אלה שמאמינים באל חייבים ללכת בנתיב האמונה בהתאם לדבר האל ולדרישותיו. על המאמינים להתנהל על פי האמת. אם לאנשים אין את האמת והם חיים לפי הפילוסופיות של השטן, בסופו של דבר הם לא ישיגו תוצאה או סיום חיוביים. רק דבר האל הוא האמת הנצחית, הבלתי משתנה. אם אדם מאמין אינו חי על פי דבר האל או מתנהל על פי האמת, אז הוא עיוור אפילו יותר מאנשי העולם, עיוור ללא תקנה. אנשים רבים, כאשר הם מגיעים להצלחה בתחום מסוים בעולם החילוני ומתפרסמים, ראשיהם נעשים מעורפלים מתהילה ומרווח, והם מתחילים להתנשא. למעשה, ההערצה, השבחים, האישור וההכרה שאנשים אחרים נותנים לך הם כבוד זמני בלבד. הם לא מייצגים את החיים, וגם לא מעידים ולו במעט על כך שאדם הולך בנתיב הנכון. הם לא יותר מאשר כבוד ותהילה זמניים. מהן התהילות הללו? האם הן אמיתיות או ריקות מתוכן? (ריקות מתוכן.) הן כמו כוכבים נופלים, הן מבזיקות ונעלמות. אחרי שאנשים מקבלים תהילות, כבוד, תשואות, זרי דפנה ושבחים שכאלה, הם עדיין צריכים לחזור לחיים האמיתיים ולחיות כפי שצריך. יש אנשים שלא מסוגלים לראות זאת ומייחלים שהדברים הללו יישארו איתם לנצח, וזה לא מציאותי. אנשים רוצים לחיות בסביבה ואווירה מהסוג הזה בגלל התחושה שהן גורמות להם; הם רוצים ליהנות מהתחושה הזו לנצח. אם הם לא מסוגלים ליהנות מזה, אז הם מתחילים ללכת בנתיב הלא-נכון. חלקם משתמשים בשיטות שונות כגון שתייה ושימוש בסמים כדי לאלחש את עצמם: כך בני האדם החיים בעולמו של השטן ניגשים לתהילה ולרווח. ברגע שאדם מתפרסם ומקבל קצת תהילה, הוא נוטה לאבד את כיוונו, ולא יודע איך עליו לפעול, וגם לא מה עליו לעשות. הראש שלו בעננים והוא אינו יכול לרדת – זה מסוכן. האם אי פעם הייתם במצב כזה או הפגנתם התנהגות שכזו? (כן.) מה גורם לזה? זה בגלל שלאנשים יש צביונות מושחתים: הם שחצנים מדי, יהירים מדי, הם לא יכולים לעמוד בפני פיתויים או שבחים, והם לא חותרים אל האמת או מבינים אותה. הם חושבים שהם ייחודיים בגלל הישג קטן או תהילה שהם מקבלים; הם חושבים שהפכו לאדם גדול או לגיבור-על. הם חושבים שזה יהיה פשע לא להתנשא לנוכח כל התהילה, הרווח והכבוד האלה. אנשים שאינם מבינים את האמת עלולים להתנשא בכל זמן ובכל מקום. כשהם מתחילים להתנשא מדי, האם קל להם לחזור בהם? (לא.) אנשים עם קצת שכל לא מתנשאים ללא סיבה. כשהם עדיין לא השיגו משהו, אין להם מה להציע, ואף אחד בקבוצה לא שם לב אליהם, הם לא יכולים להתנשא גם אם הם רוצים. הם עשויים להיות מעט יהירים ונרקיסיסטים, או שהם עשויים להרגיש שהם קצת מוכשרים וטובים יותר מאחרים, אך הם לא עשויים להתנשא. באילו נסיבות אנשים מתנשאים? כשאנשים אחרים משבחים אותם על הישג כלשהו. הם חושבים שהם טובים יותר מאחרים, שאנשים אחרים הם רגילים וחסרי ייחוד, שרק הם בעצמם בעלי מעמד, ולא באותה דרגה או באותה רמה כמו אנשים אחרים, אלא עליונים. כך הם מתנשאים. והם בטוחים שדעתם החיובית על עצמם מוצדקת. מדוע הם חושבים כך? אמונתם היא: "יש לי כוח, איכות ומוח ייחודיים, ואני מוכן לחתור אל האמת. השגתי משהו עכשיו – בניתי לעצמי שם, והמוניטין והערך שלי גבוהים משל אנשים אחרים. לכן אני בהחלט בולט מהקהל, ואני אחד שכולם מסתכלים עליו, אז זה בסדר שתהיה לי דעה חיובית על עצמי". זה מה שהם חושבים, ובסופו של דבר הדעה החיובית שלהם על עצמם הופכת מבחינתם עובדה מובנת מאליה. הם מאמינים שזה נכון והגיוני ללא ספק. אם הם לא מתנשאים, הם מרגישים לא מאוזנים, כאילו הם מזלזלים בעצמם, כאילו הם לא מצדיקים אתהאישור מצד אנשים אחרים; לכן הם חושבים שזה טבעי להתנשא. מהן ההשלכות של התנשאות כה גדולה? (הם כבר לא יעבדו טוב עם אחרים, וירצו לעשות דברים בדרך שלהם.) זהו היבט אחד של התנהגותם. מה עוד? (הם כבר לא מקורקעים, הם כבר לא מחפשים הקדמות בתחום עבודתם, והם מסתמכים יותר מדי על מה שכבר יש להם להציע). (הם מסרבים להתמסר למצבים שהם לא אוהבים.) למה הם מסרבים להתמסר? האם הם היו יכולים בעבר? (לא היו להם אמצעים להתנשא לפני כן, והם היו מסוגלים לרסן ולדכא את עצמםאז הם יכלו להתמסר במידה מסוימת. אך עכשיו הם מרגישים שיש להם את האמצעים והכישורים, ושהם שונים מאחרים, אז הם חושבים שהם יכולים להכתיב את התנאים שלהם ומסרבים להתמסר.) הם מרגישים שהם שונים ממי שהיו קודם, שיש להם מעמד, הם ידועים, ולא צריכים להתמסר בקלות לאחרים. אילו היו עושים זאת, זה לא היה הולם את מעמדם, והם לא היו מצדיקים את המוניטין שלהם. הם מרגישים שיש להם את הזכות לומר "לא" ואת הזכות לסרב להתמסר לאחרים. אילו התנהגויות נוספות הם מפגינים? (אם המקרה שלהם יחמיר, הם עשויים אפילו להידמות לפאולוס, באומרו, "אֶת הַמִּלְחָמָה הַטּוֹבָה נִלְחַמְתִּי, אֶת הַמֵּרוֹץ הִשְׁלַמְתִּי, אֶת הָאֱמוּנָה שָׁמַרְתִּי. מֵעַתָּה שְׁמוּרָה לִי עֲטֶרֶת הַצְּדָקָה" (טימותיאוס ד' 7-8) ויתחילו לנהל משא ומתן עם האל, ובמקביל ישכחו שהם יצירי בריאה.) הם שוכחים מי הם. האם אתם חושבים שטוב לאדם להתנשא? (לא.) לא, אז למה אנשים מתנשאים? (בגלל הצביון השטני שבתוכם.) צביון שטני הוא בלתי נמנע, וזה בהחלט שורש הבעיה. אילו עוד סיבות יש? בואו נדבר על הסיבות המעשיות. (אנשים שמים דגש רב מדי על ההישגים שלהם, מתייחסים אליהם כאל החיים עצמם. לכן, הם תמיד נהנים מהצלחתם, מה שמוביל למצב של שאננות שממנו הם לא יכולים לברוח). זה עיקר העניין. זה נוגע למה שאנשים חותרים ושואפים אליו בליבם, כמו גם לנתיב בו הם בוחרים ללכת. אנשים רבים מאמינים שיש להם שיעור קומה כל עוד הם יכולים לבצע משימות שגרתיות מסוימות ולבצע חובות מסוימות הדורשות ידע טכני. ככל שעבודתם דורשת יותר מיומנות, יוצאת דופן ומוצלחת יותר, כך היא מוכיחה יותר שיש להם מציאות, שהם אוהבים את האל ושהם מתמסרים לו. הם רואים בזה את חייהם. ככאלה, הם בהחלט מוקירים זאת וחותרים לכך כמטרת חייהם, אך מטרתם וכיוונם שגויים, וכך גם נתיבם. יתר על כן, בבסיס, קיימות סטיות בהבנתם של אנשים את החיים, בחתירה אל האמת, ובמשמעות של מציאות האמת. כאשר יש סטיות בהבנה של אנשים, חייבות להיות סטיות גם בידע ובהערכה הסופית שלהם לגבי משהו. אם יש סטיות בהבנה שלך, אז חייבות להיות סטיות גם במה שאתה חותר אליו. כתוצאה מכך, הנתיב שבו תבחר חייב להיות בעייתי, ויהיו גם סטיות בכיוון חייך ובמטרותיך.

כולם יודעים שזה לא דבר טוב שאדם יתנשא רק כי הצליח להשיג תוצאות מסוימות בחובתו. אז למה אנשים עדיין נוטים להתנשא? חלק מזה נובע מהיהירות והשטחיות של אנשים. האם ישנן סיבות נוספות? (זה בגלל שאנשים לא מבינים שהאל הוא זה שמוביל אותם להשיג את התוצאות האלה. הם חושבים שמגיע להם כל הקרדיט, ושיש להם את האמצעים, אז הם מתנשאים. למעשה, ללא עבודת האל, אנשים אינם מסוגלים לעשות דבר, אך אינם יכולים לראות זאת.) הצהרה זו נכונה, והיא גם מרכזית בסוגיה. אם אנשים לא מכירים את האל ואין להם את רוח הקודש שתעניק להם נאורות, הם תמיד יחשבו שהם מסוגלים לכול. אז אם יש להם את האמצעים, הם יכולים להפוך ליהירים ולהתנשא. האם אתם מסוגלים לחוש בהדרכתו של האל ובנאורות של רוח הקודש במהלך ביצוע חובתכם? (כן.) אם אתם מסוגלים לחוש את עבודת רוח הקודש, ואתם בכל זאת מתנשאים, וחושבים שיש לכם מציאות, אז מה קורה כאן? (כאשר ביצוע חובתנו הניב פרי, אנו חושבים שחצי מהקרדיט מגיע לאל, וחצי מגיע לנו. אנו מגבירים את שיתוף הפעולה שלנו במידה בלתי מוגבלת, מתוך מחשבה שאין דבר חשוב יותר משיתוף הפעולה שלנו, ושהנאורות של האל לא הייתה מתאפשרת בלעדיו.) אז מדוע האל העניק לך נאורות? האם האל יכול להעניק נאורות גם לאנשים אחרים? (כן.) כשהאל מעניק נאורות למישהו, זה בחסדי האל. ומה זה קצת שיתוף פעולה מצדך? האם זה משהו שמגיעה לך הערכה עבורו, או שזו חובתך ואחריותך? (זו חובתך ואחריותך.) כשאתה מכיר בכך שזו חובתך ואחריותך, אז יש לך את דפוס החשיבה הנכון, ולא תחשוב לנסות לקחת על זה קרדיט. אם אתה תמיד חושב, "זו התרומה שלי. האם נאורות האל הייתה אפשרית ללא שיתוף הפעולה שלי? משימה זו דורשת שיתוף פעולה של האדם; שיתוף הפעולה שלנו מהווה את עיקר ההישג", אז אתה טועה. איך היית יכול לשתף פעולה אם רוח הקודש לא הייתה מעניקה לך נאורות, ואם אף אחד לא היה משתף אותך בעקרונות האמת? לא היית יודע מה האל דורש, וגם לא היית יודע מהו נתיב היישום בפועל. גם אם היית רוצה להתמסר לאל ולשתף פעולה, לא היית יודע איך. האם "שיתוף הפעולה" הזה שלך אינו רק מילים ריקות מתוכן? ללא שיתוף פעולה אמיתי, אתה פועל רק לפי הרעיונות שלך – ובמקרה הזה, האם החובה שאתה מבצע תעמוד בסטנדרטים? בוודאי שלא, וזה מעיד על הבעיה שעומדת על הפרק. מה הבעיה? לא משנה איזו חובה אדם מבצע, והאם הוא משיג תוצאות, מבצע את חובתו ברמה גבוהה וזוכה לאישורו של האל בהתאם למעשיו של האל. גם אם תמלא את אחריותך ואת חובתך, אם האל לא יעבוד, אם האל לא יעניק לך נאורות וינחה אותך, אז לא תדע את נתיבך, כיוונך או מטרותיך. מה יוצא מזה בסופו של דבר? לאחר שעמלת במשך כל הזמן הזה, לא תבצע את חובתך כראוי, וגם לא תזכה באמת ובחיים – הכול היה לשווא. לכן, ביצוע חובתך על פי סטנדרטים, חיזוק אחיך ואחיותיך וקבלת אישורו של האל, כל זה תלוי באל! אנשים יכולים לעשות רק את הדברים שהם מסוגלים להם באופן אישי, שהם צריכים לעשות, ושנמצאים במסגרת היכולות הטמונות בהם – לא יותר מזה. בסופו של דבר, ביצוע חובותיך בצורה יעילה תלוי בהדרכת דברי האל ובנאורות ובמנהיגות של רוח הקודש; רק אז תוכל להבין את האמת, ולהשלים את התפקיד שהטיל עליך האל בהתאם לנתיב שנתן לך ולעקרונות אותם קבע. אלה הם חסדו וברכתו של האל, ואם אנשים אינם יכולים לראות זאת, הם עיוורים. ללא קשר לאופן העבודה של בית האל, מה צריכה להיות התוצאה? חלק אחד צריך להיות נשיאת עדות על האל והפצת בשורתו של האל, בעוד שחלק אחר צריך להיות חיזוק האחים והאחיות והפקת תועלת עבורם. עבודת בית האל צריכה להשיג תוצאות בשני התחומים. בבית האל, לא משנה איזו חובה אתה מבצע, האם אתה יכול להשיג תוצאות ללא הדרכתו של האל? בוודאי שלא. ניתן לומר שללא הדרכה של האל, מה שאתה עושה הוא חסר תועלת בעצם. במהלך השנים, ככל שתמשיכו לבצע את חובותיכם, ותבצעו אותן יותר ויותר, ככל שתתקרבו לדרישותיו של האל, כך תבינו יותר את כוונותיו ותתפסו את העקרונות. איך כל זה מושג? (עם הדרכת האל.) ללא הדרכת האל ונאורות רוח הקודש, מה בעצם אנשים מסוגלים "לתרום"? חלק אחד מה"תרומה" שלהם הוא דמיונות אנושיים. לפעמים אנשים מבצעים חובות לפי דמיונם, מתוך מחשבה שעל ידי כך הם יכולים לשאת עדות לאל. עם זאת, התוצאה היא הפוכה. מה שהם מייצרים לא רק שלא מצליח להשיג את ההשפעה הרצויה של נשיאת עדות לאל, אלא נראה לא מציאותי ולא מעשי, תוצר של דמיונות ובדיות אנושיים, שבסופו של דבר מבזה את האל. חלק נוסף הוא התפיסות האנושיות. אנשים אוהבים לפעול על סמך תפיסותיהם ומאמינים שהן מתיישבות עם האמת. כשהם פועלים לפי תפיסותיהם, הם חושבים שהם מקבלים אישור מאחרים ומהללים את האל. כתוצאה מכך, הם עושים דברים רבים על סמך תפיסותיהם, ולא רק שהם לא מצליחים להשיג את ההשפעה הרצויה של נשיאת עדות לאל, אלא גם מטעים אחרים לקבל את התפיסות האלה כאמת. זה לא רק מונע מהם להתמסר לאל, אלא גם מוביל לאי-הבנות, חשדות, גינויים וחילול הקודש נגד האל. אלו ההשלכות של פעולה על סמך תפיסות עצמאיות של אדם ושל הפצת התפיסות האלה. כאשר לאנשים חסרה הבנה של האמת, הם מסתמכים על דמיונות ותפיסות שינחו את מעשיהם. מלבד דמיונות ותפיסות, היבט נוסף של מה שאנשים "תורמים" הוא הידע האנושי. לאחר שרכשו מגוון עשיר של ידע בתחומים שונים, הם משתמשים בידע הזה כדי לאמוד את דרישות האל, לדמיין מהי האמת ולשפוט בעצמם כיצד לבצע את חובתם ולרצות את כוונות האל. מהי התוצאה של פעולות כאלה? הן בוודאי סותרות את כוונות האל, כי הידע האנושי סותר את האמת ועומד בניגוד לה. כשאנשים מבצעים את חובתם על סמך ידע אנושי, איזה מצב זה יוצר בכנסייה? אנשים יתחילו לסגוד לידע ולהשוות אחד לשני כדי לראות מי יודע יותר, מי קרא יותר ספרים, או מי בעל כישורים אקדמיים גבוהים יותר. אלה מסוג הדברים שהם אוהבים להשוות. כאשר מצב כזה מתעורר בכנסייה, האם זה קשור לשימוש של אנשים בידע האנושי כדי לשרת ולשאת עדות לאל? מהן ההשלכות של שימוש בידע כדי לבצע חובה ולשאת עדות לאל? זה מוביל להעדפת ידע אנושי על פני אהבת האמת, ומפנה אנשים לנתיב של חתירה אל ידע אנושי. זה לא נכון וגורם לסטייה מוחלטת מהדרך האמיתית. בין אם זה באמצעות דמיונות, תפיסות או ידע אנושי כדי לשאת עדות לאל ולשרת אותו, אף אחת מהגישות הללו לא יכולה להשיג את התוצאה הרצויה של עזרה לאנשים להכיר את האל ולהתמסר אליו. במקום זאת, הם יכולים בקלות למנוע מאנשים לפנות לאל. לכן, שימוש בדמיונות, תפיסות או ידע אנושי כדי לשאת עדות לאל הוא כולו סוג של התנגדות לאל. זה משבש ומפריע לעבודת האל והוא לא מאשר פעולות שכאלה.

דמיונות אנושיים, תפיסות וידע הם כולם היבטים של תחום המחשבה. דבר אחד אשר עליו מבוססות פעולות אנושיות הוא המחשבות וההשקפות של האדם עצמו, בעוד דבר אחר הוא הצביון המושחת של האדם, הממלא תפקיד מכריע. אם אנשים אינם מבינים את האמת, אינם מכירים את עצמם, אינם מקבלים את האמת, אינם מיישמים את האמת בפועל ואינם מסוגלים להתמסר לאל ולאמת, אז על מה הם מבססים את ביצוע חובתם? הם פועלים על סמך הגאוותנות, הערמומיות, הרשעות, האכזריות והעיקשות שלהם, שהם כולם היבטים של צביונם המושחת. מהן ההשלכות של ביצוע חובתם בהתבסס על צביונות מושחתים אלה? (אנשים לא יכולים לשתף פעולה בהרמוניה עם אחרים ויכולים גם להפריע ולשבש את עבודת הכנסייה.) יש להכיר את ההשלכות הללו. כל אחד עושה כרצונו, לא מיישם את האמת בפועל. כל אדם עושה את שלו, פועל בחוסר הרמוניה, וגורם להפרעה ושיבוש. עבודה שיכולה הייתה להתבצע היטב הופכת לכאוטית ומבולגנת. זה לא שונה מהאופן שבו הדברים נעשים בקרב הכופרים. במחנה השטן, בין אם בחברה ובין אם בחוגים רשמיים, איזו אווירה שוררת? אילו מנהגים הם פופולריים? אמורה להיות לכם קצת הבנה לגבי הדברים האלה. מהם העקרונות והקווים המנחים לפעולותיהם? כל אחד עושה דין לעצמו; כל אחד הולך בדרכו שלו. הם פועלים לפי האינטרסים שלהם ועושים כרצונם. מי שיש לו סמכות מקבל את המילה האחרונה. הם לא מקדישים אפילו מחשבה קצרה לאחרים. הם פשוט עושים כרצונם, שואפים לתהילה, רווח ומעמד, ופועלים לחלוטין לפי העדפותיהם. ברגע שהם מקבלים כוח, הם מפעילים במהירות את הכוח הזה על אחרים. אם אתה פוגע בהם, הם רוצים לעשות לך חיים קשים, ואתה לא יכול לעשות דבר מלבד להציע להם מתנות. הם מרושעים כמו עקרבים, מוכנים להפר חוקים ותקנות ממשלתיות, ואפילו לבצע פשעים. כל אלה הם דברים שהם מסוגלים לעשות. עד כדי כך אפל ורע במחנה השטן. כעת האל בא להציל את האנושות, לאפשר לאנשים לקבל את האמת, להבין את האמת ולהשתחרר מהשעבוד והכוח של השטן. אם אינכם מקבלים את האמת ואינכם מיישמים את האמת בפועל, האם אינכם חיים עדיין תחת כוחו של השטן? במקרה כזה, מה ההבדל בין מצבכם הנוכחי לזה של השדים והשטן? אתם תתחרו באותו אופן שבו מתחרים כופרים. אתם תילחמו באותו אופן שבו נלחמים כופרים. מהבוקר עד הלילה אתם תזממו, תתכננו, תקנאו ותהיו מעורבים בסכסוכים. מה שורש הבעיה הזו? שלאנשים יש צביונות מושחתים, והם חיים לפיהם. שלטונם של צביונות מושחתים הוא שלטונו של השטן; האנושות המושחתת שוכנת בתוך צביון שטני, ואף אחד אינו יוצא מן הכלל. לכן, אל תחשוב שאתה טוב מדי, עניו מדי או ישר מכדי לעסוק במאבקי כוח ורווח. אם אינך מבין את האמת ואינך מובל על ידי האל, בוודאי אינך יוצא מן הכלל, ובשום אופן – לא בגלל חוסר האשמה שלך, טוב לבך או נעוריך – לא תמנע מעצמך להיאבק על תהילה ורווח. למעשה, אתה גם תחפש תהילה, רווח ומעמד כל עוד יש לך הזדמנות והנסיבות מאפשרות זאת. מרדף אחר תהילה ורווח הוא התנהגות המפתח של בני אדם בעלי הטבע המרושע של השטן. אף אחד אינו יוצא מן הכלל. כל האנושות המושחתת חיה למען תהילה, רווח ומעמד, והם ישלמו כל מחיר במאבקם על הדברים האלה. כך הדבר אצל כל מי שחי תחת כוחו של השטן. לכן, מי שאינו מקבל או מבין את האמת, שאינו יכול לפעול על פי העקרונות, הוא מי שחי בתוך צביון שטני. צביון שטני כבר השתלט על מחשבותיך והתנהגותך; השטן הכניס אותך לחלוטין תחת שליטתו ושעבודו, ואם לא תקבל את האמת ותמרוד בשטן, לא תוכל להימלט. כעת, כשאתה מבצע את חובתך בבית האל, אתה קצת מסור, לבך קצת חסון, אתה קצת רציני, יש לך תחושת אחריות, אתה יכול להניח בצד את הדאגה למעמדך, אתה יכול להתנגד לתחרותיות לעיתים קרובות, אתה מסוגל להיכנע לזולת, מסוגל לשתף פעולה בהרמוניה עם אחרים, ומסוגל לחפש ולהמתין כשאתה נתקל בדברים שאינך מבין. איך השגת את הגישה וההתנהגות האלה? זה קשור ישירות להוראה, להדרכה ולהשקייה מצד האל. כל זה הוא תוצאה של המילים הרבות אותן אמר האל. אחרת, גם אם לאדם יש איכות טובה, הוא לא יכול לגלות את האמת או להבין אותה. אם האל לא היה בא להביע את האמיתות הללו, לאן אנשים היו פונים כדי למצוא את האמת? מילדות, אנשים קיבלו חינוך והלכו לבית הספר במשך שנים רבות, אך האם הם למדו את האמת? כלל לא. אנשים מעריצים סלבריטאים ודמויות דגולות, ומשבחים את הידע התרבותי, אך האם הם למדו את האמת? לא. גם לאחר קריאת ספרים רבים, הם לא למדו את האמת. למעשה, אין אמת בכלל בעולם. רק אחרי שהאל הגיע והביא את האמת ואת הדרך לחיי נצח, ואחרי שהם קראו את דבר האל במשך מספר שנים, אנשים סוף סוף גילו את האמת. רק אז הם מבינים את שוויה וערכה של האמת. בשלב זה אנשים מבינים שבעבר, מילותיהם, מעשיהם והתנהגותם היו מבוססים על דמיונות, תפיסות וידע אנושי. מלבד הדברים הללו, הם היו מונעים על ידי צביונם המושחת. התפיסות, הידע האנושי והדמיונות שממלאים את לבם של אנשים אינם האמת. לכן, אנשים נוטים להגשים היבטים שונים של צביונו המושחת של השטן. הם לא יכולים להביא לידי ביטוי צלם אנוש או להימנע משקר גם אם הם רוצים, וקשה להם לעשות אפילו כמה דברים טובים. אלה שחיים על פי צביונו של השטן מבטאים באופן טבעי את דמותו של השטן. דבריהם, מעשיהם והתנהגותם מושפעים כולם מצביונו של השטן, ואף אחד מהם לא יכול להימלט ממנו. אם אתם מסוגלים לזהות את הנקודה הזו, אז בתהליך ביצוע חובתכם, בין אם אתם משיגים תוצאות מסוימות, תורמים תרומות מסוימות, מפגינים התנהגות טובה או חווים שינויים מסוימים, איזה דפוס חשיבה צריך להיות לכם? (כזה של הכרת תודה לאל.) אתם צריכים להודות לאל. כל התהילה שייכת לאל. האל הוא שעשה זאת, ואין לאנשים במה להתפאר. לכל אדם יש דרגות שונות של כישרון. לדוגמה, חלק מהאנשים רגישים באופן טבעי לקצב ולמלודיה של מוזיקה, בעוד שאחרים מצטיינים בריקוד. ללא קשר לכישרונות הטבעיים שיש לאנשים, כולם ניתנים על ידי האל, ואין לאנשים במה להתפאר. הם בהחלט לא קיבלו את הכישרונות הטבועים הללו מהוריהם, כי ייתכן שלהורים אין את הכישרונות הללו בעצמם, וגם אם כן, הם לא יכולים לתת את כישרונותיהם לילדיהם; הורים לא יכולים ללמד את ילדיהם כישרונות אם לילדים אין כבר יכולת טבעית. לכן, לכישרונות וליכולות שיש לאנשים אין שום קשר להוריהם. כמובן, כישרונות אלו אינם דבר שניתן לרכוש באמצעות למידה. הכישרונות והיכולות שאנשים נולדים איתם מוענקים על ידי האל. הם נקבעו מראש על ידי האל לפני זמן רב. אם האל עשה אותך טיפש, אז יש משמעות בטיפשותך; אם הוא עשה אותך חכם, אז יש משמעות בחוכמתך. לא משנה מה הכישרונות שהאל נותן לך, מהן החוזקות שלך, כמה גבוהה מנת המשכל שלך, לכל אלה יש מטרה בעיניי האל. כל הדברים האלה נקבעו מראש על ידי האל. התפקיד שאתה ממלא בחייך והחובה שאתה מבצע יועדו על ידי האל לפני זמן רב. יש אנשים שרואים שלאחרים יש חוזקות שאין להם והם לא מרוצים. הם רוצים לשנות דברים על ידי כך שילמדו יותר, יראו יותר ויהיו חרוצים יותר. אך יש גבול למה שהחריצות שלהם יכולה להשיג, והם לא יכולים להתעלות על בעלי כישרונות ומומחיות. לא משנה כמה אתה נלחם, זה חסר תועלת. האל קבע את מה שאתה תהיה, ואין שום דבר שמישהו יכול לעשות כדי לשנות זאת. מה שאתה טוב בו, זה המקום שבו אתה צריך להתאמץ. כל חובה לה אתה מתאים היא החובה אותה אתה צריך לבצע. אל תנסה להכריח את עצמך להיכנס לאזורים שמחוץ למערך הכישורים שלך ואל תקנא באחרים. לכל אחד יש את התפקיד שלו. אל תחשוב שאתה יכול לעשות הכול טוב, או שאתה מושלם יותר או טוב יותר מאחרים, תמיד רוצה להחליף אחרים ולהציג את עצמך לראווה. זהו צביון מושחת. יש כאלה שחושבים שהם לא יכולים לעשות שום דבר טוב, ושאין להם כישורים בכלל. אם זה המקרה, אתה פשוט צריך להיות אדם שמקשיב ומתמסר בצורה עניינית ופשוטה. תעשה מה שאתה יכול ותעשה את זה טוב, בכל הכוח שלך. זה מספיק. האל יהיה מרוצה. אל תחשוב תמיד איך להתעלות על כולם, לעשות הכול טוב יותר מאחרים, ולהתבלט מהקהל בכל דרך. איזה מין צביון זה? (צביון גאוותן.) לאנשים תמיד יש צביון גאוותן, וגם אם הם רוצים לשאוף לאמת ולרַצות את האל, הם נכשלים. כשאנשים נשלטים על ידי צביון גאוותן, זה גורם להם להיות בעלי הסיכון הגבוה ביותר לטעות. לדוגמה, ישנם אנשים שתמיד רוצים להשוויץ על ידי ביטוי כוונותיהם הטובות במקום דרישותיו של האל. האם האל יאשר סוג כזה של ביטוי של כוונות טובות? כדי להתחשב בכוונותיו של האל, עליך לציית לדרישותיו, וכדי לבצע את חובתך, עליך להתמסר לסידוריו של האל. אנשים שמביעים כוונות טובות אינם מתחשבים בכוונותיו של האל, אלא מנסים תמיד להשתמש בטריקים חדשים ולומר מילים בעלות אופי נשגב. האל לא מבקש ממך להיות מודע בדרך הזו. יש אנשים שאומרים שזה האופי התחרותי שלהם. כשלעצמו, להיות תחרותי זה משהו שלילי. זוהי התגלות – ביטוי – לצביונו הגאוותן של השטן. כשיש לך צביון כזה, אתה תמיד מנסה לדכא אחרים, תמיד מנסה להקדים אותם, תמיד מרמה, תמיד מנסה לקחת מאנשים. אתה מקנא מאוד, אתה לא נכנע לאף אחד, ואתה תמיד מנסה לבדל את עצמך מהקהל. המשמעות היא צרות; כך פועל השטן. אם אתה באמת רוצה להיות יציר בריאה ראוי, אז אל תרדוף אחר החלומות שלך. הניסיון להיות עליון ומוכשר יותר ממה שאתה כדי להשיג את המטרות שלך הוא דבר רע. אתה צריך ללמוד להתמסר לתזמוריו ולסידוריו של האל, ולא לעלות מעל הרמה שלך; רק זו היא הפגנה של היגיון.

מהם העקרונות שלכם להתנהלות? עליכם להתנהל לפי מעמדכם, למצוא את המקום הנכון עבורכם ולבצע את החובה אותה אתם צריכים לבצע; רק זהו אדם עם היגיון. למשל, יש אנשים שמומחים במיומנויות מקצועיות מסוימות ויש להם הבנה של עקרונות, והם צריכים לקחת על עצמם את האחריות ולבצע את הבדיקות הסופיות בתחום זה; יש אנשים שיכולים לספק רעיונות ותובנות, לתת השראה לאחרים ולעזור להם לבצע את חובותיהם טוב יותר – אז הם צריכים לספק רעיונות. אם תוכל למצוא את המקום המתאים עבורך ולעבוד בהרמוניה עם אחיך ואחיותיך, אתה תמלא את חובתך, ותתנהל בהתאם למעמדך. בהתחלה, אולי תוכל לספק רק כמה רעיונות, אך אם אתה מנסה להציע משהו אחר, ובסופו של דבר מתאמץ מאוד לעשות זאת ועדיין לא מסוגל; ואז, כשאחרים מספקים את הדברים האלה, אתה מרגיש לא בנוח, ולא רוצה להקשיב, וליבך כואב ומוגבל, ואתה מתלונן על האל ואומר שהאל אינו צודק – אז זוהי שאפתנות. איזה צביון מוליד שאפתנות באדם? צביון גאוותן מוליד שאפתנות. מצבים אלו בהחלט יכולים להתעורר בכם בכל עת, ואם אינכם מחפשים את האמת כדי לפתור אותם, ואין לכם היווכחות בחיים, ואינכם יכולים להשתנות בהקשר זה, אזי רמת הכשירות והטוהר בה תבצעו את חובתכם תהיה נמוכה, וגם התוצאות לא יהיו טובות במיוחד. זה אומר לא לבצע את חובתכם בצורה משביעת רצון, ופירוש הדבר שהאל לא השיג מכם תהילה. האל העניק לכל אדם יכולות וכישרונות שונים. יש אנשים שיש להם כישרונות בשניים או שלושה תחומים, לחלק יש כישרון בתחום אחד, ולחלק אין כישרונות כלל – אם אתם יכולים לגשת לעניינים האלה בצורה נכונה, אז יש לכם היגיון. אדם בעל היגיון יוכל למצוא את מקומו, להתנהל בהתאם למעמדו ולבצע את חובתו היטב. אדם שלעולם לא יכול למצוא את מקומו הוא אדם שיש לו תמיד שאפתנות. הוא תמיד חותר אל מעמד ורווח. הוא אף פעם לא מרוצה ממה שיש לו. כדי להשיג יותר רווח, הוא מנסה לקחת כמה שהוא יכול; הוא תמיד מקווה לספק את הרצונות המוגזמים שלו. הוא חושב שאם יש לו כישרונות ואיכות גבוהה, הוא אמור ליהנות יותר מחסדו של האל, והעובדה שיש לו כמה רצונות מוגזמים אינה טעות. האם לאדם כזה יש היגיון? האם זה לא חסר בושה להיות תמיד עם רצונות מוגזמים? אנשים שיש להם מצפון והיגיון יכולים להרגיש שזה חסר בושה. אנשים שמבינים את האמת לא יעשו את הדברים המטופשים האלה. אם אתה מקווה למלא את חובתך בנאמנות כדי לגמול על אהבתו של האל, אין זה רצון מוגזם. זה עולה בקנה אחד עם המצפון וההיגיון של אנושיות רגילה. זה משמח את האל. אם אתה באמת רוצה לבצע את חובתך היטב, עליך למצוא תחילה את המעמד המתאים לך, ולאחר מכן לעשות מה שאתה יכול בכל לבבך, בכל נפשך, בכל כוחך, ולעשות את המיטב. זה משביע רצון, ובביצוע חובה כזה יש מידה של טוהר. זה מה שיציר בריאה אמיתי צריך לעשות. ראשית עליך להבין מהו יציר בריאה אמיתי: יציר בריאה אמיתי אינו על-אנושי, אלא אדם שחי בצורה ישרה ומעשית על פני האדמה; הוא כלל לא יוצא דופן, ולא חריג אפילו במעט, אלא זהה לכל אדם רגיל. אם אתה שואף תמיד להתעלות מעל אחרים, להיות מדורג מעל אחרים, אזי הדבר נוצר על ידי הצביון הגאוותני והשטני שלך, וזו אשליה שנגרמה על ידי השאיפה שלך. למעשה, אינך יכול להשיג זאת ואין באפשרותך לעשות זאת. האל לא נתן לך כישרון או מיומנות כאלה, וגם לא מהות כזו. אל תשכח שאתה פרט רגיל מתוך האנושות ובשום אופן אינך שונה מאחרים, גם אם המראה שלך, משפחתך והחינוך שקיבלת עשויים להיות שונים, וגם אם ייתכנו הבדלים מסוימים בכישורים ובכישרונות שלך. אל תשכח: אין זה משנה כמה אתה ייחודי, השוני הוא רק באופנים הקטנים הללו, ואילו הצביון המושחת שלך זהה לזה של האחרים. הגישה שצריכה להיות לך והעקרונות שבהם עליך לדבוק בביצוע חובתך זהים לאלו של האחרים. אנשים שונים זה מזה רק ביכולותיהם ובכישרונותיהם. בכנסייה, חלק מהאנשים יכולים לנגן בגיטרה, חלקם יכולים לנגן בארהו, וחלקם יכולים לנגן בתופים. אם יש לך עניין באחד מהתחומים האלה, אתה יכול ללמוד. לא משנה באיזו מיומנות או טכנולוגיה ספציפית מדובר, כל עוד אתה נהנה ללמוד ואתה פיקח, תוכל ללמוד. לאחר שלמדת מיומנות חדשה, תוכל להשתמש בה כדי לבצע חובה נוספת, לא רק לרַצות אנשים אלא גם לרצות את האל. זה דבר מבורך ביותר לרכוש עוד כישורים ולתרום יותר לעבודת בית האל. אין שום פסול בלימוד דברים חדשים כל עוד אדם הוא צעיר ובעל זיכרון טוב. יש בזה רק תועלת ואין נזק. זה מועיל לביצוע חובות ועבודת בית האל. התמקדות בלימוד דברים חדשים שונים תוך ביצוע חובה פירושה שהאדם הוא חרוץ ואחראי; הוא הרבה יותר טוב מאנשים שאינם מחויבים לעבודתם. עם זאת, אם אתה לומד משהו במשך זמן מה ועדיין אין לך הבנה, זה מצביע על כך שאין לך את האיכות בתחום הזה. בדיוק כמו אנשים שיכולים לרקוד טוב אך מזייפים בשירה או חסרי יכולת מוזיקלית, זה דבר מולד ולא ניתן לשנות זאת. למצב כזה צריך לגשת בגישה הנכונה. אם אתה יכול לרקוד, עשה זאת היטב. אם יש לך לב שמהלל את האל, גם אם אתה מזייף בשירה, לאל לא אכפת. כל עוד יש לך שמחה בלב, זה מספיק. לא משנה היכן טמונים הכישרונות האישיים שלך, כל עוד אתה מנצל אותם, זה דבר טוב. בצע את חובותיך באופן מצפוני, וזו המשמעות של התנהלות בהתאם למעמד שלך.

בל יחשוב אף אדם על עצמו כעל מושלם, מיוחד, נעלה או שונה מאחרים. כל זה קורה בשל צביונו הגאוותני ובורותו של האדם. לחשוב על עצמך תמיד כעל יוצא דופן – זה נגרם על ידי צביון גאוותני. לא להיות מסוגל אף פעם לקבל את חסרונותיך ולא להיות מסוגל אף פעם להתמודד עם משגיך וכישלונותיך – זה נגרם על ידי צביון גאוותני. לעולם לא להתיר לאחרים להיות מעליך או טובים יותר ממך – זה נגרם על ידי צביון גאוותני. לעולם לא להתיר לכישוריהם של אחרים להתעלות על אלה שלך – זה נגרם על ידי צביון גאוותני. לעולם לא להתיר לאחרים להחזיק במחשבות, הצעות או השקפות טובות יותר מאלו שלך, וכאשר אתה מגלה שאחרים טובים ממך, להיעשות שלילי, למאן לדבר, לחוש מצוקה ועצב ולהיעשות מדוכדך – כל זה נגרם על ידי צביון גאוותני. צביון גאוותני יכול לגרום לך לגונן על המוניטין שלך, לא להיות מסוגל לקבל תיקונים מאחרים, לא להיות מסוגל להתמודד עם חסרונותיך ולא להיות מסוגל לקבל את כישלונותיך ומשגיך. יתר על כן, כאשר מישהו מתגלה כטוב יותר ממך, הדבר עשוי לעורר שנאה וקנאה בלבך ואתה עשוי לחוש מוגבל, כך שלא תרצה לבצע את חובתך, וכשאתה כן מבצע אותה, לבצעה באופן שטחי. צביון גאוותני עשוי לגרום להתנהגויות ולנוהגים אלה להתעורר בקרבך. אם אתם מסוגלים, לאט לאט, להתעמק יותר בכל הפרטים הללו, להשיג פריצות דרך ולהשיג הבנה שלהם; ואם אתם מסוגלים אז בהדרגה למרוד במחשבות אלה, למרוד בתפיסות, ההשקפות ואפילו ההתנהגויות השגויות הללו, ואינכם מוגבלים על ידן; ואם בביצוע חובתכם תוכלו למצוא את המעמד המתאים לכם, ולפעול על פי עקרונות, ולבצע את החובה אותם אתם יכולים וצריכים לבצע – אז, עם הזמן, תוכלו לבצע את חובותיכם טוב יותר. זה מהווה כניסה למציאות-האמת. אם אתה יכול להיכנס למציאות-האמת, יראו אצלך צלם אנוש, ואנשים יגידו: "האדם הזה מתנהל לפי מעמדו, והוא מבצע את חובתו עם הרגליים על הקרקע. הוא אינו מסתמך על טבעיות, על פזיזות או על צביונו המושחת והשטני לביצוע חובתו. הוא פועל באיפוק, יש לו לב ירא-אל, יש לו אהבה לאמת, והתנהגותו וביטוייו מגלים שהוא מרד בבשרו ובהעדפותיו". כמה זה נפלא להתנהל בצורה כזו! במקרים שבהם אחרים מעלים את חסרונותיך, אתה לא רק יכול לקבל אותם, אלא אתה אופטימי, ומתמודד עם חסרונותיך ופגמיך בנחת. המצב הנפשי שלך די רגיל, ללא קיצוניות, ללא פזיזות. האם לא כך נראה צלם אנוש? רק לאנשים כאלה יש היגיון.

איזה סוג של צביון זה כשאנשים תמיד מעמידים פנים, תמיד מייפים את האמת לגבי עצמם, תמיד מתנשאים על אחרים כדי שיעריכו אותם, ולא יכולים לראות את הפגמים או החסרונות שלהם, כשהם תמיד מנסים להציג את הצד הטוב ביותר שלהם בפני אנשים? זו גאוותנות, זיוף, צביעות, זהו צביונו של השטן, זה דבר מרושע. קח לדוגמה את חברי המשטר השטני: לא משנה כמה הם נלחמים, מסתכסכים או הורגים בחושך, אף אחד לא רשאי לדווח עליהם או לחשוף אותם. הם מפחדים שאנשים יראו את פני השד שלהם, והם עושים כל שביכולתם כדי להסתיר אותם. בפומבי, הם עושים את המקסימום כדי לייפות את האמת לגבי עצמם, ואומרים כמה הם אוהבים את העם, כמה הם נהדרים, מופלאים וחפים מטעויות. זהו טבעו של השטן. המאפיינים הבולטים ביותר של טבעו של השטן הם תחבולה והונאה. ומה מטרת התחבולה וההונאה הללו? להונות אנשים, למנוע מהם לראות את מהותו ואת אופיו האמיתיים, וכך להשיג את מטרת הארכת שלטונו. לאנשים רגילים אולי אין כוח ומעמד שכאלה, אך גם הם רוצים לגרום לאחרים לחשוב עליהם טובות, ושאנשים יעריכו אותם, וירוממו אותם למעמד גבוה בליבם. זהו צביון מושחת, ואם אנשים לא מבינים את האמת, הם לא יכולים לזהות זאת. צביונות מושחתים הם הקשים מכולם לזיהוי: קל לזהות את הפגמים והחסרונות שלך, אך לא קל לזהות את הצביון המושחת שלך. אנשים שלא מכירים את עצמם אף פעם לא מדברים על המצבים המושחתים שלהם – הם תמיד חושבים שהם בסדר. ובלי לשים לב, הם מתחילים להשוויץ: "במשך כל שנות האמונה שלי עברתי כל כך הרבה רדיפות וסבלתי כל כך הרבה קשיים. אתם יודעים איך התגברתי על הכול?" האם זהו צביון גאוותני? מהי המוטיבציה שלהם להציג את עצמם לראווה? (כדי לגרום לאנשים להעריך אותם.) מה המניע שלהם לגרום לאנשים להעריך אותם? (כדי לזכות במעמד בעיני אנשים כאלה.) כשאתה זוכה במעמד בעיני מישהו אחר, אז כשהוא נמצא בחברתך הוא מכבד אותך, ומנומס במיוחד כשהוא מדבר איתך. הוא תמיד מעריך אותך, תמיד נותן לך להיות ראשון בכל דבר, מפנה לך מקום, ומחמיא ומציית לך. הוא מחפש אותך ונותן לך לקבל החלטות בכל דבר. ואתה מקבל תחושה של הנאה מזה – אתה מרגיש שאתה חזק וטוב יותר מכל אחד אחר. כולם אוהבים את ההרגשה הזו. זו התחושה שנוצרת כשיש לך מעמד בלב של מישהו; אנשים רוצים להתענג על זה. זו הסיבה שאנשים מתחרים על מעמד, וכולם רוצים לזכות במעמד בליבם של אחרים, להיות מוערכים על ידי אחרים ושיסגדו להם. אם הם לא היו יכולים להפיק מכך הנאה שכזו, הם לא היו חותרים אל מעמד. לדוגמה, אם אין לך מעמד בעיני מישהו, הוא יתקשר איתך בגובה העיניים, יתייחס אליך כשווה. הוא יסתור אותך כשצריך, לא יהיה אדיב או יתייחס אליך בכבוד, ואולי אפילו יעזוב לפני שתסיים לדבר. האם תרגיש דחוי? אתה לא אוהב שאנשים מתייחסים אליך כך; אתה אוהב שמחמיאים לך, מעריצים אותך וסוגדים לך בכל רגע. אתה אוהב את זה כשאתה המרכז של הכול, הכול סובב סביבך, וכולם מקשיבים לך, מעריצים אותך ומתמסרים להכוונתך. האם זהו לא רצון למלוך כמלך, להיות בעל כוח? המילים והמעשים שלך מונעים על ידי החתירה אל מעמד ורכישתו, ואתה מתמודד, נאחז, ומתחרה עם אחרים על כך. המטרה שלך היא לתפוס תפקיד, ולגרום לאנשיו הנבחרים של האל להקשיב לך, לתמוך בך ולעבוד אותך. לאחר שתפסת את התפקיד הזה צברת כוח והצלחת ליהנות מיתרונות של מעמד, הערצה מאחרים וכל שאר היתרונות הנלווים לתפקיד הזה. אנשים תמיד מסווים את עצמם, מתהדרים בפני אחרים, עוטים מסיכות, מעמידים פנים ומפארים את עצמם כדי לגרום לאחרים לחשוב שהם מושלמים. המטרה שלהם בכך היא להשיג מעמד, כדי שיוכלו ליהנות מהיתרונות שלו. אם אתה לא מאמין בזה, חשוב היטב: למה אתה תמיד רוצה לגרום לאנשים להעריך אותך? אתה רוצה לגרום להם לסגוד לך ולהעריץ אותך, כדי שבסופו של דבר תוכל לתפוס את השלטון וליהנות מהיתרונות של מעמד. המעמד אותו אתה כל כך מחפש יביא לך יתרונות רבים, והיתרונות הללו הם בדיוק מה שאחרים מקנאים וחושקים בהם. כשאנשים מקבלים טעימה מהיתרונות הרבים שמקנה המעמד, זה משכר אותם, והם מתמכרים לחיי היוקרה האלה. אנשים חושבים שאלו בלבד הם חיים לא מבוזבזים. האנושות המושחתת נהנית להתענג על הדברים האלה. לכן, ברגע שאדם מגיע למעמד מסוים ומתחיל ליהנות מהיתרונות השונים שהוא מביא איתו, הוא יתמלא בתאווה בלתי נפסקת לתענוגות החטאים הללו, עד כדי כך שלא יניח להם לעולם. בעיקרו של דבר, החתירה אחר תהילה ומעמד מונעת מהרצון להתענג על יתרונות הנלווים למעמד מסוים, למלוך כמלך, לשלוט באנשיו הנבחרים של האל, להיות ריבון על כל דבר ולהקים ממלכה עצמאית שבה האדם יכול להתענג על היתרונות של מעמדו ולהתמכר להנאות חטא. השטן משתמש בשיטות מכל הסוגים כדי להונות אנשים, לרמות אותם ולשחק בהם כמו טיפשים, ונותן להם רושם מוטעה. הוא אפילו משתמש בהפחדות ובאיומים כדי לגרום לאנשים להעריץ אותו ולפחד ממנו, במטרה סופית לגרום להם להתמסר אליו ולסגוד לו. זה מה שמשמח את השטן; זו גם המטרה שלו בהתחרות עם האל על אהדת אנשים. אז כשאתם נלחמים על מעמד ומוניטין בקרב אנשים אחרים, על מה אתם נלחמים? האם זה באמת לשם מוניטין? לא. אתה למעשה נלחם על היתרונות שהמוניטין מביא לך. אם אתה תמיד רוצה ליהנות מהיתרונות הללו, תצטרך להילחם עבורם. אבל אם אתה לא מעריך את היתרונות האלה ואומר: "זה לא משנה איך אנשים מתייחסים אליי. אני רק אדם רגיל. אני לא ראוי ליחס טוב כזה, ואני גם לא רוצה לסגוד לאדם. האל הוא היחיד שאותו אני באמת צריך לעבוד ושממנו אני צריך לפחד. רק הוא האל והאדון שלי. לא משנה כמה טוב אדם יהיה, כמה נהדרות יכולותיו, כמה עצום כישרונו, או כמה מפוארת או מושלמת דמותו, הוא לא מושא הערצתי כי הוא לא האמת. הוא לא הבורא; הוא אינו המושיע, ואינו יכול לתזמר או למלוך בריבונות על גורלו של האדם. הוא לא מושא הפולחן שלי. אף אדם אינו ראוי לפולחן שלי", האם זה לא תואם את האמת? לעומת זאת, אם אינך סוגד לאחרים, איך אתה צריך להתייחס אליהם אם הם מתחילים לסגוד לך? אתה חייב למצוא דרך למנוע מהם לעשות זאת, ולעזור להם להשתחרר ממנטליות שכזו. אתה חייב למצוא דרך להראות להם את הפנים האמיתיות שלך, ולתת להם לראות את הכיעור ואת הטבע האמיתי שלך. המפתח הוא לגרום לאנשים להבין שלא משנה כמה האיכות שלך טובה, כמה אתה משכיל, כמה ידע יש לך או כמה אתה אינטליגנטי, אתה עדיין רק אדם רגיל. אתה לא מושא להערצה או לסגידה עבור אף אחד. בראש ובראשונה עליך לעמוד איתן בעמדתך, ולא לסגת לאחר שעשית טעויות או הבכת את עצמך. אם לאחר שביצעת טעויות או הבכת את עצמך, לא רק שאינך מכיר בכך, אלא אתה גם משתמש בהונאה כדי להסתיר או לטייח זאת, אז אתה מחמיר את הטעות שלך וגורם לעצמך להיראות מכוער עוד יותר. השאיפה שלך הופכת גלויה עוד יותר. בני אדם מושחתים טובים בלהסוות את עצמם. לא משנה מה הם עושים או איזו שחיתות הם חושפים, הם תמיד צריכים להסוות את עצמם. אם משהו משתבש או שהם עושים משהו פסול, הם רוצים להטיל את האשמה על אחרים. הם רוצים שהקרדיט על דברים טובים יגיע אליהם, והאשמה על דברים רעים תיפול על אחרים. האם אין הרבה הסתוות כזו בחיים האמיתיים? יש יותר מדי. עשיית טעויות או הסתוות: מה מאלה קשור לצביון? הסתוות היא עניין של צביון, היא כרוכה בצביון גאוותני, רשעות וערמומיות; האל מתעב זאת במיוחד. למעשה, כשאתה מסתווה, כולם מבינים מה קורה, אך אתה חושב שאחרים לא רואים זאת, ואתה מנסה בכל כוחך להתווכח ולהצדיק את עצמך במאמץ לשמור על כבודך ולגרום לכולם לחשוב שלא עשית שום דבר רע. זה לא טיפשי? מה אחרים חושבים על זה? איך הם מרגישים? בחילה ותיעוב. אם, לאחר שטעית, אתה יכול להתייחס לזה כראוי, ויכול לאפשר לכל השאר לדבר על זה, להתיר להם לתת פרשנות והבחנה, ואתה יכול לדבר על הנושא ולנתח אותו, מה תהיה דעתם של כולם עליך? הם יגידו שאתה אדם ישר, כי הלב שלך פתוח לאל. באמצעות הפעולות וההתנהגות שלך הם יוכלו לראות את ליבך. אך אם תנסה להסוות את עצמך ולהונות את כולם, אנשים יזלזלו בך ויגידו שאתה אדם טיפש ולא חכם. אם לא תנסה להעמיד פנים או להצדיק את עצמך, אם תוכל להודות בטעויות שלך, כולם יגידו שאתה ישר וחכם. ומה עושה אותך חכם? כולם עושים טעויות. לכל אחד יש מגרעות ופגמים. ולמעשה, לכולם יש את אותו צביון מושחת. אל תחשוב שאתה אצילי, מושלם ואדיב יותר מאחרים; זה יהיה לגמרי לא הגיוני מצדך. ברגע שצביונותיהם המושחתים של אנשים, והמהות והפנים האמיתיות של השחיתות שלהם, יהיו ברורים לך, לא תנסה לטייח את הטעויות שלך, וגם לא תחשיב טעויות של אנשים אחרים נגדם – תוכל להתמודד עם שתיהן בצורה נכונה. רק אז תהפוך לבעל תובנה ולא תעשה דברים מטופשים, מה שיעשה אותך חכם. אלה שאינם חכמים הם אנשים טיפשים, והם תמיד מתעכבים על הטעויות הקטנות שלהם בזמן שהם מתגנבים מאחורי הקלעים. זה דוחה להיות עד לכך. למעשה, מה שאתה עושה ברור מיד לאנשים אחרים, ובכל זאת אתה עדיין עושה הצגה באופן בוטה. לאחרים זה נראה כמו ליצנות. האם זה לא טיפשי? זה אכן כך. לאנשים טיפשים אין שום חוכמה. לא משנה כמה דרשות הם שומעים, הם עדיין לא מבינים את האמת או רואים שום דבר כפי שהוא באמת. הם אף פעם לא יורדים מהעץ הגבוה שלהם, חושבים שהם שונים מכולם ומכובדים יותר; זוהי יהירות וצדקנות, זוהי טיפשות. לטיפשים אין הבנה רוחנית, נכון? העניינים שבהם אתה טיפש ולא חכם הם העניינים שאין לך בהם הבנה רוחנית, ואינך יכול בקלות להבין את האמת. זו מציאות העניינים.

שינוי של צביון מושחת לא מתרחש בן לילה. אדם חייב להרהר ולבחון את עצמו ללא הרף בכל העניינים. עליו לבחון את מעשיו והתנהגותו לאור דברי האל, לנסות להבין את עצמו ולמצוא את הנתיב ליישום האמת בפועל. זו הדרך לטפל בצביון מושחת. חיוני להרהר בצביונות מושחתים המתגלים בחיי היומיום ולחקור אותם, ליישם בפועל ניתוח והבחנה על סמך הבנת האמת של אדם, ולפרוץ דרך בהדרגה, כך שהאדם יהיה מסוגל ליישם את האמת בפועל ולהתאים את כל מעשיו לאמת. באמצעות חתירה, יישום בפועל והבנה עצמית, גילויי השחיתות הללו מתחילים להצטמצם, ויש תקווה שצביונו של האדם ישתנה בסופו של דבר. זהו הנתיב. השינוי בטבעו של האדם הוא עניין של צמיחה בחייו. יש להבין את האמת וליישמה בפועל. רק על ידי יישום האמת בפועל ניתן לטפל בבעיה של צביון מושחת. אם צביון מושחת ממשיך לגלות עצמו ללא הרף, אפילו עד כדי התגלות בכל פעולה ומילה, זה אומר שהצביון של האדם לא השתנה. יש לנתח ולחקור בכובד ראש כל נושא הקשור לצביון מושחת. צריך לחפש את האמת כדי לחשוף את הגורמים העיקריים של צביון מושחת ולטפל בהם. זו הדרך היחידה לפתור לחלוטין את בעיית הצביון המושחת. ברגע שמצאת את הנתיב הזה, יש תקווה לשינוי בטבעך. אלו אינם עניינים ריקים מתוכן; הם רלוונטיים לחיים האמיתיים. המפתח טמון בשאלה האם אנשים יכולים בלב שלם ובשקידה להשקיע מעצמם למציאויות-האמת, והאם הם יכולים ליישם את האמת בפועל. כל עוד הם מסוגלים ליישם את האמת בפועל, הם יכולים להתחיל בהדרגה להשיל מעליהם את צביונם המושחת. אז הם יכולים להתנהל על פי דרישותיו של האל ועל פי מעמדם. על ידי מציאת מקומם, עמידה איתנה בתפקידם כיצירי בריאה, והפיכתם לאנשים שבאמת סוגדים ומתמסרים לאל, הם יאושרו על ידי האל.

20 בפברואר 2020