כשרק התחלתי לעבוד כמנהיגה, ציוותו אותי לאחות צ'ן שיאו. כשראיתי שלצ'ן שיאו איכות טובה, ושהיא נועזת ונחושה בעבודתה, ואילו אני לא רהוטה, בעלת אישיות כנועה, ולמרבה המבוכה, בעלת הבנה חלקית בלבד של הכישורים שנדרשו לעבודתי, חשתי נחותה ולא מתאימה להיות מנהיגה. לאחר שהבחנתי כיצד צ'ן שיאו שיתפה במיומנות על נושאים שונים וטיפלה בהם ואילו אני רק ישבתי במבוכה בצד, הרגשתי בטוחה אף יותר שאין לי את מה שנדרש ושקעתי בדכדוך שהלך וגבר. נותרתי במצב הזה כמה חודשים. בהמשך, המשכתי לשרת כמנהיגת כנסייה, אבל קיבלתי שותפה חדשה בשם לי שו'ה. כשראיתי עד כמה לי שו'ה יפה, מעודנת, מוכשרת ומנוסה, ומותירה רושם כללי של בחורה עצמאית, מצליחה ומקצועית, בעוד אני דיברתי בחוסר ביטחון, הייתי חסרת כל נחישות, לעתים קרובות נלחצתי והייתי מסוגרת בקרבת אנשים שלא הכרתי או במצבים שכללו קבוצות גדולות, ולא היה בי אפילו שמץ של סממני מנהיגות, לא יכולתי להימנע מתחושת דכדוך. בכל פעם שלי שו'ה חזרה מכינוס, היא סיפרה בגילוי לב כיצד היא שאלה את האחים והאחיות שאלות בנוגע למצבם הנוכחי ושיתפה איתם באמצעות דברי האל על מנת לפתור את בעיותיהם והיא ציינה שהאחים והאחיות רחשו לה כבוד רב. כשהיא דיברה על הדברים האלה, היא תמיד קרנה מעונג. על אף שלי שו'ה הייתה שקועה בהאדרה עצמית קלה, חשתי שגילויי השחיתות המזדמנים שלה אינם בעייתיים מאוד, בהתחשב בכך שהיא הייתה בעלת איכות טובה ויכולת עבודה, והיא הייתה מסוגלת לפתור בעיות. חשבתי שאני לא משתווה לה ואין לי את הנחישות שלה. לאחר מכן, כשנתקלתי בבעיות, הייתי נרתעת ונסוגה, במחשבה שאני חסרת יכולת, ולא העזתי להציע שיתוף. מצבי הלך והחמיר בהדרגה, וחשתי משוכנעת אף יותר שאני בעלת איכות ירודה, שחסרה לי מציאות-אמת ושאני לא ראויה להיות מנהיגה. התבוססתי במצב הרגשי המדוכדך הזה וביצעתי את חובתי כלאחר יד. מאחר שנכשלתי ללא הרף בחיפוש האמת ולא יכולתי לחלץ את עצמי מהשפל השלילי שהייתי נתונה בו, פוטרתי כעבור זמן קצר. כעבור שנה, אחיי ואחיותיי בחרו בי שוב לשרת כמנהיגה. ציוותו אותי לאחות וו פאן ועד מהרה הבחנתי שהיא בעלת איכות טובה ויכולת עבודה, וכמעט בכל פעם שעבדנו ביחד, היא בדרך כלל לקחה על עצמה תפקיד מנחה. פעם אחת, כשאירחנו כינוס במשותף, וו פאן ביצעה את רוב השיתוף והאחים והאחיות הצטרפו בהתלהבות עם השיתוף שלהם. אני אמנם רציתי לשתף, אבל חששתי שלא אוכל לשתף ביעילות ובסופו של דבר לא אמרתי דבר כדי להימנע ממבוכה. הרגשתי די מדוכדכת לאחר הכינוס וחשבתי שאני עדיין לא ראויה להיות מנהיגה. רציתי רק למלא חובה הקשורה לעניינים כלליים כעובדת ולא רציתי יותר להיות מנהיגה.

יום אחד סיפרתי על מצבי לכמה אחיות, ואחות אחת הזכירה לי שזה יהיה די מסוכן עבורי אם לא אפתור את מצבי במהירות ושאני באמת צריכה להקדיש זמן להרהור. רק אז פיתחתי מעט מודעות עצמית: "למה אני כל כך מדוכדכת? למה אין לי ולו שמץ של נחישות לשאוף להשתפר?" בימים שלאחר מכן, התפללתי ללא הרף לאלוהים, והתחננתי אליו שינחה אותי להבין את מצבי ולצאת מהדכדוך שבו אני נתונה. מאוחר יותר נתקלתי בפסקה הזו בדברי האל: "יש אנשים שכאשר הם היו ילדים היה להם מראה רגיל, הם לא היטיבו להתבטא ולא היו מהירי מחשבה במיוחד; משום כך בני משפחתם ואנשים בסביבתם לא העריכו אותם באופן חיובי כל כך, ואמרו דברים כמו: 'הילד הזה טיפש ואטי והוא לא טוב בדיבורים. תראו את הילדים של אנשים אחרים, הם טובים כל כך בדיבורים עד שהם יכולים לסובב אנשים סביב האצבע הקטנה. לעומת זאת, הילד הזה רק מחמיץ פנים כל היום. הוא לא יודע מה לומר כשהוא פוגש אנשים, לא יודע להסביר או להצטדק אחרי שהוא עושה משהו לא בסדר והוא לא יכול לשעשע אנשים. הילד הזה הוא אוויל'. ההורים אומרים את זה, קרובי משפחה וחברים אומרים את זה וגם המורים של הילד אומרים את זה. הסביבה הזאת מפעילה לחץ מסוים ובלתי נראה על אנשים כאלה. בגלל החוויה שלהם בסביבה הזאת, הם מפתחים דפוס חשיבה מסוים. איזה מין דפוס חשיבה? הם חושבים שהם לא נראים טוב, שקשה לחבב אותם ושאחרים לעולם אינם שמחים לראותם. הם מאמינים שהם לא טובים בלימודים ושהם אטיים, הם תמיד מתביישים לפתוח את הפה ולדבר מול אנשים אחרים. הם נבוכים מכדי לומר תודה כשנותנים להם משהו וחושבים: 'למה אני תמיד כבד לשון? למה אנשים אחרים טובים כל כך בדיבורים? אני פשוט טיפש!' הם חושבים בתת המודע שלהם שהם חסרי ערך אבל הם עדיין לא מוכנים להכיר בכך שהם חסרי ערך וטיפשים עד כדי כך. בלבם הם שואלים את עצמם תמיד, 'אני באמת טיפש עד כדי כך? אני באמת טיפוס לא נעים עד כדי כך?' ההורים שלהם לא אוהבים אותם, כמו האחים והאחיות שלהם וכמו מוריהם או חבריהם לכיתה. ולפעמים בני משפחתם, קרוביהם וחבריהם אומרים עליהם: 'הוא נמוך, יש לו עיניים קטנות ואף קטן וכמו שהוא נראה הוא לא יהיה מוצלח כשיהיה גדול'. ואז כשהם מביטים בראי הם רואים שהעיניים שלהם אכן קטנות. במצב זה, רגשות ההתנגדות, חוסר הסיפוק, חוסר הרצון וחוסר הקבלה בעמקי לבם נעשים בהדרגה לקבלה של מגרעותיהם, ליקוייהם ובעיותיהם ולהכרה בהם. אף שהם יכולים לקבל את המציאות הזאת, מתעורר בלבם רגש מתמיד. איך נקראים הרגשות הללו? הם נקראים רגשי נחיתות. אנשים שמרגישים רגשי נחיתות אינם יודעים מהן חוזקותיהם. הם חושבים רק שאי אפשר לחבב אותם, הם תמיד מרגישים טיפשים והם לא יודעים איך להתמודד עם דברים. בקיצור, הם מרגישים שהם לא יכולים לעשות שום דבר, שהם לא מושכים, לא חכמים ולא מהירי תגובה. אין בהם שום דבר יוצא מגדר הרגיל והם לא מקבלים ציונים טובים בלימודים. אחרי שהם גדלים בסביבה כזאת, משתלט עליהם בהדרגה דפוס חשיבה של רגשי נחיתות. הוא הופך לסוג של רגש שלא עוזב אותך, מסתבך בלבך וממלא את ראשך. אי אפשר להיפטר מהתחושה הזאת, מרגשי הנחיתות, שננטעה בסביבה שלך בזמן שגדלת, וזה לא משנה אם אתה כבר אדם בוגר, יצאת אל העולם, התחתנת, התבססת בקריירה שלך ויש לך מעמד חברתי. אפילו אחרי שאתה מתחיל להאמין באל ומצטרף לכנסייה אתה עדיין חושב שהמראה שלך ממוצע, שהאיכות האינטלקטואלית שלך נמוכה, שאתה כבד לשון ולא יכול לעשות שום דבר. אתה חושב: 'אני פשוט אעשה את מה שאני יכול. אני לא צריך לשאוף להיות מנהיג, אני לא צריך לחתור אל אמיתות עמוקות, אני פשוט אסתפק בזה שאני האדם הכי פחות חשוב ואניח לאנשים אחרים להתייחס אליי כפי שהם יראו לנכון'. כשמופיעים צוררי משיח ומנהיגי שקר, אתה מרגיש שאין לך יכולת להבחין בכך או לחשוף אותם, אתה מרגיש שזה לא בשבילך. אתה מרגיש שכל עוד אתה לא מנהיג שקר או צורר משיח אזי די בכך, וכל עוד אתה לא גורם לשיבושים ולהפרעות אז זה בסדר ודי בכך כל עוד אתה יכול לעמוד בעמדה משלך. בעמקי לבך אתה מרגיש שאתה לא מספיק טוב, גם בהשוואה לאנשים אחרים; אתה מרגיש שהם אולי מיועדים לישועה ולעומתם אתה נותן שירות, במקרה הטוב; לכן אתה מרגיש שאתה לא מספיק טוב בשביל משימת החתירה אל האמת. לא משנה מהי מידת הבנתך את האמת – אתה בכל זאת מרגיש שכיוון שהאל קבע מראש שאיכותך תהיה כפי שהיא כיום וקבע שהמראה שלך יהיה כפי שהוא כיום, אז אולי הוא ייעד אותך מראש להיות נותן שירות ואין שום קשר בינך לבין חתירה אל האמת, הפיכה למנהיג, הפיכה לאדם בעמדה שיש בה אחריות או קבלת ישועה; במקום זאת אתה מוכן להיות האדם בעל החשיבות הפחותה ביותר" (הדבר, כרך שישי: על החתירה אל האמת, כיצד לחתור אל האמת (1)). כשהרהרתי בדברי האל, הבנתי שאני כבולה ברגשי נחיתות. מאז שהייתי קטנה, תמיד חשבתי שהמראה שלי ממוצע, שאיני רהוטה, בעלת אישיות כנועה, לעתים קרובות חשתי מדוכדכת ועצורה וסבלתי מתסביך נחיתות חמור. חוויתי את אותה הבעיה במהלך הקריירה הגשמית שלי – עמיתיי היו רהוטים, מיומנים בחנופה, נחושים בניהול עובדים, ואחדים מהם אף זכו להערכה רבה מצד הממונים עליהם. בניגוד אליהם, לא הייתי רהוטה, לא הצלחתי לשמור על קשרים טובים עם מחלקות שונות, הייתי חסרת ביטחון ונחישות בעבודתי, וכאשר צצו בעיות בקו הייצור, עמיתיי השתמשו בקשריהם ואמרו את הדברים הנכונים כדי לפתור את הבעיה, אבל לא אני – פשוט לא הצלחתי לגרום לעצמי לדבר, הבעיה נותרה בלתי פתורה, והייתי פשוט נועלת את עצמי בתא שירותים ובוכה. לאחר שהצטרפתי לאמונה, קינאתי באחים ובאחיות שהיו משכילים ממני, בעלי איכות טובה והיו איתנים ונועזים בעבודתם. הרגשתי שאני פשוט לא משתווה אליהם והפכתי די מוגבלת. כתוצאה מכך, לעתים קרובות הייתי שלילית, מסוגרת, נמנעתי מעשייה וסבלתי מתחושת נחיתות. כך התנהלו הדברים בשותפויות שלי עם צ'ן שיאו ועם לי שו'ה – מאחר שהן היו רהוטות והיו בעלות איכות טובה ויכולת עבודה, הרגשתי נחותה מהן. אפילו לא חשבתי שזו בעיה כשהבחנתי שלי שו'ה עוסקת בהאדרה עצמית, והתייחסתי לכך כאל סימן לנחישותה בעבודתה. הייתי שקועה בתחושת הנחיתות הזו, מצבי הידרדר בהתמדה, לא מילאתי את חובתי היטב ובסופו של דבר פוטרתי. על אף העובדה שנבחרתי שוב על ידי אחיי ואחיותיי לשרת כמנהיגה, בתוך תוכי עדיין הרגשתי נחותה והאמנתי שאני בעלת איכות ירודה, שאינני מסוגלת לעשות היטב שום דבר, שנגזר עליי להיות עובדת ושלא אזכה בישועה. הבנתי שהייתי לכודה עמוקות וכבולה ברגשי נחיתות. חשבתי על האופן שבו האל התגלם כבשר ודם וסבל ייסורים שונים על מנת להושיע את האנושות, בעוד הוא מביע אמת, משקה ומספק לאנושות ללא הרף כך שיותר אנשים יוכלו לקבל את חסד הישועה שלו, לזכות בישועה ולשרוד אסונות. אם אנשים יחמיצו את ההזדמנות הזו, הם יצטרכו להתמודד בלית ברירה עם האסונות הקרבים והעונש הנצחי. לא הבנתי את כוונות האל, הייתי שקועה בשליליות ובחוסר הבנה, וכבר השלמתי עם הרעיון שלא אזכה בישועה. אפילו לא רציתי לשאוף ולחתור אל האמת – הייתי פשוט כל כך מרדנית והמעשים שלי פגעו באל. לאחר שהבנתי את כל זה, הרגשתי די אשמה ואסירת תודה לאל – לא יכולתי להמשיך ולהתבוסס בדכדוך, אז התפללתי לאלוהים: "הו אלוהים! אני מוכנה להכות על חטא בפניך. בבקשה, תנחה אותי כדי שאשתחרר מרגשי הנחיתות השליליים האלה."

מאוחר יותר נתקלתי בפסקה הזו בדברי האל: "לבסוף, יש משהו שאני רוצה לומר לכם: אל תתנו לרגש שולי או פשוט וחסר חשיבות לסבך אתכם לשארית חייכם, כך שישפיע על השגת הישועה שלכם וישמיד את התקווה שלכם לישועה, מבינים? (כן). הרגש הזה שלכם אינו רק שלילי; ליתר דיוק, הוא למעשה מנוגד לאל ולאמת. אולי אתם חושבים שזהו רגש שנמצא בתחום האנושיות הרגילה, אבל בעיני האל, הדבר הזה הוא לא רק עניין פשוט של רגשות, אלא הוא שיטה להתנגד לאל. השיטה הזאת מתאפיינת ברגשות שליליים שאנשים משתמשים בהם כדי להתנגד לאל, לדבריו ולאמת. משום כך, בהנחה שאתה רוצה לחתור אל האמת, אני מקווה שתבחן את עצמך ביסודיות כדי לבדוק אם אתה נצמד לרגשות השליליים הללו ומתנגד לאל בעקשנות ובטיפשות ומתחרה בו. אם גילית את התשובה באמצעות בחינה ואם הגעת להבנה ולמודעות ברורה, אז אני מבקש ממך ראשית כל להרפות מהרגשות הללו. אל תוקיר אותם או תיצמד אליהם, כי הם ישמידו אותך, את היעד שלך ואת ההזדמנות והתקווה שיש לך בחתירה אל האמת ובזכייה בישועה" (הדבר, כרך שישי: על החתירה אל האמת, כיצד לחתור אל האמת (1)). הפסקה הזו השפיעה עליי עמוקות. בעבר, מעולם לא חשבתי שרגשות שליליים מהווים בעיה רצינית. באמצעות קריאה של הדברים שאלוהים ניתח, הבנתי שמהות החיים במצב של רגש שלילי מנוגדת לאל ולאמת. אם לא הייתי פותרת את הבעיה הזו, הייתי מאבדת כל סיכוי לזכות בישועה. הרהרתי בשנים שבהן חייתי בתחושת נחיתות: ברגע שנתקלתי באח או באחות שהיו מוכשרים יותר והיו בעלי איכות ויכולת עבודה גבוהות ממני, הרגשתי נחותה, שקעתי בדכדוך, הפכתי למתנגדת ולא הייתי מרוצה מהמציאות של מצבי, לא הייתי מוכנה להתמודד עם מצבי ולהודות בו וחשתי חסרת אונים. לא טרחתי לחשוב איך אוכל ללמוד מחוזקות של אחרים או איך אוכל לחבור אליהם כדי למלא היטב את חובתי, ובמקום זאת, האשמתי את האל באיכות, בכישרונות ובחוסר הנחישות שהוא העניק לי. חייתי במצב תמידי של שליליות, מחיתי בשקט נגד האל ולעתים לא רציתי למלא את חובתי. הייתי כבולה בתחושת נחיתות באמונתי בשנים אלה ולעתים קרובות הידרדרתי להתקפי דכדוך ופסיביות. לא רציתי לחתור אל האמת והסתפקתי בהשקעת מאמץ מועט ובנהייה פסיבית אחר אחרים. כתוצאה מכך, על אף העובדה שתמיד ביצעתי את חובותיי תוך אמונה באל ושהיו לי הזדמנויות רבות ליישום בפועל, ההתקדמות שלי בחיים הייתה מינימלית – הייתי מעוררת חמלה ומרוששת כתמיד. עבודת האל כמעט הגיעה אל סיומה ואני החמצתי אינספור הזדמנויות להשיג את האמת וספגתי הפסדים בחיי. אם לא הייתי משנה את מצבי, הייתי הורסת כל סיכוי שהיה לי לזכות בישועה. התפללתי לאלוהים, חיפשתי במטרה להבין אילו צביונות מושחתים מסתתרים מאחורי רגשי הנחיתות שלי.

מאוחר יותר, נתקלתי בפסקה הזו בדברי האל: "במקום לחפש את האמת, לרוב האנשים יש אג׳נדות קטנוניות משלהם. האינטרסים שלהם, היוקרה שלהם ומה שאחרים חושבים עליהם, הם בעלי חשיבות גדולה עבורם. אלו הדברים היחידים שהם מוקירים. הם נאחזים בדברים האלה בכל כוחם ושומרים עליהם כמו על החיים עצמם. ולאופן שבו אלוהים תופס אותם או מתייחס אליהם יש חשיבות משנית. לעת עתה הם מתעלמים מזה. לעת עתה הדבר היחיד שמעניין אותם הוא האם הם שולטים בקבוצה, האם אחרים מעריצים אותם, והאם למילים שלהם יש משקל. הדאגה הראשונה שלהם היא למלא את התפקיד הזה. כאשר הם בקבוצה, כמעט כולם מחפשים את העמדה הזו והזדמנויות שכאלו. כאשר הם מוכשרים מאוד, כמובן שהם רוצים להיות בראש. אם הם בעלי יכולת בינונית, הם עדיין ירצו להיות בעמדה גבוהה יותר בקבוצה. ואם מעמדם בקבוצה נמוך, בהיותם בעלי שיעור קומה ממוצע ויכולות ממוצעות, גם אז, הם ירצו שאחרים יעריצו אותם, ולא ירצו שיתנשאו עליהם. אנשים אלה מותחים את הגבול ביוקרה ובכבוד שלהם. הם חייבים להחזיק בדברים אלה. הם יכולים להיות אנשים חסרי יושרה, שהאל לא יאשר או יקבל אותם, אבל בשום פנים ואופן הם אינם יכולים לאבד את הכבוד, המעמד וההערכה שאליהם הם חתרו בקרב האחרים – זהו טבעו של השטן. אך לאנשים אין מודעות לזה. הם מאמינים שהם חייבים להיאחז בפיסת היוקרה הזו עד הסוף. הם אינם מודעים לכך שרק כאשר יוותרו על הדברים הריקניים והשטחיים הללו וישימו אותם בצד, הם יהפכו לבני אדם אמיתיים. אם אדם שומר על הדברים הללו, שיש להשליכם, כמו על החיים שלו, אז החיים שלו אבודים. הם אינם יודעים מה מוטל על כף המאזניים. וכך, כשהם פועלים, הם תמיד מסתירים דבר מה, תמיד מנסים להגן על יוקרתם ועל מעמדם. הם מציבים את אלה בעדיפות הראשונה ומדברים רק למען המטרות שלהם, למען ההגנה המזויפת שלהם. כל מה שהם עושים נעשה למען עצמם. הם ממהרים לקראת כל מה שנוצץ ומודיעים לכולם שהם חלק ממנו. למעשה, אין לזה שום קשר אליהם, אבל הם אף פעם לא רוצים להישאר מאחור. הם תמיד פוחדים שאנשים אחרים יזלזלו בהם. הם תמיד פוחדים שאחרים יגידו שהם חסרי ערך, שהם לא מסוגלים לעשות דבר, שאין להם כישורים. האין כל זה מכוון על ידי הטבע השטני שלהם? כאשר תצליח להרפות מדברים כמו יוקרה ומעמד, תהיה הרבה יותר רגוע וחופשי. אתה תציב את כף רגלך בנתיב היושר. אבל בעבור רבים, אין זה דבר קל להשגה" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'). באמצעות קריאת דברי האל, הבנתי שלא סבלתי מרגשי נחיתות בגלל האיכות הירודה שלי או בגלל שהייתי לא רהוטה ובעלת מראה ממוצע, אלא מפני שהשטן שטף את מוחי בהשקפות שגויות מסוימות בנוגע לחתירה שלי. ייחסתי חשיבות רבה מדי למוניטין ולמעמד. הושפעתי באופן תת-מודע מרעלים שטניים כמו "בני האדם נאבקים כלפי מעלה; המים זורמים כלפי מטה," "כפי שעץ זקוק לקליפת גזעו, אדם זקוק לגאוותו" ו"אדם מותיר מאחוריו את שמו בכל מקום שהוא שוהה בו, בדיוק כשם שאווז משמיע את קריאתו בכל מקום שבו הוא עף." המוניטין, המעמד והכבוד מצד אחרים היו חשובים לי יותר מכל דבר אחר; חשבתי שרק אם אשיג את הדברים האלה, אחיה חיים משמעותיים ובעלי ערך. בקריירה הגשמית שלי, תמיד קינאתי בעמיתים שהיו חכמים וחדים, רהוטים, מוכשרים בהתמודדות עם אחרים ושזכו להכרה ולהערכה של הממונים עליהם. גם אני רציתי שהממונים עליי יעריכו אותי, בדומה לעמיתיי. אבל הרגשתי נחותה כי המראה שלי היה ממוצע, לא הייתי רהוטה ולא הייתי טובה ביצירת קשרים. כשנתקלתי בבעיות, לא סיפרתי לעמיתים שלי, והעדפתי לנעול את עצמי בתא שירותים ולבכות לעצמי. חששתי שאם מישהו יהיה מודע לבעיות שלי, הוא יזלזל בי ויעריך אותי פחות – באמת סבלתי מאוד באותה תקופה. לאחר ששמתי את מבטחי באל, המשכתי לחיות על פי השקפותיהם של כופרים, כי חשבתי שכדי לשרת כמנהיג או כמפקח צריך להיות בעל רוח מנהיגות, לדבר בנחישות, לעשות רושם, להיות מוכשר לערוך סידורים ולהיות בעל יכולת עבודה טובה, ושבדרך זו, בכל מקום אליו ילך, יכבדו אותו, והוא יוכל להתפרסם ולזכות בהערכה רבה. כשראיתי איך האחים והאחיות שאליהם חברתי, היו יותר מוכשרים ממני, דיברו באופן משכנע והיו בעלי יכולת עבודה טובה, נהגתי לחשוב שאני מאכזבת בכל היבט. מאחר שנכשלתי בהשגת כבוד מאחרים, לא זכיתי להערכה רבה ורצוני במוניטין ובמעמד לא בא על סיפוקו, לא רציתי יותר לשרת כמנהיגה ורק רציתי להתרחק מהסביבה הזאת ולהצטרף לקבוצה אחרת. חשבתי שהדבר יאפשר לי להימנע מחשיפת חולשותיי וחוסר יכולותיי ושעמיתיי לא יזלזלו בי. כשהרהרתי בכל זה, הבנתי שהרעלים של השטן כבר השתרשו עמוק בתוך לבי – שאפתי למעמד, לכבוד ולהערצה מצד אחרים, והתייחסתי אליהם כאל דברים חיוביים. ברגע שהרצונות האישיים שלי לא מומשו, כבר לא התחשק לי למלא את חובתי, הפכתי שלילית ועוינת ולא הייתי מסוגלת להתמסר לריבונות האל ולסידוריו. הגעתי למסקנה שהשטן השחית אותי יותר מדי, ושהרצון שלי במוניטין ובמעמד היה חזק מדי – אם אמשיך כך, אלוהים ייגעל ממני וייפטר ממני. לא הייתי מוכנה יותר להמשיך בנתיב הלא נכון והייתי מוכנה להכות על חטא לפני האל, לבצע את חובתי באופן מעשי על פי דרישות האל ולהתמסר לריבונותו ולסידוריו.

מאוחר יותר נתקלתי בפסקה נוספת בדברי האל: "כשרגשי הנחיתות מושתלים בעמקי לבך, לא רק שיש להם השפעה עמוקה עליך, הם גם שולטים על דעותיך על אנשים ודברים ועל התנהלותך ופעולותיך. כיצד אפוא אותם האנשים שנשלטים בידי רגשי נחיתות תופסים אנשים ודברים? הם מחשיבים אנשים אחרים כטובים מהם, ולדעתם גם צוררי משיח טובים מהם. הם מתייחסים אל צוררי משיח כאל אנשים שמהם יש לקחת דוגמה וכמודלים לחיקוי, אף שצביונותיהם של צוררי משיח הם רעים והאנושיות שלהם ירודה. הם אפילו אומרים לעצמם, 'תראו, אף שיש להם צביון גרוע ואנושיות רעה, צוררי המשיח הם מוכשרים ויש להם יכולות עבודה גדולות משלי. הם מרגישים בנוח להציג את היכולות שלהם מול אנשים אחרים ולדבר מול קהלים גדולים בלי להסמיק או לסבול מדפיקות לב. הם באמת אמיצים. אני לא יכול להשתוות אליהם. אני פשוט לא אמיץ מספיק'. מה גרם לכך? חובה לומר שחלק מהסיבה הוא שרגשי הנחיתות שלך השפיעו על הדרך שבה אתה שופט את המהויות של אנשים וגם על נקודת מבטך ועמדתך כשמדובר בהסתכלות על אנשים אחרים. האם זה לא נכון? (אכן.)" (הדבר, כרך שישי: על החתירה אל האמת, כיצד לחתור אל האמת (1)). כשהרהרתי בדברי האל, הבנתי שרגשי נחיתות יכולים להשפיע על האופן שבו אנחנו מתייחסים לאנשים ולדברים. הרהרתי איך כשהייתי שקועה ברגשי נחיתות, התמקדתי רק בכישרונות של אנשים הניתנים להבחנה כלפי חוץ, באיכות שלהם, ביכולת הדיבור שלהם וביכולתם לפעול בנחישות. התכונות הללו היו הסטנדרטים שעל פיהם שפטתי את איכותם של אנשים, אבל לא ייחסתי חשיבות להבחנה באנושיותם, במהותם ובנתיבים שבהם צעדו. חשבתי על כך שכשחברתי ללי שו'ה, הבחנתי רק ברהיטות שלה ובכך שהיא דיברה ופעלה בנחישות, אבל לא ייחסתי חשיבות להבחנה בהתנהגותה. אפילו חשבתי שבניגוד אליי, יש לה הון, ולכן זה היה נורמלי שהיא האדירה את עצמה. הייתי מבולבלת מאוד!

מאוחר יותר התחלתי לפקפק בכך שהערכת איכותם של אנשים על סמך רהיטות, כישרונות, נחישות בדיבור ויכולת עבודה הייתה הדרך המדויקת ביותר להערכתם. ואז נתקלתי בפסקה הזו בדברי האל: "כיצד אנו מודדים את איכותם של אנשים? הדרך הנאותה לעשות זאת היא על ידי בחינת הגישה שלהם לאמת והאם הם מסוגלים להבין את האמת או לא. יש אנשים שיכולים ללמוד התמחויות מסוימות מהר מאוד, אבל כשהם שומעים את האמת, הם נעשים מבולבלים ומנמנמים להם. בליבם, הם נעשים פזורי נפש, שום דבר ממה שהם שומעים אינו חודר אליהם, והם גם לא מבינים את מה שהם שומעים – זאת המשמעות של איכות נמוכה. יש אנשים שכשאתה אומר להם שהם בעלי איכות נמוכה, הם לא מסכימים. הם חושבים שלהיות בעלי השכלה רבה ובעלי ידע משמעו שיש להם איכות טובה. האם השכלה טובה מראה על איכות גבוהה? לא. כיצד יש למדוד את איכותם של אנשים? היא צריכה להימדד על בסיס המידה שבה הם מבינים את דברי האל ואת האמת. זוהי הדרך המדויקת ביותר לעשות זאת. יש אנשים בעלי לשון זריזה, מהירי מחשבה ומיומנים במיוחד בהתמודדות עם אנשים אחרים – אך כשהם מקשיבים לדרשות, הם לעולם לא מסוגלים להבין שום דבר, וכשהם קוראים את דברי האל, הם אינם מבינים אותם. כשהם מדברים על העדויות החווייתיות שלהם, הם תמיד אומרים מילים ודוקטרינות, נחשפים כחובבנים, ונותנים לאחרים את התחושה שאין להם שום הבנה רוחנית. אלו אנשים בעלי איכות נמוכה. אם כך, האם אנשים כאלו מתאימים לעשות עבודה עבור בית האל? (לא). מדוע? (אין להם את עקרונות-האמת). נכון, זה משהו שאתם אמורים להבין בשלב הזה" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כדי להשלים היטב את חובתך, הבנת האמת חיונית ביותר). באמצעות קריאת דברי האל, למדתי שאסור להעריך את איכותם של אנשים על סמך מידת ההשכלה שלהם, על פי כישרונותיהם הניתנים להבחנה כלפי חוץ, עד כמה מהירי מחשבה הם או עד כמה הם רהוטים, אלא על סמך יכולתם להבין בצורה מדויקת את דברי האל ועל סמך יכולתם להבין את המציאות של דברי האל – כלומר, האם הם יכולים להבין את כוונות האל באמצעות דבריו ולהכיר את צביונם ומהותם המושחתים באמצעות דברי האל. חשבתי כיצד, על אף העובדה שללי שו'ה היו כישרונות מסוימים, היא הייתה רהוטה ופעלה בנחישות, היא לא הייתה מסוגלת לדון בהבנה האמיתית שלה את עצמה או בכל עדות חווייתית בנוגע לדברי האל. אחים ואחיות ציינו בכמה הזדמנויות את התנהגותה שמטרתה הייתה להאדיר את עצמה, אך למרות ההכרה בבעיה, היא מעולם לא הבינה את טבעה של ההתנהגות הזו ואת השלכותיה החמורות. בשעה שהיא ביצעה את חובתה, היא האדירה את עצמה ללא הרף ואפילו השפילה אחרים תוך כדי שהיא רוממה את עצמה וכמעט ולא הרהרה בבעיה הזו או הבינה אותה אפילו לאחר פיטוריה. מכאן ראיתי שלי שו'ה ניחנה בכישרונות מסוימים, אבל היא לא הייתה בעלת איכות טובה. חשבתי איך האל ניתח את דמותו של פאולוס – פאולוס היה מוכשר, כתב הרבה מכתבים והפיץ את הבשורה לאנשים רבים, אבל הוא לא היה מסוגל להבין את האמת ובסופו של דבר הוא לא היה מסוגל לזהות את טבעו השטני והמתנגד לאלוהים. לפיכך, פאולוס לא יכול להיחשב כבעל איכות טובה. כשהבנתי את כל זה, הרגשתי מעט יותר טהורה. ראיתי שאני לא מבינה את האמת ותמיד חשבתי שלהיות משכיל, רהוט ונחוש פירושו להיות בעל איכות טובה, והיעדר תכונות אלה היה סימן לאיכות ירודה. כתוצאה מכך, הגדרתי את עצמי לעתים קרובות כאדם בעל איכות ירודה שאינו מתאים לשרת כמנהיג או כעובד. לאחר שקראתי את דברי האל, הבנתי שכדי להעריך את איכותו של אדם, צריך בעיקר לבחון עד כמה האדם הזה מבין את דברי האל, האם הוא יכול להבין את האמת, והאם הוא יכול לבצע את חובתו על פי העיקרון. הדרך המדויקת ביותר להתייחס לבני אדם ולדברים היא על פי דברי האל.

מאוחר יותר, נתקלתי בשתי פסקאות נוספות בדברי האל. האל הכול יכול אומר: "אז איך תוכל להעריך ולדעת את עצמך בדייקנות ולהשתחרר מרגש הנחיתות? עליך להתייחס לדברי האל בתור הבסיס להשגת ידע על עצמך וללמידה על מהות אנושיותך, איכותך וכשרונך ואיזה יתרונות יש לך. לדוגמה, נניח שפעם אהבת לשיר ועשית זאת היטב, אבל אנשים מסוימים ביקרו אותך והמעיטו בערכך כל הזמן ואמרו שאתה חסר שמיעה מוזיקלית ושהשירה שלך מזויפת, אז עכשיו אתה מרגיש שאתה לא יכול לשיר היטב וכבר לא מעז לעשות זאת מול אנשים אחרים. מכיוון שאנשים חומרניים, מבולבלים ובינוניים אלה לא דייקו כשבאו להעריך ולשפוט אותך, הזכויות שאתה ראוי להם כיצור אנושי נפגעו והכישרון שלך הוחנק. משום כך אתה לא מעז אפילו לשיר שיר ויש לך מספיק אומץ להשתחרר ולשיר בקול רק כשאין לידך אנשים או כשאתה לבדך. מכיוון שבדרך כלל אתה מרגיש נדכא באופן איום ונורא, אתה לא מעז לשיר שיר כשאינך לבדך; אתה מעז לשיר רק כשאתה לבדך ונהנה מהזמן שבו אתה יכול לעשות זאת ולשיר בקול רם וברור – איזה זמן נפלא ומשחרר הוא הזמן הזה! אם זה לא כך? בגלל הנזק שאנשים גרמו לך, אתה לא יודע או אינך יכול להבין בבירור מה אתה כן יכול לעשות, במה אתה טוב ובמה אתה לא טוב. במצב מעין זה, אתה מוכרח להעריך ולמדוד את עצמך נכונה בהתאם לדברי האל. עליך לבסס את מה שלמדת ולקבוע היכן נמצאים יתרונותיך ולצאת ולעשות את מה שאתה יכול לעשות; לגבי הדברים שאינך יכול לעשות, החסרונות והליקויים שלך, עליך להרהר עליהם ולהכיר אותם ועליך גם להעריך בדייקנות ולדעת מהי איכותך והאם היא טובה או גרועה. אם אינך יכול להבין את בעיותיך או להשיג ידע ברור עליהן, עליך אפוא לבקש מהאנשים המבינים סביבך לעשות הערכה שלך. לא חשוב אם דבריהם מדויקים או לא, לפחות הם יתנו לך משהו שתוכל להתייחס אליו ולשקול אותו, והוא יאפשר לך לעשות שיפוט או אפיון בסיסי של עצמך. ואז תוכל לפתור את הבעיה הבסיסית: רגשות שליליים כגון נחיתות, ותוכל לצאת מהם בהדרגה. רגשי נחיתות כאלה הם קלים לפתרון אם אדם יכול יכול להבחין בהם, להפוך מודע כלפיהם ולחפש את האמת" (הדבר, כרך שישי: על החתירה אל האמת, כיצד לחתור אל האמת (1)). "האל לא רוצה לראות אותך מוותר על חתירתך אל האמת, והוא גם לא רוצה לראות גישה של אדם שמוותר על עצמו כמקרה אבוד. הוא רוצה לראות שלאחר שתבין את כל העובדות האמיתיות האלה, תוכל להמשיך לחתור אל האמת באופן יציב, נועז ובטוח יותר, תוך הכרה ברורה בכך שהאל הוא אל צודק. כל עוד אתה עומד ברף שהאל קבע עבורך, ואתה נמצא על הדרך לישועה, אזי כאשר תגיע לסוף הדרך האל לא יוותר עליך" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק על ידי פתרון תפיסותיו יכול אדם לעלות על המסלול הנכון של אמונה באל (2)). מצאתי בדברי האל נתיב לפתור את רגשי הנחיתות שלי. היה עליי לראות את הדברים על פי דברי האל, להבין במדויק את החוזקות והחולשות שלי, לעשות כמיטב יכולתי, להתמודד בצורה נכונה ולחתור אל האמת כדי לפתור את מה שלא הבנתי או לא הצלחתי להשיג. נזכרתי בתקופה שבה התחלתי לשרת כמנהיגה וכמפקחת: בהתחלה, יכולתי לבצע עבודה ממשית באמצעות שיתוף פעולה נמרץ, אבל בהמשך פוטרתי כי הייתי שלילית, התרשלתי והשגתי תוצאות גרועות בחובתי מכיוון שחייתי בהתאם לצביוני המושחת. האיכות הירודה שלי בהחלט לא הייתה הסיבה היחידה לפיטוריי. למעשה, כל אחיי ואחיותיי אמרו שאני בעלת איכות ממוצעת ולא איכות ירודה. אם הייתי עובדת בחריצות כשאחבור לאחים ולאחיות אחרים, הייתי יכולה להשלים מעט עבודה. אחרי שהבנתי את כל זה, אימצתי גישה נכונה כלפי עצמי – לא הייתי בעלת האיכות הטובה ביותר, ולא ממש הצלחתי להבין את העקרונות בנוגע לנושאים מסוימים, אבל תמיד יכולתי לבקש עזרה מאחיי ואחיותיי כדי לפצות על החסרונות שלי ולעבוד קשה כדי לשפר את האיכות שלי. באופן זה אוכל להתקדם מעט. לאחר שהגעתי לתובנות הללו, מצאתי נתיב של יישום בפועל והרגשתי הרבה יותר רגועה. לא רציתי יותר להיות כבולה ברגשי נחיתות והייתי מוכנה לבצע היטב את חובתי ולהתמקד ביישום בפועל של האמת על מנת לרצות את האל.

בהמשך השתתפתי בכינוס קבוצתי קטן עם אחות בשם שיאו-יה, ששירתה כמפקחת על עבודת מלל. שיאו-יה הצליחה לשתף את כוונות האל באמצעות שיתוף על דבריו ולשלב לקחים מניסיונה האישי בשיתוף שלה, והדברים היו מאלפים למדי עבור הנוכחים. האחים והאחיות הנהנו ורשמו הערות לאורך כל השיתוף שלה. כשראיתי זאת, התחלתי שוב לחוש בתחושת הנחיתות מזדחלת לעברי, והרגשתי ששיאו-יה יותר מוכשרת ממני ומתאימה יותר לשרת כמנהיגה. עם זאת, כשרגשי הנחיתות האלה צצו, נזכרתי בפסקה בדברי האל: "עליך לבסס את מה שלמדת ולקבוע היכן נמצאים יתרונותיך ולצאת ולעשות את מה שאתה יכול לעשות; לגבי הדברים שאינך יכול לעשות, החסרונות והליקויים שלך, עליך להרהר עליהם ולהכיר אותם ועליך גם להעריך בדייקנות ולדעת מהי איכותך והאם היא טובה או גרועה" (הדבר, כרך שישי: על החתירה אל האמת, כיצד לחתור אל האמת (1)). אכן, לכל אחד יש איכות שונה וחוזקות שונות – זו התוצאה של ריבונות האל ושל סידוריו. לא משנה איזו איכות הייתה לי, עליי תמיד למלא את המחויבויות שלי ואת חובותיי. לא הייתי בעלת האיכות הטובה ביותר ולא הייתי רהוטה כמו אחרים, אך כל עוד הייתה לי הבנה מסוימת בנוגע לדברי האל וניסיון בהם, עליי להגדיר את הכוונות הנכונות ולשתף את ההבנה שלי כדי למלא את מחויבותי. זה בדיוק מה שאני צריכה לעשות. אחרי שהבנתי את זה, הרגשתי הרבה יותר טוב, כבר לא הושפעתי מרגשי נחיתות, והייתי מוכנה ליישום בפועל על פי דברי האל, לשיתוף של כל מה שהבנתי ולמילוי המחויבות שלי. לאחר מכן, שיתפתי על ההבנה שלי ועל הידע שלי בנוגע לדברי האל. כשראיתי איך השיתוף שלי מועיל לאחים ולאחיות ומסייע להם, הודיתי לאל! באמצעות הנאורות וההכוונה של דבר האל התקדמתי והשגתי את מה שיש לי.