בספטמבר 2019 קיבלתי את עבודתו של האל הכול יכול באחרית הימים. בזמן מפגשים שיבחו אותי על השיתוף הטוב שלי, ההבנה המהירה והאיכות הטובה. מאוחר יותר נבחרתי להיות מנהיג קבוצה, וזמן קצר לאחר מכן נבחרתי לדיאקון בשורה. מאותו רגע ביצעתי את החובות שלי באופן פעיל יותר. התחלתי להטיף את הבשורה ולארח פגישות. אחיי ואחיותיי נהנו מהשיתוף שלי, ומנהיג הכנסייה אמר שעשיתי עבודה טובה. זה שימח אותי מאוד והרגשתי שהאיכות שלי הייתה ממש טובה. קראתי יותר בדברי האל כדי להשיג הערצה של אנשים נוספים, וצפיתי בסרטים רבים של בית האל והקראות מוסרטות של דברי האל, אבל באותו זמן הסתפקתי בהבנה מילולית מעטה להשוויץ בה ולא הייתי ממוקד בחיפוש רצונו של האל או בהנהגת האמת. בפגישות, שיתפתי באופן מקיף ככל שיכולתי כדי שאחרים יחשבו שאני מבין יותר. אפילו שיתפתי על דברים שלא הבנתי היטב כדי לגרום לאחרים לחשוב שאני יודע הכול. בנוסף, כדי ליצור תדמית טובה בלב המנהיג שלי, העמדתי פנים שאני חזק מאוד. לדוגמה, בהתחלה היו לי תפיסות לגבי עבודת האל, אבל חשבתי שאם אספר למישהו, בטוח שהמנהיג שלי יחשוב שלא הבנתי את האמת אז הסתרתי בכוונה את התפיסות שלי מהמנהיג. זה היה כאילו שעטיתי מסכה. האני שהאחרים ראו היה אשליה.

כעבור מספר חודשים נבחרתי לתפקיד מנהיג כנסייה, והפעם הייתי ממונה על עבודת הבשורה. צריך איכות, כושר הבחנה ויכולת עבודה כדי לבצע את העבודה הזו. הרגשתי שאין את התכונות האלה לאף אחד בכנסייה חוץ ממני, אז אלוהים גזר שאני אמלא את החובה הזו. העובדה שקודמתי שוב ושוב גרמה לי להרגיש שאני שונה מאחרים, הכי להוט בחיפוש האמת, מישהו שאלוהים אוהב ומעדיף. אפילו חשבתי, שלהיות אחראי על עבודת הבשורה זה כמו להיות שומר בשער של בית האלוהים, כדי שאוכל להחליט מי ייכנס לבית האלוהים ומי לא. לאט ובהדרגה נעשיתי יותר ויותר יהיר, הרגשתי שאני נעלה על אחיי ואחיותיי, שאני יכול לתת הוראות, ושאחיי ואחיותיי חייבים להקשיב לי. בעבודת הכנסייה תמיד רציתי להחליט בעצמי ולומר את המילה האחרונה, כי הרגשתי שיש לי יכולת לעבוד, שאני שולט בעקרונות, ושאני לא צריך לקבל את ההשקפות או העצות של אחיי ואחיותיי. זלזלתי באחים ובאחיות שלי. הייתה מנהיגת קבוצה עם איכות ממוצעת, ורציתי להחליף אותה, לא משנה אם היא מילאה את חובותיה היטב. מעבר לזה, התייחסתי לאחיי ולאחיותיי כאילו הם כפופים לי, והרגשתי שאני יכול לטפל בהם כרצוני. לדוגמה, בפגישה, אחיי ואחיותיי שיתפו איך הם הטיפו את הבשורה, ואני חשבתי שהם עושים זאת לא כמו שצריך, אז מיד נזפתי בהם ואמרתי להם מה הם צריכים לעשות. לאחות אחת הייתה שיטה משלה ליישום בפועל במילוי חובותיה, אבל חשבתי שהיא עושה את זה לא נכון, אז טיפלתי בה בחומרה בלי לשתף על עקרונות. מאוחר יותר, אותה אחות אמרה לי שהיא הרגישה כל כך שלילית, עד שהיא לא רצתה להיות שותפה שלי. מאוחר יותר, בפגישה, המנהיג שלנו שאל את כולם אם יש איזשהם קשיים, והאחות הזו דיווחה על הבעיה שלי ישירות למנהיג, ואמרה שלא שיתפתי על האמת, תמיד טיפלתי באחרים, וכשטיפלתי באנשים זה תמיד היה קשוח מאוד. עוד כמה אחים ואחיות דיווחו שטיפלתי באנשים בשרירותיות, וחשפו את ההתנהגות היהירה שלי באמצעות דברי האל.

למעשה, כבר לפני כן, כמה אחים ואחיות ציינו בפניי את בעיית ההתנהגות היהירה שלי. חלקם ראו שאני נוקשה מדי כשאני שואל על עבודתם של אחרים, ושלחו לי הודעות כמו: "אח, זה לא היה טוב לדבר ככה. אתה תגרום לאחיך ולאחיותיך להרגיש שליליים." אחרים אמרו: "אתה תמיד מדבר לאחרים בהתנשאות. אתה אף פעם לא מדבר אל אחיך ואחיותיך כאל שווים, אז חלק מהם לא רוצים לדבר איתך, ואחרים מרגישים מותקפים כל כך, שהם כבר לא מעוניינים בחובה הזו." הנזיפות והטיפולים החוזרים שקיבלתי מהם, היוו התקפה על תחושת הגאווה שלי. נהגתי לחשוב שאני אדם שאלוהים אוהב ומעדיף, אבל כשראיתי איך אחיי ואחיותיי חשפו ודחו אותי הרגשתי מאוד שלילי. בלי התדמית הטובה והיוקרה שלי, לא הרגשתי שום מוטיבציה למלא את חובתי. בכל יום פשוט עבדתי על אוטומט, שלחתי מזכרים, לא עשיתי עבודה מפורטת או בדקתי את מילוי החובות של אחיי ואחיותיי, ולא התמקדתי בפתרון הבעיות שניצבו בפניהם. לא היה לי אכפת בכלל מה הם צריכים.

מאוחר יותר, אחות הבחינה שאני במצב שגוי, אז היא שלחה לי קטע מדברי האל. אלוהים אומר, "מאז שהאנושות הושחתה בידי השטן, טבעה, שהוא גם מהותה, השתנה. אם כך, מהי המהות האנושית? הדברים שעליהם אני מדבר כעת הם המהות והטבע של כל בני האדם ואינם מכוונים לאדם מסוים. מאז השחתת האנושות על ידי השטן, טבעם של אנשים החל להתדרדר והם איבדו בהדרגה את ההיגיון שבו ניחנים אנשים רגילים. כעת הם כבר אינם פועלים כבני אנוש רגילים במעמד של אדם, אלא מלאים בשאיפות חסרות רסן; הם עברו את מעמדו של אדם – ועם זאת משתוקקים עדיין לעלות למעמד גבוה יותר. מה המשמעות של 'גבוה יותר'? הם רוצים להתעלות על האל ועל השמיים ולהתעלות מעל לכל דבר אחר. מהי הסיבה העמוקה לכך שאנשים מגלים צביון שכזה? בסופו של יום, טבעו של אדם הוא יהיר מדי. רוב האנשים מבינים את המשמעות של המילה 'יהירות'. זהו מונח שיש בצדו גנאי. אם אדם מסוים מפגין יהירות, אחרים סבורים שהוא אינו אדם טוב. בכל עת שמישהו מתנהג ביהירות מופרזת, אחרים מניחים תמיד שמדובר באדם רע. איש אינו רוצה שהמונח הזה יוצמד אליו. אולם, למעשה, כולם יהירים, והמהות הזאת נמצאת אצל כל בני האדם המושחתים. יש כאלו שאומרים, 'אינני יהיר כלל וכלל. מעולם לא רציתי להיות 'מלאך שרת' ומעולם לא רציתי להתעלות מעל אלוהים או מעל כל השאר. תמיד התנהגתי בצורה נאותה ובצייתנות'. לא בהכרח. מילים אלה אינן נכונות. ברגע שאנשים נעשים יהירים בטבעם ובמהותם, הם מסוגלים לעיתים קרובות למרוד באלוהים ולהתנגד לו, לא לשים לב לדברי האל, לייצר תפיסות לגביו, לעשות דברים בוגדניים כלפיו ודברים שמרוממים את עצמם ושנושאים עדות עליהם-עצמם. אתה אומר שאינך יהיר, אולם לו ניתנה לך כנסייה והורשית לעמוד בראשה, לולא גזמתי אותך, ולולא איש ממשפחת האל לא היה מעביר עליך ביקורת או מסייע לך, אז לאחר שהיית עומד בראשה במשך זמן מה, היית מכניע את אנשיה וגורם להם לציית לך, עד למצב שהיו מכבדים ומעריצים אותך. ולמה שתעשה זאת? זה ייקבע על פי הטבע שלך. זו פשוט תהיה התגלות טבעית. אין לך שום צורך ללמוד זאת מאחרים וגם אין להם שום צורך ללמד אותך. אינך צריך שאחרים ילמדו אותך או יכריחו אותך לעשות זאת. מצב כזה קורה באופן טבעי. כל מעשיך נועדו לגרום לאנשים לרומם אותך, לשבח אותך, לציית לך ולהקשיב לך בכל דבר ועניין. מתן אפשרות לך להנהיג גורם באופן טבעי למצב כזה ולא ניתן לשנות זאת. וכיצד מצב זה קורה? הוא נקבע בשל אופיו היהיר של האדם. ביטוייה של היהירות הוא המרד באלוהים וההתנגדות לו. כאשר אנשים הם יהירים, שחצניים וצדקניים, הם נוטים להקים מלכויות עצמאיות משל עצמם ועושים דברים בכל דרך שנראית להם. הם גם מניחים את ידיהם על אחרים ומאמצים אותם לחיקם. כאשר אנשים מסוגלים לעשות דברים יהירים שכאלה, הדבר מוכיח שהמהות של טבעם היהיר היא זו של השטן. זו של המלאך הראשי. כאשר היהירות והשחצנות שלהם מגיעות לרמה מסוימת, כבר אין בלבם מקום לאל והאל נדחק הצדה. ואז הם רוצים להפוך לאל, לגרום לאנשים לציית להם, והם הופכים לארכי-מלאך. אם יש בך טבע שטני יהיר שכזה, לא יהיה לאל מקום בלבך" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, טבע יהיר נמצא בשורש ההתנגדות של האדם לאלוהים). אחרי שקראתי את דברי האל, חשבתי על ההתנהגות שלי עד אותה נקודה. מרגע שהתחלתי להאמין באלוהים, אחיי ואחיותיי העריצו אותי ועודדו אותי. הם אמרו שיש לי איכות טובה וששיתפתי היטב, וקודמתי כמה פעמים, אז הרגשתי שאני מיוחד וטוב יותר מהסובבים אותי. האופי היהיר שלי גרם לי לחשוב שאני אדם שאלוהים אוהב ומעדיף. הרגשתי שאני יוצא דופן ונעלה על אחרים, אז התחלתי להשתמש בתפקידי כדי לנזוף באחרים ולהגביל אותם. אפילו ניסיתי לשלוט באחיי ובאחיותיי ולגרום להם לשמוע בקולי. התנהגתי ממש כמו המלאך הראשי! הערכתי את עצמי יתר על המידה. אחרי שאחיי ואחיותיי חשפו אותי וטיפלו בי, הבנתי שאני לא מושלם כמו שדמיינתי. במקום זאת הייתי יהיר ומושחת במיוחד. הנחתי שאני נעלה מאוד על האחרים ושאלוהים העדיף אותי, אבל אלה היו רק הדמיונות שלי.

כמה ימים לאחר מכן קראתי קטע אחר מדברי האל, שחושף ומנתח צוררי משיח. האל הכול יכול אומר: "צוררי המשיח ישלמו כל מחיר למען מעמדם ולמען סיפוק האמביציה שלהם, למען מטרתם לשלוט בכנסייה ולהיות אלוהים. לעתים קרובות הם עובדים עד שעת לילה מאוחרת ומתעוררים עם הנץ השחר, מתאמנים על הדרשות שלהם בשעות הקטנות של הלילה, כל זאת על מנת להצטייד בדוקטרינה הדרושה להם כדי לשאת דרשות נעלות. בכל יום הם שוקלים באילו מדברי האל להשתמש בדרשות הנעלות שלהם, אילו מילים יעוררו הערצה ושבח בקרב נבחרי האל, ואז הם לומדים את הדברים האלה בעל פה. לאחר מכן, הם שוקלים כיצד לפרש את הדברים האלה בצורה שתמחיש את השנינות והחוכמה שלהם, בעמל של סטודנטים שמתחרים על מקום פנוי במכללה. כאשר מישהו נושא דרשה טובה או כזו שמעניקה הארה כלשהי או כזו שמספקת תיאוריה כלשהי, צורר המשיח יאסוף וילקט אותה ויהפוך אותה לדרשה שלו. שום כמות של עבודה אינה גדולה מדי עבור צורר משיח. מהם, אם כן, המניע והכוונה מאחורי העבודה הזו שלו? דבר אחד מניע אותו: היכולת להטיף את הדברים האלה, לומר אותם בבהירות ובקלות, לשלוט בהם בצורה קולחת, כדי שהאחרים יוכלו לראות את צורר המשיח כרוחני יותר ממה שהוא, כנוצר יותר את דברי אלוהים, כאוהב יותר את אלוהים. בדרך זו, צורר המשיח יכול לזכות בהערצה מצד מקצת האנשים סביבו. צורר משיח חש שזה דבר ששווה לעשותו, דבר ששווה כל מאמץ, מחיר או קושי" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט עשירי: הם מתעבים את האמת, מחללים בעזות מצח את העקרונות ומזלזלים בסידורי בית האל (חלק ז')). "מהות התנהגותם של צוררי המשיח היא להשתמש כל הזמן בכל מיני אמצעים ודרכים כדי להשיג את מטרתם – לזכות במעמד, לרכוש את לבם של בני האדם ולגרום להם ללכת אחריהם ולהעריץ אותם. ייתכן שבעומק לבם הם אינם מתחרים בכוונה עם אלוהים על האנושות, אבל דבר אחד בטוח: גם אם אינם מתחרים עם אלוהים על בני האדם, הם עדיין רוצים לרכוש מעמד וכוח בקרבם. גם אם יבוא היום שבו הם יבינו שהם מתחרים עם אלוהים על מעמד וירסנו את עצמם, הם עדיין משתמשים בדרכים אחרות כדי לרכוש מעמד בכנסייה, בהאמינם שיזכו בלגיטימיות על ידי זכייה באישור ובהסכמה של האחרים. בקצרה, למרות שכל מעשיהם של צוררי המשיח נראים כביצוע נאמן של חובותיהם ולמרות שהם נראים כחסידי אל אמתיים, שאיפתם לשלוט בבני האדם – ולרכוש מעמד וכוח בקרבם – לעולם לא תשתנה. לא משנה מה אלוהים אומר או עושה ולא משנה מה הוא מבקש מבני האדם, הם אינם עושים את שעליהם לעשות או ממלאים את חובותיהם באופן שהולם את דבריו ודרישותיו ואינם מוותרים על רדיפת הכוח והמעמד שלהם כתוצאה מהבנת אמירותיו ומהבנת האמת. ככלל, השאיפות שלהם מכלות אותם, שולטות בהתנהגותם ובמחשבותיהם ומכוונות אותן וקובעות את הנתיב שבו הם הולכים. זוהי תמציתו של צורר המשיח" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט חמישי: הם מטעים בני אדם, מפתים אותם, מאיימים עליהם ושולטים בהם). אלוהים אומר שצוררי משיח, בניסיונם לגרום לאחרים להלל ולהעריץ אותם, מציגים סבל כלפי חוץ כדי להשלות ולהטעות אנשים. ראיתי את זה והבנתי – זה בדיוק מה שאני, לא? תמיד רדפתי תהילה ומעמד, וכל מה שעשיתי היה כדי שיעריצו אותי. השקעתי כל כך הרבה זמן בקריאת דברי האל, לפעמים נשארתי ער עד מאוחר בלילה. מטרתי הייתה להבין יותר דוקטרינות כדי שאוכל להשוויץ בפני אחרים. הבנתי, שהיו לי כמה מהסימנים של צוררי משיח שנחשפו בדברי האל. הרגשתי שאלוהים מגנה אותי, והייתי מודאג מאוד. אבל באותו זמן, לא העזתי לספר לאחיי ואחיותיי על מצבי האמיתי, כי פחדתי שיראו שאני צורר משיח ויגרשו אותי. במהלך אותה תקופה התגלתה צוררת משיח בכנסייה וגורשה. כלפי חוץ נראה היה שהיא משקיעה למען אלוהים ומחפשת בדברי האל כדי לשתף עם אחרים, אבל היא עצמה לא יישמה בפועל את דברי האל, וכשנתקלה בדברים שלא התאימו לתפיסות שלה, היא הפיצה שליליות ואפילו הכחישה את עבודת האל באחרית הימים והפריעה לאלה שחקרו את הדרך האמיתית. הבנתי שהיו בי כמה דברים שהיו בדיוק כמוה. לדוגמה, לעתים קרובות מצאתי דברי אל לשתף עם אחיי ואחיותיי, אבל אני עצמי לא יישמתי בפועל את דברי האל. כשהיו לי קשיים הסתמכתי על השכל והאיכות שלי כדי לפתור אותם, אבל לא התמקדתי בחיפוש רצון האל או ביישום בפועל של האמת. ראיתי שהסימנים אצלי היו דומים לאלה של אותה צוררת משיח, ושגם סימנים אחרים של צוררי משיח, שנחשפו בדברי האל, רלוונטיים לגביי. אז חששתי אפילו יותר שאהפוך לצורר משיח ואגורש. באותו זמן ניסיתי כמיטב יכולתי לרסן את החרדה שלי בפני כולם, אבל הייתי אומלל במיוחד והרגשתי כאילו קיבלתי גזר דין מוות. ההתגוננות והחשדנות שלי נעשו בהדרגה חמורות יותר ויותר. הרגשתי שיש לי אופי רע, שיכולתי בקלות להטעות את אחיי ואחיותיי ולשלוט בהם, ושבמוקדם או במאוחר, כמו צוררת המשיח ההיא, אני אפריע לעבודת בית האל. המחשבה על כך הפחידה אותי אפילו יותר. באותו זמן, לא ידעתי להבדיל בין הטבע והמהות של צורר משיח, ולא הבנתי מה היה רצון האל בסביבה הזו. חשבתי שאני אדם שאלוהים יסלק, בדיוק כמו צוררת המשיח, והרגשתי שאין לי תקווה להיות מבורך, אז התחלתי להתלונן, "התעלמתי מההתנגדויות של משפחתי לאמונה באלוהים ולמילוי חובתי. אפילו ויתרתי על העתיד שציפה לי ועזבתי את עירי כדי להפיץ את הבשורה במקומות חדשים. שילמתי מחיר כל כך גבוה, אבל אני עדיין הולך להיענש בגיהינום. אם הייתי יודע שככה זה ייגמר, לא הייתי משקיע כל כך הרבה. לפחות הייתי נהנה מקצת נוחות חומרית." באותו זמן חשבתי רק על הייעוד שלי, ולא השקעתי בחיפוש רצון האל אז תמיד עמדתי על המשמר נגד אלוהים ולא הבנתי אותו. בסופו של דבר התפטרתי מחובת המנהיגות שלי, כי הרגשתי שאם אמשיך למלא חובה חשובה שכזו, בטוח שיגרשו אותי. הפסקתי גם להיות גלוי לב עם האחים והאחיות שלי כי חששתי שהם יבקרו אותי ויטפלו בי אחרי שיראו את פרצופי האמיתי. לא רציתי גם לעבוד עם אף אחד בצוות במילוי חובתי, ומערכת היחסים שלי עם האחים והאחיות הפכה למרוחקת יותר ויותר. מאוחר יותר, בתירוץ שאני הולך הביתה להטיף את הבשורה, חזרתי למשפחה הכופרת שלי. לנוכח הרדיפה והשיפוט מצד המשפחה שלי הפכתי לשלילי אפילו יותר. אף על פי שהמשכתי להשתתף בפגישות, רק פעלתי על אוטומט. הייתי חלש מאוד והרגשתי שהגעתי לסוף הדרך באמונה שלי, אז החלטתי לעזוב את בית האל.

אחרי שעזבתי את הכנסייה, הלב שלי היה ריק מאוד. נעלתי את עצמי בחדר כל היום ולא רציתי לעשות כלום. אף על פי שהמשפחה שלי הפסיקה לרדוף אותי, והיה לי די נוח מבחינה חומרית, הרגשתי אך ורק פחד ואשמה גדולה. הייתי מבועת מכך שאיענש על ידי אלוהים כי בגדתי בו, פחדתי מגיהינום ופחדתי ממוות, אז חשבתי על דרכים להקל על החרדה שלי. קראתי הרבה ספרים בנושא מדעי החברה בניסיון למצוא בהם משהו שינחם את נפשי, אבל ללא הועיל. שום דבר לא הצליח לשכך את העינוי הפנימי שלי. נדמה היה שאני יכול רק לחכות בחוסר מעש למוות. מאוחר יותר התפללתי לאלוהים, לבקש ממנו להראות לי את הדרך החוצה מהצרה, והקשבתי להמנונים וקראתי בדברי האל. ואז דברי האל העירו את לבי. קראתי בדברי האל: "באנשים אחדים מתגלים דברים מסוימים של צורר משיח והתפרצות של טבע של צורר משיח, אבל, בה בשעה שיש להם התפרצות כזאת, הם גם מקבלים את האמת, מכירים בה ואוהבים אותה. הם עשויים להיות מושאים לישועה" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט רביעי: הם מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם). "לעתים, אתה קורא דברים של האל אשר נראה כי הם תוחמים אנשים. למעשה, הם אינם תוחמים איש, אלא מביעים את הכוונות והדעות של האל. אלה דברי אמת ועיקרון, והם אינם תוחמים איש. הדברים אותם מביע האל בעתות כעס או חרון גם מייצגים את צביונו של האל, הדברים האלה הם האמת ויתרה מכך, הם משתייכים לעיקרון. אנשים חייבים להבין זאת. מטרת האל באומרו דברים אלה היא לאפשר לאנשים להבין את האמת, ולהבין את העקרונות; בשום פנים ואופן לא לתחום אף אחד. אין לכך כל קשר לייעוד הסופי של אנשים ולגמולם, קל וחומר לעונשם הסופי של אנשים. אין הם אלא דברים שנאמרים כדי לשפוט אנשים ולגזום אותם, הם תוצאה של כעס כלפי אנשים על כך שלא עמדו בציפיות האל, הם נאמרים כדי לעורר אנשים, להנחות אותם, והם דברים שיוצאים מלבו של האל. ועם זאת, אנשים מסוימים קורסים וזונחים את האל בגלל הצהרה שיפוטית אחת שלו. ...יש זמנים שבהם אתה מאמין שהאל ויתר עליך – אבל למעשה, האל לא ויתר עליך, הוא פשוט מניח אותך בצד כדי שתוכל להרהר בעצמך. האל עשוי לחשוב שאתה נתעב, או לא לרצות להתייחס אליך, אבל הוא לא באמת זנח אותך. יש אנשים שעושים מאמצים לבצע את חובתם בבית האל, אבל בגלל התמצית שלהם, ודברים שונים שמתגלים בהם, האל רואה שהם אינם אוהבים את האמת ולא מקבלים את האמת כלל, ולכן האל זונח אותם הלכה למעשה; הם לא נבחרו באמת, אלא רק נתנו שירות לזמן מה. לעומת זאת, יש אחרים, שהאל עושה כמיטב יכולתו להטיל עליהם משמעת, להוכיח ולשפוט אותם, וגם להוקיע ולקלל אותם, תוך שהוא משתמש בדרכים שונות של התייחסות אליהם, שמנוגדות לתפיסותיו של האדם. אנשים מסוימים אינם מבינים את כוונת האל, וסבורים שהאל נטפל אליהם ופוגע בהם. הם סבורים שאין כבוד בחיים לפני האל, הם אינם רוצים להמשיך ולפגוע באל ועוזבים את הכנסייה. הם אפילו סבורים שיש היגיון בהתנהגות כזו, ובדרך זו הם מפנים את גבם לאל – אבל למעשה, האל לא זנח אותם. לאנשים כאלה אין ולו שמץ של מושג לגבי כוונת האל. הם סובלים מרגישות יתר מסוימת, ומרחיקים לכת עד כדי ויתור על ישועת האל. האם באמת יש להם מצפון? לפעמים האל סר מעם אנשים, ולעתים הוא מניח אותם בצד לזמן מה כדי שיוכלו להרהר בעצמם, אבל האל לא זנח אותם; הוא נותן להם הזדמנות להכות על חטא. האל זונח באמת רק אנשים רעים, שעושים כל מיני מעשים רעים, חסרי אמונה וצוררי משיח. יש אנשים שאומרים, 'אני מרגיש שחסרה בי העבודה של רוח הקודש, וכבר זמן רב שאני נטול נאורות של רוח הקודש. האם האל עזב אותי?' זו תפיסה שגויה. יש כאן גם בעיה של צביון: אנשים הם רגשניים מדי, הם תמיד פועלים על פי ההנמקה שלהם, הם תמיד עיקשים והם נטולי רציונליות – האין זו בעיה של צביון? אתה אומר שהאל זנח אותך, שהוא לא יושיע אותך, ואם כך, האם הוא קבע את הסוף שלך? האל בסך הכול אמר לך כמה מילות כעס. איך אתה יכול לומר שהוא ויתר עליך, שהוא אינו רוצה בך עוד? יש נסיבות שבהן אינך יכול לחוש בעבודתה של רוח הקודש, אבל האל לא שלל ממך את הזכות לקרוא את דבריו, וגם לא קבע את סופך, או חסם את הנתיב שלך לישועה – ואם כך, על מה אתה כל כך כועס? אתה במצב גרוע, המניעים שלך בעייתיים, יש בעיות במחשבה ובנקודת המבט שלך, הלך הרוח שלך מעוות – ועם זאת, אתה לא מנסה לתקן את הדברים האלה על ידי חיפוש האמת, ובמקום זאת מפרש שלא כראוי את האל, מתלונן עליו באופן מתמיד, ומטיל את האחריות על האל, ואתה אפילו אומר,'האל אינו רוצה בי, ולכן אינני מאמין בו עוד'. האם אינך נוהג באופן לא רציונלי? האם אינך מתנהג בחוסר היגיון?" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק על ידי פתרון תפיסותיו יכול אדם לעלות על המסלול הנכון של אמונה באל (1)). מילותיו של האל דיברו ללבי. הבנתי, שאלוהים לא סילק אותי, גינה אותי או קבע את הסוף שלי. למעשה, אלוהים ידע מהרגע הראשון עד כמה אני מושחת. אלוהים סידר שאחיי ואחיותיי יחשפו אותי ברגע הנכון והשתמש בדבריו כדי לחשוף את טבעי המושחת ואת הנתיב השגוי שבחרתי, כי רק בדרך זו יכולתי להכיר את עצמי. זו הייתה למעשה הזדמנות נהדרת עבורי להשתנות! השיפוט, הייסור, הגיזום והטיפול של אלוהים נעשו כולם במטרה להושיע אותי! אבל אני השתמשתי בתפיסות שלי כדי לשגות בהבנת רצון האל, ראיתי בשיפוט ובייסור שלו גינוי, וחשבתי שאני אסולק. האמנתי בטעות שכיוון שהיו בי סימנים של צורר משיח, בטוח שאלוהים לא רצה אותי, ושנגזר עליי להיות מושמד. אבל למעשה, כל הסימנים שלי היו נורמליים בעיני אלוהים. אף על פי שהראיתי סימנים של טבע של צורר משיח, לא הגעתי למצב שהייתי נחוש להיות צורר משיח. אלוהים רוצה לסלק ולהעניש את אלה שיש להם מהות של צורר משיח. הם לעולם לא מסוגלים לחזור בתשובה, כי האופי והמהות שלהם רעים, והם מתעבים ושונאים את האמת. לא משנה אילו משגים הם עושים, הם לעולם לא מודים בזה, והם עושים כל מה שנדרש כדי לשמור על היוקרה והמעמד שלהם. אני עוד יכולתי להבין שהושחתי עמוק מדי, ושטעיתי, אז עדיין היו לי הזדמנויות לחזור בתשובה. היה לי רק טבע של צורר משיח, לא הייתי צורר משיח שלא מקבל את האמת. אבל באותו זמן לא הבנתי את רצון האל, ולא הכרתי את אהבתו של אלוהים או את טבעו הצודק. חשבתי שכיוון שאלוהים לא רצה בי עוד, כל מאמץ שאעשה יהיה לשווא. אם לא איהנה מתענוגות הבשר בעולם, לא יהיה לי דבר. כשאני מסתכל עכשיו על מה שעשיתי, אני מתבייש מאוד. נשבעתי פעמים רבות לאלוהים שאלך בעקבותיו כל חיי, אבל אחרי שנשפטתי ונחשפתי הפעם, נעשיתי פסיבי, הכחשתי את ישועת האל, איבדתי אמונה באלוהים, ואפילו בחרתי ללא היסוס לחזור לעולם ולחפש תענוגות בשר. איך יכולתי לומר שיש לי מצפון? עכשיו כשהבנתי את רצון האל, הייתה לי שוב תקווה. הרגשתי כאילו החזירו אותי מן המתים. עזבתי את כל הדברים האחרים בחיי והתחלתי להרהר בדברי האל, לשיר המנונים, להאזין לדקלומים של דברי האל ולחפש את רצונו של אלוהים. זה היה כמו להתחיל לגמרי מחדש בנתיב האמונה באלוהים. קיבלתי פעם נוספת את רחמי האל והרגשתי את נוכחותו. מצאתי בהדרגה שלווה פנימית ואושר, וגם הרגשתי בלבי רצון לחזור לכנסייה. עם זאת, לא ידעתי אם בית האל יקבל אותי. התפללתי לאלוהים וביקשתי ממנו שירחם עליי ויושיע אותי.

כעבור מספר שבועות ראיתי עוד קטע מדברי האל, שגרם לי הבין קצת יותר את רצונו של אלוהים. אלוהים אומר: "כמה שנים אחרי תחילת השלב הזה של העבודה היה איש שהאמין באלוהים אבל לא חתר אל האמת; כל רצונו היה להרוויח כסף, למצוא זוגיות ולחיות בעושר, ולכן הוא עזב את הכנסייה. אחרי כמה שנים של שיטוט באין מטרה, הוא חזר במפתיע. הוא חש חרטה גדולה, והזיל דמעות בשפע. זה מוכיח שליבו לא עזב את אלוהים לגמרי, וזה דבר טוב. עדיין היו לו סיכוי ותקווה להיוושע. אילו היה מפסיק להאמין והופך להיות כמו הכופרים, הוא היה גמור לחלוטין. אם הוא יכול להכות על חטא, עדיין יש תקווה עבורו. זה דבר נדיר ויקר ערך. אין זה משנה איך אלוהים פועל ואין זה משנה איך הוא מתייחס לאנשים – אפילו אם הוא שונא, מתעב או מקלל אותם – אם יבוא יום שבו הם יכולים לעשות מהפך, אזי תהיה לי נחמה גדולה, כי משמעות הדבר תהיה שעדיין נותר בליבם מעט מקום לאלוהים, שטרם איבדו לגמרי את ההיגיון האנושי שלהם או את אנושיותם, שהם עדיין רוצים להאמין באלוהים ושלכל הפחות יש להם כוונה מסוימת להכיר בו ולחזור אליו. באשר לאנשים שבאמת יש אלוהים בליבם – ואין זה משנה מתי עזבו את בית האלוהים – אם הם יחזרו ומשפחה זו עדיין יקרה לליבם, אני אהיה קשור אליהם ברגשנות מסוימת ותהיה לי נחמה מסוימת בכך. אולם, אם הם לעולם לא יחזרו, אחשוב שזה מצער. אם הם יוכלו לחזור ובאמת ובתמים לחזור בתשובה, ליבי יתמלא במיוחד בסיפוק ובנחמה. העובדה שהאיש הזה עדיין היה מסוגל לחזור היא סימן שהוא לא שכח את אלוהים; הוא חזר כי עדיין השתוקק לאלוהים בליבו. המפגש בינינו היה מאוד מרגש. כשהוא עזב, אין ספק שהוא היה שלילי למדי ובמצב רע. אבל אם הוא יכול לחזור עכשיו, זה מוכיח שיש לו אמונה באלוהים. עם זאת, לא ידוע אם הוא מסוגל להמשיך קדימה או לא, מכיוון שאנשים משתנים מהר כל כך. בעידן החסד היו לישוע רחמים וחסד עבור בני האדם. אם כבשה אחת מתוך מאה הלכה לאיבוד, הוא עזב את התשעים ותשע כדי לחפש את האחת. קו פעולה זה אינו מייצג פעולה מכנית כלשהי וגם לא כלל, אלא הוא מראה את כוונתו הדחופה של אלוהים להביא ישועה לבני האדם, כמו גם את אהבתו העזה אליהם. זו לא דרך לעשות דברים. זה טבע מסוג מסוים, מנטליות מסוימת. לכן יש אנשים שעוזבים את הכנסייה לחצי שנה או שנה, או שיש להם חולשות רבות ככל שיהיו, או שסובלים מתפיסות מוטעות ככל שיהיו, ובכל זאת היכולת שלהם להתעורר מאוחר יותר למציאות, לצבור ידע ולעשות מהפך ולחזור לדרך הישר מעוררת בי תחושה מיוחדת של נחמה וגורמת לי הנאת-מה. בעולם הזה של עליצות והדר ובעידן המרושע הזה, היכולת להכיר באלוהים ולחזור לדרך הישר היא דבר שמעניק לא מעט נחמה והתרגשות. קח, למשל, את גידול הילדים: בין אם הם בני משפחה נאמנים ובין אם לאו, איך היית מרגיש אם הם לא היו מכירים בך ועוזבים את הבית על מנת לא לשוב לעולם? עמוק בתוכך אתה תמשיך לדאוג להם ותמיד תתהה, 'מתי הבן שלי ישוב? הייתי רוצה לראות אותו. אחרי הכול, הוא הבן שלי ולא בכדי גידלתי אותו ואהבתי אותו'. תמיד חשבת כך, תמיד ייחלת שיגיע היום הזה. כולם מרגישים אותו הדבר בהקשר הזה, לא כל שכן אלוהים – האין תקוותו של אלוהים גדולה אף יותר שהאדם ימצא את דרכו חזרה אחרי שסטה מהדרך, שהבן האובד ישוב? שיעור קומתם של אנשים כיום הוא דל, אבל יבוא יום שבו הם יבינו את רצון האל – אלא אם כן אין להם נטייה לאמונה אמיתית, אלא אם כן הם חסרי אמונה. במקרה כזה הם לא מעניינו של אלוהים" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'). אחרי שקראתי את דברי האל התרגשתי במיוחד. הרגשתי שאלוהים דיבר אליי פנים אל פנים, ממש כמו שאם מדברת אל הילד שלה. אלוהים ניחם אותי כשהייתי בשיא הייאוש, העניק לי תקווה, ואיפשר לי לראות שאהבתו לאנשים היא אמיתית! הבנתי שאלוהים לא מגנה או הורג אנשים כרצונו. אלוהים התגלם כבשר ודם באחרית הימים כדי להושיע את האנושות. אלוהים מעולם לא עזב אותי כפי שחשבתי. במקום זאת, הוא רק שפט וייסר אותי בגלל טבעי המושחת והנתיב השגוי שבחרתי, ואלה היו צדקתו וקדושתו של אלוהים, וכן דרך לשנות אותי. אלוהים חיכה שאחזור בתשובה, אבל היו לי הרבה תפיסות ואי-הבנות בנוגע לאלוהים. ראיתי בשיפוט ובישועה של אלוהים סילוק ועונש, לא הבנתי את רצון האל, ולא הייתה לי גישה של ציות. הייתה לי תמיד נקודת מבט אישית, וחשבתי שדעתי היא האמת. אף על פי שהייתי מרדן כל כך, אלוהים ידע מה חסר לי והיכן אפול ואכשל. צעד אחרי צעד, אלוהים הנחה אותי עד שהתעוררתי וחזרתי להיות הגיוני. ראיתי שכוונתו של אלוהים להושיע אנשים היא כנה. כל עוד אנשים שומרים על שמו ועל דרכו, אלוהים תמיד יושיט יד של ישועה. אלוהים אוהב אותנו יותר ממה שהבנתי. אלוהים אחראי לחיים של כולם. ידעתי שלא מאוחר מדי בשבילי, אם אחזור בכנות בתשובה. עדיין הייתה לי הזדמנות לשנות את טבעי המושחת ולהיוושע. מרגע שהבנתי את רצון האל, המצב שלי של שליליות ואי-הבנה התהפך.

מאוחר יותר קראתי קטע אחר מדברי האל, שהעניק לי קצת הבנה של החשיבות של עבודת השיפוט של אלוהים. האל הכול יכול אומר: "כיום אלוהים שופט אתכם, וממיט עליכם ייסורים ומגנה אתכם, אך דעו לכם שהגינוי שלכם נועד כדי שתוכלו להכיר את עצמכם. האל מגנה, מקלל, שופט, ומייסר אתכם כדי שתוכלו להכיר את עצמכם, כדי שהטבע שלכם יוכל להשתנות, ויתרה מזאת, כדי שתוכלו לדעת מה אתם שווים ולהבין שמעשיו של אלוהים צודקים, ושהם בתיאום מושלם עם טבעו ועם צורכי עבודתו שהוא עובד בהתאם לתוכנית שלו לישועת האדם, ושהוא אל צודק שאוהב את האדם, ומושיע את האדם, ואשר שופט את האדם וממיט עליו ייסורים. אם אתם רק יודעים שמעמדכם עלוב ושאתם מושחתים ומרדנים, אך אתם לא יודעים שאלוהים רוצה לחשוף את הישועה שלו באמצעות המשפט והייסורים שהוא עושה בכם היום, הרי שאין לכם שום דרך לצבור ניסיון, ובוודאי שאינכם מסוגלים להמשיך קדימה. אלוהים לא בא כדי להרוג או להשמיד, אלא כדי לשפוט, לקלל, להמיט ייסורים ולהושיע. לפני סיום תוכנית הניהול שלו בת 6,000 השנים – לפני שהוא חושף את סופה של כל קטגוריית בני אדם – עבודתו של אלוהים על פני האדמה נעשית למען הישועה, על מנת להשלים לחלוטין את בני האדם שאוהבים אותו ולגרום להם להיכנע לריבונותו. בלי קשר לאופן שבו אלוהים מושיע את בני האדם, הכול נעשה על ידי כך שהוא גורם להם להתנתק מהאופי השטני הישן שלהם. כלומר הוא מושיע אותם על ידי כך שהוא גורם להם לחפש את החיים. אם הם לא יחפשו את החיים, לא תהיה להם כל דרך לקבל את הישועה של אלוהים. ישועה היא העבודה של אלוהים עצמו, וחיפוש החיים הוא דבר שהאדם חייב להתאפיין בו על מנת לקבל את הישועה. בעיני האדם, הישועה היא אהבתו של אלוהים, ואהבתו של אלוהים לא יכולה להיות ייסורים, משפט וקללה. הישועה חייבת להכיל אהבה, חמלה, ויתרה מזאת, דברי נחמה, והיא חייבת להכיל את הברכות האינסופיות שאלוהים מעניק. בני האדם מאמינים שכאשר אלוהים מושיע את האדם, הוא עושה זאת על ידי כך שהוא נוגע בבני האדם וגורם להם לתת לו את לבם באמצעות הברכות והחסד שלו. כלומר כאשר הוא נוגע באדם, הוא מושיע אותו. ישועה כזו היא סחר חליפין. רק כאשר אלוהים יעניק לבני האדם פי מאת מונים, בני האדם ייכנעו לפני שמו של אלוהים וישאפו לעשות דברים טובים למען אלוהים ולהעניק לו כבוד. לא זה הוא רצונו של אלוהים עבור האנושות. אלוהים בא כדי לעשות עבודה על פני האדמה על מנת להושיע את האנושות המושחתת – אין בכך כל שקר. אלמלא כן, הוא בשום אופן לא היה בא לעשות את העבודה הזו באופן אישי. בעבר, שיטת הישועה שלו הייתה הפגנה של שפע אהבה וחמלה, כך שהוא נתן את כל כולו לשטן בתמורה לאנושות כולה. המצב הנוכחי שונה לחלוטין מהעבר: כיום, הישועה שלכם מתרחשת באחרית הימים, במהלך המיון של כל בני האדם לפי סוגם. אמצעי הישועה שלכם הוא לא אהבה או חמלה, אלא ייסורים ומשפט שנועדו כדי שהאדם יזכה בישועה מעמיקה יותר. לפיכך, כל מה שאתם מקבלים הוא ייסורים, משפט ומכות חסרות רחמים, אך דעו לכם שהמכות האכזריות האלה אינן ענישה כלל ועיקר; דעו לכם שבלי קשר לחומרת דבריי, מה שפוקד אתכם אינו אלא מילים ספורות שנראות לכם אכזריות לגמרי; ודעו לכם שבלי קשר לכעסי הרב, מה שפוקד אתכם הוא עדיין דברי תוכחה, ושאני לא מתכוון לפגוע בכם או להמית אתכם. האין כל אלה עובדות? דעו לכם שכיום, בין אם מדובר במשפט הצודק ובין אם אלה הזיכוך והייסורים האכזריים, כולם נועדו למען הישועה. בלי קשר לשאלה אם מתקיים היום המיון של כל בני האדם על פי סוגם או אם מתקיימת היום החשיפה של קטגוריות האדם, כל אמירותיו ועבודתו של אלוהים נועדו כדי להושיע את בני האדם שבאמת אוהבים אותו. משפט צודק נועד לטהר את האדם; זיכוך אכזרי נועד לנקות את האדם; דברים מחמירים או ייסורים נועדו כולם לטהר את האדם ולמען הישועה" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עליכם להניח בצד את ברכות המעמד ולהבין את רצונו של אלוהים בנוגע לישועת האדם). אחרי שקראתי את דברי האל ראיתי שלא הבנתי את עבודת השיפוט של אלוהים. כשקיבלתי בפעם הראשונה את עבודת האל, נהניתי משפע אהבתו של אלוהים, רחמיו והנאורות של רוח הקודש. הסתפקתי בהנאה מחסדו של אלוהים. חשבתי שאני תינוק בזרועות האל, אדם שאלוהים מוקיר, שהייתי מיוחד ומושלם, ושאלוהים לא ישפוט אותי בחומרה. לכן, כשהשיפוט והייסור של אלוהים הגיעו, כשדברי האל חשפו את המרדנות, ההתנגדות וטבע צורר המשיח שלי, חשבתי שאלוהים עומד לסלק אותי, והרגשתי שכל מאמציי היו לשווא, אז החלטתי לעזוב את הכנסייה. התשוקה שלי לברכות, השאיפות הראוותניות והבורות שלי גרמו לי לבגוד באלוהים. האנוכיות שלי גרמה לי לראות רק את הגינוי של אלוהים, ומנעה ממני להבין את רצונו של אלוהים להושיע אנשים. בעידן החסד היו לאלוהים רחמים וסובלנות אינסופיים לאנשים, והוא גאל את האנושות כולה מחטא. אבל בני האדם הושחתו עמוקות בידי השטן. רק השיפוט והייסור הקשוחים של אלוהים יכלו לשנות את הטבע המושחת של אנשים ולהושיע אותנו לגמרי משליטת השטן. הייתי כל כך מושחת שהפכתי להתגלמות השטן, והייתי זקוק לשיפוט ולייסור הקשוחים האלה מאלוהים כדי להתעורר, כי רק סוג כזה של עבודה יכול היה לגרום לי לראות את החזות המכוערת של השחתתי בידי השטן, ורק אז יכולתי לשנוא את עצמי ולזנוח את השטן. אלמלא זה, עדיין הייתי חושב שאני מושלם ושאלוהים אוהב אותי, וכך לעולם לא הייתי מחפש את האמת או מהרהר על עצמי. הייתי הולך בנתיב השגוי של צורר המשיח עד יום מותי. האמנתי באלוהים, אבל לא רציתי לסבול כלל, ורציתי שאלוהים יפנק אותי, שאיהנה מרחמיו ומברכותיו לנצח, כמו תינוק. איך אלוהים יכול לטהר אותי במצב כזה? הבורות והאנוכיות שלי עיוורו אותי לאהבה ולברכה בעבודת השיפוט של אלוהים, אז טעיתי בהבנת האל, הפניתי עורף אליו ובגדתי בו. שילמתי מחיר כבד על הבורות והאנוכיות שלי. אחרי שהבנתי את החשיבות האדירה של עבודת השיפוט של אלוהים, היה לי ביטחון ללכת בעקבות אלוהים ולחוות שוב את עבודתו, כי הבנתי שלא משנה אם עבודת האל מתאימה לתפיסות שלי, היא נעשתה כולה כדי לטהר אותי ולשנות את הטבע המושחת שלי. כל זה נעשה כדי להושיע אותי משליטת השטן.

אחרי זה קראתי עוד קטע מדברי האל: אלוהים אומר, "כאחד הברואים, על האדם לשמור על מקומו, להתנהג באופן מצפוני. לשמור תוך מילוי חובתו על הדברים שהופקדו בידיו על ידי הבורא. אל תנהג לא כשורה ואל תעשה דברים שהם מחוץ לטווח יכולתך או שהם מתועבים בעיני אלוהים. אל תנסה להיות דגול או סופרמן או מעל לאחרים ואל תשאף להיות אלוהים. כך אסור לבני אדם לשאוף להיות. השאיפה להיות דגול או סופרמן מגוחכת. השאיפה להיות אלוהים מבישה עוד יותר. היא מגעילה ונתעבת. הדבר הראוי לשבח, והדבר שעל הברואים לאחוז בו יותר מכול דבר אחר, הוא להיות לברייה אמיתית. זוהי המטרה היחידה שעל בני האדם לחתור אליה" (הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, אלוהים עצמו, הייחודי א'). אלוהים רצה שאהיה יציר נברא אמיתי, אקבל את ריבונותו ואת הוראותיו, אמלא את חובתי, אלמד להכיר אותו ואעיד עליו. למעשה היה לי אותו מעמד כמו לאחיי ולאחיותיי. רק בגלל שאלוהים נתן לי כישרון או יכולת מיוחדת, או רומם אותי לעמדת מנהיגות, זה לא אומר שהמעמד שלי גבוה יותר מזה של אחיי ואחיותיי. עדיין הייתי יציר נברא. הכישרונות והיכולות האלה ניתנו על ידי אלוהים, אז אסור היה לי להתרברב. הייתי צריך להתמקד במאמציי למלא היטב את חובתי ולהפוך ליציר נברא ראוי. מרגע שהבנתי את הדברים האלה היה לי נתיב ליישום בפועל, והרגשתי מין תחושה של הקלה. עכשיו רציתי למהר חזרה לכנסייה כדי להמשיך במילוי חובותיי. הפעם, הנחישות שלי ללכת בעקבות אלוהים ולמלא את חובתי הייתה גדולה יותר. מחקתי מהמחשב ומהטלפון שלי כל מה שלא קשור לאמונה באלוהים והחלטתי לשים את כל אלה בצד וללכת בעקבות האל. כעבור כמה ימים חזרתי לכנסייה. תוך זמן קצר חזרתי לחובה שלי, של הטפת הבשורה. תודה לאל! הפעם התחלתי מחדש ושיתפתי פעולה בכוונה עם אחיי ואחיותיי. בכל פעם שנתקלתי בבעיה שאלתי את אחיי ואחיותיי מה השקפתם ומה הם מציעים, וביקשתי מהם להשתתף. הפסקתי לקבל החלטות בעצמי ולא כפיתי עוד את השקפותיי על האחים והאחיות שלי. במקום זאת נתתי להם עצות ועבדתי איתם למצוא נתיב טוב ליישם בפועל. בנוסף, לא רציתי עוד להשוויץ כדי לגרום להם להעריץ אותי או כדי לנסות לשלוט בהם. כבר לא רציתי כוח. במקום זה למדתי לחפש את עקרונות האמת ביחד עם אחיי ואחיותיי. כשיישמתי בפועל באופן הזה, הייתה לי תחושה עמוקה של שלווה. וזה דבר שלא הרגשתי לפני כן. עכשיו מערכת היחסים שלי עם אחיי ואחיותיי הייתה פשוטה יותר והם היו מוכנים לשתף פעולה איתי. אני אסיר תודה לאלוהים שהעניק לי את ההזדמנות להתחיל מחדש. אני באמת מרגיש שרק דברי האל יכולים לשנות את הטבע היהיר ואת רדיפת המעמד שלי. רק הם יכולים לאפשר לי להחזיק בתפקיד של יציר נברא, לשתף פעולה עם אחיי ואחיותיי במילוי טוב של חובותינו, ולהביא לידי ביטוי צלם אנוש.

דרך השיפוט, הייסור, הגיזום והטיפול המחמירים האלה חוויתי את אהבתו של אלוהים והשגתי מעט הבנה לגבי הטבע המושחת שלי, ויש לי תפיסה ברורה של עבודת האל, וכן אמונה גדולה יותר בו. אני מרגיש באמת שהשיפוט והייסור של אלוהים לא נועדו לגנות ולהשמיד אנשים, אלא, כפי שנאמר בדברי האל, "הייסורים והשיפוט של אלוהים הם האור, האור של ישועת האדם, ואין ברכה, חסד או הגנה טובים יותר מזה לאדם" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, חוויותיו של פטרוס: הידע שלו על ייסורים ומשפט). האופי שלי היה יהיר מדי, האמביציה שלי גדולה מדי והטבע השטני שלי חמור מדי, אז אלוהים נאלץ להשתמש בשיפוט וייסור נוקשים כל כך כדי לטהר אותי, לשנות אותי, ולהוביל אותי אל הנתיב הנכון. אני אסיר תודה לאלוהים שהושיע אותי!