במהלך עידן החסד, ישוע אמר כמה דברים וביצע שלב אחד של עבודה. היה לכל אלה הקשר, והם היו ראויים למצביהם של בני האדם באותה עת. ישוע דיבר ועבד בהתאם להקשר של אותה עת. הוא גם נשא כמה נבואות. הוא התנבא שרוח האמת תבוא במהלך אחרית הימים, ושבמהלכם היא תבצע שלב של עבודה. כלומר, הוא לא הבין דבר מלבד העבודה שהוא עצמו צריך היה לעשות במהלך העידן ההוא. במילים אחרות, היו גבולות לעבודה שהביא אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. לפיכך, הוא עשה רק את העבודה של העידן ההוא, והוא לא עשה אף עבודה אחרת שלא הייתה קשורה אליו. באותה עת, ישוע לא עבד לפי תחושות או חזיונות, אלא בהתאם לזמן ולהקשר. איש לא הוביל אותו או כיוון אותו. כלל עבודתו הייתה מהותו, העבודה שהייתה צריכה להתבצע בידי רוח האל בהתגלמותה כבשר ודם. זו הייתה כלל העבודה שהובילה ההתגלמות. ישוע עבד רק על פי מה שהוא עצמו ראה ושמע. במילים אחרות, רוח האל עבדה באופן ישיר. לא היה צורך בשליחים שיופיעו בפני ישוע ויעניקו לו חלומות, או שאור גדול יאיר עליו ויאפשר לו לראות. הוא עבד בחופשיות וללא מעצורים, וזה היה משום שעבודתו לא התבססה על רגשות. במילים אחרות, כשהוא עבד, הוא לא גישש וניחש, אלא עשה דברים בקלות, ועבד ודיבר לפי ההשקפות שלו עצמו ומה שהוא ראה במו עיניו, וסיפק הזנה מיידית לכל אחד מתלמידיו שהיו חסידיו. זה ההבדל בין עבודתו של אלוהים ועבודתם של בני האדם: כשבני האדם עובדים, הם מחפשים ומגששים סביב, ותמיד מחקים את התשתית שהניחו אחרים ומהרהרים לפיה כדי להשיג היווכחות עמוקה יותר. עבודתו של אלוהים היא אספקת מה שאלוהים הינו. הוא עושה את העבודה שהוא עצמו צריך לעשות, ולא מקיים את הכנסייה באמצעות ידע מעבודתו של אף אדם. במקום זאת, הוא עושה את העבודה הנוכחית לפי מצביהם של בני האדם. לפיכך, עבודה כזו משוחררת אלפי מונים מעבודתם של בני האדם. בני אדם עשויים אף לחשוב שאלוהים לא מציית לחובתו שלו ושהוא עובד כאוות נפשו, אך כל העבודה שהוא עושה היא עבודה חדשה. אולם עליכם לדעת שעבודתו של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם לעולם לא מבוססת על רגשות. לאחר שישוע השלים את עבודתו להיצלב, תלמידיו שהיו חסידיו באותה עת הגיעו לנקודה מסוימת בחוויותיהם. הם הרגישו שבא יומו של אלוהים, ושהם יפגשו באדון במהרה. זו הייתה ההרגשה שהם חשו, ועבורם, ההרגשה הזו הייתה חשובה יותר מכול. אך למעשה, ההרגשות בקרב בני האדם אינן אמינות. התלמידים חשו שהם אולי הגיעו כמעט לסוף מסעם, או שאלוהים גזר מראש את כל מה שהם עשו וסבלו. פאולוס אמר שהוא סיים את המרוץ, שהוא נלחם את המלחמה הטובה, וששמורה לו עטרת הצדקה. כך הוא הרגיש, והוא כתב זאת באיגרות ושלח אותן לכנסיות. המעשים האלה נבעו מהעול שהוא נשא למען הכנסיות, ולכן, רוח הקודש התעלמה מהם. כאשר פאולוס אמר את הדברים הללו, הוא לא חש אי נוחות כלשהי או תוכחה כלשהי, והוא האמין שהדברים הללו רגילים מאוד ונכונים למדי ושהם נבעו מרוח הקודש. אך כשאנחנו מסתכלים עליהם היום, ברור שהן לא נבעו מרוח הקודש כלל. לא הייתה זו אלא אשליה של בן אדם. היו אשליות רבות בקרב בני האדם ואלוהים לא התייחס אליהן או הביע את דעתו. רוב עבודתה של רוח הקודש לא מתבצעת באמצעות הרגשותיהם של בני האדם – רוח הקודש לא עובדת בהרגשות של בני האדם. זאת למעט התקופה הקשה והחשוכה לפני שאלוהים התגלם כבשר ודם, או התקופה שבה לא היו תלמידים או עובדים. במהלך השלב הזה, עבודתה של רוח הקודש הקנתה לבני האדם אי-אילו רגשות מיוחדים. לדוגמה: כשבני האדם נעדרו את הכוונתם של דברי האל, הייתה להם הרגשת אושר בל תתואר כשהתפללו, הייתה בלבם תחושה של הנאה, והם חשו שלווה ורוגע. כשהייתה להם הכוונתם של הדברים, רוחותיהם של בני האדם התבהרו, היה נתיב של יישום בפועל במעשיהם. באופן טבעי, היו להם גם רגשות של שלווה ורוגע. כשבני האדם נקלעים לסכנה, או כשאלוהים מונע מהם לעשות דברים מסוימים, הם מרגישים דאגה ומבוכה בלבם. אלה הם הרגשות שניתנים לאדם על ידי רוח הקודש. עם זאת, כשסביבה עוינת יוצרת אווירה של פחד וגורמת לבני האדם להיעשות חרדים וביישנים במיוחד, זהו ביטוי רגיל של אנושיות והוא אינו קשור לעבודתה של רוח הקודש.

בני האדם תמיד חיים ברגשות שלהם עצמם, והם חיים כך מזה שנים רבות. כשיש שלווה בלבם, הם פועלים (במחשבה שנכונותם היא הרגשה של שלווה), וכשאין שלווה בלבם, הם לא פועלים (במחשבה שחוסר הרצון או הסלידה שלהם הם אי-נוחות). אם הדברים מתקדמים על מי מנוחות, הם חושבים שאלוהים רוצה בדברים האלה. (למעשה, זה היה דבר מה שהיה אמור להתקדם על מי מנוחות, משום חוקי הטבע הרגילים.) כשהדברים לא מתקדמים על מי מנוחות, הם חושבים שאין זה רצונו של אלוהים. כשהם נתקלים בדבר שאינו מתנהל על מי מנוחות, הם נעצרים. רגשות כאלו אינם מדויקים והתנהגות על-פיהם תגרום לעיכובים רבים. לדוגמה, יהיו בוודאות קשיים בעת יישום האמת בפועל, ועוד יותר קשיים בעת ביצוע רצון האל. דברים חיוביים רבים יהיו קשים להגשמה. בדיוק כמו האמרה, "לרוב, הדרך להגשים דברים טובים אינה קלה". חייהם של בני האדם מכילים יותר מדי הרגשות, והן גורמות להן לבלבול ותהייה כל הזמן. דבר אינו ברור לבני האדם, אלא אם הם מסוגלים להבין את האמת. עם זאת, ברוב הנסיבות, כשהם פועלים או מדברים לפי ההרגשות שלהם, כל עוד הם לא מפרים את העקרונות היסודיים, רוח הקודש לא מגיבה כלל. הדבר דומה לאופן שבו "עטרת הצדקה" הורגשה על ידי פאולוס: במשך שנים רבות, איש לא סבר שהרגשותיו היו שגויות, וגם פאולוס עצמו מעולם לא סבר שהרגשותיו לא נכונות. ממה נובעות הרגשותיהם של בני האדם? כמובן, אלה הן תגובות שמקורן במוח שלהם. הרגשות שונות מופקות לפי סביבות שונות ועניינים שונים. רוב הזמן, בני האדם מסיקים מסקנות לפי לוגיקה אנושית וקובעים מערכת של נוסחאות, וכתוצאה מכך נוצרות רבות מההרגשות האנושיות. מבלי להבין זאת, בני האדם נעשים נוכחים במסקנות הלוגית שלהם עצמם, ובכך ההרגשות האלה הופכות למה שבני האדם מסתמכים עליו בחייהם. הן הופכות למשענת רגשית בחייהם (כמו עטרתו של פאולוס או "הפגישה באלוהים באוויר" של וויטנס לי). לאלוהים אין כמעט אף דרך לגשר על ההרגשות האלה של האדם, ועליו לאפשר להם להתפתח בזכות עצמם. כיום, אני מדבר אליך בפשטות על היבטים שונים של האמת. אם תמשיך לפעול לפי ההרגשות שלך, תמשיך לחיות בערפל, הלא כן? אתה לא מקבלים את הדברים שנקבעו למענך בבירור, ותמיד נסמך על ההרגשות האישיות שלך. בכך, אתה כמו עיוור הממשש פיל, הלא כן? ומה תשיג בסופו של דבר?

כיום, כל העבודה שעושה אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם היא אמיתית. זה לא דבר שאתה יכול למשש, או דבר שאתה יכול לדמיין, וזה על אחת כמה וכמה לא דבר שאתה יכול להסיק – זה רק דבר שאתה תהיה מסוגל להבין כשהעובדות יכפו את עצמן עליך. לפעמים, אפילו כשזה קורה, אתה עדיין לא מסוגל לראות בבירור, ורק לאחר שאלוהים בא ועושה דברים בעצמו ומבהיר מאוד את העובדות האמיתיות של מה שמתרחש, בני האדם מבינים. באותה עת, היו הרבה אשליות בקרב תלמידיו של ישוע. הם האמינו שיומו של אלוהים עמד לבוא, ושהם ימותו בקרוב למען ישוע ויהיו מסוגלים לפגוש באדון ישוע. בשל ההרגשה הזו, פטרוס המתין שבע שנים תמימות - אך העת עדיין לא באה. הם הרגישו שחייהם התבגרו, שההרגשות שלהם התרבו והפכו לחדות יותר – אך הם חוו כשלים רבים ולא היו מסוגלים להצליח. הם עצמם לא ידעו מה מתרחש. האם ייתכן שהדברים שבאמת נובעים מרוח הקודש לא יתגשמו? אי-אפשר לסמוך על ההרגשות של בני האדם. משום שיש לבני האדם אופני חשיבה ודעות משל עצמם, על סמך ההקשר והמצב באותו רגע, הם יוצרים מגוון אסוציאציות. בפרט, כשמשהו קורה לבני אדם שאופני החשיבה שלהם בריאים, הם מתרגשים מדי, והם לא יכולים שלא ליצור עושר של אסוציאציות. כך המצב במיוחד בקרב "מומחים" בעלי ידע ותיאוריות נשגבים, שהאסוציאציות שלהם מתרבות אף יותר לאחר שנים רבות של התמודדות על פני האדמה. מבלי שהם מבינים זאת, הן משתלטות על ליבם והן הופכות להרגשות רבות עוצמה – וכך המומחים באים על סיפוקם. כשבני האדם רוצים לעשות דבר מה, צצים בתוכם הרגשות ודמיונות, ובני האדם חושבים שהם נכונים. לאחר מכן, כשבני האדם רואים שהם לא התגשמו, הם לא מצליחים להבין מה השתבש. ייתכן שהם סבורים שאלוהים שינה את תוכניתו.

לכל בני האדם יש הרגשות. זה בלתי נמנע. גם בעידן החוק, היו רבים שהרגישו הרגשות מסוימות, אך ההרגשות שלהם היו שגויות פחות מאלה של בני האדם כיום. זאת מפני שבעבר, בני האדם היו מסוגלים לחזות בהופעתו של יהוה, יכלו לראות שליחים, וחלמו חלומות. בני האדם כיום לא מסוגלים לראות חזיונות או שליחים, ולכן השגיאות בהרגשותיהם התרבו. כשבני האדם של ימינו מרגישים שמשהו הוא נכון במיוחד ומנהיגים אותו, רוח הקודש לא מוכיחה אותם והם שלווים. בדיעבד הם מגלים שהם טעו רק לאחר שהם עוברים טקסים דתיים או קוראים את דברי האל. היבט אחד של הדבר הוא ששליחים לא מתגלים לבני האדם, החלומות נדירים, ובני האדם לא רואים כלל חזיונות ברקיע. היבט נוסף הוא שרוח הקודש לא מגבירה את התוכחה והטלת המשמעת שלה בקרב בני האדם. עבודתה של רוח הקודש כמעט שלא קיימת בהם. לפיכך, אם בני האדם לא יאכלו וישתו את דברי האל, לא יבינו את נתיב הנוהג, ולא יחפשו את האמת באופן מעשי, הם לא ישיגו דבר. עקרונות עבודתה של רוח הקודש הם כדלקמן: היא לא מתייחסת למה שלא נוגע לעבודתה. אם דבר מה לא נתון לסמכותה, היא לעולם לא מתערבת, והיא מאפשרת לבני האדם לעשות צרות כאוות נפשם. אתה יכול לפעול כפי שאתה רוצה, אך יבוא יום שבו תמצא את עצמך מוכה חרדה ואבוד. אלוהים עובד בנחישות רק כבשר ודם שלו, והוא לעולם לא מתערב בעבודתם של בני האדם. במקום זאת, אלוהים שומר מרחק מעולמו של האדם ועושה את העבודה שעליו לעשות. אלוהים לא יוכיח אותך אם תעשה עוול היום ולא יגמול לך אם תעשה מעשה טוב מחר. אלה עניינים אנושיים, ואין להם כל קשר לעבודה של רוח הקודש – הדבר אינו כלול בהיקף עבודתי.

בתקופה שבה פטרוס פעל, הוא אמר דברים רבים ועשה עבודה רבה. האם ייתכן ששום דבר מכך לא נבע ממחשבות אנושיות? לא ייתכן שכלל עבודתו נבעה מרוח הקודש. פטרוס היה בסך הכל ברוא אל. הוא היה חסיד אל. הוא היה פטרוס, ולא ישוע, ומהותו הייתה שונה ממהותו של ישוע. על אף שרוח הקודש שלחה את פטרוס, לא כל מעשיו נבעו מרוח הקודש, משום שככלות הכול הוא היה אדם. פאולוס גם אמר דברים רבים וכתב שפע של אגרות לכנסיות, שחלקן מאוגדות בכתבי הקודש. רוח הקודש לא הביעה אף דעה, מכיוון שהזמן שבו פאולוס כתב את האגרות היה הזמן שבו רוח הקודש השתמשה בו. הוא צבר נסיונות וידע מסוימים, כתב אותם והעביר אותם לאחיו ולאחיותיו לאמונה באלוהים. ישוע לא הגיב. מדוע רוח הקודש לא עצרה מבעדו? מפני שישנן טומאות שנובעות מאופן החשיבה הרגיל של בני האדם. זה בלתי נמנע. בנוסף, מעשיו לא הגיעו לדרגה של הפרעה. כשיש מעט עבודה אנושית כזו, קל יותר לבני האדם לקבל אותה. כיוון שהטומאות של אופן החשיבה הרגיל של האדם אינן מפריעות לשום דבר, הן נחשבות לרגילות. במילים אחרות, בני אדם שאופן החשיבה שלהם רגיל מסוגלים כולם לחשיבה כזו. כשבני האדם חיים כבשר ודם, יש להם אופן חשיבה משלהם, אך אין דרך לסלק את המחשבות האנושיות האלה. עם זאת, לאחר שבני האדם יחוו את עבודתו של אלוהים במשך זמן מה ויבינו כמה אמיתות, יהיו להם פחות אופני חשיבה כאלה. לאחר שבני האדם יחוו דברים רבים יותר, הם יהיו מסוגלים לראות דברים בירור, ולכן הם יפריעו פחות. במילים אחרות, לאחר שהדמיונות והמסקנות הלוגיות של בני האדם יופרכו, ההרגשות החריגות שלהם יפחתו. לכל בני האדם שחיים כבשר ודם יש אופן חשיבה משלהם, אך בסופו של דבר, אלוהים יעבוד בהם עד שאופן החשיבה שלהם לא יהיה מסוגל להפריע להם, הם כבר לא יסתמכו על הרגשות בחייהם, שיעור קומתם הממשי יגדל והם יהיו מסוגלים לחיות לפי דברי האל במציאות, והם כבר לא יעשו דברים מעורפלים וריקים. בשלב הזה, הם לא יעשו דברים שגורמים להפרעות. אשליותיהם ייעלמו, ומאותו רגע והלאה, מעשיהם יהיו שיעור קומתם האמיתי.