בפעם הקודמת שיתפנו על הנושא: תפיסות ודמיונות שיש לאנשים לגבי האל בהתגלמותו, אשר כרוך ב"ויתור על המחסומים בין אדם לאל ועל עוינותו כלפי האל". זוהי אחת מהדרכים ליישום בפועל של "ויתור" הנכללות במסגרת הנושא "כיצד לחתור אל האמת", נכון? (כן). שיתפנו על האופן שבו אנשים צריכים להתייחס לאל בהתגלמותו. אם כן, על אילו אמיתות הכרוכות בהתגלמותו של האל שיתפנו בפעם הקודמת? (בפעם הקודמת שיתפנו על כך שהאל לא מדבר באופן מעורפל, וזהו חלק מכך שהאל לא מפתה אנשים, וכן על גישתו של האל כלפי מעמד). שיתפנו על הנושא אי-השוואת האל בהתגלמותו למין האנושי המושחת, הכרוך בכך שהאל לא מפתה אנשים, וכן שיתפנו על האופן שבו האל בהתגלמותו מתייחס למעמד. על מה שיתפנו בנוגע לנושא זה? אימרו לי מה למדתם. (בעבר הרגשתי שזהותו של האל היא זו של הבורא ושמעמדו גבוה מאוד. באמצעות השיתוף של האל הבנתי שהאל לא מתנהל אף פעם כמי שיש לו מעמד גבוה, ואף פעם אינו מתענג על המעמד הזה. כמו כן, לא בגלל המעמד הזה האל משלם מחיר כדי להושיע את האנושות; אלא, בעשותו כן הוא ממלא את אחריותו כלפי המין האנושי. יתר על כן, בעבר חשבתי שאם למישהו יש מעמד גבוה, יש לו כוח. רק באמצעות השיתוף של האל הבנתי שלמעשה מעמד רק מייצג תואר, ושכאשר אדם הוא מנהיג או עובד בבית האל, הדבר שקול לכך שהאל נותן לאותו אדם שליחות ואחריות. אלה ההבנות שהשגתי לאחר שהקשבתי לשיתוף של האל). לא משנה על מה אני משתף, מצד אחד, מטרתי לאפשר לאנשים לדעת באופן ברור ומדויק יותר מהן נקודות המבט והעקרונות של האל לגבי כל מיני דברים, ואילו ביטויים וגילויים אמיתיים יש למהות הצביון של האל – את זה אנשים צריכים לדעת. מצד שני, השיתוף על התוכן הזה נותן לאנשים כמה נקודות מבט נכונות להתייחסות לכל מיני דברים, ומאפשר להם להבין את העקרונות להתייחסות אליהם ולטיפול בהם. קח לדוגמה את אופן ההתייחסות של האל למעמד. מצד אחד, השיתוף על כך עוזר לך להבין מהן מחשבותיו והשקפותיו של האל בנוגע למעמד, ומהם עקרונותיו לטיפול במעמד כשהוא מתגלם בבשר ובא אל פני האדמה כדי להיות אחד מבני המין האנושי – כלומר, כשהוא חי בתוך אנושיות רגילה. זהו דבר שאנשים צריכים להבין. מצד שני, השיתוף על אופן ההתייחסות של האל למעמד לא נועד רק כדי שאנשים יבינו את האמיתות האלה שעליהם לדעת; חשוב מכך, הוא נועד לכך שלאחר שאנשים יבינו את האמת, יהיו להם מחשבות והשקפות נכונות ועקרונות ליישום בפועל כדי לגשת לסוגיה זו ולטפל בה. בקצרה, לא משנה על איזה סוג של סוגיה אנו משתפים, מצד אחד, המטרה היא שתדע מהן נקודות המבט הנכונות להתייחסות לסוג כזה של סוגיה, ומצד שני, שתבין מהם העקרונות והנתיב ליישום בפועל לטיפול בסוגיה מסוג זה.

אף על פי שלאל בהתגלמותו יש את זהות האל ויש לו גם מעמד בקרב אנשיו הנבחרים של האל, המעמד הזה שונה לחלוטין מהמעמד שעליו מדברים בני אדם מושחתים. מבחינת האל, מצד אחד המעמד הזה אינו אלא הגדרה הנוגעת לאמת; מצד שני, בכל הנוגע לחייו ולמהותו של האל בהתגלמותו, המעמד הזה אינו סוג של תפקיד, אלא יש לדבר עליו במונחים של מהות החיים שיש לאל בהתגלמותו. אם כן, במהותו, המעמד שעליו מדברים בני אדם מושחתים שונה למעשה מהמעמד הזה של האל בהתגלמותו. מהו מעמד בקרב המין האנושי המושחת? (סמל לכוח). בקרב המין האנושי המושחת, למעמד אין שום קשר לזהותו ולמהותו של האדם; הוא אינו אלא תואר. לדוגמה, בקרב בני המין האנושי המושחת יש אנשים שהם מנכ"לים, מנהלים, או שהם בעלי מעמד חברתי מסוים. זהו רק תואר או שזו חלוקה למעמדות ולדרגות בקרב אנשים; אין לזה שום קשר לזהותו האמיתית של אדם או למהותו. לכן, ה"מעמד" כביכול של האל בהתגלמותו בקרב בני אדם לא זהה לזה של שליטים בחברה האנושית; הוא לא שליט, והוא גם לא בעל אינטרסים אישיים. בקרב בני אדם כאשר מדברים על מעמדו של האל, מתייחסים אליו רק במונחים של מהותו וזהותו, ועל זהותו ומהותו של האל מדברים רק בהקשר של חייו, סמכותו, עוצמתו וצביונו של האל. מעמדו של האל אינו סוג של תואר בקרב בני אדם. לכן, אל לאנשים להתייחס לאל בהתגלמותו כשווה לאנשים בעלי מעמד במעמדות חברתיים שונים. אנשים בעלי מעמד במעמדות חברתיים שונים, ללא קשר למעמד שאליו הם משתייכים, מכונים באופן קולקטיבי המעמד השליט. המהות של המעמד השליט היא, מצד אחד, שלאנשים המשתייכים אליו יש עבודה שתואמת למעמדם; מצד שני, ללא קשר לתקופה או לסביבה החברתית, המעמד השליט הזה מורכב ביסודו ממנהיגים, מאנשים בולטיםו מבעלי אינטרסים אישיים בקרב אנשים, וכדומה. הדבר היה נכון במיוחד לפני יותר ממאה שנה – הרוב המכריע של בני המעמד השליט שהיו בעלי מעמד ויוקרה בחברה, היו בעלי אינטרסים אישיים. אם כן, למה הכוונה במונח "בעלי אינטרסים אישיים"? הכוונה היא לאנשים שמשתמשים בכוחם ובמעמדם כדי לחפש הטבות לעצמם. באילו אמצעים הם מחפשים הטבות? באמצעות השפעתם הפוליטית וסמכותם הם שולטים בנתיניהם; תחת שלטונם והנהגתם, נתינים אלה מעלים להם מנחות, או ליתר דיוק, משלמים להם מיסים. אולם יש הבדל מהותי בין מעמדו של האל בהתגלמותו לבין מעמדו של המעמד השליט. ללא קשר למעמד שאליו עשויים להשתייך שליטים או אנשים בעלי כוח ומעמד בחברה או בקרב קבוצות של אנשים, מעמדו של המעמד השליט אינו אלא תפקיד ותואר. הם שולטים רק באנשים הנתונים למרותם, או באלה הנמצאים בתחום השלטון והמנהל שלהם ותו לא – באופן כללי, זה נקרא שלטון, ובמובן הצר יותר זה נקרא מנהל וניהול. באמצעות שלטון, מנהל וניהול הם משיגים את הסמכות ואת ההטבות השונות שמעמדם מקנה להם. אף על פי שלאל בהתגלמותו יש את זהותו ומהותו של האל, ויש לו את מעמד האל, העבודה שהוא עושה, מהות עבודתו, ומהות מעמדו עצמו שונות מאלה של מעמדות השליטים השונים בחברה ובקרב המין האנושי. העבודה שהאל בהתגלמותו מבצע על אנשים אינה לשלוט בהם או לנהל אותם, אלא להוביל אותם, לספק להם, להדריך אותם, לתמוך בהם, לעזור להם, לגזום אותם, לשפוט ולייסר אותם. מטרתו של האל בכל העבודה הזו היא לאפשר לאנשים להשליך מעליהם את צביונותיהם המושחתים ולהשתחרר מהם. בכל העבודה שהוא מבצע על אנשים, טבעה הבסיסי ביותר הוא לספק להם את האמת והחיים כדי להביאם בפני האל. זוהי העבודה שהוא עושה. הוא לוקח את העבודה ואת הדברים שהאל רוצה לבצע ולומר על פני האדמה, ומבצע את העבודה הזו על אנשים ואומר להם את הדברים האלה כדי שיוכלו להקשיב ולהבין, וכדי שיהיה להם נתיב ליישום בפועל, ובסופו של דבר ישליכו מעליהם את צביונותיהם המושחתים, יתמסרו לאל, ויהפכו לאנשים שעובדים את האל באמת ובתמים. בתהליך זה, בני אדם מושחתים מקבלים מהאל בהתגלמותו בעיקר את אספקת האמת, אספקת החיים ואספקת הדרך. בסופו של דבר הם מסוגלים להתמסר לאל באמת, להפוך ליצירי בריאה אמיתיים – יצירי בריאה שעומדים בדרישות – ולרצות את האל, לזכות בהכרה ובקבלה מצד האל, ולהפוך לבני אדם שעובדים את האל. אלה הם הדברים שבני אדם מקבלים מהאל בהתגלמותו. אף על פי שלאל בהתגלמותו יש את המעמד הזה והוא עושה את העבודה הזו, הוא לא נהנה ממנחותיהם של בני המין האנושי. אף על פי שלאל בהתגלמותו יש מעמד, הוא לא נהנה מהטבות המעמד שמהן נהנה כל אדם במעמד השליט, וגם אינו נהנה מסוגים שונים של יחס נדיב שמעמדו מעניק לו. לכן, אף על פי שלאל בהתגלמותו יש את המעמד של האל בהתגלמותו, אין לו אינטרסים אישיים והוא גם לא חלק מהמעמד המנצל. בעבודתו – בדיוק כפי שהאל בשמיים, רוח האל, מוביל את כל בני המין האנושי – כך האל בהתגלמותו מספק למין האנושי, מדריך אותו, תומך בו ועוזר לו, ולעולם אינו דורש ממנו דברים חומריים או לא-חומריים כלשהם. לכן, כאשר האל בהתגלמותו בא בקרב בני אדם כדי לעבוד, גם אם יש לו את המעמד שבני אדם רואים במו עיניהם, או את המעמד שהם מייחסים לו על פי מחשבותיהם ותפיסותיהם, הוא לא נהנה ממנחות של אנשים. העבודה שהוא עושה ואספקתו למין האנושי ניתנות בחינם; הוא לא דורש מבני המין האנושי תשלום, מיסים או תגמול כלשהם. עד כה, האם נתתם לו ולו אגורה אחת? (לא). האם אי פעם שילמתם כדי להקשיב לדרשות? (לא). מקומות ההתכנסות שלנו לא מחייבים כרטיסי כניסה, אינכם צריכים לקנות כרטיסים כדי להשתתף בכינוסים, ואינכם צריכים לשלם אפילו אגורה אחת. יתר על כן, הספרים שאתם קוראים, סרטוני הווידאו שבהם אתם צופים, והקלטות הדרשות שלהן אתם מאזינים ניתנים כולם בחינם. מעולם לא גבו מכם אפילו אגורה אחת. האם זה נכון? (כן). איש לא חויב אפילו באגורה אחת; הכול ניתן בחינם. יש אנשים ששואלים: "האם מנחות אישיות צריכות להוות אחוז קבוע מההכנסה של אדם?" לא; כל המנחות ניתנות מרצון. המעשר הוא פשוט מה שמאמינים צריכים להעלות כמנחה, אך לא משנה אם אדם מעלה כמנחה עשירית או חמישית מהכנסתו, הכול נעשה מרצונו החופשי. נוסף על כך, אנשים רבים שמאמינים באל מעולם לא העלו כמנחה את מה שהם אמורים לתת, ובכל זאת הם עדיין משתתפים בכינוסים ויכולים לקרוא את דברי האל ולהקשיב לדרשות כרגיל. מאף אדם לא נשללה זכותו להקשיב לדרשות, להשתתף בכינוסים, או לבצע את חובתו רק בגלל שמעולם לא העלה מנחות – זה לא קרה לאיש, נכון? (כן).

מעידן החוק ועד לעידן המלכות הנוכחי, האל סיפק למין האנושי בעקביות. מאז שרוח האל החלה לדבר אל המין האנושי ועד להתגלמותו הראשונה של האל, ולאחר מכן להתגלמותו השנייה, האל אמר אינספור דברים וגם ביצע על המין האנושי עבודה רבה מכפי שניתן לשער. הוא אמר דברים רבים כל כך, וסיפק למין האנושי כל כך הרבה – עד שכבר אי אפשר לאמוד את היקפם. והאם האל דרש אי פעם אפילו אגורה אחת מבני אדם? מעולם לא. הוא מעולם לא דרש מבני אדם אפילו שק תבואה אחד; הוא פשוט מספק לאנשים כך, ללא הרף וללא תמורה. בין אם מדובר באל בהתגלמותו או באל עצמו, אף על פי שיש לו מעמד נעלה, הוא בכל זאת מספק למין האנושי ללא תמורה. יתר על כן, האל בהתגלמותו מקיים אינטראקציה עם אנשים על בסיס שוויוני, מספק להם מלב אל לב ופנים אל פנים, והדרך שבה הוא מנהיג אותם היא מעשית עוד יותר. האל מוביל בכל צעד ושעל ובאופן אישי כל פריט עבודה. יתר על כן, האל לא משתמש בממלא מקום בביצוע עבודתו; האל עצמו מבצע אותה באופן אישי. במונחים אנושיים ניתן לומר שהוא ניגש לראויים בענווה ובאדיבות, או שהוא מתהלך בקרב האנשים כאלמוני. האל בא באופן אישי בקרב אנשים כדי לדבר ולעבוד, חי בקרב אנשים ונמצא איתם פנים אל פנים. אנשים יכולים לשמוע את קולו של האל במו אוזניהם, לראות במו עיניהם את העבודה שהוא עושה, ולחוות בעצמם ובאופן אישי את עבודתו. אף על פי שאנשים מרגישים שלאל יש מעמד ושיש מרחק בינם לבין האל, מנקודת מבטו של האל לא קיים מרחק כזה כפי שאנשים רואים או מרגישים. האל לא מתנהל כמי שיש לו את זהות האל, ולא מביט ממרומים מטה על המין האנושי, אלא הוא מדבר ועובד עם בני אדם על בסיס שוויוני. האם לא כך דיברתי ושיתפתי איתכם בכינוסים לאורך השנים? אינני מתנשא, ומעולם לא הרגשתי שיש לי כוח רב ומעמד גבוה; אין לי תחושה כזו, וגם לא עבדתי כך. אף על פי שבני אדם מושחתים מלאים בשחיתות, מלאים בעוינות כלפי האל והם אויביו של האל, בעבודתו להושיע אנשים, האל מלא בסבלנות, סובלנות, רחמים וחסד כלפי בני אדם. כשהוא פועל על בני אדם ומדבר אליהם, הוא מלא באהבה – ואפשר אפילו לומר שהוא עושה זאת במלוא הרצינות. האל מספק לבני אדם ברוחב לב את כל מה שהם זקוקים לו. הוא לא מדבר אל אנשים בחידות ולא משאיר אותם במתח, אלא אומר כל מה שעל ליבו. הוא מספק את האמיתות שעליכם להבין מבלי להשמיט אפילו משפט אחד. כל עוד מדובר בדבר-מה שאתם יכולים לתפוס, הוא לא מסתיר כלום. הוא מאפשר לכם להשיג את האמיתות הללו, ומבהיר אותן כך שתבינו אותן. במיוחד כשמדובר בעניינים שאינכם מבינים ושמבלבלים אתכם, על אחת כמה וכמה שהוא עובר עליהם שוב ושוב במלוא הרצינות, ומדגיש אותם שוב ושוב, עד שתבינו. לפיכך, העבודה שנעשית על ידי האל בהתגלמותו והעבודה שנעשית על ידי רוח האל תמיד היו זהות. אף על פי שהמין האנושי המושחת הוא זה שהאל מושיע, הוא מעולם לא בז למין האנושי. אף על פי שבני האדם והאל, נבדלים ושונים לחלוטין במהותם ובחייהם, במונחים של גישת האל כלפי האדם, הוא מעולם לא התייחס לאדם כאל אויבו, כאל מין אנושי מושחת באמת, או כאל מטרה שיש לדחות בתיעוב. נהפוך הוא, האל מתייחס לאדם כאל מי שמקבל את עבודתו ואת ישועתו. בנוסף לכך, נקודה חשובה יותר היא שמבחינת גישתו ומצב רוחו של האל כשהוא מדבר אל האדם, כמו גם מבחינת ציפיותיו מהאדם, האל מתייחס לאדם כאל בן משפחה. לכן, לא משנה כיצד האדם עצמו מתייחס למעמדו של האל, האל מעולם לא העמיד את עצמו בעמדת עליונות כדי לראות את המין האנושי מבעד לעדשה של מעמד גבוה, אלא במקום זאת, הוא העמיד את עצמו במעמד שווה לזה של האדם, והוא אף יכול לנהל עם האדם שיחות ארוכות מלב אל לב; אין מרחק בינו לבין האדם ואין הבחנה לגבי המעמד ביניהם. בהתבוננות בגישתו של האל כלפי המין האנושי ובכל העבודה שהאל עשה, דווקא משום שלאל בהתגלמותו יש את מהות האל ואת חיי האל, אף על פי שכלפי חוץ הוא נראה כאדם רגיל, הוא בכל זאת יכול להתייחס למין האנושי בהלך רוח שונה מזה של כל אדם המשתייך למעמד השליט. רק האל בהתגלמותו יכול לעשות זאת; אף בן אנוש לא יכול לעשות זאת, וקל וחומר שלא אדם מהמעמד השליט. לא משנה אילו דברים האל אמר לאדם או איזו עבודה הוא ביצע על האדם, מלבד העובדה שהוא לא דורש מהאדם הטבות כלשהן, חשוב מכך עוד יותר שהאל העניק לאדם יותר מהאמיתות שעליו להבין, מהנתיבים שעליו ליישם בפועל, ומהכיוון להתקדמות שעליו להבין. בה בעת, האל גם העניק לאדם את הדברים הדרושים לו בחיי היום-יום מבחינת צרכים בסיסיים. האל לא רק מקור חייו של האדם, אלא גם מקור מחייתו. האין זה כך? (אכן). יש אנשים שתמיד חושבים: "הלכתי אחר האל הכול יכול לאורך השנים הללו, וויתרתי על הסיכויים האישיים שלי, על לימודיי ועל נישואיי כדי לבצע את חובתי, אך עד כה לא השגתי כלום". ואז הם חשים חרטה ומתלוננים. הדבר נכון במיוחד לגבי אנשים שהורחקו ולגבי אלה שנעצרו ונכלאו – הם מאמינים שהם לא השיגו דבר מהאמונה באל אחרי כל השנים הללו. אימרו לי, האם נקודת המבט הזו נכונה? (לא). באיזה אופן היא שגויה? הם לא יודעים מהו הדבר שהם באמת צריכים להשיג מהאמונה באל. הם חושבים שהם צריכים להשיג דברים שהם יכולים לראות ולהחזיק בהם, כגון כסף, תהילה ורווח, ומעמד, ושאם הם לא השיגו את הדברים הללו, הרי שהם לא השיגו כלום. למעשה, האל מעניק לאדם אמיתות רבות מאוד; הסיבה לכך שהאנשים הללו לא השיגו כלום היא שהם לא חתרו אל האמת ולא קיבלו אותה. במהלך ביצוע חובתם לאורך השנים הללו, אילו הם היו מסוגלים לחתור אל האמת, לקבל את האמת, ולהתמסר לסביבות שהאל הכין עבורם, אזי הם בוודאי היו מבינים אמיתות מסוימות ומשיגים הכרה כלשהי של האל. אף על פי שייתכן שהם לא היו משיגים דברים חומריים, הם היו זוכים בדברים בעלי ערך רב יותר, בדברים היקרים ביותר בעולם האנושי – דברים שאי אפשר להמירם בשום סכום כסף או בהטבות חומריות.

כאשר האל בהתגלמותו מבצע את עבודתו בקרב בני אדם, אף על פי שיש לו מעמד בעיני אנשים, הוא לא נהנה מהטבות המעמד, ממנחות של אנשים, או מהכוח ומכל סוג של יחס מועדף שמעמדו עשוי להקנות לו, כפי שנוהגים אנשים בעלי מעמד בקרב המין האנושי. הוא גם לא מתנהג בהתנשאות, אינו מחלק פקודות ולא נהנה מהמעמד הזה מתוך עמדת עליונות, כפי שהיו עושים אנשים בעלי מעמד בקרב המין האנושי. ההפך הוא הנכון: לא זו בלבד שהוא לא תופס עמדת עליונות, אלא שהוא גם מתייחס לאנשים על בסיס שוויוני וחי בקרבם כדי לספק את צרכיהם. מלבד סיפוק צורכיהם של אנשים במונחים של היווכחות בחיים, הוא מספק גם צרכים נוספים בחיי היום-יום שלהם. האל בהתגלמותו מעורב גם בחיי היום-יום ובעבודתם של אנשים כשהדבר מתאים או נדרש, עוזר לכם לחיות באופן רגיל ובסדירות, ומכוון אתכם ועוזר לכם לבצע את חובותיכם היטב. לכן, מכל זווית שתסתכלו על כך, אף על פי שלאל בהתגלמותו יש מעמד מיוחד, אופן ההתייחסות שלו למעמד אינו זהה לזה של אף בן אנוש בעל מעמד. אף על פי שיש לו את המעמד הזה, בעבודה שהוא עושה, בחיי היום-יום שלו ובעקרונותיו לגבי אופן ההתייחסות שלו לאנשים, הוא רק ממלא את אחריותו. מבחינת האל בהתגלמותו עצמו, הוא מבצע את כהונתו, ומבחינת המין האנושי הוא ממלא את אחריותו. הוא ממלא את אחריותו של האל בהתגלמותו כלפי האנושות על בסיס היותו בעל מעמד של האל בהתגלמותו. מצד אחד, אחריותו כלפי המין האנושי היא לספק את האמת שבני אדם זקוקים לה יותר מכול מבחינת חייהם; מצד שני, אחריותו היא להשלים את מה שחסר לאנשים מבחינת אנושיותם הרגילה, להדריך אותם כך שיוכלו לחיות על פי העקרונות שצריכים להיות למי שניחן באנושיות רגילה. זוהי האחריות שעליי למלא. אך כאשר אנשים מסוימים שומעים אותי אומר את הדברים הללו, הם חושבים בליבם: "כולנו מבוגרים ואנחנו מבינים את כל הדברים הללו שעולים בחיי היום-יום שלנו. האם אנחנו באמת זקוקים להדרכתך?" אף על פי שכולכם מבוגרים, אתם מפגינים חסרונות רבים מדי בחיי היום-יום שלכם, ואתם רחוקים מאוד מעמידה בסטנדרטים של אנושיות רגילה. אפילו מבלי לדבר על שום דבר אחר, די בכך שאתם מתקשים לאכול בצורה בריאה וראויה בחיי היום-יום שלכם. לפעמים, כשאני רואה במקרה שיש לכם בעיה בהקשר זה, אני נותן לכם מעט הדרכה וכמה עצות שתוכלו לשקול. יתר על כן, כשמדובר באופן שבו אתם מטפלים בעניינים הכרוכים בחיי אנוש, אם אני רואה או שומע שיש לכם בעיות בהקשר זה או אם אני נתקל בבעיות הללו שלכם – גם אז אתן לכם כמה עצות, אעזור לכם לבדוק דברים, אתקן את נקודות המבט השגויות ואת האופן השגוי שבו יישמתם בפועל, אתן לכם כמה עקרונות ואומר לכם כיצד להתנהל וכיצד לטפל בעניינים הללו. אף על פי שיש כמה עניינים מיוחדים שלא התנסיתי בהם ולא טיפלתי בהם, כשאני נתקל בדברים כאלה, אני יכול לתפוס את העקרונות. אני יודע מה לעשות; אעזור לכם לבדוק דברים ואתן לכם כמה תזכורות ועצות, כדי שגם אתם תוכלו לפעול על פי העקרונות והסטנדרטים של אנושיות רגילה בעניינים השונים שעולים בחיים. אל תפעלו בניגוד למצפונכם ואל תחצו את גבולות המוסר. עליכם להיות רציונליים במעשיכם; אל תתנהגו בצורה פרועה כמו כופרים, אלא צייתו לכללים וטפלו בעניינים על בסיס העיקרון הבסיסי ביותר – לא לפעול בניגוד למצפונכם ולא לחצות את גבולות המוסר. כאשר אראה את הדברים הללו, אתן לכם הכוונה ואעזור לכם לבדוק דברים, ואסדיר את הצרכים הבסיסיים של חיי היום-יום שלכם. הדבר יועיל לכם בהסדרת התנהגותכם ובהסדרת המצפון וההיגיון של אנושיותכם הרגילה. יש אנשים שעשויים לומר: "אין לך השכלה גבוהה, לא השתתפת בעניינים רבים בעולם החיצון, ואינך מבין את חוקי המשחק בחברה. איזו זכות יש לך לקבוע עבורינו כיצד להתנהל?" אני אומר שאני אכן ראוי לכוון אותך. אף על פי שאינני משתתף בדברים הללו בעולם שבחוץ, כשמדובר בנתיב שבו אדם הולך, בחתירתו, ובעניינים הכרוכים בעקרונות-האמת, אני יכול לעזור לכם בדברים הללו. אני מכיר את העקרונות ואני יודע היכן צריך לעבור הגבול בהתנהלותו של אדם. אני יודע בבירור בליבי אם חצית את הגבול הזה או הפרת את העקרונות. אני יודע, אבל אתה אינך יודע. מדוע אינך יודע זאת? מכיוון שאתה חי בתוך צביונותיך המושחתים ומושפע עמוקות מהמגמות הרעות השונות של העולם. יתר על כן, לרוב האנשים אין מצפון והיגיון בריאים, ולכן הם תמיד אוהבים לנצל הזדמנויות, תמיד מנסים להיות חלקלקים, לנקוט קיצורי דרך אופורטוניסטיים ולנצל פרצות. הם אפילו מהלכים על סף החוק כדי לנצל הזדמנויות, ותמיד חושבים כיצד לעשות כמה דברים בזויים ונאלחים. כשאני רואה שאתה רוצה לעשות דברים כאלה, אתן לך כמה הכוונות, אעזור לך לבדוק דברים, ואזכיר לך להימנע מלפעול בדרך זו. אם לא אזכיר לך ולא אעזור לך לבחון את הדברים, תמיד תרגיש שמה שאתה עושה מוצדק. מניין נובעת ההצדקה שלך? מאמונתך ש"כל הכופרים עושים זאת, אז למה לנו אסור? למה שנצטרך לספוג הפסד?" זה לא נקרא לספוג הפסד; זה נקרא להקפיד על הכללים. אדם צריך להקפיד על גבולות המצפון בעת התנהלותו; אין בכך ספיגת הפסד. זהו העיקרון שלי. אתה תמיד חושש לספוג הפסד, ולא רק זה, אלא שאתה גם מנסה באופן יזום לנצל הזדמנויות ופרצות. הדבר דורש הכוונה ותיקון. לכן, כשאני רואה אדם שמראה סימנים שהוא מטפל בדברים בדרך זו, אני ממהר להזכיר לו לא לעשות זאת; התנהלות כזאת מעוררת שאט נפש. אתה מרגיש גאה ומרוצה בליבך כשאתה מנצל את ההזדמנות הקטנה הזו, אבל במה אתה בוגד בעשותך כן? אתה בוגד במצפונך וביושרתך, ובכך את מקבל "ביקורת שלילית" מהאל. האם אתה יודע כמה מעשים טובים יכולה הביקורת השלילית האחת הזו לבטל? אינך יודע ואינך מרגיש זאת. מכיוון שאינך יודע ואין לך מודעות לכך, אני חייב להזכיר לך. ברגעים ובעניינים קריטיים אני חייב להתערב ולומר לך לא לפעול כך, שעליך להקפיד על הכללים ולא לנצל הזדמנויות. בעניינים האלה אינני משתמש במעמדי כדי להגביל אותך, אלא אני משתף איתך על העקרונות, עוזר לך לתקן את התנהגותך, מעורר את המודעות שלך למצפונך, מביא לידי כך שיהיה לך סטנדרט של מצפון ורציונליות, ומאפשר לך לראות מה צריכים להיות המטרה והכיוון הנכונים של אדם בחייו. ואז, כאשר תחשוב לפעול כך שוב, לא תוכל ליישב זאת עם מצפונך; פניך יאדימו, והמחשבה לעשות דבר כזה תגרום לך להרגיש מבוכה. בדרך זו מושגת המטרה שלשמה אני אומר לך את הדברים הללו, ויש לכך את ההשפעה המיועדת. זה מה שנקרא הסדרה.

בדרך כלל אינני מתערב בעניינים פעוטים שאינם קשורים לעבודת הכנסייה, אך בעניינים מסוימים הנוגעים לרווחתם הפיזית והנפשית של אנשיו הנבחרים של האל, אני אומר מדי פעם כמה מילים ונותן כמה עצות. אם כן, באיזו זהות ועם איזה סוג של מעמד אני מתערב בעניינים האלה? האם כהורה? כראש משפחה? כרועה? כמנהיג? או שמא כבוס שלך? אני חושב שאף אחד מאלה לא מתאים. אם כך, איזה תפקיד אני ממלא בעניינים כאלה? קודם כל, אין הבדלי מעמד; אני מדבר ופועל מתוך תחושת אחריות. לא משנה מה קורה לך, כל עוד אני שם לב ומודע לכך, אוביל אותך אל הנתיב הנכון, ואאפשר לך לפעול על פי מצפונך ועל בסיס הגבול הבסיסי והיסודי ביותר הזה, דבר שיסדיר את התנהגותך, יתקן את כוונותיך, ויאפשר לך לבסס השקפת חיים נכונה, ולטפל בדברים מסוג זה ולהתייחס לסוגיות כאלה מנקודת המבט והפרספקטיבה הנכונות. אעזור לך לבדוק דברים. אף על פי שכאשר אני בודק דברים עבורך אתה מרגיש שהערכתך העצמית וגאוותך ספגו מהלומה, אינני מפנק אותך או מתחנף אליך; אני עוזר לך מתוך תחושת אחריות כלפיך כשאני עומד לצידך על בסיס שוויוני. מה דעתך על הגישה הזו? (זו גישה טובה). אינני מפריח רעיונות נשגבים באוזניך, ואינני משמיע סיסמאות – אני פשוט אומר לך כיצד לעשות דבר מסוים וכיצד לעשותו כראוי, ומסביר לך בבירור את היתרונות והחסרונות. מנקודת מבטך, הדברים שאני אומר פשוטים ורגילים. הם רק שפה פשוטה ואינם מכילים שום ידע עמוק, פילוסופיות או תיאוריות. אך לאחר שאתה מקשיב להם יש לך נתיב ואתה יודע כיצד לפעול. אף על פי שלאל בהתגלמותו יש מעמד ייחודי בעיני אנשים, ואף על פי שמדובר במעמד גבוה מאוד, היקף הדברים שהוא עושה לא מוגבל על ידי המעמד הגבוה הזה. נהפוך הוא, הוא מטפל בכל דבר, קטן כגדול. לא משנה אילו סוגים של בעיות או קשיים יש לך, כל עוד אני מבחין בהם, אדבר איתך עליהם ולא אתפוס עמדת עליונות; אם תהיה מוכן להקשיב, תקשיב, ואם לא תהיה מוכן להקשיב, לא אכריח אותך. אם מדובר בעניין מהותי שכרוך בעבודת הכנסייה ובעקרונות-האמת, אומר לך כיצד ליישם בפועל, ולאחר מכן אעקוב אחר התקדמות הדברים; אם מדובר בעניין הקשור לחייך האישיים, אנהל איתך שיחה מלב אל לב ואחלוק איתך את דעותיי הכנות מבלי להפריח רעיונות נשגבים – אם תהיה מוכן להקשיב, תוכל לקבל את הדברים, ואם לא תהיה מוכן להקשיב, לא אנזוף בך ולא אגביל אותך. אם תהיה מסוגל לקבל את הדברים, אראה שאתה אדם הגון שיכול לקבל דברים נכונים וצודקים, ואז אהיה מוכן לדבר איתך יותר; אך אם אראה שאינך מקבל דברים נכונים ואינך מקשיב לדבריי, אזי לא אדבר איתך בעתיד או שאדבר איתך פחות. יש לי בחירות משלי ועקרונות משלי בנוגע להתרועעות עם אנשים. האם לדעתכם אני מדבר ופועל כמו אדם בעל מעמד? (לא). לדוגמה, בכינוסים שהתקיימו בעבר, בין אם השתתפו בהם שלושים עד חמישים אנשים או שמונים עד מאה, מעולם לא השתמשתי במיקרופון; פשוט דיברתי ישירות ואנשים יכלו לשמוע אותי. כיום, במקומות מסוימים, אפילו כשיש רק עשרים או שלושים אנשים בכינוס, יש דוברים שבכל זאת משתמשים במיקרופון – האם זה הכרחי? האם הדברים שאתה אומר תומכים באחרים בדרך כלשהי? ובכל זאת אתה חייב להשתמש במיקרופון כדי לדבר – האם זו לא התנשאות? זהו חיקוי של פקידים בכירים בעולם. אני גם מרבה לשוחח ולשתף עם האחים והאחיות; לפעמים אנחנו פשוט יושבים בחצר ומדברים, כשסביבנו נוכחים כעשרים אנשים. יש רעשי רקע, ובכל זאת כולם שומעים אותי בבירור מבלי שאשתמש במיקרופון. כל מה שצריך לשתף עליו נאמר בבירור ושום דבר לא מתעכב. האם עדיין יש צורך להשתמש במיקרופון? מה הטעם לעסוק בגינונים כאלה? זהו מנהג הרווח בעולם; כולם אוהבים להציג את עצמם לראווה ולהתנשא, ומקפידים על הופעה מרשימה וראוותנית. אם אנשים רגילים יכולים להתנהג כך, הרי שאם למישהו היה מעט מעמד, הוא היה מייחס לעצמו חשיבות רבה, הלא כן? מטרתי כשאני אומר לכם את הדברים הללו היא לאפשר לכם להבין עובדה אחת: אף על פי שלאל בהתגלמותו יש מעמד בעיני אנשים, תחושותיי לגבי המעמד הזה שונות משלכם. אני פשוט מרגיש שאני אדם רגיל, וששיחה איתכם ושיתוף על האמת הם מילוי אחריותי. אם כך, מה אני דורש מכם? שתוכלו לקבל דברים חיוביים, לקבל את האמת, ולעשות דברים על פי עקרונות-האמת; אינני דורש מכם לעשות שום דבר מעבר לכך. ראשית, אינני דורש מכם להשתטח בפניי בסגידה; שנית, אינני דורש מכם לברך אותי בצורה מתרפסת כשאנחנו נפגשים – די שתתנהגו באופן רגיל וטבעי. האם בני משפחה צריכים תמיד לברך זה את זה כשהם נפגשים? אם הם לא מתראים לעתים קרובות, טבעי שהם יאמרו שלום כשהם נתקלים זה בזה; זהו נימוס, וזה דבר שהרציונליות של אנושיות רגילה צריכה להיות ניחנה בו – אפילו בעלי חיים יודעים לברך זה את זה, קל וחומר בני אדם! עם זאת, אין צורך שתשתחווה ותתרפס ותשאל בנימוס לשלומי כשאתה רואה אותי רק בגלל שיש לי מעמד. זהו גינון מיותר ואינני דורש זאת ממך. הדרישות שלי מכם סבירות וראויות מאוד. אם יש לכם אנושיות רגילה, ואתם אוהבים את האמת וחותרים אליה, תוכלו לעמוד בכל הדרישות הללו, מכיוון שהן כלל לא ריקות או גבוהות; כל אלה הם דברים שאנשים רגילים יכולים להשיג. אם הבנתם ותפסתם את ההיבטים השונים של האמת ששיתפתי איתכם לאורך השנים, ואם יש לכם ידע חווייתי והיווכחות בחיים, אזי תוכלו לפעול על פי עקרונות-האמת כאשר יקרו לכם כל מיני דברים. תוכלו ליישם בפועל על פי עקרונות-האמת באופן ההתייחסות שלכם לאנשים, לעבודתכם, לחובותיכם, לצוררי משיח, למנהיגי שקר, לשיתוף פעולה הרמוני, לכל מיני דברים שאינם לרוחכם, ועוד הרבה יותר – זה מה שנדרש מכם. במסגרת האנושיות הרגילה אתם יכולים לעמוד בכל הדרישות שאני מציב בפניכם. לאחר שאסיים לדבר, אני דורש שתיישמו בפועל על פי הדברים האלה כדי להשיג את התוצאות הרצויות.

יש אנשים שמקשיבים לדרשות במשך שנים כה רבות, אך מעולם לא העלו מנחות כלשהן. האם בית האל לוחץ עליהם בעניין זה? לא. אני גם אף פעם לא מברר מי לא העלה מנחות כלשהן אף פעם, או מי תמיד מבקש מבית האל הוצאות מחיה. אינני מברר את העניינים הללו, וגם לא אכפת לי מהם. מה שמעניין אותי הוא כיצד אתה מבצע את חובתך, אם אתה יכול לשלם מחיר, ואם אתה יכול לקבל עצה נכונה; אם אתה יכול למרוד בעצמך ולוותר על שאיפותיך ורצונותיך כשדברים קורים לך; אם אתה יכול למלא את תחומי האחריות שלך ולהתייחס לאנשים בהגינות כשיש לך מעמד; אם אתה מחפש את העקרונות ואם העקרונות נמצאים בליבך כשאתה עושה דברים; אם תפעל על פי רצונך האישי בעניינים שבהם אינך מבין את העקרונות; אם אתה יכול לקבל זאת, לחוש חרטה ולשנות את דרכיך כשמישהו מצביע על כך לאחר שפעלת על פי רצונך; אם תשנא, תדכא או תייסר את אלה שמותחים עליך ביקורת; מהם הסטנדרטים שלך הנדרשים לגבי עניינים במסגרת חיי אנוש רגילים – באופן שבו אתה מדבר ופועל, כמו גם לגבי הצרכים הבסיסיים למחיה – ואם יש לך גבולות. אכפת לי מעניינים כאלה שכרוכים באמת, בעקרונות ההתנהלות של אדם, בהשקפת עולמו, ובנתיב שבו הוא הולך. בנוסף, אני גם מברר ובודק עניינים הכרוכים במנחות. אם מנהיג כלשהולא דבק בעקרונות כשהוא מבצע עבודה הקשורה להוצאות של כספי המנחות, אלא מוציא כספים בפזרנות ומבזבז את כספי המנחות, ולאחר שנחשף ונגזם אין בו שום חרטה והוא גם לא מתוודה על חטאיו ולא מכה על חטא, ולא זו בלבד שהוא מסרב לפצות על ההפסדים, אלא שהוא גם מנסה להתווכח ולהצדיק את עצמו – ויש אף כאלה שמזייפים דברים ובודים ראיות שקריות, ובמקרים חמורים אף משמידים ראיות, וכן הלאה – במקרים כאלה אברר ואבדוק את העניינים הללו. כל העניינים הללו קשורים לאופן ההתנהלות של אדם ולנתיב שבו הוא הולך באמונתו באל, הלא כן? (כן). האם היית אומר שיש הצדקה לכך שהעניינים הללו חשובים לי? (כן). יש אנשים שבאים ממשפחות טובות מאוד והם עשירים למדי; האם לדעתך אני מברר כמה משפחתם מרוויחה בשנה, אם הם העלו מנחות או נתנו מעשר? מעולם לא אמרתי דברים כאלה כאשר הטפתי בכינוסים. יש אנשים שאומרים: "האם יכול להיות שאינך מדבר על הדברים האלה בפומבי, אבל מברר עליהם בחשאי אצל אנשים מסוימים?" אתה יכול לשאול את האחים והאחיות שקיימו איתי אינטראקציה והתרועעו איתי אם אי-פעם ביררתי על העניינים הללו – לא עשיתי זאת. אמור לי, האם הסיבה לכך היא שאינני מוכן לשאול, או משום שעניינים כאלה לא מעניינים אותי? (הם לא מעניינים אותך). הם לא מעניינים אותי, כלומר, הדברים הללו לא עולים במחשבתי – אין להם מקום במחשבותיי. זהו היבט אחד של העניין. דבר נוסף, אני באמת אינני יודע מה מצבם הכלכלי ומהו מעמדם החברתי של בני המשפחות של האחים והאחיות. מדוע אינני יודע? מכיוון שאינני סקרן לגביהם ואינני מברר על כך. גם אם אני יודע על מקרים מסוימים, זה רק מפני ששמעתי אתכם מזכירים שמשפחתם עשירה; יש לי רק את המידע הבסיסי הזה. באשר לסוג העבודה שלהם או כמה הם מרוויחים בשנה, באמת אינני יודע על כך. אף פעם אינני מברר על המצב הכלכלי של משפחותיכם ואינני מתעניין בו, לא אכפת לי כמה הכנסה יש לכם או אם אתם עשירים או עניים – הדברים הללו לא מעניינים אותי. יש אנשים שלאחר שקיימו אינטראקציה עם האחים והאחיות כמה פעמים, מבינים היטב את המצב הבסיסי של משפחותיהם – במה עוסקות משפחותיהם, אילו משפחות עשירות ואילו עניות, וכמה נכסים יש למשפחותיהם. הם כמעט מגיעים עד כדי חקירת משלח ידם של שלושת הדורות הקודמים שלהם. הם מתעניינים במיוחד בעניינים הללו ומגלים אותם במהירות רבה במיוחד. האם הייתם אומרים שאנשים כאלה מזניחים את המשימות שעליהם לעשות כראוי? (כן). לאחר שקיימו אינטראקציה עם אדם או פגשו אותו פעם אחת בלבד, הם יודעים כמה האדם הזה מרוויח בחודש, מהי רמת החיים שלו מבחינת מזון ולבוש, ועם אילו אנשים בעלי מעמד ויוקרה בחברה הוא מתרועע ומקיים אינטראקציה – הם מסוגלים לדעת את כל הדברים הללו. אני אינני יודע את הדברים הללו אפילו לאחר שאני מקיים אינטראקציה עם אדם כמה פעמים. רק אם הוא ייזום ויספר לי איזו עבודה הוא עושה בעולם ומהי משכורתו השנתית, אדע מעט על כך, אבל לאחר מכן לא אזכור זאת. יש אנשים שאומרים: "אתה עושה את העבודה של הושעת האדם – האם זה בסדר שאינך יודע על עניינים רבים בעולם החיצון?" אמור לי, האם הכרחי לדעת על אותם עניינים שאינם קשורים לאמת? (לא). אני בודק רק עניינים שקשורים לאמת; אני בודק רק סוגיות הנוגעות לצביונך, לאנושיותך, להתנהלותך, ולנתיב שבו אתה הולך. אינני בודק כמה כסף יש לך, וגם אינני בודק מניין הכסף שלך מגיע. אינני רוצה לברר או לדעת על הדברים הללו, וזה לא תחביב שלי. כשאני אומר שאני מכיר אדם כאת כף ידי, כוונתי היא שאני מבין את צביונו של האדם, מבין את המהות ואת המצב האמיתי של שחיתותו, ואני מבין את האנושיות של כל מיני אנשים; זהו היבט אחד של העניין. פירוש הדבר הוא גם להבין איזו מהות כרוכה בצביונות שנחשפים על ידי כל מיני אנשים, אילו סוגיות כרוכות במצבים השונים שאנשים חושפים, וכיצד לשתף איתם, לספק להם ולעזור להם כדי לפתור את בעיותיהם ולאפשר להם לצאת מהמצב שבו הם נמצאים. בקיצור, אני בודק רק עניינים שקשורים לעבודתי ולאמת.

בעבודתי, האחריות שאני ממלא כלפיכם היא לפתור את בעיותיכם. בקנה מידה קטן, משמעות הדבר היא לפתור את הבעיות שאנושיותכם מביאה לידי ביטוי בחיי היום-יום שלכם; בקנה מידה גדול, משמעות הדבר היא לפתור את הבעיות של צביונותיכם המושחתים ולהצביע בפניכם בבירור על נתיב הישועה עבורכם. לכן, האל בהתגלמותו בא בקרב אנשים לא כדי ליהנות מהמנחות של המין האנושי, מהערצתו או מכך שהוא הולך אחריו, וגם לא כדי ליהנות מתענוגות העולם האנושי, אלא כדי למלא את אחריותו. יש לו את זהות האל ויש לו את חיי האל; הוא בא בקרב אנשים כדי לעשות את עבודתו של האל עצמו וכדי למלא את האחריות כלפי האדם שהאל עצמו צריך למלא. לא משנה באיזה שלב מדובר או בקרב איזו קבוצת אנשים העבודה נעשית, המטרה הבסיסית של עבודת האל באינטראקציה שלו עם אנשים היא לעזור להם לפתור כל מיני בעיות. אף על פי שלפעמים אני מדבר על עניינים פעוטים של חיי היום-יום, ואתם עשויים להרגיש שאתם פשוט מקשיבים לכמה סיפורים, למעשה, העניינים הפעוטים הללו שעליהם אני משתף איתכם כוללים בעיות שיש לכם ואמיתות שעליכם להבין – אלה הם דברים שעליכם לפתור ולהיכנס אליהם. לאחר שאנשים מקשיבים, אלה שמתמקדים בחיפוש אחר עקרונות-האמת וביישום האמת בפועל, יבינו כמה אמיתות וכמה עקרונות להתנהלותם ולפעולתם אפילו מבלי שיהיו מודעים לכך. לעומת זאת, אנשים שאין להם הבנה רוחנית לא יבינו גם לאחר שיקשיבו, ואף ירגישו שהשיתוף עוסק רק בעניינים פשוטים ושוליים. למעשה, ברוב המקרים אתה צריך להיות מסוגל להפיק לקחים גם מהעניינים השוליים הללו. זאת מכיוון שלא משנה על איזה היבט של דברים אנו משתפים – בין אם מדובר במשהו שקשור לחיי היום-יום, בדבר-מה שקשור לחובתו של אדם או להיווכחות בחיים – העקרונות וההבנה שעליהם אנו משתפים לא נועדו לפתור חידות כלשהן או לחשוף תעלומות – אלא, השיתוף שלנו משתמש בשפה יום-יומית כדי להסביר עובדה, לפתור את הבעיות הנוגעות למחשבותיו ולהשקפותיו של אדם, ולפתור את הבעיות הקשורות לאופן שבו אדם מתייחס לדברים שונים ולכל מיני אנשים. לדוגמה, קחו את בחירת הסגנון והצבע של בגדים. בין אם מדובר בלבוש יום-יומי ובין אם בבגדים שלובשים לצורך הפקת תוכניות, העקרונות והמניעים שלי לבחירת סגנון וצבע הלבוש שונים משלכם. מהם העקרונות והמניעים שלכם? להתגנדר כדי להיראות יפים או נאים – כל עוד אתם נראים מקסימים ומושכים תשומת לב, אתם מרוצים. ומהם הכוונות והמניעים המקוריים שלי? לגרום לכך שתיראו צנועים, ישרים, מכובדים ובעלי צלם אנוש, כדי שאנשים יכבדו אותך במידה מסוימת ולא יעזו לזלזל בך, לשחק בך, או לטפח רעיונות נכלוליים או מחשבות לא ראויות לגביך. בעשותי כן, אינני שולל ממך את ההזדמנות להתהדר, אלא אני מגן עליך, גורם לכך שתהיה בעל צלם אנוש ושתיראה בעל נוכחות ישרה, כדי שאלה עם כוונות רעות לא ימצאו הזדמנות לנצל אותך, ושאותם אנשים מרושעים לא יעזו לנצל אותך או להתייחס אליך כאל צעצוע. הם יצטרכו לכבד אותך. כך יושרתך תהיה מוגנת, הלא כן? (כן). בעניין פשוט כמו בחירת הסגנון והצבע של הבגדים, אתם עשויים לחשוב שאני עושה זאת כדי להגן על האינטרסים ועל המוניטין של בית האל, אך למעשה, אין זו כלל המטרה העיקרית; המטרה העיקרית היא להגן עליכם. רק בעניין הקטן הזה, נקודות המבט שלי שונות לחלוטין משלכם. באשר לאופן שבו אתם מתלבשים ומטפחים את עצמכם בחייכם האישיים, אני נותן לכם מרחב ומאפשר לכם לבחור בחופשיות כדי לספק את יהירותכם. עניינים אלה נסמכים על כך שאנשים יהיו ניחנים באנושיות רגילה לאחר שיתוף על האמת ולאחר שהבינו אותה, כדי שיוכלו להשיג ריסון עצמי ולהפוך לצנועים, ישרים, ובעלי צלם אנוש. עם זאת, כאשר אתם מופיעים במסגרות ציבוריות, אני חייב לבדוק דברים עבורכם. אני עושה זאת אך ורק כדי להגן עליכם, לא כדי לשלוט בכם או להגביל אתכם. לא משנה מה אתם חושבים, אלה העקרונות שלי שלפיהם אני עושה דברים, ובעניין זה, המילה האחרונה היא שלי. גם אם אנשים מסוימים לא מרוצים כל כך, מרגישים מעט מרוגזים בתוכם, או שיש להם הסתייגויות לגבי העניין הזה, זה לא משנה; אתה תבין בעתיד. בנוסף, הבחירות שלי לגבי הצבע, הבד והסגנון של הבגדים לא שמרניות ולא כבולות למוסכמות ישנות; אין לי מחשבות ותפיסות מיושנות. אם אתה מבוגר יותר, אני מעצב את לבושך כך שתיראה מלא חיים, ובוחר עבורך כמה בגדים בצבעים בהירים כדי שתיראה צעיר יותר אך לא גנדרני. זהו דבר טוב עבורך; כאשר אנשים יראו שאף על פי שאתה מבוגר יותר, עדיין נראה שיש לך חיוניות מסוימת ושאתה נראה די מטופח וייצוגי, הם יכבדו אותך ויראו בך אדם הראוי לכבוד, ובכך יובטח שכבודך יישמר במלואו. זה דבר שלא הייתם חושבים עליו. ייתכן שכמה אנשים חשבו על כך, אך מי יכול לדבוק בעיקרון הזה, ומי יכול ליישם אותו כראוי? אתם באמת אינכם יכולים ליישם אותו, נכון? (כן). יש ביניכם שאומרים: "אני מבוגר, ואנשים מבוגרים צריכים להיראות מבוגרים. עליי לשמש דוגמה לצעירים ולגרום להם לרחוש לי כבוד". אינך צובע את שיערך המאפיר, אינך מתאפר מעט למרות שגוון עורך חיוור, אינך מחליף את שיניך הקדמיות החסרות וכאשר אתה מדבר נשמעת שריקה של אוויר מבעד לרווחים בין שיניך, ואינך לובש בגדים בצבעים חיים אלא רק אפורים ושחורים. כתוצאה מכך, בעיני אנשים אין לך שום צבע בלחיים; אתה פשוט נראה חולני. אמור לי, כיצד צעירים מרגישים כשהם רואים אותך? כשהם פונים אליך הם צריכים להוסיף את המילה "זקן", ולקרוא לך "אחות זקנה" או "אח זקן". האם זה גורם לך להרגיש בנוח? אתה מסרב לקבל זאת וחושב לעצמך: "אף על פי שאני קצת יותר מבוגר מכם, האם אני באמת כל כך זקן?" מי אמר לך לגרום לעצמך להיראות כל כך זקן? האם לא מוטב לבחור בגדים בצבעים שיחמיאו לגוון עורך? התלבש קצת יותר יפה כדי שאנשים יוכלו לראות שיש בך חיוניות, ושאף על פי שאתה מבוגר בגילך, אינך זקן בצורת החשיבה שלך – האם זה לא יקנה לך כבוד? הייתה אישה בשנות הארבעים לחייה, וכשביקשתי ממנה ללבוש בגד ורוד להופעה, היא אמרה: "ללבוש ורוד בגילי, האם זה לא ייראה כאילו אני מנסה להציג את עצמי כצעירה מגילי?" נקודת המבט שלה הייתה שונה משלי. אמרתי: "את לא תציגי את עצמך כצעירה מגילך; כשמופיעים מול מצלמה זה נדרש. אני נותן לך טיפים ועוזר לעצב את לבושך כדי שתיראי עם קצת צבע בלחיים, וייצוגית ומטופחת. אם את מרגישה שזה נראה כאילו את מנסה להציג את עצמך כצעירה מגילך, וכך את רואה את הדברים, אז אל תלבשי את הבגד הזה. אם תחליפי לתלבושת מרושלת, מיד תיראי מבוגרת בעשר שנים". אם אתה אומר לה שהיא נראית מבוגרת בעשר שנים, היא לא מרוצה מכך, אך היא גם לא יכולה לקבל שאתה מנסה לגרום לכך שהיא תיראה קצת יותר צעירה. די קשה להתמודד עם אישה כזאת, הלא כן? (כן). אפילו בעניינים הפשוטים הללו, אם לאנשים יש מחשבות והשקפות נכונות, הם יטפלו בהם בצורה מתאימה, ראויה, ובהתאם לעקרונות. אולם מחשבותיהם והשקפותיהם של רוב האנשים לגבי העניינים האלה מעוותות מאוד, שמרניות או קיצוניות, ויש אנשים שאפילו מעמידים פנים. גם אם מחשבותיי והשקפותיי על העניינים האלה לא יכולות להיקרא האמת, הן לפחות מתאימות, ראויות, ובמסגרת האנושיות הרגילה. לכן, לפעמים, אפילו בעניינים הקטנים הללו, אני נותן לכם כמה תזכורות והכוונות במידה כזו או אחרת. אם אתה קשוב ויכול לקבל מחשבות והשקפות נכונות, תתפוס את הדברים הללו אפילו מבלי לשים לב. אם אינך קשוב, או שתמיד יש לך דעות ורעיונות משלך, או אם אתה עדיין מחזיק בתוכך במחשבות והשקפות ישנות, מסורתיות, טיפשיות ועקשניות רבות, ייתכן שלא תוכל לקלוט או להבין את דבריי. אך בכל מקרה, ולא משנה באילו היבטים, כל עוד מדובר בעניינים הללו שניתן להיתקל בהם במסגרת העבודה שאני עושה, אני מנסה כמיטב יכולתי לאפשר לכם להפיק תועלת, לכוון אתכם לכיוון הנכון, לעזור לכם לתקן את מחשבותיכם והשקפותיכם המופרכות, ולבסס כל מיני מחשבות והשקפות נכונות. זוהי אחריותי. רק בנקודה זו של מילוי אחריות, טבע העבודה שנעשית על ידי האל בהתגלמותו שונה לחלוטין מזה של העבודה שנעשית על ידי כל אדם בעל מעמד בקרב המין האנושי, נכון? (כן).

על פי השקפתי, העבודה שבני אדם עושים בנוגע למעמד מורכבת בעיקרה משני דברים: האחד הוא שמירה על מעמדם, והשני הוא דרישה להטבות אישיות. אלה הצרכים והדרישות של בני אדם בנוגע למעמד. תהא אשר תהא העבודה שבה עוסק כל אדם בעל מעמד, הוא לא מספק את האמת ולא מספק חיים, קל וחומר שאינו מתווה לאנשים את כיוון החיים ונתיבם. אלא, הוא עוסק בעבודה חומרית או לא-חומרית, בניהול אנשים או בשליטה עליהם, וגורם לאנשים לקבל את הנהגתו כשמדובר בתחום מקצועי כלשהו או בהיבט כלשהו של ידע, בייצור דברים, או בתחומים שונים אחרים. לאחר מכן הוא משתמש בכוחו כדי לבסס את סמכותו ולגבש את מעמדו, ובאמצעותם הוא מחפש הטבות אישיות. הטבות אלה מתחלקות לשני סוגים: הטבות כספיות והטבות הקשורות למוניטין. לכן, אופי העבודה שעושה כל אדם בעל מעמד בקרב אנשים שונה לחלוטין מזה של העבודה שעושה האל בהתגלמותו. הוא לא מספק לאנשים ואינו עוזר להם, קל וחומר שאינו נמנע מלהציב דרישות לאנשים. אם נשפוט על פי המעמד וההטבות הכספיות שאדם מקבל לאחר שהוא משיג מעמד ועושה עבודה מעמדה של מעמד, הרי שכל אדם בעל מעמד בקרב אנשים יהפוך בסופו של דבר ובהכרח לבעל אינטרסים אישיים. זאת מכיוון שהמעמד שלו משרת אותו באופן אישי, וכל מה שהוא עושה הוא למען מעמד והטבות; מטרתו אינה לספק לאנשים או לעזור להם. מבחינה זו, הדבר שונה לחלוטין ממה שעושה האל בהתגלמותו. יתר על כן, לא משנה מה כל אדם בעל מעמד אומר לאנשים או עושה למענם, מטרתו הסופית היא לדרוש מהם נאמנות רגשית, תרומות כספיות והכרה במעמדו. כלומר, אם הוא מדבר היטב ופועל היטב, כובש את לבם של אנשים וגורם להם להעריך אותו מאוד ולאשר אותו, אזי בליבם תהיה דעה טובה על אותו אדם – תהיה לו יוקרה רבה יותר, השפעה רבה יותר ומוניטין רב יותר, ויותר אנשים יתלכדו סביבו והוא יכבוש את ליבם. זוהי הנאמנות הרגשית שהוא דורש מאנשים. כלומר, אנשים יעריצו אותו יותר, יתפעלו ממנו יותר בליבם, התנהלותו המנהיגותית, דבריו והליכותיו, הופעתו ואופן התנהלותו ופעולתו ימשכו אותם יותר והוא יכבוש עוד יותר את ליבם. כך מעמדו ייעשה גבוה יותר ובטוח יותר, וכך הוא יגבש לחלוטין את מעמדו בקרב אנשים. כאשר מעמדו מובטח בלבם של אנשים, בה בעת הוא מקבל שפע של הטבות כספיות וחומריות. למעשה הוא פועל כדי להבטיח את מעמדו בלבם של אנשים, כדי שיוכל להשיג יותר הטבות חומריות וכספיות. הדבר שונה לחלוטין מהמעמד שיש לאל בהתגלמותו בקרב אנשים ומהעבודה שהוא עושה. אנשים חייבים לראות זאת בבירור. האם יש כאן הבדל? (כן). אתה מבין, כאשר לאדם יש מעמד ומעריצים, הוא עושה דברים רבים למען מעמדו. הוא משפר את תדמיתו, לומד רטוריקה, ומסתיר לחלוטין את חייו הפרטיים, לרבות בחירת בן הזוג שלו, מצבו המשפחתי, ואפילו מקום מגוריו האישי ופרטים אחרים. הוא מסתיר את כל הדברים האלה ואינו מאפשר לאחרים לדעת עליהם. הוא עושה את כל זה כדי לשמור על מעמדו ותדמיתו בקרב אנשים. יש לו עניינים פרטיים רבים שנשמרים בסוד, אינם נחשפים בגלוי ואינם ידועים לאיש. בציבור, הוא מתגנדר כדי להיראות נאצל, מרשים, מכובד ויפה במיוחד, ודיבורו עדין ומתחשב במיוחד; הוא אומר כל מה שאנשים רוצים לשמוע, ומבצע כל מה שאנשים רוצים לראות. הוא מכין היטב את שיעורי הבית שלו ועושה כל מיני דברים כדי לעצב את תדמיתו האישית. ברגע ששערורייה או דבר רע שהוא עשה דולפים ונודעים למעריציו, הוא יעשה כמיטב יכולתו כדי להצדיק את עצמו ולהעמיד פנים, ויחשוב על כל דרך אפשרית כדי לטייח את העניין. יש אנשים כאלה שאפילו ממציאים את עצמם מחדש לחלוטין, וחושבים על כל דרך אפשרית כדי לשמור על תדמיתם בלבם של אנשים. מטרתם בכל הדברים האלה היא לשמור על מעמדם בקרב אנשים; כאשר מעמדם בקרב בני האדם נשמר, נשמרים גם כל הדברים החומריים, הכסף והתענוגות שאליהם הם חותרים. לכן, לא משנה מה אדם כזה עושה – ובין אם הוא עושה זאת בציבור או בפרטיות – הכול מטעה ביותר. לעולם לא תדע מה הוא חושב בליבו, מה טיב האנושיות והאופי שלו, או מהן באמת נקודות המבט והבחירות שלו בנוגע לדברים שונים. לעולם לא תשמע מה הוא חושב באמת. גם אם הוא עושה שינויים רבים ומקריב קורבנות רבים למען המעריצים והקהל שלו, הוא עושה זאת בניגוד לכוונותיו האמיתיות. מדוע הוא פועל כך בניגוד לכוונותיו האמיתיות? כדי לשמור על מעמדו. מכיוון שהוא יודע שאם הוא יחשוף בפומבי את פרצופו האמיתי ויאפשר לאנשים לראות אותו, הוא יאבד מעריצים רבים והם יידחו אותו בתיעוב ויקללו אותו. כשהוא יאבד את מעריציו, מעמדו יידרדר בצורה הרסנית, ומיד לאחר מכן ייעלמו הכסף, ההטבות, התענוגות והדברים החומריים שהוא חותר אליהם, ואפילו כל התנאים הנוחים והיחס הנדיב שמעמדו העניק לו. לכן כולם עושים כמיטב יכולתם כדי לשמור על תדמיתם ולשמר את מעמדם. הם ישלמו כל מחיר וינקטו כל אמצעי כדי לשמור על מעמדם ועל תדמיתם – יש שמשנים את מינם, יש שעוברים ניתוחים פלסטיים, יש שמסתירים את נישואיהם, ויש שאפילו מבצעים מעשי רצח בסתר; הם יעשו הכול. ובכל זאת, כמעט שאין שום הכוונה חיובית או כל דבר חיובי שהם יכולים לספק בכל הנוגע למה שהם עושים למען אחרים ולמה שאחרים יכולים לקבל מהם. התפקיד שהם ממלאים בקרב אנשים הוא רק לספק את יהירותם ולרצות את שאיפותיהם ורצונותיהם, לאסוף אנשים תחת שמם וכוחם, ואז להטעות ולנצל אותם באכזריות מבחינה רגשית, נפשית וכספית. לכן אני אומר שכל אדם בעל מעמד, ביסודו של דבר הוא בעל אינטרסים אישיים. זהו ניסוח מתון; אינני רוצה לומר שום דבר חריף מזה. אתם יכולים להבין זאת בעצמכם. לכן, כאשר אתה רואה אדם בעל מעמד, ייתכן שתרגיש שסגנון הדיבור שלו יוצא דופן ושהוא אדיב, אלגנטי וכריזמטי, וייתכן שתעריץ אותו מאוד. בפרט, אנשים מסוימים בני המין השני עשויים אפילו לרצות להקדיש לו את עצמם. כל אלה הם סימנים לכך שהיטעו אותם ושטפו את מוחם. לא נדבר על חייו של אדם כזה מאחורי הקלעים, על האנושיות האמיתית שלו ועל גישתו כלפי דברים חיוביים – אין צורך לברר את הדברים האלה. אם באמת היית רוצה להקדיש לו את עצמך, ברגע שהיית מתחיל לחיות איתו, היית נוכח בתדהמה ויודע שהוא לא כה נשגב ויוצא דופן כפי שהאמנת בליבך; כבר לא היית מעריץ אותו, והיית מתייחס אליו כאל אדם רגיל. עם שיעור קומתכם הנוכחי, האם יש צורך להרחיק לכת עד כדי כך? (לא).

כאשר אנשים בעלי מעמד בחברה מופיעים בציבור, במפגשי חתימות, במסיבות עיתונאים או בהופעות חיות, אנשים מריעים להם ותולים בהם תקוות גדולות. יש אנשים שאפילו לוחצים את ידם פעם אחת ולא רוצים לשטוף את ידיהם לעולם למשך שארית חייהם, ויש אנשים שמחבקים אותם פעם אחת ומחליטים לא להתחתן לעולם. האם אינכם חושבים שאנשים כאלה הם טיפשים מאוד? (אכן). אתה מחליט לא להתחתן לעולם למענם, אבל אם יום אחד תיתקל בהם ברחוב ותאמר שלום, האם הם ישימו לב אליך? (לא). הם אנשים בעלי מעמד, אנשים מכובדים, בני המעמד העליון; בעיניהם, אתה שום דבר. האם אתה באמת חושב שהם מחבבים אותך כשהם נותנים לך את חתימתם, לוחצים את ידך ומחבקים אותך? אתה טועה; אתה תמים מדי! כשהם זקוקים לך, אתה אוצר עבורם; כשהם לא זקוקים לך, אתה רק עשב שוטה – או שאפשר לומר שאתה כלום ושום דבר מבחינתם. כל אדם בעל מעמד בחברה – אפילו הפקיד הזוטר ביותר – נמצא מחוץ להישג ידך כאזרח מן השורה. לא משנה אם אתה מבוגר או אם אתה מוכשר – בעיניו אתה פשוט אפס; הוא לא מייחס לך חשיבות כלל וכלל. זהו פרצופם האמיתי של אנשים בעלי מעמד בחברה. לכן, אם נבחן את מהות טבעם, אנשים בעולם האנושי המשתייכים למעמד של בעלי הכוח והמעמד, כולם ביסודו של דבר בעלי אינטרסים אישיים. הם לא תולים בך תקוות גדולות, ואינם נושאים באחריות כלשהיא, קל וחומר שאינם נותנים כלום ולא תורמים בחינם – ומובן מאליו שהם לא מספקים לך כלום. הם רק רוצים לדרוש ממך דברים – שתעריץ אותם, שתתפעל מהם ושתלך אחריהם מבחינה רגשית, ואז הם רוצים להשיג ממך הטבות כספיות וחומריות. ברגע שהם ישיגו הטבות ומעמדם מובטח, אם תרצה להיות חבר שלהם, להיות ידיד שלהם, ולהיות במעמד שווה איתם, האם הם יסכימו לכך? (לא). אם תנסה להכריח אותם להסכים, מה לדעתך הם יעשו? (הם יפנו נגדך בגלוי). כשהם יראו שאין להם עוד תועלת בך, הם יבעטו אותך הצידה, יגידו לך "הסתלק", ואפילו יעליבו אותך ויאמרו שאתה קבצן מטונף. היית נדהם, לא כן? (כן). בדיוק מכיוון שבני אדם מתייחסים כך למעמד, ובדיוק מכיוון שמעמד מביא להם תנאים נוחים שונים או שפע של הטבות, הם מייחסים לו חשיבות רבה ומוקירים אותו מאוד. אולם כל מה שעושה אדם בעל מעמד בקרב האנושות, אין זה מילוי אחריות כלפי המין האנושי, אין זו אספקה, והוא לא עושה דבר בחינם; אלא שיש בכך מטרות ודרישות. כל מילה שהוא אומר מתוקף מעמדו נועדה להשיג מטרה, וגם כל מה שהוא עושה נועד להשיג יעד מסוים; כמובן, המטרה היא להשיג ממך הטבות גדולות יותר ואפילו לסחוט אותך עד תום. ביסודו של דבר הוא מטעה אותך, מטשטש ומנצל אותך. אם ננסח זאת בצורה הפשוטה והישירה ביותר, הוא גורם לך לרוקן את כיסיך. לרוקן את כיסיך לשם מה? כדי לקנות את הכרטיסים שלו, לקנות את המוצרים שלו, לקנות את הסחורות שלו, וכדי לקבל את הדברים שהוא זקוק להם יותר מכול. לכן, ברגע שלאדם יש מעמד, ההטבות מגיעות אליו באופן טבעי. כאשר לאנשים יש מעמד והם פועלים מתוקף מעמדם, קל להם להטעות אחרים, וקל להם גם לנצל את מעמדם לטובתם כדי לעשות דברים. כאדם המשתייך למין האנושי, מכיוון שאתה מעריץ מעמד, קל מאוד לאנשים בעלי מעמד או לאנשים הנמצאים בעמדות סמכות להטעות אותך, לשלוט בך ולהדיח אותך – להדיח אותך לעשות דברים כאלה ואחרים. במיוחד כאשר מדובר באותם כוכבים וידוענים בעלי מוניטין רב בחברה – כשהם צועקים מהבמה: "מה שלומכם? מזמן לא התראינו!" המעריצים שלהם בקהל מנופפים במקלות זוהרים, צועקים וצורחים, ויוצאים מדעתם. עד כמה הם יוצאים מדעתם? יש אנשים שבאותו הרגע דמעות זולגות על פניהם, ויש אנשים שמתעלפים במקום ומובהלים לחדר המיון. רק מאותן מילים ספורות, רק מהאזנה לאותם שירים ספורים ומצפייה באותה הופעה, הם מאבדים את עשתונותיהם כך ומתנהגים כאילו הם חולי נפש. האם היית אומר שהאנשים האלה טיפשים? (כן). אז האם הם ימשיכו ללכת להופעות האלה לאחר מכן? (כן). האם אין זו הטעיה? כנראה שהכרטיסים להופעה מסוג זה יקרים למדי. אתה משלם את כל הכסף הזה, והם רק שרים כמה שירים וקופצים קצת על הבמה. האם שווה להוציא את כל הכסף הזה? האם לא מרמים אותך? יש אנשים שאפילו מכריחים את הוריהם להוציא כסף כדי לקנות כרטיסים להופעה של הידוען האהוב עליהם או לקנות את המוצרים שלו. אם משפחתם ענייה ואינה יכולה להרשות זאת לעצמה, הם מכנים את הוריהם חסרי תועלת וחדלי אישים. הוריהם לא יכולים לעשות דבר בנידון; זו פשוט המגמה בחברה הזו. לאחר שילדיהם גוערים בהם כך, יש הורים שאפילו מרגישים נחותים למדי ואינם מעזים להודות בפני אחרים שהם ההורים של פלוני. הדבר נגרם על ידי מגמות חברתיות, הלא כן? (כן). אז כיצד נוצרה המגמה הזו? היא נוצרה כתוצאה מכך שהמחשבות וההשקפות של המין האנושי לגבי מעמד, תהילה ורווח נעשו מרושעות יותר ויותר, ובסופו של דבר התפתחו יחד עם המגמה הרעה הזו עד לימינו אנו, כשהן פוגעות בדור אחר דור של אנשים. מה בדיוק עושים אותם אנשים בעלי מעמד לאחרים? מהן המילים שהם צועקים לאנשים מעמדותיהם הרמות? מה הם מקנים לאנשים? הם מקנים מחשבות והשקפות מופרכות ומרושעות; הם מקנים מגמות רעות; כל מה שהם מקנים הם דברים שליליים. בסופו של דבר, אתה עדיין ממהר ברצון להוציא את כספך על הכרטיסים והמוצרים שלהם, ואם אינך יכול לקנות אותם, אתה אפילו בוכה בסתר ומרגיש נחות. האם אין זו השפלה עצמית מרצון? (אכן). כך באמת נראה העולם; כך באמת נראה המין האנושי. מגמות רעות תמיד שולטות בקרב המין האנושי, והמגמות הרעות הללו גם מתפתחות ומשתנות ללא הרף. לא משנה כיצד הן משתנות, תמיד יש קבוצה של אנשים בעלי מעמד, כוח ויוקרה הרוכבים בחזית המגמות הרעות. מה יקרה בסופו של דבר לאלה שעומדים בראש החזית הזו? לא אגיד לכם; אתם יכולים להרהר בכך בעצמכם.

מטרת השיתוף על הדברים האלה היא, מצד אחד, לאפשר לך לדעת מהו מעמד, ומצד שני, לאפשר לך לדעת ולהבין את ההבדל בין המעמד שיש לאל בהתגלמותו לבין המעמד שיש לבני אדם. אלה הם דברים שונים לחלוטין זה מזה בטבעם ובמהותם. מעמדו של האל בהתגלמותו נקבע על ידי מהותו וחייו; לא מדובר בתפקיד, מעמדו לא ניתן לו על ידי המין האנושי, והוא לא השיג אותו הודות לכך שבני אדם רוממו אותו משום שרכש ידע ותיאוריות וצבר ניסיון חיים מספיק בחברה. מעמדו של האל בהתגלמותו נקבע על פי זהותו, וזהותו נקבעת על פי חייו ומהותו. אף על פי שיש לו זהות ומהות כאלה, הוא לא מתנשא, לא מדכא אנשים, לא מושך אנשים אליו, לא מציב דרישות למין האנושי ולא רודה באנשים, כפי שעושים אלה שיש להם מעמד בולט בקרב המין האנושי. כמובן, לאל בהתגלמותו אין אינטרסים אישיים. הוא מעולם לא דרש שום הטבות מאלה שנוהים אחריו, לרבות הטבות כספיות וחומריות. מטבע הדברים, הוא גם לא דרש שום תגמול מחסידיו. אדרבה, הוא ממלא בעקביות את אחריותו ועושה את עבודתו מתוקף זהותו ותפקידו, ומספק את כל האמיתות הדרושות לאלה שנוהים אחריו. כמובן, במהלך התקופה שבה האל בהתגלמותו עושה את עבודתו וממלא את אחריותו, הוא לא פונה לאנשים מעמדה רמה כפי שעושים האנשים בעלי המעמד, כביכול, בקרב המין האנושי, והוא גם לא עומד בעמדה רמה כדי ליצור אווירה מסוימת, להציג מופע מפואר, או לעשות רושם, כדי לכבוש את לבם של אנשים ולגרום להם לשבח אותו, וכן הלאה. האל, בזהותו כאל בהתגלמותו, לא עושה אף אחד מהדברים האלה. זהותו ומעמדו נקבעים על פי מהותו שלו; הם לא נוצרו כתוצאה משבחם של בני אדם, והם גם לא תוצאה של הצבעה כלשהי של המין האנושי. אם כך, כיצד הם נוצרו? רק משום שהאל מבטא את האמת וחושף את התעלומות האלה, האדם מכיר בכך שהבשר הזה הוא האל עצמו, ושיש לו את זהות האל ומעמדו. יש אנשים שאומרים: "מדוע האל מעיד על עצמו?" הסיבה לכך היא שהמין האנושי לא מכיר את האל, והוא מסוגל רק להתנגד לו ולגנות אותו, ולכן רק באמצעות ביטוי האמת על ידי האל ניתן להעיד על זהותו ומעמדו שלו – וגם אם לאדם יש מעט נאורות מרוח הקודש, הוא לא בהכרח יוכל להעיד על כך בבירור – האל חייב להעיד על עצמו כדי להשיג את התוצאה הרצויה. האם הסתמכות על המין האנושי שיעיד על האל יכולה להשיג את התוצאה המיועדת? (לא). מדוע לא? (האדם פשוט לא מכיר את האל.) נכון; הסיבה היא שהמין האנושי לא מכיר את האל – אף אחד לא מכיר אותו. לכן האל התגלם בבשר, הפך לבן אדם הנברא בצלם והחל להופיע ולעבוד, כשהוא קורא למין האנושי כדי שכולם ישמעו את אמירותיו ודבריו של האל. רוח הקודש החלה אז לעבוד ולאסוף אנשים יחד, ואז האל החל לדבר אל אנשים ולעבוד בקרבם. בתחילה, היו אנשים מעטים שלא יכלו לקבל זאת; היו להם תפיסות לגבי האל בהתגלמותו והם לא הכירו ולא הבינו אותו. אולם רוח הקודש עושה עבודה גדולה, והאל עצמו מקיים את עבודתו שלו. במשך השנים האלה שהוא מדבר ועובד, האם אנשים הכירו במידת מה בזהותו של האל ובמעמדו? (כן).

אנשים רבים מאמינים באל שנים רבות ועדיין לא מכירים אותו, ובעוד שיש להם תפיסות ודמיונות רבים, או שרצונות אישיים מעורבים במיוחד בנוגע לזהותו ולמעמדו – בכל זאת, מתוך דבריו ועבודתו של האל, ממילוי אחריותו כלפי אנשים, ומההשקעה שהשקיע מעצמו למענם לאורך כל השנים הללו, כבר ניתן לראות תוצאה אחת. האם אתם יודעים מהי התוצאה הזו? (אני חושב שהתוצאה היא שאנשים נכבשו על ידי דברי האל, ונאלצו להכיר במהותו.) נכון שאנשים נכבשו. אף על פי שלאנשים יש עוד כברת דרך לעבור לפני שהאל יזכה בהם, הם כבר נכבשו על ידו. אם כן, מהי ההוכחה לכך שאנשים נכבשו? ממש בהתחלה, כשהאל העיד שהאדם הזה הוא האל בהתגלמותו, לאנשים רבים היו תפיסות, הם חשו התנגדות, ולא היו מוכנים להכיר בעובדה זו או לקבל אותה. אולם כעת, אתם – לרבות אלה מכם שבתחילה כלל לא רצו להכיר בכך שהאדם הזה הוא האל, האל בהתגלמותו – מסוגלים לשבת מלאי סבלנות וציפייה, ולהקשיב בשקט וברצינות לשיתוף שלי. די בכך בלבד כדי להוכיח שאנשים נכבשו על ידי האל, נכון? (כן). לפני למעלה מעשר שנים, בכינוסים ובשיתופים שלי איתכם, לאחר שדיברתי במשך כארבעים דקות, היו אנשים רבים שכבר לא יכלו לשבת בשקט. חלקם הלכו לשירותים, חלקם שתו מים, חלקם התלחשו זה עם זה וחלקם פיהקו והתמתחו. למעשה, יותר משישים אחוז מהאנשים היו חסרי מנוחה. הם לא יכלו להבין את דבריי, לא יכלו לתפוס אותם ולקלוט אותם. אימרו לי, האם לא התיש אותי לשתף איתכם? ראיתי ששיעור קומתכם נמוך מדי ושלא יכולתם לשבת בשקט ולהקשיב לדרשות – האם לא הייתם בדיוק כמו ילדי גן שלא יכולים לקלוט מה שאנשים אומרים להם? לכן הייתי צריך לגלות סבלנות, ולשתף איתכם ולהדריך אתכם בסבלנות. מאוחר יותר, ככל שאנשים הקשיבו יותר, הבינו כמה דברים והחלו להתעניין באמת, בהדרגה היו פחות ופחות אנשים שהתלחשו זה עם זה, ופחות ופחות אנשים שפיהקו והתמתחו. במהלך כינוסים, רוב האנשים כבר יכלו להקשיב לדרשות בקשב רב; הם יכלו לשבת בשקט ולקלוט אותן, ולתפוס את היסודות של דרך החיים. יש סימן טוב נוסף: כשאני מדבר על היבט כלשהו של עקרונות-האמת, אנשים רבים ממהרים לרשום הערות. כשהם שומעים מילים חשובות ומהותיות, הם רושמים אותן במהירות כדי שיוכלו להרהר בהן לאחר מכן. זה נפלא! לאנשים האלה יש באמת יכולת הבנה; הם החלו להשקיע מאמץ באמת ויודעים להתמקד במציאות. בין אם מדובר בשיתוף הרגיל שלי ובין אם בשיחה עם אנשים, כל עוד התוכן כרוך בעקרונות-האמת, אנשים מקשיבים ורושמים הערות ברצינות; זה סימן טוב. כפי שאתה יכול לראות, לאורך המסע הזה, מצבם של האנשים הלך והשתפר, צעד אחר צעד. בנוסף, כפי שניתן לראות מסרטוני העדויות החווייתיות ומהסרטים שהופקו על ידי בית האל, לאנשים רבים היו כמה חוויות אמיתיות מאז שהחלו לבצע את חובותיהם לראשונה ועד עכשיו. אם כך, מה היה הרווח הגדול ביותר של האנשים? שהם יכולים לראות ולחוות כל מיני דברים על בסיס האמיתות השונות ששיתפתי לאורך השנים. כולם הבינו כמה אמיתות ומסוגלים לפתור כמה בעיות; הם השיגו מידה מסוימת של תפיסה והבנה לגבי כוונות האל, הם הגיעו להתמסרות לאל, וחלו שינויים בצביונות החיים שלהם. אלה הדברים שהם הרוויחו, הלא כן? (כן). בעבר, כשרק התחלתם להקשיב לדרשות, לא יכולתם לשבת בשקט. יש אנשים שאמרו שאולי הסיבה לכך היא שהייתם צעירים. למעשה, זה לא היה המקרה; אפילו אנשים בשנות הארבעים והחמישים לחייהם לא יכלו לשבת בשקט כי הם לא יכלו להבין והדברים היו מעבר להשגתם. הם הרגישו שכל מילה שהם שמעו הייתה נכונה, אבל ברגע ששמעו משהו שלא תאם לתפיסות שלהם, הם לא יכלו לקבל זאת בתוכם, ואז היו מתחילים לשמוט את כתפיהם, להתנועע, או להתלחש זה עם זה, ללא שמץ של צלם אנוש רגיל. לכן הייתי חייב לדבר בסבלנות. דיברתי במשך שנים כה רבות, ודיברתי באיטיות רבה על כל מיני סוגיות כדי לאפשר לכולם לתפוס את היסודות. אף על פי שלאנשים רבים אין כיום ניסיון רב בנוגע להיווכחות בחיים, וברוב הזמן אין להם היווכחות בחיים, לכל הפחות, מהי ההרגשה שיש להם? הם החלו להתעניין באמת, יש להם מודעות לגביה, והם פיתחו בליבם חיבה מסוימת לאמת. יש להם מושג מסוים לגבי האמת ולגבי דברים חיוביים, מושג מסוים על האופן שבו עליהם להתנהל וכיצד לפעול בהתאם לעקרונות-האמת, ומושג מסוים לגבי השגת ישועה. לכן, כשהם מקשיבים לדרשות הם יכולים לשבת בשקט ולהבין אותן. העובדה שיש להם מושג על הדברים האלה פירושה שהם נכבשו על ידי המילים והאמיתות האלה. הם הכירו בכך שהמילים האלה הן האמת, שיש הבדל בין דברים חיוביים לשליליים, שכל מה שהאל אומר ועושה הוא האמת, ושהכול למען ישועת האדם. אתה מבין, כדי שאנשים יעברו ממצב שבו אינם יכולים לשבת בשקט, למצב שבו הם יכולים לשבת בשקט ומכירים בכך שדברי האל הם האמת ושכל מה שהאל עושה הוא ישועה – כמה שנים נדרשו כדי לעשות קפיצה כה עצומה? כמה מילים הייתי צריך לומר, וכמה עבודה היה עליי לעשות? רק מבחינת העבודה שעשיתי על האדם – חשיפת מהותו המושחתת, שינוי מחשבותיו והשקפותיו, פתרון צביונותיו המושחתים, עזרה בהבנת האמת והשגת התמסרות לאל, והבאתו אל המסלול הנכון להשגת ישועה – כמה מילים הייתי צריך לומר כדי להשיג את התוצאות האלה? אמור לי, האם אדם היה יכול לעשות את העבודה הזו? מי מבין בעלי המעמד היה יכול לעשות את העבודה הזו? (אף אחד לא היה יכול לעשות זאת.) ראשית, אדם לא יכול לעשות זאת. שנית, גם אם אדם כלשהו היה מדבר ופועל, וכל המילים שהוא היה אומר היו נכונות ואחרים היו מתעניינים בהן, אילו רוח הקודש לא הייתה עובדת, האם אנשים רבים כל כך שהיו מקשיבים לדבריו של האדם הזה ומטיפים אותם היו יכולים להשיג את התוצאות שהשגנו כיום? (זה לא היה יכול לקרות; דבריו לא היו יכולים לרגש את לבם של אנשים.) דברי האל ורוח האל עובדים יחד כדי לעשות את העבודה הזו. האל בהתגלמותו מדבר ועובד בתיאום עם רוח האל, ובו בזמן רוח האל פועלת בתיאום עם הדברים שמבטא האל בהתגלמותו כדי להדריך אנשים ולהעניק להם נאורות בחיי היום-יום שלהם. השילוב של שני ההיבטים הללו השיג את התוצאות שיש לנו כעת, כמו גם את התוצאות שיושגו בעתיד. אמור לי, האם מעמדו של האדם הרגיל הזה – האל בהתגלמותו – הוא רק מעמד? לא. המעמד שלו אינו סוג של תפקיד. הוא לא סמל לדמותו הרמה או לכוחו של מישהו כפי שבני אדם עשויים להתייחס למעמד. מהו, אם כן? (זהו סמל למהות האל). מעמדו הוא סמל לכך שיש לו את האמת, את הדרך ואת החיים. אמור לי, כאשר אדם מושחת כלשהו בעל מעמד עושה דברים, האם האל בשמיים משתף איתו פעולה? (לא). לכן, מעמדו של האל בהתגלמותו אינו מעמד במובן פשוט, אלא סמל לזהות האל, למהותו ולחייו. למה אני מתכוון כשאני אומר זאת? אני מתכוון לכך שאסור לך להתייחס לאל בהתגלמותו כפי שהיית מתייחס לאדם כלשהו בעל מעמד בעולם. כאשר אתה מתייחס לאנשים בעלי מעמד בעולם, אתה משתמש בפילוסופיות להתנהלות בעולם כדי להתרועע איתם. עליך להתרפס בפניהם, לקרוא בין השורות ולהתבונן בהבעת פניהם, ולומר דברים נחמדים כדי לרצות אותם; אינך יכול לדבר בכנות, אינך יכול להפגין שום כוח, אינך יכול לגנוב להם את ההצגה, וכן הלאה; אחרת הם ידכאו אותך או יגרמו לך לסבול. אולם כאשר אתה מתרועע ומקיים אינטראקציה עם האל בהתגלמותו, עליך לדבוק בעקרונות-האמת. אם תתרועע עימו ותקיים איתו אינטראקציה בהתאם לעקרונות-האמת ותוכל להתייחס אליו כראוי, אזי גם אם לא תייחס חשיבות למעמדו, לא תעריך אותו במידה רבה, לא תירא אותו, או לא תישא אליו את עיניך, ולא תתחנף אליו ותחמיא לו, הוא עדיין יתייחס אליך כראוי, נכון? (כן). אתם אומרים "כן", אבל האם אתם באמת מסוגלים להתייחס לאל בהתגלמותו בהתאם לעקרונות-האמת? (אני מרגיש שאני עדיין לא יכול להצליח בכך; אני יכול רק לשאוף לכך.) עליכם לעבוד קשה ולשאוף לכך. הנקודה החשובה ביותר היא שעליכם לחתור אל האמת ולחפש את עקרונות-האמת בכל הדברים; אז תוכלו להצליח בכך בהדרגה. אם תתמקד באמת, תרגיש שאף על פי שלאל בהתגלמותו יש את המעמד המיוחד הזה, הוא שונה לחלוטין מאנשים בעלי מעמד בקרב המין האנושי המושחת. כאשר תבין זאת ותכיר בכך שיש לו מהות אלוהית ואת זהות האל, תתייחס אליו בהתאם לעקרונות-האמת. יהיו בליבך אהבה וכבוד כלפיו, ותתייחס אליו בפתיחות ובכנות. בה בעת, תהיה גם צייתן ומסור מעמדה של יציר בריאה; תרצה להיות אדם כזה ויהיו לך ביטויים כאלה. אם לא תבין זאת, תמיד תהרהר: "תראו כמה מרשימים אנשים בעלי מעמד בחברה; בכל מקום שאליו הם הולכים המוני אנשים צובאים עליהם. הם משכילים ומדברים בצורה מעודנת. המראה שלהם, סגנון הלבוש והטיפוח שלהם מעניקים להם מראה של אנשים בעלי מעמד, והבעות פניהם ואופן ההליכה שלהם מלאי חן. במבט אחד אפשר לדעת שהם לא אנשים רגילים. ותראו איזה מערך עומד לרשותם: יש להם עוזרים אישיים שמסייעים להם בחיים ובעבודה, צוותים של שפים אישיים שמכינים את הארוחות שלהם, צוותים של מזכירים אישיים שכותבים עבורם מאמרים, וצוותים של יועצים וצוותי חשיבה כדי לדון איתם בעניינים חשובים. יש להם נהגים אישיים כשהם יוצאים, וטייסים אישיים כשהם צריכים לטוס, והם מתארחים במלונות בעלי דירוג גבוה בכל מקום שאליו הם מגיעים. כל אלה הם סידורים ברמה הגבוהה ביותר. לאל יש מעמד, ואם כך, מדוע הוא לא זוכה ליחס כזה? אם הוא היה זוכה ליחס כזה, האם גם אנחנו, הנוהים אחריו, לא היינו זוכים ליוקרה? בכל מדינה שאליה הוא היה מגיע היו פורסים לכבודו שטיח אדום, ובכל מקום שבו הוא היה מבקר אנשים רבים היו עומדים בתור כדי לקבל את פניו – כמה יוקרתי זה היה יכול להיות!" כאשר תכיר את האל, כבר לא יהיו לך הדרישות או המחשבות האלה.

אף על פי שהאל בהתגלמותו חי בקרב המין האנושי המושחת, הוא לא משתייך למין האנושי המושחת, ולכן אין לו את הצרכים שיש לבני אדם מושחתים בנוגע לדברים כמו אלה המכונים מעמד ויוקרה. מדוע אין לו את הצרכים שיש לבני אדם מושחתים? מכיוון שהוא אינו שותף לאותן נקודות מבט שיש לבני אדם מושחתים בנוגע למעמד ולמה שמכונה "ערכו" של אדם. הוא לא עבר תהליכי עיבוד ולא הושחת כפי שהושחתו בני אדם, ואין לו אותן מחשבות והשקפות כמו לבני אדם מושחתים בנוגע להיררכיה ולהנאות שמעמד מקנה. לכן, מבחינתי באופן אישי, אין בליבי את הדברים האלה כשמדובר במעמד ובערכו של אדם. כל מה שיש בליבי הוא פשוט חיבה להיות יחד עם אנשים כמו בני משפחה, לדבר על ענייני החיים והעבודה ועל הקשיים השונים שיש לאנשים. אינני אוהב להציג מופעים מפוארים כלשהם, ועוד פחות מכך אני אוהב את מה שמכונה אלגנטיות. אמרתי לכם פעמים רבות, ואולי אתם זוכרים זאת: בחיי האישיים אין לי משרתות אישיות, עוזרים אישיים או מזכירים אישיים. אין לי אף אחד מאלה. ראו את אותם אנשים רמי דרג בחברה; יש להם אנשים שתפקידם היחיד הוא לכבס את בגדיהם, אנשים שרק מבשלים ארוחות ואופים עבורם מאפים, ונהגים אישיים. הם לא צריכים לדאוג לשום דבר בחייהם; יש אנשים שמנהלים דברים במיוחד עבורם. ככל שאדם בכיר יותר, כך המערך שלו נרחב יותר. אפילו לראש עיר או למושל מחוז רגיל יש מעון רשמי של ראש עיר או מושל, שלא לדבר על אלה שנמצאים בעמדות גבוהות עוד יותר. האם לאל בהתגלמותו יש מעון רשמי? (לא). האם ביקשתי מהכנסייה לספק לי מעון כזה? (לא). לא ביקשתי מהכנסייה לספק לי מעון רשמי, וגם לא ביקשתי שיקצו לי פמליה או שומרים, קל וחומר שלא הצבתי שום דרישות אחרות. הדבר היחיד הוא שהאנשים בצוות ההגהה מלטשים את הניסוח של הדרשות והשיתופים שלי, עורכים אותם לטקסט, ומפיצים אותם. אפשר לראות בהם צוות מומחים בעבודה, אבל הם מבצעים את חובתם; הם לא עושים דברים עבורי באופן אישי. זוהי עבודת הכנסייה. אם כן, האם אי פעם הטרדתי אתכם בעניינים האישיים שלי? (לא). לכבס עבורי, לבשל עבורי, לנקות את חדרי, נסיעות אישיות – האם אי פעם הטרדתי אתכם בדברים האלה? האם אי פעם ביקשתי מהכנסייה לספק לי משרתות אישיות או עוזרים אישיים? מעולם לא הצבתי דרישות כאלה. אימרו לי, האם העובדה שאין לי דברים כאלה מטרידה אותי? האם זה מעציב אותי? האם עליי לגעור בכם ולומר לכם שאתם חסרי מצפון? מעולם לא גערתי בכם על עניינים כאלה, קל וחומר שלא הצבתי בפניכם דרישות כלשהן. אני דואג בעצמי למזון, ללבוש, למגורים ולאמצעי התחבורה שלי. בדרך כלל אני לובש בגדים יום-יומיים, ובמהלך כינוסים אני לובש חליפה רשמית; זה פשוט בתכלית הפשטות. לעתים רחוקות אני לוקח את בגדיי לניקוי יבש; ככלל הם מכובסים ביד או במכונה. כשאני מגדל כלב, אינני בוחר גזע יוקרתי כלשהו. רוב האנשים מחקים את מה שדמויות ידועות ואנשים בעלי מעמד בעולם אוכלים ולובשים ואת הדברים שבהם הם משתמשים. האם בעיניכם גם אני כזה? יש אנשים שכאשר הם רואים שלידוען יש כלב מגזע מסוים, הם רוצים להשיג כלב כזה בדיוק. לכל הכופרים יש את נקודת המבט הזו; אפילו בבחירת כלב הם רודפים אחר מגמות וחייבים להשיג גזע יוקרתי, את סוג הכלב שיש לידוענים. הכלב שאני מגדל הוא כלב רגיל. כל עוד יש לו אופי טוב, הוא מלא חיבה ונאמן, צייתן, מבין דברים, מסתדר עם אנשים ולא מפונק, זה בסדר. יש אנשים שאומרים: "האם לא יהיה לך קל מאוד לגדל כלב מגזע יוקרתי?" אכן זה יהיה קל מאוד, אבל לא הייתי רוצה בכך. אף פעם אינני מברר מה אנשים מפורסמים לובשים או במה הם משתמשים, ואינני משקיע מאמץ בבדיקה של הדברים האלה. אינני כמו אנשים מסוימים שברגע שיש להם מעמד הם חושבים: "גם אני דמות ידועה עכשיו. אני חייב לחקות את כל מה שאנשים מפורסמים אוכלים ולובשים, ובמה שהם משתמשים, ואת המכוניות שבהן הם נוסעים. אסור לי להישאר מאחור." מעולם לא השקעתי מאמץ בדברים האלה. אינני יודע אם אני דמות ידועה, וזה גם לא אכפת לי. בכל מקרה, בכל מה שאני עושה – בכל ההיבטים, כגון חיי היום-יום שלי והוצאות העבודה שלי – יש לי עקרונות משלי, צרכים משלי, אפשרויות בחירה משלי וסטנדרט משלי. הסטנדרט הזה הוא פשוט להיות אדם רגיל מאוד ופשוט מאוד; די בכך שאהיה אדם מן השורה. כל עוד הלבוש, הטיפוח, והמזון, המגורים ואמצעי התחבורה שלי הם כאלה שכאשר אנשים רואים אותם הם רוחשים לי כבוד, ולכל הפחות אני נראה כאדם מכובד וישר, זה מספיק; זה פשוט עד כדי כך. באשר לשאלה אם אנשים יישאו אליי עיניים ואיזה מעמד יהיה לי בליבם, לאחר שיראו את האופן שבו אני מתלבש, מטפח את עצמי ונראה, שום דבר מזה לא משנה לי. האם לדעתכם יש לי דרישות מוגזמות כלשהן בנוגע למעמד? (לא). אינכם יכולים להעלות זאת על הדעת ואינכם יכולים להבין זאת לעומק. בקיצור, אני רק דורש שתצליחו להאמין למה שאני אומר לכם. דבר זה כשלעצמו קשה לך מאוד. אתה יודע בעצמך מה יש בראשך ומה אתה חושב. קשה לך מאוד להיות מסוגל להאמין לדברים האלה שאמרתי, ולקבל אותם כאמת וכעובדה. על איזה יסוד זה חייב להיבנות? זה חייב להיבנות על יסוד של אמון, נכון? (כן). אלה הן המחשבות וההשקפות שלי בנוגע למעמד, ואלה הם הביטויים שלי המתאימים להן. אף על פי שאין לי את סממני המעמד הרגילים שאנשים מהללים או שהם נדרשים בעיניהם, הדבר לא משפיע כלל על העבודה שאני עושה, וגם אינו משפיע עליי במילוי אחריותי כלפיכם. לעולם לא הייתי מפאר את עצמי כדי לגרום לכם להעריך אותי לשם השגת מעמד. כפי שמתברר, הקשבתם לדרשות עד עכשיו ואתם עדיין מצליחים בכך די טוב, ואם נשפוט על פי הביטויים הנוכחיים שלכם, כולכם מתפתחים בכיוון חיובי. לכן, אין תועלת בחתירה למעמד, לתדמית ולסממני מעמד. רק האמת יכולה לכבוש את האדם, ורק האמת יכולה לשנות את האדם. דברי האל יכולים לשנות את המין האנושי ויכולים גם לברוא את הכול. מצד אחד, זוהי התוצאה המושגת על ידי עוצמת דברי האל וסמכות דברי האל. מצד שני, זו גם התוצאה המושגת באמצעות עבודתה של רוח האל. לאדם אין שום דבר שראוי להתפאר בו; העניין הוא שדברי האל טובים, שהאמת טובה, ושעבודת האל והעבודה שרוח האל עשתה על האדם הן פשוט טובות כל כך. כשהאל פועל כך ומשיג את התוצאה הזו באדם, האם אתם יכולים לראות שהמשפט "דברי האל הם ישועה לאדם" הוא נכון? (כן). האל נאמן, דברי האל לעולם לא מאכזבים, והאל הוא גם כול יכול – לא משנה עד כמה האל בהתגלמותו נראה חסר חשיבות, או עד כמה נראה שיש לו מעט כוח, זה לא משנה; שום דבר מזה לא יכול להשפיע עליו כשהוא מבטא את האמת, וגם לא יכול להשפיע על התוצאות שדבריו משיגים באדם. אף על פי שהאל בהתגלמותו עשוי להיראות כלפי חוץ מאוד חסר חשיבות, ולהצטייר כאדם רגיל ומעשי, ואנשים עשויים לזלזל בו ואף לפתח כלפיו בכל עת תפיסות ועוינות – מכיוון שיש לו את מהות האל ואת חיי האל, האמת שהוא מבטא מסוגלת בהחלט לכבוש את האדם. בסופו של דבר, הוא גם מסוגל להביא את האדם בפני האל, ולפטור אותו מצביונותיו המושחתים כדי שהאל יזכה בו, ובכך להשלים את תוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים של האל ולהביא תוכנית זו לסיומה. לכן, המעמד, התדמית ודברים אחרים מעין אלה הקשורים לאל בהתגלמותו אינם חשובים. מה חשוב? (שלאל בהתגלמותו יש את מהות האל; שהוא האמת, הדרך והחיים, ושהוא יכול לבטא את דברי האל.) מה שחשוב הוא שלא זו בלבד שלאל הזה בהתגלמותו יש את מעמד האל, אלא שיש לו גם את זהות האל ומהותו. הוא יכול לבטא את דברי האל, ודבריו מסוגלים לכבוש את האדם, להושיע את האדם, להביא את האדם לידי שלמות כך שהאל יוכל לזכות בו לחלוטין. זה הדבר החשוב ביותר.

האם השיתוף על הנושאים האלה הנוגעים לאל בהתגלמותו עוזר לאדם להכיר את האל? (כן). לא משנה על איזה נושא אני משתף איתכם, לרבות הנושאים השונים הנוגעים לאל בהתגלמותו, מטרתי לעולם אינה לגרום לכם להעריץ אותי ולירוא מפניי, ואז לכפות עליכם לקבל את ריבונות האל ואת שליטתו, ולהגביל אתכם כדי שתעשו את מה שהאל אומר. עליכם להבין את גישתי כלפיכם. בכל פעם שאני מספק לכם היבט כלשהו של האמת, אני משתף עליו בבירור כדי שתוכלו להבין אותו, ואז להרהר בו ולחוות אותו בעצמכם. אלה שמוכנים לקבל את האמת ואשר אוהבים דברים חיוביים ינסו לקבל בהדרגה את ההשקפות והאמירות האלה שאני משתף, ואז ליישם בפועל בהתאם למילים האלה כדי לפתור את הקשיים והבעיות בחייהם-שלהם. אם מישהו לא מוכן לקבל את האמת ולקבל דברים חיוביים, ורק מרגיש בליבו שהמילים האלה טובות, אך הוא לא מיישם אותן בפועל אף פעם אלא רק שומר אותן במוחו כסוג של תיאוריה ומסתפק בכך – איננו מגנים אנשים כאלה. מהי הסיבה שאיננו מגנים אותם? ראשית, לאנשים יש את הזכות לבחור באיזה נתיב ללכת. שנית, ייתכן שאנשים מסוימים באמת צעירים עדיין, שיעור קומתם נמוך ויסודותיהם רדודים. עליהם לעבור זיכוך גדול, צרות רבות וקשיים משמעותיים בחיים לפני שיוכלו להרהר בדברים חיוביים ובחיי אנוש. יש אנשים אחרים שייתכן שהסיבה היא לא שהם צעירים, אלא שהם לא חוו מספיק דברים וטרם התעוררו. אין להם שום מושג לגבי דברים חיוביים ודברים שליליים, או לגבי חתירה אל האמת כדי להשיג ישועה. במילים אחרות, תודעתם טרם נפתחה והם לא יודעים מהי המטרה ומהי המשמעות של האמונה באל. הם רק חושבים שהאמונה באל היא סוג של טקס דתי, שטוב להאמין באל, שהאמונה באל פירושה רק להיות אדם טוב ולא לעשות דברים רעים, ושהיא גם מאפשרת שיהיה להם יעד טוב וסוף טוב – עד כדי כך הם חושבים שהאמונה באל היא דבר פשוט. לכן, אין להם שום מושג לגבי חתירה אל האמת או לגבי דברים חיוביים ודברים שליליים. ייתכן שחלק מהאנשים האלה יתקדמו לאחר שיחוו כמה עניינים מיוחדים, ויוכלו לקבל את האמת ולקבל דברים חיוביים, ובאמת ישנו את דרכם. בינתיים, יש חלק אחר של אנשים שמעולם לא חוו קשיים משמעותיים כלשהם, או שהם נשארים עיקשים במיוחד גם לאחר שחוו אותם; אף פעם הם לא משנים באמת את דרכם, הם עדיין לא מסוגלים לקבל את האמת ולקבל דברים חיוביים, ועדיין אוהבים ללכת אחר רצונם האישי ולעשות ככל העולה על רוחם באופן פעולתם, והם מספקים רק את רצונותיהם האישיים. כתוצאה מכך, קבוצת האנשים הזו לא תצליח בסופו של דבר להתקדם ולא תשיג את האמת. לא משנה מה אנשים חווים במהלך תקופת אמונתם באל, אלה שיכולים לקבל את האמת יוכלו בסופו של דבר להשיג ישועה. אלה שלא יכולים לקבל את האמת, בסופו של דבר לעולם לא יכו על חטא באמת ולעולם לא יקבלו את האמת ולא יתמסרו אליה באמת. אנשים כאלה מאמינים לשווא, ובסופו של דבר הם לא יוכלו להשיג ישועה. ייתכן שבמהלך התקופה הזאת הם יבצעו מעשים טובים בעת ביצוע חובותיהם; במקרה כזה, לכל היותר הם יוכלו רק לשרוד בסוף. אשר לי, גישתי כלפיכם היא שאעשה כמיטב יכולתי לשתף איתכם על היבטים שונים של האמת, לרבות על האמת הנוגעת לאל בהתגלמותו, ממספר זוויות ונקודות מבט. האמת הכרוכה באופן שבו יש להתייחס למעמד, שעליה דיברנו זה עתה, נועדה לעזור לכם להבין כיצד עליכם להתייחס למעמד, ולעזור לכם לבסס את המחשבות וההשקפות הנכונות לגבי מעמד. מחשבותיי והשקפותיי לגבי מעמד, כמו גם סגנון חיי, נובעים מזהותי המיוחדת. אם כן, האם מחשבותיי והשקפותיי לגבי מעמד, שהן תוצאה של זהותי המיוחדת, הן האמת? האם הן דברים חיוביים? האם אלה דברים שבני אדם מושחתים חייבים להחזיק בהם כדי להשיג ישועה? האם אלה דברים שיצירי בריאה צריכים שיהיו להם? (כן). מכיוון שהדברים שדיברתי עליהם הם אמיתות ודברים חיוביים, הרי שלא משנה באיזו זהות אני מתייחס למעמד הזה, ולא משנה מהי גישתי, עליכם לקבל את הדברים האלה כאמת. אלה הן מחשבותיי והשקפותיי, אבל הן האמת ולכן עליכם לקבל אותן, להפנים אותן, ולהתייחס למעמד בהתאם לנקודות המבט הנכונות. מטרתי כשאני מדבר על הנושאים האלה ומשתף על התוכן הזה איתכם היא לאפשר לכם להבין היבט של האמת. אינני מדבר על הדברים האלה כדי להצדיק את עצמי או להגן על עצמי, קל וחומר שאינני עושה זאת כדי לגרום לכם לחשוב שאני שונה מהשאר או שאני אדם יוצא דופן. אם רק תבינו שבאל בהתגלמותו אין שום שחיתות, שהאל בהתגלמותו אינו אדם רגיל בקרב המין האנושי ושהוא אדם מיוחד, הרי שזו אינה כל האמת שאני רוצה שתבינו. לא משנה על איזה תוכן אני משתף ולא משנה אילו דוגמאות ספציפיות מעורבות בכך, בסופו של דבר הכול נועד לעזור לכם להבין את האמת. כל מה שאני מספק לכם ומשתף איתכם כרוך בהשקפות על האופן שבו יש להתייחס לכל מיני דברים. דרישתי מכם היא שתוכלו להבין ולקבל מחשבות והשקפות נכונות, ולזהות את אותן מחשבות והשקפות שגויות ולנטוש אותן. כלומר, עליכם להיות מסוגלים להבחין בדברים חיוביים כמו גם בדברים שליליים, לקבל דברים חיוביים ולוותר על דברים שליליים. אם נשפוט על פי הנושאים שעליהם שיתפתי, הנוגעים לאופן ההתייחסות למעמד, האם הייתם אומרים שהמחשבות, ההשקפות, העקרונות והשיטות שלי בנוגע למעמד הם דברים חיוביים? האם הם עולים בקנה אחד עם האמת? האם הם עקרונות-אמת שעליכם לדבוק בהם? (כן). אם הבנתם אותי, הרי שלא אמרתי את הדברים האלה לשווא. מהן המחשבות וההשקפות של כופרים בנוגע למעמד? האם יש בהן היבטים כלשהם שעולים בקנה אחד עם האמת או עם האנושיות? מהי מהות המחשבות וההשקפות שלהם בנוגע למעמד? האם היא מתועבת ומרושעת? (כן). כל מחשבותיהם והשקפותיהם הן אנוכיות, מתועבות ומרושעות; הן משחיתות והרסניות עבור כולם. לא משנה אם יש לך מעמד בקרב אנשים או לא, אם אתה מקבל את המחשבות וההשקפות המופרכות האלה, הרי שגם אם יש לך מעמד, אתה אחד הקורבנות של המחשבות וההשקפות האלה; גם אם אתה בעל אינטרסים אישיים, אתה אחד הקורבנות שלהן; גם אם אתה משתייך למעמד השליט, אתה אחד הקורבנות שלהן. מה פירוש הדבר להיות קורבן של המחשבות וההשקפות האלה? פירוש הדבר שגם אתה הושחתת ונהרסת על ידי מחשבות והשקפות כאלה ועל ידי מגמות רעות כאלה. מכיוון שאתה מקבל מחשבות והשקפות מופרכות ומרושעות, ומכיוון שלא זו בלבד שאתה מקבל אותן אלא גם מיישם אותן, אתה אחד הקורבנות שלהן. אם כך, כיצד יכול אדם לצאת מהשחיתות וההרס האלה ולהימנע מפגיעה נוספת מהם? יש רק דרך אחת, והיא לקבל מחשבות והשקפות נכונות. אילו מחשבות והשקפות הן נכונות? מחשבות והשקפות לגבי האופן שבו יש להתייחס למעמד בצורה נכונה: לא להיות נשלט או כבול על ידי מעמד, לא להשתמש במעמד כדי לחפש רווח אישי, לא להשתמש במעמד כדי להרוס ולהשחית אחרים או לנצל אותם ולא לכפות על אחרים לעשות דבר כלשהו. כאשר יש לך מעמד, בכל מה שאתה עושהעליך להיות מסוגל לחפש את עקרונות-האמת, לוותר על האינטרסים האישיים שלך, ואפילו למרוד בנוחות ובתנאים מועדפים שהמעמד מביא לך, ולדחות אותם. במקום ליהנות מהטבות המעמד, עליך להיות מסוגל למלא את תחומי האחריות שלך, ולמלא את תחומי האחריות שעליך למלא בהתאם למעמד שיש לך. אף על פי שתוכנם של המשפטים הספורים האלה אינו רב, אין זו משימה קלה עבור בני אדם מושחתים ליישם אותם בפועל. כאשר אין לך מעמד, אתה מרגיש ש"לא ליהנות מהטבות המעמד" הוא רק עניין של לעשות את מה שנאמר, וקל להשיג זאת. אבל כאשר יש לך מעמד, "לא ליהנות מהטבות המעמד" כבר אינו רק עניין של לפעול לפי הוראה. זה דורש ממך לוותר, זה דורש ממך למרוד, זה דורש ממך להרפות מדברים, וזה דורש ממך ליישם בפועל בהתאם לעקרונות הנכונים של יישום בפועל, להתייחס לכולם בצדק ולהתייחס לכל עניין בצדק ובאובייקטיביות. כשאתה צריך ליישם את האמירה הזו בפועל, הדבר כרוך באינטרסים שלך. כשאין לך מעמד, אתה אומר: "אינני נהנה מהטבות של מעמד; אינני מוכן ליהנות מהטבות של מעמד". כל אחד יכול לומר את המילים האלה. אבל כשאתה נמצא בעמדה שמאפשרת לך ליהנות מהטבות המעמד, כבר לא כל כך פשוט לוותר עליהן ולחפש רק לבצע את חובתך היטב כדי לגמול על אהבת האל, נכון? (כן). הדבר מסתכם בשאלה אם אתה אוהב את האמת ואם אתה יכול למרוד בבשר.

זה עתה שיתפנו על הנושא שעסק באופן ההתייחסות של האל בהתגלמותו למעמד. כעת, משהשלמנו את השיתוף על האופן שבו יש להתייחס למעמד, הבה נשתף על האופן שבו יש להתייחס לסבל. זהו נושא שאנשים מרבים לדבר עליו זה עם זה. האופן שבו אדם מתייחס לסבל כרוך במחשבותיו ובהשקפותיו, כמו גם בעקרונות שלו ליישום בפועל. כיצד אנשים מתייחסים לסבל? אנשים נתקלים בסבל וחווים אותו לעתים קרובות בחייהם או במהלך אמונתם באל, וזהו גם נושא שהם מרבים לדון בו. רוב האנשים מקשרים סבל להון האישי שלהם, ליוקרתם ולמעמדם, כמו גם לייעודם העתידי. לכן, לרוב האנשים יש מחשבות מסוימות כשהם סובלים, והם מייחסים לכך חשיבות רבה. בפרט, לגבי הקשיים שאדם סבל; איזה סוג של סבל הוא חווה; כמה זמן הוא סבל; כמה אנשים אחרים יודעים על סבלו, כמה אנשים אחרים ראו אותו סובל, וכמה אנשים אחרים מכירים בכך שסבל – כל אלה הם נושאים שמעסיקים אנשים במידה רבה. בנוסף, כיצד אדם יכול להשתמש בסבל כדי לזכות במעמד בליבם של אנשים אחרים, כיצד הוא יכול להשתמש בו כדי להשיג את הדברים שהוא רוצה, כגון הטבות, יוקרה, מעמד, הערכה רבה מצד אחרים ותהילה אישית, ואפילו כיצד לזכות בחיבה, בהכרה, בקבלה ובכך שבית האל או האל יזכרו אותו באמצעות הסבל – גם אלה הם דברים שאנשים מתמקדים בהם בליבם. לכן, סוגיית הסבל נושאת משקל רב יותר בליבם של אנשים מאשר יישום האמת בפועל. אם כן, כיצד בדיוק אדם צריך להתייחס לסבל באופן נכון העולה בקנה אחד עם עקרונות-האמת? כיצד אני מתייחס לסבל? לאורך השנים, כששיתפתי איתכם – ובמהלך האינטראקציה היום-יומית שלי איתכם – האם אי פעם דיברתי על הקשיים שעברתי, על משך הזמן שסבלתי, על המטרה והמשמעות של סבלי, או על תחושותיי לאחר הסבל? ככל שזכור לכם, האם אי פעם דיברתי על הנושאים הללו? האם יש לכך תיעוד כלשהו בכתב, בהקלטות קול של דרשות או בדברים ששמעתם? (לא, לא ככל שזכור לנו). בעבר שמעתי שמופץ ביניכם סיפור שבאחת השנים, במהלך ראש השנה הסיני, לא היה לי לאן ללכת ולא היה לי בית לחזור אליו, שהאחים והאחיות לא אירחו אותי, ושמאוחר יותר שוטטתי ברחובות; נאמר שסבלתי כך. האם זה קרה באמת? (האל אמר בדרשה קודמת שמעולם לא חווית זאת. זה היה סיפור שהופץ על ידי אנשים). אני עצמי אפילו לא ידעתי על כך. כיצד יכולתי לדעת על משהו שמעולם לא חוויתי? לכן הבהרתי את העניין הזה, נכון? המצב הזה פשוט מעולם לא קרה. אם כן, ככל שאתם יכולים לזכור, ככלל, אינני מדבר על סבל, נכון? (כן). בנוגע לסוגיית הסבל, רוב האנשים מאמינים שסבל הוא צורה טובה מאוד של יישום בפועל לצבירת הון אישי, לזכייה בהערכה רבה מצד אחרים, ולכך שאחרים יתרשמו מהם לטובה; הם מאמינים שזהו היישום בפועל הבסיסי ביותר הכרוך באמונה באל. בלי קשר לאופן שבו אנשים מתייחסים לכך, הקשיבו כעת למחשבותיי ולהשקפותיי בנושא הסבל.

יש כמה סוגים של סבל. הסוג הנפוץ ביותר של סבל הוא שאנשים סובלים כדי לשמור על מעמדם, לשמר את יוקרתם בקרב אחרים, ולזכות בעתיד טוב ובייעוד טוב. זה כולל להישאר ערים עד מאוחר ולקום מוקדם בעת ביצוע חובותיהם, ולא לאכול אוכל טוב או להתלבש היטב. יש גם אנשים שנוטשים את משפחותיהם ואת הקריירות שלהם כדי להטיף את הבשורה ולבצע את חובותיהם. לא זו בלבד שהממשל עוצר אותם ורודף אותם, אלא שגם בני משפחותיהם לא מבינים אותם ואף רודפים אותם ומפריעים להם. יש בני זוג שאף מאיימים בגירושין, ויש גם הרכילות הבטלה, ההשמצות והפצת השמועות מצד קרוביהם. הם סבלו סבל רב. אולם כדי לזכות בעתיד טוב ובייעוד טוב, וכדי לשמר את מעמדם ויוקרתם, האנשים שסובלים כך ממשיכים לבצע את העבודה כרגיל, ולא משנה כמה הם סובלים או כמה גדול סבלם, והם לעולם לא מוותרים. בקיצור, אנשים כאלה סובלים למען מעמדם ויוקרתם ולמען עתידם וייעודם. הם מתרוצצים הרחק מהבית במשך תקופות ארוכות, זוכים ליחס צונן מאחרים, הם מנודים ולא מובנים על ידי אחרים, וסובלים סבל רב שאנשים רגילים לא חווים. אימרו לי, האם יש ערך כלשהו בסבל למען מעמדו ויוקרתו של אדם או למען עתידו וייעודו? (לא). האם האל זוכר זאת? (לא). מטרתם היחידה בסבל היא לגרום למנהיגים ולעובדים, כמו גם לאחים ולאחיות, להעריך אותם מאוד ולהעריץ אותם, כדי שהאחים והאחיות ימשיכו לבחור בהם כמנהיגים בבחירות הבאות. הם מתייחסים לסבל כאל מטרת חתירתם. כדי לשמר את מעמדם, הם מסוגלים לשאת כל סוג של סבל. הם מוותרים על עתידם בעולם ועל הקריירות שלהם, ואף עוזבים את סביבות המחיה המעולות שלהם, וסובלים סבל רב. לאחר שאנשים מסוג זה חווים את הסבל הזה, הם מתרברבים בכל מקום, ולעתים קרובות משתפים במהלך כינוסים או כשהם גוזמים אחרים על הסבל שחוו. מטרתם בכך פשוטה מאוד: היא רק להגן על כבודם האישי ולהגן על מעמדם ועל יהירותם. לפיכך, לסבל שהם סובלים אין כל ערך. הם לא מכירים את עצמם באמצעות הסבל הזה, קל וחומר שאינם נעשים מסוגלים ליישם את האמת בפועל. סוג כזה של סבל לא ראוי אפילו לאזכור. יש אנשים שסובלים רק למען מעמדם והמוניטין שלהם, ולמען עתידם וייעודם. הם יכולים להשלים עם כל סוג של עמל כדי להגן על מעמדם ועל המוניטין שלהם, ויכולים לשאת כל סוג של סבל כדי לזכות בברכות. אולם אף פעם הם לא מתייצבים כדי לבצע מעט עבודה או כדי לומר ולו מילה אחת כדי להגן על עבודת בית האל, להגן על האינטרסים של בית האל, או להגן על האינטרסים של האחים והאחיות. גם אם הדבר לא היה כרוך בשום סבל או שהיה צורך במשפט אחד בלבד, הם לא היו מסוגלים לעשות זאת. לכן, כל הסבל שאנשים מסוג זה סובלים הוא לשווא, והאל לא מאשר זאת. אנשים מסוג זה הם פרושים צבועים גרידא; הם אנשים שמטעים אחרים ונדחים בתיעוב על ידי האל. למען מעמדם, הם יכולים לקום מוקדם ולהישאר ערים עד שעה מאוחרת כדי לבצע את חובותיהם, ויכולים לשאת סבל ועייפות. הם יכולים לעבוד שעות ארוכות ללא הפסקה, ואף לא לקחת ימי חופש במשך כל השנה. הם מתרוצצים במרץ רק למען מעמדם שלהם, וכל מה שהם אומרים נועד להגן על מעמדם, גאוותם והמוניטין שלהם. כאשר מישהו עושה דבר-מה שבאמת מנוגד לסידורי העבודה של בית האל, אף פעם הם לא מותחים עליו ביקורת, קל וחומר שאינם עוצרים בעדו. לכן, סבלם הוא אך ורק למען המוניטין והמעמד שלהם, ולמען האינטרסים האישיים שלהם. לא זו בלבד שהאל לא זוכר זאת, אלא שהוא אף מגנה זאת. בפרט, הם משתמשים בסבל כהון אישי שבאמצעותו הם מרבים להטיף לאחרים ומנסים להתמקח עם האל, בתקווה שהאל יראה את סבלם ויעניק להם הערכה טובה. הם גם מרבים לבחון את האל כדי לראות אם הוא מרוצה מסבלם, ואם הם יוכלו לזכות בברכות בזכות הסבל שסבלו. לכן, בהתבסס על מהות סבלם של אנשים כאלה, לא זו בלבד שהאל לא זוכר זאת, אלא שהוא אף מגנה זאת; ולא זו בלבד שזה לא סוג של מעשה טוב, אלא שזה סוג של מעשה רע. אנשים מסוג זה מרבים להתרברב לגבי המרחקים שנסעו ולגבי הסבל שסבלו למען ביצוע עבודת הכנסייה ולמען חובותיהם, כמו גם על המחלות הקשות שבהן לקו ועל כמות התרופות שעליהם ליטול. כשהם נוטלים תרופות, הם עושים זאת לעתים קרובות בנוכחות האחים והאחיות כדי שיראו אותם נוטלים אותן. הם מוצאים דרכים לגרום לכך שאנשים רבים יותר יידעו כמה עבודה הם עשו, כמה הם סבלו ואיזה מחיר הם שילמו, ושהם נוטלים תרופות רק לאחר שעבדו עד כדי כך שחלו. הם עושים זאת כדי שאנשים יעריכו אותם מאוד, יעריצו אותם ויסגדו להם. אנשים מסוג זה מעוררים סלידה, הלא כן? (כן). לכן, סבלם של אנשים כאלה לא שווה פרוטה; הוא מעורר בחילה. יתרה מכך, חלק גדול מהאנשים מסוג זה לא מסוגלים לבצע שום עבודה אמיתית. הם מבצעים עבודה רק למראית עין כדי ליצור חזות בעיני אחרים. הם לא אומרים מילה אחת ולא עושים דבר אחד שעשויים לפגוע במישהו. כשמדובר בעניינים הכרוכים בהגנה על עבודת הכנסייה, הם לא פוצים פה ואינם מבצעים ולו את העבודה המועטה ביותר. כשהם נתקלים במישהו שגורם לשיבושים ולהפרעות בעבודת הכנסייה, הם לא מתייחסים לאותו אדם על פי העקרונות, אלא פועלים על בסיס תחושות. אם הם רואים מישהו שהם לא מחבבים גורם לשיבושים ולהפרעות בעבודה, הם יאמרו כמה מילים ויעשו דבר-מה קטן, וינצלו את ההזדמנות להציג את עצמם לראווה ולצבור הון אישי, וכשיגיע הזמן הם ינסו לזקוף זאת לזכותם ולקבל תגמול. אבל אם הם מחבבים את מי שגורם לשיבושים ולהפרעות בעבודה, או שהוא תומך בהם, לא זו בלבד שהם לא חושפים אותו או עוצרים אותו, אלא שהם גם מכילים אותו, מגנים אותו ומחפים עליו, תוך שימוש בתירוץ שנשמע יפה: "שיעור הקומה שלו נמוך ולכן עלינו לגלות כלפיו סבלנות ולתמוך בו." למעשה, כדי להגן על מעמדם שלהם הם מנסים שלא לפגוע באיש. ובכל זאת, הם עדיין רוצים להשתמש בסבלם כדי לגרום לאנשים להעריך אותם מאוד, ומשתמשים בסבלם כדי להגן על מעמדם שלהם. יש אנשים שבדרך כלל מעמידים פנים שהם עסוקים מאוד. כשהם אוכלים, הם טובלים בכוונה מעט אורז או לחמנייה מאודה במים רתוחים פשוטים, ואוכלים עם זה קצת ירקות כבושים, ומיד לאחר שהם מסיימים לאכול הם הולכים לכינוס כדי שהאחים והאחיות יראו שהם באמת מסוגלים לשאת קושי. הם לובשים תמיד את אותו בגד ולא מכבסים אותו גם כשהוא מלוכלך, והם אומרים לאנשים אחרים: "תראו, אני כל כך עסוק שאין לי זמן אפילו לאכול או לכבס!" יש אנשים שמקיימים שיחות בטלות עם אחרים ומבזבזים זמן כאשר הם מבצעים את חובותיהם, ובכל זאת מעמידים פנים שהם מקיימים כינוס ומשתפים איתם. נראה כאילו הם עסוקים בביצוע חובותיהם מבוקר עד לילה, ואפילו בלילה, כשהם אמורים לנוח, הם נרדמים כשהם רכונים על המחשב. הם עושים זאת כדי שאנשים יראו כמה הם סובלים ואיזה מחיר הם משלמים בביצוע חובותיהם. לעתים קרובות שיערם פרוע ופניהם מלוכלכות, והם אפילו לא מחליפים את בגדיהם, לא מכבסים אותם ולא מתקלחים במשך תקופות ארוכות, רק כדי לגרום לכך שאנשים יידעו כמה הם סובלים ואיזה מחיר הם מסוגלים לשלם. אימרו לי, איזה ערך יש בסבל הזה? האם הכול אינו אלא העמדת פנים? (אכן). חלק מהעבודה בבית האל כרוך במידה מסוימת של עומס, אבל לא עד כדי כך שאנשים יסתובבו עם שיער פרוע, פנים מלוכלכות וללא צלם אנוש, נכון? בכנסיות מסוימות יש תנאי מחיה דלים יחסית, אבל לא עד כדי כך שהאנשים שם יאכלו כל יום רק לחמניות מאודות וירקות כבושים, הלא כן? אולי זה המצב בכמה מקומות ספציפיים, אבל לא ייתכן שברוב המקומות זה המצב. לא משנה עד כמה גדול העומס בעבודת בית האל, לכל הפחות עליכם להקפיד על שמונה שעות של שינה רגועה – לא קורה שאינכם יכולים לישון אפילו שמונה שעות, נכון? זאת למעט נסיבות מיוחדות ומזדמנות שעשויות להימשך יום או יומיים. בסין, כמה מאנשיו הנבחרים של האל חיים במנוסה כדי להימנע ממעצר ומרדיפה על ידי משטרו של השטן. לפעמים הם ישנים ונחים במערות, בערימות שחת ובאורוות. אלה הן נסיבות מיוחדות. אך לאחר שאנשים מגיעים לארצות אחרות, אם הם יוצרים במכוון "סביבות של סבל" ו"מתאמנים" בכוונה כיצד לסבול, האם בעצם הם לא נזירים סגפנים? מדוע שנכנה אותם כך? מכיוון שכל מה שהם עושים הוא רק לשאת בכוונה סבל כלשהו, לציית לתקנות מסוימות, ולהטיל משמעת על גופם, ולאחר מכן הם מרגישים שהם השתנו. ואז הם מתרברבים בפני אחרים על מידת הסבל שסבלו בתקווה לרגש הן את השמיים והן את פשוטי העם, וכך לחפש לעצמם יוקרה והטבות ולהשיג את הייעוד הטוב שהם רוצים. נתיב זה אינו מעשי. כאשר האל קובע את קצו של אדם, הוא לעולם לא מסתכל על מידת הסבל שסבל או אם הוא עמל ותרם תרומות גדולות, וגם לעולם אינו מסתכל על גילו. על מה האל מבסס את קביעתו לגבי קצם של אנשים? הוא מבסס אותה על השאלה אם יש לאנשים את האמת או לא. אם אתה מתמקד רק בסבל אך לא השגת את האמת, אזי לא משנה כמה סבלת, זה היה לשווא. אם אתה סובל ללא עקרונות ואף יוצר לעצמך קשיים וסובל בכוונה, אזי פשוט נועדת לסבול. סבלך לא ראוי לרחמים; הבאת אותו על עצמך. האל לא ביקש מהאדם לסבול. האל שופט ומייסר את האדם, מעמיד אותו בניסיון ומזכך אותו, לא כדי לגרום לו לסבול, אלא כדי להושיע אותו מצביונותיו המושחתים. חלק ניכר מהסבל שהאדם סובל נגרם כתוצאה מצביונותיו המושחתים; כוונת האל מעולם לא הייתה לגרום לאדם לסבול.

האל ברא את השמים והארץ ואת כל הדברים למען המין האנושי – את השמש, הירח והכוכבים, את אור השמש, האוויר, האדמה, והמים, את ארבע העונות, כמו גם כל מיני דברים חומריים הנחוצים לחייו ולהישרדותו של המין האנושי. יש דברים לאכול, לשתות, להשתמש בהם ולהסתכל עליהם; יש אספקה מלאה של כל מיני יצורים חיים לאורך ארבע העונות, הלא כן? (כן). יש דגנים, ירקות, פירות ואגוזים, דברים שצומחים על עצים ובאדמה; יש שפע של כל מיני דברים חומריים שונים, עם אספקה מלאה של כל טעם וצבע. האל מתכוון שהאדם ייהנה מהאספקה שבאה ממנו; האספקה שהאדם מקבל מהאל היא עשירה ושופעת, והאדם ניזון ממנה. כפי שאתה יכול לראות, יצירי בריאה מקבלים מהבורא דברים עשירים ובשפע, דברים אינסופיים ובלתי נדלים. האל מוכן בהחלט לאפשר לאדם ליהנות מכל אלה, ויצירי בריאה זכאים ליהנות מכל מה שהבורא מספק. יצירי בריאה נהנים מברכות מאת האל, לא סבל. כוונתו המקורית של האל בבריאת המין האנושי לא הייתה לגרום לאדם לסבול, אלא לאפשר לו ליהנות מהאספקה שבאה מהאל בעודו חווה את מסע החיים. יש אספקה מלאה של סוגים שונים של יצורים חיים ודברים חיים שנבראו על ידי האל; דבר לא חסר. בכלל זה דברים שאפשר לשמוע – ראה כיצד האל חשב אפילו על ציוץ הציפורים ושירת הצרצרים למען האדם. כלומר, האל חשב על כל מה שמביא סיפוק, נחמה ושלווה לעולמו הפנימי של האדם. יש אספקה מלאה של הדברים שהאל הכין עבור יצירי בריאה. כאשר יצירי בריאה נהנים מכל מה שהאל מעניק, הם נהנים מברכות. אותם אנשים שדומים לנזירים סגפנים מאמינים שהאל רוצה לגרום לאדם רק לסבול, שהוא פשוט לא רוצה שהאדם ייהנה מברכות, ושגם כאשר התנאים מאפשרים זאת, הוא לא מאפשר לאדם ליהנות מהן, אלא רק גורם לו לסבול. הם מאמינים שהאל שמח, מרוצה, והשיג את מטרתו כאשר האדם מתמודד עם סבל ועייפות קיצוניים. אימרו לי, האם אנשים מסוג זה אינם בעלי כוונות רעות? האם אין זו פרשנות מעוותת של כוונות האל? (אכן). מניין הגיע הרעיון הזה? הוא הגיע מהשטן, הלא כן? (כן). האל ברא את כל הדברים, אך השטן לא מכיר בכך. הוא לא יודע כיצד לנהל או לתחזק אותם, והוא לא רוצה שכל הדברים החיים הללו ימשיכו להתקיים. לכן הוא הורס ומשמיד אותם כדי שהאדם לא יוכל ליהנות מכל מה שהאל ברא. הוא מטעה ומשחית את האדם כדי לגרום לו להתרשם ממנו לטובה, לסגוד לו ולהעריץ אותו. השטן עושה כרצונו ומתנגד לאל בכל דבר. האל מאפשר למין האנושי ליהנות מכל הדברים האלה, ואילו השטן שולל מהמין האנושי את הזכות ליהנות מהם, אינו מאפשר לו ליהנות מהם, ורק גורם לאדם לסבול. האל מאפשר למין האנושי לנהל את כל הדברים וליהנות מכל הדברים, ואילו השטן הורס את כל הדברים. הוא מתעלם מקיומם של כל הדברים, בז לקיומם של כל הדברים, מגנה את קיומם של כל הדברים, ובמכוון גורם לאדם לחפש סבל. ראו את החוקים שהאל קבע עבור האדם: כשהשמש שוקעת ומחשיך בלילה, אדם צריך לתת מנוחה לגופו. העייפות מעמל היום מופגת באמצעות מנוחה. לאחר מנוחה של לילה, כוחו הפיזי של אדם מתחדש, והוא מלא באנרגיה. למחרת, כשהשמש זורחת, הוא חש רענן ומתחיל יום עמל נוסף. זהו חוק כה נפלא! יש אנשים שלא מצייתים לחוק הזה. הם מתחילים לעבוד רק כשמחשיך בלילה, ונשארים ערים עד ארבע או חמש בבוקר ורק אז הולכים לישון. הם רוצים להפוך על פיו את לוח הזמנים של עבודה ומנוחה. האל אומר שכאשר השמש שוקעת והירח עולה, על האדם להפסיק את עמלו לאותו יום, להירגע בהדרגה ולהתחיל לנוח; עליו לעבוד או לנוח על פי החוקים השולטים בתנועת השמש, הירח והכוכבים, ואל לו לפעול בניגוד לחוק זה. האנשים הללו ש"סובלים" מתעקשים לעשות בדיוק את ההיפך. כשהם אמורים לנוח, הם לא ישנים; הם נשארים ערים עד מאוחר בכוונה, ואפילו נעשים נרגשים במיוחד. כשאחרים ישנים שינה עמוקה, זה הזמן שבו הם עסוקים ביותר והם סובלים ומעייפים את עצמם. ואז, כשמגיע הזמן לעבוד במהלך היום, האם עדיין יש להם כוח? האם האנרגיה שלהם עדיין יכולה להספיק ליום עבודה שלם? (לא). אין להם ברירה אלא לישון שעה או שעתיים לפני שהם קמים כדי להמשיך לעבוד. בבוקר, כשאחרים אוכלים, הם ישנים. במהלך היום, כשאחרים עובדים כרגיל, הם מנומנמים ומטושטשים. אבל בלילה, כשאחרים נחים, הם מתמלאים מרץ ומתחילים לעבוד ולהיות עסוקים. האם אין זה הופך על פיו את סדר הזמנים של עבודה ומנוחה? זה מצב חריג, הלא כן? (כן). ובכל זאת הם מרגישים די מרוצים מעצמם, וחושבים שאף אחד לא יכול לעמוד בסבל רב כל כך כמותם, ושכל האנשים האחרים הם רק אנשים רגילים. בחצות הלילה, כשאחרים עומדים ללכת לישון, הם אפילו אומרים: "אתה כבר הולך לישון?" האדם האחר אומר: "חצות עכשיו; כבר מאוחר מאוד. חוץ מזה, כבר אין לי כוח; יעילות העבודה שלי תיפגע ולא אשיג תוצאות טובות. כשמגיע הזמן לנוח, אנחנו חייבים לנוח." הם אומרים: "ללכת לישון בחצות זה מוקדם מדי! אני מתחיל לעבוד בחצות ולא הולך לישון עד ארבע או חמש בבוקר." יש משהו לא בסדר בראשם, הלא כן? לא זו בלבד שהם מענים את עצמם, אלא שהם גם מגבילים אחרים. כשאחרים ישנים בחצות, הם אפילו שופטים אותם ואומרים: "אתה מתענג על נוחות הבשר ואין לך את הנחישות לסבול. מכיוון שהאל הטיל עליך שליחות כה חשובה, עליך לעבוד עד השעות הקטנות של הלילה ולסבול; עליך להישאר ער לפחות עד שתיים לפנות בוקר לפני שתלך לישון. רק זה נקרא להיות נאמן לחובתך." אם אדם נשאר ער עד שתיים לפנות בוקר לפני שהוא הולך לישון, האם עדיין יהיה לו כוח לבצע את חובותיו במהלך היום? (לא). על פי חוקי הטבע השולטים בגוף האדם, אם אדם הולך לישון בשתיים לפנות בוקר, הוא לא יוכל לקום לפני שבע או שמונה בבוקר. לאחר שיקום, הוא יהיה מותש פיזית, מטושטש מבחינה מנטלית, רגליו יהיו נפוחות והוא ירגיש חוסר נוחות בכל גופו. אפילו אם ינוח אחר הצהריים, גופו עדיין לא יתאושש מכיוון שהוא פעל בניגוד לחוקים שהאל קבע עבור האדם, נכון? (כן). לא זו בלבד שהם סובלים כך בעצמם, אלא שהם גם דורשים מאחרים לסבול בדיוק כמותם. אם אחרים לא עושים דברים בדרך שלהם, הם ממציאים בסיס תיאורטי כדי לגנות אותם. אנשים מבולבלים בעלי שיעור קומה נמוך שאין להם הבחנה, מוגבלים כך; הם הולכים בעקבותיהם, מכריחים את עצמם להישאר ערים יותר ויותר זמן, ומגיעים בהדרגה למצב שבו הם הולכים לישון רק אחרי השעה שתיים לפנות בוקר. הם אפילו חושבים: "באמת לא קל להיות בעל נחישות לסבול. עלינו ללמוד להחזיק מעמד, ללמוד להסתמך על כוח התמדה בלבד, ללמוד למרוד בבשר, וללמוד לפעול בניגוד לחוקי הטבע. אם אנחנו באמת מנומנמים בצורה בלתי נסבלת, עלינו ממש לענות את עצמנו כדי למנוע מגופנו להירדם. רק כך נהיה נאמנים לשליחות האל ובעלי נחישות לסבול, ורק אנשים שעושים זאת יוכלו להיוושע!" ראה, הדחף הזה שלהם כמעט זהה לזה של הנזירים והנזירות במקדשים, הלא כן? (כן). בדיוק כמו נזירים סגפנים הם יודעים רק לשאת סבל; הבנת האמת, יישום האמת בפועל והשגת ישועה נעדרים לחלוטין מליבם. אם כך, האם אנשים כאלה יכולים להיוושע? האם הם לא אבודים? (אכן). כיצד זה קורה? זו התוצאה של שטיפת מוח באמצעות מחשבות והשקפות שגויות, של השפעתן של מחשבות והשקפות שגויות וההרס שהן גורמות. כל זה נובע מכך שאנשים לא מבינים את האמת; זה נובע מכך שנגרם להם נזק כבד ממחשבות והשקפות שגויות ומכך שאינם מסוגלים ליישם בפועל על פי עקרונות-האמת. אם כך, האם בסופו של דבר אנשים אחרים הם אלה שמטעים ומשחיתים אותך, או שמא זהו השטן שמטעה ומשחית אותך? בקיצור, המחשבות וההשקפות השגויות שאדם מקבל מקורן מהשטן, לא מהאל; אלה הם דברים שליליים, לא האמת. כלפי חוץ, נראה שקיבלת מחשבות והשקפות מסוימות מאנשים אחרים. אולם למעשה, המחשבות וההשקפות הללו לא באות מהאל, אלא מהשטן. כלפי חוץ, נראה שאנשים אחרים מדברים אליך, אך למעשה, זהו השטן שמחדיר בך את נקודות המבט הללו. האם נקודות המבט שהשטן מחדיר באדם לא מופצות גם באמצעות האדם? אם אינך מבין את האמת ואינך יכול לדבוק בעקרונות-האמת, בסופו של דבר נקודות המבט האלה יוליכו אותך שולל. לאחר שתלך שולל, תהיה בדיוק כמו נזירים סגפנים, תדע רק לסבול ולציית לתקנות מדי יום, ובכל זאת תחשוב שאתה מיישם את האמת בפועל. בסופו של דבר, תיענש ותמות מבלי שתשיג דבר. האם נראה לך שכדאי לשאת סבל כזה? (לא). לאן סבל כזה מוביל אנשים בסופו של דבר? (לגהינום). הם מסיימים בגהינום, שם הם מתייצבים בפני השטן. האם האל רצה בהם? (לא). אנשים כאלה סבלו כל כך הרבה והאמינו שהם כה נאמנים לאל, אז איך קרה שבסופו של דבר הם מצאו את עצמם מתייצבים בפני השטן? מדוע האל לא רצה בהם? האם זה מצער? (לא, זה לא מצער). כאשר אנשים מאמינים באל, אם הם מתמקדים רק בציות לתקנות ובסבל, חותרים רק לזכות בברכות אך אינם חותרים אל האמת, אינם יכולים להתמסר לאל, עדיין חיים על פי צביונות שטניים, ועדיין הם משל השטן, אזי לא משנה כמה אנשים כאלה סובלים, יהיה זה בלתי אפשרי עבורם להיוושע. כל זה נקבע על פי הנתיב שבו האנשים עצמם בוחרים כדי ללכת בו.

יש אנשים שכאשר הם רואים אדם בעל נחישות רבה לשאת סבל – לא משנה אם הסבל שאותו אדם נושא הוא בעל משמעות – הם משתוקקים במיוחד להיות אנשים שמסוגלים לשאת סבל. בפרט, הם משתוקקים להיות מסוג האנשים שמסוגלים להטיל משמעת על גופם, למרוד בבשרם ובתשוקות המוגזמות של הבשר; הם מעריצים במיוחד את אלה שמסוגלים לסבול. סוג האדם שהם משתוקקים להיות נראה כמי שמנותק מחיי העולם וחי בחלל ריק, ללא שאיפות או רצונות אנושיים, וגם ללא תחביבים, תחומי עניין אישיים, ואפילו ללא העדפות אישיות – אדם שאין לו כלל מהדברים הללו ואין לו כלל תשוקות ורצונות. הם מעריצים בליבם במיוחד אנשים מסוג זה, ואומרים: "כיצד ייתכן שאין להם מניעים אנוכיים? כיצד ייתכן שאין להם העדפות או תשוקות אישיות כלשהן, והם מסוגלים לסבול כל כך? מדוע אינני יכול לסבול? אני מושחת יותר מדי ובאופן עמוק! אני יכול רק לומר ששחיתותי עמוקה יותר משלהם." כאשר יש להם מחשבות והשקפות כאלה, הם פותחים במתקפה נגד עצמם: כשהם רעבים ורוצים לאכול, הם מרסנים את עצמם ואינם אוכלים; כשהם צמאים ורוצים לשתות מים, הם שולטים בעצמם ואינם שותים; כשמגיע הזמן לישון, הם לא ישנים בכוונה; כל דבר שהם רוצים לעשות, הם לא עושים אותו בכוונה, וכל דבר שהם לא רוצים לעשות, הם עושים בכוונה – הם פשוט עושים בדיוק את ההיפך. הם כלל לא שמים לב למה שנחוץ, למה שצריך לעשות, לתחומי אחריות ומחויבויות שצריך למלא, ולכללים ולעקרונות חיים שעליהם לשמור מבחינת אנושיות רגילה, ובמקום זאת הם פועלים במכוון בניגוד לדברים הללו. יש שאף מרחיקים לכת עד כדי הפרה מכוונת של הכללים והם מחפשים סבל בכוונה. לדוגמה, כשמגיע הזמן ללכת לישון בלילה, הם מכריחים את עצמם להתגבר על עייפותם ולא לישון. אם הם אוהבים אוכל מתוק, הם אוכלים רק מאכלים חריפים או מרים. כשהם עובדים, הם בוחרים במיוחד את המשימות שהם לא אוהבים. הם פשוט מאמנים את עצמם להתגבר על קשיים ולהיות מסוגלים לסבול, כשהם דוחים את כל מה שהם צריכים ואוהבים ומורדים בדברים האלה, ומקבלים את כל מה שהם לא אוהבים ולא צריכים. הם מרגישים שהתנהלות כזו היא יישום האמת בפועל, ושהאל בהחלט יאהב ויקבל זאת; הם חושבים שככל שהסבל שהם נושאים גדול יותר, וככל שהם חשים יותר חוסר נוחות וכאב, כך האל ישמח יותר ויקבל זאת. אימרו לי, אילו מין מחשבות והשקפות הן אלה? האם אין זו קיצוניות? (אכן). יש אפילו אנשים שכדי לסבול ולהטיל משמעת על גופם, יושבים כל הזמן מול המחשב, בין אם יש להם מה לעשות ובין אם לאו, ואף קובעים לעצמם כלל שעליהם לעבוד שתים עשרה שעות בכל יום, בלי קשר לשאלה אם עבודתם תשיג תוצאות או אם הם יעילים. הם לא נחים אפילו כשמוחם נעשה מטושטש, ואינם הולכים לרופא אפילו כשהם חולים. הם מאמינים שזוהי מרידה בבשר, וחושבים: "אינני יכול לאפשר לבשר הזקן הזה לעשות כרצונו; אסור שהבשר ירגיש בנוח. אם הוא ירגיש בנוח, הוא יעשה דברים רעים, ולכן עליי לגרום לו לסבול. כאשר הוא יסבול, הוא ידע עד כמה קשה לאל לעבוד, וכשהוא יסבול, הוא יוכל להיות שקט בפני האל." איזה מין הגיון זה? אם לשפוט על פי הדחף שלהם, נראה שיש להם מעט נחישות ושהם מוכנים ליישם את האמת בפועל, אך השיטה והגישה שלהם מעט מעוותות וקיצוניות, הלא כן? (כן). הם מאמינים שסבל מייצג את יישום האמת בפועל, שסבל מייצג את ביצוע חובתם בנאמנות, ושסבל מייצג את ביצוע חובתם ביעילות. הם חושבים שסבל הוא עקרון-האמת הנעלה ביותר והצורה המדויקת ביותר ליישום בפועל, ושזוהי חתירה אל האמת. הבנת דברים באופן זה היא בעייתית ביותר! הם מאמינים שהיכולת לסבול והיקף הסבל הם הסטנדרט שבו האל משתמש כדי לשפוט איזה קץ יהיה להם בסופו של דבר; הם מאמינים שזוהי האמת. האם נקודת המבט הזו שלהם נכונה? (לא). אם כך, מדוע הם עדיין מתמידים בה? (מכיוון שהם מושפעים מהמחשבות וההשקפות השגויות של השטן). זהו היבט אחד של העניין; הדבר קשור גם להבנתם של אנשים ולתפיסותיהם. הם פשוט ניזונים מאשליות, חיים בתוך התפיסות והדמיונות שלהם, וחושבים שניתן להמיר סבל בקץ ובייעוד טובים. אף פעם הם לא מחפשים את האמת בעניין זה – אף פעם הם לא מחפשים להבין כיצד האל מתייחס לסבל, אילו סטנדרטים האל דורש מהאדם, או איזו משמעות יש לכך שהאל גורם לאדם לסבול. כמו כן, אף פעם הם לא מהרהרים וחושבים לעצמם: "האם סוג הסבל שאני עובר עולה בקנה אחד עם עקרונות-האמת? האם סבל כזה הוא דרישת האל מהאדם? האם הוא יכול להשיג את התוצאה שהאל מתכוון להשיג באמצעות עבודתו על האדם? האם על ידי הסבל הזה אדם יכול להשיג הבנה של האמת ושל כוונות האל? אם לא, הרי שהדבר מוכיח שהנתיב הזה שגוי, ועליי לשנות את דרכי." אנשים מסוג זה סובלים מכיוון שמחשבותיהם והשקפותיהם בעייתיות. יש להם תפיסות ודמיונות אנושיים רבים לגבי סבל. הדבר קשור גם לשאיפות ולחתירות של אנשים. יש אנשים שרוצים להמיר את סבלם בייעוד טוב; יש שרוצים להשתמש בסבל כדי להתרברב ולגרום לאחרים להעריך אותם מאוד; ויש שרוצים להשתמש בסבל כדי להוכיח שהם הטילו משמעת על גופם ושהם ניחנים במציאות-האמת, במטרה להחליף את יישום האמת בפועל במעשה הסבל. אצל אנשים מסוימים הדבר נובע מכך שכוונותיהם ושאיפותיהם בעייתיות, ואצל אחרים מכיוון שהבנתם בעייתית. בלי קשר למקור הבעיה, אם לא השגת הבנה של האמת, אזי לסבל שאתה נושא אין כל ערך. מבחינה נוספת, אם הסבל שאתה נושא הוא סבל שהבאת על עצמך, אזי פשוט אין לו שום משמעות. זה לא סבל שהאל הכין עבורך, וזה גם לא סבל שאתה, כאדם רגיל, חייב לשאת למען חתירה אל האמת. לכן, לסבל שאתה נושא אין שום משמעות. סבל למען ייעודך או למען מעמד אינו ראוי. הוא חסר תועלת ונטול משמעות לחלוטין; האל לא מאשר זאת ולא זוכר זאת. אם כך, למען מה עליך לסבול כדי שלסבל שלך תהיה משמעות? סבל למען יישום האמת בפועל, סבל למען שינוי צביונך וסבל למען השגת ישועה – זהו סבל בעל משמעות – זהו הסבל שעליך לשאת. אם אתה סובל כדי להגן על מעמדך ולספק תפיסות ודמיונות אנושיים, אזי לסבל שאתה נושא אין שום משמעות; הוא מיותר. מה פירוש "מיותר"? פירושו שהוא בלתי נחוץ לחלוטין. תעית בדרכך והנתיב שבו אתה הולך שגוי. לא משנה כמה אתה סובל או איזה מחיר אתה משלם, האל פשוט לא זוכר זאת, והאל לא מאשר זאת. מכיוון שלסבלך אין שום קשר ליישום האמת בפועל, אין לו שום קשר להשגת ישועה, ואין לו שום קשר להתמסרות לאל, האל פשוט לא מייחס לו כל חשיבות. הבנתם? (כן). זהו סוג הסבל חסר הערך וחסר המשמעות ביותר.

יש סוג נוסף של סבל, הנובע מכך שלאדם יש צביונות מושחתים. חייו של אדם, חתירתו והנתיב שבו הוא הולך נשלטים כולם על ידי צביונותיו המושחתים. מכיוון שיש לאדם צביונות מושחתים, בהכרח יש בו מרדנות והתנגדות; מכיוון שיש לאדם צביונות מושחתים, הוא עדיין חי תחת השפעתו של השטן. אם אדם רוצה להשליך מעליו את צביונותיו המושחתים ולהיוושע, עליו לקבל את השיפוט והייסור של האל, ועליו לחוות גיזום רב והטלת משמעת, כמו גם את הניסיונות השונים והזיכוך שהאל מכין. יש אנשים שאף צריכים לחוות תלאות גדולות. כל אלה נועדו לאפשר לאדם להשיג את האמת, להשליך מעליו את צביונותיו השטניים, ובסופו של דבר להיוושע; זהו התהליך ההכרחי שכל אדם צריך לעבור כדי להיוושע. כדי להשליך מעליו את צביונותיו המושחתים ולהיוושע, כל אדם מושחת חייב לשאת סבל רב. מבחינה אחת, כאשר הוא חושף צביונות מושחתים בעת ביצוע חובותיו, עליו לקבל שיפוט וייסור, גיזום, ניסיונות וזיכוך; זהו סבל שאדם חייב לשאת. מבחינה אחרת, כדי לבצע את חובותיהם היטב, אנשים חייבים להתגבר על פגמים אישיים מסוימים ועל המגבלות במצבם האישי, ועליהם לרכוש ידע מקצועי כלשהו. גם הדבר הזה דורש מאנשים לסבול ולשלם מחיר. במיוחד כאשר אנשים מבצעים חובות בסביבות מסוכנות עם תנאי מחיה ירודים, עליהם גם לשאת מידה מסוימת של סבל. בנוסף, כאשר אנשים חיים בתוך צביונות שטניים בעת ביצוע חובותיהם, הם פועלים על פי רצונם שלהם, ואף עושים דברים שגורמים לשיבושים ולהפרעות, ולכן עליהם להרהר על עצמם מדי יום ולקבל את השיפוט והייסור של דברי האל. עליהם גם לשאת את הסבל הכרוך בקבלת תוכחה, משמעת וזיכוך, או את הסבל הכרוך בהיחשפות, בהדחה ובסילוק. אנשים חייבים לשאת את כל הסבל הזה. אם לא תישא את הסבל הזה, בסופו של דבר יהיה לך קשה מאוד להשליך מעליך את צביונותיך המושחתים ולהיוושע. בין אם מדובר בחשיפה ובשיפוט על ידי דברי האל, בגיזום על ידי האחים והאחיות, או בהתמודדות עם הסביבות שהאל מכין כדי להעמיד אנשים בניסיון ולזכך אותם, כל אלה הם סוגים של סבל שאנשים חייבים לשאת. אלה תהליכים שכל אדם מושחת חייב לחוות כדי להיוושע, וכולם בעלי משמעות וערך. המטרה בנשיאת סוגי הסבל האלה היא שתוכל בסופו של דבר להיוושע ושהאל יזכה בך. אין זה פשוט סוג של הון אישי, מכיוון שאינך נושא את הסבל הזה למען אנשים אחרים. אתה מבצע את חובתך למען עצמך, אתה מיישם את האמת בפועל למען עצמך, ואתה משקיע מעצמך למען האל ונושא כל מיני סוגים של סבל למען עצמך. בנוסף, כשאתה מיישם את האמת בפועלכדי לפתור את צביונותיך המושחתים, מורד בשאיפותיך וברצונותיך, מוותר על העדפותיך ודרישותיך השונות, וכן הלאה – כל אלה נועדו לכך שתוכל בסופו של דבר להיוושע, להשיג התמסרות לאל, ולהפוך לאדם שסוגד לאל. אתה נושא את הסבל הזה כדי שבסופו של דבר תוכל לשרוד ולהיות חלק מהמין האנושי החדש; אף על פי שיש בכך ערך, אין זו תרומה לאל. מדוע אני אומר שזו לא תרומה? מכיוון שהסבל שאתה נושא אינו סוג של הון אישי; אתה נושא אותו לחלוטין למען עצמך. הדבר דומה לאכילה ושתייה: אתה אוכל ושותה רק כדי שתוכל לשרוד. כל פעילות שאתה עוסק בה במהלך חיי היום-יום שלך נועדה לשמור על חייך הפיזיים ועל הישרדותך. היא לא נעשית למען אנשים אחרים, אלא רק למען עצמך. לכן, גם אם אתה נושא סבל רב, וגם אם אתה חווה תהליכים קשים, אין זה אומר שרכשת סוג של הון אישי. זה לא ראוי לציון – זה הסבל שעליך לשאת. אינך יכול לומר: "אני אוכל למען האל ואני חי את חיי למען האל!" אינך עושה את הדברים הללו למען האל; אתה עושה אותם למען עצמך. אין בכך שום דבר שראוי להתרברב בו. ובכל זאת יש אנשים שתמיד אומרים שלמען האמונה באל וביצוע חובתם הם נטשו את עבודותיהם וויתרו על לימודיהם, או שהם מדברים על מידת הגיזום שעברו, על כמות הדמעות שהזילו בסתר, ועד כמה הם סבלו בסתר. הם תמיד מזכירים את הדברים הללו וחושבים שהסבל הרב שנשאו למען ביצוע חובתם והשגת ישועה הוא סוג של הון אישי. זוהי טעות מוחלטת. בני אדם מושחתים צריכים לסבול כדי להיוושע; מן הראוי שתסבול. מדוע ראוי שתסבול? מכיוון שהשטן השחית אותך באופן כה עמוק, ומכיוון שיש לך צביונות מושחתים וטבע שטני. אם ברצונך להיוושע ולהיות מסוגל לקבל את האמת ולהבין עד כמה עמוקה השחיתות שלך, עליך לשאת כאב רב; בפרט, כדי להשליך את צביונותיך המושחתים אתה נדרש לשאת כאב רב עוד יותר. הדבר דומה לאישה שיולדת: עליה לעבור צירי לידה ולשאת את הסבל הכרוך בלידה. אינך יכול להימנע מכך גם אם היית רוצה. הסבל שאתה נושא כדי להיוושע – אתה נושא אותו למען עצמך; אינך יכול לומר שאתה סובל כאב למען האל. אתה עובר שיפוט וייסור, גיזום, וניסיונות וזיכוך, הכול למען הישועה שלך-עצמך. זהו הסבל שעליך לשאת, וזהו תהליך הכרחי. לכן, אל תתרברב בכך שסבלת רבות כדי לבצע את חובתך, עד כמה סבלת כדי להיוושע, כמה עבודה עשית עבור בית האל, כמה התרוצצת למען האל, או כמה אנשים השגת על ידי הטפת הבשורה. שום דבר מזה לא מסתכם בהון אישי, ובשום אופן אל לך לזקוף דברים אלה לזכותך. אינך יודע אפילו אם השגת את האמת, וגם אינך יודע אם צביונך השתנה, ובכל זאת אתה תמיד מנסה לזקוף דברים כאלה לזכותך. זהו ביטוי של חוסר היגיון. אם אכן תוכל לזקוף את הדברים האלה לזכותך, האל יוכל לתגמל אותך פי מאה כבר עכשיו, להעניק לך חיים של שפע מבחינה חומרית ונוחות גשמית, ולאפשר לך ליהנות מהתהילה ומהעושר של העולם האנושי. אולם אם אתה מאמין באל רק כדי לקבל את הדברים הללו בתמורה ואינך חותר אל האמת, אזי לא תוכל להשליך מעליך את צביונותיך המושחתים ולא תוכל להיוושע. תוכל ליהנות מהחיים האלה, אך האל לא יאפשר לך להיכנס לעולם הבא. לעומת זאת, אם מטרת אמונתך באל אינה כדי ליהנות מהחיים האלה, אלא כדי להיוושע ולהפוך לאדם השייך למין האנושי החדש, ולהשליך מעליך את צביונותיך המושחתים ולהפוך ליציר בריאה שסוגד לאל, אזי הסבל שאתה נושא הוא הסבל שעליך לשאת, ואין בכך דבר שראוי להזכיר מעבר לכך. העלאת הנושא בפני כל אדם תהיה ביטוי של חוסר היגיון. המטרה, הערך והמשמעות של סבלך הם שאתה עצמך תיוושע; אין בכך שום דבר שראוי להתרברב בו. האם אין זה כך? (אכן). יש אנשים שתמיד מדברים על ההתרוצצות הרבה שלהם ועל הסבל שסבלו מאז שהחלו להאמין באל, וכמה גיזום, שיפוט וייסור הם חוו. הם תמיד מציגים לראווה את "הכרוניקה המהוללת" של סבלם. אומר לך זאת: זה מביש, דוחה ומעורר בחילה! כל אלה הם דברים שעליך לעשות ושעליך לשאת. אל לך לנסות להצדיק את עצמך. לא צברת זכויות בעיני איש. גם אם אתה מבצע את עבודת הכנסייה, גם אם אתה מנהיג כנסייה ומספק תמיכה ועזרה לאנשים, זהו רק חלק מאחריותך ומה שעליך לעשות. מדוע זה כך? ראשית, אתה מבצע את חובתו של אדם. שנית, גם אם אתה תומך באנשים, עוזר להם ומספק להם, זהו רק מילוי התחייבויותיך כאדם לאחר שהבנת את האמת, מה שמאפשר לאחרים להפיק מכך תועלת. אולם האמת אינה שלך; היא באה מהאל. אתה רק העברת אותה ושיתפת עליה. האמת אינה רכושך הפרטי; היא חיי האל והיא אספקת האל. לכן, כאשר אתה מבצע את עבודת הכנסייה כדי לתמוך באנשים ולעזור להם, זו אינה זכות כלשהי; אתה ממלא מחויבות ואחריות. אם אתה עושה זאת היטב, אתה רק ממלא את מחויבותיך וניחן במעט מצפון והיגיון. אין בכך שום דבר שראוי להתרברב בו. ואם אינך עושה זאת היטב, עליך לבדוק את עצמך ולהרהר על עצמך. לא משנה כמה אנשים ייתכן שהובלת בעבר בעת ביצוע עבודת הכנסייה, או בכמה אנשים ייתכן שתמכת ולכמה מהם עזרת בעבר, בעיני האל, אלה הם רק מעשים טובים שהוא זוכר. עם זאת, בכל הנוגע לאנשים, לא צברת מהם שום זכויות. גם אם בביצוע עבודה זו שילמת מחיר כבד, סבלת רבות והפסדת שעות שינה רבות מאחורי הקלעים, וחלק מכם אף חלו וסבלו את ייסורי המחלה, אין זה אומר שצברת זכויות כלשהן. כל הסבל הזה הוא סבל שבני אדם מושחתים צריכים לשאת כדי להשיג את האמת בטרם יוכלו להיוושע; אין בכך שמץ של דבר שראוי להתפאר בו. לכן, אל לך לדרוש תהילה בשל כך, ואל לך לדרוש זכויות על כך. שיתפתי אתכם על האמת וסיפקתי לכם במשך שנים רבות כל כך, ובכל זאת אינני מרגיש שצברתי זכויות כלשהן בעיניכם. ואילו אתה, הבנת את האמת רק באמצעות סבל ותשלום מחיר, ואז שיתפת עליה עם אחרים – האם זה אומר שצברת זכות כלשהי? גם אם פעולותיך היו לעזר מסוים לאחרים, הרי שזוהי רק התוצאה שהושגה על ידי דברי האל ועל ידי האמת. אילולא האל ביטא את הדברים או את האמיתות הללו, במה היית יכול לעזור לאנשים? כל מה שהיית מעביר לאנשים היה שחיתות, ותפיסות ודמיונות אנושיים; בשום אופן לא הייתה זו האמת. האמת יכולה לבוא רק מהאל. האל הוא מקור האמת, והוא המקור המספק חיים למין האנושי. אתה מקבל טיפת מים מהאל, מן המקור, ואז חולק אותה עם אנשים אחרים. גם אם היא מרווה את צמאונם, אתה רק מילאת את אחריותך ואת מחויבותך. עבור אותם אנשים, אין בכך בשום אופן סוג של חסד, טובה, הענקה או אספקה; לכל היותר זו עזרה בלבד. אתה רק מילאת את האחריות שיציר בריאה צריך למלא. באמצעות חוויותיך אתה חולק את דברי האל ואת כוונותיו ומעביר אותם לאחרים, ובכך מאפשר להם לקבל מהם הזנה ואספקה. לפיכך, בעיניי, כל סבל שבני אדם מושחתים נושאים במהלך התקופה שבה הם מקבלים את האמת ונושעים הוא סבל שעליהם לשאת. מכיוון שיש לאדם צביונות מושחתים, והשטן הרס והשחית אותו, והוא נרמס קשות תחת רגלי השטן, והוחדרו בו והשפיעו עליו המחשבות וההשקפות השונות של השטן, וכן דברי הכפירה והרעיונות הכוזבים שלו, קשה לבני אדם לקבל את האמת. התהליך שבו אדם מקבל את האמת ונושע דומה לחולה אנוש המקבל טיפול: עליו לשאת סבל שבלעדיו לא יוכל להחלים. כדי להיוושע, בני אדם מושחתים חייבים לקבל את האמת, לקבל שיפוט וייסור, ולקבל ניסיונות וזיכוך. רק על ידי נשיאת סבל רב הם יוכלו בסופו של דבר לעבור שינוי יסודי ולהיות חלק מהמין האנושי החדש. אדם שלא יעבור סביבות שונות של סבל, בלתי אפשרי עבורו לקבל את האמת בטבעיות רבה כל כך וכמובן מאליו. צביונותיו המושחתים של האדם מושרשים בו עמוקות וכבר הפכו לחייו. לפיכך, על האדם לקבל את הזיכוך הכרוך בסוגים שונים של סבל ועליו לשאת כאב רב כדי למרוד בצביונותיו המושחתים, למרוד בשאיפות וברצונות אנושיים שונים, לוותר על מחשבות והשקפות אנושיות מופרכות שונות, ולקבל את האמת. בתמורה לסבל זה האדם מקבל ישועה ואת השלכת צביונותיו המושחתים; הוא מקבל התמסרות לאמת וסגידה אמיתית לאל; הוא מקבל את הכרת האל בו כיציר בריאה. לכן, לסבל הזה יש ערך רב ביותר. לא משנה איזה סוג של סבל אתה נושא כדי להשליך מעליך את צביונותיך המושחתים, זכור דבר אחד: זהו הסבל שעליך לשאת, ואל לך לספר עליו בכל מקום. אם זהו סבל שאתה נושא מרצון ושעליך לשאת, עליך לגשת אליו נכונה ולקבל אותו מהאל. עליך להפוך אותו להערכה אמיתית ולחוויות נפלאות משלך, ולחלוק אותו עם אחרים באמצעות כתיבה או בדיבור עליו, במקום לדבר על חוויות הסבל שלך כדי להתפאר ולגרוף הון אישי לעצמך. לא משנה כמה אתה סובל, זה לא ההון האישי שלך, ואין זה אומר שצברת ותק. האל לא מודד אם אדם כשיר בסופו של דבר להיוושע על פי מידת הסבל שנשא. האם נכון להתייחס כך לסבל? (כן). אימרו לי, המחשבות וההשקפות האלה בנוגע לסבל, שעליהן דיברתי ושעל האדם להחזיק בהן, האם הן עולות בקנה אחד עם האמת? (כן). כך יש להתייחס לסבל, הלא כן? (כן). אם תוכל לראות כך דברים, במעשיך יהיו רציונליות ואנושיות, וצביונך הגאוותני יפחת במידה ניכרת. תחילה קבל את המחשבות וההשקפות הנכונות, ואז השתמש במחשבות ובהשקפות האלה כנקודה להשוואה מול השחיתות שלך וכדי לפתור אותה. כשאתה עושה דברים, יישם בפועל על פי העקרונות ליישום בפועל הנגזרים מהמחשבות וההשקפות האלה, וצביונותיך המושחתים ייפתרו מבלי שתבחין בכך. לעיתים קרובות אדם משליך את צביונותיו המושחתים כאשר הוא מקבל מחשבה והשקפה נכונות, ותחילה עובר שינוי בנקודות המבט שלו, ולאחר מכן עובר שינוי הדרגתי באופן שבו הוא פועל ובגילויי הצביון שלו.

בנוגע לעניין הסבל, תחילה עליך להחזיק במחשבות ובהשקפות הנכונות, ולהיות בטוח מהי מהות הסבל, מדוע אתה סובל, ואם המטרה והכיוון של סבלך נכונים. אם יש לך את המחשבות וההשקפות הנכונות על סבל, ואתה נושא אותו כדי שתוכל להשליך את צביונותיך המושחתים ולדבוק בעקרונות-האמת, ובנשיאת סבל זה אתה הולך בדרך האל, אזי סבל זה הוא מחויבות שעליך למלא כיציר בריאה. כך אתה צריך ליישם בפועל וזוהי גם חובתך; זה מה שעליך לעשות כיציר בריאה אמיתי. זוהי אחריות שאינך יכול להתחמק ממנה; כלומר, זהו סבל שעליך לשאת. הדבר דומה לכך שכאשר הורים מביאים ילדים לעולם, עליהם לגדל אותם; אחריות ההורים היא לגדל אותם עד לבגרות. לא משנה כמה סבל הם נושאים במהלך גידול ילדיהם, זוהי האחריות שעל הורים למלא, ואין בכך שום דבר שראוי להתפאר בו. כך אנשים גידלו את צאצאיהם דור אחר דור. כדי לגדל ילדים, על האדם לשאת את הכאב הזה, שהוא כשלעצמו אחריות. גם כדי להשיג ישועה, ליישם בפועל את האמת, ולדבוק בעקרונות-האמת ולעמוד איתן בעדות, אנשים צריכים לשאת סבל רב. עם זאת, דבר אחד בטוח: הסבל הזה לחלוטין אינו הקרבה חסרת תכלית, וזה אינו סבל חסר משמעות; אלא יש בו משמעות וערך. אם מטרת סבלך היא לשאת עדות לאל, להגן על קיום האמת, להגן על קיום הדברים החיוביים, ולהגן על קיום המטרות הצודקות, ולדבוק בעקרונות-האמת וכך לעמוד איתן בעדותך, אזי הסבל שאתה נושא הוא בעל ערך ומשמעות. אם מטרת סבלך נכונה וחיובית, אזי זהו סבל שעליך לשאת. מה פירוש הדבר שזה סבל שעליך לשאת? פירוש הדבר שזוהי אחריות שעליך לשאת ומחויבות שעליך למלא כאדם וכיציר בריאה תחת ריבונותו של האל; במילה אחת, אתה "מחויב" לכך. מה פירוש הדבר להיות מחויב לכך? פירושו לעשות דבר-מה מבלי לדרוש כלום, מבלי לנסות לעשות עסקה, ומבלי לזקוף זאת לזכותך; זה פשוט מה שעליך לעשות. הדבר דומה לכך שהאל הטיל על נח את השליחות לבנות את התיבה. נח שילם מחיר של מאה ועשרים שנה כדי לבנות אותה, אך ממי הוא ניסה לדרוש הכרה? הוא לא ניסה לדרוש הכרה מאיש. כמה סבל הוא נשא בעת בניית התיבה במהלך אותן מאה ועשרים שנה? לא משנה כמה הוא סבל, בעיני האל, כל סבל שהוא נשא כשקיבל על עצמו את השליחות הזו היה סבל שהיה עליו לשאת. זאת מכיוון שהוא היה אדם, והיה עליו לקבל את הכאב הזה בעודו נושא באחריות זו, והכאב הזה והאחריות שלו הופיעו בעת ובעונה אחת והתנהלו במקביל. כאדם, ברגע שקיבלת את שליחות האל עליך לקבל כל סוג של כאב הכלול בה; אתה מחויב בדבר. מה נח קיבל בסופו של דבר בתמורה לסבלו? הוא הצליח לשרוד בתיבה ולהיות לאב הקדמון של הדור הבא של המין האנושי; הוא המיר את סבלו בהישרדות. לכן, לא משנה כמה הוא סבל בעת בניית התיבה, הוא מעולם לא הרגיש שזו הייתה תרומה למין האנושי או לאל. הייתה לו רציונליות; הוא מעולם לא אמר דברים כאלה. הוא הרגיש שזו הייתה ישועת האל וחסדו. גם למין האנושי כיום צריכה להיות הגישה הזו. לא משנה איזו חובה אתה מבצע או כמה אתה סובל ומה אתה חווה בביצוע חובתך, אם אתה מבצע את חובתך ברצון ומקבל ברצון את ישועת האל, ומטרתך היא למלא את השליחות ואת החובה שניתנו לך על ידי הבורא, ולהשיג ישועה, אזי איזה סבל אינך צריך לשאת? כל סבל שאתה נושא הוא אחריות ומחויבות שעליך למלא. במילים פשוטות, אחריותך ומחויבותך לשאת את הסבל הזה; אין בכך דבר שראוי להתפאר בו. אנשים תמיד חושבים: "סבלתי ושילמתי מחיר. עליי לשבח את עצמי; אני חייב ליידע על כך את האל, ואני חייב ליידע אנשים כדי שיתרשמו ממני לטובה בליבם, וכדי שיהיו לי מעמד גבוה ויוקרה בקרב אנשים". זה מיותר ואין בכך צורך. באמצעות הסבל כבר השגת את מה שהיה עליך להשיג. האמת והחיים שהאל מעניק לך הם הדברים היקרים מכול. שום יוקרה, מעמד או הערכה רבה מאחרים לא יכולים להשתוות לאמת שהשגת. מכיוון שכבר השגת את הדבר היקר מכול, האם עדיין יש צורך להתפאר בסבלך ובמחיר ששילמת כדי לגרום לאחרים להעריך אותך מאוד? אין בכך כל צורך. מכיוון שאתה סובל ומשלם מחיר כדי להשיג את האמת ולהשיג ישועה, אל לך להתפאר בנשיאת סבל זה. אלה שניחנו במצפון וברציונליות יתייחסו לעניין זה כראוי. יתרה מזאת, אם תבין אמיתות רבות יותר באמצעות הסבל ותבין את כוונות האל בצורה מדויקת יותר, אתה תודה לאל על כך שהכין עבורך את הסביבות האלה ותהיה אסיר תודה על הסבל שנשאת. אתה תאמר: "למרבה המזל, היו סביבות הסבל האלה. למרבה המזל, היו המחלות, האכזבות, המכשולים, ההדחות, הגיזום, והשיפוט והייסור שהאל הכין. למרבה המזל, הדברים האלה ליוו אותי". אילולא היו מלוות אותך סביבות הסבל האלה, לא היית יכול בשום אופן להשיג את מה שהשגת כיום. עליך להודות לאל, ולא להתייחס לסבל כאל הון שבו תוכל להשתמש כדי לדרוש הכרה ולספר עליו לאחרים. אתה מבין, כאשר לאדם יש הבנה מדויקת של סוג מסוים של דברים שעולה בקנה אחד עם האמת, נקודות המבט שלו על דברים כאלה יהפכו למדויקות, עמדתו תהיה נכונה, והרציונליות שלו תהיה רגילה. שורש הבעיה של אי-תקינות ברציונליות של אדם הוא שדעותיו, נקודות המבט שלו, עמדותיו והשקפותיו לגבי דברים רבים הן מופרכות ומבוססות על המחשבות וההשקפות שהשטן החדיר באדם. לכן אתה משתמש במחשבות ובהשקפות מופרכות, ומתייחס לדברים האלה מנקודת מבט מופרכת. אתה תמיד מרגיש שבכך שאתה סובל נעשה לך עוול עמוק ושהוטל עליך נטל כבד; אתה תמיד רוצה להצדיק את עצמך, תמיד רוצה לפרוק את טענותיך בפני מישהו ותמיד רוצה שאחרים יעריכו אותך מאוד ולהפיק תחושת סיפוק מהערכתם הרבה. אולם כעת, משאתה מכיר בערכו ובמשמעותו של הסבל, אתה יכול לקבל כראוי את הסבל שבא מהאל, ולא תתנגד לו עוד. כאשר שיעור קומתכם יגדל מעט וחייכם יצמחו במידת מה, כמה מכם יתפללו כפי שפטרוס התפלל, ויבקשו שהייסור והשיפוט של האל לא יעזבו אתכם לעולם. האם יש לכם כעת את שיעור הקומה הזה? (עדיין לא, אבל אנחנו מוכנים לחתור אליו.) פשוט המשיכו לחתור אל האמת ולשאוף אליה. ככל שתבינו יותר מהאמת, אופן ההתייחסות שלכם לדברים ישתנה בתוככם לאט לאט, וחייכם יצמחו בהדרגה.

יש אנשים שבמהלך ביצוע חובותיהם לוקים במחלות נדירות או שקשה לרפא אותן. באמצעות התמודדות עם ההתנסות במחלות האלה, הם משיגים משהו בסופו של דבר. בין אם המחלה מחמירה, נשארת כפי שהיא או נרפאת, בקצרה, בסופו של דבר, מתוך ההתנסות בסבל הזה הם משיגים הבנה של כוונות האל והכרה בבעיות שלהם עצמם בהיבטים שונים. הם כבר לא מתייחסים לאל ולאמת בגישות ובשיטות השגויות שבהן נהגו להשתמש. אינך יכול להשיג את הרווח הזה באמצעות שום סוג אחר של התנסות – ניתן להשיגו רק באמצעות סבל. בשלב זה, תהיה אסיר תודה על המחלה הזו, ותאמר: "למרבה המזל חליתי במחלה הזו; אחרת, בשום אופן לא הייתי יכול להשיג את הרווח הזה." לכן, כאשר תשתף ותחלוק את החוויה הזו עם אחרים, תשתף על מה שהרווחת מהחוויה שלך, מה שהפקת ממנה, ואילו אמיתות אנשים צריכים להבין מתוכה, במקום להדגיש את הסבל שנשאת. לא תרומם את עצמך ולא תישא עדות על עצמך בפני אחרים על מידת הסבל שלך, כמה זה היה מייסר וכיצד בסופו של דבר הגעת לנחישות לסבול. לא תעשה זאת כדי לשאת עדות על עצמך ולשבח את עצמך, אלא כדי לחלוק את חוויותיך שלך וכדי לשאת עדות לאל. כך יש להבין את עניין הסבל. הדבר העיקרי הוא מהי מטרתך בסבל, ומהם הערך והמשמעות של סבלך. אך יהיה אשר יהיה הסבל שאנשים נושאים, ולא משנה עד כמה הם סובלים, סבלם לעולם לא יוכל להיות עבורם סוג של הון אישי. בנוסף, בני אדם מושחתים חיים בבשר. גם אם אינך מאמין באל, האם אינך סובל כדי לשרוד בקרב אנשים? (כן, עלינו לסבול גם לשם כך.) האם ייתכן שהבשר לא יסבול כלל? (לא). גם אם אדם לא מאמין באל, עדיין עליו לשאת סבל רב. בחתירתו של אדם לתהילה, רווח, מעמד, הצלחה אקדמית ועושר, כמו גם בגידול ילדים וכן הלאה – כל הדברים הללו כרוכים בסבל. מי לא סובל? בחיים בעולם האנושי הזה, אנשים חייבים לשאת סבל; אלא שיש סבל שהוא חסר ערך – סבל מהסוג הכרוך בהתרוצצות של אנשים למען הישרדות ולמען תהילה ורווח. הם מתחרים זה בזה, מנסים להדיר זה את זה ומפלילים זה את זה. בסופו של דבר, כשהם מצליחים סוף סוף להשיג את התהילה, הרווח והמעמד שלהם, הם תמיד מודאגים שיאבדו אותם, והם נושאים סבל רב יותר כדי לא לאבד את מעמדם. בקושי רב הם אכן משמרים את מעמדם, אך הם מסיימים מותשים פיזית ונפשית, ומרוקנים מבחינה רגשית. בעולם הזה, גם העשירים וגם העניים סובלים. לעשירים יש אומללויות משלהם, וגם לעניים יש את שלהם. בקיצור, לא קל לחיות בעולם האנושי הזה; כולם סובלים. אנשים המאמינים באל סובלים פחות באופן יחסי מבחינת מחייתם והישרדותם, מכיוון שלאחר שהם מקבלים את האמת, רבות ממחשבותיהם והשקפותיהם הופכות לשונות מאלה של כופרים, והם מסוגלים לוותר על דברים רבים, וכבר אינם עושים את ההקרבות חסרות התכלית ולא עוסקים במאבקים עקרים, ולכן הם סובלים פחות באופן יחסי בהקשר זה. הם מסוגלים להסתפק בכך שיש להם רק מזון ולבוש; הם מקדישים את שאר זמנם לחתירה אל האמת, לחתירה לישועה, ולמילוי חובתם כיצירי בריאה, נכון? (נכון). אנשים צריכים לשאת סבל מסוים למען חיי הבשר שלהם: עליהם לסבול את כאבי העייפות והמחלה, את הפיתוי של מגמות רעות שונות בעולם, את הנידוי ואת המאבקים והסכסוכים בין אנשים – עליהם לשאת את כל הסבל הזה. בנוסף, יש אנשים שחיים בעוני, וכשהם חולים אין להם כסף לטיפול רפואי. דברים רבים לא מתנהלים כפי שהיו רוצים, ולעתים קרובות הם חשים חוסר אונים, אך הם נושאים את כל הסבל הזה. אנשים סובלים כך או כך, אך לא משנה כמה סבל אתה נושא למען הבשר, מן הראוי שתישא אותו; זה סבל שעליך לשאת. אם אתה רוצה לחיות, עליך לסבול. אף על פי שהסבל שנושאים אנשים המאמינים באל דומה במידת מה בצורתו לסבל שנושאים כופרים, הרי שהמאמינים זוכים בסופו של דבר באמת, כמו גם בסגידה לאל והתמסרות אליו. סבל זה, אם כן, הוא בעל ערך ומשמעות עצומים. עליך להודות לאל על כך שהכין עבורך את סביבות החיים האלה שהן מלאות סבל, ובכך מאפשר לך ללמוד לקחים, ללמוד להתמסר לאל ולעמוד איתן בעדותך בכל פעם שאתה חווה סבל, במקום להשתמש בחוויית הסבל כהון שבעזרתו תוכל להתרברב ולרומם את עצמך. אדם שתמיד מרומם את עצמו ונושא עדות על עצמו על ידי כך שהוא מדבר על הסבל שנשא, כדי לזכות בהערכה רבה מצד אחרים – אנשים מסוג זה הם מבישים. אנשים נטולי היגיון לא עושים דבר מלבד דברים מבישים. כאשר אנשים בעלי היגיון עושים דבר-מה שאין בו היגיון, הם חשים בושה; הם עוצרים בעד עצמם ולא ממשיכים בכך, נכון? (כן).

שיתפתי רבות בנוגע לעניין הסבל. האם השיתוף שלי באופן זה הועיל לכם? (כן). כיצד הוא הועיל לכם? (לאחר שהקשבתי לשיתוף של האל, הבנתי שסוגי הסבל שהבשר נושא הם דברים שאדם צריך לשאת, ושהסבל הכרוך בחווייה של שיפוט וייסור, גיזום, צרות וניסיונות, וכן הלאה, גם אותו אדם צריך לשאת. זאת מכיוון שלאדם יש צביונות מושחתים שטניים, ואם אדם לא נושא את הסבל הזה, הוא לא יוכל להשליך מעליו את צביונותיו המושחתים. בנוסף, זה עתה האל ציין שכל סבל שאדם נושא כדי למלא את חובתו כיציר בריאה, הוא מחויבותו ואחריותו, ואל לו להשתמש בכך כהון כדי לנסות לדרוש הכרה מהאל. לאחר השיתוף של האל, אני מרגיש שכעת אני יכול להתייחס לסבל ברציונליות.) יש אנשים שתמיד חותרים לסבל, אך לאחר שיתוף כזה הם ישתחררו מהחתירה הזאת. יש אנשים שתמיד חושבים: "עליי לסבול, אחרת האחים והאחיות יזלזלו בי ובפעם הבאה לא יבחרו בי כמנהיג או כעובד. עליי להיות מסוגל להעמיד פנים וללמוד לסבול בפני אחרים." אינך צריך להעמיד פנים. אם יש לך את הזמן לעשות זאת, מוטב שתשקיע אותו בקריאה רבה יותר של דברי האל, בהבנה רבה יותר של האמת, במילוי תחומי האחריות והמחויבויות שלך, ובביצוע חובותיך היטב, ובסופו של דבר תפיק רווחים מבחינת האמת. לא משנה אם אחרים מעריכים אותך מאוד, אם אתה בעצמך הפקת רווחים מבחינת האמת, ואם השלכת מעליך את צביונותיך המושחתים – ובסופו של דבר זכית בהזדמנות להיוושע והבורא מקבל אותך – זהו הדבר בעל הערך הרב ביותר; זה הדבר שאדם חכם היה בוחר בו. אם אתה תמיד מעמיד פנים בפני אחרים כדי לגרום להם להעריך אותך מאוד, ותמיד דורש הכרה ומחפש תגמולים לעיני אחרים, נושא עדות על מידת הסבל שנשאת, על מספר העוולות שספגת, כיצד השקעת מעצמך למען האל, איזה מחיר שילמת, וכמה מנחות העלית, אזי זוהי דרך פעולה טיפשית. מכיוון ששילמת מחיר כה רב, העלית כל כך הרבה מנחות וסבלת כל כך הרבה, עליך לחלוק עם כולם את חוויותיך מנשיאת סבל זה ומתשלום המחיר ששילמת, ואת מה שהשגת מכך, כדי שכולם יוכלו להפיק מכך תועלת כלשהי ולמצוא נתיב ליישום בפועל. עליך להציג את התוצאות שהשגת והפקת – אילו היבטים של כוונות האל הבנת, ואילו היבטים של האמת השתרשו בך והפכו לחייך. עליך לשתף ולחלוק את הדברים האלה. כאשר האחים והאחיות לא מבינים היבט מסוים של האמת, או אינם יודעים כיצד לפעול על פי עקרונות-האמת בעניין מסוים, עליך לשתף על חוויותיך האישיות כדי לספק עזרה והכוונה. מכיוון שסבלת כל כך הרבה, ודאי השגת לא מעט, לכן חלוק זאת; אנשים רבים רוצים לקבל ממך עזרה. אינך צריך לדבר על תהליך סבלך, או על מידת הסבל שלך. פשוט דבר על ההיבטים של האמת שהכרת לאחר שסבלת. השתמש בידע שלך ובמה שהשגת כדי להביא אנשים בפני האל, כדי לפתור את הסכסוכים שלהם עם האל, ולפתור את מחשבותיהם והשקפותיהם השגויות כלפיו. להביא אותם בפני האל פירושו להביא אותם אל תוך מציאות-האמת. זה כל מה שנדרש ממך; ראה אם אתה יכול להשיג זאת. אם אתה יכול, אזי מילאת את אחריותך ומחויבותך, וסבלך הוא בעל ערך ומשמעות. אך אם אינך יכול לעמוד אפילו בדרישה זו, פשוט שתוק; הסבל שנשאת חסר תועלת. אם אתה תמיד מדבר על הסבל הרב שנשאת, אתה מתרברב וחושף שחיתות; אתה נושא עדות לשטן, נושא עדות לצביונות מושחתים, ונושא עדות למחשבות ולהשקפות של השטן – אתה מוליך אנשים שולל וגורם להפרעות. אם אתה אומר שסבלת רבות ושילמת מחיר כבד, שנשפטת, עברת ייסורים, נגזמת, ושהוטלה עליך משמעת על ידי דברי האל, ושחווית כאב וזיכוך רבים, אזי עליך לקחת את חוויותיך מתקופת סבלך – כיצד התמסרת, כיצד הצלחת להתייחס לדברי האל במחשבות, בהשקפות ובגישות נכונות, כיצד קיבלת את השיפוט והייסור של דברי האל, וכיצד חיפשת את האמת כדי לצאת מהכאב ומהזיכוך – ולשתף על כך ולחלוק זאת עם כולם. אנשים רבים רעבים וצמאים לצדק וממתינים לשמוע את הדברים האלה. רוב האנשים יודעים מבלי ללמוד כיצד לסבול, כיצד לשלם מחיר, כיצד להתרברב ולשאת עדות על עצמם לאחר שסבלו ושילמו מחיר, וכן הלאה. כולם יודעים כיצד להתרברב ולהתפאר במעלותיהם. מהם הדברים היחידים שהם לא מבינים? הם לא מבינים איזו דרך פעולה מהווה יישום בפועל של האמת ועשיית דברים על פי עקרונות-האמת, ואיזו דרך פעולה מעוותת; איזו דרך פעולה מרצה את כוונות האל, ואיזו דרך מפרה אותן; אילו מחשבות והשקפות שגויות יש לאנשים בתוכם; כיצד להכיר ולנתח את עצמם כשהם נתקלים בדברים וחושפים שחיתות; או איזו דרך פעולה פירושה שהם שינו את דרכם, ואיזו דרך פעולה פירושה שהם השתנו וצמחו. אלה הם הדברים שחסרים לרוב האנשים. על פי הטבע האנושי, החיים בתוך אנשים חושפים ומביאים לידי ביטוי באופן טבעי רוממות עצמית, נשיאת עדות על עצמם, והתרברבות כדי לגרום לאחרים להעריך אותם מאוד; בזה אנשים מצטיינים ומיומנים יותר מכול. אין צורך שתשתף או תחלוק את הדברים שבהם אנשים מיומנים ביותר; חלוק כמה מחוויותיך, מהידע שלך ומההבנות שלך בנוגע לדברי האל. אלה הם הדברים שאנשים צריכים. שתף על דברים שאנשים זקוקים להם, על נושאים שמועילים לאנשים ביישום בפועל, על חוויות של אנשים, ועל אנשים שהשיגו ישועה, ועל דברים שעוזרים להם לפתור את הסכסוכים שלהם עם האל. אלה דברים בעלי ערך. אתה אומר שסבלת רבות, שהשקעת בסבלך אנרגיה רבה והרבה מדם ליבך, ושיש בך גם התמסרות, אם כך, מה השגת? אמור זאת בקול רם כדי שכולם יוכלו לשמוע. לחלוק עם כולם את הידע שלך והבנתך בנוגע לאמת – דברים שאנשים זקוקים להם – זה מבורך ביותר. זה מה שאנשים צריכים. זהו מעשה טוב אמיתי, וזוהי אחריותך ומחויבותך. אם תישא עדות על סוגי הסבל שנשאת כדי להתרברב, ותתפאר בהון שאתה מאמין שסבלך העניק לך, כדי לגרום לאנשים להעריך אותך מאוד ולסגוד לך, הרי שזוהי סטייה מכוונות האל. איi זו אחריותך או מחויבותך לעשות זאת; אלא זהו ביטוי לאובדן המצפון וההגיון שלך. אם באמת אינך יכול להתאפק ואתה רוצה להתפאר, אתה יכול לדבר על כך מעט עם כמה אנשים כדי לספק את יהירותך, אך עליך לדעת מתי לעצור. הקפד מאוד לא להכריז על כך בבוטות במסגרות ציבוריות; התנהגות כזאת נקראת ראוותנות, וזה נקרא לעשות מעצמך צחוק. מה פירוש הדבר להיות ראוותני ולעשות מעצמך צחוק? זה שקול לכך שתתפשט עירום בציבור כדי שאנשים יביטו בך – עד כדי כך זה דוחה. איזה מין אדם עושה דבר כזה? אנשים חולי נפש עושים זאת, אנשים שאין להם תחושת בושה ושאין להם רציונליות. אם יש לך היגיון, אסור לך בשום אופן לעשות דברים מסוג זה. עליך לשאת סבל, אך מה השגת לאחר שסבלת? אל תסתיר זאת; עליך לחלוק זאת ללא הסתייגות עם כל האחים והאחיות שנוהים אחר האל וחותרים אל האמת. אם תחלוק זאת, האל יברך אותך ויעניק לך יותר. אם אינך מדבר על נושאים הנוגעים לחוויות חיים ולנשיאת עדות לאל, אלא במקום זאת אתה תמיד מדבר על מידת הסבל שנשאת ועל המחיר ששילמת ועל ההון שצברת, ותמיד מציג בפני אחרים גרסה מלוטשת של עצמך, מרומם את תדמיתך ומעלה את קרנך, מדבר ופועל למען התהילה, הרווח והמעמד שלך, ומתרברב ללא בושה בכל מקום, הרי שלא זו בלבד שהאל לא יברך אותך, אלא שהוא אפילו ייקח ממך את מה שהיה לך מלכתחילה. זאת מכיוון שמעשיך לא מקובלים על האל והוא לא מכיר בהם, אלא הוא מגנה אותם. לכן אני אומר לכם, אסור לכם בשום אופן לבחור בנתיב הזה. לא משנה כמה סבלת, ולא משנה אם זה הסבל שהיה עליך לשאת או לא, או אם סבלת מרצון או באופן פסיבי מתוך חוסר אונים, בשום אופן אל תתייחס לסבלך כאל הון כדי להתפאר בו. ולעולם אל תשתף על מידת הסבל שלך כאילו זו הייתה האמת, כדי לגרום לאנשים להעריך אותך מאוד, או כדי לגרום להם לחקות את הנחישות שלך לסבול, את אופן הסבל שלך, או את גישתך כלפי סבל. לעולם אל תעשה זאת; המשמעות היא שתלך בנתיב משלך. האל לא מסתכל אף פעם על כמות הסבל של האדם. הוא מסתכל רק על הסבל שאתה עובר למען האמת, כמה עוולות אתה נושא, ומה המחיר הכבד שאתה משלם למען האמת, למען שמירה על הצדק והגנה על עבודת האל, למען ביצוע חובתך היטב, למען התמסרות לסידורי האל ולאמת, ולמען דבקות בעקרונות-האמת. הוא בוחן מהן מטרותיך, כוונותיך ומניעיך לסבל, ולא עד כמה גדול סבלך או עד כמה אתה סובל. אם מטרת הסבל שלך היא להגן על גאוותך שלך ועל האינטרסים האישיים שלך, אזי סבלך לא שווה פרוטה. אך אם אתה סובל כדי להגן על האינטרסים של בית האל, אפילו אם אתה אומר רק משפט יחיד שבסופו של דבר פוגע באנשים מסוימים, אך מגן על האינטרסים של בית האל ומועיל לעבודת הכנסייה, אזי האל יזכור את המשפט היחיד הזה. הוא יתייחס למשפט הזה כיקר ערך, יעניק לך יותר, וייתן לך אמונה כדי לחזק אותך, כך שכאשר תיתקל בדברים לא תפחד מאנשים רעים או מכוחות עוינים. הוא ייתן לך צלילות דעת, ויאפשר לך לקבל הכרה, תובנה, אור ונאורות בנוגע לאמת. כפי שאתה יכול לראות, ברכת האל כה גדולה!

זה עתה שיתפנו על המחשבות וההשקפות הנכונות בנוגע לסבל. לא משנה כיצד נהגת לפעול או כיצד נהגת להתייחס לסבל, כאשר תבין את האמיתות הנוגעות לסבל, עליך לשנות את דרכך, לקבל את המחשבות וההשקפות הנכונות, ולתקן את כוונותיך ומטרותיך, תוך שימוש במחשבות ובהשקפות הנכונות אשר ינחו את העקרונות, הדרכים והכיוון של פעולותיך. כך תוכל להשיג את האמת. אם לאדם יש הלך הרוח לא נכון והוא כלל לא מקבל את האמת, אלא רק מדבר על המילים והדוקטרינות שהוא מבין והוא מתפאר ומתרברב כדי שאנשים יעריכו אותו מאוד, והוא פועל כראות עיניו כשהוא עושה דברים, ואינו משתנה כלל למרות שהוא מאמין באל במשך שנים, הרי שזהו אדם שלא אוהב את האמת ואינו מקבל אותה. אנשים המקבלים את האמת מאמצים את המחשבות וההשקפות הנכונות ולוקחים אותן לתשומת ליבם לאחר ששמעו אותן. כשהם נתקלים בדברים, הם משתמשים באמת כקריטריון כדי להסדיר את התנהגותם, וכדי לתקן את כוונותיהם השגויות ואת מחשבותיהם והשקפותיהם המופרכות. לאחר מכן הם משתמשים במחשבות ובהשקפות הנכונות כעקרונות וכנתיב ליישום בפועל כדי לרסן את עצמם ולכוון את התנהגותם. בסופו של דבר, הם כבר לא יביאו לידי ביטוי ויחשפו צביונות מושחתים, אלא התנהלותם תעלה בקנה אחד עם עקרונות-האמת, ודבר זה יראה שהם חוו שינוי אמיתי. זה דבר טוב, הלא כן? (כן). כך בדיוק אנשים צריכים לחתור אל האמת. כאשר תבין את האמת, דברי האל יקבלו באופן טבעי כוח בליבך; כלומר, דברי האל יהפכו לחיים בתוכך, ותוכל להביא לידי ביטוי את דברי האל. כאשר דברי האל ישלטו בתוכך, וכבר לא צביונותיך המושחתים יהיו אלה המנהלים את העניינים, אזי האמת תהיה כחייך, ותהיה אדם שהאל אוהב. האם אנשים שהאל אוהב מאושרים? (כן). האושר שלהם מוצדק לחלוטין; אף על פי שהם סובלים, עדיין יש בכך כבוד. הם חווים סבל, אך מה שהם מרוויחים הוא דבר מתוק. אף על פי שהאושר הזה עשוי להיות כרגע מחוץ להישג ידך – ואולי אפילו רחוק ממך מאוד – אם תחתור בשקידה בכיוון זה, במוקדם או במאוחר יגיע יום שבו תקצור את השמחה הזו ותרגיש את האושר הזה, והשמחה והאושר האלה לא יהיו עוד כה רחוקים ממך. פשוט שאף וחתור למטרה זו. במוקדם או במאוחר יגיע היום שבו האמת תהפוך לחייך, ושבו צביונות מושחתים כבר לא ישלטו בך או יכבלו אותך, ואז תחשוב: "היה שווה לשאת את הסבל הזה! כשסבלתי בעבר, זה היה מייסר וכואב, וחשבתי שקשה לשאת סבל. הייתי סובל מעט ואז חושב שיש לי הון. כעת אני מרגיש שסבל אינו הון כלל וכלל, והוא גם לא שווה דבר – יש לי צביונות מושחתים ולכן עליי לסבול. טוב לסבול מעט; הבשר צריך לסבול. למרבה המזל, הסבל הזה ליווה אותי; רק כך הצלחתי להשיג את האמת, להשתחרר מהכבלים של הצביונות המושחתים ומשליטתם, ולחיות בשמחה ובאושר. לאחר הסבל מגיעה המתיקות." אתה מבין, אלה שטעמו זאת יודעים; אלה שהשיגו זאת יודעים. כשיגיע היום הזה, הדברים ייראו שונים לגמרי, הלא כן? (כן).

בסדר, נסיים את השיתוף שלנו כאן להיום. להתראות!

16 בנובמבר 2024