היכום הכול מקנאים באיוב כיוון שהייתה לו אמונה אמיתית. האם שיתפתם בעבר על פרטי החוויות שלו ומדוע הוא היה יכול להעיד באמת? איך נראו חיי היומיום שלו? כיצד הוא בא בקשר עם האל בחייו? מכל פעולה שלו, כיצד רואים שהוא חיפש את האמת, שהוא התמסר לאל וקיבל את הסידורים והתזמורים של האל? האם אין הדברים האלו נוגעים לפרטים? (אכן). הדברים האלו נוגעים לפרטים של החתירה אל האמת, שהיא משהו שחסר היום לאנשים. אנשים מכירים רק את האמירה המפורסמת של איוב "יְהוָ֣ה נָתַ֔ן וַיהוָ֖ה לָקָ֑ח יְהִ֛י שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה מְבֹרָֽך" (איוב א'21). כולם יכולים לדקלם את המשפט הזה, אבל לא ברור להם למה בדיוק איוב היה מסוגל לומר אותו. האמירה המפורסמת הזאת לא באה לאיוב בקלות – היא באה רק לאחר חיים שלמים של ניסיון. במהלך חיים שלמים של ניסיון, הוא ראה את הסידורים והתזמורים מידו של האל ואת התנהלות האל בדברים רבים, והוא ראה שכל העושר שלו ניתן על ידי האל. יום אחד כל הדברים הללו נעלמו, והוא ידע שהאל לקח אותם. המסקנה שאיוב הגיע אליה הייתה שללא קשר למה שהאל עשה, יש לברך את שמו של האל. אם כך, כיצד הוא הגיע למסקנה הזאת? האם ההגעה למסקנה הזאת אינה דורשת תהליך? הדבר כרוך בדרך שאנשים בוחרים בה היום כשהם חותרים אל האמת, שהיא האופן שבו הם משיגים את התוצאה הזאת, האופן שבו הם משיגים את הרווחים הללו. הרווחים הללו לא מושגים תוך ימים או אפילו תוך כמה שנים; הדבר נוגע לכל היבט ולכל פרט בחייהם של בני-האדם.

האמונה של איוב באל לא הייתה סמלית בלבד; הוא היה דוגמה ומופת למאמין הכן. הוא התפלל לאל בכל העניינים. כשהוא לא הרגיש בנוח נוכח העליצות של ילדיו, הוא התפלל לאל והפקיד אותם בידי האל; הוא בהחלט התפלל לעתים קרובות בנוגע לדרך הגידול של הבקר והצאן שלו. הוא הפקיד את הכול בידי האל. אילו הוא היה כמו כופר, תמיד מתכנן ומחשב את גידול הצאן והבקר שלו באמצעות רצון של אדם, כשהוא נסמך אך ורק על השכל ועל הדמיון שלו ומאמץ את מוחו כדי להשיג מטרות שהוא תכנן, הרי שגם אם היה חווה הרבה כישלונות ומכשולים, האם הוא היה מסוגל לראות את ידי האל ואת ריבונותו ואת סידוריו? (לא). אילו לא התפלל לאל לעתים קרובות, הוא לא היה חווה את הברכות של האל; במקום זאת הוא היה נעשה לעתים קרובות שלילי וחלש כמו מאמין רגיל, והיה עלול להופיע אצלו מצב-רוח מתנגד. "אנשים אומרים תמיד שהאל קיים. אני מאמין באל, אבל האל לא מברך אותי לפי התוכניות שלי! אני סוגד לאל ומעלה לו קורבנות מדי יום. אם האל אכן קיים, הברכות שלו עבורי צריכות להיות גדולות יותר ממה שהייתי מבקש או מדמיין אי-פעם. כיצד יתכן שעוד לא השגתי את המטרה הזאת? קשה לומר האם האל אכן קיים או לא". הוא היה כותב סימן שאלה ליד קיומו של האל, וזהו אפקט שלילי. ראשית, הוא לא היה יכול לראות את ידו של האל או את ריבונותו וסידוריו. בנוסף, הוא היה מתלונן על האל, והוא היה מפתח אי-הבנות, אנטיפתיה ומרידה נגד האל. אם אנשים שמאמינים באל הולכים בדרכם שלהם ותמיד חותרים לברכות, האם בסופו של דבר הם יוכלו לומר כמו איוב: "יְהוָ֣ה נָתַ֔ן וַיהוָ֖ה לָקָ֑ח יְהִ֛י שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה מְבֹרָֽך"? האם סוג כזה של ידע חווייתי יעלה בהם? (לא). בהחלט לא. מדוע לא? מניין נובעת הבעיה הזאת? (הם לא מאמינים בריבונות של האל, ולא מחפשים מהאל אלא פותרים דברים בשיטות אנושיות). מדוע בני-אדם מאמצים את מוחם תוך שימוש בשיטות אנושיות כדי להשיג את מטרותיהם, במקום להסתמך על האל? כשהם עושים תוכניות, האם הם מחפשים את רצון האל? האם יש להם גישה מסורה, והם אומרים: "אני לא יודע מה האל יעשה. תחילה אכין את התוכנית הזאת, את החישוב הזה, אבל אני לא יודע האם התוכנית שלי תשיג את מטרתי; זוהי רק תוכנית. אם יש בכוחה להשיג את המטרה שלי, הרי שהיא ברכה מן האל. אם לא, הסיבה לכך הייתה העיוורון שלי; התוכנית שלי לא תאמה את רצון האל". האם יש להם גישה כזאת? (לא). אם כך, כיצד מופיעות דרכי הפעולה האלו? הן דמיונות ותפיסות אנושיים, רצונות אנושיים, הדרישות הלא-הגיוניות של בני-האדם מן האל; הן נוצרות מתוך צביונות מושחתים. זה היבט אחד. בנוסף לכך, האם לאנשים כאלו יש לב שמתמסר לאל? (לא). איך אתם רואים שאין להם לב שמתמסר לאל? (הם מרגישים צורך מוחלט לממש את התוכניות שהם עושים). איזה צביון הוא זה? זאת גאוותנות ומרידה. הם מאמינים שהאל מברך אותם, אך כשיש להם את הרצונות והחישובים שלהם, הם מניחים את האל בצד; זהו צביון גאוותני. האם הם מתמסרים כשהם שמים את האל בצד? הם לא, והאל אינו נמצא בליבם. הם אינם חושבים כיצד האל ריבון על הכול ומסדר הכול, ועוד פחות מכך הם חושבים על האופן שבו הוא רוצה לעשות דברים. הם אינם חושבים על העניינים הללו. מה אפשר להבין מכך? שהם אינם מחפשים דבר, הם לא מתמסרים, וגם אין להם לב ירא-אל. ראשית הם מתכננים תוכניות משלהם, ולאחר מכן הם פועלים ועובדים קשה על פי התוכניות שלהם, תוך שהם נסמכים על שיטות, דמיונות ותפיסות אנושיים, בלי לחשוב כלל על רצון האל. כשמדובר בגידול צאן ובקר, אנשים צריכים לפחות לדעת בליבם ש"על האדם להשתדל כמיטב יכולתו לעשות את מה שהוא צריך ולהתמסר לרצון האל", כלומר: "אני אמלא את חובתי להאכיל את הצאן והבקר, לא לא אאפשר להם לסבול מחוסר תזונה, או שהם יקפאו, או ירעבו או יחלו. מספר הצאצאים שיהיו להם בשנה הבא הוא בידי האל; איני יודע מה הוא, אני לא זקוק לו, ואני לא אתכנן תוכניות. כל הדברים האלו הם בידי האל". אם הם ממשיכים להסתמך על תפיסות ודמיונות אנושיים כדי לפעול, האם יש להם גישה מתמסרת כלפי האל? (לא). איזו משתי דרכי הפעולה הללו באה מרצונו של האדם, ואיזו היא גישה של התמסרות לאל? (הראשונה באה מרצונו של האדם, והיא דרך הפעולה של חסרי האמונה; דרך הפעולה השנייה באה ממי שמאמינים בכנות באל ומחפשים את האמת). כולם מאמינים באל וכולם עושים את אותו הדבר, אך המניע, המקור והמטרה של מעשיהם, וכן העקרונות שלהם, שונים. כך אפשר לראות את הנתיב שבו הולכים אנשים. האם אין הבדל? התמצית של חסרי האמונה היא של כופרים. מהם המקור והמטרה של מעשיהם? הכול נועד לטובת האינטרסים שלהם, והרווח ניצב בחזית מחשבותיהם, וכך במעשיהם הם נסמכים אך ורק על רצונם שלהם. מדוע אני אומר שהם נסמכים על רצונם שלהם? הם מתכננים את התוכניות שלהם רק לאחר שיקול דעת קפדני. הם אינם פועלים באורח אימפולסיבי או בעיוורון; להיפך, יש להם כוונות ומטרות. הם אינם חושבים על רצונו של האל, הם פועלים אך ורק לפי מה שהם מחליטים. אף אחד אחר לא מתכנן עבורם תוכניות, ואף אחד גם לא מכריח אותם לפעול באופן הזה. הם עצמם נחושים לפעול על פי תוכניותיהם, כך שהם נסמכים על רצונם שלהם. ואז, לפי התוכניות שלהם, הם מאמצים את מוחם ומתחילים לפעול בכל מחיר כדי לספק את הרצונות שלהם ולהשיג את המטרות של התוכניות האלו. בעודם פועלים, הם גם מחזיקים ברעיון המעורפל הבא: "אני מאמין באל, אז הוא בוודאי יברך אותי". האם אין זה מביש? על יסוד מה האל יברך אותך? איך אתה יודע שהאל יברך אותך? האם האל יגרום לדברים לקרות בגלל ההחלטות שלך? האם אין זאת מחשבה לא הגיונית? אם אתה מאמין שהאל בוודאי יברך אותך, האם זה שקול להתמסרות לריבונות ולסידורים של האל? (לא). אבל הרבה אנשים מבלבלים בין הדברים. הם אומרים: "אני מאמין שהאל יברך אותי, אני מאמין שהוא יגן על כל מה שיש לי, ואני מאמין שהוא יספק את רצוני!" הם חושבים שזאת גישה של התמסרות לאל. האם אין זאת טעות? לא רק שזאת טעות, אלא שזאת מרידה וחילול הקודש כלפי האל. להאמין שהאל יברך אותך אין פירושו שאתה מתמסר לריבונות ולסידורים של האל – אלו שני דברים שונים. כשאתה אומר את זה, אתה לחלוטין נשלט על ידי הטבע הגאוותני שלך, ואמירה כזאת אינה תואמת את עקרונות האמת.

מהי תמצית ההתנהגות המרדנית כלפי האל שעליה שיתפתי זה עתה? נתחו את שורש העניין הזה. האם יש בכך איזה יישום בפועל של האמת? איזו התמסרות? האם יש מקום לאל בליבם? האם יש להם לב ירא-אל? (לא). אתם כולכם אומרים לא, אז כדי להיות ספציפיים, מה הן הדרכים שבהן הדברים הללו באים לידי ביטוי? עליך להשוות זאת לעצמך, ולדעת כיצד לנתח את זה. אם אתה יודע כיצד לנתח את זה, אתה תדע איך לשפוט את המצב בתוכך, ותדע כיצד לשפוט אם היישום שלך בפועל תואם את העקרונות או לא, ואם אתה מיישם בפועל את האמת או לא. ראשית, אם אנשים תחילה עושים תוכניות, בלי לחפש את האמת, האם יש כאן איזושהי התמסרות? (לא). היות שאין שום התמסרות, כיצד צריך ליישם בפועל כדי להיות מסור? (חפש תחילה את רצון האל). בעניינים רבים, האל אינו מראה לך את רצונו באורח ברור, אז כיצד אתה יכול להיות בטוח שאתה מיישם בפועל את האמת? (עלינו להסתמך על תפילה לאל כדי להיות בטוחים). אם אתה מתפלל פעמים אחדות ועדיין לא מבין את רצון האל, מה אתה עושה אז? אל תפעל בעיוורון. ראשית, ראה אם יש צורך לפעול בדרך זאת או לא, האם הפעולות הללו הן חלק מהסידורים של האל או לא, האם התנאים לפעולה בדרך הזאת מתקיימים או לא, והאם אתה יכול לממש את התוכנית שלך או לא. אם אינך יכול, אבל אתה ממשיך לדבוק בתוכנית הזאת, האם אין זה אומר שזאת דרך פעולה לא הגיונית? יש חשיבות קריטית להיות התוכניות והרעיונות שלך מציאותיים או לא. אתה חושב בליבך: "קודם אעשה את התוכנית הזאת, ואם האל יברך אותי, אז אולי ארוויח אפילו יותר מכך!" יש לך מנטליות של מזל, ואז אתה נסמך על הרצון שלך עצמך ומנסה להיצמד למה שהחלטת; השאיפות והרצונות שלך גדולים, ואתה גם גאוותן וגם ברברי. בתוכניות וההחלטות של אנשים יש תמיד שגיאות, והן אינו דברים שהם צריכים ליישם בפועל. כשאנשים לא מבינים את האמת או את רצון האל, האם התוכניות וההחלטות שלהם יכולות להיות נכונות? האם הן יכולות להיות תואמות לרצון האל? זה לא דבר ודאי, כי יש הרבה עניינים שאנשים לא יכולים להבין, שהם אינם יכולים להחליט ביחס אליהם; ההחלטות והתוכניות של אנשים כולן דמיונות, השערות ושיפוטים אנושיים. מי שלא מבינים את האמת לא יכולים לראות שכל הדברים הם בידי האל, שהם מתוזמרים ומסודרים על ידו. אתה חייב לראות מה עושות ידיו של האל, מה הוא רצונו, ואיזו עבודה הוא עושה כעת על אנשים. אם התוכניות וההחלטות שלך נוגדות את העבודה שהאל רוצה לעשות, או שהן ההיפך מרצון האל, מה תהיה התוצאה? התוכניות שלך ייכשלו בוודאות. מתוך העניין הזה עליך לראות בבירור שאנשים לא צריכים לתכנן – התכנון, כשלעצמו, הוא טעות. אם כך, כיצד על אנשים ליישם בפועל בצורה הנכונה? הם צריכים ללמוד להתמודד עם הדברים כשהם קורים, הם לא צריכים לפעול בעיוורון או לתכנן סביב דברים שהם אינם יכולים להבין. יש הרבה עניינים שאינך מבין, ואינך יודע אילו בעיות עלולות לצוץ באמצע. האם אלו מצבים לא צפויים בתוכניות של אנשים? בהחלט לא, כך שהתוכניות של אנשים הן כולן בסך הכול דמיונות אנושיים, דברים ריקים ודברים לא מעשיים. אז מה צריכים אנשים לעשות? ראשית, צריך להיות להם לב של התמסרות לאל, והם לא צריכים לעשות שום תוכניות משלהם; בנוסף לכך, הם צריכים גם למלא את מה שהם אחראים לו ואת חובותיהם, בלי להיות שטחיים. ובאשר לשאלה האם אתה יכול או לא יכול להשיג את הדברים שאתה מתכנן ומחליט, הדבר בידי האל. אולי אתה רק מתכנן קצת, אך האל נותן לך הרבה; אולי אתה מתכנן הרבה, אבל אינך מקבל כל כך הרבה. לאחר שתעבור חוויות רבות מהסוג הזה, תבין ששום דבר אינו משתנה על פי הרצון או התוכניות של האדם. הכול תלוי באופן שבו האל סידר את הדברים וניהל את ריבונותו עליהם: כל הדברים בידיו. אלא שבצבירה מתמדת של ניסיון באופן הזה, אנשים מגלים שהאל באמת ריבון על הכול. אם אתה מוודא את העובדה שהאל ריבון על כל מה שבליבך, הרי שתשיג את האמת, שזוכים בה מכוח הניסיון. לעתים, התוכניות שלך עשויות להיות טובות למדי, אך דברים לא צפויים עלולים לקרות בכל רגע; אינך יכול לדמיין את הדברים הרבים והייחודיים שעלולים לקרות, שעולים על הדמיונות ועל התוכניות שלך מכל בחינה. הרבה עניינים גורמים לך להרגיש כאילו שנתפסת לא מוכן, ואתה לא מודע למיקום הפגמים בתוכניות שלך, האם אם יצליחו או ייכשלו, ומה אנשים יכולים או לא יכולים לעשות. באופן תת מודע, אתה מרגיש שיש הרבה דברים שבני-אדם אינם יכולים לחזות, דברים שנמצאים מחוץ לגבולות של התוכניות והדמיונות שלהם. ברגע כזה, לאיזו מסקנה אתה מגיע? (שהאל ריבון על הכול). בריבונות של האל על הכול, יש פרט אחד: אם האל אינו נותן לך משהו, לא חשוב כמה אתה מתרוצץ, עמל או נאבק, אין בכך תועלת. אם האל מברך אותך, הרי שהכול הולך חלק, ללא תקלות, ואף אחד לא יכול להכשיל אותך. אתה מבין שבעניין הזה, לאל יש את המילה האחרונה, שהאל יכול לראות בבהירות רבה את כל התוכניות שלך, ושהעניין הזה לחלוטין בידיו. עם החוויה הזאת, ליבך יתחיל, באורח לא מודע, להיות בעל תובנה נכונה וידע ביחס לריבונות של האל. איזו תובנה ואיזה ידע? האל הוא מי שמעניק לך את זה. אם האל רוצה לקחת את זה, לא חשוב כמה תתמסר לאל או כמה אתה יודע את האל – אם הוא אמור לקחת את זה ממך, הוא ייקח. הכול בידיו, הכול נגזר מראש על ידו, והכול מסודר על ידו. לא אמורה להיות לך בחירה משלך. בשלב הזה, האם התוכניות, החישובים והמטרות האישיות שלך עדיין יהיו בעלי מעמד דומיננטי בליבך? לא. התוכניות והחישובים האנושיים האלו יפחתו באורח לא מודע, ואתה תוותר עליהם. כיצד מוחלפים הדברים האלו? חווייתך את הריבונות של האל שקולה לכך שתראה את הריבונות שלו. על אף שהאל לא אומר מדוע הוא לקח ממך את הדברים האלו, אתה בכל זאת מבין באורח לא-מודע. כשהאל מברך אותך בדבר מסוג אחד, מברך אותך בעושר רב, הוא לא אומר לך מדוע הוא עושה כן; אך בליבך, יש לך הרגשה ואתה מודע לכך שזאת ברכה מן האל, לא משהו שאדם יכול להרוויח. יום אחד, דברים מסוימים יילקחו, ואתה תהיה מודע באורח ברור בליבך שהדבר בא מן האל. כשתהיה מודע לכל זה באורח ברור, האם לא תרגיש שהאל מדריך אותך בכל צעד שאתה עושה, בכל יום שאתה חי, ובכל שנה שחולפת? בשעה שהאל ידריך אותך, אתה תרגיש באופן לא מודע שאתה ניצב מולו פנים אל פנים, שאתה בקשר איתו מדי יום, שבכל אום יש לך ידע חדש ובכל שנה יש לך יבול רב. באורח לא מודע, הבנתך את הריבונות והסידורים של האל תעמיק ותלך. כשיש לך ניסיון ברמה הזאת, האם אין לאל מקום בליבך? אם לאל יש מקום בליבך, הרי שיש לך לב ירא-אל, אז האם יכולים דברים אחרים, מחשבות או תיאוריות אחרות להטעות אותך, לבלבל אותך או לגרום לך לנטוש את האל? זה בלתי-אפשרי. רק אם יש לך ידיעה אמיתית של האל, אם האמת השתרשה בליבך, האל יכול לשכון בליבך לנצח. אם האמת לא תקעה שורש בליבך, האם האל יכול להיות בליבך לאורך זמן? בוודאי שלא, כי ליבך יכול להרחיק את עצמו מן האל ולבגוד בו בכל רגע. אם אנשים משתמשים תמיד בדמיונות, בתפיסות, בתוכניות, בחישובים וברצונות שלהם כדי לכוון את חייהם, האם הם יכולים להשיג את הידיעה הזאת של האל? (לא). אם כך, כדי להשיג התמסרות לאל כמו איוב, נתיב החוויה והיישום בפועל שלך חייב להיות נכון. אם יש שגיאה בדרך היישום בפועל שלך, לא משנה כמה גדולים האמונה או הרצון שלך, אין בכך תועלת; לא חשוב כמה השאיפות שלך עשויות להיות נעלות, אין בכך תועלת. בעניינים רבים בחיים, השיטות של אנשים ליישם בפועל שגויות. מן החוץ, אנשים נראים כאילו שהם מסוגלים לסבול הרבה ולשלם מחיר גבוה, כאילו שיש להם נחישות גדולה, וכאילו שליבם כולו אש; אך מדוע לאחר מספר חוויות שנצברו, בסופו של דבר הם לא משיגים ידיעה חווייתית של הריבונות והסידורים של האל? הסיבה היא ששיטות היישום בפועל שלהם שגויות, והמודעות הסובייקטיבית שלהם, התפיסות והדמיונות שלהם, כמו גם התוכניות שלהם, תמיד מובילים. הדברים האלו מובילים, אז האל מסתתר מפניהם. דברי האל אומרים: "אני מופיע בפני המלכות הקדושה ומסתתר מארץ הטינופת". למה מתייחס "ארץ הטינופת"? הוא מתייחס לרצונות, לתוכניות ולהחלטות השונים של בני-האדם – אפילו לכוונותיהם הטובות ולהתכוונויות, אשר לדעתם הן נכונות. הדברים האלו חוסמים את האל ומונעים ממנו לעשות בך עבודה, והם כמו חומה מול פניך, והם חוסמים אותך כליל, כך שאתה לעולם לא יכול לראות את הריבונות של האל או לחוות אותה. אם אינך יכול לראות או לחוות את הריבונות של האל, האם אתה יכול להגיע לכדי ידיעה של ריבונותו? (לא). אתה לעולם לא יכול להגיע לכדי ידיעה של הריבונות של האל.

הבה נבחן את הגישה של איוב כשהוא מתמודד עם ילדיו. איוב ירא את יהוה, אך ילדיו לא האמינו באל – האם אנשים מן החוץ לא היו חושבים שזה מביך מאוד מבחינתו של איוב? לפי התפיסות האנושיות, איוב בא ממשפחה מכובדת, הוא ירא את האל יהוה, אך ילדיו לא האמינו באל, וכך לא הייתה לו שום מכובדות. האם הרעיון הזה בדבר מכובדות לא בא מן הרצון האנושי, מן הפזיזות האנושית? אנשים עשויים לחשוב: "זה לא מכובד בכלל. אני חייב לחשוב על דרך לגרום להם להאמין באל, ולהשיב לעצמי את המכובדות שלי". האם אין זה דבר שנולד מרצון אנושי? האם זה מה שאיוב עשה? (לא). כיצד זה מתועד בכתבי הקודש? (איוב הקריב והתפלל למענם). איוב רק הקריב והתפלל למענם. איזו מן גישה היא זאת? האם אתם יכולים לראות את העקרונות שאיוב יישם בפועל? איננו יודעים האם איוב שם מכשול או התערב בחגיגות של ילדיו, אך הוא בהחלט לא השתתף בהן – הוא רק הקריב למענם. האם הוא אי-פעם התפלל ואמר: "האל יהוה, הנע אותם, גרום להם להאמין בך, וגרום להם לזכות בחסד שלך, וגרום להם לירוא אותך ולסור מרע כפי שאני עושה"? האם הוא אי-פעם התפלל כך? בכתבי הקודש אין תיעוד שכזה. דרך הפעולה של איוב הייתה להרחיק את עצמו מהם, להקריב למענם, ולדאוג בגללם, שמא הם יחטאו לאל יהוה. איוב יישם בפועל את הדברים האלו. מה היו העקרונות של היישום בפועל שלו? הוא לא כפה עליהם. אם כך, איוב רצה או לא רצה שילדיו יאמינו באל? מובן שהוא רצה שהם יאמינו באל. כאב שהאמין באל, לראות את ילדיו נצמדים לעולם באופן כזה, בלי להאמין באל בכנות, בוודאי העציב אותו מאוד. הוא בהחלט רצה שילדיו יבואו בפני האל, שיקריבו כמוהו, שיהיו יראים את האל ויסורו מרע, ושיקבלו את הריבונות והסידורים של האל. זה לא עניין של מכובדות, זאת אחריותו של הורה. אך ילדיו בחרו לא להאמין, וכְּאב, איוב לא כפה עליהם. זאת הייתה גישתו. אז מה הוא עשה? האם הוא גרר אותם בניגוד לרצונם, או ניסה לשכנע אותם? (לא). בהחלט לא. לכל היותר הוא אמר מדי פעם כמה מילים של שידול, וכשילדיו לא שמעו לו, הוא הרים ידיים. הוא אמר להם לא לעשות שום דבר שיהיה יותר מדי מחוץ לגדר המותר, ואז הוא הפריד את עצמו מהם, סימן קו ברור, כך שכל אדם חי את חייו. איוב הקריב למענם מתוך פחד שהם יפגעו באל יהוה; הוא לא הקריב במקומם, הוא עשה זאת כי היה לו לב ירא-אל. איוב לא כפה עליהם, והוא גם לא גרר אותם בניגוד לרצונם, והא גם לא אמר: "אלו ילדיי, ואני חייב לגרום להם להאמין באל, כדי שהאל יוכל להשיג עוד כמה אנשים". הוא לא אמר את זה, וגם לא היו לו שום תוכנית או חישוב שכאלה, והוא גם לא פעל בדרך הזאת. הוא ידע שפעולה בדרך הזאת מקורה ברצון אנושי, מה שהאל לא אוהב. איוב רק שידל את ילדיו והתפלל עבורם, אך הוא לא אילץ אותם ולא גרר אותם בכוח, והוא אפילו סימן קו ברור. זאת הייתה הרציונליות של איוב, וגם עיקרון של יישום בפועל: אל תסתמך על רצון אנושי או על כוונות טובות כדי לעשות שום דבר שעלול לפגוע באל. בנוסף, הם לא האמינו באל, והאל לא הניע אותם. איוב הבין את רצון האל: "האל לא פעל עליהם, אז אני לא אתפלל עבורם. אני לא אבקש שום מדבר מהאל, ואני לא רוצה לפגוע באל בעניין הזה". הוא בשום אופן לא היה מוכן להתפלל בדמעות או לצום כדי שילדיו ייוושעו, כדי שהם יבואו בפני האל יהוה ויבורכו. הוא בשום אופן לא היה מוכן לפעול בדרך הזאת; הוא ידע שאם הוא יפעל בדרך הזאת הוא יפגע באל, ושהאל לא יאהב את זה. מה אתם יכולים לראות מתוך הפרטים האלו? האם ההתמסרות של איוב הייתה כנה? (כן). האם אדם ממוצע יכול להשיג התמסרות מהסוג הזה? האדם הממוצע אינו יכול. ילדים הם האוצרות היקרים ביותר להוריהם, כך שכשהם חוגגים בצורה הזאת, לראות שהם נוהים אחר מגמות רעות, שהם לא באים בפני האל, שהם מאבדים את ההזדמנות שלהם להאמין באל ולהיוושע – וככל הנראה אפילו שוקעים לאבדון ומושמדים – זה סבל קשה מדי מבחינה רגשית מכדי שאדם ממוצע יוכל להתגבר עליו. אך איוב היה מסוגל להשיג את זה. הוא עשה דבר אחד בלבד: להעלות עולה למענם, ולדאוג בליבו. זה הכול. הילדים שלו היו קרוביו היקרים ביותר, אך הוא לא עשה עבורם שום דבר מעבר לכך, שום דבר שהיה פוגע באל. מה אתם חושבים על עיקרון היישום בפועל הזה של איוב? זה מראה שהיה לו לב ירא-אל ושהוא באמת התמסר לאל. כשהיה מדובר בעניינים שנגעו לעתיד ילדיו, הוא לא התפלל כלל, והוא גם לא השתמש באף אחת מדרכי הפעולה המבוססות על רצון אנושי; הוא רק שלח את משרתיו לעשות כמה דברים, ולא הלך בעצמו. הסיבה שבגללה הוא לא השתתף בחגיגות האלו הייתה שהוא לא היה מוכן להיות נגוע בדברים הללו, ובנוסף לכך הוא לא רצה להיות מעורב בהם. אילו הוא היה מעורב בהם, הוא היה פוגע באל, וכך הוא הרחיק את עצמו ממקומות מרושעים. האם היו פרטים מיוחדים ביישום בפועל של איוב? ראשית, בואו נדבר על האופן שבו הוא התייחס לילדיו. מטרתו הייתה להתמסר לסידורים ולתזמורים של האל בכל הדברים; הוא לא ניסה לכפות את הדברים שהאל לא עשה, וגם לא היו לו חישובים ותוכניות שהיו מבוססים על רצון אנושי. הוא הסכית והמתין לסידורים ולתזמורים של האל בכל הדברים. זה היה עיקרון כללי. מה היו השיטות המפורטות של היישום בפועל שלו? (הוא לא השתתף כשילדיו חגגו. הוא הרחיק את עצמו מהם והעלה עולות עבורם, אך הוא לא התעקש שהם יאמינו באל, והוא גם לא גרר אותם בכוח, והוא סימן קו ברור איתם). זהו עיקרון היישום בפועל. כיצד מיישם בפועל האדם הממוצע כשהוא נתקל בעניין הזה? (הוא מתפלל לאל שילדיו יאמינו באל). מה עוד? אם האל אינו עושה זאת, האדם הזה גורר את ילדיו לכנסייה, כדי שהילדים יבורכו. הוא רואה שהוא השיג את הברכה הגדולה של כניסה למלכות השמיים וילדיו לא, והוא מרגיש כאב וחרטה בליבו. הוא לא רוצה שילדיו יחמיצו את הברכה הזאת, ולכן הוא מאמץ את מוחו בניסיון למצוא דרך למשוך את ילדיו לכנסייה, במחשבה שזהו מימוש האחריות ההורית שלו. לא באמת אכפת לו האם הילדים שלו מסוגלים לחתור אל האמת ולהשיג ישועה. איוב לא עשה את זה, אבל האדם הממוצע אינו מסוגל לכך. מדוע לא? (לאנשים יש צביונות מושחתים. הם פועלים על בסיס רגשותיהם). רוב האנשים אינם חושבים כלל האם פעולה בדרך הזאת פוגעת באל או לא. העדיפות שלהם היא לספק את עצמם, לדאוג לרגשות שלהם, ולספק את רצונותיהם. הם אינם חושבים כלל כיצד האל ריבון על דברים או מסדר אותם, מה האל עושה או מה הן כוונותיו. הם מקדישים מחשבה רק לרצונות שלהם, לרגשות שלהם, לכוונותיהם ולתועלות שלהם. כיצד התייחס איוב לילדיו? הוא רק מילא את אחריותו כאב, בכך שהוא חלק את הבשורה ושיתף איתם על האמת. עם זאת, בין אם הם הקשיבו לו ובין אם לא, בין אם הם צייתו ובין אם לאו, איוב לא הכריח אותם להאמין באל – הוא לא גרר אותם בכוח או התערב בחייהם. הרעיונות והדעות שלהם היו שונים משלו, וכך הוא לא התערב במה שהם עשו, ולא התערב בבחירת הנתיב שבו הם הלכו. האם איוב דיבר לעתים רחוקות עם ילדיו על אמונה באל? הוא בוודאי אמר להם על כך לא מעט מילים, אך הם סירבו לשמוע, ולא קיבלו אותן. מה הייתה גישתו של איוב ביחס לכך? "מילאתי את האחריות שלי; ובאשר לדרך שהם ילכו בה, היא תלויה במה שהם יבחרו, וזה תלוי בתזמורים ובסידורים של האל. אם האל אינו מבצע בהם עבודה או מניע אותם, אני לא אנסה לכפות עליהם". היות שכך, איוב לא התפלל עבורם בפני האל, לא בכה עליהם בדמעות של מכאוב, לא צם עבורם וגם לא סבל בשום דרך שהיא. הוא לא עשה את הדברים הללו. מדוע איוב לא עשה אף אחד מהדברים הללו? כיוון שאף אחד מהם לא היה דרך להתמסר לריבונות של האל ולסידוריו; כולם נבעו מרעיונות אנושיים והיו דרכים של אכיפה פעילה של עניינים. כשילדיו של איוב לא היו מוכנים ללכת בדרך שהוא הלך בה, זאת הייתה גישתו; אם כך, כשילדיו מתו, מה הייתה גישתו? האם הוא בכה או לא? האם הוא הפגין את רגשותיו? האם הוא הרגיש פגוע? כתבי הקודש אינם כולל שום תיעוד של אף אחד מהדברים האלו. כשאיוב ראה את ילדיו מתים, האם הוא הרגיש שבור-לב או עצוב? (אכן). אם מדברים במונחי החיבה שהוא חש כלפי ילדיו, הוא בהחלט הרגיש מעט עצב, אבל הוא בכל זאת התמסר לאל. כיצד התבטאה התמסרותו? הוא אמר: "הילדים האלו ניתנו לי על ידי האל. בין אם הם האמינו באל ובין אם לאו, חייהם בידי האל. אילו הם היו מאמינים באל, והאל היה רוצה לקחת אותם, הוא עדיין היה עושה זאת; אילו הם לא היו מאמינים באל, הם עדיין היו נלקחים אם האל היה אומר שהם יילקחו. כל זה נתון בידי האל; שאם לא כן, מי היה יכול לקחת את חייהם של בני-אדם? "יְהוָ֣ה נָתַ֔ן וַיהוָ֖ה לָקָ֑ח יְהִ֛י שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה מְבֹרָֽך" (איוב א'21). הוא שמר על גישה זו בדרך שהוא התייחס לילדיו. בין אם הם היו בחיים ובין אם הם מתו, הוא המשיך להחזיק בגישה הזאת. שיטת היישום בפועל שלו הייתה נכונה; בכל דרך שבה הוא יישם בפועל, בנקודת המבט, בגישה ובמצב שבהם הוא התייחס לכל דבר, הוא תמיד היה בעמדה ובמצב של התמסרות, של המתנה, של חיפוש, ואז של השגת ידיעה. הגישה הזאת חשובה מאוד. אם לאנשים אין אף פעם גישה כזו בשום דבר שהם עושים, ויש להם רעיונות אישיים חזקים במיוחד והם מציבים כוונות אישיות ותועלת אישית מעל לכל דבר אחר, האם הם באמת מתמסרים? (לא). אצל אנשים כאלו אי-אפשר לראות התמסרות אמיתית; הם לא מסוגלים להשיג התמסרות אמיתית.

יש אנשים שלא מתמקדים בחיפוש עקרונות האמת תוך כדי שהם מבצעים את חובתם, ובמקום זאת מסתמכים על הרצון שלהם עצמם כדי לפעול. מה הוא הגילוי הנפוץ ביותר שרואים אצל מישהו שיש לו רעיונות אישיים חזקים במיוחד? בלי קשר למה שקורה לו, הוא קודם מחשב דברים בדעתו, חושב את כל הדברים שהוא יכול לחשוב עליהם, ויוצר תוכנית יסודית. כשהוא מרגיש שאין בה חורים, הוא מיישם בפועל באורח מלא בהתאם לרצונו, והתוצאה היא שהתוכנית שלו אינה יכולה להתמודד עם שינויים, כך שלפעמים הדברים משתבשים. מה הבעיה כאן? דברים משתבשים לעתים קרובות כשאתה פועל על פי רצונך. אם כך, בלי קשר למה שקורה, כולם צריכים להתיישב ולחפש את האמת ביחד, להתפלל לאל, לבקש את הדרכתו. עם הנאורות של האל, הדברים שעולים מהשיתוף שלהם מלאים באור, ומספקים דרך קדימה. בנוסף לכך, על ידי הפקדת הדברים בידי האל, על ידי כיבודו, על ידי הסתמכות עליו, על ידי מתן אפשרות שהוא יוביל אותך, וידאג לך ויגן עליך – על ידי יישום בפועל בדרך הזאת – אתה תזכה בביטחונות רבים יותר, ולא תיתקל בשום בעיות גדולות. האם הדברים האלו שאנשים ממציאים בראש שלהם יכולים להתאים באורח מוחלט לעובדות? האם הם יכולים להתאים לעקרונות האמת? זה בלתי אפשרי. אם אינך תלוי באל ומכבד אותו כשאתה מבצע את חובתך, ואתה רק עושה כרצונך, אזי לא חשוב כמה אתה פיקח, תמיד יהיו פעמים שתיכשל. אנשים שהם גאוותנים וצדקנים נוטים ללכת בעקבות הרעיונות שלהם עצמם. אם כך, האם יש להם לב ירא-אל? אנשים שיש להם רעיונות אישיים חזקים שוכחים את האל כשמגיעה השעה לפעול, הם שוכחים את ההתמסרות לאל; רק כשהם נתקלים בקיר ונכשלים בניסיון להשיג משהו, עולה בדעתם שהם לא התמסרו לאל, שהם לא התפללו לאל. איזו בעיה זאת? שאין להם את האל בליבם. הפעולות שלהם מורות על כך שהאל נעדר מליבם, ושהם נסמכים רק על עצמם. וכך, בין אם אתה עושה עבודה של הכנסייה, מבצע חובה, מטפל באיזשהם עניינים חיצוניים או מטפל בעניינים בחייך האישיים, חייבים להיות בליבך עקרונות, חייב להיות מצב. איזה מצב? "לא חשוב מה הדבר, לפני שמשהו קורה לי עלי להתפלל, אני חייב להתמסר לאל, ואני חייב להתמסר לריבונותו. הכול מסודר על ידי האל, וכשמשהו קורה, אני חייב לחפש את רצונו של האל, חייב להיות לי הלך הרוח הזה, אסור לי לעשות תוכניות משלי". לאחר שיתנסו כך במשך זמן-מה, אנשים יגלו שהם רואים את ריבונות האל בדברים רבים. אם יש לך תמיד תוכניות משלך, רצונות, מניעים ורצונות אנוכיים, הרי שליבך יסטה מן האל מבלי דעת, תהיה עיוור לאופן שבו האל פועל, ורוב הזמן האל יסתתר מפניך. האם אינך אוהב לעשות דברים על פי הרעיונות שלך? האם אינך עושה תוכניות משלך? אתה חושב שיש לך שכל, אתה מלומד, ידען, יש לך האמצעים והמתודולוגיה כדי לעשות דברים, אתה יכול לעשות אותם בכוחות עצמך, אתה טוב, אתה לא צריך את האל, וכך האל אומר: "אז לך ותעשה את זה בעצמך, וקח אחריות בין אם זה מצליח או לא, לא אכפת לי". האל אינו שם לב אליך כלל. כשאנשים הולכים כך בעקבות רצונם באמונתם באל ומאמינים בכל צורה שהם רוצים, מה התוצאה? הם לעולם לא מסוגלים לחוות את הריבונות של האל, הם לעולם לא יכולים לראות את ידו של האל, ולעולם לא יכולים להרגיש את הנאורות וההארה של רוח הקודש, הם לא יכולים להרגיש את ההדרכה של האל. ומה יקרה עם חלוף הזמן? הלבבות שלהם יתרחקו עוד יותר מן האל, ויהיו השלכות משניות. אילו השלכות? (הטלת ספק באל והכחשתו). אין מדובר רק בהטלת ספק והכחשה של האל. כשאין לאל מקום בלבבות של אנשים, והם עושים כרצונם בטווח הארוך, יתבסס הרגל: כשמשהו יקרה להם, הדבר הראשון שהם יעשו זה לחשוב על פתרון משלהם ולפעול לפי הכוונות, המטרות והתוכניות שלהם; ראשית הם יבחנו האם הדבר לתועלתם; אם הדבר לתועלתם, הם יעשו אותו, ואם לא, הם לא יעשו אותו. יתפתח אצלם הרגל ללכת מיד בנתיב הזה. וכיצד יטפל האל באנשים כאלו אם הם ימשיכו לפעול כך, ללא חרטה? האל לא ישים לב אליהם וישים אותם בצד. מה זה אומר להיות מושם בצד? האל לא יטיל עליהם משמעת ולא יוכיח אותם; הם ילכו וייעשו יותר שקועים בסיפוק תאוותיהם האישיות, ללא שיפוט, ללא יסור, משמעת או תוכחה, ובוודאי שללא נאורות, הארה או הדרכה. זאת המשמעות של להיות מושם בצד. כיצד מרגיש אדם כשהאל שם אותו בצד? רוחו חשה מואפלת, האל אינו איתו, הוא מרגיש חוסר בהירות ביחס לחזונות, אין לו דרך פעולה, והוא עוסק רק בעניינים טיפשיים. עם חלוף הזמן בדרך הזאת, הוא חושב שאין משמעות לחיים, ורוחו ריקה, כך שהוא כמו כופר, והוא הולך ונעשה מנוון. זה אדם שהאל דוחה בתיעוב. אנשים מסוימים אומרים: "מדוע אני מרגיש יותר ויותר שלבצע את חובתי זה חסר משמעות, שיש לי פחות ופחות אנרגיה? כיצד יתכן שאין לי מוטיבציה? לאן נעלמה המוטיבציה שלי?" ואחרים אומרים: "כיצד יתכן שככל שאני מאמין זמן רב יותר, כך אני חושב שאין לי אותה מידה של אמונה שהייתה בי כשהתחלתי? כשהתחלתי להאמין, נהניתי במיוחד להיות פנים אל פנים עם האל, אז כיצד יתכן שאין לי עוד את תחושת ההנאה הזאת?" לאן הלכה כל ההרגשה הזאת? האל נסתר ממך, כך שאינך יכול להרגיש אותו; וכך אתה נעשה אומלל ונבול. עד כמה אתה נובל? החזונות של עבודת האל הופכים להיות לא ברורים עבורך, אין לך שום דבר בלב, והמראה האומלל ומעורר הרחמים שלך מתגלה. האם זה טוב או רע? (זה רע). כשהאל נוטש אדם, האדם הזה נעשה טיפש ושוטה, ואין לו שום דבר. זהו המראה האומלל של אלו שנוטשים את האל! בשלב הזה, הם כבר לא חושבים שטוב להאמין באל. בלי קשר לדרך שבה הם חושבים על כך, הם לא חושבים שלהאמין באל זאת הדרך הנכונה. לשיטתם, הדרך הזאת אינה מוליכה לשום מקום, והם לא ילכו בה ולא חשוב מי מייעץ להם לעשות כן. הם לא יכולים להמשיך ולהאמין, אז הם צריכים לרוץ אל העולם; עבורם, לעשות כסף ולצבור עושר זאת הבחירה היחידה שיש להם, הדרך הריאליסטית ביותר. הם חותרים לקידום בתפקידים ולעושר, לאושר ולסיפוק, לכבוד לאבותיהם ולקידום מהיר בקריירה; ליבם מלא בדברים האלו, אז האם הם עדיין יכולים לבצע את חובתם? הם אינם יכולים. אם למישהו יש מחשבות כאלה, אבל עדיין יש לו מעט אמונת אמת, והוא מוכן להמשיך ולחתור אליה, אז מהי גישתו של בית האל כלפיו? כל עוד הוא מסוגל לתת שירות, בית האל ייתן לו הזדמנות; הדרישות של האל מכל אדם אינן גבוהות. מדוע? אנשים לא חיים בחלל ריק, ואין אחד שאינו מושחת. למי אין רעיונות של התנגדות לאל? מי לא ביצע עבירות של התנגדות לאל? למי אין מצבים והתנהגויות של מרידה באל? אם לקחת את הדבר צעד נוסף קדימה, למי לא היו רעיונות, מחשבות, או מצבים של חוסר אמונה, ספק, אי-הבנה או השערות ביחס לאל? לכולם יש דברים כאלו. אם כך, כיצד מטפל האל באנשים? האם הוא דואג בגלל הדברים האלו? הוא מעולם לא דאג. מה עושה האל? לאנשים מסוימים תמיד יש תפיסות ביחס לעבודת האל. הם חושבים: "כל עוד מישהו מאמין באל, הוא תמיד יחשוף, ישפוט, יוכיח ויגזום אותם. הוא אינו משחרר אנשים, והוא לא נותן להם חופש בחירה". האם זה כך? (לא). אנשים שמאמינים באל ושבאים לביתו עושים זאת באורח חופשי, כולם; אין בהם אחד שהדבר נכפה עליו. אנשים מסוימים איבדו אמונה; הם פנו לספק את תאוותיהם לדברים של העולם הזה, ואף אחד לא מציב בפניהם מכשול או מתקשה לראות אותם הולכים. הן בהגעה לאמונה באל והן בעזיבת האמונה, הם חופשיים. בנוסף לכך, האל לא מאלץ אף אחד. בלי קשר לדרישותיו מאנשים, הוא מאפשר להם לבחור את הדרך שבה הם רוצים ללכת, והוא אינו מאלץ אף אחד. בלי קשר לאופן שבו פועלת רוח הקודש, או כיצד היא מדריכה אנשים ומובילה אותם לקרוא את דברי האל, האל מעולם לא הכריח אף אחד. הוא תמיד מבטא את האמת כדי לדאוג לאדם ולהוביל אותו כרועה, תמיד משתף על האמת כדי לפתור בעיות וכדי לאפשר לאנשים להבין את האמת. מה המטרה במתן אפשרות לאנשים להבין את האמת? (כדי שהם יוכלו לקבל את האמת). אם אתה מקבל את האמת ומקבל את דברי האל, יש לך את שיעור הקומה כדי לעמוד בצביונות המרדניים והמושחתים האלו, בדעות של חסרי האמונה, וכל מיני מצבים שגויים; כשתהיה מסוגל להבחין במצבים האלו, לא תולך שולל. ברגע שאדם מבין כל מיני סוגים של אמת, הוא אינו טועה בהבנת האל והוא מבין את רצונו. ראשית, אדם כזה מסוגל לבצע היטב את החובה של יציר בריאה; בנוסף לכך, הוא חי עם צלם אנוש, ומסוגל ללכת על הנתיב הנכון בחיים. כשמישהו הולך בנתיב הנכון בחיים, נושא את העדות שיציר בריאה צריך לשאת, בסופו של דבר הוא מסוגל להביס את השטן, הוא חווה שינוי בצביון, יש לו התמסרות אמיתית ויראת האל, והוא הופך ליציר בריאה מקובל, או-אז אדם כזה מגיע לישועה, שהיא המטרה הסופית.

29 בספטמבר, 2017