בחודש דצמבר 2011, אחים ואחיות ממספר כנסיות נעצרו בזה אחר זה. הכנסייה שלנו ארגנה שהאחות צ'ן שי, האחות ליאנג שין ואני נטפל בנפרד בהשלכות. ב-25 בחודש, מיד לאחר ארוחת הצהריים, קיבלתי שיחת טלפון. הקול מהעבר השני דיבר בדחיפות גדולה ואמר, "לי שין, חדשות רעות!" כששמעתי את צ'ן שי אומרת זאת, ליבי החסיר פעימה. היא אמרה לי בשפה מוצפנת שבאותו הבוקר, ליאנג שין נעצרה בידי המשטרה, שגם החרימה את כספי הכנסייה. צ'ן שי אמרה שככל הנראה עקבו אחריה, וביקשה ממני לחשוב על דרך להתמודד עם ההשלכות ולעזוב במהרה.

קרסתי על הספה וחשבתי, "המשטרה כנראה עוקבת אחרינו ומשגיחה עלינו כבר זמן רב, והשוטרים באו מוכנים. אני יודעת שיש מקום שבו מאוחסנים ספרים ורכוש של הכנסייה. צ'ן שי וליאנג שין היו שם שתיהן. אני חייבת להעביר את כל הדברים הללו למקום בטוח, ומהר, כי המשטרה עלולה להחרים אותם בכל רגע." אבל אז חשבתי לעצמי, "יכול להיות שהמשטרה כבר יודעת גם על המקום הזה, אז אם אלך לשם עכשיו, לא אמסור את עצמי לידיהם? אם השוטרים יתפסו אותי, הם ללא ספק יענו אותי, ואם לא אוכל לעמוד בעינויים הללו ואבגוד באל, הרי לא אזכה בסיום ויעד טובים, נכון?" ככל שחשבתי על כך יותר, כך פחדתי יותר. חשבתי שיהיה עדיף שאישאר איפה שאני ואחכה שהעניינים יירגעו. אבל חשתי גם אי נוחות גדולה, כי עכשיו, כשהאינטרסים של הכנסייה נפגעו, באחריותי להגן עליהם. איך אוכל להרשות לעצמי להיות פחדנית בעת הזו? נקרעתי בין הצורך להגן על עצמי ובין האינטרסים של הכנסייה, ולא ידעתי מה לעשות. אבל אז, נזכרתי בקטע מדברי האל: "כשאתם ממלאים את חובתכם אתם חושבים על האינטרסים שלכם, על בטיחותכם האישית, על בני משפחתכם. איזה דבר עשיתם אי-פעם למעני? מתי בכלל חשבתם עלי? מתי התמסרתם בכל מחיר לי ולעבודתי? היכן העדות להיותכם תואמים לי? היכן הראיות לנאמנותכם לי?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עליכם לחפש דרך לִתְאום למשיח). דברי האל חשפו את מצבי בדיוק רב. אל מול האפשרות שהדרקון הגדול האדום כאש יעצור אותי וירדוף אותי, מחשבותיי הראו שאני לא מתחשבת בכוונות האל או בצורך להגן על הכנסייה. במקום זאת, חשבתי רק על האינטרסים שלי. פחדתי מאוד שיעצרו אותי ויענו אותי, ופחדתי עוד יותר שהעינויים ישברו אותי, שאהפוך לבוגדת, ולכן לעולם לא אזכה בסיום ויעד טובים. כל הפחדים שלי נועדו לשמור על האינטרסים שלי. ברגע הקריטי הזה, כדי להגן על עצמי, התעלמתי מהאינטרסים של הכנסייה ורציתי להתנער מחובתי. הייתי כל כך אנוכית ובזויה! לא משנה כמה השוטרים יתאכזרו אליי, הם עדיין בידי אלוהים, וללא רשותו של האל, הם לא יוכלו לפגוע בשערה משערות ראשי. בחושבי כך, חשתי רגועה יותר ופחדתי פחות. חשבתי איך ישוע אדוננו נצלב כדי להשלים את עבודת הגאולה עבור האנושות כולה. מדוע הצליח ישוע אדוננו למסור את חייו ללא היסוס כדי להשלים את משימת האל? בדקתי בקטעים מדברי האל שמתייחסים לכך: "ישוע היה מסוגל למלא את המטלה שאלוהים הטיל עליו – עבודת הגאולה של האנושות כולה – מפני שהוא הסב את כל תשומת לבו לרצון האל בלי להכין תוכניות וסידורים כלשהם עבור עצמו. לכן הוא גם היה מקורבו של אלוהים – אלוהים עצמו – שזה דבר שכולכם מבינים היטב. (למעשה, הוא היה אלוהים עצמו שאלוהים העיד עליו. אני מזכיר זאת כאן כדי להשתמש בעובדה הזו על ישוע כדי להמחיש את העניין.) הוא היה מסוגל להציב את תוכנית הניהול של אלוהים במרכז והוא תמיד התפלל לאב שבשמיים ותמיד חיפש את רצונו של האב שבשמיים. הוא התפלל ואמר: 'אלוהים האב! הגשם את רצונך ופעל על פי תוכניתך ולא על פי רצונותיי. האדם אומנם חלש, אך למה לך להתחשב בו? איך ייתכן שהאדם יהיה ראוי לדאגתך, האדם שהוא כמו נמלה בידך? בלבי אני רוצה רק למלא את רצונך ואני רוצה שתוכל לעשות את מה שאתה רוצה לעשות בי בהתאם לרצונך.' בדרך לירושלים, ישוע חש יגון כאילו סכין סובבה בלבו, אולם לא הייתה לו כל כוונה להפר את מילתו. תמיד היה כוח רב עוצמה שדחף אותו קדימה אל המקום שבו הוא היה עתיד להיצלב. בסופו של דבר, הוא נצלב והפך לדמותו של הבשר החוטא והשלים את עבודת גאולתה של האנושות והשתחרר מכבלי המוות והשאול. התמותה, הגיהינום והשאול איבדו את כוחם מולו ונחלו תבוסה מידיו" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, איך לשרת בהרמוניה עם רצון האל). לאחר שקראתי קטע זה מדברי האל, התרגשתי מאוד. כדי לגאול את האנושות, שחיה תחת השפעת השטן, ישוע אדוננו אפשר לעצמו להיצלב והפך לקורבן החטאת של האנושות, וחווה כאב והשפלה מרובים. הוא נתן עדיפות למילוי התפקיד שהטיל עליו האל, לא העמיד שום תנאים או תירוצים ולא התעניין ברווח או בהפסד שלו. לעומת זאת, כשנדרשתי למלא חובה כלשהי, לא ניסיתי להתחשב בכוונות האל או למלא את אחריותי. חשבתי רק על שלומי שלי ועל יעדי הסופי. באותו הרגע, התביישתי בעצמי, וחשתי בעיקר חרטה ומחויבות כלפי האל. מיד ירדתי על ברכיי והתפללתי לאל כדי להכות על חטא.

באותו הרגע, נזכרתי במזמור מדברי האל, שאהבתי לשיר לעיתים קרובות. זו הייתה תפילתו של פטרוס כשעונה קשות במשפטו ברומא.

"אני רוצה להקדיש את כל חיי לאל"

1  ...אתה יודע למה אני מסוגל ומעבר לכך, אתה יודע איזה תפקיד אני יכול למלא. ברצוני להיות נתון לרחמי התזמורים שלך ואקדיש את כל כולי למענך.

2  רק אתה יודע מה אני יכול לעשות למענך. אף על פי שהשטן שיטה בי כל כך והתמרדתי נגדך, אני מאמין שאינך נוטר לי טינה על העבירות ההן, שאינך נוהג בי על פיהם. אני רוצה להקדיש לך את כל חיי. איני מבקש דבר ואין לי תקוות או תוכניות אחרות. אני רק רוצה לנהוג בהתאם לכוונתך ולנהות אחר רצונך. אשתה מכוס המרורים שלך ואני נתון לפקודתך.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, כיצד פטרוס הכיר את ישוע

תפילתו של פטרוס נגעה לליבי והיוותה עבורי השראה. האל ידע מהו שיעור קומתי ואילו חובות הייתי מסוגלת לבצע, ומאחר שהחובה הזו נפלה לפתחי, ידעתי שעליי לבצעה ללא היסוס. אז מצאתי בי את הנחישות לשים בצד את האינטרסים הפרטיים שלי ולהתחשב בכוונות האל. למחרת, יצאתי ומיהרתי להעביר את הספרים והרכוש. באותו הזמן, חששתי מאוד. פחדתי שמשהו ישתבש, אז התפללתי כל הזמן לאל. חשבתי על דברי האל: "אל תפחדו. אל הצבאות הכול יכול יהיה איתכם ללא ספק. הוא תומך בכם והוא המגן שלכם" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 26). דברי האל הללו מיד העניקו לי אמונה. הייתי נתונה כל כולי בידי האל, והאל הוא שיקבע אם איתקל בסכנות או לא. תפקידי היה לסיים את המשימה כמיטב יכולתי ולעשות מה שאוכל. עם אלוהים לצדי, לא היה לי ממה לחשוש. מאוחר יותר, כשהספרים והרכוש הועברו למקום מבטחים, ליבי נרגע סוף סוף.

שנה לאחר מכן, בדצמבר 2012, מצאתי את עצמי בתקופה שבה הבשורה התפשטה בקצב מהיר, ואנשים רבים מכל רחבי המדינה קיבלו את עבודת האל. המפלגה הקומוניסטית זעמה. היא השתמשה בשופרות התקשורת שלה כדי לתקוף ולהכפיש את כנסיית האל הכול יכול, ודיכאה ועצרה את האחים ואת האחיות כאחוזת טירוף. בעיירה שבה חייתי נעצרו למעלה מעשרה אחים ואחיות. יום אחד, כשיצאתי מהעיר כדי להשתתף בכינוס, קיבלתי לפתע שיחת טלפון מהאחות טיאן הוי. היא אמרה בעצבנות, "יש חדשות רעות, משהו קרה..." הבנתי שהיא כנראה לא יכולה לומר לי מפורשות בשיחת טלפון, אז ניתקתי ומיהרתי חזרה. לאחר שנפגשתי עם טיאן הוי, גיליתי שהמשטרה מחפשת אחר שתי אחיות שהפיצו את הבשורה. היא תלתה כרזות מבוקשים על לוחות מודעות, עמודי טלפון, שערי מפעלים, ולאורך כל הרחובות. המשטרה גם השתמשה בתמונות שלהן כדי לעצור רכבים חולפים והולכי רגל בזה אחר זה בצמתים במחוז. טיאן הוי סיפרה לי שאחים ואחיות עזרו לאחיות הללו למצוא מקום מסתור זמני. עם זאת, רבים מבני משפחותיהם של האחים והאחיות שלנו שמעו שהממשלה החלה לעצור יותר ויותר מאמינים, וחששו שגם בני המשפחה שלהם ייעצרו, אז הם החזיקו את האחים והאחיות בבית ולא הרשו להם לצאת לכינוסים. שוחחתי עם טיאן הוי כדי למצוא פתרון, והחלטנו להשקות את האחים והאחיות ולעזור להם בנפרד, כדי שכולם יוכלו להבין את האמת ולא להיות מוגבלים בידי כוחות האופל של הדרקון הגדול האדום כאש, ויהיו מסוגלים לעמוד איתן בנסיבות הללו.

באחד הימים הלכתי לתמוך באחות וכשסיימנו את השיתוף שלנו, כבר היה אחרי חצות. הלכתי לבדי ברחוב ריק ושקט, וחשבתי לעצמי, נאלצתי לתמוך באחות הזו עד "מאוחר בלילה, ויש עוד הרבה אחים ואחיות שזקוקים לתמיכה והשקיה. המצב קשה כרגע, אז אם אמשיך לרוץ כך מבית לבית, ויתפסו אותי, אני לא יודעת אילו עינויים המשטרה תאלץ אותי לעבור. האם המפלגה הקומוניסטית תכה אותי למוות כי היא שונאת אנשים שמאמינים באלוהים? אם יכו אותי למוות, לא אוכל לחזות ביופיה של המלכות שתתגשם, נכון? יותר מדי מסוכן לבצע את החובה הזו! אף אחד לא ביקש ממני מפורשות לעזור עכשיו לאחים ולאחיות, אז למה אני מסתכנת כך?" ככל שחשבתי על כך יותר, כך פחדתי יותר. כשהגעתי הביתה, גיליתי מכתב שנשלח אליי מאחות. היא ויותר מתריסר אחים ואחיות נעצרו על הטפת הבשורה. היא שוחררה זה עתה. היא סיפרה במכתבה שהאחים והאחיות שבכלא אמרו לנו לא לדאוג להם. למרות שהם עצורים, כלואים וסובלים קושי מסוים, הם חשים שאם רודפים אותם בשל הטפת הבשורה, הרי שזהו אות של כבוד. האחות גם אמרה, שבעוד זמן מה, ברגע שהיא תהיה בטוחה שהמשטרה כבר לא עוקבת אחריה ומשגיחה עליה, היא תמשיך להטיף את הבשורה. כשקראתי את מכתבה, חשתי תחושת אשמה גדולה. האחים והאחיות הללו סבלו בכלא, אבל במקום להתלונן, הם ראו את הרדיפה אחריהם בעוון הטפת הבשורה כדבר רב תהילה. ואז חשבתי על עצמי. בסך הכול עזרתי לאחיי ואחיותיי ועבדתי וסייעתי מעט לטפל בהשלכות מגל המעצרים, אבל תמיד חששתי שיעצרו אותי ויכו אותי למוות. חשבתי רק על האינטרסים שלי, על הסוף שלי ועל היעד שלי. ככל שחשבתי על כך יותר, כך נעשיתי יותר מלאת חרטה ורגשות אשמה. הייתי כה אנוכית ובזויה, ולא ראויה לקבל השקיה והזנה מידי האל. ואז נזכרתי בקטע מדברי האל: "אני מתרשם מהחבצלות שפורחות בגבעות. הפרחים והדשא מתפרשים על המדרונות, אך החבצלות מוסיפות ברק לכבודי על פני האדמה לפני בוא האביב – האם האדם יכול להשיג דבר כזה? האם הוא יכול להעיד עליי על פני האדמה לפני שובי? האם הוא יכול להקדיש את עצמו למען שמי בארצו של התנין הגדול האדום כאש?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 34). קראתי גם קטע נוסף: "היות שעבודת האל מתבצעת בארץ שמתנגדת לאלוהים, כל עבודתו נתקלת בקשיים עצומים והגשמתם של רבים מדבריו אורכת זמן. לפיכך, בני אדם מזוככים בזכות דברי האל, שזהו גם כן חלק מהסבל. ביצוע עבודתו של אלוהים בארצו של התנין הגדול והאדום כאש קשה ביותר, אך באמצעות הקושי הזה, אלוהים מבצע שלב אחד בעבודתו שממחיש את חוכמתו ואת מעשיו המופלאים ומנצל את ההזדמנות הזאת כדי להפוך את קבוצת בני האדם הזאת למושלמים" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, האם עבודתו של אלוהים פשוטה כפי שהאדם חושב?). לאחר שהרהרתי בדברי האל, הבנתי קצת לגבי כוונת האל. אלוהים מאפשר לדרקון הגדול האדום כאש לרדוף אותנו כדי להביא את אמונתנו והתמסרותנו לידי שלמות. באחרית הימים, האל מביא לידי שלמות קבוצה של מתגברים, שלא משנה עד כמה המצב מסוכן או נורא, מסוגלים לדבוק בחובותיהם, ליישם את האמת בפועל ולשאת עדות. זו הייתה הפעם שבה נדרשתי לשאת עדות למען האל, אבל למען ביטחוני האישי, רציתי לנטוש את חובתי ולהימלט מהמצב הזה. הייתי כה אנוכית ובזויה! חשבתי על הפרחים ועל הצמחים שבצדי הדרך. לא משנה עד כמה מזג האוויר לוהט או קפוא, לא משנה עד כמה הסביבה קשה, כל עוד זו העונה שבה האל קבע שהם יצמחו, הם צומחים ומלבלבים ונושאים עדות למעשי הבורא. אז למה הפכתי פגועה וחלשה ברגע שהמצב נעשה מעט קשה? למה לא הצלחתי למלא ולו מעט מחובתו של יציר בריאה? הייתי נחותה עוד יותר מהפרחים והצמחים שבצדי הדרך. איך אהיה ראויה לחיות בנוכחות האל? חשתי חרטה רבה, אז הרהרתי בעצמי: למה, בכל פעם שנתקלתי במעצרים וברדיפות של הדרקון הגדול האדום כאש, והייתי צריכה למלא את חובתי, התחשבתי אך ורק באינטרסים שלי ולא הצלחתי לעמוד איתן ולהגן על עבודת הכנסייה?

מאוחר יותר, קראתי קטע מדברי האל: "אלוהים נעלה ומכובד תמיד, ואילו האדם שפל וחסר ערך לעולמים. זאת משום שאלוהים תמיד מקריב קורבנות ומקדיש את עצמו לאנושות, בעוד האדם תמיד לוקח דברים וחותר רק למען עצמו. אלוהים תמיד עמל למען הישרדות האנושות, אך האדם לעולם לא תורם דבר למען האור או הצדק. אפילו אם האדם מתאמץ זמן מה, הוא לא יכול לעמוד במכה הקטנה ביותר, מפני שמאמצו של האדם הוא תמיד למען עצמו ולא למען הזולת. האדם תמיד אנוכי, ואילו אלוהים תמיד חסר אנוכיות. אלוהים הוא המקור לכל מה שצודק, טוב ויפה, ואילו האדם הוא היורש של כל הכיעור והרוע, והוא זה שמבטא אותם. אלוהים לעולם לא ישנה את תמציתו המורכבת מצדק ויופי, אך האדם בהחלט מסוגל לבגוד בצדק ולהתרחק מאלוהים בכל רגע ובכל מצב" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, חשוב מאוד להבין את טבעו של אלוהים). לאחר שקראתי קטע זה מדברי האל, התרגשתי מאוד. על מנת להושיע את האנושות מהשפעתו של השטן, האל התגלם בבשר פעמיים, ולא משנה כמה השפלות או סבל הוא ספג, הוא תמיד ביטא את האמת ועבד למען הושעת האדם, והוא מעולם לא ויתר על מטרתו שהיא הושעת האדם. תמציתו נטולת אנוכיות וטובה. לעומת זאת, אני חייתי לפי פילוסופיות שטניות כגון "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון" ו"לעולם אל תשכים לקום, אלא אם יש תועלת נלווית." תמיד התחשבתי באינטרסים שלי לפני השאר, ולא התחשבתי בעבודת הכנסייה כלל וכלל. כשמשהו לא דרש ממני סבל רב, ולא סיכן את עתידי או את יעדי, יכולתי להשקיע מעצמי ולעשות ויתורים. אבל ברגע שמצאתי את עצמי בסכנת מעצר ורדיפה, פחדתי כל העת להיתפס, פחדתי שיכו אותי למוות ופחדתי שלא אזכה בסוף וביעד טובים. פעם אחר פעם, רציתי לנטוש את חובתי. לא חשבתי על החולשה והשליליות של אחיי ואחיותיי, או על חששותיו של האל. התחשבתי רק באינטרסים שלי. איך ניתן לומר שהיה לי מצפון? כשחשבתי על כל זאת, חשתי בושה גדולה, אז ירדתי על ברכיי והתפללתי לאל, "אלוהים! אני אנוכית, בזויה ונטולת אנושיות. אני רוצה להכות על חטא בפניך, ולהשקות את אחיי ואחיותיי ולעזור להם." לאחר שהתפללתי, נזכרתי במזמור נוסף מדברי האל:

עליכם לנטוש הכול למען האמת

1  עליכם לסבול קשיים למען האמת, עליכם למסור את עצמכם לאמת, עליכם לשאת השפלה למען האמת, ועליכם להתנסות בסבל רב יותר כדי להשיג יותר מהאמת. זה מה שעליכם לעשות. אסור לכם להשליך את האמת לטובת חיי משפחה שלווים, ואסור לכם לאבד את הכבוד והיושר של חייכם לטובת הנאה רגעית.

2  עליכם לעסוק בחיפוש אחר כל מה שיפה וטוב ואחר דרך חיים בעלת משמעות רבה יותר. אם אתם מנהלים חיים וולגריים כאלה ולא עוסקים בחיפוש אחר שום מטרה, האין אתם מבזבזים את חייכם? מה תוכלו להשיג מחיים כאלה? עליכם לזנוח את כל ההנאות הגשמיות שלכם לטובת אמת אחת, במקום לזנוח את כל האמיתות לטובת מעט הנאה. אנשים כאלה הם חסרי כבוד ויושר – לקיומם אין כל משמעות!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, חוויותיו של פטרוס: הידע שלו על ייסורים ומשפט

כשהרהרתי בדברי האל, חשתי השראה גדולה. אפילו אם יום אחד יעצרו אותי ויכלאו אותי, או אפילו אם יענו אותי למוות, זה עדיין יהיה מות קדושים במסגרת מילוי חובתו של יציר בריאה, וזהו דבר שיש בו כבוד. היכולת להתעלות על מגבלות המוות ולמלא את חובתו של יציר בריאה היא בבחינת עדות עוצמתית ומהדהדת, ועולה עשרות מונים על חיים במלכודת של צביון שטני וקיום נחות. ברגע שהבנתי את הדברים הללו, חשתי הקלה גדולה.

למחרת, הזמנו כמה אחים ואחיות להתכנס יחד. באמצעות שיתוף על דברי האל, כולם הצליחו להבין שחוכמת האל פועלת בהתאם לתכסיסי השטן, שאלוהים מאפשר לנו לחוות רדיפה ומצוקות כדי להביא את אמונתנו לידי שלמות, ושהדרקון הגדול האדום כאש הוא רק כלי שמשרת את עבודת האל. לאחר השיתוף, כולם היו מוכנים למלא את חובותיהם כדי לעזור לשאר האחים והאחיות. כשראיתי את האחים והאחיות משילים מעליהם את השליליות והחולשה שלהם ונעשים חזקים יותר, התרגשתי במיוחד. הבנתי שאף כוח עוין לא יוכל לדכא את הסמכות והעוצמה שבדברי האל. לאחר שחווינו את גל הרדיפות והמעצרים, האמונה של כולם באל התחזקה, וידעתי שכל זה התאפשר בזכות חסדו של האל. נזכרתי בדברי האל: "ניתן לראות הוכחה לקריסתו המתקדמת של התנין הגדול האדום כאש בהמשך התבגרותו של העם. הדבר ברור וגלוי לכול. התבגרות העם היא אות למפלתו של האויב" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, פירושים של מסתרי דברי האל לתבל כולה, פרק 10). האל השתמש בהמוני המעצרים שביצע הדרקון הגדול האדום כאש בשירותו כדי להביא את אנשיו הנבחרים לידי שלמות. באמצעות הרדיפות, האל הביא את האמונה ואת ההתמסרות של האחים והאחיות לידי שלמות, וכולם חוו התקדמות בחייהם. כך בדיוק אמורה עבודת האל להשפיע. כשראיתי את דברי האל מתגשמים, אמונתי התחזקה, והמוטיבציה שלי לבצע את חובתי הייתה גדולה מאי פעם.

זמן קצר לאחר התקרית הזו, נודע לי שהמשטרה הצליחה לאתר, באמצעות ציתותים לטלפונים, את העיירה שבה הסתתרו שתי האחיות המבוקשות, ושהשוטרים עוברים מבית לבית כדי למצוא אותן. המשטרה גם הקימה מחסומים לאורך הכביש. חלק מהאחים והאחיות נטלו סיכון והביאו את האחיות למערה מחוץ לעיר. מזג האוויר היה קר מאוד ביומיים הללו, שתי האחיות היו מותשות מרוב הסתתרות והימלטות מהחוק, ולא היה להן אוכל, אז הן לא יכלו להישאר במערה הזו למשך זמן רב. היינו צריכים לחלץ אותן. חשבתי,"מודעות מבוקשים עם תמונות האחיות שלי תלויות בכל הרחוב, והמשטרה בודקת רכבים חולפים. אם ננסה לצאת משם ברכב עם האחיות וניתפס על ידי המשטרה, בוודאי יאשימו אותנו בסיוע לנמלטות. ברגע שהמשטרה תעצור אותנו, יכו אותנו מכות רצח, ואם יכו אותי למוות, איך אוכל לחתור אל האמת ולהיוושע?" כשהמחשבה הזו צצה במוחי, הבנתי שאני שוב אנוכית, בזויה וחושבת רק על עצמי, אז מיד נשאתי תפילה חרישית לאל וביקשתי ממנו להגן על ליבי כך שאוכל לעמוד לצדו מבלי להתחשב באינטרסים האישיים שלי. באותו הרגע, חשבתי על קטע מדברי האל: "אין כל מתאם בין חובת האדם לבין היותו מבורך או מקולל. חובה היא הדבר שעל האדם לעשותו. זהו הייעוד שניתן לו משמיים והוא אינו אמור להיות תלוי בתמורה, בתנאים או בסיבות. רק אז הוא ממלא את חובתו. להיות מבורך פירושו כאשר אדם מובא לידי שלמות ונהנה מברכות האל לאחר שחווה שיפוט. להיות מקולל פירושו כאשר טבעו של אדם אינו משתנה לאחר שהוא חווה ייסורים ושיפוט, כאשר הוא אינו חווה את הפיכתו למושלם אלא נענש. אולם בין אם הם מבורכים או מקוללים, על יצירים נבראים למלא את חובתם, לעשות את מה שעליהם לעשות ואת מה שביכולתם לעשות. זה המינימום שאדם, אדם המבקש את אלוהים, צריך לעשות. אל לך למלא את חובתך רק כדי לזכות בברכה ואל לך לסרב לפעול מחשש שתקולל. אומר לכם רק את הדבר הזה: מילוי חובתו של האדם הוא מה שעליו לעשות ואם הוא אינו מסוגל למלא את חובתו, אזי זו המרדנות שלו" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, ההבדל בין כהונת האל בהתגלמותו כבשר ודם לבין חובתו של האדם). ביצוע חובה הוא ייעודו של יציר בריאה, ואל לנו להציב תנאים לכך. לא משנה עד כמה מסוכנת הסביבה, או אם יש לנו סיום ויעד טובים או לא, עלינו למלא את חובתנו. זה ההיגיון שצריך להיות ליציר בריאה. מחובתי היה להגן על האחיות שלי. גם אם יתפסו אותי מלווה את אחיותיי ויכו אותי למוות, אמות למען ביצוע חובתי כיציר בריאה, שזה דבר רב תהילה! לאחר שהבנתי את כוונת האל, יצאתי לחלץ את האחיות יחד עם אנשים נוספים. הסתרנו אותן בתא המטען של הרכב, ומחשש שהמשטרה תגלה אותנו, לא עלינו על הכבישים הראשיים ונסענו בדרך צדדית בתוך היער. במהלך הנסיעה כולה, המשכתי להתפלל לאל וביקשתי ממנו שיגן עלינו. לאחר כשעה בערך, הצלחנו להביא את האחיות ליעדן, והרגשתי שאבן גדולה נגולה מעל ליבי. כשמיהרנו חזרה למחוז, השוטרים עצרו את המכונית שלנו, אבל לא היה במכונית אף אחד שהם חיפשו, אז הם נתנו לנו להמשיך. זה היה מסוכן!

דרך החוויה שלי, ראיתי שכדי להרוס את עבודת האל וכדי לדכא ולעצור את מאמיניו, המפלגה הקומוניסטית הגיעה לדרגה של טירוף, אבל לא משנה כמה טירוף יאחז בה, היא עדיין כפופה להסדריו הריבוניים של האל, ורק משמשת כלי שרת בידי האל. סוף סוף גם הבנתי למה התכוון האל כשאמר: "בכל תוכניותיי, הדרקון הגדול האדום כאש הוא הניגוד שלי, האויב שלי וכן המשרת שלי. לכן מעולם לא הקלתי ב'דרישות' שלי ממנו. לפיכך, השלב האחרון של עבודת התגלמותי כבשר ודם יושלם בבית שלו. זה יועיל יותר לכך שהדרקון הגדול האדום כאשר ישרת אותי כראוי וכך אכבוש אותו ואשלים את תוכניתי" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 29). באחרית הימים, יש משמעות גדולה לכך שהאל מבצע את עבודתו בסין, מאורתו של הדרקון הגדול האדום כאש. האל משתמש בשירותיו של הדרקון הגדול האדום כאש כדי להביא את אמונתנו לידי שלמות ולהביא לידי שלמות קבוצת אנשים ולהפכם למתגברים. אלוהים הוא כה חכם! תודה לאל הכול יכול!