הדבר מופיע בבשר

תוכן

מבוא

"אמירותיו של אלוהים לתבל כולה" הן אמירות שהמשיח ביטא שבהן הוא משתמש בזהות של אלוהים עצמו. הן בוטאו בתקופה שבין 20 בפברואר 1992 ו-1 ביוני 1992, והן מונות בסך הכל ארבעים ושבע אמירות. בחלק הזה של אמירותיו, אלוהים מבטא את דבריו מנקודת המבט של רוח האל. האופן שבו הוא מדבר אינו ניתן להשגה של האנושות שנבראה. יתרה מזאת, אוצר המילים והסגנון של דבריו יפהפה ומרגש, ואף יצירה ספרותית אנושית לא תוכל להחליף אותם. המילים שבהן הוא חושף את האדם הן מדויקות ולא ניתנות לערעור, והן גורמות לכל בני האדם להישמע לו. כמו חרב חדה, המילים שבהן הוא שופט את האדם חותכות בני האדם עד לעומק נשמתם, ואפילו מותירות אותם ללא מקום מסתור. המילים שבהן הוא מנחם את בני האדם נושאות רחמים ואדיבות, הן חמימות כמו חיבוק אוהב של אם, והן גורמות לבני האדם להרגיש בטוחים יותר מאי-פעם. המאפיין האדיר ביותר של האמירות האלה הוא שבמהלך השלב הזה, אלוהים לא מדבר באמצעות זהותו של יהוה או ישוע המשיח, ולא באמצעות זהותו של המשיח של אחרית הימים. במקום זאת, הוא משתמש בזהותו הטבעית – הבורא. הוא מדבר אל כל חסידיו בהווה ולכל חסידיו העתידיים והוא מלמד את כולם. אפשר לומר שזו הפעם הראשונה מאז הבריאה שאלוהים פונה לאנושות כולה. אלוהים לא דיבר בעבר אל האנושות שנבראה בכזה פירוט ובכזו שיטתיות. כמובן, זו הייתה גם הפעם הראשונה שבה הוא דיבר אל האנושות כל כך הרבה ולמשך זמן כה רב. לא היה לכך כל תקדים. בנוסף לכך, האמירות האלה היו הטקסט הראשון שאלוהים ביטא בקרב האנושות שבו הוא חשף את בני האדם, הנחה אותם, שפט אותם ודיבר אליהם מלב אל לב. אלה גם היו האמירות הראשונות שבהן אלוהים אפשר לבני האדם להכיר את עקבות רגליו, את המקום שבו הוא שוכן, את טבעו של אלוהים, את מה ששייך לאלוהים מה שאלוהים הינו, את מחשבותיו של אלוהים ואת דאגתו לאנושות. אפשר לומר שאלה היו האמירות הראשונות שאלוהים אי-פעם אמר לאנושות מהרקיע השלישי מאז הבריאה, ושזו הפעם הראשונה שבה אלוהים השתמש בזהותו הטבעית כדי להופיע ולבטא את קולו לאנושות בתוך דבריו.

האמירות עמוקות ובלתי נתפסות. לא קל להבין אותן ולא ניתן לתפוס את מקורם ותכליתם של דברי האל. לפיכך, המשיח הוסיף הסבר לאחר כל אמירה בשימוש בשפה שקל לאדם לתפוס, כדי להביא בהירות לעיקרן של האמירות. דבר זה, בשילוב האמירות עצמן, מקל על כולם להבין את דברי האל ולהכיר אותם. הפכנו את הדברים האלה לנספח של "אמירותיו של אלוהים לתבל כולה". בהם, המשיח מספק הסברים באמצעות הניסוחים הקלים ביותר להבנה. השילוב של השניים הוא חיבור מושלם של אלוהיות ואלוהים באנושיותו. על אף שאלוהים מדבר על עצמו בגוף שלישי בנספח, איש לא יכול להכחיש שאלוהים ביטא את הדברים האלה באופן אישי, מכיוון שאף בן אנוש לא יכול להסביר את דבריו של אלוהים בבירור. רק אלוהים עצמו יכול להנהיר את מקורם ותכליתם של דבריו. לפיכך, על אף שאלוהים מדבר באמצעים רבים, כוונותיה של עבודתו לעולם לא משתנות, וכך גם לא משתנה מטרת תוכניתו.

על אף ש"אמירותיו של אלוהים לתבל כולה" נחתמות באמירה שבה אלוהים נפרד מהאדם, למעשה, זה היה הרגע שבו עבודת הכיבוש והישועה של אלוהים בקרב בני האדם והעבודה שבה הוא הופך את בני האדם למושלמים נחשפו באופן רשמי. לפיכך, ראוי יותר שנתייחס ל"אמירותיו של אלוהים לתבל כולה" כנבואה על עבודתו של אלוהים באחרית הימים. זאת משום שרק אחרי השלב הזה, בר האנוש בהתגלמותו כבשר ודם החל באופן רשמי לעבוד ולדבר באמצעות זהותו של המשיח, ללכת בין הכנסיות, לספק חיים, להשקות ולרעות את כל עמו – וזה מה שהוביל לרבות מהאמירות ב"דבריו של בר האנוש בהתגלמותו כשהוא הלך בכנסיות".