דברי האל הכול יכול של אחרית הימים

אלה המסוגלים לעמוד איתן במהלך עבודת המשפט והייסור של האל באחרית הימים – כלומר, במהלך עבודת הטיהור הסופית – יהיו אלה שייכנסו למנוחה הסופית לצד האל; לפיכך, כל אלה שייכנסו למנוחה ישתחררו מהשפעת השטן וייפלו בנחלתו של האל רק לאחר שעברו את עבודת הטיהור הסופית שלו. בני אדם אלה, שבסופו של דבר ייפלו בנחלתו של האל, ייכנסו למנוחה הסופית. מעצם מהותה, עבודת הייסור והמשפט של האל נועדה לטהר את המין האנושי, למען יום המנוחה הסופי; אחרת, אף אחד מבני המין האנושי לא יוכל להיות ממוין לפי סוגו, או להיכנס למנוחה. עבודה זו היא הנתיב היחיד של המין האנושי לצורך כניסה למנוחה. רק עבודת הטיהור של האל תטהר את בני האדם מאי-הצדיקות שלהם, ורק עבודת הייסור והמשפט שלו תחשוף את אותם יסודות מרדניים של המין האנושי, ובכך תבדיל בין אלה שניתן להושיעם לבין אלה שלא, ובין אלה שיישארו לבין אלה שלא. כשתסתיים עבודה זו, אותם אנשים שמורשים להישאר יטוהרו כולם וייכנסו לממלכה גבוהה יותר של אנושות, שבה ייהנו מחיים אנושיים שניים על פני האדמה, שיהיו נפלאים יותר; במילים אחרות, הם ייכנסו ליום המנוחה האנושי שלהם, ויחיו לצד האל. לאחר שאלה שאינם מורשים להישאר יעברו ייסור ושיפוט, פרצופם האמיתי ייחשף לחלוטין, ולאחר מכן הם יושמדו כולם, וכמו השטן, לא יורשו עוד לשרוד על פני האדמה. המין האנושי של העתיד לא יכלול עוד אנשים מסוג זה; אנשים כאלה אינם ראויים להיכנס לארץ המנוחה הסופית, וגם אינם ראויים להצטרף ליום המנוחה שהאל והמין האנושי יחלקו, שכן הם מטרות לענישה והם אנשים רעים ובלתי צדיקים. הם נגאלו פעם אחת, והם גם עברו שיפוט וייסור; הם גם עמלו פעם למען האל. אולם, כשיבוא היום האחרון, הם בכל זאת יסולקו ויושמדו בשל הרוע שלהם וכתוצאה ממרדנותם ומחוסר יכולתם להיגאל; הם לעולם לא יתקיימו עוד בעולם העתיד, ולא יחיו עוד בקרב המין האנושי של העתיד. בין אם הם רוחות של מתים או אנשים שעדיין חיים בבשר, כל עושי הרע וכל אלה שלא נושעו יושמדו ברגע שהקדושים שבקרב המין האנושי ייכנסו למנוחה. באשר לאותם רוחות ובני אדם עושי רע, או לרוחותיהם של אנשים צדיקים ולאלה שנוהגים בצדיקות, ללא קשר לעידן שבו הם נמצאים, כל הרעים יושמדו בסופו של דבר, וכל הצדיקים ישרדו. השאלה אם אדם או רוח יזכו בישועה אינה מוכרעת לחלוטין על בסיס עבודת העידן האחרון; אלא היא נקבעת על פי השאלה אם הם התנגדו לאל או מרדו בו. אנשים בעידן הקודם שביצעו מעשים רעים ולא יכלו לזכות בישועה יהיו, ללא ספק, מטרות לענישה, וגם אלה בעידן הנוכחי שעושים רע ולא ניתן להושיעם יהיו בוודאי מטרות לענישה. בני האדם מסווגים על בסיס טוב ורע, לא לפי התקופה שבה הם חיים. לאחר שסווגו כך, הם לא ייענשו או יתוגמלו מיד; אלא, האל יבצע את עבודתו של הענשת הרע ותגמול הטוב רק לאחר שיסיים לבצע את עבודת הכיבוש שלו באחרית הימים. למעשה, הוא מפריד את בני האדם לטובים ולרעים מאז שהחל לבצע את העבודה של הושעת האנושות. אלא שהוא יתגמל את הצדיקים ויעניש את הרשעים רק לאחר שעבודתו תסתיים; זה לא שהוא יפריד אותם לקטגוריות עם השלמת עבודתו ואז יתחיל מיד במלאכת הענשת הרע ותגמול הטוב. אלא מלאכה זו תתבצע רק כאשר עבודתו תושלם כליל. המטרה היחידה מאחורי עבודתו הסופית של האל של הענשת הרע ותגמול הטוב היא לטהר לחלוטין את כל בני האדם כדי שיוכל להביא למנוחת עולמים אנושות מקודשת לחלוטין. שלב זה של עבודתו הוא המכריע ביותר; זהו השלב האחרון בכל עבודת הניהול שלו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האל והאדם יבואו יחד למנוחה

עתה הגיעה העת שבה אני קובע את סופו של כל אדם, לא השלב שבו התחלתי להכין את האדם. אני רושם בספר הרשומות שלי, בזה אחר זה, את דבריו ומעשיו של כל אדם, את מסלול נהייתו אחריי, את תכונתו האינהרנטית ואת האופן שבו התנהל בסופו של דבר. באופן זה איש לא יחמוק מידי, וכולם ימוינו איש איש לסוגו על פי הקצאתי, ולא משנה באיזה סוג אדם מדובר. אני מחליט על סופו של כל אדם לא על בסיס גיל, ותק, כמות הסבל, ובוודאי שלא על בסיס מידת הרחמים שהוא מעורר, אלא על פי השאלה אם הוא ניחן באמת. אין ברירה אחרת מלבד זו. עליכם להבין שכל אלה שאינם נוהים אחר רצון האל ייענשו, ללא יוצא מן הכלל. זהו דבר שאיש אינו יכול לשנותו. לכן, כל הנענשים באים על עונשם בשל צדקת האל וכתגמול על אינספור מעשיהם הרעים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, הכינו מספיק מעשים טובים למען ייעודכם

השאלה אם כל סוג של אדם ייענש או יתוגמל תיקבע לפני שהאנושות תיכנס למנוחה, בכפוף לחיפוש אחר האמת, הכרת האל והיכולת להתמסר לאל הנראה. אלה שעמלו למען האל הנראה, אך אינם מכירים אותו ואינם מתמסרים לו, הם חסרי אמת. אנשים כאלה הם עושי רע, ועושי רע יהיו ללא ספק יעדים לענישה; יתרה מכך, הם ייענשו על פי התנהגותם הרעה. האל נועד לכך שבני האדם יאמינו בו, והוא גם ראוי להתמסרותם. אלה שיש להם אמונה רק באל המעורפל והבלתי נראה הם אנשים שאינם מאמינים באל ואינם מסוגלים להתמסר לו. אם אנשים אלה עדיין לא יצליחו להאמין באל הנראה עד שתסתיים עבודת הכיבוש שלו, והם ימשיכו למרוד באל הנראה בבשר ולהתנגד לו, אזי אותם "מאמיני-הבל" יהפכו, ללא ספק, למושאי השמדה. זה בדיוק כפי שאחדים מביניכם – אלה שמכירים מילולית באל בהתגלמותו, אך לא יכולים ליישם בפועל את אמת ההתמסרות לאל בהתגלמותו – יסולקו ויושמדו בסופו של דבר. יתרה מכך, כל אלה שמכירים מילולית באל הנראה, אוכלים ושותים מהאמת שהאל מביע ועם זאת חותרים אל האל המעורפל והבלתי נראה, מועדים עוד יותר להיות יעדים להשמדה. אף אחד מאנשים אלה לא יוכל להישאר עד לזמן המנוחה שיבוא לאחר שעבודת האל תסתיים, ואף לא אדם אחד הדומה לאנשים כאלה יוכל להישאר עד לזמן המנוחה ההוא. אנשים אשר דומים לשדים אינם מיישמים בפועל את האמת; מהותם היא התנגדות ומרדנות כלפי האל, ואין להם כל כוונה להתמסר לו. אנשים כאלה יושמדו כולם. השאלה אם יש בך אמת ואם אתה מתנגד לאל תלויה במהותך, לא במראך החיצוני או באופן שבו אתה עשוי לדבר או לפעול מדי פעם. השאלה אם אדם יושמד או לא נקבעת על פי מהותו; היא מוכרעת על פי המהות המתגלה על ידי התנהגותו ובחתירתו אל האמת. בקרב אנשים שכולם מבצעים עבודה, ומבצעים כמויות דומות של עבודה, אלה שמהותם האנושית טובה ושניחנים באמת הם אלה שיורשו להישאר, ואילו אלה שמהות האנושיות שלהם רעה ומורדים באל הנראה הם אלה שיהיו מושאי השמדה. כל עבודתו או דבריו של האל הקשורים ליעדו של המין האנושי יטפלו באנשים כראוי על פי מהותו של כל אדם; לא תתרחש ולו הטעות הקלה ביותר, ועוד יותר מכך, לא תיעשה שום שגיאה. רק כשעבודה מתבצעת על ידי אנשים, נכנסים לתמונה רגשות או כוונות אנושיים. העבודה שהאל מבצע היא הולמת ביותר; הוא לעולם אינו מטיח האשמות שווא באף יציר בריאה. יש כיום אנשים רבים שאינם מסוגלים לתפוס את יעדו העתידי של המין האנושי ואינם מאמינים לדברים שאני אומר. כל אלה שאינם מאמינים, וכן אלה שאינם מיישמים בפועל את האמת, הם שדים!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האל והאדם יבואו יחד למנוחה

בעבודת האל באחרית הימים, הוא מכריע את סופם של אנשים על סמך הגילויים שלהם. האם אתם יודעים למה מתייחסת כאן המילה "גילויים"? אולי אתם חושבים שהכוונה לצביון המושחת שאנשים חושפים במהלך עשייה כלשהי, אבל בעצם זו לא המשמעות המדויקת. המילה "גילויים" כאן מתייחסת לשאלה אם אתה אכן מסוגל ליישם בפועל את האמת או לא; אם אתה מסוגל להיות נאמן בעת ביצוע חובתך או לא; נקודת המבט שלך על האמונה באל, היחס שלך לאל, הנחישות שלך לשאת קשיים; היחס שלך בנוגע לקבלת שיפוט, ייסורים וגיזום; מספר העבירות החמורות שביצעת; והמידה שבה תגיע בסופו של דבר לתשובה ולשינוי. כל אלה מרכיבים יחדיו את הגילויים שלך. המילה "גילויים" כאן אינה מתייחסת למספר הצביונות המושחתים שחשפת או למספר הדברים הרעים שעשית, אלא למספר התוצאות שהשגת ובאיזו מידה עברת שינוי אמיתי באמונתך באל. אם סופם של אנשים היה נקבע בהתאם למידת השחיתות שטבעם חושף, איש לא היה יכול להגיע לישועה, כי כל בני האדם מושחתים עמוקות, יש לכולם טבע שטני, וכולם מתנגדים לאל. האל רוצה להושיע אנשים שיכולים לקבל את האמת ולהתמסר לעבודתו. מידת השחיתות שהם חושפים אינה משנה, כל עוד הם מסוגלים בסופו של דבר לקבל את האמת, להגיע לתשובה אמיתית ולעבור שינוי אמיתי, אלו האנשים שהאל מושיע. יש אנשים שלא רואים את הדברים האלה לאשורם, והם חושבים שכל מי שמשרת כמנהיג חושף עוד יותר את צביונו המושחת, ומי שחושף יותר שחיתות יסולק בוודאות ולא ישרוד. האם נקודת מבט זו נכונה? על אף שמנהיגים חושפים יותר שחיתות, אם הם חותרים אל האמת, הם כשירים לחוות את שיפוטו של האל ואת ייסוריו, הם יכולים ללכת בנתיב בו יוושעו ויובאו לכדי שלמות, ולבסוף יוכלו להעניק עדות יפה לאל. אלו האנשים שבאמת השתנו. אם סופם של אנשים היה נקבע על סמך המידה בה נחשף צביונם המושחת, אז ככל שישרתו יותר כמנהיגים וכעובדים, הם ייחשפו יותר מהר. ובמקרה כזה, מי היה מעז להיות מנהיג או עובד? מי יכול היה להגיע לנקודה בה ישמש את האל או יובא לכדי שלמות על ידו? האם נקודת המבט הזו אינה אבסורדית לחלוטין? האל בודק בעיקר אם אנשים יכולים לקבל וליישם בפועל את האמת, אם הם מסוגלים לשאת עדות, ואם הם השתנו באמת. אם יש לאנשים עדות אמת והם עברו שינוי של אמת, הם אנשים שהאל מאשר אותם. ישנם אנשים שעל פני השטח חושפים רק מעט שחיתות, אבל חסרה להם עדות חווייתית אמיתית, הם לא השתנו באמת, והאל אינו מאשר אותם.

האל קובע את סופו של אדם על סמך הגילויים והתמצית שלו. המילה גילויים כאן מתייחסת לשאלה אם אדם נאמן לאל, אם יש לו אהבה אליו, אם הוא מיישם בפועל את האמת, ועד כמה צביונו השתנה. האל קובע את סופו של אדם על סמך גילויים אלו ותמציתו, לא על סמך המידה בה חשף את צביונו המושחת. אם אתה חושב שהאל קובע את סופו של אדם על סמך מידת השחיתות שחשף, לא פירשת את כוונותיו כהלכה. למעשה, לאנשים יש את אותה תמצית מושחתת, ההבדל טמון באם יש להם אנושיות טובה או רעה, ואם הם יכולים לקבל את האמת או לא. מידת הצביון המושחת שאדם חושף אינה משנה, האל יודע היטב מה טמון בעומק ליבו; אין צורך שתסתיר את זה. האל מתבונן בעומק לבם של אנשים. לא משנה אם זה משהו שאתה עושה בפני אנשים או מאחוריהם, או מה אתה רוצה לעשות בליבך, הכול גלוי בפני האל. איך ייתכן שהאל לא מודע למה שאנשים עושים בסתר? האם אין זו אשליה עצמית? למען האמת, מידת טבעו הערמומי של אדם אינה משנה, כמות השקרים שאדם מספר אינה משנה, המיומנות של אדם להסוות את עצמו ולהונות אינה משנה, האל מכיר הכול כמו את כף ידו. אם האל מכיר מנהיגים ועובדים כה טוב, האם לא יכיר כך גם את חסידיו הרגילים? יש אנשים שחושבים, "כל מי שמנהיג הוא טיפש ובור המביא על עצמו הרס, כי לפעול כמנהיג מביא בהכרח לחשיפת שחיתות שהאל רואה. האם הייתה מתגלה שחיתות כה רבה אילו האדם לא היה עושה עבודה זו?" איזה רעיון אבסורדי! אם לא תפעל כמנהיג, לא תחשוף שחיתות? האם לא להיות מנהיג, גם אם תראה פחות שחיתות, אומר שהגעת לישועה? לפי טיעון זה, האם כל אלו שאינם משרתים כמנהיגים הם האנשים שיכולים לשרוד ולהיוושע? האם הטיעון הזה לא אבסורדי מדי? אנשים המשרתים כמנהיגים מנחים את אנשיו הנבחרים של האל לאכול ולשתות את דברו ולחוות את עבודתו. הדרישה והרף האלו כה גבוהים, כך שבלתי נמנע שמנהיגים יחשפו כמה מצבים מושחתים כשהם רק מתחילים את הכשרתם. זה נורמלי, והאל אינו מוקיע זאת. לא רק שהאל אינו מוקיע זאת, הוא גם מעניק נאורות, מאיר ומנחה את האנשים הללו, ומטיל עליהם עול נוסף. כל עוד הם מסוגלים להתמסר להדרכתו של האל ולעבודתו, הם יתקדמו מהר יותר בחיים מאנשים רגילים. אם הם אנשים החותרים אל האמת, הם יכולים ללכת בנתיב בו ייוושעו ויובאו לכדי שלמות על ידי האל. זה הדבר המבורך ביותר על ידי האל. יש אנשים שלא רואים את הדברים לאשורם, ומעוותים את העובדות. לפי הבנת בני האדם, המידה בה מנהיג משתנה אינה חשובה, לאל לא יהיה אכפת; הוא רק יתבונן כמה שחיתות חושפים מנהיגים ועובדים, ויוקיע אותם על סמך זה בלבד. ואלו שאינם מנהיגים ועובדים, בגלל שהם מגלים מעט שחיתות, גם אם הם לא משתנים, האל לא יוקיע אותם. האין זה אבסורד? האין זה ניאוץ האל? אם בליבך אתה מתנגד לאל בחומרה כה רבה, האם תוכל להיוושע? לא תוכל להיוושע. האל קובע את סופם של אנשים בעיקר על סמך האמת והעדות האמיתית שלהם, וזה תלוי בעיקר אם הם אנשים שחותרים אל האמת. אם הם חותרים אל האמת, ויכולים להכות על חטא באמת אחרי שעברו שיפוט וייסור על עבירה שביצעו, כל עוד הם לא אומרים מילים או עושים דברים המנאצים את האל, הם ודאי יהיו מסוגלים להגיע לישועה. על פי הדמיונות שלכם, כל המאמינים הרגילים שנוהים אחרי האל עד הסוף יכולים להגיע לישועה, ואת אלו המשרתים כמנהיגים יש לסלק. אם הייתם מתבקשים להיות מנהיגים, הייתם חושבים שזה לא בסדר לא לעשות את זה, אבל גם הייתם חושבים שאם תשרתו כמנהיגים תחשפו שלא מרצונכם שחיתות, ושזה כמו לשלוח את עצמכם לגיליוטינה. האם כל זה אינו נגרם מחוסר ההבנה שלכם לגבי האל? אם סופם של אנשים היה נקבע על סמך השחיתות שהם חושפים, איש לא היה מגיע לישועה. במקרה כזה, מה הטעם שהאל יעשה את עבודת הישועה? אם זה באמת היה המקרה, היכן הייתה צדקתו של האל? האנושות לא הייתה יכולה לראות את צביונו הצודק של האל. לכן, אתם כולכם טעיתם בהבנת כוונותיו של האל, מה שמראה שאין לכם עליו ידע אמיתי.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

אמת המידה שלפיה בני אדם שופטים בני אדם אחרים מבוססת על התנהגותם; אלה שהתנהגותם טובה הם צדיקים, ואילו אלה שהתנהגותם מתועבת הם רעים. אמת המידה שלפיה האל אומד בני אדם מבוססת על השאלה אם מהותם מתמסרת לו או לא; מי שמתמסר לאל הוא אדם צדיק, ואילו מי שאינו מתמסר הוא אויב ואדם רע, ללא קשר לשאלה אם התנהגותו של אדם זה טובה או רעה וללא קשר לשאלה אם דיבורו נכון או לא נכון. יש אנשים המבקשים להשתמש במעשים טובים כדי להשיג יעד טוב בעתיד, ויש אנשים המבקשים להשתמש במילים יפות כדי לרכוש יעד טוב. כולם מאמינים בטעות שהאל קובע את סופם של אנשים לאחר שצפה בהתנהגותם או לאחר שהאזין לדיבורם; לכן, אנשים רבים מבקשים לנצל זאת כדי להונות את האל ולזכות בחסד רגעי. בעתיד, האנשים שישרדו במצב של מנוחה יהיו כולם כאלה שעמדו ביום הצרה וגם נשאו עדות למען האל; הם יהיו כולם אנשים שמילאו את חובותיהם והתמסרו לאל מתוך כוונה. אלה המבקשים רק לנצל את ההזדמנות לעשות שירות מתוך כוונה להימנע מיישום בפועל של האמת, לא יורשו להישאר. לאל יש אמות מידה מתאימות להסדרת סופו של כל אדם; הוא אינו מקבל החלטות אלה רק על פי דבריו והתנהגותו של אדם, וגם אינו מקבל אותן על סמך האופן שבו אדם פועל במשך תקופה אחת. הוא לעולם לא ינהג בסלחנות כלפי התנהגותו הרעה של אדם בשל שירות שעשה בעבר למענו, וגם לא יחוס על חייו של אדם בשל תקופה שבה השקיע למענו. איש אינו יכול לחמוק מגמול על הרע שעשה, ואיש אינו יכול לכסות על התנהגותו הרעה ובכך לחמוק מייסורי ההשמדה. אם אנשים יכולים באמת למלא את חובתם, פירוש הדבר שהם נאמנים לאל לנצח ואינם מבקשים גמול, ללא קשר לשאלה אם הם מקבלים ברכות או סובלים מצרה. אם אנשים נאמנים לאל כשהם רואים ברכות, אך מאבדים את נאמנותם כשהם אינם יכולים לראות ברכות כלשהן, ואם אנשים אלה – שעמלו פעם בנאמנות למען האל – אינם מסוגלים בסופו של דבר לשאת עדות למען האל או למלא את החובות המוטלות עליהם, אזי אנשים כאלה עדיין יהיו יעדים להשמדה. בקיצור, אנשים רעים אינם יכולים לשרוד לנצח, וגם אינם יכולים להיכנס למנוחה; רק הצדיקים הם אדוני המנוחה.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האל והאדם יבואו יחד למנוחה

השאלה אם אדם מקבל ברכות או סובל מאסון נקבעת על פי מהותו, לא על פי מהות משותפת כלשהי שהוא עשוי לחלוק עם אחרים. לאמירה או לכלל מסוג זה פשוט אין מקום במלכות. אם אדם מסוגל בסופו של דבר לשרוד, זה מפני שהוא עמד בדרישותיו של האל, ואם הוא אינו מסוגל בסופו של דבר להישאר עד לזמן המנוחה, זה מפני שהוא מרד באל ולא עמד בדרישותיו של האל. לכל אחד יש יעד מתאים, הנקבע על פי מהותו של כל אדם, ואין לו כל קשר לאנשים אחרים. מעשיו הרעים של ילד אינם חלים על הוריו, וגם צדיקותו של ילד אינה יכולה להיות משותפת להוריו. מעשיו הרעים של הורה אינם חלים על ילדיו, וגם צדיקותו של הורה אינה יכולה להיות משותפת לילדיו. כל אחד נושא בחטאיו שלו, וכל אחד נהנה מברכותיו הוא. איש אינו יכול להיות תחליף לאדם אחר; זהו צדק. מנקודת מבטו של האדם, אם הורים מקבלים ברכות, אזי גם ילדיהם צריכים להיות מסוגלים לכך, ואם ילדים עושים רע, אזי הוריהם חייבים לכפר על חטאים אלה. זוהי נקודת מבט אנושית ודרך אנושית לעשות דברים; זו אינה נקודת מבטו של האל. סופו של כל אחד נקבע על פי המהות הנובעת מהתנהגותו, והוא תמיד נקבע כראוי. איש אינו יכול לשאת בחטאיו של אחר; יתרה מכך, איש אינו יכול לקבל עונש במקומו של אחר. זה מוחלט. טיפולם המסור של הורים בילדיהם אינו מעיד על כך שהם יכולים לבצע מעשים צדיקים במקום ילדיהם, וגם חיבתם המסורה של ילדים להוריהם אינה אומרת שהם יכולים לבצע מעשים צדיקים במקום הוריהם. זוהי המשמעות האמיתית של הדברים, "אוֹתָהּ עֵת יִהְיוּ שְׁנַיִם בַּשָּׂדֶה, אֶחָד יִלָּקַח וְאֶחָד יֵעָזֵב; שְׁתַּיִם טוֹחֲנוֹת בָּרֵחַיִם – אַחַת תִּלָּקַח וְאַחַת תֵּעָזֵב." אנשים אינם יכולים לקחת את ילדיהם עושי הרע למנוחה על בסיס אהבתם העמוקה אליהם, וגם איש אינו יכול לקחת את אשתו (או בעלה) למנוחה על בסיס התנהגותו הצדיקה. זהו כלל מנהלי; אין יוצאים מן הכלל לאף אחד. בסופו של דבר, עושי צדיקות הם עושי צדיקות, ועושי רע הם עושי רע. עושי הצדיקות יורשו בסופו של דבר לשרוד, ואילו עושי הרע יושמדו. הקדושים הם קדושים; הם אינם טמאים. הטמאים הם טמאים, ואין בהם שום חלק קדוש. האנשים שיושמדו הם כל הרעים, ואלה שישרדו הם כל הצדיקים – גם אם ילדיהם של האנשים הרעים עושים מעשים צדיקים, וגם אם הוריהם של הצדיקים עושים מעשים רעים. אין קשר בין בעל מאמין לאישה לא מאמינה, ואין קשר בין ילדים מאמינים להורים לא מאמינים; שני סוגי אנשים אלה אינם תואמים כלל. טרם הכניסה למנוחה, לאנשים יש חיבה משפחתית של הבשר, אך ברגע שהם ייכנסו למנוחה, לא תיוותר עוד כל חיבה משפחתית של הבשר. אלה שמבצעים את חובתם הם אויביהם של אלה שלא עושים זאת; אלה שאוהבים את האל ואלה ששונאים אותו עומדים זה מול זה. אלה שייכנסו למנוחה ואלה שיושמדו הם שני סוגים בלתי תואמים של יצירי בריאה. יצירי בריאה הממלאים את חובותיהם יוכלו לשרוד, ואילו אלה שאינם ממלאים את חובותיהם יהיו יעדים להשמדה; יתרה מכך, הדבר יימשך לנצח.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האל והאדם יבואו יחד למנוחה

האם אתה מבין כעת מהו משפט ומהי אמת? אם אתה מבין כעת, אני מייעץ לך להתמסר בצייתנות למשפט. אחרת לעולם לא תהיה לך הזדמנות לזכות לאישורו של האל או להילקח על ידי האל אל מלכותו. האל יתעב וידחה לעולם את מי שרק מקבל את המשפט, אך שלא ניתן לטהרו לעולם, כלומר מי שנמלט בעיצומה של עבודת המשפט. חטאיהם רבים וחמורים בהרבה מחטאי הפרושים, מפני שהם בגדו באל ומפני שהם מורדים באל. אנשים אלה, שאינם ראויים אף לעמול, יקבלו עונש נצחי וחמור יותר. האל לא יחוס על אף בוגד שטען פעם לנאמנות בדבריו, אך אז בגד באל. אנשים כאלה יזכו לגמול באמצעות ענישת הרוח, הנפש והגוף. זה חושף את צביונו הצודק של האל, הלא כן? האין זו בדיוק מטרת האל בשיפוט האדם וגילויו? במהלך המשפט, האל שולח את כל מי שמבצע כל מיני מעשים רעים אל מקום השורץ רוחות רעות, ומאפשר לאותן רוחות רעות להשמיד את גוף הבשר שלהם כאוות נפשן, וגופם מצחין כגוויות. זה הגמול הראוי להם. האל כותב בספרי התיעוד של כל אדם כזה כל אחד ואחד מחטאיהם של מאמיני השקר, שליחי השקר ועובדי השקר האלה בספרי התיעוד שלהם ובזמן הנכון, הוא משליך אותם אל הרוחות הטמאות ומאפשר לרוחות הטמאות הללו לחלל כרצונן את כל גופם וגורם לכך שהם לעולם לא יקומו לתחייה ולעולם לא יראו שוב את האור. האל מונה בין הרעים את אותם צבועים שעשו שירות במשך פרק זמן מסוים אך לא נשארים נאמנים עד הסוף, ומניח להם לבוסס בבוץ עם האנשים הרעים וליצור עימם יחד כנופייה של ערב רב של חוטאים. בסופו של דבר, האל ישמיד אותם. האל משליך הצידה וזונח את מי שמעולם לא היה נאמן למשיח ולא תרם ולו שמץ מכוחו, והוא ישמיד את כל בני האדם האלה כשיתחלפו העידנים. הם לא יתקיימו עוד על פני האדמה, ועל אחת כמה וכמה לא יורשו להיכנס למלכותו של האל. האל מונה בין אלה שנותנים שירות לאנשיו את מי שמעולם לא היה כן בפני האל, אך לא הייתה לו ברירה אלא להתמודד עם האל כלאחר יד. רק מעטים מהאנשים האלה יכולים לשרוד, ואילו רובם יושמדו לצד בני האדם שעמלם אינו עומד בסטנדרטים. בסופו של דבר, האל יביא למלכותו את כל מי שמאוחד בלב ובנפש עם האל, את אנשיו של האל ואת בניו וכן את מי שהאל הועיד אותו מראש לשמש ככוהן. הם הזיקוק של עבודת האל. באשר למי שלא יכול להשתייך לאף אחת מהקטגוריות שקבע האל, הם יימנו על הכופרים. ודאי תוכלו לתאר לעצמכם מה יהיה סופם. אמרתי לכם כבר את כל מה שעליי לומר. ההחלטה באיזה נתיב לבחור היא שלכם בלבד. מה שעליכם להבין הוא זה: עבודתו של האל לעולם לא ממתינה למי שלא יכול לעמוד בקצב של האל, וטבעו הצודק של האל לא חס על איש.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, המשיח עושה את עבודת המשפט באמצעות האמת

קטעים מסרטים קשורים

איזה סוג של אנשים יכול להיכנס למלכות האלוהים?

מזמורים קשורים

אלוהים קובע את סופו של כל אדם בהתבסס על האם האמת ברשותם

הנתיב היחיד שיוביל את האנושות למנוחה

אלוהים קובע את סופם של בני האדם בהתאם למהותם