אם אתה מבקש לבצע את חובתך היטב, עליך ראשית להבין את האמת. עליך לחפש את האמת בכל ליבך. בחיפוש האמת, המפתח הוא ללמוד להתבונן בדברי האל. המטרה של התבוננות כזאת בדברי האל היא להבין את משמעותם האמיתית. החיפוש הוא שיאפשר לך להבין את משמעותם של דברי האל, מה האל דורש מאנשים, ואת הכוונות של האל שאפשר למצוא אותן בדבריו. כשתגיע להבנה כזאת, תבין את האמת. לאחר שאתה מבין את האמת, קל לתפוס את העקרונות שחייבים להנחות את היישום שלך בפועל, ואז אתה יכול ליישם בפועל את האמת. לאחר שתלמיד ליישם בפועל את האמת, תתחיל להיכנס אל מציאות האמת. בשלב זה, תבין דברים שלא יכולת להבין קודם לכן, תתפוס דברים שלא יכולת לראות בבירור קודם לכן, ותפתור בעיות שקודם לכן היו בלתי-אפשריות מבחינתך. בדברים רבים תתחיל לקבל השראה ותובנה חדשה, נתיבי יישום ייפתחו בפניך, ותהיה מסוגל ליישם את האמת בפועל באורח עקבי. כך תיכנס באופן מלא למציאות-האמת. יחד עם זאת, אם אתה לא משקיע את ליבך בחובתך, ואתה גם לא מחפש את עקרונות האמת, אם אתה מבולבל או נבוך, רק עושה דברים בדרך הקלה ביותר שאתה יכול, אז איזו מין מנטליות היא זאת? זאת מנטליות של עשיית דברים באופן שטחי. אם אתה לא נאמן לחובתך, אם אין לך תחושה של אחריות כלפיה, או שום תחושה של שליחות, האם תהיה מסוגל לבצע את חובתך כראוי? האם תהיה מסוגל לבצע את חובתך ברמה מתקבלת על הדעת? ואם אינך מסוגל לבצע את חובתך ברמה מתקבלת על הדעת, האם תהיה מסוגל להיכנס למציאות האמת? בשום פנים ואופן לא. אם בכל פעם שאתה מבצע את חובתך, אתה לא חרוץ, אתה לא רוצה לעשות שום מאמץ, ואתה רק נגרר עם הדברים, ללא מחשבה כאילו שאתה משחק איזה משחק, האם אין זאת צרה? מה אתה יכול להרוויח מביצוע חובתך באופן הזה? בסופו של דבר, אנשים יראו שכשאתה מבצע את חובתך, אין לך כל תחושה של אחריות, שאתה שטחי, שאתה בסך הכול עושה את הדברים למראית עין – ובמקרה כזה אתה בסכנת סילוק. האל בוחן בכל משך התהליך כולו בשעה שאתה מבצע את חובתך, ומה יאמר האל? (האדם הזה לא ראוי לתפקיד שהאל מטיל עליו או לאמונו). האל יאמר שאתה לא ראוי לאמון, ושצריך לסלק אותך. וכך, בלי קשר לאיזו חובה אתה מבצע, בין אם היא חשובה או רגילה, אם אינך משקיע את ליבך בעבודה שהפקידו בידיך או עומד בדרישות של האחריות שלך, ואם אינך רואה בה את התפקיד שהאל הטיל עליך, או נוטל אותה על עצמך כחובתך ובמחויבותך, ואתה תמיד עושה דברים בצורה שטחית, אז זאת הולכת להיות בעיה. "לא מהימן" – שתי המילים הללו יגדירו כיצד אתה מתנהל עם חובתך. משמעותן היא שהאופן שבו אתה מבצע את חובתך אינו עומד בסטנדרט, ושסולקת, והאל אומר שהאופי שלך אינו עומד ברמה הנדרשת. אם עניין מופקד בידיך, אך זאת הגישה שלך ביחס אליו וזה האופן שאתה מטפל בו, אז האם יטילו עליך חובות נוספות בעתיד? האם אפשר להפקיד בידיך איזה דבר חשוב? בשום אופן לא, אלא אם כן תראה חרטה אמיתית. יחד עם זאת, עמוק בפנים, לאל יהיה תמיד חוסר אמון מסוים וחוסר שביעות רצון מסוימת כלפיך. זאת תהיה בעיה, נכון? אתה עלול להחמיץ כל הזדמנות לבצע את חובתך, ואתה עלול לא להיוושע.

כשאנשים מבצעים את חובתם, הם למעשה עושים מה שהם צריכים לעשות. אם אתה עושה את זה בפני האל, אם תבצע את חובתך ותתמסר לאל בגישה של יושר ועם הלב, האם הגישה הזאת לא תהיה הרבה יותר נכונה? אם כך, כיצד עליך ליישם את הגישה הזאת בחייך היומיומיים? עליך להפוך את "לעבוד את האל בלב וביושר" למציאות שלך. בכל פעם שאתה רוצה להתרשל ורק לעשות את הדברים למראית עין, בכל פעם שאתה רוצה לפעול בדרך חלקלקה ולהיות עצלן, ובכל פעם שדעתך מוסחת או שהיית מעדיף ליהנות, עליך לחשוב: "בכך שאני מתנהג באופן הזה, האם אני לא אמין? האם זה נקרא להשקיע את ליבי בביצוע חובתי? האם אני לא נאמן בכך שאני עושה את זה? בכך שאני עושה את זה, האם אני לא עומד בדרישות של מה שהאל הפקיד בידי?" כך עליך להרהר במעשיך. אם אתה מגלה שאתה תמיד שטחי בחובתך, שאתה לא נאמן ושפגעת באל, מה עליך לעשות? עליך לומר: "באותו רגע חשתי שמשהו לא בסדר פה, אבל לא טיפלתי בכך כבעיה; רק עברתי על זה בלי להשקיע בכך תשומת לב. לא הבנתי עד עתה שלמעשה הייתי שטחי, שלא עמדתי בדרישות של האחריות שלי. באמת חסרים לי מודעות והיגיון!" גילית את הבעיה והצלחת לדעת מעט על עצמך – כך שכעת, עליך לחולל בעצמך תמורה! הגישה שלך כלפי ביצוע חובתך הייתה שגויה. לא השקעת בה תשומת לב, כמו היה מדובר בעבודה נוספת, ולא השקעת בה את ליבך. אם שוב תהיה שטחי כך, עליך להתפלל לאל ולתת לו להטיל עליך משמעת ולהוכיח אותך. עליך להיות בעל רצון כזה בביצוע חובתך. רק אז תוכל להתחרט באמת. אתה תוכל לחולל בעצמך תמורה רק כשהמצפון שלך יהיה נקי וכשהגישה שלך לביצוע חובתך תשתנה. ובעודך מתחרט, עליך גם להרהר לעתים קרובות האם באמת השקעת את כל ליבך או לא, את כל שכלך, את כל כוחך בביצוע חובתך; ואז, תוך שימוש בדברי האל כקנה מידה ותוך שאתה מחיל אותם על עצמך, תלמד אילו בעיות עדיין קיימות בביצוע חובתך. בכך שתפתור כל העת בעיות בדרך הזאת, על פי דבר האל, האם אינך מביא את ביצוע חובתך עם כל ליבך, שכלך וכוחך אל תוך המציאות? לבצע את חובתך בדרך כזאת: האם לא עשית זאת כבר בכל ליבך, שכלך וכוחך? אם לא תהיה עוד כל תוכחה של מצפונך, אם תהיה מסוגל לעמוד בדרישות ולהראות נאמנות בביצוע חובתך, רק אז באמת יהיו בליבך שלווה ושמחה. לבצע את חובתך ירגיש כמו אחריות שהיא טבעית ומוצדקת לחלוטין, במקום כעול נוסף, ובכלל לא כמו עבודה שנעשית עבור מישהו אחר. בביצוע חובה בדרך הזאת, אתה מרגיש מסופק ואתה מרגיש שאתה חי בנוכחות האל. להתנהל כך מביא שקט נפשי. האם הדבר לא יהפוך אותך למעט יותר אנושי ופחות כמו זומבי? האם זה קל להתנהל כך? למעשה, זה אכן קל, אך לא עבור אלו שאינם מקבלים את האמת.

למעשה, בין אם אדם מבצע את חובתו על פי סטנדרט סביר או לא, בכל מקרה יש בליבו מאזניים. אם הוא מקשיב כל העת לדרשות, קורא כל העת את דבר האל ומשתף כל העת עם אחרים, אפילו אם יש לו רק הבנה שטחית של האמת, הוא יוכל לפחות להבין דוקטרינות מסוימות. כשהוא לוקח את הדוקטרינות האלו כקנה מידה, הוא גם יכול לשפוט כמה טוב הוא מבצע את חובתו והאם הוא פועל על פי עקרונות נכונים. הבהירות הזאת היא בהישג ידם של כל אלו שהם בעלי מצפון והיגיון. פעמים רבות, כשאנשים מבצעים את חובותיהם, הם עושים זאת באופן שטחי. הם אינם מקדישים את כל כוחם, שלא לדבר על חיפוש האמת ועל פעולה לפי העקרונות. יהיו החובות שלהם אשר יהיו, הם מתעלמים. על אף שהם עשויים לראות בעיה, הם אינם מבקשים למצוא פתרון, אלא פועלים כאילו הדבר אינו נוגע להם ועושים כמה ניסיונות שטחיים לפתור אותה. בליבם, הם לא רואים שום צורך להקשות על עצמם, שום צורך להיות כנים בעניין הזה. יחד עם זאת, לסדר את עצמם כך גורם למצבם הפנימי להחמיר באורח לא מורגש. אם אתה מבצע את חובתך ללא תחושה של עול, ליבך יהפוך לשטחי באורח בלתי נמנע. הוא לא יהיה מסוגל ליטול על עצמו אחריות, ובוודאי שלא להיות נאמן. כתוצאה, הנאורות וההדרכה של רוח הקודש תישלל. אתה תמיד הולך בעקבות חוקים ותקנות שנקבעו בלי שום אור או תובנה חדשים, ואתה בסך הכול עושה את הדברים למראית עין. לבצע את חובתך בדרך כזאת זה חסר טעם, אפילו כשאתה עמל זה לא ראוי. אם אפילו העמל שלך לא ראוי, האם אתה יכול להיות עובד נאמן? בהחלט לא. אלו שעמלים באורח לא ראוי יכולים רק להיות מסולקים. לאנשים מבולבלים מסוימים אין שמץ של הבנה של האמת. הם סבורים שלבצע את חובתם ותו-לא זה יישום האמת בפועל. הם חושבים שעל ידי כך שהם פשוט מבצעים את חובתם, הם מיישמים את האמת בפועל. אם אתה שואל אדם כזה: "האם אתה יכול ליישם את האמת בפועל?" הוא יענה: "האם אני לא מיישם את האמת בפועל על ידי כך שאני מבצע את חובתי?" האם הוא צודק? אלו דבריו של אדם מבולבל. כדי לבצע את חובתך, אתה לכל הפחות צריך להשקיע בכך את כל ליבך, שכלך וכוחך כדי ליישם את האמת בפועל באורח אפקטיבי. כדי ליישם את האמת בפועל באורח אפקטיבי, עליך לפעול לפי עקרונות. אם אתה מבצע את חובתך באופן שטחי אין לדבר שום השפעה ממשית. אתה לא יכול לקרוא לזה יישום האמת בפועל, זה בסך הכול עמל. ברור שאתה רק עמל, וזה שונה מיישום האמת בפועל. לעמול זה פשוט לעשות את הדברים שמרצים אותך לפי הרצון שלך עצמך, בעודך מתעלם מכל מה שאינך נהנה לעשות. בלי קשר לקשיים שאתה נתקל בהם, אתה אף-פעם לא מחפש את עקרונות האמת. כלפי חוץ, ייתכן שנראה כאילו אתה מבצע את חובתך, אבל כל זה רק עמל. כל מי שאינו מבצע את חובתו על ידי פעולה בהתאם לעקרונות האמת אינו משיג שום דבר חוץ מעמל. במשפחת האל, אנשים רבים מנסים לבצע את חובתם על ידי הסתמכות על תפיסות ודמיונות אנושיים. הם עובדים קשה במשך שנים והם אינם משיגים שום תוצאות, הם לא יכולים ליישם את האמת בפועל או לפעול על פי עקרונות בביצוע חובתם. לכן, אם אנשים פועלים לעתים קרובות לפי רצונם ומבצעים את חובותיהם על פי רצונם, על אף שהם אינם עושים שום רע, גם זה לא נחשב ליישום האמת בפועל. בסוף, שנות העבודה שלהם לא יובילו אותם להבין שום דבר על אודות האמת, ואין להם שום עדויות חווייתיות שהם יכולים לחלוק. מדוע זה כך? זה כיוון שהכוונות שמובילות את האנשים הללו לבצע את חובותיהם אינן נכונות. הסיבה שהם מבצעים את חובתם היא בהחלט כדי לקבל ברכות, הם רוצים לעשות עסקה עם האל. הם לא מבצעים את חובתך פשוט כדי לזכות באמת. הם מבצעים את חובתם כיוון שאין להם ברירה אחרת. לכן, הם תמיד מבולבלים ופועלים למראית עין באורח שטחי. הם אינם מחפשים את האמת, וכך כל זה אינו אלא עמל. בלי קשר לכמה חובות הם מבצעים, לפעולות שלהם אין שום השפעה ממשית. הדבר שונה עבור אלו שיש בליבם יראת האל. הם כל העת מהרהרים כיצד לפעול על פי הכוונות של האל וכיצד לפעול לטובת משפחת האל ואנשיו הנבחרים. הם תמיד חושבים לעומק על אודות עקרונות ותוצאות. הם תמיד מתאמצים ליישם את האמת בפועל ולהראות התמסרות לאל. זאת הגישה הנכונה של הלב. אלו אנשים שמחפשים אמת ואוהבים דברים חיוביים. אדם מהסוג הזה, כשהוא מבצע את חובותיו, מתקבל על ידי האל ומקבל את אישורו. על אף שאלו שאינם אוהבים את האמת עשויים להיראות כלפי חוץ כמי שמבצעים את חובתם, הם כלל וכלל לא מחפשים את האמת. הם פועלים על פי רצונם ורק עושים דברים כדי למנוע כל חיסרון והם מיטיבים רק לעצמם. הם משקיעים רק מאמץ מינימלי ונמנעים מכל קושי, ועם זאת הם עדיין רוצים את אישורם של אנשיו הנבחרים של האל וגם לזכות בשם טוב. אם בכך מתמקד ליבם, האם הם יהיו מסוגלים לבצע את חובותיהם בסטנדרט סביר? בהחלט לא. על אף שנראה, מן החוץ, שאתם מבצעים את חובתכם, למעשה ליבכם אינו חי בפני האל. כשכל תשומת הלב שלכם נתונה לתרגילים וחישובים שנועדו להועיל לעצמכם, לא תתקדמו כלל על אף שאתם אוחזים באמונתכם מזה שנים רבות. על אף שאתם מתכנסים יחד לעתים קרובות, אוכלים ושותים ביחד את דברי האל, מקשיבים לדרשות ומשתפים, ברגע שאתם סוגרים את דבר האל ועוזבים את מקום המפגש שלכם, דבר מכך לא נותר בליבכם. לא דבר אחד מדברי האל, לא מילה אחת מתוך האמת, שוכנים בליבכם. לפעמים אתם כותבים את דבריו במחברת, אך אינם שומרים אותם בליבכם, ואתם שוכחים את הכול כהרף-עין. בנוסף, אתם לעולם לא מהרהרים באמת של דבר האל בחייכם היומיומיים. כשאתם מבצעים את חובתכם, אתם לעולם לא מחפשים את עקרונות האמת. בלי קשר לקשיים שאתם נתקלים בהם, אתם מאמצים גישה שטחית. אפילו תוך כדי גיזום, אתם לעולם לא מתפללים לאל או מחפשים את האמת. בכך, אתם לא נראים שונים מכופרים. האמנתם באל שנים אחדות, אבל אין לכם כלל היווכחות בחיים או את מציאות האמת. ביצוע החובה שלכם אינו אלא עמל, וכוונתכם היא להמיר עמל כזה בברכות של מלכות השמיים. בכך אין כל ספק. כשאתם מאמינים באל באופן הזה, קשה לכם להיכנס למציאות האמת, קשה לכם להשיג חיים ולהשיג את האמת. ביניכם יש כאלה שיש להם איכות טובה, אך על אף שהאמונה שלהם בת יותר מעשור, הם יכולים רק לפלוט כמה מילים ודוקטרינות, והם מסתפקים במילים ובדוקטרינות השטחיות. מספיק להם להבין מעט דוקטרינה והם חושבים שמספיק לקיים את התקנות ותו-לא. יהיה להם קשה להעמיק מעבר לכך. היות שליבם של אנשים כאלו לא ניסה להבין את האמת, המידה שבה הם יכולים להיכנס למציאות האמת מוגבלת מאוד. כל מה שהם יכולים לעשות הוא לקיים תקנות מסוימות. אילו נשאלתם כיצד עליכם ליישם את האמת בפועל כשאתם מבצעים את חובתכם, יתכן שהייתם אומרים: "להתפלל יותר, לקבל סבל מתוך רצון, בשעה שאתה מבצע את חובתך אל תהיה עצלן או שטחי, פעל לפי עקרונות, והתמסר למשפחת האל בכל מה שהיא דורשת". אתם מסוגלים לדון בהיבטים החיצוניים, הנוגעים לדוקטרינה, של ביצוע חובתכם, אך בכל הנוגע לנושאים ספציפיים המערבים את עקרונות האמת, יש לכם רק הבנה מועטה. זה מראה שרוב האנשים מבינים רק את המובן המילולי של האמת, אך אינם מבינים של המציאות של האמת. ככאלו, הם לא באמת מבינים את האמת כלל. אנשים שאינם מבינים את האמת עשויים להציג כמה מילים ודוקטרינות ביחס לאמת, אך האם עלינו לראות בהם מי שהשיגו את האמת? (מובן שלא). אם כך, במה אתם צריכים להתמקד בעתיד? עליכם לנהל חיים רוחניים נורמליים, להתפלל, להתאסף, לאכול ולשתות את דברי האל, להקשיב לדרשות ולשיר מזמורים בשבח האל. בנוסף להיצמדות חיצונית לנוהגים הללו, אל לכם לדחות את חובתכם, אלא לבצעה היטב. יש גם הדבר החשוב ביותר שעליכם להבין: אם אתם רוצים לחתור אל האמת, אם ברצונכם להבין את האמת ולזכות בה, אתם צריכים ללמוד כיצד להיות שקטים בפני האל, כיצד להגות באמת, וכיצד להגות בדברי האל. האם יש דברים פורמליים שיש לקחת בחשבון כשהוגים באמת? האם יש תקנות כלשהן? האם יש הגבלות זמן כלשהן? האם צריך לעשות את זה במקום מסוים? לא – אתם יכולים להגות בדברי האל בכל זמן ובכל מקום. הקדישו את הזמן שאתם מבלים ברגיל במנוחה או בחלימה בהקיץ ובלו אותו בלהגות בדברי האל ובאמת, כך שהיום לא יבוזבז. כיצד אנשים מבזבזים זמן? הם מבלים את ימיהם בפטפוט ריקני, עושים דברים שמעניינים אותם או עוסקים בדברים טיפשיים שאין להם שום קשר לאמת, וכשאין להם משהו אחר לעשות, הם חושבים על דברים חסרי ערך ועל דברים שכבר קרו. הם מדמיינים מה העתיד עשוי לצפון, היכן תהיה המלכות העתידית והיכן הגיהינום וכן הלאה. האם אין אלו דברים חסרי ערך? אם אתם מבלים זמן בדברים חיוביים – אם אתם שקטים בפני האל, מבלים זמן רב יותר בלהגות בדברי האל ובשיתוף על אודות האמת, בוחנים כל פעולה שלכם, ומעמידים אותה בפני האל לבחינתו; אם אתם חושבים אז על אילו נושאים נותרו בכם ללא פתרון ואילו קשיים נותרו שיש להתמודד איתם בביצוע חובתכם, ועל האם הצביונות המושחתים שלכם שנחשפים לעתים קרובות – במיוחד אלו שהם המרדניים ביותר כנגד האל והקטלניים ביותר – נפתרו באמצעות חיפוש האמת בדברי האל; אם כל הסוגיות האלו יוכלו להיפתר בתוך פרק זמן נתון, אזי תיכנסו בהדרגה למציאות האמת.

כיצד יש ליישם בפועל את ההרהור בדברי האל? ראשית, חשוב ושתף לעתים קרובות על אודות המונחים והביטויים הרוחניים שאתה משתמש בהם בדרך כלל. שאל את עצמך: "יתכן שאני יודע מה משמעות הדברים האלו מילולית ותאורטית, אבל מה המשמעות שלהם במונחים מעשיים? מה הם מכסים מבחינה מעשית? כיצד אני יכול לאחוז במציאות המשתמעת בתוך הביטויים הרוחניים האלו? היכן אני צריך להתחיל ליישם אותם בפועל ולהיכנס אליהם?" כך עליך להרהר. זהו המקום שבו מתחיל ההרהור בדבר האל. קשה להבין את האמת וליישם אותה בפועל אם אתה מאמין באל אבל לא למדת כיצד להרהר בדברי האל. אם אתה לא מסוגל להבין את האמת, האם תוכל להיכנס למציאות האמת? (לא). בלי להיכנס למציאות האמת, האם אפשר לזכות באמת? (לא). בלי לזכות באמת, האם אפשר לרצות את כוונות האל? (לא). הדבר לא אפשרי – זה ודאי. כיוון שאנשים לא מבינים את האמת, הם חיים רק על פי הצביון המושחת שלהם, והם מתנגדים לאל. כיצד יוכלו אנשים כאלו לרצות אי-פעם את כוונות האל? זה בשום פנים ואופן לא ניתן לביצוע. אם כך, כיצד יש להרהר בדברי האל? למשל, כשאתה חושב על המשפט שחוזרים עליו לעתים קרובות: "לירוא את האל ולסור מרע", זה מה שעליך להגות בו: מה זה לירוא את האל? האם לומר משהו לא נכון משמעו לא לירוא את האל? האם לדבר כך זה דבר רע? האם האל רואה בכך חטא? אילו מעשים הם רעים? מחשבותיי, כוונותיי, רעיונותיי ודעותיי, המניעים והמקורות של מה שאני אומר ועושה, והצביונות השונים שמתגלים בי – האם כל אלו תואמים לאמת? אילו מהם האל מאשר, ואילו מהם הוא מתעב? אילו הוא מוקיע? באילו עניינים בני-אדם נוטים לעשות שגיאות גדולות? כל זה ראוי להגות בו. האם אופייני לכם להגות באמת? (איננו מבלים זמן רב בלהגות באמת; רוב הזמן, המוחות שלנו במצב טייס אוטומטי). חשבו על כמה זמן בזבזתם במשך השנים! באיזו תכיפות חשבתם על דברים הקשורים לאמת, לאמונה באל, להיווכחות בחיים, ועל כך שיש לירוא את האל ולסור מרע? האם הקדשתם מחשבה רצינית לעניינים האלו? לאחר שתהרהרו בדברי האל עד שתבינו את האמת ותיישמו אותה בפועל על פי עקרונות, או-אז תתחילו לראות את הפירות, ואז תהיה לכם היווכחות בחיים. עדיין אינכם יודעים כיצד להרהר בדברי האל, וגם לא הגעתם עדיין להבנת האמת. עוד לא נכנסתם לחיים. אתם צריכים לשאוף לכך ולא לבזבז את זמנכם. בדיוק כפי שאדם, ואין זה חשוב כמה הוא מבוגר, מתחיל לחשוב כיצד ללמוד מקצוע, כיצד להתפרנס ולפרנס את משפחתו, כיצד לחיות חיים טובים, כיצד להתייחס לאחרים, כיצד ייראה העתיד שלו וכן הלאה, זה אומר שדעתו של האדם הזה הגיעה לבגרות ושהוא מתחיל לחיות חיים עצמאיים. אדם שלא חושב על דברים כאלו ומעולם לא חשב על דברים כאלו הוא אדם שאין לו מחשבות או דעות עצמאיות. הוא לא יכול להבין את הדברים האלו על החיים, וכך עליו להסתמך על הוריו בכל דבר. הוא תלוי בהם בכל הנוגע לכסף, לאוכל ולבגדים. אילו הוריו לא היו דואגים לו, הוא היה חסר-כל, רעב והיה לו קר. האם אדם כזה יכול לחיות באופן עצמאי? האם זה אדם בוגר? (מובן שלא). באיזה שלב אתם נמצאים כעת? האם הגעתם לשלב של בגרות באמונתכם? כרגע, אם אף-אחד לא היה משקה אתכם, אם העליון לא היה מטיף בפניכם, אם אף-אחד לא היה מוביל אתכם אלא נותן לכם לאכול ולשתות את דברי האל ולהקשיב למזמורים בעצמכם, האם הייתם מסוגלים להגיע להיווכחות בחיים? האם הייתם מסוגלים ליישם בפועל את האמת, לבצע את חובתם היטב ולפעול לפי עקרון? (לא). פה טמונה הבעיה. משמעות הדבר היא שאתם עדיין קטנים מדי מבחינת שיעור הקומה. אתם לא יכולים אפילו לבצע היטב את חובתכם ועוד לא הגעתם לבגרות. בנסיבות הנוכחיות, אם מישהו מוביל ומשמש לכם רועה, אתם יכולים להאמין באל ולבצע את חובתכם. יש לכם צלם של איש אמונה. אך אם בעתיד לא יהיה אף-אחד שידריך אתכם, האם לא יתגלה האם אתם יכולים לעמוד איתן ולבצע את חובתכם כראוי, וכמה מציאות אמת רכשתם? אם אינכם קולטים שאין לכם שום דבר ממציאות האמת עד שיגיע אותו זמן, האם אין הדבר מדאיג? זה דבר מסוכן מאוד! כשתעמוד מול ניסיונות, לא תדע כיצד לשאת עדות ולא תדע כיצד לרצות את כוונות האל. לא יהיה לך שום נתיב, שום כיוון בליבך, ושום אמת לא תיטע בך את שורשיה. כיצד, אם-כן, תהיה מסוגל לעמוד איתן? אם אין לך את מציאות האמת, סביר שתמעד כשתיתקל בפיתויים. כשתיתקל במנהיגי שקר או בצוררי משיח, שעושים רע ומנסים לקעקע את עבודת הכנסייה, לא תהיה מסוגל לזהות אותם ולדעת מי הם ולהשתחרר מאחיזתם. אם עדיין תהיה מסוגל ללכת בעקבות מנהיגי שקר וצוררי משיח כאלו, אתה תהיו בצרות. שתי השאלות הללו יחשפו אותך, ואתה תהיה בסכנת סילוק. לכן, האמונה באל דורשת ממך להרהר ללא הרף בדבר האל ולהגות באמת. זאת הדרך שבה אתה יכול להיכנס למציאות האמת ולזכות באמת.

כיום, האם יש פיתויים רבים בפני אנשים שחיים בחברה הזאת? פיתויים מקיפים אותך מכל עבר, כל מיני זרמים רעים, כל מיני סוגים של שיח, כל מיני מחשבות ונקודות מבט, כל מיני הטעיות ושידולים מכל מיני אנשים, כל מיני פרצופים שטניים שכל מיני אנשים עוטים. כל אלה הם פיתויים שעמם אתה מתמודד. למשל, אנשים עשויים לעשות לך טובות, לגרום לך להתעשר, להפוך לחבריך, לצאת איתך לדייטים, לתת לך כסף, לתת לך עבודה, להזמין אותך לרקוד, לגלות כלפיך אדיבות ולתת לך מתנות. כל הדברים הללו יכולים להיות פיתויים. אם הדברים לא מסתדרים היטב, אתה תיפול במלכודת. אם אתה לא מצויד, בפנים, במידה של אמת, ואם אין לך שום שיעור קומה ממשי, לא תהיה מסוגל לראות את הדברים האלה לאשורם, וכולם יהיו מבחינתך מלכודות ופיתויים. מבחינה מסוימת, אם אין בידך האמת, לא תהיה מסוגל להבחין בתכסיסים של השטן, ולא תהיה מסוגל לראות את הפנים השטניים של אנשים מסוגים שונים. אתה לא תהיה מסוגל להתגבר על השטן, להתמרד נגד הבשר ולהשיג התמסרות לאל. במובן אחר, היות שאין לך את מציאות האמת, לא תהיה מסוגל לעמוד בכל הזרמים הרעים למיניהם, בכל נקודות המבט הרעות ובמחשבות ובאמירות האבסורדיות. כשתעמוד מול אלו, זה יהיה כמו מכה קרה פתאומית. אולי תלקה רק בהצטננות קלה, או אולי במשהו רציני יותר – יתכן אפילו שתסבול ממכת-קור^[א] שעלולה לסכן את חייך. אולי תאבד את אמונתך בכלל. אם אין לך די אמת, מילים מעטות בלבד מן השטנים והשדים של עולם הכופרים יותירו אותך מבולבל ונבוך. אתה תתהה האם עליך להאמין באל או לא והאם אמונה כזאת היא נכונה. יתכן, שבכינוס של היום אתה במצב טוב, אבל לאחר מכן מחר, אתה תלך הביתה ותראה שני פרקים של תכנית טלוויזיה. פיתו אותך. בלילה, אתה שוכח להתפלל לפני השינה, ודעתך עסוקה לחלוטין בעלילה של תכנית הטלוויזיה. אם אתה ממשיך לצפות בטלוויזיה במשך יומיים, ליבך כבר רחוק מן האל. אתה כבר לא רוצה לקרוא את דבר האל או לשתף על האמת. אתה אפילו לא רוצה להתפלל לאל בליבך, אתה אומר תמיד: "מתי אוכל לעשות משהו? מתי אוכל להתחיל לקדם איזה עניין חשוב? חיי אינם צריכים להיות לשווא!" האם זה שינוי דעה? במקור, רצית להבין יותר על אודות האמת כדי שתוכל להפיץ את הבשורה ולשאת עדות לאל. מדוע השתנית כעת? על ידי כך שבסך הכול צפית בסרטים ובתוכניות טלוויזיה, אתה מאפשר לשטן להשתלט על ליבך. שיעור הקומה שלך אכן קטן. האם אתה חושב שיש לך שיעור הקומה כדי להתנגד לכל הזרמים הרעים האלו? כעת האל מגלה כלפיך חסד ומכניס אותך לביתו כדי שתבצע את חובתך. אל תשכח את שיעור הקומה שלך. כיום, אתה פרח בחממה, שלא מסוגל לעמוד ברוח ובגשם שבחוץ. אם אנשים אינם מזהים את הפיתויים האלו ועומדים בהם, השטן יכול לקחת אותם בשבי בכל עת, בכל מקום. זהו שיעור הקומה הקטן ומצבו מעורר הרחמים של האדם. היות שאין לך את מציאות האמת וחסרה לך הבנה של האמת, כל דברי השטן הם עבורך רעל. אם תטה להם אוזן, הם יילכדו ללא תקנה בתוך ליבך. בליבך, אתה אומר: "אני אסגור את אוזניי ואחתום את עיניי", אך אינך יכול להימלט מהפיתוי של השטן. אינך חי בריק. אם תשמע את דברי השטן, לא תהיה מסוגל להתנגד. תיפול במלכודת. התפילות והקללות שלך על עצמך יהיו ללא הועיל. אינך יכול להתנגד. דברים כאלו יכולים להשפיע על המחשבות שלך ולהשפיע על מעשיך. הם עלולים לחסום את הנתיב של חתירתך לאמת. הם אפילו יכולים לשלוט בך, למנוע ממך מלהשקיע מעצמך למען האל, להפוך אותך לשלילי וחלש, ולהותיר אותך רחוק מהאל. בסוף, תהיה חסר ערך ותתייאש מכל תקווה.

כעת אתה חושב שאתה נאמן לאל. יש לך השאיפה, הנחישות והאידיאל לרצות את האל. אך כיצד תתמודד כשתיתקל בניסיונות של האל? אתה אומר שתתמסר, אך כשהאל מציב בפניך קושי שאינו מתאים לתפיסות ולדמיונות שלך, מה אתה יכול לעשות כשאינך מסוגל להתמסר לו? כשהאל מתגמל אנשים, הדבר מתאים לצרכים הפסיכולוגיים שלהם ותואם את התפיסות והטעמים שלהם, כך שאנשים יכולים להתמסר לו. אך כשהאל ייקח ממך דברים, כיצד תגיב? האם תוכל לשאת עדות בתוך הניסיונות של האל ובסביבה שהוא עיצב עבורך? האם זאת תהיה בעיה? כשאתה אומר: "בוודאי שאשא עדותי", המילים שלך הן התפארות, שטות, בורות וטיפשות. האם אתה יודע מה האל רוצה לעשות איתך? האם אתה יודע מדוע האל רוצה לבחון אותך? מה הוא רוצה לגלות בך? אתה אומר: "יש לי הרצון לקבל סבל, אני מוכן, איני חושש משום ניסיון שהאל עשוי לתת לי", אבל אז קורה לפתע משהו שמעולם לא ציפית לו, משהו שמעולם לא התכוננת לקראתו. אז מה הטעם בכך שתתכונן? שום טעם. נניח שהבריאות שלך תמיד הייתה טובה. ביצעת את חובתך במשך שנים רבות והאל הגן עליך מכל המחלות. הנתיב שלך היה חלק. פתאום, יום אחד אתה הולך לבדיקות והרופאים מגלים איזו מחלה מוזרה, שלאחר מכן הם מאבחנים אותה כמחלה סופנית. בליבך, זה כאילו שכוח היטה זרמים אדירים והפך על פיו אוקיינוס גדול. "לאף אחד מהאחים והאחיות בכנסייה אין את המחלה הזאת", אתה אומר. "האמנתי באל זמן רב יותר מכולם, הייתי הפעיל ביותר בביצוע חובתי, וסבלתי יותר מכולם. כיצד יתכן שיש לי המחלה הזאת?" לאחר שאתה בוחן את העניין, אתה מבין שזה בוודאי ניסיון מן האל ושעליך להתמסר. ברגע הזה, עדיין יש לך האמונה כדי להתפלל באל. אך לאחר שאתה מתפלל זמן-מה ועדיין לא נרפא, אתה קובע: "זה אומר שהאל נותן לי למות. האל רוצה ליטול את חיי!" האם עדיין תתמסר לאל כעת? (לא סביר). אתה תזעק: "אלי, אני לא רוצה למות. לא חייתי מספיק. אני עדיין צעיר. חוויתי רק מחצית מחיי. תן לי עוד כמה שנים. יש עדיין הרבה דברים שאני יכול לעשות!" אין טעם להתפלל שהאל ירפא אותך. בלי קשר לכמה בדיקות תעבור, הן יראו שהמחלה שלך סופנית. עם טיפול, אתה תמות. ללא טיפול, עדיין תמות. מה תעשה אז? פעמים רבות, כשהאל בוחן אנשים, בתחילה הם חושבים שמעשיו של האל נכונים וטובים, אך כשהמסקנה מתבררת, הם חושבים: "אולי אכן רצונו של האל הוא שאמות. אם האל רוצה שאמות, אז שאמות!" ואז הם מחכים למות, באורח פסיבי, באין-אונים. איזו מין גישה היא ההמתנה הזאת למוות? האם יש בה איזשהו יסוד של התמסרות? (לא, היא בסך הכול קבלה של הגורל). האם אנשים כאלו אכן מוכנים למות? (לא). אז מדוע הם ממתינים למוות? כשהמוות מגיע, אין להם ברירה אלא למות. אם אין להם ברירה, הם יכולים רק לקבל את זה. ה"קבלה" הזאת היא גישה של התנגדות פסיבית, לא מעשה של נשיאת עדות. אנשים מסוימים אומרים: "האל נתן לי למות, אז איזו עדות נותרה לי לשאת?" אף כי האל נותן לך למות, האם אתה לא יציר בריאה של האל? האם תיטוש את חובתך? האם השלמת את חובתך? האם ביצעת את חובתך היטב? איזה מין לב צריך להיות לך כדי לשאת את העדות שהיא חובתו של יציר בריאה? (תנו לי לדבר על הניסיון שלי. לפני ימים אחדים, היה לי כאב שיניים שהיה קשה כל כך שלא יכולתי לישון במשך שלושה ימים מרוב כאב. עם זאת, עדיין היה עלי לבצע את חובתי מדי יום. הכאב המשבש בראשי היה באמת כמעט מעבר למה שיכולתי לשאת. התלוננתי מעט בליבי. הרגשתי שביצעתי את חובתי טוב מאוד, אז מדוע זה קרה לי? באותה עת, הרגשתי שאיני יכול לתפוס את כוונת האל. אחים ואחיות מסוימים דחקו בי להרהר בעצמי ולדעת את עצמי, אז המשכתי להתפלל ולחפש את האל. לא גיליתי שמרדתי באל בכל דבר שהוא. מאוחר יותר, חשבתי על המילים של איוב לאשתו בתקופה הניסיונות שלו: "גַּם אֶת-הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים, וְאֶת-הָרָע לֹא נְקַבֵּל?" (איוב ב' 10). איוב היה מסוגל להעיד בפני האל במהלך הניסיונות שלו. בחנתי את עצמי וראיתי כיצד הייתי יכול לשבח את האל כשהדברים הצליחו מבחינתי, אך נעשיתי שלילי והתמרדתי כנגד אל בזמנים של מצוקה. הרגשתי שזאת אינה דרכו של יציר בריאה ראוי, ובשלב הזה, המצפון שלי התעורר לבסוף. היה לי הרצון למרוד בבשר ולרצות את האל. חשבתי שאפילו שאני חולה, אני עדיין צריך להתמסר לאל. בלי קשר לכאב, עלי להתמיד מרצון בביצוע חובתי. זאת הייתה החוויה שלי). בלי קשר לניסיונות שניצבים בפניך, עליך לבוא בפני האל – זה נכון. עליך להרהר על עצמך בעודך נמנע מלעכב את ביצוע חובתך. אל תהרהר מבלי לבצע כלל את חובתך, תוך שאתה מזניח את מה שחשוב כדי להתרכז במה שאין לו משמעות – זאת דרך השטות. אין זה משנה אילו ניסיונות יפקדו אותך, עליך להתייחס לכך כאל עול שהוטל עליך על ידי אלוהים. נניח שאנשים אחדים נתקפו במחלה קשה ובסבל כבד מנשוא, מקצתם אפילו נוטים למות. כיצד עליהם להתייחס למצב כזה? במקרים רבים, הניסיונות של אלוהים הם עול שהוא מטיל על בני האדם. כבד ככל שיהיה העול שאלוהים מטיל עליך, זה נטל העול שעליך לשאת, כי אלוהים מבין אותך ויודע שתוכל לשאת אותו. העול שהטיל עליך אלוהים לא יחרוג משיעור קומתך או מגבולות הסיבולת שלך, כך שאין ספק שתצליח לשאת אותו. אין זה משנה איזה עול אלוהים מטיל עליך, איזה סוג של ניסיון, זכור דבר אחד: בין אם אתה מבין או לא מבין את כוונותיו של אלוהים ובין אם רוח הקודש העניקה לך נאורות והארה אחרי שהתפללת ובין אם לאו, בין אם הניסיון הזה הוא משמעת שאלוהים מטיל עליך או אזהרה לך, אין זה משנה אם אינך מבין. כל עוד אינך משתהה בביצוע חובתך ואתה מסוגל לדבוק בנאמנות בחובה שלך, אלוהים יהיה שבע רצון ואתה תישא עדות איתנה. כאשר אנשים מסוימים רואים שהם סובלים ממחלה קשה ושהם עומדים למות, הם חושבים לעצמם: "התחלתי להאמין באל כדי להימנע ממוות – אבל מסתבר שאפילו לאחר כל השנים האלו שבהן ביצעתי את חובתי, הוא עומד לתת לי למות. מוטב שאעסוק בעניינים שלי, שאעשה את הדברים שתמיד רציתי לעשות, ואיהנה מן הדברים שלא נהניתי מהם בחיים האלו. אני יכול לדחות את חובתי". איזו גישה היא זאת? ביצעת את חובתך כל השנים האלו, הקשבת לכל הדרשות האלו, ועדיין לא הבנת את האמת. ניסיון אחד מפיל אותך, מוריד אותך על הברכיים, חושף אותך כליל. האם אדם כזה ראוי שהאל ידאג לו? (הוא לא ראוי). הוא לחלוטין ללא נאמנות. אז כיצד מכונה החובה שלביצועה הקדיש את כל השנים האלה? היא מכונה "עמל", והוא בסך הכול השקיע מאמץ. אם, באמונתך באל ובחתירתך לאמת, אתה מסוגל לומר: "בלי קשר לאיזו מחלה או לאיזה אירוע לא נעים האל יאפשר שיקרה לי – בלי קשר למה שהאל יעשה – עלי להתמסר, ולהישאר במקומי כיציר בריאה. לפני כל דבר אחר, עלי ליישם בפועל את ההיבט הזה של האמת – התמסרות. עלי ליישם אותו, ולממש את המציאות של התמסרות לאל. יתרה מכך, אל לי להשליך מעלי את מה שהאל הטיל עלי ואת החובה שעלי לבצע. אפילו בנשימתי האחרונה, עלי להיצמד לחובתי", האם אין זאת נשיאת עדות? כשיש לך נחישות מהסוג הזה ומצב כזה, האם אתה עדיין מסוגל להתלונן על האל? לא, אתה לא מסוגל. בזמן כזה, אתה תחשוב לעצמך: "האל נותן לי את הנשימה הזאת, הוא קיים אותי והגן עלי כל השנים האלו. הוא ספג ממני כל כך הרבה מכאובים, נתן לי כל כך הרבה חסד, ואמיתות רבות. הבנתי אמיתות ותעלומות שאנשים לא הבינו במשך דורות. הרווחתי כל כך הרבה מן האל, כך שעליי להשיב לאל כגמולו! לפני כן, שיעור הקומה שלי היה קטן מדי, לא הבנתי כלום, וכל מה שעשיתי היה פוגעני כלפי האל. יתכן שלא תהיה לי הזדמנות נוספת להשיב לאל כגמולו בעתיד. לא חשוב כמה זמן נותר לי לחיות, עלי להציע את מעט הכוח שיש לי ולעשות את מה שאני יכול למען האל, כך שהאל יוכל לראות שכל השנים הללו שהוא קיים אותי לא היו לשווא, אלא נשאו פרי. אתן לאל נחת, ולא אפגע בו עוד או אאכזב אותו". מה דעתך לחשוב כך? אל תחשוב כיצד להציל את עצמך או להימלט, במחשבה "מתי תירפא המחלה הזאת? כשהיא תירפא, אעשה כמיטב יכולתי לבצע את חובתי ולהיות נאמן. כיצד אני יכול להיות נאמן כשאני חולה? כיצד אני יכול לבצע את חובתי כיציר בריאה?" כל עוד יש לך ולו נשימה אחת, האם אינך מסוגל לבצע את חובתך? כל עוד יש לך ולו נשימה אחת, האם אינך מסוגל שלא לבייש את האל? ככל שיש לך ולו נשימה אחת, ככל שדעתך צלולה, האם אינך מסוגל לא להתלונן על האל? (כן). קל לומר "כן" כעת, אך לא יהיה קל כל כך כשזה באמת יקרה לך. וכך, עליכם לחתור אל האמת, לעבוד קשה לעתים קרובות על האמת, ולבלות זמן רב יותר במחשבה "כיצד אני יכול לרצות את כוונות האל? כיצד אני יכול לגמול אהבה לאל? כיצד אני יכול לבצע את חובתו של יציר בריאה?" מהו יציר בריאה? האם האחריות של יציר בריאה היא בסך הכול להקשיב לדברי האל? לא – אחריותו היא לממש בחיים את דברי האל. האל נתן לך כל כך הרבה אמת, כל כך הרבה מהדרך, וכל כך הרבה חיים, כדי שתממש בחיים את הדברים האלו, ותישא עדות בפניו. זה מה שיציר בריאה צריך לעשות, וזאת האחריות והחובה המוטלת עליך. עליך להרהר בדברים האלו לעתים קרובות; אם תמיד תהרהר בהם, תגיע עמוק יותר לכל היבטי האמת.

אם אנשים אינם הולכים בנתיב החתירה אל האמת ואינם עובדים קשה כדי להשיג את האמת, במוקדם או במאוחר הם ימעדו ויפלו. יהיה להם קשה לעמוד זקופים, כיוון שהבעיות שהם ייתקלו בהן לא יכולות להיפתר על ידי הסתמכות על מעט הידע והדוקטרינות שיש להם. בלי קשר למידת הרהיטות שבה אתה יכול לדבר אודות דוקטרינות, לא תהיה מסוגל לפתור קשיים אמיתיים. עליך להרהר כל העת באמיתות השונות כדי להשיג בהירות חודרת. רק אז תוכל להשתמש באמת כדי לפתור כל בעיה שבה אתה עשוי להיתקל. מי שמבינים את האמת לאשורה אינם מדברים על מילים ודוקטרינות. הם יכולים להבחין בכל הדברים ולראות אותם בבהירות, והם פועלים בביטחון בכל מה שהם עושים. אם אינך יודע כיצד לחפש את האמת במצבים שאתה נתקל בהם ואתה תמיד פועל על פי רצונך, אין דרך שתבין את האמת. כדי להבין את האמת עליך להרהר ללא הרף כיצד להשתמש באמת כדי לפתור בעיות בביצוע חובותיך. אם אינך מהרהר באופן הזה, האם אתה יכול להשיג את האמיתות האלו? אם אינך מהרהר בדברי האל, בלי קשר לכמה דרשות אתה שומע, בלי קשר לכמה דוקטרינות אתה מבין, תמיד תישאר ברמת המילים והדוקטרינות. אם אתה יודע כיצד לדבר על המילים והדוקטרינות האלו, הדבר יכול לעתים קרובות להטעות אותך לחשוב שהאמונה של באל כבר נשאה פרי וששיעור הקומה שלך גדול מאוד, כיוון שאתה כעת מלא להט וכוח. אך כשתיתקל בעובדות, כלומר כשתעמוד מול ניסיונות ומצוקות, תבין כמה מעט הגנה המילים והדוקטרינות האלו מעניקות לך. הן לא יכולות להגן עליך ולו מפני ניסיון אחד, קל וחומר להבטיח לך שתוכל לעבור בצורה חלקה כל מבחן שהאל נותן לאדם. במקום זה, אתה תרגיש שהמילים והדוקטרינות האלו הוליכו אותך לאבדון. בזמנים כאלו, אתה תראה כמה מעט אתה מבין את האמת ושעדיין לא נכנסת למציאות האמת. לעתים קרובות, כשאנשים ניצבים בפני ניסיונות ואינם יכולים לראות דרך קדימה, הם מרגישים סוף-סוף את חוסר האונים שלהם בלי האמת ומרגישים כמה חסר תועלת היה כל הדיבור שלהם על דוקטרינות. רק אז הם רואים כמה חסר להם וכמה הם מעוררי רחמים. כשהכול בטוח וללא בעיות, אתה תמיד מרגיש שאתה מבין הכול. אתה מרגיש שהאמונה שלך אינה לשווא ושהרווחת ממנה הרבה. אתה מרגיש שלא משנה מה יקרה, אין לך כל סיבה לדאגה. למעשה, אתה פשוט מבין כמה מילים ודוקטרינות, שאין בהן כל שימוש שהוא. נוכח אסון וצרה גדולה, לא תדע מה לעשות, לא תדע כיצד להתמודד עם המצב. כשתתפלל לאל, לא תדע מה לומר ומה לבקש. אינך יכול למצוא את הנתיב. זה מראה כמה מעורר רחמים הוא האדם. ליבך ריק מדברי האל ואין לך את עבודת רוח הקודש. אתה כבר בחשיכה. אמונתך באל לא זיכתה אותך בדבר, וכעת אתה חסל-כול כמו קבצן. רק אז אתה מרגיש שהאמונה שלך באל כל השנים הללו הייתה חסרה לחלוטין את מציאות-האמת. כעת נחשפת לחלוטין. אם שנים רבות של אמונה באל משאירות אותך במצב כזה, סופך להיות מסולק.

12 בפברואר, 2017

הערות שוליים:

א. מכת-קור, מונח המשמש ברפואה הסיני המסורתית והמתייחס לצינון חמור, פנימי שעלול לסכן את החיים, ושנגרם על ידי גורמים חיצוניים.