יום אחד באוגוסט 2019, המנהיגה שלי שלחה מכתב וביקשה ממני לאסוף אחות מחוץ לעיר. ראיתי שכתובת הבית של האחות נמצאת באזור של הכנסייה השכנה. חשבתי, "למה היא מועברת לכנסייה שלנו? למה היא לא הולכת לכנסייה קרובה יותר?" אבל במחשבה שנייה, הכנסייה שלנו נזקקה לידיים נוספות לכל מיני עבודות, אז החלטתי לאסוף אותה ולראות. לא משנה איזו חובה היא תוכל לבצע, נוכל להשתמש בעזרה הנוספת. ואז ראיתי שבמכתב כתוב ששם האחות הוא ג'ו יון, ונזכרתי לפתע, "פגשתי את האחות ג'ו יון לפני כמה שנים. היא בשנות הארבעים לחייה היא בעלת הבנה טובה של האמת. אם זו היא, היא יכולה אפילו להפוך למנהיגה או לעובדת בכנסייה שלנו. כך תהיה לי עוזרת נוספת." המחשבה הזו שימחה אותי מאוד. כבר לא היה אכפת לי שהיא גרה רחוק, ורק רציתי להכניס אותה מיד לכנסייה!

השתמשתי בכתובת שעל המכתב כדי למצוא את ביתה של ג'ו יון, ודפקתי בדלת, אבל האישה שפתחה אותה נראתה זקנה מאוד. זו לא הייתה ג'ו יון שהכרתי. מיהרתי לומר, "סליחה, טעיתי בכתובת!" הסתובבתי כדי לעזוב, אבל היא הלכה אחריי ושאלה בשקיקה, "את מי את מחפשת?" אמרתי שאני מחפשת את ג'ו יון. היא מיהרה לומר, "זאת אני!" נכנסתי אחריה לתוך הבית. כשדיברנו, גיליתי שהיא נעצרה על ידי המק"ס וריצתה יותר משלוש שנות מאסר בכלא. המשטרה עדיין עקבה אחריה לאחר שחרורה, לכן היא לא יכלה להשתתף בכינוסים בעיר הולדתה. לא הייתה לה ברירה אלא לבוא לביתו של בנה כדי שתוכל לחדש את חיי הכנסייה. אחרי שנודע לי על מצבה, לבי נפל בקרבי. חשבתי: "לו רק הייתה זו ג'ו יון שהכרתי. אם היא הייתה מצטרפת לכנסייה שלנו, הייתה יכולה להיות לי עוזרת נהדרת. אבל ג'ו יון הזו נמצאת תחת מעקב של המשטרה. כלומר, היא לא יכולה לבצע שום חובה. בכנסייה כבר חסר צוות השקייה, ועכשיו מישהו יצטרך להתכנס איתה באופן אישי. אם המשטרה שמה לה למטרה גם את האחים והאחיות שבאים איתה במגע, האבידות יהיו נוראיות! לא, היא לא יכולה להיכנס לכנסייה שלנו. כשאחזור, אכתוב למנהיגה ואבקש ממנה להעביר את ג'ו יון לכנסייה הסמוכה." לאחר שנודע לי על מצבה, התכוננתי לעזוב. לא שאלתי אותה איזה בעיות או קשיים יש לה. ג'ו יון שאלה אותי בדחיפות, "מתי תחזרי?" אמרתי כלאחר יד, "פשוט חכי כאן. אני אחזור אליך לאחר שאדון בכמה דברים."

בדרך חזרה, התלוננתי לעצמי בשעה שהלכתי, "המנהיגה לא יודעת מה היא עושה. ג'ו יון כל כך קרובה לכנסייה השכנה. למה מישהו מהכנסייה הזאת לא אסף אותה? זו דרך כל כך ארוכה עבורנו. בעתיד נבזבז כל כך הרבה זמן בהליכה כדי להתכנס איתה..." נעצבתי אל לבי כשהמשכתי ללכת צפונה, ובשעה שהלכתי, הבנתי שהלכתי לאיבוד. כשביקשתי הנחיות, גיליתי שהלכתי בכיוון ההפוך, אל מחוץ לעיר. הייתי ממש מבולבלת, "כבר הלכתי בדרך הזאת בעבר. איך הלכתי לאיבוד?" בזמנו לא חשבתי על כך יותר מדי. כשהגעתי הביתה, כתבתי מכתב שבו הצעתי למנהיגה להעביר את ג'ו יון לכנסייה הסמוכה.

בימים שלאחר שליחת המכתב, חשתי כל הזמן מועקה, כאילו משהו לא בסדר. לא הצלחתי להרגיע את עצמי כשקראתי בדבר האל, או להתרכז בדרשות או בשיתוף. הבנתי שאולי עשיתי משהו שהיה מנוגד לכוונת האל, לכן התפללתי במהירות לאל, ביקשתי ממנו להעניק לי נאורות ולהנחות אותי כדי שאכיר את עצמי. אחרי שהתפללתי, נזכרתי לפתע בכך שהלכתי לאיבוד לפני כמה ימים. הבנתי שכל מה שעניין אותי בכל הקשור לקבלת ג'ו יון לכנסייה, היה האינטרסים שלי. אם הדבר היה טוב בשבילי, הייתי עושה זאת, אבל אם לא, סירבתי והתלוננתי. לא היה אכפת לי בכלל מחייה של אחותי. רק לאחר שקראתי כמה פסקאות בדברי האל, הבנתי במידה מסוימת את הבעיה שלי. דברי האל אומרים: "עניינים הנוגעים לאינטרסים של אדם חושפים אותו יותר מכל דבר אחר. אינטרסים קשורים קשר הדוק לחיי כל אדם ואדם, וכל דבר שאדם בא עימו במגע בכל יום ויום מקפל בתוכו את האינטרסים שלו. לדוגמה, כשאתה אומר דבר מה או מדבר על עניין כלשהו, אילו אינטרסים מעורבים? כאשר שני אנשים דנים בעניין כלשהו, העניין הוא מי רהוט ומי אינו רהוט, מי זוכה להערכה רבה מצד אנשים ובמי הם מזלזלים... אילו עוד היבטים טומנים בחובם האינטרסים שאנשים מבקשים לממש? כאשר אנשים עוסקים בענייניהם, הם שוקלים דברים בלי הרף, מחשבים ומגלגלים בראשם, מאמצים את מוחם במחשבה אילו פעולות יהיו לתועלתם, אילו פעולות יהיו בעוכרם, אילו יקדמו את האינטרסים שלהם, אילו לכל הפחות לא יזיקו לאינטרסים שלהם, ואילו יזכו אותם בתהילה הרבה ביותר וברווחים החומריים הגדולים ביותר ויהפכו אותם למרוויח הגדול ביותר. אלה הם שני האינטרסים שאנשים נלחמים עליהם בכל פעם שבעיות פוקדות אותם" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו מוכרים את האינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק א')). "לפני שאנשים מתנסים בעבודת האל ומבינים את האמת, אופיו של השטן נוטל פיקוד ושולט בהם מבפנים. אילו דברים ספציפיים נכללים באופי זה? לדוגמה, מדוע אתה אנוכי? מדוע עליך להגן על עמדתך? מדוע רגשותיך כה עזים? מדוע אתה נהנה מהדברים הלא צודקים האלה? מדוע אתה אוהב את הדברים הרעים האלה? מהו הבסיס לחיבתך כלפי הדברים האלה? מאין באים הדברים האלה? מדוע אתה שמח כל כך להשלים עמם? כעת כולכם מבינים כי הסיבה לכך היא בעיקר הרעל של השטן שנמצא בתוך האדם. מהו, אם כן, רעל השטן, כיצד הוא בא לידי ביטוי? לדוגמה, אם תשאל 'כיצד בני אדם צריכים לחיות? לשם מה עליהם לחיות?' אנשים ישיבו: 'כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון'. המשפט האחד הזה מבטא את שורש הבעיה: הפילוסופיה וההיגיון של השטן הפכו להיות חייהם של בני האדם. יהא אשר יהא מה שבני האדם מחפשים, הם עושים זאת רק למען עצמם. לכן הם חיים רקלמען עצמם. 'כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון' – זוהי פילוסופיית החיים של האדם שאף מייצגת את האופי האנושי. דברים אלה הפכו זה מכבר לאופייה של האנושות המושחתת ולמראה האמיתי של אופייה השטני של האנושות המושחתת. אופי שטני זה הפך זה מכבר לבסיס קיומה של האנושות המושחתת. זה כמה אלפי שנים האנושות המושחתת חיה על-פי הארס של השטן, עד לימינו אלה" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כיצד לצעוד בדרכו של פטרוס). דבר האל חשף את מצבי. הבנתי שאני אנוכית ומתועבת. בכל דבר חשבתי על האינטרסים שלי ורציתי למצוא דרכים למקסם את התועלת עבורי. לא חשבתי כלל על אחיי ועל אחיותיי, לא כל שכן על עבודת הכנסייה. כשהמנהיגה ביקשה ממני לאסוף את האחות ג'ו יון, חשבתי שהיא תוכל לבצע עבודה עבור הכנסייה, ותהיה לי עוזרת נוספת שתקל על העומס שלי ותהפוך את עבודתי ליעילה יותר, מה שיגרום לי להיראות טוב יותר, אז רציתי כבר לקבל את פניה לכנסייה שלנו. אבל כשראיתי שהיא לא האחות שהכרתי, ושהיא מהווה סיכון ביטחוני, הבנתי שלא רק שהיא לא תוכל לבצע חובה, אלא שמישהו יצטרך להתכנס איתה באופן אישי. חשבתי שלא רק שהיא לא תשפר את תפוקת העבודה שלנו או תגרום לי להיראות טוב, אלא שהיא עלולה להוות סיכון לביטחוננו. התנגדתי לכך, והתלוננתי שהסידור של המנהיגה לא סביר, וניסיתי להעביר אותה במהירות לכנסייה שכנה. הבנתי שהחיים על פי הרעל השטני של "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון" הפכו אותי לאנוכית ומתועבת יותר ויותר. רק האינטרסים שלי עניינו אותי והיה אכפת לי רק מעצמי. האל רואה את אשר בליבנו. איך ייתכן שהאל לא תיעב את מחשבותיי? כשחשבתי איך האחות ג'ו יון הועברה לכנסייה השכנה, חשתי חרטה, וידעתי שמעתה ואילך, עליי ליישם בפועל על פי דבר האל, ולא אוכל עוד להתחשב באינטרסים שלי.

כעבור זמן מה קיבלתי מכתב נוסף מהמנהיגה שלי. כמה אחים ואחיות היו במנוסה מהמק"ס, והיינו צריכים לסדר שהם יגיעו לכנסייה שלנו. כשקראתי את המכתב, חשבתי לעצמי, "הפעם, אני כבר לא יכולה להתחשב באינטרסים שלי. לא משנה אם הם יכולים לבצע חובות, אני מוכנה לקבל אותם כדי שיהיו להם חיי כנסייה." אז הלכתי לכתובות שהמנהיגה שלי נתנה לי, קיבלתי אותם בברכה לכנסייה שלנו, ועשיתי את הסידורים הנדרשים. אחרי שיישמתי בפועל בצורה כזו, הרגשתי שלווה ונינוחה מאוד.

בהמשך, המשטרה עקבה גם אחריי, כך שהייתי סיכון ביטחוני ולא יכולתי ליצור קשר עם אחרים. לא יכולתי להשתתף בכינוסים ולא יכולתי לבצע את חובותיי. זו הייתה תקופה קשה עבורי. לעתים קרובות החמצתי את הימים שבהם יכולתי להתכנס עם אחיי ועם אחיותיי ולבצע את חובותיי. ציפיתי לראות שוב את אחיי ואת אחיותיי, לשתף על האמת ביחד, ולומר את אשר על לבי. הכמיהה שלי לחיי הכנסייה ולאחיי ולאחיותיי ייסרה אותי. רק אז הבנתי איך הרגישו האחים והאחיות שנרדפו על ידי המק"ס כשלא יכלו לקיים חיי כנסייה או ליצור קשר עם אחיהם ואחיותיהם. חשבתי על האחות ג'ו יון, שאותה העברתי לכנסייה השכנה. בזמנו, חשבתי רק שמאחר שהיא לא יכולה לבצע חובות, היא לא תעזור לעבודת הכנסייה. אבל לא חשבתי כמה ייסורים וכאב היא בטח חווה, בהתחשב בכך שהיא הייתה כלואה על ידי המק"ס במשך יותר משלוש שנים, ועדיין הייתה במעקב לאחר שחרורה, ולא יכלה ליצור קשר עם אחיה ואחיותיה או לחיות חיי כנסייה. היא נאלצה להגיע אלינו מעיר הולדתה כדי להשתתף בכינוסים. היא עשתה זאת כדי ליצור קשר עם אחים ועם אחיות, אבל אני דחיתי אותה בלי מילת נחמה אחת או גרם של אהדה. ככל שחשבתי על זה יותר, כך הרגשתי יותר אשמה. למה הייתי כל כך קרה וחסרת לב? יום אחד קראתי דברי אלוהים שחשפו צוררי משיח, והדבר עזר לי להבין את הבעיה שלי בצורה ברורה יותר. דברי האל אומרים: "הביטוי העיקרי של הבוגדנות והאכזריות של צוררי המשיח הוא שיש כוונה ברורה ביותר לכל אחד ממעשיהם. הדבר הראשון שהם חושבים עליו הוא האינטרסים האישיים שלהם; ושיטותיהם הן בזויות, גסות, שפלות, נקלות, ומפוקפקות. אין כנות באופן שבו הם פועלים, ביחסם כלפי אנשים, ובעקרונות עליהם מתבסס יחסם. יחסם כלפי אנשים הוא יחס של ניצול ושל מניפולציה, וכשאנשים כבר לא מועילים להם, הם משליכים אותם הצדה. אם אתה מועיל להם, הם מעמידים פנים שאכפת להם ממך: 'מה שלומך? האם נתקלת בקשיים כלשהם? אני יכול לעזור לך לפתור אותם. אם יש לך בעיות, תגיד לי. אני כאן למענך. אנחנו ברי מזל שיש לנו מערכת יחסים טובה כל כך!' הם נראים כה קשובים. אך אם יום אחד כבר לא תועיל להם, הם ינטשו אותך, ישליכו אותך הצדה ויתעלמו ממך, כאילו מעולם לא נפגשתם. כשבאמת יש לך בעיה ואתה מבקש את עזרתם, גישתם משתנה לפתע, דבריהם כבר לא נשמעים נחמדים כמו בפעם הראשונה שהציעו את עזרתם – ומדוע זה? משום שאינך מועיל להם. כתוצאה מכך, הם מפסיקים לשים לב אליך. וזה לא הכול: אם הם מגלים שעשית משהו לא בסדר או מוצאים משהו שהם יכולים למנף לטובתם, הם מתייחסים אליך בציניות קרה, ואף עלולים לגנות אותך. מה דעתך על השיטה הזאת? האם זה ביטוי של אדיבות ושל כנות? כשסוג כזה של בוגדנות ואכזריות מתבטא בהתנהגותם של צוררי משיח כלפי אחרים, האם כרוך בו שמץ של אנושיות? האם הם מפגינים שמץ של כנות כלפי אנשים? בשום פנים ואופן לא. כל מה שהם עושים הוא לטובת הרווח האישי שלהם, גאוותם והמוניטין שלהם, על מנת להעניק לעצמם מעמד ומוניטין בקרב אחרים. מבין כל מי שהם פוגשים, אם הם יכולים לנצל מישהו, הם עושים זאת. הם בזים למי שאינם יכולים לנצל ולא מתייחסים אליו; גם אם אתה מחליט לפנות אליהם, הם מתעלמים ממך, ואפילו לא מביטים בך. אך אם יום אחד הם זקוקים לך, גישתם כלפיך משתנה לפתע, הם הופכים קשובים וידידותיים מאוד, והדבר מבלבל אותך. מדוע השתנתה גישתם כלפיך? (משום שכעת יש לך ערך עבורם.) נכון: כשהם רואים שיש בך ערך שימושי, גישתם משתנה" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, תרחיב רביעי: סיכום של אופי צוררי המשיח ומהות הצביון שלהם (חלק א')). כשראיתי מה דבר האל חשף, הרגשתי אומללה ואשמה. פעולותיי ומעשיי היו זהים לאלה של צורר משיח. היה לי מניע בכל מצב, והתחשבתי רק באינטרסים שלי. תמיד חישבתי וניצלתי אנשים באינטראקציות שלי. לא הייתה בי אהבה לאחיי ולאחיותיי, לא כנות ולא טוב לב. האחות ג'ו יון הייתה תחת מעקב המק"ס במשך זמן כה רב ולא יכלה לקיים חיי כנסייה. הייתי צריכה להבין את מצבה, לתמוך בה ולעזור לה באהבה, לסדר לה להשתתף בכינוסים ולבצע את החובות שהיא יכלה לבצע בהקדם האפשרי. אבל חששתי מהסיכון הביטחוני שהיא הציבה. חשבתי שקבלתה לכנסייה לא תעזור בדבר לעבודת הכנסייה, ונצטרך להשקיע עוד אנרגיה ולשלם מחיר כדי לעזור לה. במקרה הגרוע, היא תסכן את ביטחונם של האחים והאחיות האחרים, והדבר ישפיע על עבודת הכנסייה. אז לא היה אכפת לי בכלל אם יהיו לה חיי כנסייה או לא, ולא שאלתי אותה אפילו שאלה אחת בנוגע למצבה או לקשייה. רציתי רק להיפטר ממנה ולא לקבל אותה לכנסייה. הייתי אדישה ואנוכית. לא יכולתי להימנע מלשאול את עצמי, "לא יכולתי לחשוב על אחותי בעניין הפעוט הזה. אין בי אהבה או רחמים. אז איך ייתכן שהעזרה שהצעתי לאחיי ולאחיותיי בעבר הייתה כנה?" באמצעות הרהורים, גיליתי שפעמים רבות עזרתי לאחיי ולאחיותיי משום שהייתי מנהיגת כנסייה. חשבתי שאם אעניק להם תמיכה ראויה ואוודא שהמצב של כולם נורמלי, אוכל להשיג תוצאות בחובתי וכך אוודא שאני מציגה תדמית טובה. רק עכשיו הבנתי שלא התחשבתי בכוונות האל, ושלא מילאתי את האחריות שלי כמנהיגה. במקום זאת, הגנתי על המוניטין ועל המעמד שלי. כלפי חוץ, ביצעתי את חובתי, אבל למעשה, דאגתי לאינטרסים האישיים שלי במסווה של ביצוע חובתי, וניצלתי אחרים כקרש קפיצה בחתירה שלי למוניטין ולמעמד. מעשיי עוררו גועל באל, וצעדתי בנתיב ההתנגדות לאל. אם לא הייתי חווה את כאב ההחמצה של חיי הכנסייה, לעולם לא הייתי מבינה את הכאב והסבל שחוו אחיי ואחיותיי ללא כינוסים וחיי כנסייה. ולעולם לא הייתי מזהה את הצביון המרושע והאפל שלי של צורר משיח.

קראתי פסקה נוספת בדבר האל: "הבעיה עם אנשים שמבקשים לממש את האינטרסים של עצמם היא שהיעדים שהם מבקשים לממש הם יעדי השטן – אלה יעדים מרושעים ובלתי צודקים. כאשר אנשים מבקשים לממש אינטרסים אישיים כמו תהילה, רווח ומעמד, שלא ביודעין הם הופכים לכלי שרת של השטן ונעשים קרדום לחפור בו של השטן, ומעבר לכך הם הופכים להתגלמות השטן. הם ממלאים תפקיד שלילי בכנסייה; מבחינת עבודת הכנסייה וחיי הכנסייה התקינים והעיסוקים הרגילים של אנשיו הנבחרים של האל, ההשפעה שיש להם היא של הפרעה ופגיעה; יש להם השפעה מזיקה ושלילית" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו מוכרים את האינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק א')). הגילוי הזה בדברי האל גרם לי להבין שאם נבצע את חובתנו מבלי ליישם את האמת בפועל ונגן על המוניטין ועל המעמד שלנו, לא משנה כמה גדול המחיר שנשלם, תמיד נמלא תפקיד שלילי בכנסייה ונהפוך לאפיק עבור השטן. אנחנו רק נגרום לשיבוש והפרעה לעבודת הכנסייה ונזיק להיווכחות בחיים של אחינו ואחיותינו. חשבתי על האחות ג'ו יון שנאלצה להגיע אלינו מעיר הולדתה רק כדי להשתתף בחיי הכנסייה. היא האמינה בכנות באל והשתוקקה לדבר האל. אם היה בי אפילו שמץ של אנושיות, לא הייתי מתייחסת אליה ככה. הייתי מנהיגת כנסייה, אבל כשהאחות ג'ו יון הייתה בצרות, לא יכולתי לעזור לה, ניסיתי באדישות וללא רחמים להעביר אותה לכנסייה אחרת. ככל שחשבתי יותר על מה שעשיתי, כך שנאתי את עצמי יותר. הרגשתי שאני חייבת לאחותי, ויותר מכך אני חייבת לאלוהים. באתי לפני אלוהים והתפללתי, "אלוהים! אני מתחשבת רק באינטרסים שלי כשאני עושה דברים, ואין בי אהבה לאחיי ולאחיותיי. אני כל כך אנוכית ומרושעת! אלוהים! אני רוצה לחזור בתשובה..."

מאוחר יותר, קראתי קטע נוסף בדבר האל. ראיתי את האספקה הבלתי אנוכית של האל ואת דאגתו למין האנושי, והתביישתי עוד יותר באנוכיות וברשעות שלי. דברי האל אומרים: "לא משנה כמה מדברי האל שמעת, כמה מן האמת אתה מסוגל לקבל וכמה ממנה הבנת, כמה מן המציאות הבאת לידי ביטוי או כמה תוצאות השגת, עליך להבין עובדה אחת: האמת, הדרך והחיים של האל מוענקים לכל אדם ואדם ללא תמורה ובאופן הוגן כלפי כולם. האל לעולם אינו מעדיף אדם מסוים על פני אדם אחר בגלל משך אמונתו באל או בגלל כמות הסבל שחווה, והוא לעולם לא יעדיף או יברך אדם משום שהוא מאמין בו לאורך זמן, או משום שהוא חווה סבל רב. האל גם לא יתייחס לאף אחד בצורה שונה בגלל גילו, מראהו, מינו, הרקע המשפחתי שלו וכן הלאה. כל אדם ואדם משיג מן האל את אותם הדברים. הוא אינו מאפשר לאף אחד לקבל פחות, ולאף אחד לקבל יותר. האל הוגן והגיוני כלפי כל אדם ואדם. הוא מעניק לאנשים בדיוק את מה שהם צריכים, כאשר הם צריכים זאת, ואינו מאפשר להם לרעוב או לסבול מקור ומצמא, והוא נותן מענה לכל צורכי לבו של האדם. כאשר האל עושה דברים אלה, מה הוא מבקש מאנשים? האל מרעיף את הדברים האלה על בני האדם, ואם כך, האם יש לו מניעים אנוכיים כלשהם? (לא). לאל אין כל מניעים אנוכיים. דברי האל ועבודתו מיועדים כולם למען האנושות ונועדו לפתור את כל הקשיים והתלאות של בני האדם, כדי שיוכלו להשיג ממנו את החיים האמיתיים. זו עובדה" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, האדם הוא המרוויח העיקרי מתוכנית הניהול של אלוהים). האל מספק לכולם באופן חסר אנוכיות עם אמונה אמיתית. הוא שילם מחיר תובעני עבור כל אחד מאיתנו ומעולם לא ציפה לדבר בתמורה, ורק קיווה שנחתור אל האמת, נשנה את צביוננו ונביא לידי ביטוי צלם אנוש אמיתי. אבל היחס שלי לאחיי ולאחיותיי התבסס על יכולתם להועיל. אם הם היו מועילים, הייתי מוכנה לשלם כל מחיר. אם לא, לא הייתי מתייחסת אליהם. לא רציתי לטרוח אם לא הייתה בכך תועלת. ישוע אדוננו אמר: "אָמֵן, אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, מַה שֶּׁעֲשִׂיתֶם לְאֶחָד מֵאַחַי הַקְּטַנִּים הָאֵלֶּה לִי עֲשִׂיתֶם" (מתי כ"ה 40). זה נכון. יש להציע עזרה גם לאחים ולאחיות שפחות בולטים בכנסייה, כל עוד הם מאמינים באל באמת ובתמים, והם אינם אנשים רעים, צוררי המשיח או חסרי אמונה. היכולת לעזור להם באהבה משמעותה להתחשב בכוונת האל, ויש לכך את אישור האל. במיוחד האחים והאחיות הנרדפים על ידי המק"ס והמבוקשים על ידה, שלא יכולים לחזור הביתה, עלינו להתייחס אליהם היטב ולוודא שהם בטוחים. זה מעשה שנחשב אפילו טוב יותר. התייחסותו של אדם לאחים ולאחיות כאלה מראה את אנושיותו. חשתי תחושת חרטה עמוקה. אם תהיה לי הזדמנות נוספת לבצע את חובתי, לא אהיה כה אנוכית ומתועבת, או אתחשב רק באינטרסים שלי כשאתקשר עם אחיי ואחיותיי. הייתי צריכה לעשות כמיטב יכולתי לעזור לאחיי ולאחיותיי, ולהיות מישהי בעלת אנושיות והיגיון.

כעבור כמה חודשים, סוף סוף התחלתי חובה נוספת. המנהיגה שלי סידרה לי לתמוך באחות שהיוותה סיכון ביטחוני. חשבתי, "אחרי כל מה שעברתי, סוף סוף יש לי חובה. אם יהיה לי קשר עם האחות הזאת, מה יקרה אם אסתבך?" בשלב הזה הבנתי שאני לא במצב הנכון, ומיהרתי להתפלל לאל כדי שאמרוד בעצמי, ואמרתי שאני רוצה לעשות כמיטב יכולתי על מנת לעזור לאחותי ולתמוך בה. על ידי התכנסות ושיתוף על דבר האל איתה, מצבה השלילי השתנה בהדרגה, והיא רצתה לכתוב מאמר שיעיד על האל. כשעשיתי כמיטב יכולתי לעזור לאחותי, הרגשתי שלווה רבה.

בעבר, תמיד הרגשתי שאני בעלת אנושיות טובה, שאני יכולה להתמודד עם קשיים במילוי חובתי, ושיש בי אהבה לאחיי ולאחיותיי. באמצעות מה שהראו העובדות והשיפוט והגילוי של דבר האל, סוף סוף הבנתי שרק רציתי להרוויח. הייתי אנוכית ואדישה. השטן השחית אותי עד כדי כך שלא נותר בי צלם אנוש! דבר האל גרם לי להבין כיצד להתייחס לאחיי ולאחיותיי באנושיות ובהיגיון. הדבר סייע לי להסתדר עם אחרים בלי לחפש תמיד את האינטרסים שלי, ולהיות כנה בתמיכה ובעזרה לאחיי ולאחיותיי. תודה לאל!