נולדתי למשפחה ענייה בכפר מרוחק. אפילו כילד, אבא שלי דרש שאשקיע בלימודים, כדי שבעתיד אוכל להתקבל לאוניברסיטה טובה, אשפר את סיכויי, ויהיו לי חיים משגשגים. אבל העניינים לא התנהלו כמתוכנן. נכשלתי בבחינות הכניסה לתיכון במשך שלוש שנים ברציפות. זה גרם לי לחוש בלבול בקשר לעתידי, ואיבדתי את הביטחון. באותו הזמן הייתי שרוי תחת לחץ נפשי רב, וסבלתי מכאבים רבים. כך היה עד השנה הרביעית, כשסוף סוף התקבלתי לבית ספר להנדסת רכבות. אחרי שסיימתי את לימודיי, השגתי משרה קבועה באגף הרכבות.

בחודש מרס 1999, אשתי ואני קיבלנו עלינו את עבודת האל הכול יכול של אחרית הימים. מילאתי את חובתי והשתתפתי בחיי הכנסייה, ושישה חודשים לאחר מכן, נבחרתי להנהיג את הכנסייה. אבל לאחר שמוניתי למנהיג, ככל שביליתי יותר זמן בכינוסים ובביצוע חובתי, החלו להופיע קונפליקטים עם העבודה שלי. כדי שלא להחמיץ כינוסים, נאלצתי לבקש מספר ימי חופשה בחודש. בנוסף להפחתה בשכר, גם איבדתי את בונוס סוף החודש שלי. הבוס שלי לא היה מרוצה ואמר לי, "רק עכשיו התחלת בעבודה הזו, אז אתה צריך להצליח בה. אם כל הזמן תבקש חופשים, תאבד חלק ניכר מהמשכורת שלך, ותפסיד את הבונוס שלך. זה לא יהיה מטופש מצדך? דאגתי לך היטב, אבל אם תמשיך לבקש חופשות, יהיה לי קשה לקדם אותך." מאוחר יותר, כששוב ביקשתי יום חופש, הרגשתי ממש לא נעים. חשבתי, "הבוס שלי כאן היה טוב אליי. אם כל הזמן אבקש חופשות וייווצר אצלו רושם שלילי לגביי, יהיה לי קשה לזכות בקידום. אסור לי לבקש יום חופש הפעם, אחרת הבוס שלי יכעס עליי." אבל אז חשבתי, שכמנהיג כנסייה, אם לא אלך לכינוסים, לא אלמד על עבודת הכנסייה או על מצבם של האחים והאחיות, אז איך אוכל לבצע את עבודת הכנסייה כראוי? הרגשתי חצוי מאוד בעניין. לא היה לי כל פתרון לכך, אז היו כמה פעמים שבחרתי להישאר בעבודה. זה גרם לעיכוב בעבודת הכנסייה, וגרם לי תחושת אשמה.

באחת הפעמים, המנהיג הבכיר שהייתי כפוף לו הודיע לי על פגישה של עמיתים לעבודה, ושוב הרגשתי חצוי, אז התפללתי לאל בחיפוש אחר כוונתו. ואז, קראתי קטע מדבר האל: "בכל שלב בעבודה שהאל מבצע באנשים נדמה שמבחינה חיצונית מדובר בקשרי גומלין בין בני אדם, כאילו שהדבר הוא סידורים מעשה ידי אדם או בגלל הפרעה של האדם. אך מאחורי הקלעים, כל שלב בעבודה וכל דבר שמתרחש הוא התערבות שעושה השטן עם האל, ובני האדם נדרשים לעמוד איתן בעדותם על האל. קחו את ניסיון איוב כדוגמה: מאחורי הקלעים, השטן ערך התערבות עם האל. ומה שקרה לאיוב היה מעשים של בני אדם והפרעות של בני אדם. מאחורי כל מהלך עבודה שהאל עושה בקרבכם, השטן מהמר עם האל – מאחורי הכול ניטש קרב... כל דבר שאנשים עושים דורש מהם לשלם מחיר מסוים במאמציהם. ללא מצוקה בפועל, הם אינם יכולים לְרַצות את האל, הם אפילו לא יתקרבו לְריצוי של האל ודבריהם יהיו סיסמאות ריקות ותו לא! האם הסיסמאות הריקות האלו יכולות לְרַצות את האל? כשהאל והשטן עורכים קרב במישור הרוחני, כיצד עליך לרצות את האל וכיצד עליך לעמוד איתן בעדותך עליו? עליך לדעת שכל דבר שקורה לך הוא ניסיון גדול וזה הזמן שבו האל זקוק לכך שתישא עדות. למרות שכלפי חוץ דברים אלה נראים לא חשובים, כשהם מתרחשים הם מוכיחים אם אתה אוהב את האל אם לאו. אם אתה אוהב אותו, תוכל לעמוד איתן בעדותך עליו ואם לא יישמת את אהבתך אליו, הדבר מראה שאינך אדם שמיישם בפועל את האמת, שאין לך אמת ושאין לך חיים, שאינך אלא מוץ!" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, רק אהבת האל היא אמונת אמת באל). מדבר האל למדתי שעל פני השטח, האנשים, האירועים והדברים שבהם אנו נתקלים ביומיום נראים כמו אינטראקציות בין בני אדם. אבל ברקע, מדובר בהימור בין השטן ובין האל, ועלינו לעמוד איתן בעדותנו לאל. כשאיוב חווה את ייסוריו, הוא איבד את כל הונו בן לילה. בלפי חוץ, שודדים גזלו את רכושו, אבל ברקע עמדו הפיתוי והמתקפה של השטן. כשאיוב עמד איתן בעדותו לאל, השטן נסוג בבושה. עמדה בפניי בחירה בין ללכת לעבודה ובין להשתתף בכינוס, והרגשתי מוגבל בידי מה שהבוס אמר לי. כלפי חוץ, הבוס שלי אמר לי זאת מתוך דאגה אליי. הוא רצה לקדם אותי. אבל למעשה, ברקע, השטן היה זה שיצר את ההפרעה. השטן השתמש בתהילה ובמוניטין כדי לפתות אותי להתמקד רק בעבודה ובעשיית כסף. הוא עשה זאת כדי להרוס את מערכת היחסים הרגילה שלי עם האל, ולהרחיק אותי מהאל, כדי שלא יהיה לי זמן להתכנס או לבצע את חובתי. כוונתו הרעה של השטן היא שעמדה מאחורי כל זה. כשחשבתי על כל זאת, התפללתי לאל ואמרתי שלעולם לא ארשה שמזימתו של השטן תישא פרי. מאוחר יותר, אזרתי את האומץ לבקש חופשה מהבוס שלי כדי להשתתף במפגש העמיתים לעבודה.

עבודת הכנסייה הלכה ונעשתה עמוסה יותר, ונוצר צורך לארגן וליישם דברים רבים כראוי. אם היה ברצוני לבצע את חובתי כמו שצריך, אצטרך לבקש יותר ימי חופש. במהלך הזמן הזה, התעניתי מאוד, ופעמים רבות לא עלה בידי להתגבר על כך, מה שבתורו השפיע על עבודת הכנסייה. לפעמים חשבתי שעליי פשוט להתפטר מעבודתי, כדי שלא אעכב את עבודת הכנסייה, אבל חששתי שאם אעשה זאת, לא יהיה לי סיכוי לחיות חיים משגשגים. המשרה שלי הייתה כה טובה שנרתעתי מלעזוב אותה, ובתוך ליבי התנהל מאבק מתמיד בין שני הצדדים. כשהגעתי הביתה, סיפרתי לאשתי שאני רוצה להתפטר מהעבודה, ושיתפתי אותה במחשבותיי. אמרתי, "אני ממש לא רוצה לוותר על העבודה הזו. השקעתי שנים של לימודים מפרכים כדי לזכות בה, והמשכורת בה גבוהה. אם אתפטר, מה יחשבו עליי קרובי משפחתי, חבריי ועמיתיי ללימודים? ההורים שלי יזעמו אם הם יגלו זאת. חוץ מזה, אם אתפטר מעבודתי, כנראה נהיה עניים למשך שארית חיינו. אבל עכשיו, קראתי המון מדברי האל הכול יכול, ואני מבין את כוונות האל. האחים והאחיות בחרו בי להיות מנהיג הכנסייה. אם אעכב את עבודת הכנסייה בגלל עבודתי, האם לא אנטוש בכך את חובתי?" לאחר שהקשיבה לי, אשתי ביקשה ממני להתפלל עוד לאל ואז לקבל החלטה. באותו הלילה, התהפכתי על משכבי ולא יכולתי להירדם, אז התפללתי לאל וביקשתי ממנו שינחה אותי. יום אחד, קראתי בדבר האל: "מי יכול באמת ובתמים להשקיע מאמצים למעני ולהעלות את כל כולו כקורבן מנחה למעני? כולכם חצויים בלבכם ומחשבותיכם סובבות במעגלים, ואתם חושבים על ביתכם, על העולם שבחוץ, על מזון ועל לבוש. חרף העובדה שאתה נמצא כאן לפניי ושאתה עושה דברים למעני, בתוככי לבך אתה עדיין חושב על אישתך, ילדיך והוריך שבבית. האם כל אלה הם רכושך? מדוע אינך מפקיד אותם בידיי? האם אינך מאמין בי די הצורך? או שמא אתה פוחד שאכין עבורך הסדרים לא ראויים? מדוע אתה תמיד דואג לשארי בשרך? אתה תמיד עורג אל אהוביך! האם יש לי מקום כלשהו בלבך? אתה עדיין מדבר על נתינת ריבונות לי בתוכך ושליטה בכל הווייתך – כל אלה רק שקרים מטעים! כמה מכם מחויבים לכנסייה בכל לבם? ומי מבינכם אינו חושב על עצמו, אלא פועל למען המלכות של ימינו? חשבו על כך היטב" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 59). דבר האל חושף את העובדה שאנשים לא מאמינים באל אמונת אמת, והם לא מעזים לשים את עתידם וגורלם בידי האל. הם תמיד חוששים ומתכננים רק עבור בשרם שלהם, ופוחדים שהאל לא יסדר את העניינים כמו שצריך. לאנשים כאלו אין מקום לאל בליבם. האם גם אני לא הייתי נטול אמונה באל? תמיד חששתי שאם אתפטר מעבודתי, המגבלות הפיננסיות לא יאפשרו לי לחיות. אמונתי באל הייתה מועטה מדי. לא ניחנתי אפילו בשמץ של הבנה אמיתית לגבי ריבונותו של האל על הכול. חשבתי על מה שהאדון ישוע אמר: "הַבִּיטוּ אֶל עוֹף הַשָּׁמַיִם: אֵינָם זוֹרְעִים וְאֵינָם קוֹצְרִים, אַף אֵינָם אוֹסְפִים אֶל אֲסָמִים, וַאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם מְכַלְכֵּל אוֹתָם. הֲלֹא אַתֶּם חֲשׁוּבִים יוֹתֵר מֵהֶם" (מתי ו' 26). "אַתֶּם בַּקְּשׁוּ תְּחִלָּה אֶת מַלְכוּתוֹ וְאֶת צִדְקָתוֹ, וְכָל אֵלֶּה יִוָּסְפוּ לָכֶם" (מתי ו' 33). ידעתי לדקלם את הפסוקים הללו, ולעיתים קרובות השתמשתי במילים הללו כדי להטיף לאחרים, אבל כשדברים קרו לי באופן אישי, לא הייתה לי אמונת אמת באל. בשעה שהרהרתי בדברי האל, הבנתי שהעתיד והגורל של כולם נמצאים בידי האל, והאל תמיד יערוך את הסידורים הדרושים. האל הבטיח שיחסו יהיה טוב לאלו שמשקיעים מעצמם בכנות עבורו. למה לי היה חסר האמון הזה באל? בשלב הזה, רציתי להתפטר מיד מעבודתי ולבצע את חובתי כראוי. אבל כשהגעתי למשרד, עמיתיי לעבודה דיברו על העלאות השכר ועל הבונוסים שלהם, ואז התחלתי להסס, ולא הייתי מוכן לוותר על משרתי. ידעתי שליישום האמת בפועל יש מחיר, אז התפללתי לאל, וביקשתי ממנו שינחה אותי כיצד לגבור על הבשר, כך שאוכל להתפטר מעבודתי ולבצע את חובתי כראוי.

זמן קצר לאחר מכן, חוויתי חוויה מפחידה שגרמה לי להרהר בנתיב חיי העתידי. ערב אחד, עבדתי עם נהג הקטר, הבקרן, ואחרים, כדי לחבר מספר קרונות. עמדתי על סולם של רכבת נוסעת, והשתמשתי במכשיר קשר כדי להנחות את הנהג בחיבור הרכבת. הרכבת נעה במהירות רבה. בהתאם לנהלי העבודה, נתתי את ההוראה להאט כשהיינו במרחק של עשרה קרונות מהקרון שאליו היינו אמורים להתחבר. אבל הנהג לא האט, וצפיתי בחוסר אונים בשעה שהרכבת עמדה לפגוע בקרון שניצב על המסילה. הרכבת נעה במהירות כה רבה שלא הצלחתי לקפוץ... כל שיכולתי לעשות היה להסתובב במהירות מהסולם לעבר הקרון שעליו הייתי. עצמתי את עיניי, נאחזתי בדופן הקרון כדי שלא אעוף, וקראתי שוב ושוב בליבי לאל הכול יכול. הרכבת והקרון התנגשו ברעש גדול. ידו של עוזר הנהג נשברה, והוא הובהל לבית החולים לטיפול דחוף. אני הייתי יותר מבוהל מפגוע. לא הייתה עליי אפילו שריטה. לאחר מכן, ככל שחשבתי על כך יותר, כך הייתי מבועת יותר ממה שקרה! אנשים רבים בתחום עיתוק הרכבות חוו תאונות. לחלקם התרסקה הזרוע, לאחרים התרסקו הרגליים. אל מול פני הסכנה, משרה קבועה לא יכולה לשמור על ביטחונם של אנשים או להגן על חייהם. מרדף אחר כסף יכול להוביל רק להנאות בשר זמניות. אם אאבד את דאגתו והגנתו של האל לטובת רווחים כספיים, בשעה שאני מסכן את חיי, מה הטעם במשרה קבועה? לא אוכל להמשיך ולתת למשרה הקבועה שלי להפריע לי בביצוע חובתי. החלטתי לחיות על פי דבר האל, להפקיד את כל שיש לי בידי האל, להביט אליו, ולהתמסר לריבונותו וסידוריו. חשבתי על דברי האל: "כאדם רגיל אשר חותר אל האהבה כלפי האל, הכניסה למלכות על מנת להימנות על אנשיו של האל היא עתידך האמיתי, ואלה הם חיים בעלי ערך וחשיבות עילאיים. איש אינו מבורך יותר מכם. מדוע אני אומר זאת? משום שמי שאינו מאמין באל חי למען הבשר ולמען השטן, ואילו כיום, אתם חיים למען האל וחיים כדי לנהות אחר רצונו של האל. לכן אני אומר שישנה חשיבות עילאית לחייכם. רק חבורת האנשים הזו שהאל בחר בה מסוגלת לממש חיים בעלי חשיבות עילאית: אף אחד אחר על פני האדמה אינו מסוגל לממש חיים בעלי ערך ומשמעות שכאלה" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, הכירו את העבודה החדשה ביותר של האל ולכו בעקבות האל). דברי האל היו מרגשים מאוד. זה נכון... אלו שאוהבים באמת את האל לא חיים למען תהילה, ממון או הנאות בשר. הם חיים למען האל. רק חיים למען האל הם חיים בעלי ערך ומשמעות. העובדה שהתמזל מזלי לשמוע את קולו של הבורא, להבין חלק מהאמת, ולקבל הזדמנות לבצע את חובתי, הייתה דבר נפלא. הבנתי שעליי להפסיק לחיות בעולם הקטן שלי ולרדוף אחר כסף והנאות חומריות. עליי להתמסר לתזמוריו וסידוריו של האל, ולבצע את חובתי כראוי כיציר בריאה.

לאחר מכן, קראתי קטע נוסף מדבר האל: "כיצד תספר אודות מה שראית וחווית לאותם מאמינים דתיים, אדוקים, עניים ומסכנים, הרעבים והצמאים לצדק ומחכים שתנהיג אותם כרועה? איזה מין אנשים מחכים שתנהיג אותם כרועה? האם אתה יכול לדמיין זאת? האם אתה מודע למשא שעל כתפיך, לשליחותך ולאחריותך? היכן תחושת השליחות ההיסטורית שלך? כיצד תשרת כראוי כאדון העידן הבא? האם יש לך תחושה חזקה של היותך אדון? כיצד יש להסביר את אדון כל הדברים? האם הוא באמת אדונם של כל היצורים החיים ושל כל הדברים הגשמיים בעולם? אילו תוכניות יש לך להתקדמות השלב הבא של העבודה? כמה אנשים מחכים שתנהיג אותם כרועה? האם משימתך כבדה? הם עניים, מסכנים, עיוורים ואובדי עצות, מייללים באפלה – איה הדרך? כמה הם כמהים לאור, כמו לכוכב נופל, שירד לפתע ויפזר את כוחות האופל שדיכאו את האדם במשך שנים כה רבות. בחרדה הם מקווים ויום ולילה הם משתוקקים לכך – מי יוכל להבין זאת במלואו? אפילו ביום שבו האור מבזיק וחולף, האנשים הללו הסובלים עמוקות נותרים כלואים בצינוק אפל ללא תקוות שחרור; מתי יפסיקו לבכות? מה נורא גורלן של הרוחות השבריריות הללו, שמעולם לא זכו למנוחה, וכבר זמן רב הן כבולות במצב זה בכבלים אכזריים ובהיסטוריה שקפאה על שמריה. ומי שמע את קול יללתם? מי ראה את מצבם האומלל? האם עלה על דעתך אי פעם כמה עצוב וחרד לבו של האל? כיצד הוא יכול לשאת ולראות את האנושות התמימה, אשר ברא במו ידיו, סובלת ייסורים שכאלה? הרי בני האדם, אחרי הכל, הם קורבנות שהורעלו. ולמרות שהאדם שרד עד היום, מי היה יודע שהאנושות הורעלה זה מכבר על ידי הרשע האחד? האם שכחת שאתה אחד הקורבנות? האם אינך מוכן, מתוך אהבתך לאל, לשאוף להושיע את כל הניצולים הללו? האם אינך מוכן להקדיש את כל מרצך כדי לגמול לאל, האוהב את האנושות כבשרו ודמו? כיצד בדיוק תבין את השימוש שהאל עושה בך כדי שתחיה את חייך המופלאים? האם באמת יש בך את הנחישות והביטחון לחיות חיים משמעותיים של אדם אדוק המשרת את האל?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, כיצד עליך לגשת לשליחותך העתידית?). מדבר האל, חשתי את אהבתו ודאגתו למין האנושי, כמו גם את כוונתו הבהולה להושיע את האדם. כיום אנחנו באחרית הימים, והאסונות הולכים ומתגברים. האל מבטא את האמת ועושה את עבודת השיפוט והייסור, כדי לחלץ את בני האדם מהשפעתו של השטן. כיום, התמזל מזלי לשמוע את קולו של האל ולקבל את ישועתו, וזהו חסדו של האל. אבל רבים מאלו שכמהים להופעת האל לא קיבלו את פני האדון. הם עדיין הולכים שולל ונשלטים בידי כמרים ובכירים צוררי משיח בעולם הדתי, ואין להם כל דרך לשמוע את קולו של האל. אם כולם יהיו אנוכיים כמוני, אם יהיה אכפת להם רק ממנעמי הבשר, והם לא יטיפו לבשורה ויישאו עדות לאל, אז מתי כל אלו שכמהים ומחכים להופעת האל יגיעו לקבל את פני האדון? לאחר שהרהרתי בכוונת האל, הבנתי במה עליי לבחור ולמה עליי לחתור. לכן, גמרתי אומר לוותר על משרתי ולבצע את חובתי כראוי כדי להפיץ את הבשורה. אבל בדיוק כשהתכוונתי להתפטר, סגן מנהל התחנה הגיע לפתע כדי לדבר איתי ולהסביר לי איך להעניק מתנות לאלו שיכולים לעזור לקדם אותי. הוא גילה כלפיי דאגה רבה ואכפתיות רבה. ידעתי שלא כל אחד זוכה לקבל קידום, ושמשכורתי תגדל במידה ניכרת. לאחר ששוחחנו, נחישותי לוותר על משרתי החלה להיחלש מעט.

זמן קצר לאחר מכן, חוויתי עוד חוויה מפחידה ששינתה לחלוטין את אופן מחשבתי. יום אחד, במהלך משמרת היום, היה צריך לנתק רכבת משא ולמיין את חלקיה לאחר כניסתה לתחנה. אחרי שזה בוצע, הייתי אחראי להנחת המעצורים מתחת לגלגלים. לאחר הפסקת הצהריים, ולפני שהרכבת החלה לזוז, שכחתי להוריד אותם. הנהג התחיל בנסיעה, והמעצורים נגררו על המסילה בידי הגלגלים. הוא שם לב שמשהו לא בסדר ועצר את הרכבת בזמן בדיוק לפני שהיא עמדה לעבור בנקודת המיסוט, ובכך מנע ירידה מהפסים או התהפכות. באותו היום, לולא הגנת האל, אם הרכבת הייתה יורדת מהפסים או מתהפכת, ההשלכות היו נוראיות. נבהלתי מאוד, ולא יכולתי שלא לערוך חשבון נפש ולשאול את עצמי למה זה קרה. כמנהיג כנסייה, ידעתי שעבודתי הפכה להיות מכשול לביצוע חובתי, ושהייתה לכך השפעה משמעותית על עבודת הכנסייה. אך עדיין חמדתי כסף ואת הנאות הבשר, לא הסכמתי לוותר עליהם, והולכתי שולל את האל לעיתים קרובות בכך שקיבלתי בפניו החלטות ואז חזרתי בי. חשבתי על דברי האל: "קיבלתם ממני חסד עד-אין-קץ, וראיתם אינסוף תעלומות מהשמיים. אפילו הראיתי לכם את להבות השמיים, אך לא הייתי מוכן לשרוף אתכם. כמה נתתם לי בתמורה? כמה אתם מוכנים לתת לי?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האופי שלכם כה עלוב!). כלפי חוץ, מה שקרה לא היה דבר טוב, אבל הבנתי היטב שזו הייתה אהבת האל, כמו גם תזכורת שלו עבורי. האל ביטא אמיתות כה רבות, והסביר את סופם ויעדם של אנשים בצורה הכי ברורה שאפשר. הוא רק רוצה שנבין את כוונתו הבהולה, שנחתור כמו שצריך אל האמת, נבצע את חובותינו כיצירי בריאה, ונזכה בישועתו. אבל הייתי עיקש. תמיד חשבתי שאצליח לשרוד ולחיות חיים טובים אם רק אסתמך על המשרה הקבועה שלי, אז לא הייתי מוכן לוותר עליה, ללכת אחר האל, ולבצע את חובתי. שתי התקריות המפחידות הללו העירו אותי לחלוטין. אל מול פני האסון, אף סכום כסף לא יוכל להציל את חיי. נזכרתי שהאדון ישוע אמר: "כָּל אִישׁ מִכֶּם שֶׁאֵינֶנּו מְוַתֵּר עַל כָּל רְכוּשׁוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת תַּלְמִידִי " (לוקס י"ד 33). רק עכשיו הבנתי באמת את משמעות דבריו של האדון ישוע. כשכל מה שחשוב לנו זה כסף והנאות חומריות, הדברים הללו משתלטים על ליבנו, וזה נעשה בלתי אפשרי עבורנו לאהוב באמת את האל וללכת אחריו, להשקיע מעצמנו עבורו, ולבצע את חובותינו כיצירי בריאה. אנשים כאלו עדיין כמהים לבשר ולעולם, ואינם ראויים להימנות על חסידי האל. לא רציתי להמשיך ולמרוד באל או לאכזב אותו. הייתי חייב לשנות את השקפתי לגבי הדברים, ללכת אחר האל בכל ליבי, להשקיע מעצמי עבורו, ולגמול לו על אהבתו. לכן, אמרתי לבוס שלי שברצוני להתפטר והתחלתי בהליכי ביטול חוזה העבודה. באותו הרגע חשתי נינוח מאוד. חשתי כמו ציפור שהתעופפה מכלוב. כבר לא הייתי צריך לדאוג מכך שאבקש חופשות, ולא הייתי צריך לסבול יותר בגלל שעבודת הכנסייה מתעכבת בגלל עבודתי. שמחתי מאוד מהבחירה שלי.

אבי כעס מאוד כשהוא שמע שהתפטרתי. הוא בא אליי ואמר, "עבדתי קשה כדי לגדל אותך. לוויתי כספים כדי לממן את לימודיך. סוף סוף קיבלת משרה קבועה, ועכשיו אתה לא רוצה בה? על מה חשבת? עבודה באגף הרכבות היא דבר נהדר. תאמין באל אם כך אתה רוצה, אבל למה אתה רוצה להתפטר? איך תצליח לשרוד בעתיד אם לא תהיה לך עבודה?" כשראיתי את הבעתו הכועסת של אבי, נעצבתי. נזכרתי איך הוריי חסכו שקל לשקל כדי שאוכל ללמוד, בתקווה שאוכל למצוא עבודה טובה, להימלט מחיי העוני ולחיות חיים מצוינים. גם רציתי להביא את הוריי מהכפר אל העיר כדי שיגורו בבניין רב-קומות וייהנו מחיים משגשגים. אבל בחרתי בנתיב האמונה באל והפסקתי לחתור לעבר כסף והנאות חומריות. לא יכולתי להעניק להם את החיים הללו, וחשתי שאני מחויב להם. לא ידעתי איך לענות לדברים שאבי השמיע. דמעות נקוו בעיניי, ולא העזתי להביט עליו. אבל ליבי היה שקט וידעתי שבחרתי בבחירה הנכונה, כי ידעתי שהמושיע הופיע ומבצע את עבודתו באחרית הימים. הוא מבטא את האמת כדי להושיע אותנו מהעולם האפל והרע הזה, ושזו הדרך היחידה להיוושע ולהיכנס למלכות השמיים. זו הזדמנות של פעם בחיים. איך אוכל לוותר עליה רק כי אני חושק במנעמי הבשר? איך אוכל לאפשר למחויבותי לעבודה למנוע ממני לחתור אל האמת ולבצע את חובתי כיציר בריאה? בכאבי, נשאתי תפילה חרישית לאל, וביקשתי ממנו שיגונן על ליבי כך שלא יופרע. חשבתי על דברי האל: "האל ברא את העולם הזה והביא לתוכו את האדם, יצור חי שהאל העניק לו חיים. האדם, בתורו, זכה בהורים ובקרובי משפחה, וכבר לא היה לבד. מהרגע שבו האדם ראה לראשונה את העולם החומרי הזה, גורלו היה להתקיים בהתאם לייעוד שקבע לו האל. נשימת החיים שמפיח האל בכל יצור חי היא שתומכת בצמיחתו עד בגרות. לאורך התהליך הזה, איש אינו מרגיש שהאדם מתקיים וגדל בהשגחת האל. במקום זאת, כולם סבורים שהאדם מתבגר כשהוא נתון לחסד של גידול בידי ההורים, ושאינסטינקט החיים שלו הוא שמכוון את צמיחתו. זאת משום שהאדם אינו יודע מי העניק לו את חייו ומאין הם באו, וקל וחומר שהוא אינו יודע איך אינסטינקט החיים מחולל נסים. האדם יודע רק שהמזון הוא הבסיס להמשך חייו, שההתמדה היא המקור לקיום חייו, ושהאמונות שהוא מחזיק הן הנכס שבו תלויה הישרדותו. האדם אינו מודע כלל לחסד האל ולאספקתו, ובדרך זו הוא מבזבז את החיים שהאל העניק לו... אף לא אדם אחד שהאל דואג לו יומם וליל אינו מקבל על עצמו לעבוד את האל. האל רק ממשיך לבצע עבודה באדם, שממנו אין ציפיות, בהתאם לתוכניתו. הוא עושה זאת מתוך תקווה שיום אחד, האדם יתעורר מחלומו ויבין לפתע את הערך והמשמעות של החיים, יבין את המחיר שהאל שילם בעבור כל מה שנתן לאדם ואת הלהיטות שבה האל משתוקק נואשות לשובו של האדם אליו" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האל הוא מקור חיי האדם). "עליך לסבול קשיים למען האמת, עליך להקריב את עצמך למען האמת, עליך לשאת השפלה למען האמת, ועליך להתנסות בסבל רב יותר כדי להשיג יותר מהאמת. זה מה שעליך לעשות. אסור לך להשליך את האמת לטובת הנאה מהרמוניה משפחתית, ואסור לך לאבד חיים שלמים של כבוד ויושרה לטובת הנאה זמנית. עליך לחתור אל כל מה שיפה וטוב ואל נתיב חיים בעל משמעות רבה יותר. אם אתה מנהל חיים גשמיים וארציים כאלה ואין לך כל מטרה לחתור אליה, האין זה בזבוז של חייך? מה תוכלו להשיג מחיים כאלה? עליכם לזנוח את כל ההנאות הגשמיות שלכם לטובת אמת אחת, במקום לזנוח את כל האמיתות לטובת מעט הנאה. אנשים כאלה הם חסרי כבוד ויושר – לקיומם אין כל משמעות!" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, חוויותיו של פטרוס: הידע שלו על ייסורים ומשפט). דברי האל העניקו לי נאורות. חשבתי שהוריי היו אלו שגידלו אותי, ושחסכו שקל לשקל כדי שאוכל לסיים את לימודיי, אז אם לא אקשיב להם ואוותר על משרתי למען חובתי, לא אהיה ראוי להיות בנם. אבל זה היה רעיון מגוחך. האל הוא מקור חיי האדם, וכל חיינו נובעים ממנו. כל שיש לנו הוא אספקתו וברכתו. בלעדי האל, לא יהיה לנו דבר מכל אלה. העובדה שהוריי גידלו אותי עד בגרותי הייתה בזכות ריבונותו וסידורו של האל. עליי להיות אסיר תודה לאל ולגמול לו על אהבתו. כלפי הוריי, עליי לכבדם ולדאוג להם כפי שנהוג. אך בו זמנית, עליי לחלוק עימם בבשורה כדי שיבינו את משמעות האמונה באל. אם הם לא יאמינו, לא אוכל לוותר על חובתי רק בגלל הלחץ שלהם. אני יציר בריאה, וביצוע חובתי הוא דבר טבעי ומוצדק לחלוטין. אם לא אצליח למלא את חובתי, אפילו אם תהיה לי משרה קבועה ואיהנה מחיים חומריים טובים עם משפחתי, לא יהיו לכך כל ערך או משמעות. התענוגות הזמניים הללו לא יוכלו לאפשר לי להבין את האמת ולזכות בחיים. יתרה מכך, האל יראה בכך מרידה מצדי, ולכן לא אזכה לאישורו. כדי לזכות באמת, היה עליי לסבול ולנטוש את הדברים שאהבתי, למרות הכאב. רק בדרך הזו אוכל לחיות ביושרה ובכבוד, ורק כך אוכל לזכות באישורו של האל. ככל שחשבתי על כך יותר, כך התחזקה תחושתי בעניין. אז, שוב העדתי בפני אבי על עבודת והופעת האל, ואמרתי לו שללא אמונה באל, כל מה שאנו חותרים אליו הוא ריקני וחסר ערך ומשמעות. כעת, המושיע הגיע כדי לבטא אמיתות להושעת האנושות. רק אם נאמין באל, נחתור אל האמת, נשליך מעלינו את החטא, ונכה על חטא באמת ובתמים בפני האל, נוכל לשרוד את האסונות ולהיכנס למלכותו. כל אלו שחותרים לדברים חומריים, לא משנה עד כמה חייהם החומריים עשירים, הם תמיד יפלו לאסונות וייענשו. אבל לא משנה מה אמרתי, אבי עדיין לא הסכים עם התפטרותי, ורצה לגרום לי לחזור לעבודה. לבסוף, כשהוא ראה שזה לא משפיע עליי, הוא עזב בכעס.

מאוחר יותר, אבי ביקש מקרובי משפחתי שיגיעו כדי לשכנע אותי. הם כולם אמרו שמשרה באגף הרכבות הייתה משרה קבועה, ושהרבה אנשים התקשו להשיג עבודה כזו בעזרת מתנות וכסף וכניסה מהדלת האחורית. הם אמרו שאם אתפטר, אני לא יודע מה טוב עבורי, ושאני שוטה על כך שאני מאמין באל, ושהוריי גידלו אותי לשווא. כששמעתי את ההאשמות של קרובי משפחתי, ידעתי שהשטן משתמש בהם כדי לתקוף אותי ולמנוע ממני לנטוש ולהשקיע מעצמי למען האל. חשבתי על דברי האל הכול יכול: "האומץ שלי חייב למלא אתכם, וחייבים להיות לכם עקרונות בהתמודדותכם עם קרובי משפחה חסרי אמונה. אולם למעני, אסור לכם גם להיכנע לאף כוח חשוך. הסתמכו על חוכמתי כדי לצעוד בדרך המושלמת. אל תאפשרו למזימות של השטן להתגבר עליכם. עשה כל שביכולתך להניח את לבך בפניי, ואני אנחם אותך ואעניק לך שלווה ושמחה" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 10). לאחר שהרהרתי בדברי האל, הרגשתי ביטחון, ואזרתי אומץ לומר לקרובי משפחתי, "כיום, אנשים בעיקר סוגדים לכסף, תהילה ומעמד. כדי להשיג את כל אלו, אנשים זוממים, נלחמים זה בזה, ובעלים ונשים גם בוגדים ונואפים זה בזה. כולם חיים כך, וגם אם הם מוצאים משרה טובה וקבועה ולא חסר להם דבר בחייהם, האם הם באמת יכולים לחוש מאושרים? האל הכול יכול אומר: 'כל מיני אסונות יתרחשו. כל האומות וכל המקומות יחוו אסונות: מגיפות, רעב, שיטפון, בצורת ורעידות אדמה בכל מקום. האסונות האלה אינם קורים רק במקום אחד או שניים, והם גם לא יסתיימו בתוך יום או יומיים, אלא הם יתרחבו לאזורים גדולים יותר ויותר וילכו ויחמירו. בפרק זמן זה, יתרחשו כל מיני מכות של שרצים בזו אחר זו, ותופעת הקניבליזם תתרחש בכל מקום. זה המשפט שלי את כל האומות ואת כל העמים' (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 65). כעת, האסונות הולכים ומתגברים. רק אם ננהה אחר רצון האל, הוא יציל אותנו מהאסונות הללו. אמונתי באל והפצת הבשורה חשובות יותר מעבודתי. הבחירה הזו לא נובעת מאמונה שטותית, כמו שנדמה לכם. כשנוח הטיף לבשורה, אנשים אמרו שהוא משוגע, אבל כשהמבול הגיע, מתוך המין האנושי כולו, רק משפחתו בת שמונה הנפשות של נוח שרדה. נוח לא היה משוגע או טיפש. הוא היה חכם ובורך ביד האל. באחרית הימים, הרוע והשחיתות של המין האנושי, והתנגדותו לאל, הגיעו לשלב כזה שהוא ישמיד את המין האנושי שמושחת עד היסוד. נוכל לקבל את הגנת האל ולשרוד רק אם נאמין בו ונסגוד לו. אני מספר לכם את החדשות הנפלאות הללו היום בתקווה שגם אתם תקבלו את ישועת האל הכול יכול באחרית הימים. אל תנסו לשכנע אותי, כי כבר החלטתי. אלך אחר האל הכול יכול למשך שארית חיי." אחרי שאמרתי זאת, דודתי, שהאמינה באדון, אמרה, "תודה לאל! יש לך אמונה חזקה באל, והבחירה שלך להטיף את בשורת האל משמחת אותו מאוד." היא אמרה לאחרים, "הנתיב שבו הוא בחר כיום הוא הנתיב הנכון. להיות עשיר זה חסר משמעות. מה שמשמעותי זה החיים. עלינו לכבד את בחירתו." לאחר מכן, האחרים לא אמרו דבר. באותו הרגע שמחתי מאוד. כשעמדתי איתן ובחרתי לרצות את האל, קרובי משפחתי לא יכלו לעשות דבר מלבד לסגת בבושה. מאז, האנשים, האירועים וכל הדברים שסביבי לא מגבילים אותי יותר, ואני יכול לבצע את חובתי באופן מלא.

מאוחר יותר, כשראיתי שאנשים רבים קיבלו עליהם את עבודת האל הכול יכול של אחרית הימים, חשתי אושר בל יתואר בליבי. הבאתם של כל אותם אלו שכמהים באמת לאל חזרה לביתו היא דבר בעל משמעות רבה שמנחם מאוד את האל. הבחירה לוותר על משרתי הקבועה ולבחור בנתיב האמונה באל היא הבחירה החכמה ביותר שאי פעם עשיתי בחיי. היכולת להשקיע מעצמי ולהקדיש את חיי להטפת הבשורה ולשאת עדות לאל היא רבת ערך ומשמעותית יותר מכל דבר אחר שיכולתי לעשות!