הדבר מופיע בבשר

תוכן

נוהג (1)

בעבר, הייתה סטייה רבה באופן שבו בני האדם חוו חוויות, והדבר היה יכול להיות אפילו מגוחך. משום שבני האדם פשוט לא הבינו את רף דרישותיו של אלוהים, היו תחומים רבים שבהם חווייתם השתבשה. דרישתו של אלוהים מהאדם היא שהוא יהיה מסוגל להביא לידי ביטוי אנושיות רגילה בחייו. בואו ניקח כדוגמה את התנהגותו של האדם המודרני בכל הנוגע למזון ולבגדים. בני האדם יכולים ללבוש חליפה עם עניבה וללמוד קצת על אמנות מודרנית, ובזמן הפנוי שלהם, הם יכולים לקיים חיים ספרותיים ובידוריים במידת מה. הם יכולים לצלם כמה תמונות בלתי נשכחות ולקרוא ולרכוש ידע מסוים ולחיות בסביבה טובה יחסית. אלה החיים המתאימים לאנושיות רגילה, אך בני האדם חושבים שאלוהים מתעב אותם. הנוהג שלהם הוא ציות לכמה חוקים חדשים, וזה גורם להם לחיות חיים משעממים כמו מים עומדים, וללא כל משמעות. למעשה, אלוהים מעולם לא דרש מהאדם לעשות את זה. בני האדם רוצים לצמצם את טבעם שלהם, והם מתפללים ללא-הרף ברוחם להתקרב אלוהים; דעתם עסוקה בחשיבה ללא-הרף על דברים אלוהיים; עיניהם מביטות סביב ללא-הרף ובוחנות עניינים כאלה ואחרים – הם מפחדים מאוד שהקשר שלהם עם אלוהים ייגדע איכשהו. אלה כל הדברים שהאדם סיכם לעצמו. אלה החוקים שהאדם קבע לעצמו. אם לא תתפסו את מהותכם שלכם או את הרמה שאתם עצמכם יכולים להגיע אליה, לא תהיה לכם לדרך לתפוס בדיוק את הרף שאלוהים מציב לאדם, ולא תהיה לכם דרך להשיג נוהג ראוי. דעתכם תמיד תועה לכיוון כזה או אחר, ואתם חושבים על כל דרך אפשרית ללמוד ולגשש בחיפוש אחר הדרך שבה רוח הקודש תוכל איכשהו לרגש אתכם ולהפוך אתכם לנאורים. התוצאה היא שאתם מסכמים אוסף של דרכי נוהג שאתם חושבים שיועילו לכם לזכות בהיווכחות. כשאתם נוהגים כך, אתם לא יודעים בדיוק מה אלוהים דורש מכם. אתם פשוט נוהגים בדרך שלכם עצמכם, אתם מרגישים רגועים לגמרי, ואתם לא טרודים מהתוצאה ועל אחת כמה וכמה שאתם לא טרודים משאלת קיומן של סטיות ושגיאות. כשאתם ממשיכים כך, הנוהג שלכם חסר דברים רבים, כגון אישורו של אלוהים, אימות מצד רוח הקודש ותוצאה המושגת לפי דרישותיו של אלוהים. הוא אפילו חסר אנושיות רגילה וחוש היגיון של אדם רגיל. הנוהג שלכם הוא רק ציות לכללים או העצמת העול שאתם נושאים כדי להגביל את עצמכם וכדי לשלוט בעצמכם. ועם זאת, אתם חושבים שהנוהג שלכם פשוט מושלם, ואתם לא יודעים שרוב מה שאתם מנהיגים הוא תהליך או הגבלה בלתי נחוצים. יש בני אדם רבים שנוהגים כך במשך שנים רבות ללא שינוי ניכר בטבעם, ללא הבנה חדשה וללא היווכחות חדשה. בלא יודעין, הם מתירים את הרסן מאופיים האכזרי, עד כדי כך שיש מקרים רבים שבהם הם עושים דברים בלתי סבירים ולא אנושיים ושיש מקרים רבים שבהם הם עושים דברים מדאיגים ובלתי מובנים. האם זה אדם שהשתנה?

באופן יחסי, בני האדם מתפללים כיום פחות מפני שהם לא חיים כיום בעידן החיפוש והגישוש קדימה. כיום עידן ההתגלות, עידן המלכות, חיי התובנות שבהם הכל נאמר לאדם בפשטות, והאדם כבר לא צריך לגשש קדימה בחייו. בנוגע להיבטים של נישואין, עניינים חומריים, חיים, מזון, לבוש וקורת גג, קשרים בינאישיים, שירות באופן שיְּרַצה את רצונו של אלוהים, אופן זניחת הבשר ועוד – מה מאלה לא נאמר לכם? האם אתם עדיין צריכים לצאת לחיפושים? האם אתם עדיין צריכים להתפלל? באמת אין צורך! אם אתם עדיין עושים את הדברים האלה, אתם רק מוסיפים עוד רובד של רשמיות, הלא כן? זה לא נחוץ! השאלה החשובה היא אם אתם נחושים בדעתכם. יש בני אדם שמבצעים עבירות ביודעין, ואשר יודעים היטב שהצעידה בנתיב החומרי היא רעה, שהיא גורמת לאובדן בחייו של האדם, ושהיא מעכבת את התקדמות החיים, אך הם מתעקשים לעשות זאת, והם עושים זאת לאחר תפילה ויציאה לחיפושים. זה ביצוע עבירה ביודעין, הלא כן? כמו בני האדם שעורגים לתענוגות הבשר ודבקים בעושר, שלאחר מכן מתפללים לאלוהים ואומרים, "אלוהים! האם אתה מתיר לי לדבוק בתענוגות הבשר ולדבוק בעושר? האם אתה רוצה שארוויח כך כסף?" האם זו דרך ראויה להתפלל? אם הם יודעים היטב שאלוהים לא נהנה מהדברים האלה, עליכם להרפות מהם, אך הדברים האלה נטועים בלבם, והם מתפללים ויוצאים לחיפושים כדי לכפות על אלוהים לקבל אותם ולגרום לאלוהים לענות להם. ישנם גם בני האדם שמפתים אחים ואחיות להצטרף אליהם ומקימים מלכויות עצמאיות משלהם. אתם יודעים היטב שמעשים כאלה ממרים את פיו של אלוהים, אך אתם בכל זאת יוצאים לחיפושים ומתפללים לאלוהים. יש לכם עור עבה מדי, וכשאתם עושים דברים כאלה, אתם עדיין מסוגלים להיראות עשויים לבלי חת ולהתפלל לאלוהים ברוגע. באמת אין לכם בושה! בנוגע לצעידה בנתיב החומרי, כבר נאמר על כך בהטפות זה מכבר. אלוהים מתעב זאת, אך אתם עדיין מתפללים ואומרים, "הו, אלוהים! אתה מתיר לי לצעוד בנתיב החומרי? האם ביכולתי לְרַצות כך את רצונך? למעשה, כוונותיי נכונות. אני לא עושה זאת למען הבשר. אני עושה זאת רק כדי ששמך לא יבויש. אני עושה זאת למען כבודך, כדי שבני אדם חומריים יוכלו לראות את כבודך בי." אופן התפילה הזה אינו אלא שטויות גמורות, הלא כן? אתם לא מתביישים? ואתם נוהגים בטיפשות רבה אם אתם חושבים שזה מעשה בעל ערך, הלא כן? אתם לא מוכנים לחוות חיי אור, ובמקום זאת, אתם הולכים במכוון לטעות את חיי החושך והסבל. אם כן, אתם פשוט מבקשים לסבול, הלא כן? נאמר לכם לחיות חיי רוח, חיים של אנושיות רגילה, והוסברו לכם כל היבטיה של האמת. אם אתם לא מבינים דבר מה, הביטו בו ישירות. האם אתם עדיין צריכים לעצום עיניים ולהתפלל? אם אתם עדיין יוצאים לחיפושים בכך שאתם מרימים את מבטכם לשמיים, אתם עדיין מאמינים באל מעורפל, הלא כן? ראיתם בעבר תוצאות מיציאתכם לחיפושים ומתפילתכם, ורוח הקודש ריגשה את רוחכם במידת מה משום שזה קרה בעידן החסד. לא יכולתם לראות את אלוהים, אז לא הייתה לכם ברירה אלא לגשש קדימה ולצאת כך לחיפושים. כעת, אלוהים בא אל קרב בני האדם והדבר הופיע בבשר. אתם יכולים לראות את אלוהים כעת, ולכן רוח הקודש כבר לא עובדת כפי שהיא עבדה בעבר. העידן השתנה וכך גם השתנה אופן עבודתה של רוח הקודש. אף על פי שנישאות פחות תפילות מאשר בעבר, משום שאלוהים נמצא על פני האדמה, יש לאדם הזדמנות עכשיו לאהוב את אלוהים. האנושות נכנסה לעידן של אהבת האל, ויש בקרבו של כל אדם קרבה ראויה לאלוהים: "הו, אלוהים! אתה אכן כל כך טוב, ויש בי נכונות לאהוב אותך!" רק כמה מילים ברורות ופשוטות נותנות קול לאהבת האל בתוך לבכם, והדבר רק מעמיק את האהבה בינכם לבין אלוהים. לפעמים אתם אפילו מוצאים את עצמכם מבטאים מרדנות מסוימת, כשאתם אומרים, "הו, אלוהים! מדוע יש בי כל כך הרבה שחיתות?" אתם ממש רוצים להכות את עצמכם, ועיניכם מתמלאות בדמעות. בעת הזו, לבכם חש חרטה ומצוקה אך אין לכם דרך לבטא זאת. זו עבודתה הנוכחית של רוח הקודש, אך זה דבר שרק מי שמחפש חיים יכול להשיג. אתם מרגישים שיש לאלוהים אהבה אדירה כלפיכם, ואתם רוחשים הרגשה מיוחדת, אך אין לכם מילים להתפלל בבירור. עם זאת, אתם תמיד מרגישים שאהבתו של אלוהים עמוקה כמו הים, אך אין לכם דרך לבטא את המצב הזה, ואתם תמיד מרגישים זאת בלבכם, אך לעולם אין לכם מילים נכונות כדי לבטא זאת. זה מצב שעולה לרוב ברוח. תפילה ושיתוף כאלה בתוך לבכם ששואפים להתקרב לאלוהים הם דבר טבעי.

על אף שכעת כבר תם השלב של גישוש קדימה ויציאה לחיפושים, אין פירוש הדבר שבני האדם לא צריכים להתפלל אף-פעם. אין פירוש הדבר גם שבני האדם צריכים לחכות להתגלות רצונו של אלוהים לפני שהם יוכלו להמשיך לעבוד. אלה רק הדעות הקדומות של האדם. אלוהים בא אל קרב בני האדם כדי לחיות עמם ולהיות אורו של האדם, חייו של האדם, ודרכו של האדם, וזו עובדה. כמובן, בואו של אלוהים אל פני האדמה נחוץ כדי שהוא יוכל לתת לאדם דרך ממשית שמתאימה לשיעור קומתו וחיים שהם יוכלו ליהנות מהם – הוא לא בא להשמיד את דרכי הנוהג של האדם. האדם כבר לא חיי חיים של גישוש קדימה ויציאה לחיפושים, משום שהדבר הוחלף בבואו של אלוהים אל פני האדמה לעבוד ולשאת את דברו. אלוהים בא כדי לשחרר את האדם מהחיים החשוכים והמעורפלים ולתת לו חיי אור. העבודה הנוכחית נועדה להבהיר דברים, לדבר בבירור, לומר לאדם דברים באופן ישיר ולהגדיר דברים בפירוש עבורו, כדי שהאדם יוכל להנהיג את הדברים האלה. בדיוק כשם שיהוה הוביל את בני עם ישראל ואמר להם כיצד להקריב קורבנות ולבנות את בית המקדש, כך אתם כבר לא צריכים לחיות חיים של חיפושים כפי שהייתם צריכים לחיות לאחר שהאדון ישוע עזב. האם הכרחי שתגששו קדימה למען העבודה עתידית של הפצת הבשורה? האם הכרחי שתגששו קדימה כדי שתדעו איך עליכם לחיות? האם הכרחי שתגששו קדימה כדי שתדעו איך על למלא את חובותיכם? האם הכרחי שתשתחוו אפיים ארצה ותצאו לחיפושים כדי שתדעו כיצד עליכם לשאת עדות? האם הכרחי שתצומו ותתפללו כדי שתדעו כיצד להתלבש או לחיות? האם הכרחי שתתמידו בתפילתכם לאלוהים בשמיים כדי שתדעו כיצד עליכם לקבל את כיבושכם? האם הכרחי שתתפללו ללא-הרף יומם וליל כדי שתדעו כיצד עליכם להישמע לאלוהים? יש דברים רבים שאתם צריכים להגיד שאתם לא מסוגלים להנהיג משום שאתם לא מבינים. בני האדם באמת לא מתייחסים לעבודה של היום! אתם פשוט לא מתייחסים לרבים מהדברים שאמרתי מזמן, ולכן מה הפלא שאתם לא יודעים. כמובן, בעידן של היום, רוח הקודש עדיין מרגשת בני אדם כדי לאפשר לכם לחוש הנאה, והיא שוכנת ביחד עם האדם. אלה כמה רגשות מיוחדות ונעימות שמתרחשות לעתים קרובות בחייכם. מדי פעם בפעם, בא יום שבו אתם מרגישים שאלוהים כל כך חביב ושאתם לא יכולים שלא להתפלל לאלוהים, "הו, אלוהים! אהבתך כל כך יפהפייה וצלמך כל כך כביר. אני רוצה לאהוב אותך באופן עמוק יותר. אני רוצה להקדיש את כל כולי כדי להקדיש לך את כל חיי. כל עוד הדבר הוא למענך, אני רוצה להקדיש הכל למענן, רק כדי שאוכל לאהוב אותך..." זו הרגשה של עונג שרוח הקודש נותנת לכם. זו לא נאורות או הארה, אלא התרגשות. חוויות כאלה מתרחשות מדי פעם, כמו בדרככם לעבודה. אתם תתפללו ותרגישו קרובים לאלוהים עד כדי כך שדמעות יזלגו במורד פניכם, ותתרגשו כל כך עד שלא תוכלו לשלוט בעצמכם ותשתוקקו למצוא סביבה מתאימה שבה תוכלו לבטא את כל הלהט שבלבכם... לפעמים תהיו באירוע ציבורי ותרגישו שהאהבה שאתם נהנים ממנה היא רבה מדי ושהמזל שנפל בחלקכם אינו שגרתי, ותרגישו עוד יותר מכך שאתם שווים יותר מכל בני האדם האחרים. אתם תדעו בעומק לבכם שאלוהים מרומם אתכם, שזו אהבתו האדירה של אלוהים אליכם. בפינות העמוקות ביותר של לבכם, תרגישו שיש באלוהים אהבה בלתי ניתנת לתיאור ובלתי ניתנת לפיענוח. נדמה שאתם מכירים אותה, אך אין לכם דרך לבטא אותה – היא תמיד גורמת לכם לחדול ממעשיכם ולהרהר בה, אך אתם לא מסוגלים לבטא אותה לחלוטין. ברגעים כאלה, אפילו תשכחו איפה אתם, עד כדי כך שתקראו, "הו, אלוהים! אתה כל כך קשה להבנה, אך אתה כל כך אהוב!" לפעמים ייתכן שאפילו תעשו מעשים משונים ומוזרים שבני האדם לא יוכלו להסביר אותם, וכל אלה הם דברים שיכולים לקרות לעתים קרובות... חיים כאלה הם יותר מדי בעיניכם, והדברים האלה הם החיים שרוח הקודש העניקה לכם כיום, והחיים שעליכם לחיות כעת. הם לא נועדו למנוע מכם לחיות את חייכם, אלא שהם ישנו את האופן שבו אתם חיים. זו הרגשה שלא ניתן לתאר או לבטא. זו גם ההרגשה האמיתית של האדם, ולמעלה מכך, זו עבודתה של רוח הקודש. היא גורמת לכם להבין בלבכם, אך אין לכם כל דרך לבטא זאת בבירור בפני איש. הסיבה לכך היא לא שאתם כבדי לשון או שאתם מגמגמים, אלא משום שזו מעין הרגשה שלא ניתן לתאר במילים. אלוהים מאפשר לכם ליהנות מהדברים האלה כיום, מכיוון שאלה החיים שעליכם לחיות. כמובן, החיים האחרים שלכם לא ריקים, אלא שההתרגשות הזו הופכת למעין שמחה בחייכם שגורמת לכם תמיד לרצות ליהנות מריגושים כאלה של רוח הקודש. אולם עליכם לדעת שההתרגשות הזו לא נועדה לנתק אתכם מהבשר והדם ולהביא אתכם לרקיע השלישי, או לגרום לכם לטייל בעולם, אלא שהיא נועדה לאפשר לכם לחוות את אהבתו של אלוהים כיום, לחוות את חשיבותה של עבודתו של אלוהים כיום ולחוות שוב את דאגתו והגנתו של אלוהים. כל הדברים האלה נועדו לאפשר לכם להכיר טוב יותר את העבודה שאלוהים עושה כיום ולהרגיש ולחוות יותר מאהבתו של אלוהים שאתם נהנים ממנה כיום – זו מטרת העבודה הזו.

חיי החיפושים והגישוש קדימה היו לפני שאלוהים התגלם כבשר ודם. באותה עת, בני האדם לא היו יכולים לראות את אלוהים, ולכן, לא הייתה להם ברירה אלא לצאת לחיפושים ולגשש קדימה. כיום, אתם יכולים לראות את אלוהים והוא אומר לכם ישירות כיצד עליכם לנהוג, ולכן, אתם כבר לא צריכים לגשש קדימה או לצאת לחיפושים. הנתיב שהוא מוביל הוא דרך האמת, ומה שהוא מספר לאדם ומה שהאדם מקבל הם החיים והאמת. יש לכם הדרך, החיים והאמת – אם כן, מדוע אתם צריכים עוד לצאת לחיפושים? רוח הקודש לא יכולה לבצע שני שלבים בעת ובעונה אחת. אם בני האדם עדיין יצטרכו להתפלל ולצאת לחיפושים לאחר שאסיים לומר את דברי, פירוש הדבר יהיה ששלב העבודה שאני עושה כעת נעשה לשווא, הלא כן? על אף שסיימתי לומר את דברי, בני האדם עדיין לא מבינים לגמרי, והסיבה לכך היא שאיכותם לקויה. הבעיה הזו יכולה להיפתר באמצעות חיי הכנסייה ושיתוף בין איש לרעהו. בעבר, בשרו ודמו של אלוהים בהתגלמותו לא התחילו את העבודה, ולכן רוח הקודש עבדה כך בזמנו ושמרה על קיום העבודה. בעת ההיא, רוח הקודש עשתה את העבודה, אך כיום אלוהים עצמו בהתגלמותו כבשר ודם הוא שעושה אותה כתחליף לעבודתה של רוח הקודש. כשבני האדם התפללו בעבר, הם חוו שלווה, שמחה, תוכחה ומשמעת, וכל אלה נגעו לעבודתה של רוח הקודש. כעת המצבים האלה נדירים ביותר. מדוע פטרוס הרגיש שלווה ותוכחה כשהוא התפלל, ומדוע פאולוס והאחרים גם הרגישו כך כשהם התפללו? הסיבה לכך הייתה שזו הייתה תקופה שבה לא נראתה הופעתו של אלוהים, ויתרה מזאת, היה זה עידן החסד, שבו אלוהים עבד בדרך אחרת. רוח הקודש יכולה לעשות רק עבודה מסוג אחד בכל עידן. אילו אלוהים היה עושה עבודה משני סוגים בעת ובעונה אחת, כשהבשר והדם היו עושים עבודה מסוג אחד ורוח הקודש הייתה עושה עבודה מסוג אחר בקרבם של בני האדם, ואילו הדברים שנאמרו כבשר ודם לא היו תקפים אך דבריה של רוח הקודש כן היו תקפים, הרי שלא היו למשיח כל אמת, דרך או חיים. זו הייתה סתירה עצמית וטעות במקור עצמו.

בני האדם סטו מדי מהדרך ועשו יותר מדי טעויות בחוויות העבר שלהם. במקור, היו כמה דברים שהיו אמורים להיות ברשותם של בני האדם שניחנו באנושיות רגילה, היו כמה דברים שהם היו אמורים לעשות, או שהיו טעויות ניכרות שבני האדם היו אמורים לראות בחיים האנושיים, וכשהדברים האלה נעשו באופן לקוי, בני האדם הפילו את האחריות לכך על אלוהים. הייתה אחות שקיבלה אורחים בביתה. הלחמניות המאודות שלה לא אודו כראוי, ולכן היא חשבה, "ייתכן שזו הטלת משמעת של אלוהים. אלוהים מטפל בלבי היהיר. אני יהירה מדי." למעשה, בכל הנוגע לחשיבה הרגילה של האדם, כשמגיעים אורחים, אתם מתרגשים ונחפזים, מבלי לדעת מה לעשות קודם, ואתם לא מסודרים במעשיכם, והתוצאה היא שאם האורז לא נשרף, התבשילים מלוחים מדי. בדרך כלל, בלי האורחים, אתם מסתדרים, אך כשבאים אורחים, הכל משתבש. המצב הזה נוצר משום רגשות של התרגשות, אך בני האדם תולים אותו בסופו של דבר ב"הטלת משמעת של אלוהים". למעשה, הדבר נוגע לליקויים בחיים האנושיים. הייתם נתקלים במצבים כאלה גם אילו לא הייתם מאמינים באלוהים, הלא כן? זה מצב שכיח, הלא כן? יש דברים רבים שנוגעים לליקויים של בני אדם. בני אדם טועים, והטעויות לא נובעות מרוח הקודש ואין להן כל קשר לאלוהים. כמו במצב שבו אתם נושכים את לשונכם במהלך האכילה – האם ייתכן שזו הטלת משמעת של אלוהים? המשמעת שאלוהים מטיל היא עקרונית והיא בדרך כלל מופיעה כשאתם מבצעים עבירה ביודעין. אלוהים מטיל על האדם משמעת בדברים שנוגעים לשמו של אלוהים, לעדות עליו או לעבודתו. בני האדם מבינים את האמת מספיק כיום כדי שתהיה להם מודעות לדברים שהם עושים. לדוגמה, האם תהיו מסוגלים שלא להרגיש דבר אם תמעלו בכספי הכנסייה או תבזבזו אותם בפזיזות? תרגישו דבר מה כשתעשו זאת. אי-אפשר לעשות דבר מה ואז להתחיל להרגיש משהו לאחר מכן. אתם רואים בלבכם בבירור מה הם הדברים שאתם עושים שנוגדים את מצפונכם. על אף שבני האדם יודעים את האמת בבירור, משום שיש לכולם דברים שהם אוהבים, הם פשוט מתפנקים, כך שלאחר שהם עושים דבר מה, אין להם הרגשה ברורה של אשמה. הם לא מוטלת עליהם משמעת כשהם עושים משהו רע, איזו משמעת תוכל להיות מוטלת עליהם לאחר מכן? איזו משמעת יכולה להיות לאחר שהכסף פוזר כליל? הם מודעים לחלוטין למה שהם עושים כשהם עושים אותו והם מרגישים אשמה. אם לא תקשיבו, אלוהים לא יתייחס אליכם. כשיגיע הרגע שבו נגזר משפט צדק, כל אדם יקבל את גמולו לפי מעשיו. כבני אדם רגילים עם חוש של היגיון ומצפון, אתם מודעים לכל מעשיכם, ובפרט כשאתם עושים משהו רע. האם עדיין יש קומץ בני אדם בכנסייה שמועלים בכספים? האם עדיין יש קומץ בני אדם שלא תוחמים בבירור בין גברים ונשים? האם עדיין יש קומץ בני אדם שמותחים ביקורת, מתריסים ומשמידים דברים בסתר? מדוע אף על פי כן, אתם במצב טוב? לכולכם יש מודעות, רגשות ואשמה בלבכם, ומשום כך, אתם לפעמים סובלים ייסורים וזיכוך. העניין הוא שבני האדם כל כך חסרי בושה! אילו הם היו נענשים באמת, האם הם היו מעזים לנהוג כך? כשבני אדם בעלי מצפון עושים דברים, הם מרגישים דאגה לנוכח נקיפת המצפון הקלה שבקלות, ולכן הם מסוגלים לזנוח את הבשר כתוצאה מכך. כך הדבר בקרב בני האדם שעושים חטאים של התרועעות בין גברים ונשים. הם מודעים למה שהם עושים כשהם עושים זאת, אך תשוקתם עזה מדי והם לא יכולים לשלוט בעצמם. אפילו אם רוח הקודש תטיל עליהם משמעת, הדבר לא יועיל, ולכן רוח הקודש כבר לא מתאמצת עליכם. באותה עת, אילו רוח הקודש לא הטילה עליכם משמעת ולא נשאה דברי תוכחה או עשתה דבר לבשרכם, איזו תוכחה הייתה יכולה להיות לאחר מכן? איזו משמעת יכולה להיות לאחר שהמעשה נעשה? הדבר רק מוכיח שאתם יותר מדי חסרי בושה ובזויים. אתם חדלי אישים חסרי תועלת! רוח הקודש לא עובדת שלא לצורך. אם אתם יודעים את האמת היטב, אך אתם לא משתפים פעולה ואתם מסוגלים לעשות ממש כל דבר, הרי שאתם יכולים פשוט לחכות ליום שבו תיענשו ביחד עם השטן. זה הקץ הטוב ביותר עבורכם! זה עתה חזרתי והטפתי בנושא מצפון, משום שזה הרף הנמוך ביותר. ללא מצפון, בני האדם יאבדו גם את המשמעת של רוח הקודש, והם יוכלו לעשות את כל מה שיעלה על רוחם. אם יש לאדם כלשהו מצפון באמת, כשרוח הקודש תוכיח אותו, הם יעברו קרב פנימי, ולאחר מכן סביר שהם לא יעשו שום מעשה חמור. בלי קשר לאופן שבו רוח הקודש מטילה משמעת ונושאת דברי תוכחה, באופן כללי, כל בני האדם מרגישים דבר מה כשהם עושים דבר רע. אן כן, בני האדם מבינים כעת אמיתות מכל מיני סוגים, ואם הם לא מנהיגים אותן, זה עניינם שלהם. אני לא מגיב לבני אדם כאלה, ואני לא נושא תקוות עבורם. אתם יכולים לעשות כאוות נפשכם!

ישנם בני אדם שנאספים, מניחים בצד את דבר האל, ותמיד מדברים על אדם כזה או אחר. כמובן, יכולת הבחנה מסוימת היא דבר טוב, מכיוון שבכל אשר תפנו, יהיה קשה להערים עליכם, ויהיה קשה להוליך אתכם שולל. זה גם היבט שבני האדם צריכים להתאפיין בו. אולם אסור לכם להתמקד רק בהיבט הזה כפי שהוא נוגע לדברים שליליים. אסור לכם תמיד לנעוץ מבטים בבני אדם. אתם יודעים רק מעט על אופן עבודתה של רוח הקודש. אמונתכם באלוהים שטחית מדי, ויש לכם פחות מדי דברים חיוביים. מי שאתם מאמינים בו הוא אלוהים, ומי שאתם צריכים להבין הוא אלוהים, ולא השטן. אם אתם רק מבינים את אופן עבודתו של השטן ורק יודעים את אופן עבודתן של רוחות רעות, אך אתם לא מכירים את אלוהים כהוא זה, איזה פירוש יכול להיות לכך? אלוהים הוא זה שאתם מאמינים בו כיום, נכון? מדוע אתם לא יודעים גם את הדברים החיוביים האלה? אתם פשוט לא מתייחסים להיבט החיובי של ההיווכחות, ואתם לא תופסים אותו, אז מה אתם רוצים להשיג, לכל הרוחות? האם אתם לא יודעים כיצד עליכם לחפש? יש לכם "חומרי לימוד" שליליים רבים, אך אתם לא מבינים כלל את ההיבט החיובי של ההיווכחות, אז איך יוכל שיעור הקומה שלכם לצמוח אי-פעם? אם מישהו מדבר רק על המלחמה עם השטן, אילו סיכויים עתידיים להתפתחות יהיו לאדם הזה? היווכחותכם מיושנת מדי, הלא כן? אילו דברים תהיו מסוגלים להשיג מהעבודה הנוכחית אם תמשיכו כך? מה המפתח כעת להבנה מה אלוהים רוצה לעשות עכשיו; כיצד על האדם לשתף פעולה; כיצד עליו לאהוב את אלוהים; כיצד עליו להבין את עבודתה של רוח הקודש; כיצד עליו להיווכח בכל הדברים שאלוהים אומר כיום; כיצד עליו לראות אותם, להבין אותם ולחוות אותם; כיצד עליו לְרַצות את רצונו של אלוהים, לזכות שאלוהים יכבוש אותו לחלוטין ולהישמע לאלוהים...? עליכם להתמקד בדברים האלה בתור הדברים שעליכם להיווכח בהם כעת. אתם מבינים? מה הטעם בהתמקדות רק ביכולת ההבחנה של בני האדם? אתם מסוגלים להבחין בשטן כאן, ולהבחין ברוחות רעות כאן. אתם יכולים להבחין בדברים רבים, אתם מבינים לחלוטין רוחות רעות, ואתם מזהים אותן ברגע שאתם רואים אותן. אולם אם אתם לא מסוגלים לומר דבר על עבודתו של אלוהים, האם יכולת ההבחנה שלכם יכולה להחליף את הבנתכם את אלוהים? שיתפתי איתכם בעבר בנוגע לביטויים של עבודתן של רוחות רעות, אך זה לא עניין עיקרי. מובן שבני האדם צריכים מעט יכולת הבחנה, מכיוון שזה היבט שצריך להיות לבני האדם שמשרתים את אלוהים כדי שהם יוכלו להימנע מעשיית דברים טיפשיים ולהפריע לעבודתו של אלוהים. אולם הדבר החשוב ביותר הוא עדיין הכרת עבודתו של אלוהים והבנת רצונו של אלוהים. מה אתם יודעים על השלב הזה בעבודתו של אלוהים? האם אתם יודעים מה אלוהים עושה, ומה רצונו של אלוהים, והאם אתם יודעים מה החסכונות שלכם עצמכם, ומה הדברים שאתם צריכים להצטייד בהם? האם אתם יכולים לומר מהי ההיווכחות החדשה ביותר שלהם? עליכם להבין אילו מההיווכחויות הקודמות שלכם היו סטיות ושגיאות ואילו מהן היו מיושנות מדי. עליכם להשיג גמולים ולהבין דברים בהיווכחויות החדשות שלכם. אל תעמידו פנים שאתם לא יודעים זאת. עליכם להתאמץ יותר בהיווכחויות החדשות שלכם כדי להעמיק את החוויה והידע שלכם, ויתרה מזאת, עליכם להבין במיוחד את ההיווכחויות החדשות ביותר שלכם ואת הדרך הנכונה ביותר לחוות חוויות. עליכם לדעת גם כיצד להשליך מעליכם את שיטות הנוהג המיושנות שלכם ולהיווכח בחוויה חדשה. אפילו יותר מכך, עליכם להבחין בין הנוהג הוקדם שלכם, המיושן והסוטה, מהעבודה החדשה וההיווכחות החדשה. אלה דברים שעליכם להבין ולהיווכח בהם בדחיפות כעת. עליכם להבין את ההבדלים ואת היחסים בין ההיווכחויות הישנות והחדשות שלהם. אם לא תתפסו את הדברים האלה, לא תהיה לכם דרך להתקדם, מכיוון שלא תהיו מסוגלים לעמוד בקצב עבודתה של רוח הקודש. חלק ניכר מההיוווכחות שלכם וחווייתכם בעבר נגעו לדרך נוהג סוטה ושגויה, וחלק ניכר מהן היו דרכי חוויה ששייכות לתקופה שחלפה. עליכם להבין כיצד עליכם לגשת לדברים האלה. באמצעות אכילה ושתייה ראויה של דבר האל, ובאמצעות שיתוף ראוי, עליכם להיות מסוגלים לשנות את דרכי הנוהג הקודמות והמיושנות שלכם ואת התפיסות המסורתיות הישנות שלכם, כדי שתוכלו להיווכח בנוהג חדש ולהיווכח בעבודה החדשה. אלה דברים שעליכם להשיג. אני לא דורש מכם כעת להבין את עצמכם באופן מפורט עד מאוד. אני לא דורש מכם להתייחס לכך יותר מדי ברצינות. אני רק דורש מכם להתייחס ברצינות להיווכחות בהיבט החיובי ולהבנתו. על אף שאתם אולי מסוגלים "להכיר את עצמכם", זה לא בהכרח אומר שזה שיעור קומתכם האמיתי. אולם אם אתם יכולים להנהיג את העבודה החדשה ולהיווכח בה עד כדי כך שתהיו מסוגלים להבחין בתפיסות ובאי-ההבנות הקודמות שלכם, זה שיעור קומתכם האמיתי וזה דבר שצריך להיות לכם. אלה דברים שכל אחד מכם צריך להשיג.

יש דברים רבים שאתם פשוט לא יודעים איך לנהוג בהם, וקל וחומר שאתם לא יודעים איך רוח הקודש עובדת בהם. לפעמים, אתם עושים משהו שניכר שהוא לא מעשה מרדנות נגד רוח הקודש. אתם כבר תופסים את העיקרון של הדבר באמצעות אכילתכם ושתייתכם, ולכן אתם סובלים בקרבכם תחושה של אשמה ואי-שקט, ומובן שזו הרגשה שמרגישים על סמך ידיעת האמת. חוסר שיתוף פעולה ופעולה שלא בהתאם לדבר האל של היום חוסמים את עבודתה של רוח הקודש, והאדם בהכרח מרגיש אי-שקט בקרבו במקרה כזה. אתם מבינים את העקרונות של ההיבט הזה, אך אתם לא נוהגים בהתאם, ולכן אתם סובלים הרגשה של אשמה בקרבכם. אולם אם אתם לא מבינים את העיקרון הזה, אם אתם בסך הכל לא אכלתם ושתיתם את ההיבט הזה של האמת, ואם אתם לא מכירים אותו כלל, אתם לא בהכרח תרגישו תחושת אשמה במקרה הזה. יצירת התוכחה של רוח הקודש היא מותנית. אתם חושבים שמשום שלא התפללתם, לא שיתפתם פעולה עם רוח הקודש ולא שחררתם את העול שאתם נושאים, אתם עיכבתם את עבודתה של רוח הקודש. למען האמת, לא ניתן לעכב אותה, ואם לא תגידו משהו, רוח הקודש תרגש מישהו אחר ותרגום לו להגיד זאת. אתם לא מסוגלים לרסן את רוח הקודש. אתם מצטערים בפני אלוהים, וזה דבר שאתם צריכים להרגיש. אולם אלוהים לא חושב על כך בכלל, ואז זה חולף ואיננו עוד. השאלה אם אתם יכולים להשיג דבר מה היא עניינכם בלבד. לפעמים מצפונכם מרגיש שהוא סובל האשמות, אך אלה לא הנאורות או ההארה של רוח הקודש באותה עת, וזו לא התוכחה של רוח הקודש. במקום זאת, זו תחושה במצפונכם. אם אתם מתנהגים בפראות בהקשר של שמו של אלוהים, העדות על אלוהים או עבודתו של אלוהים, אלוהים לא יפטור אתכם. אך יש לכך גבול, ובנוגע לעניינים שאפילו אין טעם להזכיר, הוא לא יתאמץ עליכם, הוא יתעלם מכם, ולפיכך זה דבר שעליכם להרגיש במצפונכם. חלק מהדברים הם כאלה שבני אדם בעלי אנושיות רגילה אמורים לעשות, וחלק מהם הם עניינים של חיים אנושיים רגילים. לדוגמה, מאוד לא סביר לומר שאם אתם לא מאדים את הלחמניות שלכם כראוי, פירוש הדבר שאלוהים מטיל עליכם משמעת. האם לא נתקלתם במצבים כאלה לעתים קרובות גם לפני שהתחלתם להאמין באלוהים? האם באותה עת, השטן הוא זה שהטיל עליכם משמעת? למעשה, אם תתאמנו יותר על המשימה הזו, סביר שלא תעשו טעויות. בסך הכל, המוח שלכם עושה טעויות. אתם מרגישים שנדמה שרוח הקודש מטילה עליכם משמעת, אך זה לא נכון (למעט מצבים יוצאי דופן), מפני שהעבודה הזאת היא לא מעשה ידיה הבלעדי של רוח הקודש, אלא שהיא רק הרגשות שבני האדם חשים. אך חשיבה כזו היא דבר ראוי לבני האדם שמאמינים באלוהים. לא ייתכן שחשבתם כך כשלא האמנתם באלוהים. ברגע שהתחלתם להאמין באלוהים, לבכם התאמץ בתחום הזה ומבלי דעת, התחלתם לחשוב כך. הדבר נובע מהחשיבה של בני אדם רגילים, והוא גם נוגע להשפעת דעתם שלהם. אך אני רוצה לומר לכם שדבר זה לא שייך לטווח עבודתה של רוח הקודש. ההיבט הזה נוגע לתגובה רגילה שרוח הקודש נתנה לאדם בדמות חשיבתו, אך עליכם להבין שהתגובה הזו היא לא עבודתה של רוח הקודש. "ידע" כזה לא מוכיח שעבודתה של רוח הקודש ברשותכם. הידע שלכם לא נוגע לנאורות של רוח הקודש, וקל וחומר שהוא לא נוגע לעבודתה של רוח הקודש. זו בסך הכל תגובה של חשיבתם הרגילה של בני האדם, ואין לכך כל קשר לנאורות וההארה של רוח הקודש. אלה שני דברים שונים לחלוטין, וזה לא מעשה ידה הבלעדי של רוח הקודש. כשרוח הקודש עובדת כדי להפוך בני אדם לנאורים, היא בדרך כלל מעניקה להם ידע על עבודתו של אלוהים ועל היווכחותם האמיתית ומצבם האמיתי, והיא גם מעניקה להם נחישות, מאפשרת להם להבין את כוונתו הנלהבת של אלוהים ואת דרישותיו מהאדם כיום, ומעניקה להם את הנחישות לפתוח את כל הדרכים. אפילו כשבני האדם עוברים שפיכות דמים והקרבות, עליהם לפעול למען אלוהים, ואפילו כשהם נרדפים וחווים פורענויות, עליהם להמשיך לאהוב את אלוהים ולא להתחרט כלל, ועליהם לשאת עדות על אלוהים. הנחישות הזו היא הריגוש של רוח הקודש ועבודתה של רוח הקודש – אך דעו לכם שאין לכם ריגוש כזה בכל רגע נתון. לפעמים, אתם מרגישים התרגשות והשראה חזקות בפגישות, ואתם מהללים את אלוהים ורוקדים. אתם מרגישים שאתם מבינים עד מאוד את הדברים שבני אדם אחרים משתפים, אתם מרגישים חדשים לגמרי בתוך תוככם, ולבכם נקי לחלוטין, ללא כל תחושה של ריקנות – כל זה נוגע לעבודתה של רוח הקודש. אם אתם ממלאים תפקיד הנהגתי, רוח הקודש מעניקה לכם נאורות והארה יוצאות דופן כשאתם הולכים אל הכנסייה כדי לעבוד. היא הופכת אתכם לכנים, אחראים ורציניים עד מאוד בעבודתכם. הדבר נוגע לעבודתה של רוח הקודש.