בימים עברו, בני האדם התאמנו להיות עם אלוהים ולחיות ברוח בכל רגע ורגע. בהשוואה לנוהג של ימינו, זו צורה פשוטה של תרגול רוחני. זו הצורה השטחית והפשוטה ביותר של תרגול, לפני שבני האדם עולים על נתיב החיים הנכון, והיא שלב הנוהג המוקדם ביותר באמונתם של בני האדם. אם בני אדם יסתמכו תמיד על סוג זה של נוהג בחייהם, יהיו להם רגשות רבים וסביר שהם יעשו טעויות ולא יוכלו להיווכח בחוויות חיים אמיתיות. הם יוכלו לאמן רק את רוחם, להתקרב לאלוהים בליבם באופן רגיל, והם תמיד ימצאו אושר עצום בקרבתם לאלוהים. הם יגבילו עצמם להיקף הצר של קרבתם לאלוהים, ולא תהיה להם גישה למעמקים גדולים יותר. אנשים החיים במסגרת מגבלות אלו לא יכולים להתקדם באופן משמעותי. בכל עת, הם עשויים לקרוא, "הו! אדוננו ישוע. אמן!" כך הם נוהגים כמעט מדי יום. זהו נוהג של ימים עברו, הנוהג של חיים ברוח בכל רגע ורגע. האין זה וולגרי? כיום, כשמגיע הזמן לחשוב על דברי האל, עליכם להתמקד רק במחשבה על דברי האל; כשמגיע הזמן להנהיג את האמת, עליכם להתמקד רק בהנהגת האמת; כשמגיע הזמן למלא את חובתכם, עליכם רק למלא את חובתכם. סוג זה של נוהג למעשה משחרר מאוד; הוא משחרר אתכם. הוא שונה מהאופן שבו אנשי דת זקנים מתפללים ונושאים תפילת הודיה. בעבר, כמובן, היה זה הנוהג של אנשי אמונה, אבל כיום הנהגה כזו היא נחשלת מדי. עבודתו של האל נמצאת כעת ברמה גבוהה יותר. כיום, כשמדובר על "הבאת אלוהים אל החיים האמיתיים," זהו ההיבט החשוב ביותר של הנוהג. זו האנושיות הרגילה, שאמורה להיות לבני האדם בחייהם האמיתיים, והאנושיות הרגילה צריכה לכלול את כל הדברים שאלוהים דיבר כיום. הבאת דברי האל האלה לתוך החיים האמיתיים היא המשמעות המעשית של "הבאת אלוהים אל החיים האמיתיים." כיום, בני האדם צריכים להצטייד בעיקר בדברים הבאים: במובן אחד, עליהם לשפר את איכותם, לרכוש השכלה ולשפר את כישורי הקריאה וההבנה שלהם. במובן אחר, עליהם לחיות חיים של בני אדם רגילים. זה עתה באתם מהעולם והתייצבתם בפני אלוהים. ראשית עליכם להרגיל את ליבכם לשקוט בפני אלוהים. זו התחלת הנוהג, וגם הצעד הראשון בשינוי טבע חייכם. יש בני אדם בעלי כושר הסתגלות גבוה בנוהג. הם מהרהרים באמת בעודם עובדים, ומבררים את האמיתות ואת עקרונות הנוהג שעליהם להבין במציאות. היבט אחד הוא שצריכים להיות לכם חיי אנוש רגילים, והיבט שני הוא שעליכם להיווכח באמת. כל אלו יוצרים את הנוהג הטוב ביותר לחיים האמיתיים.

כדי להביא את אלוהים אל החיים האמיתיים של אנשים, הדרישה העיקרית היא שהם יבקשו להכיר את אלוהים, יבקשו להכיר את אלוהים וימלאו את חובתו של ברוא האל בקרב האנושיות הרגילה. אין פירוש הדבר שהם חייבים להתפלל לאלוהים בכל פעם שהם עושים משהו, ושהם לוקים בחסר ונמצאים בחוב לאלוהים אם אינם מתפללים. לא כזה הוא הנוהג של היום – הוא ממש נינוח ופשוט! הוא אינו מחייב את בני האדם לציית לדוקטרינות. להפך, כל אדם אמור לפעול בהתאם לשיעור קומתו האישי: אם בני משפחתך לא מאמינים באלוהים, התייחסי אליהם כאל חסרי אמונה, ואם הם מאמינים, התייחסי אליהם כאל מאמינים. אל תתַרגלו אהבה וסבלנות אלא תַרגלו חכמה. יש בני אדם שיוצאים לקנות ירקות, ובלכתם הם ממלמלים: "הו, אלוהים! איזה ירקות תרצה שאקנה היום? אנא עזור לי. אלוהים דורש שאהלל את שמו בכל דבר ושכולנו נישא עדות, ועל כן אודה לאלוהים גם אם המוכר ייתן לי ירקות רקובים – אשא זאת ברצון. אנו, המאמינים באלוהים, לא רשאים לברור ולבחור אלו ירקות לקנות." הם חושבים שבמעשה זה הם נושאים עדות, וכתוצאה מכך הם מבזבזים כסף על צרור של ירקות רקובים, ועדיין הם מתפללים ואומרים: "הו, אלוהים! אוכל את הירקות הרקובים האלו כל עוד הדבר מקובל עליך." האין זה נוהג מגוחך? האין הוא היצמדות לדוקטרינה? בעבר, בני האדם התאמנו לחיות ברוח בכל רגע ורגע – הדבר קשור לעבודה שנעשתה בעבר בעידן החסד. אדיקות, ענווה, אהבה, סבלנות, הודיה על הכול – אלו נדרשו מכל מאמין בעידן החסד. באותה תקופה, בני האדם התפללו לאלוהים בכל מצב: הם התפללו כאשר קנו בגדים, וכשנודע להם שמתקיימת אסיפה, גם אז הם התפללו: "הו, אלוהים! האם רצונך שאלך או לא? אם רצונך שאלך, פתח לפניי נתיב חלק. אם אינך רוצה שאלך, גרום לי למעוד וליפול." הם הפצירו באלוהים בתפילתם, ואחרי שהתפללו הם חשו מוטרדים ולא הלכו. היו אחיות שפחדו, שכאשר יחזרו הביתה מאסיפות, בעליהן הלא-מאמינים יכו אותן, והן חשו מוטרדות בתפילתן ולכן לא הלכו לאסיפות. הן האמינו שזהו רצון האל, אך למעשה, אם היו הולכות, דבר לא היה קורה. כתוצאה מכך הן החמיצו אסיפה. כל זה נגרם מבורותם של בני האדם. בני אדם שנוהגים כך חיים לפי רגשותיהם. דרך הנוהג הזו שגויה ומגוחכת לגמרי, וצבועה כולה בערפול. היא כוללת יותר מדי מרגשותיהם וממחשבותיהם האישיים. אם נודע לכם על אסיפה, לכו אליה. אין שום צורך נוסף להתפלל לאלוהים. האין זה פשוט? אם אתם צריכים לקנות פריט לבוש כלשהו היום, צאו מייד וקנו אותו. אל תתפללו לאלוהים ותאמרו: "הו, אלוהים! הרצונך שאלך או לא? מה אם אח או אחות יבואו במקרה בזמן שלא אהיה בבית?" אתם חוששים שאח או אחות יבואו ולכן אינכם הולכים, ובסוף הערב מגיע מבלי שאיש בא. אפילו בעידן החסד, דרך הנוהג הזה הייתה שגויה ומוטעית. לפיכך, אם בני האדם ינהגו כמו בימים עברו, חייהם לא ישתנו. הם רק ייכנעו מתוך בורות לכל אשר יקרה, לא ישימו לב להבחנות, ולא יעשו דבר מלבד לציית ולסבול בצורה עיוורת. באותה עת, בני האדם התמקדו בהאדרת האל – אך האל לא זכה בהאדרה כלשהי מהם, כי הם לא הביאו לידי ביטוי בחייהם שום דבר מעשי. הם רק הגבילו וכבלו את עצמם בהתאם לתפיסותיהם האישיות, ולא השתנו גם לאחר שנים רבות של נוהג. הם ידעו רק להסכין, להיות ענווים, לאהוב ולסלוח, אבל לא זכו אפילו בשמץ נאורות מרוח הקודש. איך יכלו בני האדם להכיר את אלוהים באופן זה? איך יכלו להאדיר את אלוהים?

בני אדם יכולים לעלות על הנתיב הנכון של אמונה באלוהים רק אם יכניסו את אלוהים לחייהם האמיתיים, לחייהם האנושיים הרגילים. כיום, דברי האל מובילים אתכם; אין צורך לחפש ולגשש כמו בימים עברו. כאשר תוכלו לנהוג לפי דברי האל ולבחון ולאמוד את עצמכם בהתאם למצבים האנושיים שגיליתי, תהיו מסוגלים להשתנות. זו אינה דוקטרינה, אלא דרישת אלוהים מהאדם. כיום, אומר לכם דברים כהווייתם: עליכם לדאוג רק לפעול בהתאם לדבריי. דרישותיי מכם מבוססות על צרכיו של בן אדם רגיל. כבר אמרתי לכם את דבריי. כל עוד תתמקדו בהנהגתם, תהיו בתואם עם כוונותיו של אלוהים. היום הוא הזמן לחיות בקרב דברי האל. דברי האל הסבירו הכול, הכול הובהר, וכל עוד תחיו בהתאם לדברי האל, תחיו חיים חופשיים ומשוחררים לגמרי. בעבר, כאשר בני האדם הביאו את אלוהים אל תוך חייהם האמיתיים, הם הנהיגו וביצעו יותר מדי דוקטרינות וטקסים. הם התפללו וחיפשו אפילו כשהיה מדובר בזוטות, תוך שהם מזניחים את דבריו המפורשים של האל ושוכחים לקרוא אותם. במקום זאת, הם הקדישו את כל מאמציהם לחיפוש – וכתוצאה מכך לא הייתה שום השפעה. קחו לדוגמה את האוכל והלבוש: אתם מתפללים לאלוהים ומפקידים עניינים אלו בידיו, ומבקשים שאלוהים יחליט הכול בשבילכם. כאשר אלוהים ישמע מילים אלו, הוא יאמר: "האם אני אמור להתעסק עם פרטים שוליים כאלה? לאן נעלמו האנושיות הרגילה והתבונה שבראתי בכם?" לפעמים, אדם טועה במעשיו; ואז הוא מאמין שפגע באלוהים, ונעשה עצור ומשועבד. מצבם של בני אדם מסוימים הוא טוב מאוד, אבל כאשר הם שוגים בדבר קטן, הם מאמינים שאלוהים מטיל עליהם ייסורים. למעשה, אין זו עבודתו של אלוהים אלא יציר דמיונם. לפעמים אין כל פגם בחוויותיכם, אבל אחרים אומרים שאינכם חווים כראוי ואתם נופלים בפח – בתוככם אתם הופכים שליליים ואפלים. לעתים קרובות, כאשר בני אדם הם שליליים באופן זה, הם מאמינים שאלוהים מייסר אותם, אבל אלוהים אומר: "לא עשיתי בך עבודת ייסורים כלשהי; איך יכולת להאשים אותי" בני האדם הופכים בקלות רבה מדי לשליליים. לעתים קרובות הם גם רגישים מדי ומתלוננים על אלוהים. אלוהים לא דורש שתסבלו בצורה כזו, אך אתם מרשים לעצמכם לשקוע לתוך מצב זה. אין ערך בסבל כזה. בני האדם לא מכירים את העבודה שאלוהים עושה, והם בורים ולא מסוגלים לראות בבהירות בתחומים רבים. לכן הם נלכדים בתפיסותיהם ובדמיונותיהם שלהם, ומסתבכים יותר ויותר. יש האומרים שכל הדברים והעניינים הם בידי האל – אם כך, האם ייתכן שאלוהים לא יודע כאשר בני האדם שליליים? כמובן שאלוהים יודע. כאשר אתם נופלים בפח של תפיסות אנושיות, רוח הקודש אינה יכולה לעבוד בקרבכם. פעמים רבות, בני אדם נלכדים במצב שלילי, אבל אני עדיין ממשיך בעבודתי. בין אם אתם שליליים או חיוביים, אינכם מגבילים אותי. עם זאת, עליכם לדעת שהדברים הרבים שאני אומר, והעבודה הרבה שאני עושה, קשורים מאוד זה לזה, בהתאם למצבם של בני האדם. כאשר אתם שליליים, שליליותכם לא חוסמת את עבודתה של רוח הקודש. בתקופת הייסורים ומשפט המוות, בני האדם היו לכודים כולם במצב שלילי, אך הדבר לא עיכב את עבודתי. כשהייתם שליליים, רוח הקודש המשיכה לעשות את שהיה צריך להיעשות בבני אדם אחרים. אתם יכולים לקפוא על שמריכם למשך חודש, אך אני ממשיך לעבוד – שום מעשה שלכם, בהווה או בעתיד, לא יכול לעצור את עבודתה של רוח הקודש. מצבים שליליים מסוימים נובעים מחולשות אנושיות. כאשר בני אדם מאמינים שבאמת אינם מסוגלים לעמוד בדרישות האל או להבין אותן, הם נעשים שליליים. למשל, בזמן הייסורים, דברי האל עסקו באהבה לאלוהים במידה מסוימת בזמן הייסורים, אבל בני האדם האמינו שאינם מסוגלים לכך. הם הצטערו במיוחד והתאבלו על כך שהשטן השחית את בשרם-ודמם עד כדי כך, ושאיכותם הייתה כה ירודה. הם הצטערו על כך שנולדו בסביבה הזו. ובני אדם מסוימים הרגישו, שכבר איחרו את המועד להאמין באלוהים ולהכיר את אלוהים, ושהם לא ראויים להפוך למושלמים. כל אלו הם מצבים אנושיים רגילים.

בשרו-ודמו של האדם שייכים לשטן. הם מלאים בטבע מרדני, מטונפים באופן מצער וטמאים. בני האדם חושקים מדי בהנאות הבשר-והדם, וההתגשמויות של הבשר-והדם רבות מדי. מסיבה זו אלוהים מתעב במידה מסוימת את הבשר-והדם. כאשר בני האדם משילים מעליהם את דברי השטן המטונפים והמושחתים, הם זוכים בישועתו של אלוהים. אולם אם עדיין אינם משילים מעליהם את הטינופת והשחיתות, הם ממשיכים לחיות בתחומו של השטן. המזימות, חוסר היושר והנכלוליות של בני האדם הם כולם דברי השטן. מטרת ישועתכם בידי אלוהים היא לחלץ אתכם מדברי השטן האלו. עבודתו של אלוהים לא יכולה להיות שגויה. היא נועדה כולה כדי להושיע את בני האדם מהאפלה. האם לא תזכו בישועה כאשר תאמינו במידה מסוימת ותוכלו להשיל מעליכם את שחיתות הבשר-והדם, ולא תהיו עוד כבולים בשחיתות הזו? כשאתם חיים בתחומו של השטן, אינכם מסוגלים לבטא את אלוהים, אתם מטונפים ולא תוכלו לקבל את ירושתו של אלוהים. לאחר שתנוקו ותהפכו למושלמים תהיו קדושים, תהיו בני אדם רגילים, ואלוהים יברך אתכם וישמח בכם. העבודה שאלוהים עושה כיום היא ישועה, ויתרה מכך היא משפט, ייסורים וקללות. יש לה היבטים רבים. כולכם רואים שדברי האל מכילים משפט וייסורים, כמו גם קללות. אני מדבר על מנת להשיג תוצאה, לגרום לבני האדם להכיר את עצמם, ולא כדי להמית בני אדם. לבי נועד לכם. דיבור הוא אחת משיטות עבודתי. באמצעות מילים אני מבטא את טבעו של אלוהים ומאפשר לכם להבין את רצונו. הבשר-והדם שלכם יכולים למות, אך יש לכם רוח ונשמה. אילו לבני האדם היו רק בשר-ודם, לא הייתה משמעותם לאמונתם, ולא הייתה משמעות לכל העבודה שעשיתי. כיום, אני מדבר באופן אחד ואחר כך באופן אחר. לזמן מה אני מלא שנאה עזה לבני האדם, ואז אני שופע אהבה מופלאה לזמן מה. את כל זה אני עושה כדי להשיג שינוי בטבעכם, וכדי לשנות את תפיסותיכם לגבי עבודתו של אלוהים.

אחרית הימים הגיעה ומהומות פורצות במדינות שונות ברחבי העולם. אי-שקט פוליטי, רעב, מגיפות, הצפות ובצורות צצים בכל מקום. שואה מומטת על עולמו של האדם, וגם השמיים שלחו ארצה אסון. אלו האותות של אחרית הימים. אך בעיני בני האדם, העולם נראה כעולם של עליצות ופאר, שרק הולכים ומתעצמים, ליבם של בני האדם נמשך אליו, ורבים נלכדים בו ואינם מסוגלים להיחלץ ממנו. בני אדם רבים הולכים שולל אחרי העוסקים בקסמים ובכישופים. אם אינכם שואפים להתקדם, אם אין לכם אידאלים, ואם לא עיגנתם עצמכם בנתיב האמת, נחשול החטאים הגואה יסחף אתכם. סין היא הנחשלת מכל המדינות. היא הארץ שבה רובץ התנין הגדול האדום כאש, כרוך סביב עצמו. היא הארץ שבה הכי הרבה בני אדם עובדים אלילים ועוסקים בכישוף, היא שופעת במקדשים והיא מקום משכנם של שדים מטונפים. אתם נולדתם לה, חונכתם על ידה וספגתם את השפעתה. היא השחיתה ועינתה אתכם, אך לאחר שהוערתם משנתכם, נטשתם אותה ואלוהים זכה בכם לגמרי. זו גדולתו של אלוהים, ומשום כך יש חשיבות רבה לשלב זה של העבודה. אלוהים עשה עבודה בהיקף כה רחב, אמר דברים כה רבים, ובסופו של דבר הוא יזכה בכם לחלוטין – זהו חלק אחד בעבודת הניהול של אלוהים, ואתם הנכם "שלל הניצחון" של מלחמת אלוהים בשטן. ככל שתבינו את האמת וככל שחיי הכנסייה שלכם יהיו טובים יותר, כך יוכנע התנין הגדול האדום כאש. כל אלו הם עניינים של העולם הרוחני – הם קרבות של העולם הרוחני. כאשר אלוהים ינצח, השטן יושפל ויתמוטט. לשלב זה בעבודתו של אלוהים יש חשיבות עצומה. אלוהים עושה עבודה בהיקף כה רחב ומושיע לחלוטין את קבוצת האנשים הזו כדי שתוכלו להימלט מהשפעת השטן, לחיות בארץ הקדושה, לחיות באורו של אלוהים ולזכות בהנהגתו והכוונתו של האור. אז יש משמעות לחייכם. האוכל שאתם אוכלים והלבוש שאתם לובשים שונים מאלו של הלא-מאמינים. אתם נהנים מדברי האל וחיים חיים בעלי משמעות – וממה הם נהנים? הם נהנים רק מ"מסורת האבות" ומ"רוח הלאום" שלהם. אין בהם אף לא שמץ של אנושיות! לבושכם, דבריכם ומעשיכם שונים משלהם. בסופו של דבר תיחלצו לגמרי מהטינופת, לא תהיו עוד לכודים בפיתויי השטן, ותקבלו אספקה יומית מאלוהים. עליכם להיות תמיד זהירים. למרות שאתם חיים במקום מטונף, אינכם נגועים בטינופת ואתם יכולים לחיות לצדו של אלוהים ולהיות תחת חסותו הגדולה. אלוהים בחר בכם מתוך כל האנשים בארץ הצהובה הזו. האם אינכם בני האדם המבורכים ביותר? אתם יצורים נבראים – כמובן שעליכם לעבוד את אלוהים ולחיות חיים בעלי משמעות. אם אינכם עובדים את אלוהים וחיים רק בבשר-והדם המזוהמים שלכם, האם אינכם רק בהמות בלבוש אדם? כיוון שאתם בני אדם, עליכם לתת את עצמכם למען אלוהים ולשאת כל סבל! עליכם לקבל בשמחה ובביטחון את הסבל הקל שאתם סובלים כיום, ולחיות חיים בעלי משמעות, כמו איוב ופטרוס. בעולם הזה, האדם לובש את מלבושי השטן, אוכל את מאכלי השטן, עובד ומשרת תחת שליטתו של השטן, ונרמס לגמרי בטינופת שלו. אם אינכם תופסים את משמעות החיים או משיגים את הנתיב הנכון, מה הטעם בחיים כאלה? אתם בני אדם שמחפשים את הנתיב הנכון, ששואפים להשתפר. אתם בני אדם שקמים באומת התנין הגדול האדום כאש, אלו שאלוהים קורא להם צדיקים. האין אלו החיים המשמעותיים ביותר?