לאחרונה, שמתי לב שהרבה אחים ואחיות כותבים מאמרים חווייתיים כדי לשאת עדות לאל. הנחתי שמאחר שאני מאמינה כבר כל כך הרבה שנים, ובגלל שנהניתי מההזנה שבדברי האל, ועברתי כמה חוויות, אוכל לנצל חלק מזמן ההקדשות שלי כדי לכתוב מאמר. אבל, בכל פעם שכתבתי את הפתיחה, לא ידעתי איך להמשיך. עברתי בחיי הדחות, כישלונות ונפילות, וגזמו אותי פעמים רבות, כך שבהחלט היו לי נושאים לכתיבה. אבל אם ככה, למה ראשי התרוקן ברגע שהתחלתי לכתוב? חודשיים חלפו כך, ובסופו של דבר לא הצלחתי לכתוב את המאמר... התהליך כולו נראה קשה מדי. אז התחלתי לעשות לעצמי הנחות, וחשבתי, "המנהיג יודע שאיכותי חסרה ושחסרים לי רעיונות. אל לי להחמיר עם עצמי יתר על המידה. עליי להתמודד עם דברים רבים מדי יום, ואני לא מצליחה להירגע ולהרהר בדברי האל. חוץ מזה, יש אחים ואחיות בעלי איכות טובה וחוויות רבות שיכולים לכתוב מאמרים. שהם יעשו זאת – לא יהיה זה הפסד גדול אם לא אכתוב כלום." לכן, זנחתי באופן סופי את רעיון כתיבת המאמר. מדי פעם, חלק מהאחים והאחיות שלחו לי הודעות והזכירו לי שאוכל לכתוב מאמר כשיהיה לי זמן. אבל זה רק הרגיז אותי, עד לשלב שבו לא רציתי יותר לענות להודעות שלהם. אט אט, התחלתי להפסיק להתמיד בביצוע ההקדשות שלי. קראתי את דברי האל, אבל חסרה לי הנאורות של רוח הקודש, ולא הצלחתי לחוש באל. בעיות רבות צצו בעבודתי, בזו אחר זו, ולא הצלחתי להבין ולפתור אותן. הייתי נתונה תחת לחץ רב, וסבלתי מאוד. התפללתי לאל, וביקשתי ממנו שיעניק לי נאורות וינחה אותי כדי שאוכל להבין את הבעיות שלי.

יום אחד, במהלך ההקדשות שלי, קראתי את הקטע הבא מדברי האל: "חתירה אל האמת היא מעשה רצוני. אם אתה אוהב את האמת, אזי רוח הקודש תעבוד בך. אם אתה אוהב את האמת, מתפלל לאל ותלוי בו, מהרהר בעצמך ומנסה להכיר את עצמך נוכח כל הרדיפות והתלאות שנקרות בדרכך, וגם מחפש באופן פעיל את האמת כדי לפתור את הבעיות שאתה מגלה בעצמך ומסוגל לבצע את חובתך בצורה נאותה, אתה תוכל לשאת עדות. כשאנשים אוהבים את האמת, כל הגילויים האלה מתקיימים בהם באופן טבעי. הם מתרחשים בצורה וולונטרית, בשמחה וללא כל כפייה או הצבת תנאים נוספים. אם אנשים יכולים לנהות אחר האל בדרך זו, בסופו של דבר הם יזכו באמת ובחיים, הם ייכנסו למציאות האמת והם יביאו לידי ביטוי צלם אנוש... אם לא זכית באמת, אזי לא תהיה כל תועלת באף אחד מן הצידוקים או מן התירוצים שלך. העלה נימוקים ככל שתרצה, התאמץ להסביר ככל שתחפוץ – האם לאל יהיה אכפת? האם האל ישוחח עמך? האם הוא יתווכח ויתדיין עמך? האם הוא יתייעץ בך? מהי התשובה? לא. בהחלט לא. לא משנה כמה חזקים הנימוקים שלך, לא תהיה בהם תועלת. אסור לך לשגות בהבנת כוונותיו של האל ולחשוב, שאם אתה מעלה כל מיני סיבות ותירוצים, אזי אינך צריך לחתור אל האמת. האל רוצה שתוכל לחפש את האמת בכל הסביבות ובכל דבר ועניין שנקרה בדרכך, ושבסופו של דבר תוכל להשיג כניסה למציאות האמת ולזכות באמת. לא משנה מהן הנסיבות שהאל סידר עבורך, אילו אנשים ואירועים נקרים בדרכך ובאילו סביבות אתה מוצא את עצמך, עליך להתפלל לאל ולחפש את האמת כדי להתמודד עמם. אלה בדיוק הם הלקחים שעליך ללמוד במהלך החתירה אל האמת. אם אתה תמיד מחפש תירוצים כדי לצאת מנסיבות אלה, לחמוק מהן, לסרב להן או להתנגד להן, האל יוותר עליך. אין כל טעם בהתפלפלות, בהתחפרות בעמדה או בהערמת קשיים – אם האל מתנער ממך, אתה תאבד את הסיכוי שלך להיוושע. עבור האל, אין בעיה שאין לה פתרון; הוא קבע סידורים עבור כל אדם ואדם, ויש לו דרך לטפל בהם. האל לא ידון עמך במידת הצדק של הסיבות והתירוצים שלך. האל לא יקשיב למידת הרציונליות של הטיעונים שתעלה להגנתך. הוא רק ישאל אותך, 'האם דברי האל הם האמת? האם יש בך צביון מושחת? האם עליך לחתור אל האמת?' רק עובדה אחת צריכה להיות ברורה לך: האל הוא האמת, אתה בן אנוש מושחת, ולכן עליך לקבל על עצמך את החתירה אל האמת. אף בעיה או קושי לא יוכלו לשמש צידוק, ושום סיבות או תירוצים לא יועילו – אם לא תקבל את האמת, אתה תאבד" (הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, מהי המשמעות של חתירה אל האמת (1)). דברי האל עוררו אותי מיד. החתירה אל האמת היא עניין אישי שמבוצע מרצון. לא הייתי צריכה למצוא תירוצים לא לכתוב מאמר או לחתור אל האמת. האל רוצה שנקשיב לדבריו ונתמסר לדרישותיו בכל מצב ובכל עניין. זה מה שהיה עליי לעשות. האל מוסיף ואומר: "חובת אמונתך בי היא לשאת עליי עדות, להיות נאמן לי בלבד ולהיות מסור עד הסוף" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מה אתה יודע על אמונה?). האל דורש מאיתנו לרומם אותו ולשאת לו עדות. זוהי חובתנו. לא משנה עד כמה עמוקה הייתה הבנתי את האמת, היה עליי לכתוב ולספר במה זכיתי מאמונתי כדי לשאת עדות לאל. אבל לא חיפשתי את האמת בפועל או התאמצתי להרהר בדברי האל. במקום זאת, מצאתי כל מיני תירוצים כדי להתנגד לכתיבת מאמר ולהימנע ממנה. אמרתי שוב ושוב שאיכותי חסרה, ושאין לי זמן כי אני עסוקה מדי בעבודה. חשבתי שאין משהו חריג בכך שאיני כותבת מאמר. כשהאחרים אמרו לי שעליי לכתוב, התרגזתי והמצאתי תירוצים. לא רציתי אפילו להגיב להודעות שלהם. אבל עכשיו, כשחשבתי על זה בקור רוח, אף על פי שהיה עליי להתמיד בכל היבטי עבודתי כמנהיגה, עניינים רבים לא היו בהולים. יכולתי לבצע הרבה מהמטלות בזמני החופשי. את חלק מהמטלות השגרתיות שלי ניתן היה להשלים בזמן קצר. לא הייתי עסוקה עד כדי כך שלא היה לי זמן לכתוב מאמר. כשאמרתי שאני עסוקה, זה היה רק תירוץ. חשתי שאת המטלות השגרתיות ניתן לבצע בקלות ובזריזות, ושהן לא דורשות מאמץ מחשבתי מיוחד. עם זאת, הכתיבה לא היתה הצד החזק שלי, אז רציתי להימנע מכך. אפילו השתמשתי בתירוץ שהמנהיג יודע שאיכותי ורעיונותיי אינם טובים דיים, כדי להימנע מכתיבה. באמת השמעתי תירוצים מגוחכים. למעשה, כתיבת מאמרי עדות חווייתית יכולה להניע אותנו להשקיע מאמץ בחתירה אל האמת. כשאנו חושבים על דברי האל ומחפשים את האמת, אנו יכולים לפתור את צביוננו המושחתים, ללמוד גישה עקרונית להתמודדות עם דברים, ולבצע את חובותינו בצורה טובה יותר. כתיבת מאמרים במטרה לשאת עדות לאל היא אחריותנו וחובתנו, ואין תירוצים להימנע מכך. האל אומר: "האל הוא האמת, אתה בן אנוש מושחת, ולכן עליך לקבל על עצמך את החתירה אל האמת. אף בעיה או קושי לא יוכלו לשמש צידוק, ושום סיבות או תירוצים לא יועילו – אם לא תקבל את האמת, אתה תאבד" (הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, מהי המשמעות של חתירה אל האמת (1)). מדברי האל, הבנתי שאם אמשיך להיאחז בכל הסיבות והתירוצים הללו ולא אחפש או אקבל את האמת, זה יהרוס אותי לחלוטין. איזה מצב נורא להיות בו! לכן, מיהרתי לשאת תפילה, "אלי! אני מבינה כעת שאני לא מישהי שמקבלת את האמת. קראתי רבים מדבריך והקשבתי לדרשות ולשיתופים רבים, אבל לא ניחנתי בשמץ של מציאות-האמת, ואיני מוכנה ליישם בפועל כתיבת מאמר עדות. אני בושה ונכלמת. כעת, כשהתחוורו לי חסרונותיי ופגמיי, אני רוצה לשנות את מצבי השגוי ולשאוף לעמוד בדרישותיך."

מאוחר יותר, התפללתי לאל, וחיפשתי את הסיבה האמיתית לכך שלא חתרתי אל האמת, ולכך שלא רציתי לכתוב מאמר כדי לשאת עדות לאל. בשעה שהרהרתי בכך, קראתי את דברי האל. האל הכול יכול אומר: "במהלך אמונתם באל, אנשים רבים מתמקדים אך ורק בעבודה למען האל, הם מסתפקים בחוויית סבל ובתשלום מחיר, אבל הם אינם חותרים אל האמת כלל. כתוצאה מכך, לאחר שהם מאמינים באל במשך עשר שנים, עשרים שנה, שלושים שנה, אין להם ידע אמיתי של עבודת האל והם אינם יכולים לדבר על חוויה או על ידע כלשהו של האמת או של דברי האל. בכינוסים, כאשר הם מנסים לדבר מעט אודות העדות החווייתית שלהם, אין להם דבר לומר; אין להם כל מושג אם הם ייוושעו או לא. מה הבעיה כאן? כאלה הם אנשים שאינם חותרים אל האמת. לא משנה במשך כמה שנים הם מאמינים, הם אינם מסוגלים להבין את האמת, קל וחומר ליישם אותה בפועל. כיצד יכול מישהו שאינו מקבל את האמת כלל להיכנס למציאות-האמת? יש כאלה שאינם מצליחים לראות את הבעיה הזו לעומקה. הם סבורים, כי אם אנשים שחוזרים כתוכי על מילים ודוקטרינות מיישמים בפועל את האמת, גם הם יכולים להיכנס למציאות-האמת. האם זה נכון? אנשים שחוזרים כתוכי על מילים ודוקטרינות במהותם אינם מסוגלים להבין את האמת – ואם כך, כיצד יוכלו ליישם אותה בפועל? על פניו נראה כי מה שהם מיישמים בפועל אינו מהווה הפרה של האמת, וכי מדובר במעשים טובים ובהתנהגויות טובות, אבל כיצד ייתכן לכנות את המעשים הטובים וההתנהגויות הטובות האלה בשם מציאות-האמת? אנשים שאינם מבינים את האמת לא יודעים מהי מציאות-האמת; הם סבורים שמעשים טובים והתנהגויות טובות של בני אדם הם-הם היישום בפועל של האמת. זה אבסורד, הלא כן? כיצד זה שונה מן המחשבות והדעות של אנשים דתיים? וכיצד ניתן לפתור בעיות כאלה, של הבנה מעוותת? אנשים צריכים תחילה להבין את הכוונות של האל מתוך דבריו, עליהם לדעת מהי הבנת האמת ומהו היישום בפועל של האמת, על מנת שיוכלו להתבונן באחרים ולהבחין מה הם באמת, ועל מנת שיוכלו לומר אם הם מחזיקים במציאות-האמת או לא. עבודת האל וישועת האדם מיועדות לגרום לאנשים להבין את האמת וליישם אותה בפועל; רק אז יוכלו אנשים להשליך מעליהם את צביונותיהם המושחתים, לפעול בהתאם לעקרונות ולהיכנס למציאות-האמת. אם אינך חותר אל האמת ואתה מסתפק בהשקעת מאמצים, סבל ותשלום מחיר לאל בהתאם לתפיסות ולדמיונות שלך, האם כל מעשיך מייצגים את היישום בפועל של האמת ואת התמסרותך לאל? האם זה יוכיח כי שינית את צביון החיים שלך? האם זה מעידים כי אתה אוחז בידע אמיתי של האל? לא. אם כך, מה מייצג כל מה שאתה עושה? הוא יכול לייצג אך ורק את העדפותיך האישיות, ההבנה ומאוויי הלב שלך. אלה יהיו אך ורק דברים שאתה אוהב לעשות, שאתה מוכן לעשות; כל מה שאתה עושה מספק את תשוקותיך, החלטותיך והאידיאלים שלך, ותו לא. ברור שלא מדובר בחתירה אל האמת. לאף אחת מן הפעולות או ההתנהגויות שלך אין קשר לאמת, או לדרישות האל. כל הפעולות וההתנהגויות שלך נעשות למען תועלתך האישית; אתה עובד, נאבק ומתרוצץ ממקום למקום אך ורק למען האידיאלים, המוניטין והמעמד שלך – בכך אינך שונה מפאולוס, שעמל ועבד כל חייו אך ורק כדי להיות מתוגמל, לזכות בכתר ולהיכנס למלכות השמיים – זה מראה באופן ברור, שאתה מהלך בנתיבו של פאולוס" (הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, מהי המשמעות של חתירה אל האמת (2)). כשקראתי את דברי השיפוט והחשיפה של האל, רציתי שהאדמה תבלע אותי. האמנתי במשך שנים, וקראתי רבים מדברי האל. חוויתי כישלונות ונפילות, וגם גזמו אותי. אבל לא כתבתי אף מאמר עדות. לא הצלחתי לבטא את ההבנה החווייתית שלי מהאמת או מדברי האל כי לא חתרתי אל האמת. הסתפקתי בלהיראות כאילו אני יכולה לסבול ולשלם מחיר כלפי חוץ, ולבצע היטב את העבודה שבאחריותי ללא טעויות או פספוסים. למעשה, חלק מהעבודה השגרתית שביצעתי לא הייתה דחופה כל כך, אבל חששתי שהאחרים יאמרו שלא ביצעתי עבודה אמיתית או פתרתי בעיות אמיתיות. מה אעשה אם המנהיג יגלה זאת וידיח אותי? בעקבות המחשבה הזו, הפסקתי לנסות לכתוב את המאמר ולהרהר בדברי האל. לפעמים קמתי מוקדם ורציתי לבצע כמה הקדשות בוקר, אבל כשהדלקתי את המחשב שלי וראיתי המון הודעות שהצריכו תשובה, ויתרתי על ההקדשות והתחלתי לטפל בהודעות הללו, בניסיון לפתור את כל הבעיות באותו הרגע. אבל בפועל, לא היה צורך לטפל בכולן מיד. אם הייתי מגיבה להן מאוחר יותר, כשהיה לי יותר זמן פנוי, לא היה נוצר שום עיכוב. אבל אפשרתי לעבודה השגרתית להעסיק אותי והקדשתי לה את הזמן הזה, שהיה אמור להיות מוקדש לאכילה ולשתייה של דברי האל, ולהרהור בהם. חשתי שאני נוהגת באחריות ונושאת בעול בחובתי, ושאני מסוגלת לבצע עבודה אמיתית. כשלמעשה, רציתי להשתמש במאמצים ובסבל השטחיים שלי כדי לזכות בכבוד ובהערכה. איך זה נחשב ביצוע של חובתי? רציתי להשתמש בחובתי כדי להגן על שמי ומעמדי, וכדי להגשים את שאיפותיי האישיות. ידעתי היטב שתהליך כתיבת מאמר הוא גם תהליך חיפוש האמת, אבל לא חתרתי אל האמת ולא רציתי ללמוד איך לכתוב מאמר שיישא עדות לאל. העסקתי את עצמי מדי יום בעניינים שונים, ואפילו כשיכולתי לפנות זמן, מצאתי כל מיני תירוצים כדי לא לכתוב. אם ביצעתי את חובתי אבל לא חתרתי אל האמת – זו לא היתה סתם עבודה לשם עבודה? חשבתי על דברי האל: "לאף אחת מן הפעולות או ההתנהגויות שלך אין קשר לאמת, או לדרישות האל. כל הפעולות וההתנהגויות שלך נעשות למען תועלתך האישית; אתה עובד, נאבק ומתרוצץ ממקום למקום אך ורק למען האידיאלים, המוניטין והמעמד שלך – בכך אינך שונה מפאולוס, שעמל ועבד כל חייו אך ורק כדי להיות מתוגמל, לזכות בכתר ולהיכנס למלכות השמיים – זה מראה באופן ברור, שאתה מהלך בנתיבו של פאולוס." כשהרהרתי בכך, הבנתי שאני פוסעת בנתיבו של פאולוס. התעניינתי רק בעבודה השגרתית, העבודה שאהבתי לבצע, העבודה שבאה לי בקלות. אבל באשר לעבודת הכנסייה החשובה שהאל דורש, לא רק שלא חיפשתי את האמת, אלא התחלתי לסלוד ממנה ונמנעתי ממנה באופן כללי. כתוצאה מכך, למרות שהאמנתי באל במשך שנים רבות, עדיין לא הבנתי את האמת. היתה עבודה חיונית שפשוט לא הצלחתי לבצע – יכולתי לבצע רק מטלות שגרתיות. עבדתי רק כדי לספק את רצוני במעמד. לא רק שזה גרם לי להפסד בחיים, אלא גם פסעתי בנתיב שבו הייתי אויבת של האל. אם זה יימשך כך, אז לא משנה כמה עבודה אבצע – האל יסלק אותי בסופו של דבר. ההבנה הזאת הפחידה אותי, ורציתי לשנות מיד את המצב הזה.

יום אחד, במהלך ההקדשות שלי, קראתי חלק מדברי האל: "המצב הבולט ביותר של בני-אדם שמואסים באמת הוא שהם אינם מתעניינים באמת ובדברים חיוביים, הם אפילו נרתעים מהם ומתעבים אותם, והם בעיקר אוהבים ללכת בעקבות טרנדים. הם אינם מקבלים בליבם את הדברים שהאל אוהב ואת מה שהאל דורש מבני-האדם לעשות. במקום זאת, הם מזלזלים בהם ואדישים כלפיהם, ובני-אדם מסוימים אפילו בזים לעתים קרובות לסטנדרטים ולעקרונות שהאל דורש מן האדם. הם סולדים מדברים חיוביים ולבם מלא תמיד ברתיעה, התנגדות ובוז כלפיהם. זה הגילוי העיקרי של מאיסה באמת. בחיי הכנסייה, הקריאה בדבר האל, תפילה, שיתוף על האמת, מילוי חובות ופתרון בעיות באמצעות האמת – כולם דברים חיוביים. הם נעימים לאל, אך אנשים מסוימים סולדים מהדברים החיוביים הללו, הדברים הללו אינם חשובים להם והם אדישים להם... האם אין הצביון הזה מאיסה באמת? האם אין זה גילוי של צביון מושחת? ישנם בני-אדם רבים שמאמינים באל, שאוהבים לעשות עבודה עבורו ומתרוצצים עבורו בהתלהבות, וכשמדובר בשימוש מועיל בכישרונות ובחוזקות שלהם, בסיפוק ההעדפות שלהם ובהתהדרות בפני אחרים, יש להם אנרגיה ללא גבולות. אך אם אתה מבקש מהם לנהוג לפי האמת ולפעול על פי עקרונות האמת, הדבר מוציא להם את הרוח מהמפרשים, והם מאבדים את ההתלהבות שלהם. אם לא מרשים להם להתרברב, הם שוקעים באדישות ובדכדוך. מדוע יש להם אנרגיה כדי להתרברב? ומדוע אין להם אנרגיה כדי לנהוג לפי האמת? מה הבעיה פה? כל בני-האדם אוהבים לבלוט; כולם חומדים תהילה ריקה מתוכן. לכולם יש אנרגיה בלתי-נדלית כשמדובר באמונה באל שמטרתה לזכות בברכות ובתמורות, אז מדוע הם נעשים אדישים, מדוע הם מדוכדכים כשמדובר ביישום בפועל של האמת ובזניחת הבשר? מדוע זה קורה? הדבר מוכיח שלבם של בני-האדם אינו נקי. הם מאמינים באלוהים אך ורק כדי לזכות בברכות – אם לומר זאת במלים פשוטות, הם עושים כן כדי להיכנס למלכות השמיים. כשאין להם ברכות או תועלות לבקש לעצמם, בני-אדם נעשים אדישים ומדוכדכים, ואין בהם שום התלהבות. כל זה נגרם על ידי צביון מושחת שמאס באמת" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'). כשקראתי את דברי האל, הבנתי שנמנעתי מכתיבת מאמר ושסירבתי להשקיע מאמץ בחתירה אל האמת בגלל צביוני השטני של סלידה מהאמת. ידעתי היטב שהאל דורש מאיתנו לכתוב מאמרים כדי לשאת לו עדות, ושגם אם איני יכולה לכתוב משהו עמוק, אני יכולה לכתוב משהו פשוט יותר. כל עוד זה מעשי, עם הבנה חווייתית, ויש בזה משהו מחכים, זה בסדר. האל אוהב מאוד את עדויותיהם של אנשים, ועדות חווייתית טובה מנחמת את ליבו עד מאוד. לכן, האל מקווה שנכתוב על החוויות שלנו ועל הדברים בהם זכינו בצורת מאמרי עדות, ושכך נישא לו עדות. אבל במקום להשקיע מאמץ במה שהאל דורש, מצאתי סיבות לחמוק מכך ולסרב לעשות זאת. האם בכך לא חשפתי צביון שטני של סלידה מהאמת? קראתי קטע נוסף מדברי האל: "איזה סוג של אנשים, אתם חושבים, הם אלו שסולדים מן האמת? האם הם אלו שמתנגדים לאל ועומדים מולו? הם עשויים להתנגד לאל, אך מהות הטבע שלהם היא להכחיש את האל ולהתנגד לו, והדבר שקול לאמירה גלויה לאל: 'אני לא אוהב לשמוע את מה שאתה אומר, אני לא מקבל את זה, וכיוון שאני לא מקבל שדבריך הם האמת, אני לא מאמין בך. אני מאמין שכל מי שרווחי מבחינתי ומועיל לי'. האם זאת גישתם של כופרים? אם זאת גישתך לאמת, האם אינך עוין באופן גלוי כלפי האל? ואם אתה עוין באופן גלוי כלפי האל, האם האל יושיע אותך? הוא לא. זאת הסיבה לזעם של האל כלפי כל מי שמכחישים את האל ומתנגדים לו... כשאדם סולד מן האמת, זה ללא ספק קטלני מבחינת האפשרות שהוא ישיג ישועה. זה לא משהו שאפשר או אי-אפשר לסלוח עליו, זאת לא צורה של התנהגות, או משהו שנחשף בו באורח חולף. זאת מהות הטבע של אדם, והאל חש דחייה קשה מאנשים כאלו. אם אתה מגלה מדי פעם שחיתות של סלידה מן האמת, עליך לבחון, על יסוד דברי האל, האם הגילויים הללו נובעים מהאנטיפתיה שלך לאמת או מחוסר הבנה של האמת. הדבר דורש חיפוש, והוא דורש את הנאורות של האל ואת עזרתו. אם מהות הטבע שלך היא כזו שאתה סולד מן האמת, ואתה לעולם לא מקבל את האמת, ואתה חש דחייה מיוחדת ממנה ואתה עוין אותה, הרי שיש צרות. אתה ללא ספק אדם רע, והאל לא יושיע אותך" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כדי להשלים היטב את חובתך, הבנת האמת חיונית ביותר). דברי האל פילחו את ליבי. סלידה מהאמת מהווה התנגדות גלויה לאל ועוינות גלויה כלפיו. התפללתי מילולית בשמו של האל הכול יכול, אכלתי ושתיתי את האמיתות שהוא ביטא, שיתפתי על דבריו בכל כינוס, והטפתי אותם לאחים ולאחיות. אבל האופן בו פעלתי, האופן בו חייתי, לא תאם לדברי האל. לא יישמתי בפועל בהתאם לדרישותיו. במקום זאת, האמת עוררה בי גועל. באיזה מובן נחשבתי כמישהי שמקבלת את האמת ומיישמת אותה בפועל? מאמינים יכולים להיוושע אך ורק על ידי קבלת האמת. אבל לא אהבתי את האמיתות שהאל ביטא. במעמקי ליבי, התנגדתי לאל. צביוני השטני כשלעצמו של סלידה מהאמת יוכל להרוס אותי. כשהבנתי זאת, חשתי חרטה עמוקה, ובאתי בפני האל בתפילה, "הו אלי! לא התמקדתי בכתיבת המאמר או בניסיון לחתור אל האמת. אכן, יש בי טבע שסולד מהאמת, טבע שמעורר בך גועל. אני רוצה להכות על חטא ולעשות כמיטב יכולתי כדי לחתור אל האמת."

לאחר מכן קראתי עוד מדברי האל: "אם אתה באמת אוהב בליבך את האמת, ועם זאת האיכות שלך נמוכה במידה מסוימת וחסרה לך תובנה, ואתה מעט טיפש; אם אתה טועה לעתים קרובות, אך אינך מתכוון לעשות רע, ופשוט עשית כמה דברים מטופשים; אם אתה מוכן בליבך לשמוע את האל משתף על האמת, אתה כמהָ בליבך לאמת; אם הגישה שאתה נוקט בהתייחסות שלך לאמת ולדברי האל היא גישה של כנות והשתוקקות, ואתה יכול להעריך ולהוקיר את דברי האל – די בכך. האל אוהב אנשים כאלו, אפילו שאתה עלול להיות מעט מטופש לפעמים, אתה עדיין מוצא חן בעיני האל. האל אוהב את ליבך, שמשתוקק לאמת, והוא אוהב את הגישה הכנה שלך כלפי האמת. וכך, האל חומל עליך ותמיד מעניק לך חסד. הוא לא לוקח בחשבון את האיכות הנמוכה שלך או את הטיפשות שלך והוא גם לא לוקח בחשבון את העבירות שלך. כיוון שהגישה שלך כלפי האמת היא כנה ומלאת רצון, וליבך כן, הרי – בהתחשב בכנות של ליבך ובגישה הזאת שלך – הוא תמיד יגלה כלפיך חמלה, ורוח הקודש תעשה בך עבודה ותהיה לך תקווה לישועה" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כדי להשלים היטב את חובתך, הבנת האמת חיונית ביותר). דברי האל העניקו לי נתיב ליישום בפועל. ליבי התמלא אור, וחשתי הקלה גדולה. האל לא חש כל שנאה כלפי איכותם הירודה של אנשים או טיפשותם. כל עוד הם צמאים לאמת וניגשים אליה בכנות, הם יזכו לרחמי האל. שמתי לב שהיו אחים ואחיות אחרים בעלי איכות ממוצעת שהיו צמאים לדברי האל, וכשצצו בעיות, הם הרהרו בכובד ראש באמת וחיפשו אותה כדי לפתור אותן. בסופו של דבר, הם הצליחו לכתוב מאמרים מרגשים מאוד על חוויותיהם כדי לשאת עדות לאל. היו גם אחרים שהצטרפו כמאמינים לא מזמן ולא נסוגו, לא משנה באילו קשיים הם נתקלו בביצוע חובותיהם. במקום זאת, הם התמסרו לריבונותו ולסידוריו של האל, ונשענו עליו כדי לחפש את האמת ולהתגבר על קשיים. בסופו של דבר, הם נשאו עדויות מרגשות. היו גם מאמינים חדשים שהתמקדו בחיפוש האמת ובקריאה בדברי האל כדי להרהר בעצמם כשנחשפה בהם שחיתות. ההבנה שהם חלקו בשיתוף היתה אמיתית ומעשית מאוד. לאל לא אכפת כמה זמן אדם כבר מאמין, אם הוא שוטה או שאיכותו ירודה; אכפת לו רק אם אותו אדם חותר אל האמת, אוהב את האמת, צמא לאמת, והאם הוא ניגש לדברי האל עם כנות בליבו. איכות ירודה אינה סוף העולם. העיקר הוא, האם יש לנו לב שאוהב את האמת, והאם אנו יכולים לקבל את האמת וליישמה בפועל. האל הוא נאמן וצודק, לא אכפת לו אם איכותו של אדם היא טובה או ירודה. כל עוד אנו צמאים לאמת ושואפים אליה, וכל עוד אנו מיישמים בפועל את הידוע לנו, נוכל לזכות בהארה ובנאורות של רוח הקודש, ויחול שיפור ביכולת ההבנה שלנו וביכולת שלנו לבחון דברים. אסור לי לתת לאיכותי הירודה להגביל אותי, או למצוא סיבות ותירוצים כדי להימנע מכתיבת מאמר. רציתי בכל מאודי לאכול, לשתות ולחוות את דברי האל, לספר על חוויותיי במאמר ולשאת עדות לאל.

מאוחר יותר קראתי קטע מדברי האל שהבהיר לי את כוונתו. האל הכול יכול אומר: "אין נתיב אמיתי או מעשי יותר שמוביל לעבר הישועה מאשר נתיב החתירה לאמת וקבלתה. אם אינכם זוכים באמת, האמונה שלכם באל ריקה. אלו המשמיעים דוקטרינות ומילים ריקות, שתמיד חוזרים על סיסמאות, שאומרים דברים שנשמעים חשובים, מצייתים לתקנות ואף פעם לא מתמקדים ביישום האמת בפועל, לא זוכים בדבר, ולא משנה כמה שנים הם כבר מאמינים. מי הם אלו שכן זוכים במשהו? אלו שמבצעים את חובתם בכנות ומוכנים ליישם את האמת בפועל, שמתייחסים למה שהאל הפקיד בידיהם כאל משימתם, שמבלים ברצון את כל חייהם בהשקעה למען האל ושאינם זוממים מזימות למען רווח אישי, אלו שרגליהם נטועות בקרקע ושמצייתים לתזמוריו של האל. אלו האנשים שמסוגלים להבין את עקרונות האמת במהלך ביצוע חובתם ושמשתדלים לעשות הכול כראוי, מה שמאפשר להם להשיג את ההשפעה של העדות למען האל ולהשביע את רצון האל. כשהם נתקלים בקשיים במהלך מילוי חובתם, הם מתפללים לאל ומנסים להבין את עומק רצונו, הם מסוגלים לציית לתזמורים ולארגונים הנובעים מהאל, ובכל מה שהם עושים, הם חותרים אל האמת ומיישמים אותה בפועל. הם לא חוזרים על סיסמאות כמו תוכי או אומרים דברים שנשמעים חשובים, אלא מתמקדים רק בביצוע דברים כשרגליהם נטועות בקרקע ובציות קפדני לעקרונות. הם משקיעים את ליבם בכל מעשיהם, ולומדים להעריך את הכול בכל מאודם, וכך מסוגלים ליישם את האמת בפועל בעניינים רבים, ולאחר מכן זוכים בידע ובהבנה, ומסוגלים ללמוד לקחים וכך באמת ובתמים לזכות במשהו. וכשהם חושבים מחשבות לא נכונות או חווים מצבים מוטעים, הם מתפללים לאל ומחפשים אחר האמת כדי לפתור זאת. אין זה משנה אילו אמיתות הם מבינים, הם מעריכים את האמיתות הללו בליבם ומסוגלים לדבר על העדות החווייתית שלהם. האנשים האלו זוכים בסופו של דבר באמת. האנשים חסרי הזהירות והרדודים אף פעם לא חושבים ליישם את האמת בפועל. הם מתמקדים רק במאמץ ובעשייה ובהתפארות עצמית, אבל אף פעם לא מחפשים איך ליישם את האמת בפועל, מה שמקשה עליהם לזכות בה. חישבו על כך: אילו אנשים מצליחים להיווכח במציאות האמת? (אלו שרגליהם נטועות בקרקע, האנשים הפרגמטיים שמשקיעים את כל מאודם בדברים.) אלו שרגליהם נטועות בקרקע, שמשקיעים את כל מאודם בדברים ושניחנים בלב: אלו האנשים שמקדישים יותר תשומת לב למציאות ולשימוש בעקרונות האמת במעשיהם. כמו כן, הם מקדישים בכל הדברים תשומת לב לדברים מעשיים. הם אנשים פרגמטיים. הם אוהבים דברים חיוביים, את האמת, ודברים מעשיים. אלו האנשים שבסופו של דבר מבינים את האמת וזוכים בה" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, באמונה באל, הדבר החשוב ביותר הוא ליישם בפועל ולחוות את דבריו). מדברי האל למדתי שאלו שחותרים אל האמת משקיעים מאמץ בהבנת דבריו, מהרהרים בהם ומיישמים אותם בפועל כדרך שגרה. הם מסוגלים לחפש את האמת ולהפיק לקחים מאנשים, ממאורעות ומדברים הסובבים אותם, ולזכות בתגמול מחוויותיהם. כתיבת מאמר היא דרך טובה לגרום לנו לבוא בפני האל, להרהר בדבריו, ולחפש את האמת. ברגע שהבנתי את כוונת האל, חשתי בנטל, וחשתי דחף לכתוב מאמר. ידעתי שעליי לבצע את החובה הזו היטב כדי לנחם את ליבו של האל, ושאם אעשה זאת, אוכל להמשיך לחפש את האמת ולהשיג התקדמות בחיים.

לאחר מכן, התחלתי לתכנן את מטלות העבודה היומיות, קבעתי כמה זמן אשקיע בכל סוגייה, על פי מידת הדחיפות שלה. בכל פעם שהיה לי זמן, אכלתי ושתיתי את דברי האל, ועבדתי על המאמר. כשהתחלתי לראשונה, הכתיבה שלי הייתה שטחית למדי בכל הנוגע להבנת דברי האל ולהכרתם. בשלב הזה רציתי לוותר ולהפסיק לכתוב, ולא רציתי להרהר יותר בדברי האל. אז התפללתי לאל, "אלי! אני לא רוצה לוותר. אני רוצה להשקיע מחשבה בדבריך, ולכתוב ככל שאני יודעת. אני לא רוצה לחיות לפי צביוני המושחת. אני רוצה להשתמש בנאורות ובהארה שאתה מספק כדי לכתוב לך עדות." לאחר התפילה חשתי הרבה יותר רגועה. כשהתיישבתי וחשבתי על מצבי ועל דברי האל, ציינתי כל הארה שקיבלתי. ובצורה הזו, בכל פעם שהיה לי זמן, הרהרתי בקטע מדברי האל וכתבתי על האופן שבו אני מבינה אותו. כשסיימתי, וראיתי שחלקים מסוימים לא היו הכי ברורים, עשיתי כמיטב יכולתי כדי לערוך אותם. ככל שכתבתי יותר, כך התבהרו לי יותר הדברים, וכך ראיתי את מצבי בצורה טובה יותר. הבנתי את האמת גם הלכה ונעשה מעשית יותר. הרגשתי סיפוק רב לאחר שיישמתי כך בפועל.