במהלך העונה הזאת, הנושא העיקרי ששיתפנו עליו היה "כיצד לחתור אל האמת". קודם לכן, סיכמנו שני עקרונות של יישום בפועל לצורך חתירה אל האמת. מהו העיקרון הראשון? (העיקרון הראשון הוא לוותר, והשני הוא להקדיש). העיקרון הראשון הוא לוותר, והשני הוא להקדיש. לא סיימנו לשתף על הנושא "לוותר". מהו המוטיב הראשון של "לוותר"? (לוותר על רגשות שליליים שונים). על מה שיתפנו בעיקר בכל הנוגע לוויתור על רגשות שליליים שונים? שיתפנו בעיקר על רגשות שליליים שאנשים חווים וחשפנו אותם, כלומר, אילו סוגים של רגשות שליליים מלווים אנשים לעתים קרובות בחייהם היומיומיים ובנתיב שלהם בחיים, וכן על הדרך לוותר עליהם. הרגשות השליליים הללו מתבטאים כמין תחושה בקרבם של אנשים, אך למעשה, הם מופעלים על ידי מחשבות ונקודות מבט מופרכות שונות שיש לאנשים. רגשות שליליים למיניהם מופעלים בשל מחשבות ונקודות מבט שונות שמתקיימות באנשים והם מתגלים וניכרים בהם. על בסיס הנושאים הנוגעים לרגשות שליליים ששיתפנו עליהם קודם לכן, ההתנהגויות השונות של אנשים, והמחשבות ונקודות המבט השונות שלהם, אילו בעיות אתם רואים? במילים אחרות, האם אתם יכולים להבחין במהות כלשהי, הנמצאת בבסיס מחשבותיהם של אנשים, על ידי ניתוח הביטויים החיצוניים של מחשבות שליליות שונות? כשרגשות שליליים ניכרים באדם, אם נתעמק בדברים וננתח אותם בזהירות, נוכל לראות את הדעות, נקודות המבט והגישות השגויות השונות שיש לו כלפי אנשים, מאורעות ודברים, אשר מסתתרות בתוך אותם רגשות שליליים, ואפילו את הגישות שלו להתמודדות עם אנשים, עניינים ודברים שונים וסיווגם על פיהם, נכון? (נכון). אם כך, על סמך הפעמים השונות שבהן שיתפנו על ניתוח הרגשות השליליים הללו, האם אנחנו יכולים לומר שהמחשבות ונקודות המבט השגויות, המופרכות, המוטות, השליליות והמתנגדות השונות חבויות בתוך הרגשות השליליים שלו? האם אנו יכולים לומר את זה? (כן). מה אמרתי זה עתה? (האל אמר זה עתה שהמחשבות ונקודות המבט השגויות, המופרכות, המוטות, השליליות והמתנגדות השונות של אנשים מסתתרות בתוך הרגשות השליליים שלהם). האם הבנת אותי באופן ברור?(כן, הבנתי אותך). אם לא נשתף על הרגשות השליליים האלו, אנשים עלולים לא להקדיש תשומת לב רבה במיוחד לרגשות השליליים הזמניים או ארוכי הטווח שעולים על פני השטח. יחד עם זאת, לאחר ניתוח המחשבות ונקודות המבט השונות שמסתתרות בתוך רגשות שליליים, האם אנשים מכירים בעובדה הזאת? מחשבות ונקודות מבט שליליות שונות מסתתרות בתוך הרגשות השליליים השונים של אנשים. במילים אחרות, כשאדם חווה רגשות שליליים, על פני השטח הם עשויים להופיע כתחושות מסוימות. הוא עלול לתת פורקן לרגשותיו, לומר דברים מדכאים, להפיץ חוסר חיים ולגרום לתוצאות שליליות מסוימות, או לעשות דברים קיצוניים יחסית. זה מה שמתגלה כלפי חוץ. עם זאת, מאחורי הביטויים הללו של רגשות שליליים והתנהגויות קיצוניות, בפועל קיימות אצל אנשים מחשבות ונקודות מבט שליליות שונות. לכן, על אף שבמהלך פרק הזמן הזה דנו ברגשות שליליים, למעשה, על ידי חשיפה וניתוח של הרגשות השליליים השונים של אנשים, אנחנו מנתחים את המחשבות ואת נקודות המבט השליליות השונות שלהם. מדוע אנו חושפים את המחשבות ונקודות המבט האלה? האם המחשבות ונקודות המבט השליליות האלה משפיעות רק על רגשותיהם של אנשים? האם זה אך ורק כיוון שהן המקור לרגשות שליליים אצל אנשים? לא. המחשבות ונקודות המבט השגויות האלה לא משפיעות רק על רגשותיו של אדם ועל חתירתו; אולם הרגשות וההתנהגויות החיצוניות שלו הם מה שאנשים יכולים לראות ולתפוס. לכן, אנו משתמשים בשיטה הפשוטה והנוחה של ניתוח רגשות שליליים כדי לחשוף את המחשבות ואת נקודות המבט השליליות, המתנגדות והלא ראויות השונות שיש לאנשים. אנו חושפים את המחשבות, את נקודות המבט ואת הרגשות השליליים הללו כיוון שהמחשבות ונקודות המבט הללו קשורות לפרספקטיבה ולעמדה של אנשים לגבי האופן שבו הם מתייחסים לאנשים ולדברים, מתנהלים ופועלים בחיים האמיתיים. הן גם קשורות למטרות ההישרדות ולכיוון של אנשים, ומטבע הדברים גם להשקפותיהם על החיים. היות שכך, ביצענו את החשיפה הזאת של רגשות שליליים מסוימים. בלי קשר, המטרה העיקרית של שיתוף על רגשות שליליים שונים היא לחשוף, לנתח ולפתור את המחשבות ונקודות המבט המופרכות, השליליות והמתנגדות השונות שיש לאנשים. על ידי כך שחשפנו את המחשבות ואת נקודות המבט השליליות הללו, אנשים יהיו מסוגלים לזהות בבירור את הדעות, הגישות והפרספקטיבות הלא נכונות שקיימות במחשבותיהם כלפי אנשים, מאורעות ודברים שונים. הדבר מסייע לפתור את הרגשות השליליים השונים שנגרמים על ידי המחשבות ונקודות המבט השליליות הללו ובכך מאפשר לאנשים לזהות את המחשבות ונקודות המבט המופרכות האלה ולרדת לעומקן, כך שלאחר מכן הם יוכלו לחפש את הנתיב הנכון, לוותר עליהן ולנטוש אותן לחלוטין. המטרה הסופית היא לפתח את היכולת לעמוד מול אנשים, מאורעות ודברים שונים שאדם פוגש בחיי היומיום שלו או במהלך חייו, לגשת אליהם, להתמודד איתם ולפתור אותם עם המחשבות ונקודות המבט הנכונות. לסיכום, התוצאה הרצויה? לאפשר לאנשים לזהות ולראות לעומק את המחשבות השליליות השונות הקיימות בהם, לשנות ולתקן בהתמדה את המחשבות ואת נקודות המבט השגויות האלה לאורך חייהם ובנתיבי החיים שלהם, לחפש, לקבל או להתמסר למחשבות ולנקודות המבט הנכונות שעולות בקנה אחד עם האמת, ובסופו של דבר לחיות ולהתנהל עם המחשבות ועם נקודות המבט הנכונות. זאת המטרה. האם אתם מסכימים? (כן). על פני השטח, אנו חושפים את הרגשות השליליים של אנשים, אך למעשה, אנו חושפים את המחשבות ואת נקודות המבט המופרכות שלהם כלפי אנשים, מאורעות ודברים שונים. המטרה היא לאפשר לאנשים להשתמש במחשבות ובנקודות המבט הנכונות כשהם נתקלים באנשים, במאורעות ובדברים שונים, לעמוד מולם ולהתמודד איתם, ובסופו של דבר לפעול בהתאמה עם עקרונות-האמת כשהם מתייחסים אל אנשים ואל דברים, מתנהלים ופועלים. האם אין זו חזרה למוטיב של "כיצד לחתור אל האמת"? (כן).

בסופו של דבר, השיתוף על ויתור על רגשות שליליים שונים חוזר בכל זאת לנושא הרחב יותר "כיצד לחתור אל האמת", וזאת מבלי לסטות מהמוטיב המרכזי, נכון? (כן). בתחילה, אנשים מסוימים עשויים לחשוב: "לא נראה שיש קשר מובהק ביותר בין ויתור על רגשות שליליים למיניהם לבין חתירה אל האמת. רגשות שליליים הם בסך-הכול מצבי-רוח זמניים או מחשבות ורעיונות רגעיים". אם מדובר במחשבה רגעית או במצב-רוח זמני, הם אינם נכללים במסגרת הרגשות השליליים שאנחנו משתפים עליהם. ברגשות השליליים הללו מעורבים עניינים הקשורים לעקרונות ולמהות, הקשורים לאופן שבו אדם מתייחס לאנשים ולדברים, ולאופן שבו הוא מתנהל ופועל. מעורבים בהם נקודות המבט הנכונות, העמדות והעקרונות הנכונים שאנשים צריכים לאחוז בהם בחיים וכן השקפותיהם על החיים ועל דרכי חיים. המטרה הסופית של שיתוף על הנושאים הללו היא לאפשר לאנשים, כשהם ניצבים בפני עניינים שונים בחיים, לא לטפל עוד בעניינים הללו מתוך הטבעיות והפזיזות שלהם, ולא להתמודד עם הנושאים הללו תוך שימוש בצביונות המושחתים שלהם. כמובן, משמעות הדבר היא גם שהם לא יטפלו בבעיות הללו על בסיס הפילוסופיות השטניות השונות שהושרשו בהם על ידי החברה. במקום זאת, הם ייגשו אליהן בדרך הנכונה, עם מצפון והיגיון שצריכים לכל הפחות להיות לאדם כשהוא מתמודד עם הבעיות שנתקלים בהן בחיים. יתרה מכך, תחת התנאים הבסיסיים של מצפון והיגיון אנושיים רגילים, הם יתייחסו לאנשים, למאורעות ולדברים השונים המעורבים בחיים ושנתקלים בהם במהלך החיים והקיום בהתאמה עם דברי האל, עם האמת ועם העקרונות השונים שהאל מלמד. שיתוף על רגשות שליליים למיניהם וניתוח שלהם נועד להשיג את המטרה הזאת. האם אתה מבין? (כן, אני מבין). אמור לי. (מטרתו של האל בשיתוף על הרגשות השליליים הללו ובניתוחם היא לאפשר לאנשים להבחין במחשבות ובנקודות המבט השגויות שלהם במסגרת רגשותיהם השליליים ולשנות את כיוונם, ובכך לוותר על הרגשות השליליים הללו ולהסתמך על המצפון ועל ההיגיון כדי לטפל ולהתמודד נכון עם האנשים, המאורעות והדברים השונים שהם נתקלים בהם בחיים בהתאמה עם דברי האל ועקרונות-האמת. הדבר מאפשר להם לשנות בהדרגה את יחסם לחיים, להתייחס לאנשים ולדברים על בסיס האמת, להתנהל ולפעול בהתאמה עם האמת, ולממש את אנושיותם הרגילה). אלמלא שיתפתי על הרגשות השליליים הללו וניתחתי אותם, אלמלא שיתפתי על המחשבות ועל נקודות המבט השליליות השונות של אנשים וחשפתי אותן, הרי שכשאנשים היו נתקלים בבעיות בחיים היומיומיים שלהם, הם לעתים קרובות היו נוקטים את העמדה והפרספקטיבה הלא נכונות, ועומדים בפני הדברים הללו, מתמודדים איתם ופותרים אותם באמצעות מחשבות ונקודות מבט מופרכות. כך, במידה רבה, אנשים היו לעתים קרובות מוגבלים, כבולים ונשלטים על ידי המחשבות השליליות הללו, ללא יכולת להתמודד עם הבעיות השונות שבחיים בהתאמה עם דרישות האל או עם העקרונות והשיטות שמתגלים בדבר האל. כמובן, אם לאדם יש את המחשבות ונקודות המבט הנכונות כלפי אנשים, מאורעות ודברים שונים, וכן את הפרספקטיבה והעמדה הנכונות, אזי כשהוא ייתקל באנשים, במאורעות ובדברים האלו, הדבר יעזור לו מאוד לטפל בהם בפרספקטיבה הנכונה, או לפחות בטווח המצפון וההיגיון האנושיים הרגילים, ולהימנע מטיפול בעניינים שונים מתוך פזיזות או בהתאמה לצביונות המושחתים שלו, מה שיכול להוביל לצרות מיותרות ולגרום לתוצאות לא רצויות. למשל, האופן שבו אדם ניגש לעתיד, למחלה, למשפחה, לנישואין, לרגשות חיבה, לכסף, למערכות יחסים בין אנשים ולכישרונותיו שלו, כמו גם למעמדו ולערך החברתי שלו, ולעניינים דומים נוספים, מבוסס על מה שהוא שמע, למד או הושפע ממנו בתוך משפחתו ובחברה לפני שהגיע לידי הבנה של האמת, שלא לדבר על חוויות או שיטות מסוימות שמקורן בו עצמו. לכל אדם יש את הדרך הייחודית שלו לגשת לדברים, וכל אדם שם דגש על גישה מסוימת כשהוא מתמודד עם דברים. כמובן, יש מכנה משותף לדרכים השונות שבהן אנשים ניגשים לדברים, שכן הן כולן נשלטות ונמשלות על ידי מחשבות ונקודות מבט שליליות, מתנגדות, מופרכות או מוטות. מטרתם הסופית היא להשיג לעצמם תהילה, הון ותועלת אישית. אם להיות יותר ספציפי, הרי שהמחשבות ונקודות המבט האלה באות ממה שהשטן השריש ולימד. אפשר גם לומר שמקורן במחשבות ובנקודות המבט המופרכות השונות שהשטן מפיץ, מקדם ומטפח בכל רחבי המין האנושי. כשהם מונחים על ידי המחשבות ונקודות המבט המופרכות האלה, אנשים משתמשים בהן באופן לא מודע כדי להגן על עצמם ולהבטיח את מקסום טובתם האישית. הם עושים כמיטב יכולתם כדי להשתמש במחשבות ובנקודות המבט השונות האלה, שמקורן בחברה ובעולם, על מנת לשמור על עצמם ולחפש את מקסום התועלות האישיות שלהם ולהשיג את טובתם האישית. כמובן, החיפוש הזה אחר השגה אינו בוחל באמצעים וחוצה גבולות מוסריים וכן את גבולות המצפון וההיגיון. לכן, בהנחיית הרגשות השליליים והמחשבות ונקודות המבט השליליות האלה, התוצאה הסופית של האופן שבו אדם מתייחס אל אנשים ואל דברים והדרך שבה הוא מתנהל ופועל יכולות להוביל רק לניצול הדדי, להונאה, לנזק ולעימותים בין אנשים. בסופו של דבר, כאשר אנשים מונחים על ידי מחשבות ונקודות מבט שליליות שונות, כבולים או מתפתים על ידן, הם יתרחקו עוד יותר מן הדרישות של האל, או אפילו מעקרונות ההתנהלות והפעולה כפי שהאל מלמד אותם. אפשר גם לומר שתחת ההנחיה והפיתוי של מחשבות שליליות שונות, אנשים לעולם לא באמת ישיגו את האמת או ייכנסו למציאות של יישום בפועל של האמת כפי שהאל דורש. בנוסף, הם מתקשים לקיים את העיקרון של ביסוס היחס שלהם כלפי אנשים ודברים, וההתנהלות והפעולות שלהם, על דברי האל, כשהאמת היא הקריטריון שלהם. לכן, כשאנשים פותרים את הרגשות השליליים שלהם עצמם, למעשה הם גם נדרשים לוותר על מחשבות ונקודות מבט שליליות שונות. רק כשאנשים מכירים במחשבות ובנקודות המבט השגויות שיש בתוכם הם יכולים לוותר על כל סוג של רגש שלילי. כמובן, כשאנשים מוותרים על המחשבות ועל נקודות המבט השליליות השונות שלהם, גם הרגשות השליליים שלהם נפתרים במידה רבה. למשל, נחשוב על התחושות הדיכאוניות ששיתפנו עליהן קודם לכן. במונחים פשוטים, אם באדם מתעוררים הרגשות השליליים הללו כיוון שהוא חש כל העת שגורלו רע, הרי שכשהוא נצמד למחשבות ולנקודות המבט אודות גורלו הרע, הוא שוקע באופן לא מודע להרגשת דיכאון. יתרה מכך, התודעה הסובייקטיבית שלו מחזקת במידה גוברת והולכת את האמונה שגורלו רע. כל אימת שהוא נתקל במשהו שהוא מעט קשה או מאתגר, הוא חושב: "הו, גורלי רע". הוא מייחס את הדבר לגורלו הרע. כתוצאה, הוא חי ברגשות שליליים של ייאוש, נטישה עצמית ודיכאון. אם אנשים יכולים להתמודד נכונה עם הקשיים השונים שהם נתקלים בהם בחיים, או אם הם מחפשים את האמת כשעולות מחשבות ונקודות מבט שליליות, תוך שהם נסמכים על דברי האל כדי לעמוד בפני הדברים הללו, מכירים מהי מהותו של הייעוד האנושי, ומאמינים שגורלם נתון בידי האל ושהשליטה בידיו, הרי שהם מסוגלים לגשת למצוקות, לאתגרים, למכשולים ולקשיים שבחיים בצורה נכונה, או להבין בצורה נכונה את המאבקים הללו. בעשותם כן, האם המחשבה ונקודת המבט שלהם לפיה יש להם גורל רע משתנה בכלל? בה בעת, האם הם זוכים בעמדה נכונה כדי לעמוד מול הבעיות הללו? (כן). כשלאנשים יש עמדה נכונה בהתמודדות עם העניינים האלו, תחושות הדיכאון שלהם משתפרות בהדרגה, הופכות מחמורות למתונות, וממתונות לקלות, עד שממצבן הקל הן מתפוגגות לחלוטין ונעלמות מהווייתם. כתוצאה מכך, תחושות הדיכאון שלהם מפסיקות להתקיים. מה הסיבה לכך? הסיבה היא שהמחשבה ונקודת המבט שהייתה להם קודם לכן, "גורלי רע", עוברת תמורה. לאחר שהיא מתוקנת, הם כבר לא מתייחסים אל גורלם מתוך תחושה של דיכאון, אלא ניגשים לנושאים בגישה של יוזמה ואופטימיות, באמצעות השיטות של תורת האל והפרספקטיבה של מהות הגורל שהוא גילה למין האנושי. לכן, כשהם ניצבים בפני אותה הבעיה שהם נתקלו בה קודם לכן, הם כבר לא רואים את ייעודם מתוך המחשבות ונקודות המבט לפיהן יש להם גורל רע, והם כבר לא מתנגדים לנושאים הללו או מתמרדים נגדם בתחושות של דיכאון. על אף שבתחילה הם עשויים להתעלם מהם או להתייחס אליהם באדישות, עם הזמן, ככל שהם מעמיקים בחתירה אל האמת וצומחים מבחינת שיעור הקומה שלהם, ככל שהפרספקטיבה והעמדה שלהם בהתייחסותם לאנשים ולדברים נעשות נכונות יותר ויותר, לא רק שתחושות הדיכאון שלהם נעלמות, אלא שהם גם נעשים יותר בעלי יוזמה ואופטימיים. בסופו של דבר, הם משיגים הבנה שלמה ותובנה ברורה ביחס לטבע הייעוד האנושי. הם יכולים להתמודד עם העניינים האלה ולגשת אליהם בצורה נכונה, מתוך גישה או מציאות של התמסרות לתזמור של האל. בשלב הזה, הם ויתרו לחלוטין על תחושות הדיכאון שלהם. ויתור על רגשות שליליים הוא תהליך כזה, והוא נושא משמעותי בחיים. לסיכום, כשרגש שלילי משתרש עמוק בליבו של אדם, או משפיע על האופן שבו הוא מתייחס לאנשים ולדברים, ועל האופן שבו הוא מתנהל ופועל, מדובר ללא ספק ביותר מרגש שלילי גרידא. מאחוריו ניצבת מחשבה או נקודת מבט שגויה ביחס לעניין זה או אחר. במקרים כאלו, עליך לא רק לנתח את מקור הרגשות השליליים, אלא, חשוב מכך, לבחון את הרוצח הפנימי המצוי בתוך הרגשות השליליים שלך. היסוד הסמוי הזה הוא מחשבה שלילית או נקודת מבט שלילית שהשתרשה עמוק בליבך במשך תקופה ארוכה, מחשבה או נקודת מבט שגויה או מופרכת לגבי התמודדות עם דברים. במונחים של היבטים מופרכים ושליליים, המחשבה או נקודת המבט הזאת בהחלט סותרת את האמת ומנוגדת לה. בשלב הזה, המשימה שלך אינה פשוט לחשוב עליה, לנתח אותה ולהתוודע אליה, אלא דווקא להבין לעומק את הנזק שהיא מהווה מבחינתך, את השליטה והשעבוד שהיא מפעילה עליך, ואת ההשפעה השלילית שיש לה על החתירה שלך אל האמת. לכן, מה שעליך לעשות הוא לחשוף, לנתח ולזהות את המחשבות ואת נקודות המבט השליליות למיניהן; בה בעת, עליך לחפש את דברי האל כדי להבחין ולראותם לאשורם, בהתאמה עם עקרונות-האמת שעליהם האל שיתף, להחליף את המחשבות ונקודות המבט השגויות או השליליות שלך בָּאמת ולפתור לחלוטין את הרגשות השליליים שמסבכים אותך. זה הנתיב לפתרון רגשות שליליים.

יש אנשים שאומרים: "עד כה לא הבחנתי בשום רגשות שליליים אצלי". אל דאגה, במוקדם או במאוחר, בזמן המתאים, בסביבה הנכונה, או כשתגיע לגיל המתאים או לצומת משמעותי בחיים, הרגשות השליליים הללו יופיעו באופן טבעי. אתה לא צריך לחפש אותם באופן מודע או לחפור כדי לגלות אותם; פחות או יותר, במידה מסוימת, הם קיימים בלב כולם. הסיבה היא שאנשים חיים בעולם האנושי, איש לא מתייחס לדברים כמו מחשב, בלי להתחשב במחשבותיו ובהשקפותיו שלו, והמחשבות של אנשים הן פעילות, הן כמו מיכל שיכול לקלוט דברים חיוביים ושליליים. למרבה הצער, זמן רב לפני שאנשים החלו לקבל מחשבות ונקודות מבט חיוביות, הם כבר קיבלו מחשבות ונקודות מבט שגויות ולא נכונות מהשטן, מהחברה ומהמין האנושי המושחת. המחשבות ונקודות המבט השגויות הללו מילאו את מעמקי הנפש של האנשים, השפיעו באופן חמור על החיים היומיומיים שלהם ועל נתיביהם בחיים והפריעו להם. לכן, בה בעת שמחשבות ונקודות מבט שליליות שונות מלוות את חייהם של אנשים ואת קיומם, לחייהם ולנתיב קיומם מתלווים גם רגשות שליליים. וכך, בלי קשר לפרט עצמו, ביום מן הימים תגלה שלא רק שיש לך כמה רגשות שליליים זמניים, אלא שיש לך רגשות רבים כאלו. לא רק שאתה אוחז במחשבה או בנקודת מבט שלילית אחת, אלא שמחשבות ונקודות מבט שליליות רבות קיימות בך בעת ובעונה אחת. על אף שהן עדיין לא התגלו, זה רק כיוון שאין סביבה נאותה, זמן מתאים או גורם מניע שעשויים לגרום לך לחשוף את המחשבות ואת נקודות המבט השגויות שלך או לתת פורקן לרגשות השליליים שלך ולחשוף אותם, או שטרם הגיעו הסביבה או הזמן האלה. אם אחד הגורמים הללו ייכנס לפעולה, הוא יפעל כמו מרעום, יצית את הרגשות השליליים ואת המחשבות ואת נקודות המבט השליליות שלך והם יתפוצצו. באופן לא רצוני, אתה תושפע ותישלט על ידם והם יכבלו אותך. הם אפילו עלולים להפוך למכשול עבורך ולהשפיע על הבחירות שלך. זה רק עניין של זמן. הסיבה היא שהרגשות השליליים השונים ששיתפנו עליהם הם נושאים שאפשר למצוא בחייהם של אנשים או בנתיב קיומם, והם בעיות אמיתיות שכל אדם עומד בפניהן במהלך חייו או קיומו. הם לא ריקים, אלא מוחשיים. כיוון שהרגשות השליליים הללו מערבים באופן ישיר את העקרונות שיש לקיים ואת ההשקפה בנוגע להישרדות שצריכה להיות לאדם, עלינו להתעמק בזהירות בנושאים הללו ולנתח אותם.

מוקדם יותר, שיתפנו על הרגש השלילי "תחושת דיכוי". כמה פעמים שיתפנו על הנושא "תחושת דיכוי"? (שיתפנו עליו פעמיים). על מה שיתפנו בפעם הראשונה? (בפעם הראשונה שיתפנו על כך שלעתים קרובות אנשים לא יכולים לעשות כרצונם, מה שגורם לרגשות שליליים ולהרגשה שמדכאים אותך. בפעם השנייה, שיתפנו על כך שאנשים אינם יכולים להשתמש במומחיות שלהם ולעתים קרובות חיים במצב של רגשות שליליים מדוכאים). שיתפנו על שני ההיבטים האלו. על סמך ההיבטים האלה, האם אנו יכולים לומר שמאחורי שני סוגים אלה של תחושת דיכוי יש מחשבות ונקודות מבט באשר לאופן שבו אנשים ניגשים לחיים, אשר הנסתרות שלהן דומה? איזה סוג של מחשבה או נקודת מבט מייצג הסוג הראשון, שנובע מחוסר היכולת לעשות כרצונך? זהו הילך המחשבה שבו אדם רוצה תמיד להיות עקשן וחסר אחריות, לעשות דברים על בסיס דחף, מצב-רוח, תחושה ואינטרס, בלי להבין את הצורך ליטול על עצמו אחריות. האם אין זו גישה מסוימת שאנשים מאמצים כלפי החיים? (כן). זו גם שיטה להישרדות. האם זו גישה ושיטת הישרדות חיובית? (לא). היא לא חיובית. אנשים תמיד רוצים לחיות כאוות נפשם, לעשות דברים בעקשנות על בסיס מצב-רוח, אינטרס ותחביבים. זאת לא הדרך הנכונה לחיות; זאת דרך שלילית וצריך לפתור אותה. כמובן, עוד יותר מכך צריך לפתור את הרגשות השליליים שמתעוררים בשל הגישה השלילית ושיטת ההישרדות הזאת. הסוג האחר הוא רגשות שליליים של דיכוי שעולים מתוך חוסר יכולתו של אדם להשתמש במומחיותו. כשאנשים אינם יכולים להפגין את המומחיות שלהם, להציג את עצמם לראווה, לתת ביטוי לערכם האינדיבידואלי, לקבל אישור מאחרים, או לרָצות את ההעדפות האישיות שלהם, הם מרגישים לא מרוצים, מלנכוליים ונתונים לדיכוי. האם זאת שיטה נכונה ופרספקטיבה נכונה של קיום? (לא). דברים לא נכונים צריך לשנות ואת האמת צריך לחפש כדי לפתור אותם ולהחליף אותם בדרך הנכונה שתואמת לאמת ולאנושיות רגילה. מוקדם יותר שיתפנו על שתי הסיבות הללו להופעתם של רגשות של דיכוי, כגון חוסר יכולתו של אדם לעשות כרצונו וחוסר היכולת שלו להשתמש במומחיותו. יש סיבה נוספת להופעתם של רגשות הדיכוי האלו, האם אתם יכולים לחשוב מה היא? אילו דברים נוספים, הקשורים לנקודת המבט הקיומית של אדם, יכולים לגרום לאנשים להרגיש שמדכאים אותם? אינכם בטוחים? סיבה נוספת היא תחושתו של אדם שמדכאים אותו והתעוררות של רגשות שליליים של דיכוי, כיוון שאדם אינו יכול להגשים את האידיאלים והרצונות שלו. חשבו על כך לרגע, האם הנושא הזה של דיכוי קיים? האם הוא בעיה ממשית מבחינת בני-האדם? (כן). האנשים שדנו בהם קודם לכן, אשר רוצים לעשות כרצונם, נוטים להיות יותר מרוכזים בעצמם ועקשנים. הגישה שלהם לחיים מאופיינת בכך שהם פועלים על פי הדחפים שלהם ועושים כל מה שהם רוצים. הם מעדיפים לנהוג באדנות כלפי אחרים ואינם מתאימים לחיים בקהילה. שיטת ההישרדות שלהם היא לגרום לכולם להסתובב סביבם, והם אנוכיים ואינם מסוגלים לחיות בהרמוניה או לשתף פעולה בהרמוניה עם אחרים. סוג האדם השני שנותן מקום לדיכוי הוא מישהו שתמיד רוצה להתפאר, להציג את עצמו לראווה, שחושב שהוא כל מה שצריך, ולעולם לא נותן לאחרים מרחב קיום. כל עוד יש בו שמץ של מומחיות או כישרון, הוא ירצה להציג אותם לראווה, ולא משנה אם הסביבה מתאימה, אם המומחיות שלו היא בעלת ערך או אם ניתן להשתמש בה בבית האל. אדם מהסוג הזה גם נוטה לשים דגש על אינדיבידואליזם, נכון? האם כל אלו מעורבים בשיטות ההישרדות של אנשים? (כן). שתי השיטות האלה, של חיים והישרדות, אינן נכונות. כעת, הבה נחזור לרגשות השליליים של דיכוי שדנו בהם קודם לכן, ואשר מתעוררים כתוצאה מחוסר יכולתו של אדם להגשים את האידיאלים והרצונות שלו. ללא קשר להזדמנות, לסביבה או לתקופה, ולא משנה באיזה סוג של עבודה הוא עוסק, הוא תמיד יכול להתמקד במטרה של מימוש האידיאלים והרצונות שלו, ולהפוך זאת לאמת המידה שלו. אם הוא אינו יכול לממש או להשיג את המטרה הזאת, הוא חש דיכוי ועצבות. האם אין גם זו שיטת הישרדות עבור סוג מסוים של אנשים? (כן). גם זאת שיטת הישרדות עבור סוג מסוים של אנשים. אם כך, מהי המחשבה או נקודת המבט העיקרית של אלו שחיים על פי שיטת ההישרדות הזאת? שכל עוד יש להם אידיאלים ורצונות, לא משנה היכן הם נמצאים או מה הם עושים, מטרתם היא לממש את האידיאלים והרצונות שלהם. זאת שיטת ההישרדות שלהם וזאת מטרתם. לא משנה מה המחיר שאחרים נאלצים לשלם או אילו קורבנות עליהם להקריב, לא משנה כמה אנשים צריכים לשאת בעול או להקריב את האינטרסים האישיים שלהם למען האידיאלים והרצונות האלה, הם יחתרו למטרה של מימוש האידיאלים והרצונות שלהם עצמם, בלי לוותר. הם אפילו מוכנים לרמוס אחרים או להקריב את האינטרסים של הזולת ללא היסוס. אם הם אינם יכולים להשיג את המטרה הזאת, הם מרגישים שמדכאים אותם. האם מחשבה או נקודת מבט כזאת היא נכונה? (לא). מה לא בסדר בה? (היא אנוכית מדי!) האם המונח "אנוכי" חיובי או שלילי? (הוא שלילי). הוא דבר שלילי ומזיק, כך שיש לפתור אותו על בסיס האמת.

כיצד עליך לפתור את הרגשות המדוכאים הללו, שנובעים מכך שאינך יכול לממש את האידיאלים והרצונות שלך? ראשית, הבה נבחן את האידיאלים והרצונות השונים שיש לאנשים. מה דעתכם שנתחיל את השיתוף שלנו מכאן? (בסדר). על ידי כך שנתחיל את השיתוף שלנו בשאלה אילו אידיאלים ורצונות יש לאנשים, הדבר יקל על אנשים להבין ולעקוב אחר קו מחשבה ברור. אם כך, הבה נבחן תחילה את האידיאלים והרצונות שיש לאנשים. אידיאלים ורצונות מסוימים הם מציאותיים, בעוד שאחרים אינם מציאותיים. לאנשים מסוימים יש אידיאלים אידיאליסטיים, בעוד שלאחרים יש אידיאלים מציאותיים. האם עלינו לשתף ראשית על אידיאלים של אידאליסטים או על אידיאלים של אנשים מציאותיים? (על המציאותיים). המציאותיים. מה לגבי אידיאלים לא מציאותיים? האם עלינו לשתף עליהם או לא? אם לא נשתף עליהם, האם אנשים יהיו מודעים להם? (לא). אם ללא שיתוף הם לא יהיו מודעים להם, הרי שאנחנו באמת צריכים לשתף עליהם. לעתים קרובות, אפילו ללא שיתוף, אנשים מסוגלים לתפוס את האידיאלים של אנשים מציאותיים. הדברים הללו קיימים במחשבות ובתודעה של כולם. אידיאלים ורצונות מסוימים נותרים ללא שינוי מהילדות ועד לבגרות, ולא משנה אם הם מתממשים או לא, בעוד שאחרים משתנים עם הגיל. ככל שאנשים מתבגרים והידע, האופקים והניסיון שלהם מתרחבים, האידיאלים והרצונות שלהם משתנים בהתמדה. הם נעשים מציאותיים יותר, קרובים יותר לחיים האמיתיים, וספציפיים יותר. למשל, יש אנשים שרצו להפוך לזמרים כשהיו צעירים, אך ככל שהתבגרו הבינו שהם לא מסוגלים שלא לזייף, כך שלא היה זה מציאותי להפוך לזמרים. ואז הם חשבו להפוך לשחקנים. שנים אחדות לאחר מכן, הם הביטו במראה והבינו שהמראה שלהם לא מושך במיוחד. על אף שהם היו מעט יותר גבוהים, הם לא היו טובים במיוחד במשחק, וההבעות שלהם לא נראו טבעיות ביותר. גם להפוך לשחקן לא היה מציאותי. וכך, הם חשבו במקום זאת להפוך לבמאים, כדי שיוכלו לביים שחקנים בסרטים. כשהם הגיעו לשנות העשרים של חייהם והיו צריכים לבחור תחום לימוד עיקרי בקולג', האידיאל שלהם השתנה להפיכה לבמאים. לאחר סיום הלימודים, כשהם קיבלו את התעודה שלהם בתחום הבימוי ונכנסו לעולם האמיתי, הם גילו שכדי להיות במאי צריך תהילה ויוקרה, ושהדבר דורש כישורים וכן מקורות כספיים, מה שהיה חסר להם מכל בחינה. אף אחד לא היה מוכן לשכור את שירותיהם כבמאים. לכן, הם נאלצו להסתפק בפחות ולפלס את דרכם בתעשיית הקולנוע, אולי כאחראי תסריטים או כמתאמי הפקה. עם הזמן, הם חשבו: "להיות מפיק עשוי להתאים לי. אני נהנה להיות עסוק ולגייס כספים, אני מדבר בצורה רהוטה, אני נאה למדי. אני לא מעצבן אנשים, ואני יכול לתקשר היטב עם אחרים ולזכות ביחס טוב מצידם. הפקה יכולה להיות תחום שיתאים לי היטב". אתה רואה, האידיאל שלהם השתנה בהדרגה. מדוע הוא השתנה? בהתחלה הוא השתנה כיוון שהמחשבות שלהם הבשילו בהדרגה, תפיסתם את הדברים נעשתה מדויקת יותר, אובייקטיבית ומעשית יותר. לאחר מכן, כשהם חיו בעולם האמיתי, האידיאלים שהיו להם קודם לכן השתנו בהדרגה על בסיס הסביבה שלהם בחיים האמיתיים, הצרכים המעשיים שלהם ולחצי החיים. כשהם מצאו את עצמם במבוי סתום, ללא יכולת להפוך לבמאים, הם בחרו במקום זאת להפוך למפיקים. אך האם ההפיכה למפיקים אכן מימשה את האידיאלים שלהם או לא? הם עצמם לא הצליחו להבין את העניין לאשורו. בכל מקרה, לאחר שהם התחילו, הם עשו זאת במשך כעשר שנים, או אפילו עד לפרישה. זהו מבט כללי על האידיאלים של אנשים מציאותיים.

זה עתה דנו כיצד אפשר לחלק את האידיאלים של אנשים לשתי הקטגוריות: אידיאלים של אידאליסטיים ואידיאלים של אנשים מציאותיים. הבה נתחיל לדבר על אידיאלים של אידאליסטים. ההבחנה באידיאלים של אנשים מציאותיים אמורה להיות קלה. האידיאלים של אידיאליסטים, לעומת זאת, אינם קונקרטיים ביותר והם מעט מרוחקים מן החיים האמיתיים. הם גם מרוחקים מאוד מהעניינים המעשיים הקשורים להישרדות האנושית, כגון הצרכים היומיומיים. לאידיאלים הללו יש מושגים קונקרטיים אבל אין להם נקודת עיגון ספציפית. אפשר לומר שהאידיאלים והרצונות הללו הם פנטזיות, שהם ריקים יחסית ומנותקים מן הטבע האנושי. אחדים מהם יכולים להיחשב מופשטים, ואחדים הם אפילו אידיאלים ורצונות שנובעים מאישיות מפוצלת. מהם האידיאלים של אידיאליסטים? אידיאליזם אמור להיות קל להבנה. מדובר בחלום בהקיץ, בפנטזיה, בדבר שאינו קשור לעניינים המעשיים של הצרכים היומיומיים בחיים האמיתיים. למשל, להיות משורר, משורר בן-אלמוות, שנע ונד בעולם; או להיות איש נושא חרב, אביר נודד, שגם הוא מסתובב בעולם, שלא נישא ולא מוליד ילדים, ונשאר חופשי מדאגה לצרכים היומיומיים, חופשי מסבך הזוטות של החיים, כשהוא חי חיים קלים ונינוחים, נע ונד, ושואף תמיד להפוך לבן-אלמוות ולהימלט מן החיים האמיתיים. האם זהו האידיאל של אידיאליסט? (כן). האם למישהו מכם יש מחשבות כאלה? (לא). מה לגבי המשוררים המפורסמים nעברה של סין, שנהגו להשתכר ולכתוב שירה? האם הם היו אידאליסטים או אנשים מציאותיים? (אידיאליסטים). הרעיונות שהם קידמו היו הפנטזיות והחלומות בהקיץ של אידיאליסטים. הם תמיד הסתובבו חסרי מטרה ודיברו במונחים מעורפלים ולא ברורים, תוך שהם מדמיינים כמה העולם יפה, כמה המין האנושי יכול להתקיים בשלום וכיצד אנשים יכולים להתקיים יחד בהרמוניה. הם ניתקו את עצמם מן המצפון, מההיגיון ומצרכי החיים של האנושיות הרגילה. הם התנתקו מן הנושאים הללו של החיים האמיתיים ודמיינו ממלכה אוטופית או דמיונית, שהייתה מנותקת לחלוטין מן המציאות. הם דמיינו את עצמם כישויות בממלכה הזאת, כשהם חיים במרחב ההוא. האם אין זה אידיאל של אידיאליסט? יש שיר מן העבר, שאחת השורות בו אומרת: "הייתי רוצה לרכוב על הרוח ולעוף הביתה". מה הייתה הכותרת של השיר ההוא? ("מנגינת המים"). קראו את שורות השיר. ("הייתי רוצה לרכוב על הרוח ולעוף הביתה. חוששני שקר מדי בשמיים, שכן ארמון אבן הירקן גבוה מדי. כשאני רוקד לפי הצל שלי, איני חש עוד בקשר של בן תמותה"). מה כוונתו כשהוא אומר "כשאני רוקד לפי הצל שלי, איני חש עוד בקשר של בן תמותה"? האם שתי השורות הללו מבטאות את רגשות הדיכוי והטינה של אידיאליסט שלא הייתה לו אפשרות להשיג או לממש את האידיאלים שלו? האם הם דברים שמובעים תחת רגש הדיכוי הזה? מה המוקד כאן? איזה משפט מציין את הסביבה ואת הרקע שבהם הוא מצא את עצמו באותה עת? האם זה "חוששני שקר מדי בשמיים"? (כן). הוא חשף את האופל והרשעות של הפקידות הרשמית, מקום מושחת להיות בו. הוא רצה להיות כמו בן-אלמוות, להימלט מסביבה וממצב שכאלה. האם לא היה די עבורו להפסיק להיות פקיד רשמי? האם יתכן שהוא רצה לשנות את הסביבה הזאת? הוא לא היה מרוצה מסביבה שכזו, הרגיש שהיא אינה תואמת את הסביבה של החיים האידיאליים שהוא ראה לנגד עיניו, וחש עמוק בתוכו שמדכאים אותו. זה סוג האידיאל שיש לאידיאליסט. האידיאלים של אידיאליסטים נוטים בעיקר לפנטזיות, הם לא מציאותיים, מופשטים, מנותקים מהחיים האמיתיים. נדמה שהם חיים בעולם אחר מחוץ לממלכת החומר, במרחב עצמאי ואינדיבידואלי, כשהם שקועים בפנטזיות ומנותקים מהמציאות. בדיוק כמו אנשים מסוימים שחיים בחברה המודרנית, הם תמיד רוצים להתלבש בבגדים עתיקים, לעצב את שיערם בסגנונות מימי קדם ולדבר בשפה עתיקה. הם חושבים, "אה, החיים האלה נפלאים עד מאוד! ממש כמו בן-אלמוות משוטט ונודד, חופשי מצרות הגוף הפיזי, חופשי מן הקשיים השונים של החיים האמיתיים. בסביבת חיים כזאת, אין עריצות, אין ניצול, אין דאגות. אנשים שווים זה לזה, עוזרים וחיים בהרמוניה זה עם זה. כמה יפים ורצויים תנאי החיים האידיאליים האלו!" בין הכופרים, יש מי שחותרים אל הדברים הללו. אנשים מסוימים שרים או כותבים שירים דומים, או מעלים מופעים דומים. כתוצאה מכך, אנשים כמהים עוד יותר לאותו עולם אחר שהאידיאליסטים חולמים עליו. וכשאנשים מסוימים שרים את השירים הללו ומעלים את המופעים הללו, ככל שהם שרים יותר, כך מצב הרוח שלהם נעשה מלנכולי יותר, וכך הם כמהים יותר לאותו עולם אידיאלי ונצמדים אליו. מה קורה בסוף? לאחר שאנשים מסוימים שרים במשך זמן רב, הם מרגישים שאין להם מפלט מדאגותיהם. לא משנה כמה הם שרים, הם עדיין לא מסוגלים לחוש בחום של העולם האנושי. לא משנה כמה הם שרים, הם עדיין חשים שהממלכה הדמיונית של האידיאליזם שלהם טובה יותר. אין להם עוד אשליות ביחס לעולם והם לא רוצים עוד לחיות בממלכה האנושית הזאת, ובסופו של דבר הם מקבלים החלטה ברורה ללכת לעולם האידיאלי הזה בדרכם שלהם. אחדים בולעים רעל, אחדים קופצים מבניינים, אחרים חונקים את עצמם למוות, ויש מי שנעשים נזירים וחותרים אחר התנהלות רוחנית. לדבריהם, הם ראו לאשורם את קשרי העולם הזה. למעשה, אין כל צורך לפנות לאמצעים ולשיטות קיצוניים שכאלו כדי לפתור את ההתפכחות שלהם ביחס לעולם. יש דרכים רבות לטפל בבעיות ובקשיים כאלו, אך כיוון שהם לא מצליחים לראות את המהות שביסוד הסוגיות הללו, בסופו של דבר הם בוחרים בשיטות קיצוניות כדי להתמודד עם הקשיים הללו והם בורחים מהם כדי להשיג את המטרה של מימוש האידיאלים שלהם. דבר זה מייצג אחדים מן האידיאליסטים שחיים בקרב כופרים ואת בעיותיהם.

האם בבית האל, בכנסייה, יש אנשים בעלי אידיאלים דומים? בהחלט, פשוט עדיין לא גיליתם אותם, ולכן אספר לך עליהם. יש אנשים שבעודם בעולם החילוני, כמהים לחברה אידיאלית של שלום, הרמוניה, שלווה ושוויון לכול, בדומה לאידיאליסטים מקרב הכופרים. החברה האידיאלית הזאת היא כמו האוטופיות המתוארות על ידי משוררים וסופרים מסוימים, אם כי על פי רוב היא כמו דרכי חיים, סביבות מחייה ומרחבים שונים שקיימים בעולמות אידיאליים של אנשים. האנשים האלו, בהיותם מונעים על ידי צרכים ואידיאלים מעין אלה, מחפשים באופן לא מודע את האמונה שלהם עצמם כדי לממש את האידיאלים שלהם. במהלך החיפוש, הם מגלים שאמונה באל היא נתיב טוב ובחירה מצוינת של אמונה. הם באים אל בית האל כשהם נושאים איתם את האידיאלים שלהם, בתקווה לחוות חום, אכפתיות, הוקרה ודאגה בקרב אנשים, וכמובן, הם מקווים עוד יותר לחוש את אהבתו הגדולה של האל ואת הגנתו. הם נכנסים לבית האל עם האידיאלים שלהם, ובכל מקרה, בין אם הם מבצעים את חובותיהם ובין אם לאו, האידיאלים שלהם נותרים ללא שינוי – הם תמיד נושאים את האידיאלים שלהם ואוחזים בהם בתוך-תוכם. מראשיתם ועד סופם, אפשר לתאר את האידיאלים שלהם כך: כשהם נכנסים לבית האל הם מקווים שזהו מקום שבו הם יוכלו להרגיש חום וליהנות מחום, מאושר ומרווחה. הם מקווים שזהו מקום ללא מריבות, חשדנות או אפליה בין אנשים, מקום שבו אין התעמרות, רמיה, נזק שנעשה לאנשים או הדרה שקורית בין אנשים. באופן בסיסי, אלו האידיאלים שאפשר למצוא במחשבותיהם של אידיאליסטים כאלו. כלומר, הם רואים לנגד עיניהם מקום שבו אנשים מתייחסים זה לזה כמו מכונות, כשהם נטולי חיים או מחשבות כלשהן, ומחייכים, מנידים בראשם וקדים באורח מכני כשהם נפגשים, על מנת להפגין ידידותיות ולהראות שאין שום עוינות. במקום האידיאלי הזה שורה אהבה רבה בין אנשים, והם מסוגלים לנקוט דאגה, הוקרה, טיפול, עזרה והבנה הדדית, וכן לספק זה את צרכיו של זה, ואפילו להגן ולחפות זה על זה. אלו אחדים מן הדברים שאידאליסטים הופכים לאידיאלים ושעליהם הם חולמים. למשל, כשאידיאליסטים נכנסים לבית האל, הם אוחזים באידיאל ובתקווה שאנשים מבוגרים יזכו לכבוד, הוקרה, טיפול ותשומת לב קפדנית מצד הצעירים יותר. פרט לכבוד, הם גם מקווים שאנשים ישתמשו בתוארי כבוד, ויפנו לאחים כ"דוד גדול כך וכך", "דוד כך וכך", או "דוד פלוני אלמוני", ולאחיותיהם כ"סבתא כך וכך", "דודה כך וכך", "אחות כך וכך" – כך שבעיקרון לכל אחד תהיה שמורה צורת פנייה משלו. הם מקווים שכלפי חוץ אנשים יהיו לבביים, הרמוניים ואדיבים במיוחד זה אל זה, ושאף אחד לא יטפח זדון או דברים רעים או מרושעים, לא על פני השטח ולא עמוק בליבו. הם מקווים שאם מישהו עושה טעות או נתקל בקשיים, כולם יהיו מסוגלים להושיט לו יד לעזרה ולסייע לו, ויתרה מכך גם לגלות כלפיו אכפתיות עמוקה וסובלנות. במיוחד כשמדובר במי שחלש ובאותם אנשים תמימים יחסית, שאחרים בעולם מתעמרים בהם ומדכאים אותם – הם מקווים ביתר שאת שכשאנשים כאלו יבואו אל הכנסייה, אל בית האל, הם יוכלו לקבל טיפול קפדני, תשומת לב ויחס מיוחד. כפי שאומרים האידיאליסטים הללו, כשהם באו לבית האל הם רצו שהכול יהיו מאושרים ובטוב, והם קיוו שהיות שכולם מאמינים באל, הם יהיו משפחה אחת גדולה ואחים שחיים בצוותא. הם חושבים שלא צריכות להיות כל התעמרות או ענישה ולא צריכים להיגרם נזקים כלשהם. הם מאמינים שאם מתעוררת בעיה, לא צריכים להתגלע מחלוקות או כעס בין אנשים, ושבמקום זאת, הכול צריכים להתייחס זה אל זה באופן רגוע, בסבלנות רבה ומתוך נכונות רבה לעזור, שהם צריכים תמיד לגרום לאחרים לחוש בנוח, ושכל אדם צריך להראות לאחרים רק את הצד הטוב והמיטיב ביותר שלו, ולא לחשוף את הצד הרע או הזדוני שלו. הם מאמינים שאנשים צריכים להתייחס זה אל זה כמו מכונות, שהם לא צריכים להחזיק בשום תפיסות או דעות שליליות ביחס לאנשים אחרים, קל וחומר לעשות דברים שליליים זה לזה; הם חושבים שלאנשים צריכות להיות כוונות טובות כלפי הזולת, ושהפתגם הזה מבטא זאת היטב: "לטובים יש חיים שלווים". הם חושבים שרק זה הוא בית האל האמיתי והכנסייה האמיתית. עם זאת, האידיאלים של האידיאליסטים האלו טרם התממשו. במקומם, בית האל מתמקד בעקרונות, בהדגשת העזרה ההדדית והתמיכה בקרב אנשים, ובדרישה מכל אחד להתייחס לכל סוגי האנשים על בסיס עקרונות-האמת ודברי האל. בית האל אפילו הציב דרישות מסוימות שהן "חסרות התחשבות" כלפי אנשים, כמו ההבחנה בין סוגים שונים של אנשים, והתייחסות אליהם באופן שונה. בית האל גם דורש שאנשים יקומו, יחשפו ויגזמו בכל עתשהם רואים מישהו פוגע באינטרסים של בית האל, מפר את סידורי העבודה או פועל נגד העקרונות, כך שהאינטרסים של בית האל יישמרו, והוא אינו מתיר לאנשים להגן או לחפות על אף אחד על בסיס רגשות. כמובן, בית האל גם קבע רמות שונות של הנהגה. במובן אחד, בית האל דורש ממנהיגים בכל הרמות לדאוג לעבודה היומיומית של הכנסייה. במובן אחר, הוא דורש מהם לפקח בקפדנות, לנהל ולעקוב אחר המשימות השונות, ובד בבד להישאר מעודכנים, להבין ולשים לב תמיד למצבים ולחיי הכנסייה של סוגים שונים של אנשים, תוך מעקב אחר הנטיות והמגמות שיש לאנשים אלה בשעה שהם מבצעים את חובותיהם, ולעשות התאמות סבירות ונאותות כשהדבר נדרש. כמובן, בית האל גם דורש ממנהיגים ומעובדים לגזום בקפידה כל אדם שהתגלה כי הוא פועל נגד סידורי העבודה של בית האל או מפר את העקרונות ומשבש את עבודת הכנסייה ומפריע לה, לתת אזהרות כשמדובר בעבירות קלות ולטפל כיאות במקרים חמורים יותר. בהקשר הזה, אנשים מסוימים טוהרו מבית האל, גורשו או ששמותיהם נמחקו מן הרשימה. כמובן, כשאנשים באים לבית האל כדי לבצע חובות שונות ולעסוק במשימות שונות, רבים מהם שומעים, רואים וחווים את הייסור והשיפוט שבאים מדברי האל; יתרה מכך, הם חווים גיזום על ידי מנהיגים מדרגים שונים. שלל הסביבות והעניינים הללו שאנשים נתקלים בהם בבית האל שונים לחלוטין מבית האל והכנסייה האידיאליים שהאידיאליסטים רואים לנגד עיניהם, עד כדי כך שהם חורגים חריגה אדירה מן הציפיות שלהם, והדבר גורם להם לחוש עמוק בליבם מידה משמעותית של לחץ. במובן אחד, הם סבורים שההתרחשויות השונות שמתגלות בכנסייה, או השיטות והעקרונות של הכנסייה לטיפול בבעיות, הם דברים שלא יעלו על הדעת. במובן אחר, רגשות של דיכוי מתעוררים בעומק ליבם בשל האידיאלים וההבנה המופרכת שיש להם בנוגע לדברים חיוביים, לכנסייה, ולבית האל. כיוון שהם אינם מתקנים את המחשבות ואת נקודות המבט השגויות שלהם מיד כשמתעוררות תחושות הדיכוי האלה, ואף לא רואים לאשורן את הבעיות הקשורות באידאלים שלהם ולא מזהים אותן, כתוצאה מכך מתחילות לצוץ בתוכם תפיסות רבות. בנוסף, היות שהם אינם מסוגלים להבין את האמת או להשתמש באמת כדי לפתור את התפיסות האלה, הן מתחילות להשתרש עמוק במחשבותיהם או בעומק נשמתם, והדבר גורם לתחושות הדיכוי שלהם להתעצם בהתמדה ולהפוך לחמורות יותר ויותר. למעשה, האל, בית האל, הכנסייה, המאמינים והנוצרים, כולם בלתי-תואמים לגן העדן האידילי, לשמיים או לאוטופיה שהאידיאליסטים הללו מדמיינים במסגרת האידיאלים שלהם. כתוצאה מכך, הדיכוי השוכן עמוק בליבם ממשיך להצטבר כל העת, ואין להם דרך להשתחרר ממנו. האם יש אנשים כאלו בכנסייה? (כן).

יש אנשים שאומרים: "הו, מדוע בית האל מדבר תמיד על קבלת שיפוט ויסור? כיצד מאמינים באל מסוגלים עדיין לעמוד בפני גיזום? הו, מדוע בית האל מגרש אנשים? אין בו שום אהבה בכלל! כיצד יכולים דברים כאלו לקרות ב'גן עדן עלי אדמות'? כיצד יכולים צוררי משיח להופיע בכנסייה? כיצד יכולים להיות מקרים של צוררי משיח שמדכאים ומענישים אחרים? בכנסייה, בבית האל, כיצד אנשים מסוגלים לחשוף ולנתח זה את זה? כיצד יתכן שיש מחלוקות? כיצד יתכן שיש קנאה וסכסוכים? מה קורה פה? היות שבאנו אל בית האל, אמורה להיות בקרבנו אהבה, וכולנו אמורים להיות מסוגלים לעזור זה לזה. כיצד יתכן שהדברים הללו עדיין קורים?" האם יש אנשים רבים שמחזיקים ברעיונות כאלה? אנשים רבים מביטים בבית האל מבעד לעדשת הדמיון שלהם. ובכן, אִמרו לי, האם הדמיונות והפרשנויות הללו אובייקטיביים? (לא, הם לא אובייקטיביים). באיזה מובן חסרה בהם אובייקטיביות? (האנושות מושחתת עמוקות, ולאלו שהאל מושיע יש צביונות מושחתים, כך שבאופן בלתי נמנע הם יגלו שחיתות במגעים שלהם עם אחרים. יהיו קנאה וסכסוכים, ויהיו תקריות של התעמרות ודיכוי. הדברים האלו יקרו בהכרח. הדברים שאידיאליסטים כאלו מדמיינים אינם קיימים. יתרה מכך, כדי לשמור על חיי הכנסייה ועל עבודתה, הכנסייה תגזום אנשים על בסיס עקרונות-האמת, או שהיא תתאים או תחליף אנשים, תרחיק ותגרש אנשים רעים וכופרים – זה בהתאמה עם העקרונות. הסיבה לכך היא שכאשר אנשים פועלים בהתאם לצביונות המושחתים שלהם, הם משבשים את עבודת הכנסייה ומפריעים לה. יהיה זה לא מציאותי שהכנסייה לא תנקוט צעדים כמו גיזום, החלפה או סילוק של אנשים כאלו). זה לא מציאותי, וזאת הסיבה שהרעיונות של האנשים הללו הם אידיאלים של אידיאליסטים. אף אחד מהם אינו מציאותי, כולם ריקים ודמיוניים, נכון? אפילו כעת, אנשים כאלו עדיין אינם מבינים מדוע עליהם להאמין באל. יש כאלה שאומרים: "להאמין באל זה טוב. להאמין באל פירושו לעשות דברים טובים ולהיות אדם טוב". האם האמירה הזאת נכונה? (לא, היא לא נכונה). "למאמינים באל צריכות להיות כוונות טובות בלב". האם האמירה הזאת נכונה? (לא, היא לא נכונה). להיות בעל כוונות טובות בלב – איזו מין אמירה היא זאת? האם יכולות להיות לך כוונות טובות פשוט על יד כך שתרצה שיהיו לך כוונות כאלו? האם יש לך כוונות טובות? האם להיות בעל כוונות טובות בלב הוא עיקרון של התנהלות אנושית? זאת בסך הכול סיסמה, דוקטרינה. זה דבר ריק. כשהאינטרסים האישיים שלך אינם מעורבים, אתה יכול לומר את זה בצורה נחמדה למדי, ולחשוב: "יש לי כוונות טובות בלב, אני לא מתעמר, מזיק, מרמה או מנצל אחרים". אך כשהאינטרסים, המעמד והגאווה שלך עצמך מעורבים, האם האמירה "להיות בעל כוונות טובות בלב" תוכל לרסן אותך? האם היא יכולה לפתור את הצביון המושחת שלך? (לא). לכן, האמירה הזאת ריקה; היא לא האמת. האמת מסוגלת לחשוף את התמצית של הצביון המושחת שלך, היא מסוגלת לחשוף ולנתח את התמצית ואת הטבע האמיתי של סוג הדברים שאתה עושה, ולקבוע ולהוקיע את התמצית של הדברים שאתה עושה ושל הצביון שאתה מגלה. ואז היא מספקת לך את הנתיב ואת העקרונות המתאימים כדי לשנות את צורת החיים שלך ואת האופן שאתה מתנהל ופועל. כך, אם אנשים מסוגלים לקבל את האמת ולשנות את צורת החיים שלהם, הרי שאפשר לפתור את צביונותיהם המושחתים; לא דרבון האנשים להחזיק כוונות טובות בליבם יוכל לעשות זאת, אלא רק האמת. האמת פותרת את הצביונות המושחתים של האדם לא על ידי כך שהיא מספקת סיסמאות, דוקטרינות או תקנות וכללים, אלא על ידי כך שהיא נותנת לאנשים עקרונות, קריטריונים וכיוונים להתנהלות. היא משתמשת בעקרונות, בקריטריונים ובכיוונים הללו כדי להחליף את הצביון המושחת של אנשים ולתפוס את מקומו. כשהעקרונות, הקריטריונים והכיוונים של אנשים להתנהלות משתנים ומתוקנים, כך משתנים באופן טבעי גם כל שלל הרעיונות המעוותים והמחשבות המעוותות שבמוחם. כשאדם מבין ומשיג את האמת, המחשבות שלו משתנות בהתאם. לא מדובר בהחזקת כוונות טובות בלב, אלא בשינוי במקור המחשבות שלך, בצביון שלך ובמהותך. מה שאדם כזה מגלה ומביא לידי ביטוי הופך לחיובי. הכיוון, האופן והמקור של הדרך שהוא מתנהל בה עוברים כולם שינוי. דברי האל הם הבסיס והקריטריון של הדיבור והמעשים שלו, והוא מסוגל לממש אנושיות רגילה. אם כך, האם עדיין צריך פשוט לומר לו ש"יהיו לו כוונות טובות בלב"? האם זה מועיל? האמירה הזאת ריקה; היא לא יכולה לפתור בעיות כלל. לאחר שהאידיאליסטים באים אל בית האל, אל הכנסייה, האידיאלים שלהם עדיין לא יכולים להתממש, ומשום כך הם חשים בליבם שמדכאים אותם. הדבר דומה לכך שאידיאליסטים מסוימים נכנסים עמוק לנבכי הממשל או החברה ואז מגלים שאי-אפשר לממש את האידיאלים שלהם או לקיימם. כתוצאה מכך, לעתים קרובות הם חשים ייאוש. לאחר שאנשים מסוימים נעשים פקידי שלטון או קיסרים, הם מאוד מרוצים מעצמם ונעשים גאוותנים ביותר, בדיוק כמו השורה בשיר שאומרת: "רוח חזקה נושבת, העננים מתפזרים". מה אומרת השורה הבאה? ("כעת שעוצמתי מושלת בכל רחבי הימים, אני שב למולדתי"). אתה רואה, המילים שלהם נשמעות מוזר. יש בהi סוג של רגש שאנשים בעלי אנושיות רגילה והיגיון מתקשים להבין. האידיאליסטים האלו תמיד מדברים במילים גבוהות. מה פירוש לדבר במילים גבוהות? פירושו שבכל מה שהם עושים, הם אף פעם לא מתמודדים עם המציאות או פותרים בעיות אמיתיות. הם אינם מבינים מהי המציאות, הם תמיד מונעים על ידי רגשות. כשהאנשים האלו באים אל בית האל, לא משנה כמה אמת הם שומעים, הם אינם מבינים מה פירושו להאמין באל או את המשמעות של אמונה באל. הם אינם מבינים את ערכה של האמת, שלא לדבר על ערך החתירה אליה. מה שהם חותרים אליו תמיד הוא האידיאלים של אידיאליסטים. החלום שלהם הוא שביום מן הימים בית האל יהיה כפי שהם רואים לנגד עיניהם, מקום שבו אנשים מתייחסים זה אל זה בכבוד, חיים ביחד בהרמוניה, מסתדרים להפליא זה עם זה, מוקירים זה את זה, מטפלים זה בזה, מעריכים זה את זה, עוזרים ומודים זה לזה. מקום שבו אנשים אומרים דברים נחמדים ומילות ברכה זה לזה, ללא שום מילים לא נעימות או פוגעניות, או מילים שחושפות את התמצית המושחתת של אנשים, בלי שום מחלוקות, ובלי שאנשים יחשפו או ייגזמו אלו את אלו. לא משנה כמה מן האמת הם שומעים, האנשים האלו עדיין לא מבינים את המשמעות של אמונה באל, או מהן הדרישות של האל, ואיזה סוג של אדם האל רוצה שאנשים יהיו. לא רק שהם אינם מבינים את הדברים הללו, אלא שהם אף מקווים ביתר שאת שיום יבוא והם יוכלו ליהנות מהיחס האידיאליסטי שהם משתוקקים לו בבית האל. אם הם לא מקבלים יחס כזה, הם מרגישים שאין מקום בבית האל שבו האידיאלים שלהם עשויים להתממש, ושאין גם הזדמנות לממשם. לכן, יש אנשים שחושבים לעתים קרובות לוותר כאשר הם מרגישים שמדכאים אותם, והם אומרים: "להאמין באל מרגיש משעמם וריק. מאמינים באל לא עוזרים זה לזה, ולא מוקירים או מכבדים זה את זה באופן שבו עושים זאת אלו שמאמינים בבודהיזם. ומאמינים באל תמיד דנים באמת ובעקרונות, לעתים קרובות הם מדברים על הבחנה ביחסים בין-אישיים, מדי פעם יש חשיפה וביקורת, והם אפילו נתקלים לעתים קרובות במצב שבו גוזמים אותם. זה לא סוג החיים שאני רוצה". אלמלא היו להם האידיאלים שלהם ושביב של תקווה שהם יגיעו לשמיים, אידיאליסטים כאלו היו יכולים לעזוב את הכנסייה בכל עת ולמצוא נתיב אחר. ובכן, אִמרו לי, האם האנשים הללו שייכים לבית האל? האם הם מתאימים להישאר בבית האל? (לא). לאן אתם חושבים שעליהם ללכת? (הם מתאימים להצטרף לחיי נזירות). הם יכולים ללכת למקדשים בודהיסטיים או טאואיסטיים, כל אחד מאלה מתאים בהחלט. הם לא מרגישים שמדכאים אותם בעולם החילוני אבל הם חשים שמדכאים אותם במיוחד בבית האל, הם מרגישים שאין להם את ההזדמנות לממש את האידיאלים שלהם או מרחב לעשות בהם שימוש. לכן, האנשים האלו מתאימים מאוד למקומות שמלאים בענני עשן ושריפה מתמדת של קטורת. המקומות הללו שקטים, והם לא מלמדים אותך כיצד עליך להתנהל. הם לא חושפים את מגוון המחשבות ונקודות המבט המופרכות שלך, והם לא חושפים או גוזמים את הצביון המושחת שלך. יש שם מרחק וכבוד בין אנשים. אנשים לא מחליפים ביניהם יותר ממילים ספורות ביום, ואין שום מחלוקות. אינך נתון לפיקוח או לשליטה של איש. אתה תחיה שם חיים בלתי תלויים, ובקושי תיתקל בזרים במשך השנה כולה. לא יהיה עליך לדאוג לעניינים יומיומיים. אם תזדקק למשהו לצורך קיומך הפיזי, תוכל לקחת קערית או קערת נדבות ולקבץ צדקה מהציבור, וכך להשיג מזון לאכילה, בלי שיהיה עליך להרוויח כסף. במקומות הללו, כל בעיות העולם הזה נעלמות. אנשים מתייחסים זה לזה בסבר פנים יפות, ואף אחד לא מתווכח עם אף אחד. אם יש מחלוקות, הן נותרות בליבם של אנשים. הימים חולפים בקלות ובנוחות. זה מה שמוכר בשם ארץ האושר העילאי, זה המקום לאידיאלים של האידיאליסטים, והמקום שבו אידיאליסטים יכולים לממש את האידיאלים שלהם. האנשים הללו צריכים לחיות במקום שאותו הם מדמיינים, ולא בכנסייה. בכנסייה יש יותר מדי דברים לעשות עבור אנשים כמוהם. מדי יום, עליהם לקרוא בדברי האל, להשתתף בכינוסים, ללמוד כל אחד מהעקרונות, ולשתף כל העת על האמת ועל הבנת הצביונות המושחתים שלהם; יש אנשים אשר פועלים על בסיס הצביונות המושחתים שלהם ומפרים את העקרונות, ניצבים בפני גיזום, ואחדים מהם אפילו נתקלים בכך לעתים קרובות. האנשים הללו חשים במיוחד שמדכאים אותם ואינם מאושרים כאן. הכנסייה אינה הסביבה האידיאלית שלהם. הם מאמינים שבמקום לכלות את זמנם או לבזבז את נעוריהם במקום הזה, מוטב להם להקדים ולעבור לחיות במקום שהם אוהבים. הם חושבים שאין שום צורך לכלות את זמנם כאן, בעודם חשים כל העת שמדכאים אותם ותוך שהם מנהלים חיים לא נוחים, נטולי שמחה ולא מאושרים. זה הביטוי האופייני היחיד של האידיאלים של אידיאליסטים שאותו כיסינו. אין הרבה מה לומר על האנשים האלו. לא משנה כמה מן האמת תשתף איתם, הם לא יקשיבו לה. הם עסוקים בפנטזיות כל היום, כל הדברים שהם חושבים עליהם מאוד לא מציאותיים ומעורפלים, והם פשוט רחוקים מדי מהאנושיות הרגילה. הם חושבים על הדברים הללו כל היום ואינם מסוגלים לתקשר עם אנשים רגילים. גם אנשים רגילים מצדם לא יכולים להבין את החומר שממנו קורץ עולמם של אלו. לכן, לא משנה איזה סוג של מחשבות ונקודות מבט יש לאנשים הללו, האידיאלים שלהם חלולים. כיוון שהאידיאלים שלהם חלולים, מטבע הדברים המחשבות ונקודות המבט שלהם חלולות גם הן. הן לא ראויות לניתוח או להתעמקות רבה במיוחד. היות שהן חלולות, הניחו להן להמשיך ולהיות כאלה. האנשים הללו יכולים ללכת לאן שהם רוצים, ובית האל לא יתערב. אם הם מוכנים להישאר בבית האל ולבצע מעט מן החובות או מן העבודה שלהם, הרי שכל עוד הם לא גורמים להפרעה ולא עושים רע, אנחנו ניתן מענה לצורכיהם ונעניק להם הזדמנות להתחרט. בקיצור, כל עוד הם ממשיכים לגלות יחס ידידותי כלפי האחים והאחיות, כלפי בית האל וכלפי הכנסייה, אין צורך שנטפל באנשים מהסוג הזה, אלא אם כן הם עצמם מביעים רצון לעזוב. אם זה המקרה, הבה נקבל זאת בזרועות פתוחות, בסדר? (בסדר). ובכן, העניין הזה ברור.

האידיאלים של האידיאליסטים נוטים להיות חלולים, בעוד שאלו של הריאליסטים הרבה יותר מעשיים ותואמים היטב לחייהם של אנשים ולסביבותיהם הממשיות. כמובן, הם גם מתייחסים באורח קונקרטי יותר לסוגיות של החיים האנושיים ושל הקיום האנושי, כולל סוגיות של התמסדות והתחלת החיים שלנו. התמסדות והתחלת החיים מערבות את המיומנויות, היכולות והכישרונות שאנשים רוכשים, את סוגי החינוך השונים שהם מקבלים, ואת המתנות, היכולות והמומחיות שלהם. האידיאלים של הריאליסטים כוללים את ההיבטים הללו. בתחום האידיאלים של הריאליסטים, האידיאלים הללו מקבלים ביטוי קונקרטי בחייהם האמיתיים של אנשים, בין אם הם מכוונים לשפר את תנאים החיים שלהם או לספק את עולמם הרוחני. לדוגמה, יש אנשים בעלי יכולות מנהיגות שנהנים להיות באור הזרקורים. הם עשויים להצטיין בנשיאת דברים בציבור או בתקשורת מילולית, או שיש להם הבנה חדה של אנשים ויכולת להשתמש בהם, מה שניתן לתיאור מדויק יותר כחלוקת פקודות לאנשים. כתוצאה מכך, אנשים כאלו אוהבים במיוחד לשמש בתפקידים רשמיים, ליטול על עצמם תפקידי הנהגה או לעבוד במשאבי אנוש. מרגע שהם מודעים ליכולות שלהם בתחומים הללו, הם שואפים להיות מנהיגים או פעילים בקרב אנשים, לפקח על משימות או על כוח אדם או אפילו לנהל משימה מסוימת. האידיאל העיקרי שלהם הוא להפוך למנהיגים. כמובן, זהו האופן שבו הם פועלים בחברה. כשהם נכנסים לבית האל, הם תופסים אותו כארגון דתי ויחיד מסוגו. לאחר שהם מצטרפים לכנסייה, האידיאלים שלהם נותרים ללא שינוי. האידיאלים שלהם אינם מושפעים מן השינויים ברקע או בסביבה שהם חיים בהם. הם מביאים איתם את אותו אידיאל של מנהיגות לבית האל. הרצון שלהם הוא להחזיק בעמדות מנהיגות בבית האל, למשל להנהיג כנסייה, להיות אחראים על רמה מסוימת, או להנהיג קבוצה. זה האידיאל שלהם. יחד עם זאת, כיוון שסידורי העבודה בבית האל כוללים עקרונות ותקנות לבחירת מנהיגים ועובדים, והאנשים האלו אינם עומדים בכישורים הדרושים, אפילו אם הם משתתפים מדי פעם בתהליך בחירת ההנהגה עבור רמה מסוימת, בסופו של דבר הם אינם יכולים לממש את האידיאל שלהם ולהפוך למנהיגים כפי שהם שואפים להיות. ככל שהם פחות מסוגלים להשיג עמדת הנהגה או לכהן במשרה האידיאלית שלהם, כך האידיאלים שלהם יותר רוחשים בתוכם ומעצימים את כמיהתם להנהגה. כתוצאה מכך, הם משקיעים מאמץ רב בפעילויות שונות, בין אם בקרב אחיהם ואחיותיהם או בפני מנהיגים מהרמות הגבוהות, כדי להציג את עצמם לראווה, לגרום לעצמם להיראות בולטים ויוצאים מגדר הרגיל, ולהבטיח שהכישרונות שלהם יזכו להכרה. הם אפילו עשויים לסכן את המצפון שלהם כדי לספק את ההעדפות של האחים והאחיות שלהם, תוך שהם עושים או אומרים דברים מסוימים ומפגינים בכוונה התנהגויות מסוימות כדי להתאים את עצמם לדרישות המנהיגות שנקבעו על ידי סידורי העבודה של בית האל. עם זאת, למרות מאמציהם העקביים, עדיין לא עולה בידיהם לממש את האידיאלים שלהם להפוך מנהיגים. יש כאלו שמרגישים מיואשים, אבודים או מנותקים מעצמם. הרגשות השליליים, רגשות הדיכוי שהם חוו קודם לכן מתגברים כשהם מאמינים באל אך הם לא יכולים לקבל את האמת או למצוא פתרונות לבעיותיהם. מאז ומתמיד הם רצו לשמש בתפקידים ולהיות מנהיגים, והאידיאלים האלו כבר נבטו בליבם עוד לפני שהם החלו להאמין באל. כיוון שהם לא יכלו לממש את האידיאלים שלהם, תמיד הייתה עמוק בתוכם תחושה בלתי-נראית של דיכוי. אפילו לאחר כניסתם לבית האל, שבו האידיאלים שלהם עדיין אינם יכולים להתממש, תחושות הדיכוי שבתוכם מתעצמות ונעשות כבדות יותר. האנשים האלו נעשים כעוסים כיוון שלא משתמשים ביכולות ההנהגה שלהם, והם מרגישים חוסר מזל, אכזבה ודיכוי כיוון שהאידיאלים שלהם לא ניתנים למימוש. היות שהאידיאלים שלהם נותרים לא ממומשים, הם חשים בתוכם תחושה של אי-צדק. כיוון שאין פורקן ליכולות שלהם, הם נעשים מיואשים ביחס לחיים ולנתיב שלפניהם. כתוצאה מכך, בחיי היומיום שלהם הם נושאים איתם לעתים קרובות תחושה של דיכוי בעודם מבצעים משימות שונות. יש אנשים, שאפילו לאחר מאמצים וניסיונות רבים, עדיין אינם יכולים להפוך למנהיגים או לממש את האידיאל שלהם. במצבים כאלו, הם מתחילים לפנות לאמצעים שונים כדי לתת פורקן לרגשות שלהם ולפרוק או להביע את הדיכוי שהם חשים. כמובן, אחדים המאמינים באל משיגים את משאלת ליבם ונעשים מנהיגים בכנסייה, בעודם נאחזים עדיין באידיאלים שלהם בנוגע לכהונה במשרות שונות. יחד עם זאת, הם אינם מסוגלים לבצע את חובותיהם כמנהיגים בהתאמה עם הדרישות של האל והסידורים של בית האל. בה בעת, הם מוצאים את עצמם ממלאים את תפקידי ההנהגה הללו בחוסר רצון, תחת הדרישות והפיקוח של בית האל ושל אחיהם ואחיותיהם. על אף שהם מימשו את האידיאלים שלהם ועושים דברים שבאופן אידיאלי הם רצו לעשות, הם עדיין מרגישים שמדכאים אותם. זה כיוון שהם מנהיגים על בסיס מימוש האידיאלים האישיים שלהם, וגם אם כלפי חוץ ועל פני השטח נראה שהם משלימים את המשימות הנדרשות על ידי בית האל, האידיאלים שלהם מרחיקים לכת הרבה מעבר לאחריות הזאת. השאיפות, האידיאלים, הרצונות והחזון שלהם חורגים הרבה מעבר לטווח של התפקידים הנוכחיים שלהם. בשל סידורי העבודה של בית האל ודרישות האל, המעשים והמחשבות שלהם, וכן התוכניות והכוונות שלהם, כבולים ומוגבלים. לכן, אפילו לאחר שהם מגיעים לעמדות הנהגה, הם עדיין מרגישים דיכוי. מה הסיבה לבעיות האלה? הסיבה היא שעל אף שהם הפכו למנהיגים, הם ממשיכים לחתור למימוש האידיאלים שלהם עצמם. עם זאת, השירות כמנהיגים בבית האל או בכנסייה אינו מממש את האידיאלים והרצונות שלהם, והתחושות שלהם נעשות מעורבות וסותרות זו את זו. לאור הקונפליקטים הללו וחוסר יכולתם לוותר על האידיאלים שלהם ועל השאיפות שלהם, לעתים קרובות הם חשים דיכוי עמוק בתוכם ואינם מסוגלים למצוא דרך להשתחרר. זה סוג אחד של אדם. בבית האל, בקרב האידיאליסטים הללו, יש מי שנלחמים למען האידיאלים שלהם אבל עדיין אינם מסוגלים לממש אותם, ויש גם מי שנלחמים למען האידיאלים שלהם ובסופו של דבר מממשים אותם ועדיין חשים שמדכאים אותם. לא משנה באיזה מצב הם מוצאים את עצמם, אלו אנשים שלא ויתרו על האידיאלים שלהם ועדיין ממשיכים לחתור אליהם בעודם מבצעים את חובותיהם וחיים את חייהם בבית האל.

יש גם אחרים, שניחנו בכישרון בתחום הכתיבה, התקשורת המילולית והספרות. הם מקווים לבטא את המחשבות שלהם באמצעות המיומנויות הספרותיות שלהם ובה בעת להפגין את המיומנויות הללו ולגרום לאנשים להבחין ביכולת שלהם, בערכם ובתרומתם לבית האל. האידיאל שלהם הוא לחתור להפיכה לכותב ואינטלקטואל מיומן ובולט. כשהם נכנסים לבית האל ומתחילים לבצע חובות המבוססות על טקסט, הם חשים שהם מצאו מקום שבו הם יכולים להשתמש במיומנויות שלהם. הם מפגינים בלהיטות את החוזקות ואת הכישרונות שלהם כדי לממש את האידיאל שלהם להפוך לכותבים ואינטלקטואלים. על אף שהם ממשיכים לבצע את חובותיהם, הם לא מוותרים על האידיאלים שלהם. ניתן לומר שבין 80 ו-90 אחוז מביצוע חובותיהם מבוסס על האידיאלים שלהם. במילים אחרות, המוטיבציה לבצע את חובותיהם נובעת מחתירתם ומתקוותם ביחס לאידיאלים הללו. כתוצאה מכך, במקרה של אנשים כאלה, ביצוע החובות אינו טהור, והדבר מקשה עליהם לעמוד בסטנדרטים של מילוי חובות בהתאמה עם עקרונות-האמת והסטנדרטים שהאל דורש. הם לא באים לבית האל אך ורק כדי למלא את חובותיהם, אלא מקווים לנצל את ההזדמנות של ביצוע חובותיהם כדי להפגין את כישרונותיהם, תוך שהם כמהים לממש את האידיאלים שלהם ולהוכיח את ערכם באמצעות הפגנת כישרונותיהם. וכך, המכשול הגדול ביותר שלהם במילוי חובותיהם על פי הסטנדרט הוא האידיאלים שלהם, כלומר, בתהליך ביצוע החובות שלהם מעורבות העדפותיהם האישיות, המחשבות והפרספקטיבות שלהם על אנשים, מאורעות ודברים שונים. לאנשים אחדים יש הבנה של מיומנויות מקצועיות מסוימות או שיש להם כישרון מסוים, למשל, יש מי שמבינים בטכנולוגיית מחשבים ונהנים לעבוד כמהנדסי מחשבים. הם מרכיבים משקפיים, מתלבשים בהתאם למקצוע, ומה שמאפיין אותם יותר מכול הוא שהם נושאים לפטופים ייחודיים או כאלו שאחרים רואים רק לעתים רחוקות. לא משנה לאן הם הולכים, הם יושבים להם עם הלפטופים שלהם ופותחים אותם כדי לבדוק מידע בדפי אינטרנט שונים ומטפלים בבעיות שונות באמצעות המחשב, והכול באלגנטיות מקצועית. בקיצור, הם דורשים מעצמם פרספקטיבה, חזות, דיבור והתנהגות של מקצוענים ואף מפגינים זאת בפני אחרים, בשאיפה להפוך למקצוענים בענף הנדסת המחשבים. לאחר שהם נכנסים לבית האל, האנשים הללו מממשים סוף-סוף את האידיאל שלהם ומבצעים משימות הקשורות לטכנולוגיית מחשבים. הם כל העת לומדים טכנולוגיה ומעדכנים את המיומנויות שלהם, תוך שהם מזהים בחריצות בעיות שונות ופותרים אותן, במטרה להיות מעודכנים במגמות התעשייה ובקידום ובפרסום של מידע חדש בתחומם. לאנשים כאלו יש עניין מיוחד במיומנות מקצועית ספציפית וגם הבנה מיוחדת בה, מה שהופך אותם למקצוענים ולמומחים. כתוצאה מכך, האידיאל שלהם הוא להפוך למקצוענים, והם מקווים שבית האל ימנה אותם לתפקיד חשוב, יעריך אותם ויסתמך עליהם. כמובן, בבית האל ובתקופה הנוכחית, רוב האנשים מהסוג הזה אכן השתמשו בחוזקותיהם ומימשו את האידיאלים שלהם. יחד עם זאת, בעודם מממשים את האידיאלים שלהם, האם האנשים הללו שקלו אם בעת ביצוע עבודתם, הם מבצעים את חובותיהם או חותרים אל האידיאלים האישיים שלהם? זה לא לגמרי ברור, נכון? העבודה שהם עוסקים בה מצריכה מומחיות והיא מורכבת ומאומצת. יחד עם זאת, המיומנויות שיש להם אינן עומדות ברמה הנדרשת על ידי בית האל עבור העבודה הזאת. לכן, בעודם חותרים אל האידיאלים שלהם ומבצעים את חובותיהם, הם מרגישים מעט מוגבלים ותחת שליטה. בשל האידיאלים שיש לאנשים האלה בלב, הם עשויים לחוש מידה מסוימת של דיכוי כשהם ניצבים בפני האמיתות השונות של האמונה באל והעקרונות של ביצוע חובות. חלק מהאנשים הם כאלו.

יש קבוצה נוספת של אנשים המעורבים בהפצת הבשורה. הם שואפים להפוך למנהיגים בהפצת הבשורה, להיות הראשונים, להוביל ולהצטיין בכל כנסייה שהם חלק ממנה, והם לעולם לא מוכנים להישאר מאחור. על אף שהם מבצעים את חובותיהם ועושים את עבודתם, מה שהם חותרים אליו הוא האידיאלים והמטרות שלהם עצמם, שהם מתכננים ורואים לנגד עיניהם, ושאינם קשורים בשום צורה לאמונה באל או לאמת. כשהמטרות והאידיאלים הללו נחשפים ומתויגים, או כשהאנשים הללו ניצבים בפני מכשולים מסוימים, והם מבינים שאי-אפשר לממש את האידיאלים שלהם ושאי-אפשר להפגין את הערך שלהם, הם חשים מדוכאים וחסרי שביעות רצון במיוחד. רבים מהם מייחלים לקבל אישור ותיקוף בעודם חותרים אל האידיאלים שלהם. כשהם לא מקבלים את הדברים האלו, או כשהמחיר של המאמצים שלהם לא מניב תמורה מיידית, הם חשים שזה לא שווה את המאמץ, שזה לא הוגן, וכך הם מרגישים שמדכאים אותם. האם הם לא מפגינים התנהגויות כאלה? (אכן כן). בין אלו המעורבים בהפצת הבשורה, יש אחדים שמאז ומתמיד רצו להיות מטיפים ומפיצי בשורה מוסמכים ומופתיים. כשהם שומעים את פלוני, מפיץ בשורה ומטיף מפורסם, הם מלאי קנאה ומקווים שיום יבוא וגם הם יוכלו להיות כמותו, שהדורות הבאים ינציחו אותם וישבחו אותם, ושהאל יזכור אותם. הם תמיד רוצים להטיף בדרכם שלהם, שהיא לדעתם אידיאלית, כשהאידיאל שלהם משמש להם מטרה ומוטיבציה להפוך למטיפים ולזכות בתהילה או להיזכר על ידי הדורות הבאים בבית האל. זה האידיאל שלהם. יחד עם זאת, בבית האל יש דרישות קפדניות ביחס לכל משימה, ועקרונות שהאל אמר לאנשים לקיים כדי לבצע את המשימה הזאת. כתוצאה מכך, האנשים הללו מרגישים שמדכאים אותם, כיוון שהם לא יכולים להפוך למפיצי בשורה מהסוג שהם ראו לנגד עיניהם כאידיאל, הם נתונים לעתים קרובות להשגחה ולפיקוח, והמנהיגים והעובדים בודקים את עבודתם ומתחקרים אותה. יש גם את אלו שכיוון שיש להם מיומנויות או כישרונות מיוחדים, ממשיכים לחתור לאידיאלים שלהם לאחר שהם באים אל בית האל. למשל, בין אלו שהם שחקנים, אחדים מיומנים בהופעה ויש להם הבנה בסיסית של טכניקות משחק. הם שואפים להפוך לשחקן האידיאלי, בתקווה שביום מן הימים הם יהיו כמו השחקנים המפורסמים שזוכים לפופולריות בקרב הכופרים: אנשים חשובים, כוכבים, כמו מלכים ומלכות. עם זאת, בבית האל, הצביון והפגנת השחיתות בהקשר זה נחשפים תמיד, ויש דרישות ועקרונות ספציפיים עבור שחקנים. אפילו לאחר שהם זוכים למידה של מוניטין כשחקנים, הם עדיין לא יכולים להפוך לידוענים שאנשים סוגדים להם ונוהים אחריהם, והדבר גורם להם לחוש שמדכאים אותם. הם אומרים: "בית האל בעייתי. הם תמיד מגבילים אנשים בכל דבר. מה לא בסדר בהליכה בעקבות הדוגמה של ידוענים? מה לא בסדר בלהתלבש באורח ייחודי, עם קצת אישיות ודרישות?" בשל הדרישות ביחס לתלבושות של שחקנים ומופעים ספציפיים בבית האל, בעיניהם יש תמיד עימות וסתירה בין הדרישות הללו והאידיאל שלהם להפוך לידוענים ואנשים חשובים. כתוצאה מכך הם חשים כעוסים מאוד בליבם, וחושבים: "מדוע קשה כל כך לממש את האידיאלים שלי? מדוע בבית האל אני נתקל במכשולים על כל צעד ושעל?" כשהם חווים מחשבות כאלה, או כשהציפיות הללו לא מתממשות, הם מרגישים שמדכאים אותם. מאחורי תחושת הדיכוי הזאת ניצבת אמונתם שהאידיאלים שלהם לגיטימיים ושיש להם ערך. הם גם מאמינים שאין שום בעיה בחתירה אל האידיאלים שלהם, שזכותם לעשות כן, וכתוצאה מכך, רגשות של דיכוי מתחילים להתעורר בהם. למשל, יש במאים שמרגישים שלאחר שהם ביימו סרטים אחדים הם צברו לא מעט ניסיון. הם מאמינים שהסרטים שלהם ראויים שיקרינו אותם, ושבהשוואה לעבר, חל בהם שיפור מבחינת אמנות הקולנוע, העריכה, ביצועי המשחק של השחקנים, והיבטים שונים של ניהול מכל סוג. לאחר שהם מקבלים הדרכה מן העליון, הסרטים שלהם עומדים סוף-סוף באמות המידה הראויות והם יוצאים לאקרנים בזמן. נראה כי הדבר מאשר שהחתירה שלהם להפוך לבמאים מוסמכים היא שאיפה נאותה, לגיטימית ונחוצה. עם זאת, בעודם חותרים למטרתם להפוך לבמאים מוסמכים, אחדים מן הרעיונות, נקודות המבט והמעשים חסרי העקרונות שלהם נדחים, נפסלים או לא זוכים להכרה. לעתים קרובות, הם עלולים אפילו לעמוד בפני גיזום. הדבר הזה גורם להם לתחושה של דיכוי עמוק בליבם, והם אומרים: "מדוע קשה כל-כך להיות במאי בבית האל? ראו את הבמאים האלו בעולם הכופרים, כמה הם זוהרים. יש אנשים שמגישים להם תה, מוזגים להם משקאות ואפילו רוחצים את רגליהם. בבית האל לבמאי אין מעמד ולא זוהר, ואף אחד לא מחשיב אותנו או מעריך אותנו. מדוע גוזמים אותנו כל הזמן? לא משנה מה אנחנו עושים, זה אף פעם לא בסדר. כמה שזה מדכא! יש לנו רעיונות, נקודות מבט ויכולות מקצועיות משלנו, אז מדוע גוזמים אותנו תמיד? האם זה לא בסדר לחתור לאידיאלים האישיים שלנו, או שאולי החתירה לאידיאלים שלנו היא לא לגיטימית? מדוע כל כך קשה לממש את האידיאלים שלנו? זה כל כך מדכא!" לא משנה איך הם חושבים על כך, הם עדיין מרגישים שמדכאים אותם. יש גם זמרים מסוימים שאומרים: "אני לא חותר לדבר בבית האל אלא להיות זמר מוסמך, לשיר היטב, להציג לראווה את הסגנון שלי ולזכות באהבה". עם זאת, לעתים קרובות בית האל מעמיד דרישות ועקרונות שונים עבור שירת מזמורים, והזמרים האלה נגזמים על כך שהם מפרים תכופות את הדרישות האלו. כאשר לא גוזמים אותם, הם מרגישים שהם יכולים לממש את האידיאלים שלהם ללא בעיות. אך כשגוזמים אותם והם חווים כמה אכזבות, הם מרגישים שנראה כי המאמצים וההישגים שלהם במהלך אותה תקופה נפסלו, ושהם חזרו לנקודת המוצא. הדבר גורם לתחושת דיכוי להתעורר עמוק בליבם, והם אומרים: "אה, באמת קשה לממש את האידיאלים שלי! העולם רחב ידיים, ועם זאת נראה שאין עבורי מקום. אותו הדבר קורה בבית האל. מדוע כל כך קשה לקדם את הקריירה שלי? מדוע כל כך קשה לעשות את הדברים שאני רוצה לעשות? אף אחד לא נותן לי אור ירוק, אני נתקל במכשולים על כל צעד ושעל, וכל הזמן גוזמים אותי. כל זה באמת מאתגר ומדכא! בעולם הכופרים, הם תמיד זוממים זה נגד זה ונלחמים זה בזה, ויש מכשולים בתחום הקריירה בכל מקום, כך שנורמלי להרגיש שמדכאים אותך. אבל מדוע אני עדיין מרגיש שמדכאים אותי כשאני בא אל בית האל עם האידיאלים שלי?" לעתים קרובות, אלו שעוסקים בכל מיני משימות בבית האל נתקלים בקשיים בתהליך החתירה אל האידיאלים שלהם, לא פעם מבטלים אותם וגוזמים אותם ולעתים תכופות הם גם לא זוכים להכרה. לאחר שהם חווים את הדברים האלו באורח פסיבי, הם שוקעים מבלי משים במרה שחורה, וחשים כאילו מוטב היה שחייהם יגיעו לידי סיום, ושבלתי-אפשרי לממש את האידיאלים שלהם. לפני שהם באו אל בית האל הם נהגו לחשוב: "אני נושא עמי את האידיאלים ואת השאיפות שלי. יש לי את הרצונות שלי, ובבית האל יש אפשרויות אינסופיות. אני יכול להפוך לבמאי מוסמך, לשחקן, לכותב, ואפילו לרקדן, לזמר או למוזיקאי מוסמך". על אף שהם לא יכלו להפגין את הכישרונות שלהם ולממש את האידיאלים שלהם, הם האמינו שבית האל יספק להם במה משלהם, עם מרחב עצום שבו האידיאלים, החלומות והשאיפות שלהם יוכלו להפוך למציאות. הם הרגישו שהבמה בבית האל גדולה במיוחד. עם זאת, לאחר שנים כה רבות, הם תוהים: "מדוע אני מרגיש כאילו שהבמה מתכווצת מתחת לרגליי? מדוע עולמי מתכווץ? האפשרות לממש את האידיאלים שלי נראית קלושה יותר ויותר ואפילו בלתי אפשרית. מה קורה?" בשלב הזה, האנשים האלו עדיין לא מוותרים על האידיאלים שלהם ולא מפקפקים בנכונות האידיאלים והרצונות הללו. הם עדיין נושאים את האידיאלים והרצונות האלו ומביאים אותם אל ביצוע חובותיהם. כתוצאה מכך, רגשות הדיכוי של אנשים מלווים אותם לכל מקום, בין אם בשעה שהם חותרים אל האידיאלים והרצונות שלהם או בשעה שהם מבצעים את החובות האמיתיות שלהם. עבור אלו הנושאים רגשות של דיכוי, או שאינם יכולים לוותר עליהם, אי-אפשר לפתור את הסתירה בין שני הדברים הללו. הם נושאים תחושת דיכוי ומביאים אותה הן אל החתירה אל האידיאלים ואל הרצונות שלהם והן אל ביצוע חובותיהם. וכךלא משנה מה, אנשים מתאימים את עצמם ללא הרף, חותרים ללא הרף אל האידיאלים והחלומות שלהם בעודם מבצעים את חובותיהם. אפשר גם לומר שאנשים מבצעים את חובותיהם בגישה שיש בה סתירה פנימית, כשהם כל העת בתחושה שמדכאים אותם ובתחושה של אי-רצון. אך כדי לממש את האידיאלים והרצונות שלהם, כדי להמחיש את הערך שלהם וכדי לחתור אל האידיאלים ואל הרצונות האלה, אין להם ברירה אלא לבצע את חובותיהם. הם אינם בטוחים מדוע הם עושים זאת, מה הם מבקשים להרוויח, איזו מטרה הם מנסים להשיג, אל מה הם מנסים לחתור, או מה הם מנסים לממש. הדבר נעשה פחות ופחות ברור להם, והדרך שלפניהם נראית פחות ופחות ברורה. במצב כזה, האם לא קשה להם לוותר על רגשות הדיכוי שלהם או לפתור אותם? (כן).

לאחר ששיתפנו עד לנקודה זו, הבה נמשיך לשתף על האופן שבו אנשים צריכים להבין ולתפוס את היחסים בין האידיאלים, הרצונות והחובות שלהם. ראשית, הבה נדבר על אידיאלים, במיוחד על האידיאלים של אותם אנשים שהזכרנו קודם. האם ראוי שבבית האל אנשים יחתרו להגשמת האידיאלים האישיים שלהם? (לא, זה לא ראוי). מה טבעה של הבעיה? מדוע הדבר לא ראוי? (על ידי חתירה למימוש האידיאלים האישיים שלהם בעודם מבצעים את חובותיהם, הם מציגים את עצמם לראווה ומבססים קריירות משלהם, במקום לחתור למילוי חובותיהם כיצירי בריאה). אימרו לי, האם אין זה הולם שאדם יחתור להגשמת האידיאלים והרצונות שלו? (לא, זה לא הולם). אם אתם אומרים שהדבר לא הולם, האם בכך נשללות ממנו זכויות האדם שלו? (לא). אם כך, מה הבעיה? (כשאנשים מאמינים באל, עליהם לחתור אל האמת וללכת בנתיב שאותו מציינים דברי האל כנתיב שיש לחתור אליו. אם הם חותרים רק אל מימוש רצונותיהם והאידיאלים שלהם, הם חותרים אל רצונות הבשר שלהם, וזו אידיאולוגיה שהשטן החדיר בהם). בעולם, חתירה אל מימוש האידיאלים של עצמך נחשבת ראויה. לא משנה אל אילו אידיאלים אתה חותר, זה בסדר כל עוד הם חוקיים ואינם עוברים על גבולות מוסריים כלשהם. אף אחד לא מטיל ספק בשום דבר, ואתה לא תיקלע לעניינים של נכון או לא נכון. אתה חותר אל מה שאתה מעדיף באופן אישי, ואם אתה משיג זאת, אם אתה מגיע למטרתך, הצלחת; אבל אם אתה לא מצליח, אם אתה נכשל, זהו עניינך שלך. עם זאת, כאשר אתה נכנס לבית האל, שהוא מקום מיוחד, לא משנה מהם האידיאלים והרצונות שאתה נושא עמך, עליך לוותר על כולם. מדוע? החתירה אל אידיאלים ורצונות, ולא משנה אל מה אתה חותר באופן ספציפי – הבה נדבר רק על החתירה עצמה – דרך הפעולה בחתירה כזו והנתיב שלה סובבים כולם סביב אגואיזם, אינטרס-אישי, מעמד ומוניטין. כל הדברים האלה הם מה שהחתירה סובבת סביבם. במילים אחרות, כאשר אנשים חותרים אל מימוש האידיאלים שלהם, הם עצמם המרוויחים היחידים. האם זה צודק שאנשים יחתרו אל הגשמת האידיאלים שלהם למען מעמד, מוניטין, יוהרה ואינטרסים גשמיים? (לא). השיטות והגישות שהם מאמצים למען מימוש אידיאלים, מחשבות ורצונות אישיים ופרטיים, מרוכזות כולן בעצמם וממוקדות ברווח אישי. אם נמדוד אותם מול האמת, הם לא צודקים ולא לגיטימיים. אנשים צריכים לוותר עליהם, האין זה ודאי? (אכן, כן). עליהם לוותר, לוותר על האגואיזם, לוותר על האידיאלים ועל הרצונות האישיים. ניתן לראות זאת מנקודת המבט של מהות הנתיבים שאנשים הולכים בהם – חתירה אל הגשמת האידיאלים והרצונות של אדם, אינה דבר חיובי, היא נשללה. זהו היבט אחד. כעת, הבה נדון בהיבט נוסף, איזה מין מקום הוא ביתו של האל, הכנסייה, ולא משנה מהו שמה של הכנסייה? איזה מין מקום הוא זה? מהי מהות הכנסייה, מהי מהות בית האל? ראשית, מנקודת מבט תיאורטית, הכנסייה היא לא העולם, לא החברה ולא כל תאגיד או ארגון אנושי כלשהו בחברה. הכנסייה לא שייכת לעולם או לאנושות. מדוע היא הוקמה? מה הייתה הסיבה להופעתה ולקיומה? הסיבה לכך היא האל ועבודתו, נכון? (כן). הכנסייה, בית האל, קיימת בזכות נוכחותו של האל ועבודתו. לפיכך, האם הכנסייה, בית האל, היא מקום להציג בו כישרונות אישיים ולהגשים אידיאלים, שאיפות ורצונות אישיים? (לא). ברור שלא. הכנסייה, ביתו של האל, קיימת בזכות נוכחותו של האל ונוכחות עבודתו. ככזו, היא לא מקום להפגין בו כישרונות אישיים או לממש אידיאלים, שאיפות ורצונות אישיים. היא לא סובבת סביב חיי הבשר, סביב סיכויים של הבשר, תהילה ועושר, מעמד, מוניטין וכן הלאה – היא לא עובדת עבור הדברים האלה. היא גם לא הופיעה או מתקיימת לשם התהילה החומרית, המעמד, ההנאה או הסיכויים של בני אדם. אם כך, איזה מין מקום הוא זה? מכיוון שהכנסייה, בית האל, הוקמה בשל נוכחותו של האל ונוכחות עבודתו, האין היא אמורה לבצע את רצונו של האל, להכריז את דבריו ולשאת עדות למענו? (כן). האין זו האמת? (כן). הכנסייה, ביתו של האל, קיימת בשל נוכחותו של האל ועבודתו, ולכן היא יכולה לבצע רק את רצונו של האל, להכריז את דבריו ולשאת עדות למענו. אין לה שום קשר למעמד אישי, לתהילה, לסיכויים או לאינטרסים אישיים אחרים כלשהם. העקרונות השולטים בכל העבודות כולן שנעשות על ידי הכנסייה, על ידי בית האל, צריכים להתבסס על דברי האל, על דרישותיו ועל תורתו. באופן כללי, ניתן לומר שהכנסייה סובבת סביב רצונו של האל ועבודתו; באופן ספציפי, היא סובבת סביב הרחבת בשורת המלכות ונשיאת עדות למען האל והכרזת דברו. האם זה נכון? (כן). מלבד ביצוע רצונו של האל, הכרזת דבריו ונשיאת עדות למענו, האם יש משהו חשוב עוד יותר לכנסייה, לבית האל? (זהו המקום שבו אנשיו הנבחרים של האל חווים את עבודתו, מקבלים טיהור וזוכים בישועה). נגעת בעצם העניין. הכנסייה, ביתו של האל, היא מקום שבו מתבצע רצונו של האל, דברו מוכרז, עדות נישאת למענו, וחשוב מכול, זהו מקום שבו אנשים יכולים לקבל ישועה. האם אתה זוכר זאת? (כן, אני זוכר). קרא זאת. (הכנסייה, ביתו של האל, היא מקום שבו מתבצע רצונו של האל, דברו מוכרז, עדות נישאת למענו, ואנשיו הנבחרים של האל מקבלים טיהור וישועה). הכנסייה, ביתו של האל, היא מקום שבו מתבצע רצונו של האל, דברו מוכרז, עדות נישאת למענו, ואנשיו הנבחרים מקבלים טיהור וישועה. כזה הוא המקום הזה. במקום כזה, האם יש משימה או פרויקט, יהיו אשר יהיו, שתואמים להגשמת אידיאלים ורצונות אישיים? אין עבודה או פרויקט המשרתים את המטרה של הגשמת אידיאלים ורצונות אישיים, ולא קיים שום היבט של אלה למימוש אידיאלים ורצונות אישיים. לכן, האם אידיאלים ורצונות אישיים צריכים להתקיים בבית האל? (לא). הם לא צריכים להתקיים בבית האל מפני שאידיאלים ורצונות אישיים מתנגשים עם כל עבודה שהאל רוצה לעשות בכנסייה. אידיאלים ורצונות אישיים סותרים כל עבודה שנעשית בכנסייה. הם סותרים את האמת, סוטים מרצונו של האל, מהכרזת דבריו, מנשיאת עדות למענו ומעבודת הטיהור והישועה של אנשיו הנבחרים של האל. יהיו אשר יהיו האידיאלים של אדם, כל עוד הם אידיאלים ורצונות אישיים, הם יפריעו לאנשים לנהות אחר רצונו של האל, והם ישפיעו על הכרזת דבריו ועל נשיאת עדות למענו או יפריעו להם. כמובן, כל עוד אלה הם אידיאלים ורצונות אישיים, הם לא יכולים לאפשר לאנשים לקבל טיהור וישועה. זה לא רק עניין של סתירה בין שני הצדדים, הם מנוגדים זה לזה באופן מהותי. בעודך חותר אל האידיאלים והרצונות שלך, אתה שם מכשול בפני ביצוע רצונו של האל, בפני העבודה של הכרזת דבריו ובפני נשיאת עדות למענו, וכן בפני ישועתם של אנשים וכמובן ישועתך שלך עצמך. בקיצור, יהיו אשר יהיו האידיאלים של אנשים, הם לא נוהים אחר רצונו של האל והם לא יכולים להשיג את התוצאה הממשית של התמסרות מוחלטת לאל. כשאנשים חותרים אל האידיאלים והרצונות שלהם, מטרתם הסופית היא לא להבין את האמת, ולא להבין כיצד להתנהל, כיצד לרצות את כוונותיו של האל וכיצד לבצע היטב את חובותיהם ולמלא את תפקידם כיצירי בריאה. הם לא מיועדים לעורר יראת-אל אמיתית והתמסרות לאל בקרב אנשים. להיפך, ככל שהאידיאלים והרצונות של אדם מתממשים יותר, כך הוא מתרחק מהאל ומתקרב יותר לשטן. בדומה לכך, ככל שאדם חותר יותר אל האידיאלים שלו ומשיג אותם, כך לבו נעשה מרדני יותר נגד האל, כך הוא מתרחק יותר מהאל, ובסופו של דבר, כשהוא מסוגל להגשים את האידיאלים שלו כרצונו ולהגשים ולספק את רצונותיו, הוא בז יותר ויותר לאל, לריבונותו ולכל מה שקשור אליו. הוא עלול אפילו ללכת בנתיב של הכחשה, התנגדות והתקוממות כנגד האל. זו התוצאה הסופית.

לאחר שאנשים מבינים מהו בית האל, הכנסייה, עליהם להבין גם איזו גישה ועמדה עליהם לאמץ כשהם חיים ושורדים בבית האל כחברים בו. יש אנשים שאומרים: "אתה לא מאפשר לנו לחתור להגשמת האידיאלים שלנו או להגשים את הרצונות שלנו". אני לא מגביל אתכם בחתירה אל האידיאלים שלכם; אני אומר לך כיצד לחיות בבית האל באופן הולם, כיצד לנקוט עמדה ראויה וכיצד למלא את חובותיך כיציר בריאה בבית האל. אם אתה מתעקש לחתור אל הגשמת האידיאלים שלך, אני יכול להיות ישיר ולומר: עזוב בבקשה! הכנסייה אינה מקום עבורך כדי שתחתור אל הגשמת האידיאלים שלך. מחוץ לבית האל, אתה יכול לעשות כל דבר שתרצה עם האידיאלים שלך ולחתור אל האידיאלים והשאיפות שלך. כל שעליך לעשות הוא לעזוב את בית האל, ואף אחד לא יתערב במעשיך. עם זאת, הכנסייה, ביתו של האל, אינה מקום מתאים עבורך לחתירה אל מימוש האידיאלים שלך. ליתר דיוק, בלתי אפשרי שתחתור אל האידיאלים והרצונות שלך במקום הזה. אם תישאר בבית האל, בכנסייה, אפילו ליום אחד, אל תחשוב אפילו על הגשמת האידיאלים שלך או על חתירה אליהם. אם תאמר: "אני מוותר על האידיאלים שלי. אני מוכן לבצע את חובותיי בהתאם לדרישותיו של האל ולהפוך ליציר בריאה כשיר", הדבר יהיה מקובל. תוכל לבצע את חובותיך בהתאם למקומך ובהתאם לכללים בבית האל. אך אם תתעקש לחתור ולממש את האידיאלים שלך במטרה לא לחיות את חייך לשווא, אתה יכול לוותר על חובותיך ולעזוב את בית האל. לחלופין, תוכל לכתוב הצהרה שבה נאמר: "אני פורש מרצוני מכנסיית האל הכול יכול כדי לחתור למימוש האידיאלים והרצונות שלי. העולם רחב, וחייב להיות שם מקום עבורי. להתראות". כך תוכל לעזוב בדרך ראויה והולמת ותוכל לחתור אל האידיאלים שלך. עם זאת, אם תאמר: "אני מעדיף לוותר על האידיאלים שלי, אני אמלא את חובותיי בבית האל, אהיה יציר בריאה כשיר ואחתור אל הישועה", אז נוכל למצוא בינינו מכנה משותף כלשהו. מכיוון שאתה רוצה להישאר בשלווה כחבר בבית האל, עליך ללמוד תחילה כיצד להיות יציר בריאה טוב וכיצד למלא את חובותיך בהתאם למקומך. בבית האל, תהפוך אז ליציר בריאה המצדיק את שמו. יציר בריאה הוא זהותך והתואר החיצוני שלך, והוא צריך להיות מלווה בביטויים ובתוכן ספציפיים. לא מדובר רק בהיותך בעל תואר; אך מכיוון שאתה יציר בריאה, עליך למלא את חובותיו של יציר בריאה. מכיוון שאתה יציר בריאה, עליך למלא את האחריות שלך ככזה. אם כן, מהן החובות והאחריות של יציר בריאה? דבר האל מפרט בבירור את החובות, המחויבויות והאחריות של יצירי בריאה, הלא כן? מהיום ואילך, אתה חבר אמיתי בבית האל, כלומר, אתה מכיר בעצמך כאחד מיצירי הבריאה של האל. כתוצאה מכך, החל מהיום, עליך לשקול מחדש את תוכניות החיים שלך. אל לך לחתור עוד אל האידיאלים, הרצונות והמטרות שהצבת בעבר לחייך, אלא עליך לוותר עליהם. במקום לחתור אליהם, עליך לשנות את זהותך ואת נקודת המבט שלך על מנת לתכנן את מטרות החיים ואת הכיוון שצריכים להיות ליציר בריאה. בראש ובראשונה, אל לך להציב כמטרה להפוך למנהיג, או להוביל או להצטיין בתעשייה כלשהי, או להפוך לדמות בעלת שם שמבצעת משימה מסוימת או שולטת במיומנות מסוימת, זה לא אמור להיות הכיוון שלך. מטרתך צריכה להיות לקבל את חובתך מהאל, כלומר, לדעת איזו עבודה עליך לעשות כעת, ברגע זה, ולהבין איזו חובה עליך לבצע. עליך לשאול מה האל דורש ממך ואיזו חובה סידרו עבורך בביתו. עליך להבין ולהשיג בהירות לגבי העקרונות שיש להבין, להיאחז בהם ולפעול לפיהם בנוגע לחובה זו. אם לא תזכור את העקרונות, תוכל לרשום אותם על נייר או לתעד אותם במחשב. הקדש את הזמן כדי לסקור אותם ולהרהר בהם. כחבר בקרב יצירי בריאה, מטרת החיים העיקרית שלך צריכה להיות מילוי חובתך כיציר בריאה והיותך יציר בריאה כשיר. זוהי מטרת החיים הבסיסית ביותר שצריכה להיות לך. המטרה השניה והספציפית יותר היא, כיצד למלא את חובתך כיציר בריאה וכיצד להיות יציר בריאה כשיר. כמובן, עליך לזנוח את כל המטרות או הכיוונים הקשורים למוניטין שלך, למעמדך, ליהירותך, לעתידך וכן הלאה. יש שישאלו: "למה שנוותר עליהם?" זה פשוט. חתירה אל תהילה, עושר ומעמד תעכב אותך בביצוע רצונו של האל, תשבש עבודה מסוימת בבית האל או בכנסייה ואפילו תחתור תחת עבודה מסוימת של הכנסייה. היא תשפיע על הפצת דבר האל, על נשיאת עדות למען האל, וחמור מכול, היא תשפיע על קבלת הישועה על ידי אנשים. על מנת למלא את חובתך בהתאם לסטנדרט ולהפוך ליציר בריאה כשיר, אתה יכול להציב מטרות ולסכם את חוויותיך בכל דרך שתרצה, אך לעולם אל לך לחתור למימוש האידיאלים שלך. אל לך לערב את האידיאלים שלך באף אחד מהעקרונות או מהגישות שבהם אתה נוקט בביצוע חובתך. על מנת לבצע את חובתך היטב ובהתאם לסטנדרט, ועל מנת להפוך ליציר בריאה טוב, עליך לחפש עקרונות בדברי האל ולחפש נתיב מדויק יותר ליישום בפועל, במקום לסכם את הרעיונות וההזדמנויות האישיים שלך מחוץ לדברי האל. עקרונות אלה ליישום בפועל סובבים בסופו של דבר סביב האופן שבו עליך להיות יציר בריאה כשיר וכיצד עליך למלא את חובתך. הכול מתמקד בהבנת האמת, במילוי חובתך כיציר בריאה, ובסופו של דבר בהבנת העקרונות שיש לציית להם כשאתה מתמודד עם אנשים, מאורעות ודברים שונים בתהליך ביצוע חובתך או בחיי היומיום שלך. האם הדבר ברור? (כן). כמובן, אם תבצע את חובתך בהתאם לדרישות ולעקרונות של בית האל, ותשאף להיות יציר בריאה כשיר, תוכל להשיג את התוצאות האלה. עם זאת, אם תחתור להגשמת האידיאלים שלך, לעולם לא תקבל את אישורו של האל.

אם אנשים יחתרו בהתמדה להגשמת האידיאלים שלהם-עצמם מבלי ללכת בנתיב החתירה אל האמת, בסופו של דבר הם יהפכו ליותר גאוותנים, אנוכיים, תוקפניים, אכזריים ותאבי בצע. מה עוד? הם גם יהפכו מנופחים מחשיבות עצמית ומלאים בעצמם. עם זאת, כשאנשים יוותרו על החתירה להגשמת האידיאלים והרצונות שלהם-עצמם, ובמקום זאת יחתרו להבין אמיתות שונות, כמו גם היבטים שונים של דברי האל ואמות מידה של האמת בנוגע לאופן שבו יש להתייחס לאנשים ולדברים, וכיצד להתנהל ולפעול, הם יחיו עם יותר צלם אנוש. כשהם יבצעו משימות שונות או יחוו סביבות שונות, הם כבר לא ירגישו אבודים ומבולבלים כמו קודם. יתר על כן, הם כבר לא יהיו לכודים ברגשות שליליים כפי שהיו בעבר, ללא יכולת לחלץ את עצמם בעודם מוגבלים וכבולים על ידי מחשבות ורגשות שליליים, מה שבסופו של דבר הוביל לכך שרגשות שליליים שונים אלה שטפו אותם ושלטו בהם. חתירה להגשמת האידיאלים והתשוקות רק מרחיקה אנשים מהעקרונות, הן של דברי האל והן של הפיכתם באופן מדויק ליצירי בריאה כשירים. הם לא מודעים לאופן שבו יש להתמסר לסידוריו ולתזמוריו של האל, והם לא מבינים מהם חיי אדם, הזדקנות, מחלות ומוות. הם לא יודעים כיצד להתמודד עם שנאה או כיצד להתמודד עם רגשות שליליים שונים. כמובן, גם אין להם מושג כיצד לנווט בין האנשים, המאורעות והדברים שבהם הם נתקלים בחייהם. כשהם מתמודדים עם אנשים, מאורעות ודברים שונים, הם חסרי אונים, מלאי בלבול ואובדי עצות. בסופו של דבר, הם יכולים לאפשר רק לרגשות שליליים, ולמחשבות ולנקודות מבט שליליות להתפשט ולהתפתח בלבם, והם מאפשרים להם לשלוט בהם ולכבול אותם. יתר על כן, כאשר רגשות שליליים או מחשבות ונקודות מבט שליליות אלה מובילות אותם, הם עלולים להיות מעורבים גם בהתנהגויות קיצוניות, או לעשות דברים שפוגעים בעצמם ובאחרים, ובכך נוצרות השלכות שלא ניתן להעלות על הדעת. פעולות כאלה חוסמות את החתירות הלגיטימיות של אנשים וגורמות נזק למצפון ולהיגיון שצריכים להיות להם. לפיכך, הדבר החשוב ביותר כעת הוא שאנשים יבחנו עמוק בלבם מהם הדברים שהם עדיין משתוקקים להם, ומהם הדברים השייכים לבשר, לעולם ולאינטרסים של הבשר, כגון תהילה, יוקרה, מוניטין, מעמד, עושר וכן הלאה, שאליהם הם עדיין כמהים, עדיין זקוקים להם, ואינם מסוגלים לראות אותם לאשורם, ושלעתים קרובות הם כובלים ומפתים אותם. הם עלולים אפילו להיות שבויים עמוק בדברים האלה או להעריץ אותם הערצה גדולה, וצעד שגוי אחד עלול לגרום להם להילכד על ידם בקלות בכל עת ובכל מקום. במקרה כזה, הדברים האלה הם האידיאלים שלהם. כאשר הם משיגים את האידיאלים האלה, הם הופכים אז למפלתם ולמקור קיצם. מהי השקפתכם לגבי עניין זה? (אנשים צריכים לבחון עמוק בתוך לבם לאילו דברים הם עדיין משתוקקים. הם צריכים לראות לאשורם דברים כמו תהילה של העולם ושל הבשר, יוקרה, מוניטין, מעמד, עושר וכן הלאה; אחרת, הדברים האלה יכולים ללכוד אותם בקלות). הם יכולים ללכוד אותם, נכון? אם כך, הדברים האלה של הבשר מסוכנים מאוד. אם אינך יכול לראות אותם לאשורם, תהיה תמיד בסכנה שהדברים הללו ישפיעו עליך או אפילו ילכדו אותך. לכן, הדבר המכריע ביותר שעליכם לעשות כעת הוא לנתח ולהבין את הדברים הגשמיים האלה שהזכרתי קודם לכן, בהתבסס על דברי האל ועל האמת. כאשר תוכלו להתעמק בהם ולהבחין בהם, יהיה עליכם לוותר עליהם ולהשקיע את גופכם, נפשכם ומרצכם בהפיכתכם ליצירי בריאה רגילים, כמו גם בחובותיכם ובעבודתכם הנוכחיות. הפסיקו לראות את עצמכם כאנשים מיוחדים או בלתי מנוצחים, או כאנשים בעלי כישרונות או יכולות יוצאי דופן. אתה פשוט אדם חסר חשיבות. באיזה אופן אתה חסר חשיבות? מבין כל יצירי הבריאה ומבין כל הדברים שהאל ברא, אתה רק אחד מהם, הרגיל ביותר. עד כמה אתה רגיל? אתה שגרתי כמו כל גבעול של דשא, כמו כל עץ, הר, טיפת מים, או אפילו כמו גרגר חול על חוף הים. אין לך במה להתפאר, אין בך שום דבר ראוי להערצה. עד כדי כך אתה רגיל. יתר על כן, אם בעומק לבך עדיין קיימות תמונות איתנות וברורות של אלילים, של דמויות מרשימות, של ידוענים, של אנשים דגולים, או אם יש דברים מסוימים שאתה מקנא בהם, עליך להסיר אותם ולוותר עליהם. עליך לראות לאשורה את מהות טבעם, ולחזור לנתיב של היותך יציר בריאה רגיל. הדבר הבסיסי ביותר שעליך לעשות הוא להיות יציר בריאה רגיל ולמלא את חובותיך. ואז, עליך לחזור לנושא החתירה אל האמת ולהשקיע מאמץ רב יותר בָּאמת. נסה למזער את חשיפתך לחדשות חיצוניות, למידע, למאורעות ולפרופילים של ידוענים. עדיף להימנע מכל דבר שעלול להצית מחדש את רצונך להגשים את האידיאלים שלך. עליך להתרחק מאנשים, ממאורעות ומדברים שאינם מועילים לך ושהם שליליים. בודד את עצמך מהם ונסה להתרחק מכל דבר בעולם המסובך והכאוטי הזה. גם אם הדברים האלה לא מהווים איום או פיתוי לגביך, עדיין עליך להתרחק מהם. בדיוק כפי שמשה חי במדבר במשך ארבעים שנה; האם הוא לא היה מסוגל עדיין לחיות טוב? בסופו של דבר, למרות יכולת הדיבור הירודה שלו, הוא נבחר על ידי האל, וזה היה הדבר המכובד ביותר בחייו. לא היה בכך כל דבר רע. לכן, בראש ובראשונה, השב את לבך לעומק מחשבותיך, ובעומק מחשבותיך עליך להיות ניחן באמונתך בהלך רוח של רעב וצמא לצדיקות החותר אל האמת. צריכים להיות לך תוכנית כזו ורצון כזה, במקום לחפש תמיד את האידיאלים שלך או להשקיע מאמצים מתמשכים ולהרהר אם אתה יכול להשיג אותם או לא. עליך לנתק לחלוטין את ההיצמדות שלך לאידיאלים ולרצונות קודמים, ולשאוף להיות יציר בריאה כשיר ורגיל. אין זה דבר רע להיות אחד מיצירי הבריאה הרגילים. מדוע אני אומר זאת? למעשה זהו דבר טוב. מהרגע שבו תתחיל לוותר על האידיאלים והרצונות של הבשר, מהרגע שתקבל החלטה נחרצת להיות יציר בריאה רגיל ללא כל מעמד, תפקיד או ערך מיוחדים, משמעות הדבר היא שיש לך את הנכונות ואת הנחישות להיכנע באופן מלא לריבונותו של האל, לריבונותו של הבורא, ולאפשר לאל לתזמר את חייך ולשלוט בהם. יש לך את הנכונות להתמסר, לוותר ולהשליך אידיאלים ורצונות אישיים, לתת לאל להיות האדון שלך ולשלוט בגורלך, להפוך ליציר בריאה כשיר עם הלך רוח כזה, ולמלא היטב את חובתך עם הלך רוח וגישה כאלה. זו השקפת החיים שעליך להיות ניחן בה. האם זה נכון? האם זו האמת? (כן). במה מתרכזים מטרות חייך וכיוון חייך? (במילוי חובותיו של יציר בריאה). זהו הדבר הבסיסי ביותר. במה עוד? (בחתירה להפוך ליציר בריאה רגיל). עוד משהו? (בחתירה אל האמת כדי לזכות בישועה). זה עוד דבר. עוד משהו? (להתרכז בדברי האל ולהשקיע מאמץ רב יותר בָּאמת). דבר זה הוא מעט יותר ממשי, הלא כן? כל מטרות חייך וכיוון חייך צריכים להיות סובבים סביב דברי האל, ועליך להשקיע מאמץ רב יותר בָּאמת. קח את ההתלהבות שהייתה לך בעבר בחתירה אל אידיאלים מעורפלים, ונתב אותה מחדש לקריאת דברי האל ולהרהור בָּאמת, וראה אם אתה מתקדם לעבר האמת. אם באמת תתקדם לעבר האמת, יהיו לכך ביטויים ספציפיים בך-עצמך. כלומר, כאשר תתמודד עם אנשים, מאורעות ודברים שונים, כמו גם עם עקרונות הקשורים למחשבות ולנקודות מבט אנושיות, לא תרגיש יותר אובד עצות, מבולבל, תוהה או נבוך. במקום זאת, תתפלל לאל, דבריו ינחו אותך, יהיה לך לב רגוע ונחוש ותדע כיצד לפעול תוך התמסרות לאל ובאופן התואם את כוונותיו. זה הזמן שבו תהיה באמת על הנתיב הנכון בחיים. אנשים רבים מתקדמים בחייהם באיטיות משום שבתהליך ביצוע חובותיהם, הם תמיד חותרים אל האידיאלים, התהילה, המעמד ומטרות החיים שלהם, שאותם הם מדמיינים, והם רוצים לקבל ברכות תוך שהם מספקים את רצונות הבשר שלהם. כתוצאה מכך, הם לא יכולים למלא את חובותיהם באופן מעשי, והם לא חווים היווכחות אמיתית בחיים. מההתחלה ועד הסוף, הם לא מסוגלים לחלוק עדות חווייתית אמיתית. כתוצאה מכך, התקדמותם בכניסה לחיים ולאמת נותרת מינימלית, והיא נושאת מעט פרי, ולא משנה כמה זמן הם מבצעים את חובותיהם. אם באמת היית מקדיש את עצמך לביצוע חובותיך, אם היית משקיע את כל האנרגיה שלך בחתירה אל האמת והיית עובד קשה למען האמת, לא הייתם מוצאים את עצמכם במצב, בשיעור הקומה ובתנאים הנוכחיים שבהם אתם נמצאים. הסיבה לכך היא שאנשים מתמקדים בדרך כלל רק במשימות יומיומיות, בעבודה מקצועית ובמשימה שעל הפרק, והמהות הבסיסית של פעילויות אלה היא הגשמת רצונות ושאיפות אישיות תוך מימוש האידיאלים שלהם-עצמם. מהם האידיאלים האלה? אנשים תמיד רוצים למצוא את עצמם בעבודתם, ולאחר שהם זוכים בהישגים מסוימים, משיגים תוצאות מסוימות ומקבלים הכרה מאחרים, בה בעת הם תמיד רוצים להגשים את חלומותיהם ואת מטרות החתירה שלהם כדי להפגין את ערכם-שלהם. ואז הם מרגישים סיפוק. עם זאת, זו לא חתירה אל האמת; זהו רק סיפוק הריקנות שבתוכם ושימוש בעבודה כדי להעשיר את חייהם. האין זה כך? (כן). לפיכך, אין זה משנה כמה זמן אדם עובד או כמה עבודה הוא ביצע, כל זאת לא קשור לאמת. הם עדיין לא מבינים את האמת והם רחוקים מחתירה אליה. מבחינת העקרונות הקשורים לאחריות שלהם בעבודתם, לאנשים עדיין אין כניסה או הבנה. כתוצאה מכך, אתם חשים מותשים ותוהים: "למה תמיד גוזמים אותנו? השקענו מאמץ רב, עברנו תלאות רבות ושילמנו מחיר כבד. למה עדיין גוזמים אותנו?" הסיבה לכך היא שאתה לא מבין את העקרונות. מעולם לא הבנת ולא תפסת את העקרונות, וגם לא השקעת בהם כל מאמץ. במילים אחרות, לא השקעת מאמץ בָּאמת, בדברי האל. אתה פשוט מקיים כמה כללים ופועל על פי הדמיון שלך. אתה חי תמיד בעולם של אידיאלים ותפיסות משלך, וכל מה שאתה עושה אינו רלוונטי לאמת. אתה חותר אל קריירה משלך, ואינך נוהה אחר רצון האל. ולכן, אתה עדיין לא מבין את העקרונות שבדברי האל, ובסופו של דבר, יש אנשים שמתויגים כעובדים, ויש כאלה שמרגישים שנעשה להם עוול. מה הסיבה לכך שהם מרגישים שנעשה להם עוול? הסיבה לכך היא שהם חושבים שהסבל שלהם והמחיר שהם משלמים שקולים ליישום האמת בפועל. למעשה, הסבל שלהם ותשלום המחיר מצדם אינם אלא עמידה בקשיים מסוימים. אין זה יישום האמת בפועל וזו לא הליכה בדרכו של האל. ליתר דיוק, אין לכך כל קשר ליישום האמת בפועל; זו פשוט השקעת מאמץ וביצוע עבודה. האם השקעת מאמץ וביצוע עבודה ותו לא שקולים למילוי חובותיכם כנדרש? האם זה נקרא להיות יציר בריאה כשיר? (לא). בין שני אלה קיימים מרחק ופער.

בנוגע לנושא של ויתור על רגשות שליליים של דיכוי, הבה נסיים את השיתוף שלנו להיום בנקודה זו. האם אתם יכולים לראות בבירור את הבעיות האלה שעולות אצל אותם אנשים שמרגישים מדוכאים משום שהם לא יכולים להשיג את האידיאלים והרצונות שלהם? (כן, זה ברור). מה ברור לכם? בואו נסכם מעט. ראשית, בואו נדבר על מהם אידיאלים. האידיאלים שניתחנו כאן הם שליליים, הם לא דברים לגיטימיים או חיוביים. מהם אידיאלים? השתמשו בשפה מדויקת כדי לספק הגדרה ל"אידיאלים". (אלה הן מחשבות ריקות שחורגות מהמצפון האנושי ומההיגיון האנושי הרגילים, מחשבות שבני אדם מדמיינים לעצמם אך הן לא תואמות למציאות. הן לא אמיתיות). מה שהזכרת, אלה הם אידיאלים של אידיאליסטים. כיצד תגדירו אידיאלים באופן כללי? האם אתם יכולים להגדיר אותם? האם קשה להגדיר אותם? מהן המטרות שאליהן אנשים חותרים ומבססים אותן למען מעמדם, למען המוניטין שלהם והסיכויים העתידיים שלהם? (המטרות שאליהן אנשים חותרים ומבססים אותן למען מעמדם, למען המוניטין שלהם והסיכויים העתידיים שלהם, הן אידיאלים). האם הגדרה זו נכונה? (כן). המטרות שאליהן אנשים חותרים ושאותן הם קובעים למען מעמדם, למען המוניטין שלהם, לסיכויים העתידיים שלהם ולאינטרסים שלהם, הן אידיאלים ורצונות. האם זו ההגדרה הרחבה של אידיאלים כפי שמתייחסים אליהם הכופרים? אנו מגדירים זאת על סמך המהות הבסיסית שלהם, נכון? (כן). אין זה משנה מהו הסוג המסוים של האידיאלים, בין אם הם נשגבים, פשוטים או ממוצעים, כולם מהווים מטרות אליהן אנשים חותרים ושאותן הם קובעים למען האינטרסים שלהם-עצמם. מטרות אלה הן האידיאלים או הרצונות שלהם. האין זה האידיאל של אלה שעליהם שיתפנו ושאותם ניתחנו בדוגמאות הקודמות? המטרות שאליהן אנשים חותרים ושאותן הם קובעים למען מעמדם, למען המוניטין שלהם, הסיכויים שלהם והאינטרסים שלהם וכן הלאה, הן אידיאלים ורצונות. אלה שחותרים אל אידיאלים ורצונות, אך לא יכולים לממש אותם, מרגישים לעתים קרובות מדוכאים בכנסייה. האנשים האלה מרגישים מדוכאים. חשוב לרגע, האם גם אתה במצב כזה ובנסיבות כאלה? האם גם אתה חי לעתים קרובות במצב כזה, עם רגשות כאלה? אם יש לך את הרגשות האלה, למה אתה שואף? אתה שואף למעמד, מוניטין, סיכויים עתידיים ואינטרסים משלך. האמת ודברים חיוביים מגבילים את האידיאלים ואת המטרות שאתה חותר אליהם ושאותם אתה קובע, ומהווים מכשול כלפיהם – הם לא יכולים להתגשם. כתוצאה מכך, אתה אומלל ואתה חי עם רגשות של דיכוי. האין זה כך? (כן). זוהי בעיית האידיאלים האנושיים. ראשית, ניתחנו אידיאלים אנושיים, ואז, על מה שיתפנו? שיתפנו על כך שהכנסייה, ביתו של האל, אינה המקום שבו אנשים יכולים להגשים את האידיאלים שלהם. לאחר מכן שיתפנו על המטרות הנכונות שאליהן אנשים באמונתם באל צריכים לשאוף, שיתפנו כיצד להיות יציר בריאה כשיר וכיצד יש למלא את חובותיו של יציר בריאה. האין זה כך? (כן). המטרה העיקרית בשיתוף על הדברים האלה היא לומר לאנשים כיצד לבחור את האידיאלים ואת החובות שלהם וכיצד להתייחס אליהם. אנשים צריכים לנטוש את האידיאלים הפסולים שלהם, בעוד שעל חובותיהם עליהם לשלם בחיים האלה ולהקדיש להן את כל חייהם. חובותיו של יציר בריאה הן דברים חיוביים, בעוד שאידיאלים אנושיים אינם דברים חיוביים ואין להיאחז בהם אלא לזנוח אותם. אנשים צריכים להיאחז בשאיפה להפוך ליצירי בריאה כשירים ולמלא את חובותיהם ככאלה, ולחתור לכך. אם כן, מה אנשים צריכים לעשות כאשר האידיאלים שלהם מתנגשים עם חובותיהם? (עליהם לוותר על האידיאלים שלהם ולנטוש אותם). עליהם לנטוש את האידיאלים שלהם ולהיאחז בחובותיהם. לא משנה מתי או עד איזה גיל יחיו אנשים, הדברים שעליהם לעשות והדברים שעליהם לחתור אליהם חייבים להיות נסובים סביב האופן שבו יש למלא את חובותיו של יציר בריאה ולהשיג התמסרות לאל, לדבריו ולאמת. רק באמצעות יישום כזה בפועל, אדם יכול לחיות חיים משמעותיים ובעלי ערך, נכון? (כן). בסדר, הבה נסיים את השיתוף שלנו כאן להיום. להתראות!

10 בדצמבר 2022