מאת שיאולה, סין

באוקטובר 2023, המנהיגים סידרו לי עבודה של יצירת אפקטים מיוחדים. בהתחלה למדתי רק כמה פעולות בסיסיות, והדבר לא דרש מיומנות טכנית רבה. לאחר שלמדתי, יצרתי במהירות כמה אפקטים. על מנת ליצור אפקטים מיוחדים איכותיים ומציאותיים יותר, היה עליי ללמוד טכניקות נוספות. אך היו לי כמה חששות, "הטכניקות האלה מורכבות למדי, ואני לא בטוח שאצליח ללמוד אותן." לאחר מכן, כשצפיתי בסרטוני ההדרכה, היו כמה פעולות שזכרתי באותו רגע, אך שכחתי לאחר מכן. לפעמים לא הבנתי את הדגשים בסרטוני ההדרכה, לכן התקשיתי ללמוד אותם. לאחר תקופת לימוד מסוימת, הרגשתי שהמאמץ המחשבתי מתיש מדי, ורציתי לפרוש. באותו זמן, ראיתי אח בצוות שלומד עיצוב גרפי, וחשבתי לעצמי: "למה המפקח לא סידר לי עבודת עיצוב גרפי? הרי למדתי את זה בעבר, כך שיהיה לי קל יותר להתחיל אם אעסוק בכך, וכך אוכל לעבוד יותר בנחת." מאוחר יותר, שיתפתי את האח במחשבותיי, אך הוא אמר שאין מספיק אנשים שמבצעים חובת אפקטים מיוחדים, ולכן הוא הציע שאמשיך ללמוד אפקטים מיוחדים. הרגשתי שיש בכך היגיון, והחלטתי להמשיך בלימודיי. חודשיים או שלושה לאחר מכן, למדתי כמה סרטוני הדרכה והתחלתי לעבוד על אפקטים מיוחדים מורכבים יותר. כשנתקלתי בקושי, לא טרחתי לבצע מחקר, אלא פניתי ישירות לאח שאיתו שיתפתי פעולה. האח היה מסביר לי בסבלנות את הדברים, והבעיה הייתה נפתרת במהירות. חשבתי לעצמי, "בפעם הבאה שאיתקל בקושי, פשוט אבקש עזרה מהשותף שלי. כך הדברים פשוטים בהרבה, ואינני צריך לדאוג או להשקיע מחשבה רבה." בהמשך, הפסקתי להתמקד בלימוד ובהעמקה במיומנויות טכניות, ונהגתי פשוט ליצור אפקטים מיוחדים פשוטים, לכן היכולות שלי השתפרו באיטיות רבה. בסוף מרץ 2024, נדרשנו ליצור אפקט מיוחד מורכב יותר, וחשבתי לעצמי, "הדבר יהיה כרוך בטרחה רבה. אצטרך להשקיע מאמץ רב בלימוד סרטוני ההדרכה ולחפש מידע ממקורות שונים, וזה יהיה מתיש פיזית. מוטב שאשאיר את העבודה לשותף שלי." לאחר מכן, ראיתי שהמיומנויות הטכניות של שותפי השתפרו בזכות יצירת האפקט הזה, בעוד שמנגד, אני לא התקדמתי כלל, ולכן חשתי מעט אשמה וחרטה. הכישורים שלי לא היו גבוהים מלכתחילה, ואילו הייתי עובד לצד שותפי במטרה להתעמק באפקטים מיוחדים מורכבים, יכולתי גם אני לשפר חלק ממיומנותיי.

לאחר מכן, התחלתי לתהות, "מדוע איני מוכן להשקיע מאמץ בלימוד, במחקר ובהתגברות על קשיים בחובתי?" לאחר מכן, קראתי את דברי האל: "גם חמדנות של תענוגות הבשר היא עניין חמור. מהם לדעתכם כמה מהביטויים של חמדנות של תענוגות הבשר? אילו דוגמאות אתם יכולים לספק ממה שחוויתם באופן אישי? האם הנאה מהטבות המעמד נחשבת? (כן.) עוד משהו? (אדם שמעדיף משימות קלות על פני משימות קשות במסגרת ביצוע חובותיו, ורוצה תמיד לבחור עבודה קלילה.) כשאנשים מבצעים חובה, הם תמיד בוחרים עבודה קלילה, עבודה שאינה מעייפת, ושאינה כרוכה בהתמודדות עם איתני הטבע בחוץ. אלה הן בחירה של עבודות קלות והתחמקות מעבודות קשות, והן ביטוי של חמדנות של תענוגות הבשר. מה עוד? (כאשר חובתם של אנשים כרוכה בתשלום מחיר, הם תמיד מתלוננים שהיא קשה מעט, מעייפת מעט.) (אנשים שעסוקים במזון ובבגדים, ובתענוגות הבשר.) כל אלה הם ביטויים של חמדנות של תענוגות הבשר. כאשר אדם מעין זה רואה שמשימה כלשהי היא מפרכת או מסוכנת מדי, הוא מפיל אותה על מישהו אחר; הוא עצמו מבצע רק עבודה נינוחה, והוא מתרץ תירוצים, ואומר שאיכותו ירודה, שהוא לא ניחן ביכולת עבודה, ושאינו יכול לקחת על עצמו את המשימה הזאת – כאשר למעשה, זה משום שהוא חומד את תענוגות הבשר. אין זה משנה איזו עבודה או חובה הוא מבצע, הוא לא רוצה לסבול... ישנם גם מקרים בהם אנשים תמיד מתלוננים על קשיים בעת ביצוע חובתם, אינם רוצים להשקיע מאמץ, וברגע שיש להם מעט זמן חופשי, הם נחים, מפטפטים ברוגע, או משתתפים בפעילות פנאי או בידור. וכשעומס העבודה גובר והדבר מפר את הקצב ואת השגרה של חייהם, הם אומללים ואינם מרוצים מהעניין. הם רוטנים ומתלוננים, ומתחילים לבצע את חובתם בשטחיות. זוהי חמדנות של תענוגות הבשר, הלא כן? ... האם אנשים שמתפנקים בתענוגות הבשר מתאימים לביצוע חובה? ברגע שמישהו מעלה את הנושא של ביצוע חובתם, או מדבר על תשלום מחיר ונשיאה בקושי, הם נדים בראשם שוב ושוב. יש להם בעיות רבות מדי, הם שופעים תלונות, ומלאים שליליות. אנשים מעין אלה הם חסרי תועלת, הם לא עומדים בדרישות לביצוע חובתם, ויש לסלקם" (הדבר, כרך חמישי: תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים, תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים (2)). אחרי שקראתי את דברי האל, הבנתי שתלונות תמידיות על אתגרים ורתיעה כשאני נתקל בקשיים במילוי חובותיי, ולחשוב על ביצוע המשימות הקלות והנוחות בלבד – זו בחירה בדרך הקלה והתענגות על נוחות הבשר. אנשים שאינם רוצים לשאת שום קושי או לשלם כל מחיר – אינם מסוגלים לעשות עבודה אמיתית. אנשים כאלה הם חסרי תועלת, וניתן רק לסלק אותם. הייתי בדיוק מסוג האנשים העצלים שנחשפים על ידי האל. הייתי מודע היטב למחסור בכוח אדם בחובת האפקטים המיוחדים, אבל חשבתי שלימוד המיומנות הזו דורש ייותר מדי מאמץ ומכביד מדי מבחינה מנטלית, וכשנתקלתי בקשיים, רציתי לסגת לאחור, ולא הייתי מוכן לשאת בסבל ולשלם את המחיר כדי ללמוד. כאשר ראיתי שאחד האחים בקבוצה לומד עיצוב גרפי, חשבתי שכיוון שיש לי ניסיון מסוים בתחום זה, ועיצוב גרפי לא כל כך קשה, אני רוצה לעסוק בעיצוב גרפי ולצאת מחובות האפקטים המיוחדים. מאוחר יותר, כאשר עסקתי ביצירת אפקטים מיוחדים מורכבים יותר, בכל פעם שנתקלתי באתגרים טכניים מורכבים, פשוט ביקשתי מהשותף שלי לפתור אותם, לא הייתי מתעמק בלימוד או במחקר באופן יזום, וזה גרם לשיפור איטי מאוד במיומנויות שלי. בחרתי לבצע את החובות הקלות יותר לביצוע, מתוך רצון לבצע משימות פשוטות וקלות שלא הצריכו מאמץ מנטלי או פיזי רב, וכל פעם שנתקלתי בקשיים, רציתי לוותר על חובותיי, ללא כל כוונה להתגבר על האתגרים ולרצות את האל. עם גישה כזו לא יכולתי ללמוד מיומנויות כלשהן, קל וחומר למלא את חובותיי, ורק הייתי הופך לחסר תועלת ומסולק על ידי האל. לא רציתי להמשיך כך יותר. בהמשך, לקחתי ולמדתי כישורי אפקטים מיוחדים מורכבים יותר, וגיליתי שהם לא מסובכים כפי שחשבתי. לאחר זמן מה, המיומנויות הטכניות שלי השתפרו משמעותית. המושגים שתחילה לא הבנתי הפכו לבהירים יותר, והצלחתי לפתור את רוב הבעיות. שמחתי מאוד.

אבל אחרי זמן מה, שוב נהייתי מרוצה מהמצב הקיים. לפעמים, כאשר ראיתי את השותף שלי מתעמק בטכניקות מורכבות, חשבתי לעצמי: "לשלוט בטכניקות האלה יהיה די קשה, כל הקודים הלא מוכרים האלה פשוט גורמים לי לכאב ראש. הלימוד שלהם יגבה ממני מחיר יקר ומאמץ נפשי רב. זה יהיה כל כך מתיש! מספיק שהגעתי עד כאן. אין צורך להקשות על עצמי יותר. אני פשוט אתן לשותף שלי לחקור את המיומנויות המורכבות האלה, ואסתפק בלעשות את מה שאני מסוגל." השותף שלי שאל אם אני רוצה ללמוד מיומנויות מורכבות יותר, ובפועל, הסכמתי ואמרתי שאלמד אותן אם יהיה לי זמן, אבל במציאות, מעולם לא למדתי את הדברים האלה. פעם אחת, הוא שם לב שאני עדיין לומד את אותה סדרת הדרכות, ואמר, "אתה מבצע את החובה הזאת כבר 8 או 9 חודשים איך זה שעדיין לא סיימת את הסדרה הזו?" דבריו פגעו בי, אבל הוא צדק. למען האמת, אם הייתי לומד את סדרת ההדרכות הזו כראוי, הייתי יכול לסיים אותה תוך 3 או 4 חודשים, אבל הפסקתי להתמקד בלמידה רצינית ברגע שרכשתי שליטה בכמה טכניקות, לכן עדיין לא סיימתי ללמוד אותה. איך הייתי יכול להתקדם בצורה כזו? הרגשתי מאוד לא בנוח נוכח היחס העקבי הזה שלי כלפי חובתי. אז התפללתי וביקשתי מהאל להנחות אותי על מנת שאכיר את עצמי ואפיק לקחים. קראתי את דברי האל: "אנשים עצלנים לא יכולים לעשות כלום. אם נסכם זאת בארבע מילים, הם אנשים חסרי תועלת; יש להם נכות מדרגה שנייה. לא משנה כמה טובה האיכות של אנשים עצלנים, היא לא יותר מאשר קישוט; אף על פי שיש להם איכות טובה, אין בה כל שימוש. הם עצלנים מדי – הם יודעים מה עליהם לעשות, אבל הם לא עושים זאת; ואפילו כשהם יודעים שמשהו הוא בעיה, הם לא מחפשים את האמת כדי לפתור אותה; ואף על פי שהם יודעים אילו קשיים עליהם לשאת כדי שהעבודה תהיה יעילה, הם לא מוכנים לסבול את הקשיים הכדאיים האלה – וכתוצאה מכך הם לא יכולים להשיג שום אמת והם לא יכולים לבצע שום עבודה אמיתית. הם לא רוצים לסבול את הקשיים שאנשים אמורים לסבול; הם יודעים רק להתענג על נוחות, ליהנות מזמנים של שמחה ופנאי ומחיים חופשיים ורגועים. האין הם חסרי תועלת? אנשים שלא יכולים לסבול קושי אינם ראויים לחיות. אלה שתמיד רוצים לחיות חיי טפיל הם אנשים חסרי מצפון או היגיון; הם בהמות, ואנשים כאלה אינם ראויים אפילו לעמול. מכיוון שהם לא יכולים לסבול קושי, גם כשהם עומלים, הם לא מסוגלים לעשות זאת היטב, ואם הם רוצים להשיג את האמת, התקווה לכך קטנה אף יותר. אדם שאינו יכול לסבול ואינו אוהב את האמת הוא אדם חסר תועלת; הוא לא כשיר אפילו לעמול. הוא בהמה, ללא שמץ של אנושיות. יש לסלק אנשים כאלה; רק זה עולה בקנה אחד עם כוונותיו של האל" (הדבר, כרך חמישי: תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים, תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים (8)). האל חושף שאנשים עצלנים הם חסרי תועלת, טפילים ונטולי אנושיות, והאל באמת מתעב אנשים כאלה. כאשר הרהרתי בדברי האל, בחנתי כיצד התנהגתי במסגרת חובתי: קשיים נראו לי כמטרד, נרתעתי כשנתקלתי במכשולים, ולא רציתי לסבול אפילו מעט. כשראיתי את השותף שלי לומד טכניקות חדשות ומתעמק בהן, הרגשתי שהטכניקות האלו קשות ומעיקות מדי, ולכן לא רציתי ללמוד אותן. חשבתי שדי בכך שהגעתי לרמת המיומנות הנוכחית שלי, ושלא צריכים להציב בפניי דרישות גבוהות כל כך. הייתי באמת חסר תקנה. אף על פי שביצעתי את חובתי, לא השקעתי שום מאמץ בשיפור המיומנויות שלי, ולא התעמקתי בטכניקות חדשות, מה שאומר שלא יכולתי ליצור אפקטים מורכבים. סדרת הדרכות שיכולתי לסיים תוך שלושה עד ארבעה חודשים ארכה אצלי תשעה חודשים. אכלתי מהמזון שסיפק בית האל ונהניתי מחסדו של האל, ובכל זאת הרגשתי שלם עם כך שביצעתי רק את העבודה המעטה הזו, בלי לחשוב איך לשפר את המיומנויות המקצועיות שלי ואת יעילות העבודה שלי. חייתי את חיי כטפיל. באמת שהייתי חסר אנושיות, והייתי בדיוק סוג החיה אותה חשף האל, ללא מצפון או היגיון. אילו הייתי משקיע מאמץ בלימודים, המיומנויות שלי בהחלט היו משתפרות מעבר למה שהיו. אך פשוט התענגתי על נוחות הבשר, ולא הייתי מוכן לסבול ולשלם מחיר. תמיד נשארתי באזור הנוחות שלי, ללא רצון להשקיע מאמץ, ופשוט קטפתי את פרי עמלם של אחרים. אף שבשרי לא התעייף בסופו של יום, התקדמתי מעט מאוד במיומנויותיי, ולא יכולתי למלא תפקיד מרכזי בחובותיי. זה היה בדיוק כפי שאמר האל: "אנשים עצלנים לא יכולים לעשות כלום." הדרך שבה ביצעתי את חובתי לא הייתה חכמה, אלא מטופשת!

לאחר מכן, קראתי את דברי האל. האל הכול יכול אומר: "יש אנשים שמפגינים לכאורה התמסרות בביצוע חובתם, ועושים כל מה שהעליון מסדרים. אך כאשר שואלים אותם: 'האם אתה מבצע את חובתך כלאחר יד? האם אתה מבצע אותה על פי העקרונות?' הם לא יכולים לספק תשובות ברורות, ורק אומרים: 'אני עושה כפי שהעליון מורים לעשות ואיני מעז להשתולל ולבצע מעשים רעים.' כאשר שואלים אותם אם הם מילאו את אחריותם, הם אומרים: 'ובכן, אני עושה את מה שאני אמור לעשות.' תמיד יש להם גישה כזו בביצוע חובתם, ללא כל חיפזון ובאדישות. אף על פי שלא התעוררו בעיות ברורות, אם מודדים זאת על פי עקרונות-האמת, ביצוע חובתם לא יעיל ואינו עומד בדרישות. אך לא אכפת להם. הם ממשיכים לפעול באותה דרך – כלאחר יד, כפי שעשו בעבר, והם עדיין פסיביים באותה מידה כשמדובר בדברים שעליהם ליזום – הם לא השתנו כלל. האם הם לא עקשנים חסרי בושה? הם תמיד מחזיקים בגישה הזו: 'לכם יש אולי אלף תוכניות, אבל לי יש כלל אחד. כזה אני. בוא נראה מה אתה יכול לעשות לי. זו הגישה שלי!' הם לא עשו שום דבר בוגדני או מרושע במיוחד, אך הם גם עשו מעט מאוד מעשים טובים. באיזה נתיב היית אומר שהם הולכים? האם גישה כזו כלפי האמונה באל וביצוע חובה היא טובה? (לא.) בספר ההתגלות שבכתבי הקודש, האל אומר: 'מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה פּוֹשֵׁר וְלֹא חַם וְלֹא קַר, אֲנִי עָתִיד לְהָקִיא אוֹתְךָ מִפִּי' (ההתגלות ג' 16). להיות פושר, לא קר ולא חם – האם הגישה הזו טובה? (לא.) לאדם מסוג זה יש גם מערכת שיקולים משלו במוחו: 'כל עוד איני מבצע מעשים רעים ולא משבש את עבודת הכנסייה בביצוע חובתי, לא יגנו אותי. אם מתיש מדי ונדרש סבל רב מדי לבצע את חובתי היטב, לא אעשה זאת. לא אתיש את עצמי, אך גם לא אעשה טעויות גדולות. כך, לא ירחיקו ולא יסלקו אותי, ואני עדיין טוב בהרבה מאלה שאינם מבצעים חובה. לכן אני נשאר פושר, לא קר ולא חם. כל מה שתבקש ממני לעשות, אעשה. אך אם לא תגיד לי לעשות דבר-מה, לא אתערב. כך לא אתעייף ובנוסף לכך, אנשים לא יוכלו למצוא בי פגם. הגישה הזו נהדרת!' האם דרך התנהלות זו היא טובה? (לא.) אתה יודע שהיא לא טובה, אז כיצד עליך לשנות את היישום שלך בפועל? אם אף פעם אינך מחפש ללכת בנתיב של חתירה אל האמת ואתה עדיין מתעקש לחיות על פי הפילוסופיות של השטן, אזי נגזר עליך שלא תהיה לך תקווה לזכות בישועה" (הדבר, כרך שביעי: אודות החתירה אל האמת, כיצד לחתור אל האמת (11)). האל חושף שאנשים מבצעים רק עבודה שטחית במסגרת חובותיהם, ואינם ממלאים את אחריותם באופן פעיל או יזום. זהו ביצוע חובות באופן שטחי ופושר, והאל יסלק אנשים כאלה בסופו של דבר. הרגשתי שהמצב שלי מסוכן מאוד. במסגרת חובתי, הייתה חסרה לי גישה פעילה ויוזמת, תמיד פעלתי על "טייס אוטומטי", לא חם ולא קר, והסתפקתי בכך שיכולתי להסתדר מבלי לגרום להפרעה או לשיבוש כלשהם. התקדמתי מעט מאוד בחובותיי, ביצעתי רק מטלות פשוטות והתנהלתי כלאחר יד. בכך שביצעתי את חובותיי בצורה פושרת, הייתי עקשן חסר בושה, בדיוק כפי שהאל חושף. לא רציתי לסבול פיזית, ורק רציתי להשקיע מאמץ מזערי כבדרך אגב כדי לזכות בקץ שבו לא אמות. יכולתי לרמות את עצמי, אך לא את האל, ואם לא אכה על חטא, בסופו של דבר אסולק.

לאחר מכן, הרהרתי לעצמי, "למה אני עצלן כל כך, ולמה אני מתענג על נוחות? מהו שורש הבעיה הזו?" מאוחר יותר, קראתי את דברי האל: "במשך שנים רבות, המחשבות שבני האדם הסתמכו עליהן כדי לשרוד איכלו את ליבם עד כדי כך שהם הפכו לבוגדניים, לפחדנים ולמתועבים. לא רק שאין להם כוח רצון ונחישות, אלא שהם גם הפכו לתאבי בצע, יהירים ועיקשים. אין להם שום נחישות שמתעלה מעבר לעצמם, וגם אין להם שום אומץ להתנער מכבלי ההשפעות האפלות האלה. מחשבותיהם וחייהם של בני האדם רקובים, נקודת מבטם על האמונה באלוהים עדיין מכוערת באופן בלתי נסבל, ואפילו כשהם מדברים על נקודת מבטם על האמונה באלוהים, ההאזנה לכך פשוט בלתי נסבלת. בני האדם הם כולם פחדנים, חסרי יכולת, מתועבים ושבירים. הם לא נגעלים מכוחות האפלה והם לא רוחשים אהבה אל האור והאמת. במקום זאת, הם עושים כמיטב יכולתם לגרש אותם" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מדוע אינך מוכן להיות ניגוד?). לאחר שהושחתו בידי השטן, בני האדם חיים על פי רעלים מטעמו כגון "החיים סובבים סביב אוכל טוב ולבוש יפה," "החיים קצרים, אז תיהנו מהם כל עוד אתם יכולים" ו "פנקו את עצמכם." הם הופכים את החתירה אל הנאות הבשר למטרתם; הם סבורים שחיים קלים ונטולי דאגות הם אושר, והתגלמות ההנאה מהחיים, לכן בכל מעשיהם, אין הם רוצים לסבול או לשלם מחיר. בדיעבד, כשעבדתי בעיירה קטנה שבה קצב החיים היה איטי יותר, העבודה הייתה קלה יחסית, ונהניתי מאותם חיים איטיים ונינוחים. השכר אמנם היה נמוך למדי, אך לא היה לי אכפת. הרגשתי שכל עוד אחיה בצניעות, זה יהיה בסדר. לא השתניתי גם לאחר שמצאתי את האל. ביצעתי את חובותיי מבלי לשאוף להתקדם, ותמיד התנהגתי בצורה פושרת והייתי מרוצה מהמצב הקיים. כשראיתי שחובתי בתחום האפקטים המיוחדים דורשת לימוד טכניקות קשות, נותרתי שקוע בקושי מבלי לנסות להתקדם, ולא רציתי ללמוד את הטכניקות הללו, אף שיכולתי לשלוט בהן לו הייתי משלם מחיר. הסתפקתי ב"דריכה במקום" ובשמירה על המצב הקיים, ולא היה בי שום רצון לרצות את האל או להתחשב בו. האל העניק לי הזדמנות לבצע חובות, מתוך כוונה שבמהלך ביצוען, אחתור אל האמת, אשליך מעליי את צביוני המושחת, ואמלא את חובותיי. אך תמיד התענגתי על נוחות הבשר ולא הייתי מוכן לסבול או לשלם מחיר כדי למלא את חובותיי. אחרי שביצעתי את חובותיי במשך שנים כה רבות, עדיין לא שלטתי בשום מיומנות מקצועית, ולא למדתי שום טכניקה. לא יכולתי לתפקד בכוחות עצמי, והייתי חסר תועלת לחלוטין. ראיתי שאני חי לפי המחשבות וההשקפות של השטן, ללא כבוד או יושרה, ולא זו בלבד שנכשלתי במילוי חובותיי, אלא חשוב מכך, לא יכולתי לזכות באמת, והאל לא יושיע אותי. רעלים שטניים הם דבר שלילי, הם מוליכים שולל אנשים וגורמים להם להידרדר לשפלות. לא רציתי לחיות כך יותר. התפללתי לאל, מתוך מוכנות לשנות את גישתי כלפי חובותיי, למרוד בבשרי ולבצע את חובתי מכל הלב.

מאוחר יותר, קראתי קטע מדברי האל על האופן שבו נח התייחס לשליחות האל, ומצאתי כמה נתיבים ליישום בפועל. האל הכול יכול אומר: "גם כאשר התמודד עם צרות מצרות שונות, מצבים קשים ואתגרים, נח לא נסוג לאחור. אף כי נוח חש עצב וחרדה בלבו כאשר חלק מן המשימות ההנדסיות המסובכות יותר כשלו וניזוקו תדיר, אזי כאשר הוא חשב על דברי האל, זכר כל מילה שהאל ציווה עליו, וחשב על כך שהאל רומם אותו, הוא חש לעתים קרובות מוטיבציה רבה: 'אני לא יכול לוותר, אני לא יכול לעזוב את מה שהאל ציווה והפקיד בידי לעשות; זה מה שהאל הטיל עליי לעשות, וכיוון שקיבלתי זאת, כיוון ששמעתי את הדברים שנאמרו על ידי האל ואת קולו של האל, וכיוון שקיבלתי זאת מהאל, עליי להתמסר לחלוטין, וזהו הדבר שראוי שיצור אנושי ישיג'. לכן, בלי קשר לסוגי הקשיים שנח נתקל בהם, בלי קשר לאיזה סוג של לעג או השמצות הוא חווה, ובלי קשר לכמה גופו היה מותש ועייף, הוא לא זנח את מה שהופקד בידיו על ידי האל, ותמיד נצר בליבו כל מילה שנאמרה לו על ידי האל וכל דבר שהאל ציווה עליו. לא משנה כמה הסביבות שלו השתנו, כמה גדולים היו הקשיים שעמם התמודד, הוא האמין ששום דבר מזה לא יימשך לנצח, שרק דברי האל לא יחלפו לעולם, ושרק מה שהאל ציווה לעשות יושלם בוודאות. לנח הייתה אמונה אמיתית באל וההתמסרות הראויה, והוא המשיך לבנות את התיבה שהאל ביקש ממנו לבנות. נח הלך והזדקן, יום אחר יום, שנה אחר שנה, אך אמונתו לא פחתה, ולא חל שינוי בגישתו ובנחישותו להשלים את מה שהאל הטיל עליו. אף שהיו זמנים שבהם גופו הרגיש עייף ותשוש והוא חלה, ובלבו הרגיש חולשה, התמדתו ונחישותו להשלים את מה שהאל הטיל עליו ולהתמסר לדברי האל לא התמעטו. במהלך השנים שבהן נח בנה את התיבה, הוא יישם בפועל הקשבה והתמסרות לדברי האל, והוא גם יישם בפועל אמת חשובה של יציר בריאה ואדם מן השורה, הנדרש להשלים את מה שהאל הטיל עליו" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, תרחיב שלישי: כיצד צייתו נח ואברהם לדברי האל והתמסרו לו (חלק ב')). כשחושבים על כך, לא משנה כמה גדולים היו הקשיים שאיתם התמודד נח בבניית התיבה, הוא מעולם לא התלונן, ובוודאי שלא נרתע. הוא מעולם לא שכח את שליחות האל, התמיד במשך 120 שנה, ולבסוף השלים את בניית התיבה ומילא את שליחות האל. הנחישות וההתמדה של נח למלא את שליחות האל ולהתמסר לדבריו זיכו אותו באישור האל. לאחר מכן, שוב בחנתי את עצמי. כשנתקלתי בקשיים פעוטים במסגרת חובותיי, רציתי להירתע, לא הייתה לי הנחישות לסבול ולשלם מחיר, ולא היה לי הרצון לבצע את חובותיי כראוי כדי לרצות את האל. למעשה, עמדו לרשותי מדריכים מוכנים ללימוד הטכניקות ויכולתי גם להתייעץ עם השותף שלי, כך שעמדה לרשותי היכולת ללמוד את הדברים הללו, אולם לא רציתי ללמוד משום שהיה עליי לסבול ולשלם מחיר. ראיתי שאין לי שום נאמנות כלפי חובותיי, ושאם הייתי מעורב בבניית התיבה, מזמן כבר הייתי בורח, ובנייתה לעולם לא הייתה נשלמת. האל שיתף על דוגמתו של נח בפירוט כה רב, בתקווה שנוכל לחקות את גישתו של נח כלפי שליחות האל. בעתיד, כשאתקל בקשיים בחובותיי, אסור לי להתחמק או להירתע שוב, עליי להפסיק לרצות לבצע רק עבודה קלה ולהתענג על נוחות הבשר, וכן למלא את האחריות המוטלת עליי. בנוסף, עליי לשלם מחיר גבוה יותר כדי ללמוד מיומנויות מקצועיות ולמלא את חובותיי.

לאחר מכן, קבעתי לעצמי זמן ללמידת מיומנויות חדשות. בתחילת אוקטובר 2024, נדרשנו ליצור אפקט מיוחד חדש. השותף שלי תמיד היה זה שיצר את סוג האפקט הזה, ולכן חשבתי שאם אני אצור אותו למקרה שאיתקל בקשיים, אצטרך להשקיע הרבה זמן ומאמץ מנטלי רק כדי לרדת לעומקם, וזו תהיה טרחה גדולה מדי. הבנתי שאני שוב דואג לבשרי, ולכן הרגשתי שהפעם איני יכול להירתע רק משום שיש בכך מן הטרחה. ואז אמרתי: "אני אצור את האפקט המיוחד הזה." חשבתי על דברי האל: "לו היית מתפלל לאלוהים, חותר לאמת ומתמסר לכך מכל הלב והנשמה, לו היית משתף פעולה כך, אלוהים היה מכין בעבורך הכול מראש, כל מה שהיית עושה היה מסתדר לך והיית משיג תוצאות טובות. אם תשתף פעולה כמיטב יכולתך, לא תצטרך להשקיע המון אנרגיה ואלוהים ידאג לך לכול" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'). האל בוחן את גישתם של בני האדם כלפי החובות המוטלות עליהם. אם יש בלבם רצון לשתף פעולה, האל יסלול עבורם דרך, לכן למרות שמעולם לא יצרתי אפקט מיוחד כזה קודם לכן, היה עליי להסתמך על האל ולשתף איתו פעולה. לאחר מכן, התפללתי לאל וביקשתי את הדרכתו, ותוך כדי עבודה חיפשתי מידע ומהר מאוד עלו לי כמה רעיונות. אף על פי שנתקלתי בכמה קשיים בהמשך תהליך היצירה של האפקטים המיוחדים, הודות ללמידה ולמחקר, הבעיות נפתרו בסופו של דבר, והרגשתי נינוח למדי. נוסף על כך, גם כישוריי השתפרו במידה מה.

בחודש דצמבר, רציתי לחקור שיטה חדשה ליצירת אפקטים מיוחדים. אם היא תצליח, הדבר ישפר את יעילות העבודה. בהתחלה הדברים התקדמו בצורה חלקה למדי, אך בהמשך הדרך נתקלתי בקושי טכני. ניסיתי כל מיני שיטות, אך פשוט לא הצלחתי לפתור אותו. גם השותף שלי הגיע לעזור לי לבדוק את העניין, אך לא הצלחנו למצוא פתרון טוב. חשבתי לעצמי: "אי אפשר לפתור את הבעיה הזו בעזרת הטכניקות הנוכחיות שלי, אז אולי כדאי שאחזור אליה כאשר המיומנויות שלי ישתפרו." אך אז נזכרתי איך, כשביצעתי את חובותיי בעבר, תמיד נרתעתי מול הסימן הראשון לקושי, לכן הפעם לא רציתי לוותר בקלות, והתפללתי לאל שינחה אותי. למחרת המשכתי במחקר שלי, ולאחר בדיקות חוזרות ונשנות, באופן בלתי צפוי, הבעיה נפתרה. שמחתי מאוד והודיתי לאל על הכוונתו. הבנתי שאם נקדיש את לבנו לחובותינו ונשלם את המחיר, נוכל לבצען היטב, וכל עוד נהיה מוכנים לשתף פעולה עם האל, הוא ינחה אותנו. כעת, כישוריי הטכניים עדיין לוקים בחסר, והתחלתי ללמוד טכניקות מורכבות יותר. כשאני לומד טכניקות חדשות, אני כבר לא שוקע בתוך הקושי, אלא מתפלל ומסתמך על האל על מנת למלא את חובתי. אני מרגיש שביצוע חובותיי בדרך זו, תחת הדרכתו של האל, הוא באמת דבר נפלא! תודה לאל!