ברגע זה, האם יש לכולכם נתיב וצמיחה ביחס להיווכחות שלכם בחיים? האם אתם יודעים מה הם הסימנים לצמיחה בהיווכחות בחיים? אילו שינויים במצב הרוחני שלך, או אילו ביטויים שהם שונים מאלו שהיו לך קודם לכן מאפשרים לך להרגיש שיש לך צמיחה בחיים, או מאפשרים לאחים ולאחיות לראות שהתקדמת, ושהצביון שלך החל להשתנות? אם מביטים במצב הרוחני, כשמישהו חווה צמיחה בהיווכחות שלו בחיים, הוא כבר לא מרגיש מעורפל ביחס לאמונה באל, הוא לא מהסס, ויש לו נתיב ללכת בו; הוא יודע שאמונה באל היא למען ישועה, והוא יודע שרק אלו שחותרים אל האמת יכולים להשיג ישועה. ראייה בהירה ועלייה על הנתיב הזה מביאים ראשית שלווה ונוחות לליבם של אנשים. האם יש לכם בליבכם כעת את השלווה והנוחות האלו? (כן, כשאנחנו נתקלים באנשים, במאורעות או בדברים, ואנו מסוגלים לתפוס את כוונות האל, ולראות שהנסיבות האלו מסודרות ספציפית עבור הדברים שחסרים לנו – שהם הדברים שאנחנו צריכים – בשלב הזה, אנו חשים שלוות נפש. אך כשאנו נתקלים בקשיים ולא יודעים כיצד להתמודד איתם, אנו מרגישים מודאגים). בלי קשר למצב שיש לכם באופן נורמלי בתוככם כשאתם נתקלים בקשיים, ראשית הביטו בתמונה הגדולה: בליבכם, האם אינכם חושבים שהבחירה בנתיב האמונה באל היא נכונה, שהיא טבעית ומוצדקת לחלוטין? האם לא החלטתם כבר שהנתיב הזה הוא הנתיב הנכון לחיים? האם אין לכם הנחישות והרצון להמשיך, בלי להסס? האם אין זה המצב שלכם? (אכן כן). זה היבט משתנה אחד, שהוא הסימן הראשון לכך שהחיים שלכם צומחים. בנוסף, ביחס לעניינים רבים – למשל אנשים, העולם, החברה, הנתיב בחיים, המטרות בחיים והכיוון בחיים, המשמעות והערכים שיש לכם ביחס לחיים – האם יש איזשהם שינויים במחשבות ובנקודות המבט שלכם? (יש שינויים מסוימים). כשאנשים מקשיבים לדרשות באורח סדיר, חלים שינויים מסוימים בביצוע חובתם, בהתנהלותם ובהתנהגותם, וכן במחשבותיהם; אבל האם הם באמת עוברים שינוי בנקודות המבט שלהם ביחס לאנשים, לעניינים, למטרות בחיים ולכיוון של החיים? אם הם אכן משתנים בהיבט הזה, הרי שהדבר מערב היווכחות בחיים. המידה שבה אתה משתנה היא ראיה למידת ההיווכחות שלך בחיים. אנשים רבים עדיין מבולבלים ביחס להיבט הזה של הדברים. הם לא יודעים כיצד להתייחס לאנשים ולעניינים, והם גם לא יודעים כיצד לחוות את הדברים ואת הנסיבות שהם נתקלים בהם. בהשוואה לתקופה שלפני שהאמינו באל, על פני השטח הם נראים כאילו קיבלו נקודות מבט נכונות מסוימות, שתואמות את האמת, אך אינם יודעים כיצד ליישם אותן כשהם נתקלים בעניינים, והם לא יכולים לקשור בינן ובין הדברים. האם זה שינוי אמיתי? (לא). זה לא שינוי אמיתי. כמה סימנים הוזכרו כדי לראות האם אדם חווה צמיחה בהיווכחות שלו בחיים או לא? (שניים). אלו שני הסימנים הראשונים, הקשורים לאמת של החזונות והתיאוריות.

כששופטים האם מישהו חווה צמיחה בהיווכחות שלו בחיים או לא, יש מספר סימנים נוספים הקשורים ליישום בפועל. ראשית, הסימן הראשוני והבסיסי ביותר הוא זה: כמה זמן בכל יום, בלי קשר לעיסוקים שלך או לחובה שאתה מבצע – ליבך שליו בפני האל, וחי בנוכחותו. היחס הזה קריטי. אם אתה מעסיק את עצמך כמעט כל היום בעניינים חיצוניים ועובד לפרנסתך, בלי לייחד זמן-מה לקריאה בדברי האל ולתפילה אליו, בלי להקדיש מחשבה להרהור באמת, הרי שהיחסים שלך עם האל לא רגילים; אין בליבך מקום לאל, ואתה לא מתייחס לאמונה באל כאל דבר חשוב. אם ליבך חי תמיד במצב כזה, הרי שהוא יתרחק עוד ועוד מן האל, אמונתך בו תפחת עוד ועוד, ואתה תהפוך לשלילי ולחלש כשדברים יקרו לך. כשזה קורה, המצב הפנימי שלך נעשה לא רגיל במידה גוברת. כלומר, לא משנה אם אתה במצב של אמונה באל, אם יש לך המצב הרגיל שצריך להיות למאמין באל, כמה זמן אתה חי בסוג כזה של מצב רגיל, ופרט לעניינים הרבים של החיים הפיזיים המעסיקים את ליבך – כמות הזמן שאתה מבלה בפני האל היא הסימן הראשון ביחס ליישום בפועל. יש אנשים שפרט לחיים הפיזיים שלהם, מבלים זמן מועט מאוד בקריאה בדברי האל או בשיתוף על אודות האמת. רוב הזמן הם מבלים את החיים שלהם בדברים חיצוניים, כשהם חיים למען הנאות הבשר. האין זה לחיות בצביון מושחת? אם מישהו חי לעתים קרובות בצביון מושחת, ההתנגדות שלו לאל וההתמרדות שלו נגד האל יגברו, מה שמוביל ליחסים לא רגילים עם האל, שזה שקול להיעדר יחסים איתו בכלל. אם כך, האם חשוב או לא חשוב לשמר ולקיים יחסים רגילים עם האל? (זה חשוב). כמה חשוב? היכן זה חשוב? (אם אין להם שום מקום עבור האל בליבם בשעה שהם מבצעים את חובתם, הרי שהם נסמכים על עצמם, ופירוש הדבר לא ליישם את האמת בפועל כלל. כך לא יכולה להיות להם היווכחות בחיים). אולי אתם מסוגלים להבין זאת ברמה התאורטית, אבל אינכם מסוגלים לדבר בבהירות באשר להיבט הפרקטי; כוונתי בכך היא, שההיבט הזה של האמת לא ברור ביותר לרוב האנשים, הם לא מבינים אותו היטב, ויש לכם רק מעט ידע תפיסתי, נכון? (נכון). אם כך, אני שואל את כולכם: אם לעתים קרובות למאמין באל אין שום קשר לאמונה באל או לאל עצמו במעשיו, דבריו, התנהגותו וביצוע חובתו, אז האם לכל מה שהוא עושה יהיה איזשהו קשר לאמת? (לא). עבור מי הוא עושה את כל זה? על איזה יסוד הוא בנוי? מהיכן באים נקודת ההתחלה שלו, המוטיבציות, המטרות והעקרונות שלו? אם מישהו לא מסוגל לנהל יחסים רגילים עם האל, ושום דבר שהוא עושה אינו קשור לאל, על מה הוא מסתמך כדי לפעול? מה המקור של מעשיו? (פילוסופיות שטניות). הוא נסמך על פילוסופיות שטניות כדי לפעול, זה לכל הפחות ברור. אם מה שאדם עושה, ומביא לידי ביטוי בשעה שהוא פועל ומבצע את חובתו, לא קשור כלל לאל – וההשלכה היא שאין לו כל קשר לאמת – אז על מה הוא נסמך כשהוא מעסיק את עצמו מדי יום? הוא נסמך על הרעלים של השטן ועל הצביון השטני והמושחת שלו כדי לפעול, לבצע את חובתו, לחיות ולהתנהל. זה סימן שלישי למדידה האם לאדם יש צמיחה בהיווכחות שלו בחיים או לא – בקיצור, העניין הוא האם יש לאדם יחסים רגילים עם האל או לא.

יש עוד סימן ליישום בפועל, שאפשר להיעזר בו כדי לשפוט האם אדם חווה שינוי וצמיחה בהיווכחות שלו בחיים או לא. האם אתם יכולים לחשוב מה הוא? (האם אין זה שכשדברים קורים להם, הם מאמינים שהדבר מתוזמר ומסודר על ידי האל, ויש להם לב מתמסר?) זה נכון, מדובר בכך שלאדם יש לב מתמסר; שופטים את הדבר על ידי התבוננות במידה שאדם מתמסר ביחס לאנשים, למאורעות ולדברים שהוא נתקל בהם, והמידה שבה הוא מסוגל להתמסר. האם אדם מסוגל או לא מסוגל להתמסר כשמשהו קורה לו, המידה שבה הוא מסוגל להתמסר, ולאחר שהוא התמסר לכל התזמורים של האל, איזו אמת הוא מסוגל להשיג – איזה היבט של ההיווכחות בחיים של אדם זה בוחן? (זה בוחן האם יש לו או אין לו אמונה אמיתית). זה בוחן האם הוא באמת מאמין באל, וזה בוחן כמה גדולה אמונתו באל; זה חלק אחד של העניין. עוד משהו? (יראת האל). הדבר בוחן האם לאנשים יש לב הירא את האל או לא, זה חלק נוסף של העניין. מה עוד? (האם הוא אוהב את האמת או לא). נכון, זה בוחן גם האם הוא אוהב את האמת או לא, האם הוא מסוגל ליישם את האמת בפועל או לא. ביחד, אלו שלושה היבטים. יכולתך להתמסר תלויה בגישה שיש לך כשדברים קורים לך, האם אתה מתנגד או מקבל; זה הדבר הבסיסי ביותר. לפעמים, כשמשהו קורה, יתכן שיש לך גישה מתמסרת, אבל אם הדבר אינו תואם את התפיסות שלך, נדרש ממך מאמץ מסוים כדי להתמסר; אם הדבר תואם את הטעמים שלך ואתה יכול להפיק מכך תועלת, קל לך יותר להתמסר. האם אין משמעות הדבר שאתה לא מספיק מסור? האם התמסרות מדי פעם או התמסרות זמנית מייצגות התמסרות אמיתית לאל? ביחס למה שבא מן האל ולסידורים של האל, יש כמה דברים שאתה מסוגל לקבל, ודברים אחרים שאינך מסוגל לקבל. זאת בעיה. האם אין זאת מרידה ברורה באל? למשל, נגיד שהאל היה קורא לך אדם מבולבל, כיצד היית מגיב? היית חושב לרגע "דבריו של האל בוודאי אינם מוטעים", והיית מקבל זאת בליבך, ואומר אמן אחר דבר האל. כך, באופן בסיסי, היית מסור בערך כדי שמונים או תשעים אחוז, אבל בתהליך של ההתנסות בדבר, יתכן שהיית מרגיש לעתים שאתה די פיקח, לא מבולבל – אלו עשרת האחוזים האחרונים החסרים, שמונעים ממך להיות מסור לחלוטין. מצב מהסוג הזה הוא רגיל. באיזה שלב בהתנסות תבין באורח מלא את האמירה הזאת? (יום אחד, כשנתגלה, נבין שאנחנו אנשים מבולבלים ותהיה לנו היכרות אמיתית של עצמנו). זה נכון. כשיהיה לך ידע על הטבע שלך, על הצביון ועקרונות הפעולה שלך, וכן על האיכות של האנושיות שלך, על האיכות שלך וכולי, אז תבין: "אני אדם מבולבל! המחשבות שלי לא ברורות כלל, ואני גם לא מדבר באופן ברור; אני מתמודד לא טוב עם דברים, ואני עובר בצורה מבולבלת את הדברים שקורים לי; אני לא לוקח שום דבר ברצינות, ואפילו אם אני כן לוקח משהו ברצינות, אני לא מבין – זה פירוש היותו של אדם מבןלבל!" ככל שתתנסה יותר, כך תרגיש שדברי האל נכונים, שהוא מדבר עליך; אתה תתמסר לדברים האלו במידה גוברת והולכת. לאנשים יש תהליך קבלה ביחס לדברים הללו, אבל מה הוא הדבר הראשון שהאל רוצה? כשהאל אומר שאתה אדם מבולבל, האם הוא רוצה ממך גישה מתנגדת ושטחית, או גישה מקבלת? (גישה מקבלת). האל רוצה שלאנשים תהיה גישה מקבלת. לאנשים צריך להיות מצב כזה שלא משנה כמה הם יודעים, עליהם ראשית ללמוד לקבל ולהתמסר. על אף שאתה עשוי לחשוב שאתה רק קצת מבולבל, ולא אדם מבולבל לגמרי כפי שהאל אמר, אתה בכל זאת צריך לקבל זאת. בתהליך ההתנסות, בתהליך החתירה לשינוי בצביון, אתה תגיע בהדרגה להיכרות עם האנושיות שלך עצמך, הגילויים של הצביון המושחת שלך, הגישות והתוצאות של המעשים שלך, וכל המצבים שיש לך בעודך מבצע את חובתך. אתה תבין שאתה לא קצת מבולבל, אלא שאתה למעשה אדם מבולבל ביותר. בשלב הזה לא יהיו לך שום מחשבות או התנגדות למבלבל שהאל חשף, וגם לא יהיו לך שום תפיסות, ותהיה מסוגל לקבל זאת. האל בוחן את עומקי ליבם של אנשים. האם אתה מקבל את החשיפה של האל כעובדה? או שאתה מקבל אותה כהוקעה שלך? (כעובדה). אם כך, אתה מקבל אותה כאמת? לאמיתו של דבר, חשיפה של אדם על ידי האל תואמת את העובדות, היא האמת, ואנשים צריכים לקבל אותה ככזאת. יש אנשים שאומרים: "האם המילה ׳מבולבל׳ היא האמת?" כיצד אפשר להסביר את זה? למעשה, לא המילה הזאת היא האמת, אלא תמצית המילה – ההגדרה של האל וההערכה של צביון מהסוג הזה היא האמת. זאת העובדה לאשורה. אם ייאמר שאתם מבולבלים, תוכלו בעיקרון לקבל את זה על בסיס שיעור הקומה הנוכחי שלכם. האם המילה "מבולבל" מעליבה? (היא לא). מדוע לא? (כי היא עובדה). יש אנשים שאולי לא חושבים כך בליבם, והם אומרים: "המילה 'מבולבל' היא כמעט אלגנטית ותרבותית, והיא לא קללה, אז מדוע שלא נקבל אותה? שמענו מילים הרבה יותר חמורות ממנה – אנו מסוגלים לקבל אותן, אז האם אין זה קל וחומר שאנו מסוגלים לקבל מילה אלגנטית שכזו?" האם ההשלכה היא לא שהעור שלכם עבה, כך שמילה כל כך אלגנטית ותרבותית לא נראית כמו עקיצה בעיניכם? האם כך הוא הדבר? למעשה, לא. בין אם מילה היא אלגנטית ובין אם היא חמורה, אם אתה חושב שאתה לא אדם כזה, אם אתה לא יודע האם מילות ההערכה נכונות או לא, האם זאת התמצית שלך או לא, הרי שאפילו אם המילה נעימה ואלגנטית, לא תהיה מסוגל לקבל אותה. הדבר הזה קשור לשאלה האם אדם יכול או לא יכול לקבל את האמת, וגם לשאלה האם יש לו או אין לו היכרות אמיתית עם מהות הטבע שלו. אתם שמעתם מילים חמורות יותר בעבר, וקיבלתם אותן, עמדתם בהן והיכרתם בהן, כך שהמילה הפחות-חמורה "מבולבל" אינה מפריעה לכם, אבל לאמיתו של דבר, אתם לא באמת מחילים את המילה על עצמכם. זאת לא גישה של התמסרות וקבלה אמיתיות. אילו יכולת באמת לקבל את המילה הזאת כאמת ולהחיל אותה על עצמך, הרי שההיכרות העצמית שלך הייתה נעשית עמוקה יותר. כשהאל מכנה אותך אדם מבולבל, הוא אינו מבקש ממך לקבל איזו אמירה, או מילה או הגדרה – הוא מבקש שתבין את האמת שבדבר הזה. אז כאשר האל מכנה אדם כלשהו 'מבולבל', איזו אמת כלולה בפנים? הכול מבינים את המובן השטחי של המילה "מבולבל". אך באשר לביטויים ולצביונות של אדם מבולבל, אילו מן הדברים שאנשים עושים הם מבולבלים ואילו לא, מדוע האל חושף אנשים בדרך הזאת, האם אנשים מבולבלים יכולים או לא יכולים לבוא בפני האל, האם הם יכולים לפעול לפי עקרונות, האם הם מסוגלים להבין מה נכון ומה לא נכון, האם הם מסוגלים להבחין מה האל אוהב ומה האל מתעב – רוב הזמן, הדברים הללו אינם ברורים לאנשים; מבחינתם הם דו-משמעיים ולא מוגדרים היטב, לחלוטין לא גלויים לעין. למשל: רוב הזמן אנשים אינם יודעים – לא ברור להם – האם עשיית דבר-מה בדרך מסוימת היא רק פעולה לפי תקנות, או יישום בפועל של האמת. הם גם לא יודעים – ולא ברור להם – האם האל אוהב משהו או מתעב אותו. הם אינם יודעים האם יישום בפועל בדרך מסוימת מגביל אנשים, או משתף את האמת ועוזר לאנשים באופן רגיל. הם אינם יודעים האם העקרונות שמאחורי האופן שבו הם פועלים כלפי אנשים הם נכונים, והאם הם מנסים ליצור בעלי-ברית או לעזור לאנשים. אם לא יודעים האם פעולה בדרך מסוימת היא קיום של עיקרון ועמידה איתנה בעמדתם, או ש גאוותנות, צדקנות ורברבנות. יש אנשים שכאשר אין להם משהו אחר לעשות, אוהבים לבהות במראה; הם לא יודעים האם זה נרקיסיזם, יוהרה, או דבר רגיל. יש אנשים בעלי מזג רע והאישיות שלהם מעט מוזרה; האם הם יכולים לומר לכם האם הדבר קשור לכך שיש להם צביון רע? אנשים אינם יכולים אפילו להבדיל בין הדברים הללו שאנו רואים לעתים קרובות ונתקלים בהם לעתים קרובות – ועם זאת הם עדיין אומרים שהם הרוויחו כל-כך הרבה מן האמונה באל. האם זה לא מבולבל? אם כך, האם אתם יכולים לקבל שיקראו לכם מבולבלים? (כן). ברגע זה, נראה שרוב האנשים יכולים לקבל את זה. מה עליך לעשות לאחר שתקבל את זה? עליך להשוות את זה למצב שלך-עצמך ולבחון ספציפית ביחס לאילו עניינים אתה מבולבל, וביחס לאילו עניינים אתה מגלה בהירות. השווה את זה למצב שלך, חשוף את השחיתות שלך, ואז תגיע להכרה עצמית בעניינים הללו ותחתור להימנות בין המבולבלים. מה דעתך על הנוהג הזה? האם הידע הזה שלם? (לא. עלינו לחפש את האמת, ולחוות שינוי בהיבט הזה). זה נכון. והאם אתם רוצים להיות מבולבלים כל חייכם? (לא). איש אינו רוצה להיות אדם מבולבל. למעשה, שיתוף וניתוח בדרך הזאת לא נועד לגרום לך לנסות לסווג את עצמך במבולבל; בלי קשר לאופן שבו האל מגדיר אותך, בלי קשר למה הוא חושף ביחס אלייך, כיצד הוא שופט, מייסר וגוזם אותך, המטרה הסופית היא לאפשר לך להימלט מן המצבים האלו, להבין את האמת, לזכות באמת, ולנסות לא להיות אדם מבולבל. אם כך, מה עליך לעשות אם אתה רוצה לא להיות מבולבל? עליך לחתור אל האמת. ראשית, עליך לדעת באילו עניינים אתה מבולבל, באילו עניינים אתה תמיד מטיף דוקטרינה, תמיד מתפתל עם תאוריות, מילים ודוקטרינות, ובוהה במבט ריק כשאתה ניצב מול עובדות. כשתפתור את הבעיות האלו ותהיה לך בהירות ביחס לכל היבט של האמת, יהיו פחות פעמים שבהן תהיה מבולבל. כשתהיה לך הבנה ברורה של אל אמת, כאשר לא תהיה כבול לחלוטין בכל מה שאתה עושה, כאשר לא תהיה חסום או מוגבל – כשמשהו יקרה לך, תהיה מסוגל למצוא את העקרונות הנכונים ליישום בפועל ובאמת תהיה מסוגל לפעול על פי העקרונות לאחר שתתפלל לאל, תחפש את האמת או תמצא מישהו לשתף איתו, הרי שאז לא תהיה עוד מבולבל. אם משהו יהיה לך ברור, ותהיה מסוגל ליישם בפועל את האמת בצורה נכונה, הרי שלא תהיה מבולבל בכל הנוגע לדבר הזה. אנשים צריכים רק להבין את האמת כדי שליבם יהפוך לנאור באורח טבעי.

האל אומר שיש אנשים מבולבלים, ובתחילה, יתכן שהם לא מסוגלים לקבל זאת, אך לאחר שחולף זמן-מה, הם תופסים שהם באמת לא מבינים שום דבר באופן ברור; הם לא יודעים כיצד להבחין במנהיגים שקריים ובצוררי משיח; הם מרגישים מבולבלים למדי, ושהאיכות שלהם נמוכה, אז הם מקבלים זאת ומתמסרים. "מבולבל" היא מילה שנשמעת יחסית נעימה, אלגנטית, ואנשים צריכים לעבור פרק זמן לפני שהם מסוגלים לקבל אותה; יכול להיות להם קשה יותר לקבל מילים שנשמעות פחות נעימות, מילים לא אלגנטיות. בין המילים של האל יש כאלה שקולעות בדיוק למטרה, שכן הן חושפות אנשים ושופטות אותם; הן חמורות יותר. לרוב האנשים יש פחות מדי שיעור קומה בשביל לקבל אותן. לאחר שהם שומעים אותן, הם מרגישים כאב ואומללות; הם מרגישים שכבודם נפגע, שליבם הלא-בוגר הוער ונפצע. אילו מילים גורמות לכם במיוחד לאי-נוחות כשאתם שומעים אותן, גורמות לכם לחשוב שהאל לא היה צריך לומר אותן, אילו מילים אינכם יכולים לקבל? למשל: זבל, תולעת, שד מטונף, פחות מאשר חזיר או כלבים, בהמה וכולי. נשמע שלא קל לרוב האנשים לקבל את המילים האלו. האם אנשים מתורבתים בדרך-כלל אומרים מילים כאלו? כולכם מחונכים היטב. כולכם מקפידים להיות מעודנים ומאופקים בדיבורכם, ואתם גם שמים לב לאופן שבו אתם מדברים: אתם מגלים טקט, ולמדתם לא לפגוע בכבודתם ובגאוותם של אחרים. במילים ובמעשים שלכם, אתם מותירים לאנשים מרחב תמרון. אתם עושים כל מה שאתם יכולים כדי לגרום לאנשים להרגיש בנוח. אינכם חושפים את הצלקות או את החסרונות שלהם, ואתם מנסים לא לפגוע בהם או להביך אותם. זה העיקרון הבין-אישי שרוב האנשים פועלים על פיו. ואיזה סוג של עיקרון הוא זה? (להיות אדם שמרצה אנשים; זה ערמומי וחלקלק). זה נכלולי, חלקלק, בוגדני וחתרני. מאחורי פניהם המחייכות של אנשים מסתתרים דברים מרושעים, חתרניים ובזויים רבים. למשל, יש אנשים שכשהם מתקשרים עם אחרים, ברגע שהם רואים שלאדם האחר יש מעט מעמד, הם חושבים בליבם: "כשאני מדבר איתו, אני צריך לבחור מילים שנשמעות נעימות, אחרת אני עלול להזיק למוניטין שלו – ומה אם הוא יעניש אותי?" הם פשוט לא אומרים שום דבר, או שאם הם אכן מדברים, הם עושים את זה באופן מלא טקט, שנשמע נעים, מחמיא. כשהם נפגשים הם אומרים: "אה! מעולם לא ראיתי אדם יפה-תואר כמוך. האם את פיה? את כל-כך יפה שאת אפילו לא זקוקה לאיפור; אם תתאפרי, תהיי עוד יותר מעבר לכל השוואה. תראי את המבנה שלך, כל מה שאת לובשת נראה טוב כל-כך! בגדים כל-כך נאים, שנראים יפה כל-כך, בוודאי עוצבו במיוחד עבור אנשים כמוך!" הם מדברים באורח נעים במיוחד, כך שכל מי ששומע אותם מרגיש בנוח, אבל האם הם באמת חושבים בליבם את הדברים האלו? (לא). מה הם חושבים באמת? בוודאי יש להם כוונות ומניעים נסתרים, שהם בוודאי מבישים: הם עלולים להיות אפלים, מרושעים או בזויים במיוחד, מה שהיה מגעיל אחרים. לאחר שהם הולכים לדרכם, הם מדברים סרה על האדם הזה באוזני אחרים, ואומרים כל דבר פוגעני ודוחה שהם יכולים לומר עליו. המילים שלהם כוללות מתקפה, ארס! המילים המחמיאות שהם סיימו לומר זה עתה גורמות להם להרגיש כעוסים ונטולי רצון; הקטנה והכפשה של אנשים אחרים מאחורי הגב מחזירות אותם לאיזון. לאנשים כאלו יש אפלה בליבם; הם אנוכיים וראויים לבוז. התנהגות כזאת היא דוחה ונתעבת. איזה מין אדם הוא זה? זה אדם ערמומי. יש אנשים רבים מדי מהסוג הזה בקרב הכופרים, ויש אפילו אחדים מהם בבית האל. כשהם אומרים את המילים הללו שנשמעות יפה, יש להם כוונה מבישה ובזויה ומניע נסתר; הם אומרים כל דבר שיעזור להם להשיג את מטרתם. הם אינם מדברים בהתאם לעובדות כלל, והם מגזימים; יש להם כוונות ומטרות מאחורי המילים שלהם שנשמעות יפה. כשהם מדברים בצורה פוגענית, הם אומרים כל דבר דוחה שהם יכולים לומר, והם מסוגלים לומר כל מיני מילים ארסיות. איזה מין אדם הוא זה? מעבר לגילויים על פני השטח של הצביונות שלהם, שהם צבועים, חלקלקים וערמומיים, מה עוד כלול בטבעם? הם ארסיים – ארסיים מדי! כשהם מחמיאים לאחרים, האם האחרים מבקשים זאת? (לא). מדוע הם מחמיאים להם? (יש להם מטרה). זה נכון. באמצעים הוגנים או בלתי-הוגנים, הם משחקים באנשים כדי להשיג את הכוונות והמטרות שלהם; הם היו מוכנים לומר כל דבר, לא משנה כמה יהיה זה דבר מחליא. האם אין זה ארסי? ואז, כדי לפתור את חוסר-האיזון בליבם, הם תוקעים לאנשים סכין בגב, מקללים ומכפישים אותם, ואומרים כל דבר פוגעני ודוחה שהם יכולים. האם אין זה ארסי? זה כל-כך ארסי! מהעניין הזה אתה יכול לראות את טבע האדם. שום דבר שהם עושים בפני אנשים או מאחורי גבם הוא אמיתי או כן, ושום דבר מזה גם לא תואם את האמת או את האנושיות; הכול מרושע, רעיל. האם אין יסודות רעילים בכל דבר מושחת שהמין האנושי אומר? (יש). אם כך, האם אפשר לסמוך על המילים של אנשים? אם אפשר לתת אמון בדבריהם? אנשים כל-כך לא ראויים שיסמכו עליהם, כל-כך לא אמינים! מדוע? כי בשעה שהם חיים, הדברים שנחשפים מן המעשים והדיבור שלהם, מכל מעשה ופעולה שלהם, מכל מחשבה ורעיון שלהם, כולם בעלי צביון שטני, מייצגים באורח מוחלט מהות טבע שטנית.

מדוע אנשים מאמינים באל אך לא מאמינים שדבריו הם האמת? כיוון שעיניהם עיוורות, הם אינם מבינים מהי האמת, ואין להם שום ידע על האל. הרבה אנשים קוראים את דברי האל ויכולים להכיר בכך שדבריו הם האמת, אבל יש להם תפיסות והתנגדות כלפי מה שהאל דיבר בנוגע ל"תולעים", "אשפה", "שדים" ו"בהמות", עד כדי כך שהם לחלוטין לא מסוגלים לקבל את הדברים האלו. זאת משום שהם לא מכירים את הטבע שלהם עצמם. כיצד אנשים רואים את מהות הטבע האנושי? (הם מכירים בצביונות השטניים שלהם, אך הם חושבים שיש להם עדיין צד טוב, והם לא רואים שהם עצמם שטנים חיים). האם אנשים מבינים את מהות הטבע שלהם באורח מדויק, בבהירות ובאמת כמו האל? (לא). למעשה, מהות הטבע האנושי עוינת לחלוטין את האל. האל מביט במהות ובטבע האנושיים. הוא לא מביט במה שאנשים אומרים או עושים כלפי חוץ. הוא מביט בליבם, במהותם, ובטבע שלהם. מה המקור של ההגדרות הללו ושל צורות ההתייחסות האלו שיש לאל כלפי האדם? הן מוגדרות על בסיס מהות הטבע האנושי, וכן על הצביונות המושחתים שהאדם מגלה. לאחר שדובר על עניין הזה, האם אתם מבינים מה הכוונה ב"האל בוחן את עומקי ליבם של אנשים"? אנשים אומרים תמיד ש"האל בוחן את עומקי ליבם של אנשים", אז אילו חוויות יש לכם עם המילים האלו? האם באמת חוויתם אותן אי-פעם? איזה ידע ואיזו הבנה יש לכם ביחס למילים האלה? אנשים מסוימים מבולבלים; הם חושבים שפירוש הדבר הוא שהאל יודע את המחשבות והרעיונות שנובעים מתוכם, שהוא יודע את הדברים שהם עושים ושאינם תואמים את האמת, שהוא מכיר את הטינופת שלהם, את השחיתות שלהם ואת הרצונות הראוותניים של ליבם; אפילו אם הם עושים דברים רעים בלי לדבר עליהם, האל יודע. כשהאל בוחן אנשים, האם הוא אכן בוחן אותם רק על פני השטח, את הדברים שאנשים מודעים להם? האם אפשר לומר על כזה דבר שהאל בוחן את עומקי ליבם של אנשים? (לא). מהו החלק העמוק ביותר בליבו של אדם? (מהות הטבע שלו). האם אנשים מסוגלים להיות מודעים למהות הטבע שלהם-עצמם? האם אם יכולים להרגיש אותה? האם הם יכולים להכיר אותה? (הם לא מסוגלים). אם אנשים אינם מסוגלים להרגיש אותה, כיצד הם מגיעים להכרה עצמית אמיתית? (הם יכולים להגיע להכרה עצמית אמיתית רק דרך החשיפה של דברי האל והגילוי שלו אותם). האל בוחן את מהות הטבע של אנשים, שהם אינם יכולים להרגיש או להכיר; כשהאל חושף את מהות הטבע של אנשים, כשהעובדות מגלות אותה, הם משתכנעים בכנות. המחשבות, הרעיונות והדעות של אנשים הם כולם דברים שעל פני השטח. לפעמים הם נאמרים בקול, ולפעמים הם בסך הכול רעיון רגעי, מחשבה מן הלב, או מחשבה פעילה זמנית, אך הם כולם דברים שעל פני השטח. המחשבות הפעילות הללו יכולות להשפיע באופן זמני ולכוון את המעשים שלך, אך האם הן יכולות להשפיע או להנחות את הכיוון והמטרות של חייך? הן אינן יכולות לעשות זאת. אם כך, מה יכול להשפיע ולכוון את מעשיך, וגם להנחות את הכיוון והמטרות של חייך? האם אתה יכול לראות את העניין הזה בבירור? זה מה שנסתר בחלקים העמוקים ביותר בליבם של אנשים, נסתר בדעתם. זה הדבר ששולט במחשבות ובמעשים של אנשים, הדבר שהוא המקור לנקודות המבט שלהם. יש אנשים שאינם מבינים את משמעות המשפט "האל בוחן את עומקי ליבם של אנשים". מה הכוונה ב"עומקי ליבם של אנשים" כאן? אילו דברים עולים מעומק ליבו של אדם? האם אלו מחשבותיו הפנימיות העמוקות ביותר? על פני השטח, היה נראה שזה כך, אך מה זה למעשה? אלו הדברים של מהות הטבע האנושי שאיש אינו יכול להזיז ממקומם, המחשבות האמיתיות ביותר של אנשים, שהם לעולם לא אומרים אותן לאיש; לעתים אפילו הם עצמם לא יודעים מהן. אנשים חיים על פי הדברים האלו. הם חושבים שאם יאבדו את הדברים האלו, אם הם יאבדו את המוטיבציה שהדברים האלו נותנים להם, הם עלולים לא להיות עוד מסוגלים להאמין באל. אם כן, האם אתם יודעים אילו דברים מצויים בעומק ליבם של אנשים? (האמונה באל כדי להשיג ברכות; זה משהו שמצוי בליבם של אנשים). נכון, אנשים מאמינים באל כדי לזכות בברכות, כדי לזכות בתמורה, כדי לזכות בעטרת. האם אין הדבר קיים בליבו של כל אדם? עובדה היא שאכן כן. על אף שאנשים אינם מדברים על כך לעתים קרובות, והם אפילו מסווים את המניע ואת הרצון להשיג ברכות, הרצון והמניע הללו עמוק בליבם של אנשים תמיד היה בלתי ניתן לערעור. בלי קשר לכמה תאוריה רוחנית אנשים מבינים, איזה ניסיון או ידע יש להם, איזו חובה הם יכולים לבצע, כמה הם סובלים, או איזה מחיר הם משלמים, הם לעולם לא מוותרים על המוטיבציה לברכות המוסתרת עמוק בליבם, והם תמיד עמלים בדממה בשירותה. האם אין זה הדבר הטמון במקום העמוק ביותר בליבם של אנשים? בלי המוטיבציה הזאת לזכות בברכות, איך הייתם מרגישים? עם איזו גישה הייתם מבצעים את חובתכם והולכים בעקבות האל? מה היה עולה בגורלם של אנשים אילו היו נפטרים מהמוטיבציה הזאת לקבל ברכות, החבויה בליבם? יתכן שאנשים רבים היו נעשים שליליים, בעוד שאחדים היו מאבדים את המוטיבציה שלהם בחובותיהם. הם היו מאבדים עניין באמונה שלהם באל, כאילו שנפשם נעלמה כלא הייתה. הם היו נראים כאילו ליבם נחטף מהם. לכן אני אומר שהמוטיבציה לברכות היא דבר שחבוי עמוק בליבם של אנשים. אולי, בשעה שהם מבצעים את חובתם או חיים את חיי הכנסייה, הם מרגישים שהם מסוגלים לוותר על המשפחות שלהם ולהשקיע מעצמם בשמחה למען האל, ושכעת יש להם ידע על המוטיבציה שלהם לקבל ברכות, ושהם הניחו בצד את המוטיבציה הזאת, וכבר לא נשלטים או מוגבלים על ידה. ואז הם חושבים שכבר אין להם את המוטיבציה לקבל ברכות, אך האל מאמין שאין הדברים כך. אנשים רואים עניינים רק באורח שטחי. ללא ניסיונות, יש להם תחושה טובה ביחס לעצמם. כל עוד הם לא עוזבים את הכנסייה או מכחישים את שמו של האל, והם מתמידים בהשקעה מעצמם למען האל, הם מאמינים שהם השתנו. הם מרגישים שהם כבר לא מונעים על ידי התלהבות אישית או דחפים רגעיים בביצוע חובתם. במקום זאת, הם מאמינים שהם מסוגלים לחתור אל האמת ושהם יכולים לחפש את האמת וליישם אותה בפועל, כל העת, בעודם מבצעים את חובתם, כך שהצביונות המושחתים שלהם יטוהרו והם ישיגו מידה של שינוי אמיתי. אלא שכשקורים דברים הקשורים באופן ישיר ליעד ולסוף של אנשים, כיצד הם מתנהגים? האמת מתגלה בשלמותה. וכך, בסופו של יום, ככל שהדבר נוגע לאנשים, האם הנסיבות אלו הן נסיבות של ישועה ושלמות, או נסיבות של חשיפת האדם וסילוקו? האם זה דבר טוב או דבר רע? לאלו שחותרים אל האמת, משמעות הדבר היא ישועה ושלמות, שזה טוב; לאלו שאינם חותרים אל האמת, משמעות הדבר היא היחשפות וסילוק, שזה רע. לאורך זמן, האם לא כל האנשים נתקלים בנסיבות של ניסיון וזיכוך? מדוע האל עושה זאת? בוודאי יש לכך משמעות, כי האל בוחן את עומקי ליבם של אנשים; הוא יודע את המצב האמיתי של החלקים הפנימיים ביותר של אנשים, הוא מבין אנשים, הוא רואה את מהות הטבע שלהם באורח ברור ושלם. לאחר זמן, מישהו עשוי להצליח במידה מסוימת, יתכן שהוא עשה כמה דברים טובים, לא עשה שגיאות גדולות ויתכן שהוא היה מסוגל לקבל שיגזמו אותו. כשדברים קורים לו, יתכן שיש לו גישה מסורה במידה מסוימת. וכך הוא חושב שהוא טוב למדי, שהוא עלה על הנתיב הנכון לאמונה באל, שהוא נושע והובא לידי שלמות. כשהוא שאנן ומרוצה מעצמו במידה המרבית, מגיעים הטלת המשמעת, השיפוט והייסור של האל. הנסיבות האלו חושפות אנשים, את שיעור הקומה שלהם, את הצביונות המושחתים שלהם, מהות הטבע שלהם והגישות שלהם כלפי האל. הגילוי הזה למעשה טוב לאנשים. אם הם יחתרו אל האמת, הרי שהגילוי הזה, הנסיבות האלו, יטהרו אותם. ממה זה יטהר אותם? זה יטהר אותך מהדרישות הלא-סבירות שלך מן האל ומהרצונות הראוותניים שלך, ויגרום לך לאמץ את נקודת המבט הנכונה; לא תנסה עוד לסחור עם האל או להעמיד בפניו דרישות עבור הרצונות הראוותניים שלך; אלא שבמידה גוברת יהיה לך לב של התמסרות אמיתית לאל. לא תבקש דבר אלא רק תרצה לחתור אל האמת ולרָצות את ליבו של האל, מה שיגרום לך להיות טהור במידה גוברת, עד שבסופו של דבר תהיה מסוגל להגיע לישועה. האם אין זאת תוצאה שמושגת באמצעות עבודת האל? (כן). האם אין לאל כוונה מאחורי עשיית הדבר? האם אין הדבר מטהר אנשים? האם אנשים צריכים שיטהרו אותם בדרך הזאת? (אכן כן). אילו האל לא חשף וטיהר אנשים כך, האם אנשים היו מסוגלים להשיג את האמת? (לא). הם לא היו מסוגלים להשיג את האמת. על בסיס הטבע השטני שלהם, באיזה סוג של דרך אנשים יכולים ללכת? (הליכה בעקבות השטן והתנגדות לאל). האם אדם כזה יכול להיות מבורך? הוא לא יכול, הוא יכול רק להיות מסולק.

האם אתם יודעים מהו באמת פרושי? האם יש סביבכם פרושים? מדוע האנשים האלו מכונים "פרושים"? כיצד מתוארים פרושים? הם אנשים צבועים, מזויפים לחלוטין, שמעמידים פנים בכל מה שהם עושים. באיזה אופן? הם מעמידים פנים שהם טובים, מיטיבים וחיוביים. האם הם אכן כאלו? בשום פנים ואופן לא. היות שהם צבועים, כל מה שמתבטא ונחשף בהם שקרי; הכול העמדת פנים – אלו לא פניהם האמיתיות. היכן מסתתרות פניהם האמיתיות? הן מסתתרות עמוק בליבם, ולעולם לא אמורות להיראות על ידי אחרים. הכול כלפי חוץ הוא הצגה, הכול מזויף, אך הם יכולים להערים רק על אנשים; הם לא יכולים להערים על האל. אם אנשים לא חותרים אל האמת, אם הם לא מיישמים בפועל וחווים את דברים האל, הרי שהם אינם יכולים באמת להבין את האמת. וכך, לא משנה עד כמה המילים שלהם נשמעות יפות, המילים האלו אינן מציאות-האמת, אלא מילים ודוקטרינות. יש אנשים שמתמקדים רק בחזרה כמו תוכים על מילים ודוקטרינות, הם מחקים את כל מי שמטיף את הדרשות הנעלות ביותר, והתוצאה היא שבתוך שנים מעטות בלבד הדקלום שלהם של מילים ודוקטרינות הולך ונעשה מתקדם, הם זוכים להערכה ולהערצה מצדם של אנשים רבים, ולאחר מכן הם מתחילים להסוות את עצמם ומקפידים מאוד על מה שהם אומרים ועושים, ומראים את עצמם כאנשים אדוקים ורוחניים במיוחד. הם משתמשים בתאוריות רוחניות כביכול במטרה להסוות את עצמם. זה הדבר היחיד שהם מדברים עליו בכל מקום שהם הולכים אליו, דברים מטעים שמתאימים לתפיסות של אנשים, אך שאין בהם שום מציאות-אמת. ובאמצעות הטפה של הדברים האלו – דברים התואמים את התפיסות והטעמים של אנשים – הם מטעים אנשים רבים. בעיני אחרים, אנשים כאלו נראים אדוקים וענווים, אבל זה למעשה שקרי; הם נראים סובלניים, מאופקים ואוהבים, אך זאת למעשה העמדת-פנים; הם אומרים שהם אוהבים את האל, אך זאת למעשה הצגה. אחרים חושבים שאנשים כאלו הם קדושים, אבל זה למעשה מזויף. היכן אפשר למעשה למצוא אדם שהוא באמת קדוש? הקדוּשה האנושית כולה שקרית. היא כולה הצגה, העמדת-פנים. כלפי חוץ הם נראים נאמנים לאל, אך למעשה הם בסך-הכול מציגים הצגה לעיני אחרים. כשאיש אינו מסתכל, הם אינם נאמנים ולו במידה הקטנה ביותר, וכל מה שהם עושים הוא שטחי. על פני השטח הם משקיעים מעצמם למען האל והם ויתרו על משפחותיהם ועל הקריירות שלהם. אבל מה הם עושים בסתר? הם מנהלים את היוזמה הפרטית שלהם ומפעילים מנגנון משלהם בתוך הכנסייה, כך שהם מפיקים רווח מהכנסייה וגונבים קורבנות בחשאי תחת מסווה של עבודה עבור האל... האנשים האלו הם הפרושים הצבועים המודרניים. מנין באים הפרושים? האם הם עולים מבין הכופרים? לא, כולם עולים מבין המאמינים. מדוע האנשים האלו הופכים לפרושים? האם מישהו הפך אותם לכאלו? ברור שאין זה כך. מה הסיבה? הסיבה היא שזו מהות הטבע שלהם, וזה הנתיב שהם בחרו ללכת בו. הם משתמשים בדברי האל רק ככלי כדי להטיף ולהפיק רווחים מהכנסייה. הם מציידים את שכלם ואת פיהם בדברי האל, הם מטיפים תאוריות רוחניות שקריות, והם מציגים את עצמם כקדושים, ואז משתמשים בכך כהון כדי להשיג את המטרה של הפקת רווחים מן הכנסייה. הם בסך-הכול מטיפים דוקטרינות, ועם זאת מעולם לא יישמו בפועל את האמת. איזה מין אנשים הם אלו שממשיכים להטיף מילים ודוקטרינות על אף שהם מעולם לא הלכו בדרכו של האל? אלו הם פרושים צבועים. ההתנהגות וההתנהלות הטובות כביכול שלהם, הדלות, והמעט שהם ויתרו עליו והשקיעו מעצמם, מושגים במלואם על ידי איפוק והצגה של הרצון שלהם עצמם. המעשים הללו שקריים לחלוטין, והם כולם העמדת-פנים. בליבם של האנשים הללו אין ולו שמץ של יראת האל, וגם אין להם שום אמונה אמיתית באל. יתרה מכך, הם חסרי אמונה. אם אנשים אינם חותרים אל האמת, הם ילכו בנתיב מהסוג הזה, והם יהפכו לפרושים. האם אין זה מחריד? המקום הדתי שבו הפרושים מתכנסים הופך לכיכר שוק. בעיני האל, זאת דת; זאת אינה כנסיית האל וגם לא המקום שבו סוגדים לו. וכך, אם אנשים אינם חותרים אל האמת, לא משנה בכמה מילים ודוקטרינות שטחיות הם מצטיידים הנוגעות לדבריו של האל, לא תהיה בכך תועלת. יש אנשים שאומרים: "לא משנה בכמה אני מצטייד, זה חסר תועלת, אז פשוט לא אצטייד בכלל". מה הם אומרים? האם אין אלה שטויות? האם אין זה דיבור אבסורדי? מה המטרה שלי בשיתוף על המילים האלו? האם המטרה היא למנוע ממך מלהצטייד בדברי האל? (לא). עליך להצטייד בדברי האל, אך הדבר המכריע שצריך להיות ברור לך ביחס אליו הוא שאינך אמור להשתמש בדברי האל כדי להציג את עצמך בכל דרך שהיא, ואתה גם לא אמור להשתמש בהם כהון כדי להפיק רווח מהכנסייה, ובוודאי שלא להשתמש בהם כנשק כדי להכות אחרים. מהם דברי האל? דברי האל הם האמת, הדרך, והחיים שפותרים את הצביונות המושחתים של אנשים. אם תחיל ותיישם בפועל את הדברים הללו באורח מושלם, הרי שתשיג את האמת; האמת לא תהיה עבורך דוקטרינות או מילים בלבד, אלא תהיה מציאות-החיים שלך. ברגע שהשגת את האמת, השגת חיים.

בנושא "האל בוחן את עומקי ליבם של אנשים", שזה-עתה דיברתי עליו, אחלוק סיפור: היה הייתה פעם אישה יפה שנישאה לגבר עשיר. כיצד מביט העולם לרוב על נישואין כאלו? האישה היפה מעוניינת בכספו של הגבר העשיר, והגבר העשיר מעוניין באישה היפה בשל המראה החיצוני שלה; כל אחד מהם נוטל מן האחר את מה שהוא צריך, ואין אהבת אמת – אלו נישואין שהם עִסקה. על פי דמיונותיו של העולם, האישה היפה הזאת בוודאי תבזבז כסף בפזרנות, תחיה בפאר, אך היא לא עשתה כן. היא חייתה כעקרת בית רגילה, עושה את עבודות הבית: מדי יום, היא הייתה חרוצה ומצפונית, היא הייתה טובה לבעלה ולמשפחתו, כך שניתן היה לכנותה אדיבה ובעלת מידות טובות. אך כיצד התייחס אליה האיש העשיר? ראשית, הוא היה מודאג שהאישה היפה הזאת לא תהיה מסוגלת באמת לחיות אתו, והוא היא מודאג שהנישואין שלהם לא יחזיקו מעמד, כך שהוא שמר לעצמו את כל עושרו ואת הדברים החשובים שלו, ורשם אותם על שמו במקום שהם יהיו תחת שליטתה של אשתו. אך לאישה היפה לא היה אכפת מכל זה. בלי קשר לאופן שבו בעלה התייחס אליה, בין אם הוא לא נתן בה אמון, או בין אם הוא הגביל אותה מבחינה כספית – היא לא הביעה שום חוסר נכונות או אי-שביעות רצון. להיפך, היא הייתה עוד יותר חרוצה. לאחר שנים אחדות, האישה ילדה מספר ילדים, והיא המשיכה לטפל במשפחה כולה כפי שעשתה קודם לכן, כאישה טובה ואם אוהבת; היא הייתה צייתנית, עדינה ומתחשבת כלפי בעלה. לבסוף, יום אחד, האיש העשיר הרגיש שאשתו אינה כפי שהוא דמיין אותה: היא לא חשקה בעושר שלו, וגם לא חשקה בדברים החומריים שלו. לא היו לה דרישות מעבר לחיים רגילים, ויתרה מכך, היא השקיעה הרבה כדי לנהל את המשפחה – את נעוריה, את יופייה ואת זמנה. היא הייתה חרוצה ומצפונית לטובת המשפחה ולעולם לא התלוננה. האיש העשיר התרגש. לאחר שהוא התרגש, מה הייתה המחשבה הראשונה שלו? האם הוא לא יחשוב: "אה, אשתי כל כך אמינה, אבל הטלתי בה ספק ונשמרתי מפניה. היה זה לא הוגן מצדי להתייחס אליה כך. עלי לתת לה את כל העושר שלי ואת הדברים שלי כדי שתטפל בהם, כי היא אהבתי האמיתית, האדם שעלי לתת בו אמון יותר מכל, ומי שראוי ביותר לאמוני. אם אני לא מאמין בה, אם אני נשמר מפניה, הרי שאני לא הוגן כלפיה. להתנהגות כזאת אין ערך. היא כבר עברה ניסיונות כה רבים, אני לא יכול עוד להטיל בה ספק"? האם לא עלתה המחשבה הזאת לאחר שהוא ראה את כל העובדות? (כן). מחשבה כזאת נובעת משיפוט אנושי. ההתבוננות בהתנהגות שלה בשעה שדברים קרו הולידה את השיפוט שלו, שהוליד את ההגדרה שלו אותה. לכן, כשהאיש העשיר התרגש, הוא רשם את כל עושרו על שם אשתו, והפגין אמון מוחלט בה, וגמל על השנים הרבות שבהן היא הייתה נאמנה והשקיעה בו. מבחינת רוב האנשים, הדבר תואם את המצפון, השיפוט, המוסר והאתיקה האנושיים. האם העניין הזה הסתיים? (לא). לאחר שהוא עבר הליכים משפטיים, האיש העשיר רשם את כל עושרו על שמה של אשתו. יום אחד, האיש העשיר שב הביתה כדי לאכול, וברגע שהוא עבר את הדלת, הוא הרגיש שהאווירה לא בסדר. אשתו לא קיבלה את פניו בהגיעו הביתה וגם לא דיברה איתו, והבית היה קר. מדוע השולחן, שבדרך כלל היה עמוס אוכל, היה ריק? הוא הביט מאחוריו, ועל השולחן הוא ראה פיסת נייר, ועליה היו רשומות שתי מילים גדולות: ביי-ביי!

הסיפור הגיע כעת לסיומו. כולכם בוודאי מבינים את הפואנטה, פחות או יותר, אז מדוע לספר אותו? (כדי שנדע שאי-אפשר לסמוך על אנשים, ושהם מעמידים פנים בהצלחה רבה מדי). האיש העשיר הולך שולל על ידי מראית-עין שקרית. האישה היפה הזאת העמידה פנים באורח מוצלח מאוד; בכל אותן שנים, היא מעולם לא חשפה ולו פגם אחד, ובכל אותן שנים שהאיש העשיר חי איתה, הוא מעולם לא ראה ולו את הרמז הקטן ביותר. איזה מין אדם היא האישה היפה הזאת? (היא בוגדנית וערמומית, ותחבולנית במיוחד). האם הייתה לה הכוונה הזאת מההתחלה, או שהיא רק התכוונה לעשות את זה בסוף, לאחר שהיא קיבלה את כל העושר? (מההתחלה). מה היו כוונותיה המקוריות כשהיא נישאה לאיש העשיר? האם היא ביטאה אותן? (לא, היא הסתירה אותן). אז מה היא אפשרה שייצא על פני השטח? (מראית-עין שקרית). מראית-עין שקרית לחלוטין. מה עמד מאחורי מראית-העין השקרית הזאת, במקום העמוק ביותר שלה? (היא רצתה להשיג עושר ורווח). היא לא נישאה לאיש העשיר בכנות, היא רק רצתה את עושרו. בין אם הדבר היה לוקח עשר או עשרים שנה, כל עוד היא תוכל להונות אותו ולהשיג את עושרו, לא היה לה אכפת שהיא תיאלץ להינשא לו או להשקיע את כל השנים ההן, שנות נעוריה, שנים של עבודה קשה. זאת הייתה המחשבה העמוקה ביותר בליבה. מה אופי הדברים שהיא עשתה למען המחשבה הזאת? (העמדת פנים וערמומיות). האם הדברים שהיא עשתה ראויים להיזכר, או שהם מתועבים בעיני אנשים? (מתועבים) האם הם טובים או רעים? (רעים). הכול דברים רעים. על בסיס מה נקבע שכל מעשיה וכל המחירים החיצוניים שהיא שילמה, הם רעים? מנין באה המסקנה הזאת? (היא מבוססת על הכוונות ועל נקודת המוצא של מעשיה). אז מה אתם מבינים מהסיפור הזה? (אנשים מסתכלים על מראית-העין החיצונית, אך האל מביט על התמצית של אנשים). זה בטוח. מדוע אנשים מסתכלים על מראית-העין החיצונית? האם אנשים מסוגלים לגלות את הכוונות והמניעים של אחרים מתוך דבריהם ומעשיהם? האם אתם יודעים כיצד להבחין בהם? (אנחנו יכולים לראות אחדים שהם ברורים מאליהם, על פני השטח). אתם יכולים לראות ביטויים חיצוניים מסוימים, אבל כשתבינו את האמת ותחזיקו במידה של מציאות-אמת, האם לא תהיו מסוגלים לראות את תמציתם של אנשים באורח מעט יותר ברור? (כן). מדוע יכול האל לראות את ליבם של אנשים באורח כה ברור? כי האל הוא האמת. הוא כול-יכול, והוא בוחן את עומקי ליבם של אנשים. האם אתם חושבים שלבני-אדם יש אמת-מידה שיפוטית נכונה שאיתה הם יכולים לשפוט אחרים כפי שעושה האל? (לא, אין להם, כיוון שכל בני-האדם הם מאותו סוג, והאל הוא הבורא). בני-אדם הם כולם מאותו הסוג, אז האם יש הבדלים בין בני-אדם? האם יש הבדל בין מישהו שאוחז באמת ומישהו שאינו אוחז באמת? האם יש הבדל בין מישהו שמכיר את האל ומישהו שלא? האם יש הבדל בין מישהו שירא את האל ומישהו שלא? (יש הבדל)? איזה סוג של אדם יכול לראות את התמצית של אדם אחר לאשורה? (אדם שמכיר את האל וירא אותו). בניתוח הסופי, כיצד יכול אדם לראות את תמציתו של אדם אחר לאשורה? בכל הנוגע לבני-אדם, רק כשהם מבינים את האמת ויש להם את מציאות-האמת הם מסוגלים להבחין בה. אם כך, בכל הנוגע לאל, מדוע הוא מסוגל לראות את תמציתם של אנשים לאשורה? איך אתה מסביר את העניין הזה? האם אפשר לומר שהאל הוא אמת המידה שאיתה יש לשפוט את כל האנשים, המאורעות והדברים, שהוא הקריטריון כדי לשפוט את כל הדברים החיוביים והשליליים? (כן). מה היסוד המעשי במילים האלו? ההתנהגות החיצונית של אדם יכולה להיות טובה ומושלמת, אבל אם יש לך את מציאות-האמת, אתה יכול להבחין האם האדם הזה מיישם בפועל את האמת או לא. עם זאת, אם אין לך את מציאות-האמת, הרי שכשתראה אדם שהתנהגותו מושלמת, שמסווה טוב מאוד את חזותו החיצונית, תחפושת ללא סדקים, האם תוכל אז לראות האם הוא מיישם את אמת בפועל או לא? לא תדע כיצד להבחין בו. ללא מציאות-האמת, לא תהיה לך אמת-מידה כדי לשפוט באמצעותה אחרים, ולא תדע כיצד לשפוט אותם. אם אתה רואה מישהו שיש לו התנהגות טובה כלפי חוץ, שמדבר בצורה לבבית מאוד, שסובל ומשקיע מעצמו הרבה, שכלפי חוץ אינו מגלה שום בעיות, ושאין לו פגמים ראויים לציון, כיצד אתה שופט האם הוא אדם טוב או אדם רע, האם הוא אוהב את האמת או סולד ממנה? כיצד אתה מבחין בכך? אם אין לך אמת-מידה לשיפוט שלך, הרי שתוטעה בקלות על ידי מעשיו והתנהגותו החיצונית. אם הוא מטעה אותך ומוליך אותך שולל, האם תהיה מסוגל להבחין האם הוא טוב או רע, האם הוא אדם מיטיב או אדם רע? לא תהיה מסוגל. יש אנשים שאומרים: "האם אנשים שמבינים את האמת מסוגלים לבחון את ליבם של אחרים כפי שעושה זאת האל?" לבני-אדם אין את היכולת הזאת. אפילו אם יש להם הבנה עמוקה יותר של האמת, אין פירוש הדבר שיש להם את המציאות של האמת. יחד עם זאת, אם אדם מבין את האמת, הרי שהוא מסוגל להבחין האם מישהו אחר הוא אדם טוב או אדם רע, האם מישהו אחר אוהב את האמת או לא, האם הוא ישר או ערמומי, האם הוא ירא את האל או מורד בו ועוין אותו, והאם הוא הולך בכנות אחר האל או שהוא צבוע. אתה תהיה מסוגל להבחין בכל הדברים האלו. בסיכומו של דבר, מה הוא הדבר החשוב ביותר? (לאחוז במציאות-האמת). אנשים שאינם אוחזים במציאות-האמת אינם מסוגלים להבין שום דבר באורח יסודי; הם תמיד פועלים בטיפשות, ופועלים בדרכים שמתנגשות עם האמת ושמתנגדות לאל. אנשים כאלו ראויים לרחמים. הדבר הזה נוגע לחשיבות של יכולתו או אי-יכולתו של אדם להשיג את האמת ולהיכנס אל מציאות-האמת. כיצד אנשים רואים אחרים כשהם עצמם אינם מבינים את האמת? הם יכולים להביט באחרים רק באמצעות התפיסות והדמיונות שלהם עצמם. כשהם שופטים ומסווגים אדם אחר, הם מביטים רק על האיכות ועל הידע שלו; הם מסתכלים רק על ההתנהגות החיצונית שלו – האם היא אתית או לא, האם היא תואמת את התרבות המסורתית ואת המוסריות האנושית, והאם המעשים שלו מיטיבים עם אחרים או לא. אם הם יראו שדבריו ומעשיו של אדם סבירים באורח בסיסי, שהם תואמים לחלוטין את התפיסות האנושיות ביחס לאתיקה ולמוסריות, ושהן תואמות את הטעמים של כולם, הרי שהם יסווגו את האדם הזה כאדם טוב. אך כיצד מסווג האל אנשים? האם כל השיטות האלו שאנשים משתמשים בהן כדי להגיע למסקנות, ונקודות ההתחלה שלהם, הן אמות-המידה שהאל קובע באמצעותן את תמציתו של אדם? (לא). על מה מבסס האל את קביעתו? האל מבסס את קביעתו ביחס למהות טבעו של אדם על המחשבות והרעיונות בליבו של האדם, ועל המניע לדבריו ולמעשיו, שהוא הכוונות והמטרות שלו. בדיוק מהסיבה הזאת אומרים שהאל הוא האחד הבוחן את עומקי ליבם של אנשים. האם בן אנוש יכול לבחון את עומק ליבם של אנשים אחרים? (לא). אנשים יכולים לראות רק את הביטויים החיצוניים של אחרים, ואת הכוונות שהם חושפים בדיבורם או בקריאה בין השורות של דבריהם; לכל היותר, אנשים מסוגלים לראות את הדברים האלו, כך שהם יכולים רק לבסס את הקביעות שלהם ביחס להתנהגותם של אחרים על מה שהם רואים ושומעים. לעומת זאת, כשהאל קובע ביחס לאנשים, הוא אינו מביט רק במעשיהם, בכיוון שהם הולכים לקראתו או באיכותו של מעשה מסוים. האל רוצה לראות את המחשבות האמיתיות ביותר שלהם, לראות מהן למעשה הכוונות והמטרות שלהם כשהם פועלים, אילו דברים יצרה מהות הטבע שלהם, ובאיזו דרך הדברים הללו מחייבים אותם ללכת. אלו הדברים שהאל מביט בהם. אם-כך אני שואל אתכם, האל בוחן את עומקי ליבם של אנשים – למה מתייחסות המילים "עומקי ליבם של אנשים"? בניסוח פשוט, אלו המחשבות האמיתיות ביותר בליבם של אנשים. אם כך, בנוכחות האל, בלי קשר לתחפושת שלך, לאופן שבו אתה מסתיר את עצמך, או לאיזה דבר אתה ממציא לעצמך, לאל יש תפיסה ברורה של כל המחשבות האמיתיות ביותר ולדברים שמסתתרים בחלקיך העמוקים והפנימיים ביותר; אין ולו אדם אחד שהדברים הנסתרים והפנימיים שלו יכולים לחמוק מהבחינה של האל. האם אתם מבינים את מה שאני אומר? במשך עשרות שנים של חיים ושל התנהגות, אותה אישה יפה הוליכה שולל את האדם הקרוב אליה ביותר – אם אותו הדבר היה קורה לכם, האם לא הייתם מולָכים שולל גם אתם? (היינו, כן). אם-כך, האם לא הייתם אומרים שהיא לא רק הוליכה שולל את בעלה, אלא גם הוליכה שולל אתכם ואת כל האחרים? (כן). היא לא גילתה את המחשבות האמיתיות ביותר של ליבה לאף-אחד אחר – היא לא אמרה לאף-אחד – ויתרה מכך, התחפושת שלה הייתה ללא דופי, ואיש לא היה מודע לה. ואף על פי כן, היא התעלמה מדבר אחד – האל מביט בכל מה שאנשים עושים. יתכן שהיא הצליחה להוליך שולל את כל האחרים, אך היא לא יכלה להוליך שולל את האל. האיש העשיר נראה פיקח מן החוץ, עלה בידו להרוויח הרבה כסף, אך הוא נפל קורבן לאישה. האם היה זה חוסר-זהירות רגעי מצדו? (לא). מה גרם לכך? זה קרה כיוון שהוא לא היה יכול לראותה כהווייתה. אילו עובדות אני מספר לכם עם הסיפור הזה? אני מספר לכם שאתם צריכים ללכת בנתיב הנכון בשעה שאתם מאמינים באל ומתנהלים, ולא ללכת בדרכים נכלוליות ורעות. מה הן דרכים נכלוליות ורעות? מאמינים באל תמיד רוצים להסתמך על תחבולות קטנות, על משחקים מתוחכמים ומוליכי-שולל, על הפעלת תכסיסים, כדי לכסות על השחיתות שלהם עצמם, על הפגמים והכשלים שלהם, ועל בעיות כמו איכותם הנמוכה; הם תמיד מטפלים בדברים על פי פילוסופיות שטניות, דבר שהם חושבים שאינו רע במיוחד. בעניינים שעל פני השטח, הם מתחנפים לאל ולמנהיגיהם, אבל אינם מיישמים בפועל את האמת, וגם לא פועלים על פי עקרונות. הם שוקלים בזהירות את הדברים והביטויים של אחרים, ותמיד מהרהרים: "איך היו הביצועים שלי לאחרונה? האם כולם תומכים בי? האם האל יודע על כל הדברים הטובים שעשיתי? אם הוא יודע, האם הוא ישבח אותי? מה מצבי בליבו של האל? האם אני חשוב שם?" כלומר, כאדם המאמין באל, האם הוא ישיג ברכות או שהוא יסולק? האם הרהור כל העת על הדברים האלו אינו בבחינת דרך נכלולית ורעה? זאת אכן דרך נכלולית ורעה, לא הדרך הנכונה. אם-כך, מהי הדרך הנכונה? (לחתור אל האמת ושינוי בצביון). זה נכון. עבור אלו המאמינים באל, הדרך הנכונה היחידה היא חתירה אל האמת, השגת האמת והגעה לשינוי בצביון. רק הדרך שבה האל מוביל אנשים להגיע לישועה היא הדרך האמיתית, הדרך הנכונה.

האל בוחן את עומקי ליבם של אנשים; הוא מסוגל לראות את החלקים העמוקים ביותר בליבם של אנשים, את המחשבות האמיתיות ביותר שלהם. כשהאל אומר "אנשים הם תולעים", על בסיס מה הוא מדבר? (על בסיס מהות הטבע האנושי). האם אי-פעם ניתחתם את המהות, את המצב ואת הביטויים של ה"תולעים" שהאל מדבר עליהם ורואה אותם? אילו יסודות של המהות של האדם גורמים לאל לומר להם זאת? מדוע אומר האל שאנשים הם תולעים? בעיני האל, האנושיות המושחתת היא בעליל בריאתו; אך האם בני-אנוש משלימים את המטלות ואת החובות שיצירי בריאה אמורים להשלים? אנשים רבים מבצעים את חובתם, אך איך הביצועים שלהם בשעה שהם עושים זאת? הם אינם נוטלים יוזמה בביצוע חובתם; אם לא גוזמים אותם או מטילים עליהם משמעת, הם אינם ממשיכים לנוע קדימה; הם תמיד צריכים להיפגש, לשתף ושידאגו להם כדי שתהיה להם ולו מעט אמונה, כמה יסודות פעילים קטנים – האם אין זה הצביון המושחת שלהם? (אכן כן). אנשים אינם מכירים את המצב שלהם עצמם, והם גם לא יודעים מה עליהם לעשות, לְמה עליהם לחתור, ואינם מכירים את הדרך שהם אמורים ללכת בה; חלק ניכר מהזמן, הם אפילו פועלים על פי הרצונות שלהם עצמם ויוצאים מכלל שליטה. אלמלא השקיה וגיזום תכופים, אלמלא האל היה מסדר כל העת נסיבות כדי להוביל אנשים בחזרה אליו, מה היו עושים האנשים? ניתן לומר שלא רק שאדם כזה לא היה מבצע את חובתו היטב, אלא שהוא גם היה מידרדר עד לנקודה שהוא היה נעשה שלילי, מתרשל בעבודתו, פועל באופן שטחי ומוליך שולל את האל. אם מישהו אינו מסוגל לבצע את החובה שהוא צריך לבצע, מה האיכות של כל מעשיו? ניתן לומר שאלו כולם מעשים רעים – אנשים כאלה עושים רק רע! כל היום כולו, למחשבות שלהם אין כל קשר לאמת, אין להן כל קשר עם הליכה בדרכו של האל. כל יום הם אוכלים שלוש ארוחות מלאות בלי לחשוב או להשקיע שום מאמץ; אפילו אם יש להם איזו מחשבה, היא לא תואמת את עקרונות-האמת, והיא גם לא קשורה כלל לדרישות של האל מן האדם. הם עושים דברים משבשים ומטרידים, בלי להעיד כלל על האל. ליבם מלא במחשבות כיצד לחפש את טובתם הגופנית, כיצד לחתור למעמד ולתהילה, כיצד לעמוד איתן בקרב אנשים אחרים, להיות בעלי מעמד ומוניטין. הם אוכלים את המזון שהאל מעניק ונהנים מכל מה שהאל מספק, בלי לערב את עצמם בעניינים אנושיים. האל אינו אוהב אנשים כאלו – הוא מתעב אותם. יש אנשים שמבצעים את חובתם כעניין פורמלי ותו-לא. הם באים לכנסייה כדי לפקח על העבודה כמו מנהיג כופר; הם עושים סיבוב פעם אחת, צועקים כמה סיסמאות, מטיפים לאחים ולאחיות, גורמים לכולם להקשיב להם בצייתנות, ואז הם עשו את שלהם. כשהם רואים מישהו שמבצע את חובתו בשטחיות ותו-לא, בלי ליטול אחריות, הם חושבים: "אין לכך כל קשר אליי, וזה לא מהווה איום על המעמד שלי, אז לא אכפת לי מזה". יום אחר יום הם נסחפים כך, בלי לעשות לעולם שום עבודה ממשית, בלי לפתור שום בעיות ממשיות. איזה מין אדם הוא זה? (מישהו שאוכל שלוש ארוחות מלאות ביום בלי לחשוב ובלי להשקיע שום מאמץ). הם לא יודעים מה הם אמורים לעשות מדי יום, אז הם נסחפים ללא דאגה מיום ליום, בלי לדעת האם האל מרוצה מהם או מתעב אותם, או האם הוא בוחן אותם. האם הדברים שהם עושים תואמים את האמת? האם הם משלימים את מה שהם אחראים להשלים? האם הם נאמנים? האם הם נוהגים בשטחיות? האם הם מרוממים את עצמם בדברים שהם עושים? האם הם מעידים על האל? הם אינם יודעים דבר מכל זה. מישהו שאוכל שלוש ארוחות מלאות ביום בלי לחשוב או להשקיע שום מאמץ מתואר ברגיל כ"טפיל". הוא לא עושה שום עבודה ממשית; הוא עצלן אפילו מכדי להגיש לעצמו צלחת של אוכל, ורוצה שאנשים ישרתו אותו. איזה מין אדם הוא זה? הוא נשאר בכל מקום שהוא נסחף אליו מדי יום, אוכל בכל מקום שבו האוכל טוב, הולך לכל מקום שבו יש מיטה נוחה לישון בה, והולך לכל מקום שבו יש אנשים שיחמיאו לן. אין שום הבדל בין אדם כזה ובין תולעת, נכון? (לא). אין שום הבדל. על יסוד ההתנהגויות האנושיות האלו, האם זה בלתי-הוגן לכנות אנשים "תולעים"? (זה לא בלתי-הוגן). אנשים חיים כל העת בטבע המנוון הזה; אחרי שהם עושים מעט עבודה ממשית, הם רוצים לזכות בהכרה על הישגיהם. יש אנשים שאומרים: "אני מבצע את חובתי כבר חמש או שש שנים. אני מתמיד בביצוע עבודתי מדי יום, ושיערי מעלה שיבה". האם אין זו דרך דוחה לדבר? כיצד יכולת לדבר כמו פאולוס? מה המטרה מאחורי הניסיון לזכות בהכרה על הישגיך? האם אין העניין בכך שאתה רוצה לזכות בתמורה מן האל? כיצד אנו נוהגים ברגיל לכנות אנשים שרוצים לזכות בתמורה? האם אין המונח לכך "קבצנים"? האם אנשים כאלו אינם חסרי-בושה? אתה מבצע את חובתך כיציר בריאה, ועבור מי העבודה הקשה שלך? האם היא עבור האל? האל אינו מייחס לכך ערך. למעשה, אתה פועל למען עצמך, אתה פועל כך שתוכל לזכות בישועה, אז באיזו הכרה אתה מעונין, ואיזו תמורה אתה מבקש לך? האם האל נתן לך מעט חסד או כמה ברכות? האל נתן לך את החיים האלו כדי שתוכל לבקש תמורה? האם זה כדי שתוכל להושיט את ידך ולהתחנן בפני האל למזון? ברגע זה אתה מבצע את חובתך שלך. זאת המחויבות והאחריות שלך. האל הפקיד בידיך חובה, וזה רב-חסד מצדו, כך שאל לך להתחנן לשום דבר; אם תתחנן, האל יתעב אותך ויחוש כלפיך גועל. אנשים תמיד רוצים להתחנן בפני האל לחסד ולתמורות. איזה מין אנשים הם? האם אינם אנשים חסרי-בושה בעלי אופי נחות? האם אתם במצב כזה? (כן). כיצד עליך לפתור את המצב הזה? עליך לזהות אילו מדבריך וממעשיך שייכים למצב הזה, ולאחר מכן, למהר לבוא בתפילה בפני האל, ולקבל את הבחינה שלו; לנתח את הכיעור שלך ואת מהות הטבע שלך. לאחר שיהיו לך מעט ידע והבנה, קח את הדברים האלו אל האחים והאחיות שלך ושתף עליהם, ותחשוף את עצמך בפניהם. באותה העת שתשתף ותחשוף את עצמך באופן הזה, למעשה תקבל את הבחינה של האל, ובאופן הזה, המצב שלך ייפתר אט-אט. כדי לפתור את הצביון המושחת שלך עצמך, ראשית עליך לדעת בבירור עד כמה מרושע ונורא הצביון שלך; רק אז תוכל לתעב ולשנוא את עצמך בליבך – אם לא תשנא את עצמך, לא תוכל לפתור את הבעיה. אם אתה תמיד חושב שזה בסדר לחיות על פי צביון מושחת, שזה בסדר מבחינת אנשים אחרים, ושכל עוד אתה לא עושה שום דבר רע, אתה בסדר גמור – האם אין אלו דברי הבל? האם אנשים כאלו יכולים להשיג את האמת? האם הם יכולים להגיע לישועת האל? מדוע חושף האל את המצבים המושחתים של אנשים? אתם צריכים לשתף בכנות על דברי האל, לקשור את המצבים המושחתים של אנשים ואת גילויים השחיתות שלהם, ואז להשוות אותם לדברים שבהם האל חושף שהמין האנושי המושחת הוא תולעים – האם אתם יכולים לראות שהבעיה הזאת רצינית ביותר? האם אתם מסוגלים לקבל זאת? (כן). כשהאל אומר שאנשים הם תולעים, למי הוא מתייחס בראש ובראשונה? לאילו מהמצבים והצביונות המושחתים של האדם הוא מתייחס בראש ובראשונה? איזה צד של טבעו המושחת של האדם הוא חושף? ראשית, מישהו שהוא תולעת הוא חסר-ערך, ללא רגש של בושה; בעיני האל, הוא לא שווה ולו אגורה אחת! מדוע אני אומר שהוא לא שווה ולו אגורה אחת? האל ברא אותך ונתן לך חיים, ואתה לא מסוגל אפילו לבצע את המינימום הבסיסי של חובתך; אתה טפיל. מנקודת המבט של האל, אין בך כל תועלת, וחייך מיותרים! האם אנשים כאלו אינם תולעים? (כן). אז מה צריכים אנשים לעשות אם אינם רוצים להיות תולעים? ראשית, עליך למצוא את מקומך שלך, ולמצוא דרך לבצע את חובתך ויהי מה, כדי שתוכל למסד יחסים רגילים עם הבורא, וכדי שתוכל לתת דין וחשבון בפני האל, לאחר מכן, עליך להרהר כיצד אתה יכול להשיג נאמנות בביצוע חובתך, בלי להיות שטחי; עליך להשקיע בכך את כל ליבך. אל תנסה להתנהל עם הבורא באורח שטחי. עשה כל מה שהאל מבקש ממך, הקשב והתמסר. כעת, האם יש לכם איזשהן מחשבות אחרות או התנגדות לכך שדברי האל מכנים אנשים תולעים? האם אתם יכולים לייחס זאת לעצמכם? יש אנשים שאומרים: "אני מבצע את חובתי במשך שנים רבות כל-כך, אני בוודאי לא תולעת, נכון?" האם הם צודקים? (לא). מדוע הם טועים? אין שום קשר בין מה שאתה עושה כלפי חוץ לבין היותך תולעת. האל רוצה לראות כיצד אתה מבצע את חובתך, באיזה מצב אתה כשאתה מבצע את חובתך, על מה אתה נסמך כדי לבצע את חובתך, האם אתה משיג תוצאות כשאתה מבצע את חובתך, האם אתה משלים או לא משלים את מה שאתה אחראי עליו, והאם אתה מסוגל או לא מסוגל לבצע את תפקידך. אם אתה מבצע את חובתך על פי עקרונות-האמת, משיג נאמנות, מסוגל לבצע את חובתך עד לרמה סבירה, ומשביע את רצון האל, הרי שתחמוק מצורת הפנייה "תולעת".

כשאתה חווה את עבודת האל, עליך ראשית לקבל את דבריו החושפים את מהות טבע האדם. אם אתה מסוגל לראות בבירור את הצביון המושחת של אנשים ואת האמת של שחיתותם, ואם אתה באמת מגיע להכרה של עצמך, האין זאת הדרך קדימה להשגת ישועה? האופן שבו אתה ניגש לדברי האל ששופטים את האדם וחושפים אותו הוא מכריע. ראשית, עליך להרהר ולהבין את דברי האל שחושפים את טבע האדם; אם אתה מסוגל לראות בבירור שמה שדברי האל חשפו תואם באורח מלא את המצב האמיתי שלך, הרי שאתה תקצור את היבול. יש אנשים שכשהם מסיימים לקרוא את דברי האל, תמיד משווים אותם לאנשים אחרים; הם תמיד חושבים שהדברים מכוונים לאחרים, ושדברי האל כפי שהם נאמרו אינם קשורים אליהם כלל, בלי קשר לחומרת הדברים. זה בעייתי – אדם מהסוג הזה אינו מקבל את האמת. אם כך, כיצד עליך לגשת לדברי האל? בכל פעם שאתה קורא משהו מדברי האל, עליך להשוות אותם לעצמך, להצליב אותם עם המצב שלך, עם המחשבות ונקודות המבט שלך, ולהצליב אותם עם ההתנהגות שלך עצמך. אם אתה באמת בר-השוואה להם ואתה מחפש את האמת כדי לפתור את הבעיות שלך, הרי שבדרך הזאת תקצור את היבול. אז יהיה עליך להשתמש במציאות של האמת שאתה מבין כדי ללכת ולעזור לאחרים; לעזור להם להבין את האמת ולפתור בעיות, לעזור להם לבוא בפני האל, ולקבל את דבריו ואת האמת. זה מראה אהבה לאחרים, ואתה יכול לקצור מכך את היבול, הדבר מועיל הן לך והן לאחרים, יבול כפול. פעולה בדרך הזאת הופכת אותך לאדם מועיל בבית האל; אם יש לך מציאות-אמת כזאת, הרי שאתה מסוגל להעיד עבור האל. האם לא תזכה אז שהאל יקבל אותך? עליך להשתמש באותן השיטות כדי לקבל ולהתמסר ליתר המילים שבהן האל חשף אנשים, ואז לנתח את עצמך ולהגיע להכרה של עצמך. האם אתם יודעים כיצד להשוות את עצמכם באופן הזה? (קצת). אילו האל היה אומר שאתה השטן, שאתה שד, שיש לך צביון מושחת ושאתה מתנגד לו, הרי שהיית יכול להיות מסוגל להשוות את הדברים הגדולים יותר הללו לעצמך; אך כשדבריו נוגעים למצבים מסוימים אחרים ולאופני ביטוי מסוימים אחרים כדי לקבוע איזה סוג של אדם אתה, אינך מסוגל להשוות אותם לעצמך, ואינך מסוגל לקבל אותם – זה בעייתי מאוד. מה משמעות הדבר? (המשמעות היא שאיננו באמת מכירים את עצמנו). אתה לא באמת מכיר את עצמך, ואתה לא מקבל את האמת, האין זה כך? (אכן). אנשים צריכים אט-אט להגיע להבנה של המילים שהאל משתמש בהן כדי לחשוף אנשים, כמו "רימותתולעים", "שד מטונף", "לא שווה אגורה", "זבל" ו"חסר-תועלת". האם מטרתו של האל כשהוא חושף אנשים היא להוקיע אותם? (לא). אם כך, מה היא מטרתו? (שאנשים יכירו את עצמם, וישליכו מעליהם את שחיתותם). זה נכון. המטרה של האל בכך שהוא חושף את הדברים הללו היא לאפשר לך להכיר את עצמך, להשיג את האמת בתוך כך, ולהבין את כוונותיו. אם האל חושף אותך כתולעת, כאדם שפל, כאדם חסר-תועלת, כיצד עליך ליישם בפועל? אתה עלול לומר: "האל אומר שאני תולעת, אז אהיה תולעת. האל אומר שאני חסר-תועלת, אז אהיה חסר-תועלת. האל אומר שאני לא שווה אגורה, אז אהיה חתיכת זבל שאין לה ערך. האל אומר שאני שד מטונף, שאני השטן, אז אהיה שד מטונף, אהיה השטן". האם זאת הדרך להשיג את האמת? (לא). המטרה של האל בכך שהוא אומר את המלים האלו, המטרה העליונה שלו בכל השיפוט, הייסור והחשיפה שלו, היא לאפשר לאנשים להבין את כוונותיו, לעלות על נתיב יישום האמת, להכיר את האל ולהתמסר לו. אם אנשים תמיד טועים בהבנת האל בעודם הולכים בנתיב הזה, אם הם לעתים קרובות לא מסוגלים לקבל באורח מלא את השיפוט ואת הייסור שלו, ואם המרדנות שלהם גדולה מדי, מה הם יכולים לעשות? אתה חייב לבוא בפני האל לעתים קרובות, לקבל את הבחינה שלו, לאפשר לו להוביל אותך דרך ניסיונות וזיכוך פעם אחר פעם, ולאפשר לו לסדר נסיבות כדי לטהר אותך. השחיתות של אנשים כל כך עמוקה, שהם צריכים את האל כדי שיטהר אותם! אם לאנשים אין הרצון לעשות את זה, אם הם תמיד מתענגים בנוחותם, אם הם תמיד מבולבלים, ואם הם לא מחפשים את האמת כלל, הרי שתקוותם להשיג את האמת קטנה מאוד. יש ביטויים מעשיים רבים של האל הבוחן את עומקי ליבם של אנשים, שאפשר לראותם מתוך הדברים הרבים שהאל חושף בצביונות המושחתים של אנשים. רק האל יכול לראות את הדברים שבמהות הטבע של האדם. אם כך, אם אינך מקשיב לדברי האל, אינך חי באופן שבו האל אמר לך, ואינך מאמין בו או אינך מבצע את חובתך באופן שהוא אמר לך לבצע אותה, הרי שאין לך דרך לעלות על הנתיב של ריצוי הכוונות של האל; אין לך שום דרך לעלות על המסלול הנכון של אמונה באל, וקשה לך מאוד להשיג ישועה. האם מה שאני אומר נכון? (כן). האם אנשים יכולים לרַצות את האל על ידי כך שהם מאמינים בו על פי השיטות שלהם עצמם? (לא). השיטות, הדמיונות, והדרכים והאמצעים שהם מגיעים אליהם אינם תואמים את האמת, כך שאמונה מהסוג הזה באל לעולם אינה יכול לרַצות אותו.

זה עתה דיברתי על הסימן הרביעי שבעזרתו יש לשפוט האם אדם חווה או לא חווה צמיחה בהיווכחות שלו בחיים, שהיא המידה שבה מישהו מסוגל להתמסר לאל באנשים, במאורעות ובדברים שהוא נתקל בהם. מה קובע את המידה שבה אתה מסוגל להתמסר לאל? אם אינך מסוגל לקלוט או להבין את דברי האל, אם אתה כלל לא מסוגל לתפוס את הדברים שהאל אומר ודורש, האם אתה מסוגל להתמסר אליו? (לא). זה הרבה יותר מדי קשה. כך שבניתוח הסופי של הדברים, מה צריך אדם כדי להשיג התמסרות? (הבנה של האמת). אם אדם מבין את האמת, האם אין הדבר שקול להבנה של כוונות האל? (כן). רק לאחר שהוא הבין את כוונות האל הוא יכול להשיג בהדרגה התמסרות לאל ולרַצות את כוונותיו.

כששופטים האם אדם חווה צמיחה בהיווכחות שלו בחיים או לא, יש עוד סימן מפתח, שהוא האם אתה מסוגל להבין את כוונות האל ולהגיע לאמת בתוך הדברים שאתה נתקל בהם, או שאינך מסוגל לכך. כשרובכם נתקלים בעניין או בנסיבות, כמה אמת אתם מסוגלים להבין מתוכם? האם אתם מסוגלים להפיק מכך את האמת? האם אתם מפיקים את האמת ברוב העניינים, או שרוב הזמן אינכם מסוגלים להפיק את האמת, ואתם תמיד פועלים באורח מבולבל ומותירים קצוות פתוחים? (רוב הזמן, אנחנו מותירים קצוות פתוחים). זה מצבכם האמיתי: רוב הזמן אינכם מסוגלים להשיג את האמת. מה זה מראה? זה מראה ששיעור הקומה שלכם קטן מאוד, וכשאתם נתקלים בעניינים רבים, אין לכם את שיעור הקומה או את מציאות-האמת הדרושים כדי לפתור בעיות. לא חשוב אם אתה נתקל בניסיונות או בפיתויים, אינך נושא עדות, כך שאין לך את מציאות-האמת. אם אינך יכול לראות נכוחה את הבעיות שלך עצמך, ואינך יודע לחפש את האמת כדי לפתור את הבעיות שלך, הרי שנכשלת לחלוטין. אם תיתקל שוב באותו סוג של ניסיון, אתה עדיין תהיה מבולבל, ותשתמש באותה השיטה כדי לפתור אותה ובאותה גישה באופן שתטפל בה. האם אין הדבר מעיד על היעדר צמיחה? (אכן). באיזו מידה שיעור הקומה שלכם תקוע כעת? כשדברים קורים לכם אתם מתבלבלים, ואז אתם מחפשים את דברי האל, את המזמורים, הדרשות והשיתופים, וכן את העקרונות השונים שאתם משתמשים בהם בדרך-כלל, או שאתם הולכים למצוא אנשים לשתף איתם – האם זה שיעור הקומה שאתם נמצאים בו כעת? (כן). אם כך, האם שיעור הקומה שלכם גדול או קטן? (קטן). האם אתם יכולים לחיות באופן עצמאי עם שיעור קומה כזה? האם אתם יכולים לפתור את הבעיות שלכם באופן עצמאי? (לא). אם זה שיעור הקומה שלכם כעת, הרי שברגע שאתם עוזבים את חיי הכנסייה, עוזבים את האחים והאחיות שלכם, עוזבים את הנסיבות והמקומות שבהם אתם מבצעים את חובתכם, האם אתם עדיין מסוגלים ללכת אחר האל? האם אתם באמת מסוגלים ללכת אחריו עד הסוףממש? זה עוד לא ידוע. יתכן גם שלאחר שלוש או חמש שנים עדיין תלכו אחר האל, אך ההתנהגות וההתנהלות שלכם, המטרות שאתם חותרים אליהן, הכיוון של חייכם, נקודות המבט שלכם על דברים, האופן שבו אתם מסתדרים עם אנשים אחרים, והגישה שבה אתם מטפלים בעניינים – שום דבר מהדברים הללו לא ישתנה, ולא תהיו שונים מכופר. ההבדל היחיד יהיה שאתם בסך-הכול קוראים לעצמכם מאמינים, אתם עדיין מאמינים באל רק מן השפה ולחוץ, ואתם עדיין מכנים את עצמכם מי שהולכים אחריו. עם זאת, במהותו של דבר, האל כבר לא בליבכם, אתם כבר לא אוחזים בדרכו בליבכם, ואין לכם שום קשר אליו. כיוון שאתה בא בפני האל לעתים קרובות בלי לדעת מה לומר לו בתפילה או מה לחפש, ואין לך שוב דבר לומר לו בליבך, אתה מתחיל להתרחק מן האל. כשאתה נתקל דברים, דברי האל אינם מדריכים אותך וגם אינך יודע כיצד לחפש את האמת, ואתה פועל על פי הדמיונות שלך. האם לא הפכת בכך לחסר אמונה במלוא מובן המילה? למה אני מתכוון בדברים האלו? לפני שאדם משיג את האמת, הוא תמיד מבולבל כשדברים קורים לו, הוא לא יודע כיצד ליישם את האמת, והוא לא יודע כיצד להתמודד עם דברים על פי הכוונות של האל. בין אם אתה בנסיבות טובות או נוראות, בין אם מנסים לפתות אותך או מעמידים אותך בניסיון, אתה תמיד אובד-עצות; אתה בסך-הכול מתמודד עם זה באופן פסיבי, ואתה לא מסוגל להשתמש בגישה חיובית או באמת כדי לפתור דברים. בלי קשר לנסיבות שבהן אתה נתקל, לחלוטין אין לך היכולת לעמוד בהן, ואתה לא מסוגל ליטול יוזמה כדי להשתמש באמת לפתרון בעיות. אפילו אם היית מחפש את האמת בדיוק ברגע ההוא כדי לפתור אותן ולנסות לרַצות את כוונות האל ביחס לעניין הזה, לא היית מסוגל לעשות זאת. ובכן, כמה מן ההתנהלות שלך ומחייך קשורים לאל, קשורים להתנהלות ולחיים שצריכים להיות למאמין? אם רק אחוז אחד במונחים של ההתנהלות הפורמלית והרצונות הסובייקטיביים של ליבך קשור לאל, ותשעים ותשעה אחוז לא קשורים לאמת, הרי שאתה בדיוק כפי שהאל אמר: "רבים ממעשיכם לא היו רלוונטיים לאמת". האם אין זה מפחיד ומסוכן? (אכן). זה מפחיד מאוד ומסוכן מאוד. אם כך, מה הבעיות שאנשים ניצבים בפניהן? אם אנשים עוזבים את הנסיבות שהאל סידר, הרי שהם מאבדים את ההזדמנות להיות מובאים לידי שלמות על ידי האל, הם הופכים להיות בלתי-ראויים להתחשבות מלאת המחשבה של האל והם מוותרים על הלקחים שהאל מסדר עבורם ברוב כוונה. זה הדבר שמצער את האל יותר מכל. האל מסדר נסיבות מתאימות לאנשים כדי שיוכלו לחתור אל האמת. אם אנשים מוותרים על חובותיהם, מוותרים על החתירה אל האמת, לא קוראים את דברי האל, ומסוגלים לעזוב את האל בכל עת ובכל מקום, האם הם מי שהולכים בכנות אחר האל? בהחלט לא. אתם קרוב לוודאי יכולים לראות זאת בבהירות – זה שיעור הקומה האמיתי שלכם כרגע. אנשים שלא חותרים אל האמת אינם מבינים כלל את כוונות האל. אם אנשים אינם מבינים כלל את הנסיבות שהאל מסדר עבורם, וגם אינם יודעים כיצד להתפלל או לשתף עם האל, איזה מין שיעור קומה יש לאנשים האלו? האם אין זה מורה על כך ששיעור הקומה שלהם קטן מדי, והם לא יודעים כיצד לחתור אל האמת? אם הם לא יודעים כיצד לחתור אל האמת, כיצד יוכלו להשיג אותה? מנקודת מבט סובייקטיבית, אתה עשוי לחשוב שהשלכת הכול ושהאמונה שלך באל אמיתית, אך למעשה אינך מקבל את האמת, והאל לא השיג את ליבך – האם אין הדבר כך? (אכן). האל לא השיג את ליבך, כלומר שבעניינים רבים אתה עדיין מסוגל להתנגד לאל ולבגוד בו, ולהתרחק מן האל, עד כדי כך שאפילו היית מכחיש את קיום האל. לא רק שאתה מסוגל לא להתמסר לאל, לא להיות נאמן לאל ולא לירוא את האל, אלא שאתה גם מסוגל להתנגד לאל ולבגוד בו בכל זמן ובכל מקום. זהו המצב שאנשים נמצאים בו לפני שהשיגו את האמת. מה המטרה שלי בכך שאני אומר לכם את כל זה? מדוע אני אומר את המילים האלו? האם זה כדי לשפוך עליכם מים קרים? (לא, זה כדי לאפשר לנו לדעת מה שיעור הקומה האמיתי שלנו). המילים הללו הן קריאת השכמה עבורכם ויועילו לכם. כמאמין, אם לא תשיג את האמת, לעולם לא תזכה באל, ולא תהיה לו שום דרך לזכות בך. וכך, החתירה אל האמת באמונתך באל היא הדבר החשוב ביותר.

כדי לחתור אל האמת יש להתמקד ביישום האמת בפועל, אך היכן עליך להתחיל ליישם את האמת בפועל? אין לכך שום תקנות. עליך ליישם בפועל כל היבט של האמת שאתה מבין. אם התחלת בחובה, עליך להתחיל ליישם את האמת בפועל בביצוע חובתך. בביצוע חובתך יש היבטים רבים של האמת שצריך ליישם בפועל, ועליך ליישם בפועל כל היבט של האמת שאתה מבין. למשל, אתה יכול להתחיל בכך שתהיה אדם ישר, שתדבר בכנות ותפתח את ליבך. אם יש משהו שאתה מתבייש מדי לדבר עליו עם אחיך ואחיותיך, הרי שעליך לכרוע ברך ולספר אותו לאל בתפילה. מה עליך לומר לאל? אמור לאל את מה שבליבך; אל תאמר דברי נועם ריקים ואל תנסה להוליך אותו שולל. תתחיל בכך שתהיה ישר. אם היית חלש, אמור שהיית חלש; אם היית מרושע, אמור שהייתה מרושע; אם היית ערמומי, אמור שהיית ערמומי; אם היו לך מחשבות אכזריות ובוגדניות, ספר עליהן לאל. אם אתה תמיד מתחרה על מעמד, אמור לו גם את זה. תן לאל להטיל עליך משמעת; תן לו לסדר עבורך סביבות; הנח לאל לעזור לך להתגבר על כל הקשיים שלך ולפתור את כל הבעיות שלך. עליך לפתוח את ליבך בפני האל; אל תשמור אותו נעול. אפילו אם אתה מותיר את האל מחוץ לליבך הנעול, הוא עדיין יכול לבחון אותך. יחד עם זאת, אם תפתח את ליבך בפניו, תוכל לזכות באמת. אז באיזה נתיב עליך לבחור? עליך לפתוח את ליבך ולומר לאל מה בליבך. אל לך בשום פנים ואופן לומר דבר שקרי או להתחפש. עליך להתחיל בכך שתהיה אדם ישר. במשך שנים, אנו משתפים על האמת בנוגע להיותו של אדם ישר, ובכל זאת כיום יש עדיין אנשים רבים שנותרים אדישים, שמדברים ופועלים רק על פי הכוונות, הרצונות והמטרות שלהם, ושמעולם לא עלה בדעתם להתחרט. זאת לא גישה של אנשים ישרים. מדוע מבקש האל מאנשים להיות ישרים? האם זה כדי לגרום לכך שיהיה קל יותר להתמודד עם אנשים? בהחלט לא. האל דורש מאנשים להיות ישרים כיוון שהאל אוהב ומברך אנשים ישרים. להיות אדם ישר פירושו להיות אדם בעל מצפון והיגיון. משמעותו להיות אדם מהימן, מישהו שהאל אוהב אותו, ומישהו שיכול ליישם בפועל את האמת ולאהוב את האל. להיות אדם ישר זה הביטוי היסודי ביותר לכך שלאדם יש אנושיות רגילה ושהוא מביא לידי ביטוי צלם אנוש אמיתי. אם מישהו מעולם לא היה ישר, או שקל להיות ישר, הרי שהוא לא יכול להבין את האמת, ובוודאי שהוא לא יכול להשיג את האמת. אם אינך מאמין לי, לך תראה בעצמך, ולך ותחווה זאת בעצמך. רק אם אתה אדם ישר ליבך יכול להיות פתוח לאל, ואתה יכול לקבל את האמת, והאמת יכולה להפוך לחיים בליבך, ואתה יכול להבין את האמת ולזכות בה. אם ליבך סגור תמיד, אם אינך נפתח ואינך אומר לאף אחד מה בליבך, כך שאף אחד לא יכול להבין אותך, הרי שהחומות שלך עבות מדי, ואתה האדם הערמומי ביותר. אם אתה מאמין באל אך אינך יכול להיפתח בפני האל באורח טהור, אם אתה מסוגל לשקר לאל או להגזים כדי להוליך את האל שולל, אם אינך מסוגל לפתוח את ליבך בפני האל, ועדיין יכול לדבר במעגלים ולהסתיר את כוונותיך, הרי שרק תזיק לעצמך, והאל יתעלם ממך ולא יעשה בך עבודה. אתה לא תבין שום דבר מן האמת ולא תזכה בדבר מן האמת. האם כעת אתם יכולים לראות את החשיבות של החתירה אל האמת והשגת האמת? מה הדבר הראשון שעליכם לעשות כדי לחתור אל האמת? עליכם להיות אנשים ישרים. רק אם בני אדם ישאפו להיות כנים, הם יוכלו לדעת עד כמה עמוקה השחיתות שלהם ואם אכן יש להם צלם אנוש או לא, ולבחון באופן ברור את עצמם או לראות את חסרונותיהם. רק כאשר הם ינהיגו כנות, הם יוכלו להיות מודעים לשקרים הרבים שהם מספרים ולעומק שבו המרמה וחוסר הכנות שלהם חבויים. רק כאשר בני האדם יחוו הנהגת כנות, הם יוכלו לדעת בהדרגה את האמת על השחיתות שלהם ולהכיר את מהות הטבע שלהם, ורק אז יטוהרו כל העת הצביונות המושחתים שלהם. רק כאשר הטבע המושחת שלהם יטוהר בעקביות יוכלו בני אדם לזכות באמת. קחו לכם את הזמן ותחוו את המילים האלה. האלוהים אינו הופך את הרמאים למושלמים. אם לבך אינו כן – אם אינך אדם ישר – אזי לא תיפול בנחלתו של האלוהים. באופן דומה, לא תזכה באמת וגם לא תוכל ליפול בנחלתו של האלוהים. מהי המשמעות אם לא תיפול בנחלתו של האלוהים? אם לא תיפול בנחלתו של אלוהים ואינך מבין את האמת, הרי שלא תכיר את אלוהים ולא תוכל בשום אופן להיות תואם לו. במקרה כזה, אתה אויבו של אלוהים. אם אינך תואם את אלוהים, אלוהים איננו האל שלך ואם אלוהים איננו האל שלך, לא תוכל להיוושע. ואם לא תשאף להשיג ישועה, לשם מה אתה מאמין באלוהים? אם אינך יכול להיוושע, תהיה לנצח אויב מר של אלוהים וגורלך ייחרץ. לכן, אם בני האדם רוצים להיוושע, עליהם להתחיל בכך שיהיו כנים. בסופו של דבר, אלושיפלו בנחלתו של אלוהים מסומנים בסימן. האם אתם יודעים מהו? הדבר כתוב בספר ההתגלות בכתבי הקודש: "מִרְמָה לֹא נִמְצְאָה בְּפִיהֶם, נְקִיִּים הֵם מִדֺּפִי" (ההתגלות י"ד 5). מי זה "הם"? הם אלה שנושעים, שהופכים למושלמים ונופלים בנחלתו של אלוהים. איך אלוהים מתאר את האנשים האלה? מהם המאפיינים והביטויים של התנהלותם? הם נקיים מדופי. הם אינם מדברים דברי מרמה. סביר להניח שכולכם מסוגלים לתפוס ולהבין מה פירוש לא לדבר דברי מרמה: זה אומר להיות כנים. למה מתייחס "נקיים מדופי"? פירוש הדבר לא לעשות רע. ומהי התשתית שעליה בנויה אי-עשיית רע? ללא צל של ספק, היא בנויה על התשתית של יראת האל. לפיכך, להיות נקי מדופי פירושו לירוא את האל ולסור מרע. כיצד אלוהים מגדיר אדם נקי מדופי? בעיני האל, רק אלה שיש להם יראת אל ושסרים מרע הם מושלמים. לכן, אנשים נקיים מדופי הם אלה שיראים את האל וסרים מרע, ורק אלה שהובאו לידי שלמות הם נקיים מדופי. זה נכון לחלוטין. אם מישהו משקר מדי יום, האם אין זה דופי? ואם הוא מדבר ופועל על פי רצונו שלו, האם אין זה דופי? אם הוא תמיד מבקש הכרה כשהוא פועל, תמיד מבקש תמורה מן האל, האם אין זה דופי? אם הוא מעולם לא הלל את האל, תמיד העיד על עצמו, האם אין זה דופי? אם הוא מבצע את חובתו באורח שטחי, פועל באורח אופורטוניסטי, מטפח כוונות רעות ומתרשל, האם אין זה דופי? כל הגילויים האלו של צביונות מושחתים הם כתמים, אך לפני שאנשים מבינים את האמת, הם אינם יודעים זאת. ברגע זה, כולכם יודעים שגילויי השחיתות האלו הם כתמים וטינופת; ברגע שהבנתם קצת מן האמת, יכולה להיות לכם הבחנה כזאת. כל מה שנוגע לגילויים של שחיתות קשור לשקרים; המילים בכתבי הקודש "נקיים מדופי" הן מפתח להרהור האם יש לך כתמים או לא. לכן, כששופטים האם אדם חווה צמיחה בחייו, יש סימן אחד נוסף, והוא: האם נכנסת למצב שבו אתה אדם ישר, או לא, כמה שקרים אפשר למצוא בדברים שאתה אומר, והאם השקרים שלך פוחתים בהדרגה או שהם כפי שהיו קודם לכן. אם השקרים שלך, כולל מילים מסוות ומוליכות שולל, פוחתים בהדרגה, הדבר מוכיח שהתחלת להיכנס למציאות, ושהחיים שלך צומחים. האם אין זאת דרך מעשית להביט בדברים? (כן). אם אתה מרגיש שכבר חווית צמיחה, אבל השקרים שלך לא פחתו כלל, ובאופן בסיסי אתה זהה לכופר, האם זה ביטוי רגיל של כניסה למציאות-האמת? (לא). כשמישהו כבר נכנס למציאות-האמת, הוא לכל הפחות יאמר הרבה פחות דברי שקר; הוא יהיה אדם ישר באופן בסיסי. אם אתה משקר יותר מדי והמילים שלך מעוותות מדי, הדבר מוכיח שלא השתנית כלל, ושאתה עוד לא אדם ישר. אם אתה לא אדם ישר, הרי שאין לך היווכחות בחיים, אז איזו צמיחה אתה יכול לחוות? הצביון המושחת שלך נותר כפי שהיה, ואתה כופר ושד. כנותו של אדם היא סימן שעל פיו אפשר לשפוט האם אדם חווה צמיחה בחייו או לא; אנשים חייבים לדעת כיצד להשוות את הדברים הללו לעצמם ולדעת כיצד לאמוד את מידתם שלהם.

בסך-הכול, על כמה סימנים שיתפנו, שמאפשרים לנו לדעת האם אדם חווה צמיחה בהיווכחות בחיים שלו? (שישה). סכמו מה הם ששת הסימנים הללו. (הראשון הוא האם אדם מאמין בליבו שלבחור בנתיב של האמונה באל הוא דבר נכון, וטבעי ומוצדק לחלוטין או לא, האם הוא כבר קבע שהנתיב הזה הוא הנתיב הנכון בחיים, והאם יש לו הנחישות והרצון ללכת בעקבות האל בלי להתלבט בעניין. השני הוא האם הוא שינה את נקודות המבט שלו בנוגע לאנשים, לעולם ולחברה הזאת, לנתיב בחיים, למטרות ולכיוון, ולמשמעות ולערך של החיים, או לא. השלישי הוא האם לאנשים יש או אין מערכת יחסים רגילה עם האל. הרביעי הוא האם הם מסוגלים להתמסר לאל באנשים, במאורעות ובדברים שהם נתקלים בהם, והמידה שבה הם מסוגלים להתמסר. החמישי הוא האם אנשים יכולים להגיע לכלל הבנה של כוונות האל ולהשיג את האמת כשדברים קורים להם. השישי הוא האם הם נכנסו ונהיו אנשים ישרים.) עליכם לבחון את עצמכם לעתים קרובות כדי לבדוק אם נכנסתם לדברים האלו, ולשתף עליהם באספות. אם אתה לא מתמקד תמיד בדברים האלו, לחיים שלך לא תהיה דרך לצמוח, ולצביון שלך לא יהיה כיצד להשתנות. אנשים משיגים תוצאות בכל דבר שהם מתמקדים בו, בכל עניין שהם משקיעים בו מאמץ. אם אתה מתמקד תמיד בדוקטרינה, הרי שתשיג רק דוקטרינה; אם אתה מתמקד בהשגת מעמד וכוח, יתכן שהמעמד והכוח שלך יהיו יציבים, אבל לא תשיג את האמת, ואתה תסולק. בלי קשר לחובה שאתה מבצע, היווכחות בחיים היא דבר חשוב. אינך יכול להרפות במובן הזה, ואתה גם לא יכול להזניח אותה.

31 בינואר, 2017