מאת ג'נג ג'יה, סין

בספטמבר 2023, הכנסייה הטילה עליי ועל לי יאנג לעבוד יחד ולנהל את עבודת ההשקיה. מכיוון ששנינו רק התחלנו לבצע את החובה הזו ולא הכרנו את העבודה, המנהיגים ביקשו מצ'ן לו לעזור לנו. צ'ן לו הציגה בפנינו את העבודה והסבירה שעלינו להבין את מצבם של עובדי ההשקיה בכל כנסייה, לבדוק לעיתים קרובות את התקדמות עבודת ההשקיה, לפתור את הקשיים והבעיות של עובדי ההשקיה והמצטרפים החדשים, להתמקד בהשקיה ובטיפוח של מצטרפים איכותיים חדשים, ולסייע במהירות למצטרפים החדשים שלא השתתפו בכינוסים באופן קבוע. בנוסף, היינו צריכים גם להצטייד באמיתות הנוגעות לחזונות כדי לשפר את תוצאות עבודת ההשקיה. לאחר ששמעתי זאת, חשבתי, "יש כל כך הרבה משימות שצריך להכיר לפרטים, ואנחנו צריכים להקפיד עליהן לפרטי פרטים. בהחלט יידרשו לכך זמן רב ועבודה קשה". בליבי הרגשתי לחץ. עם זאת, חשבתי על כך שהכנסייה הטילה עליי לבצע חובה כה חשובה. היו אלה חסדו ורוממותו של האל, והרגשתי אסירת תודה. לא יכולתי לאכזב אותו. היה עליי להישען על האל בביצוע העבודה.

מכיוון שלא הכרתי את העבודה, והייתי צריכה להבין כל היבט שלה לפרטי פרטים, לפעמים נשארתי ערה עד מאוחר מאוד, אבל עדיין נתתי את כל כולי. מאוחר יותר, הבנתי שכדי לבצע את החובה הזו היטב יש להשקיע זמן ומאמץ רב. כשהיו למצטרפים החדשים בעיות או קשיים, היה צורך לפתור אותם מייד. כמו כן, עניינים שונים דרשו מעקב והבנה לפרטי פרטים: למשל, האם מצטרפים חדשים שלא השתתפו בכינוסים באופן קבוע קיבלו תמיכה מיידית, מה הייתה איכותם ויכולת ההבנה שלהם, ואיך התקדם הטיפוח שלהם. כדי להשלים את המשימות האלה כנדרש, לי יאנג ואני עבדנו מהבוקר עד הלילה במשך מספר ימים רצופים. הרגשתי שהראש שלי מעורפל וכבד, והיה לי כאב ראש קל, כך שהרגשתי מעט התנגדות בליבי. "ביצוע החובה הזו שוחק נפשית ומתיש פיזית. באמת לא קל לבצע את החובה הזו היטב! בעבר רק השקיתי אנשים בכנסייה, ולא הייתי אחראית לפיקוח על העבודה. לא דאגתי כל כך, ועדיין היה לי זמן פנוי משלי; סדר יומי היה רגוע יחסית. עכשיו, לעומת זאת, אני אחראית על עבודת ההשקיה בכל כך הרבה כנסיות, וזה הרבה יותר מדאיג ומעייף מבעבר." ככל שחשבתי על זה יותר, כך הרגשתי יותר מתוסכלת. לא רציתי יותר לבצע את החובה הזו, ורציתי לחזור להיות עובדת השקיה. התחלתי לחשוב על התחמקות מחובתי. חשבתי לעצמי, "אני פשוט אגיד שהאיכות שלי ירודה ואני לא יכולה לבצע את העבודה. אני לא מבצעת את החובה הזו הרבה זמן, ולא לקחתי על עצמי הרבה עבודה, כך שיהיה קל יותר להעביר את התפקיד כשיחליפו לי אותו. אם אקח על עצמי את כל העבודה, יהיה לי קשה יותר לבקש החלפת תפקיד." לכן הייתי פחות חרוצה בביצוע חובתי מאשר קודם לכן. עקבתי באיטיות אחר התקדמות השקיית המצטרפים החדשים, והתמהמהתי בכוונה כדי שהמנהיגים יחשבו שאני לא יעילה בעבודתי ולא מתאימה למילוי החובה. כך הם יקבלו את התפטרותי כשאגיש אותה. באותו זמן, צ'ן לו עקבה גם אחר עבודתן של כמה כנסיות אחרות, כך שלי יאנג ואני היינו צריכים להכיר את המצב במהירות כדי לקחת על עצמנו את תחומי האחריות של צ'ן לו. כשצ'ן לו סיפרה לנו על המצב בכנסיות האלה, פחדתי שברגע שאבין את המצב והאחריות על העבודה תועבר אליי, יהיה לי קשה יותר להתפטר. לכן, כדי לא ללמוד את העבודה, השתמשתי בתירוץ שאני עסוקה. לפעמים הרגשתי נקיפות מצפון וחשבתי, "אני צריכה לקחת על עצמי את המשימות האלה בהקדם האפשרי, אבל לא מיהרתי לקחת אחריות על העבודה כי רציתי להימנע מסבל ומתשישות. בכך אני לא מגינה על עבודת הכנסייה! עם זאת, אם אכיר את המשימות האלה, לא אוכל לעזוב והבשר שלי יסבול. בכל מקרה, אם לא אקח אותן על עצמי, לי יאנג יעשה זאת. חוץ מזה, צ'ן לו עדיין עובדת עליהן במשרה חלקית, כך שהמשימות האלה לא יישארו ללא טיפול." כשחשבתי כך, נקיפות המצפון שלי פסקו. מאוחר יותר, נמנעתי ממעורבות כשלי יאנג וצ'ן לו דיברו על העבודה. הייתי ממש כמו צופה מהצד. אף על פי שידעתי שצצו בעיות בעבודת ההשקיה, לא ניסיתי לחשוב על דרכים לפתור אותן; כל מה שחשבתי עליו היה איך לעזוב כמה שיותר מהר. מכיוון שעדיין לא הבנתי את המצב באותן כנסיות, כל העבודה נפלה על לי יאנג. הוא לא יכול היה לטפל בכול לבדו, והוא נאנח כל היום בשל הלחץ הכבד שהופעל עליו. רק כשראיתי שלי יאנג במצב לא טוב, הרגשתי שלא בנוח. חשבתי, "המצב הרע של לי יאנג קשור אליי. אילו הייתי מסוגלת לחלוק בנטל ולגלות מעט חוש אחריות, הוא לא היה עמוס כל כך לבדו, ותוצאות העבודה היו משתפרות. עכשיו תוצאות עבודת ההשקיה לא טובות, ויש יותר ויותר מצטרפים חדשים שלא משתתפים בכינוסים באופן קבוע. מצטרפים חדשים בעלי איכות לא זוכים לטיפוח והשקיה בזמן, וההיווכחות שלהם בחיים נפגעת. כל זה הוא מעשה רע שאני ביצעתי!"

לאחר מכן, התחלתי להרהר בעצמי: מדוע התנגדתי כל כך לביצוע החובה הזו? חשבתי על דברי האל שחושפים כיצד בביצוע חובתם, אנשים בוחרים כל הזמן בעבודה קלה ונרתעים מקשיים, וחיפשתי אותם כדי לקרוא. האל אומר: "כשאנשים מבצעים חובה, הם תמיד בוחרים עבודה קלילה, עבודה שאינה מעייפת, ושאינה כרוכה בהתמודדות עם איתני הטבע בחוץ. אלה הן בחירה של עבודות קלות והתחמקות מעבודות קשות, והן ביטוי של חמדנות של תענוגות הבשר. מה עוד? (כאשר חובתם של אנשים כרוכה בתשלום מחיר, הם תמיד מתלוננים שהיא קשה מעט, מעייפת מעט). (אנשים שעסוקים במזון ובבגדים, ובתענוגות הבשר). כל אלה הם ביטויים של חמדנות של תענוגות הבשר. כאשר אדם מעין זה רואה שמשימה כלשהי היא מפרכת או מסוכנת מדי, הוא מפיל אותה על מישהו אחר; הוא עצמו מבצע רק עבודה נינוחה, והוא מתרץ תירוצים, ואומר שאיכותו ירודה, שהוא לא ניחן ביכולת עבודה, ושאינו יכול לקחת על עצמו את המשימה הזאת – כאשר למעשה, זה משום שהוא חומד את תענוגות הבשר... אין זה משנה כמה עמוסות עבודת הכנסייה וחובותיהם, אף פעם לא חל שיבוש בשגרה שלהם ובמצב הרגיל של חייהם. הם אף פעם לא נוהגים בפזיזות בפרטים הקטנים של חיי הבשר ושולטים בהם בצורה מושלמת, בקפדנות וברצינות. אולם כשהם עוסקים בעבודת בית האל, הם נוהגים בפזיזות, אין זה משנה עד כמה חשוב העניין וגם אם מדובר בביטחונם של האחים ושל האחיות. אפילו לא אכפת להם מדברים הקשורים בתפקיד אותו הטיל האל או מהחובה שעליהם לבצע. הם לא לוקחים שום אחריות. זוהי התפנקות בתענוגות הבשר, הלא כן? האם אנשים שמתפנקים בתענוגות הבשר מתאימים לביצוע חובה? ברגע שמישהו מעלה את הנושא של ביצוע חובתם, או מדבר על תשלום מחיר ונשיאה בקושי, הם נדים בראשם שוב ושוב. יש להם בעיות רבות מדי, הם שופעים תלונות, ומלאים שליליות. אנשים מעין אלה הם חסרי תועלת, הם לא עומדים בדרישות לביצוע חובתם, ויש לסלקם" (הדבר, כרך חמישי: תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים, תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים (2)). כשקראתי את הקטע הזה מדברי האל, התמלאתי נקיפות מצפון. בעת ביצוע חובתי תמיד בחרתי בעבודה קלה, וברגע שהעבודה הפכה למפרכת רציתי להטיל אותה על אחרים, בזמן שאני עשיתי עבודה קלה. אפילו מצאתי תירוצים ואמרתי שהאיכות שלי ירודה, כשבעצם רק רציתי להתענג על נוחות. האל אומר שאנשים כאלה אינם מתמסרים או יראים את האל, והם עלולים לנטוש את חובתם בכל עת כדי להתענג על נוחות. הם לא ראויים לבצע חובות, ויש לסלק אותם. חשבתי על כל מה שעשיתי בחובותיי: אחרי שהמנהיגים סידרו לי תפקיד כמפקחת, ברגע שהבנתי שאני אחראית על הרבה כנסיות, שיש לי עומס עבודה כבד, שאני עסוקה כל יום, שלפעמים אני צריכה להישאר ערה עד מאוחר, ושהחובה מתישה מאוד מבחינה נפשית ופיזית, חשבתי שמפרך ומעייף מדי לבצע את החובה הזו כל יום, ושקלתי להתפטר למען נוחות הבשר שלי. הייתי מודעת היטב לכך שהחובה הזו חשובה ביותר ושאני צריכה לקחת על עצמי את העבודה מהר ככל האפשר, אבל פחדתי שאם אתחייב ליותר מדי עבודה, לא אוכל לעזוב. לכן התמהמהתי בכוונה ופעלתי באופן שטחי בניסיון להראות למנהיגים שהאיכות שלי ירודה ושאני לא מתאימה לתפקיד כדי שיסכימו להתפטרותי. כשצ'ן לו עזרה לנו להכיר את העבודה, בכוונה העמדתי פנים שאני עסוקה מאוד ולא השתתפתי. כתוצאה מכך, כל העבודה נפלה על לי יאנג, מה שהפעיל עליו לחץ גדול והרע את מצבו. היו יותר ויותר בעיות בעבודה, וגם תוצאות השקיית המצטרפים החדשים לא היו טובות. כל הנזק הזה לעבודת הכנסייה נגרם בגלל שהתענגתי על נוחות ובחרתי במשימות הקלות תוך התחמקות מהמשימות הקשות. שני המפקחים הקודמים הודחו לאחר שעיכבו את עבודת ההשקיה ובצומת קריטי זה, הכנסייה סידרה שאבצע את החובה הזו, והיה זה האל שרומם אותי. הייתי צריכה להתחשב בכוונותיו ולהגן על עבודת הכנסייה. אבל לא היה לי מצפון כלל. ברגע שהייתה עבודה רבה והבשר שלי לא יכול היה למצוא נוחות, הרגשתי התנגדות, וניסיתי בכל דרך לנטוש את השליחות שלי למען חובה קלה יותר. ראיתי את העבודה מתעכבת, אבל לא הגנתי עליה. הייתי כל כך ערמומית, מרושעת ומתועבת! למעשה, יכולתי לבצע את העבודה. הבעיה הייתה שהטבע שלי היה אנוכי מדי ולא עשיתי את הדברים שהייתי מסוגלת לעשות; לא הפגנתי שום נאמנות לאל, והייתי חסרת תועלת ברגע המכריע. באמת שלא הייתי שווה כלום, ולא הייתי ראויה לבצע חובות! כשהבנתי זאת, לבי התמלא נקיפות מצפון ומצוקה, והתפללתי לאל שיוביל אותי למרוד נגד הבשר ולהתמסר, ולא להיות בררנית יותר לגבי חובתי.

מאוחר יותר קראתי קטע מדברי האל, וזכיתי בהבנה מסוימת של הבעיה שלי. האל אומר: "מהי, אם כן, השקפתה של האנושות המושחתת בנוגע לחיים? ניתן לומר שהיא כזו: 'כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון'. כל בני האדם חיים למען עצמם. אם לומר בכנות – הם חיים למען הבשר. הם חיים רק כדי להכניס אוכל לפיהם. במה קיום זה שונה מזה של בעלי החיים? אין שום ערך לחיים כאלה, קל וחומר משמעות. השקפת עולמו של אדם נוגעת לדברים שעליהם הוא מסתמך על מנת לחיות בעולם, על מטרת חייו ועל אופן חייו – וכל הדברים האלה קשורים למהות הטבע האנושי. אם תנתח את טבעם של בני האדם, תראה שכולם מתנגדים לאלוהים. כולם שדים, ולא קיים אדם אחד טוב באמת. רק באמצעות ניתוח טבעם של בני האדם, תוכל באמת להכיר את מהותם ואת שחיתותם ולהבין למה באמת בני האדם שייכים, מה באמת חסר לאנשים, במה עליהם להיות מצוידים וכיצד עליהם להביא לידי ביטוי בחייהם את צלם האנוש. לא קל לנתח באמת את טבעו של אדם ולא ניתן לעשות זאת בלי לחוות את דברי האל או לעבור חוויות אמיתיות" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, מה צריך לדעת על שינוי צביון). לאחר שקראתי את דברי האל, הבנתי שכללים שטניים כמו "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון", "החיים קצרים, אז תהני מהם כל עוד את יכולה", ו "להתענג על יין וליהנות ממוזיקה, כמה זמן החיים באמת נותנים?" השתרשו בי והפכו לחלק מהטבע שלי. כשהמחשבות והרעיונות האלה שלטו בי, האינטרס האישי הפך לעיקרון המנחה שלי, וכל מה שעניין אותי היה האם הבשר שלי יזכה לנוחות או לא. האמנתי שאם הבשר שלי לא סובל, זו ברכה. עשיתי כל דבר שהועיל לבשר שלי, ולא עשיתי שום דבר שלא הועיל לו; בשום מקרה לא התייחסתי רע לעצמי. כשהאחריות על עבודת ההשקיה הצריכה סבל של הבשר שלי, סלדתי מהתשישות ומהדאגה ורציתי לבצע חובה קלה יותר. הייתי מודעת היטב לכך שעבודת ההשקיה נפגעה, ושאני צריכה להתערות בעבודה החדשה מהר ככל האפשר ולקחת על עצמי את החובות, אבל דאגתי שאם אקח על עצמי את החובות אז יהיה לי קשה להתפטר, ולכן עמדתי מנגד וצפיתי כיצד עבודת ההשקיה מתעכבת, ממש כמו מישהי מבחוץ שלא אכפת לה. העובדה שהכנסייה סידרה שאבצע את החובה הזו הייתה רוממות מצד האל, אבל כל הזמן חשבתי להתחמק ממנה. זה הוביל לתוצאות גרועות בעבודת ההשקיה ועיכב את צמיחתם בחיים של המצטרפים החדשים. זה היה עשיית רע, התנגדות לאל וזה היה מתועב בעיניו!

חשבתי על דברי האל: האל הכול יכול אומר: "הדבר שאתה מתענג עליו היום הוא בדיוק הדבר שהורס את עתידך, בעוד הכאב שאתה נושא כיום הוא בדיוק מה שמגן עליך. עליך להיות מודע בבירור לדברים האלה כדי להימנע מליפול קורבן לפיתויים שמהם יהיה לך קשה לחלץ את עצמך, וכדי להימנע מכניסה בשוגג לערפל הסמיך כך שלא תוכל למצוא את השמש שוב לעולם. כשהערפל הסמיך יתפזר, תמצא את עצמך בעיצומו של שיפוט היום הגדול" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עבודת הפצת הבשורה היא גם עבודת ישועת האדם). "בשרו של האדם הוא כמו הנחש: מהותו היא לפגוע בחייו וכשהוא מקבל את מבוקשו כליל, אתה מאבד את חייך. הבשר הוא משל השטן. תמיד יש בו רצונות מופרזים, הוא תמיד חושב על עצמו, תמיד כמה לחיים קלים ורוצה להתענג על נוחות, נטול דאגה ותחושת בהילות, מתבוסס בבטלה, ואם תְּרַצֶּה אותו עד לנקודה מסוימת, הוא יטרוף אותך בסופו של דבר. כלומר, אם תספק אותו הפעם, בפעם הבאה הוא יבקש שתספק אותו שוב. תמיד יש לו תשוקות ראוותניות ודרישות חדשות והוא מנצל את היענותך לבשר כדי לגרום לך להוקיר אותו אף יותר וליהנות מהנוחות שהוא מעניק לך – ואם לא תוכל להתגבר עליו אף פעם, בסופו של דבר תהרוס את עצמך. אם תוכל לזכות בחיים בפני האל ומה יהיה קיצך הסופי תלוי באופן שבו תיישם בפועל את המרד שלך בבשר. האל הושיע אותך ובחר בך והועיד אותך מראש, אך אם אינך מוכן לְרַצּוֹת אותו היום, אינך רוצה ליישם בפועל את האמת, אינך רוצה למרוד בבשרך שלך בלב אוהב-אל אמיתי, הרי שבסופו של דבר תהרוס את עצמך ותסבול כאב עז. אם תמיד תְּרַצֶּה את הבשר, השטן יבלע אותך אט-אט ויותיר אותך ללא חיים ומבלי שהרוח תרגש אותך, עד שיבוא יום שבו פנימיותך תתמלא אופל. כשתחיה באופל, כבר תהיה שבוי בידי השטן, האל כבר לא יהיה בלבך ואז תתכחש לקיומו של האל ותעזוב אותו" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, רק אהבת האל היא אמונת אמת באל). מתוך דברי האל, הבנתי שאם אדם כל הזמן מטפח את הבשר ונהנה מתענוגות הבשר, אזי בהדרגה הוא ייבלע על ידי השטן. בסופו של דבר, האל יוקיע ויסלק את כל האנשים האלה. הבנתי שאני בסכנה חמורה. נזכרתי בתקופה שבה התחלתי לבצע את החובה הזו. עדיין הייתה לי קצת נכונות להתחשב בכוונות האל, וכשהייתי שלילית ושטחית הרגשתי קצת נקיפות מצפון. מאוחר יותר, כשהייתי לכודה בבשר, חשבתי רק איך להימנע מסבל ומתשישות של הבשר ורציתי להתפטר כמה שיותר מהר כדי לעבור לחובה אחרת. בכוונה עבדתי לאט והעמדתי פנים שאני לא כשירה, מחשש שלא אוכל לעזוב את חובתי אם אבצע את עבודתי היטב. בסופו של דבר, זה הוביל לבעיות שונות בעבודת ההשקיה, וההיווכחות בחיים של המצטרפים החדשים נפגעה קשות. למרות שהבשר שלי היה מרוצה, בצומת המכריע שבו נדרשו אנשים לעבודת הכנסייה בדחיפות, לא התחשבתי בכוונת האל ולא ביצעתי את החובות שהייתי צריכה לבצע. במקום זאת, רק חשבתי כיצד לברוח, והשארתי אחריי עבירות. בכך שהתייחסתי לחובתי בצורה כזו, בגדתי באל! חשבתי על דברי האל: "טבעי ומוצדק לחלוטין שבני אדם ישלימו את התפקידים שהאל מפקיד בידיהם. זוהי אחריותו העליונה של אדם, והיא חשובה לא פחות מחייו. אם אתה מתייחס בקלות ראש לתפקידים שמטיל האל, זו בגידה חמורה ביותר באל. בכך אתה ראוי לגינוי יותר מיהודה, וצריך לקלל אותך" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כיצד להכיר את טבע האדם). הבנתי שהתייחסות לחובתי בצורה שטחית ורשלנית תגרום נזק לעבודת הכנסייה. זו בגידה חמורה באל, והדבר שהאל שונא יותר מכל. בסופו של דבר, אין ספק שתוקעי ותסולקי. הרגשתי פחד בליבי, ולבסוף ראיתי בבירור שחתירה לנוחות הבשר מביאה אסון, לא ברכה, ושהתחשבות בבשר עלולה באמת לעלות לי בחיי. אם אשאר ללא חרטה ואמשיך לחתור לתענוגות הבשר, אז, כמו השטן, אושמד על ידי האל! לא יכולתי עוד לחיות על פי רעלים שטניים, והייתי צריכה למרוד נגד הבשר וליישם בפועל בהתאם לדרישות האל כדי למלא את חובתי היטב.

חשבתי על גישתו של נח לחובותיו, ולכן חיפשתי את דברי האל כדי לקרוא אותם. האל אומר: "כל התהליך של בניית התיבה היה מלא בקשיים. לעת עתה נעזוב את השאלה כיצד נח התמודד, שנה אחר שנה, עם הרוחות המשתוללות, השמש הקופחת והגשם השוטף, החום הלוהט והקור המקפיא, ועם חילופי העונות. הבה נדבר תחילה על עד כמה אדיר היה המפעל של בניית התיבה, על הכנת החומרים השונים, ועל הקשיים הרבים שנח נתקל בהם במהלך בניית התיבה... גם כאשר התמודד עם צרות מצרות שונות, מצבים קשים ואתגרים, נח לא נסוג לאחור. אף כי נוח חש עצב וחרדה בלבו כאשר חלק מן המשימות ההנדסיות המסובכות יותר כשלו וניזוקו תדיר, אזי כאשר הוא חשב על דברי האל, זכר כל מילה שהאל ציווה עליו, וחשב על כך שהאל רומם אותו, הוא חש לעתים קרובות מוטיבציה רבה: 'אני לא יכול לוותר, אני לא יכול לעזוב את מה שהאל ציווה והפקיד בידי לעשות; זה מה שהאל הטיל עליי לעשות, וכיוון שקיבלתי זאת, כיוון ששמעתי את הדברים שנאמרו על ידי האל ואת קולו של האל, וכיוון שקיבלתי זאת מהאל, עליי להתמסר לחלוטין, וזהו הדבר שראוי שיצור אנושי ישיג'. לכן, בלי קשר לסוגי הקשיים שנח נתקל בהם, בלי קשר לאיזה סוג של לעג או השמצות הוא חווה, ובלי קשר לכמה גופו היה מותש ועייף, הוא לא זנח את מה שהופקד בידיו על ידי האל, ותמיד נצר בליבו כל מילה שנאמרה לו על ידי האל וכל דבר שהאל ציווה עליו. לא משנה כמה הסביבות שלו השתנו, כמה גדולים היו הקשיים שעמם התמודד, הוא האמין ששום דבר מזה לא יימשך לנצח, שרק דברי האל לא יחלפו לעולם, ושרק מה שהאל ציווה לעשות יושלם בוודאות. לנח הייתה אמונה אמיתית באל וההתמסרות הראויה, והוא המשיך לבנות את התיבה שהאל ביקש ממנו לבנות. נח הלך והזדקן, יום אחר יום, שנה אחר שנה, אך אמונתו לא פחתה, ולא חל שינוי בגישתו ובנחישותו להשלים את מה שהאל הטיל עליו. אף שהיו זמנים שבהם גופו הרגיש עייף ותשוש והוא חלה, ובלבו הרגיש חולשה, התמדתו ונחישותו להשלים את מה שהאל הטיל עליו ולהתמסר לדברי האל לא התמעטו. במהלך השנים שבהן נח בנה את התיבה, הוא יישם בפועל הקשבה והתמסרות לדברי האל, והוא גם יישם בפועל אמת חשובה של יציר בריאה ואדם מן השורה, הנדרש להשלים את מה שהאל הטיל עליו" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, תרחיב שלישי: כיצד צייתו נח ואברהם לדברי האל והתמסרו לו (חלק ב')). לאחר שקראתי קטע זה, התביישתי עד עמקי נשמתי. כשהאל ביקש מנח לבנות את התיבה, נח ידע עד כמה זה יהיה קשה, והוא ידע גם שבניית התיבה תדרוש הרבה עבודה קשה ותגבה מחיר גבוה. אבל לא משנה כמה גדולים היו הקשיים, נח עדיין קיבל את שליחות האל ללא כל בחירה משלו. הוא לא התחשב באינטרסים האישיים שלו והתמסר לאל בלב תמים, קיבל את שליחות האל ובנה כמיטב יכולתו את התיבה על פי דרישות האל. לאחר שהתמיד במשך מאה ועשרים שנה, הוא סוף סוף השלים את בניית התיבה. נח קיבל את שליחות האל ללא פשרות, והיה נאמן ומסור. האנושיות שלו הייתה מצוינת! בהשוואה לנח, הייתי כל כך חסרת אנושיות. אם באותו זמן לא יכולתי לשאת את הקשיים הקטנים האלה, ורציתי לעבור לחובה קלה יותר, אז באמת לא הייתי ראויה אפילו להיחשב אנושית.

מאוחר יותר, קראתי עוד מדברי האל: האל אומר: "אכילה ושתייה של דברי האל, הנהגת תפילה, קבלת העול של אלוהים וקבלת המשימות שהוא מפקיד בידיך – כל אלה נועדו כדי שיהיה נתיב לפניך. ככל שאתה נושא ביותר עול בגין התפקיד שהטיל עליך האל, כך תּוּטַב הפיכתך למושלם בידי האל. יש בני אדם שאינם מוכנים להיות מתואמים עם אחרים כאשר הם משרתים את אלוהים, אפילו כשהם נקראים לעשות זאת. אלה עצלנים שרוצים רק להתפנק בנוחות. ככל שתתבקש יותר לשרת בתיאום עם אחרים, כך תזכה בניסיון רב יותר. מאחר שיהיו לך עול רב יותר וחוויות רבות יותר, יהיו לך הזדמנויות רבות יותר להפוך למושלם. לפיכך, אם תוכל לשרת את אלוהים בכנות, אזי תהיה קשוב לעול של אלוהים, ועל כן יהיו לך הזדמנויות רבות יותר להפוך למושלם בידי האל. רק בני אדם השייכים לקבוצה כזו הופכים למושלמים כעת" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, התחשבו בכוונות האל כדי להשיג שלמות). האל העניק לי בחסדו את ההזדמנות להתאמן בביצוע חובתי כדי שאשיג את האמת והאפוך למושלמת, הייתי צריכה להוקיר את זה! למרות שניהול עבודת ההשקיה הוא עמוס ומעייף, יש הזדמנויות רבות להשיג את האמת ולהפוך למושלמים באמצעות האל. אף על פי שהחובות שביצעתי בעבר היו נינוחות ונוחות יותר, נתקלתי בפחות בעיות, כך שהיו לי פחות הזדמנויות לחפש את האמת, וצמיחתי בחיים הייתה איטית. עכשיו סוף סוף חוויתי את הסיבה שהאל רוצה שאנשים ימרדו בבשרם וישאו בעול גדול יותר; כמה גדולה אהבת האל שטמונה בכך. ברגע ששיניתי את הלך הרוח שלי, כבר לא הרגשתי שאני סובלת, למרות שהחובה שלי הייתה קצת יותר עמוסה, והייתי מוכנה להתמסר ולקבל את החובה הזו מעומק לבי. התחלתי ללמוד את העבודה באופן פעיל וביוזמתי, ושאלתי את צ'ן לו באופן יזום לגבי כל דבר שלא ידעתי כיצד לעשותו. לא העזתי להתעכב יותר, כי פחדתי שאם צ'ן לו תעבור לבצע חובות אחרות לפני שאבין מה קורה בכנסיות, זה יעכב את העבודה. מאוחר יותר, לי יאנג ואני שיתפנו פעולה כדי לעקוב אחר העבודה בזמן, ותוצאות עבודת ההשקיה היו טובות מבעבר. המצטרפים החדשים השתתפו באופן פעיל בכינוסים וגם היו מוכנים לבצע חובות ולהטיף את הבשורה.

לאחר זמן מה כבר למדנו להכיר את העבודה, והמנהיגים ביקשו ממני ומלי יאנג לחלק את עבודתנו, כך שכל אחד מאיתנו יהיה אחראי על כמה כנסיות. כך יכולנו לעקוב אחר העבודה ביסודיות רבה יותר. לאחר שחילקנו את העבודה, שמתי לב שתוצאות עבודת ההשקיה בכנסיות שהייתי אחראית עליהן לא היו טובות. היו הרבה מצטרפים חדשים שלא התכנסו באופן קבוע, והיה מחסור בעובדי השקיה. הכנסיות שלי יאנג היה אחראי עליהן היו במצב טוב יותר, היו להן הרבה עובדי השקיה, ולכן חובתו הייתה קצת יותר קלה. כשראיתי את מצב הכנסיות לאחר שחילקנו את העבודה, לא רציתי לקחת על עצמי את הכנסיות האלה, כי הרגשתי שברגע שאעשה זאת אהיה אפילו יותר עסוקה ועייפה מבעבר. אבל כשחשבתי על כך שלי יאנג מכיר טוב יותר את הכנסיות שלו ואיך חלוקת המשימות בצורה זו הקלה על המעקב אחר העבודה, התמסרתי. בהמשך, יותר ויותר מצטרפים חדשים הגיעו לאחר ששמעו את הבשורה, והיו זקוקים בדחיפות להשקיה, אבל בכנסיות שהייתי אחראית עליהן חסרו עובדי השקיה. הייתי צריכה להשקיע בעבודתי הרבה יותר זמן ואנרגיה מהרגיל, וכשראיתי שלי יאנג פחות עסוק, התחרטתי שחילקתי איתו את העבודה. בשלב הזה הבנתי שאני שוב רוצה להתחשב בבשר. חשבתי על כך שכבר השארתי אחריי עבירה בגלל שטיפחתי את הבשר שלי ועיכבתי את עבודת הכנסייה. לא יכולתי לפגוע בליבו של האל שוב כפי שעשיתי בעבר. לא משנה כמה קשה או מעייף זה היה, הייתי צריכה להתמיד. ברגע שהכוונות שלי היו נכונות, הייתה לי האמונה הדרושה כדי לגשת למלאכה. לאחר מכן תוצאות עבודת ההשקיה השתפרו במידת מה והעבודה לא התעכבה. חוויתי באמת שאם יש לך את הכוונה הנכונה בביצוע חובתך ואת משתפת פעולה בחריצות, בלי להתחשב בבשר, אז תזכי להנהגתו ולברכתו של האל, ולבך ירגיש שלווה ורוגע. תודה לאל!