רובכם מאמינים באל שנים אחדות, ופחות או יותר הנחתם יסוד לדרך האמיתית. כעת אתם מסוגלים להשליך מעליכם סיבוכים של משפחה ושל העולם החילוני כדי ללכת בעקבות האל. אתם מכשירים את עצמכם כדי לבצע חובה בבית האל, אתם מוכנים להשקיע למען האל ואתם נכונים לשאוף לאמת. משמעות הדבר היא שהתחלתם להבין דברים, ושיש לכם מעט מצפון והיגיון. זה דבר טוב. המשמעות של ביצוע חובה היא גדולה כל-כך! היכולת או חוסר היכולת שלכם לבצע את חובתכם היטב קשורה באורח ישיר לישועה ולשלמות שלכם. אפשר לומר שניתן להשיג היווכחות בחיים רק על ידי התנסות בעבודת האל תוך ביצוע חובה, ושאפשר לזכות באישור של האל רק על ידי ביצוע ראוי של החובה. לכן, לדרוש מכם מעט יותר כשהדבר נוגע לחובות שלכם ולגזום אתכם מעט יהיה לכם מועיל. לכל הפחות, תתקדמו מהר יותר בחיים. אין זה דבר רע שהדרישות מכם גבוהות, וגם אין זה דבר רע לתת לכם מדי פעם בעיה קשה כדי לבחון אתכם. כל זה נעשה כדי לסייע לכם לצמוח בחיים ולנהות אחר רצונו של האל, וכדי שתהיה לכם תפיסה טובה יותר של ידע מקצועי מסוים ותהפכו לאפקטיביים יותר בחובתכם. אילו לא היו מעמידים בפניכם את הדרישות האלו, מה הייתה התוצאה? הייתם מסוגלים רק להטיף דוקטרינות ולקיים תקנות, והייתם מאמינים באל שנים רבות בלי להשתנות כלל. במקרה כזה, מתי הייתם יכולים להתקדם? כיצד יכולתם לבצע את חובתכם היטב? לא רק שלא הייתם מתקדמים ביחס לאמת, לא הייתם מתקדמים כלל בידע המקצועי הנדרש לצורך חובתכם. ואז, האם הייתם יכולים לבצע את חובתכם ברמה מקובלת ולשאת עדות לאל? בכל הקשור לשיעור הקומה הנוכחי שלכם, ההבנה שלכם את האמת שטחית מדי, ולא תפסתם את העקרונות לביצוע חובתכם. אתם גם רחוקים מאוד מהגעה לרמות הדרושות לביצוע חובתכם באורח משביע רצון. יחד עם זאת, אינכם מודעים לכך ואתם מרגישים שאתם במצב טוב, ולעתים אתם אפילו צדקנים מאוד ועזי מצח. המילים שאתם אומרים או הדברים שאתם אומרים אינם ראויים לראות אור יום, והם לא תואמים את עקרונות האמת. כשמישהו מצביע על אחת הבעיות שלכם, אינכם יכולים לקבל זאת, ואתם גם לא מחפשים את האמת, ואתם אפילו מתרצים תירוצים. מה הבעיה כאן? הבעיה היא שאין לכם אפילו ההיגיון הבסיסי ביותר הדרוש כדי להתנהל כראוי. בלי קשר למה שאתה עושה, הדבר חייב לכל הפחות להיחשב ראוי על ידי רוב האנשים. אתה חייב להקשיב להצעות של כולם – אם מה שהם אומרים נכון, אתה חייב לקבל את הדבר ואז לתקן את השגיאות שלך. אם כולם חושבים שהתוצאות שהשגת הן בסדר, וכולם מסכימים להן, רק אז יכולות הפעולות שלך להיחשב למקובלות. כך, במובן מסוים, תהיו מסוגלים לפעול בהתאם לעקרונות בשעה שאתם מבצעים את חובתכם, ותהפכו לבשלים ומנוסים יותר בהתמודדות עם בעיות. במובן אחר, תוכלו ללמוד יותר ובה בעת תגיעו להבנה של האמת ותהיה לכם היווכחות בחיים. וכך, כשמשהו קורה לכם, אסור לכם להיות צדקנים. אתם חייבים להרגיע את עצמכם בפני האל וללמוד לקח. אתם חייבים להיות מסוגלים לשחרר את עצמכם כדי ללמוד יותר. אם אתה חושב, "אני מומחה גדול יותר בזה מכם, אז אני צריך להיות האחראי, וכולכם צריכים להקשיב לי!" – איזה מין צביון הוא הזה? זאת גאוותנות וצדקנות. זה צביון שטני ומושחת וזה לא משהו שמצוי בגדר האנושיות התקינה. אם כך, מה המשמעות של לא להיות אדם צדקן? (משמעות הדבר היא שהאדם מקשיב להצעות של כולם, ודן בדברים עם כולם). בלי קשר למה הן המחשבות והדעות האישיות שלך, אם אתה קובע באורח עיוור שהן נכונות ושהן הדרך שבה הדברים צריכים להיעשות, זאת גאוותנות וצדקנות. אם יש לך כמה רעיונות או דעות שאתה מרגיש שהם נכונים, אבל אין לך ביטחון מלא בעצמך, ואתה יכול לאשר אותם באמצעות חיפוש ושיתוף, זאת המשמעות של לא להיות אדם צדקן. לחכות כדי לקבל את התמיכה והאישור של כולם לפני פעולה, זאת הדרך ההגיונית לעשות דברים. אם מישהו חולק עליך, אתה צריך להגיב לכך באורח מצפוני, ולהיות דקדקן כשמדובר בהיבטים מקצועיים של עבודתך. אתה לא יכול להתעלם מזה על ידי כך שתאמר: "האם אתה מבין את זה טוב יותר, או אני? אני מעורב בתחום העבודה הזה זמן רב כל כך – האם אני לא אמור להיות בעל הבנה טובה יותר בכך ממך? מה אתה יודע על זה? אתה לא מבין את זה!" זה לא צביון טוב, זה צביון גאוותני וצדקני מדי. יתכן שהאדם שחולק עליך הוא חובבן, ושאין לו הבנה טובה של תחום העבודה הזה; יתכן שאתה צודק ויתכן שאתה עושה את הדברים נכון, אבל הצביון שלך הוא הבעיה. מהי, אם-כן, הדרך הנכונה להתנהג ולפעול? כיצד אתה יכול להתנהג ולפעול בהתאם לעקרונות האמת? אתה חייב להניח את הרעיונות שלך על השולחן ולתת לכולם לראות אם יש בהם בעיות. אם מישהו מעלה הצעה, אתה צריך ראשית לקבל אותה, ואז אפשר לכולם לאשר את הנתיב הנכון של יישום בפועל. אם אין לאף-אחד בעיות עם זה, אתה יכול אז לקבוע את הדרך הנאותה ביותר לעשות דברים ולפעול בדרך הזאת. אם מתגלה בעיה, אתה חייב לבקש את הדעה של כולם, וכולכם צריכים לחפש את האמת ולשתף על כך ביחד, וכך, תשיגו את הנאורות של רוח הקודש. כשלבבותיכם מוארים, ויש לכם נתיב טוב יותר, התוצאות שתשיגו יהיו טובות יותר מאשר קודם לכן. האם אין זאת ההדרכה של האל? זה דבר נפלא! אם תוכל להימנע מלהיות צדקן, אם תוכל לוותר על הדמיונות והרעיונות שלך ואם תוכל להקשיב לדעות הנכונות של אחרים, תהיה מסוגל להשיג את הנאורות של רוח הקודש. ליבך יואר ותהיה מסוגל למצוא את הנתיב הנכון. תהיה לך דרך קדימה, וכשתיישם אותה, היא בהחלט תתאים לאמת. באמצעות יישום כזה בפועל והתנסות כזאת, תלמד כיצד ליישם בפועל את האמת, ובה בעת תלמד משהו חדש על תחום העבודה הזה האם אין זה דבר טוב? באמצעות זאת, אתה תבין שכשדברים קורים לך, אתה לא צריך להיות צדקן ואתה חייב לחפש את האמת, ושאם אתה צדקן ולא מקבל את האמת, כולם יירתעו ממך והאל בהחלט יתעב אותך. האם זה לא לקח שנלמד? אם אתה תמיד חותר בדרך הזאת ומיישם בפועל את האמת, תשפר כל העת את המיומנויות המקצועיות שלך שאתה משתמש בהן בחובתך, ותשיג תוצאות טובות יותר ויותר בחובתך, והאל יעניק לך נאורות ויברך אותך, ויאפשר לך להשיג אפילו יותר. בנוסף לכך, יהיה לך נתיב כדי ליישם בפועל את האמת, וכשתדע כיצד ליישם בפועל את האמת, תבין בהדרגה את העקרונות. כשתדע אילו פעולות יובילו לנאורות ולהדרכה של האל, אילו יוליכו לתיעוב ולהרחקה מצדו, ואילו יובילו לאישורו ולברכותיו, תהיה לך דרך קדימה. כשאנשים יקבלו את ברכות האל ואת הנאורות שלו, התקדמותם בחיים תואץ. הם יקבלו את הנאורות ואת הברכה של האל מדי יום, ויהיו שלווה ושמחה בלבבותיהם. האם זה לא יעניק להם עונג? כשהמעשים שלך יוכלו להיות מוצגים בפני האל ולהתקבל על ידי האל, תרגיש שלווה ושמחה. השלווה והשמחה הללו הן תחושות שהאל נתן לך, הן הרגשה שהוענקה לך על ידי רוח הקודש.

להיות גאוותן וצדקן הוא הצביון השטני הבולט ביותר של האדם, ואם בני-האדם לא יקבלו את האמת, לא תהיה להם דרך לטהר אותו. לכל בני-האדם יש צביונות גאוותנים וצדקניים, והם תמיד יהירים. בלי קשר למה שהם חושבים, או למה שהם אומרים או לאופן שבו הם רואים דברים, הם תמיד חושבים שנקודות המבט שלהם והגישות שלהם נכונות, ושמה שאחרים אומרים לא טוב באותה המידה או לא נכון באותה המידה כמו מה שהם אומרים. הם תמיד דבקים בדעות שלהם, ובלי קשר למי מדבר, הם לא יקשיבו לו. אפילו אם מה שמישהו אומר נכון, או תואם את האמת, הם לא יקבלו את זה; הם רק ייראו כאילו שהם מקשיבים אבל הם לא באמת יאמצו את הרעיון, וכשיגיע הזמן לפעול, הם עדיין יעשו את הדברים בדרכם שלהם, כשהם תמיד חושבים שמה שהם אומרים נכון והגיוני. יתכן שמה שאתה אומר אכן נכון והגיוני, או שמה שעשית הוא נכון וללא דופי, אבל איזה מין צביון גילית? האם אין זה צביון של גאוותנות וצדקנות? אם לא תשליך מעליך את הצביון הגאוותני והצדקני הזה האם הוא לא ישפיע על ביצוע החובה שלך? האם הוא לא ישפיע על היישום שלך בפועל את האמת? אם לא תפתור את הצביון הגאוותני והצדקני שלך, האם הוא לא יגרום לך לבעיות רציניות בעתיד? אתה בהחלט תחווה בעיות, זה בלתי נמנע. אמור לי, האם האל יכול לראות התנהגות כזאת של אדם? האל יותר ממסוגל לראות את זה! האל לא רק בוחן את עומק לבם של בני-האדם, הוא גם צופה בכל מילה ובכל מעשה שלהם בכל עת ובכל מקום. מה יאמר האל כשהוא יראה את ההתנהגות הזאת שלך? האל יאמר: "אתה עיקש! אפשר להבין שאתה עשוי לדבוק ברעיונות שלך כשאתה לא יודע שאתה טועה, אבל כשאתה יודע בבירור שאתה טועה ואתה עדיין דבק ברעיונות שלך, והיית מוכן למות ולא לחזור בך, אתה בסך הכול שוטה עקשן, ואתה בצרות. אםאתה תמיד מאמץ גישה שלילית ומתנגדת כלפי כל הצעה, בלי קשר למי שמציע אותה, ואתה לא מקבל אפילו מעט מן האמת, וליבך מתנגד לחלוטין, סגור ומבטל, הרי שאתה כל כך מגוחך, אתה אדם אבסורדי! אתה קשה מכדי שיהיה אפשר להתעסק איתך!" מאיזו בחינה קשה להתעסק איתך? קשה להתעסק איתך כי מה שאתה מפגין אינו גישה שגויה או התנהגות שגויה, אלא גילוי של הצביון שלך. גילוי של איזה צביון? צביון שבו אתה סולד מן האמת, ושונא את האמת. ברגע שזוהית כאדם ששונא את האמת, בעיני האל אתה בצרות, והוא ידחה ויתעב אותך ויתעלם ממך. מנקודת המבט של בני-האדם, הם לכל היותר יאמרו: "הצביון של האדם הזה רע, הוא עקשן, בלתי מתפשר וגאוותן באורח בלתי רגיל! קשה להסתדר עם האדם הזה והוא לא אוהב את האמת. הוא מעולם לא קיבל את האמת ולא מיישם את האמת בפועל". לכל היותר, כולם יתנו לך את ההערכה הזאת, אך האם ההערכה הזאת יכולה להכריע את גורלך? ההערכה שאנשים נותנים לך לא יכולה להכריע את גורלך, אך יש דבר אחד שאסור לך לשכוח: האל בוחן את לבבות בני-האדם, ובה בעת האל מביט בכל מילה ובכל מעשה. אם האל מגדיר אותך כך, ואומר שאתה שונא את האמת, אם הוא לא רק אומר שיש לך מעט צביון מושחת, או שאתה קצת לא צייתן, האם אין זאת בעיה חמורה מאוד? (היא אכן חמורה). משמעות הדבר היא צרות, והצרות האלה אינו מצויות באופן שבו אנשים רואים אותך, או באופן שבו הם מעריכים אותך, הן מצויות באופן שבו האל רואה את הצביון המושחת שלך, של שנאת האמת. אם כך, כיצד רואה את זה האל? האם האל בסך הכול קבע שאתה שונא את האמת ולא אוהב אותה, וזה הכול? האם זה כה פשוט? מאין באה האמת? מה מייצגת האמת? (היא מייצגת את האל). חשוב על הדבר הבא: אם אדם שונא את האמת, הרי שמנקודת המבט של האל, כיצד הוא יראה את האדם הזה? (כאויב שלו). האם אין זאת בעיה רצינית? כשאדם שונא את האמת, הוא שונא את האל! מדוע אני אומר שהוא שונא את האל? האם הוא קילל את האל? האם הוא התנגד לאל בפניו? האם הוא שפט אותו או הוקיע אותו מאחורי הגב? לא בהכרח. אז מדוע אני אומר שלגלות צביון ששונא את האמת זה לשנוא את האל? זה לא להפוך עכבר להר, זאת המציאות של המצב. זה כמו הפרושים הצבועים שצלבו את ישוע אדוננו במסמרים כיוון שהם שנאו את האמת – התוצאות בעקבות זאת היו נוראות. פירוש הדבר הוא, שאם לאדם יש צביון שסולד מן האמת ושונא את האמת, הוא עלול לחשוף אותו בכל עת ובכל מקום, ואם הוא חי על פיו, האם הוא לא יתנגד לאל? כשהוא ניצב בפני משהו שמערב את האמת או צורך לבחור, אם הוא אינו יכול לקבל את האמת, והוא חי על פי הצביון המושחת שלו, הוא כמובן יתנגד לאל ויבגוד בו כיוון שהצביון המושחת שלו הוא כזה ששונא את האל ושונא את האמת. אם יש לך צביון כזה, אז אפילו כשמדובר בדברים שנאמרו על ידי האל, אתה תפקפק בהם ותרצה לנתח ולפרק אותם. אז אתה תחשוד בדברי האל ותאמר: "האם אלו באמת דברי האל? הם לא נראים לי האמת, הם לא בהכרח נראים לי נכונים!" כך, האם הצביון שלך של שנאת האמת לא גילה את עצמו? כשאתה חושב באופן הזה, האם אתה יכול להתמסר לאל? אתה בהחלט לא יכול. אם אינך יכול להתמסר לאל, האם הוא עדיין האל שלך? הוא לא. אם כך, מה יהיה האל מבחינתך? אתה תתייחס אליו כנושא למחקר, כמישהו שיש לפקפק בו, כמישהו שיש להוקיע אותו; אתה תתייחס אליו כאל אדם רגיל מהשורה, ותוקיע אותו ככזה. בכך שתעשה כן, אתה תהפוך למישהו שמתנגד לאל ומנאץ אותו. איזה מין צביון גורם לזה? זה נגרם על ידי צביון גאוותני שהתנפח במידה מסוימת; לא רק שהצביון השטני שלך יתגלה מתוכך, אלא שגם הפנים השטניות שלך ייחשפו לגמרי. מה קורה ליחסים בין האל ובין אדם שהגיע לשלב של התנגדות לאל, שהמרדנות שלו נגד האל הגיעה לדרגה מסוימת? היחסים נעשים יחסים עוינים שבהם אדם מציב את האל בניגוד לעצמו. אם, באמונה שלך באל, אינך יכול לקבל את האמת ולהתמסר לה, הרי שהאל אינו האל שלך. אם אתה מסרב לאמת ודוחה אותה, הרי שכבר הפכת למישהו שמתנגד לאל. האם האל עדיין יכול להושיע אותך אז? הוא בהחלט אינו יכול. האל נותן לך הזדמנות לקבל את ישועתו ואינו רואה אותך כאויב, אבל אתה לא יכול לקבל את האמת ומציב את האל בניגוד אליך; חוסר היכולת שלך לקבל את האל כאמת שלך וכנתיב שלך הופכת אותך לאדם שמתנגד לאל. כיצד יש לפתור אך הבעיה הזאת? עליך להכות על חטא במהירות ולשנות מסלול. למשל, כשאתה נתקבל בבעיה או בקושי כשאתה מבצע את חובתך ואתה לא יודע כיצד לפתור אותה, אתה לא צריך לחשוב עליה בעיוורון, אתה צריך ראשית להרגיע את עצמך בפני האל, להתפלל ולחפש ממנו ולראות מה אומרים על כך דברי האל. אם, לאחר שקראת את דברי האל, אתה עדיין לא מבין, ואינך יודע לאילו אמיתות נוגע העניין הזה, עליך להיצמד היטב לעיקרון אחד – כלומר, ראשית התמסר, הימנע מרעיונות או מחשבות אישיות, חכה בלב שקט, ותראה כיצד האל מתכוון ורוצה לפעול. כשאינך מבין את האמת, עליך לחפש אותה, ועליך להמתין לאל, במקום לפעול בעיוורון ובקלות דעת. אם מישהו נותן לך עצה כשאינך מבין את האמת, ואומר לך כיצד לפעול בהתאם לאמת, אתה צריך ראשית לקבל את זה ולאפשר לכולם לשתף על זה, ולראות אם הנתיב הזה נכון או לא, והאם הוא תואם את עקרונות האמת או לא. אם אתה מוודא שזה תואם את האמת, אזי יישם בפועל בדרך הזאת; אם אתה קובע שזה לא תואם את האמת, אז אל תיישם בפועל בדרך הזאת. זה פשוט עד כדי כך. כשאתה מחפש את האמת, עליך לחפש אותה מאנשים רבים. אם יש למישהו משהו לומר, עליך להקשיב לו, ולהתייחס לכל דבריו ברצינות. אל תתעלם או תדחה אותם מעליך, כי הדבר מתייחס לעניינים בתחום החובה שלך ואתה חייב להתייחס לכך ברצינות. זאת הגישה הנכונה והמצב הנכון. כשאתה במצב הנכון, ואתה לא מגלה צביון שסולד מן את האמת ושונא את האמת, אז יישום בפועל בדרך הזאת יחליף את הצביון המושחת שלך. זהו יישום בפועל של האמת. אם אתה מיישם בפועל את האמת בדרך הזאת, אילו פירות יהיו לכך? (אנו נהיה מודרכים על ידי רוח הקודש). לקבל הדרכה מרוח הקודש זה היבט אחד. לעתים העניין יהיה פשוט מאוד ואפשר להשיג אותו באמצעות שימוש בשכל שלך; לאחר שהאחרים יסיימו לתת לך את ההצעות שלהם ואתה תבין, תהיה מסוגל ליישר את הדברים ולפעול בהתאם לעקרונות. אנשים עשויים לחשוב שזה עניין קטן, אך מבחינת האל זה עניין גדול. מדוע אני אומר את זה? כי כשאתה מיישם בפועל בדרך הזאת, מבחינת האל אתה אדם שמסוגל ליישם בפועל את האמת, אדם שאוהב את האמת, אדם שלא סולד מן האמת – כשהאל מביט אל לבבך, הוא גם רואה את הצביון שלך, וזה עניין גדול. במלים אחרות, כשאתה מבצע את חובתך ופועל בנוכחות האל, הדברים שאתה מביא לידי ביטוי ונובעים ממך הם כולם מציאויות-אמת שצריכות להיות לאנשים. הגישות, המחשבות והמצבים שיש לך בכל מה שאתה עושה הם הדברים החשובים ביותר לאל, והם מה שהאל בוחן.

האם אין זה מתועב שאנשים מסוימים אוהבים לרדת לקטנות ולהתקדם בדרכים שמובילות למבוי סתום בכל פעם שמשהו קורה להם? זאת בעיה גדולה. אנשים בעלי מחשבה בהירה לא יעשו את הטעות הזאת, אבל כאלו הם אנשים אבסורדיים. הם תמיד מדמיינים שאחרים מקשים עליהם, שאנשים מערימים בפניהם קשיים בכוונה, אך הם תמיד משניאים את עצמם על אנשים אחרים. האם אין זאת סטייה? הם אינם משקיעים מאמץ כשמדובר באמת, הם מעדיפים להתקוטט על עניינים חסרי חשיבות כשמשהו קורה להם, תוך שהם דורשים הסברים בניסיון להציל את כבודם, והם תמיד משתמשים בפתרונות אנושיים כדי לגשת לעניינים האלו. זהו המכשול הגדול ביותר בפני היווכחות בחיים. אם אתה מאמין באל בדרך הזאת, או מיישם בפועל בדרך הזאת, לעולם לא תשיג את האמת כי אתה אף-פעם לא בא בפני האל. אתה אף פעם לא בא בפני האל כדי לקבל את כל מה שהאל ערך עבורך, ואתה גם לא משתמש באמת כדי לגשת לכל זאת, ובמקום זה אתה משתמש בפתרונות אנושיים כדי לגשת לדברים. לכן, בעיני האל, סטית רחוק מדי ממנו. לא רק שלבך סטה ממנו, כל הווייתך אינה חיה בנוכחותו. כך רואה האל את מי שתמיד מנתחים דברים יתר על המידה ומתפלפלים. ישנם תמיד את אלו שהם חלקלקים, שמדברים בדברי חלקות, שמוחותיהם מהירים ושנונים, שחושבים: "אני מדבר ברהיטות. אנשים אחרים באמת מוקירים ומעריכים אותי, ומחשיבים אותי. אנשים בדרך כלל מקשיבים לי". האם זה מועיל? אתה בנית את היוקרה שלך בקרב אנשים, אך האופן שאתה מתנהג בפני האל אינו טוב בעיניו. האל אומר שאתה חסר אמונה, ושאתה עוין את האמת. בין אנשים, אתה אולי מתוחכם ומהוקצע, ואתה אולי מטפל בעניינים טוב מאוד, ואתה מסתדר עם כל אחד; יתכן שאתה תמיד מסוגל למצוא דרך להתמודד עם דברים ולטפל בהם בלי קשר למצב, אבל אתה לא בא בפני האל ומחפש את האמת כדי לפתור בעיות. אנשים כאלו הם בעייתיים מאוד. לאל יש רק דבר אחד לומר כשהוא מעריך אנשים כמוך: "אתה חסר אמונה, אתה מנסה לנצל את ההזדמנות הזאת כדי להרוויח ברכות תוך העמדת פנים שאתה מאמין באל. אתה לא אדם שמקבל את האמת". מה אתם חושבים על הערכה כזאת? האם היא מה שאתם רוצים? בהחלט לא. יתכן שלאנשים מסוימים לא אכפת, והם אומרים: "לא חשוב כיצד האל רואה אותנו, אנחנו בכל מקרה לא יכולים לראות את האל. הבעיה המיידית ביותר שלנו היא ראשית להיות ביחסים טובים עם האנשים סביבנו. לאחר שתהיה לנו דריסת רגל טובה עבור עצמנו, נוכל אז לכבוש את לבם של מנהיגים ועובדים, כדי שכולם יעריצו אותנו." איזה מין אדם הוא זה? האם זה מישהו שמאמין באל? בהחלט לא; אדם כזה הוא חסר אמונה. מי שמאמינים באל חייבים תמיד לחיות בנוכחות האל; בלי קשר לעניינים שהם נתקלים בהם, עליהם לבוא בפני האל כדי לחפש את האמת כדי שבסוף האל יאמר: "אתה אדם שאוהב את האמת, שמרצה את האל, ושמקובל בעיני האל. האל ראה את ליבך והוא גם ראה את ההתמסרות שלך". מה אתה חושב על הערכה כזאת? רק אנשים כאלו יכולים לקבל את אישור האל. האם אתם יכולים להבין זאת בשלמות? אני אומר לכם שללא קשר לחובה שמבצע מאמין באל – בין אם הוא מטפל בעניינים חיצוניים, או בחובה הקשורה למיני העבודה או לתחומי ההתמחות של בית האל – אם הוא אינו בא בפני האל לעתים קרובות, וחי בנוכחותו, ואינו מעז לקבל את בחינתו ואינו מחפש את האמת מהאל, הוא חסר אמונה, והוא לא שונה מכופר. האם אתם מסוגלים להבין את הנקודה הזאת? יתכן שיש אנשים מסוימים כעת שאינם מסוגלים לבצע חובה כי הסביבה שלהם לא מתאימה; הם חיים בסביבה של כופרים ועם זאת הם עדיין מקבלים לעתים קרובות הדברים האת הנאורות וההדרכה מן האל. איך זה יכול להיות? הדברים המכריעים ביותר הם, שהם מסוגלים להתפלל לאל, לאכול ולשתות את דברי האל, לחפש את האמת וליישם אותה בפועל, ולשמור על יחסים רגילים עם האל. אלו הדברים המרכזיים שמאפשרים לקבוע אם אדם יכול לחיות תמיד בנוכחות האל. אם אתה לא יכול להרגיש את האל ואתה חלש ושלילי לעתים קרובות, או אם אתה מתנהג בצורה מופקרת לעתים קרובות, או אם אתה לא נושא בעול במסגרת החובה שלך, ואתה תמיד מבולבל, האם זה מצב טוב או מצב רע? האם זה מצב של חיים בפני האל, או מצב של לא לחיות בפני האל כלל? (זה מצב של לא לחיות בפני האל). אם כך, עליכם לאמוד את זה – האם אתם חיים בפני האל לעתים קרובות או לא? אם אתם עושים זאת לעתים רחוקות מאוד, ואתם אפילו לא מתפללים, או קוראים את דברי האל, הדבר מבשר צרות, זה אומר שאתה כופר. יש אנשים שממקדים את דעתם בעניינים ראויים לעתים רחוקות, הם מופקרים ולא מרוסנים, וכשדברים קורים להם, הם תמיד מבולבלים ולא יודעים כיצד לחפש את האמת. הם אפילו לא יודעים האם הם השיגו תוצאות בביצוע חובותיהם או לא. הם לא יודעים אילו מהמעשים היומיומיים שלהם פוגעים באל, אילו מהם מקובלים על האל ואילו מהם האל מתעב. הם רק עוברים יום אחר יום בבלבול. מה אתם חושבים על המצב הזה? האם אנשים שחיים במצבים מהסוג הזה הם בעלי לב ירא-אל? האם יכולים להיות עקרונות למה שהם עושים? האם הם יכולים לעשות דברים הגיוניים? כשהם מבצעים את חובותיהם, האם הם יכולים לומר: "אני חייב להיות מרוסן, אני חייב לבצע את חובתי היטב, אני חייב לבצע אותה בכל ליבי ובכל מאודי?" האם הם מסוגלים להשיג נאמנות? (הם לא). אם כן, מה עושים אנשים כאלו? הם רק עמלים! האם אנשים כאלו השיגו את האמת? (לא). זה אובדן גדול. כיצד יכולה קבוצת השוטים הזאת לא לדעת לחתור אל האמת? הם מאמינים באל עשר או עשרים שנה ושמעו על כך הרבה דרשות, ועם זאת הם לא יודעים מה יש להרוויח דרך אמונה באל, כיצד עליהם לחתור אל האמת, כיצד עליהם ליישם בפועל את האמת, או כיצד עליהם לבצע את חובותיהם. אם אפילו הדברים החשובים האלו לא ברורים להם, האם הם לא קצת שוטים? הם כל כך רפי-שכל וקהי חושים. אין להם שום תגובה בכלל לאמת, וזה מסוכן. מה הוא הדבר החשוב ביותר באמונה באל? להשיג את האמת. אילו בעיות ייפתרו כשאדם ישיג את האמת? בעיקר תהיה זאת בעיית החטאים שלו, והבעיה של הצביונות המושחתים שלו, וכל הקשיים באמונה שלו באל, ונקודות המבט השגויות שלו. אפשר לפתור את כל הבעיות האלו. כשאדם משיג את האמת, היכן עליו לעשות בה שימוש? עליו להשתמש בה בביצוע חובתו, ובנשיאת עדות לאל – אלו הדברים החשובים ביותר. ברגע זה, יתכן שאין לכם ידיעה אמיתית של זה, יתכן שעוד לא הכרתם בערך או במשמעות של האמת, אבל יום אחד תכירו.

האם קראתם את ספר איוב? כשקראתם אותו, האם חשתם שאתם מתרגשים? האם חוויתם מעין כמיהה שגרמה לכם לרצות להפוך לאדם כמו איוב? (כן). כמה זמן יכול להימשך המצב והלך-הרוח הזה? יום או יומיים, חודש או חודשיים, או אולי שנה או שנתיים? (יומיים או שלושה). אז מצב והלך-רוח כזה ייעלמו לאחר יומיים או שלושה? עליך להתפלל כשאתה חש בהתרגשות, ולומר לאל שאתה רוצה להיות אדם כמו איוב, שאתה רוצה להבין את האמת, להשיג ידע של האל, להפוך לאדם ירא-אל וסר מרע. עליך להתחנן לאל שיגרום לך לכך, להתחנן בפניו שידריך אותך, שיספק לך את הסביבות הנכונות, ייתן לך כוח, ויגן עליך עד שתעמוד איתן בכל מצב שתיתקל בו ולא תתנגד לאל, אלא תבצע מעשים של לירוא את האל ולסור מרע, ותספק את רצונו. אתה חייב תמיד להתפלל ולהתחנן לאל למען המטרה הזאת ולמען הדברים שאתה מקווה להשיג, וכשהאל יראה את ליבך הכן, הוא יפעל. אל תפחד כשהאל יפעל. האל בשום אופן לא יכסה את גופך בפצעים וייטול ממך את כל מה שיש לך, כפי שהוא עשה כשהוא בחן את איוב. האל לא יעשה זאת: הוא יטיל עליך עוד ועוד, בהדרגה, על פי שיעור הקומה שלך. אתה חייב לפנות לאל בכנות – אל תקרא לו רק ביומיים לאחר שקראת את ספר איוב ואתה עדיין חש התרגשות בגלל הספר, ואז תשכח ממנו ביום השלישי כשאתה כבר לא קורא אותו, ותפסיק לשמור אותו בליבך. אם תעשה כך, יהיו לך צרות! אם אתה מעריץ אנשים כמו איוב, ואתה רוצה להיות אדם כזה, חייב להיות לך נתיב כדי להפוך לאדם כזה, אתה חייב לחשוף את ליבך בפני האל ולהתפלל לכך לעתים קרובות, ולהרהר בכך לעתים קרובות, ואז לאכול ולשתות את הדברים שהאל דיבר על איוב, כשאתה הוגה בהם בהתמדה ופעם אחר פעם, ולאחר מכן אתה צריך לשתף עם אנשים שיש להם ניסיון וידע מהסוג הזה. אתה חייב לעבוד קשה למען המטרה הזאת. כיצד עליך לעבוד קשה? אם אתה רק יושב ומתבונן וממתין, זה לא נחשב לעבודה קשה. אתה חייב ליישם את זה בפועל, אתה חייב להקדיש לכך מאמץ, ובה בעת לטפח נחישות לעמוד בסבל ולטפח לב של כמיהה, ואז להתפלל לכך, כשאתה מבקש מן האל לפעול. אם האל לא יפעל, לא חשוב כמה דחף יש לאנשים, הדבר יהיה לשווא. כיצד יפעל האל? האל יתחיל לתזמר ולסדר עבורך סביבות על פי מה שמתאים לשיעור הקומה שלך. אתה חייב לומר לאל איזו מטרה אתה מבקש להשיג באמונה שלך, ואיזה סוג של החלטות יש לך. האם התפללת והתחננת בפני האל על כך? כמה זמן התפללת והתחננת לאל? אם אתה אומר בסך הכול שתי תפילות, מדי פעם, וכשאתה רואה שהאל לא פועל, אתה חושב: "תשכח מזה, פשוט אתן לדברים להיות. מה שיקרה, יקרה, אני פשוט אזרום עם זה. לא אכפת לי מה יקרה לי", זה לא יספיק, ואתה לא נוהג בכנות. אם כל מה שיש לך זה שתי דקות של התלהבות, האם האל יכול לפעול למענך ולעזור לסדר סביבות עבורך? האל לא יעשה את זה! האל רוצה לראות את הכנות שלך, ולראות כמה זמן הכנות וההתמדה שלך יכולות להחזיק, והאם ליבך אמיתי או שקרי. האל יחכה. הוא שומע את התפילות והתחינות שלך, הוא שומע את ההחלטות ואת הרצונות שאתה מגלה בפניו, אבל עד שהוא לא יראה את הנחישות שלך לעמוד בסבל, הוא לא יפעל. אם, לאחר שסיימת להתפלל לאל, אתה פשוט נעלם בלי שעשית שום דבר, האם האל יפעל בנסיבות האלו? בהחלט לא. אתה חייב להתפלל ולהתחנן לאל יותר, תוך שאתה משקיע בכך מאמץ ומהרהר בכך, ולאחר מכן לטעום לעומק את הסביבות שהאל הכין עבורך; הן יבואו אליך, אט אט, והאל יתחיל לפעול. אם אין לך לב אמיתי, זה לא יעבוד. אתה עשוי לומר: "כמה אני מעריץ את איוב, וכמה אני מעריץ את פטרוס!" אבל מה התועלת בהערצה שלך? אתה יכול להעריץ אותם כמה שתרצה, אבל אתה לא הם, וכל ההערצה שלך לא תגרום לאל לעשות עליך את אותה העבודה שהוא עשה עליהם, כי אתה לא אותו סוג של אדם כמוהם. אין לך את הנחישות שלהם, או את האנושיות שלהם, או את הלב שלהם שכמה לאמת וחתר אליה. רק כשתגיע לכך שיהיו לך הדברים האלו, האל יעניק לך יותר.

האם יש לכם כעת את הנחישות לחתור אל האמת, לזכות באמת, להשיג ישועה ולהיות מובאים לידי שלמות על ידי האל? (כן). כמה גדולה הנחישות שלכם? כמה זמן אתם יכולים לשמר אותה? (כשאני במצב טוב, יש לי נחישות, אבל כשאני נתקל בדברים שלא תואמים את התפיסות או האינטרסים של הבשר שלי, או כשאני עובר איזשהו זיכוך או יש לי איזשהם קשיים, אני נלכד במצב של שליליות, והאמונה והנחישות שהיו לי בהתחלה נעלמות אט-אט). זה לא מספיק. אתה חלש מדי. אתה חייב להגיע למקום שבו, לא חשוב באילו נסיבות תיתקל, הן לא יוכלו לשנות את הנחישות שלך. רק אז תהיה מישהו שבאמת אוהב את האמת וחותר אליה. אם כשמשהו קורה לך ואתה נתקל במעט קושי, אתה נסוג, נעשה שלילי ואומלל, ואתה מוותר על הנחישות שלך, זה לא יספיק. אתה חייב להיות בעל כוח של מי שמוכן לסכן את חייו, ולומר: "לא חשוב מה יקרה – אפילו אם אמות, אני לא אטוש את האמת או את המטרה שלי לחתור אל האמת". ואז שום דבר לא יוכל לעצור אותך. אם באמת תיתקל בקשיים, ותידחק לפינה, האל יפעל. בנוסף, חייבת להיות לך ההבנה הזאת: "לא חשוב במה אני נתקל, כל הדברים הללו הם לקחים שאני חייב ללמוד בחתירה שלי אל האמת – הם סודרו על ידי האל. אני אולי חלש, אבל אני לא שלילי, ואני מודה לאל על שנתן לי את ההזדמנות ללמוד את הלקחים האלו. אני מודה לאל על שסידר לי את המצב הזה. אני לא יכול לוותר על הנחישות שלי ללכת בעקבות האל ולזכות באמת. אילו ויתרתי על כך, זה היה כמו לוותר לשטן, להרוס את עצמי ולבגוד באל". זה סוג הנחישות שצריך להיות לך. כל העניינים הקטנים למיניהם שאתה נתקל בהם, כולם פרקים קטנים בהתפתחות של חייך. אתה לא צריך לתת להם לחסום את כיוון ההתקדמות שלך. כשאתה נתקל בקשיים אתה יכול לחפש ולחכות, אבל הכיוון של ההתקדמות שלך לא צריך להשתנות, נכון? (נכון). לא חשוב מה אומרים האחרים, או כיצד הם מתייחסים אליך, ולא חשוב איך האל מתייחס אליך, הנחישות שלך לא צריכה להשתנות. אם האל אומר: "אתה לא מקבל את האמת בכלל, אני מתעב אותך", ואתה אומר: "האל מתעב אותי, אז איזו משמעות יש לחיי? מוטב לי למות ולגמור עם זה!", זאת תהיה אי-הבנה שלך את האל. זה נכון שהאל מתעב אותך, אבל אתה צריך להמשיך ולהילחם, אתה צריך לקבל את האמת, אתה צריך למלא את חובתך. ואז אתה לא תהיה חדל אישים והאל לא יתעב וידחה אותך. ברגע זה, שיעור הקומה שלכם עדיין קטן מדי ועוד לא השגתם את הסטנדרטים הנדרשים כדי שהאל יבחן אתכם. מה הדבר היחיד שאתם יכולים לעשות? אתה חייב להתפלל: "אלוהים, אנא הדרך אותי ותן לי נאורות כדי שאבין את רצונך ותהיה לי האמונה וההתמדה ללכת בנתיב החתירה אל האמת, וכדי שאירא את האל ואסור מרע. על אף שאני חלש ושיעור הקומה שלי לא בשל, אני מתחנן בפניך לתת לי כוח ולהגן עלי כדי שאוכל ללכת בעקבותיך עד הסוף". אתה חייב לבוא בפני האל לעתים קרובות ולהתפלל. אנשים אחרים עשויים להשתוקק לדברים ארציים, לספק את בשרם וללכת בעקבות אופנות ארציות, אבל אתה לא צריך להתלוות אליהם – רק התמקד בביצוע החובה שלך. כשאחרים מרגישים שליליים ואינם מבצעים את חובותיהם, אתה לא צריך להרגיש מוגבל, ואתה צריך לחפש את האמת כדי לעזור להם. כשאחרים מתענגים על נוחות, אתה לא צריך לקנא בהם, אתה צריך רק להעסיק את עצמך בחיים לפני האל. כשאחרים חותרים לתהילה, לרווח ולמעמד, אתה צריך להתפלל עבורם ולעזור להם, להרגיע את ליבך בפני האל ולא לתת לדברים האלו להשפיע עליך. לא חשוב מה קורה סביבך, אתה צריך להתפלל לאל על כל הדברים. אתה צריך תמיד לחפש את האמת, לרסן את עצמך, להבטיח שאתה חי בנוכחות האל, ולהיות ביחסים רגילים עם האל. האל בוחן את בני-האדם כל הזמן, ורוח הקודש עובדת בקרב אנשים כאלו. כיצד בוחן האל את ליבו של אדם? הוא לא רק מביט באמצעות עיניו. הוא מסדר לך סביבות ונוגע בליבך בידו. מדוע אני אומר זאת? כי כשהאל מסדר לך סביבה, הוא רואה אם אתה סולד ממנה ומתעב אותה, או שאתה אוהב אותה ומתמסר אליה, אם אתה מחכה באורח פסיבי או מחפש את האמת באורח פעיל. האל מתבונן באופן שבו ליבך ומחשבותיך משתנים, ובאיזה כיוון הם מתפתחים. המצב בליבך הוא לעתים חיובי ולעתים שלילי. אם תוכל לקבל את האמת, תהיה מסוגל לקבל מן האל את האנשים, האירועים והדברים ואת הסביבות השונות שהוא מסדר לך, ותהיה מסוגל לגשם אליהם בצורה נכונה. על ידי קריאה של דברי האל, והרהור יסודי, כל המחשבות והרעיונות שלך, כל הדעות שלך וכל הלכי הרוח שלך ישתנו על בסיס דברי האל. זה יהיה ברור לך, וגם האל יבחן את כל זאת. על אף שלא תדבר על כך עם אף אדם, וגם לא תתפלל על כך, ואתה רק תחשוב זאת בליבך ובעולמך, מנקודת המבט של האל זה יהיה כבר ברור מאוד – זה יהיה מובן מאליו מבחינתו. אנשים מביטים בך בעיניהם, אבל האל נוגע בליבך עם לבו שלו, עד כדי כך הוא קרוב אליך. אם אתה מסוגל להרגיש את בחינת האל, אתה חי בנוכחות האל. אם אינך יכול להרגיש את בחינתו כלל, אתה חי בעולמך שלך, ואתה חי על פי ההרגשות והצביונות המושחתים שלך, ואז אתה בצרות. אם אינך חי בנוכחות האל, אם יש מרחק גדול בינך ובין האל, ואתה רחוק ממנו, אם אתה לא חושב כלל על הרצון של האל, ואם אינך מקבל את הבחינה של האל, האל ידע את כל זה. יהיה לו קל ביותר לקלוט את זה. כך, כשיש לך נחישות ומטרה, ואתה מוכן שהאל יביא אותך לידי שלמות, ולהפוך לאדם שנוהה אחר רצון האל וירא את האל וסר מרע, כשיש לך הנחישות הזאת, ואתה יכול להתפלל ולהתחנן לדברים האלו לעתים קרובות, ולחיות בנוכחות האל, בלי להרחיק עצמך ממנו או לנטוש אותו לעולם, הדברים האלה ברורים לך, והאל יודע אותם גם הוא. אנשים מסוימים אומרים: "יש לי בהירות ביחס לכך בעצמי, אבל האם האל יודע זאת או לא?" לשאלה הזאת אין תוקף. אם אתה אומר זאת, הדבר מוכיח שמעולם לא שיתפת עם האל ושאין שום יחסים כלל בינך ובין האל. מדוע אני אומר שאין שום יחסים בינך ובין האל? לא חיית בפני האל ולכן אינך יכול לחוש אם הוא איתך או לא, אם הוא מדריך אותך, אם הוא מגן עליך ואם הוא גער בך כשעשית משהו רע. אם אין לך שום תחושה ביחס לדברים האלו, אתה לא חי בפני האל, אתה רק מדמיין את זה ומענג את עצמך – אתה חי בעולם שלך עצמך ולא בפני האל, ואין שום יחסים בינך ובין האל.

כיצד יכולים בני-אדם לקיים יחסים רגילים עם האל? במה תלוי הקיום של היחסים הללו? זה תלוי בכך שהם יתחננו, יתפללו ויבואו בקשר עם האל בלבבותיהם. סוג זה של יחסים מאפשר לבני-אדם לחיות תמיד בפני האל. לכן, כדי לגבש יחסים רגילים עם האל, בני-אדם צריכים ראשית להיות שקטים. יש אנשים שתמיד עושים דברים בחוץ, ורק מעסיקים את עצמם בעניינים חיצוניים. אם לא יהיו להם שום חיים רוחניים במשך יום או יומיים, הם לא יהיו מודעים לכך. הם עדיין לא יהיו מודעים לכך לאחר שלושה או ארבעה ימים, או אפילו לאחר חודש או חודשיים. הסיבה לכך היא, שהם לא התפללו, או התחננו, או שיתפו עם האל. להתחנן זה כשמשהו קורה לך ואתה רוצה שהאל יעזור לך, ידריך אותך, יספק לך את מה שאתה צריך, יעניק לך נאורות, יגרום לך להבין את רצונו, לדעת מה היא האמת, להבין מה הם עקרונות האמת, ולדעת כיצד ליישם בפועל את האמת – זה סוג התחנונים שתואם את רצון האל. התפילה מכסה טווח רחב יחסית. לפעמים אתה עשוי לדבר על דברים שבליבך – כשאתה נתקל בקשיים או כשאתה מרגיש שלילי וחלש, אתה יכול לדבר עם האל על הדברים הללו מן הלב; אתה גם יכול להתפלל לאל בזמנים שבהם אתה נוהג במרדנות, או שאתה יכול לדבר עם האל על דברים שקורים לך מדי יום, הן אלה שאתה יכול לראות בבירור, והן אלו שאינך יכול להבין – זה נקרא תפילה. תפילה היא דיבור עם האל על מה שבליבך או חיפוש האמת מן האל. לפעמים היא מבוצעת בזמן קבוע, לפעמים אין לה זמנים קבועים; אתה יכול להתפלל בכל עת ובכל מקום. שיתוף ברוח אינו מתאפיין בצורה מסוימת: יתכן שמשהו שמפריע לך, וייתכן שלא; יתכן שיש לך משהו שאתה רוצה לומר, או לא. כשמשהו מפריע לך, אתה צריך לדבר על כך עם האל, ולומר תפילה. בדרך כלל, אתה צריך לנסות להרהר על אודות סוגיות כמו איך האל אוהב את האדם, כיצד הוא דואג לו, מדוע האל גוזם את האדם, מה המשמעות האמיתית של התמסרות לאל, וכן הלאה, כשאתה מתקשר עם האל בכל עת ובכל מקום, מתפלל לאל, ומחפש דרכו. זהו שיתוף ברוח, או "שיתוף הרוח", בקיצור. לפעמים, אתה עשוי לחשוב על משהו שמפריע לך מאוד בשעה שאתה בדרך; אתה לא צריך לרדת על ברכיך או לעצום את עיניך. אתה יכול פשוט לדבר עם האל בליבך, "אלוהים, הדבר הזה קרה לי ואני לא יודע מה הדרך הנאותה להתמודד איתו, אז אני מבקש את הדרכתך בעניין הזה". כשאתה מרגיש תזוזה בליבך, ואתה אומר על כך לאל כמה מילים מעומק בלב, הוא ידע. לפעמים אתה עשוי להרגיש געגועים הביתה ולומר, "אלוהים, אני כל כך מתגעגע הביתה". אתה לא אומר למי ספציפית אתה מתגעגע, אלא אתה פשוט מרגיש עצוב ואתה מספר על כך לאל. אתה יכול לפתור את הבעיות שלך רק אם אתה מתפלל לאל ואומר לו את מה שבלבבך. האם אתה יכול לפתור את הבעיות שלך על ידי כך שתדבר עם אדם אחר? זה לא יהיה רע כל כך אם תפגוש מישהו שמבין את האמת – לא רק שתוכל לפתור את הבעיות שלך, אלא גם תפיק מכך תועלת. אבל אם תפגוש מישהו שלא מבין את האמת, לא תהיה מסוגל לפתור את הבעיות שלך, וזה עלול גם להשפיע עליהן. אם תדבר עם האל, האל ינחם אותך ויניע אותך. אם תוכל להרגיע את עצמך בפני האל, ולקרוא את דבריו, ואז להרהר ולהתפלל, אתה תהיה מסוגל להבין את האמת ולפתור את הבעיות שלך. דברי האל יכולים לעזור לך למצוא נתיב כדי להתגבר על קשייך, וכשתחצה את המשוכה הקטנה הזאת, לא תמעד, והיא לא תגביל אותך והיא גם לא תשפיע על ביצוע החובה שלך. יהיו זמנים שבהם תרגיש לפתע שרוחך שפופה ומעט אפלה. כשזה קורה, עליך להתפלל לאל מיד, ולהתקרב אליו, כלומר לדבר אליו על מה שבליבך ולגלות לו את ליבך בכל עת ובכל מקום שאתה נמצא בו. כך המצב שלך יכול לשוב לקדמותו. חייבת להיות לך אמונה: "האל לצדי בכל רגע. הוא מעולם לא עזב אותי, אני יכול להרגיש זאת. לא חשוב היכן אני ומה אני עושה – האם אני באסיפה או מבצע את חובתי – אני יודע בליבי שהאל מוליך אותי ביד ושהוא מעולם לא עזב אותי". לפעמים, כשתיזכר כיצד עבר עליך כך כל יום במשך השנים, תרגיש ששיעור הקומה שלך גדל, שהאל הדריך אותך ושאהבת האל הגנה עליך. בעודך חושב על הדברים הללו, תתפלל אז בליבך, ותודה לאל: "הו אלוהים, אני מודה לך! אני חלש מדי, ביישן מדי ומושחת באופן עמוק מדי. אלמלא היה לי אותך כדי להדריך אותי כך, אין שום סיכוי שהייתי מגיע עד היום בכוחות עצמי". האם אין זה שיתוף רוחני? אם אנשים יוכלו לשתף עם האל באופן הזה לעתים קרובות, האם לא יהיה להם הרבה מה לומר לאל? הם לא יעברו ימים רבים בלי שיהיה להם ולו דבר אחד לומר לאל. אם אין לך דבר לומר לאל, האל נעדר מליבך. אם האל בליבך, ויש לך אמונה באל, הרי שתוכל לומר לו את כל המילים שבליבך, כולל אותם דברים שעליהם היית מדבר עם אנשי סודך. האל הוא למעשה איש סודך הקרוב ביותר. אם תתייחס אל האל כמו אל איש סודך הקרוב ביותר, כמו המשפחה שאתה נסמך עליה יותר מכול, שאתה סבור שהיא זאת שאתה יכול לסמוך עליה יותר מכול, הראויה ביותר לאמון, ושאתה קרוב אליה ביותר באופן אינטימי, אז לא יהיה אפשרי שלא יהיה לך מה לומר לאל. אם יהיה לך תמיד משהו לומר לאל, האם לא תחיה תמיד בנוכחותו? אם תחיה תמיד בנוכחותו, הרי שתהיה מסוגל לחוש בכל רגע כיצד האל מעניק לך נאורות ומדריך אותך, כיצד הוא דואג לך ומגן עליך ומביא לך שלווה ושמחה, כיצד הוא מברך אותך וכיצד הוא גוער בך, כיצד הוא מטיל עליך משמעת, מוכיח אותך ושופט אותך ומייסר אותך. כל זה יהיה לך ברור וגלוי. אם אתה רק צולח איכשהו כל יום, כשאתה מאמין באל לכאורה בלבד, בלי שהאל יהיה בליבך, ואם אתה רק מבצע את חובתך ונוכח באסיפות ברמה החיצונית, וקורא את דברי האל ומתפלל מדי יום, כשאתה רק מבצע את הדברים הללו באופן שטחי, הרי שאין זאת אמונה באל – אף אחד דמהטקסים הדתיים האלו שאתה מקיים אינו קשור לאמת. אלו שמאמינים באל צריכים לקרוא בקפידה מדי יום פסקה מדברי האל ולהתפלל ולשתף במסגרת הדברים הללו. הם צריכים לזכות במעט הארה מדברי האל מדי יום, ולהבין מעט מן האמת. במיוחד, עליהם להיות מסוגלים לחפש את האמת ולהתמודד עם עניינים על פי העקרונות בשעה שהם מבצעים את חובותיהם, ולהיות מסוגלים לזכות בניסיון חיים מדי יום ולחוות את עבודת האל. זה מאמין אמיתי ואדם שנוהה אחר האל.

איזה נושא הוא החשוב ביותר והזקוק ביותר לפתרון באמונה שלך באל? זה נושא היחסים הרגילים שלך עם האל. אם אתה מאמין באל, אך הוא לא בליבך, ואתה ניתקת את היחסים שלך איתו, ואתה לא מתייחס לאל כבן המשפחה ואיש הסוד האינטימי, הקרוב והראוי ביותר לאמון, הרי שהאל אינו האל שלך. יישמו בפועל על פי דבריי במשך זמן מה וראו האם המצב הפנימי שלכם השתנה. על ידי יישום בפועל על פי דבריי אתה יכול להבטיח שאתה חי בנוכחות האל, שיש לך נסיבות רגילות ומצב רגיל. כשמצבו של אדם רגיל, והוא לא מושפע מאנשים, אירועים ודברים כלשהם, או מסביבות שונות שהוא נקלע אליהן בכל השלבים של ניסיון החיים שלו, והוא מסוגל להתמיד בביצוע החובה שלו באופן רגיל, יש לו שיעור קומה אמיתי והוא אדם שנכנס למציאות-האמת.

13 ביולי, 2017