כל אחד מכם נדרש לבחון מחדש את מסעך כמאמין באל, כדי לראות אם בתהליך של היותכם חסידי אל הצלחתם באמת ובתמים להבין, באמת ובתמים לתפוס ובאמת ובתמים להכיר את האל, אם אתם באמת ובתמים יודעים מה הגישות של האל כלפי סוגים שונים של בני אדם ואם אתה באמת ובתמים מבין את העבודה שהאל עושה בך וכיצד האל מגדיר כל מעשה שלך. האל הזה, העומד לצדך, המארח לך לחברה, המנחה את כיוון התקדמותך, האוחז בריבונות על גורלך ומספק את צרכיך – עד כמה בדיוק אתה מבין את האל וכמה אתה יודע אודותיו? האם ידוע לך איזו עבודה הוא עושה בך מדי יום ביומו? האם ידועים לך העקרונות והמטרות של כל פעולה ופעולה שלו? האם ידוע לך כיצד הוא מנחה אותך? האם ידוע לך כיצד הוא מקיים אותך? האם ידועות לך השיטות שבהן הוא מוביל אותך? האם ידוע לך מה הוא רוצה להשיג ממך ומה הוא רוצה להשיג בך? האם אתה יודע מהן הגישות שהוא נוקט כלפי אופני ההתנהגות השונים שלך? האם ידוע לך אם אתה אדם שהוא אוהב? האם ידועים לך מקורות השמחה, הכעס, הצער וההנאה שלו והמחשבות והרעיונות העומדים מאחוריהם והמהות שלו? האם אתה יודע איזה מין אל בדיוק הוא האל הזה שאתה מאמין בו? האם שאלות אלה ואחרות מסוג זה הן דברים שמעולם לא הבנת או חשבת עליהם? במהלך אמונתך באל, האם פוגגת את אי ההבנות שהיו לך לגבי האל, באמצעות הערכה וחוויה אמיתית של דבריו? לאחר שקיבלת את המשמעת והתוכחה מהאל, האם הפגנת התמסרות אמיתית לאל והתחשבות בו? בעיצומם של הייסורים והשיפוט של האל, האם למדת להכיר את טבעו המרדני והשטני של האדם ודרך כך זכית בקורטוב הבנה של קדושתו של האל? מתוך ההנחיה והנאורות של דברי האל, האם התחלת לפתח השקפה חדשה על החיים? בעיצומם של הניסיונות שבהם העמיד אותך האל, האם חשת בחוסר סובלנותו כלפי עבירות האדם כמו גם במה שהוא דורש ממך ובאופן שבו הוא מושיע אותך? אם אינך יודע מה פירוש הדבר לא להבין את האל או כיצד לתקן את חוסר ההבנה הזה, אזי אפשר לומר כי מעולם לא הגעת לקרבה אמיתית עם האל ומעולם לא הבנת את האל או, לכל הפחות, ניתן לומר שמעולם לא רצית להבין אותו. אם אינך יודע מהן המשמעת והתוכחה של האל, ודאי שאינך יודע מהן התמסרות ואכפתיות או לפחות מעולם לא התמסרת לאל ולא התחשבת בו באמת. אם מעולם לא חווית את ייסוריו ושיפוטו של האל, ודאי שאינך יודע מהי קדושתו ועוד פחות מכך ברור לך מהי מרדנותו של האדם. אם מעולם לא הייתה לך השקפה אמיתית ונכונה על החיים או מטרה נכונה בחיים ואתה עדיין מבולבל ולא בטוח לגבי הנתיב העתידי של חייך, ואפילו מהסס להתקדם, אזי בוודאות מעולם לא זכית בהארתו ובהכוונתו של האל ואפשר לומר שדברי האל מעולם לא העניקו לך אספקה או באמת ציידו אותך. אם טרם חווית ניסיונות מהאל, מן הסתם לבטח אינך יודע מהו חוסר סובלנותו של האל כלפי עבירות האדם ולא תבין מה בדיוק האל דורש ממך, ואף פחות מכך, מהי בדיוק עבודתו בניהול האדם ובהושעתו. אין זה משנה כמה שנים האדם מאמין באל, אם הוא מעולם לא חווה או תפס דבר מדברי האל, אזי אין ספק שהוא לא עלה על הנתיב לישועה, שאמונתו באל ריקה מתוכן, שידיעתו על האל אפסית אף היא ולמותר לציין אין לו שמץ של מושג מה זה אומר לירוא את האל.

התכונות השייכות לאל ומה שהאל הנו, מהותו של האל, צביונו של האל – כל אלה נודעו בזכות דבריו לאנושות. כשהאדם יחווה את דברי האל במהלך יישומם בפועל, הוא יבין את המטרה שמאחורי הדברים שהאל אומר ואת המקור והרקע של דברי האל ויבין ויעריך את ההשפעה הרצויה של דברי האל. עבור האנושות, כל אלה הם דברים שאדם חייב לחוות, לתפוס ולהשיג על מנת להשיג את האמת והחיים, לתפוס את כוונותיו של האל, לשנות את צביון האדם ולהיות מסוגל להתמסר לריבונותו של האל ולהסדריו. בו בזמן שהאדם חווה, תופס ומשיג את הדברים האלה, הוא זוכה בהדרגה בהבנה של האל ובשלב זה הוא גם זוכה בדרגות שונות של ידע אודותיו. הבנה וידע אלה לא נובעים מתוך משהו שהאדם דמיין או חיבר בעצמו, אלא ממה שהוא מעריך, חווה, מרגיש ומאשש בתוך עצמו. רק לאחר ההערכה, החוויה, ההרגשה, והאישוש של הדברים האלה, הכרתו של האדם את האל רוכשת תוכן. רק הידע שהאדם מקבל בשלב זה הוא ממשי, אמיתי ומדויק ותהליך זה – של השגה אמיתית של הבנה והכרה של האל דרך הערכה, חוויה, הרגשה, ואישוש של דבריו – אינו אלא קרבה אמיתית בין האדם לאל. בעיצומה של קרבה כזו, האדם מבין את כוונות האל ותופס אותן באמת ובתמים, מבין ומכיר באמת ובתמים את מה ששייך לאל ואת מה שהאל הנו, הוא מבין ומכיר באמת ובתמים את מהותו של האל, מבין ומכיר בהדרגה את צביונו של האל, מגיע לוודאות באשר לעובדת ריבונותו של האל על הבריאה כולה ולהגדרה הנכונה של ריבונות זו וזוכה בהגדרה מהותית ובידע באשר לזהותו ועמדתו של האל. בעיצומה של קרבה כזו האדם משנה, צעד אחר צעד, את דעותיו על האל וחדל לדמיין אותו יש מאין או לתת דרור לחשדותיו לגביו או לא להבין אותו או לגנות אותו או לשפוט אותו או להטיל בו ספק. כך יהיו לאדם פחות ויכוחים עם האל, פחות עימותים עם האל ופחות הזדמנויות שבהן הוא ימרוד באל. לעומת זאת, האכפתיות של האדם כלפי האל והתמסרותו לאל ילכו ויתעצמו ויראת האל שלו תהפוך לאמיתית ומעמיקה יותר. בעיצומה של קרבה כזו, האדם לא רק יזכה לקבל אספקה של האמת והטבלה של חיים, אלא גם יזכה בה בעת להכיר את האל באמת ובתמים. בעיצומה של קרבה כזו, האדם לא רק יעבור שינוי בצביונו ויזכה בישועה, אלא גם ישיג בה בעת יראה וסגידה אמיתית של יציר נברא כלפי האל. משזכה בקרבה כזו, אמונתו של האדם באל לא תהיה עוד דף נייר ריק או הבטחה שאינה אלא מס שפתיים או רדיפה והערצה עיוורות. רק באמצעות קרבה כזו, חיי האדם יתבגרו ויבשילו מיום ליום ורק כעת צביונו ישתנה בהדרגה ואמונתו באל תהפוך, שלב אחר שלב, מאמונה מעורפלת וחסרת ודאות להתמסרות ואכפתיות אמיתיות וליראה אמיתית. בתהליך דבקותו באל, האדם גם יתקדם בהדרגה מעמדה סבילה לפעילה, מהשלילי לחיובי. רק באמצעות קרבה כזו, האדם יבין ויתפוס את האל באמת ובתמים ויזכה להכיר את האל באמת ובתמים. מכיוון שהרוב המכריע של בני האדם מעולם לא נוכח בקרבה אמיתית עם האל, הידע שלהם על האל נעצר ברמת התאוריה, ברמה של מילים ודוקטרינות. כלומר, הרוב המכריע של בני האדם, ואין זה משנה כמה שנים הם האמינו באל, בכל הנוגע להכרתם את האל הם עודם בנקודת הפתיחה, תקועים ביסוד של מחוות הערכה מסורתיות, עם האמונות הטפלות הפיאודליות והגוונים הרומנטיים שלהן. העובדה שהכרתו של האדם את האל תקועה בנקודת ההתחלה פירושה שלמעשה היא אינה קיימת. מלבד הכרתו של האדם בעמדתו ובזהותו של האל, אמונתו של האדם באל נמצאת עדיין במצב של חוסר ודאות מעורפל. לאור האמור לעיל, כמה יראה אמיתית יכול האדם לחוש כלפי האל?

אין זה משנה עד כמה אמונתך בקיומו של האל חזקה, היא אינה יכולה להחליף את הכרתך את האל ולא את יראתך כלפי האל. אין זה משנה כמה נהנית מברכותיו ומחסדיו, הדבר אינו יכול להחליף את הכרתך את האל. אין זה משנה עד כמה אתה מוכן להקדיש ולהשקיע את כל-כולך למענו, הדבר אינו יכול להחליף את הכרתך את האל. אולי התחלת להכיר היטב את דברי האל או שאפילו אתה יודע אותם בעל פה ומסוגל ללהג אותם. אולם הדבר אינו יכול להחליף את הכרתך את האל. ככל שירצה האדם להיות חסיד האל, אם מעולם לא הייתה לו קרבה אמיתית לאל או חוויה אמיתית של דברי האל, הרי שהכרתו את האל תהיה כיסוי ריק או הזיה אינסופית ותו לא. כל כמה ש"התחככת" עם האל במקרה או פגשת בו פנים-אל-פנים, הכרתך את האל תהיה עדיין אפסית ויראתך את האל תהיה לא יותר מאמרת כנף ריקה או מושג אידיאליסטי.

אנשים רבים מחזיקים בדברי האל כדי לקרוא בהם מדי יום ביומו, אפילו עד כדי כך שהם משננים בעל פה את כל הפסוקים הקלאסיים כאילו היו הנכס היקר ביותר שלהם ואף מטיפים בכל מקום את דברי האל, מזינים את הזולת ומסייעים לו באמצעות דברי האל. הם חושבים שבכך הם נושאים עדות לאל, נושאים עדות לדבריו, שבכך הם נוהים אחר האל. הם חושבים שבכך הם חיים על פי דברי האל, שבכך הם מכניסים את דברי האל אל תוך חייהם בפועל ושבכך יזכו לשבח מהאל, ייוושעו ויהפכו למושלמים. אולם בעודם מטיפים את דברי האל, הם לעולם לא נוהגים על פי דבריו בפועל ואינם מנסים להשוות את עצמם למה שדברי האל מגלים. במקום זאת, הם משתמשים בדברי האל כדי לזכות בדרכי מרמה בהערצתו ובאמונו של הזולת, לנהל בעצמם ולמעול ולגנוב את כבודו של האל. הם מקווים לשווא לנצל את ההזדמנות של הפצת דברי האל כדי לזכות בעבודתו של האל ובשבחיו. שנים רבות חלפו ולא רק שאנשים אלה לא יכלו לזכות בשבחי האל כשהטיפו את דבריו ולא רק שלא יכלו לגלות את הדרך שבה עליהם ללכת כשהם נושאים עדות לדברי האל ולא רק שלא סייעו לעצמם או הזינו את עצמם בעודם מסייעים לזולת ומזינים אותו באמצעות דברי האל ולא רק שלא יכלו להכיר את האל או לעורר בלבם יראה אמיתית כלפי האל בעודם עושים את כל הדברים האלה – נהפוך הוא, חוסר הבנתם את האל רק גדל והולך, חוסר אמונם בו מחמיר והולך והאופן שבו הם מדמיינים אותו הולך ונעשה מוגזם יותר. התיאוריות שלהם באשר לדברי האל מנחות ומזינות אותם ונדמה שהם מרגישים בבית, כאילו הם מפעילים את כישוריהם בקלות, כאילו מצאו את הייעוד בחייהם ואת שליחותם, כאילו זכו בחיים חדשים ובישועה, כאילו שבגלגול דברי האל שוב ושוב על לשונם הם זכו באמת, תפסו את כוונותיו של האל וגילו את הנתיב להכיר אותו, כאילו שבעודם מטיפים את דברי האל, הם זוכים לעתים קרובות לפגוש את האל פנים-אל-פנים. כמו כן, לעתים קרובות הם "מתרגשים" עד לכדי התקפי בכי ולעתים קרובות הם הולכים אחרי ה"אל" שבדברי האל ונדמה שהם מנסים ללא הרף לזכות בדאגתו ובכוונתו הטובה ובה בעת לתפוס את ישועת האל את האדם ואת ניהולו, להכיר את מהותו ולהבין את צביונו הצודק. על סמך יסוד זה, נדמה שהם מאמינים באמונה שלמה עוד יותר בקיומו של האל, מודעים עוד יותר לרוממותו וחשים אף יותר לעומק את תפארתו ואת נשגבותו. בהיותם ספוגים בידע שטחי של דברי האל, נדמה שאמונתם גדלה, שנחישותם לעמוד בסבל התחזקה ושהכרתם את האל העמיקה. הם אינם יודעים כלל שעד שיחוו באמת את דבר האל, כל הידע שלהם על האל ודעותיהם לגביו נובעים ממשאלותיהם המדומיינות ומניחושיהם. אמונתם לא תעמוד באף מבחן מהאל, רוחניותם ושיעור קומתם לכאורה פשוט לא יעמדו בניסיון או בבדיקה של האל, נחרצותם אינה אלא טירה עשויה מחול והכרתם לכאורה את האל היא פרי דמיונם ותו לא. למעשה, אנשים אלה, שהשקיעו לכאורה מאמץ רב בדברי האל, מעולם לא הבינו מהי אמונה אמיתית, מהי התמסרות אמיתית, מהי אכפתיות אמיתית או מהי ההכרה האמיתית של האל. הם לוקחים תאוריה, דמיון, ידע, כישרון, מסורת, אמונות טפלות ואף את ערכי המוסר של האנושות והופכים אותם ל"הון" ול"כלי נשק" לשם אמונה באל ודבקות בו ואף הופכים אותם ליסודות אמונתם באל ולדבקותם בו. במקביל, הם גם לוקחים את ההון ואת כלי הנשק הללו והופכים אותם לקמעות קסם להכרת האל, לעמידה מול האל ולהתמודדות עם הבדיקות, הניסיונות, הייסורים והשיפוט של האל. בסופו של דבר, מה שהם משיגים איננו אלא מסקנות על האל הספוגות בקונוטציה דתית ובאמונות טפלות פיאודליות וכל זה הוא רומנטי, גרוטסקי וחידתי. דרכם להכיר ולהגדיר את האל יצוקה באותה תבנית של האנשים המאמינים רק בשמיים ממעל, או באיש הזקן שבשמיים, בעוד שמעשיותו של האל, מהותו, צביונו, מה שיש לו, הווייתו וכדומה – כל הדברים הקשורים באל האמיתי בעצמו – הם דברים שנשגבים מבינתם, שמנוגדים לחלוטין לבינתם ואף מרוחקים ממנה כרחוק מזרח ממערב. באופן זה, על אף שהם חיים על פי האספקה וההזנה של דברי האל, הם בכל זאת אינם מסוגלים באמת לפסוע בנתיב של יראת האל ולסור מרע. הסיבה האמיתית לכך היא שהם מעולם לא התוודעו לאל, מעולם לא היו להם קשר או קרבה אמיתית איתו, ועל כן לא התאפשר להם להגיע לכדי הבנה הדדית עם האל או לעורר בקרבם אמונה אמיתית באל, דבקות בו או סגידה כלפיו. העובדה שהם מתייחסים כך לדברי האל, העובדה שהם מתייחסים כך לאל – השקפה וגישה אלה הן שחרצו את גורלם להעלות חרס במאמציהם, לנצח לא להיות מסוגלים לצעוד בנתיב של יראת האל ולסור מרע. המטרה שאליה הם מכוונים והכיוון שבו הם צועדים מסמלים את היותם אויבי האל לנצח נצחים וכי לנצח נצחים לא יוכלו לזכות בישועה.

אם מדובר באדם שהוא חסיד אל במשך שנים רבות ושנהנה מהאספקה של דברי האל במשך שנים רבות, אך הגדרתו את האל תהיה זהה במהותה לזו של אדם שמשתטח בפני אלילים, הרי פירוש הדבר שאדם זה לא זכה במציאות של דברי האל. זאת משום שהאדם פשוט לא נכנס למציאות של דברי האל ולכן למציאות, לאמת, לכוונות ולדרישות מהאנושות, הטבועות כולן בדברי האל, לא היה כל קשר אליו. כלומר, אין זה משנה עד כמה אדם כזה יעבוד על המשמעות השטחית של דברי האל, הכול חסר תועלת: שכן הוא תר אחר מילים בלבד ומה שיקבל יהיה, בהכרי, גם כן מילים בלבד. בין אם הדברים שהאל אומר נשמעים פשוטים או מעמיקים כלפי חוץ, הם כולם אמיתות חיוניות להיווכחות בחיים של האדם, הם מעיין מים חיים המאפשר לאדם לשרוד בגוף ובנפש. הם מספקים את מה שהאדם צריך כדי להישאר בחיים, את העקרונות ואת עיקרי האמונה להתנהלותו העצמית בחיי היום-יום שלו, את הנתיב שעליו לפסוע בו אל הישועה, כמו גם את המטרות ואת הכיוון להשגת הישועה, כל אמת שבה עליו להיות ניחן כיציר בריאה בפני האל וכל אמת בנוגע להתמסרות האדם לאל ולאופן עבודתו את האל. אלה הם הערובה המבטיחה את הישרדותו של האדם, הם לחם חוקו של אדם והם גם התמיכה האיתנה המאפשרת לאדם להיות חזק ולעמוד על רגליו. הם עשירים במציאות-האמת, שבאמצעותה האנושות הברואה מביאה לידי ביטוי אנושיות רגילה, הם עשירים באמת שבאמצעותה המין האנושי נחלץ משחיתות ומגיח מתוך מלכודותיו של השטן, הם עשירים בהוראה, בתוכחה, בעידוד ובנחמה הרציניים והסבלניים שהבורא מעניק לאנושות הברואה. הם המשואה המנחה את בני האדם והופכת אותם לנאורים כך שיבינו את כל הדברים החיוביים, הם הערובה שמבטיחה כי בני האדם יממשו את כל מה שצודק, יפה וטוב ויהיו ניחנים בדברים האלה, הם הקריטריון שעל פיו כל האנשים, המאורעות והדברים נמדדים, והם גם סמן הניווט אשר מוביל את בני האדם לקראת הישועה ולנתיב האור. רק כשהאדם חווה באופן מעשי את דברי האל, הוא יכול לקבל את אספקת האמת והחיים. רק כך האדם יכול להבין מהי האנושות הרגילה, מהם חיים בעלי משמעות, מהו יציר בריאה אמיתי, מהי התמסרות אמיתית לאל. רק כך האדם יכול להבין כיצד עליו להפגין אכפתיות כלפי האל, כיצד עליו למלא את חובותיו של יציר נברא וכיצד עליו לקנות לו דמות של אדם אמיתי. רק כך הוא יכול להבין מה פשר האמונה הממשית ועבודת האל הממשית. רק בכך הוא יכול להבין מיהו הריבון בשמיים ובארץ ובכל הדברים כולם. רק כך הוא יכול להבין את האמצעים שבאמצעותם האחד, שהוא הריבון על הבריאה כולה, מושל, מוביל ומקיים את בריאתו. רק כך האדם יכול להבין ולתפוס את האמצעים שבאמצעותם ריבון הבריאה כולה קיים, מתגלה ועובד. במנותק מהחוויה האמיתית של דברי האל, אין לאדם כל ידע אמיתי או תובנות כלשהן באשר לדברי האל ולאמת. אדם שכזה הוא ממש גווייה מהלכת, קליפה ריקה, וכל הידע המתייחס לבורא אינו נוגע לו כלל ועיקר. בעיני האל, אדם שכזה מעולם לא האמין בו ומעולם לא היה חסיד שלו ולכן האל אינו מכיר בו, לא כמאמין בו ולא כחסיד שלו ועוד פחות מכך כיציר נברא אמיתי.

יציר נברא אמיתי צריך לדעת מיהו הבורא, לשם מה נועדה בריאת האדם, כיצד למלא את חובותיו של יציר נברא וכיצד לעבוד את אדון הבריאה כולה. עליו להבין את כוונות הבורא, משאלותיו ודרישותיו, לתפוס ולדעת אותן ולגלות התחשבות בהן ועליו ללכת בדרכו של הבורא – לירוא את האל ולסור מרע.

מהי יראת האל? וכיצד אדם יכול לסור מרע?

הכוונה ב"יראת האל" איננה פחד ואימה בלתי מוסברים ואף לא התחמקות, שמירת מרחק או סגידה או אמונה טפלה. אלא הכוונה היא הערצה, יראת כבוד, אמון, הבנה, התחשבות, התמסרות, הקדשה, אהבה וכן עבודת האל ללא תנאים וללא תלונות, מתן גמול וכניעה. ללא הכרה אמיתית של האל, לאנשים לא יהיו הערכה אמיתית, אמון אמיתי, הבנה אמיתית, התחשבות או התמסרות אמיתיות, אלא רק אימה ומועקה, רק ספק, אי הבנה, התחמקות ושמירת מרחק. ללא הכרה אמיתית של האל, לאנשים לא יהיו הקדשה ומתן גמול אמיתיים. ללא הכרה אמיתית של האל, לאנושות לא יהיו עבודת האל וכניעה אמיתיים, אלא רק הערצה עיוורת ואמונות טפלות. ללא הכרה אמיתית של האל, אנשים לא יוכלו ללכת בדרכי האל או לירוא את האל או לסור מרע. נהפוך הוא, כל פעילות והתנהגות של האדם יהיו מלאות במרדנות ובהתנגדות לאל, בהשמצות ובשיפוט של האל ובמעשים רעים המנוגדים לאמת ולמשמעות האמיתית של דברי האל.

כאשר יהיה לאנשים אמון אמיתי באל, הם ינהו אחריו ויהיו תלויים בו בכנות. רק עם הסתמכות אמיתית על האל אנשים יוכלו ללמוד להכיר אותו באמת ולהראות לו הבנה. לצד ההבנה האמיתית של האל תבוא גם התחשבות אמיתית כלפיו. רק עם התחשבות אמיתית כלפי האל תהיה לאנשים התמסרות אמיתית. רק עם התמסרות אמיתית לאל תוכל להיות לאנשים הקדשה אמיתית. רק עם יכולת הקדשה אמיתית יוכל להיות לאנשים מתן גמול ללא תנאים וללא תלונות. רק עם הסתמכות אמיתית, הבנה אמיתית והתחשבות, התמסרות אמיתית, הקדשה ומתן גמול אמיתיים יוכלו האנשים להכיר באמת ובתמים את צביונו ומהותו של האל ואת זהותו של הבורא. רק כשילמדו להכיר את הבורא באמת ובתמים, יוכלו להתעורר בקרבם עבודת האל וכניעה אמיתיות. רק כשיהיו להם עבודה אמיתית של הבורא וכניעה בפניו הם יוכלו להשתחרר באמת ובתמים מן המעשים הרעים, כלומר לסור מרע.

דבר זה מהווה את כלל התהליך של "לירוא את האל ולסור מרע" וזהו גם התוכן המלא של יראת האל ולסור מרע. זהו הנתיב שיש לפסוע בו לעבר יראת האל ולסור מרע.

"יראת האל ולסור מרע" והכרת האל מחוברים ביניהם בעבותות איו ספור באופן שאינו ניתן להפרדה והקשר ביניהם מובן מאליו. אם ברצונך לסור מרע, תחילה עליך לירוא את האל באמת ובתמים. אם ברצונך להשיג יראה אמיתית של האל, תחילה עליך להכיר את האל באמת ובתמים. אם אתה מעוניין להכיר את האל, ראשית עליך לחוות את דברי האל, להיכנס למציאות של דברי האל, לחוות את התוכחה והמשמעת של האל, את ייסוריו ושיפוטו. אם אתה מעוניין לחוות את דברי האל, עליך ראשית להתייצב פנים-אל-פנים מול דברי האל, לעמוד פנים-אל-פנים מול האל ולבקש מהאל שיזמן לך אנשים, מאורעות ודברים, כמו גם סוגי סביבות שונים, כדי שיהיו לך הזדמנויות לחוות את דברי האל; אם אתה מעוניין לעמוד פנים-אל-פנים מול האל ומול דברי האל, עליך ראשית להיות בעל לב פשוט וישר, גישה של קבלת האמת, נחישות לשאת בסבל, נחישות ואומץ לסור מרע ושאיפה להפוך ליציר נברא אמיתי... כך, צעד אחר צעד, תתקרב בהדרגה לאל, לבך יהפוך בהדרגה לטהור וחייך והערך של להיות בחיים יהפכו בהדרגה למשמעותיים יותר בעת שתלמד להכיר את האל וזוהרם יתחזק. עד שיום אחד, תרגיש שהבורא כבר אינו חידה, שהבורא מעולם לא היה נסתר מעיניך, שהבורא מעולם לא הסתיר את פניו ממך, שהבורא כלל אינו רחוק ממך, שהבורא כבר אינו מי שאתה יכול רק להשתוקק אליו יום ולילה, אך אינך תופס באמצעות חושיך, שהוא באמת ובתמים ניצב על משמרתו לצדך, ושהוא מזין את חייך ושולט בגורלך. אתה תחוש שהוא אינו מצוי באופק הרחוק והוא לא הסתיר עצמו גבוה בעננים, שהוא ממש לצדך, שהוא ריבון על כל-כולך, ושהוא הכול והאחד והיחיד שלך. אל שכזה מאפשר לך לאהוב אותו ולהעריץ אותו בכל לבבך, להרגיש מחובר אליו, להיות קרוב אליו, להעריץ אותו, לפחד לאבד אותו ולסרב לוותר עליו עוד, לסרב למרוד בו עוד או להתחמק ממנו או להרחיק אותו עוד. כל רצונך הוא לגלות התחשבות כלפיו, רצונך היחיד הוא להתמסר לו, לגמול לו על כל מה שהוא נותן לך ולהיכנע בפני ריבונותו. אינך מסרב עוד להנחיה, לאספקה, להשגחה ולהגנה מצדו, אינך מתנגד עוד לריבונותו ולסידוריו הנוגעים לך. כל רצונך הוא לנהות אחריו, להתלוות אליו. כל רצונך הוא לקבל אותו כחייך היחידים, לקבל אותו כאדונך האחד והיחיד, כאלוהיך האחד והיחיד.

18 באוגוסט 2014