מהי היווכחות בחיים? זה כאשר, לאחר הבנת האמת, אנשים מגיעים לדעת את האל, להתמסר לו, להרהר על הצביונות המושחתים שלהם ולהכיר אותם, ולהשליך אותם מעליהם, וכך הם יכולים ליישם את האמת בפועל. כשאדם הצליח ליישם את האמת בפועל ולהתמסר באמת לאל, הוא נכנס למציאות-האמת. אלו שיכולים ליישם את האמת בפועל הם אלו שיש להם היווכחות בחיים. ברגע שהאמת הופכת לחייו של אדם, הוא לא יוכל עוד להיות מוגבל על ידי שום אדם, אירוע או דבר – הוא יוכל באמת להתמסר לאל, ובאמת לאהוב את האל ובאמת לסגוד לאל. זאת המשמעות של להיות בעל מציאות-האמת ועדות אמת; זאת התוצאה הסופית של היווכחות בחיים. אם אדם מאמין באל שנים רבות, אך עדיין חי על פי צביון שטני, ופועל על פי רצונותיו שלו, בלי להתפלל או לחפש את האמת, כשהוא מאמין במשך שנים בלי להשתנות ולו במעט, והוא בקושי שונה מכופר, הרי שלאדם כזה אין שום היווכחות בחיים, הוא לא השיג את האמת והוא לא זכה בחיים. אם לא השגת את האמת, הרי שאתה חי תחת השפעתו של השטן. אפילו אילו רצית, לא היית יכול להתמסר לאל, לאהוב את האל, ליישם בפועל את האמת או להיות חזק. אם אינך יכול להיות חזק, באיזה מין מצב תהיה לכוד? האם לא תהיה לכוד תמיד במצב של שליליות? הסביבה שלך תמיד תטה אותך, כשאתה פוחד מפני האפשרות שיסלקו אותך, פוחד מפני אי שביעות הרצון של האל, פוחד מזה ומזה, כשאתה מבצע מעט מחובתך באורח פסיבי ובאי-רצון, ומבצע כמה מעשים טובים. בעיקרון, ימשכו אותך, יובילו אותך ויוליכו אותך, והחלק בך שהוא פעיל ויוזם יהיה קטן מאוד, וכך התוצאות שתשיג בביצוע חובתך לא יהיו משביעות רצון. אנשים כאלו לעולם אינם מסוגלים למסור את ליבם לאל, וכך הם מוגבלים וכבולים על ידי אנשים, אירועים ודברים רבים, והם תמיד לכודים במצב שלילי. בגלל זה, חייהם מעייפים מאוד. הם נתונים בכאב גדול, והם לא יכולים למצוא חירות ושחרור. לאחר זמן-מה, כוח הרצון שלהם לא יכול עוד להחזיק אותם, והם חיים כל יום בצביון שטני, בדיוק כמו הכופרים. האם אמונה כזאת באל יכולה לאפשר לאדם להשיג ישועה? יש מי שאומרים: "אני נלהב, אני מוכן לעשות דברים למען האל, אני צעיר, יש לי אנרגיה ונחישות, ואני לא חושש מקשיים". האם יש תועלת בכל זה? לא. האנרגיה שלך חסרת תועלת, ולא חשוב כמה אנרגיה יש לך. כמה זמן יכול הכוח המועט שיש לאדם להחזיק אותו? הוא עדיין ייכשל וימעד לעתים קרובות, והוא ישותק כשהוא ייפול לשליליות. אין תועלת באמונה באל אם אינך מבין את האמת, או אם אין לך אמונה אמיתית. אם יש לך רק התלהבות או אנרגיה, לא תהיה בהן כל תועלת. הדברים האלו אינם החיים, הם רק ההתלהבות והעניין הרגעיים של אדם. לאנשים יש צביונות מושחתים. בין אם הם ממין זכר ובין אם ממין נקבה, מבוגרים או צעירים, לכולם יש פרצים קצרים של אנרגיה, התלהבות חולפת, דחפים חולפים; לכולם יש רגעים שבהם הם נדלקים, כשהם נוטים להתרגש, אך זה אומץ שנולד מתוך מזג חם, והוא אינו מחזיק מעמד. התאוריות, האידאלים והחלומות של אנשים יקרסו כהרף עין, ובלי האמת, אנשים לא יכולים לעמוד איתן. האם אדם שחי על בסיס מזג חם יכול לבצע את חובתו היטב? האם הוא יכול לרצות את האל? (לא, הוא לא יכול). אם כך, לאנשים חייבת להיות היווכחות בחיים, הם חייבים להיכנס למציאות-האמת. יש מי שאומרים: "למה הכניסה למציאות-האמת כל כך מאמצת? מדוע אני כבול על ידי כל כך הרבה סיבוכים? מה עלי לעשות?" האם אנשים יכולים לסמוך על עצמם כדי לפתור את הבעיה הזאת? יש מי שאומרים: "יש לי כוח הרצון והנחישות. אני לא חושש מקשיים. החלטתי נחושה. אתגבר על כל מכשול, אקבל ברצון את האתגרים האלו. איני פוחד מדבר. בלי קשר לכמה זה יהיה קשה, אתמיד עד הסוף!" האם זה מועיל? זה אכן יכול להחזיק אותם מעט, אבל הקשיים המעשיים שלהם ימשיכו להתקיים, וצביון מושחת עדיין יכה בהם שורש, והוא לא ישתנה. אם אתה מתעקש ללכת בעקבות האל עד הסוף, אבל לא שינית את צביון החיים שלך או נכנסת למציאות-האמת, האם אתה יכול לקבל את אישורו של האל? אתה עדיין לא יכול. להאמין באל זאת לא שאלה של האם אתה יכול להתמיד עד הסוף או לא. המפתח הוא, האם אתה יכול להשיג את האמת, את החיים, ואת האישור של האל, או לא. זה הדבר החשוב ביותר. אם אדם לא יכול להיכנס למציאות האמת, אם הוא לא יכול להפוך את האמת לחייו, האם פרץ ההתלהבות או הכוח שלו יחזיק זמן רב ביותר? הוא לא יכול להחזיק. אנשים חייבים להבין את האמת, ולהשתמש באמת כדי להחליף אותו. כשאדם פותר את הצביון המושחת שלו ויש לו אמונה ואת העקרונות כדי ליישם בפועל את האמת, הוא יהיה מסוגל להתמיד ללא היסוס ולהמשיך לנסות למרות כל העיכובים. בלי קשר לסביבות, למכשולים או אפילו לפיתויים שהוא ייתקל בהם, הוא תמיד יסתמך על האל ויישא אליו את עיניו כדי לגבור על השטן. כדי להשיג את התוצאה הזאת, אתה חייב לבוא בפני האל לעתים קרובות, לגלות לו את ליבך, לומר לו בתפילה את הקשיים שלך, ולדבר אליו באמת. וכן, בעודך מבצע את חובתך במציאות, ובמהלך חייך האמיתיים, אתה חייב לחפש את הדרך לפעול כדי שתוכל ליישם בפועל את האמת. אתה חייב לחפש ולשתף עם אנשים שמבינים את האמת, שיש להם היכולת להבין את האמת, ומתוך כך שתעשה כן תשיג מעט נאורות והבהרה, ותוכל למצוא נתיב של יישום בפועל. כשתהיה מסוגל ליישם את האמת בפועל, האם זה לא יפתור את הבעיה שלך? אם אתה תמיד מסתיר ולא משתף, ואתה חושב לעצמך: "אולי יום אחד שיעור הקומה שלי יגדל, ואני פשוט אבין את האמת באופן טבעי, אז אני לא צריך להתעסק עם זה עכשיו" – צורך חשיבה כזאת היא מעורפלת, לא מציאותית, וסביר שהיא תעכב את הדברים. את הבעיה הזאת אפשר לפתור על ידי חיפוש ושיתוף עם אנשים שמבינים את האמת. אם יש לך את יכולת ההבנה, אתה גם יכול לפתור את הבעיה על ידי קריאה של דברי האל. מדוע אינך לוקח ברצינות את פתרון הבעיה הזאת? אם אתה לא מחפש את האמת כדי לפתור אותה, האם הבעיה תיעלם מאליה? זאת מחשבה מטופשת.

כשדברים קורים לכם כעת, האם אתם מסוגלים לחפש את האמת? האם למדתם כיצד לחפש את האמת? חוץ מלהשיג שליטה בכמה עקרונות בתחום המקצועי שלכם, האם אתם מסוגלים לחפש את האמת כשהדבר נוגע להיווכחות בחיים שלכם עצמכם – לשיפור המצבים השונים שלכם ושינוי הצביון המושחת שלכם? אם עדיין תתלונן כשיגזמו אותך כיוון שעשית משהו שהפר את העקרונות, אם עדיין תרגיש מוגבל כי גזמו אותך, ואם אתה מגיע לידי כך שאתה מרים ידיים ביחס לעצמך, במחשבה שיסלקו אותך, ואתה נעשה שלילי ונרפה, האם אין הצביון השטני שלך כל כך חמור עד כי הוא חונק אותך? כשמדובר בהבנת האמת, הקשיים של אנשים רבים מדי וגדולים מדי; כשהם נתקלים בבעיות, החלקים השליליים שלהם מגיחים מהר מדי ולזמן רב מדי, והם מיישמים בפועל את האמת לאט מדי ומעט מדי. כשאנשים נתקלים בסביבות מסוימות, או מבחינים במבטים מהירים מסוימים מאחרים, או שומעים מילים מסוימות שנאמרות, או מגלים סוגים מסוימים של מידע, דברים שליליים יעלו בהם, בלי קשר לזמן ולמקום. אלו הגילויים הטבעיים של צביון מושחת. מה זה מוכיח? זה מוכיח שאין יסוד של האמת במסגרת החיים האנושיים. הדברים הלא מעובדים שאנשים מגלים באופן טבעי, בין אם אתה חושב אותם בראש שלך, או אומר אותם בפיך, או אם הם משהו שאתה מתכוון או מתכנן לעשות – בין אם בכוונה ובין אם שלא בכוונה – כל הדברים הללו קשורים לצביון המושחת שלך. מנין נחשפים הצביונות המושחתים של אנשים? אפשר לומר בוודאות שהצביונות המושחתים של אנשים נחשפים מן הטבע השטני שלהם, זה המקור. בהתחשב בדברים המושחתים שאנשים חושפים, ברור שלאנשים אין שום מציאות-אמת, שאין להם שום אנושיות רגילה, ושאין להם שום היגיון רגיל. ברגע זה, אתם יכולים לנתח את עצמכם. אם תשימו לב ותתמקדו בהרהור בעצמכם, תוכל ללמוד האם הכוונות, המחשבות והדעות שלכם נכונות או לא, והאם הן תואמות את האמת או לא. באופן כללי, תוכלו להבחין קצת בדברים הללו ולהבין אותם. וכך, לאחר שתגיעו להבנה של הדברים האלו, האם תוכלו לחפש את האמת לצורך פתרון? או שתתנו להם להתפתח מאליהם, בעודכם חושבים: "אני רוצה לחשוב כך, לחשוב כך מועיל לי. לאנשים אחרים אין זכות להתערב. אם אני לא אומר את הדברים האלו בקול, או פועל על פיהם, אם אני רק חושב עליהם, האם זה לא בסדר?" האם אין אנשים שעושים כך? מה זה משקף? ברור שהם יודעים שלא נכון לחשוב כך, אבל הם לא מחפשים את האמת, הם לא מניחים את המחשבות האלו בצד או מתמרדים נגדן. הם ממשיכים לחשוב ולפעול כך, ללא כל דאגה. האנשים הללו לא אוהבים את האמת והם לא יכולים לעמוד איתן.

יש אנשים שאינם מבצעים חובה, ואף אחד לא מתייחס אליהם ברצינות – אנשים כאלו חושבים שכמאמין באל, מספיק רק לקרוא את דברי האל, לחיות חיי כנסייה, ולרוב לא לעשות דברים רעים או לפעול בדרך מופקרת כמו כופרים; הם חושבים שאולי בסוף הם יקבלו כמה ברכות, ויוכלו לשרוד. אנשים נצמדים לסוג כזה של תקוות שווא באמונה שלהם באל. על פניו, הם לא עושים שום טעות חמורה, אבל אין להם שום היווכחות בחיים כלל, והם גם לא השיגו שום מציאות-אמת. ברגע שמישהו נעשה רציני כלפיהם, הם קולטים שהם מלאים בבעיות ובחסרונות, והם נעשים שליליים, בעודם חושבים: "הכול נגמר, לא כן? האמנתי באל במשך שנים, ולא הפקתי מכך שום דבר. נראה שלהאמין באל באמת לא קל!" הם נעשים קרים, והם כבר לא מוכנים לשאוף אל האמת. לאחר זמן-מה, הם מרגישים ריקים, והם מרגישים צורך לחתור אל האמת כדי שתהיה להם תקווה. כשהם מתחילים לבצע את חובתם, ואנשים שוב מגלים כלפיהם רצינות, הם חשים סוף-סוף ש"לאנשים צריכה להיות האמת, אחרת קל להם מדי לעשות שגיאות. אם אנשים לא יחתרו אל האמת, הם תמיד יבצעו עבירות, ויגזמו אותם. אם הם יסמכו על ההתלהבות שלהם כדי לעשות דברים, גם אז יגזמו אותם. אני צריך להיות זהיר בכל דבר. אני בשום אופן לא צריך לדבר או לפעול בחוסר אחריות. אני לא צריך לדחוף את האף שלי לדברים. מוטב להיות מוג-לב מאשר לבלוט". הם חושבים שליישם בפועל בדרך הזאת הוא דבר ראוי לחלוטין, שאף אחד לא יכול להצביע על טעויות בדרך הזאת, אבל הם התעלמו מן העניין המכריע ביותר, והוא שהם חייבים לחתור אל האמת. הם לא חותרים אל האמת, והם גם לא חותרים להיווכחות שלהם בחיים, וזאת השגיאה הפטאלית שלהם. כשהם מבצעים את חובתם, הם מסתפקים בהשלמת העבודה ותו-לא. כדי להשלים את עבודתם, הם עמלים מבוקר ועד ערב, ולפעמים הם עסוקים כל כך עד כי אפילו לא אכפת להם אם הם מדלגים על שתי ארוחות. הם באמת יכולים לסבול ולשלם מחיר, אבל אין להם שום היווכחות בחיים. בכל שלב, הם על המשמר מפני אחרים, מפחד שהם יעשו שגיאה ושיגזמו אותם. האם מצב כזה הוא נכון? האם זה אדם שחותר אל האמת? אם אנשים יבצעו את חובתם בדרך הזאת עד הסוף, האם הם יהיו מסוגלים להשיג את האמת או להיכנס למציאות-האמת? (לא). האם אין אנשים רבים כאלו ביניכם? (כן). האם אתם לא נמצאים במצב הזה לעתים קרובות? (כן). האם אתם על המשמר, חושבים שזאת דרך רעה לפעול, שאתם חיים במצב שלילי? כשדברים קורים לכם, אתם תמיד פועלים כמוגי-לב, אתם תמיד פועלים כמי שרוצים לרצות אנשים, תמיד מתפשרים, תמיד בוחרים בדרך האמצע, לעולם לא מעליבים אף-אחד או דוחפים את האף שלכם לדברים, לעולם לא הולכים רחוק מדי – זה כאילו שאתם ניצבים בעמדה שלכם, נצמדים לחובה שלכם, עושים כל מה שמבקשים מכם לעשות, עומדים לא בחזית ולא מאחור, והולכים עם הזרם – תגידו לי, האם אתם חושבים שאם תתמידו בביצוע חובתכם בדרך הזאת עד הסוף ממש, תוכלו להשיג את אישורו של האל? האם אתם מודעים לכך שמצב מהסוג הזה הוא מסוכן למדי, שלא רק שלא תוכלו להשיג את השלמות של האל, אלא שסביר שגם תפגעו בצביון של האל? האם אדם פושר מהסוג הזה חותר אל האמת? האם הם מסוג האנשים שיראים את האל וסרים מרע? אדם שחי במצב כזה לעתים קרובות מביע את המחשבות של מי שמבקש לרצות אנשים, ואין לו לב ירא-אל. אם אדם רק חש אימה ופחד לא משום סיבה ממשית, האם זה לב ירא-אל? (לא). אפילו אם הוא משקיע את כל-כולו בחובתו, מתפטר מעבודתו ומוותר על משפחתו, אם הוא לא מעניק אל ליבו לאל, ושומר על עצמו מפני האל, האם זה מצב טוב? האם זה המצב הרגעח של כניסה למציאות-האמת? האם ההתפתחות העתידית של המצב הזה לא מעוררת אימה? אם אדם ממשיך במצב הזה, האם הוא יכול להשיג את האמת? האם הוא יכול לזכות בחיים? האם הוא יכול להיכנס למציאות-האמת? (לא). האם אתם מודעים לכך שאתם עצמכם במצב הזה עצמו? כשאתם נעשים מודעים לכך, האם אתם חושבים בליבכם: "מדוע אני תמיד נשמר מפני האל? מדוע אני תמיד חושב באופן הזה? לחשוב באופן הזה כל כך מעורר אימה! זה להתנגד לאל ולדחות את האמת. להישמר מפני האל זה אותו הדבר כמו להתנגד לו"? המצב שבו אדם נשמר מפני האל הוא בדיוק כמו להיות גנב – אתה לא מעז לחיות באור, אתה פוחד לחשוף את הפנים השטניות שלך, ובה בעת אתה מבוהל: "לא צריך להתעסק עם האל. הוא יכול לשפוט ולייסר אנשים בכל הזמנים והמקומות. אם תכעיסו את האל, במקרים קלים הוא יגזום אתכם, ובמקרים חמורים הוא יעניש אתכם, יגרום לכם לחלות או יגרום לכם לסבול. אנשים לא יכולים לעמוד בדברים האלו!" האם אין לאנשים אי-הבנות כאלו? האם זה לב ירא-אל? (לא). האם מצב מהסוג הזה אינו מעורר אימה? כשאדם נמצא במצב הזה, כשהוא נשמר מפני האל, ותמיד יש לו המחשבות האלו, כשיש לו תמיד גישה מהסוג הזה כלפי האל, האם הוא מתייחס לאל כאל? האם זאת אמונה באל? כשאדם מאמין באל באופן הזה, כשהוא לא מתייחס לאל כאל, האם אין זאת בעיה? לכל הפחות, אנשים לא מקבלים את הצביון הצודק של האל, והם גם לא מקבלים את העובדה של עבודתו. הם חושבים: "נכון שהאל רחום ואוהב, אבל יש לו גם חרון-אף. כשחרון-האף של האל פוגע באדם, זה אסון. הוא יכול להכות באנשים למוות בכל עת, להשמיד את כל מי שהוא רוצה. אל תעוררו את כעסו של האל. זה נכון שמלכותו וחרון-אפו אינם מתירים שום פגיעה. שמרו מרחק ממנו!" אם לאדם יש גישה כזאת ורעיונות כאלו, האם הוא יכול לבוא בפני האל באורח מלא וכן? הוא לא יכול. האם אין מרחק בינו ובין האל? האם אין דברים רבים שמפרידים בין שניהם? (כן). אילו דברים מונעים מאנשים מלבוא בפני האל? (העתיד והגורל שלהם). (תהילה, רווח ומעמד). מה עוד? אילו דברים גורמים לאנשים לסלוד מן האמת, לדחות את האמת, לדחות את צידת החיים של האל ואת ישועתו? הרהרו בזאת: אילו חלקים באנשים מונעים מהם מלבוא בכנות בפני האל, מליישם את האמת בפועל, ומלמסור את גופם ואת ליבם לאל כדי שהוא ישלוט בהם ויהיה ריבון עליהם? אילו דברים גורמים לאנשים לחשוש מן האל, ולא להבין את האל? לבני-אדם יש צביונות מושחתים, וכן פילוסופיות שטניות, ומחשבות שטניות; הם ערמומיים, הם נשמרים מפני האל בכל שלב, כשהם אינם נותנים בו אמון ואינם מבינים אותו. כשבאדם מהולים כל הדברים הללו, האם הוא באמת יכול לתת אמון באל? האם הוא יכול לקבל את דברי האל כחייו? יש אנשים שאומרים: "אני אוכל ושותה את דברי האל מדי יום. כשאני קורא את דבריו הם גורמים לי להתרגשות, אני מתפלל. אני נוצר את דברי האל כאמת. אני קורא אותם מדי יום, ואני מתפלל בדממה לעתים קרובות, ושר מזמורים ומהלל את האל". על אף שחיים רוחניים מהסוג הזה הם טובים, אם האנשים הללו עדיין נסמכים על הרעיונות שלהם עצמם כשהם מגיבים לדברים שקורים להם, אם הם אינם מחפשים את האמת כלל, ואף אחת מהדוקטרינות שהם מבינים לא משפיעה עליהם, מה קורה פה? אנשים לא אוהבים את האמת. הם טוענים שהם נוצרים את דברי האל, אבל הם אינם מעמידים את עצמם להשוואה מול דברי האל, והם אינם מיישמים אותם בפועל. זה מטריד ביותר, וקשה מאוד לאנשים להיכנס אז למציאות-האמת. אנשים לעולם לא מבינים את האמת, ואין להם ולו שמץ של ידיעת האל, כך שבהחלט יש להם תפיסות ואי-הבנות ביחס לאל, ויש חומה בינם ובין האל. האם אין לכולכם ניסיון אישי כזה? אתה אומר: "אני לא רוצה להישמר מפני האל, אני רוצה באמת לסמוך עליו, אבל כשמשהו קורה לי, אני לא יכול שלא להישמר מפניו. אני רוצה להתכרבל ולהרחיק את עצמי מן האל, ולהשתמש בפילוסופיות שטניות כדי להגן על עצמי. מה לא בסדר אצלי?" זה מראה שלאנשים אין את האמת, הם עדיין חיים על פי פילוסופיות שטניות, והם עדיין נשלטים על ידי השטן. זה הצלם האומלל שיש לאנשים בשל טבעם השטני – קשה להם ליישם את האמת בפועל. לא ליישם את האמת בפועל הוא המחסום הגדול ביותר בפני היווכחות בחיים. אם אדם לא פותר את הבעיה הזאת, קשה לו למסור את ליבו לאל, להשיג את עבודתו, או להיכנס למציאות האל. האם כולכם חוויתם את זה? כיצד אפשר לפתור את העניין הזה? עליכם להרהר בכך ולנסות לדעת את עצמכם, ולראות מה מונע ממך מליישם את האמת בפועל. פתרון הבעיה הזו הוא המפתח.

האם לחתור אל האמת מסובך או קשה כמו לעסוק בתחום לימוד אקדמי? למעשה, זה לא כל כך קשה, הדבר תלוי רק בשאלה האם אדם אוהב את האמת או לא. כשלעצמה, חתירה אל האמת אינה עניין קשה; היא דורשת פחות מאמץ מלימוד של תחום מדעי ספציפי – היא אפילו קלה יותר ממציאת פרנסה. מדוע? מציאות האמת היא מה שבעלי אנושיות תקינה צריכים להביא לידי ביטוי ולהיות ניחנים בו. היא מתייחסת לאנושיות התקינה של אנשים, כך שהיא אינה מנותקת מהמחשבות והרעיונות שלהם, מכל מה שהם חושבים, מכל המעשים שהם עושים ומההתנהגות שלהם במהלך חייהם היומיומיים, או ממחשבותיהם. האמת אינה תיאוריה, והיא גם לא תחום אקדמי וגם לא מקצוע. האמת אינה ריקה. האמת קשורה קשר הדוק לאנושיות התקינה – האמת היא החיים שצריכים להיות לאדם בעל אנושיות תקינה. היא יכולה לתקן את כל פגמיך, את הרגליך הרעים, ואת המחשבות השליליות והשגויות שלך. היא יכולה לחולל תמורה בצביון השטני שלך, היא יכולה להפוך לחייך, היא יכולה לאפשר לך להיות בעל אנושיות ורציונליות, היא יכולה לנרמל את המחשבות ואת אופן המחשבה שלך – היא יכולה להפוך כל חלק שלך לנורמלי. אם האמת הופכת לחייך, אז מה שאתה תממש בחיים וכל מה שינבע ממך מבחינת האנושיות יהיה תקין. אם כך, החתירה לאמת והיישום שלה בפועל אינה דבר מעורפל שאין לתפוס אותו, והיא גם לא דבר קשה במיוחד. ברגע זה, על אף שאתם אוהבים מעט את האמת ומוכנים לשאוף להפוך ליותר טובים, עוד לא נגעתם כלל בנתיב. הצעד הראשון הוא תמיד הקשה ביותר. כל עוד תוכלו ליישם את האמת בפועל ולטעום את מתיקותה, אתם תחשבו שחתירה אל האמת היא עניין קל.

אם אדם אינו מתייחס אל האמת כאל חייו ותמיד חי במסגרת צביון מושחת, כיצד מתבטא הדבר? כשאדם לא השיג את האמת, באופן טבעי אין לו דרך להשליך מעליו את המגבלות והכבלים של הטבע השטני שלו. הצביונות המושחתים שהוא מגלה הם באופן טבעי גאוותנות ויהירות, התנהלות על פי חוק משלו, שרירותיות וקלות דעת, שקר ורמייה, ערמומיות והונאה, ניסיון להשיג יוקרה ואינטרסים, ניסיון להשיג רווח ותו-לא, ואנוכיות ונאלחות. יתרה מכך, במגעיו עם אנשים אחרים, הוא נוטה לא לתת אמון, לשפוט ולהתקיף אחרים. הוא תמיד מדבר ופועל על פי העדפותיו; תמיד יש לו כוונות ומטרות אישיות, ותמיד יש לו דעות קדומות על אחרים. הוא תמיד נעשה שלילי כשהוא נתקל במכשולים או בכשלונות. לעתים, הוא מעבר לגאוותן; לעתים הוא כל כך שלילי עד כי הוא היה מסוגל לקבור את עצמו בבור באדמה. הוא תמיד הולך לקיצוניות – אם הוא לא חושף את ניביו ומנופף בטפריו, הוא שלילי ומנסה להתנהג באורח מעורר רחמים. הוא לעולם אינו רגיל. זה המצב שאתם נמצאים בו כעת. אתם מוכנים לסבול ולשלם מחיר, ואתם מלאים בכוונה ובנחישות, אבל אין לכם את מציאות האמת. אם אדם מקבל את מציאות האמת כחייו, כיצד יתבטא הדבר? ראשית, הוא יהיה מסוגל להתמסר לאל, ולממש בחייו צלם אנוש; הוא יהיה אדם ישר, מישהו שצביון חייו השתנה. יש מאפיינים אחדים של שינוי בצביון חיים. המאפיין הראשון הוא היכולת להתמסר לדברים שהם נכונים ותואמים את האמת. בלי קשר למי מביע דעה, האם הוא מבוגר או צעיר, האם אתה מסוגל להסתדר איתו או לא, האם אתם מכירים אותו או לא, האם אתם קרובים אליו או לא, האם היחסים שלכם איתו טובים או רעים, כל עוד מה שהוא אומר נכון, תואם לאמת ומיטיב עם העבודה בבית האל, אתה תהיה מסוגל להקשיב לזה, לאמץ ולקבל את זה, בלי שתושפע על ידי שום גורמים אחרים. להיות מסוגל לקבל דברים שהם נכונים ותואמים לאמת ולהתמסר אליהם, זה המאפיין הראשון. המאפיין השני הוא להיות מסוגל לחפש את האמת כשמשהו קורה; העניין הוא לא רק להיות מסוגל לקבל את האמת, הוא גם נוגע ליישום האמת בפועל, מבלי להתמודד עם עניינים על בסיס הרצון שלך. בלי קשר למה שיקרה לך, תהיה מסוגל לחפש כשאינך רואה את הדברים בברור, ולראות כיצד לטפל בעניין, וכיצד ליישם בפועל באופן שתואם את עקרונות האמת ומרצה את דרישות האל. המאפיין השלישי הוא להתחשב בכוונות האל בלי קשר לנושא שאתה ניצב בפניו, תוך התמרדות בבשר כדי להשיג התמסרות לאל. אתה תתחשב בכוונות האל בלי קשר לאיזו חובה אתה מבצע, ואתה תבצע את חובתך על פי דרישות האל. מה שלא יהיו הדרישות של האל ביחס לחובה הזאת, אתה תפעל בהתאם לדרישות האלו בעודך מבצע אותה, ותפעל כדי לרצות את האל. אתה חייב לתפוס את העקרון הזה, ולבצע את חובתך באחריות ובנאמנות. זו המשמעות של התחשבות בכוונותיו של האל. אם אינך יודע כיצד להתחשב בכוונות של האל או לרצות את האל בעניין מסוים, הרי שאתה חייב לחפש. עליכם להשוות את עצמכם לשלושת המאפיינים הללו של שינוי בצביון, ולראות האם יש לכם המאפיינים הללו או לא. אם יש לכם ניסיון מעשי ונתיבים של יישום בפועל בשלושת התחומים האלו, הרי שתטפלו בעניינים באמצעות עקרונות. ללא קשר למה שיקרה לכם או לבעיה שאתם מתמודדים איתה, אתם חייבים תמיד לחפש על מה הם עקרונות היישום בפועל, ועל אילו פרטים נכללים בכל עקרון אמת, וכיצד ליישם בפועל בלי להפר את העקרונות. כשתגיעו לבהירות ביחס לנושאים הללו, תדעו באופן טבעי כיצד ליישם בפועל את האמת.

כשהכול בסדר, יש אנשים שנראה שאינם מגלים שום צביונות מושחתים באורח מובהק, ובגלל זה, הם חושבים שהם טובים, שהם השתנו, ושיש להם את מציאות-האמת. אך כשנקרים בדרכם פיתויים או עניינים חשובים המערבים את עקרונות האמת, הצביון המושחת שלהם מגלה את עצמו. הם נופלים לשליליות ולבלבול, בלי לדעת מה הדרך הנאותה ליישם בפועל, כשהם נתונים בלחץ של קשיים. למשל, להיות אדם ישר ולדבר אמת משמעו ליישם בפועל את האמת. כשאתה מנסה לדבר אמת, בפני אילו קשיים אתה ניצב? אילו מכשולים עומדים בפניך? אילו דברים מגבילים וכובלים אותך, ומונעים ממך מלדבר אמת? גאווה, מעמד, יוהרה, וכן הרגשות שלך, והעדפות אישיות – כל הדברים הללו יכולים לצוץ בכל רגע, והם מעכבים אנשים ומונעים מהם מליישם את האמת בפועל. הדברים האלו הם צביונות מושחתים. בלי קשר למצב שאתה נמצא בו, צביונות מושחתים עלולים לגרום למצב שלך להפוך ללא תקין, וליצור כל מיני דברים שליליים, תוך שהם מגבילים אותך ושולטים בכך בכל צורה, מעכבים אותך ומקשים עליך ליישם את האמת בפועל ולשרת את האל. כל זה יגרום לך להרגיש עייף להדהים. על פניו, אנשים נראים חופשיים, אבל למעשה הם כבולים בכוח על ידי הצביונות המושחתים והשטניים שלהם. אין להם חופש בחירה, קשה להם ביותר לעשות אפילו צעד אחד, והם חיים חיים מתישים. לעתים קרובות, נדרש מהם מאמץ גדול כדי לדבר אמת או לעשות כל דבר מעשי. הם אינם יכולים לבצע היטב את חובותיהם או להיות נאמנים לאל, על אף שהם עשויים לרצות לעשות כן, ואם הם מבקשים ליישם בפועל את האמת או לשאת עדות בפני האל, הדבר יהיה אף קשה יותר. כמה מתיש! האם אין הם חיים בכלוב של הצביונות המושחתים והשטניים שלהם? האם אין הם חיים תחת השפעתו האפלה של השטן? (אכן כן). אם כך, כיצד אנשים יכולים להשליך את זה מעליהם? האם יש נתיב אחר פרט ליישום בפועל של האמת וזכייה בהיווכחות בחיים? אין, בשום אופן. האם ידיעת התרבות המסורתית יכולה להציל אנשים ולשחרר אותם מהשפעת השטן? מה לגבי הבנה של הידע של כתבי הקודש? מה לגבי היכולת לדבר דוקטרינות רוחניות? לא, אף אחד מהדברים הללו אינו יכול להציל אנשים ולשחרר אותם מהשפעת השטן. רק על ידי קבלה של עבודת האל ושל כל האמיתות שהאל ביטא אפשר לפתור את בעיית הצביונות המושחתים; רק אז אנשים יכולים להגיע לכדי הבנה של האמת, לזכות באמת ולהיות חופשיים מהשפעת השטן. אם מישהו שואף להיות אדם טוב ואינו עושה שום דבר רע, אך הוא לא משנה את הצביון שלו, האם הוא יכול להיות חופשי מהשפעת השטן? האם אדם יכול לזכות באמת על ידי לימוד הטאו טה צ'ינג, הכתבים הבודהיסטים או התרבות המסורתית? האם הם יכולים להגיע לדעת את האל? האם אפשר לטהר את הצביון המושחת שלהם אם הם נצמדים לתרבות המסורתית ואינם חותרים אל האמת? האם הם יכולים להשיג את ישועת האל? אנשים שעושים כן מרמים את עצמם, והם אינם יכולים לפתור אף אחת מהבעיות שלהם. יש הרבה אנשים שהאמינו באל שנים רבות, אך האמונה שלהם עדיין מבולבלת. אין להם שום עניין בחתירה אל האמת; הם מסתפקים בביצוע חובתם ותו-לא. הם חושבים שכל עוד הם אינם עושים שום רע, או עושים פחות רע, וכל עוד הם עושים יותר דברים טובים ומעשי צדקה, כל עוד הם עושים יותר כדי לעזור לאחרים באהבה, כל עוד הם לעולם לא עוזבים את הכנסייה או בוגדים באל, הם ירָצו אנשים אחרים וירָצו את האל ויהיה להם חלק במלכות האל. האם הרעיון הזה מחזיק בכלל מים? האם להיות אדם טוב יכול לאפשר לאדם להשליך מעליו את הצביון המושחת שלו? האם הוא יכול להשיג ישועה בדרך זאת? האם יהיה לו חלק במלכות? כולכם יכולים לראות, יש בעולם רבים שהם כביכול "אנשים טובים" שמדברים במילים גבוהות – על אף שעל פני השטח, הם לא נראים כמי שעשו שום רעה גדולה, למעשה הם ערמומיים וחלקלקים במיוחד. הם טובים מאוד בפנייה לכל כיוון שהרוח מנשבת אליו, תוך שהם מדברים בחלקלקות ובאורח מלוטש. הם אנשים טובים שקריים וצבועים – הם בסך הכול מעמידים פנים שהם טובים. אלו שהולכים בנתיב האמצעי הם האנשים הערמומיים ביותר מכולם. הם אינם מעליבים אף אחד, הם מלוטשים וחלקים, הם טובים בשיתוף פעולה בכל המצבים, ואף אחד לא יכול לראות את הפגמים שלהם. הם כמו שטנים חיים! האם יש אנשים כאלו בקרבכם? (כן). האם אינכם חושבים שלחיות כך מעייף? (כן, זה מעייף). אם כך, האם חשבתם על דרך כדי להשתנות? איך משתנים? היכן צריכה להתחיל פריצת הדרך? (על ידי יישום בפועל של האמת). אל תאמרו "על ידי יישום האמת בפועל", או "על ידי הבנת האמת" או "על ידי כניסה אל מציאות האמת". אלו מילים גדולות, וזה מעבר להישג ידו של האדם, כך שהמילים הללו נראות ריקות. במקום זאת, עלינו להתחיל בפרטים. (בלהיות אדם ישר). זה יישום בפועל קונקרטי. היה אדם ישר, או אם להיכנס לקצת יותר פרטים: תהיה אדם פשוט ופתוח, שאינו מסתיר דבר, שאינו משקר, שאינו בורר מילים, ותהיה אדם ישיר שיש לו חוש צדק, שיכול לדבר אמת. אנשים חייבים להשיג את זה תחילה. נגיד שיש אדם רע שעושה משהו שמפריע לעבודת הכנסייה, ומנהיג בא אליך כדי להיטיב להבין את המצב. אתה יודע מי עשה את זה, אבל כיוון שיש לך יחסים טובים עם האדם הזה, אתה לא רוצה להעליב אותו, ואתה משקר ואומר שאתה לא יודע. המנהיג מבקש פרטים נוספים, ואתה הולך סחור-סחור, ממציא תירוץ כדי לחפות על האדם הרע. האם אין זה מעשה ערמומי? לא אמרת למנהיג את האמת על אודות המצב, ובמקום זה הסתרת אותה. מדוע שתנהג כך? כי לא רצית לפגוע באף אחד. נתת קדימות להגנה על יחסים אישיים ולהימנעות מלפגוע במישהו, ושמת במקום האחרון את אמירת האמת ואת היישום בפועל של האמת. מה שולט בך? אתה נשלט על ידי הצביון השטני שלך, הוא חתם את פיך ומנע ממך מלדבר אמת – אתה מסוגל לחיות רק על פי הצביון השטני שלך. מהו צביון מושחת? צביון מושחת הוא צביון שטני, ואדם שחי על פי צביון מושחת הוא שטן חי. הדיבור שלו תמיד נושא בתוכו מבחנים, הוא תמיד הולך סחור-סחור ולעולם אינו ישיר; אפילו אילו היכו בו עד מוות, הוא לא היה אומר אמת. זה מה שקורה כשהצביון המושחת של אדם נעשה חמור מדי; הוא לגמרי מאבד את האנושיות שלו והופך לשד. רבים מכם היו מעדיפים להעליב את האל ולרמות אותו כדי להגן על היחסים שלכם עם אחרים, ועל המעמד והמוניטין שיש לכם בקרב אנשים אחרים. האם אדם שפועל בדרך הזאת אוהב את האמת? האם הוא אדם שחותר אל האמת? הוא מישהו שמרמה את האל בעיניים פקוחות, שאין לו אפילו שמץ קל שבקלים של לב ירא-אלוהים. הוא מעז לרמות את האל; השאפתנות והמרדנות שלו חייבות להיות גדולות באמת! אנשים כאלו בדרך כלל חושבים שהם אוהבים את האל ויראים אותו, ואומרים לעתים קרובות: "בכל פעם שאני חושב על האל, אני חושב כמה הוא עצום, גדול ובלתי נתפס! הוא אכן כזה! האל אוהב את המין האנושי! אהבתו כל כך ממשית!" יתכן שאתה אומר מלים שנשמעות יפה, אבל לא היית חושף אדם רע אילו ראית אותו מפריע לעבודת הכנסייה. אתם מרַצֵי-אנשים, אתם מגינים רק על התהילה, הרווח והמעמד שלכם, במקום להגן על האינטרסים של בית האל. כשאתם יודעים את המצב האמיתי של הדברים, אינכם מדברים אמת, אתם הולכים סחור-סחור, מגינים על אנשים רעים. אילו התבקשתם לדבר אמת, הדבר היה לכם קשה מאוד. אתם מדברים כל-כך הרבה שטויות, רק כדי להימנע מלומר את האמת! כשאתם מדברים, אתם מרבים כל כך להלך סחור-סחור, אתם משקיעים כל כך הרבה מחשבה, וחיים באורח מעייף כל כך, הכול כדי להגן על השם הטוב שלכם ועל הגאווה שלכם! האם האל מרוצה מאנשים שפועלים כך? האל מתעב יותר מכל אנשים ערמומיים. אם אתה רוצה להיות חופשי מהשפעת השטן ולהשיג ישועה, עליך לקבל את האמת. ראשית, עליך להתחיל בכך שתהפוך לאדם ישר. תהיה כן, תאמר את האמת, אל תתן לרגשות שלך להגביל אותך, השלך מעליך את היומרה והתכסיסנות שלך, ותדבר ותטפל בעניינים באמצעות עקרונות – זאת דרך קלה ושמחה לחיות, ואתה תהיה מסוגל לחיות בפני האל. אם תחיה תמיד לפי פילוסופיות שטניות, ותמיד תסתמך על שקרים ותכסיסים כדי לשרוד, אז תחיה תחת השפעתו של השטן, ותחיה באופל. אם תחיה בעולם של השטן, רק תהפוך לערמומי יותר ויותר. אתה האמנת באל במשך שנים רבות כל כך, הקשבת לכל כך הרבה דרשות, אבל הצביון המושחת שלך עוד לא טוהר, וכעת אתה עדיין חי לפי הצביון השטני שלך – האם אינך מרגיש גועל בשל כך? האם אינך חש בושה? בלי קשר למשך הזמן שאתה מאמין באל, אם אתה עדיין כמו כופר, אז מה הטעם בכך שאתה מאמין באל? האם אתה באמת יכול להשיג ישועה על ידי אמונה באל באופן הזה? מטרות החיים שלך לא השתנו, וגם העקרונות והשיטות שלך לא השתנו; הדבר היחיד שיש לך ואין לכופר הוא התואר "מאמין". על אף שאתה נוהה אחר האל כלפי חוץ, צביון החיים שלך לא השתנה כלל, ובסוף לא תשיג ישועה. האם אתה לא מטפח תקוות שווא? האם סוג כזה של אמונה באל יכול לעזור לך להשיג את האמת ואת החיים? בהחלט לא.

היום שיתפנו על שלושת המאפיינים של שינוי בצביון. סכמו את שלושת המאפיינים הללו. (המאפיין הראשון הוא היכולת לקבל ולהתמסר לדברים שהם נכונים ושתואמים את האמת. המאפיין השני הוא היכולת לחפש את האמת וליישם אותה בפועל כשמשהו קורה לך, ולא לטפל בדברים על בסיס הרצון שלך. המאפיין השלישי הוא היכולת להראות התחשבות בכוונות האל, להתמרד נגד הבשר ולהשיג התמסרות לאל, בלי קשר למה שקורה לך). אתם כולכם צריכים להרהר ולשתף על שלושת המאפיינים האלו. אתם צריכים להשוות את עצמכם אליהם בחייכם הממשיים, ולאמן את עצמכם ליישום בפועל ולכניסה אליהם – כך תהיו מסוגלים לזכות באמת ולהשיג שינוי בצביון. לא משנה על איזה היבט של האמת משתפים, לאלה שאוהבים את האמת יהיה קל לקבל אותה. אלו שמוכנים ליישם בפועל את האמת יהיו מסוגלים לזכות באמת, ואלו שיזכו את האמת יהיו מסוגלים להשיג שינוי בצביון. אלו ללא מצפון או היגיון, שאינם אוהבים את האמת, אינם יכולים לקבל את האמת או ליישם אותה בפועל, וכך הם לא יהיו מסוגלים לזכות בה. יכולתו של אדם לזכות באמת, או להשיג שינוי בצביון, תלויה בחתירה האישית שלו.

16 באוגוסט, 2015