מהי התכלית של אמונת האדם באל? (להיוושע). הישועה היא נושא תמידי של האמונה באל. איך אפשר אפוא לזכות בישועה? (באמצעות חתירה אל האמת וחיים לפני האל באופן תמידי). זהו סוג אחד של יישום בפועל. מה מרוויחים כשחיים לפני האל באופן תמידי? מהי המטרה? (לבנות יחסים רגילים עם האל). (לירוא את האל ולסור מרע, ולהבין את האמת ולהשיג את הידיעה האמיתית של האל). מה עוד? (לחפש את האמת, להפוך את האמת לחיינו). את הדברים האלה אומרים לעתים קרובות בדרשות; הם ביטויים רוחניים. מה עוד? (לחוות גיזום בידי האל, כמו גם את שיפוטו ואת הייסור שלו, ואת הניסיונות ואת הזיכוך, כדי לגרום לנו להרהר על אודות עצמנו, לדעת את עצמנו ולחפש את האמת כדי לפתור תוך כדי התהליך את הצביונות המושחתים שלנו, וכן להשיג ידיעה אמיתית של האל ולבסוף להפוך לבעלי האמת והאנושיות). נראה שהבנתם הרבה מהשנים האחרונות שבהן האזנתם לדרשות. אם כן, לפי החוויות שלכם, האם אפשר להשתמש בדברים שהבנתם כדי לפתור בעיות וקשיים ממשיים מסוימים? למשל מחשבות ורעיונות שגויים, שליליות וחולשה שמתרחשים מדי פעם, ובעיות שונות הקשורות בתפיסות ובדמיונות: האם אפשר לפתור את הדברים האלה במהירות? יש אנשים שאולי יכולים לפתור בעיות קטנות אחדות, אבל עדיין עשויים להיאבק בבעיות יסודיות גדולות. על סמך הרמה שבה אתם מבינים את האמיתות כיום, האם תוכלו לעמוד איתן אם יעמידו אתכם בניסיונות מאותו הסוג שאיוב התנסה בו? (נהיה נחושים לעמוד איתן, אבל איננו יודעים מה יהיה שיעור הקומה האמיתי שלנו אם משהו היה קורה לנו במציאות). אבל האם אינכם צריכים לדעת מהו שיעור הקומה האמיתי שלכם, אפילו כששום דבר לא קורה לכם? מסוכן לא לדעת את זה! האם אתם יודעים מהם ההיבטים המעשיים של האמרות הרוחניות ושל הביטויים השחוקים האלה, שמרבים לחזור עליהם? האם אתם מבינים את ההשלכות האמיתיות של כל אחד מהביטויים האלה? האם אתם מבינים מה בדיוק היא האמת שהם מכילים? אם אתה יודע וחווית את הדברים האלה, זה מוכיח שאתה מבין את האמת. אם אתה יכול רק לחזור שוב ושוב על אמרות וביטויים רוחניים אחדים, אבל כשאתה חווה משהו בפועל אין בהם תועלת בשבילך והם לא יכולים לחלץ אותך מהצרות שלך, הדבר מוכיח שאחרי כל השנים האלה שבהן אתה מאמין באל עדיין אינך מבין את האמת ולא היו לך שום חוויות של ממש. מהי משמעות העובדה שאני אומר זאת? לאחר שאנשים הגיעו עד הלום באמונתם באל, ההבנה שלהם את האמת היא קצת גדולה יותר מזו של דתיים או כופרים. הם מבינים חזונות מסוימים של עבודת האל והם מסוגלים לחיות לפי התקנות בעניינים אחדים. אפשר לומר עליהם שהם מבינים במידה מסוימת את ריבונות האל ומעריכים אותה, ושיש להם הבנה אמיתית כלשהי שלה – אבל האם הדברים האלה הביאו לשינוי בצביון החיים שלהם? כל אחד ואחד מכם יכול, באופן כללי, לדבר קצת על אמיתות שמרבים לשמוע ואשר קשורות לחזונות: חזון עבודת האל, תכלית עבודת האל וכוונות האל עבור האנושות; והידע שאתם מדברים עליו הוא גבוה יותר מזה של דתיים – אבל האם כל זה יכול להביא לשינוי כולל או אפילו חלקי בצביונכם? האם אתם יכולים למדוד את זה? יש לכך חשיבות מכרעת.

לאחרונה ניתן שיתוף אודות הדרך שבה ניתן לדעת בדיוק את אלוהים על פני האדמה, איך לקיים אינטראקציה עם האל על פני האדמה ואיך לבסס יחסים רגילים עם האל. האם אלה אינן השאלות המעשיות ביותר? כולן אמיתות הקשורות להיבט של היישום בפועל, ומטרת השיתוף על דברים אלה היא ליידע אנשים כיצד להאמין באל, כיצד לקיים איתו אינטראקציה ולבנות יחסים רגילים עם האל בחיי היום-יום. במונחי האמיתות הקשורות ליישום בפועל, מכל האמיתות ששמעתם, שהבנתם ושאתם מסוגלים ליישם בפועל, האם הן יכולות לשנות צביונכם? האם ניתן לומר שאם אנשים יישמו בפועל את האמת בדרך זאת וישאפו באמת להשיג זאת, אזי הם מיישמים בפועל את האמת; ושאם הם יהפכו את האמיתות האלו למציאות שלהם, הם יוכלו להשיג שינויים בצביונם? (ניתן לומר זאת). אנשים רבים אינם רואים מהם שינויים בצביון. הם חושבים שהיכולת לחזור שוב ושוב על דוקטרינות רוחניות רבות וההבנה של אמיתות רבות מייצגות שינויים בצביון. זוהי טעות. התהליך שעוברים מהשלב של הבנת האמת לשלב של יישום האמת ואז הלאה אל שינויים בצביון הוא תהליך ממושך של ניסיון חיים. איך אתם מבינים שינויים בצביון? בכל מה שחוויתם עד לשלב זה, האם היו שינויים כלשהם בצביון החיים שלכם? ייתכן שאינכם יכולים להבין את הדברים האלה לאשורם וכל זה הוא בעייתי. למעשה, המילה "שינוי" ב"שינויי צביון" אינה קשה מאוד להבנה, אז מהו "צביון"? (חוק הקיום האנושי, רעל השטן). מה עוד? (מה שטבעי באדם, מה שנמצא בתמצית החיים). אתם ממשיכים לציין את המונחים הרוחניים האלה, אבל הם כולם דוקטרינות וקווי מתאר; אין בהם שום פרטים. אין זאת הבנה של תמצית האמת. אנחנו מדברים לעתים קרובות על שינויים בצביון ונושאים כאלה תמיד עולים בשיחות מיד כאשר אנשים מתחילים להאמין באל, בין שהם נוכחים באספה ובין שהם מאזינים לדרשה; אלה הדברים שעל אנשים לנסות להבין כשהם מאמינים באל. אבל מהם בדיוק שינויים בצביון, האם חל שינוי בצביון של האנשים והאם אפשר להשיג שינוי – לאנשים רבים אין מושג לגבי העניינים האלה, הם מעולם לא חשבו עליהם והם גם לא יודעים מהיכן להתחיל לחשוב עליהם. מהו צביון? זהו נושא מרכזי. לאחר שתבין אותו אתה תבין פחות או יותר שאלות כגון האם חל או לא חל שינוי בצביונך, באיזו מידה צביונך השתנה, כמה שינויים חלו והאם חל שינוי בצביונך לאחר שחווית דברים מסוימים. כדי לשוחח על שינויי צביון, ראשית יש לדעת מהו צביון. כולם יודעים את המילה "צביון", כולם מכירים אותה. אבל הם לא יודעים מהו צביון. אי אפשר להסביר בבירור מהו בדיוק צביון באמצעות מילים ספורות ואי אפשר להסביר אותו כשם עצם, כיוון שהוא מופשט מדי ואינו קל להבנה. אתן דוגמה שתגרום לכם להבין. גם כבשים וגם זאבים הם בעלי חיים. כבשים אוכלות עשב וזאבים אוכלים בשר. הדבר נקבע על ידי הטבע שלהם. אילו יום אחד הכבשים היו אוכלות בשר והזאבים היו אוכלים עשב, האם הטבע שלהם היה משתנה? (לא). אם כבשה לא תאכל עשב, היא תהיה רעבה מאוד. תן לכבשה בשר והיא תאכל אותו אבל תהיה כנועה מאוד כלפיך. זהו צביון, זוהי מהות הטבע של הכבשה. באיזה מובן באה לידי ביטוי הכניעות של הכבשה? (היא לא תוקפת אנשים). נכון – זהו צביון כנוע. הצביון שהכבשה מפגינה הוא כניעות וצייתנות. הכבשה אינה מרושעת אלא כנועה וטובת לב. זאבים הם שונים. הצביון של הזאב הוא מרושע והוא אוכל חיות קטנות מכל הסוגים. מסוכן להיתקל בזאב רעב, הוא יכול לנסות לאכול אותך אפילו ללא התגרות מצידך. הצביון של זאב אינו כנוע או טוב לב אלא אכזר ופראי, ללא שמץ אהדה או רחמים. כזה הוא הצביון של זאב. הצביונות של זאבים וכבשים מייצגים את מהות הטבע שלהם. מדוע אני אומר זאת? מפני שהדברים שנחשפים בהם מראים את עצמם באופן טבעי ללא התחשבות בהקשר, ללא תשומה או שיסוי מצד בני אדם; הם נחשפים בטבעיות ללא כל צורך בתשומה נוספת מבני אדם. פראותם ואכזריותם של זאבים אינה מאולצת מתוכם בכוח על ידי בני האדם, וגם טוב הלב והכניעות של הכבשים אינם מוחדרים לתוכן על ידי בני האדם; הם נולדו עם הדברים האלה, אלה הם דברים שנחשפים בטבעיות, הם המהות של הכבשים והזאבים. זהו צביון. האם הדוגמה הזאת נותנת לכם הבנה כלשהי של מהו צביון? (כן). העניין הזה אינו עניין מושגי, אנחנו לא מסבירים שם עצם כלשהו. יש בזה אמת. אם כן, איזה אמת יש כאן? הצביון האנושי קשור לטבע האנושי. גם הצביון האנושי וגם הטבע האנושי מקורם בשטן, הם אויבים של האל ועוינים כלפיו. אם אנשים לא יקבלו את ישועת האל ולא ישתנו, אזי מה שהם יביאו לידי ביטוי בחייהם ויחשפו באופן טבעי לא יהיה אלא רוע, שליליות ודברים שמפרים את האמת – בדבר הזה אין ספק.

זה עתה דיברנו על הצביונות של כבשים וזאבים. אלה שני בעלי חיים שונים לחלוטין: לכל אחד מהם יש צביונות משלו ודברים שנחשפים בהם. אבל מה הקשר לצביון אנושי? הביטו שוב בדוגמה הזאת הממחישה מהו בדיוק הצביון האנושי והשיבו – איזה סוגים של צביונות מושחתים ישנם? (נוכל לדעת בדרך כלל איזה סוג צביון יש לאנשים בכך שנקיים איתם אינטראקציה. לדוגמה, בזמן שאנחנו מדברים עם מישהו אולי נרגיש שהוא מדבר סחור סחור, שהדברים שלו הם תמיד דו-משמעיים כך שאחרים אינם יכולים לקבוע את כוונתו המדויקת ופירוש הדבר הוא, שיש בו צביון ערמומי. דבריו ומעשיו, פעולותיו והתנהגותו יכולים לתת לנו מושג כללי). אפשר לראות בעיות צביון מסוימות מתוך אינטראקציה עם אנשים. לכאורה, אחרי ששמעתם את הדוגמה הזאת יש לכם מושג כללי על מהם הצביונות. אם כך, אילו צביונות מושחתים יש לכל האנשים? אילו צביונות קיימים בלי שאנשים יהיו מודעים אליהם ובלי שיוכלו לחוש בהם אך הם בכל זאת צביונות מושחתים ללא ספק? נניח, למשל, שאנשים מסוימים הם סנטימנטליים מאוד והאל אומר "אתה סנטימנטלי מאוד. כשמדובר במישהו שאתה מחבב או בדבר מה שקשור למשפחה שלך, אין זה משנה מי מנסה להבין את מצבם או מה מתרחש בפועל – אתה לא תסגיר שום דבר עליהם ותמשיך לכסות עליהם. זוהי סנטימנטליות". הם שומעים את זה, מבינים את זה, מכירים בזה ומקבלים את זה בתור עובדה. הם מכירים בכך שדברי אלוהים נכונים, שדברי אלוהים הם האמת והם מודים לאל על שחשף זאת בפניהם. האם אפשר להבין מזה את הצביון שלהם? האם ניכר שהם מקבלים את האמת, מקבלים את העובדות, אינם מתנגדים לאל ושהם מסורים? (לא. תלוי בדרך פעולתם לנוכח בעיות והאם מה שהם אומרים זהה למה שהם עושים). התשובה הזאת אינה רחוקה מהתשובה הנכונה. באותו הזמן, הם מקבלים – אבל אחר כך, כשדבר כזה קורה להם, אין שום שינוי בדרך פעולתם. הדבר הזה מייצג צביון מסוג אחד. איזה צביון? הם הקשיבו בזמנו, אחר כך הם חשבו על זה ואמרו לעצמם "איך יכולתי לא לדעת שאני סנטימנטלי אחרי שהאזנתי לדרשות רבות כל כך? אני סנטימנטלי, אבל מי לא? אם לא אגבה את משפחתי ואת האנשים שקרובים אליי, מי כן יעשה זאת? אפילו אדם כשיר זקוק לתמיכה של שלושה אנשים אחרים". זה מה שהם חושבים באמת. כשמגיע הזמן לפעול, מה שהם חושבים ומתכננים בליבם והגישה שלהם לדבר אלוהים – הכול נקבע על ידי צביונם. מהי גישתם? "האל יכול לומר ולחשוף כל מה שירצה, ואני אקבל את כל מה שאני אמור לקבל כשאני לפניו, אבל קבעתי מה דעתי ואין לי שום כוונה לשים את רגשותיי בצד". האם זהו הצביון שלהם? הצביון שלהם הראה את עצמו ופרצופם האמיתי נחשף, נכון? האם הם אנשים שמקבלים את האמת? (לא). אז מה זה? זוהי סרבנות. לפני האל, הם אומרים אמן ומעמידים פנים שהם מקבלים. אבל ליבם נשאר ללא שינוי. הם לא מתייחסים ברצינות לדברי האל, הם לא מבינים אותם בתור האמת ועוד פחות מזה מיישמים בפועל את הדברים בתור האמת. זהו סוג אחד של צביון, הלא כן? והאם צביון שכזה אינו גילוי של טבע מסוג מסוים? (כן). אז מהי התמצית של סוג צביון זה? האם התמצית היא עיקשות? (כן). עיקשות: זהו סוג אחד של צביון אנושי והוא מצוי בכל האנשים. מדוע אני אומר שזהו צביון? זה משהו שנובע ממהות טבעם של אנשים. הצביון נחשף בך באופן טבעי והוא נובע מהטבע שלך; אינך צריך לחשוב עליו, אנשים אחרים אינם צריכים ללמד אותך או לעבוד על המחשבות שלך כדי שתחשוף אותו, וגם השטן אינו צריך להטעות אותך לשם כך. יש אנשים שתמיד מאשימים את השטן, בלי קשר לדברים הרעים שהם עושים. הם תמיד אומרים: "השטן הכניס את הרעיון הזה לראשי, השטן גרם לי לעשות את זה". הם תולים בשטן כל דבר רע ולעולם אינם מודים שיש בעיות בטבע שלהם. האם זה נכון? האם לא הושחתת עד עמקי נשמתך בידי השטן? אם אינך מודה בכך, אז איך זה שהצביון של השטן נחשף אצלך? מובן שישנם גם זמנים שבהם השטן גורם לשיבושים, לרבות המקרים שבהם אנשים הולכים שולל או שאדם רע או צורר משיח מסית אותם או כשרוח רעה פועלת ושולחת להם מחשבות – אבל הדברים האלה הם פשוט חריגים; רוב הזמן, אנשים מונחים בידי הטבע השטני שלהם והם חושפים צביונות מושחתים מכל הסוגים. כשאנשים פועלים בהתאם להעדפותיהם ולנטיותיהם, כשהם עושים דברים באופן עצמאי, בהתאם לתפיסות ולדמיונות שלהם, אז הם חיים בהתאם לצביון המושחת שלהם, וכשהם חיים לפי הדברים האלה הם חיים לפי הטבע שלהם עצמם. אלו עובדות שאין עוררין עליהן. כשאנשים נשלטים בידי הטבע השטני שלהם, כשהם חיים בהתאם לטבעם השטני, כל מה שנחשף בהם הוא הצביון המושחת שלהם; אי אפשר לתלות את זה בשטן, אי אפשר לומר שהדברים האלה הם מחשבות שהשטן שולח. מפני שאנשים הושחתו עד עמקי נשמתם הם שייכים לשטן, ומפני שאין הבדל בינם לבין השטן והם שדים חיים, שטנים חיים, אל לך לתלות בשטן את כל הדברים השטניים שנחשפים אצלך. אינך טוב מהשטן וזהו הצביון המושחת שלך.

איזה מין מצב קיים באנשים כשיש להם צביון עיקש? בעיקרו של דבר, מצבם הוא שהם עקשנים וצדקניים. הם תמיד דבקים ברעיונות שלהם עצמם, הם תמיד חושבים שמה שהם אומרים הוא נכון, הם חסרי גמישות לחלוטין והם דעתניים. זוהי גישה של עיקשות. הם כמו תקליט שרוט, הם אינם מקשיבים לאיש, נשארים מקובעים בדפוס פעולה אחד ללא אפשרות לשינוי, הם מתעקשים לממש את דפוס הפעולה הזה ללא קשר לשאלה האם הוא נכון או שגוי; יש בכך אי-חרטה מסוימת. יש אמרה שמתארת את זה: "חזירים מתים אינם מפחדים ממים רותחים". אנשים יודעים היטב מה הדבר הנכון לעשות ובכל זאת אינם עושים זאת, הם מסרבים באופן קבוע לקבל את האמת. זהו סוג אחד של צביון: עיקשות. באילו סוגי סיטואציות אתם חושפים צביון של עיקשות? האם אתם עיקשים לעתים קרובות? (כן). לעתים קרובות מאוד! ומכיוון שעיקשות היא הצביון שלך, הוא מלווה אותך כל שנייה בכל יום ויום של קיומך. עיקשות מונעת מאנשים להיות מסוגלים לבוא לפני האל, היא מונעת מאנשים להיות מסוגלים לקבל את האמת והיא מונעת מהם להיות מסוגלים להיכנס למציאות האמת. ואם אתה לא יכול להיכנס למציאות האמת, האם יכול להתרחש שינוי בהיבט זה של הצביון שלך? רק בקושי רב. האם כעת חל שינוי כלשהו בהיבט זה של הצביון שלך, שהוא צביון עיקש? וכמה שינוי חל? נגיד למשל שהיית פעם עקשן ביותר אבל כעת חל שינוי קל אצלך: כשאתה נתקל בבעיה מסוימת, יש תחושת מצפון מסוימת בלבך ואתה אומר לעצמך "אני מוכרח ליישם בפועל אמת כלשהי בעניין זה. כיוון שהאל חשף את הצביון העיקש הזה – כיוון ששמעתי את זה ועכשיו אני יודע את זה – חובה עליי להשתנות איפוא. כשנתקלתי בדברים מסוג זה פעמים אחדות בעבר, הלכתי בעקבות בשרי ונכשלתי, ואיני מרוצה מכך. הפעם אני מוכרח ליישם בפועל את האמת". עם שאיפה כזאת אפשר ליישם בפועל את האמת, וזהו שינוי. כשיש לך ניסיון בדרך הזאת במשך זמן מה ואתה מסוגל ליישם בפועל עוד אמיתות והדבר מביא לשינויים גדולים יותר והצביונות המרדניים והעיקשים שלך חושפים את עצמם פחות ופחות, האם חל שינוי בצביון החיים שלך? אם הצביון המרדני שלך הצטמצם יותר ויותר באופן ניכר וההתמסרות שלך לאל התרחבה יותר ויותר באופן תמידי, אז חל שינוי אמיתי. אם כן, באיזו מידה עליך להשתנות כדי להשיג התמסרות מלאה? הסימן להצלחתך הוא שלא תהיה אצלך עקשנות אפילו במידה הקטנה ביותר אלא רק התמסרות. זהו תהליך אטי. שינויים בצביון אינם מתרחשים בין לילה, הם לוקחים תקופות ארוכות של ניסיון, אפילו חיים שלמים. לפעמים צריך לסבול מצוקות רבות וגדולות, מצוקות הקרובות למיתה ולתחייה, מצוקות מכאיבות וקשות יותר מסירוק הבשר במסרקות של ברזל. אם כן, האם חלו שינויים כלשהם בצביון העיקש שלכם? האם אתם יכולים למדוד את זה? (לפנים האמנתי שדברים מסוימים צריכים להיעשות בדרך מסוימת. כשאנשים הציעו לי נקודת מבט אחרת, לא הקשבתי ולא שיניתי את דעתי עד שנתקלתי במכשולים אמיתיים. עכשיו השתפרתי קצת. כשאנשים מציעים לי דעות שונות משלי אני הודף אותם אבל אחר כך אני יכול לקבל חלק מהדברים שאמרו לי). שינוי בגישה הוא עוד סוג של שינוי; פירושו של דבר הוא שמעט השתנה. המצב שונה ממה שהיה פעם, כשידעת שהאדם האחר צודק אבל דחית זאת וסירבת לקבל זאת ודבקת בנטיות שלך; אבל זה לא המקרה עכשיו. שינוי בגישה שלך כבר התרחש. כמה השתנית כשהשתנית במידה כזאת? אפילו לא עשרה אחוזים. שינוי של עשרה אחוזים פירושו הוא, לכל הפחות, שאחרי שהאדם האחר ביטא את דעתו השונה משלך, אין לך שום רגשות של יריבות או מחשבות של התנגדות; יש לך גישה רגילה. אף כי הדבר הזה עדיין אינו מתיישב לגמרי בתוך ליבך, אין לך גישה עיקשת, אתה יכול לשוחח על זה עם האדם האחר, ביישום בפועל שלך יש התמסרות כלשהי ואתה לא עושה דברים אך ורק לפי רעיונות משלך. לאחר מכן, יש פעמים שאתה דבק בדעותיך ויש פעמים שאתה מסוגל לקבל את מה שאנשים אחרים אומרים. בשינויים בצביון יש התקדמויות ונסיגות. אתה מוכרח לחוות מכשולים עצומים כדי להשיג שינוי קטן ולחוות כישלונות עצומים כדי להצליח, ולכן אין זה קל לצביון שלך להשתנות בלי שתחווה כמה וכמה שנים של ניסיונות וזיכוך. לפעמים, כשאנשים נמצאים במצב רוח טוב, הם יכולים לקבל דברים נכונים שאנשים אומרים, אבל כשמצב רוחם ירוד הם אינם מחפשים את האמת. האם זה לא מעכב דברים? לפעמים, כשאתה לא מסתדר עם השותף שלך, אתה לא מחפש עקרונות של האמת ואתה חי לפי הפילוסופיות של השטן. לפעמים כשאתה משתף פעולה עם אחרים ואיכותם טובה משלך, והם טובים ממך, אתה מרגיש שהם מגבילים אותך ואין לך האומץ לשמור על עקרונות כשאתה נתקל בבעיה. לפעמים אתה טוב יותר מהשותף שלך והוא מתנהג בטיפשות ואתה מתנשא עליו ואינך מוכן לשתף על האמת איתו. לפעמים אתה רוצה ליישם בפועל את האמת אבל תחושות הבשר מגבילות אותך. לפעמים אתה חומד את תענוגות הבשר ואינך מסוגל למרוד בבשר אף שאולי אתה רוצה לעשות זאת. לפעמים אתה מקשיב לדרשה ומבין את האמת אך אינך יכול ליישם אותה בפועל. האם קל לפתור את הבעיות האלה? לא קל לפתור אותן בכוחות עצמך. האל יכול רק להעביר אנשים ניסיונות וזיכוך ולגרום להם לסבל רב ובסופו של דבר לתחושת ריקנות כשאין להם את האמת, ולתחושה כאילו אינם יכולים לחיות ללא האמת. דבר זה מזכך אנשים על מנת שיפתחו אמונה וגורם להם לחוש כאילו הם מוכרחים לשאוף לאמת, שלבם לא ישקוט עד שיישמו בפועל את האמת, ושהם יחוו ייסורים גדולים אם לא יוכלו להתמסר לאל. זוהי ההשפעה שמושגת באמצעות ניסיונות וזיכוך. זוהי מידת הקושי של שינויים בצביון. למה אני אומר לכם שהם לא קלים? האם יכול להיות שאיני חושש שתצמח אצלכם שליליות? המטרה היא ליידע אתכם כמה חשובים הם השינויים בצביון. אני מאחל לכולכם שתשימו לב לזה, שתפסיקו לחתור לתדמיות רוחניות בלתי מציאותיות, צבועות וכוזבות אלו, שתפסיקו ללכת בעקבות דוקטרינות, פרקטיקות ותקנות רוחניות דמיוניות שכאלה; עשייה כזאת תזיק לכם ולא תועיל לכם במאום.

דיברנו עכשיו על היבט צביון אחד: עיקשות. עיקשות היא לעתים קרובות סוג של גישה המסתתרת עמוק בלבם של אנשים. בדרך כלל לא רואים אותה בבירור כשמסתכלים מבחוץ, אבל כאשר היא ניכרת קל לזהות אותה ואנשים אומרים, "הם סרבניים! הם לא מקבלים את האמת כלל – הם עיקשים כל כך!" בעלי צביון עיקש מתקבעים על גישה יחידה, דבקים בדבר אחד ולעולם לא משחררים. אם כן, האם זהו הצד היחידי של הצביון של בני האדם? מובן שלא – יש צדדים רבים אחרים. בדקו אם אתם יכולים לומר איזה מין צביון הוא הצביון הבא שאתאר לכם. יש אנשים שאומרים, "בבית האל אני לא מתמסר לאיש אלא רק לאל, כי רק לאל יש את האמת; לאנשים אין את האמת, יש להם צביונות מושחתים, אי אפשר לסמוך על אף מילה שהם אומרים, לכן אני מתמסר לאל בלבד." האם הם צודקים כשהם אומרים את זה? (לא). למה לא? איזה מין צביון זה? (צביון גאוותן ויהיר). (הצביונות של השטן ושל הארכי-מלאך). זהו צביון גאוותן. אל תגידו תמיד שזהו הצביון של השטן ושל הארכי-מלאך: צורת הדיבור הזאת היא רחבה מדי ומעורפלת. הצביונות המושחתים של השטן ושל הארכי-מלאך הם רבים מדי. דיבור על הארכי-מלאך, על השדים ועל השטן כולם יחד הוא דיבור כללי מדי ולאנשים קשה להבין אותו. האמירה הפשוטה שזהו צביון גאוותן היא ספציפית יותר. מובן שאין זה סוג הצביון היחיד שהם חושפים, רק שהצביון הגאוותן הוא זה שחושף את עצמו בצורה ניכרת כל כך. כשתגידו שזהו צביון גאוותן, אנשים יוכלו להבין זאת בקלות, לכן צורת הדיבור הזאת היא המתאימה ביותר. יש אנשים בעלי מיומנויות, כישרונות ויכולת לעשות היטב כל מיני דברים קטנים והם פעלו רבות למען הכנסייה. אנשים אלה חושבים ש"האמונה שלכם באל כרוכה בקריאה בדברי האל, בהעתקתם, בכתיבתם ובשינונם כל היום, כפי שעושה אדם רוחני. מה הטעם? האם אתם יכולים לעשות משהו ממשי? איך אתם יכולים לקרוא לעצמכם רוחניים כשאינכם עושים דבר? אין לכם חיים. לי יש חיים, כל מה שאני עושה הוא ממשי". איזה צביון זה? לאנשים אלה יש מיומנויות מיוחדות כלשהן, כישרונות כלשהם, הם יכולים לעשות קצת טוב והם סבורים שהדברים האלה הם חיים. משום כך הם אינם מצייתים לאיש, אינם חוששים להרצות לכל אדם והם מתנשאים על הזולת – האין זאת גאוותנות? (כן). זוהי גאוותנות. באילו נסיבות אנשים חושפים גאוותנות בדרך כלל? (כשיש להם כישרונות כלשהם או מיומנויות מיוחדות, כשהם יכולים לעשות דברים מעשיים, כשיש להם הון). זהו סוג אחד של סיטואציה. אז אנשים שאינם כישרוניים או שאין להם מיומנויות מיוחדות אינם גאוותנים? (גם הם גאוותנים). האנשים שדיברנו עליהם כרגע אומרים לעתים קרובות, "אני לא מתמסר לאיש אלא רק לאל," וכשאנשים שומעים את זה הם חושבים לעצמם, "כמה האיש הזה מתמסר לאמת, הוא לא מתמסר לאיש אלא רק לאמת, דבריו נכונים!" למעשה, בתוך המילים הנכונות לכאורה האלו יש סוג של צביון גאוותן: "אני לא מתמסר לאיש אלא רק לאל," פירושו הוא שהם לא מתמסרים לאף אחד. אני שואל אתכם, האם מי שאומרים מילים כאלה יכולים להתמסר לאל באמת? הם לעולם לא יוכלו להתמסר לאל. מי שסביר שיגידו מילים כגון אלה הם ללא ספק האנשים הגאוותנים מכול. מבחוץ, מה שהם אומרים נראה נכון – אבל בעצם זאת הדרך הערמומית ביותר שבה צביון גאוותן בא לידי ביטוי. הם משתמשים במילים האלה "אלא רק לאל" כדי לנסות להוכיח שהם הגיוניים, אבל לאמיתו של דבר זה כמו לטמון זהב באדמה ואז לתקוע שלט שכתוב עליו "כאן לא טמון זהב". האם זה לא טיפשי? מה אתם אומרים, איזה מין אדם הוא האדם הגאוותן ביותר? איזה דברים אנשים יכולים לומר שעושים אותם לגאוותנים מכול? אולי שמעתם קצת דברים גאוותנים בעבר. מהו הדבר הגאוותן ביותר מביניהם? אתם יודעים? האם מישהו מעז לומר "אני לא מתמסר לאף אחד – אפילו לא לשמיים או לארץ, אפילו לא לדברי האל"? רק השד המכונה "התנין הגדול האדום כאש" מעז לומר זאת. שום אדם שמאמין באל לא היה אומר זאת. עם זאת, אם אנשים שמאמינים באל אומרים "אני לא מתמסר לאיש אלא רק לאל," אז הם לא שונים בהרבה מהתנין הגדול האדום כאש, הם מתחרים בו על עמדת ההובלה, הם הגאוותנים מכול. מה אתם אומרים – כל האנשים גאוותנים, אבל האם יש הבדל כלשהו בגאוותנות שלהם? איפה קובעים את ההבחנה? לכל האנשים המושחתים יש צביונות גאוותנים אבל יש הבדלים בגאוותנות שלהם. יש רמה של גאוותנות שבה האדם מאבד כל היגיון. ההבחנה תלויה בתשובה לשאלה האם יש היגיון בדברים שהאדם אומר. יש אנשים שהם גאוותנים אבל עדיין יש להם מעט היגיון. אם ישכילו לקבל את האמת אז עדיין יש להם תקווה להיוושע. יש אנשים גאוותנים עד כדי כך שאין בהם כל היגיון – אין גבול לגאוותנות שלהם – ואנשים כאלה לא יוכלו לקבל את האמת לעולם. אם אנשים הם גאוותנים עד כדי כך שאין בהם כל היגיון, הם מאבדים כל תחושת בושה והם גאוותנים בצורה טיפשית. כל אלו הן חשיפות של צביון גאוותן ודרכים שבהן הוא בא לידי ביטוי. איך הם היו יכולים להגיד משהו כמו "אני לא מתמסר לאיש אלא רק לאל" אילולא היה להם צביון גאוותן? הם בהחלט לא היו יכולים. אין ספק שאם לאדם יש צביון גאוותן אזי יש בו גילויי גאוותנות ואין ספק שהאדם יגיד ויעשה דברים גאוותנים שחסר בהם היגיון מכל סוג שהוא. יש אנשים שאומרים, "אין לי צביון גאוותן אבל דברים כאלה נחשפים בי". האם מילים כאלו מחזיקות מים? (לא). אנשים אחרים אומרים, "אני לא יכול להימנע מזה. ברגע שאני מפסיק להיזהר אני פולט משהו גאוותן". האם מילים כאלו מחזיקות מים? (לא). למה לא? מהי הבעיה הבסיסית במילים אלו? (אי-ידיעה עצמית). לא – הם יודעים שהם גאוותנים, אבל כשהם שומעים אנשים אחרים לועגים להם ואומרים, "איך זה שאתה גאוותן כל כך? על מה יש לך להיות גאוותן כל כך?" הם מתביישים ולכן הם אומרים דברים כאלה. חוש הגאווה שלהם אינו יכול לעמוד בכך, הם מחפשים תירוץ שיכסה עליו, שיסתיר אותו, שיעטוף אותו, כדי למלט את עצמם מצרה. לכן המילים שלהם אינן מחזיקות מים. כל עוד הצביון המושחת שלך אינו פתור, אתה תהיה גאוותן אפילו כאשר לא תאמר דבר. הגאוותנות נמצאת בטבע של האנשים, היא מסתתרת בליבם והיא יכולה להיחשף בכל רגע נתון. וכך, כל עוד אין שינוי בצביון האנשים נשארים גאוותנים וצדקנים. אתן דוגמה. מנהיג נבחר חדש מגיע לכנסייה ומגלה שהדרך שבה אנשים מביטים בו וההבעה שעל פניהם הן די חסרות התלהבות. בראשו הוא חושב לעצמו, "האם איני מתקבל כאן בברכה? אני המנהיג הנבחר החדש; איך אתם יכולים לנהוג כלפיי בגישה כזאת? למה אתם לא מתרשמים ממני? האחים והאחיות בחרו בי ולכן שיעור הקומה הרוחני שלי גבוה משלכם, הלא כן?" ומשום כך הוא אומר, "אני המנהיג הנבחר החדש. יש אנשים שאולי אינם מקבלים אותי, אבל אין זה חשוב. בואו נערוך תחרות כדי לבדוק מי שינן יותר פסוקים מדברי האל, מי יכול לשתף על האמיתות של חזונות. אתן את משרת המנהיג לכל אדם שיוכל לשתף על אמיתות בצורה ברורה יותר ממני. מה אתם אומרים?" איזו מין טקטיקה זאת? כשאנשים אדישים כלפיו הוא אינו מרוצה; הוא מעוניין להקשות עליהם ולהחזיר להם; עכשיו כשהוא המנהיג הוא רוצה לשלוט באנשים – הוא רוצה להיות בצמרת. איזה צביון זה? (גאוותנות). והאם קל לפתור צביון גאוותן? (לא). הצביונות גאוותנים של אנשים חושפים את עצמם לעתים קרובות מאוד. יש אנשים שמרגיז אותם לשמוע אחרים משתפים על נאורות ועל הבנה חדשות: "למה לי אין שום דבר לומר על כך? זה לא מקובל עליי, אני מוכרח לחשוב ולהביא משהו טוב יותר". וכך הם פולטים שלל דוקטרינות בניסיון לעלות על ביצועיהם של אחרים. איזה צביון זה? זוהי תחרות על מוניטין ועל רווח אישי; זהו גם צביון של גאוותנות. כשמדובר בצביון אתה יכול לשבת בדממה, בלי לומר או לעשות כלום, אבל הצביון יתקיים בלבך ויכול אפילו לחשוף את עצמו במחשבותיך ובהבעות פניך. אפילו אם אנשים מנסים להמציא דרכים לדכא אותו או לשלוט בו והם תמיד נזהרים פן הצביון ייחשף, האם זה מועיל בכלל? (לא). יש אנשים שקולטים מיד שהם אמרו משהו גאוותן: "חשפתי את הצביון הגאוותן שלי שוב – כמה משפיל! אני מוכרח לא לומר שוב שום דבר גאוותני". אבל אין תועלת בכך שתישבע לשמור על שתיקה, אין הדבר תלוי בך אלא בצביונך. משום כך, אם אינך רוצה שצביונך הגאוותן יחשוף את עצמו, אתה מוכרח לתקן אותו. אין זה עניין של תיקון מילים אחדות או תיקון של אחת מדרכי הפעולה שלך, ועוד פחות מכך אין זה עניין של ציות לתקנות כלשהן. זה עניין של לפתור את בעיית צביונך. עכשיו, אחרי שדיברתי על הנושא של מהו צביון בדיוק, האם אין לכם הבנה מעמיקה וחודרת יותר של עצמכם? (כן). ידיעה עצמית אינה עניין של ידיעת האופי שאתה מפגין כלפי חוץ, המזג שלך, ההרגלים הרעים והדברים שעשית בעבר מתוך בורות וטיפשות – היא אינה שום דבר מהדברים האלה. במקום זאת, ידיעה עצמית היא עניין של ידיעת הצביון המושחת שלך והמעשים הרעים שאתה מסוגל לעשות מתוך התנגדות לאל. זהו עניין מרכזי. יש אנשים שאומרים: "יש לי מזג מתפרץ ואין שום דבר שאני יכול לעשות כדי לשנות את זה. מתי אוכל לשנות את הצביון הזה?" יש אחרים שאומרים: "אני גרוע בביטוי עצמי, אני לא דברן טוב. כל מה שאני אומר מעליב אנשים או פוגע ברגשותיהם בסופו של דבר. מתי זה ישתנה?" האם הם צודקים כשהם אומרים את זה? (לא). מהי טעותם? (הטעות שלהם היא שהם לא מכירים את הדברים שבטבע האדם). נכון. האופי אינו קובע את הטבע. אין זה משנה עד כמה טובה היא האישיות של האדם, עדיין יכול להיות אצלו צביון מושחת.

זה עתה דיברתי על שני היבטים של צביון. הראשון היה עיקשות, השני – גאוותנות. אין צורך להכביר מילים על גאוותנות. כל אדם חושף התנהגות גאוותנית רבה, ועליכם פשוט לדעת שגאוותנות היא היבט של צביון. ישנו עוד סוג של צביון. יש אנשים שלעולם לא אומרים את האמת לאיש. הם שוקלים ומלטשים כל דבר במוחם לפני שהם מדברים עם אנשים. אי אפשר לקבוע מה מדבריהם הוא אמת ומה מהם הוא שקר. הם אומרים דבר אחד היום ודבר אחר למחרת, הם אומרים דבר אחד לאדם אחד ודבר אחר לאדם אחר. כל דבר שהם אומרים סותר את עצמו. איך אפשר להאמין לאנשים כאלה? קשה מאוד לקבל אחיזה מדויקת בעובדות ואי אפשר להוציא מהם מילה אחת ישירה. איזה צביון זה? צביון זה הוא ערמומיות. האם קל לשנות צביון ערמומי? זהו הדבר שהכי קשה לשנות. כל דבר שכרוך בצביונות קשור בטבעו של האדם, ואין דברים קשים יותר לשינוי מאלה שקשורים לטבעו של אדם. הפתגם "נמר לא יכול לשנות את חברבורותיו" הוא נכון לחלוטין! אנשים ערמומיים תמיד מסתירים את מטרותיהם ואת כוונותיהם, ואין זה משנה על מה הם מדברים או מה הם עושים. אם אין להם מטרות וכוונות, הם לא אומרים דבר. אם אתה מנסה להבין את מטרותיהם ואת כוונותיהם, הם ממלאים את פיהם מים. אם הם פולטים דבר אמת בשוגג, הם יתאמצו ככל יכולתם לחשוב על דרך לעוות אותו, לבלבל אותך ולמנוע ממך לדעת את האמת. אנשים ערמומיים לעולם לא יאפשרו לאיש לדעת את כל האמת על מעשיהם ואין זה משנה באילו מעשים מדובר. איש אינו יודע מה באמת מתרחש במוחם ואין זה משנה כמה זמן אנשים מבלים איתם. כזה הוא טבעם של אנשים ערמומיים. אנשים אחרים לעולם לא ידעו מהן כוונותיו של האדם הערמומי, מה הוא חושב באמת או מה בדיוק הוא מנסה להשיג ואין זה משנה כמה הוא ידבר. אפילו הוריו מתקשים לדעת זאת. קשה מאוד לנסות להבין אנשים ערמומיים, איש אינו יכול לפענח על מה הם חושבים. זוהי הדרך שבה אנשים ערמומיים מדברים ופועלים: הם לעולם לא אומרים את אשר על לבם או מספרים את מה שמתרחש באמת. זהו סוג של צביון, הלא כן? כשיש לך צביון ערמומי, אין זה משנה מה אתה אומר או עושה – הצביון הזה הוא תמיד בתוכך, הוא שולט בך וגורם לך לשחק משחקים ולתעתע, להשתעשע באנשים, לכסות על האמת ולהעמיד פנים. זוהי ערמומיות. באילו התנהגויות ספציפיות אחרות אנשים ערמומיים עוסקים? אתן דוגמה. שני אנשים מדברים, ואחד הם מדבר על הידיעה העצמית שלו; האיש הזה ממשיך לדבר על מידת השיפור שחל בו והוא מנסה לגרום לבן שיחו להאמין בכך, אבל הוא אינו מספר לו את העובדות האמיתיות בעניין. בסיטואציה הזאת, האיש מסתיר משהו וזה סימן לצביון מסוים – צביון הערמומיות. בואו נבדוק אם אתם יכולים להבחין בכך. האיש הזה אומר: "חוויתי דברים בזמן האחרון ואני מרגיש שהשנים שבהן האמנתי באל היו לשווא. לא השגתי כלום. אני מסכן ומעורר רחמים כל כך! ההתנהגות שלי לא הייתה טובה במיוחד בזמן האחרון, אבל אני מוכן להתחרט". אולם זמן מה לאחר שהוא אומר את הדברים האלה, אי אפשר למצוא אצלו שום ביטוי לחרטה. מהי הבעיה כאן? הבעיה היא שהאיש משקר ומתעתע באנשים אחרים. כשאנשים אחרים שומעים את הדברים האלה, הם חושבים: "האיש הזה מעולם לא חתר אל האמת לפני כן, אבל העובדה שהוא יכול לומר דברים כאלה עכשיו היא סימן לכך שהוא התחרט באמת. אין ספק בקשר לזה. אסור לנו להסתכל עליו כפי שהסתכלנו בעבר אלא לראותו באור חדש וטוב יותר". כך אנשים מהרהרים וחושבים אחרי ששמעו את הדברים האלו. אבל האם מצבו הנוכחי של האיש הולם את הדברים שנאמרו עליו? המציאות היא שלא. הוא לא התחרט באמת, אבל דבריו יוצרים את האשליה שהוא כן התחרט ושהוא השתנה לטובה ושהוא כבר לא אותו האיש שהיה מקודם. זוהי המטרה שברצונו להשיג במילים שהוא אומר. כשהוא מדבר לאנשים כך על מנת לתעתע בהם, איזה צביון הוא חושף? הצביון הוא ערמומיות – והוא בוגדני עד מאוד! למעשה, האיש אינו מודע כלל לכך שהוא כשל באמונתו באל, שהוא מסכן ומעורר רחמים. הוא לוקח בהשאלה שפה ומילים רוחניות כדי לתעתע באנשים על מנת להשיג את מטרתו, דהיינו לגרום לאנשים אחרים לחשוב עליו טובות ושיהיו מרוצים ממנו. האין זאת ערמומיות? זוהי ערמומיות, וכשמישהו ערמומי יותר מדי, לא קל לו להשתנות.

יש סוג נוסף של אדם שלעולם אינו מדבר בפשטות ובפתיחות. הוא תמיד מחביא ומסתיר דברים, הוא שואב מידע מאנשים אחרים ובודק אותם. הוא תמיד רוצה לדעת את כל האמת על אודות אנשים אחרים אך אינו אומר את אשר על לבו. אין אדם שמקיים איתו אינטראקציה ויכול לקוות שביום מן הימים הוא ידע את כל האמת על אודותיו. אנשים כאלה אינם רוצים שאנשים אחרים ידעו מהן תוכניותיהם והם אינם משתפים בהן איש. איזה צביון זה? זהו צביון ערמומי. אנשים כאלה הם ממולחים ביותר, איש אינו יכול לפענח את צפונותיהם. אם לאדם יש צביון ערמומי, אין ספק שהוא אדם ערמומי והוא ערמומי במהות טבעו. האם אדם מסוג זה חותר אל האמת באמונתו באל? אם אינו אומר אמת מול אנשים אחרים, האם הוא יכול לדבר אמת לפני האל? בהחלט לא. אדם ערמומי לעולם אינו אומר את האמת. אולי הוא מאמין באל, אבל האם אמונתו היא אמונה אמיתית? איזו מין גישה יש לו כלפי האל? ודאי הוא שבליבו יש ספקות מרובים: "איפה אלוהים? אני לא יכול לראות אותו. איזה הוכחה יש שהוא ממשי?" "האל ריבון על הכול? באמת? המשטר של השטן מדכא אנשים כאחוז טירוף והוא אוסר את מי שמאמין באל. למה האל אינו משמיד אותו?" "איך האל מושיע אנשים בדיוק? האם הישועה שלו אמיתית? זה לא ברור כל כך". "האם המאמין באל יכול או לא יכול להיכנס למלכות השמיים? ללא אישור כלשהו, קשה לקבוע". האם הוא יכול להשקיע למען האל כשיש בלבו ספקות רבים כל כך בקשר אליו? זה בלתי אפשרי. הוא רואה את כל האנשים שנטשו את כל מה שיש להם כדי לנהות אחרי האל, שמשקיעים למענו ומבצעים את חובותיהם, והוא חושב "אני מוכרח להסתיר משהו. אני לא יכול להיות טיפש כמותם. אם אקריב הכול לאל, איך אחיה בעתיד? מי יטפל בי? אני מוכרח שתהיה לי תוכנית לשעת חירום". אתה יכול לראות איך אנשים ערמומיים הם "פיקחים", כמה זמן מראש הם חושבים. יש אנשים שכאשר הם רואים אנשים אחרים נפתחים בכינוסים אודות הידע שלהם לגבי שחיתותם, וחושפים את צפונות הלב בזמן שיתוף על האמת ואומרים את האמת בקשר למספר הניאופים שלהם, הם חושבים: "אתם שוטים! אלה הם דברים פרטיים; למה לספר אותם לאחרים? גם אם תכו אותי לא תוכלו להוציא ממני את הדברים האלה!" כך הם אנשים ערמומיים – הם מעדיפים למות על פני להיות כנים והם לא אומרים לאיש את כל האמת. יש אנשים שאומרים: "ביצעתי עבירות ועשיתי מעשים רעים ואני קצת מתבייש לספר עליהם לאנשים פנים אל פנים. הדברים האלה הם פרטיים ומבישים, אחרי הכול. אבל איני יכול להחביאם או להסתירם מפני האל. אני צריך לספר את הדברים האלה לאל, בגלוי ובפתיחות. איני מעז לספר לאנשים אחרים על מחשבותיי או על ענייניי הפרטיים, אבל אני מוכרח לספר לאל. אין זה משנה מאילו אנשים אחרים אני מסתיר סודות, איני יכול להסתיר סודות מהאל". זוהי הגישה שאדם ישר נוקט בה כלפי האל. אולם אנשים ערמומיים נשמרים מפני כולם, הם אינם סומכים על איש והם אינם מדברים בכנות עם איש. הם אינם מספרים את כל האמת לאיש, ואיש אינו יכול להבין אותם. אלה הם האנשים הערמומיים יותר מכול. לכל אדם יש צביון ערמומי; ההבדל היחיד הוא בדרגת החומרה של צביון זה. אף שאולי אתה פותח את הלב ומשתף על בעיותיך בכינוסים, האם פירוש הדבר הוא שאין לך צביון ערמומי? אין פירוש הדבר כך; גם לך יש צביון ערמומי. מדוע אני אומר זאת? הנה דוגמה: אולי אתה יכול לפתוח את הלב בזמן שיתוף על דברים שאינם נוגעים בגאווה או ביוהרה שלך, דברים שאינם מבישים ודברים שלא תיגזם בגללם – אבל אילו עשית משהו שמפר את עקרונות האמת, משהו שבגללו כולם היו חשים תיעוב וחלחלה, האם היית יכול לשתף עליו בכינוסים בפתיחות? ואילו היית עושה משהו שלא ניתן להעלותו על דל שפתיים, היית מתקשה עוד יותר להיפתח ולחשוף את האמת על אודותיו. אילו מישהו היה חוקר את המעשה או מנסה למצוא מי אשם בו, היית משתמש בכל האמצעים שברשותך כדי להסתירו והיית אחוז אימה שמא הדבר ייחשף. היית מנסה כל הזמן לכסות עליו ולהתחמק מעונש בגינו. האין זה צביון ערמומי? אולי אתה מאמין שאם לא תספר על המעשה בקולך, איש לא יידע עליו ואפילו לאל לא תהיה דרך לעשות לך שום דבר בגינו. זוהי טעות! האל בוחן כליות ולב. אם אינך יכול לתפוס זאת, אינך מכיר את האל כלל. אנשים ערמומיים לא רק מתעתעים באחרים – הם אפילו מעזים לנסות לתעתע באל ומשתמשים באמצעים ערמומיים כדי להתנגד לו. האם אנשים כאלה יכולים להשיג את ישועת האל? הצביון של האל הוא צודק וקדוש, ואנשים ערמומיים מתועבים בעיניו יותר מכול. אם כן, אנשים ערמומיים הם האנשים שקשה להם יותר מכול לזכות בישועה. אנשים בעלי טבע ערמומי הם האנשים שמשקרים הכי הרבה. הם ישקרו אפילו לאל וינסו לתעתע בו, והם מתעקשים לא להתחרט. פירוש הדבר הוא שאינם יכולים לזכות בישועת האל. אם האדם חושף צביון מושחת מדי פעם ואם הוא משקר לאנשים ומתעתע בהם אבל כלפי אלוהים הוא מתנהג בפשטות ובפתיחות ומתחרט מולו, אז לאדם מסוג זה יש עדיין תקווה להיוושע. אם אתה באמת אדם בעל היגיון, עליך לפתוח את עצמך מול האל, לדבר איתו מהלב ולהרהר על אודות עצמך ולדעת את עצמך. עליך להפסיק לשקר לאל, להפסיק לנסות לתעתע בו בכל שלב שהוא, ועוד פחות מכך עליך לנסות להסתיר ממנו דברים. זוהי עובדה שישנם דברים מסוימים שאנשים אינם צריכים לדעת עליהם. כל עוד אתה פתוח עם האל לגביהם זה בסדר. כשאתה עושה דברים, הקפד לא לשמור סודות מהאל. אתה יכול לומר לאל את כל הדברים שלא מתאים לומר לאנשים אחרים. מי שעושה זאת הוא חכם. אף שישנם דברים מסוימים שהוא מרגיש שאין לגביהם צורך להיפתח לפני אנשים אחרים, אין לכנות זאת ערמומיות. אנשים ערמומיים הם שונים: הם מאמינים שעליהם להסתיר הכול, שאסור להם לספר שום דבר לאנשים אחרים, בייחוד כשמדובר בעניינים פרטיים. אם אמירה כלשהי לא תניב להם רווח כלשהו, הם לא יאמרו אותה – אפילו לא לאל. האין זה צביון ערמומי? אדם כזה הוא ערמומי בהחלט! אם האדם ערמומי עד כדי כך שהוא לא מספר לאל את האמת ושומר על הכול בסוד מפני האל, האם הוא אדם שמאמין באל? האם יש לו אמונה אמיתית באל? הוא אדם שמפקפק באל ואינו מאמין בו בלבו. אם כן, האם האמונה שלו אמיתית או שקרית? אדם זה הוא חסר אמונה, הוא מאמין שקר. האם לפעמים יש לכם ספקות לגבי האל ואתם נשמרים מפניו? (כן). פקפוק באל והישמרות מפניו – איזה מין צביון זה? זהו צביון ערמומי. לכולם יש צביון ערמומי, זהו רק עניין של דרגת החומרה. כל עוד תוכל לקבל את האמת, תוכל להשיג חרטה ושינוי.

לגבי אנשים מסוימים, כשקורה להם משהו הם חושפים צביון מושחת, יש להם תפיסות ורעיונות, יש להם דעות קדומות על אנשים אחרים והם שופטים אותם וחותרים תחתיהם מאחורי הגב. הם יכולים להרהר על אודות עצמם ולהיות פתוחים לגמרי לגבי הדברים האלה, אבל כשהם עושים מעשים מבישים מסוימים הם רוצים לשמור אותם לעצמם ולשמור אותם בלבם לנצח. לא רק שהם לא מדברים על הדברים האלה עם אנשים אחרים, הם גם לא מספרים עליהם לאל כשהם מתפללים. הם אפילו מנסים ככל יכולתם להמציא שקרים כדי לכסות על הדברים האלה או להסוותם. זהו צביון ערמומי. כשיש לך מחשבות כאלו, כשאתה חי במצב מסוג זה, עליך להרהר על אודות עצמך ולראות בבירור שאינך אדם ישר, שדבר ממה שהאל מתאר כאדם ישר אינו בא אצלך לידי ביטוי, שאתה אדם ערמומי באמת ובתמים ושלמרות טיפשותך, איכותך הירודה ואיטיות המחשבה שלך, אתה עדיין אדם ערמומי. זהו פירושה של ידיעה עצמית. מה שעליך להיות מסוגל להשיג דרך ידיעה עצמית הוא – לכל הפחות – יכולת לראות בבירור ולהבחין בשחיתות הניכרת שאתה חושף, והיכולת לחפש את האמת כדי לטפל בכך. אם אתה מכיר את הצביון הערמומי שלך באמת ובתמים, אתה צריך להתפלל לאל לעתים קרובות, להרהר על אודות עצמך, להבחין בצביון הערמומי שלך ולנתח אותו בהתאם לדבר האל ולתפוס את תמציתו; אז תהיה לך תקווה להשליך מעליך את הצביון המושחת של הערמומיות. יש אנשים שאינם יכולים להבדיל בבירור בין אנשים ערמומיים לאנשים ישרים, ופירושו של דבר שאיכותם ירודה מדי. יש אנשים שמשתמשים לעתים קרובות באיכותם הירודה, בטיפשותם, בבורותם, בעילגותם, בגמלוניותם ובהיותם אנשים פתאים שקל לרמות כראיה להיותם אנשים ישרים. הם תמיד אומרים לאחרים: "אני ישר מדי, בגלל זה אני מפסיד לאחרים לעתים קרובות, אני לא יודע איך לנצל אחרים – ובכל זאת האל מחבב אותי כי אני אדם ישר". האם המילים האלו נכונות? מילים כאלו הן מגוחכות, הן מיועדות להטעות אנשים, הן חצופות וחסרות בושה. איך אנשים שוטים וטיפשים יכולים להיות ישרים? אלה הם שני דברים שונים. זוהי טעות חמורה להחשיב את המעשים הטיפשיים שלך כיושר. כל אחד יכול לראות שאפילו שוטים נוטים להיות גאוותניים ויהירים ולרחוש הערכה כלפי עצמם. אין זה משנה כמה אנשים הם בורים וחסרי איכות, הם עדיין יכולים לשקר ולהטעות אחרים. האם כל דברים האלה אינם עובדות? האם שוטים ואנשים שאיכותם ירודה אינם יכולים באמת לעשות שום דבר רע? האם באמת אין להם צביונות מושחתים? יש להם בהחלט. יש אנשים שגם אומרים על עצמם שהם ישרים והם נפתחים מול אנשים אחרים לגבי השקרים שלהם, אבל הם לא מעזים להיפתח לגבי הדברים המבישים שהם עושים. כשהכנסייה מטפלת בבעיות שלהם, הם אינם מסוגלים לקבל את זה ואינם מתמסרים כלל; הם מעדיפים לבחוש מאחורי הקלעים ולטייח את האמת. אדם ערמומי מסוג זה אינו מקבל את האמת ואינו מתמסר כלל וכלל ובכל זאת הוא חושב שהוא אדם ישר. האין זה חוסר בושה מוחלט מצדו? זוהי כסילות מוחלטת! אדם מסוג זה אינו ישר כלל וכלל והוא גם לא תמים. טיפשים הם טיפשים, שוטים הם שוטים. רק התמימים שאינם ערמומיים הם אנשים ישרים.

איך אפשר להבחין באנשים ערמומיים? מהן ההתנהגויות של אנשים ערמומיים? אין זה משנה עם מי הם מתחברים או עם מי הם מקיימים אינטראקציה, הם לעולם אינם מרשים לאיש לשאול שאלות כדי לברר מה קורה איתם באמת; הם תמיד נזהרים מאנשים אחרים, הם תמיד עושים דברים מאחורי הגב של אנשים אחרים והם לעולם לא אומרים את מה שהם חושבים באמת. אולי הם מדברים לפעמים על הידיעה העצמית שלהם, אבל הם לא מציינים מילות מפתח או את העניינים שיש להם חשיבות חיונית, והם אחוזי אימה שמא יפלטו משהו בטעות. הם רגישים מאוד לדברים אלה, מתוך פחד שאחרים יאתרו את הפגמים שלהם. זהו סוג של צביון ערמומי. כמו כן, יש אנשים שמעמידים פנים בכוונה על מנת שאחרים יחשבו שהם תמימים, שהם יכולים לשאת סבל בלי להתלונן או שהם אנשים רוחניים שאוהבים את האמת וחותרים אליה. ברור שהם אינם אנשים מסוג זה, אבל הם מתעקשים לעשות את ההצגות האלו מול אנשים אחרים. גם זה הוא צביון ערמומי. לכל דבר שאנשים ערמומיים אומרים ועושים יש כוונה מאחוריו. אילו לא היו להם שום כוונות, הם לא היו מדברים או פועלים. בתוכם יש צביון שמכתיב להם לעשות זאת: צביון הערמומיות. כשלאנשים יש צביון ערמומי, האם קל להם להשתנות? כמה אתם השתניתם? האם נכנסתם לנתיב של חתירה אל היושר? (כן, אנחנו עובדים בכיוון הזה). כמה צעדים עשיתם? לחלופין, האם אתם תקועים בשלב של הרצון לעשות את זה? (זה עדיין רק משהו שאנחנו רוצים לעשות. לפעמים רק אחרי שעשינו משהו אנחנו מבינים שהייתה בו ערמומיות ושניסינו לתת לאנשים רושם כוזב; רק אז אנחנו מבינים שהיינו ערמומיים). אתם מבינים שההתנהגות שלכם מהווה ערמומיות – אבל האם הייתה לכם יכולת להבין שזהו סוג של צביון מושחת? ומאין בדיוק באים הדברים הערמומיים האלה? (מהטבע שלנו). נכון, מהטבע שלכם. והאם הדברים המושחתים האלה מפריעים לכם? קשה להתרחק מהם, קשה להתמודד איתם, קשה להימלט – והם גם מטרידים מאוד. מה עושה אותם למטרידים? מה מכאיב לכם בקשר אליהם? (אנחנו רוצים להשתנות, אבל כואב לנו מאוד כשאנחנו נכשלים בכך). זהו היבט אחד, אבל הוא אינו נחשב למטריד. כשהאדם נשלט בידי צביון ערמומי, הוא יכול לשקר לאחרים ולרמותם בכל זמן או מקום והוא תמיד יחשוב כיצד לשקר כדי לרמות אנשים ולהטעותם, ללא תלות במה שקורה לו. הוא לא יכול לשלוט בעצמו אפילו אם הוא רוצה בכך, זהו דבר לא רצוני. כאן נמצאת הבעיה. זוהי בעיה של צביון. בכמה דרכים צביון ערמומי יכול לחשוף את עצמו? בבדיקה, בהערמה על אנשים, בזהירות כמו גם בחשד, ביומרה ובשקר. הצביון שהתנהגויות כאלו חושפות ומביאות לידי ביטוי הוא ערמומיות. לאחר השיתוף על נושאים אלה, האם יש לכם ידע ברור יותר על הצביון הערמומי? האם ישנם עדיין בקרבכם אנשים שאומרים "אין לי צביון ערמומי, איני אדם ערמומי, אני קרוב להיות אדם ישר"? (לא). יש אנשים רבים שאינם מבינים לגמרי מהו בדיוק אדם ישר. אומרים שאדם ישר הוא תמים וישיר, שמאיימים עליו ומדירים אותו בכל אשר יפנה, או שהוא איטי ותמיד מדבר ופועל באיחור ביחס לאנשים אחרים. יש אנשים שוטים ובורים שחושבים באופן שטותי שאנשים אחרים מתנשאים עליהם והם מתארים את עצמם כאנשים ישרים. ובדומה לכך, כל האנשים חסרי ההשכלה משכבות החברה הנמוכות שיש להם רגשי נחיתות אומרים שהם אנשים ישרים. איפה הטעות שלהם? הם אינם יודעים מהו אדם ישר. מהו המקור של אי ההבנה שלהם? הסיבה העיקרית היא שהם אינם מבינים את האמת. הם מאמינים שה"אנשים הישרים" שהאל מדבר עליהם הם שוטים ואווילים, שהם חסרי השכלה, איטיים בלשונם ועילגים, מאוימים ומדוכאים, פתאים שקל לרמותם. מכאן משתמע שהאנשים המיועדים לישועת האל הם האנשים חסרי המוח שבתחתית הסולם החברתי, שאנשים אחרים לרוב מתייחסים אליהם בשתלטנות ובתוקפנות. את מי האל יושיע אם לא את החלכאים והנדכאים הללו? האם זה לא מה שהם מאמינים? האם אלה באמת האנשים שהאל מושיע? זוהי פרשנות מוטעית של כוונות האל. האנשים שאוהבים את האמת, האנשים האיכותיים ובעלי יכולת ההבנה – אותם האל מושיע; כולם אנשים מצפוניים והגיוניים, שיכולים למלא את התפקידים שהאל הטיל עליהם ושמבצעים את חובתם היטב. הם אנשים שיכולים לקבל את האמת ולהשליך מעליהם את הצביונות המושחתים שלהם, והם אנשים שבאמת אוהבים את האל, מתמסרים לו ועובדים אותו. אף שרוב האנשים האלה הם מתחתית הסולם החברתי, ממשפחות של פועלים ואיכרים, הם בהחלט לא אנשים מבולבלים, כסילים או חסרי ערך. להפך, הם אנשים פיקחים שיכולים לקבל את האמת, ליישם אותה בפועל ולהתמסר לה. כולם אנשי צדק, אנשים שיזנחו את התהילה ואת העושר של העולם הזה על מנת ללכת בעקבות האל ולזכות באמת ובחיים – הם האנשים החכמים מכול. כל האנשים האלה הם אנשים ישרים שבאמת מאמינים באל ובאמת משקיעים למענו. הם יכולים לזכות באישור האל ובברכותיו ואפשר להפוך אותם למושלמים ולאנשי האל, עמודי התווך במקדשו. כולם אנשים של זהב, כסף ומרגליות. האנשים המבולבלים, השוטים, המגוחכים וחסרי הערך – הם האנשים שיסולקו. עבודת האל ותוכנית הניהול שלו – בתור מה רואים אותן האנשים חסרי האמונה והמגוחכים? הם רואים אותן בתור מזבלה, הלא כן? אנשים אלה, לא רק שאיכותם ירודה, הם גם מגוחכים. הם אינם יכולים להבין את האמת, לא משנה כמה מדברי האל הם קוראים ולא משנה כמה דרשות הם שומעים; אין להם יכולת להיכנס למציאות – אם הם שוטים עד כדי כך, האם אפשר להושיע אותם? האם האל יכול לרצות אנשים מסוג זה? אין זה משנה כמה שנים הם מאמינים, הם בכל זאת לא מבינים אף אמת אחת, הם עדיין מדברים שטויות ולמרות זאת הם מחשיבים את עצמם כאנשים ישרים – אין להם בושה? אנשים כאלה אינם מבינים את האמת. הם תמיד טועים בפירוש כוונות האל ובכל זאת, בכל מקום שאליו הם הולכים, הם מקשקשים על הפרשנות המוטעית שלהם ומטיפים אותה כאילו היא האמת ואומרים לאנשים, "טוב לסבול קצת מבריונות, אנשים צריכים להפסיד קצת, הם צריכים להיות קצת טיפשים – אלה הם המיועדים לישועת האל ואלה הם האנשים שהאל יושיע". אנשים שאומרים דברים כאלה הם מגעילים: הם גורמים לאל השפלה גדולה! זה מגעיל כל כך! עמודי התווך של מלכות האל והמתגברים שהאל מושיע הם כולם אנשים חכמים שמבינים את האמת. הם אלה שיקבלו חלק ונחלה במלכות השמיים. כל מי שהוא בור ושוטה, חסר בושה וחסר היגיון, שאין לו שמץ של הבנת האמת, שהוא כסיל ושוטה – האם כולם אינם חסרי ערך? איך אנשים כאלה יכולים לקבל חלק ונחלה במלכות השמיים? האנשים הישרים שהאל מדבר עליהם הם אנשים שיכולים ליישם בפועל את האמת ברגע שהם מבינים אותה, שהם חכמים ונבונים, שנפתחים בפשטות כלפי האל ושפועלים לפי עקרונות ומתמסרים לאל לחלוטין. לכל האנשים האלה יש לב ירא-אל, הם מתרכזים בעשיית דברים בהתאם לעקרונות וכולם חותרים להתמסרות מוחלטת לאל והם אוהבים את האל בכל לבם. רק האנשים האלה הם אנשים ישרים באמת. אם האדם אינו יודע אפילו מה המשמעות של להיות אדם ישר, אם אינו יכול להבין שהתמצית של אנשים ישרים היא התמסרות מוחלטת לאל, שהאדם הישר ירא את האל וסר מרע, או שהאדם הישר הוא ישר כיוון שהוא אוהב את האמת ואת האל וכיוון שהוא מיישם בפועל את האמת – אזי איש מסוג זה הוא שוטה גדול והוא באמת חסר יכולת הבחנה. אנשים ישרים אינם האנשים התמימים, המבולבלים, הבורים והשוטים שאנשים מתארים לעצמם שהם; הם אנשים בעלי אנושיות רגילה, מצפון והיגיון. חוכמתם של אנשים ישרים טמונה ביכולתם להאזין לדברי האל ולהיות ישרים ומשום כך הם מבורכים בידי האל.

לשום דבר אין משמעות גדולה יותר מאשר לבקשתו של האל מאנשים להיות ישרים – הוא מבקש שאנשים יחיו לפניו, שיקבלו את בחינתו ושיחיו באור בלבד. רק אנשים ישרים משתייכים באמת למין האנושי. אנשים שאינם ישרים הם חיות, הם בעלי חיים בלבוש אדם, הם אינם בני אדם. כדי לחתור להיות אדם ישר, עליך להתנהג בהתאם לדרישות האל; עליך לעבור שיפוט, ייסור וגיזום. לאחר שהצביון המושחת שלך יטוהר ותהיה מסוגל ליישם בפועל את האמת ולחיות בהתאם לדברי האל, רק אז תהיה אדם ישר. בורים, שוטים ותמימים הם בהחלט לא אנשים ישרים. בכך שהוא דורש שבני האדם יהיו ישרים, האל מבקש מהם להחזיק באנושיות רגילה, להשליך מעליהם ערמומיות ותחפושות, לא לשקר לאחרים או לתעתע בהם, לבצע את תפקידם בנאמנות ולהיות מסוגלים לאהוב אותו באמת ולהתמסר לו. רק האנשים האלה הם האנשים של מלכות האל. אלוהים דורש מאנשים להיות חיילים טובים של המשיח. מהם החיילים הטובים של המשיח? חובה עליהם להצטייד במציאות-האמת ולהיות מאוחדים בלב ובנפש עם המשיח. בכל זמן ובכל מקום, חובתם להיות מסוגלים לרומם את האל ולשאת את עדותו ולהשתמש באמת כדי להילחם בשטן. בכל הדברים חובתם לעמוד לצד האל, לשאת עדות ולהביא לידי ביטוי את מציאות-האמת. מחובתם להיות מסוגלים להשפיל את השטן ולהביא ניצחונות מופלאים לאל. זאת המשמעות של להיות חייל טוב של המשיח. החיילים הטובים של המשיח הם מתגברים, הם האנשים שמתגברים על השטן. בכך שהוא דורש מאנשים להיות ישרים ולא ערמומיים, האל אינו מבקש מהם להיות שוטים אלא להשליך מעליהם את צביונותיהם הערמומיים, להשיג התמסרות מוחלטת לאל ולהביא לו תהילה. זה מה שאפשר להשיג באמצעות יישום בפועל של האמת. השינוי הזה אינו שינוי בהתנהגות; אין זה עניין של לדבר יותר או לדבר פחות, וגם אין לו קשר לדרך הפעולה של האדם. במקום זאת, השינוי הזה עניינו הוא הכוונה שמאחורי הדיבור והמעשה של האדם, מחשבות האדם ורעיונותיו, שאיפותיו ורצונותיו. כל מה ששייך לחשיפות של צביונות מושחתים ולשגיאות מוכרח להשתנות מהיסוד כך שיעלה בקנה אחד עם האמת. אם האדם אמור להשיג שינוי בצביון, חובתו להיות מסוגל להבין לאשורה את תמצית הצביון של השטן. אם תוכל להבין לאשורה את תמציתו של צביון ערמומי, להבין שזהו צביון של השטן ופניו של השד, אם תוכל לשנוא את השטן ולזנוח את השד, אז תוכל בקלות להשליך מעליך את הצביון המושחת שלך. אם אינך יודע שבתוכך יש מצב ערמומי, אם אינך מזהה חשיפות של צביון ערמומי, אזי אינך יודע כיצד לחפש את האמת כדי לפתור זאת ותתקשה לשנות את הצביון הערמומי שלך. חובתך תחילה לזהות איזה דברים נחשפים בך ואיזה היבט של צביון מושחת הם מהווים. אם הדברים שאתה חושף שייכים לצביון ערמומי, האם תשנא אותו בליבך? ואם כן, באיזה אופן עליך להשתנות? עליך לגזום את הכוונות שלך ולתקן את השקפותיך. עליך לחפש את האמת בעניין זה תחילה כדי לפתור את בעיותיך, לשאוף להשיג את מה שהאל מבקש ולרצות אותו ולהפוך לאדם שאינו מנסה לתעתע באל או באנשים, אפילו אנשים שהם קצת שוטים או בורים. הניסיון להטעות שוטה או בור הוא בלתי מוסרי ביותר – הוא הופך אותך לשד. כדי להיות אדם ישר אסור לך לתעתע או לשקר. כשאתה מדבר עם שדים ועם השטן, לעומת זאת, חובתך לברור מילים בחכמה; אם לא, סביר שהם ישטו בך וכך יביישו את האל. רק באמצעות בחירת מילים בחכמה ויישום בפועל של האמת תוכל להתגבר על השטן ולבייש אותו. בורים, שוטים ועיקשים לעולם לא יוכלו להבין את האמת; הם יכולים רק ללכת שולל בידי השטן, שישחק בהם, ירמוס אותם ובסופו של דבר יטרוף אותם.

הנושא הבא שנדבר עליו הוא הצביון מהסוג הרביעי. יש אנשים שבזמן כינוסים יכולים לשתף מעט על המצבים שלהם, אבל הם מתחילים להתחמק כשמגיעים לתמצית הבעיות, על המניעים והרעיונות האישיים שלהם. כשאנשים חושפים אותם כמי שיש להם מניעים ומטרות, נראה שהם מהנהנים ומודים בכך. אבל כשאנשים מנסים להעמיק את החשיפה או את הניתוח, הם אינם מסוגלים לעמוד בכך והם קמים ועוזבים את המקום. מדוע הם חומקים משם ברגע המכריע? (הם אינם מקבלים את האמת ואינם מוכנים להתמודד עם בעיותיהם). זוהי בעיה של צביון. כשהם אינם מוכנים לקבל את האמת על מנת לפתור את הבעיות שבתוכם, האין פירושו של דבר שהם סולדים מהאמת? לאיזה סוגי דרשות מנהיגים ועובדים מוכנים להאזין הכי פחות? (דרשות בנוגע לאופן ההבחנה בצוררי משיח ובמנהיגי שקר). נכון. הם חושבים: "כל הדיבורים האלה על זיהוי צוררי משיח ומנהיגי שקר ועל הפרושים – למה אתם מדברים על זה כל כך הרבה? אתם מלחיצים אותי". כשהם שומעים שתהיה שיחה בנושא זיהוי מנהיגי שקר ועובדי שקר, הם מוצאים תירוץ לעזוב. מה פירוש המילה "לעזוב" בהקשר הזה? המילה מתייחסת להתחמקות מהמקום, להסתתרות. למה הם מנסים להסתתר? כשאנשים אחרים אומרים עובדות, אתה צריך להקשיב: ההקשבה עושה לך טוב. רשום את הדברים הלא נעימים או את הדברים שאתה מתקשה לקבל; אחר כך עליך לחשוב עליהם לעתים קרובות, להפנים אותם באטיות ולהשתנות באטיות. למה להתחבא אפוא? אנשים כאלה מרגישים שמילות השיפוט האלו מחמירות מדי ושלא קל לשמוע אותן, לכן מתפתחות אצלם התנגדות ואנטיפתיה. הם אומרים לעצמם: "אני לא צורר משיח או מנהיג שקר – למה להמשיך לדבר עליי? למה לא לדבר על אנשים אחרים? תגידו משהו על זיהוי אנשים רעים, אל תדברו עליי!" הם נעשים חמקניים ומתנגדים. איזה צביון זה? אם אינם מוכנים לקבל את האמת והם תמיד מתפלפלים וטוענים להגנתם, האם אין כאן בעיה של צביון מושחת? זהו צביון של סלידה מהאמת. למנהיגים ועובדים יש מצב מסוג זה, אז מה בנוגע לאחים ואחיות מן המניין? (גם להם יש מצב מסוג זה). כשכולם נפגשים בפעם הראשונה, הם אוהבים כל כך ושמחים למדי לחזור כמו תוכי על דברים ודוקטרינות. נראה שכולם אוהבים את האמת. אבל כשמגיעים לבעיות אישיות ולקשיים ממשיים, אנשים רבים בולמים את פיהם. לדוגמה, יש אנשים שחיי הנישואין מגבילים אותם באופן מתמיד. הם מאבדים את הרצון לבצע תפקיד או לחתור לאמת, וחיי הנישואין הופכים למכשול הגדול ביותר ולנטל הכבד ביותר שלהם. בכינוסים, בשעה שכולם משתפים על מצב זה, הם עושים התאמה בין מילות השיתוף של אנשים אחרים לבין המצב שלהם עצמם והם מרגישים שמדברים עליהם. הם אומרים: "אין בעיה עם זה שאתם משתפים על האמת, אבל למה להעלות אותי בדיון? אין לכם שום בעיות בכלל? למה אתם מדברים רק עליי?" איזה צביון זה? כשאתם מתכנסים כדי לשתף על האמת, מחובתכם לנתח סוגיות ממשיות ולאפשר לכולם לדבר על האופן שבו הם מבינים את הבעיות האלו; רק אז תוכלו לדעת את עצמכם ולפתור את הבעיות שלכם. למה אנשים אינם יכולים לקבל את זה? כשאנשים אינם יכולים לקבל גיזום ואינם יכולים לקבל את האמת, איזה צביון זה? האם אינכם אמורים להבחין בכך בבירור? כל אלה הם גילויים של סלידה מהאמת – זוהי תמצית הבעיה. כשאנשים סולדים מהאמת, קשה להם מאוד לקבל אותה – ואם אינם יכולים לקבל את האמת, האם אפשר לתקן את בעיית הצביון המושחת שלהם? (לא). אם כן, אדם כזה, שאינו יכול לקבל את האמת – האם הוא יכול להשיג אותה? האם הוא יכול להיוושע בידי האל? בהחלט לא. האם אנשים שאינם מקבלים את האמת יכולים להאמין באל בכנות? בהחלט לא. ההיבט החשוב ביותר של אנשים שבאמת מאמינים באל הוא היכולת לקבל את האמת. אנשים שאינם יכולים לקבל את האמת הם בהחלט אנשים שאינם מאמינים באל בכנות. האם אנשים כאלה יכולים לשבת בשקט בזמן דרשה? האם הם יכולים לזכות במשהו? הם אינם יכולים. הסיבה לכך היא שדרשות חושפות אצל אנשים מצבים מושחתים שונים. אנשים זוכים בידע באמצעות ניתוח דברי האל ואז, בכך שהם ממשיכים ומשתפים על עקרונות היישום בפועל, הם מקבלים נתיב ליישום בפועל וכך מושגת תוצאה. כשאנשים כאלה שומעים שהמצב הנחשף קשור אליהם – שהוא קשור לבעיות שלהם – הבושה שלהם מביאה אותם להתקף זעם וייתכן אפילו שהם יקומו ויעזבו את הכינוס. אפילו אם לא יעזבו, ייתכן שהם יתחילו להתעצבן ולהרגיש שעושים להם עוול, ובמקרה כזה אין טעם לנוכחותם בכינוס או להקשבתם לדרשה. האם המטרה של האזנה לדרשות אינה להבין את האמת ולפתור את הבעיות הממשיות של האדם? אם אתה חושש תמיד שהבעיות שלך ייחשפו, אם אתה חושש כל הזמן שיזכירו אותך בשיחה, למה בכלל להאמין באל? אם גם כשאתה מאמין אינך יכול לקבל את האמת, אתה לא ממש מאמין באל. אם אתה תמיד מפחד מחשיפה, איך תוכל לפתור את בעיית השחיתות שלך? אם אינך יכול לפתור את בעיית השחיתות שלך, מה הטעם להאמין באל? המטרה של האמונה באל היא לקבל את ישועת האל, להשליך מעליך את הצביון המושחת שלך ולהביא לידי ביטוי את צלם האנוש שלך – את כל הדברים האלה משיגים באמצעות קבלת האמת. אם אינך יכול לקבל את האמת כלל או אם אינך יכול אפילו לקבל את זה שגוזמים אותך או חושפים אותך, אין לך שום דרך להשיג את ישועת האל. אם כן, אמרו לי: כמה אנשים ישנם בכל כנסייה שיכולים לקבל את האמת? האם האנשים שאינם יכולים לקבל את האמת רבים או מעטים? (רבים). האם זהו מצב שבאמת קיים בקרב הנבחרים בכנסיות, האם זוהי בעיה אמיתית? כל מי שאינם יכולים לקבל את האמת ואינם יכולים להסכים לקבל גיזום הם אנשים שסולדים מהאמת. סלידה מהאמת היא סוג של צביון מושחת, ואם אי אפשר לשנות את הצביון הזה, האם אפשר להושיע את האנשים האלה? בהחלט לא. כיום, אנשים רבים מתקשים לקבל את האמת. אין זה דבר קל כלל ועיקר. כדי לפתור זאת על האדם לחוות שיפוט, ייסור, ניסיונות וזיכוך מידיו של האל. אז מה אתם אומרים: איזה צביון זה כשאנשים אינם יכולים לקבל גיזום, כשהם אינם משווים את עצמם לדבר האל או למצבים שנחשפים בזמן דרשות? (צביון של סלידה מהאמת). זהו הצביון המושחת הרביעי: סלידה מהאמת. עד rכמה הם סולדים? (הם אינם רוצים לקרוא את דברי האל או להאזין לדרשות, ואינם רוצים לשתף על האמת). אלה הם הגילויים הברורים ביותר. כשמישהו אומר למשל: "אתה באמת מאמין באל. זנחת את המשפחה ואת הקריירה כדי לבצע תפקיד וסבלת הרבה ושילמת מחיר גבוה בשנים האחרונות. האל מברך אנשים כאלה. לפי דברי האל, מי שמשקיעים למען האל בכנות יבורכו במידה רבה מאוד", אתם אומרים אמן ומקבלים אמיתות כאלו. עם זאת, כשהאדם ממשיך ואומר: "אבל אתה מוכרח להמשיך לחתור אל האמת! אם לאנשים תמיד יש מניעים מאחורי מעשיהם והם תמיד פועלים בהתאם לכוונות שלהם כאחוזי תזזית, הם יעליבו את האל במוקדם או במאוחר וימיטו על עצמם תיעוב מצדו", כשאנשים אומרים דברים כאלה, אינך מסוגל לקבל זאת. כשאתה שומע את האמת בזמן השיתוף, לא רק שאינך יכול לקבל אותה, אלא אתה גם מתעצבן ומשיב בליבך: "אתם משתפים על האמת כל היום אבל לא ראיתי אף אחד מכם עולה לשמיים". איזה צביון זה? (סלידה מהאמת). כשהשיחה עוברת לנושא היישום בפועל, כשאנשים מתחילים להיות רציניים כלפיך, אתה מפגין דחייה, חוסר סבלנות והתנגדות במידה הרבה ביותר. זוהי סלידה מהאמת. ומהי הדרך העיקרית שבה מתגשם צביון מסוג סלידה מהאמת? הוא מתגלה בדרך של סירוב לקבל גיזום. המצב של סירוב לקבל גיזום הוא סוג אחד של מצב שמתגלה בגלל צביון מסוג זה. אנשים אלה מתנגדים בליבם במיוחד כשגוזמים אותם. הם חושבים: "אני לא רוצה לשמוע את זה! אני לא רוצה לשמוע את זה!" או: "למה שלא תגזמו אנשים אחרים? למה בחרתם אותי?" מהי המשמעות של סלידה מהאמת? סלידה מהאמת היא כשלאדם אין בכלל עניין בשום דבר שקשור לדברים חיוביים, לאמת, למה שהאל מבקש או לכוונות האל. לפעמים הוא מרגיש דחייה מהדברים האלה, לפעמים הוא נוהג בריחוק כלפיהם, לפעמים הוא מזלזל בהם ואדיש כלפיהם ונוהג בהם כבדברים לא חשובים והוא שטחי וצבוע כלפיהם או אינו מקבל שום אחריות עליהם. הגילוי העיקרי של סלידה מהאמת אינו רק שאנשים מרגישים דחייה כשהם שומעים את האמת. הגילוי כולל גם חוסר מוכנות ליישם בפועל את האמת ורתיעה כשמגיע הזמן ליישם בפועל את האמת, כאילו לאמת אין שום קשר אליהם. כשאנשים מסוימים משתפים בזמן כינוסים הם נראים נלהבים מאוד, הם אוהבים לחזור על מילים ודוקטרינות ולדבר גבוהה גבוהה כדי להטעות אנשים אחרים ולגרום להם לצדד בהם. הם נראים מלאי מרץ ובמצב רוח מרומם בזמן שהם עושים את זה והם מדברים ומדברים בלי סוף. אנשים אחרים, לעומת זאת, משקיעים את כל היום, מהבוקר עד הערב, בעניינים של אמונה: קוראים את דברי האל, מתפללים, מאזינים למזמורים ורושמים הערות כאילו אינם יכולים להיפרד מהאל אפילו לרגע אחד. הם מעסיקים את עצמם בביצוע חובתם מעלות השחר ועד רדת החשיכה. האם אנשים אלה אוהבים את האמת ממש? האם אין להם צביון של סלידה מהאמת? מתי אפשר לראות את מצבם האמיתי? (כשמגיע הזמן ליישם בפועל את האמת הם בורחים ולא מוכנים לקבל גיזום). האם הסיבה לכך היא שהם לא מבינים את מה שהם שומעים או שהם לא מבינים את האמת שהם אינם מוכנים לקבל? התשובה אינה אף אחת מהאפשרויות האלו. אנשים אלה נשלטים בידי טבעם. זוהי בעיה של צביון. אנשים אלה יודעים היטב בליבם שדברי האל הם האמת, שהם חיוביים ושיישום בפועל של האמת יכול להביא לשינויים בצביון של אנשים ולתת להם יכולת לרצות את כוונות האל – אבל הם לא מקבלים את דברי האל או מיישמים אותם בפועל. זוהי סלידה מהאמת. אצל מי ראיתם את הצביון של סלידה מהאמת? (אצל חסרי האמונה). ברור מאוד שחסרי האמונה סולדים מהאמת. לאל אין שום דרך להושיע אנשים כאלה. אם כן, בקרב מאמיני האל, באיזה עניינים ראיתם שאנשים סולדים מהאמת? ייתכן שכאשר שיתפתם איתם על האמת, הם לא קמו והלכו וכשהשיתוף נגע בקשיים ובבעיות שלהם הם התמודדו איתם נכון – ובכל זאת עדיין יש להם צביון של סלידה מהאמת. איפה אפשר לראות את זה? (הם מאזינים לדרשות לעתים קרובות אבל לא מיישמים בפועל את האמת). אין שאלה בכלל שלאנשים שלא מיישמים בפועל את האמת יש צביון של סלידה מהאמת. יש אנשים שיכולים לפעמים ליישם בפועל קצת מהאמת, אז האם יש להם צביון של סלידה מהאמת? צביון כזה נמצא גם אצל מי שמיישמים בפועל את האמת, פשוט במידה משתנה. העובדה שאתה יכול ליישם בפועל את האמת, אין פירושה שאין לך צביון של סלידה מהאמת. העובדה שאתה מיישם בפועל את האמת אין פירושה שצביון החיים שלך השתנה באופן מידי – לא זה המקרה. מחובתך לפתור את בעיית הצביון המושחת שלך, זוהי הדרך היחידה להשיג שינוי בצביון החיים שלך. העובדה שיישמת בפועל את האמת בהזדמנות אחת אין פירושה שכבר אין לך צביון מושחת. יש לך יכולת ליישם בפועל את האמת בתחום אחד, אבל מכאן לא נובע בהכרח שיש לך יכולת ליישם בפועל את האמת בתחומים אחרים. ההקשרים והסיבות הכרוכים בכך הם שונים, אבל מה שהכי חשוב הוא, שאכן קיים צביון מושחת שהוא שורש הבעיה. על כן, לאחר שהצביון של האדם השתנה, נפתרות גם כל הבעיות אצלו שקשורות ליישום בפועל של האמת – הקשיים, האמתלות והתירוצים – כמו גם המרדנות, הפגמים והמגרעות שלו. אם הצביונות שלהם לא ישתנו, אנשים תמיד יתקשו ליישם בפועל את האמת ותמיד יהיו להם אמתלות ותירוצים. אם ברצונך להיות מסוגל ליישם בפועל את האמת ולהתמסר לאל בכל הדברים, מוכרח להתרחש שינוי בצביון שלך תחילה. רק אז תוכל לפתור בעיות משורשיהן.

למה בעיקר מתייחס הצביון של סלידה מהאמת? הבה נדון תחילה בסוג של מצב. לאנשים מסוימים יש עניין גדול בהאזנה לדרשות וככל שהם מאזינים לשיתוף על האמת ליבם מתבהר יותר ומצב רוחם נעשה מרומם יותר. יש להם גישה של חיוביות ונקיטת יוזמה לפתרון בעיות מראש. האם זה מוכיח שאין להם צביון של סלידה מהאמת? (לא). לדוגמה, יש ילדים בגיל שבע או שמונה שמתעניינים כשהם שומעים על אמונה באל, הם תמיד קוראים את דברי האל ובאים לכינוסים עם הוריהם, ויש אנשים שאומרים: "לילד הזה אין צביון של סלידה מהאמת, הוא פיקח מאוד, הוא נולד להאמין באל, הוא נבחר בידי האל". ייתכן מאוד שהילד נבחר בידי האל, אבל המילים האלה נכונות רק בחלקן. הסיבה לכך היא שהילד עדיין צעיר והכיוון שאליו הוא חותר ומטרותיו בחיים עדיין לא התעצבו. בשלב שבו השקפתם על החיים ועל החברה עדיין לא התעצבו, ניתן לומר שנשמותיהם הצעירות אוהבות דברים חיוביים, אבל אי אפשר לומר שאין להם צביון של סלידה מהאמת. מדוע אני אומר זאת? גילם צעיר. האנושיות שלהם עדיין אינה בוגרת, הם חסרי ניסיון לחלוטין, האופקים שלהם מוגבלים והם לא מבינים כלל וכלל מהי האמת. יש להם לא יותר מאשר נטייה לדברים חיוביים. אי אפשר לומר שהם אוהבים את האמת ועוד פחות מכך אפשר לומר שיש להם מציאות-אמת. זאת ועוד, לילדים אין שום ניסיון ולכן איש אינו יכולים לראות בדיוק מה חבוי בליבם, איזה מין מהות טבע יש להם. אנשים קובעים שהילדים אוהבים את האמת פשוט כיוון שהם מתעניינים באמונה באל ובהאזנה לדרשות – הקביעה הזאת היא ביטוי של בורות וסכלות, כיוון שלילדים אין ידע על מהי האמת ולכן אי אפשר אפילו להזכיר את נושא אהבתם אל האמת או סלידתם ממנה. סלידה מהאמת מתייחסת בעיקר לחוסר עניין ולהתנגדות לאמת ולדברים חיוביים. סלידה מהאמת היא כאשר אנשים יכולים להבין את האמת ולדעת מהם הדברים החיוביים ובכל זאת עדיין מתייחסים לאמת ולדברים חיוביים מתוך גישה ומצב המתאפיינים בהתנגדות, בשטחיות, באנטיפתיה, בהתחמקות מלומר את האמת ובאדישות. זהו הצביון של סלידה מהאמת. האם סוג צביון זה קיים אצל כולם? אנשים מסוימים אומרים: "אף על פי שאני יודע שדבר האל הוא האמת, אני בכל זאת לא אוהב או מקבל אותו, או לפחות לא יכול לקבל אותו כרגע". מה העניין כאן? זוהי סלידה מהאמת. הצביון שבתוכם אינו מאפשר להם לקבל את האמת. אילו גילויים ספציפיים יש לאי קבלת האמת? יש אנשים שאומרים: "אני מבין את כל האמיתות, אבל אני פשוט לא יכול ליישם אותן בפועל". הדבר הזה חושף שאדם זה סולד מהאמת, ושהוא לא אוהב את האמת ולכן הוא לא יכול ליישם בפועל שום אמת. יש אנשים שאומרים: "העובדה שהצלחתי להרוויח כל כך הרבה כסף היא דבר שהאל מחזיק בריבונות עליו. האל בירך אותי ממש, האל היה טוב אליי כל כך, האל נתן לי עושר גדול. לכל המשפחה שלי יש בגדים נאים והם אוכלים אוכל טוב ולא חסרים להם בגדים ואוכל". כשהם רואים שהאל בירך אותם, אנשים אלה מודים לאל בליבם, הם יודעים שכל הדבר הזה נקבע בידי האל ושלולא היו מבורכים בידי האל – אילו היו מסתמכים על כישרונותיהם בלבד – הם בהחלט לא היו מרוויחים את כל הכסף הזה. זה מה שהם באמת חושבים בליבם, מה שהם יודעים באמת והם באמת מודים לאל. אבל מגיע יום שבו העסק שלהם נכשל, כשהזמנים קשים עבורם והם סובלים מעוני. למה זה? הסיבה היא שהם תאבי נוחות ולא חושבים כלל כיצד לבצע את חובתם כראוי והם משקיעים את כל זמנם ברדיפה אחרי עושר, הם נהפכים לעבדים לכסף, והדבר הזה משפיע על ביצוע חובתם ולכן האל לוקח מהם את זה. בליבם, הם יודעים שהאל בירך אותם בשפע הזה ונתן להם דברים רבים כל כך, ובכל זאת אין להם שום רצון לגמול לאל על אהבתו, הם לא רוצים לצאת ולבצע את חובתם, הם רכי לבב וחוששים כל הזמן ממעצר, והם פוחדים לאבד את כל העושר והתענוגות האלה ומשום כך האל שולל מהם את כולם. בלבם הדברים ברורים לחלוטין, הם יודעים שהאל לקח את הדברים האלה מהם ושהוא מטיל עליהם משמעת; לכן הם מתפללים לאל ואומרים, "הו אלוהים! בירכת אותי פעם אחת ולכן תוכל לברך אותי פעם שנייה. הקיום שלך נצחי וכך גם הברכות שאתה מעניק לאנושות. אני מודה לך! הברכות וההבטחה שלך לא ישתנו, יקרה מה שיקרה. אם תיקח ממני, אתמסר בכל זאת". אבל המילה "אתמסר" ריקה מתוכן כשהיא יוצאת מפיהם. פיהם אומר שהם יכולים להתמסר, אבל אחר כך הם חושבים על זה ומשהו לא נראה להם נכון: "המצב היה טוב פעם. למה האל לקח את הכול? האם הישארות בבית וביצוע חובתי אינה זהה ליציאה מהבית כדי לבצע את חובתי? את מה עיכבתי?" הם תמיד מעלים זיכרונות מהעבר. יש להם מעין תלונה לאל וחוסר סיפוק ממנו והם תמיד מרגישים דיכאון. האם האל עדיין בליבם? מה שיש להם בלב הוא כסף, נוחות חומרית והזמנים הטובים ההם. בלב שלהם אין שום מקום לאל, הוא כבר לא האל שלהם. אף שהם יודעים שאמת היא ש"האל נתן והאל לקח", הם אוהבים את המילים "האל נתן" וסולדים מהמילים "האל לקח". ברור שהם בררנים בקבלתם את האמת. כשהאל מברך אותם הם מקבלים זאת בתור האמת – אבל ברגע שהאל לוקח מהם, הם אינם יכולים לקבל זאת. הם אינם יכולים לקבל ריבונות כזאת מצד האל ובמקום זאת הם מתנגדים ומתמרמרים. כשמבקשים מהם לבצע את חובתם הם אומרים: "אעשה זאת אם האל ייתן לי ברכה וחסד. איך אני אמור לבצע את חובתי בלי ברכת האל וכשמשפחתי נתונה בעוני כזה? לא רוצה!" איזה צביון זה? אף שבליבם הם חווים את ברכות האל באופן אישי ואת האופן שבו הוא נתן להם כל כך הרבה, הם לא מוכנים לקבל את זה שהאל לקח מהם. למה זה? כי הם לא יכולים לשחרר את הכסף ואת החיים הנוחים שלהם. אף שאולי לא הקימו מהומה בקשר לזה ואולי לא הושיטו ידם לאל ואולי לא ניסו להחזיר את נכסי העבר שלהם בכוחות עצמם, הם נואשו ממעשי האל, אין להם שום יכולת קבלה והם אומרים: "הפעולה של האל היא ממש לא מתחשבת. היא נשגבת מבינתי. איך אוכל להמשיך להאמין באל? אני כבר לא רוצה להכיר בכך שהוא האל. אם אני לא מכיר בכך שהוא האל, אז הוא לא האל". האם זהו סוג של צביון? (כן). לשטן יש צביון מסוג כזה, הוא מתכחש לאל בדרך הזאת. צביון מסוג זה הוא צביון של סלידה מהאמת ושנאת האמת. כשאנשים סולדים מהאמת עד כדי כך, לאן זה מוביל אותם? זה גורם להם להתנגד לאל ולעשות זאת בעקשנות עד הרגע האחרון – ופירושו של דבר הוא, שלגביהם הכול נגמר.

מהו בדיוק הטבע של צביון הסלידה מהאמת? אנשים שסולדים מהאמת לא אוהבים דברים חיוביים או כל דבר שאלוהים עושה. קחו לדוגמה את עבודת השיפוט של האל באחרית הימים: איש אינו רוצה לקבל את העבודה הזאת. מעטים הם האנשים שמוכנים להאזין לדרשות על כך שהאל חושף אנשים, מוקיע אותם, מייסר אותם, מעמיד אותם בניסיון, מזכך אותם, מוכיח אותם ומטיל עליהם משמעת, אך הם שמחים לשמוע על כך שהאל מברך אנשים ומשבח אותם ומבטיח להם הבטחות – איש אינו דוחה את הדברים האלה. הדבר דומה למה שהיה בעידן החסד, כשהאל עשה את עבודת המחילה, החנינה, הברכה והענקת החסד לאדם, כשריפא את החולים וגירש שדים והבטיח לאנשים הבטחות – אנשים היו מוכנים לקבל את כל זה, כולם היללו את ישוע על אהבת האדם הגדולה שלו. אבל כעת, משהגיע עידן המלכות והאל עושה את עבודת השיפוט ומבטא אמיתות רבות, לאיש לא אכפת. אין זה משנה כיצד האל חושף אנשים ושופט אותם, הם אינם מקבלים את זה ואפילו אומרים לעצמם: "האם האל יכול לעשות דבר כזה? האם האל אינו אוהב את האדם?" אם האל גוזם אותם, מוכיח אותם או מטיל עליהם משמעת אזי יש להם תפיסות רבות עוד יותר והם אומרים לעצמם: "איך הדבר הזה הוא אהבתו של האל? מילות השיפוט וההוקעה האלו אינן מילים אוהבות כלל, איני מקבל אותן. איני טיפש עד כדי כך!" זהו הצביון של סלידה מהאמת. כשהם שומעים את האמת, אנשים מסוימים אומרים "איזו אמת? זאת רק תיאוריה. היא נראית אצילית כל כך, עוצמתית כל כך, קדושה כל כך – אבל אלו הן סתם מילים שנשמעות נחמד". האם אין זה הצביון של סלידה מהאמת? זהו הצביון של סלידה מהאמת. האם צביון זה נמצא בכם? (כן). לאיזה מן המצבים שציינתי זה עתה סביר שתיפלו קורבן, או שאתם עדים לו לעתים תכופות ביותר ושאתם מעריכים בצורה העמוקה ביותר? (אי רצון להיתקל בקושי בזמן ביצוע תפקידנו, אי רצון שהאל ישפוט וייסר אותנו, הרצון שהכול יתנהל ללא בעיות). לסרב לריבונות האל, לסרב להטלת המשמעת מצדו ולייסורים שהוא מסב, לדעת בבירור שהאל עושה טוב בכך אבל עדיין להתנגד לו בלב: זהו סוג אחד של ביטוי. מה עוד? (לשמוח כשאנחנו יעילים בביצוע תפקידנו ולהיות שליליים, חלשים וחסרי יכולת לשתף פעולה באופן אקטיבי כשאנחנו נכשלים בביצוע התפקיד). איזה סוג של גילוי זה? (עיקשות). אתם מוכרחים לדייק בעניין הזה. אל תתבלבלו ותטענו דברים בעיוורון. לפעמים המצבים של אנשים הם מורכבים מאוד; הם לא מתאפיינים בסוג אחד בלבד אלא בשניים או שלושה שמעורבבים יחד. כיצד הייתם מגדירים זאת אפוא? לפעמים צביון אחד חושף את עצמו בשני מצבים ולפעמים בשלושה, אבל למרות השוני בין המצבים האלה, בסופו של דבר עדיין מדובר בסוג אחד של צביון. אתם מוכרחים להבין את צביון הסלידה מהאמת ועליכם לחקור מהם הגילויים של סלידה מהאמת. כך תוכלו להבין ממש את צביון הסלידה מהאמת. אתם סולדים מהאמת. אתם יודעים היטב שדבר כלשהו הוא נכון – הדבר אינו מוכרח להיות דברי האל או עקרונות האמת, ולפעמים זהו אחד הדברים החיוביים, הדברים הנכונים, המילים הנכונות, ההצעות הנכונות – ובכל זאת אתם עדיין אומרים: "אין זאת האמת, אלו הן פשוט המילים הנכונות. אני לא רוצה להקשיב – אני לא מקשיב למילים של אנשים!" איזה צביון זה? יש כאן גאוותנות, עיקשות וסלידה מהאמת – כל סוגי הצביונות האלה נמצאים כאן. כל סוג של צביון יכול להפיק מצבים מסוגים רבים. מצב אחד יכול להיות קשור לכמה צביונות שונים. אתם מוכרחים להבין בבירור איזה סוגים של צביונות יוצרים את המצבים האלה. כך תוכלו להבחין בסוגים השונים של צביונות מושחתים.

מתוך ארבעת הצביונות המושחתים שעליהם שיתפנו זה עתה, די בכל אחד מהם כדי לדון אדם למוות – האם האמירה הזאת מרחיקת לכת יותר מדי? (לא). איך נוצרים הצביונות המושחתים של אנשים? המקור של כולם הוא השטן. האנשים נעשים ספוגים לחלוטין בכל הכפירות והרעיונות המופרכים מעיקרם ששחררו השטן, השדים ואנשים מפורסמים ומכובדים, וכך נוצרים כל הצביונות המושחתים השונים. האם הצביונות האלה חיוביים או שליליים? (שליליים). על סמך מה אתם אומרים שהם שליליים? (האמת). מכיוון שהצביונות האלה מפירים את האמת ומתנגדים לאל, והם מנוגדים בעוינות לצביון האל ולתכונות האל ומהותו, הרי שאם אחד הצביונות המושחתים האלה נמצא באנשים, הם נעשים מתנגדים לאל. אם כל אחד מארבעת הצביונות האלה נמצא בתוך אדם, אזי זה בעייתי והאדם נעשה אויב של האל וייעודו הוא מוות ודאי. אין משנה איזה צביון זה, אם תשקול אותו תוך שימוש באמת תראה שהתמצית שכל אחד מהם נותן לה ביטוי מכוונת כולה כנגד האל, היא פועלת מתוך התנגדות לאל ומתוך עוינות לו. משום כך, אם הצביונות שלך לא ישתנו אתה לא תהיה תואם לאל, אתה תשנא את האמת ואתה תהיה אויב של האל.

הנושא הבא שנדבר עליו הוא הצביון מהסוג החמישי. אתן לכם דוגמה ותוכלו לנסות להבין איזה סוג צביון זה בדיוק. תארו לעצמכם שני אנשים משוחחים ואחד מהם מדבר בצורה ישירה מדי ולכן האדם השני נעלב. הוא חושב: "למה אתה פוגע בכבודי כל כך? אתה חושב שאני נותן לאנשים להיטפל אליי?" וכך מתפתחת שנאה בתוכו. במציאות, הבעיה הזאת קלה לפתרון. אם אדם אחד אמר משהו שפגע באדם אחר, כל עוד הדובר יתנצל בפני המאזין העניין יעבור. אבל אם הצד הפגוע אינו מסוגל לשחרר את העניין הזה ובעיניו, "לעולם לא מאוחר מדי בשביל ג'נטלמן לנקום את נקמתו", איזה צביון זה? (זדוניות). נכון – זוהי זדוניות והאדם הזה הוא בעל צביון מרושע. בכנסייה יש אנשים שנגזמים כי הם לא מבצעים את חובתם כהלכה. הדברים שנאמרים כשגוזמים מישהו כרוכים לעתים קרובות בגערות ואפילו בנזיפות. הדבר בוודאי גורם לסערת רגשות אצל האדם והוא רוצה לחפש תירוצים ולענות בחזרה. הוא אומר דברים כמו: "אף על פי שגזמת אותי בכך שאמרת דברים נכונים, חלק מהדברים שאמרת היו ממש מעליבים, השפלת אותי ופגעת ברגשותיי. זה שנים רבות שאני מאמין באל ועבדתי קשה אף על פי שמעולם לא תרמתי שום תרומה – איך אפשר להתנהג איתי ככה? איך זה שאתה לא גוזם שום אדם אחר? אני לא יכול לקבל את זה ואני לא סובל את זה!" זהו סוג של צביון מושחת, הלא כן? (כן). הצביון המושחת הזה מתגשם רק דרך תלונות, אי-ציות ואנטגוניזם, אבל הוא עדיין לא הגיע לשיאו, הוא עוד לא הגיע לזנית שלו, אף שהוא כבר מראה סימנים וכבר התחיל להגיע לשלב שבו הוא עומד להתפרץ. מהי הגישה שלו זמן קצר לאחר מכן? הוא לא מסור, הוא מרגיש מעוצבן ומתריס ומתחיל להתנהג מתוך טינה. הוא מתחיל להתפלפל: "המנהיגים והעובדים לא תמיד צודקים כשהם גוזמים אנשים. אולי אתם יכולים לקבל את זה, אבל אני לא. הסיבה לכך שאתם מקבלים את זה היא שאתם טיפשים ורכרוכיים. אני לא מקבל את זה! בואו נלבן את העניין ונבדוק מי צודק או טועה". ואז אנשים משתפים איתו ואומרים: "ללא קשר לשאלה מי צודק או טועה, הדבר הראשון שאתה מוכרח לעשות הוא לציית. האם ייתכן שביצעת את חובתך בלי שום פגם, אפילו הקטן ביותר? אתה עושה הכול נכון? אפילו אם עשית הכול נכון, הגיזום יעזור לך! שיתפנו אתך על העקרונות האלה כל כך הרבה פעמים אבל אף פעם לא הקשבת ובחרת פשוט לעשות בעיוורון את מה שאתה רוצה וגרמת להפרעה בעבודת הכנסייה ולהפסדים גדולים, אז איך אתה לא יכול להתמודד עם גיזום? אולי הניסוח הוא מחמיר ואולי קשה לשמוע אותו, אבל זה רגיל, הלא כן? אז על מה אתה מתווכח? האם צריך להניח לך לעשות דברים רעים בלי לאפשר לאנשים אחרים לגזום אותך?" אבל האם האדם יוכל לקבל גיזום אחרי ששמע זאת? לא. הוא פשוט ימשיך להמציא תירוצים ולהתנגד. איזה צביון הוא חשף? שטניות; זהו צביון מרושע. למה הוא התכוון בפועל? "אני לא סובל שאנשים מעצבנים אותי. אסור לאיש לנסות לפגוע בי אפילו במידה הקטנה ביותר. אם אראה לך שלא קל להתעסק איתי, אתה לא תעז לגזום אותי בעתיד. האם לא אנצח אז?" מה דעתכם על זה? הצביון נחשף, נכון? זהו צביון מרושע. אנשים בעלי צביון מרושע לא רק סולדים מהאמת – הם שונאים את האמת! כשגוזמים אותם הם מנסים לברוח או מתעלמים מהגיזום – בליבם הם עוינים במידה שלא תיאמן. אין זה פשוט מקרה שבו הם ממציאים תירוצים. זאת לא הגישה שלהם בכלל. הם מתנגדים ואינם מצייתים, הם אפילו עונים ומתווכחים כמו איזה מפלצת. הם חושבים בליבם: "אני מבין שאתה מנסה להשפיל אותי ולהביך אותי בכוונה, ואף על פי שאני לא מעז לסתור אותך פנים אל פנים אמצא דרך לנקום בך! אתה חושב שאתה יכול פשוט לגזום אותי ולהתנהג איתי בשתלטנות? אעביר את כולם לצד שלי, אסמן אותך ואז אגמול לך מידה כנגד מידה!" זה מה שהוא חושב בליבו; הצביון המרושע שלו חשף את עצמו סוף-סוף. כדי להשיג את מטרותיו ולפרוק את הטינה שלו, הוא יעשה כמיטב יכולתו להמציא תירוצים שיאפשרו לו להצטדק ולהעביר את כולם לצד שלו. רק אז הוא יירגע ויהיה מרוצה. זה זדוני, הלא כן? זהו צביון מרושע. בטרם גוזמים אותם, אנשים אלה הם כמו טלאים קטנים. כשהם נגזמים או כשהעצמי האמיתי שלהם נחשף, הם מיד הופכים משה לזאב והזאביות שלהם יוצאת החוצה. זהו צביון מרושע, הלא כן? (כן). אם כך, למה הוא רוב הזמן בלתי נראה? (לא התגרו בהם). נכון, לא התגרו בהם ולא סיכנו את האינטרסים שלהם. זה כמו שזאב לא יאכל אותך כשאינו רעב – האם אפשר לומר אז שהוא לא זאב? אילו כדי לקרוא לו זאב היית מחכה עד שהוא היה מנסה לטרוף אותך, זה היה מאוחר מדי, הלא כן? אפילו כשהזאב לא היה מנסה לטרוף אותך, היית עומד על המשמר כל הזמן. זה שהזאב לא טורף אותך אין פירושו שהזאב לא רוצה לטרוף אותך, אלא שעוד לא הגיע הזמן – וכשהזמן מגיע, הטבע הזאבי שלו תוקף. הגיזום חושף כל סוג וסוג של בן אדם. יש אנשים שחושבים לעצמם: "למה אני היחיד שגוזמים אותו?" למה תמיד נטפלים אליי? האם הם רואים בי מטרה קלה? אני לא מסוג האנשים שאפשר להתעסק איתם!" איזה צביון זה? איך ייתכן שהאדם הזה הוא היחיד שנגזם? אין אלה פני הדברים לאמיתו של דבר. מי מכם לא נגזם? כולכם נגזמתם. מנהיגים ועובדים הם לפעמים סוררים ופזיזים בעבודתם או לא מבצעים את העבודה לפי סידור העבודה – ורובם נגזמים. מטרת הגיזום היא להגן על עבודת הכנסייה ולמנוע מאנשים לפעול בצורה סוררת. המטרה אינה לסמן אדם מסוים כמטרה. ברור שדבריהם הם עיוות של העובדות וגם זה גילוי של צביון מרושע.

באילו דרכים נוספות מתגלה צביון מרושע? איך הוא קשור לסלידה מהאמת? למעשה, כשסלידה מהאמת מתגלה באופן חמור ויש לה מאפיינים של התנגדות ושיפוט, יש כאן חשיפה של צביון מרושע. הסלידה מהאמת כוללת מספר מצבים, החל בחוסר עניין באמת, וכלה בסלידה מהאמת שמחמירה והופכת לשיפוט ולגינוי כלפי האל. כשהסלידה מהאמת מגיעה לדרגה מסוימת, אנשים נוטים להתכחש לאל, לשנוא את האל ולהתנגד לו. המצבים המרובים האלה הם צביון מרושע, הלא כן? (כן). משום כך, לסולדים מהאמת יש מצב חמור עוד יותר ובתוכו יש סוג של צביון: הצביון המרושע. לדוגמה, יש אנשים שמכירים בכך שהכול נקבע בידי האל, אבל כשהאל לוקח מהם והם סובלים מפגיעה באינטרסים שלהם, הם לא מתלוננים או מתנגדים כלפי חוץ, אבל בתוכם אין שום קבלה או התמסרות. הגישה שלהם היא גישה של לשבת באופן סביל ולהמתין להשמדה – וברור שזהו מצב של סלידה מהאמת. יש עוד מצב, חמור עוד יותר: הם לא יושבים באופן סביל ומחכים להשמדה, אך במקום זה הם מתנגדים לסידורים שקבע האל ולתזמורים שלו, והם מתנגדים לזה שהאל לוקח מהם דברים. איך הם מתנגדים? (על ידי שיבוש והפרעה לעבודת הכנסייה או על ידי חבלה בדברים תוך ניסיון להקים מלכות משלהם). זוהי צורה אחת. אחרי שמנהיגים מסוימים בכנסייה מוחלפים, הם תמיד משבשים דברים ומפריעים לכנסייה כשהם חיים חיי כנסייה, הם מתנגדים לכל דבר שהמנהיג החדש אומר וממרים את פיו בכל נושא ומנסים לחתור תחתיו מאחורי גבו. איזה צביון זה? זהו צביון מרושע. מה שהם חושבים באמת הוא: "אם לא אוכל להיות מנהיג, אז שום אדם לא יוכל לשמש במשרה הזאת ואני אבריח את כל מי שימונה לתפקיד זה. אם אאלץ אותך לעזוב אהיה המנהיג, כמו קודם!" זה לא רק לסלוד מהאמת, זה להיות מרושע! כשאדם מתחרה באחרים למען מעמד וטריטוריה, למען האינטרסים אישיים שלו ולמען המוניטין שלו, כשנקמתו היא חסרת מעצורים, כשאדם עושה ככל יכולתו ומשתמש בכל כישוריו כדי לעשות כל מעשה אפשרי למען השגת מטרותיו, למען שיקום המוניטין שלו, גאוותו ומעמדו או כדי לספק את תאוות הנקם שלו – כל אלה הם גילויי רשעות. התנהגויות מסוימות השייכות לצביון מרושע כרוכות באמירת הרבה דברים מטרידים ומשבשים וחלקן כרוכות בעשיית הרבה מעשים רעים על מנת להשיג את מטרותיו של האדם. כל מה שאנשים כאלה עושים – בין בדיבור ובין במעשה – אינו עולה בקנה אחד עם האמת, מפר את האמת וכולו מהווה גילוי של צביון מרושע. יש אנשים שאינם יכולים להבחין בדברים אלה. אם הדיבור או ההתנהגות השגויים אינם בוטים, הם לא יכולים לראות אותם כפי שהם. אבל לגבי אנשים שמבינים את האמת, כל מה שאנשים רעים אומרים ועושים הוא רע, ולעולם לא יכול להיות משהו צודק או שעולה בקנה אחד עם האמת; הדברים האלה, שאנשים אלה אומרים ועושים – אפשר לומר עליהם שהם רעים במאה אחוז והם בהחלט הגילויים של צביון מרושע. מהם המניעים של אנשים רעים בטרם הם חושפים את הצביון המרושע? איזה סוגים של מטרות הם מנסים להשיג? איך הם יכולים לעשות דברים כאלה? האם אתם יכולים להבחין בכך? אתן לכם דוגמה. משהו קורה בבית של אדם כלשהו. התנין הגדול האדום כאש הציב מעקב על ביתו של האדם והוא אינו יכול לחזור אליו והדבר מכאיב לו מאוד. אחים ואחיות כלשהם מכניסים אותו לביתם וכשהאדם הזה רואה כמה הכול נחמד בבית המארח, הוא חושב לעצמו "איך זה ששום דבר לא קרה לבית שלך? איך זה שהדבר קרה לבית שלי? זה לא הוגן. זה לא מקובל עליי, אני מוכרח לחשוב על דרך לגרום לדבר כלשהו לקרות לבית שלך כך שלא תוכל ללכת הביתה. אתן לך טעימה מהקשיים שסבלתי". אין זה משנה אם הם עושים דבר מה או לא, או אם הדבר הופך למציאות או לא, או אם הם משיגים או לא משיגים את מטרותיהם – עדיין יש להם כוונה מהסוג הזה. זהו סוג של צביון, הלא כן? (כן). אם הם אינם יכולים לחיות חיים טובים, הם לא יאפשרו גם לאנשים אחרים לחיות חיים טובים. איזה צביון זה? (זדוניות). צביון מרושע – האדם הזה מגעיל! הוא, כמו שאומרים, רקוב עד היסוד. הביטוי מתאר בדיוק כמה הוא רשע. מהו טבעו של צביון כזה? נסו לנתח: מהם המניעים, הכוונות והמטרות שלו כשהצביון הזה נחשף אצלו? מהי נקודת המוצא של חשיפת הצביון הזה אצלו? איזו מטרה הוא מנסה להשיג? משהו קרה בבית שלו, וכשהיה בבית של המארח, המארח היטיב לספק את צרכיו – לכן מדוע שינסה לקלקל את זה? האם הוא יהיה מרוצה רק אחרי שיקלקל למארח שלו את המצב כך שמשהו יקרה בביתו וגם הוא לא יוכל לחזור אליו? הוא אמור להגן על המקום למען טובתו האישית ולמנוע שיקרה לו משהו ולא להזיק למארח, כיוון שפגיעה במארח זהה לפגיעה בו עצמו. אם כן, מהי בדיוק המטרה שלו כשהוא רוצה לעשות את זה? (כשהמצב שלו רע הוא רוצה שגם לאחרים יהיה רע). הדבר הזה נקרא רשעות. מה שהוא חושב זה: "התנין הגדול האדום כאש הרס את הבית שלי ועכשיו אין בית. אבל לך יש עדיין בית חמים ונחמד שאתה יכול לחזור אליו. זה לא הוגן. אני לא סובל לראות שאתה יכול לחזור הביתה. אלמד אותך לקח. אגרום לכך שלא תוכל לחזור הביתה ותהיה בדיוק כמוני. כך ארגיש שהדברים הוגנים". האם העשייה הזאת אינה זדונית ומתאפיינת בכוונות להרע? לאיזה טבע היא שייכת? (זדוניות). כל מה שאנשים רעים אומרים ועושים נעשה על מנת להשיג מטרה. איזה סוגים של דברים הם עושים בדרך כלל? מהם הדברים השכיחים ביותר שאנשים בעלי צביון מרושע עושים? (הם משבשים את עבודת הכנסייה, מפריעים לה והורסים אותה). (כשהם נמצאים עם אנשים פנים אל פנים הם מנסים להשיג טובות הנאה באמצעות חנופה, אבל מאחורי גבם הם מנסים לחתור תחתיהם). (הם תוקפים אנשים, הם נקמנים ומשתלחים באנשים בזדוניות). (הם מפיצים שמועות והשמצות). (הם מכפישים אנשים אחרים, שופטים ומגנים אותם). הטבע של הפעולות האלה הוא להפריע לעבודת הכנסייה ולהרוס אותה, וכולן גילויים של התנגדות לאל ותקיפתו, כולן גילויים של צביון מרושע. אין ספק מי שמסוגלים לעשות את הדברים האלה הם אנשים רעים, ואת כל מי שיש להם גילויים מסוימים של צביון מרושע ניתן להגדיר כאנשים רעים. מהי התמצית של אדם רע? התמצית היא תמצית של שד, של השטן. אין זו הגזמה כלל. האם אתם מסוגלים לעשות את הפעולות הללו? אילו מבין הפעולות הללו אתם מסוגלים לעשות? (להיות שיפוטיים). אז אתם מעזים לתקוף אנשים או לנקום בהם? (לפעמים יש לי מחשבות מהסוגים האלה אבל אני לא מעז לפעול על פיהן). יש לכם רק את המחשבות האלו אבל אתם לא מעזים לפעול על פיהן. אילו מישהו שמעמדו נמוך משלך היה פוגע בך, היית מעז לנקום בו? (לפעמים הייתי עושה את זה, אני מסוגל לעשות דברים כאלה). אילו האדם הזה היה ממש חזק – אילו היה רהוט מאוד והיה מעליב אותך – היית מעז לנקום? ייתכן שרק מעטים לא היו חוששים לעשות את זה. אנשים כאלה, שנטפלים לחלשים אך חוששים מהחזקים, הם יש להם צביונות מרושעים? (כן). אם אתה מסוגל לעשות את המעשה הרע – לנקום באחים ובאחיות אחרים – אין זה משנה איזו מין התנהגות זו וכלפי מי היא מכוונת, היא מוכיחה שיש בך צביון מרושע. מבחוץ, הצביון הזה אינו נראה שונה כל כך מצביונות אחרים אבל מחובתך להבדיל בינו לבינם וגם להבדיל בין האנשים שאתה מסמן כמטרות. אם אתה נלחם בשטן בעוז ואתה מסוגל להכניעו ולהשפילו, האם זה נחשב לצביון מרושע? לא. זה לעמוד לימין הצדק ולהיות עשוי לבלי חת לנוכח פני האויב. זה להיות בעל חוש צדק. באילו נסיבות זה ייחשב לצביון מרושע? אילו היית נוהג בבריונות כלפי אנשים אחרים או אחים ואחיות והיית רומס אותם ומשפיל אותם, אז זה היה צביון מרושע. משום כך עליך להיות בעל מצפון והיגיון, להתייחס לאנשים ולנושאים על פי עקרונות, להיות מסוגל להבחין באנשים רעים ובשדים, להיות בעל חוש צדק, להיות סובלני וסבלני כלפי אנשיו הנבחרים של האל וכלפי האחים והאחיות וליישם בפועל בהתאם לאמת. זה נכון לחלוטין ועולה בקנה אחד עם כוונותיו של האל. אנשים בעלי צביונות מרושעים אינם מתייחסים לאנשים בהתאם לעקרונות דומים לזה. אם מישהו, לא משנה מיהו, עושה משהו שפוגע בהם, הם ינסו לנקום – זוהי רשעות. אין שום עיקרון בדרך שבה אנשים רעים פועלים. הם לא מחפשים את האמת. בין שהם פועלים מתוך טינה אישית, בין שהם נטפלים לחלשים ומפחדים מהחזקים, בין שהם מעזים לנקום בכל אדם שהוא – כל אלה משתייכים לצביון מרושע וכולם מהווים צביון מושחת. אין ספק בקשר לכך.

מהו הגילוי הברור ביותר של אדם בעל צביון מרושע? כשהוא נתקל באדם תמים שקל להיטפל אליו ואז הוא מתחיל להיטפל אליו ולשחק איתו כמו בצעצוע. זוהי תופעה נפוצה. כשאדם טוב לב יחסית רואה אדם תמים ופחדן, הוא חש חמלה כלפיו ואפילו אם אינו יכול לעזור לו הוא לא יתנהג בבריונות כלפיו. כשאתה רואה שאחד האחים או האחיות שלכם הוא תמים, איך אתה מתייחס אליו? אתה מתנהג כלפיו בבריונות או בקנטרנות? (סביר להניח שאתנשא עליו). התנשאות על אנשים היא דרך שבה אתה רואה אנשים ומגבש דעה עליהם, היא סוג של צורת חשיבה, אבל הדרך שבה אתה פועל כלפיהם ומדבר איתם קשורה בצביון שלך. אמרו לי, באיזה אופן אתם פועלים כלפי אנשים ביישנים ופחדנים? (אני אומר להם כל הזמן מה לעשות ונטפל אליהם). (כשאני רואה אותם טועים בביצוע חובתם אני מפלה ומדיר אותם). הדברים שאתה מזכיר הם גילויים של צביון מרושע והם קשורים לצביונות של אנשים. קיימים עוד הרבה דברים כאלה, לכן אין צורך לפרט בנוגע להם. האם נתקלת פעם באדם כזה, מישהו שרצה שהאדם שהעליב אותו ימות ואפילו התפלל לאל וביקש ממנו לדון אותו לגיהינום ולמחות אותו מעל פני האדמה? אף שלאיש אין כוח כזה, האדם חשב בליבו כמה טוב היה אילו היה לו כוח כזה או התפלל לאל וביקש ממנו לעשות את זה. האם יש מחשבות כאלה בליבכם? (כשאנחנו מפיצים את הבשורה ונתקלים באנשים רעים שתוקפים אותנו ומדווחים עלינו למשטרה, אני מרגיש מלא שנאה כלפיהם וחושב מחשבות כמו "יום יבוא והאל יעניש אתכם"). זהו מקרה אובייקטיבי למדי. תקפו אותך, עברת סבל וכאב, רמסו לחלוטין את היושרה האישית שלך ואת הכבוד העצמי שלך – בנסיבות כאלה לרוב האנשים יהיה קשה להתגבר על זה. (אנשים מפיצים באינטרנט שמועות על הכנסייה שלנו, הם טוענים טענות רבות וכשאני קורא אותן אני מתרגז ממש ויש לי הרבה שנאה בלב). האם זוהי רשעות או רגזנות או אנושיות רגילה? (זוהי אנושיות רגילה. לא לשנוא שדים ואויבים של האל זה לא אנושיות רגילה). נכון. זוהי החשיפה, ההתגלות והתגובה של אנושיות רגילה. אם אנשים לא שונאים דברים שליליים או אוהבים דברים חיוביים, אם אין להם שום סטנדרטים של מצפון, אז הם לא בני אדם. בנסיבות כאלו, איזו פעולה האדם יכול לנקוט כדי לפתח צביון מרושע? אם השנאה והתיעוב האלו מותמרות לסוג של התנהגות, אם אתה מאבד כל היגיון ופעולותיך חוצות קו אדום מסוים שמעבר לו אינך אנושי, אם סביר שתהרוג אותם אפילו ותעבור על החוק – אזי זוהי רשעות, זוהי פעולה אופיינית לאנשים חמומי מוח. כשאנשים מבינים את האמת והם מסוגלים להבחין באנשים רעים והם שונאים רשעות, זוהי אנושיות רגילה. אבל אם אנשים מטפלים בדברים בדרך של חמומי מוח, הם פועלי ללא עקרונות. האם זה שונה באופן כלשהו מעשיית מעשים רעים? (כן). יש שוני. אם אדם כלשהו הוא שלילי ביותר, מרושע ביותר, רע ביותר ובלתי מוסרי ביותר ואתה מרגיש כלפיו אנטיפתיה גדולה עד כדי כך שאתה מבקש מהאל לקלל את האדם הזה, אז זה בסדר. אבל אם התפללת פעמיים-שלוש והאל לא פעל, האם זה בסדר לקחת את העניינים לידיים שלך? (לא). אתה יכול להתפלל לאל ולבטא את השקפותיך ואת דעותיך ואז לחפש את עקרונות האמת; במקרה כזה תוכל לטפל בדברים כהלכה. אבל אסור לך לדרוש מהאל לגבות בשבילך מחיר או לנסות לאלץ את האל לעשות זאת, ועוד פחות מכך מותר לך להניח לרגזנות שלך לגרום לך לעשות דברים טיפשיים. עליך לנקוט גישה רציונלית כלפי העניין. עליך להיות סבלני, להמתין לזמן האל ולהשקיע זמן רב יותר בתפילה לאל. ראה כיצד האל פועל בחכמה כלפי השטן והשדים וכך תוכל להיות סבלני. להיות רציונלי פירושו להפקיד את כל הדבר הזה בידי האל ולתת לאל לפעול. זה מה שיציר בריאה צריך לעשות. אל תפעל מתוך רגזנות. פעולה מתוך רגזנות אינה קבילה בעיני האל, האל מגנה אותה. בזמנים כגון אלה, הצביון שנחשף אצל בני אדם אינו חולשה אנושית או רוגז חולף, אלא צביון מרושע. ברגע שנקבע שזהו צביון מרושע אתה בצרות ולא סביר שתיוושע. זאת מכיוון שכאשר לאנשים יש צביון מרושע הם נוטים לפעול בניגוד למצפון ולהיגיון ולעבור על החוק ולהפר את הצווים המנהליים של האל. איך אפשר אפוא להימנע מזה? ישנם לכל הפחות שלושה קווים אדומים שאסור לחצות: הראשון הוא לא לעשות דברים בניגוד למצפון ולהיגיון, השני הוא לא לעבור על החוק והשלישי הוא לא להפר את הצווים המנהליים של האל. זאת ועוד, אסור לעשות שום דבר קיצוני או שום דבר שיפריע לעבודת הכנסייה. אם תקפיד על העקרונות האלה אז, לכל הפחות, ביטחונך יובטח ולא תסולק. אם אתה מתנגד ברשעות לכך שגוזמים אותך כי עשית מעשים רעים מכל הסוגים, זה מסוכן אפילו יותר. סביר שתפגע ישירות בצביון האל ותפונה מהכנסייה או תגורש ממנה. העונש על פגיעה בצביון האל הוא חמור הרבה יותר מאשר העונש על עבירה על החוק – זהו גורל גרוע ממוות. עבירה על החוק גוררת עונש מאסר לכל היותר; אתה תעבור כמה שנים קשות ואז תצא וזהו זה. אבל אם תפגע בצביון האל, אתה תסבול מעונש נצחי. לכן, אם לאנשים בעלי צביון מרושע אין שום רציונליות, הם נתונים בסכנה חמורה, סביר שיעשו מעשים רעים וודאי הוא שיקבלו עונש ויסבלו כגמולם. אם לאנשים יש קצת רציונליות, אם הם יכולים לחפש את האמת ולהתמסר לה ואם הם יכולים להימנע מעשיית יותר מדי מעשים רעים, אז בהחלט יש להם תקווה להיוושע. חיוני שלאדם יהיו רציונליות והיגיון. סביר שאדם בעל היגיון יקבל את האמת ויתייחס לגיזום כראוי. אדם חסר היגיון נתון בסכנה בעת הגיזום. נגיד למשל שמישהו כועס מאוד אחרי שמנהיג גזם אותו. הוא מרגיש רצון להפיץ שמועות ולתקוף את המנהיג, אבל הוא לא מעז לעשות זאת מחשש שיגרום לצרות. אך צביון כזה כבר קיים בליבו וקשה לומר אם הוא יפעל או לא יפעל לפיו. כל עוד צביון מסוג זה קיים בליבו של אדם, כל עוד המחשבות הללו קיימות, אז האדם כבר נתון בסכנה אף שאולי אינו פועל לפיהם. כשהנסיבות מאפשרות זאת – כשלאדם תהיה הזדמנות – סביר ביותר שהוא יפעל. כל עוד קיים הצביון המרושע שלו, אם לא פותרים אותו, אז האדם הזה יעשה מעשה רע במוקדם או במאוחר. אם כן, איזה מצבים אחרים יש שבהם האדם חושף צביון מרושע? אמרו לי. (ביצעתי את חובתי בשטחיות ולא השגתי שום תוצאות ואז הוחלפתי על ידי המנהיג בהתאם לעקרונות והרגשתי התנגדות במידת מה. ואז כשראיתי שהוא חשף צביון מושחת, חשבתי לכתוב מכתב כדי לדווח עליו). האם הרעיון הזה צץ לו משום מקום? בהחלט לא. הרעיון הזה הוא תוצר של הטבע שלך. הדברים שבטבעם של בני אדם נחשפים במוקדם או במאוחר, אין לדעת באיזה רגע או באיזה הקשר הם ייחשפו ויבואו לידי ביטוי בפעולה כלשהי. לפעמים אנשים אינם עושים דבר, אבל זה מפני שהמצב אינו מאפשר זאת. עם זאת, אם הם אנשים שחותרים אל האמת הם יוכלו לחפש את האמת כדי לפתור את זה. אם הם לא אנשים שחותרים אל האמת הם יעשו כרצונם ויעשו מעשה רע מיד כשהמצב יאפשר זאת. לכן, אם הצביון המושחת לא ייפתר, סביר ביותר שאנשים יכניסו את עצמם לצרות ובמקרה כזה ייאלצו לאכול את הדייסה שבישלו. יש אנשים שלא חותרים אל האמת ותמיד מבצעים את חובותיהם בשטחיות. לא מקובל עליהם להיגזם, הם לעולם לא מתחרטים ובסופו של דבר מחרימים אותם על מנת שיהרהרו על אודות עצמם. יש אנשים שמפונים מהכנסייה כי הם מפריעים כל הזמן לחיי הכנסייה והם הפכו לתפוחים רקובים; ויש אנשים שמגורשים כי הם עושים מעשים רעים מכל הסוגים. לכן אין זה משנה איזה מין אנשים הם, אם מישהו חושף צביון מושחת לעתים קרובות ואינו מחפש את האמת כדי לפתור את זה, סביר שהוא יעשה מעשים רעים. הצביון המושחת של בני האדם אינו מורכב מגאוותנות בלבד אלא גם מרוע לב ורשעות. גאוותנות ורשעות הם פשוט גורמים שכיחים.

אם כן, איך צריך לפתור את הבעיה של חשיפת צביון מרושע? אנשים מזהים מהו הצביון המושחת שלהם. הצביון של אנשים מסוימים הוא מרושע, זדוני וגאוותני במיוחד והם חסרי מצפון לחלוטין. זהו הטבע של אנשים רעים ואנשים אלה הם האנשים המסוכנים מכול. כשאנשים אלה מחזיקים בהשפעה, השדים והשטנים מחזיקים בהשפעה. בבית האל, כל האנשים הרעים נחשפים ומסולקים מפני שעשו מעשים רעים מכל הסוגים. כשאתה מנסה לשתף על האמת עם אנשים רעים או מנסה לגזום אותם, יש סיכוי גדול שהם יתקפו אותך או ישפטו אותך או אפילו ינקמו בך – כל אלה הם תוצאות של העובדה שהצביונות שלהם זדוניים כל כך. למעשה, הדבר הזה נפוץ מאוד. לדוגמה, יכולים להיות שני אנשים שמסתדרים היטב זה עם זה, שמתחשבים מאוד זה בזה ומבינים זה את זה – אבל בסופו של דבר יש ביניהם מחלוקת לגבי דבר אחד שקשור לאינטרסים שלהם והם מנתקים קשר זה עם זה. אנשים מסוימים אפילו נהיים אויבים ומנסים לנקום זה בזה. כולם מרושעים ביותר. כשמדובר באנשים שמבצעים את חובתם, האם שמתם לב איזה דברים נגלים ונחשפים אצלם כשהם נופלים טרף לצביון מרושע? הדברים האלה קיימים בוודאות, ומחובתכם לעקור אותם מהשורש. הדבר הזה יעזור לכם להבחין בדברים האלה ולזהות אותם. אם אינכם יודעים כיצד להבחין בהם ולעקור אותם מהשורש, לעולם לא תוכלו להבחין באנשים רעים. יש אנשים שלאחר שצוררי משיח הטעו אותם והם עברו להשפעתם, חייהם נפגעו ורק אז התברר להם מהו צורר משיח ומהו צביון מרושע. ההבנה שלכם את האמת היא שטחית מדי. ההבנה שלכם את האמת נגמרת ברמת המילה הדבורה או הכתובה, או שאתם מבינים רק מילים ודוקטרינות, והדברים האלה כלל ללא עולים בקנה אחד עם המציאות. אחרי שהאזנתם לדרשות רבות נראה שיש הבנה ונאורות בליבכם; אבל כשאתם מתמודדים עם המציאות אתם בכל זאת לא יכולים להבחין בדברים כפי שהם באמת. כולכם יודעים, באופן תאורטי, מהם הגילויים של צורר משיח, אבל כשעיניכם נחות על צורר משיח אמיתי אינכם יכולים להבחין בכך שהוא צורר משיח. הסיבה לכך היא שיש לכם ניסיון מועט מדי. לאחר שיהיה לכם יותר ניסיון, לאחר שתיפגעו מספיק מידי צוררי משיח, תהיה לכם יכולת טובה וממשית להבחין בפרצופם האמיתי. כיום, אף שרוב האנשים מאזינים לדרשות בקפידה בזמן הכינוסים ורוצים לשאוף אל האמת, לאחר ששמעו את הדרשה הם מבינים רק את משמעותה המילולית, הם אינם מתקדמים לרמה התיאורטית, ואין להם יכולת לחוות את הצד המעשי של האמת. משום כך, כניסתם אל מציאות האמת היא שטחית מאוד ופירוש הדבר הוא שאינם יכולים להבחין באנשים רעים ובצוררי משיח. לצוררי משיח יש תמצית של אנשים רעים, אבל מלבד צוררי משיח ואנשים רעים, האם לאנשים אחרים אין צביונות מרושעים? במציאות, אין אנשים טובים. כשהכול בסדר הם שופעים חיוכים, אבל כשהם מתמודדים עם משהו שפוגע באינטרסים שלהם הם נעשים מכוערים. זהו צביון מרושע. הצביון המרושע הזה יכול להיחשף בכל עת; זה עניין בלתי-רצוני. אז מה בדיוק קורה כאן? האם זה עניין של דיבוק רוחות רעות? האם זה עניין של גלגול נשמות של שדים? אם זה עניין של אחד משני הדברים האלה, אז לאדם יש תמצית של אדם רע ודבר אינו יכול לעזור לו. אם התמצית שלהם אינה של אדם רע ופשוט יש להם את הצביון המושחת הזה אז מצבם אינו סופני, ואם יוכלו לקבל את האמת עדיין יש להם תקווה להיוושע. אם כן, כיצד אפשר לפתור צביון מרושע ומושחת זה? ראשית, כשאתה נתקל בעניינים אתה מוכרח להתפלל לעתים קרובות ולחשוב איזה מניעים ותשוקות יש לך. אתה מוכרח לקבל את הבחינה של האל ולשמור על שליטה בהתנהגותך. זאת ועוד, אסור לך לחשוף אף מילה או התנהגות רעות. אם אדם מגלה שיש בליבו זדון וכוונות שגויות והוא רוצה לעשות מעשים רעים, חובתו לחפש את האמת כדי לפתור זאת, חובתו למצוא את דברי האל הרלוונטיים כדי להבין את העניין ולפתור אותו, חובתו להתפלל לאל, לבקש את הגנתו, להישבע לאל ולקלל את עצמו כשאינו מקבל את האמת ועושה את הרע. שיתוף עם האל בדרך הזאת מעניק הגנה ומונע מאדם לעשות את הרע. אם משהו קורה לאדם ועולות אצלו כוונות רעות אך הוא מתעלם מכך ופשוט נותן לדברים להתנהל מעצמם או חושב שמובן מאליו שזאת הדרך שעליו לפעול, אזי הוא אדם רע ואינו אדם שממש מאמין באל ואוהב את האמת. אדם כזה עדיין רוצה להאמין באל ולנהות אחריו, לקבל ברכה ולהיכנס למלכות השמיים – האם זה אפשרי? הוא חולם. הצביון מהסוג החמישי הוא רשעות. גם עניין זה קשור לצביונות מושחתים ובכך הסתיימו הדברים בעניין זה, פחות או יותר.

אתם גם צריכים להכיר את הצביון המושחת מהסוג השישי: רשעות. בואו נתחיל עם הטפת הבשורה על ידי אנשים. יש אנשים שחושפים צביון מרושע כשהם מטיפים את הבשורה. הם אינם מטיפים בהתאם לעקרונות וגם לא יודעים איזה מין אנשים אוהבים את האמת ויש להם אנושיות; הם תמיד יחפשו אדם מהמין הנגדי שהם יוצרים איתו קשר טוב, שהם מחבבים אותו ומסתדרים איתו. הם אינם מטיפים לאנשים שהם אינם מחבבים או שאיתם הם לא מסתדרים איתם. אם יש להם עניין באדם, אין זה משנה אם הוא מתאים או לא מתאים לעקרונות של הפצת הבשורה, הם לא יוותרו עליו. אנשים אחרים אולי יגידו להם שהאדם אינו מתאים לעקרונות של הפצת הבשורה, אבל הם יתעקשו להטיף לו. יש בתוכם צביון ששולט בפעולותיהם וגורם להם לספק את התשוקות התאוותניות שלהם ולהשיג מטרות משלהם תחת דגל הפצת הבשורה. הדבר הזה אינו אלא צביון מרושע, לא פחות. יש אפילו אנשים שיודעים היטב שהם טועים כשהם עושים את זה ושהמעשה פוגע באל ומפר את צוויו המנהליים – ובכל זאת הם לא מפסיקים. זהו סוג של צביון, הלא כן? (כן). זהו אחד הגילויים של צביון מרושע, אבל לא רק את חשיפת התשוקות הזדוניות יש לתאר כדבר מרושע; היקף הרשעות רחב יותר מתאוות בשרים בלבד. חשבו על כך: איזה גילויים אחרים של צביון מרושע ישנם? מכיוון שזהו צביון, הוא יותר מדרך פעולה בלבד, הוא כרוך במצבים ובגילויים רבים ושונים; זה מה שמגדיר אותו כצביון. (לנהות אחרי האופנות של העולם הזה, לא להרפות מדברים שקשורים לאופנות של העולם הזה). לא להרפות מאופנות מרושעות הוא סוג אחד. היצמדות לאופנות המרושעות של העולם, רדיפה אחריהן, התעסקות איתן, חתירה אליהן בתשוקה רבה. יש אנשים שלעולם אינם מרפים מהדברים האלה ללא קשר לאופן שבו משתפים איתם על האמת וגוזמים אותם; ההיצמדות לדברים האלה מגיעה לכדי התאהבות טיפשית. זוהי רשעות. אם כן, כשאנשים נוהים אחרי אופנות מרושעות, איזה גילויים הם סימן לכך שיש להם צביון מרושע? מדוע הם אוהבים את הדברים האלה? מה יש באופנות המרושעות של העולם הזה שמסב להם סיפוק פסיכולוגי, שמספק את צורכיהם ואת נטיותיהם המיוחדות לדברים מסוימים ואת תשוקותיהם? נגיד לדוגמה שהם אוהבים כוכבי קולנוע: מה יש בכוכבי קולנוע שמניע את האובססיה הזאת וגורם לאנשים האלה לנהות אחריהם? הסגנון הראוותני, האלגנטיות, המראה והידוענות של כוכבי הקולנוע מושכים את האנשים, כמו גם סוג החיים הראוותני שאנשים אלה משתוקקים לו. כל הדברים האלה שהאנשים נוהים אחריהם – האם כולם מרושעים? (כן). למה אומרים שהם מרושעים? (כי הם מנוגדים לאמת ולדברים חיוביים והם אינם עולים בקנה אחד עם מה שהאל מבקש). זאת דוקטרינה. נסו לנתח את הידוענים ואת כוכבי הקולנוע האלה: סגנון החיים שלהם, התנהגותם, אפילו הפרסונה הציבורית והבגדים שכולם מעריצים כל כך. למה הם מנהלים חיים כאלה? ולמה הם נותנים השראה לאחרים ללכת בעקבותיהם? הם משקיעים מאמץ רב בכל זה. יש להם מאפרים וסטייליסטים אישיים שתפקידם הוא ליצור לכוכבי הקולנוע את תדמיתם. אז מהי מטרתם בכך שהם יוצרים את התדמית הזאת? למשוך אנשים, להטעות אותם, לגרום להם לנהות אחריהם – ולהפיק מכך תועלת. וכך, בין שאנשים מעריצים את ההילה של כוכבי הקולנוע האלה, את מראם או את חייהם – הפעולות האלו הן טיפשיות ומגוחכות באמת. אילו האדם היה ניחן ברציונליות, איך היה יכול להעריץ שדים? שדים הם ישויות שמטעות אנשים, מתעתעות בהם ומזיקות להם. שדים אינם מאמינים באל ואין בהם שום קבלה של האמת. כל השדים נוהים אחרי השטן. מהן המטרות של מי שנוהה אחרי השדים והשטן ומעריץ אותם? הם רוצים להשתוות לשדים האלה, לחקות אותם, בתקווה שיום אחד הם יהפכו לשד יפה וסקסי בדיוק כמו השדים והידוענים האלה. הם אוהבים ליהנות מההרגשה הזאת. אין זה משנה איזה ידוען או אישיות בולטת האדם מעריץ, המטרה הסופית של הכוכבים האלה היא זהה – להטעות אנשים, למשוך אותם ולגרום להם להעריץ אותם ולנהות אחריהם. האין זה צביון מרושע? זהו צביון מרושע ואין יותר ברור מזה.

צביונות מרושעים מתגלים בדרך נוספת. יש אנשים שרואים שבכינוסים בבית האל תמיד קוראים בדברי האל, משתפים על האמת, משוחחים על ידיעה עצמית, על ביצוע חובות כהלכה, על כיצד לפעול בהתאם לעקרונות, על כיצד לירוא מהאל ולסור מרע, על כיצד להבין את האמת וליישם אותה בפועל ועל היבטים אחרים של האמת. לאחר שכבר האזינו שנים רבות גוברת אצלם תחושת מיאוס ככל שהם מרבים להאזין, והם מתחילים להתלונן ולומר: "האם מטרת האמונה באל היא לזכות בברכות? למה אנחנו תמיד מדברים על האמת ומשתפים על דבר האל? זה לא נגמר לעולם? נמאס לי מזה!" אבל הם לא רוצים לחזור לעולם החילוני. הם חושבים לעצמם: "אמונה באל היא חדגונית כל כך, היא משעממת – איך אפשר להפוך אותה למעניינת קצת יותר? אני מוכרח למצוא משהו מעניין", לכן הם מסתובבים ושואלים: "כמה אנשים יש בכנסייה שמאמינים באל? כמה מנהיגים ועובדים יש? כמה הוחלפו? כמה מהם הם סטודנטים צעירים באוניברסיטה וסטודנטים לתואר שני? מישהו יודע מה מספרם?" הם מתייחסים לדברים ולנתונים האלה בתור האמת. איזה צביון זה? זוהי רשעות, שמכנים אותה לעתים קרובות "נאלחות". הם שמעו אמיתות רבות כל כך, אבל אף לא אחת מהן השרתה אצלם קשב או מיקוד מספיקים. ברגע שלמישהו יש פיסת רכילות או פיסת חדשות פנימיות, הם זוקפים אוזניים מיד, הם חוששים להחמיץ אותה. זוהי נאלחות, הלא כן? (כן). מה מאפיין אנשים נאלחים? האמת אינה מעניינת אותם כהוא זה. הם מתעניינים רק בדברים חיצוניים, הם מחפשים בחמדנות וללא לאות רכילות ודברים שאין להם שום קשר לאמת או להיווכחותם בחיים. הם חושבים שהבנת כל הדברים האלה, כל המידע הזה, והחזקתם בראשם פירושו הוא שיש להם מציאות-אמת, שהם באמת ובתמים חברים בבית האל, שהם בוודאי יקבלו אישור מהאל ויוכלו להיכנס למלכות האל. האם אתם חושבים שזה נכון באמת? (לא). אתם יכולים לראות מבעד לזה, אבל רבים מהמאמינים החדשים באל אינם יכולים. הם מקובעים על המידע הזה, הם חושבים שידיעת הדברים האלה הופכת אותם לחברים בבית האל – אבל למעשה האל מתעב אנשים כאלה יותר מכול, הם האנשים הגאוותניים, השטחיים והבורים יותר מכולם. האל התגלם כבשר ודם באחרית הימים על מנת לעשות את עבודת השיפוט והטיהור של בני האדם, והשפעתה היא לתת לבני האדם את האמת כחיים. אבל אם אנשים לא מתמקדים באכילה ובשתייה של דבר האל ותמיד מנסים לגלות רכילות ועוד פרטים על ענייניה הפנימיים של הכנסייה, האם הם חותרים אל האמת? האם הם אנשים שעושים עבודה כהלכה? לגביי, אנשים אלה הם מרושעים. הם חסרי אמונה. לאנשים כאלה אפשר לקרוא אנשים נאלחים. הדבר היחיד שהם מתמקדים בו תמיד הוא שמועות. הדבר מספק את סקרנותם, אבל האל מתעב אותם. אלה אינם אנשים שבאמת מאמינים באל ועוד פחות מכך הם אנשים שחותרים אל האמת. הם פשוט מאוד משרתי השטן שבאים להפריע לעבודת הכנסייה. יתירה מזאת, אנשים שתמיד בודקים את האל וחוקרים אותו הם המשרתים החביבים על התנין הגדול האדום כאש. האל שונא אותם ונגעל מהאנשים האלה יותר מכול. אם אתה מאמין באל, למה אתה לא סומך עליו? כשאתה בודק את האל וחוקר אותו, האם אתה מחפש את האמת? האם לחיפוש האמת יש קשר כלשהו למשפחה שלתוכה המשיח נולד או לסביבה שבה גדל? אנשים שתמיד שמים את האל מתחת למיקרוסקופ – האם הם לא מגעילים? אם יש לך כל הזמן תפיסות על דברים הנוגעים לאנושיות של המשיח, עליך להשקיע זמן רב יותר בחתירה אל ידע של דברי האל; רק כשתבין את האמת תוכל לפתור את בעיית התפיסות שלך. האם בדיקת הרקע המשפחתי של המשיח או נסיבות לידתו מאפשרת לך לדעת את האל? האם היא תאפשר לך לגלות את התמצית האלוהית של המשיח? בהחלט לא. אנשים שבאמת מאמינים באל מקדישים את עצמם לדברי האל ולאמת, ורק הדבר הזה תורם לידיעת התמצית האלוהית של המשיח. אבל למה מי שבוחנים את האל כל הזמן עוסקים בעיסוקים נאלחים? אנשים חסרי ערך אלה, שאין להם הבנה רוחנית, צריכים למהר ולצאת מבית האל! בכינוסים ובדרשות הובעו אמיתות רבות כל כך ושותפו דברים רבים כל כך – למה אתה מוכרח לבחון את האל בכל זאת? מה המשמעות של הבחינה המתמדת שלך את האל? המשמעות היא שאתה רשע מרושע! זאת ועוד, יש אפילו אנשים שחושבים שלמידת כל המידע הטריוויאלי הזה נותנת להם הון והם מסתובבים ומתרברבים בו. ומה קורה בסוף? הם נתעבים ומגעילים בעיני האל. האם הם אנושיים אפילו? האם הם לא שדים חיים? איך הם אנשים שמאמינים באל? הם מקדישים את כל מחשבותיהם לדרך הרשעות והנכלוליות. זה כאילו שהם חושבים שככל שהם יודעים יותר שמועות, כך הם יותר שייכים לבית האל ומבינים את האמת. אנשים כאלה הם מגוחכים לחלוטין. אין מישהו מגעיל יותר מהם בבית האל.

יש אנשים שמתמקדים כל הזמן בדברים לא מציאותיים באמונה שלהם. לדוגמה, יש אנשים שתמיד בודקים מהי מהות המלכות, איפה הרקיע השלישי, למה דומה השאול והיכן הגיהינום. הם תמיד בודקים דברים מסתוריים במקום להתמקד בהיווכחות בחיים. זוהי נאלחות, זוהי רשעות. יש אנשים שלא משנה כמה דרשות ושיתופים הם שומעים, הם עדיין לא מבינים מהי האמת בדיוק וגם אינם מודעים לאופן שבו עליהם ליישם אותה בפועל. בכל פעם שיש להם זמן הם מחטטים בדבר האל, מתעמקים בניסוח, מחפשים ריגוש מסוג כלשהו וגם תמיד בוחנים אם דברי האל התגשמו או לא. אם הדברים התגשמו הם מאמינים שזוהי עבודתו של האל ואם לא, הם מכחישים שזאת עבודתו של האל. האם הם לא מגוחכים? האם זאת לא נאלחות? האם אנשים תמיד יכולים לראות שדברי האל מתגשמים? כשחלק כלשהו מדברי האל מתגשם, אנשים לא בהכרח יכולים לראות את זה. לגבי חלק מהדברים, ייתכן שאנשים אינם רואים שהם מתגשמים, אך לגבי האל הם התגשמו. לאנשים אין דרך לראות את הדברים האלה בבירור; אם הם מבינים 20 אחוזים מהדברים האלה, נפלה בחלקם זכות גדולה. יש אנשים שמשקיעים את כל זמנם בלימוד דבר האל אבל אינם מקדישים שום תשומת לב ליישום בפועל של האמת או להיווכחות בחיים. האין זאת התעלמות מחובותיו הנכונות של האדם? הם שמעו אמיתות רבות כל כך ובכל זאת אינם מבינים אותן, והם מחפשים כל הזמן הוכחה להתגשמות נבואות ומתייחסים לכך בתור החיים והמוטיבציה שלהם. לדוגמה, יש אנשים שכאשר הם מתפללים הם אומרים דברים כמו: "אלוהים, אם אתה רוצה שאעשה את זה, תעיר אותי בשש בבוקר מחר; אם לא, תן לי לישון עד שבע". כך הם נוהגים לעתים קרובות, הם משתמשים בזה כבעיקרון שלהם ומיישמים אותו בפועל כאילו הוא האמת. הדבר הזה נקרא נאלחות. כשהם פועלים הם מסתמכים תמיד על רגשות, מתמקדים בעל-טבעי, מסתמכים על שמועות ועל דברים לא מציאותיים אחרים; הם כל הזמן ממקדים את מרצם בדברים נאלחים. זוהי רשעות. לא משנה איך תשתף איתם על האמת, הם תמיד יחשבו שהאמת חסרת תועלת ושהיא לא מדויקת כמו ההסתמכות על רגשות או על תיקוף באמצעות השוואה. זוהי נאלחות. הם אינם מאמינים שהאל הוא הריבון של גורלותיהם של בני האדם והוא זה שקובע אותם, ואף שהם אומרים שהם מכירים בכך שדברי האל הם האמת, הם בכל זאת לא מקבלים את האמת בליבם ולעולם אינם משתמשים בדברי האל כדי להבין דברים. אם אדם מפורסם אומר משהו, הם מאמינים שזוהי האמת והם עושים כדבריו. אם מגיד עתידות או קורא פנים אומר להם שבשנה הבאה הם יקודמו ויקבלו תפקיד ניהולי, הם מאמינים לו. האין זאת נאלחות? הם מאמינים בניחוש, בהגדת עתידות ובדברים על-טבעיים, ובדברים נאלחים אלה בלבד. זה בדיוק כמו מה שאנשים מסוימים שאומרים: "אני מבין את כל האמיתות, אבל אני פשוט לא יכול ליישם אותן בפועל. אני לא יודע מה הבעיה". עכשיו יש לנו את התשובה לשאלה הזאת: הם נאלחים. אין זה משנה איך תשתפו על האמת עם אנשים כאלה, היא לא תחדור אליהם וגם לא תהיה לה השפעה נראית לעין. אנשים אלה לא רק סולדים מהאמת, יש להם צביון מרושע. מהו הגילוי המשמעותי ביותר של סלידה מהאמת? זה שאדם מבין את האמת אבל לא מיישם אותה בפועל. הוא לא רוצה לשמוע אותה, הוא מתנגד לה וסולד ממנה. הוא יודע שהאמת נכונה וטובה אבל הוא לא מיישם אותה בפועל, הוא לא מוכן לעלות על הנתיב הזה וגם אינו רוצה לסבול או לשלם מחיר, קל וחומר לספוג הפסדים. אנשים רשעים אינם כאלה. הם חושבים שדברים מרושעים הם האמת, שזוהי הדרך הנכונה והם רודפים אחרי הדברים האלה ומנסים לחקות אותם וממקדים את מרצם בהם כל הזמן. בית האל משתף לעתים קרובות על עקרונות התפילה: אנשים יכולים להתפלל בכל זמן ובכל מקום שהם רוצים, ללא מגבלות זמן; הם צריכים פשוט לבוא לפני האל, לומר את אשר על ליבם ולחפש את האמת. הדברים האלה צריכים להישמע לעתים קרובות ואנשים אמורים להבין אותם בקלות, אבל איך אנשים רשעים מיישמים אותם בפועל? כל בוקר עם עלות השחר הם תמיד פונים דרומה, כורעים על ברכיהם, מניחים את שתי הידיים על הקרקע ומשתטחים בתפילה לפני האל ככל יכולתם. הם חושבים שהאל יוכל לשמוע את תפילתם רק בזמנים כאלה כיוון שזאת השעה שבה האל אינו עסוק, יש לו זמן ולכן הוא מקשיב. האין זה מגוחך? האין זה מרושע? יש אנשים אחרים שאומרים שהשעות שבהן הכי יעיל להתפלל הן אחת או שתיים בלילה, כשהכול שקט. מדוע הם אומרים זאת? גם להם יש את הסיבות שלהם. הם אומרים שכולם ישנים בשעות האלו; לאלוהים יש זמן לטפל בענייניהם כשהוא אינו עסוק. האין זה אבסורד? האין זה מרושע? אין זה משנה איך משתפים איתם על האמת, הם מסרבים לקבל אותה. הם האנשים האבסורדיים ביותר ואין להם יכולת להבין את האמת. יש אנשים אחרים שאומרים: "כשאנשים מאמינים באל עליהם לעשות מעשים טובים ולהיות טובי לב ואסור להם להרוג או לאכול בשר. אכילת בשר פירושה להרוג, לחטוא, והאל אינו רוצה אנשים שעושים את זה". האם לדברים האלה יש בסיס כלשהו? האם האל אמר דבר כזה אי פעם? (לא). אז מי אמר את זה? אמר את זה כופר, טיפוס אבסורדי. למעשה, אנשים שאומרים את זה אינם בהכרח מתנזרים מבשר – או ייתכן שאינם אוכלים בשר בנוכחות אנשים אחרים אבל אוכלים הרבה בשר כשיש להם פרטיות. אנשים אלה מצטיינים בהעמדת פנים והם מפיצים שקרים בכל אשר יפנו. זוהי רשעות. אנשים אלה נאלחים כל כך. הם מתייחסים לכפירות ולדברים המופרכים האלה כאילו היו דברות ותקנות ואפילו מיישמים אותם ודבקים בהם כאילו היו האמת או דרישות שהאל דורש ומלמדים אנשים אחרים במרץ ובחוסר בושה לעשות את אותו הדבר. למה אני אומר שהדרך שבה אנשים אלה עושים דברים ומנסחים דברים והאמצעים שבהם הם משתמשים הם מרושעים? (כי לדברים האלה אין שום קשר עם האמת). אז האם כל דבר שאינו קשור לאמת הוא מרושע? הבנה מעין זאת היא בעייתית ביותר. בחיי היום יום יש לאנשים דברים שאין להם שום קשר עם האמת. האם כשאומרים על הדברים האלה שהם דברים מרושעים אין כאן עיוות של העובדות? רק את מה שהאל מגנה אפשר לכנות מרושע; אי אפשר לכנות כך את הדברים שהוא אינו מגנה. זוהי טעות גדולה להגדיר כמרושע כל דבר שאינו קשור לאמת. הפרטים של צורכי החיים – למשל אכילה, שינה, שתייה, מנוחה – האם יש להם קשר לאמת? האם הדברים האלה מרושעים? אלה כולם צרכים רגילים, הם חלק מסדר יומם של אנשים, הם אינם מרושעים. אם כן מדוע הפעולות שהרגע ציינתי מסווגות כמרושעות? מכיוון שהדרכים האלה לעשיית דברים לוקחות אנשים לנתיב שהיה שגוי ומגוחך – נתיב הדת. כשהם מיישמים בפועל בדרך הזאת ומלמדים אנשים אחרים לנהוג כך, הם מעלים אותם על נתיב הרשעות. זוהי תוצאה שאין מנוס ממנה. כשאנשים מעריצים אופנות מרושעות של העולם הזה וצועדים בנתיב הרשעות, מהו קיצם? הם נעשים מושחתים מבחינה מוסרית, הם מאבדים את ההיגיון, אין להם בושה ובסופו של דבר הם נסחפים לחלוטין על ידי אופנות העולם הזה והם הולכים להשמדה בדיוק כמו הכופרים. יש אנשים שרואים בכפירות ובדברים המופרכים הללו לא רק תקנות שיש למלא או דברות שיש לציית להן אלא גם מחשיבים אותם בתור האמת. אנשים אלה הם אנשים אבסורדיים חסרי כל הבנה רוחנית. בסופו של דבר, אי אפשר לעשות איתם דבר מלבד לסלקם. האם רוח הקודש יכולה לעבוד במישהו שמבין את האמת בצורה מעוותת כל כך? (לא). רוח הקודש אינה עובדת באנשים אלה; במקרה כזה עובדות בהם רוחות רעות, כיוון שאנשים אלה הולכים בנתיב הרשעות, הם ממהרים לאורך נתיבן של הרוחות הרעות – וזה בדיוק מה שהרוחות הרעות הללו צריכות. ומה התוצאה? האנשים הללו אחוזי דיבוק של רוחות רעות. אמרתי קודם ש"השטן, כאריה שואג, משחר לטרף, מחפש בני אדם שיוכל לטרוף". כשאנשים צועדים בנתיב הנכלולי והמרושע, אין מנוס מזה שהרוחות הרעות יחטפו אותם. אין צורך שהאל ייתן אותך לרוחות הרעות. אם לא תחתור אל האמת לא תקבל הגנה והאל לא יהיה אתך. אם האל לא יוכל לזכות בך, לא יהיה לו אכפת ממך והרוחות הרעות ינצלו את ההזדמנות כדי להתגנב פנימה ולהשתלט עליך. זאת התוצאה, הלא כן? כל מי שסולדים מהאמת ומגנים כל הזמן את העבודה שעושה התגלמות האל ושנוהים אחרי אופנות העולם הזה, שנותנים בבוטות פרשנות שגויה לדברי האל ולכתבי הקודש, שמפיצים כפירות ושקרים – כל המעשים האלה שהם עושים הם תולדה של צביונות מרושעים. יש אנשים שחותרים אל רוחניות ומכיוון שההבנה שלהם מעוותת הם ממציאים שקרים רבים שמטרתם להטעות אנשים, והם הופכים לאוטופיסטים ותאורטיקנים וגם זה מעשה נאלח. אלה אנשים מרושעים. בדומה לפרושים, כל מעשיהם היו צבועים, הם לא יישמו בפועל את האמת והם הטעו אנשים כדי שיעריצו אותם ויסגדו להם. כשהופיע ישוע המשיח כדי לעבוד, הם אפילו צלבו אותו. המעשה הזה היה מרושע ולבסוף האל קילל אותם. כיום, העולם הדתי לא רק שופט ומגנה את הופעתו ואת עבודתו של האל, אלא גם עושה את הנתעב מכול: הוא מתייצב לצד התנין הגדול האדום כאש ומצטרף לכוחות הרשע ברדיפתם את אנשיו הנבחרים של האל ונעמד שכם אחד עם אויבי האל. זה מרושע. הקהילה הדתית מעולם לא שנאה את כוחות הרשע של השטן, היא אינה שונאת את הרשעות של מדינת התנין הגדול האדום כאש; במקום זאת היא מתפללת למענם ומברכת אותם. זה מרושע. כל ההתנהגויות שיש להן קשר עם השטן ועם רוחות רעות או שיש בהן משום שיתוף פעולה עמם, יכולות להיקרא מרושעות באופן קולקטיבי. דרכי היישום בפועל שהן באמת סוטות, רעות, קיצוניות ומוגזמות – גם הן מרושעות. יש אנשים שכל הזמן שוגים בהבנת האל ואי אפשר לתקן את אי ההבנות האלו, לא משנה כיצד משתפים איתם על האמת. הם תמיד מטיפים את ההיגיון של עצמם ומתעקשים על השקרים של עצמם. והאם גם בזה אין מעט רשעות? יש אנשים בעלי תפיסות על האל; אחרי שמשתפים איתם על האמת פעמים רבות הם אומרים שהם מבינים ושהתפיסות שלהם התבררו וסולקו, אבל אחר כך הם בכל זאת דבקים בתפיסותיהם, הם שליליים תמיד ונצמדים בחוזקה לתירוצים שלהם. זה מרושע, הלא כן? גם זה הוא סוג של רשעות. לסיכום, אדם שעשה מעשה לא הגיוני ומסרב לקבל את העובדה שזהו מעשה לא הגיוני, ולא משנה כמה משתפים איתו על האמת – האדם הזה הוא נאלח ומרושע במידת מה. לא קל לאנשים האלה בעלי הצביון המרושע להיוושע בידי האל, כיוון שהם אינם יכולים לקבל את האמת ומסרבים להרפות מהשקרים המרושעים שלהם; באמת אין שום דבר שאפשר לעשות למענם.

זה עתה עשינו שיתוף על שישה צביונות בסך הכול: עיקשות, גאוותנות, ערמומיות, סלידה מהאמת, זדוניות ורשעות. האם לאחר שניתחנו את ששת הצביונות האלה הפקתם ידע והבנה חדשים על אודות שינויים בצביון? מהם בדיוק שינויים בצביון? האם פירושם הוא להיפטר מפגם מסוים, לתקן התנהגות מסוימת או לשנות תכונת אופי מסוימת? בהחלט לא. אם כן, האם כעת ברור לכם קצת יותר למה מתייחס המונח צביון? האם אפשר לתאר את ששת הצביונות בתור הצביונות המושחתים של האדם, בתור מהות הטבע שלו? (כן). האם ששת הצביונות האלה הם דברים חיוביים או דברים שליליים? (דברים שליליים). הם, בשיא הפשטות, הצביונות המושחתים של האדם, הם ההיבטים העיקריים של הצביונות המושחתים של האדם. אף לא אחד מהצביונות המושחתים האלה אינו עוין את האל ואת האמת, ואף לא אחד מהם הוא דבר חיובי. על כן, ששת הצביונות האלה הם שישה היבטים ומתייחסים אליהם באופן קולקטיבי כצביון מושחת. צביונות מושחתים הם מהות טבעו של האדם. איך אפשר להסביר את המונח "מהות"? המילה "מהות" מתייחסת לטבע האדם. טבע האדם פירושו הוא הדברים שהאדם מסתמך עליהם לשם קיומו, הדברים ששולטים על האופן שבו האדם חי. אנשים חיים לפי הטבע שלהם. מהות הטבע שלך אינה משתנה – אין זה משנה מה אתה מביא לידי ביטוי, מהם המטרות והכיוונים שלך, לפי איזה כללים אתה חי – אין זה נתון לוויכוח. וכך, כשאין לך את האמת ואתה חי בהסתמכות על הצביונות המושחתים האלה, כל מה שאתה מביא לידי ביטוי הוא נגד האל, מנוגד לאמת ואינו עולה בקנה אחד עם כוונות האל. אתה צריך להבין את זה כעת: האם אנשים יכולים להגיע לישועה אם הצביונות שלהם אינם משתנים? (לא). זה יהיה בלתי אפשרי. אם כן, אם הצביונות של בני האדם אינם משתנים, האם הם יכולים להיות תואמים לאלוהים? (לא). זה יהיה קשה ביותר. כשמדובר בששת הצביונות האלה אין זה משנה באיזה מהם מדובר ועד כמה הוא מתגשם או מתגלה בך: אם לא תוכל להשתחרר מההגבלות של הצביונות המושחתים האלה אז אין זה משנה מהם המניעים או המטרות של פעולותיך והאם אתה פועל בכוונה או לא בכוונה – הטבע של כל מה שתעשה יהיה בהכרח נגד האל ולא יהיה מנוס מכך שהאל יגנה אותו; זוהי תוצאה חמורה ביותר. האם גינוי מהאל הוא מה שכל מי שמאמין באל מייחל לקבל בסופו של דבר? (לא). ומכיוון שאין זה קץ שאנשים מייחלים לו, מהו הדבר החשוב יותר מכול שעליהם לעשות? עליהם להכיר את הצביון המושחת שלהם ואת המהות המושחתת שלהם, להבין את האמת – בהדרגה, טיפין-טיפין – תוך שהם משליכים מעליהם את הצביונות המושחתים האלה במסגרות שהאל יצר עבורם ומגיעים לתאימות עם האל ועם האמת. זהו הנתיב לשינוי בצביון האדם.

בעבר היו אנשים שחשבו שקל ופשוט לשנות את הצביונות שלהם. הם האמינו ש"כל עוד אני מאלץ את עצמי לא לומר דברים שמתנגדים לאל או לעשות מעשים שישבשו את עבודת הכנסייה או יפריעו לה וכל עוד תהיה לי את נקודת המבט הנכונה, הלב שלי יהיה צודק ואני אבין קצת יותר מהאמת, אתאמץ עוד, אסבול עוד ואשלם עוד מחירים, אז כעבור שנים אחדות אוכל בהחלט להשיג שינוי בצביון שלי". האם מילים כאלו מחזיקות מים? (לא). מה הטעות של האנשים האלה? (אין להם שום ידע על אודות צביונם המושחת). מהי המטרה של ידיעת הצביון המושחת שלך? (להשתנות). ומהי התוצאה של שינוי זה? זכייה באמת. כדי למדוד אם חל או לא חל שינוי בצביון שלך עליך לבחון אם פעולותיך עולות בקנה אחד עם האמת או מפרות אותה, אם הן תולדה של הרצון האנושי או של סיפוק דרישות האל. לראות את המידה שבה חל שינוי בצביון שלך הוא לבחון אם אתה יכול להרהר על אודות עצמך ולמרוד בבשרך, במניעיך, בשאיפותיך ובתשוקותיך כאשר אתה חושף צביון מושחת, ואם אתה יכול ליישם בפועל בהתאם לאמת כאשר אתה עושה זאת. מידת יכולתך ליישם בפועל בהתאם לאמת ולדברי האל והתשובה לשאלה האם היישום שלך מיושר כליל עם הסטנדרטים של האמת מוכיחות את גודלו של השינוי בצביון שחל אצלך. הדבר הזה הוא פרופורציונלי. ניקח לדוגמה את צביון העיקשות: בהתחלה, בטרם חל שינוי כלשהו בצביון שלך, לא הבנת את האמת וגם לא היית מודע לכך שיש לך צביון של עיקשות, וכששמעת את האמת חשבת לעצמך: "איך האמת יכולה תמיד לחשוף את הצלקות של אנשים?" אחרי ששמעת זאת הרגשת שדברי האל נכונים, אבל אם אחרי שנה או שנתיים לא לקחת שום דבר מדברי האל ללבך, אם לא קיבלת שום דבר מדברים אלה, אז זוהי התנהגות עיקשת, הלא כן? אם כעבור שנה או שנתיים לא התרחשה שום קבלה, אם לא חל שינוי במצב שבתוכך, ואף שלא פיגרת בביצוע חובותיך וסבלת הרבה המצב העיקש שלך לא נפתר כלל או לא פחת אפילו במעט, אז האם חל שינוי כלשהו בהיבט זה של צביונך? (לא). אז למה אתה מתרוצץ כה וכה ועובד? אין זה משנה מה הסיבה שאתה עושה זאת, אתה מתרוצץ כה וכה ועובד בעיוורון כיוון שהתרוצצת במידה הזאת וסבלת במידה הזאת ובכל זאת לא חל שינוי קל שבקלים בצביון שלך. עד שמגיע היום שבו אתה חושב לעצמך לפתע: "איך זה שאני לא יכול לומר אפילו מילת עדות אחת? צביון החיים שלי לא השתנה כלל". בזמן הזה אתה מרגיש בדיוק עד כמה הבעיה חמורה ואתה חושב לעצמך: "אני באמת מרדן ועיקש! אני לא אדם שחותר אל האמת! אין בלבי שום מקום לאל! איך אפשר לקרוא לזה אמונה באל? אני מאמין באל כבר כמה שנים ובכל זאת עדיין איני מביא לידי ביטוי את צלם האנוש וגם לבי אינו קרוב לאל! גם לא לקחתי ללב את דברי האל וגם איני מרגיש תוכחה או נטייה לתקן את דרכיי כשאני עושה משהו לא בסדר – האין זאת עיקשות? האם איני בן נעוות המרדות?" אתה מרגיש מוטרד. ומה פירוש הדבר שאתה מרגיש מוטרד? פירושו הוא שאתה רוצה לתקן את דרכיך. אתה מודע לעיקשות ולמרדנות שלך. ובשלב זה מתחיל לחול שינוי בצביון שלך. מבלי שתתפוס את זה במודע, יש לך רצון לשנות מחשבות ותשוקות מסוימות בתודעה שלך ואתה כבר לא נקלע למבוי סתום עם האל. אתה מגלה שאתה רוצה לשפר את יחסיך עם האל, להפסיק להיות עיקש כל כך, אתה רוצה יכולת ליישם בפועל בחיי היומיום שלך את דברי האל, ליישם אותם בפועל בתור עקרונות האמת – יש לך את המודעות הזאת. טוב שאתה מודע לדברים האלה, אבל האם פירוש הדבר הוא שתוכל להשתנות מיד? (לא). אתה מוכרח לעבור שנות ניסיון רבות ובמהלכן המודעות בליבך תיעשה ברורה יותר ויותר, יהיה לך צורך עז ותחשוב לעצמך בליבך: "זה לא נכון – אני מוכרח להפסיק לבזבז את זמני. אני מוכרח לחתור אל האמת, אני מוכרח לעשות משהו ראוי. בעבר נהגתי להזניח את ביצוע חובותיי הנאותות וחשבתי רק על דברים חומריים כגון מזון וביגוד וחתרתי רק אל תהילה ורווח. כתוצאה מכך, לא זכיתי באמת כלל וכלל. אני מצטער על כך ואני מוכרח לתקן את דרכיי!" בשלב זה אתה עולה על הנתיב הנכון של אמונה באל. כל עוד אנשים מתחילים להתמקד ביישום בפועל של האמת, האם הדבר הזה אינו מקרב אותם צעד אחד לקראת שינויים בצביון שלהם? אין זה משנה כמה זמן אתה מאמין באלוהים, אם אתה יכול לחוש בדליחות שלך – לחוש שתמיד פשוט נסחפת עם הזרם ואחרי כמה שנים כאלה לא הרווחת שום דבר ואתה עדיין מרגיש ריקנות – ואם הדבר הזה גורם לך לחוש באי נוחות ואתה מתחיל להרהר על אודות עצמך, ואתה מרגיש שאי החתירה אל האמת היא בזבוז זמן, אזי בשלב זה תתפוס שדברי התוכחה של האל הן אהבת האל לבני האדם ואתה תשנא את עצמך על שלא שמעת לדברי האל ועל שהיית חסר מצפון והיגיון כל כך. אתה תרגיש חרטה ואז תרצה להתנהל בצורה חדשה ולחיות לפני האל באמת ותאמר לעצמך: "אסור לי להמשיך לפגוע באל. האל דיבר הרבה כל כך וכל מילה נאמרה כדי להיטיב עם האדם ולכוון אותו לדרך הנכונה. האל חביב כל כך וראוי כל כך לאהבה מצד האדם!" זוהי תחילתו של המהפך שאנשים עוברים. כל כך טוב לקבל את ההערכה הזאת! אם אתה קהה חושים עד כדי כך שאתה אפילו לא יודע את הדברים האלה אז אתה בצרות, נכון? כיום אנשים מבינים שהמפתח לאמונה באל הוא לקרוא עוד מדברי האל. שהבנת האמת היא הדבר החשוב מכול, שחיוני להבין את האמת ולהכיר את עצמך ושרק יכולת ליישם בפועל את האמת ולהפוך את האמת למציאות שלך הם כניסה לנתיב הנכון של אמונה באל. אז כמה שנות ניסיון אתם חושבים שאתם מוכרחים לעבור כדי שהידע וההרגשה האלה יהיו בליבכם? אנשים פיקחים ובעלי תובנה המשתוקקים לאל בעוצמה – אנשים כאלה יכולים אולי לעשות מהפך תוך שנה או שנתיים ולהתחיל את הכניסה. אך אנשים מבולבלים, קהי חושים וטיפשים שאין להם תובנה – הם יעברו שלוש או חמש שנים כשהם שרויים בהלם ואינם מודעים לכך שלא זכו בדבר. אם יבצעו את חובותיהם בהתלהבות הם עלולים לעבור למעלה מעשר שנים כשהם שרויים בהלם ובכל זאת לא יזכו בשום דבר ניכר או לא יוכלו לדבר על עדויותיהם החווייתיות. רק כשמשלחים אותם או מסלקים אותם הם מתעוררים סוף-סוף וחושבים לעצמם: "באמת אין לי שום מציאות-אמת. באמת לא הייתי אדם שחותר אל האמת!" בשלב זה, האם ההתעוררות שלהם אינה קצת מאוחרת מדי? יש אנשים שנסחפים בחיים כשהם שרויים בהלם ומקווים כל הזמן שיום האל יגיע אך אינם חותרים אל האמת כלל וכלל. משום כך, עוברות יותר מעשר שנים בלי שהם זוכים בדבר או יכולים לשתף על עדות כלשהי. רק ברגע שגוזמים אותם בקשיחות ומזהירים אותם הם מרגישים סוף-סוף איך דברי האל מפלחים את ליבם. כמה עיקש הוא ליבם! האם זה בסדר שהם לא ייגזמו וייענשו? איך זה בסדר שלא תוטל עליהם משמעת חמורה? מה מוכרח להיעשות כדי לגרום להם למודעות ולתגובה? מי שאינם חותרים אל האמת לא יזילו דמעה עד שיראו את ארון המתים. הם קולטים את זה רק לאחר שהם עושים הרבה מאוד מעשים שטניים ורעים, ואז הם אומרים לעצמם: "האם האמונה שלי באל נגמרה? האם אלוהים כבר לא רוצה בי? האם האל גינה אותי?" הם מתחילים להרהר. כשהם שליליים הם מרגישים שכל שנות האמונה שלהם באל היו בזבוז והם מלאי תרעומת ונוטים לוותר על עצמם כמקרה אבוד. אבל כשתבונתם חוזרת אליהם הם מבינים: "האם אני לא פשוט פוגע בעצמי? אני מוכרח לחזור לעמוד על הרגליים. אמרו לי שאני לא אוהב את האמת. למה אמרו לי את זה? איך אני לא אוהב את האמת? אוי לא! לא רק שאני לא אוהב את האמת, אני גם לא יכול ליישם בפועל את האמת שאני כן מבין! זהו גילוי צביון של סלידה מהאמת!" כשהם חושבים כך הם מרגישים גם קצת חרטה וחשש: "אם אמשיך ככה, ודאי שאיענש. לא, אני מוכרח לתקן את דרכיי במהירות – אסור לפגוע בצביון של האל." בשלב זה, האם חלה ירידה ברמת העיקשות שלהם? זה כאילו מחט פילחה את ליבם; הם מרגישים משהו. וכשיש לך את ההרגשה הזאת, הלב שלך מתעורר ואתה מתחיל להרגיש שאתה מתעניין באמת. למה יש לך את העניין הזה? כי אתה זקוק לאמת. ללא האמת, אזי כשגוזמים אותך אינך יכול להתמסר לכך או לקבל את האמת ואינך יכול לעמוד איתן כשמעמידים אותך בניסיון. אילו היית נעשה למנהיג, האם היית יכול להימנע מלהיות מנהיג שקר ולהימנע מלצעוד בנתיב של צורר משיח? לא היית יכול. האם אתה יכול להתגבר על כך שיש לך מעמד ואחרים משבחים אותך? האם אתה יכול להתגבר על הסיטואציות או על הפיתויים המוצגים לך? אתה מכיר ומבין את עצמך יותר מדי טוב ואתה תאמר:" אם לא אבין את האמת לא אוכל להתגבר על כל זה – אני חסר ערך, אין לי יכולת לעשות דבר." איזו מין צורת חשיבה זאת? זוהי הזדקקות לאמת. כשתהיה בצרה, כשתיקלע למצב החסר תקווה ביותר שלך, אתה תרצה רק לסמוך על האמת. אתה תרגיש שאי אפשר לסמוך על אף אחד אחר ושרק הסתמכות על האמת יכולה לפתור את בעיותיך והיא תאפשר לך לעבור בהצלחה גיזומים, ניסיונות ופיתויים ותעזור לך לצלוח כל מצב שהוא. וככל שתסמוך על האמת יותר כך תרגיש יותר שהאמת היא טובה ושימושית ושהיא מקור העזרה הגדול ביותר שלך והיא יכולה לפתור את כל הקשיים שלך. בזמנים כאלה תתחיל לערוג לאמת. כשאנשים מגיעים לשלב הזה, האם הצביון המושחת שלהם מתחיל לקטון או להשתנות טיפין-טיפין? מהרגע שבו אנשים מתחילים להבין את האמת ולקבל אותה מתחיל שינוי בדרך שבה הם רואים דברים, ולאחר מכן הצביונות שלהם מתחילים להשתנות אף הם. זהו תהליך איטי. אנשים אינם יכולים לתפוס את השינויים הזעירים האלה בשלבים המוקדמים; אבל כשהם ממש מבינים את האמת ויכולים ליישם אותה בפועל מתחילים לחול שינויים מהותיים והם יכולים להרגיש בשינויים כאלה. מהשלב שבו אנשים מתחילים להשתוקק לאמת ויש להם רעב לאמת והם רוצים לחפש את האמת, עד השלב שבו משהו קורה להם והם יכולים ליישם בפועל את האמת על סמך הבנתם אותה ולרצות את כוונות האל ולא לפעול בהתאם לרצונם האישי, והם מסוגלים להתגבר על מניעים ולהתגבר על ליבם הגאוותן, המרדן, העיקש והבוגדני, אזי האם האמת לא נעשית החיים שלהם טיפין-טיפין? וכאשר האמת נהיית החיים שלך, הצביונות הגאוותניים, המרדניים, העיקשים והבוגדניים שבתוכך מפסיקים להיות החיים שלך והם לא יכולים לשלוט עליך עוד. ומה מכווין את ההתנהלות שלך בשלב זה? דברי האל. לאחר שדברי האל נעשו חייך, האם חל שינוי? (כן). ולאחר מכן, ככל שאתה משתנה כך המצב משתפר. זהו התהליך שבאמצעותו הצביונות של אנשים משתנים, ונדרש זמן רב כדי להשיג את התוצאה הזאת.

משך הזמן המדויק שלוקח לצביון להשתנות תלוי באדם; אין שום פרק זמן תחום ומוגדר מראש להשגת התוצאה הזאת. אם מדובר באדם שאוהב את האמת וחותר אל האמת, אז השינויים בצביונות ייראו תוך שבע, שמונה או עשר שנים. אם מדובר באדם מאיכות ממוצעת שגם מוכן לחתור אל האמת, יידרשו בסביבות חמש-עשרה או עשרים שנה עד שייראו שינויים בצביון שלו. הדברים המרכזיים כאן הם הנחישות של האדם לחתור אל האמת ומידת התובנה שניחן בה – אלה הגורמים הקובעים. אצל כל אדם קיימים כל סוגי הצביונות המושחתים, כל צביון במידה אחרת; כל הצביונות הם טבע האדם ולכולם יש שורשים עמוקים. עם זאת, באמצעות חתירה אל האמת ויישומה בפועל, ועל ידי קבלת השיפוט, הייסור, הגיזום, הניסיונות והזיכוך מצד האל, אפשר להשיג שינויים במידה זו או אחרת בכל צביון וצביון. יש אנשים שאומרים: "אם כך, האם השינויים בצביון אינם רק עניין של זמן? כשיגיע הזמן אדע מהם שינויים בצביון ואוכל לעשות כניסה." האם זה נכון? (לא). בהחלט לא. אם זמן הוא כל מה שדרוש כדי להשיג שינויים בצביון אזי כל האנשים שהאמינו באל כל חייהם היו אמורים להשיג שינויים בצביונם באופן מובן מאליו עם הזמן החולף. אבל האם כך הם פני הדברים באמת? האם אנשים אלה זכו באמת? האם השיגו שינויים בצביון שלהם? הם לא השיגו. יש אינספור אנשים שמאמינים באל, אבל האנשים שהצביון שלהם השתנה הם נדירים כמו חדי קרן. כדי שהצביונות של אנשים ישתנו ממש הם מוכרחים להסתמך על חתירה אל האמת על מנת להשיג זאת; הם נעשים מושלמים באמצעות הסתמכות על עבודתה של רוח הקודש. שינויים בצביון מושגים באמצעות חתירה אל האמת. מצד אחד, אנשים מוכרחים לשלם מחיר, הם מוכרחים לשלם מחיר כשמדובר בחתירה אל האמת ושום כמות קשיים שעוברים בדרך לזכייה באמת אינה קטנה מדי. זאת ועוד, כדי שרוח הקודש תעבוד ותהפוך אותם למושלמים הם מוכרחים לקבל תיקוף מהאל לכך שהם אנשים מהסוג הנכון, אנשים טובי לב שבאמת אוהבים את האל. שיתוף הפעולה מצד בני האדם הוא הכרחי, אבל חיוני עוד יותר הוא לזכות בעבודה של רוח הקודש. אם אנשים אינם חותרים אל האמת או אוהבים אותה, אם הם לעולם אינם יודעים להתחשב בכוונות האל, קל וחומר לאהוב את האל, אם אין להם שום תחושת נטל לגבי עבודת הכנסייה ואין בהם שום אהבת הזולת – ובמיוחד אם אין בהם שום נאמנות כשהם מבצעים את חובתם – אזי האל אינו אוהב אותם והם לעולם לא יוכלו להיעשות מושלמים בידי האל. לכן אל לאנשים לקבוע קביעות בעיוורון אלא להבין את כוונות האל. אין זה משנה מה האל אומר או עושה – מוכרחה להיות להם יכולת להתמסר לדבריו או למעשיו, ולהגן על עבודת הכנסייה, ליבם מוכרח להיות צודק; רק אז תוכל רוח הקודש לעבוד. אם אנשים רוצים לחתור לכך שהאל יהפוך אותם למושלמים, אזי מוכרח להיות להם לב שאוהב את האל, שמתמסר לו, שירא מפניו, והם מוכרחים להיות נאמנים לאל ולספק אותו בעת ביצוע חובתם. רק אז יוכלו לזכות בעבודה של רוח הקודש. כשלאנשים יש את העבודה של רוח הקודש הם מקבלים הארה כשהם קוראים את דברי האל, יש להם נתיב ליישום בפועל של האמת ושל העקרונות בזמן ביצוע חובתם, האל מדריך אותם כשהם בצרה ולבם מלא חדווה ושלווה ללא קשר למידת הסבל שהם עוברים. בזמן שיעברו כך את ההדרכה של רוח הקודש במשך עשר או עשרים שנה הם ישתנו בלי לשים לב לכך אפילו. ככל שהשינוי יקדים לבוא, כך גם השלווה תקדים לבוא; ככל שהשינוי יקדים לבוא כך גם הם יקדימו להיות מאושרים. רק כשהצביונות של אנשים משתנים הם יכולים למצוא שלווה וחדווה אמיתיות, רק אז הם יכולים לחיות חיים מאושרים ממש. מי שאינם חותרים אל האמת אין להם שלווה או חדווה רוחניות, הימים שלהם נעשים ריקניים וקשים מנשוא יותר ויותר. לגבי מי שמאמינים באל אך אינם חותרים אל האמת, ימיהם מלאים בכאב ובסבל. וכך, כשאנשים מאמינים באל, אין דבר חשוב יותר מאשר לזכות באמת. הזכייה באמת היא זכייה בחיים וככל שמקדימים לזכות באמת כן ייטב. ללא האמת, חיי האנשים הם ריקים. לזכות באמת זה למצוא שלווה וחדווה, להיות מסוגלים לחיות לפני האל, להיות נאורים, מודרכים ומונהגים בידי העבודה של רוח הקודש, בליבם יהיה עוד ועוד אור ואמונתם באל תלך ותגדל. אם כן, האם עכשיו ברורה לכם יותר האמת הקשורה לשינויים בצביון? (כן, אנחנו מבינים עכשיו). אם הדבר ברור לכם ממש, אז יש לכם נתיב ואתם יודעים איך לחתור אל האמת ביעילות.

28 באפריל, 2017