בסוף אוקטובר 2020, הודחתי מתפקידי כמנהיגה מכיוון שנכשלתי בביצוע עבודה ממשית, וחזרתי לכנסייה המקומית שלי. עקב מעצר של המפלגה הקומוניסטית של סין, היו כמה ענייני בטיחות בביתי, ולכן באופן זמני לא יכולתי להשתתף בכינוסים. הרגשתי שלילית וחלשה מאוד. אחות בשם לי יאן, שהתגוררה בכפר שלי, הייתה מנהיגה בכנסייה אחרת. למרות שלא הייתי חברה בכנסייה שהיא פיקחה עליה, היא הייתה שואלת למצבי בכל פעם שנפגשנו וקוראת מדברי האל כדי לעזור לי. הייתי אסירת תודה לה. היא לא התנשאה עליי למרות שהודחתי כמנהיגת שקר, ואף עזרה לי. בתוכי חשבתי, "אם יהיו לה בעיות בעתיד, אעזור לה כמיטב יכולתי."

כמה חודשים לאחר מכן, קיבלתי על עצמי את עבודת הטיהור בכנסייה ועבדתי רבות עם לי יאן. שמתי לב שלעיתים קרובות היא מאחרת לכינוסים בשל עניינים אישיים, ושבמהלך הכינוסים היא בעיקר יוצאת ידי חובה ומשתפת על דברי האל רק לעתים רחוקות. כשאחים ואחיות לא הצליחו להבחין בחסרי אמונה, בצוררי משיח או באנשים רעים, היא לא שיתפה איתם על עקרונות־האמת. שמעתי גם מדיקן בכנסייה שהיא הייתה נכנסת לעיתים קרובות לוויכוחים קולניים עם האחות השותפה על הנושאים הקטנים ביותר, מה שמנע מהכינוסים להתנהל כסדרם. למשמע הדברים, הרגשתי כעס. חשבתי לעצמי שכמנהיגה, לי יאן לא רק נכשלה בביצוע עבודה ממשית, אלא גם הפריעה לחיי הכנסייה, ושהתנהלות זו תעכב את היווכחותם בחיים של האחרים, כמו גם את עבודת הכנסייה. פניתי אליה כדי לשתף איתה ולהצביע על כך שהיא אינה מבצעת עבודה ממשית. גם הזהרתי אותה שאם תמשיך כך, היא תהפוך למנהיגת שקר. אבל נראה היה שכלל לא אכפת לה. היא אמרה, "בסדר גמור, אז אני מנהיגת שקר. מאחר שאני לא משתפת איתם על האמת, למה שלא תעשי זאת את?" לאחר מכן, שמתי לב שכמה חברי כנסייה מפיצים שליליות ומפריעים רבות לחיי הכנסייה. ביקשתי מלי יאן לקבל מושג באשר להערכה הכללית שלהם בקרב חברי הקהילה, כדי לראות אם הם חסרי אמונה ויש להרחיק אותם. אבל היא השתמשה בתירוץ שהיא עסוקה והמשיכה לדחות זאת, מה שאיפשר לאותם חברי כנסייה להמשיך ולהפריע לחיי הכנסייה. כשראיתי איך היא מקלה ראש בעבודת הכנסייה, הצבעתי שוב על בעיותיה, אך היא עדיין התווכחה. הבנתי שלי יאן נכשלת באופן עקבי בביצוע עבודה ממשית, אינה מוכנה לקבל שיתוף והכוונה, וכבר עיכבה את עבודת הכנסייה. כששפטתי זאת על פי העקרונות, סביר היה להניח שהיא מנהיגת שקר ולכן רציתי לדווח על מצבה למנהיגים הבכירים. אבל אז חשבתי, "היא עזרה לי בעבר כשהרגשתי שלילית והתייחסה אליי כל כך יפה. אם היא תגלה שדיווחתי עליה למנהיגים הבכירים, האם היא תהפוך מוטית נגדי? אם זה יוביל להדחתה, האם היא תגיד שאני חסרת מצפון? אולי אם לא אדווח עליה עכשיו ואשתף איתה עוד קצת, היא תשתנה." לכן, שיתפתי איתה על חשיבות עבודת הטיהור בכנסייה וכן על האופן שבו עליה לגשת לחובתה. אך לאחר פרק זמן, לי יאן עדיין לא ביצעה עבודה ממשית, ועדיין לא השיגה הערכות על אותם חברי כנסייה. שמעתי גם שלי יאן הייתה חסרת אחריות בעבודתה ונכשלה בפיקוח על ניהול המשאבים בכנסייה, מה שהוביל לנזק בפריטים לא מעטים וגרם הפסדים כספיים חמורים לכנסייה. לאחר מכן, היא לא עשתה חשבון נפש ואף ניסתה להטיל את האשמה על אחרים, באומרה שהם לא אחסנו את הפריטים כראוי. ראיתי שהיא לא עושה שום עבודה ממשית. היא הקלה ראש בכל עבודת הכנסייה, וסירבה לקבל ביקורת. כשעבודת הכנסייה עוכבה ורכושה ניזוק, היא לא הרגישה ולו שמץ של אשמה. האם זה לא היה סימן למנהיגת שקר? אך לא דיווחתי על בעיותיה בזמן. כשהבנתי זאת, חשתי אשמה רבה. בקטע מדברי האל, ראיתי כי: "כולכם אמרתם שאתם מתחשבים בעול של אלוהים ושתגנו על העדות בכנסייה, אולם מי מכם באמת התחשב בעול של אלוהים? שאלו את עצמכם: האם אתם מגלים התחשבות בעול של אלוהים? האם אתם יכולים לנהוג בצדיקות למען אלוהים? האם אתם יכולים לקום על רגליכם ולדבר בעבורי? האם אתם יכולים להנהיג את האמת בעיקשות? האם אתם נועזים מספיק כדי להיאבק בכל מעשיו של השטן? האם תהיו מסוגלים להניח בצד את הרגשות שלכם ולחשוף את השטן למען האמת שלי? האם אתם יכולים לאפשר את השבעת רצוני בכם? האם הקדשתם את לבכם ברגע המכריע ביותר? האם אתם נוהים אחר רצוני? שאלו את עצמכם את השאלות הללו וחשבו עליהן לעתים קרובות" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 13). הרגשתי שדברי האל תובעים ממני דין וחשבון. ובפרט, כשקראתי את החלק שבו נאמר: "האם אתם מגלים התחשבות בעול של אלוהים? האם אתם יכולים לנהוג בצדיקות למען אלוהים?" "האם אתם נועזים מספיק כדי להיאבק בכל מעשיו של השטן?" הבושה והאשמה שחשתי התעצמו. האל מקווה שנוכל להתחשב בכוונתו ולנקוט עמדה במהירות כדי לחשוף ולעצור אנשים אשר מפריעים לעבודת הכנסייה ומשבשים אותה, במטרה להגן על האינטרסים של הכנסייה. הכרתי את לי יאן די הרבה זמן וראיתי איך היא לא מבצעת עבודה ממשית ולא מקבלת ביקורת, וידעתי היטב שאם היא לא תודח, ייגרם נזק גם לעבודת הכנסייה וגם להיווכחותם בחיים של האחים והאחיות. אבל חשבתי על איך שהיא עזרה לי בעבר, ודאגתי שהיא תשנא אותי ברגע שתגלה שדיווחתי עליה, ותגיד שאני חסרת מצפון. אז כדי להגן על מערכת היחסים שלנו, לא רציתי לדווח על בעיותיה, גם כשראיתי בבירור שהיא נכשלת בביצוע עבודה ממשית, וגורמת לכך שכמה חסרי אמונה אינם מורחקים מהכנסייה מיד וממשיכים להפריע לחיי הכנסייה. הייתי כל כך אנוכית ובזויה! בכך שהפרתי את עקרונות־האמת, נתתי יד למנהיגת שקר והגנתי עליה, ואפשרתי לה להפריע לחיי הכנסייה, האם לא הפכתי למגן עבור מנהיגת השקר הזו ולשותפה למעשיה הרעים? כשהבנתי זאת, שנאתי את עצמי על כך שלא דיווחתי על לי יאן בזמן, והחלטתי לדווח מיד על בעיותיה למנהיגים.

לאחר שעשיתי זאת, המנהיגים הבכירים הטילו עליי לאסוף הערכות של אחים ואחיות על לי יאן כדי לקבל תמונה של התנהלותה העקבית, שעל בסיסה יוחלט אם יש להדיחה. המנהיגים גם אמרו שאם יוחלט שהיא מנהיגת שקר, עליי לשתף איתם פעולה ולהדיח את לי יאן. הרגשתי היסוס מסוים כשהמנהיגים הבכירים אמרו זאת, וחשבתי לעצמי, "לי יאן עזרה לי הרבה אחרי שהודחתי בעבר. אם אחשוף אותה ואעזור לאחרים להבחין בה, היא תגיד שאני חסרת מצפון." חשתי קרועה לגזרים ולא רציתי לחשוף אותה. הבנתי שהמצב שלי שגוי, אז התפללתי לאל, בשאיפה להתיר את הספקות שלי. נתקלתי בקטע הזה מדברי האל: "מיהו השטן, מיהם השדים, ומיהם אויבי האל אם לא המתנגדים שאינם מאמינים באל? האין הם אותם אנשים המורדים באל? האין הם אלה הטוענים שיש להם אמונה, אך הם חסרי אמת? האין הם אלה המבקשים רק לקבל ברכות ואינם מסוגלים לשאת עדות למען האל? אתה עדיין מתערבב עם אותם שדים כיום ונוהג בהם במצפון ובאהבה, אך במקרה זה, האינך מגלה כוונות טובות כלפי השטן? האינך עושה יד אחת עם שדים? אם אנשים הגיעו לנקודה זו ועדיין אינם מסוגלים להבחין בין טוב לרע, וממשיכים להיות אוהבים ורחומים בעיוורון וללא כל רצון לחפש את כוונותיו של האל או מבלי להיות מסוגלים בכל דרך שהיא לאמץ את כוונותיו של האל כשלהם, אזי סופם יהיה אומלל עוד יותר. כל מי שאינו מאמין באל שבבשר הוא אויב של האל. אם אתה יכול לנהוג במצפון ובאהבה כלפי אויב, האינך חסר חוש צדק? אם אתה תואם את אלה שאני מתעב וחולק עליהם, ועדיין יש לך אהבה או רגשות אישיים כלפיהם, האם אינך מורד? האינך מתנגד לאל במכוון? האם אדם כזה אכן ניחן באמת? אם אנשים נוהגים במצפון כלפי אויבים, באהבה כלפי שדים, וברחמים כלפי השטן, האינם משבשים בכוונה את עבודתו של האל?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האל והאדם יבואו יחד למנוחה). דברי האל היכו בי בדיוק בנקודה. הקטע ציין בבירור שיש להתייחס באהבה לאנשים שחותרים אל האמת ותומכים בעבודת הכנסייה, בעוד שיש לדחות ולתעב את אלה אשר סולדים מהאמת, משבשים את עבודת הכנסייה ומפריעים לה. אולם אף על פי שראיתי בבירור שלי יאן אינה מבצעת עבודה ממשית ומשבשת ומפריעה את עבודת הכנסייה, עדיין גיליתי כלפיה חסד ולא דיווחתי עליה מיד. ואז, כשהגיע הזמן לחשוף אותה ולעזור לאחרים להשיג הבחנה ולהפיק לקחים, נתקפתי דאגות, וחששתי שהיא תשנא אותי ותגיד שאני בוגדת כפוית טובה. אז בגדתי במצפוני, הגנתי עליה וחיפיתי עליה. האנושיות שלי באמת לקתה בחסר. איפה הייתה נאמנותי לאל? תוך שאני ניזונה מהשגחתו של האל, נשכתי את היד שמאכילה אותי. לא הייתה לי בעיה לאפשר לעבודת הכנסייה, ולהיווכחותם בחיים של אחיי ואחיותיי, להיפגע, כל עוד האינטרסים האישיים שלי נשמרו. האנושיות שלי והמצפון שלי לקו בחסר עצום! אם אמשיך כך – לא אכה על חטא ולא איישם את האמת בפועל – בסופו של דבר האל ידחה אותי בתיעוב ויסלק אותי.

לאחר מכן, קראתי עוד שני קטעים מדברי האל: "אם האל רוצה להושיע אותך, תחילה עליך להודות לאל ולקבל זאת ממנו, ולא משנה באילו שירותים הוא משתמש כדי להשיג זאת. אל לך להפנות את הכרת התודה שלך כלפי אנשים בלבד, קל וחומר להקדיש את חייך למישהו מתוך הוקרה. זו טעות חמורה. הדבר המכריע הוא שעל לבך להיות אסיר תודה לאל, ועליך לקבל זאת מידו" (הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, מהי המשמעות של חתירה אל האמת (7)). "מתן עזרה למישהו שזקוק לכך, בזמן ובמקום המתאימים, הוא תופעה רגילה ביותר. זו גם האחריות של כל חבר במין האנושי. אין זה אלא סוג של אחריות ומחויבות. האל העניק לבני האדם את האינסטינקטים האלה כאשר ברא אותם. ...הושטת עזרה לאנשים והפגנת נדיבות כלפיהם אינן כרוכות כמעט בכל מאמץ מבחינתם של בני אנוש, הן נכללות בתחום האינסטינקט האנושי ומהוות דבר מה שאנשים מסוגלים להשיג באופן מוחלט. אין צורך לדרג אותן ברמה גבוהה כמו זו של נדיבות. עם זאת, אנשים רבים רואים עזרה מצד אחרים כשווה לנדיבות, והם תמיד מדברים על כך וגומלים על כך בהתמדה, מתוך מחשבה שאם לא יעשו כן, אין להם מצפון. הם מזלזלים ובזים לעצמם, ואפילו חוששים שדעת הקהל תוכיח אותם. האם צריך לדאוג לגבי הדברים האלה? (לא.) יש אנשים רבים שאינם רואים מעבר לעניין הזה, והם תמיד מוגבלים על ידו. זו המשמעות של אי הבנה של עקרונות-האמת" (הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, מהי המשמעות של חתירה אל האמת (7)). כן. האל הוא הבורא; הוא ריבון על כל הדברים ומתזמר אותם. כשהייתי בנקודה החלשה והשלילית ביותר שלי, אולי נראה היה שלי יאן מתייחסת אליי יפה בעזרתה ובשיתוף שלה, אבל במציאות, כל זה היה ריבונותו וסידוריו של האל, לא דאגתה לי. הייתי צריכה לקבל זאת מהאל ולהודות לו, במקום לייחס זאת לה. שלא לדבר על כך שלי יאן הייתה מנהיגת כנסייה, כך שלמעשה, זו הייתה חובתה לתמוך באחים ובאחיות ולפתור כל בעיה בהיווכחות שלהם בחיים. כשלי יאן תמכה בי ושיתפה איתי על דברי האל, היא פשוט מילאה את אחריותה וזו הייתה חובתה. כמו כן, להתייחס לאחים ולאחיות באהבה, לעזור זה לזה ולתמוך זה בזה היא אחת מדרישותיו של האל מאנשיו הנבחרים. הייתי צריכה לקבל את עזרתה של לי יאן מהאל ולהפגין כלפיו הכרת תודה. במקום זאת, טעיתי וראיתי בעזרתה את דאגתה לי, אז זכרתי בליבי את טוב לבה. הגנתי עליה שוב ושוב בגלל רגשותיי האישיים. ידעתי בבירור שהיא מנהיגת שקר, אבל לא השמעתי את קולי כדי לדווח ולחשוף אותה. הייתי פשוט כל כך מבולבלת! הייתי צריכה להתחשב בכוונתו של האל, לדבוק בעקרונות־האמת ולחשוף את מנהיגת השקר כדי להגן על עבודת הכנסייה. זה מה שאדם עם מצפון ואנושיות צריך לעשות. אם לי יאן הייתה אדם שמקבל את האמת, כשהיו גוזמים וחושפים אותה, היא הייתה מהרהרת במעשיה ומגיעה להכרה עצמית, רואה בבירור את שחיתותה ופגמיה, מכה על חטא ומשיגה שינוי. זה גם היה מיטיב איתה. אם היא לא הייתה אדם שמקבל את האמת, וכשגזמו אותה, היא לא הכתה על חטא, הרי שהיא לא חותרת אל האמת ויש להדיח אותה ללא דיחוי. זה היה מועיל גם לעבודת הכנסייה וגם להיווכחותם של אחרים בחיים. הייתה לי השקפה מגוחכת על דברים: תמיד האמנתי שגיזום של אנשים וחשיפתם היא פעולה משפילה שפוגעת בהם. התייחסתי למשהו חיובי מאוד כשלילי. מתוך האמונה המופרכת הזו, הייתי מוגבלת תמידית ולא העזתי לחשוף את בעיותיה של לי יאן. לא הבנתי את האמת כלל, והייתי נלעגת. לאחר שהתפכחתי, חשתי הקלה והפסקתי להתחמק מאחריותי.

כמה ימים לאחר מכן, באמצעות חקירת ההתנהלות העקבית של לי יאן, הכנסייה קבעה שהיא מנהיגת שקר, והיא הודחה. לאחר הדחתה, היא כלל לא עשתה חשבון נפש ולא הכירה במעשיה, ואף התלוננה שנעשה לה עוול. היא טענה שהייתה מנהיגה במשך שנים, ויתרה על ההזדמנות להרוויח כסף בעולם שבחוץ, וסבלה קשיים רבים, ולכן הרגישה שהכנסייה נוהגת בה בחוסר הוגנות. לאחר מכן, היא הפכה אובססיבית לעושר, מצאה עבודה כדי להרוויח כסף והפסיקה להגיע לכינוסים באופן קבוע. לאחר הדחתה, הכנסייה ערכה בחירות לבחירת מנהיג חדש, חסרי האמונה הורחקו, חיי הכנסייה לא סבלו עוד מהפרעות, וההיבטים השונים של עבודת הכנסייה יכלו להתנהל בצורה חלקה. למראה הדברים הללו, הרגשתי הרבה יותר רגועה. שמחתי כל כך על שהצלחתי לחפש את האמת במצב הזה, לזהות את הבעיות שלי בזמן ולמלא את חובתי.

בהמשך, כשנתקלתי בלי יאן, היא התפרצה עליי ואמרה, "אני לא רוצה לראות את הפנים שלך! עכשיו כולם אומרים שאני מנהיגת שקר, וזו את שאמרת להם את זה. אני שונאת אותך!" מילותיה הסבו לי מפח נפש, אבל ידעתי שכל מה שדיווחתי למנהיגים הבכירים היה עובדתי. היא הייתה מנהיגת שקר והיה צורך לחשוף אותה ולדווח עליה, ופעולותיי אלו תאמו לחלוטין את כוונתו של האל. אבל למה זה כל כך כאב לשמוע אותה אומרת שהיא שונאת אותי? מאוחר יותר, קראתי קטע מדברי האל שאיפשר לי להבין את שורש הבעיה. דברי האל אומרים: "אנשים אמנם עשויים לאכול ולשתות את דברי האל בכל יום, לקרוא קריאת-תפילה ולהרהר בהם לעתים תכופות, אך הדעות, העקרונות והשיטות הבסיסיים שעל פיהם הם מתייחסים אל אנשים ואל דברים, מתנהלים ופועלים, עדיין מבוססים על התרבות המסורתית. לפיכך, התרבות המסורתית משפיעה על אנשים בכך שהיא כופה עליהם את התמרונים שלה, את התזמורים שלה, ואת השליטה שלה בחיי היום-יום שלהם. בדיוק כמו צילו של אדם, לא ניתן להתנער ממנה או לחמוק ממנה. מדוע זה כך? משום שאנשים אינם יכולים לגלות, לנתח או לחשוף מעומק לבם את הרעיונות ואת הדעות שהחדירו בהם התרבות המסורתית והשטן; אין הם יכולים לזהות את הדברים האלה, לראותם כפי שהם באמת, למרוד בהם, או לנטוש אותם; אין הם יכולים להתייחס אל אנשים ואל דברים, להתנהל או לפעול כפי שמורה להם האל; או כפי שהוא מלמד ומדריך. באיזו סוג של צרה עדיין חיים רוב האנשים עקב כך? יש בלבם רצון עז להתייחס אל אנשים ואל דברים, להתנהל ולפעול על פי דברי האל, לא להתנגד לכוונות האל או לאמת, ועם זאת, באופן לא רצוני וללא הגנה, הם ממשיכים לתקשר עם אנשים, להתנהל ולהתמודד עם עניינים על פי השיטות אותן מלמד השטן. בלבם, אנשים משתוקקים לאמת ומייחלים שהיה להם רצון עז לאל, שיוכלו להתייחס אל אנשים ואל דברים, להתנהל ולפעול על פי דברי האל, ושלא יפרו את עקרונות-האמת, אך בסופו של דבר, הדברים תמיד מתנהלים בניגוד לרצונותיהם. גם לאחר שהם מכפילים את מאמציהם, הם עדיין לא מקבלים את התוצאה שייחלו לה. אין זה משנה עד כמה אנשים נאבקים, כמה מאמצים הם משקיעים, כמה נחישות ורצון יש בהם לזכות בדברים חיוביים, בסופו של דבר, האמת שהם מסוגלים ליישם בפועל וקריטריון האמת שהם דבקים בו בחיים האמיתיים הם מעטים ביותר. זה הדבר שהכי מטריד אנשים, בעומק לבם. מהי הסיבה לכך? סיבה אחת היא לא אחרת מכך שהרעיונות והדעות שהתרבות המסורתית מלמדת אנשים עדיין שולטים בלבם, והם שולטים בדבריהם, במעשיהם, ברעיונותיהם, וכן בשיטות ובדרכים שבהן הם מתנהלים ופועלים. על כן, אנשים מוכרחים לעבור תהליך על מנת לזהות את התרבות המסורתית, לנתח ולחשוף אותה, להבחין בה ולראות אותה כפי שהיא באמת, ובסופו של דבר, לנטוש אותה לצמיתות. חשוב מאוד לעשות זאת, הדבר אינו נתון לבחירה. זאת משום שהתרבות המסורתית כבר שולטת בעומק לבם של אנשים – היא אף שולטת בעצמי המוחלט שלהם. פירוש הדבר הוא שבחייהם, אנשים לא יכולים להימנע מהפרת האמת באופן שבו הם מתנהלים ופועלים, ובאופן שבו הם מתמודדים עם עניינים, ואין הם יכולים להימנע מהיותם נתונים לשליטתה ולהשפעתה של התרבות המסורתית, כפי שקורה עד עצם היום הזה" (הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, מדוע מוכרח האדם לחתור אל האמת). לאחר שהרהרתי בדברי האל הבנתי שחייתי על פי ערכים תרבותיים מסורתיים ופילוסופיות שטניות כמו "על הנדיבות שבטיפת מים אחת יש לגמול במעיין גועש" ו"יש לגמול בהוקרה על טובה שהתקבלה." התייחסתי לרעיונות האלה כעקרונות מנחים. האמנתי שעליי לעשות כמיטב יכולתי להגן על אלה שהיו טובים אליי ולהשיב להם טובה, ולא משנה אם הם היו אנשים טובים או רעים או אם הם פעלו על פי עקרונות־האמת. גם אם הם עשו רע, שיבשו והפריעו את עבודת הכנסייה, הייתי צריכה לחפות עליהם, אחרת הייתי חסרת מצפון ואנושיות. משום שהפילוסופיות השטניות המופרכות הללו הגבילו אותי, אף על פי שראיתי בבירור כי לי יאן אינה מבצעת עבודה ממשית והיא מנהיגת שקר, דחיתי את חשיפתה ואת הדיווח עליה כי היא עזרה לי בעבר. כל הזמן רציתי לתת לה הזדמנות נוספת ולהיות סלחנית, להיות נחמדה ואוהבת כלפיה. לא התחשבתי בשאלה אם נגרם נזק לעבודת הכנסייה ולהיווכחותם בחיים של האחים והאחיות. נתתי יד למעשיה הרעים של מנהיגת שקר ועמדתי לצדו של השטן, מרדתי באל והתנגדתי לו. ראיתי שבעצם, הערכים המסורתיים הללו הם כולם מופרכים – הם דברי השטן, המשמשים אותו כדי להטעות ולהשחית אנשים. הם לא עקרונות שעלינו לחיות לפיהם. חיים על פי רעיונות כאלה רק יהפכו אותי למגוחכת ולחסרת היגיון. מחשבותיי היו הופכות יותר ויותר מבולבלות, ולא הייתי מסוגלת להבחין בין טוב לרע, והייתי רק מפרה את האמת ומתנגדת לאל.

יום אחד, קראתי קטע נוסף מדברי האל שאומר: "לעתים ההשפעות של המצפון מוגבלות ומכוונות על ידי רגשות, וכתוצאה מכך, החלטותיו של אדם עומדות בסתירה לעקרונות האמת. ניתן אפוא לראות עובדה אחת בבירור: השפעת מצפונו של אדם נחותה מרף האמת, ולעתים, כאשר אנשים פועלים על בסיס מצפונם, הם מפרים את האמת. אם אתה מאמין באל אבל אינך חי לפי האמת, ובמקום זאת אתה פועל על בסיס מצפונך, האם אתה מסוגל לעשות רע ולהתנגד לאל? אין ספק שתוכל לעשות כמה דברים רעים – בהחלט לא ניתן לומר, שפעולה על בסיס המצפון אף פעם אינה שגויה. הדבר מראה, כי אם אדם רוצה לרצות את האל ולהיות תואם לכוונותיו, אזי לחלוטין אין זה מספיק לפעול על פי המצפון בלבד. כדי למלא את דרישותיו של האל, על האדם לפעול על בסיס האמת" (הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, מהי המשמעות של חתירה אל האמת (2)). כן. לכולנו צריך להיות מצפון, אבל הוא אינו האמת ואינו יכול להחליף אותה. אם נפעל ונתנהג רק על פי מצפוננו במקום ללכת אחר האמת, סביר להניח שנפעל נגד האמת ונתנגד לאל. האל מבקש שנאהב את מה שהוא אוהב ושנשנא את מה שהוא שונא. זה העיקרון שעלינו ליישם בגישתנו לאחרים. אם אח או אחות חותרים אל האמת, אז לא משנה אם הם הפגינו נדיבות כלפיי, כשהם נתקלים בבעיות, עליי לעזור להם באהבה. אם הם מבצעים מעשים רעים או אם הם מנהיגי שקר, אנשים רעים או צוררי משיח, אז גם אם הם היו נדיבים כלפיי, עליי להתייחס אליהם לפי עקרונות־האמת, לחשוף אותם ולדווח עליהם. לכן, כשלי יאן שיבשה והפריעה את עבודת הכנסייה ולא קיבלה את האמת כלל, לא הכתה על חטא וכשלה להשתנות לא משנה כמה שיתפנו איתה ועזרנו לה, לא הייתי צריכה להגן עליה בהתאם ל"מצפון" שלי כביכול, אלא לחשוף אותה ולדווח עליה על פי עקרונות־האמת. בכך שלא עשיתי זאת, פשוט פגעתי באחים ובאחיות וגרמתי להפסדים גדולים יותר לעבודת הכנסייה. הבנה זו הייתה מאירת עיניים, והרגשתי שיש לי נתיב ליישום בפועל ועקרונות לשימוש ביחסי לאחרים. בהמשך, לי יאן, שהפכה כל כך מתריסה בשל האכזבה מהדחתה, לא רק החלה לרדוף אחר עושר ולהיעדר מכינוסים, אלא אף הפיצה שליליות בקרב האחרים, המשיכה להפריע לחיי הכנסייה, וסירבה לקבל שיתוף וגיזום פעמים רבות. על פי העיקרון, היה צריך להרחיקה. הפעם, לא ניסיתי להגן עליה שוב, ובמקום זאת עזרתי למנהיגים לאסוף את הערכותיהם של האחים והאחיות עליה. באישורם של למעלה מ-80% מהאחים והאחיות, לי יאן הורחקה מהכנסייה.

רק לאחר שחוויתי את כל זה הבנתי שחיים על פי הפילוסופיות של השטן רק מעכבים את יישום האמת בפועל ואף יכולים לשבש ולהפריע את עבודת הכנסייה. רק אלה הפועלים על פי דברי האל באופן שבו הם מתנהגים ורואים אנשים ודברים הם בעלי אנושיות אמיתית ומסוגלים להגן על עבודת הכנסייה ולעמוד בהתאמה עם כוונותיו של האל. דברי האל תיקנו את אמונותיי המופרכות ועזרו לי להבין את העקרונות של היחס כלפי אחרים.