משפחתי קתולית, ויחד איתה האמנתי באדוננו מאז שהייתי קטן. כשהתבגרתי, התחלתי להבין שחלק מהמאמינים אמנם הלכו לכנסייה בימי ראשון, אבל ניהלו חיי חילוניות רגילים בשאר הזמן. הם עישנו, שתו ובילו ממש כמו אלו שאינם מאמינים. חשתי שהם אינם מצייתים לדרישותיו של אדוננו, ושהם חוטאים. גם אני חייתי בחטא. שיקרתי, כעסתי וקינאתי. גם אם התוודיתי בפני הכומר על חטאיי, לא הצלחתי לצאת ממעגל החטא, הווידוי, והחטא החוזר. הרגשתי אבוד לחלוטין. אז החלטתי לעזוב את הכנסייה שלנו ולהצטרף לזרם דתי אחר כדי למצוא דרך להימלט מהחטא.

מאוחר יותר פגשתי בעבודה באח ראול, שהיה משיחי ותיק. הוא אמר שהוא השתייך לכנסיות רבות, אבל שהפסיק ללכת אליהן כי דרשותיהם של הכמרים לא העניקו לו תובנות וכי הם תמיד שידלו להעניק להם מנחות. הוא אמר שהם התעניינו רק בכסף, וכשהאחים והאחיות ביקשו את עזרתם בבעיה מסוימת, הם פשוט אמרו, "לכו דברו עם המטיף קודם, ואז תודיעו לנו אם עדיין לא נפתרה הבעיה". זה בלבל אותי מאוד. למה שמשהו כזה יקרה בכנסייה? לאחר מכן, הלכתי לעוד חמש או שש כנסיות משיחיות וראיתי שהן בדיוק כפי שהאח ראול תיאר. אני זוכר שבאחת הדרשות, חלק מהמאמינים שיחקו שחמט ואכלו במזנון. ראיתי שעבודת רוח הקודש כבר לא קיימת בכנסיות, אלא שהן הפכו להיות מוקדי בידור לאנשים דתיים. לא רציתי להמשיך וללכת לכנסייה. אבל בכתבי הקודש כתוב, "בַּל נַזְנִיחַ אֶת הִתְכַּנְּסוּתֵנוּ כְּמִנְהַג כַּמָּה אֲנָשִׁים, כִּי אִם נְעוֹדֵד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, וּבְיִחוּד בִּרְאוֹתְכֶם כִּי קָרֵב הַיּוֹם" (עברים י' 25). אז לאן אוכל ללכת? הרגשתי אבוד. ישנם יותר מאלף זרמי דת משיחיים שונים, אז מציאת זרם שכולל בתוכו את הנחיית האל ואת עבודת רוח הקודש היוותה משימה קשה. האח ראול גם לא ידע לאן ללכת. אז החלטנו לעזוב את הקהילה שלנו ולנצל את הזמן החופשי שלנו ללמוד את כתבי הקודש. קראנו יחד הרבה בכתבי הקודש ושיתפנו בהבנה שלנו, וכך עזרנו זה לזה ותמכנו זה בזה.

כך עשיתי במשך מספר שנים, התפללתי וקראתי בכתובים מדי יום. אבל מה שבאמת תסכל אותי היה שכשקרה משהו שלא מצא חן בעיניי, או כשהאינטרסים שלי נפגעו, לא הצלחתי לשלוט בכעס שלי. לפעמים, בעבודה, האח ראול ביקש שאשמש לו כעוזר. ואם הוא ביקש ממני לעשות משהו ולא הבנתי אותו לגמרי, הוא דיבר אליי ממש לא יפה, וזה הכעיס אותי מאוד. חשבתי לי שברור שהוא לא מתקשר בצורה ברורה, אבל הוא צעק עליי והתייחס אליי כמו למטומטם, ולא הייתי חייב לסבול את זה. אז צעקתי עליו בחזרה. הטונים התחילו ממש לעלות ולא הצלחנו לשלוט בכעס שלנו. בסופו של דבר שנינו יצאנו בזעם. לא רציתי להקשיב לו או להסביר לו דברים. אבל אחר כך, אחרי שנרגענו, דיברנו על זה, הודינו שטעינו, והתנצלנו זה בפני זה. ידעתי שלא אוכל לשחרר את עצמי מהחטא, שאמשיך לחטוא ולמרוד באלוהים, אז התפללתי לאלוהים והתוודיתי בפניו, וניסיתי לרסן את עצמי. אבל לא משנה עד כמה ניסיתי, המשכתי לעשות טעויות, חטאתי ביום והתוודיתי בלילה. מצאתי עצמי במעגל קסמים ונמלאתי אומללות ורגשות אשמה. הייתי מאוכזב מאוד מעצמי. שאלתי את עצמי למה אני לא מצליח להפסיק לחטוא. האח ראול ואני דיברנו על כך פעמים רבות וידענו שאנו לא מצליחים להשתנות, שהיהירות הצדקנית והחשיבות העצמית שלנו ברורות לכול, ושלכן לא הצלחנו לזכות בקדושה.

פעם, כששוחחנו על האופן שבו אנו מבינים פסוקים בכתבי הקודש, נתקלנו בפסוקים הבאים: "קְדֺשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אָנִי" (פטרוס א' א' 16). "אֶת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבִּלְעָדֶיהָ לֹא יִרְאֶה אִישׁ אֶת הָאָדוֹן" (עברים י"ב 14). הפסוקים האלו גרמו לנו לעצור ולחשוב. אדוננו אמר לנו שעלינו להיות קדושים, אבל חיינו בחטא. איך נוכל לזכות בקדושה? הדרך לא התגלתה בפנינו. שאלתי על כך את הכומר שלי, והוא אמר, "כל עוד אנו מתגלמים בצורת בשר, לעולם לא נזכה בקדושה. ישוע אדוננו גאל אותנו מחטאינו. חטאינו נמחלו כבר, ואדוננו לא מחשיב אותם יותר כחטא. כשהוא יירד על ענן, הוא ייקח אותנו מעלה אל מלכות השמיים." ניחם אותי לשמוע זאת, אבל עדיין הייתי מבולבל. אדוננו הוא קדוש, ואנו תמיד חיים בחטא. אז האם הוא באמת ייקח אותנו למלכותו כשישוב?

יום אחד, ביולי 2019, האח ראול ואני למדנו כהרגלנו את כתבי הקודש. חיפשנו באינטרנט אחר המילה "כתבי הקודש", ומצאנו סרט של כנסיית האל הכול יכול בשם "תפסתי את הרכבת האחרונה." הופתעתי מאוד ממה שראינו בסרט. זה היה סרט נהדר והאמיתות ששותפו בו היו מאירות עיניים. בעיקר החלק שבו האחות אמרה שישוע אדוננו ביצע את עבודת הגאולה. הוא סלח לאנשים על חטאיהם, אבל לא פתר את אופיים החוטא. זו הסיבה שאנו ממשיכים לחטוא ולהתנגד לאל. כשאנו בוחנים את המאמינים באדוננו, החל מהכמרים ועד לאחרון המאמינים, מי מהם יכול לטעון שהוא חופשי מחטא? אפילו לא אחד. ללא יוצא מהכלל, החטא כובל ומגביל את כל בני האדם. חיינו מושחתים – אנחנו יהירים, אנוכיים, ערמומיים וחמדנים. אנו לא יכולים שלא לחטוא, אפילו אם אנו לא מתכוונים לכך. חלקנו נראים אולי ענווים ועדינים, אבל ליבנו מלא שחיתות. אנו איננו הקדושים שיבצעו את עבודת האל, אנו איננו אלה שבהם ירצה לזכות לבסוף. לכן אלוהים ממשיך בעבודתו להושעת האנושות, כדי לבצע שלב בעבודת השיפוט על בסיס המחילה על החטאים, כדי לזכך ולהושיע אותנו בצורה מלאה כך שנוכל להימלט מהחטא ולהיטהר, ואז להיכנס למלכותו של אלוהים ולזכות בחיי נצח. כל מה שהם אמרו היה נכון – זה שיקף את המציאות. התלהבתי מאוד, כי מעולם לא שמעתי דברים כאלו. איך עלה בידם לחלוק נאורות חדשנית שכזו? היכן הם למדו אותה? ראיתי שהם קראו בספר שנקרא הדבר מופיע בבשר. התוכן שלו היה מלא בעוצמה ובסמכות, ובדברים כמותם לא שמעתי בעבר. רציתי רק לשמוע עוד ולהמשיך לחקור זאת. אחרי הסרט, יצרנו קשר עם כנסיית האל הכול יכול והתחלנו להשתתף במפגשים שהתבצעו אונליין ולשתף. דברי האל הכול יכול היו מאירי עיניים. האל הכול יכול אומר: "לפני שהאדם נגאל, נשתלו בו כבר רבים מהרעלים של השטן, ולאחר אלפי שנות השחתה בידי השטן, כבר התקבע באדם טבע שמתנגד לאלוהים. לפיכך כשהאדם נגאל, אין זו אלא גאולה שבה האדם נקנה במחיר גבוה, אך האופי הרעיל שבתוכו לא הוסר. האדם המזוהם כל כך מוכרח לעבור שינוי בטרם ייעשה ראוי לשרת את אלוהים. באמצעות העבודה הזו של משפט וייסורים, האדם יכיר באופן מלא את התמצית המזוהמת והמושחתת שבתוכו ויהיה מסוגל להשתנות לגמרי ולהיטהר. רק כך האדם יוכל להיות ראוי לשוב בפני כס מלכותו של אלוהים. כל העבודה שנעשית כיום נועדה לכך שהאדם יוכל להיטהר ולהשתנות. באמצעות משפט וייסורים של דבר האל, וכן זיכוך, האדם יכול להשליך מעליו את שחיתותו ולהיטהר. במקום להתייחס לשלב זה של העבודה כשלב של ישועה, יהיה זה הולם יותר לומר שזו עבודת טיהור. למען האמת, זהו שלב של כיבוש, כמו גם השלב השני בעבודת הישועה" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, תעלומת ההתגלמות (4)). "המשיח של אחרית הימים משתמש באמיתות שונות כדי ללמד את האדם, לחשוף את מהות האדם ולנתח את דבריו ומעשיו של האדם. הדברים האלה מורכבים מאמיתות שונות, כגון חובת האדם, האופן שבו האדם צריך להתמסר לאלוהים, האופן שבו האדם צריך להיות נאמן לאלוהים, האופן שבו האדם צריך להביא לידי ביטוי את האנושיות הרגילה, וכן את חוכמתו וטבעו של אלוהים, וכן הלאה. כל הדברים האלה מתמקדים במהות האדם ובטבעו המושחת. בפרט, הדברים שחושפים כיצד האדם דוחה בבוז את אלוהים נאמרים ביחס לכך שהאדם הוא התגלמות השטן וכוח אויב נגד אלוהים. אלוהים, בעבודת השיפוט שלו, לא מבהיר את אופי האדם במילים ספורות בלבד, אלא חושף וגוזם לטווח הארוך. כל השיטות השונות האלו של החשיפה והגיזום לא ניתן להחליף במילים רגילות, אלא רק באמת, שהיא לא ברשותו של האדם כלל. רק שיטות כאלה נחשבות למשפט – רק באמצעות שיפוט כזה אפשר להכניע את האדם ולשכנע אותו לגמרי אודות אלוהים, ויותר מכך, להכיר את אלוהים באמת. עבודת השיפוט גורמת לאדם להבין את פניו האמיתיות של אלוהים ואת האמת על מרדנותו שלו. עבודת השיפוט מאפשרת לאדם לרכוש הבנה רבה על רצונו של אלוהים, על מטרת עבודתו של אלוהים, ועל המסתורין שהאדם לא יכול להבין. היא גם מאפשרת לאדם לזהות ולדעת את מהותו המושחתת ואת שורשי שחיתותו, וכן לגלות את כיעורו של האדם. ההשפעות האלה נגרמות כולן על ידי עבודת המשפט, מפני שמהותה של העבודה הזו היא למעשה עבודת פתיחת האמת, הדרך והחיים של אלוהים לכל מי שמאמין בו. העבודה הזו היא עבודת המשפט שעושה אלוהים" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, המשיח עושה את עבודת המשפט באמצעות האמת). אחרי שקראתי זאת, ראיתי שישוע אדוננו ביצע את עבודת הגאולה, שמטרתה היתה לגאול אותנו כדי שמקורנו לא יהיה בחטא יותר, אולם אופייה החוטא של האנושות לא נעלם. לכן אנו ממשיכים לחטוא, מגלים שחיתות, ומתנגדים לאל. כשחשבתי על כך, ידעתי שזה נכון. בכל פעם שאיבדתי את קור רוחי, שנאתי את עצמי מאוחר יותר על כך שכעסתי כל כך. לא רציתי לכעוס, אבל בכל פעם שקרה משהו שלא מצא חן בעיניי, לא יכולתי שלא לצאת מכליי. הבנתי שאם לא אפתור את אופיי החוטא, לא אשתחרר לעולם מהחטא, ואז אתנגד לאלוהים במחשבתי, במילותיי ובמעשיי. המשכתי לקרוא עוד הרבה מדברי האל הכול יכול לאחר מכן וראיתי שהוא חושף הכול לגבי אופיו החוטא של האדם. הוא מציג לנו תעלומות שונות, כגון איך האדם הושחת בידי השטן, איך נוכל להימלט מהחטא ולהיטהר, מי יוכל להיכנס למלכות השמיים ומי ייענש, ואת גורלם של אנשים מסוגים שונים. דברי האל שופטים וחושפים את האדם אך גם מכילים את אהבתו וישועתו. לא משנה עד כמה חמור סבר הוא נשמע, המטרה היא שנוכל להבין את האמת, כך שנוכל להבין היטב את האופן שבו השטן השחית אותנו, לתעב את עצמנו באמת, ואז לחזור בתשובה ולהשתנות. שמחתי מאוד ברגע שהבנתי זאת וכמהתי לעוד מדברי האל הכול יכול. גם נהניתי מאוד מהשיתוף עם שאר האחים והאחיות.

נבחרתי לאחר מכן להיות מנהיג בכנסייה למאמינים חדשים. פעם, אחת האחיות ביקשה להתייעץ עימי לגבי בעיות שבהן היא נתקלה בעבודתה, ונתתי לה עצה בהתבסס על הידוע לי. אבל הסתבר שהיא לא ממש הבינה למה התכוונתי, אז היא ביקשה מאחות אחרת שתבוא לשמוע את מה שיש לי לומר. הסברתי הכול שוב מהתחלה, והן לא שאלו יותר שאלות לאחר שהקשיבו לי, אלא פשוט הסכימו. ואז, מנהיגה קראה לנו ושתי האחיות ביקשו ממני שאשתף את גם אותה ברעיונותיי לגבי הפרויקט. כבר הסברתי הכול פעמיים, אז לא רציתי לחזור על זה שוב, אבל בסופו של דבר עברתי שוב בחוסר חשק על הכול. המנהיגה לא אמרה דבר אחרי שסיימתי, אלא רק נתנה לי מסמך לעבור עליו, ואז אמרה לנו שעלינו לעשות את הפרויקט. די התעצבנתי. הרגשתי שהיא לא באמת הבינה למה התכוונתי. כבר אמרתי לשתי האחיות האלה מה לעשות, והקדשתי זמן רב למחשבה על סידורי העבודה. הסברתי הכול שלוש פעמים. האם כל עבודתי הקשה היתה לחינם? אמרתי למנהיגה ברוגז, "הבנת מה אמרתי? כבר הסכמנו על זה ויש בינינו הבנה הדדית." היא אמרה, "מה שאתה מציע זה בסדר, אבל זו דרך מסובכת יותר." ואז היא סיפרה לנו על דרך מהירה ופשוטה יותר לבצע בה את הפרויקט. באמת חשבתי שזה נשמע כמו דרך טובה, אבל לא הייתי מרוצה. תהיתי מה האחרים יחשבו עליי אם ההחלטה תהיה שלא להשתמש בדרך שאני הצעתי. האם הם יחשבו שאני לא מסוגל לארגן סידורי עבודה פשוטים? זה יהיה ממש מביך. ככל שחשבתי על זה, כך הרגשתי גרוע יותר. מאוחר יותר, המנהיגה ביקשה ממני לבצע את הפרויקט הזה עם שתי האחיות. התנגדתי לכך בתוקף ודיברתי אליה לא יפה. מאוחר יותר, כן השלמתי את המשימה, אבל גיליתי שחיתות שגרמה לי להרגיש טרוד ואשם מאוד. נותרתי לתהות למה חייתי כל הזמן בשחיתות ולא הצלחתי להשתנות. המנהיגה נקטה אחריות, והציעה הצעות טובות כדי לשפר את יעילות העבודה. זה תרם לעבודת בית האל. אבל לא הצלחתי לקבל את זה, וזה אפילו הכעיס אותי. שאלתי את עצמי למה כעסתי. הייתי צריך למצוא את השורש לכך, כך שאוכל להשתחרר מזה בהקדם האפשרי.

באותו הערב, התחלתי לחפש באתר הכנסייה משהו לגבי כעס, ומצאתי את דברי האל הללו: "משיש לאדם מעמד, הוא מתקשה לא פעם לשלוט במצב רוחו ונהנה אפוא לנצל הזדמנויות כדי להביע את אי-שביעות רצונו ולתת פורקן לרגשותיו. הוא עשוי להתפרץ לא פעם בזעם ללא סיבה נראית לעין, כדי לחשוף את יכולתו ולהודיע לאחרים כי מעמדו וזהותו שונים מאלה של בני אדם פשוטים. מובן שאנשים מושחתים ללא כל מעמד מאבדים אף הם שליטה לעתים קרובות. כעסם נגרם לא פעם על ידי פגיעה בטובות ההנאה האישיות שלהם. כדי להגן על מעמדם וכבודם, בני אדם מושחתים עשויים לתת לעתים קרובות פורקן לרגשותיהם ולחשוף את אופיים הגאוותני. האדם עשוי להתפרץ בכעס ולתת פורקן לרגשותיו כדי להגן על קיומו של חטא ולשמר אותו ומעשים אלה הם הדרכים שבהן האדם מביע את אי-שביעות רצונו. הם מלאים עד גדותיהם בטומאה, במזימות ובתככים, בשחיתות ורוע אנושיים ויותר מכך, הם מלאים עד גדותיהם בשאיפותיו ותשוקותיו הפראיות של האדם" (הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, אלוהים עצמו, הייחודי ב'). דברי האל לימדו אותי שיש סיבה לכך שבני האדם מתרתחים. כשהאינטרסים שלנו או המוניטין שלנו נמצאים בסכנה, אנחנו מפגינים את אי שביעות הרצון שלנו ואת כעסנו, ומאבדים את ההיגיון האנושי הרגיל. כשאנו נתונים לשליטתו של אופי יהיר, אנו מפגינים את טבענו השטני, דברים שליליים. כשהרהרתי בעצמי לאור דברי האל, ראיתי שברגע שרעיונותיי נדחו ולא זכיתי ביוקרה שבה רציתי, פיתחתי התנגדות רבה. ידעתי שהדרך שהמנהיגה הציעה היתה עדיפה על שלי, שהדרך שלה מהירה ופשוטה יותר, אבל עדיין חשתי כעס. חשתי שההצעות שלי נדחו ושכעת כולם יזלזלו בי ויחשבו שאני חסר תועלת, אז דיברתי אליה לא יפה. בשלב הזה הבחנתי ביהירותי הרבה ובדגש שאני שם על שם ומעמד. תמיד חשתי שאני חשוב ושאני צודק, ולא רציתי להקשיב לאחרים. רציתי להגן על מעמדי בעיני אחרים, ולא חשבתי על מה שיביא תועלת לעבודת בית האל. ראיתי שאני יהיר מעבר לכל היגיון ושלא היתה בי טיפה של יראת אלוהים או ציות אמיתי למצבים שאלוהים הסדיר. כשראיתי זאת, חשתי חרטה רבה. התפללתי לאלוהים כדי להכות על חטא, וביקשתי ממנו שינחה אותי להכיר את עצמי טוב יותר ולהיפטר מיהירותי.

קראתי גם את הקטע הזה: "יהירות היא שורש טבעו המושחת של אדם. ככל שבני אדם יהירים יותר, הם פועלים בחוסר היגיון גדול יותר, וככל שחוסר ההיגיון בפועלם גדול יותר, כך גדל הסיכוי שהם יתנגדו לאל. כמה רצינית הבעיה הזאת? לא זאת בלבד שאנשים בעלי טבע יהיר חושבים שהם מעל כל האחרים, גרוע מזה, הם אפילו מתנשאים על האל ואין יראת אלוהים בלבם. גם כשנדמה כי אנשים מאמינים באלוהים ודבקים בו, הם כלל אינם מתייחסים אליו כאל אלוהים. הם תמיד חשים שהאמת מצויה בחזקתם ויש להם דעה טובה ביותר על עצמם. אלה המהות והשורש של הטבע היהיר, ומקורם בשטן. לכן, יש לפתור את בעיית היהירות. ההרגשה שאתה טוב יותר מאחרים היא עניין שולי. העניין המכריע הוא שטבעו היהיר של האדם מונע ממנו להישמע לאלוהים, לשלטונו ולהסדריו. אדם כזה חש תמיד רצון להתחרות באלוהים על כוח ולשלוט באחרים. אדם כזה אינו ירא את אלוהים ולו במעט, ועל אחת כמה וכמה אינו אוהב את אלוהים או נשמע לו. אנשים יהירים ומתנשאים, בייחוד אלה שיהירים עד כדי כך שהם מאבדים את השכל הישר שלהם, אינם יכולים להישמע לאלוהים במסגרת אמונתם בו, או להתעלות ולשאת עדות בעצמם. אנשים כאלה הם המתנגדים התקיפים ביותר לאלוהים ואין בלבם שמץ של יראת אלוהים. אם בני האדם רוצים להגיע למקום שבו יהפכו להיות יראי אלוהים, אזי עליהם לתקן תחילה את טבעם היהיר. ככל שתתקן באופן יסודי יותר את טבעך היהיר, כך לבך יתמלא יותר ביראת אלוהים, ורק אז תוכל להישמע לו, לזכות באמת ולדעת את אלוהים. רק אלה שזוכים באמת הם בני אנוש של ממש" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'). הקדשתי לכך מעט מחשבה וראיתי שאיני מסוגל להתמודד כראוי עם הצעות של אחרים בגלל טבעי היהיר. רציתי שאחרים יקשיבו לי, לא רציתי לקבל או לשמוע דעות של אחרים. נזכרתי בעבודתי עם האח ראול. הייתי כה יהיר שלא יכולתי לסבול שהוא דיבר אליי בטון תקיף ולא רציתי שהוא ינחה את עבודתי. ובאינטראקציות שלי עם אשתי ועם אחרים, חשבתי תמיד שהרעיונות הכי טובים הם שלי, ושאני צודק, אז עליהם להקשיב לי ולעשות כדבריי. אחרי שזכיתי באמונתי ולקחתי על עצמי את החובה יחד עם האחים והאחיות, המשכתי לחיות בבורות ולא הסכמתי לקבל הצעות של אחרים. גם כשידעתי שהגישה שלי אינה אופטימלית, עדיין רציתי לעשות דברים בדרכי ושאחרים יקשיבו לי. הייתי יהיר בצורה מוגזמת. מפני שנתקעתי כל כך ביהירות שלי, לא הצלחתי לראות את הדברים בהיגיון. הרגשתי שאני תמיד צודק, אבל לפעמים לאחרים היו רעיונות טובים יותר והשקפה רחבה יותר. ופעמים רבות, עם אשתי, הרגשתי שאני הוא הצודק, אבל המצב נעשה גרוע יותר כשפעלנו בדרך שלי. זה היה אותו הדבר. הדרך שהמנהיגה הציעה היתה פשוטה, לא גרמה לעיכובים, ויכלה להוביל לתוצאות טובות יותר, ואילו הרעיון שלי היה מסובך ויישומו היה לוקח המון זמן. העובדות הראו לי שאין לי כל סיבה להיות כה יהיר. עליי להיות מעשי יותר, צנוע יותר, ולדעת את מקומי. אם אמשיך לחיות ביהירות כזו, אגמור כמו המלאך העליון, לא אכבד את אלוהים, אתנגד לו ואפגע בטבעו. הוא יעניש אותי ויקלל אותי. כשהבנתי זאת מיהרתי לומר תפילה לאלוהים: "אלוהים, איני רוצה לחיות מטבעי היהיר יותר. ברצוני להישאר במקומי ולהביא לידי ביטוי אנושיות רגילה, להקשיב להצעותיהם של האחים והאחיות במהלך ביצוע חובתי, לעבוד איתם בצורה יעילה, ולבצע את חובתי כדי לספק את רצונך."

לאחר מכן קראתי עוד כמה קטעים מדברי האל. "טבע יהיר הופך אותך לאדם עיקש. אם ניחנת בטבע יהיר, אתה תתנהג באופן שרירותי ופזיז, ותזלזל בדברי אחרים. אם כך, איך תתקן את התנהגותך השרירותית והפזיזה? לדוגמה, נגיד שקורה לך משהו, ויש לך רעיונות ותוכניות משלך. לפני שתחליט מה לעשות, עליך לחפש את האמת, ולכל הפחות עליך לשתף עם כולם על מחשבותיך ועל דעותיך בעניין, לבקש מהם לומר לך אם מחשבותיך נכונות הן ועולות בקנה אחד עם האמת, ולבדוק זאת בשבילך. זוהי השיטה הטובה ביותר לתיקון התנהגות שרירותית ופזיזה. ראשית, אתה חושף את דעותיך ומחפש את האמת – זהו שלב הפעולה הראשון לתיקון התנהגות שרירותית ופזיזה. השלב השני מתרחש כאשר אחרים מביעים דעות מנוגדות – כיצד עליך ליישם בפועל כדי להימנע מהתנהגות שרירותית ופזיזה? תחילה עליך לנהוג בצניעות, להניח בצד את כל מה שנכון לדעתך, ולאפשר לכולם לשתף. גם אם אתה מאמין שהדרך שלך היא הנכונה, אל לך להתעקש על כך. אפשר לומר שזוהי התקדמות; ניכרים בה גישה של חיפוש האמת, איפוק וסיפוק רצון האל. משאימצת גישה זו, במקביל לכך שתחדל להישמע לדעותיך האישיות, עליך להתפלל, לחפש את האמת מהאל, ואז לחפש בסיס בדברי האל – עליך לקבוע דרך פעולה בהתבסס על דברי האל. זו הדרך המתאימה והמדויקת ביותר ליישום בפועל" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'). "הבעיה הקשה ביותר שהאנושות המושחתת צריכה לתקן היא החזרה על טעויות העבר. כדי למנוע זאת, אנשים חייבים קודם כול להיות מודעים לכך שטרם השיגו את האמת, שלא חל שינוי בטבע חייהם ושלמרות שהם מאמינים באלוהים, הם עדיין חיים תחת השפעתו של השטן והם לא נושעו. הם עלולים לבגוד באלוהים ולסור מאלוהים בכל עת. אם יש בלבם תחושת משבר כזו – אם, כפי שנוהגים אנשים לומר לעתים קרובות, הם מוכנים לסכנה בעתות שלום – אזי הם יוכלו לשלוט בעצמם במידת מה וכאשר יקרה להם משהו, הם יתפללו לאלוהים ויסתמכו עליו ויוכלו להימנע מחזרה על טעויות העבר. עליכם לראות בבירור שצביונכם לא השתנה, שטבע הבגידה באלוהים עדיין נטוע עמוק בתוככם ולא סולק, כי אתם עדיין בסכנה של בגידה באלוהים וכי אתם מתמודדים עם האפשרות המתמדת של אובדן ושל השמדה. זה אמיתי, לכן אתם חייבים להיות זהירים. ישנן שלוש נקודות חשובות ביותר שיש לזכור: ראשית, עדיין אינכם מכירים את אלוהים, שנית, לא חלו שינויים כלשהם בצביון שלכם ושלישית, טרם הבאתם לידי ביטוי את צלם האדם האמיתי. שלושת הדברים האלה עולים בקנה אחד עם העובדות, הם אמיתיים ועליכם להבין אותם היטב. עליכם להיות מודעים לעצמכם. אם ברצונכם לתקן את הבעיה הזו, עליכם לבחור במוטו משלכם: למשל, 'אני גללים על האדמה', או 'אני השטן', או 'לעיתים קרובות אני חוזר לדרכיי הישנות', או 'אני תמיד בסכנה.' כל אחד מאלה מתאים לשמש כמוטו האישי שלכם והוא יעזור לכם אם תזכירו אותו לעצמכם בכל עת. המשיכו לשנן אותו לעצמכם, חשבו עליו וייתכן מאוד שתוכלו לעשות פחות טעויות או שתפסיקו לטעות. עם זאת, הדבר החשוב ביותר הוא להשקיע יותר זמן בקריאת דברי אלוהים, להבין את האמת, להכיר את הטבע שלכם ולהשליך מעליכם את צביונכם המושחת. רק אז תהיו בטוחים" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק אם האדם יעסוק בחיפוש האמת, הוא יוכל להשיג שינויים בטבעו). דברי האל עזרו לי להבין שכדי לפתור את היהירות, עליי ללמוד לשתף פעולה עם אחרים, לחפש ולשתף. עליי לחלוק את מחשבותיי עם האחים והאחיות בדיוני העבודה שלנו, ואפילו אם נדמה לי שחשבתי על הרעיון הנון, אל לי להתעקש עליו, אלא לחפש את האמת ואת רצון האל ולהקשיב להצעותיהם של אחרים. כל אחד צריך שתהיה לו הזדמנות לדבר ולחלוק ברעיונות. עליי להמשיך לחפש בענווה אפילו אם זה שונה ממה שאני הצעתי, ולהניח בצד את מה שלדעתי הוא נכון. אז אוכל להתפלל ולחפש בהתבסס על מה שכולם אמרו ולתת לאלוהים להנחות אותי ולהעניק לי נאורות. זה יראה לי מי צודק, מי מתאים, ויחשוף בפניי את חסרונותיי ופגמיי. וכשאני רואה שמישהו מציע רעיון טוב יותר ונכון יותר משלי, עליי ללמוד לסגת הצדה ולקבל את הצעתו. זה תואם לרצון האל ומונע ממני לעשות טעויות. בנוסף לזה, כתבתי לעצמי מוטו לגבי היהירות שלי: "חשיבותי כחשיבותה של פסולת, ואין לי שום סיבה לגאווה. אני מסכן את עצמי בגלל חוסר השליטה העצמית שלי." זה עוזר לי לזכור את החרפה שבהתנהגותי היהירה, ומזכיר לי את הסכנה וההשלכות שבחיי יוהרה. לאחר מכן, התחלתי להתמקד ביישום דברי האל ובהקשבה לרעיונותיהם של אחרים. כשמישהו הציע הצעה או דעה שונים משלי, בבית, או במהלך מילוי חובתי עם האחים והאחיות בכנסייה, התחלתי להניח את האגו שלי בצד. ראיתי שלאחרים אכן יש רעיונות מקיפים יותר משלי, וגם למדתי לקבל את רעיונותיהם מתוך ליבי ולהטמיע הצעות טובות. לאחר שיישמתי כל זאת, שמתי לב שהפסקתי להתרגז על האחים והאחיות ושיכולתי להקשיב לדבריהם של אחרים. גם חשתי הרבה יותר רגוע מבעבר. אני אסיר תודה לאלוהים!

היה קטע נוסף מדברי האל שאהבתי. "בני האדם אינם יכולים לשנות את טבעם בעצמם. הם חייבים לעבור את המשפט, הייסורים, הסבל והזיכוך של דברי האל, או שדברי האל חייבים להטיל עליהם משמעת ולגזום אותם. רק לאחר מכן, הם יכולים להצליח להתמסר לאלוהים ולהיות נאמנים לו, ולא להתייחס אל אלוהים בשוויון נפש. טבעם של בני האדם משתנה באמצעות הזיכוך של דברי האל. רק מי שיעבור את החשיפה, השיפוט, הטלת המשמעת והגיזום של דברי האל לא יעז עוד לעשות דברים בפזיזות, ותחת זאת יהפוך לרגוע ולמחושב. העניין החשוב ביותר הוא שהוא יהיה מסוגל להישמע לדברי האל הנוכחיים ולעבודתו של אלוהים, ואפילו אם הדבר אינו עולה בקנה אחד עם התפיסות האנושיות. הוא יוכל להניח את התפיסות האלה בצד ולהישמע לאלוהים ברצון" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, בני האדם שטבעם השתנה הם אלה שנוכחו במציאות של דבר האל). דברי האל הכול יכול הראו לי שאנו לא יכולים להסתמך רק על כוחנו או על נחישותנו כדי לשלוט בעצמנו או לשנות את עצמנו. כל המאמץ הזה יכול אולי לשנות התנהגויות מסוימות, אבל השינויים הללו לא מאריכים זמן. אם ברצוננו להשיג שינוי בטבענו, עלינו לקבל על עצמנו את השיפוט והייסור שבדברי האל, ולקבל ביקורת יחד עם הניסיונות והזיכוך. זו הדרך היחידה להכיר באמת את אופיינו השטני ולראות בבירור את ההשלכות המסוכנות שבחיים על פי טבע שטני. אז נוכל לשנוא ולזנוח את עצמנו באמת, ובאמת לחזור בתשובה ולהשתנות.

ואני אסיר תודה לאל הכול יכול שנתן לי הזדמנות לחוות את שיפוטו באחרית הימים כך שאוכל ללמוד אמיתות ואלמד להכיר את עצמי ולפתור את שחיתותי. אני חש שיש לי מזל רב. אני כבר לא מרגיש אבוד ומבולבל כמו קודם כי האל הכול יכול חשף את שורש החטא שלנו, ואת מצבנו והתנהגותנו המושחתים. הוא גם העניק לנו את הדרך להתנער מהחטא ולהשיג שינוי בטבענו. דברי האל הכול יכול הם עשירים ושופעים, ומעניקים לנו את כל הדרוש לנו. הם מעניקים לנו תשובות לכל המצוקות וכל השאלות. כל עוד נקרא את דברי האל ונקבל אותם מתוך ליבנו, נוכל למצוא את העקרונות שיש ליישם, ואת הדרך קדימה. תודה לאל הכול יכול!