באוגוסט 2021 התחלתי ליישם בפועל את תפקידי כמנהיגת כנסייה. באינטראקציות שלי עם ליליאן, שהייתה אחראית על עבודת הבשורה, שמתי לב שלעתים קרובות היא עושה עניין גדול מבעיות קטנות שהיו לאנשים, והיא סיפרה עליהן לכולם. היא לא עבדה היטב עם אחרים ותמיד אמרה דברים שסתרו את העובדות. פעם בכינוס, היא אמרה שמנהיג הכנסייה הקודם לא התמקד בעבודת הבשורה ואף פעם לא שאל אותה איך העבודה שלה מתנהלת. אבל למעשה, המנהיג הזה תמיד עקב אחר עבודתה. כמו כן, היא דיווחה למנהיג שלנו שהעבודה מתנהלת היטב, ויצרה רושם שהדברים מתנהלים כרגיל. אבל למעשה, היא לא ביצעה שום עבודה ממשית. באחד הכינוסים היא חזרה והדגישה את הקשיים בעבודתה, ואמרה שעובדי הבשורה לא היו טובים, אבל כשבדקתי את הפרטים, גיליתי שהיא לא ביצעה עבודה רבה, ולכן לא היה לה שום בסיס לומר את זה. מתחתי עליה ביקורת בנוגע לכך שהיא לא מבצעת עבודה ממשית ומפילה את האשמה על אחרים. היא לא אמרה דבר בתגובה. חשבתי שהיא תבצע הרהור עצמי, אבל למרבה ההפתעה, היא שלחה לשותפה שלי, מאיה, הודעה שבה נאמר שהיא לא רוצה יותר שום קשר איתי, שגזמתי אותה ללא בסיס כשראיתי בעיה ולא הבנתי את הקשיים האמיתיים שלה. היא גם אמרה שהיא לא יכולה להיות כמוני, והיא צריכה להתייחס לאחים ולאחיות באהבה ובסבלנות. כשקראתי את זה, הייתי המומה לרגע. היו כל כך הרבה בעיות בחובתה. אני רק ציינתי אותן – והדבר לא היה קרוב לגיזום שלה. איך היא יכלה להגיד שגזמתי אותה ללא בסיס? זה לא מה שקרה. איך היא יכלה להיות כל כך חלקלקה וערמומית? רציתי להסביר את הדברים למאיה, אבל באמצע כתיבת ההודעה אליה, היססתי. אם אשלח הודעה המסבירה את הבעיות של ליליאן או מתארת אותן, מאיה עלולה לחשוב שחסרה לי מודעות עצמית לנוכח בעיות, ושאני לא מתייחסת לאנשים כראוי. בגלל המחשבה הזאת, לא שלחתי את ההודעה. אחר כך שמעתי שליליאן השתמשה בפתיחות הלב שלה לאחרים כאמתלה לכך שהיא אמרה שגזמתי אותה ללא בסיס בלי לדעת את הרקע, והדבר גרם לה לתחושת שליליות. התרגזתי מאוד כששמעתי את זה. לא ידעתי איך אוכל לבדוק את עבודתה בעתיד, והרגשתי שקשה מאוד להסתדר איתה. כעבור כמה ימים, בשל צרכי עבודה, רצינו להעביר כמה אנשים מתחום האחריות של ליליאן כדי שילכו לבצע עבודת השקיה. למרבה הפלא, ברגע שאמרתי לה את זה, היא אמרה, כשהיא נראית מרירה, "אם את רוצה להעביר אותם, פשוט תעשי את זה. לא אכפת לי. התוצאות שלי יהיו גרועות בכל מקרה." אחר כך היא אמרה לי בצורה גלויה שהייתה לה בעיה עם האחות האחראית על עבודת ההשקיה, ולכן היא לא הסכימה להעברה. נוסף על כך, היא אמרה, שאף אחד לא יוכל להאשים אותה אם היא תתקוף בחומרה את האחות הזאת אם היא תגרום לבעיות נוספות. כששמעתי את האיום בדבריה, הרגשתי שלא רק שקשה להסתדר איתה, אלא שהיא חסרת אנושיות, ושעליי להיזהר כשאני עוקבת אחר עבודתה, כי היא עלולה למצוא משהו להשתמש בו נגדי.

פעם אחת, מנהיג עליון הטיל עלינו לבצע עבודת טיהור, על מנת לחקור וללמוד אם יש בכנסייה אנשים רעים או צוררי משיח, ואם הם יתגלו, עלינו לגרש אותם מהכנסייה. נזכרתי בליליאן. האנושיות שלה הייתה ירודה והיא סירבה לקבל את האמת. היא נטרה טינה לכל מי שציין בפניה בעיות, ועיוותה את הדברים, הפכה שחור ללבן והפיצה את הדעה הקדומה שלה מאחורי גבם. חשבתי שאני צריכה לבדוק את התנהגותה הכללית. אבל אז נזכרתי עד כמה ליליאן התנגדה לי כשבדקתי את עבודתה, ובכך שהיא אמרה מאחורי גבי שגזמתי אותה ללא כל בסיס. אם אאסוף הפעם הערכות לגביה, האם האחים והאחיות יחשבו שאני מנצלת את ההזדמנות הזאת כדי לנקום בה? האם השותפה שלי תחשוב שאני אוהבת את המעמד יותר מדי, ושאני מחפשת הזדמנויות לגרום לכל מי שציין את הבעיות שלי לשלם? ואז כולם יחששו ממני ויתחמקו ממני, וזו תהיה בעיה גדולה אם הם ינסו להבחין בבעיות שלי וידווחו עליי כעל מנהיגת שקר. חשבתי שאתעלם מכך. אוכל לטפל בזה אחרי שמישהו אחר יבחין בבעיות שלה. אחרת, אם אני אהיה הראשונה שתדבר על כך, עלולים לפרש זאת שלא כהלכה. ולכן לא העליתי את הנושא. עד מהרה, מאיה ציינה שהאנושיות של ליליאן ירודה והיא רצתה לבדוק את התנהגותה. כשהיא אמרה את זה, שמחתי ובו זמנית גם חשתי מעט אשמה. כבר ידעתי את זה על ליליאן, והייתי צריכה לחקור את התנהגותה מיד, אבל לא התמודדתי עם העניין כי חששתי שאנשים יחשבו שאני נוקמת בה. לא הגנתי על עבודת הכנסייה. אבל לפחות מישהו אחר אמר משהו, ולא הייתי צריכה כבר להיות מוטרדת מכך. לאחר איסוף ההערכות בנוגע לליליאן, ראינו שרוב האנשים שכתבו את ההערכות לא הכירו אותה היטב וסיפקו מעט מאוד מידע. רק כמה אנשים שמו לב לבעיות שלה. ידעתי שהדבר הנכון לעשות בנסיבות האלה הוא לחפש אנשים שהיו איתה בקשר במשך תקופה ארוכה, אבל חששתי שאחרים יגידו שאני מתמקדת בה בגלל איבה אישית, ולכן לא רציתי להגיד דבר. בשלב הזה, מאיה אמרה שאנחנו צריכות לפקוח עין על האופן שבו הדברים מתנהלים, ואני לא אמרתי עוד משהו.

מאוחר יותר גיליתי שאחים ואחיות אחרים הציעו לליליאן פתרונות אבל לא רק שהיא לא קיבלה אותם, אלא הגיבה בהאשמות נגדיות כוזבות. פעם, עובד השקיה נתן לליליאן משוב שאחדים מהאנשים שעובדי הבשורה הטיפו להם לא התאימו לעקרונות והיו חסרי אנושיות. לא זו בלבד שליליאן סירבה לקבל זאת, היא אף השמיעה את הדעות הקדומות ואת התלונות שלה בפני עובדי הבשורה. היא אמרה שכולם ביצעו את חובתם בהתאם לעקרונות, אבל מאחר שעובדי ההשקיה לא שיתפו בבהירות על האמת עם האנשים שעובדי הבשורה עבדו כל כך קשה כדי להמיר את דתם, כמה מאמינים חדשים הולכו שולל על ידי שמועות ואז פרשו. בכינוס, מאיה ואני שיתפנו על הבעיה וניתחנו את מהותה, בכל הנוגע להתנהגותה של ליליאן. שיתפנו איתה עוד כמה פעמים לאחר מכן. חשבתי שהיא תבצע הרהור עצמי אבל היא לא שינתה את דרכיה, והמשיכה להפיץ את דעותיה הקדומות נגד עובדי ההשקיה. היא אמרה שהיא חשה שליליות ושאינה יודעת איך לבצע את העבודה שלה. בשל המחלוקת שהיא זרעה, אחדים מעובדי הבשורה ועובדי ההשקיה התלוננו זה בפני זה, ולא היה שיתוף פעולה הרמוני. ידעתי שליליאן לא מתאימה להיות מפקחת וצריך לפטר אותה מיד. הצטערתי מאוד שלא חקרתי אותה במהירות ופיטרתי אותה מההתחלה. ידעתי שהיא חסרת אנושיות, אבל נתתי לה עוד הזדמנויות להמשיך ולשבש את עבודת הכנסייה. הרגשתי נורא. התפללתי לאל וביקשתי ממנו שינחה אותי לבצע הרהור עצמי ולהכיר את עצמי.

כשחיפשתי, ראיתי שדברי האל אומרים: "כשאנשים אינם לוקחים שום אחריות על החובות שלהם ומבצעים אותן ללא מחשבה שטחיות, פועלים כ'יֶסמנים' ואינם מגינים על האינטרסים של בית האל, באיזה צביון מדובר? מדובר בערמומיות, זהו הצביון של השטן. ההיבט הבולט ביותר בפילוסופיות החיים של האדם הוא ערמומיות. אנשים חושבים שאם הם אינם ערמומיים, הם עלולים להעליב אחרים ולא יהיו מסוגלים להגן על עצמם; הם סבורים שעליהם להיות ערמומיים דיים על מנת לא לפגוע או להעליב אף אחד ובכך לשמור על ביטחונם, להגן על פרנסתם ולרכוש מעמד יציב בקרב אנשים אחרים. כל הכופרים חיים על פי הפילוסופיות של השטן. הם כולם יֶסמנים ואינם מעליבים אף-אחד. אתה באת לבית האל, קראת את דבר האל והקשבת לדרשות בבית האל, אז מדוע אינך מסוגל ליישם את האמת, לדבר מן הלב ולהיות אדם ישר? מדוע אתה תמיד נוהג כיסמן? יסמנים רק מגינים על האינטרסים של עצמם ולא על האינטרסים של הכנסייה. כשהם רואים מישהו שעושה רע ופוגע באינטרסים של הכנסייה, הם מתעלמים. הם אוהבים להיות יסמנים ואינם מעליבים אף אחד. זהו חוסר אחריות ואדם כזה הוא ערמומי מדי ואינו ראוי לאמון" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'). הבנתי מהגילוי של דברי האל שנמנעתי מלהעליב את ליליאן במאמץ לשמור על תדמיתי ועל מעמדי, ולא עמדתי לצד הכנסייה כשראיתי אותה משבשת את עבודתה. במקום זאת, ניסיתי לרצות אנשים על ידי העלמת עין. זו הייתה התנהגות חסרת אחריות וערמומית. כופרים חיים בהתאם לפילוסופיות שטניות כדי להגן על האינטרסים שלהם. הם מבחינים בזהירות באחרים כשהם מדברים ורואים לאן נושבת הרוח – הם תחבלנים וערמומיים. הייתה לי גישה דומה לזו של כופר בביצוע חובתי, ראיתי בבירור שהאנושיות של ליליאן לא הייתה טובה והיא כבר שיבשה את עבודת הכנסייה. הייתי צריכה לפטר אותה. אבל לא רציתי שהאחרים יחשבו שאני נוקמת בה, אז התחמקתי מהעניין בכך שניסיתי לא לעשות דבר שיכול לעורר חשד, ודחיתי את הטיפול בליליאן. רציתי לחכות עד שאחים ואחיות אחרים יבחינו בה. מתוך רצון להגן על המוניטין ועל המעמד שלי, ועל אף שידעתי שהיא משבשת את עבודת הכנסייה, עדיין העדפתי להניח לאינטרסים של הכנסייה להיפגע ולא להבחין בעקרונות, לחשוף אותה ולהתמודד כראוי עם המצב. הייתי ממש ערמומית, אנוכית ומתועבת. חשתי חרטה ואשמה לנוכח המחשבה הזו. ידעתי שאני לא יכולה להמשיך ולהעלים עין. הייתי חייבת לטפל בבעיה של ליליאן בהתאם לעקרונות הכנסייה, ולהפסיק להגן על האינטרסים שלי.

מאיה ואני הלכנו לדבר עם ליליאן אחרי זה, וחשפנו את האופן שבו היא מעוותת דברים ומפיצה באופן שרירותי את דעותיה הקדומות בנוגע לאחרים, פוגעת ביחסים בין האחים והאחיות, ולמעשה גורמת לשיבוש של עבודת הכנסייה. להפתעתי, היא לא קיבלה שום דבר מכל זה אלא השתלחה בחזרה, ואמרה בהתמרמרות, "שיתפתי אתכן בבעיות, ובמקום לפתור אותן, השתמשתן בהן כדי למצוא בי פגמים. אני רואה שאתן לא מבצעות עבודה ממשית בכלל." כשראינו עד כמה היא שתלטנית, ללא שום מודעות עצמית, ניתחנו איתה את טבעם של דבריה ואת השלכותיהם של דבריה ומעשיה, תוך הסתמכות על דברי האל הרלוונטיים. אבל היא לא הסכימה לקבל שום דבר מזה – היא המשיכה להתווכח ולהצדיק את עצמה.

לאחר מכן, קראתי שתי פסקאות בדברי האל שעזרו לי להבין את המהות של ליליאן. דברי האל אומרים: "כל מי שמפריע לעתים קרובות לחיי הכנסייה ולהיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל, הוא חסר אמונה ואדם רע, ויש להרחיק אותו מהכנסייה. אין זה משנה מיהו האדם או כיצד הוא התנהג בעבר, אם הוא מפריע לעתים קרובות לעבודת הכנסייה ולחיי הכנסייה, מסרב לקבל גיזום ותמיד מגן על עצמו בנימוקים כושלים, יש להרחיקו מהכנסייה. הגישה הזו נועדה לחלוטין למען שמירה על ההתקדמות הרגילה של עבודת הכנסייה ולהגנה על האינטרסים של אנשיו הנבחרים של האל, תוך תאימות מלאה לעקרונות-האמת ולכוונותיו של האל" (הדבר, כרך חמישי: תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים, תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים (14)). "האנשים האלה בעלי הצביונות המרושעים לא יאפשרו לאיש לחשוף אותם או לגזום אותם, ואין זה משנה אילו טעויות או דברים רעים הם עשו. אם מישהו יחשוף אותם ויפגע בהם, הם יכעסו, יתנקמו ולעולם לא ירפו מהעניין. אין להם כל סבלנות וסובלנות כלפי אנשים אחרים, והם לא נוהגים כלפיהם באיפוק. על איזה עיקרון מבוססת התנהלותם? 'אני מעדיף לבגוד מאשר שיבגדו בי'. במילים אחרות, הם לא מוכנים שאף אחד יפגע בהם. האין זה ההיגיון של אנשים רעים? זהו בדיוק ההיגיון של אנשים רעים. אסור לאיש לפגוע בהם. מבחינתם, לא מתקבל על הדעת שמישהו יעורר אותם ולו בצורה הקלה ביותר, והם שונאים את כל מי שעושה זאת. הם ימשיכו לרדוף אחר אותו אדם ולעולם לא יניחו לעניין – זו דרכם של אנשים רעים" (הדבר, כרך חמישי: תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים, תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים (14)). ראיתי בדברי האל שלאנשים רעים יש צביון מרושע והם לא מקבלים את האמת כהוא זה. הם מתעבים כל מי שחושף את בעיותיהם ומציין אותן, ורואים בו אויב, והם עלולים אפילו להשיב מלחמה כנקמה. השוויתי את ליליאן לכך. היא מעולם לא ביצעה הרהור עצמי או למדה על עצמה כשנתקלה בבעיות, והיא שנאה את כל מי שהציע לה פתרונות, וראתה בו אויב. בינתיים היא עיוותה את האמת, הפכה שחור ללבן והפיצה דעות קדומות ותלונות על אחרים, ועוררה בעיות ביחסי אחים ואחיות. הדבר הוביל לחוסר הרמוניה, ששיבש את עבודת הבשורה ועיכב אותה. אחרים נתנו לה עצות ועזרו לה פעמים רבות, אבל היא לא הסכימה לקבל את מה שהם אמרו. היא הגיבה בעוינות והשמיעה האשמות נגדיות כוזבות, ללא שמץ של חרטה. מטבעה, היא שנאה את האמת וסלדה ממנה. היא הוכיחה שהיא אדם רע, ואם ניתן לה להישאר בכנסייה, הדבר רק יגרום צרות נוספות לעבודת הכנסייה. וכך, מאיה ואני שוחחנו עם האחים והאחיות על ההבחנה שלנו בנוגע להתנהגותה של ליליאן, בהתאם לעקרונות, ופיטרנו אותה לאחר שערכנו הצבעה. שיבצנו אותה להתבודד ולבצע הרהור עצמי, ואמרנו שנרחיק אותה אם יהיו הפרעות נוספות.

מאוחר יותר, אחים ואחיות אמרו בזה אחר זה, שהעבודה עם ליליאן הייתה מגבילה מאוד. היא תמיד נזפה באנשים, והרבה אנשים חששו ממנה. כולם התכוננו מראש בכל פעם שהיא הגיעה לבדוק את העבודה שלהם, משום שחששו שהיא תנזוף בהם על כל דבר שהם לא יכלו להסביר כראוי. הרגשתי ממש לא בנוח. ליליאן עשתה כל כך הרבה דברים מרושעים, פגעה כל כך באחים ובאחיות. הייתי מנהיגת כנסייה, אבל כשגיליתי אדם רע, נכשלתי בהתמודדות עם העניין. אם כך, בשביל מה הייתי שם? לא ביצעתי שום עבודה ממשית. במשך כמה ימים הרהרתי מדוע יכולתי לטפל כראוי באנשים רעים אחרים ובצוררי משיח, אבל נמנעתי מעניין ליליאן ולא רציתי לטפל בו. קראתי כמה מדברי האל: "לא משנה מה הם עושים, צוררי משיח קודם כול מתחשבים באינטרסים האישיים שלהם ופועלים רק אחרי שהם חישבו הכול בראשם; הם לא מתמסרים לאמת בלי פשרות, באופן אמיתי, כן ומוחלט, אלא עושים זאת באופן סלקטיבי ועל תנאי. מהו אותו תנאי? התנאי הוא שהמעמד והמוניטין שלהם חייבים להישמר ושהם לא יינזקו בשום אופן. רק אחרי שהתנאי הזה מתמלא הם יחליטו ויבחרו מה לעשות. כלומר, צוררי משיח שוקלים בכובד ראש כיצד להתייחס לעקרונות-האמת, לתפקידים שהאל מטיל ולעבודה בבית האל, או לאופן הטיפול בדברים שהם מתמודדים עימם. הם לא שוקלים כיצד לרצות את כוונות האל, איך להימנע מפגיעה באינטרסים של בית האל, איך לרצות את האל או איך לתרום לאחים ולאחיות; אלה אינם דברים שהם מביאים בחשבון. מה צוררי משיח מביאים בחשבון? אם המעמד והמוניטין שלהם עצמם יושפעו ואם היוקרה שלהם תפחת. אם ביצוע דבר מה בהתאם לעקרונות-האמת תורם לעבודת הכנסייה ולאחים ולאחיות, אבל יפגע במוניטין שלהם עצמם ויגרום לאנשים רבים לעמוד על שיעור הקומה האמיתי שלהם ולהיווכח באיזה מין מהות טבע הם ניחנים, אזי הם בפירוש לא יפעלו בהתאם לעקרונות-האמת. אם ביצוע עבודה אמיתית כלשהי יגרום לעוד אנשים להעריך אותם, לכבדם ולהעריצם, אם הוא יאפשר להם לזכות בעוד יותר יוקרה או יעניק לדבריהם סמכות ויגרום לאנשים רבים יותר להתמסר להם, אזי הם יבחרו לעשות כן בדרך הזאת; אחרת הם לעולם לא יבחרו להתעלם מן האינטרסים האישיים שלהם מתוך התחשבות באינטרסים של בית האל או של האחים והאחיות. זוהי מהות הטבע של צוררי משיח. האין היא אנוכית ומתועבת?" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו בוגדים באינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק ג')). "אם אדם אומר שהוא אוהב את האמת ושהוא חותר אל האמת, אבל למעשה המטרה שהוא חותר אליה היא להתבלט, להתרברב, לגרום לאנשים להעריך אותו, לממש את האינטרסים האישיים שלו, ואם ביצוע החובה שלו אינו בשביל להתמסר לאל או לרצותו, אלא נועד להשיג תהילה, רווח ומעמד – אזי החתירה שלו לא לגיטימית. כיוון שכך, כאשר מדובר בעבודת הכנסייה, האם מעשיו מהווים מכשול או שמא הם תורמים לקידומה? הם בבירור מהווים מכשול; הם אינם מקדמים אותה. ישנם אנשים שמנופפים בביצוע של עבודת הכנסייה ועם זאת רודפים אחרי התהילה, הרווח והמעמד האישיים שלהם, מנהלים פעילות משלהם, יוצרים קבוצה קטנה משל עצמם, מלכות קטנה משלהם – האם אדם מעין זה מבצע את חובתו? כל העבודה שהוא עושה בעצם משבשת את עבודת הכנסייה, מפריעה לה ופוגעת בה. מה ההשלכה של המרדף שלו אחרי תהילה, רווח ומעמד? ראשית, הדבר משפיע על האופן שאנשיו הנבחרים של האל אוכלים ושותים את דברי האל באופן תקין ומבינים את האמת, הוא מעכב את ההיווכחות שלהם בחיים, מונע מהם להיכנס אל הנתיב הנכון לאמונה באל ומוביל אותם לנתיב השגוי – דבר שמזיק לאנשיו הנבחרים של האל וממיט עליהם הרס. ואיך זה משפיע בסופו של דבר על עבודת הכנסייה? זו הפרעה, פגיעה ופירוק. זאת תוצאת המרדף של אנשים אחרי תהילה, רווח ומעמד" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו בוגדים באינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק א')). דברי האל חושפים כי צוררי המשיח מתחשבים רק במוניטין ובמעמד שלהם עצמם במעשיהם. אם צורר משיח יכול לעשות משהו שישפר את המוניטין שלו, הוא יעשה בדיוק את זה. אם עשיית דברים על פי עיקרון עלולה לפגוע במוניטין של צורר משיח או במעמדו, הוא ישליך את העקרונות הצדה ורק יחשוב מה יגן על האינטרסים האישיים שלו, מה ייטיב איתו. צוררי המשיח הם אנוכיים ונאלחים במיוחד. והאם גם אני לא התנהגתי כצוררת משיח? גיליתי כבר מזמן שליליאן היא אדם בעל אנושיות ירודה, ושהיא לא חותרת אל האמת. היא שונאת כל מי שנתן לה פתרונות, מוצאת בהם דופי ומשתמשת בזה כדי לשפוט ולתקוף אותם, והיא תמשיך לעכב את עבודת הכנסייה אם לא תוחלף מיד. אבל בגלל שהיה לה משהו נגדי, חששתי שהאחים והאחיות יחשבו שאני רק נוקמת בכך שאני חוקרת אותה. הם עשויים אפילו לחשוב עליי כמנהיגת שקר. הרגשתי שמאיימים על העמדה שלי. ובגלל צביונה של ליליאן, חששתי שאם אפטר אותה, היא תשמיץ אותי מאחורי גבי או תמצא תירוץ כלשהו לגנות אותי או לדווח עליי. הרגשתי שהטיפול בה עלול להיות רק לרעתי, ועלול להשפיע בקלות על המוניטין ועל המעמד שלי, ולכן במקום זה אימצתי גישה של "נחכה ונראה" ולא עשיתי דבר. באמת הייתי ערמומית ואנוכית. כשגיליתי בעבר אנשים שצריך להרחיק או לגרש במהלך עבודת טיהור, הצלחתי להתמודד עם העניין בהתאם לעיקרון. זה בגלל שלא הכרתי את רובם. והכי חשוב, הם לא היוו איום על המוניטין ועל המעמד שלי. אם הייתי מרחיקה אותם או מגרשת אותם מהכנסייה, האחים והאחיות היו מתייחסים אליי כמנהיגה שמבינה את האמת וכבעלת כושר הבחנה, וכמישהי שמבצעת עבודה ממשית. אבל בטיפול בליליאן, בעיה שנגעה ישירות לעמדה שלי, פשוט טמנתי את ראשי בחול, וניסיתי להגן על האינטרסים שלי. בעבר דבקתי בעקרונות מאחר שהאינטרסים האישיים שלי לא היו מונחים על הכף, ולא מפני שבאמת רציתי לבצע היטב את עבודת הכנסייה. הבנתי מדברי האל שעבודה לשם הגנה על יוקרה ומעמד אישי היא ביסודה דרך לחבל בעבודת הכנסייה ולשבש אותה. הדבר מעכב את ההתקדמות הרגילה של העבודה. מתוך רצון להגן על המוניטין שלי ועל מעמדי, לא טיפלתי מיד באדם רע. טבעה של בעיה זו הוא חמור מאוד. לא מדובר במקרה שולי של חשיפת שחיתות, אלא במתן מחסה לאדם רע, תוך התייחסות בסלחנות לשיבוש שגרמה לעבודת הכנסייה. זו התנהגות של משרת השטן וגם עשיית רע. דברי האל האלה היו נוקבים במיוחד: "עליכם לבודד או להרחיק אנשים רעים ברגע שאתם מגלים שיש להם מהות של אנשים רעים, בטרם יעלה בידם לעשות רע משמעותי כלשהו. הדבר ימזער את הנזק שהם גורמים לו; זו הבחירה הנבונה. אם מנהיגים ועובדים ימתינו עד שאדם רע יגרום לאסון כלשהו כדי לטפל בו, הם נוהגים בפסיביות. הדבר יוכיח שהמנהיגים והעובדים טיפשים מאוד ושאין עקרונות במעשיהם" (הדבר, כרך חמישי: תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים, תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים (14)). המחשבה על דברי האל גרמה לי להרגיש נורא ואשמה מאוד. כמנהיגה, תפקידי היה להגן על אנשיו הנבחרים של האל מפני דיכוי ושיבוש על ידי אנשים רעים, ולהגן על החיים הרגילים של הכנסייה כדי שעבודתה תוכל להתקדם בצורה נכונה ומסודרת. אבל כשאדם רע הופיע בכנסייה, גררתי רגליים ולא עשיתי דבר. לא מילאתי מחויבויות של מנהיג, והדבר הוביל לכך שהאחים והאחיות הוגבלו והותקפו על ידי האדם הרע, והיווכחותם בחיים נפגעה. גם עבודת הכנסייה שובשה. מה שעשיתי היה מאוס בעיני אלוהים!

אחר כך המשכתי להרהר בדברים. ידעתי שכאשר אדם רע משבש את עבודת הכנסייה, בהתאם לעקרונות, צריך לטפל בעניין במהירות. אז למה חששתי שאחרים יפרשו לא נכון את המצב ויגידו שאני מייסרת אותה? ומה זה באמת לייסר מישהו? קראתי זאת בדברי האל: "אילו ביטויים נוספים שכיחים כאשר צוררי משיח עובדים? (צוררי משיח מדכאים ומענים אנשים למען מעמדם-שלהם.) שכיח מאוד שצוררי משיח יענו אנשים אחרים, וזהו אחד מביטוייהם המובהקים. על מנת לשמר את מעמדם, צוררי משיח תמיד דורשים שכולם יצייתו להם ויעשו כדבריהם. אם הם מגלים שמישהו לא עושה כדבריהם או מפגין כלפיהם אנטיפטיות והתנגדות, הם ידכאו ויענו את האדם הזה על מנת להכניעו. לעתים תכופות צוררי משיח מדכאים את אלה אשר אוחזים בדעות שונות משלהם. לעתים תכופות הם מדכאים אנשים שחותרים אל האמת ומבצעים את חובותיהם בנאמנות. לעתים תכופות הם מדכאים אנשים הגונים וישרים יחסית אשר לא מחמיאים להם או מתחנפים אליהם. הם מדכאים את אלה שלא מסתדרים איתם או נכנעים להם. יחסם של צוררי משיח לאחרים אינו מתבסס על עקרונות-האמת. הם לא מסוגלים להתייחס לאנשים בצורה הוגנת. כשהם לא מחבבים מישהו, כשנדמה שמישהו לא נכנע להם בלבו, הם מוצאים הזדמנויות ותירוצים, ואפילו ממציאים תואנות שונות, על מנת לתקוף ולענות את אותו האדם, ומרחיקים לכת עד כדי הובלת העבודה בכנסייה במטרה לדכא אותו. הם לא אומרים נואש עד שאנשים הופכים כנועים ולא מעזים לסרב להם; הם לא אומרים נואש עד שאנשים מכירים במעמדם ובכוחם, מברכים אותם בחיוך, מביעים תמיכה כלפיהם ונענים להם, ולא מעזים לפתח רעיונות כלשהם ביחס אליהם. המילה 'הגינות' אינה קיימת ביחסו של צורר משיח לאחרים בשום מצב ובאף קבוצה, והמילה 'באהבה' אינה קיימת ביחסו כלפי אחים ואחיות שמאמינים באל באמת ובתמים. כל מי שמהווה איום על מעמדו הוא מבחינתו עצם בגרון או קוץ בישבנו, והוא יחפש כל הזדמנות וכל תואנה על מנת לענותו. אם אותו אדם לא מתרצה, הוא מענה אותו, ולא מפסיק עד שאותו אדם נכנע. מעשים אלה של צוררי משיח כלל אינם עולים בקנה אחד עם עקרונות-האמת, ועוינים מאוד את האמת, אם כן האם עליהם לקבל גיזום? לא רק זה – הם ראויים ללא פחות מאשר חשיפה, הבחנה, וסיווג. צורר משיח מתייחס לכולם על פי העדפותיו, כוונותיו ומטרותיו האישיות. תחת סמכותו, מי שניחן בחוש צדק, שיכול לדבר בצורה הוגנת, שמעז ללחום נגד אי-צדק, שדבק בעקרונות-האמת, שמוכשר ומלומד באמת ובתמים, שיכול לשאת עדות לאל – אנשים מעין אלה יהיו מושא קנאתו של צורר המשיח, והם יחוו דיכוי, הדרה, ואף יירמסו תחת רגלו של צורר המשיח עד שלא יוכלו לקום שוב. זוהי השנאה שרוחש צורר משיח לאנשים טובים ואל אלה אשר חותרים אל האמת. אפשר לומר שרוב האנשים שצורר המשיח מקנא בהם ומדכא אותם, פחות או יותר, הם דמויות חיוביות ואנשים טובים. רובם אנשים שהאל יושיע, יוכל להשתמש בהם, ויביאם לידי שלמות. כאשר צוררי משיח נוקטים בטקטיקות של דיכוי והדרה כלפי אלה שהאל יושיע, ישתמש בהם, ויביאם לידי שלמות, האין הם יריבים של האל? האין הם אנשים שמתנגדים לאל?" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט אחד עשר: הם אינם מקבלים גיזום וגם אין להם גישה של חזרה בתשובה כשהם עושים דבר רע, אלא במקום זאת הם מפיצים תפיסות ושופטים את האל בפומבי). כשהרהרתי בדברי האל, הבנתי שלייסר מישהו ולדבוק בעקרונות, הם שני עניינים נפרדים. עלינו להתחשב במניעים הבסיסיים לפעולה שלנו, ועלינו גם לחשוב אם באופן שבו אנו מתייחסים למישהו יש בסיס בדברי האל. אם אנחנו מזהים מישהו כאדם רע או כצורר משיח, בהתבסס על עקרונות-האמת, בכך שאנו מרחיקים או מגרשים אותו, אנחנו פוטרים את הכנסייה מפורענות, בהתאם לעקרונות. לא מדובר בייסורים. אבל כאשר צוררי המשיח ואנשים רעים מדכאים ומייסרים אחרים, הדבר נובע לחלוטין מהמניעים המרושעים שלהם. הם מקנאים באלה שחותרים אל האמת ושיש להם חוש צדק. הם שונאים את אלה שמבחינים בהם ומעזים לחשוף אותם. הם מחסלים מתנגדים כדי להגן על כוחם ועל מעמדם. הם קופצים על הבעיה הקלה ביותר של אחרים ועושים ממנה עניין גדול. הם מעוותים עובדות ומשמיצים אחרים, מטיחים בהם כל מיני האשמות כדי להרחיק אותם או לגרש אותם. מניעיהם וכוונותיהם מנוגדים לחלוטין לאמת ולאלוהים. האל מגנה ומקלל אותם. אני חשפתי את ליליאן ופיטרתי אותה בהתבסס על כך שהבחנתי שהיא אדם רע, בהתאם לדברי האל. זה לא קרה בגלל טינה אישית, ולא ייסרתי אותה. הבנתי את הדברים באופן שטחי ולא הבנתי מה הם באמת ייסורים. הרגשתי שטיפול בבעיה הנוגעת למישהו שנוטר לי טינה כמוהו כעינויו. לא התחשבתי בכך שהוא איש רע וגם לא התחשבתי בתפקיד שהוא ממלא בכנסייה. כתוצאה מנקודת המבט השגויה שלי, הייתי משותקת. כמה טיפשי! כשהבנתי את כל זה, חשתי שחרור נהדר.

לאחר מכן, יישמתי בפועל בכוונה את ביצוע חובתי על פי העקרונות. במיוחד במקרה של עבודת טיהור, אם נקבע כי מישהו מועמד להרחקה או לגירוש, בין אם היה לו משהו נגדי ובין אם לא, הייתי מטפלת בכך בהתאם לעקרונות. כשיישמתי זאת בפועל, הרגשתי הרבה יותר שלווה. חוויתי באופן אישי שבביצוע חובתנו, עלינו להניח בצד את החששות בנוגע למוניטין ולמעמד, לקיים את העקרונות ולהגן על עבודת הכנסייה, ובדרך זו להרגיש שלווה ושמחה.