הרבה אנשים מקשיבים לדרשות במשך שנים רבות, אבל לא מבינים מהי האמת, וגם לא באיזה היבט של האמת עליהם לרכז את מאמציהם. הם רק מקשיבים ותו-לא, תמיד ללא תשומת-לב כמו אנשים ללא לב שאינם חושבים. אין זה פלא שהם מאמינים באל במשך שנים אחדות, ועם זאת נותרו ללא עדות חווייתית. אדם שאכן חותר אל האמת חייב להרהר על עצמו: האם מה שאני אומר תואם את האמת? מה חסר בי? אילו פגמים עליי לתקן? עד כמה אני מבצע את חובתי היטב? האם אני מסוגל לפעול בהתאם לעקרונות? אם הדברים האלה אינם ברורים לך, אתה לא מישהו שחותר אל האמת. אם אתה רוצה לחתור אל האמת ולזכות בה, עליך לקרוא את דברי האל לעיתים קרובות ולהגות בהם. בלי קשר לחובה שאתה מבצע, עליך להגות ולגלות את האמיתות שאתה צריך להבין, ואתה צריך להיות מסוגל ליישם בפועל ולחוות אמיתות רבות ככל שאתה מבין. אתה חייב תמיד לתהות, "האם אני יישמתי ונכנסתי אל האמת הזאת? לאילו היבטים של החיים האמת הזאת מתייחסת? לאילו סביבות? לאילו נסיבות?" השאלות האלו חייבות להיות חקוקות בליבך, ואתה צריך לנסות לברר אותן בזמנך הפנוי. אם אתה חושב על כך אבל לא מבין, אתה צריך לקרוא קריאת-תפילה, לבוא בפני אלוהים ולפתוח את ליבך בפניו. אצל רוב האנשים הלב לא מכוון לאמת באמונה שלהם באל. היכן הלב שלהם? הלב שלהם תמיד נתון לעניינים חיצוניים, תמיד מסתבך ושוקע בענייני הבל וגאווה, במה נכון ומה לא נכון. הם לא יודעים אילו דברים מתייחסים לאמת ואילו לא, והם חושבים: "כל עוד אני עושה דברים בבית האל, מתרוצץ ועומד בקשיים כדי לבצע את חובתי, אני מיישם בפועל את האמת". זה לא נכון. האם בכך שמישהו עושה דברים בבית האל, מתרוצץ ועומד בקשיים, הוא מיישם בפועל את האמת? האם יש איזשהו בסיס לדברים האלה? אלו שני דברים שונים: לעמוד בקשיים בזמן שאנו עושים דברים, וליישם בפועל את האמת. אם אתה לא יודע מה היא האמת, כיצד תוכל ליישם אותה בפועל? האם אין זה אבסורד? אתה פועל על פי תפיסות ודמיונות אנושיים, אתה במצב מבולבל, אתה עושה דברים על פי הרעיונות שלך. ליבך מבולבל, ללא שום מטרות, כיוון או עקרונות. אתה רק עושה דברים, עומד בקשיים בשעה שאתה עושה אותם – איך זה קשור ליישום בפועל של האמת? אם אנשים אינם מבינים את האמת, לא משנה מה הם עושים, לא משנה באילו קשיים הם עומדים, הם רחוקים מיישום האמת. אנשים תמיד עושים דברים על פי רצונם, ורק כדי לצאת ידי חובה; הם לא חושבים בכלל האם הפעולות שלהם תואמות את עקרונות האמת או לא. אם אתה לא יודע אם מה שאתה עושה תואם את האמת, הרי שאתה בהחלט לא מיישם בפועל את האמת. אחדים עשויים לומר, "אני עושה דברים עבור הכנסייה. האם אין זה יישום בפועל של האמת?" זה פשוט לא נכון. האם זה שאדם עושה דברים עבור הכנסייה אומר שהוא מיישם בפועל את האמת? לא בהכרח – אפשר לקבוע את זה רק על ידי כך שנבחן האם יש עקרונות במעשיו של האדם הזה, או לא. אם אין עקרונות במה שאדם עושה, הרי לא חשוב עבור מי הוא עושה, הוא אינו מיישם בפועל את האמת. אפילו אם הוא עושה דבר טוב, הדבר חייב להיעשות בהתאם לעקרונות האמת כדי שייחשב כיישום בפועל של האמת. אם האדם הזה מפר את העקרונות, אז כל דבר טוב שהוא עושה אינו יותר מהתנהגות טובה ואינו מגיע לכדי יישום בפועל של האמת. יש היום הרבה אנשים שאינם שואפים לעקרונות האמת בביצוע החובות שלהם, זה אומר שהם בסך הכול נותנים שירות. אם אדם לעולם אינו שואף לאמת, הוא אינו יכול לבצע את חובתו כראוי; אדם מהסוג הזה בוודאי אינו אחד אחד מאנשיו הנבחרים של האל, ואפשר לכנות אותו נותן שירות. אם הוא יכול להתמיד במתן שירות עד הסוף, הוא יכול להיחשב נותן-שירות נאמן, ואפשר להרשות לו להישאר. אבל אם הוא עשה דברים רעים מסוימים במהלך מתן השירות, הוא ינודה לאורך הדרך, כמו עובד עונתי שאין בו עוד צורך. רוב נותני-השירות מסולקים כך. השירות שהם נותנים אינו עומד ברמה הנדרשת, כך שהם בהחלט לא מסוגלים לעמוד איתן.

מהו יישום בפועל של האמת? כיצד מיישמים בפועל – או לא מיישמים בפועל – את האמת כשמשלימים משימה או מבצעים חובה? לא ליישם בפועל את האמת פירושו שמה שאדם עושה אינו קשור לאמת. אדם כזה עשוי לבצע חובה, אך ביצוע החובה על ידו קשור במידה מועטה לאמת. מדובר בסך הכול במין התנהגות טובה, והיא יכולה להיחשב למעשה טוב, אך היא עדיין רחוקה מיישום בפועל של האמת – יש הבחנה בין הדברים האלו. מהי ההבחנה? כשאתה עושה משהו אתה בסך-הכול נצמד לתחום מסוים או לתקנות. אתה לא מאפשר לאינטרסים של בית האל לסבול שום נזק, אתה מתרוצץ מעט יותר ואתה חווה מעט יותר קושי, השגת את הדברים האלו, ואם הדרישות שדרשו ממך אינן גבוהות במיוחד, יתכן שאתה מבצע את חובתך כראוי. אבל יש דבר נוסף שעליו צריך לחשוב: האם חפרת וחשפת אילו צביונות מושחתים, אילו מחשבות ודברים שאינם טובים בעיני האל, נמצאים בתוכך כשאתה עושה את הדבר הזה? האם הגעת לידיעה-עצמית אמיתית באמצעות עשיית הדבר ובאמצעות ביצוע חובתך? האם מצאת את האמת שאתה צריך ליישם בפועל ולהיכנס אליה? (לעיתים נדירות – לפעמים אני רק מודד את עצמי בפשטות לעומת דברי האל, מכיר את עצמי קצת וזה הכול). אם כך רוב הזמן יש לך רק ידיעה תיאורטית, נוסחתית של עצמך, לא ידיעה מעשית. אם אינך חותר אל האמת, אם אתה לא מיישם אותה בפועל ולא זכית בה, הרי שגם אם לא עשית שגיאות גדולות ולא הפרת עקרונות חשובים, ולא עשית רע באורח פעיל ונראה שאתה אדם טוב עם קמצוץ של אנושיות, עדיין היעדר השגיאות שלך, והעובדה שיש לך חזות אנושית, אינן כמו מצב של התאמה לאמת או של יישום בפועל שלה. אלו דברים רחוקים ומובחנים זה מזה. לאחר שהם מאמינים באל במשך שנים אחדות, הרבה אנשים מגלים שהם נותני-שירות אופייניים. הם תוהים כיצד קרה שהם הפכו לנותני-שירות, אך התשובה לא מתגלה להם, גם אם הם הופכים בה עוד ועוד. כשאנשים רק מתחילים להאמין באל, אין להם כוונה להיות נותני-שירות. הם מתכננים להיות מאמינים טובים, להשיג הבנה של האמת, ובסופו של דבר להיוושע ולהיכנס למלכות השמיים – או לפחות להיות מסוגלים לשרוד. הם גם חושבים שכמאמינים עליהם להיות יראים את האל ולסור מרע, ולהתמסר לאל. כיצד קרה שהם הפכו לנותני-שירות בלי לשים לב לכך? זה כיוון שלעולם אינך מסוגל ליישם בפועל את האמת או להיכנס אל מציאות האמת בחובה שלך, ובסביבות שהאל סידר לך – אתה תמיד עמל במקום לבצע את חובתך. זאת הסיבה. ובכן, לאחר שביצעת את חובתך במשך פרק זמן, כשאתה מרגיע את עצמך וחושב: "מה הרווחתי במהלך הזמן הזה? כשיצאתי פעם כמעט נתקלתי בסכנה, אבל האל הגן עלי", האם ההבנה שהאל הגן עליך נחשבת להכרת האל? הדברים האלו לא יכולים להעניק לך השראה ולהגדיל את האמונה שלך באל וגם לא מאפשרים להיות בעל הבנה אמיתית של הצביון המושחת שלך ושל מהות הטבע שלך. כשאתה חושב ונזכר באופן שבו ביצעת את חובתך בזמן הזה, האם השגת איזושהי התקדמות בהיווכחות שלך בחיים? אם תיישם בפועל את האמת כשאתה מבצע את חובתך, ותפעל על פי עקרונות, בהחלט תשיג התקדמות. אם תאמר, "עד כה, מבחינת הצד החיובי של הדברים, האמת של ידיעת האל עמוקה; עוד לא באמת תפשתי אותה או למדתי הרבה ממנה. אבל מבחינת הצד השלילי של הדברים, אני יודע שהצביונות המושחתים שהכי קשה לזהות הם הצביונות המושחתים של בני-האדם כפי שהם נחשפים על ידי האל: התמצית שלהם שעוינת את האל ומתנגדת לו, הטבע המרושע שלהם וערמומיותם, וכן הצביון המושחת שלהם המסתתר במקום העמוק ביותר של לבם, ושהאל חשף. בעבר לא יכולתי לקשור את זה לעצמי, אבל כעת הבנתי זאת ועשיתי את הקישור הזה, ובליבי יש איזושהי הבנה של העניין". זאת התקדמות. יש לך התחושות האלו, וכשתרגיע את עצמך ותנסה לחשוב על כך בזהירות, תגלה שהחוויה שלך של אמונה באל במשך שנים אחדות שטחית מדי, ותבין שחסרים לך דברים רבים. יש לך איזושהי הבנה של האמת של השחיתות שלך עצמך, אבל רק התחלת להתחרט. אתה חוטא פחות, ומגלה שינויים קטנים מסוימים בהתנהגות, אבל זה עדיין רחוק מאוד משינוי בצביון החיים. כשיהיו לך עוד כמה שנים של ניסיון והבנה עמוקה יותר של הצביון המושחת שלך, ותצבור כמה שינויים בצביון החיים שלך, אז תרגיש סוף-סוף שקיבלת ישועה גדולה מן האל, ותאמר: "דברי האל שחושפים את האדם – נכונים, ואני אומר אמן לכל דברי האל. דבריו הם האמת, וכמה הם נכונים!" כשאנשים לא מכירים את עצמם, הם אומרים כולם: "אחרים עלולים לבגוד באל, אבל אני לעולם לא אבגוד בו. אחרים עלולים לנטוש את האל, אבל אני לעולם לא אטוש אותו". האם אין אלה מילים ריקות? לאחר שהעובדות חושפות אותם, אנשים חשים שהם עצמם יותר מדי לא אמינים, והם זקוקים לאל שישגיח עליהם ויגן עליהם. הם חשים שהם באמת לא יכולים שלא להיות תחת השגחת האל, שרק באמצעות החסד והרחמים של האל בני-האדם הצליחו להגיע עד היום, ושאין להם במה להתפאר. אם יש לך את התחושה הזאת, היא באה מן החוויה שלך, ולא כיוון שאחרים נטעו אותה בך. היא באה ממה שאתה אישית עברת וחווית. הדברים האלו כל כך מעשיים ועמוקים, הרבה יותר מעשיים מהמילים הגדולות והנבובות שאנשים אומרים לעיתים קרובות כל כך. כשיש לך חוויה מהסוג הזה, ובלב שלך יש את התחושה הזאת, אזי הוא יצמא לאל, לדבריו ולאמת. תהיה לך ההשראה ליישם ולחוות את דבריו, ותהיה צעד אחד קרוב יותר לאל ביחסים שלך איתו. זאת הוכחה לכך שאתה כבר על המסלול הנכון של אמונה באל, ושהתחלת להיכנס למציאות-האמת. האנשים האלו שרק מטיפים מילים ודוקטרינות ותורות נבובות מושלכים עוד יותר רחוק, ונעשים יותר ויותר מבודדים ומבוישים בבית האל. עליהם להרהר בעצמם, והגיע שעתם להתעורר.

מהם הקריטריונים כדי למדוד אם יש לאדם מציאות-אמת? או כדי לראות אם אדם מיישם בפועל את האמת? כשמשהו קורה לו, אתה צריך לבדוק איזה יחס יש לו כלפי האל, אם הוא מסוגל לחפש את האמת, אם יש לו ידע אמיתי של עצמו, אם הוא יכול לירוא את האל ולסור מרע. על ידי הגעה להבנה ברורה של הדברים הללו, אתה יכול לקבוע האם הוא מיישם בפועל את האמת או יש לו מציאות-אמת. אם אדם תמיד מטיף מילים ודוקטרינות ופולט מילים שנשמעות גבוהה-גבוהה כשדברים קורים לו, ברור שאין לו את מציאות-האמת. כשדברים קורים לאדם שאין לו את מציאות-האמת, האם הוא יכול ליישם בפועל את האמת? אין כל אפשרות שהוא יכול לעשות זאת. הוא עשוי לומר "הדבר הזה קרה, אני מתמסר לאל!" מדוע אתה רוצה להתמסר לאל? העיקרון נכון, אבל יתכן שאתה פועל על יסוד התחושות שלך, בשיטה שאתה שקלת והחלטת עליה בעצמך. אתה מדבר על התמסרות לאל, אך בליבך, אתה תמיד מטיל ספק בכל מה שהאל עושה. אתה לא מבין מדוע האל פועל באופן שהוא פועל, ועם זאת אתה ממשיך לומר לעצמך שעליך להתמסר לו, כשלמעשה אין לך כוונה לעשות כן. רק נראה, מן החוץ, שאתה לא מתנגד, שאתה לא מתלונן ושאתה עושה מה שאומרים לך. נראה שהתמסרת, אך התמסרות מהסוג הזה היא מס-שפתיים ותו-לא, ציות לכללים ותו-לא. אינך מיישם התמסרות. אתה חייב לשלוף ולנתח את הצביון המושחת שמונע ממך להתמסר, ולהעמיד אותו אל מול דבר האל, לצורך השוואה. אם אתה משיג ידיעה אמיתית של הצביון המושחת שלך, אם אתה באמת יכול להבין את האל ולדעת מדוע הוא נוהג כפי שהוא נוהג, אם אתה יכול להבין את זה באופן מלא, אזי אתה יכול להתמסר לאל. אתה תאמר: "כמה שהקושי גדול, כמה חלש או עצוב שאני מרגיש, לא אהיה שלילי, ואתמסר לאל, כי אני יודע שמה שהאל עושה הוא טוב, שכל מה שהוא עושה הוא נכון. הוא לא היה עושה שום דבר לא נכון". כשתשיג את זה, הבעיה שלך תיפתר לחלוטין. אנשים מסוימים לא מחפשים את האמת ופותרים בעיות בדרך הזאת. הם בסך הכול מטיפים מילים ודוקטרינות, ונראה כאילו שהם מבינים הכול, אבל כשהם נתקלים בקושי ממשי, הם אינם יכולים ליישם בפועל את האמת, על אף שהם היו רוצים לעשות זאת. תלונות ואי-הבנות נותרות בליבם – ועם זאת הם אינם מחפשים את האמת כדי לפתור את הבעיה. התלונות ואי-ההבנות האלו נסתרות בתוך בני-האדם. למעשה, הן סרטן, והן יתפרצו בסביבה הנכונה. לפני שזה קורה, בני-אדם לא יכולים להרגיש אותן, והם חושבים שהם מבינים את כל האמת ושאין להם קשיים. אבל לאחר מכן, כשמשהו קורה להם, הם לא מסוגלים ליישם בפועל את האמת. זה מוכיח שאין לך אמונה אמיתית באל ושאתה לא באמת מבין את האמת. מה משמעות הדבר? משמעות הדבר היא שאתה יכול להטיף כמה מילים ודוקטרינות ורק לקיים כמה כללים. למרות שיתכן שאתה מסוגל להתמסר לעתים, זאת התמסרות של קיום כללים, והיא התמסרות מוגבלת מאוד. אם קורה לך משהו שאינו מתאים לתפיסות שלך, לא תהיה מסוגל להתמסר. זה מראה שאתה לא אדם שבאמת יכול להתמסר לאל ושהצביון המושחת שלך אינו פתור ולא השתנה. אתה חייב להכיר את הצביון המושחת שלך לאור הדברים שקורים לך, ואתה חייב לדעת ולהבין כל מה שהאל עושה ולהתחשב בכל מה שהוא עושה. לאחר מכן, אתה חייב להגיע להתמסרות אמיתית, מתוך רצון, וללא קשר למה שקורה לך, וגם אם זה אינו תואם את התפיסות שלך, אתה חייב להיות מסוגל להתמסר. זאת הרמה שיש להגיע אליה כדי להיות אדם שבאמת מתמסר לאל ושהשתנה באמת.

רוב האנשים שמאמינים באל במשך שנים לא יודעים מה זה להתמסר אליו. הם יודעים רק איך לומר מילים ודוקטרינות, לא מה זה ליישם בפועל את האמת, או איך ליישם בפועל את האמת כדי להתמסר לאל. מדוע? אנשים מסוימים תמיד מתמסרים לאל לפי התפיסות והדמיונות שלהם, וכשמה שהאל אומר אינו תואם את התפיסות שלהם, הם אינם מסוגלים להביא את עצמם להתמסר. או-אז עולות בהן תפיסות ואי-הבנות ביחס לאל עולות בהם, והם לא יחפשו את האמת. אילו הם באמת היו אנשים שמתמסרים לאל, הם היו מסוגלים לעשות כן ללא קשר למידת ההתאמה של דברי האל לתפיסות אנושיות, כי ההתמסרות של אדם לאל היא טבעית לחלוטין ומוצדקת. אם אדם מיישם בפועל בדרך הזאת, הוא מתמסר לאל, ואם אתה מגיע להבנת האמת באמצעות היישום בפועל הזה, אזי הוא מחזיק במציאות של התמסרות לאל. כשרוב האנשים מנסים ליישם את האמת, הם רק מיישמים את הדוקטרינה המילולית של דברי האל, וחושבים שהם מיישמים בפועל את האמת. העובדה היא שלעשות כך אינו מתעלה לדרגה של יישום בפועל של האמת. חייבים להיות עקרונות ליישום בפועל של האמת. אם אדם אינו יכול למצוא את עקרונות היישום בפועל, הרי שהוא בסך-הכול מקיים כללים, וליישום הזה חסרים הפרטים הדרושים של פעולה על פי העקרונות. רבים רק מקיימים את התקנות של המילים והדוקטרינות, וליישום בפועל שלהם אין שום עקרונות. זה אינו עומד בסטנדרטים של יישום בפועל של האמת. בדת, כל אחד פועל על פי התפיסות והדמיונות שלו וחושב שזהו יישום בפועל של האמת. הוא עשוי להטיף על אהבה, למשל, או על ענווה, אבל כל מה שהוא עושה זה לחזור כמו תוכי על מילים שנשמעות יפה. ליישום בפועל שלו אין שום עקרונות, והוא לא מסוגל לתפוס את הדברים הבסיסיים ביותר. איך יכול אדם להיכנס למציאות-האמת אם הוא מיישם בפועל כך? האמת היא דבר האל; אדם מביא לידי ביטוי את המציאות. רק אחרי שאדם יכול ליישם בפועל את האמת ולהביא לידי ביטוי את דברי האל יש לו את מציאות-האמת. באמצעות בפועל יישום וחוויה של דברי האל, אנשים משיגים את הנאורות של רוח הקודש וידיעה אמיתית של דברי האל. רק אז הם מבינים את האמת. אנשים שבאמת מבינים את האמת מסוגלים לקבוע את עקרונות היישום בפועל. כשיש לך מושג ביחס לעקרונות היישום בפועל, לדיבור ולמעשים שלך יהיו עקרונות, וביצוע החובה שלך יתאים לעקרונות האמת. זו המשמעות של יישום בפועל של האמת; זו המשמעות של אחיזה במציאות-האמת. רק אחרי שאתה מביא לידי ביטוי את מציאות-האמת אתה מיישם את האמת, ואם אתה לא מביא לידי ביטוי את מציאות-האמת הרי שאתה לא מיישם בפועל את האמת. יישום בפועל של האמת אינו רק קיום כללים, כפי שאנשים מדמיינים, ואדם לא צריך ליישם בפועל בכל דרך שהוא היה רוצה ליישם. האל בוחן האם אתה באמת מבין את האמת במהלך היישום בפועל והחוויה של דבריו, והאם לדיבור ולמעשים שלך יש את עקרונות האמת. אם תבין את האמת ותהיה מסוגל ליישם אותה בפועל, תהיה לך היווכחות בחיים. ללא קשר לחוויות ולידע שיש לך ביחס לדברי האל, ללא קשר להערכה שיש לך, כל הדברים האלו קשורים ישירות להיווכחות שלך בחיים. אם חווית הרבה דברים, נכשלת הרבה פעמים, למדת לקחים אמיתיים, והיו לך חוויות מעשיות, אתה עשוי להרגיש שיש לך מציאות-אמת. האם זה מדויק? לא. האם תחושה כזו אמינה? היא גם לא אמינה. אנשים שיש להם מציאות-אמת יכולים להתמסר לאל ולהעיד עבורו, ומרחיב דעת מאוד עבורם לשמוע את העדות שלהם. רק על האנשים האלו אפשר לומר שיש להם את מציאות-האמת. רק לאדם שיכול לעורר הכרה ואישור מצד שאלו שמבינים את האמת יש את מציאות-האמת. אחיזתך במציאות האמת תלויה באופן מכריע בהבנתך את האמת וביכולתך להכיר את האמת במסגרת היישום בפועל והחוויה של דברי האל. אם היישום בפועל והחוויה שלך לא קשורים לדברי האמת ולאמת, הרי שאין לך חוויית-חיים אמיתית. זה גם מוכיח שהיחסים שלך עם האל הם חריגים. מדוע אני אומר שהיחסים שלך עם האל חריגים? כי אין לך שום יישום או חוויה של דבריו, ולא הגעת לכדי הבנה של האמת. זה מראה שאתה לא אדם שחווה את עבודתו המעשית של האל, ובוודאי לא מישהו שמתמסר לאל. רק אם אתה מאמין באל שנים רבות, עמדת בניסיונות ובצרות רבים, ואם האמונה שלך באל והאהבה כלפיו yצמחו, אם נשאת עדות, רק אז ייראה שיש לך אמונה אמיתית באל. יש להוכיח אמונה אמיתית כזו על ידי נשיאת עדות; האם אתה מסוגל לעשות זאת או לא – זה עניין מכריע. זה המבחן הקובע אם אתה מיישם בפועל את האמת, והוא חושף אם יש לך אמונה אמיתית או לא. למשל, מה תהיה גישתך אם האל מסדיר מצב, ואתה רואה שהוא מתכוון לקחת את האדם שאתה אוהב ואכפת לך ממנו יותר מכול, או את הדברים שיקרים לך ביותר? זה לא פשוט כמו לומר "הו, אלוהים, כל מה שאתה עושה הוא טוב. אני מודה לך ומשבח אותך", כשהמשמעות היא שאתה יכול לעבור את המבחן. כשאתה רואה את האדם שאתה אוהב יותר מכל נושם את נשימתו האחרונה, ליבך יהיה נתון בצער ובסערה, ואתה תאמר: "אני לא יכול לחיות אם האדם הזה ימות. אני אמות בלעדיו, אני לא יכול להיות בלעדיו! אם הוא ימות, לא אאמין עוד באל". במקרה כזה, אין לך את מציאות-האמת ונחשפת לחלוטין. האם יש לך אמונה אמיתית? יקירך מת ואתה לא מסוגל לחיות; אתה אפילו לא רוצה את האל. יקירך מת ואתה אפילו לא מתמסר לאל. זה מוכיח שמה שאתה אוהב ומתמסר לו הוא האדם. האם לא נחשפת על ידי כך? אתה באופן יסודי לא אדם שמתמסר לאל, קל וחומר אדם שאוהב אותו. השיתוף הרגיל שלך עם אחרים בוודאי מלא בדיבורים ריקים ובדוקטרינה, לא במילים מעשיות, מהלב. האם הדוקטרינות שאתה אומר והסיסמאות שאתה צועק נובעות מהאמונה שלך והן ההבנה האמיתית שלך – זה ייחשף כשתיבחן. מסתבר שאתה מאמין-שקר, מתחזה, חסר אמונה. אתה רק משלם מס שפתיים לאמונה שלך באל; דבריו לא הכו שורש בליבך. הצורה הנוראה ביותר של אמונה באל היא כשאדם מבין את כל הדוקטרינות, אבל אין לו שמץ של אמונה אמיתית באל. כיצד אפשר לוודא אמונה אמיתית? בעיקר על ידי כך שנראה אם אדם יכול לקבל את האמת וליישם אותה בפועל כשדברים קורים לו. אם הוא מעולם לא קיבל את האמת וגם לא יישם אותה בפועל, הרי שלמעשה הוא כבר נחשף, ואין צורך במבחן כדי לחשוף אותו. כשדברים קורים לאדם בחיי היומיום, אתה יכול לראות בבירור אם הוא מחזיק במציאות-האמת. יש הרבה אנשים שלא חותרים אל האמת בדרך כלל ואינם מיישמים את האמת בפועל כשדברים קורים להם. האם אנשים כאלו צריכים לחכות שמבחן יחשוף אותם? כלל וכלל לא. לאחר זמן-מה, אם הם נותרים ללא שינוי, זה אומר שהם כבר נחשפו. אם גוזמים אותם, אך הם עדיין לא מקבלים את האמת ונותרים נחושים וללא חרטה, הרי שהם נחשפו עוד יותר, וצריך להרחיק אותם ולנדות אותם. אלו שלא מתמקדים בדרך כלל בקבלת האמת או ביישומה – כולם חסרי-אמונה, ואין להפקיד בידיהם שום עבודה או לתת להם שום אחריות. האם יכול אדם ללא אמת לעמוד איתן? האם חשוב ליישם את האמת בפועל? פשוט הבט באנשים שמעולם לא יישמו את האמת בפועל – לא יידרשו הרבה שנים עד שכולם ייחשפו. אין להם כל עדות חווייתית. כמה דלים ועלובים הם, וכמה שהם בוודאי מרגישים נבוכים!

איך מתעוררת אמונה אמיתית באל אצל האדם? היא באה מהחוויה. כיצד היא באה מהחוויה? אם אתה מסוגל לחפש ולהרהר ברצון האל בכל אדם, אירוע ודבר שאתה נתקל בו, ובאמצעותו להבין את האל, הרי שלאחר הרבה חוויות, תגיע בהדרגה להבנה אמיתית של האל – לא להבנה מילולית, אלא לתובנה עמוק בתוכך. האל שליבך מאמין בו ושפיך מכיר בו חי בליבך, ואיש אינו יכול לקחת אותו משם. בדיוק כמו איוב, כשהוא הועמד במבחן, וחבריו אמרו: "חטאת ופגעת באל. מהר, התחנן לאל יהוה שיסלח לך!" איוב לא הרגיש שהוא חטא ופגע באל, אבל למה? הסיבה היא שלאחר עשרות שנות חיים, ההבנה שלו את האל לא הייתה מבוססת על החוויה שלו עצמו; הוא לא אמר: "האל מברך את האדם ונוהג בו ברחמים, ולעולם אינו נוטל ממנו". החוויה שלו הייתה שהאל מעניק לאדם, אבל גם לוקח ממנו. כשהוא נותן דברים לאדם, לפעמים הוא גם מוכיח, מטיל משמעת ומעניש. מה שהאל עושה לאנשים אינו מוכתב על ידי דעתם של בני-האדם, המחשבה או הדמיון שלהם. וכך, עשרות שנים של חוויות חיים הובילו את איוב למסקנה ש"יְהוָ֣ה נָתַ֔ן וַיהוָ֖ה לָקָ֑ח יְהִ֛י שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה מְבֹרָֽך" (איוב א'21). כלומר, כל מה שהאל עושה, ולא חשוב אם הדבר נחשב טוב או רע בעיניי האדם, הוא חלק מהתזמורים שלו. אפילו אם קורים דברים רעים, השטן אינו מעז לפעול נגד האדם ללא רשותו של האל. האנושות נתונה בידיו של האל, ותחת ריבונותו אין להם מה לחשוש. אפילו אילו נפלת בידיו של השטן, הדבר קורה עדיין תחת ריבונותו של האל, והשטן לא היה מעז לגעת בך ללא רשותו של האל. לאיוב הייתה רמה כזאת של הבנה ולכן הוא לא התלונן, ולא חשוב מה עשה האל. הוא ראה בבירור שרק האל יהוה הוא האל האמיתי שיש לו ריבונות על הכול, ושכל אותם מלאכיםו, רוחות רעות ושדים, אינם האל. למי יש ריבונות על הכול? למי יש ריבונות על האנושות, על כל מה שיש? לאל. אם להשתמש במשפט נפוץ, האל הוא הגדול מכולם. משפחתו של אדם, רמת העושר שלו, האם הוא חי את ימיו בנוחות או בכאב, וכן משך חייו – כל אלו נתונים בידיו של האל. לאיוב היה ניסיון עמוק במובן הזה, ולא רק פעם או פעמיים בחייו. בכל פעם שמשהו קרה, ואם עלה בידו להבין שהדבר קרה במסגרת הריבונות של האל, הוא נחקק עמוק בזיכרונו. הדבר נתון לו את התחושה העמוקה ואת ההבנה שהדברים הללו לא קרו במקרה, או בגלל רצונו של אדם או של השטן, אלא שזו הייתה עבודת האל, והוא לא היה יכול להתלונן. מה הבין איוב כשהוא עבר ניסיונות כה גדולים? שהאל הוא עליון, האל הוא חכם. הוא היה מסוגל להלל את האל תמיד, בלי קשר למה שהאל עשה. אם דברים כאלו קורים לך, אבל אינך יכול להבין זאת, אל תשפוט או תכפה את המסקנות שלך. אם אתה לא יודע מה הוא רצונו הטוב של האל, חפש אותו, חכה, ואז תתמסר. זאת הדרך הטובה ביותר ליישם בפועל, והמסלול הטוב ביותר ליישום בפועל, שאם לא כן תושפל ותבויש. לאיוב היה ידע חווייתי עמוק ביותר ביחס לדברים האלו. אם תמיד תטעה בהבנת האל, לעולם לא תזכה באמת, ותאבד את ברכות האל. אפילו אם תסבול קשיים רבים, לא תזכה בדבר כיוון שהיחסים שלך עם האל הם חריגים, אינך מתייחס לאל כאל, אינך מבין את עבודתו, ואינך מתמסר לו באמת. לכן, לעולם לא תשיג ידיעה אמיתית של האל. האל מדבר ועובד, ובסופו של דבר כל זה נועד לכך שתוכל להכיר את האל, בלי קשר לסוג המאמצים אדירים שהוא מקדיש לך או לסוג הסביבה הוא יוצר עבורך. וברגע שתדע את האל, היחסים שלך איתו יהפכו לקרובים ורגילים יותר. האל אינו פועל ללא סיבה, ובוודאי שאינו משחק באדם מתוך שעמום, וזה נורמלי שאנשים לא יבינו כיצד הוא עובד. אבל עליהם לחפש את האמת, ולכל הפחות לא לשים את האל בתוך קופסה – זאת המשמעות של להיות אדם הגיוני. כפי שאמר פטרוס, לא חשוב אם האל מתייחס לבני-אדם כאל צעצועים, ולא חשוב כיצד הוא מתייחס אליהם, הוא תמיד צודק. "אם האל מתייחס אלי כאל צעצוע, כיצד אוכל לא להיות מוכן ומזומן?" מה הוביל את פטרוס לומר את המילים הללו? (החוויה של פטרוס הובילה למילים הללו. הוא הבין שלא חשוב מה האל עושה, הכוונות שלו תמיד טובות). לפעמים אינך קולט את הכוונות של האל, אז מה עליך לעשות? אתה צריך לחכות, לחפש אותן ולנסות לזהות אותן. על אף שאיוב ופטרוס חיו בתקופות שונות, באו מרקעים שונים, חוו דברים שונים ודיברו במילים שונות, הנתיבים ואופני היישום בפועל שלהם היו זהים, והגישה שלהם כלפי האל כשדברים קרו הייתה זהה. הם פשוט השתמשו בשפה שונה כדי לבטא את הרעיון הזה. אבל מה אנשים מבינים מכך? שאתה חייב ליישם בפועל התמסרות, בעודך מחפש וממתין לרצון האל. אל תהיה נתון בחרדה. זה תקין להיות עם גישה כזאת בהתחלה. אם אתה נעשה חרד מדי כשדברים קורים ואינך יודע לחפש את האמת, אבל אתה ממשיך להתלונן על האל, אזי יהיו צרות. יש אנשים שאומרים: "אני פשוט לא מבין! מדוע האל מתייחס אלינו כך? אני לא יכול להתמסר אם מתייחסים אלינו כאל שדים ושטנים. זה לא הגיוני ולא ניתן להצדיק את זה!" האם אתה עדיין ראוי להדרכה של האל כשהשכל, התפיסות, הדמיונות, המרדנות ואי-הציות האנושיים שלך מתפרעים? התמסרות אינה פשוטה כמו לומר שאתה מתמסר ותו-לא, או כמו להטיף דוקטרינה, או לבטא מעט נחישות, ולהיות בעל מעט איפוק. זה לא כל-כך פשוט. אם אתה מתמסר לאל, הפרס שלך בסוף הוא שיהיה לך ידע אודותיו, שתבין את הסביבות שהוא מסדיר עבורך, ושתהיה בעל ידיעה חווייתית אמיתית. כלומר, אתה תבין את ליבו של האל ואת כוונתו הכנה, ושהוא מאוכזב מברזל פגום שאינו הופך לפלדה. האל לא רוצה לראות אותך חי בצביונות מושחתים, אלא רוצה שתימלט מהם. לכן הוא צריך להשתמש בשיטות כגון שיפוט וייסור שלך, גיזום, תוכחה והטלת משמעת, עד כדי כך שנראה שהאל אינו רגיש כלפי הרגשות שלך, ושהוא מוקיע ומעניש אותך, או משחק בך. מה אתה עושה אז? אם תוכל להבין את כוונתו הכנה של האל, אפילו כשהוא פועל בדרך הזאת, אז זה מספיק- אתה באמת תתמסר. כשאיוב הועמד במבחן, הוא אמר: "יְהוָ֣ה נָתַ֔ן וַיהוָ֖ה לָקָ֑ח יְהִ֛י שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה מְבֹרָֽך". מה הייתה הבנה שלו ביחס לעניין? "כל מה שיש לי ניתן על ידי האל יהוה, והוא יכול לקחת את זה אם הוא רוצה, כי הוא האל ויש לו הכוח הזה. אין לי כל זכות לסרב, כי כל מה שיש לי הוא ממנו". זה מה שאיוב הבין וחווה. מה הייתה החלטה שלו באותה עת? "עלי להבין את האל, לעשות דברים הגיוניים ולהיות אדם הגיוני. כל זה ניתן לי על ידי האל, והוא יכול לקחת את זה בכל עת. אני לא יכול לנסות לבוא בדברים עם האל על זה; לעשות זאת יהיה להתמרד נגדו. לדחות את מעשי האל יפגע בליבו ולא אהיה אדם טוב באמת או יציר בריאה אמיתי אם אעשה כן". כך הוא יישם בפועל בשעתו, ואילו תוצאות הניב לו היישום הזה בפועל? למעשה, התוצאה הממשית לא הייתה שהוא נעשה עשיר יותר, או שהיה לו יותר בקר וצאן לעומת מה שהיו לו קודם לכן, או שהיו לו ילדים יפים יותר לעומת מה שהיו לו קודם לכן. אלו בסך-הכול דברים שניתנו בחסד האל. מה שהאל העניק לו בעצם דרך החוויה הזו היו הבנה טובה יותר שלו, התמסרות, יחסים קרובים יותר איתו, וקירבה גדולה יותר אל ליבו. איוב היה מסוגל להבין כל מה שהאל עשה, וכבר לא אמר מילים מגוחכות או יומרניות, וגם לא מילים שפוגעות בליבו של האל. האם אין זאת המשמעות של שחרור עצמך מהצביון המושחת שלך? השטן כבר לא יכול לשלוט בך; אינך נמצא עוד תחת שליטתו, אלא תחת שליטתו של האל. אתה יכול להתמסר ללא קשר למה שהאל עושה, ואתה שייך לו. זה היה המצב שאיוב נמצא בו באותה עת, ואת הייתה הגישה שלו. בנוסף, כיוון שהוא פעל כך ונכנס למציאות הזאת, בסופו של דבר האל התגלה בפניו. האם ההתגלות של האל, ללא קשר לצורה שהיא התגלמה בה, העמיקה את ההבנה שלו את האל? (אכן העמיקה). כן, היא בהחלט העמיקה את ההבנה שלו. מן האגדות שדרכן הוא שמע במקור על האל, דרך אישור קיומו וכלה בראיית האל – מה מכל אלה הייתם אומרים שהיא הברכה הגדולה יותר עבור האנושות, בהשוואה לחסד שהאל נותן? (לראות את האל היא הברכה הגדולה יותר). בהחלט. כשאנשים מאמינים באל אבל לא מבינים את האמת, הם תמיד מבקשים שהאל יגן עליהם, יעניק להם חסד, ירומם אותם מעל לאחרים ויברך את כל משפחתם בביטחון ובאושר. הם מבקשים להיות מסוגלים להטיף בכל מקום שאליו הם הולכים ושאחרים יקנאו בהם ויעריצו אותם. זה מה שאנשים רוצים, אך הם לא מודעים לברכה הגדולה ביותר שהאל רוצה לתת. הם מבקשים רק חסד חומרי חיצוני, אך כל הבקשות שלהם רק מרחיקות אותם עוד יותר מליבו של האל. הם מפסידים את המזל הגדול מכולם, והם מאבדים את ברכתו של האל. אם אינך יכול לזכות בידע של האל, ואינך יכול לזכות באמת, האם אתה מסוגל לחיות בנוכחותו? האם אתה באמת יכול להתמסר לכל הסידורים של האל? זה לחלוטין בלתי-אפשרי.

התהליך של יישום בפועל של האמת ושל כניסה למציאות-האמת הוא למעשה תהליך של הבנת עצמך, ושל השלכה מעליך של הצביון המושחת שלך. זה גם תהליך של אינטראקציה פנים אל פנים עם האל, והיכרות עמו. אתה אומר שאתה מיישם את האמת בפועל, אך איך יתכן שאינך מכיר את האל? כיצד יתכן שהיחסים שלך עם האל לא נעשו קרובים יותר? אתה אומר שאתה מתפלל ופותח את ליבך בפניו מדי יום, אז האם אתה מרגיש קרוב אליו יותר בשלב הזה בזמן? האם אתה מרגיש שאמונתך באל גברה? במהלך הזמן הזה, האם אתה מרגיש שזכית להבנה גדולה יותר של האל, שיש לך פחות תלונות ביחס אליו, ושאתה פחות נכשל בהבנה אותו ופחות מורד בו? אם אינך רואה בך דבר מכל אלו, ואתה פשוט כפי שהיית קודם לכן, הרי שלא יישמת את האמת בפועל ובזבזת זמן, ופשוט השקעת כוחות. אף-אחד לא מכריח אותך לתת שירות או להשקיע כוחות, ובאותה המידה איש אינו מונע ממך מליישם את האמת בפועל. זאת הבחירה שלך, ואתה הולך בנתיב של מתן שירות. אם אנשים אינם מיישמים את האמת בפועל או חותרים אל האמת, הם אינם יכולים להימנע מלהפוך לנותני שירות. כל כך קשה לאנשים ליישם את האמת בפועל. הם אינם יודעים כיצד להתמסר לאל, ותמיד מסתפקים פשוט בעבודה ובמתן שירות. כשהם סוף-סוף מצליחים להבין אחדות מן הדוקטרינות, הם לא יודעים כיצד ליישם את האמת בפועל. במקום זאת, הם פשוט שוב נותנים שירות, אבל הם אפילו לא מבינים את זה. לכן, אתה צריך מדי פעם לבלות זמן-מה בהרהור, בבחינת עצמך, ובשיתוף עם אחיך ואחיותיך על אודות מה שהשגת במהלך הזמן הזה. אתה אומר: "עדיין יש בי הרבה אי-הבנות ביחס לאל, ועוד לא פתרתי הרבה מהן". מישהו אחר אומר: "אני מרגיש שהשגתי איזושהי הבנה ביחס לליבו של האל בימים אלו. זה דבר טוב שהאל נותן לאנושות לסבול. פעם פחדתי מסבל, ורציתי להסתתר או לברוח כשעמדתי בפני סבל. כעת אני מרגיש שבני-אדם יכולים להרגיע את עצמם רק בפני האל, ולמנוע מהמיקוד שלהם לנדוד לעניינים חיצוניים, לאחר שהם סבלו מעט. הסבל הוא טוב, כך שהאל תמיד יוצר סביבות מאתגרות כדי לבחון בני-אדם ולזכך אותם. אני מרגיש שאני מבין ומרגיש חלק מהמטרה של האל ומכוונתו הכנה. כל מה שהאל עושה הוא טוב!" כך עליך לשתף. תפיק תועלת משיתוף. אם מספר אנשים יתאספו בזמנם החופשי כדי לרכל, לשפוט או לומר דברים שנוטים לעורר ויכוחים, הם עשויים להיראות כמי שמדברים על האמונה שלהם באל ועל חוויות החיים שלהם, אך אם הלבבות שלהם אינם שלווים, עליהם ליישם בפועל כיצד לחפש את האמת ולשאוף אליה, ולשאוף לעמוד בדרישות של האל. אם אתה תמיד חותר אל האמת בדרך הזאת, הרי שרוח הקודש תעבוד בך ותעניק לך נאורות. קח את היעדר האמת שלך כמשא לחתור אליו, לך ליישם בפועל ולחוות, ושאף לאמת. כיצד עליך ליישם את זה בפועל? עליך לחפש ולבקש הדרכה ממישהו שמבין את האמת ביחס לדברים שאינך מבין או שאינך יכול לקלוט אותם. אם תיישם בפועל כך כל הזמן, תהיה מסוגל להבין יותר מתוך האמת ולזכות בהרבה. רוב הזמן אינכם יודעים כיצד לשתף על אודות האמת, אתם רק מתמקדים בדיבור על עבודה, או תמיד מדברים על שיטות ולא על עקרונות. זאת סטייה, כשלמעשה, כשאתם מדברים על עבודה, אתם צריכים לשתף על דברים הנוגעים לעקרונות האמת; זה יועיל להיווכחותכם בחיים. לאחר שתשתפו בבהירות על אודות דברים הנוגעים לעקרונות אמת, יהיה לכם נתיב להיווכחות בחיים. הדבר מועיל לעבודתכם עבודה ולביצוע חובתכם, וכן להיווכחותכם בחיים. האם אין זה המיטב משני העולמות? עליכם לשתף באופן טהור ופתוח ביחס לחוויה שלכם של אמונה באל כדי להגיע לתוצאות ולהשיג היווכחות בחיים. לרכל ולשפוט כל העת לא מועיל כלל להיווכחות בחיים, והדבר גורם לאנשים לאבד את הסיכוי שלהם לישועה דרך האמונה באל. להאמין באל פירושו להתמקד תמיד ביישום האמת בפועל. ככל שאתם יותר מיישמים בפועל, כך גדלים הסיכויים שלכם לישועה. אם אתם מבינים מעט מדי מן האמת, עליכם לחפש אותה עוד יותר. רק על ידי השגת הבנה של האמת ויישומה בפועל תוכלו לחוות שינוי ממשי, ולהשיג תקווה גדולה יותר וודאית יותר לישועה.

16 ביולי, 2017