בצביון המושחת של אנשים יש בעיה משותפת, שמתקיימת באנושיות של כל אדם והיא חמורה ביותר. בעיה משותפת זו היא החלק החלש והרה האסון ביותר של אנושיות האדם, והיא הדבר שקשה ביותר לחשוף או לשנות במהות טבעו. מהי הבעיה הזו? הרצון המתמיד של בני אנוש להיות תמיד אנשים יוצאי דופן, על אנושיים, מושלמים. אנשים הם בעצמם יצירי בריאה. האם יצירי בריאה מסוגלים להיות כול-יכולים? האם הם יכולים להשיג שלמות ולהיות נטולי פגמים? האם הם יכולים להשיג מיומנות בכל דבר, להבין כל דבר, לראות כל דבר לאשורו ולהיות מסוגלים לכול? לא. אבל בקרבם של בני האדם יש צביונות מושחתים וגם חולשה קטלנית: מיד כאשר הם רוכשים מיומנות או מקצוע, אנשים מרגישים שהם בעלי יכולת, שיש להם מעמד וערך ושהם מקצוענים. לא משנה כמה חסרי ייחודיות הם, כולם רוצים להציג את עצמם כאנשים מפורסמים או יוצאי דופן, להפוך את עצמם לסלבריטאים בזעיר אנפין ולגרום לאנשים להאמין שהם מושלמים ונטולי פגמים, ללא שום ליקוי. הם רוצים להפוך למפורסמים, רבי עוצמה או לדמות נערצה כלשהי בעיניהם של אחרים, והם שואפים להפוך לבעלי כוחות, שמסוגלים לכול ושאין דבר שהוא מעבר ליכולותיהם. הם מרגישים, כי אם יבקשו עזרה מאחרים הם ייראו כחסרי יכולת, חלשים ונחותים, ושאחרים יבוזו להם. לכן הם תמיד רוצים להעמיד פנים. יש אנשים שאם מבקשים מהם לעשות דבר מה, הם אומרים שהם יודעים כיצד לעשות זאת, אם כי בפועל אין להם מושג. לאחר מכן הם בודקים את העניין בחשאי ומנסים ללמוד כיצד לעשות זאת, אבל לאחר שהם לומדים במשך מספר ימים הם עדיין אינם מבינים מה צריך לעשות. כששואלים אותם איך הם מתקדמים, הם אומרים, "בקרוב, בקרוב!" אבל בלבם הם חושבים, "אני עדיין לא שם, אין לי מושג, אני לא יודע מה לעשות! אסור לי להוציא את המרצע מן השק, עלי להמשיך להעמיד פנים, אני לא יכול לאפשר לאנשים לראות את החסרונות ואת הבורות שלי, אני לא יכול לאפשר להם להתנשא מעלי!" איזו בעיה זו? זה גיהינום של ממש, של ניסיון לשמור על הכבוד בכל מחיר. איזה מין צביון הוא זה? לגאוותנות של אנשים כאלה אין גבולות, הם איבדו כל היגיון. הם אינם רוצים להיות כמו כולם, הם אינם רוצים להיות אנשים מן השורה, אנשים רגילים, אלא אנשי-על, אנשים יוצאי דופן או מצליחנים. זו בעיה ענקית! בכל מה שנוגע לחולשות, חסרונות, בורות, טיפשות או חוסר הבנה, שהם מנת חלקה של האנושיות הרגילה, הם מסווים את כל אלה ואינם מאפשרים לאחרים לראות זאת, ולאחר מכן ממשיכים להעמיד פנים. יש אנשים שמתייחסים בעיוורון לכל דבר ועם זאת טוענים שהם מבינים בתוך לבם. כשאתה מבקש מהם להסביר זאת, הם אינם יכולים. לאחר שמישהו אחר מסביר את העניין, או-אז הם טוענים שהם עמדו לומר בדיוק את אותו הדבר אולם לא הצליחו להביע זאת בזמן. הם עושים ככל שביכולתם כדי להסוות את עצמם ולהיראות טוב. מה אתם אומרים, האם אנשים כאלה אינם חיים כשראשם בעננים? האם הם לא חולמים? הם אינם יודעים מיהם, וגם אינם יודעים כיצד להביא לידי ביטוי את האנושיות הרגילה. הם מעולם לא נהגו כבני אנוש מעשיים. אם אתה מעביר את ימיך כשראשך בעננים, צולח יום אחר יום, אינך עושה דבר כשרגליך נטועות בקרקע ותמיד חי על פי דמיונך, זו בעיה. הנתיב שבחרת בחיים אינו נכון. אם אתה עושה זאת, אזי לא משנה כיצד אתה מאמין באל, לא תבין את האמת ולא תוכל להשיג את האמת. אם לדבר בכנות, אינך יכול להשיג את האמת, משום שנקודת המוצא שלך שגויה. עליך ללמוד כיצד להלך על הקרקע, וכיצד לפסוע ביציבות, צעד אחר צעד. אם אתה יכול ללכת, אז לך; אל תנסה ללמוד כיצד לרוץ. אם אתה יכול להתקדם צעד אחד בכל פעם, אל תנסה לעשות שני צעדים. עליך להתנהל כשרגליך נטועות היטב בקרקע. אל תנסה להיות על-אנושי, נישא או מרומם. בני אנוש שנשלטים על ידי צביונם השטני מטפחים בקרבם שאיפות ורצונות מסוימים, שחבויים בתוך לבם. הם אינם רוצים לחיות כשרגליהם על הקרקע, אלא משתוקקים תמיד להתרומם באוויר, לחיות בין העננים והערפילים. האם הם אינם חולמים? האם אנשים חיים באוויר? זהו תחומו של השטן, ולא מקום שבו אנשים יכולים לחיות. האל ברא את האדם מעפר; הוא גורם לו לחיות על הקרקע, לחיות בצורה רגילה ולפי כללים, ללמוד את הידע המקובל של אופן ההתנהגות, ללמוד כיצד לפעול, כיצד לחיות וכיצד לעבוד את האל. האל לא העניק לבני האדם כנפיים והוא אינו מתיר להם לחיות באוויר. אלה שמשוטטים באוויר הם השטן וכל מיני רוחות רעות, לא אנשים. אם לאנשים יש תמיד שאיפה כזו והם תמיד רוצים להפוך לעל-אנושיים, להשתנות למשהו אחר, הרי שהם מחפשים צרות. קל מאוד להפוך לאובססיבי לגמרי! ראשית, המחשבה והרעיון האלה שגויים. מקורם בשטן, הם מעבר למציאות, אינם תואמים לדרישות האל כלל, והם לחלוטין מעבר לדברי האל. אם כך, מהי המחשבה הזו? היא הרצון המתמיד להיות חופשי מוולגריות, להיות יוצא דופן, להיות חסר תקדים, להיות ייחודי באופן מוחלט, להצטיין, להפוך למפורסם ובעל שם, לאליל בעיניהם של אנשים – האם אלה היעדים שאליהם צריך לחתור האדם? בהחלט לא. בין כל דברי האל, אין ולו אחד שאומרת לאנשים לחתור אל הפיכה לעל-אנושיים, או לאדם חזק, מפורסם או נעלה. אף אחד מדברים אלה שאנשים מדמיינים אינו אמיתי, אף אחד מהם לא קיים. לחתור אל הדברים האלה משמעו לכרות לעצמך קבר – ככל שתרבה לחתור אליהם, כך תמות מהר יותר. זו הדרך אל ההשמדה.

כיוון שהאל אמר דברים רבים כל כך, האם אתם יודעים מהן הדרישות שלו לגבי התנהגותם של אנשים? (הוא רוצה שהם יתנהגו בצורה מצפונית). (הוא רוצה שהם יתנהלו עם שתי רגליים על הקרקע, בחריצות ומבלי למשוך תשומת לב). אף על פי שמילים ספורות אלה הן פשוטות, רוב האנשים אינם משיגים אותן; רק אנשים ישרים מסוגלים לכך. למעשה, לא משנה כיצד תביעו זאת, אם נאמר זאת בקצרה, האל דורש מאנשים להיות ישרים. רק הישרים יכולים להתנהל באופן מצפוני, לפעול כשרגליהם נטועות בקרקע, להימנע ממשיכת תשומת לב ולהיות חרוצים, כך שההתנהלות כאדם ישר היא נכונה, והאל אוהב אנשים ישרים. האל מתעב אנשים ערמומיים. מי שאינם מתנהלים בצורה מצפונית, שרגליהם אינן נטועות בקרקע כאשר הם פועלים, הם ערמומיים. האם אתם מבינים את הדברים כשהם נאמרים כך? אם כן, אמרו לי שוב, בנוסף לדרישה להיות אנשים ישרים, אילו עוד דרישות יש לאל מבני האדם? (עליהם להשפיל את עצמם). אתם אומרים "להשפיל", אבל הם זה הגיוני להשתמש במילה הזאת כדי לתאר אנשים? (זה לא הגיוני). מדוע אין זה הגיוני? במקור, האנושיות שהושחתה על ידי השטן הייתה נטולת מעמד; במקור הם היו פחות מתולעים, ולכן, עד כמה יותר שפלים הם יכולים להיות? אם ישפילו את עצמם עוד יותר, למה הם יהפכו? האם הם לא יהפכו לשדים או לבהמות? האדם נברא על ידי האל, ולכל מי שנבראו על ידי האל יש אינסטינקטים אנושיים. כל האנשים מסוגלים להשיג את הדברים שבהם הם אמורים להיות ניחנים, ושכולם מהווים חלק מן ההתנהגויות והגילויים הרגילים שלהם. תחילה בואו נדבר על אושר, כעס, צער ושמחה, כמה מן הרגשות שבהם ניחנים אנשים. כאשר מישהו עצוב או מלא צער, הביטוי הנפוץ ביותר לכך הוא בכי. זהו ביטוי טבעי של האנושיות הרגילה. כשאתה מלא צער או כאב, אתה יכול לבכות, להניח לדמעות שלך לזרום. אל תעמיד פנים. יש כאלה שאומרים: "אני לא בוכה, אני אדם חזק, וגברים אינם בוכים בקלות!". אחרים אומרים: "אף על פי שאני אישה, אני נחושה. אני חייבת להיות חזקה כמו גבר. אני אהיה גיבורה, ולא אישה חלשה". האם סוג מחשבה זה הוא נכון? איזה מין אנושיות זו? זו העמדת פנים; אין זו האמת. התנהלות שאינה אלא העמדת פנים אינה ביטוי של אנושיות רגילה. למעשה, זו חזות כוזבת שמיועדת לאחרים, ואשר מעוותת לחלוטין את האנושיות הרגילה. לכן, כאשר אנשים עצובים או חרדים בגלל משהו, כאשר הם נאנחים, כאשר הבעת פניהם חמורה יחסית, או כאשר הם אינם רוצים לאכול, כל הדברים האלה הם ביטויים של אנושיות רגילה, שאיש אינו יכול להסוות. כאשר אדם נתקל במשהו טוב הוא מחייך, וגם זה ביטוי רגיל. יש אנשים שאינם מעזים לצחוק בקול כאשר הם מרוצים. הם תמיד מכסים את פיהם כדי להסתיר את חיוכם ותמיד חוששים מבדיחות של אנשים. האם זה רגיל? (זה לא רגיל). גם זו העמדת פנים. הם סבורים שנשים אינן יכולות לצחוק בפומבי לפני קהל רב, ושבמיוחד אסור להן לחשוף את שיניהן, שכן אחרת אנשים יבוזו להן או יתנשאו מעליהן, ולכן עליהן לרסן את עצמן ולא לנהוג בקלות דעת. זו התוצאה של החינוך הסיני המסורתי לתרבות. במקרה של אדם שאושרו, כעסו, צערו ושמחתו הם חריגים, אנשים אחרים אינם יכולים לראות גילויים או צרכים של אנושיות רגילה. האם סוג כזה של אדם הוא רגיל? (הוא אינו רגיל). האם אין דבר מה במחשבותיהם ששולט בהם? בני האדם הושחתו על ידי השטן באופן עמוק מדי. כאלה הם פני הדברים. הם דומים יותר לשדים מאשר בני אדם. זהו המראה של אנשים שנשלטים על ידי טבע של שדים. הם כוזבים עד מאוד, והם מעמידים פנים יתר על המידה. מדוע אנשים שמאמינים באל במשך מספר שנים כמעט ולא השתנו כלל? ראשית כל, לאנשים אין ידע נכון ואין תפיסה ברורה לגבי הנתיב, העקרונות, הכיוון והיעדים של הווייתו של אדם רגיל, ואף אין להם תפיסה ברורה של הנתיב של חתירה אל האמת. שנית, סוג זה של אדם הוא בור. גם אם הוא מגיע לגיל ארבעים או חמישים, אין לו שמץ של מושג כיצד להיות אדם ישר, או מהן הדרישות שבהן עליו לעמוד כדי להביא לידי ביטוי אנושיות רגילה. הסיבה היא שהתרבות המסורתית הכתה שורשים עמוק מדי בלבם של אנשים, והם תמיד רוצים להעמיד פנים שהם אנשים קדושים ונעלים כפי שהם מדמיינים את עצמם. זה גורם להם להבין דברים באופן מוטה, מגוחך ומוזר. האם יש אנשים כאלה ביניכם? אנשים מסוימים מעולם לא פתחו את לבם בפני אחרים, והם גם אינם יודעים כיצד לדבר אודות מחשבותיהם הכמוסות ביותר. על פניו נראה כי אין להם כל קושי, כי הם מעולם לא היו שליליים או חלשים וכי אין להם כל קושי עם ההיווכחות בחיים. הם אינם צריכים לחפש דבר או לשתף עם אחרים, והם גם אינם זקוקים לשיתוף, לדאגה, לעזרה או לסיוע של אף אדם אחר. נראה כאילו הם מבינים הכול בעצמם וכי הם מסוגלים לפתור כל דבר. כאשר מישהו שואל אותם אם הם היו אי-פעם שליליים, הם אומרים: "מדי פעם אני שלילי, אבל אני פשוט מתפלל לאל, גומר אומר ונושא שבועה, ואז אני בסדר". איזה סוג של אדם זה? כלפי חוץ לא נראה אולי שיש הרבה אנשים כאלה, אבל במציאות יש אנשים רבים שמחזיקים במצבים שכאלה. אדם כזה אינו יודע עד עצם היום הזה מה המשמעות של אמונה באל. הם סבורים שלהאמין באל משמעו רק להכיר בו ולהיות אדם טוב, ושביום מן הימים "הם יהפכו לבני אלמוות וישיגו את הדרך" וייכנסו למלכות השמיים, ממש כפי שהבודהיסטים מדברים על ההשתחררות מן התשוקות והרצונות האנושיים, או על הפיכה לטהורי לב ומיעוט רצונות. הם עובדים בחריצות ומשקיעים מאמץ בכיוון זה, אבל האם זו אמונה באל? אפילו כעת הם אינם יודעים מה המשמעות של אמונה באל והם אינם יודעים אל מה עליהם לחתור, או איזה סוג של אדם עליהם להיות. לא משנה לכמה דרשות שעוסקות באמת הם מקשיבים, המטרה שאליה הם חותרים אינה משתנה וכך גם השקפתם בנוגע לאמונה באל. זה בעייתי למדי! אם אינך מבין אפילו את המשמעות של אמונה באל, האם אתה מסוגל לדעת מיהו האל שלך? אם אינך מבין אפילו מה המשמעות של אמונה באל, האם אתה יכול לחתור אל האמת? האם אדם שאין לו שמץ של ידע אודות החזון של אמונה באל אוהב את האמת? מי שאינם מבינים את החזון של אמונה באל הם אלה שאינם מסוגלים להשיג את האמת. אין טעם לשאול אדם כזה אם הוא אוהב את האמת או לא; הוא אינו מבין מה המשמעות של אמונה באל או של חתירה אל האמת. הוא אינו מבין את הדברים האלה. אף אחד מאנשים אלה אינו מבין את האמת, בין אם הוא מאמין באל במשך שלוש, חמש, עשר שנים או שמונה. הם יודעים רק שאמונה באל משמעותה להיות אדם טוב, לעשות דברים טובים, להיות נדיב ורחב לב, והם סבורים שזו דרך מכובדת לחיות. האם גישה זו אינה רדודה ומיושנת מדי? היא לחלוטין אינה תואמת לאמיתות של האמונה באל ואינה מחוברת אליהן. מי שמאמין באל במשך שנים רבות, אולם עדיין מתייחס לנושא האמונה באל באותן גישות, מחשבות ושיטות של הכופרים, הבודהיסטים והטאואיסטים, מסתמך על תפיסות מסורתיות ודמיונות כדי ללכת בנתיב האמונה באל, מאמין בשוגג כי הבנתו טהורה וסבור כי אמונה כזו באל היא הדרך היחידה לחתור אל האמת – האם הוא לא משקר לעצמו?

לסינים יש רקע תרבותי מסורתי של טאואיזם ובודהיזם. הרקע החברתי המסורתי והמשמעותי הזה מקשה מאוד על הסינים לשחרר את מחשבותיהם מן הדברים האלה, ולכן כאשר הם מזכירים אמונה באל, הדברים הראשונים שעולים במוחם הם הגישות הבודהיסטיות והטאואיסטיות של צמחונות ותפילה לבודהה, איסור על הרג, מתן צדקה ועשיית טוב, עזרה לזולת, הימנעות מתקיפה וצעקות על אחרים, הימנעות מרצח והצתה, התנהלות כאדם טוב וכדומה. אם כך, כמה זמן נדרש לאדם כדי להיפטר מן הדברים האלה ולהבין את המשמעות האמיתית של אמונה באל? מהן האמיתות שאל הבנתן צריך אדם לחתור כדי שיוכל להפוך על פיהן את המחשבות והתפיסות השגויות האלה ולבער אותן לחלוטין? רק על ידי הבנה כנה של דרישות האל ואמונה באל בהתאם לעקרונות האמת יכול אדם לעלות על המסלול הנכון של אמונה באל; רק מנקודה זו ואילך יתחילו רשמית חיי האמונה באל שלו. אם אדם עדיין מחזיק בלבו אמונות טפלות פאודליות, או תפיסות, דמיונות ותקנות של הדת המסורתית, אזי הדברים האלה שהם שומרים בלבם הם בדיוק הדברים שהאל מתעב ושונא ביותר. עליהם לחפש את האמת, להבחין בדברים האלה ולאחר מכן לוותר עליהם לחלוטין. רק אנשים כאלה אוהבים את האמת, רק הם יכולים לקבל את עבודתה של רוח הקודש. זה בטוח. אם אינך מבסס את אמונתך באל על האמת של דבריו, אזי לעולם לא תוכל להשיג את ברכותיו. לאחר שאדם עולה על המסלול הנכון של אמונה באל, מרגע שהוא חוצה את הסף הזה, מתחולל שינוי במצבו הפנימי. ראשית, מחשבותיו והגישות שלו אינן אשליות אלא אמיתיות. מצבו, מחשבותיו והרעיונות שלו אינם ריקים מתוכן, אלא תואמים לאמת, הם תואמים לחלוטין לדברי האל. המטרה והכיוון שאליהם הוא חותר אינם מבוססים על דוקטרינות, וגם אינם בלתי נראים או בלתי ניתנים להשגה, אלא דבר מה חיובי, שעולה בקנה אחד עם דרישות האל ומאושר על ידו. מצבו, מחשבותיו והרעיונות שלו הם כולם מעשיים ואמיתיים. אתה מאמין באל כעת, ואם כך, איפה המחשבות שלך? אם הן עדיין מרחפות באוויר, ללא כיוון מדויק, אם יש עדיין מחשבות רבות שעדיין לא תואמות למציאות, ושלל מחשבות ריקות שמבוססות על דוקטרינה, לצד רעיונות, תפיסות ודמיונות אנושיים, אזי אתה עדיין חי באוויר שכולו דמיון, וטרם ירדת אל הקרקע. זה מסוכן מאוד, משום שלמה שאתה חושב, למה שאתה עושה וליעדים שאליהם אתה חותר בלבך אין דבר וחצי דבר עם האמת של אמונה באל או עם דרישות האל – אין להם אפילו קשר קל שבקלים. אם כך, על איזה בסיס אתה פועל? אתה פועל על בסיס החוויות המתומצתות של האדם, הפילוסופיות של האדם להתנהלות בעולם, על בסיס הדברים שאתה לומד מן החברה, ממשפחתך ומסוגים שונים של נסיבות, וגם על בסיס הדברים שאתה מדמיין ומתמצת בתוך ראשך. לדוגמה, כשמשהו קורה לך, אתה פועל בדרך שבה לשיטתך אתה אמור לפעול, ואתה חושב כי פעולה כזו תואמת לאמת, ושהדברים שאתה חושב נכונים וחיוביים וכי הם האמת. ביום מן הימים, כשתיתקל בקיר או תעבור גיזום, תבין כי הפעולות, המחשבות והרעיונות שלך הם כולם דמיונות ותפיסות אנושיים, שבאופן עקרוני אינם תואמים לעקרונות האמת. כלומר, טרם כניסתו הרשמית של אדם למסלול הנכון של אמונה באל, לרבים מן הדברים שהוא עושה אין קשר לעקרונות האמת. הם נובעים מן המחשבות והדמיונות של אנשים, או מהעדפותיהם, מן ההתלהבות שלהם, מכוח הרצון שלהם או מרצונותיהם ותקוותיהם, ואפילו מתשוקותיהם. כל הדברים האלה הם נקודת המוצא והמקור של פעולותיהם של אנשים.

באשר למצבים שבהם צריך להחזיק אדם על מנת להיכנס למסלול הנכון של אמונה באל, יש רף אשר קובע כי כאשר אדם חווה את דברי האל, עליו להחזיק במצב רגיל. יש אנשים אשר כבר חיים במצב כזה, בעוד שאחרים טרם נכנסו אליו, או שחווים אותו מעת לעת, אולם לאחר זמן מה הם חוזרים למצבם הקודם. מהו המצב הזה? זה כאשר, לאחר שאדם עובר פרק זמן שבמהלכו הוא מסתמך על ההתלהבות שלו, העדפותיו, תפיסותיו ודמיונותיו, הוא מבין פתאום שאמונה בדרך שכזו נראית בלתי קבילה, שהוא לא יכול להשיג את האמת ושאמונה כזו היא ריקה מתוכן ולא מציאותית. הוא מבין שמאז ומתמיד הוא יציר בריאה, שעליו להיות יציר בריאה אמיתי, ולמלא בכנות את חובתו של יציר בריאה בכל לבו ובכל מאודו. או-אז הוא מתחיל לעשות דברים כשרגליו על הקרקע, והוא ממלא את חובתו בנאמנות מלאה. כשהוא עושה דברים, הוא מתחיל להרהר ולחפש כיצד לפעול בהתאם לאמת, כיצד לרצות את כוונותיו של האל וכיצד להתקבל על ידי האל. הוא אינו פועל על בסיס תפיסותיו, דמיונותיו או העדפותיו. רק בנקודה זו יש לאנשים תשוקה לרצות את האל ולגמול על אהבתו. בנקודה זו הם מתחילים לחפש את האמת ואת כוונות האל ומתחילים לתת מענה לדרישותיו. כשיש בך את התשוקה הזו, כשיש בלבך מצב רגיל, אזי בהיבט אחד אתה ניצב במקומך הנכון ומתנהל כיציר בריאה אמיתי. בהיבט אחר, שהנו העיקרי, קיבלת באמת ובתמים ומעומק לבך את העובדה כי אלוהים הוא אדונך והאל שלך, וכן קיבלת את כל דברי האל וראית כי הם האמת. אתה גם מסוגל ליישם בפועל ולחוות את דברי האל, ואתה גורם לדברי האל להפוך למציאות החיים שלך, מה שמאפשר לך להשיג את האמת ואת החיים. כשיש בך רצון כזה ותשוקה כזו, וגם צורך לקבל את דבר האל ואת דרישותיו ממך, וכאשר יש בך את הרצון להתמסר לאל ולרצות אותו, אזי מצב חייך יתחיל להשתנות. החל מנקודה זו, תפסע על המסלול הנכון של אמונה באל.

לסיכום, דברים אלה שזה עתה שיתפתי הם פשוטים למדי; כלומר, כאשר אדם מתחיל להכיר בכך שהוא יציר בריאה, אדם זה יתחיל לפתח תקוות להפיכתו ליציר בריאה אמיתי, כדי לרצות את האל. בה בעת, אנשים כאלה גם מקבלים את אלוהים כאדונם וכאל שלהם ומשתוקקים להתמסר לכל דרישות האל, כמו גם לריבונותו. לפיכך הם מפסיקים להתנהג בצורה מופקרת, מחפשים את רצונות האל ומחפשים את עקרונות האמת בכל דבר שהם עושים. הם כבר לא עושים כל את מה שהם רוצים ואינם עושים דברים בהתאם לתוכניות שלהם. במקום להסתמך על רעיונותיהם האישיים לצורך פעולה, האל מתחיל לשכון דרך קבע במחשבותיהם, ורצונם הסובייקטיבי הוא לרצות את האל בכל ההיבטים, להיות תואמים לאמת ולעמוד בדרישות האל בכל מעשיהם. ללא ספק, אנשים במצב כזה החלו ללמוד לחפש את האמת, ליישם בפועל את האמת ולהיכנס למציאות האמת. אם אתה במצב כזה ויש לך רצון, אזי תתחיל באופן טבעי מאוד ללמוד כיצד לחפש את כוונות האל ותתחיל לחפש כיצד לא לבזות את שם האל, כיצד לכבד את האל כמרומם, כיצד לירוא את האל וכיצד לרצות אותו; במקום לרצות את התשוקות האנוכיות של עצמך או לרצות מישהו אחר, אתה מנסה לרצות את האל. כאשר אדם נכנס למצב כזה, הוא חי בנוכחות האל וכבר אינו מונחה על ידי צביונו המושחת. כשאתה נכנס למצב הזה, הדברים שעליהם אתה חושב במסגרת רצונותיך הסובייקטיביים הם חיוביים. גם אם מעת לעת אתה חושף צביון מושחת, אתה תהיה מודע לכך, ותוכל להרהר בעצמך ולחפש את האמת כדי לפתור זאת. וכך, אף על פי שעדיין יש לך צביון מושחת, הצביון המושחת שלך כבר לא יוכל להנחות אותך באופן מלא, או לשלוט בך. בשלב זה, האם אין לאמת של דברי האל ריבונות בתוכך? האם אינך חי במסגרת דברי האל? האם כולכם מסוגלים להניח לאמת לממש את סמכותה בתוך לבכם? דבר זה תלוי בקיומו או אי-קיומו בכם של הרצון לחתור אל האמת. אם מישהו מבין בבירור חלק ניכר מן האמת, אזי האמת תממש באופן טבעי את סמכותה בתוך לבו. אם הוא אינו מבין חלק גדול מן האמת, או שיש בתוכו יותר מדי מרעליו של השטן, אזי הוא לא יוכל לאפשר לאמת לממש את סמכותה בלבו. יש אנשים רבים שמוכנים ליישם בפועל את האמת, אבל כשקורים להם דברים, אזי בעל כורחם הם מתרברבים, חותרים אל תהילה, רווח ומעמד, נעדרים כל ריסון או שליטה, והם מאפשרים לצביונם המושחת להיחשף כרצונו. איזה מצב הוא זה? זהו מצב שבו אדם מבין מעט מדי מן האמת, כששיעור קומתו נמוך מדי והוא אינו מסוגל להתגבר על הבשר או על השפעתו של השטן. קשה מאוד לאדם כזה לאפשר לאמת לממש את סמכותה בתוך לבו. לכן, חתירה אל האמת אינה דבר פשוט, וללא מספר שנות ניסיון קשה מאוד לפתור את בעיית הצביון המושחת. לדוגמה, אנשים מסוימים הם ערמומיים מאוד, הם אף פעם לא מביעים בקול את מחשבותיהם הכמוסות ביותר והם אינם מסוגלים לומר אפילו מילת אמת אחת. לא משנה על מה הם מדברים או כמה מילים הם אומרים, הם אינם מדברים בבירור, הולכים תמיד סחור-סחור ואין להם שליטה בעצמם. נוכח הצביונות המושחתים שלהם ונוכח מהות טבעם השטנית והמבחילה, אנשים מתגלים כחסרי חשיבות, נרפים, חלשים וחסרי אונים לחלוטין, ולכן הם חוטאים, שוגים והנם שליליים לעתים קרובות. מה קורה כאן? (הם לא עלו על המסלול הנכון של אמונה באל). הם לא עלו על המסלול הנכון של אמונה באל, ומה המשמעות של דבר זה? (הם טרם מבינים שהם יצירי בריאה, והם אינם מוכנים להתמסר לאל או לרצות אותו). זו תוצאה שנגרמת מכך שאדם אינו חותר אל האמת. אתם נמצאים במצב הזה – האם תוכלו לומר, אפוא, שטרם התחלתם להיכנס אל מציאות האמת? (כן). האם אדם שלא נכנס אל מציאות האמת נחשב כמי שהשיג את האמת? (לא). האם אדם שטרם השיג את האמת מחזיק באמת בתוך לבו? (לא). ללא האמת, האם אנשים אינם פועלים על בסיס צביונותיהם המושחתים? אם כך, כדי שאדם יוכל לעשות מספר דברים חיוביים בעודו מבצע את חובתו, במה עליו להיות ניחן? האם הוא אינו צריך להבין את האמת? אם אדם אינו יכול ליישם בפועל את האמת בעת ביצוע חובתו, ובמקום זאת יודע אך ורק כיצד לפעול על פי רצונו שלו, איזו מין איכות זו? האם לא מדובר בעמל? הדבר שווה ערך לשכירת שירותיו של כופר על ידי האל כדי שיעמול עבורו. אם אינך חותר אל האמת או נכנס אל מציאות האמת, אזי אתה עוסק בעמל בלבד. האם אתם סבורים שהאל רוצה לראות את האנשים, שאותם הוא שואף להושיע, כשהם רק עמלים עבורו, מבלי ליישם בפועל בהתאם לדבריו, על מנת להשיג ישועה? (הוא לא רוצה זאת). מדוע אינו רוצה? (האל ברא את בני האדם כדי שלהשיגם). זה נכון, האל ברא את בני האדם כגילוי של עצמו, ואף יותר מכך כדי להשיגם. מדוע האל אינו שבע רצון כאשר אנשים רק עמלים עבורו? (כיוון שפעולותיהם של אנשים הן לא מה שהאל רוצה). אם כך, מה רוצה האל? (האל רוצה את כנותם של אנשים). האם לעמול עבור האל אינו כנות בהתגלמותה? לא משנה אם העמל שלך הוא אמיתי וכן. אם אינך חותר אל האמת, גם אם תעמול במשך כל חייך לא תשיג את האמת. אם לא תשיג את האמת, המשמעות היא שלא תשיג את האל ושהאל לא ישיג אותך, ולכן לעמל שלך אין ערך ואין משמעות. לא משנה כמה שנים אתה עמל, אם אינך חותר אל האמת, אזי האל לא ישיג אותך, והמשמעות היא שאתה עדיין מתנגד לאל. מי גורם לכך? הדבר נגרם מכך שהאנשים עצמם אינם עובדים קשה למען שיתוף פעולה, מכך שאנשים אינם חותרים אל האמת; זו ותו לאו היא סיבת השורש. בהיבט המעשי של הדברים, כיצד ניתן להסביר את העובדה שהאל אינו משיג אדם מסוים? העניין הוא, שלאדם תמיד יש כוונות משל עצמו כשהוא מבצע את חובתו, והוא אינו מקדיש את לבו לאל, כך שלבו אינו מופנה אל האל ואינו שייך לו. הוא אינו מגלה התחשבות בכוונות האל, ועל אחת כמה וכמה אינו מנסה לרצותו על ידי מילוי חובתו. ההסבר הפשוט ביותר הוא שאדם זה אינו כן ביחסו לאל, כך שאין לו כל תקווה. האל בוחן את האנשים כדי לראות אם הם מאמינים בו בכנות; הוא רוצה את הכנות שלהם. מהי המשמעות של להיות כן? (להיות בעל לב שמופנה אל האל, לב שמתמסר לאל). זה נכון. אם אין לאדם לב שפונה לעבר האל, שמתמסר לו, האם אפשר לקרוא לו אדם טוב? האם אדם כזה יכול לשאת חן בעיני האל? האם אדם שאינו מאוחד בלב ובנפש עם האל יכול ליישם בפועל את האמת? האם יש לכם לבבות שמתמסרים לאל? האם תוכלו לעמוד לצדו של האל בכל הדברים? האם הלבבות שלכם פונים אל האל? אין זה הוגן לומר שאין בכם כנות כלל, אבל גם לא יהיה נכון לומר שאתם שונאים את השטן באמת ובתמים ושאתם מסוגלים למרוד בשטן ולפנות אל האל באופן מלא. דבר זה מצריך שיהיה לכם לב של התמסרות לאל, שתחתרו אל האמת ושתשיגו הבנה של אמת רבה יותר. איזה סוג לב רוצה האל שיהיה לאנשים? ראשית, הלב הזה צריך להיות ישר, ועליהם להיות מסוגלים לבצע את חובתם בצורה מצפונית, כששתי רגליהם על הקרקע, ולהיות מסוגלים לקדם את עבודת הכנסייה מבלי שיהיו להם עוד "שאיפות נעלות" או "יעדים נשגבים". כאשר הם נוהים אחר האל ועובדים אותו, כל שלב מותיר אחריו טביעת רגל, והם מתנהלים כיצירי בריאה; הם כבר אינם חותרים להפוך לאנשים גדולים או מיוחדים, קל וחומר לאנשים בעלי תפקידים בולטים, והם אינם סוגדים לבריאה בכוכבים רחוקים. בנוסף, הלב הזה צריך לאהוב את האמת. מהי המשמעות העיקרית של לאהוב את האמת? המשמעות היא לאהוב דברים חיוביים, להיות בעל חוש צדק, להיות מסוגל להשקיע מעצמך למען האל בכנות, לאהוב אותו באמת, להתמסר לו ולהעיד עבורו. מובן שתוכל להשיג את הדברים האלה רק לאחר שתבין את האמת. אדם שיש בו לב שכזה הוא אדם שמחזיק באנושיות רגילה. אדם שמחזיק באנושיות רגילה חייב לכל הפחות להיות בעל מצפון והיגיון. איך אפשר לדעת אם לאדם יש מצפון והיגיון? אם דבריו ופעולותיו תואמים באופן עקרוני לרף הנדרש עבור מצפון והיגיון, אזי מנקודת המבט האנושית הוא אדם טוב, והוא אדם שעומד ברף קביל. אם הוא מסוגל בנוסף להבין את האמת ולפעול בהתאם לעקרונות האמת, אזי הוא מממש את דרישות האל, וזהו רף שעולה על זה של המצפון ושל ההיגיון. יש כאלה שאומרים: "האדם נברא על ידי האל. האל הפיח בנו את נשמת החיים, האל דואג לנו, מזין אותנו ומוביל אותנו בעת שאנו הופכים לאנשים בוגרים. אנשים בעלי מצפון והגיון אינם יכולים לחיות למען עצמם או למען השטן; עליהם לחיות למען האל ולמלא את חובתם". זה נכון, אבל מדובר רק במסגרת רחבה, בתוכנית גסה. באשר לפרטים של חיים למען האל במציאות, הדבר כרוך במצפון ובהיגיון. אם כך, כיצד אדם חי למען האל? (מבצע היטב את החובה שאמור לבצע יציר בריאה). נכון. כרגע, כל שאתם עושים הוא למלא את חובתו של אדם, אבל במציאות, למען מי אתם עושים זאת? (למען האל). זה למען האל, זהו שיתוף פעולה עמו! התפקיד שהטיל עליכם האל הוא החובה שלכם. זהו גורל, זה נקבע מראש, ונשלט על ידו, או, במילים אחרות, האל הוא זה שמטיל עליך את המשימה ורוצה שתשלים אותה. אם כך, כיצד תוכל לסמוך על מצפונך ולהשלים את המשימה כראוי? (עלינו להשקיע את כל המאמצים). עליכם להשתמש בכל המאמצים שלכם, וזהו ביטוי לכך שאתם מסתמכים על מצפונכם. בנוסף, עליכם לעשות זאת מכל לבכם ולממש את אחריותכם – אל תעשו זאת בשטחיות. לאל יש ציפיות ומחיר תמורת המאמצים האדירים שהוא משקיע בנו. כיוון שהאל קבע מראש שעלינו לממש אחריות זו ולבצע את החובה הזו, איננו יכולים לאכזב אותו, להכזיב אותו או לצער אותו. עלינו לבצע את חובתנו היטב ולתת לאל מענה מושלם ומשביע רצון. אנו סומכים על האל בהקשר של כל מה שאיננו יכולים לעשות, אנחנו מוסיפים ללמוד אודות המקצועות שלנו ואנחנו מרבים לחפש את עקרונות האמת. האל נותן לנו חיים, ולכן עלינו לבצע את חובתנו היטב; בכל יום מימות חיינו, עלינו לבצע את החובה היומית כראוי. עלינו להפוך את מה שהאל הפקיד בידינו למשימה העיקרית שלנו, להפוך את החובה שלנו לדבר הראשון במעלה בחיינו, כדי שנוכל לבצע אותה היטב. אף על פי שאיננו חותרים אל שלמות, אנו יכולים להשקיע מאמץ למען האמת ולפעול על בסיס דברי האל ועקרונות האמת, כדי שנוכל לרצות את האל ולבייש את השטן מבלי להתחרט. זו הגישה שהמאמינים באל צריכים לנקוט בה כלפי חובתם. כשתגיע לגיל ארבעים או חמישים – או אפילו שבעים או שמונים – ותביט לאחור על הדברים שעשית כשהיית צעיר ובור, תראה שאף על פי שלא היית מבוגר מאוד באותה עת, עשית הכול בכל לבך ובכל מאודך; פעלת תמיד על בסיס מצפונך, לא אכזבת את האל, לא הכזבת אותו ולא גרמת לו צער, ובתוך לבך קיבלת את בחינתו ובדיקתו של האל. כשכל זה יסתיים ותגיש לאל את המבחן שלך, האל יאמר: "אף על פי שלא הצטיינת בעבודתך, והתוצאות שלך היו ממוצעות, בכל זאת השתמשת בכל כוחך ולא הזנחת את החובה שלך". האין זו פעולה על בסיס מצפונך? אם כן, כאשר אנשים חושפים לעתים תכופות שחיתות, מחזיקים בבחירות, תשוקות והעדפות אישיות עד כדי כך שהם מפרים את צו מצפונם, ומאבדים את אנושיותם הרגילה, מה אפשר לעשות? עליך להתפלל לאל ולמרוד בעצמך, אינך יכול לאפשר לדברים האלה להגביל אותך ולשלוט במצפון ובהיגיון שלך. כאשר המצפון שלך מסוגל להכווין את פעולותיך, את חיותך ואת חייך, אזי יהיה לך קל לכבוש את הרצונות האנוכיים של הבשר ותוכל להשיג את ההיבט הזה של האמת. זהו המינימום ההכרחי שצריך להיות לך. באשר לסוג הלב שאותו רוצה האל, על כמה היבטים דיברתי זה עתה? (שלושה היבטים: לב ישר, לב שאוהב את האמת והיותו של אדם ניחן במצפון ובהיגיון). בתוך לב ישר ולב שאוהב את האמת יש מספר פרטים נוספים, עליכם להרהר בכך ולסכם זאת מאוחר יותר. לכל הפחות, אדם צריך להיות בעל מצפון והיגיון, שצריכים להיות לכל מי שיש בו אנושיות רגילה. אם אין לאדם מצפון או היגיון, אזי הוא מאבד את אנושיותו הרגילה, הוא אינו יכול לעשות דבר היטב והוא אינו יכול להשיג דבר, ובסוף הוא נכשל לחלוטין. אבל אם יש בו רק מצפון והיגיון, אם הוא חי על בסיס מצפונו ואינו עושה דבר רע, האם משמעות הדבר היא כניסה למסלול הנכון של אמונה באל? האם אדם יכול להשיג את אישור האל על ידי כך שהוא חי אך ורק על בסיס מצפונו וההיגיון שלו? בהחלט לא.

הכניסה אל המסלול הנכון של אמונה באל גם מחייבת אותך להיות בעל לב ירא-אל. ראשית, בהתייחסות למעמד, אנשים הם יצירי בריאה ומעמדם שפל מאוד; האל הוא הבורא, הנעלה ביותר. אם נתייחס להיגיון האנושי, מה צריכים אנשים לעשות כדי לירוא את האל? לדוגמה, נניח שמשהו קורה לך ואתה סבור שפעולה בדרך מסוימת מנוגדת לאמת, אבל אינך יודע מה לעשות כדי להיות תואם לכוונת האל. אם יש לך לב ירא-אל, מה עליך לעשות? עליך להתפלל לאל, לחפש את האמת, למצוא את הנתיב של יישום בפועל של האמת ואז לפעול. אם לאדם מסוים אין לב ירא-אל, כיצד הוא יתנהג? הוא יעשה ככל העולה על רוחו, מתוך מחשבה: "בכל מקרה הכוונה שלי טובה, כך שזה בסדר אם אנהג כך". הוא אינו פועל לפי עצותיהם של אנשים וגם לא מקשיב לאף אחד אחר; הוא מחליט לפעול על פי תוכניותיו שלו, ואין דבר שיזיז אותו מדעתו. האם זה אדם שיש לו לב ירא-אל? (לא). יש כאלה, שיודעים שהאל אוהב אנשים ישרים ושאסור להם לשקר, ובכל זאת הם סבורים שבמקרים מסוימים אמירת האמת תגרום להם לבושה, להפסד רווחים ואולי לפגיעה במעמדם. הם מתלבטים ומתחבטים ובכל זאת משקרים, מתוך מחשבה: "שקר חד פעמי אינו נורא כל כך, וזה לא שאני משקר תמיד. גם כשאני משקר אני לא רואה שיש לזה השלכות, לכן גם אם אשקר פעם נוספת זה יהיה בסדר". לאחר שהם מחשבים הכול הם מחליטים לפעול, אין כל חרטה בלבם והם גם לא רוצים להתפלל ולקבל את בחינת האל. האם זהו אדם שיש בו לב ירא-אל? (לא). אם כך, כיצד יתנהג אדם שיש בו לב ירא-אל? (הוא לא ינהג בקלות דעת או בצורה מופקרת). שני הביטויים האלה בהחלט מתאימים. כיצד אפוא מיישמים בפועל התנהלות שאינה קלת דעת או מופקרת? (עלינו להיות בעלי לב שמחפש). כאשר אנשים מתמודדים עם בעיה, יש כאלה שמחפשים תשובות מאחרים, אולם כאשר האדם האחר מדבר בהתאם לאמת, הם אינם מקבלים זאת, אינם מסוגלים לציית ובלבם הם חושבים, "בדרך כלל אני טוב ממנו. אם אקשיב הפעם לעצתו, האם זה לא ייראה כאילו הוא מעליי? לא. אני לא יכול להקשיב לו בקשר לעניין הזה. אני פשוט אעשה את זה בדרך שלי". הם מוצאים סיבה ותירוץ לבטל את נקודת המבט של האדם האחר. איזה סוג של צביון הוא זה, כאשר אדם רואה שמישהו טוב ממנו ומנסה להפחית מערכו, מפיץ עליו שמועות או משתמש באמצעים בזויים כדי להשחיר את פניו ולפגוע במוניטין שלו – אפילו לרמוס לחלוטין את כבודו – כדי להגן על מעמדו שלו בעיני אחרים? אלה אינן סתם גאוותנות ויוהרה, זהו צביונו של השטן, זהו צביון זדוני. העובדה שאדם זה מסוגל לתקוף ולהתנכר לאנשים טובים וחזקים ממנו מעידה על ערמומיות ורשעות, ועצם זה שהוא לא בוחל בדבר כדי לפגוע באנשים אחרים מראה כי יש בו הרבה מן השטן! כיוון שהוא חי על פי צביונו של השטן, הוא מועד להשפיל אנשים, לנסות לטפול עליהם אשמת שווא, להקשות עליהם. האין זו עשיית רע? וגם כשהם חיים כך, הם עדיין סבורים שהם בסדר, שהם אנשים טובים – ועם זאת, כשהם רואים מישהו שטוב מהם, הם חייבים להקשות עליו, לרמוס אותו. מה הבעיה כאן? האם אנשים שמסוגלים לעשות מעשים רעים כל כך אינם חסרי מצפון וזדוניים? אנשים כאלה מתחשבים אך ורק באינטרסים שלהם עצמם, הם מתייחסים אך ורק לרגשותיהם, וכל מה שהם רוצים הוא לממש את תשוקותיהם, שאיפותיהם ומטרותיהם האישיות. לא אכפת להם כמה נזק הם גורמים לעבודת הכנסייה, והם היו מעדיפים להקריב את האינטרסים של בית האל כדי להגן על מעמדם ועל המוניטין שלהם בעיני אחרים. האם אנשים כאלה אינם גאוותנים וצדקנים, אנוכיים ומרושעים? אנשים כאלה אינם רק גאוותנים וצדקנים, הם גם אנוכיים ומרושעים עד מאוד. הם לא מגלים כל התחשבות בכוונות האל. האם לאנשים כאלה יש לב ירא-אל? אין להם לב ירא-אל כלל. זו הסיבה שהם מתנהגים בצורה מופקרת ועושים ככל העולה על רוחם, ללא כל תחושת אשם, ללא כל חשש, ללא פחד או דאגה ומבלי לקחת בחשבון את התוצאות. זה מה שהם עושים לעתים קרובות וזו הדרך שבה הם מתנהגים מאז ומתמיד. מהו טבעה של התנהגות כזו? במילים עדינות, אנשים כאלה מקנאים מדי ויש בהם תשוקה עזה מדי למוניטין ולמעמד; הם ערמומיים ותחבולנים מדי. אם להשתמש במילים חריפות יותר, תמצית הבעיה היא שלאנשים כאלה אין לב ירא-אל כלל. הם אינם מפחדים מן האל, הם מאמינים שהם בעלי חשיבות עליונה והם סבורים שכל היבט והיבט של עצמם נעלה יותר מן האל ונשגב מן האמת. בלבם פנימה, האל אינו ראוי לאזכור והוא חסר חשיבות, ואין לאל כל מעמד בלבם. האם מי שבלבם אין מקום לאל, ושאין בהם לב ירא-אל, יכולים ליישם את האמת בפועל? בהחלט לא. אם כך, כאשר הם מסתובבים בעליצות, כדרכם, שקועים בעיסוקיהם ומשקיעים לא מעט אנרגיה, מה הם עושים? אנשים כאלה אפילו טוענים שהם נטשו הכול כדי להשקיע מעצמם למען האל וסבלו סבל רב, אבל למעשה, המניע, העיקרון והמטרה של כל מעשיהם הוא לפעול למען מעמדם ויוקרתם האישית ולהגן על האינטרסים שלהם-עצמם. האם הייתם אומרים שסוג כזה של אדם הוא נורא או לא? אילו מין אנשים מאמינים באל במשך שנים רבות, ובכל זאת אין להם לבבות יראי-אל? האם הם אינם גאוותנים? האם הם אינם שטנים? ומהם הדברים שחסרים ביותר לב ירא-אל? מלבד הבהמות, אלו הם האנשים הרעים וצוררי המשיח, השטן ובני מינם של השדים. הם אינם מקבלים את האמת כלל; הם כולם נטולי לב ירא-אל. הם מסוגלים לכל רע, הם אויביו של האל ואויביהם של אנשיו הנבחרים.

באילו עניינים בחיי היום-יום שלכם יש בכם לב ירא-אל? ובאילו עניינים לא? האם אתה מסוגל לשנוא מישהו כשהוא מעליב אותך או פוגע באינטרסים שלך? וכאשר אתה שונא מישהו, האם אתה מסוגל להעניש אותו ולנקום? (כן). אם כך, אתה מפחיד למדי! אם אין בך לב ירא-אל ואתה מסוגל לעשות דברים רעים, אזי הצביון המרושע הזה שלך בהחלט חמור מדי! אהבה ושנאה הן דברים שאנושיות רגילה צריכה להכיל, אבל עליך להבדיל באופן ברור בין מה שאתה אוהב לבין מה שאתה שונא. בלבך עליך לאהוב את האל, לאהוב את האמת, לאהוב דברים חיוביים ולאהוב את אחיך ואחיותיך, בעוד שעליך לשנוא את השטן ואת השדים, לשנוא דברים שליליים, לשנוא צוררי משיח ולשנוא אנשים רעים. אם אתה מסוגל לדכא את אחיך ואחיותיך ולנקום בהם בגלל שנאה, זה עניין מפחיד מאוד, וזהו צביונו של אדם רע. לאנשים מסוימים פשוט יש מחשבות ורעיונות מלאי שנאה – רעיונות רעים, אבל הם לעולם לא יעשו דבר רע. אלה אינם אנשים רעים, משום שכאשר קורה דבר מה, הם מסוגלים לחפש את האמת והם מקפידים על העקרונות בהתנהלותם ובהתמודדותם עם דברים. כאשר הם מקיימים אינטראקציה עם אחרים, הם אינם מבקשים מהם יותר ממה שראוי; אם הם מסתדרים עם אותו אדם, הם ימשיכו לבוא עמו במגע; אם הם אינם מסתדרים, הם לא יהיו עמו בקשר. אין לכך כמעט כל השפעה על ביצוע חובותיהם או על ההיווכחות בחיים שלהם. האל נמצא בלבם ויש להם לב ירא-אל. הם אינם מוכנים לפגוע באל והם מפחדים לעשות זאת. גם אם אנשים אלה מטפחים מחשבות ורעיונות שגויים מסוימים, הם מסוגלים למרוד בהם ולנטוש אותם. הם נוהגים בריסון בכל מעשיהם, והם אינם אומרים ולו דבר אחד שאינו ראוי או שפוגע באל. אדם שמדבר ופועל בדרך זו הוא אדם בעל עקרונות, שמיישם בפועל את האמת. ייתכן שהאישיות שלך אינה תואמת לזו של אדם אחר, וייתכן שאינך מחבב את האדם הזה, אבל כשאתה עובד יחד איתו אתה שומר על אובייקטיביות, לא נותן ביטוי לתסכול שלך במהלך ביצוע חובתך, וגם לא מוציא את התסכול שלך על האינטרסים של משפחת האל. אתה מסוגל להתמודד עם העניינים בהתאם לעקרונות. איזה מין ביטוי הוא זה? זהו ביטוי של לב ירא-אל בסיסי. אם יש בך מעט יותר מכך, הרי שאם אתה רואה שלאדם אחר יש ליקויים או נקודות תורפה כלשהן, וגם אם האדם האחר פגע בך או שהוא מוטה נגדך, אתה בכל זאת מסוגל להתייחס אליו בצורה נאותה ולעזור לו באהבה. המשמעות היא שיש בך אהבה, שאתה אדם שניחן באנושיות, שאתה אדם נדיב שמסוגל ליישם בפועל את האמת, שאתה אדם ישר שמחזיק במציאויות-אמת ושאתה בעל לב ירא-אל. אם שיעור הקומה שלך עדיין נמוך אולם יש בך רצון, ואתה מוכן לשאוף אל האמת, ולשאוף לעשות דברים בהתאם לעיקרון, ואתה מסוגל להתמודד עם דברים ולנהוג באחרים על בסיס עקרונות, אזי גם כל אלה מעידים על מידה מסוימת של לב ירא-אל; זה עניין בסיסי ביותר. אם אינך מסוגל להשיג אפילו את הדבר הזה ואינך יכול לרסן את עצמך, אתה בסכנה גדולה ואתה מפחיד למדי. אילו היית בעמדת כוח, היית מסוגל להעניש אנשים ולהקשות עליהם; או-אז היית עלול להפוך לצורר משיח בכל רגע. לא משנה אם אדם הוא טוב או רע, לא משנה כיצד הוא מאמין באל או באיזה נתיב הוא הולך, הוא ייחשף בתוך שנים ספורות. עליכם להתייחס אליו על בסיס עקרונות, ללא קשר לסופו, ובין אם הוא צפוי לעונש או לגמול – זה עניינו של אלוהים. כל עוד אתה מסוגל להבחין ולהתייחס אליו בהתאם לעקרונות, זה מספיק. לא משנה מיהו האדם שניצב מולך, כל עוד האל לא קבע מה יהיה סופם של אנשים כאלה, וכל עוד הכנסייה לא גירשה אותם, האל לא העניש אותם והם זוכים לישועה, עליך לסייע להם בסבלנות ומתוך אהבה; אינך צריך לקבוע את סופם של אנשים כאלה ולא להשתמש באמצעים אנושיים כדי להעניש אותם. אם יש לאנשים כאלה גילויי שחיתות, אתה יכול לגזום אותם, או שאתה יכול לפתוח את לבך בכנות ולשתף על מנת לסייע להם. אבל אם אתה שוקל להעניש את האנשים האלה, לנדות או להפליל אותם, בניסיון לתקן עוולות בשם שמיים, אתה תהיה בצרות. האם מעשה כזה יעלה בקנה אחד עם האמת? מקורן של מחשבות כאלה הוא במזג חם; מחשבות כאלה מגיעות מן השטן ומטינה אנושית, וגם מקנאה ותיעוב אנושיים. התנהלות כזו אינה תואמת לאמת. זהו דבר שיוביל לנקמה נגדך, ואל לך לעשות זאת. האם אתה מסוגל להגות דרכים שונות להעניש אנשים משום שהם אינם מוצאים חן בעיניך, או משום שאתם לא מסתדרים זה עם זה? האם עשיתם דבר כזה אי פעם? כמה מן הדברים האלה עשיתם? האם לא הפחתתם תמיד בעקיפין מערכם של אנשים, השמעתם הערות עוקצניות והפגנתם סרקסטיות כלפיהם? באילו מצבים נמצאתם כשעשיתם את הדברים האלה? באותה עת שחררתם קיטור והרגשתם מאושרים; ידכם הייתה על העליונה. אבל לאחר מכן חשבתם לעצמכם, "עשיתי דבר בזוי כל כך. אין לי לב ירא-אל והתנהגתי אל האדם הזה בצורה כל כך לא הוגנת". עמוק בפנים, האם הרגשתם תחושת אשם? (כן). אף על פי שאין לכם לב ירא-אל, לפחות יש בכם תחושה מצפונית כלשהי. ואם כך, האם עדיין תהיו מסוגלים לעשות דבר דומה בעתיד? האם אתה עדיין מסוגל לתקוף ולחפש נקמה באנשים כיוון שאתה בז להם ואינך מסתדר איתם, או משום שהם אינם מצייתים לך ואינם מקשיבים לך? באיזה סוג של אנושיות ניחן אדם שעושה דבר כזה? במונחי האנושיות שלו, הוא זדוני. כשהוא נמדד אל מול האמת, אין בו לב ירא-אל. בדבריו ובמעשיו אין כל עקרונות; הוא פועל בצורה מופקרת, אומר ועושה את כל שעולה על רוחו. האם לאנשים כאלה יש מציאויות-אמת? מובן שלא; התשובה היא "לא", במאה אחוז. האם אדם כזה, שאין בו לב ירא-אל, יכול להתמסר באמת ובתמים לאל ולעבוד אותו? בהחלט לא.

יש אנשים שאומרים: "כשאני רואה אסונות מתקרבים, אני מתפלל לעתים קרובות לאלוהים, אני לא מעז לעזוב את האל אפילו לרגע ואני מבקש את הנחייתו ואת הגנתו של האל. כשאני פוסע בדרך לבד בשעת לילה, כשאני מתמודד עם סכנה, אני תמיד סומך על האל, אני לא מעז לעזוב אותו ואני מבקש ממנו לעזור לי. כשאני מבצע את חובתי, הלב שלי מתפלל תמיד לאל ומבקש ממנו דברים, כדי שהוא לא יניח לי להיות שטחי וכדי שהוא יקבל את הפיקוד. ניסיתי בעבר, ואם האל אינו עובד, אני לא יכול לעשות דבר ולי עצמי אין כלום". האם זהו אדם שיש בו לב ירא-אל? (לא). האם זו טעות לסמוך על האל? האם זו טעות לבקש הגנה מן האל? המילים שנאמרו כאן אינן שגויות, אבל סוג מצב כזה אינו רגיל. המשמעות היא שאתה מוצא את האל רק משום שאין לך כל תמיכה ושום מקום לפנות אליו. אתה נאלץ לעשות זאת, אין לך כל בחירה בעניין, ואתה רוצה להשתמש באל כדי שיעשה דברים עבורך, על מנת שתשיג את יעדיך. האם זו יראת האל? כאשר אין לך בעיות, אתה כבר שוכח לחלוטין מהאל. כשאתה מאושר, כשאתה זחוח מהצלחה, כשהמעמד שלך נישא מעל לכל אחד אחר עד שהם מתחנפים אליך וסוגדים לך, איך ייתכן שאינך סומך גם אז על האל? איך ייתכן שאינך מקבל את בחינתו של האל ואינך מחפש את הנחייתו? איך ייתכן שאינך שואל את האל אם כל מעשיך תואמים לכוונתו או לא? כשאתה עושה רע, כשאתה מרומם את עצמך ומעיד על עצמך, איך זה שאינך שואל את האל אם הדבר תואם לכוונתו? איך ייתכן שאינך מהרהר בעצמך ואינך מסתמך על האל כדי לרסן את עצמך? איזו מין בעיה היא זו? איך נקראים כל המצבים האלה? היעדרו של לב ירא-אל. האם אדם שאין בו לב ירא-אל יכול לבצע את חובתו היטב? האם הוא יכול להפוך לאדם טוב באמת? האם הוא יכול להיכנס למציאות-האמת? (לא). הוא באמת לא יכול. ללא לב ירא-אל, הוא בהחלט לא יכול לבצע את חובתו היטב וגם אינו יכול ליישם בפועל את האמת או להתמסר לאל, גם אם הוא רוצה בכך. ללא לב ירא-אל, לא קל ליישם בפועל את האמת. אם הוא רוצה למלא את חובתו היטב, צפויים ללא ספק יותר מדי קשיים והפרעות, והוא לא יוכל להצליח ביישום בפועל של האמת. כעת עליכם להרגיע את לבכם ולחשוב לרגע. על בסיס שיעור הקומה הנוכחי שלכם, עדיין קשה לכם מאוד לבצע את חובתכם בהתאם לרף קביל, משום שלרובכם יש רק הבנה של המילים, הדוקטרינות והתקנות, ואתם גם מחזיקים ברצונות אישיים, אידיאלים והתלהבות מסוימת. אבל נקודת המוצא שלכם והסטנדרטים של היישום בפועל שלכם אינם מושתתים על היסודות של דברי האל. טרם נכנסתם ממש אל מציאות-האמת; אתם רק מצייתים לתקנות. אם לא תחתרו אל האמת, צפויה לכם סכנה גדולה בעתיד. אם אתם מאמינים באל אבל אינם מיישמים בפועל את האמת ואינכם מתמסרים לאל, אזי במוקדם או במאוחר אתם תסולקו. שאלת אמונתו האמיתית או הכוזבת של אדם אינה מחושבת בשנים; רק משום שאתם מאמינים באל במשך שנים רבות, במשך זמן רב, אין זה אומר שאתם מאמינים באמת ובתמים ושהאל יאשר אתכם. בסופו של דבר, האל לא יאשר אנשים שאינם מיישמים בפועל את האמת. הוא יחשוף אותם ויסלק אותם. עליכם להבין זאת.

זה עתה שיתפנו על ארבעה תנאים שצריכים להתקיים כדי שניתן יהיה לעלות על המסלול הנכון של אמונה באל. אבל יש עוד תנאי אחד אחרון, שהוא המכריע מכולם, ושהוא גם משהו שאתם אומרים לעתים קרובות. נסו לחשוב לרגע במה מדובר. (לאהוב את האל). לעת עתה לא ניגע באהבת האל, שחסרה אצל רוב האנשים. הבה נעסוק במשהו מעשי ואמיתי יותר, אשר כרוך באמת שאנשים מסוגלים לחיות על פיה. (להתמסר לאל). נכון. מדובר בקיומו של לב של התמסרות לאל. רוב הזמן, כאשר לאנשים קורים דברים, הם אינם יודעים בעצם מהם העקרונות הנכונים של יישום בפועל, והם גם אינם יודעים באיזה כיוון לפנות או לאיזה יעד לשאוף. אבל יש כאן בעיה הקשורה בגישה ובמצב שלהם: עליהם להיות בעלי לב של התמסרות לאל. זהו הדבר שבו אנשים צריכים להחזיק יותר מכול. לדוגמה: נניח שמשהו קורה לך, ואינך יודע מה לעשות, וגם לא שמעת שמישהו אחר אומר מה לעשות. ייתכן שהעניין הזה אינו עולה בקנה אחד עם התפיסות והדמיונות שלך, וייתכן שהוא לא ממש לטעמך; לכן יש התנגדות מסוימת בלבך ואתה מעט מוטרד. אם כן, מה עליך לעשות? יש דרך אחת פשוטה ביותר של יישום בפועל, שהינה להיות מסור תחילה. התמסרות אינה פעולה או אמירה כלפי חוץ, והיא גם לא טיעון ורבאלי – היא טומנת בחובה מצב מסוים. זה לא אמור להיות בלתי מוכר לכם. על בסיס החוויות האמיתית שלכם, כיצד אתם חושבים שאנשים מדברים, פועלים וחושבים, ומהם המצב והגישה שלהם כאשר הם מתמסרים באמת ובתמים? (כשמדובר בדברים שהם טרם מבינים, הם תחילה מניחים בצד את התפיסות ואת הדמיונות שלהם. הם מחפשים את האמת ואת כוונות האל. אם הם עדיין לא מבינים לאחר החיפוש, הם לומדים להמתין בכפוף לתזמון של האל). זה היבט אחד של העניין. מה עוד? (כאשר הם עוברים גיזום, הם אינם מתמקחים ואינם מנסים להגן על עצמם). זהו היבט נוסף של המצב הזה. אנשים מסוימים, גם אם אינם מתמקחים ואינם מתגוננים באופן מישיר, בכל זאת מלאים בתלונות וחוסר שביעות רצון. הם אינם אומרים זאת באופן ישיר, אבל מדברים בחוסר זהירות מאחורי גבך ומפיצים זאת בכל מקום. האם זהו יחס מסור? (לא). אם כך, מהו בדיוק יחס מסור? ראשית, עליך להיות בעל גישה חיובית: כשאתה עובר גיזום, אינך מנתח תחילה מה נכון ומה אינו נכון – אתה פשוט מקבל זאת בלב מסור. לדוגמה, מישהו עשוי לומר שעשית משהו שגוי. אף על פי שאינך מבין בלבך, ואינך יודע מה עשית שלא כהלכה, אתה בכל זאת מקבל את דבריו. קבלה היא בעיקרה גישה חיובית. בנוסף, יש גישה שהיא מעט יותר שלילית, והיא לשמור על שתיקה ולא להביע כל התנגדות. אילו סוגים של התנהגות כרוכים בכך? אינך מתמקח, מתגונן או מעלה תירוצים אובייקטיביים להגנתך. אם אתה תמיד מתרץ תירוצים ומעלה סיבות להגנתך, ומטיל את האחריות על אנשים אחרים, האם זו התנגדות? זהו צביון של מרדנות. אינך צריך לדחות, להתנגד או להתמקח. גם אם אתה משמיע נימוקים נכונים, האם זו האמת? זהו תירוץ אובייקטיבי של אדם, לא האמת. ברגע זה, אינני שואל אותך לגבי תירוצים אובייקטיביים – מדוע קרו דברים, או איך קרה שהם התרחשו. במקום זאת, אני אומר שהטבע של מעשיך אינו עולה בקנה אחד עם האמת. אם יש לך ידע ברמה כזו, תוכל באמת לקבל ולא להתנגד. חיוני שתפגין תחילה גישה מסורה כאשר קורים דברים. יש אנשים שתמיד מתפלפלים ומגנים על עצמם כאשר הם מתמודדים עם גיזום: "אני לא היחיד שאשם בכך, אז איך קרה שהאחריות מוטלת עלי? מדוע איש אינו אומר דברים לטובתי? מדוע אני היחיד שמקבל אחריות על זה? זה באמת מצב של 'להצלחה יש אבות רבים אבל הכישלון הוא יתום'. אני כל כך חסר מזל!" איזה מין רגש זה? זוהי התנגדות. אף על פי שכלפי חוץ הוא מהנהן בראשו ומודה בטעותו, והוא מקבל זאת בדבריו, בתוך לבו הוא מתלונן: "אם בכוונתכם לגזום אותי, עשו זאת, אבל מדוע אתם צריכים לדבר בחומרה שכזו? אתם מעבירים עלי ביקורת לפני אנשים רבים כל כך, איפה אני אמור לקבור את עצמי? אינכם מתייחסים אלי באהבה! בסך הכול עשיתי טעות קטנה, אז למה אתם ממשיכים לדבר בלי סוף?" וכך הם מתנגדים לטיפול הזה ודוחים אותו בתוך לבם, מתייצבים כנגדו בעקשנות והם חסרי היגיון ווכחנים. אדם שיש בו מחשבות ורגשות כאלה הוא ללא ספק מלא התנגדות ואנטגוניזם, אז איך יכולה להיות לו גישה מסורה באמת? כאשר אדם מתמודד עם גיזום, אילו מעשים מהווים גישה מקבלת ומסורה? לכל הפחות, עליך להיות הגיוני ולהחזיק בשכל ישר. תחילה עליך להתמסר מבלי שתתנגד או תדחה זאת, ועליך להתייחס לעניין ברציונליות. כך תנהג במינימום ההיגיון הנדרש. אם ברצונך להשיג קבלה והתמסרות, עליך להבין את האמת. אין זה דבר פשוט להבין את האמת. ראשית, עליך לקבל דברים מן האל: לכל הפחות, עליך לדעת שגיזום הוא משהו שהאל מאפשר שיקרה לך, או שהוא מגיע מן האל. לא משנה אם הגיזום הגיוני לחלוטין או לא, עליך לנקוט בגישה מקבלת ומסורה. זהו ביטוי של התמסרות לאל, ובה בעת זו גם קבלה של בחינתו של האל. אם אתה רק מתמקח ומגן על עצמך, מתוך מחשבה שהגיזום מקורו באדם ולא באל, אזי ההבנה שלך לקויה. קודם כול, לא קיבלת את בחינתו של האל, ובנוסף, אין לך גישה מסורה ולא התנהגות מסורה בסביבה שהאל סידר עבורך. זה אדם שאינו מתמסר לאל. אנשים מסוימים אינם מקבלים את האמת ואינם מהרהרים בעצמם כאשר הם מתמודדים עם גיזום; הם רק פועלים בעיוורון על פי התקנות. מעשיהם מהווים הפרה ברורה של העקרונות והם מטילים את האשמה כולה על השטן. הם אומרים: "מגיע לו! מי אפשר לשטן הזקן הזה להראות את עצמו בעיוורון, לנהוג בעיוורון, לשבש דברים בעיוורון וליצור הפרעות בעיוורון? צריך לגזום את השטן, לבייש אותו עד כדי כך שלא יראה את פרצופו ולהשפילו! השטן צריך לקבל אחריות על זה; אין לזה שום קשר אלי! כל האשמה היא של השטן!" ואז יש שביעות רצון בלבם והם חושבים שהם ניצחו את השטן. האם דרך החשיבה הזו אינה מגוחכת? ברור שהם עצמם עשו משהו שגוי והם אומרים שהשטן עשה זאת. אם כך, האם הם עשו את הדבר, או שזה היה השטן? (הם עשו זאת). האם הם מבינים באמת ובתמים שהם השטן? (לא). אם כך, האם הם בעצם שונאים את השטן, או את עצמם? הם אינם אומרים בבירור. בקיצור, אדם שאינו מקבל גיזום הוא מישהו שאינו מסור לאל כלל. התמסרות היא הלקח הקשה ביותר ללמידה. עבור רוב האנשים, כאשר קורה להם דבר מה שעולה בקנה אחד עם התפיסות ועם הדמיונות שלהם, ושתואם לטעמם, הם מרגישים לא רע בכלל ולכן הם שמחים להתמסר והכול מתנהל בצורה חלקה. לבבותיהם רגועים ושלווים והם שמחים ושבעי רצון. אבל כאשר הם נתקלים במשהו שאינו עולה בקנה אחד עם התפיסות שלהם, או במשהו שיש בו חיסרון מבחינתם, הם אינם מסוגלים להתמסר, גם אם הם יודעים שהם צריכים לעשות זאת. הם חשים כאב, אין להם כל ברירה אלא לסבול בשקט והם אינם מסוגלים לדבר על הקשיים שלהם. הם חשים מדוכאים והם מלאים בטרוניות שאין להם היכן לפרוק, ולכן לבבותיהם מבעבעים: "האחרים צודקים. יש להם מעמד גבוה יותר משלי; איך אני יכול שלא להקשיב להם? עדיף שאקבל את גורלי. בפעם הבאה אצטרך להיות זהיר יותר ולא להסתכן – אנשים שמסתכנים עוברים גיזום. התמסרות אינה קלה. זה קשה מאוד! אש ההתלהבות שלי כובתה עם דלי של מים קרים. רציתי להיות פשוט ופתוח, אבל התוצאה הייתה שאמרתי כל העת דברים שגויים, והמשכתי לעבור גיזום. בעתיד אשתוק ואתמקד בלרצות אנשים". איזו מין גישה זו? זהו מעבר מקיצוניות אחת לאחרת. כאשר אלוהים מאפשר לאנשים ללמוד את לקח ההתמסרות, מהי מטרתו הסופית? לא משנה כמה עוולות ומכאובים אתה סובל באותה עת, כמה מביישים אותך וכמה כבודך, יהירותך והמוניטין שלך נפגעים, כל אלה הם משניים. הדבר החשוב ביותר הוא להפוך את מצבך על פיו. איזה מצב? בנסיבות רגילות, בעומק לבבם של אנשים קיים מצב עיקש ומרדני – אשר נובע בעיקר מכך שבלבם יש סוג של היגיון אנושי ואוסף של תפיסות אנושיות, שמשמעותן: "כל עוד הכוונות שלי נכונות, אין זה משנה מה תהיה התוצאה; אינך צריך לגזום אותי ואם תעשה זאת, לא אהיה חייב לציית". הם אינם מהרהים אם מעשיהם עולים בקנה אחד עם עקרונות האמת, או מה יהיו התוצאות. הם תמיד דבקים בדבר הבא: "כל עוד הכוונות שלי טובות ונכונות, האל צריך לקבל אותי. גם אם התוצאה אינה טובה, אינך יכול לגזום אותי, לא כל שכן להוקיע אותי". זוהי התפלפלות אנושית, הלא כן? אלה הן תפיסותיו של אדם, הלא כן? האדם תמיד מתקבע על נימוקיו שלו – האם יש בכך התמסרות כלשהי? הפכת את ההתפלפלות שלך לאמת והנחת את האמת בצד. אתה מאמין כי מה שעולה בקנה אחד עם הנימוקים שלך הוא האמת, ומה שלא – איננו האמת. האם יש בנמצא מישהו מגוחך יותר? האם יש מישהו גאוותן וצדקן יותר? איזה צביון מושחת צריך להיפתר כדי שניתן יהיה ללמוד את לקח ההתמסרות? למעשה, זהו הצביון של גאוותנות וצדקנות, שהוא המכשול העיקרי שמונע מאנשים ליישם בפועל את האמת ולהתמסר לאל. אנשים בעלי צביון גאוותן וצדקן הם אלה שמועדים ביותר להתפלפלות ולאי-ציות, הם תמיד חושבים שהצדק עמם ולכן אין דבר דחוף יותר מאשר לפתור ולגזום את הצביון הגאוותן והצדקן שלהם. כאשר אנשים יתנהגו כראוי ויפסיקו להתמקח למען עצמם, בעיית המרדנות תיפתר והם יהיו מסוגלים להגיע להתמסרות. אם אנשים מסוגלים להשיג התמסרות, האם הם אינם צריכים להיות ניחנים במידה מסוימת של רציונליות? הם צריכים להחזיק בהיגיון של אדם רגיל. בעניינים מסוימים, למשל, לא משנה אם עשינו את הדבר הנכון או לא – אם האל אינו מרוצה, עלינו לעשות כדבריו ולהתייחס לדבריו כקנה המידה עבור כל הדברים. האם זה רציונלי? זה ההיגיון שבו צריכים אנשים להחזיק לפני כל דבר אחר. לא משנה כמה אנו סובלים ולא משנה מה הכוונות, המטרות והסיבות שלנו, אם האל אינו מרוצה – אם דרישותיו לא התמלאו – אזי אין ספק שהפעולות שלנו לא עלו בקנה אחד עם האמת, ולכן עלינו להקשיב לאל ולהתמסר לו, ואל לנו לנסות ולהתמקח או להתפלפל עמו. כשאתה ניחן ברציונליות שכזו, כשאתה מחזיק בהיגיון של אדם רגיל, קל לך לפתור את בעיותיך ותהיה מסור באמת ובתמים. לא משנה באיזה מצב אתה נתון, לא תהיה מרדן ולא תפר את דרישות האל; לא תעסוק בניתוחים האם בקשתו של האל נכונה או שגויה, טובה או רעה, ותוכל לציית – ועל ידי כך לפתור את מצב ההתפלפלות, העקשנות והמרדנות שלך. האם לכולם יש מצבים מרדנים שכאלה בקרבם? מצבים אלה מופיעים לעתים קרובות בקרב אנשים, והם חושבים לעצמם: "כל עוד הגישה שלי, ההצעות והעמדות שלי הגיוניות, אזי גם אם אני מפר את עקרונות האמת, לא צריכים לגזום אותי, משום שלא עשיתי רע". זהו מצב שנפוץ בקרב אנשים. לשיטתם, אם הם לא עשו רע, הם אינם צריכים לעבור גיזום; רק אנשים שעשו רע צריכים לעבור גיזום. האם גישה זו נכונה? בהחלט לא. הגיזום ממוקד בעיקר בצביונות המושחתים של אנשים. אם למישהו יש צביון מושחת, עליו לעבור גיזום. אילו הם היו עוברים גיזום רק לאחר שעשו רע, זה כבר היה מאוחר מדי, שכן הצרות כבר היו נגרמות. אם צביונו של האל נפגע, אזי אתה בצרות, והאל עלול להפסיק ולעבוד בקרבך – ובמקרה כזה, מה יהיה הטעם בגיזום שלך? לא תהיה כל ברירה אלא לחשוף ולסלק אותך. הקושי העיקרי שמונע מאנשים להתמסר לאל הוא הצביון הגאוותן שלהם. אם אנשים מסוגלים באמת ובתמים לקבל שיפוט וייסור, הם יוכלו לפתור באופן יעיל את הצביון הגאוותן שלהם. לא משנה המידה שבה הם יוכלו לפתור אותו, הדבר יועיל ליישום בפועל של האמת ולהתמסרות לאל. מעל לכול, קבלת השיפוט והייסור מיועדת לפתור את צביונו המושחת של האדם, וזאת כדי שיוכל להיוושע על ידי האל. אם אנשים מסוגלים באמת ובתמים להשיג התמסרות מוחלטת לאל, האם הם עדיין צריכים לחוות שיפוט וייסור? האם הם עדיין צריכים לחוות גיזום? לא, משום שצביונותיהם המושחתים כבר נפתרו. כאשר אנשים מתמודדים עם שיפוט, ייסור וגיזום של האל, הם תמיד אוהבים להתמקח להגנתם. לא משנה כמה תתמקח, הדברים האלה אינם האמת; אין זה אומר שצביונך המושחת נפתר, קל וחומר שאתה מסור באמת לאל. לכן אין כל טעם בהתמקחות; הדבר החשוב ביותר הוא לפתור את הבעיה.

אם לאדם מסוים אין לב של התמסרות לאל, הוא בצרות. לפעמים האל מסדר עבורך נסיבות שאינן כפי שדמיינת שיהיו, ולכן אתה מתנגד. לדוגמה, נניח שאתה אדם שאוהב ניקיון ואינך אוהב אנשים מרושלים ומוזנחים; כשאתה רואה אנשים כאלה, אתה חושב שהם מגעילים. האם אתה מסוגל לשלוט בעצמך? מה עליך לעשות? תחילה, עליך להיות בעל גישה נכונה. איזו גישה? (גישה מסורה). כיצד אתה מתמסר? אילו מחשבות פנימיות מהוות גישה מסורה? מה מהווה את מציאות ההתמסרות? כשאתה נתקל בדבר שכזה, נדרשת התאמה הדדית. אין כאן שום בעיה. במהלך חייו של אדם, תשעה מתוך כל עשרה דברים אינו עולה בקנה אחד עם רצונותיו. ייתכן שדבר זה או אחר אינו נראה לך, ולא משנה מה קורה לך, אתה תמיד מעלה נימוקים להגנתך ומתלונן שהאל אינו הוגן כלפיך. במציאות, זו הבעיה שלך, אז אל תחולל מהומה על לא מאומה. לאחר שתאמין באל במשך זמן רב ותחווה כישלונות לרוב, תדע שאינך באמת אדם מכובד ושאינך טוב יותר מאחרים. כשתחשוב על הדרך שבה האמנת שאתה טוב, נעלה ומכובד יותר מאחרים, תרגיש מטופש מאוד! כאשר אדם מבין מעט אמת, יש בו יותר היגיון מאשר היה בו בעבר, ולכן קל לו לקבל את האמת וקל לו לחפש את האמת ולהתמסר לאל כשמשהו קורה לו. עליך ללמוד כיצד להתאים את עצמך לסביבה שלך. למאמינים באל צריך קודם כל להיות הידע הבא: בכנסייה יש אנשים מכל מדינה, ולכל מדינה יש מנהגים והרגלים שונים. הדברים האלה אינם מייצגים את האיכות של אנושיותו של אדם; גם אם הרגלי חייו של אדם הם טובים, רגילים ונשלטים, וגם אם יש לו אופי אצילי, אין זה אומר שהוא מבין את האמת. עליך להבין זאת ולהיות בעל הבנה חיובית של העניין. בנוסף, בך עצמך יש פגמים רבים ואתה אנין מדי. האל נתן לך סביבה שטובה עבורך, ועליך ללמוד כיצד להסתגל אליה, ולא לחפש פגמים של אנשים אחרים תחת זכוכית מגדלת, ובנוסף, עליך להסתדר עם אחרים דרך אהבה, להתקרב אליהם, לראות את החוזקות שלהם ולהכיר אותן, ואז להתפלל לאל כדי שיסייע לך להתגבר על פגמיך שלך. אלה הם גישה ויישום בפועל של התמסרות. אם אינך מחבב במיוחד אנשים אחרים, והדבר משפיע על ביצוע חובתך, אזי עליך להתרחק מהם מעט ולא להתערב בענייניהם. מה זאת אומרת להתערב? זה כאשר אתה אומר: "עלי לשנות את הפגם הזה שלו – אם הוא לא ישתנה, אני לא אוותר!" איזו מין התנהגות זו? זו התנהגות חצופה, גאוותנית ובורה. אל תהיה אדם כזה. כולנו אנשים מן השורה; אין לנו מראה מיוחד. לכולנו יש ראש, שתי עיניים, אף ופה. כולנו דומים, ללא הבדלים, בין אם אנחנו אוכלים, הולכים או עובדים. בנוסף, אנחנו לא טובים יותר מאחרים, ולכן איננו צריכים לחשוב שאנחנו מכובדים או נעלים. גם אם יש לך כישורים או כישרונות כלשהם, אין במה להתרברב. ראשית כול עליך לתקן את דרכיך, וכאשר אתה נתקל בדברים, עליך להביט בהם על בסיס דברי האל, ואז לא תעורר מהומה על לא דבר. אם קורה לך משהו מיוחד, אינך מסוגל להתמסר באמת והדבר משפיע על ביצוע חובתך, עליך להתפלל לאל ולחפש את האמת כדי לפתור את העניין. איננו מכניסים את עצמנו למקומות שאליהם איננו שייכים. רצונו הטוב של האל מוטמע בכל הדברים. הוא מדריך אנשים דרך סוגים שונים של נסיבות, גורם להם לקבל מיתון וללמוד כיצד להתמסר, ובסופו של דבר המיתון הזה נושא פרי: הם מסוגלים לירוא את האל ולסור מרע, לרצות את האל, ואז הם חווים שינוי אמיתי. כדי לחתור אל האמת, תחילה עליך להיות מוכן לסבול, ועליך ללמוד כיצד להתמסר לנסיבות שלך. לעתים קרובות, הנסיבות שלך אינן פשוטות כלל ועיקר; אתה עשוי לבוא במגע עם סוגים שונים של אנשים ולהיתקל בכל מיני דברים מוזרים. לא משנה מה קורה לך, אל תסמוך על רצונך שלך או על פזיזותך, אלא התייצב לפני האל בתפילה. לשם כך, תחילה עליך להיות בעל גישה מסורה, שהינה איכות פנימית אשר כל האנשים הרגילים אמורים להיות ניחנים בה. בנוסף, אם אתה מתפלל ומבקש מאלוהים לפעול, והוא אינו פועל ואינו פותח בפניך דרך, גם אז עליך להתמסר. עליך להמשיך לחיות בנסיבות אלה, להניח לאל לתזמר אותך, מבלי לאכוף דברים בעצמך, ולהלך לפני האל. זו הדרך היחידה לחיות חיים בעלי ערך. לא קל להיכנס למציאות של התמסרות לאל, כיוון שאיש אינו חי בוואקום. אם נבחן את חייהם של אנשים, לכל אדם יש הרגלים וגם מחשבות, רצונות ותשוקות סובייקטיביים משלו. אם נתבונן בתנאים האובייקטיביים, איש אינו יכול להיות תואם לרצונך באופן מלא בדבריו ובמעשיו. לכן, הלקח החיוני ביותר הוא לאפשר לכולם ללמוד כיצד להתמסר לנסיבותיהם, ולחפש את כוונת האל בנסיבות החיים שמזדמנות להם. יש לקחים שעליך להפיק, בין אם נסיבות חייך טובות או רעות, נוחות או גרועות. אלה שחומדים נוחות וקלות חייבים ללמוד את לקחי ההתמסרות והסבל; עליהם להשיג את היכולת לשרוד בכל הנסיבות, לבצע היטב את חובתם ולשאת עדות. רק אז יעלה בידם לרצות את כוונות האל. האם סוג זה של נסיבות חיים אינו מתוזמר ואינו מסודר על ידי האל? כולם כמהים לחיים טובים, אבל אם הם חיים בנסיבות נוחות ואידיאליות מדי, מבלי לסבול כלל, האם הם יוכלו להתמסר לאל ולשאת עדות עבורו? כאשר האל מסדר עבורך קשיים מסוימים ונסיבות גרועות, שאלת המפתח היא אם תוכל להיות מסור או לא. אם כל אחד יוכל להתחשב בכוונותיו של האל בנסיבות אלה וליישם בפועל בהתאם לדרישותיו, אזי יהיה עליך לסבול את כל הדברים שאינך חפץ לראות, את הדברים שאינך אוהב; מעבר לכך, אסור לך להיות מוגבל על ידי הדברים האלה ועליך להיות מסוגל לבצע את חובתך כרגיל. חוויות כאלה יאפשרו צמיחה בחייך. יש אנשים שאומרים: "אם אחרים אינם מיישמים בפועל את האמת, גם אני לא איישם אותה בפועל. אם הם אינם מתמסרים, מדוע שאני אתמסר? אם אין להם סובלנות, למה שתהיה לי סובלנות? מדוע אני תמיד צריך לעשות את הדברים שהם לא עושים? מדוע אני תמיד צריך להיות זה שמשקיע כל כך הרבה מאמצים? גם אני לא אעשה את זה". מה בנוגע לגישה הזאת? היישום בפועל של האמת על ידך הוא עניינך האישי; זהו עניין שבינך לבין האל, ואין לו קשר לאף אחד אחר. איש אינו מחויב לשתף עמך פעולה. אתה הוא אתה, הם זה הם. אם הם אינם מיישמים בפועל את האמת ואינם נכנסים למציאות-האמת, אזי בסופו של דבר הם יהיו אלה שיינטשו, לא אתה, ואתה לא תחמיץ את ההזדמנות שלך. האם אנשים שמתמסרים לאל יצאו מופסדים? הם לא יצאו מופסדים. אם אינכם מבינים זאת, אתם פשוט טיפשים מדי!

באשר לעניין של היווכחות בחיים, אף על פי שמדובר במספר מילים של שיתוף, הרי שאם תקבלו אותן באמת ובתמים, אם תוכלו ליישם אותן בפועל בחייכם ותהפכו אותן למציאות שלכם, אז דבריי לא יהיו לשווא. לכן, לא משנה באיזה היבט של המציאות מדובר, וגם כאשר אלה רק מילים ספורות, אם האמת חודרת אל לבך, ואם אתה מיישם אותה בפועל כאמת, אזי היא תכה שורש, תלבלב ותישא פרי בתוכך. היא תהפוך לחייך ואתה תוכל להביא אותה לידי ביטוי ולאפשר לה להבשיל. זו תוצאה טובה. אילו הייתי משתף עמכם מדי יום, אבל לא משנה כמה הייתי מדבר, לא הייתם מתייחסים לכך – איש לא היה מאפשר לדברים להיכנס ללבו, וכולכם הייתם ממשיכים לנהוג כראות עיניכם, להתנהל בצורה מופקרת ובקלות דעת, לא הייתם מקשיבים לדבריי והייתם ממשיכים לחיות בהתאם לרצונכם, לדמיונות ולתפיסות שלכם – האם לא הייתי מדבר לשווא? אין זה משנה כמה מילים אני משמיע באוזניכם בנוגע לכך – מה שמשנה הוא היכולת שלכם להקשיב בשקדנות, לקבל וליישם אותן בפועל. האמת היא אכן חייו של האדם. היא איננה תחום מחקר, או ידע, או מסורת עממית וגם לא טיעון כלשהו – היא חיי האדם. היא יכולה לאפשר לך לחמוק מכבליו של השטן, להשתחרר מצביונך המושחת, לחיות חיים של חוזקה וכוח רב יותר, לחיות בנוחות רבה יותר ולחיות עם כיוון ומטרה. האמת אכן יכולה להפוך לחייו של אדם. אם אינך מאמין לי, עליך לחוות אותה וליישם אותה בפועל במשך זמן מה, לראות אם יש לכך תוצאות או לא ואז תדע. אם לעתים קרובות אתה מרגיש חלש ושלילי, אני רק יכול לומר שטרם השגת את האמת. אילו היית משיג את האמת לא היית נמצא במצב הזה כעת, כה חלש, נרפה ושברירי; לא היית שלילי לעתים מזומנות כל כך, ולא היית נתקע לעתים קרובות כל כך בצומת דרכים, כשאינך יודע לאן ללכת. הדבר הזה בטוח במאת האחוזים! האם אתם מבינים? (כן).

זה עתה סיימנו את השיתוף על חמשת התנאים שבהם יש לעמוד כדי לעלות על המסלול הנכון של אמונה באל. מהם חמשת התנאים האלה? (ראשית, אדם צריך להיות בעל לב ישר; שנית, אדם צריך להיות בעל לב שאוהב את האמת; שלישית, אדם צריך להיות בעל מצפון והיגיון; רביעית, אדם צריך להחזיק בלב ירא-אל; חמישית, אדם צריך להיות בעל לב של התמסרות לאל). זכרו את חמשת התנאים האלה, שתפו עליהם וקראו קריאת-תפילה שלהם כאשר אין דבר אחר לעשות. ראו אילו מעקרונות האמת יישמתם בפועל במהלך זמן זה, אם הדברים והמעשים שלכם ישרים, אם יש לכם לב ירא-אל או לא, אם יש בכם לב ישר כאשר אתם מבצעים את חובתכם, אם יש בכם מצב של שטחיות או לא, אם יש בכם מחשבות של התרשלות, השתמטות מאחריות או הונאה, ואם אתם מחפשים את דרישות האל ומסורים לכולן. עליכם לבחון כל זאת מעת לעת. רק על ידי השגת תוצאות תהיה התקדמות בחייכם.

15 בספטמבר, 2015