נכון להיום, כולכם מבצעים את חובתכם במרץ ואתם מסוגלים להתמודד עם מעט סבל; לכן, בכל הנוגע להיווכחות בחיים, האם יש לכם נתיב קדימה? האם אתם זוכים בנאורות חדשה או רואים אור חדש? היווכחות בחיים היא עניין מכריע עבור מי שמאמינים באל, ממש כמו ביצוע החובה; אבל היכולת למלא את חובתך היטב, לעמוד ברף קביל, לבצע את החובה בנאמנות – מהי הדרך להשיג את כל הדברים האלה? (חתירה אל האמת). נכון, עליכם לחתור אל האמת. מהי הדרך לחתור אל האמת? עליכם לקרוא יותר מדברי האל; רק דברי האל הם האמת. כדי להשיג את האמת עליכם ליישם בפועל את דברי האל ולחוות אותם לעתים תכופות יותר, ורק אז תוכלו להבין את האמת. אם כך, נכון שעליכם להשקיע מאמץ בדברי האל כדי להבין את האמת? יש כאלה שאומרים: "במהלך השנים האלה אני מאמין באל, קראתי לא מעט מדבריו והבנתי באמת ומתמים חלק מן האמת, אבל כאשר קורים לי דברים חריגים, אינני מוצא את הנתיב ואינני יודע כיצד ליישם בפועל את האמת; כיצד ייתכן שאינני מצליח להשתמש בדברים שאני מבין ושעליהם אני מדבר? בשלב זה, אני מבין שכל שאני יודע הן מילים ודוקטרינות, ואינני יודע כיצד ליישם בפועל את האמת כאשר קורים לי דברים. אני כל כך דל ומעורר רחמים". כאשר אנשים מסוימים משתפים, הם משמיעים זרם מילים בלתי פוסק ואפילו מסוגלים לצטט מן הזיכרון חלק מדברי האל, ולכן הם סבורים שהם מבינים את האמת, שהם רוחניים ושהם מחזיקים בשמץ ממציאות האמת; אבל כאשר קורה להם ביום מן הימים דבר מה שאינו עולה בקנה אחד עם רצונותיהם, הם מתחילים לפתח תפיסות בנוגע לאל. לעתים הם עשויים אפילו להתלונן עליו. הצביון המושחת שלהם מתגלה, וגם אם הם מתפללים הם אינם יכולים לפתור את בעיותיהם. כאשר אנשים אחרים משתפים עמם על האמת, הם אומרים: "אני מבין את הדוקטרינה הזו טוב ממך. בכל מה שנוגע להבנת האמת, אני מבין יותר ממך; בכל מה שקשור להטפת דוקטרינות, אני יודע טוב ממך כיצד לדבר; באשר להקשבה לדרשות, הקשבתי לדרשות רבות יותר ממך; בכל הנוגע להשקעת מאמץ, אני משקיע יותר ממך; בכל הנוגע לאמונה באל, אני מאמין זמן רב יותר ממך. אל תנסה ללמד אותי; אני מבין הכול". הם חושבים שהם מבינים הכול, אבל כאשר השאיפות והרצונות שלהם מתחילים להשפיע והם נשלטים על ידי הצביון המושחת שלהם, הם אינם יודעים מה לעשות. הדוקטרינות הרוחניות שהם פולטים בדרך כלל אינן מצליחות לפתור את הקשיים שלהם. האם שיעור הקומה שלהם באמת גבוה, או שהוא נמוך? הם חושבים שהם מבינים את האמת, אם כך, מדוע הם אינם פותרים את הקשיים הקיימים שלהם? מה קורה כאן? האם אינכם נתקלים בסוג כזה של בעיות לעתים קרובות? זהו קושי נפוץ שעמו מתמודדים המאמינים בהקשר של היווכחות בחיים, וזהו הקושי הגדול ביותר של האדם. לפני שקורה לך דבר מה, אתה עשוי לחשוב שאתה מאמין באל במשך זמן רב, שיש לך שיעור קומה ויסוד מסוים, וכאשר דברים קורים לאנשים אחרים, אתה מסוגל במידה מסוימת לראות מיהם באמת. אתה אפילו מסוגל לסבול לא מעט כשאתה מבצע את חובתך, לשלם מחיר משמעותי ולהתגבר על רבים מן הקשיים שלך, כמו מחלות גופניות, פגמים וליקויים; אבל העניין הקשה ביותר לפתרון הוא זה שנוגע לסוגים השונים של צביון מושחת שאנשים מגלים לעתים מזומנות. "צביון מושחת" הוא מונח שמוכר לאנשים, אבל לא לכל אחד ברור בדיוק מה זה צביון מושחת, אילו גילויים מהווים צביון מושחת ואילו מחשבות ופעולות הן תוצרים של צביון מושחת. אם אנשים אינם מבינים ואינם תופסים מהו צביון מושחת, או אילו פעולות הן גילויים של צביון מושחת, האין זה אפשרי שאדם יחשוב שהוא מיישם בפועל את האמת גם אם הוא חי בהתאם לצביון מושחת, כל עוד הוא אינו חוטא? האם אתם חווים מצב כזה? (כן). אם אינך מבין או תופס מהו בכלל צביון מושחת, האם אתה יכול להכיר את עצמך? האם אתה מסוגל להבין את הטבע המושחת שלך עצמך? בהחלט לא. אם אינך יודע מהו צביון מושחת, האם תוכל לדעת כיצד לפעול כדי ליישם בפועל את האמת, מהן הפעולות הנכונות ואילו פעולות הן שגויות? בהחלט לא. לכן, אנשים שאינם מכירים את עצמם לא יזכו בהיווכחות בחיים.

לנתיב של ההיווכחות בחיים יש נגיעה במצבים רבים. כולכם מכירים מן הסתם את המילה הזו, "מצב", אבל למה היא מתייחסת? האם אתם מבינים אותה? (מצב הוא נקודות השקפה ומחשבות שנובעות מתוך אדם כאשר קורים לו דברים; המצב יכול להשפיע על דבריו, התנהגותו ובחירותיו ולשלוט בהם. כל הדברים האלה הם מצב). זה די קרוב. מי עוד רוצה לומר משהו? (מצב פירושו שאדם חי במצב שלילי וחריג למדי כיוון שהוא נשלט על ידי סוג כלשהו של צביון מושחת, בפרק זמן מסוים או בהקשר של נושא מסוים – לדוגמה, כשהוא עובר גיזום חמור, או כאשר הוא מתמודד עם קשיים). (לאחרונה, כשהגעתי לתוצאות מסוימות במהלך ביצוע החובה שלי, הייתי שרוי במצב של שביעות רצון עצמית וזחיחות מסוימת. חשבתי שהשתניתי, שזכיתי במציאות האמת ושללא ספק האל יאשר אותי; למעשה, לפי הדרישות של האל הייתי עדיין רחוק מכך. רק עכשיו אני מבין שזה היה סוג של מצב גאוותן ויהיר). המצבים שתיארתם כולם שליליים, האם יש גם מצבים נכונים וחיוביים? (כן, לדוגמה, כשאני רוצה להשביע את רצון האל בכל מאודי, אני מסוגל למרוד בבשר וליישם בפועל את האמת: זהו סוג מצב חיובי). עד כה, רק תיארתם מצבים מסוימים מבלי להגדיר ממש מהו מצב. לכן, הבה נסכם כעת מהו מצב באמת, על בסיס מה שאמרתם כולכם. למה מתייחס המונח "מצב"? זהו סוג של השקפה שיש לאנשים, או תנאי שבו נתונים אנשים כאשר דברים קורים להם, כמו גם המחשבות, מצבי הרוח והעמדות שהתנאי זה יוצר. לדוגמה, כשאתה עובר גיזום במהלך ביצוע חובתך, אינך מרגיש מרוצה ואתה נתון במצב שלילי. בשלב זה, ההשקפות והיחס שאתה מגלה, כמו גם העמדות שבהן אתה נוקט – אלה הם כמה מן הפרטים הרלוונטיים של מצבך. האם אין לדבר זה נגיעה למה שאתם חווים בדרך כלל? (יש לו). זה קשור לחייהם של אנשים; זהו דבר-מה שמדבר לכל אחד – משהו שהם יכולים להרגיש, לחוות ולבוא עמו במגע – בכל יום מחייהם היומיומיים. אם כך, מה אתם חושבים: כשאדם נמצא במצב שלילי, אילו דברים נובעים ממנו? (חוסר הבנה, השתמטות, הגבלה עצמית וויתור מוחלט לאחר עיכובים כלשהם; במקרים חמורים, אדם עלול אפילו להתחמק לגמרי מן האחריות המוטלת עליו). כאשר המקרה חמור והם מתחמקים מן האחריות המוטלת עליהם, האם זהו יחס או עמדה? או משהו אחר? (זהו סוג של תנאי ושל מצב רוח). מדובר יותר בתנאי ובמצב רוח. בשלב זה, מהו היחס של האדם כשהוא מבצע את חובתו? (הוא שלילי ונרפה, אין לו כל מוטיבציה והוא פשוט יוצא ידי חובתו). יש לכך נגיעה במצב הדברים לאשורו. האמירה "אין לו כל מוטיבציה" היא ביטוי חסר משמעות; עליכם לדבר על מצב הדברים לאשורו. כשאנשים מבצעים את חובתם ללא מוטיבציה, מה הם חושבים בלבם? מהו הצביון המושחת שהם מגלים בשלב זה? (הם שטחיים בביצוע חובתם; הם עושים דברים שלא בלב שלם). אין זה צביון, אלא הגדרה שחלה עליך לאחר שאתה פועל; זוהי דרך פעולה. אבל באשר למה שגרם לך להיות שטחי, האם אין עליך לחפור עוד יותר לעומק? אם תחפור עמוק מספיק, תחשוף את הצביון המושחת שלך. התנהלות שטחית היא גילוי של צביון מושחת. הדרך שבה אתה חושב בלבך יכולה להוביל להתנהלות שטחית במהלך ביצוע חובתך ויכולה לגרום לך להיות פחות נמרץ מאשר בעבר. המחשבה הזו שלך היא צביון מושחת, והדבר שהוביל למחשבה הזו הוא הטבע שלך. יש כאלה שנתקלים בגיזום במהלך ביצוע חובתם, ואומרים: "מה אני באמת יכול לעשות, עם היכולות המוגבלות שלי? אינני מבין הרבה, ולכן, אם ברצוני לבצע את העבודה זו כראוי, האם לא אצטרך ללמוד תוך כדי עשייה? האם זה יהיה קל עבורי? האל פשוט אינו מבין אנשים; האין זו דרישה מוגזמת שהיא מעבר ליכולותיי? שמישהו אחר, שמבין יותר ממני, יעשה זאת. אני יכול לעשות זאת רק כך – אינני יכול לעשות יותר". אנשים אומרים וחושבים דברים מעין אלה כל הזמן, נכון? (נכון). כל אחד יכול להודות בכך. איש אינו מושלם, ואף אחד אינו מלאך; אנשים אינם חיים בוואקום. כל אחד חווה מחשבות וגילויי שחיתות מעין אלה. כל אחד מסוגל לחשוף דברים כאלה ולחיות במצבים שכאלה לעתים תכופות, ואין זה מתוך רצון; אין להם שליטה במחשבות האלה. לפני שקורים להם דברים, אנשים נמצאים במצב רגיל למדי, אבל הדברים משתנים כשמשהו קורה להם – באופן טבעי, מצב שלילי מתגלה בקלות רבה, ללא כל מחסום או רסן, וללא כל הסתה או גירוי מצד אחרים. כל עוד הדברים שבהם הם נתקלים אינם עולים בקנה אחד עם רצונם שלהם, צביונות מושחתים אלה מתגלים בכל עת ובכל מקום. מדוע הם יכולים להתגלות בכל עת ובכל מקום? זה מוכיח שסוג זה של צביון מושחת וטבע מושחת מצוי בקרבם של אנשים. הצביון המושחת של אנשים אינו נכפה עליהם בידי אחרים, ואחרים אינם מסיתים אותם, לא כל שכן מלמדים, ממריצים או תומכים בהם; למעשה, האנשים עצמם ניחנים בצביון הזה. אם אנשים לא יפתרו את הצביון המושחת הזה, הם לא יוכלו לחיות במצבים נכונים וחיוביים. מדוע סוגים אלה של צביון מושחת מתגלים לעתים קרובות? למעשה, כולכם כבר מודעים לכך שמצבים אלה שגויים וחריגים ושעליהם להשתנות; עד כה, לא השלכתם מעליכם את הצביונות המושחתים האלה ולא זנחתם את המחשבות וההשקפות השגויות, וטרם חל שינוי משמעותי במצבים שלכם. לאחר עשר או עשרים שנה, עדיין לא חוויתם שינוי כלשהו ואתם עדיין במצב שבו הייתם לפני גילוי השחיתות, ללא כל הפחתה משמעותית. אם כך, מהי הבעיה? מה זה מוכיח? לאחר כל השנים האלה, רובכם טרם חוויתם צמיחה כלשהי; אתם מבינים רק כמה מילים ודוקטרינות, אבל אינכם יכולים ליישם בפועל את האמת, ואינכם יכולים לשאת עדות חווייתית; הסיבה היא, שבמשך כל השנים האלה לא חתרתם אל האמת, והצביון המושחת שלכם לא השתנה באופן משמעותי. הדבר מוכיח שחוויית החיים שלכם רדודה מדי ושאין לה עומק; ניתן לומר בוודאות, ששיעור הקומה הנוכחי שלכם נמוך מדי, ושאינכם מחזיקים בשמץ של מציאות האמת. האם אתם יכולים לקבל את הדברים שאמרתי? אלה שיש להם ניסיון מעשי מועט אמורים להבין את דבריי, אבל אלה שאינם מבינים את האמת ואינם יודעים עדיין מהי היווכחות בחיים עלולים שלא להבין את המשמעות של הדברים האלה. מדוע שאלתי אתכם זה עתה מהו מצב? אם אינכם מבינים מהו מצב, אזי לא תבינו כלל מה אני אומר; אתם פשוט תקשיבו למילים ותתייחסו אליהן כאילו הן נכונות. אם זוהי העמדה שלכם, יש בכך הוכחה שאין לכם ניסיון ושאינכם מבינים את דברי האל. אם אנשים רוצים להיכנס למציאות האמת, לזכות בהיווכחות בחיים, עליהם להבין כמה וכמה מצבים; עליהם להבין את בעיותיהם ולרדת לעומקן ולדעת באיזה מצב הם נמצאים בחייהם האמיתיים, האם המצב הזה נכון או שגוי, מהו סוג הצביון המושחת שאנשים מגלים כאשר הם במצב שגוי ומהי המהות של צביון מושחת זה – עליהם להבין את כל הדברים האלה. אם אינך מבין או תופס את הדברים האלה, אזי, ראשית כל, אין לך כל מושג היכן להתחיל כדי להשיג ידע אודות הצביון המושחת שלך ולאפשר לעצמך להשתנות; כמו כן, אינך יודע איך להתחיל באכילה ושתיה של דברי האל, ואיך להיווכח באמת. האם אתם נקלעים לעתים קרובות לנסיבות הבאות? לאחר שאתם מקשיבים לדבריי אודות נושא מסוים, יש לכם ידע אך ורק לגבי הדבר המסוים הזה, אבל אינכם יודעים לאיזה מצב הוא מתייחס ואינכם יכולים ליישם זאת על עצמכם? (כן). זה מראה שהניסיון שלכם טרם הגיע לנקודה הזאת. כאשר אתם מקשיבים, ייתכן שתוכלו ליישם את הדברים על עצמכם, אם הנושאים שעליהם אני מדבר קשורים בכם ונוגעים במידה רבה לחייכם – לדוגמה, דברים שעמם אנשים באים במגע מדי יום במהלך ביצוע חובותיהם, או הצביון המושחת שאנשים מגלים כשהם מבצעים את חובותיהם, או דברים שנוגעים לכוונות של אנשים, לצביון הגאוותן שלהם, להיותם שטחיים או ליחס שהם מפגינים במהלך ביצוע החובות. אם אני מדבר על כך יותר לעומק, יש דברים שייתכן ולא תצליחו ליישם על עצמכם. האם זה קורה לפעמים? (כן). באשר לדברים שאינם יכולים ליישם על עצמכם, האם אתם מקשיבים להם כפי שאתם מקשיבים לדוקטרינות, ופשוט מניחים להם לחלוף מעליכם? אם כך, איך תוכלו להבין את הדברים שבאפשרותכם להחיל על עצמכם? (להרהר ולהכיר את עצמנו, ולחפש את האמת כדי לפתור את השחיתות שלנו). זו הדרך הנכונה לחוות דברים.

האמירה שחשוב להרהר בצביון המושחת שלכם וללמוד להכיר אותו היא הצהרה כללית למדי. כיצד עליך להרהר בפועל, כדי להכיר את עצמך? יש כאן נתיב: כאשר משהו קורה לך, עליך לבחון את נקודת המבט ואת היחס שלך, את המחשבות שעולות בך, ומהי נקודת המבט שממנה אתה מתבונן בבעיה, מתמודד איתה ומטפל בה. דרך שלבים אלה תוכל להרהר ולהכיר את הצביון המושחת שלך. מהי המטרה של הרהור ושל היכרות עצמית כאלה? מוטב להבין את מצבך המושחת ולאחר מכן לחפש את האמת כדי לפתור את בעיותיך ולהשיג שינוי צביון. אם כך, באיזה שלב נמצאים כולכם כעת? עד כמה אתם מכירים את עצמכם, ובאיזו מידת עומק? עד כמה אתם מבינים אודות המצבים שבהם אתם נמצאים בזמנים שונים, או כאשר קורים לכם דברים שונים? האם עשיתם מאמץ כלשהו, והאם עשיתם שיעורי בית בהקשר זה? האם חוויתם היווכחות כלשהי? (כשקורים לי דברים ברורים יותר, או אירועים משמעותיים, אני עשוי להבחין בכמה מן הגילויים שלי, גם אם אני מחמיץ בקלות את הנושאים הקטנים יותר. לפעמים אינני מודע לכך שאני חי במצב שגוי). כשאינך מודע, באיזה מצב אתה נמצא? באילו נסיבות אינך מודע? (ביצוע חובתי כאילו מדובר אך ורק בעשייה של דברים, מבלי להשקיע מאמץ בכיוון האמת שבדברי האל, כך שגם אם היה מתגלה צביון מושחת, לא הייתי יודע). התייחסות לחובתכם כאל עשיית דברים ותו לא, כאל סוג של עבודה, משימה או אחריות; וביצועה ללא רגש, מבלי לקשר אותה להיווכחות בחיים, זהו מצב נפוץ מאוד; מדובר בהתייחסות לחובה שלכם כאל עוד עניין שמצריך טיפול, במקום כאל נתיב או שיטה שמובילים אל ההיווכחות בחיים. הדבר דומה להליכה לעבודה: יש כאלה שמתייחסים אל העבודה שלהם כאל קריירה, הופכים אותה לחלק מחייהם ומשלבים אותה עם תחומי העניין והתחביבים שלהם, כמו גם עם האידיאלים והיעדים שלהם לחיים. לעומתם, אחרים מתייחסים לעבודה כאל סוג של אחריות – הם אינם יכולים שלא ללכת לעבודה. הם מתייצבים כל יום בדיוק בזמן, כדי שיוכלו להרוויח כסף ולתמוך במשפחותיהם, אבל אין להם יעדים או אידאלים בחיים. נכון לעכשיו, האם רובכם אינכם נמצאים במצב זה? החובה שלכם מנותקת מדברי האל או מן האמת. גם אם אתם מכירים בשגיאות שלכם, אינם משיגים כל שינוי ממשי; אתם חוזרים אל נושאים הקשורים בהיווכחות בחיים וחושבים עליהם רק כאשר מתעוררת מעט אשמה בלבכם. בכל שאר הזמן, אתם בדרך כלל עושים ככל העולה על רוחכם. ההתנהלות שלכם מעט טובה יותר כשאתם מרוצים או במצב רוח טוב במיוחד, אבל אם קורה משהו ביום מן הימים שאינו תואם לרצונותיכם, או אם אתם חווים סיוט שמעכיר את מצב הרוח שלכם, הדבר עלול להשפיע על הלך רוחכם למשך ימים וכך גם על תוצאות חובתכם. עם זאת, בלבך פנימה אין כל מודעות לכך; אתה מבולבל, ובמשך עשרה ימים ואפילו שבועיים, אתה ממשיך להתנהל כרגיל, אם כי בשטחיות, רק כדי לשרוד. כשמישהו חי במצב כזה, האם ההיווכחות בחיים אינה קופאת על שמריה? אם ההיווכחות בחיים קופאת על שמריה, האם הפעולות שעושים אנשים והחובה שהם מבצעים יכולות להשביע את רצון האל? (לא). מדוע לא? במקרה זה, לפעולות ולחובה שלהם אין דבר וחצי דבר עם האמת והן אינן מסתכמות בנשיאת עדות לאל, כך שביצוע החובה בדרך זו אינו יכול לרצות את האל. ייתכן שלא עשיתם כל טעות במהלך ביצוע חובתכם במשך זמן מה, ולכן אתם חושבים שביצוע החובה בדרך זו ראוי בהחלט; אתם סבורים שביצוע החובה בדרך זו הוא בסדר גמור כל עוד אתם עסוקים במילוי החובה, אינכם זונחים את עבודתכם ואינם מהרהרים בדברים אחרים. האם יחס כזה אינו דוגמה לשטחיות? אם אתם מסתפקים בפעולות גרידא, תוך ניתוק מעקרונות האמת, האם תוכלו להשיג תוצאות בביצוע חובתכם? כאשר עבודת האל תסתיים, כיצד תתייצב בפני האל? אם אינך מקבל על עצמך אחריות בנוגע לחובתך, ואינך מחפש את האמת ומטפל בעניינים בכפוף לעקרונות, האם מדובר בביצוע החובה בהתאם לרף קביל? האם היא תזכה באישור האל? אם אתה נתקל באופן פתאומי בניסיון או שאתה עובר גיזום, ולאחר מכן אתה מבין שהשיפוט והייסור הגיעו משום שפגעת בצביון האל, וכך אתה מקיץ בבת אחת מן החלום שלך ובמשך מספר ימים מצליח להתנהל בצורה נאותה, האם זהו מצב רגיל עבור היווכחות בחיים? (לא). השינוי לכאורה שחל בך לאחר הגיזום דומה לכאב לאחר הצלפת שוט. יש בך ידע מועט לגבי עצמך. כלפי חוץ, ייתכן שנראה כאילו צמחתם מעט וזכיתם בהבנה כלשהי בעקבות הגיזום, השיפוט והייסור. אבל מבחינה סובייקטיבית, האם אנשים יכולים להשיג מצב רגיל עבור היווכחות בחיים אם הם אינם מבינים או תופסים את הצביון המושחת שלהם-עצמם ואת מצביהם המושחתים השונים, ואם הם מעולם לא בחנו בקפידה את הנושאים האלה ומעולם לא פתרו את הבעיות הללו? האם הם יכולים להיכנס למציאות האמת? אינני חושב שקל להם להשיג זאת. יש כאלה שאומרים: "אני יכול להבין עקרונות הקשורים בעניינים של ביצוע חובתי; האין זו הבנה של האמת והיווכחות במציאות האמת?" שמירה על תקנות היא דבר פשוט, וכלפי חוץ קל לדבוק במשימות, אבל אין הדבר שווה ערך ליישום בפועל של האמת, ואף אין הוא שווה ערך להתמודדות עם עניינים שונים בהתאם לעקרונות. לדוגמה, נניח שאתה קם מדי בוקר בשעה חמש והולך לישון בעשר כל לילה; האם תוכל להקפיד על עיקרון זה בחיי היום-יום שלך? (לא). לוח זמנים של חמש עד עשר הוא לא רע; הוא תואם לקצב הטבעי של האנשים וטוב לגופם, אבל מדוע קשה להם לקבל אותו? יש כאן בעיה. אין זה אומר, שאנשים אינם מודעים להיגיון הזה או שאינם מודעים לידע הנפוץ – הם בהחלט מודעים לכך – אם כך, מדוע הם אינם מקבלים אותו? מדוע אנשים אינם מוכנים להיצמד ללוח הזמנים הזה ומסרבים לחיות על פי השיטה והשגרה הזו? הדבר כרוך באינטרסים הגופניים של האנשים. האם חוסר הרצון להשכים קום אינו זהה לרצון להמשיך ולישון, ולרצון לפעול על פי ההעדפות הגופניות והתחושות הגופניות שלכם? השכמה בשעה מוקדמת עומדת בסתירה לנוחות הגופנית של אנשים, ולכן הם אינם רוצים לעשות זאת והדבר גורם להם לחוסר שביעות רצון. אם כך, האם אנשים יכולים לקבל את העובדה ש"השכמה בשעה מוקדמת טובה לגוף?". לא. אנשים אינם יכולים לוותר אפילו על שביב של אינטרס שיש להם, ועם זאת הם חייבים להטיל משמעת על גופם, להתפלל ולעבוד על מחשבותיהם. הם גם צריכים להיות מושפעים מן הסביבה שלהם: הם משכימים קום רק כשהם רואים שאנשים אחרים משכימים קום והם מרגישים מבוכה בגלל רצונם לישון. הם מרגישים אילוץ לקום כל יום והם מאוד לא שבעי רצון מכך. מה גורם למחשבות ולמצבים האלה? אנשים חומדים נוחות גופנית, הם רוצים לפעול לפי רצונותיהם והם מטפחים מחשבות עצלות של פינוק עצמי. הם אינם לוקחים בחשבון את הדפוסים הקבועים של גופם, ובנוסף הם אינם מתייחסים לחובה שאותה הם מבצעים. במקום זאת, הם מתמקדים תחילה בסיפוק האינטרסים הגופניים שלהם. בשורה התחתונה, יש משהו בצביון המושחת של האדם, שגורם לו תמיד לרצות לענג את הבשר ולנהוג ללא ריסון. כאשר הוא עובר גיזום, הוא מנסה להצטדק ותמיד מתגונן, ויש בכך מחוסר ההיגיון. השכמה מוקדמת היא עניין פעוט שאין לו קשר לזכיות או להפסדים של אנשים – כל עוד אתה יכול להתגבר על תשוקתך לעוד קצת שינה, תוכל להשיג זאת – אבל לאנשים קשה מאוד לוותר על ההנאה הגופנית הקטנה של עוד קצת מנוחה. כאשר התשוקה שלך לעוד קצת שינה משפיעה על עבודתך, אתה הופך מודע לעובדה, שהדבר אינו עולה בקנה אחד עם עקרונות האמת; לא רק שאינך מהרהר בעצמך, בלבך יש אפילו תלונות, אינך שבע רצון ואתה חושב תמיד: "איך ייתכן שאף פעם אינני יכול לפנק את עצמי ולו מעט, או לעשות ככל העולה על רוחי במשך זמן מה?" אצל אנשים מסוימים, מחשבות כאלה מתעוררות לעתים קרובות. אם כך, כיצד יש לפתור מצב כזה? עליך להתפלל, להיות מסוגל להתגבר על הקשיים הגופניים שלך, לחתור להתפתחות, להפסיק לחמוד נוחות, להיות מסוגל לסבול, להיות נאמן לחובתך, לא לעשות ככל העולה על רוחך וללמוד לרסן את עצמך. האם ריסון עצמי הוא קל? (לא). מדוע לא? (כיוון שאנשים אינם רוצים להיות מרוסנים, הם אינם אוהבים להיות מנוהלים והם רוצים לפנק את עצמם). אנשים שאינם יכולים להבין ריסון עצמי, שאינם מסוגלים לרסן את עצמם, שהריסון העצמי שלהם לקוי ואשר פועלים תמיד באופן מופקר ושוגים בפנטזיות מתאפיינים באנושיות שאינה בוגרת, בלי קשר לגילם. כאשר עניין פעוט זה נוגע באינטרסים של אנשים, הצביון המושחת שלהם מתגלה. במקרה כזה, עליהם לחפש את האמת כדי לפתור זאת; עליהם ללמוד להכיר את עצמם ולהבין את האמת, כדי לפתור את בעיית השחיתות שלהם. כאשר אנשים מטוהרים מן הצביון המושחת שלהם, הם נכנסים מבלי משים למציאות האמת, חייהם צומחים ומתפתחים וצביון החיים שלהם משתנה.

זה עתה השתמשתי בדוגמה פשוטה, בנוגע לאופן שבו משהו פעוט כמו שגרה יומית יכול לחשוף את צביונם המושחת של אנשים ואת מה שמתחולל בראשם; כל זה כבר יצא לאור. על ידי חשיפת צביונות מושחתים אלה גילית שאכן הושחתת במידה רבה על ידי השטן. אף על פי שאתה מאמין באל במשך שנים, ואתה מבין מעט דוקטרינה, טרם השלכת מעליך את צביונך המושחת. ללא קשר לחובה שאתה מבצע, לא תוכל למלא אותה תוך עמידה ברף קביל; בלי קשר לעניינים שבהם אתה מטפל, לא תוכל לעשות זאת בהתאם לעקרונות; עדיין אינך אדם שמתמסר באמת ובתמים לאל. לכן, על סמך המצבים הנוכחיים שבהם נתונים אנשים, האם האל באמת הושיע אותם? עדיין לא, משום שהם טרם השליכו מעליהם לגמרי את צביונם המושחת, היישום בפועל של האמת מצדם עדיין מוגבל מדי והם רחוקים מהתמסרות מלאה לאל. יש אפילו כאלה שמסוגלים לנהות אחר השטן, או אחר בני אדם. עובדות אלה מספיקות כדי להוכיח כי שיעור הקומה של אנשים לא הגיע באמת לנקודה של הישועה. כל אדם צריך לסווג את עצמו על בסיס מצבו האמיתי ולקבוע איזה סוג של אדם הוא. על ידי כך שהם מהרהרים בצביונותיהם המושחתים, אנשים מסוימים מצליחים להכיר את המצבים הפנימיים השונים שקיימים בהם, כמו גם את המחשבות, ההשקפות והגישות שמתעוררים בעת שקורים להם דברים שונים. אנשים מסוימים מבינים שהם גאוותנים ויהירים, שהם אוהבים להתרברב ושהם נוטים להשתחצן ולהתנשא על אחרים. יש כאלה שמבינים שהם נכלוליים וערמומיים, משתמשים בכל מיני אמצעים לא כשרים, ושיש בהם מן הזדוניות. אחרים מבינים שלרווח יש עדיפות עליונה מבחינתם, שהם אוהבים לנצל את הזולת ושהם אנוכיים ובזויים. יש כאלה שמהרהרים במשך זמן מה ומבינים שהם צבועים. אחרים נהגו לחשוב שהם מוכשרים, שיש להם איכות ושהם מיומנים במקצוע שלהם, אבל לאחר שהם מהרהרים במשך זמן מה, הם מבינים שאין להם איכות אחת לרפואה; הם נטולי כישרונות ובנוסף הם גם מטופשים וחסרי עקרונות בהתנהלותם. אנשים מסוימים מהרהרים קמעה ומבינים, שהם קטנוניים ומתפלפלים; אסור שאחרים יאמרו דבר מה שיש לו נגיעה באינטרסים שלהם, ואין להם מושג לגבי סובלנות. האם הידע שתשיג בעקבות הרהור פנימי שכזה יסייע להיווכחות בחיים שלך? (כן). כיצד הוא יעזור? (הוא יכול לעזור לנו לזכות בלב שמחפש את האמת. אם לא נלמד להכיר את הבעיות האלה, לא נוכל לדעת שאנחנו מגלים צביון מושחת לעתים קרובות, קל וחומר לחפש את האמת כדי לפתור את בעיותינו). (אם לא נדע על כל אלה, לא נוכל לדעת שאנחנו במצב מעורר רחמים. לאחר שנלמד להכיר אותן, נרצה לחפש את האמת כדי לפתור את הבעיות שלנו. נהיה מוכנים להתנער מן הכבלים של הצביון המושחת שלנו ונרצה לחפש את האמת כדי להתנהל בהתאם לדברי האל). חשבו לרגע על אדם שסבור שהוא נפלא למדי, שיש לו חוש צדק מפותח, שהוא נדיב במיוחד, מוכשר, סובלני, אדיב, ישר ומסור עד מאוד לאחרים, ושצביונו המושחת מתאפיין באותם פגמים קטנים שהם מנת חלקם של אנשים רגילים, כמו גאוותנות, צדקנות, שנאה וקנאה. מצד שני, הוא סבור כי מלבד פגמים קטנים אלה הוא מושלם וגם מכובד, אציל נפש ואוהב יותר מאחרים – אם מישהו נתון תמיד במצב כזה, האם לדעתכם הוא יכול לבוא בפני האל ולגלות חרטה באמת ובתמים? (לא). באילו נסיבות אדם יכול באמת להתייצב לפני האל כדי להכיר את עצמו, להשתטח באמת ובתמים לפניו ולומר, "הו אלוהים, השטן השחית אותי לעומק. אינני מוכן לוותר על דבר וחצי דבר שקשור באינטרסים שלי. אני אדם אנוכי ובזוי, ללא איכות אחת לרפואה. אני מוכן לגלות חרטה אמיתית ולתת ביטוי לצלם של אדם אמיתי – אני רוצה שהאל יושיע אותי"? כאשר לאדם יש רצון להתחרט באמת, זה טוב: אזי קל לו לעלות על המסלול הנכון של אמונה באל ולהשיג ישועה.

נניח שאדם מסוים מצייר ציור – הוא סבור שהציור מושלם והוא שבע רצון, עד שביום מן הימים, מישהו אומר שבציור יש פגמים רבים. עוד לפני שהוא מתחיל לרדת לפרטים, בעל הציור מרגיש כי מדובר בהתקפה עליו. הוא מתרגז ומשיב מלחמה שערה: "אתה אומר שאני לא יודע לצייר? אתה מצייר גרוע ממני וביצירות שלך יש בעיות רבות יותר! אף אחד אפילו לא רוצה להסתכל עליהן!" מדוע הוא מסוגל לומר דבר כזה? באיזה סוג של מצב הוא צריך להיות, כדי לומר דבר שכזה? מדוע עניין פעוט כל כך יכול לגרום לו לכעוס ולזעום כל כך ומעורר הלך רוח אגרסיבי? מה גרם לכך? (הוא סבור שהציור שלו מושלם וחש פגוע מכך שמישהו אחר אומר שיש בו פגמים). העניין הוא, שאי אפשר לפגום בתדמית המושלמת שלו. אם הוא סבור שמשהו טוב, אסור לך להצביע על פגמים כלשהם או להטיל ספק כלשהו. עליך לומר: "הציור שלך ממש טוב. אפשר לקרוא לו יצירת מופת. אני חושב שאפילו הכישרונות של האמנים הגדולים אינם מגיעים לרמה שלך. אם תפרסם את היצירה הזו, אין ספק שהיא תעורר התרגשות בענף ושתיחשב כפריט בעל ערך לדורות!" במקרה כזה הוא יהיה מרוצה. שביעות הרצון והזעם נובעים מאותו אדם, אז איך ייתכן שיש בו שני גילויים שונים כל כך? איזה מהם הוא הצביון המושחת שלו? (שניהם). איזה מבין הצביונות המושחתים האלה חמור יותר? (השני). הצביון השני מגלה את הצביעות, הבורות והטיפשות שלו. כאשר מישהו אומר שאתה לא יודע לצייר, מדוע אינך שבע רצון, עד כדי כך שאתה מפתח הלך רוח מלא שנאה, אגרסיבי ונקמני? מדוע אתה כל כך מרוצה כשמישהו משמיע באוזניך כמה מילים טובות? מדוע אתה כל כך זחוח? האם אנשים כאלה אינם חסרי בושה לחלוטין? אין להם כל בושה; הם מטופשים ומעוררי רחמים בו זמנית. אף על פי שמילים אלה אינן נעימות במיוחד, אלה הם פני הדברים. מנין מגיעות הבורות, הטיפשות וההבעות המכוערות של אנשים? הן מגיעות מן הצביונות המושחתים של בני האדם. אם אדם מסוים מפגין יחס שכזה כאשר קורים דברים מעין אלה, הדברים שהוא חושף אינם ההיגיון והמצפון שראויים להיות לאדם בעל אנושיות רגילה, והם גם אינם הדברים שאדם בעל אנושיות רגילה אמור להביא לידי ביטוי. אם כך, כיצד יש להתמודד עם עניינים שכאלה? אנשים מסוימים אומרים: "יש לי דרך. כשמישהו אחר אומר שאני טוב, אני שותק; כשמישהו אומר שאני גרוע, גם אז אני שותק. אני מתמודד עם הכול בדרך קרה. אין בכך משום התנהלות נכונה או שגויה, ואין זה גילוי של צביון מושחת. נכון שזה נהדר?" מה דעתכם על גישה כזו? האם המשמעות היא, שלאנשים אלה אין צביון מושחת? גם אם מישהו טוב במיוחד בהעמדת פנים ויכול לעשות זאת במשך זמן מה, אין זה קל להעמיד פנים במשך חיים שלמים. גם אם אתה טוב במיוחד בהעמדת פנים, וגם אם אתה מצליח להסוות דברים היטב, אינך יכול להסתיר או להסוות את הצביון המושחת שלך. ייתכן שתצליח לרמות אנשים בנוגע לדברים שבלבך פנימה, אבל אינך יכול לרמות את האל ואף לא לרמות את עצמך. הדברים שחושב אדם ואלה שעולים במוחו מייצגים את צביונו המושחת – בין אם הם עזים או גלויים ובין אם לאו, ובלי קשר לחשיפתם, בסופו של דבר. אם כן, האם צביונות מושחתים אלה אינם מתגלים באופן טבעי בכל מקום ובכל עת? יש כאלה שסבורים, שהם עלולים לפלוט משהו מתוך אי זהירות וכך לחשוף את מחשבותיהם הפנימיות ביותר, והם מצטערים על כך. הם חושבים, "בפעם הבאה לא אומר דבר; מי שמרבה לדבר מרבה לטעות. אם לא אומר דבר, הצביון המושחת שלי לא יתגלה, נכון?" אבל בסופו של דבר, כאשר הם פועלים, הצביון המושחת שלהם מתגלה שוב והם שוב חושפים את כוונותיהם, והדבר עלול לקרות בכל מקום ובכל עת, כך שבלתי אפשרי למנוע זאת. לכן, אם הצביון המושחת שלך לא נפתר, אין זה אלא רגיל שהצביון המושחת הזה יתגלה באופן קבוע. יש רק דרך אחת לפתור אותו, על ידי כך שתחפש את האמת ותשקיע מאמץ מסוים, עד שתבין את האמת לאשורה ותוכל לראות את המהות של הצביון המושחת שלך. אז תוכל לשנוא את השטן ואת הבשר שלך, ובדרך זו יהיה לך קל ליישם בפועל את האמת. כשתוכל ליישם בפועל את האמת, הדברים שתחשוף לא יהיו צביון מושחת, אלא גילויים של מצפון, היגיון ואנושיות רגילה. לכן, תוכל לפתור את הבעיה של הצביון המושחת רק על ידי חיפוש האמת. הסתמכות על שליטה עצמית, ריסון ומשמעת עצמית אינה שיטה טובה והיא אינה יכולה לפתור צביון מושחת כלל.

אם כך, כיצד פותרים צביונות מושחתים? תחילה, עליכם להכיר ולנתח את המקור של הצביונות המושחתים האלה, ולאחר מכן למצוא את השיטה המתאימה ליישום בפועל. ראו הדוגמה שזה עתה נתתי. האדם הזה חושב שהציור שלו מושלם, אבל בסופו של דבר, מישהו שמבין בציור אומר שיש בו פגמים רבים ולכן הצייר אינו מרוצה ומרגיש שהכבוד העצמי שלו נפגע. כאשר הכבוד העצמי שלך נפגע וכאשר הצביון המושחת שלך מתגלה, מה אפשר לעשות? אנשים אחרים מציעים רעיונות ונקודות מבט שונים, אז מה אפשר לעשות כשאינך יכול לקבל אותם? יש כאלה שאינם מסוגלים להתמודד עם זה בצורה נכונה. כשמשהו קורה להם, הם תחילה מנתחים אותו: "למה בדיוק הם מתכוונים? האם הם מכוונים את זה אלי? האם זה מפני שאתמול הסתכלתי עליהם בעין עקומה, כך שהיום הם רוצים לנקום בי? אם זה היה מיועד אלי, אני לא אתן לזה לעבור בלי תגובה: שן תחת שן, עין תחת עין. אם הם לא אדיבים כלפיי, אני לא אהיה הוגן כלפיהם. אני חייב להגיב!" איזה גילוי זה? זה עדיין גילוי של צביון מושחת. בפועל, סוג גילוי זה של צביון מושחת מתאפיין בנטייה ובכוונה להגיב בנקמנות. במהותה, מהו אופייה של דרך פעולה זו? האם אינה זדונית? היא מכילה טבע זדוני. האם אנשים היו נוקמים אם לא היה להם טבע זדוני? הם לא היו חושבים על כך. רק כאשר הם חושבים על תגובה נקמנית פורץ מתוכם סוג שפה שכזה: "אתה אומר שאינני מצייר טוב? אתה מצייר גרוע ממני ובעבודות שלך יש בעיות רבות יותר! אף אחד אפילו לא רוצה להסתכל עליהן!" מהו האופי של צורת דיבור זו? זהו סוג של התקפה. מה דעתכם על נתיב פעולה כזה? האם ההתקפה והנקמנות חיוביות או שליליות? האם הן ראויות לשבח או בזויות? ברור שהן שליליות ובזויות. התקפה ונקמנות הן סוג אחד של פעולה וגילוי, אשר מקורו בטבע שטני זדוני. זהו גם סוג של צביון מושחת. אנשים כאלה חושבים: " אם אתה אינך טוב כלפי, אני אפגע בך! אם אינך מתייחס אלי בכבוד, מדוע שאתייחס אליך בכבוד?" איזה סוג חשיבה הוא זה? האם אין זו דרך חשיבה נקמנית? לפי השקפתו של אדם מן הרחוב, האין זו נקודת מבט תקפה? האם היא איננה הגיונית? "אני לא אתקוף אלא אם תוקפים אותי; אם תוקפים אותי, ברור שאתקוף בחזרה", וגם "אני מחזיר לך באותו מטבע" – הכופרים אומרים דברים כאלה לעתים קרובות; מבחינתם מדובר ברציונל הגיוני, שתואם לחלוטין לתפיסות אנושיות. אבל איך אמורים אלה שמאמינים באל וחותרים אל האמת להתייחס אל דברים כאלה? האם הרעיונות האלה נכונים? (לא). מדוע הם אינם נכונים? איך אפשר להבחין בהם? מה המקור של הדברים האלה? (השטן). מקורם בשטן, אין בכך כל ספק. מאיזה צביון של השטן הם מגיעים? הם מגיעים מטבעו הזדוני של השטן; הם מכילים ארס והם מכילים את הפנים האמיתיות של השטן בכל זדוניותו וכיעורו. זו מהות הטבע שהם מכילים. מהו האופי של נקודות המבט, המחשבות, הגילויים, הדיבור ואפילו הפעולות שמכילות סוג כזה של מהות טבע? ללא ספק, זהו הצביון המושחת של האדם – זהו הצביון של השטן. האם הדברים השטניים האלה עולים בקנה אחד עם דברי האל? האם הם עולים בקנה אחד עם האמת? האם יש להם בסיס בדברי האל? (לא). האם אלה הן הפעולות שבהן צריכים לנקוט חסידיו של האל, והמחשבות ונקודות המבט שבהן הם צריכים להחזיק? האם המחשבות ונתיבי הפעולה האלה עולים בקנה אחד עם האמת? (לא). כיוון שדברים אלה אינם עולים בקנה אחד עם האמת, האם הם עולים בקנה אחד עם המצפון וההיגיון של האנושיות הרגילה? (לא). עכשיו אתם יכולים לראות בבירור, שדברים אלה אינם עולים בקנה אחד עם האמת או עם האנושיות הרגילה. האם חשבתם בעבר, שדרכי פעולה ומחשבות אלה ראויות, נכונות ומבוססות? (כן). המחשבות והתאוריות השטניות האלה תופסות מקום מרכזי בלבם של אנשים, מנחות את מחשבותיהם, נקודות המבט, ההתנהלות ודרכי הפעולה שלהם, וגם את המצבים השונים שלהם; אם כך, האם אנשים יכולים להבין את האמת? בהחלט לא. נהפוך הוא – האם אנשים אינם מיישמים בפועל את הדברים שלדעתם הם נכונים, ודבקים בהם כאילו היו האמת? אם הדברים האלה הם אכן האמת, מדוע הדבקות בהם אינה פותרת את הבעיות המעשיות שלך? מדוע הדבקות בהם אינה מובילה לשינוי אמיתי בך, גם אם אתה מאמין באל במשך שנים? מדוע אינך יכול להשתמש בדברי האל כדי להבחין בפילוסופיות האלה, שמקורן בשטן? האם אתה עדיין דבק בפילוסופיות השטניות האלה, כאילו היו האמת? אם אכן יש לך חוש הבחנה, האם לא ירדת לעומקן של הבעיות האלה? כיוון שהדברים שבהם אתה דבק מעולם לא היו האמת – למעשה, מדובר ברעיונות מופרכים ובפילוסופיות שטניות – וזהו מקור הבעיה. כולכם צריכים ללכת בנתיב הזה כדי לבדוק ולבחון את עצמכם; לראות אילו דברים בתוככם הם אלה שיש להם בסיס לדעתכם, שעולים בקנה אחד עם ההיגיון וחוכמת העולם, שלפי תפיסתכם אפשר להניח על השולחן – כל אותן מחשבות, השקפות, נתיבי פעולה ויסודות שגויים, אשר בלבכם התייחסתם אליהם כאל האמת ואשר לדעתכם אינם צביונות מושחתים. המשיכו לחפור ולחשוף את הדברים האלה; יש עוד רבים כמותם. אם תחשפו את כל הדברים המושחתים והשליליים האלה, נתחו אותם עד שתשיגו הבחנה ועד שתוכלו לוותר עליהם, ואז הצביונות המושחתים שלכם ייפתרו בקלות ותוכלו להיטהר.

נחזור לדוגמה שבה השתמשנו קודם. כאשר הצייר שומע חוות דעת של אחרים בנוגע לעבודתו – שליליות ונעימות כאחד – איזה סוג תגובה הוא הנכון ומתאפיין בהתנהגות ובביטויים שיש בהם אנושיות ורציונליות? זה עתה אמרתי, שכל אותן מחשבות שיש בתוך אנשים – בין אם לדעתם הן נכונות או שגויות – מגיעות כולן מן השטן, מן הצביון המושחת שלהם; הן שגויות והן אינן האמת. גם אם אתם חושבים שהן נכונות או סבורים שאחרים מעריכים את המחשבות שלכם, הן לא מגיעות מן האמת; הן אינן גילויים או ביטויים של מציאות האמת, והן אינן תואמות לרצונו של האל. אם כך, כיצד אפשר להתייחס לנושא זה ברציונליות ובאנושיות? ראשית, אל תטפח רגשות של זחיחות בנוגע לדברי השבח שאחרים משמיעים באוזניך; זהו סוג אחד של מצב. בנוסף, אל תפגין סלידה או תיעוב כלפי דברים רעים שאחרים עשויים לומר לך, ואל תנהג לפי מנטליות זדונית או נקמנית. בין אם הם משבחים אותך או אומרים דברים רעים אודותיך, עליך להחזיק ביחס הנכון בתוך לבך. איזה סוג של יחס? קודם כול עליך להישאר רגוע, ואז לומר להם: "ציור הוא רק תחביב עבורי. אני יודע מה רמת הכישורים שלי. בלי קשר לדברים שלך, אני יכול להתייחס אליך בצורה נכונה. בוא לא נדבר על ציור; זה לא מעניין אותי. כן מעניין אותי לדעת אם תוכל לומר לי באילו נקודות יש לי גילויים של צביון מושחת שעדיין אינני מכיר ושאינני מודע לו. בוא נשתף ונחקור את הנושאים האלה. בוא נחווה שנינו צמיחה בהיווכחות בחיים שלנו ונזכה בהיווכחות עמוקה יותר – זה יהיה נהדר! מה הטעם לדבר על עניינים חיצוניים? זה לא יעזור לאדם לבצע את חובתו היטב. לא ממש אכפת לי אם אתה אומר שהציור שלי טוב או גרוע. אם אתה משבח את הציור שלי, האם ייתכן שיש לך מניע נסתר? האם ייתכן שאתה רוצה להשתמש בי כדי שאעשה עבורך משהו? אם אתה רוצה שאעזור לך לטפל בעניין כלשהו, אעזור לך ככל יכולתי, ללא תמורה; אם לא יהיה באפשרותי לעזור, אוכל לתת לך כמה הצעות. אין צורך לקיים איתי אינטראקציה בדרך כזו. זה צבוע וזה גורם לי לתחושת גועל ובחילה! אם אתה אומר שהציור שלי גרוע, האם אתה מנסה לפתות אותי ולגרום לי להתפתות? האם אתה רוצה שאתלהם ושאגיב ואתקוף אותך? לא אעשה זאת; אני לא טיפש. לא אניח לשטן להפיל אותי בפח". מה דעתכם על יחס כזה? (הוא טוב). כיצד נקרא נתיב פעולה כזה? הוא נקרא להשיב מלחמה לשטן. לאנשים מסוימים שאינם חותרים אל האמת אין דברים מועילים לעשות והם אומרים כל מיני דברים חסרי תועלת: "הקריירה הקודמת שלך הייתה רווחית כל כך, זה גורם לאחרים לקנא!" "תראי כמה שאת יפה! הפנים שלך הם התגלמות המזל הטוב". הם בוחנים מי מהאנשים רבי עוצמה, מי נראה טוב או מי יכול להיות להם לתועלת, ולאחר מכן נצמדים אליהם ללא הפסקה, מחמיאים להם, משבחים אותם ומתחנפים אליהם. הם משתמשים בכל מיני שיטות בזויות וחסרות בושה כדי לתת מענה לכל הכוונות והתשוקות הלא ראויות שלהם. האם זה לא מגעיל? (אכן כן). אם כך, כיצד צריך להתייחס לאדם מסוג כזה אם נתקלים בו? האם נכון לנקוט בשיטה של עין תחת עין ושן תחת שן? (לא). אם אין לך זמן, פשוט אמור כמה מילים קשוחות כדי להחזיר מהלומה ולבייש אותם. אפשר לומר: "איך יכול להיות שאתה משעמם כל כך? אין לך דברים לעשות? מה הטעם לרכל על דברים כאלה?" אם אתה סבור שהמילים המחמיאות שלהם שטחיות ומבחילות מדי, אין לך רצון להקשיב ואין לך זמן להאריך בדברים, השב להם במשפטים ספורים אלה וזה הכול. אם יש לך זמן, שתף עמם. אם מדברים על שיתוף, הרי שכאן אין כל צביון מושחת, התלהמות או טבעיות, אין התקפות או נקמנות, אין שנאה ואין דבר שאנשים מתעבים – הדברים שאתה חושף צריכים לעלות בקנה אחד עם אנושיות רגילה, עם המצפון ועם ההיגיון, צריכים להכיל את מציאות האמת, צריכים לעזור לאחרים וחייבים להיות מועילים ומיטיבים עם אחרים. כל הדברים האלה הם גילויים חיוביים. אם כך, מהם כמה סוגים של גילויים שליליים? נסו לסכם אותם. (נקמנות, התקפה, נקיטה בשיטה של "שן תחת שן"). נקמנות, תקיפה, נקיטה בשיטה של "שן תחת שן, עין תחת עין" והרעיונות אשר באופן מסורתי אנשים סבורים שהם נכונים: "אני מחזיר לך באותו מטבע" וגם "אני רוצה להיות ג'נטלמן מהוגן; אני לא רוצה להיות אדם בזוי או צבוע". האם הדברים האלה, שלדעת אנשים הם נכונים, תואמים לאמת? (לא). הדברים האלה ראויים שנבחן אותם. קל מעט יותר להבחין בדברים פשוטים וברורים, שאפשר לראות במבט חטוף. באשר לדברים שרוב בני האדם אינם יכולים לראות, ואשר רבים סבורים שהם נכונים וטובים – אנשים אינם מבחינים בהם ולכן קל להם להתייחס אליהם ולדבוק בהם כאילו היו האמת. בעצם הדבקות בהם, אנשים סבורים כי הם אכן מביאים לידי ביטוי את מציאות האמת ואת האנושיות הרגילה; הם חושבים עד כמה הם מושלמים, טובים, צודקים ובעלי כבוד, וגם כמה פתוחים וגלויים הם. הבאה לידי ביטוי של דברים מתלהמים, טבעיים, קשורים בבשר, אתיים ומוסריים והחלפת האמת בהם, כאילו היה מדובר במציאות האמת, אין זו אלא טעות שרוב האנשים מועדים לעשות, עד כדי כך שגם מי שמאמינים באל במשך שנים רבות אינם מסוגלים להבחין בכך. כמעט כל מי שמאמינים באל צריכים לעבור את השלב הזה, ורק מי שחותרים אל האמת מסוגלים לחמוק מן הרעיון השגוי הזה. לכן, אנשים צריכים להכיר ולחקור לעומק את הדברים האלה, שמקורם בהתלהמות ובטבעיות. אם תוכלו לזהות את הדברים האלה ולפתור אותם, כמה מן הדברים שאתם חושפים בדרך כלל יהיו תואמים למציאות האמת. ניתן להשיג את היישום בפועל של האמת דרך אנושיות רגילה; יישום בפועל של האמת הוא הרף היחיד שמוכיח כי אדם מסוים ניחן במצפון ובהיגיון. לא משנה כמה מן האמת הוא מיישם בפועל, זהו עניין חיובי לחלוטין; אין זה בשום אופן צביון מושחת, לא כל שכן התנהלות מתלהמת. אם אדם מסוים פגע בך בעבר ואתה מתייחס אליו באופן דומה, האם הדבר תואם לעקרונות האמת? לפי הכופרים, אין זה אלא הוגן והגיוני שאם מישהו פגע בך – פגע בך מאוד – אתה תנסה בכל האמצעים העומדים לרשותך לנקום בו ולהעניש אותו, ואין כאן דבר שראוי לביקורת. אבל איזה סוג של נתיב פעולה הוא זה? זו התלהמות. הם פגעו בך, ונתיב פעולה זה הוא גילוי של טבע שטני מושחת, אבל אם אתה מגיב נגדם בנקמנות, האם נתיב הפעולה שבו אתה נוקט אינו זהה לזה שלהם? המנטליות, נקודת המוצא והמקור שמאחורי התגובה הנקמנית שלך זהים לאלה שלהם; אין כל הבדל. לכן, האופי של פעולותיך הוא ללא ספק מתלהם, טבעי ושטני. לאור העובדה שהוא שטני ומתלהם, האם אינך צריך לשנות את נתיב הפעולה שלך? האם המקור, הכוונות והמניעים שמאחורי הפעולות שלך צריכים להשתנות? (כן). כיצד תשנה אותם? אם מה שקורה לך הוא עניין פעוט, אף על פי שהוא גורם לך לאי נוחות, הרי שאם אין לו נגיעה באינטרסים שלך, אינו פוגע בך בצורה חמורה, גורם לך לשנוא אותו או מאלץ אותך לסכן את חייך בתגובה, אזי תוכל להסדיר את השנאה שלך מבלי להסתמך על התלהמות. למעשה, תוכל לסמוך על הרציונליות והאנושיות שלך כדי לטפל בעניין בצורה נאותה ורגועה. תוכל להסביר את העניין בכנות וביושר לאדם שמולך ולפתור את השנאה שלך. אבל אם השנאה הזו עמוקה מדי, עד כדי כך שאתה מגיע לנקודה שבה אתה רוצה לנקום וחש שנאה עזה, האם תוכל בכל זאת לנהוג בסבלנות? כשאתה מסוגל שלא להסתמך על התלהמות ויכול לומר בשלווה, "אני חייב להיות רציונלי. אני חייב לחיות לפי המצפון וההיגיון שלי ולחיות לפי עקרונות האמת. אינני יכול להגיב לרוע ברוע, עלי לשאת עדות ולבייש את השטן", האין זה מצב שונה? (זה כן). אילו מצבים חוויתם בעבר? אם מישהו גונב משהו ששייך לכם, או אוכל דבר מה ששייך לכם, הדבר אינו מוביל לשנאה אדירה ועמוקה, כך שאינך סבור שיש צורך להתווכח עמו בזעם בגלל העניין הזה – זה מתחת לכבודך, וזה שווה את הטרחה. במצב מסוג כזה, אתה יכול לטפל בעניין ברציונליות. האם היכולת לטפל בעניין ברציונליות שוות ערך ליישום בפועל של האמת? האם במקרה זה היא שוות ערך לאחיזה במציאות האמת? בהחלט לא. רציונליות ויישום בפועל של האמת הם שני דברים נפרדים. אם אתה נתקל במשהו שגורם לך לזעם רב, אבל אתה מסוגל להתמודד עם העניין ברציונליות וברוגע, מבלי להתלהם או לגלות שחיתות – הדבר מצריך ממך הבנה של עקרונות האמת והסתמכות על חוכמה, כדי שתהיה מסוגל להתמודד עמו. אם אינך מתפלל לאל או מחפש את האמת במצב כזה, ההתלהמות תתעורר בקרבך בקלות – ואפילו אלימות. אם אינך מחפש את האמת, מאמץ אך ורק שיטות אנושיות ומתמודד עם העניין בהתאם להעדפותיך האישיות, לא תוכל לפתור זאת על ידי הטפה של אי אילו דוקטרינות או חשיפה של רגשותיך ומחשבותיך הכמוסים ביותר. הדבר אינו פשוט כל כך.

כל מה שאנחנו משתפים עכשיו נוגע לבעיית הצביון המושחת והטבע המושחת של בני האדם. אנשים מסוימים נולדים עם מזג פשוט וישיר; כשאחרים גורמים לפגיעה באינטרסים שלהם, או אומרים להם דבר מה שאינו נעים, הם פוטרים זאת בצחוק וממשיכים הלאה. אנשים אחרים הם קטנוניים, אינם יכולים להניח לדברים לעבור ונוטרים טינה כל חייהם. לאיזה מבין שני סוגי האנשים האלה יש צביון מושחת? לשניהם, למעשה, אלא שהמזג הטבעי שלהם שונה. מזג אינו יכול להשפיע על צביון מושחת של אדם והוא אינו קובע את העומק של צביונו המושחת. הדרך שבה האדם גדל, החינוך והנסיבות המשפחתיות שלו אינם קובעים את עומק צביונו המושחת. אם כך, האם העומק קשור לדברים שאנשים לומדים? יש כאלה שאומרים: "למדתי ספרות וקראתי ספרים רבים; יש לי טעם טוב ואני מתורבת, כך שיכולת הריסון העצמי שלי חזקה יותר משל אחרים, ההבנה שלי את בני האדם טובה יותר משל אחרים והאופקים שלי רחבים יותר משל אחרים. כשאני נתקל בדברים, יש לי דרך לפתור אותם, ולכן ייתכן שהצביון המושחת שלי אינו עמוק כל כך". יש כאלה שאומרים: "למדתי מוסיקה, ולכן אני כישרון מיוחד. המוסיקה מרוממת את נפש האדם ומטהרת את נשמתו. כאשר כל תו ותו משפיע על נשמת האדם, נשמתו מטוהרת ומשתנה. האזנה לסוגי מוסיקה שונים גורמת להלכי רוח שונים בקרב אנשים ואף מעוררת מצבי רוח שונים. כשאני במצב רוח שלילי, אני מאזין למוסיקה כדי לפתור זאת, כך שהצביון המושחת שלי נחלש בהדרגה במהלך ההאזנה למוסיקה. גם הטבע המושחת שלי נפתר בהדרגה, ככל שיכולותיי המוסיקליות משתפרות". אנשים שעוסקים בשירה אומרים: "שירים נעימים מסוגלים להביא אושר לנשמתו של אדם. ככל שאני מרבה לשיר, כך הקול שלי הופך איכותי יותר, כישורי השירה שלי משתפרים ואני הופך מקצועי יותר, וכל זה משפר את מצבי. האם ככל שהמצב שלי הופך טוב יותר, הצביון המושחת שלי אינו מתמעט יותר ויותר?" האם אתם סבורים שאלה הם פני הדברים? (לא). אם כן, הידע של אנשים רבים והבנתם את הצביון המושחת מושתתים על רעיונות שגויים; אם הם זכו לקצת חינוך, הם כבר סבורים שהצביון המושחת שלהם פוחת. יש אפילו אנשים מבוגרים שסבורים: "כשהייתי צעיר סבלתי הרבה, והחיים שלי היו פשוטים מאוד; התמקדתי בחיסכון ונמנעתי מבזבוז. בכל עבודה שעשיתי, התנהלותי הייתה ללא רבב והדיבור שלי היה אדיב. דיברתי בכנות והייתי אדם ישר. אם כך, אין בי כל כך הרבה צביונות מושחתים. צעירים מסוימים מושפעים מסביבתם החברתית: הם משתמשים בסמים ונוהים אחר מגמות רעות. הם מושפעים בצורה חמורה מן האווירה החברתית והשחיתות שלהם עמוקה!" הבנות וידע מופרכים שכאלה אודות הצביונות המושחתים גורמים לרגשות ולהטיות מסוימות להתעורר בקרבם של אנשים ביחס למהות המושחתת ולטבע השטני שלהם. רגשות והטיות אלה גורמים לרוב האנשים להאמין, כי אף על פי שיש להם צביון מושחת ושהם גאוותנים, צדקנים ומרדנים, התנהגותם עדיין טובה ברובה. כאשר אנשים מסוגלים להקפיד על כללים, לנהל חיים רוחניים רגילים ומסודרים ולהשמיע דוקטרינות רוחניות מסוימות, אזי הם משוכנעים אפילו יותר שהם הגיעו להישגים בנתיב האמונה באל ושצביונם המושחת נפתר ברובו. יש אפילו אנשים שכאשר מצבם טוב למדי והם מגיעים להישגים במהלך ביצוע חובתם, או משיגים דבר מה, הם סבורים שהם כבר רוחניים, שהם אנשים קדושים שכבר הפכו למושלמים וטוהרו ושאין בהם עוד צביון מושחת. האם מחשבות כאלה אינן תפיסות שגויות, שמתעוררות בנסיבות שבהן אנשים אינם מכירים באמת את צביונותיהם המושחתים והשטניים? (אכן כן). האם תפיסות שגויות אלה אינן המכשול הגדול ביותר שמונע מאנשים לפתור את הצביונות המושחתים ואת הקשיים שלהם? זהו המכשול הגדול ביותר, הדבר שמקשה ביותר על התמודדות עם אנשים.

האם אתם מבינים את הדברים שעליהם שיתפנו היום? האם תפסתם את מרכיבי המפתח? אם הצביונות המושחתים של אנשים לא ייפתרו, הם לא יוכלו להיכנס למציאות האמת. אם הם אינם יודעים אילו צביונות מושחתים יש בהם, או מהי מהות הטבע השטני שלהם, האם יוכלו להודות באמת ובתמים שהם עצמם אנשים מושחתים? (לא). אם אנשים אינם יכולים להודות באמת ובתמים שהם שטניים, שהם חברי המין האנושי המושחת, האם הם יוכלו להכות על חטא באמת? (לא). אם הם אינם יכולים להכות על חטא באמת ובתמים, האם הם לא עלולים לחשוב לעתים קרובות שהם אינם גרועים כל כך, שהם מכובדים ומוערכים ושהם במעמד גבוה וראויים לכבוד? האם מחשבות ומצבים מעין אלה לא עלולים להתעורר בהם לעתים קרובות? (כן). אם כך, מדוע מצבים אלה מופיעים? הכול מסתכם במשפט אחד: אם הצביונות המושחתים של אנשים אינם נפתרים, אזי לבם לעולם אינו שקט וקשה להם להגיע למצב רגיל. כלומר, אם הצביון המושחת שלך אינו נפתר בהיבט כלשהו, קשה מאוד יהיה לך להשתחרר מהשפעתו של מצב שלילי וקשה מאוד יהיה לך לצאת מן המצב השלילי הזה, עד כדי כך שאתה עלול אפילו לחשוב שהמצב הזה נכון, ראוי ותואם לאמת. אתה תדבוק בו ותתמיד בו ובאופן טבעי תהיה לכוד בו, כך שיהיה לך קשה מאוד להשתחרר ממנו. ואז, ביום מן הימים, כאשר תבין את האמת, תעלה בך ההכרה שמצב שכזה גורם לך שלא להבין את האל כראוי ולהתנגד לו וגם גורם לך לחלוק על האל ולהישפט על ידו במידה כזו, שאתה מפקפק בכך שדברי האל הם האמת, מטיל ספק בעבודת האל, בהיותו של האל ריבון על הכול, ובכך שהאל הוא המציאות והמקור של כל הדברים החיוביים. אתה תבין שמצבך מסוכן מאוד. התוצאה החמורה הזו נגרמה משום שלא היה לך ידע אמיתי בנוגע לפילוסופיות, לרעיונות ולתיאוריות השטניים האלה. רק אז תבין עד כמה מרושע וזדוני הוא השטן; השטן מסוגל להוליך אנשים שולל ולהשחית אותם, וגם לגרום להם לבחור בנתיב של התנגדות לאל ובגידה באל. אם הצביונות המושחתים אינם נפתרים, התוצאות חמורות. אם אתה יכול להחזיק בידע הזה, בהבנה הזו, אין זו אלא התוצאה של הבנת האמת ושל הנאורות וההארה שהעניקו לך דברי האל. אנשים שאינם מבינים את האמת אינם יכולים לראות כיצד השטן משחית אנשים, כיצד הוא מוליך אותם שולל וגורם להם להתנגד לאל; התוצאה הזו מסוכנת במיוחד. אם אנשים אינם יודעים כיצד להרהר בעצמם, להבחין בדברים שליליים או להבחין בפילוסופיות שטניות כאשר הם חווים את עבודת האל, אין להם כל דרך להשתחרר מהולכת השולל וההשחתה של השטן. מדוע האל דורש מאנשים לקרוא יותר בדבריו? הוא דורש זאת כדי שאנשים יבינו את האמת, יכירו את עצמם, יראו בבירור מה גורם למצבים המושחתים שלהם ויבינו מהיכן מגיעים הרעיונות והעמדות שלהם, ושיטות הדיבור, ההתנהלות וההתמודדות שבהן הם נוקטים. כשאתה הופך מודע לכך שהעמדות שלך אינן תואמות לאמת, מנוגדות לכל שאמר האל ושהן אינן מה שהאל רוצה; כאשר לאל יש דרישות ממך, כאשר דבריו מגיעים אליך וכאשר מצבך והמנטליות שלך אינם מאפשרים לך להתמסר לאל ואף לא להיות מסור לנסיבות שהוא סידר, או לחיות חופשי ומשוחרר בנוכחות האל ולרצות אותו – כל אלה מוכיחים שהמצב שבו אתה דבק הינו שגוי. האם נתקלתם בסוג מצב שכזה בעבר: אתה חי לפי הדברים אשר לדעתך הם חיוביים, אשר אתה מאמין כי הם השימושיים ביותר עבורך; אולם באופן בלתי צפוי, כאשר קורים לך דברים, לאותם דברים שחשבת שהם הנכונים ביותר אין כל השפעה חיובית – נהפוך הוא, הם גורמים לך לפקפק באל, מותירים אותך ללא נתיב, מעוררים בך אי הבנות בנוגע לאל וגורמים לך להתנגד לאל. האם חוויתם תקופות כאלה? (כן). מובן שלא תמשיך לדבוק בדברים אשר לדעתך הם שגויים; אתה ממשיך לדבוק ולהתמיד אך ורק בדברים שלדעתך הם נכונים וחי תמיד במצב כזה. כאשר ביום מן הימים אתה מבין את האמת, רק אז מתברר לך שהדברים שבהם אתה דבק אינם חיוביים – הם שגויים לחלוטין, דברים אשר לדעת אנשים הם טובים, אבל אינם האמת. במהלך איזה חלק של הזמן אתם מבינים ומודעים לכך שהדברים שבהם אתם דבקים הם שגויים? אם אתם מודעים לכך שהם שגויים במשך רוב הזמן, אולם אינכם מהרהרים, בלבכם יש התנגדות, אינכם מסוגלים לקבל את האמת ולהתמודד כראוי עם דברים אלה ואתם גם מעלים נימוקים לתועלתכם האישית – אם סוג זה של מצב שגוי לא ישתנה, זה יהיה מסוכן מאוד. ההיצמדות המתמדת לדברים שכאלה גורמת לכך שבקלות רבה תגיעו לכדי צער, שבקלות רבה תמעדו ותיכשלו, ובנוסף לכך לא תיכנסו למציאות האמת. כאשר אנשים מתווכחים תמיד למען תועלתם האישית, מדובר במרדנות; המשמעות היא שאין להם היגיון. גם אם הם אינם אומרים דבר בקול ושומרים זאת בלבם פנימה, הבעיה היסודית טרם נפתרה. אם כך, באילו זמנים אתה מסוגל שלא להתנגד לאל? עליך להפוך את מצבך על פיו ולפתור את הבעיות שלך מן היסוד בהקשר זה; עליך להבין בבירור היכן בדיוק טמונה הטעות בגישה שבה אתה מחזיק; עליך לבחון זאת ולחפש את האמת כדי לפתור את העניין. רק אז תוכל לחיות במצב הנכון. כשאתה חי במצב הנכון, לא יהיו לך אי הבנות בנוגע לאל ולא תהיה לך התנגדות כלפיו, ועל אחת כמה וכמה לא יתעוררו בך תפיסות. באותה עת, המרדנות שיש בך בהקשר זה תיפתר. כאשר היא תיפתר, ותדע כיצד לפעול באופן שתואם לרצון האל, האם הפעולות שבהן תנקוט באותו זמן לא יהיו תואמות לאל? אם תהיה תואם לאל בעניין זה, האם כל מה שתעשה לא יהיה תואם לרצונו? האם דרכי פעולה ויישום בפועל שתואמות לרצון האל אינן תואמות גם לאמת? כשאתה עומד איתן לגבי עניין זה, אתה חי במצב הנכון. כשאתה חי במצב הנכון, הדברים שאתה חושף ושאתה מביא לידי ביטוי כבר אינם צביון מושחת. אתה מסוגל להביא לידי ביטוי אנושיות רגילה, קל לך ליישם בפועל את האמת ואתה מסור לאמת. נכון להיום, החוויות של רובכם טרם הגיעו לנקודה הזו, ולכן ייתכן שאינכם מבינים היטב את דברי האל ואין לכם הבנה ברורה לגביהם. אתם יכולים לקבל אותם באופן תיאורטי ונראה כאילו אתם מבינים, אבל בה בעת נראה גם שאינכם מבינים. החלק המובן לכם הוא הדוקטרינה והחלק שאינם מבינים הוא זה שנוגע למצבים ולמציאות. ככל שהחוויה שלכם תעמיק, כך תגיעו לכדי הבנה של דברים אלה ותדעו כיצד ליישם אותם בפועל. נכון לעכשיו, ובלי קשר לעומק החוויה שלך, אתה מתמודד עם קשיים לא מעטים בהקשר של הדברים שקורים לך, ואם כך, כיצד תוכל לפתור את הקשיים האלה? ראשית, עליך להרהר במצבים המושחתים שאותם עליך לבחון: מהם ההיבטים השונים שקיימים? מי רוצה לנסות לתאר אותם? (יש חמישה היבטים שכאלה: רעיונות, גישות, תנאים, מצבי רוח ועמדות). כאשר אתה מבין את הדוקטרינה, כיצד עליך ליישם בפועל ולחוות כשקורים לך דברים? (כשמשהו קורה, עלינו לבחון לאיזה צביון ולאיזה טבע משתייכים סוגי היחס והרעיונות שנובעים מאיתנו, להכיר את המנטליות, הרעיונות והגישות האלה ואז להתחיל לפתור אותם מנקודה זו). זה נכון. אם אתם מכירים לעומק את המצבים, היחס, הרעיונות והגישות האמיתיים שלכם, הרי שמחצית הבעיה כבר נפתרה, ותוכלו לסלק את הקושי על ידי חיפוש האמת ויישומה בפועל.

יש ביניכם לא מעט אנשים צעירים, וגם אנשים שטרם הקימו משפחות. כולכם עזבתם את בתיכם כדי לבצע את חובתכם במשך מספר שנים, ואם כך, האם אתם מתגעגעים הביתה? האם אתם מתגעגעים להורים שלכם? האם אתם חיים לעתים קרובות במצב של געגועים להוריכם? הבה נשמע אודות המצב של געגוע להורים – זו חוויה ממשית. (כשרק יצאתי מהארץ, התגעגעתי במיוחד לאמי ולאחותי; תמיד הסתמכתי עליהן, ולכן, כשעזבתי לבד, התגעגעתי אליהן כל הזמן. אבל לאחר שצברתי ניסיון רב כל כך מחוץ לארץ, אני מרגיש שהאחד שאינני יכול להשאיר מאחור הוא האל; כשקורה דבר מה, אני מתפלל אליו ואז אני כבר לא מתגעגע אליהן יותר). אלה שני מצבים שונים. מהו המצב הראשון? הגעגוע המתמיד הביתה, הגעגוע לאמך ולאחותך. מהם הפרטים של סוג מצב זה? כאשר משהו קורה, אינך יודע מה לעשות ואיך לנהוג, ולכן אתה מרגיש חסר אונים; אינך יכול בלי אהוביך לצדך ואין לך על מי להסתמך. כשאתה פוקח עיניים בבוקר אתה מתחיל להתגעגע אליהן, ולפני שאתם נרדם בלילה אתה חושב עליהן; אתה תקוע במצב של געגועים ליקיריך. אם כך, מדוע אתה מתגעגע אליהן כל כך? הסיבה היא שהנסיבות שלך השתנו והשארת אותן מאחור. אתה דואג להן ומעבר לכך, התרגלת להסתמך עליהן, לחיות לצדן ולהיות תלוי בהן כדי לשרוד. בהרבה מהיבטי החיים כבר הייתם בלתי נפרדים זה מזה, ולכן הן חסרות לך מאוד; זהו המצב שבו אתה נמצא. אם כך, באיזה סוג מצב אתה נתון כעת, כשאינך מתגעגע אליהן? (אני מרגיש שעזיבת הבית וביצוע החובה הם אהבת האל, ישועתו, שאפשרה לי ללמוד כיצד לסמוך עליו. הצביון המושחת שלי השתנה במידה מסוימת ונשמתי מרגישה מנוחמת. בנוסף, על ידי כך שאני מכיר בריבונות האל, אני יודע שגורלם של כל בני האדם נתון בידיו. לאמי ולאחותי יש משימה משלהן ולי יש את המשימה שלי, ולכן אני כבר לא מתגעגע אליהן). האם הבעיה נפתרה? (זו התחושה שלי). מה חושבים כולם, האם היא נפתרה? (היא נפתרה זמנית). הבעיה נפתרה זמנית. אם ביום מן הימים תיתקל באחות שהמראה שלה, טון דיבורה או דרך ההתייחסות שלה אליך דומים במיוחד לאלה של אמך, או לאלה של אחותך, כיצד תרגיש? (אתחיל להתגעגע אליהן שוב). תיקלע שוב למצב של מחשבות עליהן, כך שהבעיה לא תיפתר. אם כן, כיצד פותרים את הבעיה הזו מן היסוד? כשאתם מתגעגעים ליקיריכם, למה אתם מתגעגעים? בדרך כלל, כשמתגעגעים למישהו, כשמתגעגעים הביתה או לאדם יקר, אינך מתגעגע לדברים שגרמו לך עצב. אתה מתגעגע לדברים שהסבו לך הנאה, לדברים שגרמו לך לאושר ולתחושה טובה ושעליהם התענגת, כמו הדרך שבה אמך נהגה לטפל בך, לאהוב אותך ולפנק אותך, או לדברים הנחמדים שאביך נהג לקנות לך. אתה מתגעגע לכל הדברים הטובים האלה, ולכן אינך יכול להפסיק להתגעגע לאהוביך. ככל שאתה מרבה לחשוב על יקיריך, כך אינך יכול לוותר עליהם ואינך מסוגל לרסן את עצמך. יש כאלה שאומרים: "כל השנים האלה מעולם לא עזבתי את אמי. אני הולך אחריה לכל מקום, אני בבת עינה. איך יכול להיות שלא אתגעגע אליה לאחר זמן כה רב?" הגעגוע אליה הוא טבעי; זו דרך הבשר של האנשים. בני אדם מושחתים חיים בתוך רגשותיהם. הם חושבים: "רק חיים בדרך זו מעידים על צלם אנוש. אם אני אפילו לא מתגעגע ליקיריי, או חושב עליהם, או מוצא בהם נחמה, האם אני בכלל אנושי? האם אינני דומה לחיה?" האם אנשים לא חושבים בדרך זו? אם אין להם חיבה או חברות והם אינם חושבים על אחרים, אזי אחרים סבורים שאין בהם אנושיות ושהם אינם יכולים לחיות כך. האם הגישה הזו נכונה? (לא). למעשה, לא ממש משנה אם אתה מתגעגע להוריך או לא. אין זה שגוי להתגעגע אליהם וגם אין זה שגוי לא להתגעגע אליהם. אנשים מסוימים הם עצמאיים במיוחד, בעוד שאחרים דבוקים להוריהם, אבל כולכם הייתם מסוגלים לעזוב את בתיכם והוריכם כדי לבצע את חובתכם. ראשית כול, יש בכם את הנכונות לבצע את חובתכם, את הרצון לבצע את חובתכם, את הרצון להשקיע מעצמכם ולהשליך דברים הצדה למען האל. אבל לא ניתן לפתור את הקשיים שלכם בפרץ מאמץ יחיד, ואינכם יכולים לפתור את הצביונות המושחתים שלכם בפרץ יחיד של מעשים טובים והתנהלות טובה. אתם מבינים את הדוקטרינה הזו, נכון? אם כך, כיצד ניתן לפתור מן היסוד את עניין הגעגוע שלכם להוריכם? יש כאלה שעזבו את הבית וחיים באופן עצמאי במשך שנתיים או שלוש שנים; הם כבר התבגרו וכבר אינם מתגעגעים כל כך להוריהם. האם הבעיה נפתרה בדרך זו? לא. אם תשאל אותם למי הם קרובים ביותר, הם ישיבו לפי הספר: "אני קרוב ביותר לאל, האל הוא היקר ביותר עבורי!" אבל בלבם פנימה הם חושבים: "האל אינו נמצא לצדי והוא גם אינו יכול לדאוג לי. אני עדיין קרוב ביותר לאמי. אני בשר מבשרה, היא אוהבת אותי יותר מכול והיא מבינה אותי יותר מכולם. במצבים הקשים והמעיקים ביותר, אמי תמיד שם כדי לנחם אותי, לעזור ולדאוג לי. עכשיו, אחרי שעזבתי את הבית, אין מי שיטפל בי כמו אמא שלי כשאני חולה. אתם אומרים שהאל הוא טוב, אבל אינני יכול לראות את פניו, אז איפה הוא? זה לא מעשי". הם חושבים שאין זה מעשי להסתמך על האל, ודבריהם בנוגע לכך שהאל הוא הקרוב אליהם ביותר מאולצים מעט וצבועים מעט. למעשה, בעומק לבם, הם חושבים שאמם היא הקרובה אליהם ביותר. אבל מדוע? "אני מאמין באל בגלל הבשורה שהופצה אלי דרך אמי; בלעדיה, לא הייתי כאן". האם זו לא הדרך שבה הם חושבים? (אכן כן). האם אתם סבורים שאנשים כאלה מבינים את האמת? (לא). אמך רק ילדה אותך ודאגה לך במשך עשרים וכמה שנים. האם היא מסוגלת להעניק לך את האמת? האם היא יכולה להעניק לך חיים? האם היא יכולה להציל אותך מהשפעתו של השטן? האם היא יכולה לטהר את הצביון המושחת שלך? היא לא יכולה לעשות אף אחד מדברים אלה. לפיכך, החסד ההורי והאהבה ההורית מוגבלים בצורה חמורה. מה יכול האל לעשות למענך? האל יכול להעניק לאנשים את האמת, יכול להושיע אותם מהשפעת השטן וממוות, וגם להעניק להם חיי נצח – האין זו אהבה אדירה? האהבה הזו נשגבת כמו הרקיע ועמוקה כאדמה. היא עצומה לאין שיעור: גדולה פי מאה, לא, פי אלף מאהבתו של הורה. אם אנשים יצליחו להבין באמת עד כמה גדולה אהבתו של האל, האם רגשותיהם בנוגע להורים שלהם ימשיכו להיות עזים כל כך? האם הם עדיין יחשבו עליהם ללא הפסקה בערב השנה החדשה ובחגים? אם הם יבינו את האמת, הם יחשבו יותר על אהבת האל. אם מישהו מאמין באל במשך שנים ועדיין חושב שאהבת הוריו גדולה יותר מזו של האל, הרי שאדם זה הוא עיוור ואין לו כלל אמונה באל. אם מישהו מאמין באל אולם אינו חותר אל האמת, האם הוא יוכל לפתור את צביונו המושחת? האם הוא יוכל לזכות בישועה? לא. אם הצביון המושחת שלך לא נפתר וחייך הרוחניים טרם צמחו עד לשיעור קומה מסוים, אתה יכול לצעוק סיסמאות, אבל לא תוכל לממש אותן, משום שאין לך את שיעור הקומה. אתה יכול לעשות דברים רק כפי כוחך. אתה יכול לעמוד בניסיונות ככל שמאפשר לך שיעור הקומה שלך. אתה יכול להיווכח במציאות האמת רק כפי הבנתך; זו המידה שבה תוכל להביא את מציאות האמת לידי ביטוי. בהתאם לכך, זהו גם השיעור של גילוי צביונך המושחת ושל הקשיים שלך שאותם תוכל לפתור; זה עניין הומולוגי.

ביום מן הימים, כשתבין חלק מסוים של האמת, כבר לא תחשוב שאמך היא האדם הטוב ביותר, או שהוריך הם האנשים הטובים ביותר. אתה תבין שגם הם חברים בגזע האנושי המושחת, ושהצביונות המושחתים של כולם דומים. הדבר היחיד שמבדיל בינם לאחרים הוא קשר הדם איתך. אם הם אינם מאמינים באל, אזי הם בדיוק כמו הכופרים. כבר לא תסתכל עליהם מנקודת המבט של בן משפחה, או מנקודת המבט של קשרי הבשר שלכם, אלא מן הצד של האמת. מהם ההיבטים העיקריים שאותם עליך לבחון? עליך לבחון את גישתם לאמונה באל, את גישתם לעולם, את גישתם להתמודדות עם נושאים שונים, ובעיקר את היחס שלהם כלפי האל. אם תעריך את ההיבטים האלה במדויק, תוכל לראות בבירור אם הם אנשים טובים או רעים. ייתכן שביום מן הימים תראה בבירור שהם אנשים בעלי צביון מושחת, ממש כמוך. ייתכן שיתבהר לך אפילו יותר, שהם אינם האנשים הנדיבים שאוהבים אותך באמת, כפי שחשבת, ושהם אינם יכולים כלל להוביל אותך אל האמת או אל הנתיב הנכון בחיים. אתה עשוי לראות בבירור שמה שהם עשו עבורך חסר תועלת מבחינתך ואינו מועיל כלל לבחירת הנתיב הנכון בחיים. אתה גם עשוי לגלות, שרבים מן המנהגים ומהדעות שלהם מנוגדים לאמת, שהם קשורים בבשר ושהדבר הזה גורם לך לבוז להם ולהרגיש דחייה וסלידה. אם תצליח לראות את הדברים האלה, תוכל להתייחס להוריך בצורה נכונה בתוך לבך וכבר לא תתגעגע אליהם, לא תדאג לגביהם ותוכל לחיות בנפרד מהם. הם השלימו את משימתם כהוריך, ולכן כבר לא תתייחס אליהם כאל האנשים הקרובים ביותר ולא תעריץ אותם. במקום זאת תתייחס אליהם כאל אנשים רגילים, ובשלב זה תשתחרר לחלוטין מכבלי הרגשות ותהיה חופשי באמת מן הרגשות שלך ומן החיבה המשפחתית. לאחר שתעשה זאת, תבין שהדברים האלה אינם ראויים להערכה. בנקודה זו תראה את הקרובים, המשפחה וקשרי הבשר כמכשולים שמפריעים להבנת האמת ולהשתחררות מכבלי הרגשות. כיוון שיש לך קשרי משפחה איתם – אותם קשרי בשר שמשתקים אותך, מסיטים אותך מהדרך וגורמים לך להאמין שהם מתייחסים אליך בצורה הטובה ביותר, שהם הקרובים אליך ביותר, שהם מטפלים בך טוב יותר מכל אחד אחר ושהם אוהבים אותך יותר מכל אחד אחר – כל אלה גורמים לכך שלא תוכל להבחין בבירור אם הם אנשים טובים או רעים. לאחר שתתנתק באמת מן הרגשות האלה – אם כי מעת לעת אתה עשוי עדיין לחשוב עליהם – האם עדיין תתגעגע אליהם בכל לבך, תהרהר בהם ותערוג אליהם כפי שאתה עושה כעת? לא. לא תאמר: "אמי היא האדם שבלעדיו אינני יכול לחיות; היא זו שאוהבת אותי, דואגת לי ומטפלת בי יותר מכולם". כשתגיע לרמת ההבחנה הזו, האם עדיין תבכה כשתחשוב עליהם? לא. הבעיה הזו תיפתר. לכן, במקרה של בעיות או עניינים שגורמים לך קושי, אם טרם זכית בהיבט הזה של האמת ואם טרם נכנסת להיבט המסוים של מציאות האמת, אתה תהיה לכוד בקשיים ובמצבים שכאלה ולעולם לא תצליח להשתחרר מהם. אם תתייחס לסוגי הקשיים והבעיות האלה כבעיות המרכזיות של ההיווכחות בחיים ולאחר מכן תחפש את האמת כדי לפתור אותם, אזי תוכל להיכנס להיבט הזה של מציאות האמת; מבלי משים, תלמד את הלקח שלך מן הקשיים והבעיות האלה. כאשר הבעיות ייפתרו, תרגיש שכבר אינך קרוב כל כך להוריך ולבני משפחתך, תראה בצורה ברורה יותר את מהות הטבע שלהם ותבין איזה מין אנשים הם באמת. כשתראה את יקיריך בצורה ברורה, אתה תאמר: "אמי אינה מקבלת את האמת כלל; למעשה, היא סולדת מן האמת ושונאת אותה. בעצם מהותה, היא אדם רע, שד. אבי אוהב לרצות אנשים וניצב לצדה של אמי. הוא לא מקבל את האמת ולא מיישם אותה בפועל. הוא אינו אדם שחותר אל האמת. על סמך ההתנהגות של אמי ושל אבי, שניהם חסרי אמונה; שניהם שדים. עלי למרוד בהם לחלוטין ולהציב גבולות ברורים בינינו". כך תוכל להתייצב בצד האמת ולוותר עליהם. כשתוכל להבחין מיהם, איזה סוג של אנשים הם, האם עדיין יהיו לך רגשות כלפיהם? האם אתם תחוש חיבה כלפיהם? האם עדיין יהיו לך קשרי בשר איתם? לא. האם עדיין תצטרך לרסן את רגשותיך? (לא). אם כך, על מה אתה סומך בעצם כדי לפתור את הקשיים האלה? אתה סומך על הבנת האמת, הסתמכות על האל וכבוד כלפי האל. אם הדברים האלה ברורים לך בלבך פנימה, האם אתה עדיין צריך לרסן את עצמך? האם אתה עדיין מרגיש שנעשה לך עוול? האם אתה עדיין צריך לסבול כאב רב כל כך? האם אתה עדיין צריך שאחרים ישתפו עמך ויעשו עבודה אידיאולוגית? לא, משום שכבר סידרת את העניינים בעצמך – זה משחק ילדים. אם נחזור אחורה, כיצד אתה פותר את הבעיה חשיבה עליהם וגעגועים אליהם? (מחפש את האמת כדי לפתור זאת). אלה מילים גדולות שנשמעות רשמיות מאוד – אבל דברו בצורה מעט יותר מעשית. (מחיל את דברי האל כדי לראות את מהותם; כלומר, יש להבחין בהם על סמך מהותם, ואז נוכל לדחוק הצדה את החיבה ואת קשרי הבשר שלנו). זה נכון. עליך לבסס את ההבחנה במהות הטבע של אנשים על דברי האל. ללא החשיפה של דבר האל, איש אינו יכול לראות את מהות טבעם של אחרים. רק על ידי התבססות על דברי האל ועל האמת ניתן לראות את מהות הטבע של אנשים; רק אז ניתן לפתור את הבעיה של רגשות אנושיים מן היסוד. התחל בכך שתשאיר מאחור את רגשי החיבה ואת קשרי הבשר שלך; ראשית כל עליך להבחין ולנתח את האדם שרגשותיך כלפיו הם העזים ביותר. מה דעתך על הפתרון הזה? (הוא טוב). יש כאלה שאומרים: "הבחנה וניתוח של אנשים שהרגשות שלי כלפיהם הם החזקים ביותר – זה כל כך קשוח!" המטרה של ההבחנה בהם אינה לגרום לך לנתק את הקשרים איתם – היא אינה מיועדת לגרום לך לחתוך את הקשר של הורה-ילד, או לנטוש אותם ולעולם לא לבוא עמם במגע שוב. עליך למלא את האחריות שלך כלפי יקיריך, אבל אינך יכול להיות מוגבל או כבול בגללם, משום שאתה חסיד של האל; עליך להחזיק בעיקרון הזה. אם תמשיך להיות מוגבל או כבול על ידם, לא תוכל לבצע את חובתך היטב וגם לא תוכל לערוב לך שתצליח לנהות אחר האל עד לסוף הדרך. אלמלא היית חסיד של האל או אוהב אמת, איש לא היה דורש זאת ממך. יש כאלה שאומרים: "נכון לעכשיו אינני מבין את האמת; אינני יודע כיצד להבחין באנשים אחרים". אם אין בך את שיעור הקומה הזה, לעת עתה עליך להניח את ההבחנה בצד. כששיעור הקומה שלך יהיה מספק, ותוכל לעמוד בניסיונות כאלה ולנקוט יוזמה בעצמך כדי ליישם בפועל בדרך זו, עדיין לא יהיה מאוחר מדי עבורך ותוכל ליישם בפועל את ההיבט הזה של האמת.

אנשים רבים סובלים רגשית שלא לצורך; למעשה, מדובר תמיד בסבל מיותר וחסר תועלת. מדוע אני אומר זאת? אנשים מוגבלים תמיד על ידי רגשותיהם, ולכן הם אינם יכולים ליישם בפועל את האמת ולהתמסר לאל. בנוסף, ההגבלה על ידי הרגשות אינה מועילה כלל לביצוע חובתו של אדם או לנהייה אחר האל, ומעבר לכך היא מהווה מכשול עצום בפני ההיווכחות בחיים. לכן, אין כל משמעות לסבל שנגרם מכך שאדם מוגבל על ידי רגשותיו, והאל אינו זוכר זאת. אם כך, כיצד תוכל להשתחרר מסבל חסר משמעות זה? עליך להבין את האמת, לראות נכוחה את המהות של קשרי הבשר האלה ולהבין אותם. אז יהיה לך קל להשתחרר מן האילוצים של תחושות הבשר. אנשים מסוימים שמאמינים באל נתונים לרדיפות חמורות מצד הוריהם הכופרים; אם לא מאלצים אותם למצוא בן או בת זוג, מכריחים אותם למצוא עבודה. הם יכולים לעשות ככל העולה על רוחם, למעט להאמין באל. הורים מסוימים אפילו מחללים את שם האל, וכך אנשים אלה רואים את פרצוף השד האמיתי של הוריהם. רק אז הם זועקים מדם לבם: "הם באמת שדים, ולכן אינני יכול להתייחס אליהם כאל יקיריי!" מנקודה זו ואילך, הם חופשיים מן הכבלים ומן המגבלות של רגשותיהם. השטן רוצה להשתמש בחיבה כדי להגביל אנשים ולכבול אותם. אם אנשים אינם מבינים את האמת, קל מאוד להונות אותם. לעתים קרובות הם אומללים, בוכים, סובלים תלאות ומקריבים קורבנות למען הוריהם ויקיריהם. אין זו אלא הבורות החשוכה שלהם; הם סופגים זאת ללא תלונה והם קוצרים את מה שזרעו. הסבל שנגרם בגלל דברים כאלה הוא חסר ערך – מאמץ חסר תועלת שהאל לא יזכור כלל – ואפשר לומר שהם עוברים גיהינום. כשאתה מבין את האמת לאשורה ורואה את מהותם, אתה יכול להשתחרר. אז תבין שהסבל שעבר עליך בעבר נבע מבורות וחוסר ידיעה. לא תאשים אף אדם אחר; אתה תאשים את העיוורון שלך, את טיפשותך ואת העובדה שלא הבנת את האמת ולא ראית דברים נכוחה. האם קל לפתור את בעיית הרגשות? האם פתרתם אותה? (עדיין לא. טרם יישמנו בפועל ולא נכנסנו אל נתיב היישום בפועל שעליו הצביע האל; פשוט יש לנו בסיס להתייחסות כאשר דבר כזה קורה). בהקשר של כל זה, בין אם מדובר בעניינים מעשיים או בדברים שאתם מפרשים כנתיבים, אני אומר לכם: כשאתם נתקלים בדבר מסוג זה, השיטה הטובה ביותר להתמודדות עמו היא להתפלל לאל ולחפש את האמת, ואז תהיה לכם דרך לפתור זאת. כשתצליחו לראות את המהות של תחושות הבשר, יהיה לכם קל להתמודד עם עניינים בהתאם לעקרונות האמת. אם אתם מוגבלים תמיד על ידי קשרי הבשר עם יקיריכם, אזי לא תהיה לכם דרך ליישם בפועל את האמת; גם אם אתם מבינים דוקטרינות ומנופפים בסיסמאות, עדיין לא תוכלו לפתור את הבעיות האמיתיות שלכם. אנשים מסוימים פשוט אינם יודעים כיצד לחפש את האמת. אחרים יכולים לחפש את האמת, אבל כאשר אנשים משתפים עמם על האמת בצורה ברורה, הם אינם מאמינים בצורה מלאה ואינם מסוגלים לקבל אותה באופן מוחלט. הם פשוט מקשיבים לדברים כאילו מדובר בדוקטרינה. לכן, בעיית ההגבלה על ידי רגשותיך לעולם לא תוכל להיפתר; אם היא לא תוכל להיפתר, לעולם לא תצליח להשתחרר ממנה ותמשיך להיות מוגבל וכבול. אם אתה מאמין באל אבל אינך יכול לנהות אחריו או לבצע את החובה שאתה אמור לבצע, הרי שבסופו של דבר לא תהיה ראוי לקבל את הבטחת האל, עד שביום מן הימים תיקלע לאסון ותיענש – לא יהיה טעם לבכות ולחרוק בשיניים ואיש לא יוכל להושיע אותך. האם ברורות לך כעת התוצאות של חוסר היכולת לפתור את הבעיה של צביונות מושחתים?

על מה שיתפנו היום? שיתפנו על המצבים של אנשים, על צביונותיהם המושחתים וגם על הדרך שבה ניתן להיכנס למציאות האמת, על הטיפול הנכון בעניינים שבהם אתם נתקלים, על סוג הגישה שבה עליכם לנקוט וכן על הדרך שבה ניתן להכיר, לנתח ולפתור את הצביון המושחת שלכם. תמיד יש ללמוד את הלקח של ההיווכחות בחיים; לעולם לא מאוחר מדי ללמוד, או מאוחר מדי להתחיל. אם כך, מתי זה כן מאוחר מדי? אם אתם מתים, זה מאוחר מדי; אם אתם עדיין חיים, אין זה מאוחר מדי. נכון לעכשיו אתם עדיין חיים, לא מתים, אבל האם ברור לכם מהם החיים והמתים? באנגלית, אנשים אומרים "I'm still alive" ("אני עדיין חי"). מהי המשמעות של הביטוי? המשמעות היא שאתה אובד עצות כשדברים קורים לך, או שנגררת אחרי ההמון הסואן, או שאתה מרגיש מנוון, ואז אתה דוקר את עצמך במחט וחש את הדקירה – אתה מרגיש שאתה עדיין חי ושלבך עדיין לא מת. אם אתה עדיין חי, צריכות להיות לך שאיפות ועליך להביא לידי ביטוי צלם אנוש. בעבר היית מנוון, נהית אחר דברים גשמיים וחיית בגל של רוע; האם לא הגיע הזמן לקחת את עצמך בידיים ולהימנע מהתנוונות נוספת? אתה מבין, אנשי המערב לא מצאו את דרך האמת, ובכל מה שנוגע לחיי אנוש ולסגנון חייהם הם מרגישים נואשים, כך שדבריהם מלאים ברגשות עמוקים ומתאפיינים בסוג של דכדוך וייאוש – או, במילים אחרות, טבוע בהם מצב רוח של חוסר אונים. בעודם חיים, הם מרגישים לעתים קרובות שהם אינם אנושיים, אבל שנגזר עליהם לחיות כך; גם אם הם מרגישים כרוחות רפאים, חיות או בהמות, אין להם ברירה אלא להמשיך ולחיות בדרך זו. מה אפשר לעשות? הם אינם יכולים לעשות דבר. אם הם לא מתים, הם מוכרחים לחיות בדרך זו; אין להם כל נתיב אחר והם חיים באופן מעורר רחמים. האם כולכם במצב כזה? אם אתם מתמלאים ביום מן הימים ברגשות עמוקים וחושבים, "אני עדיין חי, הלב שלי עדיין לא מת" – אם אדם חי ומגיע לנקודה כזו, מה יהיה סופו? הוא כבר בסכנה גדולה! מבחינת המאמין, זה כבר מסוכן מאוד. פשוט אי אפשר לומר דבר כמו "אני עדיין חי, אבל הבשר שלי הוא קליפה ואני גווייה מהלכת. הלב שלי חי, ורק אותם תשוקות ואידיאלים מעטים שנותרו בלבי תומכים בבשר שלי". אל תגיעו לנקודה הזו! אם תגיעו לנקודה הזו, יהיה קשה מאוד להושיע אתכם. כשאני מסתכל עליכם כעת, המצבים שלכם אינם גרועים. אם תקריא את דברי האל לכופר, הוא לא יזכה במודעות כלשהי; לכן, אם אשתמש כעת במילים חמורות כדי לגזום אתכם, האם תהיו מודעים לכך בכלל? (כן). כמה מכם מגיעים לכדי הכרה עצמית רק לאחר גיזום; רק אז אתם מרגישים חרטה. המשמעות היא שאתם עדיין מודעים ושלבכם עדיין לא מת לגמרי, ויש בכך הוכחה שאתם עדיין ערים, עדיין חיים! אם תוכלו לקבל את האמת וליישם אותה בפועל, תהיה לכם תקווה להיוושע. אם מישהו מגיע לנקודה שבה הוא פשוט לא מקבל את האמת, אזי הוא מת לחלוטין ואין לו סיכוי להיוושע. בכנסייה יש כמה וכמה אנשים שפשוט לא מקבלים את האמת. אף על פי שהאנשים האלה נושמים, למעשה אין בהם רוח. הם מתים חסרי רוח, גוויות מהלכות. אנשים כאלה נחשפו לחלוטין ונודו.

5 באוקטובר, 2016