בשנת 2014, כאשר הייתי מנהיגה בכנסייה, הייתי יעילה למדי בביצוע חובתי, צברתי קצת ניסיון, והרגשתי שאני מבינה את האמת. כאשר נתקלתי בבעיות, לא חיפשתי אחר עקרונות-האמת ולעיתים קרובות עשיתי ככל העולה על רוחי. באותו זמן, מישהו דיווח כי מנהיגות בשתי כנסיות הפגינו אנושיות לקויה. ודיכאו והגבילו אחרים. הייתי משוחדת והאמנתי למה ששמעתי בלי להבין את פרטי המצב לאשורו. לכן פיטרתי אחת מהמנהיגות אשר הייתה מסוגלת לבצע עבודה אמיתית, וכמעט גירשתי בטעות את המנהיגה השנייה הייתה לכך השפעה רצינית על עבודת שתי הכנסיות. המנהיגות הבכירות גזמו אותי נמרצות על כך שאני פזיזה ועקשנית בביצוע חובתי, שאני לא מטפלת במצב בהתאם לעקרונות-האמת ועל כך שפיטרתי וגירשתי אנשים באופן שרירותי. אבל למעשה לא הכרתי את עצמי וניסיתי לשכנע אותן ולהצדיק את עצמי. בסופו של דבר, מי לא עושה שגיאות במהלך ביצוע חובתו? מכיוון שלא קיבלתי את האמת, לעיתים קרובות הפרתי את העקרונות בעבודתי, הייתי פזיזה ועקשנית, שיבשתי את עבודת הכנסייה והפרעתי לה, המנהיגות הבכירות פיטרו אותי. אחרי שפוטרתי, המנהיגות הבכירות לא סידרו עבורי כל חובה שהיא, ואיפשרו לי להרהר במעשיי. באותה תקופה לא הבנתי את כוונת האל והייתי מאוד שלילית. הרגשתי שבכל אותן שנים של אמונה באלוהים, ויתרתי על משפחתי ועל הקריירה שלי ולעיתים קרובות ביצעתי את חובתי גם כשהייתי חולה. אולי לא תרמתי הרבה, אבל בהחלט עבדתי קשה. אמנם פיטרו אותי, אבל למה אפילו לא נתנו לי חובה לבצע? עשיתי רק שתי שגיאות, אז האם היחס הזה לא היה חמור מדי? במיוחד כאשר ראיתי אחים ואחיות שמעולם לא היו מנהיגים, עדיין מבצעים את חובתם, בעוד שאני, מנהיגה לשעבר, הייתי נטולת כל חובה כלל, חשבתי: "כנראה שאני לא יכולה להיות מנהיגה. כמנהיגה, עלייך לעמוד בסטנדרטים גבוהים ודרישות קשוחות. אם יום אחד את חסרת זהירות רק במעט, חייך כמאמינה באלוהים יכולים להסתיים. איך זה יכול להוביל ליעד וסוף טוב כלשהם? לא משנה מה, לעולם לא אהיה מנהיגה שוב." במשך כמה מהשנים הבאות, עבדתי תמיד עם טקסטים בכנסייה, ועל-אף שהיו הזדמנויות להתמודד לבחירות כמנהיגה או עובדת, תמיד נמנעתי מהשתתפות. באותו זמן, לא הייתי מודעת לבעיותיי וחשבתי כי זה היה הדבר החכם לעשותו.

במאי 2020, הכנסייה התכוונה לבחור מנהיגות. ליבי סער: "עבודתי עם טקסטים טובה למדי ואני לא רוצה להשתתף בבחירות. אם אבחר כמנהיגה, זה יהיה רע. להיות מנהיגה זה תפקיד מפרך וכפוי טובה. מצפים ממך שתבצעי אותו היטב, ואם עבודת הכנסייה מתעכבת, זו אחריותה של המנהיגה. אז זה באמת נכון כי 'כולם נהנים מהיתרונות אבל רק אדם אחד מקבל עליו את האשמה'. קודם לכן, כאשר הייתי מנהיגה, ביצעתי כמה עבירות. אם אשרת שוב כמנהיגה ואעשה משהו שיפר את העקרונות ויגרום נזק גדול לעבודת הכנסייה, במקרה הטוב, אפוטר. במקרה הגרוע, יגרשו אותי, ואאבד את ההזדמנות להיוושע." עם מחשבות אלה בראשי, מצאתי תירוץ ואמרתי כי בעיית הלב שלי החמירה לאחרונה, ולכן לא כול לקחת חלק בבחירות. בזמנו, הרגשתי מעט אשמה. "האם אין זו התחמקות מהבחירות?" אבל חשבתי שבאמת לא הייתי מסוגלת להיות מנהיגה, ובאמת לאחרונה סבלתי מכאבים בחזה, לכן הייתה לי סיבה לא ללכת. מחשבה זו עזרה להעלים כל חוסר נוחות ואשמה שהרגשתי. מאוחר יותר, כאשר היו בחירות נוספות, עדיין לא רציתי להשתתף, כי הרגשתי שזה מסוכן להיות מנהיגה! זו הייתה הרבה עבודה והיו בעיות רבות לטפל בהן ויכולתי להיחשף בכל עת. לאחים ולאחיות שסבבו אותי לא היו כל בעיות כשלא שימשו כמנהיגים, אבל ברגע שהם הפכו למנהיגים, חלקם התגלו כמנהיגי שקר ופוטרו, בעוד שאחרים נחשפו כרשעים וצוררי משיח והורחקו או גורשו. נדמה כי התפקיד הזה אכן חשף את פרצופם האמיתי של אנשים. בסופו של דבר, ויתרתי ולא התמודדתי בבחירות.

זמן לא רב אחרי שהגעתי הביתה, נפלתי לפתע למשכב. סבלתי משלשולים וחום, ונטילת תרופות לא עזרה. אחרי שסבלתי במשך כמה ימים, בסופו של דבר החלמתי. אבל אז זרועותיי וצווארי כוסו בנקודות אדומות קטנות. מצבי הלך והחמיר יותר ויותר וברגע שהתחלתי להזיע, הרגשתי כאב צורב בכל גופי. אחרי ימים ספורים הייתי מותשת לגמרי מהתמודדות עם מחלתי ונוכחתי לדעת כי היא לא הייתה במקרה – זו הייתה הטלת משמעת מצד האל. אבל לא ידעתי לאן לפנות כדי להרהר ולהבין. התפללתי לאלוהים וביקשתי ממנו שינחה אותי כדי להכיר את עצמי וללמוד את הלקח.

כאשר המנהיגה שלי שמעה שאני חולה, היא הזכירה לי להרהר על הגישה שלי כלפי הבחירות, ומצאה חלק מדברי האל בהקשר למצבי: "כשמדובר בטבע שטני, ברגע שאנשים זוכים במעמד, נשקפת להם סכנה. אם כך, מה צריך לעשות? האם אין להם נתיב ללכת בו? ברגע שהם נקלעו למצב המסוכן הזה, האם אין להם דרך חזרה? אמרו לי, ברגע שאנשים מושחתים זוכים במעמד – ואין זה משנה מי הם – האם אז הם הופכים לצוררי משיח? האם זוהי עובדה מוגמרת? (הם יהפכו לצוררי משיח אם אינם חותרים אל האמת, אבל אם הם כן חותרים אל האמת, אז לא). נכון מאוד: אנשים שלא חותרים אל האמת לבטח יהפכו לצוררי משיח. והאם כל מי שהולך בנתיב צוררי משיח עושה זאת בגלל מעמד? לא, זה בעיקר משום שאין בהם אהבה כלפי האמת, משום שאינם אנשים מהסוג הנכון. כל מי שלא חותר אל האמת, ואין זה משנה אם הוא בעל מעמד או לא, הולך בנתיב צוררי משיח. אין זה משנה לכמה דרשות הם האזינו, אנשים כאלה לא מקבלים את האמת ואינם הולכים בנתיב הנכון, אלא הם נחושים בדעתם ללכת אל עבר הנתיב הנכלולי. הדבר דומה לאופן שבו אנשים אוכלים: חלקם לא צורך מזון שביכולתו להזין את גופם ולתמוך בקיום רגיל, אלא מתעקש לצרוך דברים שמזיקים להם, ובסופו של דבר הם יורים לעצמם ברגל. האין זו בחירה שלהם? לאחר שהם מסולקים, יש מנהיגים ועובדים שמפיצים תפיסות, ואומרים, 'אל תהיה מנהיג ואל תניח לעצמך לזכות במעמד. ברגע שאנשים זוכים במעמד, נשקפת להם סכנה והאל יחשוף אותם! ברגע שייחשפו, הם לא יהיו כשירים להיות אפילו מאמינים מן השורה, ולא יקבלו ברכות כלל'. איזו מין אמירה היא זו? במקרה הטוב, היא מייצגת אי הבנה את האל; במקרה הרע, זהו חילול שמו. אם אינך הולך בנתיב הנכון, אינך חותר אל האמת ואינך הולך בדרך האל, ובמקום זאת אתה מתעקש ללכת בנתיב צוררי משיח ומוצא את עצמך בנתיבו של פאולוס, ובסופו של דבר סופך יהיה כסופו, וקיצך יהיה כקיצו של פאולוס, הממשיך להתלונן על האל ולטעון שאין הוא צודק, אזי האם אינך צורר משיח כדת וכדין? התנהגות כזאת היא מקוללת! כשאנשים לא מבינים את האמת, הם תמיד חיים על פי תפיסותיהם ודמיונותיהם, לא מפרשים נכונה את האל לעתים תכופות, וחשים שפעולותיו של האל עומדות בסתירה לתפיסותיהם, מה שמעורר אצלם רגשות שליליים; זה קורה משום שלאנשים יש צביונות מושחתים. הם אומרים דברים שליליים ומתלוננים משום שאמונתם זעומה מדי, שיעור קומתם נמוך מדי, והם מבינים אמיתות מעטות מדי – כל זה נסלח, והאל לא זוכר זאת. ועם זאת, ישנם אלה שלא הולכים בנתיב הנכון, ובפרט הולכים בנתיב של מרמה כלפי האל, התנגדות לו ובגידה בו, ואף מאבק בו. בסופו של דבר האל מעניש את האנשים האלה ומטיל עליהם קללה, והם נידונים לאבדון ולהשמדה. כיצד הם הגיעו לנקודה הזו? משום שמעולם לא הרהרו בעצמם או הכירו את עצמם, משום שאינם מקבלים את האמת כלל, הם פזיזים וזדוניים, ומסרבים באופן עיקש להכות על חטא, ואף מתלוננים על האל לאחר שהם נחשפים ומסולקים, ואומרים שהאל אינו צודק. האם אפשר להושיע אנשים כאלה? (לא). אי אפשר להושיע אותם. אם כך, האם אי אפשר להושיע כל מי שנחשף ומסולק? אי אפשר לומר שככלל, אין הם זכאים לגאולה. יש כאלה שמבינים מעט מדי אמיתות, שהם צעירים וחסרי ניסיון – וכשהם מתמנים למנהיגים או לעובדים והם בעלי מעמד, צביונם המושחת מנחה אותם, הם חותרים למעמד ונהנים ממעמד זה, ולכן באופן טבעי הם הולכים בנתיב צוררי משיח. אם לאחר שחושפים ושופטים אותם, הם מסוגלים להרהר בעצמם ולהכות על חטא באמת ובתמים, להשאיר מאחור את דרכם הרעה כאנשי נינוה ולא ללכת עוד בנתיב הרע כבעבר, אזי עדיין יש להם הזדמנות להיוושע. אך מהם התנאים להזדמנות שכזו? עליהם להיות מוכנים באמת ובתמים להכות על חטא ולהיות מסוגלים לקבל את האמת. אם כך הדבר, עדיין יש להם תקווה. אם הם לא מסוגלים להרהר בעצמם, אינם מקבלים את האמת כלל ואין להם שום כוונה להכות על חטא באמת ובתמים, הם יסולקו לחלוטין" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כיצד לפתור את פיתויי המעמד ואת כבליו). אחרי שקראה את דברי האל, המנהיגה שלי הזכירה לי: "את חושבת תמיד כי כמנהיגה קל יותר לחשוף, לפטר או להרחיק אותך. האם זו נקודת המבט הנכונה? חשיפתם או הרחקתם של אנשים תלויה בשאלה האם הם חותרים לאמת ובאיזה נתיב הם הולכים. אין לכך כל קשר להיותם מנהיגים או לא. אם מישהו מנהיג, אך אינו חותר לאמת או צועד בנתיב הנכון, אם הוא עושה רע, מפריע ומשבש את עבודת הכנסייה ומסרב להכות על חטא, הוא בהחלט ייחשף ויורחק. למרות שיש מנהיגים הסוטים מביצוע חובתם ומבצעים עבירות, אם הם יכולים לקבל את האמת, להרהר בעצמם ולהכיר את עצמם ובאמת להכות על חטא, הכנסייה תיתן להם הזדמנויות להמשיך לכהן. אפילו אם איכותם גרועה והם אינם עומדים בדרישות להיות מנהיגים, הם יועברו לביצוע חובה הולמת יותר. כאשר יש כל-כך הרבה מנהיגים בכנסייה, למה חלק מבינים את האמת יותר ויותר ומבצעים את חובתם באופן טוב יותר? מדוע יש אנשים המבצעים שוב ושוב מעשים רעים, נחשפים כמנהיגי שקר וצוררי משיח ובסופו של דבר מורחקים? האם לכישלונם יש קשר כלשהו לעצם היותם מנהיגים? הכנסייה הרחיקה הרבה אנשים רעים, וחלק גדול מהם לא היו מנהיגים. הם הורחקו כי טבעם היה עוין לאמת וסולד ממנה והם לא הלכו בנתיב הנכון, בביצוע חובתם הם ביצעו בחוסר זהירות מעשים רעים וגרמו להפרעות ושיבושים. האם יש לכך כל קשר להיותם מנהיגים?"

התרגשתי לשמוע את השיתוף של המנהיגה. היא צדקה. רק בגלל שמישהו הופך להיות מנהיג ויש לו מעמד, אין זה אומר שהוא ייחשף ויורחק. זה קורה בגלל שאחרי שאנשים זוכים במעמד, הם לא הולכים בנתיב הנכון, והם לא חותרים אל האמת. הם רק חומדים את תועלות המעמד, עושים כאוות נפשם ומבצעים בפזיזות מעשים רעים, וגורמים להפרעות ולשיבושים. זה הופך אותם למנהיגי שקר וצוררי משיח שאותם יש לפטר ולסלק. חשבתי על האח פנג קון, אשר פוטר לפני זמן מה. כמנהיג, הוא תמיד התרברב, זלזל ודחק לשוליים את האחים שהוא עבד איתם. הדבר גרם להם להרגיש מוגבלים, כך שלא יכלו לבצע את חובותיהם כשורה. מנהיגים שיתפו עם פנג קון פעמים רבות, אבל הוא מעולם לא השתנה, ולכן בסופו של דבר הוא פוטר. כאשר אני פוטרתי מתפקידי כמנהיגה, זה היה גם בגלל שלעיתים קרובות הייתי פזיזה ועקשנית. כאשר אחיי ואחיותיי דיווחו על בעיות עם שתי מנהיגות כנסייה, לא פעלתי בהתאם לעקרונות כדי לחקור ולאמת את הדיווחים הללו. במקום זאת, גיניתי אותן בעיוורון ואפילו פיטרתי אחת מהן וכמעט גירשתי את השנייה. כתוצאה מכך, פגעתי בשתי המנהיגות וגרמתי לכאוס בכנסיות. עכשיו, כשאני חושבת על כך, כל מה שעשיתי היה רע, שיבשתי את עבודת הכנסייה ופגעתי באחים ובאחיות. למרבה המזל, שתי הטעויות הללו התגלו ובוטלו. אחרת, התוצאות יכלו להיות הרסניות! נוכחתי לדעת שהפיטורים שלי לא היו קשורים כלל לכך שהיה לי מעמד או שהייתי מנהיגה. פוטרתי בגלל שצביוני היה גאוותן מדי, כאשר נתקלתי בבעיות לא חיפשתי את האמת ולא עשיתי דברים בהתבסס על עקרונות. במקום כך, התנהגתי בשרירותיות ובצעתי עבירות בפזיזות, תוך הפרעה לעבודת הכנסייה. כאשר גזמו אותי, לא הרהרתי בעצמי. הפיטורים שלי היו בהתאם לעקרונות והראו את צדקתו של אלוהים. אבל כל הזמן הזה, לא הכרתי את עצמי. תמיד התגוננתי מפני אלוהים, לא הבנתי אותו כהלכה, וחשבתי שנחשפתי בגלל שהייתי מנהיגה. הייתי כל-כך אבסורדית ובלתי הגיונית! רק עכשיו התחוור לי שבאותו זמן, אם לא היו מפטרים אותי מיידית ומונעים ממני להרע, אז בהתחשב בצביוני הגאוותן, אולי הייתי גורמת רוע גדול יותר. הפיטורים שלי היו דרכו של אלוהים להגן עליי, וגם הזדמנות טובה עבורי להרהר בעצמי ולהכיר את עצמי. חשבתי גם על האחות וונג רוי, מישהי שעבדתי איתה קודם לכן. גם היא פוטרה, אבל לאחר כישלונה, היא הצליחה להרהר בעצמה, להכיר את עצמה, לספוג לקחים ולהכות על חטא בפני אלוהים. מאוחר יותר, כשהייתה שוב מנהיגה, היא הצליחה לחפש את האמת ועבדה בהתאם לעקרונות ובפירוש התקדמה. אחרי שחשבתי על דברים אלה, הבנתי כי מעמדו של מישהו הוא לא הגורם לו להיחשף ולהיות מורחק, אלא שהוא קורבן של צביונו המושחת. אם צביון מושחת אינו בא על פתרונו, אפילו אם מישהו אינו מנהיג ולא מבצע רוע במעמדו כמנהיג, הוא עדיין יורחק בגלל שלא חתר אל האמת. ברגע שזיהיתי זאת, מצבי השתנה מעט, אבל עדיין היו לי כמה חששות, "הבנתי לגבי האמת היא שטחית. לכנסייה יש הרבה סוגיות הדורשות ממנהיגים לקבל החלטות, אם הדברים אינם מוסדרים היטב, ועבודת הכנסייה מופרעת ומשתבשת, עלולות להתבצע עבירות. אם מישהו אינו מנהיג ואינו מעורב בעבודה שכזו, אותה עבודה לא תגרום לו לבצע רוע או להתנגד לאלוהים. לכן מוטב שאלך להתמודד בבחירות." אחרי כן, המנהיגה הראתה לי קטע אחר מדברי האל, "אני לא רוצה לראות שאף אחד מרגיש שאלוהים הותיר אותו בחוץ בקור, שאלוהים נטש אותו או הפנה לו את גבו. אני רוצה רק לראות את כולם בדרך לעיסוק בחיפוש האמת והבנת האל – לראות אותם צועדים קדימה בעוז עם כוח רצון בלתי מעורער, ללא ספקות, וללא כל עול על כתפיהם. בלי קשר לעוולות שביצעתם ובלי קשר למרחק של סטייתכם מדרך הישר ולחומרת העבירות שעברתם, אל תניחו לדברים האלה להפוך לעול או למטען חורג שעליכם לשאת עמכם בעיסוקכם בהבנת האל – המשיכו לצעוד קדימה. בכל עת, אלוהים אוחז בלבו את ישועת האדם. דבר זה לעולם אינו משתנה – זהו החלק בעל הערך הרב ביותר במהות האל" (הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, אלוהים עצמו, הייחודי ו'). התרגשתי עמוקות מדברי האל. אלוהים לא יתייאש מהושעת אנשים בגלל כישלונותיהם ועבירותיהם הרגעיות. במקום זאת, הוא ייתן להם הזדמנות להכות על חטא. אין מה לפחד ממי שעושה שגיאות ומבצע עבירות בביצוע חובתו. כל עוד אנשים מסוגלים להשתנות, האל ימשיך להדריך אותם. על-אף שביצעתי כמה עבירות, הכנסייה עדיין נתנה לי הזדמנות להתבוננות-עצמית ולהכאה על חטא. היא לא הרשיעה אותי ולא הרחיקה אותי בגלל אותן עבירות. אבל לא התבוננתי בעצמי, עדיין התגוננתי מפני אלוהים ולא הבנתי אותו כהלכה, ולא רציתי לשמש כמנהיגה או כעובדת. הייתי כל-כך עקשנית! כאשר נוכחתי בכך, הרגשתי חרטה ואשמה, ולכן התפללתי לאלוהים, "אלוהים! אני מרדנית מדי. אני לא רוצה להמשיך לא להבין אותך ולהתגונן מפניך. עכשיו, אני מוכנה להכות על חטא. אני מתחננת בפניך להנחות אותי ולתקן את שגיאותיי."

אז תהיתי למה לא הבנתי את האל כהלכה והתגוננתי מפניו כל הזמן. מה הייתה הסיבה השורשית לכך? באותו זמן, המנהיגה שלי קראה קטע מדברי האל, שהיה לי לתועלת רבה. האל הכול יכול אומר: "אם אתם מאוד ערמומיים מטבעכם, יש לכם לב זהיר וחשד לגבי כל דבר וכל אדם. לכן, אמונתכם בי בנויה על יסודות של חשד. אני לעולם לא אכיר באמונה מסוג זה, וללא אמונה אמיתית, אתם תתרחקו עוד יותר מאהבה אמיתית. אם אתם מסוגלים לפקפק באלוהים, ואם אתם עוסקים בספקולציות ביחס אליו כאוות נפשכם, אתם בהחלט בני האדם הערמומיים ביותר שיש. אתם מעלים ספקולציות שאלוהים יכול להיות כמו האדם: חוטא ללא מחילה, בעל אופי קטנוני, לא הוגן וחסר היגיון, נטול חוש צדק, הנוטה לטקטיקות זדוניות, בוגדני וערמומי, המקבל סיפוק מרוע וחושך וכיוצא בזה. הסיבה לכך שיש לאדם מחשבות כאלה היא משום שאין לו שום ידע לגבי אלוהים, הלא כן? אמונה כזו היא לא פחות מחטא!" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, כיצד להכיר את אלוהים על פני האדמה). דברי האל גרמו לי להבין כי הייתה בי התגוננות כלפי האל ולא הבנתי אותו בגלל שטבעי היה כה ערמומי. לאחר שפוטרתי פעם אחת, לא הרהרתי בעצמי לגבי הנתיב הקודם שבו הלכתי ואשר הוביל לכישלון, ולא הפנמתי את הלקחים שהיה עליי ללמוד כך שאוכל להימנע מחזרה על אותן טעויות. במקום זאת, חשבתי כי להיות מנהיגה פירושו שאני עלולה להיחשף בקלות ולהיות מורחקת, כך שהתואר "מנהיגה" הפך אותי לקורבן. אפילו דמיינתי שאלוהים היה מעין שליט גשמי שדן אנשים למוות ברגע שהם מבצעים טעות קטנה. ברגע שמישהו הזכיר בחירות, נבהלתי, פחדתי שאם אבחר כמנהיגה, אפילו חוסר הזהירות הקל ביותר מצידי יגרום לכך שאיחשף ולא יהיה לי ייעוד טוב. לכן פקחתי עיניים בזהירות ושמרתי על מגננותיי. נתתי תירוץ אחד אחר השני כדי להימנע מהמצב וסירבתי להתמודד בבחירות. הייתי כזו ערמומית! הסיבה לכך שהכנסייה מדריכה מנהיגים ועובדים היא כדי לתת להם הזדמנויות ליישם בפועל, כך שיוכלו להבין את האמת ולהיכנס למציאות במהירות האפשרית. אבל באמת חשבתי שאלוהים התכוון לחשוף אותי ולהרחיק אותי. האם לא היה זה חוסר הבנה וחילול הקודש? האמנתי באלוהים, אבל תמיד ראיתי אותו דרך עיני חוטאת, חשדתי בו והתגוננתי מפניו, וחשפתי את הצביון השטני שבי. האין סוג אמונה כזה באלוהים פירושו התנגדות לאל?

לאחר מכן, אחרי שקראתי עוד מדברי האל, זכיתי בהבנה קצת טובה יותר לגבי כוונתו. דברי האל אומרים: "לפעמים האל משתמש בעניין מסוים כדי לחשוף אותך או כדי להטיל עליך משמעת. האם זה אומר שתסולק? האם זה אומר שסופך הגיע? לא. ...למעשה, במקרים רבים, הדאגה של אנשים נובעת מהאינטרס האישי שלהם. באופן כללי, זהו החשש שלא יהיה להם קץ. הם תמיד חושבים: 'מה אם האל יחשוף אותי, יסלק אותי וידחה אותי?' זו הפרשנות השגויה שלך על האל; אלה רק השערות חד-צדדיות שלך. עליך להבין מהי כוונת האל. כאשר הוא חושף אנשים, זה לא כדי לסלק אותם. אנשים נחשפים כדי לחשוף את חסרונותיהם, טעויותיהם, ואת מהות טבעם, כדי לגרום להם להכיר את עצמם ולהיות מסוגלים באמת להכות על חטא; מסיבה זו, חשיפת אנשים נועדה לעזור לחייהם לצמוח. ללא הבנה טהורה, אנשים נוטים לפרש את האל באופן שגוי ולהיות שליליים וחלשים. הם עלולים אפילו להיכנע לייאוש. למעשה, חשיפתך על ידי האל אינה אומרת בהכרח שתסולק. היא מיועדת לעזור לך להכיר את שחיתותך ולגרום לך להכות על חטא. לעתים קרובות האל חייב להטיל משמעת כיוון שאנשים מרדנים ואינם מחפשים פתרון בַּאמת כאשר הם חושפים שחיתות. וכך, לפעמים הוא חושף אנשים, חושף את כיעורם ואת עליבותם, ומביא אותם לידי הכרת עצמם, וזה עוזר לחייהם לצמוח. לחשיפת אנשים יש שתי השלכות שונות: חשיפת האנשים הרעים, פירושה שהם מסולקים. לאלה אשר יכולים לקבל את האמת, זוהי תזכורת ואזהרה; נכפה עליהם להרהר על עצמם, לראות את מצבם האמיתי, ולהפסיק להיות סוררים ומופקרים, כיוון שאם הם ימשיכו כך זה יהיה מסוכן. חשיפת אנשים בדרך זו מטרתה להזכיר להם שבביצוע חובתם אל להם להפוך למבולבלים ורשלנים, להתייחס לדברים בחוסר רצינות, להסתפק בתוצאות מועטות בלבד או לחשוב שביצעו את חובתם בהתאם לרף המקובל כאשר למעשה, לפי אמות המידה של דרישות האל, הם לא עמדו בדרישות ובכל זאת הם עדיין שאננים ומאמינים שהם מסתדרים מצוין. בנסיבות כאלה, האל יטיל משמעת, יזהיר ויזכיר לאנשים. לפעמים האל חושף את כיעורם וזה במפורש נועד לשמש כתזכורת. בזמנים כאלה עליך להרהר על עצמך: ביצוע חובתך באופן זה אינו מספק, יש בתוכך מרדנות, יש בך יותר מדי אלמנטים שליליים, כל מה שאתה עושה נעשה באופן שטחי, ואם אתה עדיין לא מכה על חטא, עליך להיענש. מדי פעם, כאשר האל מטיל עליך משמעת או חושף אותך, זה לא אומר בהכרח שתסולק. יש להתייחס לעניין זה בצורה נכונה. גם אם תסולק, עליך לקבל זאת ולהתמסר לכך, ולהזדרז ולהרהר ולהכות על חטא" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק על ידי יישום האמת בפועל והתמסרות לאל ניתן להשיג שינוי בצביון). כאשר קראתי דברים אלה, התרגשתי מאוד, והרגשתי מאוד מבויישת ואשמה. אלוהים חושף, גוזם ומטיל משמעת על אנשים כך שיוכלו להבין את עצמם, להכות על חטאם ולהשתנות. כאשר פיטרו אותי וחוויתי תסכול וכישלון, לא הבנתי כלל את כוונתיו הטובות של אלוהים להושעת האנושות. המשכתי לדבוק בדברי הרמייה של השטן ומילותיו, כגון: "ככל שהם גדולים יותר, כך הם נופלים חזק יותר. בודד הוא זה שנמצא בפסגה." חשבתי שלהיות מנהיג בכנסייה זה כמו להיות עובד ציבור בעולם החילוני, וככל שמעמדו של מישהו גבוה יותר, כך הסיכון שלו גבוה יותר, וככל שמישהו משמש יותר זמן כמנהיג, כך הוא ייחשף ויורחק מהר יותר. בשנים האחרונות תמיד לא הבנתי את אלוהים כהלכה והתגוננתי מפניו, וליבי היה סגור לאל כל הזמן. שוב ושוב סירבתי להתמודד בבחירות למנהיגות. אפילו שביצעתי את חובתי, היו לי הסתייגויות, כך שלא יכולתי לתת את כולי, ותמיד הייתה לי גישה פושרת כלפי החתירה אל האמת. הייתי לכודה במלכודת השטן וסבלתי בידיו. אפילו לא ידעתי עד כמה זה פגע בחיי. עכשיו הייתי בסכנה, ולא יכולתי יותר לאפשר חוסר הבנה ופגיעה באל. התפללתי לאלוהים בשקט, "אלוהים, אני רוצה להכות על חטא בפניך ולהתייחס לבחירות כראוי. באם אבחר או לא, אתמסר לסידוריך."

כאשר הגיע הזמן לבחירות, עדיין התחבטתי. "הפעם, אם באמת יבחרו בי, עליי לקבל את התפקיד. אבל האיכות שלי והיכולת שלי לבצע את עבודתי הן בינוניות, כך שאם לא אבצע אותה היטב, מה אז? מוטב לתת למישהי אחרת לעשות זאת. כך לא אחשף שוב." בעיצומה של הדילמה שלי, חשבתי פתאום על דברי האל, "כאשר אנשיו של האל ממלאים את חובתם במלכות ויצירי בריאה ממלאים את חובתם לפני הבורא, עליהם להתקדם רגועים בלב ירא-אל. הם לא צריכים לגשש סביב, להתכווץ לאחור או ללכת על ביצים. אם אתה יודע שהמצב אינו כשורה ואתה דואג לגביו ללא הרף במקום לחפש את האמת כדי לפתור אותו, אזי הוא מגביל וכובל אותך ולא תוכל למלא את חובתך" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'). דבר האל שימשו לי כתזכורת. תמיד הייתי חרדה בגלל הבחירות, וברגע האמת רציתי לסגת ולברוח שוב. עבור יצירי בריאה, ביצוע חובה הוא דבר נכון והגון – זהו כבוד. אבל למעשה, התחמקתי מאחריות, הייתי מהוססת, מסוגרת וחשדנית. זה היה כה מטופש ומעורר רחמים! היה עליי לחזור לאלוהים, להיות אדם פשוט והגון, להפסיק לדאוג לגבי עתידי וייעודי הסופי ולהעניק לו את ליבי. באם אבחר או לא, לא יכולתי להמשיך לברוח ולהסתתר. אם אבחר, אצטרך לקבל זאת ולבצע את חובתי היטב. כאשר התחייבתי במלואו להלך רוח זה, הרגשתי שעול כבד הורם מליבי ושהנטל עליי הוקל.

הפעם, כאשר התפרסמו תוצאות הבחירות, נבחרתי יחד עם אחות נוספת. לא הייתי שקועה יותר בחוסר הבנה ובהתגוננות מפני האל, והפסקתי לפחד שיסלקו אותי אם לא אבצע את חובתי היטב. במקום זאת, רציתי להוקיר את ההזדמנות, לבצע את חובתי כמיטב יכולתי ולשלם את חובי לאלוהים. מאוחר יותר, קראתי את דברי האל: "האם אתם פוחדים ללכת בנתיב של צוררי משיח? (כן.) האם פחד בפני עצמו מועיל? לא – פחד לבדו אינו יכול לפתור את הבעיה. נורמלי לפחד מהליכה בנתיב של צוררי משיח. זה מראה שהאדם אוהב את האמת, שהוא אדם שמוכן לשאוף אל האמת ולחתור אליה. אם יש בלבכם פחד, עליכם לחפש את האמת ולמצוא את הנתיב ליישום בפועל. עליכם להתחיל בלמידה כיצד לשתף פעולה עם אחרים בהרמוניה. אם תהיה לכם בעיה, פתרו אותה בשיתוף ובדיון כדי שכולם יוכלו להבין את העקרונות, וכן את ההנמקה והתוכנית הספציפיות לגבי ההחלטה. האם לא תימנע כך מקבלת החלטות לבד? בנוסף, אם יש לך לב ירא-אל, תהיה מסוגל לקבל באופן טבעי את בחינת האל, אך עליך ללמוד לקבל גם את הפיקוח של אנשיו הנבחרים של האל, והדבר ידרוש ממך סובלנות וקבלה. ...בהחלט יש צורך לקבל פיקוח, אך הדבר העיקרי הוא להתפלל לאל ולסמוך עליו, תוך שאתה מעמיד את עצמך לבחינה מתמדת. במיוחד כאשר הלכת בדרך הלא-נכונה או עשית משהו לא בסדר, או כאשר אתה עומד לפעול או להחליט על משהו בעצמך, ומישהו בקרבת מקום מזכיר זאת ומתריע בפניך, עליך לקבל זאת ולמהר להרהר בעצמך, להודות בטעות שלך ולתקן אותה. הדבר יכול למנוע ממך מלעלות על הנתיב של צוררי משיח. אם יהיה מישהו שיעזור לך ויתריע בפניך בדרך זו, האם לא תהיה מוגן מבלי לדעת זאת? אתה תהיה מוגן – זוהי ההגנה שלך" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, מילוי תקין של חובתכם מחייב שיתוף פעולה הרמוני). דבר האל מדגיש את עיקרון היישום בפועל המסייע להימנע מלבחור בנתיב השגוי. יש לחפש את האמת בלי קשר לבעיות העומדות בפניך, לדון בדברים יחד עם אחיך ואחיותיך, לשתף פעולה בהרמוניה ולבצע את חובתך בהתאם לעקרונות-האמת; אל תפעל בשרירותיות בהתבסס על צביונך הגאוותן ואל תקבל החלטות באופן חד-צדדי, בזמן ביצוע חובתך, הסכם לכך שאחיך ואחיותיך יפקחו עליך. אם לא תבצע את חובתך רק בגלל שאתה מפחד לצעוד בנתיב צורר המשיח ומפחד שתיחשף, זה לא רק לא יפתור בעיות, אלא גם יסכל את סיכוייך לזכות באמת ולהיוושע. האם אין הדבר דומה לאדם שמפסיק לאכול לגמרי רק בגלל שהוא מפחד להיחנק? לאחר מכן, הפנמתי את הלקחים מכישלונותיי הקודמים, ונקטתי גישה נכונה יותר בביצוע חובתי. אם נתקלתי בבעיות, יכולתי לדון בהן מתוך מודעות, לשתף פעולה בהרמוניה, ולחפש יחד את עקרונות-האמת. לאחר זמן מה, ראיתי את הכוונתו של האל וביצעתי את חובתי ביעילות.

התנסות זו הכריחה אותי להרהר בעצמי ולהכיר את ציביוני המושחת, אשר איפשר לי להבין את כוונת האל, לסלק את חוסר ההבנה שלי כלפיו ואת התנגדותי לו, ולבצע את חובתי בקלות. תודה לאל!