לפני זמן מה, קראתי פסקה של דברי האל, שבה נכתב: "התרפסות, חנופה ומילים יפות – במבט שטחי, כולם אמורים לדעת מה משמעותם של מונחים אלה, ואנשים שמגלמים אותם הם שכיחים מאד. בדרך כלל ההתרפסות, החנופה והמילים היפות הן דרכי דיבור שאדם מאמץ כדי למצוא חן, לזכות לשבחים או לקבל תועלת כלשהי מאחרים. זוהי צורת הדיבור השכיחה ביותר בקרב העוסקים בחנופה. ניתן לומר שכל בני האדם המושחתים, ברמה זו או אחרת, מגלים את הביטוי הזה, שהוא אופן דיבור ששייך לפילוסופיה שטנית" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט עשירי: הם מתעבים את האמת, מחללים בעזות מצח את העקרונות ומזלזלים בסידורי בית האל (חלק ב')). באותה עת, כשקראתי את מילות האל שחושפות אנשים כאלה, לא ייחסתי אותן לעצמי. אנשים כאלה הגעילו אותי, לא אהבתי אותם ולא רציתי להיות במחיצתם. אז חשבתי שאני טובה יותר מאנשים כאלה. באופן בלתי צפוי, כשהעובדות חשפו אותי, ראיתי שלמען האינטרסים שלי עצמי, גם אני הייתי מתנהגת ככה: מנסה לרצות אנשים, מתחנפת, ואומרת דברי נועם, ושנהגתי גם באופן ערמומי ונכלולי מאוד.

לפני כמה ימים השתתפתי בכינוס קבוצתי. אחרי הכינוס, המנהיג שלי שלח הודעה, שבה הוא שאל אותי איך היה השיתוף של האח קיילב. כשראיתי את ההודעה, נלחצתי קצת. "למה המנהיג שואל אותי פתאום את השאלה הזאת? איך עליי לענות עליה? אם אענה לא נכון, מה הוא יחשוב עליי? האם הוא יחשוב שאני אפילו לא יודעת להבחין בטיב השיתופים של אחרים? שהאיכות שלי נמוכה ושאין לי ניסיון של ממש? ואם כן, האם הוא יבטח בי אי פעם וימנה אותי בעתיד לתפקידים חשובים? אני עלולה אפילו לאבד את מעמדי כמנהיגת הקבוצה." כדי לשמור על התדמית והמעמד שלי בעיני המנהיג, ולגרום לו לחשוב שיש לי יכולת הבחנה, התחלתי לנחש מה הכוונה שלו. מאחר שהוא שאל, הוא כנראה מרגיש שהיתה איזו בעיה בשיתוף של קיילב. אז מה כדאי שאומר כדי לזכות באישורו? למען האמת, הרגשתי שלמרות שחלק מהדברים שקיילב שיתף עליהם היו מילים ודוקטרינות, חלקים אחרים של השיתוף היו מעשיים. אבל חששתי שאני טועה בהבנה שלי, אז לא אמרתי למנהיג שלי מה אני חושבת באמת. במקום זה אמרתי: "קיילב שיתף על הרבה דוקטרינות." המנהיג שלי ענה: "הרבה ממה שהוא אמר היה באמת מילים ודוקטרינות. תדאגי להזכיר ולעזור לו יותר בעתיד." אחרי שקראתי את תשובת המנהיג, חשבתי: "מזל שלא ביטאתי את המחשבות האמיתיות שלי. אחרת, הוא בטח היה מסתכל עליי בצורה שלילית. לא? ואז המנהיג שלי היה רואה בדיוק מי אני!"

מיד אחרי זה השתתפתי בעוד כינוס קבוצתי. אחרי הכינוס, המנהיג שוב שלח לי הודעה, ושאל: "מה חשבת על השיתוף של האחות ג'מה?" כשראיתי את ההודעה, הייתי קצת בהלם. מחשבותיי נדדו בזמן הכינוס, אז ממש לא הקשבתי בתשומת לב לשיתוף שלה. איך הייתי אמורה לענות? אם אענה בכנות, מה המנהיג יחשוב עליי? נזכרתי ששמעתי את המנהיג אומר בעבר שג'מה מדברת לעתים תכופות על מילים ועל דוקטרינות. אז הוא מבקש ממני לאשר שאכן כך? בפעם הקודמת הוא שאל אותי, כי הוא חשב שקיילב דיבר הרבה על דוקטרינות. חשבתי שאולי זו הסיבה גם הפעם. לכן עניתי: "בשיתוף של ג'מה לא שמעתי אם יש לה ידע משלה, או אילו מנקודות המבט שלה השתנו." לאחר שהמנהיג קרא את תשובתי, הוא לא אמר דבר. ואז לא יכולתי להירגע, והתחלתי לנחש: "האם המנהיג לא מרוצה מהתשובה שלי? האם עניתי לא נכון? ואם כן, האם הוא יחשוב שהאיכות שלי נמוכה?" זה הטריד את מנוחתי בתקופה הזו מדי פעם.

כעבור כמה ימים, במהלך מפגש, קראתי פסקה מדברי האל שגרמה לי להרגיש כאילו פילחו לי את הלב. בדברי האל נאמר: "בני אדם ערמומיים, שנוהגים באופן אחד בפני הזולת ובאופן אחר מאחורי גבו, אינם נכונים להפוך למושלמים. אלה הם אנשי ההרס והאבדון. הם אינם שייכים לאל אלא לשטן. הם לא מסוג בני האדם שהאל בוחר בהם!" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מי שמתמסר לאל בלב אמיתי ייפול לבטח בנחלתו). לא יכולתי שלא לחשוב על מה שקרה ביום ההוא. כשהמנהיג שאל אותי מה אני חושבת על השיתופים של האח והאחות, לא העזתי לבטא את דעתי האמיתית, כי דאגתי שתשובה לא נכונה תשפיע על התדמית והמעמד שלי בלבו של המנהיג. ולכן עניתי באופן ערמומי. ניחשתי מה המנהיג שלי חושב, ואז ניסיתי לענות בדרך שתתאים למחשבות שלו. חשבתי שכך יהיה סיכוי קטן יותר שאטעה, שהוא לא יראה מה אני חושבת באמת, ושכך אשמור על מעמדי. חשבתי שזה חכם, שאני משטה במנהיג שלי ומסתירה את מחשבותיי, אבל האל צודק, והוא בוחן את הכול. האל ראה בבירור את כוונותיי הערמומיות ואת התחבולות שלי, והוא הוקיע אותן. ככל שהוספתי להרהר בדברי האל, כך פחדתי יותר. תהיתי איך יכול להיות שהמחשבות שלי מרושעות, בזויות ומבישות כל כך. זכרתי גם איך האל חשף את גילויי ההתרפסות, החנופה והמילים היפות של צוררי המשיח. אז חיפשתי כמה מדברי האל.

האל הכול יכול אומר: "צוררי המשיח עיוורים לאל; אין לו כל מקום בלבם. כשהם פוגשים את המשיח, הם מתייחסים אליו בדיוק כאל אדם מן השורה, תמיד מחפשים איתותים מתוך הבעות פניו ובנימת קולו ומשנים את עמדתם בהתאם לנסיבות. הם לעולם לא מספרים מה באמת מתרחש, לעולם לא אומרים דבר כלשהו בכנות – הם אומרים רק מילים ריקות ומדברים בדוקטרינות, מנסים להטעות ולהונות את האל המעשי שניצב לנגד עיניהם. יראת האל לא מצויה כלל וכלל בלבם. הם לא מסוגלים אפילו לדבר אל האל מתוך לבם, לומר משהו אמיתי. הם מדברים כזחול הנחש – במסלול עקלקל ועקיף. האופן והכיוון של דבריהם דומים לזלזל של מלון שמטפס על עמוד. למשל, כשאתה אומר שאדם מסוים הוא בעל איכות טובה וניתן לקדמו, הם מייד מדברים בשבחיו ומספרים על מה שבא לידי ביטוי ומתגלה אצלו; ואם אתה אומר שמישהו הוא רע, הם ממהרים לספר כמה הוא רע ומרושע, כמה הוא גורם להפרעות ושיבושים בכנסייה. כשאתה חוקר אודות מצבים אמיתיים מסוימים, אין להם דבר לומר; הם מדברים בצורה מעורפלת, ממתינים לכך שתגיע למסקנה, קשובים בניסיון למצוא את המשמעות שבדבריך כדי להתאים את דבריהם למחשבותיך. כל מה שהם אומרים הוא מילים יפות, דברי חנופה וכניעות; אף מלה כנה לא יוצאת מפיהם" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט עשירי: הם מתעבים את האמת, מחללים בעזות מצח את העקרונות ומזלזלים בסידורי בית האל (חלק ב')).

"האל אוהב אנשים כנים, והוא מתעב אנשים ערמומיים וחלקלקים. אם אתה אדם ערמומי ומתנהג בצורה חלקלקה, האם האל לא יתעב אותך? האם בית האל פשוט יוותר לך? במוקדם או במאוחר, תידרש לתת דין וחשבון. האל אוהב אנשים כנים ואינו אוהב אנשים ערמומיים. על כולם להבין זאת בבירור ולהפסיק להיות מבולבלים ולעשות דברים טיפשיים. בורות זמנית היא נסלחת, אך אם אדם אינו מקבל את האמת כלל, הרי שהוא עיקש מדי. אנשים כנים יכולים לקחת אחריות. הם אינם שוקלים את רווחיהם והפסדיהם; הם רק שומרים על עבודת בית האל ועל האינטרסים שלו. יש להם לב טוב וכן, הדומה לקערת מים צלולים שניתן לראות את תחתיתה במבט חטוף. יש גם שקיפות במעשיהם. אדם ערמומי תמיד מתנהג בצורה חלקלקה, תמיד מעמיד פנים, מכסה ומסתיר דברים, ועוטף את עצמו בצורה הדוקה להפליא. איש אינו יכול לראות אדם מסוג זה לאשורו. אנשים אינם יכולים לראות את מחשבותיך הפנימיות לאשורן, אך האל יכול לבחון את הדברים שבעומק לבך. כשהאל רואה שאינך אדם כן, שאתה יצור חלקלק, שאתה אף פעם אינך מקבל את האמת, תמיד נוהג באל ברמייה, ולעולם אינך מוסר לו את לבך, הוא אינו אוהב אותך, והוא מתעב ונוטש אותך. איזה מין אנשים הם כל אלה שמצליחים בקרב הכופרים, ואלה שהם חלקלקי לשון ומהירי תפיסה? האם זה ברור לכם? מהי מהותם? ניתן לומר שכולם בלתי ניתנים להבנה באופן יוצא דופן, כולם ערמומיים ותחבולנים ביותר, הם שדים ושטנים אמיתיים. האם האל יכול להושיע אנשים כאלה? אין דבר שהאל מתעב יותר משדים – אנשים ערמומיים ותחבולנים – והוא בהחלט לא יושיע אנשים כאלה. אסור לכם בשום אופן להיות אנשים מסוג זה. אלה שתמיד צופים וערניים כשהם מדברים, שהם חלקלקים ומיומנים ומגלמים תפקיד שמתאים לאירוע כשהם מטפלים בעניינים – אני אומר לך, האל מתעב אנשים כאלה יותר מכול, לא ניתן להושיע אנשים כאלה. באשר לכל אלה ששייכים לקטגוריה של אנשים ערמומיים ותחבולנים, לא משנה כמה יפות נשמעות מילותיהם, כולן מילים מטעות ודברים שטניים. ככל שמילותיהם נשמעות יפות יותר, כך האנשים האלה הם יותר שדים ושטנים. זה בדיוק סוג האנשים שהאל מתעב יותר מכול. זה נכון לחלוטין. מה אתם אומרים: האם אנשים ערמומיים, אנשים שמשקרים לעתים קרובות, ואנשים חלקלקי לשון יכולים להשיג את עבודתה של רוח הקודש? האם הם יכולים לזכות בנאורות ובהארה של רוח הקודש? בשום אופן לא. מהי גישת האל כלפי אנשים ערמומיים ותחבולנים? הוא דוחה אותם בתיעוב, הוא מניח אותם בצד ואינו מתייחס אליהם, הוא רואה בהם בני אותו סוג כמו בעלי חיים. בעיני האל, לאנשים כאלה יש עור של אדם אך מהותם היא של שדים ושטנים, הם גוויות מהלכות והאל לא יושיע אותם בשום אופן" (הדבר, כרך חמישי: תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים, תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים (8)).

מדברי האל הבנתי שצביונם של צוררי משיח הוא רע במיוחד. על מנת להשיג את מטרותיהם, הם מתחנפים למשיח ובודקים איך הוא מגיב, והם אפילו מאמינים שהמשיח לא יזהה שמדובר בתחבולות, שהם יכולים לרמות אותו. לכן, הם מעזים לרמות את האל במפורש, ולהתייחס אליו כאל בן אדם. האל חש גועל ותיעוב ביחס להתנהגותם זו. אף שלא הייתי בקשר ישיר עם המשיח, הצביון שחשפתי בי היה זהה לזה של צורר משיח. המנהיג שלי שאל אותי מה אני חושבת על השיתוף של אחי ואחותי, שאלה רגילה למדי, ויכולתי להגיד פשוט את מה שאני חושבת באמת, אבל הסתבכתי במחשבותיי, שרק התפתלו עוד ועוד. אפילו תהיתי אם המנהיג בודק את יכולת ההבחנה שלי, וחששתי שאם אטעה, הוא יזלזל בי, יחדל להעריך אותי ולא יטפח אותי יותר. על מנת לשמר את תדמיתי ומעמדי בלבו, הסתרתי את מחשבותיי האמיתיות, וניסיתי במכוון להתאים את עצמי לכוונותיו. ההתנהגות שלי היתה זהה לזו שדברי האל חושפים, כמו של נחש מתפתל וכמו של גפן מטפסת, מתפתלת ומסתובבת. בכך שהתייחסתי כך לאנשים והתנהלתי איתם באופן זה, הרי שרימיתי אותם ושיחקתי בהם. הייתי ערמומית ותחבולנית במיוחד. וכשהשמעתי את המילים האלה, זה לא שלא ידעתי. השמעתי אותן אחרי שחשבתי וערכתי חישובים בראשי. עשיתי זאת בכוונה. אפילו חשבתי שהאל לא מודע לתחבולות שלי, אז העזתי לשקר ולרמות באופן בוטה. לבי לא היה לב ירא-אל כלל וכלל. העזתי לשקר לאנשים אחרים שתקשרתי איתם, ולרמות אותם. לכן, אם הייתי באה במגע עם המשיח, הייתי מרמה את האל במפורש ובוודאות, ופוגעת בצביונו. בעיקר כשקראתי את דברי האל: "בעיני האל, לאנשים כאלה יש עור של אדם אך מהותם היא של שדים ושטנים, הם גוויות מהלכות והאל לא יושיע אותם בשום אופן", הרגשתי פתאום משותקת. האל חשף את הטבע שלי ואפיין את מעשיי. נזכרתי שכשתקשרתי עם אנשים, היו לי בדרך כלל מניעים משלי, ובחנתי את דבריהם והבעות פניהם. במיוחד עם מנהיגים ועובדים, ניסיתי לנחש את מחשבותיהם ולהתאים את עצמי לתוכנן, והשמעתי דברים שינעמו לאוזניהם. חשבתי שזו דרך פיקחית לחיות, כי איש לא יודע מה אני חושבת באמת. אבל האל כבר ראה מה אני חושבת באמת. וזו היתה העת שבה הבנתי סוף כל סוף למה האל אומר שהוא אוהב אנשים ישרים ומתעב אנשים ערמומיים. הסיבה היא שלבבות האנשים הישרים הם פשוטים וזכים כמו מים צלולים. הם מתייחסים לאנשים ולאל ביושר, ואף פעם לא מסתירים במכוון את המגרעות שלהם, או מסווים את עצמם. אנשים כאלו מנהלים חיים נטולי תשישות, אחרים נהנים בחברתם, והאל אוהב אותם. אבל דעתם של אנשים ערמומיים היא מורכבת, הם זוממים מזימות ויש להם מניעים משלהם בכל תחום, וגם המילים והעניינים הפשוטים ביותר נעשים אצלם מסובכים מאוד. דבריהם ומעשיהם של אנשים ערמומיים נועדו כולם להוליך שולל ולהונות אחרים, על מנת להשיג את מטרותיהם-שלהם. הם דומים לשדים, והאל אף פעם לא מושיע אנשים כאלה. כשחשבתי על זה, קצת פחדתי. ראיתי שהטבע שלי עצמי הוא ערמומי ורע כמו של השטן, ושאם אמשיך לא להכות על חטא, האל יסלק אותי ויעניש אותי. האל הוא קדוש וצודק, ואלו שיחיו במלכות האל, כולם אנשים ישרים שמוכנים ליישם בפועל את האמת. אדם ערמומי לא ייכנס לעולם למלכות האל. כשחשבתי על הדברים האלה, חשתי חרטה עמוקה, ולא רציתי עוד לחיות לפי הצביונות הערמומיים והרעים שלי. התפללתי לאל, אמרתי לו שאני רוצה להתחיל ליישם בפועל חיי יושר בכך שאיפתח ואדבר בכנות עם כל אדם שהוא. אחרי כן, בכינוס, נפתחתי לגבי כוונותיי המתועבות והשחיתות שנחשפה אצלי בשני עניינים אלה. אחרי שעשיתי זאת, חשתי הקלה גדולה ורוגע.

לאחר מכן, תהיתי גם למה תמיד חשוב לי מה המנהיג חושב עליי, ולמה אני מסוגלת לשקר ולרמות רק כדי שהוא יחשוב עליי טובות. יום אחד, קראתי בדברי האל: "לא משנה מהי דרגתו של מנהיג או של עובד, אם אתם סוגדים לו בגלל שהוא מבין מעט אמת וניחן בכישרונות אחדים, ומאמינים שהוא ניחן במציאות-האמת ומסוגל לעזור לכם, ואם אתם מעריצים אותו ונסמכים עליו בכול ובאמצעות זה אתם מנסים להשיג ישועה – אזי זה טיפשי ונבער מצידכם. בסופו של דבר לא תשיגו מאום משום שנקודת ההתחלה שלכם שגויה באופן אינהרנטי. לא משנה כמה אמיתות אדם מבין, הן אינן יכולות להחליף את המשיח, ולא משנה עד כמה אדם מוכשר, זה לא אומר שהוא ניחן באמת – ולכן כל מי שסוגד לאנשים אחרים, מעריץ אותם ונוהה אחריהם, בסופו של דבר יסולק ויוקע. מאמינים באל יכולים להעריץ את האל לבדו ולנהות אחריו בלבד. מנהיגים ועובדים, בלי קשר לדרגתם, הם עדיין אנשים מן השורה. אם אתה רואה בהם ממונים ישירים עליך, אם אתה מרגיש שהם נעלים עליך, שהם מוכשרים יותר ממך ושהם צריכים להוביל אותך, שהם בכל מובן מתעלים על כולם, אזי טעות בידך – זוהי אשליה... אם אתה מאמין באל ונוהה אחרי האל, אתה חייב לשעות לדבריו, ואם אדם כלשהו מדבר ופועל נכון, והדבר עולה בקנה אחד עם עקרונות-האמת – פשוט התמסר לאמת, זה פשוט מאוד, לא? למה אתה כל כך בזוי? למה אתה מתעקש למצוא אדם לסגוד לו ולנהות אחריו? למה אתה אוהב להיות עבד השטן? למה שלא תהיה במקום זה משרת של האמת? באופן זה ניתן לראות אם אדם ניחן בהיגיון ובכבוד. עליך להתחיל בעצמך: להצטייד באמיתות מכל הסוגים, להיות מסוגל לזהות את הדרכים השונות שבהן מתבטאים עניינים ואנשים שונים, לדעת מה טבע התנהגותם של אנשים שונים ואילו צביונות הם מגלים, ללמוד להבחין בין המהויות של סוגים שונים של אנשים, להבין בבירור אילו סוגי אנשים סובבים אותך, איזה סוג אדם אתה, ואיזה מין אדם הוא המנהיג שלך. ברגע שתבין את כל אלה בבירור, תהיה מסוגל לגשת לאנשים בדרך הנכונה, בהתאם לעקרונות-האמת: אם הם אחים ואחיות, נהג בהם באהבה; אם הם אינם אחים ואחיות אלא אנשים רעים, צוררי משיח או חסרי אמונה, שמור מרחק ונטוש אותם. ואם הם אנשים שניחנים במציאות-האמת, אף שייתכן שתעריץ אותם, אתה לא תסגוד להם. איש אינו יכול לתפוס את מקומו של המשיח; רק המשיח הוא האל המעשי. רק המשיח יכול להושיע אנשים, ורק בנהייה אחרי המשיח תשיג את האמת ואת החיים. אם אתה מסוגל להבין את הדברים האלה באופן ברור, אזי אתה ניחן בשיעור קומה וסביר שצוררי המשיח לא יטעו אותך, וגם אינך צריך לפחד שהם יטעו אותך" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שישי: הם מתנהגים בדרכים ערמומיות, הם שרירותיים ודיקטטוריים, הם לעולם לא משתפים עם אחרים והם מאלצים אחרים לציית להם). דברי האל חשפו את מצבי. אף שהאמנתי באל הרבה שנים, לא היה בלבי מקום לאל. התרכזתי בכוחם של אנשים ובמעמדם, ופעלתי לפי הפילוסופיה של השטן, שלפיה "לממונים מקומיים יש יותר שליטה מאשר לממונים מטעם המדינה." תמיד הרגשתי שריבונות האל רחוקה ממני; בעיניי, המנהיג היה זה שהחליט עבורי הכול, ורק דברי המנהיג קבעו אם אני ראויה להערכה ולטיפוח ויכולה לבצע את חובתי. האין זו השקפתם של חסרי-אמונה ושל כופרים? כדי לזכות בהערכת מנהיגיהם ולשמר את מעמדם ומשרותיהם, הכופרים מרצים את מנהיגיהם בכל דבר ומחמיאים להם בכל מקום, כמו כלבלבים חסרי אופי וכבוד. מה היה ההבדל בינם לביני? על מנת לזכות בהערכת המנהיג שלי ולשמר את מעמדי, שאפתי תמיד לרצות אותו, העליתי השערות לגבי העדפותיו ופעלתי בהתאם. התנהגתי בנבזיות וידעתי לשחות עם הזרם. למען האינטרסים שלי, איבדתי לגמרי את כבודי האנושי וחסרתי כל צלם אנוש. למעשה, בבית האל קיימים עקרונות לבחירת אנשים ולטיפוחם, בניגוד לעולם הכופרים. הכופרים מיישמים את האמרה "אי אפשר להשיג דבר בלי חנופה והתרפסות". כל עוד הם יכולים להתחנף לבכירים מהם, גם אם הם נטולי כישרון אמיתי או ידע, הם יכולים לזכות בהערכה ובקידום וכך להתעשר. אבל בבית האל האמת שולטת. שם בוחרים אנשים ומטפחים אותם בהתבסס על עקרונות האמת. אם יש לנו אנושיות טובה, אם אנו מסוגלים לקבל את האמת, אם לבנו פונה לבית האל, ואם אנו מסוגלים להגן על העבודה שבבית האל, אזי לא חשוב אם האיכות שלנו קצת נמוכה. הכנסייה תמצא לנו בכל זאת חובה שתתאים לנו. אם יש לנו אופי רע, איננו שואפים לאמת ורק ממציאים תחבולות וזוממים מזימות, אפילו אם נתחנף ונתרפס למנהיג, לא נמלא לעולם תפקיד חשוב. כשהאחים והאחיות שלנו יבחנו אותנו ויראו מה אנחנו חושבים באמת, הם יתעבו וידחו אותנו. גם אם כמה נביאי שקר וצוררי משיח יתנגדו לעקרונות ויקדמו את אלו שמתחנפים להם ומתרפסים בפניהם, במוקדם או במאוחר הם ייחשפו, ולא יוכלו לעולם להשיג דריסת רגל בבית האל. כשהבנתי את זה, לא דאגתי עוד איך אני נראית בעיני המנהיג. לא משנה מה אנשים חושבים עליי. השאלה אם אוכל להמשיך בחובתי תלויה בשאלה אם אחתור אל האמת ואבצע את חובתי כמו שצריך. כעת עליי להתרכז בביצוע חובתי כראוי ובחיפוש האמת במסגרת חובתי כדי לפתור את הבעיות והקשיים שלי. בכך אעשה עבודה אמיתית.

לאחר מכן, חיפשתי בדברי האל נתיב ליישום בפועל, ומצאתי את שתי הפסקאות האלה: "האל דורש מבני האדם שיהיו כנים. זוהי אמת שעל בני האדם ליישם בפועל. אם כן, מהם העקרונות שעל בני האדם להקפיד עליהם במגעיהם עם האל? היו כנים: זהו עיקרון שיש לפעול לפיו כשבאים במגע עם האל. אל תתרפסו ואל תתחנפו, כמנהג הכופרים; לאל אין כל צורך בהתרפסות ובחנופה מבני האדם. מספיק להיות כן. ומה זה אומר, להיות כן? כיצד ניתן ליישם זאת בפועל? (פשוט להיפתח בפני האל, מבלי להעמיד פנים, להסתיר משהו או לשמור סודות – לבוא במגע עם האל בלב כן ולהיות ישיר, ללא כל כוונות רעות או תכסיסנות.) זה נכון. כדי להיות כן, עליך להניח תחילה בצד את רצונותיך האישיים. במקום להתמקד באופן שבו האל מתייחס אליך, עליך לחשוף עצמך בפני האל ולומר את כל מה שעל לבך. אל תהרהר ואל תשקול את ההשלכות העתידיות של דבריך; אמור את מה שאתה חושב, הנח בצד את מניעיך ואל תאמר דברים אך ורק כדי להשיג מטרה כלשהי. יש לכם יותר מדי כוונות אישיות וטומאות; אתם תמיד מחושבים באופן שבו אתם מדברים, ואתם חושבים כך: 'עליי לדבר על זה ולא על זה, עליי להיזהר בדבריי. אנסח זאת בצורה שתועיל לי ותחפה על מגרעותיי, ואותיר רושם טוב על האל'. האם זה לא טיפוח מניעים אישיים? לפני שתפתח את פיך, תודעתך מלאה במחשבות עקלקלות, אתה עורך מספר פעמים את מה שברצונך לומר וכך, שכשהמלים יוצאות מפיך הן כבר לא כל כך טהורות ואינן אמיתיות ולו במקצת; הן כוללות את מניעיך האישיים ואת מזימות השטן. זו לא כנות; מדובר כאן במניעים אפלים ובכוונות זדון. יתרה מכך, כשאתם מדברים אתם תמיד מבינים כיצד להמשיך מתוך הבעות הפנים של אנשים והמבט שבעיניהם: אם הבעת פניהם חיובית, אתם ממשיכים לדבר; אם לא – אתם נוצרים זאת ולא אומרים דבר; אם מעיניהם נשקף מבט רע ונראה שמה שהם שומעים לא מוצא חן בעיניהם, אתם חושבים על כך שוב ואומרים לעצמכם – 'נו, אני אגיד משהו שמעניין אותך, שמשמח אותך, שאתה תאהב ושבעקבותיו גישתך כלפיי תהיה טובה'. האם זוהי כנות? לא" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט עשירי: הם מתעבים את האמת, מחללים בעזות מצח את העקרונות ומזלזלים בסידורי בית האל (חלק ב')). "האל לא אוהב אנשים שמתרפסים, מתחנפים ואומרים מילים יפות. אם כן, איזה סוג של אדם מוצא חן בעיני האל? כיצד האל מעוניין שאנשים יבואו עמו במגע וישתפו עמו? האל מחבב אנשים כנים, הוא רוצה שאנשים יהיו כנים כלפיו. אינך צריך להביא בחשבון את נימת דיבורו והבעת פניו ואינך צריך לנסות למצוא חן בעיניו; עליך רק להיות כן, לדבר בגילוי לב, לא להסתיר להסוות ולחפות דבר ממה שעל ליבך, ולאפשר להופעתך החיצונית לתאום את אשר על ליבך" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט עשירי: הם מתעבים את האמת, מחללים בעזות מצח את העקרונות ומזלזלים בסידורי בית האל (חלק ב')). דברי האל מבהירים היטב את נתיב היישום בפועל. כשאתה מתקשר עם האל ועם אנשים כאחד, עליך להיות כן וישר, אסור שיהיו לך מניעים אישיים, ועליך לקבל את בחינת האל, ולהיות אדם ישר. דברי האל הזכירו לי את שאלתו של ישוע אדוננו לפטרוס, "שמעון בר-יונה, האם אתה אוהב אותי?" פטרוס ענה בכנות: "אדוננו! פעם אהבתי את האב שבשמים, אך אני מודה שמעולם לא אהבתי אותך." פטרוס היה טהור וישר. הוא לא חשב איך להתחנף לישוע אדוננו, הוא פשוט אמר בדיוק את מה שהוא חושב. לבו של פטרוס היה טהור ושקוף, והוא היה כן כלפי ישוע אדוננו, ולכן הוא זכה באישורו של האל. כשהבנתי את הדברים הללו, נתיב היישום בפועל נחשף בפניי בבירור רב יותר, והתחלתי במודע לחיות את חיי כאדם ישר.

יום אחד, אחרי כינוס, המנהיג ביקש משני מנהיגי קבוצות וממני לבצע הערכה לאחת האחיות. נלחצתי קצת כששמעתי את זה, והתחלתי שוב להעלות השערות. "המנהיג רוצה שנבצע הערכה לאחות, אז זה אומר שהוא חושב שיש לה בעיה? הוא שואל אותנו כי הוא רוצה לבדוק את יכולת ההבחנה שלנו לגבי אנשים? המנהיג אמר בפעם הקודמת שלשני מנהיגי הקבוצות האלה יש איכות טובה, ושהוא רוצה לטפח אותם, אז אם לא אראה אנשים ודברים באותה בהירות כמותם, הוא עדיין יעריך ויטפח אותי בעתיד?" ואז הבנתי שאני שוב עומדת לרמות ולשער השערות לגבי המחשבות שלו. חשבתי על דברי האל: "האל לא אוהב אנשים שמתרפסים, מתחנפים ואומרים מילים יפות. אם כן, איזה סוג של אדם מוצא חן בעיני האל? כיצד האל מעוניין שאנשים יבואו עמו במגע וישתפו עמו? האל מחבב אנשים כנים, הוא רוצה שאנשים יהיו כנים כלפיו. אינך צריך להביא בחשבון את נימת דיבורו והבעת פניו ואינך צריך לנסות למצוא חן בעיניו; עליך רק להיות כן, לדבר בגילוי לב, לא להסתיר להסוות ולחפות דבר ממה שעל ליבך, ולאפשר להופעתך החיצונית לתאום את אשר על ליבך" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט עשירי: הם מתעבים את האמת, מחללים בעזות מצח את העקרונות ומזלזלים בסידורי בית האל (חלק ב')). האל רואה מה אני חושבת ומה אני מתכננת. האל מקווה שאהיה ישרה ושאומר את מה שאני חושבת באמת, ללא כל הסוואה והסתרה או אי-התאמה למחשבותיי הפנימיות. היה עליי ליישם בפועל בהתאם לדברי האל, ולהיות כנה עם אחרים. אז סיפרתי למנהיג לגבי השקפותיי. כשסיימתי, הרגשתי מאוד רגועה, והרגשתי שהיישום בפועל כאדם ישר מאפשר לי לחוש נינוחה, וגם גורם לי להרגיש שלווה מאוד ובטוחה. זה היה דבר שמעולם לא הרגשתי קודם לכן. ככה אנשים צריכים להתנהל. תודה לאל!