האנושות המושחתת אוהבת מוניטין ומעמד. כולם שואפים לכוח. אתם שמכהנים כעת כמנהיגים ועובדים, האם אינכם חשים שהתואר או הדרגה שלכם משפיעים על פעולותיכם? באותו האופן גם צוררי משיח ומנהיגי שקר, שחשים עצמם כבעלי תפקידים בבית האל, נישאים מעל כל האחרים ומתנשאים עליהם. אלמלא היו להם תארים ודרגות רשמיים, הם היו מבצעים את חובותיהם ללא כל עול, והם לא היו מתייחסים לביצוע העבודה ברצינות. כולם סבורים שעצם היותם מנהיגים ועובדים הוא שווה ערך להיותם בעלי תפקידים רשמיים, וככאלה, כולם מוכנים לפעול. כשהדבר מוצג באור חיובי, אנו מכנים זאת שאיפה לקריירה – אבל באור כעור יותר, זה נקרא התעסקות בעניינו הפרטי של אדם. אדם מקים לעצמו מלכות עצמאית כדי לרצות את שאיפותיו ואת מאווייו. בסופו של יום, האם מעמד הוא דבר טוב או דבר רע? בעיני בני האדם, זה דבר טוב. כשאתה אוחז בתואר רשמי, אתה מדבר ופועל אחרת. למילותיך יש עוצמה, ואנשים מאזינים להן. הם יתחנפו אליך, יצעדו מולך בתשואות ויתמכו בך מאחור. אך ללא מעמד ותארים, הם לא יקשיבו למילותיך. ייתכן ויהיו בהן אמת, היגיון ותועלת לאחרים, אך איש לא יאזין להן. על מה מעיד הדבר? כל בני האדם מוקירים מעמד. לכולם יש שאיפות ומאוויים. כולם שואפים להערצתם של אחרים ואוהבים לטפל בעניינים ממרום מעמדם. האם אפשר להשיג משהו טוב ממרומו של מעמד? האם יוכלו לעשות דברים שיועילו לאחרים? לא בטוח. תלוי בנתיב שאתה בוחר וביחסך כלפי מעמד. אם אינך חותר אל האמת, אבל תמיד רוצה להתחנף לאחרים במטרה לרצות את שאיפותיך ואת מאווייך ולממש את כמיהתך למעמד, אזי אתה הולך בנתיבם של צוררי משיח. האם חתירתו וביצוע חובתו של אדם ההולך בנתיבם של צוררי משיח יכולים לעלות בקנה אחד עם האמת? בהחלט לא. זאת משום שהנתיב אותו בוחר אדם קובע הכול. אם מישהו בוחר בנתיב הלא נכון, כל מאמציו, ביצוע חובתו וכן חתירתו לא עולים בקנה אחד עם האמת בשום אופן. מה בהם נמצא בסתירה לאמת? מה הם מנסים להשיג בעצם פעולותיהם? (מעמד). מה מציגים כל אלה שעושים דברים למען מעמד? יש כאלה שאומרים, "הם תמיד משמיעים מילים ודוקטרינות, הם אף פעם לא משתפים על מציאות-האמת, הם תמיד מתרברבים, הם תמיד מדברים לטובתם האישית, הם אף פעם לא מרוממים את האל או נושאים לו עדות. אנשים שמפגינים דברים שכאלה פועלים למען מעמד". האם זה נכון? (כן). מדוע הם משמיעים מילים ודוקטרינות ומתרברבים? מדוע הם לא מרוממים את האל ונושאים לו עדות? כי בלבם, יש רק מעמד, וכן התהילה והרווח שלהם – אין כל זכר לאל. אנשים כאלה מעריצים במיוחד מעמד וסמכות. הם מייחסים חשיבות עצומה לתהילה ולרווח שלהם; תהילתם, רווחיהם ומעמדם הפכו לחייהם. אין זכר לאל בלבם, אין הם יראים את האל וקל וחומר שאינם מתמסרים לו; הם רק מרוממים את עצמם, נושאים עדות לעצמם, ומתרברבים כדי לזכות בהערצתם של אחרים. לכן, לעתים תכופות הם מתפארים בעצמם, במעשיהם, בסבלם הרב, באופן בו ריצו את האל, במידת סבלנותם כאשר גזמו אותם, הכול על מנת לזכות באהדתם ובהערצתם של אחרים. אנשים כאלה הם בדיוק אותו סוג כמו צוררי משיח, הם הולכים בנתיבו של פאולוס. ומהו קיצם בסופו של דבר? (הם הופכים לצוררי משיח ומסולקים). האם אנשים אלה יודעים שזה הסוף שצפוי להם? (כן). האמנם? אם הם יודעים, מדוע הם ממשיכים לנהוג כך? למעשה, אין הם יודעים. הם מאמינים שפעולותיהם טובות וצודקות. הם אף פעם לא בוחנים את עצמם כדי לגלות אילו ממעשיהם מביעים התנגדות כלפי האל או לא מרצים אותו, מאחורי אילו ממעשיהם יש כוונה, או באיזה נתיב הם הולכים. הם אף פעם לא בוחנים דברים שכאלה.

כמנהיגים וכעובדים, האם הרהרתם פעם בשאלות האלה: התפקיד שהאל הטיל עליי הוא תפקיד מיוחד, לא חובתו הרגילה של אדם מן השורה שהולך אחריו. חובה זו מלווה באחריות מיוחדת ולה חשיבות מיוחדת. לכן, בעודי מבצע את החובה המיוחדת הזאת ונושא באחריות הזאת, באיזה נתיב עליי ללכת על מנת להיות תואם לכוונות האל, או לכל הפחות על מנת להימנע מתיעובו? כיצד עליי לחתור כדי שהאל יביאני לידי שלמות וכדי להימנע מסילוק עקב בחירה בנתיב צוררי משיח? האם אי פעם שקלתם את השאלות האלה? (כשהתחלתי לשרת כמנהיג וכעובד הרגשתי שהאל רומם אותי. אמנם ידעתי שעליי לחתור אל האמת ולבצע את חובתי היטב, אך עקב טבעי הגאוותן, לא יכולתי שלא לחתור תמיד למוניטין ולמעמד. לאחר שזיהיתי זאת, עלה בידי להתפלל לאל ולמצוא פסוקים מתאימים בדברי האל כדי למצוא פתרון. באותו רגע עלה בידי לשנות מסלול במידת-מה, אבל המצב הזה חזר על עצמו שוב, ואף שבלבי שנאתי את עצמי, התקשיתי לפתור את הבעיה הזאת לחלוטין). אינך יכול לשלוט במחשבותיך וברעיונותיך, וגם לא בשאיפתך ובמאווייך לחתור למוניטין ולמעמד. זוהי ראיה לכך שצביון מושחת השתרש בלבך. אין זה מצב רוח חולף או רגש זמני, ואין הדבר נכפה עליך בידי אחרים. לא למדת זאת מאף אחד אחר; זהו עיוות טבעי במחשבותיך והמסלול הטבעי של מעשיך. זהו הטבע שלך. הדברים המובנים בטבעו של אדם הם אלה שהכי פחות ניתנים לשינוי. לכן, כשמדובר בטבע שטני, ברגע שאנשים זוכים במעמד, נשקפת להם סכנה. אם כך, מה צריך לעשות? האם אין להם נתיב ללכת בו? ברגע שהם נקלעו למצב המסוכן הזה, האם אין להם דרך חזרה? אמרו לי, ברגע שאנשים מושחתים זוכים במעמד – ואין זה משנה מי הם – האם אז הם הופכים לצוררי משיח? האם זוהי עובדה מוגמרת? (הם יהפכו לצוררי משיח אם אינם חותרים אל האמת, אבל אם הם כן חותרים אל האמת, אז לא). נכון מאוד: אנשים שלא חותרים אל האמת לבטח יהפכו לצוררי משיח. והאם כל מי שהולך בנתיב צוררי משיח עושה זאת בגלל מעמד? לא, זה בעיקר משום שאין בהם אהבה כלפי האמת, משום שאינם אנשים מהסוג הנכון. כל מי שלא חותר אל האמת, ואין זה משנה אם הוא בעל מעמד או לא, הולך בנתיב צוררי משיח. אין זה משנה לכמה דרשות הם האזינו, אנשים כאלה לא מקבלים את האמת ואינם הולכים בנתיב הנכון, אלא הם נחושים בדעתם ללכת אל עבר הנתיב הנכלולי. הדבר דומה לאופן שבו אנשים אוכלים: חלקם לא צורך מזון שביכולתו להזין את גופם ולתמוך בקיום רגיל, אלא מתעקש לצרוך דברים שמזיקים להם, ובסופו של דבר הם יורים לעצמם ברגל. האין זו בחירה שלהם? לאחר שהם מסולקים, יש מנהיגים ועובדים שמפיצים תפיסות, ואומרים, "אל תהיה מנהיג ואל תניח לעצמך לזכות במעמד. ברגע שאנשים זוכים במעמד, נשקפת להם סכנה והאל יחשוף אותם! ברגע שייחשפו, הם לא יהיו כשירים להיות אפילו מאמינים מן השורה, ולא יקבלו ברכות כלל". איזו מין אמירה היא זו? במקרה הטוב, היא מייצגת אי הבנה את האל; במקרה הרע, זהו חילול שמו. אם אינך הולך בנתיב הנכון, אינך חותר אל האמת ואינך הולך בדרך האל, ובמקום זאת אתה מתעקש ללכת בנתיב צוררי משיח ומוצא את עצמך בנתיבו של פאולוס, ובסופו של דבר סופך יהיה כסופו, וקיצך יהיה כקיצו של פאולוס, הממשיך להתלונן על האל ולטעון שאין הוא צודק, אזי האם אינך צורר משיח כדת וכדין? התנהגות כזאת היא מקוללת! כשאנשים לא מבינים את האמת, הם תמיד חיים על פי תפיסותיהם ודמיונותיהם, לא מפרשים נכונה את האל לעתים תכופות, וחשים שפעולותיו של האל עומדות בסתירה לתפיסותיהם, מה שמעורר אצלם רגשות שליליים; זה קורה משום שלאנשים יש צביונות מושחתים. הם אומרים דברים שליליים ומתלוננים משום שאמונתם זעומה מדי, שיעור קומתם נמוך מדי, והם מבינים אמיתות מעטות מדי – כל זה נסלח, והאל לא זוכר זאת. ועם זאת, ישנם אלה שלא הולכים בנתיב הנכון, ובפרט הולכים בנתיב של מרמה כלפי האל, התנגדות לו ובגידה בו, ואף מאבק בו. בסופו של דבר האל מעניש את האנשים האלה ומטיל עליהם קללה, והם נידונים לאבדון ולהשמדה. כיצד הם הגיעו לנקודה הזו? משום שמעולם לא הרהרו בעצמם או הכירו את עצמם, משום שאינם מקבלים את האמת כלל, הם פזיזים וזדוניים, ומסרבים באופן עיקש להכות על חטא, ואף מתלוננים על האל לאחר שהם נחשפים ומסולקים, ואומרים שהאל אינו צודק. האם אפשר להושיע אנשים כאלה? (לא). אי אפשר להושיע אותם. אם כך, האם אי אפשר להושיע כל מי שנחשף ומסולק? אי אפשר לומר שככלל, אין הם זכאים לגאולה. יש כאלה שמבינים מעט מדי אמיתות, שהם צעירים וחסרי ניסיון – וכשהם מתמנים למנהיגים או לעובדים והם בעלי מעמד, צביונם המושחת מנחה אותם, הם חותרים למעמד ונהנים ממעמד זה, ולכן באופן טבעי הם הולכים בנתיב צוררי משיח. אם לאחר שחושפים ושופטים אותם, הם מסוגלים להרהר בעצמם ולהכות על חטא באמת ובתמים, להשאיר מאחור את דרכם הרעה כאנשי נינוה ולא ללכת עוד בנתיב הרע כבעבר, אזי עדיין יש להם הזדמנות להיוושע. אך מהם התנאים להזדמנות שכזו? עליהם להיות מוכנים באמת ובתמים להכות על חטא ולהיות מסוגלים לקבל את האמת. אם כך הדבר, עדיין יש להם תקווה. אם הם לא מסוגלים להרהר בעצמם, אינם מקבלים את האמת כלל ואין להם שום כוונה להכות על חטא באמת ובתמים, הם יסולקו לחלוטין.

המילה "מעמד" כשלעצמה איננה ניסיון או פיתוי. הדבר תלוי באופן שבו אנשים מתמודדים עם מעמד. אם אם אתה מתייחס לעבודת המנהיגות כחובה, כאחריות שעליך לשאת, מעמד לא יגביל אותך. אם תקבל אותה כתואר או כתפקיד רשמיים, תהיה בצרות ותתרסק ללא ספק. אם כך, כשמישהו הופך למנהיג ולעובד בכנסייה, איזה הלך רוח עליו לאמץ? במה עליך למקד את חתירתך? מוכרח להיות לך נתיב! אם אינך מחפש את האמת ואין לך נתיב ליישום בפועל, אזי מעמדך יהפוך למלכודת, ואתה תקרוס. יש אנשים שמשתנים ברגע שהם זוכים במעמד, והלך רוחם משתנה. הם לא יודעים איך להתלבש יפה, איך לדבר עם אחרים, איזו נימה לסגל, איך לתקשר עם אנשים, או איזו ארשת לעטות. כתוצאה מכך, הם מתחילים לבנות לעצמם תדמית. האין זו סטייה? יש אנשים שמעריצים את סגנונות שיערם של כופרים, את הבגדים שהם לובשים, ואת איכויות דיבורם והתנהלותם. הם מחקים אותם והולכים בנתיב זה בעקבות הכופרים. האם זה דבר חיובי? (לא). מה קורה כאן? אמנם נדמה כי מדובר במעשים שטחיים, אך למעשה זהו סוג של חתירה. זהו חיקוי. אין זו הדרך הנכונה. אתם מסוגלים להבחין מה נכון ומה לא נכון בתדמיות ובתחפושות הברורות האלה, אבל האם אתם יכולים לדחות את מה שאינו נכון, ולמרוד בו? (כן, כשאנחנו מודעים לו). זהו שיעור קומתכם הנוכחי. כשרעיונות אלה רעננים בלבכם, אתם יכולים להבחין בהם ולזהות אותם. אם אתם חותרים למעמד במלוא המרץ, אתם יכולים למתן בעצמכם את הרצון הזה, כדי שלא תהיו כמו מעריץ כפייתי שרודף אחר מושא הערצתו כחיית פרא משוללת היגיון. באופן סובייקטיבי, אתה יכול להבחין ברעיונות אלה ולזהות אותם. אתה יכול למרוד בבשר ללא פיתויים כשאינך מוקף באנשים. אבל מה אם אנשים היו הולכים אחריך, סובבים סביבך, דואגים לצורכי היום-יום שלך, מאכלים ומלבישים אותך, ומספקים את כל צרכיך? אילו רגשות היו מתעוררים בלבך? האם לא היית נהנה מהטבות המעמד? האם עדיין היית מסוגל למרוד בבשר כך? לו היו אנשים מתקבצים סביבך, סובבים אותך כאילו היית כוכב, כיצד היית מתמודד אז עם מעמדך? הדברים שבתודעתך, כלומר, הדברים שבתוך מחשבותיך ורעיונותיך – הערכת המעמד, ההנאה מהמעמד, החמדנות למעמד ואפילו ההתאהבות בו – האם אתה יכול לבחון את לבך כדי למצוא אותם? האם אתה יכול לזהות אותם? אם אתה יכול לבחון את לבך ולזהות את הדברים האלה בתוכו, האם תוכל למרוד בבשר במצב זה? אם אין בך רצון ליישם בפועל את האמת, לא תתמרד נגד הדברים האלה. אתה תיהנה מהם ותתענג עליהם. כשאתה מלא בסיפוק עצמי, אתה תאמר, "פשוט נפלא להיות בעל מעמד כמאמין באל. כמנהיג, כולם עושים כדבריי. איזו הרגשה נהדרת. אני זה שמנהיג ומשקה את האנשים האלה. כעת הם מצייתים לי. כשאני אומר ללכת מזרחה, איש לא הולך מערבה. כשאני אומר להתפלל, איש לא מעז לשיר. זהו הישג". בשלב זה אתה כבר מתחיל ליהנות מהטבות המעמד. מה יהווה המעמד בעבורך אז? (רעל). ואף שהוא רעל, אינך צריך לחשוש מפניו. בדיוק במצב זה מוכרחות להיות לך החתירה הנכונה ושיטות היישום בפועל הנכונות. לעתים תכופות, כשלאנשים יש מעמד, אך עבודתם טרם הניבה תוצאות, הם אומרים: "אינני נהנה מן המעמד, ואינני נהנה מכל מה שהמעמד טומן בחובו". אבל כאשר הם משיגים הצלחה מסוימת בעבודתם, והם מרגישים כי מעמדם בטוח, הם מאבדים את ההיגיון ונהנים מהטבות המעמד. האם אתה מאמין שרק משום שביכולתך לזהות את הפיתוי, אתה יכול למרוד בבשר? האם אתה באמת אוחז בשיעור הקומה הזה? אין זה כך, וזוהי עובדה. הזיהוי והמרדנות שלך הם תוצאה של מצפון אנושי והרציונליות הבסיסית בה אוחז האדם, ותו לא. אלה הדברים שמורים לך לא לפעול כך. רף המצפון ושמץ הרציונליות בהם זכית מעצם אמונתך באל הם מה שעוזר לך או מונע ממך ללכת בנתיב הלא נכון. מהו ההקשר לכך? שאם אתה אוהב מעמד אך טרם עלה בידך להשיגו, ייתכן שאתה עדיין אוחז בשמץ של מצפון והיגיון. מילים אלה עדיין יכולות לרסן אותך ולגרום לך להבין שההנאה מהמעמד אינה טובה ואינה עולה בקנה אחד עם האמת, שאין זו הדרך הנכונה, שהיא מנוגדת לאל ושהיא אינה לרוחו. או-אז, תוכל למרוד בבשר במודע ולוותר על ההנאה מהמעמד. אתה יכול למרוד בבשר כשאין לך הישגים או מעלות להתגאות בהם, אך ברגע שתבצע עבודה ראויה לשבח, האם ירסנו אותך תחושת הבושה, מצפונך, הרציונליות שלך והקונספטים המוסריים שלך? לב ירא-אל מתעלה עשרת מונים על שמץ הרף המצפוני שאתה אוחז בו, ומעט האמונה שיש לך היא חסרת תועלת. אם כך, האם שמץ המצפון שאתה אוחז בו כעת שווה ערך למציאות-האמת? מובן שלא. ומשום שאין הוא מציאות-האמת, כל מה שאתה מסוגל לו נובע ממגבלות המצפון וההיגיון האנושיים. משום שכעת מציאות דברי האל איננה חייכם, מה יעלה בגורלכם ברגע שיהיו לכם מעמד ותארים רשמיים? האם תלכו בנתיב צוררי משיח? (לא בטוח). זוהי עת מסוכנת ביותר. האם אתם רואים זאת בבירור? אמרו לי, האם מסוכן להיות מנהיג ועובד? (כן). האם אתם עדיין מוכנים לבצע חובה זו אף שאתם מודעים לסכנה? (כן). מוכנותכם לבצע את חובתכם היא רצון אנושי, וזהו דבר חיובי. אך האם די בדבר החיובי הזה על מנת שתוכלו ליישם בפועל את האמת? האם תהיו מסוגלים להתמרד נגד מאוויי הבשר? אם תסתמכו על כוונות טובות אנושיות ועל רצון אנושי, על מאוויים ועל אידיאלים אנושיים, האם תצליחו לממש את רצונכם? (לא). אם כך, עליך לתהות מה עליך לעשות על מנת להפוך את המשאלות שלך, את האידיאלים שלך ואת רצונך למציאות שלך ולשיעור קומתך האמיתי. למעשה, זאת לא בעיה גדולה כל כך. הבעיה האמיתית היא שלאור מצבו ושיעור קומתו הנוכחיים של האדם, וכן לאור האיכויות של אנושיותו, הוא לא מתקרב למילוי התנאים לאישור האל. לדמותכם האנושית יש רק שמץ של מצפון ושל היגיון, ואין לה רצון לחתור אל האמת. אולי אינכם רוצים לנהוג באדישות או לנסות להערים על האל בעת ביצוע חובתכם, אבל כך תעשו. לאור מצבכם ושיעור קומתכם האמיתיים נכון לרגע זה, אתם כבר במקום מסוכן. האם עדיין תטענו כי להחזיק במעמד זה מסוכן, אך חיים נטולי מעמד משמעם שתהיו בטוחים? למעשה, מסוכן גם להיות ללא מעמד. כל עוד חייכם מתנהלים תחת צביון מושחת, נשקפת לכם סכנה. האם נכון לומר שרק למנהיגים נשקפת סכנה, ומי שאינו מנהיג בטוח? (לא). אם אינך אדם שחותר אל האמת ואינך אוחז בשמץ של מציאות-אמת, נשקפת לך סכנה, בין אם אתה מנהיג ובין אם לאו. אם כך, כיצד עליך לחתור אל האמת על מנת לחמוק מסכנה זו? האם שקלתם את השאלה הזאת? אם בוערת בך תשוקה מעטה בלבד ואתה פשוט מציית למספר תקנות, האם זה יצליח? האם באמת תוכל לחמוק כך מן הסכנה? אולי זה יצליח בטווח הקצר, אך קשה לומר מה יקרה בטווח הארוך. אם כך, מה צריך לעשות? יש אנשים שאומרים שהדרך הטובה ביותר היא חתירה אל האמת. זה נכון מאוד, אך באיזה אופן על אדם לחתור על מנת להיכנס אל מציאות-האמת? כיצד יכולים חייו של אדם לצמוח? אין אלה סוגיות פשוטות. תחילה עליכם להבין את האמת, ואז עליכם ליישמה בפועל. מחצית מהבעיות האלה כבר נפתרות כאשר אדם מבין את האמת. אדם זה יהיה מסוגל להרהר במצבו ולראות זאת בבירור. הוא יחוש בסכנה שהוא חי בקרבה. הוא יהיה מסוגל ליישם את האמת בפועל באופן פעיל. יישום בפועל באופן זה מוביל אדם באופן טבעי להתמסרות לאל. האם לאדם שמתמסר לאל לא נשקפת סכנה? אתם באמת זקוקים לתשובה? אנשים שמתמסרים לאל באמת ובתמים כבר לא ימרדו באל או יתנגדו לו, ולא כל שכן יבגדו בו. ישועתם מובטחת. אדם שכזה יצא לחלוטין מכלל סכנה, הלא כן? לכן, הדרך הטובה ביותר לפתרון בעיות היא הפגנת רצינות שתשפיע על האמת, וכן השקעת מאמצים באמת. ברגע שאנשים יבינו את האמת באמת ובתמים, כל הבעיות ייפתרו.

מה מיוחד בהיותכם מנהיגים ועובדים, מבחינתכם? (נשיאה באחריות רבה יותר). אחריות היא חלק מהעניין. כולכם מודעים לכך, אך כיצד תוכלו לממש היטב את האחריות המוטלת עליכם? היכן עליכם להתחיל? למעשה, אדם מממש היטב את האחריות המוטלת עליו כאשר הוא מבצע את חובתו כראוי. המילה "אחריות" אולי נשמעת כאילו יש בה משהו מיוחד, אך בניתוח הסופי, מדובר בחובתו של האדם. ביצוע ראוי של חובתכם אינו דבר פשוט בעבורכם משום שניצבים מולך מכשולים רבים, דברים כגון מעמד, שהוא המחסום הקשה ביותר שעליכם לצלוח. אם אינך בעל מעמד ואתה סתם מאמין מן השורה, ייתכן ויעמדו מולך פחות פיתויים ויהיה לך קל יותר לבצע את חובתך כראוי. אתה יכול לנהל חיים רוחניים מדי יום ביומו, כאנשים מן השורה, לאכול ולשתות את דברי האל, לשתף על האמת, ולבצע את חובותיך כראוי. זה די והותר. אך אם אתה בעל מעמד, תחילה עליך לצלוח את המחסום שהוא מהווה בעבורך. תחילה עליך לעבור את המבחן הזה. כיצד תוכל לצלוח את המחסום הזה? אין זה קל לאנשים מן השורה, משום שצביונות מושחתים הכו שורש באדם. כל בני האדם חיים בקרב צביונותיהם המושחתים ומטבעם הם מאוהבים במרדף אחר תהילה, רווח ומעמד. מי לא ינצל את הטבות המעמד עד תום לאחר שחווה קשיים רבים על מנת לזכות בו? אם בלבך אתה אוהב את האמת ולבך ירא-אל במידת-מה, אתה תתנהל עם מעמדך בעדינות ובזהירות, ובה בעת תהיה מסוגל גם לחפש את האמת בעת ביצוע חובתך. כך, תהילה, רווח ומעמד לא ימצאו מקום בלבך, והם אף לא יגרמו לך להיכשל בביצוע חובתך. אם שיעור קומתך נמוך מדי, עליך להתפלל לעתים תכופות, לרסן את עצמך בעזרת דברי האל. יהיה עליך למצוא דרכים לעשות דברים מסוימים או להימנע במודע מסביבות מסוימות ומפיתויים מסוימים. למשל, נניח שאתה מנהיג. כשאתה נמצא בחברתם של מספר אחים ואחיות מן השורה, האם הם לא יחשבו שאתה נעלה עליהם במידת-מה? האנושות המושחתת תראה זאת כך, וזה כבר מהווה פיתוי בעבורך. אין זה ניסיון, כי אם פיתוי! אם גם אתה מאמין שאתה נעלה עליהם, זה מסוכן מאוד, אבל אם אתה סבור שהם שווים לך, אתה אוחז במנטליות רגילה וצביונות מושחתים לא יפריעו לך. אם אתה סבור שכמנהיג, מעמדך מתעלה על זה שלהם, מה יהיה יחסם כלפיך? (הם יעריכו את המנהיג). האם הם רק יעריכו אותך ויעריצו אותך, וזה הכול? לא. יהיה עליהם לדבר ולפעול בהתאם. למשל, אם אתה מצונן, ואח או אחות מן השורה מצוננים גם הם, במי יטפלו קודם? (במנהיג). האין זה יחס מועדף? האין זו אחת מהטבות המעמד? אם תסתכסך עם אח או עם אחות, האם מעמדך יזכה אותך ביחס הוגן מצדם? האם הם יצדדו באמת? (לא). אלה הם פיתויים שעומדים לפניך. האם אתה יכול להימנע מהם? כיצד עליך להתמודד עם זה? כשמישהו מתייחס אליך לא יפה, ייתכן שלא תחבב אותו ואף תחשוב כיצד לתקוף אותו, להחרים אותו ולנקום בו, כשלמעשה האדם הזה בסדר גמור. מצד שני, אנשים עשויים להחמיא לך, ולא רק שלא תתנגד לכך, אפילו תיהנה מהתחושה. האין זה מטריד? האם לא תתחיל מיד לקדם ולהכשיר את מי שהחמיא לך כדי שהוא יהפוך לאיש סודך ויעשה כל מה שתבקש ממנו? לו היית עושה זאת, על איזה נתיב היית מצוי? (על נתיב צוררי משיח). אם תיכנע לפיתויים אלה, נשקפת לך סכנה. כשאנשים מכרכרים סביבך כל היום, האם זה דבר טוב? שמעתי שיש אנשים שלא מבצעים את עבודתם או פותרים בעיות מעשיות לאחר שהם מתמנים כמנהיגים. במקום זה, הם חושבים אך ורק על תענוגות הבשר. לפעמים הם אפילו אוכלים אוכל שהוכן במיוחד בעבורם, ומטילים על אחרים לכבס את בגדיהם המלוכלכים. לאחר זמן מה, חושפים ומסלקים אותם. מה עליכם לעשות כשאתם נתקלים במקרה כזה? אם אתה בעל מעמד, אנשים יחמיאו לך ויעניקו לך יחס מועדף. אם תצליח להכניע את הפיתויים האלה ולסרב להם, ותמשיך להעניק לאנשים יחס הוגן ללא קשר ליחסם כלפיך, זה מוכיח שאתה אדם מהסוג הנכון. אם אתה בעל מעמד, אנשים מסוימים יעריכו אותך. הם תמיד יקיפו אותך וירעיפו עליך חנופה ומחמאות. האם אתה יכול לשים לזה סוף? כיצד אתם מתמודדים עם מצבים כאלה? כשאינכם זקוקים לעזרה, אך מישהו מושיט לכם יד תומכת ועושה כרצונכם, אולי בסתר לבכם הדבר ישמח אתכם, ותחשבו שמעמדכם מבדל אתכם, ושעליכם לנצל עד תום את היחס המועדף. האם דברים כאלה לא קורים? האין זו בעיה אמיתית? כשקורים לך דברים כאלה, האם לבך מגנה אותך? האם אתה חש גועל ותיעוב? האם לאדם שלא חש גועל ותיעוב ואינו מגנה זאת, ולבו חף מהאשמות ומאשמה, ובמקום זאת הוא נהנה מהדברים האלה וחש שטוב להיות בעל מעמד, יש מצפון? האם יש לו רציונליות? האם זה אדם שמחפש את האמת? (לא). על מה מעיד הדבר? זוהי תאווה להטבות המעמד. הדבר אמנם לא מסווג אותך כצורר משיח, אך אתה כבר הולך בנתיב צוררי משיח. כשאתה מתרגל ליהנות מיחס מועדף, אם יום אחד לא תזכה עוד ליחס כזה, האם הדבר לא יכעיס אותך? אם לכמה אחים ואחיות אין די כסף כדי לארח אותך, האם תעניק להם יחס הוגן? אם הם יאמרו לך עובדה כלשהי שאינה לרוחך, האם תנצל את כוחך נגדם ותהרהר איך תוכל להענישם? האם תתמלא אי שביעות רצון כשתראה אותם ותרצה ללמדם לקח? ברגע שהמחשבות האלה פוקדות אותך, אינך רחוק מעשיית רע, הלא כן? האם קל לאנשים ללכת בנתיב צוררי משיח? האם קל להפוך לצורר משיח? (כן). זה מכעיס עד מאוד! כמנהיגים וכעובדים, אם אינכם מחפשים את האמת בכל הדברים כולם, אתם הולכים בנתיב צוררי משיח.

יש אנשים שאינם מבינים את עבודת האל, ואין הם יודעים כיצד או את מי האל מושיע. הם רואים שלכל בני האדם צביון של צוררי משיח ושהם עלולים ללכת בנתיב צוררי משיח, ועל כן הם סבורים שלאנשים כאלה לבטח אין כל תקווה להיוושע. בסופו של דבר הם כולם יישפטו כצוררי משיח. הם אינם יכולים להיוושע וסופם שיאבדו. האם מחשבות ודעות כאלה הן נכונות? (לא). אם כך, כיצד יש לפתור בעיה זו? תחילה עליכם להבין את עבודת האל. האל מושיע את בני האדם המושחתים. בני אדם מושחתים יכולים ללכת בנתיב צוררי משיח ולהתנגד לאל. לכן דרושה להם ישועת האל. אם כך, כיצד גורמים לאדם ללכת אחר האל באמת ובתמים, ולא ללכת בנתיב צוררי משיח? עליו להבין את האמת, להרהר בעצמו ולהכיר את עצמו, להכיר את צביונו המושחת ואת טבעו השטני. לאחר מכן עליו לחפש את האמת ולפתור את צביונו המושחת. רק כך תוכל להבטיח שלא תלך בנתיב צוררי משיח, להימנע מלהפוך לצורר משיח בעצמך, וכן מלהיות אדם שהאל דוחה בתיעוב. האל לא פועל בדרכים על-טבעיות. במקום זאת, הוא בוחן את תוככי לבם של אנשים. אם אתה תמיד נהנה מהטבות המעמד, האל רק ינזוף בך. הוא יעורר בך מודעות לפגם הזה כדי שתהרהר בעצמך ותדע שאין הוא עולה בקנה אחד עם האמת ואינו מרצה את האל. אם תוכל להגיע להבנה הזאת, להרהר בעצמך ולהכיר את עצמך, לא תתקשה לפתור את הבעיה. אבל אם תחיה במצב שכזה זמן ממושך, תמיד תיהנה מהטבות המעמד, לא תתפלל לאל או תהרהר בעצמך, ולא תחפש את האמת, אזי האל לא יעשה דבר. הוא ינטוש אותך, כך שלא תחוש בו לצדך. האל יביא אותך להבנה שאם תמשיך בצורה כזאת, לבטח תהפוך למשהו שהוא מתעב. האל יגרום לך להבין שהנתיב הזה שגוי, שאורח חייך הוא שגוי. על ידי הענקת מודעות כזו לבני האדם, מטרתו של האל היא לגרום להם לדעת אילו ממעשיהם הם נכונים ואילו מהם שגויים, ולאפשר להם לעשות את הבחירה הנכונה. עם זאת, בחירתו של אדם ללכת בנתיב הנכון תלויה באמונתו ובשיתוף הפעולה שלו. כשהאל עושה את הדברים האלה, הוא מנחה אותך אל הבנה של האמת, אך מעבר לכך, הוא מעניק לך את כוח הבחירה, והכול תלוי בשאלה האם אתה הולך בנתיב הנכון. האל אף פעם לא כופה עליך. הוא אף פעם לא שולט בך ביד רמה או מצווה עליך לעשות משהו, ואינו גורם לך לעשות דבר כזה או אחר. האל אינו נוהג כך. הוא מעניק לך בחירה חופשית. בזמנים כאלה, מה על אדם לעשות? כשאתה מבין שמעשיך שגויים, האם תוכל בבת אחת ליישם בפועל באופן העולה בקנה אחד עם השיטות הנכונות? זה יהיה קשה מאוד. הדבר כרוך במאבק, משום שהדברים אותם אוהב האדם הם הפילוסופיה וההיגיון של השטן, והם מנוגדים לאמת. לפעמים אתה יודע מה יהיה נכון או מה יהיה לא נכון, ובלבך מתחולל מאבק. במהלך מאבק שכזה, עליך להרבות בתפילה, להניח לאל להנחות אותך ולנזוף בך כדי שתהיה מודע לדברים שאסור לך לעשות. ואז, להתמרד נגד פיתויים כאלה, להתרחק ולהימנע מהם באופן פעיל. לשם כך נדרש שיתוף הפעולה שלך. במהלך המאבק, עדיין תטעה, וקל לבחור בנתיב הלא נכון. בלבך אולי תבחר בכיוון הנכון, אך אין זה מבטיח שתעלה על הנתיב הנכון. כך הם פני הדברים, הלא כן? ברשלנות של רגע, תעלה על הנתיב הלא נכון. למה הכוונה "רשלנות של רגע" במקרה זה? הכוונה היא שפיתוי מסוים הוא גדול מדי. מבחינתך ייתכן ומדובר בשיקולים הקשורים בכבוד, במצב הרוח שלך, בהקשר מיוחד כלשהו או בסביבה מיוחדת. למעשה, הגורם הרציני ביותר הוא צביונך המושחת החולש עליך ושולט בך. זהו הדבר שמקשה עליך ללכת בנתיב הנכון. אולי יש לך שמץ של אמונה, אך נסיבות עדיין מטלטלות אותך וגורמות לך להתנודד אותך אנה ואנה. רק לאחר שיגזמו אותך, לאחר שיענישו אותך ויטילו עליך משמעת, ולאחר שמכשולים ימלאו את נתיבך עד שלא תצליח להתקדם, תבין שהמרדף אחר תהילה, רווח ומעמד איננו הדרך הנכונה, אלא דבר שהאל מתעב ומקלל, שדרך החיים הנאותה היחידה היא הליכה בנתיב אותו דורש האל, ושאם לא תביע רצון ללכת בנתיב זה, אתה תסולק לחלוטין. אנשים פורצים בבכי רק כשהם רואים את ארון הקבורה! עם זאת, במהלך המאבק הזה, לאדם שיש בו אמונה גדולה, נחישות חזקה לשתף פעולה, ורצון לחתור אל האמת, יהיה קל יותר להכניע את הפיתויים האלה. אם נקודת התורפה המכרעת שלך היא חיבה מיוחדת לכבוד ולאהבת מעמד, וכן תאווה לתהילה, לרווח ולתענוגות הבשר, ופגיעתך בתחומים אלה חמורה במיוחד, תתקשה לסיים בעמדת ניצחון. מהו פירוש הדבר, שתתקשה לסיים בעמדת ניצחון? פירוש הדבר הוא שתתקשה לבחור בנתיב החתירה אל האמת, ובמקום זאת אתה עלול לבחור בנתיב הלא נכון, ולגרום לאל לתעב אותך ולנטוש אותך. אך אם אתה תמיד זהיר ושקול, ומסוגל לבוא לפני האל לעתים תכופות על מנת שינזוף בך ויטיל עליך משמעת, אם אינך נהנה מהטבות המעמד ואף אינך כמה לתהילה, לרווח ולתענוגות הבשר, ואם כשעולות בך מחשבות כאלה, אתה מסתמך על האמת כדי להתמרד נגדן בכל מאודך לפני שהן הופכות למעשים, מתפלל לאל ומחפש את האמת, ובסופו של דבר מסוגל ללכת בנתיב יישום האמת בפועל והכניסה למציאות זו, ללא קשר לשום דבר אחר, אזי כשתעמוד אל מול פיתוי גדול, האם לא סביר שתבחר בכיוון הנכון? (כן). הדבר תלוי בהון המצטבר הרגיל שלך. אמרו לי: אם אדם ניצב אל מול פיתוי גדול, האם ביכולתו לרצות את כוונת האל באופן מלא על ידי הסתמכות על שיעור קומתו כפי שהוא, על כוח הרצון שלו או על ההון המצטבר הרגיל שלו? (לא). האם הוא יוכל לרצותו באופן חלקי? (כן). האדם אולי מסוגל לרצות את כוונת האל באופן חלקי, אך כשקשיים גדולים נקרים בדרכו, נדרשת התערבות האל. אם ברצונך ליישם בפועל את האמת, הסתמכות אך ורק על הבנה אנושית של האמת וכן על כוח רצון אנושי לא יעניקו לך הגנה מוחלטת, ואף לא תוכל לרצות את כוונת האל ולסור מרע באופן מוחלט. המפתח הוא שלאדם מוכרחה להיות הנחישות לשתף פעולה, ובכל השאר עליו להסתמך על עבודות האל. נניח שתאמר, "השקעתי מאמץ רב לשם כך ועשיתי ככל יכולתי. לא משנה אילו פיתויים או נסיבות יקרו בדרכי בעתיד, שיעור קומתי לא יכול לגדול יותר מזה, ואינני יכול לעשות יותר מזה". מה יעשה האל כשיראה אותך מתנהג כך? האל יגן עליך מפני הפיתויים האלה. כשהאל מגן עליך מפני הפיתויים האלה, תצליח ליישם בפועל את האמת, אמונתך תתחזק בהדרגה, ושיעור קומתך יגדל בהדרגה.

האדם המושחת אוהב לחתור למעמד וליהנות מהטבותיו. זה נכון לגבי כל אדם, בין אם אתה בעל מעמד כרגע או לא: קשה במיוחד לנטוש מעמד ולהיפטר מפיתוייו. הדבר דורש שיתוף פעולה רב מצד בני האדם. במה כרוך שיתוף פעולה שכזה? בעיקר בחיפוש האמת, בקבלת האמת, בהבנת כוונות האל, ובחדירה ברורה אל תמציתן של בעיות. עם הדברים האלה, בידי האדם תהיה האמונה הדרושה להכניע את פיתוי המעמד. נוסף לכך, עליך לחשוב על דרכים יעילות להיפטר מן הפיתוי ולרצות את כוונות האל. מוכרחים להיות לך נתיבי יישום בפועל. הדבר ישאיר אותך על הנתיב הנכון. ללא נתיבי יישום בפועל, תרבה להיכנע לפיתויים. אף שתרצה לבחור בנתיב הנכון, בסופו של דבר מאמציך לא יניבו פירות רבים, לא משנה עד כמה תתאמץ. אם כך, אילו פיתויים נקרים בדרככם לעתים תכופות? (כשאני נוחל הצלחה מסוימת בביצוע חובתי וזוכה לשבחים מאחיי ומאחיותיי, אני מרוצה מעצמי ונהנה מאוד מתחושה זו. לפעמים אינני מבין זאת; לעתים אני כן מבין שהמצב הזה אינו תקין, אך עדיין איני יכול למרוד בו). זהו פיתוי. מי עוד ידבר? (משום שאני מנהיג, אחינו ואחיותינו מעניקים לי לפעמים יחס מועדף). גם זה פיתוי. אם אינך מודע לפיתויים שנקרים בדרכך, אינך מטפל בהם כראוי ועושה בחירות לא נכונות, הפיתויים האלה ימיטו עליך עוגמת נפש ואומללות. לדוגמה, נניח שבמסגרת היחס המועדף שמעניקים לך אחים ואחיות נכללות הטבות חומריות כגון להאכיל אותך, להלביש אותך, להעניק לך קורת גג ולספק את צרכיך היום-יומיים. אם אתה נהנה מדברים טובים יותר מכפי שהם מעניקים לך, אתה תזלזל בהם ותדחה בתיעוב את מתנותיהם. לעומת זאת, לו היית פוגש איש עשיר והוא היה מעניק לך חליפה מפוארת באומרו שאיננו לובש אותה, האם היית מצליח לעמוד איתן אל מול פיתוי שכזה? אולי היית מהרהר במצב ואומר לעצמך, "הוא עשיר, ולבגדים האלה אין שום משמעות מבחינתו. הוא ממילא לא לובש אותם. אם הוא לא ייתן אותם לי, הוא פשוט יאחסן אותם איפה שהוא. לכן אקח אותם". מה דעתכם על ההחלטה הזאת? (אדם זה כבר נהנה מהטבות המעמד). מדוע זוהי הנאה מהטבות המעמד? (משום שהוא קיבל פריט הדור). האם עצם קבלת הפריטים ההדורים שמוצעים לך משמעו הנאה מהטבות המעמד? אם מציעים לך דבר מה רגיל, אבל הוא בדיוק מה שאתה צריך ולכן אתה מקבל אותו, האם גם זה נחשב הנאה מהטבות המעמד? (כן. בכל פעם שמישהו מקבל משהו מאחרים במטרה לרצות את מאווייו האנוכיים, זה נחשב). עושה רושם שהדבר אינו ברור לכם. האם חשבת על כך אי פעם: אלמלא היית מנהיג ובעל מעמד, האם הוא עדיין היה מציע את המתנה הזאת? (לא). בהחלט לא. הוא מציע לך את המתנה הזאת משום שאתה מנהיג. טבע הדבר השתנה. אין זו צדקה רגילה, וזוהי הבעיה. לו היית שואל אותו, "אלמלא הייתי מנהיג, אלא אח או אחות מן השורה, האם היית מציע לי מתנה כזאת? לו אח או אחות אחרים היו זקוקים לפריט הזה, האם היית נותן להם אותו?" הוא היה משיב, "לא הייתי יכול. אינני יכול לחלק דברים סתם כך לכל אחד. אני נותן אותו לך משום שאתה המנהיג שלי. אלמלא היה לך המעמד המיוחד הזה, למה לי להעניק לך מתנה כזאת?" כעת ראה כיצד כשלת בהבנת המצב. כשהוא אמר שאיננו משתמש בבגדים המפוארים, האמנת לו, אבל הוא רימה אותך. מטרתו היא שתקבל את מתנתו כדי שבעתיד תהיה טוב כלפיו ותעניק לו יחס מיוחד. זוהי הכוונה העומדת מאחורי מתנתו. העובדה היא שבלבך אתה יודע שהוא לעולם לא היה מעניק לך מתנה אלמלא היית בעל מעמד, אך עדיין קיבלת אותה. בלשונך אתה אומר, "תודה לאל, קיבלתי מתנה זו מן האל, זהו טוב לבו של האל כלפיי". לא זו בלבד שאתה נהנה מהטבות המעמד, אתה נהנה גם מהדברים הניתנים לאנשיו הנבחרים של האל כאילו אתה זכאי להם. האין זו עזות מצח? אם אדם משולל מצפון או בושה, אזי זוהי הבעיה. האם זה רק עניין של התנהגות? האם פשוט לא נכון לקבל דברים מאחרים, ונכון לסרב להם? מה עליכם לעשות כשאתם מצויים במצב כזה? עליך לשאול את מעניק המתנות אם מעשיו עולים בקנה אחד עם העקרונות. אמור לו, "הבה נחפש הנחיה מתוך דברי האל או מתוך הצווים המנהלתיים של הכנסייה ונבדוק אם מעשיך עולים בקנה אחד עם עקרונות. אם לא, אינני יכול לקבל מתנה זו". אם המשאבים הללו מודיעים למעניק שפעולותיו מפרות את העקרונות אך הוא עדיין רוצה להעניק לך את המתנה, מה עליך לעשות? עליך לפעול על פי עקרונות. אנשים מן השורה אינם יכולים להתגבר על זה. הם משתוקקים לקבל עוד מידי אחרים, וכמהים ליהנות מיחס מועדף יותר. אם אתה אדם מהסוג הנכון, כשאתה נתקל במצב כזה עליך להתפלל לאל מיד ולומר, "אלי, אין ספק כי הדבר שניצב לפניי היום הוא סמל לרצונך הטוב. זהו שיעור שארגנת בעבורי. אני מוכן לחפש את האמת ולפעול על פי העקרונות". בעלי מעמד עומדים לפני פיתויים גדולים עד מאוד, וכאשר מגיע פיתוי שכזה, אכן קשה להכניע אותו. אתה זקוק להגנת האל ולסיועו; עליך להתפלל לאל, ועליך גם לחפש את האמת ולהרהר בעצמך לעתים תכופות. כך תחוש שלו ועם רגליים על הקרקע. אך אם תשתהה עם התפילה עד לאחר קבלת מתנות שכאלה, האם עדיין תחוש שלו ועם רגליים על הקרקע באותה המידה? (כבר לא). מה יחשוב עליך האל אז? האם הוא יהיה מרוצה ממעשיך, או שמא יתעב אותם? הוא יתעב את מעשיך. האם הבעיה היא פשוט עצם הקבלה של הדבר על ידך? (לא). אם כן, מהי הבעיה? הבעיה טמונה בדעות ובגישה שאתה מאמץ אל מול מצב שכזה. האם אתה מחליט בעצמך, או שמא אתה מחפש את האמת? האם יש לך רף מצפון כלשהו? האם לבך ירא-אל בכלל? האם אתה מתפלל לאל בכל פעם שאתה נתקל במצב זה? האם שאיפתך היא לרצות את מאווייך שלך תחילה, או שמא אתה מתפלל תחילה ומחפש את כוונות האל? בעניין זה אתה נחשף. כיצד עליך להתמודד עם מצב שכזה? אתה מוכרח לאחוז בעקרונות היישום בפועל. תחילה, כלפי חוץ. עליך לסרב לשיקולים המיוחדים והחומריים האלה, לפיתויים האלה. גם כשמציעים לך דבר מה שאתה חושק בו במיוחד או בדיוק את הדבר שאתה זקוק לו, עליך לסרב גם לו. למה הכוונה, דברים חומריים? הדבר כולל אוכל, הלבשה, מחסה, ופריטים לשימוש יום-יומי. יש לסרב לשיקולים מיוחדים וחומריים אלה. מדוע עליך לסרב להם? האם העיקר איננו אופן הפעולה שלך? לא; העיקר הוא הפגנת גישה של שיתוף פעולה. אם ברצונך ליישם בפועל את האמת, לרצות את האל, ולסור מפיתוי, תחילה עליך להפגין גישה של שיתוף פעולה. עם גישה שכזו תהיה מסוגל לסור מפיתוי, ומצפונך יהיה שלו. אם יציעו לך דבר מה שאתה רוצה בו, ותקבל אותו, לבך יחוש במידת מה בייסורי המצפון שלך. אך עקב תירוציך וצידוקיך העצמיים, אתה תאמר שמוכרחים להעניק לך את הדבר הזה, שזוהי זכותך. ואז, ייסורי מצפונך יהיו ברורים וניכרים פחות. לעתים דעותיך ומחשבותיך מטות את מצפונך, כך שייסוריו ברורים פחות. אם כך, האם מצפונך הוא רף אמין? לא. זהו פעמון אזהרה שמזהיר בני אדם. מהו טיב האזהרה שלו? שאין בטחון בהסתמכות אך ורק על רגשות המצפון; יש גם לחפש את עקרונות-האמת. זהו הדבר האמין. ללא האמת שתרסן אותם, בני אדם עדיין עלולים להיכנע לפיתוי, והם מספקים שלל סיבות ותירוצים המאפשרים להם לרצות את תאוותם להטבות המעמד. לכן, כמנהיג, עליך להישמע בלבך לעיקרון זה: תמיד אסרב ליחס מועדף, תמיד אסור ממנו, ואדחה אותו מכל וכל. על מנת לסור מרע, דחייה מוחלטת היא תנאי מקדים. אם אתה אוחז בתנאי המקדים על מנת לסור מרע, אתה כבר נמצא תחת הגנת האל במידת-מה. אם אתה אוחז בעקרונות כאלה של יישום בפועל ואינך מרפה מהם, אתה כבר מיישם בפועל את האמת ומרצה את האל. אתה כבר הולך בנתיב הנכון. כאשר אתה הולך בנתיב הנכון וכבר מרצה את האל, האם עדיין נדרש לך מבחן מצפונך? התנהלות על פי עקרונות ויישום האמת בפועל מתעלים על רף המצפון. אם אדם נחוש לשתף פעולה ומסוגל לפעול על פי עקרונות, הוא כבר מרצה את האל. זהו הרף שדורש האל מבני האדם.

יכולתו של אדם לירוא את האל ולסור מרע תלויה במידה רבה בשיתוף הפעולה שלו. שיתוף פעולה הוא מכריע. כאשר איוב ירא את האל וסר מרע, עם שיעור הקומה והמציאות שאחז בהם, הוא ודאי לא חשש להיכנע לשום פיתוי שהוא. לו היה מסב אל שולחן משתה, הוא לא היה מעליב את האל בקלות במילים או במעשים. אם כך, מדוע הוא עדיין סירב להשתתף במשתאות שכאלה? (הוא לא אהב אותם). הוא לא אהב אירועים כאלה. זוהי סיבה עניינית, אך ישנה גם סוגייה מעשית שאולי לא חשבתם עליה. איוב ירא את האל וסר מרע. הוא נקט באמצעים ואימץ שיטות כדי שתוענק לו הגנת האל ותגן עליו מפני ביצוע חטא או פגיעה באל. הוא נקט בשיטות אנושיות של שיתוף פעולה. זהו היבט אחד של הסוגייה. נוסף לכך, במצבים מסוימים האדם אינו יכול לשלוט בצביונו המושחת בכוחות עצמו, לכן איוב לא השתתף באירועים בהם עלול היה להיכנע לפיתוי. כך, הוא נמנע מפיתוי. עכשיו אתם מבינים מדוע איוב לא השתתף במשתאות האלה? זה משום שאירוע כזה הוא בגדר פיתוי עצום לכל אחד. למה הכוונה, שמשהו הוא בגדר פיתוי עצום? אנשים עלולים לבצע חטא ולהעליב את האל בכל רגע נתון, היכן שלא יהיו. כשאתה לבדך, לא די בלבך ירא-האל, באמונתך באל ובנחישותך כדי לפטור את עצמך מפיתויים. כשאתה ניצב אל מול פיתוי, הם לא ימנעו ממך להעליב את האל. האם אתה מבין? עליך לסרב באופן מוחלט ליחס המועדף שאחרים מציעים לך. עליך לסרב בכל פעם. איזו מין דרך זו לעשות דברים? באיזה תחום מבעיות האדם ממוקדים עקרונות ותקנות שכאלה? (הם מתמקדים בטבעו החמדן של האדם). האדם מועד להיכנע לפיתויים עקב צביונו המושחת. לכן, עליך לאמץ עקרונות ושיטות מסוימים על מנת להימנע מפיתויים אלה ולא להעליב את האל. אם לא תעשה זאת, אם תשפוט את המצב, ובמקרים מסוימים תקבל יחס מועדף ובמקרים אחרים תסרב לו, האם אתה מבין את הסוגייה לאשורה? (לא). מדוע הבנתך לוקה בחסר? (משום שלאדם טבע שטני והוא לא שולט בעצמו). מי שלבם לא ירא-אל לא אוחזים בעקרונות כשנסיבות כאלה נקרות בדרכם. הם מקבלים הכול ולא דוחים דבר. אם נאמר להם שמדובר במנחה, במשהו המוקדש לאל, אפילו אז הם לא מפחדים. הם פשוט משלשלים אותה לכיסם. הם מעזים לחטוף מנחות שכאלה ולנכס אותן לעצמם, ללא שמץ של נזיפה עצמית. ניכר שלבם אינו ירא-אל כלל וכלל, והם נקלעים בטבעיות לתנאים שכאלה, כפי שקורה להם. האם הם בכלל מאמינים באל? זוהי התוצאה של חיפוש נחמה ונחת, ושל הנאה מהטבות המעמד. אם אתה נכנע לפיתוי לעתים תכופות ולא סר ממנו, בלתי נמנע שבסופו של דבר תובל מבלי משים בנתיב זה. צביונו המושחת של האדם מוביל אותו אל הנתיב הלא נכון. כל עוד אין פתרון לבעיה הזאת, האם דברים יכולים להתנהל כראוי? לכן, לא משנה אילו בעיות נקרות בדרכך, עליך להישמע לעקרונות-האמת, ולאמץ אמצעים מיוחדים להתמודד עם בעיות מיוחדות. היצמדות נוקשה לתקנות היא לא הדרך הנכונה. כל אמצעי שמאפשר לך לעמוד בפיתוי הוא קביל.

קל יותר להכניע פיתויים חומריים. תצליח לעשות זאת כל עוד יש לך מה לאכול ומה ללבוש, ואתה שבע רצון בלבך. במצב כזה, תביס בנקל פיתויים שכאלה. אך הפיתויים שקשה ביותר להכניע הם פיתויי התהילה, הרווח והמעמד. למשל, כששני אנשים עובדים יחד, אם מעמדו של האדם האחר נמוך מזה שלך, אם מעמדך גבוה ממעמדו, אתה תשמח על כך. אך אם מעמדך נמוך מזה שלו, תהיה לא מרוצה. לבך יתמלא אי נוחות, אתה תחוש מוגבל, שלילי וחלש, ולא תתפלל. האם קל לפתור את הבעיה הזאת? הפתרון איננו קל. אנשים יכולים לדחות פיתויים גשמיים, לסור מהם, ולהימנע מלהיות נגועים בהם, אך הכי קשה להכניע פיתויי מעמד, תהילה, רווח, ריקנות ומוניטין. אמנם אין זה קל, אך למעשה יש פתרון. כל עוד ביכולתך לחפש את האמת, להתפלל לאל, לראות מבעד לריקנות התהילה, הרווח והמעמד ולחדור אל תמציתם, כך יהיה לך הביטחון להתנער מתהילה, מרווח וממעמד, וכך לא תיכנע לפיתוייהם. לבני אדם טבע מושחת, וכתוצאה מכך הם חושפים ומביאים לידי ביטוי שלל צביונות מושחתים. הדבר גורם להם להתנגד לאל ולמרוד נגדו. הדבר אותו הם מביאים לידי ביטוי הוא לא אנושי ואינו עולה בקנה אחד עם האמת. בין אם מדובר בגאוותנות אנושית המסרבת להיכנע לאמת, בערמומיות אנושית הפועלת בכוונה נכלולית, או בחמדנות, בשאפתנות ובתאווה אנושיות, מהו הדבר שמאפשר את קיומן של כל המידות הרעות האלה? (צביונו המושחת של השטן). הן נובעות מצביונו המושחת של השטן והן התוצר של הטבע השטני השולט באדם. שאיפתו של האדם למעמד היא פשוט ביטוי נוסף של העניין הזה. ביטוי זה, כמו הצביון הגאוותני של האדם, כמו מרדנותו כלפי האל והתנגדותו לו, נובע מטבעו השטני. באיזו שיטה ניתן לנקוט על מנת לפתור זאת? עליך עדיין להשתמש בשיטה הבסיסית ביותר. כל עוד אתה נוהה אחר דרך האל והולך בנתיב החתירה אל האמת, אפשר לפתור את כל הבעיות האלה. כשאין לך מעמד, אתה יכול לנתח את עצמך לעתים תכופות וללמוד להכיר את עצמך. הדבר עשוי להועיל לאחרים. כשיש לך מעמד ואתה עדיין יכול לנתח ולהבין את עצמך לעתים תכופות, ולאפשר לאנשים לראות את חוזקותיך, וכן שאתה מבין את האמת, שיש לך ניסיון מעשי ושאתה משתנה באמת ובתמים, הדבר עדיין עשוי להועיל לאחרים, הלא כן? בין אם אתה בעל מעמד ובין אם לאו, כל עוד אתה יכול ליישם בפועל את האמת, לשאת עדות חווייתית אמיתית, ולאפשר לאנשים להבין דרך חוויותיך את כוונות האל ואת האמת, האין הדבר מועיל לאחרים? אם כך, מהי משמעות המעמד בעבורך? למעשה, מעמד הוא פשוט תוספת, ערך מוסף, כמו פריט לבוש או כובע. הוא עיטור ותו לא. אין בו שימוש אמיתי, ולנוכחותו אין שום השפעה. אתה עדיין אותו האדם, בין אם אתה בעל מעמד ובין אם לאו. עצם יכולתם של אנשים להבין את האמת ולזכות באמת ובחיים אינו קשור כלל במעמד. המעמד לא יכול להגבילך כל עוד אינך מייחס לו חשיבות רבה מדי. אם אתה אוהב מעמד, שם עליו דגש מיוחד, ותמיד מייחס לו חשיבות עצומה, הוא ישלוט בך; לא תהיה מוכן להיפתח, להיחשף, להכיר את עצמך או להניח בצד את תפקידך המנהיגותי על מנת לפעול, לדבר, לתקשר עם אחרים ולבצע את חובתך. איזו מין בעיה היא זו? האין זה עניין של הגבלה על ידי מעמד? זה קורה משום שאתה מדבר ופועל ממקום של מעמד ואינך מסוגל לרדת מהעץ. בעשותך כן, האם אינך פשוט מאמלל את עצמך? אם אתה באמת מבין את האמת, ואם אתה יכול להיות בעל מעמד מבלי להגביל את עצמך כך, ובמקום זאת ביכולתך להתמקד באופן שבו עליך לבצע את חובותיך כראוי, בעשיית כל שעליך לעשות ובמילוי החובה המוטלת עליך, ואם אתה רואה את עצמך כאח או אחות מן השורה, האם המעמד יגביל אותך אז? אם המעמד לא היה מגביל אותך והייתה לך היווכחות בחיים רגילה, האם עדיין היית משווה את עצמך לאחרים? לו אחרים היו בעלי מעמד גבוה יותר, האם עדיין היית חש אי נוחות? עליך לחפש את האמת ולהשתחרר ממגבלות המעמד וכן ממגבלות כל האנשים, האירועים והדברים האחרים. הדבר הטוב ביותר הוא לבצע את חובתך כראוי. רק אז תהיה אדם האוחז במציאות-האמת.

כל בני האדם המושחתים סובלים מבעיה נפוצה: כשאין להם מעמד, הם לא נוהגים בהתנשאות כשהם מתקשרים או משוחחים עם אחרים, והם אף לא מאמצים סגנון או נימה מסוימים באופן דיבורם; הם פשוט רגילים ונורמליים, ואין להם צורך ליצור לעצמם תדמית. הם לא חשים שום לחץ פסיכולוגי, ויכולים לשתף בפתיחות ומהלב. הם נגישים וקל לתקשר עמם; לתחושת אחרים, הם אנשים טובים מאוד. ברגע שהם נעשים בעלי מעמד, הם הופכים מורמים מעם, הם מתעלמים מאנשים מן השורה, איש לא יכול לגשת אליהם; הם חשים שהם משתייכים לאצולה מסוימת, ושהם שונים בתכלית מאנשים מן השורה. הם מזלזלים באנשים מן השורה, מדברים בהתנשאות, ומפסיקים לשתף בפתיחות עם אחרים. מדוע הם כבר לא משתפים בפתיחות? הם חשים שכעת הם בעלי מעמד, ושהם מנהיגים. הם חושבים שלמנהיגים מוכרחה להיות תדמית מסוימת, שעליהם להיות נעלים מעט יותר מאנשים מן השורה, ששיעור קומתם גבוה יותר וכן שהם מסוגלים יותר לקחת על עצמם אחריות; הם מאמינים שבהשוואה לאנשים מן השורה, מנהיגים מוכרחים להיות סבלנים יותר, עליהם להיות נכונים לסבול ולהשקיע יותר, וכן להיות מסוגלים לעמוד בכל פיתוי מידי השטן. גם אם הוריהם או קרובי משפחה אחרים שלהם מתים, הם חשים שעליהם לשלוט בעצמם במידה מספקת כדי שלא יבכו, או שלכל הפחות עליהם לבכות בסתר, מבלי שיראו אותם אחרים, כדי שאיש לא יהיה עד למגרעותיהם, לפגמיהם או לחולשותיהם. הם אפילו חשים שאל למנהיגים לאפשר לאיש לדעת אם הם הפכו שליליים; במקום זאת, עליהם להסתיר את כל הדברים האלה. הם מאמינים שכך מוכרח לנהוג אדם בעל מעמד. בעודם מפגינים מידה כזו של הדחקה, האם מעמדם לא הפך לאל שלהם, לאדון שלהם? ואם כך, האם הם עדיין אוחזים באנושיות רגילה? כשיש להם רעיונות כאלה – כשהם מגדירים את עצמם בצורה כזו ומתנהגים בצורה כזו – האם הם לא הפכו מאוהבים במעמד? בכל פעם שמישהו חזק יותר וטוב יותר מהם, הדבר נוגע בנקודת התורפה שלהם. האם הם יכולים להכניע את הבשר? האם הם יכולים להתייחס כראוי לאדם האחר? בהחלט לא. על מנת להשתחרר משליטת המעמד בך, מה עליך לעשות תחילה? תחילה עליך לטהר אותו מהכוונות ומהמחשבות שלך ומלבך. כיצד ניתן להשיג זאת? בעבר, כשהיית חסר מעמד, התעלמת ממי שלא מצא חן בעיניך. עכשיו, כשיש לך מעמד, אם אתה רואה מישהו דוחה או שיש לו בעיות, אתה מרגיש אחריות לעזור לו, וכך אתה מבלה יותר זמן בשיתוף איתו ומנסה לפתור כמה מהבעיות המעשיות שיש לו. ומהי התחושה בלבך כשאתה עושה דברים כאלה? זו הרגשה של שמחה ושלווה. עליך גם לבטוח באנשים ולהיפתח אליהם לעתים תכופות יותר כאשר אתה מוצא את עצמך בקושי או חווה כישלון, שתף את הבעיות והחולשות שלך, את האופן שבו מרדת באלוהים וכיצד יצאת מזה והצלחת לרצות את כוונות האל. ומהי ההשפעה של אמון בהם בדרך זו? היא, ללא ספק, חיובית. איש לא יזלזל בך – והם בהחלט עשויים לקנא ביכולתך לחוות את החוויות האלה. יש כאלה שתמיד חושבים שאנשים בעלי מעמד צריכים לנהוג יותר כמו בעלי התפקידים הרשמיים ולדבר בצורה מסוימת כדי לזכות ביחס רציני ומכבד. האם דרך החשיבה הזאת נכונה? אם אתה מסוגל להבין שדרך חשיבה זו אינה נכונה, אזי עליך להתפלל לאל ולהתמרד כנגד דברי הבשר. אל תנהג בהתנשאות, ואל תלך בנתיב הצביעות. ברגע שעולה בך מחשבה כזו, עליך לחפש את האמת על מנת להתמודד איתה. אם לא תחפש את האמת, המחשבה הזאת, ההשקפה הזאת, תלבש צורה ותשתרש בלבך. כתוצאה מכך, היא תשלוט בך, ואתה תסווה את עצמך ותעצב את תדמיתך במידה כזו שאיש לא יצליח לראות אותך מבעדה או להבין את מחשבותיך. אתה תדבר עם אחרים כאילו דרך מסכה שמסתירה את לבך האמיתי מפניהם. עליך ללמוד לאפשר לאחרים לראות את לבך, וכן ללמוד לפתוח את לבך לפני אחרים ולהתקרב אליהם. עליך להתמרד כנגד מאוויי הבשר ולהתנהל על פי דרישות האל. כך, לבך ידע שלווה ואושר. לא משנה מה קורה לך, תחילה הרהר בבעיות הקיימות באידיאולוגיה שלך. אם אתה עדיין רוצה לבנות לעצמך תדמית ולהסוות את עצמך, עליך להתפלל לאל מיד: "אלי! אני שוב רוצה להתחפש. שוב אני חורש מזימות מטעות. אני שד של ממש! אתה ודאי מתעב אותי עד מאוד! כעת אני נגעל לחלוטין מעצמי. אני מפציר בך לנזוף בי, להטיל עליי משמעת ולהעניש אותי". עליך להתפלל, לחשוף בגלוי את גישתך, ולסמוך על האל שיחשוף אותה, ינתח אותה, ויגביל אותה. אם תנתח ותגביל אותה באופן זה, לא יצמחו בעיות מפעולותיך משום שצביונך המושחת סוכל ולא חושף את עצמו. בזמן זה, אילו רגשות מצויים בלבך? לכל הפחות, תחוש שחרור מסוים. לבך ידע אושר ושלווה. כאבך יפחת, ולא תסבול מזיכוך. במקרה הגרוע ביותר, ברגעים מסוימים תחוש לרגע אבוד במקצת ותחשוב לעצמך, "אני מנהיג, אדם בעל ותק ומעמד, איך ייתכן שאני בדיוק כאחד האדם? כיצד אוכל לשוחח עם אנשים מן השורה באופן כן, אמיתי ופתוח? תהיה זו ירידה ברמה מבחינתי!" כפי שאתה רואה, זה מטריד במקצת. אי אפשר להשיל בבת אחת את צביונו המושחת של האדם במלואו, ואף אי אפשר לפתור אותו תוך פרק זמן קצר. חשבת שיהיה כה פשוט לפתור את צביונך המושחת, שזה כפי שאנשים מדמיינים לעצמם – שברגע שישתפו בבהירות על האמת ויזהו את צביונם המושחת, הם מיד יהיו מסוגלים להשליכו מעליהם. אין זה דבר פשוט כל כך. התהליך שבו אדם מיישם בפועל את האמת הוא תהליך המאבק בצביונו המושחת. אי אפשר לפתור לחלוטין את רצונו, את דמיונו, ואת מאווייו המוגזמים של האדם על ידי מרידה בהם והתגברות עליהם אחת ולתמיד באמצעות תפילה. רק לאחר כמה וכמה מאבקים חוזרים, אפשר לבסוף לנטוש אותם. תהליך זה יישא פרי באמת ובתמים רק כאשר אדם יוכל ליישם בפועל את האמת. המאבק שיתחולל בלבך יהיה קשה אף יותר בעיקר בסוגיות רציניות יותר, עם אין ספור תפניות שיארכו לעתים אפילו חודש או חודשיים, לפעמים חצי שנה ואף שנה. צביונו המושחת של האדם הוא עיקש למדי. אי אפשר לפתור אף סוג של צביון מושחת באמצעות שיתוף או שניים על האמת. הוא ייאבק בך שוב ושוב, ועליך להמשיך לחתור אל האמת עד שתבין אותה לאשורה, תכיר לעומק את צביונך המושחת, ותתחיל לשנוא את הבשר ואת השטן. אז, יישום האמת בפועל יהפוך לדבר שבשגרה בעבורך, מעשה טבעי שלא כרוך במאמץ. זוהי הכוונה בהכנעת הבשר ובניצחון על השטן. במהלך המאבק, בני אדם מוכרחים להתפלל לאל כל הזמן ולהקדיש זמן רב יותר לקריאת דברי האל. אל להם לפנות לכופרים או לשטנים ולשדים כדי למצוא את הדרך. עליהם להסתמך על האל ולהעריץ אותו. עליהם לחפש את האמת ולעסוק בשיתוף על האמת בהתאמה עם דברי האל. רק כשהם מבינים את האמת לאשורה, הם יכולים להכניע את הבשר ואת השטן. כיצד רואה זאת האל? האל רואה את לבך. הוא רואה שאתה אוהב את האמת, שאתה ירא אל, ושאתה מוכן להשליך מעליך אי צדיקות ולסור מרע. אף שצביונך המושחת הצמיח בך מחשבות, רעיונות וכוונות, מחשבות וכוונות אלה אינן שולטות בהתנהגותך, אין הן מפילות ורומסות את כוח הרצון שלך. בסופו של דבר, אתה יכול להביסן, והאל יזכור אותך. אם תיישם זאת לעתים תכופות, יחול שיפור במצבך הפנימי. באיזה שלב ניתן לומר כי הכנעת כליל היבט זה של צביונך המושחת, שחל בך שינוי בהיבט זה של צביונך המושחת ושנכנסת אל מציאות-האמת? כלומר, אף שייתכן ומחשבות ורעיונות רעים עדיין מקננים במוחך לעתים, והם עדיין מצמיחים כמה כוונות ומאוויים, הדברים האלה כבר לא חולשים על לבך. אתה כבר חש שהדברים האלה אינם חשובים, ואתה מסוגל לזהותם ברגע שהם צצים. אינך צריך לבלום אותם ולהתמרד נגדם באופן מלאכותי, ואינך צריך לבקש מהאל בכוונה תחילה שיבחן אותך, שיטיל עליך משמעת ושיעניש אותך. השיטות האלה אינן נחוצות לך. אתה יכול להכניע אותם ולוותר עליהם בקלות. אין אי נוחות בלבך ואינך חש אובדן. זה טוב. כעת יש לך שיעור קומה וצביונך השתנה. האם כעת זכיתם בכניסה מסוימת? האם השתניתם במידת-מה? (לא). אם כך, שיעור קומתכם אכן נמוך מדי, ועדיין עליכם לעבוד קשה על מנת לחתור אל האמת, וכן לאכול ולשתות את דברי האל. אז, כששוב יקרו לך דברים כאלה, תדע כיצד ליישם בפועל את האמת ולפעול בהתאמה לעקרונות. תדע מה עליך לעשות על מנת לשאת עדות. אז, באמת יהיה לך שיעור קומה. רק מי שיכול ליישם בפועל את האמת ולשאת עדות, יוכל להיכנס אל מציאות-האמת. לעת עתה, הדבר איננו בהישג ידכם. אתם עדיין בשלב הגישושים. בעודכם מדברים על המצבים הממשיים האלה, אתם חשים שיש לכם את הבעיות האלה, אך מעולם לא חיפשתם את האמת על מנת לפתור אותן. האם פירוש הדבר הוא, ששיעור קומתכם נמוך מדי? אם לא נכנסתם אל מציאות-האמת, האם יכולים להיות לכם חיים? טרם השגתם את האמת ועדיין אין לכם חיים. אם אתה חי אך ורק על פי חיי הבשר ועל פי צביונך השטני, אזי אתה חי תחת השפעתו של השטן. טרם זכית בישועת האל. ישועה איננה פשוטה כפי שאנשים מדמיינים לעצמם, שכן הם חושבים שמי שידקלם מילים ודוקטרינות ויציית לתקנות, ייוושע. עליך להכיר את עצמך באמת ובתמים, להיות נכון להשליך מעליך כמה צביונות מושחתים, להיות מסוגל לראות לעומק אל תוך תמצית המוניטין והמעמד, להיות מסוגל להרפות מהמעמד, ולהיות מסוגל להתמסר לאל באמת ובתמים. רק כך מתאפשרת ישועה.

למעשה, הפתרון לבעיית המעמד זהה לפתרון לבעיות אחרות. כל הבעיות האלה הן ביטויים וגילויים של צביונות מושחתים. הן כולן העדפות ושאיפות אנושיות. למה כוונתי? בהנחה שתיפטר מצביונך המושחת, מעמד לא יהווה בעיה בעבורך. אנשים מתחרים זה עם זה על מעמד, ואומרים, "אולי היום אתה מתנשא מעליי, אבל מחר אתנשא אני מעליך". מה הבעיה כאן? האם היא נגרמת אך ורק ממעמד? (לא). מה גרם לה? (צביונו המושחת של האדם). נכון. צביונו המושחת של האדם גרם לבעיה זו. ברגע שייפתר הצביון המושחת הזה, ייפתרו כל הבעיות האלה. בסוף, מי שרוצה לבחור בנתיב החתירה אל האמת מוכרח להתמקד בהרהור עצמי ובהכרת עצמו בכל היבט שהוא. עליו לפתור את צביונותיו המושחתים בטרם יוכל לעלות על נתיב החתירה אל האמת. אם לא יצליח לפתור את צביונו המושחת, ייקרו בדרכו קשיים ומכשולים רבים. הוא אמנם מבצע את חובתו, אך הוא יעשה זאת כלאחר יד, מבלי שהדבר יניב תוצאות. על מנת לפתור את הבעיות האלה, עליך לעשות כל מאמץ בחתירה אל האמת, בהכרת צביונך המושחת, ובפתרון בעיות. אל תגיד סתם, "די בחתירה אל האמת, בתפילה מרובה ובקריאה רבה יותר בדברי האל". זה מעורפל מדי. ללא נתיב מעשי, לא די בכך. יש להתמודד עם בעיות פרטניות באופן פרטני. אל תסתפקו בהחלת תקנות כלאחר יד. אמת היא דבר חי ומעשי, והחלה אקראית של תקנות איננה הדרך הנכונה. יש לפתור בעיות מעשיות על פי עקרונות-האמת. אם מישהו לא מסוגל לפתור בעיות מעשיות על ידי שימוש באמת, אדם כזה לא כשיר להיות מנהיג ועובד. כל מי שלא יכול להשתמש באמת לשם פתרון בעיות הוא אדם שאיננו מבין את האמת. הוא עשוי להפוך למנהיג או לעובד, אך הוא לא יצליח להשתמש באמת לשם פתרון בעיות, הוא לא יאחז באמת, ויהיה זה בלתי אפשרי בעבורו לפעול בהתאמה לעקרונות. למנהיג ולעובד שכזה אין שמץ של מציאות-האמת.

16 בפברואר, 2017