אלה שאין להם לב ירא-אל לא ישתנו, ואין זה משנה כמה זמן הם מאמינים בו. רק אלה שהם יראי-אל יכולים להשיג את העבודה של רוח הקודש ולצעוד אל נתיב הישועה. כמה זה חיוני שלאדם יהיה לב ירא-אל! מדוע יש אנשים שאף פעם אינם לומדים להכיר את עצמם? מפני שאין להם לב ירא-אל. מדוע יש אנשים שאף פעם אינם מסוגלים להשיג את העבודה של רוח הקודש? מפני שאין להם לב ירא-אל. רק אלה שיש להם לב ירא-אל מסוגלים להרהר בעצמם לעתים קרובות ולהכיר את עצמם; הם תמיד חוששים לעשות טעויות או ללכת בדרך הלא נכונה. כאשר קורים להם דברים שדורשים מהם לעשות בחירות, הם מעדיפים לפגוע באדם ולא לפגוע באלוהים, והם מעדיפים לסבול מרדיפות מאשר להרחיק עצמם מאלוהים או לבגוד בו. איוב היה אדם ירא-אל וסר מרע, והוא קיבל את אישורו של האל.

אז היכן החוויה שלכם חייבת להתחיל, אם תרצו להשיג ישועה באמונתכם באלוהים? עליכם להתחיל בקבלת משפטו וייסורו של אלוהים, בהשגת ידע אמיתי על עצמכם, ובהכאה אמיתית על חטא – זוהי צעידה אל נתיב הישועה. לא קל לאנשים להכיר את עצמם; קשה להם אפילו עוד יותר להכיר את צביונם ותמציתם המושחתים, לדעת עד כמה הם קטנים וחסרי משמעות בפני האל, בפני הבורא. אם אנשים אינם יכולים להכיר את צביונם המושחת או מהי התמצית המושחתת שלהם, האם אז הם יוכלו להבין איזה סוג של מערכת יחסים יש להם עם אלוהים, מהי מידתם בפני אלוהים, או האם אלוהים אוהב אותם? (הם לא יבינו.) אז מה הם השיגו אחרי כל השנים האלה של אמונה באל? האם הם השיגו את האמת? האם הם עלו על נתיב הישועה? אם לאחר שהחלו להאמין באלוהים, הם אוכלים ושותים את דבריו, חיים חיי כנסייה ומבצעים את חובתם, האם זה מסתכם בקיום מערכת יחסים עם אלוהים? מה אדם יכול לעשות, למה עליו לשאוף, באיזו עמדה עליו לנקוט וכיצד עליו לבחור את נתיבו כדי לקיים מערכת יחסים עם הבורא? האם אתם יודעים? אינכם יכולים לענות. נראה שחסר לכם יותר מדי, והמשמעות היא שאינכם מתמקדים בחיפוש האמת או בשיתוף על האמת בדברים רבים שאינכם מבינים, כך שחיי הכנסייה שלכם לוקים בחסר בפרטים, ובשל כך התוצאות אינן יכולות להיות טובות מאוד. בפיכם שגורים אמירות ומונחים רוחניים הנאמרים לעתים קרובות באמונה באלוהים, אך אינכם לוקחים אותם ברצינות וגם אינכם חוזרים לרוחכם ומשקיטים את לבכם כדי לתהות: "מה משמעות המילים האלה שאלוהים אמר? איך אני מיישם אותן בחיי האמיתיים? כיצד אני הופך את המילים האלה למוחשיות – איך אני הופך אותן למציאות? מה אני יכול לעשות כדי שהמילים האלה לא יעצרו בדוקטרינה ובתיאוריה, אלא יהפכו להיות חלק מחיי, יהפכו להיות הכיוון שאליו אני הולך? כיצד עלי להתנהג כדי שדברי האל יהפכו לחלק מחיי?" אם תוכלו להרהר על דברים כאלה, תוכלו למצוא הסבר לפרטים רבים. אך באופן כללי, לעולם אינכם תוהים על דברים כאלה, כך שעבור רוב האמיתות המדוברות בדרך כלל, אתם נעצרים בהבנה המילולית. אם אנשים נעצרים בהבנה המילולית, מה אחרים יוכלו לראות עליהם? לעתים קרובות אנשים מטיפים על תיאוריות רוחניות, מינוחים רוחניים ואמירות רוחניות, אך בחייהם, אינכם יכולים לראות את המציאות שבה הם מיישמים את דברי האל או חווים את דברי האל. כיום, אתם מתמודדים עם בעיה גדולה מאוד. איזו בעיה זו? מכיוון שאתם מסוגלים להטיף מעט דוקטרינה, ויש לכם תפיסה של אמירות רוחניות מסוימות, ואתם יכולים לדבר מעט על החוויות שלכם בהכרת עצמכם, אתם חושבים שאתם מבינים את האמת, שהאמונה שלכם באלוהים הגיעה לרמה מסוימת, שאתם מעל רוב האנשים, אך למעשה, לא נכנסתם למציאות האמת, ובלי אנשים שיתמכו בכם ויפרנסו אתכם, בלי אנשים שיחלקו איתכם את האמת וידריכו אתכם, תגיעו למבוי סתום ותהפכו למופקרים. אינכם מסוגלים לבצע את עבודת העדות לאלוהים, אינכם יכולים להשלים את התפקיד שאלוהים מטיל, אך בתוככם, עדיין יש לכם דעה טובה על עצמכם, אתם חושבים שאתם מבינים יותר מרוב האנשים – אך למעשה, אתם חסרי שיעור קומה, לא נכנסתם למציאות האמת, והגאוותנות שלכם גדלה רק מכך שאתם יכולים להבין כמה מילים ודוקטרינות. ברגע שאנשים נכנסים למצב כזה, כשהם חושבים שהם כבר זכו באמת והם הופכים להיות שאננים, באיזה סוג של סכנה הם נמצאים? אם באמת יופיע מנהיג שקר או צורר משיח חלק לשון, ללא ספק תלכו שולל ותתחילו לנהות אחריהם. זה מסוכן, הלא כן? אתם מועדים להיות גאוותנים, צדקנים ושאננים – ובמקרה זה, האם לא תסטו מאלוהים? האם לא תבגדו באלוהים ותלכו בדרככם שלכם? אין לכם את מציאות האמת ואינכם מסוגלים להעיד לאלוהים; אתם יכולים להעיד רק על עצמכם ולהתהדר בעצמכם – אם כך, אינכם בסכנה? בנוסף, אם אתם שקועים בבוץ של הנסיבות האלה, איזה צביון מושחת תחשפו? קודם כל, תחשפו צביון גאוותני וצדקני; זה מובן מאליו. האם לא תנצלו את מעמדכם ותתהדרו בבכירוּת שלכם? האם לא תטיפו לאנשים מגבוה? אם תחשפו את צביונכם המושחת הזה, האם אלוהים לא יתעב אתכם? אם מישהו גאוותן וצדקן במיוחד, והוא אינו בודק את עצמו, האם לא ייתכן שאלוהים ידחה אותו בתיעוב? זה באמת אפשרי מאוד. לדוגמה: אולי ביצעתם את חובתכם במשך מספר שנים, אך לא הייתה התקדמות ניכרת בהיווכחות בחיים שלכם, אתם מבינים כמה דוקטרינות שטחיות בלבד, ואין לכם שום ידע אמיתי על צביונו ומהותו של האל, אין לכם פריצות דרךלזקוף לזכותכם – אם זהו שיעור הקומה שלכם כיום. מה תהיו מועדים לעשות? אילו גילויי שחיתות יהיו לכם? (גאוותנות ורברבנות.) האם הגאוותנות והרברבנות שלכם יתעצמו או יישארו ללא שינוי? (הן יתעצמו.) מדוע הן יתעצמו? (מפני שנחשוב שאנחנו מאוד מוכשרים.) ועל סמך מה אנשים שופטים את רמת הכישורים של עצמם? לפי מספר השנים שהם ביצעו חובה מסוימת, לפי כמות הניסיון שהם צברו, הלא כן? וכשזה המצב, האם לא תתחילו לחשוב בהדרגה במונחים של בכירוּת? לדוגמה, אח מסויים מאמין באלוהים שנים רבות ומבצע חובה במשך זמן רב, כך שהוא המוכשר ביותר לדבר; אחות מסוימת לא הייתה כאן זמן רב, ולמרות שיש לה מעט איכות היא אינה מנוסה בביצוע חובה זו, והיא לא מאמינה באלוהים זמן רב, לכן היא הכי פחות מוכשרת לדבר. האדם המוכשר ביותר לדבר חושב לעצמו, "מכיוון שיש לי בכירות, זה אומר שביצוע חובתי עומד בסטנדרט והחתירה שלי הגיעה לשיאה, ואין שום דבר שעלי לשאוף אליו או להיכנס אליו. ביצעתי את חובתי היטב, השלמתי פחות או יותר את העבודה הזו, אלוהים צריך להיות שבע רצון." ובדרך זו הוא מתחיל להיות שאנן. האם זה מעיד שהוא נכנס למציאות האמת? הוא הפסיק להתקדם. הוא עדיין לא זכה באמת או בחיים, ובכל זאת הוא חושב שהוא מוכשר מאוד, הוא מדבר במונחים של בכירות וממתין לתגמול של האל. האם אין זה גילוי של צביון גאוותני? כאשר אנשים אינם "מוכשרים מאוד", הם יודעים להיות זהירים, הם מזכירים לעצמם לא לעשות טעויות; ברגע שהם מאמינים שהם מוכשרים מאוד, הם נעשים גאוותנים ומתחילים להיות בעלי הערכה עצמית גבוהה והם עלולים להיות שאננים. בזמנים כאלה, האם אין זה סביר שהם יבקשו מאלוהים תגמולים וכתר, כפי שעשה פאולוס? (כן.) מהי מערכת היחסים בין האדם לאלוהים? זוהי לא מערכת יחסים בין הבורא ליצירי בריאה. אין זו אלא מערכת יחסים עסקית. וכשזה המקרה, לאנשים אין מערכת יחסים עם אלוהים, וסביר להניח שאלוהים יסתיר את פניו מהם – וזה סימן מסוכן.

יש אנשים שמניחים את אלוהים בצד, הם שולטים בעצמם באנשיו הנבחרים של האל, הם משנים את המסגרת שבה אנשים מבצעים את חובתם לממלכה עצמאית של צוררי משיח; הם הופכים כנסיות המשרתות את אלוהים ועובדות אותו, לארגונים דתיים. האם האנשים האלה נכנסו לאמת ולחיים? האם האנשים האלה נוהים אחר האל, משרתים אותו או משמשים כעדים לאלוהים? בהחלט לא. האם הם מבצעים את חובתם? (לא.) אז מה הם עושים? האם הם אינם מעורבים בפעולות וביוזמות של האדם? אין זה משנה עד כמה אתה מעורב בפעולות וביוזמות של בני אדם, אם אלוהים אינו בלבך ואם אינך חותר אל האמת, האם אין זה אומר שאין לך מערכת יחסים עם אלוהים? האם זה לא דבר נורא? כאשר מישהו מאמין באלוהים ונוהה אחריו, הדבר שיש לחשוש מפניו ביותר, שהוא יסטה מדברי האל ומהאמת כדי לעסוק בפעולות אנושיות וביוזמות אנושיות. בעשותו זאת הוא סוטה לנתיב משלו. לדוגמה, נאמר שהכנסייה בוחרת מנהיג. מנהיג זה יודע רק כיצד להטיף את המילים והדוקטרינות, והוא מתמקד רק ביוקרתו ובמעמדו שלו. הוא אינו עושה עבודה מעשית. ובכל זאת אתם שומעים אותו מטיף היטב את המילים והדוקטרינות, בהתאם לאמת, וכל מה שהוא אומר הוא נכון, ולכן אתם מעריצים אותו מאוד ומרגישים שהוא מנהיג טוב. אתם מקשיבים לו בכל הדברים ובסופו של דבר, אתם הולכים אחריו ומצייתים לו לחלוטין. האם אינכם הולכים שולל ונשלטים על ידי מנהיג שקר? והאם הכנסייה ההיא לא הפכה לקבוצה דתית עם מנהיג שקר בראשה? חברי קבוצה דתית עם מנהיג שקר בראשה עשויים להיראות כמבצעים את חובתם, אך האם הם באמת מבצעים את חובתם? האם הם באמת משרתים את האל? (לא.) אם אותם אנשים אינם משרתים את האל או אינם מבצעים את חובתם, האם יש להם מערכת יחסים עם אלוהים? האם כנופיה שאין לה מערכת יחסים עם אלוהים מאמינה בו? אִמרו לי, האם לחסידיו של מנהיג שקר או לאנשים תחת שליטתו של צורר משיח יש את עבודת רוח הקודש? בוודאי שלא. ומדוע אין להם את עבודת רוח הקודש? מפני שהם סטו מדברי האל והם אינם מתמסרים לאלוהים ואינם עובדים אותו, אלא מקשיבים לרועים שקריים ולצוררי משיח – אלוהים דוחה אותם בתיעוב ולא עובד בקרבם יותר. הם סטו מדברי האל ונדחו על ידו בתיעוב, והם איבדו את עבודתה של רוח הקודש. אם כך, האם הם יכולים להיוושע על ידי אלוהים? (לא.) הם אינם יכולים, וזה אומר שיש בעיה. לכן, ככל שיהיו אנשים רבים בכנסייה המבצעים את חובתם, התשובה לשאלה אם הם יכולים להיוושע תלויה באופן מכריע בשאלה אם הם באמת נוהים אחר משיח או אחר אדם, אם הם באמת חווים את עבודת האל וחותרים אל האמת או אם הם עוסקים בפעילויות דתיות, בפעולות אנושיות וביוזמות אנושיות. זה תלוי במידה מכרעת אם הם יכולים לקבל את האמת ולחתור אליה ואם הם יכולים לחפש את האמת כדי לפתור בעיות כשהם מגלים אותן. אלה הם הדברים המכריעים ביותר. למה אנשים באמת חותרים ובאיזו דרך הם הולכים, בין אם הם באמת מקבלים את האמת או נוטשים אותה, בין אם הם מתמסרים לאל או מתנגדים לו – אלוהים בוחן ללא הרף את כל הדברים האלה. אלוהים מבחין בכל כנסייה ובכל אדם. אין זה משנה כמה אנשים שם מבצעים את חובתם או הולכים אחר אלוהים בכנסייה, ברגע שהם סוטים מדברי האל, ברגע שהם מאבדים את עבודתה של רוח הקודש, הם מפסיקים לחוות את עבודתו של האל, וכך להם – ולחובה שהם מבצעים – אין שום קשר ושום חלק בעבודתו של אלוהים, ובמקרה זה, הכנסייה הזו הפכה לקבוצה דתית. אמרו לי, מהן ההשלכות כאשר כנסייה הופכת לקבוצה דתית? האם לא הייתם אומרים שהאנשים האלה נמצאים בסכנה גדולה? הם אף פעם לא מחפשים את האמת כשהם מתמודדים עם בעיות והם אינם פועלים על פי עקרונות האמת, אלא נתונים להסדרים ולמניפולציות של בני אדם. ישנם אפילו רבים שבזמן ביצוע חובתם, הם לעולם אינם מתפללים ואינם מחפשים את עקרונות האמת; הם רק שואלים אחרים ועושים מה שאחרים אומרים, פועלים לפי סימנים מאחרים. כל מה שאנשים אחרים אומרים להם לעשות, זה מה שהם עושים. הם מרגישים שמעורפל וקשה להתפלל לאלוהים בנוגע לבעיותיהם ולחיפוש האמת, ולכן הם מחפשים פתרון פשוט וקל. הם מניחים שלהסתמך על אחרים ולעשות מה שאחרים אומרים זה קל והכי מעשי, ולכן הם פשוט עושים מה שאנשים אחרים אומרים, שואלים אחרים ועושים מה שהם אומרים בכל דבר. כתוצאה מכך, גם לאחר שהאמינו במשך שנים רבות, כשהם התמודדו עם בעיה, הם מעולם לא באו אפילו פעם אחת בפני האל, לא התפללו ולא חיפשו את רצונותיו ואת האמת, ולא השיגו אז את הבנת האמת ולא פעלו והתנהגו לפי כוונות האל – מעולם לא הייתה להם חוויה כזו. האם אנשים כאלה באמת מיישמים בפועל אמונה באלוהים? אני תוהה: מדוע יש אנשים שלאחר שנכנסו לקבוצה דתית, כל כך סביר שהם יעברו מאמונה באלוהים לאמונה באדם, מנהייה אחר האל לנהייה אחר אדם? מדוע הם משתנים כל כך מהר? מדוע, לאחר שהאמינו באלוהים כל כך הרבה שנים, הם עדיין מקשיבים לאדם והולכים אחריו בכל הדברים? כל כך הרבה שנים של אמונה, אך מעולם לא היה באמת מקום לאלוהים בליבם. שום דבר מכל מה שהם עושים, לעולם לא קשור לאלוהים ולא קשור לדבריו. הדיבור שלהם, מעשיהם, חייהם, התנהלותם עם אחרים, הטיפול בעניינים, אפילו ביצוע חובתם ושירות האל, וכל פעולותיהם ומעשיהם, וכל ההתנהגויות שלהם, ואפילו כל מחשבה ורעיון היוצאים מהם – לשום דבר מכל אלה אין שום קשר לאמונה באלוהים או לדבריו. האם אדם כזה הוא מאמין כן באלוהים? האם מספר השנים שאדם האמין באלוהים יכול לקבוע את שיעור קומתו של אותו אדם? האם זה יכול להוכיח אם מערכת היחסים שלו עם אלוהים רגילה? בהחלט לא. כדי לראות אם אדם מאמין באלוהים בכנות, הדבר המכריע הוא לראות אם הוא יכול לקבל את דברי האל אל ליבו, ואם הוא יכול לחיות לאור דבריו ולחוות את עבודתו.

חִשְׁבוּ על זה: כמי שמאמינים באלוהים, אם אתם מעורבים בטקסים דתיים בלבד ושומרים על כמה תקנות; אם אתם רק יוצאים ידי חובה תוך כדי ביצוע חובתכם ופעולתכם, מבלי להתמקד בעקרונות האמת; אם אתם רק מדברים על מילים ודוקטרינות כאשר אתם משתפים על האמת, אך אין לכם ידע מעשי; אם מילות השיתוף שלכם שטחיות כאשר אתם מפיצים את הבשורה ונושאים עדות; אם אתם אומרים את המילים והדוקטרינות הרוחניות רק כדי לספק אנשים ולתמוך בהם – האם תוכלו להשיג תוצאות? כמי שמאמינים באלוהים, אם אתם עוסקים ברוחניות רק כלפי חוץ, האם אמונה כזאת כמו שלכם היא חוויה של עבודת האל? האם אתם יכולים להשיג את האמת כאשר אתם מבצעים את חובתכם בדרך זו? האם זו אמונה אמיתית באלוהים? (לא.) מהי באמת אמונה אמיתית באלוהים? ייתכן שהלכתם אחר אלוהים במשך שנים רבות, קראתם רבות בדבריו, הקשבתם ליותר ממספר דרשות, והבנתם דוקטרינות רבות – וכמובן, חלק מכם נכנסו חלקית למציאות-האמת – אך האם תעזו לומר שכבר השגתם את שיעור הקומה של הישועה? האם אתם יכולים להיות בטוחים שלא תוטעו שוב ותילקחו בשבי על ידי השטן? האם אתם יכולים להיות בטוחים שלא תסגדו לאדם ותלכו אחריו? האם תוכלו להבטיח שתנהו אחר האל עד סוף הדרך, שלא תחזרו בכם לחלוטין, שלא תאמינו רק באלוהים שמימי ומעורפל, כפי שעושים אנשים דתיים, במקום ללכת בעקבות האל המעשי? ייתכן שתלכו בעקבות האל בהתגלמותו, אך האם אתם חותרים אל האמת? האם אתם מסוגלים להשיג התמסרות אמיתית לאלוהים וידע אודותיו? האם אינכם עדיין בסכנת בגידה באלוהים? עליכם לחשוב על כל הדברים האלה. כיום, אילו מאמצעי האמונה, ההשקפות והמצבים שלכם זהים או דומים לאלה של המאמינים בנצרות? במה אתם חולקים את אותו מצב? אם מישהו שמאמין באלוהים דבק באמת כאילו היא מערכת של תקנות, האם אמונתו לא עלולה להפוך לעיסוק בטקס דתי? (כן, היא עלולה.) קיום טקסים דתיים אינו באמת שונה מהנצרות – אלה שעושים זאת, הם רק מתקדמים יותר והתקדמו הלאה במונחים של הוראה ותיאוריה, והם מעט יותר מורמים ומתקדמים באמונתם. זה הכול. אם האמונה באלוהים הופכת לאמונה דתית, ללימוד תיאולוגיה, למערכת של תקנות או טקסים, האם היא לא הופכת אז לנצרות? יש הבדל בין תורות חדשות לישנות, אך אם כל מה שאתם עושים הוא להבין את האמת כדוקטרינה, ואינכם יודעים כיצד ליישם בפועל את האמת, ופחות מכך כיצד לחוות את עבודתו של האל – ואין זה משנה כמה שנים אתה מאמין באלוהים, כמה קשיים אתה עובר, כמה התנהגויות טובות יש לך, אם מה שיש לך בכל זאת הוא לא הבנה אמיתית של האמת, ולא השגת את האמת ולא נכנסת למציאות האמת – אם כך, האם אופן האמונה שלך אינו זה של הנצרות? האם זו אינה תמצית הנצרות? (כן.) אז איזה דעות או מצבים יש לכם במעשיכם או בביצוע חובתכם הדומים לאלו של הנוצרים או זהים לשלהם? (אנו מקפידים על תקנות ומצטיידים במילים ובדוקטרינות.) הקפדה על תקנות, הטפת המילים והדוקטרינות לגבי האמת כמילים ודוקטרינות – מה עוד? (אנו מתמקדים בביצוע עבודה, לא בהיווכחות בחיים.) אתם מתמקדים רק בהפעלת עצמכם, לא בהשגת חיים או בכניסה למציאות-האמת – מה עוד? (אנו מתמקדים במראה של רוחניות ובהתנהגות טובה.) עכשיו אמרתם מעט, ואני אסכם: לרדוף אחר מראית עין של התנהגות טובה, או להשתדל מאוד להתעטף במעטה של רוחניות, ולעשות דברים שאנשים חושבים בתפיסותיהם ובדמיונותיהם שהם נכונים, דברים שאנשים נוטים לתמוך בהם – זהו מרדף אחר רוחניות שקרית. אדם כזה הוא צבוע שעומד על במה מאולתרת כדי להטיף את המילים והדוקטרינות, הוא מורה לאחרים לעשות מעשים טובים ולהיות אנשים טובים, כשהוא מתחזה לאדם רוחני. אולם בהתנהלותו עם אחרים ובטיפול בעניינים, ובביצוע חובתו, הוא לעולם אינו מחפש את האמת אלא חי לפי צביונות שטניים. אין זה משנה מה יקרה לו, הוא הולך על פי רצונו שלו, ודוחק את אלוהים הצידה. הוא לעולם אינו פועל על פי עקרונות האמת; הוא רק נצמד לתקנות. הוא כלל אינו מבין את האמת, ואינו מבין את כוונותיו של האל או את הרף של דרישותיו מאדם, או מה הוא ישיג על ידי ישועת אדם. אף פעם הוא אינו בוחן ברצינות את הפרטים האלה של האמת ואינו מבקש אותם. כל מה שחושפות האמירות וההתנהגויות הללו של האדם הם דברים של צביעות. כשמסתכלים על המצבים האמיתיים בליבם של אנשים כאלה, יחד עם התנהגותם החיצונית, אפשר להיות בטוחים שאין להם כלום ממציאות האמת, שלמעשה הם פרושים צבועים, שהם חסרי אמונה. אם מישהו מאמין באלוהים אך אינו חותר אל האמת, האם אמונתו אמיתית? (לא.) האם מי שמאמין באלוהים במשך שנים רבות, אין זה משנה כמה, אך הוא כלל אינו מקבל את האמת, מגיע לידי כך שהוא ירא-אל ואינו סר מרע? (לא.) הוא אינו יכול להשיג זאת. מהו, אם כן, טבעה של ההתנהגות החיצונית של אנשים כאלה? באיזה סוג של נתיב הם יכולים ללכת? (בדרך הפרושים.) כיצד הם מעבירים את ימיהם כשהם מציידים את עצמם? האם לא במילים ובדוקטרינות? הם מבלים את ימיהם בהתחמשות, עוטים מילים ודוקטרינות כדי להפוך את עצמם להיות יותר כמו הפרושים, יותר רוחניים, יותר כמו אנשים המשרתים את האל – מהו בדיוק טבעם של כל המעשים האלה? האם זוהי עבודת האל? האם זו אמונה אמיתית בו? (לא, זו אינה אמונה אמיתית.) אם כך, מה הם עושים? הם מטעים את אלוהים; הם רק עוברים את שלבי התהליך. הם מניפים את דגל האמונה ומקיימים טקסים דתיים ובכך מנסים לרמות את אלוהים כדי להשיג את מטרתם להיות מבורכים. אנשים אלה כלל לא עובדים את האל. בסופו של דבר, קבוצה כזו של אנשים תמצא את עצמה בדיוק כמו אלה בתוך הקפלות, שכביכול משרתים את אלוהים, שכביכול מאמינים באלוהים והולכים אחריו.

מה ההבדל בין הסופרים והפרושים שהאמינו באלוהים בעידן החוק לבין הכמרים, הבכירים, האבות והבישופים של הקפלות הנוצריות והקתוליות המודרניות? כלומר, מה ההבדל בין אמונה ביהוה לבין אמונה בישוע? מלבד השם שבו הם מאמינים, מה ההבדל? במה נאחזו אלה שהאמינו ביהוה? מה הייתה שיטת האמונה שלהם? (הם שמרו את החוק ואת המצוות.) האם הם הבינו את העבודה של רוח הקודש? האם הם הבינו את נתיב נשיאת הצלב? (הם לא הבינו.) האם הם ידעו כי אלוהים הוא האמת, הדרך והחיים? האם היה להם מושג כזה? האם הם הכירו את המסרים ששמעו מאמיניו של ישוע? (הם לא הכירו.) כיצד רואים אותם אלה המאמינים בישוע? (הם היו נחשלים, שמרנים, והם לא התמידו בעבודת רוח הקודש.) הדבר העיקרי הוא, שהם לא התמידו בצעדים של עבודת האל. אלוהים אמר שהמשיח יבוא, וכשהוא בא בבשר הוא נקרא ישוע המשיח. הם לא קיבלו אותו, אלא התנגדו לו בעקשנות. הם לא הכירו בכך שישוע אדוננו היה האל בהתגלמותו והם צלבו אותו. הם נותרו מאחור, והם חוסלו בעידן החסד. הם לא הכירו את המסרים של עידן החסד, כמו גאולה, ישועת הצלב והכאה על חטא. האם אין זה הבדל? (זה הבדל.) אז על מה מדברים אלה בעידן החסד? מה ההבדל בינם לבין המאמינים בעידן החוק? מה עוד הם יודעים? ראשית, כשהם מסתכלים על קריאת כתבי הקודש, הם קוראים את הברית הישנה והחדשה; כשהם מסתכלים על שם האל שבו הם מאמינים, הם כבר לא מתייחסים לאלוהים כיהוה בלבד, אלא קוראים לו בעיקר ישוע המשיח. מה הם מיישמים בפועל? וידוי והכאה על חטא, כח סבל וענווה; הם אוהבים, הם מקיימים את הדיברות, הם נושאים את הצלב שלהם, הם הולכים בנתיב סבל הצלב והם מצפים לעלות לשמיים לאחר מותם. במובנים רבים, הם שונים מהמאמינים באל בעידן החוק. הם מדברים על העבודה של רוח הקודש, ועל כך שהם מתמלאים ברוח הקודש ומובלים על ידה; הם מדברים על תפילה, על פעולה בשמו של ישוע אדוננו, ועל הפצת הבשורה. הדברים שעליהם הם מדברים שונים לחלוטין מאלה שבעידן החוק, אך בסופו של דבר, הם מקבלים מאלוהים את אותו סיום כמו האנשים מהאמונה היהודית – גם הם שייכים לקבוצה דתית. איזה מן עניין זה? הפרושים, ראשי הכוהנים והסופרים היהודים הללו של עידן החוק, האמינו על פניו באלוהים, אך הם הפנו עורף לדרכו ואף צלבו את האל בהתגלמותו. אם כן, האם אמונתם הייתה יכולה לקבל את אישורו של האל? (לא.) אלוהים כבר ייעד אותם כבני האמונה היהודית, כחברים בקבוצה דתית. ובדומה לכך, אלוהים רואה את אלה המאמינים כיום בישוע כחברים בקבוצה דתית, בכך שהוא אינו מכיר בהם כחברים בכנסייתו או כמאמינים בו. מדוע אלוהים מוקיע כך את העולם הדתי? מכיוון שלכל חברי הקבוצות הדתיות, ובמיוחד למנהיגים ברמה גבוהה של הפלגים השונים, אין לב ירא-אל, והם גם אינם נוהים אחר רצון האל. הם חסרי אמונה. הם אינם מאמינים בהתגלמות, לא כל שכן הם אינם מקבלים את האמת. הם לעולם אינם מחפשים, מבררים, בוחנים או מקבלים את עבודת האל באחרית הימים או את האמיתות שהוא מבטא. במקום זאת, הם מיד מגנים ומנאצים את העבודה של התגלמות האל באחרית הימים. ניתן לראות בכך באופן ברור שהם מאמינים לכאורה באל, אך האל אינו מכיר בהם כמאמינים בו; הוא אומר שהם עושי רע, שדבר ממה שהם עושים אינו קשור כהוא זה לעבודת הישועה שלו, שהם כופרים הנמצאים מחוץ לדבריו. אם אתם מאמינים באלוהים כפי שאתם מאמינים עכשיו, האם לא יבוא היום שבו גם אתם תקטינו את עצמכם לכדי אנשים הדבקים בדת? אמונה באל מתוך הדת אינה יכולה להשיג ישועה – מדוע זה, בדיוק? אם אינכם יכולים לומר מדוע זה, זה מראה שאינכם מבינים כלל לא את האמת ולא את כוונותיו של האל. הדבר הטרגי ביותר שיכול לקרות לאמונה באל הוא הקטנתה לדת וביטולה על ידי אלוהים. זהו דבר בל ישוער לאדם, ואלה אשר אינם מבינים את האמת לעולם לא יוכלו לראות את העניין הזה בבירור. אִמרו לי, אם במשך השנים הארוכות מאז הקמתה, כנסייה כלשהי הופכת בהדרגה לדת בעיני האל והופכת לפלג דתי, האם האנשים שבה הם יעד לישועת האל? (לא.) הם לא בני משפחתו. מהי הדרך שבה הם הולכים, האנשים הללו המאמינים להלכה בלבד באל האמיתי, אך נחשבים בעיניו לאנשים דתיים? הדרך שבה הם הולכים היא דרך שבה הם נושאים את דגל האמונה באל אך הם לעולם לא הולכים בדרכו; זוהי דרך שבה הם מאמינים בו אך הם אינם עובדים אותו ואפילו נוטשים אותו; זוהי דרך שבה הם טוענים שהם מאמינים באל אך הם מתנגדים לו, מאמינים להלכה בשם האל, באל האמיתי, ובכל זאת הם סוגדים לשטן ולשדים, הם עוסקים בפעולות אנושיות ומקימים מלכות אנושית עצמאית. זוהי הדרך בה הם הולכים. כאשר מסתכלים על הדרך בה הם הולכים, ניכר שהם חבורה של חסרי אמונה, חבורה של צוררי משיח, קבוצה של שטנים ושדים שקבעו במפורש שיש להתנגד לאלוהים ולשבש את עבודתו. זוהי תמצית העולם הדתי. האם לקבוצה של אנשים כאלה יש קשר כלשהו לתוכנית הניהול של אלוהים לישועת האדם? (לא.) כאשר אופן האמונה של מאמינים באל, ואין זה משנה כמה הם, מוגדר על ידי האל כפלג או קבוצה, אזי גם הם מוגדרים על ידי האל כמי שאינם יכולים להיוושע. מדוע אני אומר זאת? קבוצה ללא עבודתו או הדרכתו של האל, שאינה מתמסרת לו ואינה עובדת אותו כלל, עשויה להאמין להלכה באל, אך הם הולכים אחר כוהנים ובכירי דת ומצייתים להם, והכוהנים ובכירי הדת הם שטניים וצבועים בתמציתם. לכן, האנשים האלה נוהים אחר השטנים והשדים ומצייתים להם. בליבם, הם מיישמים בפועל אמונה באל, אך למעשה, אדם מתמרן אותם, הם כפופים לתיזמורים אנושיים ולשליטה אנושית. אם כך, במונחים מהותיים, הם מצייתים והולכים אחר השטן, השדים, כוחות הרע ואויביו של אלוהים אשר מתנגדים לאלוהים. האם אלוהים יושיע חבורת אנשים כזאת? (לא.) מדוע לא? ובכן, האם אנשים כאלה מסוגלים להכות על חטא? לא; הם לא יכו על חטא. הם עוסקים בפעולות אנושיות וביוזמות אנושיות תחת דגל האמונה באלוהים, בניגוד לתוכנית הניהול של האל לישועת האדם, והתוצאה הסופית תהיה שאלוהים ידחה אותם בתיעוב. לא ייתכן שאלוהים יושיע את האנשים האלה; הם אינם מסוגלים להכות על חטא, ומכיוון שהשטן הצליח איתם, אלוהים ימסור אותם לידיו. האם ייתכן שאמונתו של אדם באלוהים תזכה לאישורו בגלל אריכות ימיה של אמונתו? האם זה תלוי בסוג הטקסים או התקנות שאדם מקיים? האם אלוהים מסתכל על מנהגים אנושיים? האם הוא מסתכל על מספרם? (לא.) אם כך, על מה הוא מסתכל? כאשר אלוהים בוחר קבוצה של אנשים, על סמך מה הוא מעריך אם הם יכולים להיוושע, אם הוא יושיע אותם? הבסיס לכך הוא אם הם יכולים לקבל את האמת; הבסיס לכך הוא הדרך בה הם הולכים. למרות שייתכן שאלוהים לא אמר לאדם הרבה אמיתות בעידן החסד כפי שהוא אומר עכשיו, ולמרות שהאמיתות הללו לא היו ספציפיות, הוא עדיין היה יכול אז להפוך את האדם למושלם, ועדיין היו אנשים שניתן היה להושיע. אם כך, אם האנשים בעידן הנוכחי, ששמעו כל כך הרבה אמיתות והם מבינים את כוונותיו של האל, אינם יכולים ללכת בדרכו או לעלות על נתיב הישועה, מה יהיה קיצם בסופו של דבר? הקץ הסופי שלהם יהיה כמו זה של המאמינים בנצרות וביהדות – כמותם, הם לא יוכלו להיוושע. זהו הצביון הצודק של האל. אין זה משנה כמה דרשות שמעת או כמה אמיתות הבנת – אם אתה עדיין נוהה אחר אדם, אם אתה עדיין נוהה אחר השטן, ובסופו של דבר אינך מסוגל ללכת בדרכו של האל, ואינך מסוגל לירוא מפניו ולסור מרע, אזי אנשים כאלה הם האנשים אותם האל דוחה בתיעוב. אנשי דת יכולים אולי להטיף ידע מקראי רב, וייתכן שהם מבינים דוקטרינה רוחנית כלשהי, אך הם אינם יכולים להתמסר לעבודת האל, או ליישם בפועל ולחוות את דבריו, או לעבוד אותו באמת, והם גם אינם יכולים לירוא את האל ולסור מרע. הם כולם צבועים, הם אינם אנשים המתמסרים באמת לאל. בעיניו של האל, אנשים כאלה מוגדרים כמשתייכים לפלג, לקבוצה אנושית, לכנופיה אנושית, אותה מארח השטן. באופן קולקטיבי, הם כנופיית השטן, מלכות צוררי משיח, ואלוהים דוחה אותם לחלוטין בתיעוב.

נכון לעכשיו, הדבר הדחוף ביותר שעליכם לעשות הוא לחתור אל האמת. ראשית, אינכם יכולים להתעכב כאשר אתם מבצעים את חובתכם, ושנית, עליכם לשאוף במהירות לעלות תוך זמן קצר על נתיב הישועה ולא להינטש על ידי האל. איזה דבר נורא יהיה זה! זוהי הזדמנות אחרונה, בת חלוף, בעת שאלוהים עושה את עבודת הישועה שלו באחרית הימים. אם אלוהים יקבע אדם, באומרו שמעולם לא הלכת בדרכו, שלעולם לא תוכל לירוא אותו ולסור מרע, וכאשר הוא יחליט לנטוש אותך, אזי הוא לא יוכיח אותך יותר ולא יטיל עליך משמעת, הוא לא יגזום אותך יותר ולא ישפוט או ייסר אותך – הוא יוותר עליך לחלוטין. בשלב הזה, אתה תרגיש חופשי לחלוטין. אף אחד לא ישגיח עליך יותר. אף אחד לא יתערב באופן שבו אתה מאמין באלוהים; לא תהיה שום תוכחה, לא משנה איזה דברים רעים תעשה. לא תהיה תוכחה או הטלת משמעת אם בזמן שתמלא את חובתך לא תהיה נאמן, או תחפש לספק את השאיפות והרצונות שלך בלבד, או תפריע ותשבש את עבודת הכנסייה. אפילו אם יש בליבך תפיסות לגבי אלוהים, לא יהיו תוכחה או הטלת משמעת. אם תתנגד או תדחה את גיזומך, אם תשפוט אחרים מאחורי גבם, תחתור תחתם או תפתה אותם להיות לצידך, לא תהיה לא תוכחה ולא הטלת משמעת. איזה סימן זה? האם זהו סימן טוב? אף אחד אינו משגיח עליך, אף אחד אינו גוזם אותך, ואלוהים אינו מוכיח אותך. נראה שהכל מצליח בדרכך, ואתה יכול לעשות מה שאתה רוצה. ברור מאוד שזהו לא סימן טוב. כאשר אלוהים ירצה לוותר עליך, לא תהיה לך יותר תוכחה, לא תרגיש יותר משמעת ולא תרגיש יותר שיפוט וייסור. מה המשמעות של וויתור האל על אדם? זה מרמז כי לאדם אין קץ סופי, שהוא איבד את סיכוייו לישועה. כאשר אלוהים מוותר על מישהו, קודם כל הוא גורם לו לא להרגיש שום תוכחה; הוא מרוצה ביותר מעצמו בכל יום, והוא חושב שהוא מבורך, אז הוא מפנק את עצמו כלאחר יד, הופך למנוון, הולך אחר משאלות ליבו, עושה כל מה שהוא רוצה ומתנהג איך שהוא רוצה. אין זה משנה איזה דברים מושחתים הוא רוצה לעשות, אין תוכחה ואין הטלת משמעת, קל וחומר תחושת אי נוחות או תחושה שהכל לא בסדר. מי שעוזב את התוכחה והמשמעת של אלוהים, נמצא על סף סכנה. על איזה נתיב הוא עלול לעלות בהמשך? הוא יתחיל להפוך למנוון, למושחת, למכור לתאוותיו, ומעשיו הרעים יהפכו לבלתי פוסקים. זה מאוד בעייתי. כלפי חוץ, נראה שיש אנשים שחיים חיים נוחים למדי, ללא אכפתיות לכלום, אך אלה המבינים את האמת יכולים לראות שאדם כזה נמצא בסכנה, שאלוהים לא רוצה אותו – אלוהים עזב אותו, והוא אפילו אינו יודע זאת! צוררי משיח של העולם הדתי מבלים כל היום בשיפוט דבריו ועבודתו של האל בהתגלמותו, והם עושים דברים רעים רבים המהווים התנגדות לאל. למרות שעכשיו אין להם משמעת או תוכחה, מפני שאלוהים כבר עזב אותם, בסופו של דבר כולם יעמדו בפני קבלת עונש גדול שממנו אף אחד מהם לא יימלט. האם מתוך עניין זה אתם יכולים לראות את כוונתו וגישתו של אלוהים? (כן.) אם לא תחתרו אל האמת כאשר אתם נוהים כעת אחר האל, אתם עלולים להגיע לאותה נקודה אליה הם הגיעו, ואז תהיו בסכנה; הקץ הסופי שלכם יהיה כמו שלהם, זה בטוח. אז נכון לעכשיו, מה הדבר הדחוף ביותר שאנשים צריכים לעשות על מנת להימנע משקיעה לנקודה שבה אלוהים יעזוב אותם? (עלינו לחתור אל האמת ולמלא את חובתנו כראוי.) מלבד מילוי חובתכם כראוי, עליכם לבוא לעתים קרובות בפני האל, לאכול ולשתות את דבריו ולהרהר בהם, לקבל את הטלת המשמעת שלו ואת הדרכתו, וללמוד את לקח ההתמסרות – זה חשוב מאוד. עליך להיות מסוגל להתמסר לכל הסביבות, האנשים, האירועים והדברים שאלוהים הסדיר עבורך, וכשזה מגיע לעניינים שאותם אתה לא ממש מבין לאשורם, עליך להתפלל לעתים קרובות תוך חיפוש האמת; רק על ידי הבנת כוונותיו של האל תוכל למצוא דרך קדימה. עליך להיות בעל לב ירא-אל. עשה מה שעליך לעשות בזהירות ובקפידה, וחייה בפני האל עם לב המתמסר לאלוהים. השקט את עצמך בפניו לעתים קרובות ואל תהיה מושחת. לכל הפחות, כאשר קורה לך משהו, תחילה השקט את עצמך, לאחר מכן מהר להתפלל, ובאמצעות התפילה, החיפוש וההמתנה, תבין את כוונותיו של האל. האם אין זו גישה של יראת האל? אם אתה ירא-אל ומתמסר לאל בליבך, ואם אתה מסוגל להשקיט עצמך בפניו ולתפוס את כוונותיו, אזי עם סוג כזה של שיתוף פעולה ויישום בפועל, אתה תהיה מוגן, ולא תתפתה, ולא תעשה דבר שישבש או יפריע לעבודת הכנסייה. חפש את האמת בעניינים שאינך יכול לראות בבירור, אל תשפוט באופן עיוור ואל תגנה. בדרך זו, אלוהים לא יתעב ולא ידחה אותך בתיעוב. אם יש לך לב ירא-אל, אתה תפחד להעליב אותו, ואם יגיע אליך משהו מפתה, אתה תחיה בפני אלוהים באימה ובחרדה, ותשתוקק להתמסר לו ולרצות אותו בכל הדברים. רק ברגע שתיישם כך בפועל ותהיה מסוגל לחיות במצב כזה, להשקיט את עצמך לעתים קרובות ולבוא בפני האל לעתים קרובות, תוכל לסור באופן לא מודע מפיתויים ומדברים רעים. ללא לב ירא-אל, או עם לב שאינו עומד בפניו, יש כמה רעות שאתה מסוגל לבצע. יש לך צביון מושחת ואינך יכול לשלוט בו, אז אתה מסוגל לעשות רע. האם ההשלכות לא תהיינה חמורות אם תעשה רע אשר מהווה הפרעה ושיבוש? לכל הפחות, אתה תיגזם, ואם מה שעשית הוא חמור, אלוהים ידחה אותך בתיעוב ואתה תגורש מהכנסייה. עם זאת, אם יש לך לב המתמסר לאלוהים וליבך יכול להיות שקט לעתים קרובות בפני האל, ואם אתה ירא-אל וחרד מפניו, האם לא תוכל אז להתרחק מדברים רעים רבים? אם אתה ירא-אל ואתה אומר, "אני חרד מאלוהים; אני מפחד להעליב אותו, לשבש את עבודתו ולהביא על עצמי את תיעובו", האם אין זו גישה רגילה ומצב רגיל עבורך? מהו הדבר שיעורר את החרדה שלך? החרדה שלך תתעורר מלב ירא-אל. אם אתה חרד בליבך מהאל, אזי אתה תסור מדברים רעים ותתרחק מהם כשתראה אותם, וכך תהיה מוגן. האם מישהו שאינו חרד בליבו מאלוהים ירא אותו? האם הוא יסור מרע? (לא.) האם אנשים שאינם יכולים לירוא את האל ואינם חרדים ממנו אינם אנשים עזי מצח? האם ניתן לרסן אנשים עזי מצח? (לא.) ואלה שאינם ניתנים לריסון, האם הם אינם עושים כל מה שעולה בדעתם בלהט הרגע? מהם הדברים שאנשים עושים כאשר הם פועלים על פי רצונם שלהם, על פי הלהיטות שלהם, על פי צביונם המושחת? אלה הם דברים רעים כפי שאלוהים רואה אותם. לכן, עליכם לראות בבירור שזהו דבר טוב לאדם שיש בליבו חרדה מהאל – בעזרתה אפשר להיות ירא-אל. כאשר לאדם יש אלוהים בליבו והוא יכול לירוא את האל, הוא יוכל אז להתרחק מדברים רעים. אנשים כאלה הם האנשים שיש תקווה שיוושעו.

האם לאדם מאמין קל לירוא את האל ולסור מרע? במציאות, אין זה עניין קל; אם אינכם חותרים אל האמת, אזי לעולם לא תוכלו להשיג אותה. לדוגמה, יש אנשים האומרים: "באמת לא קל להאמין באלוהים, ואתה חייב גם לבצע את חובתך, לסבול ולשלם מחיר." איך אתה מרגיש כשאתה שומע את המילים האלה? מהי הבעיה באמירת המילים הללו? אם אין לך לב ירא-אל, מה היית אומר? היית אומר: "זה בדיוק נכון, עזבתי את ביתי למשך שנים רבות כדי לבצע את חובתי, אני מתגעגע לילדיי ולאמי, וסבלתי רבות. אם לא הייתי מקבל ברכות, זה היה לא צודק!" האם במילים הללו יש יראת אל כלשהי? (לא.) אם אין בליבו של אדם יראת אל והוא אומר מילים כאלה, מהי איכות התנהגותו? האם הוא לא בקונפליקט עם האל כשהוא מתלונן נגדו? אם הוא אומר דברי תלונה נגד האל, האם הוא באמת מאמין שאלוהים הוא אל צודק? אם לאדם אין חרדת-אל בליבו, אם הוא אינו מצליח לירוא מפניו, אזי האם קל לו לסור מרע? (זה לא קל.) הוא אינו מצליח לסור מרע. האדם הזה אומר: "אם לא הייתי מקבל ברכות לאחר שוויתרתי על משפחתי ועל הקריירה שלי, זה היה כל כך לא צודק!" אם היית ממשיך מיד לאחר דברים אלה עם, "זה בדיוק נכון", איך היו נראות בעיניך המילים הללו? האם זה נקרא לסור מרע? העובדה שאתה יכול לומר "זה בדיוק נכון" רק מוכיחה שאתה, כמו האדם האחר, מתלונן נגד האל. התלונה כבר יצאה מפיך כדי ליצור רוע. לא רק שאינך יכול לסור מרע, אתה מסוגל להתלונן ולעשות רע. למרות שזה רוע קטן, זוהי עדיין תלונה נגד האל. אם הרוע הקטן שלך מהיום לא ייפתר, אזי מחר תהיה בסכנת בגידה באל – עד כדי כך נורא הוא צביונו המושחת של האדם. האם אתם רואים את העניין הזה בבירור? אם לאדם אין לב ירא-אל, אזי בין אם הדברים יוצאים מפיו בקול, או אם אלה הדברים שהוא חושב בלבו, או אם הדברים יוצאים מפיו באופן טבעי – כל הדברים האלה רעים. אם אין לך לב ירא-אל, אזי אפילו עניין קטן יכול לחשוף לחלוטין את ציביונך המושחת, את אופייך, עיסוקיך וכוונותיך המושחתים; הוא יכול אפילו לחשוף את חוסר שביעות הרצון שלך מאלוהים. אלה שאין להם לב ירא-אל אומרים מה שהם רוצים. הם אומרים כל מה שהם חושבים, ולאחר שהם אומרים זאת, זה הופך לעובדה. מנקודת המבט של האל, אדם כזה אינו ירא אותו, והוא גם אינו סר מדברים רעים; במקום זאת, הוא מערב את עצמו בדברים רעים כשהוא רואה אותם, והוא הופך שותף לפשע של אנשים רעים. אם אתה בעל לב ירא-אל, אם אתה חרד מפני האל, אם אתה חי בנוכחותו, אזי כיצד עליך להגיב לדבריו של אדם כזה? למה הוא מתכוון בדבריו? הוא אינו מוכן לוותר על ברכות. הוא רוצה לקבל ברכות, אבל הוא אינו מוכן לסבול או לשלם את המחיר, אז הוא אומר: "באמת לא קל להאמין באלוהים." האם אין לו תחושה של תלונה? במילים אלה יש תחושה של תלונה; האדם הזה כועס על אלוהים, הוא מתלונן והוא חושב שדרישותיו של האל מאנשים גבוהות מדי; הוא חושב שאלוהים רוצה שהם ישלמו מחיר גבוה מדי עבור הברכות הקטנות שהוא מברך אותם; הוא חושב שאלוהים לא צריך לנהוג כך, שאין בו אהבה לאדם, שהוא לא באמת מרחם על האדם, שהוא גורם סבל לאדם; הוא חושב שלא קל לאדם להחליף סבל בברכה – האם לא זה מה שמשתמע מדבריו? (זה מה שמשתמע.) אם כך, כיצד עליך לענות לו? הקשיבו לתשובה זו וראו אם אתם חושבים שהיא נכונה. עליך לומר: "במה מסתכם הסבל הקטן שלנו? אתה רואה כמה אלוהים סבל. כדי להושיע את האנושות, אלוהים ירד מהשמים לארץ והתגלם בענווה ובסתר בקרב בני האדם וסבל השפלה גדולה; הוא הקריב אפילו את חייו כדי להושיע את האנושות. סבלו של האל עולה בהרבה על המעט שאנו סובלים. הסבל שלנו אינו מסתכם בדבר. מה שנכון, עלינו לסבול; האם איננו סובלים כדי שנוכל להתברך?" מה דעתכם? על פניו, זה נראה נכון, ומנקודת מבט דוקטרינרית, אין טעויות, אך האם יש כאן עדות? (לא.) אין עדות. זוהי רק אמירה שטחית של דוקטרינה הנאמרת בקול רם כדי להטיף למישהו. האם זה יכול לפתור בעיות כלשהן? אם ברצונך לפתור בעיות, כיצד עליך לשתף איתם? אם היית שומע את דברי התלונה האלה, כיצד היית מרגיש בלבך? היית מרגיש שבזמן שהם ביצעו את חובתם תוך אמונה באל, הסבל שלהם לא נעשה בלב חפץ במיוחד, אך לאחר הרהור קצר, היית חושב: "אם הם אינם חפצים, שלא יחפצו. מה זה קשור אליי? אם הם מתלוננים על אלוהים, הם לא מתלוננים נגדי וזה לא קשור לתועלת שלי. אלה היחסים האישיים שלהם עם אלוהים ולכן עליהם להתמודד עם זה בעצמם. מה זה קשור אליי?" התייחסות אליהם בדרך זו נראית כמו הגיון פשוט, וזה לא פסול, אך כמי שהוא בעל לב ירא-אל, כאשר זה קורה לך, עליך לחשוב קודם: "האדם הזה מאמין באלוהים, ועדיין הוא מתלונן נגדו, והוא מעוות את העובדות כשהוא מדבר. סוג כזה של אדם לא יכול לקבל את האמת. ישועה היא עניין גדול, אז האם זה בסדר אם הוא כלל אינו סובל? יתר על כן, מדוע אנשים סובלים? האם אין זה בגלל ציביונם המושחת? לאלוהים יש כוונות טובות בכך שהוא מאפשר לאנשים לסבול. הסבל מועיל לאנשים, הוא מביאם לידי שלמות אותם ובונה אותם; אם אנשים לא סובלים הם אינם יכולים ללמוד את הלקחים שלהם, הם גם אינם יכולים להשיג את האמת והם אינם יכולים להיות בהתאמה עם כוונותיו של האל. סבל מועט הוא רחמים וחסד מצידו של האל; זוהי אהבת האל לאנושות. זוהי ישועה! איך הוא יכול לדבר כך? אני חייב לחלוק איתו. אני לא יכול לאפשר לו לטעות ולהתלונן נגד האל, אינני יכול לאפשר לו ללכת לכל מקום ולהפיץ את המילים הללו כדי להשפיע על אחרים. בעניין זה, אני חייב לדבר בשם אלוהים. אני חייב לעזור לו לפתור את אי ההבנות שלו לגבי אלוהים ולעזור לו לקבל תובנה נכונה לגבי האמונה באל. אם הוא אינו מבין את אלוהים בדרך זו, האם הוא לא מתייחס אליו שלא בצדק? אהבתו וישועתו של האל כל כך נפלאות! איך הוא יכול לחשוב כך?" אם אתה חושב כך, האם אין זה אומר שיש לך לב ירא-אל? (כן.) באשר לעניין יראת האל, אתה לא רק אומר את המילים הנכונות; אלא יש בתוכך לב ירא-אל, אתה יכול להשיג התמסרות לאל, אינך מתמרד או מתלונן כלל. כך אתה הופך לאדם ירא-אל. כשמדובר ביראת האל, השגת את האמת. אתה לא רק צועק סיסמה, אתה יכול לשמש כעד ולשאת עדות לאל. עם הידע הזה, מה עליך לומר לאדם זה? עליך לומר: "אלוהים מקדיש תשומת לב רבה לישועת האדם. אלה שאינם בעלי לב ירא-אל מתלוננים נגדו לעתים קרובות ומתנגדים לו, והם כלל אינם מתחשבים בכוונותיו. אם הם סובלים מעט, או אינם רואים את ברכות האל, הם מתלוננים, ליבם מתמרד והם נעשים שליליים ומתנגדים. הדבר מוכיח שטבעי הוא שאנשים בעלי צביון מושחת יתנגדו לאלוהים לעתים קרובות ושהטבע האנושי עוין את האל. אנשים המשלמים מחיר מועט, מוותרים מעט ומשקיעים מעצמם מעט, עושים זאת כדי שהם יוכלו להשיג ישועה – הם לא עושים זאת למען האל. אתה סובל בגלל הצביון המושחת שלך. אם אתה רוצה להשיג את האמת, עליך לסבול מעט. אם לומר זאת בצורה פחות נעימה, לאנשים מגיע לסבול; אלוהים לא נותן לך סבל והוא גם לא גורם לך לסבול. אם אתה בעל צביון מרדני, האם תוכל להימנע מסבל? זהו צביונך המושחת הגורם לך לסבול – אין לזה שום קשר לאלוהים. אילו באמת היית מבין את האמת ומתמסר לאל בכל הדברים, האם עדיין היית מעורר שליליות? האם עדיין היית מתלונן נגד אלוהים? האם עדיין היית סובל מהדברים האלה? לכן, אין זה משנה מהו הסבל של האנשים. הסבל הוא תוצאה של צביונם המושחת; הם אינם יכולים להאשים אחרים, על אחת כמה וכמה הם אינם יכולים להאשים את אלוהים. זהו עניין של לקצור את מה שאתה זורע. אם אינך סובל, אתה נידון לאבדון; אתה חייב להיענש. במה היית בוחר? אלוהים לא רוצה שתסבול, אך ללא סבל, האם היית מסוגל להתמסר לאל? ללא סבל, האם היית יכול לפעול על פי עקרונות האמת? ללא סבל, האם היית יכול להקשיב לדברי האל?" לאחר שתאמר את המילים הללו, האם עמיתך יצליח לקבל מעט הבנה? ראשית לכל, האם המילים הללו עולות בקנה אחד עם כוונותיו של האל? האם הן תואמות לאמת? (כן, הן תואמות לאמת.) בהיותן תואמות לאמת, האם אדם לא צריך לומר אותן אם הוא ירא-אל? (הוא צריך.) מי שמסוגל לומר את המילים הללו הוא אדם סר מרע. אם כך, מה צריך שיהיה לאדם כדי שיגרום לו לסור מרע? (הוא חייב להיות בעל לב ירא-אל.) רק עם לב ירא-אל הוא יוכל לסור מרע; רק עם לב ירא-אל אנשים יכולים להתמסר לאל ולהעיד עליו. אנשים כאלה יסורו מרע באופן טבעי.

ובכן, באיזה מצב הייתם אומרים, שאותם אנשים שאין להם לב ירא-אל, חיים לעתים קרובות? האם יש להם מערכת יחסים עם אלוהים? (אין להם.) יש אנשים שאומרים: "זה לא נכון. הם מתפללים כל יום, הם קוראים את דברי האל, הם הולכים לכינוסים בזמן והם ממלאים את חובתם באופן רגיל. איך אתם יכולים לומר שאין להם מערכת יחסים עם אלוהים? אם הם לא היו מאמינים באלוהים, האם הם היו יכולים לעשות את כל הדברים האלה?" האם צורת דיבור זו נכונה? (היא לא. זוהי פעולה חיצונית בלבד. אם אינכם מחפשים את האמת תוך כדי פעולה, אזי אין לכם לב ירא-אל ושום דבר ממה שאתם עושים אינו קשור לאלוהים.) אם באמונתם באל אנשים אינם חיים בפניו לעתים קרובות, אזי הם לא יוכלו לירוא מפניו כלל, וכך הם לא יהיו מסוגלים לסור מרע. הדברים האלה קשורים. אם עמוק בתוכך אתה חי בפני האל לעתים קרובות, אתה תהיה תחת פיקוח ותירא אותו בדברים רבים. לא תאמר שום דבר שהוא לא הגיוני, לא תלך רחוק מדי, לא תעשה דבר שהוא מופקר ולא תעשה דבר המתועב על ידי האל. אם תקבל את בחינת האל, ותקבל את הטלת המשמעת שלו, תימנע מעשיית דברים רעים רבים. כאדם כזה, האם לא תסור מרע? אם אתה אומר שאתה מאמין באלוהים ובכל זאת אתה חש מבוכה בלבך לעתים קרובות, אינך יודע כיצד האל עובד כדי להושיע את האדם וכיצד האדם צריך לחתור אל האמת, וגם אינך יודע אם אתה אוהב את האמת ואילו אירועים צריכים להביא לידי כך שתתפלל לאלוהים; אם אתה פזור נפש בכל יום, אינך רציני בכל הדברים, דבק בתקנות בלבד; אם לבך אינו מסוגל להיות שלו בפני האל, ואינך מתפלל או מחפש את האמת בכל פעם שדבר מה קורה לך; אם אתה פועל לעתים קרובות על פי רצונך שלך, חי על פי צביונך השטני וחושף את צביונך הגאוותני; ואם אינך מקבל את בחינת האל או את הטלת המשמעת שלו, ואין לך לב מסור, אזי עמוק בתוכך תחיה תמיד בפני השטן ותישלט על ידי השטן ועל ידי צביונך המושחת. לאנשים כאלה אין שמץ של יראת אל. הם פשוט אינם מסוגלים לסור מרע, וגם אם הם לא עושים דברים רעים, כל מה שהם חושבים הוא עדיין רע, אינו קשור לאמת וגם מנוגד לה. אם כן, האם לאנשים כאלה אין ביסודו של דבר קשר עם אלוהים? אף על פי שהם נשלטים על ידו, ליבם מעולם לא בא בפניו, והם מעולם לא התפללו אליו באמת; הם מעולם לא התייחסו לאלוהים כאל, הם מעולם לא התייחסו אליו כאל הבורא שהוא ריבון עליהם, הם מעולם לא הכירו בכך שהוא האלוהים שלהם והאדון שלהם, והם מעולם לא שקלו ברצינות לעבוד אותו. אנשים כאלה אינם מבינים מה המשמעות של יראת האל והם חושבים שזכותם לעשות רע. הם אומרים בליבם: "אני אעשה מה שאני רוצה. אני אדאג לעניינים שלי, זה לא תלוי באף אחד אחר!" הם מתייחסים לאמונה באל כאל סוג של מנטרה, סוג של טקס. האם זה לא הופך אותם לחסרי אמונה? הם חסרי אמונה! בעיניו של אלוהים, כל האנשים האלה הם עושי רע. כל מה שהם חושבים עליו כל היום הוא רע. הם המנוונים של הכנסייה ואלוהים אינו מכיר באנשים כאלה כחברים בכנסייתו. איזה סוג של אנשים הם אלה שנמצאים בביתו של האל? הם אנשים יראי-אל וסרים מרע, אנשים המתמסרים לעבודת האל. אלה שמאמינים בשם אלוהים בלבד, שאינם מקבלים אותו כאדונם וכאלוהיהם – האם הם חלק מביתו של האל? אלה שאינם מקבלים את האל כבוראם, שאינם מקבלים את העובדה שהוא האמת – האם הם שייכים לאלוהים? בהחלט לא. רק מי שמקבלים את האמת שייכים לאלוהים; רק אלה שמתייחסים לאלוהים כאל, שייכים לו. כיצד מתבטאים אנשים שיכולים לדעת שאלוהים הוא האמת, שיכולים לקבל אותו כאדונם, שרואים שהוא הריבון של כל הדברים? איזה מצב יש בליבם? איך הם מיישמים בפועל כאשר קורים להם דברים? (הם מחפשים את האמת בכל הדברים.) זהו היבט אחד. מה עוד? (הם מתמסרים לכל הסביבות, האנשים, האירועים והדברים שנקבעו על ידי האל, הם מסוגלים ללמוד מהם ולזכות באמת.) (הם לא מעזים לעשות דבר אשר מתנגד לאלוהים או פוגע בו.) גם אלה הן דרכים שבהן הם מתבטאים. הדבר העיקרי הוא, שכאשר קורה להם משהו, בין אם הם מבינים את האמת או לא, בין אם הם יכולים ליישם את האמת בפועל או לא, בראש ובראשונה יש להם חרדת אל; הם אינם פועלים בפזיזות על פי רצונם שלהם, הם מסוגלים לירוא מהאל ולא לפגוע בו. אחרים יכולים לראות שהם אינם מדברים באופן נמהר, שמעשיהם רגועים ולא פזיזים או מושחתים, שיש בהם שלווה עמוקה, שהם מסוגלים לחכות, שהם מתקשרים בליבם עם אלוהים ומחפשים אותו, שיש להם לב המתמסר לאל, ושיש להם לב ירא-אל. אנשים המביאים לידי ביטוי את הדברים האלה יכולים להתחבר ולקשר כל דבר שקורה להם עם דברי האל, והיחסים שלהם איתו הם יחסים רגילים. יש אנשים – אלה שאין להם אלוהים בליבם – שאינם יכולים להביא לידי ביטוי את המציאויות האלה, וצביונם הוא בוודאי היותם גאוותנים, מושחתים וחסרי מעצורים. הם מבלים כל היום בצחוק ובהתבדחויות, הם אינם משקיעים את ליבם בביצוע חובתם, הם אומרים ועושים כל מה שעולה בדעתם, הם חושפים את ניביהם ומנופפים בטופריהם, והם חסרי מעצורים ופזיזים בכל דבר שהם עושים. במבט ראשון אפשר לראות שהם כמו כופרים. האם מישהו עם סוג זה של התפרצויות והתנהגות הוא מישהו שחי בפני האל? האם הוא מאמין בכנות באל? האם אלוהים בליבו? ברור לחלוטין שלא. אלוהים מגנה ומתעב אנשים כאלה.

היום חלקנו את אחד הנושאים החשובים מכולם. לְמה הנושא הזה קשור? (ישועה.) אם אנשים רוצים להיוושע כאשר הם מאמינים באלוהים, מה שחשוב הוא, אם יש להם או אין להם לב ירא-אל. אם יש לאלוהים מקום בליבם או לא, אם הם מסוגלים לחיות בפני האל או לא, ולשמור על מערכת יחסים רגילה עם אלוהים. הדבר המכריע הוא, אם אנשים מסוגלים ליישם בפועל את האמת ולהשיג התמסרות לאלוהים, או לא. אלה הם הנתיב והתנאים לישועה. אם ליבך אינו מסוגל לחיות בפני האל, אם לא תרבה להתפלל ולשתף את אלוהים, ותאבד את מערכת היחסים הרגילה עם אלוהים, לעולם לא תיוושע כיוון שחסמת את הנתיב לישועה. אם אין לך מערכת יחסים כלשהי עם אלוהים, הגעת לסוף הדרך. אם אלוהים לא נמצא בלבך, אזי אין טעם לטעון שיש לך אמונה, להאמין לכאורה בלבד באלוהים. אין זה משנה כמה מילים ודוקטרינות אתה מסוגל לומר, כמה סבלת בגלל אמונתך באלוהים, או כמה אתה מוכשר; אם אלוהים נעדר מליבך ואתה אינך ירא-אל, אזי אין זה משנה איך אתה מאמין באלוהים. אלוהים יאמר: "סור מעל פניי, אתה עושה רע." אתה תסווג כעושה רע. תהיה מנותק מאלוהים; הוא לא יהיה אדונך או אלוהיך. למרות שאתה מכיר בכך שאלוהים הוא ריבון על כל הדברים, ואתה מכיר בכך שהוא הבורא, אתה לא עובד אותו ואינך מתמסר לריבונותו. אתה נוהה אחר השטן והשדים; רק השטן והשדים הם אדוניך. אם אתה בוטח בעצמך בכל הדברים והולך אחר רצונך שלך, אם אתה סומך על כך שגורלך נתון בידיך, אזי מה שאתה מאמין בו הוא עצמך. למרות שאתה טוען שאתה מאמין באלוהים ומכיר בו, אלוהים אינו מכיר בך. אין לך מערכת יחסים עם אלוהים ולכן בסופו של דבר נגזר עליך שאלוהים ידחה אותך בתיעוב, יעניש אותך ויסלק אותך; אלוהים לא מושיע אנשים כמוך. אנשים המאמינים באמת באלוהים, הם אלה אשר מקבלים אותו כמושיע, מקבלים שהוא האמת, הדרך והחיים. הם מסוגלים להשקיע מעצמם בכנות עבורו ולבצע את חובתו של יציר בריאה; הם חווים את עבודתו של האל, הם מיישמים בפועל את דבריו ואת האמת והם הולכים בנתיב החתירה אל האמת. הם אנשים המתמסרים לריבונותו ולהסדריו של האל, ואשר נוהים אחר רצונו. רק כאשר יש לאנשים אמונה כזאת באלוהים, הם יכולים להיוושע; אם לא, אלוהים יוקיע אותם. האם מקובל שאנשים יעסקו במשאלות לב כשהם מאמינים באלוהים? האם באמונתם באלוהים, אנשים יכולים לזכות באמת כשהם תמיד נאחזים בתפיסות שלהם ובדמיונות מעורפלים ומופשטים? בהחלט לא. כאשר אנשים מאמינים באלוהים, עליהם לקבל את האמת, להאמין בו כפי שהוא מבקש, ולהתמסר לתזמוריו ולהסדריו; רק אז הם יוכלו להשיג ישועה. אין דרך אחרת מלבד זו – לא משנה מה אתה עושה, אסור לך לעסוק במשאלות לב כלשהן. שיתוף הנושא הזה חשוב מאוד לאנשים, הלא כן? זוהי קריאת התעוררות עבורכם.

כעת, לאחר ששמעתם את המסרים האלה, אתם צריכים להבין את האמת ולהיות ברורים לגבי מה שכרוך בישועה. מה אנשים אוהבים, למה הם שואפים, ממה הם נלהבים – כל זה לא חשוב. הדבר החשוב ביותר הוא לקבל את האמת. בסיכומו של דבר, היכולת להשיג את האמת היא הדבר החשוב ביותר, ומה שיכול לאפשר לך להשיג יראת-אל ולסור מרע הוא הנתיב הנכון. אם אתה מאמין באלוהים במשך מספר שנים ותמיד התמקדת בחתירה אל דברים שאינם קשורים לאמת, אזי לאמונתך אין שום קשר לאמת ושום קשר לאלוהים. אתה יכול לטעון שאתה מאמין באלוהים ומכיר בו, אך אלוהים הוא לא אדונך, הוא לא האל שלך, אתה אינך מקבל שאלוהים הוא ריבון על גורלך, אתה לא מתמסר לכל מה שאלוהים מסדיר עבורך, אינך מכיר בעובדה שאלוהים הוא האמת – ובמקרה זה, התקוות שלך לישועה יתנפצו; אם אינך יכול ללכת בנתיב החתירה אל האמת, תלך בנתיב של השמדה. אם כל מה שאתה חותר אליו, מתמקד בו, מתפלל עליו ומבקש, מבוסס על דברי האל ועל מה שאלוהים מבקש, ואם יש לך תחושה גוברת שאתה מתמסר לבורא ועובד את הבורא, ואתה חש שאלוהים הוא אדונך, אלוהיך, אם אתה שמח יותר ויותר להתמסר לכל מה שאלוהים מתזמר ומסדיר עבורך, ויחסיך עם אלוהים הולכים ומתהדקים ונעשים רגילים יותר מתמיד, ואם אהבתך לאלוהים טהורה ואמיתית יותר מתמיד, אזי תלונותיך ואי ההבנות שלך לגבי אלוהים, והרצונות המוגזמים שלך כלפי אלוהים יצטמצמו יותר מתמיד, ותשיג באופן מלא את יראת האל ותסור מרע, והמשמעות היא שכבר עלית על נתיב הישועה. למרות שהליכה על נתיב הישועה באה עם הטלת משמעת, גיזום, שיפוט וייסור של האל, ואלה גורמים לך לסבול כאב רב, זוהי אהבת האל שבאה עליך. כשאתה מאמין באלוהים, אם אתה חותר רק להיות מבורך, וחותר רק למעמד, לתהילה ולרווח, ואתה אף פעם אינך נתון למשמעת, לגיזום, לשיפוט או לייסור, אזי למרות שאולי יש לך חיים נוחים, לבך יתרחק יותר ויותר מאלוהים, אתה תאבד את מערכת היחסים הרגילה עם אלוהים, ואתה גם לא תהיה מוכן לקבל את בחינת האל; אתה תרצה להיות הבוס של עצמך – וכל זה מוכיח שהנתיב בו אתה הולך אינו הנתיב הנכון. אם חווית את עבודת האל במשך זמן מה ויש לך תחושה גוברת לגבי השחיתות העמוקה של האנושות, אשר נוטה כל כך להתנגד לאלוהים, ואם אתה חרד שיבוא יום שבו תעשה משהו שמתנגד לאלוהים, ואתה חושש שאולי תפגע באלוהים ושהוא ינטוש אותך, ולכן תרגיש שאין דבר מפחיד יותר מאשר להתנגד לאלוהים, אז יהיה לך לב ירא-אל. אתה תרגיש שכאשר אנשים מאמינים באלוהים, אסור להם לסטות מאלוהים; אם הם יסטו מאלוהים, אם הם יסטו מהטלת המשמעת של אלוהים, ומהשיפוט והייסור של אלוהים, אזי הדבר שווה ערך לאובדן ההגנה והדאגה של אלוהים, לאובדן ברכותיו של אלוהים, והכול נגמר עבור האנשים; הם רק יכולים להפוך למושחתים יותר מתמיד, הם יהיו כמו אנשי הדת, ועדיין יהיו עלולים להתנגד לאלוהים בזמן שהם מאמינים בו – ובכך הם יהפכו לצוררי משיח. אם אתה יכול להבין זאת, אזי אתה תתפלל לאלוהים, "הו אלוהים! אנא שפוט אותי וייסר אותי. אני מתחנן שתבחן אותי בכל דבר שאני עושה. אם אעשה משהו שיפר את האמת ויהיה מנוגד לכוונותיך, אנא שפוט אותי בחומרה וייסר אותי – אינני יכול לחיות ללא השיפוט והייסור שלך." זהו הנתיב הנכון שבו אנשים צריכים ללכת באמונתם באל. אם כך, מדדו לפי הרף הזה: האם אתם מעזים לומר שעליתם על נתיב הישועה? אינכם מעזים, כיוון שעדיין אינכם אחד מאלה החותרים אל האמת. בדברים רבים אינכם מחפשים את האמת ואינכם מסוגלים לקבל ולהתמסר לגיזום – וזה מוכיח שאתם רחוקים מהליכה בנתיב הישועה. האם קל לצעוד על נתיב הישועה אם אינכם מישהו החותר אל האמת? למעשה, זה לא קל. אם אנשים לא חוו את השיפוט והייסור של האל, אם הם לא חוו את הטלת המשמעת, התוכחה והגיזום של האל, אזי לא קל להם להפוך למישהו החותר אל האמת, וכתוצאה מכך קשה להם מאוד ללכת על נתיב הישועה. אם לאחר ששמעת את המסר הזה אתה יודע שזו האמת, אך טרם עלית על נתיב החתירה אל האמת והשגת הישועה, ואינך רואה בזה משהו רציני כי אתה מרגיש שבמוקדם או במאוחר יבוא היום שבו תמשיך עם זה – ואין צורך למהר – אזי איזו מין השקפה זו? כשיש לך השקפה כזו, אתה בצרות, ותתקשה לצעוד על הנתיב לישועה. אם כך, איך עליך לפתור את העניין כדי שתוכל לצעוד על הנתיב הזה? עליך לומר, "אה! טרם עליתי על הנתיב לישועה – זה די מסוכן! אלוהים אומר שאנשים חייבים לחיות בפניו בכל עת, וחייבים להתפלל יותר, ושהלב שלהם חייב להיות שליו ולא פזיז – אז אני צריך להתחיל כבר עכשיו ליישם את כל זה." יישום בפועל בדרך זו פירושו להיכנס למסלול הנכון של אמונה באל; זה פשוט מאוד. איזה סוג של אנשים הם אלה אשר שומעים את דברי האל ואז הולכים ומיישמים אותם בפועל? האם הם אנשים טובים? כן – הם אנשים שאוהבים את האמת. איזה סוג של אדם הוא, אם לאחר ששמע את דברי האל הוא נשאר חסר תחושה, אדיש, נוקשה – אם הוא מתייחס לדברי האל בקלות דעת, מפנה אליהם אוזן ערלה ומעלים עין? האם הוא אינו מבולבל? אנשים תמיד שואלים אם יש קיצורי דרך לישועה כאשר הם מאמינים באלוהים. אני אומר לכם שאין קיצורי דרך, ואז אני מספר לכם על הנתיב הפשוט הזה, אך לאחר ששמעתם זאת, אתם אינכם מיישמים זאת בפועל – וזו דוגמה לחוסר יכולת לזהות דבר טוב באופן מידי. האם אנשים כאלה יכולים להיוושע? גם אם יש עבורם תקווה מסוימת, זו אינה תקווה גדולה; הישועה תהיה קשה מאוד. יתכן שיהיה יום שבו הם יתעוררו משנתם והם יחשבו לעצמם: "אני כבר לא צעיר ולא מילאתי את חובותיי הראויות בזמן שהאמנתי באלוהים במשך כל השנים הללו. אלוהים דורש שאנשים יחיו בפניו בכל עת, ואני לא חייתי בפניו. עלי למהר ולהתפלל." אם הם יתעשתו בליבם ויתחילו למלא את חובותיהם הראויות, אזי זה לא יהיה מאוחר מדי! אך אל תשאירו זאת לרגע האחרון; אם תמתינו עד שתהיו בשנות השבעים או השמונים שלכם, וגופכם כושל, וכבר אין לכם אנרגיה, האם זה לא יהיה מאוחר מדי לחתור אל האמת? אם אתם מבלים את מיטב שנות חייכם בדברים חסרי משמעות, ובסופו של דבר דוחים או מחמיצים את החתירה אל האמת, שהיא הדבר החשוב מכול, האם זה לא טיפשי ביותר? האם יש משהו יותר טיפשי מזה? אנשים רבים מודעים היטב לדרך האמת ובכל זאת מחכים לעתיד כדי לקבל אותה ולחתור אליה – כל האנשים האלה טיפשים. הם אינם יודעים שלחתירה אל האמת נדרשות עשרות שנים של מאמץ לפני שיוכלו לזכות בחיים. יהיה זה מאוחר מדי לחרטה אם יבזבזו את הזמן הטוב ביותר כדי להיוושע!

נכון לעכשיו, מהו העניין הדחוף ביותר שעליכם ליישם בפועל? כאשר קורים לכם דברים, עליכם למהר ולחפש את האמת, להשקיט את לבכם בפני האל, להתפלל לאלוהים ולקרוא את דבריו עם לב המתמסר לאלוהים. בדרך זו, תוכלו לבסס מערכת יחסים רגילה עם אלוהים. אם אתה מאמין באלוהים אך אין לך שום קשר אליו, אם אתה עדיין מאמין באל מעורפל, אם אין לך מערכת יחסים רגילה עם האל המעשי, אזי האם אלוהים יכול להכיר בכך שאתה מאמין בו? אם אלוהים לא מכיר בך, האם אתה לא בצרות? בליבך צריך להיות ברור לך כיצד לעסוק בחיפוש על מנת שאלוהים יכיר בך כבן ביתו, כאחד מחסידיו. אל תהיה סרבן או מרדן, ואתה בהחלט לא יכול להרחיק את עצמך מאלוהים; עליך לבוא בפני האל ולקבל אותו כאדונך. אז מה הדבר הבא שאתה צריך לעשות? מהר לאכול ולשתות את דברי האל, קבל את כל האמת שהוא מביע, יישם אותה בפועל וחווה אותה, והיכנס לתוך המציאות – זה החלק החשוב ביותר. אם אתם חושבים שהמילים האלה ששיתפתי חשובות, אם אתם יכולים ליישם מילים אלה בחייכם, הפכו אותן לספר הדרכה בחייכם והפכו אותן למציאות שאותה אתם מביאים לידי ביטוי. כך אתם תשיגו כמה תועלות והשיתופים שלי מהיום לא יהיו לשווא. המפתח לאמונה באלוהים הוא שאתם חייבים שאלוהים יהיה בלבכם, להיות מסוגלים לפעול על בסיס דברי האל, לכבד את אלוהים כאל גדול בלבכם ולהתמסר לאלוהים; עליך להניח בפני האל את כל הדברים שאתה עושה, ולוודא שיש להם קשר לאל; כלומר, כדי להאמין באלוהים, עליך להידמות לאדם שמאמין באלוהים. עליך להיות בעל מציאות של אמונה באל. לאחר שתקשיבו לדרשה, תבינו מהן כוונותיו של אלוהים ותוכלו ליישם בפועל ולהיכנס בהתאם לדרישות האל. לאחר זמן מה, אני רואה שאנשים השתנו, שדבריי הועילו להם, הם שינו את מצבם ושינו את הכיוון שבו הם הולכים. כאשר אנשים באמת משנים את הכיוון שלהם, אני מרגיש שלא דיברתי לשווא. כשאני רואה אתכם מכניסים את המילים האלה ללבכם, מבלי להתייחס אליהן כאל משב רוח באוזניכם, אז אני שמח מאוד לראות אתכם. בלי קשר לכמות המילים שאני אומר, אם לא תקשיבו, אם לא תקחו אותן ברצינות, אם תעשו כל דבר שתרצו ותתנהגו איך שתרצו, אז ארגיש כאב כשאסתכל עליכם; אני אתחיל להרגיש סלידה כלפיכם, ולא יועיל לך לומר מילים שנשמעות יפה או לגרום לעצמך להיראות טוב יותר כלפי חוץ. מעשה כזה יהיה צביעות מצידך ולא יהיה לי נעים לראות זאת. לכן, חשוב מאוד שאנשים יישמו בפועל את האמת, וכניסה למציאות האמת חשובה אפילו יותר. אנשים שיש להם את מציאות האמת הם יראי-אל באופן טבעי; אלה שיש להם לב ירא-אל מסוגלים לצעוד על נתיב הישועה באופן טבעי.

5 בפברואר, 2017