אנשים רבים מאמינים באל, אבל רק מעטים חותרים אל האמת. כיצד ניתן להבחין אם אדם מסוים חותר אל האמת? כיצד ניתן להעריך אם אדם מסוים הוא מישהו שחותר אל האמת? נניח כי אדם כלשהו כבר מאמין באל במשך שבע או שמונה שנים. הוא יכול להשמיע דברי דוקטרינה רבים, פיו שופע אוצר מילים רוחני, לעתים קרובות הוא עוזר לאחרים, הוא נראה נלהב ביותר, הוא מסוגל לוותר על דברים והוא מבצע את חובותיו במרץ רב. אבל לא ניתן לראות שהוא מיישם בפועל את האמת במידה רבה והוא גם אינו מסוגל לדון בחוויות אמיתיות של היווכחות בחיים, ועוד פחות מכך ניתן להבחין בשינוי שחל בצביון החיים שלו. אפשר לומר בוודאות, כי אדם כזה אינו חותר אל האמת. אם מישהו אוהב את האמת באמת ובתמים, אזי לאחר פרק זמן מסוים, הוא יתחיל לדבר אודות ההבנה שלו ולכל הפחות יוכל לפעול בהתאם לעקרונות בדברים מסוימים; תהיה לו חוויה מסוימת של היווכחות בחיים ולכל הפחות הוא יפגין שינויים מסוימים בהתנהגות. מצבם הרוחני של אלה שחותרים אל האמת משתפר באופן מתמיד, אמונתם באל גדלה בהדרגה, יש להם הבנה כלשהי בנוגע למה שהם חושפים ולגבי צביונותיהם המושחתים, ויש להם חוויה אישית ותובנות אמיתיות בנוגע לאופן שבו האל עובד כדי להושיע אנשים. כל הדברים האלה הולכים ומתעצמים בהם בהדרגה. אם אתם חוזים בגילויים שכאלה אצל אדם מסוים, תוכלו לדעת בוודאות כי זהו אדם שחותר אל האמת. כאשר אנשים מתחילים להאמין באל הם נלהבים למדי, אבל הם אינם יודעים דבר אודות אמונה באל. הם סבורים שאמונה באל משמעותה להיות אדם טוב וללכת בנתיב הנכון. בהמשך הם מסוגלים להבחין בעניינים שונים, וזאת דרך אכילה ושתייה של דברי האל והקשבה לדרשות ולשיתופים. הם מבינים שלאנשים יש צביונות מושחתים ושעליהם לחפש את האמת כדי לפתור אותם, וכי עליהם לקבל את ישועת האל, והם מבינים את המשמעות של אמונה באל. הם זוכים בהדרגה בהבנה מסוימת של עבודת האל ושל כוונת האל להושיע את האנושות. כל אלה מצטברים אט-אט והם עולים בהדרגה על הנתיב הנכון של אמונה באל. ההבנה שלהם וחוויית מציאויות-האמת הופכות נעלות יותר ויותר והם אינם מתקבעים על פרשנויות מילוליות או על מילותיהן של דוקטרינות. אם אדם מאמין באל במשך מספר שנים וממשיך להשמיע דברי דוקטרינה, תוך שימוש תכוף בקלישאות אודות אמונה באל, ואם נראה כי אמונתו מתנהלת כסדרה, אולם הוא אינו מסוגל לדבר אודות חוויית חיים או אודות הכרת עצמו, וגם אינו יכול להבחין בחסרי אמונה ובאנשים רעים, אם כל הבעיות האלה קיימות בו, המשמעות היא שהוא אינו מכיר את עבודת האל וניתן לקבוע כי הוא לא חתר אל האמת בשנים הספורות שהוא מאמין באל. זהו סימן ברור מאוד.

כדי לאמוד אם מנהיג או עובד מחזיקים במציאות-האמת, תחילה יש לראות אם השיתוף שלהם כולל עדות אמיתית ואור חדש. אם לא ראיתם אנשים מסוימים במשך מספר שנים, השיתוף שלהם עשוי בתחילה להיראות חדש ומרענן, משום שלאחר שהקשיבו לדרשה הם מדברים באור חדש. אבל לאחר שאתם מבלים בחברתם יומיים או שלושה, הם מתחילים שוב לדבר על חוויות ועל עדויות קטנות מעברם, על האופן שבו האל הושיע אותם וכיצד הוא הרעיף עליהם חסד וברכות. בתוך פחות משבוע הם חוזרים על החוויות ועל הידע הרדודים שעליהם דיברו קודם לכן. האם זו התקדמות? במבט אחד אפשר לראות שאין זו התקדמות. לאחר שהאמינו באל במשך מספר שנים, הם מצוידים בשלל מילים של דוקטרינות והם יכולים לומר דברים נכונים, אבל כאשר קורים להם דברים, הם עדיין מתבלבלים ואינם מסוגלים להתמודד עמם. הם אינם יכולים למצוא את עקרונות-האמת וגם לא להבחין באנשים. האם זו התקדמות? (לא). זו אינה התקדמות. אף על פי שהם מבצעים את חובותיהם במשך מספר שנים, אם תשאלו אותם אם עלה בידם להשיג נאמנות לאל, הם בעצמם לא יבינו זאת. בכל מקרה, הם מגיעים בזמן לכל כינוס ונראה כי הם מבצעים את חובותיהם בצורה רגילה. אבל אם תשאלו אותם אם הם חוו שינוי אמיתי כלשהו, הם לא יוכלו לתת תשובה ברורה. זו בעיה. זה מראה שהם אינם מבינים את האמת. אילו הבינו את האמת, הם היו מסוגלים לראות את הבעיות האלה בבירור. יש אנשים שמשיגים תוצאות מסוימות במסגרת חובותיהם, אבל אם תשאל אותם מדוע ביצעו את החובות שלהם, הם יוכלו לומר רק שיצירי בריאה צריכים לבצע חובות, אבל הפרטים אינם ברורים להם. אם תשאל אותם אם הם מחזיקים בעקרונות של יישום בפועל במסגרת ביצוע חובותיהם, הם לא יוכלו לאמוד זאת. האם היית אומר שהם מסוגלים לבצע את חובותיהם בצורה נאותה? (לא, הם לא יכולים לעשות זאת). זו אינה התקדמות. האין זה מעיק לא להשיג התקדמות? אם תשאל אותם כיצד הם מתייחסים לקבלת גיזום במהלך ביצוע חובותיהם, הם יאמרו שהם מקשיבים, מצייתים ואינם מתנגדים. הם החזיקו בעיקרון הזה לפני מספר שנים, והם עדיין מחזיקים בו כעת ולא חל בו כל שינוי. בכל מקרה, הם פשוט עושים את מה שאומרים להם לעשות. אם תשאל אותם אם הם זכו בהבנה כלשהי כתוצאה מקבלת גיזום, אם הם גילו את המצב המרדני שלהם ואת טבעם המושחת, או אם ההכרה העצמית שלהם העמיקה, הם לא ידעו ולא יבינו דבר מכל זה. בכל מקרה, הם דבקים בכלל אחד: כאשר גוזמים אותם, עליהם לציית, להתאים את המנטליות שלהם, לא להתנגד או להצדיק את עצמם, ועליהם לסבול ולציית בענווה. זו הייתה השקפתם בעבר, והיא כזו ביתר שאת עכשיו. האם זהו גילוי של זכייה באמת? (לא). במהלך אמונתם באל, אנשים אלה לא נכנסו למציאות של אף אחד מהיבטי האמת והם לא תפסו כהלכה את העקרונות של אף היבט של האמת. אף על פי שנאמר להם: "כאשר קורים לכם דברים, עליכם ליישם בפועל את האמת, לתפוס כהלכה את עקרונות-האמת ולא לסטות מן הטווח הזה", הם עדיין אינם יודעים כיצד לחפש את עקרונות-האמת כאשר קורים להם דברים, הם אינם מקפידים על פרטים ופשוט צולחים איכשהו את הדברים. נראה שהם דבקים בהנחיה הכללית, שהם צייתנים וקשובים, שהם מבצעים היטב ולא בשטחיות את העבודה המוטלת עליהם ושהם יכולים להגן על האינטרסים של הכנסייה, אבל האם הם מבינים את הפרטים של כל אחד מהיבטי האמת? האם הם יכולים ליישם אותם בפועל? הדבר תלוי בשאלה האם אנשים ניחנים בידע אמיתי ובחוויה של כל אחד מהיבטי האמת. הם אינם יודעים מהו הקשר בין כל אחד מהיבטי האמת, או אילו היבטים של האמת ואיזה מצב מעורבים באופן ספציפי בהתרחשויות שונות, או מהו הצביון שגרם למצב זה. אם שני אנשים אומרים את אותו הדבר, הם אינם יודעים מה ההבדלים בין טבעם של שני אנשים אלה, וגם לא כיצד להתייחס אליהם. האם זו הבנה של האמת? זו אינה הבנה של האמת. אם אתה כבר מאמין באל בין שלוש לחמש שנים ואינך מכיר את הצד המעשי של אמיתות אלה, ואם אתה כבר מאמין באל שמונה או עשר שנים ועדיין אינך יודע זאת, אזי לא זכית באמת. מה חסר לכם כעת? רוב האנשים מאמינים באל כאילו הם ערוכים בשדרת קרב, מתוך מחשבה שכל עוד ידבקו עד הסוף במילים "אמונה באל", הם ינחלו הצלחה. אבל הם אינם נוקטים ביוזמת החיפוש או הקבלה של האמת; הם אינם מבצעים את חובותיהם כראוי ואינם מצליחים לשאת עדות ולהביס את אויבם, השטן; והם אינם זוכים באמת ובחיים. איזו טעות חמורה! זה כל כך מעורר רחמים, להאמין באל במשך שנים רבות ללא כל חוויות חיים. כאשר אנשים נקלעים למצב כזה, הם רק מעסיקים את עצמם מדי יום על פני השטח, דבקים בתקנות מסוימות, מבלי להפר את הצווים המנהליים בטווח המסוים הזה, ומסיימים את העבודה המוטלת עליהם. בעיני בני האדם זה נתפס כהתנהגות ראויה, ואם תאמוד את המצב הזה על פי האמת, הרי שהם לא עשו טעות איומה. מה דעתך על דרך אמונה כזו? ( היא לא לרוחו של האל). תשובה זו אינה אלא דוקטרינה. מנקודת המבט שלך, אי אפשר להשיג את האמת בעזרת סוג אמונה כזה משום שאינך משיג כל התקדמות. כאשר במשך פרק זמן מסוים בית האל דן באמיתות הנוגעות להכרת האל, אתה מתמקד בהכרת האל; כאשר הוא דן בשינוי צביון, אתה מתמקד בשינוי צביון; כאשר הוא מדבר אודות הכרת האל בהתגלמותו, אתה מתמקד בהכרת האל בהתגלמותו; כאשר הדיון נסוב על החזיונות של עבודת האל, אתה מתמקד באמיתות הקשורות בחזיונות; כאשר מדובר באמיתות הנוגעות להפצת הבשורה, אתה מתמקד בהיבט הזה של האמת. אתה מקשיב לכל מה שנאמר בבית האל ומבין הכול, ואם כך, כאשר איש לא יטיף באוזניך דרשות כדי להזין אותך, האם יהיה לך נתיב משלך? האם תוכל עדיין להתקדם? כיצד תלך? לדוגמה, כאשר אנשים משתפים בכינוסים על מהות ההתמסרות לאל, אתה אומר, "אין לי חוויה מעמיקה במיוחד של דבר זה, אני פשוט מרגיש שהתמסרות לאל היא חיונית". כאשר אנשים שואלים אותך כיצד אתה מיישם בפועל התמסרות לאל, אתה אומר, "להתמסר לאל משמעו לחשוב על הדברים שאומר האל כאשר קורים לך דברים, וליישם בפועל בהתאם לדבריו". כאשר אנשים מבקשים ממך לשתף על פרטים נוספים, ושואלים מה לעשות אם אינך יכול להתמסר כאשר קורה לך דבר מה, או מה לעשות כאשר האינטרסים האישיים שלך מעורבים, אתה אומר, "טרם חוויתי את הדברים האלה". המשמעות היא שעדיין לא זכית בכניסה. במשך זמן מה, בית האל דן באמיתות שנוגעות להכרת האל. כאשר מישהו שואל אותך אם התקדמת בהכרת האל, אתה אומר, "התקדמתי. אני חושב שהכרת האל היא הדבר החשוב ביותר באמונה באל. אם אנשים אינם מכירים את האל, הם תמיד יפגעו בצביונו של האל ואם אנשים עושים זאת תמיד, הם ישקעו באופל, יוכלו לומר רק דברים שטחיים ולא יבינו אמיתות כלל, הם יהיו בדיוק כמו הכופרים – הם תמיד יעשו דברים שנוגדים את האמת ושמתנגדים לאל". אותו אדם שואל שוב, "אם כך, איך אתה מכיר את האל? כשאתה חווה את עבודת האל, את ריבונות האל ואת הכוונת האל בחייך היומיומיים, אילו דברים אתה מזהה כהנחיית האל, ובאילו דברים אתה מרגיש בבירור את ריבונות האל? כיצד אתה מבין את ריבונות האל? בחיים האמיתיים, על בסיס הרגשות והתחושות שלך, איזה היבט של צביון האל אתה רואה בריבונותו?" אם אינך מסוגל לומר דבר, זו הוכחה לכך שאין לך חוויות כלל. אם אתה אומר, "יש דבר אחד שבו אני מרגיש את הנחיית האל", מדובר בסך הכול בשמץ של תחושה, ואין זה אומר שאתה מכיר את האל. למעשה, בחיים האמיתיים, כל דבר נשלט, מאורגן ונקבע על ידי האל. לאחר שאנשים חווים דברים רבים, הם יכולים להרגיש שדבר אינו פשוט, ושהכול קורה כדי שאנשים יוכלו להפיק לקחים ולראות את ריבונות האל ואת כל-יכולתו, ובסופו של דבר ילמדו להכיר את צביון האל. רק כאשר תשיג תוצאה זו תדע כיצד להתמסר לאל בהתאמה לכוונותיו, ואז יהיה לך באופן מלא נתיב התקדמות בתהליך היישום בפועל שלך. כאשר אדם מגיע לרמת חוויה כזו, מעבר לכך שאמונתו מתחזקת יותר ויותר, הדבר החשוב מכול הוא שהוא מבין את צביון האל ויודע כיצד להתמסר לאל. זוהי זכייה באמת.

לאנשים מסוימים תמיד יש סטיות במהלך החתירה שלהם אל האמת; הם תמיד מתמקדים בדברים ריקים מתוכן אודות דוקטרינות רוחניות ותאוריות חלולות כלשהן כדי להתרברב. מה דעתכם על סוג כזה של חתירה? לא משנה אם אתם סבורים שאתם אנשים שחותרים אל האמת או לא, כעת השאלה המכרעת ביותר היא, אם זכיתם בדברים מעשיים כלשהם, דהיינו, ידע מעשי? (זכיתי בידע מסוים). במה זכית? האם תוכל להעריך זאת? (זכיתי בהבנה ובתובנות מסוימות לגבי האופן שבו השטן משחית את בני האדם, וגם לגבי העולם הרע הזה). זכית במעט ידע. אם כך, האם הידע הזה יכול לשנות את הכיוון שלך בחיים, את מטרתך בחיים ואת עקרונות ההתנהלות שלך בחייך האמיתיים? לא משנה בקרב איזו קבוצת אנשים אתה חי, האם הידע הזה או האמיתות שהבנת משפיעים על חייך ועל מטרתך בחיים? אם הם אינם יכולים לשנות אותך לחלוטין, צריכים לכל הפחות להיות שינויים מסוימים וריסון מסוים בדברים שאתה אומר ועושה. נכון לעכשיו, רובכם תקועים עדיין ברמה הזו, מבחינת שיעור הקומה שלכם, הלא כן? (כן). זה מצריך צמיחה. אם הבנתכם את האמת שטחית מדי, אין בכך תועלת, וגם אין תועלת ביכולת להשמיע אי אילו דוקטרינות ובריסון מועט. כדי להיות מסוגל לאחוז בנתיב של יישום בפועל של האמת ולהיות מסוגל לשנות את מטרת חייך, עליך להבין את האמת. אם כל האמיתות שהבנת והדרשות שלהן הקשבת כבר התקבלו בלבך ויכולות להשפיע על חייך, לשנות את הכיוון ואת המטרה של התנהלותך ולשנות את עקרונות ההתנהלות שלך, האין זה מעט יותר טוב מאשר ההשפעות שמושגות על ידי קבלת שמץ של ריסון? נכון לעכשיו, אתם תקועים בקבלת ריסון ובציות לתקנות – האם זהו הנתיב של יישום בפועל וכניסה באופן פעיל? בהחלט לא. אם תישארו תקועים לצמיתות בקבלת ריסון או בציות לתקנות, מה יהיו התוצאות? האם תוכלו להיכנס למציאות-האמת? האם תוכלו לעבור שינוי אמיתי? בנוסף, האם בעודכם נתונים לריסון ומצייתים לתקנות עלה בידכם להשיג תוצאות כלשהן דרך יישום בפועל של האמת? כלל וכלל לא. לכן, התמקדות בהבנת האמת היא עדיין הדבר החשוב ביותר. ריסון וציות לתקנות במשך חיים שלמים לא ישיגו את התוצאה של הבנת האמת ויישומה בפועל. זהו מאמץ שווא! לכן, לא משנה כמה סבל חווה אדם עקב ריסון וציות לתקנות, אין לכך ולו שמץ של ערך או משמעות.

לאחר שהקשבתם לדרשות והבנתם את האמת, האם חוויתם שינויים אמיתיים כלשהם? לדוגמה, המחשבה שהחתירות הקודמות שלכם אל ידע ותאוריות שונות, והחתירה שלכם אל תהילה, רווח ומעמד אינן אמונה באל, ושבעצם הן שייכות לאמונה דתית, ושהחתירה שלכם אל תהילה, רווח ומעמד היא מרושעת, וכי אם תחיו ותתנהלו בדרך כזו, תהפכו לחלוטין לשד שמקומו בגיהינום, ושחיים כאלה כרוכים במכאובים רבים מדי. האם אתם מחזיקים בחוויות ובידע כאלה? איזו חוויה אישית יש לך? שחתירה אל ידע ותהילה, רווח ומעמד היא מעייפת כל כך! אתה חש שיש מחלוקות רבות מדי, וצרות רבות מדי, ושהחיים בקרב כופרים הם מתישים ומכאיבים מדי. אתה אומר, "אינני יכול לחיות כך. אם אחיה כמותם, אסבול מכאובים כפי שהם סובלים. עליי להתנתק מדרך החיים שלהם". האם זהו ניסיון שחווית בעצמך? חווית לעומק שהאנושות המושחתת אינה מקבלת ולו שמץ מן האמת, שכולם נלחמים, רוקמים מזימות ומנסים לרמות זה את זה, שהם חותרים זה תחת זה בחשאי, ושהם מכים זה את זה עד זוב דם למען רווח קטן. חווית כיצד אף אחד מהם אינו רוצה ללכת בנתיב הנכון בחיים, וכי במקום זאת, הם מסתמכים על תחבולות ועל מזימות כדי לעשות דברים. מה בעיקר אתה מרגיש כשאתה חי בסביבה כזו? אתה מרגיש שאין כל הגינות או צדיקות בעולם כזה, שהוא מרושע ואפל מדי, ושאנשים חיים בו כמו שדים. אתה סבור כי אם תנסה להיות אדם טוב, זה יהיה לא קל ולא תוכל להשיג זאת. אתה מרגיש שאם ברצונך להסתגל לעולם הזה, תצטרך להפוך בעצמך לשד ולחיות כשד, כדי שתוכל להתערות בקבוצות השדים ולקחת חלק במגמות החברתיות שלהם; כדי להיאבק על פיסת מזון, על מקור המחייה שלך ועל הישרדותך, תצטרך להתמודד עמם ולומר ולעשות דברים שמנוגדים לרצונך. חיים שכאלה מדי יום ביומו יכולים להיות מתישים, אבל אם לא תחיה כך, אנשים ידירו אותך ולא תהיה לך דרך לחיות. בסביבת מחייה כזו, מה חווית? כאב, סבל וחוסר אונים. חווית רשעות, אכזריות ואופל שקיימים בין אנשים, ואינך יכול לראות את האור של החיים האנושיים. כשהתחלת להאמין באל והתמקדת בקריאת דבריו, מה חווית? (הבנתי את האמת בלבי, הרגשתי שטוב יותר להאמין באל והרגשתי נינוחות בלבי). כשאתה חי בבית האל, אתה מרגיש אושר, יש לך את ברכות האל ואתה יכול להבין אמיתות רבות; כשאתה עם אחיך ועם אחיותיך, אתם יכולים לסייע זה לזה ולתמוך זה בזה, להתייחס זה לזה בצורה שווה ולחיות בהרמוניה. בכל יום אתה מרגיש נינוח בלבך, חופשי ומשוחרר. אינך צריך לחשוש שירמו אותך וכבר אינך מדוכא ואינך זוכה ליחס לא ראוי מידי אחרים. עושי הרע נחשפים בהדרגה ומסולקים, והם הולכים ומתמעטים. בית האל נשלט על ידי האמת ועל ידי האל. אנשיו הנבחרים של האל יכולים לדבר בחופשיות וללא הגבלה, יש להם זכות לבחור, וזכות לחשוף אנשים רעים. מי שאינם מקבלים את האמת ומסוגלים לעשות רע מורחקים בהדרגה. בבית האל אין תופעות של עינוי או דיכוי של אנשים. אם יש קושי, כולם דנים בו. אם יש בעיה, המנהיגים והעובדים משתפים על האמת כדי לפתור אותה. אט-אט אנשים מתחילים להבין את האמת, ופוחתים הדברים פורעי החוק האלה. כל אנשיו הנבחרים של האל יכולים לקבל את האמת, האמת יכולה לרסנם, ודבריהם ומעשיהם יכולים לעבור שינוי. אם מישהו עושה רע, כולם יכולים לראות זאת בבירור ולדווח על כך. לכן, בבית האל יש פחות ופחות אנשים רעים. כעת אתם מרגישים במידה גוברת והולכת שהסביבה של בית האל היא טובה באמת – האחים והאחיות אוהבים זה את זה, וכל מי שחווה קשיים או סטיות יכול לקבל עזרה; כל מי שחווה מצוקות יכול להשיג פתרון עבורן, ואם יש בעיות שלא ניתן לפתור, אנשים יכולים לפנות לאל ולהסתמך עליו, ולפתור אותן בהתאם לדבריו. החיים בבית האל מסבים לך אושר ותקווה, אתה יכול לראות את האור ואתה מסוגל ליהנות באופן מלא מאהבת האל ומישועתו. סביבה זו מועילה מאוד להתקדמותם של אנשים בחיים. על ידי כך שאתה חי בכנסיה, בסביבה הזו שהאמת מצויה בה, אתה יכול בהדרגה להבין את האמת, לבך מתבהר יותר ויותר ואתה חש חופשי ומשוחרר. אלה תוצאות שמושגות על ידי הבנת האמת. לאנשים שזכו באמת יש מאפיין ברור: הם יחסית חופשיים ומשוחררים. הם אינם זקוקים לריסון, האמת משפיעה על דבריהם ועל מעשיהם, והיא תשנה את אורח חייהם ואת הכיוון של חייהם. כאשר יתפתח בקרבך לב ירא-אל, וכאשר הוא ינחה אותך, טבע הדברים שתעשה יהיה שונה בתכלית ממה שעשית לפני שאימצת שליטה עצמית וריסון. בנסיבות אלה, אילו היה מוענק לך מעמד, והיו לך הזדמנות ותנאים מתאימים לענות אחרים, האם עדיין היית עושה זאת? (לא). מדוע לא? האם משום שאין לך תוכניות לענות אחרים, או משום שאין לך את היכולת לענות אנשים? ( משום שחל שינוי בצביון שלי). זה נכון, יהיה לך לב ירא-אל ויהיו לך עקרונות ובסיס לפעולותיך. לא משנה עם אילו פיתויים תידרש להתמודד בשלב זה, אתה תוכל לומר מעומק לבך, "עשיית דברים כאלה אינה לשביעות רצון האל, ואינני יכול לעשות דברים שפוגעים באל". שיעור הקומה שלך יגיע באופן טבעי לשלב הזה, ותהיה מסוגל לומר דברים כאלה. נכון לעכשיו, האם אתם מסוגלים להשיג את השלב הזה באופן טבעי כל כך? (עדיין לא). זה מוכיח שלאמת אין עדיין השפעה בקרבך; היא בסך הכול מרסנת את התנהגותך, אבל אינה יכולה לרסן לעומק את לבך, או לשנות את כיוון חייך, וגם לא את העקרונות ואת המטרה של התנהלותך.

כולכם התחלתם כבר להתמקד בחתירה אל האמת במסגרת אמונתכם באל, ואם כך, על מה אתם מבססים את ההתנהלות שלכם? מצפון, הבסיס להתנהלות אנושית, ומוסריות. עד כמה הדברים האלה רחוקים מן האמת? האם המצפון, הבסיס להתנהלות אנושית, ומוסריות קשורים לאמת? רחוק מכך. לכל היותר, התנהלות על פי המצפון יכולה להפוך אותך לאדם טוב, אבל היא רחוקה מדרישתו של האל. דרישת האל מחייבת את האנשים להתנהל על בסיס האמת ולחיות על פיו דבריו. כאשר אדם שמאמין באל מסוגל לתפוס את האמת, להבין וליישם אותה בפועל, וגם לרסן את עצמו בהתאם לעקרונות האמת, הוא ישיג צמיחה. אם הוא אינו חותר אל האמת, הוא לעולם לא יצמח. אנשים מסוימים החלו לחתור אל האמת, והם אומרים בנחישות, "עליי לעשות ככל יכולתי כדי לשאוף אל האמת ולנסות ליישם בפועל בהתאם לדברי האל והאמת, לעשות דברים על פי הכללים, לפעול על פי עקרונות וגבולות ולהימנע מדברים שפוגעים בצביון האל או שהם חטא כנגד האל, מבלי שאצטרך שמישהו ינהל וירסן אותי או ישגיח עליי לשם כך. אף על פי שאיש אינו מפקח עליי, אם עשיית דבר מסוים תפגע בצביון האל, אם ייעדר ממנה לב ירא-אל ואני אפגע באל, בהחלט לא אעשה זאת. גם אם הרעיון נמצא בלבי, אני מסוגל לרסן את עצמי – אסור לי לעשות זאת". זהו מצב פעיל וחיובי. לדוגמה, נניח שבית האל מבקש מאדם מסוים להגן על חפץ יקר, וכי אנשים ספורים יודעים על כך. כאשר אנשים אחרים יודעים על כך, אותו אדם מסוגל לדאוג היטב לחפץ המדובר, לחשוש לו ולמנוע אובדן, נזק, גניבה או הרס של הפריט. בה בעת, הוא גם מסוגל להימנע מלהיות חמדן ורכושני, ובתוך לבו הוא מקדש לחלוטין את החפץ הזה. האין זה אדם טוב? מנקודת המבט הנוכחית, אפשר לומר שזהו אדם טוב משום שאין לו כל רעיונות או מחשבות על שימוש לא ראוי בחפץ המסוים. אם נלך צעד קדימה, הוא מסוגל להגן על החפץ תוך הפגנת נאמנות מוחלטת לתפקידו ולשאת באחריות הזו בכל לבו וכמיטב יכולתו, ואפשר לומר שהוא משקיע בכך את כל מאודו ועושה את עבודתו היטב. אבל ביום מן הימים הדברים משתנים. כמה מן האנשים שידעו על העניין נעצרים ונכלאים, ואחרים מועברים למקומות אחרים. אדם זה הוא היחיד שנשאר ויודע על החפץ. בנסיבות אלה, האם לא חל שינוי בסביבה שלו? כן, הסביבה שלו השתנתה, והמבחן הגיע. בתחילה, לבו נותר ללא שינוי והוא עדיין מגן על החפץ ברצינות ובאחריות ללא כל מחשבה נוספת. בהמשך, הוא שומע שאנשים שידעו עליו נעלמו. אפילו אז, הוא עדיין חושב, "אסור לי לרקום תוכניות כלשהן לגבי החפץ הזה; עליי להמשיך ולהגן עליו כראוי. גם אם אנשים אינם יודעים עליו, האל יודע!" האין זה אדם טוב? (נכון לעכשיו עדיין נראה שהוא אדם טוב). מהי הסיבה לכך? משום שאם אדם מסוגל להגיע לרמה זו כאשר הוא נמדד לפי הרף של התנהלות כאדם טוב, אזי הוא בהחלט טוב מאוד. אבל יום אחד מתרחש משבר חמור במשפחתו, הוא זקוק בדחיפות לכסף ואין לו מספיק כסף זמין. הסביבה שלו משתנה שוב, וכאשר הסביבה משתנה, מגיעה שוב עת המבחן. בתחילה, הוא הוא עדיין שוקל ללוות כסף, אבל לאחר שניים או שלושה ניסיונות לא מוצלחים, לבו מתחיל לבעבע: "האם אין ברשותי חפץ יקר ערך? האין זה טיפשי שאלך ללוות כסף, כשיש כסף ממש לפניי? איש אינו יודע שאני שומר על החפץ הזה. מלבד זאת, החפץ הזה רק מעלה כאן אבק. האין זה נכון עבורי להשתמש בו? כדאי שאעשה זאת!" לאחר מכן עולה בו מחשבה טובה יותר והגיונית, "האם זה לא הוכן עבורי על ידי האל? האל מפגין כלפיי חסד, תודה לאל!" ככל שהוא חושב על כך, כך הוא מרגיש יותר ויותר שזהו הדבר הנכון לעשות. לאחר שהוא מהרהר במשך יומיים או שלושה, הוא מרגיש שלווה בלבו ומצפונו אינו מייסר אותו. לבסוף הוא מחליט, "אני אשתמש בכסף הזה ודי!" מה קרה? (התחיל שינוי בחשיבה שלו). כיצד התרחש השינוי הזה בחשיבתו? (הוא נגרם על ידי הסביבה). אם כך, יש בעיה בסביבה? האם הסביבה שינתה אותו? (לא). אם כך, איך אפשר לתאר זאת במדויק? כאשר הסביבה שלו השתנתה פעמיים קודם לכן, מדוע לבו לא התערער אז? (עדיין לא הגיעו זמנים של עוני חמור ותסכול). מחשבותיו הכמוסות וצביונותיו האמיתיים של אדם לא ייחשפו לפני שהוא מגיע לנקודה זו. האם אפשר לומר שבעת הזו האדם הזה נאמן לאל? או שהוא אוהב את האמת? אפשר לומר זאת, משום שכאשר הוא שמר על החפץ, הוא היה מסוגל לעשות זאת בכל לבו ובכל מאודו, ללא כל רעיונות או מחשבות פעילות. הוא מעולם לא רקם תוכניות כלשהן לגבי החפץ – איזה אדם נפלא! אבל כאשר סביבת המחייה שלו השתנתה והוא חש לכוד ללא מוצא, מחשבותיו הפעילות הגיחו והוא החל לתכנן תוכניות בנוגע לחפץ. למעשה, זה לא שהיו לו מחשבות כאלה בעבר, אלא שהוא הסתיר אותן בלבו. כאשר הוא נתקל בסביבה מתאימה, המחשבות שלו עלו וצפו על פני השטח, כמו מי מעיין. בסופו של דבר, הוא מוצא לכך "עילה", באומרו שהדבר הוכן עבורו על ידי האל. האם טבעו המרושע לא נחשף עם מציאת ה"עילה" הזו? לאן נעלמו הנאמנות שלו, הטוב שבו ותחושת הצדק? (הם התפוגגו). אם כן, האם הביטויים הקודמים שלו היו רק הצגה? הם לא היו הצגה; גם הם היו גילויים טבעיים, אבל הם לא היו עמוקים. אלה היו גילויים שטחיים ביותר, הם היו תופעות על פני השטח. תופעות של האנושות שמתרחשות על פני השטח מתאפיינות באשליות מסוימות, ולעתים אנשים אינם יכולים לראותן לאשורן והם הולכים שולל בקלות. לדוגמה, במשך שישה חודשים או שנה, נראה שאנשים מסוימים מבצעים את חובותיהם היטב, אבל לאחר שנה אחת הם הופכים שליליים. לאחר שנתיים, הם עלולים לברוח ולחזור לעולם החילוני; כדי להרוויח כסף ובמקרים מסוימים כדי לחיות את חייהם. לכן, אין זה נכון לקבוע שמדובר באדם אשר משקיע מעצמו ברצינות למען האל על בסיס ביצועיו במהלך שישה חודשים או שנה. התנהגותו במשך אותם שישה חודשים או שנה היא בעצם אשליה, התלהבות זמנית. כאשר הם מתמודדים עם סביבות ועם פיתויים מסוימים, נחשפות דמותם האמיתית והטומאות שבכוונות אשר מאחורי אמונתם באל. האין זו עובדה? הם לא השתנו כלל. מה בדיוק האל רוצה לשנות באנשים? אילו בעיות האל רוצה לפתור על ידי כך שהוא גורם לאנשים לקבל את האמת? (דברים שבתוך טבעו של אדם). זה נכון, הדברים שבטבעו של אדם הם אלה שצריכים להיפתר. כאשר דבר לא קורה להם, אנשים מוצאים בסיס מוסרי עקרוני והם אינם מנצלים את הזולת. המבוגרים במיוחד אומרים לעתים, "אל תחמוד את רכושם של אחרים ואל תוותר על רכושך שלך". כלומר, אל תחלק כלאחר יד את רכושך ואל תהפוך להיות חמדן או תחמוד את רכושם של אחרים. זהו דבר שצריך להתקיים באנושיות הרגילה והוא אינו מגיע לרמתה של האמת. אם כך, האם אנשים יכולים להשיג זאת? (לא). אנשים אינם יכולים להשיג אפילו את זה, ועם זאת הם אומרים שאין להם מחשבות חמדניות. לקיחת רכושם של אחרים מבלי להמתין להתעוררותן של מחשבות חמדניות בקרבו של אדם – זו התוצאה של השתלטות טבעו של אדם. כל עוד הסביבה מתירה זאת, אנשים אינם צריכים אפילו לחשוב על כך והם יחשפו את הטבע המרושע שבתוכם ואת צביונותיהם המרושעים, החמדניים והערמומיים. באשר לאדם אשר עשה שימוש לא ראוי בחפץ בדוגמה שזה עתה הזכרתי – אילו מן הרעיונות והביטויים שלו היו ערמומיים? (הוא לקח לעצמו את החפץ של האל, בעודו טוען שהאל הכין זאת עבורו כדרך מוצא). זה ערמומי, ואין זו אלא הונאה עצמית וגם הונאה של אחרים. הוא הוליך שולל את עצמו וניסה להוליך שולל גם את האל. הוא השתמש במילים יפות כדי לשקר לעצמו וכדי להשקיט את מצפונו, כדי שלא להתייסר על ידו. בנוסף, הוא המציא לעצמו שקר יפיפה ורצה להשתמש בשקר הזה כדי לשטות באל ולהטעות אותו. האין זה ערמומי? (כן). זה ערמומי. כאשר אתה מתמודד עם סביבות שכאלה, והטבע שלך מעורר מחשבות וגורם לך לרצות לעשות דבר מה, ראשית כל מצפונך יתחיל לפעול בקרבך ואז האמיתות שאתה מבין יתחילו גם הן לפעול, ויגרמו לך להבין שחשיבה שכזו לא תקדם אותך לשום מקום, שהיא בזויה ומרושעת, ושהדברים שאתה חושב ושבהם אתה מאמין אינם האמת. אף על פי שבאופן זמני יש בך נטייה אימפולסיבית לעשות את הדבר, לאחר תפילה לאל אתה חושב, "אינני יכול לעשות זאת; זה יפגע באל. זה מרושע! מעשה כזה אינו תואם לאמת, והאם לא תהיה זו הולכת שולל של האל? לעולם לא אוכל לעשות זאת. זהו משהו מקודש, הוא שייך לאל ואין לגעת בו בשום אופן. אף על פי שאיש אינו יודע על הדבר הזה, ורק האל יודע עליו, כיוון שהאל יודע על כך, אינני יכול לגעת בו בשום אופן". אם אדם מסוגל לחשוב כך, אזי יש לו שיעור קומה אמיתי. אם הוא מסתמך על כוונותיו הטובות ועל הבסיס המוסרי שלו, האם הוא יוכל לרסן את עצמו? האם הוא יוכל לערוב לכך, שלא יגנוב את החפץ? (הוא לא יוכל לעשות זאת). מה צריך להיות באדם כדי שישיג זאת? (עליו להיות בעל לב ירא-אל). רק האמיתות שאתה מבין, הידע שיש לך בנוגע לאל ויראת האל שבלבך יכולים לרסן את לבבך ואת מעשיך ולקבוע את הנתיב שתבחר וכיצד תתנהל בהתאם לכוונות האל. מלבד האמת ודברי האל, האם יש דבר נוסף שיכול לסייע לאנשים להשיג זאת? לא, אין דבר כזה. זו הדרך היחידה; היא יכולה לאפשר לך לירוא את האל ולסור מרע. לא משנה באילו סביבות תיתקל, ולא משנה אם מדובר בניסיונות או בפיתויים, הן לא יוכלו לשנות את הנאמנות ואת ההתמסרות שלך לאל. מרגע שתגבש את הנחישות שלך, היא לעולם לא תשתנה. לא משנה עד כמה קשה הסביבה שבה תיתקל, וגם אם מדובר בפיתוי גדול במיוחד מבחינתך, הנחישות שלך תישאר בעינה ועקרונותיך לעשיית דברים לא ישתנו. כך תישא עדות ותשיג את האמת. האל לא יבחן אותך שוב בהקשר עם עניין זה. אתה תתגבר עליו ותעמוד איתן. נכון לעכשיו, האם רוב האנשים יכולים להגיע לשיעור קומה כזה? (לא). הם עדיין לא יכולים להגיע אליו, והדבר מוכיח שהאמת לא הפכה לחייהם. אם כך, אילו דברים מהווים את חייהם כעת? פילוסופיות השטן להתנהלות בעולם, הרעלים של השטן וכמה אינסטינקטים אנושיים, שמאפשרים להם לדבוק בבסיס של מוסריות ושל התנהלות אנושית, כמו גם מספר דוקטרינות וביטויים רוחניים שאותם רכשו לאחר שהחלו להאמין באל. לאחר שתפסו את הדברים האלה, אנשים חושבים תמיד, "השגתי את האמת. הבנתי דברים רבים כל כך במסגרת אמונתי באל. השתניתי וזכיתי בדבר מה". במה הם זכו? למעשה, רק בדברים שטחיים. מדובר רק באיפוק מסוים בהתנהגותם, ובמעט יותר ויסות של התנהגות זו. בנוסף, הם מסוגלים להרהר בצורה חיובית יותר בתוך מוחם ובלבם ולחשוב יותר על דברים חיוביים. הם מושפעים בדרכים חיוביות מסוימות, וזאת בגלל השפעת הסביבה שלהם, הקשבה תכופה לדרשות, וכן ביצוע חובותיהם והיותם במגע יותר ויותר תכוף עם דברים חיוביים. אלה התועלות והשינויים שסביבת הכנסייה מעניקה לאנשים. אבל כמה גדולים וכמה רבים הם השינויים שהאמת מביאה לאנשים? הדבר תלוי בחתירה שלהם. אם אתה באמת ובתמים אדם שחותר אל האמת, אזי תמיד תזכה במשהו במונחים של ההיבטים המעשיים של האמת ובכל שלב ושלב תזכה בדבר מה ותבין דבר מה. בלבם, אנשים מבינים ומרגישים אם עלה בידם לזכות במשהו או לא. מה מרגישים רוב האנשים כעת? שהם עושים מעשים טובים מסוימים בחריצות ובמכוון ועל בסיס כוונותיהם הטובות, דברים אשר לשיטתם מתאפיינים במצפון ובהיגיון, ואשר לא יגרמו לאחרים להאשים אותם או להעביר עליהם ביקורת. גם אם מדובר במעשים טובים, אי אפשר לומר שזהו יישום בפועל של האמת. האם זה לא המצב? (כן). במעשיהם, רוב האנשים נוהגים על פי העיקרון הבסיסי של התנהלות על פי מצפונם. הם מרגישים שהאמת עמוקה מדי, מופשטת מדי ושהיא נראית רחוקה מדי מאנשים. אנשים אינם מבינים את האמת היטב ואינם מסוגלים להסבירה בבירור; לכן הם מסתפקים בהתנהלות על פי מצפונם וצולחים כל יום ביומו. לאנשים מסוימים אין אפילו מודעות כלשהי למצפון, והם אינם פועלים בהתאם לצו מצפונם. יש כאלה שמבצעים את חובותיהם מבלי להשיג תוצאות כלשהן; הם אוכלי חינם ותו לא ונהנים מחסד האל, מבלי לתת דבר בתמורה, מבלי שתהיה כל אשמה בלבם. האם לאנשים אלה יש מצפון והיגיון? אם תשאל אותם, "איך אתה מרגיש בנוגע לצורת חיים שכזו?" הם יאמרו, "כוונות האל נשגבות מדי, אינני יכול להגיע אליהן. בכל מקרה, אני אדם שמאמין באל בכנות, ולא עשיתי רע. אני מרגיש שלווה בלבי". האם אנשים שכאלה מיישמים בפועל את האמת? אף על פי שהם מבצעים את חובותיהם, האם הם באמת ובתמים משקיעים מעצמם למען האל? מנקודת מבטו של האדם, נראה שהם מבצעים את חובותיהם, אבל הם לא משיגים בהן כל תוצאות. האם האל יכול לאשר אותם? הם עשויים לומר, "אני מבצע את חובותיי על בסיס מצפוני, אינני בטלן, אינני עצלן ואני משלם מחיר". אבל האם צו מצפון זה מייצג יישום בפועל של האמת מצדם? כשיש לכם זמן, עליכם להרהר, למצוא נושא שעליו תוכלו לשתף יחד, ולראות כיצד אפשר לפעול על מנת ליישם בפועל את האמת. אל תעצרו ברמה של צו המצפון, או ברמה של התנהלות כאדם טוב או בצורה טובה. אל תסתפקו בריצוי אנשים. עליכם לחתור אל האמת ולהיכנס אליה בשיאה. רק בדרך זו תוכלו לרצות את כוונותיו של האל ולהיכנס למציאות-האמת. אם אתה תמיד מחפש לרצות את מצפונך, וסבור שאתה בסדר כל עוד אינך מפר את הבסיס המוסרי, אזי תמיד תישאר בטווח הזה בכל מעשיך ולא תעבור את גבולותיו, והמשמעות היא שלאמת לעולם לא יהיה כל קשר אליך. אם למעשים ולדברים שלך אין דבר וחצי דבר עם האמת, האם תוכל עדיין להשיג את האמת? יהיה לך קשה להשיג את האמת.

בימי קדם, המלומדים התעמקו לעתים קרובות בספרים "מאמרות קונפוציוס", "טאו טה צ'ינג" וכן "הקלאסיקה בת שלושת התווים". הם נהגו להניד בראשיהם לאורך היום כולו, כאילו הם קוראים מזמורים מתוך כתבי הקודש, ועל שפתיהם היו כל העת אמרות קלאסיות. לאחר שקראו מספר ספרים ושיננו כמה פואמות מתקופות טאנג וסונג, הם החשיבו את עצמם כידענים והעבירו את ימיהם בהטפה לאחרים, כשהם סבורים שהם מרשימים במיוחד. לאורך כל חייהם לא עלה בידיהם להשיג דבר צודק כלשהו, והם התנהלו אך ורק על בסיס אותם כתבי חכמים בודדים שאותם קראו. הם לא הבינו דבר ולא היו מסוגלים לפענח דבר. הם צלחו את חייהם מבלי שהשיגו כלום. ובכל זאת, הם הרגישו שבעי רצון מעצמם בתוך לבם, במחשבה שהם מבינים דברים רבים ושהם נישאים מעל לכל האחרים. יש ביטוי שאומר "להיות קדוש יותר מהאפיפיור" – הוא נכון מאוד ובשום אופן אסור לכם לחיות במצב כזה. אנשים מסוימים מרגישים שיש בלבם ידע, חסד וצדיקות. כתוצאה מכך, הם מרגישים קדושים יותר מן האפיפיור, וסבורים שהם ראויים לגמרי להיקרא אדם טוב וראוי. יש אנשים שמעריכים במיוחד נאמנות, והיו מוכנים לחטוף כדור למען חבריהם. אחרים מעריכים במיוחד את המצפון ומסוגלים לממש את המילים: "על הנדיבות שבטיפת מים אחת יש לגמול במעיין גועש". אנשים מסוימים לא נישאים, והם מטפחים את מוחם ואת גופם דרך הרהור פנימי וחותרים אל האלמותיות. יש אנשים שמקדישים את עצמם לחלוטין ללימוד ספרי חכמים ואינם מתייחסים כלל לעניינים חיצוניים. האם אנשים טובים-לכאורה אלה הם באמת ובתמים אנשים טובים? הם חיים על פי הידע שלהם ומדברים ופועלים כמעט ללא מצפון, ואם כך, האם ניתן להתייחס אליהם כמי שמחזיקים במציאות-האמת? האם באמת ניתן להיות בטוחים שהם לא יעשו רע? לאנשים מסוימים יש כוונות טובות כלפי אחרים, ולעתים קרובות הם מציעים צדקה וסיוע, ולכן הם מאמינים שהם נדבנים גדולים. אבל האם מדויק לשפוט אם אדם מסוים הוא טוב או רע תוך הסתמכות מתמדת על הטיעונים של התרבות המסורתית? שימוש מתמיד באמות מידה מוסריות לצורך הערכת אחרים והתרברבות אינם אלא התנהלות כ"קדושים יותר מן האפיפיור". האם אנשים אלה, ש"קדושים יותר מהאפיפיור", מחזיקים באמת? האם הם יכולים לקבל את האמת ולהתמסר לה? בהחלט לא. אילו הם היו זוכים בכוח ובמעמד, האם הם היו מסוגלים להתנגד לאל ולרדוף באכזריות אנשים שמאמינים בו? הם יותר ממסוגלים לכך, והדבר ממחיש שיש עדיין רוע בטבעם, ושהטבע הזה הוא של השטן. על סמך כל זאת, ניתן לקבוע כי מי שחיים תמיד על פי ידע ותרבות מסורתית הם כולם צבועים, שמסוגלים לעשות רע ולהתנגד לאל. אנשים מסוימים מאמינים באל במשך מספר שנים, ועם זאת, במפתיע, אין להם כל הבחנה בנוגע לתרבות מסורתית ולידע. הם אינם מסוגלים להבין לעומק, כי בתמציתם הדברים האלה הם פילוסופיות, לוגיקה וחוקים שטניים, וכי מדובר בידע ובתרבות שמסבים נזק לאנשים. האם אנשים כאלה מחזיקים במציאות-האמת? אנשים שאינם רואים את התרבות המסורתית והידע לאשורם, ושאין להם כל הבחנה לגביהם, הם אנשים שאינם מבינים את האמת כלל ושאינם מחזיקים ולו בשמץ של מציאות-אמת. יש אנשים שסבורים, שסוגים מסוימים של ידע יכולים גם לסייע לאנשים להיות טובים ושסוגי ידע אלה מלמדים אנשים לעשות מעשים טובים. זה שגוי מאוד. הידע הוא לא החיים; מדובר בסוג של תקנה, שמנוגדת לאמת ויכולה גם להיות מופרכת. לא משנה כמה נשגב או עמוק הידע של אדם מסוים, הוא אינו מסוגל אפילו לראות נכוחה את התמצית המושחתת של האדם, את טבעו שלו, או את מהותה של האנושות המושחתת. אם כך, מה התועלת בידע שלהם? האין זו הדוקטרינה השטחית והמטעה ביותר? כמו התיאוריה הקונפוציאנית וה"טאו טה צ'ינג" – הדברים שכלולים בספרי החכמים הסיניים הקלאסיים מטעים, הם אינם אלא דברים שטניים שמוליכים אנשים שולל, דברי כפירה צבועים ודברים מופרכים, והם רעלים ולוגיקה שטניים. יש אנשים שסוגדים לדברים האלה כאילו היו האמת – האם הם עדיין מאמינים באל? אם אתה מאמין באל בתוך לבך, מקשיב לדרשות וקורא את דברי האל מדי יום, מדוע אינך מבין את האמת? מדוע אינך הופך את האמת ליעד של החתירה שלך? אלה הם האנשים המטופשים והבורים ביותר שיש, הם בהמות בבגדי אדם והם אינם אנושיים.

מהי האמת? ראשית, יש לקבוע כי פילוסופיות להתנהלות בעולם בהחלט אינן האמת, וכי משפטי המוטו שבהם משתמשים מפורסמים ודמויות נחשבות שונות אינם האמת. האמת שמקורה בקונפוציאניזם ובטאואיזם, ההתנהגויות הטובות והפעולות שמועברות בתורשה וזוכות להכרה על ידי האנושות המושחתת, הדברים והתאוריות שמנחים את מחשבותיהם של האנשים וכן הלאה – אף אחד מן הדברים האלה אינו האמת. האם התענוג שמסבה עזרה לזולת הוא האמת? (לא). תענוג שמקורו בעזרה לזולת ומתן צדקה הם מעשים טובים, ואדם שלבו חם הוא לכל הפחות נדיב וחומל כלפי אחרים – מדוע דבר זה אינו עולה בקנה אחד עם האמת? (לדרך שבה הם עוזרים לאנשים אין עקרונות). האם עזרה לאחרים ללא עקרונות משמעותה שאדם הוא טוב? זו התנהלות של ריצוי אנשים וניסיון להיות בסדר עם כולם. האם כיבוד הורים הוא האמת? (לא, הוא לא). כיבוד הורים הוא דבר נכון וחיובי, אבל מדוע אנו אומרים שהוא אינו האמת? (כיוון שאנשים אינם מפגינים כבוד כלפי הוריהם על בסיס עקרונות והם אינם יכולים להבחין איזה סוג אנשים הם הוריהם באמת). האופן שבו אדם צריך להתייחס להוריו קשור לאמת. אם ההורים שלך מאמינים באל ומתייחסים אליך היטב, האם עליך לכבדם? (כן). כיצד אתה מכבד אותם? אתה מתייחס אליהם אחרת מאשר אל האחים ואל האחיות. אתה עושה את כל מה שהם אומרים, ואם הם קשישים, עליך להישאר לצדם ולטפל בהם, מה שמונע ממך לצאת ולבצע את חובתך. האם נכון לעשות זאת? (לא). מה עליך לעשות בזמנים כאלה? הדבר תלוי בנסיבות. אם אתה עדיין יכול לדאוג להם כשאתה מבצע את חובתך בקרבת הבית, והוריך אינם מתנגדים לאמונתך באל, אזי עליך לממש את אחריותך כבן או כבת ולסייע להוריך בעבודות מסוימות. אם הם חולים, טפל בהם; אם משהו מטריד אותם, נחם אותם; אם המצב הפיננסי שלך מאפשר זאת, קנה להם תוספים תזונתיים בהתאם לתקציבך. אבל מה עליך לבחור לעשות אם אתה עסוק בחובתך, אין אף אחד אחר שיטפל בהוריך וגם הם מאמינים באל? איזו אמת עליך ליישם בפועל? כיוון שכיבוד אב ואם אינו האמת, אלא רק אחריות ומחויבות אנושית, מה עליך לעשות אם המחויבות שלך עומדת בסתירה לחובתך? (לתת עדיפות לחובתי; החובה תחילה). המחויבות אינה בהכרח חובתו של אדם. הבחירה לבצע את החובה היא יישום בפועל של האמת, בעוד שמימוש המחויבות אינה כזו. אם אתה נמצא במצב שכזה, אתה יכול לממש את האחריות או המחויבות שלך, אבל אם הסביבה הקיימת אינה מאפשרת זאת, מה עליך לעשות? עליך לומר, "עליי לבצע את חובתי – זהו יישום בפועל של האמת. מצוות כיבוד אב ואם משמעותה לחיות על פי מצפוני, והיא אינה מגיעה לכדי יישום בפועל של האמת". לפיכך, עליך לתת עדיפות לחובתך ולדבוק בה. אם אין לך חובה כעת, ואתה עובד לא רחוק מן הבית ומתגורר בקרבה להוריך, מצא דרכים שיאפשרו לך לטפל בהם. עשה כמיטב יכולתך כדי לסייע להם לחיות חיים מעט טובים יותר ולהפחית את סבלם. אבל דבר זה תלוי גם באיזה סוג של אנשים הם הוריך. מה עליך לעשות אם להוריך יש אנושיות לקויה, אם הם מונעים ממך באופן מתמיד להאמין באל ואם הם ממשיכים להרחיק אותך מן האמונה באל ומביצוע חובתך? מהי האמת שעליך ליישם בפועל? (דחייה). בשלב זה, עליך לדחות אותם. מילאת את המחויבות שלך. הוריך אינם מאמינים באל, ולכן אינך מחויב להפגין כלפיהם כיבוד הורים. אם הם מאמינים באל, אזי הם משפחה, הוריך. אם לא, הרי שאתם פוסעים בנתיבים שונים: הם מאמינים בשטן ועובדים את מלך השדים, והם הולכים בנתיבו של השטן; הם אנשים שמהלכים בנתיבים שונים מאלה שבהם פוסעים מי שמאמינים באל. אתם כבר אינכם משפחה. הם רואים במי שמאמינים באל אויבים ויריבים, כך שאינך מחויב עוד לדאוג להם ועליך להתנתק מהם לחלוטין. מהי האמת: כיבוד הורים או ביצוע חובתו של אדם? מובן שביצוע חובתו של אדם הוא האמת. ביצוע חובתו של אדם בבית האל אינו נסוב אך ורק על מימוש מחויבותו של אדם ועל עשיית הדברים שהוא אמור לעשות. הוא נסוב על ביצוע חובתו של יציר בריאה. כאן טמון התפקיד שמטיל האל; זו המחויבות שלך, אחריותך. זו אחריות אמיתית, שמשמעותה מימוש אחריותך ומחויבותך לפני הבורא. זו דרישתו של הבורא מבני האדם, והיא העניין הגדול בחיים. אבל כיבוד אב ואם אינו אלא האחריות והמחויבות של בן או של בת. הוא בהחלט לא מוטל על ידי האל, ועוד פחות מכך הוא עולה בקנה אחד עם דרישת האל. לכן, בכל הנוגע לכיבוד הורים ולביצוע חובתו של אדם, אין כל ספק שביצוע חובתו של אדם הוא – ורק הוא – יישום בפועל של האמת. ביצוע חובתו של אדם כיציר בריאה הוא האמת, והוא חובה חקוקה בסלע. הפגנת כבוד כלפי הוריו של אדם נוגעת לכבוד כלפי אנשים. אין זה אומר שאדם מבצע את חובתו, או שהוא מיישם בפועל את האמת. לאחר שיתוף על דברים אלה באופן זה, אתם אמורים להיות מסוגלים להבדיל בין הדברים בעצמכם ולדעת מהי האמת ומה אינו האמת. חשבו עכשיו על דברים אחרים שאנשים מעריכים ואשר נתפסים כאמת. (המונח "אנרגיה חיובית" נמצא בשימוש תכוף בחברה; גם זה דבר שלילי ואינו האמת). רוב המונחים שעליהם מדברים הכופרים הם דברים שטניים. מאיזה רקע הגיע המונח "אנרגיה חיובית"? האמרות הפופולריות, התיאוריות המוזרות והמונחים האופנתיים האלה, שמקורם בחברה, מגיעים כולם מרקע מסוים. האם ידוע לכם מאיזה רקע הגיע המונח האופנתי הזה? בסין, האקלים החברתי הופך מרושע יותר ויותר, ואנשים מצדדים ברשעות. לא משנה מה אומרים או עושים השדים, האנשים נוהים אחריהם. אף על פי שאנשים מסוימים אינם יכולים לסבול זאת ומעירים על כך, אין בכך שום תועלת ואיש אינו מגיב. בסין הרשעות הפכה למגמה, ואף קבוצת אנשים אינה יכולה לעצור את המגמה המרושעת הזו. כולם מרגישים כי המוסר במדינה הולך ומתדרדר עם כל יום שעובר. הכוח נתון כולו בידיהם של שדים רעים, ששולטים באופן מלא במדינה ובתושביה. השדים עושים ככל העולה על רוחם, ואיש אינו יכול לעצור אותם. כדי להונות את הציבור, אלה שבשלטון עשו דברים רבים במטרה להטעות ולרמות את האנשים, כולל הטענה כי כל הפעולות האלה נוגעות כולן לאנרגיה חיובית. זהו הרקע שממנו הגיחה "האנרגיה החיובית". מה כוונתם של הכופרים ב"אנרגיה חיובית"? זו ההגדרה שלהם להגינות או סוג של התנהגות טובה. בפועל, האם האנרגיה החיובית הזו יכולה להשפיע על החברה? האם היא יכולה לפתור את שטף המגמות המרושעות? האם היא יכולה לעצור את נטייתן של מגמות מרושעות להתפתח? לא; היא אינה יכולה לשנות דבר. מדוע היא אינה יכולה לשנות דבר? המונח "אנרגיה חיובית" נשמע עוצמתי מאוד, ואם כך, מדוע הוא אינו יכול לשנות דבר או לפתור בעיות? הוא אינו יכול אפילו לשנות או לפתור את בעיית היותם של הילדים מכורים לאינטרנט במשך היום כולו. בעבר, יחסיהם של אנשים התאפיינו במעט חיבה ובמעט מצפון והיגיון, ובין שכנים היה שמץ של הגינות, אבל כעת המצב שונה. קשרי אנוש הפכו להיות הפכפכים ולא עקביים, ואנשים הם כמו זרים זה לזה. לאנשים לא אכפת אפילו כשהם רואים שלשכניהם קורות תאונות, והם גם לא מעזים להתערב כשמישהו קורא לעזרה. מה הבעיה כאן? האם הסיבה שאנשים הופכים לכאלה היא היעדרה של אנרגיה חיובית? האם ייתכן שבעבר הייתה בחברה אנרגיה חיובית? לא, המצב לא היה שונה. "אנרגיה חיובית" אינו אלא מונח שמסבר את האוזן, אין בו שום דבר מעשי. זו תיאוריה ריקה שאין לה כל השפעה.

אמרו לי, מי גרועים יותר: אנשים מן העבר או אנשים בימינו? (האנשים גרועים יותר כיום). כיצד אתם אומדים זאת? נקודת המבט שלכם היא, שאנשים כיום הם קשי לב וחסרים אהבה משפחתית וחברויות אמיתיות, שלאיש לא אכפת מנאמנות או ממצפון, ושאנשים תמיד אומרים, "כמה שווה המצפון?" "מה לגבי המצפון? להרוויח כסף במקום ראשון!" אתם סבורים שאנשים איבדו את המצפון שלהם, ושכיום אין זה אלא דבר רגיל שאנשים יונו אחרים בעת מכירת סחורות וירוויחו כסף מלוכלך, ושכולם מרמים ועושקים זה את זה. בניגוד לכך, אתם מאמינים שבימי קדם לסוחרים מיומנים היו עקרונות בעת מכירת טובין, שהם מכרו את סחורותיהם במחירים קבועים, נהגו ביושר בלקוחותיהם – צעירים ומבוגרים כאחד – ולא הונו איש. לפיכך, אתם סבורים כי בעבר אנשים היו טובים לאין ערוך מן האנשים בני ימינו. אם כך, מה הכוונה ב"טובים לאין ערוך"? המונח מתבסס בעצם על מצפון ועל ההתנהגויות שהם מביאים לידי ביטוי. אם אתה מודד אנשים על בסיס דבר זה, הרי שבעבר האנשים היו טובים יותר מאשר בימינו. בעבר אנשים היו פשוטים ותמימים יותר, והייתה להם תחושת מצפון ובושה. היה בסיס להתנהלותם ולכל הפחות הם לא עשו דברים חסרי מצפון וגם לא עשו דבר שגרם לאנשים להעביר עליהם ביקורת מאחורי גבם, או שהיה עלול לפגוע במוניטין שלהם. כיום לאנשים לא אכפת מהדברים האלה; אין להם תחושת בושה. הם רק רוצים להרוויח כסף ולכבוש לעצמם מעמד. זו הסיבה שבגינה אומרים, שאנשים כיום הם רעים מיסודם. אם כך, כיצד האנשים הרעים מיסודם של ימינו התפתחו בדרך כזו? האם הם לא פשוט הכפילו את מספרם מדור לדור, מימי קדם ועד ההווה? אנשים כיום אינם שונים מן האנשים של ימי קדם. הדנ"א שלהם לא השתנה, וגם לא המראה שלהם. העניין הוא, שתנאי החיים טובים יותר מאשר בימי קדם. כיום, אנשים לומדים דברים מורכבים יותר ויש להם מיומנות בתחומים רבים יותר, הידע שלהם רב יותר מן הידע של אנשים בעבר, הם ניחנים בכישורים רבים יותר מאשר אנשים בימי קדם ויש להם שפע של גאוותנות. אם נבחן את העניין מנקודת המבט הזו, האם מדויק לומר שכיום אנשים גרועים יותר מכפי שהיו אנשים בעבר? כיצד נוכל להעריך אם ההצהרה הזו מדויקת ותואמת לאמת? הבה נסביר זאת כך: אם אתה צופה בדרמות היסטוריות, הרי שבין אם הן עוסקות בחצר הקיסרית, בג'יאנגו^[א], או בחייהם של אנשים פשוטים, העלילה מלאה בקונפליקטים. זהו הצד האמיתי של האנושות. בני אנוש נלחמים זה בזה על כוח ובגלל תשוקות, בקרבות של חיים ומוות. בעצם כך, הטבע האנושי נחשף לעומק ובצורה ברורה והוא בדיוק כמו זה של השטן. אם כך, האם נכון שכל הדברים שבהתרחשותם אתה חוזה כעת קורים אך ורק בתקופת זמן אחת? האם במקומות מסוימים בעולם אנשים נלחמים בעוז אלה באלה רק משום שיש שם פנג-שוואי רע, ומשום ששורצים שם שדים טמאים? או שלאנשים האלה יש גנים רעים, שהופכים אותם לאלימים מעצם טבעם? (אף אחת מהתשובות). אם כך, כיצד קורים הקונפליקטים האלה? הם כולם מלחמות על כוח, מעמד ואינטרסים עצמיים. מאז ומעולם אנשים נלחמים ומתחרים זה בזה באופן מתמיד, נלחמים עד שהם מותשים, נאבקים על כל צעד ושעל בחייהם, בלי קשר למעמדם החברתי – מגבוה ועד נמוך. מה ניתן ללמוד מהתופעות האלה? על סמך המיקרוקוסמוס של התפתחות ההיסטוריה האנושית ומנקודת המבט של העובדות ההיסטוריות, טבע האנושות לא השתנה מעולם. כל עוד אנשים חיים תחת השפעתו של השטן, תוכן חייהם ותמציתם – כפי שהם באים לידי ביטוי בכל עידן ובכל שלב – נותרים כמות שהם. מדוע האמצעים והשיטות של הקונפליקט האנושי נותרו ללא שינוי? הדבר נובע במלואו מן הטבע האנושי. אנשים מאמצים את מוחם ומחפשים כל אמצעי אפשרי כדי להילחם ולפגוע זה בזה, וכדי להונות, לרמות ולהוליך שולל זה את זה – הם משתמשים בכל מיני סוגים של אמצעים ערמומיים. הם תמיד נלחמים לטובת האינטרסים האישיים שלהם, בין אם מדובר במאבקים פוליטיים משמעותיים או בהתנגשויות בין משפחות פשוטות. אלה פניה האמיתיים של האנושות, וזהו פרצופה האמיתי. האנושות כפי שהתפתחה עד היום היא עדיין אותה אנושות, וזהו אותו השטן שמשחית אותה. אף על פי שהסביבה החיצונית משתנה בהדרגה, אין זה אומר שהטבע האנושי השתנה. אף על פי שייתכן כי השיטות והאמצעים של הקונפליקטים האנושיים השתנו מעט, טבעו הלוחמני של האדם ונקודת המוצא של הקונפליקטים האלה לא השתנו כלל. לאדם יש עדיין טבע אחד, ולקונפליקטים האלה יש עדיין מטרה אחת ומקור אחד – הדברים האלה לא השתנו כלל. אמרתם שבעבר אנשים היו טובים יותר. באיזה מובן הם היו טובים יותר? הם רוסנו מעט על ידי התרבות המסורתית, כך שהיו מסוגלים לעשות כמה מעשים טובים, פחות או יותר. האנושות התפתחה והגיעה עד להווה, ולא משנה כמה גבוהה איכות החיים, כמה ידע והשכלה אנשים רוכשים ועד כמה עשיר ניסיונם, הטבע האנושי לא השתנה. בנוסף, עם התפתחות החברה, הגילויים של הטבע האנושי הופכים יותר ויותר מרושעים, בוטים וחסרי מצפון. לא משנה כמה דברים האל משמיע או כמה אמיתות הוא מביע, אנשים מתעלמים מהם. אנשים אינם אוהבים את האמת כלל, ובמקום זאת הם סולדים ממנה יותר מתמיד וחשים שנאה רבה יותר כלפיה. האם יש כיום אנשים שעושים דברים טובים בחברה? (כן, אבל מעטים יותר מאשר בעבר). אם כך, האם אפשר לומר שהאנשים האלה טובים ושהם לא הפכו לרעים? (לא). לבטח הם לא חיים בוואקום? איזה סוג של דברים טובים הם עושים? מדובר אך ורק בהתנהגויות טובות ובכוונות טובות. אם תדבר איתם על נושאים של אמונה באל, למשל אמונה באל על מנת להיות אדם טוב ולעבוד את האל, שים לב לתגובות שלהם. אם הם ישמעו שבסופו של דבר אנשים יירדפו על ידי הממשלה אם יאמינו באל, אזי הם יתייחסו אליך כאל אויב וילעגו לך. אם ירדפו אותך וידלקו בעקבותיך, ואתה תנסה להסתתר בבתיהם לזמן מה, הם ילשינו עליך ויסגירו אותך לידי הממשלה. הם ייקחו קורבנות של תאונות דרכים לבית החולים כדי להציל את חייהם, ובה בעת הם ישלחו אדם טוב, שמאמין באל, לידיהם של שדים רעים, כדי שיפגעו בו ואפילו ירדפו אותו עד מוות. איך מסבירים זאת? איזו התנהגות היא ההשתקפות של הטבע שלהם? ההתנהגות השנייה היא הטבע שלהם. הם מצילים אנשים אחרים, והם גם מעמידים אנשים אחרים במצבים שיש בהם סכנת חיים. האם אנשים כאלה הם בני אנוש, או שדים? אם יש ולו יום אחד שבו אדם אינו משליך מעליו את טבעו השטני, אזי הם יהיו מסוגלים לעשות רע ולהתנגד לאל. כל עוד הם יכולים להתנגד לאל, הם אינם אנשים טובים. האם ההצהרה הזו נכונה? (כן). מה נכון בה? (מה שהם מיישמים בפועל אינו האמת. לא משנה עד כמה טובות הפעולות וההתנהגות שלהם כלפי חוץ, טבעם עדיין עוין לאל). טבעם עוין לאל. ההצהרה הזו נכונה. כיצד אנחנו מסבירים את ההצהרה הזו? מדוע אנו אומרים, שאדם שעוין לאל אינו אדם טוב? (האל הוא סמלם של כל הדברים החיוביים. אם מישהו מסוגל להיות עוין לאל, אזי כל מה שבקרבו הוא שלילי). בתיאוריה אלה הם פני הדברים, וההצהרה הזו נכונה. לא משנה כמה טוב או חסוד אדם עשוי להיראות כלפי חוץ, לא משנה כמה עונג מסבה לו עזרה לזולת או כמה נדיב הוא כלפי אחרים, אם הוא חש סלידה ואנטיפתיה כשהוא שומע דברים חיוביים, ואם הוא אינו יכול לקבל את האמת כשהוא שומע אותה וחש סלידה כלפיה, אזי איזה סוג אדם הוא? הוא אינו אדם טוב. אנשים שהם אויבים של דברים חיוביים ושל האמת אינם אנשים טובים. אפשר לומר כך באופן כללי. מובן שבתוך עניין זה יש הרבה פרטים. אתן לך דוגמה, ואז תבין מדוע ההצהרה הזו היא האמת. לדוגמה, אנשים מסוימים עוזבים את משפחותיהם משום שהם מאמינים באל ומבצעים את חובותיהם. הם מתפרסמים בשל כך והממשלה מבצעת לעתים קרובות חיפושים בבתיהם, מטרידה את הוריהם ואפילו מאיימת עליהם כדי שיסגירו אותם. כל השכנים שלהם מדברים עליהם, ואומרים, "לאדם הזה אין מצפון. לא אכפת לו מהוריו הקשישים. לא רק שאין לו כבוד להוריו, הוא גם גורם להם כל כך הרבה צרות. זהו ילד שאין לו כבוד להוריו!" האם הדברים האלה עולים בקנה אחד עם האמת? (לא). אבל האם הדברים האלה אינם נתפסים כולם כנכונים בעיני הכופרים? בינם לבין עצמם, הכופרים סבורים שזו הדרך הלגיטימית וההגיונית ביותר להתייחס אל הדברים, וכי היא עולה בקנה אחד עם האתיקה האנושית, ותואמת לאמות המידה של התנהלות אנושית. לא משנה כמה תוכן יש באמות המידה האלה, למשל כיצד לכבד הורים, כיצד לטפל בהם בזקנתם ולארגן את הלוויות שלהם, או כיצד לגמול להם, ולא משנה אם אמות המידה האלה תואמות לאמת או לא – בעיני הכופרים מדובר בדברים חיובים, זוהי אנרגיה חיובית, הם נכונים והם נתפסים בקרב כל קבוצות האנשים כחסרי דופי. בקרב הכופרים, אלה הן אמות המידה שעל פיהן אנשים צריכים לחיות, ועליך לעשות את הדברים האלה כדי להיחשב בלבם כאדם טוב. לפני שהאמנת באל והבנת את האמת, האם לא האמנת גם אתה שהתנהלות כזו משמעותה שאדם הוא טוב? (כן). יתר על כן, גם אתה השתמשת בדברים האלה כדי להעריך את עצמך ולרסן את עצמך, ודרשת מעצמך להיות אדם שכזה. אם רצית להיות אדם טוב, אין ספק שכללת את הדברים האלה באמות המידה ההתנהגותיות שלך: כיצד לנהוג בהוריך לפי מצוות כיבוד אב ואם, כיצד לגרום להם לדאוג פחות, כיצד להביא להם כבוד ויקר וכיצד לפאר את אבותיך. אלה היו אמות המידה ההתנהגותיות ששכנו בלבך וכיוון ההתנהלות שלך. אבל לאחר שהקשבת לדברי האל ולדרשותיו, נקודת המבט שלך החלה להשתנות והבנת שעליך לזנוח הכול כדי לבצע את חובתך כיציר בריאה, וכי האל דורש מאנשים להתנהל כך. לפני שהשתכנעת שביצוע חובתך כיציר בריאה הוא האמת, חשבת שעליך לכבד את הוריך, אבל הרגשת גם שעליך לבצע את חובתך כיציר בריאה והתחולל בך מאבק פנימי. דרך ההשקיה והרעייה המתמידות של דברי האל, הבנת בהדרגה את האמת ואז הגעת להכרה כי ביצוע חובתך כיציר בריאה הוא טבעי לחלוטין ומוצדק. עד עצם היום הזה, אנשים רבים הצליחו לקבל את האמת ולזנוח לחלוטין את אמות המידה ההתנהגותיות שמקורן בתפיסות ובדמיונות המסורתיים של האדם. כשאתה משתחרר לחלוטין מדברים אלה, אתה כבר אינך מוגבל על ידי דברי השיפוט וההוקעה של כופרים בעודך נוהה אחר האל ומבצע את חובתך כיציר בריאה, ואתה יכול להשליך אותם מעליך בקלות. אם כך, מדוע התפיסות המסורתיות הישנות האלה נעלמו מלבך? האם ייתכן שנעשית רע? האם לבך התקשח ומצפונך נעלם? (לא). למעשה, מצפונך לא השתנה, אתה עדיין אותו אדם, והאישיות, ההעדפות ואמות המידה המצפוניות והמוסריות שלך לא השתנו. אם כך, מדוע אינך חש צער או כאב כאשר הכופרים משמיעים את דברי השיפוט וההוקעה האלה, ובמקום זאת אתה חש שלווה ושמחה בלבך? זהו שינוי של ממש, כיצד הפכת לכזה? (דרך אכילה ושתייה של דברי האל, והבנה של כמה אמיתות, זכיתי באמות מידה נכונות של הערכה והצלחתי להבחין כי דבריהם מופרכים). הכופרים מפיצים עלינו שמועות, ואומרים, "לאחר שהאנשים האלה מתחילים להאמין באל, הם אינם דואגים למשפחותיהם, אין להם אהבה למשפחותיהם והם קרים במיוחד – הם הופכים להיות כמו חיות בעלות דם קר". ייתכן שכך הדברים נראים מבחוץ, אבל זו אינה המציאות. יש כאן בעיה עקרונית, שאנשים עיוורים אינם מסוגלים לראות. האם באמת ייתכן שהאמת הופכת אנשים לקרים לאחר שהם מתחילים להאמין באל? (לא). אם כך, מה באמת קורה? (נקודות המבט של המאמינים האלה לגבי הדברים משתנה; הם הבינו את האמת וזכו בהבחנה). זו תוצאה שמושגת דרך אכילה ושתייה של דברי האל. כיצד התוצאה הזאת מושגת? מה שינה את נקודת המבט שלך על דברים? מתי היא התחילה להשתנות? דברי האל הם אלה שמשנים את נקודות המבט של אנשים, משנים את כל נקודות המבט שלהם לגבי החיים ולגבי נושאים שונים, והופכים אותן לשונות מאלה של הכופרים.

בעבר, אנשים פעלו תמיד על פי צו מצפונם והשתמשו בו כדי לאמוד אחרים. אנשים נדרשו באופן מתמיד לעבור את מבחן המצפון, הם הרגישו תמיד שרכילות היא דבר מפחיד וחששו שילעגו להם או שיצא להם שם רע, או שהם יכונו "אנשים רעים, ללא מצפון". לכן, הם נאלצו בחוסר רצון לומר ולעשות דברים מסוימים כדי לשתף פעולה עם הסביבה. כיצד יש לאמוד את הדברים האלה כעת? (לפי עקרונות-האמת). איך היו הדברים בעבר, כשחייהם של אנשים היו כבולים על ידי התפיסות והרעיונות המופרכים של הכופרים? לדוגמה, מאז ילדותך, ההורים שלך החדירו בך בעקביות דברים כמו: "כשתגדל, עליך להסב לנו גאווה; אתה מוכרח להביא כבוד למשפחתנו!" מה היו עבורך המילים האלה? עידוד, או מגבלה? השפעה חיובית, או סוג של שליטה שלילית? העובדה היא, שמדובר בסוג של שליטה. הוריך הגדירו עבורך יעד על בסיס הצהרה או תאוריה אשר לדעת אנשים היא נכונה וטובה, תוך שהם גורמים לך לחיות את חייך למען היעד הזה, ובסופו של דבר אתה מאבד את החופש שלך. מדוע אתה מאבד את החופש שלך והופך נתון להשפעתו? משום שאנשים סבורים, שהבאת כבוד למשפחתם היא דבר טוב ושיש לעשות זאת. אם אינך שותף למחשבה הזו, או שאינך שואף לעשות דברים אשר יביאו כבוד למשפחתך, אתה נתפס כחסר תועלת מטופש, לוזר לא יוצלח ואנשים מתייחסים אליך בבוז. כדי להצליח, עליך ללמוד היטב, להוסיף ולרכוש כישורים ולהביא כבוד לשם של משפחתך. כך, אנשים לא יציקו לך בעתיד. האם כל הדברים שאתה עושה למען היעד הזה אינם אלא שלשלאות שכובלות אותך? (אכן כן). כיוון שחתירה אל הצלחה והבאת כבוד למשפחה הן הדרישות של הוריך, וכיוון שהם פועלים לטובתך האישית, על מנת שתוכל לחיות חיים טובים ולהסב גאווה למשפחתך, אין זה אלא טבעי שתשאף לאורח חיים שכזה. אבל בפועל, הדברים האלה הם צרות וסוג של כבלים. כאשר אנשים אינם מבינים את האמת, הם סבורים שהדברים האלה חיוביים, שהם האמת, הדרך הנכונה, ולכן הם לוקחים אותם כמובנים מאליהם וחיים על פיהם או מצייתים להם, והם מתנהלים באופן מוחלט על פי הדברים והדרישות שמגיעים מהוריהם. אם אתה חי על פי דברים אלה, עובד קשה ומקדיש להם את נעוריך ואת כל חייך, ובסופו של דבר אתה זוכה בהצלחה, חי חיים טובים ומסב גאווה למשפחתך, אנשים אחרים אולי יחשבו שאתה מבריק, אבל בפנים אתה הופך יותר ויותר חלול. אינך יודע מהו הטעם לחייך, או מהו הייעוד שצופן העתיד, או מהו סוג הנתיב שבו צריכים אנשים לבחור בחיים. לא הבנת ולא זכית בדבר וחצי דבר בהקשר עם אותן תעלומות של החיים, שאל התשובות לגביהן אתה משתוקק, ושאותן אתה רוצה לדעת ורוצה להבין. האם הכוונות הטובות של הוריך לא הרסו אותך בעצם? האם נעוריך וחייך לא נהרסו בגלל הדרישות של הוריך, אשר לדבריהם הן "לטובתך"? (אכן נהרסו). אם כך, האם הוריך צודקים או טועים בכך שהם מציבים דרישות אשר אינן אלא "לטובתך"? ייתכן שהוריך באמת מאמינים שהם פועלים לטובתך, אבל האם הם אנשים שמבינים את האמת? האם הם אוחזים באמת? (לא). אנשים רבים מעבירים את חייהם כשהם דבקים בדברי הוריהם, "עליך להסב לנו גאווה, עליך להביא כבוד למשפחה" – מילים שהופכות למקור השראה עבורם, ואשר משפיעות עליהם לאורך חייהם. כאשר ההורים אומרים, "זה לטובתך", הדברים הופכים לכוח המניע שמאחורי חייו של אדם, והם מספקים כיוון ויעד שאליו יש להתקדם. כתוצאה מכך, לא משנה כמה זוהרים חייו של אותו אדם, לא משנה כמה מכובדים ומוצלחים הם, חייו למעשה נהרסים. האין זה כך? (כן). האם זה אומר, שאם אדם מסוים אינו חי על פי דרישות הוריו, חייו אינם הרוסים? לא; גם לו יש יעד משלו. איזה יעד זה? זה עדיין אותו יעד, דהיינו, "לחיות חיים טובים ולהסב גאווה להוריו", לא משום שהוריו אמרו לו לעשות זאת, אלא משום שהוא קיבל את היעד הזה ממקור אחר. הוא עדיין רוצה לחיות לפי הדברים האלה, להסב גאווה למשפחתו, להגיע לפסגה ולהפוך לאדם מכובד וראוי. היעד שלו לא השתנה; הוא עדיין מקדיש את כל חייו, וחי את חייו, בניסיון להשיג את הדברים האלה. אם כך, כאשר אנשים אינם מבינים את האמת, ומקבלים דוקטרינות רבות, הצהרות וגישות נכונות לכאורה, אשר נפוצות בחברה, הם הופכים את הדברים הנכונים האלה לכיוון, ליסוד ולכוח המניע של כל המאמצים של חייהם האישיים. בסופו של דבר, אנשים חיים מבלי להתפשר ובאופן בלעדי אך ורק למען יעדים אלה, והם נאבקים לאורך חייהם ועד מותם, כאשר אפילו בשלב זה יש כאלה שעדיין מסרבים לראות את האמת. אילו חיים מעוררי רחמים יש לאנשים! עם זאת, כאשר אתה מבין את האמת, האם אינך נוטש בהדרגה את הדברים, הלקחים וההצהרות הנכונים לכאורה האלה, וגם את הציפיות של הוריך ממך? כאשר אתה מתרחק בהדרגה מן הדברים הנכונים לכאורה האלה, ואמת המידה שעל פיה אתה מודד דברים כבר אינה מבוססת על ההצהרות של התרבות המסורתית, אזי האם אינך כבול עוד על ידי הצהרות אלה? ואם אינך כבול עוד על ידי דברים אלה, האם אתה חי בחופשיות? ייתכן שלא תהיה אז חופשי לחלוטין, אבל לפחות השלשלאות יתרופפו. במהלך האמונה באל יש לאנשים תפיסות, דמיונות, כוונות וטומאות רבות, כמו גם הפילוסופיות שלהם להתנהלות בעולם, מחשבות ערמומיות, טבע מושחת וכן הלאה. כאשר הדברים האלה נפתרים, ואנשים יכולים לחיות אך ורק על פי האמת, הם יחיו לפני האל ויהיו משוחררים וחופשיים באמת.

בכל הנוגע לחתירה אל האמת ולהשגתה כעת, מה נמצא בעדיפות עליונה? הצורך לנתח את הדברים המופרכים ואת האמרות אשר בעבר חשבתם שהם נכונים, ואשר משתייכים לתפיסות המסורתיות, ולהשליך אותם מעליכם לאחר הבנה מעמיקה של תמציתם. הדברים האלה הם שכבת השלשלאות הראשונה שכובלת אנשים. כמה מן הדברים האלה אתם עדיין מחזיקים בלבבותיכם? האם השלכתם אותם מעליכם לחלוטין? (לא לחלוטין). האם קל להשליך את הדברים האלה מעליכם? לדוגמה, אנשים מסוימים רוצים לבצע את חובותיהם, אבל הם מרגישים גם שעליהם לכבד את הוריהם, מה שכרוך ברגשות. אם אתה ממשיך לגזום את רגשותיך ולומר לעצמך לא לחשוב על הוריך ועל משפחתך, ולחשוב רק על האל ולהתמקד באמת, ועם זאת אינך מצליח להימנע מלחשוב על הוריך, אין בכך פתרון לבעיה היסודית. כדי לפתור את הבעיה הזו, עליך לנתח את הדברים אשר לדעתך היו נכונים, לצד האמרות, הידע והתאוריות שירשת ואשר תואמים לתפיסות האנושיות. כמו כן, בכל מה שקשור להוריך, היכולת שלך לעמוד במחויבות שלך כילד ולדאוג להם צריכה להתבסס לחלוטין על התנאים האישיים שלך ועל תזמורי האל. האין זה הסבר מושלם לעניין? כאשר אנשים מסוימים עוזבים את הוריהם, הם מרגישים כי הם חבים להם חוב גדול ושהם אינם עושים דבר למענם. אבל כאשר הם חיים יחד, הם אינם נוהגים בהוריהם בכבוד כלל, והם אינם ממלאים אף אחת מן המחויבויות שלהם. האם זהו באמת אדם שמכבד את הוריו? אלה רק דברים ריקים מתוכן. לא משנה מה אתה עושה, מה אתה חושב, או מהן התוכניות שלך, הדברים האלה אינם חשובים. מה שחשוב הוא היכולת שלך להבין ולהאמין באמת ובתמים, שכל יצירי הבריאה נתונים בידי האל. יש הורים שבורכו ושייעודם הוא ליהנות מאושר בצל קורתם ומן השמחה שיש במשפחה גדולה ומשגשגת. זוהי הריבונות של האל, וברכה שהאל מעניק להם. להורים מסוימים אין גורל שכזה; האל לא סידר זאת עבורם. הם לא בורכו בהנאה שיש במשפחה מאושרת, או בכך שילדיהם נשארים לצדם. זהו התזמור של האל ואנשים אינם יכולים לאכוף זאת. לא משנה מה, אבל בסופו של דבר, באשר לכיבוד הורים, אנשים צריכים לכל הפחות להיות בעלי הלך רוח של התמסרות. אם הסביבה מתירה ויש לך אמצעים לעשות זאת, אזי באפשרותך להפגין כבוד כלפי הוריך. אם הסביבה אינה מאפשרת ואין לך אמצעים, אזי אל תנסה לעשות זאת בכוח – איך נקרא הדבר הזה? (התמסרות). זה נקרא התמסרות. איך מתאפשרת ההתמסרות הזאת? מהו הבסיס להתמסרות? היא מבוססת על כל אותם דברים שסודרו על ידי האל ונשלטים על ידו. גם אם אנשים עשויים להיות מעוניינים בבחירה, הם אינם יכולים לעשות זאת, אין להם את הזכות לבחור והם צריכים להתמסר. כשאתה מרגיש שאנשים צריכים להתמסר ושהכול מתוזמר על ידי האל, האם אינך מרגיש רגוע יותר בלבך? (כן). אזי, האם עדיין יהיו לך ייסורי מצפון? כבר לא יהיו לך ייסורי מצפון מתמידים, והמחשבה על אי כיבוד הורים כבר לא תשלוט בך. מעת לעת, ייתכן שעדיין תחשוב על כך משום שאלה הם מחשבות או אינסטינקטים רגילים בקרב האנושות, ואיש אינו יכול להימנע מהם. לדוגמה, כאשר אנשים רגילים רואים שאמם חולה, הם חשים מצוקה ומייחלים לכך שהיו סובלים במקומה. יש כאלה שאומרים, "אילו רק אמי הייתה מחלימה, אפילו במחיר של קיצור חיי בכמה שנים!" זהו הצד החיובי של האנושות; זהו אינסטינקט אנושי. לכן, כשאתה רואה שאימך חולה ומרגיש מצוקה, האם תחושת אומללות זו מהווה בעיה? לא, זו אינה בעיה, משום שמדובר במשהו שאמור להיות חלק מהאנושיות הרגילה. תחושת המועקה שבלבך היא דבר טוב; היא מוכיחה שיש לך לב ושיש בך אנושיות. בעולם הזה, אימך היא האדם אשר האל סידר כי תהיה הקרוב אליו ביותר. אם היא חולה וסובלת, ואתה אדיש, אזי האם אתה עדיין אנושי? אם אתה אומר, "אין לי רגשות כלפיה ואין לי רגשות כלפי הכאב שלה, אני חש כאב רק כשהאל מרגיש כאב!" האם הצהרה זו נכונה? היא אינה נכונה; היא כוזבת. אימך ילדה אותך, היא גידלה אותך במשך שנים רבות כל כך, היא האדם הקרוב ביותר אליך והיא אוהבת אותך יותר מכולם. אם אינך מרגיש מועקה בלבך כאשר היא חולה וסובלת מכאובים, אזי לבך מן הסתם נוקשה מאוד! זה אינו דבר רגיל; אל תשאף להיות אדם כזה. תחושת מועקה לגבי דבר כזה היא רגילה ביותר, אבל אם תפסיק לבצע את חובתך בגלל תחושת המצוקה ותתלונן על האל, האם זה דבר רגיל? (לא, זה לא רגיל). מדוע זה אינו רגיל? משום שהחשיבה שלך אינה עולה בקנה אחד עם האמת והיא אינה מה שאמור לאפיין את האנושיות הרגילה, היא אינה רגילה. לאנשים יש את טבע השטן, הם חיים על פי צביונותיהם המושחתים, ולכן הם יכולים להפר את האמת ולאבד את המצפון ואת ההיגיון שלהם, בדומה למחלת נפש פתאומית. זה אינו רגיל, ואם כך, איך דבר כזה קורה? הוא עלול להיגרם על ידי הצביונות המושחתים של האנשים. כאשר הצביונות המושחתים שלהם נחשפים, הם עלולים להתנגד לאל בכל עת ובכל מקום, ומתוך גחמה עלולות להתעורר בהם מחשבות שאינן תואמות לאמת ושמורדות באל בכל עת ובכל מקום. כאלה הם פני הדברים.

לכל בני האדם המושחתים יש רגשות ולעתים קרובות הם מוגבלים על ידם, כך שהם אינם יכולים להתמסר לאל או לנהוג על פי עקרונות-האמת. כדי להשיג התמסרות לאל, האדם נדרש לפתור את בעיית הרגשות. איזה סוג של רגשות מהווה את המכשול המשמעותי ביותר שמונע מאנשים ליישם בפועל את האמת, ולכן על האדם להשליך אותם מעליו? איזה סוג של רגשות מהווה חלק ממה שבו צריכה לאחוז האנושיות הרגילה ולכן אינו מהווה בעיה? איזה סוג של רגשות משתייך לצביון מושחת? הדברים האלה מחייבים הבחנה ברורה. לדוגמה, נניח כי הילד שלך סובל מהצקות, וכאימו, את מגינה עליו ויוצאת לחפש את המשפחה שהציקה לילדך כדי לדבר אל ליבם – האם זה רגיל? זהו הילד שלך, לכן זה ראוי ורגיל שתגני עליו. אבל אם הילד שלך מציק לילדים אחרים, אם הוא מציק אפילו לילדים שמתנהגים היטב, ואת רואה זאת אבל לא אכפת לך, ואת מאמינה כי הילד שלך נפלא, ואפילו מלמדת אותו בסתר להכות אנשים אחרים, וכשאחרים באים לדבר על לבך את ממשיכה לגונן עליו, האם זו התנהגות נכונה? לא, היא איננה נכונה. מה הבעיה בהתנהגות הזו? היא מונעת על ידי רגשות. מדוע אני אומר שהיא מונעת על ידי רגשות? את סבורה שזה לא קביל שאחרים יציקו לילדך, ואם הילד שלך סובל ולו מעט, את מיד יוצאת לפתור את הבעיה ולדרוש הסבר. אם כך, מדוע את עיוורת לכך שהילד שלך מציק לילדים של אנשים אחרים? את אפילו מעודדת את ילדך להכות אחרים, האין זה מרושע? אנשים שעושים זאת הם מרושעים במונחי הצביון שלהם. כיצד ניתן להסביר זאת במונחים של רגשות? מה מאפיין רגשות? ללא ספק, שום דבר חיובי. זו התמקדות בקשרים פיזיים ובריצוי נטיותיו של הבשר. העדפה, הגנה על חסרונותיהם של אנשים אחרים, הערצה, טיפוח ופינוק משתייכים כולם לרגשות. יש אנשים שמסתמכים במידה רבה מאוד על רגשות, הם מגיבים לכל מה שקורה להם על בסיס רגשותיהם. בתוך לבם הם יודעים היטב שזה שגוי, ובכל זאת הם אינם מסוגלים להיות אובייקטיביים, קל וחומר לפעול בהתאם לעיקרון. כאשר אנשים מוגבלים תמיד על ידי רגשות, האם הם מסוגלים ליישם בפועל את האמת? זה קשה עד מאוד! חוסר יכולתם של אנשים רבים ליישם בפועל את האמת נובע מרגשות; הם מתייחסים לרגשות כחשובים במיוחד ונותנים להם עדיפות. האם אלה אנשים שאוהבים את האמת? בהחלט לא. מהם רגשות, בעיקרון? הם סוג של צביון מושחת. ניתן לתאר גילויים של רגשות באמצעות מספר מילים: העדפה, הגנה חסרת מצפון על אחרים, שמירה על קשרים פיזיים ודעה קדומה; אלה הם רגשות. מהן ההשלכות האפשריות של קיומם של רגשות בקרב אנשים ושל ניהול חיים על פיהם? מדוע האל מתעב ביותר את רגשותיהם של אנשים? יש אנשים שמוגבלים תמיד על ידי רגשותיהם, הם אינם יכולים ליישם בפועל את האמת ואף על פי שהם רוצים להתמסר לאל, הם אינם יכולים לעשות זאת, ולכן הם מרגישים מעונים על ידי רגשותיהם. יש אנשים רבים שמבינים את האמת אבל אינם יכולים ליישם אותה בפועל; גם זה נובע מכך שהם מוגבלים על ידי רגשות. לדוגמה, יש כאלה שעוזבים את בתיהם כדי לבצע את חובתם, אבל הם חושבים תמיד על משפחתם, יום ולילה, ואינם יכולים לבצע את חובותיהם כראוי. האם זו אינה בעיה? אנשים מסוימים מאוהבים בסתר במישהו, ובלבם יש מקום רק לאדם הזה, מה שמפריע לביצוע חובותיהם. האין זו בעיה? אנשים מסוימים מעריצים אחרים וסוגדים להם; הם לא מקשיבים לאיש מלבד לאדם הזה, עד כדי כך שהם אפילו לא מקשיבים למה שאומר האל. גם אם מישהו אחר משתף עמם על האמת, הם לא מקבלים זאת; הם מקשיבים אך ורק לדבריו של אדם המסוים הזה, לדברי האליל שלהם. לאנשים מסוימים יש אליל בלבם, והם אינם מאפשרים לאחרים לדבר עליו או לגעת בו. אם מישהו מדבר על בעיותיו של האליל שלהם, הם כועסים וחייבים להגן על האליל שלהם, ולהפוך את דבריו של אותו אדם על פיהם. הם לא יאפשרו לאליל שלהם לסבול מאי צדק ללא הגנה, והם עושים כל שביכולתם כדי להגן על המוניטין של אלילם; דבריהם הופכים את הרעות שעשה אלילם למעשים טובים, והם אינם מאפשרים לאחרים לומר דברי אמת או לחשוף אותו. זה אינו צדק; אלה נקראים רגשות. האם רגשות מופנים אך ורק למשפחתו של אדם? (לא). רגשות הם עניין רחב למדי; הם סוג של צביון מושחת, הם אינם נסובים אך ורק על קשרי בשר בין בני משפחה והם אינם מוגבלים לטווח הזה. הם יכולים גם להיות קשורים לאדם בכיר ממך, או למישהו שהפגין כלפיך יחס מועדף או שסייע לך, או למישהו שיש לו קשרים קרובים ביותר עמך או שמסתדר איתך, או מישהו מבני עירך או חבר ואפילו מישהו שאתה מעריץ – אין כאן כללים קבועים. ואם כך, האם השלכה של רגשות מעליך פשוטה כמו הימנעות מחשיבה על הוריך או על בני משפחתך? (לא). האם קל להשליך מעלינו רגשות? כאשר רוב האנשים מגיעים לשנות ה-30 שלהם ויכולים לנהל חיים עצמאיים, הם אינם מתגעגעים עוד לביתם כל כך וכשהם מגיעים לשנות ה-40 שלהם, זה הופך לדבר רגיל לגמרי. כל עוד אנשים אינם מגיעים לבגרות הם מתגעגעים מאוד הביתה ואינם יכולים לעזוב את הוריהם, משום שעדיין אין בהם את היכולת לשרוד באופן עצמאי. הגעגועים למשפחה והגעגועים להורים הם דבר רגיל. זה לא עניין של רגשות. זה הופך לעניין של רגשות כאשר רגשות מטמאים את היחס ואת הגישה שלך בנוגע לעשיית דברים. כיוון שיש קשר דם בינך לבין הוריך ברמת הבשר, וחייתם יחד במשך שנים רבות כל כך, זה רגיל שתתגעגע אליהם. אנשים מסוימים אומרים שהם אינם מתגעגעים להוריהם כלל, אבל ייתכן שהם עזבו זה עתה את הבית, ובכל מקום שאליו הם מביטים הכול רענן וחדש, הם הצליחו סוף סוף להתרחק מן הנדנוד של הוריהם ואיש אינו מנסה לשלוט בהם, ולכן הם מרגישים שמחה. אבל האם שמחה משמעה שאין להם רגשות? לא. יש מי שאומרים, "אני מאמין באל במשך שנים רבות כל כך, והצלחתי להבין כמה אמיתות. אני מבצע את חובתי מבלי להיות מוגבל על ידי רגשות כלל ואין בי עוד רגשות". האם ההצהרה הזו מעשית? ברור שאלה דבריו של מישהו שאינו מבין את האמת. כאשר אנשים מקשיבים לדרשות רבות, מבינים כמה מילים ודוקטרינות ומסוגלים לדבר על תאוריות רוחניות מסוימות, הם חושבים, "שיעור הקומה שלי גדל והבנתי אמיתות רבות. אם יעצרו אותי, לא אהיה יהודה איש קריות. לפחות יש בי אמונה ונחישות. האין זה שיעור קומה? כשאני נזכר בהתלהבות שלי כשרק התחלתי להאמין באל, הייתי מוכן להקדיש את כל חיי לאל. ההתלהבות הזו והשבועה הזו לא השתנו ולא נחלשו כהוא זה. האם זו אינה התקדמות?" האם זו תופעה שטחית? (כן). כל אלה הן תופעות שטחיות. אם אנשים רוצים להתקדם באמת, עליהם להבין את האמת. האם יכולת לדבר אודות דוקטרינות ותאוריות רוחניות מסוגלת להשיג שינוי אמיתי? (לא). אם אינך יכול לפתור את בעיותיך שלך ואינך מסוגל ליישם בפועל אף חלק של האמת, האם תוכל להועיל לאחרים? אין תועלת בהקשבה לדרשות ובהבנת דוקטרינות ותו לא; עליך ליישם בפועל ולחוות את דברי האל. כשאתה מבין את האמת, עליך ליישם אותה בפועל; רק אז תאחז במציאות. תוכל להבין את האמת לעומק רק על ידי יישומה בפועל, תוכל לזכות באמת רק כשתבין אותה לאשורה, ותוכל לצמוח רק על ידי זכייה באמת.

מה אתם מבינים כעת, לאחר ששיתפתי עמכם וסייעתי לכם להבחין מהי האמת ומהם דברים נכונים? (שעלינו להתייחס לדברים על בסיס עקרונות-אמת, ושאיננו יכולים להתייחס להתנהגויות חיצוניות טובות ורגילות או לדוקטרינות רוחניות כאמת). התנהגויות טובות ודברים נכונים אינם יכולים לשנות אדם. לא משנה כמה הם אמיתיים, לא רק שאין הם האמת, אלא שאין להם כל קשר לאמת. אם אתה תמיד דבק בהם ומתייחס אליהם כאל האמת, אזי לעולם לא תבין את האמת ולעולם לא תזכה באמת. זהו היבט אחד. יש היבט נוסף, שהוא: האם דוקטרינות רוחניות מאפשרות לאדם להבין את האמת? (לא). מדוע? אף על פי שדוקטרינות רוחניות יכולות כולן להיחשב כדברים נכונים, הן אינן משיגות את התוצאה של שינוי הצביונות המושחתים של האדם. אם כך, על מה בדיוק אפשר להסתמך כגורם לשינוי הצביונות המושחתים של האדם? אנשים מסוימים אומרים שיש להסתמך על האמת, יש כאלה שאומרים שצריך להסתמך על הבנה וקבלה של האמת ואחרים אומרים להסתמך על יישום בפועל של האמת. האם הדברים האלה נכונים? מנקודת מבט מילולית יש היבט נכון לכולם, אבל אלה כולן דוקטרינות רדודות; הדוקטרינות האלה אינן יכולות להושיע אותך או לפתור את הקשיים שלך. כשאתה מתמודד עם מצב כלשהו ואנשים אומרים לך שעליך לקבל את האמת, אתה אומר, "איך אוכל לקבל אותה? יש לי קשיים, ואני לא יכול לשחרר!" האם הדוקטרינות האלה יכולות להפוך עבורך לנתיב של יישום בפועל של האמת? (לא). יש כאלה שאומרים, שכאשר אתה מתמודד עם מצב מסוים, עליך לאכול ולשתות יותר מדברי האל. שמעת את הדברים האלה פעמים רבות, אבל אילו מהקשיים שלך הם פתרו? נכון לאכול ולשתות יותר מדברי האל, אבל איזה היבט של דברי האל עליך לאכול ולשתות? כיצד עליך לקשר אותם לקשיים שלך? לאחר שתקשר אותם לקשיים שלך, כיצד תפתור אותם? מהו הנתיב של היישום בפועל? באיזה היבט של האמת עליך להשתמש כדי לפתור את הקשיים שלך? האין אלה בעיות אמיתיות? (כן). אלה הן הבעיות האמיתיות. לכן, דוקטרינות נכונות אינן יכולות לפתור את הקשיים המעשיים של אנשים, קל וחומר לפתור את הצביונות המושחתים שלהם. מה בדיוק יכול לפתור את הצביונות המושחתים של אנשים? כל אחד יודע, שרק האמת יכולה לפתור את בעיית הצביונות המושחתים של אנשים, אבל אם אנשים אינם מבינים מהי האמת, או אם הם אינם מחפשים או מקבלים את האמת, האם ניתן לפתור את הצביונות המושחתים שלהם? (לא). לפיכך, כדי לפתור את הצביונות המושחתים של האדם, על האדם לחוות את עבודת האל. כלומר, רק על ידי חוויית השיפוט והייסור של האל יוכלו צביונותיו המושחתים של האדם להיטהר. הדבר דורש מאנשים לחתור אל האמת ולשתף פעולה עם עבודת האל כדי להשיג תוצאות. אם אינך חותר אל האמת ואתה רק מתמקד בהבנת דוקטרינות רוחניות, מבלי שתדע אפילו אם הן האמת או לא, אבל תוך קבלתן כאמת, האם הדבר יוכל לפתור את הצביונות המושחתים שלך? בנוסף, אם אינך מבין את האמת, האם תוכל להבחין בצביון מושחת כשתחשוף אותו? האם תוכל להשוות אותו אל מול דברי האל? מאה אחוז שלא תוכל לעשות זאת. אתה עשוי להחיל תקנות מתוך עיוורון, ודבר זה מסוגל עוד פחות לפתור את הצביונות המושחתים שלך. מהו הדבר החשוב ביותר בפתרון צביונות מושחתים? הדבר החשוב ביותר הוא, שעל אנשים להבין את האמת. נכון לעכשיו, רוב האנשים מתייחסים לדוקטרינות כאל האמת ואינם מבינים מהי האמת. ממש כמו בדוגמת הרגשות שזה עתה הזכרתי, הגישה הראשונית של האם הייתה להגן על ילדה מפני הצקות, וזהו דבר מוצדק. מנקודת המבט שלכם, "אלה הם רגשות; אי אפשר להתנהג כך. יש לבקר התנהגות כזו ולהוקיע אותה". אתם מגדירים דברים שלאמת אין כל חלק בהם, שאינם קשורים לאמת, ולמעשה, דברים מסוימים שאנשים צריכים לעשות באופן אינסטינקטיבי, כדברים שמפרים את האמת, ואתם דוחים אותם. אתם סבורים שהציות לעיקרון זה הוא יישום בפועל של האמת. ובאשר לגישה השנייה של האם, אשר תמכה בכך שהילד שלה מציק לילדים של אנשים אחרים, כאשר הדבר כרוך באמת ובתמים בחשיפה של צביון מושחת וביישום בפועל של האמת, אתה חושב, "כל עוד לא מדובר בעשיית רע, זו אינה בעיה גדולה כל כך". מדוע יש לך מחשבות כאלה והבנה כזו? (כיוון שאיננו מבינים את האמת). הבעיה טמונה כאן! לכן, משום שאנשים אינם מבינים את האמת, חלק ניכר מן הזמן הם בוחרים בגישה שנתפסת בעיניהם כנכונה, והם סבורים שהם מיישמים בפועל את האמת. פעמים רבות, כיוון שהם אינם מבינים את האמת, אנשים יכולים רק ליישם תקנות ולהתנהל על פיהן, וכאשר הם מתמודדים עם בעיות, הם אינם יודעים כיצד לטפל בהן ולכן הם מתייחסים לציות לתקנות כיישום בפועל של האמת. האם אנשים שמאמינים באל בדרך זו יכולים להשיג התקדמות בחיים? האם הם יכולים להשיג הבנה של האמת ולהיכנס למציאות? אנשים רבים מאמינים, שהיכולת לדבר אודות מילים ודוקטרינות היא הבנה של האמת ואמונה נאותה באל. אם כך, מדוע במקרים רבים הם עדיין חושפים צביונות מושחתים? מדוע הם אינם יכולים לפתור את הבעיות המעשיות שנקרות בדרכם? דבר זה מוכיח, שהיכולת לדבר אודות מילים ודוקטרינות אינה הבנה של האמת כלל ועיקר. לא משנה על כמה דוקטרינות אתה יכול לדבר, אין זה מוכיח שהשגת את האמת. עליך להיות מסוגל לפתור בעיות מעשיות ולמצוא את עקרונות היישום בפועל, ורק זו היא הבנה של האמת. אנשים רבים סבורים, שכל עוד הם יכולים לבצע את חובותיהם, לסבול ולשלם את המחיר, אזי לא משנה אילו צביונות מושחתים הם חושפים, אין זו בעיה גדולה. הם סבורים, שכל עוד הם מבצעים את חובותיהם, כל עוד הם יכולים לסבול ולא להתלונן על האל, אזי הם אוהבים את האל ומפגינים נאמנות. יש מקרים רבים שבהם אנשים מראים כוונות טובות מסוימות, אבל משום שהם אינם מבינים את האמת, בפועל הם משבשים את עבודת הכנסייה ומפריעים לה, ובכל זאת הם סבורים שהם מגינים על האינטרסים של האל ושל בית האל. מה קורה כאן? זה קורה משום שאנשים אינם מבינים את האמת ואין להם ידע מעשי של האמת, והדבר גורם להם לעשות באופן מתמיד דברים שמנוגדים לאמת. בינתיים, הם סבורים שהם עושים את הדבר הנכון, שהם יישמו בפועל את האמת ושהם ריצו את כוונותיו של האל. זהו הקושי הגדול ביותר שלהם. אף על פי שמדובר בקושי, תמיד יש דרך לפתור אותו. הדרך היחידה היא, שבכל עת שאתה נתקל בבעיה וחושף צביון מושחת, עליך להרהר בעצמך ולחפש את האמת כדי להבינה. כל עוד יש בך צביונות מושחתים, יתעוררו בך סוגים שונים של מצבים. כאשר אנשים חיים בסביבות ובמצבים שונים, הם יחשפו מחשבות, נקודות מבט וכוונות – אלה הם המצבים הפנימיים האמיתיים שלהם. על ידי צפייה במחשבות, בנקודות המבט ובכוונות של אנשים, תוכל לראות את צביונותיהם ולדעת מהו הטבע שלהם. על ידי כך שאתה מהרהר בעצמך ומבחין באחרים בדרך זו, קל להשיג תוצאות. רק על ידי כך שתכיר את צביונותיך המושחתים ותבין לעומק את תמציתם, תוכל להשיג תוצאות מלאות דרך הכרת עצמך. ואז יהיה לך באופן טבעי נתיב לאופן שבו עליך לחפש את האמת כדי לפתור את צביונותיך המושחתים. כל עוד אנשים יכולים לקבל את האמת, הצביונות המושחתים שלהם יכולים להיטהר, והבעיה של שחיתותם תוכל להיפתר בקלות. אם אנשים אינם יכולים לקבל את האמת, הם לעולם לא ישיגו שינוי בצביונות החיים שלהם. ועכשיו, כולכם נכונים לחתור אל האמת, לכן עליכם להתמקד באמת.

כדי לפתור את טבעם של אנשים, עלינו לחפור אותו מן השורש ומתוך צביונותיהם של אנשים, ולא מתוך הדרכים שבהן הם עושים דברים. כמו כן אל לנו לשים דגש על סיבות ותנאים אובייקטיביים, אלא להשוות אותו לאמת. האמת שמובעת בדברי האל ממוקדת בצביונותיהם המושחתים של אנשים. קחו את הדוגמה לרגשות שהוזכרה מוקדם יותר: אנשים סבורים שגעגוע מעת לעת להורים, או געגוע הביתה הם רגשות. האם דברים אלה זהים למה שהאל מגדיר כרגשות? (לא). אם כך, אי אפשר לדבר על הרגשות שאתה מבין בכפיפה אחת עם הרגשות שעליהם מדבר האל. הרגשות שעליהם אתה מדבר משתייכים למצבים אנושיים רגילים, ולא לצביון מושחת. אם אתה מתייחס לקרובי הבשר שלך כאלילים, והדבר הזה גורם לך לא לנהות אחר האל או להתמסר לו, אזי רגשותיך חזקים מדי והעניין שייך לצביון מושחת. לכן, יכולתך להשיג הבנה טהורה של האמת היא חלק מן העניין. כשאתה מתייחס אל מה שבעיניך הם געגועים הביתה, או הפגנת נדיבות רבה יותר להוריך כאל רגשות, האין זו הבנה מעוותת של האמת? למעשה, הדבר שאתה מבין אינו האמת, והוא אינו עולה בקנה אחד עם האמת; זו אינה אלא תופעה חיצונית. מהם הרגשות שעליהם מדבר האל? הם מהווים את הגישה השנייה, של האופן שבו האם התייחסה לילדה כפי שתואר מוקדם יותר, ושאינו אלא מצב של העדפה ומתן הגנה נטולת עקרונות לאדם מסוים. אלה הם הרגשות שהאל חושף – במקרה זה, גילוי הצביון המושחת מצד האם. האם שתי הגישות האלה אינן שונות מקצה לקצה? הגישה הראשונה היא תופעה רגילה ואין כל צורך לגזום אותה, או להעמיק לחפור לתוכה, לנתח אותה ועוד פחות מכך להציב אותה אל מול האמת לצורך השוואה, וגם לא ליישם בפועל היבט מסוים של האמת או לזנוח דבר מה. אם כן, האם הגישה הזו נאותה? האם יש צורך להתנהג באופן כזה? אין בכך צורך; אין בגישה הזו נכון או לא נכון. הגישה השנייה כרוכה בצביון. אילו גילויי רגשות כרוכים בצביונות מושחתים? (העדפה, הגנה על אחרים ללא עקרונות, קיום קשרי בשר וחוסר צדק). אלה הם הדברים הגלומים במילה "רגשות" שעליהם מדבר האל. אם אתה מסוגל להבין זאת ולקשר את הדברים האלה אל עצמך באמת ובתמים, אזי עליך להשקיע מאמץ בפתרון הצביונות המושחתים האלה. רק כאשר לא תהיה עוד מוגבל על ידי הרגשות האלה, פעולותיך יהיו כולן יישום בפועל של האמת. אז המצבים שלהבנתך מכוסים על ידי רגשות יהיו תואמים לחלוטין למילה "רגשות" כפי שמביע אותה האל. זו האמת שאתה תבין. אילו היית מתבקש לשתף על מהות הרגשות, והיית מדבר על הגישה הראשונה של האם, אזי זה היה ביטוי של אי הבנה של האמת. אם תשתף על הגישה השנייה של האם ותנתח את צביונה המושחת, אזי אתה מבין את האמת. אם הדברים שעליהם אתה משתף ושאותם אתה חווה ומבין עולים בקנה אחד עם האמת של דברי האל, ואין כל סתירות או חוסר עקביות, הדבר מוכיח שאתה מבין את דברי האל, שהבנת את משמעותם, שהבנת אותם ושאתה מסוגל ליישם בפועל ולהחיל אותם. או-אז תזכה באמת ובחיים, והמשמעות תהיה שתיכנס אל מציאות-האמת. באותו זמן, כשתראה שוב דבר מסוג זה, תוכל להבחין בו ותדע איזה סוג של גילויים הם רגילים ואיזה סוג של גילויים משתייכים לצביון מושחת, ובלבך הדברים האלה יהיו ברורים לחלוטין. בדרך זו, האם פעולותיך לא יהיו מדויקות? האם פעולותיך לא יהיו תואמות לאמת? האם לא תחזיק במציאות-האמת? אם תפעל במדויק ותבין את האמת, האם ההבנה והחוויות שעליהן אתה משתף לא יוכלו לעזור לאחרים ולפתור את הקשיים שלהם? (כן). זהו הצד המעשי של האמת.

יש אנשים שאינם מבצעים את חובותיהם כהלכה בגלל איכות ירודה, אבל הם טוענים תמיד שהסיבה היא שהם נטולי מצפון. איזה הסבר הוא מדויק? (שיש להם איכות ירודה). לפעמים, כאשר אדם מבצע חובה, הוא עשוי להבין את העקרונות של אותו ידע מקצועי, אבל אינו מבין את ההיבטים המתקדמים ביותר שלו, כיוון שמעולם לא למד אותם קודם לכן. המנהיג שלו מתייג אותו כשטחי, משתמט ועצלן, אבל למעשה פשוט חסר לו ידע מקצועי והוא טרם למד את הדברים האלה, והוא כבר עושה כמיטב יכולתו. עם זאת, המנהיג אומר שהוא שטחי – זה אינו עולה בקנה אחד עם העובדות. זהו שימוש חסר הבחנה במונחים ותיוג חסר הבחנה. מדוע אנשים משתמשים במונחים ומתייגים אחרים ללא הבחנה? האין זה משום שהם לא מבינים את האמת? יש כאלה שיאמרו באופן חד משמעי שכן, אחדים יאמרו שהסיבה היא שיש להם איכות ירודה ושהם מבולבלים מדי, ואחרים יאמרו שהסיבה היא שהאנושיות שלהם רעה מדי ויש להם כוונות שגויות. איזה הסבר הוא הנכון? למעשה, כל שלושת המצבים אכן קיימים, ויש להפעיל שיקול דעת בהתאם למקרה הספציפי. אם הדבר נגרם על ידי כך שהם אינם מבינים את האמת, אך מישהו אומר שהסיבה היא שאיכותם ירודה ושהם מבולבלים מדי, אזי המילים האלה אינן מדויקות. אם ברור שהדבר נגרם על ידי האנושיות הרעה והמניעים הנסתרים שלהם, אבל יש מי שאומר שהסיבה היא שיש להם איכות ירודה ושהם מבולבלים מדי, זהו עיוות של האמת, וסביר להניח שהוא יאפשר לאנשים רעים לחמוק מבלי שיזהו אותם. יש מקרים נוספים שנגרמים כיוון שאנשים אינם מבינים את האמת, אבל אחרים אומרים שהם נגרמים בגלל אנושיותם הרעה של אנשים אלה. תפיסה זו של הדברים אינה מדויקת, וסביר להניח שהיא כרוכה בהתייחסות לאנשים טובים כאל רעים, מה שמוביל לתוצאות גרועות. אנשים רבים אינם מסוגלים להבחין בדברים האלה ואינם יכולים להבין לעומק את תמצית הבעיה. הם מחילים תקנות בעיוורון ומסיקים מסקנות על בסיס רעיונותיהם-שלהם, ואז מרגישים כי יש להם הבחנה וכי הם רואים דברים באופן ברור. האין אלה גאוותנות וצדקנות? אם לאדם מסוים יש אנושיות רעה והוא מתייג אנשים ומוקיע אותם ללא הבחנה על בסיס המניעים הנסתרים שלו, זהו טבעו של אדם רע. אנשים כאלה הם מיעוט; רוב האנשים נוהגים כך משום שהם אינם מבינים את האמת. מי שאינם מבינים את האמת מחילים תקנות ללא הבחנה ומשתמשים במונחים רוחניים ללא הבחנה. לדוגמה, לאנשים מסוימים יש בבירור בעיה באנושיות שלהם, הם תמיד מנסים למצוא דרכים להשתמט ואינם משקיעים כל מאמץ בעת ביצוע חובותיהם, אבל אלה שהם חסרי הבחנה אומרים שמדובר באיכות ירודה. לאנשים מסוימים יש בבירור חוש צדק, וכאשר הם רואים דבר מה שמהווה הפרה של העקרונות הם מעלים את הנושא ומגנים על האינטרסים של הכנסייה, אבל לעתים קרובות הם מתויגים כגאוותנים וצדקנים על ידי אנשים שאינם מבינים את האמת, ואפילו מתייחסים אליהם כאל אנשים רעים, דבר שבאמת אינו צודק כאשר מדובר באנשים טובים. אנשים מסוימים הם בבירור בעלי שיעור קומה נמוך וסובלים מחולשה זמנית כאשר הם מוגבלים על ידי רגשותיהם, ואנשים שאינם מבינים את האמת מאפיינים אותם כבעלי רגשות חזקים מדי וכנטולי לב של כנות כלפי האל. זו דרכם של אנשים שחסרים את האמת – הם ממשיכים להחיל תקנות ללא הבחנה, כשהם אומרים דבר אחד ברגע מסוים ודבר אחר מיד לאחר מכן, מבלי לקחת בחשבון את הרקע או את המצב בפועל. האם אנשים כאלה יכולים להשתמש באמת לצורך פתרון בעיות? (לא). כאשר אנשים שלא מבינים את האמת מנסים לפתור בעיות, הם אינם מסוגלים לרשום את התרופה הנכונה. הדבר דומה לטיפול באדם שסובל מכאבי בטן באמצעות תרופה שמיועדת לראש; הם אינם יכולים לרדת לשורש הבעיה. הם אינם מבינים מהו שורש הבעיה או מה אומרים דברי האל ולמה הם מתייחסים. זו אינה הבנה של האמת. האם אתם מבינים כעת הרבה או מעט מן האמת? (מעט). לדוגמה, נניח שמישהו שואל, "מדוע אינך מסוגל להתמסר כאשר עניין כזה קורה לך?" אנשים אומרים לעתים קרובות, "כיוון שאני לא מכיר את האל!" האם ההסבר הזה נכון? לפעמים הוא נכון ולפעמים לא. רוב הזמן הוא אינו נכון, ומדובר אך ורק בתיוג חסר הבחנה. אנשים מבינים מעט מן המינוח הרוחני ולאחר מכן מחילים אותו ומשתמשים בו ללא הבחנה, וכתוצאה מכך מתעוררות בעיות רבות. כמה מהן הן פרשנויות שגויות ואחרות הן שיפוטיות, והדבר מוביל לתוצאות מזיקות ואפילו גורם לכאוס. כאשר אלה שאין להם הבנה רוחנית לומדים דבר מה, הם מיישמים אותו ומשתמשים בו ללא הבחנה. הם אלה שסביר ביותר שיעשו טעויות ושמועדים לשגיאות כאשר מדובר בעקרונות. לעומת זאת, אנשים שניחנים ביכולת הבנה עושים טעויות מועטות, אולם טעויות אלה אינן עניינים עקרוניים והם יכולים להפיק מהן לקחים. אם לאנשים יש הבנה מגוחכת, אם הם מפרשים את דברי האל שלא כהלכה כאשר הם קוראים אותם, אם יש סטיות בהבנתם כאשר הם מקשיבים לדרשות ואם הם נוטים לחפש פגמים ולהיתפס לקטנות, אזי זה מטריד מאוד. לא רק שבלתי אפשרי עבורם להיכנס למציאות-האמת, אלא שבמשך הזמן הם יתחילו להתנהג בפזיזות ולגרום הפרעות לעבודת הכנסייה. זו תוצאה חמורה.

כעת, עליכם להרהר: האם המילים, הדוקטרינות והתאוריות הרוחניות שעליהן אתם מדברים לעתים קרובות הן האמת? האם אתם מבינים את האמת, או האם אתם מבינים דוקטרינות בלבד? כמה מציאויות-אמת יש בתוך ההבנה שלכם? כאשר תבינו את הדברים האלה, יהיה לכם ידע עצמי באמת ובתמים ותדעו להעריך את עצמכם. לדוגמה, שיתפתם לא מעט על האמיתות של כיצד להיות אדם ישר, אבל האם הבנתן אותן באמת? אולי אתם מסוגלים לשתף על דברים מסוימים ולדבר על הבנה מסוימת, אבל לכמה ממציאויות אלה נכנסתם? האם אתם באמת ובתמים אנשים ישרים כעת? האם אתם יכולים לדבר על כך בבירור? יש כאלה שאומרים, "להיות אדם ישר משמעו לא לספר שקרים, לומר את כל שעל לבך, לא להסתיר דבר ולא להתחמק מדבר. זהו הרף של התנהלות כאדם ישר". מה אתם חושבים על ההצהרה הזו? האם היא תואמת לאמת? (לא). אתם יכולים לדבר על מילים ועל דוקטרינות, אבל כאשר הדבר נוגע לפרטי היישום בפועל או לבעיות ספציפיות, אינכם יודעים מה לומר. זו לא הבנה של האמת. אנשים לא מבינים את האמת, אבל הם חושבים תמיד, "אני כבר מבין הרבה, אבל האל לא משתמש בי. אילו האל היה משתמש בי, והייתי הופך למנהיג בכנסייה, הייתי יכול להבטיח שכל אח וכל אחות יצליחו להבין את האמת". האין אלה דיבורים מוגזמים במיוחד? האם באמת יש לך את היכולת הזו? האם אנשים שיכולים להתרברב ולהתפאר הם אנשים ישרים? אנשים אלה אינם מבינים את האמת, ועם זאת הם מתרברבים ומתפארים – האם הם לא מעוררי רחמים? (כן, הם מעוררי רחמים). אתם מקשיבים כעת לדרשות רבות, אבל אם אף פעם אינכם מבינים את האמת, הרי שבמוקדם או במאוחר תלכו בנתיב הפרושים ואז תהיו פרושים מודרניים. האם זו לא אפשרות? (כן). זה סביר מאוד. טבעם השטני של אנשים מושרש עמוק בתוכם. אם הם רוכשים ידע או השכלה כלשהם, ומסוגלים להטיף אי אילו תיאוריות נכונות ודרשות מתנשאות, סביר מאוד להניח שהם יהפכו לפרושים. אם אינכם רוצים להפוך לפרושים או ללכת בנתיבם של פרושים, הדרך היחידה להימנע מכך היא לנסות להבין את האמת ולהיכנס למציאות, ולהפוך את הדוקטרינות שאתם מבינים למציאות-האמת. אם כך, מה נחשב להבנה ממשית של האמת של התנהלות כאדם ישר? כשיהיה לכם מעט זמן פנוי, עליכם להרהר על כך בעצמכם ולשתף על כך. מהו בדיוק אדם ישר? מהן אמות המידה שנדרשות בדברי האל עבור האנשים הישרים שעליהם הוא מדבר? אילו מאמות המידה האלה, שנדרשות על ידי האל, ניתנות ליישום בפועל על ידי בני האדם? מהו טיבו של האדם הישר שעליו מדבר האל? באיזה היבט של הצביונות המושחתים של אנשים ממוקדת ההתנהלות כאדם ישר? האין אלה שאלות שראוי להתעמק בהן? הדברים והאמיתות שהאל מחייב את בני האדם ליישם בפועל אינם ממוקדים בדרכי העשייה של האנשים או בהתנהגותם. הם ממוקדים בטבע ובצביון השטניים של בני האדם. זו הסיבה שאומרים כי הדברים האלה הם האמת. אילו מטרתם היחידה הייתה לשנות את התנהגותם של אנשים וללמד אותם כיצד לחשוב, אזי הם לא היו האמת, הם היו פשוט סוג של תאוריה. ניתן לומר כי לכל מחנך יכולה להיות השפעה מסוימת על אנשים ויכולת לשנות מעט את התנהגותם, ועל ידי יישום בפועל של הלימוד הזה וסיכומו, ניתן לווסת בהדרגה את התנהגותם של בני האדם. ידע מסוג זה קיים בשפע, אבל הדברים האלה אינם האמת משום שהם לא יכולים לפתור את צביונותיהם המושחתים של אנשים וגם לא לפתור את הבעיה של חטאיהם מן השורש. רק דברי האל יכולים לטהר ולפתור את שחיתותם של אנשים, רק דברי האל יכולים לפתור מן היסוד את טבעם השטני של בני האדם, ולכן רק דברי האל הם האמת. מהי המשמעות האמיתית של האמת של דברי האל? מן הראוי להרהר בכך, לחשוב על כך ולשתף אודות הנושא בצוותא ולעתים קרובות. לעולם אל תשכחו זאת: דברים שיכולים לשנות את התנהגותם של אנשים ותו לא אינם האמת; הם רק ידע וחוקים. האמת יכולה לשנות לא רק את התנהגותם של אנשים, אלא גם את הצביונות המושחתים שלהם. בנוסף, היא יכולה לשנות את הרעיונות ואת התפיסות שלהם ולהפוך לחייו של אדם. זו האמת. עכשיו, יש מעט מדי אנשים שמסוגלים לראות את העניין הזה באופן ברור. אנשים רבים אינם מבינים לעולם שאותם דברים אשר מווסתים את התנהגותם של בני האדם ומאפשרים להם לנהל חיים ראויים כלפי חוץ אינם האמת, ושהם כולם ידע, דוקטרינות ופילוסופיות שטניות. כאשר אנשים מקבלים את הדברים האלה, אף על פי שהתנהגותם החיצונית הופכת יותר ויותר אצילית, מכובדת ומזוככת, לבבותיהם מלאים בערמומיות וברשעות והופכים אפלים יותר ויותר. הדברים האלה הם הרעלים והתאוריות של השטן, דברים שבהם משתמש השטן כדי להוליך אנשים שולל ולהשחית אותם. הם אינם האמת כלל ועיקר, והם אינם מגיעים מן האל. רק דברים שמאפשרים לאנשים להפוך לישרים, חופשיים ומשוחררים, שמאפשרים להם להכיר את הבורא, להיות בעלי לב ירא-אל ולהתמסר לתזמורים ולסידורים של האל, הם האמת. לא משנה איזו נקודת מבט אתה מקבל, ולא משנה באיזה נתיב אתה הולך, אם ההתנהגות שלך משתפרת ואתה זוכה בפופולריות, אבל יש לך מעט מדי לב ירא-אל, ומעט מדי אמונה אמיתית באל, והקשרים שלך עם האל גרועים מאוד, והלב שלך מתרחק יותר ויותר מן האל, אזי הדברים שבהם אתה דבק אינם דברים חיוביים והם בהחלט לא האמת. אם אתה בוחר בנתיב או בדרך של חיים, ואתה מקבל דברים מסוימים, והדברים האלה גורמים לך להפוך לאמיתי וישר, וגורמים לך לאהוב דברים חיוביים ולשנוא דברים מרושעים ושליליים, וגם גורמים לך להיות בעל לב ירא-אל ולקבל ברצון את הריבונות ואת הסידורים של הבורא, אזי הדברים האלה הם האמת, והם מגיעים באמת ובתמים מן האל. ניתן למדוד את הדברים הללו לפי אמות המידה האלה. יש מספר דוקטרינות, שאנשים רבים יכולים להשמיע ומשמיעים במשך שנים רבות. עם זאת, גם לאחר שאמרו את הדברים האלה פעמים רבות, הצביונות הפנימיים של אנשים לא משתנים, במצבים שלהם לא התחולל ולו השינוי הקל ביותר, וגם נקודות המבט, דרכי החשיבה ונקודת המוצא והכוונות שמאחורי הפעולות שלהם נותרו בעינם. לכן, עליכם למהר ולוותר על הדברים האלה ולהפסיק להיצמד אליהם; הם בהחלט לא האמת. כאשר אנשים רק מתחילים ליישם בפועל דברים מסוימים, עצם העשייה נראה מפרך ומסובך, והם אינם יכולים לתפוס את העקרונות. אבל לאחר שהם חווים ומיישמים אותם בפועל במשך זמן מה, הם מרגישים כי המצבים הפנימיים שלהם משתפרים, כי הלבבות שלהם מתקרבים לאל, כי יש להם לב ירא-אל ומלא בחרדה מן האל, וכי הם אינם כה עיקשים או מרדניים כאשר קורים להם דברים, כי הכוונות והרצונות האישיים שלהם אינם כה חזקים וכי הם יכולים להתמסר לאל. המצב הזה חיובי; הדברים האלה הם האמת והם הנתיב הנכון. ניתן להבחין בדברים האלה על בסיס עקרונותיהם. לא יהיה קל להגדיר את האמת במשפט אחד. אילו הייתי מגדיר את האמת במשפט, והייתם יכולים להבין אותה לאחר שמיעתו, זה היה יכול להיות טוב. אבל אם הייתם מתייחסים אליה כאל תקנה ואל דוקטרינה שבה יש לדבוק, אזי זו הייתה בעיה – זה לא נקרא להיות בעל הבנה רוחנית. לכן, נתתי לכם את העקרונות האלה, ועליכם לצאת ולערוך השוואות, לחוות, ליישם בפועל ולזכות בידע חווייתי בהתאם לעקרונות אלה. אל תסתפקו בעשייה ובהתנהלות על פי עקרונות אלה, עליכם גם לצפות באנשים ובדברים ולהעריך אנשים בהתאם לעקרונות הללו. על ידי כך שתחווה ותיישם בפועל בדרך זו, תדע מהי האמת. אם אנשים אינם מבינים מהי האמת, ואם הם אינם יודעים כי דברי האל הם האמת, האם הם יכולים לזכות בחיים? האם הם יכולים לזכות בשינוי בצביון החיים? הדרישות שהאל מציב בפני אנשים בדבריו אינן אמות מידה גבוהות עד כדי כך, והן פשוטות למדי, אבל אם אינך מבין מהי המשמעות המובלעת של האמת, או כמה תוכן מעשי כוללת האמת, ואתה מבין את האמת אך ורק במונחים של מילים ושל דוקטרינות, לעולם לא תוכל להיכנס למציאויות-האמת שאליהן האל דורש מאנשים להיכנס.

26 במאי, 2017

הערות שוליים:

א. ג'יאנגו הוא מונח סיני, אשר מתייחס לעולם הפנטזיה של אמנויות לחימה ופשע בסין העתיקה.