לאל יש ריבונות על גורל האנושות כולה ועל היקום וכל הדברים כולם. איזו עובדה אנשים מבינים לגבי ריבונות האל? שלא משנה כמה גדול העולם או עצום היקום, האל מולך על הכול כריבון ומתזמר את כל הדברים, מהגדול ביותר ועד לזעיר ביותר. לא משנה מהם רצונותיו של האדם, שאיפותיו, דרישותיו, או הכיוון אליו הוא נוטה להתפתח, מהעמדה של האל, ריבונותו ותזמורו אינם מושפעים מדברים אלו ולו במעט. מהו העיקרון לפיו מולך האל כריבון על כל הדברים ומתזמר אותם? על מה הוא מבוסס? מה מטרת האל בעשותו את כל זה? סביב מה זה נסוב? (זה נסוב סביב תוכנית הניהול של האל.) תגובה זו נכונה; כל מה שהאל עושה נסוב סביב תוכנית הניהול שלו. מילים אלו נשמעות קצת בלתי נתפסות, אך יש להן משמעות עמוקה יותר. אני מתכוון בכך שכל עבודת האל אינה מוטה על פי רצונות האדם. ריבונותו של האל ותזמוריו; האופן בו הוא מתזמר מדינות, עמים, או קבוצות אתניות; או הדברים שהוא מארגן כדי שיקרו בכל עידן נתון, כל אלה אינם מוטים על פי רצונות האדם. האל אינו מוגבל על ידי זמן, מרחב, גיאוגרפיה, או אנשים. כל מה שהוא עושה מבוצע בדיוק לפי תוכניתו, ואין אדם שיכול לסכל או להפריע לה. לא משנה אם אתה מוכן או לא, ולא משנה מהן המשאלות הסובייקטיביות של האנושות או של קבוצה אתנית מסוימת, אין אדם או דבר שיכול להפריע, להרוס, או להטות את מה שהאל החליט לעשות. מה למדתם מכך? (למדנו על סמכותו של האל.) זוהי סמכותו של האל. מאז שהאל ברא את בני האדם לראשונה ועד שהם התקדמו צעד אחר צעד, האנושות כללה את אנשיו הנבחרים של האל, את הגויים, ואת אלה שמתנגדים לאל. האל רואה את כל סוגי האנשים האלה כאנושיים, אבל האם יש הבדל באופן בו האל מתייחס לסוגי אנשים שונים אלה? האם האל מוביל את אנשיו הנבחרים בדרך מסוימת? (כן, הוא כן.) האל מתייחס לאנשיו הנבחרים אחרת מכפי שהוא מתייחס לאנשים אחרים. אבל מבין אנשיו הנבחרים של האל, חלק מסוגלים לנהות אחר האל ולהתמסר אליו, וחלק מורדים ומתנגדים לו. אז איך האל מתייחס אליהם? איך האל רואה את יחסם כלפיו? (האל רחום ואוהב כלפי מי שמתמסר לו, אבל כשאנשים מרדניים או מתנגדים לו, הוא מוריד עליהם את צביונו הצודק.) זה נכון. לא משנה אם אתה חושב שאתה אחד מאנשיו הנבחרים של האל, או אחד מחסידיו, או שתרמת בדרך כלשהי לעבודת בית האל, מהעמדה של האל, הוא אינו מתבונן על דברים חיצוניים אלה. לאל יש צביון צודק ויחסו לאנשים הוא נוהג על פי עקרונות: אלו שיש לשפוט, נשפטים; אלו שיש להעניש, נענשים; ואלו שיש להשמיד, מושמדים. למשל, מה אתם מבינים מהעובדה שהיהודים גורשו מיהודה, ובשורת מלכות השמים של ישוע אדוננו הופצה לגויים? לפי התפיסות והדמיונות של אנשים, ולפי היהדות, רק היהודים הם אנשיו הנבחרים של האל. הם ילדיו היקרים של האל, ובני האדם שהאל קשור אליהם ביותר; הם בבת עינו. לפי מה שאומרים, היהודים הם ילדיו האהובים ביותר, ויש לפנק ולהגן על הילד האהוב ביותר, ולא לתת לו להיפגע או לספוג עוולה בשום צורה. אנשים חושבים שלא משנה למה יתפללו היהודים, האל יעניק להם את זה, וייתן להם יותר ממה שביקשו או דמיינו. אבל האם זה מה שהאל עשה? (לא, זה לא.) אז, מה האל עשה? בגלל שהיהודים מסמרו את ישוע אדוננו לצלב, האל כעס מאוד וגרם לרומאים לשלוח צבאות לכבוש את יהודה ולגרש את היהודים ממולדתם. זה היה אירוע של טבח וקטל רב; אינספור אנשים מתו ודם זרם כמו נהרות. הדרך היחידה בה יהודים רבים שרדו הייתה על ידי בריחה למדינות שונות ברחבי העולם. מתוך העובדות הללו, איזו תמצית אתם רואים בצביון האל? (שצביונו הצודק של האל אינו סובל פגיעה.) אל לנו להתחיל בלדבר על צביון האל, הבה נעשה קודם שימוש באנשים כדוגמה. בחיים האמיתיים, אם למישהו יש ילד שהוא אוהב במיוחד, והוא רוצה שהילד יירש את רכושו ואת כל מה שיש לו, מה יעשה? מצד אחד, הוא יהיה קפדן עימו, כדי שיגדל להיות מוכשר ויוכל לקחת על עצמו את דרכם של הוריו. אבל הכי חשוב, הוא יגן עליו ולא ייתן לו להגיע לנתיב של פגיעה או סכנה כלשהן. המטרה היא שהילד יוכל לחיות ולרשת את כל מה שיש להוריו. מה מניע אנשים לעשות את כל זה? האם אנשים מתייחסים לילדים שהם לא אוהבים, או לזרים, באותה האופן? האם הם נוהגים באותו האופן? (לא, הם לא.) ברור שכל מה שאנשים עושים למען הילד שהם הכי אוהבים מונע מאנוכיות, מרגשות ומרצון אישי; דברים אלה הם חלק ממהות הטבע של האדם. האם יש אמת ברגשות ובאנוכיות של אנשים? האם יש הגינות? (לא, אין.) כך האנושות מגלה את עצמה. אבל התבונן בדברים שהאל עשה – האל רצה שאנשיו הנבחרים, היהודים, יפיצו את הבשורה מיהודה לכל הגויים ברחבי העולם – באסיה, באירופה, באפריקה וביבשת אמריקה. איך היה עליהם להפיץ אותה? האל השתמש בשיטה בה פולשים זרים פשטו וכבשו אדמות יהודיות, גירשו את היהודים שחיו שם, את האנשים שהפיצו חדשות אודות ישוע מושיענו, וגרמו להם לאבד את מולדתם, ולעולם לא לשוב. כך התישבו היהודים במקומות שונים בכל רחבי תבל, שם הם שרדו והחלו להפיץ את בשורת ישוע מושיענו, עד שהגיעה בהדרגה לכל ארץ בעולם, ולכל קצוות תבל. זה מוכיח עובדה: שעבודת האל מעשית מאוד. איפה הדבר בא בעיקר לידי ביטוי? בעובדה שהאל השתמש בשיטה מאוד מיוחדת ויוצאת דופן כדי לדחוף את בני ישראל החוצה, אל תוך המדינות השונות הללו ולהפיץ את בשורת ישוע אדוננו. אם היה נותן לבני ישראל לקבל את ההחלטה לעבור לכל מדינה ולהפיץ את הבשורה ולשאת עדות לאל, הם לא היו יכולים להביא את עצמם לנטוש את משפחותיהם ואת מולדתם. זה כאילו שהאל היכה בהם כדי שיוכלו לצאת ולהפיץ את הבשורה של ישוע אדוננו. זה המחיר שהאל שילם בעד הבשורה של מלכות השמים; הוא גרם לאנשיו הנבחרים להתמודד עם מלחמה, עם טבח ועם גלות. היהודים נאלצו לנדוד על פני העולם ללא בית, ולהפיץ את הבשורה בכל מדינה. בעיני אנשים, שיטות אלו הן יותר מדי בלתי מתחשבות כלפי האדם, אבל האם ניתן לתאר את צביון האל כ"בלתי מתחשב כלפי האדם"? ברור שלא, שכן אין הוא בלתי מתחשב כלפי האדם. הסיבה לכך היא שבצביון האל או בתמציתו אין אנוכיות או את תחושות הבשר; הוא עשה את כל זה למען התקדמות האנושות כולה, כדי שהצעד הבא בהתקדמות יצליח, ויתממש בהתאמה מוחלטת לשלבי תוכנית הניהול שלו. לכן, על האל לעשות זאת; לא הייתה כל דרך אחרת. שלבי עבודתו של האל התקדמו כבר עד נקודה זו, ומעשיו הביאו לתוצאות מהירות וטובות, כך שהיו נאותים לחלוטין. בהתבוננות בתמצית האל, ברור כי רק האל יכול לעשות זאת, ולא אף מדינה או גזע אחרים. צביונו של האל צודק. התבוננות על יחסו של האל כלפי היהודים אמורה להעניק נאורות מסוימת לגבי אנשיו הנבחרים של האל כיום. האדם נוצר על ידי האל, ולאל יש אהבה, חיבור, רחמים ואהבה חומלת כלפי האדם, אבל כשהאל נותן לאנשים שליחות, מה הם אנשים בעיני האל? האם אתם יכולים לזהות את רמת המשמעות הזו? יש אנשים שאומרים, "מנקודת מבט זו, אין לאנשים שום משמעות בעיני האל. הם רק כלי משחק. אתה פשוט הולך לאן שהוא אומר, ועושה מה שהוא אומר." האם מילים אלו נכונות? הן לא. על פני השטח נראה שזה המצב, אבל למעשה זה לא כך. אם להשתמש במילותיו של האדם, כשהאל פועל הוא לא מתעסק בזה כל כך. אין לו את החשיבה או התפיסות המסורתיות של האדם, ודבר אינו מגביל אותו. כל מה שהאל עושה מעניק חירות, משחרר, ציבורי, נגלה וצודק. היבט אחד הוא, שהאל עוקב אחר שלבי תוכנית הניהול שלו כדי שהכול יתקדם כרגיל; היבט אחר הוא, שהאל עושה זאת כדי שאנשים בעתיד יוכלו להתקדם ולנוע קדימה בצורה רגילה בידי האל, בהתאם לתוכנית הניהול שלו. ההתקדמות של האדם קשורה קשר הדוק לתוכנית הניהול של האל. אילו האל לא היה נוהג כך, בעודו נושא את הכאב שבוויתור על משהו שהוא אוהב כדי לעשות את הצעד הזה, לאדם היה קשה להתקדם אפילו במעט. לכן אני אומר שהאל שוקל כל בחירה שהוא עושה, כל צעד שבו הוא נוקט, וכל דבר בעבודת הניהול שלו; הוא מכיל את כוחו, סמכותו וחוכמתו. תמיד יש דברים שהאל עושה ואשר אנשים לא מבינים. למה הם לא יכולים להבין? כי לאנשים יש תפיסות. חלק מהתפיסות הללו הם דמיונות, חלק מושפע מהתרבות והחשיבה המסורתית של האדם, וחלק הם הרצונות והשיפוט האנוכיים של האדם. דברים אלה משפיעים על הבנתו של האדם את האל, כמו גם על השקפתו לגביו.

לאיזו מסקנה אתם יכולים להגיע לגבי גירוש היהודים מיהודה? (שאין לאל לב אנוכי כמו לבני אדם. כל מה שהאל עושה הוא צודק, ולמען התקדמות האנושות כולה.) אם מצב זה היה קורה לכם, והיה טבח, נהרות של דם, חורבן ומוות על ביתכם, ומשפחתכם הייתה נקרעת, מה הייתה הבנתכם? (בהתאם לאנושיות שלנו ולמידת ההשחתה שלנו על ידי השטן, ייתכן שהיו לנו אי הבנות רבות, תלונות ופרשנויות שגויות, אבל עכשיו, באמצעות שיתוף האל, אנו מבינים שלכל דבר שהאל עושה יש משמעות וכוונות. לא משנה כמה סבל אנו חווים, עלינו להתמסר ברצון לכל תזמורי האל, ולעשות כמיטב יכולתנו לשתף עמו פעולה, לשתף ולשאת עדות על עבודת האל באחרית הימים.) לנוכח עובדות אלו, האם יש לאדם בחירה? אין לאדם זכות לבחור מה האל מחליט לעשות. אחרי ששומעים את המילים הללו, האם אנשים עדיין מרגישים שהאל הוא אהבה? הם מתאכזבים ואומרים, "אם לאנשים אין בחירה לגבי העובדות האלה, אז איזה תפקיד בדיוק ממלאים אנשים בעבודת תוכנית הניהול של האל?" האם אתם יודעים? (אנחנו יצירי בריאה.) אתם לא רק יצירי בריאה; אתם פועלים כניגוד. אתם מושא השיפוט והייסור של האל, ואף יותר מכך, אתם מושא ישועתו. זה התפקיד שאתם ממלאים. מה תפקידכם כיצירי בריאה? הדבר קשור ליישום בפועל ולחובתו של אדם. אתה יציר בריאה, ואם האל נתן לך כישרון שירה, ובית האל מסדר לך לשיר, אזי אתה צריך לשיר היטב. אם יש לך את הכישרון להפיץ את הבשורה, ובית האל מסדר לך להפיץ את הבשורה, אז אתה צריך להפיץ את הבשורה היטב. כשאנשיו הנבחרים של האל בוחרים בך כמנהיג, אתה צריך לקחת את תפקיד ההנהגה שהוטל עליך, ולהוביל את האנשים הנבחרים של האל לאכול ולשתות את דברי האל, לשתף לגבי האמת ולהיכנס לתוך המציאות. בכך תמלא את חובתך היטב. התפקיד שהאל מטיל על אדם חשוב ומשמעותי ביותר! אם כן, איך אתה צריך לקבל עליך את התפקיד הזה ולמלא אותו? זה אחד הנושאים הגדולים ביותר שעומדים בפניך, ועליך לקבל החלטה. ניתן לומר שזהו רגע מכריע שקובע אם תוכל לזכות באמת ולבוא לכדי שלמות על ידי האל. אם תפעל מתוך כך שתסמוך על רצונך ותבצע כל מיני מעשים שערורייתיים, לא רק שלא תמלא את התפקיד שהוטל עליך על ידי האל, אלא גם תפריע לעבודת בית האל. כתוצאה מכך, יהיה צורך להעניש אותך, בדיוק כמו שפאולוס נענש. כשהאל אומר לך ללכת ולעשות משהו, מהו תפקידך? תפקידך לבצע את המשימה היטב ולא לפשל. בכך אתה נותן שירות טוב. לא משנה איזה שירות האל אומר לך לתת, עליך לעשות זאת בצורה טובה וצייתנית. בעשותך זאת, אתה אדם שמקשיב ומתמסר. אם אתה לא מעניק שירות במסירות, תמיד יש לך כוונות אישיות, ואתה תמיד רוצה לשלוט כמלך, אז אתה שטן וצורר משיח, ואתה חייב להיענש. יש אנשים שלא מבינים את האמת או חותרים אליה; הם רק משקיעים מאמץ בעבודתם. מהו אם כן תפקידם כיצירי בריאה? לעמול ולעבוד בלבד. אם כך, לסיכום, מהן החובות המדויקות שיצירי בריאה צריכים לבצע בעיני האל ואיזה צלם אנוש הם צריכים להביא לידי ביטוי. זה נוגע ליישום בפועל שלכם. בהתאם לתפיסות ולדמיונות של האדם, אלוהים מתקשר, מטפל, מגן, דואג ומעניק חסד ליצירי הבריאה כראות עיניו. לאחר מכן הוא מטיל עליהם משמעת וגוזם אותם, אוהב אותם בליבו ומחזיק אותם בידיו. בסופו של דבר, לאל יש כוונה חד-משמעית להביא אותם לכדי שלמות, להבטיח את ביטחונם ולוודא ששום דבר לא יקרה להם עד שיובאו לכדי שלמות. עבורם, זה מה שיצירי בריאה הם בעיני האל. כשאנשים חווים זאת, הם חושבים, "האל חביב להפליא! כמה כביר הוא האל שלנו! הוא כה ראוי לאהבתנו! האל רחום ואוהב! האל נפלא!" אבל אם תשווה זאת לעובדות, האם אלו הדרכים היחידות בהן האל מתייחס ליצירי בריאה? (לא.) אם כך, איך האל מתייחס לאנשים? אילו עוד תפיסות ודמיונות יש לאנשים לגבי גישת האל בנוגע ליחסו לאדם? האם יש מבין אלו דברים שאנשים לא יכולים לקבל? ללא ספק, זהו שיפוטו של האל, ייסוריו, הניסיונות, הזיכוך, הגיזום, הטלת המשמעת והקיפוח שלו. איזה סוג אנשים אינו יכול לקבל את שיפוט האל ואת ייסורו? אפשר לומר שאלה אנשים שלא מקבלים את האמת, ואפשר בהחלט לומר שאנשים שלא מקבלים את האמת הם חסרי אמונה. אם אדם אינו יכול לקבל את שיפוטו של האל ואת ייסורו, אזי הדבר שווה ערך לחוסר יכולת שלו לקבל את עבודת האל. מה טיבה של בעיה זו? זה שהאדם לא מקבל את האמת, ודוחה את עבודת האל. אנשים כאלה יפגשו רק באסון ובעונש. לא משנה איזה סוג אדם אתה, אם אתה מאמין באל אבל לא מקבל את האמת, לא תוכל להינצל. אחרי שאדם מתחיל להאמין באל, ולא משנה באיזו סביבה האל מקיף אותו כדי לחשוף אותו, האם במהלך תהליך החשיפה האדם יכול לראות את הברכות, החסד, הדאגה או ההגנה של האל? (לא, הם לא יכולים.) על פני השטח הם לא יכולים לראות את זה, אבל אחרי שהם עוברים ניסיונות וזיכוך האם יוכלו לראות את זה? בהחלט כן. אם כך יש אנשים רבים שיכולים לראות את ההגנה ואת הברכות של האל לאחר שהם חווים את שיפוטו ואת ייסוריו. אבל אנשים שאינם אוהבים את האמת לא יכולים לראות את הדברים הללו כלל. הם עדיין נאחזים בתפיסות ובדמיונות שלהם, והם מלאי התנגדות ומרדנות כלפי האל. אנשים מסוג זה הם כופרים, רעים וצוררי משיח. כל מה שהם עושים הוא דוגמה למה שאין לעשות. פאולוס הוא דוגמה. מה אנשים רואים כשהם מסתכלים על פאולוס? (שפאולוס היה בנתיב של צורר משיח, ושהסיפור שלו משמש אותנו כאזהרה.) פאולוס לא חתר אל האמת. הוא רק האמין באל כי הוא חיפש עתיד וייעוד לבשרו. הוא רק ביקש לזכות בפרסים ובכתר. האל דיבר כל כך הרבה מילים, הטיל משמעת, העניק נאורות והאיר אותו כל כך, ובכל זאת הוא לא התמסר לאל ולא קיבל את האמת. הוא תמיד מרד באל והתנגד לו, ובסופו של דבר, הפך לצורר משיח שהוקע ונענש. פאולוס משמש דוגמה למה שאין לעשות. על ידי בחינת הדוגמה של פאולוס כארכיטיפ של צורר משיח, אנשים יכולים לראות שפאולוס היה בנתיב של התנגדות לאל, ובנתיב של השמדה. רבים למדו והפיקו תועלת מכך. הם עלו על נתיב החתירה אל האמת, ועל הנתיב הנכון של מאמין. מה כוונתו של האל לגבי אנשים שיכולים לקבל את האמת, ושהפיקו תועלת מהלקח של פאולוס? (ישועה ואהבה.) אז איזה היבט של צביון האל אנשים יכולים לראות דרך החשיפה, השיפוט וההוקעה של פאולוס על ידי האל? (את צביונו הצודק.) אז בעיני האל, למה הפך פאולוס, כיציר בריאה? הוא הפך לכלי שרת. האנשים כולם הם יצירי בריאה, גם אלה שמפיקים תועלת וגם אלה שנחשפים. עם זאת, אלוהים מתייחס לשני סוגי האנשים האלה באופן שונה לחלוטין. במציאות, בעיני האל, שני סוגי האנשים הללו חסרי ערך כנמלים וכרימות, אבל האל נוהג באחד באופן שונה מהשני. זהו צביונו הצודק של האל. על מה מבוסס יחסו השונה של האל כלפי סוגי אנשים אלו? (הוא מבוסס על הנתיב בו הם נוהים.) הוא מבוסס על האופן בו אדם מגלה עצמו, על תמציתו, על יחסו כלפי האמת ועל הנתיב בו אדם הולך. כלפי חוץ, נראה כאילו האל בלתי מתחשב כלפי האדם, שהוא חסר רגשות ושמעשיו חסרי לב. על בסיס התפיסות והדמיונות של האדם, אנשים חושבים, "האל לא היה צריך להתייחס כך לפאולוס. פאולוס עשה כל כך הרבה וסבל כל כך הרבה. בנוסף, הוא היה נאמן והקדיש עצמו לאל. למה שהאל יתייחס אליו ככה?" האם זה נכון שאנשים יגידו את זה? האם זה עולה בקנה אחד עם האמת? באיזה אופן היה פאולוס כה נאמן לאל או הקדיש את עצמו אליו כל כך? האם הם לא מעוותים את העובדות? פאולוס היה נאמן להשגת ברכות לעצמו והוא הקדיש את עצמו לכך. האם זה נקרא להקדיש עצמך לאל ולגלות נאמנות כלפיו? כשאנשים לא מבינים את האמת, כשהם אינם יכולים לראות בבירור את תמצית הבעיה, והם מדברים בעיוורון על סמך רגשותיהם, האם הם לא מורדים באל ומתנגדים לו? לא פלא שכולם מעריצים את פאולוס! אלה שהם מהשטן תמיד מעריצים את השטן, ואפילו מדברים בשם השטן על סמך רגשותיהם. משמעות הדבר היא, שלמרות שאנשים כביכול נפרדו מהשטן, הם נשארו מחוברים. למעשה, כשאנשים מדברים בשם השטן, הם גם מדברים בשם עצמם. אנשים מזדהים עם פאולוס כי הם כמוהו, ונמצאים על אותו הנתיב כמותו. לפי השכל הישר של האדם, האל לא היה צריך להתייחס לפאולוס באופן זה, אבל מה שהאל עשה היה ההפך המוחלט משכלו הישר של האדם. זה צביונו הצודק של האל, וזו האמת. אם אדם מדבר בהתאם לשכלו הישר של האדם, הוא עשוי לומר, "גם אם פאולוס לא השיג הרבה, הוא השקיע הרבה עבודה ומאמץ. היה צריך לחוס עליו רק בגלל מספר השנים שסבל. אפילו אם רק היה עובד, זה בסדר. הוא לא היה צריך להיענש או להישלח לגהינום". זהו השכל הישר והרגשות של האדם – זו לא האמת. מהו ההיבט היפה ביותר של האל? שאין לו את השכל הישר של האדם. כל מה שהוא עושה הוא בהתאם לאמת ולתמצית שלו. הוא מגלה צביון צודק. האל לא מתייחס לרצונות הסובייקטיביים שלך, ולא לעובדות האובייקטיביות של מה שעשית. האל קובע ומגדיר איזה סוג אדם אתה בהתבסס על מה שאתה עושה, על מה שאתה חושף, ולפי הדרך בה אתה צועד, ואז מחליט על היחס המתאים ביותר כלפיך. כך נקבע סופו של פאולוס. כשמסתכלים על עניינו של פאולוס, נראה כאילו האל היה חסר אהבה. פטרוס ופאולוס היו שניהם יצירי בריאה, אך בעוד שהאל אישר ובירך את פטרוס, הוא חשף, ניתח, שפט והוקיע את פאולוס. אינך יכול לראות את אהבתו של האל באופן בו הוא קבע את סופו של פאולוס. לכן, בהתבסס על מה שקרה לפאולוס, האם תוכל לומר שהאל אינו אוהב? לא, אתה לא יכול, כי האל הטיל עליו משמעת פעמים רבות, האיר אותו, נתן לו הזדמנויות רבות להכות על חטא, אבל פאולוס סירב בעקשנות וצעד בדרך ההתנגדות לאל. אז בסופו של דבר, האל הוקיע והעניש אותו. כשמסתכלים על העניין הזה על פני השטח, נראה שלאנשים אין בחירה בעבודת האל ובישועתו. למרות שהאל לא מתערב בבחירות של אנשים, אם אדם בוחר בדרך של חיפוש ברכות, האל יוקיע ויעניש אותו. זה נראה כאילו האל לא נותן לאנשים לבחור את הנתיב שלהם, שהוא רק מאפשר להם לבחור בנתיב החתירה אל האמת, ושאם אדם נשפט, מטוהר או מובא לכדי שלמות, זה לחלוטין תלוי באל. האין זו טעות אבסורדית ומגוחכת לחלוטין לראות את עבודתו של האל בדרך זו ולתייג את האל כך? האדם אינו מודע כלל לכך שצביונו של האל צודק וקדוש; הוא תמיד בוחר ללכת בנתיב משלו – נתיב ההתנגדות לאל, אך אינו רוצה לקבל את שיפוטו של האל או שיוקיעו אותו. זה לגמרי לא הגיוני! יש רבים שחושבים, "אנשים לא יכולים לבחור לעצמם איך האל יתייחס אליהם, איזו משימה ייתן להם, מה העבודה שיטיל עליהם לעשות, או את החובה שיטיל עליהם. בסופו של דבר, כל מי שבוחר לצעוד בנתיב משלו מוקיעים אותו. האל מברך ומאשר אותך רק אם אתה בוחר בנתיב שהוא מוביל אותך בו, ואם תבחר בדרך של חתירה אל האמת". יש כאלה שרואים בכך חוסר הגינות מצדו של האל והתערבות שלו בבחירה החופשית של אנשים. אבל האם אלה הם פני הדברים? (לא.) האל עושה את כל זה בהתאם לעיקרון. כשאינך מבין את העובדות ואת האמת, קל לך לטעות ולשפוט את האל, אך כשאתה מבין את העובדות ואת האמת, אתה תחשוב שחוסר ההבנות הללו חסרות ערך ובזויות לחלוטין, ואסור שיראו אור-יום לעולם. בנקודה זו, תדע שכל מה שהאל עושה נכון. אנשים לא יכולים לראות את זה כי הם אנוכיים מדי וטיפשים. הם לא מבינים את האמת ואינם יכולים לראות את הדברים בבירור, ולכן הם מתייגים את האל בהתאם לתפיסות ולדמיונות שלהם. ברגע שתבין זאת, לא תגן יותר על פאולוס ולא תבין עוד את האל בצורה שגויה. אתה תגיד, "מה שהאל עושה צודק לחלוטין. בני אדם הם אלה שמושחתים. הם צרי אופקים וטיפשים. הם לא יכולים לראות מצבים בבירור. לא משנה אם אדם רואה את צביונו הצודק של האל או אם הוא רואה את אהבתו דרך עניין זה, כל מה שהאל עושה נכון, וזו התגלות צביונו הצודק ותמציתו. הכול עולה בקנה אחד עם האמת, ואינו שגוי!" היום, כשהאל פועל בתוככם ומציל אתכם, באיזה נתיב עליכם לבחור? האם האל מתערב בענייניכם? איזו בחירה עליכם לעשות? האם ללמוד מהטעויות של פאולוס? האם עליכם להיות כמו פטרוס ולנהות בנתיב החתירה אל האמת? איך אתם ניגשים לעניין זה? זה תלוי אם אתם מבינים את האמת. אילו בעיות תפתור הבנת האמת? המטרה של הבנת האמת היא לפתור את הצביון המושחת של האדם ואת קשייו השונים. כשאתה נתקל בבעיות שלא ניתן לפתור; או באנשים, באירועים ובדברים שאינם תואמים את התפיסות שלך, האמת תתחיל למלא את תפקידה בתוכך. אז איך המקרה של פאולוס עוזר לך בהיווכחות בחיים האישיים שלך ובבחירת הנתיב שלך? (זה יכול לדרבן אותנו לבוא בפני האל ולהרהר בעצמנו.) (זה יכול להפיל חומות ולהעלים חוסר הבנות בין האל לאדם.) זה חלק אחד של העניין, ואתם הרווחתם משהו מהדיון הזה. הדבר החשוב ביותר שיש להבין, הוא חשיבות הבחירה של נתיב החתירה אל האמת, ומדוע האל מברך ומאשר את אלה שעושים זאת. הבנת התשובה לשאלה זו היא הדבר החשוב ביותר.

זה עתה סיפרתי איך היהודים נשלחו לגלות, ונדדו לכל מדינה ברחבי העולם. מה אנשים למדים מעובדה זו? איזו אמת הם מבינים? אירוע זה צריך לגרום לאנשים להרהר קצת. ראשית, על האופן שבו אנשים צריכים ליישם בפועל, ושנית, כדי שהם יוכלו להבין את צביון האל דרך אירוע זה. הבה נדבר תחילה על האופן שבו אנשים צריכים ליישם בפועל בנסיבות אלה. אין דבר שהאל עושה שמוטה על פי רצון האדם; לאל תוכנית משלו, ועקרונות משלו לעשות דברים. אם כך, איזה יחס צריך להיות לאנשים? לא משנה באיזה מצב הם נתקלים, או אם זה תואם את התפיסות שלהם, אסור לאנשים לעולם להעמיד את עצמם במחלוקת עם האל. יש אנשים שאומרים, "למרות שאני מרדן ומתנגד לאל, האם לא די בכך שאבצע את חובתי?" איזה מין יחס זה? ברור שזה לא מקובל. זו לא התמסרות אמיתית. אז איך בדיוק אנשים צריכים ליישם בפועל את "לא להעמיד עצמם במחלוקת עם האל", ולממש זאת? יש שני עקרונות של יישום בפועל: הראשון, לחפש באופן יזום את כוונות האל, אילו אמיתות אנשים צריכים להבין, וכיצד לשתף פעולה ולהשלים את המשימה שהאל הטיל – זה הצד הפעיל של מה שאנשים צריכים לעשות. השני, לבדוק ולהכיר היכן יש לך חוסר הבנות לגבי האל, אינך מתמסר אליו, יש לך תפיסות ודמיונות, ודברים שאינם תואמים עימו. זה יבטיח שתוכל ליישם בפועל את האמת בצורה מדויקת במהלך חובתך, לעשות דברים בהתאם לעקרונות, להשלים את התפקיד שהאל הטיל עליך ולהיות מונצח על ידי האל. האם עקרונות יישום בפועל אלו פשוטים? (כן.) למה אני מתכוון ב"פשוט"? שההיגיון והמילים ברורים יחסית; "אחד" פירושו אחד, ו"שניים" פירושם שניים; ברגע שאתה שומע את זה, אתה יודע איך ליישם את זה בפועל. עם זאת, היישום בפועל עצמו אינו כה פשוט, כי לאנשים יש צביונות מושחתים. הם תמיד מתווכחים על דברים, ויש להם הרבה דמיונות ותפיסות, כמו גם אי הבנות לגבי האל. אנשים חייבים לנתח את הדברים האלה ולקבל את שיפוט האל וייסוריו, אבל זה גורם לאנשים חסרי הבנה רוחנית להמציא תפיסות חדשות: "כולם אומרים שהאל הוא אהבה, אז למה תמיד האל חושף ושופט את המחשבות ואת התפיסות של אנשים? אני לא רואה אהבה באל; אני רק רואה שצביון האל אינו סובל פגיעה". האם זו לא אחת מתפיסות האדם? אם, כמו בתפיסות ובדמיונות של בני אדם מושחתים, האל הי היה מגלה רק רחמים ואהבה חומלת במהלך התפתחותו של המין האנושי, ולעולם לא את צדקתו או חמתו, האם יכול היה האדם לשרוד עד היום? (לא, הוא לא היה יכול.) האדם היה נטרף על ידי השטן מזמן. כאשר מטפלים בבעיות של השדים והשטן, ובבני אדם מושחתים שמתנגדים לאל, מה שהאל חושף והדרך בה הוא מגלה את עצמו אינם האהבה שאנשים מדברים עליה, אלא צביון צודק; אלו הם שנאה, תיעוב, שיפוט, ייסורים, עונש והשמדה. רק כך יכול האל לחשוף שטבעו צודק, קדוש ואינו סובל פגיעה; לבייש לחלוטין את השטן, ולהגן ביעילות על האנושות האמיתית. כך תמיד הוביל האל את האנושות, והציל אותה בו זמנית.

אנשים חייבים לבחון באופן תדיר כל דבר בליבם שאינו תואם את האל, או שמהווה חוסר הבנה כלפיו. איך נוצרות חוסר הבנות? למה אנשים לא מבינים נכון את האל? (כי האינטרס האישי שלהם נפגע.) אחרי שאנשים רואים את העובדות על גלות היהודים מיהודה, הם חשים פגועים ואומרים: "בהתחלה האל כה אהב את בני ישראל. הוא הוציא אותם ממצרים והוביל אותם דרך ים סוף, נתן להם את המן מהשמים ומי מעיינות לשתייה, ואז נתן להם באופן אישי חוקים שיובילו אותם, ולימד אותם איך לחיות. אהבתו של האל כלפי האדם גאתה – אנשים שחיו אז היו כה מבורכים! כיצד התהפך כהרף עין יחסו של האל? לאן נעלמה כל אהבתו?" תחושות האנשים לא יכולות להכיל את זה, והם מתחילים לפקפק, ואומרים, "האם האל הוא אהבה או לא? מדוע היחס המקורי שלו כלפי בני ישראל לא ניכר עוד? אהבתו נעלמה ללא עקבות. האם יש בו בכלל אהבה?" כאן מתחילה חוסר ההבנה של אנשים. מהו ההקשר בו אנשים יוצרים חוסר הבנות? האם זה יכול להיות בגלל שמעשיו של האל אינם תואמים את התפיסות והדמיונות של אנשים? האם עובדה זו גורמת לאנשים חוסר הבנה כלפי האל? האם הסיבה לחוסר ההבנה של אנשים כלפי האל היא שהם מגבילים את ההגדרה שלהם לאהבתו? הם חושבים, "אלוהים הוא אהבה. לפיכך, עליו לדאוג לאנשים ולהגן עליהם, ולהרעיף עליהם חסד וברכות. זוהי אהבת האל! מוצא חן בעיני שהאל אוהב אנשים בצורה הזו. במיוחד יכולתי לראות כמה האל אהב אנשים כשהוביל אותם דרך ים סוף. אנשים היו אז כה מבורכים! הלוואי ויכולתי להיות אחד מהם". כשאתה מתלהב מסיפור זה, אתה מתייחס לאהבה שהאל גילה באותו רגע כאמת הגבוהה ביותר, ובתור הסמן היחיד של תמציתו. אתה מגביל את הגדרת האל בליבך, ומתייחס לכל מה שהאל עשה באותו רגע כאמת הגבוהה ביותר. אתה חושב שזה הצד הכי חביב של האל, וזה שהכי מאלץ אנשים לכבד ולירוא אותו, ושזו אהבת האל. למעשה, פעולות האל כשלעצמן היו חיוביות, אבל בגלל ההגדרות המוגבלות שלך, הן הפכו לתפיסות בנפשך, ולבסיס לפיו אתה מגדיר את האל. הן גורמות לך לחוסר הבנה לגבי אהבת האל, כאילו אין בה דבר מלבד רחמים, טיפול, הגנה, הדרכה, חסד וברכות – כאילו זו כל המשמעות של אהבת האל. מדוע אתם מוקירים כל כך את היבטי האהבה הללו? האם זה בגלל שהם קשורים לאינטרס האישי שלך? (אכן כן.) לאיזה אינטרסים אישיים זה קשור? (תענוגות הבשר וחיים נוחים.) כשאנשים מאמינים באל, הם רוצים להשיג ממנו דברים אלו, אבל לא דברים אחרים. אנשים לא רוצים לחשוב על שיפוט, ייסורים, ניסיונות, זיכוך, סבל למען האל, ויתור על דברים והשקעה מעצמם, או אפילו הקרבת חייהם. אנשים רק רוצים ליהנות מהאהבה, מהטיפול, מההגנה ומההדרכה של האל, לכן הם מגדירים את אהבת האל כמאפיין היחיד של תמציתו, וכתמציתו היחידה. האם הדברים שהאל עשה כשהוביל את בני ישראל דרך ים סוף לא הפכו למקור התפיסות של אנשים? (אכן כן.) זה יצר הקשר שבמסגרתו אנשים גיבשו תפיסות לגבי האל. אם הם גיבשו תפיסות לגבי האל, אז האם הם יכולים להשיג הבנה אמיתית לגבי עבודת האל וצביונו? ברור שהם לא רק לא יבינו, אלא גם יפרשו זאת שלא כהלכה ויגבשו תפיסות לגבי זה. זה מוכיח שהבנתו של האדם צרה מדי, ואינה הבנה אמיתית. כי אין זו האמת, אלא סוג של אהבה ושל הבנה שאנשים מנתחים ומפרשים מהאל על סמך התפיסות, הדמיונות והתשוקות האנוכיות שלהם; זה לא תואם את התמצית האמיתית של האל. באילו עוד דרכים האל אוהב אנשים מלבד רחמים, ישועה, טיפול, הגנה והקשבה לתפילותיהם? (באמצעות תוכחה, משמעת, גיזום, שיפוט, ייסורים, ניסיונות וזיכוך.) זה נכון. האל מראה את אהבתו בשפע דרכים: על ידי הנחתת מהלומה, משמעת, גינוי, ודרך שיפוט, ייסורים, ניסיונות, זיכוך וכן הלאה. אלה כולם היבטים של אהבת האל. רק נקודת מבט זו מקיפה ועולה בקנה אחד עם האמת. אם אתה מבין זאת, אזי כאשר אתה בוחן את עצמך ומבין שיש לך חוסר הבנות לגבי האל, האם אינך מסוגל לזהות את העיוותים שלך, ולעשות עבודה טובה בהרהור על המקומות שבהם טעית? האם זה לא יכול לעזור לך לפתור את חוסר ההבנות שלך לגבי האל? (כן, זה יכול.) כדי להשיג זאת, עליך לחפש את האמת. כל עוד אנשים מחפשים את האמת, הם יכולים להיפטר מחוסר ההבנות שלהם לגבי האל, וברגע שהם נפטרים מחוסר ההבנות שלהם לגבי האל, הם יכולים להתמסר לכל הסידורים של האל. אם אתה מסוגל להיפטר מחוסר ההבנות שלך לגבי האל, אזי כשתסתכל על הגליית היהודים מיהודה, אתה תגיד, "יחסו של האל כלפי האדם, כלפי יצירי הבריאה שלו, אינו רק יחס של אהבה, הוא גם מוביל על ידי הנחתת מהלומות והגליה. אנשים לא צריכים לתת לעצמם בחירה ביחסם כלפי האל; יחסם צריך להיות כזה של התמסרות, לא התנגדות." מנקודת המבט של תפיסות ודמיונות האדם, יחסו של האל כלפי היהודים נראה חסר התחשבות, אבל במבט על כך כעת, האל עשה עבודה מדהימה; כל מה שחשף היה צביונו הצודק. האל יכול להעניק חסד וברכות לאנשים, ולתת להם את לחם חוקם, אבל הוא יכול גם לקחת את כל זה. זוהי סמכותו, תמציתו וצביונו של האל.

לאנשים רבים יש תפיסות לגבי הגלות היהודית מיהודה, אבל אנשים המחפשים את האמת יכולים לזכות בנאורות מהאירוע הזה. אם לאדם יש יכולת הבנה, אירוע זה יגרום לו לראות שצביונו הצודק של האל אינו סובל פגיעה. אבל יש אנשים שאין להם את יכולת ההבנה. אם הם חשים שמה שהאל עשה אינו תואם את תפיסותיהם, עליהם להסכים תחילה שהאל צודק, ושצביונו אינו סובל פגיעה; זה בטוח. לאחר מכן, עליהם להתפלל ולחפש את האמת, ולהסתכל על מה שהיהודים עשו שפגע בצביון האל ועורר את חמתו. רק כך יוכלו אנשים לפתור לעומק את תפיסותיהם, להגיע להבנת צביונו של האל דרך אירוע זה, ולהתמסר לתזמורי האל ולסידוריו. עבור אנשים, הבנת האמת היא משימה לא קלה כלל ועיקר. לא משנה אם נהנית בעבר מחסדו של האל ומברכותיו, או עשית עבודה באמצעות קבלת הדרכת האל והתפקיד שהטיל עליך, או אם הקרבת דברים, או וויתרת על משהו – גם אם אנשים רואים אותך כמי שנתן איזושהי תרומה, בשום פנים ואופן אין לראות דברים אלה כהון. זה דבר ראשון. דבר שני, לעולם אל תראה דברים אלה כקלף מיקוח שאתה יכול להחזיק נגד האל ולהשתמש בו כדי להכתיב את יחסו אליך. הדבר החשוב ביותר הוא שכשדברי האל ויחסו כלפיך אינם תואמים את תפיסותיך, או נראים חסרי רגישות כלפיך, אסור לך להתנגד או לצאת נגדו. זה הדבר השלישי. האם אתם יכולים להשיג את שלושת הדברים הללו? שלושת הדברים הללו נוגעים למציאות. האם קל למצבים אלה להתרחש באנשים? (כן.) מדוע מצבים אלו מתרחשים באנשים? למה הם באים לידי ביטוי בצורה כזו? האל מנהל את המין האנושי כולו, ומולך כריבון על כל הדברים, אבל האם האל רואה בדברים אלו הון? האם האל לוקח על זה קרדיט? האם לאל יש גילויים כאלה, באומרו, "עשיתי את כל הדברים הגדולים האלה עבורכם. למה אתם לא מודים לי?" (לא. הוא לא.) לאל אין את הדברים האלה במחשבתו. אז למה האדם מצפה לקרדיט מהאל על כל דבר קטן שהוא מוותר עליו או משקיע מעצמו, או על כל תרומה קטנה שהוא עושה? מדוע האדם מתגלה וחושף עצמו כך? התשובה פשוטה. זה בגלל שצביון האדם מושחת. מדוע האל אינו מתגלה או חושף עצמו בדרך זו? כי תמצית האל היא אמת, ואמת היא קדושה. זו התשובה. אנשים מתגלים וחושפים את עצמם כך מפני שיש להם צביונות מושחתים. האם ניתן לפתור בעיה זו? האם שלושת הדברים שהזכרתי זה עתה יכולים לפתור את הבעיה הזו? (כן, הם יכולים.) אף אחד משלושת הדברים שציינתי לא קל ליישום בפועל, אבל יש פתרון. אחרי שהם שומעים את שלושת הדברים האלה, אנשים עשויים לחשוב, "אסור לנו לעשות דבר זה או אחר. אנחנו פשוט אמורים להיות בובה על חוט חסרת שיקול דעת". האם כך הדבר? (לא, זה לא כך.) אז מה הוא? תנו לי לומר לכם, האל לא נותן לך לעשות את הדברים האלה כי זה להגנתך. זה דבר ראשון. שיטת הנהיה שלך אינה עולה בקנה אחד עם האמת, והיא אינה הנתיב הנכון. אל תחזור על הטעויות של אנשים לפניך. אם אתה מתייחס לדברים שאתה מוותר עליהם ומשקיע עצמך כהון וכקלף מיקוח שתוכל לנצל, ואז אתה יוצא נגד האל כשיחסו כלפיך נראה כחסר התחשבות, אזי היחס שלך אינו עולה בקנה אחד עם האמת, אין בו אנושיות, וזה לא נכון. גם אם יש לך אלף סיבות, היחס שלך עדיין שגוי; זה לא תואם את האמת בשום צורה, ומסתכם בהתנגדות לאל. זה לא היחס שצריך להיות לאדם. זהו הדבר השני. הדבר השלישי הוא, שאם אתה דבק ביחס הזה, לעולם לא תבין את האמת או תזכה בה. לא רק שלא תזכה באמת, אלא תגרום לעצמך להפסד; אתה תאבד את ההגינות ואת החובה הדרושים ביציר בריאה. אם אתה חושב, "אני דבק בגישה שלי, ואף אחד לא יכול לעשות דבר בקשר לזה! אני מאמין שאני צודק, אז אעמוד מאחורי המחשבה שלי. הרעיונות שלי הגיוניים, אז אני אעמוד מאחוריהם עד הסוף!" היאחזות כה בלתי מתפשרת במשהו לא תועיל לך בשום צורה. האל לא ישנה את יחסו בגלל הנחישות שלך או בגלל שאתה דבק במשהו בכל מאודך. במילים אחרות, האל לעולם לא ישנה את יחסו רק בגלל שאתה דבק בשלך. להיפך, האל ינקוט ביחס התואם את מידת המרדנות וההתנגדות הפשרות שלך. זה הדבר הרביעי והחשוב ביותר. האם יש משהו שאתם לא מבינים בארבעת הדברים האלה? האם משהו מהדברים שהזכרתי הוא רק מילים ריקות שאינן מתאימות למצבו האמיתי של האדם, ושאינן מועילות לצד המעשי בחייו של האדם? (לא, כולם מועילים.) האם משהו מהדברים הוא רק תיאוריות ריקות, במקום נתיבים ליישום בפועל? (לא.) האם ארבעת הדברים הללו מועילים לגבי האופן בו אנשים צריכים להיכנס למציאויות-אמת בחיי היומיום שלהם? (כן, הם כן.) אם אתם ברורים בהבנתכם לגבי ארבעת הדברים האלה, מיישמים אותם בפועל וחווים אותם, מערכת היחסים שלך עם האל תישאר רגילה. ארבעת הדברים האלה יגנו עליך במהלך פיתויים שונים, או מול כל מיני אנשים, אירועים ודברים. כשאתה במצב מרדני, חשוב על ההיבטים הללו של האמת, השווה את עצמך אליהם ויישם בפועל בהתאם. אם, בהתחלה, אינך מסוגל ליישם אותם בפועל, עליך להתפלל, ובו בזמן להכיר מדוע פעל כך האל. עליך גם להרהר ולהכיר אילו מצבים מושחתים וגילויים של שחיתות יש לך שגורמים לך לא להיות מסוגל ליישם בפועל או להתמסר. אם אתה מסוגל לחפש את האמת בדרך זו, המצב שלך יישאר רגיל, ואתה תיכנס באופן טבעי למציאויות-האמת הללו.

ללא קשר לעניין, אם אינכם מבינים את האמת, אתם תפעלו לפי תפיסות ודמיונות, או שתפעלו במרדנות ותתנגדו. זה ודאי במאת האחוזים. לפעמים, מבחוץ, אולי זה לא נראה שאתה מתנגד לאל, עושה דברים רעים, או גורם לשיבוש או הפרעה, אבל זה לא בהכרח אומר שמעשיך עולים בקנה אחד עם האמת. לפעמים, אתה עשוי לפעול על סמך תפיסות ודמיונות, ולמרות שזה אולי לא מהווה הפרעה או גורם נזק, כל עוד זה לא עולה בקנה אחד עם האמת, פעולותיך עומדות בסתירה לכוונות האל. יש מקרים אחרים בהם יש לך אולי בראש תפיסות לגבי האל. גם אם עדיין לא הגדרת אותם במילים, אתה נאחז בתפיסות ובדמיונות הללו מבפנים, חושב שהאל צריך לעשות כך או אחרת, ומכתיב איך הוא צריך להיות. לא עשית שום דבר לא נכון כלפי חוץ, אבל בפנים אתה נמצא במצב של מרדנות מתמשכת והתנגדות לאל. למשל, זה עתה דיברתי על מצב שבו לאדם יש תפיסות והגדרות מגבילות לגבי אהבת האל. גם אם התפיסות והדמיונות שלך לא גרמו לך ליצור הפרעות או שיבושים בעבודת האל, המצב שלך מוכיח שלבך כל הזמן מגביל וחסר הבנה כלפי האל. מה נוכל להסיק מכך? שאתה מתנגד לאל ללא הרף. האם אני לא דובר אמת? (כן, אתה דובר אמת.) אם יבוא יום בו יתרחש דבר דומה לגלות היהודים מיהודה, התפיסות שלך יגרמו לכך שלא תהיה מסוגל לומר "אמן" למעשי האל, או לשבח, לירוא, או להתמסר כתגובה למעשי האל. במקום זאת, אתה תבין לא נכון, תתלונן, ואפילו תתנגד קלות לאל בליבך. עמוק בפנים, אתה תגיד לו, "אלוהים, לא היית צריך לעשות את זה. זה היה כה בלתי מתחשב! איך אתה יכול להתייחס ליצירי הבריאה שלך באופן הזה? איך אתה יכול להתייחס לאנשיך הנבחרים בצורה כזו? אני לא יכול לשיר שבחיך או להריע למעשיך אחרי שראיתי מה שעשית. אני סובל מבפנים ומרגיש נואש, כאילו איני יכול לסמוך על האל שלו אני סוגד ללא גבול. האל בו אני מאמין אינו כזה. האל בו אני מאמין לא צריך להתייחס כך ליצירי הבריאה שלו. האל בו אני מאמין אינו קר או אכזרי כל כך. האל בו אני מאמין מתייחס לבני אדם בעדינות ובתשומת לב, כמו תינוקות, גורם להם להרגיש שהם מבורכים בשפע ומלאי חמימות, ולא כמו עכשיו, קר כקרח או אדיש". כשעולות בך מהמעמקים התלונות האלו, אינך רואה את עבודת האל בעובדות המתרחשות מולך. אתה לא מודה בזה או אומר "אמן", שלא לדבר על לשבח את זה. לפיכך, האם הרגשות שלך ומצבך הם של התמסרות לאל, או של יציאה נגד? (יציאה נגד). ברור שזו אינה התמסרות אמיתית. אין כאן התמסרות, רק תלונה, יציאה נגד, חוסר ציות ואפילו כעס. האם זה היחס שצריך להיות ליציר בריאה כלפי בוראו? לא, זה לא. הלב שלך הוא סתירה; אתה חושב, "אם האל עשה זאת, למה ליבי לא מאשר? למה רוב האנשים לא מקבלים זאת? מדוע מעשי האל כה חסרי התחשבות כלפי האדם, ומדוע הם מלאי דם וטבח?" באותו רגע, האל שבליבך והבורא שקיים בפועל בחיים האמיתיים עומדים בסתירה, והם בניגוד זה לזה, האם לא כן? (כן, הם בסתירה). אז באיזה אל כדאי לך להאמין? ברגע זה, האם עליך לבחור להאמין באל של התפיסות שבעומק ליבך, או באל שמבצע פעולות אמיתיות ממש מולך? (האל שמבצע פעולות אמיתיות ממש מולנו). מבחינת הרצונות הסובייקטיביים שלהם, אנשים בהחלט מוכנים להאמין באל שמבצע פעולות אמיתיות ממש מולם, אבל בגלל התפיסות של האדם, רצונותיו האנוכיים, ותחושותיו, הם בוחרים להסוות את האל שבליבם, ומכריחים את עצמם לקבל את האל שמבצע פעולות אמיתיות ממש מולם. אולם, עמוק בפנים, הם עדיין לא מסוגלים לקבל את כל העובדות של מה שהבורא עושה; הם עדיין שומרים את עצמם מוסתרים וחיים בעולם הקטן שלהם, מדברים עם האל של דמיונם ומקיימים עמו אינטראקציה ללא לאות, בעוד האל האמיתי תמיד נראה מעורפל. יש אפילו אנשים שחושבים, "הלוואי והאל האמיתי לא היה קיים. האל שלי הוא האל שאני מדמיין בליבי, הוא מלא אהבה וגורם לאנשים לחוש את חומו. הוא האל האמיתי. האל המעשי אינו זה שדמיינתי, כי הדברים שהוא עושה מאכזבים אותי ואני לא יכול להרגיש כול חמימות ממנו. במיוחד, אני לא יכול להתעלם מכך שאנשים כה רבים מוקעים ומסולקים על ידי השיפוט והייסורים שלו". איזה סוג אדם אומר זאת? זה מה שחסרי אמונה אומרים, ואלה שאינם מקבלים את האמת. אלה הם כל המצבים למיניהם שמתרחשים אצל אנשים כשהם אינם מבינים את עבודת האל, וכשיש סתירה בין דמיונותיהם לבין עבודתו המעשית של האל. אז איך מתרחשים מצבים אלה? ראשית, לאנשים יש צביונות מושחתים; ודבר נוסף, כשמשהו קורה והעובדות לא תואמות את התפיסות והדמיונות של אנשים, ומפוצצים להם את הבועה, מנפצים את חלומם, וגורמים להם להרגיש שלא ניתן לרצות את כוונתם ואת רצונם בברכות, מה הם מחליטים לעשות לבסוף? לברוח, להתפשר, או להתבצר בעמדתם. יש אנשים שאפילו יושבים על הגדר ואומרים, "אקבל את שני הצדדים. האל שהיה במקור בליבי הוא האל והוא אהבה. והאל שעושה מעשים נעלים ומפעיל את סמכותו מול עיני גם הוא אל. אני אקבל את שניהם, ולא אוותר על אף אחד מהם". פעמים רבות, אנשים חיים במצב מסוג זה, ושומרים על קשרים עם שני המחנות. פעמים רבות, אנשים נתפסים לרעיון האל שבמוחם. הם מתרוצצים, משקיעים מעצמם, מעניקים מנחות, ועובדים למען האל המעורפל הזה. הם ישלמו כל מחיר כדי לבצע את חובתם, אפילו יוותרו על חייהם ויקריבו את כל מה שיש להם. לא משנה איך אנשים פועלים, או אילו מצבים מתעוררים בהם, כשקיים אל שכזה במוחם האם מעשיהם טובים או רעים בעיני הבורא האמיתי? האם זו התמסרות או התנגדות? ברור שאלו אינם מעשים טובים ואינם ראויים להיות מונצחים. זה גם חושף את זה שאנשים לא באמת התמסרו או הקריבו עצמם; בפועל, הם מלאי התנגדות, מרדנות והתקוממות. בדיוק בגלל שלאנשים יש מצבים כאלה, ולעתים קרובות הם חיים בתוך מצבים אלה, כאשר אנשים מתעוררים מהחלום שלהם וחיים בעולם האמיתי, הם מבינים שפעולות האל בחיים האמיתיים אינן יכולות לספק את הצרכים הפסיכולוגיים והרוחניים שלהם. במקום זאת, מעשי האל גורמים לאנשים להיפגע באופנים שונים, להרגיש שהוא אדיש וחסר התחשבות כלפי האדם באופנים שונים. יש אפילו אנשים שמפקפקים ואומרים, "האם האל הוא אהבה? האם הוא עדיין אוהב אנשים? נאמר שהאל דואג לאדם ואוהב אותו כמו את עצמו. איפה אתה רואה את זה? למה אף פעם לא ראיתי את זה?" זו בעיה! פעמים רבות, אנשים חיים במצבים האלה, וגורמים לכך שהסתירה בין האדם לאל תחריף עוד יותר, והמרחק ביניהם ילך ויגדל. כשאנשים רואים את האל עושה משהו שמתאים לתפיסות שלהם, הם חושבים, "האל שלי עשה משהו מרעיש. הוא האל שאני רוצה להאמין בו באמת. רק הוא האל שלי. אני מוכן להיות יציר הבריאה שלו. רק הוא הבורא שלי". אולם, כשמתעוררים קשיים, שליליות, או חולשות בחיי היומיום שלהם, והאל שהם מדמיינים אינו יכול לסייע להם או למלא את צרכיהם כל הזמן, אמונתם באל נחלשת או אפילו נעלמת. מה גורם לכל המצבים האלה שיש לאנשים, ולכל האופנים בהם הם פועלים וחושפים עצמם? זה בגלל שאנשים כלל לא מבינים את הבורא. אתה לא מבין אותו; זו הסיבה היחידה. זהו שורש כל הסתירות, הריחוק, ואי ההבנות בין האדם לאל. אז איך אנשים פותרים את הבעיה הזו? ראשית, עליהם לפתור את התפיסות שלהם. שנית, אנשים חייבים לחוות, להתנסות, לחפש ולהרהר בכל אחד מפריטי העבודה שהאל מבצע בהם, ולהגיע לנקודה בה הם מסוגלים להתמסר לחלוטין לכל סידור שהאל פורש בפניהם, ולכל האנשים, האירועים והדברים שהאל מתזמר עבורם. מה מטרת ההתמסרות? להכיר ולהבין את כל האמיתות הללו.

האם אתם מוצאים שהנושא ששיתפנו עליו כעת עמוק? האם אתם מבינים אותו? האם אתם מסוגלים לתפוס אותו? (כן, אנחנו יכולים). אתם אמורים להיות מסוגלים להבין אותו בתיאוריה, אבל האם הבנתו בתיאוריה מגיעה לכדי הבנה וקבלת האמת? (לא, היא לא). אז מה כן מגיע לכדי הבנה וקבלת האמת? עליכם לבחון את עצמכם לעיתים קרובות בחיי היומיום שלכם, אבל מה עליכם לבחון? (לבחון האם יש לנו את המצבים, או שאנו מציגים את עצמנו בדרכים, שהאל מדבר עליהן, ואילו תפיסות וחוסר הבנות יש לאנשים לגבי האל). בדיוק. עליכם לבחון את הדברים הללו; לבחון איזו שחיתות אתם חושפים, ואיזה תפיסות ודמיונות יש לכם. יש אנשים שאומרים שהם לא מסוגלים לבחון את עצמם. את זה ניתן לפתור בקלות על ידי הסתכלות קודם על אחרים. אנשים אחרים הם מראה לעצמך. כשאתה רואה אנשים חושפים צביונות או מצבים מסוימים, הפוך את זה, בחן את עצמך והשווה את עצמך; ראה אם יש לך את אותם תפיסות ודמיונות, ואם אתה באותו מצב. אם כן, אז מה עליך לעשות בנידון? האם עליך לחשוף את עצמך ולנתח את הדברים האלה, או להיאחז בהם ולהמתין לכך "שילבלבו ויניבו פרי"? (עלינו לחשוף את עצמנו ולנתח אותם). עליכם לחשוף את הדברים הללו ולנתח אותם כדי שכולם יוכלו להרוויח מהדבר, כך שדרך זה, כולם יוכלו לזהות במדויק מצבים מושחתים, להבין את האמת, למצוא מוצא, ולפתור סוג כזה של בעיות ביחד. מה הטעם לנתח תפיסות ומצבים פסיביים שליליים? (כדי שאנשים יוכלו למצוא מוצא מהתפיסות ומהמצבים הפסיביים שלהם). ומה הטעם בלמצוא מוצא? לזכות באמת. המטרה בתיקון התפיסות שלך היא לגרום לך להכיר בכך שהן לא נכונות, ושהן לא משהו שאתה צריך שיהיה לך. אתה צריך לשחרר אותן, לא להיאחז בהן. ואז, לחפש באופן פעיל מה נכון, מהם בעצם דברים חיוביים, ומהי בעצם האמת. כשאתה מקבל דברים חיוביים ואת האמת, ומתייחס אליהם כאל העקרונות ליישום בפועל, לחשיבה, ולנקודות המבט שעליך להחזיק בהן, אזי יש שינוי, ואתה תזכה באמת. לכן, לאור האמיתות הללו, איך אנשים צריכים לראות את גלות היהודים מיהודה? איזו תפיסה נפוצה יש לאנשים לגבי האירוע הזה? (שהאל לא היה צריך לגרש את היהודים מיהודה, ושהוא היה צריך להגן על היהודים. שלא משנה איך הם התנגדו לו, ולמרות העובדה שהם מסמרו אותו לצלב, הוא היה צריך לסלוח להם על חטאיהם לעד, ושזו בלבד היא אהבת האל). אלו הן תפיסות האדם. האם הן לא אבסורדיות? אם האל היה נוהג בהתאם לתפיסות האדם, האם עדיין היה לו צביון צודק? למרות שההגליה הסבה צער לאנשים, התנגדותם לאל והוקעתו היו חציית קו מבחינת האל; פעולותיהם לא היו שונות משל השטן, אז איך ייתכן שהאל לא יכעס על כך? יש אנשים שלא יכולים לקבל את האמת, וחושבים, "איך יכול האל להתייחס כך לאנשים? אנשים לא יכולים לקבל סוג זה של אהבה, היא כה חסרת התחשבות כלפיהם! זה לא נראה כמו אהבה. אין לאל אהבה אם כך הוא מתייחס ליהודים". זה שולל את אהבת האל, וזוהי תפיסת האדם. מהי תפיסת האדם? (האדם מגביל את ההגדרה שלו לגבי אהבת האל). כן, כשאנשים מגבילים את ההגדרה שלהם לגבי משהו, זוהי תפיסה, והיא אינה תואמת לאמת, והיא גם לא אמת. הגדרה של מה הגבילו האנשים? הם הגבילו את ההגדרה שלהם לגבי הדרך בה האל פועל; הם חושבים שעל האל לפעול בדרכים מסוימות כדי שזו תהיה עבודתו של האל, ושאלו הדרכים בהן הוא צריך לעבוד. לאנשים יש הגדרה מוגבלת לגבי איך האל עובד, וההגדרה המוגבלת הזו היא התפיסה שלהם. אם כך, איזה סוג הגדרה יש לאנשים לגבי הדרך בה האל עושה דברים? מה יש בהגדרה שלהם שגורם להם לחוש סלידה מהאופן בו האל פעל במצב זה, וגורם להם לחוסר הבנה כלפי האל ולהתנגדות לו? (אנשים חושבים שהאל היה צריך להעניק שפע חסד וברכות ליהודים, אבל במקום זאת, הוא פעל מחוץ לתפיסות ולדמיונות אלה, ומחוץ לציפיותיהם; הוא גירש את היהודים וגרם להם לנדוד על פני האדמה. אנשים לא מבינים זאת, וזה הוליד תפיסות מהותיות). לאנשים רבים יש תפיסות ואי הבנות לגבי הפעולות שהאל נקט כלפי היהודים. במילים אחרות, אנשים מרגישים לא בנוח עם מעשיו של האל וחושבים שהוא לא היה צריך לנהוג כך. האם זו תפיסה? (כן, זו תפיסה.) אם כך, כאשר אנשים חושבים שהאל "לא היה צריך" לעשות מה שעשה, האם זה לא נקרא להגביל את ההגדרה שלהם לגבי מעשיו של האל? איך אתה יודע שהאל לא היה צריך לנהוג כך? מה הבסיס שלך לאמירה שהאל לא היה צריך לנהוג כך? אם אתה חושב שהוא לא היה צריך, אבל הוא כן נהג כך, האם זה אומר שהאל אינו האל? האם זה אומר שמה שהאל עשה היה לא נכון, ואינו עולה בקנה אחד עם האמת? האם האדם אינו שוטה במובן זו? האדם טיפש ובור במיוחד, גאוותן ומתחסד; הדבר הקל ביותר עבורו זה לגבש תפיסות לגבי האל, ולהגביל את הגדרתו לגבי האל. אם אנשים כאלה לא יכולים לקבל את האמת זה מאוד מסוכן, וסביר להניח שהם יסולקו.

לאנשים רבים יש תפיסות ודעות לגבי גלות היהודים מיהודה, והם לא מבינים את כוונותיו של האל, אבל זו בעיה שקל מאוד לתקן. אני אגיד לכם דרך פשוטה לעשות זאת. הקשיבו, וראו אם היא יכולה לתת מענה לקשיים האלה שלכם. קודם כל, הדרך הפשוטה ביותר היא, שאנשים ידעו שהם יצירי בריאה, ושזה טבעי ומוצדק לחלוטין שיצירי בריאה יתמסרו לבוראם. אם ליצירי בריאה יש כל הזמן תפיסות לגבי הבורא שלהם והם אינם יכולים להתמסר לו, אזי זה מרד גדול. אנשים חייבים להבין שיש עיקרון יסודי ביחסו של הבורא ליצירי בריאה, שהוא גם העיקרון העליון. האופן בו הבורא מתייחס ליצירי בריאה מבוסס לחלוטין על תוכנית הניהול שלו ועל דרישות עבודתו; הוא לא צריך להתייעץ עם אף אדם, והוא גם לא צריך לגרום לשום אדם להסכים עמו. הוא עושה מה שהוא צריך לעשות ומתייחס איך שהוא צריך להתייחס לאנשים, ולא משנה מה הוא עושה או איך הוא מתייחס לאנשים, הכול תואם את עקרונות האמת, ואת העקרונות לפיהם הבורא פועל. כיצירי בריאה, הדבר היחיד שיש לעשותו הוא להתמסר לבורא; אדם לא צריך לעשות שום בחירה משל עצמו. זה ההיגיון שאמור להיות ליצירי בריאה, ואם לאדם אין אותו, אז הוא לא ראוי להיקרא אדם. אנשים חייבים להבין שהבורא תמיד יהיה הבורא; יש לו את הכוח והכישורים לתזמר ולהחזיק בריבונות על כל יציר בריאה כראות עיניו, והוא אינו צריך סיבה כדי לעשות זאת. זו הסמכות שלו. אין אחד מבין יצירי הבריאה שהוא בעל הזכות או ההכשרה לשפוט אם מה שהבורא עושה הוא נכון או לא, או איך עליו לנהוג. אף יציר בריאה אינו רשאי לבחור אם לקבל את ריבונותו ואת סידוריו של הבורא; ואף יציר בריאה אינו רשאי לבוא בדרישות לגבי איך הבורא מחזיק בריבונות ומסדר את גורלם. זו האמת העליונה. אין זה משנה מה הבורא עשה ליצירי הבריאה שלו והאופן בו הוא עשה זאת, בני האדם שהוא ברא צריכים לעשות רק דבר אחד: לחפש, להתמסר, לדעת ולקבל את כול מה שקבע הבורא. התוצאה הסופית תהיה שהבורא יגשים את תוכנית הניהול שלו וישלים את עבודתו, מה שיאפשר לתוכנית הניהול שלו להתקדם ללא הפרעות. בה בעת, מפני שיצירי הבריאה קיבלו עליהם את ריבונותו של הבורא ואת הסדריו והתמסרו לריבונותו ולהסדריו, הם יזכו בַאמת, יבינו את רצון הבורא ויכירו את כוונותיו. עליי לספר לכם עדיין על עיקרון נוסף: יהיו אשר יהיו מעשיו של הבורא, יהיה אשר יהיה אופן התגשמותו, ובין אם הוא עושה מעשה גדול או קטן, הוא עדיין הבורא. לעומת זאת, יהיו אשר יהיו מעשיה של כל האנושות, אשר אותה ברא האל, וגם אם בני האנוש מוכשרים או ניחנים במתת, הם עדיין יצירי בריאה. בנוגע לאנושות הברואה, יהיו אשר יהיו מידת החסד וכמות הברכות שהיא קיבלה מהבורא, או מידת הרחמים, רוחב הלב או הנדיבות שקיבלה ממנו, אל לבני האדם להאמין שהם נפרדים ושונים מההמונים, או לחשוב שהם יכולים להיות במעמד זהה לאל או שעלו בדרגה בקרב יצירי הבריאה. גם אם האל העניק לך מתנות רבות, גם אם גמל לך חסד רב או התייחס אליך בנדיבות רבה וגם אם העניק לך כמה כישרונות מיוחדים, אף אחד מהדברים הללו אינו נכס שלך. הנך יציר בריאה ולפיכך תהיה יציר בריאה לעולם ועד. אל לך לחשוב אי פעם, "הנני ילד אהוב בידי האל. האל לא ייטוש אותי לעולם, האל יתייחס אליי תמיד באהבה, בדאגה, ובלטיפות רכות, בלחישות מלאות חמימות של נחמה ועידוד". ההפך הוא הנכון, בעיני הבורא, הנך ככל יצירי הבריאה האחרים. האל יכול להשתמש בך כרצונו, הוא גם יכול לתזמר אותך כרצונו, והוא יכול לסדר כרצונו כך שתמלא כל תפקיד בקרב סוגים שונים של אנשים, אירועים ודברים. זה הידע שצריך להיות לבני האדם וההיגיון שצריך להיות להם. אם תוכל להבין ולקבל את הדברים האלו, הקשר שלך עם האל יהפוך לרגיל יותר, ויהווה בסיס לקשר ראוי ביותר איתו; אם תוכל להבין ולקבל את הדברים האלו, אזי תנווט את מעמדך כהלכה, תתמקם במקומך ותמלא את חובתך.

מה אתם חושבים אחרי שהקשבתם לדברים האלו? האם עדיין יהיו לכם אי הבנות לגבי האל? יש אנשים שאומרים, "בהתחשב בכך שהאל מתייחס באופן הזה לאנשים, כשהאל אמר שבני אדם הם כמו נמלים, ואף פחות מרימות בעיניו, נראה שזה לא היה רק תיאורטי, אלא מציאות! האדם אינו כה יקר לאל, והאל אינו כה קרוב לאדם כפי שאנשים דמיינו". לבם של אנשים הופך קר, כמו מים שהוטלו על להבה, והלהט שלהם פוחת. האם תאמרו שעדיף שליבם יהפוך קר, או שיהיו להם תמיד חוסר הבנות לגבי האל? (עדיף שליבם יהפוך לקר). רק על ידי כך שיתקררו לזמן מה הם יוכלו להבין את צביון האל. ההיגיון שצריך להיות ליצירי בריאה הוא להשתמש באמת כעיקרון עבור כל דבר; הם צריכים להשתמש באמת בתור הבסיס לאופן בו הם רואים הכול, והם צריכים להשתמש באמת כעיקרון וכבסיס לכל דבר שהם עושים. זו הדרך הנכונה להיות. אבל בניגוד לכך, אנשים תמיד חשים בליבם שהקשר שלהם עם האל הוא כמו הקשר שלהם עם אדם אחר, ושהאינטראקציות שלהם אמורות להיות במסגרת מעמד שווה. האם זה מצב טוב? (לא, זה לא). איך זה לא? אנשים שמו את עצמם בעמדה הלא נכונה; הם לא מתייחסים לאל כמו לאל. הסיבה לכך היא שלאנשים יש יותר מדי הבנות שגויות לגבי האל, אבל האל לא ישנה את גישתו כתוצאה מחוסר ההבנות או העכבות של האנשים. נהפוך הוא, לא רק שהאל לא ישנה את גישתו, אלא הוא ימשיך לעבוד בבני אדם בהתאם לעקרונות, בדיוק כמו קודם, ולסדר ולמלוך כריבון על חיי המין האנושי כולו. עם זאת, האדם נוטה לגבש תפיסות לגבי האל, ולהתנגד ולמרוד בו, ולכן האדם חייב לסבול מאוד. אנשים רוצים להתקרב לאל ולרפד את הקשר שלהם עמו, והם מדברים על התחושות, ההון, הכישרונות, והיכולות שלהם, על כמה הם נתנו, על הישגיהם בעבר, ועל כל סוג של היגיון אחר. האם אנשים יכולים להשיג את האמת כשהם חיים תמיד במצבים האלה? לא, הם לא יכולים. אם אין לך לב מסור לאל, תמיד יש לך דעות מופרכות, אינך מסוגל לקבל את עמדתו של יציר בריאה, יש לך שאיפות משולחות רסן, ואתה תמיד משתוקק למעמד גבוה יותר, זה יגרום בסופו של דבר שלא תהיה מסוגל לגשת לחובתך כראוי, או להבין נכון את הדרישות והגישות של האל כלפיך. למרות שאתה כל הזמן עובר זיכוך וסובל ללא הרף, אתה לא מסוגל להשתחרר מהתפיסות ומהדמיונות שלך, ואתה אפילו חושב שאתה הוא זה שהאל הכי אוהב והכי קשור אליו. כתוצאה מכך, כשמשהו אמיתי קורה לך, ואתה רואה שהאל לא נוהג באופן הזה, ושזו רק תקוות שווא מצידך, אתה חווה נסיגה וסופג מכה; אתה מתלונן ומרגיש שנעשה לך עוול. גם התחושות שלך סופגות מכה. האם הסבל הזה שווה את זה? (לא, הוא לא). אנשים הביאו על עצמם סבל בגלל תקוות השווא, התפיסות והדמיונות שלהם. זה הדבר הבעייתי ביותר עבורם, והם צריכים לסובב את עצמם ולהתהפך! איך עליהם לעשות זאת? על ידי הכרה בכך שהאל צודק כלפי כולם, ושכל העבודות שהאל מבצע נועדו להציל את המין האנושי – אין לו אג'נדה אחרת. מה שאנשים צריכים לעשות, זה לקבל על עצמם את עמדת יצירי הבריאה, להתמסר לריבונות של הבורא, לתזמוריו ולהסדריו, לקבל ולהתמסר לכל מה שהבורא עושה, לחפש את האמת ואת כוונות האל בדברים הללו, ולהכיר את דרך פועלו של האל. אם אנשים תמיד משתמשים בתפיסות שלהם כדי להעריך ולהגדיר את מעשי האל, תמיד מציבים בפני האל דרישות בלתי הגיוניות, ומתעקשים שהאל יעשה דברים בדרך שלהם, אזי הם מורדים באל, ולא רק שהם לא מסוגלים להבין את האמת, אלא שבסופו של דבר לא תישאר ברירה מלבד זה שהם יידחו בתיעוב ויסולקו על ידי האל. אם אנשים רוצים להתברך על ידי האל, הדבר היחיד שהם צריכים לעשות הוא לחפש, להתמסר, להכיר ולקבל כל מה שהבורא עושה. זו הדרך היחידה בה אנשים יבינו את האמת, ידעו את האל, ישיגו התמסרות אמיתית לאל, ויינצלו.

18 במאי, 2018