בשנת 2019, הפכו את האחות ג'אנג ואותי לאחראיות על צוות הארט. כשהתחלתי במילוי החובה הזו היו הרבה עקרונות שלא תפסתי, אז האחות ג'אנג שיתפה אותי בסבלנות ולקחה על עצמה את רוב העבודה. מאוחר יותר גיליתי שהיא מילאה את החובה הזו במשך שנתיים, שהיה לה ניסיון מסוים בעבודה, ושבכל עניין, משיתוף בפגישות ועד סיכומי עבודה, היא חשבה באופן מקיף יותר ממני. כשאחים ואחיות העלו שאלות, תמיד היו לה פתרונות טובים. בהשוואה אליה הרגשתי שאני ממש רחוקה מאחור. חשבתי, "כמה ייסורים אצטרך לעבור ואיזה מחיר אצטרך לשלם כדי להיות כמו האחות ג'אנג? כיוון שיש לה יותר ניסיון והיא נושאת בחלק גדול יותר מהעול, אניח לה לעשות חלק גדול יותר בעבודה."

בסיכומי העבודה, היא ביקשה ממני לחשוב איך לשתף כדי לפתור בעיות, ואני רק חשבתי, "זו המון טרחה. חוץ מלסכם בעיות קיימות במילוי חובתנו, אני צריכה למצוא את דברי האל והעקרונות הרלוונטיים לשתף עליהם. במיוחד בנושאים מקצועיים אין לי הרבה ניסיון. כדי להציע פתרון, אהיה חייבת למצוא כל כך הרבה מידע, ולחפש שיתוף על מה שאני לא מבינה. זה ידרוש כל כך הרבה זמן ומאמץ. האחות ג'אנג מכירה את התחום הזה, אז היא יכולה להכין את הסיכומים. אני אשאיר את זה לה." אחרי זה לא חשבתי יותר על סיכומי עבודה. מאוחר יותר, כשהאחות ג'אנג שאלה מה דעתי, אמרתי: "אני לא מכירה את התחום, אז הכי טוב שאת תכיני את הסיכומים." לפעמים, כשהיא הייתה מתכננת את כיוון הלמידה שלנו, היא הייתה שואלת אם אני רוצה להשתתף, כדי לתת לה עצות ולעזור לה להימנע מבעיות פוטנציאליות. חשבתי, "האחות ג'אנג תמיד הייתה האחראית לתחום הזה, ואני מבינה פחות ממנה. כדי להשתתף יהיה עליי לחשוב על כך וללמוד את הדברים שאני לא יודעת. זה יותר מדי מאמץ! חבל על הזמן , אני לא איכנס לזה." וככה דחיתי את האחות ג'אנג.

בהמשך, כשלמדנו טכניקת ציור חדשה, היו לנו הרבה קשיים ובעיות, אבל היא דנה בהן ופתרה אותן ביחד איתנו. כיוון שלא הכרתי טוב את התחום, גם אחרי ששמעתי את ההסברים פעמיים עוד הייתי מבולבלת, וחשבתי, "כל כך מעייף ללמוד כישורים חדשים בתחום הזה. אני חושבת שלא אכנס לזה הפעם. בכל מקרה האחות ג'אנג איתנו והיא יכולה לעזור לנו ללמוד." אחרי זה, כשלמדתי, לא הקשבתי בתשומת לב. לפעמים לא אמרתי מילה, ובפעמים אחרות הלכתי לעבוד על דברים אחרים. כשהאחות ג'אנג שאלה לגבי הרעיונות והדעות שלי, תמיד עניתי כלאחר יד שאין לי. בסופו של דבר גיליתי שאני נושאת פחות ופחות עול בחובתי. ככל שהרגשתי יותר שאני לא מספיק טובה, כך הפסקתי יותר לשים לב לבעיות. במשך אותה תקופה הרגשתי בכל יום שהלב שלי ריק, ונעשיתי יותר ויותר שלילית. הרגשתי שהאיכות שלי נמוכה ושאני לא ראויה לחובה. לפעמים קינאתי מאוד באחות ג'אנג. חשבתי שהיא מילאה את חובתה היטב כי היו לה ניסיון ואיכות טובה, אבל אני שונה. הייתה לי איכות נמוכה ולא היה לי ניסיון, אז היה לי קשה למלא את חובתי.

יום אחר, אחרי שדיברתי עם האחות ג'אנג על העבודה שלי, היא אמרה: "מילאת את החובה הזו כבר די הרבה זמן, אבל את אומרת שאין לך ניסיון או שאת לא מבינה. העובדה היא שאת לא רוצה לשאת בנטל או לעשות מאמץ. הסיבה שיש לי כמה רעיונות טובים היא שאני מתפללת לעתים קרובות, מסתמכת על אלוהים ומחפשת עקרונות כדי להבין דברים. כשאנחנו לא מבינים היבטים מקצועיים, עלינו ללמוד אותם. אחרת איך נוכל לבצע את חובתנו היטב?" ואז היא אמרה לי איך הסתמכה על אלוהים וחיפשה כדי למצוא פתרונות כשהיא נתקלה בקשיים. לרוע המזל, באותו זמן לא הבנתי בכלל את הבעיה שלי. במקום זה הרגשתי שהאחות ג'אנג לא מבינה את הקשיים שלי, אז לא הקשבתי להצעות שלה ולא הרהרתי על עצמי בהמשך.

תוך זמן קצר האחות ג'אנג הועברה לתפקיד אחראית על עבודה אחרת. הייתי ממש עצובה כשהיא עזבה, כי המוח שלי התרוקן מול כמות גדולה כל כך של עבודה. שאלתי את עצמי, "אני אחראית לעבודה הזו כבר שנה, אז למה אני עדיין לא מסוגלת לקחת אותה על עצמי?" באותו רגע נזכרתי במה שהאחות ג'אנג אמרה לי. האם באמת לא נשאתי בשום עול במילוי חובתי? התפללתי לאלוהים שינחה אותי בזמן שהרהרתי בעצמי. מאוחר יותר קראתי את הקטע הזה בדברי האל: "רוב הזמן אינכם מסוגלים להשיב כששואלים אתכם על ענייני עבודה. מקצתכם נעשיתם מעורבים בעבודה, אבל מעולם לא שאלתם איך היא מתקדמת או חשבתם על כך בקפידה. בהתחשב באיכות ובידע שלכם, אתם אמורים לדעת משהו לכל הפחות, כיוון שכולכם השתתפתם בעבודה הזאת. אז למה רוב האנשים אינם אומרים דבר? ייתכן שבאמת אינכם יודעים מה לומר – שאינכם יודעים אם הדברים מתקדמים היטב או לא. יש לכך שתי סיבות: סיבה אחת היא שאתם אדישים לחלוטין, שמעולם לא היה לכם אכפת מהדברים האלה, ושתמיד התייחסתם אליהם כאל מטלה שיש למלא. הסיבה האחרת היא שאתם חסרי אחריות ואינכם מוכנים לגלות אכפתיות לגבי הדברים האלה. אילו היה לכם אכפת באמת והייתם מעורבים באמת, היו לכם השקפה ונקודת מבט על הכול. המקור לחוסר השקפה ונקודת מבט הוא לעתים קרובות אדישות ואפתיה, וכן אי קבלת אחריות. אינכם מסורים לחובה שעליכם לבצע, אינכם מקבלים עליה שום אחריות, אינכם מוכנים לשלם מחיר בגינה או לגלות מעורבות. אינכם מתאמצים, אינכם מוכנים להשקיע אנרגיה רבה יותר מכפי שאתם כבר משקיעים; אתם בסך הכול מעוניינים להיות כפופים לעובד אחר, והיחס הזה אינו שונה כלל וכלל מהיחס של כופר שעובד בשביל הבוס שלו. סוג זה של ביצוע חובה אינו מקובל על האל ואינו משביע את רצונו. הוא אינו יכול לקבל את אישורו" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק אדם ישר יוכל להביא לידי ביטוי צלם אנוש אמיתי). דברי האל חשפו במדויק את המצב שלי. כשעבדתי ודיברתי עם האחות ג'אנג, אף פעם לא היו לי השקפות או רעיונות משלי. הרגשתי תמיד שהסיבה היא שאני לא מכירה טוב את התחום או את העבודה. רק אחרי שקראתי בדברי האל הבנתי, שהסיבות היו הרשלנות שלי וחוסר האחריות שלי. במבט לאחור על השותפות שהייתה לי עם האחות ג'אנג, בכל פעם שהייתה לי בעיה מקצועית, זה לא הטריד אותי. השתמשתי בחוסר הניסיון שלי בחובה ובהבנת העקרונות הלקויה שלי כתירוץ להימנע מהבעיה. כשדיברנו על עבודה רק האזנתי. אף פעם לא חשבתי על זה לעומק. לעתים קרובות אמרתי בפני האחות ג'אנג שאני לא מבינה, ושיש לה יותר ניסיון בעבודה מאשר לי, אבל אלה היו רק שקרים ותירוצים. המטרה האמיתית שלי הייתה להשיג את הסימפטיה וההבנה שלה, כדי שהיא תעשה חלק גדול יותר מהעבודה ואני אוכל להמשיך ליהנות מהפנאי שלי. הייתי כל כך ערמומית וכוזבת! עבדתי בחובה הזו במשך שנה והיה לי בסיס מקצועי, אז אם הייתי אחראית ולומדת בחריצות, הייתי יכולה להציע השקפות משלי כשדיברנו על עבודה. אולי אפילו הייתי מסוגלת לקחת את העבודה על עצמי כשהאחות ג'אנג הועברה. עשיתי רק את המינימום בחובתי והייתי חסרת אחריות, כאילו אני רק עובדת תמורת שכר, בשביל להתקיים, שורדת מיום ליום עם הכי מעט מאמץ ודאגות שרק אפשר. אף פעם לא חשבתי איך לעשות דברים כמו שצריך, לעשות כמיטב יכולתי ולממש את האחריות שלי. פשוט עשיתי את המינימום וחשבתי רק איך להימנע מסבל של הבשר. לא לקחתי בחשבון בכלל את רצון האל. איך יכולתי לומר שיש מקום בליבי לאלוהים? איך אלוהים יכול שלא לתעב אותי בגלל הגישה לי כלפי חובתי?

אחרי זה קראתי קטע נוסף מדברי האל: "ישוע אדוננו אמר פעם 'כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ נָתוֹן יִנָּתֵן לוֹ וְשֶׁפַע יִהְיֶה לוֹ, אַךְ מִי שֶׁאֵין לוֹ, גַּם מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ יִלָּקַח מִמֶּנּוּ' (מתי י"ג 12). מהי משמעות המילים האלו? המשמעות היא שאם אפילו לא תבצע את חובתך או את תפקידך, או תקדיש את עצמך למענם, האל ייקח את מה שפעם היה שלך. מה פירוש 'ייקח'? איך זה גורם לאנשים להרגיש? ייתכן שאינך מצליח להשיג את מה שהאיכות והכישרונות שלך היו מאפשרים, ואינך מרגיש דבר, ואתה בדיוק כמו כופר. זוהי משמעות הדבר, שהאל לוקח ממך את הכול. אם בעת ביצוע חובתך אתה מתרשל, אינך משלם מחיר ואינך כן, האל ייקח ממך את מה שהיה שלך פעם, הוא ייקח בחזרה את זכותך לבצע את חובתך, הוא לא ייתן לך את הזכות הזאת. מכיוון שהאל נתן לך כישרונות ואיכות, אך אתה לא ביצעת את חובתך כראוי, לא השקעתך מעצמך למען האל, או לא שילמת מחיר ולא ביצעת את חובתך מכל הלב – לא רק שהאל לא יברך אותך, הוא גם ייקח ממך את מה שהיה שלך פעם. האל מרעיף על אנשים מתנות, מעניק להם מיומנויות מיוחדות כמו גם בינה וחכמה. איך אנשים צריכים להשתמש בדברים אלה? אתה מוכרח להקדיש לחובתך את מיומנויותיך המיוחדות, את הכישרונות שלך, את בינתך ואת חוכמתך. אתה מוכרח להשתמש בלבך וליישם על חובתך את כל מה שאתה יודע, את כל מה שאתה מבין ואת כל מה שאתה יכול להשיג. בכך שתעשה זאת, אתה תבורך. מה זאת אומרת, להיות מבורך על ידי האל? איך זה גורם לאנשים להרגיש? זה גורם לאנשים להרגיש שהאל העניק להם נאורות והדריך אותם, ושיש להם נתיב כאשר הם מבצעים את חובתם. אולי לאנשים אחרים נדמה שאיכותך והדברים שלמדת אינם מאפשרים לך לבצע את הדברים – אבל אם האל יעבוד ויעניק לך נאורות, לא רק שתוכל להבין את הדברים האלה ולבצעם, אלא גם תוכל לבצעם היטב. בסוף אתה אפילו תתהה בינך לבין עצמך: 'בעבר לא הייתי מיומן עד כדי כך, אבל עכשיו יש כל כך הרבה דברים טובים נוספים בתוכי – וכולם חיוביים. מעולם לא חקרתי את הדברים האלה, אבל עכשיו אני מבין אותם פתאום. איך נעשיתי חכם כל כך פתאום? איך זה שיש כל כך הרבה דברים שאני יכול לעשות כעת? 'לא תוכל להסביר את זה. אלה הן הנאורות והברכה של האל; כך האל מברך אנשים. אם אינכם מרגישים את זה בזמן ביצוע חובתכם או מילוי תפקידכם, אזי האל לא בירך אתכם. אם אתה תמיד מרגיש שביצוע חובתך הוא חסר משמעות, שאין מה לעשות ואינך יכול להביא את עצמך לתרום, אם אינך מקבל נאורות אף פעם ואתה מרגיש שאין לך שום בינה או חכמה שאפשר להשתמש בהן, אתה בצרות. הדבר מראה שאין לך את המניע הנכון או את הנתיב הנכון עבור ביצוע חובתך, שהאל אינו מאשר אותך, ושמצבך אינו רגיל" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק אדם ישר יוכל להביא לידי ביטוי צלם אנוש אמיתי). אחרי שהרהרתי בדברי האל הבנתי, שאלוהים מברך אנשים כנים ואת אלה שמשקיעים מעצמם בכנות עבורו. ככל שהאדם חרוץ יותר ומשתדל להשתפר במילוי חובתו, כך רוח הקודש מנחה אותו יותר, והוא נעשה יעיל יותר במילוי חובתו. אבל אם אתה ממלא את חובתך בערמומיות, מתבטל ולא משלם מחיר, לעולם לא תתקדם ולא תרוויח מחובתך, ואתה עלול אפילו להפסיד את מה שהיית יכול להשיג. ברגע זה נזכרתי בחוויה שהאחות ג'אנג סיפרה לי עליה. בהתחלה היא לא הבינה חלק גדול מהעבודה, אך לעתים קרובות גילתה לאלוהים על קשייה, התפללה, חיפשה והרהרה, ושיתפה עם אחרים עליהם. באורח לא מודע, רוח הקודש נתנה לה נאורות ותמיד היו לה רעיונות חדשים. היא כל הזמן התקדמה ונעשתה יעילה יותר במילוי חובתה. אני, לעומת זאת, ניסיתי לשמור על סטטוס קוו ולא חיפשתי התקדמות, ניסיתי ליהנות מהפנאי ולא רציתי לסבול או לשלם מחיר. כתוצאה מכך, לא הגשמתי בכלל את הפוטנציאל שלי. כמו שנאמר בדברי האל, "מִי שֶׁאֵין לוֹ, גַּם מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ יִלָּקַח מִמֶּנּוּ" (מתי י"ג 12). אלוהים תיעב את הגישה הרשלנית וחסרת האחריות שלי כלפי החובה שלי. הבנתי שאם לא אכה על חטא, אלוהים ידחה ויתעב אותי, ובסופו של דבר אפסיד את החובה שלי לגמרי. כשחשבתי על זה נתקפתי פחד, אז התפללתי מיד לאלוהים לבקש את הנחייתו במציאת נתיב ליישום בפועל, ולומר שברצוני להכות על חטא.

קראתי בדברי האל את הקטע הזה: "כיצד צריך אדם להבין את החובות? כדבר מה שהבורא – האל – מטיל על מישהו לבצע; כך נוצרות חובותיהם של אנשים. התפקיד שהאל מטיל עליך הוא החובה שלך וזה טבעי לחלוטין ומוצדק שתמלא את חובתך בהתאם לדרישות האל. אם ברור לך שחובה זו היא הטלת תפקיד על ידי האל, וכי אהבת האל וברכתו הן שמורעפות עליך, תוכל לקבל את חובתך בלב שמלא באהבת האל ותוכל להתחשב ברצון האל במהלך מילוי החובה ואף תצליח להתגבר על כל הקשיים כדי לרצות את האל. מי שמשקיעים באמת למען האל לא יוכלו לסרב לעולם להטלת תפקיד על ידי האל; הם לעולם לא יוכלו לסרב לאף חובה. בלי קשר לחובה שמטיל עליך האל ובלי קשר לקשיים הכרוכים בה, אסור לך לסרב לה, עליך לקבל אותה. זהו הנתיב של היישום בפועל, שהוא יישום האמת והתמסרות מלאה בכל דבר, על מנת לרצות את האל. במה אנו מתמקדים כאן? המיקוד הוא במילים 'בכל דבר'. 'כל דבר' אינו אומר בהכרח דברים שאתה אוהב או שבהם אתה טוב, לא כל שכן דברים שמוכרים לך. לפעמים מדובר בדברים שאינך טוב בהם, דברים שעליך ללמוד, דברים מסובכים או דברים שכרוכים בסבל. אבל בלי קשר למהות הדבר, כל עוד האל הטיל אותו עליך, אתה צריך לקבל אותו ולאחר שתקבל אותו, עליך למלא את חובתך היטב, להתמסר לה בכל מאודך ולרצות את האל. זהו הנתיב של היישום בפועל" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'). עוד קטע אחד: "מאחר שטבעם של בני האדם מושחת, הם לעתים קרובות ממלאים את חובותיהם באופן שטחי ורשלני. זוהי אחת הבעיות המשמעותיות ביותר. אם בני אדם מעוניינים למלא את חובותיהם בצורה ראויה, עליהם תחילה לטפל בבעיית השטחיות והרשלנות. ככל שהגישה שלהם שטחית ורשלנית כאמור, הם לא יוכלו למלא את חובותיהם כראוי, מה שמעיד על החשיבות העליונה של פתרון בעיית השטחיות והרשלנות. כיצד עליהם לנהוג אם כך? תחילה, עליהם לטפל בהלך הרוח שלהם; עליהם לגשת למילוי חובותיהם כראוי, ולפעול ברצינות ובאחריות. אסור להם לנסות לנהוג בערמומיות או בשטחיות. האדם ממלא את חובתו עבור אלוהים, ולא עבור אדם כלשהו; אם בני האדם יהיו מוכנים להשלים עם כך שאלוהים יבחן את מעשיהם הם יזכו בהלך הרוח הנכון. יתרה מזאת, אחר שהאדם מבצע דבר כלשהו, עליו לבחון את מה שעשה, להרהר בכך, ואם הוא מרגיש אי נוחות, ולאחר ביצוע בחינה מקיפה מגלה כי ישנה בעיה כלשהי, עליו לבצע שינויים; לאחר ביצוע השינויים, תחזור אליו תחושת הנוחות. תחושת אי נוחות מעידה על כך שישנה בעיה, ועל החשים בה לבחון ביסודיות את מעשיהם, בעיקר בשלבי המפתח. זוהי הגישה האחראית למילוי חובות האדם. במקום שבו האדם יהיה רציני, יקבל אחריות וייתן את כל ליבו ומאודו, העבודה תיעשה כראוי. לפעמים תם שרויים בהלך רוח שגוי, ולא מסוגלים לאתר או לגלות טעות ברורה שעשיתם. ככל שאתם שרויים בהלך הרוח הנכון, ולרשותכם הנאורות וההכוונה של רוח הקודש, תצליחו לזהות את הבעיה. אם רוח הקודש העניקה לכם הכוונה ומודעות שאפשרו לכם לפתוח את ליבכם להבנה ולמצוא היכן טמונה הטעות, תוכלו אזי לתקן את השגיאה ולשאוף לעקרונות האמת. האם תצליחו להבחין בטעות בעודכם שרויים בהלך רוח שגוי, בעודכם מפוזרים ורשלנים? התשובה היא לא. מה ניתן ללמוד מכך? ניתן ללמוד כי בכדי למלא את חובותיהם כהלכה, חשוב מאוד כי בני האדם ישתפו פעולה; הלך הרוח שלהם חשוב מאוד, כמו גם המקום אליו הם מכוונים את מחשבותיהם ורעיונותיהם" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'). ההרהור בדברי האל האלה העניק לי השראה עמוקה. החובה שלי הייתה מינוי מאלוהים, המשימה של אלוהים עבורי, ובין אם אני מיומנת בה או לא, בין אם היא פשוטה או מסובכת, היא הגיעה מאלוהים, אז אני חייבת להיות אחראית ונאמנה ככל שאוכל. רק כשאעשה כמיטב יכולתי ואממש את האחריות שלי אקבל את ברכותיו של אלוהים. חשבתי על כל הפעמים שנשבעתי לאלוהים שאבצע בנאמנות את החובות שלי כדי לגמול על אהבתו. כעת, כשהחובה הייתה קצת מורכבת ומאתגרת, והייתי צריכה לסבול ולשלם מחיר, עשיתי חצי עבודה וניסיתי להימנע ממנה. כשהבנתי את זה, הרגשתי שאני חייבת לאלוהים ושאני לא ראויה ליהנות מאהבתו. לא יכולתי להמשיך ככה. היה עליי ליישם בפועל בהתאם לדברי האל, להתייחס לחובותיי בכנות ולממש את האחריות שלי כדי להימנע מחרטות בעתיד.

אז התחלתי לבחון ולהכיר את העבודה שפעם בלבלה אותי, והפסקתי לנסות להימנע מבעיות מורכבות. במקום זה דנתי בהן ושיתפתי עליהן עם אחיי ואחיותיי וביקשתי מהם ללמד אותי מה שלא הבנתי. בסופו של דבר התחלתי לשלוט בפרטים, ויכולתי לתת פתרונות במקומות שאחרים התקשו בהם. כשסיכמתי את העבודה שלנו, בהתחלה לא היו לי רעיונות ורציתי להימנע מזה, אבל נזכרתי במה שקראתי בדברי האל, אז מרדתי במודע בבשרי, חשבתי על הבעיות במילוי חובתנו, ופעלתי כדי לחפש עקרונות ולמצוא מידע. אחרי שנהגתי כך במשך זמן מה הרגשתי בבירור את ברכתו ואת הנחייתו של אלוהים. התחלתי לשלוט בדברים שלא הבנתי או שבלבלו אותי, וסיכומי העבודה שלי השיגו תוצאות מסוימות. אחיי ואחיותיי יישמו בפועל מה שסיכמתי וגם הם השיגו התקדמות.

חשבתי שהגישה שלי לחובתי השתנתה מעט, אך כשאלוהים ארגן לי סביבה אחרת, חזרתי להרגלים הישנים שלי.

בספטמבר 2021, בגלל צורכי עבודה, הצטרפתי לאחות לי להשקיית מצטרפים חדשים. חשבתי שבחובה הזו לא יהיו נושאים טכניים, אז היא תהווה פחות כאב ראש, אבל כשהתחלתי לעשות אותה גיליתי שזה קשה להשקות מצטרפים חדשים כמו שצריך. לא רק שהייתי צריכה לתקשר באנגלית, הייתי צריכה לשתף על האמת כדי לפתור במהירות את התפיסות ואת הבלבול שלהם. ראיתי שהאחות לי מאוד יעילה בכל ההיבטים של העבודה. היא יכלה למצוא במהירות אמת רלוונטית כדי לפתור בעיות של מצטרפים חדשים, אבל אני הייתי גרועה בזה. לעתים קרובות לא יכולתי לשתף על האמת בבהירות או לפתור את הבעיות שלהם. כדי להגיע לרמה של האחות לי הייתי צריכה ללמוד ולצייד את עצמי במשך זמן רב, ולשלם מחיר משמעותי. חשבתי, "חבל על הזמן, האחות לי היא השותפה שלי עכשיו, אז אני לא צריכה לדאוג לזה." מתוך המחשבה הזו לא חיפשתי את האמת עם יותר מדי התלהבות, ואחרי פגישות, לא שאלתי מיוזמתי מצטרפים חדשים על הבעיות שלהם. יום אחד הרהרתי בכך שאני ממלאת חובת השקיה מזה חודשיים, ובכל זאת אני לא מסוגלת להשקות מצטרף חדש לבדי. תמיד הרגשתי שאני לא מבינה, אבל לא שאפתי לשלם מחיר. לא יכולתי אלא לשאול את עצמי, "איך זה שברגע שאני נתקלת בחובה שאני לא מוכשרת בה, אני משתמשת בחוסר ידע כתירוץ לעשות חצי עבודה, ולא מעוניינת לשלם מחיר?" הבאתי את המצב ואת הבלבול שלי בפני אלוהים והתפללתי.

יום אחד, בזמן התפילות שלי, נתקלתי בשני קטעים מדברי האל: "בחירה תמידית של העבודות הקלות בעת מילוי חובתכם, העבודות שאינן מעייפות, אלו שאינן כרוכות ביציאה החוצה בשמש יוקדת או בגשם שוטף. התחמקות ממשימות מסוכנות ומכאלו שכרוכות בעבודה קשה, העברתן למישהו אחר ומציאת משימה קלה לעצמכם. חיפוש תירוץ, אמירה שאיכותכם ירודה, שאינכם מסוגלים לבצע את העבודה הזאת, שאינכם יכולים לעשותה, שאתם טיפשים ושלא תוכלו להתמודד עם בעיה כלשהי שתצוץ – זהו אדם עצלן וזה הביטוי לתאווה לנוחות גופנית. ...ישנו גם מצב שבו אנשים תמיד מתלוננים בעת מילוי חובתם, שאינם רוצים כלל להשקיע מאמץ, שברגע שיש להם הפסקה קלה, הם מוכרחים לנוח ולפטפט ושהם ממשיכים להתלונן ברגע שהם מתחילים לעבוד, כאשר הם נסוגים לנוכח משהו קשה ומנסים לברוח, מחפשים סיבה או תירוץ ואומרים 'אני לא בנוי לזה. האיכות שלי גרועה מדי! לפלוני-אלמוני יש איכות טובה יותר ממני, התובנות שלו טובות משלי, הוא כשיר יותר, הוא יכול להצליח בעבודה זו', והם הולכים לחפש עבודה קלה כלשהי כדי שיהיה להם יותר זמן לבלות. ...זה מישהו שמתאווה לנוחות גופנית, הלא כן? האם אלה גילויים של תאוות נוחות גופנית? האם אנשים כאלה מתאימים למילוי חובה? אם תעלו את הנושא של מילוי חובתם, אם תדברו על תשלום מחיר ועל נשיאת סבל, הם ימשיכו להניד בראשם: יהיו להם יותר מדי בעיות, הם מלאי טענות, הם שליליים לגבי הכול. אנשים כאלה הם חסרי תועלת, הם אינם זכאים למלא את חובתם ויש לגרש אותם" (הדבר, כרך חמישי: תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים, תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים (2)). "לכמה מנהיגים כוזבים יש איכות מסוימת, אבל הם אינם עושים עבודה אמיתית והם חומדים את הנוחות של הבשר. בעיניי, אלה שחומדים את הנוחות של הבשר אינם שונים מחזירים. חזירים מבלים כל יום באכילה ובשינה. כשאתה מאכיל אותם ברצון כל כך הרבה דגנים, זה נעשה על מנת שתוכל לאכול את בשרם בעתיד. אם מגדלים גם מנהיגים כוזבים כמו חזירים עד שהם גדולים ושמנים, הם אבל רק מבזבזים מקום ואינם עושים שום עבודה, אז לשם מה אתה מטפח אותם? האם לא צריך להדיח אותם? לכן, טיפוח מנהיג כוזב נחות יותר מגידול חזיר. למרות שחזיר לא עושה דבר ואוכל ושותה בחינם שלוש פעמים ביום, כאשר אתה זוכה לאכול בשר בסוף השנה, אתה מרגיש שהחזיר תרם משהו. זה היה מעייף להאכיל אותו כל השנה, זו הייתה עבודה קשה, אבל כל המאמץ הזה לא היה לחינם, זה לא היה לשווא. אתה חש בלבך שזה היה מוצדק. אבל מנהיגים כוזבים? אולי יש להם את התואר 'מנהיג', אולי הם מאיישים את המשרה הזאת ואוכלים טוב שלוש פעמים ביום ונהנים מרבים מחסדי האל, אבל בסופו של דבר, בסוף השנה, כשהם אכלו והשמינו, איך התנהלה העבודה? התבונן בכל מה שהושג בעבודתך השנה: אילו עבודות היו פוריות, איזו עבודה אמיתית עשית? בית האלוהים לא מבקש ממך לעשות כל עבודה בצורה מושלמת, אבל אתה חייב לעשות את העבודה העיקרית היטב – את עבודת הבשורה, למשל, או את העבודה האור-קולית, את עבודת העדות הכתובה וכדומה. כל אלו חייבות לשאת פרי. בתום שנה, הסתכל איזו עבודה במסגרת תחום אחריותך הייתה המוצלחת ביותר, זו שבה שילמת את המחיר הגבוה ביותר וסבלת הכי הרבה. הסתכל על ההישגים שלך: אמור להיות לך בלבך מושג כלשהו אם בתום שנה שבה נהנית מחסדו של אלוהים הגעת להישגים בעלי ערך. מה בדיוק עשית במשך כל הזמן הזה, בעת שאכלת את המזון של בית אלוהים ונהנית מחסדו של אלוהים? האם השגת משהו? אם לא השגת כלום, אזי אתה אוכל חינם, מנהיג כוזב של ממש" (הדבר, כרך חמישי: תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים, תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים (4)). כשהרהרתי בדברי האל האלה, הרגשתי שהם מפלחים את לבי. רק אז הבנתי שתמיד ברחתי מפני קשיים במילוי חובתי והשתמשתי בחוסר הבנה או ידע כמגן, כי הייתי עצלנית מדי והשתוקקתי יותר מדי לנוחות גופנית. בעבר, כשהייתי משגיחה ביחד עם האחות ג'אנג, תמיד בחרתי לעצמי משימות פשוטות וקלות ונתתי לה כל דבר שלא הייתי מוכשרת בו, או שהצריך חשיבה זהירה. כשהשקיתי מצטרפים חדשים עם האחות לי, עדיין לא רציתי לדאוג, לסבול או לשלם מחיר. הרהרתי על הסיבה להתנהגות הזו שלי, והבנתי שהסיבה העיקרית הייתה שנשלטתי על ידי פילוסופיות שטניות. דברים כמו "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון" ו"נצלו את הרגע להנאה, שכן החיים קצרים" היכו שורש עמוק בלבי. תמיד חשבתי שאנשים צריכים לחיות למען עצמם, וכאשר יש לנו נוחות גופנית ואין לנו דאגות, אנחנו חיים כמו שצריך. כשבאתי לבית האל למלא את חובתי, עדיין החזקתי בהשקפה הזו, וכשהיו קשיים או דברים שלא הייתי טובה בהם, כשהייתי צריכה לסבול או לשלם מחיר, נרתעתי כמו פחדנית ושמתי את הנוחות גופנית במקום הראשון. כשחייתי באופן כזה, לא הייתי שונה מחזיר. לחזירים אין שום מחשבות והם לא עושים כלום. הם יודעים רק לאכול, לשתות ולישון. ככה אני הייתי, דאגתי רק לנוחות הגופנית שלי. חייתי חיים וולגריים כל כך! בעבר בתפקיד מפקחת, ועכשיו בחובת ההשקיה, אלוהים רומם אותי כל כך, אבל לא ניסיתי להתקדם ולא התחשבתי באחריות ובחובות שלי. נהגתי בעבודת הכנסייה ובחיי האחים והאחיות שלי בקלות דעת. לא היה לי שום מצפון בכלל! בבירור, לא רציתי לסבול או לשלם מחיר, ובמקום זה תמיד השתמשתי בתירוץ של חוסר הבנה או ידע כדי להשיג סימפטיה, כדי לגרום לאחרים לחשוב שאני יכולה להודות בפגמים שלי, כדי שהם יחשבו שאני הגיונית וכנה. האמת, שהשתמשתי במילים האלה כדי להסתיר את העצלנות וחוסר האחריות שלי. הייתי כל כך ערמומית וכוזבת, ששיטיתי בכל האחים והאחיות שלי. אף על פי שיכולתי לשטות בהם לזמן מה, אלוהים רואה הכול ואלוהים צודק. ניסיתי לשטות באלוהים ולהטעות אותו, אז איך אלוהים יכול שלא לתעב אותי? בגלל זה לא ראיתי אף פעם, באותה תקופה, את ברכותיו או את הנחייתו של אלוהים בחובותיי. כשנושאים מבלבלים אותך תמיד וההתקדמות שלך לא מובנת מאליה, אלו הם סימני סכנה!

אחרי זה קראתי עוד קטע מדברי האל. האל הכול יכול אומר, "מרגע שאלוהים הפקיד בידי נח את בניית התיבה, בשום שלב נח לא חשב לעצמו: 'מתי אלוהים ישמיד את העולם? מתי אלוהים ייתן לי את האות שהוא יעשה זאת?' במקום להרהר בעניינים כאלה, נח ניסה לשמר בזיכרונו כל מה שאלוהים אמר לו ולאחר מכן לבצע כל דבר ודבר. לאחר שנח קיבל את מה שאלוהים הפקיד בידיו, הוא החל לפעול וליישם את בניית התיבה כאילו היה זה הדבר החשוב ביותר בחייו, ללא כל מחשבה להשתהוֹת. ימים חלפו, שנים חלפו, הזמן המשיך לחלוף, שנה אחר שנה. אלוהים מעולם לא הפעיל לחץ על נח, אבל במשך כל הזמן הזה, נח התמיד במשימה החשובה שאלוהים הפקיד בידיו. כל מילה וכל ביטוי שאלוהים אמר היו חקוקים על לוח לבו של נח כמו מילים המגולפות על לוח אבן. הוא לא התייחס לשינויים בעולם סביבו, ללעג של הסובבים אותו, לקושי הכרוך בכך או לקשיים שבהם נתקל, והוא התמיד לאורך כל הדרך במה שאלוהים הפקיד בידיו ומעולם לא אמר נואש ולא חשב לוותר. דברי אלוהים היו חקוקים על לוח לבו של נח והם הפכו למציאות היומיומית שלו. נח איתר ואגר את כל אחד מהחומרים הדרושים לבניית התיבה, והמבנה והמפרט של התיבה שציווה אלוהים קיבלו צורה בהדרגה בכל מכה מחושבת של הפטיש והאזמל של נח. ברוח, בגשם ותוך התעלמות מהלעג ומההשמצות של אנשים, חייו של נח נמשכו כך, שנה אחר שנה. אלוהים התבונן בסתר בכל מעשיו של נח בלי לומר לו מילה נוספת ונח נגע ללבו. אולם נח לא ידע ולא הרגיש זאת. מההתחלה ועד הסוף, הוא רק בנה את התיבה והביא את כל מיני היצורים החיים, בנאמנות בלתי מעורערת לדברי אלוהים. בלבו של נח לא הייתה הוראה עליונה יותר שעליו למלא ולבצע: דברי אלוהים היו הכיוון והמטרה שלו לאורך כל חייו. אם כן, כל מה שאלוהים אמר לו, כל מה שאלוהים ביקש ממנו לעשות, ציווה עליו לעשות, נח לא רק שלא שכח זאת, לא רק שקיבע זאת במוחו, אלא אף הפך זאת למציאות של חייו, תוך שימוש בחייו כדי לקבל את המשימה של אלוהים ולבצע אותה. וכך, קרש אחר קרש, נבנתה התיבה. כל מהלך של נח, כל יום ויום שלו, הוקדשו לדברי האל ולמצוותיו. אולי לא היה נדמה שנח מבצע משימה חשובה מאוד, אבל בעיני אלוהים כל מה שהוא עשה, אפילו כל צעד שנקט בו על מנת להשיג משהו, כל עבודה שידיו עשו – כולם היו יקרים וראויים להיזכר וראויים לחיקוי על ידי המין האנושי. נח דבק במה שאלוהים הפקיד בידיו. אמונתו הבלתי מעורערת הייתה שכל מילה שנאמרה על ידי אלוהים היא אמת. לא היה לו כל ספק בכך. וכתוצאה מכך, התיבה הושלמה וכל מיני היצורים החיים היו מסוגלים לחיות בתוכה" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, תרחיב שני: כיצד צייתו נח ואברהם לדברי האל והתמסרו לו (חלק א')). כשהרהרתי בדברי האל, התרגשתי מאוד. נח היה צייתן ומתחשב כלפי אלוהים. כשאלוהים אמר לנח לבנות את התיבה, נח הוקיר את המינוי שלו וציית לדרישותיו. בהתחלה הוא לא ידע איך לבנות את התיבה, והקושי לבנות אותה היה גדול מדי. בכל שלב הוא היה חייב לסבול ולשלם מחיר, אבל נח היה נאמן למינוי של אלוהים. הוא סבל ושילם את המחיר כדי להשלים את המינוי של אלוהים, ובנה את התיבה מסמר אחרי מסמר. נח התמיד במשך 120 שנה ולבסוף השלים את המינוי של אלוהים. אף על פי שנח סבל הרבה בבניית התיבה ולא נהנה מנוחות גופנית, הוא ביצע את המינוי של אלוהים, סיפק את רצונו וזכה באישורו. חייו של נח היו חיים עם משמעות רבה! ראיתי שבהשוואה לנח לא הייתה לי שום אנושיות. לא הוקרתי את המינוי של אלוהים, לא הייתי נאמנה. הייתי עצלנית וערמומית, השתוקקתי רק לנוחות גופנית ולא הייתי מוכנה לסבול בכלל. לא הייתי ראויה למינוי של אלוהים. הייתי בזויה ממש! אם הייתי ממשיכה כך ולא משתנה, בסופו של דבר הייתי מאבדת את חובתי מאלוהים, ומתחרטת על כך במשך שארית חיי.

בימים שלאחר מכן ארגנתי את הזמן שלי, ומדי יום ציידתי את עצמי באמיתות שנוגעות להשקיה של מצטרפים חדשים. יום אחד, בפגישה, האחים והאחיות העלו בעיה בעבודת ההשקיה, וכששמעתי משהו שלא הבנתי, רציתי להימנע מזה. חשבתי לתת להם לפתור את הבעיה בעצמם. אבל הפעם הייתי מודעת לכך שרציתי לעשות את המינימום ולא לקחת אחריות. חשבתי על הגישה הרצינית והאחראית של נח למינוי שלו, וקיבלתי החלטה מודעת לתקן את מצבי השגוי. הקשבתי בריכוז לאופן בו שיתפו על האמת כדי לפתור את הבעיה, וכשהם סיכמו, נתתי להם את העצה שלי. הופתעתי כשהם אמרו שהעצה שלי הייתה טובה. כשהשקיתי מצטרפים חדשים עם האחות לי התאמנתי בפתרון קשיים מעשיים של מצטרפים חדשים, ואם היו בעיות שלא יכולתי לפתור, מיד ביקשתי את עזרתה. אחרי זמן מה יכולתי להשקות את המצטרפים החדשים גם באופן עצמאי. אף על פי שעוד יש לי הרבה חסרונות ופגמים, אני יכולה להרגיש שאני מתפתחת ומשיגה דברים, ואני מרגישה יותר נינוחה. ההבנה והיתרונות שקיבלתי הם לגמרי ההשפעה של עבודת האל. תודה לאל!