אם ברצונך להתמסר לאל באמונתך, חשוב ביותר שתכיר את עצמך. מבלי שתכיר את עצמך, לא תוכל להשליך מעליך את צביונך המושחת. היווכחות בחיים מתחילה בהכרה עצמית. אם אתה חושף שחיתות מסוימת, או עושה מעשים שבעיני האל הם נתעבים או פוגעניים, אם אתה עושה מעשים מטופשים, לאחר מכן עליך להרהר בעצמך. כיצד יכול הרהור לסייע לך להשליך מעליך שחיתות? אלה שמיישמים בפועל את האמת שוקלים את הדבר הבא: "הדברים האלה שקרו באמת חשפו אותי. יש לי צביון מושחת, ועליי לקבל את השיפוט ואת הייסור של דברי האל על מנת להשליכו מעליי. נהדר שהאל חשף את צביוני המושחת דרך המצב הזה. אין זה משנה מה חושבים עליי אחרים או כיצד מתייחסים אליי, עליי לחפש את האמת, להבין את כוונות האל, ולדעת מה לעשות על מנת ליישם בפועל את האמת". זוהי הגישה הנכונה, של יישום האמת בפועל ושל התמסרות לאל. לשם האמונה באל דרושה קבלת האמת – זוהי הגישה הנכונה. אלה שאינם מקבלים את האמת מחפשים תירוצים וסיבות כאשר צצות בעיות, ומטילים את האחריות על מישהו אחר. הם תמיד מתלוננים שאחרים לא מתייחסים אליהם כראוי, שאין הם חושבים עליהם ושלא אכפת להם מהם. הם מוצאים שלל צידוקים. לשם מה הם מוצאים את כל הסיבות האלה? האם הן יכולות להחליף את יישום האמת בפועל? האם הן יכולות להחליף את ההתמסרות לאל? לא. כלומר, אין זה משנה מהם נימוקיך, גם אם יהיו לך תלונות עד השמים, אם אינך מקבל את האמת, אתה אבוד. האל רוצה לראות מהי גישתך, בייחוד בסוגיות הנוגעות ליישום האמת בפועל. האם יש טעם בתלונותיך? האם תלונותיך יכולות לפתור את בעיית הצביון המושחת? לו היית מתלונן ובטוח שהצדק עמך, מה היה אומר הדבר עליך? האם היית זוכה באמת? האם האל היה מאשר אותך? אם האל אומר, "אינך אדם שמיישם בפועל את האמת, ולכן פנה את הדרך. אני מתעב אותך", אזי אתה אבוד, הלא כן? אמירתו של האל, "אני מתעב אותך", תחשוף אותך ותקבע מי אתה. מדוע שהאל יקבע משהו לגביך? משום שאינך מקבל את האמת; אינך מקבל את תזמורי האל ואת ריבונותו. אתה תמיד מחפש סיבות חיצוניות, ותמיד מטיל אחריות על אחרים. האל רואה שאתה משולל היגיון ושאינך אוהב את האמת; שאתה לא הגיוני, זדוני, ושלא ניתן למתן אותך. יש להניח לך ולהתעלם ממך על מנת שתוכל להרהר בעצמך. המטרה בכך שגורמים לך להקשיב לדרשות ולשתף על האמת היא כדי שתוכל להבין את האמת, לפתור את בעיותיך, ולהשליך מעליך את שחיתותך. האם האמת היא משהו שנועדת ללהג עליו? האם מטרתה היא מס שפתיים, וזה הכול? האם הבנת האמת נועדה לשמש עוגן רוחני כפיצוי על הריקנות בנשמתך? לא, אינך אמור להשתמש בה למטרות אלה. האמת נועדה לאפשר לך לפתור את צביונותיך המושחתים. היא נועדה לתת לך נתיב, וכשאתה נתקל בבעיות, תוכל לחיות על פי האמיתות האלה, ולבחור בנתיב הנכון בחיים. ברגע שתבין את האמת, תחדל לפעול על בסיס טבעיותך, שחיתותך, או הדברים בחינוכך השטני. תחדל לחיות על פי היגיון שטני או פילוסופיות להתנהלות בעולם. במקומם, תחיה על פי האמת, תפעל על פי האמת. רק זה יוכל לרצות את כוונות האל. יש אנשים שאומרים, "אני מאמין באל רק זמן קצר. יש לי ניסיון מועט. אינני מבין את האמת, ושיעור קומתי נמוך. לכן, אינני יכול ליישם בפועל את האמת". למעשה, אלה סתם תירוצים עובדתיים. גם אם שיעור קומתך נמוך, אמיתות מסוימות אינן מעבר להבנתך. עליך ליישם בפועל על פי מידת הבנתך; עליך ליישם על פי מידת יכולתך. אם אינך מיישם בפועל אפילו את האמיתות שאתה מבין, יש כאן בעיה. אין זה משנה אם אתה מאמין כבר זמן רב או זמן קצר, כל עוד הקשבת לדרשות במשך מספר שנים, אתה תבין חלק מן האמת. אם אתה יודע אמיתות רבות אך אינך מיישמן בפועל, הדבר יוקיע אותך. מהי גישת התמסרות לאמת, מהי התמסרות לאמת, כיצד להתמסר לאמת, כיצד להתמסר לתזמורי האל, ובאיזו גישה צריכים אנשים לאחוז – אם אתה יודע את הדברים האלה, עליך ליישמם בפועל. יקרה אשר יקרה, עליך ללמוד כיצד ליישם בפועל את האמת ולהתנהג על פי עיקרון. אם אינך מיישם בפועל את האמת, אזי לאמת אין כל חשיבות מבחינתך; היא דוקטרינה ותו לא, סיסמה השגורה בפיך. לא תהיה לך מציאות עד שתהיה מסוגל ליישם בפועל את האמת; רק אז תוכל האמת להפוך לחייך. כשקורים דברים ואתה פועל על פי העדפות אישיות – חושב שהאדם הזה טועה ושהאדם ההוא שוגה, שאתה תמיד צודק וחולק על אחרים ולא משנה מהי דעתם – אזי האם ייתכן שאתה חף מאשמה ונטול שחיתות? הדבר נקרא להיות גאוותן וצדקני, וזהו צביון מושחת רציני ביותר.

כיצד ניתן לפתור צביון מושחת? בשלב הראשון עליך לבדוק אם אתה יכול להתמסר לתזמורים ולסידורים של האל; אם אתה יכול להתמסר למצבים השונים שהאל ארגן לך. בעתות רגיעה, אין לך תפיסות כלפי האל ואינך חושף צביון מושחת ברור. לכן אתה חושב שאתה לא כל כך גרוע, ושאתה אדם המסוגל להתמסר לאל. אך כשקורה משהו, לבך עובר טלטלה, ואתה מתמלא מחשבות ורעיונות משלך. אתה חש שאתה אדם שאוהב את האל, בייחוד כשאתה מסוגל לסבול ולשלם מחיר במסגרת חובתך, ולכן אם יגזמו אותך באופן לא צפוי, ואם מישהו יאמר שאתה עיקש ושאין עקרונות בחובתך, האם תהיה מסוגל לקבל זאת? (לא קל לקבל זאת). אם לא קל לקבל זאת, מה תעשה? כיצד תשיג קבלה והתמסרות? יש כאן מספר עקרונות ליישום בפועל. תחילה עליך להרהר בעצמך, ולחפש את האמת תוך שאתה מרפה ממחשבותיך ומנימוקיך האישיים. עליך להבין שהמחשבות והנימוקים האישיים שלך לא בהכרח עולים בקנה אחד עם האמת. אם אתה ניחן בהיגיון, הקשב תחילה למה שיש לאחרים לומר ואז חשוב על כך היטב. אם דבריהם עולים בקנה אחד עם האמת, עליך לקבלם – כך יפעל אדם הניחן בהיגיון. אם אתה תמיד מאמין כי אופן חשיבתך הוא הנכון ואתה נאחז בהשקפתך האישית, ולא מקבל מה שאחרים אומרים, ואין זה משנה אם הם צודקים או כמה מדבריהם עולים בקנה אחד עם האמת, אזי אתה נוהג במרדנות ובחוסר היגיון. היגיון של יציר בריאה הוא להתמסר לאמת, לדברי האל, לתזמורים ולסידורים של האל, לכל מה שבא מן האל, וכן לסידורי העבודה בבית האל. בביצוע חובתך, עליך לחפש מהן דרישות האל ומה סידר ביתו. ברגע שתדע את הדברים האלה, תוכל לפעול על פי דרישת האל. אלה עקרונות היישום בפועל. תחילה, עליך להתמסר. זה מה שצריך לעשות יציר בריאה. כאשר אנשים לא מסוגלים להתמסר, לעתים תכופות זה משום שיש להם נימוקים, תירוצים ואמתלות משלהם. עם נימוקים שכאלה, סביר מאוד להניח שלא יצליחו להתמסר. מה אפשר לעשות במקרה כזה? תחילה, הרפה מנימוקיך ומתירוציך, ופעל בהתאם לדרישות בית האל. כאשר תיישם זאת בפועל למשך זמן מה, תגלה שכאשר אתה מבצע את חובתך על פי עקרונות-האמת, אתה הופך יעיל יותר ויותר בחובתך. בנשמתך, אתה נעשה בטוח שזוהי התמסרות לאל, והתמסרותך הופכת טהורה יותר ויותר. אבל אם אתה תמיד דבק בתפיסותיך ובדמיונותיך, אם אינך מסוגל להתמסר לתזמורים ולסידורים של האל, אם אתה תמיד מתריס כלפי האל ומתנגד לו, אזי זוהי מרדנות. זהו צביון מושחת. וגם אם לא תבצע מעשה רע נראה לעין, עדיין לא יהיה לך ולו שמץ של התמסרות ושל מציאות-האמת.

לקחי ההתמסרות הם הקשים ביותר, אבל גם הקלים ביותר. באיזה מובן הם קשים? (לאנשים יש רעיונות משלהם). הבעיה היא לא שלאנשים יש רעיונות – לאיזה אדם אין רעיונות? לכולם יש לב ושכל, לכולם יש רעיונות משלהם. זאת לא הבעיה כאן. אם כך, מה הבעיה? הבעיה היא צביונו המושחת של האדם. אלמלא היה לך צביון מושחת, היית מסוגל להתמסר ואין זה משנה כמה רעיונות יש לך – הם לא היו מהווים בעיה. אם אדם הניחן בהיגיון הזה אומר, "עליי להתמסר לאל בכל הדברים כולם. לא אשמיע תירוצים או אתעקש על הרעיונות שלי, לא אגזור על עצמי את דיני בעניין זה", האם לא קל לו להתמסר? אם אדם לא גוזר על עצמו את דינו, זהו סימן לכך שאיננו צדקן; אם הוא לא מתעקש על הרעיונות שלו, זהו סימן לכך שהוא ניחן בהיגיון. אם הוא גם יכול להתמסר, אזי הוא השיג יישום בפועל של האמת. התנאים המקדימים ליכולתו של אדם להתמסר הם לא לגזור בעצמו את דינו ולא להתעקש על הרעיונות שלו. אם אתה אוחז בשתי המעלות האלה, יהיה לך קל להתמסר ולהשיג יישום בפועל של האמת. לכן, בטרם תתמסר, עליך להצטייד בהן, ולהבין כיצד עליך לפעול ומה עליך לעשות על מנת לאחוז בגישה של יישום האמת בפועל. זה באמת לא קשה עד כדי כך – אבל גם אין זה קל כל כך. מדוע זה קשה? זה קשה משום שלאדם יש צביון מושחת. יהיו אשר יהיו הלך הרוח והמצב שאתה מצוי בהם כאשר אתה מיישם בפועל התמסרות, אם הם מונעים ממך ליישם בפועל את האמת, אזי הלך הרוח או המצב האלה נובעים מצביון מושחת. אלה הם פני הדברים. אם תפתור את הצביונות המושחתים של צדקנות, גאוותנות, מרדנות, חוסר היגיון, דעות קדומות ועיקשות, יהיה לך קל להתמסר. אם כך, כיצד יש לפתור את השחיתויות האלה? כשאינך מוכן להתמסר, עליך להתפלל, להרהר בעצמך ולשאול: "מדוע אינני מסוגל להתמסר לאל? מדוע אני תמיד מתעקש לעשות מעשים בדרכי? מדוע אינני יכול לחפש את האמת וליישמה בפועל? מהו שורש הבעיה הזאת? עליי ליישם בפועל ציות לאל, ועליי ליישם בפועל את האמת, לא ליישם את רצוני האישי או את מאוויי האישיים. עליי להיות מסוגל להתמסר לדברי האל, לתזמוריו ולסידוריו. רק זה עולה בקנה אחד עם כוונות האל". לשם השגת סוף כזה דרושים תפילה לאל וחיפוש האמת. משתבין את האמת, תוכל ליישמה בפועל בקלות רבה יותר; אז יעלה בידך למרוד בבשר ולהרפות מענייניו. אם בתוככי לבך אתה מבין את האמת, אך אינך מסוגל להרפות מהטבות הבשר, מהמעמד, מההבלים ומהכבוד, תתקשה ליישם בפועל את האמת. זה משום שבלבך, אתה מייחס חשיבות עליונה להטבות הבשר, להבלים ולכבוד. פירוש הדבר הוא שאינך אוהב את האמת – במקום זאת, אתה אוהב מעמד ומוניטין. אם כך, כיצד יש לפתור את העניין הזה? עליך להתפלל, לחפש את האמת, ולראות במלואה את תמציתם של דברים כגון מעמד ומוניטין. עליך לעסוק פחות בדברים האלה, וחיוני להבין את חשיבות יישום האמת בפועל, וכן להעריכו מעל לכל דבר אחר. כשתעשה את כל זאת, יהיה בך הרצון ליישם בפועל את האמת. לפעמים אנשים לא יכולים ליישם בפועל את האמת. יש לגזום אותם, ועליהם לקבל את השיפוט ואת הייסור של האל, כדי שתמצית הבעיה תהיה ברורה לחלוטין ויהיה להם קל יותר ליישם בפועל את האמת. למעשה, המכשול הגדול ביותר ליישום האמת בפועל הוא כאשר רצונו של אדם חזק מדי ומקבל עדיפות על פני כל דבר אחר – כלומר, כאשר טובתו האישית של אדם מקבלת עדיפות על פני כל דבר אחר, כאשר המוניטין והמעמד של אדם מקבלים עדיפות על פני כל דבר אחר. לכן אנשים כאלה תמיד זדוניים כשמתעוררות בעיות, ועושים את מה שייטיב עמם באופן אישי, מבלי להתחשב בעקרונות-האמת. הם תמיד דבקים ברעיונותיהם האישיים. למה הכוונה, שאדם דבק ברעיונותיו האישיים? הכוונה היא לקבוע: "אם אתה רוצה את זה, אני רוצה את ההוא. אם אתה רוצה את שלך, אני אתעקש על שלי". האם זהו מצג של התמסרות? (לא). אין זה חיפוש האמת כלל וכלל, אלא התעקשות על דרכו האישית של אדם. זהו צביון גאוותן, ומצג של חוסר היגיון. אם יום אחד, אתה נעשה מודע לכך שהעדפותיך וקביעותיך מנוגדות לאמת; אם אתה מסוגל להתכחש לעצמך ולראות מעבר לעצמך, חדל להאמין בעצמך, ואז מתחיל בהדרגה לא לעשות דברים בדרכך או להגדיר דברים בעיוורון, אלא אתה מסוגל לחפש את האמת, להתפלל לאל ולהסתמך עליו, אזי זהו היישום בפועל הנכון. בטרם תאשר איזה סוג של יישום בפועל עולה בקנה אחד עם האמת, עליך לחפש. אין כל ספק שזהו המעשה הנכון, זה מה שיש לעשות. אם אתה ממתין ולא מחפש עד שגוזמים אותך, זוהי התנהגות סבילה במקצת, וסביר שזה יעכב דברים. חיוני עד מאוד ללמוד לחפש את האמת. מהן ההטבות בחיפוש האמת? ראשית, אדם יכול להימנע מהליכה אחר רצונו האישי ומהתנהגות פזיזה; שנית, הוא יכול להימנע מגילויי שחיתות ומהשלכות רעות; שלישית, הוא יכול ללמוד להמתין ולהתאזר בסבלנות, וכן למנוע טעויות על ידי ראייה ברורה ומדויקת של הדברים. אפשר להשיג את כל הדברים האלה על ידי חיפוש האמת. כשתלמד לחפש את האמת בכל הדברים כולם, תגלה ששום דבר לא פשוט, שאם אינך קשוב ואינך מתאמץ, תעשה דברים בצורה גרועה. לאחר שתתאמן כך במשך זמן מה, כשיקרו לך דברים, תהיה בוגר ומנוסה יותר. גישתך תהיה עדינה ומתונה יותר, ובמקום לפעול מתוך דחף, להסתכן ולהיות תחרותי, תהיה מסוגל לחפש את האמת, ליישמה בפועל, ולהתמסר לאל. אז תיפתר בעיית הגילויים של צביונותיך המושחתים. לכן, יהיה לך קל להתמסר, זה באמת לא קשה כל כך. זה עשוי להיות קשה מעט בהתחלה, אך עליך להתאזר בסבלנות, להמתין ולהמשיך לחפש את האמת עד שתפתור את הבעיה הזאת. אם אתה תמיד רוצה לקבל החלטות בעצמך כשקורים לך דברים, ואתה תמיד מספק צידוקים ומתעקש על רעיונותיך האישיים, זה יהפוך למטרד של ממש. זאת משום שהדברים שאתה מתעקש עליהם אינם חיוביים והם כולם במסגרת צביון מושחת. כל הדברים האלה הם גילויים של צביון מושחת, ובנסיבות כאלה, אף שאתה רוצה לחפש את האמת, לא תהיה מסוגל ליישמה בפועל, ואף שאולי אתה רוצה להתפלל לאל, אתה תפעל כדי לצאת ידי חובה ותו לא. אם מישהו ישתף איתך על האמת ויחשוף את הזיוף שבכוונתך, איך תבחר? האם תוכל להתמסר לאמת בקלות? יהיה לך קשה מאוד להתמסר בזמן שכזה, ולא תהיה מסוגל להתמסר. אתה תתמרד ותנסה לספק צידוקים. אתה תאמר, "החלטותיי הן לטובת בית האל. הן לא שגויות. למה אתה עדיין מבקש ממני להתמסר?" אתה מבין איך לא תהיה מסוגל להתמסר? ובנוסף לכך, גם תתנגד; זוהי עברה בכוונה תחילה! האין זה מטריד עד מאוד? כשמישהו משתף איתך על אמת, אם אינך מסוגל לקבל את האמת ואף מבצע עברה ביודעין בכך שאתה מתמרד נגד האל ומתנגד לו, אזי יש לך בעיה רצינית ביותר. אתה מועד לחשיפה ולסילוק בידי האל.

שיעור ההתמסרות לאל הוא עמוק עד מאוד. כשמתחילים להיכנס אליו, הוא נראה קשה מאוד, אבל אחרי שחווים אותו במשך זמן מה, נדמה כי הוא קשה פחות. יישום בפועל של התמסרות דורש דבקות בעקרונות, ואם אתה נכשל מספר פעמים מבלי למצוא את העקרונות, פירוש הדבר הוא שלא הפנמת את השיעור; והתמסרות היא שיעור קשה מאוד שעליך עדיין ללמוד. מדוע זה קשה? משום שיש קשיים רבים בקרב בני אדם מושחתים. לאנשים יש תפיסות, דמיונות, וכן צביונות מושחתים שונים. אם, נוסף לאלה, יש להם גם ידע והון מסוימים; אם יש להם תואר אקדמי והם מוכשרים להפליא; אם יש להם כסף ומעמד חברתי והם מפגינים עליונות במגוון היבטים, אזי זוהי בעיה. סביר להניח שאנשים כאלה לא יקבלו את האמת. אחיזה בידע רב מדי עלולה להוות מטרד, שכן אנשים מתייחסים לידע כאל האמת עצמה, ועל כן הבנת האמת וקבלתה הופכות מעיקות מדי. אם אינך מבין את האמת, ואינך ניחן באנושיות או בהיגיון, אזי אתה כמו קיפוד. קיפודים הם בעלי חיים מפחידים שאסור להפריע להם או להרגיז אותם. אנשים מושחתים הם כאלה – הם לא יקבלו את האמת בשום אופן, ואינם מתמסרים לאל כלל וכלל. לבם מלא רוע, והם חיים באופן מוחלט על פי צביונותיהם המושחתים. כתוצאה מכך, כל בעיה שהם נתקלים בה מציבה לפניהם אתגרים רבים, והם מתמלאים תפיסות ודמיונות, ומפגינים גאוותנות וצדקנות. כשגוזמים אותם, או כשהם נתקלים במכשול באחד ממעשיהם, הם משמיעים תירוצים, מבינים דברים לא נכון, הופכים שליליים, ומתלוננים. מעשיות וטיעונים מגוחכים משפיעים עליהם ומוליכים אותם שולל. אלה הם קשיים. אם אנשים יוכלו לפתור את הקשיים האלה, הם יוכלו לקבל את האמת וליישמה בפועל, ויהיה להם קל להתמסר לאל. לכן, על מנת להשיג התמסרות לאל, אדם מוכרח תחילה לקבל את האמת וליישמה בפועל, וכן להתמסר לתזמורים ולסידורים של האל. זוהי המשוכה הראשונה. אם כך, ממה מורכבים תזמוריו וסידוריו של האל? הם מורכבים מהאנשים, מהאירועים ומהדברים שהאל מקיף אותך בהם. לעתים האנשים, האירועים והדברים האלה יגזמו אותך, לעתים הם יפתו אותך, יבחנו אותך, יפריעו לך, או יהפכו אותך לשלילי – אך כל עוד תוכל לחפש את האמת כדי לפתור בעיות, יעלה בידך ללמוד משהו, לזכות בשיעור קומה, ולסגל כושר התנגדות. התמסרות לתזמורים ולסידורים של האל היא השיעור הבסיסי ביותר במסגרת ההתמסרות לאל. התזמורים והסידורים של האל כוללים את האנשים, את האירועים ואת הדברים, וכן שלל מצבים שהאל מקיף אותך בהם. אם כך, כיצד עליך להגיב אל מול מצבים שכאלה? הדבר הבסיסי ביותר הוא לקבל מהאל. למה הכוונה, "לקבל מהאל"? האם תלונות והתנגדות הן קבלה מהאל? האם חיפוש סיבות והשמעת תירוצים הם קבלה מהאל? לא. אם כך, כיצד עליך ליישם בפועל קבלה מהאל? כשקורה לך משהו, תחילה הירגע, חפש את האמת, ויישם בפועל התמסרות. אל תספק תירוצים או הסברים. אל תתחיל לנתח או לשער מי צודק ומי טועה, ואל תנתח טעותו של מי חמורה פחות ושל מי יותר. האם ניתוח מתמיד של הדברים האלה הוא גישה של קבלה מהאל? האם זו גישה של התמסרות לאל? אין זו גישה של התמסרות לאל, ולא של קבלה מהאל, ואף לא של קבלת ריבונות האל וסידוריו. קבלה מהאל היא חלק מעקרונות היישום בפועל של התמסרות לאל. אם אתה בטוח שכל מה שקורה לך הוא במסגרת ריבונות האל, שהדברים האלה קורים כתוצאה מסידורי האל ומרצונו הטוב, אזי אתה יכול לקבל אותם מהאל. התחל בכך שלא תנתח מה נכון או לא נכון, תתרץ את מעשיך, תמצא פגמים אצל אחרים, תתקטנן, תרד לעומקן של הסיבות האובייקטיביות למה שקרה, ותשתמש במוחך האנושי כדי לנתח ולבחון דברים. אלה הפרטים של מה עליך לעשות על מנת לקבל מהאל. והדרך ליישם זאת בפועל היא להתחיל בהתמסרות. גם אם יש לך תפיסות או שדברים אינם ברורים לך, התמסר. אל תתחיל עם תירוצים או עם מרדנות. ולאחר שתתמסר, חפש את האמת, התפלל לאל וחפש ממנו. כיצד עליך להתפלל? אמור, "אלוהים, תזמרת את המצב הזה בעבורי מתוך רצונך הטוב". כשאתה אומר זאת, מה פירוש הדבר? פירוש הדבר הוא שכבר יש גישה של קבלה בלבך ואתה אוחז בידע שהאל תזמר את המצב הזה בעבורך. אמור, "אלוהים, אינני יודע כיצד ליישם בפועל במצב שמצאתי את עצמי בו היום. אני מבקש ממך להעניק לי נאורות ולהדריך אותי, ולגרום לי להבין את כוונתך, על מנת שאוכל לפעול לפיה, ולא להפגין מרדנות או התנגדות, וכן לא להסתמך על רצוני האישי. אני מוכן ליישם בפועל את האמת ולפעול על פי העקרונות". לאחר שתתפלל, לבך יתמלא שלווה, ובאופן טבעי תרפה מתירוציך. האין זה שינוי בהלך הרוח שלך? הוא מכשיר את הקרקע לכך שתהיה מסוגל לחפש את האמת וליישמה בפועל, והבעיה היחידה שנותרה היא כיצד עליך ליישם בפועל את האמת משתבין אותה. אם כאשר יגיע זמנך ליישם בפועל את האמת תחשוף מרדנות נוספת, עליך להתפלל שוב לאל. כשמרדנותך תיפתר, באופן טבעי יהיה לך קל ליישם בפועל את האמת. כשמתעוררות בעיות, עליך ללמוד להשקיט את עצמך לפני האל ולחפש את האמת. אם דברים חיצוניים מפריעים לך ללא הרף, אם מצבך תמיד בלתי יציב, ממה זה נגרם? זה משום שאינך מבין את האמת, ומשום שצביונך המושחת שולט בתוכך – אינך יכול לעצור בעצמך. בזמנים כאלה, עליך לערוך חשבון נפש ולמצוא את הבעיה בתוככי עצמך. חפש את דברי האל המתאימים ובדוק מה הם חושפים. לאחר מכן, האזן לדרשות ולשיתופים, או למזמורים של דברי האל. בחן את מצבך האישי לאור הדברים האלה. כך תוכל לראות אילו בעיות מצויות בתוכך, ויהיה לך קל יותר להתמודד איתן כשתזכה בבהירות לגביהן. אל תתייחס לבעיות של אחרים שעלולות לגרום לך צרות. התמקד בחשבון הנפש האישי שלך. אל תיצור הר מעכבר ותטען שהאל בוחן אותך. אין לזה שום קשר לאל. בני אנוש מושחתים אינם מכירים את עצמם כלל וכלל ומיטיבים לייפות את עצמם. אל תהפוך רגיש יתר על המידה. אם קבעת שמדובר במבחן של האל, אזי עליך להרהר בבעיותיך אפילו יותר; אם לא תרחיק את צביונך המושחת באופן יסודי, הוא פשוט ימשיך לשטות בך. אם כך, מה הפתרון? עליך להתפלל, "אלוהים, אני כה זדוני וגאוותן! אני תמיד חושב על דאגה לבשר. אני מרדן מדי! אנא הטל עליי משמעת". לאחר שתתפלל, תחוש מודאג במקצת. "מה אם האל יטיל עליי משמעת באמת ובתמים? לא, עליי להתפלל ולהביע את נחישותי; לא משנה כיצד האל יטיל עליי משמעת, גם אם הוא יגרום לי לחלות או למות, עדיין אתמסר לו". ברגע שתסיים את התפילה הזו, תתחזק בתוך תוכך, ומצבך ישתנה. איך תרגיש? אתה תחשוב, "אחרי כל שנות האמונה האלה, אני חווה לראשונה ניסיון מן האל. הוא שלח אליי את ידו ואני חש שהוא קרוב אליי מאוד. האל מוביל אותי באופן אישי ומסדר את הניסיון הזה באופן אישי על מנת להכשיר אותי, לטהר אותי, לאפשר לי ללמוד שיעור ולזכות באמת ממנו. האל אוהב אותי כל כך!" האין אלה הנאורות וההארה של האל? האם אין לך מידה מסוימת של שיעור קומה בשלב זה? (כן). זוהי הבנה מציאותית מאוד. בינך לבין עצמך אתה עשוי לתהות, "משום שהאל בוחן אותי, איזו גישה עליי להפגין? מה עליי לעשות על מנת לרצות את האל?" כשתחשוב כך ותחפש כך, עד מהרה תשיג התמסרות. אתה תחדל לדבוק בטיעוניך ותחשוב לעצמך, "אם לא אתמסר אלא אתווכח תמיד, אם תמיד אחפש סיבות אצל אחרים או נסיבות אובייקטיביות, אמצא תירוצים ואנתח מה נכון או לא נכון, אזי אינני אנושי אפילו. אני חיית פרא, אפילו חזיר טוב ממני!" אז, תחוש אשמה ותהיה מעורער. תחשוב, "עליי להתמסר לאל מיד. האל נמצא לצדי, וכך הוא מדריך אותי. לעתים תכופות נאמר כי כזה הוא רצונו הטוב של האל – היום קיבלתי טעימה ממנו. כוונתו של האל היא שאלמד שיעור, שאשתנה, לא שאישאר תקוע בין נכון ללא נכון. זוהי אהבת האל כלפיי, השיפוט והייסור שלו, ההזנה וההדרכה שלו. האל אוהב אותי כל כך, ואהבתו אמיתית היא!" בלבך, תתרגש מאוד. מדוע תתרגש? משום שכעת אתה מבין את כוונת האל; חווית באופן אישי את אהבת האל; יש לך ניסיון מתוך חיפוש מתמיד של האמת לאורך הימים האלה. האם אנשים עדיין יכולים להתמרד נגד האל בעודם חווים זאת? כן, עדיין יכולה להיות מרדנות. משום שלאנשים יש צביונות מושחתים, וכל מיני מחשבות מושחתות ומגוחכות צצות כל הזמן, הם תמיד חושבים, "האל בוחן אותי, אם כך האם אני עומד למות? אם האל באמת מטיל עליי משמעת, האם הוא יגרום לי למחלה קשה? אני פוחד!" מנין נובע פחד? מקורו באי אמונה בריבונות האל ובסידוריו, באי רצון לאפשר את תזמוריו, וכן בדאגה: "מה יקרה אם אמות? פשוט אינני יודע היכן אני עומד!" אנשים אוחזים באמונה מעטה מדי באל. כמה אמונה יש לאנשים בזמנים כאלה? אפס! די בכך שאדם ייחל לחמוק מידי האל כדי שבגידתו באל תהיה מוחלטת. כשהדברים מגיעים לידי כך, אנשים רוצים להימלט; הם לא משלימים עם מה שקורה. מה אפשר לעשות אז? אי אפשר סתם לומר, "אני יכול להתמסר, אני די נרגש. אני יכול לחוש בחסד האל, והאל טיפל בי. זה מספיק טוב, ואני מרוצה". אבל זה לא מספיק. עליך להמשיך להתקדם, עליך להמשיך לחפש. חשוב, "כיצד קיבל איוב את אמונתו? באיזו מידה הוא היה מוכן להתמסר? מדוע אני פוחד כל כך? מנין נובע הפחד שלי? זה משום שאמונתי באל מעטה מדי. אינני מאמין שאני הכי מאושר והכי בטוח בידי האל; שהאל הוא המפלט שלי. אינני מאמין בדברים האלה. אני אדם כה ערמומי ומרושע! זיהיתי שמדובר כאן במבחן של האל, וניסיון אין משמעו שחיי יילקחו ממני. הוא לא משתעשע בי ואף לא חושף אותי בכוונה. זה רק ניסיון שנועד לטהר את צביוני המושחת. עדיין אינני מסוגל להאמין באל באמת, לבטוח באל לחלוטין ולהפקיד את עצמי בידיו. אני כה מרושע, ואשם בדברים האיומים ביותר! אינני ראוי להתחשבות הזו של האל. אינני ראוי לדאגת האל". מה תוכל לעשות לאחר מכן? עליך להתפלל ולחפש את האמת מן האל; לגזום את מרדנותך ואת מניעיך. אתה מבין את האמת עד לרמה זו, אך עדיין אין לך ביטחון באל ואינך מעז להפקיד את עצמך בידיו. מה הדבר הזה? זוהי בגידה. אין לך אמון באל עקב ערמומיותך, גאוותנותך, חשדותיך ורשעותך. מכאן נובע פחד. מהי משמעות הפחד? זהו חוסר אמונה באל. זוהי דאגה מתמדת: "אם אתמסר להדרכת האל, האם הוא ימסור אותי לידי השטן ויאפשר לי למות?" איזו מין מחשבה היא זאת? האין זו שטות גמורה? מדוע שמישהו יחשוב דבר כזה על האל? ללא האמת, אנשים לא יכולים לראות דבר בבירור, אלא הם תמיד מבינים לא נכון את האל ומעלים השערות לגביו. אדם נדרש להבין את האמת על מנת לפתור בעיה זו. רק על ידי הבנת האמת, אנשים מסוגלים לדבר בהיגיון, כיאה לבן אנוש. אף שחשת בדאגתו ובהגנתו של האל, שנהנית מתחושת השלווה והאושר שהעניק לך האל, ושאתה חש בטוח מאוד, אתה עדיין מהסס להפקיד את עצמך בידי האל. אתה עדיין פוחד. האין זו מרדנות? מהי הטומאה במרדנות הזאת? על ידי מה היא נשלטת? ערמומיות וגאוותנות. האין זה טבע של שדים באמת ובתמים? אדם שניחן בטבע של שדים אוחז בצביון מושחת. איך אפשר לפתור את הבעיה הזאת? אנשים נדרשים לחפש את האמת לשם כך. אם אנשים לא יאהבו את האמת, אם הם לא יחפשו את האמת ולא משנה כמה שחיתות יחשפו, אי אפשר יהיה לפתור לעולם את צביונם המושחת. אדם שכזה לא ישיג ישועה בקלות.

כשמחפשים את האמת כדי לפתור צביון מושחת, מהן התוצאות הרצויות על מנת שהבעיה תיחשב כפתורה? אנשים מסוימים מודעים היטב לכך שמצב מסוים הוא ניסיון מן האל, אבל אינם מוכנים להפקיד את עצמם בידיו. הם חשים שאי אפשר להסתמך על האל, שאי אפשר לסמוך עליו. לא זו בלבד שאינם מעזים להסתמך על האל, אלא הם גם חוששים מהמצבים האלה. באילו אמיתות עליהם להצטייד כשדברים מגיעים לשלב זה? כיצד עליהם לחתור? וכמה עליהם לחתור על מנת שייטהרו, ישיגו התמסרות מוחלטת, ויעלו על הנתיב שבו יראו את האל ויסורו מרע? כל אלה קשורים באמת ההתמסרות. ברגע זה, אין לך ידע אמיתי של האל, ואין שום סיכוי שתוכל לאחוז באמונה שלמה. ללא אמונה שלמה, באילו אמיתות של חזונות עליך להצטייד כדי שתוכל להשיג חופש מוחלט מספק, מחשד, מאי הבנות ומהתנגדות כלפי האל, ושיאפשר לך להתמסר לחלוטין? באילו אמיתות עליך להצטייד על מנת לפתור את הבעיות האלה ולהשיג חופש מוחלט מזיוף, מדרישות ומבחירות אישיות? הדבר הזה עדיין אינו ברור לכם. חשבו על כך מעט – איזו חתירה דרושה על מנת להשיג התמסרות מוחלטת לאל? עליך לאחוז במספר אמיתות. כשתזכה באמת כחייך, זה יהיה שיעור קומתך. זה יהיה הבסיס והיסוד שעליו תוכל להשיג התמסרות. תוכל להשיג התמסרות מלאה עם האמיתות האלה. אם כן, באילו אמיתות עליך להצטייד? (עליך לחתור אל הכרה של האל). זה חלק אחד של העניין. מלבד זאת, האנשים עצמם מוכרחים לשתף פעולה במידת-מה, וליישם בפועל במידת-מה. אתם זוכרים מה אמר פטרוס? ("אפילו אם אלוהים היה משחק בבני האנוש כבצעצועים, אילו תלונות היו לבני האנוש?") מדובר כאן בהתמסרות. אם אתה חווה דברים בצורה כזאת, תלמד בהדרגה את האמת ובאופן טבעי תשיג תוצאות. תחילה, אתה זקוק לגישה של התמסרות כלפי האל וכלפי האמת. אל תחשוש מסוג המבטים שמפנה האל לעברך, מגישתו ומנימת קולו כלפיך, האם הוא מביע סלידה כלפיך, והאם הוא עתיד לחשוף אותך. התחל בפתרון הקשיים והבעיות האישיים שלך. האם אנשים מן השורה יכולים להשיג בקלות את מה שאמר פטרוס? (לא בקלות, לא). אילו חוויות היו לו ובאילו מציאויות הוא אחז שאפשרו לו לומר זאת? (הוא האמין באמת ובתמים שאין זה משנה כיצד יתייחס האל לאדם, הוא עושה זאת במטרה להושיעו, ומדובר באהבה ותו לא. לכן הוא התמסר בשמחה). פטרוס אמר, "אפילו אם אלוהים היה משחק בבני האנוש כבצעצועים", ואתה אמרת, "אין זה משנה איך האל יתייחס לאדם". אתה מחשיב את עצמך כיציר בריאה, כמי כשנוהה אחר האל, וכחבר בבית האל. אם כך, האם קיים הבדל בין השניים? כן. יש פער! היכן טמון הפער בין צעצוע לבין בן אנוש? צעצוע הוא שום כלום – הוא חסר ערך, יצור אומלל ועלוב. כנה אותו צעצוע או חיית פרא – כזה הוא. אך מה באשר לאדם? לאדם יש מחשבות ושכל; הוא מסוגל לדבר ולעשות דברים, והוא יכול לקיים פעולות אנושיות רגילות. האם יש הבדל בין ערכו ומעמדו של בן אנוש לאלה של צעצוע? אם אתה מחשיב את עצמך כבן אנוש, לא כצעצוע, אזי האם אינך דורש שהאל יתייחס אליך בצורה מסוימת? מהן דרישותיך מהאל? (שיתייחס אליי כאל בן אנוש). איך על האל להתייחס אליך כאל בן אנוש? לו האל היה חולק איתך את דרישותיו מהאנושות ומבקש ממך למלאן, האם היית מסוגל לעשות זאת? לו האל היה מביע את האמת ומבקש ממך לציית לה, האם היית מסוגל לעשות זאת? לו האל היה מבקש ממך להתמסר לו ולאהוב אותו, האם יכולת לעשות זאת? ואם אינך מסוגל לעשות אף אחד מהדברים האלה, אזי מדוע שהאל יתייחס אליך כאל בן אנוש? אם אינך ניחן בשום מצפון או היגיון ואינך מסוגל לעשות את הדברים המצופים מבן אנוש, מדוע שהאל יתייחס אליך כאל בן אנוש? האם לאנשים הנוהגים בפזיזות, המסרבים לקבל את האמת ואף שופטים את האל, מגנים אותו, והופכים את עצמם לאויביו, יש אנושיות? האם האל יתייחס לאדם שכזה כאל בן אנוש? האם האל יתייחס לשטנים ולשדים כאל בני אנוש? תפיסתך כבן אנוש או כצעצוע תלויה בהבדלים בגישה וביחס. אם אתה נתפס כבן אנוש, איזה יחס תדרוש? שיכבדו אותך, שיתייעצו איתך, שיתחשבו ברגשותיך, שיוענקו לך מרחב וחופש מספקים, וכן שיתחשבו בכבודך ובמוניטין שלך. כך מתייחסים לבני אנוש. אך מה באשר לצעצועים? (הם כלום ושום דבר. אפשר לבעוט בהם אנה ואנה). (אפשר להשתמש בהם כשרוצים להשתמש בהם, ולהשליך אותם הצדה כשלא). זאת אמירה הולמת. זה מה שיש לכם לומר על היחס הניתן לצעצועים, אם כן כיצד הייתם מתארים התייחסות לבן אנוש כאל צעצוע? (משתמשים בהם כשזקוקים להם, ופשוט מתעלמים מהם כשלא). מתייחסים אליהם ללא שמץ של כבוד, ואין צורך להגן על זכויותיהם. לא מעניקים להם זכויות, אוטונומיה, או חופש בחירה. אין צורך להתייעץ איתם על דברים, או להתחשב בכבודם, או שום דבר כזה. אפשר להיות נחמדים כלפיהם כשמרגישים טוב, אבל לבעוט בהם אנה ואנה כשלא. זוהי הגישה שמפגינים כלפי צעצוע. איך היו מרגישים אנשים לו האל היה מתייחס אליהם כאל צעצועים? האם הם עדיין היו חשים שהאל הוא חביב? (לא). אך פטרוס היה מסוגל להלל את האל. באילו מציאויות-אמת הוא אחז שאפשרו לו להשיג התמסרות ממש עד מוות? האל לא באמת התייחס לאדם כאל צעצוע. אך כשהבנתו של פטרוס הגיעה לרמה כזו, הוא חשב, "לו האל היה מתייחס אליי כך, עדיין הייתי מתמסר לכך. אם האל מתייחס אליי כאל צעצוע, כיצד אוכל לא להיות מוכן ומזומן?" פטרוס השיג את המוכנות הזאת, את המזומנות הזאת. למה מתייחס "מוכן ומזומן"? (להיותו נתון לרחמי התזמורים של האל ולהתמסרותו המלאה להם). זוהי אמת ההתמסרות. מסירתך לידי השטן תהיה יחס שמעניקים לצעצוע, הלא כן? אתה תושלך הצדה כאשר לא יהיה בך צורך, ותימסר לשטן כדי שהוא יוכל לפתות אותך ולשטות בך. מה הייתה גישתו של פטרוס? האם היו לו תלונות כלשהן? האם הוא התלונן לאל? האם הוא קילל את האל? האם הוא פנה אל השטן? (לא). זה נקרא התמסרות. לא היו לו תלונות, הוא לא הפגין שליליות או התנגדות. צביונו המושחת נפתר, הלא כן? זה היה בהרמוניה מושלמת עם האל. העניין כאן לא היה האם הוא יבגוד באל או לא, כי אם, "אין זה משנה היכן יציב אותי האל, הוא יהיה בלבי; אין זה משנה היכן יציב אותי האל, אהיה אדם שמשתייך לו. גם אם הוא יהפוך אותי לאפר, עדיין אשתייך לאל. לעולם לא אפנה אל השטן". הוא היה מסוגל להגיע לרמת התמסרות שכזו. קל לומר זאת, אך קשה לבצע זאת. עליך להיות מצויד באמת במשך פרק זמן מסוים עד שתראה את כל זה באופן מלא וברור, ואז יישום האמת בפועל יהיה קל הרבה יותר. אינך נדרש להכיר את האל באופן מוחלט, וכן אין זה נחוץ שהאל יחשוף לפניך דבר מה מסוים. די בכך שתוכל לאחוז בגישה מתאימה ובהתמסרות שכזאת. אל לך לבוא בדרישות באשר ליחס האל כלפיך, או לבקש ממנו לספק לך אמות מידה מדויקות. גם אם דבר מה עולה בקנה אחד עם האמת והוא משהו שאמור להיות לבורא, אל לך לדרוש זאת. עליך לומר, "אלוהים, התייחס אליי כפי שאתה מוצא לנכון. תוכל לגרום למותי; תוכל לגרום לי להגיע לגיהינום. התייחס אליי כפי שאתה מוצא לנכון. גם אם תמסור אותי לידי השטן, האל עדיין יהיה האל שלי, ואני עדיין אהיה יציר בריאה של האל. לא אנטוש אותו". עם גישה שכזו, אתה אוחז במציאות ההתמסרות. "אפילו אם אלוהים היה משחק בבני האנוש כבצעצועים, אילו תלונות היו לבני האנוש?" אמירה זו, שעלה בידו של פטרוס להשמיעה, חשובה מאוד בעבור כולכם! הייתה זו התמסרותו של פטרוס. אם תחשוב על אמירה זו ללא הרף והיא תזכה אותך בהבנה אמיתית ובחוויה, יהיה לך קל הרבה יותר להתמסר לאל. אנשים מתמרדים נגד האל בהיבטים שהם מפגינים בהם את אי ההיגיון הרב ביותר. אנשים שלא מבצעים את חובתם היטב או לא עמלים ממש מתנהגים יפה יותר וחשים שאין להם זכות להתפלפל עם האל או להתנגד לו. אך ברגע שהם מבצעים מעט עבודה ועמלים מעט, הם חשים שיש בידיהם מידת הון מסוימת. הם רוצים להתפלפל עם האל, והם רוצים את ברכותיו. זה נעשה מטריד. הטיעונים שלהם אינם תקינים – האין זה נאלח? כך נוהגים אנשים מעוררי רחמים ללא מציאות-האמת. האם מישהו יכול להיות בסדר אם אינו מצויד באמת? אי אפשר להשליך צביונות מושחתים מבלי לקבל את האמת; כאשר אדם לא מצויד באמת, פירוש הדבר הוא שהמצפון וההיגיון שלו אינם תקינים. הוא עשוי להבין דוקטרינות מסוימות ולומר דברים כגון: "אני יציר בריאה ועליי להתמסר לאל. זה ההיגיון שעליי לאחוז בו". אולי הוא מבין זאת במילים, והוא יכול לצעוק את הסיסמאות, אבל כשקורה משהו, הוא לא יכול לקבל זאת ולהתמסר לכך על אף שהוא יודע היטב שהאל תזמר זאת. מדוע זה כך? זה משום שבני אנוש הם מרדנים, צביונם המושחת אינו פתור, והם בהחלט מסוגלים לבגוד באל. זוהי מציאות המצב. חייהם של אנשים שאינם מצוידים בכמות מספקת של האמת יהיו מעוררי רחמים עד כדי כך. אלה שמתמרדים נגד האל, שאינם מסוגלים להתמסר לאל או לקבל את תזמוריו ואת סידוריו, מאמינים באל אף הם, הלא כן? מדוע אין הם יכולים להתמסר לתזמוריו ולסידוריו של האל? משום שאינם מקבלים את האמת או מאמינים בה. האין זו עובדה? (כן). יש כאלה שאומרים על אדם מסוים: "הוא גאוותן וצדקן. כשקורה דבר מה, הוא תמיד מביע התנגדות. הוא תמיד מתרץ ומתקטנן. הוא לא מאמין בקיומו של האל, או בתזמוריו ובסידוריו של האל, לכן אינו יכול להתמסר לאל". אך מנגד, הוא מאמין שאלה הם תזמוריו וסידוריו של האל; שזהו מצב שהאל הציב לפניו; שהאל רוצה לטהר אותו ולגרום לו לזכות באמת דרך זה. האם אז יוכל להתמסר? האם אז יוכל להפסיק להיות מרדן, ולהימנע מלבגוד באל? האם יש סיכוי שיוכל לקבל זאת מן האל? לא. מדוע לא? משום שהאדם לא אוחז במציאויות-האמת האלה. שיעור קומתכם הנוכחי נמוך מדי. לכן, לעת עתה, האל אינו בוחן אתכם. זוהי הסיבה הבסיסית. משום שברגע שהייתם נבחנים, הייתם מראים כולכם מי אתם באמת ומסולקים, והשטן היה צוחק. האין זו המציאות? שיעור קומתכם נמוך מדי כרגע. אתם יכולים לדבר על דוקטרינות ולדקלם סיסמאות, ואתם יכולים לראות בבירור בעיות של אחרים, אבל אינכם יודעים מהו מצבכם-שלכם; הוא לא ברור לכם. במצב שכזה ועם שיעור קומה שכזה, האם האל היה בוחן אתכם? עדיין לא הגיעה העת לבצע בכם את מלאכת ההפיכה למושלמים; אינכם מצוידים לקראת כך.

התמסרות לתזמוריו ולסידוריו של האל היא השיעור הבסיסי ביותר עמו מתמודד כל מי שנוהה אחר האל. זהו גם השיעור המעמיק ביותר. המידה שבה אתה מסוגל להתמסר לאל משקפת את גודלם של שיעור קומתך ושל אמונתך – הדברים האלה קשורים זה בזה. באילו אמיתות עליך להצטייד על מנת להגיע להתמסרות מוחלטת? ראשית, אל לך לדרוש דבר מהאל – זוהי אמת. כיצד תוכל ליישם את האמת הזאת? כשאתה דורש משהו מהאל, השתמש באמת זו על מנת לשקול ולהרהר בעצמך. "אילו דרישות יש לי מהאל? האם הן עולות בקנה אחד עם האמת? האם הן הגיוניות? מהו מקורן? האם הן נובעות מדמיונותיי, או שמא אלה מחשבות שניתנו לי מהשטן?" למעשה, זה אף אחד מהדברים האלה. רעיונות אלה הם תוצר של הצביונות המושחתים של בני האדם. עליך לנתח את המניעים ואת המאוויים מאחורי הדרישות הלא הגיוניות האלה, ולבדוק האם הן תואמות להיגיון של אנושיות רגילה או לא. אל מה עליך לחתור? אם אתה אדם שאוהב את האמת, עליך לחתור להיות אדם שנוהה אחר האל, בדיוק כמו פטרוס. פטרוס אמר, "אם האל מתייחס אליי כאל צעצוע, כיצד אוכל לא להיות מוכן ומזומן?" יש אנשים שאינם מבינים מה אמר פטרוס. הם שואלים: "מתי האל התייחס לאנשים כאל צעצועים ומסר אותנו לידי השטן? לא ראיתי את זה. האל היה נפלא כלפיי, כה אדיב. האל איננו אל מן הסוג הזה. האל אוהב את בני האדם עד קצה יכולתו, אם כן מדוע שיתייחס אליהם כאל צעצועים? אין זה תואם לאמת. זוהי אי הבנה של האל ואין זו הכרה אמיתית של האל". אבל מה מקור דבריו של פטרוס? (מקורם בהכרתו את האל, בה זכה אחרי שעבר כל מיני ניסיונות). פטרוס עבר ניסיונות וזיכוכים רבים. הוא הניח בצד את כל הדרישות, התוכניות והמאוויים האישיים שלו, ולא דרש מהאל לעשות דבר. אם כך, לא היו לו מחשבות משלו, והוא מסר את עצמו לחלוטין. הוא חשב: "האל יכול לעשות ככל העולה על רוחו. הוא יכול לבחון אותי, להוכיח אותי, לשפוט או לייסר אותי. הוא יכול לגרום למצבים על מנת לגזום אותי, הוא יכול למתן אותי, הוא יכול להניחני בגוב האריות או במאורת הזאבים. כל מה שהאל עושה הוא נכון, ואני אתמסר לכל דבר. כל מה שעושה האל הוא האמת. לא יהיו לי תלונות או בחירות". האין זו התמסרות מוחלטת? לעתים אנשים חושבים: "כל מה שעושה האל הוא האמת, אם כך מדוע לא גיליתי כל אמת בדבר הזה שעשה האל? נדמה כי לעתים, אפילו האל עושה דברים שלא עולים בקנה אחד עם האמת. גם האל טועה לעתים. אבל האל הוא האל ויהי מה, ולכן אתמסר!" האם התמסרות שכזו היא מוחלטת? (לא). זוהי התמסרות בררנית; אין זו התמסרות אמיתית. היא עומדת בסתירה להשקפתו של פטרוס. אין צורך להסביר לך מדוע האל מתייחס אליך כאל צעצוע, או להצטייר לפניך כהוגן והגיוני. אפשר להתייחס אליך בכל אופן שהוא; אין צורך לדון איתך בכך או להסביר לך את העובדות ואת הסיבות. אם אי אפשר היה להתקדם ללא אישור ממך, אזי האם ההתייחסות אליך הייתה כאל צעצוע? לא – כך היו ניתנים לך זכויות וחירויות אנושיות, וכן כבוד מוחלט. היית מקבל יחס של בן אנוש, לא של צעצוע. מהו צעצוע? (משהו שאין לו אוטונומיה או זכויות). אבל האם זה רק משהו ללא זכויות? כיצד אפשר ליישם את דבריו של פטרוס? לדוגמה, נניח שאתה מחפש כבר זמן מה בנושא מסוים, אך טרם הבנת את כוונת האל. או, נניח שאתה מאמין באל כבר למעלה מ-20 שנים ועדיין אינך מבין את העניין. במצב כזה, האם אל לך להתמסר? אתה מוכרח להתמסר. ועל מה מתבססת ההתמסרות הזאת? היא מתבססת על מה שאמר פטרוס: "אם האל מתייחס אליי כאל צעצוע, כיצד אוכל לא להיות מוכן ומזומן?" אם תמיד תפנה לאל על פי התפיסות והדמיונות של בני האדם, ותשתמש בהם על מנת לאמוד את כל מעשי האל, את דבריו ואת עבודתו, האין זו הדבקת תווית לאל, האין זו התנגדות לאל? האם כל מעשי האל יכולים להיות תואמים לתפיסות ולדמיונות של בני האדם? ואם לא, האם כיוון שכך אינך מקבל אותם או מציית להם? בזמנים כאלה, איך עליך לחפש את האמת? כיצד עליך לנהות אחר האל? הדבר כרוך באמת; יש לחפש את התשובה בדברי האל. כשאנשים מאמינים באל, עליהם לדבוק במקומם של יצירי בריאה. עליך לדעת מהן האחריויות שלך, המחויבויות שלך, והחובות שלך ללא קשר לזמן, וכן לשאלות האם האל נסתר מפניך או התגלה לפניך, והאם אתה יכול לחוש באהבתו – עליך להבין את האמיתות האלה בנוגע ליישום בפועל. אם אתה עדיין דבק בתפיסותיך ואומר, "אם אראה בבירור שהעניין הזה עולה בקנה אחד עם האמת ועם מחשבותיי, אתמסר; אם זה לא ברור לי ואינני יכול לאשר שהאל הוא זה שפועל, תחילה אמתין מעט, ואתמסר כשאהיה בטוח שהדבר נעשה על ידי האל", האם זהו אדם שמתמסר לאל? לא. זוהי התמסרות מותנית, לא התמסרות מוחלטת ומלאה. עבודת האל לא תואמת לתפיסות ולדמיונות אנושיים; ההתגלמות כבשר ודם לא תואמת לתפיסות ולדמיונות אנושיים, ובייחוד לא שיפוט וייסור. רוב האנשים מתקשים לקבל אותה ולהתמסר לה. אם אינך יכול להתמסר לעבודת האל, האם תוכל למלא את חובתו של יציר בריאה? זה פשוט בלתי אפשרי. מהי חובתו של יציר בריאה? (להתייצב בעמדה של יציר בריאה, לקבל את התפקיד שהטיל עליו האל ולהתמסר לסידוריו של האל). נכון, זהו שורש העניין. אם כך, האין זה קל להתייחס לנושא זה? להתייצב בעמדה של יציר בריאה ולהתמסר לבורא, לאלוהיך – בכך צריך כל יציר בריאה לתמוך יותר מכל. יש אמיתות רבות שאינך מבין או שעליהן אינך יודע. אינך יכול להבין את כוונות האל, לכן לא תקבל את האמיתות ולא תתמסר להן – האם זה נכון? לדוגמה, אינך מבין מספר נבואות, לכן אינך מכיר בכך שהן דברי האל? אינך יכול להכחיש זאת. הדברים האלה תמיד יהיו דברים מן האל, והם מכילים את האמת. הם עדיין דברי האל, גם אם אינך מבין אותם. אם חלק מדברי האל לא התגשמו, האם פירוש הדבר שאין הם דברי האל, שאין הם האמת? אם אתה אומר, "אם הם לא התגשמו, סביר להניח שאין הם דברי האל. הם כנראה זויפו", איזו מין גישה היא זו? זוהי גישה של מרדנות. אתה מוכרח לאחוז בהיגיון. מהו היגיון? על מה מבוססת האחיזה בהיגיון? היא מבוססת על התייצבות בעמדה של יציר בריאה, והתמסרות לבורא, אלוהיך. זוהי האמת; אמת שלא ניתן לשנותה לעולם. האם התמסרות לאל צריכה להיות מבוססת על השאלה האם אתה מכיר את כוונות האל או מבין אותן, או האם האל הראה לך את כוונותיו או לא? האם היא צריכה להתבסס על כל זה? (לא). אם כך, על מה היא מבוססת? היא מבוססת על אמת ההתמסרות. מהי אמת ההתמסרות? (התייצבות בעמדה של יציר בריאה והתמסרות לבורא). זוהי אמת ההתמסרות. אם כך, האם יש צורך שתנתח מה נכון ומה לא נכון? האם עליך לשקול אם האל עשה את הדבר הנכון או לא על מנת להשיג התמסרות מוחלטת? האם האל צריך להסביר בבהירות וביסודיות היבט זה של האמת על מנת שתתמסר? (לא). אין זה משנה מה עושה האל, עליך ליישם בפועל את אמת ההתמסרות – זה מספיק טוב. רבים אוהבים מאוד להתווכח, וכל הזמן מחממים את העניינים. הם תמיד חושבים: "האין האל הוא האמת? האין האל הוא הבורא? מדוע חלק ממעשי האל אינם ברורים לי? מדוע האל לא מסביר לי דברים בבירור? כיצד אני אמור ליישם זאת בפועל אם הוא לא מסביר זאת? האם העובדה שהדבר לא הגיוני בעיניי איננה הסיבה שאינני יכול להתמסר לו? אם לא אבין אותו, לא יהיה לי דחף להתמסר לו". האין זו מרדנות? האם אתה זקוק לדחף הזה על מנת להתמסר? לא, אינך זקוק לו. אתה רק זקוק לסוג פשוט אחד של רציונליות, והוא, "אתמסר לכל דבר שמגיע מן האל. כשדברי האל יתגשמו, אתמסר לאל ואהלל אותו; כשדברי האל לא מתגשמים, הם עדיין דבריו, והם לא יהפכו לדברים אנושיים רק משום שלא התגשמו. עליי פשוט להתמסר, ללא שיפוט. האל תמיד יהיה האל שלי". כך אתה מתייצב בעמדה של יציר בריאה. עם הגיון שכזה, עם מציאויות-אמת כאלה, בזמנים שתחוש שבני אדם הם כצעצועים וכנמלים בעיני האל, האם עדיין תחוש עצב? האם עדיין תרגיש נחות? (לא). לא תרגיש נחות כעת משום שהאל מתייחס אליך כאל בן אנוש, ואתה עדיין בעל מעמד לפניו. האל רומם אותך. לכן אינך מרגיש נחות. אלמלא האל רומם אותך, אם הוא תמיד היה גוזם אותך ומטיל עליך משמעת, לא היית שבע רצון מכך. אי שביעות רצון שכזה הוא בעיה שמוכרחים לטפל בה. לרוב אנשים חשים כך משום שיש בתוכם קשיים רבים מדי; תמיד יש להם דרישות מהאל, והם תמיד חושבים: "עליך להתייחס אליי כאל בן אנוש. עליך לכבד אותי ולהעריך אותי, לחשוב עליי ולהתייחס בהבנה לחולשותיי. עליך להפגין סובלנות. שיעור קומתי נמוך, ואני נטול תובנות. לא ביצעתי עבודה כזאת בעבר". תמיד יש להם ערמת תירוצים עצומה, אך לא שמץ של התמסרות. אחרי השיתוף של היום שעסק באמת ההתמסרות, האם התירוצים האלה הם בכלל סיבות אמיתיות? שום תירוץ הוא לא סיבה אמיתית. אחריותכם, מחויבותכם וחובתכם הן להתמסר.

כשאנשים נטולי צרות, קל להם להתמסר. אבל כשצרות כן נקרות בדרכם, הם לא מסוגלים להתמסר. מה אפשר לעשות במקרה כזה? חשוב להתפלל ולחפש את האמת על מנת לפתור את הקושי הזה. מאדם שחש כאדם אציל שהאל רומם אותו, לאותו אדם ההופך לכלי משחק מושפל שאין לו כל ערך בעיני האל, שהוא שום כלום, אומלל ועלוב, אך הוא עדיין מוכן ומזומן להתמסר לאל ולא לדרוש ממנו דבר – כמה זמן נחוץ על מנת להגיע לרמת ניסיון שכזו? (בשבע השנים האחרונות שלו, פטרוס עבר מאות ניסיונות. אדם שלא חותר אל האמת לא ישיג זאת, ואין זה משנה כמה שנים הוא כבר מאמין). לא מדובר כאן במספר שנות האמונה – אלא הדבר תלוי באם מישהו חותר אל האמת, והאם הוא מסוגל להשתמש באמת על מנת לפתור את בעיית הצביון המושחת. הכול תלוי בשאלה מהי חתירתך. יש אנשים שחותרים אך ורק למוניטין ולמעמד, הם תמיד רוצים להציג את עצמם לראווה ולהתבלט בקהל. כשהדבר הכי קטן מעכב או מכשיל אותם, הם מתמוטטים, הופכים שליליים ומשותקים. יש אנשים שאוהבים לנצל בצורה לא הוגנת, אבל אינם אוהבים את האמת; הם מרוצים כשהם מרוויחים על חשבון מישהו אחר, ואינם עצובים או מוטרדים אם לא זכו באמת. אחרים מפגינים אדישות באמונתם אם אין להם מעמד, וברגע שיש להם המעמד הזה, הם נלהבים יותר מכל אחד אחר; אז הם אף פעם לא חשים שליליים, ותמיד מוכנים ומזומנים לעבוד עד מוות. הם פשוט לא מקפידים ליישם בפועל את האמת או לפעול על פי עקרונות, וכתוצאה מכך, עדיין חסרה להם עדות חווייתית אחרי שנות אמונה רבות. כשהם רואים שלאחרים המאמינים שנים ספורות יש עדות חווייתית נפלאה, הם חשים קנאה וחרטה, אבל כשההרגשה הזאת חולפת, הם עדיין לא חותרים אל האמת. אם אדם לא מתמקד בשאיפה לאמת, אם הוא לא משתמש באמת על מנת לפתור בעיות, אזי זה חסר תועלת, לא משנה כמה שנים הוא כבר מאמין. האל לעולם לא יביא לידי שלמות את מי שאינו חותר אל האמת. פטרוס הובא לידי שלמות על ידי כך שעבר מאות ניסיונות – גם אתם צריכים לעבור מאות ניסיונות, הלא כן? כמה ניסיונות כבר עברתם עד עתה? אם לא מאות, אולי רק מאה? (לא, טרם). פטרוס הובא לידי שלמות באמצעות מאות ניסיונות, ולכן אם טרם עברתם ניסיון אחד, או שעברתם רק מאה, אזי הניסיון שלכם לא מתקרב כלל לזה שלו. שיעור קומתך לוקה בחסר. האם אינך צריך להשקיע מאמץ בחתירה אל האמת? וכיצד עליך לעשות זאת? עליך להשקיע מאמץ בהבנת האמת וביישומה בפועל. אל תהיה רשלן ופזור נפש, כזה שלא מקדיש מחשבה לשום דבר, חי חיים נטולי דאגות ומעסיק את עצמו במשימות לאורך כל היום. אין זה אומר שלהיות עסוק זה בעייתי – אם יש לך המון מה לעשות, תהיה מוכרח להיות עסוק; לא תמיד אפשרי לא להיות עסוק. אך בעודך עסוק בטיפול בכול, עדיין עליך לשאוף לאמת ולעקרונות; עליך לנסות להבין דברים ולבקש מהאל את מה שחסר לך. איך מבקשים משהו מהאל? מדי יום, התפלל לאל בנוגע לדבר הזה בשקט בלבך. זוהי עדות לכך שאתה משתוקק לאמת בלבך, ושיש לך הרצון לאפשר לאל להגשים את שאיפותיך. אם יש אמת בלבך, האל יאזין לתפילותיך; הוא יסדר ויכין לך מצבים מתאימים כדי שתוכל להפיק לקחים. עליך לומר, "שיעור קומתי באמת לוקה בחסר. האם האל ייתן לי ניסיון רציני שירסק אותי?" לא, יהיה זה בלתי אפשרי. האל לא יעשה דבר כזה כלל וכלל. האל יודע יותר מכל כמה גדולה אמונתו של אדם ומהו שיעור קומתו האמיתי. אתה מוכרח להאמין בכך. האל לעולם לא ייאלץ ילד בן שלוש לשאת בעול של אדם בוגר – לעולם לא! עליך להיות בטוח בכך בלבך. אבל עליך לבקש זאת מהאל. מוכרחים להיות בך הרצון העז והנחישות האלה, ורק אז האל ימלא את בקשתך. אם תמיד תפחד ותסתתר, ותחשוש שיבחנו אותך, אם תמיד תרצה בימים שלווים ונטולי דאגות, אזי האל לא יבצע בך עבודה. לכן עליך רק להפציר באל בחופשיות ובאופן נועז, להציע לו את עצמך באמת ובתמים, ולמסור לידיו את הכול, ורק אז האל יבצע בך עבודה. עבודתו של האל לא נועדה כלל על מנת לענות אנשים באופן שרירותי, אלא לשם השגת תוצאות ומטרות. האל לא יבצע עבודה חסרת תועלת, או יאלץ אותך לשאת בעול שאינך מסוגל לשאת – אתה מוכרח להאמין בכך. אדם מוכרח לאחוז בנחישות על מנת לחפש הבאה לידי שלמות, וכן על מנת לחפש כיצד לרצות את האל ולהיות יציר בריאה מקובל. איזו נחישות היא זו? הנחישות לחפש הבאה לידי שלמות, לחפש להפוך לאדם האוחז באמת ובאנושיות, להפוך לאדם שאוהב את האל ונושא לו עדות. זה הדבר שמשמח את האל יותר מכל. אם אינך אוחז בנחישות הזו, ומסתפק רק בלומר, "אני עסוק בחובתי. אני נושא בעול, עמל, ומאזין לדרשות. אני לא בפיגור אחרי אף אחד אחר", אזי אין לך שום סיכוי. אתה לכל היותר עובד, אך לא תהפוך לאחד מאנשיו של האל. האם אינך מסתפק בדברים כפי שהם ותו לא, ללא רצון להתקדם? אינך חותר אל האמת, אינך משתף על האמת במפגשים, והאזנה לדרשות גרמה לך לנמנם. אך בדיונים על עניינים גשמיים אתה מלהג ללא הרף ועיניך בורקות – כך מתנהג עובד. יש אנשים שעיניהם בורקות ברגע שמזכירים את האמת; הם חשים שחסר להם הרבה מדי, וכשהם שומעים דבר מה טוב ומעשי הם ממהרים לרשום זאת. הם חשים שהם רחוקים מדי מדרישות האל ושאין בלבם די דברים חיוביים. הם חשים שיש יותר מדי מרעלו של השטן, ושהם מרדנים מדי כלפי האל. הם חושבים לעצמם, "אין זה פלא שהאל לא שבע רצון ממני. אני רחוק כל כך ממה שהוא רוצה, אינני תואם לאל בשום היבט, ואני שוגה בהבנתו יתר על המידה. מתי יעלה בידי לרצות את כוונות האל?" בחובתם, הם לא מעכבים את הניסיון להבין את הדברים האלה, והם באים לפני האל לעתים תכופות בתפילה שקטה: "אלוהים, אנא בחן אותי. אני מבקש ממך לחשוף אותי, לאפשר לי להבין את האמת, לזכות במציאות-האמת, וללמוד להכירך. אנא הטל עליי משמעת, שפוט וייסר אותי". כשהם נושאים בעול שכזה, הם תמיד חושבים על כך. הם תמיד צמאים לאמת, ועל כן האל מתחיל לבצע בהם עבודה. הוא מארגן אנשים, אירועים ודברים, שלל מצבים, כדי שיוכלו ללמוד מהם משהו מדי יום ביומו. אם כך, האין הם זוכים ליחס מועדף? מדוע עלה בידו של פטרוס לעבור מאות ניסיונות? משום שהוא חתר אל האמת, הוא לא חשש מניסיונות האל, והאמין כי מטרתם היא לטהר אנשים. הוא האמין שנתיב זה יכול היה להביא אנשים לידי שלמות, ושהיה זה הנתיב האמיתי היחידי. הוא התפלל לשם כך, השקיע מעצמו והתמסר למען כך; לכן האל ביצע בו עבודה. האם פירוש הדבר שהאל בחר בו, שהוא היה נחוש לבחון את פטרוס ולהביאו לידי שלמות? זה נכון מאוד. כשהאל בוחר אדם, יש לו מטרה והוא פועל מתוך עקרונות – זה דבר מוחלט. דוע מרבית האנשים לא מסוגלים לזכות בעבודה שכזו מידי האל? משום שאינם חותרים אל האמת וחסרה להם הנחישות הזאת, ולכן האל לא מבצע בהם עבודה. האל לא מאלץ אף אחד. כשהאל רוצה להביא מישהו לידי שלמות, זה דבר נפלא, וכל דרגה של סבל היא כדאית. אבל למרבית האנשים חסרה הנחישות הזאת, וכשהם ניצבים אל מול ניסיונות וקשיים, הם ממהרים להסתתר. האם האל יאלץ אדם כזה? יש אנשים שאינם חותרים אל האמת, ואף אין להם האומץ לראות את המשיח פנים אל פנים. הם אומרים, "לו הייתי רואה את המשיח, לא הייתי יודע מה לומר. אינני יודע אמיתות, או כיצד לשתף. לא יהיה זה משפיל אם המשיח יראה מה לא בסדר בי? אם אעבור גיזום, לא אהיה מסוגל להתמודד עם זה. עליי להתחמק מהאל ולשמור על מרחק של כבוד ממנו. אם תמיד אקיים קשר עם האל ואחיה לפניו, הוא יראה את פרצופי האמיתי ויתעב אותי. אני אסולק וכבר לא יהיה לי ייעוד טוב". האם אלה הם פני הדברים? (לא). לאנשים מסוימים יש רעיונות מהסוג הזה. האם האל ידרוש דבר מה מאדם כזה? (לא). אם כך, אין זה משנה אל מה אתה חותר או כמה גדולה נחישותך, האל יביאך לידי שלמות עד לנקודה זו. אם אינך חותר אל האמת, אלא תמיד מסתתר מפני האל ומרחיק את עצמך ממנו, וכן תמיד מסתיר מפניו את מחשבותיך, מה אמר האל על אנשים כמוך? ("אַל תִּתְּנוּ אֶת הַקֹּדֶשׁ לַכְּלָבִים וְאַל תַּשְׁלִיכוּ פְּנִינֵיכֶם לִפְנֵי הַחֲזִירִים" (מתי ז' 6)). אינך אוהב את האמת ואתה מסתתר מפני האל, אך אתה חושב שהוא יתעקש לבחון אותך ולהביאך לידי שלמות? אתה טועה. אם אינך אדם מהסוג הנכון, שום תחנונים ותפילות לא יועילו. האל לא יעשה זאת; האל לא מאלץ אנשים. זהו היבט אחד של צביונו. אך מאלה שחותרים אל האמת, הוא רוצה שיוכלו להיות כמו פטרוס, איוב או אברהם; שיוכלו לעלות על הנתיב הנכון בחיים בהתאם לדרישת האל; שיוכלו לעלות על הנתיב בו יראו את האל ויסורו מרע, ובסופו של דבר יזכו באמת ויובאו לידי שלמות. האל מקווה שאדם כזה ייפול בנחלתו, אבל אם לא תחפש זאת בעצמך, האם האל יאלץ אותך? לא. האל מעולם לא אילץ איש. רוח הקודש לא תניע אותך בעיקשות, תאחז בך ולא תרפה, מתוך נחישות להביאך לידי שלמות ולא לחדול עד אז. לומר לך את האמת, האל בהחלט לא יעשה דבר שכזה. זוהי גישתו. האל פשוט מקווה שבסוף, כשתושלם עבודתו, יפלו בנחלתו יותר אנשים כמו איוב, פטרוס ואברהם. אבל הוא לא כופה את כמות האנשים שבאמת חותרים אל האמת ונופלים בנחלתו. הוא יניח לדברים לקרות מעצמם – זהו צד אחד בעבודתו המעשית של האל. האל לא קבע מספר מסוים – שצריכים להיות 10, 20, 1,000 או 2,000 או אפילו 10,000. הוא לא קבע שום תנאים לכך. האל פשוט ממשיך כך, מבצע עבודה אמיתית, ובאמת מתהלך בקרב בני האדם. כך הוא עובד ומדבר, ומבצע כל היבט בעבודה הנוגע לאמת, עבודה שמיטיבה עם האנושות. זאת העבודה שהוא ממשיך לבצע באנשים מהסוג הנכון, באלה שמשתוקקים לאמת. בסופו של דבר, אלה שניחנים בנחישות וחותרים אל האמת יובאו לידי שלמות. הם המבורכים ביותר והם אלה שיזכו בחיי נצח. זה מוכיח שהאל צודק כלפי כולם, ואינו מעדיף איש. אין זו יד המקרה שכולכם מסוגלים לנהות אחר האל היום – האל קבע זאת מראש לפני זמן רב. האל קובע מראש את משפחותיהם של בני אדם, את זמן הולדתם, את הסביבה בה הם גדלים, את איכותם, את מתנותיהם, את יכולותיהם, וכן את כל מה שסובב אותם – את כל הדברים האלה. בסופו של דבר, מה יבינו אנשים באשר לצדקתו של האל? בסופו של יום, היכולת לשרוד ולזכות בייעוד יפה תלויה בחתירתם האישית של אנשים ובמחיר שהם משלמים. היבט אחד הוא שהאל קובע מראש את הדברים האלה, אבל שיתוף הפעולה של אנשים נחוץ אף הוא. האל קובע את סופם של אנשים בהתבסס על הנתיב בו הם בוחרים ועל השאלה האם הם אוחזים באמת. זוהי צדקתו.

כולם ראו את הצד המעשי של האל בהתגלמותו. האל מתייחס לכל אדם באופן הוגן והגיוני. אתה ראית זאת; אחרים ראו זאת; כולכם ראיתם זאת. האל בהתגלמותו הוא אדם רגיל. לאנשים מסוימים יש תפיסות כאשר הם רואים את המשיח, והם חושבים, "הוא נראה כה רגיל, ואיננו מתבלט. האם זוהי באמת ההתגלמות כבשר ודם? אינני מאמין בו – אין סיכוי שאוכל להאמין בו". או שהם נוהים אחר האל בעל כורחם, מאמינים בו תוך הסתייגות, כשהם מביאים עמם את תפיסותיהם. אחרים שרואים את המשיח ניחנו בהיגיון, והם חושבים, "ההתגלמות היא אדם רגיל, אבל הוא יכול להביע את האמת ולהעניק לאנשים חיים, לכן עליי להתייחס אליו כאל אלוהים. אני מקבל את דבריו כאמת, כדברי הבורא, ומיישמם בפועל. אנהה אחריו". בסופו של דבר, האנשים האלה מובאים לידי שלמות וזוכים באמת. איזה סוג של אנשים זוכה באמת בסופו של דבר? אלה שחותרים אל האמת. מדי יום ביומו, האל משקה, מזין ורועה את אנשיו הנבחרים, ומבצע בהם עבודה. אני חולק דרשות ומשתף, רוח הקודש מבצעת עבודה באנשיו הנבחרים של האל, וכולם מקבלים השקיה והזנה. איש לא זוכה ליחס מיוחד, וכל מי שמשתתף בחיי הכנסייה ומבצע את חובתו נהנה מעבודת האל על בסיס יומי באופן זה. אני מתייחס לכל אחד ואחד באותו האופן. אני מספק תשובות ואין זה משנה מי שואל את השאלות, אינני מעניק טיפול נוסף, מארגן מצבים מיוחדים או מנסה לדחוק או לעודד מישהו, תוך הענקת נאורות או הארה מרוח הקודש, או הצגת אותות ומופתים. האל לא עושה דברים כאלה. האל הציג אותות ומופתים רבים בעידן החסד, על מנת למחול על חטאי בני האדם ולאפשר להם לעלות על נתיב ההכאה על חטא, ועל מנת שיאמינו באל ולא יפקפקו בו. שלב העבודה הנוכחי מורכב כולו מאספקת האמת, כדי שאנשים יוכלו להבין את האמת ולפתח אמונה אמיתית. אין זה משנה כמה סבל חווית, אם בסופו של דבר זכית באמת, אזי אתה מישהו שהובא לידי שלמות, וישמרו אותך. אם אינך זוכה באמת, אין שום טעם באף סיבה שתמצא. אתה עשוי לומר: "האל לא חולל נסים כלל, לכן לא יכולתי להאמין", "האל תמיד ביטא אמיתות שהיו נשגבות מבינתי, לכן לא יכולתי להאמין", או "האל היה מעשי מדי, רגיל מדי, לכן לא יכולתי להאמין". כל אלה הן הבעיות שלך. האמת סופקה לך בדיוק כמו לכל האחרים – אם כך מדוע הם הובאו לידי שלמות ואתה סולקת? מדוע לא זכית באמת? זהו השיפוט שלך: זה משום שלא חתרת אל האמת. בשלב אחרון זה, האל מבצע רק את עבודת המילים. הוא משתמש במילים באופן מעשי על מנת לשפוט את האנושות ולטהר אותה; הוא לא מציג אותות ומופתים. אם ברצונך לראות את נסי האל, חזור 2,000 שנים לאחור כדי לראות את נסי ישוע אדוננו בעת ההיא. אל תהיה מאמין בעת הזאת. קיבלת את עבודת השיפוט של האל, לכן אל תחפש נסים. האל לא מחולל אותם. האם זה הגיוני? (כן). זה הוגן והגיוני. אם תחתור אל האמת, האל לא יתייחס אליך במשוא פנים. אם לא תחתור אל האמת, אלא רק אל עמל, כשאתה עמל תמיד ונאמן עד הסוף, האל יאפשר לך להישאר ואתה תזכה בחסד. אבל אם לא תהיה מסוגל לעמול עד הסוף, אתה תסולק. מהי המשמעות של סילוק? המשמעות היא השמדה! זה הוגן והגיוני, ואין משוא פנים. הכול מבוסס על דברי האל ועל האמת. לאור כל זאת, האם אין חשיבות עצומה לנתיב שאנשים בוחרים ללכת בו? אל איזה נתיב אתה חותר, לאיזה מין אדם אתה שואף להפוך, באיזה סוג חתירה אתה עוסק, מהן תקוותיך, מה אתה מבקש מהאל, מהי גישתך כלפי האל ומהי גישתך כלפי דברי האל כשאתה ניצב לפניו: כל הדברים האלה חשובים ביותר. אמרו לי אתם – האם הצגת אותות ומופתים יכולה להביא אנשים לידי שלמות? למשל, אם אתה מעורב בתאונת דרכים והאל מציל אותך, האם יכול הדבר להביאך לידי שלמות? אם מתת פעם והוקמת לתחייה, האם יכול הדבר להביאך לידי שלמות? או אם, בחלומותיך, עלית למלכות שמים וראית את האל, האם יכול הדבר להביאך לידי שלמות? (לא). הדברים האלה אינם תחליף לאמת. אם כך, בשלב אחרון זה של העבודה, שבו נשלם ניהול האל, הוא משתמש במילים על מנת להביא אנשים לידי שלמות, על מנת לחשוף אנשים. זוהי צדקתו של האל. אם אתה הופך מושלם דרך דברי האל, אזי איש לא יכול להתלונן שהוא שמר אותך, והשטן לא יכול להאשימך בכך ששומרים אותך. זהו סוג האדם שהאל רוצה בו. האל מספק דברים כה רבים, כך שאם לא תזכה בדבר בסופו של יום, מי יהיה האשם בכך? (אנחנו). אתם אשמים, משום שבחרתם בנתיב הלא נכון. הנתיב בו בוחרים אנשים הוא חשוב מאוד. מדוע? משום שהוא קובע את ייעודם. לכן אל לך לנסות להבין ללא הרף אם נבואות התגשמו, אם האל הציג אותות ומופתים כלשהם, מתי יעזוב האל את פני האדמה, והאם תוכל להיות עד לעזיבתו כאשר זו תתרחש. לא יועיל לך להבין את כל אלה; אין להם השפעה על ייעודך או על הבאתך לידי שלמות. אם כך, מה כן משפיע עליך? (הנתיב בו אני בוחר באמונתי). הנתיב בו אתה בוחר אכן משפיע על השאלה אם אפשר להביאך לידי שלמות. בחתירתך אל הבאה לידי שלמות, אל איזו אמת עליך להיכנס יותר מכל? אמת ההתמסרות לאל. התמסרות לאל היא האמת הגבוהה והחיונית מכולן, ובתמציתה, חתירה אל האמת זהה לחתירה אל התמסרות לאל. עליך לחתור אל התמסרות לאל לאורך כל חייך, ונתיב זה של החתירה אל ההתמסרות לאל הוא נתיב החתירה אל האמת. מדוע עליך לחתור אל התמסרות לאל לאורך כל חייך? משום שתהליך החתירה אל התמסרות לאל הוא תהליך הפתרון של צביון מושחת. מדוע עליך לפתור צביון מושחת? משום שצביון מושחת עומד בסתירה לאל. אם אתה חי על פי צביון שטני, אזי תמציתך היא של השטן, של שדים, וחתירה אל התמסרות לאל דורשת ממך לפתור את בעיית צביונך המושחת. זה מכריע! כל עוד אתה אוחז בצביון מושחת וכל עוד חלק ממנו נותר ללא פתרון, תעמוד בסתירה לאל, תהיה אויב של האל, ולא תהיה מסוגל להתמסר לו. רמת הפתרון של צביונך המושחת היא רמת התמסרותך לאל; שיעור הפתרון של צביונך המושחת הוא שיעור התמסרותך לאל.

במפגש זה, לא שוחחנו על אודות הכרת האל. הכרת האל מושגת בהדרגה דרך תהליך פתרון צביונך המושחת וחתירה אל הבאה לידי שלמות על מנת להגיע להתמסרות לאל. החתירה אל הכרת האל כשלעצמה תהיה שיעור עמוק ביותר, ולכן לא שוחחנו על כך. כעת, אנו משוחחים על נושאים הקשורים קשר קרוב ליישומים בפועל של אנשים, לחייהם, לחתירותיהם ולנתיבים בהם הם בוחרים. בתהליך השאיפה לפתור את צביונותיך המושחתים, אתה מבין את האל בהדרגה ולומד להכיר את כוונותיו. כשאתה מסוגל להבין את כוונותיו של האל, האם אינך מכיר אותו יותר? (כן). אז יש לך הכרה אמיתית מסוימת של האל. מדוע אתה מסוגל להשיג התמסרות לאל כשאתה נוהה אחריו? משום שאתה מכיר את לבו ומבין את כוונותיו; אתה מבין אילו אמות מידה ועקרונות האל דורש ממך, ומהן מטרותיו. האין הבנה זו מכילה הכרה מסוימת של האל? (כן). היא מושגת בהדרגה, והכול קשור זה בזה. אם תחתור אל הכרה של האל ותו לא, תיתקל בקשיים. אתה עשוי לומר: "לא אעשה דבר מלבד חתירה אל הכרת האל, בכל יום ויום. אלמד מנין באים הפרחים, מדוע כבשים רוכנות אל החלב בעוד העגלים לא נוהגים כך. אלמד את כל זה, וכך אלמד להכיר את האל". האם כשתחקור את כל זאת ותו לא, תוכל להשיג הכרה של האל? בהחלט לא. האמת איננה תוצר של מחקר, אלא אפשר לדעת אותה באמת ובתמים דרך ניסיון. אין שום טעם במחקר. אתה יודע שהאל ברא את כל הדברים כולם, וזה נפלא, ועל כן אתה כבר מכיר את האל במידה מסוימת. אך במה עליך להתמקד? עליך לחתור אל האמת, לפתור את צביונך המושחת, ולהשיג התמסרות לאל. בתהליך החתירה הזה, תענה אט אט על שאלות שוליות רבות, ותמצא נתיב ליישומך בפועל ולכניסתך. ככל שפתרון צביונך המושחת יהיה יסודי יותר, יהיה לך קל יותר ליישם בפועל את האמת ולהשיג התמסרות לאל. כאשר צביונם המושחת של אנשים כבר לא מגביל אותם, הם זוכים באמת ובתמים בחופש ובשחרור, ויישום בפועל של כל אמת שהיא כבר איננו מעיק, אלא קל מאוד. זוהי האמת שהופכת לחייהם של אנשים, הלא כן?

1 באוקטובר, 2017