הייתי אחראי על עבודת ההשקיה בכנסייה. ככל שאנשים רבים יותר קיבלו את עבודת האל הכול יכול של אחרית הימים, הכנסייה שלנו התפצלה לשלוש כנסיות שונות, ואותי מינו כאחראי על אחת מהן. לאחר הפיצול, גיליתי שרבים מהמצטרפים החדשים, שלא התכנסו באופן סדיר, שובצו לכנסייה שלי. חשבתי: מאחר שחסרים לנו עובדי השקיה, יידרשו הרבה זמן ואנרגיה לתמוך בכל האנשים האלה שלא התכנסו כראוי. אם הם ינשרו כיוון שלא הושקו היטב, האחים והאחיות עלולים לומר שאני חסר יכולת ובעל איכות גרועה. זה יכול להיות מביך מאוד. לאחר מכן, ייתכן שיגזמו אותי או יאשימו אותי בעזיבתם. אם לא אהיה האחראי, אלא אהיה סתם אחד מעובדי ההשקיה, לא אצטרך לשאת את האחריות הזו. חשתי שזה מטיל עלי לחץ כבד, כאילו העמיסו עלי עול גדול, והרגשתי כאילו יש אבן על לבי. המנהיג רצה שנטפח אנשים נוספים כדי לטפל במחסור בעובדי השקיה. אך כשראיתי את כמות המאמינים החדשים שלא התכנסו כראוי, הקושי כרסם בי. חשבתי שלא אצליח להדריך אנשים מספיק מהר והתייאשתי. לאחר מכן, נהייתי פסיבי מאוד בעבודה שלי. לא הדרכתי ולא השקיתי היטב את האנשים שהייתי אמור להדריך ולהשקות, דבר שפגע בעבודה שלנו. בהרגשה של דכדוך רב וסוג של אשמה, התפללתי לאל, "אלוהים, חסר לי שיעור קומה. כשראיתי את כל הקשיים והבעיות בכנסייה החדשה, רציתי לעזוב. אני יודע שזו אינה כוונת האל. אנא הנחה אותי בהרהור עצמי, והדרך אותי איך לשנות את מצבי המוטעה כדי שאוכל לקחת על עצמי את העבודה הזו."

בהקדשות שלי, קראתי קטע מדברי האל. האל הכול יכול אומר: "יש שחוששים מקבלת האחריות הכרוכה במילוי חובותיהם בכנסייה. אם הם יקבלו תפקיד בכנסייה, הם יבדקו תחילה אם התפקיד מחייב אותם לשאת באחריות, ואם כן, הם לא ייקחו אותו על עצמם. התנאים שלהם למילוי חובותיהם הם ראשית, שהתפקיד שעליהם לבצע יהיה כזה שלא ידרוש מאמץ. התנאי השני הוא שהתפקיד לא יהיה תובעני או מעייף מדי. והתנאי השלישי, שהם לא יישאו בכל אחריות, ולא משנה מה יעשו. זהו סוג החובה היחיד שהם ייקחו על עצמם. איזה מין אדם הוא זה? האם הוא אינו אדם חלקלק וערמומי? אדם שלא רוצה לשאת ולו באחריות הקטנה ביותר. אנשים אלו חוששים אפילו שעלים שנושרים מעצים יישברו את גולגולותיהם. איזו חובה אדם כזה יכול למלא? איזו תועלת הם יכולים להביא לבית האלוהים? עבודת בית האל נוגעת למאבק בשטן, כמו גם להפצת בשורת המלכות. איזו חובה אינה כוללת אחריות? האם הייתם אומרים שמנהיגות נושאת בחובה אחריות? האם האחריות הנדרשת ממנהיגים אינה גדולה פי כמה וכמה, והאם הם אינם מוכרחים לשאת באחריות רבה עוד יותר? אין זה משנה איזו עבודה תבחרו לעשות – בין אם תפיצו את הבשורה, תישאו עדות, תכינו סרטים וכן הלאה – כל עוד היא נוגעת לעקרונות-האמת, יש בצדה אחריות. אם מילוי חובתכם נטול עקרונות, תהיה לכך השפעה על בית האל, ואם אתם חוששים לקבל על עצמכם אחריות, לא תוכלו למלא שום חובה. האם מי שחושש לשאת באחריות במילוי חובותיו הוא פחדן, או שיש בעיה בצביון שלו? עליכם להיות מסוגלים לראות את ההבדל. העובדה היא שזה לא עניין של פחדנות. אם אותו אדם היה מחפש עושר, או פועל למען טובתו האישית, איך הוא יכול היה להיות אמיץ כל כך? הוא היה מוכן לקחת על עצמו כל סיכון אפשרי. אבל כשהוא פועל למען הכנסייה, למען בית האל, הוא לא לוקח על עצמו סיכון כלל. אנשים כאלה הם אנוכיים ושפלים, הם הבוגדניים מכולם. כל מי שלא מקבל על עצמו אחריות בביצוע חובתו אינו כן עם האל ולו במעט, קל וחומר נאמן לו. איזה מי אדם מעז לקבל על עצמו אחריות? לאיזה אדם יש את האומץ לשאת משא כבד? אותו אחד שברגע המכריע ביותר בעבודת בית האל נוטל את ההובלה ומתקדם, שאינו חושש לשאת באחריות כבדה ולסבול קשיים רבים כשהוא רואה את העבודה החשובה והמכרעת ביותר. אדם שהוא נאמן לאל, החייל הטוב של המשיח. האם כל מי שחושש לקבל על עצמו אחריות בחובתו עושה זאת משום שהוא אינו מבין את האמת? לא; זו בעיה באנושיות שלו. אין לו חוש של צדק או של אחריות. אלו אנשים אנוכיים ושפלים, שאינם מאמינים באל באמת, ושכלל אינם מקבלים את האמת. מסיבה זו, לא ניתן להושיע אותם. המאמינים באל חייבים לשלם מחיר כבד כדי להשיג את האמת, והם ייתקלו במכשולים רבים בפני יישומה בפועל. עליהם לזנוח דברים, לנטוש את האינטרסים של הבשר ואף לעמוד בסבל מסוים. רק אז הם יוכלו ליישם את האמת בפועל. אם כך, האם מי שחושש לקבל על עצמו אחריות יכול ליישם את האמת בפועל? הוא בהחלט לא יכול ליישם את האמת בפועל, קל וחומר שהוא לא יכול להשיגה. הוא מפחד ליישם את האמת בפועל והוא מפחד שהאינטרסים האישיים שלו ייפגעו; הוא מפחד מהשפלה, מזלזול ומשיפוט, ואינו מעז ליישם את האמת בפועל. כתוצאה מכך, הוא לא יכול להשיג את האמת, ולא משנה כמה שנים הוא מאמין באל, הוא לא יזכה בישועת האל" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שמיני: הם רוצים שאחרים יתמסרו רק להם, לא לאמת או לאל (חלק א')). כשראיתי מה שנחשף בדברי האל, הרגשתי נורא. האל אומר שאנשים שמפחדים לקחת אחריות בחובתם הם האנשים האנוכיים, הנאלחים והערמומיים ביותר. הם אינם מסוגלים ליישם את האמת בפועל ובשום אופן אינם מסוגלים לזכות בישועה. כך התנהגתי אני. כשראיתי שיש הרבה מצטרפים חדשים שמתכנסים באופן לא סדיר ומעט מועמדים להדרכה, לא חשבתי כיצד להתחשב בכוונות האל, תוך טיפוח מועמדים מתאימים והשקיה נאותה של המאמינים החדשים כדי שיוכלו להכות שורש מהר יותר בדרך האמיתית. התייחסתי אליהם כאל עול. חשבתי כמה זמן ואנרגיה יידרשו כדי לתמוך בהם, ושאחרים יזלזלו בי אם לא אבצע זאת היטב, ואם זה יהיה חמור, אף יגזמו אותי ויטילו עלי את האחריות. זה נראה כמו עבודה מפרכת שייתכן שלא תפיק תוצאות, וחשתי התנגדות. למרות שהכרחתי את עצמי לעשות זאת, הייתי פסיבי לגבי זה. כיוון שלא נהגתי באחריות, אנשים שהיו אמורים לקבל הדרכה, לא קיבלו אותה, בעוד שחלקם הפסיקו להגיע באופן קבוע. בשורת האל של אחרית הימים מתפשטת עכשיו במהירות, ואנשים רבים יותר פונים אל האל. הכוונה הדחופה של האל היא להשקות את המאמינים החדשים ולתמוך בהם, אך אני חשבתי על האינטרסים שלי בלבד, לא על כוונת האל. גם לא התחשבתי בהיווכחות בחיים של המצטרפים החדשים. הייתי כל כך אנוכי וכל כך איכזבתי את האל! ובכנסיות החדשות האחרות, שמתי לב שאחרים הצליחו לקיים את עבודת הכנסייה ללא כל מחשבה על הרווח או ההפסד האישי שלהם. הם עשו כמיטב יכולתם כדי להשקות מאמינים חדשים, ולא משנה כמה קשה זה היה. הם מאמינים אמיתיים המסורים לחובותיהם. התביישתי והושפלתי. הייתי חייב להפסיק להתחשב באינטרסים שלי ולקיים את עבודת הכנסייה. היה עלי לשאת באחריות הזו ולתת את כל כולי כדי שמצטרפים חדשים יושקו היטב. לאחר מכן, התחלתי לשתף פעולה באופן יזום והשקעתי מאמץ בהשקיה של מספר אנשים שניתן היה לטפח אותם. ברגע שהם הבינו את כוונת האל, הם גם התחילו להיות פעילים בחובתם. עבדנו יחד כדי לבצע את התפקידים שלנו ולתמוך יחד במאמינים חדשים. לאחר זמן מה, די הרבה מצטרפים חדשים החלו להתכנס באופן סדיר. הייתי ממש מאושר ואסיר תודה לאל.

אך תוך זמן קצר, נתקלתי שוב באותה סיטואציה. יום אחד, המנהיג אמר לי, "כנסיית שנגואן הוקמה זה עתה. חלק מהמאמינים החדשים אינם מתכנסים כראוי וחסרים להם עובדי השקיה טובים. העבודה מתקדמת לאט. בוא תיקח את הכנסייה הזו בידיים שלך." כשהמנהיג אמר זאת, הבנתי שכוונת האל נמצאת מאחורי המצב הזה. בפעם הקודמת שכנסייה התפצלה, פחדתי לקחת אחריות, וזה עיכב את עבודת הכנסייה. הפעם עלי להתמסר ולמלא את חובתי היטב. אך לאחר שהסתכלתי שוב על המצב של כנסיית שנגואנג, היססתי. הכנסייה שהייתי אחראי עליה רק התחילה להשתפר ונשארה הרבה עבודה. אם אקח על עצמי כנסייה נוספת זה יגזול ממני הרבה זמן ואנרגיה. אם לא אצליח לתמוך כראוי בכנסיית שנגואנג ולא אצליח לטפל בעבודה בכנסייה הנוכחית שלי, מה האחרים יחשבו עלי? אם אנהל כנסייה אחת בלבד, זה לא יהיה עמוס כל כך, ואוכל להתמקד במאמציי לבצע את העבודה היטב. כך כולם יראו אותי בעיניים חדשות, ואולי אף אקבל קידום. נוכח המחשבה הזאת, הרגשתי שכנסיית שנגואנג תדרוש ממני מאמץ רב מדי. בכל מקרה, לא אפיק מהעבודה הזו תועלת, ולא רציתי לקבל אותה. אך אם אסרב ואף אחד לא ייקח זאת על עצמו, זה ישפיע על עבודת הכנסייה. הרגשתי חצוי. המנהיג ראה את המצב שלי ושיתף איתי קטע מדברי האל: "אם אתה מיומן בתחום מסוים וכבר עובד בו זמן רב, יותר מרוב האחרים, אז עליך לקבל על עצמך את המשימות הקשות יותר. עליך לקבל זאת מאלוהים ולציית. אל תהיה בררן ותתלונן, 'למה נטפלים אלי? נותנים לאחרים את המשימות הקלות ולי את הקשות. האם מנסים לעשות לי חיים קשים?' 'מנסים לעשות לך חיים קשים?' למה אתה מתכוון? חלוקת העבודה מותאמת עבור כל אחד. מי שביכולתו לעשות יותר, עושה יותר. אם למדת הרבה וקיבלת הרבה מהאל, יוטל עליך עול כבר יותר – לא כדי להקשות עליך, אלא מכיוון שזה מה שמתאים לך. זוהי חובתך, אז אל תנסה לברור, להתנגד או להתחמק ממנה. למה אתה חושב שמשימה מסוימת קשה? האמת היא שאם תשקיע בה קצת, אתה תהיה מסוגל לבצע אותה. אם אתה חושב שהיא קשה, שמפלים אותך, שנטפלים אליך בכוונה – זה ביטוי של טבע מושחת. זהו סירוב למלא את חובתך, סירוב לקבל מאלוהים. זה אינו יישום בפועל של האמת. כאשר אתה בררן במילוי חובתך, בוחר רק במה שקל, עושה רק מה שגורם לך להיראות טוב, זהו ביטוי של טבע שטני מושחת. העובדה שאתה לא יכול לקבל עליך את חובתך או לציית מוכיחה שאתה עדיין מורד באלוהים, שאתה מתנגד ומסרב לו ומתעלם ממנו. זהו ביטוי של טבע מושחת" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'). הקטע הזה ריגש אותי. כשהמנהיג ביקש שאקח על עצמי כנסייה נוספת, הוא לא התכוון להקשות עלי. אני מבצע עבודת השקיה כבר זמן מה, ולכן, אם אקריב רק מעט יותר, אני אמור להצליח לנהל זאת. אבל הייתי אנוכי מדי, חשבתי רק על האינטרסים שלי ולא הייתי מוכן להקריב יותר. גם חששתי שאראה לא טוב אם לא אבצע עבודה טובה, לכן לא רציתי לקחת זאת על עצמי, אלא פשוט דחיתי את זה – לא הייתי מסור כלל. זה שהכנסיה הפקידה בידיי דבר חשוב כמו השקיית מאמינים חדשים היה חסד האל ורוממותו. עלי להתמסר לכך ללא תנאי ולעשות כמיטב יכולתי. זה הדבר שאדם בעל מצפון והגיון היה עושה. ידעתי שאם אשען על האל ואשתף עמו פעולה באמת ובתמים, האל ינחה אותי לבצע את העבודה היטב. מאוחר יותר התפללתי לאל בליבי, הייתי מוכן להשתחרר מהדאגות שלי ולקחת על עצמי את האחריות הזו.

מאוחר יותר הרהרתי וחיפשתי מעט. מדוע תמיד רציתי לסרב לחובות ולא לשאת בעול? קראתי משהו בדברי האל: "לא משנה מה הם עושים, צוררי משיח קודם כול מתחשבים באינטרסים האישיים שלהם ופועלים רק אחרי שהם חישבו הכול בראשם; הם לא מתמסרים לאמת בלי פשרות, באופן אמיתי, כן ומוחלט, אלא עושים זאת באופן סלקטיבי ועל תנאי. מהו אותו תנאי? התנאי הוא שהמעמד והמוניטין שלהם חייבים להישמר ושהם לא יינזקו בשום אופן. רק אחרי שהתנאי הזה מתמלא הם יחליטו ויבחרו מה לעשות. כלומר, צוררי משיח שוקלים בכובד ראש כיצד להתייחס לעקרונות-האמת, לתפקידים שהאל מטיל ולעבודה בבית האל, או לאופן הטיפול בדברים שהם מתמודדים עימם. הם לא שוקלים כיצד לרצות את כוונות האל, איך להימנע מפגיעה באינטרסים של בית האל, איך לרצות את האל או איך לתרום לאחים ולאחיות; אלה אינם דברים שהם מביאים בחשבון. מה צוררי משיח מביאים בחשבון? אם המעמד והמוניטין שלהם עצמם יושפעו ואם היוקרה שלהם תפחת. אם ביצוע דבר מה בהתאם לעקרונות-האמת תורם לעבודת הכנסייה ולאחים ולאחיות, אבל יפגע במוניטין שלהם עצמם ויגרום לאנשים רבים לעמוד על שיעור הקומה האמיתי שלהם ולהיווכח באיזה מין מהות טבע הם ניחנים, אזי הם בפירוש לא יפעלו בהתאם לעקרונות-האמת. אם ביצוע עבודה אמיתית כלשהי יגרום לעוד אנשים להעריך אותם, לכבדם ולהעריצם, אם הוא יאפשר להם לזכות בעוד יותר יוקרה או יעניק לדבריהם סמכות ויגרום לאנשים רבים יותר להתמסר להם, אזי הם יבחרו לעשות כן בדרך הזאת; אחרת הם לעולם לא יבחרו להתעלם מן האינטרסים האישיים שלהם מתוך התחשבות באינטרסים של בית האל או של האחים והאחיות. זוהי מהות הטבע של צוררי משיח. האין היא אנוכית ומתועבת?" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו מוכרים את האינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק ג')). "לפני שאנשים מתנסים בעבודת האל ומבינים את האמת, אופיו של השטן נוטל פיקוד ושולט בהם מבפנים. אילו דברים ספציפיים נכללים באופי זה? לדוגמה, מדוע אתה אנוכי? מדוע עליך להגן על עמדתך? מדוע רגשותיך כה עזים? מדוע אתה נהנה מהדברים הלא צודקים האלה? מדוע אתה אוהב את הדברים הרעים האלה? מהו הבסיס לחיבתך כלפי הדברים האלה? מאין באים הדברים האלה? מדוע אתה שמח כל כך להשלים עמם? כעת כולכם מבינים כי הסיבה לכך היא בעיקר הרעל של השטן שנמצא בתוך האדם. מהו, אם כן, רעל השטן, כיצד הוא בא לידי ביטוי? לדוגמה, אם תשאל 'כיצד בני אדם צריכים לחיות? לשם מה עליהם לחיות?' אנשים ישיבו: 'כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון'. המשפט האחד הזה מבטא את שורש הבעיה: הפילוסופיה וההיגיון של השטן הפכו להיות חייהם של בני האדם. יהא אשר יהא מה שבני האדם מחפשים, הם עושים זאת רק למען עצמם. לכן הם חיים רקלמען עצמם. 'כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון' – זוהי פילוסופיית החיים של האדם שאף מייצגת את האופי האנושי. דברים אלה הפכו זה מכבר לאופייה של האנושות המושחתת ולמראה האמיתי של אופייה השטני של האנושות המושחתת. אופי שטני זה הפך זה מכבר לבסיס קיומה של האנושות המושחתת. זה כמה אלפי שנים האנושות המושחתת חיה על-פי הארס של השטן, עד לימינו אלה" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כיצד לצעוד בדרכו של פטרוס). מצאתי את התשובה בדברי האל. הסיבה העיקרית לכך שלא רציתי לשאת בעול כבד הייתה משום שחייתי על פי צביון צורר משיח, הייתי אנוכי וערמומי. כל דבר שביצעתי היה קשור לאינטרסים שלי, והתנאי היה שזה לא יסכן את האינטרסים האישיים שלי. לא התחשבתי בכוונות האל ולא קיימתי את עבודת הכנסייה. כשראיתי שרבים מהמצטרפים החדשים בכנסייה החדשה שלי לא מתכנסים באופן סדיר, חששתי שזה ישפיע על יעילות החובה שלי וכך יפגע במוניטין שלי. כאשר המנהיג ביקש ממני לפקח על כנסיית שנגואנג, ידעתי שאם המאמינים החדשים שם לא יקבלו השקיה בקרוב, כמרים דתיים עלולים לגרום להם שיבושים והם ינשרו. אך לא רציתי לקבל את עבודת ההשקיה שם. שקלתי את היתרונות והחסרונות עבורי, חשבתי רק איך לדאוג שהעבודה שכבר נמצאת באחריותי תבוצע. באופן זה, הלחץ לא יהיה גדול כל כך ולא אצטרך לסבול יותר מדי. אם בסופו של דבר אשיג משהו, אקבל אישור מאחרים ואותיר רושם טוב. חייתי על פי הרעל השטני, "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון." בכל עניין שהתמודדתי עימו, ראשית חשבתי האם זה יהיה טוב עבור המוניטין שלי. אם זה היה פוגע באינטרסים שלי, לא הייתי רוצה לעשות זאת, אפילו אם זה יהיה טוב עבור עבודת הכנסייה. התנגדתי וסירבתי, ולא הייתי כן או מסור לאל כלל. אלה שזה עתה קיבלו את עבודת האל של אחרית הימים עדיין לא ידעו את האמת. הם היו חשופים להתערבות של הכמרים שעלולים להוליך אותם שולל ולהבריח אותם, ולכן הכנסייה שיבצה אותי להשקות אותם ולתמוך בהם. כשהתמודדתי עם משימת מפתח כזו, לא קיבלתי עליי את האחריות ולא מילאתי את חובתי, אלא חששתי שהמוניטין שלי ייפגע אם לא אבצע עבודה טובה. זהו צביון מהסוג של צורר משיח – אנוכי, מתועב ואינטרסנטי. הייתי אכול חרטה ואשמה. הרגשתי שאני באמת חייב לאל, ורציתי להכות על חטא מולו.

מאוחר יותר, קראתי עוד מדברי האל: "על פי איזו אמת מידה מעשיו והתנהגותו של אדם נשפטים כטובים או רעים? אמת המידה היא האם הם, במחשבותיהם, בגילוייהם ובמעשיהם, הם בעלי עדות של יישום האמת בפועל ומממשים מציאות-אמת. אם אינך מחזיק במציאות הזאת או שאינך מממש אותה, אזי ללא ספק, אתה עושה רע. כיצד מתייחס האל לעושי הרע? עבור האל, מחשבותיך והמעשים החיצוניים שלך אינם נושאים עליו עדות, והם אינם משפילים ומביסים את השטן; במקום זאת, הם מביישים אותו, והם מלאים באותות הקלון שהבאת עליו. אינך נושא עדות עבור האל, אינך משקיע למען האל, ואינך ממלא את האחריות והמחויבויות שלך כלפיו; במקום זאת, אתה פועל למען עצמך. מהי המשמעות של 'למען עצמך'? ליתר דיוק, המשמעות היא עבור השטן. לכן, בסופו של דבר, האל יאמר: 'סוּרוּ מִמֶּנִּי עוֹשֵׂי רֶשַׁע'. בעיני האל, המעשים שלך לא ייראו כמעשים טובים, הם ייחשבו למעשים רעים. לא רק שהם לא יצליחו לזכות באישורו של האל – הוא יוקיע אותם. מה ניתן להשיג מאמונה שכזו באל? האם בסופו של דבר אמונה כזו לא תסתיים בלא כלום?" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, אדם יכול לזכות בחופש ובשחרור רק על ידי השלכת צביונו המושחת מעליו). דברי האל ברורים מאוד. האל אינו בוחן את מידת הסבל שלנו, אלא את מה שנמצא בליבנו ואת מה שאנו חושפים כשאנו מבצעים את החובה שלנו, והאם אנו נושאים עדות ליישום האמת בפועל. אם המניע של האדם בחובתו אינו לרצות את האל, אם הוא אינו מיישם את האמת בפועל, אז אין זה משנה כמה הוא מעניק, האל רואה בכך עשיית רע ופעולה נגד האל. במחשבה לאחור על מה שחשף הלך הרוח שלי באותה תקופה, חשבתי כל הזמן על האינטרסים האישיים שלי, תכננתי על פיהם וביקשתי להתחמק מהחובה שלי. למרות שקיבלתי את החובה בחוסר רצון, לא התנהגתי באחריות. לא הדרכתי את האנשים שהייתי אמור להדריך, וחלק מהמאמינים החדשים לא התכנסו באופן סדיר כי לא השקיתי אותם בזמן. המניעים וההתנהגויות שלי היו מתועבים בעיני האל. בעיני האל, עשיתי רע והתנגדתי לו. אני מאמין במשך שנים ונהניתי מאספקה רבה כל כך של האמת מאת האל, אך מעולם לא חשבתי לגמול לאל עם אהבה. כשעבודת הכנסייה הייתה זקוקה ביותר לתמיכה, אני לא רציתי לשאת בעול הכבד. לא ביצעתי את חובתי היטב ולא ריציתי את האל. באמת שלא היו לי כל מצפון או אנושיות. התפללתי בדומיה, "הו אלוהים, חתרתי לשם ולמעמד בחובה שלי ולא הגנתי על עבודת הכנסייה כלל. אני כל כך אנוכי. לא ביצעתי את חובתי היטב ואני חש הכרת תודה עמוקה כלפיך. אלוהים, תודה על שנתת לי הזדמנות נוספת. אני רוצה להכות על חטא, לקחת על עצמי את העול הזה, ולבצע את החובה שלי כמיטב יכולתי כדי לפצות על העבירות של העבר."

לאחר מכן, קראתי קטע מדברי האל שנתן לי נתיב ליישום בפועל. האל אומר: "עבור כל אלו שמבצעים חובה, לא משנה כמה עמוקה או שטחית הבנתם את האמת, הדרך הפשוטה ביותר ליישם בפועל כניסה למציאות האמת היא לחשוב על האינטרסים של בית האל בכל דבר, ולהרפות מתשוקות אנוכיות, כוונות עצמיות, מניעים, גאווה ומעמד. שים את האינטרסים של בית האל במקום הראשון – זה המעט שעל אדם לעשות. אם אדם שמבצע חובה אינו יכול לעשות אפילו את זה, אזי כיצד ניתן לומר שהוא מבצע את חובתו? כך לא מבצעים חובה. תחילה עליך לחשוב על האינטרסים של בית האל, להתחשב ברצון האל, ולשקול את עבודתה של הכנסייה. שים את הדברים האלה בראש סדר העדיפויות; רק לאחר מכן תוכל לחשוב על יציבות מעמדך או על הדרך שבה אחרים רואים אותך. האם אינכם מרגישים שזה נהיה מעט קל יותר כשאתם מחלקים את זה לשני שלבים ועושים כמה פשרות? אם תיישם בפועל באופן הזה במשך זמן מה, אתה תרגיש שלא כל כך קשה לרצות את האל. יתר על כן, עליך להיות מסוגל למלא את האחריות שלך, לבצע את מחויבויותיך וחובותיך ולשים בצד את התשוקות, הכוונות והמניעים האנוכיים שלך; עליך להתחשב ברצון האל, ולשים במקום הראשון את האינטרסים של בית האל, עבודת הכנסייה והחובה שעליך לבצע. לאחר שתחווה זאת במשך זמן מה, אתה תרגיש שזו דרך טובה לנחם את עצמך. זה אומר לחיות ביושר ובכנות, ולא להיות אדם בזוי ומתועב; זה אומר לחיות בצדק ובכבוד ולא להיות מתועב, בזוי וחסר תועלת. אתה תרגיש שכך על אדם להתנהג ולכך עליו להידמות. בהדרגה, רצונך לספק את האינטרסים העצמיים שלך יפחת" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, אדם יכול לזכות בחופש ובשחרור רק על ידי השלכת צביונו המושחת מעליו). מתוך דברי האל, מצאתי נתיב ליישום בפועל. הנתיב כלל ויתור על האינטרסים שלי, וכאשר משהו צץ, להעמיד את האינטרסים של הכנסייה במקום הראשון. רציתי לבצע את דבר האל, להפסיק לשקול אם האינטרסים האישיים שלי ייפגעו או לא, ולהפסיק להתחשב במה שאחרים חושבים עלי. היה עלי למלא את תחומי האחריות שלי ולקחת על עצמי את העבודה. הבנתי גם שמעולם לא רציתי לבצע עבודה מאתגרת, מתוך פחד שיזלזלו בי, או יגזמו אותי אם לא אבצע אותה היטב. לא הבנתי את כוונותיו הטובות של האל להושעת האדם: הטלת עבודה קשה יותר עליי היא חסדו של האל. האל משתמש באתגר הזה כדי לעזור לי ללמוד כיצד להישען עליו ולחפש אחר האמת כדי לפתור בעיות. נשיאת עול כבד, התמודדות מול קשיים, וגיזום או חשיפה במהלך החובה שלי, כולם דברים טובים. הם מאפשרים לי לראות טוב יותר את הפגמים והמגרעות שלי כך שאוכל להיות ממוקד יותר בחיפוש האמת ובצהטיידות בה כדי לפצות על החולשות שלי. זה משפר את ההבנה שלי על האמת ואת התקדמותי בחיים. זוהי אהבת אל. ברגע שהבנתי את כוונת האל, הגישה שלי כלפי חובתי השתנתה. הבנתי שכדי לנהל עבודה של שתי כנסיות, אני לא יכול להסתמך רק על היכולות שלי. יש גבול למה שאני מסוגל לעשות, לכן עליי להתמקד בהדרכת אנשים. ברגע שאחים ואחיות נוספים יידעו את כוונות האל, הם יוכלו לקחת על עצמם חובות וזה יקל על העבודה. אז אוכל לרכז את המאמצים שלי במשימות קריטיות. לכן, דיברתי עם אנשים ואישרתי אותם להכשרה עם צוות ההשקיה, ולאחר מכן פעלתי כדי לקיים כינוסים ולשתף את דברי האל כדי לפתור את הבעיות והקשיים האמיתיים שלהם. הופתעתי כאשר כמה אחים ואחיות זכו בהבנה של עבודת האל, השיגו אמונה, ורצו לבצע חובה. כשעבדנו יחד, הפכתי יעיל יותר בחובתי, ומספר פרויקטים הושלמו תוך זמן קצר. הם גם זכו ביישום בפועל והייתה להם יותר אנרגיה עבור חובתם. לאחר שקיבלו השקיה ותמיכה במשך זמן מה, רבים מהמאמינים החדשים זכו בהבנה מסוימת של עבודת האל, הניחו את התשתית לדרך האמיתית, ונכחו בצורה פעילה בכינוסים. זה היה מאוד מרגש עבורי לראות זאת. לאחר שוויתרתי על האינטרסים שלי, לקחתי על עצמי עול, וניסיתי כמיטב יכולתי לבצע את חובתי, מבלי משים התקדמתי מעט והשגתי הרבה יותר בחובה שלי. עכשיו, איני מפחד יותר לקחת אחריות, ואני רוצה ליישם את האמת בפועל ולבצע את חובתי היטב כדי לרצות את האל.