רובכם הגדול מאמין באל לפחות עשר שנים, פחות או יותר, אז לאיזה שלב בחווית החיים שלכם הגעתם עכשיו? באיזה שלב נמצא כיום שיעור קומתכם? (כשאני רואה את עצמי חושף ללא הרף צביון מושחת, אני מחליט שאסור לי להיות אחד מאנשיו של האל אלא רק נותן שירות; ואז אני נעשה שלילי וחושש שאני לא ראוי לקבל ישועה.) אם מתעורר פחד אצל אדם כאשר הוא מחליט שהוא נותן שירות, זהו סימן ששיעור הקומה שלו ילדותי ולא בוגר. ילדותיות בשיעור הקומה משמעותה חוסר שיפוט, חוסר יכולת רגילה לשקול בעיות ולהתייחס אליהן, חוסר בתהליכי חשיבה בוגרים ומוגבלות תמידית הנובעת מהמחשבות על הסיכויים העתידיים והגורל. האם יש מישהו שרוצה לומר כמה מילים? (אם אני סוטה מהמסלול שלי כאשר אני מבצע את חובתי, אני תמיד נעשה מודאג ואני תוהה אם האל יחשוף אותי ויסלק אותי.) מדוע אתם חוששים שתסולקו? הדבר הזה שאליו אתם מתייחסים כ"להיות מסולק": מה זה אומר, בסופו של דבר? (להגיע לסוף לא טוב.) כאשר אתם מתייחסים ל"להיות מסולק" במשמעות שלא תורשה לבצע את חובתך, או שתאבד כל סיכוי לישועה, האם הדבר הזה שקבעת בהתייחסות שלך – זהו אותו האופן בו האל רואה אותך ומתייחס אליך? אלה שהם ילדותיים בשיעור קומתם יתייחסו לכל דבר כמובן מאליו על בסיס תפיסות ודמיונות אנושיים, ולא על פי דבר האל או האמת. אך מי שצמחו והתבגרו בחיים, גישתם לכל דבר תהיה בהתאם לדבר האל ולאמת; בחינת נושא בדרך זו היא הרבה יותר מדויקת. כאשר מבצעים חובה, נפוץ הדבר שנתקלים בסטיות ובקשיים; אף אחד לא היה יכול לבצע כראוי את חובתו אם הוא היה מסולק בטעות הראשונה שלו. עליכם להבין שהדבר העיקרי בביצוע חובה הוא לטהר את הצביון המושחת באמצעות החוויה של שיפוט האל, כדי שבביצוע חובתו האדם יבין את האמת וייכנס למציאות, וכדי שבביצוע חובתו הוא ישתחרר מהשפעת השטן ויקבל ישועה. זאת הסיבה שהאל דורש מאנשים שבביצוע חובתם הם ילמדו כיצד לחפש את האמת בכל הדברים, ושיפתרו את בעיותיהם בהתאם לדבר האל: זוהי התקדמות הכרחית בחוויית החיים. בנסיבות רגילות, אף אדם אינו בקיא בכל הדברים, ולאף אחד אין כישורים מקיפים, כך שכמעט בלתי אפשרי להימנע מטעויות בביצוע חובה. אך כל עוד לא מדובר בפעולת הפרעה מכוונת, היא תיחשב בגבולות הציפיות הרגילות. לעומת זאת, אם פעולה כזו באה מתוך תחבולה אנושית, אם זו תוצאה רעה שנגרמה על ידי מעשה רע מכוון, אזי משהו לא בסדר באנושיותו של האדם המדובר, וזה יהיה מקרה של הפרעה והרס מכוונים. האדם הרע ייחשף אז לחלוטין. האל נוקט במדידה ובהערכה מדויקות של אנשים, על פי ראות עיניו; כלומר, כאשר האל משתמש באדם, גורם לו לעשות משהו, בוודאי שהוא מציב סטנדרטים שהוא דורש מאדם זה לעמוד בהם. האל אינו רוצה שתהיה על-אנושי, שתהיה כל-יכול; אלא הוא מציב בפניך דרישות ומעניק לך יחס המבוססים על מה שמצוי בגדר יכולתם של אנשים רגילים. האל יקבע את הסטנדרט המדויק ביותר והמתאים ביותר להערכתך לפי הידע שרכשת, איכותך, התנאים שבהם אתה חי וכל התובנות שרכשת, כולל מה שטמון ביכולותיך בהתחשב בגילך הנוכחי ובניסיונך. מהו סטנדרט ההערכה של האל? מטרתו לבחון את הכוונה, העקרונות והמטרות בדרך שבה אתה עושה דברים, כדי לראות אם הם תואמים לאמת. יתכן שמה שאתה עושה תואם לסטנדרטים שנקבעו עבורך על ידי אנשים אחרים, ועל כך אתה צריך לקבל ציון מושלם; אבל כיצד האל מעריך אותך? הסטנדרט שלפיו האל מודד אותך הוא אם אתה מסוגל לתת את כל לבך, נפשך ומאודך, אם אתה יכול להגיע לנקודה שבה תוכל להציע את כל כולך, להציע את נאמנותך. זהו סטנדרט ההערכה של האל. אם כבר הצעת את כל כולך, אזי האל יראה אותך כמי שכבר עומד בסטנדרט. האל מציב בפני האנשים דרישות שהעמידה בהן היא בגדר יכולתם והן אינן נמצאות מעבר להישג ידם.

לפעמים האל משתמש בעניין מסוים כדי לחשוף אותך או כדי להטיל עליך משמעת. האם זה אומר שתסולק? האם זה אומר שסופך הגיע? לא. זה כמו כשילד לא ציית ועשה טעות; הוריו עשויים לנזוף בו ולהעניש אותו, אך אם הוא לא מבין את כוונת הוריו או לא מבין מדוע הם עושים זאת, הוא לא יבין את כוונתם. לדוגמה, ההורים עשויים לומר לילד: "אל תצא לבד מהבית ואל תצא החוצה לבד", אבל המשפט הזה נכנס לאוזן אחת ויוצא מהשנייה, והילד מתגנב החוצה בכל זאת. כאשר ההורים מגלים זאת, הם נוזפים בילד, וכעונש, מעמידים אותו בפינה כדי שיהרהר על התנהגותו. אצל הילד מתעוררים ספקות כיוון שהוא לא מבין את כוונת הוריו: "האם ההורים שלי לא רוצים אותי יותר? האם אני באמת ילד שלהם? אם אני לא באמת שלהם, האם זה אומר שאומצתי?" אלה הדברים בהם הוא מהרהר. מהן הכוונות הממשיות של ההורים? ההורים אמרו לילדם שמסוכן מדי לצאת לבד החוצה ואמרו לו לא לעשות זאת. אך הילד לא הקשיב והדברים נכנסו באוזן אחת ויצאו מהשנייה. לכן, ההורים היו צריכים להשתמש בצורת ענישה כלשהי כדי לחנך כראוי את ילדם ולגרום לו ללמוד מטעויותיו. מה ההורים רוצים להשיג בכך? האם רק לגרום לילד ללמוד מהטעויות שלו? סוג זה של למידה הוא לא מה שהם רוצים להשיג בסופו של דבר. מטרת ההורים היא לגרום לילד לעשות מה שאומרים לו, להתנהג בהתאם לעצתם ולא להמרות את פיהם כדי שהם לא ידאגו – זאת תהיה התוצאה הרצויה. אם הילד יקשיב להוריו, זה יראה שהוא התבגר בהבנתו ואז הוריו יהיו פחות מודאגים. האם אז הם לא יהיו מרוצים לגביו? האם הם עדיין יצטרכו להעניש אותו כך? הם לא יצטרכו לעשות זאת יותר. להאמין באל, זה בדיוק כך. אנשים חייבים ללמוד להקשיב לדברי האל ולהבין את לבו. אסור להם להבין לא נכון את האל. למעשה, במקרים רבים, הדאגה של אנשים נובעת מהאינטרס האישי שלהם. באופן כללי, זהו החשש שלא יהיה להם קץ. הם תמיד חושבים: "מה אם האל יחשוף אותי, יסלק אותי וידחה אותי?" זו הפרשנות השגויה שלך על האל; אלה רק השערות חד-צדדיות שלך. עליך להבין מהי כוונת האל. כאשר הוא חושף אנשים, זה לא כדי לסלק אותם. אנשים נחשפים כדי לחשוף את חסרונותיהם, טעויותיהם, ואת מהות טבעם, כדי לגרום להם להכיר את עצמם ולהיות מסוגלים באמת להכות על חטא; מסיבה זו, חשיפת אנשים נועדה לעזור לחייהם לצמוח. ללא הבנה טהורה, אנשים נוטים לפרש את האל באופן שגוי ולהיות שליליים וחלשים. הם עלולים אפילו להיכנע לייאוש. למעשה, חשיפתך על ידי האל אינה אומרת בהכרח שתסולק. היא מיועדת לעזור לך להכיר את שחיתותך ולגרום לך להכות על חטא. לעתים קרובות האל חייב להטיל משמעת כיוון שאנשים מרדנים ואינם מחפשים פתרון בַּאמת כאשר הם חושפים שחיתות. וכך, לפעמים הוא חושף אנשים, חושף את כיעורם ואת עליבותם, ומביא אותם לידי הכרת עצמם, וזה עוזר לחייהם לצמוח. לחשיפת אנשים יש שתי השלכות שונות: חשיפת האנשים הרעים, פירושה שהם מסולקים. לאלה אשר יכולים לקבל את האמת, זוהי תזכורת ואזהרה; נכפה עליהם להרהר על עצמם, לראות את מצבם האמיתי, ולהפסיק להיות סוררים ומופקרים, כיוון שאם הם ימשיכו כך זה יהיה מסוכן. חשיפת אנשים בדרך זו מטרתה להזכיר להם שבביצוע חובתם אל להם להפוך למבולבלים ורשלנים, להתייחס לדברים בחוסר רצינות, להסתפק בתוצאות מועטות בלבד או לחשוב שביצעו את חובתם בהתאם לרף המקובל כאשר למעשה, לפי אמות המידה של דרישות האל, הם לא עמדו בדרישות ובכל זאת הם עדיין שאננים ומאמינים שהם מסתדרים מצוין. בנסיבות כאלה, האל יטיל משמעת, יזהיר ויזכיר לאנשים. לפעמים האל חושף את כיעורם וזה במפורש נועד לשמש כתזכורת. בזמנים כאלה עליך להרהר על עצמך: ביצוע חובתך באופן זה אינו מספק, יש בתוכך מרדנות, יש בך יותר מדי אלמנטים שליליים, כל מה שאתה עושה נעשה באופן שטחי, ואם אתה עדיין לא מכה על חטא, עליך להיענש. מדי פעם, כאשר האל מטיל עליך משמעת או חושף אותך, זה לא אומר בהכרח שתסולק. יש להתייחס לעניין זה בצורה נכונה. גם אם תסולק, עליך לקבל זאת ולהתמסר לכך, ולהזדרז ולהרהר ולהכות על חטא. לסיכום, ללא קשר למשמעות שמאחורי החשיפה שלך, אתה חייב ללמוד להתמסר. אם תפגין התנגדות פסיבית, ובמקום לתקן את הפגמים שלך תמשיך ללכת מדחי אל דחי, בוודאי שתיענש. לכן, כאשר אדם מתמודד עם חשיפתו, עליו להראות התמסרות, ליבו חייב להיות חדור פחד, והוא חייב להיות מסוגל להכות על חטא: רק אז הוא יעלה בקנה אחד עם כוונות האל, ורק על ידי יישום בפועל בדרך זו הוא יוכל להיוושע ולחסוך מעצמו את עונש האל. אנשים הגיוניים צריכים אז להיות מסוגלים לזהות את הפגמים של עצמם ולתקן אותם, ולכל הפחות להגיע לנקודה שבה הם סומכים על מצפונם במילוי חובתם. בנוסף, עליהם גם להגיע אל האמת, להשיג לא רק את הנקודה שבה התנהגותם מבוססת עקרונות, אלא גם לתת את כל ליבם, את כל נשמתם, את כל נפשם, את כל כוחם: רק כשהם יעשו זאת באופן כזה, זו תהיה דרך מקובלת למלא את חובתם, רק כשהם יעשו זאת באופן כזה, הם יהפכו לאנשים המתמסרים באמת לאל. איזה סטנדרט צריך לממש כדי לרצות את כוונות האל? אדם צריך לבסס את פעולותיו על עקרונות האמת, שההיבט העיקרי בהם הוא שימת דגש על האינטרסים של בית האל ועל העבודה בבית האל. צריך לזכור את התמונה השלמה ולא להתמקד בהיבט יחיד כדי לא להסתכן באובדן הראייה של היבט אחר, ולא להתמקד בהיבט המינורי המחייב אדם לבצע את עבודתו כראוי ולהשיג את התוצאה הרצויה בהתאם למה שנדרש ממנו, מבלי לפעול בחוסר תשומת לב ובאופן שטחי, ובלי לבייש את האל. אם אנשים ישלטו בעקרונות האלה, האם הם לא ישתחררו מהדאגות ומהתפיסות השגויות שלהם? ברגע שתניח בצד את דאגותיך ואת התפיסות השגויות שלך, ולא יהיו לך יותר רעיונות חסרי היגיון לגבי האל, אלמנטים שליליים יחדלו אט אט להיות בעמדה דומיננטית בתוכך, וגישתך לעניינים אלה תהיה נכונה. לפיכך, חשוב לחפש את האמת ולשאוף להבין את כוונות האל.

יש אנשים שכאשר הם מבצעים את חובתם, מצבם לעתים קרובות הוא שלילי ופסיבי, או שהם במצב של התנגדות ואי-הבנה. הם תמיד מפחדים שהם ייחשפו או יסולקו, ועתידם וגורלם תמיד מגבילים אותם. האם אין זה ביטוי לשיעור קומה נמוך? (כן.) יש אנשים שתמיד אומרים שהם חוששים שהם לא יבצעו היטב את חובתם, ובלי לנתח את הפרטים ניתן להתייחס אליהם כנאמנים למדי. מה באמת מדאיג אותם בליבם? הם דואגים שאם הם לא יבצעו היטב את חובתם הם יסולקו ולא יהיה להם ייעוד טוב. יש אנשים שאומרים שהם חוששים שיהפכו להיות נותני שירות. כאשר אחרים שומעים זאת, הם חושבים שהכוונה היא שהאנשים האלה אינם רוצים להיות נותני שירות, ושהם רוצים רק לבצע את חובתם היטב כאחד מאנשיו של האל, והם טועים לחשוב שאלה אנשים בעלי נחישות. למעשה, בלבם, אנשים אלה החוששים להיות נותני שירות חושבים: "אם אהיה נותן שירות, בסופו של דבר אני אובד ולא יהיה לי ייעוד טוב, ולא יהיה לי חלק במלכות השמיים." זו המשמעות של דבריהם; הם חוששים לגבי הקץ והייעוד שלהם. אם האל יאמר שהם נותני שירות, הם ישקיעו קצת פחות מאמץ בביצוע חובתם. אם האל יאמר שהם אחד מאנשיו ושהם אושרו על ידי האל, הם יקדישו מעט יותר מאמץ בביצוע חובתם. מה הבעיה כאן? הבעיה היא שכאשר הם מבצעים את חובתם בבית האל, הם אינם פועלים על פי עקרון האמת. הם תמיד שוקלים את הסיכויים והגורל שלהם ומוגבלים על ידי הייעוד "נותני שירות". כתוצאה מכך, הם אינם יכולים לבצע היטב את חובתם, חסר להם הכוח לעשות זאת. הם תמיד חיים במצב של שליליות, מחפשים את המשמעות מאחורי דברי האל ומנסים לברר אם הם אנשיו של האל או נותני שירות. אם הם אנשיו של האל, הם יעבדו קשה ויבצעו היטב את חובתם. אם הם נותני שירות, אזי בביצוע חובתם הם יהיו שטחיים, יעוררו אלמנטים שליליים רבים, ויוגבלו תחת הכותרת "נותני שירות" בלי יכולת להשתחרר. לפעמים, לאחר שנגזמו בחומרה, הם אומרים לעצמם: "אין לי תקווה, כזה אני. אני פשוט אעשה מה שאני יכול." ומתוך מחשבות פסיביות, שליליות ומנוונות הם מבטאים התנגדות ומבצעים את חובתם באי-רצון. האם הם יכולים לבצע היטב את חובתם? בכינוסים, אדם כזה משתף תמיד על האמת והוא מדבר על אהבת האל, על התמסרות לאל, על הסתמכות על דבר האל כדי לחיות את החיים, והוא מפגין נאמנות לאל, ובכל זאת הוא אינו מסוגל ליישם אף אחד מהדברים האלה, במקום זאת, אכפת לו רק מהסיכויים העתידיים שלו ומגורלו, הוא מוגבל תמיד על ידי תאוותו לקבל ברכות והוא לא מסוגל לקבל אף היבט של האמת. בדרך זו הוא מתנגד ואופוזיציוני, הוא שלילי ומלא טרוניה. הוא תמיד מטפח בליבו תפיסות על האל, הוא מציב מחסומים נגד האל ושומר מרחק מהאל. הוא תמיד עומד על המשמר מפני האל, חושש שמא האל יראה דרכו, ישתלט עליו ויפעל נגד האינטרסים שלו. ובהמשך לזאת, הוא תמיד מסתייג ונוטר טינה, כשאנשים גוררים אותו מלפנים ואנשים דוחפים אותו מאחור, כאילו הוא נפל לתוך בִּצָּה והוא מתקשה כל כך בכל צעד, ויש בחייו כל כך הרבה סבל! איך הדברים הגיעו לכדי כך? כך קרה מפני שהלב האנושי ערמומי מדי, הוא אף פעם אינו מבין את העבודה שהאל עושה כדי להושיע את האנושות. לא משנה איזה יחס האל מעניק לאנשים, הם תמיד יהיו ספקנים ויחשבו: "האם זה אומר שהאל לא רוצה אותי יותר? האם האל יושיע אותי בסוף או לא? לאדם כמוני, האם יש טעם להמשיך בחתירה שלי? האם אוכל להיכנס למלכות?" כאשר אנשים מטפחים בליבם כל הזמן מחשבות שליליות ומנוגדות כמו אלה, האם לא תהיה לכך השפעה על יכולתם למלא את חובתם? האם זה לא ישפיע גם על חתירתם אל האמת? אם כל האלמנטים השליליים האלה לא יסולקו, מתי הם אי פעם יוכלו להיכנס למסלול הנכון של אמונה באל? קשה לומר. וכך, אנשים המסרבים לקבל את האמת הם אלה שעמם קשה ביותר להתמודד, ובסופו של דבר כל שאפשר לעשות איתם הוא לסלקם.

אלמנטים מנוגדים מסוימים התקבעו עמוק בליבה של האנושות המושחתת, לדוגמה, דברים כמו מוניטין, יוהרה, מעמד, תהילה ורווח וכן הלאה. אם אתם רוצים לקבל את האמת כאשר אתם מאמינים באל, המשמעות היא לנהל מאבק בלתי פוסק עם האלמנטים המנוגדים הללו ולהתמודד עם כל מיני חוויות ומאבקים מפרכים. הקרב הזה לא יסתיים עד שהאמת תהפוך לחייהם של אנשים, לאחר שתנצח בקרבם. במהלך תקופה זו, כאשר אנשים יבינו את האמת דרך אכילה ושתייה של דבר האל ויתפסו את כוונות האל, הם יתחילו ליישם את האמת בפועל וימרדו בבשר. עד שהאמת תהפוך לחייהם, הם יוכלו להשתמש באמת כדי להיפטר מהאלמנטים השליליים והמנוגדים הללו. מוניטין ויוקרה אישית, תהילה, רווח ומעמד, תאבון אנושי, כוונות אנושיות לא טהורות, חוסר ההבנה של אנשים את האל, בחירותיהם והעדפותיהם, צדקנותם, גאוותנותם, הערמומיות שלהם – כל הבעיות הללו ימצאו בהדרגה פתרון לאחר שאנשים יבינו את האמת. למעשה, התהליך שבו מגיעים לאמונה באל אינו אלא תהליך קבלת האמת, תהליך השימוש באמת כדי להתגבר על הבשר והתהליך הבלתי פוסק של אכילה ושתייה של דבר האל, תוך חיפוש האמת ושימוש באמת שהגעת להבנתה, ובדבר האל שלמדת להכיר, ובעקרונות האמת שתפסת על מנת לפתור בעיות אלה. כדי שתהיה היווכחות בחיים צריך לעבור את החוויות האלה ובכך אנשים ישתנו בהדרגה. האלמנטים המושחתים הללו קיימים בכל אחד, ואין אפילו אדם אחד שאינו חי למען רווח ותהילה. כל בני האדם חיים בשביל הדברים האלה; רק הדרך שבה כל אדם מתמודד איתם ומבטא את רצונו להשגתם, עשויה להיות שונה. אך מה שהם חושפים הוא במהותו אותו דבר. יש אנשים שמדברים בקול רם, אחרים לא. יש שחושפים את עצמם בצורה ברורה, בעוד שאחרים מנסים להסתתר, תוך שימוש בכל מיני שיטות כדי לטייח דברים ולמנוע מהם להתפרסם, כדי שאחרים לא יכירו אותם דרך הדברים האלה. לא לתת לאנשים אחרים לראות דרכך, ולטייח דברים – האם אתה חושב שעל ידי כך תימנע מהאל לגלות? האם אתה חושב שאם אתה עושה זאת צביונך המושחת לא יתקיים יותר? המהות המושחתת של כל אדם ואדם היא אותה מהות – מה ההבדל בין אדם אחד לאחר? הגישה לאמת יכולה להיות שונה בין אדם אחד למשנהו. יש אנשים, שברגע שהם סיימו לשמוע את האמת, הם מסוגלים לקבל אותה. הם מתייחסים לזה כאילו בלעו תרופה שהיא מרה בפה אך טובה לריפוי, הם משתמשים בה לטיפול במחלות ולפתרון בעיות המייסרות אותם מבפנים. בניהול עניינים, בהתנהלות העצמית שלהם, בביצוע חובתם, באינטראקציה עם אחרים ובהגדרת מטרתם והכיוון שלהם בחיים, הם מחפשים תשובות בדבר האל ומשתמשים בדבר האל כדי לפתור את הבעיות שבהן הם נתקלים בחיים, תוך יישום בפועל של מה שהם הבינו, טיפין טיפין. לדוגמה, כאשר האל אומר: "כולכם חייבים לשאוף להפוך לאנשים ישרים," אדם כזה יהרהר: "כיצד אהפוך לאדם ישר?" האל דורש שאנשים יהיו כנים; עליהם לומר מילים כנות, לפתוח את ליבם לשיתוף עם אחיהם ואחיותיהם, ולקבל את בחינת האל. אלה הם העקרונות הכרוכים בכך, ואדם כזה יישם אותם בפועל מיד כשישמע אותם. באופן טבעי, יהיו מקרים במהלך התקופה שבה הוא יישם בפועל, שבהם הוא עלול לסטות שמאלה או ימינה, ולא למצוא את העקרונות הנכונים, לא משנה כמה הוא יתאמץ לחפש אותם, ויהיו מקרים שבהם יהיו עיוותים קלים ביישום שלו בפועל. אך עם שאיפה בלתי נלאית לעמוד בסטנדרט הזה של להפוך לאדם כן, בתוך כמה שנים הוא יתקרב יותר ויותר לתוצאה הרצויה. ככל שהוא יחיה יותר, כך הוא ייעשה אנושי יותר וירגיש את עצמו יותר בנוכחות האל, והתקדמותו בחיים תשתפר יותר. כאלה הם האנשים הזוכים לברכת האל. כאלה הם האנשים מהסוג הראשון.

כעת, לאחר שסיימנו לדון באנשים מהסוג הראשון, נמשיך לדבר על אנשים מהסוג השני. למרות שאנשים משני הסוגים מקשיבים לדרשות וקוראים את דבר האל, אדם מהסוג הראשון יכול לתפוס את האמת, וכאשר הוא חושף צביונות מושחתים, הוא יכול להרהר על עצמו ולפתוח את עצמו ולומר: "אני גאוותן וצדקן. אני אוהב להתרברב בדברים שאני עושה, ואני תמיד מטפח בלבי את כוונותיי ואת התיאבון שלי, נהנה ממעמד ומפיק הנאה ממרדף אחר תהילה ורווח." כשאנשים אומרים זאת, הם מסוגלים להגיע להכרה עצמית ולהתקרב לאמת. עם זאת, הדבר שונה אצל אנשים מהסוג השני. אדם מהסוג הראשון עשוי להודות שהוא מושחת בתוכו, וכאשר הוא עומד בפני גיזום, הוא עשוי אפילו להודות שהוא עשה דברים רעים, אך הוא פשוט לא יתקן את עצמו. עד כמה שהוא מקשיב לדרשות, ועד כמה שהוא תופס מילים ודוקטרינות רבות, הוא פשוט מסרב ליישם את האמת בפועל וממשיך לעשות דברים כפי שהוא מרגיש שכדאי לו. אדם כזה גם מסוגל להיפתח לשיתוף, ולקבל גיזום, כמו גם לקבל את הטלת המשמעת של האל, אך לאחר שקיבל זאת, הוא מתייחס לכך כאל דוקטרינה. מבחינתו הכל נעשה והסתיים ברגע שהוא תפס זאת, ואז הוא חוזר לדרכיו הישנות ונשאר ללא שינוי. מה תהיינה ההשלכות על אדם כזה אשר לוקח את האמת ומתייחס אליה כאל דוקטרינה? אין ספק שהוא לא יקיים את התקנות ליישום האמת בפועל. אדם כזה אינו מבצע את חובתו על פי דבר האל או דרישות האל, אלא מנסה לפתור בעיות על פי הפילוסופיה של השטן להתנהלות בעולם ועל פי דרכים ואמצעים כפי שהוא סיכם לעצמו. למרות שהוא משלם מס שפתיים בהכרתו בכך שדבר האל הוא אמת ושפילוסופיית השטן מופרכת, הוא עדיין מיישם מופרכות שטנית בחיים האמיתיים והוא אפילו מרגיש שלוות נפש בעשותו זאת. אדם שמכיר בכך שדבר האל הוא האמת ובכל זאת נכשל ביישומה בפועל – האם אין זה אדם המרמה את האל? למרות שאולי הוא מכיר בכך שדבר האל הוא האמת ושפילוסופיית השטן מופרכת, הוא חש שפילוסופיית השטן גם היא יכולה להועיל, ולכן הוא מאמץ שיטה של פשרה ובוחר ללכת על קו האמצע בין שתי הדרכים, ורואה בכך את יישום האמת בפועל. הוא אפילו חושב על עצמו שהוא חכם גדול כשהוא עומד לא לצד האל ולא לצד השטן ובכך אינו פוגע באף אחד מהם, והוא חושב: "אני מבצע את חובתי וגם חותר אל האמת, כך שבוודאי אוכל לקבל את אישורו של האל." אִמרו לי, האם זהו סוג של אדם המיישם את האמת בפועל? (לא.) הוא מקשיב ברצינות לדברי האל, רושם ומשנן אותם ברצינות, ואפילו מקדיש זמן לחשוב עליהם, אך מה הוא בעצם עושה עם דבר האל? מהי מטרתו בהקשבה לדבר האל? (הוא עושה זאת כדי להסביר לאחרים ולהתרברב.) זהו היבט אחד. עוד משהו? (הוא מתייחס לכך כאל תקנות שיש לקיים.) לפעמים הוא מתייחס לכך כאל תקנות שיש לקיים, אבל מה עוד? יש כאן מצבים רבים. יש אנשים שמתייחסים לדבר האל כתקנות שיש לקיים, הם נצמדים למשמעות המילולית של דברי האל ותוּ לא. לדוגמה, כאשר כולם חולקים על איך להיות אדם כן, הוא משתף איתם. וכאשר מישהו אומר: "איפה החוויה הממשית שלך של להיות אדם כן?" הוא יאמר: "אה, תן לי להעיף מבט במחברת שלי." אם הייתה לו חוויה כלשהי, האם הוא לא היה פשוט מספר על כך? אם זו אכן חוויה אישית שלו, למה שהוא יצטרך לקרוא מהמחברת? הדבר חושף אותו לחלוטין כמי שאין לו מציאות כלשהי. ואז, יש אנשים שכאשר הם מסיימים להקשיב לדרשות, הם מאמינים שהם הבינו אותן, ואם הם יכולים לצטט כמה שורות של דוקטרינה, הם מאמינים שהם הבינו את האמת: האם אין זו דרך חשיבה שגויה? אדם כזה אומר: "אני מסוגל להבין את האמת, יש לי הבנה רוחנית, אני יכול להבין כל היבט של דבר האל וכל היבט של מה ששמעתי עליו בדרשות, וזה אומר שיש לי את מציאות-האמת." הוא עיוור לעובדה שדבר האל הוא האמת, שדבר האל עושה את חייו של האדם, שלא רק שצריך ליישם את האמת בפועל, אלא צריך ליישם אותה גם בפתרון כל בעיה וקושי המתעוררים אצל האדם. מכיוון שאדם כזה אינו מסוגל לקבל את האמת, כאשר הוא מורד באל הוא מנסה תמיד להציג הסבר מתקבל על הדעת להתנהגותו. מבלי שהוא מודע לכך שמדובר במרד באל, הדבר הופך לבלתי אפשרי עבורו לחפש את האמת כדי לפתור את בעיית המרדנות שלו. במקרה כזה, האם אתם יודעים כיצד אנשים מסוג זה מוצאים פתרון לקשיים שלהם? אדם שאינו מתייחס לדבר האל כאל עיקרון האמת, לאחר שיסיים להקשיב לדבר האל הוא יהרהר באופן הבא: "האם אני אכן מרדן? זה די מוצדק בנסיבות העניין. כל אדם היה חושב באותה דרך, זו דרך חשיבה בלבד והיא אינה נחשבת כמרד. זה יהיה בסדר אם בפעם הבאה לא אחשוב כך, אהיה נחמד ומסור!" ואז, הוא ממשיך להרהר בזה: "אם אוכל להיות מסור, זה אומר שאני עדיין מישהו שאוהב את האל, מישהו שהאל מתמוגג ממנו." וכך, בדרך זו, הוא פוטר את עצמו. הוא לא מנתח מדוע הוא מסוגל למרוד באל או מהו מקור המרד שלו. הוא אינו מבקש יותר להכיר את עצמו ביחס לעניין זה, ולא משנה כמה מרד הוא מטפח בלבו, הוא לא מהרהר על עצמו – זהו אדם שאינו חותר אל האמת. מכיוון שאדם כזה אינו מתייחס לאמת כאל החיים, אין זה משנה מה הוא עושה, ואין זה משנה איזה מרד או שחיתות הוא חושף, הוא לא עושה שום ניסיון להתאים לאמת או למצוא התאמה אליה וללמוד לקח. זה מספיק כדי לאשר שהוא לא אוהב את האמת ושהוא לא אדם החותר אל האמת. בהתמודדות עם סוגיה, הוא אף פעם לא בוחן את עצמו, אף פעם לא מגיע אל האמת, אף פעם לא מנסה למצוא התאמה עם האמת – האם הוא לא זהה לכופר? אין זה משנה כמה שנים הוא מאמין, לא הייתה לו ולוּ היווכחות קלה בחיים, וכל מה שהוא עושה זה לקיים כמה תקנות ולנסות לעשות פחות מעשים רעים: איך אפשר לקרוא לזה יישום האמת בפועל? איך דרך זו של אמונה באל תוכל לזכות באישורו? אנשים רבים מצהירים שהם מאמינים באל למעלה מעשר או עשרים שנה ושהם יכולים לצטט אוסף שלם של מילים ודוקטרינות. אם ישמע אותם מישהו שזה עתה התחיל להאמין, הוא יתרשם מאוד, אף על פי שאין להם ולו שמץ ממציאות-האמת, והם גם אינם מסוגלים לחלוק עדות חווייתית אמיתית כלשהי. איך זה קורה? היעדר שמץ של עדות חווייתית אמיתית הופך לבעיה. המשמעות היא שלא יהיה לו שמץ של היווכחות בחיים! כאשר אחרים משתפים איתו על האמת, אדם כזה יאמר: "חסכו את זה ממני; אני מבין הכול, ותפסתי את כל הדוקטרינות." על מה הוא מתבסס כשהוא אומר זאת? ומה רע בכך שהוא אומר זאת? מדוע זה, שכאשר הוא מקשיב לדרשות וקורא את דבר האל, הוא יכול לתפוס רק דוקטרינה ולא את האמת? הוא יודע לדבר על דוקטרינה אך הוא לא יודע כיצד לחוות את דבר האל, וכתוצאה מכך, למרות השנים הרבות שהוא מאמין, הוא לא מסוגל לפתור אפילו בעיה אחת. איך זה קרה? (הוא לא מקבל את האמת.) בדיוק. זה קורה מפני שהוא לא מקבל את האמת. זה דומה למקרה שבו רופא המטפל באופן קבוע במחלות של מטופליו, רושם להם מרשמים ומבצע בהם ניתוחים; הוא עשוי להבין כל היבט של הדוקטרינה העומדת מאחורי הפרקטיקה הרפואית, ובכל זאת, כאשר הוא עצמו מאובחן כחולה סרטן, הוא יאמר: "אף אחד לא יוכל לרפא את המחלה שלי." כשמישהו יאמר לו: "אתה חייב לקבל כימותרפיה, אתה חייב לעבור ניתוח!" הוא יענה: "אתה לא צריך לספר לי את זה, אני יודע על זה הכול." אך אם ביודעו הכול על כך, הוא לא ינקוט בשום צעדים כדי לרפא את מחלתו, האם הוא יוכל להחלים ממנה? העובדה שהוא רופא לא תועיל לו. מי שמבין כל היבט של דוקטרינה, ובכל זאת פשוט לא מיישם אותה בפועל – זהו אדם מהסוג השני. למראית עין, נראה שאדם מסוג זה מקבל את הגיזום, מקשיב לדרשות ומשתתף בכינוסים על בסיס קבוע, מתלהב מביצוע עבודה וביצוע חובה, עומד בקשיים ומשקיע מעצמו. אבל יש נקודה אחת שבה אדם כזה לא עומד בציפיות, וזהו כישלון בעל אופי קטלני ביותר: הוא אף פעם לא מתייחס למה שהוא שומע בדרשות או בדבר האל כאל האמת שאותה יש ליישם בפועל. המשמעות היא שהוא לא מקבל את האמת. מהי הבעיה המהותית באדם שאינו מקבל את האמת? (הוא לא אוהב את האמת.) כאשר מישהו אינו אוהב את האמת, מהי נקודת המבט שלו, מהי הגישה שלו לאל? מדוע אדם כזה לא אוהב את האמת? הסיבה העיקרית היא שהוא לא מתייחס לאמת כאל אמת. מנקודת מבטו, האמת היא רק דוקטרינה טובה. האם אדם מסוג זה יודע להבחין במעשי הכפירה ובמעשים המופרכים של השטן, על כל צורותיהם המרובות? בהחלט לא, משום שמעשי הכפירה והמופרכות של השטן כולם נראים בעיני בני האדם כדוקטרינה טובה. אפילו אדם רע, כשהוא מבצע מעשים רעים, הוא מחפש סיבות טובות להטעות אחרים, כדי שהם יגבו אותו, יאשרו אותו ויראו אותו כצודק. אם אדם המאמין באל מסתכל על האמת כדוקטרינה טובה, זה יהיה פשוט אבסורדי מדי. לא רק שלאדם מסוג זה חסרה יכולת הבנה, גם קל לו ללכת שולל אחר אחרים ולשמש כלי ביד השטן. לכן אני אומר: מי שחסרה לו יכולת להבין את האמת, הוא אדם ללא הבנה רוחנית. אדם כזה חושב שלהבין את האמת פירושו להבין דוקטרינה, ושכל עוד אדם יודע להפריח דוקטרינות, זה אומר שהוא הבין את האמת. אדם מסוג זה בהחלט לא יידע כיצד ליישם את האמת בפועל, והוא גם לא יהיה מסוגל לתפוס מה הכוונה בעיקרון. כל מה שהוא יכול לעשות זה להסתפק בשמירה על התקנות לפי הדרך שבה הוא מבין דוקטרינה. אדם שמאמין באל במשך שנים רבות ומבין מעט מהדוקטרינה, יקיים עוד כמה תקנות ויעשה עוד כמה מעשים טובים, או שהוא עשוי להקריב מעט ולשאת קשיים רבים ללא תלונות. הוא מחשיב את הדברים האלה כיישום בפועל של דבר האל, כיישום האמת בפועל. למעשה, אין זה משנה עד כמה נראה כלפי חוץ שהאדם פועל לפי התקנות, ואין זה משנה עד כמה הוא סובל ואיזה מחיר הוא משלם בלי להתלונן, כל זה לא אומר שהוא מיישם את האמת בפועל, קל וחומר שהוא מתמסר לאל.

כעת, כשהכול נאמר ונעשה, מהו הסטנדרט ליישום האמת בפועל? כיצד ניתן למדוד אם אתה מיישם את האמת בפועל או לא? כאשר הכל נאמר ונעשה, אם אתה אדם שמקשיב לאל ומקבל את דברו – כיצד האל מסתכל על זה? האל מסתכל על הדברים הבאים: כאשר אתה מצהיר שאתה מאמין באל ומקשיב לדרשות, האם לקחת את המצב הפנימי השגוי שלך, את המרד שלך באל, ואת כל הצורות השונות של צביונך המושחת, והחלפת אותם בַּאמת? האם השתנית? האם השתנית בהתנהגותך ובמעשיך החיצוניים בלבד, או שצביון חייך עבר שינוי? האל מודד אותך על סמך השיקולים הללו. לאחר שהקשבת לדרשות במשך שנים כה רבות, ואכלת ושתית את דבר האל במשך שנים כה רבות, האם השינויים בתוכך שטחיים או שהם בעלי אופי מהותי? האם השתנית בצביון שלך? האם המרדנות שלך באל פחתה? כאשר אתה מתמודד עם בעיה והמרדנות שלך נחשפת, האם אתה מסוגל להרהר על עצמך? האם אתה מסוגל להראות התמסרות לאל? האם הגישה שלך לחובתך ולתפקיד שהוטל עליך על ידי האל עברה שינוי כלשהו? האם נאמנותך גדלה? האם יש עדיין טומאה בתוכך? הכוונות, השאיפות, התיאבון והתוכניות שאתה מטפח כאינדיבידואל; האם היטהרת מהדברים הללו במהלך התקופה שהקשבת לדרשות? כל אלה הם סטנדרטים של הערכה. בנוסף לאמור לעיל, מכמה מתפיסותיך ומרעיונותיך השגויים לגבי האל נפטרת? האם אתה עדיין נאחז בתפיסות, בדמיונות ובמסקנות המעורפלים הללו מהעבר? האם יש בלבך עדיין טרוניה, התנגדות או רגשות שליליים כלפי ניסיונות וזיכוכים? אם האלמנטים השליליים הללו עדיין לא טופלו באמת, ואם עדיין לא עברת שום שינוי אמיתי, זה מאשש עובדה אחת – שאתה אינך אדם המיישם את האמת בפועל. באותו אופן, כאשר זרע מושקה ומקבל דשן לאחר שנזרע באדמה, ובכל זאת לא נובט לאחר ימים רבים, הדבר מוכיח שלזרע אין חיים. למשל, יש אנשים המאמינים באל כיוון שבעבר תמיד הציקו להם, נידו אותם ובזו להם, ועכשיו הם מאמינים באל כדי שבעתיד הם יוכלו להתהלך בראש מורם. לאחר שאדם כזה הכריז על אמונתו באל במשך זמן מה, הוא ממשיך לטפח כוונה זו תוך שהוא מבצע את חובתו ומשקיע מעצמו, והוא ממשיך להשקיע בכך עוד ועוד אנרגיה, עד שבסופו של דבר הוא הופך למנהיג בכנסייה, ואז הוא מרגיש שראשו מורם. בתוך-תוכו, כוונתו עדיין לא פתורה, הוא מהרהר: "אם אהפוך למנהיג גדול עוד יותר, האם זה לא יאפשר לי להרים את ראשי אפילו יותר? האמונה באל היא הדרך בה צריך ללכת!" הסיבה לכך שהוא בא לביתו של האל הייתה כולה לשם השגת מעמד כדי שהוא יוכל להיות בעל ראש מורם, והכוונה הזו נשארה לא פתורה לאורך כל הדרך. במשך כל כך הרבה שנים הוא עשה עבודה, הקשיב לדרשות, אכל ושתה את דבר האל, ובכל זאת הוא לא הצליח לטפל בבעיה האחת הזו. האם אמונתו באל בדרך זו אינה הזנחה של משימותיו הראויות? האדם מקשיב לדרשות וקורא את דבר האל כדי להשיג את האמת, לזכות בחיים, אך הוא הצהיר על אמונתו במשך כל כך הרבה שנים מבלי שהשיג שום היבט של האמת או של החיים. זוהי בעיה שראוי להרהר בה. יש אנשים, שלמרות שהם לא יודעים כיצד לשתף על האמת או לשאת עדות לאל, בכל זאת יש להם חוויה אמיתית כלשהי. כאשר הם מתמודדים עם גיזום, הם מסוגלים להרהר על עצמם, ויותר מכך, הם יכולים לקבל את האמת ולאחר מכן לחולל שינויים אמיתיים כדי לתקן את עצמם. הדבר מוכיח שלאנשים האלה יש אמונה אמיתית. אין זה משנה כמה סבל ואומללות פוקדים אותם, הם לא נרתעים, אלא לבם אוהב-האל נעשה אמיתי יותר ויותר. בניהול עניינים, הם מוּנְחים כעת על ידי עיקרון, השחיתות שהם חשפו פחתה במידה ניכרת, ויש להם תחושת אחריות חזקה יותר בביצוע חובתם. האם תוכל לומר על אדם מסוג זה שהוא לא מבין את האמת? מנקודת המבט של השינויים שחלו בו, בוודאי שאדם זה מביא לידי ביטוי את מציאות-האמת. רק בעשותו זאת הוא ספג את דבר האל אל תוך ליבו. למרות שאולי אין לו כישרון לפטפט, הוא אכן יודע כיצד ליישם את האמת בפועל, ויתר על כן, הוא מונחה על ידי עקרונות כשהוא מטפל בענייניו, והוא עושה כמיטב יכולתו כדי להשיג מטרות קונקרטיות ולשאת קשיים שונים, ללא מילה אחת של תלונה. זוהי הוכחה לכך שדבר האל פועל בתוכו, משיג את השפעתו ומתחיל להפוך לחייו.

זה עתה דיברנו על שני סוגים של אנשים. התנהגותו של אדם מהסוג הראשון פשוטה: כשהוא שומע את דבר האל, הוא מסוגל ליישם אותו בפועל. אדם מהסוג השני, לאחר שהקשיב רבות לדבר האל, לא נכשל לגמרי ביישומו בפועל. במוחו שלו, הוא מדמיין את עצמו מיישם זאת בפועל, כיוון שהוא עזב את משפחתו ואת עיסוקו והציע את כל כולו. יש אפילו אנשים שנותנים את כל חייהם לאל, בוחרים בנתיב של פרישות, דוחים את המרדף אחר עושר, ומקריבים הכל, אך מצבם הפנימי לעולם לא משתנה. התלונות, אי-ההבנות, התפיסות והדמיונות שלהם כלפי האל, וכן גם צביונם הגאוותני, התנהגותם הרודנית והשרירותית – כל אלה נשארים ללא שינוי לנצח, והם ממשיכים לחיות לפי הפילוסופיה של השטן, עם הבדל קטן מאדם שהוא כופר. אדם מסוג זה רק משלם מס שפתיים באמונתו באל, והוא רק מעט יותר טוב מהכופרים, בכך שהוא לא עושה מעשים של רוע גדול. כלפי חוץ, הוא נראה כאדם טוב. אך הוא אינו חותר אל האמת, ועד כמה שהוא מקשיב לדרשות, הוא לא עושה שום שינוי בצביון חייו. איך מבין אדם מסוג זה את דבר האל? הוא מתייחס לכך כאל דוקטרינה טובה. הוא מחשיב את דבר האל כאמת, אך מה שהוא מחשיב כאמת הוא למעשה דוקטרינה – משהו בעל אופי דוקטרינרי, דבר שהוא לא כל כך רע. הוא יכול לקיים כמה תקנות, אבל צביון חייו אינו משתנה אף במעט. אלה הם האנשים מהסוג השני.

בשלב הבא אמשיך ואדבר על סוג האנשים השלישי – חסרי אמונה. אנשים חסרי אמונה הם תמיד ספקנים לגבי האל. אדם מסוג זה, לאחר שהקשיב לדברי האל, מודה בתוך תוכו: "הדרשה הזו נכונה, אלה הן מילים שנאמרו על ידי האל בהתגלמותו. הכנסייה הזו מלאה בעיקר באנשים טובים. זהו מקום טוב שבו לא מדכאים אנשים ולא מתעללים בהם, מקום שבו הם לא מזילים דמעות ולא סובלים כאב; מקום שהוא ממש קן נוח, מקלט. האנשים האלה, הבאים מכל עבר, ממדינות וממקומות שונים, הם אנשים אדיבים ואכפתיים, מסוגלים לפתוח את ליבם בשיתוף ומסתדרים זה עם זה בהרמוניה גדולה – הם אנשים טובים. הדרשות של העליון טובות ומלאות באנרגיה חיובית, וכל דברי האל כולם אמת ודברים חיוביים. הקשבה לדרשות האלה מזינה ומועילה לרוח. אנשים חיים בנוכחות האל וחווים נחמה, שמחה ואושר; יש תחושה של חיים בגן עדן ארצי. יהיה אף טוב יותר אם האדם יוכל להפוך למוכשר ולתרום בבית האל." הם מתייחסים לדברי האל ולתוכן הדרשות כתיאוריות ותורות חיוביות, ודוקטרינות טובות של דמויות מפורסמות ואנשים דגולים – אך האם הם מיישמים אותן בפועל? (לא.) מדוע הם לא מיישמים אותן בפועל? מפני שיישום האמיתות האלה בפועל כרוך ברמת קושי מסוימת; הם יצטרכו לסבול קשיים ולשלם מחיר! הם חושבים שזה בסדר פשוט לדעת איך לומר את המילים האלה ושאין צורך ליישם אותן בפועל, שאין צורך להתייחס כל כך ברצינות לאמונה באל – בדיוק כפי שבדת, האמונה באל היא רק תחביב, ושזה בסדר אם אתה רק מתאמץ מעט ומשתתף בכינוסים. הם אינם יכולים לקבל לחלוטין ובאמת את דברי האל, והם אפילו מטפחים תפיסות לגבי דברי האל. לדוגמה, כאשר האל אומר שלהיות אדם כן פירושו לקרוא לדבר בשמו ולעולם לא לשקר, הם פשוט לא מבינים זאת וחושבים: "האם לא כולם משקרים? להיות פתוח עם כולם, להיות לא מוגן, להתמסר לאל לחלוטין – האם זה לא טפשי?" הם חושבים שטפשי לפעול בדרך זו, שאי אפשר להתנהל כך. הם מכירים בכך שדבר האל הוא האמת, אך יהיה זה חסר תועלת לבקש מהם ליישם בפועל על פי דברי האל. לפיכך, אנשים כאלה לא מתייחסים לדבר האל בלב שלם, הם רק מכירים בכך שכל דברי האל נכונים והם האמת, אך הם מסרבים לקבל אותם וליישם אותם בפועל. כאשר בית האל זקוק לכך שאנשים ישקיעו מאמץ מסוים, הם מוכנים לעשות זאת, אך מהי מטרתם בכך? מטרתם היא לזכות בברכות וליהנות יותר מחסד האל; ואם אכן הם יקבלו הזדמנות להיכנס למלכות השמים, זה יהיה מזל גדול עוד יותר. אלה סוגי הציפיות שלהם; כזו היא אמונתם. אך מה לגבי גישתם לאמת ולדבר האל? עבורם, דבר האל והאמת הם אופציונליים וניתן לוותר עליהם, משהו שאפשר לבחון בזמנם הפנוי כדרך לבדר את עצמם ולבלות בשעות הפנאי שלהם; הם פשוט לא מתייחסים לדבר האל כאל האמת או החיים. איזה מין אדם זה? אנשים כאלה הם חסרי אמונה. חסרי אמונה מסרבים להכיר בכך שהאמת יכולה לטהר ולהושיע אנשים, והם לא מבינים מהם האמת והחיים. בכל הנוגע לעניינים של אמונה באל וקבלת ישועה, כמו גם איך לפתור את טבעם החוטא של אנשים, יש להם הבנה מעורפלת בלבד והם אינם מעוניינים בכך. הם אומרים: "אנשים לא חיים בוואקום. כל עוד אנחנו חיים אנחנו צריכים לאכול; אנחנו לא שונים בהרבה מבעלי חיים, באמת. אנחנו, בני האדם, פשוט חיות ברמה גבוהה יותר הקיימות אך ורק למען ההישרדות שלנו." באשר לאמת, הם חסרי עניין, ולכן, ללא קשר למספר השנים שהם מאמינים באל או כמה דרשות הם שמעו, הם עדיין לא יכולים לומר בבירור שדבר האל הוא האמת, אם אמונה באל יכולה להעניק ישועה או מה יהיו הקץ והיעד העתידיים של האנושות. אם העניינים האלה לא ברורים להם, עד כמה חמור חייב להיות הבלבול שלהם! הם אינם מגלים עניין באופן שבו האל פועל כדי להושיע אנשים, וגם לא כיצד אנשים מקבלים ישועה על ידי קבלת שיפוטו וייסורו של האל, וגם לא כיצד אנשים יכולים להשיג התמסרות לאל על ידי כניסה למציאות-האמת. במונחים מפורטים יותר, הם אינם מגלים שום עניין איך להיות אדם כן, כיצד לבצע את חובתם ובעוד עניינים דומים. כאשר אחרים מציינים שאנשים חייבים להתמסר לגמרי לאל, במיוחד אז הם מרגישים רתיעה רבה עוד יותר, וחושבים: "אם אנשים מתמסרים תמיד לאל, מה הטעם להיות בעלי שכל? אנשים הופכים לעבדים אם הם מתמסרים תמיד לאל." זה המקום שבו ההשקפות של אנשים חסרי אמונה מתחילות להיחשף. הם מאמינים שההתמסרות לאל היא מעשה מיותר, מעשה של השפלה עצמית, אובדן כבוד, שהאל לא צריך לדרוש דרישות כאלה מאנשים, ושאסור לאנשים לקבל אותן. יש דרשות מסוימות, כמו אלה הדנות במתן אפשרות לאנשים לזכות בחסד, לעשות מעשים טובים, ולהתנהל היטב, שאותן הם יכולים לקבל בהסתייגות, אך ביחס לפטרוס שהפך להיות מושלם על ידי כך שקיבל מאות ניסיונות, הם פשוט לא יכולים לקלוט זאת. הם חושבים: "האם אין זה משחק באנשים ועינוי שלהם? נכון שהאל ריבון על כל הדברים, אך אף על פי כן הוא לא יכול להתייחס כך לאנשים!" הם אינם מקבלים את עבודת האל כאמת; הם רואים בשיטה זו שבאמצעותה האל מושיע אנשים, כדרך שבה אדון של עבדים מתייחס לעבדיו ועושה בהם כרצונו – זו הקורלציה שהם יוצרים. האם אדם כזה יכול להבין את האמת? (לא.) האם יש אנשים כאלה בכנסייה? (כן.) האם אדם כזה יעזוב את הכנסייה בעצמו? (לא.) מדוע אנשים כאלה לא יעזבו? כיוון שהם מקווים להיות ברי-מזל, והם חושבים: "העולם אפל ומרושע שם בחוץ; לא קל להסתדר. מה זה משנה איפה אעביר את הזמן שלי? אני יכול לעשות זאת גם בכנסייה. כאן אני אפילו יכול להינות מחסד האל, ואני לא אפסיד הרבה בעסקה הזו. יש כאן הרבה מה לאכול ולשתות, והאנשים כאן הגונים – אף אחד לא יציק לי. מה גם שכאשר אתה מבצע את חובתך ומשקיע מעצמך ומשלם מחיר, תקבל אפילו ברכות מהאל. אין לי מה להפסיד בעסקה הזו!" וכך, לאחר שהם חושבים על זה, הם מסיקים שכדאי להם להישאר בכנסייה. אם יום אחד ייראה להם שזה לא כדאי והם ירגישו שהם לא ירוויחו מכך, הם יאבדו עניין באמונה באל וירצו לעזוב את הכנסייה. "בכל מקרה," הם חושבים, "לא הפסדתי הרבה, וגם לא התחייבתי בכל נפשי ומאודי. יש לי כישורים, אני מכיר את המקצוע שלי ויש לי דיפלומה, כך שאני עדיין יכול להסתדר בעולם בדיוק כפי שהסתדרתי עד עכשיו; אני יכול 'לגרד' הרבה כסף או לסדר לעצמי משרה ממשלתית. זה יהיה נהדר!" כך הם רואים את הדברים. בעיני אדם מסוג זה, לדברי האל ולאמיתות שהוא מבטא יש אפילו פחות ערך מנאום נשיאותי. כזה הוא הבוז שבו הם מתייחסים לדברי האל. כאשר אנשים מסוג זה מבטאים השקפות כאלה על אמונה באל ועל עבודה "בנכונות מלאה", תוך שהם משתכנים בבית האל ומעבירים בו את זמנם ואינם מוכנים לעזוב – מהי מטרתם בכך? יש במוחם התקווה הקלושה הזו: "אם האל יגלה סובלנות ורחמים כלפיי, ויאפשר לי להיכנס למלכות, הדברים שאליהם אני נכסף יתגשמו. אך אם לא אוכל להיכנס למלכות, עדיין אהנה ממידה נאה של חסד האל כך שלא אפסיד." כאשר הם מביאים נקודת מבט כזו של 'נחכה ונראה' לאמונה באל, האם הם יכולים לקבל את האמת? האם הם יכולים ליישם את האמת בפועל? האם הם יכולים לעבוד את האל כבורא? (לא, הם לא יכולים.) עם השקפה כזו, איזה מצבים מתעוררים בתוכם? לעתים קרובות הם יתלוננו על האל ויבינו אותו לא נכון. הם יעבירו כל אחד ממעשיו של האל סבב הערכה, חקירה ובחינה, ואז יגיעו למסקנה הבאה: "זה לא נראה כמו משהו שהאל עשה. אם רק זה לא היה משהו שהאל עשה." הם מטפחים בליבם התנגדות, בחינה, שיפוט וגישה של נחכה ונראה – האם אפשר לקרוא לזה מרדנות? (כן.) השחיתות והמרדנות שלהם כבר אינן כשל אדם רגיל. איזה מין אנשים הם אלה? (חסרי אמונה.) כיצד מתנהגים אנשים חסרי אמונה? הם עוינים כלפי האל. כאשר אנשים המאמינים באל חושפים צביון מושחת, ולפעמים לא מצליחים להתמסר, האל אומר שזהו צביון מרדני, שיש להם תמצית מרדנית. אך מה הוא אומר על אלה שאינם מאמינים? ומה לגבי השטן – האם האל יאמר שהשטן מרדן? (לא.) אם כך מה האל יאמר? האל היה אומר שזהו האויב, האנטיתזה שלו, ושהוא עוין לו לחלוטין. גישתם של חסרי אמונה לאל היא גישה של בחינה והיסוס של מתבונן, וכן גם התנגדות, טרוניה, ניגוד ושנאה. ככל שתשתף יותר על האמת ועל התמסרות לאל, כך אדם כזה יהפוך להיות יותר סרבן. ככל שתשתף יותר על הדרך להשגת ישועה ואיך להפוך למושלם על ידי קבלת ייסור, שיפוט וגיזום, כך הוא ייעשה יותר סרבן ולא יסכים לקבל דבר מזה. ברגע שהם שומעים שיתוף על העניינים האלה, הם מתחילים להתנועע על כסאותיהם, נעשים עצבניים וחסרי מנוחה כאילו ישבו על כרית סיכות, או כמו נמלה על פלטה חשמלית. אך אם תיתן להם ללכת למועדון ריקודים או לבר, הם לא יהיו נרגזים בכלל; הם ישמחו. הם ירגישו שהשהייה במקומות כאלה חסרת דאגות ומלאת שמחה – שאם הם יוכלו לחיות כך, זה בהחלט יהיה שווה. מרגיז אותם לשמוע כל הזמן את האמת, ולכן הם מסרבים להקשיב. האם הם יכולים לקבל את האמת אם הם לא מוכנים אפילו להקשיב לה? בהחלט לא. הם נושאים בתוכם מצבים שליליים, התנגדותיים ומעוררי שנאה והם תמיד בוחנים ומתבוננים בהיסוס. מהו הדבר שהם בוחנים? הם בוחנים תמיד את דברי האל. זה כבר לא העניין של היותם בעלי שיעור קומה נמוך; הם חסרי אמונה ואנשים רעים. אדם מסוג זה יתנגד תמיד לאל, מהתחלה עד הסוף, כשהוא עסוק בבחינה ומתבונן בהיסוס ובהתנגדות, כלל לא מקבל את האמת וחושב: "מי שמשקיע מעצמו למען האל בכנות הוא טיפש. מי שחותר אל האמת ומיישם אותה בפועל הוא טיפש. אתה משליך הצידה את משפחתך, לא דואג לקרוביך, ומתמקד אך ורק באמונה באל; אחרי כל האמונה הזאת, בסופו של דבר, אתה פשוט חסר כל ומתייחסים אליך כאדם חסר חשיבות. ראו עד כמה הכופרים אופנתיים, ומה אתם לובשים? אני לא טיפש כמוכם – אני חייב שיהיה לי יתרון או שניים על פניכם. תחילה אחתור אל תענוגות הבשר – זה נקרא להיות מציאותי." זהו פרצופם האמיתי של חסרי האמונה. כאשר האל הופיע לראשונה והחל לעשות את עבודתו, הנוהים אחריו היו מעטים מאוד – כעשרת אלפים איש לכל היותר – והיו רק כאלף איש שביצעו את חובתם. מאוחר יותר, כשעבודת הבשורה החלה להתרחב והעבודה הזו החלה להראות תוצאות, מספר האנשים שביצעו את חובתם גדל בהדרגה. היו אנשים שראו הזדמנות להתבלט ולהציג לראווה את כישרונותיהם, הצטרפו גם הם והחלו לבצע את חובתם. "כמה מוזר!" אמרתי, "עבודת בית האל כבר החלה להתגלות; איך זה שעכשיו יש עוד כל כך הרבה אנשים שמבצעים את חובתם? איפה האנשים האלה התחבאו כל השנים האלה?" למעשה, לאנשים האלה הדברים היו ברורים כבר זמן רב קודם לכן: "אם עבודת בית האל תתרחב, אני אבוא. אם היא לא תצליח להתקדם, אני לא אבוא. אני בהחלט לא אתרום שום מאמץ לכך!" איזה מין אנשים הם אלה? הם אופורטוניסטים. כל האופורטוניסטים הם חסרי אמונה – הם פשוט לוקחים חלק בהתלהבות הכללית. כלפי חוץ, נראה כאילו אנשים הם אלה העושים את עבודת בית האל, אך למעשה, האל מוביל ומנחה הכל; רוח הקודש היא זו שעובדת. הדבר בטוח מעל לכל ספק. האל עצמו עושה את עבודתו; רצונו מתקדם ללא הפרעה. אף אדם לא היה יכול לבצע עבודה כה אדירה, היא עולה על היכולת האנושית. כל זה הוא תוצאה של הסמכות של דבר האל וסמכותו של האל עצמו. אנשים אינם יכולים לתפוס את הנקודה הזו; הם חושבים: "כאשר תגדל עוצמתו של בית האל, אני אקבל את חלקי. אז אל תשכחו לרשום את שמי בספר הכבוד!" איזה מין אדם הוא זה? במילותיהם של הכופרים, יש לו "כוונת זדון" – האם נוכל לומר זאת עליהם? (כן.) איזה מניעים אפלים מטפחים האנשים האלה! כמובן שאם האדם יכול לקבל את האמת, ייתכן שבהתחלה יהיו לו מניעים והשקפות כאלה, או שאולי אמונתו לא תהיה חזקה מספיק, אך האל לא יזכור לו זאת. בחשיפת ההשקפות והגישות הללו, האל רוצה רק לגרום לאנשים ללכת בנתיב הנכון בחיים, לכוון אותם למסלול הנכון של האמונה באל מבלי להתבונן בהיסוס ומבלי לבחון. אתה לא יכול להבין את האל באמצעות בחינה או זיהוי עם טלסקופ. קיומו של האל ועבודת הישועה שלו אינם תוצאות שניתן לגזור מתוך צורת מחקר כלשהי. אלה הן העובדות. לא משנה אם מישהו מכיר בו, מאמין בו או נוהה אחריו, העובדה שהאל מבצע עבודה כה גדולה, נמצאת שם וניתן לראות אותה ולגעת בה. אף אחד לא יכול להפריע לאל להשיג את מה שהוא רוצה, אף אחד לא יכול לשנות זאת וגם שום כוח לא יכול להפריע לו בזה. זוהי עובדה שהאל הפך לאמת.

זה עתה דיברנו על סוג האנשים השלישי – חסרי אמונה. אדם מסוג זה מאמין באל עם התבוננות מהוססת, מעצם היותו אופורטוניסט ובוחן. אם לא תהיה לו תקווה שהוא יצליח לקבל ברכות, הוא יחשוב שהדבר הטוב ביותר הוא להכין לעצמו אסטרטגיית יציאה ולהסתלק. אם אדם כזה היה מתחיל להרהר בעצמו ברגע זה ולחוש חרטה כלשהי, זה לא היה מאוחר מדי עבורו. תמיד יהיה עבורו שביב של תקווה, עד יום מותו; אבל אם הוא יסרב בעקשנות להכות על חטא וימשיך להיות דרוך בהססנות ולהתנגד תמיד לאל, אזי בוודאי שהאל יתייחס אליו כאל כופר וישאיר אותו לנפשו בעיצומו של אסון. במונחים של מהות האנשים, האדם במקורו אינו יותר מקומץ אבק שהאל מפיח בו נשימה, ובכך הופך אותך לאדם חי בשר ודם, ונותן לך חיים. חייך באים מהאל. כאשר האל לא השתמש בך, הוא סיפק לך מזון וביגוד ואת כל הדברים האחרים. אך כאשר הוא התכוון להשתמש בך, נמלטת על נפשך ותמיד יצאת נגד האל, תמיד בניגוד אליו – האם האל היה יכול עדיין לעשות בך שימוש? מתוקף זכותו, האל היה צריך לשים אותך בצד. בין אם היה זה בראשית בריאת העולם, או בעידן החוק או בעידן החסד, או לאורך כל הדרך עד לאחרית הימים בעידן הנוכחי, האל אמר דברים רבים לאנשים. אפשר לומר שהאל אמר דברים רבים מספור, בין אם באמצעות השראה או בתקשורת ישירה, פנים אל פנים. ומהי מטרתו של האל באומרו דברים רבים כל כך? לגרום לאנשים להבין ולתפוס את משמעות האל, לדעת את כוונות האל, ולדעת שלאחר השגת הדברים הללו, אנשים יוכלו להגיע לשינוי בצביון שלהם, יקבלו ישועה ויזכו בחיים. ואז אנשים יוכלו לקבל את הדברים האלה. מטרת האל באומרו דברים רבים כל כך אינה אחרת מאשר זו. ולאחר שאנשים יקבלו את הדברים האלה ויקבלו את השיטות השונות של עבודת האל, מה תהיה התוצאה שהם ישיגו בסופו של דבר? הם יוכלו לנהות אחר האל לכל אורך הדרך עד סופה ולהימנע מסילוק ונטישה באמצע הדרך, וכך תהיה תקווה להישאר עד הסוף. בין אם האל הטיל עליך משמעת, גזם אותך או חשף אותך, ובין אם היו זמנים בהם הוא נטש אותך או בחן אותך – אין זה משנה מה האל עושה, אנשים לא יכולים להכחיש את עובדת כוונותיו של האל ומאמציו הרציניים באומרו את הדברים הללו, נכון? (נכון.) לפיכך, אנשים לא צריכים להתפלפל עם האל על עניינים של מה בכך ותמיד לשפוט את כוונותיו האצילות של האל על ידי אמות המידה הקטנוניות שלהם ותוך הבנה שגויה של האל. ללא קשר להשקפות השגויות שנהגת לאמץ, ללא קשר מה עשוי להיות מצבך הפנימי, כל עוד תהיה מסוגל לקבל את דברי האל כחייך, ותתייחס אליהם כעקרונות שתיישם בפועל וכהכוונה וכמטרה לנתיב בו תלך, תוכל לרצות בהדרגה את דרישות האל, צעד אחר צעד. מה מעורר דאגה? מה שמדאיג הוא שכאשר אנשים מקשיבים לדברי האל ומתייחסים אליהם כאילו הם דוקטרינות, תקנות, ביטויים וסיסמאות בלבד, או אפילו מתייחסים לדבר האל כאל אוביקט לבחינה, ומתייחסים לאל כמטרה לבחינתם ולהתנגדותם – זוהי בעייה. אנשים כאלה אינם מקבלים את ישועת האל, לאל אין אמצעים כדי להושיע אותם. זה לא שהאל לא מושיע אותם – אלא שהם אינם מקבלים את ישועתו – זה כל מה שאפשר לומר וזוהי עובדה.

מהו הדבר החשוב ביותר שיאפשר לאדם לנהות אחר האל עד הסוף ולהשיג שינוי בצביון? קבלת האמת ויישומה בפועל – זהו הדבר החשוב ביותר והוא ההיבט המכריע ביותר של היישום בפועל במהלך החתירה אל האמת. היישום בפועל וחוויית דברי האל הם ההיבט החשוב ביותר ביישום בפועל; הדבר קשור באופן ישיר להיווכחות בחיים של האדם. אדם המאמין בכנות באל חייב ללמוד לחפש את האמת וליישם אותה בפועל בכל מצב, ואין זה משנה עם איזה בעיות הוא מתמודד. רק זו היא חוויה של עבודת האל, ומספר שנים של חווייה מסוג זה תאפשר לאדם להבין את האמת ולהיכנס למציאות. לכן, לא משנה מתי, אי אפשר לשכוח את העניין זה של יישום בפועל וחוויית דברי האל. כאשר אתה מתמודד עם בעיה, עליך תמיד להרהר בתוכך: "מה עלי לעשות בעניין זה כדי ליישם ולחוות את דברי האל? אילו היבטים של האמת מעורבים בעניין זה? מה עלי לעשות כדי ליישם את האמת בפועל?" כך תשקיע מאמץ בחתירה אל האמת, ולאחר מספר שנים של יישום בפועל והתנסות בדרך זו, תיכנס לאט לאט למסלול הנכון של האמונה באל, תלך בנתיב הנכון של החיים ויהיה לך כיוון. אין זו גישה מעשית להשתמש תמיד באינטלקט שלך כדי לנתח ולבחון כל בעיה שאיתה אתה מתמודד ולהסתמך תמיד על השיטות שלך לפתרון דברים. אם תיישם בפועל לפי שיטה זו, יהיה זה בלתי אפשרי להשיג תאימות עם האל ושינוי בצביון – לעולם לא תשיג זאת, זהו לא הנתיב הנכון. יהיה זה חסר תועלת עבורך לחפש ישועה דרך חתירה אל תהילה, רווח ומעמד. אינספור אנשים כבר מעדו ונכשלו בדרך זו. חלקם זוהו כמנהיגי שקר וחלקם כצוררי משיח - כולם סולקו. אין טעם לחתור להתבלט בכנסייה. עדיף ללכת בדרכו של פטרוס – חתירה אל האמת היא הדרך הבטוחה והמוגנת ביותר. האם כעת אתה מבין מה הדבר החשוב ביותר? הדבר החשוב ביותר הוא לקבל את האמת וליישם אותה בפועל. קריאת דבר האל נועדה להרהר בו ולהשיג את האמת. אל תבחן את דבר האל, לחלוטין אל תבחן אותו, והימנע ממצבי רוח של התנגדות או עוינות. מיד כשתרגיש שאתה במצב כזה, בחן את עצמך ופתור זאת. בעיות השחיתות הללו הקיימות בתוכך ייפתרו באופן רציף, מצבך ישתפר יותר ויותר ויהיו לך פחות ופחות גילויים של שחיתות, ובסופו של דבר תהיה לכך תוצאה: מערכת היחסים שלך עם האל תהפוך לרגילה יותר ויותר, לבך יהיה יותר ויותר ירא-אל ואתה תתקרב יותר ויותר לאל. אתה תבצע את חובתך בצורה יעילה יותר, ואהבתך לאל ואמונתך בו יגדלו יותר ויותר. בכך יהיה אישור שספגת אל לבך את דברי האל, ושם הם השתרשו. בסופו של דבר, אתה תראה תוצאה, ואתה תאמר: "בכך שהרהרתי על עצמי וטיפלתי בגילויים המושחתים שלי, מנעתי השלכות בלתי הפיכות כלשהן. אני חש חרטה בלבי ואני שונא את עצמי על ששימשתי כמשרתו של השטן. למרבה המזל, האל הושיע אותי ואיפשר לי למצוא את הדרך חזרה, לקבל את האמת ולהתמסר לו. אינני מודאג יותר אם אוושע או לא, ואני גם לא חושש מהאפשרות שמאוחר יותר אורחק או אסולק. כעת אני בטוח שאקבל את ישועת האל, שאני בנתיב הנכון, ושאני מאמין באל האמיתי, הבורא. אין לי שום ספקות בעניין זה." רק בשלב הזה תוכל לקחת אל לבך את האמונה באל ולסמוך עליו בכל מצב. ואז באמת תיכנס למקום מפלט ולא תצטרך לדאוג עוד אם אתה רק נותן שירות או אם תמות באסון. רק בשלב הזה לבך יתמלא בשלווה ובשמחה. מה גורם לאנשים להרגיש את הדאגות האלה? הסיבה לכך היא שהם יודעים מעט מדי על עבודת האל, יש להם מעט מדי הבנה על האמת, ויש להם אפילו תפיסות והבנות שגויות לגבי האל. כיוון שלא הבנת את כוונות האל בדבריו, ולא תפסת את כוונות האל, אתה תמיד מבין אותו לא נכון. כיוון שאתה תמיד מבין אותו לא נכון, אתה תמיד מודאג ואף פעם לא מרגיש בטוח. לפעמים יש לך מצב רוח של התנגדות; למרות שאולי אתה לא עושה טעויות גדולות, אתה ממשיך לעשות בהדרגה הרבה טעויות קטנות, עד שיום אחד תעשה לפתע טעות גדולה ובאמת תסולק. לעשות טעות גדולה זה לא עניין של מה בכך. יש אנשים שיסולקו או יורחקו או יגורשו, או שלא יקבלו דבר מהעבודה של רוח הקודש – האם אין גורם יסודי מאחורי כל זאת? בהחלט יש גורם יסודי; הבעיה כאן היא באיזה נתיב הולכים. יש אנשים הבוחרים ללכת בנתיבו של פטרוס, שזהו נתיב החתירה אל האמת. אחרים בוחרים ללכת בנתיבו של פאולוס, שזהו נתיב החתירה אל כתר ותגמולים. התמצית של שני הנתיבים הללו שונה, וכן גם שונות ההשלכות והתוצאות אליהם הם מובילים. אלה המסולקים, לעולם אינם הולכים בנתיב של חתירה אל האמת ושל יישום האמת בפועל. הם תמיד סוטים מהנתיב הזה ופשוט עושים מה שהם רוצים, פועלים על פי הרצונות והשאיפות שלהם, שומרים על מעמדם, על המוניטין ועל הגאווה שלהם ומספקים את הרצונות שלהם עצמם – כל מה שהם עושים סובב סביב הדברים האלה. למרות שהם גם שילמו מחיר, השקיעו זמן ואנרגיה ועבדו מבוקר עד ערב, מה היא התוצאה הסופית שלהם? כיוון שהמעשים שהם עשו מגונים בעיני האל כמעשים רעים, התוצאה היא שהם מסולקים. האם עדיין יש להם סיכוי להיוושע? (לא.) זוהי תוצאה חמורה ביותר! זה בדיוק כמו כשאנשים חולים: מחלה קלה שלא מטופלת מיד עלולה להתפתח למחלה קשה, או אפילו להפוך למחלה סופנית. לדוגמה, אם אדם מצטנן ומשתעל, מצבו ישתפר במהירות אם הוא יקבל טיפול רפואי רגיל. עם זאת, יש אנשים שחושבים שיש להם מבנה פיזי איתן ולכן הם לא מתייחסים ברצינות להצטננות שלהם ולא מקבלים טיפול. כתוצאה מכך, מחלתם נמשכת זמן רב והם נדבקים בדלקת ריאות. לאחר שחלו בדלקת ריאות, הם עדיין מרגישים צעירים ובעלי מערכת חיסונית חזקה, ולכן הם לא מטפלים במחלה במשך מספר חודשים. כל יום הם מתעלמים מהשיעול שלהם עד שהוא הופך לבלתי נשלט ובלתי נסבל, והם פולטים דם עם השיעול. ואז הם הולכים להיבדק בבית חולים, שם הם מגלים שהם פיתחו שחפת. אחרים מייעצים להם לקבל טיפול מיידי, אך הם עדיין חושבים שהם צעירים וחזקים ושאין צורך לדאוג, ולכן הם לא מחפשים טיפול מתאים. עד שיום אחד, בסופו של דבר, הם חלשים מכדי ללכת, וכאשר הם הולכים לבדיקה בבית חולים, כבר יש להם סרטן בשלב מתקדם. כאשר לאנשים יש צביונות מושחתים והם לא מטפלים בהם, גם זה יכול להביא לידי השלכות חשוכות מרפא. להיות בעל צביון מושחת זה לא דבר שצריך לפחוד ממנו, אך אדם עם צביון מושחת חייב לחפש את האמת כדי לפתור זאת מייד; רק כך ניתן לטהר בהדרגה את הצביון המושחת. אם הוא לא יתמקד בפתרון הבעיה, היא תהפוך לחמורה יותר ויותר, והוא עלול לפגוע באל ולהתנגד לו, ואז הוא יידחה בתיעוב ויסולק על ידי האל.

יש אנשים שמהות טבעם היא של צורר משיח, אנשים כמו פאולוס למשל. הם מתמקדים כל הזמן בהשגת ברכות, בהשגת כתר ובקבלת תגמולים, והם מנסים לעשות עסקאות עם האל. הם תמיד רוצים להיות מנהיגים ושליחים שיכולים לשלוט באנשיו הנבחרים של האל, אך בסופו של דבר הם גורמים לאל לדחות אותם בתיעוב. הם הולכים בנתיב ההתנגדות לאל, שזהו הנתיב הלא-נכון. יש אנשים שלא אוהבים את האמת; הם יודעים שלא נכון לחתור לתהילה, רווח, מעמד והטבות, אך עדיין הם בוחרים בנתיב הלא-נכון. האל מדרבן את אנשיו הנבחרים בסבלנות וברצינות, תוך שהוא מציע להם כל מיני נחמות, המלצות, תזכורות, אזהרות, חשיפה, גיזומים ונזיפות. האל אומר דברים רבים כל כך ובכל זאת אנשים לא לוקחים אותם ברצינות, ומתייחסים אליהם כאילו זו רק רוח העוברת ליד אוזניהם. הם לא מיישמים את דברי האל בפועל, אך עדיין, הם שומרים על מעמדם, על גאוותם ועל היוהרה שלהם לפי המניעים והרצונות שלהם. הם זוממים בכל מקום לטובתם שלהם, ומתכננים ופועלים בכל מקום למען עצמם ולמען הסיכויים שלהם תוך שהם מאמצים את מוחם ולא חוסכים בהוצאות. בליבם, הם אפילו חושבים: "השקעתי מעצמי למען האל, כתר מפואר שמור עבורי," והם אפילו אומרים את הדברים שאמר פאולוס. למעשה, הם לא יודעים מהו הנתיב בו הם הולכים, והם גם לא יודעים שהאל מוקיע אותם. כשיום אחד הדבר יוביל לאסון גדול, האם הם יידעו להכות על חטא? כשיגיע הזמן הזה הם יתנגדו ויאמרו: "אני עובד קשה ותרמתי תרומות משמעותיות; אם לא תרמתי, לפחות סבלתי; אם לא סבלתי, לפחות התשתי את עצמי!" הדברים שהם עשו אינם שווים אגורה – האם הם יכולים להיות מעשים טובים? האם היה זה ביצוע חובתם? האם היה זה יישום בפועל של האמת? הם היו עסוקים בניהול עצמם. במהלך התקופה הזו, הם ציידו את עצמם בשפע של מילים ודוקטרינות עמוקות; הם יכלו לדבר ולהרצות ולהתרוצץ כשהם משקיעים מעצמם, אבל הם לא עשו עבודה ממשית כלשהי. הם הצליחו למשוך אליהם אנשים והכניסו אותם לתוך מסלולם. הם הפכו ל"מלכי ההר", ולא הותירו מקום לאל בלבם. האם אין זו עשיית רע? מכיוון שהם כלל לא יישמו את האמת בפועל, התוצאה הסופית עבורם צריכה להיות מובנת מאליה. אבל גם במצב הזה הם עדיין רוצים כתר; עד כמה חצופים הם יכולים להיות? זה נקרא עזות מצח חסרת בושה! מדוע אנשים כאלה מסוגלים להתווכח אפילו בסוף, כשהם מסולקים? הם משבשים את עבודת הכנסייה ומפריעים לה כשהם מבצעים כל מיני רעות; איך הם עדיין יכולים להתווכח עם האל ולהגן על עצמם מתוך אמונה? מהי הבעיה בכך שהם יכולים להתנגד כך לאל? האם אתם חושבים שיש שכל ישר כלשהו מאחורי העשייה הזו שלהם? האם יש להם מצפון והיגיון? אנשים רגילים, לאחר ששמעו כל כך הרבה מדברי האל – בלי קשר לאופן שבו האל מתייחס אליהם, או אם ההתייחסות הזו תואמת את תפיסותיהם – לפחות צריכים להכיר בכך שדברי האל הם האמת והם כולם נכונים. גם אם יש משפט כלשהו שאינו תואם את תפיסותיהם, אסור להם לשפוט את האל; הם צריכים להיות בעלי לב מסור. אם ניתן להכיר בכך שדבר האל הוא האמת ולהתמסר לאל, האם אין זו התייחסות לאל כאל? (כן.) במקרה כזה, אם לפעמים מתעוררות כמה תפיסות והבנות שגויות לגבי האל, האם לא קל לחפש את האמת כדי לפתור אותן? המפתח לכך הוא שאנשים חייבים להכיר בדברי האל ובעבודתו – זהו תנאי מוקדם. מדוע זה שאנשים חסרי אמונה וצוררי משיח, אלה הדומים לפאולוס, עדיין מסוגלים להתנגד לאל? (הם לא מתייחסים לאל כאל אלוהים.) כאן טמון השורש. אין זה משנה עד כמה הם רהוטים, אין זה משנה עד כמה הם חרוצים ומתרוצצים בעבודתם, אין זה משנה עד כמה הם סובלים ואיזה מחיר גדול הם משלמים, הם לעולם אינם מתייחסים לדבר האל כאל האמת – אם כך, האם הם יכולים להבין את האמת? (לא.) ובכן, אין זה משנה כיצד האל מטפל בהם, הם מתנגדים או שהם מסרבים להיכנע. הם לחלוטין חסרי היגיון מינימלי שצריך להיות ליציר בריאה, והדבר מאשר את העובדה שהם מעולם לא קיבלו את האמת. אם במשך השנים הם היו מסוגלים לקבל את דברי האל כאמת, ליישם בפועל את דברי האל ולהקשיב להם, הם לא היו כל כך יומרנים ומתנגדים. הם לא היו מתנגדים להסדרים של האל ולהתייחסות האל אליהם. לא היו להם מצבי רוח כאלה; לכל היותר, הם פשוט היו מרגישים מוטרדים מעט, או לא מאוד שמחים. לכל בני האדם המושחתים יש חולשות רגילות, אך יש מספר גבולות שעליהם הם צריכים לכל הפחות להקפיד. ראשית, הם לא יכולים לוותר על ביצוע חובתם. "לא משנה מתי, כל משימה שהאל מפקיד בידיי, בין אם אני עושה אותה טוב או לא, אני חייב לתת את כל כולי, ולהשקיע בכך מאמץ רב ככל האפשר. גם אם האל כבר לא אוהב אותי או מתייחס אלי כחסר חשיבות, אני חייב לכל הפחות לקחת על עצמי את המשימה שהופקדה בידיי ולעשות אותה היטב." זה הגיוני; האדם לא יכול לנטוש את חובתו. יתר על כן, האדם לא יכול להתכחש לאל. "לא משנה איך האל מתייחס אלי או מטפל בי, או איך האחים והאחיות שלי מדירים אותי או חושפים אותי, או אפילו אם כולם נוטשים אותי, מעמדו של האל בליבי נשאר ללא שינוי, ווהמעמד שבו עלי להחזיק כאדם נשאר ללא שינוי. האל הוא תמיד אלוהיי, תמציתו וזהותו אינן משתנות, ולנצח אכיר בו כאלוהיי." ההיגיון הזה גם הוא חייב להיות. מה עוד יש שם? (לא משנה איך האל מתייחס אלינו ומעניש אותנו, עלינו להתמסר לו.) זהו המינימום ההכרחי, זוהי נקודת המוצא הבסיסית ביותר שצריכה להיות לאדם. אתה אומר: "אני לא מבין את כוונותיו של האל, ואני לא מבין מדוע האל פועל כך. אני מרגיש שנעשה לי קצת עוול, ויש לי כמה נימוקים לכך, אבל אני לא אומר כלום כי אני יציר בריאה ואני חייב להתמסר לאל. זוהי חובתו של יציר בריאה. למרות שכרגע אני לא מבין או לא יודע בדיוק כיצד ליישם את האמת בפועל או כיצד לחפש אותה, אני עדיין צריך להתמסר." האם זה הגיוני? (כן.) כאשר אלה אשר אינם מקבלים את האמת והם חסרי היגיון נתונים לגיזום, אילו ביטויים הם מציגים? הם אומרים: "האם אחשף ואסולק? אם אין לי סיכויים או גורל, ואני לא יכול להשיג ברכות, אני לא אאמין!" האם לאדם מסוג זה יש אמונה אמיתית באל? מערכת היחסים שלהם עם האל אינה רגילה, זוהי התנגדות ואנטגוניזם. סוג זה של צביון הוא צביון של השטן המתנגד לאל. האם הם יכולים להכיר באל כאל שלהם? בליבם הם עשויים לומר: "אם הוא באמת אל, מדוע הוא לא אוהב אותי? אם הוא באמת אל, מדוע הוא לא משתמש בי למשהו חשוב? כל מה שאני רואה זה אדם – איך יכול להיות אל בכל מקום בעולם הזה? אתם כולכם טיפשים. איפה האל? הוא קיים בליבי רק אם אני מאמין בו; אם אני לא מאמין בו הוא לא קיים והוא לא האל." כך מתגלה נקודת מבטם. הם הקשיבו לכל כך הרבה מדברי האל במהלך השנים; אם הם היו מקבלים את הדברים הללו, האם הם היו מפתחים נקודות מבט כאלה? (לא.) וחמור יותר, מה הם יעשו עכשיו? הם יסיתו אחרים ויעשו מהלך: "אתה עדיין מאמין? איך יכולת להיות כל כך טיפש? האם לא אמרו כבר מזמן שאסון יגיע? מתי הוא יגיע? האם האל לא אמר שהעולם יושמד? איפה ההשמדה? טיפש שכמותך, סבלת אובדן עצום! הפסק להאמין! בשביל מה אתה מאמין? ראה כמה אני חכם, אני מרוויח כמה אלפי שקלים בחודש, כמה אתה מרוויח בחודש? תראה מה פופולרי בעולם עכשיו. מה אתה רואה שאני לובש? כל הבגדים שלי נושאים שמות מותגים!" הם יפתו ויטעו אנשים, וישאירו חלק מהם במצב של בלבול מוחלט. האם זה לא אדם רע החודר לבית האל כדי להפריע לכנסייה? איזו גישה יש לאנשים כאלה בביצוע חובתם? "אני מבצע את חובתי אם יש לי מצב רוח לכך. אם ארצה לבצע את חובתי, אעשה זאת. אם לא, אז לא. אני לא צריך להתחייב בכל לבי ומאודי. ביצוע חובה זה לא לעשות דברים בשביל עצמי, זה לעשות דברים בשביל הכנסייה. ואני אפילו לא יכול לראות את האל בשום מקום. אני אפילו לא יודע אם האל זוכר אותי, והם עדיין רוצים שאקדיש את ליבי, את כוחי, את נפשי – מה הטעם? יהיה מספיק טוב אם אעבור את זה על ידי מלמול כמה מילים." זוהי השקפתם. הם חושבים שטפשי ולא כדאי להקדיש כוח, לב ונפש לביצוע חובה. אם הייתם נתקלים עכשיו באדם כזה, האם הייתם מוטעים ומושפעים ממנו? אם חסר לכם בסיס ואינכם מבינים את האמת, בהחלט תוטעו ותושפעו, וככל שהזמן יעבור, תהיו אובדי עצות.

באמונה באל, צריך להיות ברור מהי מטרת האכילה והשתייה של דברי האל, כמו גם אילו בעיות חשובות צריכות להיפתר על ידי כך. אם אדם מאמין באל במשך מספר שנים מבלי להתמקד אף פעם באכילה ובשתייה של דברי האל, לא רק שבעיית השחיתות שלו תישאר בלתי פתורה, אלא שהוא גם לא יבין את כמות האמת המינימלית שיש להבין. אם כך, מה יהיו ההשלכות של זה? קל מאוד ללכת שולל ולפנות לכיוון הלא-נכון. אם האדם לא מבין את האמת, סביר להניח שהוא ימעד. כאשר הוא יתמודד עם בעיה, כאשר הוא יתמודד אפילו עם סימן קל ביותר של צרות, יהיה לו קשה לעמוד על הרגליים. לכן, קריאה רבה יותר בדברי האל ושיתוף על האמת לעתים קרובות יותר יועילו מאוד לאנשים. יש דבר חשוב מאוד שהאל אמר בכתבי הקודש: "הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ יַעַבְרוּ וּדְבָרַי לֹא יַעַבְרוּ" (מתי כ"ד 35). מה רומזות לאנשים המילים האלה? למה הכוונה שדברי האל לא יעברו? אין זה משנה מתי, האמת ודבר האל יהיו תמיד האמת – זה לא ישתנה. לא משנה אם מדובר בערכן של המילים הללו או בחשיבותן לאנשים, או במשמעות הפנימית ובממשות של המילים הללו, הן לעולם לא ישתנו. הן יישארו המילים המקוריות ולא יהפכו לשום דבר אחר – התמצית של דברי האל לא יכולה להשתנות. לדוגמה, האל אומר לאנשים להיות כנים; המילים הללו הן האמת והן לעולם לא יחלפו. מדוע הן לעולם לא יחלפו? מתוך דרישת האל מאנשים להיות כנים, ניתן לראות את ההיבט של תמצית האל שהוא נאמנות, הקיים מאז ומתמיד וימשיך להתקיים לנצח. הוא לא ישתנה בשל שינויים בזמנים, בגיאוגרפיה או במרחב; תמצית האל תתקיים לנצח. מה הסיבה לקיום הנצחי של תמצית האל? הסיבה היא שמדובר בדבר חיובי ובתמצית שבה ניחן הבורא; היא לעולם לא תחלוף ולנצח תהיה האמת. אם אתה חווה את כל האמיתות הללו שהבורא ביטא ומממש אותן בישותך, מיישם את כולן בפועל ומביא אותן לידי ביטוי, האם לא תוכל אז לחיות כמו אדם? האם לחיים לא יהיה ערך? האם תינטש? לחוות ולהביא לידי ביטוי את כל האמיתות שהאל העניק לך – האם אין זה המוצא עבורך? רק הנתיב הזה יכול לאפשר למין האנושי לשרוד. אם אנשים לא יכולים לקבל את האמת ואינם הולכים בנתיב של חתירה אל האמת, בסופו של דבר הם ימותו ויושמדו. אתה עשוי לומר: "האם אני לא חי בסדר גמור עכשיו?" אך אם לא השגת את האמת, אתה תסולק במוקדם או במאוחר. "הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ יַעַבְרוּ וּדְבָרַי לֹא יַעַבְרוּ"; למשפט הזה יש משמעות כה עמוקה; זו גם האזהרה הגדולה ביותר לאנשים. רק דברי האל הם האמת, ורק אם תקבל את האמת תוכל לעמוד איתן. כלומר, אם תאכל ותשתה את דבר האל, תיישם אותו בפועל ותביא לידי ביטוי סממן כלשהו של אנושיות, אתה לא תסולק. כאן טמון ערכם של דברי האל! אם כך, האם דברי האל יכולים להיות חייו של אדם? למה מתייחס המונח 'חיים' כאן? המשמעות היא שאתה יכול לחיות, אתה נוֹשַׁעְתָּ. אם תקבל את הדברים האלה, תבין אותם ותיישם אותם בפועל, תהפוך לאדם חי בעיני האל. אם אינך אדם כן אלא אדם ערמומי, אינך אלא גוויה מהלכת בעיני האל, אדם מת, וכמו כל הדברים, אתה תעבור. כל דבר שאין לו שום קשר לדברי האל או לאמת, בין אם זה דבר חומרי או לא, יהיה חייב לעבור כאשר האל ישנה את העידן ויחדש את העולם. רק דברי האל לא יחלפו, ורק כל הדברים הקשורים לדברי האל לא יחלפו. יישום דברי האל בפועל הוא עד כדי כך חשוב!

אנשים יודעים שחשוב ליישם בפועל את דברי האל ולחוות אותם, אך הם צריכים גם שיהיה להם נתיב ליישום בפועל. זהו הנתיב של היווכחות בחיים, והם חייבים לייחס לכך חשיבות בליבם ולחוות זאת בכל יום. אם אתה תמיד חושש שחסרה לך עדות חווייתית ושיום אחד, תסולק, אזי זוהי בעיה. אלה שאינם אוהבים את האמת, אף פעם אינם מיישמים בפועל את דברי האל או חווים אותם. זה לא רק בגלל שאין להם אמונה; זה בעיקר מפני שהם מוסתים על ידי טבעו של השטן. אתה רק רוצה לקבל ברכות, אך אינך אוהב את האמת; אם אתה נשלט על ידי מניע זה, לא יכול להיות עבורך קץ טוב. אם כך, מה עליך לעשות? אתה בהחלט לא יכול לתת לזה להתפשט בתוכך בלי רסן; אתה חייב לחפש את האמת ולהרהר על עצמך: "מדוע אני לא מיישם את האמת בפועל? מדוע אני תמיד מודאג שאסולק? המצב הזה לא טוב, אני חייב לפתור את זה." האם זו לא התקדמות לדעת לחפש את האמת ולפתור את הבעיות שלך? זהו דבר טוב. אנשים שאינם יודעים לפתור את הבעיות שלהם הם חסרי תחושה, אווילים, מרדנים ועיקשים. יש אנשים שיודעים שזו בעיה ובכל זאת הם לא מנסים לתקן אותה. הם חושבים: "האם זה לא די נורמלי עבורי לחשוב כך? למה אני צריך לפתור את הכוונה שלי לקבל ברכות? אם אפתור זאת, אני אפסיד." האם זו לא עיקשות? יש אנשים חסרי תחושה; הם אינם מבינים שהרצון לקבל ברכות הוא בעיה של כוונות וצביון. הם חושבים: "האם זה לא דבר רגיל שאנשים המאמינים באל ירצו להיות מבורכים?הכוונה הזו לא נחשבת כבעיה." האם מחשבות והשקפות כאלה נכונות? אם כוונתו של אדם לקבל ברכות אינה נפתרת והצביון המושחת שלו לא מטוהר, האם הוא באמת יכול להתמסר לאל? מהן ההשלכות של חיים על פי צביון מושחת? זה כמו כשמישהו מרגיש לא טוב; הוא יודע שהוא עומד להצטנן, אז הוא מוצא במהירות תרופה כלשהי. אחרים, לעומת זאת, הם חסרי תחושה; הם אפילו לא יודעים שיש להם דלקת. הם פשוט מסתובבים ואומרים לאנשים שלאחרונה הם מרגישים לא טוב, בלי לדעת שהם חווים סימנים מוקדמים של הצטננות, והם לא מתייחסים לכך ברצינות. יש אפילו אנשים שחושבים: "זו רק הצטננות; מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות?" הם צריכים לשתות מים, אבל הם לא שותים, הם צריכים לקחת תרופות, אבל גם את זה הם לא עושים; הם פשוט נושאים את הקושי. כתוצאה מכך, הם מצטננים ונעשים חולים למשך מספר ימים, וזה מעכב אותם בלא מעט עניינים. אנשים מתייחסים למצבים השונים שלהם באותה גישה שהם מתייחסים למחלות שלהם. יש אנשים שיכולים לפתור בעיות קלות במהירות, אך בעיות גדולות הם כלל לא פותרים. על ידי דחיינות באופן זה, הצביון המושחת שלהם נותר לא פתור, והדבר מוביל להיעדר היווכחות בחיים ולאובדן בחייהם. האם אין זו טיפשות ובּוּרוּת? אנשים טיפשים מדי אינם יכולים להשיג את האמת ובסופו של דבר הם מאבדים את חייהם. אנשים המאמינים באל בדרך זו, לעולם לא יוכלו לקבל את ישועת האל.

החתירה אל האמת חייבת להתחיל עם הרהור-עצמי וידע-עצמי. אין זה משנה עם איזה מצב האדם מתמודד, הוא תמיד חייב להרהר על מצבו הפנימי, לזהות ולפתור את כל המחשבות וההשקפות השגויות או את המצבים המרדניים שלו. לאחר פרק זמן, כאשר הוא מתמודד עם נסיבות או אירועים אחרים, הוא יפתח כמה השקפות ומצבים שגויים, והוא יהיה חייב לחפש את האמת כדי לפתור אותם. על ידי הרהור עצמי מתמיד והכרת עצמו, ופתרון מתמשך של השקפותיו השגויות ומצביו המרדניים של האדם, צביונו המושחת יתגלה פחות ופחות, ויהיה לו קל ליישם את האמת בפועל. זהו התהליך של צמיחה בחיים. אין זה משנה באיזה מצב נתקלים, האדם חייב לחפש את האמת, ואין זה משנה למה הוא מתכוון או מה הוא מתכנן, עליו לדבוק במה שתואם לאמת ולדכא את מה שאינו תואם לאמת. בנוסף, עליו לשאוף לצדק ולחתור אל האמת, אל הכרת האל ואל עמידה בדרישותיו של האל. בדרך זו, הוא יוכל לגלות לעתים קרובות יותר את חסרונותיו ואת גילויי השחיתות שלו, ולפתח לב המשתוקק לאמת. לאחר התנסות בדרך זו במשך תקופה, הוא יוכל להבין חלק מהאמיתות, ואמונתו באל תלך ותגדל. בלי נתיב כזה של יישום בפועל, לא ניתן לומר על אדם שהוא מיישם את האמת בפועל. אם אדם שחי בתוך צביון מושחת אינו בוחן אם דבריו ומעשיו עולים בקנה אחד עם האמת או שהם נוגדים עקרונות, ובמקום זאת הוא רק בודק אם הוא עבר על החוק או ביצע פשעים וזה הכול, והוא לא מתייחס לצביונו המושחת ולא אכפת לו כלל ממצבו המרדני – העובדה היא שהוא עדיין חי על פי צביון מושחת תחת השפעתו של השטן גם אם כלפי חוץ הוא אולי לא הפר את החוק או ביצע פשעים– וכך אדם כזה אינו מביא לידי ביטוי את מציאות-האמת והוא לא אדם שיקבל ישועה. כאשר אנשים חיים בעולם במשך מספר עשורים ויכולים להבין דברים בעולם, הם חושבים שהם חכמים, אינם יכולים לטעות ושהם מדהימים, אך בנוכחות האמת, כל בני האדם המושחתים הם טיפשים ונחשלים מבחינה נפשית, בדיוק כפי שבני אדם חסרי משמעות יהיו לנצח ילדותיים בפני האל. החתירה להשגת ישועה אינה עניין פשוט; נדרשים לכך הבנה של אמיתות רבות, צמיחה לשיעור קומה מסויים, כוח רצון, סביבה מתאימה, יישום הדרגתי של האמת בפועל. בדרך זו, האדם יטפח את אמונתו טיפין טיפין, והספקות שלו וההבנות השגויות שלו לגבי האל ילכו ויפחתו. ככל שהספקות וההבנות השגויות שלו לגבי האל יפחתו, אמונתו תגדל, וכאשר הוא יתמודד עם מצבים הוא יוכל לחפש את האמת. כאשר הוא יבין את האמת, הוא יוכל ליישם את האמת בפועל, יהיו לו פחות ופחות דברים שליליים ופסיביים, יותר דברים חיוביים וטובים, ויגדל מספר הפעמים שבהם הוא יוכל ליישם את האמת בפועל ולהתמסר לאל. זוהי מציאות-האמת. האם זה לא מעיד שהוא צמח? שליבו נעשה חסין יותר ויותר? למה מתייחס החוסן? כאשר לאדם יש אמונה אמיתית, הוא מבין את האמת, הוא בעל יכולת להבחין, הוא יכול להסתמך על האל כדי להתגבר על הבשר, יש לו יכולת להתגבר על חטא, ולשאת עדות לאל, הוא מתמסר לאל באמת, יכול לסבול ולשלם מחיר למען יישום האמת בפועל, יכול לבצע בנאמנות את חובתו, והוא נחוש לחתור אל האמת ולחפש כיצד להפוך למושלם. האם זה לא מעיד על שיפור מתמיד? כך האדם יכול לצאת לדרך של חתירה אל האמת ולהפוך למושלם. שום נסיבות או קשיים לא יוכלו להכניע אדם כזה או למנוע ממנו לנהות אחר האל. זהו אדם שמבורך ביותר על ידי האל, אדם שהאל מקווה לזכות בו.

באיזה מצב אתם נמצאים כרגע? (לפעמים, כאשר אנו נתקלים בקשיים, אנחנו נעשים שליליים במקצת, אבל אנחנו יכולים לשאוף כלפי מעלה ולנסות להתגבר עליהם.) להיות בעל שיעור קומה זו היכולת לקחת יוזמה ולהתגבר על הקשיים שלכם כאשר אתם נעשים מודעים להם. לדעת שיש לכם קשיים ובכל זאת לא לפעול או להגיב כדי להתגבר עליהם, תוך שאתם נושאים מצב שלילי ומבצעים את חובתכם באופן פסיבי ושטחי – זהו המצב הנפוץ והאופייני שאותו ניתן לראות. יש דבר אפילו גרוע יותר והוא, לא לדעת איזה סוג של אדם אתם ולא לדעת באיזה סוג של מצב אתם נמצאים – לא לדעת אם מצבכם טוב או רע, נכון או לא נכון, שלילי או חיובי. זהו הדבר הבעייתי ביותר. אדם כזה אינו יודע מהן הבעיות המפורטות שלו בהיווכחות בחיים, קל וחומר שהוא לא יודע מהיכן להתחיל ליישם את האמת בפועל. הוא רק מתלהב, אבל הוא לא מבין שום אמיתות, אין לו כושר הבחנה והוא לא יכול לדבר על אף עדות חווייתית. מתי אדם כזה יוכל לשאת עדות מהדהדת לאל? יש אנשים שיכולים לומר הרבה מילים ודוקטרינות, אך אם תשאל אותם: "האם אתה נושא עדות לאל?" הם עצמם אפילו לא יודעים. הם חושבים שהם מבצעים את חובתם בנאמנות, ללא כל שטחיות. הם חושבים שהכול אצלם טוב ושהם טובים יותר מאנשים אחרים בכל דבר. כשאחרים חלשים, הם אפילו נוזפים בהם: "מדוע אתה חלש? אהוב את האל, בחייך! הגיע הזמן ואתה עדיין חלש?" ברור שלאדם כזה אין מציאות; הוא לא מבין את המצבים הרגילים ואת התהליך של שינוי בצביון חייו של האדם. הוא פשוט חוזר על אמירות נפוצות כמו "זה לא הזמן להיות חלש!" ו"אתה עדיין מודאג עכשיו לגבי המשפחה שלך?" כשהוא משתמש בדוקטרינות כאלה כדי לדחוק באחרים ולהרצות להם, מבלי לפתור כלל בעיות מעשיות. אי היכולת של האדם לתפוס את מצבו שלו ואי היכולת להכיר את עצמו באמת, זהו הביטוי הברור ביותר של שיעור קומה לא בוגר. חוסר היכולת ליישם את האמת בפועל ובמקום זאת רק ללכת אחר תקנות מסוימות, מצביע על שיעור קומה לא בוגר. רצונו של אדם למלא את חובתו ולעשות דברים היטב, אך מבלי לדעת אחר אילו עקרונות ללכת ולעשות דברים רק על פי העדפותיו שלו, מצביע על שיעור קומה לא בוגר. הקשבה לעדות חווייתית של אחרים ואי היכולת להבחין בה, וכן אי היכולת לומר בבירור איזה תועלת ניתן להשיג ממנה או אילו לקחים יש להפיק מכך, מצביעה על שיעור קומה לא בוגר. אי היכולת לחוות את דבר האל וליישם אותו בפועל, ולא לדעת מה זה אומר להתעלות ולשמש כעד לאל – כל אלה הם סימנים של שיעור קומה לא בוגר. באיזה שלב אתם נמצאים כעת? (אנחנו נוטים להיות שליליים לעתים קרובות יותר.) מצב זה מעיד אפילו יותר על שיעור קומה לא בוגר. לאנשים טיפשים ובורים אין כלל שיעור קומה. רק כאשר הם יוכלו להבין אמיתות רבות, להבחין בעניינים, לפתור את בעיותיהם, להיות פחות במצבים שליליים ויותר במצבים רגילים, לקחת על עצמם עול כבד ולהוביל אחרים ולדאוג להם, אז באמת יהיה להם שיעור קומה. עליך לשאוף לאמת; ככל שתשאף יותר, כך תצמח יותר. אם לא תשאף לאמת, לא תצמח ואולי אפילו תיסוג. כדי להאמין באל, עליך לחיות על פי האמת; על ידי הבנה רבה יותר של האמת, תזכה בשיעור קומה. אם לא תבין את האמת, לא יהיה לך כלל שיעור קומה. כאשר תתחיל לחפש את האמת ותהיה מסוגל לפתור את הבעיות שלך, שיעור קומתך יגדל.

15 באוקטובר, 2017