעלה שיש להחשיב מעל כל האחרות" נחשב?) גם זה נחשב. יש גם "איזו שמחה היא, כשחבר בא מרחוק", הנוגעת להכנסת אורחים. מה עוד? ("אקריב את עצמי למען חבר", ו"אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך".) ההשפעה המיועדת של כל המושגים הללו בחינוך של המזרח היא לגרום לאנשים להעריך מוסר חברתי; מושגים אלה מלמדים אנשים לאילו כללי נימוס עליהם לציית בחברה, וגורמים לאנשים להתייחס לנימוסים הללו, כביכול, כאל סמל לאופיו של אדם. החינוך במזרח משתמש בדברים אלה כדי להסדיר את התנהגותם של אנשים. אם אדם רוצה להתבסס בחברה, עליו להבטיח תחילה שכל דבר יזכה אותו בהערצה, בהערכה ובכבוד מצד אחרים. רק על ידי השגת אופי מוסרי הניחן באיכויות כאלה של אנושיוּת, אדם יכול להיחשב לאדם טוב באמת. אנשים שקיבלו חינוך כזה משתמשים ברעיונות אלה לגבי מה שמכונה "אופי מוסרי" כדי להגביל את עצמם, וחותרים לעמוד בדרישות אלה. חינוך זה של המזרח מלמד אנשים לציית כלפי חוץ לכללי נימוס, כך שהם ייראו כאנשים אדיבים, מנומסים ובעלי אופי מוסרי נאצל. אשר למה שאנשים חושבים בעומק ליבם, יהיו אשר יהיו צורכי האנושות, המשאלות, או אפילו השאיפות והתשוקות שלהם, כל זה צריך להיות מדוכא וקבור בעומק ליבם ולא להיחשף. שיתפנו בעבר לא מעט על היבט זה של החינוך במזרח. מהו טבעם של כל המושגים הללו של חינוך אידאולוגי? האם הם תואמים לצורכי האנושות? האם הם תואמים למהות האנושות? (לא.) בדיוק משום שההתנהגות שחושפים ומביאים לידי ביטוי מי שנתונים לחינוך זה למוסר חברתי במזרח מנוגדת לחלוטין למהותם של אנשים ולצורכי האנושיות שלהם, הדבר מוכיח נקודה באופן מושלם: הרעיונות השונים שמקדם חינוך זה למוסר חברתי של המזרח מנוגדים למצבים בפועל של אנשים ולמה שקיים בפועל באנושיות שלהם. חינוך למוסר חברתי זה נוצר בחברות המזרח כדי לחפות על הבעיות האמיתיות של אנשים ולאפשר להם לחיות בצורה מכובדת יותר בחברה, וכדי להיראות נאצלים יותר וראויים יותר לאישורם של אנשים אחרים. לפיכך יש לומר שחינוך בהקשר מעין זה הוא חינוך להעמדת פנים. המהות, או ההשפעה המיועדת, של חינוך זה להעמדת פנים היא להזהיר כל אדם שלא לחשוף את פניו האמיתיות בפני אחרים – ללא קשר לאופיו, וללא קשר לרקע שלו, עליו ללמוד להסוות את עצמו ולעטות מסכה, כדי שיהיו לו יותר כבוד וגאווה לפני אחרים, כדי שיהיה לו כבוד עצמי בחייו, וכדי שיחיה בדרך שתזכה אותו בהערצה ובאישור.

בהקשר של חינוך זה של המזרח להעמדת פנים, מה למדו אנשי המזרח? הם למדו להבליג ולספוג. החינוך האידאולוגי של המזרח יצר איכות מסוימת באנושיות של אנשי המזרח, והתוצאה של איכות זו – בין שבוחנים אותה ברמת המחשבה ובין שמבחינה התנהגותית – היא שאנשים לומדים כיצד להבליג ולספוג. באופן ספציפי, בכל עידן חברתי, בכפוף לכל מעמד שליט ובכל סביבת מחיה, כאשר הם נתקלים בכל מיני אנשים, מאורעות ודברים, אנשים חייבים ללמוד כיצד להבליג ולספוג, ולא לחשוף את מחשבותיהם ורגשותיהם האמיתיים. לקרוא לזה "להבליג ולספוג" זה ניסוח יפה; למעשה זו העמדת פנים. ובמה אנשים משתמשים לצורך העמדת פנים זו? הם משתמשים במגוון המחשבות, נקודות המבט, הטקטיקות להתנהלות עצמית והפילוסופיות להתנהלות בעולם שנשאבו מהחינוך במזרח למוסר חברתי או מתרבות המזרח כדי להסוות את עצמם, כך שכלפי חוץ הם ייראו כאנשים אדיבים ומנומסים, בעלי אופי מוסרי נאצל הניחנים ביושרה ובכבוד ומסוגלים לזכות בהערכה, באישור ובהערצה מצד הזולת. זוהי השפעתו על אנשים של החינוך למוסר חברתי במזרח; השפעתו העיקרית היא שאנשים לומדים בסופו של דבר להבליג ולספוג. המונח "להבליג ולספוג" טומן בחובו את המשמעות שעל אנשים לספוג הכול, לשכנע אחרים באמצעות היגיון, ולהיות מנומסים לפני שהם פונים לשימוש בכוח בעת כשהם מתמודדים עם אנשים ולנסות להתייחס לאחרים בטוב לב מרבי. כאילו הם אצילי נפש במיוחד, בעלי לב נדיב וסובלני; הם מסווים את עצמם כנפלאים ונאצלים במיוחד, ואפילו משקיפים מטה על הכול ממרומי המוסר האנושי. לפיכך, בהקשר התרבותי הזה, לחיי התרבות של אנשי המזרח חלחלו עקרונית הרעיונות והמושגים הללו. בה בעת, תרבות זו משמשת כדי ליצור ללא הרף התניה בקרב הדור הבא ולהשפיע עליו. לדוגמה, בסרטים ובדרמות טלוויזיוניות, לעתים קרובות מקודמים רעיונות מסוימים, שאחד מהם הוא: "גיבורים אביריים גדולים עושים את חלקם למען מדינתם ועמם". מהי דמותו של גיבור אביר גדול במוחם של אנשים? בסרטי אומנויות לחימה, אתה רואה שרוב הגיבורים האביריים הגדולים הם נאים ומעודנים, חובשים כובע במבוק וחוגרים חרב לצד גופם. הם חסרי הבעה ובלתי אנוכיים, מחזיקים בליבם את העולם, את פשוטי העם ואת כל היצורים החיים, ומסתובבים להגן על הצדק, עושים מעשים טובים וצוברים זכויות. כשהם עדים לאי-צדק, הם שולפים את חרבם לעזרה ויוצאים לפעולה כשהדבר נדרש. זוהי דמותו של גיבור אביר גדול במוחם של אנשים, וזהו גם הערך שיש לדמויות כאלה במוחם של אנשים. הסיבה שסרטים ודרמות טלוויזיוניות יוצרים דמויות כאלה היא שכל אנשי המזרח נוצרים בליבם כמיהה כזו ביחס לחברה ולאנושות. הם כמהים לאנשים כאלה בחברה או בחיים, כדי שהם עצמם לא יצטרכו עוד להבליג ולספוג, ולא יהיו עוד כבולים וכלואים על ידי תרבות חברתית זו. בדיוק משום שלאנשים יש צורך כזה, דמויות כאלה נוצרות ללא הרף ביצירות מסוימות בספרות ובאמנות. הדבר משרת את צורכי התעמולה התרבותית, ומשרת גם את צורכי הקהל. פשוטי העם הבליגו בחברה על יותר מדי כאב וסבלו וספגו זמן רב מדי; הם זקוקים לפורקן, אך אין להם כזה בנמצא. הם יכולים למצוא סיפוק רק בדמויות ההרואיות ובגיבורים האביריים הגדולים שביצירות ספרות ואומנות אלה. לפיכך, הציבור מקבל ומהלל דמויות ויצירות כאלה בקולנוע ובטלוויזיה. כשהציבור נוכח שמעשי הצדק של הגיבורים האביריים הגדולים הללו בסרטים ובדרמות טלוויזיוניות – או שליפת חרבם לעזרה כשהם נתקלים באי-צדק – תואמים באופן מושלם את צורכיהם הפסיכולוגיים, כולם מוחאים כפיים ומריעים, וצועקים: "מגיע לך! זה מה שמגיע לך, רשע! זה מה שמגיע לך על זה שפגעת באנשים!" קריאות העידוד שלהם משקפות את כאב מהצורך להבליג ולספוג שאנשי המזרח חווים בחיי היומיום שלהם, כמו גם את הלחצים הכבדים והרבים ואת הפגיעה הגדולה בהם מצד החברה והמעמד השליט. לפיכך פשוטי העם מקבלים בליבם בברכה יצירות בידור כאלה, והן זוכות לאישורם ולכמיהתם.

בדיוק משום שההבלגה והסבולת שהביא עמו החינוך הזה למוסר חברתי כבלו והגבילו את אנשי המזרח מבחינת חשיבתם ואנושיותם במידה המרבית האפשרית, התעוותו מאוד אנושיותם וחשיבתם. במה מתבטא עיוות זה? הוא מתבטא בעובדה שכולם נוטרים טינה לפקידי ממשל ולעשירים; כשהם עדים לאי-צדק, הם חשים בתוכם שנאה ומיד מקשרים זאת למעמד השליט או לעשירים, בתחושה שכל כאבם נגרם על ידם. זהו היבט אחד. נוסף על כך, מכיוון שהחינוך למוסר חברתי מייצר באנשים במזרח אופי שמבליג וסופג, מחשבותיהם של אנשי המזרח כבולות ורתוקות במידה רבה. בהשוואה לאנשי המערב, קשה לאנשי המזרח להשיג חשיבה עצמאית או שחרור מחשבתי ברמת החשיבה; כלומר, הם אינם מסוגלים לחשוב ולשקול דברים באופן חופשי, אוטונומי ועצמאי. אי לכך בסביבה החברתית של המזרח כולם, מזקן ועד טף, ניחנים בתכונה עבדותית; קשה להם לחשוב על בעיה באופן עצמאי או להשלים משימה באופן עצמאי על פי עקרונות ותוכניות. היבט נוסף הוא שההבלגה והסבולת של אנשי המזרח הופכים אותם לעוינים כלפי החברה, כלפי האנושות וכלפי כל שכבה חברתית. הדבר הוביל אותם גם לפתח תכונה חלקלקה למדי באנושיותם, שניתן לסכם אותה כסוג של זלזלנות. מכיוון שהעולם הזה כל כך לא הוגן, אנשים נאלצים לעמוד בלחצים ובכבלים שונים מצד החברה, מצד סביבת העבודה שלהם ומצד משפחותיהם, והתוצאה היא שהצרכים הרגילים של אנושיותם – צורכיהם הרגשיים והפיזיים הרגילים – אינם מטופלים כראוי או בהגינות. כך כולם מפתחים ביחס לחייהם גישה מזלזלת, צינית או משועממת ועייפה. גישה זו מעוררת באנשי המזרח תחושה שהתקווה לחיים קלושה מאוד; הם בקושי חשים דחף לחיות, ואין להם חשק לשום דבר שהם עושים. כך הם מפתחים גישה מתחמקת וחלקלקה כלפי ההתנהלות בעולם, וניתן לסכם התחמקות וחלקלקות זו כ"זלזלנות". למה מתייחסת "זלזלנות" זו? היא מתייחסת לגישה מזלזלת המאפיינת כל דבר שאדם עושה. לדוגמה, גישתם של אנשים מסוימים לביצוע חובתם היא לעשות כרצונם – אם מתחשק להם לעשות משהו, הם עושים קצת; אם לא מתחשק להם, הם לא עושים. כשהעבודה שלהם כרוכה ולו במעט לחץ, הם מייללים כמה היא קשה ורוצים לנוח. אם אתה משתף איתם על האמת ואומר להם שהם יעכבו כך את העבודה, הם אומרים: "לא משנה. מתחשק לי לנוח כרגע. אני רוצה ליהנות קצת!" גישתם אינה רצינית ואחראית בשום דבר שהם עושים. בין שהדברים אמורים בעבודה, בחיי היומיום שלהם או אפילו בכל חייהם ואמונתם, הם פזורי נפש, גישתם אינה רצינית, והם מאמצים גישה קלת דעת. בכל אשר הם פונים, הם רוצים להתפרץ ישר פנימה. לא מפריע להם כלל כשהם נתקלים בקיר; הם לא סובלים שקובעים להם מה לעשות, וכמהים ליהנות מחופש. אם משחררים אותם, הם מבצעים מעשים רעים באורח מופקר; אם הם מאבדים את החופש שלהם, הם מתלוננים על הכול. זה סוג הגישה שלהם. האין זו זלזלנות? (כן.) זהו האופי הייחודי שאנשי המזרח פיתחו בסביבה החברתית של המזרח. יש אנשים שעיסוקם הוא גם הבלגה וסבולת; הם מסוגלים לסבול הכול, ולעשות זאת במשך זמן רב מאוד. יש להם סבולת וחוסן יוצאי דופן, הם מסוגלים לשאת כל קושי, לשרוד בכל סביבה, להצליח לחייך בכל סביבה, ועדיין להירדם בלילה בלי להזיל דמעה אחת. לדוגמה, לאחר ששיטפון הציף את בתיהם, שדותיהם ומקנם של אנשים מסוימים, לא נראה שכואב להם במיוחד. הם מתמקדים אך ורק באיסוף חפצי ערך מהשיטפון, ומתכננים להתעשר. אחרים מזהירים אותם: "זה לא בטוח לסכן את חייך באיסוף דברים בצורה כזו!" הם עונים: "שיטפון הוא הזדמנות מושלמת להתעשר. אין הרבה הזדמנויות כאלה!" אחרים אומרים: "השדות שלנו מוצפים, התבואה שלנו נשטפה, הממשלה לא מספקת שום סיוע, ואיש לא בא לעזור. איך נחיה? החיים בעולם הזה פשוט קשים מדי. עדיף לנו פשוט למות!" אבל הם אומרים: "כשאסון מכה, עליך לסמוך על עצמך. גן העדן תמיד ישאיר לאדם פתח מילוט. שיטפון הוא הזדמנות נהדרת להתעשר. זה עסק ללא הון ועם רווח עצום. גם אם איבדנו כמה דברים, נלקט כמה דברים אחרים בחזרה – זה יפצה יפה על ההפסדים, ואולי אפילו נרוויח קצת!" עיניך הרואות, כשאסון מכה וכשנוחלים הפסד אנשים רגילים חשים כאב, אבל בקרב אנשי המזרח ישנן "דמויות הרואיות" כאלה – לא משנה איזה אסון פוקד אותם, הם יכולים ללכת עם הזרם ואפילו למצוא הזדמנויות להתעשר. הם לא דואגים ולא חשים מצוקה, וגם אם הממשלה לא מספקת סיוע ולא פותרת את בעיותיהם, לא אכפת להם. דומה כי לאחר שחוו אסונות כה רבים, הם פשוט התרגלו לזה. האין כך היא החברה הסינית? אם כן, בהינתן סוג זה של חינוך בחברה הסינית, יצירות הספרות והאמנות שאנשים צורכים בזמנם הפנוי או הדרכים שבהן הם מתרגעים הן בעיקר צורות של הלקאה עצמית ולעג עצמי. כך הסינים משעשעים את עצמם, ומוצאים מעט פורקן להדחקה שבליבם. אבל לאחר מכן, בחיי היומיום, הם ממשיכים להעמיד פנים ולהבליג ולסבול בדיוק כמו קודם. לא משנה איך הממשלה מתייחסת אליהם, פשוטי העם כבר התרגלו ליחס מסוג זה. כל עוד הם לא גוועים ברעב, הם מרוצים; ללא איום של מוות ממשמש ובא, לא עולה בדעתם למרוד. פשוטי העם השלימו עם דברים כאלה: "חיים גרועים עדיפים על מוות טוב; גן העדן תמיד ישאיר לאדם פתח מילוט. בואו פשוט נחיה ככה! זכויות אדם? דמוקרטיה? אלה תשוקות ראוותניות. אנחנו הסינים נולדנו לגורל האומלל הזה. כל עוד אנחנו נשארים בחיים, די בכך!" האין זו הוויה מטופשת וקהת חושים באופן קיצוני? האם נותר להם כבוד כלשהו כבני אדם? (לא.) זהו מצב עניינים עלוב.

רוב יצירות הספרות והאמנות שנוצרו במזרח שונות מאוד מאלה שבמערב מבחינת מה שהן משקפות ומקדמות. אף על פי שיצירות ספרות ואמנות של המזרח אכן משקפות אי-צדק חברתי מסוים, זו אינה החשיבה שהבמאים או התסריטאים באמת רוצים לקדם, והדבר לא נעשה כדי לספק חלק מצורכי הקהל. מה הם באמת מקדמים ביצירות אלה? עדיין את החינוך למוסר חברתי של המזרח. ביטוייו העיקריים הם רגשות פטריוטיים, המעודדים אנשים לאהוב את ארצם, לדאוג למדינה ולעם, להיות "גברים אמיתיים עם שאיפות מרחיקות לכת", לשלוף את חרבם לעזרה כשהם עדים לאי-צדק, ולהקריב את עצמם למען חבר. מה עוד הם מקדמים? אמירות כגון "פשרה תגרום לכך שיהיה הרבה יותר קל לפתור סכסוך", ו"לעולם לא מאוחר מדי בשביל ג'נטלמן לנקום את נקמתו". האנושיות שהם מקדמים היא למעשה חלולה; אלה רק דמיונות והיסקים של אנשים. הם מקדמים זאת אך ורק למען יציבות משטרו של המעמד השליט, כדי שאנשים ישתעבדו למעמד השליט לנצח כמו בהמות משא, בלי שתותר להם התנגדות ולו הקלה ביותר. רעיונות חלולים אלה משמשים כדי להקהות את חושי האנשים ולהטעות אותם, בעודם מספקים את הצורך שלהם בבידור ואת הצרכים הזמניים של ליבם. לדוגמה, מה מקדמים רומנים של אומנויות לחימה או סרטים ודרמות טלוויזיוניות? את רוח האבירות, להפוך לגיבור אביר גדול ששודד את העשירים כדי לעזור לעניים ושולף את חרבו לעזרת אחרים. מה שמכונה גיבור אביר גדול מגולם באימרה: "גיבורים אביריים גדולים עושים את חלקם למען מדינתם ועמם". קידום רוח האבירות גורם לפשוטי העם לא רק להלל דמויות כאלה אלא גם לכמוה ולחתור להפוך לאדם מסוג זה. מה עוד מקדמות יצירות ספרות ואמנות של המזרח? הן מקדמות גבורה: לעמול ולהוגיע את הלב והמוח למען המדינה, למען האומה ולמען רווחתם של אזור על תושביו, ולהקריב את הנעורים והחיים למען המטרה הנעלה של האומה. בקיצור, ביוגרפיות ואגדות אלה של לוחמים המופקות בסביבה החברתית במזרח – במיוחד בסביבה החברתית הסינית – בין שהן מסורתיות או מודרניות, ובין שהן בדיוניות או מבוססות על דמויות ועל אירועים היסטוריים אמיתיים, כולן מלמדות אנשים לחתור לחוסר אנוכיות ולביטול עצמי. כולן רואות בכך נושא וליבה חינוכית, במטרה לגרום לאנשים להיות בעלי אופי מוסרי נאצל. חוסר אנוכיות וביטול עצמי פירושם שאין "אני"; הן מקדמות את הרעיון שהאני הגדול קודם לאני הקטן, שארצו של אדם קודמת למשפחתו, ושרק בדרך זו יכולים להיות לאדם חיים טובים. זהו סוג החשיבה שהן מנחילות לאנשים. כלומר, הן מלמדות אותך לא להיות אנוכי, לא להתחשב רק בעצמך, לא להקריב שום קורבן או לעשות מאמצים למען חייך שלך, להישרדותך או לכל דבר שקשור לעצמך, ואפילו לא להיאבק למען הדברים האלה בשום צורה. במקום זאת עליך להקריב ולרתום את עצמך למען מולדתך, למען החברה, למען האנושות, ולמען המטרה הדגולה של האומה. תורות אלה מכונות באופן כולל חינוך להעמדת פנים. דבר זה המכונה חינוך להעמדת פנים הוא לא מציאותי ואינו תואם לצורכי האנושות; על סמך שלילת הצרכים האנושיים, האינסטינקטים המולדים של אנשים וזכותם הבסיסית לשרוד, חינוך זה דוחף אנשים להקריב קורבנות חסרי תכלית למען המדינה והאומה, למען מטרה חלולה וריקה. מעלה זו של הקרבה עצמית היא כל כולה דבר שהחברה במזרח החדירה בכוח לאנושיות של אנשים. משמעות הביטוי "החדירה בכוח" הוא שזה לא דבר-מה שנובע באופן ספונטני מהאנושיות, שטבוע באינסטינקטים המולדים של האנושיות, שאינסטינקטים מולדים יכולים להשיג, או שהרצון החופשי המולד או הרצון הסובייקטיבי חפץ להשיג. אלא, זה דבר-מה שהמעמד השליט או סוציולוגים מחדירים בכוח למוחם של אנשים, הם מטעים אותם או כופים עליהם לקבל אחריות ומחויבויות חברתיות כאלה, ואז מחנכים אותם לאורו של מה שמכונה "אופי מוסרי נאצל", כשהם מותירים אותם ללא הכוח לצאת לחופשי, ומפוחדים מכדי לנסות. זאת משום שאם אתה אכן משתחרר מחינוך זה או נחלץ ממנו, אם אינך נכון לקבל את החינוך הזה, אתה אויב של החברה כולה ושל האומה כולה – אתה מרדן באופן נתעב, אתה לא-אנושי, אתה עוף מוזר, ותצטרך להתמודד עם מצב חיים שבו אתה מבודד. לפיכך, גם אם אנשים חשים חוסר שביעות רצון מסוים בליבם, גם אם הם שונאים את החברה הזו ואת סוג החינוך הזה, אין להם לא הכוח ולא האומץ להשתחרר ממנו, קל וחומר אין להם האומץ לומר לו "לא". הם יכולים רק לחייך ולסבול זאת – הם לא מסוגלים להתנגד, ורק סובלים בשתיקה. אם אינך סובל, באופן כללי החברה תוקיע אותך ותבוז לך, ומבחינת הסביבה הקרובה משפחתך ויקיריך יבוזו לך, יתרחקו ממך ויבודדו אותך, ואפילו יוקיעו אותך כמרדן נתעב. הבה נסתכל על דוגמה. כשהיית ילד, למשל, נניח שהוריך לימדו אותך ש"כשאתה יוצא ורואה מבוגרים, עליך לברך אותם לשלום. קרא למי שצעיר מאיתנו 'דוד' או 'דודה', וקרא לקשישים 'סבא' או 'סבתא'. כשמישהו נותן לך משהו, עליך לומר 'תודה'. אם ילד אחר מכה אותך, עליך לספוג זאת; השב מלחמה רק אם אתה באמת לא יכול לשאת זאת יותר. עליך לגלות איפוק מרבי". ויום אחד יצאת וראית מישהו, אבל בגלל שהתביישת לא העזת לברך אותו לשלום. הוריך חשו כלימה, אז הם הענישו אותך כשהגעת הביתה, ומאותו יום נחפזת לומר שלום בכל פעם שראית מישהו. כדי להימנע ממכות, לא משנה עד כמה נבוך הרגשת או שלא רצית בכך בתוך תוכך, עדיין היית צריך לפעול בניגוד לרצונך ולברך אנשים לשלום. כשאדם גדל בסביבה כזו, אין לו ברירה אלא להשלים עם הכול. אפילו בעניין פעוט כזה, עליך לפעול בדרך זו; בין אם בבית ובין אם בחברה, זה כל מה שאתה יכול לעשות. אם אתה מרגיש לא בנוח ורוצה להיות עקשן פעם אחת, מילא החברה שתוקיע אותך – אפילו משפחתך והוריך יטיפו לך מוסר וינזפו בך. אחרי שאתה מתבגר, אתה מבין שברכת שלום לאנשים נועדה לשם הנימוס וכדי להקל על ההתבססות בחברה. אולם כשהיית ילד לא יכולת לתפוס זאת, ובכל זאת היה עליך לפעול בדרך זו. אם לא היית עושה זאת, היו מענישים אותך, והוריך אולי אפילו היו נוזפים בך לפעמים או מכים אותך לפני אחרים, דבר שלא היית שוכח כל חייך. לפיכך, בהקשר החברתי הרחב יותר אתה רק יכול לקבל את החינוך הזה למה שמכונה "אופי מוסרי נאצל". ללא קשר להשלכות של קבלתו, ללא קשר לאופן שבו הוא משפיע בסופו של דבר על האנושיות שלך, וללא קשר לאופי או לאיכויות האנושיוּת שהוא גורם לך לפתח – בסופו של דבר, אתה לבדך חייב לשאת בהשלכות האלה.

תכונת האנושיות שאנשי המזרח מפתחים מחינוכם בחברה במזרח היא זו של הבלגה וסבולת. מאחורי הבלגה וסבולת אלה שוכנות למעשה רבות מהמחשבות ומנקודות המבט הספציפיות, מדרכי ההתנהלות העצמית ומהגישות השונות כלפי כל מיני דברים המצויות בחינוך של המזרח למוסר חברתי. כזו היא החברה של המזרח. באופן דומה, גם לחברה המערבית יש חינוך תרבותי מרכזי משלה, שדרכו גם אנשי המערב מפתחים את תכונות האנושיות התואמות שלהם. מהו אפוא חינוך תרבותי מערבי מרכזי זה? הוא מקדש בעיקר אוטונומיה ועצמאות. זאת בשונה מהמצב בחברה במזרח, הדורשת מאנשים להקריב ולרתום את עצמם למען המדינה ולמען החברה, ולעשות דברים שאינם קשורים לחייהם האישיים. לעומת זאת, מה שהחברה המערבית מלמדת אנשים הוא ההפך הגמור ממה שהחברה במזרח דורשת מהם לעשות. החברה המערבית אינה דורשת ממך לתרום דבר לחברה, לאנושות או למטרה הנעלה של האומה; מה שניצב בליבת החינוך המערבי הוא לגרום לך לחשוב בעצמך, ללמוד לטפל בבעיותיך שלך, ולא להטריד אחרים, את החברה או את המדינה. החינוך המערבי מעניק לך זכויות עצמאיות, מרחב מחשבה עצמאי ומרחב אישי עצמאי, ומטפח את יכולת החשיבה העצמאית שלך ואת היכולת שלך לחשוב על בעיות ולטפל בהן באופן עצמאי. עליך לפתור את הבעיות שלך בעצמך; עליך להיות עצמאי, אוטונומי ולסמוך על עצמך. למערב יש רקע תרבותי של חינוך אידאולוגי מסוג זה, ועל רקע תרבותי זה גם אנשי המערב מפתחים תכונות אנושיות מסוימות הקשורות לליבת האידאולוגיה החינוכית שלהם. אנשי המזרח פיתחו את המאפיינים החינוכיים והתרבותיים של המזרח על רקע החינוך למוסר חברתי. מכיוון שאנשי המערב נושאים את התכונה החינוכית של החברה המערבית, הם ניחנים גם במהות הקשורה לתכונה זו. מהות התכונה החינוכית שיש לאנשי המערב שונה למעשה מהתכונה החינוכית שיש לאנשי המזרח. התכונה החינוכית שיש לאנשי המזרח היא חינוך להעמדת פנים, ואילו זו שיש לאנשי המערב היא חינוך לאנוכיות. כל נושא בחינוך המערבי מלמד אנשים להיות עצמאיים ואוטונומיים, לחשוב לעומק על הבעיות שלהם, ולטפל בענייניהם ולנהל אותם בעצמם. לפיכך לחינוך המערבי יש תכונה של חינוך לאנוכיות. חינוך זה לאנוכיות שונה לחלוטין מהחינוך במזרח; זהו סוג שונה של תכונה. תכונה זו מובילה את אנשי המערב לתעדף מרחב אישי עצמאי; רצון סובייקטיבי, חשיבה, מחשבות, נקודות מבט ורעיונות; ואת הזכויות שלהם, את תנאי חייהם הנוכחיים, ואת מצב רוחם ורגשותיהם הנוכחיים. הם לא צריכים להקדיש תשומת לב רבה לדברים אחרים, וגם לא לאחריות חברתית או משפחתית כלשהי. עליהם לפתור תחילה את הבעיות האישיות שלהם, לטפל ברגשותיהם ולפתור את ענייניהם המיידיים, ורק לאחר מכן מגיע כל השאר. החינוך במזרח לימד את אנשי המזרח להבליג ולסבול, ואילו החינוך המערבי לימד את אנשי המערב להגן על זכויותיהם. בכך, אנשי המערב ואנשי המזרח שונים לחלוטין. כאשר אנשי המזרח נתקלים בבעיה כלשהי, הם פשוט ממשיכים לספוג אותה. כשהם באמת לא יכולים לספוג עוד, הם אומרים לעצמם: "חיים גרועים עדיפים על מוות טוב. עליך לסבול כדי להישאר בחיים". בניגוד להבלגה ולסבולת של אנשי המזרח, לאנשי המערב יש תכונה אחרת: באמצעות החינוך החברתי שלהם לאוטונומיה ולעצמאות, הם למדו להגן על זכויותיהם. בהשוואה להבלגה ולסבולת של אנשי המזרח, האם אין מידה רבה יותר של כבוד עצמי וכבוד בהגנה של אנשי המערב על זכויותיהם? רוצה לומר, מעורבת בכך קצת יותר יוזמה אישית, נכון? (נכון). הגנה על זכויותיך היא מושג בסיסי לחלוטין; פירושה נקיטת הפעולות הנדרשות כדי להגן על זכויות האדם הבסיסיות, לרבות הזכות לאמונה, הזכות לחיים, הזכות לחופש הביטוי, וכן הלאה. לְמה בעיקר מתייחסת כמובן הגנה בסיסית זו על זכויות? היא מתייחסת לכך שלאנשים יש מרחב מחשבה עצמאי, והם מסוגלים לשקול סוגיות באופן חופשי ועצמאי בלי שיושפעו ויישלטו על ידי סביבה חברתית כלשהי או על ידי אנשים, מאורעות ודברים כלשהם סביבם. בלי קשר לשאלה אם נקודות המבט הנובעות משיקולי הבעיות של האדם הן נכונות או שגויות, או אם דרך החשיבה של האדם נכונה, השגת אוטונומיה וחופש היא הדבר החשוב ביותר. לסיכום, אנשי המערב חיים בחברות חופשיות, ובהקשר התרבותי של החינוך החברתי המערבי, מוחם פעיל מאוד ולעתים קרובות נמצא במצב של חופש. לפיכך, בהשוואה לאנשים בחברות המזרח, אנשי המערב נועזים יותר בחשיבתם, נכונים יותר לחשוב, ומיומנים יותר בחשיבה, ולעומת זאת חשיבתם של אנשי המזרח רוב הזמן כבולה, נוסחתית או מדוכאת. בנסיבות רגילות, מוחם של אנשי המערב חופשי, פעיל ונכון לחשוב על בעיות. בניסוח בלתי נאות, הם נכונים יותר להרהר בדברים מוזרים ובלתי רגילים, עד כדי העמקה בדברים מוזרים ויוצאי דופן. זהו ביטוי לתכונות האנושיוּת שהם מפתחים כחלק מהחינוך החברתי המערבי, וביטוי זה של אנושיות מתקדם יותר מזה של אנשי המזרח. ראשית, הם מגנים על הזכות שלהם לחיים, ושנית, הם גם מגנים על נקודות המבט השונות הנובעות מהמחשבה החופשית שלהם. כתוצאה מכך הרעיונות, נקודות המבט והצורות האמנותיות המוצגים ביצירות ספרות מערביות או בחיי האמנות והבידור המערביים הם מגוונים ורחבי היקף. מבין אלה של האנושות כולה, יצירות הספרות וחיי הבידור המערביים הם חופשיים ואוונגרדיים באופן יחסי, ואנשים יכולים לשאוב מהם השראה ולהפיק מהם תועלת רבה. הביטו – אילו רעיונות מקדמות יצירות מסוימות של ספרות ואמנות במזרח? פטריוטיות, אהבת המשפחה, אהבת ההורים וכן הלאה. כל אלה הם דברים המצויים בחינוך למוסר חברתי של המזרח, או שהם חלק מליבת התרבות של המזרח. מכיוון שהתרבות המערבית סיפקה לאנשי המערב מרחב חופשי ואוטונומי למחשבה, יצרה בהם את תכונת האנושיות הזו, והעניקה להם את הזכות הזו למחשבה חופשית, לאנשי המערב יש יותר תוכן אינטלקטואלי בחיי הספרות והאמנות שלהם מאשר לאנשי המזרח, ובה בעת היקף המחשבה שלהם רחב יותר. עיניך הרואות, היקף החשיבה של אנשי המזרח או הרעיונות שהם מבטאים ומקדמים בחיי הספרות והאמנות שלהם הם מוגבלים, צרים ומצומצמים מאוד, בעוד הנושאים השונים המופיעים בחיי הספרות והאמנות של אנשי המערב הם רחבי היקף ואינם נתונים להגבלות ממשלתיות. חלק מהנושאים הללו הם הרהורים על חוק מסוים שחוקקה הממשלה בתקופה כלשהי מבחינת האנושיות, או על ההשפעה שיש לו על החברה או אפילו על חייו של היחיד ועל משפחתו. נושאים אחרים הם הרהורים על חינוך ועל זכויות אדם, כמו גם סוגיות שונות כגון הדיונים בקרב אנשים מכל המעמדות החברתיים – ובהם מהגרים – על שוויון גזעי, על אפליה גזעית, ועל היחסים בין אנשים בעלי צבע עור שונה. מכאן ניתן לראות כי טווח הנושאים השונים המשתקפים ביצירות ספרות ואמנות מערביות הוא רחב למדי, וכך גם מנעד הרעיונות ונקודות המבט השונים המעורבים בהם. הם אפילו משקפים את ההשפעה החברתית הנודעת לשיטות ולאמצעים שבהם משתמשות סוכנויות אכיפת חוק מסוימות במסגרת המשפטית הרחבה יותר, כמו גם את מגוון סוגי הנטל הפסיכולוגי המוטל על הציבור או את ההשפעות התוכפות השונות על חיי האנשים. אלה הם כולם רעיונות ונקודות מבט המוצגים במגוון יצירות ספרות ואמנות מערביות. ראשית, אלה הן מחשבות המקודמות בהקשר התרבותי המערבי; ושנית אלה הן מחשבות ונקודות מבט המתהוות מכיוון שאנשים חופשיים לחשוב בתוך ההקשר של החינוך התרבותי המערבי. לסיכום, הרעיונות השונים שאנשי המערב מציגים ביצירות הספרות והאמנות שלהם, כמו גם המחשבות, נקודות המבט, הפילוסופיות להתנהלות בעולם, והגישות של אנשי המערב בקרב מעמדות חברתיים שונים וענפים שונים נבדלים לחלוטין מאלה של אנשי המזרח באופן שבו הם מתייחסים לכל מיני דברים. הנה דוגמה פשוטה: במזרח, כאשר עובד מועסק בחברה, פרנסתו תלויה בבוס שלו, ולכן עליו לעשות כל מה שהבוס שלו אומר לו לעשות. גם אם הוא מתבקש לבצע מטלות בית מסוימות עבור הבוס שלו, כמו לאסוף את ילדיו או לקנות מצרכים, עליו לציית ציות מלא ולא להעז לסרב. הוא אפילו צריך להיות זמין לו בזמנו הפנוי. הוא העוזר, המשרת והעבד של הבוס שלו. כאלה הם יחסי הכפיפות בין עובד לבוס במזרח. העובד עשוי להרגיש לא בנוח, לכעוס ולא לרצות בכך, אך אין לו ברירה – הוא יכול רק לספוג. זה הבוס שלו, מי שמספק את פרנסתו, וכל שנותר לו הוא רק להיות נתון לחסדיו. במזרח, לא משנה כיצד בוס מנצל את עובדיו, ולא משנה עד כמה מעשיו בלתי הגיוניים, העובדים יכולים רק לספוג זאת; אין להם דרך להשתחרר ממצב זה. במדינות מסוימות במזרח ייתכן שיש גם חוקי עבודה שנועדו להגן על הזכויות והאינטרסים החוקיים של כל אזרח, אך ברמה החברתית, מכיוון שזה המזרח, אף עובד אינו מעז לתבוע את הבוס שלו גם אם הוא מפר את חוקי העבודה. לא משנה כיצד זכויותיהם נשללות או כיצד הם מנוצלים על ידי הבוס שלהם, אין בכוחם לעשות דבר. גם כשקיימים חוקי עבודה, הם לא יכולים להשתמש בהם כדי להגן על הזכויות והאינטרסים שלהם. הם יכולים רק להשלים עם המצב ולהניח לו להימשך. המערב, לעומת זאת, שונה. יחסי הכפיפות בין עובד לבוס במערב קיימים רק ברמת העבודה ובשעות העבודה. מחוץ לעבודה אין ביניהם יחסים אישיים ורגשיים. אם הבוס שלך מבקש ממך לעבוד שעות נוספות, אתה יכול לסרב. אם הבוס שלך מבקש ממך לעזור לאסוף את ילדיו או לקנות מצרכים, אתה יכול לומר: "אין לך זכות לבקש ממני לעשות זאת. זו לא העבודה שלי. אין לי שום מחויבות לשרת אותך". אתה יכול לסרב. אם הבוס שלך דוחף אותך שוב ושוב ובכוח לעשות את הדברים האלה, אתה יכול לתבוע אותו, וחוקי העבודה המערביים יחולו; החוק יגיב בהתאם. אנשי המערב מסוגלים לעשות זאת, והם לא מפחדים לעשות זאת, אך אנשי המזרח כן. על פי תפיסותיהם של אנשי המזרח, עליך לעשות כל מה שהממונה עליך או אדם בעל מעמד או מוניטין מבקש ממך לעשות, ולספק לו שירותים בחינם. אתה אפילו צריך לומר: "אני מוכן לשרת אותך, להקריב את חיי למענך, ולא אצפה לשום דבר בתמורה. לכבוד הוא לי לשרת אותך!" בין אם הם מנצלים אותך עבור עמלך או שוללים ממך את זכויות האדם שלך, עליך לקבל זאת ולא לדרוש שום תגמול. אם תעשה זאת, משמעות הדבר שאתה כפוי טובה ופוגע בכבודם, והם יגרמו לך לשלם על כך. אנשי המערב, לעומת זאת, שונים. הם למדו להגן על זכויותיהם ולממש זכויות אלה ביעילות רבה, והם מנצלים אותן כל כמה שניתן. גם אם הנשיא או אדם ידוע כלשהו לא משאיר תשר לאחר ארוחה, תוגש תלונה – זוהי זכות שחוקי העבודה מעניקים לעובדים. כאשר אנשי המזרח נתקלים במצבים כאלה, הם לא מעזים להתלונן. הם חושבים: "זה אדם בעל תפקיד רשמי, מפורסם. האם אוכל לזכות בתביעה נגדו? גם אם אזכה, מה אעשה אם הוא יערים עליי בסתר מכשולים? אם אתבע אותו, אסתבך בצרות צרורות, ואולי אף אאבד את חיי". אנשי המזרח יעדיפו לפיכך לספוג הפסד מאשר להעז לבקש תשר. זה נקרא לספוג. אבל אנשי המערב שונים. הם חושבים: "למה שאספוג את זה? לא נולדתי לחיות את חיי למען אף אחד אחר – אני חי בשביל עצמי. אני חייב להגן על הזכויות שלי. זה כסף שמגיע לי. לא משנה לי שאתה דמות ידועה או אישיות חשובה, אתה חייב לשלם. כולם שווים. באיזו זכות אתה לא משאיר תשר? אם לא תשאיר תשר, אתבע אותך!" וברגע שהם מקבלים את התשר, העניין שב על כנו. אלה הן המחשבות, נקודות המבט והדרכים השונות לטיפול באנשים, במאורעות ובדברים שאנשי המזרח ואנשי המערב רוכשים באמצעות החינוך התרבותי שלהם.

המזרח והמערב נבדלים זה מזה בשיטות החינוך התרבותי שלהם ובתוכן הספציפי של חינוך זה. צורות חינוך שונות אלה יצרו תרבויות אנושיות שונות, כמו גם איכויות אנושיוּת של קבוצות אתניות שונות. הודות לאיכויות אנושיות אלה, לאנשי המזרח יש סגנונות חיים, מצבי חיים, דפוסי חשיבה וגישות להתנהלות בעולם משלהם, בעוד לאנשי המערב יש סגנונות חיים, מצבי חיים ודרכים וגישות להתנהלות בעולם משלהם. אחת מבין שתי הגישות הללו להתנהלות בעולם היא להבליג ולספוג, והיא מאופקת במיוחד; השנייה מדגישה במיוחד שמירה על זכויות הרצון הסובייקטיבי והתשוקות של האדם. האחת מקורה בחינוך להעמדת פנים, והשנייה בחינוך לאנוכיות. בלי קשר לסוג החינוך שבו נוצרות איכויות אנושיוּת אלה – בין אם מדובר בהבלגה ובסבולת או בהגנה על זכויות, באיפוק או בפתיחות – אילו מהן מהוות דברים חיוביים? (אף אחת מאיכויות האנושיות הללו היא לא דבר חיובי, לא המזרחיות ולא המערביות.) מדוע אתם אומרים שהן לא דברים חיוביים? הבה נשמע את הסיבות הספציפיות שלכם. איש מכם לא מסוגל לומר מדוע, נכון? (נכון.) לא משנה מהו העניין שעל הפרק, כולכם מפחדים שאנשים אחרים יקפידו על הפרטים, וכשהם עושים זאת, כל אחד מכם מרגיש פזור נפש ולא מסוגל להסביר דברים בבירור. זה מוכיח שחסרה לך בהירות בעניין זה, ולכן עליך לשתף על כך. השאלה שהצגתי בפניכם היא נושא ששווה לשתף עליו, הלא כן? (כן). נושא זה נוגע ל"מה שברא האל". אם כן, הבה נבחן תחילה: איזה מין יצור הוא המין האנושי שברא האל? מה שהאל בורא הוא דברים חיוביים. אילו דברים באדם נבראו על ידי האל? (הרצון החופשי של האדם, והחוכמה שהאל נותן לו). באופן כללי, התנאים המולדים של האדם כולם ניתנים מן האל ונבראים על ידו. אם נשתמש במילה "נברא", זה עשוי להיות מעט מופשט, מכיוון שכל אחד נולד להוריו, ולא נוצר במו ידיו של האל. השימוש בביטוי "מה שברא האל" הוא מעט רחב; הוא לא ממש מתאים. במקרה זה, האמירה "התנאים המולדים שהאל נותן לאנשים" היא ספציפית ואובייקטיבית יותר. התנאים המולדים שהאל נותן לאנשים נוגעים לנושא של "מה שברא האל". אם כן, האם אנו יכולים לומר שהתנאים המולדים של האדם הם כולם דברים חיוביים? (כן). מראהו של האדם, כישוריו הלשוניים, כל חושיו והתכונות הפיזיולוגיות שלו, כמו גם הרצון החופשי שלו, היכולת שלו לחשוב ולהרהר, החוזקות והכישורים הטבעיים שלו וכל כללי ההישרדות שהוא מקיים כיצור חי – כל אלה הם דברים חיוביים. כלומר, התנאים המולדים שהאל נותן לאנשים הם כולם דברים חיוביים. האם דברים חיוביים אלה כוללים אפוא את המחשבות השונות העולות במוחו של אדם או את אלה שהוא שואב מהחברה ומתקופות שונות? (לא). כל דבר שאנשים רוכשים מהחברה או מהמין האנושי אינו ניתן על ידי האל, וגם אינו דבר שנברא במקור על ידי האל. ניתן לומר שכל עוד דבר-מה מגיע מהחברה או מהמין האנושי, הוא אינו דבר חיובי. כדי לסכם זאת באופן רחב ומומשג, היינו אומרים זאת. וכדי לומר זאת באופן ספציפי? האין איכויות האנושיוּת ודרכי החשיבה הנוצרות במזרח בתוך ההקשר התרבותי של החינוך למוסר חברתי מעוותות במידת מה? אפשר לומר זאת גם כך: בחברות המזרח, מוחותיהם של אנשים כבולים ומעוותים; הם הושחתו והושפעו על ידי מחשבות ונקודות מבט מסוימות של החברה ושל השטן. האין זה אומר שמוחותיהם עברו עיבוד של השטן? (כן). מוחותיהם של אנשים עברו עיבוד, ומחשבותיהם אינן נובעות מהאנושיות שלהם. משנות אלה אינן נובעות מדברים חיוביים, וגם לא מהאל. מכיוון שהן לא נובעות מהאל, כל המחשבות, נקודות המבט ודפוסי החשיבה שהן מייצרות, כל איכויות האנושיוּת באשר הן שהן מייצרות בסופו של דבר וכל שאר הדברים באשר הם הנובעים מהן לאחר מכן – הם דברים שליליים, לא דברים חיוביים. זהו דבר שהבנתם לאשורו, נכון? (נכון). מוחותיהם של אנשי המזרח כבולים ומעוותים, ומושפעים גם ממחשבות ומנקודות מבט מסוימות של תרבות המזרח, ולכן הדברים המובעים על ידי איכויות האנושיות שלהם הם כולם שליליים. הבה נבחן כעת את המערב. מהו תוכן החינוך האידאולוגי של אנשי המערב? האם הוא קשור לאמת? האם תוכן החינוך המערבי וביטויי האנושיות שהוא מלמד אנשים לשאוף אליהם נובעים מדברי האל? (לא). כדי לנסח זאת בצורה ברורה עוד יותר, הניחו לי לשאול אתכם שאלה: האם העקרונות שבבסיס המחשבות ונקודות המבט הללו על התמודדות עם החיים, על הישרדות ועל ענייני היומיום, והשיטות הללו להתמודדות עם הדברים הללו – האם חינוך זה תואם את דברי האל? האם הוא תואם את האמת? (לא). באיזה אופן הוא לא תואם? (זה כמו החינוך המערבי לאנוכיות – אף על פי שהוא מכבד את חופש המחשבה, הוא מלמד אנשים להתחשב רק בעצמם ולא באחרים. זה לא תואם את דברי האל ואת האמת). אם כן מה אומרים דברי האל והאמת? (אנשים לא צריכים בשיג ושיח בינם לבינם להתחשב רק באינטרסים או ברגשות שלהם עצמם, אלא עליהם לשקול כיצד מעשיהם יכולים לתרום לאחרים ובו בזמן להיות תואמים לאמת). דברי האל אומרים לך שבין אם אתה חושב על סוגיות באופן חופשי ואובייקטיבי, ובין אם בכפוף לשליטה של מחשבה או של נקודת מבט מסוימת, אל לך לעשות זאת רק למען ההגנה על האינטרסים שלך או ההגנה על כבודך וגאוותך – היות שזה לא העיקרון שלפיו מאמינים באל צריכים לשקול סוגיות. כאשר אתה שוקל סוגיות, עליך להתמקד בשאלה אם הגישה שלך תואמת את האמת, אם ניתן לפתור סוגיות אלה באמצעות האמת, ואם הגישה שלך תואמת את עקרונות-האמת ומובילה להתמסרות לאל. זהו העיקרון לשקילת סוגיות. בין שאתה מתמודד עם אנשים ובין שאתה מתמודד עם סוגיות הנוגעות למשפחתך או לדברים אחרים סביבך, עליך לפעול בהתאם לדברי האל ולעקרונות-האמת, ולא רק להגן על זכויותיך ועל האינטרסים שלך. אלה הם העקרונות להתנהלות עצמית הנדרשים על ידי האל. אם כן, על פני השטח, בהשוואה לחינוך של תרבות המזרח, החינוך התרבותי המערבי מייחס חשיבות רבה יותר לזכויות אדם ולהגנה על זכויותיהם של אנשים. הוא עולה על תרבות המזרח, אך אין פירוש הדבר שהוא יכול להחליף את האמת. אל לכם לחשוב שרק משום שהוא עולה על תרבות המזרח, או משום שהוא מכבד זכויות אדם ומאפשר לאנשים להיות עצמאיים וחופשיים, הוא יכול לתפוס את מקומם של עקרונות-האמת ושניתן לתארו כדבר חיובי. החינוך התרבותי המערבי עולה בסך הכול על החינוך התרבותי במזרח ותואם יותר את צורכי האנושות, אך לא ניתן להשוות אותו לעקרונות-האמת ואין בכוחו להחליפם. במידה מסוימת, הוא רק מקיים ומכבד את צורכי האנושות, כמו גם את כבודם של אנשים ואת זכויותיהם והאינטרסים שלהם. עם זאת, כבוד זה רלוונטי רק מבחינת האנושיות. מבחינת האמת ומבחינת הצדק, הוא אינו מקיים אף אחד מהדברים הללו. לכן, החינוך התרבותי המערבי הוא חינוך לאנוכיות. חינוך לאנוכיות פירושו: "כולם חייבים לשרת את האינטרסים שלי. אני חייב לחשוב על הכול בעצמי לפני שאעשה זאת. האינטרסים האישיים שלי, זכויות האדם שלי וזכויות הפרט שלי גוברים על הכול". האם יש כאן צדק מוסרי כלשהו? האם יש הוגנות כלשהי? (לא). אם אין הוגנות או צדק מוסרי, כיצד ייתכן שהדבר יעלה בקנה אחד עם עקרונות-האמת? במידה מסוימת החינוך התרבותי המערבי מכבד את זכויות האדם שלך; הוא מעניק לך את הזכות לחשוב על סוגיות ולהביע בחופשיות את דעותיך. בדרך זו, הוא יכול עקרונית להגן על כבודם של אנשים ועל זכויות האדם שלהם. לכן במידה מסוימת החינוך המערבי תואם יותר את צורכי האנושות. אך האם החינוך המערבי יכול להוביל אנשים אל הנתיב הנכון בחיים? האם יש בכוחו לאפשר לאנשים להתייחס לזולת ולעשות הכול על פי עקרונות-האמת? אין בכוחו לעשות זאת. החינוך המערבי יכול להבטיח שלכולם יהיו זכויות אדם והזכות להגן על כבודם – דבר זה תואם לחלוטין את צורכי האנושות. אולם כאשר משווים זאת למצב בפועל בחברה, מעט מדינות יכולות לעמוד באופן מלא בסטנדרט של הבטחת זכויות אדם. באופן מציאותי, בחברה של ימינו, זוהי מערכת חברתית טובה מאוד שיכולה לאפשר לאנשים לחשוב על סוגיות בחופשיות ולהביע בחופשיות את דעותיהם. האל העניק לאנשים רצון חופשי ואת היכולת לחשוב על סוגיות באופן עצמאי; זהו רק היבט אחד של האיכות שהוא העניק להם. אולם האל מעולם לא אמר לך: "היה אנוכי, היה אוטונומי. הכול חייב להתמקד באינטרסים שלך. האינטרסים שלך גוברים על הכול. בכל דבר ועניין עליך להיות עצמאי ואדון לעצמך, ואין שום צורך לחפש את האמת, לשאול על רצון השמים, או להתחשב באינטרסים של אחרים". האל מעולם לא לימד איש שזו הדרך. מתחילת הנחייתו של האל את האנשים בחייהם, הוא הצביע על דרכים ספציפיות לחיות ולהתנהל בכל ההיבטים, אמר לאנשים לחתור אל האמת, להתמסר לתזמורים ולסידורים שלו, להיות כנים, למלא את חובתם של יצירי בריאה, וכן הלאה. כל אלה הן השאיפות החשובות ביותר בחייו של אדם. מבין האמיתות הרבות מספור שהאל ביטא, הוא מעולם לא אמר לך להגן על זכויותיך, וגם מעולם לא אמר לך לחשוב בחופשיות על סוגיות ולהגן על המרחב העצמאי שלך. האל מעולם לא אמר דבר מעין זה. האל רק העניק לך את היכולת לחשוב על סוגיות באופן עצמאי – זה הכול. יש לך היכולת הזאת, ויש לך גם התנאי המולד של רצון חופשי. אולם במקביל לכך שהאל העניק לאנשים תנאים מולדים כאלה, הוא גם קבע עבורם חוקים ודיברות, סיפק להם אמיתות שונות ואמר להם כיצד להתנהל וכיצד לסגוד לאל – בכל דבר ועניין קיימים עקרונות-אמת שאנשים צריכים לדבוק בהם. אך בכל דברי האל ובתוכחותיו לאנשים, הוא מעולם לא אמר לאנשים להיות אוטונומיים, להיות עצמאיים או ללמוד להגן על זכויותיהם. מחשבות, נקודות מבט או אמירות ומשנות כאלה מעולם לא הופיעו בדברי האל או באמת. נהפוך הוא, בדברים שבהם האל חושף את צביונותיהם המושחתים של אנשים, הוא חושף את גאוותנותם ואת אנוכיותם. אנוכיות זו היא תכונה הנחשפת על ידי האנושיות של אנשים לאחר שהושחתו בידי השטן. אצל אנשים מסוימים היא ניכרת כשהם מנסים להבטיח את האינטרסים שלהם לאחר שהושחתו בידי השטן; אצל אחרים היא אך ורק פועל יוצא של החינוך של חברה זו. בשני המקרים זוהי אנוכיות. לא משנה כיצד היא נוצרת, בסיכומו של דבר כל עוד אתה אנוכי, מדובר בתכונה ובגילוי של אנושיות שאתה מפגין בעודך חי בכפוף לצביונות מושחתים. האם זה ברור כעת? (כן).

היכולות השונות שהן חלק מן התנאים המולדים שהאל מעניק לאנשים, או האיכות והכישרונות שאנשים ניחנים בהם מלידה, אינם קשורים כלל לחינוך המערבי או לחינוך המזרחי. היכולות השונות שהן חלק מן התנאים המולדים שהאל העניק לאנשים הן דברים חיוביים. מדוע אני אומר שהן דברים חיוביים? מכיוון שהתנאים המולדים הללו באים מהאל. לשם הדיוק, התנאים המולדים הללו מאפשרים לאדם שנברא לקבל דברים חיוביים, ללמוד, להרהר בעצמו, ולתפוס ולהבין את האנשים, המאורעות והדברים השונים שהוא נתקל בהם בחיים האמיתיים. האל קבע והכין זאת עבור אנשים, ולכן זהו דבר חיובי. בין שמדובר בחינוך מזרחי או בחינוך מערבי, ובין שמדובר בתרבות המזרח או בתרבות המערב, לדבר מהם אין שום קשר לאמת שהאל מלמד ומספק לאנשים. הדבר אף עומד בסתירה לאמת ולאנושיות שהאל דורש שתהיה לאנשים. לפיכך, לא החינוך המזרחי ולא החינוך המערבי הם דבר חיובי. בין אם מקורו בחברה, במגמות רעות או במעמד שליט כלשהו, הוא אינו חיובי. אף על פי שהחינוך המערבי מעט יותר מתקדם וטוב יותר מהחינוך במזרח, ומסוגל להעניק לאנשים חופש מסוים ולספק חלק מצרכיהם, הוא בסך הכול משתמש ברצון החופשי של האנשים וביכולת שלהם לחשוב על סוגיות ולהביע דעות בחופשיות. כלומר הוא משתמש בדברים חיוביים, אך המחשבות שהוא דוגל בהן והמטרות שהוא שואף להשיג לא נועדו לגרום לאנשים ללכת בדרך הנכונה, וגם לא לעזור להם להפוך ליצירי הבריאה האמיתיים שהאל רוצה. אי לכך, אף על פי שהחינוך המערבי עולה על החינוך במזרח או מספק את צורכי האנושיות, הוא לא איפשר להם, באמצעות השימוש ברצון החופשי של האנשים או ביכולות מסוימות, להתמסר לאל, לפעול כראוי כיצירי בריאה ולמלא את החובה של יציר בריאה. חינוך זה גם לא הביא את האנשים לפני האל ולא עזר להם לרכוש את היכולת לסגוד לאל ולסור מרע. לחינוך במזרח ולחינוך המערבי יש פונקציה זהה: שניהם גורמים לאנשים להתרחק מהאל ומהאמת. בין אם מדובר בתרבות המזרח או בתרבות המערב, שתיהן צמחו על הרקע החברתי הרחב יותר של שלטון השטן על האנושות ודרך תהליך השחתת האנושות בידי השטן. לכן, בין שמדובר בחינוך בצורת התרבות המזרחית ובין שבצורת התרבות המערבית, כולם חיים בעולם האנושי הזה של שחיתות השטן. האנושות הושחתה בדומה גם בחברות שונות או על ידי חינוך של חברות שונות בצורתן, והתוצאה של שחיתות זו היא שאנשים הגיעו למצב שבו ברמות ובצורות שונות של תרבות, הצביונות המושחתים הם חיי אנושיותם. אנשים במזרח מחזיקים בצביונות המושחתים של תכונות האנושיות שיוצרת תרבות המזרח, בעוד אנשי המערב מחזיקים בצביונות המושחתים של תכונות האנושיות הנוצרות על רקע התרבות המערבית. אף על פי שאנשי המזרח והמערב כביכול נראים שונים מבחינת תכונות האנושיות שלהם, הרי שמבחינת הצביונות המושחתים שלהם, הן אנשי המזרח והן אנשי המערב חיים בתוך אותם צביונות מושחתים, וכולם כאחד מחזיקים באנושיות שהצביונות המושחתים הם חייה, מכיוון שכולם הושחתו על ידי השטן. לפיכך מהות הטבע של אנשי המזרח והמערב היא זהה: שניהם עוינים את האמת ואת האל. אין אפוא שום דבר ראוי לשבח באנשי המזרח או המערב. בין שמדובר בתרבות המזרחית ובין שבתרבות המערבית, בנוכחות האל והאמת שתיהן דברים שליליים שאינם מכילים דבר המתבלט לטובה. הציוויליזציות המזרחית והמערבית כאחת מפרות את כוונתו המקורית של האל בבריאת האנושות, והיא שהאנושות תסגוד לו; הן משתמשות בצורות החינוך התרבותי שלהן כדי לגזול מנוכחות האל את בני האדם, הנמנים עם ברואיו. במובן זה, המזרח והמערב זהים, הלא כן? (כן). אין שום דבר בולט לטובה במזרח, וגם לא במערב. ניתן לראות כי אף על פי שבשניהם קיבלו את עבודת האל של אחרית הימים, לאחר קבלתה אנשי המזרח מתחילים מיד לארח אחים ואחיות ולוקחים אותם ביוזמתם להטיף את הבשורה לקרוביהם ולחבריהם; יש להם להט והתלהבות רבה מן העבודה של הטפת הבשורה; ואולם המערביים שונים מהם. הם זהירים מאוד ביחס לעבודה של הטפת הבשורה. אפילו לאחר שקיבלו את עבודתו החדשה של האל במשך חצי שנה או שנה, כשאתה שואל אותם אם הטיפו את הבשורה לקרוביהם ולחבריהם, הם משיבים: "להוריי, לקרוביי, לחבריי ולחבריי לכנסייה יש מחשבות ודעות עצמאיות משלהם בנוגע לשובו של האדון. עליי לחשוב על כך היטב ולבדוק איתם לפני שאוכל לספק לכם אותם כמועמדים לקבלת הבשורה. התכונה העיקרית של האופן שבו אנו במערב מתנהלים היא שעלינו להגן כמה שיותר על זכויותינו ועל המרחב העצמאי שלנו. איך אתה יכול פשוט להטיף לאנשים את הבשורה בלי התחשבות?" אתה אומר: "אתה מטיף להם את הבשורה כדי שהם יוכלו לקבל את פני האדון, לזכות באמיתות שמבטא האל באחרית הימים, וכדי שתהיה להם ההזדמנות להשיג ישועה ולשרוד את הקטסטרופות. זוהי שליחות האל, וזו החובה שעליך למלא." הם משיבים: "ובכן, אני עדיין צריך קודם כול להגן על עצמי; שליחות האל יכולה לחכות. אני יכול להחליט בעניין הזה. חייבות להיות לי מחשבות עצמאיות משלי, ואי אפשר שאתם תובילו אותי. אנו במערב מעריכים דמוקרטיה וחופש; יש לנו מודעות להגנה על הזכויות שלנו. אנחנו לא כמוכם מהמזרח עם ההתלהבות העיוורת שלכם. לכולנו יש מרחב מחיה אישי משלנו, ואף אחד לא מפריע לאחר." אתם מבינים? ברגעים קריטיים כאלה ניכרים ההבדלים בין תכונות האנושיות של אנשי המזרח והמערב. אך בכל מקרה, בלי קשר לשאלה אם תכונות האנושיות נוצרות על ידי חינוך מזרחי או מערבי – בין שזו התלהבות ובין שזו אדישות – כל עוד האדם חי במסגרת צביונותיו המושחתים של השטן, הוא חבר במין האנושי המושחת. אין כאן אבחנה בין אציל לפשוט עם; כולם זקוקים להבנת האמת, לאספקת דברי האל, לישועת האל, ויתרה מכך לשיפוט ולייסור של האל.

, אף על פי שתרבויותיהם של אנשי המזרח והמערב שונות והם חיים בציוויליזציות שונות תחת ריבונות האל, זהותם בפני האל אחת היא, זו של יצירי בריאה. הבסיס לשוויון של יצירי הבריאה הוא שהתנאים המולדים שהאל ברא עבור אנשים הם זהים. לא משנה אילו הבדלים תרבותיים קיימים בין אנשים מהמזרח לבין אנשים מהמערב, לא משנה עד כמה הם שונים מבחינת המראה, השפה, או הדפוסים והדרכים שבהם הם חושבים על בעיות, כל עוד בפני האל אתה יציר בריאה שלו, הדבר החיובי היחיד שיש לך הוא התנאים המולדים שהוא העניק לך; כל היתר זה דברים שליליים. אולי זה נשמע לכם כמו הכללה מסוימת, אז באופן ספציפי, כל דבר בך שאינו התנאים המולדים שהאל העניק לך הוא דבר-מה שהאל רוצה לשנות, והוא דבר שעליך לשנות ולהשליך מעליך באמצעות קבלת האמת. מה עליך ללמוד ולדעת? התרבות כביכול של האנושות, במזרח או במערב, מורכבת ממחשבות ומנקודות מבט או מתאוריות ואמירות שעוצבו בתקופות שונות על ידי המעמדות השליטים כדי לחנך את ההמונים. אך בין שמדובר בתרבות המזרח ובין שבתרבות המערב, אין לה שום קשר לאמת. גם אם היא לא מתנגשת עם האמת, עדיין אי אפשר לקרוא לה דבר חיובי. לא משנה עד כמה תרבות מסוימת טובה, היא לא יכולה להשתוות לאמת, קל וחומר היא לא יכולה לייצג את האמת. גם אם היא לא מה שאנשים מחשיבים כדבר שלילי, אי אפשר בשום אופן לסווג אותה בקטגוריה של דברים חיוביים. עליכם להבין דבר זה לאשורו. גם אם מגמה מחשבתית היא מתקדמת ופרוגרסיבית יחסית בקרב האנושות, והיא שומרת על זכויותיהם ועל האינטרסים של אנשים, כמו גם על הישרדותם, ובמקביל אינה מתנגשת עם האמת בשום צורה, עדיין אי אפשר בשום אופן לסווג אותה בקטגוריה של דברים חיוביים. מדוע לא? מכיוון שרק דברים בתחום של מה שברא האל, נגזר על ידו ונתון לריבונותו הם דברים חיוביים. מדוע אם כן הדברים בתחום זה מסווגים בקטגוריה של דברים חיוביים? מכיוון שהם כרוכים באמת. מבחינת התמונה הגדולה יותר, כשמסתכלים על כך מהרמה ומנקודת המבט של האל, הם כרוכים בעוצמתו ובסמכותו של האל; בצביון האל; בעקרונות ובכוונות המקוריות שמאחורי בריאת האל, גזירתו וריבונותו על כל הדברים הללו; והם כרוכים במטרה שהוא רוצה להשיג ובכל ההשפעות הנובעות מהדברים החיוביים שהוא רוצה לקיים. מכיוון שמהרמה של האל, הם כרוכים בסמכות האל, בעוצמתו ובמחשבותיו, כמו גם בחוקים ובכללים הקבועים הכרוכים בכך שהאל עושה את כל זה ובהשפעה שיש לכך על האנושות, דברים בטווח זה הם בהחלט דברים חיוביים. מנקודת המבט האנושית, כל דבר ודבר שברא האל, שנגזר על ידו ושנתון לריבונותו מועיל לאנשים; הכול קיים כדי לקיים ולשמר באופן מסודר את ההישרדות וההתרבות של האנושות. ישנה גם נקודה נוספת, ספציפית יותר, הנוגעת לניהול של האל: דברים אלה קיימים כדי לאפשר לאנשים להבין את האמת ולהכיר טוב יותר את האל, ולעלות בסופו של דבר על הנתיב להשגת ישועה ולהפוך לאנשים שיראים את האל וסרים מרע – זו התוצאה שיש להשיג. לכן, בין שמסתכלים על כך מנקודת המבט של האל ובין שמנקודת המבט האנושית, האנשים, המאורעות והדברים בתחום של מה שברא האל, נגזר על ידו ונתון לריבונותו הם כולם דברים חיוביים. אין צל של ספק בכך. חשבו על זה – האם הציוויליזציה והתרבות האנושית יכולות להשתוות לדברים שנמצאים ברמה של דברי האל ושל דרישות האל מהאדם? הן בוודאי לא יכולות להשתוות לדברים כאלה או להגיע לרמתם. התוכן של החינוך ושל התרבות האנושיים אינו כרוך במהות האל, בצביון האל או בחוקים ובכללים שהאל קבע לאנושות, קל וחומר שהוא לא כרוך בכוונתו המקורית של האל בבריאת כל הדברים. יתרה מכך, מנקודת המבט האנושית, סוג זה של חינוך ותרבות אינו יכול לעזור לאנושות להכיר את האל, הבורא, וגם אינו יכול לעזור לאנושות לחיות טוב יותר או להתרבות ולהמשיך לחיות באופן תקין ומסודר. להפך, כחלק מהסביבה החינוכית של סוג זה של תרבות וציוויליזציה, האנושות תצעד לעבר שקיעה וכליה. ישנו היבט נוסף, חשוב יותר: בהיותו כפוף למה שנקרא "החינוך התרבותי" ו"הציוויליזציה החברתית" הללו, המין האנושי אינו יכול להבין מתוכם את האמת, את המשמעות של היותו בחיים, או את דרך ההישרדות. הוא גם לא מסוגל להשיג באמצעותם השקפה נכונה על החיים ולעלות על הנתיב להשגת ישועה, וגם לא לרכוש את היכולת לסגוד לאל או לירוא מפניו ולסור מרע. להפך, בסביבה חברתית של חינוך תרבותי ושל ציוויליזציה מעין אלה, האנושות נעשית בהדרגה מושחתת ומרושעת יותר, היא מתרחקת יותר מהאל, ומכבירה בעשיית הרע. בסופו של דבר, גם אם האל לא ישמיד את האנושות, האנושות עדיין תביא על עצמה כליה. לו השליטה על האנושות הייתה בידיה, המין האנושי היה צועד לעבר כליה; דבר זה בלתי נמנע. לאנושות יש רמה כה גבוהה של תרבות, כל כך הרבה ידע, ציוויליזציה כה אדירה, והיא מאמינה במדע ומסתמכת עליו – אז מדוע היא בכל זאת תביא על עצמה כליה? האנושות חותרת לידע ומעריצה את המדע כל כך, ולמרות זאת לא רק שהיא לא השכילה להבין את האמת או לעלות על הנתיב של אמונה באל, של הליכה אחר האל ושל רכישת היכולת לירוא מפניו ולסור מרע, אלא היא אפילו עלולה להמיט על עצמה את חורבנה. מה קורה כאן? מה עלה כעת בגורלו של כדור הארץ בשל ניהולו בידי האנושות? המים, האדמה והאוויר של כוכב הלכת כולו זוהמו, הסביבה האקולוגית ניזוקה קשות, וחיי האנושות כולה נקלעו בהדרגה למצוקה נואשת. זוהי עובדה שכולם יכולים לראות, כך שאין צורך להיכנס לפרטים, נכון? (נכון). אם כן, בין שמדובר בתרבות המזרח ובין שבתרבות המערב, לא משנה באיזו ציוויליזציה מדובר, גם אם היא לא מתנגשת עם האמת בשום צורה, עדיין אי אפשר לסווג אותה כדבר חיובי. נקודות המבט, המחשבות, התאוריות, הדוקטרינות, הטיעונים וההתנהגויות הכלולים בנושא של "תרבות וציוויליזציה אנושית", כל מוצר, יצירה או רפורמה המופקים כחלק מנושא זה וכן הלאה, אינם דברים חיוביים. יש האומרים: "מכיוון שאלה לא דברים חיוביים, האם זה אומר שעלינו למתוח עליהם ביקורת ולסווג אותם כדברים שליליים?" לא ניסחתי זאת בצורה כה חד-משמעית. ייתכן שדברים אלה אינם כרוכים בדברים חיוביים או בדברים שליליים, אך בכל מקרה, הם בהחלט לא דברים חיוביים. כלומר, גם אם דברים אלה אינם מתנגשים עם האמת ואינם מפרים את העיקרון של בריאת האל, גזירתו וריבונותו – אם הם אינם דברים שליליים – עדיין הם בשום אופן לא דברים חיוביים. לסיכום, מה שאני אומר לך הוא זה: גם אם דבר כלשהו לא מתנגש עם האמת, כל עוד הוא לא נברא על ידי האל, נגזר על ידו או נתון לריבונותו, הוא אינו דבר חיובי. זה העיקרון להבחנה אם דבר-מה הוא חיובי; עליך להבחין בדברים בעצמך על סמך עיקרון זה. מהי הנקודה החשובה ביותר כאן? הנקודה היא שצריך להיות לך ברור בליבך שכאשר אינך מבין בבירור אם דבר-מה הוא חיובי או שלילי, אתה יכול תחילה פשוט להניח אותו בצד ולהתעלם ממנו. כששיעור קומתך יגדל והאמת תהיה לך ברורה, תוכל באופן טבעי להבחין בכך. אך לעת עתה עליך להבחין בבירור אילו דברים הם דברים חיוביים שבאים מהאל ועליך לקבל אותם ולהתייחס אליהם נכונה. דבר זה מועיל לצמיחתך בחיים. ישנה נקודה חשובה נוספת: אם דבר כלשהו הוא דבר חיובי הנכלל בהגדרה של דברים חיוביים, בשום אופן אסור לך להתייחס אליו כאילו הוא דבר שלילי. זה עניין עקרוני, ועליך להבינו לאשורו.

הקשר בין חוקי וכללי ההישרדות שהאל ברא עבור כל הדברים לבין הישרדות האנושות

עתה שסיימנו לדון בציוויליזציה ובתרבות האנושית, הבה נדבר על הקשר בין הישרדותה של אנושות זו שנבראה על ידי האל לבין חוקי וכללי ההישרדות שהאל ברא עבור כל הדברים. מנקודת מבט רחבה, בעולם שהאל ברא יש הרים, נהרות, אגמים, יערות, אוקיינוסים, יבשה ומדבריות, וכן שמש, ירח וכוכבים, המרחב בכדור הארץ, והיקום שאנשים אינם יכולים לראות. ומה יש מנקודת מבט מיקרוסקופית? ישנן מולקולות זעירות, מולקולות באוויר, ומיקרואורגניזמים שונים. בין שמתבוננים בכך מנקודת מבט כוללת ובין שמנקודת מבט מיקרוסקופית, הכול כרוך בבריאת האל – בריאה בידי האל ובריאה באמצעות מחשבותיו. מנקודת המבט של בריאת האל, כדור הארץ וכל היצורים החיים עליו קיימים למטרה של שימור הישרדות האנושות על פני הארץ, והאל רוצה לזכות בבני האדם שנבראו ושהוא חפץ בהם מקרב האנשים על פני הארץ. לפיכך חוקי וכללי ההישרדות שהאל ברא עבור כל הדברים הם התנאים הבסיסיים ביותר להישרדות האנושית. אפשר אפוא לקבוע בבירור שהם דברים חיוביים, נכון? (נכון). מהם התנאים הבסיסיים ביותר להישרדות האנושית? מים, אוויר, אור שמש, מזון – האם האל ברא את הדברים האלה? (כן). האם הם דברים חיוביים? (כן). אם כן, מדוע נאמר שקיומם של הדברים האלה הוא דבר חיובי? יש לכך סיבה: קיומם של הדברים האלה תלוי בקיומם של חוקי וכללי ההישרדות עבור כל הדברים. אילו חוקי וכללי הישרדות קיימים עבור כל הדברים? ארבע העונות; יום ולילה; רוח, כפור, שלג וגשם – כל אלה הם כללים. מה עוד? חישבו גם אתם על כמה. (ישנן גם תקופות החמה). תקופות החמה הן חלק מארבע העונות. מה עוד? התמלאות הירח והתמעטותו, הגאות והשפל. ישנו גם החוק וכלל ההישרדות שלפיו "דגים גדולים טורפים דגים קטנים" – זה אינו דבר שלילי. אנשים משתמשים בביטוי "דגים גדולים טורפים דגים קטנים" כדי לתאר את האופי האכזרי של העולם האנושי; זו לקיחה של תופעה נורמלית וחיובית ותיוגה כדבר שלילי. ישנם גם דפוסי פעילות רבים של יצורים חיים. חישבו מה זה כולל. (האם "החזק טורף את החלש" נחשב לחוק הישרדות?) לא, זו צורת ניסוח מזלזלת של אנשים; הנוסח צריך להיות "הישרדות המתאימים ביותר". (אני זוכר שהאל שיתף פעם שכל הדברים מחזקים זה את זה, נוגדים זה את זה ומתקיימים יחד. האם זה נחשב?) כן, זה נחשב. כולם מחזקים זה את זה, נוגדים זה את זה ומתקיימים יחד – זה היבט חשוב מאוד. "גמל שלמה עוקב אחר הציקדה, ואינו מודע לזהבן שמאחוריו" הוא דוגמה נוספת; זה קשור במידת מה לדברים שמחזקים ונוגדים זה את זה. (האם לידה, הזדקנות, חולי ומוות הם אחד מהם?) כן, זה אחד מהם. ישנו גם הביטוי "עורבים גומלים לאימהותיהם על האכלתם וטלאים כורעים כדי לינוק מהן חלב", שעוסק ביונק ובציפור – זוהי תופעה בממלכת החי, זהו חוק טבע. למעשה, ישנם חוקי וכללי הישרדות רבים לכל הדברים: חילופי ארבע העונות; הופעת הרוח, הכפור, השלג והגשם; מחזור היום והלילה; התמלאות הירח והתמעטותו; הגאות והשפל; האופן שבו כל הדברים מחזקים זה את זה, נוגדים זה את זה ומתקיימים יחד; וכן הלידה, ההזדקנות, החולי והמוות של בני האדם ושל כל שאר היצורים, ודפוסי הפעילות של יצורים שונים. ישנם יצורים שישנים ביום ופעילים בלילה, בעוד אחרים פעילים ביום וישנים בלילה, כמו בני האדם. ישנם יצורים שחיים בלהקות, בעוד אחרים מתבודדים; לדוגמה, נשרים עפים בדרך כלל לבד, בעוד אווזי בר עפים וחיים בלהקות. ישנה גם התופעה בעולם החי של עורבים הגומלים לאימותיהם על ידי האכלתן וטלאים שכורעים כדי לינוק מהן חלב. כל הדברים הללו הם סוגים שונים של תופעות וביטויים שניתן לראות ולחוש בחיים האמיתיים. הופעתן של כל התופעות הללו, הכלליות והמיקרוסקופיות, מצייתת לחוקים ולכללים שקבע האל. ההתהוות, הקיום וההמשכיות של כל החוקים והכללים הללו משרתים מטרה אחת: לשמר את סביבת המחיה הבסיסית ביותר של כדור הארץ, הבית להישרדותה של האנושות. עם סביבת מחיה בסיסית ביותר זו, כדור הארץ הוא ביתה של האנושות ועליו היא מסתמכת לצורך הישרדות, מה שמאפשר לה להמשיך להתרבות ולחיות. היא גם מספקת ללא הרף את המים, האוויר, אור השמש והמזון הבסיסיים שהאנושות זקוקה להם. רק הודות לאספקה האינסופית הזו, החיים הפיזיים של בני האדם, יצורים אלה שנבראו על ידי האל, יכולים להתקיים, להתרבות ולהחזיק מעמד ברצף, ולאנושות יש ההזדמנות לבוא לפני האל ולקבל את ישועתו כאשר הוא מבצע את עבודת הניהול שלו, ולהפוך ליצירי בריאה שהאל מקבל. לפיכך, בקרב כל הדברים שברא האל, לא משנה איזו צורה יש ליצור חי כלשהו, לא משנה מהם חוקי וכללי ההישרדות שלו, ולא משנה מה טיב יחסיו עם כל שאר הדברים, בסיכומו של דבר הוא שורד בתוך החוקים והכללים שברא האל. כלומר, כל יצור חי, בהנחה שנברא על ידי האל, מציית לחוקים ולכללים שהוא קבע, וממלא בתוכם תפקיד חיוני משלו. זוהי שרשרת המזון הנוצרת באמצעות החוקים והכללים שקבע האל לאנושות, ולשרשרת מזון זו נודעת חשיבות מן המעלה הראשונה עבור האנושות. התנאי המוקדם לקיומה של שרשרת המזון הוא שכל הדברים חייבים לציית לחוקים ולכללים שקבע האל. אם הם מתעלמים מהחוקים ומהכללים הללו ומשתוללים, התוצאה תהיה ששרשרת המזון הקיימת בקרב כל הדברים שברא האל תישבר. ברגע ששרשרת מזון זו תישבר, המים, האוויר, אור השמש והמזון שהאנושות תלויה בהם להישרדותה ייפגעו בדרגות שונות, בהדרגה או בזה אחר זה. לפיכך, לכל החוקים והכללים עבור כל הדברים שקבע האל, ולכל יצור חי שברא האל, יש השפעה מכרעת על שרשרת המזון. אם מתעוררת בעיה באחד מכללי ההישרדות של כל הדברים, תהיה לכך תגובת שרשרת שתשפיע על קיומה של שרשרת המזון ועל המשכיותה, וכך המים, האוויר, אור השמש והמזון הבסיסיים שהאנושות זקוקה להם יועמדו בסכנה. אי לכך שרשרת המזון היא מקור מרכזי ומדד חשוב לשאלה אם האנושות יכולה לשרוד. מהי בדיוק שרשרת המזון הזו? שרשרת המזון כרוכה בבריאת האל. בקרב כל הדברים שברא האל, ישנם דברים מוחשיים, וישנם גם כמה דברים בלתי מוחשיים שאינם נראים לעין בלתי מזוינת. עם הדברים המוחשיים הללו נמנים הרים, נהרות, יערות, אדמה, מדבריות, הקוטב הצפוני והדרומי, השמש, הכוכבים והירח, כמו גם בעלי חיים וצמחים שונים וכן הלאה. עם הדברים הבלתי מוחשיים נמנים מיקרואורגניזמים, האוויר, ואפילו הקרניים האולטרה-סגולות באור השמש, וכן מה שבני האדם חקרו – מה שמכונה אטומים ואנרגיה, חלק מהחומרים המזינים הבלתי נראים שבאוויר ובמים, וכן הלאה. כל הדברים המוחשיים והגלויים הללו, לצד המיקרואורגניזמים והחומרים המרכיבים דברים כמו אור שמש ואוויר שאנשים אינם יכולים לראות – כל הדברים הללו יחד יוצרים את סביבת המחיה החיונית להישרדות האנושית. אם מתעוררות בעיות בסביבת מחיה זו, הישרדותה ועתידה של האנושות יעמדו בפני אתגרים ויהיו נתונים באיום. אי לכך חוקי וכללי ההישרדות עבור כל הדברים הם תנאי בסיסי הכרחי לשמירה על שרשרת המזון, וקיומה של שרשרת המזון יוצר בתורו תנאי בסיסי להישרדות האנושות. לפיכך, בין שמדובר בחוקים ובכללים, בשרשרת המזון או במים, באוויר, באור השמש ובמזון, אם מתעוררת בעיה באחד מאלה, בהכרח תיוודע לה השפעה על הישרדות האנושות – כלומר, היא תשפיע על הישרדות החיים הפיזיים של יציר הבריאה שהוא המין האנושי. לכן מבחינת האל אסור שיהיו בעיות בחוקי ובכללי ההישרדות עבור כל הדברים, בשרשרת המזון, במים, באוויר, באור השמש ובמזון; כולם חייבים להישמר, את כולם יש לתחזק וכולם צריכים להימשך באופן מסודר – רק בדרך זו תוכל האנושות להמשיך לשרוד וחייה הפיזיים ימשיכו להתקיים.

איזו סוגיה כרוכה בהישרדותה המתמשכת של האנושות? מבין חוקי וכללי ההישרדות של כל הדברים, ההיבטים הרחבים יותר – דברים כמו יום ולילה וארבע העונות – הם הכרחיים. עקרונית דבר ממה שבני אדם תופסים על סמך דמיונותיהם כרע לא נמנה עם אלה. כשמדובר ביצורים חיים שונים כמו עצים, פרחים וצמחים, מכיוון שאין להם שום השפעה קטלנית על בני אדם, בני אדם לא מפתחים תפיסות כלשהן לגביהם. אולם בשרשרת המזון קיימים דברים רעילים ומזיקים כגון יתושים, שיש להם השפעות שליליות מסוימות על גוף האדם. אלה הם דברים שמחמת תפיסותיהם בני אדם לא אוהבים – במיוחד יצורים חיים ארסיים מאוד כגון נחשים מסוימים, עקרבים ונדלים. אם כך מדוע ברא האל את הדברים הארסיים האלה? מה הייתה מטרתו בבריאתם? איזה תפקיד הם ממלאים בשרשרת המזון? דבר זה הוא קריטי. אם שופטים על פי צורתם או טבעם, או על פי כמה מתכונות החיים שיש להם לצד יצורים חיים אחרים, נראה שהם לא ממלאים תפקיד חיובי, אז מדוע נאמר שהם דברים חיוביים? יש להסביר זאת מן ההיבט של שרשרת המזון. איננו לומדים ביולוגיה – לא נדון בדברים מנקודת מבט מדעית, אלא נבחן זאת מנקודת המבט של כוונת האל בבריאת יצורים חיים שכאלה. ראשית, האל העניק להם מיומנות ייחודית להבטחת הישרדותם, המאפשרת להם לשמר את חייהם בדרך זו. שנית, הם גם ממלאים תפקיד מסוים בשרשרת המזון – צורת ההישרדות שלהם והארס שהם מפרישים יכולים לספק חומרים מזינים או מקורות מזון הכרחיים ליצורים חיים אחרים. מעבר לכך הם גם מספקים תנאים הכרחיים להעברת חיידקים, להתרבותם, להיווצרותם ולהתפתחותם ולהעברת גנים ברחבי הביוספרה, ובהקשר זה הם ממלאים תפקיד מסוים. רק הודות לקיומם של יצורים חיים אלה יכולה הביוספרה לשמור על איזון גנטי ועל איזון בגיוון החיידקים, ולשמור על שיווי משקל בין סוגי החיידקים השונים. קחו לדוגמה יתושים וזבובים. הם אוכלים טפילים מסוימים וגם מעבירים חיידקים מסוימים. לא נוסיף להעמיק בכך; הזכרנו רק את המושג הפשוט הזה. לסיכום, יצורים חיים מיוחדים מסוימים משרתים מטרות מיוחדות עבור האנושות, וגם ממלאים תפקיד חיוני בשרשרת המזון. תפקיד זה, שאין לו תחליף, שומר על קיומה של שרשרת המזון. כל הדברים יכולים לשרוד ולהמשיך להתקיים באופן מסודר רק אם שרשרת המזון הזו מתקיימת ולא נהרסת. מכיוון שבין כל הדברים מתקיימת מערכת יחסים של חיזוק והנגדה הדדיים ושל קיום משותף, אסור ששרשרת המזון תנותק. קיומם של היצורים החיים השונים בתוך שרשרת המזון חייב להישמר במצב של איזון, ויש לשמור על מרחב המחיה ועל הקיום שלהם. לכן נודעת חשיבות מכרעת לחוקי וכללי ההישרדות של כל הדברים שנקבעו על ידי האל. רק קיומם של חוקי וכללי ההישרדות שנבראו על ידי האל עבור כל הדברים יכול להבטיח את המשכיותה של שרשרת המזון ושהיא לא תנותק. הקיום, ההמשכיות וההגנה על שרשרת המזון הן ערובה בסיסית לכך שאנשים יוכלו להשיג מים, אוויר, אור שמש ומזון. רק כאשר יש לאנשים ערובה בסיסית זו, חייהם הפיזיים יכולים להתקיים; רק אז הם יכולים להתרבות ולהמשיך להתקיים בבית זה שעל פני כדור הארץ, בסביבת מחיה שכזו. רק בדרך זו יכולים להיות לאנושות עתיד ותקווה.

עקרונות התייחסות לכל הדברים שברא האל

החוקים והכללים שעל פיהם נוהגים ארבע העונות, היום והלילה, והרוח, הכפור, השלג והגשם – דברים שמתקיימים בכפוף לחוקים ולכללים שברא האל – וכן הצורות שבהן הם מופיעים, הם ללא ספק דברים חיוביים שברא האל. אשר ליצורים החיים השונים – ללא קשר לצורתם, לדרכי ההישרדות שלהם או לאופן שבו הם צדים או משיגים מזון – בסיכומו של דבר, כל עוד הם חיים במסגרת החוקים והכללים שקבע האל, וכל עוד הם חלק חיוני ובלתי נפרד משרשרת המזון שברא האל, הם דברים חיוביים שבאים מהאל. אל לאנשים לשפוט אותם על סמך השקפותיהם והעדפותיהם. יש מי שעשוי לומר: "אם כך האם יתושים וזבובים הם דברים חיוביים? ומה לגבי נחשים ארסיים, נדלים ועקרבים? ובמיוחד קרפדות, שהן כל כך מכוערות – האם גם הן דברים חיוביים?" כיצד אפשר לנסח זאת ביתר דיוק? התפקידים שממלאים מינים אלה שברא האל והחוקים והכללים שעל פיהם הם נוהגים, הם כולם דברים חיוביים. ומה לגבי צורתם הפיזית והמראה שלהם – האם הם דברים חיוביים? אם חייבים, אפשר לכנותם דברים חיוביים, אבל הם לא דברים שליליים. לכל הפחות, מבחינת הכללים שעל פיהם הם נוהגים, התפקידים שיצורים חיים אלה ממלאים והנחיצות שלהם בשרשרת המזון, הם מתקיימים כדברים חיוביים. האין דרך ניסוח זו מדויקת? (כן). אם נדייק, יצורים חיים כאלה נוהגים על פי החוקים והכללים שקבע האל וממלאים את תחומי האחריות ואת השליחות שהאל הועיד להם; מכיוון שהם ממלאים את שליחותם, בין אם מדובר בהפצת חיידקים ובין אם בשמירה על שיווי המשקל בהתרבותם של מיקרואורגניזמים שונים – עצם קיומם הוא דבר חיובי כשמסתכלים על כך מבחינת התפקידים שהם ממלאים ושל המשמעות והמטרה של בריאתם בידי האל. לו היינו אומרים שהיתוש הוא דבר חיובי כשלעצמו, ייתכן שהיה קצת קשה להבין או לקבל זאת. אולם אם שופטים על פי כוונת האל בבריאתו את היתוש, את החוקים והכללים שעל פיהם הוא נוהג ואת התפקיד שהוא ממלא בשרשרת המזון – נוכחים שאין לו תחליף, ולכן הוא דבר חיובי. יש אנשים שאומרים: "מכיוון שיתושים הם דברים חיוביים, האם זה אומר שעלינו לקבל אותם, ושאסור לנו לחבוט בהם?" אם יתוש עומד לעקוץ אותך, עדיין עליך לחבוט בו. אם זבוב מזמזם סביבך בזמן שאתה אוכל, אתה יכול לגרש אותו או לחבוט בו. זאת מכיוון שיתוש או זבוב אחד או שניים פחות לא יגרמו בעיות כלשהן בשרשרת המזון, וגם לא יזיקו להשלמת שליחותם של יצורים אלה. אם יצור כזה רוצה למלא את שליחותו, עליו למצוא את המקום הנכון לעשות זאת. הוא אינו נחוץ בסביבות המחיה של בני האדם, אז פשוט גרש אותו ודי – חיה איתו בנחת ובדו-קיום. אם הוא לא חי איתך בנחת ובדו-קיום וממשיך להטריד אותך, זה בסדר לגרש אותו או לחבוט בו. זה נקרא ניהול סביר והתייחסות נכונה. יש אנשים שאומרים: "יתושים תמיד מטרידים אותי ועוקצים אותי המון. האם אני יכול לקלל אותם?" אין צורך בכך. אתה יכול פשוט לחבוט בהם. אתה רשאי לחבוט בהם; זה תואם לחלוטין את עקרון ההתייחסות לכל הדברים שנקבע עבור האנושות, הממונה על כל הדברים. לדוגמה, אם נחש ארסי נכנס לביתך, ואתה רואה שזה לא המקום שהוא שייך אליו, פשוט גרש אותו אל היער. אם הוא הכיש והרעיל אותך, עליך למצוא דרך לקבל מיד טיפול רפואי. אין צורך שתנסה למצוא אותו כדי לנקום בו ולהרוג אותו. אם הוא יפגע בך שוב, האם זה לא יהיה מטריד עוד יותר? לכן, אל תנסה לנקום בו; פשוט למד להישמר מפניו. היכולת להפיק לקח מהעניין הזה היא מה שאדם נבון היה עושה. מה היו שלושת העקרונות שדיברנו עליהם זה עתה? (ראשית, היה בטוח שמדובר בדבר חיובי. שנית, אם הוא מופיע בקרבתך ואינך רוצה להתעסק איתו, פשוט התרחק ממנו – אל תניח לו להתקרב ואל תיתן לו להפריע לך. שלישית, אמץ התייחסות נכונה כלפיו. אל תחוש דחייה מפניו ואל תתעב אותו, אלא קבל אותו והכר בו, ולאחר מכן נהל אותו באופן סביר.) נהל אותו באופן סביר והתייחס אליו נכונה. אל תתלונן על האל ואל תפסוק שהאל טעה כשברא אותו או עשה טעות רק בגלל שהוא הפריע לך או לפעמים הסב לך צרות כלשהן, או אפילו עקץ והרעיל אותך – דרך הסתכלות זו אינה נכונה. ייתכן שלא ניהלת אותו כהלכה, או שהוא נכנס לביתך בטעות והפריע לך. אבל אם תפנה אליו בעדינות ותאמר: "הלכת בדרך הלא נכונה, זה לא הבית שלך. אם אין לך כוונות זדון כלפיי, לא אפגע בך. לך למקום שאליו אתה אמור ללכת", והוא יראה שלא תפגע בו, הוא יסתובב ויעזוב בעצמו. אתה אומר לו: "להתראות בפעם הבאה! הפגישה שלנו הפעם נועדה לקרות. אם נועדנו להיפגש שוב, עדיין אניח לך ללכת." כשישמע זאת, הוא יחשוב: "בני האדם נהדרים. הם באמת יודעים איך לנהל אותנו. אין להם כוונת זדון." כל עוד לא תפגע בו, גם הוא לא יפגע בך. חיות מסוימות פוגעות באנשים מכיוון שאנשים כל הזמן פוגעים בהן; הן פוגעות באנשים רק לאחר שפיתחו איבה כלפיהם, ועושות זאת בגלל טיפשותם ורשעותם של האנשים. באופן טבעי אין במוחם של יצורים כאלה שום איבה או עוינות כלפי בני האדם. שים לב כי כאשר נוח בנה את התיבה, אף אחת מהחיות לא פגעה באיש, ולנוח אפילו היה שיג ושיח איתן והוא הצליח לאלף אותן. באותה עת בני האדם והחיות היו ידידותיים זה לזה. מאוחר יותר בני האדם נעשו מושחתים יותר ויותר ומרושעים לגמרי, ורצו כל הזמן לצוד חיות למאכל, וכך גברה האיבה בין בני האדם לבין החיות השונות. ברגע שחיות טורפות מריחות ריח של אדם, הן מרגישות שמוגשת להן ארוחה טעימה ורוצות לאכול לשובע. איזה צד גרם לכך? רשעותה המוחלטת של האנושות היא האחראית הבלעדית לכך. האם אתם מבינים? (כן.)

בין אם מסתכלים על כך מנקודת מבט כוללנית ובין אם מנקודת מבט ממוקדת, כל הדברים שברא האל הם בפירוש דברים חיוביים. כשבוחנים אותם מבחינת כוונתו המקורית של האל בבריאתם, מבחינת החוקים והכללים שהאל ברא עבורם או מבחינת המטרה והתוצאה שהושגו בסופו של דבר, כולם קיימים למען האנושות; כולם תוכננו ונבראו עבור בני האדם בתפקידם כממונים על כל הדברים. לפיכך, ללא קשר לצורה או למראה של כל הדברים שברא האל, או להשפעתם הזמנית על אנשים, על בני אדם להתייחס אליהם, לנהל אותם ולהבין אותם נכונה ולקבל אותם מהאל – יש לכך חשיבות עליונה. ראשית, אנשים חייבים להיות בטוחים שכל עוד דבר-מה נברא על ידי האל – ללא קשר לשאלה אם הוא טוב או רע, יפה או מכוער; ללא קשר לצורתו; ועל אחת כמה וכמה ללא קשר להשפעה הזמנית שיש לו על בשר האדם – בסיכומו של דבר, כל עוד הוא בא מהאל ונברא בידי האל, יש לו מה לתרום להישרדותה הבסיסית של האנושות. על סמך זה אנשים צריכים לקבל מהאל את כל הדברים שנבראו על ידו, ולא לבחור באופן שרירותי או חד-צדדי אם לגנות או לקבל אותם על סמך השקפותיהם והעדפותיהם. במקום זאת, עליהם להבינם מנקודת המבט של יציר בריאה, ללמוד לנהל אותם ולהתייחס אליהם נכונה, ויתרה מכך – ללמוד להסתדר ולתקשר איתם נכונה. זוהי האחריות והמחויבות שצריכים למלא אנשים – אדוני הארץ הזו ומי שממונים על העולם הזה שברא האל. זהו התפקיד שאנשים צריכים למלא בקרב כל שאר היצורים, וזהו גם עיקרון שאנשים, מנקודת המבט של האנושיות, צריכים לדבוק בו ביתר שאת. אם אינך אוהב דברים מסוימים שברא האל, אתה יכול להתרחק מהם. אם אתה כן אוהב אותם, אתה יכול לנהל איתם שיג ושיח מקרוב ולהתקרב אליהם כדי ללמוד עליהם ולנהל אותם – או מוטב, להגן על סביבת המחיה שלהם, להפגין כלפיהם יחס טוב, להשאיר להם מרחב מחיה מספק, ולשמור ולהגן כראוי על זכותם לשרוד. למעשה, בהשוואה לבני האדם כל הדברים חלשים. אף על פי שהאל העניק לכל הדברים מיומנויות ואינסטינקטים להישרדות, שום מין מלבד בני האדם אינו יכול לייצר כלים וכלי נשק; לאף אחד מהם אין הכוח לערער את החוקים והכללים שקבע האל, והם גם לא נוקטים יוזמה לעשות כן. רק לבני האדם יש חמדנות אינסופית – הן בצורת החשיבה שלהם והן בדרישותיהם – ביחס לסוגים שונים של יצורים חיים וביחס לכל הדברים. בה בעת, רק בני האדם עורכים מחקר מדעי, עוסקים בייצור כימי ומייצרים כלים וכלי נשק שונים לצורך הישרדות או למען חיים טובים יותר. ורק בני האדם יכולים לרכוש ידע אקדמי ולחקור או לשנות את סביבות המחיה של יצורים חיים שונים. עם זאת, רוב מה שעשו בני האדם בנוגע להישרדותם של בעלי חיים ויצורים חיים שונים ובנוגע לחוקי שרשרת המזון, לא תרם והועיל אלא היה הרסני ומשבש. לפיכך בניתוח הסופי רק בני האדם יכולים לייצר כלי נשק כדי לטבוח זה בזה ולהרוס את סביבת המחיה הבסיסית שלהם עצמם. רק בני האדם מפתחים תעשייה, במיוחד תעשייה כימית, ומייצרים כל מיני חומרים מזיקים שפוגעים בכדור הארץ שהאנושות מאכלסת והורסים אותו – את הבית האחד והיחיד להישרדותם. ורק בני האדם עצמם גרמו לכך שהמים, האוויר, אור השמש והמזון הבסיסיים הדרושים להישרדותם יזדהמו ויתקלקלו. משמעות הדבר היא שבני האדם עצמם הם שהרסו את נתיב ההישרדות שלהם; לא יצורים חיים אחרים גרמו זאת. לכן, כאדוני כל הדברים, נודעת חשיבות מכרעת לאופן שבו בני האדם שנבראו צריכים לבצע כראוי את תפקיד הניהול של כל הדברים, ובכלל זה ניהול כלל היצורים החיים. אם בני האדם ימשיכו להשתמש בשיטות מדעיות כדי לייצר כלי נשק או כלים שונים, או יעסקו בייצור כימי, הדבר יביא לאסון קטסטרופלי, בין אם לעצמם ובין אם ליצורים חיים אחרים. כלומר, בני האדם רמסו במו ידיהם את חוקי וכללי ההישרדות של כל הדברים, והרסו במו ידיהם גם את שרשרת המזון. מובן שבני האדם הם שהרסו במו ידיהם את כדור הארץ, הבית שבו הם תלויים להישרדותם. דבר זה טרגי ביותר. במי יש לתלות את האשם בכל ההשלכות הללו? (באנשים). הן נובעות מההרס ומהחורבן שהמיטו בני האדם על הדברים החיוביים שברא האל. בסופו של דבר, בני אדם יכולים לקצור רק את מה שזרעו. לו מלכתחילה היו בני האדם מסוגלים להבין את התפקידים השונים שממלאים כל הדברים שברא האל, לכבד, להוקיר ולדאוג ליצורים החיים השונים, לפעול על פי הכללים וחוקי ההישרדות של כל הדברים שקבע האל, ולהגן על הסביבה הבסיסית של כדור הארץ, הבית שבו הם תלויים להישרדותם – האנושות לא הייתה מגיעה לנקודה שבה היא נמצאת היום. לכן, בנוגע לכך שכל בריאות האל הן דברים חיוביים, מה שבני אדם צריכים להבין הוא המשמעות של חוקי וכללי ההישרדות שנבראו על ידי האל עבור כל הדברים, וכן מדוע בני אדם חייבים לפעול על פיהם וכיצד עליהם לעשות זאת. בה בעת על בני האדם לדעת שהאל ברא את כל הדברים למען האנושות, ולכן עליהם להוקיר זאת ולהגן על כך. אם אינך מסוגל להבין את החשיבות של כל זה, עליך לפחות להתייחס לכך כאל דבר חיובי, כאל דבר חיובי חיוני ובלתי נפרד שהישרדותך תלויה בו, ולהוקיר אותו, לדאוג לו ולנהל אותו. עליך להתייחס אליו נכונה ולהגן עליו מתוקף מעמדך ותפקידך כאדון. רק בדרך זו יוכלו להיות לאנושות עתיד ותקווה, והיא תוכל להמשיך לחיות באושר, נכון? (נכון.)

האם זה שכל בריאות האל הן דברים חיוביים הרבה יותר ברור כעת? (כן.) הבה נוודא בפעם האחרונה את הדרך הנכונה להתייחס לחפצים וליצורים החיים השונים שברא האל. חזרו בבקשה על שלושת העקרונות ששיתפנו עליהם זה עתה. (ראשית, כל עוד דבר-מה נמצא בתחום הדברים החיוביים כפי שהוגדרו על ידי האל, עלינו להיות בטוחים בליבנו שהוא בא מהאל, שהוא דבר חיובי, ושנודעת חשיבות לבריאתו בידי האל, כך שבני אדם יוכלו להפיק ממנו כמה לקחים. שנית, על סמך הוודאות כי מדובר בדבר חיובי, אם איננו אוהבים אותו או איננו רוצים לבוא איתו במגע, אנו יכולים להתעלם ממנו. אם הוא מפריע לחיינו, אנו יכולים לגרש אותו או להתרחק ממנו, ועלינו גם להפיק ממנו כמה לקחים וללמוד ממנו מוסר השכל. לבסוף, אם הוא נברא על ידי האל, נגזר על ידו או נתון לריבונותו, אל לנו לחוש דחייה מפניו או לתעב אותו, אלא לקבל אותו ולהכיר בו בגישה נכונה, ולנהל אותו באופן סביר.) יש חשיבות מכרעת לניהולו באופן סביר. אם בני האדם לא יודעים כיצד לנהל את כל הדברים שברא האל על פני כדור הארץ, סביר להניח שיהיו לכך השפעות מזיקות על הישרדותם. אם החוקים והקיום של שרשרת המזון ייהרסו, הישרדותה של האנושות תהיה בסכנה. האין האנושות נתונה כיום בסביבת מחיה כזו? (כן.) האנושות פיתחה תעשייה ענפה הפולטת גזי פליטה, שפכים וחומרים רעילים שזיהמו נהרות, אגמים ואפילו מי תהום. אין עוד מים נקיים לשתייה; בני אדם יכולים לשתות רק מים ממוחזרים שעובדו באופן מלאכותי, שאומנם אינם רעילים, אך מכילים הרבה פחות חומרים מזינים. הדגים בנהרות, באגמים ובימים זוהמו גם הם ואינם בריאים. לא קל למצוא מזון כלשהו שלא זוהם. האין האנושות מובילה את עצמה למצב ביש? האין האנושות עצמה מחוללת זאת? לא רק שמי השתייה מזוהמים, גם האוויר רע; באוויר יש חומרים מזיקים רבים, וכעת קשה אף להשיג אוויר נקי ולפעמים בני אדם אפילו צריכים לעטות מסכות כדי להתגונן מפני וירוסים. איכות האוויר נוראית, בני אדם חוששים לאכול סוגי מזון שונים וחולים כעת בכל מיני מחלות, ויש גם צעירים שחולים בסרטן או בסוכרת. מי הביא לכל ההשלכות הללו? (בני האדם.) כולן נגרמו על ידי בני האדם. כך ניהלו בני האדם את ביתם על פני כדור הארץ שהאל ברא עבורם, כשהם מייסרים את עצמם עד לנקודה שבה אינם יכולים לאכול או לשתות כראוי, ואף על פי כן הם חשים מאושרים ביותר. זו התוצאה של עזיבת האל; אין בנמצא אושר. כעת המוצא היחיד לבני האדם הוא לקבל את ישועת הבורא, לחתור אל האמת וללכת בנתיב של יראת האל. רק בדרך זו תוכל להיוושע, לזכות בתקווה לחיות, ולהיעשות חבר באנושות החדשה. זה כל כך פשוט; אין דרך אחרת. אנשים מהמזרח חושבים את התרבות המערבית לאצילית, ושלאנשי המערב ודאי יש מוצא. האם יש להם מוצא? (לא.) אנשים מהמזרח מרגישים שהם סבלו רבות, פיתחו שנאה עמוקה וסבלו תלאות רבות מדי, ושהם צריכים להיוושע על ידי אנשי המערב. הם תמיד חושבים על המערב כעל גן עדן, שההליכה למערב היא כניסה לגן עדן, ושבמערב הם יהיו חופשיים ומאושרים. אבל אנשי המערב לא מרגישים מאושרים ביותר. הם אומרים: "אף על פי שחיינו קצת יותר אמידים מאלה שבמזרח, אנחנו לא ממש מאושרים יותר." כל עוד אתה אדם שמתהלך על פני האדמה הזו, חבר במין האנושי, אינך יודע אושר על פני האדמה הזו מכיוון שכשאתה חי בבית הזה שעל פני כדור הארץ, כל מה שאתה מקבל בא מהשטן. בין אם מדובר במחשבות ובהשקפות אנושיות או בחוקי הישרדות, ובין אם מדובר בחינוך מזרחי או מערבי, אין ולו דבר אחד שיכול לגרום לך להביא לידי ביטוי צלם אנוש אמיתי, ואין שום סוג של חינוך חברתי או מחשבה או השקפה שיכולים לאפשר לך, כיציר בריאה, לבסס את עצמך בעולמו של האדם. מכיוון שהאנושות הזו נתונה להשפעתו של השטן ונשלטת על ידו, הדרך היחידה של בני האדם להמשיך לחיות היא לקבל את ישועת האל, לקבל את כל האמיתות שבאות מהאל, ליישם בפועל על פי דברי האל, ולהשיג ישועה. רק אז תוכל האנושות לחזור באמת לעולם שבו חוקי וכללי ההישרדות של כל הדברים יכולים לפעול בחופשיות, ולחיות באמת בעולם עם שרשרת המזון בשלמותה – רק בדרך זו תוכל האנושות למלא באמת את תפקיד הממונה על כל הדברים, ולמלא את תחומי האחריות הכלולים בתפקיד זה. מלבד זאת, אין דרך שנייה שהאנושות יכולה ללכת בה. זהו המוצא היחיד של האנושות, המוצא היחיד שיכול להביא תקווה ואושר לאנושות. האם אתה מבין? (כן.) ברגע שתבין, יהיה לך נתיב ללכת בו. פשוט חתור ושאף לכיוון הזה, לעבר המטרה הזו. אל תביט לאחור, אל תוותר, ולעולם אל תחדל!

הבה נסיים כאן את השיתוף שלנו להיום. להתראות!

14 באפריל 2024