בכל הנוגע לאמונתך באל, נוסף למילוי חובתך כראוי, המפתח הוא להבין את האמת, להיווכח במציאות האמת, ולהשקיע מאמץ רב יותר בהיווכחות בחיים. לא משנה מה קורה, תמיד יש לקחים שניתן ללמוד, לכן אל תתנו לכך לחלוף על פניכם. עליכם לשתף על כך זה עם זה, ואז רוח הקודש תאיר אתכם ותעניק לכם נאורות, ותוכלו להבין את האמת. השיתוף יאפשר לך למצוא את הנתיב ליישום בפועל וכך תדע כיצד לחוות את עבודת האל, ולפני שתשים לב, חלק מבעיותיך ייפתרו והדברים שלא הצלחת לראות בבהירות ילכו ויתמעטו, ואתה תבין יותר ויותר מן האמת, וכך שיעור קומתך יגדל מבלי שתרגיש בכך. עליך לנקוט יוזמה ולחתור אל האמת ולהקדיש את כל ליבך לאמת. יש כאלו שאומרים, "אני מאמין באל במשך מספר שנים ומבין המון דוקטרינות. יש לי בסיס טוב כרגע. כעת, החיים בכנסייה שלנו מעבר לים הם טובים, האחים והאחיות נפגשים במשך כל היום כדי לשתף על סוגיות האמונה באל, ולכן אני מושפע ממה שאני רואה ושומע, וזה מזין אותי – וזה די והותר. אני לא צריך להקדיש מאמץ כדי לפתור בעיות הקשורות להיווכחותי בחיים או למרדנות שלי. אם אני מקפיד לעמוד בלוח הזמנים ולבצע מדי יום את התפילות שלי ולאכול ולשתות מדברי האל, לשיר מזמורים, לבצע את חובתי, ולמלא את החובה שאני אמור למלא, אצמח בחיים באופן טבעי". כך חושבים המאמינים המבולבלים הללו. האנשים הללו לא מקבלים את האמת כלל וכלל. הם בסך הכול עוסקים בטקסים דתיים, מדברים ברהיטות, צועקים סיסמאות ריקות מתוכן, משמיעים מילים ודוקטרינות וחשים שהם פועלים היטב. כתוצאה מכך, בשעה שאחרים מיישמים חלק מהאמת בפועל ומשיגים שינוי כלשהו, למאמינים המבולבלים הללו אין שום עדות חווייתית. הם אפילו לא מסוגלים לדבר על היכרות כלשהי עם עצמם. בסופו של דבר, הם נשארים בידיים ריקות לאחר שלא זכו בדבר. האם הם אינם דלים ומעוררי רחמים? אין נתיב אמיתי או מעשי יותר שמוביל לעבר הישועה מאשר נתיב החתירה לאמת וקבלתה. אם אינכם זוכים באמת, האמונה שלכם באל ריקה. אלו המשמיעים דוקטרינות ומילים ריקות, שתמיד חוזרים על סיסמאות, שאומרים דברים שנשמעים חשובים, מצייתים לתקנות ואף פעם לא מתמקדים ביישום האמת בפועל, לא זוכים בדבר, ולא משנה כמה שנים הם כבר מאמינים. מי הם אלו שכן זוכים במשהו? אלו שמבצעים את חובתם בכנות ומוכנים ליישם את האמת בפועל, שמתייחסים למה שהאל הפקיד בידיהם כאל משימתם, שמבלים ברצון את כל חייהם בהשקעה למען האל ושאינם זוממים מזימות למען רווח אישי, אלו שרגליהם נטועות בקרקע ושמצייתים לתזמוריו של האל. אלו האנשים שמסוגלים להבין את עקרונות האמת במהלך ביצוע חובתם ושמשתדלים לעשות הכול כראוי, מה שמאפשר להם להשיג את ההשפעה של העדות למען האל ולהשביע את רצון האל. כשהם נתקלים בקשיים במהלך מילוי חובתם, הם מתפללים לאל ומנסים להבין את עומק רצונו, הם מסוגלים לציית לתזמורים ולארגונים הנובעים מהאל, ובכל מה שהם עושים, הם חותרים אל האמת ומיישמים אותה בפועל. הם לא חוזרים על סיסמאות כמו תוכי או אומרים דברים שנשמעים חשובים, אלא מתמקדים רק בביצוע דברים כשרגליהם נטועות בקרקע ובציות קפדני לעקרונות. הם משקיעים את ליבם בכל מעשיהם, ולומדים להעריך את הכול בכל מאודם, וכך מסוגלים ליישם את האמת בפועל בעניינים רבים, ולאחר מכן זוכים בידע ובהבנה, ומסוגלים ללמוד לקחים וכך באמת ובתמים לזכות במשהו. וכשהם חושבים מחשבות לא נכונות או חווים מצבים מוטעים, הם מתפללים לאל ומחפשים אחר האמת כדי לפתור זאת. אין זה משנה אילו אמיתות הם מבינים, הם מעריכים את האמיתות הללו בליבם ומסוגלים לדבר על העדות החווייתית שלהם. האנשים האלו זוכים בסופו של דבר באמת. האנשים חסרי הזהירות והרדודים אף פעם לא חושבים ליישם את האמת בפועל. הם מתמקדים רק במאמץ ובעשייה ובהתפארות עצמית, אבל אף פעם לא מחפשים איך ליישם את האמת בפועל, מה שמקשה עליהם לזכות בה. חישבו על כך: אילו אנשים מצליחים להיווכח במציאות האמת? (אלו שרגליהם נטועות בקרקע, האנשים הפרגמטיים שמשקיעים את כל מאודם בדברים.) אלו שרגליהם נטועות בקרקע, שמשקיעים את כל מאודם בדברים ושניחנים בלב: אלו האנשים שמקדישים יותר תשומת לב למציאות ולשימוש בעקרונות האמת במעשיהם. כמו כן, הם מקדישים בכל הדברים תשומת לב לדברים מעשיים. הם אנשים פרגמטיים. הם אוהבים דברים חיוביים, את האמת, ודברים מעשיים. אלו האנשים שבסופו של דבר מבינים את האמת וזוכים בה. אילו מין אנשים אתם? (לא מעשיים, שרוצים תמיד לעשות דברים למראית עין ושנסמכים על עורמה.) האם ניתן לזכות במשהו בצורה כזו? (לא.) האם מצאתם דרך לפתור את בעיותיכם? אם תבין זאת ותתחיל לשנות את המצב, האם התפיסות שלך, הדמיונות שלך והפרספקטיבות שלך ישתנו? (אני מרגיש שהם השתנו מעט). כל עוד אתה משיג התקדמות ותוצאות, עליך לשתף אחרים בכך וכך להשכיל אותם. אפילו שהחוויה שלך מוגבלת, זו עדיין חוויה של צמיחה בחיים. תהליך הצמיחה בחיים הוא חוויית אמונתך באל, החוויה שבה חייך צומחים דרך חוויית דבר האל. אלו הן החוויות היקרות ביותר.

אם כולם מאמינים באל, קוראים בדברי האל, ומבצעים את חובותיהם, למה אחרי מספר שנים אנשים מתחילים להתבדל זה מזה, מתחילים להיווצר עליות ומורדות, ואופיים האמיתי של אנשים נחשף? אכן, כל אדם ממוין לפי סוגו. יש כאלו שמסוגלים לדבר על העדות החווייתית שלהם, בעוד שלאחרים אין שום עדות חווייתית כלל וכלל. יש כאלו שמסוגלים להבין אמיתות רבות ולהיווכח במציאות, בשעה שאחרים לא זכו בשום חלק מהאמת ולא שינו את צביונם ולו במעט. יש כאלו שמשיגים תוצאות במילוי חובותיהם, הם מסוגלים לחפש אחר האמת כדי לפתור בעיות, והם מבצעים בהדרגה את חובותיהם בצורה ראויה. יש אנשים חלקלקים שמתרשלים במהלך מילוי חובותיהם. הם בסך הכול יוצאים ידי חובה ואינם מיישמים את האמת בפועל, אפילו אם הם מבינים אותה. מאחר שכל האנשים הללו יחד מגיעים לכינוסים, קוראים בדברי האל, ומבצעים את חובותיהם, למה התוצאות שונות? למה ישנם אנשים שמסוגלים לעלות על נתיב החתירה לאמת בשעה שאחרים פונים לדרך משלהם? למה ישנם אנשים שמסוגלים לקבל את האמת בשעה שאחרים לא מסוגלים לכך? איך זה ייתכן? למה חלק מהאנשים יכולים לדעת לקבל ולציית כשעליהם לעמוד בפני גיזום, בשעה שאחרים חשים התנגדות, מתווכחים, מורדים ואפילו עושים סצנות? הרי הם כולם אוכלים ושותים מדברי האל בכינוסים, מקשיבים לדרשות ומשתפים, חיים את חיי הכנסייה, ומבצעים את חובותיהם, אז למה יש ביניהם הבדלים גדולים כל כך? האם אתם מצליחים להבין את הבעיה הזו? זה ההבדל בין אנושיות טובה לרעה, וזה קשור ישירות לשאלה האם אדם מסוים אוהב את האמת או לא. למעשה, לא משנה מהי איכותו של אדם מסוים, כל עוד הוא מסוגל לקבל את האמת, למלא את חובתו בחריצות, להתבונן בעצמו ולהכיר את עצמו, הוא יצליח לזכות בהיווכחות בחיים, יחווה שינוי אמיתי ויהיה מסוגל לבצע את חובתו כראוי. אם אינך קורא בדברי האל בשקדנות, ואינך מבין את האמת, אז לא תצליח להתבונן בעצמך. תהיה מרוצה גם אם עשית רק מאמץ קל שבקלים ולא ביצעת מעשים רעים או עבירות. זה ישמש לך כהון. כל יום יעבור עליך כשאתה פזור נפש, אתה תחיה במצב של בלבול, ותציית רק ללוח הזמנים שלך, לא תסתכל בתוך ליבך כדי לבחון את עצמך ולא תשקיע מאמץ בהכרה עצמית. תמיד תישאר שטחי. כך לעולם לא תבצע את חובתך ברמה מקובלת. כדי להשקיע את כל מאמציך בדבר מסוים, קודם עליך להשקיע בו את כל מאודך. רק לאחר שתשקיע את כל מאודך במשהו, תוכל להשקיע בו את כל המאמץ שלך, ולעשות כמיטב יכולתך. כיום, ישנם כאלו שכבר החלו להיות שקדניים במילוי חובותיהם, והחלו לחשוב איך ראוי שיציר בריאה ימלא את חובתו כדי להשביע את רצון האל. הם לא שליליים או עצלנים, הם לא מחכים בצורה פסיבית להוראותיו של העליון, אלא נוקטים ביוזמה. אם לשפוט לפי האופן שבו אתם מבצעים את חובתכם, אתם מעט יותר אפקטיביים משהייתם קודם, ועל אף שאתם עדיין מתחת לרף הדרוש, חלה בכם גדילה מסוימת – וזה טוב. אבל אסור לכם להסתפק בסטטוס קוו. עליכם להמשיך לחפש, להמשיך לצמוח – רק אז תבצעו את חובתכם בצורה טובה יותר, ותגיעו לרף הדרוש. עם זאת, כשאנשים מסוימים מבצעים את חובתם, הם אף פעם לא הולכים עד הסוף ונותנים את הכול, הם משקיעים רק 50 או 60 אחוז מאמץ, ופשוט סוחבים איכשהו עד שחובתם מסתיימת. הם לא מצליחים לשמר מצב של נורמליות: כשאין אף אחד שמשגיח עליהם או תומך בהם, הם מורידים הילוך ומוותרים. כשיש להם עם מי לשתף על האמת, הם מתעוררים פתאום, אבל כשאיש לא משתף איתם על האמת במשך זמן מה, הם נעשים אדישים. היכן הבעיה בתנועת המטוטלת הזו? זהו מצבם של אנשים שלא זכו באמת. הלהט הוא הדבר היחיד שמנחה אותם, ולהט הוא דבר שקשה מאוד לשמר. הם חייבים שיהיה להם מישהו שיטיף להם וישתף עימם מדי יום. ברגע שאין אף אחד שמשקה אותם ומספק להם את הדרוש, ליבם מתקרר שוב והם שוב נרפים. וכשליבם נרפה, הם נעשים פחות אפקטיביים במילוי חובתם. אם הם עובדים קשה יותר, האפקטיביות שלהם גדלה, הם מגיעים לתוצאות טובות יותר במילוי חובותיהם, והם זוכים ביותר. האם זו החוויה שלכם? אתם עשויים לומר, "למה אנחנו תמיד מתקשים לבצע את חובתנו? כשהבעיות הללו נפתרות, אנחנו מתמלאים במרץ מחודש, אך אם הן לא נפתרות, אנחנו נעשים אדישים. כשאנו משיגים תוצאה מסוימת במילוי חובתנו, כשאלוהים שבע רצון מהצמיחה שלנו, אנחנו נמלאים אושר ומרגישים שסוף סוף צמחנו. אבל עד מהרה, כשאנו שוב נתקלים בקושי, אנו שוב נעשים שליליים – למה מצבנו אינו עקבי?" למעשה, הסיבות העיקריות לכך הן שאתם מבינים אמיתות מעטות מדי, החוויות וההיווכחות שלכם אינן עמוקות מספיק, ישנן עדיין אמיתות רבות שאינכם מבינים, חסר לכם כוח רצון, ואתם מסתפקים במילוי חובתכם ותו לא. אם לא תבינו את האמת, איך תוכלו למלא את חובתכם כראוי? למעשה, האדם מסוגל להשיג כל מה שהאל מבקש ממנו. כל עוד תעשו שימוש במצפונכם ותוכלו לציית לו במילוי חובתכם, יקל עליכם לקבל את האמת – ואם תצליחו לקבל את האמת, תוכלו למלא את חובתכם כראוי. אתם ודאי חושבים כך: "האמנתי באל כל השנים הללו, אכלתי ושתיתי מדברי האל כל השנים הללו, זכיתי בהמון והאל הרעיף עליי חסד וברכות בשפע. חיי נמצאים בידי האל, אני חי תחת שלטונו וריבונותו, והוא זה שהעניק לי את נשמת החיים, אז עליי לאמץ את מוחי ולשאוף למלא את חובתי בכל כוחי – זהו המפתח." כוח רצון הוא בגדר חובה אצל אנשים. רק אלו בעלי כוח רצון יכולים לשאוף לאמת, ורק לאחר שהבינו את האמת הם יוכלו למלא את חובתם כראוי, להשביע את רצון האל, ולהמיט חרפה על השטן. אם אתה ניחן בכנות מסוג זה, ואינך מתכנן דברים רק לתועלתך שלך, אלא רק כדי לזכות באמת ולמלא את חובתך כראוי, אזי תמלא את חובתך בצורה תקינה ובאופן עקבי. לא משנה באילו נסיבות אתה עשוי להיתקל, תוכל להמשיך לבצע את חובתך. לא משנה מי יגיע כדי להטעותך או כדי להפריע לך, ולא משנה אם תהיה במצב רוח טוב או רע, עדיין תוכל לבצע את חובתך בצורה תקינה. כך, דעתו של האל תנוח באשר אליך, ורוח הקודש תעניק לך נאורות שתאפשר לך להבין את עקרונות האמת, ותנחה אותך כיצד תוכל להיווכח במציאות האמת. כתוצאה מכך, אופן ביצוע חובתך יעמוד ברף הדרוש. כל עוד תשקיע למען האל באמת ובתמים, תבצע את חובתך בענווה, ולא תהיה חלקלק או תנסה לעשות תרגילים, הרי שתעמוד בדרישותיו של האל. האל בוחן את מוח ונפש האדם, ואת מניעיו. אם ליבך עורג לאמת ואתה מסוגל לחפש אחריה, אלוהים יאיר אותך ויעניק לך נאורות. בכל עניין שהוא, אלוהים יאיר אותך כל עוד תחפש אחר האמת. הוא יגרום לליבך להיפתח לאור ויאפשר לך לעלות על נתיב היישום בפועל, ואז ביצוע חובתך יישא פירות. נאורותו של האל היא חסד האל וברכתו. גם בעניינים טריוויאליים, אם אלוהים לא מעניק לאנשים נאורות, הם לעולם לא יקבלו השראה. ללא השראה, אנשים יתקשו לפתור את בעיותיהם, ולא ישיגו תוצאות במהלך ביצוע חובתם. לרשות האדם עומדים רק האינטלקט, החוכמה ושיעור הקומה שלו, ולכן יש מכשולים רבים שאין ביכולתו להתגבר עליהם, גם לאחר שנות לימוד רבות. ולמה זה כך? כי עוד לא הגיע הזמן שהאל קבע. אם האל אינו פועל, ולא משנה כמה אדם מסוים הוא מוכשר, הרי שאין בכך כל טעם. יש להבין זאת היטב. עליך להאמין שהכול נמצא בידי האל, ושאנשים פשוט משתפים פעולה. אם יש בך כנות, האל יראה זאת, ויפתח עבורך דרך מוצא מכל מצב. אין שום קושי שלא ניתן להתגבר עליו. חייבת להיות לך האמונה הזו. לכן, כשאתה ממלא את חובותיך, אל תחשוש. כל עוד תיתן את הכול, בכל ליבך ומאודך, האל לא יעמיס עליך קשיים ולא ייתן לך יותר מכפי שאתה מסוגל להתמודד עימו. יש לך סיבה לדאגה רק אם אתה אומר דברים מבלי להתכוון אליהם, אם אתה כולך רק דיבורים ללא גיבוי במעשים ואומר דברים שנעימים לאוזן, אך אינך מבצע כראוי את חובתך – אז זה הסוף. אם זו גישתך כלפי מילוי חובתך וכלפי האל, האם תזכה בברכותיו של האל? בהחלט לא. אם אתה רק יוצא ידי חובה ומרמה את האל, אזי האל לא יתייחס אליך וינדה אותך. זו תהיה התוצאה. אם אתה מרמה את האל, אתה מרמה את עצמך. האל יאמר, "ליבו נכלולי מדי ואין בו שמץ של יושר. אי אפשר לבטוח בו בשום דבר. אין ברירה אלא להניחו בצד." מה זה אומר? זה אומר שתיוותר לבד ושתזכה להתעלמות. אם לא תכה על חטא, אתה תינטש לחלוטין. אתה תימסר ליד השטן, לידי רוחות רעות ורוחות טמאות, כדי להיענש. מהו מצבו של מישהו שנשאר לבד וזוכה להתעלמות? זה מצב שאומר שרוח הקודש כבר לא פועלת בך. לא תוכל לראות דבר בצורה צלולה, ובשעה שאחרים יזכו תמיד לנאורות ולהארה, אתה תחמיץ זאת, ותישאר רדום. תמיד תחוש ישנוני ותרצה לנמנם כשמישהו משתף על האמת ועל ההיווכחות בחיים. איזו מין תופעה היא זו? זה מה שקורה כשהאל חדל לפעול. כשהאל אינו פועל, האם האדם אינו הופך לגוויה מהלכת? זה מפחיד מאוד להאמין באל אך לא לחוש בנוכחותו. אדם שהגיע למצב כזה מאבד את הביטחון לחיות ואת המוטיבציה שלו. הוא מאבד את כל הון החיים שהיה ברשותו. איזה ערך יש לחיים כאלו? הרי זה גרוע יותר מלהיות חזיר או כלב. מעשיך והתנהגותך בכללותם מראים לאל שאינך אמין ושאינך מהימן. האל מתעב אותך בכל מאודו, ולכן נוטש אותך או דוחק אותך הצדה באופן זמני. אני תוהה, מדוע אדם שכזה לא מסוגל לחוש בליבו את הכאב ואת חוסר הנוחות? מה פגום בליבו? האם הוא ניחן בתחושת מצפון כלשהי? לא משנה כמה שנים אתה מאמין באל, ולא משנה אם אמונתך אמיתית או מזויפת, הרי שכבר הבנת כמה דוקטרינות של התנהגות, ואתה מסוגל לחיות ולשרוד מבלי להסתמך על איש, אבל אם תדע שנחשפת, שהאל כבר נטש אותך, האם תוכל להמשיך לחיות? האם לחייך יש עדיין משמעות? כשזה יקרה, אתה תבכה ותחרוק בשיניך באפלה. בכנסייה אנו רואים לעיתים קרובות אנשים שלאחר שנחשפו ונודו, כשהכנסייה עומדת לסלק אותם, בוכים עד שעיניהם הופכות אדומות ואפילו שוקלים לשים קץ לחייהם, לאחר שאיבדו את הרצון לחיות. הם בוכים ונשבעים שהם יכו על חטא, אבל אז כבר מאוחר מדי. זהו המקרה שבו אתה בוכה רק כשאתה רואה את ארון הקבורה. אז, אם ברצונכם להכות על חטא, עליכם לעשות זאת עכשיו. מהרו להרהר בבעיות שנותרו באופן מילוי חובתכם. בררו עם עצמכם האם אתם שטחיים, והאם יש תחום שבו אתם מתנהגים בחוסר אחריות. הרהרו בשאלה האם השגתם תוצאות במהלך מילוי חובתכם – אם כן, חשבו למה הצלחתם להשיג אותן, ואם לא, חשבו למה לא. הבהירו לעצמכם את הדברים הללו באמצעות התבוננות עצמית, ואם נותרו בעיות, חפשו את האמת כדי לפתור אותן. אם תעשו זאת, לא תיתקלו יותר בקשיים במהלך מילוי חובתכם. כי כל מי שמסוגל לחפש אחר האמת כדי לפתור בעיות שצצות בחייו, לא רק שהקשיים שהוא חווה במילוי חובותיו ילכו ויתמעטו, הוא גם ייעשה אפקטיבי יותר בביצועיהם, ותוך כדי כך יזכה בהיווכחות בחיים. לדוגמה, ישנם אנשים שמתחילים להבין את האמת לאחר שעברו מספר סיבובים של גיזום. הם מסוגלים להתבונן בעצמם לעיתים קרובות, וכשהם מגלים שעשו משהו שאינו בסדר, הם יודעים שהם הפרו את עקרונות האמת, והם מתפללים לאל וחשים חרטה עמוקה. לפעמים הם אפילו שונאים את עצמם וסוטרים לעצמם בפרצופם ואומרים, "איך שוב עשיתי משהו לא בסדר והכאבתי לאל? אין לי לב! האל אמר כל כך הרבה – למה אני לא מצליח לזכור זאת לאורך זמן? למה אני לא מצליח להתמסר לאל ולהשביע את רצונו? השטן באמת השחית אותי עמוקות. אין לאל מקום בליבי, והאמת לא חשובה לי כלל וכלל. אני תמיד חי על פי פילוסופיות שטניות ואיני מתחשב ברצון האל. אני נטול כל מצפון או היגיון. אני כולי מורד באל!" לכן, אנשים שכאלו נחושים להכות על חטא וליישם את האמת בפועל, לבצע את חובתם כראוי, ולהשביע את רצון האל. ניתן אכן לומר שליבם מסוגל להתחרט, אבל השלכת הצביון המושחת מעליהם אינה דבר קל – יש לעבור ניסיונות וזיכוך לפני שניתן להשתנות ולו במעט. ישנם כיום אנשים רבים שהחלו להתמקד באמת, ושמוכנים להיווכח במציאות האמת ולהפוך להיות לאנשים המתמסרים לאל. אם אנשים מכים על חטא בליבם, איך זה נראה בפועל? חלק מזה הוא שחובה עליהם להתפלל לאל ולחפש עוד אחר האמת, לפתור את הבעיות שלהם ולמצוא נתיב של יישום בפועל במהלך ביצוע חובותיהם. החלק הנוסף הוא שהם חייבים למצוא מישהו שמבין את האמת ומסוגל לשתף איתם, לנתח את המרדנות שלהם, את מהות הטבע שלהם, ואת התחומים שבהם הם מתנגדים לאל. עליהם להכיר היטב את הבעיות הללו, ואז לשקול בצורה יסודית את דברי האל ולראות כיצד דבריו מתייחסים אליהם. פעם אחר פעם, עליהם לשקול את דברי האל הקריטיים עבורם, ולמקד את ההתבוננות העצמית שלהם בבעיות שלהם ובמהות הטבע שלהם, עד שהידע הזה יהפוך להיות לנחלתם. בצורה כזו, הם יהיו מסוגלים להגיע לחרטה אמיתית ולשנוא את עצמם. בשלב הזה יהיה עליהם לחשוף את קשייהם בביצוע חובתם ולהשתמש באמת כדי לפתור אותם. כך, הקשיים שהם חווים בביצוע חובתם ילכו ויתמעטו, ותהיה לכך השפעה. אם ברצונך להכות על חטא באמת ובתמים, זוהי דרך היישום בפועל. זהו הנתיב היחיד להכאה אמיתית על חטא.

מהי ההשפעה שנוצרת כתוצאה מהחתירה לאמת? חלק מכך הוא שחתירה לאמת להשליך מעליכם את צביונכם המושחת. חלק נוסף הוא שחתירה לאמת מאפשרת ליישם את האמת בפועל במהלך ביצוע חובותיך ומאפשרת לך להפוך לאדם שמתמסר באמת לאל. זו העדות להכאה אמיתית על חטא. כדי להכות על חטא באמת ובתמים, יש להבין את האמת וליישם אותה בפועל לפני שניתן להשיג השפעה כלשהי. אם לא תחפשו אחר האמת כדי לפתור את הבעיה, והכאתכם על חטא תסתכם במילים בלבד, לא תשיגו בכך כל השפעה. אם כך תעשו, לא תחושו שלווה ולא תחושו מחוברים לקרקע. אם כל מה שאתה עושה זה לומר בתפילותיך שאתה רוצה להכות על חטא, אבל במהלך ביצוע חובתך אינך מחפש אחר האמת כדי לפתור את בעיותיך ולבצע את חובתך בצורה הראויה, אתה מנסה לרמות את האל. הכאה אמיתית על חטא מתבטאת בנאמנות, בפעולה על פי העקרונות, ביישום האמת בפועל, ובנשיאת עדות אמיתית במהלך ביצוע החובה. אלו הסימנים של הכאה אמיתית על חטא, והם גם אלו המעידים עליה. אם כל מה שאתה עושה זה לומר לאל בתפילותיך שאתה רוצה להכות על חטא, אבל אינך ממלא את חובתך כראוי, האם אינך מנסה לרמות אותו? אם אפילו מצפונך לא מסוגל לקבל זאת, איך האל יוכל? לא משנה מהן הנסיבות הנוכחיות שלך, כל עוד אינך מסוגל למלא את חובתך לאל בצורה כנה, וכל עוד נותרו בעיות רבות בדרך מילוי חובתך, ואינך מחפש אחר האמת כדי לפתור אותן, הרי שיש לך בעיה גדולה, ועליך להתפלל על כך בכנות ולהתבונן בעצמך. אם אינך מסוגל באמת להכות על חטא ואתה תמיד ממלא את חובתך בצורה גרועה, אין ספק שאתה מסתכן בנידוי. לא משנה כמה שנים אתה מאמין באל – כל עוד תמלא את חובותיך בצורה שטחית, ותמיד תחפש איך להועיל לעצמך, איך לנצל את בית האל, ולא תקבל את האמת או תיישמה בפועל, הרי שאתה אינך מאמין אמיתי באל. אתה סולד מהאמת. אתה חסר אמונה שמעוניין רק למלא את בטנו. אתה אולי עדיין גר בבית האל, ואתה אולי עדיין אומר שאתה מאמין באל, אבל האמת היא שכבר אין לך מערכת יחסים עם האל, והאל כבר מזמן הניח אותך בצד, והפכת להיות לקליפה חסרת נשמה, גווייה מהלכת. אם כך, מה הטעם בלחיות? לכל מי שהגיעו למצב זה לא נותר כבר כל יעד. דרך המוצא היחידה שלהם היא לבוא במהרה בפני האל ולהתוודות. אם תהיה ישר, ותכה על חטא באמת ובתמים, האל ישכח לך את עבירותיך. עם זאת, יש דבר אחד שעליך לזכור: לא משנה מתי, ולא משנה אם אתה ניחן בידע לגבי האל, או אם יש לך תפיסות או רעיונות מוטעים לגביו, אסור לך אף פעם להתעמת איתו או להמרות את פיו. אחרת, תיענש על כך. אם גילית שליבך התקשח, ושאתה במצב שבו אתה אומר, "אעשה זאת כך, נראה מה האל יעשה לי. אני לא מפחד מאף אחד. תמיד עשיתי זאת כך," אז אתה בצרות. זו התפרצות של טבע שטני. זו עקשנות. אתה כבר יודע מצוין שמה שאתה עושה הוא לא בסדר, וזה כבר מסוכן, אבל אתה אינך מתייחס לכך ברצינות. ליבך אינו חושש. אתה לא חש כל אשמה, ואינך מצטער או עצוב – אתה אפילו לא יודע כיצד להכות על חטא. זהו מצב של עקשנות שרק יגרום לך צרות. זה מגביר את הסיכוי לכך שהאל ידחוק אותך הצדה. אם אדם מגיע לשלב כזה ועדיין לא מצליח לחוש בדבר, והוא לא יודע שעליו לפנות לאחור, האם ניתן יהיה לשקם את מערכת היחסים שלו עם האל? זה לא יקרה בקלות. אז איך תוכל לשקם את מערכת היחסים עם האל כך שתרגיש שיהיה זה עבורך טבעי ומוצדק לגשת אליו? שתרגיש שתוכל להתמסר לו, לקוד בפניו, ולהציע לו את כל ששלך, לירוא ממנו ולקבל את דבריו כאמת ולא משנה אם אתה מבין אותם או לא, ואז לחפש אחר האמת וליישם בפועל את התמסרותך לאל? מתי ניתן יהיה להחזיר אותך למצב זה? כמה רחוק עליך ללכת כדי להשיג זאת? חוששני שזה יהיה קשה, כי זה לא תלוי בזמן, או באורך המסע או המרחק שעליך לעבור, אלא במצב חייך, ובשאלה האם נוכחת באמת במציאות החיים. אם אתה מאמין באל במשך שנים רבות, אך עדיין אינך מסוגל להשתמש באמת כדי לפתור את הבעיות שקיימות בתוכך, ואינך מודע לכובד משקלן של הבעיות הללו, ואתה חי את חייך לעיתים קרובות בשמחה כמורד חסר מודעות, ואתה עושה את הדברים הלא נכונים, אומר את המילים הלא נכונות, מתנגד ומורד באל בלב נוקשה, ונאחז בעקשנות בתפיסותיך, בדמיונותיך, במחשבותיך ובהשקפותיך, מבלי להיות מודע לכך כלל וכלל, אז אינך ניחן במציאות האמת, אינך אדם שמתמסר לאל, ואתה רחוק מלעמוד בדרישות האל. עליך להבין זאת היטב בליבך. אם אינך יכול לראות בבירור את מצבך, ואתה תמיד מניח שאמונתך תקינה, שאתה מסוגל להשקיע מעצמך למען האל, שסבלת ושילמת מחיר, ואתה מאמין שכניסתך למלכות השמים מובטחת, אז אתה נטול כל היגיון. אינך ניחן בשמץ ממציאות האמת, ואתה אפילו לא יודע זאת. זה אומר שראשך אינו צלול, שאתה אדם מבולבל ופזור נפש, ושאינך ניחן באיכות שתאפשר לך להבין את האמת ולהכיר את עצמך, ולכן האל לא יוכל להושיעך.

האם אתם יודעים על אילו אנשים האל מוותר לבסוף? (אלו שממשיכים להיות עיקשים ואינם מכים על חטא בפני האל.) מהו מצבם הספציפי של אנשים כאלו? (הם תמיד ממלאים את חובותיהם בשטחיות, וכשהם מתמודדים עם בעיות, הם לא מחפשים אחר האמת כדי למצוא פתרון. הם לא ניגשים ברצינות לאופן שבו עליהם ליישם את האמת בפועל, ומטפלים בכל נושא בצורה מרושלת. הם מסתפקים בכך שאינם עושים דברים מרושעים או רעים, והם אינם חותרים לאמת.) ההתנהגות השטחית שלהם תלויה בנסיבות. יש שמתנהגים כך כי הם לא מבינים את האמת, ואפילו נדמה להם שהתנהגות שטחית היא דבר נורמלי. ישנם אנשים שהם שטחיים במכוון, ושבוחרים בכוונה תחילה להתנהג בצורה כזו. הם מתנהגים כך כשהם לא מבינים את האמת, ואפילו אחרי שהם כן מבינים, הם לא משפרים את התנהגותם. הם לא מיישמים את האמת בפועל, וממשיכם להתנהג כך בצורה עקבית ללא כל שינוי שהוא. הם לא מקשיבים כשמותחים עליהם ביקורת ולא מסכימים שיגזמו אותם. במקום זאת, הם נשארים נטועים בעמדתם בעקשנות עד הסוף. איך זה נקרא? זה נקרא "עיקשות". כולם יודעים ש"עיקשות" היא מונח שלילי ומילת גנאי. זו לא מילה חיובית. אז מה לדעתכם יהיה סופו של אדם אם הוא נחשב ל"עיקש" ואם המילה הזו מתארת אותו במדויק? (האל יתעב וידחה אותו וידחק אותו הצדה.) בואו אגיד לכם, שהדבר שהאל מתעב יותר מכול ומוכן לוותר עליו הוא אותם אנשים עיקשים. הם מודעים לחטאיהם אבל אינם מכים על חטא. הם אף פעם לא מודים בפגמים שלהם ותמיד משמיעים תירוצים וטיעונים כדי להצדיק את עצמם וכדי להדוף האשמות, מנסים למצוא דרכים חלקלקות וחמקניות כדי להימנע מהסוגייה, מסתירים את מעשיהם מעיני אחרים, וממשיכים לעשות עוד ועוד טעויות ללא שמץ של הכאה על חטא או וידוי בליבם. אדם שכזה הוא בעייתי ביותר, ולא קל עבורו להשיג ישועה. זה בדיוק סוג האנשים שהאל רוצה לנטוש. למה לאל לנטוש אנשים כאלה? (כי הם לא מוכנים בשום אופן לקבל את האמת, ומצפונם נעשה רדום.) אנשים שכאלו לא ניתן להושיע. האל אינו מושיע אותם. הוא לא עושה עבודה שהיא חסרת תועלת. כלפי חוץ, זה נראה כאילו שהאל לא מושיע אותם, ולא מעוניין בהם, אבל למעשה יש לכך סיבה מעשית, והיא שהאנשים הללו לא מוכנים לקבל עליהם את ישועת האל. הם דוחים אותה מעליהם ומתנגדים לה. הם חושבים, "איזו תועלת אפיק מכך שאתמסר לך, שאקבל עליי את האמת ואיישם אותה בפועל? מה התועלת שבכך? אעשה זאת רק אם אפיק מכך תועלת כלשהי. אם אין בכך תועלת עבורי, לא אעשה זאת." אילו מין אנשים הם אלה? אלו אנשים שמה שמניע אותם הוא אינטרס אישי, ואינטרס אישי הוא מה שמניע את כל אלו שאינם אוהבים את האמת. אנשים שהאינטרס האישי שלהם מניע אותם לא מסוגלים לקבל עליהם את האמת. אם תנסה לשתף על האמת עם אדם שפועל על פי האינטרס האישי שלו, ותבקש ממנו להכיר את עצמו ולהודות בחטאיו, מה תהיה תגובתו? "מה ארוויח מכך שאודה בחטאיי? אם תגרום לי להודות בכך שעשיתי דבר מה לא תקין, ותגרום לי להתוודות על חטאיי ולהכות על חטא, אילו ברכות יוענקו לי? המוניטין שלי והאינטרסים שלי ייפגעו. אני אספוג הפסדים. ומי יפצה אותי?" זו הדרך בה הם חושבים. הם מחפשים ר ק תועלת אישית, ומרגישים שהצורך לנהוג באופן מסוים כדי לזכות בברכותיו של האל הוא מעורפל מאוד. הם פשוט לא מאמינים שזה אפשרי. הם מאמינים רק במה שהם רואים במו עיניהם. אלו אנשים שמה שמניע אותם הוא אינטרס אישי, והם חיים על פי הפילוסופיה השטנית שאומרת ש"כל אדם לעצמו והשטן ייקח את האחרון". זו מהות הטבע שלהם. בליבם הם חשים שהכרה באל והכרה באמת משמעם שהם מאמינים באל. מקובל עליהם שלא לבצע מעשים רעים, אבל רק אם יפיקו מכך תועלת ולא יאבדו שום דבר. הם ידברו על יישום האמת בפועל ועל התמסרות לאל רק אם האינטרסים שלהם לא ייפגעו מכך. אם האינטרסים שלהם ייפגעו, הם לא יוכלו ליישם את האמת בפועל או להתמסר לאל. עוד יותר בלתי אפשרי יהיה לבקש מהם להשקיע מעצמם, לסבול או לשלם מחיר כלשהו למען האל. אנשים כאלו אינם מאמינים אמיתיים. הם חיים למען האינטרסים שלהם, מחפשים רק ברכות ותועלות, ואינם מוכנים לשאת בסבל או לשלם מחיר, ועדיין, הם רוצים מקום בבית האל כדי להימלט מהסוף שהוא המוות. אנשים שכאלו לא מקבלים עליהם ולו שמץ מהאמת והאל לא יכול להושיע אותם. האם יש עדיין סיכוי שהאל יוכל להושיע אותם? האל ללא ספק ידחה ויתעב אותם, וגם ינדה אותם. האם זה אומר שהוא לא יושיע אותם? הם נטשו את עצמם. הם לא חותרים לאמת, לא מתפללים לאל, ולא נסמכים עליו, אז איך הוא יוכל להושיע אותם? הדבר היחיד שניתן לעשות הוא לוותר עליהם, לדחוק אותם הצדה, ולתת להם להרהר בעצמם. אם אנשים רוצים להיוושע, הסיכוי היחיד שלהם הוא לקבל עליהם את האמת, להכיר את עצמם, להכות על חטא, ולהביא לידי ביטוי את מציאות האמת. כך הם יוכלו לזכות באישורו של האל. עליהם ליישם את האמת בפועל כדי שיוכלו להתמסר לאל ולירוא מפניו, וזוהי מטרתה הסופית של הישועה. ההתמסרות לאל והיראה מפניו חייבים להתגלם באנשים ובאופן בו הם חיים את חייהם. אם אינך הולך בנתיב החתירה לאמת, אין נתיב חלופי שבו תוכל לבחור. אם האדם אינו הולך בנתיב הזה, ניתן רק לומר עליו שהוא לא מאמין שהאמת יכולה להושיע אותו. הוא לא מאמין שכל הדברים שהאל ביטא יוכלו לשנות אותו מהקצה לקצה ולהפוך אותו לאדם אמיתי. בנוסף, הוא ביסודו לא מאמין שהאל הוא האמת, והוא לא מאמין בעובדה שהאמת יכולה לשנות אנשים ולהושיע אותם. לכן, לא משנה כמה ננתח זאת, ליבו של אדם כזה הוא עיקש מדי. הוא מסרב בשום אופן לקבל עליו את האמת, ולא ניתן להושיע אותו.

האם מישהו מכם נמצא במצב של עיקשות? (כן.) אז האם כולכם אנשים עיקשים? מה ההבדל בין להיות במצב של עיקשות ובין להיות אדם עיקש? יש להבדיל בין השניים מפני שהם שני דברים שונים. מצב של עיקשות משמעו להיות בעל צביון מושחת. אם תהיה מסוגל לקבל את האמת, תוכל לזכות בישועה, אבל אם אתה אדם עיקש, תהיה בצרה. אנשים עיקשים לא מקבלים עליהם את האמת בשום אופן, ולכן לא יוכלו לזכות בישועה. זה ההבדל בין שני סוגי האנשים. אלו הנמצאים במצב של עיקשות מפגינים התנהגות מרדנית מסוימת, וחושפים את השחיתות הקיימת בתוכם. אולם, במהלך התהליך של חשיפת השחיתות, הם מתוודים שוב ושוב על חטאיהם ומכים על חטאיהם בפני האל, ומקבלים עליהם שוב ושוב את השיפוט, הייסור והתוכחה של האל. לא משנה כמה פעמים הם יחוו כישלון או ימעדו, הם תמיד יוכלו להרהר בעצמם, לפתור בעיות, לקום בחזרה על הרגליים ולהמשיך לנהות אחר האל. במהלך מסע זה, הם יזכו להבנה אמיתית באשר לצביונם המושחת ויבינו שההתנסות בשיפוט ובייסור של האל היא אכן סוג של ישועה, וששיפוטו וייסורו הכרחיים עבורם. באמצעות הכאה מתמדת על חטא, וידויים ללא הפסקה, וקבלה מתמשכת של דברי האל, חייהם נמצאים תמיד בתהליך של צמיחה, ומצבם הרוחני תמיד משתנה. במסגרת התהליך הזה, אדם יכול להשליך מעליו בהדרגה את צביונו המושחת ולחוות צמיחה ושינוי מקצה לקצה. התנהגותם המרדנית של אנשים כאלו יכולה להעיד אולי על כך שהם גם די עיקשים, ולפעמים מצבם הוא אכן מצב של עיקשות, אבל הם אינם אנשים כאלה. מאחר שהם לא אנשים כאלה, הם בהחלט מפגינים התנהגות חיובית והתקדמות. אנשים כאלו ניתן להושיע. איזה מין אנשים אתם? (אנחנו מכירים בכך שטעינו, ואנו מוכנים להכות על חטא בפני האל ולתקן את הטעויות שלנו.) אם אתה מודע לטעויות שלך, למרדנות שלך, ולצביון המושחת שמתגלה אצלך, ואתה חש חרטה בליבך, זהו דבר טוב ויש תקווה שתזכה לישועה. אולם, אם סובייקטיבית אינך ניחן ולו בשמץ של מודעות למרדנות או לשחיתות שלך, וכשמישהו מצביע על כך בפניך, אתה נותר קשה עורף ולא מוכן לקבל זאת, ואפילו נוקט בהתפלפלויות ובצידוקים עצמיים, אתה תיקלע לצרה, ולא יהיה קל להושיעך. אם אתה מאמין באל זמן קצר בלבד, נניח, בין שלוש לחמש שנים, ועדיין לא יודע הרבה על אמונה, זה בגלל ששיעור קומתך נמוך מדי. אולם, אם אתה מאמין כבר יותר מעשר שנים ועדיין אינך מכיר את עצמך, או שעדיין אינך מוכן שיגזמו אותך, אז אתה בצרה. זהו אדם בעל צביון עיקש שמסרב לקבל את האמת. כשמדברים על אלו שאינם מבינים את האמת ושחסרה להם מציאות, יש תמיד לשים לב לנקודה בזמן שבה הם נמצאים. יש אנשים בעלי איכות טובה, הם נכנסים מהר אל האמת, ואחרי שנה או שנתיים בלבד של אמונה, הם כבר מבינים את משמעותה של היווכחות בחיים. ייתכן גם שהם נמצאים במגע עם אנשים שהצליחו היטב בהיווכחותם בחיים, שניחנים במציאות האמת, ושמבינים אמיתות רבות. המאמינים החדשים כמהים אף הם לאותם הדברים, אז הם מקשיבים הרבה, מקבלים הרבה, וכך נוכחים מהר בחיים. אבל יש אנשים בעלי איכות נמוכה, ואפילו אם הם נמצאים במגע עם אנשים בעלי איכות גבוהה, הם משיגים התקדמות איטית בלבד. יש אנשים שקיימת אצלם סלידה מובנית מהאמת, ולא משנה כמה שנים הם כבר מאמינים, הם לא מוכנים ליישם את האמת בפועל, או להשיג התקדמות בחייהם. יש אנשים שאוהבים לעסוק בעשייה וניחנים בהתלהבות רבה, אבל לא מוכנים לחתור לעבר האמת. הם תמיד עסוקים, אבל לא משיגים התקדמות בחייהם. המאמינים באל יכולים להימצא בכל מיני מצבים. אולם, רק אלו שאוהבים את האמת, יכולים ליישמה בפועל, לזכות בה, וכך להיוושע. הדאגות הגדולות ביותר מבחינת המאמינים הן צביון עיקש וסירוב לקבל את האמת. אלו האנשים הבעייתיים ביותר ומדובר בבעיה בטבעם. הם אולי מקבלים עליהם דוקטרינות, אבל מסרבים לקבל את האמת. אלו האנשים בעלי הסיכוי הנמוך ביותר לזכות בישועה. הדבר היחיד שניתן לעשות לגבי אנשים שאינם אוהבים את האמת וסולדים ממנה, הוא לנטוש אותם.

בואו אתן לכם שתי דוגמאות לשקרים. ישנם שני סוגי אנשים שמסוגלים לשקר. עליכם להיות מסוגלים להבחין בין אנשים עיקשים לבין אנשים חסרי תקנה. עליכם גם להיות מסוגלים להבחין מי מהם יכולים להיוושע. על אף שאלו שיכולים להיוושע חושפים שחיתות לעיתים קרובות, כל עוד הם מסוגלים לקבל את האמת ולהרהר בעצמם ולהכיר את עצמם, יש להם תקווה. בדוגמה הראשונה, יש אדם שמשקר לעיתים קרובות. אולם, אחרי שהוא הבין את האמת, כששיקר שוב, התגובה שלו הייתה שונה. הוא חש כאב וסבל, והרהר, "שוב שיקרתי. למה אני לא מסוגל להשתנות? הפעם, לא משנה מה, אני מוכרח לחשוף את העניין הזה, לפתוח את עצמי בצורה מלאה כדי לחשוף ולנתח את האני האמיתי שלי. צריך להיות לי ברור ששיקרתי במטרה למנוע מעצמי מבוכה." לאחר שנפתח כך ושיתף, הוא חש בנוח יותר והבין, "מסתבר ששקרים הם דבר כואב, בשעה שחיים כנים הם קלים ונפלאים! האל רוצה שבני האדם יהיו כנים. זה מה שעליהם להביא לידי ביטוי." מאותו הרגע, לאחר שהתנסה בתחושה הטובה הזו, הוא הקפיד לשקר פחות, ניסה להימנע מכך כמה שיותר, דיבר רק כשהיה לו מה לומר, דיבר בכנות, פעל בכנות, והיה אדם כן. אולם, כשהוא נקלע למצב שנגע לגאוותו העצמית, הוא שיקר באופן טבעי ולאחר מכן התחרט על כך, כמובן. ואז, כשהוא נקלע למצב שבו הוא יכול היה לגרום לעצמו להיראות טוב, הוא שוב שיקר. הוא שנא את עצמו מבפנים, וחשב, "למה אני לא מסוגל לשלוט בפה שלי? ייתכן שזו בעיה בטבע שלי? האם אני ערמומי מדי?" הוא הבין שזו בעיה שחייבת פתרון. אחרת, האל ידחה ויתעב אותו וינדה אותו. הוא התפלל לאל וביקש שיטיל עליו משמעת אם הוא ישקר שוב, ושהוא מוכן לקבל עליו את העונש. הוא אזר אומץ לנתח את מעשיו במהלך כינוסים, ואמר, "כששיקרתי באותן נסיבות, עשיתי זאת ממניעים אנוכיים ובגלל שהכוונה שלי שלטה בי. כשהרהרתי במעשיי, הבנתי שבכל פעם שאני משקר, אני עושה זאת בגלל יוהרה או כדי לזכות ברווח אישי. כעת אני רואה זאת בבירור: אני חי למען הגאווה שלי ולמען האינטרסים האישיים שלי, ואלו הדברים שמובילים אותי לשקר כל הזמן לגבי הכול." בזמן שהוא ניתח כך את שקריו, הוא גם חשף את הכוונה שלו וגילה את הבעיה שהיא צביונו המושחת. הוא יוכל ליישם בפועל בכך שיחיה כאדם כן, ובד בבד יזכה בנאורות ויזהה את צביונו המושחת. מאוחר יותר, הוא הרהר, "עליי להשתנות! כרגע גיליתי שיש לי בעיה. זו נאורות אמיתית מהאל. אין ספק שאנשים שמיישמים את האמת בפועל בורכו בידי האל!" הוא גם חווה מעט מטעמה המתוק של חוויית יישום האמת בפועל. אולם, יום אחד, אותו אדם שוב שיקר מבלי ששם לב. הוא שוב התפלל לאל, וביקש שיטיל עליו משמעת. בנוסף לכך, הוא הרהר למה יש לו תמיד כוונה נסתרת כשהוא מדבר, ולמה הגאווה שלו תמיד חשובה לו יותר מרצון האל. לאחר שהרהר בכך, הוא זכה בהבנה מסוימת לגבי צביונו המושחת והחל לתעב את עצמו. הוא המשיך כך לחפש ולחתור לעבר האמת. חלפו בין שלוש לחמש שנים, והשקרים שלו הלכו ופחתו, ותדירות הפעמים שבהן הוא אמר את מה שחשב ושבהן התנהג בצורה כנה הלכה וגדלה. ליבו הלך ונעשה טהור יותר והכיל יותר ויותר אושר ושלווה. הוא בילה יותר ויותר זמן כשהוא חי בנוכחותו של האל ומצבו הלך ונעשה רגיל יותר ויותר. זהו מצבו האמיתי של אדם ששיקר לעיתים תכופות, לאחר שהתנסה בחיים כנים. אז האם הוא ממשיך לשקר גם כיום? האם הוא עדיין מסוגל לשקר? האם הוא אדם כן באמת? לא ניתן לומר שהוא אדם כן. ניתן רק לומר שהוא מסוגל ליישם בפועל את האמת של היותו אדם כן ושהוא נמצא בתהליך יישומם של חיים כנים, אבל הוא עדיין לא הפך במלואו להיות אדם כן. במילים אחרות, זהו אדם שמוכן ליישם את האמת בפועל. האם ניתן לומר שאדם שמוכן ליישם את האמת בפועל הוא אדם שאוהב את האמת? הוא יישם את האמת בפועל והעובדות נחשפו בפניו, אז האם לא יהיה זה טבעי להגדיר אותו כאדם שאוהב את האמת? כמובן, כשהוא יישם חיים כנים בפועל, הוא לא הצליח מיד לשתף בצורה טהורה ופתוחה, או לחשוף את כל החבוי בתוכו ללא כל חשש. הוא עדיין הסתיר דברים מסוימים וניסה להתקדם בזהירות. עם זאת, באמצעות הניסיונות והחוויות שלו, הוא הבין שככל שהוא חי את חייו בכנות רבה יותר, כך הרגשתו משתפרת, כך הוא חווה יותר שלוות נפש, וכך נעשה לו קל יותר ליישם את האמת בפועל ללא קשיים מיוחדים. רק אז הוא הצליח לטעום את טעמם המתוק של חיים כנים, ואמונתו באל התחזקה. בכך שחווה את משמעותם של חיים כנים, הוא לא רק הצליח ליישם את האמת בפועל, אלא גם חווה אושר ושלווה בליבו. בד בבד, הוא זכה בהבנה צלולה יותר לגבי נתיב יישומם של חיים כנים. הוא חש כעת שאין זה קשה כל כך להיות אדם כן. הוא מבין שדרישות האל מבני האדם הן סבירות וניתנות להשגה, והוא זכה בהבנה מסוימת לגבי עבודת האל. כל זה אינו בבחינת בונוס נוסף, אלא מה שאדם צריך לזכות בו במסעו להיווכחות בחיים, והוא מסוגל לזכות בכך.

הדוגמה השנייה עוסקת באדם שאוהב לשקר – זה בטבע שלו. כל עוד הוא לא מדבר זה בסדר, אבל ברגע שהוא פותח את פיו, דבריו מלאים זיופים. בקיצור, בין אם הוא עושה זאת בכוונה ובין אם לא, הרי שלא ניתן להאמין לרוב דבריו. יום אחד, אחרי שסיפר עוד שקר, הוא תהה, "זה לא בסדר לשקר וזה מרגיז את האל. אם אנשים יגלו ששיקרתי, אני אחווה השפלה! אבל נראה שמישהו כן שם לב ששיקרתי. אם כן, אוכל לטפל בכך בקלות. אמצא נושא אחר, ואשתמש בניסוח שונה כדי להפחית את החשד שלו, להטעות אותו, ולדאוג שהוא לא יהיה מסוגל לזהות את שקריי. האם זה לא חכם יותר מצדי?" ואז הוא סיפר שקר גדול עוד יותר כדי להסוות את השקר הקודם שלו ולסתום את החורים, וכך הצליח להטעות אנשים. הוא חש זחוח ומרוצה מעצמו, וחשב, "תראו כמה אני חכם! סיפרתי שקר בלי אף חור, ואפילו אם יש בו חורים, אוכל פשוט לשקר שוב כדי לסתום אותם. רוב האנשים לא יכולים לזהות זאת. צריך כישרון כדי לשקר!" יש שאומרים, "זו עבודה קשה לשקר. אחרי שמשקרים פעם אחת צריך לשקר עוד פעמים רבות כדי להסוות זאת. זה מצריך המון מאמץ ומחשבה." במקרה הזה, השקרים שלו לא נחשפו. הוא שיקר בהצלחה כדי להטעות אחרים, ואז כשהוא חשש שהשקר שלו התגלה, הוא שיקר שוב כדי להסוות את השקר הקודם. הוא חש גאווה, ולא חש ולו שמץ של אשמה או חרטה בליבו. מצפונו נותר נקי לחלוטין. איך זה ייתכן? הוא לא מודע לנזק הרב שהשקרים גורמים לו. הוא חושב שכשאתה משקר כדי להסוות שקרים אחרים, זה מאפשר לך לשפר את תדמיתך ולזכות בהטבות. על אף שזה קשה ומתיש, הוא חושב שזה שווה את זה. הוא חושב שיש לכך ערך רב יותר מאשר להבנת האמת ויישומה בפועל. למה הוא משקר לעיתים קרובות ולא חש כל אשמה? מפני שהוא לא אוהב את האמת בליבו. מה שחשוב לו זה הגאווה שלו, המוניטין שלו ומעמדו. הוא אף פעם לא פותח את ליבו ומשתף אחרים. במקום זאת, הוא משתמש בהעמדת פנים ובעורמה כדי להסוות את שקריו. זה האופן שבו הוא יוצר אינטראקציה ומתקשר עם אחרים. לא משנה כמה שקרים הוא מספר, כמה שקרים הוא מטייח, או כמה כוונות אנוכיות ובזויות הוא מסתיר, אין בליבו כל אשמה או אי נוחות. באופן כללי, אנשים בעלי מצפון ואנושיות מסוימת יחושו לא בנוח אחרי שיספרו שקר, ויתקשו להשלים עם כך. הם יחושו בושה. אבל הוא לא חושב כך. אחרי שהוא מספר דבר שקר הוא חש סיפוק רב, ואומר, "שוב שיקרתי היום ושיטיתי באידיוט הזה. הזעתי מרוב לחץ, אבל איכשהו הוא לא הבחין בכך!" לא נמאס לו לחיות חיים שבהם הוא רק משקר ומטייח כל הזמן? איזה מין טבע הוא זה? זהו טבע של שד. שדים משקרים על בסיס יומיומי. הם חיים חיי שקר, וזה לא גורם להם שום אי נוחות או כאב. אם הם כן היו חשים אי נוחות או כאב, הם היו משתנים, אבל הם לא מסוגלים לחוש כאב כי השקרים הם חייהם – זה הטבע שלהם. כשהם מביעים את עצמם באופן טבעי, הם לא מגלים כל איפוק ולא עוסקים בשמץ של התבוננות עצמית. לא משנה כמה שקרים הם מספרים או כמה הם מוליכים שולל, אין בליבם כל אשמה, ומצפונם לא מציק להם. הם לא מודעים לכך שהאל בוחן את מעמקי לב האדם. הם לא מצליחים להבין את האחריות שנחה על כתפיהם ואת העונש שיקבלו אחרי ששיקרו ונהגו בעורמה. הפחד הגדול ביותר שלהם היא שמישהו יחשוף את מזימותיהם הערמומיות, אז הם מספרים שקרים רבים עוד יותר כדי להסוות את מזימותיהם, ובו בזמן מתישים את עצמם בניסיון למצוא דרך כלשהי, אמצעי כלשהו, להסוות את שקריהם ואת האני האמיתי שלהם. האם אדם שכזה מכה בכלל על חטא במהלך התהליך כולו? האם הוא חש בושה או עצב? האם יש לו רצון כלשהו להשתנות? לא. הוא חושב שאמירת שקרים או טיוח שקרים אינם חטא, הוא חושב שרוב האנשים חיים כך, ואין לו כל כוונה להשתנות. באשר להיותו אדם כן, הוא חושב בליבו, "למה שאהיה אדם כן, שאדבר מהלב, ושאומר את האמת? אני לא עושה את זה. זה מיועד לשוטים ואני לא שוטה. אם אשקר ואפחד שיחשפו אותי, פשוט אמצא סיבות ותירוצים אחרים כדי לטייח זאת. אני לא אדם שמסוגל לדבר בכנות. אם אעשה זאת, הרי שאני אידיוט מוחלט!" הוא לא מוכן לקבל את האמת או להכיר בה. אנשים שלא מכירים באמת לא יכולים לאהוב את האמת. מהו מצבו של אדם שכזה מן ההתחלה ועד הסוף? (הוא לא מוכן להשתנות.) סירובו להשתנות ברור מנקודת מבט אובייקטיבית, אבל מהו מצבו האמיתי? הוא מכחיש מהיסוד שחיים כאדם כן הם הנתיב הנכון בחיים. הוא גם מכחיש את קיומה של האמת, את שיפוט האנושות על ידי האל באחרית הימים, ושהאל הוא הקובע את סופו של האדם ואת העונש האישי שכל אחד מקבל על מעשיו. זו התנהגות נטולת אבחנה, מטופשת ועיקשת. חשיבה שכזו היא שגורמת למצבו, למעשיו ולהתנהגותו מלאי העקשנות. כל זה נובע ממהות הטבע של האדם. זה סוג האדם שהוא – אדם ערמומי באמת – והוא לא מסוגל להשתנות. יש כאלו שמתקשים להאמין כשהם רואים אנשים כאלו מסרבים לקבל את האמת, ופשוט לא מבינים זאת. במציאות, לאנשים כאלו חסרה אנושיות רגילה ומצפונם לא מתפקד. יתרה מכך, חסר להם ההיגיון של אנושיות רגילה. כשמישהו הניחן בהיגיון ובאנושיות רגילה שומע את האמת ואת דברי השיפוט, הוא לכל הפחות מהרהר במעשיו ומביע הכאה אמיתית על חטא, אבל האדם הזה לא מגיב כלל אחרי שהוא שומע מהי דרך האמת. הוא עדיין מתעקש לחיות על פי פילוסופיית השטן, ללא שמץ של שינוי באמונתו באל במהלך השנים. לאדם כזה חסר ההיגיון שבאנושיות רגילה, וקשה לו להיוושע.

איזה משני סוגי האנשים האל מושיע, לדעתכם? (את האנשים מהסוג הראשון, כי אפילו שהם משקרים, הם מסוגלים לקבל עליהם את האמת ולהפוך להיות אנשים כנים.) אנשים עשויים לראות זאת ולשאול, "איך האנשים שהאל מושיע ממשיכים לשקר ולחטוא כל הזמן?" האם הם לא אנשים מושחתים? הם בהחלט לא אנשים מושלמים!" הם משתמשים כאן במילה "מושלמים". מה דעתכם על זה? זה מה שאומר אדם שלא מבין את התהליך הנורמלי של הצמיחה בחיים. האל מושיע אנשים שהושחתו בידי השטן ושהם בעלי צביון מושחת, לא אנשים מושלמים נטולי פגמים או כאלו שחיים בוואקום. אנשים מסוימים, כשהם חושפים מעט שחיתות, חושבים, "שוב התנגדתי לאל. אני מאמין באל כבר שנים רבות ועדיין לא השתניתי. הרי אין ספק שהאל לא רוצה בי יותר!" ואז הם נכנעים לייאוש ולא מוכנים יותר לחתור לעבר האמת. מה דעתכם על הגישה הזו? הם עצמם ויתרו על האמת, ומאמינים שהאל כבר לא רוצה בהם. האם לא מדובר בהבנה מוטעית של האל? גישה שלילית כזאת מאפשרת לשטן לנצל אותך בקלות. השטן לועג לאנשים כאלה, ואומר, "שוטה שכמותך! אלוהים רוצה להושיע אותך, ואתה ממשיך לסבול כך! אז פשוט תוותר! אם תוותר, אלוהים ינדה אותך, ובעשותו כך למעשה ימסור אותך לידיי. ואני אענה אותך עד מוות!" ברגע שהשטן נוחל הצלחה, ההשלכות הן נוראיות. לכן, לא משנה בכמה קשיים האדם נתקל, או עד כמה הגישה שלו שלילית, אסור לו לוותר. עליו לחפש אחר האמת כדי למצוא פתרונות, ואסור לו לחכות בפסיביות. במהלך תהליך הצמיחה בחיים ותהליך ישועת האדם, אנשים עשויים לפעמים לבחור בנתיב שגוי, לסטות לכיוון הלא נכון, או להציג לפעמים מצבים והתנהגויות לא בוגרות. הם עשויים לחוות רגעים של חולשה ושל שליליות, פעמים בהם הם אומרים את הדבר הלא נכון, מועדים, או חווים כישלון. כל זה נורמלי בעיני האל. הוא לא מאשים אותם בכך. יש שחושבים שהשחיתות שלהם עמוקה מדי, ושהם לא יוכלו להשביע את רצון האל, אז הם חשים עצובים ומתעבים את עצמם. אלו שליבם מסוגל לחוש חרטה שכזו הם בדיוק האנשים שהאל מושיע. מצד שני, אלו שסבורים שהם לא זקוקים לישועת האל, שרואים עצמם כאנשים טובים וחושבים שהכול בסדר איתם, הם בדרך כלל לא האנשים שהאל מושיע. מה המשמעות מאחורי הדברים שאני אומר לכם? מי שמבין, שישמיע את קולו. (כדי לטפל כראוי בשחיתות שנחשפת אצלך, יש להתמקד ביישום האמת בפועל, ואז תזכה לישועת האל. אם תמשיך שוב ושוב להבין לא נכון את האל, תידרדר בקלות לייאוש.) חייבת להיות לך אמונה ואתה חייב לומר, "על אף שאני חלש כעת, ועל אף שמעדתי וכשלתי, אני אמשיך לצמוח, ויום אחד אבין את האמת, אשביע את האל ואזכה בישועה." חייבת להיות לך הנחישות הזו. לא משנה אילו מכשולים, קשיים או בעיות יעמדו בדרכך, אסור לך להיות שלילי. אתה חייב לדעת איזה סוג של אנשים האל מושיע. יתרה מכך, אם אתה חש שאינך ראוי עדיין לזכות בישועת האל, או שלפעמים אתה נמצא במצבים שהאל מתעב או לא אוהב, או אם לפעמים אתה מתנהג שלא כראוי, והאל לא מוכן לקבל אותך, או שהאל דוחה ומתעב אותך, זה לא משנה. כל עוד תכה על חטא, האל יעניק לך סיכוי.

מהו הדבר החשוב ביותר באמונה באל? (להבין את האמת ולהיווכח בחיים.) נכון, ההיווכחות בחיים היא הדבר החשוב ביותר והיא באה במקום הראשון. לא משנה אילו חובות אתה ממלא, לא משנה בן כמה אתה, כמה זמן אתה מאמין באל וכמה מהאמת אתה מבין, ההיווכחות בחיים היא במקום הראשון. אל תחשוב, "יש כאלו שמאמינים באל כבר עשרים שנה, אבל אני מאמין בו רק חמש שנים. אני נמצא הרחק מאחור. האם יש לי עדיין סיכוי להיוושע, או שאני מפגר מדי מאחור?" פיגור של כמה שנים באמונתך לא מהווה בעיה גדולה. אם אתה אדם שחותר לאמת, תוכל להדביק את אלו שהחלו להאמין באל לפניך. האם בכתבי הקודש לא נאמר, "אֲבָל רַבִּים מִן הָרִאשׁוֹנִים יִהְיוּ אַחֲרוֹנִים וּמֵהָאַחֲרוֹנִים – רִאשׁוֹנִים" (מתי י"ט 30)? אם אדם תמיד מוצא סיבות ותירוצים כדי לא לחתור לאמת, אז אפילו אם הוא יאמין במשך כל חייו, זה יהיה לשווא, והוא לא יזכה בדבר. בבית האל, ישנם רבים שמאמינים באל כבר עשרים או שלושים שנה, אבל לא מילאו את חובותיהם עד לרף הדרוש, ולכן נודו. יש אנשים רבים שחותרים תמיד אל תהילה, רווח ומעמד, והופכים למנהיגי שקר ולצוררי משיח. יש הרבה חסרי אמונה שמסרבים בעיקשות לקבל את האמת, והם כולם נודו. האם זו עובדה? (כן.) בנוסף, ישנם אלו שמדברים על העדויות החווייתיות שלהם אחרי שהאמינו במשך שלוש עד חמש שנים בלבד. העדויות שלהם והאמונה שלהם עולות בהרבה על אלו של מי שמאמינים באל במשך שנים רבות. האנשים הללו זכו לברכתו של האל. ישנם רבים שהאמינו באל במשך שנים רבות אבל לא חתרו אל האמת כלל וכלל, ולכן נודו. זה מבהיר לאנשים עובדה אחת: שאלוהים הוא צודק והוגן לכולם. האל לא מסתכל על מה שהיית בעבר או על שיעור הקומה הנוכחי שלך, הוא מסתכל לראות האם אתה חותר אל האמת והולך בנתיב החתירה לאמת. אסור לך להבין לא נכון את כוונת האל ואז לומר, "למה אלו שהאל יכול להושיעם ממשיכים לשקר ולחשוף שחיתות? עליו להושיע את אלו שלא משקרים." האם לא מדובר כאן באי הבנה גדולה? האם יש מישהו באנושות המושחתת שאינו משקר? האם אנשים שלא משקרים עדיין זקוקים לישועת האל? האל מושיע את האנושות, שהושחתה בידי השטן. אם אינכם מצליחים להבין אפילו עובדה זאת בבהירות, הרי שאתם בורים ושוטים. ממש כפי שאלוהים אמר, "אין צדיק בארץ. הצדיקים אינם בעולם הזה." בדיוק בגלל שהאנושות הושחתה בידי השטן, האל התגלם כבשר ודם על פני האדמה כדי להושיע את בני האדם המושחתים. למה אינכם שומעים את האל מדבר על הושעתם של מלאכים? זה בגלל שהמלאכים נמצאים בשמים, ולא הושחתו בידי השטן. האל תמיד אמר מההתחלה ש"האנושות שאני מושיע היא האנושות שהושחתה בידי השטן, האנושות שנלקחה חזרה מידי השטן, האנושות שנושאת את צביונו המושחת של השטן, האנושות שמתנגדת לי ושמורדת בי." אז מדוע אנשים לא מתמודדים עם העובדה הזו? האין זה אומר שהם לא מבינים נכון את כוונות האל? כשלא מבינים נכון את כוונות האל, זה הנתיב הקל ביותר להתנגדות לאל ויש לפתור זאת בהקדם האפשרי. אם הבעיה הזו לא נפתרת, זה מסוכן, כי התוצאה עלולה להיות שאלוהים ידחק אותך הצידה. התפיסות והדמיונות של בני האדם הם שגורמים אצלם לאי הבנות. אם הם תמיד נאחזים בתפיסות ובדמיונות שלהם, אז רוב הסיכויים שהם יסרבו לקבל את האמת. אם תבין לא נכון את האל, אתה יודע מה יהיו ההשלכות אם לא תחפש אחר האמת כדי לפתור זאת. האל מאפשר לך למעוד, להיכשל, ולעשות טעויות. הוא יספק לך הזדמנויות וזמן כדי להבין את האמת, ליישם אותה בפועל, להבין בהדרגה מהו רצונו, לעשות הכול בהתאם לרצונו, להתמסר לו באמת ובתמים, ולהיווכח במציאות האמת שהאל דורש ממאמיניו. עם זאת, איזה אדם האל מתעב יותר מכול? האדם שאף על פי שהאמת ידועה לו בליבו, הוא עדיין מסרב לקבל אותה, קל וחומר ליישם אותה בפועל. במקום זאת, הוא ממשיך לחיות על פי פילוסופיות השטן, אך עדיין מחשיב את עצמו כאדם טוב שמסור לאל בזמן שהוא מנסה להטעות אחרים ולזכות במעמד בבית האל. אין סוג אדם שהאל מתעב יותר, כי מדובר בצורר משיח. על אף שכל בני האדם הם בעלי צביון מושחת, כאן מדובר במעשים בעלי אופי שונה. לא מדובר כאן בצביון מושחת רגיל או בגילוי רגיל של שחיתות, אלא במקרה שבו אתה מתנגד לאלוהים עד הסוף בעיקשות ובצורה מודעת. אתה יודע שהוא קיים, אתה מאמין בו, אך אתה עדיין בוחר במודע להתנגד לו. לא מדובר כאן בתפיסות לגבי אלוהים ובבעיית הבנה, אלא בכך שאתה מתנגד לו בכוונה תחילה עד הסוף. האם האל יכול להושיע אדם שכזה? האל לא יושיע אותך. אתה אויב האל, ולכן אתה שד. האם האל יכול להושיע שדים?

מה דעתכם על השיתוף שלי היום? האם הבנתם את דבריי? (כן, אנחנו מבינים.) אם תבינו משהו, תזכו במשהו, ותזכו בהיווכחות מסוימת באמת. אם תיכנסו אל האמת, חייכם יצמחו, אבל אם לא תיכנסו אל האמת, זה לא יקרה. זהו זרע שיש להשקותו, לדשן אותו, ולחשוף אותו לאור השמש. אם לא תגדלו את הצמח הזה בזהירות, הוא לא יצמח ולבסוף ינבול וימות. מהי משמעות דבריי? המשמעות היא, שאין זה מספיק להודות מילולית ולהאמין בלבכם שהאל התגלם כבשר ודם כדי להכיר את האל ולהיות ראויים להיכנס למלכותו. אין הדבר מובטח. זה רק שלב אלמנטרי. עדיין לא זכית בישועה, עדיין לא השתנית מקצה לקצה, ועוד ממתינה לך דרך ארוכה. באחרית הימים, האל מצהיר על האמת כדי להושיע את האנושות לחלוטין. כשאתה עולה על נתיב האמונה באל, אתה כבר זוכה מההתחלה להזדמנות שהאל יושיע אותך. זו ברכה עצומה! אסור לוותר על כך. הושעת האנושות והבאתה לידי שלמות בידי האל באחרית הימים היא הזדמנות נדירה ביותר. האנושות קיימת כבר אלפי דורות, אבל אף דור לא זכה עדיין להזדמנות הזו. זכייה בישועה היא דבר עצום. אסור לכם להחמיץ את ההזדמנות הזו. הדור שלכם פגש באל כבשר ודם. זוהי ברכה! העולם החילוני לא מסוגל לראות את הברכה הזו, אבל אתם הבחנתם בה ונהנים ממנה, וזוהי ברכת האל. אולי ישנם אנשים שהחזיונות עדיין לא ברורים להם. הם מבינים רק דוקטרינות מסוימות, אבל לא ניחנים באמונה אמיתית. הם רק מרגישים שזה טוב להאמין באלוהים, וקריאה בדברי האל מאירה את ליבם, אז הם מאמינים שזהו הנתיב הנכון בחיים וליבם מתחזק. הם נחושים שלא ללכת בנתיב ההרס של הכופרים, או בנתיב האנשים הדתיים שמתנגדים לאל. הם נחושים רק לנהות אחר האל, לחתור אל האמת, להשיג טיהור, לזכות בישועה וללכת רק בנתיב הנהייה אחר האל. זה טוב שאנשים מחליטים לעשות כך, וזה אומר שיש תקווה. נהייה אחר האל מביאה עימה את הגנת האל. לפחות עכשיו, בחיים האלו, הם יהיו מאושרים. השטן, האנושות והחברה כבר לא יזיקו להם, והם יחיו את חייהם בצורה מלאה ואמיתית תחת ריבונותו של האל. אלו הם כבוד ואושר שאותם ניתן לחוש כבר בחיים אלו. אבל כעת, מה לגבי החיים הבאים? אלוהים הבטיח. מלבד להושיע אותך ולספק לך את האמת והחיים, הוא גם מבטיח להעניק לך בחיים אלה ולהעניק לך חיי נצח בחיים הבאים. לכן, אל לך להמעיט בערך הדבר הזה. המחיר שאתה משלם והסבל שאתה חווה כדי לזכות באמת וכדי להיוושע הם זמניים. בעתיד, כשאנשים יבינו את האמת והיא תהיה חלק מהם, השמחה, האושר והברכות שמהם הם ייהנו יהיו בלתי ניתנים לתיאור. כלומר, רק כשתבין את האמת ותזכה בה, תהיה ראוי לקבל את הבטחת האל. אלוהים מעניק לך ללא תמורה את כל האמת ואת האספקה לחיים. זה נכון שהאל יכול להושיע אותך, אבל יכולתך לזכות לבסוף באמת ובחיים תלויה בשאלה אם תבחר לעלות על נתיב החתירה אל האמת. האם ההחלטה הזו נמצאת בידיך? (כן.) במילים אחרות, השאלה אם תצליח לזכות באמת ובחיים, אם תהיה ראוי לקבל את הבטחת האל, ואם תוכל לזכות בברכתו, ההבטחה הזו של ברכת "מאה פעמים ולעולם הבא חיי עולם" היא הזדמנות שנתונה בידיך. אף אחד אחר לא יכול להשפיע עליך, לעזור לך, או להגביל אותך. זו הזכות שלך. האל כבר העניק לך אותה. זה תלוי בשאלה האם תבחר ללכת בסופו של דבר בנתיב החתירה אל האמת. זה העניין המכריע ביותר.

9 בנובמבר, 2016