"דברי האל לתבל כולה" הוא החלק השני של האמירות שהמשיח ביטא בזהותו של אלוהים עצמו. הן בוטאו בתקופה שבין 20 בפברואר 1992 לבין 1 ביוני 1992, והן כוללות בסך הכול ארבעים ושבעה פרקים. האופי, התוכן ונקודת המבט של דברי האל באמירות האלה שונים לחלוטין מאלה של "אמירותיו של המשיח בראשית". הטקסט "אמירותיו של המשיח בראשית" חושף את התנהגותם החיצונית ואת חייהם הרוחניים הפשוטים, ומכוון אותם. בסופו של דבר, הוא נחתם ב"ניסיון נותני השירות". לעומת זאת, הטקסט "דברי האל לתבל כולה" נפתח בחתימת זהותם של בני האדם כנותני שירות ובתחילת חייהם כאנשיו של אלוהים. טקסט זה מכוון את בני האדם אל תוך השיא השני בעבודתו של אלוהים, שבמהלכו בני האדם עוברים את הניסיון של אגם האש, את ניסיון המוות ואת עת האהבה לאלוהים. השלבים הספורים האלה חושפים באופן מלא את כיעורו של האדם בפני אלוהים ומגלים את פרצופו האמיתי של האדם. בסופו של דבר, אלוהים מסיים את הטקסט הזה בפרק שבו הוא נפרד מהאדם, ובכך חותם את כל השלבים שבהם ההתגלמות הזו של אלוהים כבשר ודם כובשת את קבוצת בני האדם הראשונה.

ב"דברי האל לתבל כולה", אלוהים מבטא את דבריו מנקודת המבט של רוח האל. האופן שבו הוא מדבר נבצר מהשגתה של האנושות הברואה. יתרה מכך, אוצר המילים והסגנון של דבריו יפהפה ומרגש, ואף יצירה ספרותית אנושית לא תוכל להחליף אותם. המילים שבהן הוא חושף את האדם מדויקות ולא ניתנות לערעור על-ידי פילוסופיה כלשהי, והן גורמות לכל בני האדם להישמע לו. כמו חרב חדה, המילים שבהן אלוהים שופט את האדם חותכות בני האדם עד לעומק נשמתם, חותכות כה עמוק עד שלא נותר להם מקום מסתור. המילים שבהן הוא מנחם את בני האדם שופעות רחמים וטוב לב אוהב, הן חמימות כמו חיבוק אוהב של אם, והן גורמות לבני האדם לחוש בטוחים כפי שלא חשו מעודם. המאפיין האחד האדיר ביותר של האמירות האלה הוא שבמהלך השלב הזה, אלוהים לא מדבר באמצעות זהותו של יהוה או ישוע המשיח, ולא באמצעות זהותו של המשיח של אחרית הימים. במקום זאת, הוא משתמש בזהותו הטבעית – הבורא. הוא מדבר אל כל חסידיו בהווה ולכל חסידיו העתידיים ומלמד את כולם. אפשר לומר שזו הפעם הראשונה מאז בריאת העולם שאלוהים פונה לאנושות כולה. אלוהים לא דיבר בעבר אל האנושות הברואה בכזה פירוט ובכזו שיטתיות. כמובן, זו גם הפעם הראשונה שבה הוא מדבר אל האנושות כל כך הרבה ולמשך זמן כה רב. אין לכך כל תקדים. בנוסף לכך, האמירות האלה מהוות את הטקסט הראשון שאלוהים ביטא בקרב האנושות שבו הוא חושף את בני האדם, מנחה אותם, שופט אותם ומדבר אליהם מלב אל לב. אלו הן גם האמירות הראשונות שבהן אלוהים מאפשר לבני האדם להכיר את עקבות רגליו, את המקום שבו הוא שוכן, את טבעו של אלוהים, את מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, את מחשבותיו של אלוהים ואת דאגתו לאנושות. אפשר לומר שאלה הן האמירות הראשונות שאלוהים אמר אי-פעם לאנושות מהרקיע השלישי מאז הבריאה, ושזו הפעם הראשונה שבה אלוהים משתמש בזהותו הטבעית כדי להופיע ולבטא את קול לבו לאנושות בתוך דבריו.

האמירות האלה עמוקות ובלתי נתפסות. לא קל להבין אותן ולא ניתן לתפוס את מקורם ותכליתם של דברי האל. לפיכך, המשיח הוסיף הסבר לאחר כל פרק, בשפה שקל לאדם לתפוס, כדי להבהיר את עיקרן של האמירות. דבר זה, בשילוב האמירות עצמן, מקל על כולם להבין את דברי האל ולהכיר אותם. הפכנו את הדברים האלה לנספח של "דברי האל לתבל כולה". בהם, המשיח מספק הסברים באמצעות ניסוחים קלים ביותר להבנה. השילוב של השניים הוא חיבור מושלם של אלוהיות ואלוהים באנושיותו. על אף שאלוהים מדבר בגוף שלישי בנספח, איש לא יכול להכחיש שאלוהים ביטא את הדברים האלה באופן אישי, מכיוון שאף בן אנוש לא יכול להסביר את דבריו של אלוהים בבירור. רק אלוהים עצמו יכול להנהיר את מקורם ותכליתם של דבריו. לפיכך, על אף שאלוהים מדבר באמצעים רבים, כוונותיה של עבודתו לעולם לא משתנות, וכך גם לא משתנה מטרת תוכניתו.

על אף שהטקסט "דברי האל לתבל כולה" נחתם בפרק שבו אלוהים נפרד מהאדם, למעשה, זה הרגע שבו עבודת הכיבוש והישועה של אלוהים בקרב בני האדם והעבודה שבה הוא הופך את בני האדם למושלמים נחשפים באופן רשמי. לפיכך, ראוי יותר שנתייחס ל"דברי האל לתבל כולה" כנבואה על עבודתו של אלוהים באחרית הימים. זאת משום שרק אחרי השלב הזה, בר האנוש בהתגלמותו כבשר ודם החל באופן רשמי לעבוד ולדבר באמצעות זהותו של המשיח, ללכת בין הכנסיות, לספק חיים, להשקות ולרעות את כל עמו – וזה מה שהוביל לרבות מהאמירות ב"דבריו של המשיח כשהוא נכנס לכנסיות".