מאת שינצ'ה, סין

ביולי 2024, הייתי מפקחת על עבודה מבוססת טקסט בכנסייה. מנהיג אחד נעצר, ולכן נשקפו סכנות לשותפתי ולי, ונאלצנו להישאר בבית ולעקוב אחר העבודה באמצעות מכתבים. בהתחלה, עדיין הצלחתי לעקוב באופן פעיל אחר העבודה ולכתוב מכתבים כדי לדון בבעיות בצוות. הצלחתי גם למצוא את דברי האל כדי לפתור מצבים שגויים שונים שהיו לחברי הצוות, וכשהייתה עבודה שצריך היה ליישם, מיהרתי ליישם אותה. למרות שהייתי קצת עסוקה, בליבי לא הרגשתי עייפות. כאשר עומס העבודה שלי הלך וגדל, ובכמה קבוצות היו בעיות שדרשו פתרון, חשבתי לעצמי, "אם כל משימה דורשת מעקב ותקשורת מפורטת, כמה מחשבה ומאמץ נפשי זה ידרוש? חוץ מזה, זה יותר מדי לעקוב אחר כל הפרטים של כל כך הרבה עבודה!" חשבתי על האחים והאחיות בקבוצה אחת. הם ביצעו חובות מבוססות טקסט במשך שנים רבות, שלטו בכמה עקרונות והשיגו כמה תוצאות בחובותיהם. הרגשתי שאני לא צריכה לדאוג כל כך לגבי הקבוצה הזו, ולכן לאחר מכן, לא הקדשתי תשומת לב רבה לעבודתם. לפעמים כן חשבתי לבדוק בפירוט אם יש להם קשיים כלשהם בביצוע חובותיהם, אבל אז חשבתי, "הבנת הפרטים האלה דורשת הרבה מאמץ ומחשבה. עזבי את זה. לאנשים האלה יש כישורים מקצועיים טובים למדי וניסיון מסוים בעבודה, אז שיתמודדו עם זה בעצמם." לאחר מכן, לא בדקתי את עבודת הקבוצה הזאת או עקבתי אחריה בפירוט שוב. כעבור זמן מה, ראיתי שהקבוצה הזו לא הגישה שום דרשות במשך כמה ימים, אז מיהרתי לכתוב להם כדי לברר מה קורה. ראש הצוות דיווחה שאיכות הדרשות שהם קיבלו לאחרונה הייתה ירודה, ושלא ניתן היה להגיש רבות מהן. כשראתה שתוצאות העבודה גרועות, היא הייתה מעט מדוכדכת. שיתפתי בקצרה עם מנהיגת הקבוצה, וביקשתי ממנה לשאת בעול ולהוביל את כולם בסיכום הסטיות. לאחר מכן, תכננתי לבחון את עבודת הקבוצה הזו בפירוט רב יותר, אבל אז חשבתי, "יש לי עוד עבודה לעשות. יידרשו הרבה מחשבה ומאמץ כדי להבין ולפתור את הבעיות האלה. מנהיגת הקבוצה מכירה מספר עקרונות, וגם המנהיגים סיכמו את הבעיות בדרשות שהגשנו. הנתיב שהם דנו בו היה ברור מאוד, אז אני יכולה לתת להם ללמוד ולהתערב בעצמם." כך, פשוט העברתי לקבוצה מכתבים מהמנהיגים, ולא סיכמתי איתם את הבעיות והסטיות. לא שאלתי על פרטי העבודה, למשל איך הם לומדים והאם הם מצליחים ליישם את מה שלמדו.

זמן קצר לאחר מכן, הגיע מכתב מהמנהיגים שבו נכתב שעבודת צוות הדרשות מתקדמת לאט ושהם מגישים דרשות שאיכותן ירודה. הם ביקשו ממני לברר בדחיפות את הסיבה. כשקראתי את המכתב הזה, הרגשתי תוכחה עצמית בליבי ורק אז התחלתי להרהר בעצמי. ראיתי את דברי האל: "המאפיין העיקרי של עבודתם של מנהיגי שקר היא ליהוג על דוקטרינות ודקלום סיסמאות. אחרי שהם מחלקים את ההוראות שלהם, הם פשוט מושכים את ידיהם מהעניין. הם לא שואלים שאלות על המשך התפתחות העבודה; הם לא שואלים אם התעוררו בעיות כלשהן, סטיות או קשיים. מבחינתם מלאכתם תמה ונשלמה מרגע שהם הקצו את העבודה... הימנעות ממעקב אחר העבודה, אי עשייה של דברים נוספים לאחר הקצאת העבודה והתנערות מן העבודה – זו דרכם של מנהיגי שקר לעשות דברים. הימנעות ממעקב אחר העבודה או ממתן הנחיות בנוגע לה, חוסר התעניינות בעבודה או פתרון בעיות שמתעוררות וכן חוסר הבנה של התקדמות העבודה או יעילותה – גם אלה הם ביטויים של מנהיגי שקר" (הדבר, כרך חמישי: תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים, תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים (4)). "מנהיגי שקר אינם מסוגלים לבצע עבודה אמיתית – בכל דבר שהם עושים הם מתחילים יפה אבל בסוף יש דעיכה. התפקיד שהם ממלאים הוא של מנחה טקסים הנושא נאום פתיחה: הם מדקלמים סיסמאות ומטיפים דוקטרינות, ומרגע שהם הקצו את העבודה לאחרים וסידרו מי יהיה אחראי לה, תמה מלאכתם. הם כמו הרמקולים הכורזים בעוצמה שמוצאים בכפרים בסין – זו מידת המעורבות שלהם. הם בסך הכול מבצעים מעט עבודה מקדימה; בהמשך אין להם זכר. אשר לשאלות ספציפיות כגון איך כל פריט עבודה מתקדם, האם הוא תואם לעקרונות והאם הוא אפקטיבי – הם לא יודעים את התשובות. הם אף פעם לא יורדים לשטח ולא מבקרים במקום העבודה כדי להבין ולתפוס את ההתקדמות של כל פריט עבודה ולעמוד על פרטיו. לפיכך, מנהיגי שקר אולי אינם מתכוונים לגרום שיבושים והפרעות או לעשות דברים רעים שונים בזמן כהונתם כמנהיגים, אבל למעשה הם משתקים את העבודה, מעכבים את ההתקדמות של כל פריט בעבודת הכנסייה ולא מאפשרים לאנשיו הנבחרים של האל לבצע את חובותיהם כהלכה ולזכות בהיווכחות בחיים. הייתכן שהם יובילו את אנשיו הנבחרים של האל אל המסלול הנכון לאמונה באל כשהם עובדים כך? דבר זה מוכיח שמנהיגי שקר אינם מבצעים שום עבודה אמיתית. הם לא עוקבים אחרי העבודה שהם אמורים להיות אחראים לה ולא מספקים הנחיה ופיקוח כדי לוודא שעבודת הכנסייה מתקדמת באופן תקין; הם לא מבצעים את התפקידים שמיועדים למנהיגים ולעובדים, והם לא ממלאים נאמנה את תחומי האחריות שלהם. דבר זה מאשר שמנהיגי שקר אינם נאמנים באופן ביצוע חובותיהם, שהם שטחיים בלבד; הם מרמים הן את אנשיו הנבחרים של האל והן את האל עצמו, והם משפיעים על ביצוע רצון האל ומעכבים אותו. עובדה זו גלויה לעין כול" (הדבר, כרך חמישי: תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים, תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים (4)). כאשר קראתי את דברי האל האלה, שחשפו מנהיגי שקר, הרגשתי ששופטים אותי. מנהיגי שקר נהנים מתענוגות הבשר ומבצעים את חובותיהם כלאחר יד. כאשר הם מוציאים לפועל עבודה, הם מסתפקים במסירת הוראות ובמתן הנחיות. הם לא באמת מפקחים על פרטי העבודה או מבצעים עליהם מעקב, והם לא תופסים או מבינים את הבעיות הכרוכות בעבודה. אפילו כאשר הם מגלים בעיות, הם לא פותרים אותן באופן מיידי, ובכך מעכבים מאוד את התקדמות העבודה. ההתנהגות שלי הייתה בדיוק כזו, הלא כן? תמיד חששתי להשקיע מאמץ ולהתעייף, ולא הייתה שום תחושת אחריות בחובתי. כאשר ראיתי שעבודת הדרשות בקבוצה אחת לא הניבה תוצאות, התנהלתי כלאחר יד כששאלתי על העבודה וביקשתי ממנהיג הצוות להוביל את חברי הקבוצה בסיכום הסטיות והבעיות. אפילו כאשר גיליתי בהמשך שחברי הקבוצה עדיין מתמודדים עם קשיים, לא רציתי להשקיע מאמץ רב יותר או לשלם מחיר כבד יותר כדי לפתור זאת. רק העברתי להם מכתבים ממנהיגים וביקשתי מהם ללמוד ולקחת חלק בעצמם, בלי באמת לפתור את הבעיות בעבודה. ראיתי שאני מתנהגת בדיוק כמו מנהיגת שקר – מתרשלת בחובתי ומתנהלת כלאחר יד בלי לבצע עבודה ממשית. לא פתרתי את הקשיים האמיתיים בחובתי, ופירוש הדבר היה שאיש לא התקדם במסגרת חובותיו, והעבודה נעצרה כליל. כל זה קרה כתוצאה מכך שלא ביצעתי עבודה ממשית. כשהאל הקצה לי חובה של מפקחת, כוונתו הייתה שאבצע מעקב על פרטי העבודה של הצוות, אפקח עליהם ואקח בהם חלק בעצמי, וכן שאבדוק את מצביהם של חברי הצוות ואבין אותם היטב, אגלה את הסטיות והבעיות בחובותיהם, ואוכל לשתף על האמת באופן מיידי כדי לפתור דברים כאלה, על מנת לאפשר לעבודה להתקדם כרגיל. אך אני לא מילאתי את תחומי האחריות שלי. במסגרת חובתי, הסתפקתי בהעברת הוראות, וחשבתי שכל זמן שהעבודה מוצאת לפועל, הכול כשורה. חשבתי גם שבגלל שחברי אותה קבוצה ביצעו חובות מבוססות טקסט במשך שנים רבות ושלטו בכמה עקרונות, לא היה לי צורך להשקיע מחשבה או מאמץ נוספים. העברתי את כל העבודה אליהם, כאילו היה זה דבר שבשגרה, והפכתי למעסיקה מנותקת. כאשר אני חושבת על זה, למרות שהם היו מנוסים במידת מה בחובותיהם, סטיות ופגמים קיימים אצל כולם, והם עלולים לחיות לעתים בצביונותיהם המושחתים, ולכן היה עליי כל הזמן לבחון את גישותיהם כלפי חובותיהם, להתמודד עם הבעיות והקשיים הכרוכים בעבודה, ולפתור דברים אלה באופן מיידי. אלה היו תחומי האחריות שלי. אולם כל מה שהעסיק אותי היה כיצד להפחית את סבל הבשר שלי. לא התחשבתי כלל בכוונת האל! אמנם השקעתי פחות מאמץ נפשי, ובשרי לא היה עייף באותה המידה, אולם עיכבתי את קידום העבודה בכך שהתחשבתי בבשר, ביצעתי את חובתי כלאחר יד, וביצעתי עברה לפני האל. כאשר חשבתי על כך, התמלאתי חרטה עמוקה ותחושת חוב לאל.

לאחר מכן, הרהרתי בעצמי. במסגרת חובתי, מדוע לא הייתי מוכנה להשקיע מאמץ רב יותר, ומדוע פעלתי ללא הרף כלאחר יד ובחוסר אחריות? ראיתי את דברי האל: "ישנו סוג נוסף של מנהיגי שקר, שעליו דיברנו לעיתים קרובות כששיתפנו על הנושא 'תחומי האחריות של מנהיגים ועובדים'. לאנשים מסוג זה יש איכות מסוימת, הם לא טיפשים; בעבודתם, יש להם דרכים ושיטות וכן תוכניות לפתרון בעיות, וכשמוטלת עליהם משימה הם יכולים לבצע אותה באופן שקרוב לרמה המצופה. הם מסוגלים לגלות בעיות כלשהן שצצות בעבודה ויכולים גם לפתור חלק מהן; כשהם שומעים את הבעיות שעליהן מדווחים אנשים מסוימים, או כשהם מבחינים בהתנהגות, בביטויים, בדיבור ובמעשים של אנשים מסוימים, הדבר מעורר תגובה בליבם, ויש להם דעה וגישה משלהם. כמובן, אם האנשים האלה חותרים אל האמת ויש להם תחושת עוֹל, אזי כל הבעיות האלה יכולות להיפתר. אולם, באופן מפתיע, הבעיות בעבודה שעליה אחראי סוג האדם שעליו אנו משתפים היום, נותרות ללא פתרון. מדוע? הסיבה לכך היא שהאנשים האלה לא עושים עבודה אמיתית. הם אוהבים נוחות ושונאים עבודה קשה, הם עושים רק מאמצים שטחיים למראית עין, הם אוהבים בטלה ונהנים מהטבות המעמד, הם אוהבים לתת פקודות לאנשים, ודי להם למלמל כמה דברים ולתת כמה הצעות, וכבר הם רואים את עבודתם כעבודה שהושלמה. הם לא לוקחים לליבם את העבודה האמיתית של הכנסייה או את העבודה החיונית שהאל מפקיד בידיהם – אין להם את תחושת העוֹל הזאת, וגם אם בית האל מדגיש את הדברים האלה שוב ושוב, הם עדיין אינם לוקחים אותם לליבם. לדוגמה, הם לא רוצים להתערב בעבודת הפקת הסרטים או בעבודה מבוססת הטקסט של בית האל, וגם לא לברר לגביהן, והם גם לא רוצים לבדוק את התקדמות העבודות האלה או את התוצאות שהן מניבות. הם רק עורכים כמה בירורים עקיפים, וברגע שהם יודעים שאנשים עסוקים בעבודה הזו ומבצעים אותה, הם לא מטרידים את עצמם בכך יותר. אפילו כשהם יודעים היטב שיש בעיות בעבודה, הם עדיין לא רוצים לשתף עליהן ולפתור אותן, והם גם לא עורכים בירורים ולא בודקים כיצד אנשים מבצעים את חובותיהם. מדוע הם לא עורכים בירורים ולא בודקים את הדברים האלה? הם חושבים שאם יבדקו אותם, ימתינו להם בעיות רבות שיצטרכו לפתור, וזה יהיה מטריד מדי. החיים יהיו מתישים מדי אם הם תמיד יצטרכו לפתור בעיות! אם הם ידאגו יותר מדי, האוכל כבר לא יערב לחכם והם לא יוכלו לישון היטב, בשרם יחוש עייפות, ואז החיים יהפכו לאומללים. לכן, כשהם רואים בעיה הם מתחמקים ומתעלמים ממנה אם הם יכולים. מהי הבעיה עם אנשים מסוג זה? (הם עצלנים מדי.) אימרו לי, למי יש בעיה חמורה: לאנשים עצלנים, או לאנשים בעלי איכות ירודה? (לאנשים עצלנים.) מדוע לאנשים עצלנים יש בעיה חמורה? (אנשים בעלי איכות ירודה לא יכולים להיות מנהיגים או עובדים, אבל הם יכולים להיות יעילים במידת מה כשהם מבצעים חובה שתואמת את יכולותיהם. אולם אנשים עצלנים לא יכולים לעשות כלום; אפילו אם יש להם איכות, אין לה כל השפעה.) אנשים עצלנים לא יכולים לעשות כלום. אם נסכם זאת בארבע מילים, הם אנשים חסרי תועלת; יש להם נכות מדרגה שנייה. לא משנה כמה טובה האיכות של אנשים עצלנים, היא לא יותר מאשר קישוט; אף על פי שיש להם איכות טובה, אין בה כל שימוש. הם עצלנים מדי – הם יודעים מה עליהם לעשות, אבל הם לא עושים זאת; ואפילו כשהם יודעים שמשהו הוא בעיה, הם לא מחפשים את האמת כדי לפתור אותה; ואף על פי שהם יודעים אילו קשיים עליהם לשאת כדי שהעבודה תהיה יעילה, הם לא מוכנים לסבול את הקשיים הכדאיים האלה – וכתוצאה מכך הם לא יכולים להשיג שום אמת והם לא יכולים לבצע שום עבודה אמיתית. הם לא רוצים לסבול את הקשיים שאנשים אמורים לסבול; הם יודעים רק להתענג על נוחות, ליהנות מזמנים של שמחה ופנאי ומחיים חופשיים ורגועים. האין הם חסרי תועלת? אנשים שלא יכולים לסבול קושי אינם ראויים לחיות. אלה שתמיד רוצים לחיות חיי טפיל הם אנשים חסרי מצפון או היגיון; הם בהמות, ואנשים כאלה אינם ראויים אפילו לעמול. מכיוון שהם לא יכולים לסבול קושי, גם כשהם עומלים, הם לא מסוגלים לעשות זאת היטב, ואם הם רוצים להשיג את האמת, התקווה לכך קטנה אף יותר. אדם שאינו יכול לסבול ואינו אוהב את האמת הוא אדם חסר תועלת; הוא לא כשיר אפילו לעמול. הוא בהמה, ללא שמץ של אנושיות. יש לסלק אנשים כאלה; רק זה עולה בקנה אחד עם כוונותיו של האל" (הדבר, כרך חמישי: תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים, תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים (8)). "הפילוסופיה וההיגיון של השטן הפכו להיות חייהם של בני האדם. יהא אשר יהא מה שבני האדם מחפשים, הם עושים זאת רק למען עצמם. לכן הם חיים רקלמען עצמם. 'כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון' – זוהי פילוסופיית החיים של האדם שאף מייצגת את האופי האנושי. דברים אלה הפכו זה מכבר לאופייה של האנושות המושחתת ולמראה האמיתי של אופייה השטני של האנושות המושחתת. אופי שטני זה הפך זה מכבר לבסיס קיומה של האנושות המושחתת. זה כמה אלפי שנים האנושות המושחתת חיה על-פי הארס של השטן, עד לימינו אלה" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כיצד לצעוד בדרכו של פטרוס). האל אומר: "לא משנה כמה טובה האיכות של אנשים עצלנים, היא לא יותר מאשר קישוט," "הוא לא כשיר אפילו לעמול. הוא בהמה, ללא שמץ של אנושיות," ו"יש לסלק". ראיתי עד כמה האל שונא מנהיגי שקר. לא משנה כמה טובה איכותו של מנהיג שקר, בגלל שהוא עצלן מדי, חסר אחריות בחובתו, ולא מפקח על פרטי העבודה או עוקב אחריהם, הוא אינו ראוי אפילו לבצע עבודה, והוא יעורר את שנאתו ואת תיעובו של האל. בקריאת המילים האלה, הרגשתי כאילו האל שופט אותי פנים אל פנים, וכל שורה פילחה את ליבי. כשחשבתי על כך, הסיבה שלא הייתי מוכנה להשקיע יותר אנרגיה נפשית הייתה שהייתי עצלנית מדי והתענגתי על נוחות יתר על המידה. לפני שמצאתי את האל, לעיתים קרובות שמעתי אנשים אומרים, "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון", "אכול ושתה כי מחר נמות", ו"חיה את הרגע, ואל תשים לב לטוב ורע". הרעיונות המגוחכים האלה שהשטן החדיר בי התנו והרעילו אותי, ולכן אהבתי לחיות בנוחות הבשר וחתרתי אל חיים חופשיים ונוחים. הרגשתי שאדם יכול לחיות חיים חופשיים וקלים רק עם הנאה טובה של הבשר. חייתי על פי תפיסות ההישרדות השטניות האלה, ובכל פעם שחובתי הפכה לעמוסה ומעייפת, התחלתי להתחשב בבשר שלי ולתכנן למענו, ולא עשיתי אפילו דברים שהיו במסגרת יכולותיי. הייתי מודעת היטב לכך שהתקדמות העבודה איטית, ושחברי הקבוצה ההיא נתקלו בקשיים בחובותיהם, אבל לא רציתי לשלם את המחיר כדי לפתור את הבעיות האלה. חשבתי אך ורק כיצד אוכל לעבוד ולסבול פחות. הטבע שלי היה באמת אנוכי ומתועב, ולא הייתה בי אנושיות כלל! האל התגלם כבשר ודם ובא לארץ כדי לעבוד ולהושיע אנשים. הוא לעולם אינו מפריח סיסמאות, אלא מביע את האמת באופן מעשי כדי לספק לאנשים את מה שחסר להם. לא משנה אילו קשיים ובעיות יש לנו, בני האדם, המשיח משתף עליהם עמנו ללא לאות ובסבלנות, ופותר באופן מעשי בעיות וקשיים שונים בחובותינו. ראיתי שהמשיח פועל באופן חרוץ ואחראי מאוד. ואז הבטתי שוב בעצמי. בחובותיי, פעלתי כלאחר יד בכל הזדמנות, וניסיתי לסבול כמה שפחות. הייתי כל כך עצלנית ומנוונת, וחייתי ללא כל יושרה או כבוד עצמי. אם לא אכה על חטא, בסופו של דבר האל ידחה אותי בתיעוב ויסלק אותי, אהרוס את הסיכוי שלי לישועה, והזמן שבו עבודת האל תסתיים יהיה גם הזמן שבו אענש. כשחשבתי על זה, הרגשתי מוטרדת ואשמה מאוד. התפללתי לאל, "אלוהים, אני מתחשבת כל הזמן בבשר שלי בחובתי, ואני לא רוצה להתאמץ יותר. אני רק מפריחה סיסמאות ולא מבצעת שום עבודה ממשית. גרמתי נזק לחובתי ועוררתי את תיעובך. אלוהים, אני מוכנה להכות על חטא. מעתה ואילך, אני מוכנה למרוד נגד הבשר שלי ולפתור את הבעיות האמיתיות בצוות הלכה למעשה, ולבצע את חובתי היטב כדי לרצות אותך."

לאחר מכן, קראתי עוד מדברי האל: "האל העניק לך איכות מספקת ותנאים מעולים המאפשרים לך לראות דברים מסוימים בבירור ולהיות כשיר לעבודה הזו. אולם אין לך את הגישה הנכונה כלפי חובתך, אין בך כנות, וקל וחומר שלא מסירות, ואינך רוצה לעשות כמיטב יכולתך כדי לבצע אותה היטב. זה מאכזב מאוד את האל. לכן, אם אתה עצלן ותמיד מרגיש שהעבודה שהוטלה עליך היא טרחה ואינך רוצה לעשות אותה, ואתה רוטן בליבך: 'למה מבקשים ממני לעשות זאת ולא ממישהו אחר?' אזי זו מחשבה טיפשית. כאשר מוטלת עליך חובה, אין זה אירוע מצער, זהו כבוד, וזוהי רוממות מאת האל. עליך לקבל זאת בשמחה ולבצע את החובה שעליך לבצע; היא לא תתיש אותך. נהפוך הוא, אם תבצע את חובתך היטב, תבין את האמת ותפתור בעיות, תחוש שלווה ויציבות בליבך, ולא תאכזב את האל. בפני האל, תהיה לך אמונה ותוכל להתנהל בראש מורם" (הדבר, כרך שביעי: אודות החתירה אל האמת, כיצד לחתור אל האמת (11)). "אנחנו לא מדברים על השלמת שליחות, חובה או אחריות גדולה; אך לכל הפחות, אתה צריך להשיג משהו. למשל, בכנסייה, יש אנשים שמשקיעים את כל המאמצים שלהם בעבודת הפצת הבשורה, מקדישים את האנרגיה של כל חייהם, משלמים מחיר גדול וזוכים בליבם של אנשים רבים. בשל כך, הם מרגישים שחייהם לא היו לשווא, ושיש להם ערך ונחמה. כשהם מתמודדים עם מחלה או מוות, כשהם מסכמים את כל חייהם וחושבים על כל מה שעשו אי פעם, בנתיב בו הלכו, הם מוצאים נחמה בליבם. אין להם חוויה של אשמה או חרטה. יש אנשים שלא חוסכים במאמץ כשהם מנהיגים בכנסייה או אחראים להיבט מסוים בעבודה. הם מממשים את מירב הפוטנציאל שלהם, נותנים את כל כוחם, משקיעים את כל האנרגיה שלהם ומשלמים את המחיר על העבודה שהם עושים. באמצעות השקיה, מנהיגות, עזרה ותמיכה, הם עוזרים לאנשים רבים השקועים בחולשות ובשליליות שלהם להתחזק ולעמוד איתן, לא להתרחק, אלא לשוב אל נוכחות האל ואף להעיד עליו לבסוף. בנוסף, במהלך תקופת המנהיגות שלהם, הם משלימים משימות משמעותיות רבות, מרחיקים לא מעט אנשים רעים, מגנים על רבים מאנשיו הנבחרים של האל ומצליחים להתאושש מכמה וכמה הפסדים משמעותיים. כל ההישגים הללו מתרחשים בזמן מנהיגותם. כשהם מסתכלים אחורה על הנתיב בו הלכו, נזכרים בעבודה שעשו ובמחיר ששילמו במשך השנים, הם לא חשים חרטה או אשמה. הם מאמינים שלא עשו דבר שמצדיק חרטה, והם חיים עם תחושת ערך ויציבות ונחמה בליבם. כמה נפלא זה! האם זו לא התוצאה? (כן.) תחושת היציבות והנוחות הזו, חוסר החרטה הזה, הם התוצאה והתגמול של חתירה אל דברים חיוביים ואל האמת. בואו לא נציב סטנדרטים גבוהים לאנשים. בואו ניקח בחשבון מצב שבו אדם מתמודד עם משימה שהוא צריך לעשות או רוצה לעשות במהלך חייו. לאחר שמצא את מקומו, הוא עומד איתן בעמדתו, דבק בעמדתו, מתאמץ מאוד, משלם את המחיר ומקדיש את כל מרצו כדי לבצע ולסיים את מה שהוא צריך לעבוד עליו ולהשלים אותו. כשהוא סוף סוף עומד בפני האל כדי לתת דין וחשבון, הוא מרגיש מרוצה יחסית, בלי האשמות או חרטות בליבו. יש לו תחושה של נוחות ושל תגמול, שהוא חי חיים בעלי ערך" (הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, כיצד לחתור אל האמת (6)). כשהרהרתי בדברי האל, הבנתי את כוונת האל. האל העניק לי מתנות ואיכות, ונתן לי את ההזדמנות להיות מפקחת בתקווה שאשלם מחיר בחובתי, אפעל ברצינות ובאחריות, ואבצע את חובתי היטב בכל ליבי. רק כך יכולה להיות משמעות לחיי. אם בחובתי אהיה עצלנית כל הזמן ואתענג על נוחות, בשרי אמנם לא יסבול יותר מדי, אולם אפגע בעבודה. מעשה כזה מעורר את תיעובו של האל. כעת עבודת האל הגיעה לרגע המכריע האחרון שלה. אם אמשיך להתחשב בבשר ולא אשקיע את זמני ואת האנרגיה שלי בחובתי, אז כשתסתיים עבודת האל, אשאר עם חרטות נצחיות. הייתי צריכה לשנות את גישתי כלפי חובתי, להיות רצינית ואחראית ולמלא את חובתי בכל ליבי ובכל כוחי; כשאני מגלה בעיות, עליי להסתמך על האל ולחפש את האמת כדי לפתור אותן, ועליי לבצע עבודה ממשית הלכה למעשה. לאחר מכן, באמת ביררתי וחקרתי את הסיבה לאיכות הירודה של הדרשות. זה היה בעיקר מפני שהאחים והאחיות לא הבינו כראוי את עקרונות סינון הדרשות, ולא הצליחו ליישם את מה שלמדו. בתגובה לבעיות האלה, סיננתי איתם כמה דרשות ולמדנו יחד את העקרונות. כשגילינו בעיות וסטיות, שיתפנו עליהן ותיקנו אותן מיד. לאחר מכן, הם השיגו כמה תוצאות בחובותיהם. למרות שזה דרש יותר זמן ואנרגיה, והבשר שלי סבל קצת יותר, בליבי הרגשתי שלווה ונינוחה. במקביל, על ידי לימוד העקרונות עם חברי הצוות, גם אני הבנתי אותם טוב יותר. כל אלה היו תוצאות שהושגו באמצעות השתתפות ממשית בעבודה.

לאחר מכן, עקבתי אחר עבודתם של הצוותים האחרים תוך מתן תשומת לב לעבודת צוות הדרשות. דנתי בפירוט עם אחיי ואחיותיי בעקרונות שיישמו המנהיגים, בזה אחר זה, וכאשר מצאנו סטייה בעבודה, דנו בה ופתרנו אותה באופן מיידי. פעם אחת, המנהיגים ציינו שלמרות שצוות הדרשות הגיש דרשות רבות, איכותן הייתה ירודה, והם ביקשו ממני לשתף איתם מיד כדי לשנות את המצב. חשבתי לעצמי, "יש לי עוד עבודה ליישם כרגע. כתיבת מכתב לצוות הדרשות כדי להעביר את המסר הזה תדרוש יותר זמן ואנרגיה, והבשר שלי יסבול יותר. למה שלא אתקשר איתם בקצרה, אשלב את מכתב המנהיגים, ואבקש מהם לשים לב יותר לאיכות הדרשות בעתיד?" אולם, לאחר מכן, קראתי את דברי האל: "בכל פעם שאתה רוצה להתרשל ורק לעשות את הדברים למראית עין, בכל פעם שאתה רוצה לפעול בדרך חלקלקה ולהיות עצלן, ובכל פעם שדעתך מוסחת או שהיית מעדיף ליהנות, עליך לחשוב: 'בכך שאני מתנהג באופן הזה, האם אני לא אמין? האם זה נקרא להשקיע את ליבי בביצוע חובתי? האם אני לא נאמן בכך שאני עושה את זה? בכך שאני עושה את זה, האם אני לא עומד בדרישות של מה שהאל הפקיד בידי?' כך עליך להרהר במעשיך. אם אתה מגלה שאתה תמיד שטחי בחובתך, שאתה לא נאמן ושפגעת באל, מה עליך לעשות? עליך לומר: 'באותו רגע חשתי שמשהו לא בסדר פה, אבל לא טיפלתי בכך כבעיה; רק עברתי על זה בלי להשקיע בכך תשומת לב. לא הבנתי עד עתה שלמעשה הייתי שטחי, שלא עמדתי בדרישות של האחריות שלי. באמת חסרים לי מודעות והיגיון!' גילית את הבעיה והצלחת לדעת מעט על עצמך – כך שכעת, עליך לחולל בעצמך תמורה! הגישה שלך כלפי ביצוע חובתך הייתה שגויה. לא השקעת בה תשומת לב, כמו היה מדובר בעבודה נוספת, ולא השקעת בה את ליבך. אם שוב תהיה שטחי כך, עליך להתפלל לאל ולתת לו להטיל עליך משמעת ולהוכיח אותך. עליך להיות בעל רצון כזה בביצוע חובתך. רק אז תוכל להתחרט באמת. אתה תוכל לחולל בעצמך תמורה רק כשהמצפון שלך יהיה נקי וכשהגישה שלך לביצוע חובתך תשתנה" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק בקריאה של דברי האל לעתים קרובות ובהרהור על האמת יכול להיות נתיב ללכת בו). כשהרהרתי בדברי האל, נזכרתי כיצד בעבר הייתי עצלנית מדי בביצוע חובתי, ולא הייתי מוכנה לסבול או להשקיע מאמץ נפשי רב, וכתוצאה מכך חל עיכוב בעבודה. הייתי צריכה לשנות את גישתי כלפי חובתי, ולא יכולתי להתענג כל הזמן על נוחות כפי שעשיתי בעבר. היה עליי למרוד נגד הבשר, ולמלא את האחריות שהיה עליי למלא. לאחר מכן, כתבתי מכתב כדי לשתף על הסטיות שלהם ולהצביע בפירוט על נתיב קדימה. כעבור זמן מה, חל שיפור באיכות הדרשות שהם הגישו. עכשיו, למרות שעומס העבודה עדיין כבד ותובעני, גישתי כלפי חובתי השתנתה, ואני מתעדפת את עבודתי כראוי, משתתפת בפועל, מפקחת על פרטי עבודת הצוות ועוקבת אחריהם. כשקשיים פוקדים אותנו, אני מחפשת את האמת ופותרת אותם עם אחיי ואחיותיי, והעבודה מתחילה להשתפר אט אט. למרות שאני משלמת מחיר גדול יותר והבשר שלי סובל קצת יותר, בליבי אני מרגישה שלווה ונינוחה. אני מודה לאל שהוביל אותי לשינוי הזה.