היום, הבה נהרהר תחילה בשאלה. האל בוחן את עמקי ליבו של האדם – האם זו עובדה? (כן). מכיוון שהאל בוחן את עמקי ליבו של האדם, מדוע הוא עדיין מעמיד את האדם בניסיון? האם הרהרתם בשאלה זו? (לא). לא הרהרתם בה, ולכן כעת משהשאלה הזו הועלתה, מה דעתכם? האם יש לכם הבנה כלשהי בעניין זה? (אף על פי שהאל בוחן את עמקי ליבו של האדם, עלינו עדיין לשאת עדות למען האל בפני השטן, כדי שהשטן יוכל לראות את ליבנו האמיתי כלפי האל ואת נאמנותנו אליו. לכן, ההעמדה הזו בניסיון גם נותנת לנו הזדמנות לשאת עדות בפני השטן.) זהו היבט אחד מהשיתוף שלנו בפעם הקודמת. מלבד זאת, על מה עוד אתם יכולים לחשוב? (חשבתי על נקודה נוספת: אף על פי שהאל בוחן את עמקי ליבו של האדם, הוא גם מכין סביבות כדי להעמיד את האדם בניסיון, וכך מאפשר לו לחוות דברים בפועל, ובתוך הסביבות הללו מאפשר לו להיאבק ללא הרף בצביונותיו המושחתים ולמרוד ללא הרף בבשרו, כדי שיוכל ליישם בפועל את האמת ואת דברי האל. זהו תהליך מעשי שבו יציר בריאה משיג את האמת.) למי עוד יש הבנה כלשהי? האם אינכם טובים מאוד בדרך כלל בדיבורים? אם כך, מדוע אין לכם שום הבנה כשאתם ניצבים בפני סוגיה מעשית? האם אתם יודעים במה כרוכה השאלה שזה עתה הזכרתי? היא כרוכה בדרך עבודתו של האל וגם בהכרת כוונות האל. אז איזו הבנה אתם יכולים להפיק מכך? אם אין לכם שום הבנה בעניין כה מהותי, הדבר מוכיח שאינכם מהרהרים בסוגיות המעשיות הללו, וקל וחומר שאינכם מבינים את האמת ואינכם נכנסים אל המציאות. לכן, כשאתם נתקלים בסוגיות כאלה, אין לכם שום ניסיון אישי בהן, וכתוצאה מכך אינכם יכולים לדבר על הבנה כלשהי. מי עוד רוצה לדבר על הבנתו לגבי שאלה זו? מכיוון שהאל בוחן את עמקי ליבו של האדם ויודע שאנשים מוכנים ליישם את האמת בפועל, מוכנים לבצע את חובותיהם במסירות ומוכנים להתמסר לאל, האם לא די בכך? מדוע האל עדיין מעמיד את האדם בניסיון? איזו תוצאה האל מתכוון בסופו של דבר להשיג בעשותו זאת? (לדעתי האל מכין סביבות שבהן האדם עובר ניסיונות וזיכוך, על מנת לקחת את האמת ולהטמיע אותה בתוכו, ולהפוך את האמת לחייו; זהו תהליך מעשי יחסית.) האם זה נכון? (כן. אוסיף עוד נקודה אחת: לדעתי הניסיונות שבהם האל מעמיד את האדם משרתים שתי מטרות; מצד אחד, כדי להטמיע את האמת באדם באמצעות התנסות בניסיונות ובזיכוך, ומצד שני, כדי להגשים את רצון האל באדם.) אתם אומרים שהאל מעמיד את האדם בניסיון כדי לאפשר לו להגשים את רצון האל, אבל האם האדם יכול להגשים את רצון האל? (לא, הוא לא יכול). האזנתם לדרשות במשך כל כך הרבה שנים, ובכל זאת אין לכם שום הבנה ברוב הדברים, במיוחד כשמדובר בסוגיות מעשיות בחיי היום-יום שלכם. לא משנה מה קורה, רוב האנשים יודעים רק להשמיע רטוריקה נשגבת ולדבר על דוקטרינות ותיאוריות ריקות מתוכן. יש אנשים שאפילו אומרים דברים שכלל לא קשורים לעניין ושאין להם שום קשר לאמת ולמציאות – אפילו לא קשר קלוש. אף על פי שיש אנשים שגם הם לא הרהרו בשאלות הללו, עדיין יש להם הבנה כלשהי לגבי סוגיות מעשיות מסוימות, נכון? אם נשפוט על פי תשובותיכם, בזמנים רגילים בחייכם האמיתיים לא חוויתם כניסה אל רוב האמיתות הנוגעות ליישום בפועל, ולכן אין לכם שום ניסיון בהן. לא משנה באיזו סוגיה מעשית אתם נתקלים, אין לכם הבנה שמתוכה תוכלו לדבר עליה, ואתם יודעים לדבר רק על דוקטרינות; בכל פעם שקורה דבר-מה, אתם מגיבים באמצעות דוקטרינות. לכן, בכל עבודה או בכל תחום של חובה, היכולת שלכם לעשות דברים מוגבלת מאוד, ואפילו הדברים המוגבלים שאתם יכולים לעשות לא עולים בקנה אחד עם עקרונות-האמת. עקרונות-האמת הם מעבר להשגתם של רוב האנשים. רוב האנשים גם לא יכולים להבין אותם, ועל אחת כמה וכמה שאינם מסוגלים לבצע את חובותיהם על פי העקרונות. בנוגע לשאלה שנשאלה זה עתה: "האל בוחן את עמקי ליבו של האדם, אז מדוע הוא עדיין מעמיד את האדם בניסיון?", לרובכם לא הייתה שום הבנה, אך לאחר שכמה אנשים הביעו הבנה מסוימת, רובכם יכולתם לקבל אישור בליבכם ולקבוע מי דיבר בצורה מדויקת יותר ובהתאמה רבה יותר לעובדות. אם כן, כיצד בדיוק יש להבין את השאלה הזו? עלינו לשתף עליה.

בחינת עמקי ליבו של האדם היא יכולת שהאל עצמו ניחן בה. לאל יש הבנה מעמיקה לגבי המין האנושי, לגבי יצירי הבריאה; דבר זה מדויק לחלוטין; לא ניתן להכחיש עובדה זו. בין שחווית זאת ובין שלא, בין אם השגת הבנה כלשהי לגבי העניין ובין אם לא, ובין אם הבחנת בכך אי-פעם ובין אם לא, כך או כך, עובדה היא שהאל בוחן את עמקי ליבו של האדם. מכיוון שהאל בוחן את עמקי ליבו של האדם, מטבע הדברים יש לו הבנה עמוקה במיוחד של האדם. האל יודע מהי איכותו ומהם האינסטינקטים של האדם, מהו שיעור קומתו, מה הוא יכול ומה אינו יכול לעשות, ואילו צביונות מושחתים יש לו – האל מכיר את כל הדברים הללו כאת כף ידו; האל מבין אותם באופן ברור לחלוטין! אם כך, מדוע האל עדיין מעמיד תמיד את האדם בניסיון? מה מטרתו בכך שהוא מעמיד אנשים בניסיון? האל זקוק לכך שהאדם ייתן לו תשובה באמצעות התנהגותו וביטוייו שלו. האל רוצה לראות אישור לנחישותו של האדם, לרצונותיו, לתפילותיו, או לשבועות שהוא נשבע בפני האל. בעיני האל זהו תהליך חיוני; הוא נוגע לאופן שבו האל מושיע את האדם ולאופן שבו הוא מטמיע באדם את דבריו ואת האמת. בפעם הקודמת שיתפנו גם על חלק מהסיבות לכך שהאל מעמיד את האדם בניסיון, וציינו שהוא עושה זאת מכיוון שהוא זקוק לאנשים שיישאו עדות למענו. אך זהו חלק שולי מאוד מהסיבה. הסיבה העיקרית היא שבאמצעות העמדתו של האדם בניסיון, האל מתכוון שהוא ייקח את דברי האל, ייקח את האמת, יישם אותם בפועל ויהפוך אותם למציאות שלו-עצמו. המטרה אינה שהאדם יסיים לקרוא את דברי האל ויישאר רק עם רושם כלשהו או עם כמה רעיונות, כוונות או החלטות. אלא, המטרה היא שלאחר שאדם קורא את דברי האל, הוא יהרהר בהם וישתף עליהם, וכך יגיע להבנת האמת ויוכל ליישם אותה בפועל כדי שהיא תהפוך למציאות חייו. אם כן, מדוע האל רוצה שהאדם יישם בפועל? היישום בפועל חיוני לכך שהאדם ייוושע. זהו תהליך הכרחי שבאמצעותו האל לוקח את האמת ומטמיע אותה באדם. באמצעות יישום האמת בפועל, מצד אחד, האדם מסוגל להשליך מעליו את צביונותיו המושחתים; ומצד שני הוא חווה באמת את מה שאומרים דברי האל, חווה באמת מהם הסטנדרטים הנדרשים על ידי האל ומהן כוונותיו, וכן חווה באמת את התהליך של השלכת צביונותיו המושחתים ושל ההתמסרות לאל. באמצעות התהליך הזה, דברי האל והאמת מוטמעים באדם. כמובן, אין זו תוצאה שניתן להשיג על ידי יישום האמת בפועל פעם או פעמיים; אלא, על האדם ליישם בפועל ולהיכנס לכל היבט של האמת לאורך זמן. בתהליך ארוך טווח זה, ככל שהאדם חווה דברים ללא הרף ועובר אותם שוב ושוב, צביונותיו המושחתים נפתרים בהדרגה במידות שונות. פתרון צביונותיו המושחתים של האדם עדיין אינו התוצאה הסופית שהאל מתכוון להשיג באמצעות העמדתו בניסיון. מהי התוצאה הסופית? האל מתכוון להשיג באדם, באמצעות השפעה של האמת בתוכו, את השתחררותו מצביונותיו המושחתים ואז לקחת את האמת ולהפוך אותה לחייו; זוהי התוצאה הסופית. כאשר האמת הופכת לחייו של אדם, צביונותיו המושחתים נפתרים מהשורש. פתרון צביונותיו המושחתים של האדם מהשורש הוא התוצאה הסופית שהאדם משיג על ידי הליכה בנתיב הישועה. זוהי הסיבה העיקרית לכך שהאל מעמיד את האדם בניסיון. לכן, שתי הנקודות שאנשים מסוימים מעלים כשהם אומרים: "מצד אחד, האל מעמיד את האדם בניסיון מכיוון שהוא זקוק לכך שהאדם יישא עדות, ומצד שני, כדי שהאדם ינהה אחר רצון האל" – למעשה אינן חשובות במיוחד בהשוואה לתוכנית הניהול של האל ולמטרתו להשלים את האדם ולאפשר לו להיוושע. הדבר החשוב הוא שבמהלך העמדת אדם בניסיון, האל מתכוון לקחת את דבריו ואת האמת ולהטמיע אותם באדם. התוצאה הסופית היא לאפשר שדברי האל והאמת יהפכו לחייו של האדםויחליפו את חייו הקודמים – את צביונותיו המושחתים. האדם ייפול אז בנחלתו של האל, הלא כן? (כן). זוהי התוצאה שהאל מתכוון להשיג באמצעות העמדת אדם בניסיון – שהוא ייפול בסופו של דבר בנחלתו של האל. העמדת אדם בניסיון לובשת צורות רבות. לעתים האל משתמש בסביבה כדי להעביר אותך בניסיונות וזיכוך; לעתים הוא משתמש בסביבה כדי לייסר ולשפוט אותך; ולעתים הוא משתמש בסביבה כדי לעורר אותך ולהזהיר אותך. לעתים הוא משתמש באנשים אחרים כדי להזכיר לך, להזהיר אותך ולגזום אותך; ולעתים הוא משתמש בדבריו כדי לנזוף בך במפורש, להוכיח אותך ולהטיל עליך משמעת, או אפילו משתמש בדבריו כדי לשפוט אותך במפורש ולחשוף את מרדנותך. כל אלה הן דרכים שבהן האל מעמיד את האדם בניסיון; דרכיו של האל להעמיד את האדם בניסיון הן רבות ומגוונות. אם כן, באילו תנאים האל מעמיד את האדם בניסיון? באילו תנאים עליך לעמוד כדי שהאל יעמיד אותך בניסיון? עליך להיות בעל היווכחות בחיים. האל בוחן אותך; הוא יודע מה אתה חושב בליבך, והוא יודע מהי מהות הטבע שלך. עם זאת, אם אין לך היווכחות בחיים – כלומר, אם בדרך כלל אינך חותר אל האמת ואינך מחפש את עקרונות-האמת בשום דבר – גם אם האל יעניק לך נאורות וידריך אותך כדי לעזור לך להבין היבט של האמת, תישאר אדיש, לא תתרגש בתוכך, ולא תהיה לך שום כוונה ליישם בפועל על פי עקרונות-האמת, לא בליבך ולא במודעות הסובייקטיבית שלך. במקרה כזה, דרכיו השונות של האל להעמיד את האדם בניסיון יבואו עליך לעתים נדירות. על מה הדבר מעיד? הוא מעיד שאתה עדיין בשלב של עמל וטרם עלית על נתיב הישועה. איזה סימן זה? זה סימן לכך שאתה עדיין עמל! מה פירוש הדבר לעמול? פירוש הדבר שכאשר אתה מבצע את המעט הזה מחובתך ומבצע את המשימות הללו, זוהי רק השקעת מאמץ, ואין לזה שום קשר לעקרונות-האמת. מכיוון שאתה רק משקיע מאמץ, אין מה לדבר על עקרונות היישום בפועל, וגם אין מה לדבר על חיפוש עקרונות-האמת. די בכך שאתה יכול להשקיע מאמץ, אינך גורם לשיבושים, אינך גורם להפרעות, אינך משבש את הסדר במכוון, אינך מחבל בשום דבר במכוון, ואינך גורם נזק במכוון לציוד כלשהו. הדרישות המוטלות עליך אינן גבוהות; די בכך שאתה יכול להשקיע מאמץ, לא לגרום להפרעות, וכלפי חוץ להיראות כמי שמתנהג כראוי. זהו הסטנדרט הנדרש ממך. מדוע סטנדרט כזה נדרש ממך? מכיוון שאינך חותר אל האמת, בדרך כלל אין לך היווכחות בחיים, ואינך מחפש את האמת בשום דבר. יש אנשים שאומרים: "אף על פי שאיננו מחפשים את האמת כשדברים קורים, לא הפרנו שום עקרון. אנו עושים כל מה שבית האל מבקש מאיתנו לעשות, היינו צייתנים, והשלמנו את המשימות שלנו. גם לא גרמנו בכוונה לשיבושים או להפרעות, אז איך אתה יכול לומר שאנחנו עמלים?" האם האמירה שהאנשים האלה עמלים עושה להם עוול? (לא). אנשים יודעים מבחינה דוקטרינרית שאין בכך עוול, אבל חלקם עדיין לא משוכנעים בכך בליבם. מדוע נאמר שהאנשים האלה עמלים? (המטרה העיקרית של האל בהתגלמותו בבשר ובביטוי האמת באחרית הימים היא לאפשר לנו לקבל את האמת, ליישם אותה בפועל, ולהשיג את האמת כחיינו. אם אנו מבצעים את חובותינו ללא עקרונות, הרי שלביצוען אין שום קשר לאמת וניתן לכנות זאת רק עמל.) יש אנשים שכאשר הם שומעים את הדברים הללו, הם לא יכולים לקבל אותם, ואומרים: "אנחנו מאמינים באל כל כך הרבה שנים ושילמנו מחיר כה כבד בביצוע חובותינו, אז איך ייתכן שאנחנו עדיין עמלים? אנחנו לא משוכנעים בכך! האם האל לא בוחן את עמקי ליבו של האדם? ובכל זאת האל לא יודע מה מרגיש ליבנו כלפיו והוא לא מבין אותנו! אם האל לא מבין אותנו, איך אפשר לומר שהאל בוחן את עמקי ליבו של האדם? אם האל לא מבין את האדם, הוא יכול לעשות לו עוול בקלות." אדם כזה מאמין שהאל עשה לו עוול; האם נכון מצידו לחשוב כך? (לא). הוא מכיר בכך שהאל בוחן את עמקי ליבו של האדם, אך גם אומר שהאל עשה לו עוול. האם הוא באמת מכיר בכך שהאל בוחן את עמקי ליבו של האדם? (לא. אם הוא מאמין שהאל עשה לו עוול, הרי שגם אם הוא אומר: "האל בוחן את עמקי ליבו של האדם", אין זו הבנה אמיתית.) האל בוחן את עמקי ליבו של האדם, ואם כך, האם הוא מבין את המצבים והמהויות השונים של אנשים? (הוא מבין). מכיוון שהאל אכן מבין, האם האפיון שלו מדויק שלפיו אנשים רבים שמאמינים באל במשך שנים הם עדיין עמלים – שהם אנשים שלא חותרים אל האמת ושטרם עלו על נתיב הישועה? (הוא מדויק). על מה זה מבוסס? (על מצבינו בפועל. בסביבות שהאל מכין, איננו מחפשים את האמת כדי לפתור את צביונותינו המושחתים, ואנו מבצעים את חובותינו ללא עקרונות-האמת, ולכן אני חושב שהאפיון של האל לגבינו הוא נכון.) אתם עדיין לא יכולים לראות את העניין הזה לאשורו.

לאורך השנים אמרתי כל כך הרבה אמיתות ושיתפתי על כל כך הרבה עקרונות-אמת – האם אתם מוכנים ליישם אותם בפועל? (כן). אתם מוכנים ליישם את האמת בפועל. אם כך, האם אי פעם התפללתם וקיבלתם החלטות או נשבעתם שבועות לאל בעניין זה? (לפעמים אני נשבע שבועות ומקבל החלטות.) רוב האנשים מוכנים בליבם ליישם את האמת בפועל, והם מרבים להתפלל ולקבל החלטות, וגם נשבעים שבועות לאל; יש שאפילו מבקשים מהאל להטיל עליהם משמעת. אבל האם נכונות זו פירושה שלאנשים יש את מציאות-האמת? האם נכונותם יכולה לבוא במקום יישום האמת בפועל? (לא). היא לא יכולה לבוא במקום יישום האמת בפועל. ראו, האין זה מצבם של רוב האנשים? כשמדובר ביישום האמת בפועל או בשיתוף על היבט מסוים של האמת, בכל הנוגע לכוונותיהם הסובייקטיביות של אנשים, איש אינו רוצה להתנגד לכך; כולם מוכנים ליישם את האמת בפועל. לדוגמה, להיות אדם ישר, לבצע חובה במסירות, לא להיות שטחי, לשתף פעולה בהרמוניה, לא לגרום לשיבושים או להפרעות בעת עשיית דברים, ולהיות מסוגל להגן על האינטרסים של בית האל ולשמור על עדותו של האל, וכן הלאה – כל האנשים מוכנים ליישם בפועל את האמיתות האלה ולהיכנס אליהן. אם היית שואל: "מי לא מוכן ליישם את האמת בפועל?" איש לא היה מרים את ידו; כולם מוכנים ליישם אותה בפועל. אם היית שואל אז: "מתי אתה מתכנן להתחיל ליישם אותה בפועל?" הם היו אומרים: "אתחיל ליישם אותה בפועל מעכשיו." אבל לאחר מכן הם לא נוקטים שום פעולה ממשית; הם עדיין ממשיכים לחשוב בליבם: "אלוהים, אני מוכן ליישם את האמת בפועל." לא זו בלבד שהם מתפללים כך בפני האל, אלא שהם גם מביעים את נחישותם ואת רצונותיהם בפני כולם, ולפעמים אפילו מתרגשים עד כדי כך שדמעות זולגות על פניהם והם נחנקים מבכי. להתרגש זה דבר אחד, אבל קשה לומר אם הם אכן יכולים ליישם את האמת בפועל. יש אנשים שתמיד נשארים בשלב של נכונות ליישם את האמת בפועל; בכל פעם שאתה שואל אותם, הם אומרים שהם מוכנים ליישם בפועל, בדיוק כמו ילד החוזר על דברי מבוגרים. לדוגמה, יש הורים ששואלים את ילדם אם יהיה מוכן להרוויח כסף כדי לפרנס את אמא ואבא כשיגדל, והילד אומר: "כן!" אבל אם הוא באמת יפרנס את הוריו כשיגדל, זה כבר עניין אחר. יש הורים, שלאחר שהם שומעים שהילד אומר שהוא מוכן לפרנס את הוריו, הם מתייחסים לדבריו ברצינות ותולים בו את כל תקוותיהם, ואפילו מוכנים לעבוד בפרך למענו. למעשה, הילד רק אומר דברים שהוא לא מבין. הוא עצמו לא מבין מה פירוש המילה "נכונות". הוא פשוט חושב שכל עוד הוריו שמחים ומרוצים למשמע דבריו, ה"נכונות" שלו התממשה. הוא לא יודע אילו קשיים יצטרך לשאת, איזה מחיר יצטרך לשלם, או אילו תחומי אחריות ומחויבויות יצטרך למלא למען ה"נכונות" הזו כשיגדל. הוא לא יודע כיצד יש ליישם את ה"נכונות" הזו בפועל, כיצד יש לממש אותה או כיצד יש להפוך אותה למציאות. הילד רק מדבר במילים גבוהות, ובזה העניין נגמר; כשיגדל, הוא ישכח לחלוטין את המילים שאמר בילדותו וישליך אותן לכל הרוחות. לא קל להרוויח כסף בחיים האמיתיים; המציאות כל כך קשה, ושום דבר לא מתנהל באופן חלק, ולא משנה באיזו עבודה עובדים. אם כן, האם המילים שהילד אמר בילדותו: "אני מוכן לפרנס את הוריי", יכולות להתגשם? (לא קל להגשים אותן). רובכם גם נמצאים במצב הזה; אינכם מוכנים רק לעמול למען האל, אך מוכנים להשקיע מעצמכם במסירות למענו, מוכנים להתמסר לאל, מוכנים להיכנס אל מציאות-האמת ומוכנים לעשות הכול על פי עקרונות-האמת. אולם עצם הנכונות לבדה לא מייצגת את המציאות שלך ואינה המציאות שלך; אין לך שום מציאות בתחומים האלה. אנשים נעצרים בעצם הנכונות בלבד ואז חושבים: "מכיוון שאני מוכן, אני נחשב לאדם נאמן וכמי שמיישם את האמת בפועל. מכיוון שיש לי נחישות כזו, אני יכול להשליך מעליי את צביונותיי המושחתים ולרצות את כוונות האל." הם מאמינים שעצם המוכנות פירושה שכבר יש להם את האמת כחייהם ושהם כבר ניחנים במציאות-האמת. הם לא יודעים שה"נכונות" שלהם נותרת בגדר משאלות ומחשבות בלבד; אין לה שום קשר למציאות, ועדיין קיים מרחק מסוים בינה לבין יישום האמת בפועל, ובינה לבין כניסה אל מציאות-האמת. אף על פי שאתה מוכן ליישם את האמת בפועל, לא יישמת אותה בפועל ואין לך שום ביטויים ממשיים, ולכן אתה עדיין נשאר בדמיונות של כוונותיך הסובייקטיביות, ואתה עדיין חי בשלב שבו צביונותיך המושחתים מכתיבים את מחשבותיך והתנהגותך. כל עוד אתה נשאר בשלב הזה, האם נכונותך יכולה להתגבר על צביונותיך המושחתים? (לא). לא משנה במה אתה נתקל, אתה עדיין חי על פי צביונותיך המושחתים. לדוגמה, כאשר אתה משתף פעולה עם מישהו בביצוע חובתך, אתה חושב שאם תשתף פעולה ותדון איתו בדברים, זה יגרום לך להיראות נחות ממנו, וכתוצאה מכך תאבד את מעמדך ויוקרתך. לכן אינך משתף איתו פעולה ואתה מקבל את כל ההחלטות בעצמך. כאשר אתה רואה שמישהו מתנהל כלאחר יד בביצוע חובתו, אתה גם לא חושף או גוזם אותו, וחושב לעצמך: "בדרך כלל יש לי יחסים טובים עם האדם הזה. אם הוא מתנהל כלאחר יד, שיהיה; בכל מקרה, האינטרסים האישיים שלי לא ספגו שום הפסד. פשוט אזרוק לו כמה רמזים ואתן לו כמה עצות – זה יספיק; אם הוא לא יכה על חטא, אמשיך לבחון אותו עוד קצת ואשאיר לו מעט מרחב תמרון." לא משנה במה אתה נתקל, אינך מיישם את האמת בפועל. אותה "נכונות" שלך היא רק מחשבה חיובית במידה מסוימת; היא כלל לא המציאות שלך. לא יישמת את האמת בפועל כלל וכלל, וגם לא נכנסת אל מציאות-האמת. בכל פעם שאתה נתקל בדבר-מה שמחייב אותך ליישם את האמת בפועל, אתה תמיד מתייחס לעניין ומטפל בו על בסיס צביונותיך המושחתים; אינך מחפש את עקרונות-האמת, וגם אינך נכנס אל מציאות-האמת. ובליבך אתה חושב כל הזמן: "אני מוכן ליישם את האמת בפועל, אני מוכן לאהוב את האל, ואני מוכן להתמסר לאל", וכך אתה מניח שכבר יישמת את האמת בפועל בעצמך, אהבת את האל בעצמך, והתמסרת לאל בעצמך. אתה אפילו מגדיר את עצמך ומעניק לעצמך את התואר המרשים "אדם שמיישם את האמת בפועל וחותר אל האמת". אתה מרמה את עצמך ומרמה גם את האל. לא משנה במה אתה נתקל, אינך נכנס אל מציאות-האמת ואינך משתמש באמת כדי לפתור דברים, ובכל זאת אתה עדיין מקבל החלטות בפני האל: "אלוהים, אני מוכן להיות נאמן לך, אני מוכן להתמסר לך, אני מוכן לאהוב אותך, ואני מוכן לוותר על כל מה שיש לי למענך." לאחר התפילה, כאשר האל מכין סביבה עבורך, אינך פועל על פי עקרונות-האמת ואינך מיישם את האמת בפועל; נכונותך נזנחה זה מכבר. לאחר שהעניין חולף, אתה שב מיד ומתחיל להביע את נחישותך: "אני מוכן ליישם את האמת בפועל, אני מוכן להתמסר לאל, אני מוכן לאהוב את האל." יש קול בליבך שאומר לך כל הזמן: "מכיוון שאני מוכן לעשות את כל הדברים הללו, אינני בגדר עובד; אני אדם שאוהב את האל, אדם שמיישם את האמת בפועל." אתה משלה את עצמך בצורה יפה למדי, אבל האם האל יאפשר לך לרמות אותו כך? (לא). אתה יכול לרמות את עצמך, אבל האל לא ירשה לך לרמות אותו כך. ייתכן שתוכל לרמות את עצמך ואת האנשים שסביבך, אבל אינך יכול לרמות את האל. אתה מקבל החלטות שוב ושוב בפני האל: "אלוהים, אני מוכן להתמסר לך, אני מוכן לרצות אותך!" "אלוהים, אני מוכן להשקיע מעצמי למענך, אני מוכן להקדיש לך את כולי!" אילו מהנדרים שנדרת בפני האל יישמת בפועל? אילו מהם קיימת? לא קיימת אף לא אחד מהם; בסופו של דבר, אתה עדיין נשאר בשלב הנכונות. לכן, לא משנה כמה מאמץ השקעת, כל עוד אתה נשאר בשלב הנכונות, כל עוד לא התחלת לחפש את עקרונות-האמת ולא התחלת ליישם את האמת בפועל, הרי שאין לך היווכחות בחיים. האם לאדם ללא היווכחות בחיים יש חיים? (לא). איזה מין יצור הוא אדם ללא חיים? האם הוא עובד או אחד מאנשיו הנבחרים של האל? האם הוא נמנה עם אלה שהאל מושיע? האם הוא אדם שהאל מתכוון להושיע? האם הוא מישהו שמתמסר לריבונותו של האל? (לא). אין לך היווכחות בחיים, ובכל זאת אתה טוען שאתה מיישם את האמת בפועל ושאינך בגדר עובד. אם אינך עובד, מה אתה? האם אתה אחד מאנשיו של האל, או אדם שהאל הושיע והביא לידי שלמות? (אף לא אחד מהם). בעיניי, לקרוא לך 'עובד' כבר נותן לך יותר קרדיט מכפי שמגיע לך; יש אנשים שהם אפילו לא עובדים – הם לא מוכנים ואף מסרבים להשקיע מעט מאמץ בביצוע חובותיהם. אל תחשבו שרק בגלל שאתם משקיעים מעט מאמץ ויש לכם נכונות ליישם את האמת בפועל, אתם ראויים לקבל ברכות ותגמולים ויש לכם את ההון לנסות להתמקח עם האל. אתם עדיין רחוקים מהשגת ישועה. כמעט לאיש מכם אין עדיין היווכחות ברורה בחיים. אתם חושבים שלאחר שהתחלתם להאמין באל, עזבתם את משפחתכם ואת הקריירה שלכם מאחור כדי לבצע את חובותיכם, והייתם מוכנים לעשות כל מה שבית האל מסדר עבורכם – פירוש הדבר שיש לכם את מציאות-האמת. אבל למעשה, מה מסתתר מאחורי הנכונות הזו שלכם? בנכונות שלכם מעורבים מניעים זרים רבים והיא לא יכולה להתמודד עם עמידה בניסיון, ולכן כשאתם מאופיינים כעובדים, אין בכך שום עוול כלפיכם. אין לך היווכחות בחיים, אז האם אינך עובד? כבר די טוב שלא כיניתי אותך שד. אדם ללא היווכחות בחיים הוא אדם ללא חיים. יש אנשים שמאמינים באל במשך עשר שנים, אך אין להם חיים; יש שמאמינים במשך עשרים שנה, אך אין להם חיים; יש שאפילו מאמינים במשך למעלה משלושים שנה, ובכל זאת עדיין אין להם חיים. הם לא מסוגלים לבצע שום עבודה ממשית ואינם מסוגלים להסביר בבירור או לנסח בבהירות אפילו את האמיתות הפשוטות והבסיסיות ביותר – האין פירוש הדבר שאין להם חיים? לאורך שנות אמונתם באל, הם תמיד חשבו שהם מצליחים די טוב באמונתם, ולעתים קרובות אמרו: "אני מוכן להתרוצץ ולהשקיע מעצמי למען האל, אני מוכן לשלם מחיר למען האל, ואני מוכן להיות נאמן לאל. ראו כמה הקרבתי וכמה השקעתי למען האל. הקדשתי את זמני ומרצי וויתרתי על משפחתי, על לימודיי, ועל עבודתי וכספי. אני מוכן לעשות כל מה שמבקשים ממני. אני מוכן להתמסר לאל, אני מוכן לרצות את האל, אני מוכן לקבל גיזום ואני מוכן לקבל ייסור ושיפוט." האם "נכונות" זו פירושה שנכנסת אל מציאות-האמת? כיצד ה"נכונות" הזו שלך יכולה לצאת מפיך בקלות רבה כל כך? אתה "מוכן" לעשות כל כך הרבה, אבל כמה מהאמת יישמת בפועל? היכן מציאות-האמת שלך? אתה "מוכן" לעשות כל כך הרבה, אבל האם יש לך עדויות חווייתיות? מדוע גם עכשיו קיימת סבירות של מאה אחוז שתבגוד באל? מדוע היא לא פחתה ולו במעט? גם אם היא הייתה פוחתת בעשרים או בשלושים אחוז, והייתה פוחתת בהדרגה, עדיין ניתן היה לומר שיישמת את האמת בפועל ונכנסת אליה במידה מסוימת. אבל אפילו את זה אינך מסוגל להשיג. ה"נכונות" הזו שלך היא רמייה; זוהי הרמייה הגדולה ביותר כלפי האל. אין זו נאמנות לאל, ואין בכך גם לב אמיתי כלפי האל. האם אתה חושב שאם חוזרים על שקר אלף או עשרת אלפים פעמים, הוא אכן יהפוך לאמת, ולעובדה? מבחינת האל, טענה זו לא תקפה; זהו היגיון מעוות וזו כפירה. האל בוחן את עמקי ליבו של האדם. לא משנה כמה פעמים אתה אומר שאתה מוכן להשקיע מעצמך למען האל, ולא משנה עד כמה דבריך נשמעים טובים, האל מבחין בבהירות מוחלטת בטיבך האמיתי. אתה ממשיך לטעון שאתה מוכן ליישם את האמת בפועל, ואומר שיש לך את המציאות של חתירה אל האמת ושיש לך הוכחות לכך שאתה מיישם אותה בפועל. אם כך, מה אתה משיב לאל כאשר הוא מעמיד אותך בניסיון? אתה רואה שאנשים רעים גורמים לשיבושים ולהפרעות בבית האל, ובכל זאת אתה מתעלם מכך ואינך מתערב. גם אם מישהו מדווח על בעיה, אינך פותר אותה או מטפל בה, אלא פשוט מאפשר לאנשים רעים לבצע מעשים רעים ולהשתולל. האם זו ההתמסרות שלך לאל? האם זו הנאמנות שלך לאל? מכיוון שאתה חושב שאתה נאמן לאל, כמה פעמים הגנת על האינטרסים של בית האל בזמן שהיית מנהיג או עובד? באילו עניינים נקטת יוזמה לזהות בעיות ולפתור אותן, ובכך להבטיח את ההתנהלות התקינה של עבודת הכנסייה? כאשר אנשים רעים גרמו לשיבושים ולהפרעות בעבודת הכנסייה, כמה פעמים התייצבת כדי לחשוף אותם ולפתור את ההפרעות שגרמו? מתי אי פעם שמרת על העקרונות הנוגעים לשימוש במנחות ולהוצאות הקשורות אליהן, והגנת כראוי על מנחות האל מפני אובדן? בעניינים האלה מעולם לא גילית התחשבות בכוונות האל, ולא ביצעת בדיקות קפדניות כדי למנוע מאנשים רעים לעשות רע. במקום זאת, נהגת בחוסר אחריות מוחלט, צפית בעבודת הכנסייה ובאינטרסים של בית האל סופגים הפסדים, ובכל זאת נותרת אדיש. במיוחד בנוגע להוצאות הקשורות למנחות, אינך מבצע שום בדיקה, אלא מאשר את ההוצאות וחותם עליהן כלאחר יד. במילה אגבית מפיך ובהינף קולמוס בוזבזו עשרות אלפים או מאות אלפים של מנחות, ואתה אפילו לא מצמצת. מאוחר יותר, כאשר בית האל דרש ממך לתת דין וחשבון, חששת שתצטרך לפצות על ההפסדים, ולכן היית מסוגל אפילו לבדות ראיות ולמצוא מישהו שישבש את הראיות וישנה את החתימות. זוהי ה"נאמנות" שלך לאל. כאשר אנשים רעים השתוללו, עשו דברים רעים וגרמו לשיבושים ולהפרעות בעבודת הכנסייה, וכאשר ראית אנשים מתנהלים כלאחר יד בביצוע חובותיהם וחיים על חשבון בית האל, העמדת פני חירש ואילם, העמדת פנים שאינך רואה ושאינך יודע, בעודך חושב בליבך: "אני מוכן להיות נאמן לאל, אני מוכן לעמוד על משמרתי למען בית האל, לשמור היטב על שעריו ולהשגיח היטב על הצאן." אתה מוכן, אבל האם עשית זאת? אתה אומר שאתה מוכן לעמוד על משמרתך ולבצע בדיקות קפדניות עבור בית האל ולשמור היטב על שעריו, אבל האם יש לך נאמנות לאל? האם אתה ראוי לומר את הדברים הללו? האם יש לך מודעות עצמית כלשהי? אתה מעריך את עצמך יתר על המידה! אם אינך מסוגל לעשות זאת, אל תדבר בפזיזות. אתה אומר שאתה מוכן, ואתה מקבל החלטות ונשבע שבועות בפני האל. לאחר שאתה נשבע, האל ממתין; האל יתבונן ויבחן, כדי לראות מה תעשה בהמשך, אם תיישם את האמת בפועל, ואם תקיים את הדברים שאמרת. אם לא תקיים אותם, הרי שבעיני האל אתה רמאי, וההחלטות שקיבלת והשבועות שנשבעת בפני האל אינן אלא אוסף של שקרים. אתה מרמה את האל בבוטות ומנסה לשטות בו בגלוי; איזה מין יצור אתה? האם אתה חושב שבכך שאתה מביע את נחישותך לאל, משקיע מעט מאמץ, ומתנהל באופן שטחי, הדבר נחשב ליישום האמת בפועל? בגדת באינטרסים של בית האל ובכל זאת אתה עדיין רוצה שהאל יקבל אותך ושאנשיו הנבחרים של האל יאשרו אותך; אתה אפילו רוצה להתמקח עם האל, ואף רוצה לקבל תגמול – האם דברים באמת יכולים להסתדר כל כך יפה עבורך? אתה מרמה את האל, מתנהל מולו כלאחר יד ומשחק בו, ובכל זאת אתה עדיין רוצה שהאל ייתן לך תגמול; איזה מין יצור אתה? אם אתה מסוגל לעשות זאת, האם יש לך חיים? אילו היו למין האנושי המושחת מצפון והיגיון אנושיים, הוא לא היה מתייחס לאל בדרך זו לאחר שהאזין לדרשות במשך כל כך הרבה שנים. ובכל זאת אתה מאמין באל במשך שנים רבות ומקשיב לדרשות במשך כל כך הרבה שנים, ועדיין מסוגל להתייחס לאל כך, כשאתה משתמש בנכונותך כתחליף ליישום האמת בפועל, כדי לנסות לשטות באל ולהתנהל מולו כלאחר יד, ולרמות אותו ולשחק בו. אמור לי, איזה מין יצור אתה? אתה שטן, שד – אינך בן אנוש. בעיני האל, אינך אפילו יציר בריאה; אתה רק שד, רק עלוב נפש שראוי למות! אימרו לי, האם אדם כזה ראוי למות? (כן).

יש אנשים שחושבים שהם השקיעו מאמץ רב בביצוע חובותיהם בבית האל, ושהם מוכנים להשקיע מעצמם למען האל, מוכנים להקשיב לדברי האל וליישם את האמת בפועל. כשהם אומרים שיש להם נכונות, הם מתרגשים במידת מה ויש בהם כנות מסוימת, ולכן הם מרוממים את עצמם כאנשים כמו פטרוס שחותרים אל האמת ומיישמים את האמת בפועל, ומציבים את עצמם על כס מלכות. האם ראוי שיציר בריאה ינהג כך? האם ראוי שליציר בריאה יהיו ביטויים כאלה? (לא). אדם בעל היווכחות בחיים לא מסתפק בנכונות בלבד; על בסיס הנכונות הזאת, הוא מיישם בפועל ויש לו כניסה. אם כך, אילו ביטויים יהיו לאדם כזה? היווכחות בחיים פירושה שאדם משליך מעליו בהדרגה את צביונותיו המושחתים, ובהדרגה הופך את דברי האל לחייו. מה חושפים ומביאים לידי ביטוי בדרך כלל אנשים שדברי האל הם חייהם? איזו גישה יש להם כלפי האל? מהם הביטויים שלהם בביצוע חובותיהם? (לאדם בעל היווכחות בחיים יש כמה ביטויים עיקריים. ראשית, יש לו הכרה אמיתית של עצמו. הוא מבין שהוא עדיין רחוק מאוד מעמידה בדרישותיו של האל, וששיעור קומתו עדיין נמוך מדי. הוא חש כאב ומצוקה לגבי כמה מעבירותיו ומחשיפות השחיתות שלו, והוא גם מקווה לחוות סביבות נוספות שהאל מכין ולשאת בנטל רב יותר, כדי להכשיר את עצמו ביישום האמת בפועל בתהליך זה, שכן רק כך הוא יוכל לזכות באמת. שנית, לכל הפחות, הוא יכול להימנע מהתנהלות כלאחר יד בביצוע חובתו ויכול להרהר בעצמו לעתים קרובות. אם הוא מגלה שהוא הפר את העקרונות או כשל בהיבט כלשהו, הוא יכול לשנות כיוון באופן מיידי. בנוסף, כשמדובר בעניינים הכרוכים בצווים המנהליים של האל או במנחות האל, יש לו לב ירא-אל והוא לא מעז לפגוע בצביון האל.) (אני רוצה להוסיף נקודה אחת. אדם בעל היווכחות בחיים יהיה זהיר וקפדן בביצוע חובתו, ישקיע מאמץ בדברי האל, יחפש את עקרונות-האמת ויימנע מפעולות פזיזות על פי רצונו שלו. הוא גם ידון בעניינים וישוחח עם אנשים שמבינים את האמת, ויישם בפועל על פי עקרונות-האמת.) בחיים האמיתיים של אנשים בעלי היווכחות בחיים יש גילויים תואמים והם מביאים אותם לידי ביטוי. הם לא נשארים ברמת הכוונות; הם לא מביעים רק נכונות להיות נאמנים ונכונות להתמסר, אלא, יש להם גילויים ממשיים והם מביאים אותם לידי ביטוי. הנקודה הבסיסית ביותר היא שלא משנה מה קורה בחיי היומיום שלהם, הם יכולים לחפש באופן יזום ומודע את עקרונות-האמת. לפני שהם פועלים, הם מבררים קודם כול מהם העקרונות לביצוע הדבר ומשיגים הבנה ברורה לגביהם, והם לא מבצעים מעשים רעים בפזיזות. אם הם לא מבינים, הם מחפשים את העקרונות בדברי האל. אם גם לאחר שמצאו אותם הדברים עדיין לא ברורים להם לחלוטין, הם פונים לאדם שמבין את האמת כדי לשתף ולדון בהם לעומק. לאחר שהם מבינים את העקרונות, הם יכולים ליישם אותם בפועל. מן ההיבט החיובי, הם מגלים יוזמה רבה ומקפידים במיוחד ביישום האמת בפועל. לא משנה במה הם נתקלים, בין אם בעניין חשוב או בעניין פעוט – ובמיוחד כשמדובר בעניין משמעותי הכרוך בעבודת בית האל – הם זהירים במיוחד. הם לא מקבלים החלטות לבדם כלאחר יד, אלא מתייעצים יותר עם אחרים, מבררים יותר ומחפשים יותר. מההיבט השלילי, כשהם עושים דבר-מה שגוי, הם מסוגלים להרהר בכך ולהכיר את צביונותיהם המושחתים, וכן להכיר בחסרונות ובפגמים שלהם, את התחומים שאינם מודעים להם ואת התחומים שבהם הם נוטים להפוך לשליליים וחלשים ולא לעמוד בדרישות. הם מרבים להרהר בעצמם. בתהליך זה, מצד אחד הם מתפללים לאל ומחפשים את האמת, מהרהרים בעצמם ולומדים להכיר את עצמם באמצעות דברי המשפט והחשיפה של האל; מצד שני, הם מבקשים מאחיהם ומאחיותיהם לתת להם משוב. לאחר השלמת משימה, הם מהרהרים שוב ושוב; האם הפרו את העקרונות בהיבט כלשהו, האם התעלמו מדבר-מה, האם היו עיוותים כלשהם, או האם התגלו פערים כלשהם ביחס לסידורי העבודה של העליון. הם מהרהרים בעצמם ללא הרף. בין אם מדובר בהיבט החיובי או בהיבט השלילי, המטרה והכיוון שלהם ביישום בפועל הם לשאוף לפעול על פי עקרונות-האמת ולהיות תואמים להם, ולא לפעול על פי רצונם שלהם. אם הם לא מבינים את עקרונות-האמת או שאינם בטוחים לגביהם, הם לא שומרים את העניין בתוכם. במקום זאת, הם פונים לאנשים שמבינים את האמת ומשתפים איתם עד שהעקרונות מתבהרים להם, ורק אז הם מיישמים את העקרונות בפועל ומטמיעים אותם. בקיצור, כשמדובר ביישום בפועל, הם לא פועלים על פי העדפותיהם או מצב רוחם, קל וחומר שאינם מבצעים מעשים רעים בפזיזות על פי רצונם שלהם; במקום זאת, הם יכולים לחפש את האמת ולבצע את חובותיהם על פי העקרונות. זהו הביטוי שלהם ביישום בפועל. בנוסף, מבחינת גישתם כלפי האל, האופן שבו הם מתייחסים לדרישותיו של האל ולכל היבט בעניינים הקשורים בו, יש להם לב ירא-אל, לב שפוחד מהאל, ולב מלא ביראה ורעדה. הם חוששים מאוד שמא יבחרו בנתיב השגוי או יעשו מעשה פסול ויכאיבו לליבו של האל; הם גם חוששים מאוד שמא יפגעו באל, יפרו את הצווים המנהליים של האל או יפגעו בצביון האל. זהו הלך הרוח שיש להם כלפי האל, ואלה המעשים והגילויים הממשיים שלהם ביחסם לאמת ולעקרונות-האמת; רק הדברים האלה מהווים היווכחות בחיים, נכון? (כן). האם יש לכם את הביטויים האלה? לאנשים שיש את הביטויים האלה יש היווכחות בחיים; אלה שאין להם, כולם עמלים. אם היו שואלים אותך במה אתה עסוק כשאתה מתרוצץ ומשקיע מעצמך מדי יום, והיית אומר שאתה מבצע את חובתך ומקדיש את עצמך לאל, האם דבריך ומעשיך מבוססים על עקרונות? האם הם מבוססים על דברי האל? אם כל מילה שאתה אומר, כל דבר שאתה עושה, וכל השקפה שבה אתה מחזיק לא מבוססים על דברי האל ועל האמת, אם אינך מחפש את האמת כשדברים קורים ואין לך היווכחות בחיים, האם אינך רק עמל? במילים עדינות, אתה עמל; במילים פחות עדינות, אתה רק משקיע מאמץ; ובמילים בוטות, אתה פשוט מוכר את עמלך! מכירת עמלך שקולה לעמל. מה אתה יכול להשיג ממכירת עמלך? אתה פשוט משיג מעט חסד: לאכול אוכל טוב, ללבוש בגדים יפים, ליהנות מנוחות מסוימת בחיים, לגור במקום מרווח למדי שבו חם יחסית בחורף וקריר יחסית בקיץ. זה כבר די טוב. אם אתה רק משקיע מאמץ, מה עוד אתה מצפה להשיג? אתה מוכן רק לבצע את חובתך אך אינך מיישם את האמת בפועל. זו אינה הליכה בדרך האל. במקרה כזה, מה שאתה עושה הוא רק לעמול. אלה שעמלים לא מיישמים את האמת בפועל ואין להם עקרונות בכל מעשיהם. עמל מסוג זה לא יכול להביא להם חיים; האפשרות ליהנות ממעט חסד היא כבר די טובה. אתה מוכן להשקיע מאמץ, ובהתחשב בעמלך, בית האל מספק לך כמה מהצרכים היום-יומיים כדי שתוכל לחיות קצת יותר טוב, כדי שיהיו לך ירקות טריים לאורך כל השנה, ושתאכל אוכל אורגני. זהו כבר חסד האל – ממה עוד אתה מצפה ליהנות? אם היית עובד ומשקיע מאמץ כדי להרוויח כסף בעולם, מה היית יכול להרשות לעצמך לאכול או ללבוש? איש לא היה פשוט מספק לך מזון ובגדים; היית צריך להרוויח את הכסף כדי לקנות אותם בעצמך, והיית צריך גם לסבול יחס רע ולהיות נתון להתעמרות מצד אחרים. אך כאשר אתה משקיע מאמץ בבית האל, אתה יכול ליהנות מחסד האל ולא לסבול מהתעמרות בך; אתה יכול לאכול טוב, להתלבש היטב, לגור במקום נחמד ולנהל חיים נעימים. איש לא מתעמר בך, איש לא תוקף אותך או מתנכל לך, וכשאתה חולה, אחים ואחיות דואגים לך ומטפלים בך. האין זה חסד? האין אלה הדברים שאתם מחפשים? אם אתם מחפשים רק את הדברים האלה, הרי שכבר השגתם אותם; כבר השגתם את מה שחיפשתם. האין אלה הדברים שמחפשים אנשים שאין בהם חיים? האם לא התגשמו כל משאלותיהם בחיפוש אחר הדברים האלה? את ה"נכונות" שלך אפשר להמיר רק בחסד הזה ובדברים הנוחים האלה מהאל. זה כבר די טוב; האל לא קיפח אותך. למעשה, ה"נכונות" שלך חסרת ערך. ללא היווכחות בחיים אינך יכול להמיר את הנכונות הזאת בחיים; אתה יכול להמיר אותה רק במעט חסד. הרי החסד שקיבלתם כבר עולה על מה שביקשתם או דמיינתם, הלא כן? (כן). אם כך, האם זה מה שאתם רוצים? האם לכך אתם חותרים? כשרק התחלתם להאמין באל, האם קיוויתם להשיג רק את החסד הזה ולהסתפק בכך? (לא). אז האם יש לכם שאיפות נוספות? (כן. אנחנו רוצים גם לחתור להיוושע.) אם יש לך רק את הכוונה ליישם את האמת בפועל אך אף פעם אינך מיישם אותה בפועל, האם השאיפה הזו שלך – לחתור להיוושע – עדיין יכולה להתממש? (לא). מדוע היא לא יכולה להתממש? מכיוון שאתה נשאר רק ברמת הנכונות ואינך מיישם את האמת בפועל. אתה חי בסביבה של נוחות פיזית ורווחה, נהנה מחסד האל, ומרגיש סיפוק רב בליבך. האם טוב להמשיך כך? (לא). מה רע בזה? האין אלה בדיוק הדברים שאתם חותרים אליהם? (אני חושב שלחיות כך, להישאר רק ברמת הכוונות מבלי ליישם את האמת בפועל ומבלי להביא לידי ביטוי צלם אנוש – אלה חיים חסרי משמעות וערך.) האם אתם חושבים שאכילה טובה ולבוש נאה מהווים את ערך החיים? לאכול ולהתלבש היטב, לגור במקום נחמד וליהנות מחיים טובים; לחיות חיים שלמים ללא דאגות לגבי מזון ולבוש וליהנות מעושר, מכבוד ומשלווה – האם לא אלה היו הדברים שקיסרי העבר חתרו להשיג? אפילו קיסרים חתרו לדברים האלה, אז למה עוד אנשים חסרי חשיבות כמוכם מקווים לחתור? התבוננו בכל אחד ואחד מכם: אינכם חותרים לחיים ואינכם חותרים להיוושע; אתם חותרים רק לאכול היטב, להתלבש היטב וליהנות מחיים טובים. האין זה כל מה שאתם חותרים אליו? קל מאוד להשיג את החתירה הזו. אין צורך לשתף על האמת; אפילו מילת שיתוף אחת נוספת תהיה מיותרת. אינכם זקוקים לאמת. למה אתם זקוקים? כולכם מחפשים לאכול לשובע. כל עוד הבשר שלכם נהנה משלווה ומשמחה, כל עוד יש לכם מזון וביגוד ואתם חיים באושר לאורך החיים האלה, זה מספיק לכם. אינכם חותרים להיוושע, ולכן לרוב האנשים יש מעט מודעות או נחישות לחתור אל האמת. גם אם הייתי חוזר מאה פעמים על אמירה הנוגעת לעקרונות-האמת, כמה מכם היו יכולים לקלוט אותה? כמה מכם היו לוקחים אותה ללב? מעטים מאוד, כפי שאני רואה זאת. אני מקיים איתכם אינטראקציה במשך כל כך הרבה שנים. לא משנה איזה עניין מטופל – בין אם זה עניין כללי או עניין הכרוך בעבודת הכנסייה או בביצוע חובות – אם אני פשוט מדבר ברוגע בלי להדגיש במיוחד את דבריי ומבלי לדבר בטון תקיף, אני מגלה שלאחר מכן מעט מאוד אנשים יכולים ליישם דברים בפועל בקפידה ולהטמיע אותם על פי עקרונות-האמת. אני משתף על עקרונות-האמת במשך כל כך הרבה שנים, ובכל זאת אינכם יכולים עדיין להבין אותם ובליבכם אין שום מודעות לגביהם. מישהו צריך לגזום אתכם ולהטיל עליכם משמעת כדי שתוכלו לזכור אותם ולדבוק בהם. כאשר אני מדבר אליכם פשוט ברוגע, אתם נותרים אדישים ואינכם מתייחסים ברצינות כלל וכלל ליישום האמת בפועל. אנשים בעלי איכות מועטה מבינים רק מעט דוקטרינה ואז חושבים שהם נכנסו אל מציאות-האמת ואפילו מרגישים די מרוצים מעצמם. יש כאלה שאף מרחיקים לכת ומתרברבים. האם אין בכך חוסר בושה?

לאחרונה פתרתי בעיות בכנסייה מסוימת, ושיתפתי עם האנשים שם על כמה עקרונות. שיתפתי על העקרונות האלה כמה פעמים במהלך השנים האחרונות, ובכל זאת עד היום האחראים עדיין לא תופסים אותם. אני מדבר פשוט ברוגע, אבל יש אנשים שלא יכולים להבין שפה אנושית. הם לא יודעים מה לעשות ולא יודעים כיצד להטמיע דברים. אמרתי את הדברים האלה פעמים רבות אבל דבריי נכנסים מאוזן אחת ויוצאים מהשנייה; האוזניים שלהם כמעט גידלו יבלות מרוב ששמעו אותם, ובכל זאת הם עדיין לא מבינים. אימרו לי, איזה מין יצורים הם? האם הם בני אדם? אני אומר להם מהם העקרונות שעל פיהם יש לטפל בעניין וכיצד יש לעשות זאת. אני גם משתף על האמת באופן קבוע, וכשמתעוררות נסיבות מיוחדותאני משתף על כמה עקרונות מיוחדים. ובכל זאת, אפילו עכשיו, הם עדיין לא יודעים מהם העקרונות. אימרו לי, האם הם יכולים לדבוק בעקרונות? האם הם יכולים ליישם בפועל על פי עקרונות-האמת? הם לא יכולים לדבוק בעקרונות, וגם אינם יכולים ליישם בפועל על פי עקרונות-האמת, ולכן אי אפשר להתייחס למה שהם עושים כאל ביצוע חובה. אם כן, מה הם עושים? האם הם לא רק משקיעים מאמץ? אם אינך יכול לדבוק בעקרונות-האמת כפי שאמרתי לך, האם השקעת המאמץ המועט הזה היא יישום האמת בפועל? האם זה אומר שיש לך היווכחות בחיים? זו לא היווכחות בחיים; זהו עמל. אם העמל שלך מאפשר לך להרוויח את עלות המזון שלך, זה כבר די טוב; אינך יכול לזכות בחיים. אינך יכול להבין את עקרונות-האמת שעליהם אני מדבר, אם כך, כיצד אאפיין אותך? אם אתה יכול להבין את עקרונות-האמת, הרי שיש לך אנושיות, אתה בן אדם. אם אינך יכול להבין את עקרונות-האמת, אין לך אנושיות, אתה בהמה. אם אתה סולד מהאמת ושונא אותה, ומתנגד במכוון לבית האל, הרי שאתה שטן ואתה שד. אם אתה מבין את דבריי ופועל בהתאם – אם אתה מבין בלי שאצטרך להדגיש את דבריי פעם שנייה ובלי שאצטרך להאיץ בך שוב, ואתה יכול ליישם בפועל על פי דבריי ולהמשיך לדבוק בהם – אזי אני יכול לראות שיש לך מצפון והיגיון. אני מכבד אותך ומוקיר אותך בליבי, ומתייחס אליך כאל בן אדם. אם אמרתי דבר-מה אלף או עשרת אלפים פעמים ואתה עדיין לא הבנת, אזי אינני מתייחס אליך כאל בן אדם; בליבי, אינך בן אדם, אתה בהמה. מדוע? משום שאם אינך יכול אפילו להבין דברים שאמרתי בצורה כל כך פשוטה וברורה, ובצורה כל כך מפורשת, אז מה אתה אם לא בהמה? אתה גרוע מבהמה. הכלבה שלי יכולה להבין דברים שאנשים נוהגים לומר. ייתכן שהיא לא מבינה מה אני רוצה שהיא תעשה, אבל לאחר שהיא חיה איתי כל כך הרבה שנים, היא מבינה מה אני לא רוצה שהיא תעשה. בדרך כלל היא לא עושה דברים שהיא יודעת שהם לא מוצאים חן בעיניי. כיצד ניתן לראות זאת? לדוגמה, כשאני מטיל משמעת על הגורים שלה, היא משתפת פעולה ככל יכולתה, מתוך פחד עמוק ששני הכלבלבים הקטנים לא יבינו ויכעיסו את אדונם. היא יודעת שאסור לה לנשוך חפצים או את הבגדים שתלויים לייבוש בחצר, ושאם תעשה זאת, אני אכעס. בכל פעם שהיא נכנסת לחצר, קודם כול היא מרסנת את שני הגורים ומונעת מהם לנשוך את הבגדים התלויים לייבוש. אם היא עושה משהו שמכעיס אותי, היא מנסה לפייס אותי ולשמח אותי. רק כשאני מוכן ללטף אותה ולדבר אליה שוב היא נעשית שמחה. החשיבה של כלב פשוטה מאוד, אבל כלב ניחן בדבר אחד יקר ערך מאודשאין למין האנושי המושחת: הכנות של כלב היא דבר שחסר למין האנושי. אם למין האנושי חסרה כנות, כיצד הוא יכול להיקרא מין אנושי? למרות שבני המין האנושי עוטים עור אדם וכלפי חוץ יש להם צורה אנושית, במהותם הם לא בני אדם. חסרים להם אפילו המצפון וההיגיון הבסיסיים ביותר, אז כיצד יוכלו לגלות כנות? יש אנשים שיכולים להבין את העקרונות וליישם אותם בפועל; אנשים כאלה יכולים להיקרא בני אדם. מדוע זה? (ראשית, יכולתם להבין את העקרונות מוכיחה שיש להם הבנה רוחנית ושהם מבינים את המשמעות של דברי האל ואת כוונותיו. שנית, אנשים כאלה ניחנים במצפון ובהיגיון, יש להם גבולות לגבי התנהלותם והם יכולים לדבוק בעקרונות; לכן, רק אנשים כאלה יכולים להיקרא בני אדם.) זה נכון. ראשית, יש להם יכולת הבנה. הם יכולים להבין שפה אנושית ולחשוב ולהבין דברים בדומה לאנשים אחרים. שנית, הם ניחנים במצפון ובהיגיון, יש להם גבולות שהמצפון שלהם מציב בפניהם, הם מוכנים ליישם את האמת בפועל והם מסוגלים ליישם אותה. אנשים כאלה יכולים להיקרא בני אדם; אלה שלא ניחנים בשני הדברים הללו אינם בני אדם. אם מישהו אינו בן אדם, כיצד הוא יכול להיות ניחן במצפון ובהיגיון? ללא מצפון והיגיון, כיצד הוא יצליח להבין שפה אנושית? אדם ללא מצפון והיגיון לא יכול אפילו לציית לתקנות, גם אם הוא מבין מעט דוקטרינה ורוצה לעשות זאת. ובכל זאת הוא עדיין חושב שהנכונות שלו ליישם את האמת בפועל פירושה שהוא נאמן לאל ושהאל מקבל אותו ואוהב אותו. האין זה היגיון של נבל? (אכן). אנשים שיש להם היגיון של נבל לא יכולים בסופו של דבר לזכות באמת. לאיזה סוג של אנשים יש היגיון של נבל? לאנשים מבולבלים. אנשים מבולבלים תמיד מעלים טיעונים המבוססים על היגיון של נבל. למה אני מתכוון כשאני אומר לכם את הדברים האלה? האם אני מנסה לדרבן אתכם ליישם את האמת בפועל, האם אני חושף את מהות הבעיות שלכם? (אתה עוזר לנו לראות בבירור שטרם עלינו על הנתיב של חתירה אל האמת וגורם לנו לצאת לדרך בנתיב זה.) יש אנשים שאומרים: "האם אינך אומר את הדברים האלה פשוט כדי לדחוק בנו ליישם את האמת בפועל?" אני באמת לא מתכוון לכך. אם אתה יכול ליישם את האמת בפועל, זהו עניינך שלך ואין לזה שום קשר אליי. לאחר שאשתף בבירור על האמיתות שעליי לשתף, אמלא את תחומי האחריות והמחויבויות שלי. באשר לנתיב שבו אתה בוחר ולדרך שבה אתה הולך, אינני מתערב. השאלה אם תוכל בסופו של דבר להיוושע תלויה לחלוטין בבחירות שלך ונשענת לחלוטין על הדרך שבה אתה הולך; אחריותי כלפיכם מסתיימת כאן. כלומר, אני לוקח את כל האמיתות שעליכם להבין ואומר לכם אותן. אם יש לכם נכונות ליישם אותן בפועל, זה כמובן טוב יותר, אבל אם אינכם מוכנים, לא אתערב. בוודאי שלא אלך אחריכם כל יום ואפקח עליכם, קל וחומר שלא אכפה עליכם ליישם את האמת בפועל. אינני עושה דברים כאלה; זו לא עבודתי וזה גם לא נכלל בתחום עבודתי. אם אתם דורשים ממני להתייחס אליכם כאל עבדים, לגזום אתכם ולהטיל עליכם משמעת כל יום, ורק אז תוכלו לציית לכמה כללים, להפגין מעט צייתנות, וליישם בפועל מעט מן האמת, אזי בעיניי, אי אפשר להציל אנשים כאלה. אם אמרתי את עקרונות-האמת אלף או עשרת אלפים פעמים ועדיין לא הבנתם אותם ואינכם מחפשים, מה עוד אוכל לומר? מהי גישתי כלפי העניין הזה? עשו כרצונכם. אם אין לכם נכונות להקשיב, אל תקשיבו. אתם יכולים להאמין כרצונכם; לא אתערב, וגם אינני רוצה להשקיע בכך מאמץ. האמת הוענקה לכם בחינם, אך אינכם יודעים להוקיר אותה. אם תוכלו לזכות בסופו של דבר בישועה, זהו עניינכם שלכם ואין לזה שום קשר אליי. אם אתה תמיד צריך להסתמך על אנשים אחרים שיפקחו עליך, יגזמו אותך ויטילו עליך משמעת, ורק אז אתה מצליח בקושי ליישם בפועל מעט מן האמת או לעשות דבר-מה מועיל לעבודת בית האל ולמילוי חובתך, הרי שזה לא מה שאני רוצה. אם כולכם כאלה, אין שום משמעות לכךשאשתף על האמת; שיתוף על כל היבט של האמת יהיה מיותר ולא נחוץ לחלוטין. אם אין לכם אפילו את המצפון וההיגיון שצריכים להיות לאנושיות רגילה, ולאחר ששמעתם שיתופים רבים כל כך על האמת עדיין אין לכם שום כוונה סובייקטיבית או תוכנית כיצד ליישם את האמת בפועל וכיצד להיכנס אל מציאות-האמת, הרי שאין לכם שום תקווה להיוושע. האם זה נכון? (כן).

יש אנשים שתמיד מנסים לשחק איתי במשחקי מוחות ולנהוג איתי ברמייה. בכל פעם שהם עומדים לעשות דבר-מה, הם ממתינים שאתן הוראה לפני שהם פועלים. לא משנה כמה פעמים שיתפתי על העקרונות, אין לכך שום השפעה עליהם; הם פשוט לא מיישמים בפועל על פי העקרונות. הם ממשיכים לחשוב: "אני חייב לקבל ממך הוראות בנוגע לעניין זה. אם תאמר שאנחנו יכולים לעשות זאת, נעשה זאת; אם תאמר שאיננו יכולים, לא נעשה זאת. ומה אם אפעל על פי העקרונות שהסברת ולאחר שאסיים, לא תהיה מרוצה? מה אם תעשה לי חיים קשים? מה אם תדרוש ממני לפצות על ההפסדים?" הם משחקים איתי משחקי מוחות, לא פועלים על פי העקרונות ולא ממלאים את תחומי האחריות המוטלים על בן אדם. הם לא עושים אף אחד מהדברים שנמצאים בתחום אחריותם שלהם – לשתף פעולה עם אחרים, לדון בעניינים עם אחרים ולשתף עמם, או לעיין בחומרי עזר. במקום זאת, כל הזמן הם רודפים אחריי ומטרידים אותי בשאלות שונות ותמיד אומרים: "האם לדעתך זה בסדר שאעשה זאת כך?" למעשה, כבר הסברתי את העקרונות בבירור רב, אבל האנשים האלה פשוט לא מתייחסים אליהם ברצינות. הם חושבים: "העקרונות שעליהם שיתפת הם רק מסגרת כללית – מילים שנועדו להטעות אנשים. אתה חייב לומר לי כיצד לטפל בעניין זה, ואתה חייב להסביר לי כל פרט." אינך יכול לקלוט את העקרונות שהסברתי ואינך מתייחס אליהם ברצינות, ואתה רוצה שאומר לך במפורש כיצד לעשות כל דבר. האם זה לא הופך אותך לחסר תועלת? האם אין לך מוח? האם אין לך מחשבות? מהי חובתך? אינך רוצה לשאת באף אחת מהחובות שבן אדם צריך לבצע או בתחומי האחריות שעליו לקחת על עצמו; אתה פשוט רוצה שאומר לך במפורש מה לעשות. אם כך, איזו תועלת יש ללב ולמוח שלך? אינך רוצה להשקיע בכך את ליבך, אינך רוצה להשתמש במוח שלך, וגם אינך רוצה להשקיע מאמץ, ובנוסף, אתה גם מפחד לקחת על עצמך אחריות. איזה מין אדם אתה? האם אינך ערמומי וחלקלק? האיכות שלך ירודה למדי, ובכל זאת אתה מלא במזימות! הניסיון להפעיל עליי את התכסיס הזה לא יעבוד. די בכך שאינך יכול להבין את העקרונות כדי לעורר סלידה, אך אתה עדיין מנסה להפעיל עליי תכסיסים ומפחד לקחת אחריות. כיצד תוכל בכלל ליישם את האמת בפועל? מה טבעו של הפחד של אדם מנטילת אחריות בעת ביצוע חובתו? האם יש לו לב אמיתי כשהוא מבצע כך את חובתו? האם יש בכך מסירות כלשהי? (לא). אם אין לב אמיתי ואין מסירות, האם יש היווכחות בחיים? האם כך מבצעים חובה? (לא). אם כך, מהו הטבע של ביצוע חובהבדרך זו? זהו עמל; זה טבעו. כל מי שמשחק איתי משחקי מוחות מעורר בי שאט נפש. אם אתה עובד ברצינות ובאופן מעשי, מחפש ללא דיחוי כשאינך מבין, ומיישם בפועל על פי העקרונות מייד לאחר ששאלת עליהם והשגת בהירות, אזי גם אם לפעמים, בנסיבות מיוחדות, תשאל פעם נוספת, לא אירתע מהאיכות הירודה שלך. אבל אם אדם תמיד נאבק בי בתוכו, משחק משחקי מוחות ומנסה להערים עליי, מסרב לקחת על עצמו אחריות, שואל אותי על כל דבר שהוא נתקל בו, ופועל רק לאחר שאני נותן לו הוראה, איזו בעיה זו? כלפי חוץ נראה שאנשים כאלה מתמסרים לאל בכל דבר, אבל למעשה, הם מתנהגים בערמומיות. הם חושבים שאם משהו ישתבש כשהם יפעלו בדרך זו, הם לא יישאו באחריות; בה בעת, הם יכולים לאפשר לאחרים לראות שהם מתמסרים לאל בכל דבר. לכן, לא משנה מה הם עושים, הם תמיד רוצים לקבל הוראות שניתנו אישית על ידי האל, כאילו יחסיהם עם האל קרובים במיוחד. הם לא מבינים שהתנהגות כזו מפריעה למחשבותיו של האל, מפריעה לעבודתו, ומעוררת בו סלידה ושאט נפש כלפיהם. הם אפילו חושבים שהם מבצעים את חובותיהם ומשקיעים מעצמם למען האל, שהאל צריך להנחות אותם בדרך זו, שבית האל חייב לאפשר להם להתנהג כך, ולפנק אותם כמו שמפנקים תינוקות קטנים. רק אז הם מרוצים בתוכם ומרגישים שהם נהנים. איזה מין חשיבה זו? האם זה אדם שחותר אל האמת? האם לאדם כזה יש היגיון? (לא). אנשים שמבינים את האמת פועלים בהיגיון. לכל הפחות, הם פותרים בעצמם את הבעיות שהם מסוגלים לפתור ואינם מטרידים את האל בשאלה אחר שאלה. גם אם אינם יכולים לפתור בעיה בעצמם, עליהם לחפש ולשתף עם האחים והאחיות שאיתם הם משתפים פעולה או עם אנשים שמבינים את האמת. כך הם יוכלו לפתור את הבעיה ולמצוא נתיב של יישום בפועל. אדם עם היגיון יכול לעשות זאת; אנשים ללא היגיון עלולים לבצע מעשים רעים בפזיזות. אם אדם בעל היווכחות בחיים מבין את האמת, יכול ליישם אותה בפועל ולהיכנס אל מציאות-האמת, ודברי האל הם חייו, האם תהיה לו גישה כזו כלפי האל או שהוא יתנהג כך? האם הוא יקיים אינטראקציה עם האל באופן זה? (לא). הוא לא יעשה זאת; זה בטוח. אם כן, מה קורה עם אנשים שמתנהגים כך? ברור שמעולם לא הייתה להם היווכחות בחיים. כל מה שהם עושים נעשה לחלוטין על פי האינטרסים והכוונות שלהם, ובכל זאת הם טוענים ללא הרף: "אני מוכן להיות נאמן לאל, אני מוכן לתת שירות לאל, ואני מוכן למות למען האל! כל עוד יש לי נכונות, אני אדם שאוהב את האל ואני אדם שנאמן לאל ומתמסר לו!" תחת דגל זה הם חושבים שיש להם חיים. הם באמת לא יודעים מה מקומם ביקום! זהו ביטוי של חוסר היגיון, הלא כן? (כן). אם לאדם יש היגיון, האם היה רואה ב"נכונות" הזו חיים? (לא). מדוע לא? (מכיוון שהוא מבין שעדיין יש לו צביונות מושחתים רבים שלא נפתרו ואמיתות רבות שהוא לא יכול ליישם בפועל, והוא מרגיש שהוא לא עומד בדרישותיו של האל, ולכן הוא לא חושב שיש לו חיים.) המאפיין הבולט ביותר של אדם עם היגיון, שהוא יכול להרהר בעצמו לעתים קרובות. כשאנשים כאלה מגלים את בעיותיהם, הם מתייחסים אליהן ברציונליות ומבינים אותן, והם מחפשים את האמת כדי לפתור אותן. רק לאדם כזה יש היווכחות אמיתית בחיים. לכל האנשים שמבינים את האמת יש מידה מסוימת של הכרה עצמית אמיתית; יש להם הערכה ואומדן מדויקים לגבי עצמם. הם יודעים בדיוק מהי האיכות שלהם, מה טיבה של האנושיות שלהם, כמה מדברי האל ומעקרונות-האמת הם יישמו בפועל, וכמה עוד נותר להם ליישם בפועל. אלה יהיו השיקולים שלהם, ולאחר שיהרהרו בהם הם ישיגו את ההישגים האלה. לאחר שהשיגו את ההישגים האלה, הם חושבים: "נכונותו של האדם מבחינת כוונתו הסובייקטיבית אינה חיים. הנכונות לבדה חסרת תועלת; טרם יישמתי את האמת בפועל. עדיין יש בי שחיתות ומרדנות, והאנושיות שלי לא טובה במיוחד. אני תמיד רוצה להשוות את עצמי לאחרים, ולא משנה מה אני עושה, אני תמיד רוצה לפעול באופן חד-צדדי ושרירותי. אף פעם אינני רוצה לדון בעניינים או לשתף פעולה עם איש; אני פשוט רוצה שהמילה האחרונה תהיה שלי. אני מזלזל בכולם ואינני רוחש כבוד לאיש. אלה אינם ביטויים של אנושיות, ואלה אינם ביטויים של יישום האמת בפועל!" כאשר הם מהרהרים בעצמם ומכירים את עצמם בהשוואה לדברי האל ולעדויות החווייתיות של אחיהם ואחיותיהם, הם מסוגלים להשיג את התוצאות האלה ואת ההישגים האלה. לאחר שהשיגו את ההישגים האלה, האם הם מגיעים למסקנה לגבי חתירתם ולגבי הביטויים השונים שלהם? (כן). לאיזו מסקנה הם מגיעים? (שהם עדיין לא אנשים שחותרים אל האמת.) הם מכירים בכך שהם לא אנשים שחותרים אל האמת, שהם לא מבינים את האמת, ושהם עדיין רחוקים מאוד מעמידה בדרישות האל. הם מכירים בכך שבביצוע חובתם הם רק השקיעו מעט מאמץ וטרם יישמו את האמת בפועל. זו המסקנה שאליה הם מגיעים. כוונתם ליישם את האמת בפועל מתחזקת אז, הלא כן? (כן). לאחר שאנשים עם מצפון והיגיון משיגים את התוצאות האלה באמצעות הרהור, כוונתם ליישם את האמת בפועל מתחזקת. כאשר מתרחש דבר-מה, הם מהרהרים אילו מחשבות מרדניות יש להם, אילו מחשבות והשקפות מופרכות יש להם, אילו מצבים מושחתים וגילויי צביונות מושחתים יש להם, וכיצד עליהם למרוד בהם ולפתור אותם. לאחר שיהרהרו בדברים האלה, הם יחפשו מה דברי האל אומרים, כיצד האל דורש מהאדם ליישם בפועל, והם יחפשו את עקרונות-האמת. כשהם ימצאו את עקרונות-האמת, כוונתם ליישם את האמת בפועל תתחזק עוד יותר. הם יידעו מהם הסטנדרטים הנדרשים על ידי האל וכיצד עליהם ליישם בפועל במונחים ספציפיים. הנתיב יהיה ברור להם, והצעד הבא שלהם יהיה ליישם בפועל.

אימרו לי, האם אנשים חסרי רציונליות יכולים להרהר על עצמם? (לא). הם לעולם לא יהרהרו על עצמם; הם תמיד חושבים שאף על פי שיש להם צביונות מושחתים, הם מעולם לא חשפו אותם, שהם תמיד צודקים וטובים יותר מכולם בכל מובן, ושהם מעולם לא טעו ומעולם לא עשו שום דבר רע. מדוע הם מסוגלים לחשוב כך? זוהי המשמעות של להיות נטול רציונליות. אנשים חסרי רציונליות לא יהרהרו על עצמם ולא ישוו את עצמם לדברי האל. הם לא ישוו את עצמם לדברי האל ואין להם הערכה, אומדן או ידע מדויקים יחסית על עצמם. אם כך, האם יש להם כוונה ליישם את האמת בפועל? הכוונה הזו לא יכולה להתעורר בהם. האם הם יאהבו את האמת? האם הם יבואו בפני האל כדי לחפש את האמת? לא. הם מאמינים שהם עשו את כל מה שהיה עליהם לעשות, בדיוק כפי שפאולוס אמר: "את האמונה שמרתי, את המלחמה הטובה נלחמתי." לאחר שהם משקיעים רק מעט מאמץ, הם מגיעים למסקנה הזו לגבי עצמם, ולכן הם לא מחפשים את האמת. אנשים חסרי רציונליות מאפיינים כך את עצמם ואינם מחפשים את האמת. אם כך, האם הם יכולים ליישם את האמת בפועל? (לא). גם אם הם פועלים מדי פעם לפי כמה תקנות ועושים דברים כלאחר יד, וכלפי חוץ נראה כאילו הם מיישמים את האמת בפועל, למעשה הם רק פועלים לפי תקנות, ובכל זאת הם עדיין מאמינים שהם מיישמים את האמת בפועל. האין זו הונאה עצמית? מדוע אנשים נוטים כל כך לפעול לפי תקנות? משום שהם לא יודעים לחפש האמת. אם הם לא מחפשים את האמת, לא ייתכן שהם יבינו את עקרונות-האמת ולא ייתכן שיבינו מהו הנתיב ליישום האמת בפועל. לכן, בכל מעשיהם הם רק פועלים לפי כמה תקנות ועושים דברים כלאחר יד. ברור שהם פועלים לפי תקנות ובכל זאת אומרים שהם מיישמים את האמת בפועל – זוהי העמדת פנים, זוהי רמייה, וזהו משחק. אתה פועל רק לפי תקנה. בדיוק כמו פאולוס: הוא סבל רבות ושילם מחיר כבד בעבודתו ובהטפתו, ובכל זאת הוא עשה דברים רק כלאחר יד ומעולם לא הלך בדרך האל. כלומר, בכל מעשיו מעולם הוא לא חיפש את כוונות האל, מעולם לא לקח את דברי האל לליבו, מעולם לא יישם בפועל לפיהם, ופשוט פעל על פי רצונו האישי. לאחר מכן הוא השתמש בסבלו ובהשקעתו כהון שבאמצעותו דרש גמול מהאל: "את המרוץ השלמתי. תן לי את עטרת הצדקה; תן לי את הגמול!" מישהו שאל אותו: "האם אתה יודע מיהו האדון ישוע?" הוא אמר: "הוא המשיח." הוא שאל אותו שוב: "אז מי אתה?" הוא אמר: "גם אני משיח." האם פרצופו האמיתי לא נחשף? האם היו לו ביטויים ממשיים כלשהם של יישום האמת בפועל? (לא). אנשים שאף פעם לא מהרהרים על עצמם לא יידעו לעולם ליישם את האמת בפועל. אין להם מודעות ליישום האמת בפועל והם לעולם לא יחפשו את האמת. הם לא יכולים למצוא את הנתיב ליישום האמת בפועל, וקל וחומר שאינם מבינים את הפרטים של יישום האמת בפועל. לכן, כאשר הם מנסים לכתוב מאמר עדות על חוויית חיים, גם לאחר שהם מתאמצים בכל כוחם, הם לא מצליחים להעלות דבר על הכתב. הם רוצים נואשות להתרברב, ונואשים להפגין מה הם מסוגלים לעשות, אבל הם לא מצליחים; הם כל כך חרדים עד שהם מתחילים להזיע, ובכל זאת עדיין לא מצליחים לכתוב שום דבר. מדוע? משום שמעולם לא יישמו את האמת בפועל ואף פעם לא עברו את התהליך של חיפוש האמת ויישומה בפועל. האם אלה אנשים עם היווכחות בחיים? (לא). האם לאנשים ללא היווכחות בחיים יש חיים? אין להם חיים. אם כך, על מה הם מסתמכים כשהם מבצעים את חובותיהם? (הם מסתמכים על רצונם האישי ועל העדפותיהם האישיות.) נכון לומר שהם מסתמכים על רצונם האישי ועל העדפותיהם האישיות, אבל הם עדיין מרגישים שנעשה להם עוול ואינם מקבלים זאת. לכן אנחנו יכולים לנסח זאת כך: על מה הם מסתמכים כשהם מבצעים את חובותיהם? הם פשוט מסתמכים על האמירות האלה: "אני מוכן ליישם את האמת בפועל ולרצות את האל; אני מוכן להיות נאמן לאל; אני מוכן להתמסר לאמת; אני מוכן ללכת בדרך שבה יראים את האל וסרים מרע; אני מוכן להכות על חטא ולהודות בטעויותיי; אני מוכן לחתור אל האמת וללכת בנתיב הישועה." בעת ביצוע חובותיהם, הם פשוט מסתמכים על משאלות כאלה, על ה"אני מוכן" שלהם; זהו הבסיס שלהם לביצוע חובתם על פי רצונם האישי. מבחינתם, ה"נכונות" הזו יכולה לבוא במקום הכול ויכולה להשיג הכול, אבל מבחינת האל, הנכונות שלהם לא שווה פרוטה. מדוע? משום שהאל מבחין בליבך ויודע שאתה מוכן ליישם את האמת בפועל ולחתור אליה. האל ממתין שתיישם בפועל וממתין לכניסתך, אך הוא לא רואה אף פעם שאתה עושה פעולה ממשית כלשהי ולא רואה אצלך היווכחות בחיים. לכן, לאנשים כאלה אין חיים; זה ודאי. לאנשים ללא חיים יש מאפיין בולט מאוד: הם תמיד מתייחסים לאל באותה גישה כפי שהיו מתייחסים לאדם. הם תמיד חושבים כיצד להתעמת עם האל ולרקום מזימות נגדו, תמיד מעלים השערות כיצד האל רואה אותם, ותמיד מתייחסים לאל כאילו הם מקיימים אינטראקציה עם אדם אחר או עם ממונה עליהם. אין להם לב ירא-אל ואין להם גישה של התמסרות לאל. זהו המאפיין הבולט ביותר של אדם ללא חיים. בליבם, הם תמיד מעלים השערות לגבי האל: "מה אתה חושב? מה משמעות המבט בעיניך? מהי המשמעות מאחורי נימתך וצליל קולך? האם אתה אומר לי לעשות זאת כך או אחרת?" הם לא מחפשים את עקרונות-האמת; אין להם יראת האל, אלא רק חשדנות, התגוננות ווכחנות. אדם ללא חיים לעולם לא יוכל להגיע ליראת האל, ולכן אין לו אפילו את הכבוד הבסיסי ביותר כלפי האל בהתגלמותו. ייתכן שאתה תמיד אומר "אלוהים, אלוהים" כשאתה מתפלל, וזה עשוי להישמע נעים מאוד. כלפי חוץ, עשוי להיראות כאילו אתה מכבד מאוד את האל בהתגלמותו, אבל למעשה, מכיוון שאין לך היווכחות בחיים ואינך מחזיק בדברי האל כחייך, כשאתה קורא "אלוהים", אתה רק הוגה מילה. אין פירוש הדבר שאתה מכיר את מהות האל ואת זהותו או שאתה באמת מתייחס אליו כאל האל. זוהי רק צורה של פנייה, בדיוק כמו הכינויים שבהם אתה משתמש כדי לפנות להוריך, לסביך או לכל אדם מבוגר. מבחינתך, "אלוהים" הוא רק צורת כינוי של כבוד מכיוון שעד כמה שהדבר נוגע לך, האל אינו מושא סגידתך, ואין לך לב ירא-אל. האם אתם מבינים? (כן). רק לאחר שדברי האל הופכים לחייו של אדם, יתעורר בו בהדרגה לב ירא-אל. מה האמירה הזו מלמדת אתכם? לב ירא-אל מתעורר מכיוון שדברי האל הפכו לחיים בתוך האדם; הוא לא נובע מהמצפון ומההגיון של אדם. מצפון והיגיון לא יכולים לייצר לב ירא-אל. גם אם אתה אדם טוב, אדם שומר חוק ואדם תמים השומר על מקומו הראוי, אם אין לך שום ידע על האל או שמעולם לא הייתה לך היווכחות בחיים, הרי שלכל היותר אתה רוחש לאל רק מעט כבוד, נימוס ואדיבות; אי אפשר לקרוא לזה יראה. יראת האל מתעוררת באדם מכיוון שדברי האל הפכו לחייו. לכן, אל תחשוב ש"נכונות" גרידא יכולה לכלול הכול או לבוא במקום הכול. מבחינת האל, הנכונות שלך חסרת ערך ובעלת משמעות מועטה ביותר. יש האומרים: "האם לא שיתפת שלאדם צריכה להיות גישה של התמסרות כלפי האל?" הגישה שלך כלפי האל והכוונה הסובייקטיבית שלך – מה שאתה מוכן לעשות – הם שני דברים שונים. גישה של התמסרות כלפי האל היא הרציונליות שצריכה להיות לך, בעוד שהכוונה הסובייקטיבית שלך והנכונות שלך הן רק משאלה או החלטה שלך. הדבר העיקרי הוא שעליך להכיר בכך בבירור: הנכונות שלך עשויה להצליח להוביל אותך אל נתיב הישועה, וכמובן, היא גם תנאי מוקדם המאפשר לך לעלות על נתיב הישועה, אך הנכונות ליישם את האמת בפועל אין פירושה שכבר יישמת אותה, וגם אין פירושה שכבר נכנסת אל מציאות-האמת, וקל וחומר שאין פירושה שאתה מחזיק במציאות-האמת או שיש לך היווכחות בחיים. כלומר, אם אתה נשאר רק בשלב של מוכנות ליישם את האמת בפועל, אי אפשר לומר שכבר יש לך חיים. אם כך, מתי באמת יש לך היווכחות בחיים? כשאתה יכול ליישם את האמת בפועל, ואתה מכיר את עצמך, ויכול ליישם בפועל בהתאם לדרישותיו של האל – רק זוהי המשמעות של היווכחות אמיתית בחיים. יש לך היווכחות בחיים מכיוון שבאמצעות הבנתך את האמת, כל מחשבותיך והשקפותיך, גישתך כלפי האל וצביונותיך המושחתים השתנו במידות שונות; גישתך כלפי האל וגישתך כלפי ביצוע חובתך תוקנו, ואינך חי עוד על פי צביונותיך המושחתים או על פי מחשבות והשקפות מופרכות; בהשקפותיך על אנשים ודברים, ובהתנהלותך ובפעולותיך, אתה מסוגל להתבסס על דברי האל ולקחת את האמת כקריטריון שלך – רק זה נקרא שיש לך חיים. האם יש לכם חיים? רק כאשר אתה מחזיק במציאויות האלה יש לך חיים; ללא המציאויות האלה, אין לך חיים. אם אין לך חיים, איזה מין אדם אתה? אתה חיה, אתה שד, ואתה משל השטן. על מה מסתמכים אנשים שהם משל השטן כשהם מבצעים את חובותיהם? הם מסתמכים על צביונותיהם המושחתים ועל תשוקתם לזכות בברכות. מהי התוצאה הסופית? הם משתוללים ועושים רע; הם לא מסוגלים לחלוטין ליישם את האמת בפועל, אינם מסוגלים ללכת בדרך האל, וקל וחומר שאינם מסוגלים להשיג ישועה. זוהי התוצאה.

שיתפנו זה עתה על כמה ביטויים של אנשים שאין להם היווכחות בחיים. יש אנשים שלאחר ששמעו זאת, אומרים: " מתברר שגם לאחר שהאמנו באל במשך כל הזמן הזה, עדיין אין לנו היווכחות בחיים ולא השגנו את האמת ואת החיים. אם כך, האם בליבך אתה סולד מאיתנו וחש שמאסת בנו מאוד?" אנשים כאלה תמיד מודאגים מהאופן שבו אני מעריך אותם. האם נכון להיות מודאג מכך? (לא). מדוע זה לא נכון? (האל משתף איתנו כיום כל כך הרבה כדי שנוכל לזהות בבירור את מצבנו האמיתי ולהבין בבירור שעד כה לא עלינו על הנתיב של חתירה אל האמת, ושבביצוע חובותינו, אנו עדיין בשלב של עמל. הדבר מאפשר לנו להתעורר ולהכות על חטא בזמן, ולמצוא את הנתיב הנכון ליישום האמת בפועל. אם רק ננחש כיצד האל מעריך אותנו ומתייחס אלינו מבלי לחפש להבין את כוונותיו הקפדניות של האל, זהו ביטוי של אי-חתירה אל האמת, ובסופו של דבר לא נשיג את האמת.) לא משנה כיצד אני מעריך אותך או מהי ההתרשמות שלי לגביך, אינך צריך לדאוג לגבי עניין זה, והוא לא צריך להיות במוקד דאגתך. האם לא כך הדבר? (כך הדבר). אתה אפילו רוצה שאחבב אותך ושיהיה לי רושם טוב עליך? בהתחשב בביצועים שלכם, יהיה כבר טוב למדי אם תצליחו לא לעורר בי דחייה כלפיכם. באשר לשאלה את מי אני מחבב, ממי אני מתרשם לטובה ואת מי אני מעריך – יש לי את העקרונות שלי. אין זה עניין שעליכם לדאוג לגביו, וגם לא דבר שאתם צריכים לדעת. יתר על כן, לא משנה מהי גישתי כלפיכם כשאני מדבר או אילו השקפות יש לי לגבי כל אדם, לא אפעל מתוך רגזנות או מתוך תחושות, וקל וחומר שלא מתוך רגשנות; אתייחס אליכם בהגינות. גם אם ביצועיכם גרועים מאוד, אל תהיו שליליים ואל תרגישו שאתם כבולים. פשוט התמקדו במילוי החובה שעליכם לבצע בהתאם לעקרונות הנדרשים על ידי בית האל. באשר לנתיב שעליו כל אחד מכם יכול לעלות, הדבר תלוי בחתירות שלכם ובבחירות שלכם. כמובן, מנקודת המבט שלי, אני מקווה שכל אחד מכם יוכל לחתור אל האמת ולקבל אותה, ולעלות על נתיב הישועה. בפרט, אני מקווה שאלה מכם שעמלים ונושאים בנטל כבד ומבצעים חובות חשובות, אלה שיש להם הבנה רוחנית ואיכות טובה יחסית, ואלה בעלי אנושיות טובה, יהפכו כולם לאנשים שחותרים אל האמת, יוכלו לעלות על נתיב הישועה בהקדם האפשרי, ויוכלו ליישם את האמת בפועל ולהשיג היווכחות בחיים בכל הדברים. עם זאת, אם אינכם מוכנים לחתור אל האמת וללכת בנתיב הישועה, לא אכפה זאת עליכם; לא אאלץ אתכם. זוהי גישתי. כשמדובר בכל אחד מכם, אני יודע ומבין מהי האיכות שלכם ומהן החתירות שלכם, ויש לי השקפות משלי לגביהן. אבל לא אסיק מסקנות לגביכם כעת. באיזה נתיב תלכו ועד כמה רחוק תוכלו להגיע תלוי בבחירות שלכם עצמכם. לבית האל יש עקרונות לטיפול באנשים. אם תפר את הצווים המנהליים, הכנסייה תטפל בך כפי שעליה לטפל בהתאם לעקרונות. לא אגן עליך; גם אם אני מעריך אותך, לא אגן עליך. גם אם השקעת מאמץ רב בעבר ועמלת, נשאת בנטל כבד, ובעבר תרמת לתחום מסוים בעבודת בית האל, אם תפר את הצווים המנהליים הכנסייה תטפל בך כפי שעליה לטפל. השלפוחיות על רגליך נוצרו מההליכה שלך-עצמך; הנתיב שבו אתה הולך הוא זה שבחרת בעצמך. אלה הן ההשלכות של הליכה בנתיב השגוי. הטיפול בעניינים אלה פשוט עבורי. אני עוסק לעיתים בעניינים כלליים מול אנשים מסוימים. הדרך שבה הם עושים דברים דוחה ומתועבת למדי, אבל בכל זאת אני יכול להתייחס אליהם כראוי. הפסק לנחש כל הזמן מהן מחשבותיי. אני סולד ביותר מאנשים שקוראים כל הזמן בין השורות ובוחנים את הבעת פניי, מבררים כל הזמן מה אני חושב, ומעלים השערות כל הזמן אם אני מחבב אותם או איזה רושם יש לי עליהם. הדברים האלה מעוררים בי סלידה עמוקה. לעולם אל תנסה לשער מהן מחשבותיי ואל תהרהר כיצד אני רואה אותך ומעריך אותך, אילו תוכניות יש לי עבורך או כיצד אטפל בך. אל תדאג לגבי הדברים האלה ואל תשקיע מאמץ בהרהור עליהם. ככל שתהרהר בהם יותר, כך תעורר בי סלידה רבה יותר. לא משנה על איזו מבעיותיך אני מצביע כשאני משתף על האמת, אינני עושה זאת כדי לפסול אותך לחלוטין, לתקוף אותך או כדי לגנות אותך. אלא כדי לעזור לך לפתור את בעיותיך, כדי שתוכל להבין את האמת, שיהיה לך נתיב של יישום בפועל, ובסופו של דבר תוכל לעלות על נתיב הישועה. לכן, אל לך להתמקד במילים שבהן אני משתמש או בנימת קולי. עליך להתמקד בתוכן דבריי, להשוות את עצמך אליו, ולראות אם דבריי מתייחסים לבעייתך, ואם הם יכולים לעזור בפתרון בעייתך. אם אני אומר לך כמה מילים נוספות, אם אני מעריך אותך, או אם אני מציב אותך בתפקיד חשוב, אל תתנשא. לפעמים המילים שאני אומר לך חמורות מאוד ונוקבות מאוד, וגם אם אתה מרגיש שאני כועס מאוד, אל לך לשקוע בשליליות. אינני עושה זאת כדי לתקוף אותך; אני רק מטפל בעניין ללא משוא פנים ושופט את הסוגיה לגופה. אני עושה זאת כדי לקחת את האמת ולשתף עליה בבירור וביסודיות, ולא כדי להקשות עליך באופן אישי. אני משתף על בעייתך מכיוון שהיא כרוכה בהיבט של האמת או בהיבט של מצב המין האנושי. עלינו לשתף על כך כדי שכולם יוכלו לקבל תובנה וללמוד לקח באמצעות העניין. אל תנחש מהן מחשבותיי; אם תעשה זאת, תשקיע את מאמציך במקום הלא נכון. האם אתה מבין? (כן). אם אתה מהרהר כל יום על מה אני חושב, כיצד אני רואה אותך ומעריך אותך, אילו תוכניות יש לי עבורך, ואם אני מתכוון לטפל בך או לגרום לך לסבול – אם אתה תמיד חושב על הדברים האלה, אתה טועה ואתה משקיע את מאמציך במקום הלא נכון. אם הייתי רוצה לטפל בך, לא הייתי צריך לעשות זאת באופן אישי; מנהיגים ועובדים היו מטפלים בך ישירות בהתאם לעקרונות. לבית האל יש צווים מנהליים, והכנסייה תפעל לפי נהלים בהתאם לעקרונות ותטפל בעניין ללא משוא פנים. אם הייתי רוצה לטפל בך, הייתי אומר למנהיגי הכנסייה ולעובדיה לשתף על האמת ולפתור את הבעיה על בסיס ביטוייך, ואז הייתי מורה להם לטפל בך בהתאם לעקרונות; זה היה פשוט מאוד. לכן, אינך צריך לקרוא בין השורות ולבחון את הבעת פניי, אינך צריך לחפש רמזים בדבריי, וקל וחומר שאינך צריך לייחס חשיבות לנימת קולי. אם יש לך אמונה אמיתית באל, אם אתה מאמין שהאל בוחן את עמקי ליבו של האדם, ואם אתה מאמין שהאל הוא מקור האמת, הדרך והחיים, אזי אינך צריך לשער את ההשערות האלה לגביי ואל לך להתייחס אליי בדרך זו. האם אתה מבין? (כן). אינני אוהב שאתה מתייחס אליי במנטליות הזו ובדרך הזו. טבעי ומוצדק לחלוטין מבחינתי להבין את מהותך, להבין את אנושיותך, ולהבין את צביונותיך המושחתים. אבל אם אתה רוצה להבין מה אני חושב בליבי, כיצד אני רואה אותך, ומה אני מתכנן לעשות איתך, אזי אתה טועה. האם אתה יודע במה אתה טועה? (נקטנו בעמדה שגויה.) זוהי נקיטת עמדה שגויה. אם אתה נוקט עמדה שגויה באינטראקציה שלך איתי, אתה בסכנה גדולה. בשום אופן אל לך ללכת בנתיב הזה; אם תעשה זאת, תהיה בסכנה.

באמונתכם באל אין צורך לקרוא בין השורות ולבחון את הבעת פניו של האל, וגם אל לכם להיות חשדניים כלפיו או להישמר מפניו. האם אתם יודעים בבירור בליבכם מה עליכם לעשות וכיצד עליכם לפעול? (כעת הדברים קצת יותר ברורים. עלינו להיות פתוחים וכנים עם האל ולהשקיע מאמץ בדברים שהאל מבטא ובאמיתות שעליהן הוא משתף.) קל לומר את הדברים האלה, אבל האם קל ליישם אותן בפועל? (לא). כשאני חושף ומנתח את המצבים והבעיות של אנשים מסוימים, אם אני מדבר בעדינות, יש אנשים שמאפשרים לדברים להיכנס באוזן אחת ולצאת מהשנייה; אם אני מדבר בתקיפות או בחומרה רבה יותר, יש אנשים שמרגישים נסערים, שוקעים בשליליות ואומרים: "האל כל כך כועס כשהוא מדבר אליי. הוא בהחלט לא מחבב אותי יותר ולא מרוצה ממני, אז האם לא איבדתי כל תקווה להיוושע? האל אפילו לא רוצה בי יותר, אז מה הטעם לחיות? מוטב שאמות!" האם זו הדרך הנכונה להבין זאת? (לא). האם אתם הייתם חושבים כך? (לא). יש אנשים בעלי עור עבה. לא משנה כיצד חושפים או גוזמים אותם, לא אכפת להם. לא משנה מה תאמר להם, הם לא מרגישים נסערים בליבם וחושבים: "אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה. אם אינני מקבל זאת בליבי, אין שום דבר שאתה יכול לעשות. אתה יכול לגזום אותי, אבל כל עוד אינך מרחיק אותי או מגרש אותי, לא אשקע בשליליות וגם לא איחלש. אמשיך לעשות דברים כפי שעשיתי קודם. פשוט לא איישם את האמת בפועל. כל עוד אינני עושה רע, מה אתה יכול לעשות לי?" זאת בעייה. אם הם לא מקבלים את האמת ולא מיישמים אותה בפועל, האם עדיין יוכלו להיוושע? (לא). אתה מבין, קשה מאוד להתמודד עם אנשים. מדוע ההתמודדות איתם קשה? מצד אחד, יש להם כל מיני מחשבות והשקפות מופרכות; מצד שני, יש בהם דבר הרסני – צביונותיהם המושחתים. מחשבות והשקפות מופרכות מובילות אותך להבנות, לתפיסות ולגישות מופרכות, כשמדובר בדברים מסוימים. על בסיס זה, גם אתה מבטא את מחשבותיך והשקפותיך המופרכות באמצעות צביונותיך המושחתים, ומוסיף טעות על טעות. האם קשה להתמודד עם מצב כזה? (כן). השקפותיך וגישותיך מופרכות כשלעצמן, ובכל זאת אתה עדיין נאחז בהן, עדיין מנסה להסביר ולהצדיק את עצמך, ומסרב לקבל את האמת. אתה אפילו משתמש בטקטיקות מסוימות ומעלה כל מיני סיבות ותירוצים כדי לְזַכּוֹת את עצמך ולהתחמק מאחריות. האם אין בכך משום חשיפת צביונות מושחתים תוך כדי היאחזות בהשקפותיך המופרכות? (כן). צביונות מושחתים כשלעצמם הם כבר בעייתיים מאוד, ובכל זאת אתה עדיין נאחז במחשבות ובהשקפות מופרכות. האם בכך הבעיה לא מחמירה? הדבר חושף שאתה עיקש בליבך, סולד מהאמת, גאוותן וערמומי, ושאינך משאיר שום פתח בדבריך. זהו שטן חי, הלא כן? (כן). אם תתנהל כך, לעולם לא תשיג את האמת ואת החיים. לאחר שתכיר בכך, אם תוכל לוותר על מחשבותיך והשקפותיך המופרכות, תפסיק להשתמש בהן בגישתך לדברים, תשנה את גישתך השגויה, ותפתור בכנות ובתום לב ועם לב ירא-אל את הבעיות שבהן אתה נתקל בהתאם לדברי האל ובדרך שבה האל מלמד את האדם, תהיה לך היווכחות בחיים. כאשר יש לך היווכחות בחיים, לאחר שמרדת במחשבותיך ובהשקפותיך המופרכות, פתרת אותן וויתרת עליהן, ולאחר שמרדת בצביונותיך השטניים, פתרת אותם וויתרת עליהם בתהליך שבו אתה מיישם את האמת בפועל ומשיג היווכחות בחיים, מהו הדבר שאתה מביא לידי ביטוי וחושף? דברים שעולים בקנה אחד עם עקרונות-האמת ועם דרישות האל. לכן, אתה מביא לידי ביטוי את חיי האמת שהאל דורש. האם לא כך הדבר? (כך הדבר). מהו המפתח להשגת היווכחות בחיים? (לא די בכך שיהיו רק משאלה וכוונה סובייקטיבית ליישם את האמת בפועל; חייבים להיות ביטויים ממשיים של יישום האמת בפועל.) כולם יודעים ומבינים זאת כדוקטרינה, אבל לא כל כך קל ליישם זאת בפועל; זה קשה. במידה מסוימת, הדבר קשור לשאלה אם אנושיותו של אדם טובה או רעה. אנשים עם מצפון והיגיון יכולים לקבל את האמת, ולכן פחות קשה להם ליישם אותה בפועל; אם הם ישקיעו מאמץ, הם יוכלו ליישם אותה בפועל. אנשים ללא מצפון והיגיון לא אוהבים את האמת, ולכן קשה להם מאוד ליישם אותה בפועל; הם פשוט לא יכולים לעשות זאת. רק לאלה שיכולים ליישם את האמת בפועל יש היווכחות בחיים. על ידי יישום האמת בפועל באופן קבוע, הם משיגים חיים בהדרגה. אלה שלא יכולים ליישם את האמת בפועל מתרחקים יותר ויותר מהיווכחות בחיים ואינם יכולים להשיג חיים, נכון? (כן). היבט זה הוא סוגיה פשוטה מאוד; זוהי סוגיה שנדונה לעתים קרובות בחיי היום-יום של אנשים. לאנשים מסוימים עשויה להיות מעט הבנה תפיסתית במוחם, אך עדיין חסרים להם ניסיון אישי והערכה של סוגיה זו. אם יבקשו מהם לדבר על הבנתם, הם לא יוכלו להסביר אותה בבירור ובאופן נהיר. באמצעות השיתוף הזה, האם הדברים ברורים לכם כעת? (כן). אם כך, סכמו זאת: האל בוחן את עמקי ליבו של האדם, אז מדוע הוא עדיין מעמיד את האדם בניסיון? (מכיוון שהאדם צריך לחוות באופן מעשי את עבודת האל, להכיר את צביונותיו המושחתים שלו-עצמו, ולהשיג את האמת כחייו באמצעות הסביבות שהאל מכין. זהו גם תהליך שבו האל לוקח את האמת ואת דבריו, ומטמיע אותם באדם. בתהליך זה, האדם נאבק שוב ושוב בצביונותיו המושחתים, מתכחש שוב ושוב למחשבותיו ולהשקפותיו השגויות, ובהדרגה נעשה מסוגל למרוד בבשר וליישם בפועל את דברי האל; בסופו של דבר, הוא יכול ליישם את האמת בפועל ולהשיג אותה.) תהליך זה הוסבר בבירור. האם כולכם מבינים? (כן). כאשר מנסחים זאת כך, השאלה נראית פשוטה מאוד. ההסבר במילים עשוי להיראות פשוט, אך ביישום הדברים בפועל כרוכים פרטים רבים. כך זה עובד בתיאוריה, כפי שהדברים מנוסחים במילים. ביסודו של דבר, שיתפנו כעת על השאלה הזו בבירור: העמדת אדם בניסיון על ידי האל היא תהליך שבו האל לוקח את דבריו ומטמיע אותם באדם כדי שהדברים האלה יהפכו לחייו; זוהי דרך אחת שבה האל פועל, וזהו גם תהליך שהאדם חייב לחוות כדי להיוושע. בכך מסתיים השיתוף שלנו על נושא זה.

אספר לכם כיצד אדם מסוים התנהג; הקשיבו וראו מה הייתה הבעיה. באותו חורף ירד שלג. אמרתי לאנשים שעליהם לצאת ולפנות אותו. מישהו שאל אם אנשים צריכים לפנות את השלג או שצריך להשתמש במכונה. אמרתי: "אם השלג עמוק מדי, השתמשו במכונה; אם אנשים יכולים להסתדר ולפנות אותו, אל תשתמשו במכונה." אמנם לא אמרתי לו מהו עומק השלג שמצדיק שימוש במכונה, או באילו נסיבות אנשים צריכים לפנות אותו, אך הסברתי לו את העיקרון. אבל הוא פשוט לא הצליח להבין זאת ולא ידע כיצד לפנות את השלג. אימרו לי, האם לא היה קל להבין את דבריי? אם הייתם מתבקשים ליישם זאת, כיצד הייתם פועלים? (ראשית, הייתי בודק עד כמה עמוק השלג שהצטבר, ומחליט על בסיס המצב בפועל.) במקומות מסוימים השלג שהצטבר הגיע לעומק של מטר, בעוד שבמקומות אחרים הוא הגיע לעומק של כשנים עשר סנטימטר בלבד. מה היית עושה? (אם ברוב המקומות עומק השלג היה פחות משנים עשר סנטימטר, אנשים היו צריכים לפנות אותו, ואפשר היה להשתמש במכונה כדי לפנות אותו במקומות הבודדים שבהם הצטבר שלג רב.) מה דעתכם על העיקרון הזה? (הוא מתאים). יש אנשים שלא יודעים כיצד ליישם אפילו דבר פשוט כזה. מה פירוש הדבר שהם לא יודעים כיצד ליישם זאת? פירוש הדבר שהם לא יודעים כיצד להתמודד אפילו עם מצבים רגילים. כשהשלג הגיע לעומק של כשני ס"מ, הוא שאל: "האם עלינו לצאת ולפנות את השלג? האם אנשים צריכים לפנות אותו, או שעלינו להשתמש במכונה?" אמרתי: "תוכלו לפנות את השלג רק לאחר שיפסיק לרדת שלג. אם השלג יהיה עמוק מכדי שאנשים יוכלו לפנות אותו, השתמשו במכונה. זהו העיקרון." הוא אמר שהבין. כשהשלג הגיע לעומק של כחמישה ס"מ, הוא שוב בא לשאול אם צריך לפנות אותו, ואני חזרתי על העיקרון פעם נוספת. כשהשלג הגיע לעומק של חמישה-עשר ס"מ, שוב הוא בא לשאול. אימרו לי, האם לאדם הזה יש איכות כלשהי? (לא). ציינתי את העיקרון מספר פעמים, ובכל זאת הוא לא הצליח להבין אותו ושאל שוב ושוב מה צריך לעשות. הוא לא הצליח להבין מתי צריך לפנות את השלג, באילו נסיבות אנשים צריכים לפנות אותו ובאילו נסיבות יש להשתמש במכונה. עד כמה ירודה צריכה להיות האיכות שלו? כמה עוד צריך להסביר לאדם כזה כשמארגנים עבודה, כדי שיוכל להבין? אדם כזה לא יכול לראות שום דבר בבירור. אז מה הייתה הבעיה בהתנהגות שלו? האם הוא הבין את דבריי? (הוא לא הבין; הוא פעל לפי תקנות.) אם הוא פעל לפי תקנות, היה עליו למהר ולפנות את השלג. בין אם הוא ארגן אנשים שיפנו אותו או דאג לפנות אותו באמצעות מכונה, היה עליו לדבוק לפחות באחת מהאפשרויות. אבל האם הוא דבק באחת מהן? הוא לא יצא לפנות את השלג; אלא רק שאל שוב ושוב אם צריך לפנות אותו, ואם אנשים צריכים לפנות אותו או שיש להשתמש במכונה. מדוע הוא המשיך לשאול במקום לעשות משהו? (למעשה הוא רצה להשתמש במכונה כדי לפנות את השלג, אבל הוא לא רצה לקבל את ההחלטה בעצמו; הוא פשוט חיכה שהאל ייתן את ההוראה.) הוא חיכה שאתן את ההוראה. האם הגישה שלו העידה על כוונה כלשהי להתמסר? (לא). ראשית, בואו נבדוק אם הוא הצליח להבין את העיקרון שהצגתי. האם הוא הבין את דבריי? (לא). הוא לא הבין. הוא רק רצה שאומר לו ישירות מה לעשות, מה לא לעשות, וכיצד לעשות זאת. אלה היו הדברים היחידים שהוא היה יכול להבין; הוא פשוט לא היה מסוגל להבין עקרונות. לאחר ששמע את העיקרון, הוא היה מבולבל לחלוטין, כאילו קרא ספר שמימי ללא מילים והרגיש שהכול תעלומה. הוא לא הצליח להבין את העיקרון ולא ידע מה לעשות, ולכן, כשהגיע הזמן לטפל בשלג שהצטבר, כל מה שידע לעשות היה להמשיך לשאול אם אנשים צריכים לפנות אותו או שיש להשתמש במכונה. אימרו לי, האם התמודדות עם אדם מסוג זה לא גורמת לכם להרגיש אי-נוחות ותסכול? (כן, זה מתסכל ומתיש אותי מאוד.) למה דומה התמודדות עם אדם כזה? תארו זאת. (זה קצת כמו לדבר אל הקיר; לא משנה מה תאמר, הוא לא מבין.) האם כשמדברים עם אדם מסוג זה הדבר לא דומה להתמודדות עם ילד בן שלוש עד חמש? האם זה לא כמו לדבר עם בהמה? (אכן). אם כך, אימרו לי, האם מתיש להתמודד עם אדם מסוג זה? האם זה מכעיס אתכם? (כן, זה מכעיס אותי). התמודדות עם אדם מסוג זה גם מרגיזה וגם מתישה. אז כיצד צריך לטפל באדם מסוג זה? פשוט שלחו אותו מיד לדרכו וסיימו את העניין. השתמשו במי שיכול להבין את העיקרון הזה, ולאחר ששמע אותו, יכול ליישם בפועל ולבצע את המשימה בהתאם לעיקרון זה, ולפתור את העניין. אין טעם לומר משהו למי שלא מסוגל להבין את העיקרון. לא משנה כיצד תסביר אותו, הוא עדיין לא יבין, ויטריד אותך בשאלות אינסופיות, ממש כמו אדם שוטה. הוא אפילו חושב שהשאלות שהוא שואל הגיוניות מאוד, וחושב: "ראו, האם אינני עושה את העבודה הזו בצורה ספציפית מאוד וקפדנית מאוד? כשהשלג הגיע לעומק של שני ס"מ, מיהרתי לשאול אם צריך לפנות אותו, וכשהוא הגיע לעומק של חמישה ס"מ, לא העזתי להתעכב ומיהרתי לשאול שוב. אתם רואים, אינני פועל בפזיזות. האם אין לי התמסרות ונאמנות? האם אינני נוהג באחריות? אני שואל מיד ומספק משוב בזמן, בלי לעכב שום דבר ולו במעט!" הוא מתפעל מאוד מעצמו, הלא כן? (כן). אם תשלח אותו משם, מה הוא יחשוב? הוא ירגיש אפילו שנעשה לו עוול, ויחשוב: "כל כך דאגתי והתרוצצתי למען העניין הזה! האם היה לי קל? איך ייתכן שבסופו של דבר שולחים אותי משם?" האם הוא יקבל זאת בליבו? (לא). האיכות של אנשים מסוג זה ירודה מאוד. לא זו בלבד שעקרונות-האמת נשגבים מבינתם, הם לא מבינים אפילו את העקרונות לביצוע משימה רגילה והם נשגבים מבינתם. אין להם מנת משכל של אדם רגיל, אז כיצד האמת תוכל להיות בהישג ידם? שליחת אותו אדם משם היא למעשה פעולה התואמת לעקרונות, אבל הוא לא מבין זאת ואפילו מרגיש שנעשה לו עוול ושקיפחו אותו. אדם מסוג זה לא יכול לתפוס את העקרונות אפילו בעניינים פעוטים, ואם כך, האם עניינים חשובים, עניינים הכרוכים באמת, מצויים בהישג ידו? (לא). קל וחומר שלא. לכן, עקרונות-האמת הם מעבר להשגתם של אנשים שלא יכולים להבין את האמת. האם אנשים כאלה יכולים ליישם את האמת בפועל? (לא). יש האומרים: "לפי מה שאתה אומר, מכיוון שאדם מסוג זה לא יכול ליישם את האמת בפועל, האם המשמעות היא שהוא לא יכול להיוושע?" האם כך הם פני הדברים? מה עליך לעשות אם עקרונות-האמת הם מעבר להשגתך? יש דרך פשוטה שתאפשר לך לבצע את חובתך עד הסוף. אם עקרונות-האמת הם מעבר להשגתך, אזי הקפד על תקנה אחת: בביצוע חובתך, חייב להיות לך לב אמיתי וכן, עליך להסתמך על המצפון ועל ההגיון שלך כדי לעשות בצורה הטובה ביותר את מה שאתה יכול לעשות, ובשום אופן אסור לך לשחק משחקי מוחות. בהתחשב בכך שהאיכות שלך ממילא ירודה מאוד ואין לך את היכולת להבין את האמת, אם בביצוע חובתך עדיין אין לך לב אמיתי כלל וכלל ואתה עדיין משחק משחקי מוחות, האם זה לא טבע שטני? אדם כזה אבוד. מה פירוש הדבר לבצע את חובתך מתוך לב אמיתי? פירוש הדבר לעשות ככל שאתה מסוגל. קח לדוגמה את פינוי השלג. על פי העיקרון שניתן, אנשים צריכים לפנות אותו בעצמם אם הם מסוגלים לכך, ולהשתמש במכונה אם אינם מסוגלים. אם אתה רואה שירד שלג בעומק של כשני ס"מ, ואינך יודע אם צריך לפנות אותו ביד או באמצעות מכונה, תוכל להתחיל בפינוי ידני, ולהשתמש במכונה רק אם באמת אינך מצליח לפנות אותו ביד. אף על פי שאינך יודע אם זו הדרך הנכונה לפעול, עשה זאת בכל כוחך, מבלי להיות חלקלק או רשלן. גם אם יתברר שהמאמץ שהשקעת היה חסר תועלת, לכל הפחות, ליבך היה כן בפני האל. כאשר האל רואה שיש לך לב כן, ושלא היית חלקלק או רשלן, ולא שיחקת איתו משחקי מוחות, הוא יקבל את התנהגותך הטובה. אבל אם תהיה חלקלק ורשלן ותשחק עם האל משחקי מוחות, הוא יתעב אותך, ואם לא תכה על חטא, הוא יגנה אותך ויסלק אותך. איזה ביטויים יש למשחקי מוחות עם האל? אתה חושב לעצמך: "אינני מבין את העיקרון שהוצג זה עתה. ירד שלג בעומק של כשני ס"מ, אז האם צריך לפנות אותו ביד, או להשתמש במכונה? אם לא צריך לפנות אותו ביד, ובכל זאת אעשה זאת, האם זה לא אומר שאשקיע מאמץ מיותר? אם אשתמש במכונה, מה יקרה אם השלג לא עמוק וצריך לפנות אותו ביד, אבל אני אשתמש במכונה? האם לא יאשימו אותי בשימוש פזיז במכונה ובבזבוז דלק? בשום אופן אסור לי לפעול בפזיזות. אם אעשה זאת, לא זו בלבד שכל המאמץ עלול לרדת לטמיון, אלא גם יאשימו אותי. אולי אפילו יגזמו אותי וידרשו ממני לפצות על ההפסדים. אני חייב לקבל תשובה ברורה לפני שאפעל." יש לך מזימה כזו בראש. איך זה נקרא? (ערמומיות). לזה קוראים לשחק משחקי מוחות. כשאותו אדם שיחק משחקי מוחות כאלה, כלפי חוץ אולי הוא נראה מסור, והוא העמיד פנים שהוא מחפש ושהוא לא פועל בפזיזות, אבל למעשה היו לו מניעים נסתרים. אנשים לא יכלו לדעת זאת, אבל האל ראה מזמן שהאדם הזה לא תמים. הוא לא רצה לעבוד, ולכן תמיד מצא תירוצים לשאול שאלות. הוא השתמש בהתנהגות טובה לכאורה כמסווה, כדי להסתיר את הכוונה שלו. כאשר אדם משחק משחקי מוחות ונוהג בערמומיות כזו, הדבר מהווה עבירה בעיני האל. האם אתם מבינים? (כן, אנחנו מבינים). אם כך, האם ברור לכם כעת כיצד עליכם ליישם בפועל? אף על פי שאינך מבין את עקרונות-האמת, אל לך לשחק משחקי מוחות עם האל. עליך לומר: "המחשבה שלי מבולבלת, איכותי ירודה, ועקרונות-האמת נשגבים מבינתי. לכן אעשה משהו מעשי: אשקיע קצת יותר מאמץ ואעשה קצת יותר בעצמי. כשאתעייף, אנוח לזמן מה ואז אמשיך לעבוד." גם אם מישהו יתלונן בסופו של דבר שהמאמץ שהשקעת היה מיותר ולשווא, האל יראה שליבך אמיתי וישר. האל יכיר בך, ומה שעשית לא ייחשב לעבירה. האם קל להשיג זאת? (כן, זה קל). זהו העיקרון הפשוט ביותר ליישום בפועל. אף על פי שהוא פשוט, יש חשש שאתה עלול להיכשל בביצועו. לאלה שמבינים את האמת יש דרכים לפתור כל דבר שהם נתקלים בו, ויש להם עקרונות כיצד להתייחס לכל סוג של אדם: יש להם עקרונות כיצד להתייחס לאנשים טיפשים ויש להם עקרונות כיצד להתייחס לאנשים רעים. אם אתה מבין את האמת אך אינך מיישם אותה בפועל ובמקום זאת משחק משחקי מוחות, הדבר מהווה עבירה. אם יש לך לב אמיתי, וכאשר אתה מבין עיקרון אתה מיישם אותו בפועל בהתאם מבלי לבצע עבירה בפני האל, אזי האל יקבל את מעשיך. מהי נקודת המפתח כאן? (לא לשחק משחקי מוחות, וליישם תחילה בפועל בהתאם למה שאנחנו יכולים להבין.) אל תשחק משחקי מוחות; גלה לב אמיתי כלפי האל. הֱיֵה בעל לב אמיתי כלפי העבודה, המשימות והשליחות שהאל מטיל עליך. יישם בפועל ככל שאתה מבין. גם אם אינך מבין, עדיין תוכל לדבוק במשמעות הבסיסית של דברי האל; גם אם אתה פועל לפי תקנות, עליך בכל זאת לדבוק במשמעות הבסיסית של דברי האל, נכון? (כן). מהו העיקרון כאן? מהו הסטנדרט שהאל דורש מהאדם? דרישותיו של האל מהאדם אינן גבוהות; כלומר, עליך להיות בעל לב אמיתי. אף על פי שהאל סולד מאנשים שלא מבינים את העקרונות ושאיכותם ירודה, ואינו מחבב אותם, אם יש לך לב אמיתי, האל עדיין יקבל אותך ויתייחס אליך בהגינות. אם אין לך לב אמיתי ואתה תמיד משחק משחקי מוחות עם האל, אזי לא משנה עד כמה איכותך טובה או עד כמה יכולת ההבנה שלך גבוהה, האל יתעב אותך באותה מידה, והוא יתעד את העבירות שאתה מבצע. האם אתם מבינים? (כן, אנחנו מבינים). כל אלה דברים שנתקלים בהם לעתים קרובות בחיי היום-יום. כעת אמור להיות לכם נתיב להתייחסות לדברים כאלה, הלא כן? (כן). נסיים כאן את השיתוף שלנו על היבט זה.

בעבר שיתפנו לא מעט על תפיסות ודמיונות לגבי האל בהתגלמותו. שיתפנו גם בהרחבה כיצד לוותר על תפיסות ודמיונות לגבי האל בהתגלמותו וכיצד לפתור אותם. בהתבסס על תוכן זה, נסיים בשיתוף על האופן שבו אפשר להשיג הבנה שבשתיקה עם האל. כמובן, בשלב הנוכחי הכוונה היא להשיג הבנה שבשתיקה עם האל בהתגלמותו. האם קל להשיג הבנה שבשתיקה עם האל? (לא, זה לא קל). במסגרת מה שאתם יכולים להבין, במה אדם חייב להחזיק לכל הפחות, כדי להשיג הבנה שבשתיקה עם האל? במה עליו להחזיק מבחינת איכות, אנושיות, חתירה, הנתיב שבו הוא הולך, וכן הלאה, כדי להשיג הבנה שבשתיקה עם האל? (מבחינת איכות, אדם חייב להיות בעל יכולת הבנה; מבחינת אנושיות, אדם חייב להיות לכל הפחות בעל מצפון והיגיון; ועליו גם להיות מסוגל להבין כמה אמיתות. רק אז אדם יכול להשיג הבנה שבשתיקה עם האל.) (כדי להשיג הבנה שבשתיקה עם האל, ראשית, אדם חייב להיות בעל לב אמיתי ועליו להיות כן כלפי האל. בנוסף, אדם חייב להיות בעל איכות ולהבין את כוונות האל ואת דרישותיו מהאדם. היבט נוסף הוא שהשקפותיו של אדם על דברים ונקודות המבט העומדות מאחורי חתירתו חייבות להיות תואמות לאלה של האל. רק אז יהיה לו קל להשיג הבנה שבשתיקה עם האל.) האם יש עוד משהו? (אני יכול לחשוב על היבט אחד: מכיוון שהאל כן מאוד כשהוא מדבר אל אנשים, אם אנשים רוצים להגיע להבנה שבשתיקה עם האל, גם עליהם לנקוט גישה כנה.) גם זהו היבט אחד; לכל הפחות, זוהי נקודת מבט אחת. כיצד להשיג הבנה שבשתיקה עם האל הוא נושא רחב מאוד. זהו גם נושא עמוק מאוד. השיתוף איתכם על התוכן הזה דומה להוראת קורסים אוניברסיטאיים לילדי גן. אם נשפוט על פי ההבנה שזה עתה חלקתם, לרבים מכם אין שום מושג לגבי היבט זה. הדבר מאשש עוד יותר עד כמה אתם לוקים בחסר: אינכם מבינים את ההיבט הזה של האמת, מעולם לא חשבתם על הנושא הזה, והוא מעבר לתפיסתכם. כיצד להשיג הבנה שבשתיקה עם האל הוא הנושא האחרון הנוגע לוויתור על תפיסות ודמיונות לגבי האל בהתגלמותו. זהו נושא חשוב מאוד. זוהי מטרה שאדם יכול להשיג בסופו של דבר בהליכתו אחר האל בהתגלמותו, וזהו גם אחד הביטויים של מהות החיים שאדם יכול להביא לידי ביטוי כאשר הוא מאמין באל ומשיג את האמת כחייו. ויתור על תפיסות ודמיונות לגבי האל בהתגלמותו לא מסתכם רק בכך שלאדם אין תפיסות לגבי האל. היבט זה של האמת כרוך בתפיסות ודמיונות רבים לגבי האל בהתגלמותו, והוא גם כרוך בגישותיהם השונות של אנשים כלפי האל בהתגלמותו, בהבנותיהם השונות לגביו, ובדרכים השונות שבהן הם מיישמים בפועל ביחסם אליו. התוצאה הטובה ביותר שניתן להשיג בסופו של דבר על ידי יישום בפועל של היבט זה של ויתור על תפיסות ודמיונות לגבי האל בהתגלמותו היא, שלאנשים תהיה הבנה שבשתיקה עם האל בהתגלמותו. "הבנה שבשתיקה" היא דרך אנושית להתבטא; במילים שבהן אנו משתמשים לעתים קרובות, פירוש הדבר להיות בהסכמה עם האל ותואמים לו. אבל בהתחשב בשיעור קומתו של האדם, בהתחשב בתכונותיו ובמהותו, ואם נשפוט מכל היבט של הרקע והנסיבות שלו, למעשה, בלתי אפשרי לחלוטין שהאדם יגיע למצב של הסכמה עם האל או לתאימות עימו. לכן, השימוש בביטוי "להיות תואם לאל" יהיה לא מציאותי במידת מה, חלול ולא אובייקטיבי. לכן שקלתי זאת בקפידה ומצאתי שהמונח "הבנה שבשתיקה" אובייקטיבי יותר ומתאים יותר, וניתן לראות בו מונח הולם יחסית. האם לא כך הדבר? (אכן כן). בוויתור על תפיסות ודמיונות לגבי האל בהתגלמותו לא נדרש ממך בסופו של דבר להיות תואם לאל. מכיוון שחייו של האדם וחייו של האל שונים במהותם, ומכיוון שהאדם מתמודד עם בעיות בכל היבט והיבט, האדם לא יכול בשום אופן להיות תואם לאל. נדרש רק דבר אחד: אדם חייב להשיג הבנה שבשתיקה עם האל. מה משמעותה של ההבנה שבשתיקה הזו? פירוש הדבר שבכל פעם שמתעורר דבר-מה, אתה יכול לעמוד באותו צד עם האל, לחלוק את אותן מחשבות והשקפות, ולהשתמש באותם סטנדרטים שעולים בקנה אחד עם עקרונות-האמת כדי להתייחס לכל אדם, מאורע או דבר, להבין אותם ולטפל בהם. זו המשמעות של הבנה שבשתיקה. במילים פשוטות, הבנה שבשתיקה פירושה לדעת מה האחר חושב מבלי שאף אחד מכם ידבר, ולהחזיק באותה השקפה על אותו עניין, ללא כל צורך לתקשר במילים. איזו דרך נוספת יש כדי לתאר הבנה שבשתיקה? (לשדר על אותו גל.) נכון, לשדר על אותו גל. אף על פי שהשניים לא חיים באותו אזור או באותו מרחב, מכיוון שיש להם אותן מחשבות והשקפות, אותה עמדה ואותה נקודת מבט, וגם אותה גישה כלפי כל דבר, הם יכולים להגיע לאותן שיטות ונתיבים לטיפול בכל בעיה בלי שיצטרכו לתקשר או להחליף ביניהם מילים כלשהן. הם גם יכולים להגיע לאותן מטרות ויעדים בטיפול בבעיה. זה נקרא הבנה שבשתיקה; הדבר דומה למה שאנשים מכנים 'לשדר על אותו גל'. אם אדם יכול לשדר על אותו גל עם האל, הדבר נקרא הבנה שבשתיקה. מה אדם חייב שיהיה לו כדי להשיג הבנה שבשתיקה עם האל – או לכל הפחות, עם האל בהתגלמותו? זה עתה אמרתם כמה דברים. חלק מכם דיברו באופן מדויק יותר, בעוד שאחרים לא ממש קלעו למטרה. לאלה שדיברו באופן מדויק יש תקווה להשיג הבנה שבשתיקה עם האל.

אילו תנאים צריכים להתקיים כדי שאדם ישיג הבנה שבשתיקה עם האל? ראשית, עליו להיות בעל אמונה אמיתית. האם זה חשוב? (כן). באופן ספציפי, אמונה אמיתית פירושה אמונה כנה באל. כלומר, אתה מכיר בכך שהוא הבורא, אתה מאמין שהוא יכול להיות ריבון על כל הדברים, ואתה מבין מהי גישתו כלפי המין האנושי ומהי גישתו כלפי כל המאורעות והדברים. יש בליבך תחושה וידע מסוימים לגבי דבריו ומעשיו, לגבי מהותו, זהותו, כל-יכולתו, עוצמתו, סמכותו, וכן הלאה. זוהי אמונה אמיתית. אמונה אמיתית זו מתייחסת לאמון. עם זאת, האמונה הזאת אינה רק עניין של הכרה מילולית בכך שהאל בהתגלמותו הוא הבורא ושהוא האל; לא מדובר רק בהכרה ובזיהוי של זהותו, מעמדו ומהותו. אלא פירוש הדבר שיש הבנה וידע בסיסיים ומעמיקים של זהותו, מעמדו ומהותו. זוהי אמונה אמיתית. רק לאחר שיש לך הבנה, ידע וניסיון אמיתיים ובסיסיים, תוכל לרחוש אמון אמיתי בבורא. זהו תנאי אחד שעל אדם לקיים כדי להשיג הבנה שבשתיקה עם האל. היבט נוסף הוא שאדם חייב להיות בעל לב אמיתי. לב אמיתי פירושו שליבך כן כלפי האל. אינך מאמין באל ונוהה אחריו מתוך בלבול, ואינך מתייחס לכך כאל משחק. אמונתך באל והליכתך אחריו לא דומות לאופן שבו היית מתייחס לאדם רגיל; זו גם לא אמונה דתית, לא טקס, לא פעולה של מתן כבוד, וקל וחומר שזה לא מעשה של הערצה; אלא יש לך לב אמיתי. לב אמיתי פירושו שלכל הפחות עליך להיות מסוגל להקדיש לאל את כל מה שיש לך; לכל הפחות עליך להיות מוכן לעשות זאת. אם האל אומר לך למות, אתה חושב על כך: "האל אמר לי למות, אז אלך ואמות. אף על פי שאיני רוצה בכך בליבי, עדיין עליי להקדיש את עצמי לאל." עליך להיות בעל לב אמיתי כזה. יתר על כן, לא משנה מה האל מבקש ממך, מה הוא מבקש ממך להקדיש, או מה הוא אומר לך לעשות, תוכל להתמסר לו בלי להתמקח איתו; גישתך כלפי האל רצינית וכנה. גם אם יש לך צביונות מושחתים, וגם אם עדיין יש לך תפיסות ודמיונות רבים לגבי האל, לכל הפחות ליבך אמיתי ואתה כן כלפי האל. לב אמיתי כלפי האל הוא התנאי השני שעל אדם לקיים כדי להשיג הבנה שבשתיקה עם האל.

אם אדם רוצה להשיג הבנה שבשתיקה עם האל בהתגלמותו, לאחר שכבר עמד בשני התנאים של אמונה אמיתית ולב אמיתי, התנאי השלישי שעליו לקיים הוא התחשבות. המילה "התחשבות" מופשטת מעט; מה פירוש הדבר לגלות התחשבות? פירוש הדבר שמה שהאל רוצה לומר ולעשות, דברים שהאל חרד ומודאג לגביהם, ודברים שמשמחים אותו – כל אלה יכולים לגעת בליבך ולהשפיע על מצב הרוח שלך ועל רגשותיך. אתה מסוגל לחשוב על הדברים שעליהם האל חושב ולדאוג לגבי הדברים שמדאיגים את האל; זה נקרא לגלות התחשבות. לגלות התחשבות פירושו שכאשר אתה מבין את משמעות דברי האל ורואה כל צעד של האל, אתה יכול להבין את ליבו, לשתף עמו פעולה באופן חיובי ויוזם, לעשות כל שביכולתך, ולמלא את החובה שעליך למלא, כדי לְרַצּוֹת ולנחם את ליבו של האל. זהו גילוי התחשבות. כמו כן, בנוגע לדרישותיו של האל, אתה יכול לקבל אותן ולהתמסר להן, ובכך לרצות את האל; יש בך את הרצון לנהות אחר רצון האל ואתה יכול לשתף פעולה באופן יוזם. זה נקרא לגלות התחשבות. לדוגמה, כאשר אתה קורא את דברי האל האלה: "מי יכול לרעות את צאני? מי הוא פטרוס שלי? מי הוא זה שנוהה אחר רצוני?" דברי האל האלה ייגעו בך. לאחר שתשמע את הדברים האלה של האל, תוכל להרגיש את דאגתו ואת צערו; ליבך יתעורר ותיקח את דברי האל לליבך ותהרהר בהם. בכל פעם שתראה את הדברים האלה של האל, הם ירגשו אותך; הם יתפסו מקום בליבך, ותהיה לך המשאלה לרצות את האל ואת כוונותיו ולהביא לו נחמה. האם כך מגלים התחשבות? (כן). לדוגמה, האל אומר: "אני רוצה לזכות בקבוצת אנשים על פני האדמה שתואמים לכוונותיי." אתה מהרהר בליבך: "האל רוצה לזכות בקבוצת אנשים על פני האדמה שתואמים לכוונותיו. כיצד האל עושה זאת? באילו אמצעים הדבר יושג? כיצד עליי לשתף פעולה כדי לרצות את האל?" זה נקרא לגלות התחשבות. עליך להבין בליבך באופן ברור כיצד עליך לחוות את עבודת האל כדי להפוך לאדם שתואם לכוונותיו, כיצד עליך לחתור אל האמת וכיצד עליך ליישם אותה בפועל כדי שהאל יהפוך אותך למושלם וכדי שתהיה תואם לכוונותיו. אם יהיו לך מחשבות כאלה, תהיה מוכן לשתף פעולה עם האל באופן יוזם. זה נקרא לגלות התחשבות. זוהי גישה, וזוהי גם בחירה באופן שבו אדם מתנהל. זוהי התחשבות. הדבר דומה לכך שאנשים מכבדים את הוריהם – כאשר הוריהם נקלעים לקשיים, הם מוכנים לעזור להם; כשהם רואים שבריאותם לקויה, הם מודאגים בליבם ועושים כל שביכולתם להשיג להם טיפול רפואי, כדי שהוריהם יוכלו להחלים במהירות האפשרית וכדי להקל על מחלתם וכאביהם. זהו ביטוי של כיבוד הורים. כלומר, אם אינך מודע לקשיים של הוריך, למחלות ולכאבים שלהם, זה עניין אחד; אך כאשר תדע עליהם, תהיה מודאג וקשוב במיוחד, ותעשה כל שביכולתך כדי להפחית את סבלם של הוריך. זה נקרא לגלות התחשבות. ומה לגבי האופן שבו אתה מתייחס לאל? דרישות האל מהאדם אינן גבוהות. ילדים יכולים לגלות התחשבות בהוריהם, ולכן האדם יכול לגלות התחשבות באל. האם אתם מבינים כעת את ההיבט הזה של גילוי התחשבות באל? (אנחנו מבינים).

אם אדם רוצה להשיג הבנה שבשתיקה עם האל בהתגלמותו, התנאי הרביעי שעליו לקיים הוא שעליו להבין את כוונות האל. אם אתה רוצה לגלות התחשבות בליבו של האל, רוצה לרצות אותו, רוצה שמשאלותיו יתגשמו, ורוצה להעניק לו נחמה, אזי עליך להרהר: "מהן כוונותיו של האל? מה האל רוצה לעשות? מה האל רוצה? ממה האל חרד? ממה הוא מודאג? מה מעציב אותו? מה גורם לו כאב? על מה האל משלם מחיר? מהו הסטנדרט הנדרש על ידי האל? מהן דרישותיו של האל? מה האל ביטא? מה האל אמר למין האנושי?" אם אתה רוצה לגלות התחשבות בכוונותיו של האל, עליך להבין מהן כוונותיו. כדי להבין את כוונות האל, עליך לחפש ולהרהר לעתים קרובות בדברים השונים שבהם אתה נתקל. בין אם אתה מנהיג או עובד, מפקח על פריט עבודה, או מאמין רגיל, עליך לחפש מהן כוונותיו של האל ומהו הסטנדרט שהוא דורש לגבי אנשים, מאורעות ודברים שונים שבהם אתה נתקל. עליך להרהר בהם ללא לאות, ולחפש ולהרהר בהם מבלי להיות מוגבל לשום מסגרת. בסופו של דבר, כאשר תבין את כוונות האל ואת הסטנדרט שהוא דורש, יהיה לך קל להשיג הבנה שבשתיקה עם האל, ותעמוד בתנאים הבסיסיים. אם כן, אימרו לי, אילו תנאים בסיסיים אדם צריך לקיים כדי להשיג הבנה שבשתיקה עם האל? (אדם צריך לקיים תנאים בארבעה תחומים: ראשית, אמונה אמיתית באל; שנית, לב אמיתי כלפי האל; שלישית, התחשבות באל; ורביעית, הבנה של כוונות האל.) האם אתם זוכרים אותם? האם אלה ארבעת התנאים? (כן). לא ניתן לוותר על אף אחד מארבעת התנאים הללו; כאשר תעמוד בארבעת התנאים הללו, תוכל להגיע להבנה שבשתיקה עם האל. כל אחד מהם נראה פשוט מאוד, אבל השגתו בפועל אינה קלה. אם כן, באילו מארבעת התנאים הללו אתם עומדים? (למען הדיוק, עדיין לא השגנו אף אחד מהם.) למען דיוק, לא השגתם אף אחד מהם. אם לא נדייק עד כדי כך, לרוב האנשים יש מעט לב אמיתי כלפי האל. האם מתאים לומר זאת? (זה מתאים). באשר לשלושת התנאים האחרים – אמונה אמיתית, התחשבות באל, והבנה של כוונות האל – אנשים כלל לא עומדים בהם, נכון? (כן). בין אם אתה עומד בהם ובין אם לא, עליך לשאוף להשיג את ההיבטים האלה ולהגיע רחוק ככל שתוכל. אם עשית ככל יכולתך, אזי לא משנה לאיזו רמה תוכל להגיע בסופו של דבר, לכל הפחות יהיה לך מצפון נקי ותהיה שלם עם עצמך. אבל אם לא תשאף כלפי מעלה ובסופו של דבר תישאר עם חרטות, לא תוכל אלא להכות על חטא ולהאשים את עצמך. בין אם אתה יכול לעמוד בארבעת התנאים הללו ובין אם לא, ולא משנה לאיזו רמה תוכל להגיע, לכל הפחות עליך לשאוף כלפי מעלה. זאת מכיוון שהסטנדרט הונמך כעת, וכבר יש הקלה בדרישות. אינך נדרש להיות תואם לאל. הסטנדרט להיות תואם לאל גבוה מאוד ואינך יכול לעמוד בו. כעת אתה נדרש רק להשיג הבנה שבשתיקה עם האל. עליך לעשות כמיטב יכולתך כדי לשאוף ולהגיע לכך – אל תוותר – ובסופו של דבר שאף להגיע לאמונה אמיתית באל, להיות בעל לב אמיתי כלפי האל, להתחשבות באל, וליכולת להבין את כוונות האל. התהליך של השגת ארבעת התנאים הללו הוא גם התהליך של השגת הבנה שבשתיקה עם האל. כמובן, כאשר תשיג את ארבעת התנאים הללו במלואם, תהיה לך הבנה שבשתיקה מלאה עם האל.

סיימנו לשתף על ארבעת התנאים שאדם צריך לקיים כדי להשיג הבנה שבשתיקה עם האל. על פי הנוהג המקובל, האם לא כדאי שנביא כמה דוגמאות? אתם אוהבים מאוד לשמוע דוגמאות, ואלה גם נתיב ושיטה הכרחיים שבאמצעותם אתם מגיעים להבנת האמיתות השונות. דוגמאות חיוביות ושליליות יאפשרו לכם להבין את האמת לגבי השגת הבנה שבשתיקה עם האל ואת העקרונות ליישום בפועל בהקשר זה. להשקפתכם, בין האנשים בסביבתכם או בין האנשים שאתם מכירים, האם יש מישהו שכבר עומד בארבעת התנאים האלה – כלומר, שכבר השיג הבנה שבשתיקה עם האל? לכל הפחות, בעיניכם, האם לאדם הזה יש הבנה שבשתיקה עם האל, הוא יכול לשאת עול כבד, והוא יכול להשלים את השליחות שהאל הטיל עליו? הביאו כמה דוגמאות. מי הוא אדם כזה? (האדם שרוח הקודש משתמשת בו.) מלבד האדם שרוח הקודש משתמשת בו, האם אתם יכולים להביא עוד כמה דוגמאות לאנשים שיש להם הבנה שבשתיקה עם האל? בואו נבחן מה משותף לאנשים מסוג זה. באמצעות כמה דוגמאות, כולנו נוכל לראות אילו מאפיינים יש לאנשים מסוג זה: דבריהם, פעולותיהם והתנהלותם, מחשבותיהם והשקפותיהם באופן שבו הם מתנהלים ומטפלים בעניינים, גישותיהם כלפי האל וכלפי האמת, גישותיהם כלפי שליחויותיהם וחובותיהם – הביטויים שיש להם והמאפיינים המשותפים שיש להם בהקשרים אלה. מלבד האדם שרוח הקודש משתמשת בו, האם יש אנשים כאלה? (לא). אם כן, הבה נשתף על האופן שבו האדם שרוח הקודש משתמשת בו השיג הבנה שבשתיקה עם האל, או במילים אחרות, אילו דברים עשה האדם שרוח הקודש משתמשת בו המהווים ביטויים של הבנה שבשתיקה עם האל. ייתכן שאנשים מסוימים מכירים את הדברים האלה, וייתכן שאחרים לא מכירים. בין אם אתם מכירים אותם ובין אם לא, בכל מקרה, עליכם לנסות להשיג הבנה ולנסות לערוך השוואות על בסיס הנושא שאנו משתפים היום.

כדי לשתף על הביטויים של הבנה שבשתיקה שיש לאדם שרוח הקודש משתמשת בו עם האל, עלינו להתחיל עם האמירות והדברים של רוח הקודש אל הכנסיות. האמירה הראשונה של רוח הקודש אל הכנסיות סימנה את הנקודה שבה האל החל באופן רשמי לשאת אמירות ולדבר אל המין האנושי בזהותו של האל עצמו, ובכך הוא פתח את השלב השלישי של עבודתו – העבודה של עידן המלכות, כלומר, העבודה של השמעת דברים לכלל המין האנושי כדי לבצע ייסור ומשפט. החל מהאמירה הראשונה של רוח הקודש, האדם שרוח הקודש משתמשת בו קרא את הדברים, אך הוא לא הסתפק בקריאתם בעצמו ובהפצתם בכנסייה. הוא חשב לעצמו: "הדברים האלה אינם רגילים ואינם שגרתיים; נראה שהם באים מרוח הקודש. מכיוון שהם באים מרוח הקודש, לכל האחים והאחיות בכנסייה יש זכות לראות אותם. זוהי אמירת האל, ויש להביא את הבשורה הגדולה הזאת לידיעת כולם." אם כך, מה צריך לעשות כדי לאפשר לכולם בכנסייה לדעת על הבשורה הזאת וכדי שיראו את דבריה ואמירותיה של רוח הקודש? אנשים מן השורה באמת לא נשאו את העול הזה, והם גם לא ידעו כיצד לעשות זאת. האדם שרוח הקודש משתמשת בו החל אז לפעול; כלומר, הוא לקח את דברי רוח הקודש והפיץ אותם בתוך הכנסייה כדי שיותר מאנשיו הנבחרים של האל יוכלו לקרוא את דברי האל. באותה עת, בשל מגבלה מסוימת – אי-היכולת להדפיס בגלוי בסין ספרים על אמונה באל, בסביבה שבה האמונה נרדפה – האדם שרוח הקודש משתמשת בו ארגן צעירים בכנסייה שכתבו בכתב יד מסודר והיו קפדניים בעבודתם, כדי שיעתיקו את דברי רוח הקודש ויכינו מהם עותקים באמצעות נייר העתקה. לאחר שהעותקים הוכנו, הם נשלחו לכל אזור ומחוז; המחוזות שלחו אותם אז לכנסיות במקומות שונים, והכנסיות שלחו אותם לאנשים. בכל כנסייה היה צריך להיות לכל הפחות עותק אחד או יותר של דברי רוח הקודש אל הכנסיות, הכתוב בכתב יד. בכל פעם שהאל ביטא אמירה חדשה, האדם שרוח הקודש משתמשת בו סידר שאנשים יכינו עותקים שלה באמצעות נייר העתקה. כאשר הדברים שבוטאו הצטברו לכמות מסוימת, הוא ארגן אנשים להדפיס אותם כספרים. במקום כמו סין שמתנגד לאל בטירוף כזה, אפילו האמונה באל הייתה כרוכה בסיכון, קל וחומר הדפסת ספרים העוסקים באמונה באל. מי שנעצר, דינו היה מוות. לכן, גם רכישת מכונות וציוד הדפסה באותה תקופה הייתה כרוכה בסיכון. אפילו בנסיבות אלה, האדם שרוח הקודש משתמשת בו עדיין ארגן אנשים כדי שיבצעו את העבודה הזו היטב; הוא דאג שהם ירכשו מכונות וציוד, וארגן אנשים שיקלידו ושילמדו לעמד, וסידר שאחים ואחיות יהיו אחראים על ההדפסה ויכרכו את דברי האל לספרים. האדם שרוח הקודש משתמשת בו ארגן אנשים לבצע את כל העבודה הזו; החל מהקלדה, עימוד, הגהה והדפסה ועד לכריכה, ולאחר מכן הפצת הספרים לכנסיות במקומות שונים. אימרו לי, אילו האדם שרוח הקודש משתמשת בו לא היה מארגן זאת, מי היה לוקח על עצמו להוביל את ביצוע העבודה הזו? (איש לא היה עושה זאת). בביצוע העבודה הזאת, מצד אחד היה צורך להבטיח את שלום המעורבים ועבודתם; מצד שני, היה צורך לבחור אנשים מתאימים לכל שלב בעבודה. באמצעות תהליך זה, הספרים האלה נשלחו בסופו של דבר בזה אחר זה לכנסיות במקומות שונים. אף על פי שאיכות ההדפסה של הספרים באותה עת הייתה ירודה בהרבה מזו של ימינו, הרי שבהתחשב בתנאים באותה עת, במצב הכלכלי של הכנסייה ובמצב האנשים מכל הבחינות, השגת עותק אחד לכל אדם של הספר 'דברי רוח הקודש אל הכנסיות' ושל הספר 'עקבו אחר השה ושירו שירים חדשים' כבר הייתה הישג מרשים מאוד שהיה קשה מאוד להשיגו. אילו איש לא היה מארגן את העבודה הזאת ולא היה אדם מתאים לבצע אותה, אזי לא משנה כמה דברים היו נאמרים מרוח הקודש אל הכנסיות, לא ניתן היה לשלוח אותם לכנסיות בזמן, וייתכן שהם אפילו לא היו מגיעים כלל לאחים ולאחיות ולא היה ניתן להשיג עותק אחד לכל אדם. מאז שהאל החל לבטא את אמירתו הראשונה ועד היום, האדם שרוח הקודש משתמשת בו התמיד בביצוע עבודה זו. לעבודת הדפסת הספרים יש היסטוריה ארוכה, ולאחר שהושג עותק אחד לכל אדם, ניתן היה לראות שעבודת ההדפסה השיגה תוצאות.

מלבד ארגון אנשים להדפסת הספר 'דברי רוח הקודש אל הכנסיות' והפצתו במועד, פריט עבודה נוסף שעשה האדם שרוח הקודש משתמשת בו היה הקמת כנסיות במקומות שונים. באותה עת, כל הכנסיות במקומות השונים כללו אנשים שרק החלו לקבל את שלב העבודה הזה. בכנסיות רבות לא היו מנהיגים ועובדים מתאימים. בתוך הכנסיות ובמבנים המנהליים שרר כאוס, וגם ענייני כוח האדם התנהלו באי-סדר מוחלט – כלומר, בכל ההיבטים שרר כאוס. האדם שרוח הקודש משתמשת בו החל אז לתקן את המצב, להקים מבנים מנהליים ולטפח מנהיגים ועובדים. לאחר מכן, צעד אחר צעד, הוא מצא את כל אלה שהייתה להם התלהבות מסוימת, שיכלו להשקיע מעצמם, שהתאימו לטיפוח, ושיכלו גם לנטוש את משפחותיהם, והביא אותם לבצע את עבודת הכנסייה. באותה תקופה, במקומות מסוימים אנשים נישאו בגיל צעיר. כבר בגיל שש-עשרה או שבע-עשרה, או שמונה-עשרה או תשע-עשרה, הם היו חושבים על נישואין, על הבאת ילדים לעולם והעמדת צאצאים. האחים והאחיות בכנסייה לא היו יוצאים מן הכלל וגם הם הושפעו מהמנהגים המקומיים האלה. אחים ואחיות רבים שהיו נלהבים באמונתם באל הגיעו גם הם לגיל זה. אילו הכנסייה לא הייתה מקדמת ומטפחת אותם, משקה אותם לעתים קרובות, מטילה עליהם עול ושולחת אותם לבצע עבודה במקומות שונים, ייתכן שאנשים אלה היו נישאים ואולי כיום כבר היו סבתות וסבים. באותה תקופה ניתן היה לראות שכמה מהצעירים האלה זכו לחסד מיוחד. כנסיות מסוימות לא יכלו למצוא אנשים בעלי איכות טובה בקרב המבוגרים יותר כדי שישמשו כמנהיגים וכעובדים. היו אנשים שאיכותם הייתה טובה יותר, אך הם עדיין לא יכלו לנטוש את משפחותיהם, בעוד שלאחרים הייתה איכות ירודה והם פשוט לא היו מסוגלים לבצע עבודה ממשית; הייתה להם רק מעט התלהבות ונכונות להתרוצץ ולהשקיע מעצמם. אם כן, מה היה צריך לעשות? האדם שרוח הקודש משתמשת בו טיפח כמה צעירים בעלי איכות טובה, אשר יכלו לנטוש את משפחותיהם והיו חופשיים יחסית, וקידם אותם כדי שיעברו בין כנסיות במקומות שונים ויבצעו עבודה. לאחר שהצעירים האלה טופחו, לכל הפחות אפשר היה להבטיח את קיום חיי הכנסייה בכנסיות במקומות שונים. יחד עם דברי רוח הקודש אל הכנסיות, חיי הכנסייה ועבודתה בכנסיות במקומות שונים נעשו רגילים יותר במידה מסוימת. כיום, כמה מהצעירים האלה הם בסביבות גיל חמישים. מאז שהלכו אחר האל עד היום, ניתן לומר שהם חוו רבות. אולי הדבר שהם מרגישים לגביו בני מזל יותר מכול הוא שהם לא החמיצו את ההזדמנות לקבל קידום וטיפוח על ידי בית האל באותה עת, והם גם לא התחילו לחשוב על נישואין כשהגיעו לגיל זה ולצעוד אל החופה כמו כופרים. אף על פי שהם עדיין רווקים כיום, הם השיגו רבות והבינו לא מעט אמיתות. הקמת כנסיות במקומות שונים וטיפוח מנהיגים ועובדים היה היבט אחד של העבודה. היבט נוסף היה שחיי כנסייה לא הסתכמו ביכולת לקרוא את דברי האל ובקיום עבודתה של רוח הקודש. חיי כנסייה כללו תוכן רב. באמונה באל, מלבד קריאת דברי האל, אנשים היו צריכים גם לשתף על האמת ולדבר על חוויותיהם. היו להם גם צרכים מסוימים מבחינת צורות בידור, כגון שירת מזמורים וריקוד. לכן, האדם שרוח הקודש משתמשת בו הקים צוות מזמורים, ארגן אנשים לכתוב מזמורים חווייתיים, וגם כתב מזמורים בעצמו. המטרה הייתה לתת לאחים ולאחיות שירים כדי שישירו אותם ולהעשיר את חיי הכנסייה. לאחר שהמזמורים נכתבו, כיצד אפשר היה להפיץ אותם באופן אחיד לכנסיות כדי שכל האחים והאחיות יוכלו ללמוד לשיר אותם? האדם שרוח הקודש משתמשת בו ארגן אנשים שישירו את המזמורים ומצא אנשים שיקליטו אותם. באותה עת, הזמרים והנגנים היו כולם חובבנים. הם לא עברו הכשרה מקצועית, והחלו להתאמן ללא ידע מוזיקלי רב. כאשר שירים הוקלטו, לא היה ציוד הקלטה איכותי וגם לא היו כלי נגינה ברמה גבוהה לצורך ליווי מוזיקלי. ארהו (כלי מיתר סיני מסורתי) נחשב לכלי נגינה שימושי יחסית, ואפשר היה להשתמש בו כליווי. כמה אנשים ידעו גם לנגן מעט באקורדיון או באורגנית. בקיצור, כולם היו נגנים חובבנים, אך להגיע לרמה הזאת באותה עת לא הייתה משימה קלה. כמובן, בלי קשר לשאלה אם היצירות שהופקו בסופו של דבר היו טובות או לא, היה צורך במישהו שיארגן את העניין. האדם שרוח הקודש משתמשת בו יכול היה לחשוב על כל מה שהכנסיות נזקקו לו, כל מה שהאחים והאחיות נזקקו לו, ועל כל שיתוף פעולה שנדרש לצורך עבודת האל, והוא המשיך לעקוב אחר העניינים האלה. כלומר, במסגרת יכולותיו, הוא הפך למציאות כל דבר שעלה בדעתם של האנשים, וכן עשה את המרב כדי לבצע כל דבר שאדם יכול היה לעשות. כך ארגן האדם שרוח הקודש משתמשת בו את העבודה ועקב אחר ביצועה. הוא שלח לכל הכנסיות את הספרים המודפסים של דברי האל, את ספרי המזמורים וקלטות השמע והתקליטורים המוקלטים, כדי שכל האחים והאחיות יוכלו לקרוא את דברי האל, יוכלו ללמוד מזמורים, וכדי שיקיימו חיי כנסייה טובים. אף על פי שחיי הכנסייה באותה עת היו פשוטים יחסית בהשוואה לימינו, ולמרות שהתנאים היו קשים יחסית, ללא ציוד מודרני או מכונות מתקדמות, וללא מנהיגים ועובדים או אנשי צוות טכני מתאימים, מכיוון שהאדם שרוח הקודש משתמשת בו ארגן את העבודה הזו, עקב אחריה ושיפר בהתמדה כל פריט עבודה, אנשים עדיין יכלו ליהנות מחיי כנסייה טובים בנסיבות של אותה עת. חיי כנסייה טובים אלה פירושם שאנשים יכלו לקרוא את דבריהאל העדכניים, לחוש הנאה ולזכות בשחרור. כולם יכלו לקרוא את אמירותיו העדכניות של האל למין האנושי ולדעת מהן כוונות האל באותו רגע ממש, לדעת מה מחשבותיו של האל על האדם, ומהן דרישותיו מהאדם. טוב מכך, אנשים מסוימים הצליחו להבין את האמת בדברי האל ולהשיג כניסה מסוימת. באמצעות הארגון והסידור של הדברים באופן זה על ידי האדם שרוח הקודש משתמשת בו, מצד אחד הוקמו כנסיות, ומצד שני, כל האנשים החלו לחיות חיי כנסייה רגילים ומסודרים. בית האל אינו קבוצה דתית. בחיי כנסייה לא מקיימים טקסים דתיים, וקל וחומר שלא מקיימים הטפה חד-צדדית. חיי הכנסייה של בית האל חייבים לכלול אכילה ושתייה של דברי האל, וחייבים לכלול את עבודתה של רוח הקודש; הם חייבים לכלול שיתוף על האמת ושיח על עדויות חווייתיות, וכן שירת מזמורי הלל לאל. חיי כנסייה מסוג זה הם חיי כנסייה המתנהלים תחת הנהגתו והכוונתו של האל, השקייתו ואספקתו, והדרכתו ועזרתו; אלה הם חיי כנסייה אמיתיים. אף על פי שבהשוואה לחיי הכנסייה כיום הם היו רדודים מאוד, חד-ממדיים מאוד ופשוטים מאוד, בני האדם באותה עת היו זקוקים לכך, והדבר נועד גם לאפשר לבני האדם ליהנות מהנאורות וההארה של רוח הקודש – כלומר, לאפשר לכל אנשיו הנבחרים של האל ליהנות מדברי האל בחיי הכנסייה ולשמוע את קולו במו אוזניהם. זו הייתה התחלה טובה לחיי הכנסייה. ללא חיי כנסייה כאלה, לא הייתם יכולים בשום אופן להגיע עד הלום. בדיוק משום שהתקיימו חיי כנסייה סדירים ויציבים כאלה עם תוצאות מעשיות, אנשים יכלו להגיע צעד אחר צעד למקום שבו הם נמצאים כיום; הם הובאו למקום שבו הם נמצאים כיום, וזכו הן לשיעור הקומה שיש להם כיום והן להישגים שיש להם כיום מכל הבחינות. זוהי העבודה שעשה האדם שרוח הקודש משתמשת בו מבחינת מנהל הכנסייה, כוח האדם, והעבודה הספציפית של הכנסייה. האדם שרוח הקודש משתמשת בו עשה גם עבודה חשובה בתחום נוסף: הוא נשא דרשות בצמוד לדברי רוח הקודש אל הכנסיות. הוא כינס מנהיגים ועובדים באופן קבוע או לא קבוע ושיתף על כוונות האל, על עקרונות-האמת שאנשים צריכים לדבוק בהם בחיי היום-יום שלהם ובביצוע חובותיהם, וכן שיתף על אופן הקמתן של כנסיות והשקייתן, ושיתף כיצד לשרת את האל. האדם שרוח הקודש משתמשת בו עשה את המרב כדי לבצע את העבודה הזו היטב, כשהוא משתף על נושאים הנוגעים להיווכחות בחיים וכן על אמיתות הנוגעות לשירות האל. דבר זה הותיר בי את הרושם העמוק ביותר.

העבודה שביצע האדם שרוח הקודש משתמשת בו הייתה קשורה קשר הדוק לכוונות האל ולמטרתו בהקמת כנסיות על פני האדמה, וכן הייתה קשורה באופן בלתי נפרד לעבודה שהאל עמד לעשות בקרב אנשיו הנבחרים. למען הדיוק, דבריו של האדם שרוח הקודש משתמשת בו, הדברים שבהם התמקד, הדברים שאחריהם עקב ופיקח עליהם, והדברים שעשה בכנסייה במהלך כל תקופה, נעשו כולם בשיתוף פעולה הדוק עם עבודתה של רוח הקודש; הוא חתר לשתף פעולה כמיטב יכולתו בהטמעת כל הכוונה שרוח הקודש סיפקה, כל גילוי של האל, וכל משמעות ודרישה שהיו בדברי האל, כדי שדברי האל לא יהיו לשווא, כדי שכוונותיו לא יהיו לשווא, וכדי שכל האנשים באותה עת יוכלו לדעת ולהבין את כוונות האל ואת דבריו. אף על פי שהמצב לא הגיע לידי כך שהדברים האלה היו ידועים בכל בית, לכל הפחות, תחת הנהגתו של האדם שרוח הקודש משתמשת בו, כל האנשים באותה עת יכלו לעקוב מקרוב אחר השטף הזה ולחוש שבשטף הזה מתקיימת עבודתה של רוח הקודש, ומתקיימים עבודת האל, דברי האל וכוונות האל. הם היו בטוחים שהשטף הזה בא מהאל, היו בטוחים שהשטף הזה נכון, ולכל הפחות היו בטוחים שהאדם שרוח הקודש משתמשת בו היה אדם ראוי. לא משנה מה היה הפער בין כל מה שהוא עשה אז לבין מה שנעשה כיום, בקיצור, כל מעשיו נועדו לתמוך ולשתף פעולה עם העבודה שנעשתה על ידי רוח הקודש. מבחינת רמת ההבנה של האמת שהייתה לאנשים בכנסייה באותה עת, האדם שרוח הקודש משתמשת בו היה מסוגל לעשות את הדברים האלה ולהביא את הכנסייה לרמה שאליה היא הגיעה אז. באילו מארבעת הביטויים של הבנה שבשתיקה עם האל הייתם אומרים שהוא ניחן? (אני מרגיש שהוא ניחן בכל הארבעה.) יהיה זה לא לגמרי אובייקטיבי לומר שהוא ניחן גם בביטוי הרביעי – "הבנה של כוונות האל", אך להשקפתי, הוא ניחן לפחות בשלושת האחרים: אמונה אמיתית, לב אמיתי והתחשבות, כאשר ה"התחשבות" היא הבולטת ביותר. הוא גילה התחשבות בעולו של האל, ובביצוע עבודה כה רבה הוא מעולם לא זמם להשיג לעצמו דבר הקשור לכסף או לרווח אישי. ייתכן שאינכם מבינים למה אני מתכוון בכך, לכן אתן לכם דוגמה. מאז שהאדם שרוח הקודש משתמשת בו החל לארגן את הדפסת הספרים ועד היום, האחים והאחיות לא חויבו אפילו באגורה אחת עבור הספרים שהכנסייה שלנו הפיצה. לא מדובר בכך שהפסקנו לגבות עליהם תשלום רק בשלב מאוחר יותר, כאשר לכנסייה היו האמצעים; אלא אפילו בהתחלה ממש, כשהמצב הכספי היה דחוק במיוחד, לא גבינו אפילו אגורה אחת. מדוע נהגנו כך? אף על פי שהכנסייה לא הייתה מבוססת מאוד מבחינה כספית באותה עת, בהתחשב במשאבים הכספיים המוגבלים שהיו זמינים אז, היא יכלה לכסות באופן בסיסי הוצאות כגון עלות הדפסת הספרים, ולכן לא נגבה מהאחים והאחיות תשלום עבור הספרים שחולקו להם, והם יכלו לקרוא בהם ללא כל עלות. ככל ששהמשיכו להדפיס את הספרים, הסכום הכולל של כספי הכנסייה הלך וקטן. באותה עת, לרוב האחים והאחיות שהאמינו באל במשך שנים רבות לא היה מקור הכנסה מכיוון שהם הקדישו את כל זמנם לביצוע חובותיהם, ולא היה ברשותם סכום כסף משמעותי. כתוצאה מכך, כספי המנחות שהועלו לא הספיקו לעתים לכיסוי הוצאות הכנסייה וההוצאות השונות הנוספות. אני זוכר בבירור רב שבמקרה אחד היה צורך להדפיס סדרה של ספרים, אך לכנסייה נותרו רק כמה אלפי יואן. לאחר תשלום עלות הדפסת הספרים, לא היה נשאר כסף לעבודת הכנסייה. אם היה צורך לכסות את הוצאות הנסיעה של מנהיגים ועובדים שנשלחו למקום כלשהו, או את הוצאות המחיה בעת אירוח אחים ואחיות בכינוס גדול, ייתכן שלא היה בנמצא כסף לכך. מה היה צריך לעשות? בנסיבות אלה, האם עדיין היה צריך להדפיס את הספרים? (כן, היה צריך.) עדיין צריך היה להדפיס את הספרים, ועדיין צריך היה לשלם עבורם. האדם שרוח הקודש משתמשת בו חשב על פתרון. הוא אמר שיש לגבות מראש סכום מסוים עבור כל ספר בסדרה הזאת – סכום שיספיק בדיוק כדי לכסות את עלות הדפסת הסדרה. במקרה ספציפי זה, הכסף נגבה מראש. אך לאחר זמן מה, אחים ואחיות בכנסייה שוב העלו מנחות והיה מספיק כסף כדי לכסות את עלויות ההדפסה של סדרת הספרים הבאה. מאז ואילך, מצבה הכספי של הכנסייה השתפר, ומעולם לא גבינו שוב כסף עבור הדפסת ספרים. אותו אירוע היה רק אפיזודה קצרה. מדוע אני מציין זאת? מכיוון שגם כאשר המצב הכספי היה דחוק ביותר, לא הפסקנו להדפיס את הספרים שלנו. האדם שרוח הקודש משתמשת בו ניסה כל אמצעי אפשרי, וכמו ראש משפחה, הוא דאג לעניין הזה, הרהר ותכנן תוכניות לגביו. רוב האנשים לא יודעים על הדברים האלה. כאשר הספרים של דברי האל הופצו לכנסיות, הדבר העיקרי שאנשים היו אומרים כשקיבלו את הספר היה: "הספר הזה כל כך טוב! הדפסנו אותו בעצמנו – כמה קשה זה ודאי היה!" היו כאלה שלא הוקירו את הספר ולא קראו בו כראוי. אולם, אנשים לא ידעו עם כמה קשיים התמודדו העליון מאחורי הקלעים בעת ביצוע העבודה הזו ובהדפסת הספר הזה. לא מעט אנשים בכנסייה שלנו הגיעו מהכנסייה המקומית או מפלגים אחרים. בעבר, המנהיגים והשליחים של אותם פלגים בסין לא עסקו בעבודת הדפסת הספרים. הם לקחו את רוב כספי המנחות שהועלו על ידי האחים והאחיות בכנסיות השונות, אך לא הדפיסו ספרים ולא דאגו שהמזמורים יהיו זמינים באופן נרחב. כל ההקלטות של הדרשות שהיו מהדרגים הגבוהים יותר, מעולם לא הופצו לדרגים הנמוכים. הם כלל לא עשו עבודה כזו. לאנשיו הנבחרים של האל לא היה דבר מלבד כתבי הקודש. אם רצית לקרוא אוסף של דרשות או עדויות חווייתיות, לא יכולת להשיג אותו; אם רצית להאזין לכמה מזמורים טובים, זה היה קשה עוד יותר. איש לא ביצע את העבודה הזו. אם רצית לקרוא ספרים רוחניים, היית צריך להכיר אישית מישהו שהיה ברשותו ספר כזה, כדי שישאיל לך אותו לקריאה. אנשיו הנבחרים של האל פשוט לא יכלו לזכות באספקת חיים, ולא היו אנשים טובים שינהיגו וינהלו את חיי הכנסייה. אותם שליחים ומנהיגים לא ביצעו שום עבודה אמיתית. הם עשו דבר אחד באופן קבוע; הם קיימו מדי פעם מפגש של עמיתים לעבודה, שבו הם אכלו ושתו כיד המלך. כנראה שזו הייתה ה"עבודה" שהם עשו. הייתי צעיר אז, רק בן שבע-עשרה או שמונה-עשרה, וכששמעתי על הדברים האלה, הרגשתי: "איזה בלגן! האם אלה אנשים שמאמינים באל? במה מעשיהם דומים למעשיהם של אנשים שמאמינים באל?" הייתי מלא תרעומת כששמעתי על כך. אין זה מענייננו מה הם אכלו או ממה נהנו. בקיצור, לכל הפחות הם לא ארגנו את חיי הכנסייה כראוי, הם לא הפיצו את המזון הרוחני שאנשים נזקקו לו – ספרים ומזמורים – והם לא טיפחו מנהיגים ועובדים. הם לא עשו דבר מהעבודה הזו. הכנסייה קיבלה כמות לא מבוטלת של מנחות, אך כשהם הגיעו לכנסיות במקומות שונים, כל שעניין אותם היה רק לאכול, לשתות וליהנות. הם לא ביצעו שום עבודה אמיתית ומעולם לא השתמשו במנחות לצרכי עבודת הכנסייה. בכינוסים הם דיברו רק על כמה דוקטרינות והשמיעו כמה סיסמאות, ובזה העניין הסתיים; הם מעולם לא פתרו בעיות ממשיות. לאחר שהאדם שרוח הקודש משתמשת בו החל לעבוד, הוא שם קץ לתופעות האלה. הוא ניגש לפתור כל בעיה והחל לבצע עבודה קונקרטית צעד אחר צעד, כך שחיי הכנסייה ועבודת כוח האדם של הכנסייה השתנו בהדרגה ועלו על המסלול הנכון, וזה נמשך עד היום. אנשים מעלים מנחות לאל. אם בוחנים את הניהול והשימוש במנחות, מסתבר שהוצאות המחיה של האל בהתגלמותו מהוות רק חלק קטן מאוד מהן. רוב המנחות הנותרות משמש לעבודה של הטפת הבשורה, להוצאות המחיה של מנהיגים ועובדים ושל אנשים המבצעים את חובותיהם במשרה מלאה, ולרכישת מכונות וציוד הדרושים לעבודת הכנסייה, וכן הלאה. בקיצור, כל ההוצאות הללו סבירות ומשמשות לעבודת בית האל, ולא כדי לפרנס אנשים חסרי תועלת שלא מסוגלים לבצע את חובותיהם. כשמדובר בעבודת בית האל, היקפה רחב. האדם שרוח הקודש משתמשת בו עשה שימוש מושכל במנחות אלה, בנה את חיי הכנסייה צעד אחר צעד, והסדיר את העבודה המנהלית בהדרגה. כמו כן, האנשים השונים בכנסייה סווגו לקטגוריות: אלה שביצעו את חובותיהם הובחנו מאלה שלא ביצעו אותן, ואלה שאהבו את האמת הובחנו מאלה שסלדו ממנה. אלה שהיה צריך לטהר, טוהרו, ואנשים מתאימים לטיפוח בתקופות שונות קודמו. אלה דברים שכולכם ראיתם וחוויתם. לאורך המסע הזה, מובן שהאדם שרוח הקודש משתמשת בו הגיע בהדרגה להבנת האמת ולתפיסת העקרונות לביצוע עבודה במהלך התנסותו בדברים האלה. מצד אחד, הוא זכה בנאורות של רוח הקודש באמצעות ביצוע העבודה. מצד שני, באמצעות עבודת האל ודבריו, הוא הבין בהדרגה יותר ויותר את כוונות האל. הבנתו לא נותרה רק ברמה של דוקטרינות, וגם לא הייתה מוגבלת לתקנות ונהלים. אלא, הבנתו נעשתה מעשית יותר ויותר, והוא נעשה מסוגל יותר ויותר לבצע את עבודת הכנסייה היטב על פי דרישותיו של האל, ובכך הפך את חיי הכנסייה ליציבים יותר, רגילים יותר, ולמועילים יותר להיווכחות בחיים של אנשים. לכן, בתהליך של חיפוש מתמיד וחקירה מתמדת, האדם שרוח הקודש משתמשת בו הגיע לידי הבנה של כוונות האל, שיתף פעולה עם האל באופן הדוק, גילה התחשבות בכוונות האל, ועשה את המרב כדי לבצע את עבודת הכנסייה היטב, כשהוא חותר להבטיח בקפידה רבה יותר שכוונות האל לא יהיו לשווא ושרצון האל יתממש. בכל דבר ודבר שהוא עושה, בין אם זה נוגע לכוח אדם או להיווכחות בחיים, ובין אם מדובר בעניינים חיצוניים או בעניינים פנימיים, הוא חותר להיות תואם לעקרונות ולכוונות האל, מבלי לסטות ימינה או שמאלה. האדם שרוח הקודש משתמשת בו מבצע את עבודתו תוך שהוא מקיים את ארבעת התנאים האלה: אמונה אמיתית, לב אמיתי, התחשבות, והבנה של כוונות האל. לא רק שהדבר מועיל לכם ביותר ועוזר לכם מאוד; אלא שזוהי ברכה עבורכם! אילו אדם זה לא היה אדם ראוי, אלא אדם שחותר לתהילה ורווח וחומד את הטבות המעמד, אדם ערמומי, אדם שרק רווח מניע אותו ושעיניו בורקות למראה כסף, או שהיה חסר אמונה, אימרו לי, האם הוא היה יכול לבצע את העבודה הזו? האם היה יכול לשתף פעולה בכל הדרכים האלה? האם היה יכול להשיג הבנה שבשתיקה עם האל בהתגלמותו? (לא). לכן, לאדם זה יש חשיבות מכרעת ביותר! העובדה שהאדם שרוח הקודש משתמשת בו ניחן בארבעת התנאים שזה עתה דיברנו עליהם, היא הסיבה העיקרית לכך שהוא יכול לבצע את עבודת הכנסייה היטב. כשמדובר באותו עניין, לאנשים יש הן את הזכות לבחור והן מרחב בחירה. הם יכולים לבחור לטפל בעניין בצורה גרועה, וכמובן שהם יכולים גם לבחור לטפל בו היטב. אם הם יטפלו בו היטב, אינספור אנשים יפיקו תועלת, ודברי האל ועבודתו ישיגו בהדרגה תוצאות באנשים. אך אם אדם לא בוחר בנתיב הטוב ובמקום זאת מבצע מעשים רעים בפזיזות, מה הוא יעשה? הוא ישתמש בכל מנחות האל להנאתו האישית, יקנה מכוניות יוקרה ובתים מפוארים, ואפילו יקנה מטוסים פרטיים וספינות תענוגות כדי לטייל במדינות ברחבי העולם, וייהנה מאכילה, שתייה ובילויים. לכל היותר, הוא יישא כמה דרשות מדי פעם, ובזה העניין יסתיים. הוא לא יבצע שום עבודת כנסייה ויתעלם מהכנסייה גם אם היא תהיה שרויה באי-סדר מוחלט, וכל מה שיעניין אותו יהיה רק הנאתו האישית. אילו אדם כזה היה מנהיג את הכנסייה, האם היה לכם קל לקיים חיי כנסייה טובים וליהנות מסביבה טובה לביצוע חובותיכם? (לא). לכן, באמת הכרחי שאדם טוב כמו האדם שרוח הקודש משתמשת בו ינהיג אתכם. יש אנשים שרואים את העבודה שעושה האדם שרוח הקודש משתמשת בו ובכל זאת לא מייחסים לה חשיבות, וחושבים: "זה קל. מי לא יכול לעשות את זה? כל עוד אדם מבין את כוונות האל, והוא האדם שהאל משתמש בו, האדם שהאל ייעד, קל לבצע את העבודה הזו." אימרו לי, האם זה קל? (לא). לא קל לבצע את העבודה הזו היטב, לא כל שכן בסביבה של רדיפה דתית כמו זו שבסין. האדם שרוח הקודש משתמשת בו היה מבוקש על ידי הרשויות; לכל מקום שהוא הלך כדי להשתתף בכינוסים ובכל פריט עבודה שהוא ביצע, הוא סיכן את חייו, ומעצר פירושו היה מוות. האם הוא ויתר אז על חובתו? האם הוא נסוג? האם הוא ניסה להיות חלקלק ולהשתמט? (לא). לא משנה עד כמה מפוחד או כמה חלש הוא היה בליבו, הוא מעולם לא ויתר על חובתו. יש אנשים שלא נושאים באחריות לעבודה חשובה ואינם מתמודדים עם סכנה גדולה באשר ילכו. כשהם אומרים: "לא ויתרתי על ביצוע חובתי", קל לומר זאת וקל לעשות זאת. אך בהתחשב בנסיבות שבהן היה נתון האדם שרוח הקודש משתמשת בו, היכולת שלו לא לוותר בסביבה כה מסוכנת וגם לטפל בכל היבט של עבודת הכנסייה – הוא היה צריך לחשוב על כל תחום עבודה ועל כל עניין, ולחשוב עליהם לפני כל אחד אחר – האם הייתם אומרים שהיה קל לעשות זאת? (לא). האנרגיה של האדם ויכולת ההתמודדות הטבעית שלו שתיהן מוגבלות. כשאתה רואה אותו עושה זאת זה נראה קל, אך אילו אתה היית מתבקש לעשות זאת, היית יודע כמה זה קשה ועד כמה זה רחוק מלהיות קל. בין האנשים שהקשיבו לדרשות במשך כל כך הרבה שנים, לא מצאתי אדם כמוהו, ואף לא מצאתי אף אחד שמסוגל לשאת בעבודה הזו. לא מעט אנשים החלו לנהות אחר האל כאשר רוח הקודש החלה לדבר אל הכנסיות, והם ממשיכים בכך עד היום. הם צריכים לדעת ולהבין בבירור בליבם מה עבר על הכנסייה במהלך התפתחותה למצבה הנוכחי וכיצד היא הגיעה עד כה צעד אחר צעד. אילולא ההתחשבות וההבנה שגילה האדם שרוח הקודש משתמשת בו כלפי עולו של האל, הרי שמנקודת מבט אנושית, הכנסייה לא הייתה יכולה בשום אופן להתפתח למצבה הנוכחי. כמובן, יש אנשים שיאמרו: "האם לא היו אלה עבודתה והנהגתה של רוח הקודש שאפשרו לו להשיג תוצאות כאלה בעבודתו?" רוח הקודש רוצה לפעול גם בך, אך האם יש לך את הלב האמיתי הזה ואת ההתחשבות הזאת? האם אתה מסוגל לכך? אינני חושב שבהכרח היית מסוגל לכך. אין זה כדי להמעיט בערכך; אלא שאתה מיסודך לא יכול לעשות זאת. האדם שרוח הקודש משתמשת בו ואתה – שניכם בני אדם, ובכל זאת הוא מסוגל לעשות זאת ואתה לא מסוגל. הדבר מוכיח שיש הבדלים בין אנשים. האל בחר בו לבצע את העבודה הזו, והאל לא טעה בבחירתו. לכל הפחות, אדם זה ניחן בתנאי הזה ויש לו את הכישורים האלה, בעוד שלך אין אותם. אתה לא ניחן בתנאים שהאל דורש, ולכן הוא בחר בו ולא בך. אין לך ברירה אלא להשתכנע. זוהי עובדה ואיש לא יכול להכחיש אותה, נכון? (כן).

כעת, לאחר שסיימנו לדבר על חיי כנסייה, על הדפסת הספרים ועל כל היבט של הכנסייה, הבה נדבר על הטפת הבשורה החל משנת 1995. באותה עת, האדם שרוח הקודש משתמשת בו שאל אותי: "האם זה בסדר להטיף את הבשורה עכשיו? יש אנשים שאומרים שהם רוצים לצאת ולהטיף את הבשורה", ואני הסכמתי. לאחר מכן, האדם שרוח הקודש משתמשת בו החל לערוך סידורים לעבודה זו. הוא לא הסתפק בארגון פשוט של צוותי בשורה ובשליחת אנשים מסוימים למקומות מסוימים כדי להטיף את הבשורה. הוא לא חשב שדי לעשות את הסידור הפשוט האחד הזה ושבכך הכול טופל. תוך כדי ארגון צוותי הבשורה, הוא הרהר כיצד להטיף לבני הדתות והפלגים השונים, לאילו אמיתות של הבשורה זקוקים האנשים בני הדתות והפלגים השונים, ואילו קטעים ותכנים לבחור מתוך דברי האל כדי לכלול אותם בספרי הבשורה. לאחר מכן הוא בחר וערך כמה מדבריו המהותיים של האל הנוגעים להיבטים השונים של אמיתות הבשורה, והביא להדפסתם כספרים במיוחד עבור הטפת הבשורה. לאחר שהספרים הודפסו, האדם שרוח הקודש משתמשת בו ארגן גם את הכשרתם של עובדי הבשורה וגיבש באופן אישי את העקרונות להטפת הבשורה. זו הייתה העבודה הקונקרטית שהוא עשה. כלומר, כשאני מדבר איתו על עניין כלשהו, הוא ניגש ומיישם אותו ללא מילה נוספת וללא כל פשרה. הוא לא מטריד אותי ולא מציק לי בשאלות כיצד לעשות זאת; אינני צריך לדאוג לגבי העניין. אם עניין כלשהו מופקד בידיכם, אני עדיין צריך לדאוג לגביו ולבדוק את ביצועו. אך כשמדובר באדם שרוח הקודש משתמשת בו, אני אומר לו במשפט אחד מה עליו לעשות, והוא ניגש ועושה זאת ומיישם זאת. מה שהותיר בי את הרושם העמוק ביותר היה שהאדם שרוח הקודש משתמשת בו גיבש עקרונות רבים להטפת הבשורה, כגון כיצד להטיף את הבשורה, למי אפשר להטיף אותה ולמי לא, באילו שיטות יש להשתמש כדי להטיף אותה ובאילו שיטות אין להשתמש. הוא גיבש את הדרכים והשיטות הספציפיות, סעיף אחר סעיף, בפירוט רב. לאחר מכן הוא קיים לעתים קרובות כינוסים עבור צוותי הבשורה, ביקש מהם להעלות שאלות, ושיתף איתם כדי לספק תשובות. הוא גם בירר אילו תפיסות ושאלות היו לאנשים דתיים לגבי עבודת האל באחרית הימים, כיצד יש להתמודד איתן, על אילו אמיתות יש לשתף, ובאילו שיטות יש להשתמש כדי לפתור את שאלותיהם. הוא טיפל בכל עניין, קטן כגדול, והתמודד איתם לאט לאט, כמו נמלים המכרסמות עצם. אתה מבין, אמרתי משפט אחד והוא ניגש ויישם אותו, ואני יכולתי לנהל מבלי להתערב בפרטים. מדוע אני אומר זאת? מכיוון שכאשר האדם שרוח הקודש משתמשת בו ביצע את העבודה, לא הייתי צריך לדאוג, שכן הוא היה מסוגל בהחלט לשאת בעבודה זו. הוא גילה התחשבות וגם חיפש; כמובן, הוא גם היה מסור ושילם מחיר אמיתי. כלומר, הוא היה מסוגל לקחת את הדברים שאמרתי ואת הדרישות שלי וליישם אותם. כך הבשורה הופצה בהדרגה. לא משנה כמה אנשים הטיפו את הבשורה, בכל מקרה, העבודה הזו יצאה לדרך והחלה להתקדם בזכות האדם שרוח הקודש משתמשת בו. הוא היה זה שארגן אותה, עקב אחריה, יישם אותה ופיקח עליה, והביא את העבודה בהדרגה למקום שבו היא נמצאת כיום. ניתן לומר שההישגים הנוכחיים בעבודה הושגו על בסיס אותם סידורי עבודה ראשוניים והודות לקביעת פרטי העבודה ולסידורי העניינים הכלליים. כל הדברים האלה היו עבודה שנעשתה על ידי האדם שרוח הקודש משתמשת בו. יש לו לב אמיתי והוא שילם מחיר אמיתי. אלה עובדות, הלא כן? (כן).

ככל שבשורת המלכות הלכה והתפשטה יותר, ואנשים רבים יותר קיבלו את שלב העבודה הזה, איזו סוגיה עלתה מכך? הסוגיה של הקמת הכנסיות. האם הייתם יכולים לבצע היטב את העבודה של הקמת הכנסיות? לא הייתם מסוגלים עדיין לבצע אותה היטב. האדם שרוח הקודש משתמשת בו עדיין היה צריך לערוך באופן אישי סידורי עבודה, לפרוס את העבודה הזו ולבצע אותה, וכן לפקח עליה באופן אישי, לעקוב אחר ביצועה ולקדם אותה. לכן הוא קיים לעתים קרובות כינוסים למנהיגים, לעובדים ולאנשים האחראים על עבודת הבשורה, והסביר להם כיצד להקים כנסיות, כמה אנשים צריכים להשתייך לכנסייה אחת, כמה כנסיות צריכות להיכלל במחוז אחד, כמה מחוזות צריכים להיכלל באזור אחד, כמה מנהיגי כנסייה וכמה דיקנים יש למנות בכל כנסייה, וכן הלאה. הוא קבע הנחיות ספציפיות לגבי כל פרט הכרוך בעבודת הכנסייה, לרבות סידורים ספציפיים לניהול המנחות ולשימוש בהן. כל אלה נכללו בעבודה שנעשתה על ידי האדם שרוח הקודש משתמשת בו. אימרו לי, האם יש לו הבנה שבשתיקה עם האל בהתגלמותו? (כן). אילו לא הייתה בליבו התחשבות בכוונות האל, או שהיה מגלה רק מעט מאוד התחשבות, או אם ההתחשבות שגילה הייתה מתערערת במידה מסוימת, האם אפשר היה להטמיע את העבודה הזו? (לא). איזה מצב היה נוצר בכנסייה? (חיי הכנסייה היו נעשים כאוטיים.) לא רק שחיי הכנסייה היו נעשים כאוטיים, אלא שכל ההיבטים של עבודת הכנסייה היו שרויים בכאוס. אנשים רעים היו עלולים לגרום לשיבושים ולהפרעות, ואפילו לתפוס את השלטון ולהיות בעלי המילה האחרונה בכנסייה. העבודה של הקמת הכנסיות בכל מקום הייתה נעשית כאוטית, ופריטי עבודה שונים, כגון סידורי כוח אדם וניהול המנחות, היו שרויים בכאוס. אילו האדם ששימש כמנהיג לא היה בעל לב שמגלה התחשבות אמיתית באל, ובראותו שהכנסייה מתפתחת היטב, גדלה בהיקפה ומרחיבה את שורותיה, היה מתחיל ליהנות מהטבות המעמד, להסתמך על הישגי העבר ולבלות את שארית חייו בנוחות – אילו אדם מסוג זה היה המנהיג, אזי עבודת הכנסייה לא הייתה נעשית היטב. אולם האדם שרוח הקודש משתמשת בו תמיד עשה את המרב בעבודת הכנסייה, עד עצם היום הזה. יש ביטוי שאנשים בעלי נחישות מרבים להשתמש בו: "כל עוד החיים נמשכים, המאבק יימשך." מבחינת האדם שרוח הקודש משתמשת בו, כל עוד החיים נמשכים, העבודה תימשך. הוא המשיך לעבוד ללא הפסקה. אפילו כשאתה מבקש ממנו לנוח, הוא לא נח; הוא עובד כך כל יום ומתמיד בעבודה, ולא משנה עד כמה הוא עייף. האם ניתן להשיג זאת פשוט על ידי הבנת כוונות האל? האם הוא עבד רק משום שמישהו פיקח עליו ודחק בו? לא. ליבם של אנשים אינו זהה. לאדם הזה יש לב ירא-אל והוא מגלה התחשבות בליבו של האל. דבר זה חיוני מאין כמוהו! לא משנה עד כמה הוא מתעייף, הוא לא נעשה שלילי, ולא משנה באיזה קושי הוא נתקל, הוא לא נסוג; הוא מתמיד בעבודה לכל אורך הדרך. לכן, כל הפריטים של עבודת הכנסייה עלו כעת על המסלול הנכון, צעד אחר צעד, והם מתקדמים בצורה חלקה יותר ויותר ומשיגים תוצאות טובות יותר ויותר. איך אתם מרגישים כשאדם כזה מנהיג אתכם בביצוע כל פריט של עבודה קונקרטית? אילו לא היה לכם את האדם הזה שינהיג אתכם, מה היה קורה לכם? האם לא היו חסרים לכם הרבה דברים? (כן). נוכחותו של אדם זה חיונית עבורכם. הוא הביא כל פריט של עבודת הכנסייה אל המסלול הנכון. הבעיות המתעוררות בכל שלב של העבודה הולכות ומתמעטות, הבעיות שיש לפתור הולכות ומתמעטות, ועקרונות-האמת שאנשים מבינים נעשים ברורים יותר ויותר. התוצאות האלה הושגו לא רק משום שאדם זה נוכח, אלא, חשוב מכך, משום שיש לו הבנה שבשתיקה עם האל. מה היה קורה אם הוא היה בוחר בנתיב אחר? מה אם הוא היה מעורב במיזם משלו ומנהל את מעמדו האישי? התוצאות שהיו מושגות לא היו כאלה. בדיוק משום שטבעה של כל העבודה שהוא מבצע הוא שיתוף פעולה הדוק עם עבודת האל, גילוי התחשבות בכוונות האל, והשגת הבנה שבשתיקה עם האל, אתם אלה שמפיקים מכך תועלת בסופו של דבר. כמה תועלת הפקתם? די לנו להתבונן בדברים שכבר השגתם, לכל הפחות, הגעתם להבנה רבה למדי לגבי תחומי המומחיות השונים, התקדמתם במומחיות שלכם, והפכתם בהדרגה מחובבנים למקצוענים. יתרה מכך, ככל שהוא מפרט וספציפי יותר כשהוא מדבר על עקרונות-האמת, וככל שהוא מציב בפניכם דרישות מחמירות יותר, ובמיוחד, ככל שהמילים שבאמצעותן הוא גוזם אתכם חמורות יותר, כך אתם מסוגלים יותר לחרוט אותן בליבכם, לזכור אותן היטב, להבין בבירור מהם עקרונות-האמת, ולהבין מהן כוונות האל. אתם באמת בזויים עד כדי כך. לא משנה כמה פעמים משתפים אתכם על עקרונות-האמת, אינכם מסוגלים לזכור אותם. רק כאשר האדם שרוח הקודש משתמשת בו חושף וגוזם אתכם לעתים קרובות בחומרה כזו, ואף נוזף בכם, אתם מתחילים להבין כמה עקרונות-אמת, נעשים ממושמעים יותר ומתנהגים בצורה נאותה יותר בהתנהלותכם ובפעולותיכם, ומתקנים את גישותיכם. כמובן, בתהליך הגיזום אתם גם רועדים מפחד וחוששים תמיד שהאדם שרוח הקודש משתמשת בו יראה אתכם לאשורכם וירחיק אתכם. אני רואה בכך דבר טוב, לא דבר רע. לכל הפחות, יש אנשים שכעת גישתם כלפי ביצוע חובותיהם טובה הרבה יותר והתנהגותם טובה הרבה יותר מבעבר. הייתה לכך השפעה חיובית. אמנם נזיפה באנשים עשויה להיראות כדבר פסול, ומבחינה חיצונית היא לא כה מעודנת והמילים לא נעימות לאוזן, אך התוצאות המושגות הן טובות. כדי להשיג את התוצאה הזו, איזה מחיר שילם האדם שרוח הקודש משתמשת בו? כמה פעמים עליו לכעוס עליכם? אימרו לי, כשהוא גוזם אתכם, האם הוא לא כועס? האם הוא לא מתרגז? האם זה לא יפגע גם בבריאותו? הוא לא רוצה לגזום אתכם. לפעמים הוא כל כך כועס עד שהוא נוזף בכם, והמילים שהוא אומר עשויות להישמע לא מעודנות במיוחד. אך אם נשפוט על פי הביטויים שלכם באינטראקציות שלי איתכם, דבריו נכונים ותואמים למצבכם האמיתי; הם כלל לא מוגזמים. מה עשיתם שגרם לאדם הזה לכעוס כל כך? הדברים שאתם עושים מכעיסים מאוד. משתפים איתכם על עקרונות-האמת במשך כל כך הרבה שנים, ובכל זאת אינכם מבינים אותם ועדיין מבצעים מעשים רעים בפזיזות על פי רצונכם. רק אז הוא נאלץ לדבר אליכם כך. לאחר שהוא אומר את הדברים האלה, הוא עצמו אפילו מתחרט על כך ואומר: "כולנו אחים ואחיות; מדוע אני כועס כל כך?" אני מנחם ומעודד אותו: "כך בדיוק צריך לגזום אותם. אין בכך שום פסול. גם בפעם הבאה שתיתקל במצב כזה, עליך עדיין לגזום אותם." אימרו לי, האם נכון לעודד אותו כך? (כן). בדיוק משום שאנשים מושחתים באופן כה עמוק, והם קהי חושים ובעלי שיעור קומה נמוך באופן מעורר רחמים, הרי שאפילו בעניין פשוט מאוד נדרשות נזיפות ושאגות כדי להשיג תוצאות. אחרת לא ניתן לבצע את העבודה. כולם חושבים שהם מסוגלים, וכולם רוצים לפעול בעקשנות ובפזיזות על פי רצונם. אימרו לי, האם מתקבל על הדעת שלא יהיה אדם כזה שישמור על הדברים תחת שליטה? (לא). כולם אומרים שהם מאמינים באל, אך לאיש מהם אין לב ירא-אל; כולם אנשים מלאים בצביונות מושחתים. אילו לא היה מי שישמור על הדברים תחת שליטה, התוצאה הייתה שכל אחד היה רוצה שהמילה האחרונה תהיה שלו וכולם היו רוצים להפעיל סמכות כמו מלך, והיו מסרבים לאפשר לאמת ולאל לשלוט. אם האמת אמורה לשלוט ולהחזיק בסמכות, חייב להיות מישהו שישגיח עליכם, ואדם זה חייב לרסן אתכם. האם קל להשיג את התוצאה הזאת? (לא). ככל שהאדם שרוח הקודש משתמשת בו עובד יותר, כך הוא כועס יותר; ככל שהוא עובד יותר, כך הוא מודאג יותר; ככל שהוא עובד יותר, כך דבריו קשים יותר; ככל שהוא עובד יותר, כך הוא גוזם אתכם לעתים קרובות יותר; וככל שהוא עובד יותר, כך גישתו כלפיכם נעשית חמורה יותר. דבר זה לבדו משקף עד כמה איכותכם ירודה, עד כמה אתם עיקשים, עד כמה אתם קהי-חושים, ועד כמה שיעור הקומה שלכם נמוך. אימרו לי, לנוכח הקושי הרב כל כך בעבודתו, האם האדם שרוח הקודש משתמשת בו ויתר? הוא לא ויתר. לא משנה כמה פעמים אתם חוזרים על אותן טעויות בסיסיות, האם הוא ויתר עליכם? (לא). בכל פעם שצוות כלשהו מחפש לגבי בעיה, האח משתף עליה מיד ופותר אותה ללא כל מילה נוספת וללא פשרות. לפעמים הוא אוכל או עומד לנוח, אך הוא מניח את קערת האוכל שלו או דוחה את מנוחתו ומשיב מיד. הוא אומר: "ברגע שאשיב, הם יוכלו לגשת לעבודה במהירות. אסור לעכב את העבודה; העבודה דחופה. ברגע שאשיב, ארגיש נינוח ואוכל גם לנוח בראש שקט." האם הלך הרוח שלו כלפי פתרון בעיות נכון? (כן). הוא תמיד מפקח עליכם ומדרבן אתכם, וגם גוזם אתכם לעתים קרובות. הוא גם תמיד בודק את עבודתכם, דואג שעומס העבודה שלכם יהיה מלא כדי שלא תתבטלו, ומשגיח עליכם כל יום. אימרו לי, האם טוב שאדם כזה מנהיג אתכם? (כן, זה טוב). לדעתי טוב מאוד שיש אדם כזה. הוא עוזר לכם מאוד בחתירה אל האמת ובביצוע חובותיכם היטב. אל תסלדו ממנו ואל תתלוננו. אני אחראי על שיתוף האמת, ובאמת שאין לי את הכוח הפיזי או האנרגיה הדרושים לביצוע העבודה הכללית והעבודה המנהלית הזו. יתרה מכך, כשהאח מבצע אותה, אין שום צורך שאני אבצע אותה. אילו אני הייתי זה שפועל עליכם, הייתי נוהג בהם במתינות ניכרת. זו הייתה הזדמנות עבורכם לנצל את המצב, ולא ייתכן שהייתם מתנהגים כראוי כפי שאתם מתנהגים כעת. אני מכיר את המצב הזה. העובדה שאני כה סלחן כלפיכם לא מתאימה לכם לחלוטין. כשאני לא נוהג בחומרה כלפי אנשים מסוימים, הם נעשים מופקרים וחסרי רסן, ואפילו מותחים את הגבולות ומבצעים את עבודתם ברשלנות וכלאחר יד. האם אנשים מסוג זה צריכים להיגזם? (כן). אתם זקוקים יותר מכול לדרך העבודה הקפדנית של האח – ככל שהיא קפדנית יותר, כך ייטב. כאשר יגיע היום שבו תבינו את האמת, תדעו לגלות התחשבות בכוונות האל, תוכלו ליישם בפועל במדויק על פי עקרונות-האמת, תבצעו את חובותיכם באופן טוב יותר ויותר ובאופן ראוי יותר ויותר, ביצוע חובותיכם יהיה יעיל יותר ויותר, תדעו לבוא בפני האל, ליישם בפועל את האמת ולפעול על פי כוונות האל. אימרו לי, האם זה יהיה דבר טוב? (כן). זהו דבר טוב. נוכחותו של אדם כזה מועילה לכם מאוד. האדם הזה עושה את כל הדברים האלה בדיוק משום שיש לו הבנה שבשתיקה עם האל. הבנה שבשתיקה זו פירושה גילוי התחשבות באל ויכולת להטמיע וליישם בפועל את דברי האל ללא פשרות, ולאחר מכן להביא אתכם צעד אחר צעד אל המסלול הנכון של אמונה באל, כדי שבביצוע חובותיכם תעמדו בהדרגה בדרישות ותעלו על המסלול הנכון, וכדי שתוכלו להשלים בהצלחה את השליחות שהאל הטיל עליכם ולתת דין וחשבון לאל. זהו דבר טוב. אם כן, אימרו לי, איזה תפקיד ממלא האדם שרוח הקודש משתמשת בו בתהליך זה? איזה תפקיד הוא ממלא לתפיסתכם? (ראש משפחה). כמו ראש המשפחה הזאת, נכון? לאורך כל הדרך הוא מוביל אתכם להמשיך קדימה. לא משנה אילו קשיים מתעוררים בעבודה, אף פעם הוא לא מתלונן על הקושי ואף פעם לא מתלונן על התלאות; אם מישהו נסוג, הוא מושך אותו ומצליף בו כדי לדרבן אותו להתקדם.

יש עוד הרבה מה לומר בנושא של הבנה שבשתיקה עם האל, ופרטים מסוימים טרם נדונו. אם תרצו לשמוע עליהם, בכינוס הבא שלנו נדון בפרטים הספציפיים האלה כדי שתוכלו להשיג הבנה מסוימת לגבי המשמעות של השגת הבנה שבשתיקה עם האל, וכן כיצד האל רואה אנשים שיכולים להשיג הבנה שבשתיקה עם האל, וכיצד הוא מאפיין ומגדיר אותם. נשתף על כל הדברים האלה. הבה נסיים כאן את השיתוף שלנו להיום. להתראות!

21 בדצמבר 2024